משתמש:Nahum

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.48.0-wmf.4</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>משתמש:Nahum</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1547</id>
    <revision>
      <id>3102328</id>
      <parentid>3102047</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T12:11:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* תרגומים שלי מאנגלית */</comment>
      <origin>3102328</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17797" sha1="d58yctllomx1a7tvuv277rruu08ripl" xml:space="preserve">שמי נחום ונגרוב, ואני בנם של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] וזוגתו רוזה שושנה (לבית ונגר) עליהם השלום, מתלמידיו של מו&quot;ר דודי הרב אפרים הלוי ארץ עליו השלום, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן [[w:שלמה זלמן אויערבאך|הגרש&quot;ז אויערבאך]] זכרו לברכה בישיבת &quot;קול תורה&quot;. אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. 

&lt;div align=left&gt;{{קטן|ניתן לעקוב אחריי בפדיוורס: https://tooot.im/@NWengrov {{ש}}וכן ניתן לעקוב אחריי שם מחשבון בבלוסקיי באמצעות גשר.}}&lt;/div&gt;

{{תיבות משתמש|תיבות=
{{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }}
{{משתמש תרומות|82,000}}
&lt;div dir=ltr&gt;
{{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.&lt;br /&gt;
[http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta]
&lt;/div&gt;
&lt;br /&gt;
{{תוכן עניינים ללא מיספור}}
{{סוף}}

==דפים במעקב:==

לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}}

==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:==
*רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]]
*מיזמים חדשים:
# [[משנה]] מהדורת ניקוד (ועיצוב): סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים. מהד' ניקוד ללא עיצוב: סדרי זרעים, מועד
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|ושופטים]], באדיבות מהד' אתר ספאריה
#[[קבא דקשייתא]]
#טקסטים מולחנים בליליפונד:
## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]]
# [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]]
# '''[[איכה רבה פתיחתא]]'''
# [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב

==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:==
# {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}}
## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש&quot;י, רשב&quot;ם, רד&quot;ק וחזקוני]]}}

==תרגומים שלי מאנגלית==
#[[קובלא חאן]]
#{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה.
#[[זו]] (שיש לציית לה): [[עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/81]] - בעבודה

==ספרי הספרייה הלאומית==
#{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}}
#[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]]

==פרוייקט החודש==

===ארכיון פרוייקטי החודש:===
'''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ&quot;פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי&quot;ט
*חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]'''
*חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד&quot;א|החיד&quot;א]]''' עמ' 101
*חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]'''
*חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]'''
*חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]'''

===לתשעה באב:=== 
:'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת&quot;ב, עמ' 193
:'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ט]]''' הגהת הטקסט של פ. בן־יהודה מתחילת הפרק (בעיקר הגהת כתיב מלא)
:'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע&quot;ב קט5

==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע==
# '''משנה מנוקדת:''' [[משנה נגעים י ניקוד]]; [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]]
# '''רש&quot;י מנוקד על נ&quot;ך''' (באדיבות אתר ספאריה)''':''' [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|יהושע]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|שופטים]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא#ספר שמואל|שמואל]]
# [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) בראשית פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/יז|יז]] בס&quot;ד
# דק&quot;ס {{ק|[שינו&quot;ס מבוססים על פרוייקט &quot;הכי גרסינן&quot; של מכון פרידברג (וקצת מאתר &quot;מאגרים&quot; של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי&quot;י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי&quot;י ודפו&quot;י]}}:
## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}}גיטין. הגעתי בינתיים עד [[ביאור:בבלי גיטין דף יט|דף יט]] {{ק|ד' '''פארה''', כת&quot;י '''אר'''אס, '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} 
# [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]]
# [[הלכות הרי&quot;ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]]
#[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע&quot;פ הרשימה
#[[זהר חדש]] סידור העמודים הבודדים. עד סוף חומש בראשית
#[[טעם לשד]]

==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:==

===מקרא ופרשנות:===
#[[ויבינו במקרא]]
#[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א);
#[[משתמש:Inkbug/שד&quot;ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד&quot;ל) על בראשית]]
##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]];
##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]];
#[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]]

===הלכה:===
#[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר&quot;ת, עיצוב ופיסוק לב&quot;י וד&quot;מ: [[טור אורח חיים קא]]
#[[שולחן ערוך]], ולאו&quot;ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט&quot;ז]], [[ביאור הגר&quot;א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]];
##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב; רמח-רנב
##{{ללא גלישה|כרגע: שע&quot;ת ל[[שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/לב|סימן לב]] בס&quot;ד; [[כף החיים/אורח חיים/נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר&quot;א ע&quot;פ ברכ&quot;א סי' ג סעי' יא, עמ' 20
#[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82;
#[[שולחן ערוך הרב]];
#[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ&quot;ג, עמ' 22 בקובץ;
#'''רי&quot;ף''' עם מפרשים, [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/דף יט עמוד ב]];
#[[מסכת סופרים (היגר)]]
#[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3

===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:===
#[[ראשית חכמה]], שעה&quot;א פ&quot;ד; שעהי&quot;ר, פי&quot;ג;
#[[בני יששכר]];
#[[תורה אור (חב&quot;ד)]], פ' שמות, עמ' 102;
#[[האמונות והדעות]] לרס&quot;ג;
#[[יסוד ושורש העבודה/ב]];
#[[מדרש האיתמרי]] עמ' 30;

===מדרש:===
# [[ילקוט שמעוני תורה קנז]];
#[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] נשלם חומש בראשית;
#[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי;

===תפילה:===
#'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר
#[[סידור בית יעקב (עמדין)]]
#[[סידור תורה אור]];
##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]]

===שונות:===
#[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]];
#[[ספר המצוות רמב&quot;ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ;
#[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז&quot;ל, עמ' 32 בקובץ
#[[מנחת חינוך/ג]] - עריכה

===ספרות חול:===
#[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 5 בקובץ 1130;
#[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), &quot;הענק&quot;
#[[חנוך ב]], פי&quot;א

===ספרי רש&quot;ר הירש:===
#[[אגרות צפון]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]];
#[[חורב]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]].
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]]
#[[עונג שבת]]

==מחברים שיצירתם תהיה חופשית==
* [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית
*[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית
*[[w:מיכאל היגר|ד&quot;ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית
*דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית
*[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - גרסאות מחוקות שוחזרו
* ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - יצירה חופשית
*[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו
*[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ&quot;צ להרמב&quot;ם]], 1 בינואר 2031
*[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031
*[[מלכי רבנן]], שיחזור ע&quot;פ דף השיחה, 1 בינואר 2032
*[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033
*[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036
*[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2038
*[[פרנהיים]] , עגנון - 1 בינואר 2041
*[[חיש חיש אלופי]] - ר' [[w:דוד בוזגלו|דוד בוזגלו]] - 1 בינואר 2046
*הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי&quot;ה]] - 1 בינואר 2053
*[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055
*[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], 1 בינואר 2062
*[[חזון אי&quot;ש]], &lt;s&gt;יצירה חופשית&lt;/s&gt; [1 בינואר 2062]
* [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072

== הרהורים תועים ==
אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ&quot;ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון.

'''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת&quot;י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור:  'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324)

'''עדכון 2:''' [[משתמש:הירש אייזנשטיין/אונקלוס בטעמים]]


עוד הרהור תועה (שקשור בעיקר לוויקיפדיה ולא כ&quot;כ לוויקיטקסט):

&quot;חסידות חב&quot;ד&quot; כמונח לא אמור להתייחס לקבוצת החסידים, כי אם לשיטת (לימוד) החסידות, שהיא בשיטה שייסד אדה&quot;ז (ר' שניאור זלמן מליאדי). הלומדים והולכים בשיטה זו הם &quot;חסידי חב&quot;ד&quot; ללא תלות באדמו&quot;ר או קבוצה חסידית אליהם הם משתייכים. החסידות עצמה, במובנה הכללי, אמורה להיקרא &quot;חסידות ליובאוויטש&quot;, והיא אמורה לסמן את כל הנאמנים לאדמו&quot;רי בית ליובאוויטש לדורותיהם.

הבחנה היסטורית זו ניטשטשה מאוד בשמונים ומשהו השנים האחרונות (מאז היגר אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ועימו מרכז החסידות לארה&quot;ב) וכיום איננה קיימת, אך אולי הגיע הזמן (בעקבות השינויים והפיצולים בחסידות לאחר פטירת האדמו&quot;ר האחרון) לחדשה.

==קישורים נוספים==
*{{תב|הסבר בוט חוקים|חוק חופש המידע}} -- להסבר למי שתיקן במרחב הראשי את [[חוק חופש המידע]]
*{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו

*[[/טיוטה/]] לתווים
*[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]]

* שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי מראשון}} 

*לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]]

*לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]]

*לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]]

*לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]]

*[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית

*[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע
*[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן המהיר של דיקטא] (לא המקצועי)
*[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד]
*[[/ארגז חול/]]
*[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he גר&quot;א]
*[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ&quot;ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he כאן]
*'''לשלב בדפי הרי&quot;ף:''' [[השגות הראב&quot;ד על רי&quot;ף/ברכות/מד א‏]] 

[[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]]

[[תבנית:חופשת ויקי]]

[[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]]

[[מדיה ויקי:Sitenotice]]

[[תבנית:המרת או.סי.אר 2]]

[[תבנית:ממ רמב&quot;ם/קיצור שם]]

[[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]]

[[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]]

[[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]]

&lt;div align=ltr dir=ltr&gt;
&lt;nowiki&gt;After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: &lt;references responsive /&gt; instead of the plain  &lt;references /&gt; tag or a local template.&lt;/nowiki&gt;

For grouping reference notes: 

&lt;nowiki&gt;blah blah&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 1&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

&lt;nowiki&gt;blah blah2&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 2&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

...

&lt;nowiki&gt;&lt;references group=&quot;group name&quot; \&gt;&lt;/nowiki&gt;

Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length:

Add to Common.css:

.pr_quality {
	width: 100px;
}

&lt;/div&gt;
----
מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום</text>
      <sha1>d58yctllomx1a7tvuv277rruu08ripl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:לשון נופל על לשון</title>
    <ns>106</ns>
    <id>65621</id>
    <revision>
      <id>3102370</id>
      <parentid>3102113</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:22:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>ליפסקר</username>
        <id>45438</id>
      </contributor>
      <origin>3102370</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7307" sha1="anza4ulq5v5o3lgzaksqlsxtyanjbhx" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
דוגמאות לשימוש באותה מילה (או מאוד דומה) במשמעות שונה, ומשחקי מילים:

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ב|כג}}: &quot;לְזֹאת יִקָּרֵא '''אִשָּׁה''' כִּי '''מֵאִישׁ''' לֻקֳחָה זֹּאת&quot; - 
לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקודש (והמקור ב[[בראשית רבה יח ד]])

וכן רש&quot;י מעיר זאת גם לגבי &quot;וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ '''חַוָּה''' כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל '''חָי'''&quot; ([[בראשית ג כ]]).

* {{הפניה לפסוק|בראשית ג|א}} והפסוק האחרון בפרק ב - ערום \ ערומים

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ג|טו}}: &quot;הוּא '''יְשׁוּפְךָ''' רֹאשׁ וְאַתָּה '''תְּשׁוּפֶנּוּ''' עָקֵב&quot; - &quot;...ולפי שה{{ב|לשון נופל על הלשון|המילה 'ישופך' דומה ל'תשופנו' (למרות שמשמעותן שונה)}} כתב לשון נשיפה בשניהם&quot;.

* {{הפניה לפסוק|בראשית ו|ח}} - &quot;ו'''נח''' מצא '''חן''' בעיני ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כא|טז}} - &quot;כִּמְטַחֲוֵי '''קֶשֶׁת'''... וַיְהִי רֹבֶה '''קַשָּׁת'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כה|כא}} - &quot;'''וַיֶּעְתַּר''' יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, '''וַיֵּעָתֶר''' לוֹ ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כז|לו}} - &quot;את '''בכרתי''' לקח והנה עתה לקח '''ברכתי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית לח|ז}} - &quot;ויהי '''ער''' בכור יהודה '''רע''' בעיני ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות יג|יז}} - &quot;וְלֹא '''נָחָם'''... כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן '''יִנָּחֵם''' הָעָם...&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות כב|טו}} -&quot;'''יִמְהָרֶנָּה''' לּוֹ לְאִשָּׁה... כֶּסֶף יִשְׁקֹל '''כְּמֹהַר''' הַבְּתוּלֹת&quot;, לפי פירוש [[רמב&quot;ן על שמות כב טו|רמב&quot;ן]]: &quot;ויתכן שהיה הלשון נגזר מן {{צ|מהרה חושה}}, לפי שהוא הדבר הראשון הנמהר בנשואין, כי החתן ממהר ומקדים לשלוח לפניו המנחה ההיא, ואחרי כן הוא בא לבית חמיו לעשות הנשואין או השמחה...&quot;

* [[ביאור:ויקרא יג|ויקרא יג]] - הביטוי &quot;בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּו&quot;ֹ בהקשרים שונים

* {{הפניה לפסוק|במדבר כה|ח}} - &quot;וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל '''הַקֻּבָּה'''... וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל '''קֳבָתָהּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|ז}} - &quot;וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים '''תַּחְתָּם'''... וַיֵּשְׁבוּ '''תַחְתָּם''' בַּמַּחֲנֶה&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|י}} -  &quot;'''בָּעֶרֶב''', '''בְּעַרְבוֹת''' יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ '''מֵעֲבוּר''' הָאָרֶץ&quot;.

* {{הפניה לפסוק|יהושע כ|ז}} - &quot;וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ&quot; 

* {{הפניה לפסוק|שופטים ג|טו}} - &quot;אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן '''הַיְמִינִי''' אִישׁ אִטֵּר יַד '''יְמִינוֹ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יא|לה}} - &quot;אהה בתי '''הכרע הכרעתני''' ואת היית ב'''עכרי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יב|יב}} - &quot;וַיָּמָת '''אֵילוֹן''' הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּקָּבֵר '''בְּאַיָּלוֹן'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמואל ב כא|יט}} - וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי {{ב|'''אֹרְגִים'''|ממשפחת אורגים מפורסמת}}... אֵת גָּלְיָת... וְעֵץ חֲנִיתוֹ {{ב|כִּמְנוֹר '''אֹרְגִים'''|עבה כמו מקל שמשמש אורגים להשחיל את חוטי הערב בשתי}}

* {{הפניה לפסוק|ישעיהו ה|ז}} - &quot;וַיְקַו '''לְמִשְׁפָּט''' וְהִנֵּה '''מִשְׂפָּח''' '''לִצְדָקָה''' וְהִנֵּה '''צְעָקָה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ב|יב}} - {{ב|'''שֹׁמּוּ'''|היו שוממים (בגלל מעשיכם הרעים ראוי הוא שהשמיים יהיו שוממים)}} '''שָׁמַיִם''' עַל זֹאת

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ג|יד}} - &quot;'''שׁוּבוּ''' בָּנִים '''שׁוֹבָבִים'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו נא|ב}} - &quot;וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל '''זָרִים''' '''וְזֵרוּהָ'''&quot; (רד&quot;ק: &quot;זרים - נכרים, וזרוה - מן מזרה ישראל. והוא לשון נופל על הלשון, לצחות&quot;)

* {{הפניה לפסוק|צפניה ב|ד}} - &quot;כִּי '''עַזָּה עֲזוּבָה''' תִהְיֶה... '''וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|מיכה א|יד}} - &quot;בָּתֵּי '''אַכְזִיב לְאַכְזָב'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|תהלים מ|ד}} - &quot;'''יִרְאוּ''' רַבִּים '''וְיִירָאוּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|י}} - &quot;מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ '''לְהַכִּירֵנִי''', וְאָנֹכִי '''נָכְרִיָּה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|יב}} - &quot;'''יְשַׁלֵּם''' ה' פָּעֳלֵךְ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ '''שְׁלֵמָה'''&quot;

* אולי כדאי גם להזכיר מקומות בהם הדימיון הלשוני מכוון וברור, כגון &quot;מַקֵּל '''שָׁקֵד'''... כִּי '''שֹׁקֵד''' אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂת&quot; ([[ירמיהו א]]), &quot;וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב '''קָיִץ''', וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: בָּא '''הַקֵּץ'''&quot; ([[עמוס ח ב]]), וכן בנתינת שמות פרטיים לאורך כל התנ&quot;ך.

* ראוי לציון הפסוק &quot;וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה '''נְחַשׁ נְחֹשֶׁת''', וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם '''נָשַׁךְ''' הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי&quot; ([[במדבר כא ט]]) שמלבד שיש בו לשון נופל על לשון משולש, הוא ממש 'tongue twister'. לפי [[רש&quot;י על במדבר כא ט|רש&quot;י שם]] (ע״פ [[בראשית רבה לא ח]]) משה רבינו ממש התעקש על השנינות (וזאת בזמן מגיפת נחשים!): &quot;לא נאמר לו לעשותו של נחשת? אלא אמר משה: הקב&quot;ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון&quot;. 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=לשון נופל על לשון}}</text>
      <sha1>anza4ulq5v5o3lgzaksqlsxtyanjbhx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102378</id>
      <parentid>3102370</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T09:35:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102378</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7380" sha1="p0mi1o3hgfjbjcs44czwj2g5o3bj59n" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
דוגמאות לשימוש באותה מילה (או מאוד דומה) במשמעות שונה, ומשחקי מילים:

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ב|כג}}: &quot;לְזֹאת יִקָּרֵא '''אִשָּׁה''' כִּי '''מֵאִישׁ''' לֻקֳחָה זֹּאת&quot; - 
לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקודש (והמקור ב[[בראשית רבה יח ד]])

וכן רש&quot;י מעיר זאת גם לגבי &quot;וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ '''חַוָּה''' כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל '''חָי'''&quot; ([[בראשית ג כ]]).

* {{הפניה לפסוק|בראשית ג|א}} והפסוק האחרון בפרק ב - ערום \ ערומים

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ג|טו}}: &quot;הוּא '''יְשׁוּפְךָ''' רֹאשׁ וְאַתָּה '''תְּשׁוּפֶנּוּ''' עָקֵב&quot; - &quot;...ולפי שה{{ב|לשון נופל על הלשון|המילה 'ישופך' דומה ל'תשופנו' (למרות שמשמעותן שונה)}} כתב לשון נשיפה בשניהם&quot;.

* {{הפניה לפסוק|בראשית ו|ח}} - &quot;וְ'''נֹחַ''' מָצָא '''חֵן''' בְּעֵינֵי ה׳&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כא|טז}} - &quot;כִּמְטַחֲוֵי '''קֶשֶׁת'''... וַיְהִי רֹבֶה '''קַשָּׁת'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כה|כא}} - &quot;'''וַיֶּעְתַּר''' יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, '''וַיֵּעָתֶר''' לוֹ ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כז|לו}} - &quot;אֶת '''בְּכֹרָתִי''' לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח '''בִּרְכָתִי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית לח|ז}} - &quot;וַיְהִי '''עֵר''' בכור יהודה '''רע''' בעיני ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות יג|יז}} - &quot;וְלֹא '''נָחָם'''... כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן '''יִנָּחֵם''' הָעָם...&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות כב|טו}} -&quot;'''יִמְהָרֶנָּה''' לּוֹ לְאִשָּׁה... כֶּסֶף יִשְׁקֹל '''כְּמֹהַר''' הַבְּתוּלֹת&quot;, לפי פירוש [[רמב&quot;ן על שמות כב טו|רמב&quot;ן]]: &quot;ויתכן שהיה הלשון נגזר מן {{צ|מהרה חושה}}, לפי שהוא הדבר הראשון הנמהר בנשואין, כי החתן ממהר ומקדים לשלוח לפניו המנחה ההיא, ואחרי כן הוא בא לבית חמיו לעשות הנשואין או השמחה...&quot;

* [[ביאור:ויקרא יג|ויקרא יג]] - הביטוי &quot;בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּו&quot;ֹ בהקשרים שונים

* {{הפניה לפסוק|במדבר כה|ח}} - &quot;וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל '''הַקֻּבָּה'''... וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל '''קֳבָתָהּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|ז}} - &quot;וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים '''תַּחְתָּם'''... וַיֵּשְׁבוּ '''תַחְתָּם''' בַּמַּחֲנֶה&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|י}} -  &quot;'''בָּעֶרֶב''', '''בְּעַרְבוֹת''' יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ '''מֵעֲבוּר''' הָאָרֶץ&quot;.

* {{הפניה לפסוק|יהושע כ|ז}} - &quot;וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ&quot; 

* {{הפניה לפסוק|שופטים ג|טו}} - &quot;אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן '''הַיְמִינִי''' אִישׁ אִטֵּר יַד '''יְמִינוֹ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יא|לה}} - &quot;אהה בתי '''הכרע הכרעתני''' ואת היית ב'''עכרי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יב|יב}} - &quot;וַיָּמָת '''אֵילוֹן''' הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּקָּבֵר '''בְּאַיָּלוֹן'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמואל ב כא|יט}} - וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי {{ב|'''אֹרְגִים'''|ממשפחת אורגים מפורסמת}}... אֵת גָּלְיָת... וְעֵץ חֲנִיתוֹ {{ב|כִּמְנוֹר '''אֹרְגִים'''|עבה כמו מקל שמשמש אורגים להשחיל את חוטי הערב בשתי}}

* {{הפניה לפסוק|ישעיהו ה|ז}} - &quot;וַיְקַו '''לְמִשְׁפָּט''' וְהִנֵּה '''מִשְׂפָּח''' '''לִצְדָקָה''' וְהִנֵּה '''צְעָקָה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ב|יב}} - {{ב|'''שֹׁמּוּ'''|היו שוממים (בגלל מעשיכם הרעים ראוי הוא שהשמיים יהיו שוממים)}} '''שָׁמַיִם''' עַל זֹאת

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ג|יד}} - &quot;'''שׁוּבוּ''' בָּנִים '''שׁוֹבָבִים'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו נא|ב}} - &quot;וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל '''זָרִים''' '''וְזֵרוּהָ'''&quot; (רד&quot;ק: &quot;זרים - נכרים, וזרוה - מן מזרה ישראל. והוא לשון נופל על הלשון, לצחות&quot;)

* {{הפניה לפסוק|צפניה ב|ד}} - &quot;כִּי '''עַזָּה עֲזוּבָה''' תִהְיֶה... '''וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|מיכה א|יד}} - &quot;בָּתֵּי '''אַכְזִיב לְאַכְזָב'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|תהלים מ|ד}} - &quot;'''יִרְאוּ''' רַבִּים '''וְיִירָאוּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|י}} - &quot;מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ '''לְהַכִּירֵנִי''', וְאָנֹכִי '''נָכְרִיָּה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|יב}} - &quot;'''יְשַׁלֵּם''' ה' פָּעֳלֵךְ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ '''שְׁלֵמָה'''&quot;

* אולי כדאי גם להזכיר מקומות בהם הדימיון הלשוני מכוון וברור, כגון &quot;מַקֵּל '''שָׁקֵד'''... כִּי '''שֹׁקֵד''' אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂת&quot; ([[ירמיהו א]]), &quot;וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב '''קָיִץ''', וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: בָּא '''הַקֵּץ'''&quot; ([[עמוס ח ב]]), וכן בנתינת שמות פרטיים לאורך כל התנ&quot;ך.

* ראוי לציון הפסוק &quot;וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה '''נְחַשׁ נְחֹשֶׁת''', וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם '''נָשַׁךְ''' הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי&quot; ([[במדבר כא ט]]) שמלבד שיש בו לשון נופל על לשון משולש, הוא ממש 'tongue twister'. לפי [[רש&quot;י על במדבר כא ט|רש&quot;י שם]] (ע״פ [[בראשית רבה לא ח]]) משה רבינו ממש התעקש על השנינות (וזאת בזמן מגיפת נחשים!): &quot;לא נאמר לו לעשותו של נחשת? אלא אמר משה: הקב&quot;ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון&quot;. 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=לשון נופל על לשון}}</text>
      <sha1>p0mi1o3hgfjbjcs44czwj2g5o3bj59n</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102379</id>
      <parentid>3102378</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T09:35:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102379</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7400" sha1="mf5l23oj4to3tc2dg4i23geavbepp92" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
דוגמאות לשימוש באותה מילה (או מאוד דומה) במשמעות שונה, ומשחקי מילים:

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ב|כג}}: &quot;לְזֹאת יִקָּרֵא '''אִשָּׁה''' כִּי '''מֵאִישׁ''' לֻקֳחָה זֹּאת&quot; - 
לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקודש (והמקור ב[[בראשית רבה יח ד]])

וכן רש&quot;י מעיר זאת גם לגבי &quot;וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ '''חַוָּה''' כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל '''חָי'''&quot; ([[בראשית ג כ]]).

* {{הפניה לפסוק|בראשית ג|א}} והפסוק האחרון בפרק ב - ערום \ ערומים

* רש&quot;י על {{הפניה לפסוק|בראשית ג|טו}}: &quot;הוּא '''יְשׁוּפְךָ''' רֹאשׁ וְאַתָּה '''תְּשׁוּפֶנּוּ''' עָקֵב&quot; - &quot;...ולפי שה{{ב|לשון נופל על הלשון|המילה 'ישופך' דומה ל'תשופנו' (למרות שמשמעותן שונה)}} כתב לשון נשיפה בשניהם&quot;.

* {{הפניה לפסוק|בראשית ו|ח}} - &quot;וְ'''נֹחַ''' מָצָא '''חֵן''' בְּעֵינֵי ה׳&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כא|טז}} - &quot;כִּמְטַחֲוֵי '''קֶשֶׁת'''... וַיְהִי רֹבֶה '''קַשָּׁת'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כה|כא}} - &quot;'''וַיֶּעְתַּר''' יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא, '''וַיֵּעָתֶר''' לוֹ ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית כז|לו}} - &quot;אֶת '''בְּכֹרָתִי''' לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח '''בִּרְכָתִי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|בראשית לח|ז}} - &quot;וַיְהִי '''עֵר''' בְּכוֹר יְהודָה '''רַע''' בְּעֵינֵי ה'&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות יג|יז}} - &quot;וְלֹא '''נָחָם'''... כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן '''יִנָּחֵם''' הָעָם...&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמות כב|טו}} -&quot;'''יִמְהָרֶנָּה''' לּוֹ לְאִשָּׁה... כֶּסֶף יִשְׁקֹל '''כְּמֹהַר''' הַבְּתוּלֹת&quot;, לפי פירוש [[רמב&quot;ן על שמות כב טו|רמב&quot;ן]]: &quot;ויתכן שהיה הלשון נגזר מן {{צ|מהרה חושה}}, לפי שהוא הדבר הראשון הנמהר בנשואין, כי החתן ממהר ומקדים לשלוח לפניו המנחה ההיא, ואחרי כן הוא בא לבית חמיו לעשות הנשואין או השמחה...&quot;

* [[ביאור:ויקרא יג|ויקרא יג]] - הביטוי &quot;בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּו&quot;ֹ בהקשרים שונים

* {{הפניה לפסוק|במדבר כה|ח}} - &quot;וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל '''הַקֻּבָּה'''... וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל '''קֳבָתָהּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|ז}} - &quot;וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים '''תַּחְתָּם'''... וַיֵּשְׁבוּ '''תַחְתָּם''' בַּמַּחֲנֶה&quot;

* {{הפניה לפסוק|יהושע ה|י}} -  &quot;'''בָּעֶרֶב''', '''בְּעַרְבוֹת''' יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ '''מֵעֲבוּר''' הָאָרֶץ&quot;.

* {{הפניה לפסוק|יהושע כ|ז}} - &quot;וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ&quot; 

* {{הפניה לפסוק|שופטים ג|טו}} - &quot;אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן '''הַיְמִינִי''' אִישׁ אִטֵּר יַד '''יְמִינוֹ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יא|לה}} - &quot;אהה בתי '''הכרע הכרעתני''' ואת היית ב'''עכרי'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שופטים יב|יב}} - &quot;וַיָּמָת '''אֵילוֹן''' הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּקָּבֵר '''בְּאַיָּלוֹן'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|שמואל ב כא|יט}} - וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי {{ב|'''אֹרְגִים'''|ממשפחת אורגים מפורסמת}}... אֵת גָּלְיָת... וְעֵץ חֲנִיתוֹ {{ב|כִּמְנוֹר '''אֹרְגִים'''|עבה כמו מקל שמשמש אורגים להשחיל את חוטי הערב בשתי}}

* {{הפניה לפסוק|ישעיהו ה|ז}} - &quot;וַיְקַו '''לְמִשְׁפָּט''' וְהִנֵּה '''מִשְׂפָּח''' '''לִצְדָקָה''' וְהִנֵּה '''צְעָקָה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ב|יב}} - {{ב|'''שֹׁמּוּ'''|היו שוממים (בגלל מעשיכם הרעים ראוי הוא שהשמיים יהיו שוממים)}} '''שָׁמַיִם''' עַל זֹאת

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו ג|יד}} - &quot;'''שׁוּבוּ''' בָּנִים '''שׁוֹבָבִים'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|ירמיהו נא|ב}} - &quot;וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל '''זָרִים''' '''וְזֵרוּהָ'''&quot; (רד&quot;ק: &quot;זרים - נכרים, וזרוה - מן מזרה ישראל. והוא לשון נופל על הלשון, לצחות&quot;)

* {{הפניה לפסוק|צפניה ב|ד}} - &quot;כִּי '''עַזָּה עֲזוּבָה''' תִהְיֶה... '''וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|מיכה א|יד}} - &quot;בָּתֵּי '''אַכְזִיב לְאַכְזָב'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|תהלים מ|ד}} - &quot;'''יִרְאוּ''' רַבִּים '''וְיִירָאוּ'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|י}} - &quot;מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ '''לְהַכִּירֵנִי''', וְאָנֹכִי '''נָכְרִיָּה'''&quot;

* {{הפניה לפסוק|רות ב|יב}} - &quot;'''יְשַׁלֵּם''' ה' פָּעֳלֵךְ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ '''שְׁלֵמָה'''&quot;

* אולי כדאי גם להזכיר מקומות בהם הדימיון הלשוני מכוון וברור, כגון &quot;מַקֵּל '''שָׁקֵד'''... כִּי '''שֹׁקֵד''' אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂת&quot; ([[ירמיהו א]]), &quot;וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב '''קָיִץ''', וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: בָּא '''הַקֵּץ'''&quot; ([[עמוס ח ב]]), וכן בנתינת שמות פרטיים לאורך כל התנ&quot;ך.

* ראוי לציון הפסוק &quot;וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה '''נְחַשׁ נְחֹשֶׁת''', וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם '''נָשַׁךְ''' הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי&quot; ([[במדבר כא ט]]) שמלבד שיש בו לשון נופל על לשון משולש, הוא ממש 'tongue twister'. לפי [[רש&quot;י על במדבר כא ט|רש&quot;י שם]] (ע״פ [[בראשית רבה לא ח]]) משה רבינו ממש התעקש על השנינות (וזאת בזמן מגיפת נחשים!): &quot;לא נאמר לו לעשותו של נחשת? אלא אמר משה: הקב&quot;ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון&quot;. 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=לשון נופל על לשון}}</text>
      <sha1>mf5l23oj4to3tc2dg4i23geavbepp92</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>פרשני ההגדה - הא לחמא עניא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>233812</id>
    <revision>
      <id>3102373</id>
      <parentid>896496</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:44:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יגאל מלכיאל</username>
        <id>7042</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* פרשני ההגדה על &quot;הא לחמא עניא&quot; ליקט הרב יגאל מלכיאל */ עריכה</comment>
      <origin>3102373</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17884" sha1="2hprmkw7ljm9knt66w98kb7vd1ysrcv" xml:space="preserve">{{קטע הגדה עם פרשנים|הא לחמא עניא}}

=== פרשני ההגדה על &quot;הא לחמא עניא&quot; ליקט הרב יגאל מלכיאל ===

לחם שעונים עליו הרבה דברים ומדברים עליו רבות (אמירת ההגדה).

דרכו של העני לאכול חצי פרוסת לחם (ומכאן המנהג לבצוע את המצה באמצע).

&quot;הא&quot; מרמז על האות האחרונה שבשם ה' – מידת המלכות שאין לה מעצמה כלום (&quot;דלית לה מגרמה כלום&quot;).

ה&quot;א = ה' אלוקינו, תקום תגאל את השכינה.

ה&quot;א = הנביא אליהו, תקום תגאל את השכינה.

גודל האפיקומן מכוון כנגד משקל מנחת העני.

המצרים נתנו לעם ישראל לאכול מצות כדי שהאוכל לא יתעכל מהר.

הנשים היהודיות נתנו צדקה לעניים חיטים, ובזכות חסד זה יצאנו ממצרים.

שהעשיר והעני חייבים שניהם בשווה באכילת מצה בלילה הזה.

המצה נטולת כל גאווה ועשויה אך ורק ממים וקמח.

הנותן צדקה לעני זוכה ל-6 דברים (כמניין ה&quot;א), ואם נותן לו במאור פנים זוכה ל-11 דברים (כמניין ענ-י&quot;א).

סופי התיבות של &quot;הא לחמא עניא די&quot; – בגימטריה: אחד, אהבה.

&quot;הא לחמא עניא די&quot; בגימטריה 14 (כמניין דוד): דוד המלך אין לו מעצמו כלום, וכמו שדוד מלך ישראל חי וקיים כך עם ישראל יישאר לנצח.

יש בפסקה זו 28 מילים, כנגד 28 האותיות שבפסוק &quot;יהא שמיה רבא&quot;.

האות ה' יכולה להירשם בשלוש צורות (ד'י' – ד'ו' – ו'ו'ו'), שגימטריה שלהן היא 42 (כנגד שם מ&quot;ב - אנא בכח).

על מנת לא לבייש את העני אומרים לו &quot;בוא תאכל דבר קטן&quot; (לחם עוני).

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה חצי חצי (כנגד אכילת מצה ואכילת האפיקומן).

אם נשים פסיק בין &quot;הא&quot; ל&quot;לחמא&quot; – &quot;הא, לחמא!&quot;: הלחם עצמו מספר את כל סיפור הייצור המפרך (חרישה, זריעה, קצירה, טחינה, לישה ואפייה). כך גם עם ישראל עבר שלבים ארוכים וקשים עד שזכה לגאולה.

בסוף אכילת המן במדבר היה נשאר טעם מצה.

רמז לדברי יוסף הצדיק: &quot;הא לכם זרע&quot;.

בליל הסדר צריך לקיים שני דברים המרומזים במילה &quot;עניא&quot;: ליתן לעניים, ולומר דברי תורה בקול.

להזכיר את הנס שמשיורי המצה של מצרים נתברכו ס&quot;א (61) סעודות.

להזכיר שעניים, בינוניים ועשירים – כולם שווים בערך אחד ואוכלים ממין לחם אחד.

בעל ההגדה ראה ברוח הקודש שאם בני ישראל יהיו דחוקים למזונות, יאמרו בעת הסדר &quot;הא לחמא עניא&quot; בתמיהה.

להזכיר שזו הייתה סעודת הקבע הראשונה שבה אכלו כולם יחד בשולחן אחד – אנשים, נשים וטף – דבר שנמנע מהם בימי השעבוד.

על ידי אכילת המצה (לחם עוני) זכו לאכול את המן (אוכל מלאכים), לאחר שיצאו ממ&quot;ט שערי טומאה ונכנסו לשערי הקדושה.

להזכיר למסובין שבני ישראל צעקו יחד כדי להיא גאולים, ולא כל אחד צועק לעצמו ומתעלם מצער השכינה.

בזכות האמונה – שהיה בידם רק סעודה אחת ויצאו איתה ממצרים – נגאלו.

בפסח נידונים על התבואה. ראש התיבות של פס&quot;ח (פא&quot;י סא&quot;ל חת&quot;ך) הם המלאכים הממונים על הפרנסה, ועל כן נענים בבקשת הפרנסה בלילה זה.

לעורר את המסובין בשאלה: לבעל הבית יש רק מצה, והיכן קורבן הפסח?

להזהיר את בני הבית לאכול את המצה בקדושה יתרה כמו קודשים.

לשאוף לעבודת ה' שמבטלת את התאוות הגשמיות, כדי שנזכה לגאולה העתידה ולהיות בני חורין מכל דבר, ואפילו ממלאך המוות.

להתקדש ולהתרחק ממידת &quot;כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנה&quot;, ולהיות בדרגה של לחם העולה על שולחן מלכים (שהרי בני ישראל הם בני מלכים ועליהם להיות מקודשים ככלה).

בשם רבי מתיה בן חרש: לבני ישראל לא היו מצוות להישען עליהן כדי להיגאל, ולכן נצטוו במצוות הפסח והמילה ולא נתרשלו בהן. כך האב מצווה לחנך את בניו סביב השולחן שלא יתרשלו בקיום המצוות, ומיד נגאלים.

במצרים אכלו אכילה גסה כסוס ופרד, וברגע אחד זכו לאכול כבני מלאכים באכילת כזית מצה, בדרגה של &quot;צדיק אוכל לשובע נפשו&quot;.

בארץ גושן הייתה ברכה בשפע, אך מי שנפתה לחשוב שירוויח כפליים – מרה הייתה אחריתו.

להזכיר את זכות האבות, שאלמלא ההבטחה &quot;אנכי ארד עמך ואנכי אעלך&quot; לא היינו נגאלים.

לצעק לקב&quot;ה בלילה זה: כשם שהבצק של המצה לא ניתן לו מנוח, כך הגויים לא נותנים לעם ישראל מנוח, ומתפללים שהקב&quot;ה יגאלנו מידם.

למרות כל הצרות והעינויים במצרים, עם ישראל לא דיברו מאומה ולא הטיחו דברים כלפי מעלה אלא האמינו שהכל לטובתם, ובזכות זה נגאלו.

בזכות מסירות הנפש – שארבעה ימים קודם שחיטת הפסח קשרו את השה לכרעי המיטה בסכנה עצומה, ובשעת האכילה קראו בשמחה &quot;כל דכפין ייתי וייכול&quot; – זכו לגאולה בזכות הערבות ההדדית.

שלוש פעמים י' + י&quot;ה + יה&quot;ו + יהו&quot;ה בגימטריה רי&quot;ו (216) = &quot;הא לחמא עניא&quot; (והוא גם גימטריה &quot;יראה&quot;).

&quot;וזה לחם העוני – ציור קימוץ והתכנסות הכוחות, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים...&quot; המלווה אותנו לאורך הדרך בצרות מצרים.

לפי בעל &quot;אמת ליעקב&quot; (מחזו&quot;ע): חז&quot;ל אמרו שאין מלאכי השרת בקיאים בלשון ארמית ולכן אין לבקש צרכים בלשון זו, אך במקום שהשכינה ממש נמצאת – מותר וראוי, שכן הקב&quot;ה נמצא איתנו כאן ממש ולכן פותחים בארמית.

אכילת המצה מתחלקת לשתי מגמות בשתי חצאי המצות: חצי מצה קטן עליו מברכים &quot;על אכילת מצה&quot; ונאכל תחילה (אכילה מדברת / לחם עוני), וחצי מצה גדול המוצפז כאפיקומן המבטא את פן ההנאה והקשר העמוק עם הגוף (כזכר לקורבן פסח).

דעת &quot;שיבולי הלקט&quot;: נוסח זה נאמר במקור לפני הבאת קורבן הפסח על מנת להימנות עליו יחד עם בני המשפחה.

&quot;גלתה יהודה מעוני&quot; – בעוון גזילת מתנות עניים בזמן המקדש גלינו, ולכן המצה נקראת &quot;לחם עוני&quot; ובזכות שמירת המצווה נגאל (ויש המוסיפים שיום חלות הפסח חל תמיד באותו יום בשבוע שבו יחול ט' באב, שיהפוך לששון ולשמחה).

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה רדו (210) – כמניין שנות השעבוד.

עיקר אכילת המצה אינו להזכיר את העבדות הקשה אלא את חיפזון הגאולה (&quot;ישועת ה' כהרף עין&quot;).

&quot;כל דיכפין&quot; הוא כנגד הרעבים והעניים (או כנגד כזית ראשון), ו&quot;כל דיצריך&quot; הוא כנגד הצריכים חיזוק באמונה (או כנגד האפיקומן).

חלוקת המצה לשני חלקים (גדול וקטן) מקבילה לחלוקת אמירת ההלל לשניים – קודם האכילה ולאחר האכילה.

מדרש תנחומא: אזהרה שלא לגזול את העניים מלקט בשדהו, ודרשה על כך שבעל הבית מראה לעני שהמצה עגולה – ללמד שהעושר והעניות מגיעים מאת הקב&quot;ה (המשפיל ומרים).

על ידי הדברים הנאמרים על המצה סביב השולחן, מתגלים מי הם הבנים: &quot;החכם&quot;, &quot;הרשע&quot;, &quot;התם&quot; ו&quot;שאינו יודע לשאול&quot;.

&quot;הא לחמא&quot; בגימטריה מילה (שבזכותה יצאו), ו&quot;עניא&quot; בגימטריה ענווה (שבזכותה נגאלו).

האות ה' נוטריקון אדם הראשון, רמז לכך שגלות מצרים הייתה תוצאה של חטא אדם הראשון.

פירוש על דרך הקבלה והחסידות: &quot;הא לחמא&quot; (חכמה עניה), &quot;די אכלו אבהתנא&quot; (קבלה פנימית והאבות שהם חכמה בינה דעת), &quot;בארעא דמצרים&quot; (הגבלות ומייצרים). כאשר אדם ממלא עצמו בתורה אך נשאר בהגבלות (השתא הכא), הקב&quot;ה קורא לו לשלב תורה עם מעשה ותיקון (&quot;כל דיכפין ייתי וייכול&quot;), עד שיזכה לארץ ישראל ולחירות אמיתית (לשנה הבאה בני חורין).

הטעם שההגדה מתחילה באות ה': ישראל השתעבדו 430 שנה (5 פעמים 86, כמניין אלוהים/הטבע), ויוסף הצדיק קבע בחוק את חלוקת התבואה והוסיף לו הקב&quot;ה את האות ה'.

האות ה' כנגד חמשת לשונות הגאולה (הוציאנו, הצלתי, גאלתי, לקחתי, והבאתי).

האות ה' כנגד חמישה שעבודים (עבודת פרך, מרור, לחץ, עינוי, עבודה קשה).

האות ה' רמז לפסוק &quot;ותכבד העבודה על האנשים&quot; (שבהתחלה נשאו משא של 5 אנשים ואז הוכבד עוד ב-5).

פרעה ומצרים ינקו מחמישה סוגי דם טמאים שנתנו להם כוח לשלוט.

ה&quot;א בגימטריה 6 – כנגד שש האמהות שזכותן הוציאה אותנו ממצרים (שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זילפה).

ה&quot;א (6) כנגד הנס שנולדו שישה בכרס אחד (בראשי תיבות: ה' אשריכם הילדים).

ההתחלה באות ה' היא כזכות לעתיד לקבל את חמשת חושי התורה.

&quot;לחמא עניא די&quot; ראשי תיבות: לע&quot;ד (שבית המקדש השלישי לא יחרב לעולם).

ראשי התיבות וסופי התיבות של &quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה 180 – כמניין גיהנום, שמי שסובל מדקדוקי עניות או חולי מעיים ניצול ממנה.

עידוד לעני: &quot;ראשיתך מצער ואחריתך משגשג&quot; – לכן מתחילים בארעא דמצרים ומסימים בארעא דישראל.

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה 216 – כגימטריה יראה (שבזכות יראת שמים יצאו ממצרים).

מתחיל באות ה' ומסתיים באות ן' – רמז לכך שהקב&quot;ה יורד מחמישים רקיעים לשמוע את שבחי בני ישראל בליל הסדר.

ראשי התיבות של &quot;די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים&quot; בגימטריה 12 – כנגד שנים עשר שבטים שבזכותם נגאלו.

ראשי התיבות של &quot;יתיי ויכול&quot; בגימטריה 14 – כמניין (קטן) של &quot;אשת&quot;, רמז לכך שאף האשה חייבת במצה.

עורר את עניין הלחם במדבר (המן), שאינו מצה ממש, אך עצם היציאה למדבר ואכילת המן היו ההוכחה וההמשך ליציאת מצרים.

המן בצנצנת נועד לדורות ללמד שעיקר יציאת מצרים היה לצורך קבלת התורה וקיום המצוות (כמו אכילת מצה), שדרכן מרגישים את טעם המן כל אחד לפי מדרגתו.

בראש השנה בטלה העבודה במצרים (כמו שרש&quot;י מפרש על הפסוק &quot;הסרותי מסבל שכמו&quot;), ובליל הסדר מתעוררת מידת הרחמים (בניגוד לדין של ראש השנה), ולכן מגביהים את הקערה והמצה לרמז על ביטול מידת הדין וישיבה כבני חורין.

על פי הקבלה: חודש ניסן נברא באות ה', שהיא כוח הדיבור וההלל הנאמר בחמש מוצאות הפה (שפתיים, חיך, לשון, גרון, שיניים).

ההגדה פותחת ב&quot;לחם עוני&quot; ללמד שיש להתרחק מהמותרות ולהסתפק במועט.

פתיחת ההגדה בהקדמה לאורחים (&quot;כל דכפין&quot;) מורה שבעל הבית אינו שותה ואוכל לעצמו בזמן צער הגלות, ושכל המצוות בלילה זה הן זכר לחרות מצרים ולא לשם עונג פרטי.

תשובת רבי עקיבא לטרונספרומוס על מצוות הצדקה: ישראל הם בנים לקב&quot;ה, וכשאב כהן כועס על בנו ומגרשו ובא אחר ומפרנסו – האב שמח ומודה לו. כך הקב&quot;ה שמח שבניו מפרנסים את העניים.

הקב&quot;ה שבר את גזרת הגלות לחצאים בגלל טומאת מצרים, והצניע את החצי השני בשאר מלכויות – ולכן פורסים את המצה לחצאין כזכר לחסד זה.

&quot;כל דיכפין ייתי ויכול וכל דצריך ייתי ויפסח&quot; – לאחר שהמסובין אכלו לשובע משאר מאכלים, הם יכולים לאכול את קרבן הפסח בנחת וברוגע בלי לשבור בו עצם.

&quot;השתא הכא... בארעא דישראל&quot;: בעולם הזה אי אפשר להתפרנס בלי עבודה ושעבוד מלכויות, אך לעתיד לבוא בארץ ישראל נחיה ללא שעבוד, והארץ תצמיח גלוסקאות וכלי מילת כשיקוים &quot;והיה ה' למלך על כל הארץ&quot;.

גם העני עצמו מצווה לאכול מצה לתאבון.

חוצים את המצה לשניים כי ליבם של ישראל טרם היה שלם במצרים, ונעשה שלם לגמרי רק לאחר קריעת ים סוף (&quot;ויאמינו בה' ובמשה עבדו&quot;).

על בעל הבית להיות בעל חסד אמיתי המארח עניים בשולחנו ומחזקם באמונה (שכן המצה היא לחם האמונה).

שלושת הרגלים מקבילים לשלושת האבות (פסח – אברהם, סוכות – יצחק, שבועות – יעקב), ולכן בעל הבית קורא &quot;כל דכפין&quot; כדי לתת לכולם תחושה שהם בני בית ואינם צריכים להתבייש.

הקב&quot;ה הקדים את יציאת בני ישראל בשבעה ימים קודם שטבעו המצרים בים, וכך המים הכלולים בבצק המצה נעצרים ואינם תופחים עוד לעולם.

המצה והקערה עגולות יחד עם הביצה, להורות שהעולם מתנהג כגלגל (היום עני ומחר עשיר, היום עבד ומחר אדון).

המצה נקראת מאכל עוני ומצד שני &quot;מיכלא דימהנותא&quot; (מאכל האמונה), ומסמלת את עבודת ה' גם כעבדים וגם כבנים (ובליל הסדר כולם בני מלכים).

רבי שמעון אומר: המצה נקראת לחם עוני על שום שעינו את בני ישראל במצרים.

קביעת אמירת &quot;הא לחמא עניא&quot; בתחילת ההגדה נועדה להרגיש שבו ביום האדם עצמו יצא ממצרים, וכדי לצאת מכל המיצרים וההגבלות (&quot;מן המיצר קראתי&quot;) ולהרגיש בן חורין ובן למלך מלכי המלכים.

מברכתו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם – על פי התוספות (ברכות לח, ב), הוסיפו חכמים את האות ה' בברכת המוציא (&quot;מלך העולם ה' מוציא לחם מן הארץ&quot;) כדי לא לבלוע את האות מ', וקל וחומר בלילה קדוש זה שבו פמליית של מעלה נוכחת יש לדייק בברכות ובכבוד שמיים.

מספר ימי השנה (365) פחות 7 ימים שבהם נאכלת מצה = 358, כמניין נחש, שכן כל השנה היא תיקון לחטא אדם הראשון (&quot;בזעת אפיך תאכל לחם&quot;), ובפסח דנים על התבואה והאמונה.

ביאור על פי הגמרא בברכות (יב:) בעניין מחלוקת תנאים האם מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח (שיטת בן זומא לעומת חכמים): אמירת &quot;הא לחמא עניא&quot; ומנהג זה נוהגים לא רק עכשיו כשאנו עבדים בארעא דמצרים (או בגלوتנו), אלא אף לעתיד לבוא בארץ ישראל כשישחרור משעבוד מלכויות יהיה עיקר – נמשיך לעשות זכר ליציאת מצרים כדברי חכמים.

סופי התיבות של &quot;וחנתי את אשר אחן&quot; – אחן, רמז למידת הרחמים והחסד העליון.</text>
      <sha1>2hprmkw7ljm9knt66w98kb7vd1ysrcv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102374</id>
      <parentid>3102373</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:46:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יגאל מלכיאל</username>
        <id>7042</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* פרשני ההגדה על &quot;הא לחמא עניא&quot; ליקט הרב יגאל מלכיאל */ הגהה</comment>
      <origin>3102374</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17909" sha1="s9jn3n4u3gqpmcfs4mbebz2775ak7y4" xml:space="preserve">{{קטע הגדה עם פרשנים|הא לחמא עניא}}

=== פרשני ההגדה על &quot;הא לחמא עניא&quot; ליקט הרב יגאל מלכיאל ===

לחם שעונים עליו הרבה דברים ומדברים עליו רבות (אמירת ההגדה).

דרכו של העני לאכול חצי פרוסת לחם (ומכאן המנהג לבצוע את המצה באמצע).

&quot;הא&quot; מרמז על האות האחרונה שבשם ה' – מידת המלכות שאין לה מעצמה כלום (&quot;דלית לה מגרמה כלום&quot;).

ה&quot;א = ה' אלוקינו, תקום תגאל את השכינה.

ה&quot;א = הנביא אליהו, תקום תגאל את השכינה.

גודל האפיקומן מכוון כנגד משקל מנחת העני.

המצרים נתנו לעם ישראל לאכול מצות כדי שהאוכל לא יתעכל מהר.

הנשים היהודיות נתנו צדקה לעניים חיטים, ובזכות חסד זה יצאנו ממצרים.

שהעשיר והעני חייבים שניהם בשווה באכילת מצה בלילה הזה.

המצה נטולת כל גאווה ועשויה אך ורק ממים וקמח.

הנותן צדקה לעני זוכה ל-6 דברים (כמניין ה&quot;א), ואם נותן לו במאור פנים זוכה ל-11 דברים (כמניין ענ-י&quot;א).

סופי התיבות של &quot;הא לחמא עניא די&quot; – בגימטריה: אחד, אהבה.

&quot;הא לחמא עניא די&quot; בגימטריה 14 (כמניין דוד): דוד המלך אין לו מעצמו כלום, וכמו שדוד מלך ישראל חי וקיים כך עם ישראל יישאר לנצח.

יש בפסקה זו 28 מילים, כנגד 28 האותיות שבפסוק &quot;יהא שמיה רבא&quot;.

האות ה' יכולה להירשם בשלוש צורות (ד'י' – ד'ו' – ו'ו'ו'), שגימטריה שלהן היא 42 (כנגד שם מ&quot;ב - אנא בכח).

על מנת לא לבייש את העני אומרים לו &quot;בוא תאכל דבר קטן&quot; (לחם עוני).

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה חצי חצי (כנגד אכילת מצה ואכילת האפיקומן).

אם נשים פסיק בין &quot;הא&quot; ל&quot;לחמא&quot; – &quot;הא, לחמא!&quot;: הלחם עצמו מספר את כל סיפור הייצור המפרך (חרישה, זריעה, קצירה, טחינה, לישה ואפייה). כך גם עם ישראל עבר שלבים ארוכים וקשים עד שזכה לגאולה.

בסוף אכילת המן במדבר היה נשאר טעם מצה.

רמז לדברי יוסף הצדיק: &quot;הא לכם זרע&quot;.

בליל הסדר צריך לקיים שני דברים המרומזים במילה &quot;עניא&quot;: ליתן לעניים, ולומר דברי תורה בקול.

להזכיר את הנס שמשיורי המצה של מצרים נתברכו ס&quot;א (61) סעודות.

להזכיר שעניים, בינוניים ועשירים – כולם שווים בערך אחד ואוכלים ממין לחם אחד.

בעל ההגדה ראה ברוח הקודש שאם בני ישראל יהיו דחוקים למזונות, יאמרו בעת הסדר &quot;הא לחמא עניא&quot; בתמיהה.

להזכיר שזו הייתה סעודת הקבע הראשונה שבה אכלו כולם יחד בשולחן אחד – אנשים, נשים וטף – דבר שנמנע מהם בימי השעבוד.

על ידי אכילת המצה (לחם עוני) זכו לאכול את המן (אוכל מלאכים), לאחר שיצאו ממ&quot;ט שערי טומאה ונכנסו לשערי הקדושה.

להזכיר למסובין שבני ישראל צעקו יחד כדי להיא גאולים, ולא כל אחד צועק לעצמו ומתעלם מצער השכינה.

בזכות האמונה – שהיה בידם רק סעודה אחת ויצאו איתה ממצרים – נגאלו.

