קיצור שולחן ערוך מנוקד

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.48.0-wmf.3</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>קיצור שולחן ערוך מנוקד - עד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>224983</id>
    <revision>
      <id>3102286</id>
      <parentid>999422</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:17:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-59483-24</username>
        <id>46926</id>
      </contributor>
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3102286</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2509" sha1="7rta5mu8e2iexbsz2cgd6qs9qowk2g3" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|עג|עד|עה||4}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה עַל הַיָּם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ מִיּוֹם דּ' וָאֵילֵךְ אָסוּר. אֲבָל אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, מֻתָּר, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת
 
===סעיף ב=== שלום
===סעיף ג=== 
הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג בַּסְּפִינָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָשַׁב שָׁם עַד חֲשֵׁכָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ וְלָן בְּבֵיתוֹ, מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵלֵךְ הַסְּפִינָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרְאֵלִים לְחוּד. אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ בַּשַׁבָּת, קָנָה שְׁבִיתָה בְּבֵיתוֹ, וְלָכֵן אִם הָלְכָה הַסְּפִינָה יוֹתֵר מִתְּחוּם שַׁבָּת וּבָאָה בְּשַׁבָּת לַיַּבָּשָׁה, אֵין לוֹ שָׁם אֶלָּא דּ' אַמּוֹת, וְיוֹתֵר מִזֶּה אָסוּר לוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה. וְעַיֵן לְקַמָּן סִימָן צ&quot;ה
 
===סעיף ד=== 
לָלֶכֶת בַּסְּפִינָה בַּשַׁבָּת כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲשָׂרָה אוֹ לְמִצְוָה אַחֶרֶת, אִם הַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת גַּם בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יֵשׁ לְהַתִּיר. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַיִּשְׂרָאֵל לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַסְּפִינָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב שָׁמָּה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ, וְחוֹזֵר בַּשַׁבָּת לְתוֹךְ הַסְּפִינָה. אֲבָל שֶׁתֵּלֵךְ הַסְּפִינָה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַד, אֵין לְהַתִּיר)עַיֵן בְּסֵפֶר נְתִיב חַיִים סִימָן רמ&quot;ח ֹשֶהֶאֱרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה}}</text>
      <sha1>7rta5mu8e2iexbsz2cgd6qs9qowk2g3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102288</id>
      <parentid>3102286</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:20:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/~2026-59483-24|~2026-59483-24]] ([[User talk:~2026-59483-24|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:עמד|עמד]]</comment>
      <origin>999422</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2933" sha1="4e7o2hyqx4971i95ortkl5hk5styrrq" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|עג|עד|עה||4}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה עַל הַיָּם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ מִיּוֹם דּ' וָאֵילֵךְ אָסוּר. אֲבָל אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, מֻתָּר, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת
 
===סעיף ב=== 
עַל הַנְּהָרוֹת, מֻתָּר לְהַפְלִיג בַּסְּפִינָה בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת שָׁם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ אִם בְּהֵמוֹת מוֹלִיכוֹת אֶת הַסְּפִינָה, מֻתָּר
 
===סעיף ג=== 
הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג בַּסְּפִינָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָשַׁב שָׁם עַד חֲשֵׁכָה, אַף-עַל-פִּי שֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ וְלָן בְּבֵיתוֹ, מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵלֵךְ הַסְּפִינָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרְאֵלִים לְחוּד. אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ בַּשַׁבָּת, קָנָה שְׁבִיתָה בְּבֵיתוֹ, וְלָכֵן אִם הָלְכָה הַסְּפִינָה יוֹתֵר מִתְּחוּם שַׁבָּת וּבָאָה בְּשַׁבָּת לַיַּבָּשָׁה, אֵין לוֹ שָׁם אֶלָּא דּ' אַמּוֹת, וְיוֹתֵר מִזֶּה אָסוּר לוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה. וְעַיֵן לְקַמָּן סִימָן צ&quot;ה
 
===סעיף ד=== 
לָלֶכֶת בַּסְּפִינָה בַּשַׁבָּת כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲשָׂרָה אוֹ לְמִצְוָה אַחֶרֶת, אִם הַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת גַּם בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יֵשׁ לְהַתִּיר. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַיִּשְׂרָאֵל לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַסְּפִינָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב שָׁמָּה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאַחַר כָּךְ יָכוֹל לַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ, וְחוֹזֵר בַּשַׁבָּת לְתוֹךְ הַסְּפִינָה. אֲבָל שֶׁתֵּלֵךְ הַסְּפִינָה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַד, אֵין לְהַתִּיר)עַיֵן בְּסֵפֶר נְתִיב חַיִים סִימָן רמ&quot;ח ֹשֶהֶאֱרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה}}</text>
      <sha1>4e7o2hyqx4971i95ortkl5hk5styrrq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שער מאמרי רז&quot;ל/מדרשים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261162</id>
    <revision>
      <id>3102319</id>
      <parentid>3102256</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T05:00:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו */</comment>
      <origin>3102319</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="121567" sha1="57e8nwo3lyqkfoxbwbyibqnz94rcxtz" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת לרישא גזעא ושבילא - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.

 
===קטע זמני לעריכה===
'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}} ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך אמנם השידין השוכנים באויר יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה }}והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם כי זהו סוד {{צ|וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר ונפש השכליית מן האופני' ורוח מן המלאכי' ונשמה מן הכסא ונשמה לנשמה מפאת השכינה אשר על מי שיש לו בחי' זו נאמר  עליו בנים אתם לה' אלהיכם ויש מי שלא יקרא אלא עבד ודבר זה נודע והנה ע&quot;י קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך ע&quot;י איזה אחת מן הכחות אשר עליו כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך ע&quot;י שדים וכנמצא על המקובלים הראשונים על הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנק' אצל המקובלים שמושא דהבלי זוטא כנודע:

ואמנם גם בבחי' קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות אחת היא ע&quot;י הנוק' דסט&quot;א והאחת היא ע&quot;י הדכורא דסט&quot;א כי גם את זה לעומת זה עשה האלהי' וכמו שיש רגלין דדכורין שהם נה&quot;י כמבאר לעיל ויש רגלין דנוק' כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת רגלין דבעלה משום דיתבא ברגלין כמש&quot;ה {{צ|ותגל מרגלותיו}}. וכן הענין  בסט&quot;א והקפיצה הנעשת ע&quot;י הנוק' דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה והטעם נודע כי הנוק' נק' ענן דוגמת הקדושה כמ&quot;ש {{צ|כי ענן ה' על המשכן יומם}}, והיא השכינה הנק' ענן כך בסט&quot;א דנוקבא אתקריאת ענן וזהו סוד וחסדכם כענן בקר דא נוק' דלית בה ממשא וכטל משכים הולך דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים וז&quot;ל {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוק' דסט&quot;א אלא שיש בה ב' הכוחות אשא ועננא ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד ולא ב' נשרים להיות כי הכל בחי' הנוקבא לבד ובשתי כוחות אלו נתאחזו עז&quot;א ועז&quot;אל ברדתם מן השמים זה באש וזה בענן שהם ב' כוחות דנוק' וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} - כי בנות האדם הם ב' כוחות האלו שבנוקבה ומאי דקאמר האדם הוא אותו האדם הבליע' כי גם הוא נק' אדם כמו שאמר הכתוב אדם בליע' איש און ולכך היו באים ב' עמודים אל שלמה מפאת עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו הטעם כי עז&quot;א אין בו אלא בחי' עוז וגבורה תקיפא והוא כנגד עמוד האש אמנם עז&quot;אל יש בו אותיות אל להורות שהוא יותר נמתק בסוד חסד אל וזה נאחז בעמוד ענן ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין ונקט לה בס' בחי' עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עז&quot;א''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשכו'}} כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש וגלוי עינים דא עז&quot;אל דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו' ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם:

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין יובן בסוד נמרץ הנז' בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שארז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדר' ההוא ק&quot;ך מילין והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוק' דקדושה הנחלקת לב' בחי' וג&quot;כ בסוד לא ימיש עמו' הענן יומם דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין ועמוד אש לילה הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ וב' ענינים הנז' הם כנפי נשרים וזמש&quot;ה ואשא אתכם על כנפי נשרים ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה וזהו סוד הנשרא דהוה עולה ע&quot;ג העמודים הנזכר בסבא דמשפטים כי הנשר הוא גופא דילה והעמודים הם ב' זרועותיה ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא כמ&quot;ש הכתוב דרך הנשר בשמים דנר' שהוא בתפארת והכל אמת אלא שהוא בתפארת דמלכו' ובזה יוצדק אומרו דרך הנשר בשמים דנשר חד ושמים חד והדברי' הם מוכרחים למי שירצה להבינם וכן תמצא בתקונין דקי&quot;ד בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובג&quot;ד זימנין אתקריאת נשר כו' ואין כונת זימנין אל מציאו' זמן ממש כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים אמנם אומרו זימנין אתקריאת פי' בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נק' נשר כו' ודי למבין:

אמנם יש מין קפיצה ב' והיא ע&quot;י דדכורא דסט&quot;א בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנק' רגלין אמנם ענין זה נר' לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו והארץ נקפצת לפניו ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו מיל אחת או ב' מילין ואמנם מציאות קפיצה זו נז' בתקונין דק&quot;ו ע&quot;ב וז&quot;ל ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו' כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן והנה ב' בחי' אלו נמצאים בספרי הקדמוני' וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה אך יש מיני השב' אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנז' אלא בדבור בלבד שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו וטעם הדב' הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה ודכורא איהו דבר בלבד ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא ע&quot;י נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד ג' רגלי' תחוג לי בשנה ולכל רגל מהם יש קב אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב גם יש להם בחי' הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם וזמ&quot;ש דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין:

והאמנם כי המא' הזה נסתר עד מאד לא אבאר בו כי אם הפשט לבד כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה כי בכל אתר דצדיקיי' יתבי שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה וזה פשוט והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא ואמנם יש מיני נשמו' גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באי' טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר אך אלו מארי קבין כי הם חגרים הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף אחד חגר ואחד סומא הרי שקראו הנפש חגר בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף ובכח אלו הקבין קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנק' קבין ונתפשט ממנו ואז לא היה חגר כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז וזמ&quot;ש והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו' הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה ואמנם היותו רהיט ככוכבא דשביטא יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי ג' רגלים הם נצח הוד יסוד וזה היה מבחי' רגל הג' הוא יסוד והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח (דף י&quot;ג ע&quot;א) תנועתם שם ז' מתכות ואמנם סדרם כך כסף זהב נחשת בדיל עופרת כסף חי ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה ונמצא כי הכסף חי הוא כנגד היסוד והוא כנגד כוכב הששי הנק' כוכב סתם בלא שם לווי וכבר ידעת כי גם היסוד נק' איש חי וכנגדו הוא הכסף חי ואמנם לא נמצא זהב חי אלא כסף חי והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד דשריא בפום אמה והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה כנז' באדרת נשא וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנק' פתח האהל ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד מתנועע ונק' איש חי דוגמת הכסף חי המתנענע יותר משאר מתכות וכנגדו בז' כוכבי לכת הוא כוכב הנק' כוכב סתם אשר עליו נאמר דרך כוכב מיעקב בסוד דריכת הקשת שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד וזה אומרו דהווה רהיט ככוכבא דשביטא כי היה רץ ע&quot;י בחי' זו ואמנם בחי' לבוש זה הנק' קב והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובה&quot;א מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך:


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד י' זעירא שהיא כללות כל הי&quot;ס והנה כמו שיש בחי' קבין אלו בקדושה כך יש בקליפה וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} שהוא בסט&quot;א מעשרה קבין ופרישות הם הי' זעירא דנפיק מיסוד וזהו סוד קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו' כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים ועל זה החריב הקב הזה הקדוש והברוך של יסוד כי כן ק&quot;ב ר&quot;ת קדושה ברכה פי' הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמ' נק' קדש כנודע וברדתה מן יסוד נק' ברוך וזהו קב אמנם הטיפה בעצמה היא אות י' הרי יב&quot;ק וע&quot;כ איתייהיב ליה קב חרובין דסט&quot;א אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי קב וזה תמצא בר&quot;מ דפ' פינחס דרי&quot;ו ע&quot;ש וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דר&quot;מ כו'}} ופלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי דר&quot;מ סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה והוא המפסיק בין הנשמה לקליפ' הנאחזת בו כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים והענין הוא כי רה&quot;י הוא סוד הקדושה ולכן גבהו עשר' ורחבו ד' כנז' בתקונין ורה&quot;ר הוא סוד החצוני' בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל כי אתם הרבים והמוציא חפץ מרה&quot;י לרה&quot;ר גורם להוציא נצוצי הקדו' אל הקליפות ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר ע&quot;י יונקים סט&quot;א א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרה&quot;ר כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנז' בזוהר וזהו ענין ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי כנז' בסוד סבא דמשפטים והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים ואז הקדושה נעשית כביכול כעין קטע כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}} פי' כי נגנז אור הנה&quot;י באותה שעה כאלו היא קטע ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סט&quot;א נק' אבק כנז' בזוהר פ' וישלח מאי ויאבק א&quot;ר אלעזר מן אבק כו' וביאור הדברי'  כי החצונים נאחזים בקב ומתייחדים דכו&quot;ן דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד ונעשים א' מן אב&quot;ק והקב שיונקים נהפך להם ונעשה ב&quot;ק וזהו אב&quot;ק והבן זה כי אינו מועיל להם ודברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לי להאריך בהם וגם אם נבאר פי' מלה ק&quot;ב יאריך עלינו הספור ודי בזה:

ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוק' ואח' בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סט&quot;א נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סט&quot;א הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סט&quot;א יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוק' בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוק' דסט&quot;א כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוק' דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>57e8nwo3lyqkfoxbwbyibqnz94rcxtz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102320</id>
      <parentid>3102319</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T05:51:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו */</comment>
      <origin>3102320</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="121571" sha1="49pow0raj8l798yaesxzb44jp99smjg" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.

===קטע זמני לעריכה===
'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}} ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך אמנם השידין השוכנים באויר יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה }}והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם כי זהו סוד {{צ|וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר ונפש השכליית מן האופני' ורוח מן המלאכי' ונשמה מן הכסא ונשמה לנשמה מפאת השכינה אשר על מי שיש לו בחי' זו נאמר  עליו בנים אתם לה' אלהיכם ויש מי שלא יקרא אלא עבד ודבר זה נודע והנה ע&quot;י קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך ע&quot;י איזה אחת מן הכחות אשר עליו כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך ע&quot;י שדים וכנמצא על המקובלים הראשונים על הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנק' אצל המקובלים שמושא דהבלי זוטא כנודע:

ואמנם גם בבחי' קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות אחת היא ע&quot;י הנוק' דסט&quot;א והאחת היא ע&quot;י הדכורא דסט&quot;א כי גם את זה לעומת זה עשה האלהי' וכמו שיש רגלין דדכורין שהם נה&quot;י כמבאר לעיל ויש רגלין דנוק' כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת רגלין דבעלה משום דיתבא ברגלין כמש&quot;ה {{צ|ותגל מרגלותיו}}. וכן הענין  בסט&quot;א והקפיצה הנעשת ע&quot;י הנוק' דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה והטעם נודע כי הנוק' נק' ענן דוגמת הקדושה כמ&quot;ש {{צ|כי ענן ה' על המשכן יומם}}, והיא השכינה הנק' ענן כך בסט&quot;א דנוקבא אתקריאת ענן וזהו סוד וחסדכם כענן בקר דא נוק' דלית בה ממשא וכטל משכים הולך דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים וז&quot;ל {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוק' דסט&quot;א אלא שיש בה ב' הכוחות אשא ועננא ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד ולא ב' נשרים להיות כי הכל בחי' הנוקבא לבד ובשתי כוחות אלו נתאחזו עז&quot;א ועז&quot;אל ברדתם מן השמים זה באש וזה בענן שהם ב' כוחות דנוק' וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} - כי בנות האדם הם ב' כוחות האלו שבנוקבה ומאי דקאמר האדם הוא אותו האדם הבליע' כי גם הוא נק' אדם כמו שאמר הכתוב אדם בליע' איש און ולכך היו באים ב' עמודים אל שלמה מפאת עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו הטעם כי עז&quot;א אין בו אלא בחי' עוז וגבורה תקיפא והוא כנגד עמוד האש אמנם עז&quot;אל יש בו אותיות אל להורות שהוא יותר נמתק בסוד חסד אל וזה נאחז בעמוד ענן ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין ונקט לה בס' בחי' עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עז&quot;א''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשכו'}} כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש וגלוי עינים דא עז&quot;אל דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו' ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם:

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין יובן בסוד נמרץ הנז' בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שארז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדר' ההוא ק&quot;ך מילין והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוק' דקדושה הנחלקת לב' בחי' וג&quot;כ בסוד לא ימיש עמו' הענן יומם דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין ועמוד אש לילה הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ וב' ענינים הנז' הם כנפי נשרים וזמש&quot;ה ואשא אתכם על כנפי נשרים ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה וזהו סוד הנשרא דהוה עולה ע&quot;ג העמודים הנזכר בסבא דמשפטים כי הנשר הוא גופא דילה והעמודים הם ב' זרועותיה ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא כמ&quot;ש הכתוב דרך הנשר בשמים דנר' שהוא בתפארת והכל אמת אלא שהוא בתפארת דמלכו' ובזה יוצדק אומרו דרך הנשר בשמים דנשר חד ושמים חד והדברי' הם מוכרחים למי שירצה להבינם וכן תמצא בתקונין דקי&quot;ד בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובג&quot;ד זימנין אתקריאת נשר כו' ואין כונת זימנין אל מציאו' זמן ממש כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים אמנם אומרו זימנין אתקריאת פי' בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נק' נשר כו' ודי למבין:

אמנם יש מין קפיצה ב' והיא ע&quot;י דדכורא דסט&quot;א בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנק' רגלין אמנם ענין זה נר' לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו והארץ נקפצת לפניו ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו מיל אחת או ב' מילין ואמנם מציאות קפיצה זו נז' בתקונין דק&quot;ו ע&quot;ב וז&quot;ל ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו' כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן והנה ב' בחי' אלו נמצאים בספרי הקדמוני' וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה אך יש מיני השב' אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנז' אלא בדבור בלבד שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו וטעם הדב' הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה ודכורא איהו דבר בלבד ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא ע&quot;י נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד ג' רגלי' תחוג לי בשנה ולכל רגל מהם יש קב אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב גם יש להם בחי' הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם וזמ&quot;ש דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין:

והאמנם כי המא' הזה נסתר עד מאד לא אבאר בו כי אם הפשט לבד כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה כי בכל אתר דצדיקיי' יתבי שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה וזה פשוט והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא ואמנם יש מיני נשמו' גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באי' טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר אך אלו מארי קבין כי הם חגרים הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף אחד חגר ואחד סומא הרי שקראו הנפש חגר בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף ובכח אלו הקבין קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנק' קבין ונתפשט ממנו ואז לא היה חגר כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז וזמ&quot;ש והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו' הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה ואמנם היותו רהיט ככוכבא דשביטא יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי ג' רגלים הם נצח הוד יסוד וזה היה מבחי' רגל הג' הוא יסוד והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח (דף י&quot;ג ע&quot;א) תנועתם שם ז' מתכות ואמנם סדרם כך כסף זהב נחשת בדיל עופרת כסף חי ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה ונמצא כי הכסף חי הוא כנגד היסוד והוא כנגד כוכב הששי הנק' כוכב סתם בלא שם לווי וכבר ידעת כי גם היסוד נק' איש חי וכנגדו הוא הכסף חי ואמנם לא נמצא זהב חי אלא כסף חי והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד דשריא בפום אמה והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה כנז' באדרת נשא וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנק' פתח האהל ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד מתנועע ונק' איש חי דוגמת הכסף חי המתנענע יותר משאר מתכות וכנגדו בז' כוכבי לכת הוא כוכב הנק' כוכב סתם אשר עליו נאמר דרך כוכב מיעקב בסוד דריכת הקשת שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד וזה אומרו דהווה רהיט ככוכבא דשביטא כי היה רץ ע&quot;י בחי' זו ואמנם בחי' לבוש זה הנק' קב והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובה&quot;א מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך:


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד י' זעירא שהיא כללות כל הי&quot;ס והנה כמו שיש בחי' קבין אלו בקדושה כך יש בקליפה וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} שהוא בסט&quot;א מעשרה קבין ופרישות הם הי' זעירא דנפיק מיסוד וזהו סוד קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו' כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים ועל זה החריב הקב הזה הקדוש והברוך של יסוד כי כן ק&quot;ב ר&quot;ת קדושה ברכה פי' הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמ' נק' קדש כנודע וברדתה מן יסוד נק' ברוך וזהו קב אמנם הטיפה בעצמה היא אות י' הרי יב&quot;ק וע&quot;כ איתייהיב ליה קב חרובין דסט&quot;א אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי קב וזה תמצא בר&quot;מ דפ' פינחס דרי&quot;ו ע&quot;ש וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דר&quot;מ כו'}} ופלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי דר&quot;מ סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה והוא המפסיק בין הנשמה לקליפ' הנאחזת בו כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים והענין הוא כי רה&quot;י הוא סוד הקדושה ולכן גבהו עשר' ורחבו ד' כנז' בתקונין ורה&quot;ר הוא סוד החצוני' בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל כי אתם הרבים והמוציא חפץ מרה&quot;י לרה&quot;ר גורם להוציא נצוצי הקדו' אל הקליפות ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר ע&quot;י יונקים סט&quot;א א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרה&quot;ר כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנז' בזוהר וזהו ענין ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי כנז' בסוד סבא דמשפטים והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים ואז הקדושה נעשית כביכול כעין קטע כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}} פי' כי נגנז אור הנה&quot;י באותה שעה כאלו היא קטע ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סט&quot;א נק' אבק כנז' בזוהר פ' וישלח מאי ויאבק א&quot;ר אלעזר מן אבק כו' וביאור הדברי'  כי החצונים נאחזים בקב ומתייחדים דכו&quot;ן דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד ונעשים א' מן אב&quot;ק והקב שיונקים נהפך להם ונעשה ב&quot;ק וזהו אב&quot;ק והבן זה כי אינו מועיל להם ודברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לי להאריך בהם וגם אם נבאר פי' מלה ק&quot;ב יאריך עלינו הספור ודי בזה:

ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוק' ואח' בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סט&quot;א נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סט&quot;א הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סט&quot;א יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוק' בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוק' דסט&quot;א כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוק' דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>49pow0raj8l798yaesxzb44jp99smjg</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102321</id>
      <parentid>3102320</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T06:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לעריכה */</comment>
      <origin>3102321</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="121715" sha1="n7uc8fgcvcdr5z7wvabyc729wkvfde6" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.

===קטע זמני לעריכה===
'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע. והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחי' קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות אחת היא ע&quot;י הנוק' דסט&quot;א והאחת היא ע&quot;י הדכורא דסט&quot;א כי גם את זה לעומת זה עשה האלהי' וכמו שיש רגלין דדכורין שהם נה&quot;י כמבאר לעיל ויש רגלין דנוק' כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת רגלין דבעלה משום דיתבא ברגלין כמש&quot;ה {{צ|ותגל מרגלותיו}}. וכן הענין  בסט&quot;א והקפיצה הנעשת ע&quot;י הנוק' דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה והטעם נודע כי הנוק' נק' ענן דוגמת הקדושה כמ&quot;ש {{צ|כי ענן ה' על המשכן יומם}}, והיא השכינה הנק' ענן כך בסט&quot;א דנוקבא אתקריאת ענן וזהו סוד וחסדכם כענן בקר דא נוק' דלית בה ממשא וכטל משכים הולך דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים וז&quot;ל {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוק' דסט&quot;א אלא שיש בה ב' הכוחות אשא ועננא ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד ולא ב' נשרים להיות כי הכל בחי' הנוקבא לבד ובשתי כוחות אלו נתאחזו עז&quot;א ועז&quot;אל ברדתם מן השמים זה באש וזה בענן שהם ב' כוחות דנוק' וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} - כי בנות האדם הם ב' כוחות האלו שבנוקבה ומאי דקאמר האדם הוא אותו האדם הבליע' כי גם הוא נק' אדם כמו שאמר הכתוב אדם בליע' איש און ולכך היו באים ב' עמודים אל שלמה מפאת עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו הטעם כי עז&quot;א אין בו אלא בחי' עוז וגבורה תקיפא והוא כנגד עמוד האש אמנם עז&quot;אל יש בו אותיות אל להורות שהוא יותר נמתק בסוד חסד אל וזה נאחז בעמוד ענן ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין ונקט לה בס' בחי' עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עז&quot;א''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשכו'}} כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש וגלוי עינים דא עז&quot;אל דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו' ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם:

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין יובן בסוד נמרץ הנז' בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שארז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדר' ההוא ק&quot;ך מילין והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוק' דקדושה הנחלקת לב' בחי' וג&quot;כ בסוד לא ימיש עמו' הענן יומם דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין ועמוד אש לילה הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ וב' ענינים הנז' הם כנפי נשרים וזמש&quot;ה ואשא אתכם על כנפי נשרים ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה וזהו סוד הנשרא דהוה עולה ע&quot;ג העמודים הנזכר בסבא דמשפטים כי הנשר הוא גופא דילה והעמודים הם ב' זרועותיה ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא כמ&quot;ש הכתוב דרך הנשר בשמים דנר' שהוא בתפארת והכל אמת אלא שהוא בתפארת דמלכו' ובזה יוצדק אומרו דרך הנשר בשמים דנשר חד ושמים חד והדברי' הם מוכרחים למי שירצה להבינם וכן תמצא בתקונין דקי&quot;ד בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובג&quot;ד זימנין אתקריאת נשר כו' ואין כונת זימנין אל מציאו' זמן ממש כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים אמנם אומרו זימנין אתקריאת פי' בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נק' נשר כו' ודי למבין:

אמנם יש מין קפיצה ב' והיא ע&quot;י דדכורא דסט&quot;א בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנק' רגלין אמנם ענין זה נר' לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו והארץ נקפצת לפניו ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו מיל אחת או ב' מילין ואמנם מציאות קפיצה זו נז' בתקונין דק&quot;ו ע&quot;ב וז&quot;ל ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו' כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן והנה ב' בחי' אלו נמצאים בספרי הקדמוני' וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה אך יש מיני השב' אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנז' אלא בדבור בלבד שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו וטעם הדב' הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה ודכורא איהו דבר בלבד ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא ע&quot;י נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד ג' רגלי' תחוג לי בשנה ולכל רגל מהם יש קב אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב גם יש להם בחי' הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם וזמ&quot;ש דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין:

והאמנם כי המא' הזה נסתר עד מאד לא אבאר בו כי אם הפשט לבד כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה כי בכל אתר דצדיקיי' יתבי שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה וזה פשוט והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא ואמנם יש מיני נשמו' גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באי' טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר אך אלו מארי קבין כי הם חגרים הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף אחד חגר ואחד סומא הרי שקראו הנפש חגר בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף ובכח אלו הקבין קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנק' קבין ונתפשט ממנו ואז לא היה חגר כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז וזמ&quot;ש והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו' הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה ואמנם היותו רהיט ככוכבא דשביטא יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי ג' רגלים הם נצח הוד יסוד וזה היה מבחי' רגל הג' הוא יסוד והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח (דף י&quot;ג ע&quot;א) תנועתם שם ז' מתכות ואמנם סדרם כך כסף זהב נחשת בדיל עופרת כסף חי ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה ונמצא כי הכסף חי הוא כנגד היסוד והוא כנגד כוכב הששי הנק' כוכב סתם בלא שם לווי וכבר ידעת כי גם היסוד נק' איש חי וכנגדו הוא הכסף חי ואמנם לא נמצא זהב חי אלא כסף חי והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד דשריא בפום אמה והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה כנז' באדרת נשא וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנק' פתח האהל ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד מתנועע ונק' איש חי דוגמת הכסף חי המתנענע יותר משאר מתכות וכנגדו בז' כוכבי לכת הוא כוכב הנק' כוכב סתם אשר עליו נאמר דרך כוכב מיעקב בסוד דריכת הקשת שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד וזה אומרו דהווה רהיט ככוכבא דשביטא כי היה רץ ע&quot;י בחי' זו ואמנם בחי' לבוש זה הנק' קב והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובה&quot;א מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך:


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד י' זעירא שהיא כללות כל הי&quot;ס והנה כמו שיש בחי' קבין אלו בקדושה כך יש בקליפה וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} שהוא בסט&quot;א מעשרה קבין ופרישות הם הי' זעירא דנפיק מיסוד וזהו סוד קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו' כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים ועל זה החריב הקב הזה הקדוש והברוך של יסוד כי כן ק&quot;ב ר&quot;ת קדושה ברכה פי' הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמ' נק' קדש כנודע וברדתה מן יסוד נק' ברוך וזהו קב אמנם הטיפה בעצמה היא אות י' הרי יב&quot;ק וע&quot;כ איתייהיב ליה קב חרובין דסט&quot;א אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי קב וזה תמצא בר&quot;מ דפ' פינחס דרי&quot;ו ע&quot;ש וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דר&quot;מ כו'}} ופלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי דר&quot;מ סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה והוא המפסיק בין הנשמה לקליפ' הנאחזת בו כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים והענין הוא כי רה&quot;י הוא סוד הקדושה ולכן גבהו עשר' ורחבו ד' כנז' בתקונין ורה&quot;ר הוא סוד החצוני' בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל כי אתם הרבים והמוציא חפץ מרה&quot;י לרה&quot;ר גורם להוציא נצוצי הקדו' אל הקליפות ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר ע&quot;י יונקים סט&quot;א א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרה&quot;ר כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנז' בזוהר וזהו ענין ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי כנז' בסוד סבא דמשפטים והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים ואז הקדושה נעשית כביכול כעין קטע כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}} פי' כי נגנז אור הנה&quot;י באותה שעה כאלו היא קטע ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סט&quot;א נק' אבק כנז' בזוהר פ' וישלח מאי ויאבק א&quot;ר אלעזר מן אבק כו' וביאור הדברי'  כי החצונים נאחזים בקב ומתייחדים דכו&quot;ן דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד ונעשים א' מן אב&quot;ק והקב שיונקים נהפך להם ונעשה ב&quot;ק וזהו אב&quot;ק והבן זה כי אינו מועיל להם ודברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לי להאריך בהם וגם אם נבאר פי' מלה ק&quot;ב יאריך עלינו הספור ודי בזה:

ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוק' ואח' בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סט&quot;א נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סט&quot;א הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סט&quot;א יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוק' בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוק' דסט&quot;א כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוק' דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>n7uc8fgcvcdr5z7wvabyc729wkvfde6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102322</id>
      <parentid>3102321</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T07:06:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3102322</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="121716" sha1="ek6yifc50ct75qi1694xrq9yh5wkk1q" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.

===קטע זמני לעריכה===
'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחי' קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות אחת היא ע&quot;י הנוק' דסט&quot;א והאחת היא ע&quot;י הדכורא דסט&quot;א כי גם את זה לעומת זה עשה האלהי' וכמו שיש רגלין דדכורין שהם נה&quot;י כמבאר לעיל ויש רגלין דנוק' כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת רגלין דבעלה משום דיתבא ברגלין כמש&quot;ה {{צ|ותגל מרגלותיו}}. וכן הענין  בסט&quot;א והקפיצה הנעשת ע&quot;י הנוק' דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה והטעם נודע כי הנוק' נק' ענן דוגמת הקדושה כמ&quot;ש {{צ|כי ענן ה' על המשכן יומם}}, והיא השכינה הנק' ענן כך בסט&quot;א דנוקבא אתקריאת ענן וזהו סוד וחסדכם כענן בקר דא נוק' דלית בה ממשא וכטל משכים הולך דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים וז&quot;ל {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוק' דסט&quot;א אלא שיש בה ב' הכוחות אשא ועננא ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד ולא ב' נשרים להיות כי הכל בחי' הנוקבא לבד ובשתי כוחות אלו נתאחזו עז&quot;א ועז&quot;אל ברדתם מן השמים זה באש וזה בענן שהם ב' כוחות דנוק' וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} - כי בנות האדם הם ב' כוחות האלו שבנוקבה ומאי דקאמר האדם הוא אותו האדם הבליע' כי גם הוא נק' אדם כמו שאמר הכתוב אדם בליע' איש און ולכך היו באים ב' עמודים אל שלמה מפאת עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו הטעם כי עז&quot;א אין בו אלא בחי' עוז וגבורה תקיפא והוא כנגד עמוד האש אמנם עז&quot;אל יש בו אותיות אל להורות שהוא יותר נמתק בסוד חסד אל וזה נאחז בעמוד ענן ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין ונקט לה בס' בחי' עז&quot;א ועז&quot;אל וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עז&quot;א''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשכו'}} כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש וגלוי עינים דא עז&quot;אל דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו' ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם:

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין יובן בסוד נמרץ הנז' בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שארז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדר' ההוא ק&quot;ך מילין והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוק' דקדושה הנחלקת לב' בחי' וג&quot;כ בסוד לא ימיש עמו' הענן יומם דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין ועמוד אש לילה הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ וב' ענינים הנז' הם כנפי נשרים וזמש&quot;ה ואשא אתכם על כנפי נשרים ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה וזהו סוד הנשרא דהוה עולה ע&quot;ג העמודים הנזכר בסבא דמשפטים כי הנשר הוא גופא דילה והעמודים הם ב' זרועותיה ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא כמ&quot;ש הכתוב דרך הנשר בשמים דנר' שהוא בתפארת והכל אמת אלא שהוא בתפארת דמלכו' ובזה יוצדק אומרו דרך הנשר בשמים דנשר חד ושמים חד והדברי' הם מוכרחים למי שירצה להבינם וכן תמצא בתקונין דקי&quot;ד בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובג&quot;ד זימנין אתקריאת נשר כו' ואין כונת זימנין אל מציאו' זמן ממש כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים אמנם אומרו זימנין אתקריאת פי' בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נק' נשר כו' ודי למבין:

אמנם יש מין קפיצה ב' והיא ע&quot;י דדכורא דסט&quot;א בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנק' רגלין אמנם ענין זה נר' לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו והארץ נקפצת לפניו ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו מיל אחת או ב' מילין ואמנם מציאות קפיצה זו נז' בתקונין דק&quot;ו ע&quot;ב וז&quot;ל ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו' כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן והנה ב' בחי' אלו נמצאים בספרי הקדמוני' וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה אך יש מיני השב' אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנז' אלא בדבור בלבד שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו וטעם הדב' הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה ודכורא איהו דבר בלבד ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא ע&quot;י נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד ג' רגלי' תחוג לי בשנה ולכל רגל מהם יש קב אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב גם יש להם בחי' הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם וזמ&quot;ש דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין:

והאמנם כי המא' הזה נסתר עד מאד לא אבאר בו כי אם הפשט לבד כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה כי בכל אתר דצדיקיי' יתבי שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה וזה פשוט והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא ואמנם יש מיני נשמו' גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באי' טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר אך אלו מארי קבין כי הם חגרים הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף אחד חגר ואחד סומא הרי שקראו הנפש חגר בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף ובכח אלו הקבין קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנק' קבין ונתפשט ממנו ואז לא היה חגר כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז וזמ&quot;ש והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו' הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה ואמנם היותו רהיט ככוכבא דשביטא יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי ג' רגלים הם נצח הוד יסוד וזה היה מבחי' רגל הג' הוא יסוד והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח (דף י&quot;ג ע&quot;א) תנועתם שם ז' מתכות ואמנם סדרם כך כסף זהב נחשת בדיל עופרת כסף חי ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה ונמצא כי הכסף חי הוא כנגד היסוד והוא כנגד כוכב הששי הנק' כוכב סתם בלא שם לווי וכבר ידעת כי גם היסוד נק' איש חי וכנגדו הוא הכסף חי ואמנם לא נמצא זהב חי אלא כסף חי והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד דשריא בפום אמה והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה כנז' באדרת נשא וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנק' פתח האהל ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד מתנועע ונק' איש חי דוגמת הכסף חי המתנענע יותר משאר מתכות וכנגדו בז' כוכבי לכת הוא כוכב הנק' כוכב סתם אשר עליו נאמר דרך כוכב מיעקב בסוד דריכת הקשת שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד וזה אומרו דהווה רהיט ככוכבא דשביטא כי היה רץ ע&quot;י בחי' זו ואמנם בחי' לבוש זה הנק' קב והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובה&quot;א מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך:


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד י' זעירא שהיא כללות כל הי&quot;ס והנה כמו שיש בחי' קבין אלו בקדושה כך יש בקליפה וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} שהוא בסט&quot;א מעשרה קבין ופרישות הם הי' זעירא דנפיק מיסוד וזהו סוד קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו' כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים ועל זה החריב הקב הזה הקדוש והברוך של יסוד כי כן ק&quot;ב ר&quot;ת קדושה ברכה פי' הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמ' נק' קדש כנודע וברדתה מן יסוד נק' ברוך וזהו קב אמנם הטיפה בעצמה היא אות י' הרי יב&quot;ק וע&quot;כ איתייהיב ליה קב חרובין דסט&quot;א אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי קב וזה תמצא בר&quot;מ דפ' פינחס דרי&quot;ו ע&quot;ש וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דר&quot;מ כו'}} ופלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי דר&quot;מ סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה והוא המפסיק בין הנשמה לקליפ' הנאחזת בו כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים והענין הוא כי רה&quot;י הוא סוד הקדושה ולכן גבהו עשר' ורחבו ד' כנז' בתקונין ורה&quot;ר הוא סוד החצוני' בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל כי אתם הרבים והמוציא חפץ מרה&quot;י לרה&quot;ר גורם להוציא נצוצי הקדו' אל הקליפות ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר ע&quot;י יונקים סט&quot;א א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרה&quot;ר כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנז' בזוהר וזהו ענין ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי כנז' בסוד סבא דמשפטים והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים ואז הקדושה נעשית כביכול כעין קטע כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}} פי' כי נגנז אור הנה&quot;י באותה שעה כאלו היא קטע ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סט&quot;א נק' אבק כנז' בזוהר פ' וישלח מאי ויאבק א&quot;ר אלעזר מן אבק כו' וביאור הדברי'  כי החצונים נאחזים בקב ומתייחדים דכו&quot;ן דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד ונעשים א' מן אב&quot;ק והקב שיונקים נהפך להם ונעשה ב&quot;ק וזהו אב&quot;ק והבן זה כי אינו מועיל להם ודברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לי להאריך בהם וגם אם נבאר פי' מלה ק&quot;ב יאריך עלינו הספור ודי בזה:

ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוק' ואח' בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סט&quot;א נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סט&quot;א הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סט&quot;א יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוק' בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוק' דסט&quot;א כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוק' דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>ek6yifc50ct75qi1694xrq9yh5wkk1q</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265104</id>
    <revision>
      <id>3102282</id>
      <parentid>3102281</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T11:59:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* כתבי־היד לכתובים */</comment>
      <origin>3102282</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="221029" sha1="1z7by27oloc2xruix7fpd9l8ztgclj0" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|נספחים}}

==רשימת מקורות (כתבי־יד, דפוסים ומחקרים), כלי עזר וחומר להעשרה==

===שני כתבי־היד העיקריים שהם היסוד לנוסח המקרא===
'''הנוסח במהדורתנו מיוסד על צילומם של שני כתבי־יד עיקריים: כתר ארם צובה וכתב־יד לנינגרד.'''

====א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''&quot;הכתר&quot;''' או '''כתי&quot;א''' או '''&quot;א&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_YBZ990001147860205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח לכתר ארם צובה]]''' – מפתח לעמודי הכתר לפי מספרי פרקים ופסוקים, כדי לדפדף ולעיין בו ביעילות. המפתח גם מכיל מידע על הצילומים שלו.
#כינויים לעדויות על נוסח כתב־היד (בחלקיו החסרים):
##'''א(ו)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של הרב שמואל '''ו'''יטל בשו&quot;ת [https://www.hebrewbooks.org/22631 באר מים חיים], סימן כ&quot;ז.{{הערה|כתב היד המקורי נמצא ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000653150205171/NLI אוקספורד]; ראו עופר, קאסוטו, עמ' 334-337 לניתוח הממצאים.}}
##'''א(ס)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יעקב '''ס'''פיר ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 מאורות נתן] ([https://www.hebrewbooks.org/33644 עותק שני], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001022670205171/NLI#$FL28558020 כתב־היד])
##'''א(ע)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של ישי '''ע'''מאדי, ע&quot;פ ספרו של יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג); הספר מבוסס על הערותיו של עמאדי [https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up בתוך החומש הזה].{{הערה|הסריקה בשחור-לבן מתוך מיקרופילם, אבל הוא יותר טוב מ[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-amadi-fascimile-hb-44405/page/n1/mode/2up מהדורת הצילום], שרוב ההערות אינן ניתנות לקריאה בה. לגבי החומש עצמו, מדובר באחד מהדפוסים הראשונים של התורה; לסריקה משובחת (בצבע) של עותק אחר מדפוס זה ראו [https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/mode/2up '''כאן'''].}}
##'''א(ק)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יהושע '''ק'''מחי, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;]; המאמר מבוסס על הערותיו של קמחי [https://archive.org/details/YellinTanakh בתוך התנ&quot;ך הזה].{{הערה|הדפוס של התנ&quot;ך שבו רשם קמחי את הערותיו יצא לאור ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021004720205171/NLI לודנון, תרצ&quot;ז (1837)] ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020938700205171/NLI דפוס חוזר תר&quot;ה]).}}
##'''א(ר)'''=נוסח הכתר לפי '''ר'''שימותיו של משה דוד קאסוטו, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;]. רשימות אלו מכילות בין השאר עדות מובהקת על נוסח הכתיב של הכתר בתורה, שהעתיק אותה קאסוטו מתוך פתק שכתב הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]] והדביקו על מעטפת העור של הכתר (לאחר שהשווה את נוסח הכתיב בכתר מול עותק של [https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up החומש הזה]).
##'''א-צילום'''=הצילומים של כמה עמודים מהתורה בכתר ([https://archive.org/details/treatiseonaccent00wickuoft/page/n7/mode/1up עמוד אחד] מספר בראשית ו[https://archive.org/details/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex.jpg שני עמודים] מספר דברים הכוללים את עשרת הדברות), שנעשו כאשר הכתר עדיין היה שלם.{{הערה|למידע נוסף על שני הצילומים וסריקות נוספות, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#צילומי קטעים מהתורה, וסוף ספר דברים מ&quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; (כח,יז)|'''מפתח לכתר ארם צובה''']].}}
##[https://archive.org/details/sefer-torah-bl-or-1462-images/mode/2up הספריה הבריטית, לונדון, כת&quot;י Or. 1462]=ספר תורה בכתיבה מזרחית, מאה ה-15 בערך, שנכתב ככל הנראה ע&quot;פ כתר ארם צובה (בגרסתו המקורית לפני &quot;תיקונים&quot;).{{הערה|ראו ב[https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%A6-pdf.34751/ מאמרו של יהודה ענתבי] לגבי הכתיב וחלוקת הפרשות בספר התורה הזה (וגם [https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%90%D7%95%D7%AA-pdf.34756/ כאן]). וראו עוד [https://tora-forum.co.il/threads/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9B%D7%99-%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%93%D7%A4%D7%A1%D7%95-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99.28817/ דיון בנושא] ב&quot;פורום לתורה&quot;.}}
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתר ארם צובה, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.
#הערך [[:W:כתר ארם צובא|&quot;כתר ארם צובא&quot;]] בוויקיפדיה.

====ב. [https://ihbmr.com/manuscripts/L כתב־יד לנינגרד] ([[:W:הספרייה הלאומית הרוסית|הספרייה הלאומית הרוסית]], [[:W:סנקט פטרבורג|סנקט פטרבורג]], Ms. EVR I B 19a)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''כתי&quot;ל''' או '''&quot;ל&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001516230205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתי&quot;ל|מפתח לכתי&quot;ל]]''' – מפתח לעמודי כתי&quot;ל לפי מספרי פרקים ופסוקים, כדי לדפדף ולעיין בו ביעילות. המפתח גם מכיל מידע על הצילומים שלו.
#כתי&quot;ל ב'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L מכון לחקר כתבי־יד מקראיים]''' (חיפוש קל, יעיל ומהיר לפסוקים).
#כתי&quot;ל ב'''[https://tanach.us/Tanach.xml הקלדה דיגיטלית]''' (UXLC, לשעבר Westminster Leningrad Codex).
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתי&quot;ל, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.
#הערך [[:W:כתב יד לנינגרד|&quot;כתב יד לנינגרד&quot;]] בוויקיפדיה.

