ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.48.0-wmf.4 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 106 59953 3102504 2984220 2026-11-12T10:10:07Z יוסף אומץ 30741 3102504 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה ירמיהו|ירמיהו|לג|a1133}} <קטע התחלה=פרק לג/> {{כותרת1|המשך לנבואה על ידי שיבת ציון, עם דגש על המשכיות של הכהונה והמלוכה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|א}}<קטע התחלה=לג א/> וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית, וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר:<קטע סוף=לג א/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ב}}<קטע התחלה=לג ב/> כֹּה אָמַר יְהוָה {{ב|עֹשָׂהּ|מבצעה של התוכנית (מה שקורה כעת בירושלים)}}, יְהוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ, יְהוָה שְׁמוֹ.<קטע סוף=לג ב/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ג}}<קטע התחלה=לג ג/> קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ, וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת {{ב|וּבְצֻרוֹת|נצורות, שמורות, סודות}} לֹא יְדַעְתָּם.<קטע סוף=לג ג/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ד}}<קטע התחלה=לג ד/> כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה, {{ב|הַנְּתֻצִים אֶל|העומדים להנתץ על ידי}} הַסֹּלְלוֹת וְאֶל {{ב|הֶחָרֶב|הכשדים (שיטפסו על הסוללות כדי להכנס לירושלים ולהרוג את יושביה)}}:<קטע סוף=לג ד/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ה}}<קטע התחלה=לג ה/> {{ב|בָּאִים|יושבי הבתים באים}} לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים {{ב|וּלְמַלְאָם אֶת|ובכך גורמים שהבתים יתמלאו ב-}} פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם.<קטע סוף=לג ה/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ו}}<קטע התחלה=לג ו/> הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ {{ב|אֲרֻכָה|רפואה, בשר בריא הגדל במקום בו היה פצע}} וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים, {{ב|וְגִלֵּיתִי|אראה}} לָהֶם {{ב|עֲתֶרֶת|ריבוי}} שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.<קטע סוף=לג ו/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ז}}<קטע התחלה=לג ז/> וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל, וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה.<קטע סוף=לג ז/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ח}}<קטע התחלה=לג ח/> וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲ{{VAV WITH HOLAM HASER}}נָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי, וְסָלַחְתִּי <small>(לכול)</small> לְכָל עֲ{{VAV WITH HOLAM HASER}}נוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי.<קטע סוף=לג ח/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|ט}}<קטע התחלה=לג ט/> וְהָיְתָה לִּי {{ב|לְשֵׁם שָׂשׂוֹן|לשבח משמח}}, לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם וּפָחֲדוּ {{ב|וְרָגְזוּ|ירעדו מפחד}} עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.<קטע סוף=לג ט/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|י}}<קטע התחלה=לג י/> כֹּה אָמַר יְהוָה: עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם {{ב|הַנְשַׁמּוֹת|השוממות}} מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה,<קטע סוף=לג י/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יא}}<קטע התחלה=לג יא/> קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים "הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת, כִּי טוֹב יְהוָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", {{ב|מְבִאִים|וקולם של המוליכים קורבן}} תּוֹדָה בֵּית יְהוָה. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר יְהוָה.<קטע סוף=לג יא/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יב}}<קטע התחלה=לג יב/> כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם {{ב|וְעַד|ומאין (השווה לפסוק י)}} בְּהֵמָה, וּבְכָל עָרָיו, נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן.<קטע סוף=לג יב/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יג}}<קטע התחלה=לג יג/> בְּעָרֵי הָהָר, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם וּבְעָרֵי יְהוּדָה, עֹד {{ב|תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה|הצאן יספר באופן מאורגן (כי יהיה רב)}}, אָמַר יְהוָה.<קטע סוף=לג יג/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יד}}<קטע התחלה=לג יד/> הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה.<קטע סוף=לג יד/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|טו}}<קטע התחלה=לג טו/> בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד {{ב|צֶמַח צְדָקָה|בן צדיק}}, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.<קטע סוף=לג טו/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|טז}}<קטע התחלה=לג טז/> בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח. וְזֶה אֲשֶׁר {{ב|יִקְרָא לָהּ|יכנו אותה}}: "יְהוָה {{ב|צִדְקֵנוּ|ימלוך עלינו בצדק בעיר זאת}}".<קטע סוף=לג טז/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יז}}<קטע התחלה=לג יז/> כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=לג יז/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יח}}<קטע התחלה=לג יח/> וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי, מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח, כָּל הַיָּמִים.<קטע סוף=לג יח/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|יט}}<קטע התחלה=לג יט/> וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:<קטע סוף=לג יט/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כ}}<קטע התחלה=לג כ/> כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם {{ב|תָּפֵרוּ|תוכלו להפר}} אֶת בְּרִיתִי {{ב|הַיּוֹם|שכרתתי עם היום, שיגיע תמיד}} וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה, {{ב|וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת|ותוכלו לבטל את היות}} יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם,<קטע סוף=לג כ/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כא}}<קטע התחלה=לג כא/> גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ, וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי.<קטע סוף=לג כא/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כב}}<קטע התחלה=לג כב/> {{ב|אֲשֶׁר|כפי ש-}} לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם - כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי.<קטע סוף=לג כב/> {{ביאור:פרשה סגורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כג}}<קטע התחלה=לג כג/> וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:<קטע סוף=לג כג/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כד}}<קטע התחלה=לג כד/> הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר: "שְׁתֵּי {{ב|הַמִּשְׁפָּחוֹת|המלוכה הכהונה}} אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה בָּהֶם - וַיִּמְאָסֵם", וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן {{ב|מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם|בכך שיאמרו שהעם חדל מלהיות גוי העומד לפני המלכים והכוהנים, כלומר: אינם מונהגים על ידיהם (כי המלוכה והכהונה נלקחה בגלל שה' מאס בהם)}}.