בפסח נידונים על התבואה. ראש התיבות של פס&quot;ח (פא&quot;י סא&quot;ל חת&quot;ך) הם המלאכים הממונים על הפרנסה, ועל כן נענים בבקשת הפרנסה בלילה זה.

לעורר את המסובין בשאלה: לבעל הבית יש רק מצה, והיכן קורבן הפסח?

להזהיר את בני הבית לאכול את המצה בקדושה יתרה כמו קודשים.

לשאוף לעבודת ה' שמבטלת את התאוות הגשמיות, כדי שנזכה לגאולה העתידה ולהיות בני חורין מכל דבר, ואפילו ממלאך המוות.

להתקדש ולהתרחק ממידת &quot;כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנה&quot;, ולהיות בדרגה של לחם העולה על שולחן מלכים (שהרי בני ישראל הם בני מלכים ועליהם להיות מקודשים ככלה).

בשם רבי מתיה בן חרש: לבני ישראל לא היו מצוות להישען עליהן כדי להיגאל, ולכן נצטוו במצוות הפסח והמילה ולא נתרשלו בהן. כך האב מצווה לחנך את בניו סביב השולחן שלא יתרשלו בקיום המצוות, ומיד נגאלים.

במצרים אכלו אכילה גסה כסוס ופרד, וברגע אחד זכו לאכול כבני מלאכים באכילת כזית מצה, בדרגה של &quot;צדיק אוכל לשובע נפשו&quot;.

בארץ גושן הייתה ברכה בשפע, אך מי שנפתה לחשוב שירוויח כפליים – מרה הייתה אחריתו.

להזכיר את זכות האבות, שאלמלא ההבטחה &quot;אנכי ארד עמך ואנכי אעלך&quot; לא היינו נגאלים.

לצעק לקב&quot;ה בלילה זה: כשם שהבצק של המצה לא ניתן לו מנוח, כך הגויים לא נותנים לעם ישראל מנוח, ומתפללים שהקב&quot;ה יגאלנו מידם.

למרות כל הצרות והעינויים במצרים, עם ישראל לא דיברו מאומה ולא הטיחו דברים כלפי מעלה אלא האמינו שהכל לטובתם, ובזכות זה נגאלו.

בזכות מסירות הנפש – שארבעה ימים קודם שחיטת הפסח קשרו את השה לכרעי המיטה בסכנה עצומה, ובשעת האכילה קראו בשמחה &quot;כל דכפין ייתי וייכול&quot; – זכו לגאולה בזכות הערבות ההדדית.

שלוש פעמים י' + י&quot;ה + יה&quot;ו + יהו&quot;ה בגימטריה רי&quot;ו (216) = &quot;הא לחמא עניא&quot; (והוא גם גימטריה &quot;יראה&quot;).

&quot;וזה לחם העוני – ציור קימוץ והתכנסות הכוחות, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים...&quot; המלווה אותנו לאורך הדרך בצרות מצרים.

לפי בעל &quot;אמת ליעקב&quot; (מחזו&quot;ע): חז&quot;ל אמרו שאין מלאכי השרת בקיאים בלשון ארמית ולכן אין לבקש צרכים בלשון זו, אך במקום שהשכינה ממש נמצאת – מותר וראוי, שכן הקב&quot;ה נמצא איתנו כאן ממש ולכן פותחים בארמית.

אכילת המצה מתחלקת לשתי מגמות בשתי חצאי המצות: חצי מצה קטן עליו מברכים &quot;על אכילת מצה&quot; ונאכל תחילה (אכילה מדברת / לחם עוני), וחצי מצה גדול המוצפז כאפיקומן המבטא את פן ההנאה והקשר העמוק עם הגוף (כזכר לקורבן פסח).

דעת &quot;שיבולי הלקט&quot;: נוסח זה נאמר במקור לפני הבאת קורבן הפסח על מנת להימנות עליו יחד עם בני המשפחה.

&quot;גלתה יהודה מעוני&quot; – בעוון גזילת מתנות עניים בזמן המקדש גלינו, ולכן המצה נקראת &quot;לחם עוני&quot; ובזכות שמירת המצווה נגאל (ויש המוסיפים שיום חלות הפסח חל תמיד באותו יום בשבוע שבו יחול ט' באב, שיהפוך לששון ולשמחה).

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה רדו (210) – כמניין שנות השעבוד.

עיקר אכילת המצה אינו להזכיר את העבדות הקשה אלא את חיפזון הגאולה (&quot;ישועת ה' כהרף עין&quot;).

&quot;כל דיכפין&quot; הוא כנגד הרעבים והעניים (או כנגד כזית ראשון), ו&quot;כל דיצריך&quot; הוא כנגד הצריכים חיזוק באמונה (או כנגד האפיקומן).

חלוקת המצה לשני חלקים (גדול וקטן) מקבילה לחלוקת אמירת ההלל לשניים – קודם האכילה ולאחר האכילה.

מדרש תנחומא: אזהרה שלא לגזול את העניים מלקט בשדהו, ודרשה על כך שבעל הבית מראה לעני שהמצה עגולה – ללמד שהעושר והעניות מגיעים מאת הקב&quot;ה (המשפיל ומרים).

על ידי הדברים הנאמרים על המצה סביב השולחן, מתגלים מי הם הבנים: &quot;החכם&quot;, &quot;הרשע&quot;, &quot;התם&quot; ו&quot;שאינו יודע לשאול&quot;.

&quot;הא לחמא&quot; בגימטריה מילה (שבזכותה יצאו), ו&quot;עניא&quot; בגימטריה ענווה (שבזכותה נגאלו).

האות ה' נוטריקון אדם הראשון, רמז לכך שגלות מצרים הייתה תוצאה של חטא אדם הראשון.

פירוש על דרך הקבלה והחסידות: &quot;הא לחמא&quot; (חכמה עניה), &quot;די אכלו אבהתנא&quot; (קבלה פנימית והאבות שהם חכמה בינה דעת), &quot;בארעא דמצרים&quot; (הגבלות ומייצרים). כאשר אדם ממלא עצמו בתורה אך נשאר בהגבלות (השתא הכא), הקב&quot;ה קורא לו לשלב תורה עם מעשה ותיקון (&quot;כל דיכפין ייתי וייכול&quot;), עד שיזכה לארץ ישראל ולחירות אמיתית (לשנה הבאה בני חורין).

הטעם שההגדה מתחילה באות ה': ישראל השתעבדו 430 שנה (5 פעמים 86, כמניין אלוהים/הטבע), ויוסף הצדיק קבע בחוק את חלוקת התבואה והוסיף לו הקב&quot;ה את האות ה'.

האות ה' כנגד חמשת לשונות הגאולה (הוציאנו, הצלתי, גאלתי, לקחתי, והבאתי).

האות ה' כנגד חמישה שעבודים (עבודת פרך, מרור, לחץ, עינוי, עבודה קשה).

האות ה' רמז לפסוק &quot;ותכבד העבודה על האנשים&quot; (שבהתחלה נשאו משא של 5 אנשים ואז הוכבד עוד ב-5).

פרעה ומצרים ינקו מחמישה סוגי דם טמאים שנתנו להם כוח לשלוט.

ה&quot;א בגימטריה 6 – כנגד שש האמהות שזכותן הוציאה אותנו ממצרים (שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זילפה).

ה&quot;א (6) כנגד הנס שנולדו שישה בכרס אחד (בראשי תיבות: ה' אשריכם הילדים).

ההתחלה באות ה' היא כזכות לעתיד לקבל את חמשת חושי התורה.

&quot;לחמא עניא די&quot; ראשי תיבות: לע&quot;ד (שבית המקדש השלישי לא יחרב לעולם).

ראשי התיבות וסופי התיבות של &quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה 180 – כמניין גיהנום, שמי שסובל מדקדוקי עניות או חולי מעיים ניצול ממנה.

עידוד לעני: &quot;ראשיתך מצער ואחריתך משגשג&quot; – לכן מתחילים בארעא דמצרים ומסימים בארעא דישראל.

&quot;הא לחמא עניא&quot; בגימטריה 216 – כגימטריה יראה (שבזכות יראת שמים יצאו ממצרים).

מתחיל באות ה' ומסתיים באות ן' – רמז לכך שהקב&quot;ה יורד מחמישים רקיעים לשמוע את שבחי בני ישראל בליל הסדר.

ראשי התיבות של &quot;די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים&quot; בגימטריה 12 – כנגד שנים עשר שבטים שבזכותם נגאלו.

ראשי התיבות של &quot;יתיי ויכול&quot; בגימטריה 14 – כמניין (קטן) של &quot;אשת&quot;, רמז לכך שאף האשה חייבת במצה.

עורר את עניין הלחם במדבר (המן), שאינו מצה ממש, אך עצם היציאה למדבר ואכילת המן היו ההוכחה וההמשך ליציאת מצרים.

המן בצנצנת נועד לדורות ללמד שעיקר יציאת מצרים היה לצורך קבלת התורה וקיום המצוות (כמו אכילת מצה), שדרכן מרגישים את טעם המן כל אחד לפי מדרגתו.

בראש השנה בטלה העבודה במצרים (כמו שרש&quot;י מפרש על הפסוק &quot;הסרותי מסבל שכמו&quot;), ובליל הסדר מתעוררת מידת הרחמים (בניגוד לדין של ראש השנה), ולכן מגביהים את הקערה והמצה לרמז על ביטול מידת הדין וישיבה כבני חורין.

על פי הקבלה: חודש ניסן נברא באות ה', שהיא כוח הדיבור וההלל הנאמר בחמש מוצאות הפה (שפתיים, חיך, לשון, גרון, שיניים).

ההגדה פותחת ב&quot;לחם עוני&quot; ללמד שיש להתרחק מהמותרות ולהסתפק במועט.

פתיחת ההגדה בהקדמה לאורחים (&quot;כל דכפין&quot;) מורה שבעל הבית אינו שותה ואוכל לעצמו בזמן צער הגלות, ושכל המצוות בלילה זה הן זכר לחרות מצרים ולא לשם עונג פרטי.

תשובת רבי עקיבא לטרונספרומוס על מצוות הצדקה: ישראל הם בנים לקב&quot;ה, וכשאב כהן כועס על בנו ומגרשו ובא אחר ומפרנסו – האב שמח ומודה לו. כך הקב&quot;ה שמח שבניו מפרנסים את העניים.

הקב&quot;ה שבר את גזרת הגלות לחצאים בגלל טומאת מצרים, והצניע את החצי השני בשאר מלכויות – ולכן פורסים את המצה לחצאין כזכר לחסד זה.

&quot;כל דיכפין ייתי ויכול וכל דצריך ייתי ויפסח&quot; – לאחר שהמסובין אכלו לשובע משאר מאכלים, הם יכולים לאכול את קרבן הפסח בנחת וברוגע בלי לשבור בו עצם.

&quot;השתא הכא... בארעא דישראל&quot;: בעולם הזה אי אפשר להתפרנס בלי עבודה ושעבוד מלכויות, אך לעתיד לבוא בארץ ישראל נחיה ללא שעבוד, והארץ תצמיח גלוסקאות וכלי מילת כשיקוים &quot;והיה ה' למלך על כל הארץ&quot;.

גם העני עצמו מצווה לאכול מצה לתאבון.

חוצים את המצה לשניים כי ליבם של ישראל טרם היה שלם במצרים, ונעשה שלם לגמרי רק לאחר קריעת ים סוף (&quot;ויאמינו בה' ובמשה עבדו&quot;).

על בעל הבית להיות בעל חסד אמיתי המארח עניים בשולחנו ומחזקם באמונה (שכן המצה היא לחם האמונה).

שלושת הרגלים מקבילים לשלושת האבות (פסח – אברהם, סוכות – יצחק, שבועות – יעקב), ולכן בעל הבית קורא &quot;כל דכפין&quot; כדי לתת לכולם תחושה שהם בני בית ואינם צריכים להתבייש.

הקב&quot;ה הקדים את יציאת בני ישראל בשבעה ימים קודם שטבעו המצרים בים, וכך המים הכלולים בבצק המצה נעצרים ואינם תופחים עוד לעולם.

המצה והקערה עגולות יחד עם הביצה, להורות שהעולם מתנהג כגלגל (היום עני ומחר עשיר, היום עבד ומחר אדון).

המצה נקראת מאכל עוני ומצד שני &quot;מיכלא דימהנותא&quot; (מאכל האמונה), ומסמלת את עבודת ה' גם כעבדים וגם כבנים (ובליל הסדר כולם בני מלכים).

רבי שמעון אומר: המצה נקראת לחם עוני על שום שעינו את בני ישראל במצרים.

קביעת אמירת &quot;הא לחמא עניא&quot; בתחילת ההגדה נועדה להרגיש שבו ביום האדם עצמו יצא ממצרים, וכדי לצאת מכל המיצרים וההגבלות (&quot;מן המיצר קראתי&quot;) ולהרגיש בן חורין ובן למלך מלכי המלכים.

מברכתו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם – על פי התוספות (ברכות לח, ב), הוסיפו חכמים את האות ה' בברכת המוציא (&quot;מלך העולם ה' מוציא לחם מן הארץ&quot;) כדי לא לבלוע את האות מ', וקל וחומר בלילה קדוש זה שבו פמליית של מעלה נוכחת יש לדייק בברכות ובכבוד שמיים.

מספר ימי השנה (365) פחות 7 ימים שבהם נאכלת מצה = 358, כמניין נחש, שכן כל השנה היא תיקון לחטא אדם הראשון (&quot;בזעת אפיך תאכל לחם&quot;), ובפסח דנים על התבואה והאמונה.

ביאור על פי הגמרא בברכות (יב:) בעניין מחלוקת תנאים האם מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח (שיטת בן זומא לעומת חכמים): אמירת &quot;הא לחמא עניא&quot; ומנהג זה נוהגים לא רק עכשיו כשאנו עבדים בארעא דמצרים (או בגלوتנו), אלא אף לעתיד לבוא בארץ ישראל כשישחרור משעבוד מלכויות יהיה עיקר – נמשיך לעשות זכר ליציאת מצרים כדברי חכמים.

אותיות שניות&quot;הא לחמא עניא&quot;  &quot;אחן&quot; &quot;וחנתי את אשר אחן&quot; – , רמז למידת הרחמים והחסד העליון.</text>
      <sha1>s9jn3n4u3gqpmcfs4mbebz2775ak7y4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שער מאמרי רז&quot;ל/מדרשים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261162</id>
    <revision>
      <id>3102331</id>
      <parentid>3102322</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T17:03:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לעריכה */</comment>
      <origin>3102331</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="123129" sha1="j41calvkywcrrt5chyu8agh5mpew6p0" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.


'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: 
* אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא 
* והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא  

כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא.  

והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. 

וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז&quot;א ועז&quot;אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} 
וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. 

ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז&quot;א ועז&quot;אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם.

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק&quot;ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג&quot;כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש&quot;ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. 

ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי&quot;ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין.


אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק&quot;ו ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן. 

והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ&quot;ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}.

והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}}
כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. 

ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז. וזמ&quot;ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. 

ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח  תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. 

ואמנם לא נמצא &quot;זהב חי&quot; אלא &quot;כסף חי&quot;. והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא &quot;כוכב&quot; סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. 

והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}}
וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך.

===קטע זמני לעריכה===
ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא {{צ|מעשרה קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. 

וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים ועל זה החריב הקב הזה הקדוש והברוך של יסוד כי כן ק&quot;ב ר&quot;ת קדושה ברכה פי' הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמ' נק' קדש כנודע וברדתה מן יסוד נק' ברוך וזהו קב אמנם הטיפה בעצמה היא אות י' הרי יב&quot;ק וע&quot;כ איתייהיב ליה קב חרובין דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי קב וזה תמצא בר&quot;מ דפ' פינחס דרי&quot;ו ע&quot;ש וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דר&quot;מ כו'}} ופלוגתא דר&quot;מ ור' יוסי דר&quot;מ סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה והוא המפסיק בין הנשמה לקליפ' הנאחזת בו כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים והענין הוא כי רה&quot;י הוא סוד הקדושה ולכן גבהו עשר' ורחבו ד' כנז' בתקונין ורה&quot;ר הוא סוד החצוני' בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל כי אתם הרבים והמוציא חפץ מרה&quot;י לרה&quot;ר גורם להוציא נצוצי הקדו' אל הקליפות ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר ע&quot;י יונקים סטרא אחרא א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרה&quot;ר כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנז' בזוהר וזהו ענין ברכי דרבנן דשלהי מינייהו הוי כנז' בסוד סבא דמשפטים והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים ואז הקדושה נעשית כביכול כעין קטע כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}} פי' כי נגנז אור הנה&quot;י באותה שעה כאלו היא קטע ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נק' אבק כנזכר בזוהר פרשת וישלח מאי ויאבק א&quot;ר אלעזר מן אבק כו' וביאור הדברי'  כי החצונים נאחזים בקב ומתייחדים דכו&quot;ן דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד ונעשים א' מן אב&quot;ק והקב שיונקים נהפך להם ונעשה ב&quot;ק וזהו אב&quot;ק והבן זה כי אינו מועיל להם ודברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לי להאריך בהם וגם אם נבאר פי' מלה ק&quot;ב יאריך עלינו הספור ודי בזה:

ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוקבא ואחת בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סטרא אחרא הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוקבא בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוקבא דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>j41calvkywcrrt5chyu8agh5mpew6p0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102332</id>
      <parentid>3102331</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T17:41:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לעריכה */</comment>
      <origin>3102332</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="123779" sha1="r3341eivw60h2v5p6loibkw10wxnzrp" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.


'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: 
* אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא 
* והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא  

כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא.  

והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. 

וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז&quot;א ועז&quot;אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} 
וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. 

ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז&quot;א ועז&quot;אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם.

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק&quot;ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג&quot;כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש&quot;ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. 

ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי&quot;ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין.


אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק&quot;ו ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן. 

והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ&quot;ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}.

והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}}
כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. 

ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז. וזמ&quot;ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. 

ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח  תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. 

ואמנם לא נמצא &quot;זהב חי&quot; אלא &quot;כסף חי&quot;. והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא &quot;כוכב&quot; סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. 

והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}}
וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך.


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא, {{צ|מעשרה{{הערה|לא ברור. בנוסח שלנו יש &quot;מתשעה&quot; וכן הביא לעיל. ולצערי אין מולי כרגע שום דפוס לעיין בו - ויקיעורך}} קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. 

וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים, ועל זה החריב ה'''קב''' הזה ה'''ק'''דוש וה'''ב'''רוך של יסוד - כי כן '''קב''' ר&quot;ת '''ק''''דושה '''ב''''רכה. פירושו: הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמה נקרא 'קדש' כנודע, וברדתה מן יסוד נקרא 'ברוך'. וזהו '''קב'''. אמנם הטיפה בעצמה היא אות '''י'''' - הרי '''יב&quot;ק'''. ועל כן איתייהיב ליה 'קב חרובין' דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי 'קב'. {{ש}}
וזה תמצא ברעיא מהימנא דפרשת פינחס דף רי&quot;ו {{ממ זהר|ג|רטז|א}}, עיי&quot;ש. 

וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו'}} ופלוגתא דר' מאיר ור' יוסי - דר' מאיר סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה, והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה, והוא המפסיק בין הנשמה לקליפה הנאחזת בו - כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים. והענין הוא כי 'רשות היחיד' הוא סוד הקדושה (ולכן גבהו עשרה ורחבו ארבע כנזכר בתקונין), ו'רשות הרבים' הוא סוד החצונים בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל {{צ|כי אתם הרבים}}. והמוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים גורם להוציא נצוצי הקדושה אל הקליפות. ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר על ידו יונקים סטרא אחרא - א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרשות הרבים כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנזכר בזוהר. 

וזהו ענין {{צ|ברכי דרבנן דשלהי - מינייהו הוי}}, כנזכר בסוד סבא דמשפטים. והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים, ואז הקדושה נעשית כביכול כעין {{צ|קִטֵע}} - כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}}. פירושו כי נגנז אור הנצח-הוד-יסוד באותה שעה כאלו היא קטע. ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם. וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נקרא {{צ|אבק}} כנזכר בזוהר פרשת וישלח {{ממ זהר|א|קע|א}} {{צ|מאי ויאבק? א&quot;ר אלעזר מן אבק כו'}}. וביאור הדברים  כי החצונים נאחזים בקב, ומתייחדים דכורין ונוקבין דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד, ונעשים '''א'''' מן '''אב&quot;ק'''. וה'''קב''' שיונקים נהפך להם ונעשה '''בק'''. וזהו '''אבק'''. והבן זה כי אינו מועיל להם. ודברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לי להאריך בהם. וגם אם נבאר פירוש מלה '''ק&quot;ב''' - יאריך עלינו הספור. ודי בזה.

===קטע זמני לעריכה===
ונחזור לענין שהיינו בו כי ב' מיני קפיצות הם אחת בנוקבא ואחת בדכורא וכל זה ע&quot;י השדים וכן ע&quot;י מלאכים דקדוש' יש ג&quot;כ ב' בחי' כי ע&quot;י האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה וע&quot;י המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה ב' וע&quot;י המלאכים אשר הם נק' נק' בשם רגלים כמש&quot;ה ורגלי' רגל ישרה והם המלאכים הנאחזים בנה&quot;י דיצירה וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא כנז' בסוף אדרת נשא וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו ע&quot;י שכינתו ית' וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה:

ובזה נבא לביאור המאמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא דירדפם יעבור שלום כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא ע&quot;י קפיצת הדרך ואז היו פסיעותיו ג' מילין ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא וזה מבואר בתנחומא שקפצ' לו הארץ כנ&quot;ל:

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וז&quot;ל מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבו' שלו' אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' יר' מי העיר ממזרח פי' מי העיר לב המזרחיי' לבא וליפו' ביד אברהם ותי' וא' צדק יקראהו לרגלו ר&quot;ל כי השי&quot;ת הנק' צדק ממד' המלכו' אשר העיר ממזרח את המלכים וזה הצדק הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוי' ואת המלכי' וזמ&quot;ש יתן לפניו גוים כו' וכ&quot;ה להודיענו שלא תחשוב הדברי' במקרה ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה אלא הכל היה מאתו ית' כי הוא עצמו שהעיר את לבן לבא והוא עצמו יתן לפניו גוים כו' והביא ראיה לזה ואמר ירדפם יעבור שלום גו' ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפ' אחר המלחמ' והענין הוא דבשלמא בענין המלחמ' אפש&quot;ל כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנק' ענק כמש&quot;ה האדם הגדול בענקי' ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים וגם שהיה לו ילידי ביתו שש מאות וי&quot;ח וע&quot;י הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפ' שעשו מלחמ' האמנם בעת הרדיפ' אי אפשר לו' כך כי הרי בעת שרדפם אורח ברגליו לא יבא והיה ע&quot;י נס שקפצה לו האר' א&quot;כ כיון שהרדיפ' לא הית' כ&quot;א ע&quot;י ית' שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום כך בענין המלחמ' לא עשו הם כלו' אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם וזש&quot;ה אח&quot;ך מי פעל ועשה קורא הדורו' מראש גו' ולכן שיעור' דקר' יר' כך ירדפם אברהם כשהיה הולך אחר  המלכי' הנה השי&quot;ת שנק' שלו' יעבו' לפניו להלחם בעדו האמנם עדין צרי' לדקדק למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם שלם מה שאינו בעת ובעונה ההיא כי אדרבא עת מלחמה ולא עת שלום והענין הוא כי הלא אלו המלאכים כשבאו על סדום להלחם עליה לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו כמ&quot;ש חז&quot;ל בב&quot;ר על פסוק וישובו ויבואו אל עין המשפט א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש הוא כתיב ולכן פרשו בזוהר ולכן השי&quot;ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום נתקנא באלו הרשעים ארורים הם המעוררים מדנים לא&quot;א ע&quot;ה שהיה איש שלום שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו ע&quot;י שהי' מגיירם ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם שלום וזמ&quot;ש ירדפם יעבור שלום הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו ולא ע&quot;י מלאך ולא ע&quot;י שליח אלא הוא העובר ברגליו אך רגליו של א&quot;א ע&quot;ה לא זזו ממקומם וזש&quot;ה אורח ברגליו לא יבוא פי' אורח ברגליו של אע&quot;ה לא יבואו אלא הקב&quot;ה מוליכו באומרו יעבור שלום השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ ולא אע&quot;ה עבר ברגליו ובאמור הכתו' בס' הזה אורח ברגליו לא יבא ולא קאמר רגליו באורח לא יבא להשמיענו פי' יעבור שלום לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמש&quot;ה יעבור שלום היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ לכן כדי לבטל סברא זו אמר אורח ברגליו לא יבא פי' אורח של אברהם לא בא ברגליו של השי&quot;ת ורגליו ירמוז אל המלאכים כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד והם רגליו של השי&quot;ת וגם באומרו מלת אורח ולא דרך רמז ג&quot;כ לומר שלא נעשה ע&quot;י השדים ואורח ירמוז לדם נדות כמש&quot;ה חדל להיות לשרה אורח כנשים ור&quot;ל כי גם הקלי' הנאחזים ברגלים העליונים לא באו ברגליו של אברהם אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמ' זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון ולכן אמר אורח ברגליו ולא אמר באורח ברגליו ע&quot;כ:

והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמיענן ע&quot;י מי היתה קפיצה זו וזמ&quot;ש ר' נחמיא לא נתאבקו רגליו וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נק' אב&quot;ק כמ&quot;ש בס&quot;ה פ' וישלח ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה ע&quot;י שדים הנק' אב&quot;ק וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהי' מאד הנק' בלשון ערבי (קלא קי&quot;ב) וגם מתרחבים פסי' ולכן א&quot;ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו' לומר שלא נאחזה הקלי' הנק' אב&quot;ק ברגליו בעת ההיא כי הקפיצה לא היתה אלא ע&quot;י השי&quot;ת וזמ&quot;ש אח&quot;כ אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת:

ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אע&quot;ה והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה ירדפם יעבור שלום ואמר ירדפם כנגד נו&quot;ה כי הרדיפה היא בשני הרגלים ואמר יעבור שלום כנגד היסוד הנק' שלום הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם שלום ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא ע&quot;י היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא ע&quot;י נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סטרא אחרא הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוקבא בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוקבא דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה ע&quot;י שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא ע&quot;י המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>r3341eivw60h2v5p6loibkw10wxnzrp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102364</id>
      <parentid>3102332</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T22:38:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לעריכה */</comment>
      <origin>3102364</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="125061" sha1="b1mdnfix5xk8cg1irvxbwu8mdvzc0s9" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.


'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: 
* אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא 
* והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא  

כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא.  

והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. 

וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז&quot;א ועז&quot;אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} 
וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. 

ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז&quot;א ועז&quot;אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם.

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק&quot;ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג&quot;כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש&quot;ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. 

ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי&quot;ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין.


אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק&quot;ו ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן. 

והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ&quot;ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}.

והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}}
כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. 

ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז. וזמ&quot;ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. 

ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח  תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. 

ואמנם לא נמצא &quot;זהב חי&quot; אלא &quot;כסף חי&quot;. והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא &quot;כוכב&quot; סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. 

והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}}
וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך.


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא, {{צ|מעשרה{{הערה|לא ברור. בנוסח שלנו יש &quot;מתשעה&quot; וכן הביא לעיל. ולצערי אין מולי כרגע שום דפוס לעיין בו - ויקיעורך}} קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. 

וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים, ועל זה החריב ה'''קב''' הזה ה'''ק'''דוש וה'''ב'''רוך של יסוד - כי כן '''קב''' ר&quot;ת '''ק''''דושה '''ב''''רכה. פירושו: הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמה נקרא 'קדש' כנודע, וברדתה מן יסוד נקרא 'ברוך'. וזהו '''קב'''. אמנם הטיפה בעצמה היא אות '''י'''' - הרי '''יב&quot;ק'''. ועל כן איתייהיב ליה 'קב חרובין' דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי 'קב'. {{ש}}
וזה תמצא ברעיא מהימנא דפרשת פינחס דף רי&quot;ו {{ממ זהר|ג|רטז|א}}, עיי&quot;ש. 

וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו'}} ופלוגתא דר' מאיר ור' יוסי - דר' מאיר סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה, והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה, והוא המפסיק בין הנשמה לקליפה הנאחזת בו - כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים. והענין הוא כי 'רשות היחיד' הוא סוד הקדושה (ולכן גבהו עשרה ורחבו ארבע כנזכר בתקונין), ו'רשות הרבים' הוא סוד החצונים בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל {{צ|כי אתם הרבים}}. והמוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים גורם להוציא נצוצי הקדושה אל הקליפות. ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר על ידו יונקים סטרא אחרא - א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרשות הרבים כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנזכר בזוהר. 

וזהו ענין {{צ|ברכי דרבנן דשלהי - מינייהו הוי}}, כנזכר בסוד סבא דמשפטים. והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים, ואז הקדושה נעשית כביכול כעין {{צ|קִטֵע}} - כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}}. פירושו כי נגנז אור הנצח-הוד-יסוד באותה שעה כאלו היא קטע. ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם. וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נקרא {{צ|אבק}} כנזכר בזוהר פרשת וישלח {{ממ זהר|א|קע|א}} {{צ|מאי ויאבק? א&quot;ר אלעזר מן אבק כו'}}. וביאור הדברים  כי החצונים נאחזים בקב, ומתייחדים דכורין ונוקבין דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד, ונעשים '''א'''' מן '''אב&quot;ק'''. וה'''קב''' שיונקים נהפך להם ונעשה '''בק'''. וזהו '''אבק'''. והבן זה כי אינו מועיל להם. ודברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לי להאריך בהם. וגם אם נבאר פירוש מלה '''ק&quot;ב''' - יאריך עלינו הספור. ודי בזה.


ונחזור לענין שהיינו בו. {{ש}}
כי ב' מיני קפיצות הם - אחת בנוקבא ואחת בדכורא. וכל זה על ידי השדים. וכן על ידי מלאכים דקדושה יש ג&quot;כ ב' בחינות -  כי על ידי האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה, ועל ידי המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה שנייה. ועל ידי המלאכים אשר הם נק' נק'(?) בשם רגלים כמו שאמר הכתוב {{צ|ורגלים רגל ישרה}}, והם המלאכים הנאחזים בנצח-הוד-יסוד דיצירה. וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא (כנזכר בסוף אדרת נשא). וכיוצא בזה  יש ב' קפיצות אלו על ידי שכינתו ית', וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה.


'''ובזה נבא לביאור המאמר {{צ|פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין}}''' - ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין - ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך, ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא ד{{צ|ירדפם יעבור שלום}}, כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא על ידי קפיצת הדרך, ואז היו פסיעותיו ג' מילין. ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא. וזה מבואר בתנחומא שקפצה לו הארץ כנ&quot;ל.

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וזה לשונו: {{ש}}
'''{{צ|מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}  {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|מא|ב|ד}}'''

ירצה, {{צ|מי העיר ממזרח}} - פי' מי העיר לב המזרחיים לבא וליפול ביד אברהם. ותירץ ואמר {{צ|צדק יקראהו לרגלו}} - ר&quot;ל כי השי&quot;ת (הנקרא 'צדק' ממדת המלכות) אשר העיר ממזרח את המלכים. וזה הצדק הוא 'אשר יתן לפני אברהם את הגוים ואת המלכים'. וזמ&quot;ש {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. {{קיצור|וכ&quot;ה|וכן הוא(?)}} להודיענו שלא תחשוב הדברים במקרה, ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו - ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן - לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה! אלא הכל היה מאתו יתברך - כי הוא עצמו שהעיר את לִבָּן לבא, והוא עצמו {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. 

והביא ראיה לזה ואמר {{צ|ירדפם יעבור שלום גו'}}. ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפה אחר המלחמה. והענין הוא - דבשלמא בענין המלחמה - אפשר לפרש כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנקרא {{צ|ענק}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|האדם הגדול בענקים}}) ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים, וגם שהיה לו ילידי ביתו שלש מאות וי&quot;ח. ועל ידי הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפשר שעשו מלחמה. האמנם בעת הרדיפה - אי אפשר לומר כך! כי הרי בעת שרדפם - {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}! והיה על ידי נס שקפצה לו הארץ. אם כן - כיון שהרדיפה לא היתה כי אם על ידו יתברך שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום - כך בענין המלחמה - לא עשו הם כלום, אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם. 

וזהו שאמר הכתוב אחר כך {{צ|מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}. ולכן שיעורא דקרא ירצא כך: {{צ|ירדפם}} אברהם כשהיה הולך אחר  המלכים - הנה השי&quot;ת שנקרא {{צ|שלום}} {{צ|יעבור}} לפניו להלחם בעדו. 

האמנם עדין צריך לדקדק - למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם {{צ|שלום}} מה שאינו בעת ובעונה ההיא? כי אדרבא - עת מלחמה ולא עת שלום!? {{ש}}
והענין הוא כי הלא אלו המלכים כשבאו על סדום להלחם עליה - לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה, ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו (כמ&quot;ש חז&quot;ל בבראשית רבה על פסוק {{צ|וישובו ויבואו אל עין המשפט}} - {{צ|א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם - עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. &quot;היא קדש&quot; - &quot;הוא&quot; כתיב}}. ולכן פרשו בזוהר. ולכן השי&quot;ת ששמו {{צ|שלום}} וכל מעשיו {{צ|שלום}} נתקנא באלו הרשעים ארורים - הם המעוררים מדנים לאברהם אבינו ע&quot;ה שהיה איש שלום, שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו על ידי שהיה מגיירם. ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים. ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם {{צ|שלום}}. וזהו מה שנאמר {{צ|ירדפם יעבור שלום}} - הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו! ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, אלא הוא העובר ברגליו - אך רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה - לא זזו ממקומם. 

וזהו שאמר הכתוב {{צ|אורח ברגליו לא יבוא}} פי' אורח ברגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה 'לא יבואו', אלא הקב&quot;ה מוליכו! באומרו {{צ|יעבור שלום}} השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ, ולא אברהם אבינו ע&quot;ה עבר ברגליו. ובאמור הכתו' {{קיצור|בס'|בסגנון(?)}} הזה {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}, ולא קאמר &quot;רגליו באורח לא יבא&quot; להשמיענו פי' {{צ|יעבור שלום}} לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמה שאמר הכתוב {{צ|יעבור שלום}} היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ -- לכן כדי לבטל סברא זו אמר {{צ|אורח ברגליו לא יבא}} - פירושו {{צ|אורח}} של אברהם 'לא בא ברגליו' של השי&quot;ת, ו{{צ|רגליו}} ירמוז אל המלאכים; כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד, והם רגליו של השי&quot;ת. 

וגם באומרו מלת {{צ|אורח}} ולא &quot;דרך&quot; רמז גם כן לומר שלא נעשה על ידי השדים. ו'אורח' ירמוז לדם נדות כמו שאמר הכתוב {{צ|חדל להיות לשרה אורח כנשים}}, ור&quot;ל כי גם הקליפות הנאחזים ברגלים העליונים - לא באו ברגליו של אברהם, אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמה זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי {{צ|לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון}}. ולכן אמר {{צ|אורח ברגליו}} ולא אמר &quot;באורח ברגליו&quot; {{ש}}
'''עד כאן'''


והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו, וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא. 

ור' נחמיא אתא לאשמיענן על ידי מי היתה קפיצה זו. וזהו מה שאמר ר' נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו}}. וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נקרא '''אבק''' כמ&quot;ש בספר הזהר פרשת וישלח. ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה על ידי שדים הנקראים '''אב&quot;ק'''. וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים, ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו. ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו. ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהים מאד הנקרא בלשון ערבי - ''קלא קי&quot;ב'', וגם מתרחבים פסיעותיו. ולכן א&quot;ר נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו כו'}} לומר שלא נאחזה הקליפה הנקרא '''אבק''' ברגליו בעת ההיא. כי הקפיצה לא היתה אלא על ידי השי&quot;ת. 

וזהו מה שאמר אח&quot;כ {{צ|אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת}}. ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר.{{ש}}
והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה. והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה {{צ|ירדפם יעבור שלום}}. ואמר {{צ|ירדפם}} כנגד נצח והוד - כי הרדיפה היא בשני הרגלים, ואמר {{צ|יעבור שלום}} כנגד היסוד הנקרא {{צ|שלום}}. הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם {{צ|שלום}}. 

===קטע זמני לעריכה===
ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא על ידי היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא על ידי נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סטרא אחרא הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוקבא בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוקבא דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה על ידי שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא על ידי המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפ' ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל''י&quot;ג מדות'' בסוד ו&quot;ק שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם-- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו ''מקל וחומר''. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''מקל וחומר'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''גזירה שוה''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו ''מבנין אב וכתוב אחד''. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו ''מבנין אב וב' כתובים'' שהם נצח והוד. ואז נקראת '''מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''מכלל ופרט'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת ''מכלל ופרט'' -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי ''פרט וכלל'' מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף ''כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''פרט וכלל''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו ''כלל ופרט וכלל''. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו ''אי אתה דן אלא כעין הפרט''. וזהו '''מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו ''מכלל שהוא צריך לפרט''. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא ''מכלל שהוא צריך לפרט''. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם ן'{{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''בסוד שם ן' - שם ד' בנצח ושם אדני וכולי'' והכוונה לשם הויה. וכן מוכח בהמשך. כנ&quot;ל. - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} ד' בנצח ושם אדני בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו ''וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא ''ללמד על הכלל כולו יצא''-- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא ''&quot;עצמו&quot;'' כד&quot;א משה בפ&quot;ע אמרן שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ''ללמד על הכלל כלו יצא'' -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו ''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד'' כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''אלא ללמד על הכלל כולו יצא''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;צ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''וכל דבר שהיה בכלל''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''ויצא לטעון טעון אחר''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''שהוא כענינ&quot;ו''' -- כענין {{קו תחתי|ו'}}, שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''יצא להקל''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''ולא להחמיר'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד ''שלא כענינ&quot;ו''-- שלא כענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא ''להקל ולהחמיר'' ותתעבר ותוציא (ד&quot;ש ע&quot;ב) למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו ''ויצא לידון בדבר חדש'' - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו ''אי אתה יכול להחזירו לכללו'' - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה ''עד שיחזירנה הכתוב'' -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו ''עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש''. וזהו '''כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''ודבר הלמד מענינ&quot;ו''' - מענין {{קו תחתי|ו'}} שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''ודבר הלמד מסופו'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם ''שני כתובים המכחישים זה את זה'', דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא ''הכתוב השלישי המכריע ביניהם'' יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>b1mdnfix5xk8cg1irvxbwu8mdvzc0s9</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102365</id>
      <parentid>3102364</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T23:00:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* פסקא ג - י&quot;ג מדות דר&quot;י */</comment>
      <origin>3102365</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="125139" sha1="comyn44iywp0hno37qkwo429wok24h2" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.


'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: 
* אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא 
* והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא  

כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא.  

והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. 

וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז&quot;א ועז&quot;אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} 
וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. 

ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז&quot;א ועז&quot;אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם.

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק&quot;ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג&quot;כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש&quot;ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. 

ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי&quot;ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין.


אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק&quot;ו ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן. 

והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ&quot;ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}.

והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}}
כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. 

ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז. וזמ&quot;ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. 

ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח  תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. 

ואמנם לא נמצא &quot;זהב חי&quot; אלא &quot;כסף חי&quot;. והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא &quot;כוכב&quot; סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. 

והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}}
וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך.


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא, {{צ|מעשרה{{הערה|לא ברור. בנוסח שלנו יש &quot;מתשעה&quot; וכן הביא לעיל. ולצערי אין מולי כרגע שום דפוס לעיין בו - ויקיעורך}} קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. 

וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים, ועל זה החריב ה'''קב''' הזה ה'''ק'''דוש וה'''ב'''רוך של יסוד - כי כן '''קב''' ר&quot;ת '''ק''''דושה '''ב''''רכה. פירושו: הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמה נקרא 'קדש' כנודע, וברדתה מן יסוד נקרא 'ברוך'. וזהו '''קב'''. אמנם הטיפה בעצמה היא אות '''י'''' - הרי '''יב&quot;ק'''. ועל כן איתייהיב ליה 'קב חרובין' דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי 'קב'. {{ש}}
וזה תמצא ברעיא מהימנא דפרשת פינחס דף רי&quot;ו {{ממ זהר|ג|רטז|א}}, עיי&quot;ש. 

וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו'}} ופלוגתא דר' מאיר ור' יוסי - דר' מאיר סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה, והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה, והוא המפסיק בין הנשמה לקליפה הנאחזת בו - כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים. והענין הוא כי 'רשות היחיד' הוא סוד הקדושה (ולכן גבהו עשרה ורחבו ארבע כנזכר בתקונין), ו'רשות הרבים' הוא סוד החצונים בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל {{צ|כי אתם הרבים}}. והמוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים גורם להוציא נצוצי הקדושה אל הקליפות. ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר על ידו יונקים סטרא אחרא - א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרשות הרבים כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנזכר בזוהר. 

וזהו ענין {{צ|ברכי דרבנן דשלהי - מינייהו הוי}}, כנזכר בסוד סבא דמשפטים. והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים, ואז הקדושה נעשית כביכול כעין {{צ|קִטֵע}} - כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}}. פירושו כי נגנז אור הנצח-הוד-יסוד באותה שעה כאלו היא קטע. ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם. וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נקרא {{צ|אבק}} כנזכר בזוהר פרשת וישלח {{ממ זהר|א|קע|א}} {{צ|מאי ויאבק? א&quot;ר אלעזר מן אבק כו'}}. וביאור הדברים  כי החצונים נאחזים בקב, ומתייחדים דכורין ונוקבין דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד, ונעשים '''א'''' מן '''אב&quot;ק'''. וה'''קב''' שיונקים נהפך להם ונעשה '''בק'''. וזהו '''אבק'''. והבן זה כי אינו מועיל להם. ודברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לי להאריך בהם. וגם אם נבאר פירוש מלה '''ק&quot;ב''' - יאריך עלינו הספור. ודי בזה.


ונחזור לענין שהיינו בו. {{ש}}
כי ב' מיני קפיצות הם - אחת בנוקבא ואחת בדכורא. וכל זה על ידי השדים. וכן על ידי מלאכים דקדושה יש ג&quot;כ ב' בחינות -  כי על ידי האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה, ועל ידי המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה שנייה. ועל ידי המלאכים אשר הם נק' נק'(?) בשם רגלים כמו שאמר הכתוב {{צ|ורגלים רגל ישרה}}, והם המלאכים הנאחזים בנצח-הוד-יסוד דיצירה. וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא (כנזכר בסוף אדרת נשא). וכיוצא בזה  יש ב' קפיצות אלו על ידי שכינתו ית', וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה.


'''ובזה נבא לביאור המאמר {{צ|פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין}}''' - ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין - ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך, ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא ד{{צ|ירדפם יעבור שלום}}, כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא על ידי קפיצת הדרך, ואז היו פסיעותיו ג' מילין. ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא. וזה מבואר בתנחומא שקפצה לו הארץ כנ&quot;ל.

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וזה לשונו: {{ש}}
'''{{צ|מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}  {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|מא|ב|ד}}'''

ירצה, {{צ|מי העיר ממזרח}} - פי' מי העיר לב המזרחיים לבא וליפול ביד אברהם. ותירץ ואמר {{צ|צדק יקראהו לרגלו}} - ר&quot;ל כי השי&quot;ת (הנקרא 'צדק' ממדת המלכות) אשר העיר ממזרח את המלכים. וזה הצדק הוא 'אשר יתן לפני אברהם את הגוים ואת המלכים'. וזמ&quot;ש {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. {{קיצור|וכ&quot;ה|וכן הוא(?)}} להודיענו שלא תחשוב הדברים במקרה, ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו - ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן - לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה! אלא הכל היה מאתו יתברך - כי הוא עצמו שהעיר את לִבָּן לבא, והוא עצמו {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. 

והביא ראיה לזה ואמר {{צ|ירדפם יעבור שלום גו'}}. ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפה אחר המלחמה. והענין הוא - דבשלמא בענין המלחמה - אפשר לפרש כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנקרא {{צ|ענק}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|האדם הגדול בענקים}}) ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים, וגם שהיה לו ילידי ביתו שלש מאות וי&quot;ח. ועל ידי הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפשר שעשו מלחמה. האמנם בעת הרדיפה - אי אפשר לומר כך! כי הרי בעת שרדפם - {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}! והיה על ידי נס שקפצה לו הארץ. אם כן - כיון שהרדיפה לא היתה כי אם על ידו יתברך שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום - כך בענין המלחמה - לא עשו הם כלום, אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם. 

וזהו שאמר הכתוב אחר כך {{צ|מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}. ולכן שיעורא דקרא ירצא כך: {{צ|ירדפם}} אברהם כשהיה הולך אחר  המלכים - הנה השי&quot;ת שנקרא {{צ|שלום}} {{צ|יעבור}} לפניו להלחם בעדו. 

האמנם עדין צריך לדקדק - למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם {{צ|שלום}} מה שאינו בעת ובעונה ההיא? כי אדרבא - עת מלחמה ולא עת שלום!? {{ש}}
והענין הוא כי הלא אלו המלכים כשבאו על סדום להלחם עליה - לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה, ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו (כמ&quot;ש חז&quot;ל בבראשית רבה על פסוק {{צ|וישובו ויבואו אל עין המשפט}} - {{צ|א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם - עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. &quot;היא קדש&quot; - &quot;הוא&quot; כתיב}}. ולכן פרשו בזוהר. ולכן השי&quot;ת ששמו {{צ|שלום}} וכל מעשיו {{צ|שלום}} נתקנא באלו הרשעים ארורים - הם המעוררים מדנים לאברהם אבינו ע&quot;ה שהיה איש שלום, שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו על ידי שהיה מגיירם. ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים. ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם {{צ|שלום}}. וזהו מה שנאמר {{צ|ירדפם יעבור שלום}} - הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו! ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, אלא הוא העובר ברגליו - אך רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה - לא זזו ממקומם. 

וזהו שאמר הכתוב {{צ|אורח ברגליו לא יבוא}} פי' אורח ברגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה 'לא יבואו', אלא הקב&quot;ה מוליכו! באומרו {{צ|יעבור שלום}} השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ, ולא אברהם אבינו ע&quot;ה עבר ברגליו. ובאמור הכתו' {{קיצור|בס'|בסגנון(?)}} הזה {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}, ולא קאמר &quot;רגליו באורח לא יבא&quot; להשמיענו פי' {{צ|יעבור שלום}} לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמה שאמר הכתוב {{צ|יעבור שלום}} היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ -- לכן כדי לבטל סברא זו אמר {{צ|אורח ברגליו לא יבא}} - פירושו {{צ|אורח}} של אברהם 'לא בא ברגליו' של השי&quot;ת, ו{{צ|רגליו}} ירמוז אל המלאכים; כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד, והם רגליו של השי&quot;ת. 

וגם באומרו מלת {{צ|אורח}} ולא &quot;דרך&quot; רמז גם כן לומר שלא נעשה על ידי השדים. ו'אורח' ירמוז לדם נדות כמו שאמר הכתוב {{צ|חדל להיות לשרה אורח כנשים}}, ור&quot;ל כי גם הקליפות הנאחזים ברגלים העליונים - לא באו ברגליו של אברהם, אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמה זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי {{צ|לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון}}. ולכן אמר {{צ|אורח ברגליו}} ולא אמר &quot;באורח ברגליו&quot; {{ש}}
'''עד כאן'''


והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו, וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא. 

ור' נחמיא אתא לאשמיענן על ידי מי היתה קפיצה זו. וזהו מה שאמר ר' נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו}}. וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נקרא '''אבק''' כמ&quot;ש בספר הזהר פרשת וישלח. ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה על ידי שדים הנקראים '''אב&quot;ק'''. וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים, ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו. ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו. ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהים מאד הנקרא בלשון ערבי - ''קלא קי&quot;ב'', וגם מתרחבים פסיעותיו. ולכן א&quot;ר נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו כו'}} לומר שלא נאחזה הקליפה הנקרא '''אבק''' ברגליו בעת ההיא. כי הקפיצה לא היתה אלא על ידי השי&quot;ת. 

וזהו מה שאמר אח&quot;כ {{צ|אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת}}. ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר.{{ש}}
והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה. והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה {{צ|ירדפם יעבור שלום}}. ואמר {{צ|ירדפם}} כנגד נצח והוד - כי הרדיפה היא בשני הרגלים, ואמר {{צ|יעבור שלום}} כנגד היסוד הנקרא {{צ|שלום}}. הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם {{צ|שלום}}. 

===קטע זמני לעריכה===
ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא על ידי היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא על ידי נצח הוד יסוד העליונים ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סטרא אחרא הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בה' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג'. עוד חילופים שבין זה לזה ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסו' ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם ואין לי פנאי להאריך בזה ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוקבא בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מס&quot;ה בפ' לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוקבא דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה על ידי שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא על ידי המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דרבי ישמעאל===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפרשת ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל'''י&quot;ג מדות''' בסוד ו' קצוות שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם -- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו {{צ|מקל וחומר}}. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''{{צ|מקל וחומר}}'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''{{צ|גזירה שוה}}''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו {{צ|מבנין אב וכתוב אחד}}. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו {{צ|מבנין אב ושני כתובים}} שהם נצח והוד. ואז נקראת '''{{צ|מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים}}''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''{{צ|מכלל ופרט}}'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת {{צ|מכלל ופרט}} -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי {{צ|פרט וכלל}} מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף {{צ|כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...}} - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''{{צ|פרט וכלל}}''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו {{צ|כלל ופרט וכלל}}. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו {{צ|אי אתה דן אלא כעין הפרט}}. וזהו '''{{צ|מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט}}''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''{{צ|מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל}}'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם '''ן'''' - '''יהוה''' בנצח ושם '''אדני''' בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא {{צ|ללמד על הכלל כולו יצא}} -- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''{{צ|לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא {{צ|עצמו}} כד&quot;א {{צ|משה בפ&quot;ע אמרן}} שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו {{צ|ללמד על הכלל כלו יצא}} -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו {{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}} כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''{{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''{{צ|אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;נראה דצ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל}}''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''{{צ|ויצא לטעון טעון אחר}}''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''{{צ|שהוא כ{{קו תחתי|ענינו}}}}''' - כ'''ענין ו'''' שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''{{צ|יצא להקל}}''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''{{צ|ולא להחמיר}}'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד {{צ|שלא '''כענינו'''}} - שלא כ'''ענין ו'''' שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא {{צ|להקל ולהחמיר}} ותתעבר ותוציא  למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר}}'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו {{צ|ויצא לידון בדבר חדש}} - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו {{צ|אי אתה יכול להחזירו לכללו}} - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה {{צ|עד שיחזירנה הכתוב}} -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו {{צ|עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש}}. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש}}'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מענינ&quot;ו}}''' - '''מענין ו'''' שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מסופו}}'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם {{צ|שני כתובים המכחישים זה את זה}}, דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא {{צ|הכתוב השלישי המכריע ביניהם}} יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''{{צ|וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם}}'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>comyn44iywp0hno37qkwo429wok24h2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102366</id>
      <parentid>3102365</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T23:44:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לעריכה */</comment>
      <origin>3102366</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="125187" sha1="7i2dqpbwlnwhokk4hwflv1cpexu0gwp" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;big&gt;'''[[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ב|&lt;&lt;]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל]] | [[שער מאמרי רז&quot;ל - חלק ד|&gt;&gt;]]'''&lt;/big&gt;&lt;/noinclude&gt;

==ספר בראשית==
===פסקא א===
מאמר  במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז&quot;ל ר&quot;י שאל את ר&quot;ע א&quot;ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ&quot;ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. 

כבר הודעתיך בכונת בשכמל&quot;ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז&quot;א הד' אלפין של ד' אהי&quot;ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד&quot;ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל&quot;ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש&quot;ר ואח&quot;כ יורדין לרחל וז&quot;ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז&quot;ס מ&quot;ש בס&quot;ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג&quot;ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א&quot;ת אורו' וחבור ג&quot;ם וא&quot;ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ&quot;ש הנז' שמעתי ושכח' (ע&quot;ג) והנלע&quot;ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת&quot;ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא&quot;כ בשליש הת&quot;ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג&quot;ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז&quot;א הכולל חו&quot;ג תרין עטרין וכן חו&quot;ג תרי דרועין דז&quot;א הרי ד&quot;ס ועם שליש עליון דת&quot;ת הרי הכל בגי' ג&quot;ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע&quot;ד לפרש כי הנה ז&quot;א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו&quot;ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז&quot;א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז&quot;א כי ז&quot;ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי&quot;ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ&quot;ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג&quot;ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז&quot;א שהם תנה&quot;י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א&quot;ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד&quot;ש ע&quot;ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א&quot;ת גם נלע&quot;ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א&quot;ך ור&quot;ק הם בגימ' ש&quot;ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א&quot;ך ור&quot;ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע&quot;ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע&quot;ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש&quot;ך:

===פסקא ב===
שם פרשה ה' וז&quot;ל ר' נתן בש&quot;ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב&quot;ן שהוא הוי&quot;ה האחרונה שבד' הויו&quot;ת ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן הנה באות ה&quot;א אחרונה שבה היא בציור ד&quot;י דל&quot;ת ויו&quot;ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די:

אמר שמואל ועיין בש&quot;ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע&quot;ד כי שם קרא לז&quot;א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו&quot;ב וע&quot;ש:


===פסקא ג===
שם פ' ט&quot;ו וז&quot;ל אר&quot;י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת&quot;ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס&quot;ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן שהוא בגי' ע&quot;ץ עם הכולל והב' הוא הוי&quot;ה דס&quot;ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע&quot;ד) ע&quot;ג כמנין החיים וז&quot;ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת&quot;ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי&quot;ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ&quot;ד כזה אל&quot;ף אל&quot;ף ה&quot;י אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד אל&quot;ף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ&quot;ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת&quot;ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת&quot;ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי&quot;ה דס&quot;ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס&quot;ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל:

אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי&quot;ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ&quot;ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז&quot;ל אמר ר' ירמיה א&quot;ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא&quot;י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי&quot;ה דס&quot;ג המלאה באחוריים שהם קס&quot;ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע&quot;ב ישאר המלוי בגי' צ&quot;ו כמנין מהל&quot;ך עם הכולל:

 
===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו===

'''שם פרשה מ&quot;ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' 


קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. 

תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך.  אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. 

והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו&quot;ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר&quot;ד ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ&quot;ש בפרשת ויקרא דף י ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו&quot;ד קוצא א' לעילא כו'}}.

והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ&quot;ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם 
* חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, 
* וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, 
* ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}}
ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. 

ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז&quot;ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ&quot;ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד  '''י&quot;ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו  {{גמט דגש|י&quot;ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא:


ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז&quot;א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע&quot;י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע&quot;י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. 

וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה&quot;ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. 

וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי&quot;ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י&quot;ה''' והשני '''ו&quot;ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י&quot;ה י&quot;ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}}
ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו.


ונחזור לעניינינו. {{ש}}
כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב&quot;ד העיקריות הג&quot;ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. 

והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז&quot;ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם &quot;אדם&quot;. 

וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד.

[אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ&quot;ו ע&quot;ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] 

האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. 
* כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו 
* וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו 
* וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}}
הרי שנצח הוד יסוד שלו  נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. 


והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז&quot;ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ&quot;ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין  הדעת סובלתם:


הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה  דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. 


ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}}
אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. 

נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי&quot;ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם &quot;זעיר אנפין&quot;. ולכן כל י&quot;ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי&quot;ן}}. ואין להאריך בזה אעפ&quot;י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה:


נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}}
ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב&quot;ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך  בזה. 

ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי&quot;ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק&quot;ר''' ונעשים '''שקר'''. 


והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק&quot;ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק&quot;ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק&quot;ר'''. 

וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. 

וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ&quot;ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ&quot;ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ&quot;ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן:


ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי&quot;ן כנ&quot;ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי&quot;ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח&quot;ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח&quot;ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר.


כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים 
* '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין 
* '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו 
* '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. 

ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ&quot;ש חז&quot;ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. 

אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. 


והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ&quot;ש רז&quot;ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז&quot;ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה&quot;ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי&quot;ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים:

ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח&quot;ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז&quot;ל של רב ושמואל. 

ונחזור להבין הך דרו&quot;ש ע&quot;ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח&quot;כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. 

ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים  {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. 


וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. 

והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה  השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם  שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}.


'''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ&quot;ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. 

והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! 

והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. 

וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. 

וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג&quot;כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ.

[אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה&quot;ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע&quot;ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז&quot;ל זו רות. כנלע&quot;ד]

גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}}
כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי&quot;ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז  נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. 

והנה אעפ&quot;י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז&quot;ל בפי' שאמרו ברש&quot;י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. 

וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. 

והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי&quot;ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת  הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. 

וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה&quot;ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! 

ואח&quot;כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש&quot;ם עו&quot;ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ&quot;ש ז&quot;ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ&quot;ש ז&quot;ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. 

ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון  - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. 


'''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} 
ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם.


'''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ&quot;י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו &quot;ראש&quot; '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה &quot;האדם&quot;, זה &quot;יד&quot;, וזה &quot;רגל&quot;, וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו &quot;אדם אחד&quot;. והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. 

ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. 

והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר&quot;ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ&quot;ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ&quot;ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. 

וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}}
והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר &quot;שלש מועדים&quot; אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). 

והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ&quot;ק כו'. 

גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. 

וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי&quot;ש. 


ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}}
גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}}
וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש&quot;ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון  בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. 

גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ&quot;ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ&quot;ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ&quot;ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי&quot;ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי&quot;ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'.


'''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}}
'''{{צ|רבי לוי בשם ר&quot;י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}}
ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח&quot;ך נבא לביאור בע&quot;ה.


ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. 

[אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר&quot;י זלה&quot;ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] 


והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה&quot;ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. 

האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ&quot;ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ&quot;ש ז&quot;ל בברכות פרק קמא {{צ|א&quot;ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. 

וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי  קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד&quot;ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל&quot;כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. 

ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (&lt;small&gt;אעפ&quot;י שמצינו ג&quot;כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}&lt;/small&gt;). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז&quot;ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי&quot;ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב&quot;ה וברא את העולם כמש&quot;ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. 

והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש.


וביאור הענין תלוי בדרוש אבי&quot;ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. 

וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז&quot;ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב&quot;ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע&quot;י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח&quot;כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. 

והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה&quot;ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. 

והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז&quot;א ועזא&quot;אל'''. 

וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר  היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ&quot;י שבעה&quot;ז אינו כן כסדרם. {{ש}}
ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי&quot;אל''' ברדתו לעה&quot;ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. 

אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. 

ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז&quot;ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ&quot;י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן.


'''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו'''

הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב&quot;ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. 

ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ&quot;ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ&quot;ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. 

האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע  - כי יש בו גוף מבחינת העה&quot;ז, ונפש הבהמית של יצה&quot;ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר  עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה&quot;ר אליעזר מגרמיזא ז&quot;ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע:

ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: 
* אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא 
* והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא  

כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ&quot;ש ז&quot;ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא.  

והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. 

וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז&quot;א ועז&quot;אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} 
וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. 

ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ&quot;ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז&quot;א ועז&quot;אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר&quot;ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב&quot;ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם.

ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז&quot;ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק&quot;ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע&quot;י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג&quot;כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש&quot;ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. 

ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי&quot;ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין.


אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק&quot;ו ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ת&quot;ח שמענא דעובדא הוה בחד  בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע&quot;ג ענן. 

והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע&quot;י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע&quot;י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ&quot;ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}.

והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}}
כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי&quot;ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז&quot;ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע&quot;י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה&quot;ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז&quot;ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. 

ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה&quot;ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה&quot;ז. וזמ&quot;ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. 

ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח  תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. 

ואמנם לא נמצא &quot;זהב חי&quot; אלא &quot;כסף חי&quot;. והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא &quot;כוכב&quot; סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. 

והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}}
וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך.


ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא, {{צ|מעשרה{{הערה|לא ברור. בנוסח שלנו יש &quot;מתשעה&quot; וכן הביא לעיל. ולצערי אין מולי כרגע שום דפוס לעיין בו - ויקיעורך}} קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. 

וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה&quot;ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים, ועל זה החריב ה'''קב''' הזה ה'''ק'''דוש וה'''ב'''רוך של יסוד - כי כן '''קב''' ר&quot;ת '''ק''''דושה '''ב''''רכה. פירושו: הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמה נקרא 'קדש' כנודע, וברדתה מן יסוד נקרא 'ברוך'. וזהו '''קב'''. אמנם הטיפה בעצמה היא אות '''י'''' - הרי '''יב&quot;ק'''. ועל כן איתייהיב ליה 'קב חרובין' דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי 'קב'. {{ש}}
וזה תמצא ברעיא מהימנא דפרשת פינחס דף רי&quot;ו {{ממ זהר|ג|רטז|א}}, עיי&quot;ש. 

וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו'}} ופלוגתא דר' מאיר ור' יוסי - דר' מאיר סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה, והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה, והוא המפסיק בין הנשמה לקליפה הנאחזת בו - כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים. והענין הוא כי 'רשות היחיד' הוא סוד הקדושה (ולכן גבהו עשרה ורחבו ארבע כנזכר בתקונין), ו'רשות הרבים' הוא סוד החצונים בסוד מ&quot;ש אליהו הנביא ז&quot;ל לנביאי הבעל {{צ|כי אתם הרבים}}. והמוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים גורם להוציא נצוצי הקדושה אל הקליפות. ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר על ידו יונקים סטרא אחרא - א&quot;כ יכול הוא לצאת בו לרשות הרבים כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנזכר בזוהר. 

וזהו ענין {{צ|ברכי דרבנן דשלהי - מינייהו הוי}}, כנזכר בסוד סבא דמשפטים. והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים, ואז הקדושה נעשית כביכול כעין {{צ|קִטֵע}} - כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}}. פירושו כי נגנז אור הנצח-הוד-יסוד באותה שעה כאלו היא קטע. ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם. וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נקרא {{צ|אבק}} כנזכר בזוהר פרשת וישלח {{ממ זהר|א|קע|א}} {{צ|מאי ויאבק? א&quot;ר אלעזר מן אבק כו'}}. וביאור הדברים  כי החצונים נאחזים בקב, ומתייחדים דכורין ונוקבין דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד, ונעשים '''א'''' מן '''אב&quot;ק'''. וה'''קב''' שיונקים נהפך להם ונעשה '''בק'''. וזהו '''אבק'''. והבן זה כי אינו מועיל להם. ודברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לי להאריך בהם. וגם אם נבאר פירוש מלה '''ק&quot;ב''' - יאריך עלינו הספור. ודי בזה.


ונחזור לענין שהיינו בו. {{ש}}
כי ב' מיני קפיצות הם - אחת בנוקבא ואחת בדכורא. וכל זה על ידי השדים. וכן על ידי מלאכים דקדושה יש ג&quot;כ ב' בחינות -  כי על ידי האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה, ועל ידי המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה שנייה. ועל ידי המלאכים אשר הם נק' נק'(?) בשם רגלים כמו שאמר הכתוב {{צ|ורגלים רגל ישרה}}, והם המלאכים הנאחזים בנצח-הוד-יסוד דיצירה. וכן מצינו באליהו הנביא ז&quot;ל שהקפיץ את רב המנונא סבא (כנזכר בסוף אדרת נשא). וכיוצא בזה  יש ב' קפיצות אלו על ידי שכינתו ית', וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה.


'''ובזה נבא לביאור המאמר {{צ|פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין}}''' - ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין - ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך, ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא ד{{צ|ירדפם יעבור שלום}}, כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא על ידי קפיצת הדרך, ואז היו פסיעותיו ג' מילין. ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא. וזה מבואר בתנחומא שקפצה לו הארץ כנ&quot;ל.

ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וזה לשונו: {{ש}}
'''{{צ|מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}  {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|מא|ב|ד}}'''

ירצה, {{צ|מי העיר ממזרח}} - פי' מי העיר לב המזרחיים לבא וליפול ביד אברהם. ותירץ ואמר {{צ|צדק יקראהו לרגלו}} - ר&quot;ל כי השי&quot;ת (הנקרא 'צדק' ממדת המלכות) אשר העיר ממזרח את המלכים. וזה הצדק הוא 'אשר יתן לפני אברהם את הגוים ואת המלכים'. וזמ&quot;ש {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. {{קיצור|וכ&quot;ה|וכן הוא(?)}} להודיענו שלא תחשוב הדברים במקרה, ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו - ומדרש אגדה למ&quot;ד אליעזר זה עוג מלך הבשן - לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה! אלא הכל היה מאתו יתברך - כי הוא עצמו שהעיר את לִבָּן לבא, והוא עצמו {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. 

והביא ראיה לזה ואמר {{צ|ירדפם יעבור שלום גו'}}. ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפה אחר המלחמה. והענין הוא - דבשלמא בענין המלחמה - אפשר לפרש כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנקרא {{צ|ענק}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|האדם הגדול בענקים}}) ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג&quot;כ מן הענקים, וגם שהיה לו ילידי ביתו שלש מאות וי&quot;ח. ועל ידי הכח אשר נתן להם הקב&quot;ה אפשר שעשו מלחמה. האמנם בעת הרדיפה - אי אפשר לומר כך! כי הרי בעת שרדפם - {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}! והיה על ידי נס שקפצה לו הארץ. אם כן - כיון שהרדיפה לא היתה כי אם על ידו יתברך שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום - כך בענין המלחמה - לא עשו הם כלום, אלא הקב&quot;ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם. 

וזהו שאמר הכתוב אחר כך {{צ|מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}. ולכן שיעורא דקרא ירצא כך: {{צ|ירדפם}} אברהם כשהיה הולך אחר  המלכים - הנה השי&quot;ת שנקרא {{צ|שלום}} {{צ|יעבור}} לפניו להלחם בעדו. 

האמנם עדין צריך לדקדק - למה פה כינה להקב&quot;ה  בשם {{צ|שלום}} מה שאינו בעת ובעונה ההיא? כי אדרבא - עת מלחמה ולא עת שלום!? {{ש}}
והענין הוא כי הלא אלו המלכים כשבאו על סדום להלחם עליה - לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה, ומתוך כך יצא אברהם אע&quot;ה להלחם עמהם ויהרגוהו (כמ&quot;ש חז&quot;ל בבראשית רבה על פסוק {{צ|וישובו ויבואו אל עין המשפט}} - {{צ|א&quot;ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם - עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. &quot;היא קדש&quot; - &quot;הוא&quot; כתיב}}. ולכן פרשו בזוהר. ולכן השי&quot;ת ששמו {{צ|שלום}} וכל מעשיו {{צ|שלום}} נתקנא באלו הרשעים ארורים - הם המעוררים מדנים לאברהם אבינו ע&quot;ה שהיה איש שלום, שהיה משים שלום לשי&quot;ת עם כל בריותיו על ידי שהיה מגיירם. ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים. ולכן נגלה השי&quot;ת אז בשם {{צ|שלום}}. וזהו מה שנאמר {{צ|ירדפם יעבור שלום}} - הקב&quot;ה בכבודו ובעצמו! ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, אלא הוא העובר ברגליו - אך רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה - לא זזו ממקומם. 

וזהו שאמר הכתוב {{צ|אורח ברגליו לא יבוא}} פי' אורח ברגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה 'לא יבואו', אלא הקב&quot;ה מוליכו! באומרו {{צ|יעבור שלום}} השמיענו כי השי&quot;ת הוא המקפיץ, ולא אברהם אבינו ע&quot;ה עבר ברגליו. ובאמור הכתו' {{קיצור|בס'|בסגנון(?)}} הזה {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}, ולא קאמר &quot;רגליו באורח לא יבא&quot; להשמיענו פי' {{צ|יעבור שלום}} לומר כי אעפ&quot;י שהיינו יכולים לומר שמה שאמר הכתוב {{צ|יעבור שלום}} היינו שצוה הקב&quot;ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ -- לכן כדי לבטל סברא זו אמר {{צ|אורח ברגליו לא יבא}} - פירושו {{צ|אורח}} של אברהם 'לא בא ברגליו' של השי&quot;ת, ו{{צ|רגליו}} ירמוז אל המלאכים; כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד, והם רגליו של השי&quot;ת. 

וגם באומרו מלת {{צ|אורח}} ולא &quot;דרך&quot; רמז גם כן לומר שלא נעשה על ידי השדים. ו'אורח' ירמוז לדם נדות כמו שאמר הכתוב {{צ|חדל להיות לשרה אורח כנשים}}, ור&quot;ל כי גם הקליפות הנאחזים ברגלים העליונים - לא באו ברגליו של אברהם, אלא הקב&quot;ה בעצמו כאמור. ודוגמה זה פירשו בס&quot;ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי {{צ|לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון}}. ולכן אמר {{צ|אורח ברגליו}} ולא אמר &quot;באורח ברגליו&quot; {{ש}}
'''עד כאן'''


והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש&quot;ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו, וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא. 

ור' נחמיא אתא לאשמיענן על ידי מי היתה קפיצה זו. וזהו מה שאמר ר' נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו}}. וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נקרא '''אבק''' כמ&quot;ש בספר הזהר פרשת וישלח. ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה על ידי שדים הנקראים '''אב&quot;ק'''. וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים, ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו. ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו. ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהים מאד הנקרא בלשון ערבי - ''קלא קי&quot;ב'', וגם מתרחבים פסיעותיו. ולכן א&quot;ר נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו כו'}} לומר שלא נאחזה הקליפה הנקרא '''אבק''' ברגליו בעת ההיא. כי הקפיצה לא היתה אלא על ידי השי&quot;ת. 

וזהו מה שאמר אח&quot;כ {{צ|אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת}}. ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר.{{ש}}
והענין  הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אברהם אבינו ע&quot;ה. והם נצח הוד יסוד. וזמ&quot;שה {{צ|ירדפם יעבור שלום}}. ואמר {{צ|ירדפם}} כנגד נצח והוד - כי הרדיפה היא בשני הרגלים, ואמר {{צ|יעבור שלום}} כנגד היסוד הנקרא {{צ|שלום}}. הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי&quot;ת בשם {{צ|שלום}}. 

===קטע זמני לעריכה===
ור' יודן דריש סיפיה דקרא אורח ברגליו לא יבא שהול&quot;ל לא יבואו ומדקאמר לא יבא חוזר אל האורח והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד בסוד אורח מברך ובסוד ואורח צדיקים כאור נגה ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נו&quot;ה וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן וא&quot;כ לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד וזמ&quot;ש ר' יודן אומר מיל שנא' אורח ברגליו לא יבא כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא על ידי היסוד וזמ&quot;ש לעיל יעבור שלום אך מש&quot;ה ירדפם קאי לאברהם ולא היה אלא על ידי נצח הוד יסוד העליונים. 

ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר לא נתאבקו כו' פי' בזה שהוא יסוד כשהוא הולך מביתו לבית הכנסת דא כנסת יש' להתחבר עמה  כי אז אין סטרא אחרא הנק' אבק יכולה להתדבק שם כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא&quot;ת ב&quot;ש כי בעת הזווג הכל בחשאי והמלך והכלה בלחישו והנה כמו כן אברהם לא נתאבקו רגליו יען כי השלו' הוא המקפיצו כמ&quot;ש יעבור שלום ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיע' אחת הלך מביתו עד מקום המלכים דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה יסוד ומלכות ובפסיעה אחת הם מתחברים כך היה אברהם:

והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד ולכן נק' המלכות פסיעה וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם}}, כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד כ&quot;ל כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין כ&quot;ל ובהנתן בחי' אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נק' כל&quot;ה כ&quot;ל ה' ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים ת&quot;ק וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת&quot;ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעל' עד למטה אז נשלמו בו ת&quot;ק שנה והמל' נוטלת ממנו בחי' אחת מת&quot;ק אלו אלא שהיא כלול' מכל הת&quot;ק וזהו פסיעה גסה נוטלת א' מת&quot;ק ממאור עיניו של אדם כמו שכת' הרמב&quot;ם ז&quot;ל בהל' דעות שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם והבן זה. 

וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}, כי הגבעות שהם בחי' המלכות הנק' גבעה נוק' הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר וזמ&quot;ש אשורנו לשון פסיעה כמ&quot;ש בזוהר פ' בלק על פסוק אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו' והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם ואין לגלות דברים אלו ולמה נק' פסיעה וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכו' הנק' פסיעה שהיא עקב ודי בזה:

ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם אם היתה ברגליו ממש שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות, או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם. וזהו סברת ר' נחמיה והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל. 


וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות. כי בתנחומא מונה ד' ובמס' סנהדרין מונה ג' עוד חילופים שבין זה לזה. ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות. והענין תלוי בזה כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים אחת אליבא דכולי עלמא אינה נמנית וגם לסברת האו' כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים ולכן לא מנו אותה בסנהדרין אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומ' בין בסנהדר' כמו יעקב שנא' בו ויצא יעקב ונא' בו וישא יעקב רגליו וכן באליעזר נא' ואבא היום אל העין תלה בו בעצמו ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פ' זה של אורח ברגליו לא יבא כי מורה הפך זה אך הביא פסוק ויחלק עליהם לילה המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם. ואין לי פנאי להאריך בזה. 


ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת עם שכולם הם דברי אלהים חיים שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם. ובזה ג&quot;כ תבין כי בתנחומא אמר קפצה הארץ ובסנהדרין הוסיף מלת להם לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ משא&quot;כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו. {{ש}}
ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר זולתי לבאר ענין מילין אלו מה עניינם:

וזה יובן במ&quot;ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין דויסע ויבא ויט וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה והנה כדי להתחבר עם בעל' גופא בגיפא צריכה לדלג ג' דלוגים שהם נצח הוד יסוד עד שתתחבר גופא בגופא שהוא ספי' התפארת ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים ק' ק' ק' ה' צבאות כו' וידעת כי ג' קדש הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה וד&quot;ל:

הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסו' נה&quot;י והיותם ג' ווי&quot;ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו&quot;ס ולכן נרמז בוא&quot;ו  של שם ההוי&quot;ה וכל ספי' מהם כלול' מכל הו' הרי ששה ווי&quot;ן נמצ' כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם ויסע ויבא ויט הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש ב' ע&quot;ב ולכן יש בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנז' בתקונין דקל&quot;ג והנה נודע כי כל אחד מאלו הו' ספי' כלול' מחברתה והם י&quot;ב ואלו הם סוד י&quot;ב שבטי ישראל וכנגדם הי' תחום מחנה ישראל י&quot;ב מילין כמשרז&quot;ל במ' בתרא אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב  עד אבל השיטים והוי י&quot;ב מילין ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י&quot;ב מיל אך מדר' גזרו על מיל אחד בלבד ולא אאריך בנתינ' טעם בזה לבל יארך הספור:

והנה י&quot;ב אלו הם ב' ווין ו&quot;ו עילאה ו' תתאה ו&quot;ו עילאה תפארת כולל עמו חו&quot;ג וכל א' כלול' מחברתה הרי ו&quot;ו עילאה להורות על יעקב ויוסף ו' תתאה כנ&quot;ל ולהיות כולם סוד ווי&quot;ן לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת ו' והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא לכן היו מילין ולא פרסאות כי הפרסא היא נוקבא בבחי' המלכות והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננ' בעשייה שהוא סנדלפון והנה סנדלפון בגי' פ&quot;ר שהוא שר היער ואדני בגי' ס&quot;ה הרי פ&quot;ר וס&quot;ה נמצא כי בכל בחי' פרסאות הם במלכו' שהם נקבות אך מילין הם בדכורא:

אמר שמואל נלע&quot;ד שחסר כאן וצ&quot;ל ו&quot;ו תתאה יסוד וכולל עמו נו&quot;ה וכל אחת כלולה מחבירתה הרי ו&quot;ו מליאה ולכן פסיעותיו של אע&quot;ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספי' ולכן היו כנגדם ג' מילין וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה והם ו' תתאה:

ואביא עתה מא' אחד מספר הזהר בפרשת לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בע&quot;ה וז&quot;ל מי העיר ממזרח דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו' ירדפם דא אברהם וקב&quot;ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום דא קב&quot;ה דאקרי שלום אורח ברגליו לא יבא וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'. 

טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו וכי ס&quot;ד דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו' דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול&quot;ל ע&quot;ג סוסוון. וקושיא זו מבואר לתינוק ן' יומו אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש&quot;ל והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצי' ברגליו ומלבישי' את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם וסמך ממ&quot;ש בפ' בא וז&quot;ל ולאילין עביד שמושין כו' כי סמא&quot;ל הוא דכורא וכל כתות דיליה הם הנוקבא דאינון כעננים למירכב בהון כו' וכוחות סמא&quot;ל דכורא אינון בסוסוון דילהון הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה על ידי שדים ואח&quot;ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא על ידי המלאכים וגם בהם יש ב' בחי' דכורין ונוקבין וזמ&quot;ש דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא אמר מלאכא כנגד נצח הוד יסוד הנקראת מלאכים כנז' בפ' פקודי דף רל&quot;ב ע&quot;א ושליחא נגד הנאחזים במלכות שליחא דכלהו ע&quot;כ מצאתי עוד בס' אחד:

אמר שמואל: נלע&quot;ד שהמאמר הזה הועתק מכ&quot;י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר:

===פסקא ה ===
מדרשים

שם בפ' לך לך פרשה מ&quot;ד סי' י&quot;ז וז&quot;ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע&quot;ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז&quot;א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ&quot;ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז&quot;ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז&quot;א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש&quot;א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע&quot;ש ועוד נתבאר בש&quot;ה שער המצות:

===פסקא ו ===
שם בפ' תולדות פרשה מ&quot;ה וז&quot;ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע&quot;ה ואתה ן' ס&quot;ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז&quot;א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז&quot;א מן החזה ולמטה (ד&quot;ש ע&quot;ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי&quot;ה דמלוי ס&quot;ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב&quot;ד חו&quot;ג ושליש ת&quot;ת של ז&quot;א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס&quot;ג ונמצא כי בהשלי' ס&quot;ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב:
 

===פסקא ז ===
מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל&quot;ו וז&quot;ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש&quot;ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע&quot;ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס&quot;ה וגוף וברית חשבינן חד:


===פסקא ח ===
שם פ' ויחי צ&quot;ח וז&quot;ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ&quot;ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס&quot;ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה&quot;ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה&quot;ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק&quot;ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס&quot;ה בריש פ' בראשית בענין מ&quot;ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ&quot;ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ&quot;ד שנים מלראות טיפת זרע:

==ספר שמות - דברים==
===פסקא א ===
מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ&quot;ז וז&quot;ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר&quot;י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר&quot;ח ז&quot;א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר&quot;ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר&quot;י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים:


===פסקא ב ===
שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ&quot;ה וז&quot;ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע&quot;ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז&quot;א בחג&quot;ת נ&quot;ה וכלם ירדו אח&quot;ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג&quot;ת ולכן כשהזכי' מרע&quot;ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג&quot;ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו&quot;ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד:


===פסקא ג - י&quot;ג מדות דרבי ישמעאל===
{{דה מפרש|מאמר בספרי בפרשת ויקרא וז&quot;ל: רבי ישמעאל אומר בי&quot;ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} 

הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי&quot;ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי&quot;ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת&quot;ת) נחלקת ל'''י&quot;ג מדות''' בסוד ו' קצוות שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם -- הרי י&quot;ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת&quot;ת; פעם כך ופעם כך. 

* '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו&quot;ג שבת&quot;ת וזהו {{צ|מקל וחומר}}. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''{{צ|מקל וחומר}}'''. והיא מדה א'. 
* '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת&quot;ת שבת&quot;ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת&quot;ת. וזו נקראת '''{{צ|גזירה שוה}}''' -- מדה ב'. 
* '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת&quot;ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו {{צ|מבנין אב וכתוב אחד}}. או בהכריעו בין נו&quot;ה, וזהו {{צ|מבנין אב ושני כתובים}} שהם נצח והוד. ואז נקראת '''{{צ|מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים}}''' -- וזו מדה ג'. 
* '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת&quot;ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''{{צ|מכלל ופרט}}'''; וכלל ואח&quot;כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת {{צ|מכלל ופרט}} -- מדה ד'. 
* '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת&quot;ת כנז' ותתגבר מדת הת&quot;ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי {{צ|פרט וכלל}} מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|&lt;small&gt;נ&quot;ל להוסיף {{צ|כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...}} - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''{{צ|פרט וכלל}}''' -- מדה חמישית. 
* '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת&quot;ת ליסוד וזהו {{צ|כלל ופרט וכלל}}. כי 'כלל' הוא ת&quot;ת (&lt;small&gt;שבו כלולים הו&quot;ק&lt;/small&gt;), ו'פרט' היא המלכות (&lt;small&gt;דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד &quot;ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם&quot;, כי שם מקומם&lt;/small&gt;) וכלל הוא יסוד (&lt;small&gt;הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא&lt;/small&gt;). ואז יתנהג העולם ע&quot;י המלכות, וזהו {{צ|אי אתה דן אלא כעין הפרט}}. וזהו '''{{צ|מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט}}''' -- מדה ששית. 
* '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת&quot;ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת&quot;ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז&quot;ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. א&quot;כ{{הערה|&lt;small&gt;טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך&lt;/small&gt;}} '''{{צ|מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל}}'''. זו מדה שביעית. 
* '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת&quot;ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת&quot;ת בנצח בסוד שם '''ן'''' - '''יהוה''' בנצח ושם '''אדני''' בהוד. 
: והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד&quot;ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת&quot;ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת&quot;ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (&lt;small&gt;שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה&lt;/small&gt;), אלא {{צ|ללמד על הכלל כולו יצא}} -- שגם הת&quot;ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת&quot;ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ&quot;י, ויתחברו אז שניהם ע&quot;י היסוד בסוד יאהדונה&quot;י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע&quot;י ירידתה ממקום הת&quot;ת ירד גם כן הת&quot;ת עמה בלימודי ה' (&lt;small&gt;שהם נו&quot;ה&lt;/small&gt;). וזהו '''{{צ|לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. 
: ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת&quot;ת שהוא נקרא {{צ|עצמו}} כד&quot;א {{צ|משה בפ&quot;ע אמרן}} שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו&quot;ה (&lt;small&gt;כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא&lt;/small&gt;); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז&quot;א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו {{צ|ללמד על הכלל כלו יצא}} -- לומר שהת&quot;ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת&quot;ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. וזו היא מדה ח' 
: ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו {{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}} כי נוקבא דז&quot;א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו&quot;ג שבה נאצלו כנגד נו&quot;ה שבזכר ונו&quot;ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת&quot;ת וזהו '''{{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת&quot;ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג&quot;כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''{{צ|אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. 
* '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת&quot;ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|&lt;small&gt;נראה דצ&quot;ל ''כענין'' - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}בענין ת&quot;ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל}}''' בסוד האצילות למעלה מן הת&quot;ת, '''{{צ|ויצא לטעון טעון אחר}}''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''{{צ|שהוא כ{{קו תחתי|ענינו}}}}''' - כ'''ענין ו'''' שהוא סוד הת&quot;ת, ואז '''{{צ|יצא להקל}}''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''{{צ|ולא להחמיר}}'''. וזו היא מדת תשיעית. 
* '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד {{צ|שלא '''כענינו'''}} - שלא כ'''ענין ו'''' שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא {{צ|להקל ולהחמיר}} ותתעבר ותוציא  למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר}}'''. וזו מידת עשירית. 
* '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת&quot;ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו&quot;ן (&lt;small&gt;שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין&lt;/small&gt;). וזהו {{צ|ויצא לידון בדבר חדש}} - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו&quot;ן כד&quot;א &quot;אנוש כחציר ימיו כולי&quot; כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו&quot;ן הוא סוד הגלות בסוד &quot;אי לך ארץ שמלכך נער&quot;. וזהו {{צ|אי אתה יכול להחזירו לכללו}} - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה {{צ|עד שיחזירנה הכתוב}} -- שהוא סוד נצח כד&quot;א &quot;למנצח על אילת השחר&quot;, תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (&lt;small&gt;כד&quot;א &quot;כל היום דוה&quot;&lt;/small&gt;) צריך נצח עם ת&quot;ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו {{צ|עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש}}. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש}}'''. וזו מדה י&quot;א. 
* '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו&quot;ה שבה המקבלת מת&quot;ת וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מענינ&quot;ו}}''' - '''מענין ו'''' שהוא הת&quot;ת. או יהיו מקבלים נו&quot;ה שבה מסוף הת&quot;ת שהוא יסוד וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מסופו}}'''. וזו היא מדה י&quot;ב. 
* '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו&quot;ה שבמלכות שהם {{צ|שני כתובים המכחישים זה את זה}}, דהיינו זהו דין וזה רחמים וע&quot;י יסוד שהוא {{צ|הכתוב השלישי המכריע ביניהם}} יתמזגו ויתנהג העולם ע&quot;י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''{{צ|וכן ב' כתובים המכחישות זא&quot;ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם}}'''. וזו מדה י&quot;ג:

===פסקא ד ===
מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש&quot;י ז&quot;ל וז&quot;ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א&quot;ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ&quot;ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת:


===פסקא ה ===
'''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י&quot;ט וז&quot;ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר&quot;ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר&quot;ע נז' על דרך זה שבחו של ר&quot;ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר&quot;ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז&quot;ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. 

אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע&quot;פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר&quot;ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר&quot;ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו:

===פסקא ו ===
(ע&quot;ג) מ&quot;א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז&quot;ל ד&quot;א מהו איש האלהים א&quot;ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה&quot;י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז&quot;א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג&quot;כ יוצאת מחצי הז&quot;א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז&quot;א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש&quot;ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג&quot;כ בש&quot;ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע&quot;ש:

אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס&quot;ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז&quot;ל סוד נפלא מ&quot;ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה&quot;ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ&quot;ח שנים ויוסף שבק ליה ל&quot;ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה&quot;ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ&quot;כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה&quot;ר מלבד שהם שנים מתים כמש&quot;ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ&quot;י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד&quot;ש ע&quot;ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ&quot;ש חז&quot;ל שאדה&quot;ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע&quot;ז וג&quot;ע וש&quot;ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע&quot;ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע&quot;ז פוגם בה' אחרונה של ההוי&quot;ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש&quot;ד כשפשט צוארו ע&quot;ג המזבח ועכ&quot;ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג&quot;ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי&quot;ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז&quot;ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז&quot;ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ&quot;ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ&quot;ח שנה וכנגד יצחק אע&quot;ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע&quot;ג המזבח בהיותו בן ל&quot;ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק&quot;ץ ח&quot;י כנגד יצחק אע&quot;ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע&quot;ה ולכן שבק ליה מחייו ל&quot;ז שנה מספר שהיו ליצחק אע&quot;ה בשעת העקידה:

אמר שמואל כך נלע&quot;ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע&quot;ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל&quot;ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע&quot;ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש&quot;ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע&quot;ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל&quot;ז שנים השלשים מסטרא דנה&quot;י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע&quot;ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה&quot;ר הם שנים מתים וטעם למה אדה&quot;ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע&quot;ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח&quot;ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז&quot;ס שמו אדם ר&quot;ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה&quot;ר היו החיים באים לבני האדם מא&quot;א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג&quot;כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק&quot;ך שנה מסטרא דז&quot;א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי&quot;ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע&quot;ה ואח&quot;ך כשבא אדה&quot;ר בגלגול דוד הע&quot;ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי:

אמר שמואל אעפ&quot;י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב&quot;ה שא&quot;ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע&quot;ה ונק' איש מנוחה ועכ&quot;ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג&quot;כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

==שונות==
===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר===
סוד מ&quot;ש חז&quot;ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז&quot;ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז&quot;ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''&quot;על פומא דאליהו אתגזר&quot;''. 

האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק &quot;על פי התורה אשר יורוך כולי&quot;. ואעפ&quot;י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''&quot;ר' פלוני פתח&quot;'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא &quot;בנים אתם לה' אלהיכם&quot;.{{ררר}}'''עד כאן.''' 

:''כנלע&quot;ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר&quot;ר חיים ויטאל זלה&quot;ה''


&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>7i2dqpbwlnwhokk4hwflv1cpexu0gwp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>276951</id>
    <revision>
      <id>3102329</id>
      <parentid>2893301</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T15:41:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102329</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3223" sha1="6w8gbhmtgopjgaecybgldfd3l99lnht" xml:space="preserve">
&lt;center&gt;&lt;big&gt;'''סידור'''{{ש}}&lt;big&gt;&lt;big&gt;'''בית יעקב'''&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;{{ש}}כמנהג ספרד{{ש}}&lt;big&gt;'''חלק ראשון'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt;

שחיבר הרב המאור הגדול. החסיד המקובל. בוצינא קדישא. מהו' '''יעקב ישראל''' זלה&quot;ה. בן הצדיק. הגאון הגדול. מופת הדור. רשכב&quot;ה. נזר החכמים. מהו' '''צבי''' אשכנזי זלה&quot;ה (ר' {{קישור למחבר|יעקב עמדין}})

{{מרכז|[https://archive.org/details/siddur_beit-yaaqov_sefard_1889/page/n6/mode/2up '''סריקה מלאה של הספר''']{{ק|{{הערה|יש סריקה נוספת ב[http://www.hebrewbooks.org/42977 היברובוקס].}}}}}}

==תוכן העניינים==
*[[/הקדמת המחבר/]]
*[[/סולם בית אל/]]

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/סדר עבודת כל יום|סדר עבודת כל יום]]

...

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/תחנונים שונים מחז&quot;ל לאחר התפילה|תחנונים שונים מחז&quot;ל לאחר התפילה]]

...

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/אחורי בית הכפורת|אחורי בית הכפורת]]
**[[סידור בית יעקב (עמדין)/בית הספר|בית הספר: הלכות קריאת התורה עם מחודשים]]
**[[סידור בית יעקב (עמדין)/סדר הקריאה|סדר הקריאה בשבת למנחה ובב' וה' בכל השנה]]
**[[סידור בית יעקב (עמדין)/הוצאת וקריאת ספר תורה|הוצאת וקריאת ספר תורה]]
*[[/התא/]] -- למנצח ובלצ&quot;ג וקדיש שלם
*[[/דוכן/]] -- לשירי הלויים, עם פירוש רחב

...

*[[/שער החדש/|שער החדש – לדיני ומנהגי ראש חדש]]
**[[/הלל/|פתח ג - לקריאת הלל]]


*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער המפקד|שער המפקד - לירח ניסן]]
**[[/סדר הקרבת קרבן פסח/]]
**[[/הגדה של פסח/]]
**[[/סדר ספירת העומר/]]
...
*[[/שער היסוד/|שער היסוד – לחודש אייר]]


*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער המזרח|שער המזרח - לחודש סיוון]]
**[[/דיני עירובי תחומין/]]
**[[/סדר ליל חג השבועות/]]
**[[/סליחות לעשרים בסיון/]]


*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער החרסית|שער החרסית - לחודש תמוז]]

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער שלכת|שער שלכת - לחודש אב]]

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער הצאן|שער הצאן - לחודש אלול]]
**[[/סדר התרת נדרים/]]
**[[/אחות קטנה/]]

*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער העין|שער העין - לחודש תשרי]]
...


*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער נקנור|שער נקנור - לחודש כסליו]] {{שלם|100}}
*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער יכניה|שער יכניה - לחודש טבת]]


*[[סידור בית יעקב (עמדין)/שער הדגים|שער הדגים - לחודש אדר]]


[[קטגוריה:סידור בית יעקב (עמדין)]]</text>
      <sha1>6w8gbhmtgopjgaecybgldfd3l99lnht</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:מ&quot;ג בראשית כד מה</title>
    <ns>106</ns>
    <id>338735</id>
    <revision>
      <id>3102375</id>
      <parentid>792255</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T09:11:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>לויוני-YL</username>
        <id>14687</id>
      </contributor>
      <origin>3102375</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3607" sha1="ll845mpj8z7ro9vzmwnmz56i999p6pw" xml:space="preserve">{{אתר פש ניווט|בראשית|כד|מספר=637}}
{{אתר פש רמה 1|אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי }}
{{אתר פש רמה 2|מדוע תיבת &quot;אכלה&quot; כתובה בלשון עתיד?}}
{{אתר פש רמה 3|רש&quot;י}}
טרם אכלה. טרם שאני מכלה וכן כל לשון הווה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר כמו טרם כליתי ופעמים שמדבר בלשון עתיד כמו (איוב א) כי אמר איוב הרי לשון עבר. ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד ופירוש שניהם לשון הווה כי אומר היה איוב אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך: 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 2 סוף}}
{{אתר פש רמה 2|מדוע מדגיש העבד שהוא מדבר &quot;אל לבו&quot;?}}
{{אתר פש רמה 3|אור החיים}}
אני טרם וגו' לדבר אל לבי. שלל כי לא שמעתו אוזן, לחוש לנערה שתעשה לצד מה ששמעה: 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 2 סוף}}
{{אתר פש רמה 2|מה החשיבות של פרט זה בסיפורו של העבד?}}
{{אתר פש רמה 3|ספורנו}}
אני טרם אכלה לדבר. וזאת הוראה 'כי נכון הדבר מעם האלהים' (על פי בראשית מא, לב). 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 2 סוף}}
{{אתר פש רמה 1 סוף}}
{{אתר פש רמה 1|וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא:}}
{{אתר פש רמה 2|מהיכן העבד יודע את שמה של רבקה?}}
{{אתר פש רמה 3|רמב&quot;ן}}
וטעם והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה. כי בהיותו בביתה שמע את שמה, או מתחילה הגידה לו שמה אע&quot;פ שלא נזכר: 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 2 סוף}}
{{אתר פש רמה 2|כאשר רבקה ירדה, לא כתוב שהיא שאבה (פסוק ט&quot;ז). מדוע העבד אומר שהיא שאבה?}}
{{אתר פש רמה 3|רמב&quot;ן}}
[מובא בפירושו לפסוק ט&quot;ז] וירץ העבד לקראתה. לשון רש&quot;י, לפי שראה שעלו המים לקראתה. ובבראשית רבה: (ס ה) ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, אמר לה הקב&quot;ה את סימן ברכה לבניך. נראה שדקדקו כן מלשון ותמלא כדה ותעל, שלא אמר &quot;ותשאב ותמלא&quot;. ונעשה לה הנס בפעם הראשונה כי אחרי כן כתוב &quot;ותשאב&quot;. והעבד כשספר להם אמר (להלן פסוק מה) ותרד העינה ותשאב, אולי לא יאמינו: 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 3|רבינו בחיי}}
[מובא בפירושו לפסוק ט&quot;ו] ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ולא אמר ותשאב כשם שאמר בפעם שנית ותשאב לכל גמליו. ומכאן דרשו רז&quot;ל ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים עלו לקראתה. אמר לה הקב&quot;ה את סימן לבניך. וזהו שכתוב מיד וירץ העבד לקראתה שעלו המים לקראתה: 
{{אתר פש רמה 3 סוף}}
{{אתר פש רמה 2 סוף}}
{{אתר פש רמה 1 סוף}}</text>
      <sha1>ll845mpj8z7ro9vzmwnmz56i999p6pw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>406670</id>
    <revision>
      <id>3102360</id>
      <parentid>3101289</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T21:39:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102360</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6875" sha1="1hzgrko3rgo9i43e5y4vvtvm9bzgmpa" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 522-525]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 525-530]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז|פרק י&quot;ז - דבר הקניינים בכלל, עמודים 530-533]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יח|פרק י&quot;ח - אין אדם דן גזירה שווה מעצמו, עמודים 533-543]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יט|פרק י&quot;ט - המכילתא הספרא והספרי, עמודים 543-544]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כ|פרק כ' - עמודים 545-553]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 553-555]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כב|פרק כ&quot;ב - עמודים 555-563]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כג|פרק כ&quot;ג - עמודים 563-567]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כד|פרק כ&quot;ד - עמודים 567-570]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כה|פרק כ&quot;ה - שאלות ואתקפתות, עמודים 571-573]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כו|פרק כ&quot;ו - סוף ימי אושא והמלחמה, עמודים 574-577]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כז|פרק כ&quot;ז - סיבת המלחמה, עמודים 578-583]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כח|פרק כ&quot;ח - עמודים 583-585]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כט|פרק כ&quot;ט - זמן המלחמה ועניינה, עמודים 585-587]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ל|פרק ל' - זמן ראשית המרידה, עמודים 587-590]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לא|פרק ל&quot;א - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 590-595]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לב|פרק ל&quot;ב - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 595-599]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לג|פרק ל&quot;ג - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 599-603]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לד|פרק ל&quot;ד - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 603-606]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לה|פרק ל&quot;ה - עמודים 606-609]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לו|פרק ל&quot;ו - עמודים 609-612]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לז|פרק ל&quot;ז - עמודים 612-614]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לח|פרק ל&quot;ח - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 615-620]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לט|פרק ל&quot;ט - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 620-622]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מ|פרק מ' - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 622-626]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מא|פרק מ&quot;א - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 626-629]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מב|פרק מ&quot;ב - מקום המלחמה, גליל ויהודה, עמודים 629-635]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מג|פרק מ&quot;ג - דור הולך, עמודים 635-637]]

* [[/מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי|מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי]]
** [[/חלק שני/פרק א|פרק א' - אחרי לכידת ביתר, עמודים 638-641]]
** [[/חלק שני/פרק ב|פרק ב' - מלכידת ביתר עד ימי השמד, עמודים 641-644]]
** [[/חלק שני/פרק ג|פרק ג' - עמודים 644-646]]
** [[/חלק שני/פרק ד|פרק ד' - עמודים 646-651]]
** [[/חלק שני/פרק ה|פרק ה' - עמודים 651-658]]
** [[/חלק שני/פרק ו|פרק ו' - ר' עקיבא בבית האסורים, עמודים 659-660]]
** [[/חלק שני/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים, עמודים 660-664]]
** [[/חלק שני/פרק ח|פרק ח' - השמד הכללי, עמודים 664-671]]


==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>1hzgrko3rgo9i43e5y4vvtvm9bzgmpa</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102369</id>
      <parentid>3102360</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:01:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102369</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7546" sha1="4orrb4pnnmpg7uno9h3os3j6jgj9w0s" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 522-525]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 525-530]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז|פרק י&quot;ז - דבר הקניינים בכלל, עמודים 530-533]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יח|פרק י&quot;ח - אין אדם דן גזירה שווה מעצמו, עמודים 533-543]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יט|פרק י&quot;ט - המכילתא הספרא והספרי, עמודים 543-544]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כ|פרק כ' - עמודים 545-553]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 553-555]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כב|פרק כ&quot;ב - עמודים 555-563]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כג|פרק כ&quot;ג - עמודים 563-567]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כד|פרק כ&quot;ד - עמודים 567-570]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כה|פרק כ&quot;ה - שאלות ואתקפתות, עמודים 571-573]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כו|פרק כ&quot;ו - סוף ימי אושא והמלחמה, עמודים 574-577]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כז|פרק כ&quot;ז - סיבת המלחמה, עמודים 578-583]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כח|פרק כ&quot;ח - עמודים 583-585]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כט|פרק כ&quot;ט - זמן המלחמה ועניינה, עמודים 585-587]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ל|פרק ל' - זמן ראשית המרידה, עמודים 587-590]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לא|פרק ל&quot;א - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 590-595]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לב|פרק ל&quot;ב - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 595-599]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לג|פרק ל&quot;ג - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 599-603]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לד|פרק ל&quot;ד - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 603-606]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לה|פרק ל&quot;ה - עמודים 606-609]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לו|פרק ל&quot;ו - עמודים 609-612]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לז|פרק ל&quot;ז - עמודים 612-614]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לח|פרק ל&quot;ח - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 615-620]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לט|פרק ל&quot;ט - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 620-622]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מ|פרק מ' - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 622-626]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מא|פרק מ&quot;א - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 626-629]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מב|פרק מ&quot;ב - מקום המלחמה, גליל ויהודה, עמודים 629-635]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מג|פרק מ&quot;ג - דור הולך, עמודים 635-637]]

* [[/מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי|מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי]]
** [[/חלק שני/פרק א|פרק א' - אחרי לכידת ביתר, עמודים 638-641]]
** [[/חלק שני/פרק ב|פרק ב' - מלכידת ביתר עד ימי השמד, עמודים 641-644]]
** [[/חלק שני/פרק ג|פרק ג' - עמודים 644-646]]
** [[/חלק שני/פרק ד|פרק ד' - עמודים 646-651]]
** [[/חלק שני/פרק ה|פרק ה' - עמודים 651-658]]
** [[/חלק שני/פרק ו|פרק ו' - ר' עקיבא בבית האסורים, עמודים 659-660]]
** [[/חלק שני/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים, עמודים 660-664]]
** [[/חלק שני/פרק ח|פרק ח' - השמד הכללי, עמודים 664-671]]
** [[/חלק שני/פרק ט|פרק ט' - עמודים 671-672]]
** [[/חלק שני/פרק י|פרק י' - בבל וארץ ישראל, עמודים 672-673]]
** [[/חלק שני/פרק יא|פרק י&quot;א - ראשי תלמידי ר' עקיבא בבבל, עמודים 674-681]]
** [[/חלק שני/פרק יב|פרק י&quot;ב - ר' יהודה בן בתירא בנציבין, עמודים 681-685]]
** [[/חלק שני/פרק יג|פרק י&quot;ג - בבל וארץ ישראל, עמודים 686-688]]
** [[/חלק שני/פרק יד|פרק י&quot;ד - חנניא בן אחי ר' יהושע, עמודים 689-697]]
** [[/חלק שני/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 697-697]]


==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>4orrb4pnnmpg7uno9h3os3j6jgj9w0s</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102376</id>
      <parentid>3102369</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T09:32:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102376</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7685" sha1="pgruwv1vnd7i0crm6rgo3qyfacx25ty" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 522-525]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 525-530]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז|פרק י&quot;ז - דבר הקניינים בכלל, עמודים 530-533]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יח|פרק י&quot;ח - אין אדם דן גזירה שווה מעצמו, עמודים 533-543]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יט|פרק י&quot;ט - המכילתא הספרא והספרי, עמודים 543-544]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כ|פרק כ' - עמודים 545-553]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 553-555]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כב|פרק כ&quot;ב - עמודים 555-563]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כג|פרק כ&quot;ג - עמודים 563-567]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כד|פרק כ&quot;ד - עמודים 567-570]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כה|פרק כ&quot;ה - שאלות ואתקפתות, עמודים 571-573]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כו|פרק כ&quot;ו - סוף ימי אושא והמלחמה, עמודים 574-577]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כז|פרק כ&quot;ז - סיבת המלחמה, עמודים 578-583]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כח|פרק כ&quot;ח - עמודים 583-585]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כט|פרק כ&quot;ט - זמן המלחמה ועניינה, עמודים 585-587]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ל|פרק ל' - זמן ראשית המרידה, עמודים 587-590]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לא|פרק ל&quot;א - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 590-595]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לב|פרק ל&quot;ב - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 595-599]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לג|פרק ל&quot;ג - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 599-603]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לד|פרק ל&quot;ד - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 603-606]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לה|פרק ל&quot;ה - עמודים 606-609]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לו|פרק ל&quot;ו - עמודים 609-612]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לז|פרק ל&quot;ז - עמודים 612-614]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לח|פרק ל&quot;ח - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 615-620]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לט|פרק ל&quot;ט - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 620-622]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מ|פרק מ' - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 622-626]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מא|פרק מ&quot;א - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 626-629]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מב|פרק מ&quot;ב - מקום המלחמה, גליל ויהודה, עמודים 629-635]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מג|פרק מ&quot;ג - דור הולך, עמודים 635-637]]

* [[/מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי|מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי]]
** [[/חלק שני/פרק א|פרק א' - אחרי לכידת ביתר, עמודים 638-641]]
** [[/חלק שני/פרק ב|פרק ב' - מלכידת ביתר עד ימי השמד, עמודים 641-644]]
** [[/חלק שני/פרק ג|פרק ג' - עמודים 644-646]]
** [[/חלק שני/פרק ד|פרק ד' - עמודים 646-651]]
** [[/חלק שני/פרק ה|פרק ה' - עמודים 651-658]]
** [[/חלק שני/פרק ו|פרק ו' - ר' עקיבא בבית האסורים, עמודים 659-660]]
** [[/חלק שני/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים, עמודים 660-664]]
** [[/חלק שני/פרק ח|פרק ח' - השמד הכללי, עמודים 664-671]]
** [[/חלק שני/פרק ט|פרק ט' - עמודים 671-672]]
** [[/חלק שני/פרק י|פרק י' - בבל וארץ ישראל, עמודים 672-673]]
** [[/חלק שני/פרק יא|פרק י&quot;א - ראשי תלמידי ר' עקיבא בבבל, עמודים 674-681]]
** [[/חלק שני/פרק יב|פרק י&quot;ב - ר' יהודה בן בתירא בנציבין, עמודים 681-685]]
** [[/חלק שני/פרק יג|פרק י&quot;ג - בבל וארץ ישראל, עמודים 686-688]]
** [[/חלק שני/פרק יד|פרק י&quot;ד - חנניא בן אחי ר' יהושע, עמודים 689-697]]
** [[/חלק שני/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 697-704]]
** [[/חלק שני/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 704-706]]
** [[/חלק שני/פרק יח|פרק י&quot;ח - עמודים 706-712]]

==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>pgruwv1vnd7i0crm6rgo3qyfacx25ty</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102377</id>
      <parentid>3102376</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T09:34:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102377</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7792" sha1="02xb9r9nzrwwyb2cil5ih88zwb1yfz4" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 522-525]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 525-530]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז|פרק י&quot;ז - דבר הקניינים בכלל, עמודים 530-533]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יח|פרק י&quot;ח - אין אדם דן גזירה שווה מעצמו, עמודים 533-543]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יט|פרק י&quot;ט - המכילתא הספרא והספרי, עמודים 543-544]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כ|פרק כ' - עמודים 545-553]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 553-555]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כב|פרק כ&quot;ב - עמודים 555-563]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כג|פרק כ&quot;ג - עמודים 563-567]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כד|פרק כ&quot;ד - עמודים 567-570]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כה|פרק כ&quot;ה - שאלות ואתקפתות, עמודים 571-573]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כו|פרק כ&quot;ו - סוף ימי אושא והמלחמה, עמודים 574-577]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כז|פרק כ&quot;ז - סיבת המלחמה, עמודים 578-583]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כח|פרק כ&quot;ח - עמודים 583-585]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כט|פרק כ&quot;ט - זמן המלחמה ועניינה, עמודים 585-587]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ל|פרק ל' - זמן ראשית המרידה, עמודים 587-590]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לא|פרק ל&quot;א - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 590-595]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לב|פרק ל&quot;ב - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 595-599]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לג|פרק ל&quot;ג - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 599-603]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לד|פרק ל&quot;ד - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 603-606]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לה|פרק ל&quot;ה - עמודים 606-609]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לו|פרק ל&quot;ו - עמודים 609-612]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לז|פרק ל&quot;ז - עמודים 612-614]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לח|פרק ל&quot;ח - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 615-620]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לט|פרק ל&quot;ט - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 620-622]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מ|פרק מ' - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 622-626]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מא|פרק מ&quot;א - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 626-629]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מב|פרק מ&quot;ב - מקום המלחמה, גליל ויהודה, עמודים 629-635]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מג|פרק מ&quot;ג - דור הולך, עמודים 635-637]]