====ג. אתרים חיצוניים לעיון בכתבי־יד מקראיים====

לשימוש יעיל בכתר ארם צובה וכתי&quot;ל, ועוד כתבי־יד רבים של המקרא על־פי המסורה, ראו באתרים:
*'''[https://ihbmr.com/manuscripts המכון לחקר כתבי־יד מקראיים]''';
*'''[https://www.masoretica.org/ מָסוֹרֶתִּיקָה (Masoretica)]'''.

===כתבי־היד לתורה===

ביחד עם שני כתבי־יד שהם היסוד למהדורה (דהיינו [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים, ו[[#ב. כתב־יד לנינגרד (הספרייה הלאומית הרוסית, סנקט פטרבורג, Ms. EVR I B 19a)|כתי&quot;ל]] במקומות שהכתר חסר בהם), בדקנו כתבי־יד נוספים במקומות בעייתיים (או הראויים לתשומת לב מיוחדת). ברוב התורה (החסרה בכתר ארם צובה) בדקנו את שבעת כתבי־היד הבאים, הרשומים לפי סדר בדיקתנו:
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://tanach.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171-1 כתי&quot;ל1]''' (תורה): כתב־יד סנקט פטרבורג, פירקוביץ' B 17 (&quot;'''ל{{כתב עילי|1}}'''&quot; אצל ייבין); נכתב בשנת 930 ע&quot;י '''שלמה בן בויאעא, סופר האותיות בכתר ארם צובה'''.{{הערה|כולל: '''בראשית''' ב:ה-ו:ב, ח:ט-כ:ט, כא:יז-כה:כב, כז:ו-מא:מג, מג:לה-נ:כו; '''ספר שמות'''; '''ויקרא''' א:א-יט:כ, כ:ח-כה:יז, כה:מד-כז:לד; '''במדבר''' א:א-י:לה, יז:ו-לו:יג ו'''ספר דברים'''.}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2017 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|1=יש ממנו שלושה מיקרופילמים בספריה הלאומית, שנעשו בשלוש תקופות. בין הראשון והשני נחסרו שורות למעלה ולמטה בעמודים רבים, ולכן יש ערך רב במיקרופילם הראשון. כעת מופיעות שתי סריקות בקישור ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=1 הראשונה], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=2#$FL200794385 השנייה]).}}
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/B כתי&quot;ב]''' (תורה): לונדון, המוזאון הבריטי כתב־יד Or 4445 (&quot;'''א'''&quot; אצל גינצבורג, &quot;'''ב'''&quot; אצל ברויאר); סוף המאה ה-9. [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]; [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001204510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001204510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=British%20Library%20Or%204445 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|החלק המקורי כולל '''בראשית לט,כ''' [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up?view=theater (עמ' 65)] עד '''דברים א,לב''', [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n325/mode/2up?view=theater (עמ' 326)], חוץ מ[https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n261/mode/2up?view=theater דף אחד חסר באמצע (במדבר ט'-י')].}}
#'''[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up כתי&quot;ש]''' (תורה): '''&quot;כתר דמשק&quot;''', הוא כתב־יד ששון 507, הספרייה הלאומית ירושלים 24°5702 (&quot;'''ש'''&quot; אצל ברויאר); מאה ה-10.{{הערה|כולל '''בראשית ט,כו''' [https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up (עמ' 3)] עד סוף התורה, חוץ מ[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n141/mode/2up דף אחד חסר באמצע (שמות יח,א-כג)].}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000432040205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000432040205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://www.loc.gov/item/2021667535#additional_subjects=Bible&amp;institution=national-library-of-israel הפריט באתר ספריית הקונגרס].{{הערה|ראו גם ב'''[[:COMMONS:Category:Damascus Codex (Torah)|וויקישיתוף]]'''.}}
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא): כתב־יד ששון 1053 (&quot;ש1&quot; אצל ייבין ו&quot;שׂ&quot; אצל ברויאר); תחילת המאה ה-10. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001349580205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001349580205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n7/mode/2up דפדוף והורדה קלים בכתב־היד].{{הערה|1='''הצילום הישן בשחור-לבן:''' צילום של כתב־יד זה מתוך מיקרופילם בשחור-לבן נמצא ב[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/manuscripts/Pages/default.aspx מכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית] (מספר הסרט שלו F 8881) והפרטים שלו בקטלוג [{{NNL|000134958}} כאן] כוללים קישור לצילום מלא הנגיש ברשת (בתחתית הדף). אמנם מאות הצילומים שם אינם יעילים לשימוש, ולכן העלינו אותם '''[[:COMMONS:Category:Tanakh-MS-Sassoon-1053|כאן]]''' בקבצי PDF שימושיים, קובץ אחד לכל ספר במקרא.}}
#'''כתי&quot;ק3''' (תורה): כתב־יד קהיר 18; כתיבה מזרחית, מאה ה-10, הוגה על ידי מישאל בן עוזיאל בעל [https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up ספר החילופים] וקרוב מאוד לכתר. '''כתב־היד שלם''', ויש צילום בהיר במיקרופילם בספרייה הלאומית: [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740820205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740820205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/WP כתי&quot;ו]''' (תורה): מוזיאון המקרא, ושינגטון, Ms. 882; כתיבה מזרחית, מאה ה-11. כתב־יד טברני מובהק שעלה למרשתת בצילום איכותי באדיבותו של '''[[:W:מוזיאון התנ&quot;ך (וושינגטון)|מוזיאון התנ&quot;ך]]''' בעיר וושינגטון די. סי., בערב שבת פרשת לך־לך, י' מרחשון תש&quot;פ (08.11.2019). [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001671660205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001671660205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Washington%20Pentateuch הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].

'''כתבי־יד מזרחים נוספים''' (עשינו בהם שימוש בעיקר בספר בראשית, ובשני הראשונים [ל3 ו-ל9] השתמשנו בעקביות בסוף ספר במדבר ובספר דברים):
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2010 כת&quot;י ל3'''] (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10 (טאניס, שנת 946; מסורות בבליות). כולל רוב התורה מבראשית י&quot;א חוץ מדפים בודדים (סוף במדבר החל מעמ' 171).
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571690205171/NLI#$FL48366078 כת&quot;י ל9]''' (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59 (שנת 1022). כולל תחילת בראשית (א,יד-ט,יז), ואחר כך את רוב התורה החל משמות ו,כג (חוץ מדפים בודדים). סוף במדבר קיים '''כט:ב'''-לו:יג (החל מעמ' 159), ומשם חסר עד דברים ה,כט.
#'''[https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כת&quot;י ט3]''' (תורה): כתב־יד טביליסי 3, &quot;כתר לאילאשי&quot; או &quot;חומש לאילאשי&quot; (כתיבה מזרחית מהמאה ה-10 או ה-11; בהיר ומדויק ומפואר, וקרוב לכתר ארם צובה). '''כתב־היד כמעט שלם''', חוץ מתחילת בראשית (עד ג,כד) וסוף דברים (אחרי לב,ט).{{הערה|לא עשינו שימוש בכתב־יד זה בהכנת המהדורה, אבל ראוי הוא כדי להעשיר את תיעוד הנוסח ולחזק את ההכרעות במקומות קשים בתורה.}}
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.448 כתב־יד ותיקן 448]''' (תורה ותרגום): לפי דיאז מאצ'ו, ייבין ופרץ מדובר על כתב־יד מזרחי מהמאה ה-11; אך לפי בית אריה מדובר על כתב־יד ספרדי מהמאה ה-12 או ה-13. התורה והתרגום משולבים, ושניהם מנוקדים בניקוד טברני. הוא עבר מספר הגהות ומחיקות המעידות על שינויי מסורות בין הנקדנים השונים, והערות המסרה שלו במחלוקות ב״א וב״נ מתאימות כמעט תמיד לחילופי מישאל. בקטלוג הספריה הלאומית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001968900205171/NLI כאן], ויש ממנו גם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941180205171/NLI מהדורת צילום] ([https://archive.org/details/pentateuchwithma0004unse/page/n7/mode/2up סריקה]).
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001565880205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-8] (תורה, מאת זכריהו בן ענן, הסופר של כת&quot;י קהיר 13 לכתובים; שנת ד' תש&quot;פ [1020]): כמעט כל דפיו קיימים מתחילת בראשית, אך יש נזק משמעותי בחלק מהדפים, חלקם מטושטשים, וחלק מהצילומים בשחור-לבן קשים לקריאה. השתמשנו בו בעיקר החל מסוף ספר במדבר (עמ' 289 ואילך).
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989570205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-80] (תורה בכתיבה מזרחית, מאה הי'-י&quot;א): הכתיב קרוב למסורה, הניקוד כבן נפתלי, הטעמה כבן אשר. כולל '''בראשית''' כז:כ-מב:ד, מב:לג-מד:יג, מו:י-'''שמות''' ב:יג, י:טו-יב:כה, יג:ב-יד:כח, טז:יט-כ:יז, כא:כח-ל:לח, לב:לג-לו:ז, לט:טו-לט:מב, '''ויקרא''' יג:נז-יד:נא, טו:כד-טז:טז, '''במדבר''' א:כג-א:נא, ד:ז-ט:יב, י:כ-יג:כג, יד:יד-יח:כח, כ:א-כ:כח, כב:יט-'''דברים''' לא:יד, לג:יח-סוף.
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989500205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-C-1] (תורה משולבת עם תפסיר רס&quot;ג מאת '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל''', מאה ה-י&quot;א בכתיבה מזרחית). קרוב מאוד לכתר. תוכן המסורה מיוחד, ונוסח התפסיר יחיד במינו. חסר עד '''בראשית''' ב:ג. חסר גם מ'''שמות''' מ:כד עד '''ויקרא''' טז:א. כמו כן חסרים דפים רבים באמצע. עותק 1.
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516530205171-1#$FL200062078 כת&quot;י EVR I Bibl. 85] (תורה, אמצע מאה הי'): מדויק מאוד. כולל שמות-דברים.
#[https://mss.huc.edu/portfolio/ms-1/ היברו יוניון קולג' כת&quot;י 1] (תורה והפטרות; מתחילת המאה ה-12 בערך, פרס?): כתיבה מזרחית-פרסית, ההפטרות לפרשת השבוע משולבות בסוף כל פרשה. שלם ובהיר ברובו. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001049430205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית]; [https://huc.on.worldcat.org/oclc/959339127 הפריט בקטלוג של ספריית HUC] ([https://mss.huc.edu/phpviewer/index.php?path=MS_1 תצוגה]).
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516510205171-2#$FL200261199 כת&quot;י EVR I Bibl. 83] (קטעים מהתורה, תאריך לא ידוע).
#[http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_9880 כתב־יד גסטר השנייה] (קטעים מהתורה; מצרים, נכתב בסביבות 1100 בערך), הספריה הבריטית Or 9880.
#'''כתי&quot;ל-מ''' (תורה): כתב־יד ליהמן (&quot;'''ל{{כתב עילי|מ}}'''&quot; אצל ברויאר), שהיה כתב־יד #14 מבית הכנסת הקראי בקהיר. נכתב ע&quot;י '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל.''' הרב מרדכי ברויאר הוציא לאור את המסורה הגדולה בכתב־היד הזה וחקר אותה,{{הערה|ראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012338700205171/NLI '''המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב־יד ל{{כתב עילי|מ}}'''] (ניו יורק: [https://www.manfredlehmann.com/index.html קרן מנשה ושרה ליהמן], תשס&quot;ב).}}, ואף בדק בו את נוסח הגעיות והשווה אותן אל הגעיות בכתי&quot;ל. אך כיום מקומו אינו נודע, ואין תצלום ממנו שעומד לרשותם של החוקרים (חוץ מצילומי דפים בודדים כולל העמוד הראשון בספר בראשית).{{הערה|בקיץ שנת תשמ&quot;ד, כשהרב ברויאר בחן את כתב־היד הזה, הוא כבר היה ברשותו של ד&quot;ר מנשה ליהמן בניו יורק. מאז פטירתו של ליהמן בשנת תשנ&quot;ז לא נודע מקומו. ראו על כך במאמרו של יוסף עופר, &quot;הערת מסורה עתיקה בדפי שטיח בכת&quot;י ל{{כתב עילי|מ}} לשמואל בן יעקב&quot;, '''לשוננו''' פ (תשע&quot;ח), עמ' 29-52. לכן כל האזכורים של כתב־יד זה בענייני געיות הם רק לפי עדותו של ברויאר.}} לכן כל דיווח לגבי הנוסח בכתב־היד הזה (בעיקר בתחום הגעיות) אינו בא ממקור ראשון אלא מהפרטים שמסר הרב ברויאר.

'''תיג'אן''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד תימנים|מבחר כתבי־יד תימנים]]:
#'''[https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש]'''
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up תאג' דפוס ראשון]'''{{הערה|מהדורה זו חשובה בתור השילוב המודפס הראשון של מקרא, תרגום ותפסיר לפי מסורת תימן. נוסח התרגום והתפסיר מדויק בדרך כלל. אמנם לגבי נוסח התורה עצמה נעשה ניסיון להתאימו לנוסח תימן, אך במקומות רבים נשאר הנוסח המקובל בדפוסים. לכן יש להעדיף את הנוסח העולה מתוך התיג'אן בכתבי־היד (כגון [https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תיג'אן נוספים]]), ולראות בדפוס הזה ניסיון ראשון בלבד.}}
#במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לתורה|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח התורה בתימן.

'''כתבי־יד ספרדים''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד ספרדים|מבחר כתבי־יד ספרדים]]:
#[https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/136/mode/1up '''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''']
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n25/mode/1up?view=theater '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2''']
#'''[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n124/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון]'''
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n77/mode/1up?view=theater פריז 25]'''

===כתבי־היד לנביאים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://tanach.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא).
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=C כתי&quot;ק]''' (נביאים). [https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/index.php '''כתב־יד קהיר לנביאים: המהדורה הדיגיטלית'''] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Descripcion.php מידע על כתב־היד]); [http://simurg.csic.es/view/9918494052404201 תמונות כתב־היד ברזולוציה גבוהה]; [http://simurg.csic.es/view/990001352550204201_V01/el-codice-de-profetas-de-el-cairo-vol-01 צילומה של המהדורה המדעית לכתב־יד קהיר לנביאים] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Edicion.php מידע על המהדורה]).{{הערה|יש גם צילום פחות בהיר, אך עדיין קריא, ב[[:COMMONS:File:Cairo-codex-nevi'im.pdf|ויקישיתוף]]. הפריט ב&quot;כתיב&quot; נמצא [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740980205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Cairo%20Codex%20%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D כאן].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (='''ל{{כתב עילי|א'''}} או ל(א) אצל ייבין, וגנר),{{הערה|ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;כתב יד של נביאים וכתובים שהוגה ונמסר על ידי בן אשר, כתב יד ל{{כתב עילי|א}} מאוסף פרקוביץ&quot;, '''חצי גבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו) עמ' תרמא-תרנו.}} שהוא כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-55 ולשעבר B 247 (נביאים וכתובים); קרוב לכתר ארם צובה ומכיל חלק מהמקרא החסר בו בנביאים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כה&quot;י מכילים בנביאים: '''יהושע''' כב:ל-סוף; '''שופטים''' א:א-י:יח, יא:לז-סוף; '''שמואל א''' א:א-'''שמואל ב''' א:טז (78ב); '''מלכים א''' ח:סא-יג:ב (79א), מל&quot;א יג:כא-'''מלכים ב''' כה:כה; '''ישעיהו''' יג:יט-כה:ז, כו:כא-לו:ז, לז:לו-מ:ל, נא:טו-נב:יא, נד:ד-סה:יז; '''ירמיהו''' ו:א-ו:כה (עמ' 364), יא:ח-יב:ב, יג:כא-יז:יג, כא:ח-כג:ז, כד:ט-ל:יח, לא:לה-לב:יד, לב:טו-לו:י, לט:טז-מה:ה, נא:נא-נב:ג; '''יחזקאל''' י:ח-יא:ה, יח:כ-כ:מד, כב:כה-כג:טו, כג:לה-כד:ו, כט:ג-ל:א, לג:טז-לד:יח, מח:כד-סוף; '''תרי עשר:''' '''הושע''' א:א-ד:ח, י:ט-'''יואל''' ב:יד, '''עמוס''' ד:ז-ו:ח, ט:א-'''עובדיה''' א:א, '''מיכה''' ה:ז-'''צפניה''' ב:ז, '''זכריה''' יא:יד-יד:יז, '''מלאכי''' א:יב-ג:טז.}}
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740910205171/NLI כת&quot;יק2 או קהיר 27] (נביאים ראשונים), נכתב על־ידי שמואל בן יעקב במאה ה-10 או ה-11 וקרוב לכתר (ראו ייבין). השתמשנו בו לעתים רחוקות.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740890205171/NLI כת&quot;יק25 או קהיר 25] (נביאים אחרונים), מאה ה-11 בערך. השתמשנו בו לעתים רחוקות. שלם ברובו, מכיל מישעיהו ז,כ עד מלאכי ג,ב. צילום בינוני מינוס בשחור לבן שלא קולט תמיד את הניקוד והטעמים.

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#'''[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up כתי&quot;ב1]''', הספריה הבריטית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205180205171/NLI Or. 2210] ו-[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205280205171/NLI Or. 2211] (נביאים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית.{{הערה|לעתים רחוקות עיינו בכתבי־יד נוספים של הנביאים מאת אותו סופר ובני משפחתו; ראו [[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375#The scribe, his children, and their biblical codices|כאן]].}} סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח הנביאים בתימן.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.

===כתבי־היד לכתובים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/L כתי&quot;ל]''' (מקרא); [https://tanach.us/Tanach.xml הקלדה].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא).
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740770205171 כתי&quot;ק13]''' (כתובים, כתיבה מזרחית מאת זכריה בן ענן, שנת ד' תשפ&quot;ח [1028]); '''כתב־היד שלם''', ויש צילום קריא במיקרופילם בספרייה הלאומית.{{הערה|כתב־היד מכיל את '''דברי הימים''' (עמ' 5); '''תהלים''' (עמ' 88); '''איוב''' (עמ' 162); '''משלי''' (עמ' 193); '''רות''' (עמ' 218); '''שיר השירים''' (עמ' 221); '''קהלת''' (עמ' 225 [דף אחד בלתי-קריא בצילום]); '''איכה''' (עמ' 233); '''אסתר''' (עמ' 238); '''דניאל''' (עמ' 247); '''עזרא''' (עמ' 266 [נחמיה בעמ' 278]). למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יורם מיטל, &quot;כתב־יד של המקרא בן אלף שנה מתגלה מחדש בקהיר: העתיד של העבר היהודי-מצרי&quot;, JQR 110:1 (חורף 2020), עמ' 194-219 (אנגלית), בקישור זה: &lt;https://doi.org/10.1353/jqr.2020.0006&gt;.}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (נביאים וכתובים); לפרטים ראו לעיל ב[[#כתבי־היד לנביאים|רשימת כתבי־היד לנביאים]]. קרוב לכתר ומכיל את הרוב המכריע של המקרא החסר בו בכתובים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כתה&quot;י מכילים בכתובים: '''דברי הימים א''' ו:נא-ו:סב, ו:סה-ז:ז, ז:ח-ז:יט, ז:כא-ז:לג, ז:לו-ח:יב, ח:יז-ח:לו, ח:לו-ט:ט, ט:יב-ט:כ, ט:כב-ט:לד, ט:לה-י:ג, יב:מ-יד:ד, יד:ו-טו:יג, טו:יד-טז:ד, כב:ו-כג:לב, כד:א-כד:יג, כד:יד-כד:ל, כה:כד-'''דברי הימים ב''' ב:ח, ד:ו-ט:יח [כ&quot;י 247 B כולל קטעים מס' דברי הימים: דף 10 בכ&quot;י 247 (דה&quot;י ב ט:יח) הוא המשכו הישיר של כ&quot;י 55 B דף 256.], '''דברי הימים ב''' ט:יח-י:ו, י:ו-כה:יד, כט:יט-ל:יז, לד:לב-לה:טו, לו:כב-סוף; '''תהלים''' א:א-עד:טו, עז:ז-קב:יח, קד:א-סוף. '''איוב''' א:א-ט:יט, יא:ג-טז:יט, יח:כ-לח:ז, לט:ד-סוף. '''משלי''' (כולו); '''רות''' (כולו); '''שיר השירים''' (כולו); '''קהלת''' א:א-ב:יא (חלק מפרק זה וההמשך נשתרבב אל תוך אסתר פרק ב), ח:א-סוף; '''איכה''' (כולו); '''אסתר''' (כולו אך ראה לעיל לגבי קהלת); '''דניאל''' (כולו); '''עזרא''' (כולו); נחמיה א:א-ט:יז. למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;‫כתב‬‫ יד‬ ‫של‬ ‫נביאים‬ ‫וכתובים‬ ‫שהוגה‬ ‫ונמסר‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫בן‬ ‫אשר‬&quot;, '''חצי גיבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו), עמ' תרמא-תרנו.}}
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001004950205171 כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-92]''' (כתובים, מזרחי, מאה ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|חסרים בו חלק גדול משיר השירים, ודפים בודדים מתוך קהלת ונחמיה. מגילת רות מתחילה בעמ' 37; שיר השירים בעמ' 44; קהלת בעמ' 49; איכה בעמ' 57; אסתר בעמ' 65; דניאל בעמ' 82; עזרא בעמ' 115 [נחמיה בעמ' 137].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571890205171/NLI כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-34]''' (כתובים, מזרחי, מ ה-10 או ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|כולל '''דברי הימים א''' א:א-א:יז, ה:כד-ו:ד, יא:י-יא:כד, יז:כו-יח:יד, כד:כד-כו:ד; '''דברי הימים ב''' א:ט-ב:ה, ח:ח-טו:טז, כד:ו-כח:א, לד:יא-לו:כד; '''תהלים''' א:א-ז:יד, כד:כד-כו:ד, מה:יא-עח:סא, פ:ג-צד:ג, צו:א-קמה:טו, קמז:יג-קנ:ו; '''איוב''' א:א-ח:טז, ט:כז-כב:ו, כג:י-לד:ג, לד:לו-מב:יז; '''משלי''' א:א-ג:כג, ו:כטו-י:לב, יד:יב-טו:ח; '''שיר השירים''' ז:ג-ח:יד; '''קהלת''' (הכל); '''איכה''' א:א-ה:ו; '''אסתר''' א:כב-ח:ז, ט:טו-י:ג; '''דניאל א:א-ג:כט, ד:יג-יב:יג; '''עזרא''' א:א-א:ג, ב:ח-ב:מב, ד:ט-ו:כא, ח:ב-ח:כב, ט:א-ט:יב; '''נחמיה''' ז:ח-ז:מא, ח:ט-ט:ד.}}
#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=G '''כתי&quot;ג''']=הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 9879, כתב־יד '''ג'''סטר הראשונה (קטעים מהכתובים; מצרים, מאה ה-10). חשוב עבור פרטים בספר תהלים וטעמי אמ&quot;ת, ובמיוחד בדף החסר בכתר בספר תהלים, וכמו כן בקטעים הקיימים בו בספרי סוף כתובים.{{הערה|כולל: סוף '''דברי הימים''' (דה&quot;ב לו,כג); '''תהלים''' א,א-ד,ד; יא,ו-קיט,עא (ובאמצע חסרים דפים); קמד,יג-קמז,ה; '''משלי''' לא,יג-לא,לא; '''רות''' א,א-א,יג; ג,יד-ד,יח; '''קֹהלת''' ב,יא-י,ה; '''אסתר''' ד,יא-ה,יא; ט,י-י,ג; '''דניאל''' א,א-יג. יש עותק נוסף ב[https://archive.org/details/ketuvim-fragments-bl-or-9879-images/page/n3/mode/2up ארכיון האינטרנט].}}

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscriptId=22 '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית Or. 2375] (כתובים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n1061/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]; [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205370205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית].
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק-מ'''], קיימברידג' Add. 1753 או '''ק{{כתב עילי|מ}}''' אצל ברויאר (כתובים): כתב־יד תימני מדויק המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן, וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#3.
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI כתי&quot;ת451]''' (כתובים): כתב־יד '''ת'''ימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה הסופר]] (לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו ת 451 והיום בספריה לא ידועה), המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#2.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.
#בספרי סוף הכתובים החסרים בכתר, לעתים במקומות קשים בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים|תיג'אן נוספים]] ו[[#מבחר כתבי־יד ספרדים|כתב־יד ספרדים נוספים]].

===מבחר כתבי־יד תימנים===

====מאפייני כתבי־היד התימנים====

'''א. חלוקה לכרכים:''' כתבי־היד התימנים של '''התורה''' נכתבים לרוב בכרך אחד או בשני כרכים. ה[[:W:תאג'|'''תיג'אן''']], שהם כתבי־יד של נוסח המסורה מלווה בהערות מסורה, אבל אין בהם תרגומים ופירושים, נכתבים בדרך כלל בכרך אחד. ואילו כתבי־היד שיש בהם תרגומים ופירושים נכתבים בשני כרכים או יותר, כאשר החלוקה היא בדרך כלל בראשית ושמות בכרך הראשון, ויקרא עד דברים בכרך השני. כתבי־היד של '''ספרי הנביאים''' נכתבים כמעט תמיד בשני כרכים, כרך אחד לנביאים ראשונים וכרך אחד לנביאים אחרונים. כתבי־היד של '''ספרי הכתובים''' נכתבים בדרך כלל בכרך אחד בלבד.

'''ב. סדר הספרים:''' ספרי נביאים אחרונים בכתבי־היד התימנים הם לפי הסדר הנהוג במסורת הבבלית והתימנית, שבה נכתבים '''ירמיהו ויחזקאל לפני ישעיהו''' (ואחר כך תרי עשר). בספרי הכתובים הסדר הנהוג הוא כך: '''רות, תהלים, איוב, משלי, קֹהלת, שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים.''' אמנם בכתבי־יד אחדים הסדר הוא כמו בכתבי־היד הטברנים: דברי הימים, תהלים, איוב, משלי, רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא.

'''ג. מקרא ותרגום ותפסיר:''' בחלק גדול מכתבי־היד התימנים אנחנו מוצאים שהפסוקים משולבים בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''', או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. התרגומים הארמיים לתורה ולנביאים הם אותם המוזכרים בתלמוד הבבלי {{מקור|מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א}}, דהיינו [[:W:תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] לתורה ו[[:W:תרגום יונתן בן עוזיאל|תרגום יונתן בן עוזיאל]] לספרי הנביאים. התרגומים מנוקדים בכתבי־היד ב[[:W:ניקוד בבלי|ניקוד בבלי עליון]]. התפסיר הוא [[:W:רב סעדיה גאון#הפירוש למקרא|תפסיר רס&quot;ג]] בשפה ה[[:W:ערבית יהודית|ערבית-יהודית]].

תורה: בתיג'אן נכתב '''מקרא''', דהיינו פסוקי התורה מלווים בהערות מסורה. לרוב יש בספרי התיג'אן מבוא גדול בענייני מסורה הנקרא [[:W:מחברת התיג'אן|'''מחברת התיג'אן''']], אך אין בהם תרגום ותפסיר. ספרי התיג'אן מדויקים מאוד, וחלק מהם מפוארים. בנוסף לתיג'אן יש כתבי־יד רבים שבהם הפסוקים נכתבו בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''' (בכתבי־יד הישנים ביותר) או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר''' (החל מהמאה ה-15). ברבים מכתבי־היד המשולבים האלה, אך לא בכולם, המקרא מלווה בהערות המסורה והוא מדויק מאוד, כמו בתיג'אן. החל מהמאה ה-17 נכתבו ספרים רבים של התורה שנקראו '''פרשה'''. ספרי ה'''פרשה''' הכילו '''מקרא ותרגום ותפסיר''' לתורה וגם את '''פירוש רש&quot;י''' על התורה. אין בהם בדרך כלל הערות מסורה. בחלק מכתבי־היד של התורה נכתבו גם הפטריות, ולרוב אף הן נכתבות בשילוב של מקרא ותרגום.

נביאים וכתובים: יש גם תיג'אן לספרי הנביאים והכתובים, ובהם מקרא בלבד (מלווה בהערות מסורה). בנוסף נכתבו כתבי־יד רבים בשילוב של מקרא ותרגום ו/או תפסיר. סוג השילוב תלוי בספר: בכל ספרי הנביאים חוץ מישעיהו השילוב הוא '''מקרא ותרגום''' בלבד, ואילו בספר ישעיהו נכתב שילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. בספרי הכתובים השילוב הוא '''מקרא ותרגום ותפסיר''' בחמש מגילות, '''מקרא ותפסיר''' בספרי אמ&quot;ת ובספר דניאל, ו'''מקרא''' בלבד בספרים עזרא ודברי הימים. השילובים בספרים לפי הסדר המופיע בכתבי־היד:
#רות (תרגום ותפסיר),
#תהלים (תפסיר),
#איוב (תפסיר),
#משלי (תפסיר),
#קֹהלת (תרגום ותפסיר),
#שיר השירים (תרגום ותפסיר),
#איכה (תרגום ותפסיר),
#דניאל (תפסיר),
#אסתר (תרגום ותפסיר),
#עזרא (מקרא בלבד),
#דברי הימים (מקרא בלבד).

יש גם כתבי־יד של התורה והכתובים שבהם נכתבו מקרא ותפסיר בלבד, או תפסיר בלבד.

ראו עוד [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/33/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F?sort=title '''אוסף של כתבי־יד תימנים למקרא בארכיון האינטרנט''']. לשילוב של '''מקרא ותרגום ו/או תפסיר''' לכל ספר בנביאים וכתובים בנפרד, מתוך כתב־יד מהודר ובהיר ומדויק, ראו [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/34/%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8%2C-%D7%9B%D7%AA%22%D7%99-or.-2210-2211-2375-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8?sort=title '''בארכיון האינרנט'''] וב'''[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|קטגוריה:נביאים וכתובים עם תרגום ותפסיר, הספריה הבריטית כת&quot;י Or 2210, 2211, 2375]]''' (אנגלית).

====מבחר כתבי־יד תימנים לתורה====

#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscriptId=20 הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2363] ('''תורה עם תרגום אונקלוס'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה. [https://archive.org/details/BL_Or2363_Torah-with_Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n7/mode/2up הפריט בארכיון האינטרנט]. 
#[https://archive.org/details/BL_Or1467_Leviticus-to-Deuteronomy-with-Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1467] ('''תורה עם תרגום אונקלוס: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה. הכרך הראשון, שהיו בו בראשית ושמות, חסר.	
#[https://archive.org/details/BL_Or_2365_Torah/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2365] ('''תאג' תורה'''), נכתב במאה ה-14 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2350_Torah-and-Haftarot/page/n87/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2350] ('''תאג' תורה, הפטריות'''), נכתב על־ידי משה בן עמרם אבן נצר אבן חביש בשנת א' תש&quot;כ לשטרות (1409). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or2348_Torah/page/n81/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2348] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת 1469 למניינם. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_5404_Torah/page/n59/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 5404] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;ט לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97a-images/page/n69/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97a] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;צ לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990025709660205171/NLI?volumeItem=2#$FL16242866 '''תאג' חבשוש''', הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 5840=34] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1485). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2349_Torah/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2349] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תת&quot;ב לשטרות (1490). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1041_Tafsir-Torah/page/n3/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1041] ('''תפסיר רס&quot;ג'''), נכתב במאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). תפסיר בלבד, ללא מקרא ותרגום. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2364_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n41/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2364] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב בסוף המאה ה-15 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2367_Genesis-and-Exodus-with-Targum-and-Tafsir/page/n51/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2367] ('''תורה ותרגום ותפסיר: בראשית ושמות'''), נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2228-2229-2230-torah-with-targum-tafsir-rashi-images/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2228, 2229, 2230] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשלושה כרכים מהודרים. נכתב על־ידי יוסף בן סעדיה בן יוסף בן דוד אבהר בשנת 	א' ת[ת]קס&quot;ו לשטרות (1655). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-targum-tafsir-rashi-haftarot-leviticus-deuteronomy-wallach-1-images/page/n3/mode/1up כת&quot;י Isaac Wallach, Israel 1] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב על־ידי מעודד בן סעדיה אלחממי בשנת תס&quot;ח ליצירה (1708). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-4839-torah-with-targum-and-tafsir-and-rashi-images/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 4838, 4839] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשני כרכים. הכרך השני נשלם על־ידי יחיא בן משה אלקראטה בשנת ב' נ&quot;ט לשטרות שהוא שנת תק&quot;ח ליצירה (1748). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ldpd_11562590_000/page/n3/mode/2up אוניברסיטת קולומביה, כת&quot;י X 893 B 4792] ('''תורה ותרגום ותפסיר'''), נכתב על־ידי סלאם בן סלימן אלתנעמי במאה ה-18 (למרות שכתוב בקולופון שנת קע&quot;א ליצירה [=1411]!). כתב בהיר אך לא מהודר, ואין בו הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.{{הערה|הפריט בקטלוג של אונ' קולומביה נמצא [https://clio.columbia.edu/catalog/11562590 כאן] (טעות בתאריך), ובספריה הלאומית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990036300900205171/NLI כאן]. אותו סופר כתב תורה נוספת עם תרגום ותפסיר [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000403630205171/NLI#$FL160659942 כאן], ו[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001900830205171/NLI עותק שלישי] בשנת תקמ&quot;ג (1783) המכיל בראשית ושמות (אין צילום).}}
#[https://archive.org/details/parashah-isaac-ben-abraham-mahfud-1800-images/page/n5/mode/2up אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, כת&quot;י hebr. oct. 225, 226, 211, 207, 189] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בחמישה כרכים. נשלם על־ידי יצחק בן אברהם מחפוץ במאה ה-18 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up ספר '''כתר תורה''' הנקרא בלשון קדמונינו '''תאג''''] ('''תורה ותרגום ותפסיר, הפטריות עם תרגום'''), נדפס בירושלים בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901). זהו הדפוס הראשון של תורה ותרגום ותפסיר לפי המסורת התימנית, והוא נדפס מתוך כתבי־יד. צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים====

#[https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n9/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97b-c] ('''תאג' נביאים'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשע&quot;ב לשטרות (1461). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2210 ו-Or. 2211] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;ף לשטרות (1468) ובשנת א' תשפ&quot;ו לשטרות (1475). הנוסח קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or2371_Former-Prophets-with-Targum_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2371 לנביאים ראשונים], ו-[https://archive.org/details/BL_Or1474_Latter-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater כת&quot;י Or. 1474 לנביאים אחרונים] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי אותו סופר במאה ה-16 או ה-17 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2369_Former-Prophets/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 2369] ('''תאג' נביאים ראשונים'''). נכתב בשנת א' תתי&quot;א לשטרות (1500). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1471] ('''נביאים ראשונים עם תרגום'''). נכתב על־ידי יוסף בן זכריה אלקיסי בשנת א' תת&quot;ק לשטרות (1589). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1472_Samuel-and-Kings-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1472] ('''שמואל ומלכים עם תרגום'''). נכתב בשנת א' תתכ&quot;ד לשטרות (1513). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n83/mode/2up ספריית המדינה בברלין, כת&quot;י Or. Qu. 578] ('''ספרים מהנביאים עם תרגום: יהושע ושופטים, ירמיהו ויחזקאל'''). נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ד לשטרות (1483). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1473_Jeremiah-and-Ezekiel-with-Targum-Jonathan/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1473] ('''ירמיהו ויחזקאל עם תרגום'''). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, אך במקרא הוסיפו טעמים טברנים וקצת ניקוד. נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים====

#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2375] ('''כתובים עם תרגום ותפסיר'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]]. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-sana-yemen-1470-images/page/n1/mode/1up הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 4°1452 (2)] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;א לשטרות (1469-1470). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI '''כתי&quot;ת451''', ספריה לא ידועה, לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו T 451] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1484-1485). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק{{כתב עילי|מ}}''', ספריית קיימברידג' כת&quot;י Add. 1753] ('''תאג' כתובים'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/bl-or-2212-writings-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2212] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי זכריה בן שלמה בן משה צאהרי בשנת א' תתצ&quot;ז לשטרות (1586). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-with-tafsir-state-library-of-berlin-ms-or-fol-1203-images/page/n7/mode/2up ספריית המדינה בברלין כת&quot;י Or. fol. 1203] ('''כתובים עם תפסיר'''), נכתב על־ידי אברהם בן דוד בן יוסף אלמצמוני בשנת א' תתק&quot;ח לשטרות (1598). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית באופן כללי, אך ספר איוב נכתב אחרי משלי וקֹהלת באופן חריג, והכרך אינו מכיל את מגילת איכה ומגילת אסתר. אין הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1302_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1302] ('''התחלת כתובים עם תרגום ותפסיר'''), מאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים רות (ב,יג עד הסוף), תהלים, משלי, שיר השירים, קֹהלת (שלם עד יב,ז). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1476_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1476] ('''סוף כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים, ונספחים. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2377_Writings-with-Targum-and-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2377] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1477_Writings-with-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1477] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.

'''&quot;שלוש מגילות&quot; (שיר השירים, רות וקֹהלת) עם תרגום ופירוש רש&quot;י:''' החל מהמאה ה-18 בערך אנחנו מוצאים כתבי־יד רבים של &quot;שלוש מגילות&quot; המכילים את שלושת המגילות הנקראות בשלוש רגלים, ביחד עם תרגום מנוקד ופירוש רש&quot;י. לעתים התרגום מנוקד בניקוד טברני,{{הערה|לדוגמה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-tel-aviv-gross-ym.-011.004-images/page/n4/mode/1up כאן]''' ו'''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclesiastes-targum-rashi-nli-ms-heb-38-8574/page/n3/mode/1up כאן]'''}} ולעתים בניקוד בבלי.{{הערה|לדגומה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-amsterdam-rosenthaliana-686-images/page/n4/mode/1up כאן]''', '''[https://archive.org/details/Three_Megillot_NLI_Heb-8-4523/page/n2/mode/1up כאן]''' ו'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001782120205171/NLI#$FL83129118 כאן]'''.}} היצירה '''שלוש מגילות''' לפי המסורת התימנית [https://archive.org/details/shalosh-megillot-jerusalem-1911-images/page/n3/mode/2up נדפסה לראשונה בירושלים, בשנת תרע&quot;א (1911)], מתוך כתבי־יד. המהדורה הבהירה הזאת מכילה מקרא, תרגום, תפסיר, פירוש רש&quot;י, וביאור המלות הקשות שבתרגום מאת [[:W:יחיא צאלח|מהרי&quot;ץ]].

===מבחר כתבי־יד ספרדים===

רוב כתבי־יד הספרדים של ספרי המקרא נכתבו עם מערכת מסורה מלאה, בלי תרגום ופירושים. להלן מספר יצירות לדוגמה, חלקן יצירות מופת (אחדים מהן נזכרים לעתים בהערות הנוסח):
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n31/mode/2up כתב־יד טולדו]''' (מקרא): הספריה הלאומית של צרפת, פריז Ms. hebr. 25. זהו כתב־היד הקדום ביותר ששרד מספרד ויש בו תאריך: שנת ד' תתקצ&quot;ב (1232). יש לו דמיון רב בצורתו לכתבי־היד הקדומים של המסורה הטברנית, ובדיקה מראה שהוא גם מדויק.
#'''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''' (תורה): כתב־יד NY JTS 401 או L44a (&quot;'''ה'''&quot; אצל ברויאר); טולדו, ספרד, שנת ה' א' (1241). [https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/1/mode/1up כאן] בצילום איכותי בצבע; ו[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001012760205171/NLI#$FL30743534 כאן] באתר הספריה הלאומית (צילום שחור-לבן ממיקרופילם); [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941280205171/NLI דפוס צילום] (ירושלים: מקור, תשל&quot;ד).
#'''[https://archive.org/details/tanakh-damascus-codex-burgos-1260-nli-images/page/n11/mode/2up?view=theater &quot;כתר דמשק&quot;]''' (מקרא); נכתב בבורגוס, ספרד, שנת ה' כ' (1260). סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים, אבל מגילת רות נכתבה בין דברי הימים לתהלים.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-spain-1266-haverford-ms-rendel-harris-1-images/page/n9/mode/2up כתב־יד הברפורד, רנדל הריס 1]''' (מקרא); ספרד, שנת ה' כ&quot;ו (1266). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001672510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001672510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Haverford הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://bibliophilly.library.upenn.edu/viewer.php?id=Rendel%20Harris%201#page/886/mode/2up הפריט בתצוגה איכותית באתר אונ' פנסילבניה].
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000787980205171/NLI כתב־יד פרמא 2668]''', לשעבר de Rossi 782 (מקרא): ספרד, שנת ה' ל&quot;ז (1277).{{הערה|כתב־יד זה היה מקור חשוב עבור בעל ה'''מנחת שי'''; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#'''[https://archive.org/details/tanakh-madrid-1_202505/page/n5/mode/2up כתב־יד מדריד, הספריה ההיסטורית 1]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' מ' (1280).
#'''[https://archive.org/details/tanakh-oxford-bodleian-ms-kennicott-2-images/page/n39/mode/2up כתב־יד קניקוט 2]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' ס&quot;ו (1306).
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001331500205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Sassoon%2082%20Bible כתב־יד ששון 82] (&quot;'''ש{{כתב עילי|2}}'''&quot; אצל ברויאר); ספרד, שנת ה' ע&quot;ב (1312). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים.
#[https://archive.org/details/550_20231129/005%20.jpg הספרייה המלכותית במנזר של San Lorenzo de El Escorial, כת&quot;י G-II-8] (מקרא): כתיבה ספרדית בהירה, מהמאה ה-14.{{הערה|למקור באתר הספריה ראו [https://rbme.patrimonionacional.es/s/rbme/item/15108#?xywh=-2526%2C-165%2C7496%2C3272 כאן], ולפריט בספריה הלאומית ראו [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001708600205171/NLI כאן].}}
#'''[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images תנ&quot;ך קטלוניה]''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Harley 1528 מהמאה ה-14.
#'''&quot;[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/mode/2up תנ&quot;ך ליסבון]&quot;''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Or 2626-2627-2628; פורטוגל, שנת רמ&quot;ג (1483). תנ&quot;ך שלם ומפואר בתכלית ההידור, בשלושה כרכים. הסופר ביצע בו תיקונים רבים, עדינים ומדויקים, לפי המסורה.{{הערה|בתנ&quot;ך שיצא לאור בעריכתו של Norman Henry Snaith (לונדון, 1958), [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n9/mode/2up?view=theater כתב המוציא לאור] שהנוסח מבוסס בעיקרו על כתב־היד הזה (עם תיקונים נוספים מתוך כתי&quot;ב1 התימני, כתר שם טוב [=ש2] ומנחת שי). מלבד דיוקו, משבח המוציא לאור את כתב־יד ליסבון שהוא &quot;כנראה כתב־היד המואר בהרחבה ובפאר יותר מכל כתבי־היד של התנ&quot;ך העברי&quot;. למרות הדברים היפים שכתב, בדיקה אקראית מראה שמהדורת Snaith דומה מאוד לנוסח הדפוסים הנפוץ, ובמיוחד למהדורתו האחרונה של לטריס. ייתכן עוד שלעתים בחר Snaith מתוך כתבי־היד את גרסת &quot;היד הראשונה&quot; לפני תיקון, אפילו במקומות שהתיקון מתאים למסורה הטברנית.}}
#שני כתבי־יד מפוארים של המקרא מצפון ספרד (השפעה הנוצרית עמוקה על האיורים), בתכלית ההידור עם תמונות ראוותניות של בעלי חיים אמתיים ופנטסטיים ואף בני אדם (לעומת רוב כתבי־היד הספרדים שיש בהם קישוטים גאומטריים בלבד בסגנון האומנות המוסלמית): '''[https://archive.org/details/cervera-bible-images תנ&quot;ך סירבירה]''' ו'''[https://archive.org/details/bodleian-library-ms-kennicott-1-images/mode/2up תנ&quot;ך קניקוט]'''; כתב היד השני נכתב בהשראת הראשון (ראו [https://www.youtube.com/watch?v=9vd-ga0WTEo הרצאה] על האיורים שבהם).

===מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים===

רוב כתבי־יד האשכנזים של ספרי המקרא הם חומשים. פסוקי התורה נכתבו לעתים קרובות משולבים עם תרגום אונקלוס, או ביחד עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י. אחרי התורה נכתבו בדרך כלל הפטרות וחמש מגילות. אף בכתבי־יד של מקרא מלא, הפסוקים משולבים עם תרגום לעתים קרובות, ובדרך כלל הם גם מכילים מערכת מסורה מלאה. לעומת זאת, הרבה כתבי־יד איטלקים מכילים מקרא בלבד בלי תרגום או פירוש, ובחלקם נכתבה רק מסורה חלקית או אין בהם מסורה. להלן מספר יצירות לדוגמה (חלקן יצירות מופת), של מקרא מלא ואחר כך חומשים. לא עשינו בהן שימוש בהכנת המהדורה.
#[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n13/mode/2up ברלין Ms. Erfurt 3 Or. fol. 1213] (מקרא בכתב אשכנזי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).{{הערה|חסרים בו קטעים בספרים שמואל, ירמיהו, יחזקאל וישעיהו. לפי [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n7/mode/1up Norman Henry Snaith], כתב־יד זה השפיע על מהדורת 1866 של לטריס; ראו ברשימה [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|להלן (דפוס #3 בהערה)]].}}
#[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2 וטיקן Urb. ebr. 2] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, קצת מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).
#[https://archive.org/details/tanakh-london-bl-harley-5710-5711-images/page/n9/mode/2up לונדון, הספריה הבריטית, Harley 5710-5711] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתק&quot;צ [1230] בקירוב).{{הערה|בעל ה'''מנחת שי''' עשה שימוש בכתב־יד זה; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/355-355-b-30inf-c.-175r.jp-2/008%20%20008_B30inf_c.1v.jp2.jpg מילאנו, הספרייה האמברוזיאנית, כת&quot;י B 30-31-32 inf] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר, תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתקצ&quot;ו-תתקצ&quot;ח [1236-1238]). הסופר יעקב בר שמואל סיים את מלאכתו בשנת ד' תתקצ&quot;ו, והמסרן יוסף בר קלונימוס המשיך אחריו. איורים מרהיבים.{{הערה|המקור לשלושת הכרכים ומידע ביבליוגרפי: [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28173 כרך ראשון] (תורה), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28175 כרך שני] (נביאים), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28177 כרך שלישי] (כתובים); [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001768320205171/NLI הפריט בספירה הלאומית].}}
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.1 תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', ספריית הווטיקן Urb. ebr. 1 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר, מסורה גדולה וקצת מסורה קטנה; שנת ה' נ&quot;ה [1294]).
#'''תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום''', ספריית הווטיקן Ms. Barb. Or. 161-162-163-164 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' נ&quot;ו-נ&quot;ז [1296-1297]): [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.161 תורה], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.162 נביאים ראשונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.163 נביאים אחרונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.164 כתובים], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990024979250205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Barb.%20or.%20162 קטלוג הספריה הלאומית]
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-erfurt-1-volume-2-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Erfurt 1 (מקרא ותרגום בכתב־יד אשכנזי גדול מימדים, מאוייר, בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]): כתב־היד המהודר והמפואר הזה הוא גולת הכותרת לכתבי־היד האשכנזים של מקרא שלם משולב עם תרגום. הוא ניזוק קשות בהפצצות בתקופת השואה, ויש סריקה רק לחלקו השני (נביאים אחרונים וכתובים); החלק הראשון עדיין עובר, כנראה, תהליך שיקום.
#[https://archive.org/details/tanakh-austrian-national-library-vienna-cod.-hebr.-4-images/page/n3/mode/2up וינה Cod. hebr. 4] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בעקביות בהברה המוטעמת, מסורה קטנה בחלקו; שנת ק&quot;ד [1344]); [https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&amp;id=1521 מידע נוסף].
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-4-volumes-berlin-ms.-or.-fol.-1-3-2-4-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Or. Fol. 1, 3, 2, 4 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]); ארבעה כרכים.
#[https://library.yu.edu/praguebible תנ&quot;ך פראג, ניו יורק, ישיבה אוניברסיטה] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה, פירוש רש&quot;י בשוליים; שנת רמ&quot;ט [1489]).
#[https://archive.org/details/british-library-london-add.-26938-images הספריה הבריטית Add. 26938] (תורה בכתב איטלקי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה; מאות הט&quot;ו-ט&quot;ז).

'''מבחר חומשים אשכנזים''' (תורה עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י, חמש מגילות והפטרות):{{הערה|ראו גם מאמרים קצרים עם דוגמאות על [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/jewish-bible-studies פרשנות המקרא היהודית] ועל [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/illumination-of-jewish-biblical-texts האומנות בכתבי־היד העבריים של המקרא].}}
#[https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001338030205171/NLI מוזיאון המקרא בוושינגטון די. סי. מספר 858], נכתבה באנגליה בשנת תתקמ&quot;ט (1189); תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, הפטרות (חלקן עם תרגום) וחמש מגילות עם תרגום. זהו כתב־יד המתוארך הראשון של התורה עם תרגום. 
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-rashi-megillot-leipzig-1-images/mode/2up כתב־יד לייפציג 1], מאה ה-13; תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י, חמש מגילות עם פירוש רש&quot;י. זהו כתב־היד החשוב ביותר של פירוש רש&quot;י. הוא נעתק ישירות מכתב־ידו של [[:W:רבי שמעיה|רבי שמעיה]], תלמיד חבר של רש&quot;י שרשם את פירושיו.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-add.-15282-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית Add MS 15282], מאה ה-13 או 14; תורה ותרגום משולבים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-harley-5709-images/page/n8/mode/1up הספריה הבריטית Harley MS 5709], מאה ה-13 או 14; תורה עם תרגום ופירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-or.-2696-images/page/n9/mode/2up הספריה הבריטית Or 2696], מאה ה-14; תורה עם פירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001340250205171/NLI חומש דה-קסטרו], שנת ק&quot;ד (1344); חומש מאוייר בשילוב משולש של מקרא ותרגום אונקלוס ורש&quot;י, ובסופו הפטרות וחמש מגילות משולבות עם רש&quot;י. היום [https://www.imj.org.il/en/collections/360584-0 בתצוגה של מוזיאון ישראל בירושלים]. כתב־היד המפואר הזה הוא אולי גולת הכותרת של החומשים שנכתבו באשכנז, וחבל שאין לו צילום איכותי בצבע הנגיש לציבור לשימוש חופשי.

===ספרות המסורה וכלי עזר===

חוץ מצילומי כתבי־יד ודפוסים של התנ&quot;ך, השתמשנו בספרות נוספת. בראש ובראשונה עיינו באופן קבוע ב'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up ספר מנחת שי (=מ&quot;ש)]''', ובעת הצורך השתמשנו בשאר ספרות המסורה הקלאסית והמודרנית. בין החיבורים שהשתמשנו בהם:
#[https://archive.org/details/sefer-okhlah-ve-okhlah-frensdorff-hanover-1864-images/page/n5/mode/2up '''ספר &quot;אׇכְלָה&quot;, &quot;וְאׇכְלָה&quot;''' (מהדורת פרנדסדורף, הנובר תרכ&quot;ד)];{{הערה|סריקה של עותק נוסף נמצאת [https://archive.org/details/bub_gb_foITAAAAYAAJ/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/OkhlahVeOkhlah/page/n279/mode/2up כאן]. פרנדסדורף הוציא לאור גם את '''מחברת המסורה הגדולה כפי שהיא נדפסה במקראות גדולות וע&quot;פ כתבי יד''' (הנובר ולייפציג תרל&quot;ו), אך לא השתמשנו בה. סריקות ממנה נמצאות [https://archive.org/details/massoretischesworterbuchoderdiemass/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/MassoraMagnaFrensdorff/mode/2up כאן] (חסרים בה עמ' 58 ועמ' 274) ו[https://www.hebrewbooks.org/38119 כאן].}}
#[https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up '''ספר החילופים''' (מהדורת ליפשיץ, ירושלים תשכ&quot;ה)] למישאל בן עוזיאל;
#[https://archive.org/details/masoret-seyag-la-torah-florence-1750-images/page/n5/mode/2up '''ספר מסורת סייג לתורה''' (פירינצי תק&quot;י)] ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]] (רמ&quot;ה);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (תל-אביב: ציון, תשכ&quot;ט).}}
#[https://archive.org/details/manuel-du-lecteur-derenbourg-paris-1871-images/page/n7/mode/2up '''מחברת התיג'אן''' בעברית (מהדורת דרנבורג, פריז 1871)];{{הערה|לגירסה הקצרה של מחברת התיג'אן בערבית, ראו '''[https://archive.org/details/petitegrammaireh00neub/page/n1/mode/2up כאן]'''.}}
#[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה''' (ונציה שע&quot;ח)] ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]] (בתוך ספרו [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n1/mode/1up שתי ידות]);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (ירושלים: מקור, תש&quot;ל).}}
#[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-images/page/n3/mode/2up '''ספר משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים, תקס&quot;ט)] ל[[:W:וולף היידנהיים|ר' וולף היידנהיים]];{{הערה|היידנהיים גם כתב מבוא קצר לטעמי אמ&quot;ת שנדפס בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים] שהוציא לאור.}}
#[https://archive.org/details/keset-ha-sofer-ungvar-1871-images/page/n3/mode/2up '''ספר קסת הסופר''' (אונגוואר תרל&quot;א)] ל[[:W:שלמה גאנצפריד|ר' שלמה גנצפריד]];{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (בני ברק, תשכ&quot;א).}}
#הספרים [[דקדוקי הטעמים|'''דקדוקי הטעמים''' (לפסיא [לייפציג] תרל&quot;ט)]] ו[https://archive.org/details/baer-torat-emet-1852-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''תורת אמ&quot;ת''' (רעדעלהיים תרי&quot;ג)] ל[[:W:זליגמן בר|ר' יצחק בער]];
#הספרים של ויליאם ויקס על [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/n7/mode/2up '''טעמי כ&quot;א הספרים''' (אוקספורד 1887)] ועל [https://archive.org/details/treatiseonaccen00wick/page/n5/mode/2up '''טעמי אמ&quot;ת''' (אוקספורד 1881)];{{הערה|שני הספרים עוד יצאו לאור [https://archive.org/details/treatiseonaccent0000wick בכרך אחד עם מבוא מקיף מאת אהרן דותן] (ניו יורק, 1970).}}
#'''[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n1/mode/2up המסורה של גינצבורג]''' בארבעה כרכים (לונדון 1880-1905), וגם '''[https://archive.org/details/introduction-to-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible-ginsburg-london-1897-images/page/n3/mode/2up המבוא]''' הגדול שלו למהדורת המקרא (לונדון 1897);{{הערה|ראו [https://archive.org/details/introduction-of-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible/page/n3/mode/2up כאן] להורדת המבוא בקובץ PDF עם סימניות. בשנת 1967, המבוא הגדול של גינצבורג למהדורת המקרא שלו יצא לאור ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up דפוס צילום] ביחד עם הקדמה מקיפה מאת [[:W:EN:Harry Orlinsky|Harry Orlinsky]].}}
#[https://archive.org/details/finfer-masoret-ha-torah-veha-neviim-vilna-1906-color-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו)] לר' פסח פינפר;
#ספריו ומאמריו של [[:W:ישראל ייבין|פרופ' ישראל ייבין]], בראש ובראשונה בספר המופת שלו על הכתר: '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''';{{הערה|ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ט. בכל הפנייה כללית ל&quot;ייבין&quot; הכוונה לספר הזה.}}
#ספריו ומאמריו ורשימותיו{{הערה|הכוונה לרשימות &quot;הנוסח ומקורותיו&quot; שנדפסו בתחילת הכרכים בסדרת &quot;דעת מקרא&quot; (מוסד הרב קוק), וברשימות הנוסח בסוף שלושת מהדורותיו של המקרא.}} של [[:W:מרדכי ברויאר|הרב מרדכי ברויאר]], ובמיוחד שני ספריו החשובים: '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז.}} ו'''טעמי המקרא בכ&quot;א ספרים ובספרי אמ&quot;ת''';{{הערה|ירושלים: חורב, תש&quot;ן.}}
#המבוא המפורט לנוסח המקרא ב'''מקראות גדולות הכתר''', מאת [[:W:מנחם כהן (פרופסור)|פרופ' מנחם כהן]] (בסוף כרך יהושע-שופטים, תשנ&quot;ב);
#רשימותיו של [[:W:אהרן דותן|פרופ' אהרן דותן]] על נוסח כתי&quot;ל בסוף הכרכים בשתי מהדורותיו (&quot;עדי&quot; ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend BHL]);
#הערותיו של המקליד והמגיה על נוסח כתי&quot;ל ב[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] ולאחר מכן ב-[https://tanach.us/Tanach.xml UXLC];
#הפירוש הרחב על הערות המסורה בכתי&quot;ל שנמצא ב-BHQ (בכרכים שכבר יצאו לאור, ובמיוחד בכרכים &quot;חמש מגילות&quot; ו&quot;עזרא-נחמיה&quot;).{{הערה|השתמשנו ב-BHQ בעיקר בשביל המקומות שבהם נוסח כתי&quot;ל אינו מתאים להערות המסורה שבו, וגם בשביל המידע הרב הקיים בו לגבי חלוקת הפרשות בכתבי־היד.}}

לקביעת הקמץ הקטן השתמשנו במאמרים ובמהדורות הבאים:
#'''אריאל'''=חנן אריאל, [https://www.academia.edu/1546773/%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%94_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9 &quot;על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן&quot;], אתר הוצאת קורן במרשתת (גרסה ללא ההערות נדפסה בסוף סידור קורן נוסח אשכנז ונוסח ספרד, בעריכת הרב דוד פוקס, ירושלים תשע&quot;א 2011).
#'''[https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n9/mode/2up דוידזון]'''=Benjamin Davidson, ''The Analytical Hebrew and Chaldee Lexicon'' (London: Bagster and Sons, 1855). עיינו לעתים בסימון הקמץ הקטן שבמילון זה.
#'''[https://www.jstor.org/stable/3263345 ויינברג]'''=Werner Weinberg, &quot;The Qamāṣ Qāṭān Structures&quot;. ''Journal of Biblical Literature'' 87:2 (June, 1968), עמ' 151-165. מאמר זה הוא '''המקור העיקרי''' לקביעת קמץ קטן במהדורתנו.
#'''[https://www.academia.edu/37745219/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%A0%D6%B6%D7%94%D7%92%D6%B6%D7%94_%D7%A7%D7%9E%D7%A5_%D7%A9%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%98%D7%A3_%D7%A7%D7%9E%D7%A5 לאופר]'''=אשר לאופר, &quot;איך נֶהגֶה קמץ שלפני חטף-קמץ&quot;. '''מחקרים בלשון''' יז-יח (ספר היובל לאהרן ממן), ירושלים תשע&quot;ז, עמ' 361-386.
#'''סימנים'''='''תורה נביאים וכתובים סימנים''' (ירושלים: פלדהיים, תש&quot;ע).
#'''תיקון קוראים חורב''' (ירושלים: הוצאת חורב, תשס&quot;ט).

לקביעת החלוקה לפרשות פתוחות וסתומות, השתמשנו במידע ובמקורות המובאים בהערות ל[[:w:en:Parashah|מאמר על &quot;פרשה&quot; בוויקיפדיה אנגלית]].

===מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים===
במקומות שהנוסח לא ברור בצילומי כתבי־יד, עיינו במהדורות המבוססות על כתבי־היד כדי לבדוק איך פיענחו העורכים את הטקסט. ציינו אותן בכינויים הבאים:

'''מהדורות המבוססות על כתר ארם צובה:'''
#'''ברויאר'''=שלושת מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ&quot;ט; חורב תשנ&quot;ז; כתר ירושלים תש&quot;ס).{{הערה|אלה מהדורותיו של הרב ברויאר המיוסדות על הכתר. בצעירותו כבר הוציא תנ&quot;ך בהגהתו על בסיס [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורת לטריס] בשם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940370205171/NLI '''תנ&quot;ך ישראל''' (ירושלים: ספרים מ. נוימן, תשי&quot;ח)], לציון עשר שנים למדינת ישראל: &quot;'''נדפס בשנת העשור למדינת ישראל''' / ירושלים · תשי&quot;ח · תל־אביב&quot;. בתחילתו יש הסכמות מאת [[:W:יצחק אייזיק הלוי הרצוג|הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] (שהיה הרב הראשי לישראל עד פטירתו בשנת תשי&quot;ט) ומאת [[:W:צבי יהודה מלצר|הרב צבי יהודא מלצר]] (ראש [[:W:ישיבת הדרום|ישיבת הדרום]], שבה לימד הרב ברויאר). דפוס חוזר משנת תשכ&quot;ה (&quot;שנת ט&quot;ז לתקומת ישראל&quot;) נגיש ב[https://tablet.otzar.org/#/b/619375/p/1/t/1681112515184/fs/0/start/0/end/0/c אוצר החכמה].}}
#'''מכון ממרא'''=המהדורה המקוונת של מכון ממרא (מבוסס על מהדורות ברויאר)
#'''מג&quot;ה'''=מקראות גדולות הכתר, בעריכתו של מנחם כהן. השתמשנו בכרכים שיצאו לאור ע&quot;י הוצאת אונ' בר-אילן החל משנת תשנ&quot;ב (רק משנת תשע&quot;ח בערך התאפשרה גישה נוחה ל[https://www.mgketer.org/mikra/1/1 מהדורה המקוונת לכל המקרא])
#'''סימנים'''=תנ&quot;ך סימנים (פלדהיים תשס&quot;ח); מבוסס באופן חלקי על הכתר.{{הערה|1=למידע על מקורות הנוסח בתנ&quot;ך מהדורת סימנים ראו '''[https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=764033#p764033 בדיון הזה]''' בפורום אוצר החכמה.}}

'''מהדורות המבוססות על כתי&quot;ל:'''
#'''BHS'''=תורה נביאים וכתובים [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_k9c7 Biblia Hebraica Stuttgartensia 1984] (וגם [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_t7c0 כאן] ו-[https://archive.org/details/biblia-hebraica-stuttgartensia-bhs-5th_202210/page/213/mode/1up כאן]); מדריכים למשתמש [https://archive.org/details/understandingbhs0000wonn/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/simplifiedguidet0000scot כאן]. גם ה-[https://archive.org/details/tanakhjpshebrewe00jewi JPS Hebrew-English Tanakh] מבוסס עליו.
#'''דותן'''=מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי תשמ&quot;ו;{{הערה|יצא לאור לראשונה ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021009330205171/NLI תל-אביב תשל&quot;ג] בהוצאת עדי, &quot;בשיתוף עם בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל־אביב&quot; ועוד כמה פעמים במתכונת זו. אחר כך יצא לאור מספר פעמים במתכונת מוקטנת ובליווי פירוש קצרצר מאת [[:W:אברהם אהוביה|אברהם אהוביה]], על־ידי הרבנות הצבאית של צה&quot;ל.}} Biblia Hebraica Leningradensia 2001 ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend 2003]).
#'''הקלדה''' (או '''המקליד''')=[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] בזמנו, עכשיו [https://tanach.us/Tanach.xml Unicode/XML Leningrad Codex או UXLC]. מדובר על הקלדה דיגיטלית עם הערות טקסטואליות תחת פיקוח מקצועי. הרשיון החופשי בקישור הראשון צפוי להשתנות, אבל אותו הפרויקט נמשך ביתר שאת תחת רשיון חופשי בקישור השני, ויש בו תיקונים ועדכונים חשובים. הקלדה זו הייתה מבוססת במקורה על BHS (ולא על כתי&quot;ל באופן ישיר), ולכן יש בה טעויות שמקורם ב-BHS והתייחסות אליו בהערות.

===דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)===

במקומות רבים תיעדנו את הנוסח בדפוסים הנפוצים של התנ&quot;ך, ובמיוחד במקומות שהנוסח בכתב־היד המקורי (הכתר או כתי&quot;ל) מעורר קושי מסוים. '''אבל דפוסים אלה כמעט ולא היו שיקול בהכרעות של עצם קביעת הנוסח.''' הבאתם בתוך הערות הנוסח מתעדת את התפתחות הנוסח במאות השנים האחרונות, בדפוסים המוכרים והנפוצים ביותר עד ימינו. יש בה גם חשיבות כדי למנוע הפתעות ממי שרגיל לנוסח הדפוסים, והוא בא לבדוק את מקורות הנוסח המופיע במהדורתנו.
*[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up '''מ&quot;ג'''=מקראות גדולות דפוס ונציה, מהדורה שנייה (רפ&quot;ד-רפ&quot;ו)], &quot;'''ד'''&quot; אצל ברויאר. מהדורה זו הייתה המודל והבסיס למהדורות הבאות של המקראות הגדולות. הוא גם היה היסוד לנוסח המקרא ברוב המכריע של דפוסי התנ&quot;ך (''Biblia Hebraica'') שנדפסו אחריה. הערותיו של '''[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater אור תורה]''' מתייחסות למהדורה הזאת, והערותיו של  ו'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up מנחת שי]''' מתייחסות למהדורות חוזרות של אותו מהדיר בוונציה (של [https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n5/mode/2up?view=theater מקראות קטנות] ו[https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater מקראות גדולות]). בדרך כלל לא ציינו במפורש את מקראות גדולות דפוס ונציה בתיעוד הנוסח אלא במקומות שהיה בהם צורך מיוחד לכך; במקומו ציינו באופן כללי את הנוסח המקובל והטיפוסי שהתקבל בדפוסים הרבים והנפוצים שבאו בעקבותיו.{{הערה|למהדורה הראשונה של המקראות הגדולות (ונציה רע&quot;ח) ראו '''[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images כאן]'''. שתי המהדורות הראשונות יצאו לאור ע&quot;י דניאל בומברג בוונציה; על ההבדלים ביניהם ראו את [https://seforimblog.com/2008/03/some-notes-regarding-first-second/ מאמרו של יצחק פנקובר] (אנגלית), שהוא סיכום של התובנות בעבודת הד&quot;ר שלו.}}
*'''דפוסים'''=[[:COMMONS:Category:Hebrew bible editions|מהדורות מקרא]] נבחרות מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. רובן חזרו ונדפסו פעמים רבות במהדורות צילום במשך דורות. הן היו התנ&quot;כים הנפוצים ביותר בארץ ובגולה עד דפוס קורן (תשכ&quot;ב [1962]), וגם לאחריו המשיכו להימכר באופן נרחב. חשוב להדגיש שבמונח &quot;דפוסים&quot; '''אין''' כוונתנו למקראות גדולות דפוס ונציה (='''מ&quot;ג''' למעלה בפריט הקודם), בניגוד לאות &quot;'''ד'''&quot; המופיעה ברשימות ברויאר. בין הדפוסים שבדקנו אותם לעתים:
*#'''היידנהיים''' (תורה): [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר], [https://archive.org/details/heidenheim-torah-maor-enayim-rodelheim-1818-1821-images/page/n1/mode/2up חומש מאור עינים] ([https://archive.org/details/heidenheim-seder-yemei-ha-purim-rodelheim-1825-images/page/n73/mode/2up מגילת אסתר]), [https://archive.org/details/heidenheim-torah-moda-la-binah-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש מודע לבינה], [https://archive.org/details/heidenheim-torat-moshe-rodelheim-1818-1821-images/page/n3/mode/2up ספר תורת משה].{{הערה|היידנהיים הדפיס את התורה מספר פעמים. הניסיון הראשון שלו יצא לאור בשנת תקנ&quot;ז ([https://archive.org/details/sefer-torat-ha-elohim-wolf-heidenheim-rodelheim-1797-images/page/n3/mode/2up '''תורת האלהים''']), והכיל כרך אחד בלבד ובו רוב חומש בראשית עד אמצע פרשת מקץ. בכרך זה יש אוסף של כמה חיבורים תקדימיים של היידנהיים: (1) אוסף הערות וקביעות של המסורה תחת הכותרת &quot;שום שכל&quot;; (2) פירוש ספורדי על רש&quot;י תחת הכותרת &quot;הבנת המקרא&quot; (שמתמקד בעיקר בענייני דקדוק ומסתיים לפני תחילת פרשת וירא, שם מחליף אותו פירוש הרשב&quot;ם); (3) הפירוש &quot;מפורש&quot; על התורה, פירוש יסודי לפי פשוטו של מקרא וכללי הדקדוק. כעשרים שנה מאוחר יותר, התחיל היידנהיים להוציא לאור חומשים מלאים בכמה צורות במקביל. בכל חומש הוא הדפיס את התורה לפי אותה מהדורה מוגהת של הפסוקים, אמנם כל פעם ביחד עם פירושים שונים או תרגום. ארבעת החומשים האלה יצאו לאור במקביל ע&quot;י היידנהיים בשנים תקע&quot;ח-תקפ&quot;א (כולם מהדורות קטנות בחמישה כרכים): (א) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_%27Ein_ha-Sofer_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n5/mode/2up '''חומש עין הסופר'''] (עם הפירוש '''עין הסופר''' לסופרי סת&quot;ם); (ב) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-maor-enayim-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_Me%27or_Enayyim_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n1/mode/2up '''חומש מאור עיניים'''] (מכיל את הפירוש '''עין הסופר''' לסופרי סת&quot;ם ביחד עם הפירוש '''עין הקורא''' לקוראים בתורה); (ג) [https://archive.org/details/heidenheim-torah-moda-la-binah-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torah_Moda%60_la-Binah_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n5/mode/2up '''חומש מודע לבינה'''] (עם פירוש רש&quot;י ביחד עם פירוש '''הבנת המקרא''' על רש&quot;י מאת היידנהיים); (ד) [https://archive.org/details/heidenheim-torat-moshe-rodelheim-1818-1821-images/1_Heidenheim_Torat_Moshe_R%C3%B6delheim_1818-1821/page/n3/mode/2up '''ספר תורת משה'''] (עם תרגום לגרמנית באותיות עבריות ופירוש קצר בעברית בשם '''מנחה חדשה''' מאת רבי מאיר קלאוו). אפשר לראות בחומשים &quot;עין הסופר&quot; ו&quot;מאור עיניים&quot; מימוש מלא לתוכניתו של היידנהיים, שהתחילה להתגבש בהדפסת &quot;שום שכל&quot; בשנת תקנ&quot;ז. כמו כן, פירושו של היידנהיים על רש&quot;י &quot;הבנת המקרא&quot;, שהיה פירוש על נקודות דקדוקיות ספורדיות על חצי ספר בראשית בלבד כשיצא לאור בשנת תקנ&quot;ז, הפך להיות פירוש מלא וחשוב על פירוש רש&quot;י לכל התורה בחומש &quot;מודע לבינה&quot;. לאחר מותו של היידנהיים, חומשי רעדעלהיים המשיכו להתבסס על מהדורת התורה שלו; ראו [https://archive.org/details/torah-rodelheim-1847-images/page/n3/mode/2up חומש רעדעלהיים תר&quot;ז] (דפוס חוזר בתרכ&quot;ד [https://archive.org/details/hamishahhumsheto00unse/page/n4/mode/2up בעברית] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002094874/NLI עם תרגום לגרמנית]), ושוב ב[https://archive.org/details/Torah-with-Targum-and-Rashi_Rodelheim_1860/page/n6/mode/2up חומש רעדעלהיים תר&quot;כ] שיש בו נוסח מוגה של תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י (היידנהיים התכוון להוציא לאור חומש עם תרגום ורש&quot;י עוד בחייו, ובחומש רעדעלהיים תר&quot;כ הדפיסו הערות שאותן השאיר בכתב ידו).}} מהדורת התורה של היידנהיים שימשה יסוד עיקרי לנוסח התורה בתנ&quot;ך קורן (ראו להלן בסוף הרשימה). היידנהיים גם הוציא לאור מהדורה של [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים] ובו מבוא קצר לטעמי אמ&quot;ת.
*#[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1878-images/page/n9/mode/2up '''ליסֶר-ז'אקט''' (מקרא)], ולפני כן [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/1_Leeser_Torat_ha-Elohim_Philadelphia_1845/page/n7/mode/2up תורה] על־פי היידנהיים;{{הערה|החומש הדו-לשוני של [[:W:יצחק ליסר|יצחק ליסער]] (1806-1868) בעברית ובאנגלית, '''תורת האלהים''', יצא במהדורה בהירה ויפה במיוחד (פילדלפיה, תר&quot;ה [1845]): [https://archive.org/details/torathaelohim01lees/page/n8/mode/2up בראשית], [https://archive.org/details/torathaelohim02lees/page/n8/mode/2up שמות], [https://archive.org/details/torathaelohim03lees/page/n8/mode/2up ויקרא], [https://archive.org/details/torathaelohim04lees/page/n8/mode/2up במדבר], [https://archive.org/details/torathaelohim05lees/page/n8/mode/2up דברים]. ליסער כתב (במבוא לספר בראשית [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/n11/mode/1up?view=theater כרך בראשית, vi] ובנספח לספר דברים [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/7/mode/1up?view=theater עמוד 146]) שמהדורתו מיוסדת על גבי חומש היידנהיים אחרי הגהה נוספת; ואכן העימוד של נוסח התורה בחומש של ליסער מקביל בדיוק אל '''[https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר]''' של הייידנהיים. '''תנ&quot;ך מלא''' בעברית יצא לאור בשיתוף עם יוסף ז'אקט בפילדלפיה, 1848 (זוהי השנה שציין ליסר בסוף דברי הפתיחה שלו לכרך [MDCCCXLVIII] אך ייתכן שהדפוס לא החל בפועל עד השנה הבאה). יש סריקות של דפוסים חוזרים ממנו משנת 1849 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1849-images/page/n3/mode/2up כאן]''' (זה כנראה הדפוס המקורי), משנת 1856 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1856-images/page/n3/mode/2up כאן]''' (סריקה באיכות גבוהה), משנת 1868 '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH004051225/NLI כאן]''', ומשנת 1878 '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-philadelphia-1878-images/page/n9/mode/2up כאן]''' (סריקה באיכות גבוהה) ו'''[https://archive.org/details/Tanakh_Leeser-Jaquett_1878/page/n8/mode/2up כאן]'''. מהדורת מקרא זו של ליסער היא הפעם הראשונה שיצא לאור מקרא מלא בניקוד ובטעמים בעולם החדש.}}
*#[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''לֶטֶריס''' (מקרא)];{{הערה|1=יש מספר מהדורות מקרא שיצאו לאור בשמו של [[:W:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לטריס]] (1800-1871): '''[https://archive.org/details/Tanakh_Letteris_1852/page/n4/mode/2up המהדורה הראשונה]''' (וראו אותה סריקה [https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002093804/NLI כאן] וסריקה נוספת [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=wu.89061866471&amp;view=1up&amp;seq=11 כאן]) יצאה לאור בשנת תרי&quot;ב (1852) בשני כרכים (דפי המקרא ממוספרים בצד הראשון באותיות עבריות, רע&quot;ה בכרך הראשון ושי&quot;ח בכרך השני). '''[https://archive.org/details/letteris-tanakh-2nd-edition-berlin-1866-images/page/n4/mode/2up המהדורה השנייה]''' (וראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020937700205171/NLI בקטלוג הספריה הלאומית] עוד שתי סריקות [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=1 כאן] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=2 כאן]) יצאה לאור בשנת תרכ&quot;ו (1866) לאחר הגהה נוספת (בעמוד השער מציינים את שמו של בעל ה&quot;מנחת שי&quot; ולאחריו את שמו של לטריס). במהדורה השנייה יש סה&quot;כ תר&quot;ה עמודי מקרא ממוספרים באותיות עבריות בתוך כרך קטן (כמעט מהדורת כיס); המקרא נדפס בה בשני טורים בכל עמוד והאותיות קטנות אך עדיין בהירות. '''[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/mode/2up המהדורה המפוארת]:''' נוסח המקרא של לטריס נדפס שוב, הפעם בכרך יותר גדול, והמקרא בטור אחד בלבד ובאותיות בהירות ומפוארות. מהדורה זו יצאה לאור לראשונה, כנראה, גם ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940630205171/NLI שנת תרכ&quot;ו (1866)] ויש בו 1384 עמודי מקרא ממוספרים (העותק נמצא במדפי העיון בספריה הלאומית ונדפס בו '''ה'תרכ&quot;ו''' באופן ברור, אך הספרן רשם בצד השני של דף השער &quot;1860&quot;). בהמשך אנחנו מוצאים הדפסות רבות מאותה מהדורה, כגון ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001358768/NLI שנת תר&quot;ל (1870)] בארבעה כרכים, ועוד הדפסות נוספות של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000874142/NLI המקרא] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001959664/NLI תרגום]) או של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003970229/NLI חלקים ממנו] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095311/NLI תרגום]). בדורות הבאים נדפס תנ&quot;ך לטריס פעמים רבות מאוד, לעתים בליווי תרגומים ופירושים. חלק מהמהדורות החוזרות הללו נעשו ע&quot;פ המהדורה השנייה (לדוגמה ראו '''[https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=uc1.a0000013649&amp;view=1up&amp;seq=5&amp;skin=2021 כאן]''' [תרל&quot;ד 1874], ו'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002350725/NLI כאן]''' [תרפ&quot;ז 1927]). אך רובן היו דפוסי צילום של המהדורה המפוארת, שיצאה לאור בהמשך ב[[:W:וינה|וינה]] &quot;בחנות האדון א' רייכאַרט ושותפות&quot; (למידע נוסף על המהדורה המפוארת וכמה דוגמאות של דפוסים חוזרים ממנו, ראו [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''כאן''']). לסריקות של עוד כמה הדפסות חוזרות, חלקם עם תרגומים בשפות שונות, ראו ב'''[[:COMMONS:Category:Letteris bibles|וויקישיתוף]]'''. להקלדה דיגיטלית של תנ&quot;ך לטריס ראו '''[https://github.com/benemanuel/letteris כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/Tanakh_Bamberger-Hildesheimer-Lehmann_Leipzig_1870/Tanakh_Bamberger-Hildesheimer-Lehmann_Leipzig_1870_copy1_color_images/page/n3/mode/2up '''במברגר-הילדסהיימר-להמן''' (מקרא)];{{הערה|נכנה אותו בראשי תיבות '''בה&quot;ל'''. הרבנות הצבאית שוב הוציא את המהדורה הזאת בדפוס צילום עבור חיילי צה&quot;ל בין השנים תשי&quot;ט-תשכ&quot;ה (בערך). בצד השני של דף השער כתוב: &quot;הוצאה מסורתית כשרה – / בנויה על תנ&quot;ך שהוצא ע&quot;י הרבנים: / באמברגר, הילדסהיימר ולהמאן / הוגהה ותוקן בפיקוח / הרבנות הצבאית הראשית. צ.ה.ל.&quot;}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס נעטטער''' (תורה)];{{הערה|לסריקה בהירה ואיכותית למהדורת צילום עם הוספות שיצאה לאור בשנת תרפ&quot;ח (1928), ראו '''[https://archive.org/details/hamishhahumsheto01unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס ורשה''' (מקרא)];{{הערה|לסריקה איכותית נוספת לספרי הנביאים והכתובים (מהדפוס המקורי בוורשה, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו), ראו '''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml791unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 7-9 (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים, ישעיהו, ירמיהו; ו'''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml1012unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 10-12 (יחזקאל, תרי עשר, תהלים, משלי, איוב, דניאל, עזרא). וראו עוד סריקות ב[[:COMMONS:Category:Mikraot Gedolot|וויקישיתוף]]; באתר ספריה הלאומית יש סריקות נוספות לדפוסים החוזרים של מקראות גדולות מהדורת ורשה (כגון [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019074530205171/NLI כאן, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו]).}}
*#[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full '''בֶּר-דֶליטש''' (בראשית ונ&quot;ך)];{{הערה|1=סריקות טובות לכרכים הבודדים נמצאים במקומות הבאים: [https://archive.org/details/textummasoreticu01baer/page/n105/mode/2up בראשית] (בער לא הוציא לאור את שאר התורה), [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/n6/mode/2up יהושע-שופטים], [https://archive.org/details/textummasoreticu03baer/page/n163/mode/2up שמואל], מלכים ([https://archive.org/details/liberregu00lips/page/n4/mode/2up מתוך מיקרופילם]; [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990023213810205171/NLI?volumeItem=15 באתר הספריה הלאומית]), [https://archive.org/details/textummasoreticu04baer/page/n105/mode/2up ישעיהו], [https://archive.org/details/liberjeremiae00baer/page/n6/mode/2up ירמיהו], [https://archive.org/details/liberezechieli00baer/page/5/mode/2up יחזקאל], [https://archive.org/details/textummasoreticu07baer/page/n115/mode/2up תרי עשר], [https://archive.org/details/liberpsalmorum00baer/page/n4/mode/2up תהלים], [https://archive.org/details/liberproverbior00baer/page/n6/mode/2up משלי], [https://archive.org/details/liberiobi00baer/page/n6/mode/2up איוב], [https://archive.org/details/quinquevolumina00baer/page/n4/mode/2up חמש מגילות], [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n201/mode/2up דניאל-עזרא-נחמיה], [https://archive.org/details/liberchronicorum00baer/page/n6/mode/2up דברי הימים]; [https://archive.org/search.php?query=Seligmann%20Baer%20AND%20mediatype%3Atexts סריקות נוספות של כל הכרכים].}}
*#[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up '''גינצבורג''' (מקרא)].{{הערה|1=תנ&quot;ך גינצבורג יצא לאור בשתי מהדורות: הראשונה בשנת 1894 (בשני כרכים '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up כאן]'''), ו[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up השנייה בארבעה כרכים עד שנת 1926]; בשנה זו עדכנו כל ארבעת הכרכים והם יצאו לאור מחדש לאחר מותו של גינצבורג. המהדורה השנייה מכילה שינויי גרסאות באותיות, בניקוד ובטעמים מתוך 75 כתבי־יד ו-19 מהדפוסים הראשונים של התנ&quot;ך (עד המקראות הגדולות של יעקב בן חיים). הכרכים יצאו לאור לראשונה בסדר הזה (לפני ואחרי מותו של גינצבורג בשנת 1914): [https://archive.org/details/pentateuchu00gins/page/n4/mode/2up תורה] (1908), [https://archive.org/details/prophetaepriores00gins נביאים ראשונים] (1911), [https://archive.org/details/prophetaeposteri00gins נביאים אחרונים] (1911); כרך [https://books.google.co.il/books?id=Xct8AQAACAAJ&amp;dq=Christian+David+Ginsburg&amp;hl=iw&amp;sa=X&amp;redir_esc=y כתובים] יצא לאור רק בשנת 1926 (אמנם [https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins תהלים] כבר יצא לאור בכרך נפרד בשנת 1913), ובאותה שנה הוציאו מחדש גם את שלושת הכרכים הראשונים עם תיקונים והוספות ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001802197/NLI מידע ביבליוגרפי]). גרסה סופית זו של מהדורת גינצבורג משנת 1926, בארבעה כרכים, נכנסה לנחלת הכלל בארה&quot;ב ב-1 לינואר 2022. יש סריקה מלאה בשחור-לבן של '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/Ginsburg_Tanakh_1926_BW/page/n5/mode/2up ארבעת הכרכים ביחד]''', וצילומי צבע של הכרכים הבודדים: [https://archive.org/details/amishahumshetora00unse/page/n5/mode/2up תורה], נביאים ראשונים, [https://archive.org/details/neviimaaronimmed01unse_0/page/n3/mode/2up נביאים אחרונים], [https://archive.org/details/ketuvimmeduyaimh00unse/page/n3/mode/2up כתובים]. מהדורתו הסופית של גינצבורג מ-1926 נדפסה מחדש ע&quot;י [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003032301/NLI הוצאת מקור] (ירושלים, תש&quot;ל) בחמישה כרכים (הכרך הרביעי, כתובים, נחלק לשני כרכים בכלל אורכו הגדול: ספרי אמ&quot;ת [עמ' 1-566] ושאר ספרי כתובים [עמ' 567-910]). ראו גם את [https://archive.org/details/introduction-to-the-ginsburg-edition-of-the-hebrew-old-testament/mode/1up המבוא למהדורת 1926] שיצא לאור ע&quot;י העורכים ומכיל מידע על אופן הכנת המהדורה לאחר מותו של גינצבורג (לונדון, 1928). לגבי מהדורת גינצבורג יש עוד לציין את '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001845290/NLI תורה נביאים וכתובים: הוצאת ירושלים]''', בעריכתו של משה דוד קאסוטו (ירושלים: מאגנס, תשי&quot;ג), המבוסס על דפוס צילום של מהדורתו השנייה של גינצבורג.}}
*'''קורן'''=תנ&quot;ך דפוס קורן (ירושלים תשכ&quot;ב).