<קטע סוף=לג כד/> {{ביאור:פרשה סגורה ללא ירידת שורה}} {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כה}}<קטע התחלה=לג כה/> כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם לֹא {{ב|יוֹמָם וָלָיְלָה בְרִיתִי|תתקיים הברית שכרתתי עם היום והלילה להגיע בקביעות (כמו בפסוק כ). פירוש אחר: ברית התורה. פירוש שלישי: ברית המילה}}, {{ב|חֻקּוֹת|ואם את חוקי}} שָׁמַיִם וָאָרֶץ {{ב|לֹא שָׂמְתִּי|יהיה אפשר לבטל, כאילו לא שמתי אותם}},<קטע סוף=לג כה/> {{ביאור:אות-פסוק|ירמיהו|לג|כו}}<קטע התחלה=לג כו/> גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים {{ב|אֶל|על}} זֶרַע אַבְרָהָם {{ב|יִשְׂחָק|יצחק (כמו ב[[תהלים קה ט]])}} וְיַעֲקֹב. כִּי <small>(אשוב)</small> אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=לג כו/> <קטע סוף=פרק לג/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|ירמיהו|לג}} {{סרגל ניווט|ביאור:ירמיהו||לב|לג|לד|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * קוֹל אֹמְרִים "הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת, כִּי טוֹב ה', כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (פסוק יא) - תפילה\שירה נפוצה, המופיעה בסגונן קרוב בעיקר בספר תהלים, אך גם [https://search.dicta.org.il/result?text=%D7%9B%D7%99%20%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D%20%D7%97%D7%A1%D7%93%D7%95&order=tanach&page=1 בספר עזרא ובדברי הימים] * "אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח, וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ: ה' צִדְקֵנוּ" (טו-טז) - מזכיר פסוקים דומים ב[[ביאור:ירמיהו כג|בפרק כג]]: "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק. וּמָלַךְ מֶלֶךְ, וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְזֶה שְּׁמוֹ אֲ‍שֶׁר יִקְרְאוֹ: יְהוָה צִדְקֵנוּ". 6i50lt2cglr2yof7r4mpfi8qg256hkm 1 92193 3102484 3102009 2026-11-11T20:42:11Z יוסף אומץ 30741 /* ציון שם הפרשה בראש כל עמוד */ תגובה 3102484 wikitext text/x-wiki ==יישר כח על התחלת הספר== יישר כוח על התחלת הקלדת ספר הזוהר! מכיוון שספר הזוהר ערוך כפירוש על התורה, שיניתי את שמות הדפים בהתאם לפורמט המקובל של הפירושים - "פרשן על ספר" (וכן "פרשן על ספר פרק", "פרשן על ספר פרק פסוק" - ראה למשל [[רבי יונה על משלי]], [[רבי יונה על משלי יד]], [[רבי יונה על משלי יד יט]]). כך יהיה אפשר בעתיד לשלב את פירושי הזוהר במקראות גדולות. --[[משתמש:Erel Import Bot|Erel Import Bot]] 06:47, 6 בפברואר 2008 (IST) :בזזט. טעות. :ספר הזוהר '''איננו''' ערוך כ'''פירוש''' על התורה, אלא כ'''מדרש חז"ל'''. בדיוק כמו [[מדרש רבה]], [[מדרש תנחומא]], [[ילקוט שמעוני]] ודומיהם. מדרשים אלו '''אינם מפרשים''' את הפסוקים, כי אם '''משתמשים בהם לפתוח בדרשה''', שהקשר הישיר בינה לבין הפסוק לעיתים קרובות לוט בערפל. :אין שום מקום וטעם לכלול מדרשים אלו ב[[מקראות גדולות]]. :אני משנה את שמות הדפים לחלוקה לפרשיות, כמקובל ברוב מהדורות ספר הזהר. בברכה, [[משתמש:נחום|נחום]] 21:38, 9 בפברואר 2008 (IST) *יש להעיר אך זאת: אולי כדאי להסיר את שמו של המחבר, יש בזה הרבה ספקות שאין המקום כאן. אפשר לפתוח דיון או לשנות שהספר מיוחס לתנא רשב"י. ובוודאי שאא לכנותו "אלוקי"!! אא"כ זהו שער הספר