* [[/מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי|מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי]]
** [[/חלק שני/פרק א|פרק א' - אחרי לכידת ביתר, עמודים 638-641]]
** [[/חלק שני/פרק ב|פרק ב' - מלכידת ביתר עד ימי השמד, עמודים 641-644]]
** [[/חלק שני/פרק ג|פרק ג' - עמודים 644-646]]
** [[/חלק שני/פרק ד|פרק ד' - עמודים 646-651]]
** [[/חלק שני/פרק ה|פרק ה' - עמודים 651-658]]
** [[/חלק שני/פרק ו|פרק ו' - ר' עקיבא בבית האסורים, עמודים 659-660]]
** [[/חלק שני/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים, עמודים 660-664]]
** [[/חלק שני/פרק ח|פרק ח' - השמד הכללי, עמודים 664-671]]
** [[/חלק שני/פרק ט|פרק ט' - עמודים 671-672]]
** [[/חלק שני/פרק י|פרק י' - בבל וארץ ישראל, עמודים 672-673]]
** [[/חלק שני/פרק יא|פרק י&quot;א - ראשי תלמידי ר' עקיבא בבבל, עמודים 674-681]]
** [[/חלק שני/פרק יב|פרק י&quot;ב - ר' יהודה בן בתירא בנציבין, עמודים 681-685]]
** [[/חלק שני/פרק יג|פרק י&quot;ג - בבל וארץ ישראל, עמודים 686-688]]
** [[/חלק שני/פרק יד|פרק י&quot;ד - חנניא בן אחי ר' יהושע, עמודים 689-697]]
** [[/חלק שני/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 697-704]]
** [[/חלק שני/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 704-706]]
** [[/חלק שני/פרק יח|פרק י&quot;ח - עמודים 706-712]]
** [[/חלק שני/פרק יט|פרק י&quot;ט - ראשית המעשים בשובם, עמודים 712-717]]


==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>02xb9r9nzrwwyb2cil5ih88zwb1yfz4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102381</id>
      <parentid>3102377</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T11:44:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102381</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7990" sha1="svmr5wj07d5wngnz8yy34pkuopwi3jl" xml:space="preserve">{{כותרת
|כותרת-משנה=ספר דברי הימים לבני ישראל
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|הערות-נוספות=מאחר החורבן עד חתימת המשנה (חלק שני)
}}
{{ספר
 |שם=דורות הראשונים- כרך ד'
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |שפת המקור=עברית
 |נושא=היסטוריה יהודית
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מסת&quot;ב=
 |מהדורות חדשות=
 |היברו=20127
 |לאומית=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה=
}}

==פרקי הספר==
* [[/המתיבתא בהגליל באושא|המתיבתא בהגליל באושא]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ג|פרק ג' - עמודים 433-437]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ד|פרק ד' - עמודים 438-445]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ה|פרק ה' - בן הנשיא ובית הנשיאים באושא - עמודים 445-455]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ו|פרק ו' - הבריח התיכון ר' עקיבא - עמודים 455-458]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים - עמודים 458-467]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ז1|פרק ז1' - הקבלה והדרשות - עמודים 467-470]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ח|פרק ח' - עמודים 470-476]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ט|פרק ט' - ברורי הדברים - עמודים 476-480]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק י|פרק י' - עמודים 480-486]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יא|פרק י&quot;א - הפשיטות להספיקות - עמודים 486-493]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יב|פרק י&quot;ב - עמודים 493-503]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יג|פרק י&quot;ג - הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ושיטת כל הראשוני - עמודים 503-514]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יד|פרק י&quot;ד - עמודים 514-522]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 522-525]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 525-530]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יז|פרק י&quot;ז - דבר הקניינים בכלל, עמודים 530-533]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יח|פרק י&quot;ח - אין אדם דן גזירה שווה מעצמו, עמודים 533-543]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק יט|פרק י&quot;ט - המכילתא הספרא והספרי, עמודים 543-544]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כ|פרק כ' - עמודים 545-553]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 553-555]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כב|פרק כ&quot;ב - עמודים 555-563]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כג|פרק כ&quot;ג - עמודים 563-567]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כד|פרק כ&quot;ד - עמודים 567-570]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כה|פרק כ&quot;ה - שאלות ואתקפתות, עמודים 571-573]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כו|פרק כ&quot;ו - סוף ימי אושא והמלחמה, עמודים 574-577]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כז|פרק כ&quot;ז - סיבת המלחמה, עמודים 578-583]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כח|פרק כ&quot;ח - עמודים 583-585]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק כט|פרק כ&quot;ט - זמן המלחמה ועניינה, עמודים 585-587]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק ל|פרק ל' - זמן ראשית המרידה, עמודים 587-590]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לא|פרק ל&quot;א - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 590-595]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לב|פרק ל&quot;ב - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 595-599]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לג|פרק ל&quot;ג - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 599-603]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לד|פרק ל&quot;ד - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 603-606]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לה|פרק ל&quot;ה - עמודים 606-609]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לו|פרק ל&quot;ו - עמודים 609-612]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לז|פרק ל&quot;ז - עמודים 612-614]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לח|פרק ל&quot;ח - ראשית המרידה וסוף זמן המלחמה, עמודים 615-620]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק לט|פרק ל&quot;ט - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 620-622]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מ|פרק מ' - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 622-626]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מא|פרק מ&quot;א - ר' עקיבא והמלחמה, עמודים 626-629]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מב|פרק מ&quot;ב - מקום המלחמה, גליל ויהודה, עמודים 629-635]]
** [[/המתיבתא בהגליל באושא/פרק מג|פרק מ&quot;ג - דור הולך, עמודים 635-637]]

* [[/מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי|מאחרי לכידת ביתר עד סוף ימי רבי]]
** [[/חלק שני/פרק א|פרק א' - אחרי לכידת ביתר, עמודים 638-641]]
** [[/חלק שני/פרק ב|פרק ב' - מלכידת ביתר עד ימי השמד, עמודים 641-644]]
** [[/חלק שני/פרק ג|פרק ג' - עמודים 644-646]]
** [[/חלק שני/פרק ד|פרק ד' - עמודים 646-651]]
** [[/חלק שני/פרק ה|פרק ה' - עמודים 651-658]]
** [[/חלק שני/פרק ו|פרק ו' - ר' עקיבא בבית האסורים, עמודים 659-660]]
** [[/חלק שני/פרק ז|פרק ז' - ברורי הדברים, עמודים 660-664]]
** [[/חלק שני/פרק ח|פרק ח' - השמד הכללי, עמודים 664-671]]
** [[/חלק שני/פרק ט|פרק ט' - עמודים 671-672]]
** [[/חלק שני/פרק י|פרק י' - בבל וארץ ישראל, עמודים 672-673]]
** [[/חלק שני/פרק יא|פרק י&quot;א - ראשי תלמידי ר' עקיבא בבבל, עמודים 674-681]]
** [[/חלק שני/פרק יב|פרק י&quot;ב - ר' יהודה בן בתירא בנציבין, עמודים 681-685]]
** [[/חלק שני/פרק יג|פרק י&quot;ג - בבל וארץ ישראל, עמודים 686-688]]
** [[/חלק שני/פרק יד|פרק י&quot;ד - חנניא בן אחי ר' יהושע, עמודים 689-697]]
** [[/חלק שני/פרק טו|פרק ט&quot;ו - עמודים 697-704]]
** [[/חלק שני/פרק טז|פרק ט&quot;ז - עמודים 704-706]]
** [[/חלק שני/פרק יח|פרק י&quot;ח - עמודים 706-712]]
** [[/חלק שני/פרק יט|פרק י&quot;ט - ראשית המעשים בשובם, עמודים 712-717]]
** [[/חלק שני/פרק כ|פרק כ' - ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא, עמודים 717-722]]
** [[/חלק שני/פרק כא|פרק כ&quot;א - עמודים 722-727]]


==קישורים חיצוניים==
* {{היברובוקס|דורות הראשונים כרך שלישי - מאחר החורבן עד חתימת המשנה -חלק שני|פרנקפורט, תרע&quot;ח/1918|20127}}

[[קטגוריה:ימות עולם]]
[[קטגוריה:ספרים]]</text>
      <sha1>svmr5wj07d5wngnz8yy34pkuopwi3jl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מדרש לפירושים/חלק א/י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>407473</id>
    <revision>
      <id>3102363</id>
      <parentid>3083986</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T22:06:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3102363</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="35886" sha1="lwo7rdyro38bukbgb5y8m3nlgw6sd7e" xml:space="preserve">{{מדרש לפירושים}}

==דרוש העשירי - ספירת הוד==
'''לא''' נעלם מעיני המשכיל מה שאמרו מגורי האר&quot;י זלה&quot;ה סימן לדבר הנודע שהחיצונים נאחזים מנצח והוד, והוא רמוז במלואיהם: 
* מלוי '''נצח''' כזה: {{גמט דגש|ו&quot;ן ד&quot;י י&quot;ת}} - בגימטריא {{גמט דגש|ת&quot;פ}}, חושבן {{גמט דגש|לילי&quot;ת}}, נוקבא דס&quot;מ.
* ומלוי '''הוד''' כזה: {{גמט דגש|י' ו' ל&quot;ת}} - גימטריא {{גמט דגש|מות}}.

וסוד הדבר עם הנודע שזו&quot;ן דקליפה יונקים מזעיר ונוקבא דקדושה בזה האופן: דוכרא יונק מנוקבא, ונוקבא מדוכרא. ולכן במילוי נצח רמוז נוקבא דקליפה - כי נצח הוא סוד דוכרא דקדושה בסוד {{צ|איהו בנצח ואיהי בהוד}}. ולכן בהוד שסודו נוקבא דקדושה - רמוז במלויו סוד '''מות''' שהוא דכורא דקליפה. ועיין בזוהר בלק דף קפ&quot;ט ע&quot;א {{ממ זהר|ג|קפט|א}} וזה לשונו: {{צ|דכורא מה תבן וכו' כקוף בתר בני נשא וכו'}}. {{ש}}
וזה לשון [[מקדש מלך]]: 
: {{צ|נ&quot;ב פי' כי יש גם כן בקדושה מוץ ותבן. {{גמט דגש|מו&quot;ץ}} בגימטריא {{גמט דגש|קל&quot;ו}} - ה' חסדים שמקבלת מתפארת שהוא '''ו''''. '''תבן''' - '''ת'''' מלכות, '''ב&quot;ן''' שבמלכות, עכ&quot;ל.}}
: {{צ|ולפי זה '''מוץ''' - שהוא נוקבא דקליפה - יש לו קצת יניקה מתפארת. ו'''תבן''' שהוא דכורא - יש לו קצת יניקה ממלכות דקדושה. ולפי שלא ינקו הרבה - לכך לא נעשית יניקות נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה, ודכורא מדכורא.}} עכ&quot;ל מקדש מלך. 
הרי מפורש שיניקת הקליפות מן הקדושה הוא דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא.


'''ובזה''' יש גם כן לפרש דברי האר&quot;י זלה&quot;ה שהבאתי בדרוש העבר והוא מ&quot;ש על הפסוק {{ממ|שמואל א|טו|כט}} {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר}}, שהשקר אינו אוחז בנצח, והשקר אין לו רגלים רק רגל אחד שהוא ההוד וכו'. והקשיתי לשאול ממה שמצינו מפורש כמה פעמים שהחיצונים נאחזים מן הנצח גם כן, ועי&quot;ש למעלה מ&quot;ש. ועם האמור כאן יש לומר גם כן עם הנודע ששקר הוא דכורא דקליפה, וזהו סוד {{ממ|תהלים|לג|יז}} {{צ|'''שקר הסוס''' לתשועה}} - {{גמט דגש|הסוס}} גימטריא {{גמט דגש|סמא&quot;ל}} - הרי שקר הוא דכורא. ושפיר נאמר שהשקר דייקא אינו אוחז בנצח. ובכל מקום הנמצא כתוב שהחיצונים נאחזים בנצח -- היינו נוקבא דס&quot;מ שהיא הנאחזת מן הנצח וכמדובר, והבן. 

ואמנם יש להקשות לכאורה ממה שנמצא מפורש במקומות עָצְמו מספר בזוהר ותיקונים וכתבי האר&quot;י זלה&quot;ה שיניקת הקליפות מן הקדושה הוא שיונקים דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא - הפך מן האמור. ואם אמנם שאין הקושיא זו עלי - כי תליתי {{קיצור|א&quot;ע|את עצמי}} באילן גדול הרב הנ&quot;ל - מכל מקום להוציא הספק מלבך ולהעמיד אותך על אמתיות תורותינו הקדושה באתי להאריך קצת. 

והט אזניך ושמע כי בודאי שניהם אמת, צדקו יחדיו. רצוני לומר שני מיני יניקת ואחיזת החיצונים מן הקדושה האמורים -- דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא, וכן נוקבא מדכורא ודכורא מנוקבא -- הכל אמת. ופעם יונקים כך ופעם כך, כאשר אומר לך. 

והוא שמתחלה נחקור ונאמר שבודאי אופן יניקה אחת היא יניקה מרובה יותר מן האופן השני, כלומר שאם יונקים החיצונים מן הקדושה באופן אחד משני האופני יניקה האמורים - יש להם יניקה יותר מרובה ממה שיונקים באופן השני. דאי לאו כן אלא ששני אופני היניקה הנ&quot;ל שוים -- קשה, מדוע עשה ה' ככה ליתן להם חיות בשני אופנים? אם אמנם שרצון הבורא ליתן חיות אל הקליפות עד שיהיה הזמן גרמא ויקוים {{צ|בלע המות לנצח}} וכנודע -- מכל מקום אפשר לתת להם חיות גם אם יהיה אופן יניקתם מן הקדושה באופן אחד דווקא, ושני האופנים למה לי? וכי עביד קב&quot;ה דבר אחד למגן חס ושלום?

אלא ודאי בכוונה נעשה כן מפני שיניקתם באופן אחד הוא יניקה מרובה יותר מן היניקה באופן השני, ובכוונה נעשה כן שיכלו לינוק לפי הזמן ולפי המעשה, וכאשר ארמוז לך.

ומעתה נשאר עלינו לחקור דבר זה באיזה אופן משני אופנים הנאמרים היא יניקה מרובה, ובאיזה אופן יניקתם מועטת? ודרשתי וחקרתי ומצאתי שדבר זה היא פלוגתא בין החכמים. והוא על פי מה שאיתא בזוהר בלק דף רי&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ג|ריא|א}} וזה לשונו: {{צ|און לקבליה דיעקב וכו' ואי תימא בהני לא יכילנא וכו' כי לא נחש ביעקב}}, עכ&quot;ל ועיין שם. 

וכתב ב[[מקדש מלך]] וזה לשונו: 
: {{צ|גם יש לפרש &quot;לא הביט און&quot; הוא דכורא דקליפה, &quot;ביעקב&quot; שהוא מלכות דקדושה. &quot;ולא ראה עמל&quot; שהוא נוקבא דקליפה, &quot;בישראל&quot; שהוא דכורא דקדושה.  וכדי שלא תאמר שהדכורא אינו יכול לינוק מהנוקבא והנוקבא מהדכורא אבל נוקבא מנוקבא ודכורא מדכורא  יש להם ח&quot;ו יניקה -- להכי כתיב קרא אחריני &quot;כי לא נחש&quot; - שהיא נוקבא, &quot;ביעקב&quot; - שהוא מלכות דקדושה, &quot;ולא קסם&quot; - שהוא דכורא, &quot;בישראל&quot; - שהוא זעיר דקדושה. וזה דיוק לשון הזוהר שאמר {{צ|ואי תימא בהני לא יכילנא וכו'}}, עכ&quot;ל מורינו ז&quot;ל וכו'.}}
: {{צ|אבל לפי מ&quot;ש הר' חיים ויטל ז&quot;ל בדף ר&quot;ז ע&quot;א: {{צ|קסם - נוקבא דנוגה. נחש - דכורא דנוגה}}. יש לפרש בהיפך - און נוקבא, עמל דכורא. ור&quot;ל שלא תינק נוקבא מנוקבא ודכורא מדכורא. ושמא תאמר דוקא כך, אבל דכורא דקליפה אפשר שייניק מנוקבא דקדושה או נוקבא דקליפה תיניק מזעיר דקדושה -- לכך כתיב &quot;כי לא נחש&quot; שהוא דכורא, &quot;ביעקב&quot; שהוא מלכות דקדושה, &quot;ולא קסם&quot; שהוא נוקבא, מזעיר דקדושה. וגם כן אתי שפיר מ&quot;ש &quot;ואי תימא וכו'&quot; - דר&quot;ל מלכות ממלכות ודכורא מזעיר לא יכילנא אבל להיפך יכילנא, לכך כתיב &quot;כי לא נחש&quot;. ולפי זה צדקו יחדיו דבריו הרח&quot;ו ז&quot;ל דלעיל עם פירושו דהכא}}, עכ&quot;ל מקדש מלך.

'''העתקתי כל לשונו''' שאם תשכיל היטב תראה מבורר החילוק בין פירוש מור&quot;ו ובין פירוש מוהרח&quot;ו ז&quot;ל - הוא הדבר האמור של פירוש מור&quot;ו יניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא. ולפירוש מוהרח&quot;ו ז&quot;ל הוא בהיפך ממש, והיינו שלפירושו יניקת דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא היא מרובה מן יניקת דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא. הרי מזה שכולי עלמא מודו שאופן אחד היא יניקה מרובה מן האופן השני, ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, ובהא פליגי, ודו&quot;ק. 

והנה אנו אין לנו אלא דברי מוהרח&quot;ו ז&quot;ל, כי מימיו מן המקדש הם יוצאים, וגם אני בדרוש הזה הולך בעקבותיו וממנו לא אטה ימין ושמאל.


'''ומעתה''' נחקור עוד ונאמר בלי שום ספק שאותו האופן שהיא יניקה המועטת -- דהיינו יניקת דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא -- לאופן הזה דווקא היתה תכלית כוונת בריאת הקליפות, ומאז ניתן להם אופן יניקה זו כדי שיחיו ולא ימותו מפני שהם צורך עולם כנודע, ולכן ניתן להם יניקה זו המועטת כדי חיותם. ואמנם אופן השני -- שהיא יניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא -- שהוא יניקה מרובה, האופן הזה הוא דווקא לעתים ידועים כשישראל אין עושין רצונו של מקום ובזמן החורבן וכיוצא ח&quot;ו, שאז יונקים יותר מכדי חיותם. ובכוונה נעשה כן כי גם זה צריך לעתים ידועים, רחמנא ליצלן. 

היוצא מכל זה הוא איך שיש שני מיני יניקות החיצונים מן הקדושה:
* הא' הוא דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא, וזו היא הנקראת יניקה תמידיות הנעשית משעת בריאת הקליפות עד שיהיה הזמן גרמא ויקוים {{צ|בלע המות לנצח}}, והוא רק כדי חיותם.
* ובאופן השני הוא היניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא, והיא יניקה המרובה ביותר מכדי חיותם כשישראל חוטאים ח&quot;ו.


והנה אם תדקדק בלשון המקדש מלך הנ&quot;ל בענין מוץ ותבן תמצא מכוון כמו שכתבנו, שכתב וזה לשונו: {{צ|ולפי זה מוץ שהיא נוקבא דקליפה, יש לה '''קצת''' יניקה מתפארת וכו' ולפי שלא ינקו '''הרבה''' לכך לא '''נעשית''' יניקת נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה ודכורא מדכורא}}, עכ&quot;ל. {{צ|קצת}} דייקא, {{צ|הרבה}} דייקא, {{צ|נעשית}} - ר&quot;ל מתחלת הבריאה שהיא יניקה המרובה - שלא נעשית מתחלה רק היניקה מועטת. {{ש}}
הנה המתיק תחת לשונו הדבר האמור בשם מוהרח&quot;ו שהלכה כמותו, והמשכיל יבין.


נחזור לדברינו שלכן מילוי '''נצח''' בגימטריא {{גמט דגש|לילי&quot;ת}} שהיא נאחזת ויונקת מן הדכורא דקדושה, סוד 'נצח'. ומילוי '''הוד''' בגימטריא {{גמט דגש|מות}} שהוא דכורא דקליפה כמו שאמרו רז&quot;ל {{ממ|בבא בתרא|טז|א}} {{צ|הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך '''המות'''}}, ולפיכך נאחז ויונק מן ההוד דקדושה - סוד נוקבא.

ומזה תבין סוד עמוק בחז&quot;ל {{ממ|ברכות|יח|ב}} {{צ|רשעים שבחייהם קרויים '''מתים'''}}. רשעים הם דוכרין דקליפות כנודע, ועיקור '''החיות''' שלהם הוא מן מלוי '''הוד''', והרי הוא בגימטריא {{גמט דגש|מות}} כאמור. נמצא '''שבחייהם''' קרויים '''מתים'''. והבן זה כי סוד עמוק הוא, והוא סוד {{ממ|קהלת|ח|ט}} {{צ|אשר שליט{{הערה|כך מובא בספר כמה פעמים בספר זה, ודלא כגריסתנו בספרים &quot;אשר שלט&quot; - ויקיעורך}} האדם באדם לרע לו}}, וסוד שכינה בגלות בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}}. דוגמת שעיר לעזאזל. והמשכיל יבין.

והנה כתב האר&quot;י זלה&quot;ה בטעמי מצות פרשת כי תצא וזה לשונו: {{צ|מצוה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו {{ממ|דברים|כב|י}}, דע כי שור הוא נגד ס&quot;ם וכו' אבל לילי&quot;ת היא חמור - קליפות ישמעאל וכו' ולכן אסור לחרוש בשור וחמור יחדיו}}, עכ&quot;ל.  {{ש}}
והנה עם מה שכתבתי לעיל תבין שזהו סוד {{גמט דגש|חשמל}} דסטרא אחרא - נוטריקון '''ח'''מור '''ש'''ור '''מ'''ות '''ל'''ילית. כי '''חמור''' נוקבא יונקת מן הנצח שמילויו גימטריא {{גמט דגש|לילית}}. ו{{גמט דגש|שור}} הוא '''ס&quot;ם''' דכורא דקליפה יונק מן ההוד שמילוי גימטריא {{גמט דגש|מות}} - הרי '''חשמל''' דקליפה. 

והיינו מ&quot;ש האר&quot;י זלה&quot;ה כשחס ושלום עוונות ישראל גוברים - הוסר ה'''חשמל''' דבינה השומרת זו&quot;ן, ונוגה נדבקת עם ג' קליפות אחרות ומלבשת זו&quot;ן ואז יש לו כתנות עור, משכא דחויא. ואז היא גונבת מן הקדושה ומוציאה לחיצונים השפע ונקראת '''חשמל''', כי '''חש''' וממהרת לינק מן הקדושה בזמן שערלה קיימא על גבי ברית, אך כשהוא '''מל''' - הוסר הרע שבה ויצא לג' קליפות אחרות ונשאר הטוב לבדה. '''ונקר&quot;א מ&quot;ל''' כי נגלה עטרת היסוד בקדושה, מילה עליונה, וכידוע ליודעי חן, ואין כאן מקומו.

ואתה המעיין, עיין היטב בספר [[קול ברמה]] על מאמר {{צ|עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא}} בדף נ&quot;ב ע&quot;א, מ&quot;ש האר&quot;י זלה&quot;ה וההגהות צמח בסוד המלך חשם מארץ התמני. ועיין בשער קליפות נוגה פ&quot;ב {{ממ|עץ חיים|שער מט|פרק ב}}, עי&quot;ש. והמשכיל יבין וידום.


'''נחזור לענינינו''' ונאמר שמזה תשכיל ותבין ביותר מ&quot;ש למעלה בדרוש העבר בדקדוק לשון האר&quot;י זלה&quot;ה והיינו בדכורא דקליפה שאין דרכו לינק רק מן הוד דקדושה. ואמנם כשהחטא גורם ח&quot;ו - נאחז גם מן הנצח. וכן היה בנגיעת הכף, שהיה ס&quot;ם דוכרא כנודע, ונאחז מן הנצח. ונמצא דברי הזוהר בראשית דף כ&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|א|כא|ב}} ודברי האר&quot;י זלה&quot;ה המובאים במקדש מלך מפורשים יפה, וכמו [[מדרש לפירושים/חלק א/ט|שכתבתי בדרוש נצח]] עי&quot;ש והבינהו.

הנלע&quot;ד כתבתי כדי שלא יסתרו מכתבי קודש להאר&quot;י זלה&quot;ה אהדדי. ובזה באתי להמליץ עוד בעד רבינו יהודה חייט מ&quot;ש {{צ|כי קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין, והוא הפך שניהם בתפלתו}}, עכ&quot;ל.  ודקדקתי בדרוש העבר במ&quot;ש {{צ|'''לצד''' שמאל}} ולא &quot;בצד&quot; באות ב'. ובזה יתבאר שכוונתו מה שנאחז הדכורא דסטרא אחרא העומד תמיד בצד שמאל, ועתה נאחז מן הנצח. נמצא שהשפיע הנצח לצד שמאל, כלומר כמו שאמרנו שדרך אחיזתו מן ההוד דווקא שהוא שמאלי, ועתה נאחז מן נצח. וז&quot;ש {{צ|לצד שמאל}}. וכן ההוד נאחז בה הנוקבא הנאחזת מן הנצח דווקא שהוא ימיני. וז&quot;ש {{צ|וההוד לצד ימיני}}, וכלומר שבאחיזה זו הוי ליה כאילו נהפכו. 

וזהו גם כן כוונות הזוהר הנ&quot;ל באומרו {{צ|נצח ירכא שמאלא דיעקב}}, כי מי שנאחז תמיד מן ירך שמאל עתה נאחז מן הנצח, ובדבר זה נעשה נצח כמו הוד. ומפני שזהו עיקר הנפגם בנגיעות הכף על ידי ס&quot;ם דוכרא -- לפיכך מזכיר בזוהר נצח דווקא. ואמנם באמת שגם ההוד נפגם מה שיונקים יותר מן הראוי, אך לא ניכר הצליעה כל כך. והמשכיל יבין בדרוש העבר.

ומה שכתב {{צ|עד דאתא דוד וכליל ליה בימינא}} - ר&quot;ל שביטל משם יניקת ס&quot;ם על ידי הורדת אור החסד בכח תפלתו. והמשכיל יבין. ואם חס ושלום שגיתי - האל הקדוש יכפר.


'''ועתה אבאר ענין יעקב ועשו האמורים בפרשה על סוד ספירת הוד'''. ומה שיש לפרש על כללות נצח והוד - יבואר אי&quot;ה בדרוש שאחרי זה.{{ש}}
ונאמר בענין הבכורה איך שהיא בסוד '''הוד''', והוא על פי מה שאיתא ריש ספר '''[[טוב הארץ]]''' וזה לשונו:
: {{צ|ושמעתי מהחכם השלם מוהר&quot;ר משה זכות נר&quot;ו, ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} בגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה, מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י&quot;ה}} בסוד {{ממ|ישעיה|נח|יא}} אמרתי לא אראה י&quot;ה י&quot;ה בארץ החיים. וכן '''יה''' במלוי מלואו, כזה: {{גמט דגש|יו&quot;ד וי&quot;ו דל&quot;ת, ה&quot;ה ה&quot;ה}} - עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה(?) היא משם '''י&quot;ה''' בסוד {{ממ|משלי|ג|יט}} י&quot;י בחכמה יסד ארץ, ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י'''' וכו', וסודו הוא מ&quot;ש בזוהר אבא יסד ברתא כו' והיודע מדרגת חם בן נח שעליה נאמר {{ממ|איכה|א|יג}} כל היום '''דוה''' - ישמח ויבין כי נהפך ל'''הוד''' והדר, פי' כי בהגלות קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י&quot;ה}}, על ארץ כנען שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה -- אז נתקדשה, וזהו סוד {{ממ|תהלים|קיח|יט}} פתחי לי שערי צדק אבא בם '''אודה י&quot;ה'''. ולכן דוד שהוא בסוד 'איהי בהוד' - חיבר {{גמט|ק&quot;ן}} הודאות - {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|י&quot;ה}}}}, עכ&quot;ל עי&quot;ש. 

מבואר מזה שסוד נוקבא - שהיא סוד הוד - נתחבר עמה שם '''י&quot;ה''' שבחכמה, ומה שהיה ארץ כנע&quot;ן סוד {{גמט דגש|דוה}} ונדה - נתחבר {{גמט דגש|י&quot;ה}} ונעשית {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - בגימטריא {{גמט דגש|מלכות}}. ולכן {{גמט דגש|הוד}} גימטריא {{גמט דגש|י&quot;ה}}. והוא סוד {{צ|י&quot;ה בארץ '''החיים'''}} - {{גמט דגש|חכם}} גימטריא {{גמט דגש|חיים}} כנודע.

ונודע שסוד '''הבכורה''' הוא בחכמה בסוד {{צ|בני בכורי ישראל}} - {{צ|ישראל עלה במחשבה}} כמו שהזכרנו כמה פעמים. גם תראה '''{{מכפלת גימטריא|י&quot;ה|פעמים|י&quot;ה}}''' - גימטריא {{גמט דגש|רכ&quot;ה}}, ועם ב' אותיות והכולל - גימטריא {{גמט דגש|בכור}}. וזהו סוד {{ממ|תהלים|סח|ה}} {{צ|{{גמט דגש|רוכב}} בערבות '''בי&quot;ה''' שמו}}. 

הנה הראתיך לדעת שהבכורה היא בסוד {{גמט דגש|הוד}} שבגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ה}} בארץ '''החיי&quot;ם'''. אמנם עשו - שהוא דוכרא דסטרא אחרא - נאחז מן המילוי, שבגימטריא {{גמט דגש|מות}}, היפך '''החיי&quot;ם''' האמורים. והוא בסוד {{ממ|דניאל|י|ח}} {{צ|והודי נהפך עלי למשחית}} - '''נהפך''' דייקא, ש'''הוד''' נהפך ונעשה '''דוה''' על ידי אחיזת עשו למטה בסוד {{צ|שכינה בגלות}} להיודע סודו. וזהו סוד מארז&quot;ל (פסיקתא וילקוט) שעשו שתה במעי אמו דם נדתה, והמשכיל יבין.


'''עוד פירוש''' אחד על פסוק {{צ|והודי נהפך וגו'}} - מצאתיו בספר [[קול ברמה]] דף נ&quot;ב ע&quot;א בהגהות צמח וזה לשונו:  {{צ|והנה ההוד היא ספירה '''חמשי&quot;ת''' שנהפך '''חמשית''' ונעשה '''משחית''', וזהו והודי נהפך למשחית}}, עכ&quot;ל עי&quot;ש.{{ש}}
והנה לדעתי זה היה כוונת עשו להגביר סוד '''המו&quot;ת''' הנ&quot;ל על '''ההו&quot;ד''' ויתהפך '''הוד חמשית''' ויהיה ח&quot;ו '''דוה משחית''', ומכח זה הוא יהיה בכור אל יעקב בבחינה זו שהיא '''הוד''' שאנו מדברים בה עתה. והבן כל זה. 

וזה לדעתי פי' הפסוק שאמר עשו {{צ|הנה אנכי הולך '''למות ולמה''' זה לי בכורה}} - סודו בקיצור - {{צ|הנה אנכי '''הולך'''}} - והליכה ברגלים, ואמנם שקר אין לו רגלים אלא רגל אחד והוא '''הו&quot;ד''', ומילוי עושה עשו ממנו סוד '''מות''' כאמור לעיל. וזהו שכתוב {{צ|'''למות'''}} את אחרים, ומפרש למי, ואמר {{צ|'''ולמה''' זה}} - נוטריקון '''ולמילוי הוד זה''', ואז ממילא {{צ|'''לי בכורה'''}} - שאני אהיה הבכור מאחר שאגביר סוד המיתה, וכבר כתבתי כמה פעמים שירידה ממדריגה אצל הקדושה נקרא 'מיתה' והמשכיל יבין.

ומזה תבין איך שרצה עשו להמית את יעקב בבחינה זו, כלומר להגביר עליו סוד '''המות'''. ואמנם לא עלתה בידו כי יעקב המשיך אור '''י&quot;ה''' בארץ '''החיים''' כמ&quot;ש להלן אי&quot;ה. וז&quot;ש חז&quot;ל {{ממ|תענית|ה|א}} {{צ|יעקב לא '''מת'''}}, וזהו סוד {{צ|ויעקב איש '''תם'''}} - היפך '''מת'''. 

מן אלו הדברים הבנתי מאחז&quot;ל (שוחר טוב מזמור ק&quot;ט) וזה לשונם:
: {{צ|חלצני י&quot;י מאדם רע וגו' מי הוא זה עשו הרשע. ומה היא רעתו - מות. כך אמר הקב&quot;ה כשאפדה אתכם מיד מות אני אפדה אתכם שנאמר {{ממ|הושע|יג|יד}} מיד שאול אפדם ממות אגאלם. אהי דברך מות. הרי המות עשו הרשע. לכך נאמר חלצני י&quot;י מאדם רע וגו'. וכן יעקב אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו}}, עכ&quot;ל. והוא פלאי.

ולדרכי האמור מובן היטב. כי עשו הרשע הוא דוכרא דקליפה, והוא סוד נחש דכורא כנ&quot;ל בדברי מהרח&quot;ו ז&quot;ל בסוד {{צ|כי לא נחש ביעקב}}. והוא סוד {{גמט דגש|מות}}, כי נאחז ממילוי '''הוד''' שבגימטריא {{גמט דגש|מות}}.   ורוצה '''להמית''' בחינת דוד נוקבא איהי בהוד. ושם נאמר {{ממ|תהלים|קמ|ד}} {{צ|שננו לשונם כמו '''נחש''' וגו'}} ושפיר נדרש על עשו, וסוד מות וכאמור, והמשכיל יבין.


'''ועתה אודיעך''' סוד מאחז&quot;ל {{ממ|סנהדרין|עח|א}} {{צ|כשתמצי לומר לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד}}, עכ&quot;ל עי&quot;ש. והוא מובן עם הנודע שאות '''חי&quot;ת''' מורה על הוד - ספירה ח' מלמעלה למטה, וכדאיתא במאורי אור עי&quot;ש. והנה הנחש שהוא דכורא הוא נאחז מן הוד ומשם עיקר החיות שלו, ובסוד מילוי '''הוד''' שבגימטריא {{גמט דגש|מות}} כנ&quot;ל.

והנה באותיות '''נחש''' תמצא אותיות '''שן''' מהצדדים, ואות '''ח''' באמצעיתו. והוא מורה שאוחז בשיניו ויונק מן אות '''ח'''' סוד הוד. וממנו עיקר כח ארסו. וז&quot;ש {{צ|ארס '''נחש''' בין '''שיניו''' הוא עומד}} - בין אותיות '''ש&quot;ן'''. והמשכיל יבין.  

ואם תדע שסוד '''חטא''' הוא בסוד הוד כנזכר בכוונת י&quot;ג תיקוני דיקנא, והוא סוד אות '''ח'''' כנזכר במאמר הזוהר בראשית בסוד האלפ&quot;א בית&quot;א, עי&quot;ש. וכן הוא [[מאורי אור|במאורי אור]] אות ח', עי&quot;ש מפורש, ואז תבין עמקות מאחז&quot;ל {{ממ|ברכות|לג|א}} {{צ|שאין ערוד (מין נחש) ממית אלא החטא ממית}}, עכ&quot;ל. והנה הוא סוד '''ח'''' - ארס נחש בין שיניו עוד, והוא '''החטא''' אשר ממית בסוד המילוי שבגימטריא {{גמט דגש|מות}} ודו&quot;ק.  ולפי דרכי הזה שעיקר יראת יעקב היה בשביל בחינה זו - מדוייק מאחז&quot;ל {{ממ|ברכות|ד|א}} {{צ|וכתיב ויירא יעקב מאד - אמר שמא יגרום החטא}}, עכ&quot;ל.  והיינו דאמרו '''חטא''' דוקא. וזהו סוד {{צ|הצילני '''נא'''}} - נוטריקון '''א'''רס '''נ'''חש. והבן כל זה.


'''והנה ידועים''' דברי האר&quot;י זלה&quot;ה בסוד החדשים, שחודש אב הוא בסוד הוד, ולכן נחרב בו הבית. וכן נודע שאלף החמישי הוא הוד, ועליו נאמר {{צ|כל היום '''דוה'''}} שנהפך '''הוד''' ונעשה '''דוה''', וכמו שנתבאר לעיל. וזה לדעתי סוד מאמר עשו {{צ|יקרבו ימי אבל '''אבי'''}} - ר&quot;ל חודש '''אב''' שלי, ואז {{צ|ואהרגה את '''אחי'''}} - נוטריקון '''אל&quot;ף ח&quot;מישי''' שלי, כאשר באמת גברו החיצונים באלף החמישי ונתגבר סוד '''המות''' הנ&quot;ל. והיינו כמו שבארנו כמה פעמים שעל ידי חטאים ח&quot;ו נתעורר נגיעות הכף בעונותינו הרבים. 

וזהו סוד הכתוב {{ממ|משלי|יז|יז}}{{צ|'''אח''' לצרה יולד}} - נוטריקון או&quot;ת ח&quot;ית, א&quot;לף ח&quot;מישי, ח&quot;ודש א&quot;ב. ולכן אמר אליו יצחק {{צ|והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך}} ותרגום אונקלוס {{צ|כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא}}, והיינו כי על ידי עסק התורה ממשיכים אור החכמה העליונה - סוד שני אותיות '''י&quot;ה''', ואז נעשה ארץ {{גמט דגש|הכנעני}} כנ&quot;ל בדברי הרמ&quot;ז ז&quot;ל, ואז נעשה מן '''{{גמט|דוה}} - {{גמט|הוד}}''', סוד {{גמט דגש|י&quot;ה}} בארץ החיים. וההפך מובן.

ומזה תבין באמת איך שהברכה תלוי בבכורה גם בבחינה זו. ולפיכך כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר {{צ|לבכור ברכתי גם ברוך יהיה}} כמו שאמרו רז&quot;ל וכן פירש&quot;י בחומש. ואפשר לומר שזהו סוד {{צ|גם ברוך '''יהיה'''}} - נרמז ב' פעמים '''י&quot;ה'''. הראשון מורה על אור החכמה, והשני על {{גמט דגש|הוד}} שבגימטריא {{גמט|י&quot;ה}}, והיינו כדבר האמור שהוריד יעקב סוד {{גמט|י&quot;ה}} העליון אל ה{{גמט|הו&quot;ד}} לתקנו.


'''ועתה נבוא לבאר איזו פסוקים מן הפרשה זו'''.{{ש}}
{{צ|וישלח יעקב מלאכים}}. אמרו חז&quot;ל {{ממ|בראשית רבה|עה|}} {{צ|מלאכים ממש}} - לדעתי רמז גדול הוא שרמזו המלאכים אשר שלח היה כדי להכניע מדת עשו שהוא '''שור מות''' כנזכר לעיל. וזהו סוד {{צ|'''ממש'''}} - נוטריקון - מ&quot;כניעין ש&quot;ור מ&quot;ות. {{ש}}
וזהו שכתוב {{צ|אל עשו '''אחיו'''}} - בסוד הוד הרמוז במלת '''אח''' כנ&quot;ל. 

{{צ|עם לבן גרתי}}. הוא סוד לובן העליון - חכמה, ונוטריקון '''ל&quot;ב נ'''תיבות, ור&quot;ל שהמשכתי למטה סוד י&quot;ה מן החכמה עליונה. ומפרש באיזה כח ואמר {{צ|גרתי}} ואמרו חז&quot;ל {{צ|תרי&quot;ג מצות שמרתי}} - בכח התורה וכנ&quot;ל. 

{{צ|ויירא יעקב מאוד}} ואמרו חז&quot;ל {{צ|שמא יגרום החטא}} - מפורש לעיל. {{ש}}
{{צ|הצילני נא}} - גם כן  מפורש לעיל.

{{צ|ויחץ וגו' לשני מחנות}} - אפשר לפרש מחנה אחת בסוד הוד, ומחנה ב' בסוד מילוי הוד. וז&quot;ש {{צ|אם יבא עשו אל המחנה האחת}} בסוד המילוי, {{צ|'''והכהו'''}} בסוד {{גמט דגש|מות}} הנעשה אצלו מן המילוי, {{צ|והיה המחנה הנשאר לפליטה}} - אמר לשון זכר כי כן שורשי האותיות הם דוכרא נגד המלואים, והמשכיל יבין.

{{צ|פן יבא והכני '''אם''' על '''בנים'''}} - הוא רזא מ&quot;ש בזוהר {{צ|אימא עילאה עד הוד אתפשטת}}, וסוד נודע.

{{צ|ויאבק איש עמו וגו'}} - כבר אמרתי מה שיש בו די.

{{צ|ויאמר שלחני וגו' ישראל יהיה שמך}}, ואמרו חז&quot;ל שבזה הודה לו על הברכות. וקשה - האיך רמיזא? ולדרכי יתכן כי {{צ|ישראל עלה במחשבה}} סוד חכמה כמו שכתבנו כמה פעמים, וכנודע. והורה לו בזה איך שיוכל לתקן את ההוד על ידי אור החכמה העליונה. ובזה תלוי סוד הבכורה והברכה כמש&quot;ל.  ונמצא ממילא הודה לו בזה על הברכה. וק&quot;ל. 

{{צ|וירץ עשו וגו' וישקהו}}, ואמרו חז&quot;ל רצה לנשכו בשיניו - הוא מש&quot;ל בסוד {{צ|ארס נחש בין שיניו עומד}}.

{{צ|יש לי רב}} - '''יש''' ראשי תיבות '''י''''רך '''ש''''מאלי. וזהו שכתוב {{צ|'''אחי'''}} - או&quot;ת ח&quot;ית, ח&quot;ודש א&quot;ב, א&quot;לף ח&quot;מישי.

{{צ|וישתחו ארצה שבע פעמים}} - אפשר לפרש שהוא סוד ז' אתוון של '''הוד''' במילוי כזה: {{גמט דגש|ה&quot;י ו&quot;ו דל&quot;ת}}, ובזה ביטל שבעה רישין של נחש, וכדאיתא ב[[מקדש מלך]] וכנודע לקדמונים. ולדרכי מובן היטב כי מכאן נאחז הנחש. והבן.


'''וזהו שאמר''' הכתוב {{צ|ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר '''בארץ כנען'''}} - דייקא מה שהיה ארץ כנען נעשה {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - באותיות '''י&quot;ה''' שבגימטריא {{גמט דגש|מלכות}}, ואיהי ב{{גמט דגש|הוד}} שנתקן על ידי {{גמט דגש|י&quot;ה}}. 

וזהו סוד {{צ|עיר '''שכם'''}} - ראשי תיבות '''ש'''ם '''כ'''בוד '''מ'''לכותו, והיינו כמ&quot;ש הרמ&quot;ז ז&quot;ל המובא למעלה. ואוסיף עוד מה שנלע&quot;ד לומר עוד בזה על פי מ&quot;ש בעץ חיים שער הירח פרק ה' בדרוש א&quot;ט ב&quot;ח {{ממ|עץ חיים|שער לה|פרק ה}} וזה לשונו שם:
: {{צ|'''ק&quot;ץ''' בהוד וכו' ו'''ץ'''' פשוטה היא {{גמט|תת&quot;ק}} וכו' וכבר ידעת כי ה' גבורות מנצפ&quot;ך הם כסדר אותיות - '''ך' ם' ן' ף' ץ'''', והם מתחלקים מחסד עד הוד, שהגבורה המגעת להוד היא '''ץ'''' פשוטה, והוא אות '''ץ'''' מן '''ק&quot;ץ''' וכו' ולא גדלו על המים המגדילין אותן רק חלק א' והוא ק' - הרי ענין '''ק&quot;ץ'''.}}
: {{צ|והנה כל החיצונים נאחזים בכאן בספירת הוד לטעם הנ&quot;ל, ושמו מוכיח עליו - '''ק&quot;ץ''' - סוד '''קץ''' כל בשר בא לפני {{ממ|בראשית|ו|יג}} כנודע שהם החיצונים, ולכן גם ס&quot;ם לא היה יכול ליעקב רק בכף ירכו השמאלית שהיא הוד. ובזה תבין סוד נפלא כי בהתאחז בו החיצונים נהפך ונעשה '''דוה''', והוא סוד &quot;והודי נהפך עלי למשחית וכו'&quot; שהיא נדה האמורה בתורה, וזהו &quot;נתנני שוממה כל היום '''דוה'''&quot;. ובזה תבין סוד נפלא במארז&quot;ל כי ימי הגלות הם אלף שנין וכו' והענין כי שית אלפי שנין הוי עלמא, והם מחסד עד יסוד וכו'. והנה חורבן בית המקדש היה סמוך לאלף החמישי שהוא הוד, שבו נאחזין החיצונים}}, עכ&quot;ל. ועיין שם באורך גדול.

המובן מדבריו שחשבון אלף שנים הוא '''ק&quot;ץ''' גבורות ההוד. והם אלף שנים דגלות. ומה שנמשך הגלות בעו&quot;ה כל כך באלף הזה הששי -- עיין בזוהר שמות דף י&quot;ז ע&quot;א {{ממ זהר|ב|יז|א}}, וזה לשונו: {{צ|אמר ר' יוסי, אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזירת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למהדר לקבליה}}, עכ&quot;ל.  {{ש}}
ובפרשת פקודי דף רכ&quot;ז ע&quot;ב {{ממ זהר|ב|רכז|ב}}, וזה לשונו: {{צ|ועל דא אתערו חברייא אינון יומין דגלותא אלף שנין הוו}}, עכ&quot;ל ועין שם. ועיין [[הדרת מלך|בהדרת מלך]] סימן מ&quot;ב שהאריך בזה, עיי&quot;ש היטב.


'''כלל העולה''' שסוד גבורות הוד הם סוד '''קץ''' כל בשר. ולפי מה שכתבתי לעיל שסוד אות '''חי&quot;ת''' הוא בהוד - יובן הפסוק {{ממ|בראשית|כז|מו}} {{צ|קצתי '''בחיי''' מפני בנות '''חת'''}} - בסוד '''ק&quot;ץ''' האמור. ואמרה {{צ|'''בחיי'''}} מפני ששם הוא סוד '''ה{{גמט|מות}}''' - חושבן מילוי '''הוד''' הנזכר לעיל. והיינו סוד ארץ {{גמט דגש|כנען}} שבגימטריא {{גמט דגש|קץ}} האמור. 

והנה כבר הודעתיך למעלה סוד {{צ|ויעקב איש '''תם'''}}, היפך '''מת''', כי {{צ|יעקב לא '''מת'''}}. ועתה אומר עוד שנרמז במלת '''תם''' איך שמיתק ותיקן את הגבורה זו אות '''&lt;big&gt;ץ'&lt;/big&gt;''' פשוטה שבהוד שבגימטריא {{גמט|תת&quot;ק}}. וזהו סוד '''תם''' - ראשי תיבות '''ת'''שעה '''מ'''אות. גם אם תחשוב מ&quot;ם סתומה של '''תם''' לששה מאות{{הערה|בדפוס כתוב &quot;וששה שמות&quot;, אך בלוח הטעות מתוקן כבפנים - ויקיעורך}} כנודע - אזי עולה מלת '''תם''' בחושבן אל&quot;ף, היינו הסוד '''ק&quot;ץ''' האמור, סוד אלף שנין דגלותא. 
וזהו שאמר הכתוב {{צ|אשר בארץ {{גמט דגש|כנען}}}} דייקא, שסודו {{גמט דגש|ק&quot;ץ}} האמור.  

ומעתה מ&quot;ש במדרש {{ממ|בראשית רבה|עט|ג}} וזה לשונו: {{צ|שכתוב ויעקב איש '''תם''' לפיכך ויבא יעקב שלם}}, עכ&quot;ל - אשר על זה בניתי כל הבנינים. ועם האמור הרי הוא כמבואר. 

גם '''שלם''' נוטריקון - '''ל'''בטל '''ש'''ור '''מ'''ות. והמשכיל יבין היטב וישביע בצחצחות נפשו.


; נשלם דרוש העשירי בס&quot;ד


-------------</text>
      <sha1>lwo7rdyro38bukbgb5y8m3nlgw6sd7e</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טוב הארץ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>407509</id>
    <revision>
      <id>3102362</id>
      <parentid>3086183</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T22:05:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>תבנית לחיפוש בספר</comment>
      <origin>3102362</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1810" sha1="mf4c601u8k6w1fjqdru2eoig796akc1" xml:space="preserve">{{דף שער|ספר=ספר|טוב הארץ|מאת {{דף ויקיפדיה|נתן שפירא הירושלמי|הרב נתן בן ראובן דוד שפירא}}{{ש}}
בעל המחבר הספר מצת שמורים, והגהות על ספר אוצרות חיים ופרי עץ חיים{{ש}}
* '''חלק ראשון''' - על מעלת ארץ ישראל
* '''חלק שני''' - על משניות דעשר קדושות
* '''חלק שלישי''' - שפר תיקונים (&lt;small&gt;תיקון חצות, תיקוני שבועות והושענא רבא&lt;/small&gt;)}}
{{חיפוש2|בסיס=טוב הארץ|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בספר טוב הארץ}}


==דפי פתיחה ונספחים==
* [[/דף שער/|דף שער של דפוסים שונים]]
* [[/הקדמת המדפיסים/]]
* [[/הקדמת המחבר/]]
* [[/הקדמת המגיה/]]

==תוכן הספר==
* [[/ארץ ישראל|'''חלק א''' - על סגולות ומעלות ארץ ישראל]]
* [[/משנה כלים|'''חלק ב''' - על פרק קמא דמסכת כלים]]
* [[/שפר תיקונים|'''חלק ג''' - על תיקון חצות, שבועות, הושענא רבא, ועוד(?)]]

==ראו גם==
* {{היברובוקס|טוב הארץ|דפוס וויניציא, שנת תט&quot;ו (1655), 160  דפים|52594|}}
* {{היברובוקס|טוב הארץ|דפוס וויניציא, שנת תט&quot;ו (1655), 159  דפים|42786|}}
* {{היברובוקס|טוב הארץ|דפוס ירושלים, שנת תרנ&quot;א (1891), 201  דפים|5921|}}

* [[תורת העולה|ספר תורת העולה להרמ&quot;א]] - ספר דומה על נושא בית המקדש וכליו על פי דרוש

[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:קבלה]]
[[קטגוריה:נתן שפירא הירושלמי]]</text>
      <sha1>mf4c601u8k6w1fjqdru2eoig796akc1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מדרש לפירושים/חלק א/יב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>407642</id>
    <revision>
      <id>3102361</id>
      <parentid>1278876</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T22:04:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3102361</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="30863" sha1="n5177p5r0w671wjjctcotb23ivhhcl2" xml:space="preserve">{{מדרש לפירושים}}

==דרוש הי&quot;ב - ספירת יסוד==
הנה ידוע שיסוד נקרא 'צדיק' כמ&quot;ש {{ממ|משלי|י|כה}} {{צ|וצדיק יסוד עולם}}. וגם נקרא 'טוב' כמ&quot;ש {{ממ|ישעיהו|ג|י}} {{צ|אמרו צדיק כי טוב}}. וזהו סוד {{ממ|בראשית|לז|ב}} {{צ|יוסף בן שבע עשרה שנה}} - חושבן {{גמט דגש|טוב}}. כי יוסף מרכבה ליסוד כנודע לכל. ולכן נקרא בכל מקום {{צ|יוסף '''הצדיק'''}}. וכל השומר בריתו נקרא 'צדיק '''יסוד'''' - סוד ברית קודש. ונקרא 'שלום' כמו שאמר הכתוב {{ממ|במדבר|כה|יב}} {{צ|את בריתי '''שלום'''}}, וכנודע ומפורסם סודות הדברים בזוהר ומקובלים עָצְמו מספר עד שאיני צריך להאריך.

ואמנם אודיעך איך שעשו הרשע מנגד ליסוד דקדושה, והיינו לומר שהוא סוד שלשה קליפות קשות שהם סביב לאגוז, כנודע סוד אגוז שהוא יסוד ולכן {{גמט דגש|אגוז}} גימטריא {{גמט דגש|טוב}}. וזהו סוד כריתת הערלה להעביר ג' קליפין דאגוזא בסוד 'מילה ופריעה ואטיפו דדמא' כנודע. ובהקדמת התיקונים דף י' ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|ועוד ברית דתקינו לי' מנא בעפרא וכו'  ודם דאטיפין מניה וכו' קליפה דערלה דכסי על י' אית לה תלת קליפין וכו' ואינון כקליפין דאגוזא}}, עכ&quot;ל. {{ש}}
וכן בתיקון נ&quot;ח דף צ&quot;ה ע&quot;ב וזה לשונו: {{צ|דתלת קליפין דאגוזא וכו' ודא רזא דערלה דאית לה תלת קליפין דצריך לאעברא לון מאות ברית קודש}}, עכ&quot;ל. 

והנה יסוד ברית קודש הוא בסוד אות '''ו'''' כנודע. וזה לדעתי סוד שמו '''עשו''' - ראשי תיבות '''ש'''לשה '''ע'''רלות המסבבים לאות '''ו''''. ובזה הבנתי מה שראיתי בספר הפליאה שעיקר הרע של עשו הוא אותיות '''ע&quot;ש''', ואות '''ו'''' הוא מן הקדושה. ובמקומו הראוי העתקתי לשון הפליאה ממש. ועם האמור מובן גם כן.

וזהו סוד {{ממ|עובדיה|א|יח}} {{צ|ובית עשו '''לקש'''}} - ראשי תיבות '''ש'''לשה '''ק'''ליפין, שנעשים קש ונתפרדו כמו שאמר הכתוב {{ממ|תהלים|צב|י}}  {{צ|יתפרדו כל פועלי און}}, וידוע שקאי על ג' קליפין אלו שהם סוד רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. ואין כאן מקומו. והוא סוד מארז&quot;ל {{ממ משנה|סנהדרין|ח|}} {{צ|פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם}}, וכמ&quot;ש במקומו. ולכן {{גמט דגש|עשו}} חושבן {{גמט דגש|שע&quot;ו}} כמנין {{גמט דגש|שלום}}. 