===מקרא, מסורה, תרגום, תפסיר, ומפרשי יסוד: אבני דרך בהדפסתם===

במהדורתנו, באלפי מקומות, השווינו את הנוסח העולה מכתבי־היד אל מהדורות המקרא הנפוצות בדורות האחרונים, שרובם יצאו לאור מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 ([[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|ראו לעיל &quot;דפוסים&quot;]]). אבל מה היה לפני כן? להלן אוסף צילומים של מהדורות חשובות החל מתחילת עידן הדפוס. בכמה מהן, חשיבותן נובעת מעצם נוסח המקרא הנדפס בהן. אבל בשאר המהדורות המובאות כאן, חשיבותן לא נובעת מהפסוקים עצמם, שלרוב אין חשיבות בנוסחם ולעתים לא נדפסו כלל, אלא ממרכיבים נוספים המלווים את הנוסח המקרא העברי במשך הדורות, בכתבי־יד ובדפוסים: '''מסורה, תרגומים ארמיים, תפסיר רס&quot;ג בערבית, ומפרשי יסוד.''' מהדורות אלו מעניקות לנו פרספקטיבה על אופיים ומהותם והתפתחותם של דפוסי המקרא במשך הדורות.
#'''[https://archive.org/details/rashi-torah-rome-1470/page/n5/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''', רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש רש&quot;י על התורה, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. כחמש שנים מאוחר יותר נדפס שוב '''[https://archive.org/details/rashi-torah-reggio-di-calabria-1475/page/n3/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''' (ריג'ו [די] קלבריאה [=Reggio di Calabria], איטליה רל&quot;ה [1475]), וזהו '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו שצוין בו תאריך הדפסתו}}.''' הפירוש בכרך זה נדפס בפונט המבוסס על הכתב הספרדי, שייקרא בעתיד [[:W:כתב רש&quot;י|כתב רש&quot;י]]. שנה אחת אחרי הדפוס המתוארך הראשון של פירוש רש&quot;י לתורה, הוא שוב יצא לאור ב'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020824210205171/NLI דפוס שלישי]''' בספרד (אלחגארה/גוודלחרה [=Guadalajara] שנת רל&quot;ו [1476]), וזה היה '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו בחצי האי האיברי}}'''.
#[https://archive.org/details/nahmanides-torah-rome-1470-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרמב&quot;ן על התורה'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרמב&quot;ן על התורה, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושו של הרמב&quot;ן שוב יצאה לאור לאחר כעשרים שנה ב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-lisbon-1489-goethe-inc.-hebr.-44-images/page/n5/mode/2up דפוס שני]''' (ליסבון רמ&quot;ט [1489]) וב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-naples-1490-goethe-inc.-hebr.-45-images/page/n5/mode/2up דפוס שלישי]''' (נפולי ר&quot;ן [1490]).
#[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל, והוא {{קו תחתי|אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו אי פעם}}''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושי הרלב&quot;ג על ספרי המקרא היו פופולריים ונפוצים בדורות הקודמים, וספר דניאל עצמו היה מוקד מרכזי של התעניינות ולימוד.
#'''[https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/mode/2up תהלים עם פירוש הרד&quot;ק]''', בולוניה רל&quot;ז (1477): '''{{קו תחתי|הדפוס הראשון של ספר מקראי כלשהו בעברית}}'''. פסוקי התהלים מנוקדים [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n4/mode/1up בתחילת הכרך], אבל אחר כך [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n12/mode/1up התייאש המדפיס] ממלאכת הניקוד. פירושו היסודי והנפוץ של הרד&quot;ק משולב בין פסוק לפסוק. ספר תהלים עם פירוש הרד&quot;ק נדפס שוב עשר שנים אחר כך ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]) והפסוקים מנוקדים.
#[https://archive.org/details/ralbag-torah-mantua-1480-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על התורה'''], מנטובה לפני ר&quot;מ (Mantua c. 1480): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על התורה.''' פירושו של הרלב&quot;ג על התורה היה פופולרי ונפוץ בדורות הקודמים. הוא שוב יצא לאור בשנת ש&quot;ז (1547) בוונציה, ב[https://archive.org/details/ralbag-torah-venice-1547-images/page/n3/mode/2up '''דפוס מהודר ושימושי'''] שהחליף את הדפוס הראשון, והפך להיות הדפוס הסטנדרטי לפירוש החשוב הזה בדפוסי הצילום. למרות שהיה חביב על הלומדים, לא נדפס פירוש הרלב&quot;ג על התורה בתוך המהדורות השונות של המקראות הגדולות בגלל אורכו הרב, חוץ ממקראות גדולות '''קהלות משה''' שהיה גדול במיוחד (ראו להלן).
#'''[https://archive.org/details/chumash-bologna-5242 חומש בולוניה]''', רמ&quot;ב (1482): '''החומש הראשון שנדפס עם ניקוד וטעמים, החומש הראשון שבו נדפסה התורה ביחד עם תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י, והדפוס הראשון של תרגום אונקלוס'''. תרגום אונקלוס נדפס מול המקרא (בלי ניקוד), ופירוש רש&quot;י למעלה ולמטה. עותקים נוספים [https://archive.org/details/inc-hebr-6-pentateuchus/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://www.loc.gov/item/2018751254/ כאן].
#[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up '''פירוש הרד&quot;ק על נביאים אחרונים'''], ואדי אלחיגארה, ספרד רמ&quot;ב (Guadalajara, 1482): '''הדפוס הראשון של פירוש הרד&quot;ק על חלק מספרי הנביאים.'''
#[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up '''נביאים עם רד&quot;ק'''], שונצינו רמ&quot;ו (Soncino, 1486), שני כרכים: '''הדפוס הראשון של ספרי הנביאים ביחד עם פירוש הרד&quot;ק.''' המקרא באותיות מרובעות ובלתי-מנוקד, ופירוש הרד&quot;ק במקביל בכתב רש&quot;י.
#'''[https://archive.org/details/torah-with-haftarot-and-five-megillot-hijar-1486-images/page/n1/mode/2up חומש אישאר (1)]''', רמ&quot;ו (1486): '''החומש הראשון עם הפטרות וחמש מגילות'''; בלתי-מנוקד. עימוד הדף בשני טורים וצורת האותיות מבוססים על המראה המקובל של כתבי־יד ספרדים. בכתבי־יד ספרדי אחד אפילו שולבו דפים מתוך הדפוס הזה כדי להחליף טקסט חסר מסוף ספר במדבר ותחילת ספר דברים (ראו פרטים בקישור), ושילובם ביחד מראה היטב כי הגרסה המודפסת עוצבה כך שתדמה לסגנונם של כתבי־היד.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-soncino-1488-jb-738.1-2-images תנ&quot;ך סונצינו]''', רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של מקרא מלא (תנ&quot;ך שלם) בניקוד וטעמים.'''
#[https://archive.org/details/ibn-ezra-torah-naples-1488-goethe-inc.-hebr.-55-images.pdf/page/n3/mode/2up '''פירוש אבן עזרא על התורה'''], נפולי רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של פירוש אבן עזרא על התורה.''' פירושו של אבן עזרא שוב יצאה לאור לאחר 26 שנה ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010920820205171/NLI דפוס שני] (קושטא רע&quot;ד [1414]). הוא לא נדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n5/mode/2up?view=theater המהדורה הראשונה] של המקראות הגדולות (להלן #15), שיש בו פירוש רש&quot;י בלבד. אך הוא מופיע לצדו של פירוש רש&quot;י [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n17/mode/2up?view=theater במהורה השנייה] של המקראות הגדולות (להלן #16), ומאז בכמעט כל המהדורות.
#'''[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/page/n3/mode/2up?view=theater חומש אישאר (2)]''', ר&quot;ן (1490): תורה עם תרגום אונקלוס ורש&quot;י (כולם בלתי-מנוקדים). במאה ה-16 השתמש ישי עמאדי ב[https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up עותק של החומש הזה] כדי לרשום בו הערות, שבהן הוא משווה בין נוסח הסופרים המודפס בו לבין הנוסח בכתר ארם צובה ובעוד כתב־יד.{{הערה|ראו יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג). וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ע)&quot;]].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI ישעיהו וירמיהו עם פירושו של הרד&quot;ק]''' (ליסבון רנ&quot;ב [1492]).
#[https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n1/mode/2up '''נביאים ראשונים, מקרא ותרגום, עם פירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג'''], לייריאה, פורטוגל, רנ&quot;ד (Leiria, 1494): ספרי הנביאים הראשונים עם מקרא ותרגום בניקוד ובטעמים במקביל (באותיות מרובעות), ופירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג מסביב (בכתב רש&quot;י). הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג לספרי הנביאים הראשונים?
#[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up '''מקראות גדולות, דפוס ראשון''' (&quot;ארבעה ועשרים&quot;)], ונציה רע&quot;ח (1518): '''הדפוס הראשון של תנ&quot;ך שלם עם ניקוד וטעמים, ביחד עם תרגום מנוקד ופירוש.''' תרגום אונקלוס לתורה (ו&quot;יונתן&quot; לתורה בנספח), תרגום יונתן לנביאים, ותרגומים לספרי אמ&quot;ת וחמש מגילות; כל התרגומים מנוקדים. לרוב הספרים יש פירוש אחד בלבד: רש&quot;י על התורה, רד&quot;ק על ספרי הנביאים ותהלים, פירוש &quot;קב ונקי&quot; על משלי, פירושי הרמב&quot;ן ור' אברהם פריצול על איוב, רש&quot;י על חמש מגילות, רלב&quot;ג על דניאל, רש&quot;י ושמעוני על עזרא ודברי הימים.
#[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up '''מקראות גדולות, דפוס שני''' (&quot;שער ה' החדש&quot;)], ונציה רפ&quot;ב-רפ&quot;ו (1522-1525) בבית הדפוס של דניאל בומברג: '''הדפוס הראשון של ארבעה מרכיבים ביחד: (1) תנ&quot;ך שלם עם ניקוד וטעמים, (2) מערכת מסורה מלאה, (3) תרגום מנוקד, (4) ומבחר פירושים.''' ארבעת המרכיבים הללו יופיעו ברוב המהדורות הבאות של המקראות הגדולות. בהשוואה לדפוס הראשון (ראו בפריט הקודם) הוסיפו בו מערכת מסורה מלאה, ולרוב הספרים יש יותר מפירוש אחד. יש בו אותם תרגומים ארמיים, חוץ מ&quot;יונתן&quot; על התורה שחסר בו.
#[https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizers-venice-1544-images/page/n3/mode/2up '''פירוש התורה לרבינו יעקב ז&quot;ל בעל הטורים''' בן הרב רבינו אשר ז&quot;ל, והם טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות של כל סדר] (ונציה ש&quot;ד [1544]): זהו אחד מהדפוסים הראשונים של '''בעל הטורים'''.{{הערה|ראו [https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizer_202402/page/n1/mode/2up כאן] לדפוס קושטנטינא רע&quot;ד (1614).}} רבנו [[:W:יעקב בן אשר|יעקב בן אשר]] ביסס את פירושו לתורה על יצירות המופת של רש&quot;י, ראב&quot;ע, רד&quot;ק, אביו רבנו [[:W:אשר בן יחיאל|אשר בן יחיאל]], ובמיוחד הרמב&quot;ן. אך הוא גם הציע &quot;טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות&quot; לכל פרשה (סוג של פרשנות המזוהה עם [[:W:חסידי אשכנז|חסידי אשכנז]]). הפרפראות הללו פורסמו לראשונה במאה ה-16 במהדורות עצמאיות כגון זאת, ואחר כך נדפסו בתוך חומשים רבים תחת הכותרת &quot;בעל הטורים&quot;, כגון [https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n19/mode/2up?view=theater בדפוס השלישי] של המקראות הגדולות (ראו בפריט הבא).{{הערה|1=ראו לדוגמה בכמה מהדורות של המקראות הגדולות [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n26/mode/1up?view=theater כאן], [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n13/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n14/mode/1up?view=theater כאן].}} אך פירושו המלא של בעל הטורים לא יצא לאור עד [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-zhovkva-1806-images/page/n1/mode/2up תחילת המאה ה-19] ([[:W:ז'ובקבה|זאלקווי]] תקס&quot;ו [1806]).{{הערה|לדפוס השני המתוקן (הנובר תרצ&quot;ט [1838]), ראו [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-hanover-1838-images/page/n3/mode/2up כאן].}}
#[https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater '''מקראות גדולות, דפוס שלישי''' (&quot;שער בית ה' הקדמוני&quot;)], ונציה ש&quot;ו-ש&quot;ח (1546-1548).{{הערה|קישורים ישירים לארבעת הכרכים: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=5 תורה], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=7 נביאים ראשונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=10 נביאים אחרונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=12 כתובים].}} לפניו יצא לאור [https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n3/mode/2up '''מקראות קטנות''' (=מקרא שלם בלא פירושים)], ונציה ש&quot;ד-ש&quot;ה (1545), שניהם בבית הדפוס של דניאל בומברג. בעל ה'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up?view=theater מנחת שי]''' השתמש בשני הדפוסים האלה, והם הדפוסים שהוא מציין בתור נקודת השוואה בהערותיו על נוסח המקרא.{{הערה|למידע נוסף ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-tafsir-farsi-rashi-constantinople-1546-images/page/n5/mode/2up '''תורת יי תמימה... מפורשת מהרב הגדול מאור הגולה רש&quot;י... ומתורגמת בשלש שפות'''], קושטאנדינא ש&quot;ו (1546), בבית הדפוס של  א' שונצינו. מסביב לתורה יש תרגומים לשלוש שפות ופירוש: תרגום אונקלוס בשוליים הפנימיים, &quot;תרגום ערבי לרב סעדיא גאון זל&quot; (=תפסיר רס&quot;ג) למעלה, &quot;פרסי&quot; (=תרגום ל[[:W:פרסית יהודית|פרסית-יהודית]]) בשוליים החיצוניים, ופירוש רש&quot;י למטה. שלושת התרגומים מנוקדים בניקוד טברני מלא. זהו הדפוס הראשון של תפסיר רס&quot;ג ושל התרגום לפרסית יהודית.{{הערה|תפסיר רס&quot;ג נדפס שוב בתוך Biblia Sacra Polyglotta ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019188240205171/NLI לונדון 1657]) באותיות ערביות. אחר כך יוסף דירינבורג הוציא לאור את תפסיר רס&quot;ג ([https://archive.org/details/saadia-tafsir-torah-paris-1893-images/page/n7/mode/2up פריז תרנ&quot;ג]) על פי שני הדפוסים שקדמו לו וכתב־יד תימני אחד (&quot;מדוייק מאד&quot;). אמנם רק בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901) יצא לאור שילוב של מקרא ותרגום ותפסיר על פי הנוסח ומסורת ההגייה של קהילות ישראל בתימן (ראו להלן #32).}}
#[https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-2-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''חמשה חומשי תורה'''... עם '''התרגום'''] ([https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-1-images/page/n11/mode/2up?view=theater עותק נוסף]), סביוניטה שי&quot;ז (1557): התורה ותרגום אונקלוס בדפים מקבילים, שניהם מנוקדים ומוטעמים. זוהי מהדורת כיס המיועדת להיות נוחה לבעלים לשאת אותה עמו, כדי לחזור על פרשת השבוע עם התרגום. בעמוד השער כתוב שהתרגום הועתק &quot;מספר ישן נושן המזוקק שבעתים, ראוהו בנים ויאשרוהו, חכמים ונבונים ויהללוהו. וממנו ראינו וכן עשינו אות באות מילה במילה כנקודיו וכטעמיו כי כד[א]י הוא לסמוך עליו.&quot;{{הערה|אברהם ברלינר בחר בדפוס זה להיות היסוד למהדורת תרגום אונקלוס בעריכתו ([https://archive.org/details/onqelos-berliner-berlin-1884-color-images/page/n7/mode/2up ברלין, תרמ&quot;ד]).}}
#[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], ונציה ש&quot;ן (1591): '''הדפוס הראשון של שלושה תרגומים ארמיים לתורה ביחד''' (תרגום אונקלוס, &quot;תרגום יונתן&quot; ו&quot;תרגום ירושלמי&quot;). בסוף יש בו גם חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, הפטרות (עם תרגום יונתן להפטרות של המועדים), ו'''[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images/page/n1651/mode/2up?view=theater &quot;תולדות אהרן&quot;]''' (מראה מקומות בתלמוד).
#[https://archive.org/details/torah-targumim-rashi-megillot-hanau-1614-images/page/n3/mode/2up '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], הנאו שע&quot;א-שע&quot;ד (1611-1614): המהדורה הזאת מכילה הגהות מהחומש של [[:W:ישעיה הלוי הורוביץ|בעל השל&quot;ה]] על המקרא והתרגומים ובעיקר על פירוש רש&quot;י. נראה שהיא היסוד לנוסח רש&quot;י בדפוסים הבאים אחריה, ובמיוחד לתוספות בתוך דברי רש&quot;י (המכונים רש&quot;י ישן). עוד נדפס במהדורה הזאת פירוש קצר על מילים וביטויים קשים בדברי התרגומים, המכונה &quot;יונתן&quot; בדפוסים הבאים, וזהו הדפוס הראשון שלו.{{הערה|כתב־היד המקורי של פירוש זה נמצא [https://archive.org/details/commentary-on-targumim-kaufmann-ms-a-030-nli-images/page/n6/mode/1up כאן].}} עוד נדפסו במהדורה זאת פירוש &quot;בעל הטורים&quot; (פרפראות), חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, והפטרות.
#[https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up '''סדר פרשיות והפטרות כל השנה''' בעריכתו של דוד די קאשׂטרו תארתס], אמסטרדם תכ&quot;ו (1666): חומש מדויק ויפה שהוא גם '''תיקון סופרים''' (כלומר הוא מיועד להיות בסיס לתיקונים בספרי תורה), ותרם רבות להתקבלותם בפועל של פסקי [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה'''] בספרי התורה. הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]], במאה ה-19, בחר להשתמש בעותק של החומש הזה כדי לבצע השוואה מול נוסח הכתיב של התורה בכתר ארם צובה, ורשם 11 הבדלים ביניהם.{{הערה|ראו יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא לאור רשימותיו של מ. ד. קאסוטו&quot;] '''ספונות''' תשמ&quot;ט, עמ' 309-313, 334-337; קאסוטו העתיק את רשימתו של הרב סתהון בתוך הרשימות שלו על הכתר. וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ר)&quot;]].}}
#[https://archive.org/details/hamishah-humshei-torah-ba-asarah-levushei-orah-a-genesis-berlin-1705-images/Hamishah_Humshei_Torah_ba-Asarah_Levushei_Orah_A_Genesis_Berlin_1705/page/n5/mode/2up '''חמשה חמשי תורה... בעשרה לבושי אורה...''' (=מקראות גדולות על התורה)], ברלין תס&quot;ה (1705): '''הדפוס הראשון של פירוש הרשב&quot;ם על התורה'''.{{הערה|הדפסת פירוש הרשב&quot;ם מבוססת על '''[https://archive.org/details/rashi-rashbam-al-ha-torah-berlin-ms-or-qu-2162-jts-breslau-ms-103-images/page/n11/mode/2up כתב־היד הזה]''', שהוא כתב־היד היחיד של הפירוש ששרד. פירושו של הרשב&quot;ם שבכתב־היד הזה יצא לאור שוב ב[https://archive.org/details/Rashbam_Torah_Breslau_1882_images/Rashbam_Torah_Breslau_1882_copy1_images/page/n5/mode/2up מהדורה ביקורתית מאת דוד רוזין בשנת תרמ&quot;ב (1882).]}}
#[https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n5/mode/2up '''ספר קהלות משה''' (=מקראות גדולות)], אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח (1724-1728): מהדורה זו של המקראות הגדולות ייחודית בגודלה ובנייר המשובח שלה, ויש בה מבחר עשיר במיוחד של פירושים (חלקם בדפוס ראשון). ב[https://blog.nli.org.il/sodot-amsterdam-manuscripts/ שני עותקים ממנו] יש איורים מרהיבים בצבע בתחילת כל כרך. מהדורה זו של המקראות הגדולות מופיעה [https://exhibition.nli.org.il/he/gallery בתערוכה הקבועה] של הספריה הלאומית. אמסטרדם הייתה המרכז העולמי להדפסת ספרי קודש בראשית המאה ה־18.
#[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up '''מקרא עם מנחת שי''' (&quot;ספר ארבעה ועשרים&quot;)], מנטובה תק&quot;ב-תק&quot;ד (1742-1744): '''הדפוס הראשון של החיבור מנחת שי בענייני מסורה'''. חיבור זה השפיע רבות על נוסח המקרא שבדפוסים בדורות הבאים. לכתב היד המקורי של החיבור &quot;מנחת שי&quot; ראו [https://archive.org/details/minhat-shai-autograph-copy-1626-bl-add-27198-images/page/n2/mode/1up כאן].
#'''עזרת הסופר''', אמסטרדם תקכ&quot;ט (1769): מהדורה כפולה של התורה בתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-amsterdam-1769-full-images/page/n23/mode/2up תיקון סופרים]''' מובהק (לא מנוקד) ובתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-menuqqad-amsterdam-1769-full-images/page/n25/mode/2up חומש מנוקד עם הפטרות]''', שניהם מדויקים ומהודרים. תיקון סופרים זה שימש סופרי סת&quot;ם באירופה, והוא היה הבסיס והיסוד עבור תיקוני הסופרים של [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up ר' וולף היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-tiqqun-hasofer-vehaqore-rodelheim-1886-images/page/n3/mode/2up ר' יצחק בער].
#[https://archive.org/details/nakh-metzudot-livorno-1782-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''נביאים וכתובים''' עם פירושי '''מצודת דוד''' ו'''מצודת ציון'''], מאת הרב דוד אלטשולר ובנו הרב יחיאל הילל אלטשולר (ליוורנו, תק&quot;מ-תקמ&quot;ב [1780-1782]). זוהי הגרסה הסופית של פירושי &quot;המצודות&quot; כפי שהוציאם לאור הבן, הרב יחיאל הילל אלטשולר. גרסה סופית זאת נדפסה אחר כך פעמים רבות, כגון בתוך [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1593/mode/2up?view=theater מקראות גדולות דפוס ורשה] (תר&quot;ך-תרכ&quot;ו [1860-1866]).
#[https://archive.org/details/biur-furth-1824-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''דרך סלולה''' הוא '''חיבור כולל חמשה חומשי תורה''' עם פי' רש&quot;י ותרגום אונקלוס ותרגום אשכנזי ובאור ותקון סופרים...] (פיורדא, תקפ&quot;ד-תקפ&quot;ו [1824-1826]). זוהי אחת ממהדורותיו הרבות של התורה עם '''[[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D|&quot;הביאור&quot;]]''', פרויקט שהוביל [[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F|משה מדעסויא (=מנדלסון)]] והתחיל לצאת לאור בסוף המאה ה-18, תחת הכותרת &quot;נתיבות השלום&quot; ועוד כותרות כגון &quot;דרך סלולה&quot;. לשתי דוגמאות נוספות למהדורותיו הרבות של הביאור ראו [https://archive.org/details/biur-furth-1803-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/netivot-ha-shalom-vienna-1846-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן].
#[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1868-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''מקראי קודש''' ספרי '''נביאים וכתובים''' עם פירוש רש&quot;י ופירוש '''מקראי קודש''' מאת הרב מאיר ליבוש מלבים] (ורשה, תרכ&quot;ו-תרכ&quot;ח [1866-1868]). '''[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1874-images/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורה שניה]''' של נביאים וכתובים עם פירוש המלבי&quot;ם יצאה לאור בשנת תרל&quot;ד בתוספת פירושי ה&quot;מצודות&quot;, והיא המהדורה שנדפסה אחר כך במהדורות צילום רבות.
#[https://archive.org/details/torat-elohim-vilna-1879-images/page/n5/mode/2up חומש עם פירוש רש&quot;י ו'''עיקר שפתי חכמים'''] (וילנה: ראָם, תרל&quot;ט [1879]): זוהי המהדורה הראשונה של '''עיקר שפתי חכמים''', שהוא קיצורו הנפוץ של הפירוש הפופולרי [https://archive.org/details/Siftei-Hakhamim_Frankfurt-am-Main_1712/page/n5/mode/2up '''שפתי חכמים'''] על פירוש רש&quot;י לתורה וחמש מגילות. שילוב זה של תורה, פירוש רש&quot;י ועליו &quot;עיקר שפתי חכמים&quot; הפך להיות המודל של מאות חומשים שנדפסו בדורות הבאים ועד ימינו.
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up כתר תורה תאג']''', ירושלים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901): '''הדפוס הראשון של תורה משולבת עם תרגום אונקלוס ותפסיר רס&quot;ג על־פי הנוסח ומסורת ההגייה של יהודי תימן'''; נדפסו בו גם '''חלק הדקדוק''', הפטריות עם תרגום יונתן ו&quot;דקדוק התרגום&quot;.

'''לעוד דפוסים חשובים או נפוצים של תורה או מקרא, החל מתחילת המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, שנבדקו לעתים קרובות במהדורתנו, ראו לעיל [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|&quot;דפוסים&quot;]].'''

===התרגומים ופירושי המופת על המקרא===

לרוב ספרי התנ&quot;ך יש תרגום ארמי ופירוש מופת, המלווים את פסוקי המקרא במשך דורות רבים. הם מוצגים יחד בדפי כתבי־יד ודפוסים, שהוכנו לשימושם של הלומדים מימי הביניים ועד ימינו. ספרים אלה מעידים על כך שדרך המלך לעסוק במקרא, לפחות מאז דורו של רש&quot;י, הייתה מקרא ביחד עם תרגום ופירוש.{{הערה|אפשר לראות את זה באופן מיוחד בכתבי־יד [[#מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים|אשכנזים]] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תימנים]].}}

שני התרגומים שהפכו בלתי נפרדים מן התנ&quot;ך הם אלו המוזכרים בתלמוד הבבלי ([[מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א]]), כלומר [[תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] על התורה, ו[[תרגום יונתן לנביאים|תרגום יונתן בן עוזיאל]] על ספרי הנביאים. אף על פי שיש תרגומים אחרים על התורה, וכן יש תרגום לרוב ספרי הכתובים, דווקא לשני התרגומים האלה מתייחסים המפרשים הקלאסיים, ואלו הם שנלמדו בקביעות ברחבי ארצות הגולה, ואף נאמרו בציבור בעת קריאת התורה בבתי הכנסת של קהילות מסוימות.

על רוב ספרי המקרא נכתב פירוש מופת אחד שהפך להיות הפירוש היסודי על אותו ספר. פירוש כזה נכתב בעברית,{{הערה|לגבי קהילות בארצות הדוברות ערבית, ראוי להוסיף את תפסיר רס&quot;ג.}} והוא מיועד לדון בנקודות עניין או קושי פסוק אחרי פסוק. הוא קצר יחסית, ולעתים קרובות הוא לוקח את התרגום כנקודת מוצא. הוא שואף לפרש את פשוטו של מקרא, אך לעיתים קרובות הוא מוסיף תובנות בדרך המדרש. הוא מסייע לקורא לעבור מפסוק לפסוק בתחושת הבנה בסיסית, ומעשיר את ההבנה הזאת בתובנות נוספות שהופכות את הטקסט לברור או משמעותי יותר. אף על פי שפירושים רבים וחשובים נכתבו על כל ספר במקרא, בדרך כלל זכה רק פירוש מופת אחד לשמש בסיס ללימוד נרחב וקבוע אצל כלל הלומדים, ואף היווה נקודת מוצא משותפת להעמקה, לדיון ולוויכוח אצל המלומדים בדורות הבאים. שלושה חכמים בלבד כתבו ביחד את פירושי המופת על רוב מוחלט של ספרי המקרא: '''רש&quot;י, רד&quot;ק ורלב&quot;ג'''.

'''א. התרגומים ופירושי המופת על המקרא:'''
#'''תורה: תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י.''' אחת מסגולותיו הרבות של פירוש רש&quot;י על התורה היא דרכו להביא תמצית של יסודות מהתורה שבעל־פה לסיפורים וְלַמִּצְוֹת, ביחד עם פירושים לפי פשוטו של מקרא (המבוססים בין השאר על התרגום, ומכילים את פרשנותו של התרגום בארמית או בעברית),{{הערה|1=בימי הביניים הפסיקו לתרגם את קריאת התורה בציבור, ועוד התקבלה הדעה שבמקום &quot;שנים מקרא ואחד תרגום&quot;, היחיד יכול לקרוא &quot;שנים מקרא ואחד פירוש&quot; (=רש&quot;י). ראו יצחק ש' פנקובר, '''תולדות פירוש רש&quot;י לתנ&quot;ך''' (ירושלים: מוסד ביאליק, תשפ&quot;ד) , פרק א, &quot;תהליך הקנוניזציה של פירוש רש&quot;י לתורה&quot;, עמ' 35-56.}} והכל בלשון זהב המזכיר את לשון חכמים, ובסגנון של לימוד חי הנובע בטבעיוּת מקריאת הפסוק על לשונו ועל קשייו, ומעורר בעקבותיו דיון פורה בין הלומדים. בסגולה זו של שבפירוש רש&quot;י אפשר לראות תחייה מסוימת לקשר המהותי בין המקרא לבין המדרש וההלכה שהיה קיים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הקדום בימי התנאים. ובכלל יש דמיון מהותי בין תסיסת הלימוד שנוצרה בבית מדרשו של רש&quot;י – ובפרשנות העשירה שנוצרה במשך הדורות תוך כדי התמודדות עם פירושו – לבין התסיסה הפרשנית בישיבת יבנה הקדומה: בחידוש ובחידוד, במתח המתמיד בין פשט לדרש, ובחדוות הלימוד המשותף.{{הערה|אמנם יש הבדל אחד בולט: התסיסה הקדומה הייתה ביחס ללימוד '''המקרא''' ומדרשו, ואילו בבית מדרשו של רש&quot;י הייתה התחדשות כפולה: הן כלפי '''המקרא''' והן כלפי '''התלמוד''' (שעל כל אחד מהם כתב רש&quot;י פירוש מופת). על לימוד המקרא הקדום ראו גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|לעיל בפרק א של המבוא]].}}
#'''נביאים: תרגום יונתן ופירוש רד&quot;ק, או פירוש רלב&quot;ג על נביאים ראשונים.''' פירוש רד&quot;ק הפך לפירוש יסוד על ספרי הנביאים בתקופת הראשונים, והוא מִלא תפקיד דומה לגבי ספרי הנביאים כמו שמִלא פירושו של רש&quot;י על התורה. מספר כתבי־היד, ומקומו החשוב של פירוש רד&quot;ק לצדם של ספרי הנביאים בעידן הדפוס, מעידים על כך.{{הערה|[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up פירושו של רד&quot;ק על ספרי הנביאים האחרונים] יצא לאור בשנת רמ&quot;ב (1482), ו[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up פירושו על כל ספרי הנביאים] יצא לאור במקביל למקרא (בלתי מנוקד) בשנת רמ&quot;ו (1486). הדפוס השלישי יצא לאור ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI שנת רמ&quot;ב (1492)], והדפוס הרביעי בשנת רע&quot;ה (1515) והוא היה היסוד לפירושי הרד&quot;ק שנדפסו בתור הפירוש המלווה את כל ספרי הנביאים ב[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up מקראות גדולות, דפוס ראשון] (ונציה רע&quot;ח [1518]). באותה תקופה התחילו אף להדפיס קטעים מתוך פירוש הרד&quot;ק בתור הפירוש המלווה את ההפטרות שבחומשים ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010661590205171/NLI דפוס ראשון] קושטא רס&quot;ה [1505]).}} פירושו של רש&quot;י על הנביאים והכתובים היה חשוב ונפוץ ביותר, אך הוא לא התקבל בציבור באותה התלהבות כמו פירושו על התורה (למעט הפירוש על חמש מגילות). לעומתו מתאפיין פירוש רד&quot;ק ביסודיוּת ובהירוּת רבה בתור פירוש ל&quot;פשט&quot;, כולל מקצועיוּת לשונית כיאה לגדול המדקדקים בימי הביניים, ובנוסף הוא פותח חלון ראווה לעולם האגדה. תכונות אלו הן בדיוק מה שדרוש עבור פירוש יסודי ומצויין לספרי הנביאים, הן בגלל תוכנם והן בגלל שהספרים האלה אינם נקראים בציבור בשלמותם (ולכן הם פחות מוכרים מחמישה חומשי תורה).{{הערה|מסיבה זו ראוי בהדפסת ההפטרות להביא יחד אִתן את פירוש רד&quot;ק דווקא ולא פירוש אחר (כמו שכבר נעשה בפועל במהדורות רבות).}} אמנם גם פירושו של הרלב&quot;ג – שנכתב על ספרי הנביאים הראשונים בלבד – התקבל בחביבוּת רבה כפירוש עיקרי. פירוש זה קצר מפירושו היסודי של רד&quot;ק וקל יותר לקריאה, ולכן מומלץ כתחליף אפשרי לספרי הנביאים הראשונים (במיוחד עבור לומדים מתחילים).{{הערה|עוד בשנת רנ&quot;ד (1494) יצאה לאור בלייריאה, פורטוגל, [https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n5/mode/2up מהדורה מושקעת ויפה] של ספרי הנביאים הראשונים לצד תרגום יונתן, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג ביחד.}}
#'''תהלים: פירוש רד&quot;ק.''' פירושו היסודי של רד&quot;ק לספר תהלים היה הפירוש הנפוץ והנחשק ביותר לספר זה במשך הדורות. זה לא במקרה שהספר המקראי הראשון שנדפס אי פעם היה דווקא ספר תהלים עם פירושו של רד&quot;ק ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n3/mode/2up בולוניה רל&quot;ז] [1477]).{{הערה|בהמשך עידן הדפוס פירושו של הרד&quot;ק לתהלים נדפס פחות, ופירושים אחרים נדפסו במקומו. אך נראה שמציאות זו אינה נובעת מחוסר רצון להשתמש בפירוש, אלא מאילוצי הצנזורה, כי הפולמוס האנטי-נוצרי בולט במיוחד בפירוש זה.}}
#'''חמש מגילות: פירוש רש&quot;י.''' פירושיו של רש&quot;י לחמש מגילות (הנקראות בציבור) היו נפוצים מאוד במשך הדורות, וממלאים תפקיד דומה לפירושו על התורה. הם מלמדים בנחת, מעוררים התלהבות וחיבה מתוך דברי חכמה, ומעלים שאלות ודיונים.{{הערה|פירושי רש&quot;י על חמש אינם מתייחסים לתרגום הארמי. אך גם התרגום לחמש מגילות הפך להיות נפוץ ומוכר, במיוחד בכתבי־יד אשכנזים ותימנים.}}

'''ב. ספרים שאין להם פירוש מופת מובהק:'''
#'''ספר משלי'''. פירושים רבים וחשובים נכתבו על ספר משלי, אך קשה להצביע על אחד מהם שהפך להיות פירוש מופת, יסודי וייחודי ושימושי, לכלל הלומדים.{{הערה|פירוש רד&quot;ק לספר משלי לא הגיע לידינו בשלמותו. הוא שרד ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001861170205171/NLI כתב־יד אחד] בלבד, ורק עד כא,יד.}} מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, ר&quot;י קמחי, ר' משה קמחי, ר&quot;י גרונדי, עמנואל הרומי ([https://archive.org/details/mishlei-immanuel-ha-romi-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]), ר' מנחם המאירי והרלב&quot;ג (נדפסו ביחד ב[https://archive.org/details/mishlei-targum-ralbag-meiri-leiria-1492-jts-tiff-images/page/n6/mode/1up לייריאה, פורטוגל רנ&quot;ב]),{{הערה|זוהי מהדורה מושקעת ויפה של ספר משלי לצד התרגום, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של ר' מנחם המאירי ורלב&quot;ג (ראו לעיל לגבי מהדורה דומה של ספרי הנביאים הראשונים עם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג). לסריקה של מהדורה שלמה ושימושית של ספר משלי עם פירוש המאירי, ראו [https://archive.org/details/mishlei-derekh-mesilah-rashi-meiri-1844-images/page/n19/mode/2up דרך מסילה] (פיורדא, תר&quot;ד).}} ר&quot;י אבן כספי, רי&quot;ד, והפירוש [[מפתח:משלי עם פירוש קב ונקי.pdf|&quot;קב ונקי&quot;]] מאת ר' דוד בן שלמה אבן יחיא שחי בדור של גירוש ספרד.{{הערה|'''קב ונקי''' נדפס שוב בתור הפירוש על ספר משלי [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1055/mode/2up בתוך מקראות גדולות דפוס ראשון], ונציה רע&quot;ח (1518); בסלוניקי רפ&quot;ב (1522) כ[https://archive.org/details/psalms-proverbs-radaq-yosef-hayyun-saloniki-1522-images/page/n449/mode/2up פירוש יחיד על משלי] ביחד עם ספר תהלים עם פירושיהם של רד&quot;ק ור' יוסף חיון; ולאחר מכן [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n2285/mode/2up בתוך מקראות גדולות '''קהילות משה'''] (אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח [1724-1728]).}} מבין כולם, הפופולריים ביותר בסוף ימי הביניים ותחילת עידן הדפוס היו המאירי והרלב&quot;ג ו&quot;קב ונקי&quot;. פירוש המאירי בהיר ומלא בדברי חכמה, ולכן התחבב הרבה על הלומדים, אך יש בו אריכות משמעותית, וכמו כן לגבי פירושו של רלב&quot;ג ועוד יותר בפירושו של עמנואל הרומי. ואילו הפירוש &quot;קב ונקי&quot; נכתב במיוחד כדי להעביר ללומד את תמצית פירוש הפשט העולה ממיטב פירושיהם של קודמיו. בגלל שהוא בהיר ויחסית קצר, הוא זכה להיות מבין הפירושים הראשונים שנדפסו ביחד עם ספר משלי, בדומה לפירושי הראשונים שהיו יותר נפוצים לפני עידן הדפוס (המאירי, רלב&quot;ג ועמנואל הרומי).
#'''ספר איוב.''' פירושים רבים וחשובים נכתבו גם על ספר איוב, אפילו יותר מספר משלי, אך גם כאן קשה להצביע על פירוש אחד שהפך להיות יסודי עבור כלל הלומדים. מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, רשב&quot;ם, ר&quot;י קרא, ראב&quot;ע, ר&quot;י קמחי, [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1108/mode/1up?view=theater רמב&quot;ן], רלב&quot;ג,{{הערה|פירושו של רלב&quot;ג על ספר איוב נדפס לראשונה ב[https://archive.org/details/ralbag-job-ferrara-1477-images/page/n11/mode/2up שנת רל&quot;ז] ושוב ב[https://archive.org/details/ketuvim-with-commentary-naples-1487-images/page/n7/mode/2up שנת רמ&quot;ז].}} [https://archive.org/details/job-mayan-ganim-1899-images/page/n3/mode/2up מעין־גנים],{{הערה|במבוא לפירושו על ספר איוב במסגרת &quot;דעת מקרא&quot;, כתב עמוס חכם: &quot;גם הפירוש 'מעין־גנים' יכול להחשב כילקוט מדרשי חז&quot;ל על איוב, כי מחברו אסף אל תוכו פירושי־אגדה רבים, אם כי עיקר מגמתו היתה לפרש פשוטו של מקרא ונמצאים בו הרבה פשטים עמוקים ויקרים.&quot;}} ר&quot;י כספי, [https://archive.org/details/Ohev_Mishpat_Mishpat_Zedeq_Venice_1589/page/n3/mode/2up?view=theater רשב&quot;ץ (&quot;אוהב משפט&quot;) וספורנו (&quot;משפט צדק&quot;)], ופירושו של ר' [[:W:אברהם פריצול|אברהם פריצול]] שנדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1109/mode/2up?view=theater מ&quot;ג דפוס ראשון] ביחד עם פירוש הרמב&quot;ן. אך רוב הפירושים האלה ארוכים, ובגלל אופיו המיוחד של ספר איוב הם מרבים לדון בשאלות ברומו של עולם, במקום לתת מענה מקומי ממוקד על הבנת הפסוקים כפשוטם. מבין כולם, הפירושים הקצרים, הבהירים והיעילים ביותר הם אולי מעין־גנים והספורנו.
#'''כתובים אחרונים (דניאל, עזרא-נחמיה, דברי הימים): פירוש רלב&quot;ג, או פירוש רד&quot;ק על דברי הימים.''' פירושו של הרלב&quot;ג על ספר דניאל היה הפירוש המופת המובהק על ספר דניאל מאז שנכתב בימי הביניים,{{הערה|פירושו של הרלב&quot;ג על '''[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up דניאל]''' היה אחד מהספרים העבריים שיצאו לאור עולם בדפוס (רומא, תר&quot;ל [1470] בערך), וייתכן שהוא הספר העברי הראשון שנדפס מעולם. מאז הוא נדפס פעמים רבות בהוצאות של המקראות הגדולות. בימי הביניים היה עניין עצום בספר דניאל, שמלבד סיפוריו המרתקים עוסק בגאולה וקץ הימין.}} אבל פירושיו לשאר הספרים (עזרא-נחמיה ודברי הימים) לא היו נפוצים וידועים במשך הדורות. באופן כללי היה פחות עניין בספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים מאשר לספר דניאל ופחות פירושים נכתבו עליהם, וייתכן שבגלל זה גם פירושי הרלב&quot;ג לספרים אלה היו פחות נחשקים. עוד ייתכן שהייתה פחות תפוצה לפירושיו על הספרים האלה בגלל שהרלב&quot;ג כתב אותם רק בערוב ימיו. בסופו של דבר, '''[https://archive.org/details/ralbag-ezra-nehemiah-chronicles-krakow-1888-images/page/n3/mode/2up פירושי הרלב&quot;ג על הספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים]''' יצאו לאור רק בשנת תרמ&quot;ח (1888) בקרקוב. הפירושים האלה קצרים, בהירים, וגם מכילים תרגום עברי של הפסוקים בארמית. עצם הביאור הקצר והקולע, ביחד עם ה&quot;תועליוֹת&quot; שהוסיף בו הרלב&quot;ג, מהווים פירוש מצויין ובעל משמעות ל&quot;פשט&quot; של הסיפורים בספרים הללו. לגבי דברי הימים, גם רד&quot;ק כתב פירוש על הספר הזה בצעירותו, וניתן להשתמש גם בו בתור פירוש יסוד.

'''מקרא ותרגום ופירוש:''' נכון וראוי שפירוש רש&quot;י על התורה, ופירוש רד&quot;ק על ספרי הנביאים, יהיו משולבים עם התרגום גם בסביבה הדיגיטלית. שילוב כזה דורש שתהיה גם מהדורה מנוקדת ומדויקת של התרגומים ושל הפירושים. יש כבר יישום מלא לתורה ב'''[[מקרא ותרגום ורש&quot;י]]'''.

==רשימת התבניות לתיעוד ועיצוב==

'''במהדורתנו השתמשנו בתבניות כדי לאפשר תיעוד מקומי ועיצוב אוטומטי לתופעות מיוחדות במקרא.'''

===תבניות לתיעוד מקומי והערות===

'''[[תבנית:נוסח]]''' = התבנית העיקרית להערת נוסח, המשולבת בתוך דפי העריכה, ואינה מופיעה בנוסח המקרא עצמו. יש בהערות מהסוג הזה ציוּן ותיעוד מלא לכל פרט, ולו הקטן ביותר, שיכול להשפיע על קביעת הנוסח במהדורתנו (באותיות ובניקוד ובטעמים). הערות הנוסח בתבנית זו באות כתוספות לנוסח המקרא, תוך כדי הקלדת המקרא על בסיס שני כתבי־היד העיקריים המהווים את הבסיס למהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל). אלפי הערות נוסח כאלו משולבות במהדורה, כולן בתוך [[תבנית:נוסח]]. אפשר לראות ולקרוא את ההערות הללו בלחיצה על &quot;הצג הערות נוסח&quot; (בפינה הימנית העליונה בדפי הפרקים) או ב[https://bdenckla.github.io/MAM-basics/MAM-with-doc/index.html אתר החיצוני הזה].

יש עוד שתי תבניות טכניות הבאות לעתים בתוך הערות הנוסח:
#[[תבנית:מ:קישור בהערה]] - קישור לאתר חיצוני בתוך [[תבנית:נוסח|הערת נוסח]].
#[[תבנית:מ:קישור פנימי בהערה]] - קישור פנימי לדף בוויקיטקסט בתוך [[תבנית:נוסח|הערת נוסח]].

'''[[תבנית:מ:הערה]]''' - לעתים רחוקות יש הערה על נוסח הכתיב המופיעה בפנים הטקסט (בתוך רצף הפסוקים), ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|חמישה חומשי תורה]] או [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|במגילת אסתר]]. בהערות האלו השתמשנו ב[[תבנית:מ:הערה]].

===תבניות לעיצוב כללי===
#[[תבנית:מקרא על פי המסורה]] - סימן היכר וניווט שמופיע בתחילת כל הדפים של התנ&quot;ך (כל הפרשות בתורה, כל הפרקים בנביאים וכתובים, וכל דפי ההסבר).
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא]] - תבנית שמגדירה את הפונט ואת הגודל של הפסוקים בדפי הפרשות בתורה ובדפי הפרקים בנביאים וכתובים. תמיד בא בשורה '''שלפני''' תחילת המקרא עצמו.
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא-סוף]] - תבנית שתפקידה לסיים את השימוש בפונט ובגודל שהוגדרו בתבנית הקודמת.
#[[תבנית:בסיס-משתמש]] - תבנית הבא בסוף הדף המקראי (לאחר שתי שורות ריקות), והמציינת דפים שיש בהם שחזור של הנוסח בכתר ארם צובה, ונותנת הפנייה לדף המקורי שבו נעשה שחזור זה בהתחלה.
#[[תבנית:צורות כתיבה בספרי אמ&quot;ת]] - קישור לצורות כתיבה שונות בספרי אמ&quot;ת. בשימוש כעת ב-11 מזמורי תהלים, ואין כוונה להרחיב את השימוש בו לעתיד.

===תבניות ניווט===
#'''[[תבנית:מ:פסוק]]'''=תבנית הניווט העיקרי. שלושת הפרמטרים הראשונים שבו הם בשביל שם הספר, מספר הפרק ומספר הפסוק. יש לו פרמטרים נוספים לעיתים בשביל מספר הסדר ובשביל מספר העלייה בתורה. הביצוע בעיצומו כעת לספרי הנביאים והכתובים (ראו [[#ניווט וסימני ניווט|כאן]] לפרטים נוספים).
#[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] כמו התבנית הקודמת, אבל לשימוש בפסוקים הנכתבים בצורת השיר (בכ&quot;א הספרים), שהם משובצים בתוך טבלאות בוויקיטקסט.
#[[תבנית:מ:שוליים]] ו[[תבנית:מ:שוליים-סוף]] - בשימוש עם המשתנה &quot;5&quot; כדי ליצור שוליים מימין ומשמאל בשביל סימני הניווט של הפרקים והפסוקים, הסדרים והעליות בתורה (כולם ב[[תבנית:מ:פסוק]] או ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]). תבניות אלו אינן בשימוש עדיין באותם דפים שאין בהם סימני ניווט, אבל בעתיד יהיה ביצוע בכל הדפים.

===תבניות לראשי ספרים===
#[[תבנית:מ:ספר חדש]] - לציין את ההתחלה בכל אחד מעשרים וארבעה ספרי מקרא. כמובן שתבנית זו אינה בשימוש בפרק הראשון בשמואל ב', מלכים ב', נחמיה, דברי הימים ב', וגם לא בתחילת הנבואות בתרי עשר. תבנית זו באה '''לפי התגיות''' המציינות את תחילת פרק א', כדי שהוא לא ייכלל בתוך הרצף של הפרק עצמו בהכרח.
#[[תבנית:רווח בתרי עשר]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מהנביאים ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]].
#[[תבנית:רווח לספר בתהלים]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מחמשת הספרים שבתוך [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]].

===תבניות ל&quot;קרי וכתיב&quot;===

#'''[[תבנית:כו&quot;ק]]:''' &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור ואחר כך &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל, לרוב הפריטים הרגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:קו&quot;כ]] (מיד אחרי מקף):''' &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל הבא מיד אחרי מקף, ואחריו &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור, לפריטים רגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:כתיב ולא קרי]] (8):''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ&quot;ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ&quot;ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]]. שימו לב: '''(הכתיב מופיע בסוגריים עגולים)'''.
#'''[[תבנית:קרי ולא כתיב]] (9):''' [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל&quot;ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל&quot;ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|ירמיהו לא,לז]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
#'''תבניות לסוגים מיוחדים של קרי וכתיב, כולן מבוססות על [[תבנית:מ:כו&quot;ק מיוחד]]:'''
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטיים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה&quot;א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה בין שני מקפים):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ&quot;א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ&quot;א כד,ח(ט?)]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה&quot;ב לד,ו]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים מתוך 4 הערות מסורה):''' [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (בנהר &gt; בנהר פרת); [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר &gt; ככל אשר). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 4 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (שניהם &gt; מימי רגליהם); [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישעיהו לו,יב]] (שיניהם &gt; מימי רגליהם). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שתי מילים בהערה אחת]] (9 הערות מסורה):''' [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ&quot;א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (מיד אחרי עוד אחד); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל&quot;א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שלוש מילים בהערה אחת]] (הערת מסורה אחת):''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק בין שני מקפים]] (1):''' [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]].
#'''[[תבנית:קו&quot;כ-אם]]'''=&quot;קרי וכתיב של אֵם קריאה&quot; (לתיוג של &quot;קרי&quot; השונה מה&quot;כתיב&quot; באֵם קריאה אחת בלבד, ואינו מצויין במפורש במהדורתנו).
#'''[[תבנית:כו&quot;ק-אותיות]]'''=תבנית מיוחדת ל&quot;קרי וכתיב&quot; בתוך [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|מהדורת כתיב של האותיות בלבד]], כדי לאפשר את הצגת ה&quot;קרי&quot; במהדורה זו או את אי-הצגתו ע&quot;י שינוי קל בתבנית.