של מהדורה ספציפית (ואז גם הרשב"י וגם האלוקי ישארו) וא"כ הרי שיש לציין זאת. [[משתמש:יודא|יודא]] 02:44, 1 במאי 2009 (IDT) ::נוסח השער בכל דפוסי הזהר הוא בלשון זה, והוא חלק מהטקסט המקורי. ::עכשיו שמתי לב לדף שיחה זו, ואתייחס להערתו של נחום מלפני יותר משנה, אכן ספר הזהר כשאר המדרשים אינם קשורים לפרשה דוקא ואין לקשרם במסגרת מקראות גדולות על הפרשה (למעט ילקוט שמעוני שהוא כן ערוך - פחות או יותר, כמדרש על סדר הפסוקים - וראה בדף ה[[שיחה:ילקוט שמעוני|שיחה]]. כמו כן [[מדרש רבה על שיר השירים]] בנוי לפי הפסוקים ואכן קישרתי אותם למקראות גדולות). אני חלקתי את הזהר לדפים נפרדים כך שאפשר למצוא קטע מהזוהר גם לפי הדף וגם לפי הפרשה (כמו שעשיתי ב[[מדרש רבה]]). ::--[[משתמש:תולדות אדם|<span style="color:#Af783a; font-family:guttman-Soncino, narkisim;">'''תּוֹלְדֹת אָדָם'''</span>]] • [[שיחת משתמש:תולדות אדם|שיחה]] • [[:קטגוריה:ז' אייר|ז' אייר]] ה'תשס"ט 03:28, 1 במאי 2009 (IDT) ==סיכום סטטוס הפרויקט להיום 2.4.13== אחרי שהקדשתי קצת זמן לתרום יותר לדפים האלו של הזהר ראיתי לנכון לסכם קצת איפה אנחנו עומדים. מה יש ומה אין. איזה חסרונות או בעיות עדיין קיימות. ואיזה מקומות יש לשיפור. לתועלת תורמים ועורכים שיבואו לעתיד. חלקתי את הדברים לשני סוגים: (א) משימות מוכנות להעשות (ב) והערות שונות שבסופו של דבר גם מסתכמות במשימות אולי לעתיד.{{ש}} {{קו תחתי|משימות מבוקשות}} # יצרתי כרגע את כל הדפים ועמודים שקיימים בשלשה חלקי הזהר (אמנם עדיין ספרי הזהר חדש ותקוני זהר נשארים ריקים לעת עתה). כל עיקר תוכן הטקסט העליתי בדפים נפרדים של [[זוהר חלק י]] [[זוהר חלק יא]]...וכולי וכולי עד [[זוהר חלק ל]]. מדי פעם נתקלתי בדפים (אולי כ5% מסך כל הדפים) שהכילו קצת תוכן של מלים מנוקדים של הזהר ממשתמשים אחרים. העברתי דפים אלו לתוך פורמט של [זהר '''מנוקד''' X X X]. כך למשל [[זהר מנוקד חלק א רי ב]] כדוגמא. נראה לי כרעיון טוב למשימה לערוך תוך התבנית של {{תב|דף של זהר}} על יד איפה שכתוב המלים "הוסף תרגום" -- איזה קישור לדף המקביל שלו המנוקד. # נראה לי שאפשר ליצור תבנית חדשה של מראה מקום בזהר עכשיו {{תב|ממ זהר}}. אמנם כאן אני מסתפק אם ניתן גם לכלול בו את האפשרות להפנות אל דפים ועמודים תוך "זהר חדש" ו"תיקוני זהר" למרות שעדיין לא נוצרו דפים לספרים אלו ברובם... בכל אופן, לפחות בשביל הפניות ומראה מקומות אל דפי הזהר, נצטרף תבנית בדומה ל{{תב|ממ משנה}} או {{תב|ממ}}, שיקח 3 פרמטרים (חלק של ספר הזהר [א,ב,ג] , מספר הדף, מספר העמוד). ואם מרכיבים את התבנית גם להפנות אל דפים של זהר חדש ותיקוני זהר אני מניח שנצטרך עוד פרמטר לבחירת איזה ספר מדובר (זהר, זהר חדש, תיקוני זהר). {{בוצע}} # רציתי לשים את החמשה חומשי תורה בדף זה אל חמשה טורים ולא הצלחתי. מישהו יכול לעשות את זה? {{בוצע}} # צריך לשנות את סטטוס הזוהר בעמוד הראשי ל75%. לא יודע איך לעשות את זה...{{בוצע}} {{קו תחתי|הערות}} # מרכזתי את כל הטקסט האמתי אל 30 דפים שרירותיים וקראתי אותם [[זוהר חלק א]]...[[זוהר חלק יב]]..עד [[זוהר חלק ל]]. כל עריכה על הדפים יצטרך להיות שמה. בהסתכלות אחורה לא היה חכם לקרוא אותם בשם "חלקים" כדי שלא יסתבך עם החלוקה של 3 חלקי הזהור עצמם אבל אחרי מאות דפים ותבניות שהשתמשתי כבר בדפים אלו הדבר כבר היה מאוחר מדי לשנות... # בחלק 3 חסר כמה וכמה דפים ותוכן (לדוגמא ראה [[זוהר חלק כט]]. העדפתי ליצור דבר שלם שהינו לוקח בחסר מאשר חלק של תוכן מושלמת. לכן נשאר עדיין הרבה חומר ותוכן להוסיף אל תוך ספר הזוהר הזה ולכן אמרתי למעלה שהזוהר כרגע 75% מושלמת. # קיים הרבה השמטות של ספר הזהר. יצרתי להם דף [[זוהר השמטות]] אבל לא מלאתי את הדף בתוכן (רק הוספתי קצת