וזהו סוד שנקרא בכל מקום {{צ|עשו '''הרשע'''}} - היפך {{צ|יוסף הצדיק}}. וזהו סוד {{ממ|ישעיהו|ג|יא}} {{צ|אוי לרשע רע}} - הפוכו של צדיק טוב האמור. וז&quot;ש {{צ|כי גמול ידיו יעשה לו}} כמו שאמר הכתוב {{צ|והידים ידי עשו}} והוא בסוד {{צ|אשר שליט האדם באדם לרע לו}}, והבינהו.


'''ואתה''' דע לך שגם יעקב הוא סוד יסוד, כי הוא נבנה מהארת יסוד אבא כנודע. וזהו סוד {{צ|ויצ'''א''' יעק'''ב''' מבא'''ר'''}} - סופי תיבות '''אבר''', שהוא יסוד - '''אבר חי''', וכדאיתא בלקוטי תורה.  ומה גם כי גוף וברית חשבינן חד בסוד {{צ|אלה תולדות יעקב יוסף}}. וזהו סוד {{ממ|בראשית|מט|כד}} {{צ|מידי '''אביר יעקב'''}} שהוא סוד יסוד - תקפו של יעקב דהא לא עאל בימא אלא כד איהו בתוקפא. ו'''אביר''' אותיות '''אבר י'''' - הוא היסוד עם השפע שבו שהיא טיפה צורת '''י''' כמ&quot;ש במאורי אור, עי&quot;ש.{{ש}}
ועיין בזוהר פרשת ויחי דף רמ&quot;ז ע&quot;א {{ממ זהר|א|רמז|א}} על פסוק {{צ|ותשב באיתן קשתו}} - עיין שם היטב.


'''ועתה אודיעך''' איך שהבכורה והברכה תלוים ביסוד ברית קודש. והוא כמ&quot;ש בספר [[טוב הארץ]] בתחלת פירושו למשנה דמסכת כלים (&lt;small&gt;[[טוב הארץ/משנה כלים]]&lt;/small&gt;) וזה לשונו:  {{צ|והנה בכורים הוא ביסוד כמ&quot;ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ&quot;ג ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רנג|ב}} בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו י', טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ דאיהו ו', ואיהו י' סליק על ו' כאיבא דסליק על ענפא דאילנא}}, עכ&quot;ל. ועיין שם ב[[טוב הארץ]] באורך.{{ש}}
וגם {{גמט דגש|ברוך}} הוא סוד יסוד זעיר, כדאיתא במאורי אור ערך 'ברוך', עיין שם. 

הרי שהבכורה והברכה תלוים במידה זו. ומה גם כמ&quot;ש כמה פעמים שהברכה תלויה בבכורה שלכן אמר יצחק {{צ|לבכור ברכתי גם ברוך יהיה}}. ולכן אותיות '''בכור''' ו'''ברוך''' שוים, ששניהם ביסוד, והוא מלת {{גמט דגש|זה}} שהוא תמיד ביסוד, וכדאיתא בזוהר נח דף ס' ע&quot;א {{ממ זהר|א|ס|א}} וזה לשונו{{הערה|כאן הגהתי. ובדפוס כתוב '''וגו''' - ויקיעורך}}: {{צ|אמאי הכא לאמר ואמאי זה? אלא לאמר - דא אתתא, זה - דא צדיק וכו' כתיב הכא זה ינחמנו וכתיב התם זה ה' קוינו לו}}, עכ&quot;ל.{{ש}} 
וכן בתיקונים דף קל&quot;ו ע&quot;ב: {{צ|אמר ר' שמעון זה ספר - דא צדיק חי עלמין}}, עכ&quot;ל עיין שם. וכן הוא נודע בכמה מקומות.

וזהו סוד הפסוק {{צ|ויעקבני '''זה''' פעמים}} - כלומר ששני אלו הבכורה והברכה הם סוד '''זה''', את בכרתי ועתה וגו'. וז&quot;ש בזוהר תולדות דף קמ&quot;ה ע&quot;א {{ממ זהר|א|קמה|א}} {{צ|מאי זה? ויעקבני פעמים מבעיא ליה? אלא מלה חד הוי תרי זימני, בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי}}, עכ&quot;ל. והיינו כאמור ששניהם הם סוד יסוד.


'''והוי יודע''' כוונת אותו רשע לפגום ביסוד הקדוש ולעשות ח&quot;ו מן {{צ|אבר '''חי'''}} אבר '''מת''', בהעדר הזיווג וכנודע למשכילים בכמה כנויי היסוד שהם בסוד '''חי''' - '''אל חי''', '''איש חי''', '''אבר חי''' - כי הטיפה נמשכת דרך {{גמט דגש|ח&quot;י}} חוליות השדרה לאבר {{גמט דגש|חי}} הניתן לנוקבא בזווגו עמה. {{ש}}
ועיין בזוהר ויקרא דף י&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ג|יא|א}}. וכן בזוהר בראשית דף ו' ע&quot;א {{ממ זהר|א|ו|א}}, ובזוהר מקץ דף קצ&quot;ג ע&quot;ב {{ממ זהר|א|קצג|ב}}.

והנה '''עשו''' הוא סוד ש&quot;לשה ע&quot;רלות הנ&quot;ל הסובבים לברית קודש '''ו''''{{הערה|כאן הגהתי, ובדפוס כתוב '''ח&quot;ו''' - ויקיעורך}}, ואז נעדר הזיווג ח&quot;ו ונעשה מן אבר חי - אבר מת. וזהו סוד {{ממ|משלי|יז|יז}} {{צ|'''אח''' לצרה יולד}} - ראשי תיבות א&quot;ל ח&quot;י, א&quot;יש ח&quot;י, א&quot;בר ח&quot;י. והבינהו מאוד.

וזהו שאמר יעקב {{צ|מכרה כיום את בכרתך לי}} - {{גמט דגש|כיום}} עם האותיות גימטריא {{גמט דגש|יסוד}}. {{ש}}
והשיב עשו ברשעתו: {{צ|הנה אנכי הולך '''למות'''}} - להמית האבר הקדושה ח&quot;ו. וז&quot;ש {{צ|ולמה '''זה'''}} דייקא {{צ|לי '''בכורה'''}} שהיא בסוד '''זה''' הנזכר לעיל. והמשכיל יבין.

ומצאתי בחז&quot;ל {{ממ|פרקי דרבי אליעזר|פרק כט|}} וזה לשונו: {{צ|ר' אמר: יצחק מל את יעקב ועשו מאס במילה כשם שמאס את הבכורה שנאמר ויבז עשו את הבכורה}}, עכ&quot;ל. וקשה - מנא ליה הא? ולדרכי הדברים נכונים מאד, והיינו הך, ודו&quot;ק. 

והנה עשו בעצמו ביזה הבכורה כאמור, אך אחר כך שראה שעל ידה קבל יעקב הברכות - גם ברכות עולם הזה וכמו שהודעתיך פעמים רבות במקומות אחרים - לכך נאמר {{צ|וישטום עשו את יעקב על הברכה}} דוקא. ומ&quot;ש {{צ|את בכורתי לקח}} הוא רק כדי לומר שעל ידי זה לקח ברכתי. וזהו {{צ|'''ועתה'''}} דייקא. לכן מה עשה אותו רשע, רצה להמית את יעקב כמ&quot;ש {{צ|ואהרגה את '''אחי'''}}, והיינו כדאמרן שיעשה מן א&quot;בר ח&quot;י ח&quot;ו א&quot;בר מ&quot;ת. וז&quot;ש {{צ|את '''אחי'''}}, וכמש&quot;ל. ועל זה סובב והולך כל הענין.


'''וכדי''' שתבין כל זה ביותר ותדע ענין הפגם שעשו רצה לפגום ביסוד - אציגה עמך מ&quot;ש בהקדמת ספר הזוהר דף ג' ע&quot;א {{ממ זהר|א|ג|א}} וזה לשונו:
: {{צ|עאלת את '''ט'''', אמרה קמיה, רבון עלמא ניחא קמך למיברי בי עלמא דאנת בי אתקריאת '''טוב''' וישר. אמר לה וכו' ותו ד'''ח'''' לקבלך וכד תתחברון כחדא הא '''חט''', ועל דא אתוון אילין לא רשימין בשבטין קדישין}}, עכ&quot;ל. 

וכתב האר&quot;י זלה&quot;ה בפירושו בספר [[זוהר הרקיע]] וזה לשונו בקיצור: 
: {{צ|דע כי האבר הקדוש העליון יש לו ב' צנורות בתחתון, כי מבשרי אחזה אלוה, א' משפיע שפע קודש, הב' דוחה המותר ומוציאם לחוץ. והצינורות אלו סמוכים זה לזה ואין ביניהם אלא כקליפת השום. וכנגדם ח' וט' - זה קודש וזה חול. וזהו שאמר &quot;דח' לקבלך&quot; - כי הם סמוכים זה לזה, ובדבר מועט אפשר שיתערב קודש בחול ח&quot;ו. ודע כי בני חת יצאו מצינור הזה החול והמותרות, לכן נקרא בני '''חת''', ולכן לא נרשמו ב' אותיות אלו בשבטים המורים על ב' צינורות אלו להורות כי ממקום גבוה יצאו וכו', ולא כן מקום זה כי שם מתערבים בו לפעמים קודש עם חול, ושם מגיע {{גמט דגש|ח'}} ב{{גמט דגש|ט'}} אשר הוא גימטריא {{גמט דגש|טוב}}, וכאשר יתגבר צנור שמאל על ימינו יקרא {{גמט דגש|ח&quot;ט}}, כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים}}, עכ&quot;ל לשון זוהר רקיע.

והנה במקום זה רצה עשו לפגום לעשות מן {{גמט דגש|טוב}} - {{גמט דגש|ח&quot;ט}}. ועיין בלקוטי תורה פרשת מטות דרוש ראובן  וגד וחצי שבט מנשה שנשארו בחוץ לארץ, ומה שיש להאריך בזה אין כאן מקומו. 

והנה לדעתי זה גם כן פירוש מאחז&quot;ל שפירשתיו בדרושים שעברו לפנינו, והוא {{ממ|סנהדרין|עח|א}} {{צ|ארס נחש בין שיניו עומד}}, כי הארס של הנחש - אות '''ח'''' הנ&quot;ל - המוציא המותרות ועומד בין שני אותיות '''ש&quot;ן''', וזה {{צ|בין שיניו עומד}}.

והנה כשגובר אות '''ח'''' על אות '''ט'''' נעשה '''ח&quot;ט''' כנ&quot;ל. וזה שאמרו רז&quot;ל {{ממ|ברכות|לג|א}} {{צ|שאין ערוד (מין נחש) ממית אלא '''החט&quot;א''' ממית}}, והוא החט&quot;א הוא הארס העומד בין ש&quot;יני הנח&quot;ש, והוא הממית בסוד {{צ|אבר '''מת'''}} האמור למעלה. והבן.

ומן אלו הדברים מובן מאחז&quot;ל {{ממ|בבא בתרא|קכג|ב}} וזה לשונם: {{צ|כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי איתיליד יוסף, א&quot;ל ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף}}, עכ&quot;ל עיין שם. והדבר טעמא בעי. אמנם עם האמור מובן, כי עשו הוא המנגד אל יוסף ולפיכך נקרא יוסף שטנו של עשו בכל מקום.


'''ובכן''' נבוא אל הפרשה.{{ש}}
{{צ|וישלח וגו' עם לבן גרתי}} - הוא סוד לובן העליון, אבא, שיסוד נמשך עד יסוד זעיר אנפין. גם הוא בסוד הטפה הנמשכת מן המוח בסוד {{צ|והמן כזרע גד הוא}}, וכמ&quot;ש להלן אי&quot;ה. 

וז&quot;ש {{צ|ואחר עד עתה}} - שהמשכתי עד בחינת זו, והבן.  וזהו סוד מאחז&quot;ל {{ממ|בראשית רבה|עה|}} {{צ|ואחר עד עתה - שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, אבל עכשיו נולד}}, עכ&quot;ל. והיינו כאמור. 

ואמרו חז&quot;ל {{גמט דגש|גרתי}} - {{גמט דגש|תרי&quot;ג}} מצות שמרתי -- הסוד לפי דרכי שהוא סוד שנקרא יסוד {{גמט דגש|ברית}} שעם הכולל גימטריא {{גמט דגש|תרי&quot;ג}}, שהוא כולל רמ&quot;ח חסדים ושס&quot;ה גבורות. וכן '''אל חי''' במילוי - {{גמט דגש|אל&quot;ף למ&quot;ד ח&quot;ת יו&quot;ד}} - בגימטריא {{גמט דגש|ברית}} כדאיתא במאורי אור. 

{{צ|ויחץ את העם וגו' לשני מחנות}} - בסוד שני צינורות שביסוד הנ&quot;ל. וז&quot;ש {{צ|אם יבא עשו אל המחנה האחת}} - צינור השמאלי, {{צ|והכהו והיה המחנה הנשאר}} - זרע קודש, {{צ|לפלטה}}.

{{צ|הצילני '''נא'''}} - ראשי תיבות '''א'''רס '''נ'''חש.{{ש}}
{{צ|פן יבא והכני '''אם'''}} - א&quot;בר מ&quot;ת (היפך מה שאמר הכתוב {{ממ|ויקרא|כו|ט}} {{צ|והקימותי את בריתי}}), {{צ|על '''בנים'''}} - ר&quot;ל עם הבנים שלו שהם '''בני חת''' האמורים למעלה, והמשכיל יבין.

{{צ|ואתה אמרת היטב אטיב}} - נרמז שם הקדוש {{גמט דגש|בי&quot;ט}} והוא סוד {{גמט דגש|טוב}} למבין ומשכיל. והשם הזה ממונה להוציא הנצוצות מן החיצונים, וז&quot;ש {{צ|ושמתי '''את זרעך'''}} - הוא זרע קודש, '''או&quot;ר ז&quot;רוע לצדי&quot;ק''', יסוד עולם. והבינהו. ואמר {{צ|כחול הים}} - הוא הגבול שיש לים העליון, יסוד דנוקבא, והוא רבוע '''אהיה''' - גימטריא {{גמט דגש|חול}}, שעל שפת הים העליון, והוא חותם ותחום לים הנזכר. וכשיש חו&quot;ש{{הערה|אולי צריך להגיה '''ח&quot;ו שם''' - ויקיעורך}} פגם גדול - אזי היין נהפך לדם ויוצא לחוץ ונהפך {{גמט דגש|חותם}} שגימטריא {{גמט דגש|תנ&quot;ד}} ל{{גמט דגש|נדת}}, ואז הקליפות יונקים ח&quot;ו. והבן זה כי סוד עמוק הוא.

וזהו שאמר יעקב בתפלתו על אותו זרע קודש הניתן מיסוד זעיר אל הנוקבא שיהיה שמור ביסודה על ידי אותו החול שהוא '''התחום'''. וז&quot;ש {{צ|אשר לא יספר}} הזרע קודש {{צ|מרב}} - ר&quot;ל מן '''ר&quot;ב''', ר&quot;ל מן עשו שנקרא 'רב' שנאמר {{צ|ורב יעבוד צעיר}}, כי כשהנצוצות הם תחת יד עשו ח&quot;ו אז יש להם מספר. והמשכיל יבין סוד העמוק הזה שקצרתי בו כי כבוד אלהים הסתר דבר.


{{צ|ויקח מן הבא בידו}}, וכתב הרב בליקוטים שהכוונה ליתן לו יניקה מידו אחת השמאלית, עיין שם. ואני לפי דרכי אומר הכוונה על אותו צינור השמאלי שהוא סוד '''יו&quot;ד''' השמאלית שעל אות '''צ'''' כידוע ליודעי חן. וזהו סוד '''ידו''' - אותיות '''יוד''' והבינהו.

{{צ|ויעבור את מעבר {{גמט דגש|יבק}}}} - הוא שם קדוש הנודע, ולדעתי הוא ראשי תיבות '''י'''סוד '''ב'''רית '''ק'''ודש. ואין זה סותר למ&quot;ש בזוהר משפטים דף קט&quot;ז ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קטז|א}} שהוא סוד '''י'''חוד '''ב'''רכה '''ק'''דושה, עי&quot;ש. כי יחוד שהוא ביסוד האמצעי כולל גם ברכה וקדושה ונמצא שהכל אחד, ודו&quot;ק.

וידוע שנגד שם הקדוש הזה יש בקליפה סוד '''אבק''', ואות '''א'''' מורה שכל א' מן החיצונים הולך לעצמו, כי נעשים אבק ומתפזרים זה מזה, כי אין ביניהם '''יחו&quot;ד''' בסוד {{צ|יתפרדו כל פועלי און}}, וכמ&quot;ש במאורי אור. וזהו שאמר הכתוב {{צ|'''ויאבק''' איש עמו}} ואמרו בזוהר וישלח דף ק&quot;ע ע&quot;א {{ממ זהר|א|קע|א}} וזה לשונו: {{צ|מאי ויאבק וכו' אבל אבק לא עביד פירין ואיבין לעלמין ובגין כך ויאבק איש דאתיא בההוא אבק ורכיב עליה בגין לקטרגא ליה ליעקב}}, עכ&quot;ל. ועיין רעיא מהימנא פנחס דף רמ&quot;ג ע&quot;א {{ממ זהר|ג|רמג|א}}.{{ש}}
ובמלת '''יאבק''' רמוז איך שהאבק רוצה להתאחז בקדושה שיהיה לו '''ייחוד''', והבינהו.


{{צ|וירא כי לא יכול '''לו'''}} - ר&quot;ל '''לוא&quot;ו''', סוד תפארת. {{צ|ויגע בכף ירכו}} - הוא יסוד, סיומא דגופא, והוא סוד {{גמט דגש|יו&quot;ד}} שבגימטריא '''כָף''' כנודע. גם מורה על ב' יודין שבאות '''צ''' הנ&quot;ל שגימטריא '''כָף''', וכלומר שגבר אות '''ח'''' על אות '''ט'''' כנ&quot;ל סודו. וזה סוד מאחז&quot;ל {{ממ|ברכות|ד|א}} {{צ|וכתיב ויירא יעקב מאוד - אמר שמא יגרום '''החטא'''}}. והבן.

והנה איתא בציוני וזה לשונו: {{צ|ויגע בכף ירכו - רמז לו שיצטער ביוסף יוצא ירכו}}, עכ&quot;ל. ולפי דרכי יונעם  למשכילים שהוא יסוד ויוצא מן הירכים ולמעלה, ומבשרי אחזה אלוה. וז&quot;ש {{צ|ביוסף יוצא ירכו}}, והמשכיל יבין.{{ש}}
גם תדע כי יסוד נקרא גם כן {{גמט דגש|רגל}}, ויוס&quot;ף במילוי - {{גמט דגש|יו&quot;ד ו&quot;ו סמ&quot;ך פ&quot;א}} - בגימטריא {{גמט דגש|רגל}}, והוא גימטריא {{גמט דגש|זכור}} - סוד {{צ|'''זכור ושמור''' בדיבור אחד נאמרו}}. ר&quot;ל בסוד '''אחד''' שיסוד מחבר '''א&quot;ח''' עם '''ד'''' בסוד {{ממ|דה&quot;א|כט|א}} {{צ|כי כל בשמים ובארץ}} ומתרגמינן {{צ|דאחיד בשמיא ובארעא}}, כדאיתא בזוהר משפטים דף קט&quot;ז ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קטז|א}}, ותיקון ע' דף קכ&quot;ח ע&quot;א וע&quot;ב - עיין שם. {{ש}}
והנה הוא סוד {{גמט דגש|ירך}} עם האותיות. והוא אותו העמוד שהארץ עומדת עליו כמארז&quot;ל {{ממ|חגיגה|יב|ב}} {{צ|ר' אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומדת וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם}}, עכ&quot;ל. וכנודע. 


ואמר הכתוב {{צ|ותקע כף ירך יעקב וגו'}} - והיינו שנתקעה ממקומה. והסוד בזה לפי דרכי עמוק הוא. וארמוז בקיצור. כי תדע מה שאמרתי פגם ביסוד - אין הכוונה ביסוד עצמו חלילה, אמנם הכוונה בסוד העדר הזיווג, שנתעלו ת&quot;ת ויסוד למעלה בסוד {{ממ|ירמיהו|ו|ד}} {{צ|אוי לנו כי פנה היום}} כדאיתא בזוהר אחרי דף ע&quot;ד ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|עד|ב}} {{צ|ר' שמעון אקיש ידוי ובכה וכו' וכד אתרחקא מטרוניתא ממלכא וברכאן אתמנעו ממלכא וזיווג לא אשתכח ברישא דיסוד נטיל ו' עילאה לההוא רישא דיסוד דהוא י' ונגיד ליה לגביה כדין הוא '''ו&quot;י''' וכו' '''אוי''' כד אסתלק מלכא לעילא לעילא וכו'}}, עיין שם באורך.

והנה לפעמים מצינו עלייה זו לטובה כדאיתא בסתרי תורה פרשת ויצא דף קנ&quot;ז ע&quot;ב {{ממ זהר|א|קנז|ב}} וזה לשונו: {{צ|כיון דאסתלק יעקב מתמן וכו' ואיהו סליק לגבי עילא, מה כתיב ותצא לאה לקראתו - אימא עילאה לגבי ברא יחידא, ותאמר אלי תבא - תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין וכו' כדין וישכב עמה בלילה הוא - הוא דסתים מכלא}}, עכ&quot;ל. ועיין בספר '''[[טור ברקת]]''' הלכות ט&quot;ב בדף רנ&quot;א ורנ&quot;ב שהאריך על פי הקדמות אלו.

'''והנה''' זה שאמר {{צ|ותקע כף ירך}} - שנתעלה למעלה, ומפרש הכתוב שלא תאמר שעלייה זו היתה לטובה לקבל תפנוקין ועדונין - לזה אומר שלא כן הוא, רק {{צ|בהאבקו עמו}} - שעלייה זו היה בשביל התאבקות, ולכן עלה למעלה בסוד {{צ|אוי לנו כי פנה היום}}.

וזה לשון מאורי אור: {{צ|'''אוי''' היינו כשזעיר אנפין מסתלק פנימיותו עד הכתר שהוא סילוק ה'''ו'''' אל ה-'''א''''{{הערה|הגהתי קצת, ובדפוס כתוב '''ה&quot;א''' שמטעה שהכוונה אל האות '''ה'''', לכן שיניתי - ויקיעורך}} ואז טפת השפע שבפום אמה הנקרא '''י'''' נסתלק  עמו ונהר יחרב ויבש, אז נקרא '''אוי''' לנו כי פנה היום}}, עכ&quot;ל. והיינו כאמור.

ובזה מובן מאחז&quot;ל {{ממ|חולין|צא|א}} {{צ|ואמר ריב&quot;ל ולמה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים}}, עכ&quot;ל. והיינו סוד האמור, כי הפנימיות נסתלק ואז החיצוניות נשאר כנשים, והמשכיל יבין.


{{צ|ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני}} - שתודה לי על הברכות כמו שאמרו חז&quot;ל. והסוד בזה כי מאחר שמלאך רע יענה אמן אז עלייה זו תתהפך לברכה ויקבל תפנוקין ועדונין. {{ש}}
ואמר {{צ|ישראל יהיה שמך}} והוא סוד '''לי ראש''', סוד המוחין. ונמצא ממילא בזה הודה לו על ברכות. והנה זהו סוד '''גיד''' הנשה - וארמוז בקיצור.{{ש}}
איתא בהקדמת ספר הזוהר וזה לשונו: {{צ|עאלת את '''ד'''' ואת '''ג''''. אמרי אוף הכי. אמר אוף לון: די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהון טיבו. דל&quot;ת איהו מסכנא, גימ&quot;ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין}}, עכ&quot;ל. ועש&quot;פ כי אות '''ג'''' משפיע לאות '''ד'''' הטפה זרע קודש, אות '''י'''' שבאמצע '''גיד''', ואות '''י'''' אינו הפסק אלא הוא מייחד אותם, וכדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רל&quot;ד ע&quot;ב {{ממ זהר|א|רלד|ב}} {{צ|ר' יוסי שאל לר' שמעון וכו' ואע&quot;ג דאית יו&quot;ד לזמנין בין גימ&quot;ל לדל&quot;ת - לא הוי פרודא וכולא קשורא חדא}}, עכ&quot;ל.  {{ש}}
וכן בתיקון י&quot;ט דף מ' ע&quot;א ותיקון כ' דף מ&quot;ו ע&quot;א: {{צ|קם סבא מבתר טולא פתח ואמר, והמן כזרע גד הוא, מאי כזרע גד? אלא גד איהו ימינא ושמאלא, גומל דלים, כזרע גד - דא יונה יוד ודאי טפה חוורתא דביה אשתלים גד ואתעביד גיד}}, עכ&quot;ל. {{ש}}
ומה שכתב {{צ|ימינא ושמאלא}} - ר&quot;ל דכורא ונוקבא כנודע. ועיין גם כן בזוהר ויחי דף רמ&quot;ד ע&quot;ב {{ממ זהר|א|רמד|ב}}. 


וב[[זוהר הרקיע]] בפירוש {{צ|עאלת את ד' ואת ג'}} הנ&quot;ל, ובליקוטי בהעלותך על פסוק {{צ|והמן כזרע ג&quot;ד וכו'}}:{{ררר}} {{צ|'''ג'''' - יסוד דדכורא, גומל חסדים. '''ד'''' יסוד דלה ועניה וכו'. וזהו '''גיד''' הזכר הוא ג' והזרע יו&quot;ד והנקבה ד', עזר כנגדו וכו'}}. עיין שם היטב.

וכאשר תבין כל זה יתבאר היטב סוד '''גיד הנשה'''. {{ש}}
{{גמט דגש|גיד}} גימטריא {{גמט|י&quot;ז}}, חושבן {{גמט דגש|טוב}}. {{ש}}
{{גמט דגש|הנשה}} - גימטריא '''{{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|חסד}}''' - ה' חסדים שמקבל יסוד דכורא כנודע. וזה לדעתי סוד {{גמט דגש|יוסף צדיק}} בגימטריא הכי הוי. 


{{צ|וישתחו ארצה שבע פעמים}} - בסוד {{גמט דגש|ג&quot;ד}} בחסרון היו&quot;ד, שיו&quot;ד נתעלה בסוד '''אוי''', ואז זמן שליטת החיצונים. וז&quot;ש {{צ|עד גשתו עד אחיו}}. ועיין ב[[זוהר הרקיע]] הנ&quot;ל, ומובא ב{{קיצור|הדר&quot;מ|הדרת מלך}} דף ל&quot;ז ע&quot;א ואז תבין. 

{{צ|וישקהו}} - ואמרו חז&quot;ל (תנחומא) שרצה לנשכו בשיניו - הוא סוד ארס נחש בין שיניו עומד הנ&quot;ל, שהוא סוד '''ח&quot;ט''', היפך '''טוב'''. ובזה מובן מאחז&quot;ל (מדרש חזית דף ק&quot;ט ע&quot;ג)  {{צ|וחוטא אחד יאבד טובה הרבה - זה עשו הרשע}}, עכ&quot;ל. והיינו כאמור כי '''חָטא'''{{הערה|הוספת ניקוד הקמץ הוא משלי להקלת העניין - ויקיעורך}} בסוד אחד שהוא יסוד, ולפיכך {{צ|יאבד '''טובה''' הרבה}} - {{גמט דגש|טוב‎‎‎‎}} שבגימטריא {{גמט דגש|י&quot;ז}} וכדאמרן. והבינהו.


'''וזהו שאמר הכתוב''' {{צ|ויבא יעקב שלם}}, ואיתא בספר הפליאה (ומובא בי&quot;ר) וזה לשונו: {{צ|ויבא יעקב שלם - מאי שלם. וכן ויקרא לו ה' שלום מאי שלום? זה יוסף}}, עכ&quot;ל.  והוא פלאי, כשמו כן הוא, כי יוסף מאי עבידתיה הכא? ולפי דרכי יונעם למשכיל מדע. והוא סוד {{צ|הנני נותן לו את בריתי '''שלום'''}}. ואמרו חז&quot;ל {{ממ|קידושין|סו|ב}} {{צ|ו' דשלום קטיעא היא}}, ולמדו שם חז&quot;ל מזה שכהן בעל מום עבודתו פסולה - כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, עי&quot;ש. הרי '''שלם''' ו'''שלום''' - הכל אחד, ומורה על יסוד ברי&quot;ת קוד&quot;ש. ויוסף היה יפה תואר ויפה מראה מן {{גמט דגש|ש&quot;ע}} נהורין שבגימטריא {{גמט דגש|שלם}}. וכן {{גמט דגש|שלום}} שבגימטריא {{גמט דגש|שע&quot;ו}} נהורין - הכל אחד כנודע. ועיין בליקוטי חיי שרה סוף הפרשה.  ועיין בזוהר מקץ דף קצ&quot;ז ע&quot;ב {{ממ זהר|א|קצז|ב}} {{צ|תא חזי יוסף ברית שלום הוי וכו'}}, עי&quot;ש. ונמצא לשון הפליאה מבואר היטב ונעשה יעקב שלם מנגיעת הכף שהיה בסוד יוסף יוצא ירכו כנ&quot;ל. 


'''ואמר הכתוב''' {{צ|עיר שכם}} - הסוד לפי דרכי הוא מה שאיתא בספר [[טוב הארץ]] וזה לשונו:{{ש}} 
{{צ|במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל וכו': דע כי '''{{גמט|קטנה=1|ירושלם}}'''{{הערה|כאן הגהתי, ובדפוס היה כתוב '''ירושלים''' בכתיב מלא - ויקיעורך}} במספר קטן - {{גמט|י&quot;ט}}, גם '''{{גמט|קטנה=1|מלכות}}''' במספר קטן הוא {{גמט|י&quot;ט}}, כי ירושלים היא מדת המלכות. ו'''שכם''' הוא סוד '''יסוד''', כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם נותן ליוסף שמדתו יסוד}}, עכ&quot;ל. 

ולדעתי עוד סוד בדבר הזה כי {{גמט דגש|שכם}} בגימטריא {{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|חסד}} הכלולים ביסוד, שלכן נקרא {{גמט דגש|כל}}. וזהו סוד  {{ממ|בראשית|מז|יד}} {{צ|וילקט יוסף את כל הכסף}}, וכמ&quot;ש בלקוטי תורה פרשת וישב, עיי&quot;ש. ונמצא מה שבא {{צ|'''שלם עיר שכם'''}} הוא ממש תיקון '''גיד הנשה'''. והמשכיל יבין. וזהו סוד מאחז&quot;ל {{ממ|סוטה|יג|ב}}  וזה לשונם: {{צ|ואת עצמות יוסף וגו' קברו בשכם - מאי שנא בשכם? אמרו משכם גנבוהו ולשכם נחזור אבידה}}, עכ&quot;ל, והמשכיל יבין.{{ש}}
גם רומז שנעשה שלם ביו&quot;ד, ומן '''ג&quot;ד''' נעשה '''גי&quot;ד''' והבן. 

והנה זהו סוד {{צ|ויעקב איש '''תם'''}} - מה שרצה עשו לעשות אבר מ&quot;ת נעשה ת&quot;ם, היפך מ&quot;ת.  וזהו סוד מאחז&quot;ל (&lt;small&gt;תענית פרק קמא&lt;/small&gt;) {{צ|יעקב לא '''מת'''}}. גם מלת '''תם''' מורה על המילה כנודע מאחז&quot;ל (&lt;small&gt;נדרים פרק ג' דף ל&quot;א ול&quot;ב&lt;/small&gt;) בפסוק {{ממ|בראשית|יז|א}} {{צ|התהלך לפני והיה '''תמים'''}}, שלא נקרא תמים עד שמל עצמו, עי&quot;ש. ומעתה המדרש {{ממ|בראשית רבה|עט|}} {{צ|ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם}} עכ&quot;ל - הרי הוא כמבואר.


; נשלם דרוש השנים עשר בס&quot;ד


------------</text>
      <sha1>n5177p5r0w671wjjctcotb23ivhhcl2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/גרמנית יהודית/א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733952</id>
    <revision>
      <id>3102324</id>
      <parentid>3102285</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T12:00:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3102324</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6543" sha1="dqkvvyuhny0c344ssft1j4yavgeim27" xml:space="preserve">(א) [א, א] &lt;קטע התחלה=א/&gt;אללע וויזהייט איזט פאן גאטט, עוויג איזט זיא בייא איהם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) [א, ב] &lt;קטע התחלה=ב/&gt;ווער קאן דען זאנד דער אערדע אונד דיא טראפפען דעם רעגענס, ווער קאן דיא טאגע דער וועלט צעהלן?&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) [א, ג] &lt;קטע התחלה=ג/&gt;ווער ווילל דיא העהע דעס היממעלס, דיא ברייטע דער ערדע, אונד דיא טיפע דעם אעערט אויסמעססן:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) [א, ד] &lt;קטע התחלה=ד/&gt;דיזע אללע איבערטריפט דיא ווייזהייט, אונד איהרע איינזיכטען זינד אונערגרינדליך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) [א, ו] &lt;קטע התחלה=ו/&gt;ווער האט דער ווייזהייטס קוועללע ענטדעקט?{{ש}}וועם איזט איהר אורשפרונג קונד געטהאן ווארדן?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ו) [א, ח] &lt;קטע התחלה=ח/&gt;איינער איזטס, דער האכהייליגער אונד עהרפורכטספאללער גאטט, דער איבר איהרע טעטלע וואלטעט:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ז)  [א, ט] &lt;קטע התחלה=ט/&gt;דיזער האטטע זיא אונערזוכט, בטראכטט אונד געלעהלט, אונד האטטע זיא איינגעטהיילט אין אלל זיינע ווערקע:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(ח) [א, י] &lt;קטע התחלה=י/&gt;ער גאֶט אויך ווייזהייט אויף יעדען קרעאַטור נאך זיינער אייגנזיכֿט, רייכֿרעס מאָאס אבער אויף דיא, דיא איהם פֿירכֿטען:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(ט) [א, יא] &lt;קטע התחלה=יא/&gt;דיא פֿורכֿט גאטטעס איזט עהרע אונד רוהם, וואָננע אונד איינע פֿעסטליכֿע קראָנע:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(י) [א, יב] &lt;קטע התחלה=יב/&gt;דיא פֿערעהרונג גאטטעס ערפֿרייעט דאס הערץ, שענקט הייטערקייט אונד פֿערגניגען אונד לאנגעם לעבן:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יא) [א, יג] &lt;קטע התחלה=יג/&gt;דעם פֿראממען געהט עס דאך אם ענדע וואָהל, אונד נאך אים טאָרע ווירד ער גנאדע פֿינדן:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יב) [א, יד] &lt;קטע התחלה=יד/&gt;דער ווייזהייט אנפֿאנג איזט ג[א]טטעספֿורכֿט, זיא ווירד אים מוטטערלייבע מיט דען גאטטעספֿערעהרערן געשאפֿפֿען:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יג) [א, טו] &lt;קטע התחלה=טו/&gt;בייא דען ווהארהייט-ליבענדן האט זיא איין עוויגע וואהנונג אויפֿגעשלאגען, אונד פֿאנד בייא איהרען נאכֿקאָממן גלויבן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יד) [א, טז] &lt;קטע התחלה=טז/&gt;גאטטעספֿורכֿט זעטיגעט מיט ווייזהייט, זיא טרענקט דיא מענשן מיט איהרעם גוועכֿס:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(טו) [א, יז] &lt;קטע התחלה=יז/&gt;זיא פֿיללעט איהר הויז מיט קענטניס, אונד אללע שאֶטצע מיט איהרן פֿריכֿטען:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(טז) [א, יח] &lt;קטע התחלה=יח/&gt;דיא קראָנע דער ווייזהייט איזט גאטטעספֿורכֿט, זיא ברינגעט פֿרידען אונד דויערנדע געזונדהייט:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יז) [א, יט] &lt;קטע התחלה=יט/&gt;זיא איזט איינע פעסטע שטיצע, דענן דיא זיך אן איהר האלטען, אונד ווער זיא בעזיצט דעסן רוהם ווירד דורך זיא ערהעהט:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(יח) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דיא וואורצעל דער ווייזהייט איזט עוויגע גליקזעליגקייט, אונד איהרע צווייגען לאנגעס לעבן:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(יט) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאַננע! דער אין איהר נאכֿדענקט, זיא איזט איהם וועהרטר אלס אללע שאֶטצע:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כ) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאננע דער זיך צו איהר העלט, אונד נאך איהרער פֿאָרשריפֿט האנדעלט:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;זיא פֿערהעררליכֿט איהן אין עוויגקייט, אונד זיין אנדענקן בלייבט איממר אונטר דען הייליגען:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דער זיא האלט דען האלט זיא אויך, אונד פֿרלאסט איהן ניא:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) [א, כא] &lt;קטע התחלה=כא/&gt;דיא גאטטספֿורכֿט וועהרט דיא זינדע, איהר ביישטאנד ווענדט דען צארן אב:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) [א, כב] &lt;קטע התחלה=כב/&gt;איין יעהצארניגער קאן ניכט אונגעשטראפט בלייבן, דען זיין שנעללער וואוהט שטירצט איהן אין אונגליק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) [א, כג] &lt;קטע התחלה=כג/&gt;דער לאנגמיהטיגע אבער דולדעט איינע צייטלאנג, אין דער פֿאלגע בעלאהנט איהן פֿריידע:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כו) ער פֿערבירגט איינע צייטלאנג זיינע ווארטע, דיא טוגענדהאפֿטען לאָבען זיינע קלוגהייט:

(כז) אויס דעם שאטצע דער ווייזהייט קאממען טרעפֿפֿענדע לעהרן; דעם זינדער איזט גאטטעספֿורכֿט פֿערהאסט:

(כח) ווינשגסט ''[ווינשטסט?]'' דוא ווייזהייט, זא האלטע דיא בעפֿעהלע גאטטעס, אונד ער ווירד זיא דיר געבן:

(*) דיא פֿורכֿט גאטטעס איזט ווייזהייט אונד געטיקליכֿקייט, אונד זיין וואָהלגעפאללען איזט רעכֿטשאפֿענהייט אונד זאנפֿטמוהט:

(כט) מיין זאָהן ווערדע דער פֿערעהרונג גאטטעס ניכֿט אונטרייא, אונד הענגע איהם ניכֿט מיט געטהיילטם הערצן אן:

{{לא נשלם}}

קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36413&amp;st=&amp;pgnum=17

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>dqkvvyuhny0c344ssft1j4yavgeim27</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102367</id>
      <parentid>3102324</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T01:58:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3102367</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7678" sha1="4xq17yokntm78asf9s8f7cgpzxf18qe" xml:space="preserve">(א) [א, א] &lt;קטע התחלה=א/&gt;אללע וויזהייט איזט פאן גאטט, עוויג איזט זיא בייא איהם:&lt;קטע סוף=א/&gt;

(ב) [א, ב] &lt;קטע התחלה=ב/&gt;ווער קאן דען זאנד דער אערדע אונד דיא טראפפען דעם רעגענס, ווער קאן דיא טאגע דער וועלט צעהלן?&lt;קטע סוף=ב/&gt;

(ג) [א, ג] &lt;קטע התחלה=ג/&gt;ווער ווילל דיא העהע דעס היממעלס, דיא ברייטע דער ערדע, אונד דיא טיפע דעם אעערט אויסמעססן:&lt;קטע סוף=ג/&gt;

(ד) [א, ד] &lt;קטע התחלה=ד/&gt;דיזע אללע איבערטריפט דיא ווייזהייט, אונד איהרע איינזיכטען זינד אונערגרינדליך:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(ה) [א, ו] &lt;קטע התחלה=ו/&gt;ווער האט דער ווייזהייטס קוועללע ענטדעקט?{{ש}}וועם איזט איהר אורשפרונג קונד געטהאן ווארדן?:&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(ו) [א, ח] &lt;קטע התחלה=ח/&gt;איינער איזטס, דער האכהייליגער אונד עהרפורכטספאללער גאטט, דער איבר איהרע טעטלע וואלטעט:&lt;קטע סוף=ח/&gt;

(ז)  [א, ט] &lt;קטע התחלה=ט/&gt;דיזער האטטע זיא אונערזוכט, בטראכטט אונד געלעהלט, אונד האטטע זיא איינגעטהיילט אין אלל זיינע ווערקע:&lt;קטע סוף=ט/&gt;

(ח) [א, י] &lt;קטע התחלה=י/&gt;ער גאֶט אויך ווייזהייט אויף יעדען קרעאַטור נאך זיינער אייגנזיכֿט, רייכֿרעס מאָאס אבער אויף דיא, דיא איהם פֿירכֿטען:&lt;קטע סוף=י/&gt;

(ט) [א, יא] &lt;קטע התחלה=יא/&gt;דיא פֿורכֿט גאטטעס איזט עהרע אונד רוהם, וואָננע אונד איינע פֿעסטליכֿע קראָנע:&lt;קטע סוף=יא/&gt;

(י) [א, יב] &lt;קטע התחלה=יב/&gt;דיא פֿערעהרונג גאטטעס ערפֿרייעט דאס הערץ, שענקט הייטערקייט אונד פֿערגניגען אונד לאנגעם לעבן:&lt;קטע סוף=יב/&gt;

(יא) [א, יג] &lt;קטע התחלה=יג/&gt;דעם פֿראממען געהט עס דאך אם ענדע וואָהל, אונד נאך אים טאָרע ווירד ער גנאדע פֿינדן:&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(יב) [א, יד] &lt;קטע התחלה=יד/&gt;דער ווייזהייט אנפֿאנג איזט ג[א]טטעספֿורכֿט, זיא ווירד אים מוטטערלייבע מיט דען גאטטעספֿערעהרערן געשאפֿפֿען:&lt;קטע סוף=יד/&gt;

(יג) [א, טו] &lt;קטע התחלה=טו/&gt;בייא דען ווהארהייט-ליבענדן האט זיא איין עוויגע וואהנונג אויפֿגעשלאגען, אונד פֿאנד בייא איהרען נאכֿקאָממן גלויבן:&lt;קטע סוף=טו/&gt;

(יד) [א, טז] &lt;קטע התחלה=טז/&gt;גאטטעספֿורכֿט זעטיגעט מיט ווייזהייט, זיא טרענקט דיא מענשן מיט איהרעם גוועכֿס:&lt;קטע סוף=טז/&gt;

(טו) [א, יז] &lt;קטע התחלה=יז/&gt;זיא פֿיללעט איהר הויז מיט קענטניס, אונד אללע שאֶטצע מיט איהרן פֿריכֿטען:&lt;קטע סוף=יז/&gt;

(טז) [א, יח] &lt;קטע התחלה=יח/&gt;דיא קראָנע דער ווייזהייט איזט גאטטעספֿורכֿט, זיא ברינגעט פֿרידען אונד דויערנדע געזונדהייט:&lt;קטע סוף=יח/&gt;

(יז) [א, יט] &lt;קטע התחלה=יט/&gt;זיא איזט איינע פעסטע שטיצע, דענן דיא זיך אן איהר האלטען, אונד ווער זיא בעזיצט דעסן רוהם ווירד דורך זיא ערהעהט:&lt;קטע סוף=יט/&gt;

(יח) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דיא וואורצעל דער ווייזהייט איזט עוויגע גליקזעליגקייט, אונד איהרע צווייגען לאנגעס לעבן:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(יט) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאַננע! דער אין איהר נאכֿדענקט, זיא איזט איהם וועהרטר אלס אללע שאֶטצע:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כ) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;הייל דעם מאננע דער זיך צו איהר העלט, אונד נאך איהרער פֿאָרשריפֿט האנדעלט:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כא) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;זיא פֿערהעררליכֿט איהן אין עוויגקייט, אונד זיין אנדענקן בלייבט איממר אונטר דען הייליגען:{{ש}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כב) [א, כ] &lt;קטע התחלה=כ/&gt;דער זיא האלט דען האלט זיא אויך, אונד פֿרלאסט איהן ניא:&lt;קטע סוף=כ/&gt;

(כג) [א, כא] &lt;קטע התחלה=כא/&gt;דיא גאטטספֿורכֿט וועהרט דיא זינדע, איהר ביישטאנד ווענדט דען צארן אב:&lt;קטע סוף=כא/&gt;

(כד) [א, כב] &lt;קטע התחלה=כב/&gt;איין יעהצארניגער קאן ניכט אונגעשטראפט בלייבן, דען זיין שנעללער וואוהט שטירצט איהן אין אונגליק:&lt;קטע סוף=כב/&gt;

(כה) [א, כג] &lt;קטע התחלה=כג/&gt;דער לאנגמיהטיגע אבער דולדעט איינע צייטלאנג, אין דער פֿאלגע בעלאהנט איהן פֿריידע:&lt;קטע סוף=כג/&gt;

(כו) [א, כד] &lt;קטע התחלה=כד/&gt;ער פֿערבירגט איינע צייטלאנג זיינע ווארטע, דיא טוגענדהאפֿטען לאָבען זיינע קלוגהייט:&lt;קטע סוף=כד/&gt;

(כז) [א, כה] &lt;קטע התחלה=כה/&gt;אויס דעם שאטצע דער ווייזהייט קאממען טרעפֿפֿענדע לעהרן; דעם זינדער איזט גאטטעספֿורכֿט פֿערהאסט:&lt;קטע סוף=כה/&gt;

(כח) [א, כו] &lt;קטע התחלה=כו/&gt;ווינשעסט דוא ווייזהייט, זא האלטע דיא בעפֿעהלע גאטטעס, אונד ער ווירד זיא דיר געבן:&lt;קטע סוף=כו/&gt;

(*) [א, כז] &lt;קטע התחלה=כז/&gt;דיא פֿורכֿט גאטטעס איזט ווייזהייט אונד געטיקליכֿקייט, אונד זיין וואָהלגעפאללען איזט רעכֿטשאפֿענהייט אונד זאנפֿטמוהט:&lt;קטע סוף=כז/&gt;

(כט) [א, כח] &lt;קטע התחלה=כח/&gt;מיין זאָהן ווערדע דער פֿערעהרונג גאטטעס ניכֿט אונטרייא, אונד הענגע איהם ניכֿט מיט געטהיילטם הערצן אן:&lt;קטע סוף=כח/&gt;

(ל) [א, כט] &lt;קטע התחלה=כט/&gt;זוכֿע קיין רוהם בייא דען לייטען דורך הייכֿלייא, אונד האבע אכֿט אויף דיינע ליפפֿען:&lt;קטע סוף=כט/&gt;

(לא) [א, ל] &lt;קטע התחלה=ל/&gt;ערהעבע דיך ניכֿט זעלבסט דאס דוא ניכֿט פֿאללעסט, אונד צו שאנדן ווערדעסט:{{ש}}&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לב) [א, ל] &lt;קטע התחלה=ל/&gt;דען גאטט ווירד דיינע טיקקען אפֿפֿענבארען, אונד דיך מיטטן דער פֿערזאממלונג צו שאנדען מאכֿען:{{ש}}&lt;קטע סוף=ל/&gt;

(לג) [א, ל] &lt;קטע התחלה=ל/&gt;ווייל דוא ניכֿט אין גאטטעספֿורכֿט אויפֿריכטיג געוואנדעלט האסט, אונד דיין הערץ וואר פֿאָללער גלייסנרייא:&lt;קטע סוף=ל/&gt;


קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36413&amp;st=&amp;pgnum=17

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>4xq17yokntm78asf9s8f7cgpzxf18qe</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:רש&quot;י בראשית ט</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1736017</id>
    <revision>
      <id>3102335</id>
      <parentid>2986317</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:30:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ori229</username>
        <id>476</id>
      </contributor>
      <comment>שיפוץ קל והשלמת ציטוט מהמדרש</comment>
      <origin>3102335</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="33640" sha1="7pfwfaf1admxatfv1ycccd0k65mycfr" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט בביאור|רש&amp;quot;י|בראשית|בראשית ח|ט|בראשית י}}
{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=בראשית ט/&gt;{{צ-ברשי|בראשית|ט|ב}}
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ב|דיבור=וְחִתְּכֶם}}וְאֵימַתְכֶם, כְּמוֹ &quot;תִּרְאוּ חֲתַת&quot; {{קטן|([[איוב ו כא|איוב ו, כא]])}}.
{{ש}}
וְאַגָּדָה {{קטן|([[שבת קנא ב|שבת קנ&quot;א ע&quot;ב]])}}: לְשׁוֹן חַיּוּת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי - אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת - צָרִיךְ לְֹשָמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה&quot;. אֵימָתַי יִהְיֶה מוֹרַאֲכֶם עַל הַחַיּוֹת? כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם חַיִּים.{{הערה|מופיע גם ב[[בראשית רבה לד יב]]: &quot;...וכן ר&quot;ש בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי אין משמרין אותו מפני החולדה מפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים שלא ינקרו את עיניו, כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מת ניטל מוראו מן הבריות, הה&quot;ד ומוראכם וחתכם יהיה&quot;.{{ש}}יתכן שיש קשר למשמעות של &quot;עשוי לבלי חת&quot; - ר' [https://hebrew-academy.org.il/%D7%9C%D6%B0%D7%9C%D6%B9%D7%90-%D7%97%D6%B7%D7%AA-%D7%9C%D6%B4%D7%91%D6%B0%D7%9C%D6%B4%D7%99-%D7%97%D6%B7%D7%AA/ באתר האקדמיה ללשון העברית]}}
&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ג}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ג|דיבור=לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה}}שֶׁלֹּא הִרְשֵׁיתִי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בָּשָׂר {{ב|אֶלָּא יֶרֶק עֵשֶׂב|אלא רק לאכול מהצומח}}, וְלָכֶם {{ב|&quot;כְּיֶרֶק עֵשֶׂב&quot;|הביטוי &quot;כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב&quot; כאן מזכיר את הנאמר בפרק א: &quot;הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב... לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ... אֶת כָּל '''יֶרֶק עֵשֶׂב''' לְאָכְלָה&quot;. כך גם המילים &quot;לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה&quot; המופיעות בפרק א וכאן.}} שֶׁהִפְקַרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן &quot;נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל&quot;.{{הערה|[[סנהדרין נט ב|סנהדרין נ&quot;ט ע&quot;ב]]: אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב {{קטן|([[בראשית א כט]])}} לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ, ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר {{קטן|([[בראשית ט ג]])}} כירק עשב נתתי לכם את כל.{{ש}} ר' גם רש&quot;י [[ביאור:רש&quot;י בראשית א|בפרק א פסוק כט]], ד&quot;ה &quot;לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ&quot;}}&lt;קטע סוף=ג/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ד}}
&lt;קטע התחלה=ד/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ}}אָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי, כְּלוֹמַר: כָּל זְמַן שֶׁנַּפְשׁוֹ בּוֹ – לֹא תֹאכְלוּ הַבָּשָׂר.{{הערה|[[ילקוט שמעוני על בראשית ב טז]], ובאופן דומה ב[[סנהדרין נט א]]: ת&quot;ר: &quot;אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו&quot; - זה אבר מן החי. רבי חנינא בן גמליאל אומר: אף הדם מן החי. מ&quot;ט דרבי חנינא בן גמליאל? קרי ביה {{קטן|(הוא קורא בפסוק קריאה כפולה)}} 'בשר בנפשו לא תאכל', 'דמו בנפשו לא תאכל'.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ}}{{ב|בְּעוֹד|בזמן ש- {{קטן|(כמו &quot;לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ&quot; - בזמן שהעבות אצלך)}}}} נַפְשׁוֹ בּוֹ.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹאכֵלוּ}}הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף &quot;בְּנַפְשׁוֹ {{ב|דָמוֹ|מילה זאת לא הוזכרה בציטוט של הדיבור-המתחיל. כך רש&quot;י מדגיש אותה כאן, כדי להראות כיצד מהתוספת שלה נילמד דבר נוסף}} לֹא תֹאכֵלוּ&quot; – {{ב|הֲרֵי דָּם מִן הַחַי|ניתן ללמוד מכאן על [[W:איסור אכילת דם|איסור אכילת דם]]}}.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ה}}
&lt;קטע התחלה=ה/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ה|דיבור=וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם}}אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם נְטִילַת נְשָׁמָה בַּבְּהֵמָה, &quot;אֶת דִּמְכֶם אֶדְרוֹשׁ&quot; {{ב|מֵהַשּׁוֹפֵךְ דַּם עַצְמוֹ|המתאבד בכך שפוצע את עצמו למוות}}.{{הערה|[[בבא קמא צא ב]]: &quot;ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש&quot; - רבי אלעזר אומר: מיד נפשותיכם {{קטן|(ממי שיהרוג את עצמו)}}, אדרש את דמכם.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם}}אַף הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנּוּ דָּם.{{הערה|[[בראשית רבה לד יג]]: ...בני נח שהותרו לבשר תאוה הוזהרו על אבר מן החי, &quot;אך&quot; - להביא את החונק עצמו.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִיַּד כָּל חַיָּה}}לְפִי שֶׁחָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל, וְהוּפְקְרוּ לְמַאֲכַל חַיּוֹת רָעוֹת לִשְׁלוֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר &quot;{{ב|נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ|בני האדם התנהגו כבהמות ולכן ה' הרשה לחיות לפגוע בהם}}&quot; {{קטן|([[תהלים מט כא|תהלים מט, כא]])}}, לְפִיכָךְ {{ב|הוּצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶן אֶת הַחַיּוֹת|כעת, לאחר המבול החיות חזרו לפחד מהאדם {{קטן|(ר' פסוק ב לעיל)}}, וכאן ה' מטיל אחריות על חיה שתפגע באדם}}.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמִיַּד הָאָדָם}}מִיַּד הַהוֹרֵג בְּמֵזִיד וְאֵין עֵדִים, אֲנִי אֶדְרוֹשׁ.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִיַּד אִישׁ אָחִיו}}מִיַּד שֶׁהוּא אוֹהֵב לוֹ כְּאָח, וַהֲרָגוֹ שׁוֹגֵג – אֲנִי אֶדְרוֹשׁ, אִם לֹא יְגַלֶּה וִיבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנוֹ לִמָּחֵל, שֶׁאַף הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה. וְאִם אֵין עֵדִים לְחַיְּבוֹ גָּלוּת וְהוּא אֵינוֹ נִכְנָע, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ &quot;{{ב|וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ|ה' יזמן לו מקרה}}&quot; {{קטן|([[שמות כא יג|שמות כא, יג]])}} בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמְּנָן לְפוּנְדָּק אֶחָד וְכוּ'.{{הערה|[[מכות י ב|י' ע&quot;ב]]: רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא {{קטן|([[שמות כא יג|שמות כא, יג]])}}: &quot;ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו&quot; וגו'. &quot;כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע&quot; וגו' {{קטן|([[שמואל א כד יד|שמ&quot;א כד, יד]])}}. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים, ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו {{קטן|(ובפונדק יש עדים ולכן ההורג בשוגג חייב הפעם ללכת לגלות)}}. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה.}}&lt;קטע סוף=ה/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ו}}
&lt;קטע התחלה=ו/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ}}אִם יֵשׁ עֵדִים - הֲמִיתוּהוּ אַתֶּם. לָמָּה? &quot;כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים...&quot;.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עָשָׂה אֶת הָאָדָם}}זֶה {{ב|מִקְרָא חָסֵר|פסוק שכביכול חסרה בו מילה}}, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת: &quot;עָשָׂה '''הָעוֹשֶׂה''' אֶת הָאָדָם&quot;. וְכֵן הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ז}}
&lt;קטע התחלה=ז/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ז|דיבור=וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ}}לְפִי פְשׁוּטוֹ: {{ב|הָרִאשׁוֹנָה|האזכור הראשון, בפסוק א: &quot;פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ&quot;}} {{ב|לִבְרָכָה|שהרי כל הנאמר בפסוקים א-ג הוא ברכה}}, וְכַאן לְצִוּוּי. 
{{ש}}
וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ: לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים.{{הערה|[[בראשית רבה לד יד]]דרש רבי עקיבא: כל מי שהוא שופך דמים מעלים עליו כאילו הוא ממעט את הדמות {{קטן|(פוגע בצלם אלוהים שבעולם)}}. מה טעם? &quot;שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מפני מה? כי בצלם אלהים עשה את האדם&quot;.
{{ש}}
דרש רבי אלעזר בן עזריה: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלים עליו הכתוב כאילו הוא ממעט את הדמות. מה טעם? &quot;כי בצלם אלהים עשה את האדם&quot;, וכתיב בתריה &quot;ואתם פרו ורבו&quot; וגו' &quot;שרצו בארץ ורבו&quot;.
{{ש}}
דרש בן עזאי: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים וממעט את הדמות. מאי טעמיה? &quot;שופך דם האדם&quot; {{קטן|(נסמך לפסוק הדורש פריה ורביה)}}, מפני מה? &quot;כי בצלם אלהים&quot; ומה כתיב אחריו? &quot;ואתם פרו ורבו&quot;.
{{ש}}
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: נאים דברים היוצאים מפי עושיהן {{קטן|(קל לדרוש דרשות נאות, אך קשה לקיימן במעשה; בן עזאי עצמו לא נשא אשה)}}.
בן עזאי {{קטן|(ענה לו)}}: נאה דורש ולא נאה מקיים {{קטן|(אני יודע שאיני מקיים זאת למעשה, אך יש לי תירוץ)}}.
אמר לו: אני, לפי שחשקה נפשי בתורה {{קטן|(תורתו אומנותו ואינו פנוי לשאת אשה)}}, אבל יתקיים העולם באחרים {{קטן|(אחרים יקיימו את מצוות פריה ורביה)}}.}}
&lt;קטע סוף=ז/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|ט}}
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=ט|דיבור=וַאֲנִי הִנְנִי}}{{ב|מַסְכִּים|המילה &quot;הִנְנִי&quot; רומזת שה' הסכים עם נח לגבי טענה שאמר לה'}} אֲנִי עִמְּךָ. שֶׁהָיָה נֹחַ דּוֹאֵג לַעֲסוֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם עוֹד, וְכֵן עָשָׂה. {{ב|וּבָאַחֲרוֹנָה|בהמשך המשפט, &quot;וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי&quot; שבפסוק יא}} אָמַר לוֹ: הִנְנִי מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת קִיּוּם וְחִזּוּק בְּרִית לְהַבְטָחָתִי, {{ב|וְאֶתֵּן לְךָ אוֹת|כלומר: &quot;וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם&quot; - הבטחה; &quot;וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם&quot; - אות הקשת בענן {{קטן|(ר' רש&quot;י על פסוק יא)}}}}.{{הערה|[[מדרש תנחומא נח יא]]: ...מיד אמר להן: ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. א&quot;ל נח: רבון העולם, שמא אתה חוזר ומביא מבול? אמר ליה: לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם.}}
&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|י}}
&lt;קטע התחלה=י/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=י|דיבור=חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם}}הֵם הַמִּתְהַלְּכִים עִם הַבְּרִיּוֹת.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה}}{{ב|לְהָבִיא|מילים אלו באו לרבות, להוסיף}} שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חַיַּת הָאָרֶץ}}לְהָבִיא הַמַּזִּיקִין, {{ב|שֶׁאֵינָן בִּכְלַל &quot;הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם&quot;|בתחילת הפסוק הודגש &quot;אֲשֶׁר אִתְּכֶם&quot; ומכאן שבסוף הפסוק כאשר כתוב רק &quot;חַיַּת הָאָרֶץ&quot; הכוונה היא לחיות שאינן &quot;חיות מחמד&quot;}}, שֶׁאֵין הִלּוּכָן עִם הַבְּרִיּוֹת.&lt;קטע סוף=י/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|יא}}
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=יא|דיבור=וַהֲקִמֹתִי}}אֶעֱשֶׂה קִיּוּם לִבְרִיתִי. וּמַהוּ קִיּוּמוֹ? אוֹת הַקֶּשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם וְהוֹלֵךְ.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|יב}}
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=יב|דיבור=לְדֹרֹת עוֹלָם}}נִכְתָּב {{ב|חָסֵר|בכתיב חסר, 'לדרת' במקום 'לדורות', ושני הוו&quot;ים החסרים רומזים לשני דורות שיש להחסיר}}, שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לְאוֹת לְפִי שֶׁצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ, כְּמוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.{{הערה|[[בראשית רבה לה ב]]: &quot;אמר רבי יודן: 'לדרת' כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה. רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי&quot;.{{ש}}בב&quot;ר מודגש שמדובר ב-2 דורות, ומכאן שהלימוד הוא מכך שחסרות שתי אותיות, למרות שמדברי רש&quot;י עצמם לא בהכרח, ויתכן שרש&quot;י פשוט דורש זאת מהכתיב יוצא הדופן הרומז לחסרון באופן כללי.}}&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|יד}}
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=יד|דיבור=בְּעַנְנִי עָנָן}}כְּשֶׁתַּעֲלֶה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי לְהָבִיא חֹשֶׁךְ וַאֲבַדּוֹן לָעוֹלָם.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|טז}}
&lt;קטע התחלה=טז/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=טז|דיבור=בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה}}בֵּין {{ב|מִדַּת הַדִּין|שם &quot;אֱלֹהִים&quot; מבטא את מידת הדין, כפי שכבר הוסבר לעיל [[ביאור:רש&quot;י בראשית ח|ברש&quot;י על ח, א]]}} שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתּוֹב: &quot;בֵּינִי וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;. אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לְחַיֵּיב אֶתְכֶם, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר.{{הערה|[[בראשית רבה לה ג]]: &quot;בין אלהים - זו מדת הדין שלמעלה, ובין כל נפש חיה - זו מדת הדין של מטה. מדת הדין של מעלה קשה {{קטן|(האמת המוחלטת של ה' שאין בה מקום לפשרות)}}, ומדת הדין של מטה רפה {{קטן|(רכה, לוקחת בחשבון את המגבלות של האדם)}}&quot;.}}
&lt;קטע סוף=טז/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|יז}}
&lt;קטע התחלה=יז/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=יז|דיבור=זֹאת אוֹת הַבְּרִית}}{{ב|הֶרְאָהוּ הַקֶּשֶׁת|רש&quot;י עונה לשאלה: מדוע אומר כאן ה' לנח: &quot;זֹאת אוֹת הַבְּרִית&quot; לאחר שכבר אמר &quot;זֹאת אוֹת הַבְּרִית&quot; בפסוק יב? והתשובה: בפסוק יב היה זה תיאור מילולי בלבד, וכאן הראה ה' לנח את הקשת}} וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי הָאוֹת שֶׁאָמַרְתִּי.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|יח}}
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=יח|דיבור=וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן}}לָמָה הוּצְרַךְ לוֹמַר כַּאן? לְפִי שֶׁהַפַּרְשָׁה עֲסוּקָה וּבָאָה בְּשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל נֹחַ, שֶׁקִּלְקֵל בָּהּ חָם וְעַל יָדוֹ נִתְקַלֵּל כְּנַעַן, וַעֲדַיִין לֹא כָתַב תּוֹלְדוֹת חָם וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁכְּנַעַן בְּנוֹ. לְפִיכָךְ הוּצְרַךְ לוֹמַר כַּאן: &quot;וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן&quot;.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כ}}
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כ|דיבור=וַיָּחֶל}}{{ב|עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין|במקום לפרש מלשון &quot;התחלה&quot; מפרש רש&quot;י מלשון &quot;חולין&quot; {{קטן|(ירידה בדרגת הקדושה)}} - כמו &quot;לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ&quot; {{קטן|([[במדבר ל ג]])}} שפירש רש&quot;י שם: &quot;כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין&quot;}}, שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסוֹק תְּחִלָּה {{ב|בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת|כגון תאנה, שהוזכרה כדוגמה בהמשך המדרש שעליו מתבסס רש&quot;י, וכך גם הביא גם רש&quot;י בהמשך פירושו לפסוק}}.{{הערה|[[בראשית רבה לו ג]], וכן [[ילקוט שמעוני על בראשית ט]]: ויחל נח - נתחלל ונעשה חולין, למה? ויטע כרם, לא היה לו ליטע דבר אחר שהוא של תקנה? לא יחור של זית ולא גרופיה של תאנה?}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אִישׁ הָאֲדָמָה}}{{ב|אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה|בעל האדמה {{קטן|(ולא 'איש אדמה' במשמעות של חקלאי)}}}}, כְּמוֹ: &quot;{{ב|אִישׁ|בעלה של}} נָעֳמִי&quot; {{קטן|([[רות א ג|רות א, ג]])}}.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיִּטַּע כָּרֶם}}כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּיבָה הִכְנִיס עִמּוֹ {{ב|זְמוֹרוֹת|ענפי גפן}} {{ב|וְיִחוּרֵי|יחור הוא חלק של ענף הנלקח מצמח ונשתל באדמה כך שיצמח ממנו צמח חדש}} תְּאֵנִים.{{הערה|[[בראשית רבה לו ג]]: אמר רבי אבא בר כהנא: הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות לזיתים, הה&quot;ד {{קטן|(בראשית ו)}}: ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אא&quot;כ היה צריך לו.}}&lt;קטע סוף=כ/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כא}}
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כא|דיבור=אׇהָלֹה}}{{ב|&quot;אׇהֳלָה&quot; כְּתִיב|נכתב עם ה&quot;א בסוף, למרות שקוראים &quot;אוהלו&quot;-האוהל שלו הכתיב מרמז ל&quot;אוהלה&quot;-האוהל שלה}}, רֶמֶז לְעֶשֶׂר שְׁבָטִים שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם שׁוֹמְרוֹן שֶׁנִּקְרֵאת &quot;{{ב|אָהֳלָה|כך במשל ב[[ביאור:יחזקאל כג|יחזקאל כג]] על שתי נשים הנקראות 'אָהֳלָה וְאָהֳלִיבָה', כאשר הנמשל מופיע שם בפסוק ד: &quot;שֹׁמְרוֹן אׇהֳלָה וִירוּשָׁלַ͏ִם אׇהֳלִיבָה&quot;}}&quot;, {{ב|שֶׁגָּלוּ|המילה &quot;וַיִּתְגַּל&quot; בפסוקינו מרמזת לגלות}} עַל עִסְקֵי הַיַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר {{קטן|([[עמוס ו ו|עמוס ו, ו]])}}: &quot;{{ב|הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן|וכך אכן משתמע מההקשר בפרק: &quot;הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן... הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן... וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים, וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים&quot;.}}&quot;.{{הערה|[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית ט יח]]: כתיב אהלה. אמר ר׳ יהודה ב״ר סימון בשם ר׳ חנינא בשם ר׳ שמואל בר יצחק: נתן גלות לעשרת השבטים, שנאמר: &quot;שֹׁמְרוֹן אׇהֳלָה&quot; {{קטן|([[יחזקאל כג ד]])}} }}
{{נוסח|{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיִּתְגַּל}}לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל.|זילברמן=דיבור זה חסר}}&lt;קטע סוף=כא/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כב}}
&lt;קטע התחלה=כב/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כב|דיבור=וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן}}יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: כְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְאָבִיו. לְכָךְ הוּזְכַּר עַל הַדָּבָר וְנִתְקַלֵּל.{{הערה|[[בראשית רבה לו ז]]: חם חטא וכנען נתקלל - אתמהא! רבי יהודה ורבי נחמיה - ר' יהודה אומר: לפי שכתוב: ויברך אלהים את נח ואת בניו, ואין קללה הוה במקום ברכה {{קטן|(בני נח נתברכו ולכן לא יכל נח לקלל את בנו, אלא רק את נכדו)}}, לפיכך &quot;ויאמר ארור כנען&quot;. רבי נחמיה אמר: כנען ראה והגיד להם, לפיכך תולין את הקללה במקולל.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיַּרְא אֵת עֶרְוַת אָבִיו}}יֵשׁ אוֹמְרִים {{ב|סֵרְסוֹ|רש&quot;י לא פירש שרק ראה, כדי להצדיק את הקללה, וכדי להסביר מדוע נכתב בהמשך: &quot;וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר '''עָשָׂה''' לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן&quot;}}, וְיֵשׁ אוֹמְרִים {{ב|{{נוסח|רְבָעוֹ|ז=רִבְּעוֹ}}|אנס אותו}}.{{הערה|[[סנהדרין ע א]]: רב ושמואל - חד אמר סרסו וח&quot;א רבעו. מאן דאמר סרסו - מתוך שקלקלו {{ב|ברביעי|כך שלא יוכל ללדת בן רביעי}} קללו {{ב|ברביעי|את כנען, הבן הרביעי של חם}}, ומאן דאמר רבעו - גמר 'וירא' 'וירא'. כתיב הכא 'וירא חם אבי כנען את ערות אביו' וכתיב התם {{קטן|([[בראשית לד ב]])}} 'וירא אותה שכם בן חמור וגו'.}}&lt;קטע סוף=כב/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כג}}
&lt;קטע התחלה=כג/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כג|דיבור=וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת}}אֵין כְּתִיב &quot;וַיִּקְחוּ&quot; אֶלָּא &quot;וַיִּקַּח&quot;: לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ {{ב|בָנָיו|עם ישראל, צאצאי שם}} {{ב|לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית|לקבל את המצוות, ובפרט את מצות ציצית, המזכירה כאן את הבגד בו כיסו שם ויפת את נח}}. וְיֶפֶת זָכָה לִקְבוּרָה לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֶמַר {{קטן|([[יחזקאל לט יא|יחזקאל לט, יא]])}}: &quot;אֶתֵּן {{ב|לְגוֹג|&quot;בְּנֵי יֶפֶת: גֹּמֶר וּמָגוֹג&quot; - בפרק הבא {{קטן|(וראו גם &quot;גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג&quot; ב[[יחזקאל לח ב]])}} }} מָקוֹם שָׁם קֶבֶר&quot;. וְחָם שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו, נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ: &quot;כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים, עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפֵי שֵׁת וגו' &quot; {{קטן|([[ישעיהו כ ד|ישעיהו כ, ד]])}}.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּפְנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית}}לָמָּה נֶאֱמַר {{ב|פַּעַם שְׁנִיָּיה|הרי כבר נכתב בתחילת הפסוק &quot;וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית&quot;}}? מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ וְהוּצְרְכוּ {{ב|לַהֲפוֹךְ עַצְמָם|לסובב את גופם לכיוון נח}} לְכַסּוֹתוֹ, {{ב|הָפְכוּ פְּנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית|סובבו את הצואר כך שהסתכלו אחורה, למרות שהגוף שלהם היה לכיוונו של נח}}.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כד}}
&lt;קטע התחלה=כד/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כד|דיבור=בְּנוֹ הַקָּטָן}}הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ: &quot;הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם&quot; {{קטן|([[ירמיהו מט טו|ירמיהו מט, טו]])}}.{{הערה|[[בראשית רבה לו ז]]: &quot;בנו הקטן - בנו הפסול, הה&quot;ד {{קטן|([[מלכים א ח סד]])}}: כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת... קָטֹן מֵהָכִיל וגו' &quot; -{{ש}}רש&quot;י בחר לצטט פסוק אחר בו מוזכרת המילה &quot;קָטֹן&quot; כי ממנו ניתן גם לראות שיש בכך גם משמעות של בזוי.}}
&lt;קטע סוף=כד/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כה}}
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כה|דיבור=אָרוּר כְּנָעַן}}אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי {{ב|שֶׁלֹּא אוֹלִיד|כיוון שחם סירס את נח {{קטן|(לפי אחת מהדעות שהביא רש&quot;י בפסוק כב)}}}} בֵּן רְבִיעִי אַחֵר לְשַׁמְּשֵׁנִי, {{ב|אָרוּר בִּנְךָ רְבִיעִי|כאן עונה רש&quot;י על אחת השאלות הקשות בסיפור: מדוע נח מקלל את כנען, בזמן שחם הוא זה שחטא?}} לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶת זַרְעָם שֶׁל {{ב|אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים|שם ויפת}}, שֶׁהֻטַּל {{ב|עֲלֵיהֶם|על כל ילדיו ונכדיו של נח}} {{ב|טוֹרַח עֲבוֹדָתִי מֵעַתָּה|הצורך לטפל בי כשאהיה זקן, כיוון שבגללך, מעכשיו, לא אוכל להוליד בן רביעי שיעזור לי לעת זקנתי}}.{{הערה|[[בראשית רבה לו ז]]: אמר רבי ברכיה: הרבה צער נצטער נח בתיבה, שלא היה לו בן קטן שישמשנו. אמר: לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני. כיון שעשה לו חם אותו מעשה, אמר: אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו, שהן עבדים לי.}}
{{ש}}
וּמָה רָאָה חָם שֶׁסֵּרְסוֹ? אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: אָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לוֹ, {{ב|וְהָרַג זֶה אֶת זֶה|קין הרג את הבל}} בִּשְׁבִיל יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם, וְאָבִינוּ יֵשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ בָּנִים וְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בֵּן רְבִיעִי!{{הערה|&quot;רבי הונא בשם רבי יוסף אמר: לו אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך.&quot; {{קטן|(שם)}}, וכן ב[[סנהדרין ע א]] שהובא בהערה על פסוק כב.}}
&lt;קטע סוף=כה/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כו}}
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כו|דיבור=בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם}}שֶׁעָתִיד לִשְׁמוֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וִיהִי|פיסוק אחר={{רווח קשיח}}}}לָהֶם {{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=כְנַעַן|שורה חדשה=לא|פיסוק אחר={{רווח קשיח}}}}{{ב|לְמַס עוֹבֵד|שישלמו להם מיסים {{קטן|(כמו שמופיע למשל ב[[יהושע טז י]]: &quot;וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד&quot;)}}}}.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|ט|כז}}
&lt;קטע התחלה=כז/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=ט|פסוק=כז|דיבור=יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת}}מְתֻרְגָּם &quot;יַפְתֵּי&quot;: {{ב|יַרְחִיב|וב[[דברים יב כ]] את הפסוק &quot;כִּי '''יַרְחִיב''' ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ&quot; מתרגם אונקלוס: &quot;אֲרֵי '''יַפְתֵּי''' ה' אֱלָהָךְ יָת תְּחוּמָךְ&quot;}}.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם}}יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. 
{{ש}}
וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים {{קטן|([[יומא י א|יומא י' ע&quot;א]])}}: אַף עַל פִּי שֶׁ&quot;יַּפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת&quot;, שֶׁבָּנָה כּוֹרֶשׁ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי יֶפֶת {{ב|בַּיִת שֵׁנִי|את בית המקדש השני - שהיה יפה במיוחד (בהמשך, בימי הורדוס) - &quot;יַּפְתְּ&quot; במשמעות של יופי}} – לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה. וְהֵיכָן שָׁרְתָה? {{ב|בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן|&quot;וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם&quot; פירושו: ה' ישכון באוהל שיבנו לו צאצאי שם}} שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה, שֶׁהָיָה מִבְּנֵי שֵׁם.{{הערה|[[יומא ט ב]]: א&quot;נ סליקו כולהו {{קטן|(גם אם היו עולים כולם)}} בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני, דכתיב {{קטן|(בראשית ט, כז)}} יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. אף על גב דיפת אלהים ליפת אין השכינה שורה אלא באהלי שם. ופרסאי {{קטן|(הפרסים שהרשו לבנות את בית המקדש השני)}} מנא לן דמיפת קאתו? דכתיב {{קטן|([[בראשית י ב]])}} {{צ|בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס}}... תירס זו פרס.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ}}אַף מִשֶּׁיִּגְלוּ בְּנֵי שֵׁם, יִמָּכְרוּ לָהֶם עֲבָדִים מִבְּנֵי כְנַעַן.&lt;קטע סוף=כז/&gt;&lt;קטע סוף=בראשית ט/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
==הערות==
&lt;references/&gt;


{{סרגל ניווט בביאור|רש&amp;quot;י|בראשית|בראשית ח|ט|בראשית י}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:בראשית ט]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>7pfwfaf1admxatfv1ycccd0k65mycfr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:רש&quot;י בראשית י</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1736018</id>
    <revision>
      <id>3102337</id>
      <parentid>2987019</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:53:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ori229</username>
        <id>476</id>
      </contributor>
      <comment>קצת שיפורים והשלמת מקורות</comment>
      <origin>3102337</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16009" sha1="etxv1379415p0qe1r74am15gpqv3rzc" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט בביאור|רש&amp;quot;י|בראשית|בראשית ט|י|בראשית יא}}
{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=בראשית י/&gt;{{צ-ברשי|בראשית|י|ב}}
&lt;קטע התחלה=ב/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=ב|דיבור=וְתִירָס}}זוֹ פָּרָס. {{הערה|[[בראשית רבה לז א]]: תירס רבי סימון אמר זו פרס.{{ש}}ראו גם מקור בהערה לרש&quot;י [[ביאור:רש&quot;י_בראשית_ט#כז|בפרק הקודם, פסוק כז]].}}&lt;קטע סוף=ב/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|ח}}
&lt;קטע התחלה=ח/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=ח|דיבור=לִהְיוֹת גִּבּוֹר}}{{ב|לְהַמְרִיד|דרשה על בסיס שמו, &quot;נִמְרֹד&quot;}} כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא {{ב|בַּעֲצַת|&quot;הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם&quot; כפי שמסופר [[ביאור:בראשית יא|בפרק הבא]].{{ש}}הדור של מגדל בבל מכונה &quot;דור הפלגה&quot; על פי הפסוק בסוף הפרק: &quot;כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ&quot;.{{ש}}ראו גם רש&quot;י לפסוק יא.}} דּוֹר {{נוסח|הַפַּלָּגָה|ז=הַפְלָגָה}}.{{הערה|[[בראשית רבה כג ז]]: ״אז הוחל״ - אמר רבי סימון: בשלושה מקומות נאמר בלשון הזה (בשורש ח.ל.ל) לשון מרד (לשון עשיית חולין ומרידה בה'):{{ש}}
א. &quot;אז הוחל לקרוא בשם ה'&quot; (בימי אנוש, אז התחילו לעבוד עבודה זרה).{{ש}}
ב. &quot;ויהי כי החל האדם (לרוב על פני האדמה)&quot; (בדור המבול).{{ש}}
ג. &quot;הוא החל להיות גבור בארץ&quot; (נאמר על נמרוד, שהמריד את העולם נגד ה').{{ש}}
{{ש}}
איתיבון (הקשו לו חכמים): והכתיב (והרי כתוב מקום רביעי באותו לשון, אצל דור הפלגה ובוני מגדל בבל): &quot;וזה החלם לעשות&quot;?{{ש}}
אמר להם (רבי סימון): קיפח (הכה הקב&quot;ה) על ראשו של נמרוד ואמר: זה המורדן עלי (כלומר, הפסוק על מגדל בבל שייך לאותו מרד של נמרוד, שהוא היה יוזם המרד, ולכן זה נחשב לאותו עניין ולא למקום נוסף).}}
&lt;קטע סוף=ח/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|ט}}
&lt;קטע התחלה=ט/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=ט|דיבור=גִּבּוֹר צַיִד}}צָד דַּעְתָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת בְּפִיו, וּמַטְעָן לִמְרוֹד בַּמָּקוֹם.{{הערה|[[בראשית רבה לז ב]]: ...הה&quot;ד &quot;עַל כֵּן יֵאָמַר '''נמרוד''' גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;'''כְּ'''נִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד&quot; - מה זה צד את הבריות בפיהם...}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לִפְנֵי ה'}}{{ב|מִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיטוֹ עַל פָּנָיו|לרוב הביטוי &quot;לפני ה'&quot; נאמר באופן חיובי, אך כאן רש&quot;י מפרש שנימרוד חטא מתוך כוונה להכעיס את ה', ועשה זאת בגלוי, מול פני ה'}}.{{הערה|[[ספרא על ויקרא כו]]: וכן הוא אומר &quot;כנמרוד גבור ציד...&quot;, שאין תלמוד לומר &quot;לפני ה' &quot;; אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל כֵּן יֵאָמַר}}עַל כָּל אָדָם מַרְשִׁיעַ בְּעַזּוּת פָּנִים, {{ב|יוֹדֵעַ רִבּוֹנוֹ|אשר מכיר את ריבונו של עולם, ובכל זאת -}} וּמִתְכַּוֵּן לִמְרוֹד בּוֹ, יֵאָמַר: זֶה כְּנִמְרוֹד גִּבּוֹר צַיִד.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יא}}
&lt;קטע התחלה=יא/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יא|דיבור=מִן הָאָרֶץ...}}כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַשּׁוּר אֶת בָּנָיו שׁוֹמְעִין לְנִמְרוֹד, וּמוֹרְדִין בַּמָּקוֹם לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל, {{ב|יָצָא מִתּוֹכָם|התרחק מהם}}.{{הערה|[[בראשית רבה לז ד]]: מן הארץ ההיא יצא אשור - מן העצה ההיא יצא אשור, כיון שראה אותן באים לחלוק על הקב&quot;ה פנה מארצו. א&quot;ל הקב&quot;ה: את יצאתה לך מארבע, חייך שאני פורע לך ונותן לך ד': ויבן את נינוה ואת רחובות-עיר ואת כלח ואת רסן-תלתסר, ולא עשה. אלא כיון שבא ונשתתף עמהן בחורבן בית המקדש...}}
&lt;קטע סוף=יא/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יב}}
&lt;קטע התחלה=יב/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יב|דיבור=הָעִיר הַגְּדוֹלָה}}הִיא נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר {{קטן|([[יונה ג ג|יונה ג, ג]])}}: &quot;וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר '''גְּדוֹלָה''' לֵאלֹהִים&quot;.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יג}}
&lt;קטע התחלה=יג/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יג|דיבור=לְהָבִים}}שֶׁפְּנֵיהֶם {{ב|דּוֹמִים לְלַהַב|צהובים\אדומים כלהבה של אש (בדומה ל&quot;פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם&quot; ב[[ישעיהו יג ח]] ור' רש&quot;י שם)}}.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יד}}
&lt;קטע התחלה=יד/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יד|דיבור={{נוסח|וְאֶת|ז=חסר}} פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלוּחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים}}מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ, שֶׁהָיוּ פַּתְרֻסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ, וְיָצְאוּ מֵהֶם פְּלִשְׁתִּים.{{הערה|[[בראשית רבה לז ה]]: אמר רבי אבא בר כהנא: פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הוטליסון (היו מקימים יריד מסחר או שוק משותף), היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו, ואלו מגנבין נשותיהן של אלו (היו נואפים ומזנים עם נשות השבט האחר בימי היריד).
מה יצא מהן (מממזרות זו)? פלשתים – גבורים (אנשי מידות וענקים), כפתורים – ננסים (אנשים קצרי קומה).}}&lt;קטע סוף=יד/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יח}}
&lt;קטע התחלה=יח/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יח|דיבור=וְאַחַר נָפֹצוּ}}מֵאֵלֶּה נָפוֹצוּ מִשְׁפָּחוֹת הַרְבֵּה.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|יט}}
&lt;קטע התחלה=יט/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=יט|דיבור=גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי}}{{ב|סוֹף אַרְצוֹ|פינות השטח שלו (ולא הקו המקיף את כל השטח, שהרי הוזכרו רק מעט נקודות ציון)}}. כָּל &quot;גְּבוּל&quot; לְשׁוֹן סוֹף וְקָצֶה.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֹּאֲכָה}}{{ב|שֵׁם דָּבָר|שם עצם}}. וְלִי נִרְאֶה: כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'גְּבוּל זֶה מַגִּיעַ {{ב|עַד אֲשֶׁר תָּבֹא|תלך בכיוון זה, עד בואך, עד הגעתךָ}} {{נוסח|לְמָקוֹם|לִגְבוּל}} פְּלוֹנִי'.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|כ}}
&lt;קטע התחלה=כ/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=כ|דיבור=לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם}}אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ לִלְשׁוֹנוֹת וַאֲרָצוֹת, כֻּלָּם בְּנֵי חָם הֵם.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|כא}}
&lt;קטע התחלה=כא/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=כא|דיבור=אֲבִי כָל בְּנֵי עֵבֶר|פיסוק אחר={{רווח קשיח}}}}הַנָּהָר, {{ב|הָיָה שֵׁם|שֵׁם היה האבא של כל בני עבר הנהר (נהר פרת). רש&quot;י הוסיף את המילה &quot;הַנָּהָר&quot; שלא מופיעה בפסוק, כי אפשר היה גם לפרש שמדובר על עֵבֶר נינו של שֵׁם (עֵבֶר בן שֶׁלַח בן אַרְפַּכְשַׁד בן שֵׁם). ר' גם [[יהושע כד ב]]: &quot;בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם&quot;}}.
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל}}אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֶפֶת הַגָּדוֹל אִם שֵׁם? {{ב|כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר|על פי הכתוב בפסוק}} &quot;שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה... שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל&quot; {{קטן|(להלן [[בראשית יא י|יא, י]])}} הֱוֵי אוֹמֵר יֶפֶת הַגָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה נֹחַ כְּשֶׁהִתְחִיל לְהוֹלִיד, וְהַמַּבּוּל הָיָה בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, נִמְצָא שֶׁהַגָּדוֹל בְּבָנָיו הָיָה בֶּן מֵאָה שָׁנָה. וְשֵׁם לֹא הִגִּיעַ לְמֵאָה עַד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.{{הערה|[[בראשית רבה לז ז]].{{ש}}להלן הוכחת רש&quot;י במילים אחרות:{{ש}}'''הנתונים''': נח התחיל להוליד בגיל 500. המבול קרה כשהיה בן 600. כלומר, הבן הבכור היה בן 100 בזמן המבול.{{ש}}התורה מעידה ששם היה בן 100 רק שנתיים אחרי המבול.{{ש}}'''המסקנה''': אם שם היה בן 98 בזמן המבול, ויש אח שהיה בן 100 (הבכור של נח), הרי שזהו יפת. לכן: יפת הוא הגדול.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֲחִי יֶפֶת}}וְלֹא אֲחִי חָם? שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם כִּבְּדוּ אֶת אֲבִיהֶם, {{ב|וְזֶה|בניגוד לחָם ש-}} בִּזָּהוּ.{{הערה|[[תרגום ירושלמי (יונתן)/ספר בראשית/י|תרגום ירושלמי על בראשית י]]: אָחוֹי דְיֶפֶת רַבָּא בִּדְחַלְתָּא דַיְיָ (אחיו של יפת הגדול ביראת ה׳)}}
{| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;text-align:center;font-size:80%&quot;
! האירוע !! גיל נח !! גיל יפת (הבכור) !! גיל שם 
|-
| תחילת הולדה || 500 || 0 || - 
|-
| הולדת שם || 502 || 2 || 0 
|-
| המבול || 600 || 100 || 98 
|-
| שנתיים אחר המבול || 602 || 102 || 100 
|}
&lt;קטע סוף=כא/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|כה}}
&lt;קטע התחלה=כה/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=כה|דיבור=נִפְלְגָה}}נִתְבַּלְבְּלוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְנָפוֹצוּ מִן הַבִּקְעָה, וְנִתְפַּלְּגוּ בְּכָל הָעוֹלָם. לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה עֵבֶר נָבִיא, שֶׁקָּרָא שֵׁם בְּנוֹ עַל שֵׁם הֶעָתִיד.
{{ש}}
וְשָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם {{קטן|([[סדר עולם רבא פרק א]])}} שֶׁבְּסוֹף יָמָיו נִתְפַּלְּגוּ, שֶׁאִם תֹּאמַר בִּתְחִלַּת יָמָיו, הֲרֵי יָקְטָן אָחִיו צָעִיר מִמֶּנּוּ וְהוֹלִיד כַּמָּה מִשְׁפָּחוֹת קוֹדֶם לָכֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וְיָקְטָן יָלַד...&quot; {{קטן|(להלן [[בראשית י כו|פסוק כו]])}}, {{ב|וְאַחַר כָּךְ|ורק לאחר שסופר שאחיו הקטן ילד ילדים רבים מופיע סיפור מגדל בבל}}: &quot;וַיְהִי כָל הָאָרֶץ...&quot; {{קטן|(להלן [[בראשית יא א|יא, א]])}}. וְאִם תֹּאמַר בְּאֶמְצַע יָמָיו? {{ב|לֹא בָא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ|הפסוקים לא אומרים דבר מעורפל (כגון: הארץ נתפלגה בשלב מסויים במהלך תקופת חייו של פלג - 239 שנה) אלא מדויק (בדיוק בשנת מותו)}}, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּשְׁנַת מוֹת פֶּלֶג נִתְפַּלְּגוּ.{{הערה|[[ילקוט שמעוני על בראשית י]]: &quot;אמר רבי יוסי: נביא גדול היה עבר, שקרא את שם בנו פלג ברוח הקודש, שנאמר: כי בימיו נפלגה הארץ. אם תאמר בתחילת ימיו, והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד משפחות הרבה ונתפלגו. ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש; אלא בסוף ימיו. אברהם אבינו היה בההפלגה בן מ&quot;ח שנים&quot;. וכן ב[[סדר עולם רבא פרק א]]: &quot;אבינו אברהם היה בפלגה בן מ&quot;ח שנה. אמר רבי יוסי: נביא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש, שנאמר (בראשית י כה): &quot;כי בימיו נפלגה הארץ וגו'&quot;. אם בתחילת ימיו, והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד י&quot;ג משפחות ונתפלגו. ואם תאמר באמצע ימיו, והלא לא באה לסתום אלא לפרש. הא אינו אומר כי בימיו נפלגה אלא בסוף ימיו.&quot;{{ש}}פלג מת בשנת 1996 לבריאת העולם (ר' [[C:File:Generations from Noah to Moses - Hebrew.png|תרשים]]). אברהם נולד בשנת 1948 כך שבשנת 1996 היה אברהם בן 48, ולפי סדר עולם רבא שהובא לעיל: &quot;אברהם היה בפלגה בן מ&quot;ח שנה&quot;.}}
&lt;קטע סוף=כה/&gt;

{{צ-ברשי|בראשית|י|כו}}
&lt;קטע התחלה=כו/&gt;
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=בראשית|פרק=י|פסוק=כו|דיבור=וְיָקְטָן}}שֶׁהָיָה עָנָיו וּמַקְטִין עַצְמוֹ, לְכָךְ זָכָה לְהַעֲמִיד כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ.{{הערה|[[בראשית רבה לז ז]]: למה נקרא שמו יקטן? שהיה מקטין את עצמו ואת עסקיו. ומה זכה? זכה להעמיד י&quot;ג משפחות. ומה אם הקטן שהוא מקטין עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה.}}
{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חֲצַרְמָוֶת}}{{ב|עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ|קרא לבנו על שם המקום בו גר}} - דִּבְרֵי אַגָּדָה.{{הערה|[[בראשית רבה לז ח]]: רבי הונא אמר: מקום הוא ששמו 'חצר מות' שהן אוכלים {{ב|כרישים|שם של ירק}} ולובשים {{ב|כלי פפייר|בגדי עשבים}} {{ב|ומצפים|מקווים (מרוב עוני)}} למיתה בכל יום.}}&lt;קטע סוף=כו/&gt;&lt;קטע סוף=בראשית י/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
==הערות שוליים==
&lt;references/&gt;

{{סרגל ניווט בביאור|רש&amp;quot;י|בראשית|בראשית ט|י|בראשית יא}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:בראשית י]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>etxv1379415p0qe1r74am15gpqv3rzc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/245</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1738796</id>
    <revision>
      <id>3102368</id>
      <parentid>2998596</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T07:52:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102368</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4129" sha1="kpr0q3yena7xspauailw8sayuzsjdsv" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫בבל וארץ ישראל

פרק י״א.

&lt;קטע התחלה=פרק יא/&gt;
ראשי תלמידי ר' עקיבא בבבל.

בראשית ימי השמד ברחו ראשי תלמידי ר׳ עקיבא לבבל.

כבר הובאו לנו דברי הגמ' ב[[סנהדרין יד א|סנהדרין ד' י״ד]]:

״אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור׳ יהודה בן בבא
שמו וכו' שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל הסומך יהרג
וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה
ר' יהודה בן בבא הלך וישב לו וכו' בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים
ואלו הן ר׳ מאיר ור' יהודה ור' שמעון ור׳ יוסי ור׳ אלעזר בן שמוע ורב אויא
מוסיף אף ר' נחמי׳ כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להם '''בניי רוצו''' וכו'.&quot;

ודברי ר׳ יהודה בן בבא ״בניי רוצו״ אינם כי ילכו ממקום ההוא לבד,
כי הדכר הזה שלא יהיו זקנים סמוכים בישראל הי׳ אצלם מהדברים היותר
גדולים, עד כי לא נמצא גזרה מחודדת באופנים כאלה כבהגזרה הזאת ״כל הסומך
יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו״.

ותלמידי ר׳ עקיבא עברו זה גם בהמון יחד ״ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי
ור׳ שמעון, ור׳ אלעזר בן שמוע, וגם ר' נחמי׳״.

ואין ספק שחופש אחריהם גם בכל המחבואים אשר יכלו להסתר שמה,
ולא הי׳ אפשר להם להשאר בגבול רומא.

ור׳ שמעון בן יוחאי בעת טובה בימי אנטונינוס פיוס הוצרך להסתר במערה,
ועליהם כולם לא נמצא שישבו במערה.

אבל נמלטו מכל גבול רומא לבבל.

ואם כי זכרונות בהימים ההם כמעט שלא נמצא כלל, לפי שבימים ההם
בטלו לא לבד המתיבתות כי אם גם סדרי הקהלות והערים, בכל זה נשאר לפנינו
זכוןן הדבר כי היו בימים ההם גם בנציבין אצל ר׳ יהודה בן בתירא.

וב[[ירושלמי סנהדרין ח ו|ירושלמי סנהדרין פרק בן סורר הלכה ו׳]] נאמר:

״אמר ר׳ יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלים שלשה הן שאם בקשו
למחול מוחלין ואלו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין וכו׳
'''וכשבאתי אצל ר׳ יהודה בן בתירא לנציבין''' על שנים הודה
לי ועל אחד לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי שלא ירבו מחלוקת בישראל.״

וזה עצמו בא בבבלי [[סוטה כה א|סוטה כ&quot;ה]] בלשון הזה:

״ת&quot;ש דאמר ר׳ יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל
על קינויו קינויו מחול וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו ובן סורר ומורה
שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו '''וכשבאתי אצל חביריי שבדרום'''
על שניים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבו מחלוקת בישראל.״

וכן הוא בבבלי גם ב[[סנהדרין פח א|סנהדרין ד׳ פ״ח]].

וחבירי שבדרום הנם ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור־ שמעון ור׳ יוסי ור׳ אלעזר בן
שמוע כמו שהוא ב[[יבמות סב ב|יבמות ד׳ ס&quot;ב]]: ״והי׳ העולם שמם עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו
שבדרום ושנאה להם ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע.&quot;
&lt;קטע סוף=פרק יא/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>kpr0q3yena7xspauailw8sayuzsjdsv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שמעו והאזינו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738833</id>
    <revision>
      <id>3102344</id>
      <parentid>3026020</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:21:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3102344</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2521" sha1="9isc0d7n8rcwf02548olg8grrc1xf3c" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
{{פיוט|
| שם= שמעו והאזינו
| תמונה =
| כתובית תמונה = 
| סוג = [[:קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה|רשות]]
| תת-סוג =
| מועד = שבת 'שמעו'{{הערה|כלומר שבת שניה אחר י&quot;ז בתמוז, בה קוראים להפטרה {{צ|[[ירמיהו ב #ב ד|שמעו דבר ה' בית יעקב]]}}.}}
| מחבר = ר' שמואל
| מיוחס ל = 
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = שמואל
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|ש-1792}}
| מנהגים = נאמר בקהילות צפון אפריקה בליל תשעה באב לפני ערבית.{{ש}}
מקומו המקורי במחזור ספרד (וכן נדפס בדפוסים ראשונים) הוא לפני {{צ|ברוך שאמר}} בשבת שניה אחר י&quot;ז בתמוז (שבת 'שמעו'), אלא שהאחרונים התנגדו לאמירת פיוטים עצובים בשבת.
| ויקיפדיה = 
| אתר הפיוט והתפילה = 
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''שמואל'''}}

{{סי|שִׁ}}{{מודגש|מְעוּ}} וְהַאֲזִינוּ וַאֲדַבְּרָה אָנִי{{ש}}
אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי

{{סי|מַ}}ה זֶּה אֲיַחֵל עוֹד אַחַר אֲשֶׁר מוֹנַי{{ש}}
גָּבְרוּ עָלַי וְנֶאֶסְפוּ וְהִכּוּנִי

{{סי|וּ}}בְנֵי מוֹאָב וַעֲרָב שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי{{ש}}
כָּרוּ, וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת מְצָאוּנִי

&lt;includeonly&gt;[&lt;/includeonly&gt;{{סי|אִ}}ם בַּשְּׂמֹאל אֶתְמוֹל דָּחֹה דְּחִיתַנִי{{ש}}
אָנָּא יְמִין עֻזָּךְ הַיּוֹם תְּקָרְבֵנִי

{{סי|לִ}}דְבַר שְׂפָתִי אֵל תַּקְשִׁיב וְתֹאמַר {{ש}}
עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי

נַפְשָׁם לְעִיר קָדְשִׁי אַקְרִיב לְהוֹדוֹת לִי{{ש}}
יוֹם הַנְּפָשׁוֹת יַעַמְדוּ לְשָׁרְתֵנִי.&lt;includeonly&gt;]&lt;/includeonly&gt;&lt;noinclude&gt;{{ש}}
{{סוף}}

==הערות==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]]
[[קטגוריה:פיוטי שבתות תלת דפורענותא במחזור ספרד]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>9isc0d7n8rcwf02548olg8grrc1xf3c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/לוח הפיוטים/אלג'יר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738969</id>
    <revision>
      <id>3102351</id>
      <parentid>3102041</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:57:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שמיני עצרת */</comment>
      <origin>3102351</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18016" sha1="cc4e30g9iombx8lg4o1i7u0cjnhf1e7" xml:space="preserve">{{לוח הפיוטים}}

=חכמת המסכן=

{{מקורות לסידור|מקור: ספר חכמת המסכן, ליוורנו תקל&quot;ב}}

==עד פסח==

===שבת פורים===

* רשות: אל חי משוש לבי
* מחרך: כל הנשמה תהלל במליה
* נשמת: נשמת ישראל עמך לביתך משכימים
* שבח: אתה נורא אתה ומי יכילך
* קדיש: אלהים על שבח רמת
* ברכו: יחדו ייחודו יחיד ואין בלעדו
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]
* אחר תתקבל, פזמון: בשנת בוקר (פתיחה למי כמוך)
* מי כמוך: אדיר טובתך תמימה רמה

====למנחה====

* אשרי, פזמון: מרום לעמך גאלת (פתיחה למי כמוך)
* מי כמוך: אדון אשר לו תאות מלוכה
* גאולה: אם קמי לחרדתי
* ובא לציון, לקדיש: אל שמחת גילי
* זולת: אומר לצפון תני

===ד' מרחשוון פורים אדום===

* זולת: עושה נפלאות בורא נוראות
* לקדיש: אל שמחת גילי שוכן הדביר
* ברכו: השתחווי וברכי
* מסתגאב: (לפני ובא לציון, רשות למי כמוך) אמליך אל ראשון בלי תכלה
* מי כמוך: אביר יעקב חסדך הפק
* קדיש: אל יחיד ומיוחד
* ברכו: צור לבבי רב חסדים

===שקלים===

* מגן: יונה בצלמון
* פזמון: ירד צווה אז מענה
* כרוג': עדר נפוץ
* מחיה: ידך נשאת
* פזמון: יוסיף לקנות
* כרוג': ה' יחיה
* משלש: זיו כבודך
* פזמון: זבוד יה
* קיקלר: ימי פרישה וזמן קדושה
* עסטריותא: ילבש צדקה כשריון
* פזמון: יושב תהילות מאין תחילות
* סילוק: כי אתה יוצר נגוהים

===זכור===

* רשות: דורשי ומצילי
* מחרך: תרומה הרמנו
* נשמת: נשמת ידועי חלאים
* רשות למי כמוך: מי כמוך באלים ידידים קדמוך
* מי כמוך: [[אדון חסדך בל יחדל]]
* קדיש: שיר אה&lt;!-- % --&gt; בה חדש
* ברכו: סודך לא נחקר
* מגן: את מלחמות ה'
* פזמון: יעץ הצר תחבולות
* כרוג': ירים הוד המוניו
* מחיה: מכנף הארץ
* כרוג': לפניו ילין בכי
* משלש: לוכד חכמים בערמם
* פזמון: יאמר נא ישראל
* פזמון: יושב תהילות
* סילוק: אמר אויב ארדוף כאריה

===פורים===

* ביום לפני המגילה:
* יסוד הכול אשר אין לו תחילה
* פזמון: על אודות ימי הפורים
* פזמון: קומה אלהים עזרתה לי
* מאורה: איומה נאוה ושחורה
* פזמון: זכר פורים לא יעבור
* פזמון: יום פוריא יומא דנן
* פזמון: [[קוראי מגילה]]
* פזמון: יום שאת ויתר
* פזמון: המן נלחץ

===שבת פרה===

* מגן: אספרה אל חוק
* פזמון: אלהים צמאה לך נפש גולים
* כרוג': ישראל יושיע אל
* מחיה: טהור עינים בצוותו
* כרוג': הפרה עוד יגל אל
* משלש: פדות שלח מראש
* פזמון: יושב תהלות
* סילוק: אלפתנו להטהר

===שבת החודש===

* מגן: ירח למועדים
* פזמון: יה אור מסות
* כרוג': יעקב יתר צור
* מחיה: יצאת לישע
* פזמון: יודעי דעת אלהיכם
* כרוג': ה' יואל צפות
* משלש: יוסף ידו
* פזמון: יוצק יום יום לחשו
* פזמון: יושב תהלות
* סילוק: כי אתה אל עולם

===שבת הגדול===

* אזהרות:
** [[בנים שמעו לי ילדי איתני]]
** פזמון: ימינך אל נגלתה

==פסח==

===ליל פסח===

* [[ליל שמורים אותו אל חצה]]

===א' של פסח===

* רשות: יונה מעונה מה
* מחרך: כיום ולחי
* נשמת: נשמת חוגגי חג המצות
* שבח: אתה נורא אתה
* קדיש: [[האל העירה וראה]]
* מאורה: ירוחם בך
* ברכו: יבורך גואלי
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]
* אופן: יקרו להלל

===טל===

* מגן: [[שזופת שמש#מגן|שזופת שמש]]
* מחיה: [[שזופת שמש#מחיה|שלח רוחך]]
* סדר הטל:
** בטל אצור לברר וללבן
** פזמון: יום הפילי תחינתי
** גאולה: יום פדותי
** פזמון: [[שזופת שמש#לך|לך שלום גשם]]

===ב' של פסח===

* רשות: בצר פקדנוך
* מחרך: יקרו נסיך
* אופן: יושב הכרובים על כנפי שחקים
* נשמת: נשמת ישראל עמך
* קדיש: שעה ניב דל
* מאורה: יזכרו פלאך
* ברכו: שחק וכל המון זבול
* גאולה: אמרו בני אלהים
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]

===שבת חוה&quot;מ פסח===

* רשות: שאל להודות לך
* מחרך: אערוך בשבחי
* נשמת: נשמת שומרי משמרת
* שבח: אתה נורא אתה
* קדיש: ברום גלגל
* אופן: מחנות עליונים
* ברכו: צור לבבי רב חסדים
* אהבה: יונה נכספה
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]

===יום שירה===

* רשות: יקרה תהלתך
* מחרך: כל הנשמה תהלל במליה
* נשמת: נשמת ישראל עמך
* שבח: אתה נורא 
* קדיש: [[שבעה שחקים לא יכלכלוך]]
* אופן: יחיד בגאונו וחסדו
* ברכו: השתחווי וברכי
* גאולה: [[יום ליבשה]]
* יצאו בני ישראל חמושים

===אחרון של פסח===

* רשות: שורש בנו ישי
* מחרך: נגדך אשים מגמתי
* אופן: יה שכינתך
* נשמת: נשמת שזופת שמש
* קדיש: אל שמחת גילי
* מאורה: כל פה צח
* ברכו: זמירות אפצחה
* אהבה: אהבה נוססה בי
* גאולה: אני יום פדותי
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]
* גאולה: כי ימי צבאי
* זולת: תביאמו ותטעמו ותקל כובד נוגשים

==שבועות==

===א' שבועות===

* רשות: יום מעמד סיני
* מחרך: דת אלהים צלך
* מאורה: השכל והדת
* נשמת: נשמת ידידים זרע איתני
* שבח: אתה נורא אתה ומי יכילך
* קדיש: קול מהלל יגדל
* אהבה: אם תאהב דרך אמת
* ברכו: נעים שמך להודות
* זולת: אומר לצפון תני
* פזמון אחרי הקריאה: אמת עלי לספר מאמרות
* פזמון: בצר מנוסי אשימה
* רשות לאזהרות: שולמית שחרחורת
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]]
* פזמון: יום יצאה כלת עדנים
* אזהרות: [[אי זה מקום בינה]]

===ב' שבועות===

* רשות: יעירוני בשמך רעיוני
* מחרך: אל אלהים נצחי
* פזמון: בצר מנוסי אשימה
* נשמת: נשמת ישורון ממטיף
* קדיש: ה' אלהי גדלת
* מאורה: כימי הנעורים
* ברכו: עם בחרתם
* אהבה: אל בדתך האמרתנו
* גאולה: ישעך אקו בגלותי
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]
* פזמון: אמת עלי לספר מאמרות
* רשות למל&quot;ת: כמה ירדפני
* מל&quot;ת: [[בצל שדי אחסה]]
* פזמון: אלוה מתימן יבוא
* אזהרות מל&quot;ת: [[אי זה מקום בינה#מצוות לא תעשה|איסרה אתכם אמוני]]

==סוכות==

===א' של סוכות===

* רשות: יצב גבול שמם
* מחרך: שם אל אשר אין לו ערך
* אופן: מחנות עליונים
* נשמת: נשמת ישורון החוגג
* שבח: אתה נורא אתה
* קדיש: יחד קרבי
* מאורה: שאלו ידידי בעדי
* ברכו: השתחווי וברכי
* אהבה: חופף עלינו כל היום
* גאולה: יהמה לבבי
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]

===הושענות ליום א===

* [[למענך אלהינו]]
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]]
* [[אנא אל אחרון וראשון]]
* [[כהושעת ירויי היאור]]

===ב' של סוכות===

* רשות: לשובב נות בית
* מחרך: אל חי בקרבי
* נשמת: נשמת ידידים פלטת זרע איתני
* קדיש: יחד בני עליון
* ברכו: אפצחה רינה ותודה
* אופן: יעריצון אלי
* מאורה: יעלת אהבים שמחי ורוני
* אהבה: יונה איך תדמי
* גאולה: אחשוק ולא אדע מקום

===הושענות יום ב===

* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]]
* [[אנא יוצרי דרשני]]
* [[כהושעת יגיעי נשם]]

===הושענות יום ג===

* [[אנא האל הנקדש]]
* [[אנא יסד יסודות מקדשי]]
* [[כהושעת ידידים מכף מעבידים|כהושעת יפה נוף]]

===הושענות יום ד===

* [[אנא השם בכסאו]]
* [[אנא צור מושיעי]]
* [[כהושעת יקיר]]

===הושענות יום ה===

* אנא האל המיחד
* [[אנא יוצרי וקדושי]]
* [[כהושעת יקושי מלבן]]

===הושענות יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]]
* [[אנא ישר מערכי]]
* [[כהושעת ילידי אהב]]

===שבת חוה&quot;מ===

* רשות: יסוד הכל והוא בכל
* מחרך: נגדך אשים מגמתי
* נשמת: נשמת ידידים פלטת זרע איתני
* קדיש: יה לרוב חסדך
* אופן: יעריצון אלי מלכי בקדש
* ברכו: ידך אלהים יסדה
* מאורה: אל אלהים חילי
* אהבה: בעלת אוב וקסם
* [[שמחים בצאתם ובביאתם]]

===הושענות לשבת===

* אלהים אזון בטובך
* אנא הנראה בלבת
* [[כהושעת יהודה ואפרים]]

===הו&quot;ר===

* נראה שזה כמו הספרדים אבל נוסף בהקפה ד' סליחה: יום באתם לחלות
* הקפה ה': צאן מרעיתך לביתך פונות
* צריך לבדוק שוב
* סיום: נא חתמנו לחיים