===תבניות לחלוקת הפרשות===
#[[תבנית:פפ]] לפרשה פתוחה רגילה (רווח של שורה ריקה)
#[[תבנית:פפפ]] לפרשה פתוחה במקומות מיוחדים (בלי רווח של שורה ריקה, או מיד אחרי בטבלה של שירה)
#[[תבנית:רווח בסוף שורה]] - כשמשתמשים ב[[תבנית:פפפ]] יש צורך להשתמש בתבנית זו בסוף השורה הקודמת, כדי שלא יהיה מצב של שורה מלאה בלי רווח בסופה לפני הפרשה החדשה, כאשר אין רווח של שורה ריקה ביניהן. עדיין לא כל המקומות סודרו כך כראוי; לביצוע נכון ראו לדוגמה את פרשת &quot;וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן אָדָם...&quot; ב[[יחזקאל ג/טעמים#ג טז|יחזקאל ג טז]].
#[[תבנית:סס]] לפרשה סתומה רגילה (עובי של 3 רווחים גדולים של &quot;　&quot; בתחילת שורה חדשה).
#[[תבנית:סס2]] בשביל פרשה סתומה צרה בתחילת שורה חדשה בת שני רווחים של &quot;　&quot; בלבד (לשימוש בטבלאות של הטעם התחתון והטעם העליון בעשרת הדברות).
#[[תבנית:ססס]] לפרשה סתומה באמצע השורה הנוכחית: פרשה סתומה צרה בת 2 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה). יש שימוש מיוחד בתבנית זו [[איכה ג/טעמים|בקינה השלישית במגילת איכה]].
#[[תבנית:סססס]] - פרשה סתומה רחבה בת 4 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה).
#[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] לתיוג רווח של פרשה (פתוחה או סתומה) באמצע פסוק. הפרמטר הראשון הוא תבנית לצורת הפרשה, ושני מספר הפסוק (ספר פרק ופסוק). לפעמים יש אחר כך הערה על צורת הפרשה באמצע הפסוק בכתב יד אחד או יותר.
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק]] לתיוג פרקים שמתחילים באמצע פרשה, כלומר לא במקום של פרשה פתוחה או סתומה. כאשר מציגים פרקים אלה ברצף, צריך לסמן רווח פשוט לפני תחילת הפרק. אבל בדף של הפרק עצמו התבנית ריקה (והפרק מתחיל בתחילת השורה הראשונה).
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק בספרי אמ&quot;ת]] כנ&quot;ל לפסוקים בספרי אמ&quot;ת. מכיוון שכל פסוק בצורת אמ&quot;ת חוזר לראש השורה הבאה, תבנית זו מפנה אל [[תבנית:ר4]] (ראו להלן אצל התבניות המיוחדות לעיצוב ספרי אמ&quot;ת).

===תבניות לאותיות מיוחדות===
#[[תבנית:אות-ג]] (לאות גדולה במקרא)
#[[תבנית:אות-ק]] (לאות קטנה במקרא)
#[[תבנית:מ:אות מנוקדת]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר ט/טעמים#ט י|במדבר ט,י]] &quot;רְחֹקָ֜הׄ&quot;)
#[[תבנית:נו&quot;ן הפוכה במקרא]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר י/טעמים#י לה|במדבר י,לה-לו]])
#[[תבנית:אות תלויה במקרא]] (ראו לדוגמה [[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים יח,ל]])

===תבניות לניקוד וטעמים===
#[[תבנית:מ:ירושלם]], לעיצוב נכון של ניקוד החיריק בתיבה &quot;ירושלם&quot; בכתיב חסר יו&quot;ד (ע&quot;י השימוש בתו יוניקוד המיוחד ZWJ).
#[[תבנית:מ:ירושלמה]], בדומה לתבנית הקודמת: במקומות בודדים כאשר צורת התיבה שונה במקצת (&quot;ירושלמה&quot;) השתמשנו בתבנית זו.{{הערה|ראו [[מלכים ב ט/טעמים|מל&quot;ב ט,כח]], [[ישעיהו לו/טעמים|ישעיהו לו,ב]], [[יחזקאל ח/טעמים|יחזקאל ח,ג]]. והשוו יוצא מן הכלל אחד שבו התיבה נכתבת מלאת יו&quot;ד ([[דברי הימים ב לב/טעמים|דה&quot;ב לב,ט]] &lt;יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה&gt;).}}
#[[תבנית:קמץ]] (לתיוג תיבות שיש בהן חילוקי שיטות בהגיית הקמץ; לדוגמה טיפוסית ראו [[ישעיהו טז/טעמים#טז ג|ישעיהו טז,ג]])
#[[תבנית:גלגל]] (טעמי אמ&quot;ת) ו[[תבנית:ירח בן יומו]] (טעם באותה צורה בכ&quot;א הספרים ואותו תו ביוניקוד), שתיהן לעומת [[תבנית:אתנח הפוך]] (טעם בצורה אחרת בטעמי אמ&quot;ת).
#[[תבנית:מ:לגרמיה]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;פָּסֵק&quot;)
#[[תבנית:מ:פסק]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;לגרמיה&quot;)
#[[תבנית:שני טעמים באות אחת]] - לשימוש בעיקר בהטעמה הכפולה של עשרת הדברות (בתיבות של גרש או גרשיים ותלישא גדולה יש להשתמש בשתי התבניות הבאות)
#[[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]]
#[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]], לדוגמה בתיבת &quot;זֹ{{שני טעמים באות אחת|֠|֞}}את&quot; בסוף [[צפניה ב/טעמים|צפניה ב]])
#[[תבנית:מ:כל קמץ קטן מרכא]] ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]; להסבר של התופעה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|כאן]])
#[[תבנית:מ:מקף אפור]], תבנית זו מראה את סימן המקף (&quot;־&quot;) בצבע אפור. משתמשים בה בין שתי תיבות של &quot;עולה ויורד&quot; ב-50 פסוקי אמ&quot;ת, שלפי הדין ראויות לצירוף על ידי מקף.
#[[תבנית:מ:סילוק לפני געיה]], לציון מפורש של מקום הסילוק בתיבה שיש בה געיה אחריו, בלי לשנות את נוסח המקרא המוצג; הפרמטר הראשון הוא התיבה המנוקדת והמוטעמת, והפרמטר השני הוא אותיות התיבה עם קו הסילוק בלבד.

===תבניות לצורת השיר בכ&quot;א הספרים===
#[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ&quot;א הספרים|השירים בכ&quot;א הספרים]] מעוצבים ע&quot;י שיבוץ בתוך טבלאות.
#במקרים מסוימים, כדי ליישם את צורת השיר באופן מלא, יש צורך בעיצוב נוסף [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מגבלה טכנית|ליישר את הטקסט בשני הצדדים]], ובמקרים האלה משתמשים ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]].
#במקרים מסוימים של שיר המשובץ בתוך טבלה יש צורך להשתמש ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] (ראו לעיל ברשימת התבניות לניווט).

===תבניות לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת===

'''עיצוב הכתיבה השירית בספרי אמ&quot;ת לפי חלוקת הטעמים (תחליף לצורת ה{{קו תחתי|ר}}ווחים בכתבי־היד):'''
#[[תבנית:ר1]] - רווח לחלוקה העיקרית הראשונה בפסוק.
#[[תבנית:ר2]] - רווח לחלוקה העיקרית השנייה בפסוק.
#[[תבנית:ר3]] - רווח לחלוקה ראשית פנימית, החוזרת לתחילת השורה באמצע הפסוק. תבנית זו נחוצה בפסוקים ארוכים ומורכבים בספרי אמ&quot;ת שיש בהם ארבעה חלקים מובהקים או יותר, וגם בשביל חזרה לראש השורה באמצע פסוק בשירים הבנויים אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה: האזינו, שירת דוד, שירת אסף.
#[[תבנית:ר4]] - חזרה לתחילת השורה לפסוק חדש.
#[[תבנית:ר0]] - תבנית זו אינה מופיעה כלל במהדורה. תפקידה לציין את מקום החלוקה לצורך חלוקת הפסוק למספר זוגי של חלקים, עבור שימוש עתידי בטבלאות כדי להציג פסוקי אמ&quot;ת בשני טורים מקבילים.

'''עיצוב נוסף בספרי אמ&quot;ת:'''
#[[תבנית:פפ-שורה]] - שורה ריקה בספרי אמ&quot;ת
#[[תבנית:פרשה-מרכז]] פרשות של כותרות במרכז בספר איוב (ופעם אחת בספר משלי)

==רשימת תיקונים ושינויים==

'''מסוף קיץ תש&quot;פ (2020) ועד 12 בספטמבר 2026 נרשמו התיקונים והשיפורים לנוסח המקרא באופן מסודר בדף ה{{קו תחתי|שינויים}} שבתוך [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גיליון הנתונים]''' ([http://purl.org/mam/google-sheet קישור מקוצר]).{{הערה|1=החל מקיץ תש&quot;פ (2020) בוצעה השוואה מדוקדקת בין '''[[מקרא על פי המסורה]]''' לבין '''[https://tanach.us/Tanach.xml מהדורת UXLC המעודכנת]''', בתור הכנה להעלאת נוסח המקרא לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home ספריא]'''. מטרת ההשוואה הייתה קודם כל לגלות אם יש הבדלים בולטים בין שתי המהדורות (ברמה של פסוקים או מילים שלמות). אחר כך עיקר ההשוואה עסק בפרטים: הושוו ונבדקו מאות שינויים בענייני כתיב ואותיות מיוחדות, ויותר מאלף שינויים בענייני ניקוד וטעמים. השוואה זו הביאה לעשרות תיקונים ושיפורים במהדרותנו (וגם במהדורת [https://tanach.us/Tanach.xml UXLC]).}} הגיליון, לרבות דף השינויים, הוקפא באותו יום ואינו מתוחזק עוד; ויקיטקסט העברי הוא המקור המתוחזק. ניתן לעקוב אחרי השינויים שנעשו קודם לכן ב&quot;גרסאות קודמות&quot; לכל פרק במקרא.

לפי תאריכים:
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא מי' אלול תש&quot;פ (28.08.2020) ועד 12 בספטמבר 2026 '''[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit#gid=953964633 רשומים בדף השינויים של גיליון הנתונים]''' באופן מסודר,{{הערה|1=אפשר להשתמש לשם כך גם ב־&quot;version history&quot; הכללי וב־&quot;edit history&quot; לכל תא.}} והם '''גם''' מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט. לאחר הקפאת הגיליון, „גרסאות קודמות” בוויקיטקסט הן התיעוד המתוחזק; דף השינויים בגיליון מוקפא ואינו מקבל רישומים נוספים.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא '''מאז חורף תשע&quot;ו''' (2015-2016) מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט. במשך החורף ההוא (ו' חשוון עד כ&quot;ג טבת; 19.10.2015-04.01.2016) עברו כל פרקי התנ&quot;ך של &quot;מקרא על פי המסורה&quot; ממקומם הראשון בדפים נסיוניים אל מקומם הנוכחי.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא שנעשו '''לפני''' חורף תשע&quot;ו (2015-2016) מופיעים בדפי המקרא המקוריים והישנים (והבלתי-מעודכנים); ראו להלן ב'''[[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט]]'''.

==שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט==

'''הפרויקט לבנות מהדורה מדוייקת של המקרא ברשיון חופשי נעשה בשלושה שלבים עיקריים:'''
#'''תורה;'''
#'''חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה;'''
#'''ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''
'''אחר כך הועלה הפרויקט לגליון נתונים חיצוני ומשם בחזרה אל מרחב הראשי של ויקיטקסט. הגהה יסודית של נוסח המקרא ויישומים חיצוניים ממשיכים להתבצע.'''

===חלק ראשון: תורה===

'''השלב הראשון והחשוב ביותר בפרויקט היה להכין את נוסח התורה, שהיא חסרה ברובה בכתר ארם צובה.'''

הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר], אבל בוצעו בו התיקונים הבאים:
*נוסח האותיות תוקן ע&quot;פ נוסח האותיות שבספרי התורה.
*נוסח הניקוד והטעמים מבוסס בעיקרו על נוסח כתי&quot;ל לפי הקלדת וסטמינסטר, אבל הקלדה זו תוקנה ע&quot;פ צילום כתי&quot;ל עצמו ומתוך השוואה אל כתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר ארם צובה.

העבודה על נוסח התורה התחילה ב[[פרשת משפטים/טעמים|פרשת משפטים]] שנת תשע&quot;א, והסתיימה ההקלדה הראשונה בחודש אדר תשע&quot;ב. עדכונים ותיקונים שיטתיים בוצעו עד פסח תשע&quot;ג. שלב אחרון של תיקונים באופן מסודר התבצע במשך שנת תשע&quot;ד.{{הערה|בשלב זה נוספו בהערות הנוסח תיעוד לשינויים בניקוד ובטעמי המקרא בדפוסים המוכרים, ביחד עם מבחר הערות על נוסח הכתר מול הדפוסים מתוך הספר &quot;מאורות נתן&quot;. אותו דבר נעשה גם בהפטרות ובחמש מגילות.}} מאז היו רק תיקונים זעירים, במיוחד בניסוח ההערות בתיעוד לנוסח.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|&quot;שער תורה&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה#גירסת ביניים לתורה שנעתקה מתוך גליון הנתונים|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|דף המפתח המקורי ל&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית ובלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפי פרשת השבוע בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|פרק מידע על קביעת הנוסח לתורה במהדורתנו נמצא כאן.]]'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שני: חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה===

'''השלב השני של הפרויקט היה להכין את נוסח חמש מגילות, החסרות ברובן בכתר ארם צובה, ובנוסף להן את שאר כל המקרא החסר בכתר.''' גם כאן הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר]; בהקלדה זו בוצעו תיקונים ע&quot;פ נוסח המסורה, כפי שהוא משתקף בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה ובהערות המסורה. עבודה זו בוצעה במשך שנת תשע&quot;א, ועברה שלבי הגהה שהסתיימו בחודש תשרי תשע&quot;ג.{{הערה|עדכונים ותיקונים סופיים לספרי הכתובים החסרים בכתר בחלקם הגדול או בשלמותם (חמש מגילות, דניאל, עזרא-נחמיה) הסתיימה בחודש תשרי תשע&quot;ג, ואח&quot;כ עודכנו גם הדפים הבודדים החסרים בספרים שונים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים).}} עוד שלב אחרון של עדכונים ותיקונים (בעיקר בהערות הנוסח) הסתיים בז' טבת תשע&quot;ד (10.12.13).

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''הגרסה המקורית לחמש מגילות ושאר החלקים החסרים בכתר ארם צובה נמצאת בתוך [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה ישנה ובלתי־מעודכנת}}, דפים לספרים שלמים או לקטעי ספרים החסרים בכתר בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות החסרים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שלישי: שאר ספרי נביאים וכתובים לפי כתר ארם צובה===

'''השלב השלישי בפרויקט היה להכין את ספרי הנביאים והכתובים הקיימים ברובם בכתר ארם צובה.''' כבסיס להקלדה של כתר ארם צובה השתמשנו ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מהדורת מכון ממרא]. אמנם יודגש שהתשמשנו בה '''אך ורק כבסיס להקלדה בלבד''': לא העלינו שום פרק בנביאים וכתובים כמתכונתו במהדורת מכון ממרא, ולא השארנו שום מרכיב מקורי השייך למהדורתם, אלא קודם כל בצענו בה הגהה ועיצוב יסודיים וקפדניים לפי שיטתנו. כל פרק מוקלד עבר בדיקה כפולה ומשלושת על ידינו (לכל אות וניקוד וטעם וגעיה) מול צילום הכתר והמהדורות האחרות המבוססות עליו.{{הערה|יצויין שמתוך עבודת ההשוואה שעשינו התברר היטב שמהדורת מכון ממרא זהה כמעט לגמרי למהדורת ברויאר. היוצאים מן הכלל הם ענייני עיצוב זוטרים אך בולטים לעין קורא (בעיקר שיטת הסימון ל&quot;קרי וכתיב&quot; וניקודו של שם הוי&quot;ה), וכן מספר שינויים לעתים רחוקות בגעיות (בודדים מתוך מאות ואלפים) שקשה לקבוע אם הם נובעים מתוך שיטה או שמדובר על טעות. שתי המהדורות כל כך קרובות בנוסחן ובשיטתן הכללית עד שניתן לקבוע שמי שרוצה לבדוק את נוסח מהדורת ברויאר באינטרנט יכול להשתמש למעשה במהדורת מכון ממרא.}} כתוצאה מהעבודה היסודית על כל פרק ופרק, זמן העבודה על ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר נמשך עד כמעט שנתיים: מחודש כסלו תשע&quot;ב עד שהטיוטה הראשונה למקרא כולו הושלמה בערב שבת פרשת &quot;כי תצא&quot;, י' באלול תשע&quot;ג.{{הערה|בנוסף לבדיקת הנוסח היסודית בכל פרק ופרק, ראוי לציין כמה מרכיבים ספציפיים שנעשו בהם תיקונים שיטתיים בגלל ההבדלים בשיטת העיצוב. ביניהם: ניקוד שם הוי&quot;ה בחולם (בקריאת אדנו&quot;ת ואלהו&quot;ת); סימון &quot;קרי וכתיב&quot; לפי שיטתנו; שינוי תו הטעם מלעיל בתיבת פשטא מקדמא לפשטא; סימון נקודת החולם בוי&quot;ו עיצורית לתָו הנכון ביוניקוד; שינוי קמץ רחב לקמץ קטן בכל המקומות המתאימים (במקומות הראויים לכך השתמשנו גם ב[[תבנית:מ:קמץ]]); הוספת טעמים כפולים בתיבה שבהן הטעם אינו מסומן בהברה המוטעמת. מעבר לכך הוספנו הערות ב[[תבנית:נוסח]] בכל מקום שזקוק לכך על בסיס של בדיקה יסודית בצילום הכתר ובמהדורות האחרות המבוססות עליו.}}

{{קו תחתי|'''ספרי אמ&quot;ת:'''}} הכנתם של '''ספרי אמ&quot;ת''' ([[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|'''ת'''הלים]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|'''מ'''שלי]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|'''א'''יוב]]) דרשה תשומת לב מיוחדת ועבודה רבה בגלל מערכת הטעמים המיוחדת וצורת השיר שבהם. במהדורתנו בצענו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|עיצוב מיוחד לטעמי אמ&quot;ת]]''' וגם '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בספרי אמ&quot;ת|עיצוב מיוחד לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת]]'''.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות הקיימים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן]].

===גיליון הנתונים (2015–2026) והעברת הפרויקט למרחב הראשי של ויקיטקסט===

'''בשנת תשע&quot;ה (2015) עבר מקור הפרויקט מוויקיטקסט אל גיליון נתונים ([https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?gid=920165745#gid=920165745 קובץ אקסל ב-Google Drive]), והוא שימש מקור עיקרי עד 12 בספטמבר 2026.''' כל מרכיבי הטקסט השונים מאורגנים באופן ברור בתוך גיליון הנתונים: שם הספר ומספר הפרק (עמודה A), מספר הפסוק (עמודה B), סוג הרווח לפני הפסוק (עמודה C), [[תבנית:מ:פסוק|תבנית הניווט של הפסוק]] (עמודה D), ונוסח הפסוק (עמודה E). ארגון זה נועד לאפשר הוספת תיוג וקידוד בקלות ובאמינות, הן בוויקיטקסט והן ביישומים חיצוניים. למידע נוסף על גיליון הנתונים ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מדריך טכני לגיליון הנתונים|מדריך הטכני]]'''.

'''אחר כך, מתוך גיליון הנתונים, הועלה כל הטקסט בחזרה אל המרחב הראשי של ויקיטקסט.''' עבודה זאת בוצעה באופן זהיר, תוך כדי בדיקות ותיקונים לטקסט. כמעט אלף דפי פרקים חדשים נוצרו כדי להעביר את &quot;מקרא על פי המסורה&quot; אל המרחב הראשי של ויקיטקסט (כגון [[בראשית א/טעמים]], [[בראשית ב/טעמים]], וכו').{{הערה|קודם לכן, כל הפרויקט היה בפורמט של מהדורה נסיונית, בתוך המרחב האישי של [[משתמש:Dovi]]; ראו [[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|לעיל]] קישורים לגרסה המקורית ולגרסת הביניים.}} תוך כדי העלאת הטקסט נוסף בו קידוד חדש המאפשר &quot;ציטוט&quot; אוטומטי של כל פסוק במקומות אחרים בוויקיטקסט.

בשנים 2015–2026 היה גיליון הנתונים המקור העיקרי של הפרויקט, וכל תיקון או שינוי בוצע במקביל בגיליון הנתונים ובוויקיטקסט. הגיליון גם אִפשר שימוש יעיל יותר בנוסח המקרא לצרכים חיצוניים. ב־12 בספטמבר 2026 הוקפא הגיליון, ומאז ויקיטקסט העברי הוא המקור המתוחזק. כל העבודה ההיסטורית — העלאת הפרויקט אל גיליון הנתונים והחזרתו משם לוויקיטקסט תוך הוספת קידוד — התבצעה ע&quot;י המתכנת [[משתמש:Erel Segal|אראל סגל]].

===הגהה יסודית של כל המקרא===

מֵעֵבֶר להגהה ידנית, שנעשתה כבר כמה פעמים מאז התחלת הפרויקט, המהדורה כולה גם עברה הגהה אוטומטית ראשונה ע&quot;י מחשב בשנת תשע&quot;ד (בתקופה שבין חנוכה לפורים). בבדיקה זו נעשתה השוואה של כל אות, ניקוד, טעם וגעיה במקרא מול שתי מהדורות דיגיטליות אחרות: הקלדת WLC ומכון ממרא. כל שינוי נבדק, ואם בחלק מהם התגלתה טעות במהדורתנו בצענו את התיקון. יש לציין שהשוואה זו גילתה לא־מעט טעויות בטקסטים המקבילים. בתיעוד הנוסח הערנו על טעויות ושינויים במהדורות המקבילות שיש בהן משמעות לגבי קביעת הנוסח במהדורתנו.

הבדיקה האוטומטית דרך המחשב, ורשימת התוצאות, היו בהתנדבותו של המתכנת דוד טרוידל. בעקבות הבדיקה הוא בצע נסיון מוצלח ראשון להפוך את הפרויקט ל'''[https://github.com/openscriptures/morphhb/tree/master/MAPM גירסת xml]'''. אמנם גירסה זו אינה שומרת על כל המידע במהדורת ויקיטקסט: חסרים בה כל התיעוד ורוב המידע הטמון בתבניות. פרויקט זה לא פותח והוא כבר מיושן.

החל מקיץ תש&quot;פ ועד תחילת חשון תשפ&quot;א (2020) נעשו עוד השוואה והגהה יסודית, הפעם מול מהדורת '''[https://tanach.us/Tanach.xml UXLC]''' (שהיא גרסה מעודכנת למהדורת WLC הישנה). עבודה זו הייתה חלק מהכנת הנוסח לקראת העלתו לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home &quot;ספריא&quot;]''', והניבה כמה עשרות שיפורים לתיעוד הנוסח ותיקונים של ממש. בדיקה זו נעשתה בהתנדבותו של המתכנת [[משתמש:Bdenckla|בנימין דנקלה]], שגם לקח על עצמו להציע ולבצע כמה שיפורים לתצוגה.

מחורף תשפ&quot;ד (12.2023) עד חורף תשפ&quot;ה (11.2024) נעשתה הגהה יסודית ומלאה מול הצילום של כתר ארם צובה ע&quot;י דניאל הולמן. הגהה זו הביאה למאות תיקונים בתחום הגעיות (רובם במחיקת געיות שלא קיימות בכתב־היד ומיעוטם בהוספת געיות שיש בכתב־היד), ולעיתים רחוקות אף לתיקונים אחדים בניקוד ובטעמים.{{הערה|לפני הגהת &quot;מקרא על פי המסורה&quot; מול כתר ארם צובה, ביצע דניאל הולמן הגהה מלאה ל-[https://tanach.us/Tanach.xml UXLC] מול כתב יד לנינגרד, לכל ספרי המקרא. רוב השינויים ב-UXLC לא היו רלוונטיים ל&quot;מקרא על פי המסורה&quot;, אבל מיעוטם כן, והמיעוט הזה הביא לכמה שיפורים בנוסח המקרא ובתוכן של הערות הנוסח.}}

==רשימת המשתתפים בפרויקט &quot;מקרא על פי המסורה&quot;==
&lt;קטע התחלה=רשימת המשתתפים/&gt;
#[[משתמש:Dovi]] - ייסד את הפרויקט וערך את [[מקרא על פי המסורה#ראש|נוסח המקרא]], [https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ הערות הנוסח] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|המבוא למהדורה]] (ראו [[משתמש:Dovi#הקדשה|הקדשה]]).
#[[משתמש:Nahum]] - ייעוץ מקצועי והגהה
#[[משתמש:Erel Segal]] - תמיכה טכנית ותכנות עד שנת תשע&quot;ה, והעלאת התוכן אל [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גיליון הנתונים]
#[[משתמש:Inkbug]] - תמיכה טכנית: יצירת [[#תבניות ניווט|מנגנון הניווט]] למספרי הפרקים והפסוקים בשוליים
#[[משתמש:Bdenckla]] - תמיכה טכנית, תכנות ומחשוב יסודיים משנת תש&quot;פ, כולל הקמת [https://github.com/bdenckla/MAM-parsed הפרויקט ב-Github] והעלאת נוסח המקרא [https://www.sefaria.org.il/texts/Tanakh לאתר ספריא]&lt;קטע סוף=רשימת המשתתפים/&gt;

==יישומים חיצוניים==

#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://mg.alhatorah.org/ מקראות גדולות &quot;על התורה&quot;]'''.
#'''מקרא על פי המסורה''' נגישה בתוך '''[https://www.sefaria.org.il/Genesis.1?vhe=Miqra_according_to_the_Masorah&amp;lang=he&amp;aliyot=0 אתר ספריא]''' מאז ד' שבט תשפ&quot;א (17.01.2021), והפכה להיות ברירת המחדל לנוסח המקרא באתר מאז ט' סיון תשפ&quot;א (20.05.2021).
#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://www.basehasefer.com/ &quot;בייס-הספר&quot;]'''.
#עבודת הפיתוח נעשתה ליחידה של '''מקרא על פי המסורה''' עבור '''[https://www.accordancebible.com/ Accordance Bible Software]''' (נוסח המקרא נשאר ברשיון חופשי).
העבודה על כל היישומים האלה הביאה לתיקונן של מספר טעויות קטנות ועזרה לנו להעלות את רמת הדיוק של נוסח המקרא.

==מהדורה &quot;מנוקדת&quot; ומהדורת &quot;כתיב&quot;==

על פי המהדורה המוגשת כאן (מנוקדת ומוטעמת ומוגהת), ניתן להכין גם מהדורות נוספות בלי טעמים (כלומר רק מנוקדת) ובלי ניקוד (כלומר רק הכתיב של האותיות כמו בספר תורה).

'''בשני הסעיפים הבאים יש הצעת כללים עבור מהדורות ניקוד וכתיב.'''

===מהדורה מנוקדת (בלי טעמים)===

מהדורה מנוקדת (בלי טעמי המקרא) היא במהותה מהדורה עממית-מודרנית, כי יצירת-ביניים כזו לא קיימת באף מסורת קדומה: לא במסורת הסופרים ולא במסורת הקוראים. במקרא סימני הניקוד והטעמים כאחד הם חלקים ממערכת משולבת אחת המבטאת את הקריאה הווֹקלית בכללותה, כולל תנועות והברות ותחביר וניגון. ואילו המציאות של ספרים מנוקדים אבל בלתי-מוטעמים היא תופעה המשקפת מציאות מאוחרת.

'''מהדורה מנוקדת ועממית כזו מיועדת בעיקר לשתי מטרות:'''
*לציטוטים של המקרא בתוך '''חומרי לימוד''', בהקשרים שאין בהם צורך בטעמים, או אצל לומדים שהטעמים מפריעים להם (בדרך כלל בגלל שאינם בקיאים בהם).
*לשימוש בחלקי המקרא בתוך '''סידורי תפילה''' וברכונים וכדומה, באותם סידורים וחלקי-סידורים המודפסים בלי טעמי המקרא. ברירת המחדל בסידור תפילה חייב להיות ה&quot;קרי&quot; בלבד (כולל לגבי תיבות שכיחות כמו &quot;ירושלים&quot; בכתיב מלא יו&quot;ד), ואילו הבאת הכתיב יכולה להסיח את דעתו של המתפלל.

'''כללי עבודה ראויים בהכנת מהדורה מנוקדת ועממית:'''
#'''כדאי להשאיר את המקפים''' במהדורה כזו, בניגוד ל'''געיות''' ול'''סימן הפָּסֵק'''. התפקיד של כולם הוא לשרת את מערכת הטעמים, ומשמעותם העיקרית קיימת רק בתוך מערכת זו; אך הם לא טעמים בעצמם. לגבי הגעיות וסימן הפסק, יש בנוכחותם כדי להכשיל את הקורא או לבלבל אותו בקריאת טקסט מנוקד בלי טעמים. אך לגבי המקפים, יש להם השפעה ניכרת על הניקוד, כגון הניקוד לתיבות &quot;כָּל&quot; ו&quot;אֶת&quot; כשהן מוקפות, במקום &quot;כֹּל&quot; ו&quot;אֵת&quot;. ויש להם גם השפעה על הטעמת המילה. לכן כדאי להשאיר אותן כברירת מחדל, והרוצה למחוק אותם יעשה כך בקלות.
#במקום נקודותיים של &quot;סוף פסוק&quot; ראוי שבמהדורה כזו תהיה נקודה פשוטה כברירת מחדל. ביצירות נגזרות אפשר להוסיף פיסוק מודרני מלא.{{הערה|1=לדוגמה אפשרית של &quot;פיסוק מודרני מלא&quot; כולל עיצוב ע&quot;י חלוקה לשורות, [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%96&amp;oldid=28191 ראו כאן]. ראוי לציין שסימני הפיסוק [http://mechon-mamre.org/i/t/t0.htm במהדורה המנוקדת של מכון ממרא] מבוססים על המרה מיכנית של טעמי המקרא. ומכיוון שטעמי המקרא אינם מסמנים את התחביר של הפסוק לפי אותו ההיגיון שבפיסוק המודרני, התוצאה אם כן מוזרה ביותר בשביל הקוראים.}}
#במהדורה מנוקדת ראוי גם להוציא את האותיות המיוחדות (גדולות, קטנות, קטועות, מנוקדות), שאין בהן כל משמעות בתוך מהדורה עממית.
#עדיף להחליף את שם הוי&quot;ה לכתיב המסורתי &quot;יְיָ&quot; (או לפעמים &quot;יֱיִ&quot;), בדומה למה שנמצא בכתבי־היד של הראשונים ובדפוסים במשך מאות בשנים, וכמו שעדיין מקובל בסידורי תפילה רבים וחשובים בימינו. הכתיב &quot;יְיָ&quot; מיועד דווקא לבוא במקום שם הוי&quot;ה בציטוטי פסוקים ובתפילות שאינם &quot;מקרא&quot; מובהק לפי מסורת הסופרים או מסורת הקוראים. במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אלגנטיות כגון &quot;יְדֹוָד&quot; או &quot;יְקֹוָק&quot; וכדומה, וראוי להימנע מכך.
#יש לשקול גם להעניק למשתמש אפשרות להציג של שמות הקודש האחרים בשינוי אלגנטי (בשביל אלה שלא רוצים להדפיס אותו או להימנע ממנו מסיבות אחרות). במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אסתטיות כגון &quot;אֱלֹקִים&quot; או אפילו &quot;צְבָקוֹת&quot;. במקום זה אפשר להציע &quot;אֱ־לֹהִים&quot; או &quot;אֲ־דֹנָי&quot; במקף.

===מהדורת כתיב (אותיות בלבד)===

'''ראו בדף [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]].''' הדף הזה כבר מוגה היטב, וניתן להשתמש בו כדי להכין [[:File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf|&quot;תיקון קוראים&quot;]] בשני טורים מקבילים.

ה&quot;כתיב&quot; בלבד מופיע ב'''[[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]]''', אך ה&quot;קרי&quot; מסומן בתוך [[תבנית:כו&quot;ק-אותיות|תבניות]] בדף העריכה. חלוקת הפרשות ואותיות מיוחדות (גדולות, קטנות, מנוקדות), שהן חלק ממסורת הסופרים, מופיעות בו. גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על שינויי הכתיב בין ספרי התורה]] מופיעות בו.

===יצירת מהדורות נגזרות===

מי שברצונו ליצור מהדורה משני הסוגים (מנוקדת ו/או כתיב) מוזמן לקחת בשבילה את הטקסט המופיע לחומש שלם (כגון [[ספר בראשית/טעמים|ספר בראשית]]) ולהעתיק אותו לתוכנת מעבד תמלילים (כגון [http://www.libreoffice.org/ ליברה אופיס] או וורד). בעבודה לא-רבה ניתן להסיר את הטעמים השונים על ידי פונקציית &quot;חפש-החלף&quot;, וכך ליצור מהדורה מנוקדת (אבל לא מוטעמת), או להוריד את מערכות סימני הטעמים והניקוד ביחד וכך ליצור מהדורת &quot;כתיב&quot;. לאחר בדיקה יהיה ניתן להעלות את המהדורות האלו לוויקיטקסט.

'''תיעוד הנוסח יישאר תמיד אך רק בדף העריכה של המהדורה המלאה בטעמי המקרא, כי אין בו משמעות במהדורות הנגזרות שאינן מכילות את כל המרכיבים המתועדים.'''

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Appendices]]</text>
      <sha1>1z7by27oloc2xruix7fpd9l8ztgclj0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/גרמנית יהודית/א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733952</id>
    <revision>
      <id>3102285</id>
      <parentid>3102100</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T12:40:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3102285</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6124" sha1="pcyq5ohu6l7ne1slfys64drs7mjb99f" xml:space="preserve">(א) [א, א] &lt;קטע התחלה=א/&gt;אללע וויזהייט איזט פאן גאטט, עוויג איזט זיא בייא איהם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) [א, ב] &lt;קטע התחלה=ב/&gt;ווער קאן דען זאנד דער אערדע אונד דיא טראפפען דעם רעגענס, ווער קאן דיא טאגע דער וועלט צעהלן?&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) [א, ג] &lt;קטע התחלה=ג/&gt;ווער ווילל דיא העהע דעס היממעלס, דיא ברייטע דער ערדע, אונד דיא טיפע דעם אעערט אויסמעססן:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) [א, ד] &lt;קטע התחלה=ד/&gt;דיזע אללע איבערטריפט דיא ווייזהייט, אונד איהרע איינזיכטען זינד אונערגרינדליך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) [א, ו] &lt;קטע התחלה=ו/&gt;ווער האט דער ווייזהייטס קוועללע ענטדעקט?{{ש}}וועם איזט איהר אורשפרונג קונד געטהאן ווארדן?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ו) [א, ח] &lt;קטע התחלה=ח/&gt;איינער איזטס, דער האכהייליגער אונד עהרפורכטספאללער גאטט, דער איבר איהרע טעטלע וואלטעט:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ז)  [א, ט] &lt;קטע התחלה=ט/&gt;דיזער האטטע זיא אונערזוכט, בטראכטט אונד געלעהלט, אונד האטטע זיא איינגעטהיילט אין אלל זיינע ווערקע:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(ח) [א, י] &lt;קטע התחלה=י/&gt;ער גאֶט אויך ווייזהייט אויף יעדען קרעאַטור נאך זיינער אייגנזיכֿט, רייכֿרעס מאָאס אבער אויף דיא, דיא איהם פֿירכֿטען:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(ט) [א, יא] &lt;קטע התחלה=יא/&gt;דיא פֿורכֿט גאטטעס איזט עהרע אונד רוהם, וואָננע אונד איינע פֿעסטליכֿע קראָנע:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(י) [א, יב] &lt;קטע התחלה=יב/&gt;דיא פֿערעהרונג גאטטעס ערפֿרייעט דאס הערץ, שענקט הייטערקייט אונד פֿערגניגען אונד לאנגעם לעבן:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יא) [א, יג] &lt;קטע התחלה=יג/&gt;דעם פֿראממען געהט עס דאך אם ענדע וואָהל, אונד נאך אים טאָרע ווירד ער גנאדע פֿינדן:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יב) [א, יד] &lt;קטע התחלה=יד/&gt;דער ווייזהייט אנפֿאנג איזט ג[א]טטעספֿורכֿט, זיא ווירד אים מוטטערלייבע מיט דען גאטטעספֿערעהרערן געשאפֿפֿען:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יג) [א, טו] &lt;קטע התחלה=טו/&gt;בייא דען ווהארהייט-ליבענדן האט זיא איין עוויגע וואהנונג אויפֿגעשלאגען, אונד פֿאנד בייא איהרען נאכֿקאָממן גלויבן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יד) [א, טז] &lt;קטע התחלה=טז/&gt;גאטטעספֿורכֿט זעטיגעט מיט ווייזהייט, זיא טרענקט דיא מענשן מיט איהרעם גוועכֿס:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(טו) [א, יז] &lt;קטע התחלה=יז/&gt;זיא פֿיללעט איהר הויז מיט קענטניס, אונד אללע שאֶטצע מיט איהרן פֿריכֿטען:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(טז) [א, יח] &lt;קטע התחלה=יח/&gt;דיא קראָנע דער ווייזהייט איזט גאטטעספֿורכֿט, זיא ברינגעט פֿרידען אונד דויערנדע געזונדהייט:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יז) [א, יט] &lt;קטע התחלה=יט/&gt;זיא איזט איינע פעסטע שטיצע, דענן דיא זיך אן איהר האלטען, אונד ווער זיא בעזיצט דעסן רוהם ווירד דורך זיא ערהעהט:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(יח) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דיא וואורצעל דער ווייזהייט איזט עוויגע גליקזעליגקייט, אונד איהרע צווייגען לאנגעס לעבן:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(יט) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאַננע! דער אין איהר נאכֿדענקט, זיא איזט איהם וועהרטר אלס אללע שאֶטצע:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כ) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאננע דער זיך צו איהר העלט, אונד נאך איהרער פֿאָרשריפֿט האנדעלט:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;זיא פֿערהעררליכֿט איהן אין עוויגקייט, אונד זיין אנדענקן בלייבט איממר אונטר דען הייליגען:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דער זיא האלט דען האלט זיא אויך, אונד פֿרלאסט איהן ניא:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) [א, כא] &lt;קטע התחלה=כא/&gt;דיא גאטטספֿורכֿט וועהרט דיא זינדע, איהר ביישטאנד ווענדט דען צארן אב:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) [א, כב] &lt;קטע התחלה=כב/&gt;איין יעהצארניגער קאן ניכט אונגעשטראפט בלייבן, דען זיין שנעללער וואוהט שטירצט איהן אין אונגליק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) [א, כג] &lt;קטע התחלה=כג/&gt;דער לאנגמיהטיגע אבער דולדעט איינע צייטלאנג, אין דער פֿאלגע בעלאהנט איהן פֿריידע:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כו) ער פֿערבירגט איינע צייטלאנג זיינע ווארטע, דיא טוגענדהאפֿטען לאָבען זיינע קלוגהייט:

(כז) אויס דעם שאטצע דער ווייזהייט קאממען טרעפֿפֿענדע לעהרן; דעם זינדער איזט גאטטעספֿורכט פֿערהאסט:

(כח) ווינשגסט ''[ווינשטסט?]'' דוא ווייזהייט, זא האלטע דיא בעפֿעהלע גאטטעס, אונד ער ווירד זיא דיר געבן:

{{לא נשלם}}

קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36413&amp;st=&amp;pgnum=17

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>pcyq5ohu6l7ne1slfys64drs7mjb99f</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/מחזור אשכנז</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1736201</id>
    <redirect title="שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז" />
    <revision>
      <id>3102294</id>
      <parentid>2982507</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:43:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[שיחה:סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] לקישור [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</comment>
      <origin>3102294</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="68" sha1="ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</text>
      <sha1>ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/לוח הפיוטים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736203</id>
    <redirect title="סידור/לוח הפיוטים/אשכנז" />
    <revision>
      <id>3102289</id>
      <parentid>2982512</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:42:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] לקישור [[סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</comment>
      <origin>3102289</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="59" sha1="65fqco4uerfoixcch9qf53r9tne9df5" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</text>
      <sha1>65fqco4uerfoixcch9qf53r9tne9df5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:סידור/נוסח אשכנז/לוח הפיוטים</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1736204</id>
    <redirect title="סידור/לוח הפיוטים/אשכנז" />
    <revision>
      <id>3102292</id>
      <parentid>2976413</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:43:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] לקישור [[סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</comment>
      <origin>3102292</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="59" sha1="65fqco4uerfoixcch9qf53r9tne9df5" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</text>
      <sha1>65fqco4uerfoixcch9qf53r9tne9df5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:סידור/נוסח אשכנז/לוח הפיוטים</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1736205</id>
    <redirect title="שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז" />
    <revision>
      <id>3102295</id>
      <parentid>2976415</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:43:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[שיחה:סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] לקישור [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</comment>
      <origin>3102295</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="68" sha1="ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</text>
      <sha1>ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:סידור/נוסח תימן בלדי/מפתח הפיוטים</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1737395</id>
    <redirect title="סידור/לוח הפיוטים/תימן" />
    <revision>
      <id>3102293</id>
      <parentid>2993600</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:43:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[סידור/נוסח תימן בלדי/מפתח הפיוטים]] לקישור [[סידור/לוח הפיוטים/תימן]]</comment>
      <origin>3102293</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="57" sha1="ax9l7kiu37hgnf4f8cfs0fwoth4g3z4" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/לוח הפיוטים/תימן]]</text>
      <sha1>ax9l7kiu37hgnf4f8cfs0fwoth4g3z4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/לוח הפיוטים/רומניא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739281</id>
    <revision>
      <id>3102308</id>
      <parentid>3102042</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T21:09:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* סדר נישואין */</comment>
      <origin>3102308</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39408" sha1="kux95c6jg5aqo1r188mbnhs1lmw2mrw" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[אדיר הוא אלהינו]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>kux95c6jg5aqo1r188mbnhs1lmw2mrw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102309</id>
      <parentid>3102308</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:03:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* סדר נישואין */</comment>
      <origin>3102309</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39531" sha1="cp4z0jacw5anjvpsopxkg4q53h7jopc" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[אדיר הוא אלהינו]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>cp4z0jacw5anjvpsopxkg4q53h7jopc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102310</id>
      <parentid>3102309</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:06:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* סדר נישואין */</comment>
      <origin>3102310</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39572" sha1="kfume0n7helhlu8zd06syca8jusqu2j" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>kfume0n7helhlu8zd06syca8jusqu2j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בית מועד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739577</id>
    <revision>
      <id>3102311</id>
      <parentid>3102241</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:09:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <comment>/* בית מועד */</comment>
      <origin>3102311</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4805" sha1="q9mo0936sampeajlrmqpc91hizjih5a" xml:space="preserve">{{ספר
 |שם=בית מועד
 |מחבר=מנחם רבא
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=דרושים לחגים ולמועדים
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=ויניציאה
 |שנת הוצאה=שס&quot;ה
 |דפוס ראשון=1605 
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |היברו=5591
 |היברו=45355
 |לאומית=990011882660205171}}

{{דף שער|ספר=ספר|{{כו|בית מועד}}|}}

&lt;center&gt;חיבור מחמשים דרושים&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;שהם תשעים וששה.{{ש}}כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת{{ש}}בחגים ובמועדים אגבן דרושים על נושאים אחרים{{ש}}טובים למראה ונחמדים להשכיל דבר בעתו מה טוב&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;{{קישור למחבר|מנחם רבא}} זצוק&quot;ל בכמה&quot;ר משה רבא זלה&quot;ה&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;
&lt;center&gt;היה מתושבי פאדוב&quot;א&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;


&lt;center&gt;{{חיפוש|בסיס=בית מועד|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר זה}}&lt;br /&gt;&lt;center /&gt;

{{-}}

[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]

===[[בית מועד/הקדמה|הקדמת המחבר]]===

===בית מועד===
{{טורים|
:[[בית מועד/דרוש א|&lt;big&gt;דרוש א&lt;/big&gt; - ליום ראשון של ראש חדש]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ד|&lt;big&gt;דרוש רביעי לתשובה&lt;/big&gt; - לראש חדש אלול וזה יוליד ארבעים פרקים בעניני תשובה רצופים]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק א|&lt;big&gt;פרק א'&lt;/big&gt; - בריבוי הדרכים שיש לאדם לעשות טוב ורע]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק ח|&lt;big&gt;פרק ח'&lt;/big&gt; - שהקב&quot;ה מדריכנו לתשובה]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק ט|&lt;big&gt;פרק ט'&lt;/big&gt; - בסכנת החוטא להיותו מרוחק מהבורא]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק י|&lt;big&gt;פרק י'&lt;/big&gt; - לב יודע מרת נפשו ולכן התשובה נכונה אצלו]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק יט|&lt;big&gt;פרק יט&lt;/big&gt; - שבכל עצב יהיה מותר ליצר טוב על יצר הרע]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק לא|&lt;big&gt;פרק לא&lt;/big&gt; - שהתשובה תמידית ועתית]] ♦
::[[בית מועד/דרוש ד/פרק לה|&lt;big&gt;פרק לה&lt;/big&gt; - בכח התשובה המכרעת לזכות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ו|&lt;big&gt;דרוש ו&lt;/big&gt; - ליום ב' של ראש השנה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ט|&lt;big&gt;דרוש ט&lt;/big&gt; - ליום ראשון של סכות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש י|&lt;big&gt;דרוש י&lt;/big&gt; - ליום שני של סוכות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יא|&lt;big&gt;דרוש יא&lt;/big&gt; - לשבת שבתוך חג הסוכות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יב|&lt;big&gt;דרוש יב&lt;/big&gt; - לשמיני עצרת]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יד|&lt;big&gt;דרוש יד&lt;/big&gt; - לשבת וחנוכה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש טו|&lt;big&gt;דרוש טו&lt;/big&gt; - לעשרה בטבת]] ♦
:[[בית מועד/דרוש טז|&lt;big&gt;דרוש טז&lt;/big&gt; - לפרשת שקלים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יז|&lt;big&gt;דרוש יז&lt;/big&gt; - לפרשת זכור]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יח|&lt;big&gt;דרוש יח&lt;/big&gt; - לתענית פורים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש יט|&lt;big&gt;דרוש יט&lt;/big&gt; - ליום פורים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כ|&lt;big&gt;דרוש כ&lt;/big&gt; - לפרשת פרה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כב|&lt;big&gt;דרוש כב&lt;/big&gt; - לשבת הגדול]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כד|&lt;big&gt;דרוש כד&lt;/big&gt; - ליום שני של פסח]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כה|&lt;big&gt;דרוש כה&lt;/big&gt; - לשבת שבחול מועד [פסח]]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כז|&lt;big&gt;דרוש כז&lt;/big&gt; - לשביעי של פסח]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כח|&lt;big&gt;דרוש כח&lt;/big&gt; - לשמיני של פסח]] ♦
:[[בית מועד/דרוש כט|&lt;big&gt;דרוש כט&lt;/big&gt; - בנסים]] ♦
:[[בית מועד/דרוש ל|&lt;big&gt;דרוש ל&lt;/big&gt; - בהכנות התורה]] ♦
:[[בית מועד/דרוש לא|&lt;big&gt;דרוש לא&lt;/big&gt; - לליל ראשון של שבועות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש לד|&lt;big&gt;דרוש לד&lt;/big&gt; - ליום ב' של שבועות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש מג|&lt;big&gt;דרוש מג&lt;/big&gt; - לחינוך תורה ומצות]] ♦
:[[בית מועד/דרוש נ|&lt;big&gt;דרוש נ&lt;/big&gt; - בעתים]] ♦
|
}}


{{הורדה}}

-------------

[[קטגוריה:בית מועד]]
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:קבלה]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר ומידות]]</text>
      <sha1>q9mo0936sampeajlrmqpc91hizjih5a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/תלמסאן</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1740126</id>
    <redirect title="סידור/לוח הפיוטים/אוראן ותלמסאן" />
    <revision>
      <id>3102291</id>
      <parentid>3008965</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:42:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/אוראן ותלמסאן]] לקישור [[סידור/לוח הפיוטים/אוראן ותלמסאן]]</comment>
      <origin>3102291</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="74" sha1="617n1yw2m1zogbma2yrrt4w1whusm25" xml:space="preserve">#הפניה [[סידור/לוח הפיוטים/אוראן ותלמסאן]]</text>
      <sha1>617n1yw2m1zogbma2yrrt4w1whusm25</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיר וברכה אערכה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1754553</id>
    <revision>
      <id>3102315</id>
      <parentid>3076595</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:20:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>תיקונים ע&quot;פ כ&quot;י Wien NB Cod. 5386 ומחזור רומניא</comment>
      <origin>3102315</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2809" sha1="jac5lipsl12dmh8qj87j1y4tkha1gru" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''שמואל החזן חזק'''}}

{{סי|שִׁ}}יר וּבְרָכָה / אֶעֶרְכָה {{ש}}
כַּתּוֹרָה וְכָהֲלָכָה {{ש}}
לְרָם וְנִשָּׂא בִּמְלוּכָה {{ש}}
אֶת שָׁפָל וְאֶת דַּכָּא

{{סי|מַ}}רְאֵה חֲתָנִים / כְּשׁוֹשַׁנִּים {{ש}}
וּכְגַנִּים מְכֻוָּנִים {{ש}}
וּכְנֶגְדָּם שׁוֹשְׁבִינִים {{ש}}
כְּמוֹ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים

{{סי|וּ}}מִי פָעַל / כְּזֶה פֹעַל {{ש}}
בִּלְתִּי שׁוֹכֵן מַעַל {{ש}}
מֵרֶחֶם גּוֹזֵר תַּעַל {{ש}}
עֵזֶר זוּ לְזֶה פָעַל

{{סי|אִ}}שָּׁה גְדוֹלָה / שָׁאֲלָה {{ש}}
לְרַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאֵלָה {{ש}}
שֵׁשֶׁת יָמִים עוֹלָם כִּלָּה {{ש}}
מַה פָּעַל רַב עֲלִילָה

{{סי|לָ}}הּ עָנָה / שִׁמְעִי נָא {{ש}}
פּוֹעֵל דָּר בִּמְעוֹנָה {{ש}}
בַּת פְּלוֹנִי הֱיוֹת נְכוֹנָה {{ש}}
לִפְלוֹנִי הֱיוֹת לְמָנָה

{{סי|הֲ}}דָא מִלָּה / אֲנָא יְכֹלָה {{ש}}
לַעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה קַלָּה {{ש}}
אֶלֶף עֲבָדִים כִּלְּלָה {{ש}}
וְזִוְּגָתַם בַּלַּיְלָה

{{סי|חִ}}בֵּל זֶה / רֹאשׁ לָזֶה {{ש}}
וְזוֹ קִטְּעָה רֶגֶל זֶה {{ש}}
וְזוֹ צוֹעֶקֶת עַל זֶה {{ש}}
אִי אֶפְשִׁי הֱיוֹת לָזֶה

{{סי|זִ}}מְּנָה / מַטְרוֹנָא {{ש}}
לְרַבִּי יוֹסֵי שִׁינְנָא {{ש}}
זוּגוֹת זִוַּגְתִּי הֵנָּה {{ש}}
וְנִתְפָּרְדוּ בְּזוֹ עוֹנָה

{{סי|נָ}}ם לָהּ / אִם לִיךְ קַלָּה {{ש}}
קָשָׁה הִיא וּגְדוֹלָה {{ש}}
בְּכוֹשָׁרוֹת עַל תִּלָּהּ {{ש}}
בְּמֹאזְנַיִם עַד תִּכְלָה {{נוא|בְּכִי וְשִׁירוֹת בַּלָּיְלָה}}

בָּחַנְתִּי דִבְרֵיכֶם {{ש}}
אֱמוּנָה מָצָאתִי אִתְּכֶם {{ש}}
אֱמֶת אַתֶּם וְתוֹרַתְכֶם {{ש}}
בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּכֶם

{{סי|חַ}}י לָעַד / שׁוֹכֵן עַד {{ש}}
{{סי|ז}}וּג נוֹעָד / בָּרֵךְ עֲדֵי עַד {{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב לָנוּ מִסְעָד {{ש}}
מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד.&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>jac5lipsl12dmh8qj87j1y4tkha1gru</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שדי מגיד מתחילה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1754555</id>
    <revision>
      <id>3102316</id>
      <parentid>3076609</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:20:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>תיקונים ע&quot;פ כ&quot;י Wien NB Cod. 5386</comment>
      <origin>3102316</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1382" sha1="pgugmnmxo2zevy0as3w8stsl1ikuh4w" xml:space="preserve">{{הור2|שיר לחופה המופיע בכמה מקורות כהמשך לשיר [[שיר וברכה אערכה]]}}

{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''שמואל'''}}

{{סי|שַׁ}}דַּי מַגִּיד מִתְּחִלָּה{{ש}}
מַה לִּהְיוֹת עַד תִּכְלָה{{ש}}
שְׁמוֹ מְרוֹמָם וְנִתְעַלָּה{{ש}}
עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה

{{סי|מ}}וֹשֵׁךְ לְיוֹדְעָיו חַסְדּוֹ{{ש}}
יָצַר צֶלֶם בְּיָדוֹ{{ש}}
וּפָץ: לֹא טוֹב יְחִידוֹ{{ש}}
הֱיוֹת אָדָם לְבַדּוֹ

{{סי|וּ}}כְלֹא מָצָא נְכוֹנָה{{ש}}
הִפִּיל עָלָיו שֵׁנָה{{ש}}
צֵלָע אָצַל מִדָּפְנָה{{ש}}
וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה

{{סי|אָ}}ז בִּרְיָה חֲדָשָׁה{{ש}}
קִשְּׁטָהּ וְלוֹ הִגִּישָׁהּ{{ש}}
פָּץ: מֶנִּי כִּי הֻפְרְשָׁהּ{{ש}}
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה

{{סי|לְ}}הַשְׁלִים אִשָּׁם יַחַד{{ש}}
יָהּ בִּשְׁמוֹתָם יִחַד{{ש}}
לְהַפְרוֹתָם בְּלִי כַחַד{{ש}}
וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
{{סוף}}

[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>pgugmnmxo2zevy0as3w8stsl1ikuh4w</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מרדכי על הש&quot;ס/מנחות/פרק ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756352</id>
    <revision>
      <id>3102283</id>
      <parentid>3087948</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T12:03:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-59744-02</username>
        <id>46924</id>
      </contributor>
      <comment>הגהה, ניסוח</comment>
      <origin>3102283</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303" sha1="rqdk6istxc5cc82mo709wo2y9r6rxfe" xml:space="preserve">[תתקב]

[תתקג] מכאן יש לדקדק דאתיות פשוטות שאין להם אלא ירך א', אם נקבו או הפסיק אין צריך שאילת קטן אלא שיעור, ואדרבה אם נשאר יותר כשיעור י', פסול.

[תתקד]

[תתקה]

[תתקו]

[תתקז]</text>
      <sha1>rqdk6istxc5cc82mo709wo2y9r6rxfe</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102296</id>
      <parentid>3102283</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:48:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>מספרי הרמזים שהיו פה אינם מתאימים. הגהתי את התוכן ע&quot;פ הנוסח שברשותי. יש להשלים</comment>
      <origin>3102296</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="653" sha1="g39u0z350qhkbhrjqwdb7wsqund7clh" xml:space="preserve">{{להשלים}}

[שם] אמר ליה זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טיפש. מכאן הורה רבינו אליהו בגט שהיה דלי&quot;ת של כדת דומה ליו&quot;ד להביא תינוק וקרא כדת והכשיר. ומכאן נמי יש לדקדק דאותיות פשוטות שאין להם אלא ירך אחד כגון וי&quot;ו זי&quot;ן נון פשוטה אי אינקיבו או איפסיק אין שיעורייהו באות קטנה אלא בהיכר תינוק לא חכים ולא טיפש, והכי נמי אמרינן בפרק הבונה. ואדרבה אי לא נשאר אלא כשיעור יו&quot;ד פסול.</text>
      <sha1>g39u0z350qhkbhrjqwdb7wsqund7clh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102297</id>
      <parentid>3102296</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:48:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102297</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="670" sha1="bw5cqiu57hzo8wjyqhqptk9sd0emph1" xml:space="preserve">===תתקנג===
{{להשלים}}

[שם] אמר ליה זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טיפש. מכאן הורה רבינו אליהו בגט שהיה דלי&quot;ת של כדת דומה ליו&quot;ד להביא תינוק וקרא כדת והכשיר. ומכאן נמי יש לדקדק דאותיות פשוטות שאין להם אלא ירך אחד כגון וי&quot;ו זי&quot;ן נון פשוטה אי אינקיבו או איפסיק אין שיעורייהו באות קטנה אלא בהיכר תינוק לא חכים ולא טיפש, והכי נמי אמרינן בפרק הבונה. ואדרבה אי לא נשאר אלא כשיעור יו&quot;ד פסול.</text>
      <sha1>bw5cqiu57hzo8wjyqhqptk9sd0emph1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/לב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756388</id>
    <revision>
      <id>3102317</id>
      <parentid>3099459</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:21:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>תקלדה</comment>
      <origin>3102317</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7816" sha1="a50um6vxg1p7thpeln0fb0vs0lu7a8r" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|שערי תשובה (מרגליות)|אורח חיים|לא|לב|לג}}
 
===[[שולחן ערוך אורח חיים לא א|סעיף א]]===
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{משע|שעת|א|ופרשת שמע}} — עיין בה&quot;ט. ובעניין תמונת האותיות והתגין המבואר שם, ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש, דהיינו שיבחור לעצמו סופר מומחה ובקי שילמדנו מפה לאוזן, וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש, לא כאלו שסומכים עצמם לכתוב בכוונות קדושות, ולא באו בסוד ה', רק מה שרואין בספר מצת שימורים וכדומה מספרים שנתחברו בעניין זה, והם מדמין בעצמם שמוציאין הדבר מתוקן, ותעו מדרך השכל כי שכלם קטן מהכיל עומק הדברים. ומי שלא קיבל העניינים על בוריים מוטב שלא יכניס עצמו כלל לזה, ויכתוב בלא כוונות. ומכל מקום יכול לדקדק לעשות בתמונת האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה, וכמו שכתב מהר&quot;ם זכותא ובברכי יוסף סוף סימן כ&quot;ה שיש לדקדק במעשה המצוות שיהיו כסדרם וכמשפטם, אף שאין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם, כי המצוה פועלת בסגולה ועושה רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונה הפרטית, רק שצריך לכוין הכוונה הכללית שיכוין שיעשה המעשה הזה על פי מצות אלהיו, עיין שם שמצא כתוב בשם זקינו בעל חסד לאברהם זללה&quot;ה בהגהותיו כת&quot;י כנ&quot;ל. ועיין לקמן ס&quot;ק ל&quot;ד:

{{משע|שעת|ב|בסדר הזה}} — עיין בה&quot;ט. ומה שכתב בשם עבודת הגרשוני, רוצה לומר שהיו לו שני פרשיות שידוע לו שכתבם קודם אלו האחרונים שנשתיירו, רק דסלקא דעתך כיון שלא נכתבו להצטרף לאלו יהיו פסולין לצרפם, קא משמע לן דלא איכפת לן בזה. ואפילו עד אחד נאמן לומר שיודע שאלו נכתבו קודם, אבל אם הוא מסופק אם נכתבו קודם או אחר כך – לא תהא כזאת בישראל לצרפן יחד חס ושלום, עיין שם ובא&quot;ר. ומה שכתב בה&quot;ט: ועיין דבר שמואל סימן ש&quot;ב, הנה בלקה&quot;ק כתב שבדבר שמואל מחמיר בזה; וליתא, דהדבר שמואל שם מיירי במוצא פרשה מהראשונות פסולה וכתב אחרת תחתיה פסול, וגם לדעת עבודת הגרשוני כן הוא ומחמיר אפילו בספיקו, וכמו שכתבנו. ומחזיק ברכה כתב שהבית יוסף בסימן ל&quot;ג הביא הגהות סמ&quot;ק דבשל ראש שנכתבו בד' קלפים אין קפידא בקדימה, ואין הלכה כן. ועיין בשו&quot;ת הרשב&quot;ץ שרוצה להחזיק בדברי הגהות סמ&quot;ק, וסוגיין דעלמא שאין לחלק בין של ראש לשל יד. ולכן סופר שכתב כמה פרשיות לתפילין של ראש בבת אחת ונזהר לכותבן על הסדר, ואחר כך נתערבו, בעניין שאפשר שיקח פרשה ראשונה שנכתבה מאוחר לג' מוקדמים, טעונין גניזה. ואם כתב פרשיות של ראש ונתקלקלה האחרונה, יכתוב אחרת תחתיה, מה שאין כן אם נתקלקלה פרשה מהקודמות שצריך לכותבה שנית עם כל הפרשיות שכתב אחריו, כן כתבו האחרונים עיין שם:

{{משע|שעת|ג|של יד}} — עיין בה&quot;ט, מה שכתב בשם ספר הכוונות, וזה לשונו: וגם צריך ליזהר כל מה שיכול לכתוב כל ד' פרשיות של ראש או של יד רצופים, ולא יפסיק בינתיים בשום דיבור כלל ועיקר, ומכל שכן באמצעם. ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד, יכתוב שלשה פרשיות ראשונות ואחר כך יכתוב הד'. ואם גם זה קשה עליו לכתוב, יכתוב ב' פרשיות הראשונות רצופים על כל פנים, ואחר כך יכתוב ב' פרשיות אחרות ביחד, אבל בין פרשה ראשונה לשניה לא יפסיק בשום עניין. והנה אם כתב ב' פרשיות הראשונות והפסיק קודם שיתחיל לכתוב פרשת שמע, יעביר הקולמוס על תיבת וידבר של קדש ועל תיבת והיה של פרשה ב' ואחר כך יכתוב מפרשה שמע ואילך, ועל ידי זה יש קצת חיבור. ואם כבר כתב בתחלה כל השלשה פרשיות והפסיק, אז יעביר הקולמוס על תיבת וידבר של פרשה ראשונה ועל תיבת והיה של פרשה שניה ועל תיבת שמע של פרשה שלישית ואחר כך והיה אם שמוע, ועל ידי זה יש קצת חיבור. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתבי זאת, שאני כותב תפילין הללו לשם קדושת מצות תפילין שציוונו ה' אלהינו, ותצילנו מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה, אמן כן יהי רצון, עכ&quot;ל פרי עץ חיים הנקרא בפוסקים ספר הכוונות. ומהנכון לומר יהי רצון דלעיל, ובמצת שימורים נדפס יהי רצון באורך עי&quot;ש, ולמנקט נפשיה בקצרה עדיף טפי:

{{משע|שעת|ד|שחור}} — עיין בה&quot;ט. ומה שכתב בשם דבר שמואל לעניין סתם יינם, עיין שם בסימן קס&quot;ד דמסיים בה: מכל מקום דבר שבקדושה וכתיב כמה אזכרות של שם – חמור טפי, ונכון לקדש עצמנו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור והדומה לו, עיין שם. ועיין שם שכתב להסתפק אם מותר לכתוב תפילין ומזוזות בקולמוס של עוף טמא, דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של איסור לאחר הכתיבה אינו דומה לעורות וגידים של הטמאים, ע&quot;ש:
 
{{משע|שעת|ה|בחברתה}} — עיין בה&quot;ט. ודווקא נדבק בסופו, אבל בראשו או באמצעיתו מודה הרד&quot;ך דפסול אף בכהאי גוונא, עיין בכנסת הגדולה. ומה שכתב: רק התג אחד דבוקה בחברתה, רוצה לומר שהתג של תיבה אחת נוגע עם התג שבתיבה שאצלה ונדבקו זה בזה, מכשיר המאירי הואיל וניכר שאינו דבוק ע&quot;י עצמה, כן מבואר בכנסת הגדולה. ועיין בסימן ל&quot;ו ביד אפרים, מה שכתב שם בתגין שבאות אחת נוגעים זה בזה שפסול. ושם הטעם משום דהוי שינוי באות דמחזי כאות אחר, מה שאין כן כאן. ונראה דאף בתיבה אחת שנוגעים התגין מאות לאות ליכא הך טעמא, ודינו כמו כן להמאירי דכשר. ומה שכתב בשם הפרי חדש, נראה דגם המאירי מודה דוודאי יש לגרור הדבוק, רק כמו שכתבנו לעיל דלא נפסל משם להלן קודם שגורר משום שלא כסדרן, וצריך עיון בפרי חדש שם:</text>
      <sha1>a50um6vxg1p7thpeln0fb0vs0lu7a8r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102318</id>
      <parentid>3102317</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:35:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102318</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9309" sha1="irnfmjj45rhss9i6hmsxdfw5v2nyj48" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|שערי תשובה (מרגליות)|אורח חיים|לא|לב|לג}}
 
===[[שולחן ערוך אורח חיים לא א|סעיף א]]===
&lt;קטע התחלה=א/&gt;{{משע|שעת|א|ופרשת שמע}} — עיין בה&quot;ט. ובעניין תמונת האותיות והתגין המבואר שם, ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש, דהיינו שיבחור לעצמו סופר מומחה ובקי שילמדנו מפה לאוזן, וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש, לא כאלו שסומכים עצמם לכתוב בכוונות קדושות, ולא באו בסוד ה', רק מה שרואין בספר מצת שימורים וכדומה מספרים שנתחברו בעניין זה, והם מדמין בעצמם שמוציאין הדבר מתוקן, ותעו מדרך השכל כי שכלם קטן מהכיל עומק הדברים. ומי שלא קיבל העניינים על בוריים מוטב שלא יכניס עצמו כלל לזה, ויכתוב בלא כוונות. ומכל מקום יכול לדקדק לעשות בתמונת האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה, וכמו שכתב מהר&quot;ם זכותא ובברכי יוסף סוף סימן כ&quot;ה שיש לדקדק במעשה המצוות שיהיו כסדרם וכמשפטם, אף שאין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם, כי המצוה פועלת בסגולה ועושה רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונה הפרטית, רק שצריך לכוין הכוונה הכללית שיכוין שיעשה המעשה הזה על פי מצות אלהיו, עיין שם שמצא כתוב בשם זקינו בעל חסד לאברהם זללה&quot;ה בהגהותיו כת&quot;י כנ&quot;ל. ועיין לקמן ס&quot;ק ל&quot;ד:

{{משע|שעת|ב|בסדר הזה}} — עיין בה&quot;ט. ומה שכתב בשם עבודת הגרשוני, רוצה לומר שהיו לו שני פרשיות שידוע לו שכתבם קודם אלו האחרונים שנשתיירו, רק דסלקא דעתך כיון שלא נכתבו להצטרף לאלו יהיו פסולין לצרפם, קא משמע לן דלא איכפת לן בזה. ואפילו עד אחד נאמן לומר שיודע שאלו נכתבו קודם, אבל אם הוא מסופק אם נכתבו קודם או אחר כך – לא תהא כזאת בישראל לצרפן יחד חס ושלום, עיין שם ובא&quot;ר. ומה שכתב בה&quot;ט: ועיין דבר שמואל סימן ש&quot;ב, הנה בלקה&quot;ק כתב שבדבר שמואל מחמיר בזה; וליתא, דהדבר שמואל שם מיירי במוצא פרשה מהראשונות פסולה וכתב אחרת תחתיה פסול, וגם לדעת עבודת הגרשוני כן הוא ומחמיר אפילו בספיקו, וכמו שכתבנו. ומחזיק ברכה כתב שהבית יוסף בסימן ל&quot;ג הביא הגהות סמ&quot;ק דבשל ראש שנכתבו בד' קלפים אין קפידא בקדימה, ואין הלכה כן. ועיין בשו&quot;ת הרשב&quot;ץ שרוצה להחזיק בדברי הגהות סמ&quot;ק, וסוגיין דעלמא שאין לחלק בין של ראש לשל יד. ולכן סופר שכתב כמה פרשיות לתפילין של ראש בבת אחת ונזהר לכותבן על הסדר, ואחר כך נתערבו, בעניין שאפשר שיקח פרשה ראשונה שנכתבה מאוחר לג' מוקדמים, טעונין גניזה. ואם כתב פרשיות של ראש ונתקלקלה האחרונה, יכתוב אחרת תחתיה, מה שאין כן אם נתקלקלה פרשה מהקודמות שצריך לכותבה שנית עם כל הפרשיות שכתב אחריו, כן כתבו האחרונים עיין שם:

{{משע|שעת|ג|של יד}} — עיין בה&quot;ט, מה שכתב בשם ספר הכוונות, וזה לשונו: וגם צריך ליזהר כל מה שיכול לכתוב כל ד' פרשיות של ראש או של יד רצופים, ולא יפסיק בינתיים בשום דיבור כלל ועיקר, ומכל שכן באמצעם. ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד, יכתוב שלשה פרשיות ראשונות ואחר כך יכתוב הד'. ואם גם זה קשה עליו לכתוב, יכתוב ב' פרשיות הראשונות רצופים על כל פנים, ואחר כך יכתוב ב' פרשיות אחרות ביחד, אבל בין פרשה ראשונה לשניה לא יפסיק בשום עניין. והנה אם כתב ב' פרשיות הראשונות והפסיק קודם שיתחיל לכתוב פרשת שמע, יעביר הקולמוס על תיבת וידבר של קדש ועל תיבת והיה של פרשה ב' ואחר כך יכתוב מפרשה שמע ואילך, ועל ידי זה יש קצת חיבור. ואם כבר כתב בתחלה כל השלשה פרשיות והפסיק, אז יעביר הקולמוס על תיבת וידבר של פרשה ראשונה ועל תיבת והיה של פרשה שניה ועל תיבת שמע של פרשה שלישית ואחר כך והיה אם שמוע, ועל ידי זה יש קצת חיבור. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתבי זאת, שאני כותב תפילין הללו לשם קדושת מצות תפילין שציוונו ה' אלהינו, ותצילנו מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה, אמן כן יהי רצון, עכ&quot;ל פרי עץ חיים הנקרא בפוסקים ספר הכוונות. ומהנכון לומר יהי רצון דלעיל, ובמצת שימורים נדפס יהי רצון באורך עי&quot;ש, ולמנקט נפשיה בקצרה עדיף טפי:&lt;קטע סוף=א/&gt;

===[[שולחן ערוך אורח חיים לא ג|סעיף ג]]===
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{משע|שעת|ד|שחור}} — עיין בה&quot;ט. ומה שכתב בשם דבר שמואל לעניין סתם יינם, עיין שם בסימן קס&quot;ד דמסיים בה: מכל מקום דבר שבקדושה וכתיב כמה אזכרות של שם – חמור טפי, ונכון לקדש עצמנו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור והדומה לו, עיין שם. ועיין שם שכתב להסתפק אם מותר לכתוב תפילין ומזוזות בקולמוס של עוף טמא, דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של איסור לאחר הכתיבה אינו דומה לעורות וגידים של הטמאים, ע&quot;ש:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

===[[שולחן ערוך אורח חיים לא ד|סעיף ד]]===
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{משע|שעת|ה|בחברתה}} — עיין בה&quot;ט. ודווקא נדבק בסופו, אבל בראשו או באמצעיתו מודה הרד&quot;ך דפסול אף בכהאי גוונא, עיין בכנסת הגדולה. ומה שכתב: רק התג אחד דבוקה בחברתה, רוצה לומר שהתג של תיבה אחת נוגע עם התג שבתיבה שאצלה ונדבקו זה בזה, מכשיר המאירי הואיל וניכר שאינו דבוק ע&quot;י עצמה, כן מבואר בכנסת הגדולה. ועיין בסימן ל&quot;ו ביד אפרים, מה שכתב שם בתגין שבאות אחת נוגעים זה בזה שפסול. ושם הטעם משום דהוי שינוי באות דמחזי כאות אחר, מה שאין כן כאן. ונראה דאף בתיבה אחת שנוגעים התגין מאות לאות ליכא הך טעמא, ודינו כמו כן להמאירי דכשר. ומה שכתב בשם הפרי חדש, נראה דגם המאירי מודה דוודאי יש לגרור הדבוק, רק כמו שכתבנו לעיל דלא נפסל משם להלן קודם שגורר משום שלא כסדרן, וצריך עיון בפרי חדש שם:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

===[[שולחן ערוך אורח חיים לא ח|סעיף ח]]===
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{משע|שעת|ו|בעפצים}} — עיין בה&quot;ט, ועיין בפנים מאירות חלק ג סימן ל&quot;ב. בקלף שלאחר העיבוד חולקין אותו ומושחין אותו בצבע לבן כדי שיהא חלק ולבן ביותר, קצת סופרים רצו לאסור מפני שאינו כותב על הקלף, רק על אותו צבע, ומפסיק בין הקלף לכתב. והשיב שקנאת סופרים הוא זה והבל יפצה פיהם, וכתב שמצוה מן המובחר לכתוב על קלף זה משום &quot;זה אלי ואנוהו&quot;, והצבע הזה שמדובק לקלף אינו הפסק, וגם כי כל לנאותו אינו חוצץ ע&quot;ש. ונראה שלכתחילה יש להעביר על פניו בחוזק יד מטלית לבן ולקנח היטב, ואז מה שאינו מדובק בהקלף מהצבע דבק טוב יסור ממנו על ידי הקינוח הזה, ומה שנשאר מדובק בו הוא נעשה גוש אחד עם הקלף ואינו חוצץ. ומכל מקום נראה שאין להתיר, רק משיחה דקה, אבל לא אם הוא טוח על פניו ועב קצת:</text>
      <sha1>irnfmjj45rhss9i6hmsxdfw5v2nyj48</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>איום מבראשית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756675</id>
    <revision>
      <id>3102284</id>
      <parentid>3092830</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T12:30:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>בקטע גניזה נמצא סילוק ליוצר שחתום 'לעזר'.</comment>
      <origin>3102284</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5417" sha1="o39wpeychryr0rjfjjeaf7kdl4oowym" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אָ}}יוֹם מִבְּרֵאשִׁית / כָּלַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית / עוֹלָמוֹ לְהָשִׁית {{ש}}
{{סי|בְּ}}שִׁשָּׁה יָמִים / כָּלַל עוֹלָמִים / וְנָח יוֹם מִיָּמִים {{ש}}
{{סי|גָּ}}מַר שְׁלוֹמוֹ בְּעֶרֶץ / וְהֶעֱמִידוֹ בְּלִי פֶרֶץ / וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ{{ממס|בראשית ב א}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה רִאשׁוֹנָה / הִיא לְשׁוֹשַׁנָּה / שְׁבִיעִית יְמַהֵר לְמַשְׁעֵנָה / קָדוֹשׁ}}

{{סי|דְּ}}גָלִים הִסִּיעַ מִצֹּעַן / וְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים טָעַן / הֱיוֹת לָמוֹ לְמִשְׁעָן{{ש}}
{{סי|ה}}וֹרָם עֲשׂוֹת מִשְׁכָּן / מְקוֹם דּוֹד שָׁכַן / וּכְרוּבִים בּוֹ שִׁכַּן{{ש}}
{{סי|וּ}}כְמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ מַמַשֵׁה / וְהֶעֱמִידוֹ בְּלִי מַקְשֵׁה / וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה{{ממס|במדבר ז א}}{{ש}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שְׁנִיָּה / הִיא מְנוּיָה / שְׁבִיעִית יַזְרִיחַ לַעֲנִיָּה / קָדוֹשׁ}}

{{סי|זָ}}ךְ מְנַגֵּן בְּיָד / וְגָדַל מִיָּד אֶל יָד / וְנָתַן לוֹ שֵׁם וְיָד{{ש}}
{{סי|חָ}}זַק בְּמַלְכוּתוֹ / וּבָן מִדַּעְתּוֹ / לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בִּמְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|טִ}}כֵּס יְסוֹדֵי הַבַּיִת / וְהֵכִין שִׁירָה לַבַּיִת / מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת{{ממס|תהלים ל א}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שְׁלִישִׁית / גָּזַר שִׁירָה לְהָשִׁית / שְׁבִיעִית לָנוּ תָּשִׁית / קָדוֹשׁ}}

{{סי|יְ}}דִידְיָהּ יָשַׁב עַל כִּסֵּא / בִּרְצוֹן אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה / לְכָל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}}
{{סי|כְּ}}לָלוֹ וְהִשְׁלִימוֹ / וְחָק בְּסֵפֶר רִשּׁוּמוֹ / וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה{{ממס|מ&quot;א ט א}}{{ש}}
{{סי|לִ}}מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה / וְהֵכִין בֵּית מַעֲרָכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ממס|מ&quot;א ז נא}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה רְבִיעִית / הִיא לְצֹאן מַרְעִית / לְמַהֵר לְתוֹפִיעַ שְׁבִיעִית / קָדוֹשׁ}}

{{סי|מַ}}צְלְחִין{{הערה|במקור מַצְלִיחִין, התיקון ע&quot;פ [[עזרא ו יד]].}} וּבָנַיִן / וְחִנּוּךְ עָנַיִן / וְדָתֵיכוֹן שְׁנוּיִן{{הערה|אולי יש לגרוס: שָׁנַיִן, כמו ב[[דניאל ה ט]].}}{{ש}}
{{סי|נְ}}בוּאַת חַגַּי הָיְתָה / רְצוֹן צוּר נִהְיָתָה / לְשַׁכְלֵל מְדִינָתָא{{הערה|אולי יש לנקד מְדִינְתָּא, בלשון יחיד.}}{{ש}}
{{סי|סָ}}פַר דָּתָא וּקְהָלוֹ עָלוּ / עֲבוֹדַת אֱלָהָא לָא בַטִּילוּ / וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ{{ממס|עזרא ו יד}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה חֲמִשִּׁית הִיא / בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁלָשְׁתָּן אַחַת הִיא / שְׁבִיעִית לָנוּ תְהִי / קָדוֹשׁ}}

{{סי|עָ}}מְדוּ עַל נַפְשָׁם חַשְׁמוּנִים / מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים / לְהִנָּצֵל מִיַּד יְוָנִים{{ש}}
{{סי|פָּ}}חֲדוּ מֵהֶם הֲמוֹנִים / וְצָלְחוּ מַגִּישֵׁי שְׁמָנִים / לְיֶרַח הָאֵתָנִים{{ש}}
{{סי|צְ}}רָרוּם וּרְדָפוּם מֵעַכּוֹ / וְעַד נִמְרִים לְדַכּוֹ / לְהַרְחִיקָם מִגְּבוּל דַּרְכּוֹ
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שִׁשִּׁית הִיא זֹאת / הָיְתָה לְמִי זֹאת / שְׁבִיעִית יְמַהֵר לָנוּ כָּזֹאת / קָדוֹשׁ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם בֵּית בְּחִירָתָךְ / מְקוֹם שְׁכִינָתָךְ / וּתְכוֹנֵן הַר נַחֲלָתָךְ{{ש}}
{{סי|רְ}}עֵה בְשִׁבְטְךָ עַמֶּךָ / שַׁדַּי הָקֵם נָאֳמֶךָ / וִיהִי עֲלֵימוֹ רַחֲמֶיךָ{{ש}}
{{סי|שְׁ}}מָם שַׂמְתָּ כִּשְׁמֶךָ / הַעֲמוּסִים מִמֶּךָ / וְהַנְּשׂוּאִים בְּרַחֲמֶיךָ
:{{מודגש|{{סי|תָּ}}מִיד מְשַׁבְּחִים לְשִׁמְךָ / וּמַעֲרִיצִים בְּסוֹד שִׁמְךָ / וּמְשַׁלְּשִׁים קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ / קָדוֹשׁ}}
{{סוף}}
==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:מיוחסים לקליר]]</text>
      <sha1>o39wpeychryr0rjfjjeaf7kdl4oowym</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102304</id>
      <parentid>3102284</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T18:34:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>מה דעתכם להוסיף כך כאן ובכיו&quot;ב לפחות לבינתיים?</comment>
      <origin>3102304</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5514" sha1="04vlc4hxzjekt4707p4p0o2r9yuvjxs" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אָ}}יוֹם מִבְּרֵאשִׁית / כָּלַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית / עוֹלָמוֹ לְהָשִׁית {{ש}}
{{סי|בְּ}}שִׁשָּׁה יָמִים / כָּלַל עוֹלָמִים / וְנָח יוֹם מִיָּמִים {{ש}}
{{סי|גָּ}}מַר שְׁלוֹמוֹ בְּעֶרֶץ / וְהֶעֱמִידוֹ בְּלִי פֶרֶץ / וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ{{ממס|בראשית ב א}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה רִאשׁוֹנָה / הִיא לְשׁוֹשַׁנָּה / שְׁבִיעִית יְמַהֵר לְמַשְׁעֵנָה / קָדוֹשׁ}}

{{סי|דְּ}}גָלִים הִסִּיעַ מִצֹּעַן / וְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים טָעַן / הֱיוֹת לָמוֹ לְמִשְׁעָן{{ש}}
{{סי|ה}}וֹרָם עֲשׂוֹת מִשְׁכָּן / מְקוֹם דּוֹד שָׁכַן / וּכְרוּבִים בּוֹ שִׁכַּן{{ש}}
{{סי|וּ}}כְמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ מַמַשֵׁה / וְהֶעֱמִידוֹ בְּלִי מַקְשֵׁה / וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה{{ממס|במדבר ז א}}{{ש}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שְׁנִיָּה / הִיא מְנוּיָה / שְׁבִיעִית יַזְרִיחַ לַעֲנִיָּה / קָדוֹשׁ}}

{{סי|זָ}}ךְ מְנַגֵּן בְּיָד / וְגָדַל מִיָּד אֶל יָד / וְנָתַן לוֹ שֵׁם וְיָד{{ש}}
{{סי|חָ}}זַק בְּמַלְכוּתוֹ / וּבָן מִדַּעְתּוֹ / לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בִּמְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|טִ}}כֵּס יְסוֹדֵי הַבַּיִת / וְהֵכִין שִׁירָה לַבַּיִת / מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת{{ממס|תהלים ל א}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שְׁלִישִׁית / גָּזַר שִׁירָה לְהָשִׁית / שְׁבִיעִית לָנוּ תָּשִׁית / קָדוֹשׁ}}

{{סי|יְ}}דִידְיָהּ יָשַׁב עַל כִּסֵּא / בִּרְצוֹן אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה / לְכָל לְרֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא{{ש}}
{{סי|כְּ}}לָלוֹ וְהִשְׁלִימוֹ / וְחָק בְּסֵפֶר רִשּׁוּמוֹ / וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה{{ממס|מ&quot;א ט א}}{{ש}}
{{סי|לִ}}מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה / וְהֵכִין בֵּית מַעֲרָכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ממס|מ&quot;א ז נא}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה רְבִיעִית / הִיא לְצֹאן מַרְעִית / לְמַהֵר לְתוֹפִיעַ שְׁבִיעִית / קָדוֹשׁ}}

{{סי|מַ}}צְלְחִין{{הערה|במקור מַצְלִיחִין, התיקון ע&quot;פ [[עזרא ו יד]].}} וּבָנַיִן / וְחִנּוּךְ עָנַיִן / וְדָתֵיכוֹן שְׁנוּיִן{{הערה|אולי יש לגרוס: שָׁנַיִן, כמו ב[[דניאל ה ט]].}}{{ש}}
{{סי|נְ}}בוּאַת חַגַּי הָיְתָה / רְצוֹן צוּר נִהְיָתָה / לְשַׁכְלֵל מְדִינָתָא{{הערה|אולי יש לנקד מְדִינְתָּא, בלשון יחיד.}}{{ש}}
{{סי|סָ}}פַר דָּתָא וּקְהָלוֹ עָלוּ / עֲבוֹדַת אֱלָהָא לָא בַטִּילוּ / וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ{{ממס|עזרא ו יד}}
:{{מודגש|חֲנֻכָּה חֲמִשִּׁית הִיא / בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁלָשְׁתָּן אַחַת הִיא / שְׁבִיעִית לָנוּ תְהִי / קָדוֹשׁ}}

{{סי|עָ}}מְדוּ עַל נַפְשָׁם חַשְׁמוּנִים / מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים / לְהִנָּצֵל מִיַּד יְוָנִים{{ש}}
{{סי|פָּ}}חֲדוּ מֵהֶם הֲמוֹנִים / וְצָלְחוּ מַגִּישֵׁי שְׁמָנִים / לְיֶרַח הָאֵתָנִים{{ש}}
{{סי|צְ}}רָרוּם וּרְדָפוּם מֵעַכּוֹ / וְעַד נִמְרִים לְדַכּוֹ / לְהַרְחִיקָם מִגְּבוּל דַּרְכּוֹ
:{{מודגש|חֲנֻכָּה שִׁשִּׁית הִיא זֹאת / הָיְתָה לְמִי זֹאת / שְׁבִיעִית יְמַהֵר לָנוּ כָּזֹאת / קָדוֹשׁ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם בֵּית בְּחִירָתָךְ / מְקוֹם שְׁכִינָתָךְ / וּתְכוֹנֵן הַר נַחֲלָתָךְ{{ש}}
{{סי|רְ}}עֵה בְשִׁבְטְךָ עַמֶּךָ / שַׁדַּי הָקֵם נָאֳמֶךָ / וִיהִי עֲלֵימוֹ רַחֲמֶיךָ{{ש}}
{{סי|שְׁ}}מָם שַׂמְתָּ כִּשְׁמֶךָ / הַעֲמוּסִים מִמֶּךָ / וְהַנְּשׂוּאִים בְּרַחֲמֶיךָ
:{{מודגש|{{סי|תָּ}}מִיד מְשַׁבְּחִים לְשִׁמְךָ / וּמַעֲרִיצִים בְּסוֹד שִׁמְךָ / וּמְשַׁלְּשִׁים קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ / קָדוֹשׁ}}
{{רקע אפור|{{הור|בקטע מהגניזה נמצא סילוק החתום 'לעזר'}}}}
{{סוף}}
==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי יוצר]]
[[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:מיוחסים לקליר]]</text>
      <sha1>04vlc4hxzjekt4707p4p0o2r9yuvjxs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/80</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1756817</id>
    <revision>
      <id>3102323</id>
      <parentid>3099472</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T11:57:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */</comment>
      <origin>3102323</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2538" sha1="gst6n4taix7eg6z5u1vg27hbl4gb2l8" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;עצמותינו המצוננות, כי היינו רטובים למשך חמש שעות או יותר.

&quot;מה,&quot; אמר ליאו, מתנשף בעודו מניח את בקבוק הברנדי, &quot;הנה הראש שהכתבים מדברים עליהם, ה'סלע המעוצב כמו ראש של אתיופי'&quot;.

&quot;כן&quot;, אמרתי, &quot;הנה הוא&quot;.

&quot;ובכן&quot;, אמר, &quot;כל הדבר הזה אמיתי&quot;.

&quot;אינני רואה כלל שזה נובע מכך&quot;, עניתי. &quot;ידענו שהראש היה שם, אביך ראה אותו. קרוב לוודאי שאיננו אותו ראש שהכתבים מדברים בו; ואף אם הוא כן, זה לא מוכיח כלום&quot;.

ליאו חייך אליי בהבעת עליונות. &quot;אתה כמו יהודי כופר, דוד הוראס&quot;, אמר. &quot;אלה שחיים עוד יראו&quot;.

&quot;בדיוק כך&quot;, השבתי, וכעת אולי תבחין שאנו נסחפים לרוחב חוף חולי אל תוך פי הנהר. תפוס במשוטך, ג'וב, ואנו נשוט פנימה ונראה אם נוכל למצוא מקום לנחות&quot;.

פי הנהר שנכנסנו לתוכו לא נראה כרחב במיוחד, אם כי לעת עתה הגדות הארוכים של הערפל המהביל שתלו על חופיו טרם התפזרו די הצורך לאפשר לנו לראות את רוחבו המדוייק. היה שם, כפי שקורה כמעט בכל נהר מזרח־אפריקני, מחסום  רציני בפי הנהר, אשר, ללא ספק, בהיות הרוח על החוף והשפל זורם החוצה, היה בלתי עביר לחלוטין אפילו עבור סירה שקועה רק כמה אינצ'ים. אך כפי שהעניינים היו, הוא היה די עביר, ולא נדרשנו לדלות אפילו מלוא כוס מים. תוך עשרים דקות היינו די מעבר לו, עם מעט מאוד עזרה מצידנו, ונישאנו על ידי רוח עזה אם כי מעט משתנית, הרחק במעלה הנמל.