==שמיני עצרת ושמחת תורה==

===שמיני עצרת===

* רשות: ידועת אמונות
* מחרך: בשם אל חי הגיון לשוננו
* אופן: אל אשר מעשיו עצומים
* נשמת: נשמת מחנות מקהלות
* קדיש: ישראל בחירי אל
* ברכו: [[שאלוני בליל נדוד]]
* אהבה: ימי קדם לבן רודם
* מאורה: יום תאוה

===תקון הגשם===

* מגן: אל חי יפתח אוצר
* מחיה: אל חי יפתח ידו
* עסטריותא: אל מעלה נשיאים
* פזמון: אל בשמים
* פזמון: אל חי יפתח אוצרות שמים
* בגשמי אורה תאיר אדמה

===שמחת תורה===

* רשות: [[שפל רוח|שפל רוח שפל ברך וקומה]]
* מחרך: מנחה טהורה
* נשמת להקת עם אל
* ברכו: אל פעליו גברו
* מאורה: [[אמרות האל טהורות]]
* אהבה: נודע בכל המון

===פזמונים על פטירת מרע&quot;ה===

* יצורי כצל כולם
* למי נתן צור מתן
* [[אשריך הר העברים]]
* אז איש עניו כשעלה אל הר העברים
* קול מבשר: [[אבי עד חש לתארך|אבי עד חש לטהרך]]
* גאולה: אסכלה נדודי
* פזמון: [[צעקה יוכבד]]

=מחזור קטן=

{{מקורות לסידור|על פי: ספר מחזור קטן לימים נוראים כמנהג ק&quot;ק ארגיל יע&quot;א, ליוורנו תרמ&quot;א}}

==ראש השנה==

===שחרית יום א'===

* פתיחה: אקום לשורר
* בקשה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]]
* רשות: [[יעלה ויבוא אצלך זכרון]]
* מחרך: [[רעה בשבטך]]
* נשמת: [[נשמת ידידי עליון]]
* אופן: [[ידי רשים]]
* זולת: [[אלהי מעשיו מה נפלאים]]
* מגן: [[אתה כוננת מישרים/מגן|אתה כוננת מישרים]]
* פזמון: [[ירצה צור אין כערכו]]
* כרוג': יחזו פנימו
* מחיה: [[אתה כוננת מישרים/מחיה|מגדל עז שם ה']]
* פזמון: לבית ישראל יחיש ישועתו
* פזמון (לשבת): שני ימים מקוימים
* כרוג': ישראל להשית
* משלש: למשפט כונן כסאו
* פזמון: [[יעלו לאלף ולרבבה]]
* ה' מלך: אדירי ישורון יברכו בקול
* סלוק: [[אתה כוננת מישרים/סילוק|יראי ה' הללוהו]]

===שחרית יום ב'===

* פתיחה: סמר גבי צור משגבי
* בקשה: [[אדני נגדך כל תאותי]]
* רשות: [[שואף כמו עבד]]
* מחרך: [[מי יתנני עבד אלוה עשני]]
* נשמת: נשמת יראיך
* אופן: [[יה שמך ארוממך]]
* זולת: שב מן הפסילים
* רשות למגן: וארץ אתנפל
* פזמון: יחיד אלהי אמן
* מגן: אב המון גוים
* פזמון: יום לריב תעמוד
* כרוג': יאזין צורי
* מחיה: איתן אוהבך
* פזמון: ה' אלהיכם לכל קוראיו עונה
* כרוג': יחיה צבאיו אל דעות
* משלש: אהוב מבטן
* עקידה קטנה: [[עת שערי רצון - אני מזכיר היום]]
* ה' מלך: מלאכי צבא מעלה ירננו בקול
* סלוק: יאתה לך יקר תפארת המלוכה

==יום כיפור==

* בקשה: [[לך אלי תשוקתי]]
* בקשה: [[שמע קולי]]
* מסתגאב: [[ברכי אצולה]]
* מסתגאב: אוילים מדרך פשעם

===סליחות ליל כיפור===

* פזמון: לך ה' הצדקה זאת אשיב אל לבי
* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]]
* סליחה: בליל עשור להתכפר
* סליחה: [[משתחוים להדרת קודש]]
* תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]]
* [[רחמנא אידכר לן]]
* [[כי אנו עמך|כי אנחנו עמך]]
* מי אל כמוך: אשמינו תבלע

===בקשות לחזרה===

* שחרית: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה
* מוסף: ה' בצר פקדוך
* מנחה: ה' אשר עמדתי לפניו
* נעילה: ה' חסדו יצוה

===שחרית===

* פזמון לברוך שאמר: ברוך אשר אשש דוק וחוג
* פתיחה: סלח רשעתי
* בקשה: שעה שוועי
* רשות: אקום להודות לך
* נשמת: נשמת אסירי עוונות
* אופן: התעוררו תמהים
* מאורה: אעמוד במשמר מנעמי
* אהבה: אסירי תקותם
* זולת: אחלה פניך באימתה
* כרוג': אמרים עמכם קחו
* רשות למגן: מארץ שפלנו
* מגן: אזרח רענן
* פזמון: מדמי הלבבות
* כרוג': מחבש עצבות שרידי פאות
* מחיה: אלוה פקד גפן פוריה
* פזמון: חרדים לבית תפלתם
* כרוג': מרפא יהיה דבר פי ועניניו
* משלש: תם אהל צדק
* עסטריותא: את חטאי נכח פני שמתי
* (רהיט): החרשים שמעו
* פזמון: כל מעשה ה' מאד נורא הוא
* פזמון: מרום וקדוש שעה
* ה' מלך: בטרם אמון
* סלוק: האל הנקרא ממערב וממזרח

====סליחות לשחרית====

* סליחה: [[שופט כל הארץ]]
* סליחה: [[יה איום זכור היום|יה איום]]
* רהוטה: אמצה ממנו אשמתנו
* מי אל כמוך: אשמנו תבלע

===מוסף===
* מגן: אלהים למשפטיך עמדנו היום
* פזמון: נאור מקור חיים
* כרוג': משמים עוונימו
* מחיה: אילת אהבים
* פזמון: יוספים שנית לעמוד
* כרוג': מקשיב מענה
* משלש: תמהים מחובם
* תוכחה: ימי האדם צבא
* (רהיט): אנא אדון עולם
* פזמון: [[ישן אל תרדם]]
* סלוק: אתה אלהי האלהים

====סדר עבודה====

* רשות: [[אערוך מדברי דתי]]
* עבודה: [[אל אלהי אבותיכם האמירכם זרע אמוני]]
* [[שנת אורה שנת ברכה]]
* [[כמראה השמש באדר וזוהר]]
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]]
* [[אין לנו לא אשם ולא אשים]]

====סליחות למוסף====

* [[ישראל עבדיך]]
* מסתגאב: אומר אני מעשי למלך
* רהוטה: אדני חזקי ארחמך
* מי אל כמוך: אתה אמרת אבקש אובדים

===מנחה===

* תוכחה: [[בן אדמה]]
* פזמון: אשם זע מזדונהו
* פזמון: [[יה שמע אביוניך]]
* מגן: אנושי לב כארי
* כרוג': ישע יעטרהו
* מחיה: מפרי שפתיו
* כרוג': קדש תפארתנו
* משלש: אתיתי מתחנן
* תוכחה: [[שוכני בתי חמר]]
* פזמון: מושכי עול עוונים
* היום יוודע
* סילוק: אדיר אשר עולם בראת

====סליחות למנחה====

* יה אשר אשפוך לפניו
* קראתי מצרה
* מי אל כמוך: [[אדיר ונאור]]

===נעילה===

* רשות לאשרי: [[מלכי עולם בורא]]
* מגן: אדון היושב על חוג הארץ
* כרוג': כחגבים נחשבו
* מחיה: בבכי יונת אלם
* כרוג': ענך בחמלתו
* משלש: אילי הצדק
* תוכחה: [[מצעק מעלות שחר]]
* אדירי ישורון יברכו בקול
* סילוק: [[אנשי חסד הנושאים קולם]]

====סליחות לנעילה====

* [[בנשף קדמתי]]
* [[אל נורא עלילה]]
* [[המבדיל - יצוה ה' חסדו]]</text>
      <sha1>cc4e30g9iombx8lg4o1i7u0cjnhf1e7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/לוח הפיוטים/רומניא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739281</id>
    <revision>
      <id>3102338</id>
      <parentid>3102310</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:58:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* יום ראשון של שבועות */</comment>
      <origin>3102338</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39583" sha1="o44itzry02preff3zf2nly00pftivyz" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>o44itzry02preff3zf2nly00pftivyz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102339</id>
      <parentid>3102338</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:58:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שבת חתן */</comment>
      <origin>3102339</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39601" sha1="583q9fgytp52ygeu7y8ds904za9ci30" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א אבא בשיר ערב (קדיש) וכן לקראת מקור חיים (פתיחה) (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>583q9fgytp52ygeu7y8ds904za9ci30</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102340</id>
      <parentid>3102339</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:14:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרה */</comment>
      <origin>3102340</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39625" sha1="hg7yy3jimrjpc2ncsabyc3h6esfvli1" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א [[אבוא בשיר ערב]] (קדיש) וכן [[לקראת מקור חיי|לקראת מקור חיים]] (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש אבא בשיר (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש לקראת מקור חיים (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>hg7yy3jimrjpc2ncsabyc3h6esfvli1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102341</id>
      <parentid>3102340</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:15:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* החדש */</comment>
      <origin>3102341</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39642" sha1="9p4acoehuxk5z10k5m1bygnzhcqgnnm" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א [[אבוא בשיר ערב]] (קדיש) וכן [[לקראת מקור חיי|לקראת מקור חיים]] (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[אבוא בשיר ערב]] (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[לקראת מקור חיים]] (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: לחתני מחמד עיני (888)
* פתיחה: את חתני צור קונהו (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי (889)
* קדיש: לקראת מקור חיי (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: אבוא בשיר ערב (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: שאלוני בלב נדוד רעיוני (889)
* יוצר: אדון מקדם תמים פועלו (890)
* סלוק: אל אשר לו הגדולה (891)
* אופן: קול ששון וקול שמחה (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* מי כמוך משים נתיבה במים עזים (894)
* מי כמוך אל צדקתך כהררי אל (896)
* פיוט לחתן: אל לחתני זה (897)
* רשות: מרשות האל הגדול הנישא ונעלה (897)
* פיוט לחתן: עלה נא יהודה (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: חזקו מאד התאמצו ברכים (898)

==הערות==</text>
      <sha1>9p4acoehuxk5z10k5m1bygnzhcqgnnm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102342</id>
      <parentid>3102341</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:16:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שבת חתן */</comment>
      <origin>3102342</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39747" sha1="5azq7hw4msi1l6i9fr8zzj4jwtf9497" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א [[אבוא בשיר ערב]] (קדיש) וכן [[לקראת מקור חיי|לקראת מקור חיים]] (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[אבוא בשיר ערב]] (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[לקראת מקור חיים]] (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: [[לחתני מחמד עיני]] (888)
* פתיחה: [[את חתני צור קונהו]] (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: [[אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי]] (889)
* קדיש: [[לקראת מקור חיי]] (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: [[אבוא בשיר ערב]] (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: [[שאלוני בלב נדוד רעיוני]] (889)
* יוצר: [[אדון מקדם תמים פועלו]] (890)
* סלוק: [[אל אשר לו הגדולה]] (891)
* אופן: [[קול ששון וקול שמחה (אופן)|קול ששון וקול שמחה]] (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* [[מי כמוך משים נתיבה במים עזים]] (894)
* [[מי כמוך אל צדקתך כהררי אל]] (896)
* פיוט לחתן: [[אל לחתני זה]] (897)
* רשות: [[מרשות האל הגדול הנישא ונעלה]] (897)
* פיוט לחתן: [[עלה נא יהודה]] (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: [[חזקו מאד התאמצו ברכים]] (898)

==הערות==</text>
      <sha1>5azq7hw4msi1l6i9fr8zzj4jwtf9497</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102353</id>
      <parentid>3102342</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:58:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שבת חתן */</comment>
      <origin>3102353</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39734" sha1="cjoabyna3fr4y6khm9ejk65j5lu32ed" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א [[אבוא בשיר ערב]] (קדיש) וכן [[לקראת מקור חיי|לקראת מקור חיים]] (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[אבוא בשיר ערב]] (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[לקראת מקור חיים]] (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: [[לחתני מחמד עיני]] (888)
* פתיחה: [[את חתני צור קונהו]] (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: [[אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי]] (889)
* קדיש: [[לקראת מקור חיי]] (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: [[אבוא בשיר ערב]] (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: [[שאלוני בלב נדוד]] (889)
* יוצר: [[אדון מקדם תמים פועלו]] (890)
* סלוק: [[אל אשר לו הגדולה]] (891)
* אופן: [[קול ששון וקול שמחה (אופן)|קול ששון וקול שמחה]] (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* [[מי כמוך משים נתיבה במים עזים]] (894)
* [[מי כמוך אל צדקתך כהררי אל]] (896)
* פיוט לחתן: [[אל לחתני זה]] (897)
* רשות: [[מרשות האל הגדול הנישא ונעלה]] (897)
* פיוט לחתן: [[עלה נא יהודה]] (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: [[חזקו מאד התאמצו ברכים]] (898)

==הערות==</text>
      <sha1>cjoabyna3fr4y6khm9ejk65j5lu32ed</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102355</id>
      <parentid>3102353</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T21:04:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שבת חתן */</comment>
      <origin>3102355</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="39794" sha1="tetuy994n87o475z0lgfzkphi5cjf05" xml:space="preserve">{{הור2|מפתח הפיוטים שב'''סדור תפלות השנה למנהג רומניא''', ונציה רפ&quot;ג. מפתח פיוטים לפי סוגים נדפס בסידור עצמו בעמ' 927. לשם הנוחות, הספרור המקורי שהוא באותיות ולפי דפים (2 עמודים הינם יחידה אחת), הומר לספרות לפי מספר העמודים הסידורי (כל עמוד הוא יחידה).}}
==שבת==
* [[ברוך שאמר בסימן א&quot;ב]] (58)
* להוצאת ס&quot;ת: [[אלהי הרוחות הושיעה נא#נוסח איטליה ורומניא|אלהי האלהים הושיעה נא]] (64)
* להוצאת ס&quot;ת: [[מי כמוך אומר ומקים]] (64)
* [[יגדל]] (69)
* [[אדון עולם]] (70)
* [[כל ברואי מעלה ומטה|כל ברואי]] (70)
* זמר להבדלה: [[שיר אענה|בשיר אענה]] (80)

==שבת ראש חודש==
* פתיחה: [[איומה לגוף ירדה]] (86)
* פתיחה: [[שירו לאל נבוני]] (87)
* פתיחה: [[ימים מאז הוקדשו]] (87)
* יוצר: [[אהלל למאיר תוהו ובוהו]] (87)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (88)
* יוצר: [[מה מתקו טעמי שבת]] (88)
* אופן: [[לאל נערץ בסוד קדושים]] (89)
* זולת: [[אמת אומנתי לעמוסים]] (90)
* [[מי כמוך אומר ומקים]] (90)
* [[מי כמוך ים בדברו גוזר]] (91)

==שבת חנוכה==
* פתיחה: [[בנר חנוכה אודך צור בשירי]] (102)
* {{ק|פתיחה: [[שעריך בדפקי]] (102)}}
* פתיחה: [[אלהינו לך יאתה מלוכה]] (102)
* קדיש: [[ישעך יזכירו]] (102)
* יוצר: [[איום מבראשית]] (103)
* אופן: [[שני זיתים נכרתים]] (104)
* זולת: [[אזכור מעללי יה]] (104)
* מי כמוך [[שבת וחנוכה נגשו]] (105)
* [[מי כמוך שמים כוננת]] (106)

==עשרה בטבת==
* קרובות: [[את שמועתנו מי האמין]] (110)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (112)
* סליחה: אויל יעץ (112)
* סליחה: [[אזכרה מצוק]] (112)
* סליחה: אזכור ואאנח (113)
* סליחה: אתא צרי וסמך על עירי (113)
* סליחה: חיים שאלתי (114)
* סליחה: אפסו אמונים (115)
* סליחה: איך נמכרו בנים (115)
* סליחה: איך נפלה (116)
* תחנון: [[שעה עליון לקול אביון]] (116)
* {{ק|י&quot;א תחנון [[יה למתי צפנת|יה למתי]] (117)}}
* תחנון: אלוה מכין תבל (117)
* תחנון: לדוברת יחודך (117)
* חטאנו: שקדו עם נדכא ונחבל (118)
* חטאנו: תשובי עשה אלי (118)
* וידוי: או&quot;א איך ארמון היכלך (119)

==שקלים==
* הכרזה (שבעתא): [[אשכול איווי תאות כל נפש]] (123)
* פתיחה: עדתי לאל מיחלת (125)
* פתיחה: ממחצית שקל (125)
* פתיחה: אדון עולם אשר נעלם (125)
* יוצר: אשא דעי (125)
* יוצר: אורח חיים לצדיק (126)
* אופן: לאל הברוך נעימות נותנים (127)
* אופן: אחזו אחזו אלים (128)
* אופן: מלאכים ממליכים (128)
* זולת: אקומה ולב אבינה (128)
* זולת: אדברה בצר רוחי (129)
* מי כמוך שמים נטית כיריעה (130)
* מי כמוך אל אלהי הצבאות (130)
* [[מי כמוך אופני מעוני]] (132)

==זכור==
* הכרזה (שבעתא): [[ויבא ארז ראש קצינים]] (134)
* פתיחה: [[קוראי מגילה]] (135)
* פתיחה: יום בהמן (136)
* פתיחה: יום בשם בן יאיר (136)
* {{ק|י&quot;א ברכו ידידי אל (136)}}
* יוצר: אגגי עליך בפשטו כילק (136)
* אפיקרון בתוך חלק (סילוק?) (137)
* אופן: יוצר הכל הקדים (138)
* זולת: אלו שלש מצוות (139)
* זולת: את ה' דרשתי (139)
* מי כמוך: [[מי כמוך (ריה&quot;ל)|אדון חסדך]] (140)

==צום אסתר==
* קרובות: ומרדכי ידע (147)
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (148)
* סליחה: אחות פתשגן (150)
* סליחה: את פניך ה' בבקשי (151)
* סליחה: אגגי בקש (151)
* תחנון: [[יהירים קמו]] (152)
* תחנון: יום רכב (152)
* סליחה: אגגי אז כעמד (153)
* סליחה: אליך ה' מושיב יחידים (154)
* תחנון: מזנב אז בראשית בא (154)
* תחנון: ארבה גזם וילק (155)
* סליחה: אל חצריך עמך הסתופף (155)
* תחנון: שועלים מחבלים (156)
* סליחה: אגגי שקד (157)
* סליחה: איש צר ואויב (158)
* תחנון: אז בגלותי (159)
* סליחה: אתה אלהים מתנשא (159)
* תחנון: המן נלחץ (160)
* סליחה: אגגי אשר חשב (160)
* תחנון: יום דלה ונאנחה (161)
* סליחה: חיים אשאלה ממך (161)
* חטאנו: ה' מה רבו צרי (162)

==פורים==
* אחר קריאת מגילה: [[ארור המן|ברוך ה' ברוך וברוך ה']] (170)
* קרובות: אמתך וחסדך אל תרחק (171)
* בברכת המינים: [[ויאהב אומן#אספרה אל חוק|אספרה אל חוק]] (173)
* שם: [[ויאהב אומן#אמל ורבך|אמל ורבך]] (173)
* עושה שלום: אז בקומם עלי (175)
* פתיחה למגילה: שיר אהבה חדש (176)
* פתיחה למגילה: שוררו לאל ידידים (177)

==פרה==
* הכרזה (שבעתא): [[פרה אמרה קשה]] (177)
* פתיחה: שחרית אקדמה (179)
* פתיחה: אשר יצר שחקים על אדמה (179)
* פתיחה: אשרו המוני (180)
* {{ק|וי&quot;א [[אבוא בשיר ערב]] (קדיש) וכן [[לקראת מקור חיי|לקראת מקור חיים]] (180)}}
* ברכו: ישורון צא (180)
* יוצר: אקרא יומם (181)
* אופן: אומרים קדוש (182)
* אופן: ישעך יכתירו (182)
* אופן: מחנות עליונים (182)
* זולת: אמרות ה' אמרות טהורות (183)
* מי כמוך אל אלהי הרוחות (184)
* מי כמוך שוכן בשמי קדם (185)
* מי כמוך שוכן שמי ערץ (186)

==החדש==
* הכרזה (שבעתא): [[ראשון אמצת לפרח שושנים]] (188)
* פתיחה: שעה אלי (190)
* פתיחה: אשר נקדש (190)
* פתיחה: ראשון לציון אלהיכם יבשרכם (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[אבוא בשיר ערב]] (190)}}
* פתיחה: מקבץ המוני (190)
* {{ק|י&quot;א קדיש [[לקראת מקור חיים]] (191)}}
* יוצר: אחלה פני בורא ניב ולשון (191)
* סלוק: יציאות שבת שתים (192)
* אופן: מלאכים ממליכים (192)
* אופן: שובב בירחי ראש (192)
* זולת: אז מראש הודחתי (193)
* מי כמוך אלהים בקדש חזיתיך (194)
* מי כמוך שומר עמך ישראל (195)
* מי כמוך שתים בגבורה (196)

==שבת הגדול==
* פתיחה: נדיבי עמים (199)
* קדיש: נעלה ברוב אונים (199)
* ברכו: שארית תם הטוב (200)
* {{ק|י&quot;א לברכו [[יעידון כל עבדיך]] (200)}}
* וי&quot;א ברכו: ידי אל תנו (200)
* יוצר: אלי צורי וישועתי (200)
* יוצר: [[אדיר דר מתוחים]] (201)
* אופן: לחייך בתורים (204)
* אופן: שוקיו עמודי שש (204)
* אהבה: לפליטת בן בכור (204)
* זולת: אמת ויציב דבריך הנעימים (205)
* זולת: אלכה לי ואשובה (205)
* מי כמוך אל נורא תהלות (206)
* מי כמוך אדיר אדירים חונן דל (207)
* גאולה: [[יום ליבשה]] (213)
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו אנשי הכנסת (214)
** [[אז כגולגל שעבוד הורים]] (214)

==יום ראשון של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אותו אל חצה]] (218)
* ליל הסדר: [[דיינו]] (224)
* [[אז רוב ניסים]] (232)
* עושה פלא במצרים (232)
* קול נתנה (233)
* פתיחה: שמחו איתני (233)
* פתיחה: אומר לצפון תני (234)
* פתיחה: אמרי הגיוני (234)
* פתיחה: כמה אלהי טובות גמלתני (235)
* קדיש: אחוה מפלאות (235)
* קדיש: אספר נפלאות (235)
* ברכו: [[שחי לאל]] (236)
* ברכו: שאי עין יחידתי (236)
* יוצר: [[אור ישע מאושרים]] (236)
* אופן: [[אור ישע מאושרים#אופן|ראשו כתם פז]] (239)
* זולת: [[אור ישע מאושרים#זולת|אהבוך נפש להודך]] (240)
* מי כמוך שוכן עד (241)
* {{ק|לאחר עושה פלא: י&quot;א עושה פלא כתוב בהגדה (242)}}
* תפילת טל:
** [[אוחילה לאל]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#ב|תהומות הדום לרסיסו]] (250)
** [[בדעתו אביעה חידות#רשות|ארשה ארוש רחשון]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#אאגרה בני איש|אאגרה בני איש]] (251)
** [[בדעתו אביעה חידות#תחת אילת עופר|תחת אילת עופר]] (253)
** [[בדעתו אביעה חידות#אלים ביום מחוסן|אלים ביום המחוסן]] (253)
** י&quot;א: אמונים החסודים (257)
** וי&quot;א: [[בדעתו אביעה חידות#טל תן לרצות ארצך|טל תן לרצות ארצך]] (258)

==יום שני של פסח==
* מעריב: [[ליל שמורים אור עולמו נגלה]] (259)
* פתיחה: שירו נאמני (260)
* יוצר: [[אדבר מישרים]] (261)
* סילוק: [[אדבר מישרים#סילוק|צאינה וראינה דרך מישרים]] (262)
* אופן: [[אדבר מישרים#אופן|גן נעול אוספו אראלים]] (263)
* זולת: [[אדבר מישרים#זולת|אתיית יום גאלתני]] (263)

==שביעי של פסח==
* מעריב: יה שלח אורו (272)
* פתיחה: עברו העברים בים (273)
* פתיחה: יעירוני ימי קדם (273)
* פתיחה: אשלם לאלוה חי נדרים (274)
* פתיחה: שורש בנו ישי (274)
* יוצר: [[אתה הארת]] (275)
* אופן: [[אתה הארת#אופן|ותען להם - אסר רכבו בשלישי חילו]] (276)
* זולת: אדיר אדירים ביופי לו מאדרים (276)
* זולת: אפס זולתך בקרב נחלתך (277)
* מי כמוך שמים נטית (277)

==שמיני של פסח==
* מעריב: [[ויושע ה' אום למושעות]] (282)
* פתיחה: [[אל ישראל נקראת לפנים]] (283)
* יוצר: [[אופל המוני]] (283)
* אופן: כבודו מלאכים מתנים (285)

==שבת הגדול של שבועות==
* הכרזה:
** כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם (340)
** בששה לחודש נתנו עשרת הדברות (340)
==יום ראשון של שבועות==
* מעריב: אל נגלה בסיני ונם אנכי ה' (343)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (346)
* פתיחה: אקדמך בלב נשבר עתירה ואודך (346)
* קדיש: מתוק דבר תורה (347)
* ברכו: [[יעירוני בשמך רעיוני]] (347)
* יוצר: [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים מתנות סיני]] (347)
* אופן: [[אורחות אראלים]] (348)
* זולת: ומשה עלה (349)
* תוספת: וקדוש נגלה (349)
* מי כמוך אלהי קדם מעונה (350)
* אזהרות: 
** [[אתה הנחלת]] (356)
** [[אז שש מאות]] (361)

==יום שני של שבועות==
* מעריב: [[וירד אביר יעקב]] (363)
* פתיחה: [[יום מעמד סיני]] (364)
* פתיחה: אמת עלי לספר (364)
* קדיש: ששוני רב בעמדי עם סגני (364)
* יוצר: {{ק|י&quot;א [[אילת אהבים מתנת סיני|אילת אהבים]] וי&quot;א}} אני חכמה שכנתי ערמה (365)
* אופן: בעלותו ההרה (366)
* זולת: בתקתי זרוע מבלהיך (366)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]], [[אז שש מאות]] (367)
* אזהרות: [[אזהרת ראשית]] (375)
* {{ק|וי&quot;א ביום ב' אזהרות שייסד רבי אליהו צלפי נ&quot;ע}}
{{רקע אפור}}
במהדורת של&quot;ד נדפסו גם:
* אזהרות: אברך לאל נורא{{הערה|הם האזהרות לר' אליהו צלפי שנזכרו במהד' רפ&quot;ג.}} (קמ.)
* אזהרות: מאלהים מאד נעלה אשאלה{{הערה|אזהרות לר' מנחם אגוזי על סדר [[משנה תורה לרמב&quot;ם]].}} (קמד:)
{{סוף}}

==שבעה עשר בתמוז==
* קרובות: אגן המזג אז חסר (379)
* סליחה: אמנם אלהי הרוחות (380)
* סליחה: אני לבדי נלכדתי (380)
* סליחה: אעיר יגוני עם (381)
* סליחה: איכה ראש הפסגה (381)
* סליחה: היום אמרר בבכי (282)
* תחנון: [[שעה נאסר]] (282)
* סליחה: אהה ליום אשר בו נתכה חמתך (383)
* סליחה: מדי ימים ימימה (384)
* תחנון: יום זה עריצים (384)
* סליחה: אעורר בכיי (385)
* תחנון: אוספו החצובות (385)
* סליחה: חיים יוצרי וגוחי מבטן (386)
* חטאנו: אפיקי מים נחלים (386)
* חטאנו: אהגה כיונים הגיון (387)
* חטאנו: אשקטה ואביטה במכוני (388)

==תשעה באב==
* משאגת כפירים (398)
* איכה אבי אשו בי הבעיר (398)
* אנחתי ונאלמתי (399)
* דעכו כאש קוצים נרות (400)
* קרובה: [[זכור איכה]] (401)
* [[שבת סורו מני]] (403)
* [[איכה אצת באפך]] (404)
* [[אאדה עד חוג שמים|אאדה על חוג שמים]] (405)
* אשמתנו גדלה (406)
* [[איכה תפארתי מראשותי השליכו]] (406)
* [[איכה אשפתו פתוח כקבר]] (408)
* [[איכה אלי קוננו מאליו]] (410)
* [[כי אם תועי דרך]] (411)
* [[אם תאכלנה נשים פרים]] (411)
* [[אויל כהכניס תרף בהיכל|אויל בהכניס תרף בהיכל]] (412)
* [[נבוכדנאצר אכלני הממני]] (413)
* [[איכה אהובים נאמנים]] (414)
* [[אמרתי שמעו אמונים]] (415)
* [[אתמיד בבכיה]] (416)
* [[משה אמר איכה]] (416)
* [[אוי נא לנו כי חטאנו|על ארמון כי נוטש]] (417)
* [[אם יתקע שופר בעיר]] (417)
* [[באו אדומים]] (418)
* [[איך אופל בית הלהב]] (418)
* [[שומרון קול תתן]] (419)
* [[איך חרב בכחשי רב]] (419)
* [[אלי ציון]] (420)
* [[איך נוי חטאתי השמימה]] (420)
* [[בכו אחים וגם ספדו]] (421)
* [[שמם נתיב גלגל]] (422)
* (ציונים:)
** [[לבי למואב הלא ידאב]] (422)
** [[ילל במרר שאי]] (423)
** [[ציון הלא תדעי]] (424)
** [[ציון הלא תשאלי לשלום אסירים]] (425)
* נחמות:
** [[אנכי אנכי אנחם|אנכי אנכי אנכי מנחם]] (447)
** [[תריק חנית ורומח]] (448)
** אנכי אנכי הוא מנחמכם (449)
** [[בימים ההם ובעת ההיא]] (449)
** יאמר לשכולה אתיו בניך (451)
** [[תאמץ אהל ארמונך]] (451)
** אב ינחם בנים בחביון (451)
** אהוב נא שערי ציון (452)
** תתנחם לרחם ציון (452)
** אנא רחם ציון (453)
** [[ויכון עולם על מלאתו]] (454)

==סליחות ללילי אשמורות==
* [[כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים]] (460)
* [[הביטה וראה את אנחותינו|אדון הביטה]] (462)
* [[אשמנו מכל עם]] (467)
* [[אלהינו שבשמים]] (468)
* [[אב הרחמן מלא רחמים]] (470)
* [[עשה למען שמך]] (470)
* [[עננו אבינו]] (470)
* [[כשענית לאברהם]] (471)
* [[דעני לעניי]] (471)
* [[קול יעקב קורא]] (472)
* [[מכניסי רחמים]] (472)
* [[מחי ומסי]] (472)
* [[מה נפתח ונימא]] (472)
* [[הלא אמרית ליך]] (473)
* [[הלא על כי אין אלהי בקרבי]] (473)
* [[תורתא דמרביא]] (473)
* [[מרן דבשמיא]] (473)
* [[מתרצה ברחמים]] (474)
* [[שומר ישראל]] (474)

===פתיחות===

* [[ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים]] (474)
* יה חון עמך (475)
* בלבי ורעיוני (475)
* אברכה את ה' כל ימי ושני (475)
* בלבי וברעיון (476)
* שחרים יחידתי (476)
* במה יזכה (476)

===סליחות===

* [[ברכי אצולה]] (476)
* ה' שם איום ונורא (478)
* אלהי אם מעלתי מעל (478)
* ע&quot;ס הברכה:
** '''ברוך''' אלהים הנותן עז (479)
** '''אתה''' אדיר נשגב ונורא (480)
** '''ה'''' משנאי רבו (481)
** '''אלהינו''' אדוני האדונים (482)
** '''מלך''' אליך אתחנן (482)
** '''העולם''' אל נעלם (483)
* ע&quot;ס [[תהלים קז ח]]:
** '''יודו''' אליך מיחליך (484)
** '''לה'''' מרום ונישא (484)
** '''חסדו''' אלהי ירעף (485)
** '''ונפלאותיו''' אשר פעל (485)
** '''לבני''' אמוניך הופיעה (486)
** '''אדם''' אפר יסודו (487)
* ע&quot;ס [[תהלים ג ט]]:
** '''לה'''' אמיץ כח (487)
** '''הישועה''' מני קדם (488)
** '''על''' אלהים נורא (489)
** '''עמך''' אלהים ביד מונים (490)
* גדול אדיר הנשגב (491)
* ה' אלהי הושיעני (492)
* צבאות חילי מגדולי (493)
* מעון אדיר מאז ראשון (494)
* אבאר שם אדיר (495)
* אל אביר השוכני (496)
* ע&quot;ס [[תהלים יט טו]]:
** '''יהיו''' אמרי פי והגיוני (497)
** '''לרצון''' מיחלים היום (498)
** '''אמרי''' אלהותך (498)
** '''פי''' אפתח להללך (499)
** '''והגיון''' משרתיך (499)
** '''לבי''' אעורר להגות (500)
** '''לפניך''' אודה אתודה (501)
** '''ה'''' אדונינו אשתחוה ואודה (501)
** '''צורי''' מחסי נסי ומנוסי (502)
** '''וגואלי''' אלי אתה (503)
* אליך נשאתי את עיני להאירי (503)
* [[אנשי אמונה אבדו ואין איש]] (504)
* אליך אקרא דודי אדום וצח (505)
* ע&quot;ס [[ישעיהו לח יט]]:
** '''חי''' אל אלהים לך נפשי תהים (506)
** '''חי''' שופטי מלכי וקדושי (507)
** '''הוא''' אחד ומיוחד (507)
** '''יודך''' אדיר נפלא (508)
** '''כמוני''' שפל ברך (509)
** &lt;nowiki&gt;[&lt;/nowiki&gt;[[היום מלכי מקדם|'''היום''' מלכי מקדם]] (לקמן 696)]
** '''אב''' לבנים יודיע אל אמתך (509)
** '''בנים''' אמיץ אונים (510)
** '''יודיע''' שמו הנשגב (511)
** '''אל''' אלוה אעתר (511)
** '''אמתך''' שחקים יעידו (512)
* ע&quot;ס [[תהלים ה ח]]:
** אילי מרומים… '''ואני''' (512)
** '''ברוב''' ארשת שפתי (514)
** '''חסדך''' אדיר במרום (515)
** '''אבוא''' אדרוש אל אל (517)
* אוי לי ביום צאתי (518)
* אלהים אשא נפשי אליך (518)
* ה' אילפת שמך המפורש (519)
* שמו אחד ומהולל (519)
* שמע נא צעקת עם עני (520)
* ה' אמרי האזינה (521)
* לה' אדונינו יום מיוחד (521)
* כי אקח מועד עולם ועד (522)
* אתפלל אחלה (523)
* שדי שמרה נפשי (523)
* אמנם מקדם אתה גואל (524)
* מלך אקרא בניב רטוב (525)
* הללו לדר נהורא (526)
* אין כמוך גדול בגבורה (527)
* ה' במי ידמוך המושלים (528)
* רומה אלהים והושיענו (528)
* תחנונים:
* אלהי קדם מעונה (529)
* אל נכספתי אל ביתך (529)
* [[בזכרי על משכבי]] (530)
* אנוש רימה בחייך (530)
* ישמע ה' קול תחנוני (531)
* יום להיטיב תקרא (531)
* [[יצו האל לדל שואל]] (532)
* יוושעון עבדיך (533)
* [[אביון אשר כפיו לך שוטח]] (533)
* יצרי ראשית צרי (534)
* להודות באתי (534)
* [[ממרום קול עובר]] (534)
* מתי שכל בלי תכל (535)
* שבת משושי ורבו יגוני (535)
* עת שערי רחמים לך נפתחו (536)
* מרעיד פני צורו שיחר (536)

===חטאנו===

* אשכולות בטלו ואומללנו (537)
* [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (538)
* אשחה במר שיחי (539)
* אשא בשרי בשיני (541)
* אשובה עדיך משגבי (542)
* אכין קרב וסרעפים (544)
* אבותינו חטאו ואינם (545)
* מנעי יחידה רוע פעלך (545)
* אשא אישון (547)
* אזלו בכליון וחרץ (547)
* מקדם ימים חשבתי (549)
* אליכם אקרא נמהרים (549)
* אויה לי שחטאתי (550)

===וידוי===

* אנוש אל צור מעריצך (551)
* [[שטר עלי בעדים וקנין]] (553)
* אל יסיתך נפשי (554)
* [[שוממתי ברב יגוני]] (554)
* אני הגבר בזכרי זדוני (555)
* יה נורא ואיום (556)
* [[את פני מבין צפוני]] (556)
* [[שוכני בתי חמר]] (558)
* ידום לנוגן חליל (קינה) (558)
* אם יאמר לי קוני (559)
* אומצתי אויילתי (559)
* [[רוח ובשר צמדו]] (559)
* יצרי וזדון לבי (560)
* שמעו למלי עם אמוני (561)
* אנוש בינה משפט הארץ (562)

===תפילות לעשי&quot;ת===

* אברך את ה' אשר יעצני (563)
* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]] (573)
* תפילה לרבי שלמה שרביט (584)
* [[בקשה לרב סעדיה גאון]] (595)
* [[תפילת השחר לרב סעדיה גאון|תפילה אחרת לרס&quot;ג]] (602)
* וידוי: אברכה את אדוני (607)
* בית הלוי (608)

==הכרזה של ראש השנה==
* [[אז בסכות נבוני לחשים|כך גזרו רבותינו אנשי כנסת הגדולה]] (612)
* [[אז בסכות נבוני לחשים]] (612)

==ראש השנה==
* מעריב ליל א: [[אמוני נבונים]] (615)
* פתיחה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (619)
* {{ק|וי&quot;א [[אדני נגדך כל תאותי]] וי&quot;א [[עת שערי רצון להפתח]]}}
* פתיחה: אשר נותן למלכי עם תשועה (620)
* פתיחה: [[שמע קולי]] (620)
* פתיחה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (621)
* יוצר: [[מלך אזור גבורה]] (622)
* סלוק: [[מלך עתיק ימים]] (623)
* אופן: [[כבודו אהל כהיום]] (624)
* זולת: [[מלך אמיץ ואיום]] (624)
* ליום א: מי כמוך שמים נטית בגבורה (624)
* ליום ב: מי כמוך שמים כוננת בתבונה (625)
* קדושתא לשחרית:
** מגן: [[את חיל יום פקודה#מגן|את חיל]] (626)
** מחיה: [[את חיל יום פקודה#מחיה|תאלת זו]] (627)
** משלש: [[את חיל יום פקודה#משלש|אבן חוג]] (627)
** [[את חיל יום פקודה#אדרת ממלכה|אדרת ממלכה]] (628)
** [[את חיל יום פקודה#אם אשר בצדק|אם אשר בצדק]] (629)
** [[אדירי איומה]] (629)
** סילוק: [[את חיל יום פקודה#סילוק|מלך במשפט יעמיד ארץ]] (629)
* לפני התקיעות:
** יום א: [[עת שערי רצון להפתח]] (635)
** ביום ב: [[המלך ה']] (636)
** זכור ברית: אדון אשר רוכב (637)
* במוסף: [[אוחילה לאל]] (640)
* מעריב ליל ב: [[מלך אמיץ כח רב עלילה|מלך אמיץ כח ורב עלילה]] (645)

==צום גדליה==
* סליחה: אלצני ביום זה (648)
* סליחה: שברה לבי אנחתי (649)
* סליחה: איך הסתיר פניו יוצרי (651)
* תחנון: שעה עליון לעם אביון (651)
* חטאנו: אחלה פני אלהי (651)

==ליל יום כיפור==
===מעריב===
* [[מי אל כמוך אדיר המלוכה]] (657)

===סליחות===
* בקשה (או תחנון): עורי איומתי לראש אשמורת (663)
* סליחה: כל שנאן ושרף יסלסלוך (664)
* סליחה: לילה אליך ה' שועתי (664)
* סליחה: לילה שקד עמך (665)
* סליחה: לילה אקדמה פניו (666)
* סליחה: לילה ממעון קדשך (667)
* סליחה: מעון קדשך עמך אוסף (667)
* סליחה: מהלל מלכך (668)
* תחנון: שכם אחד מתי המוני (669)
* תחנון: [[משול יצר עבוד יוצר]] (670)
* תחנון: אשר נטה שחקים (670)
* תחנון: שוחרי אל החרדים (671)
* חטאנו: שכנך איויתי לנהור (672)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* [[ארחותיכם ישרתי]] (673)
* [[אשפוך תחן לשננה|אשפוך תחן (לשכנה) [לשננה]]] (674)
* [[ידידים לנגדם שמוך]] (675)

==שחרית יום כיפור==
===יוצרות===
* פתיחה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (676)
* יוצר: [[אז ביום כיפור סליחה הורית]] (677)
* אופן: [[קדוש אדיר בעליתו]] (677)
* זולת: אלהי קדושי בוחרי ומפרישי (678)
* רשות לחזרת הש&quot;ץ: [[היה עם פיפיות]] (679)
===קדושתא===
* מגן: [[שושן עמק#מגן|שושן עמק]] (680)
* מחיה: [[שושן עמק#מחיה|יום מימים]] (680)
* משלש: [[שושן עמק#משלש|צפה בבת תמותה]] (681)
* [[שושן עמק#אשא דעי למרחוק|אשא דעי למרחוק]] (682)
* [[שושן עמק#אין ערוך אליך|אין ערוך אליך]] (683)
* [[שושן עמק#אל שת מאז|אל שת מאז]] (683)
* אשר אימתו בחצי ברקים (684)
* [[שושן עמק#מעשה אלהינו|מעשה אלהינו אדיר בויעודו]] (684)
** מעשה אנוש תחרות רחמיו (685)
* אמרו לאלהים אמת פעלו (685)
* אלוה סליחות אתה (687)
* אבירי לב לטייבך (687)
* [[שושן עמק#המכירים תהלות תעצומיך|המכירים תהלות תעצומיך]] (687)
* אילי מרום אומרים גדלו (688)
* וקרא אופן לכרוב (688)
* וזה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו (689)
* סילוק: [[שושן עמק#מי ימלל|מי ימלל גבורות חייליך]] (689)
* קדושה: [[כבודו אמוניו ינקה מאשמתם]] (692)

===סליחות===
* פתיחה: שקדו עלי משמר בך יפגעו (692)
* סליחה: שחר מפלט לי אחישה (693)
* סליחה: [[אלהים אלי אתה|אלהים אלי אתה אשחרך]] (694)
* סליחה: [[מפלטי אלי צורי סתרי ומגני|בקר מפלטי אלי סתרי ומגני]] (695)
* סליחה: [[היום מלכי מקדם]] (696)
* סליחה: מעונה אלהי קדם בך בטחתי (696)
* תחנון: [[שופט כל הארץ]] (697)
* סליחה: אז דברת בחזון (697)
* סליחה: בקר ייחד שמך עמך (698)
* תחנון: [[שחר קמתי להודות]] (699)
* סליחה: אדון לאב המון (699)
* תחנון: אפיל תחינתי מול בית מעונך (700)
* תחנון: חנות אתכם יחזה (700)
* תחנון: [[אלהי עוז היה מעוז]] (701)
* סליחה: אלהים אתה צוית (702)
* תחנון: לטהר אתכם יזה (702)
* סליחה: אליכם אישים אדבר דברי (703)
* תחנון: ידי דלים ונחשלים (703)
* סליחה: ה' נסי ומחסי (704)
* תחנון: מקוה ישראל לטהר ולקדש (704)
* סליחה: אז בהר המור (705)
* תחנון: עמדי יחידתי עלי משמרת (705)
* סליחה: חיים אשאלה ממך לי מלכי (706)
* סליחה: אשא עיני אל ה' בתחנוני (707)
* סליחה: יערבו לפניך תהלות ושבחות (707)
* תחנון: יערב חין ערכנו (708)
* תחנון: מרי שגיון וחטא קשיון (709)
* חטאנו: אזכרה אלהים ואהמיה תתעטף רוחי (710)
* הוספה לווידוי: [[אופל אלמנה תאיר]] (713)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אתה מבין סרעפי לב]] (714)
* [[אעשה למען שמי]] (716)

==מוסף ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: [[אשען במעש אזרח#מגן|אשען במעש אזרח]] (726)
* מחיה: [[אשען במעש אזרח#מחיה|תמה בלויה]] (727)
* משלש: [[אשען במעש אזרח#משלש|אהלך אץ תם]] (728)
* [[אשען במעש אזרח#אליך נשאתי את עיני|אליך נשאתי את עיני]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אשר יראתך|אשר יראתך באומץ מלכים]] (729)
* [[אשען במעש אזרח#אור נוגה|אור נוגה עטיית מעילו]] (730)
* {{ק|ובכן חנון אתה ורחום לכל פועל{{ש}}בקצף לא תשפוט בזעם בל תריב{{ש}}ושרפי הקדש יודעי טובך{{ש}}המכירים את המון רחמיך (730)}}
* סילוק: [[שושן עמק#מי יערוך אליך|מי יערוך אליך]] (731)

===סדר עבודה===
* [[אוחילה לאל]] (732)
* עבודה: [[אדרת תלבושת]] (732)
* תפילת כ&quot;ג: [[שנת אוצרך הטוב]] (740)
* מראה כהן: [[דומה לארז גדול]] (740)
* [[בהיות ארון הבית על כנו]] (741)

===סליחות===
* פתיחה: תען לשוני אמרתך (742)
* פתיחה: ערכו תהלות עוז בני אפרים (742)
* [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]] (742)
* אתיו אמונים בפחד (743)
* ישראל חלו פני אל (744)
* אהרן ישר (745)
* [[יה למתי צפנת]] (746)
* אמרה גולה וסורה (747)
* תחנון: [[יוספים שנית]] (748)
* הודו אדיר נורא (748)
* תחנון: בני ציון היקרים קול קורא אליכם (749)
* את חטאי אני מזכיר היום ומודה (749)
* תחנון: [[יעירוני רעיוני]] (750)
* השמים אישש (750)
* תחנון: ישני חברון מערת (751)
* [[אזון שלש עשרה מדות|אזון שלש עשרה]] (752)
* תחנון: שארית בר וכל נשבר (753)
* אל הקדש פנימה (753)
* תחנון: יום זה למרום שאו (754)
* בשבת: [[יום שבת וכפורים]] (754)
* תחנון: חסדך בל תמש (755)
* היום אתנה לפניכם (755)
* חטאנו: אשא לבבי בכפים (756)
* חטאנו: יחיד טרם היות עולם (757)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם איך ינקה]] (758)
* [[אמרתי לפושעים אכלה פשעים]] (759)
* [[יום אתא לכפר פשעי ישנה]] (759)
* [[אלוה הסליחות אזון שיחות]] (761)

==מנחה ליום כיפור==
===קדושתא===
* מגן: אחר עצם היום (764)
* מחיה: מעת תחן גש (765)
* משלש: תמור ארבעה (765)
* אתן תהלות למלך (765)
* המכירים אומצך (766)
* אראלי איום (767)
* סילוק: [[כי רכובו בערבות]] (767)
* אין כמוך אדיר בשמי מעוני (768)
===סליחות===
* פתיחה: דלתי שמי שחק (768)
* [[משאת כפי מנחת ערב (סליחות)|משאת כפי מנחת ערב]] (769)
* [[ה' שמעה תפילת המנחה]] (769)
* מנחת מרחשת ארשת שפתי (770)
* תחנון: מערכות ישראל בשירה (771)
* אשלש תפילות (771)
* תחנון: [[ידידיך מאמש]] (771)
* אנשי לבב עוצו (772)
* תחנון: שדי הזכרתני (773)
* תחנון: קראתי מצרה (773)
* חיים מול ישראל (773)
* אנא שא נא לעוון מייחליך (774)
* חטאנו: אומללנו בנפש יקושה (775)
* חטאנו: שוכן עד מרום ואת דכא (775)

===פיוטים לאחר הוידוי===
* תוכחה: [[אדם אם יבוא]] (777)
* [[אצתי צום כפור|אצתי יום כפור]] (777)

==נעילה==
===קדושתא===
* מגן: [[אב ידעך#מגן|אב ידעך]] (781)
* מחיה: [[אב ידעך#מחיה|הנקרא לאב זרע]] (781)
* משלש: [[אב ידעך#משלש|טבע זיו]] (781)
* קיקלר: [[אב ידעך#קיקלר|מערב ועד ערב]] (782)
* [[אב ידעך#שערי ארמון|שערי ארמון]] (782)
* [[אבן מעמסה]] (782)
===סליחות===
* מלפניך משפטינו יצא (784)
* ממרום הבט נא עמך (784)
* מגדל עוז שם ה' (784)
* תחנון: אליך שבו ופשע עזבו (785)
* איומה עד מתי תשבי עגומה (785)
* איום ונורא שכלל מהרה (786)
* תחנון: [[עב קל ממרומך]] (786)
* תחנון: [[בנשף קדמתי]] (786)
* אלהים אליך באו מיחליך (786)

==יום ראשון של סוכות==
* מעריב: אתלונן בצל מחורב (797)
* פתיחה: יקרב לפניך שועתי ורינתי (800)
* פתיחה: ישורון עמך היום ירוחם (800)
* פתיחה: אשר נודע בישראל ושלם (800)
* קדיש: אמת אתה אדוני האדונים (801)
* קדיש: שדי אשר יקשיב (801)
* ברכו: [[שפל רוח]] (801)
* יוצר: [[אכתיר זר תהילה]] (801)
* אופן: [[אאמיר אותך סלה]] (802)
* זולת: [[אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה]] (802)
* מי כמוך שבעה עמודי הוד (803)

==יום שני של סוכות==
* מעריב: [[אוחזי בידם]] (809)
* יוצר: אכוף ואיכף (810)
* זולת: אמונת עתי הקץ (811)

==הושענות==
* [[למען אמיתך]] (816)
* [[אל למושעות]] (816)
* [[אדם ובהמה]] (817)
* [[אדון המושיע]] (817)
* [[אערוך שועי]] (817)
* [[אבן שתיה]] (818)
* [[למען איתן]] (818)
* [[אנא אזון חין תאבי ישעך|אנא אזון חין]] (818)
* [[כהושעת אלים]] (819)
* [[למען תמים בדורותיו]] (819)
* [[אל נא תעינו כשה אובד]] (820)
* [[אנא רחום אל תפן לרשענו]] (821)
* [[אז כעיני עבדים]] (821)
* [[אומן ישעך בא]] (822)

==שמיני עצרת==
* מעריב: זה יום אשש (823)
* פתיחה: דופק פתחי ישינה (823)
* פתיחה: אלהי שוב פקוד (824)
* ברכו: ישירון כל בני איתן (824)
* ברכו: אם לבבי בעצתו (824)
* יוצר: [[אום כאישון ננצרת]] (825)
* אופן: אמרו לאל תודה (825)
* זולת: [[אמונים אשר נאספו]] (825)
* מי כמוך שמים כוננת בתבונה (827)

==מוסף==
* [[אף ברי אותת#א|אף ברי]] (828)
* [[אף ברי אותת#ב|יטריח לפלג]] (828)
* [[אף ברי אותת#רשות|אפיק מען מעותר (!)]] (829)
* [[אף ברי אותת#אקשטה כסל וקרב|אקשטה כסף וקרב]] (829)
* [[אף ברי אותת#יפתח ארץ לישע|יפתח ארץ לישע]] (830)
* [[אף ברי אותת#איום זכור נא לשואלי מים|איום זכור נא]] (834)

==שמחת תורה==
* מעריב: [[אעניד לך תפארה והלל]] (836)
* פתיחה: אקרא בצר רוחי (852)
* ברכו: אל לך עוז ועטרת (853)
* פיוטים:
** חתן תורה משחתיך (855)
** אצילי קום קרא (856)
** {{ק|וי&quot;א אל לחתני וי&quot;א פיוטים הכתובין בענין חתן וכלה}}
** ארבעה כלילין (856)
** לחתן תורה: [[מרשות האל הגדול]] (856)
** חזקו ואמצו כושלי ברכים (857)
** לחתן בראשית: אום נאוה ושחורה (857)
** לחתן בראשית: אשר חתני זה פאר ועטרה (858)
** פטירת משה: אין לפענח ולפרוש רזי אל (858)
** [[ויעל משה (פיוט)|ויעל משה]] (865)
** [[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל שבכם בחר אל]] (865)
** קול יאמר אני ארעה צאני (865)
** אשריך ישראל מי כמוך (866)
** הנא יום בא (866)
** [[שמחו בשמחת תורה|שמחו אהובים]] (866)
** אל בנה מקדשך (866)
** יום גילה - יבוא אדיר (867)
** הנחילנו אדון (867)
** הודו לו אדיר (867)
** רוצו רוצו (867)
** אמוני מערכה (868)
** אום נאוה (868)
** וקווי וקווי (868)

==שבת בראשית==
* פתיחה: במבטא הכול (870)
* פתיחה: אשורר הילולים (870)
* יוצר: אהלל לנוטה (871)
* (מצדר:) [[ויהי אדיר שחקים]] (871)
* יוצר: [[בראשית ארק ודוק]] (871)
* אופן: אומרים קדוש קדוש (872)
* זולת: אדם הראשון אלהים ברא (873)
* מי כמוך אדיר שליט ונעלם (873)
* מי כמוך שמים נטית בגבורה (874)

==סדר מילה==
* פתיחה: ילד אשר יולד (879)
* פתיחה: רנו שמחות לילדי אמוני (879)
* ירושת נחלה (880)
* יחי הילד לאביו ולאמו (880)
* [[יהי שלום]] (880)
* משוש וגילה מעם נורא עלילה (880)

==סדר אירוסין==
* ארוסים מתארסים (883)

==סדר נישואין==
* כשמוליכין חתן לבית הכנסת:
** לחתן: [[פאר חתני ועם אמוני]] (884)
** לחתן: [[ממעונו אור זורח]] (884)
** לכלה: [[מצא אשה מצא טוב - אדיר יברככם]] (885)
** לכלה: [[אנא ה' הושיעה נא - בשמים יושב]] (885)
** לכלה: [[לקראת פני חתן]] (885)
** לכלה: [[שמור חתן וכלה]] (885)
** [[יה שוכן בשמי ערץ]] (886)
* לאחר הברכות: 
** [[ירבו שמחות בישראל]] (886)
** [[ישמח חתן בכלה|ישמח חתן עם כלה]] (886)
** [[שיר וברכה אערכה]] (887)
** [[אמרי נא אמרי נא]] (887)
* כשמוציאין אותם מבית הכנסת: 
** [[אלהיכם יאדירכם]] (887)

==שבת חתן==
* פתיחה: [[לחתני מחמד עיני]] (888)
* פתיחה: [[את חתני צור קונהו]] (888)
* קדיש: [[אגדלך]] (888)
* קדיש: [[אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי]] (889)
* קדיש: [[לקראת מקור חיי]] (889)
* קדיש: [[שעריך בדפקי]] (889)
* קדיש: [[אבוא בשיר ערב]] (889)
* ברכו: [[יעידון כל עבדיך]] (889)
* ברכו: [[שאלוני בלב נדוד]] (889)
* (מצדר): [[אדון מקדם תמים פועלו]] (890)
* יוצר: [[מה נכספו שעשועי חתן]] (890)
* סלוק: [[אל אשר לו הגדולה]] (891)
* אופן: [[קול ששון וקול שמחה (אופן)|קול ששון וקול שמחה]] (893)
* זולת: [[אז בהיות כלה]] (893)
* [[מי כמוך משים נתיבה במים עזים]] (894)
* [[מי כמוך אל צדקתך כהררי אל]] (896)
* פיוט לחתן: [[אל לחתני זה]] (897)
* רשות: [[מרשות האל הגדול הנישא ונעלה]] (897)
* פיוט לחתן: [[עלה נא יהודה]] (897)
* פיוט לחתן אחר הקריאה: [[חזקו מאד התאמצו ברכים]] (898)

==הערות==</text>
      <sha1>tetuy994n87o475z0lgfzkphi5cjf05</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/460</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1757120</id>
    <revision>
      <id>3102359</id>
      <parentid>3102280</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T21:33:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3102359</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3398" sha1="klkrpu48141eu12f6aw0f99bwa6h8a0" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫הוספות ותיקונים‪.‬‬

לעמוד 193 אחר שורה כ&quot;ז יש להוסיף: וזה הוא מסקנת הגמרא על זה. 