בזמן הזה הערפל נשאב והלך לו על ידי השמש, שכבר החל להתחמם באורח בלתי נעים, וראינו כי פיו של שפך הנהר הקטן היה רחב כאן כחצי מיל, ושהחופים היו מאוד ביצתיים, ושורצים תנינים השוכבים להם על הבוץ כמו בולי עץ. כמיל מלפנינו, לעומת זאת, היה מה שנראה כרצועת קרקע יציבה, ולשם חתרנו. כעבור רבע שעה היינו שם,&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>gst6n4taix7eg6z5u1vg27hbl4gb2l8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1757002</id>
    <redirect title="שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז" />
    <revision>
      <id>3102290</id>
      <parentid>3101389</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T13:42:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Xqbot</username>
        <id>16759</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>מתקן הפניה כפולה מהקישור [[שיחה:סידור/לוח פיוטים/אשכנז]] לקישור [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</comment>
      <origin>3102290</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="68" sha1="ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq" xml:space="preserve">#הפניה [[שיחה:סידור/לוח הפיוטים/אשכנז]]</text>
      <sha1>ob195fbbsmsybgmn3sam0q7sxdimgwq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>לנבוכי הדור/פרק כד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757121</id>
    <revision>
      <id>3102287</id>
      <timestamp>2026-11-09T13:18:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ד ק</username>
        <id>39669</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;חמשה כחות כלליים שצריכים להיות מושגחים שיהיו שלמים בחיי הכלל והפרט, ואז ימצא בהם הכח המתאים להרחקת כל פגע ולהפרחת החיים בדרך הנכונה. הא' בריאות הגוף והנפש בתור בעל חיים שלם ועלז בחיים. הב' הכחות האנושיים יפותחו כראוי, רגשי הענוגים הרוחניים, היופי, השירה, ה...&quot;</comment>
      <origin>3102287</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3837" sha1="rdiga30ew220yjdynywuifwnqslp4j3" xml:space="preserve">חמשה כחות כלליים שצריכים להיות מושגחים שיהיו שלמים בחיי הכלל והפרט, ואז ימצא בהם הכח המתאים להרחקת כל פגע ולהפרחת החיים בדרך הנכונה. הא' בריאות הגוף והנפש בתור בעל חיים שלם ועלז בחיים. הב' הכחות האנושיים יפותחו כראוי, רגשי הענוגים הרוחניים, היופי, השירה, הדמיון הבריא, ובכללם תכונת המדות הראויות להיות נעימות בחבורה, ביסוד דרך ארץ שקדמה לתורה. הג' רגש הלאומי צריך שיהיה מפותח כל צרכו, כל אחד ואחד לפי ערך אומתו וצרכיה, טיבה ומעמדה, להיות לבו ער ונפשו מרגשת בחוש אמיץ ובריא את הטוב לעמו, וישתוקק באהבה חיה וטבעית להגדיל ערכו והצלחתו. הד' פתוח רגש הדתי, שהוא רגש נשגב נטוע בנפש האדם מיוצר נשמתו, כדי להטביע בקרבו את היחש האמיתי שבין האדם לקונו, בתור היחש הראוי להיות בין יציר ליוצרו. והוא חובק בזרע עזו את כל יסודות החיים והמוסר הכללי והפרטי. הה' הוא פתוח השכל, דעת העולם והמציאות, החכמות העיוניות, המעשיות והמופשטות, עד אשר יחוש גם כן צורך טבעי להיות מתענג על הדר החכמה המופשטת המדברת על האלהות וכל הענינים המתלוים לידיעותיה.
והנה כל אחד מבני אדם יש לו הכשר טבעי להיות קונה חלק מחלקי אלה הקנינים הכלליים כל אחד לפי מדתו וערכו. אמנם הבריאות לא תמצא, כי אם כשיהיו כל הכחות הללו נשקלים במערכה הגונה איש לעומת רעהו, ולא כשיסיג כל אחד גבול חבירו להיות מתרבה על חשבונו. והנה היתרון איננו לעולם רע מצד עצמו, אבל לפעמים יוחש גם כן יתרון בתור דבר רע ומפסיד בערך צירופי, כגון כשיפרוץ את משקל השיווי על ידי הכרעתו הבלתי נורמלית.
אמנם להשיב אל השיווי נמצאים לעולם שני דרכים: למעט את כח היתרון, או להגדיל את יתר הכחות באופן שיהיה היתרון מתאים. ודבר ברור הוא שכל זמן שיש אך צד אפשרות להגדיל את יתר הכחות באופן שיהיה היתרון מעלה מצויינת כראוי לו, הוא יותר טוב מאותה הדרך הפשוטה למעט את היתרון, שבזה הלא הוא ממעט את הדמות ומזעיר את החיים, אם בפרט – חיי הפרט, ואם בכלל – חיי הכלל והאומה.
אמנם מקום המכשולים של החברה האנושית הוא כשתשים מבטחה ופתרון שאלותיה רק בכח אחד מכחותיה הכלליים הללו, או במקצתם אפילו. כי גם אם תעצר כח לגדור איזה פרצה מורגשת לשעה, על ידי חסרון איזה דבר המסתעף ממחסור באיזה כח מיוחד שעל ידו באה הרעה המורגשת, מכל מקום כל זמן שלא יהיו הכחות כולם מתאימים לא ירפא השבר. כי מיד יולדו סכסוכים רבים אחרים, המבצבצים ועולים מהחסרון של הירוס שיווי המשקל הכללי, הצריך להשוות את כל הכחות לפי ערכם, כמה מניות דרושות להיות מכל אחד מהם בהרכבת מסכת החיים.</text>
      <sha1>rdiga30ew220yjdynywuifwnqslp4j3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:~2026-59744-02</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1757122</id>
    <revision>
      <id>3102298</id>
      <timestamp>2026-11-09T14:24:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* תודה והזמנה */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3102298</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="149" sha1="2yodz3g9tkdpclwsjp7bi1k9dngt0qz" xml:space="preserve">== תודה והזמנה ==
{{הזמנה}}

-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:24, 9 בנובמבר 2026 (IST)</text>
      <sha1>2yodz3g9tkdpclwsjp7bi1k9dngt0qz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:Dalit196</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1757123</id>
    <revision>
      <id>3102299</id>
      <timestamp>2026-11-09T17:31:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברוכה הבאה */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3102299</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="141" sha1="k4ol62315hgjifgqoit7mj788b48m9x" xml:space="preserve">== ברוכה הבאה ==
{{בה}}

-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:31, 9 בנובמבר 2026 (IST)</text>
      <sha1>k4ol62315hgjifgqoit7mj788b48m9x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:Dalit196</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1757124</id>
    <revision>
      <id>3102300</id>
      <timestamp>2026-11-09T17:32:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <origin>3102300</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" sha1="n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757125</id>
    <revision>
      <id>3102301</id>
      <timestamp>2026-11-09T17:34:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''מנחות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ד|פרק הבא]]'''}}  {{טקסט מנוקד}}&quot;</comment>
      <origin>3102301</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="252" sha1="6aqsfm16ae5ndxdtry8icp8x640lcyx" xml:space="preserve">{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''מנחות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ד|פרק הבא]]'''}}

{{טקסט מנוקד}}</text>
      <sha1>6aqsfm16ae5ndxdtry8icp8x640lcyx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102302</id>
      <parentid>3102301</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T17:43:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102302</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6403" sha1="ly2nd0opsrx10w086nx0pn3k3sqmn37" xml:space="preserve">{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ב|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''מנחות פרק ג''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/מנחות/פרק ד|פרק הבא]]'''}}

{{טקסט מנוקד}}
{{המשנה|א|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=א/&gt;הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:&lt;קטע סוף=א/&gt;

{{המשנה|ב|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ב/&gt;לֹא יָצַק, לֹא בָּלַל, לֹא פָּתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרֻבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן, כְּשֵׁרוֹת. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בְּקֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ, בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִין, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּבְמִנְחַת נְסָכִין, פְּסוּלָה; שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה, וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ:&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{המשנה|ג|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ג/&gt;שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרוֹת; וְאִם לָאו, פְּסוּלוֹת. הַקֹּמֶץ שֶׁנְּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא יַקְטִיר; וְאִם הִקְטִיר, זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה, עָלְתָה לַבְּעָלִים; וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה, לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ, אוֹ בְּשִׁירַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֹא יַקְטִיר; וְאִם הִקְטִיר, עָלְתָה לַבְּעָלִים. נִטְמָא הַקֹּמֶץ וְהִקְרִיבוֹ, הַצִּיץ מְרַצֶּה; יָצָא וְהִקְרִיבוֹ, אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{המשנה|ד|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ד/&gt;נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ, כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כְּשֵׁרָה; וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פְּסוּלָה. שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת, פְּסוּלָה; רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קֻמְצָהּ פַּעֲמַיִם, כְּשֵׁרָה:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{המשנה|ה|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ה/&gt;הַקֹּמֶץ, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הָעִשָּׂרוֹן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַיַּיִן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַשֶּׁמֶן, מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רֻבּוֹ. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{המשנה|ו|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ו/&gt;שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי כִּבְשֵׁי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שְׁנֵי סְדָרִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסְּדָרִים וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר, שְׁלֹשָׁה שֶׁבַּפָּרָה, אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה, אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב, אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצֹרָע, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל הַפָּרֹכֶת, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב, מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{המשנה|ז|ג|מנחות}} &lt;קטע התחלה=ז/&gt;שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִלּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִלּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אֶחָת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:משנה מנוקד|מנחות ג]]
[[קטגוריה:מסכת מנחות|ג]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>ly2nd0opsrx10w086nx0pn3k3sqmn37</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:חובב תחבורה ציבורית</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1757126</id>
    <revision>
      <id>3102303</id>
      <timestamp>2026-11-09T18:24:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>חובב תחבורה ציבורית</username>
        <id>46928</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;תורם בעיקר מויקיפדיה...&quot;</comment>
      <origin>3102303</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="41" sha1="3dbcl0bgt51m0u0hjltvam4q10mkp5z" xml:space="preserve">תורם בעיקר מויקיפדיה...</text>
      <sha1>3dbcl0bgt51m0u0hjltvam4q10mkp5z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:חובב תחבורה ציבורית</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1757127</id>
    <revision>
      <id>3102305</id>
      <timestamp>2026-11-09T18:43:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברוך הבא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3102305</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="137" sha1="listedncx8wzvi2ycju8wyxt1dxuk80" xml:space="preserve">== ברוך הבא ==
{{בה}}

-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:43, 9 בנובמבר 2026 (IST)</text>
      <sha1>listedncx8wzvi2ycju8wyxt1dxuk80</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:Biblia Hebraica.pdf/999</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1757128</id>
    <revision>
      <id>3102306</id>
      <timestamp>2026-11-09T20:37:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>על פי דף [[דברי הימים ב יד/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3102306</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4157" sha1="pflwtzwau65i33c8g7qzuy84jqt2cuk" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד‎‎}}
לִֽיהוּדָ֔ה לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְלַֽעֲשׂ֥וֹת הַתּוֹרָ֖ה וְהַמִּצְוָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|4}}וַיָּ֙סַר֙ מִכׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֶת־הַבָּמ֖וֹת וְאֶת־הַֽחַמָּנִ֑ים וַתִּשְׁקֹ֥ט הַמַּמְלָכָ֖ה לְפָנָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|ה}}וַיִּ֛בֶן עָרֵ֥י מְצוּרָ֖ה בִּֽיהוּדָ֑ה כִּֽי־שָֽׁקְטָ֣ה הָאָ֗רֶץ וְאֵין־עִמּ֤וֹ מִלְחָמָה֙ בַּשָּׁנִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כִּֽי־הֵנִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לֽוֹ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|6}}וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֜ה נִבְנֶ֣ה{{מ:לגרמיה-2}} אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְנָסֵ֨ב חוֹמָ֣ה וּמִגְדָּלִים֮ דְּלָתַ֣יִם וּבְרִיחִים֒ עוֹדֶ֨נּוּ הָאָ֜רֶץ לְפָנֵ֗ינוּ כִּ֤י דָרַ֙שְׁנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ דָּרַ֕שְׁנוּ וַיָּ֥נַח לָ֖נוּ מִסָּבִ֑יב וַיִּבְנ֖וּ וַיַּצְלִֽיחוּ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|7}}וַיְהִ֣י לְאָסָ֔א חַיִל֮ נֹשֵׂ֣א צִנָּ֣ה וָרֹמַח֒ מִֽיהוּדָה֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וּמִבִּנְיָמִ֗ן נֹֽשְׂאֵ֤י מָגֵן֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת מָאתַ֥יִם וּשְׁמוֹנִ֖ים אָ֑לֶף כׇּל־אֵ֖לֶּה גִּבּ֥וֹרֵי חָֽיִל׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|8}}וַיֵּצֵ֨א אֲלֵיהֶ֜ם זֶ֣רַח הַכּוּשִׁ֗י בְּחַ֙יִל֙ אֶ֣לֶף אֲלָפִ֔ים וּמַרְכָּב֖וֹת שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיָּבֹ֖א עַד־מָֽרֵשָֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|9}}וַיֵּצֵ֥א אָסָ֖א לְפָנָ֑יו וַיַּֽעַרְכוּ֙ מִלְחָמָ֔ה בְּגֵ֥יא צְפָ֖תָה לְמָֽרֵשָֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|י}}וַיִּקְרָ֨א אָסָ֜א אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָיו֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֵין־עִמְּךָ֤ לַעְזֹר֙ בֵּ֥ין רַב֙ לְאֵ֣ין כֹּ֔חַ עׇזְרֵ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי־עָלֶ֣יךָ נִשְׁעַ֔נּוּ וּבְשִׁמְךָ֣ בָ֔אנוּ עַל־הֶֽהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אַ֔תָּה אַל־יַעְצֹ֥ר עִמְּךָ֖ אֱנֽוֹשׁ׃
{{סס}}{{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|11}}וַיִּגֹּ֤ף יְהֹוָה֙ אֶת־הַכּוּשִׁ֔ים לִפְנֵ֥י אָסָ֖א וְלִפְנֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיָּנֻ֖סוּ הַכּוּשִֽׁים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|12}}וַיִּרְדְּפֵ֨ם אָסָ֜א וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־עִמּוֹ֮ עַד־לִגְרָר֒ וַיִּפֹּ֤ל מִכּוּשִׁים֙ לְאֵין־לָהֶ֣ם מִחְיָ֔ה כִּֽי־נִשְׁבְּר֥וּ לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וְלִפְנֵ֣י מַֽחֲנֵ֑הוּ וַיִּשְׂא֥וּ שָׁלָ֖ל הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|13}}וַיַּכּ֗וּ אֵ֤ת כׇּל־הֶֽעָרִים֙ סְבִיב֣וֹת גְּרָ֔ר כִּֽי־הָיָ֥ה פַֽחַד־יְהֹוָ֖ה עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּבֹ֙זּוּ֙ אֶת־כׇּל־הֶ֣עָרִ֔ים כִּֽי־בִזָּ֥ה רַבָּ֖ה הָֽיְתָ֥ה בָהֶֽם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|14}}וְגַם־אָֽהֳלֵ֥י מִקְנֶ֖ה הִכּ֑וּ וַיִּשְׁבּ֨וּ צֹ֤אן לָרֹב֙ וּגְמַלִּ֔ים וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>pflwtzwau65i33c8g7qzuy84jqt2cuk</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102307</id>
      <parentid>3102306</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T21:03:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */ על פי דף [[דברי הימים ב טו/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3102307</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6991" sha1="lw98wh4rydr2ia16yga5l5lksbvvvl4" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד‎‎}}
לִֽיהוּדָ֔ה לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְלַֽעֲשׂ֥וֹת הַתּוֹרָ֖ה וְהַמִּצְוָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|4}}וַיָּ֙סַר֙ מִכׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֶת־הַבָּמ֖וֹת וְאֶת־הַֽחַמָּנִ֑ים וַתִּשְׁקֹ֥ט הַמַּמְלָכָ֖ה לְפָנָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|ה}}וַיִּ֛בֶן עָרֵ֥י מְצוּרָ֖ה בִּֽיהוּדָ֑ה כִּֽי־שָֽׁקְטָ֣ה הָאָ֗רֶץ וְאֵין־עִמּ֤וֹ מִלְחָמָה֙ בַּשָּׁנִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כִּֽי־הֵנִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לֽוֹ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|6}}וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֜ה נִבְנֶ֣ה{{מ:לגרמיה-2}} אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְנָסֵ֨ב חוֹמָ֣ה וּמִגְדָּלִים֮ דְּלָתַ֣יִם וּבְרִיחִים֒ עוֹדֶ֨נּוּ הָאָ֜רֶץ לְפָנֵ֗ינוּ כִּ֤י דָרַ֙שְׁנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ דָּרַ֕שְׁנוּ וַיָּ֥נַח לָ֖נוּ מִסָּבִ֑יב וַיִּבְנ֖וּ וַיַּצְלִֽיחוּ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|7}}וַיְהִ֣י לְאָסָ֔א חַיִל֮ נֹשֵׂ֣א צִנָּ֣ה וָרֹמַח֒ מִֽיהוּדָה֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וּמִבִּנְיָמִ֗ן נֹֽשְׂאֵ֤י מָגֵן֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת מָאתַ֥יִם וּשְׁמוֹנִ֖ים אָ֑לֶף כׇּל־אֵ֖לֶּה גִּבּ֥וֹרֵי חָֽיִל׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|8}}וַיֵּצֵ֨א אֲלֵיהֶ֜ם זֶ֣רַח הַכּוּשִׁ֗י בְּחַ֙יִל֙ אֶ֣לֶף אֲלָפִ֔ים וּמַרְכָּב֖וֹת שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיָּבֹ֖א עַד־מָֽרֵשָֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|9}}וַיֵּצֵ֥א אָסָ֖א לְפָנָ֑יו וַיַּֽעַרְכוּ֙ מִלְחָמָ֔ה בְּגֵ֥יא צְפָ֖תָה לְמָֽרֵשָֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|י}}וַיִּקְרָ֨א אָסָ֜א אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָיו֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֵין־עִמְּךָ֤ לַעְזֹר֙ בֵּ֥ין רַב֙ לְאֵ֣ין כֹּ֔חַ עׇזְרֵ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ כִּֽי־עָלֶ֣יךָ נִשְׁעַ֔נּוּ וּבְשִׁמְךָ֣ בָ֔אנוּ עַל־הֶֽהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אַ֔תָּה אַל־יַעְצֹ֥ר עִמְּךָ֖ אֱנֽוֹשׁ׃
{{סס}}{{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|11}}וַיִּגֹּ֤ף יְהֹוָה֙ אֶת־הַכּוּשִׁ֔ים לִפְנֵ֥י אָסָ֖א וְלִפְנֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיָּנֻ֖סוּ הַכּוּשִֽׁים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|12}}וַיִּרְדְּפֵ֨ם אָסָ֜א וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־עִמּוֹ֮ עַד־לִגְרָר֒ וַיִּפֹּ֤ל מִכּוּשִׁים֙ לְאֵין־לָהֶ֣ם מִחְיָ֔ה כִּֽי־נִשְׁבְּר֥וּ לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וְלִפְנֵ֣י מַֽחֲנֵ֑הוּ וַיִּשְׂא֥וּ שָׁלָ֖ל הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|13}}וַיַּכּ֗וּ אֵ֤ת כׇּל־הֶֽעָרִים֙ סְבִיב֣וֹת גְּרָ֔ר כִּֽי־הָיָ֥ה פַֽחַד־יְהֹוָ֖ה עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּבֹ֙זּוּ֙ אֶת־כׇּל־הֶ֣עָרִ֔ים כִּֽי־בִזָּ֥ה רַבָּ֖ה הָֽיְתָ֥ה בָהֶֽם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|יד|14}}וְגַם־אָֽהֳלֵ֥י מִקְנֶ֖ה הִכּ֑וּ וַיִּשְׁבּ֨וּ צֹ֤אן לָרֹב֙ וּגְמַלִּ֔ים וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ָ|ֽ}}ם׃
{{סוף}}
'''{{מרכז|טו}}'''
{{טקסט מנוקד‎‎}}
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|א}}וַֽעֲזַרְיָ֙הוּ֙ בֶּן־עוֹדֵ֔ד הָֽיְתָ֥ה עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|2}}וַיֵּצֵא֮ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א וְכׇל־יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֑ן יְהֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ בִּֽהְיֽוֹתְכֶ֣ם עִמּ֔וֹ וְאִם־תִּדְרְשֻׁ֙הוּ֙ יִמָּצֵ֣א לָכֶ֔ם וְאִם־תַּֽעַזְבֻ֖הוּ יַֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|3}}וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א{{מ:לגרמיה-2}} אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|4}}וַיָּ֙שׇׁב֙ בַּצַּר־ל֔וֹ עַל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וַיִּמָּצֵ֥א לָהֶֽם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|ה}}וּבָֽעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לַיּוֹצֵ֣א וְלַבָּ֑א כִּ֚י מְהוּמ֣וֹת רַבּ֔וֹת עַ֥ל כׇּל־יֽשְׁבֵ֖י הָֽאֲרָצֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|6}}וְכֻתְּת֥וּ גוֹי־בְּג֖וֹי וְעִ֣יר בְּעִ֑יר כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים הֲמָמָ֖ם בְּכׇל־צָרָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|7}}וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר לִפְעֻלַּתְכֶֽם׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|8}}וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮{{הערה|נ&quot;א {{גדול|עֲזַרְיָהוּ֘ בֶּן־}}}} עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּֽעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכׇּל־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְהֹוָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|9}}וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת־כׇּל־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵֽאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִשִּׁמְע֑וֹן כִּֽי־נָֽפְל֨וּ עָלָ֤יו
{{סוף}}
----
{{הערות שוליים}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>lw98wh4rydr2ia16yga5l5lksbvvvl4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בית מועד/דרוש כב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757129</id>
    <revision>
      <id>3102312</id>
      <timestamp>2026-11-09T22:12:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{סרגל ניווט|בית מועד||דרוש כא|דרוש כב|דרוש כג|}} == דרוש שנים ועשרים - לשבת הגדול: ==  '''&lt;big&gt;&lt;big&gt;בעיקר גאולת מצרים:&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''  '''&lt;big&gt;והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום ושחטו אותו כל קהל כו':&lt;/big&gt;'''   '''במדרש (שמות רבה פ' י&quot;ו)''': '''אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת...&quot;</comment>
      <origin>3102312</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25568" sha1="s9h3tkmk9qmtoi6481f3inul7z09sto" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|בית מועד||דרוש כא|דרוש כב|דרוש כג|}}
== דרוש שנים ועשרים - לשבת הגדול: ==

'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;בעיקר גאולת מצרים:&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''

'''&lt;big&gt;והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום ושחטו אותו כל קהל כו':&lt;/big&gt;''' 

'''במדרש (שמות רבה פ' י&quot;ו)''': '''אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת אלילים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלקים ויוודע מה בין הקב&quot;ה לעבודת אלילים. אתה מוצא ד' פעמים בדף א' הראה ירמיהו גנותה של ע&quot;א ושבחו של אלקים, שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו כי חקות העמים הבל הוא. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, מאין כמוך ה' (סימן מסר), מי לא יראך כו', שמעתם שבחו של הב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א. ובאחת יבערו ויכסלו כסף מרוקע וכו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, וה' אלקים אמת כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, כדנא תאמרון להום כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, עושה ארץ בכחו כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, נבער כל אדם מדעת, הבל המה כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של מקום, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו י&quot;י צבאות שמו:'''

===כמו נער היו ישראל במצרים.===
לא היו ישראל ראויים להענש על מה שעבדו ע&quot;א במצרים ונטמאו בגילוליהם לפי שלא הוזהרו עדין להתרחק מע&quot;א. וקודם מתן תורה היתה הבחירה רופפת בידם כמו שביארנו בפרשת ראה, והיו כמו נער שעם שיחטא לא יענש, וכן כתיב כי נער ישראל כו'. וגם שמסורת היה בידם מאבותיהם שאלקים אין בלתו ית'. הנה למה שהיו ישראל משועבדים למצריים כל כך הוי כאלו היו משועבדים לשר של מצרים ולעבוד עבודת עובדיו. על דרך (כתובות קי, ב): כל בר ישראל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לפי שהוראת השרים עליו בהיותו עומד תחת רשות אמצעיים. וכל שכן שישראל במצרים היו עבדים לעבדים, אמנם עם כל זה לא היו גם כן ראויים לצאת מתחת יד המצריים אחרי שהיו רדופים לעשות כמעשיהם, והיה בזה תחילתם באונס וסופם ברצון, אלא כי למה שכבר נתן קץ לשעבוד זה של מצריים ולא אירחו האל יתברך, אבל חשב עליו למהרו כדי שלא יחמיצו ישראל כל כך שלא יהיו יכולים לצאת ממצרים, ועוד לפי שהוסיפו המצריים לענות בישראל סרה בעבודה קשה יותר מדי, זה וזה גרם להוציאם ממצרים מהרה. ואולם יען שהיו ישראל אחוזים בפח יקושים לכודים בחבלי עוני הגלות מטה ומעלה, מטה מעוני מצרים ומעלה מעוני שריהם שהחזיקו בהם אם בהיותם ברשותם ואם מפני שנסרכו אחריהם, לפיכך הוצרך כדי לגאלם מגלות זה הקשה להשפיל ולהוריד מכסאותם כל שרי האומות כרגע, לפי שכלם היו נגררים עם שר מצרים ומסכימים לשעבד את ישראל, ובכן יהיה נודע שיש לשרי העמים עילה עוללת בם והם עלולים וישראל ישימו באלקים כסלם שהוא אלקים אמת ומלך עולם שהוציאם מרשותם בעל כרחם לפי שאין ממשלתם אלא מאתו ב&quot;ה. ואך הסבה שהובאו ישראל למדה זו להשתעבד שם היא כי במלכות מצרים היו כלולים אז כל מלכי עמים שפרעה גבר על כלם. וכאילו בזה היו ישראל משועבדים לכל העמים, ועם שבהרבה מקומות דברנו בה. גם עתה נאמר כי כדי שישראל יבאו להיות אומה שלימה מיוחדת לעבודת האל ית' שיקרא שמו עליה היו צריכים צירוף וזיקוק להוציא הפסולת והסיג מהקליפה הכסה שנולדה מחמת הנחש הקדמוני מן האדמה אשר אררה ה' ואמר לאדם בעצבון תאכלנה וגומר. ולהסיר מעליהם חוב זה הוטל עליהם שעבוד מצרים בחומר ובלבנים כו'. כי בזה פרעו החוב ויצאו מכלל ארור, וגם שהאבות ע&quot;ה הכינו עצמם לזאת ועשו והצליחו לא היתה עשייתם אלא התחלה והכנה לישראל שיגרמו התקון בצירוף וזיקוק שעלה להם בשעבוד ועינוי מצרים, שעבוד לגוף ועינוי לנפש, ולכך נמשל גלות מצרים לכור הברזל והוא כח ס&quot;מ, וכל האומות ההן חשבו ששעבוד ישראל להנאתן של אומות, ולא ידעו שהוא לטובתן של ישראל שבשעבוד זה יצאו לשעבוד האל ית', וכדי שיכנסו תחת עבודתו ב&quot;ה היה הכרח להכביד עליהם שעבוד כל האומות כאחת כי בכך יצאו מדבר להפכו כדרכו של בורא עולם שעושה דבר מהפכו. 

===למה נתרצה פרעה למרע&quot;ה שלא יעבדו ישראל בשבת, כאמרם ע&quot;ה ישמח משה במתנת חלקו.===
ולפי מה שראו המצרים שמזל ישראל מורה עבדות ושפלות, ולכן אמרו שכוכב שבתי הוא בית עבדים היה מורה על ישראל שעבוד ודימו בזה לשעבדם, וכדי שתתקיים הוראת שבתי על ישראל לרעה נתרצה פרעה למשה שלא יעבדו בשבת כי אמר בכך יתחזק הוראתו עליהם. ובשבת שהוא יום שבתי לא יצאו לחירות בודאי כי הוא המשעבד אותם, והם לא ידעו כי שומע האל ית' היות שעבוד ישראל ראויה לו לשמו בעבודת התורה, וכאמרו: כי לי בני ישראל עבדים. ולא עבדים לעבדים. וכן כתיב: אשר הוצאתי אתכם מבית עבדים. והפך הקב&quot;ה הוראת שבתי שהיא עבדות ושפלות שממה למנוחה ולעבודה של קדושה לגדולה וענג, ורצה שעיקר גאולה זו ותחילתה יהיה בשבת להורות שהשעבוד שהיה שפלות ועצבות רוח שמצד שבתי נתהוה לישראל לשעבוד של גדולה וקורת רוח, ולכן צוה לקחת השה בעשור לחדש שהיה שבת שזה היה עיקר הגאולה כמו שנאמר, ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול שבא בו הגדולה לישראל במקום השפלות והעבדות. וזה יהיה סימן גם כן לכל ישראל שאל ישעו בדברי הככבים והמזלות לומר הנה נולדתי תחת הוראת מזל טוב או הפך, אלא יתחזק בעבודת האל יתברך אשר הוא עושה חפצו בככבים ואין הדבר תלוי אלא בשמים העליונים כמו שעמדנו בדרוש הקודם. ועתה נמשיך ביאור ענין הדרוש ונאמר כי לפי שכל העמים ואלוקיהם הם השרים הממונים עליהם אז נועדו יחד לשעבד את ישראל, כאמור: כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. היינו מלכי העמים נועדו להשתעבד על ישראל, המה ראו גם כן בגאולתן כן תמהו איך יצאו משעבודם, וכמו שכלם הסכימו בשעבודם כך לקו כלם בגאולתם, וגם שהמכה לא נקראת אלא על שם מצרים כלם במשמע ובשפלות מצרים נשפלו כלם דומים לעשרה היושבים על הספסל בא אחד ודחה היושב ראשונה כלפי מטה כלם נדחים ונשפלים על ידו, וכן בגאולה זו ונשפלו כל השרים על ידי השפלת שר מצרים שהיה יושב ראשונה. 

===היד הגדולה.===
ולפיכך הוצרך בגאולה זו גילוי כח היד הגדולה, וכאמרו: וירא ישראל את היד הגדולה בהשפלת כל השרים, ולא שקשה אצלו יתברך לעשות כזאת כי הכל נעשה ברצונו ב&quot;ה. אמנם בשתי בחינות נאמר שיצאו ישראל בעבור היד הגדולה. אם כי לפי שלא היו ראויים ישראל לגאולה הוצרך היד הגדולה, ועוד כי בעבור שיוודע שמו הגדול ע&quot;י נגאלו, ואם שלהיות מינוי השרים מהיד הגדולה היינו להראות גדולתו ית' כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כך ראויה היתה השפלתם שתהא ביד הגדולה. ולכך נקרא שבת זה שבת הגדול על שם היד הגדולה שתחלת הוראתה היה בשבת לפני פסח מצרים. ואך הטעם הנכון הוא שלא היתה אפשרית גאולת מצרים אצל ישראל כי אם עם פתיחת חמשים שערי בינה שמהם חירות וגאולה יוצאה לעולם והיא היד הגדולה. היינו הכוללת חמשים שערי בינה כשם שהיד כוללת חמש אצבעות כל אחד כולל עשר הרי נ', וכנגדן כתיב חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה. לומר שהיתה יציאת מצרים מכח היד הגדולה ובזכות חמשה חומשי תורה שהם עמודים לחמשים שערי בינה. שבפתיחתה נסגרו שערי הטומאה שכנגדם מ&quot;ט פנים טמא ומ&quot;ט פנים טהור, והוצרך כל החרדה הזאת לפי שלא היו ישראל ראויים לצאת ממצרים וגם כי להוציאם ממצרים היה צריך להשפיל כל אלהי העמים כמו שאמרנו אשר היו רצופים וכרוכים עם אלהי מצרים, ואהני גאולה זו שבה יצאו ישראל מתחת רשות כל האומות באופן שהיו ראויים להכנס תחת הנהגתו יתברך בלי אמצעי. ואמנם במה שרצה האל ית' להודיע בגאולת מצרים שבחו על כל אלהים הוציאם באותות ובמופתים רבים אשר נראו ונודעו לכל העמים ונגלה לעיניהם היאך הושפלו אלהיהם הם השרים שלהם היושבים על כסאות האומות אשר ממשלתם מה' צבאות שהוא הפקיד אותם במשמרותם לבית הוראת אומותם כפי הממשלה הקצובה להן אשר אלו השרים הם למעלה מהגלגלים יושבים ראשונה במלכות, וע&quot;י המזלות הנגלות מארובות השמים נתחזקו האומות בעבודת ככבים ומזלות כל אחד כפי הוראת מזל שלה באמרם שהמזלות משפיעות להן מכח אלהיהם הם השרים העומדים עליהם ועבודות שלהם היו בדברים המתיחסים לככבים שהיו עובדים כגון מצרים שהם הראשים היו עובדים מזל טלה בצורת הטלה ועם הטלה וכן כל כיוצא. 

===הי' מכות כנגד י' גלגלים.===
ולפי שהגלגלים עשרה עם העליון שהוא גלגל השכל שממנו נפרדים השרים, הביא הקב&quot;ה על המצריים עשר מכות כנגד העשר גלגלים להורות שהוא אל אמת שכחו וגבורתו מלא עולם, והגלגלים והשרים לעומתם כלם נכנעים ונענים לו ית', ומכת הדם כנגד הלבנה שממשלתה במים והמים נהפכו לדם. הצפרדע כנגד ככ&quot;ב המקרקר הדבור והצפרדעים היו מקרקרים וצועקים באזניהם. כנים כנגד נוגה המעונג. ערוב כנגד חמ&quot;ה המעוררת ומערבת החומרים והמזגים. דבר כנגד מאדי&quot;ם הגורם מיתה. שחין כנגד צד&quot;ק שהוא מצדיק וזה מרשיע. בהיות השחין סימן לעבירה, על דרך אמרם (שבת לג, א): סימן לעבירה הדרוקן. ברד כנגד שבת&quot;י המורה השחתה והפסד בתחתונים. ארבה לרוב כנגד אזו&quot;ר המזלו&quot;ת שבו הככבים לרוב. חשך כנגד גלגל חלק שאין בו ככב. מכת בכורות כנגד גלגל השכל העשירי שממנו מסודרים שבעים שרים המשפיעים הצורות לחומרים כפי מה שהם. ובמכה זו הסיר הצורות הראשייות ולקו משפיעיהם. 

===י' הללויה כנגד י' גלגלים.===
ובכן נודע אלקותו יתברך מצד הנסים והנפלאות שעשה בעולם שהם אותות ומופתים כי הוא מלך גדול על כל אלקים, ועל זה כתיב: הללויה הללו אל בקדשו כנגד גלגל השכל. הללוהו ברקיע עזו כנגד גלגל חלק. הללוהו בגבורותיו כנגד גלגל הככבים והמזלות שבו נראים גבורותיו בפירוש. הללוהו כרוב גדלו כנגד גלגל שבתי. הללוהו בתקע שופר כנגד גלגל צדק. הללוהו בנבל וכנור כנגד גלגל מאדים. הללוהו בתוף ומחול כנגד גלגל חמה. הללוהו במינים ועוגב כנגד גלגל נוגה. הללוהו בצלצלי שמע כנגד גלגל כוכב. הללוהו בצלצלי תרועה כנגד גלגל לבנה. הרי שבגאולת מצרים נתפרסם בעולם אלקותו ב&quot;ה ונודע שהשמים ונוטיהם הם השכלים הנפרדים אשר עליהם כלם ברואים ועלולים מכחו ית' באומרו: בורא השמים ונוטיהם. ואין צ&quot;ל הארץ אלא חשיבות בריאתה הוא רקע הארץ וצאצאיה. וגם נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ולפי שכל זה היה בעבור כבוד שמו, הנה ישראל שהם הכירו זה והיו אמצעיים בדבר, להם מסור הילול שמו ית' ועבודתו ע&quot;י גאולה זו. וכמו שבאמצעות אברהם נודע שיש מנהיג לעולם כך באמצעות ישראל נודע שיש לו בורא לפי ששנה טבע ההויות. ואין זה כי אם פעל הבורא עצמו ולפיכך נבחרו ישראל להיותם מונהגים מהקב&quot;ה בלתי אמצעות שר ומזל. והראיה שביציאת מצרים יצאו מתחת הנהגת המזלות והשרים אשר היו משועבדים תחתם ולא לבד בגופם היו משועבדים למצריים כי גם בנפשם היו משועבדים למזלות ולשרים וגלות הגוף היה עם גלות הנפש. 

===הגאולה היתה ראויה מג' צדדים.===
ולכן כשיצאו משעבוד מצרים יצאו מהגלות ממטה וממעלה. ועוד נכנסו תחת הנהגה אלקית פרטית ועבודה מיוחדת לגוף ולנפש. והוא הנרצה באמרו: לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם כו' ולקחתי אתכם כו'. כי אחרי שהקדים שהגאולה היתה ראויה משלשה צדדים מזכות אבות כאמרו: וארא אל אברהם וכו'. מצד שבועתו כאמרו: וגם הקימותי וגומר. מצד דוחק ישראל כאמרו: וגם אני שמעתי. פירש ענין הגאולה ואמר: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. שביחודי לבדי אוציא ישראל משעבודם. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים למטה, והצלתי אתכם מעבודתם היינו מבית המזל שלהם המורה עליהם עבודתם זו. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מתחת רשות השרים של מעלה החוטפים נשמותיכם לשעבדם אליהם. ולפי שזו עיקר הגאולה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' על דרך ובאלוקיהם עשה ה' שפטים. וכנגד מה שאכניסם ברשותי ויהיו מיוחדים לעבודתו ומונהגים ממני בלתי אמצעי אמר ולקחתי אתכם לי וגומר. ובמה שהיתה הגאולה באופן זה בודאי שלא היו ישראל משועבדים עוד לשום אומה ומזל ושר כי יצאו מתחת יד כלם, ואחרי שיציאתם נגד רצון כל האומות וטבע המזלות והשרים שלהם על כן הוא ית' לבדו היה שנתעסק בגאולה זו. כי אין מי שיכריח וישנה הרצון והטבע כי אם האל ב&quot;ה. וימשך עם זה שנתהוו ישראל אומה מיוחדת לעצמה משונה מכל האומות ומיועדת לשמו של הב&quot;ה ולעבודתו ומציאותה היתה בהעדר המצרים לה, ולהודיע זה רצוני שגאולתנו ממצרים היתה מאת ה' לא ע&quot;י מזל ושר כי אדרבה הם היו מורים על ישראל עבדות ושפלות, צונו בתורה על קרבן הפסח בהרבה חקים כלם מורים שגאולת מצרים היתה מאתו ית' ממש לא זולת, לפי שהיה צורך בה להשבית כחות העמים מעל ישראל ולהראות לישראל כח אלקותו כדי שיקבלו עול מלכותו, וכל זה לא יהיה אלא מיד האלקים, ולפי שהמזלות הן מראות הצובאות לאומות אשר צבאו פתח אהליהן בעבודת אלוקיהן כמו שנודע מדרכיהן ומנהגן בימים ההם. אשר מהראשונים היו המצריים מלאים גילולי' ואלהי מצרים כיוצא בהן ראשי אלהים אחרים, וראש המזלות הוא טלה שאליו היו נוטות כל עבודות זרות שבעולם ובפרט עבודת המצריים, ומרוב ההשפעה שהיתה במצרים ונוסף על השובע שהיה בה שממנו ניזונו בני העולם כל הארץ היתה רדופה למצריים שהיתה כגן ה'. ועל כן צותה תורה על שחיטת קרבן פסח בי&quot;ד בניסן שהוא ממין הצאן להורות על ביטול כח המזלות ועיקר העבודות לאלהים אחרים, והכוונה היתה להוציא ישראל מכללן של א&quot;ה. ועם ביטול כח אלהי מצרים נודע ביטול כח כל אלהי העמים והמזלות, ולכן החמירה תורה בקרבן פסח וצותה עליו חקים רבים כלם נכוחי' לשבור מלתעות העבודות זרות, ולהראות הכח האלקי השליט מעלה ומטה.

===למה היה מקחו בעשור.===
ולפי שכל מדרגות המציאות נכללות בעשר ויחיד בכלם מושל בהן צוה לקחת פסח מצרים בעשור לחדש ושימנו עליו כל אחד לבית אבות, להורות שבתי אבות ישראל אינן תחת בתי אבות המזלות כאומות כי סר כחן מעליהן מעתה, וכן השחיטה סימנא על ביטול כח ס&quot;מ ויצה&quot;ר כמו שבשחיטת החי יוסר כחו וחיותו, וזה ענין שחיטת יצה&quot;ר לעתיד לבא וכן שחיטת ס&quot;מ, וכשם שהשחיטה מכשרת מידי נבלה כך תהיה שחיטת ס&quot;מ ויצה&quot;ר. ושחיטת הפסח רמז לזה ולכן היתה בהלל והודאה ונתינת הדם עם אגודת אזוב על שתי המזוזות ועל המשקוף הוראה עצומה שכחות המזלות שהן מזוזות וזרועות העולם והשרים שהם המשקוף הממונים להשקיף בתחתונים אין כחם והשקפתם על ישראל כי אם על שאר הבריות ועל הצמחים עד הפחות שהוא האזוב. ונתינה זו לא נעשית אלא במצרים שהיה צורך והוראת שעה לבטל החיצונים מפני השכינה, ולהורות שמשכו ידיהם מן הע&quot;א שלכן אמר: ולא יהיה בכם נגף למשחית כו'. ומרע&quot;ה אמר: והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. לפי שלהסתלק מן הע&quot;א צריך להסתלק מעיקרה תחלה שהוא מציאות השרים היינו לצאת מתחת הנהגתם, וכן מתחת הנהגת המזלות, וקרבן פסח היה צלי אש להורות שאש הדין האלקי יכלה הע&quot;א, ונאכל עד חצות על מצות ומרורים כי עד הגעת זמן גילוי השכינה דהיינו זמן גאולה יש לנו ליהנות מדברי עוה&quot;ז בעירוב דברים דרך השפעה טבעית ואך לעבודת הבורא. אמנם מדברי ע&quot;א ח&quot;ו אין ליהנות מהן וגם לא מדברי עוה&quot;ז יותר מהצריך וזהו אל תאכלו ממנו נא וכו' אלא דרך העברה והכרח. מתניכם חגורים וגומר נמשכה מכת בכורות שהם בחלק מזל טלה בחצי הלילה לשבור מטות עולות הקליפות מפני בני ישראל, ומכה זו היתה מיד השכינה ממש כאמרו: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגומר, כי במכה זו הושפלו השרים ולקו המזלות מצד העובדים אותם, ולכן לא היתה מכה זו אלא בידו של הב&quot;ה. וידוע כי קודם שתתעורר השכינה לעשות דין ברשעים הוצרך שישראל יהיו כופרים בע&quot;א ומודים ביחוד האל ב&quot;ה. ועל הוראת כפירתם בע&quot;ז שחטו הפסח ונתנו הדם על המשקוף וכו', ועל הוראת אמונתם ביחוד האל מלו עצמם כמו שארז&quot;ל שהיתה נמנעת הגאולה והיציאה ממצרים בזולת המילה שבה תוסר מחיצה ברז&quot;ל של ס&quot;מ שהיא סבת כל הקליפות, והרי שדם פסח מורה ביטול הע&quot;א, וגם המילה מורה קיום היחוד, ובכן הראה הב&quot;ה כח אלקותו במכת בכורות שבה השפיל כל שרי העמים ובטל הוראות המזלות כמו שכתוב: ועברתי בארץ מצרים וכו'. וארז&quot;ל אני ולא המלאך כו'. וביארנוהו בדרושי פרשה זו ועם כל זה נמצא המשחית. 

===זו מכה שבמספר קטן י&quot;ט כחשבון אדנ&quot;י ברכ&quot;ה שהם שם וכנוי השכינה.===
ואם נאמר למאי אצטריך. רבו הדעות והישר בעיני שהשכינה היינו ידה המכונית לה'. היא עצמה היתה נוטלת מהם במכתה חלק וכח האל זר שהיה שרוי בתוכם. והמשחית היה ממיתם אחר כך כדרכו בנטילתו מהם הנפש ואם לא כן מצינו חוטא נשכר שתהא מיתתם של רשעים הללו דרך כבוד ע&quot;י ית'. ולהורות כי גאולה זו מיד האלקים היא רצוני מהשכינה מדה עשירית נלקח פסח מצרים בעשור לחדש כי מאז נאסרו אלהי מצרים ושריהם נהוגים אסורים בזיקים לפני השכינה, ועשר זה היה בשבת כמו שארז&quot;ל. כי כח השבת השבית גאון עריצים ונתגדל כבוד ישראל בגאון יעקב. וזהו יסוד שבת הגדול כמו שאמרנו. ואולם לא נזכר זה בתורה כי ענין זה סתר הוא ולא נגלה עד עיצומו של יום פסח, וכן לדורות היה לקיחתו של פסח בי&quot;ד בניסן. ודע כי אחרי שעונות ישראל גרמו עוד להיות שרי העמים לראש לא היה כבוד של מעלה לפרסם בתורה השפלתם לדור דור כי אך בגאולת מצרים היתה השפלתם בסתר וכן הגאולה היתה בלילה לפי שהכל היה ע&quot;י השכינה. 

===וכן גאולת מצרים נמשלה לאשה.===
והיתה גם כן בחפזון לפי שישראל לא היו ראויים. אמנם בגאולה העתידה תהיה השפלת אלהי מצרים בפרסום ולא בלילה ולא בחפזון ובחמשים שערי בינה ממש לא מצד הנמשך מהם ואז ישחט ס&quot;מ ויצה&quot;ר כי היו ישראל ראויים לכך ולא יהיה עוד שום מין ע&quot;א בעולם ובכן יהיה שבת הגדול מפורסם כי עתה יגדל נא כח אדנ&quot;י.

{{להשלים}}</text>
      <sha1>s9h3tkmk9qmtoi6481f3inul7z09sto</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102313</id>
      <parentid>3102312</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:13:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <comment>/* זו מכה שבמספר קטן י&quot;ט כחשבון אדנ&quot;י ברכ&quot;ה שהם שם וכנוי השכינה. */</comment>
      <origin>3102313</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25567" sha1="i7f2y0eaktgzapstc1fa1n0vpu8te05" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|בית מועד||דרוש כא|דרוש כב|דרוש כג|}}
== דרוש שנים ועשרים - לשבת הגדול: ==

'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;בעיקר גאולת מצרים:&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''

'''&lt;big&gt;והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום ושחטו אותו כל קהל כו':&lt;/big&gt;''' 

'''במדרש (שמות רבה פ' י&quot;ו)''': '''אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת אלילים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלקים ויוודע מה בין הקב&quot;ה לעבודת אלילים. אתה מוצא ד' פעמים בדף א' הראה ירמיהו גנותה של ע&quot;א ושבחו של אלקים, שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו כי חקות העמים הבל הוא. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, מאין כמוך ה' (סימן מסר), מי לא יראך כו', שמעתם שבחו של הב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א. ובאחת יבערו ויכסלו כסף מרוקע וכו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, וה' אלקים אמת כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, כדנא תאמרון להום כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, עושה ארץ בכחו כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, נבער כל אדם מדעת, הבל המה כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של מקום, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו י&quot;י צבאות שמו:'''

===כמו נער היו ישראל במצרים.===
לא היו ישראל ראויים להענש על מה שעבדו ע&quot;א במצרים ונטמאו בגילוליהם לפי שלא הוזהרו עדין להתרחק מע&quot;א. וקודם מתן תורה היתה הבחירה רופפת בידם כמו שביארנו בפרשת ראה, והיו כמו נער שעם שיחטא לא יענש, וכן כתיב כי נער ישראל כו'. וגם שמסורת היה בידם מאבותיהם שאלקים אין בלתו ית'. הנה למה שהיו ישראל משועבדים למצריים כל כך הוי כאלו היו משועבדים לשר של מצרים ולעבוד עבודת עובדיו. על דרך (כתובות קי, ב): כל בר ישראל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לפי שהוראת השרים עליו בהיותו עומד תחת רשות אמצעיים. וכל שכן שישראל במצרים היו עבדים לעבדים, אמנם עם כל זה לא היו גם כן ראויים לצאת מתחת יד המצריים אחרי שהיו רדופים לעשות כמעשיהם, והיה בזה תחילתם באונס וסופם ברצון, אלא כי למה שכבר נתן קץ לשעבוד זה של מצריים ולא אירחו האל יתברך, אבל חשב עליו למהרו כדי שלא יחמיצו ישראל כל כך שלא יהיו יכולים לצאת ממצרים, ועוד לפי שהוסיפו המצריים לענות בישראל סרה בעבודה קשה יותר מדי, זה וזה גרם להוציאם ממצרים מהרה. ואולם יען שהיו ישראל אחוזים בפח יקושים לכודים בחבלי עוני הגלות מטה ומעלה, מטה מעוני מצרים ומעלה מעוני שריהם שהחזיקו בהם אם בהיותם ברשותם ואם מפני שנסרכו אחריהם, לפיכך הוצרך כדי לגאלם מגלות זה הקשה להשפיל ולהוריד מכסאותם כל שרי האומות כרגע, לפי שכלם היו נגררים עם שר מצרים ומסכימים לשעבד את ישראל, ובכן יהיה נודע שיש לשרי העמים עילה עוללת בם והם עלולים וישראל ישימו באלקים כסלם שהוא אלקים אמת ומלך עולם שהוציאם מרשותם בעל כרחם לפי שאין ממשלתם אלא מאתו ב&quot;ה. ואך הסבה שהובאו ישראל למדה זו להשתעבד שם היא כי במלכות מצרים היו כלולים אז כל מלכי עמים שפרעה גבר על כלם. וכאילו בזה היו ישראל משועבדים לכל העמים, ועם שבהרבה מקומות דברנו בה. גם עתה נאמר כי כדי שישראל יבאו להיות אומה שלימה מיוחדת לעבודת האל ית' שיקרא שמו עליה היו צריכים צירוף וזיקוק להוציא הפסולת והסיג מהקליפה הכסה שנולדה מחמת הנחש הקדמוני מן האדמה אשר אררה ה' ואמר לאדם בעצבון תאכלנה וגומר. ולהסיר מעליהם חוב זה הוטל עליהם שעבוד מצרים בחומר ובלבנים כו'. כי בזה פרעו החוב ויצאו מכלל ארור, וגם שהאבות ע&quot;ה הכינו עצמם לזאת ועשו והצליחו לא היתה עשייתם אלא התחלה והכנה לישראל שיגרמו התקון בצירוף וזיקוק שעלה להם בשעבוד ועינוי מצרים, שעבוד לגוף ועינוי לנפש, ולכך נמשל גלות מצרים לכור הברזל והוא כח ס&quot;מ, וכל האומות ההן חשבו ששעבוד ישראל להנאתן של אומות, ולא ידעו שהוא לטובתן של ישראל שבשעבוד זה יצאו לשעבוד האל ית', וכדי שיכנסו תחת עבודתו ב&quot;ה היה הכרח להכביד עליהם שעבוד כל האומות כאחת כי בכך יצאו מדבר להפכו כדרכו של בורא עולם שעושה דבר מהפכו. 

===למה נתרצה פרעה למרע&quot;ה שלא יעבדו ישראל בשבת, כאמרם ע&quot;ה ישמח משה במתנת חלקו.===
ולפי מה שראו המצרים שמזל ישראל מורה עבדות ושפלות, ולכן אמרו שכוכב שבתי הוא בית עבדים היה מורה על ישראל שעבוד ודימו בזה לשעבדם, וכדי שתתקיים הוראת שבתי על ישראל לרעה נתרצה פרעה למשה שלא יעבדו בשבת כי אמר בכך יתחזק הוראתו עליהם. ובשבת שהוא יום שבתי לא יצאו לחירות בודאי כי הוא המשעבד אותם, והם לא ידעו כי שומע האל ית' היות שעבוד ישראל ראויה לו לשמו בעבודת התורה, וכאמרו: כי לי בני ישראל עבדים. ולא עבדים לעבדים. וכן כתיב: אשר הוצאתי אתכם מבית עבדים. והפך הקב&quot;ה הוראת שבתי שהיא עבדות ושפלות שממה למנוחה ולעבודה של קדושה לגדולה וענג, ורצה שעיקר גאולה זו ותחילתה יהיה בשבת להורות שהשעבוד שהיה שפלות ועצבות רוח שמצד שבתי נתהוה לישראל לשעבוד של גדולה וקורת רוח, ולכן צוה לקחת השה בעשור לחדש שהיה שבת שזה היה עיקר הגאולה כמו שנאמר, ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול שבא בו הגדולה לישראל במקום השפלות והעבדות. וזה יהיה סימן גם כן לכל ישראל שאל ישעו בדברי הככבים והמזלות לומר הנה נולדתי תחת הוראת מזל טוב או הפך, אלא יתחזק בעבודת האל יתברך אשר הוא עושה חפצו בככבים ואין הדבר תלוי אלא בשמים העליונים כמו שעמדנו בדרוש הקודם. ועתה נמשיך ביאור ענין הדרוש ונאמר כי לפי שכל העמים ואלוקיהם הם השרים הממונים עליהם אז נועדו יחד לשעבד את ישראל, כאמור: כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. היינו מלכי העמים נועדו להשתעבד על ישראל, המה ראו גם כן בגאולתן כן תמהו איך יצאו משעבודם, וכמו שכלם הסכימו בשעבודם כך לקו כלם בגאולתם, וגם שהמכה לא נקראת אלא על שם מצרים כלם במשמע ובשפלות מצרים נשפלו כלם דומים לעשרה היושבים על הספסל בא אחד ודחה היושב ראשונה כלפי מטה כלם נדחים ונשפלים על ידו, וכן בגאולה זו ונשפלו כל השרים על ידי השפלת שר מצרים שהיה יושב ראשונה. 

===היד הגדולה.===
ולפיכך הוצרך בגאולה זו גילוי כח היד הגדולה, וכאמרו: וירא ישראל את היד הגדולה בהשפלת כל השרים, ולא שקשה אצלו יתברך לעשות כזאת כי הכל נעשה ברצונו ב&quot;ה. אמנם בשתי בחינות נאמר שיצאו ישראל בעבור היד הגדולה. אם כי לפי שלא היו ראויים ישראל לגאולה הוצרך היד הגדולה, ועוד כי בעבור שיוודע שמו הגדול ע&quot;י נגאלו, ואם שלהיות מינוי השרים מהיד הגדולה היינו להראות גדולתו ית' כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כך ראויה היתה השפלתם שתהא ביד הגדולה. ולכך נקרא שבת זה שבת הגדול על שם היד הגדולה שתחלת הוראתה היה בשבת לפני פסח מצרים. ואך הטעם הנכון הוא שלא היתה אפשרית גאולת מצרים אצל ישראל כי אם עם פתיחת חמשים שערי בינה שמהם חירות וגאולה יוצאה לעולם והיא היד הגדולה. היינו הכוללת חמשים שערי בינה כשם שהיד כוללת חמש אצבעות כל אחד כולל עשר הרי נ', וכנגדן כתיב חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה. לומר שהיתה יציאת מצרים מכח היד הגדולה ובזכות חמשה חומשי תורה שהם עמודים לחמשים שערי בינה. שבפתיחתה נסגרו שערי הטומאה שכנגדם מ&quot;ט פנים טמא ומ&quot;ט פנים טהור, והוצרך כל החרדה הזאת לפי שלא היו ישראל ראויים לצאת ממצרים וגם כי להוציאם ממצרים היה צריך להשפיל כל אלהי העמים כמו שאמרנו אשר היו רצופים וכרוכים עם אלהי מצרים, ואהני גאולה זו שבה יצאו ישראל מתחת רשות כל האומות באופן שהיו ראויים להכנס תחת הנהגתו יתברך בלי אמצעי. ואמנם במה שרצה האל ית' להודיע בגאולת מצרים שבחו על כל אלהים הוציאם באותות ובמופתים רבים אשר נראו ונודעו לכל העמים ונגלה לעיניהם היאך הושפלו אלהיהם הם השרים שלהם היושבים על כסאות האומות אשר ממשלתם מה' צבאות שהוא הפקיד אותם במשמרותם לבית הוראת אומותם כפי הממשלה הקצובה להן אשר אלו השרים הם למעלה מהגלגלים יושבים ראשונה במלכות, וע&quot;י המזלות הנגלות מארובות השמים נתחזקו האומות בעבודת ככבים ומזלות כל אחד כפי הוראת מזל שלה באמרם שהמזלות משפיעות להן מכח אלהיהם הם השרים העומדים עליהם ועבודות שלהם היו בדברים המתיחסים לככבים שהיו עובדים כגון מצרים שהם הראשים היו עובדים מזל טלה בצורת הטלה ועם הטלה וכן כל כיוצא. 

===הי' מכות כנגד י' גלגלים.===
ולפי שהגלגלים עשרה עם העליון שהוא גלגל השכל שממנו נפרדים השרים, הביא הקב&quot;ה על המצריים עשר מכות כנגד העשר גלגלים להורות שהוא אל אמת שכחו וגבורתו מלא עולם, והגלגלים והשרים לעומתם כלם נכנעים ונענים לו ית', ומכת הדם כנגד הלבנה שממשלתה במים והמים נהפכו לדם. הצפרדע כנגד ככ&quot;ב המקרקר הדבור והצפרדעים היו מקרקרים וצועקים באזניהם. כנים כנגד נוגה המעונג. ערוב כנגד חמ&quot;ה המעוררת ומערבת החומרים והמזגים. דבר כנגד מאדי&quot;ם הגורם מיתה. שחין כנגד צד&quot;ק שהוא מצדיק וזה מרשיע. בהיות השחין סימן לעבירה, על דרך אמרם (שבת לג, א): סימן לעבירה הדרוקן. ברד כנגד שבת&quot;י המורה השחתה והפסד בתחתונים. ארבה לרוב כנגד אזו&quot;ר המזלו&quot;ת שבו הככבים לרוב. חשך כנגד גלגל חלק שאין בו ככב. מכת בכורות כנגד גלגל השכל העשירי שממנו מסודרים שבעים שרים המשפיעים הצורות לחומרים כפי מה שהם. ובמכה זו הסיר הצורות הראשייות ולקו משפיעיהם. 

===י' הללויה כנגד י' גלגלים.===
ובכן נודע אלקותו יתברך מצד הנסים והנפלאות שעשה בעולם שהם אותות ומופתים כי הוא מלך גדול על כל אלקים, ועל זה כתיב: הללויה הללו אל בקדשו כנגד גלגל השכל. הללוהו ברקיע עזו כנגד גלגל חלק. הללוהו בגבורותיו כנגד גלגל הככבים והמזלות שבו נראים גבורותיו בפירוש. הללוהו כרוב גדלו כנגד גלגל שבתי. הללוהו בתקע שופר כנגד גלגל צדק. הללוהו בנבל וכנור כנגד גלגל מאדים. הללוהו בתוף ומחול כנגד גלגל חמה. הללוהו במינים ועוגב כנגד גלגל נוגה. הללוהו בצלצלי שמע כנגד גלגל כוכב. הללוהו בצלצלי תרועה כנגד גלגל לבנה. הרי שבגאולת מצרים נתפרסם בעולם אלקותו ב&quot;ה ונודע שהשמים ונוטיהם הם השכלים הנפרדים אשר עליהם כלם ברואים ועלולים מכחו ית' באומרו: בורא השמים ונוטיהם. ואין צ&quot;ל הארץ אלא חשיבות בריאתה הוא רקע הארץ וצאצאיה. וגם נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ולפי שכל זה היה בעבור כבוד שמו, הנה ישראל שהם הכירו זה והיו אמצעיים בדבר, להם מסור הילול שמו ית' ועבודתו ע&quot;י גאולה זו. וכמו שבאמצעות אברהם נודע שיש מנהיג לעולם כך באמצעות ישראל נודע שיש לו בורא לפי ששנה טבע ההויות. ואין זה כי אם פעל הבורא עצמו ולפיכך נבחרו ישראל להיותם מונהגים מהקב&quot;ה בלתי אמצעות שר ומזל. והראיה שביציאת מצרים יצאו מתחת הנהגת המזלות והשרים אשר היו משועבדים תחתם ולא לבד בגופם היו משועבדים למצריים כי גם בנפשם היו משועבדים למזלות ולשרים וגלות הגוף היה עם גלות הנפש. 

===הגאולה היתה ראויה מג' צדדים.===
ולכן כשיצאו משעבוד מצרים יצאו מהגלות ממטה וממעלה. ועוד נכנסו תחת הנהגה אלקית פרטית ועבודה מיוחדת לגוף ולנפש. והוא הנרצה באמרו: לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם כו' ולקחתי אתכם כו'. כי אחרי שהקדים שהגאולה היתה ראויה משלשה צדדים מזכות אבות כאמרו: וארא אל אברהם וכו'. מצד שבועתו כאמרו: וגם הקימותי וגומר. מצד דוחק ישראל כאמרו: וגם אני שמעתי. פירש ענין הגאולה ואמר: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. שביחודי לבדי אוציא ישראל משעבודם. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים למטה, והצלתי אתכם מעבודתם היינו מבית המזל שלהם המורה עליהם עבודתם זו. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מתחת רשות השרים של מעלה החוטפים נשמותיכם לשעבדם אליהם. ולפי שזו עיקר הגאולה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' על דרך ובאלוקיהם עשה ה' שפטים. וכנגד מה שאכניסם ברשותי ויהיו מיוחדים לעבודתו ומונהגים ממני בלתי אמצעי אמר ולקחתי אתכם לי וגומר. ובמה שהיתה הגאולה באופן זה בודאי שלא היו ישראל משועבדים עוד לשום אומה ומזל ושר כי יצאו מתחת יד כלם, ואחרי שיציאתם נגד רצון כל האומות וטבע המזלות והשרים שלהם על כן הוא ית' לבדו היה שנתעסק בגאולה זו. כי אין מי שיכריח וישנה הרצון והטבע כי אם האל ב&quot;ה. וימשך עם זה שנתהוו ישראל אומה מיוחדת לעצמה משונה מכל האומות ומיועדת לשמו של הב&quot;ה ולעבודתו ומציאותה היתה בהעדר המצרים לה, ולהודיע זה רצוני שגאולתנו ממצרים היתה מאת ה' לא ע&quot;י מזל ושר כי אדרבה הם היו מורים על ישראל עבדות ושפלות, צונו בתורה על קרבן הפסח בהרבה חקים כלם מורים שגאולת מצרים היתה מאתו ית' ממש לא זולת, לפי שהיה צורך בה להשבית כחות העמים מעל ישראל ולהראות לישראל כח אלקותו כדי שיקבלו עול מלכותו, וכל זה לא יהיה אלא מיד האלקים, ולפי שהמזלות הן מראות הצובאות לאומות אשר צבאו פתח אהליהן בעבודת אלוקיהן כמו שנודע מדרכיהן ומנהגן בימים ההם. אשר מהראשונים היו המצריים מלאים גילולי' ואלהי מצרים כיוצא בהן ראשי אלהים אחרים, וראש המזלות הוא טלה שאליו היו נוטות כל עבודות זרות שבעולם ובפרט עבודת המצריים, ומרוב ההשפעה שהיתה במצרים ונוסף על השובע שהיה בה שממנו ניזונו בני העולם כל הארץ היתה רדופה למצריים שהיתה כגן ה'. ועל כן צותה תורה על שחיטת קרבן פסח בי&quot;ד בניסן שהוא ממין הצאן להורות על ביטול כח המזלות ועיקר העבודות לאלהים אחרים, והכוונה היתה להוציא ישראל מכללן של א&quot;ה. ועם ביטול כח אלהי מצרים נודע ביטול כח כל אלהי העמים והמזלות, ולכן החמירה תורה בקרבן פסח וצותה עליו חקים רבים כלם נכוחי' לשבור מלתעות העבודות זרות, ולהראות הכח האלקי השליט מעלה ומטה.

===למה היה מקחו בעשור.===
ולפי שכל מדרגות המציאות נכללות בעשר ויחיד בכלם מושל בהן צוה לקחת פסח מצרים בעשור לחדש ושימנו עליו כל אחד לבית אבות, להורות שבתי אבות ישראל אינן תחת בתי אבות המזלות כאומות כי סר כחן מעליהן מעתה, וכן השחיטה סימנא על ביטול כח ס&quot;מ ויצה&quot;ר כמו שבשחיטת החי יוסר כחו וחיותו, וזה ענין שחיטת יצה&quot;ר לעתיד לבא וכן שחיטת ס&quot;מ, וכשם שהשחיטה מכשרת מידי נבלה כך תהיה שחיטת ס&quot;מ ויצה&quot;ר. ושחיטת הפסח רמז לזה ולכן היתה בהלל והודאה ונתינת הדם עם אגודת אזוב על שתי המזוזות ועל המשקוף הוראה עצומה שכחות המזלות שהן מזוזות וזרועות העולם והשרים שהם המשקוף הממונים להשקיף בתחתונים אין כחם והשקפתם על ישראל כי אם על שאר הבריות ועל הצמחים עד הפחות שהוא האזוב. ונתינה זו לא נעשית אלא במצרים שהיה צורך והוראת שעה לבטל החיצונים מפני השכינה, ולהורות שמשכו ידיהם מן הע&quot;א שלכן אמר: ולא יהיה בכם נגף למשחית כו'. ומרע&quot;ה אמר: והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. לפי שלהסתלק מן הע&quot;א צריך להסתלק מעיקרה תחלה שהוא מציאות השרים היינו לצאת מתחת הנהגתם, וכן מתחת הנהגת המזלות, וקרבן פסח היה צלי אש להורות שאש הדין האלקי יכלה הע&quot;א, ונאכל עד חצות על מצות ומרורים כי עד הגעת זמן גילוי השכינה דהיינו זמן גאולה יש לנו ליהנות מדברי עוה&quot;ז בעירוב דברים דרך השפעה טבעית ואך לעבודת הבורא. אמנם מדברי ע&quot;א ח&quot;ו אין ליהנות מהן וגם לא מדברי עוה&quot;ז יותר מהצריך וזהו אל תאכלו ממנו נא וכו' אלא דרך העברה והכרח. מתניכם חגורים וגומר נמשכה מכת בכורות שהם בחלק מזל טלה בחצי הלילה לשבור מטות עולות הקליפות מפני בני ישראל, ומכה זו היתה מיד השכינה ממש כאמרו: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגומר, כי במכה זו הושפלו השרים ולקו המזלות מצד העובדים אותם, ולכן לא היתה מכה זו אלא בידו של הב&quot;ה. וידוע כי קודם שתתעורר השכינה לעשות דין ברשעים הוצרך שישראל יהיו כופרים בע&quot;א ומודים ביחוד האל ב&quot;ה. ועל הוראת כפירתם בע&quot;ז שחטו הפסח ונתנו הדם על המשקוף וכו', ועל הוראת אמונתם ביחוד האל מלו עצמם כמו שארז&quot;ל שהיתה נמנעת הגאולה והיציאה ממצרים בזולת המילה שבה תוסר מחיצה ברז&quot;ל של ס&quot;מ שהיא סבת כל הקליפות, והרי שדם פסח מורה ביטול הע&quot;א, וגם המילה מורה קיום היחוד, ובכן הראה הב&quot;ה כח אלקותו במכת בכורות שבה השפיל כל שרי העמים ובטל הוראות המזלות כמו שכתוב: ועברתי בארץ מצרים וכו'. וארז&quot;ל אני ולא המלאך כו'. וביארנוהו בדרושי פרשה זו ועם כל זה נמצא המשחית. 

===זו מכה שבמספר קטן י&quot;א כחשבון אדנ&quot;י ברכ&quot;ה שהם שם וכנוי השכינה.===
ואם נאמר למאי אצטריך. רבו הדעות והישר בעיני שהשכינה היינו ידה המכונית לה'. היא עצמה היתה נוטלת מהם במכתה חלק וכח האל זר שהיה שרוי בתוכם. והמשחית היה ממיתם אחר כך כדרכו בנטילתו מהם הנפש ואם לא כן מצינו חוטא נשכר שתהא מיתתם של רשעים הללו דרך כבוד ע&quot;י ית'. ולהורות כי גאולה זו מיד האלקים היא רצוני מהשכינה מדה עשירית נלקח פסח מצרים בעשור לחדש כי מאז נאסרו אלהי מצרים ושריהם נהוגים אסורים בזיקים לפני השכינה, ועשר זה היה בשבת כמו שארז&quot;ל. כי כח השבת השבית גאון עריצים ונתגדל כבוד ישראל בגאון יעקב. וזהו יסוד שבת הגדול כמו שאמרנו. ואולם לא נזכר זה בתורה כי ענין זה סתר הוא ולא נגלה עד עיצומו של יום פסח, וכן לדורות היה לקיחתו של פסח בי&quot;ד בניסן. ודע כי אחרי שעונות ישראל גרמו עוד להיות שרי העמים לראש לא היה כבוד של מעלה לפרסם בתורה השפלתם לדור דור כי אך בגאולת מצרים היתה השפלתם בסתר וכן הגאולה היתה בלילה לפי שהכל היה ע&quot;י השכינה.

===וכן גאולת מצרים נמשלה לאשה.===
והיתה גם כן בחפזון לפי שישראל לא היו ראויים. אמנם בגאולה העתידה תהיה השפלת אלהי מצרים בפרסום ולא בלילה ולא בחפזון ובחמשים שערי בינה ממש לא מצד הנמשך מהם ואז ישחט ס&quot;מ ויצה&quot;ר כי היו ישראל ראויים לכך ולא יהיה עוד שום מין ע&quot;א בעולם ובכן יהיה שבת הגדול מפורסם כי עתה יגדל נא כח אדנ&quot;י.

{{להשלים}}</text>
      <sha1>i7f2y0eaktgzapstc1fa1n0vpu8te05</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102314</id>
      <parentid>3102313</parentid>
      <timestamp>2026-11-09T22:14:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Do2or</username>
        <id>5565</id>
      </contributor>
      <origin>3102314</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25567" sha1="duftqcdtwhx2oqxhjtgzibnpt4py4je" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|בית מועד||דרוש כא|דרוש כב|דרוש כג|}}
== דרוש שנים ועשרים - לשבת הגדול: ==

'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;בעיקר גאולת מצרים:&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''

'''&lt;big&gt;והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום ושחטו אותו כל קהל כו':&lt;/big&gt;''' 

'''במדרש (שמות רבה פ' י&quot;ו)''': '''אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת אלילים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלקים ויוודע מה בין הקב&quot;ה לעבודת אלילים. אתה מוצא ד' פעמים בדף א' הראה ירמיהו גנותה של ע&quot;א ושבחו של אלקים, שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו כי חקות העמים הבל הוא. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, מאין כמוך ה' (סימן מסר), מי לא יראך כו', שמעתם שבחו של הב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א. ובאחת יבערו ויכסלו כסף מרוקע וכו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, וה' אלקים אמת כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, כדנא תאמרון להום כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של הקב&quot;ה, עושה ארץ בכחו כו'. שמעתם שבחו של הקב&quot;ה באו ושמעו גנותה של ע&quot;א, נבער כל אדם מדעת, הבל המה כו'. שמעתם גנותה של ע&quot;א באו ושמעו שבחו של מקום, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו י&quot;י צבאות שמו:'''

===כמו נער היו ישראל במצרים.===
לא היו ישראל ראויים להענש על מה שעבדו ע&quot;א במצרים ונטמאו בגילוליהם לפי שלא הוזהרו עדין להתרחק מע&quot;א. וקודם מתן תורה היתה הבחירה רופפת בידם כמו שביארנו בפרשת ראה, והיו כמו נער שעם שיחטא לא יענש, וכן כתיב כי נער ישראל כו'. וגם שמסורת היה בידם מאבותיהם שאלקים אין בלתו ית'. הנה למה שהיו ישראל משועבדים למצריים כל כך הוי כאלו היו משועבדים לשר של מצרים ולעבוד עבודת עובדיו. על דרך (כתובות קי, ב): כל בר ישראל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לפי שהוראת השרים עליו בהיותו עומד תחת רשות אמצעיים. וכל שכן שישראל במצרים היו עבדים לעבדים, אמנם עם כל זה לא היו גם כן ראויים לצאת מתחת יד המצריים אחרי שהיו רדופים לעשות כמעשיהם, והיה בזה תחילתם באונס וסופם ברצון, אלא כי למה שכבר נתן קץ לשעבוד זה של מצריים ולא אירחו האל יתברך, אבל חשב עליו למהרו כדי שלא יחמיצו ישראל כל כך שלא יהיו יכולים לצאת ממצרים, ועוד לפי שהוסיפו המצריים לענות בישראל סרה בעבודה קשה יותר מדי, זה וזה גרם להוציאם ממצרים מהרה. ואולם יען שהיו ישראל אחוזים בפח יקושים לכודים בחבלי עוני הגלות מטה ומעלה, מטה מעוני מצרים ומעלה מעוני שריהם שהחזיקו בהם אם בהיותם ברשותם ואם מפני שנסרכו אחריהם, לפיכך הוצרך כדי לגאלם מגלות זה הקשה להשפיל ולהוריד מכסאותם כל שרי האומות כרגע, לפי שכלם היו נגררים עם שר מצרים ומסכימים לשעבד את ישראל, ובכן יהיה נודע שיש לשרי העמים עילה עוללת בם והם עלולים וישראל ישימו באלקים כסלם שהוא אלקים אמת ומלך עולם שהוציאם מרשותם בעל כרחם לפי שאין ממשלתם אלא מאתו ב&quot;ה. ואך הסבה שהובאו ישראל למדה זו להשתעבד שם היא כי במלכות מצרים היו כלולים אז כל מלכי עמים שפרעה גבר על כלם. וכאילו בזה היו ישראל משועבדים לכל העמים, ועם שבהרבה מקומות דברנו בה. גם עתה נאמר כי כדי שישראל יבאו להיות אומה שלימה מיוחדת לעבודת האל ית' שיקרא שמו עליה היו צריכים צירוף וזיקוק להוציא הפסולת והסיג מהקליפה הכסה שנולדה מחמת הנחש הקדמוני מן האדמה אשר אררה ה' ואמר לאדם בעצבון תאכלנה וגומר. ולהסיר מעליהם חוב זה הוטל עליהם שעבוד מצרים בחומר ובלבנים כו'. כי בזה פרעו החוב ויצאו מכלל ארור, וגם שהאבות ע&quot;ה הכינו עצמם לזאת ועשו והצליחו לא היתה עשייתם אלא התחלה והכנה לישראל שיגרמו התקון בצירוף וזיקוק שעלה להם בשעבוד ועינוי מצרים, שעבוד לגוף ועינוי לנפש, ולכך נמשל גלות מצרים לכור הברזל והוא כח ס&quot;מ, וכל האומות ההן חשבו ששעבוד ישראל להנאתן של אומות, ולא ידעו שהוא לטובתן של ישראל שבשעבוד זה יצאו לשעבוד האל ית', וכדי שיכנסו תחת עבודתו ב&quot;ה היה הכרח להכביד עליהם שעבוד כל האומות כאחת כי בכך יצאו מדבר להפכו כדרכו של בורא עולם שעושה דבר מהפכו. 

===למה נתרצה פרעה למרע&quot;ה שלא יעבדו ישראל בשבת, כאמרם ע&quot;ה ישמח משה במתנת חלקו.===
ולפי מה שראו המצרים שמזל ישראל מורה עבדות ושפלות, ולכן אמרו שכוכב שבתי הוא בית עבדים היה מורה על ישראל שעבוד ודימו בזה לשעבדם, וכדי שתתקיים הוראת שבתי על ישראל לרעה נתרצה פרעה למשה שלא יעבדו בשבת כי אמר בכך יתחזק הוראתו עליהם. ובשבת שהוא יום שבתי לא יצאו לחירות בודאי כי הוא המשעבד אותם, והם לא ידעו כי שומע האל ית' היות שעבוד ישראל ראויה לו לשמו בעבודת התורה, וכאמרו: כי לי בני ישראל עבדים. ולא עבדים לעבדים. וכן כתיב: אשר הוצאתי אתכם מבית עבדים. והפך הקב&quot;ה הוראת שבתי שהיא עבדות ושפלות שממה למנוחה ולעבודה של קדושה לגדולה וענג, ורצה שעיקר גאולה זו ותחילתה יהיה בשבת להורות שהשעבוד שהיה שפלות ועצבות רוח שמצד שבתי נתהוה לישראל לשעבוד של גדולה וקורת רוח, ולכן צוה לקחת השה בעשור לחדש שהיה שבת שזה היה עיקר הגאולה כמו שנאמר, ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול שבא בו הגדולה לישראל במקום השפלות והעבדות. וזה יהיה סימן גם כן לכל ישראל שאל ישעו בדברי הככבים והמזלות לומר הנה נולדתי תחת הוראת מזל טוב או הפך, אלא יתחזק בעבודת האל יתברך אשר הוא עושה חפצו בככבים ואין הדבר תלוי אלא בשמים העליונים כמו שעמדנו בדרוש הקודם. ועתה נמשיך ביאור ענין הדרוש ונאמר כי לפי שכל העמים ואלוקיהם הם השרים הממונים עליהם אז נועדו יחד לשעבד את ישראל, כאמור: כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. היינו מלכי העמים נועדו להשתעבד על ישראל, המה ראו גם כן בגאולתן כן תמהו איך יצאו משעבודם, וכמו שכלם הסכימו בשעבודם כך לקו כלם בגאולתם, וגם שהמכה לא נקראת אלא על שם מצרים כלם במשמע ובשפלות מצרים נשפלו כלם דומים לעשרה היושבים על הספסל בא אחד ודחה היושב ראשונה כלפי מטה כלם נדחים ונשפלים על ידו, וכן בגאולה זו ונשפלו כל השרים על ידי השפלת שר מצרים שהיה יושב ראשונה. 

===היד הגדולה.===
ולפיכך הוצרך בגאולה זו גילוי כח היד הגדולה, וכאמרו: וירא ישראל את היד הגדולה בהשפלת כל השרים, ולא שקשה אצלו יתברך לעשות כזאת כי הכל נעשה ברצונו ב&quot;ה. אמנם בשתי בחינות נאמר שיצאו ישראל בעבור היד הגדולה. אם כי לפי שלא היו ראויים ישראל לגאולה הוצרך היד הגדולה, ועוד כי בעבור שיוודע שמו הגדול ע&quot;י נגאלו, ואם שלהיות מינוי השרים מהיד הגדולה היינו להראות גדולתו ית' כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כך ראויה היתה השפלתם שתהא ביד הגדולה. ולכך נקרא שבת זה שבת הגדול על שם היד הגדולה שתחלת הוראתה היה בשבת לפני פסח מצרים. ואך הטעם הנכון הוא שלא היתה אפשרית גאולת מצרים אצל ישראל כי אם עם פתיחת חמשים שערי בינה שמהם חירות וגאולה יוצאה לעולם והיא היד הגדולה. היינו הכוללת חמשים שערי בינה כשם שהיד כוללת חמש אצבעות כל אחד כולל עשר הרי נ', וכנגדן כתיב חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה. לומר שהיתה יציאת מצרים מכח היד הגדולה ובזכות חמשה חומשי תורה שהם עמודים לחמשים שערי בינה. שבפתיחתה נסגרו שערי הטומאה שכנגדם מ&quot;ט פנים טמא ומ&quot;ט פנים טהור, והוצרך כל החרדה הזאת לפי שלא היו ישראל ראויים לצאת ממצרים וגם כי להוציאם ממצרים היה צריך להשפיל כל אלהי העמים כמו שאמרנו אשר היו רצופים וכרוכים עם אלהי מצרים, ואהני גאולה זו שבה יצאו ישראל מתחת רשות כל האומות באופן שהיו ראויים להכנס תחת הנהגתו יתברך בלי אמצעי. ואמנם במה שרצה האל ית' להודיע בגאולת מצרים שבחו על כל אלהים הוציאם באותות ובמופתים רבים אשר נראו ונודעו לכל העמים ונגלה לעיניהם היאך הושפלו אלהיהם הם השרים שלהם היושבים על כסאות האומות אשר ממשלתם מה' צבאות שהוא הפקיד אותם במשמרותם לבית הוראת אומותם כפי הממשלה הקצובה להן אשר אלו השרים הם למעלה מהגלגלים יושבים ראשונה במלכות, וע&quot;י המזלות הנגלות מארובות השמים נתחזקו האומות בעבודת ככבים ומזלות כל אחד כפי הוראת מזל שלה באמרם שהמזלות משפיעות להן מכח אלהיהם הם השרים העומדים עליהם ועבודות שלהם היו בדברים המתיחסים לככבים שהיו עובדים כגון מצרים שהם הראשים היו עובדים מזל טלה בצורת הטלה ועם הטלה וכן כל כיוצא. 

===הי' מכות כנגד י' גלגלים.===
ולפי שהגלגלים עשרה עם העליון שהוא גלגל השכל שממנו נפרדים השרים, הביא הקב&quot;ה על המצריים עשר מכות כנגד העשר גלגלים להורות שהוא אל אמת שכחו וגבורתו מלא עולם, והגלגלים והשרים לעומתם כלם נכנעים ונענים לו ית', ומכת הדם כנגד הלבנה שממשלתה במים והמים נהפכו לדם. הצפרדע כנגד ככ&quot;ב המקרקר הדבור והצפרדעים היו מקרקרים וצועקים באזניהם. כנים כנגד נוגה המעונג. ערוב כנגד חמ&quot;ה המעוררת ומערבת החומרים והמזגים. דבר כנגד מאדי&quot;ם הגורם מיתה. שחין כנגד צד&quot;ק שהוא מצדיק וזה מרשיע. בהיות השחין סימן לעבירה, על דרך אמרם (שבת לג, א): סימן לעבירה הדרוקן. ברד כנגד שבת&quot;י המורה השחתה והפסד בתחתונים. ארבה לרוב כנגד אזו&quot;ר המזלו&quot;ת שבו הככבים לרוב. חשך כנגד גלגל חלק שאין בו ככב. מכת בכורות כנגד גלגל השכל העשירי שממנו מסודרים שבעים שרים המשפיעים הצורות לחומרים כפי מה שהם. ובמכה זו הסיר הצורות הראשייות ולקו משפיעיהם. 

===י' הללויה כנגד י' גלגלים.===
ובכן נודע אלקותו יתברך מצד הנסים והנפלאות שעשה בעולם שהם אותות ומופתים כי הוא מלך גדול על כל אלקים, ועל זה כתיב: הללויה הללו אל בקדשו כנגד גלגל השכל. הללוהו ברקיע עזו כנגד גלגל חלק. הללוהו בגבורותיו כנגד גלגל הככבים והמזלות שבו נראים גבורותיו בפירוש. הללוהו כרוב גדלו כנגד גלגל שבתי. הללוהו בתקע שופר כנגד גלגל צדק. הללוהו בנבל וכנור כנגד גלגל מאדים. הללוהו בתוף ומחול כנגד גלגל חמה. הללוהו במינים ועוגב כנגד גלגל נוגה. הללוהו בצלצלי שמע כנגד גלגל כוכב. הללוהו בצלצלי תרועה כנגד גלגל לבנה. הרי שבגאולת מצרים נתפרסם בעולם אלקותו ב&quot;ה ונודע שהשמים ונוטיהם הם השכלים הנפרדים אשר עליהם כלם ברואים ועלולים מכחו ית' באומרו: בורא השמים ונוטיהם. ואין צ&quot;ל הארץ אלא חשיבות בריאתה הוא רקע הארץ וצאצאיה. וגם נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ולפי שכל זה היה בעבור כבוד שמו, הנה ישראל שהם הכירו זה והיו אמצעיים בדבר, להם מסור הילול שמו ית' ועבודתו ע&quot;י גאולה זו. וכמו שבאמצעות אברהם נודע שיש מנהיג לעולם כך באמצעות ישראל נודע שיש לו בורא לפי ששנה טבע ההויות. ואין זה כי אם פעל הבורא עצמו ולפיכך נבחרו ישראל להיותם מונהגים מהקב&quot;ה בלתי אמצעות שר ומזל. והראיה שביציאת מצרים יצאו מתחת הנהגת המזלות והשרים אשר היו משועבדים תחתם ולא לבד בגופם היו משועבדים למצריים כי גם בנפשם היו משועבדים למזלות ולשרים וגלות הגוף היה עם גלות הנפש. 

===הגאולה היתה ראויה מג' צדדים.===
ולכן כשיצאו משעבוד מצרים יצאו מהגלות ממטה וממעלה. ועוד נכנסו תחת הנהגה אלקית פרטית ועבודה מיוחדת לגוף ולנפש. והוא הנרצה באמרו: לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם כו' ולקחתי אתכם כו'. כי אחרי שהקדים שהגאולה היתה ראויה משלשה צדדים מזכות אבות כאמרו: וארא אל אברהם וכו'. מצד שבועתו כאמרו: וגם הקימותי וגומר. מצד דוחק ישראל כאמרו: וגם אני שמעתי. פירש ענין הגאולה ואמר: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. שביחודי לבדי אוציא ישראל משעבודם. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים למטה, והצלתי אתכם מעבודתם היינו מבית המזל שלהם המורה עליהם עבודתם זו. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מתחת רשות השרים של מעלה החוטפים נשמותיכם לשעבדם אליהם. ולפי שזו עיקר הגאולה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' על דרך ובאלוקיהם עשה ה' שפטים. וכנגד מה שאכניסם ברשותי ויהיו מיוחדים לעבודתו ומונהגים ממני בלתי אמצעי אמר ולקחתי אתכם לי וגומר. ובמה שהיתה הגאולה באופן זה בודאי שלא היו ישראל משועבדים עוד לשום אומה ומזל ושר כי יצאו מתחת יד כלם, ואחרי שיציאתם נגד רצון כל האומות וטבע המזלות והשרים שלהם על כן הוא ית' לבדו היה שנתעסק בגאולה זו. כי אין מי שיכריח וישנה הרצון והטבע כי אם האל ב&quot;ה. וימשך עם זה שנתהוו ישראל אומה מיוחדת לעצמה משונה מכל האומות ומיועדת לשמו של הב&quot;ה ולעבודתו ומציאותה היתה בהעדר המצרים לה, ולהודיע זה רצוני שגאולתנו ממצרים היתה מאת ה' לא ע&quot;י מזל ושר כי אדרבה הם היו מורים על ישראל עבדות ושפלות, צונו בתורה על קרבן הפסח בהרבה חקים כלם מורים שגאולת מצרים היתה מאתו ית' ממש לא זולת, לפי שהיה צורך בה להשבית כחות העמים מעל ישראל ולהראות לישראל כח אלקותו כדי שיקבלו עול מלכותו, וכל זה לא יהיה אלא מיד האלקים, ולפי שהמזלות הן מראות הצובאות לאומות אשר צבאו פתח אהליהן בעבודת אלוקיהן כמו שנודע מדרכיהן ומנהגן בימים ההם. אשר מהראשונים היו המצריים מלאים גילולי' ואלהי מצרים כיוצא בהן ראשי אלהים אחרים, וראש המזלות הוא טלה שאליו היו נוטות כל עבודות זרות שבעולם ובפרט עבודת המצריים, ומרוב ההשפעה שהיתה במצרים ונוסף על השובע שהיה בה שממנו ניזונו בני העולם כל הארץ היתה רדופה למצריים שהיתה כגן ה'. ועל כן צותה תורה על שחיטת קרבן פסח בי&quot;ד בניסן שהוא ממין הצאן להורות על ביטול כח המזלות ועיקר העבודות לאלהים אחרים, והכוונה היתה להוציא ישראל מכללן של א&quot;ה. ועם ביטול כח אלהי מצרים נודע ביטול כח כל אלהי העמים והמזלות, ולכן החמירה תורה בקרבן פסח וצותה עליו חקים רבים כלם נכוחי' לשבור מלתעות העבודות זרות, ולהראות הכח האלקי השליט מעלה ומטה.

===למה היה מקחו בעשור.===
ולפי שכל מדרגות המציאות נכללות בעשר ויחיד בכלם מושל בהן צוה לקחת פסח מצרים בעשור לחדש ושימנו עליו כל אחד לבית אבות, להורות שבתי אבות ישראל אינן תחת בתי אבות המזלות כאומות כי סר כחן מעליהן מעתה, וכן השחיטה סימנא על ביטול כח ס&quot;מ ויצה&quot;ר כמו שבשחיטת החי יוסר כחו וחיותו, וזה ענין שחיטת יצה&quot;ר לעתיד לבא וכן שחיטת ס&quot;מ, וכשם שהשחיטה מכשרת מידי נבלה כך תהיה שחיטת ס&quot;מ ויצה&quot;ר. ושחיטת הפסח רמז לזה ולכן היתה בהלל והודאה ונתינת הדם עם אגודת אזוב על שתי המזוזות ועל המשקוף הוראה עצומה שכחות המזלות שהן מזוזות וזרועות העולם והשרים שהם המשקוף הממונים להשקיף בתחתונים אין כחם והשקפתם על ישראל כי אם על שאר הבריות ועל הצמחים עד הפחות שהוא האזוב. ונתינה זו לא נעשית אלא במצרים שהיה צורך והוראת שעה לבטל החיצונים מפני השכינה, ולהורות שמשכו ידיהם מן הע&quot;א שלכן אמר: ולא יהיה בכם נגף למשחית כו'. ומרע&quot;ה אמר: והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. לפי שלהסתלק מן הע&quot;א צריך להסתלק מעיקרה תחלה שהוא מציאות השרים היינו לצאת מתחת הנהגתם, וכן מתחת הנהגת המזלות, וקרבן פסח היה צלי אש להורות שאש הדין האלקי יכלה הע&quot;א, ונאכל עד חצות על מצות ומרורים כי עד הגעת זמן גילוי השכינה דהיינו זמן גאולה יש לנו ליהנות מדברי עוה&quot;ז בעירוב דברים דרך השפעה טבעית ואך לעבודת הבורא. אמנם מדברי ע&quot;א ח&quot;ו אין ליהנות מהן וגם לא מדברי עוה&quot;ז יותר מהצריך וזהו אל תאכלו ממנו נא וכו' אלא דרך העברה והכרח. מתניכם חגורים וגומר נמשכה מכת בכורות שהם בחלק מזל טלה בחצי הלילה לשבור מטות עולות הקליפות מפני בני ישראל, ומכה זו היתה מיד השכינה ממש כאמרו: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגומר, כי במכה זו הושפלו השרים ולקו המזלות מצד העובדים אותם, ולכן לא היתה מכה זו אלא בידו של הב&quot;ה. וידוע כי קודם שתתעורר השכינה לעשות דין ברשעים הוצרך שישראל יהיו כופרים בע&quot;א ומודים ביחוד האל ב&quot;ה. ועל הוראת כפירתם בע&quot;ז שחטו הפסח ונתנו הדם על המשקוף וכו', ועל הוראת אמונתם ביחוד האל מלו עצמם כמו שארז&quot;ל שהיתה נמנעת הגאולה והיציאה ממצרים בזולת המילה שבה תוסר מחיצה ברז&quot;ל של ס&quot;מ שהיא סבת כל הקליפות, והרי שדם פסח מורה ביטול הע&quot;א, וגם המילה מורה קיום היחוד, ובכן הראה הב&quot;ה כח אלקותו במכת בכורות שבה השפיל כל שרי העמים ובטל הוראות המזלות כמו שכתוב: ועברתי בארץ מצרים וכו'. וארז&quot;ל אני ולא המלאך כו'. וביארנוהו בדרושי פרשה זו ועם כל זה נמצא המשחית. ואם נאמר למאי אצטריך. רבו הדעות והישר בעיני שהשכינה היינו ידה המכונית לה'. היא עצמה היתה נוטלת מהם במכתה חלק וכח האל זר שהיה שרוי בתוכם. והמשחית היה ממיתם אחר כך כדרכו בנטילתו מהם הנפש ואם לא כן מצינו חוטא נשכר שתהא מיתתם של רשעים הללו דרך כבוד ע&quot;י ית'. 

===זו מכה שבמספר קטן י&quot;א כחשבון אדנ&quot;י ברכ&quot;ה שהם שם וכנוי השכינה.===
ולהורות כי גאולה זו מיד האלקים היא רצוני מהשכינה מדה עשירית נלקח פסח מצרים בעשור לחדש כי מאז נאסרו אלהי מצרים ושריהם נהוגים אסורים בזיקים לפני השכינה, ועשר זה היה בשבת כמו שארז&quot;ל. כי כח השבת השבית גאון עריצים ונתגדל כבוד ישראל בגאון יעקב. וזהו יסוד שבת הגדול כמו שאמרנו. ואולם לא נזכר זה בתורה כי ענין זה סתר הוא ולא נגלה עד עיצומו של יום פסח, וכן לדורות היה לקיחתו של פסח בי&quot;ד בניסן. ודע כי אחרי שעונות ישראל גרמו עוד להיות שרי העמים לראש לא היה כבוד של מעלה לפרסם בתורה השפלתם לדור דור כי אך בגאולת מצרים היתה השפלתם בסתר וכן הגאולה היתה בלילה לפי שהכל היה ע&quot;י השכינה.

===וכן גאולת מצרים נמשלה לאשה.===
והיתה גם כן בחפזון לפי שישראל לא היו ראויים. אמנם בגאולה העתידה תהיה השפלת אלהי מצרים בפרסום ולא בלילה ולא בחפזון ובחמשים שערי בינה ממש לא מצד הנמשך מהם ואז ישחט ס&quot;מ ויצה&quot;ר כי היו ישראל ראויים לכך ולא יהיה עוד שום מין ע&quot;א בעולם ובכן יהיה שבת הגדול מפורסם כי עתה יגדל נא כח אדנ&quot;י.

{{להשלים}}</text>
      <sha1>duftqcdtwhx2oqxhjtgzibnpt4py4je</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>