לעמוד ‫259‬ אחר שורה י&quot;ב: נ&quot;ב ועי' ב[[משנה סוכה א יא|משנה סוכה פ&quot;א משנה י&quot;א]]

לעמוד ‪265‬ שורה י&quot;ח: תחת ‬&quot;ט&quot;ז&quot; צ&quot;ל &quot;י&quot;ז&quot;.

לעמוד ‫‪269‬ שורה י&quot;ד: תחת &quot;בעותנותו&quot; צ&quot;ל &quot;בענותנותו&quot;

לעמוד ‫284‬ שורה ט': ‬נ&quot;ב כמו שהס דברי רבו הגדול עליו בפ״ב דאבות והנה
הי׳ כן עוד בתיי רבו ובחיי זקני הדור העבר. ורבי לבד מה שסתם
כן בסדר המשנה אמר עליו גם הוא עצמו בירושלמי מס׳ ...

לעמוד 335 ד&quot;ה וכבר כתבו שם: נ״ב עיי' חכם צבי סי׳ ל&quot;ג.

לעמוד 345 שורה י&quot;ב: &quot;וכך&quot; צ״ל ״והן״.

לעמוד 346 שורה כ&quot;ד: &quot;ידע&quot; צ״ל &quot;ידעו&quot;.

לעמוד 357 שורה כ': &quot;ידי&quot; צ״ל ״פי״.

לעמוד ‫468 הערה לשורה ה': כל הדברים האלה בנוגע לדברי הנביאים וימי הבית
הראשון יבוארו לנו בכרך שלפני זה, ושם יגלו ויראו לפנינו קיום כל
המצוות כולם ודבר כל קבלת ישראל באין מחסור דבר, ושם גם
יבוארו כל הבלי הביבעלקריטיק שאינו כלו כ״א חסרון ידיעה.

לעמוד 493: שורה י&quot;ג: צ&quot;ל להכריע ולהראות.

לעמוד ‫494 לשורה י&quot;ח: נ&quot;ב ועיי' אריכות גדולה בהסתירות בענין דברה תורה
בלשון בני אדם או דרשינן איש איש ודומה לזה במנחות י&quot;ז תוס'
ד&quot;ה מאי האכל יאכל וכו'. 

לעמוד ‪497‬ שורה ל&quot;ו: צ&quot;ל &quot;אבל דברי הגמרא&quot;.

‫‪534‬ לדברי הרמב״ן נ״ב: עי׳ קידושין י&quot;ז ע&quot;א ותוס' שבת ד׳ צ&quot;ג ד&quot;ה וג״ש.
‬
‫‪542‬‬

‫‪548‬‬
‫‪566‬‬
‫‪621‬‬
‫‪654‬‬
‫‪658‬‬
‫‪669‬‬


‫שורד‪ .‬כ״ו נ׳ב ; ודי־י על דש של ר׳ יצהק בר אבדימי בבתו מאנוסתו‬
‫נאמר מפורש סנדידרין ע׳ו ‪,‬בתו מאנוסתו'מניין אמר אביי ק־יו וכו׳‬
‫רבא אמד ונו׳׳׳ והאם יכול להיות ספק שכל זה רק על הדין‪.‬‬
‫וזה נם סתירה לדברי ה־מבן ז״ל שדידי אביי‪-‬לא ידע מג*ש זו כלל‪.‬‬
‫לשוידי י״ה ניב; ועיי׳ בתוס׳ ריש פיק המיצניע ודיתוס׳ יו*מ השיא‬
‫די לענין אהר אבל הוא מענין הזה‪.‬‬
‫לסו‪,‬ז דייעמוד ; ועיי׳ פסהים פיט סיב מחלוקת ר״ע ור״א ושאר תנאים‬
‫ועניני‪ ,‬רק מתוך משנדי א׳ שיהוא יסוד דימשנדי‪.‬‬
‫שודד‪ .‬ט״ו‪ :‬תחת ‪.‬הלהום״ צ־ל ‪.‬ללחום״‪.‬‬
‫נ״ב ועיי׳ הוריות ד׳ י״נ אזל •תיב אחורי עיליתי׳ דרשב״ג‪.‬‬
‫־‬
‫שודד׳ כ״נ‪ :‬החת ‪.‬מ‪-‬־בים* צ׳י‪-‬ל ‪.‬מידכית*‪.‬‬
‫־ ט״ז; * ״ויטיליטו״ צ״ל ‪,‬וידיליטו״‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>klkrpu48141eu12f6aw0f99bwa6h8a0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/81</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1757130</id>
    <revision>
      <id>3102325</id>
      <timestamp>2026-11-10T12:02:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן &quot;וקשרנו את הסירה אל עץ יפהפה עם עלים רחבים ונוצצים, ופרחים מסוג המגנוליה, אם כי היו בגוון וורוד ולא לבן{{הערה|ישנו מין מוכר של מגנוליה עם פרחים וורודים. מקורו בסיקים, והוא מוכר כ־'''מגנוליה קמפבליי.'''--העורך.}}&quot;</comment>
      <origin>3102325</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="369" sha1="6m50gj6u7tgmnjxg30hc9zf7oq7ci2h" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;וקשרנו את הסירה אל עץ יפהפה עם עלים רחבים ונוצצים, ופרחים מסוג המגנוליה, אם כי היו בגוון וורוד ולא לבן{{הערה|ישנו מין מוכר של מגנוליה עם פרחים וורודים. מקורו בסיקים, והוא מוכר כ־'''מגנוליה קמפבליי.'''--העורך.}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>6m50gj6u7tgmnjxg30hc9zf7oq7ci2h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102326</id>
      <parentid>3102325</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T12:05:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102326</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="377" sha1="abaeq09lrsizpop047pz2kvvs5o5mu1" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;וקשרנו את הסירה אל עץ יפהפה עם עלים רחבים ונוצצים, ופרחים מסוג המגנוליה, אם כי היו בגוון וורוד ולא לבן{{הערה|ישנו מין מוכר של מגנוליה עם פרחים וורודים. מקורו בסיקים, והוא מוכר כ־'''מגנוליה קמפבֶּלִיִי.'''--העורך.}}&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>abaeq09lrsizpop047pz2kvvs5o5mu1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102327</id>
      <parentid>3102326</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T12:09:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3102327</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="499" sha1="g37wjossewdgbv2sh3orospvm66zgy6" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Nahum&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;ובעודנו קושרים את הסירה אל עץ יפהפה עם עלים רחבים ונוצצים, ופרחים מסוג המגנוליה, אם כי היו בגוון וורוד ולא לבן{{הערה|ישנו מין מוכר של מגנוליה עם פרחים וורודים. מקורו בסיקים, והוא מוכר כ־'''מגנוליה קמפבֶּלִיִי.'''--העורך.}}, אשר תלו על פני המים, ירדנו אל החוף. אחר כך התפשטנו, התרחצנו,&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>g37wjossewdgbv2sh3orospvm66zgy6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור בית יעקב (עמדין)/שער יכניה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757131</id>
    <revision>
      <id>3102330</id>
      <timestamp>2026-11-10T15:43:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>עמ' 710 לחודש טבת</comment>
      <origin>3102330</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="214" sha1="5065y7gxj91ny68v3g1c2m0j5vgpwda" xml:space="preserve">{{מרכז|{{גדול|{{גדול|נסגר שער ניקנור. נפתח שער יכניה. לחודש טבת, שבו יצא יכניה בגלותו. ובחודש זה סמך מלך בבל על ירושלים:}}}}}}</text>
      <sha1>5065y7gxj91ny68v3g1c2m0j5vgpwda</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:Biblia Hebraica.pdf/1000</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1757132</id>
    <revision>
      <id>3102333</id>
      <timestamp>2026-11-10T18:47:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>על פי דף [[דברי הימים ב טו/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3102333</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2940" sha1="h2xzhhxtws1xyt8km5ffocl2apjo5vr" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד‎‎}}
מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|י}}וַיִּקָּבְצ֥וּ יְרוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יא}}וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יב}}וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל־לְבָבָ֖ם וּבְכׇל־נַפְשָֽׁם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יג}}וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְרֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יד}}וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבְשׁוֹפָרֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|טו}}וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהֹוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|טז}}וְגַֽם־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם{{מ:לגרמיה-2}} אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה לָאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יז}}וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל־יָמָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יח}}וַיָּבֵ֞א אֶת־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו {{מ:קמץ|ד=וְקׇדָשָׁ֖יו|ס=וְקָדָשָׁ֖יו}} בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|יט}}וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>h2xzhhxtws1xyt8km5ffocl2apjo5vr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102334</id>
      <parentid>3102333</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:14:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3102334</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2901" sha1="c0ikdbcx9cw9mb49farasf0swa2gqmi" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד‎‎}}
מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|י}}וַיִּקָּֽבְצ֥וּ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|11}}וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|12}}וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל־לְבָבָ֖ם וּבְכׇל־נַפְשָֽׁם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|13}}וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְר֛שׁ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|14}}וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַֽחֲצֹֽצְר֖וֹת וּבְשֽׁוֹפָרֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|טו}}וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהֹוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|16}}וְגַם־מַֽעֲכָ֞ה אֵ֣ם{{מ:לגרמיה-2}} אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה לַֽאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|17}}וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹֽא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל־יָמָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|18}}וַיָּבֵ֞א אֶת־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקָֽדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|19}}וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>c0ikdbcx9cw9mb49farasf0swa2gqmi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102336</id>
      <parentid>3102334</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T19:48:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Sije</username>
        <id>2668</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */ על פי דף [[דברי הימים ב טז/טעמים]] - קרדיט בדף &quot;גרסאות קודמות&quot; שם</comment>
      <origin>3102336</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6957" sha1="e2ob02nahht73efkctunwuzvgdciun7" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;Sije&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד‎‎}}
מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|י}}וַיִּקָּֽבְצ֥וּ יְרֽוּשָׁל{{מ:ירושלם|ַ|֖}}ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|11}}וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|12}}וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל־לְבָבָ֖ם וּבְכׇל־נַפְשָֽׁם׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|13}}וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְר֛שׁ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּֽׁה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|14}}וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַֽחֲצֹֽצְר֖וֹת וּבְשֽׁוֹפָרֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|טו}}וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהֹוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|16}}וְגַם־מַֽעֲכָ֞ה אֵ֣ם{{מ:לגרמיה-2}} אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה לַֽאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|17}}וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹֽא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל־יָמָֽיו׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|18}}וַיָּבֵ֞א אֶת־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקָֽדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טו|19}}וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃
{{סוף}}
'''{{מרכז|יו}}'''
{{טקסט מנוקד‎‎}}
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|יו|א}}בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֵׁשׁ֙ לְמַלְכ֣וּת אָסָ֔א עָלָ֞ה בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָֽרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יוֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|2}}וַיֹּצֵ֨א אָסָ֜א כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב מֵאֹֽצְר֛וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וּבֵ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־בֶּן־הֲדַד֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֥ב בְּדַרְמֶ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|3}}בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּי לְךָ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֞ךְ הָפֵ֣ר בְּרִֽיתְךָ֗ אֶת־בַּעְשָׁא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַֽעֲלֶ֖ה מֵֽעָלָֽי׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|4}}וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַֽחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ אֶל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכּוּ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל מָ֑יִם וְאֵ֥ת כׇּל־מִסְכְּנ֖וֹת עָרֵ֥י נַפְתָּלִֽי׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|ה}}וַיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָֽרָמָ֑ה וַיַּשְׁבֵּ֖ת אֶת־מְלַאכְתּֽוֹ׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|6}}וְאָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ לָקַח֙ אֶת־כׇּל־יְהוּדָ֔ה וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֣בֶן בָּהֶ֔ם אֶת־גֶּ֖בַע וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה׃
{{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|7}}וּבָעֵ֣ת הַהִ֗יא בָּ֚א חֲנָ֣נִי הָֽרֹאֶ֔ה אֶל־אָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בְּהִשָּׁ֨עֶנְךָ֜ עַל־מֶ֤לֶךְ אֲרָם֙ וְלֹ֤א נִשְׁעַ֙נְתָּ֙ עַל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־כֵּ֗ן נִמְלַ֛ט חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם מִיָּדֶֽךָ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|8}}הֲלֹ֧א{{מ:פסק}}הַכּוּשִׁ֣ים וְהַלּוּבִ֗ים הָי֨וּ לְחַ֧יִל לָרֹ֛ב לְרֶ֥כֶב וּלְפָֽרָשִׁ֖ים לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וּבְהִשָּֽׁעֶנְךָ֥ עַל־יְהֹוָ֖ה נְתָנָ֥ם בְּיָדֶֽךָ׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|9}}כִּ֣י יְהֹוָ֗ה עֵינָ֞יו מְשֹֽׁטְט֤וֹת בְּכׇל־הָאָ֙רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל־זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֽוֹת׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|י}}וַיִּכְעַ֨ס אָסָ֜א אֶל־הָֽרֹאֶ֗ה וַיִּתְּנֵ֙הוּ֙ בֵּ֣ית הַמַּהְפֶּ֔כֶת כִּֽי־בְזַ֥עַף עִמּ֖וֹ עַל־זֹ֑את וַיְרַצֵּ֥ץ אָסָ֛א מִן־הָעָ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ {{מ:פסוק|דברי הימים ב|טז|11}}וְהִנֵּה֙ דִּבְרֵ֣י אָסָ֔א הָרִֽאשׁוֹנִ֖ים וְהָאַֽחֲרוֹנִ֑ים הִנָּ֤ם כְּתוּבִים֙ עַל־סֵ֣פֶר&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>e2ob02nahht73efkctunwuzvgdciun7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>לקראת מקור חיי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757133</id>
    <revision>
      <id>3102343</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:19:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>פיוט</comment>
      <origin>3102343</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1035" sha1="fx7m1qkcfrqhzh90sgwsbl4gu3txvq8" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''לוי'''{{הערה|מייחסים אותו לריה&quot;ל או לרבי לוי אבן אלתבאן.}}}}
{{רן|לִקְרַאת מְקוֹר חַיַּי / שַׂמְתִּי מְגַמָּתִי / טֶרֶם יְשִׁיבוּנִי / יָמִים לְאַדְמָתִי
{{סי|ל}}וּ חָכְמָה נַפְשִׁי / רוּחַ מְרַחֶפֶת / כִּי הִיא לְבַדָּהּ מִ/תֵּבֵל תְּרוּמָתִי
{{סי|וִ}}יהִי לְבָבִי עֵר / מֵבִין לְאַחְרִיתִי / כִּי יוֹם תְּנוּמָתִי / תִּהְיֶה תְּקוּמָתִי
{{סי|י}}וֹם יַעֲמִיד מַעֲשֵׂה / יָדַי לְעֻמָּתִי / יוֹם יֶאֱסֹף אֵלָיו / רוּחִי וְנִשְׁמָתִי.}}
{{סוף}}

== הערות ==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]]
[[קטגוריה:לוי אבן אלתבאן]]</text>
      <sha1>fx7m1qkcfrqhzh90sgwsbl4gu3txvq8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102371</id>
      <parentid>3102343</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:43:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3102371</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1102" sha1="dl47miu0s3qc2hg5se978igdcjmpnn6" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''לוי'''{{הערה|מייחסים אותו לריה&quot;ל או לרבי לוי אבן אלתבאן.}}}}
{{רן|לִקְרַאת מְקוֹר חַיַּי / שַׂמְתִּי מְגַמָּתִי / טֶרֶם יְשִׁיבוּנִי / יָמִים לְאַדְמָתִי
{{סי|ל}}וּ חָכְמָה נַפְשִׁי / רוּחַ מְרַחֶפֶת / כִּי הִיא לְבַדָּהּ מִ/תֵּבֵל תְּרוּמָתִי
{{סי|וִ}}יהִי לְבָבִי עֵר / מֵבִין לְאַחְרִיתִי / כִּי יוֹם תְּנוּמָתִי / תִּהְיֶה תְּקוּמָתִי
{{סי|י}}וֹם יַעֲמִיד מַעֲשֵׂה / יָדַי לְעֻמָּתִי / יוֹם יֶאֱסֹף אֵלָיו / רוּחִי וְנִשְׁמָתִי.}}
{{סוף}}

== הערות ==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]]
[[קטגוריה:לוי אבן אלתבאן]]
[[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]]</text>
      <sha1>dl47miu0s3qc2hg5se978igdcjmpnn6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102372</id>
      <parentid>3102371</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T08:44:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>אין צורך לשים צזורה בתוך הדלת או בתוך הסוגר, לענ&quot;ד</comment>
      <origin>3102372</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1087" sha1="chw10xoxtpalgvvxz4z9yb1bgxhoj8z" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''לוי'''{{הערה|מייחסים אותו לריה&quot;ל או לרבי לוי אבן אלתבאן.}}}}
{{רן|לִקְרַאת מְקוֹר חַיַּי שַׂמְתִּי מְגַמָּתִי / טֶרֶם יְשִׁיבוּנִי יָמִים לְאַדְמָתִי
{{סי|ל}}וּ חָכְמָה נַפְשִׁי רוּחַ מְרַחֶפֶת / כִּי הִיא לְבַדָּהּ מִתֵּבֵל תְּרוּמָתִי
{{סי|וִ}}יהִי לְבָבִי עֵר מֵבִין לְאַחְרִיתִי / כִּי יוֹם תְּנוּמָתִי תִּהְיֶה תְּקוּמָתִי
{{סי|י}}וֹם יַעֲמִיד מַעְשֵׂה יָדַי לְעֻמָּתִי / יוֹם יֶאֱסֹף אֵלָיו רוּחִי וְנִשְׁמָתִי.}}
{{סוף}}

== הערות ==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]]
[[קטגוריה:לוי אבן אלתבאן]]
[[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]]</text>
      <sha1>chw10xoxtpalgvvxz4z9yb1bgxhoj8z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אבוא בשיר ערב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757134</id>
    <revision>
      <id>3102345</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:27:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מקורות: מחזור רומניא ונציה רפ&quot;ג, אמרי נועם אמשטרדם שע&quot;ג</comment>
      <origin>3102345</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="844" sha1="rksnooscgvbo0bbm6toovg7gmaa7kdn" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אליה'''}}
{{רן|{{סי|אָ}}בוֹא בְּשִׁיר עָרֵב / לִפְנֵי דְבִירֶךָ / כִּי צָמְאָה נַפְשִׁי / לִרְאוֹת הֲדָרֶךָ
{{סי|לָ}}כֵן בְּקוֹל זֶמֶר / קַמְתִּי לְהוֹדוֹת לָךְ / כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל / לִפְדּוֹת אֲסִירֶךָ
{{סי|י}}וֹמָם וְגַם לַיְלָה / עֵינַי בְּךָ מַלְכִּי / מָתַי תְּנַחְמֵנִי / הָקֵם דְּבָרֶךָ
{{סי|הַ}}ט אָזְנְךָ אֵלַי / וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי / עֵת אֶשְׁפְּכָה שִׂיחִי / תּוֹךְ עַם בְּחִירֶךָ.}}

[[קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>rksnooscgvbo0bbm6toovg7gmaa7kdn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>לחתני מחמד עיני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757135</id>
    <revision>
      <id>3102346</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:31:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מקורות: מחזור רומניא ונציה רפ&quot;ג; נעים זמירות ורשה תרמ&quot;ו</comment>
      <origin>3102346</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1458" sha1="enk4fg00l0qkv46sg57zx3qlh39ercm" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''יוסף'''}}

לַחֲתָנִי / מַחְמַד עֵינִי {{ש}}
חֵן וְכָבוֹד / יִתֵּן יְיָ
{{רפרן|הזחה=3|לחתני}}

{{סי|יָ}}הּ יְחַיֶּה / זֹהַר פֶּלֶךְ {{ש}}
בֶּן אֱמוּנִים / וְחָתָן מֶלֶךְ {{ש}}
כִּי בְּיֹשֶׁר / לֵבָב הֹלֵךְ {{ר1}}
צִיץ כְּבוֹדִי / וּבְרוּךְ בָּנַי
{{רפרן|הזחה=3|לחתני}}

{{סי|וַ}}עֲרוּגַת / בֹּשֶׂם יִשְׁמֹר {{ש}}
מִמְּהוּמַת / פּוֹרְשֵׂי מִכְמוֹר {{ש}}
וַאֲמִירִי / וּצְרוֹר הַמּוֹר {{ר1}}
וַאֲהָלִי / נֶטַע נְבוֹנַי
{{רפרן|הזחה=3|לחתני}}

{{סי|ס}}וֹעֲדֵי יוֹם / תַּקְשִׁיב מִלָּיו {{ש}}
הוֹד וְהָדָר / תְּשַׁוֶּה עָלָיו {{ש}}
וַחֲסָדָיו / הַטֵּה אֵלָיו {{ר1}}
קָרְבְּנוֹתַי / שִׁירֵי רְנָנַי
{{רפרן|הזחה=3|לחתני}}

{{סי|פִּ}}י חֲתָנִי / וּמוֹנָיו יַגֶּה {{ש}}
הֵן בְּתוֹרַת / אֵל יֶהְגֶּה {{ש}}
בְּאַהֲבָתָהּ / תָּמִיד תִּשְׁגֶּה {{ר1}}
יַעֲלַת חֵן / בַּת נְבוֹנַי
{{רפרן|הזחה=3|לחתני}}

[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>enk4fg00l0qkv46sg57zx3qlh39ercm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אקדמך בלב נשבר עתירה ונדבות פי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757136</id>
    <revision>
      <id>3102347</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:36:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>ממחזור רומניא</comment>
      <origin>3102347</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1091" sha1="bih9g9e26gpq6dnmg7v6scbi143fjfi" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אליעזר'''}}
{{רן|{{סי|אֲ}}קַדֶּמְךָ בְּלֵב נִשְׁבָּר עֲתִירָה / וְנִדְבוֹת פִּי תְּמוּר זִבְחֵי עֲזָרָה 
{{סי|לְ}}מַהֲלָלְךָ הֲיֵשׁ לוֹ קֵץ וְתִכְלָה / וּמִי יָעֹז עֲרֹךְ לָךְ שִׁיר וְזִמְרָה
{{סי|יְ}}קָרְךָ מִמְּרוֹמִים לֹא יְכִילוּן / וְאֵיךְ אוּכַל וְדַעְתִּי הִיא קְצָרָה
{{סי|עֲ}}לֵי כָל שִׁיר בְּרָכָה וּתְהִלָּה / מְרוֹמָם אַתְּ וְרָם שִׁמְךָ וְנוֹרָא
{{סי|זְ}}עֵיר אִישִׁים אֲנִי נִצָּב לְהוֹדוֹת / לְפָנֶיךָ בְּרָב פַּחַד וּמוֹרָא
{{סי|רְ}}צֵנִי נָא כְּאִישׁ יָמִים וְשֵׂיבָה / וְאַקְדִּישְׁךָ בְּתוֹךְ חַכְמֵי חֲבוֹרָה. }}

[[קטגוריה:פיוטי רשות לקדיש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>bih9g9e26gpq6dnmg7v6scbi143fjfi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102348</id>
      <parentid>3102347</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T20:36:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3102348</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1145" sha1="dbsm4di3hxudskphh5a7m4fbm0conk7" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אליעזר'''}}
{{רן|{{סי|אֲ}}קַדֶּמְךָ בְּלֵב נִשְׁבָּר עֲתִירָה / וְנִדְבוֹת פִּי תְּמוּר זִבְחֵי עֲזָרָה 
{{סי|לְ}}מַהֲלָלְךָ הֲיֵשׁ לוֹ קֵץ וְתִכְלָה / וּמִי יָעֹז עֲרֹךְ לָךְ שִׁיר וְזִמְרָה
{{סי|יְ}}קָרְךָ מִמְּרוֹמִים לֹא יְכִילוּן / וְאֵיךְ אוּכַל וְדַעְתִּי הִיא קְצָרָה
{{סי|עֲ}}לֵי כָל שִׁיר בְּרָכָה וּתְהִלָּה / מְרוֹמָם אַתְּ וְרָם שִׁמְךָ וְנוֹרָא
{{סי|זְ}}עֵיר אִישִׁים אֲנִי נִצָּב לְהוֹדוֹת / לְפָנֶיךָ בְּרָב פַּחַד וּמוֹרָא
{{סי|רְ}}צֵנִי נָא כְּאִישׁ יָמִים וְשֵׂיבָה / וְאַקְדִּישְׁךָ בְּתוֹךְ חַכְמֵי חֲבוֹרָה. }}

[[קטגוריה:פיוטי רשות לקדיש]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]]</text>
      <sha1>dbsm4di3hxudskphh5a7m4fbm0conk7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>את חתני צור קונהו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757137</id>
    <revision>
      <id>3102349</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:46:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>ממחזור רומניא</comment>
      <origin>3102349</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1508" sha1="op6lny8k4papv7jcvvf1sj9irlujphw" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''שבתי'''}}

אֶת חֲתָנִי צוּר קוֹנֵהוּ / יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ
{{רפרן|הזחה=3|את חתני}}

{{סי|שַׁ}}לְּמִי אֶת נִדְרֵךְ נַפְשִׁי {{ש}}
שִׁיר יְדִידוֹת פִּצְחִי רַחְשִׁי {{ש}} 
בַּחֲזוֹתֵךְ נֵזֶר רֹאשִׁי {{ר1}}
מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ יַעֲנֵהוּ
{{רפרן|הזחה=3|את חתני}}

{{סי|בַּ}}עֲלוֹתוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ זָרַח {{ש}}
אַף כְּסִנְסַן תָּמָר יִפְרַח {{ש}}
כָּל יְגוֹנוֹ נָס וַיִּבְרַח {{ר1}}
רָם כְּבַת אִישׁוֹן יִנְצְרֵהוּ
{{רפרן|הזחה=3|את חתני}}

{{סי|תָּ}}אֳרוֹ לִי כְּגַן בִּיתָן {{ש}}
הַנְּפָשׁוֹת וּמָשַׁךְ אוֹתָן {{ש}}
כִּי עֶדִי הַחֵן לוֹ נִתַּן {{ר1}}
אֵל אֲדוֹן הַכֹּל יַפְרֵהוּ
{{רפרן|הזחה=3|את חתני}}

{{סי|יַ}}שְּׁרוּ מַסְלוּל וְדֶרֶךְ {{ש}}
לַעֲבֹר בּוֹ נָגִיד וְאַבְרֵךְ {{ש}}
בַּת לְצוּרוֹ יִכְרַע בֶּרֶךְ {{ר1}}
כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֵהוּ
{{רפרן|הזחה=3|את חתני}}

[[קטגוריה:פיוטי חתונה]]
[[קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>op6lny8k4papv7jcvvf1sj9irlujphw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שאלוני בליל נדוד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757138</id>
    <revision>
      <id>3102350</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:57:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מקורות: חכמת המסכן, מחזור רומניא, סדר תמיד (אויניון)</comment>
      <origin>3102350</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="836" sha1="5y4v0uia4qulald5wj2w8jd10g2o0py" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''שאמי'''}}
{{רן|{{סי|שְׁ}}אָלוּנִי בְּלֵיל{{הערה|נ&quot;א: בְּלֵב, או בְּעֵת.}} נְדוֹד רַעְיוֹנַי / אֵי יְמִין אֵל וְאֵי זְרוֹעַ יְיָ
{{סי|אֵ}}י הֲדָרוֹ וְאֵי יָקְרוּ וְאֵי עֹז / יַד גְּאוֹנוֹ הֲקָצְרָה יַד יְיָ
{{סי|מִ}}גָּאוּל עַם בְּמַחְשָׁךְ הוּא מְקַוָּה / אוֹר יְשׁוּעָה וְנוֹדְעָה יַד יְיָ
{{סי|י}}וֹם לְיוֹם כָּל יְמֵי הֱיוֹתְכֶם בְּעוֹדְכֶם / קַדְּשׁוּ אֵל וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.}}
{{סוף}}
== הערות ==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>5y4v0uia4qulald5wj2w8jd10g2o0py</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102380</id>
      <parentid>3102350</parentid>
      <timestamp>2026-11-11T10:03:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>כך במקורות. (לפי המשקל נראה שצריך להיות 'שַׁאֲלוּנִי' בציווי)</comment>
      <origin>3102380</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="836" sha1="bnhw4n2jq9y9pf69frvoul4sl9zk4fe" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''שאמי'''}}
{{רן|{{סי|שְׁ}}אָלוּנִי בְּלֵיל{{הערה|נ&quot;א: בְּלֵב, או בְּעֵת.}} נְדוֹד רַעְיוֹנַי / אֵי יְמִין אֵל וְאֵי זְרוֹעַ יְיָ
{{סי|אֵ}}י הֲדָרוֹ וְאֵי יְקָרוֹ וְאֵי עֹז / יַד גְּאוֹנוֹ הֲקָצְרָה יַד יְיָ
{{סי|מִ}}גְּאוֹל עַם בְּמַחְשָׁךְ הוּא מְקַוֶּה / אוֹר יְשׁוּעָה וְנוֹדְעָה יַד יְיָ
{{סי|י}}וֹם לְיוֹם כָּל יְמֵי הֱיוֹתְכֶם בְּעוֹדְכֶם / קַדְּשׁוּ אֵל וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.}}
{{סוף}}
== הערות ==

[[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>bnhw4n2jq9y9pf69frvoul4sl9zk4fe</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שאלוני בעת נדוד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757139</id>
    <redirect title="שאלוני בליל נדוד" />
    <revision>
      <id>3102352</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:58:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3102352</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46" sha1="5na1qpok7ax4euo8uu24jfz55yz494a" xml:space="preserve">#הפניה [[שאלוני בליל נדוד]]</text>
      <sha1>5na1qpok7ax4euo8uu24jfz55yz494a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שאלוני בלב נדוד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757140</id>
    <redirect title="שאלוני בליל נדוד" />
    <revision>
      <id>3102354</id>
      <timestamp>2026-11-10T20:58:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה</comment>
      <origin>3102354</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46" sha1="5na1qpok7ax4euo8uu24jfz55yz494a" xml:space="preserve">#הפניה [[שאלוני בליל נדוד]]</text>
      <sha1>5na1qpok7ax4euo8uu24jfz55yz494a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך משים נתיבה במים עזים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757141</id>
    <revision>
      <id>3102356</id>
      <timestamp>2026-11-10T21:08:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''משה ברבי חייה חזק ואמץ'''}}  מִי כָמוֹךָ מֵשִׂים נְתִיבָה בְּמַיִם עַזִּים {{ש}} יְפָאֵר חֲתָנִי תּוֹךְ חֲרוּזִים {{ש}} בָּחוּר כָּאֲרָזִים {{ר1}} מַרְאֵהוּ {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ה טו}}  {{סי|מַ}}עֲטֵה תְהִלָּה בַּעֲדוֹ...&quot;</comment>
      <origin>3102356</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6329" sha1="ra0p3k6iubdormj3hixaevi6mxzwkko" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''משה ברבי חייה חזק ואמץ'''}}

מִי כָמוֹךָ מֵשִׂים נְתִיבָה בְּמַיִם עַזִּים {{ש}}
יְפָאֵר חֲתָנִי תּוֹךְ חֲרוּזִים {{ש}}
בָּחוּר כָּאֲרָזִים {{ר1}}
מַרְאֵהוּ {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ה טו}}

{{סי|מַ}}עֲטֵה תְהִלָּה בַּעֲדוֹ {{ש}}
יְחַדֵּהוּ צוּר יְלָדוֹ {{ש}}
וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ
וְרֵיחַ לוֹ {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ז}}

{{סי|שָׁ}}נָיו שַׁאֲנָן יְבַלֶּה בְּרִנָּה {{ש}}
יְעַטְּרֵהוּ רָצוֹן כַּצִּנָּה {{ש}}
יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה
וְיַךְ שָׁרָשָׁיו {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ו}}

{{סי|הָ}}אֵל פָּעֳלוֹ יְכוֹנֵן {{ש}}
יְחַדֵּהוּ עֵת קוֹלוֹ יְחַנֵּן {{ש}}
אַף גִּילַת וְרַנֵּן
כְּבוֹד {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|ישעיהו לה ב}}

{{סי|בְּ}}שָׂשׂוֹן שָׁאַב מַיִם בֵּין מַשְׁאַבִּים {{ש}}
וְאֵשֶׁת {{נוא|הוראה=אצ&quot;ל:|וְאֵשׁ}} אֲחוֹת לְבָנָה לֹא מְכַבִּים {{ש}}
עֱנוּ לָהּ עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים {{ר1}}
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ז ה}}

{{סי|ר}}וֹכֵל בְּשָׂמָיו שְׁמוֹ יִנּוֹן {{ש}}
וְיַךְ תְּאוֹמַת שֶׁמֶשׁ בְּגָנוֹן {{ש}}
לֵאמֹר אִתִּי מִלְּבָנוֹן {{ר1}}
כַּלָּה, אִתִּי {{מילת קבע|מִלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד ח}}

{{סי|בּ}}וֹאִי דְאִי עַל כַּנְפֵי עוֹף פּוֹרֵחַ {{ש}}
שׁוֹכֶנֶת בְּאַגַּן יָרֵחַ {{ש}}
מְקֻטֶּרֶת מֹר וְרֵיחַ {{ר1}}
שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד יא}}

{{סי|יְ}}פַת עַיִן לוֹבֶשֶׁת עֲדָיִים {{ש}}
טִלְלֵי אֲמָרַיִךְ יְבֻקְּעוּ בָּאִיִּים {{ש}}
בְּאֵר מַיִם חַיִּים {{ר1}}
וְנֹזְלִים מִן {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד טו}}

{{סי|חִ}}כֵּךְ מַמְתַקִּים בְּדַעַת אָצוּר {{ש}}
לְהָנִיף מַיִם זַכִּים בְּצּוּר {{ש}}
הֲיִתָּכֵן לַעֲזֹב מִצּוּר {{ר1}}
שָׂדַי שֶׁלֶג {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו יח יד}}

{{סי|יָ}}פְיֵךְ סַפִּיר יִפְעַת נִפְזִים {{ש}}
וְיִף צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים {{ש}}
מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים {{ר1}}
יֹשַׁבְתְּ {{מילת קבע|בַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו כב כג}}

{{סי|יָ}}רַד דּוֹדִי בְּגַן אֲהָבִים וְאָצַל {{ש}}
מַטַּע אֱמוּנָה, וְלֹא עָצַל {{ש}}
יְפֵה נוֹף וְחֹרֶשׁ מֵצַל {{ר1}}
שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|ישעיהו יד ח}}

{{סי|הִ}}נְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים {{ש}}
נִין אֲצִילִים וְשׁוֹעִים {{ש}}
וַתֵּט שַׁפְרִירָךְ עַל מִשְׁכַּן הָרֹעִים {{ר1}}
אַתָּה לִי רֹאשׁ {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו כב ו}}

{{סי|חֵ}}ל וְחוֹמָה פִּנָּה וָאָדֶן {{ש}}
שִׂמְחָה וְגִיל לְךָ לְעַדֵּן {{ש}}
נָתְנוּ לְךָ כָּל עֲצֵי עֵדֶן {{ר1}}
מִבְחַר וְטוֹב {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|יחזקאל לא טז}}

{{סי|זֶ}}רַע קֹדֶשׁ תְּבוּאָתוֹ אָרִיתִי {{ש}}
וּמִנּוֹזְלֵי טַלָּיו דָּלִיתִי {{ש}}
הֵן אֲנִי עָלִיתִי {{ר1}}
מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|מ&quot;ב יט כג}}

{{סי|ק}}וֹמָתוֹ דָּמְתָה לְתָמָר {{ש}}
חַיֵּי בְשָׂרִים וְלֹא נָמַר {{ש}}
כָּל רוֹאֵהוּ יֹאמַר {{ר1}}
הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז {{מילת קבע|[בַּ]לְּבָנוֹן}}{{ממס|יחזקאל לא ג}}

{{סי|וַ}}תְּהִי הָאֱמֶת גּוֹרָלוֹ {{ש}}
וְצֶדֶק תָּמַךְ וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ {{ש}}
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ {{ר1}}
מֵעֲצֵי {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ג ט}}

{{סי|אֵ}}לֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר מְדֻשָּׁן {{ש}}
לִלְקֹט חֲבַצֶּלֶת וְשׁוֹשָׁן {{ש}}
לֹא יְאֻמְלַל צִיץ בָּשָׁן {{ר1}}
וְכַרְמֶל וּפֶרַח {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|נחום א ד}}

{{סי|מַ}}לְכֵי עַמִּים מִכֶּם יִהְיֶה {{ש}}
חָתָן וְכַלָּה תִּתְנַשְּׂאוּ כְּאַרְיֵה {{ש}}
טוּב הָאָרֶץ לָכֶם יִהְיֶה {{ר1}}
מֵהַמִּדְבָּר {{מילת קבע|וְהַלְּבָנוֹן}}{{ממס|יהושע א ד}}

{{סי|צ}}וּר לַחֲנַנְכֶם יְחַכֶּה וְיִפֶן {{ש}}
תְּבֹרְכוּ מִבִּרְכַּת חֹפֶן {{ש}}
יִפְרְחוּ כַגֶּפֶן {{ר1}}
זִכְרוֹ כְּיֵין {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ח}}

חָתָן וְכַלָּה לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ {{ש}}
לְהַנְחִילְכֶם יִשְׁעוֹ בַּקְּשׁוּ {{ש}}
עֲלוּ וּבוֹאוּ וּרְשׁוּ {{ר1}}
הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה {{מילת קבע|וְהַלְּבָנֹן}}{{ממס|דברים ג כה}}

[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]
[[קטגוריה:יוצרות לשבת חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]</text>
      <sha1>ra0p3k6iubdormj3hixaevi6mxzwkko</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3102358</id>
      <parentid>3102356</parentid>
      <timestamp>2026-11-10T21:28:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3102358</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6353" sha1="7i9gtuu8ay61tax62x2mgc3mxet5i8u" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''משה ברבי חייה חזק ואמץ'''}}

מִי כָמוֹךָ מֵשִׂים נְתִיבָה בְּמַיִם עַזִּים {{ש}}
יְפָאֵר חֲתָנִי תּוֹךְ חֲרוּזִים {{ש}}
בָּחוּר כָּאֲרָזִים {{ר1}}
מַרְאֵהוּ {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ה טו}}

{{סי|מַ}}עֲטֵה תְהִלָּה בַּעֲדוֹ {{ש}}
יְחַדֵּהוּ צוּר יְלָדוֹ {{ש}}
וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ {{ר1}}
וְרֵיחַ לוֹ {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ז}}

{{סי|שָׁ}}נָיו שַׁאֲנָן יְבַלֶּה בְּרִנָּה {{ש}}
יְעַטְּרֵהוּ רָצוֹן כַּצִּנָּה {{ש}}
יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה {{ר1}}
וְיַךְ שָׁרָשָׁיו {{מילת קבע|כַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ו}}

{{סי|הָ}}אֵל פָּעֳלוֹ יְכוֹנֵן {{ש}}
יְחַדֵּהוּ עֵת קוֹלוֹ יְחַנֵּן {{ש}}
אַף גִּילַת וְרַנֵּן {{ר1}}
כְּבוֹד {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|ישעיהו לה ב}}

{{סי|בְּ}}שָׂשׂוֹן שָׁאַב מַיִם בֵּין מַשְׁאַבִּים {{ש}}
וְאֵשֶׁת {{נוא|הוראה=אצ&quot;ל:|וְאֵשׁ}} אֲחוֹת לְבָנָה לֹא מְכַבִּים {{ש}}
עֱנוּ לָהּ עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים {{ר1}}
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ז ה}}

{{סי|ר}}וֹכֵל בְּשָׂמָיו שְׁמוֹ יִנּוֹן {{ש}}
וְיַךְ תְּאוֹמַת שֶׁמֶשׁ בְּגָנוֹן {{ש}}
לֵאמֹר אִתִּי מִלְּבָנוֹן {{ר1}}
כַּלָּה, אִתִּי {{מילת קבע|מִלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד ח}}

{{סי|בּ}}וֹאִי דְאִי עַל כַּנְפֵי עוֹף פּוֹרֵחַ {{ש}}
שׁוֹכֶנֶת בְּאַגַּן יָרֵחַ {{ש}}
מְקֻטֶּרֶת מֹר וְרֵיחַ {{ר1}}
שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד יא}}

{{סי|יְ}}פַת עַיִן לוֹבֶשֶׁת עֲדָיִים {{ש}}
טִלְלֵי אֲמָרַיִךְ יְבֻקְּעוּ בָּאִיִּים {{ש}}
בְּאֵר מַיִם חַיִּים {{ר1}}
וְנֹזְלִים מִן {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ד טו}}

{{סי|חִ}}כֵּךְ מַמְתַקִּים בְּדַעַת אָצוּר {{ש}}
לְהָנִיף מַיִם זַכִּים בְּצּוּר {{ש}}
הֲיִתָּכֵן לַעֲזֹב מִצּוּר {{ר1}}
שָׂדַי שֶׁלֶג {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו יח יד}}

{{סי|יָ}}פְיֵךְ סַפִּיר יִפְעַת נִפְזִים {{ש}}
וְיִף צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים {{ש}}
מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים {{ר1}}
יֹשַׁבְתְּ {{מילת קבע|בַּלְּבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו כב כג}}

{{סי|יָ}}רַד דּוֹדִי בְּגַן אֲהָבִים וְאָצַל {{ש}}
מַטַּע אֱמוּנָה, וְלֹא עָצַל {{ש}}
יְפֵה נוֹף וְחֹרֶשׁ מֵצַל {{ר1}}
שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|ישעיהו יד ח}}

{{סי|הִ}}נְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים {{ש}}
נִין אֲצִילִים וְשׁוֹעִים {{ש}}
וַתֵּט שַׁפְרִירָךְ עַל מִשְׁכַּן הָרֹעִים {{ר1}}
אַתָּה לִי רֹאשׁ {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|ירמיהו כב ו}}

{{סי|חֵ}}ל וְחוֹמָה פִּנָּה וָאָדֶן {{ש}}
שִׂמְחָה וְגִיל לְךָ לְעַדֵּן {{ש}}
נָתְנוּ לְךָ כָּל עֲצֵי עֵדֶן {{ר1}}
מִבְחַר וְטוֹב {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|יחזקאל לא טז}}

{{סי|זֶ}}רַע קֹדֶשׁ תְּבוּאָתוֹ אָרִיתִי {{ש}}
וּמִנּוֹזְלֵי טַלָּיו דָּלִיתִי {{ש}}
הֵן אֲנִי עָלִיתִי {{ר1}}
מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|מ&quot;ב יט כג}}

{{סי|ק}}וֹמָתוֹ דָּמְתָה לְתָמָר {{ש}}
חַיֵּי בְשָׂרִים וְלֹא נָמַר {{ש}}
כָּל רוֹאֵהוּ יֹאמַר {{ר1}}
הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז {{מילת קבע|[בַּ]לְּבָנוֹן}}{{ממס|יחזקאל לא ג}}

{{סי|וַ}}תְּהִי הָאֱמֶת גּוֹרָלוֹ {{ש}}
וְצֶדֶק תָּמַךְ וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ {{ש}}
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ {{ר1}}
מֵעֲצֵי {{מילת קבע|הַלְּבָנוֹן}}{{ממס|שה&quot;ש ג ט}}

{{סי|אֵ}}לֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר מְדֻשָּׁן {{ש}}
לִלְקֹט חֲבַצֶּלֶת וְשׁוֹשָׁן {{ש}}
לֹא יְאֻמְלַל צִיץ בָּשָׁן {{ר1}}
וְכַרְמֶל וּפֶרַח {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|נחום א ד}}

{{סי|מַ}}לְכֵי עַמִּים מִכֶּם יִהְיֶה {{ש}}
חָתָן וְכַלָּה תִּתְנַשְּׂאוּ כְּאַרְיֵה {{ש}}
טוּב הָאָרֶץ לָכֶם יִהְיֶה {{ר1}}
מֵהַמִּדְבָּר {{מילת קבע|וְהַלְּבָנוֹן}}{{ממס|יהושע א ד}}

{{סי|צ}}וּר לַחֲנַנְכֶם יְחַכֶּה וְיִפֶן {{ש}}
תְּבֹרְכוּ מִבִּרְכַּת חֹפֶן {{ש}}
יִפְרְחוּ כַגֶּפֶן {{ר1}}
זִכְרוֹ כְּיֵין {{מילת קבע|לְבָנוֹן}}{{ממס|הושע יד ח}}

חָתָן וְכַלָּה לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ {{ש}}
לְהַנְחִילְכֶם יִשְׁעוֹ בַּקְּשׁוּ {{ש}}
עֲלוּ וּבוֹאוּ וּרְשׁוּ {{ר1}}
הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה {{מילת קבע|וְהַלְּבָנֹן}}{{ממס|דברים ג כה}}

[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]
[[קטגוריה:יוצרות לשבת חתונה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]</text>
      <sha1>7i9gtuu8ay61tax62x2mgc3mxet5i8u</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מי כמוך אל צדקתך כהררי אל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1757142</id>
    <revision>
      <id>3102357</id>
      <timestamp>2026-11-10T21:12:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>מקור: מחזור רומניא רפ&quot;ג</comment>
      <origin>3102357</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6434" sha1="isphzs7cc17xniabfhm1uqfxthic6ea" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

מִי כָמוֹךְ {{סי|אֵ}}ל {{ש}}
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל {{ש}}
וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל {{ר1}}
אֱלֹהֵי עוֹלָם {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|ישעיהו מ כח}}

{{סי|בָּ}}חַר בְּזֶרַע תְּמִימִים {{ש}}
וּבֵרְכָם מִכָּל לְאֻמִּים {{ש}}
וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים {{ר1}}
כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|ישעיהו סא ט}}

{{סי|גְּ}}מָלָם טוֹבוֹת מֵעוֹלָם {{ש}}
וּמִכָּל גּוֹי הִבְדִּילָם {{ש}}
וְתוֹרַת אֱמֶת הִנְחִילָם {{ר1}}
אִמְרוֹת {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים יב ז}}

{{סי|דָּ}}ת צִוָּה לִקְדוֹשִׁים {{ש}}
וְחֹק לְקִיחַת נָשִׁים {{ש}}
וְעַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁים {{ר1}}
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|ויקרא כ כו}}

{{סי|הִ}}זְהִיר עַל טֻמְאָה וְטַהֲרָה {{ש}}
וְאִשָּׁה הַכְּשֵׁרָה {{ש}}
עַל טִפָּה כַּחַרְדָּל מַחֲמִירָה {{ר1}}
אִשָּׁה יִרְאַת {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|משלי לא ל}}

{{סי|וְ}}צִוָּה עַל הָעֲרָיוֹת {{ש}}
וְאָסַר אֶת הָאֲרוּסוֹת {{ש}}
וְהִתִּיר אֶת הַנְּשׂוּאוֹת {{ר1}}
לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|מיכה ו ה}}

{{סי|זִ}}וּוּג חֲתָנִים בִּבְרָכוֹת {{ש}}
וּבְפָנִים חֲדָשׁוֹת עֲרוּכוֹת {{ש}}
כָּל שִׁבְעָה שֶׁבַע בְּרָכוֹת {{ר1}}
כִּי שָׁם צִוָּה {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים קלג ג}}

{{סי|חֲ}}תָנִים מִן הַמִּנְיָן {{ש}}
לְזִמּוּן וְלִתְפִלָּה וּלְכָל עִנְיָן {{ש}}
וְקוֹרֵא בְּדָת קְדוּמָה קִנְיָן {{ר1}}
לְהֹדוֹת {{מילת קבע|לַייָ}}{{ממס|תהלים צב ב}}

{{סי|טַ}}הֲרַת בְּתוּלִים לְאִשָּׁה {{ש}}
כְּחֹק דָּת מוֹרָשָׁה {{ש}}
הִיא הָאִשָּׁה {{ר1}}
אֲשֶׁר הֹכִיחַ {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|בראשית כד מד}}

{{סי|יֹ}}שֶׁר חָכְמוֹת דּוֹרֵשׁ {{ש}}
בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וּפוֹרֵשׁ {{ש}}
חַיֵּי עוֹלְמֵי עַד דּוֹרֵשׁ {{ר1}}
כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|הושע יד י}}

{{סי|כֶּ}}סֶף מֹהַר הַבְּתוּלוֹת {{ש}}
וְהִדּוּר כַּלּוֹת הַכְּלוּלוֹת {{ש}}
לַחֲתָנִים וְכַלּוֹת {{ר1}}
חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים פד יב}}

{{סי|לַ}}חֲתָנִי הָאִישׁ הַלָּזֶה {{ש}}
יָפֵק רָצוֹן אֵלִי זֶה {{ש}}
כְּנָם מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה {{ר1}}
יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים כד ה}}

{{סי|מָ}}צָא עֵזֶר בְּמַחְטוֹב {{ש}}
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב {{ר1}}
וַיָּפֶק רָצוֹן {{מילת קבע|מֵיְיָ}}{{ממס|משלי ח לה}}

{{סי|נְ}}עִימוֹת חֲתָנִי בִּימִינֶךָ {{ש}}
הָאֵל יַרְבֶּה שְׂשׂוֹנֶךָ {{ש}}
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ {{ר1}}
הִנֵּה כִי [כֵן] יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים קכח ד}}

{{סי|שִׂ}}ים בָּאֵל יְהָבֶךָ {{ש}}
וּבְטַח בְּצוּר חַרְבֶּךָ {{ש}}
וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ {{ר1}}
וְהִתְעַנַּג עַל {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים לז ד}}

{{סי|עֲ}}טֶרֶת חֵן בַּהֲדוּרִים {{ש}}
יָפִיק אֵלִי לַיְשָׁרִים {{ש}}
כְּלוּלָה אֵשֶׁת נְעוּרִים {{ר1}}
זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|ישעיהו נד יז}}

{{סי|פְּ}}נֵה בְּכָל זַרְעֶךָ {{ש}}
וְאַל תַּנַּח זְרוֹעֶךָ {{ש}}
נִטְעֵי חֶמֶד יִהְיוּ נְטָעֶיךָ {{ר1}}
כַּאֲהָלִים נָטַע {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|במדבר כד ו}}

{{סי|צ}}וּר אֱלֹהִים מַאֲוַיֶּךָ {{ש}}
הֶחְלִיף כֹּחַ קוֹיֶיךָ {{ש}}
וּשְׂמַח כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ {{ר1}}
וּרְאֵה בְּטוּב {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קכח ה}}

{{סי|קַ}}רְנוֹת צַדִּיקִים תְּרוֹמַמְנָה {{ש}}
וְכִלְיוֹתֵיהֶן תַּעֲלֹזְנָה {{ש}}
וְעֵינֵיכֶם בַּטּוֹב תִּרְאֶינָה {{ר1}}
רַנְּנוּ צַדִּיקִים {{מילת קבע|בַּייָ}}{{ממס|תהלים לג א}}

{{סי|רְ}}צוֹנְךָ יָפִיק נוֹרָא {{ש}}
עִם הָאִשָּׁה הַיְקָרָה {{ש}}
יְהַלְלוּךָ שֵׁם נִבְרָא {{ר1}}
וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|תהלים לה כז}}

{{סי|שְׁ}}תֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ {{ש}}
וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ {{ש}}
וּשְׂמַח בְּאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ {{ר1}}
{{תיקון גירסה|מברכות|מְבֹרֶכֶת}} {{מילת קבע|יְיָ}}{{ממס|דברים לג יג}}

{{סי|תְּ}}הִלָּה יָאָתָה לַיְשָׁרִים {{ש}}
וְשִׂמְחָה בְּאֹהֶל חֲבֵרִים {{ש}}
רַנְּנוּ עֲדַת אַדִּירִים {{ר1}}
יִשְׂמַח צַדִּיק {{מילת קבע|בַּייָ}}{{ממס|תהלים סד יא}}

[[קטגוריה:פיוטי מי כמוך]]
[[קטגוריה:יוצרות לשבת חתונה]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]</text>
      <sha1>isphzs7cc17xniabfhm1uqfxthic6ea</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>