באופן חלקי) מכיון שאני לא כרגע עוסק ומתעמק בלימוד זה. דרוש העלאת תוכן ואז גם שילוב קטעי השמטות אלו לתוך הטקסט הראשי של הזהר. # קיים כמה סוגים של ספרים ותת-טקסט בספר הזהר-- "רעיא מהימנא" ו"סתרי תורה" "מדרש הנעלם" "תוספתא" וכולי. ליהוי ידוע שקיים כבר תבנית {{תב|רע"מ}} בשביל פסקאות אלו. כדאי לעורך בעתיד להשתמש בתבנית זו כדי לעצב את פסקאות אלו בצורה שונה מהטקסט הרגיל, בדומה לתבנית {{תב|רמ"א}} של דברי הרמ"א בשולחן ערוך. # נראה לי היה טוב אם מישהו יכול לעצב טבלא יותר נקיה ומרוכזת של שלשה דפי הזהר הקיימים ([[זהר חלק א]] [[זהר חלק ב]] [[זהר חלק ג]]). משהו בדומה לטבלא של ש"ס... # אני כרגע עובד על הכנסת פסקאות מסודרות ופאראגראפות בדפי התוכן של הזוהר. אולם, הכל נעשה מתוך סקירה שטחית יחסית בחומר עצמו ומתוך אופן הפיסוק במהדורות אחרות. ריווח הפסקאות אינו מושלם ויתכן שיש הרבה מה לשפר באופן סדר הפאראגראפות מבחינת תוכנם והקשרם הלוגי. --[[משתמש:Dmokhtar|Dmokhtar]] ([[שיחת משתמש:Dmokhtar|שיחה]]) 23:28, 2 באפריל 2013 (IDT) :לגבי 3, מה דעתך? [[משתמש:Inkbug|Inkbug]] ([[שיחת משתמש:Inkbug|שיחה]]) 11:34, 3 באפריל 2013 (IDT) ::הרבה יותר טוב. תודה.--[[משתמש:Dmokhtar|Dmokhtar]] ([[שיחת משתמש:Dmokhtar|שיחה]]) 12:31, 3 באפריל 2013 (IDT) == רשב"י? == למה כתוב שרשב"י חיבר את הזוהר? הנושא שנוי במחלוקת ואפילו לפי המסורת רבי אבא חיברהו (כפי שמשתמע מן הספר עצמו). {{שכח לחתום|טלנר}} :[[משתמש:Roxette5]], אשמח לשמוע את דעתך בנושא.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:38, 31 באוגוסט 2021 (IDT) :בינתיים, אחזור ואצטט את [[משתמש:תולדות אדם]] מאחד הדיונים הקודמים בדף זה: "נוסח השער בכל דפוסי הזהר הוא בלשון זה, והוא חלק מהטקסט המקורי."--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 18:41, 31 באוגוסט 2021 (IDT) :: {{א|טלנר}}, '''שנוי במחלוקת''' לדעתי הוא הגזמה. אבל אשמח לשמוע ממך מקורות בנושא. היקף הספרים המצטטים ומייחסים את זהר אל התנא ר' שמעון בר יוחאי הוא די נרחב, כך שלדעתי "יש על מי לסמוך". אולם, היות ואכן הדבר אינו נושא מוחלט - הוספתי את המילים '''"אשר מיוחס"''' לצאת ידי כל הדעות, או לפחות לרמוז אליהם. :: לעניין התנא ר' אבא - אשמח לקבל הפנייה ספציפית. אני מניח שהתשובה תהיה שר' אבא אמנם כתב את הפעולה הפיזית של כתיבת הספר אבל התוכן במהותו הגיע מר' שמעון בר יוחאי, אשר על כן אנו מייחסים הספר אל הרשב"י. בדומה לכך שבצלאל המקראי לא בנה את המשכן הפיזי ובכל זאת הוא מיוחס על שמו באופן גורף... ::להרחבת העניין - אני תמיד אוהב להסתכל [[שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/ז#זהר|בספר שם הגדולים של החיד"א]]. למי שמתעניין.--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 03:43, 1 בספטמבר 2021 (IDT) אם אתה מתעניין אני ממליץ לראות את הדף בויקיפדיה "חיבור ספר הזוהר". {{שכח לחתום|טלנר}}. :: {{א|טלנר}} קראתי בעיון. תודה. לא רואה מקור לכך שר' אבא חיבר אותו. שמא כבודו מתבלבל בכך ששמו של ר' אבא הוא '''ר' אבא הסופר'''?...--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 02:07, 27 בספטמבר 2021 (IDT) סליחה. התבלבלתי. לפי מילות הזוהר עצמם האידרא זוטא, מילותיה של רשב"י וההעתקה עצמה התבצעה בידי ר' אבא. [[משתמש:טלנר|טלנר]] ([[שיחת משתמש:טלנר|שיחה]]) 17:50, 27 בספטמבר 2021 (IDT) == סטטוס הפרויקט - שנת 2026 == טוב. עברנו כברת דרך משמעותית בזהר - בוא נראה אם אני יכול לסכם ולהציג נאמנה את המצב הקיים * כרגע אני נמצא ב"אמצע" הליכים כך שאין עקביות בין חלקים שונים של הזהר * לאחרונה אני עבדתי על החלק השלישי (ויקרא - דברים) אז אציין את השינויים שהוכנסו לשם # הצגת התוכן בשתי מישורים שונים. אחת - כנאמן לדפים של הדפוס אשר מציגים "זהר" ורעיא מהימנא מעורבים ביחד (כך למשל {{ממ זהר|ג|פא|ב}}). והצגה שנייה כוללת יותר של כל הפרשה עם קטעים שונים של הזהר לבד והרעיא מהימנא לבד - כך למשל [[זוהר חלק כג]]. # קישורי מעבר בין שני ההצגות האלה. # עיצוב פסוקים בתבנית {{תב|צ}} # קישורי {{תב|ממ}} לפסוקים השונים # תיקוני נוסחאות וגרסאות על פי הספר "מתוק מדבש" ועל פי המפרשים שהוא מציין בספר (הגר"א ביהל אור, הרמ"ק, וכולי). # פיסוק - כאן אני מסכים כי "התפרעתי" קצת. הכנסתי פסיקים וגם סימני קריאה בהרבה מקומות כאשר נראה כי אכן זה עוזר להבין את התוכן (אנסה לתת דוגמאות בהמשך) # קיטוע - המתוק מדבש עזר רבות להבין איפה מדובר במאמר חדש וסיום מאמר הקודם. גם עוזר ומביא מקומות שבהם פשוט הזוהר מתחיל מאמר "באמצע מאמר" כאשר תחילת המאמר חסר # הדגשה של פסוקים שהינם של הפרשה שבו נמצא הזהר. כך למשל הדגשה של פסוקים בפרשת פנחס שמובאים ומוצגים בזהר פרשת פנחס. # עימוד קטעים של הזהר שבו יש מעין "דיאלוג" בין חכמים, או מעין תיאור של סיפור - להבנת הדברים. ראו דוגמה {{ממ זהר|ג|קנז|א}} # הכנסה של קטעים שהיו "נספחים" בדפוס בסוף הספר אל מקומם הנכון בתוך הזהר . ראו דוגמה {{ממ זהר|ג|קנא|א}}. # הזזה קצת של מעברים בין דפים. כאן שוב "התפרעתי קצת". אולי נחשב קיצוני. אבל משום מה המעברים בין דפים של הזהר לרוב '''דווקא''' באמצע משפט או פסוק אשר מקשה על ההבנה של הדברים. לפיכך ניהגתי בליברליות והזזתי את סימון מעבר הדפים הדפים לפעמים שיהיה באמצע - בין שני משפטים או קטעים. # הגהות רלוונטיות מתוך המתוק מדבש * כל זה נעשתה כפי שאמרתי בחלק השלישי של הזהר ואני ממשיך בעבודה באופן לא רציף. * אנסה להוסיף ולהרחיב בסטטוס הזה בימים הקרובים ככל שאזכר בדברים נוספים. לבינתיים, זהו עדכון סטטוס הפרויקט [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 06:19, 3 ביולי 2026 (IDT) ==הצעות לשיפור== :@Roxette5, אם תרצה, אוכל לשלוח לך סריקה ב־PDF של ספר 'הרעיא מהימנא' שיצא לאחרונה (לפני כמה שנים) בפני עצמו. :אולי היא תוכל לסייע לך בבירור נוסח הרע"מ, בפיסוק ובאיתור מקורות, ואם תראה לנכון – גם בשילוב הגהות הגר"א (המופיעות שם על מגש של כסף) ובהוספת הערות המהדיר. :בכל אופן, זו רק הצעה כמובן, והטוב בעיניך עשה. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 11:01, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::{{א|יוסף אומץ}} - תודה רבה על ההצעה. אינני מכיר את המהדורה של רעיא מהימנא שאתה מדבר אליו. אשמח לראות בכל מקרה. אני צריך רק לחשוש שיכול לסבך אותי בזכויות יוצרים. אבל שווה לראות. ::בכל מקרה - כרגע קצת הפסקתי את הפעילות בהגהה של הזהר. בגדול עברתי והגהתי על כרך ג' - ויקרא עד דברים. אני כרגע עסוק בהקלדה של ספר [[טוב הארץ]], ואז נראה אם אחזור אל הגהת הזהר או אמשיך במשהו אחר (מעולם לא השלמתי את הספר [[מדרש לפירושים]]...). ::לענין הגהות הגר"א - אני מאמין שמדובר בהגהות שנלקחו מספר '''[[יהל אור]]''' על הזהר והם כבר מוקלדים כאן (אמנם הוא דורש הרבה שיפור והגהה גם כן מאז שהקלדתי אותו). גם יש אליהם קישור בכל דף ודף פרטני של הזוהר בסרגל הניווט למעלה. ::מה דעתך? בברכה, [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 11:36, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::@[[משתמש:Roxette5|Roxette5]], '''אל דאגה מזכויות יוצרים''' (אין למהדיר זכויות על הגהות הגר"א, שהוא רק ערך אותן במדור נפרד, או על ציונים לגמרות). :::עברתי על כמה מקומות ברעיא מהימנא בוויקיטקסט, ואכן ראיתי שהגהות הגר"א כבר נוספו כחלק אינטגרלי מהטקסט, ללא זכר לכך שמדובר בשינוי שערך הגר"א. קודם כל, '''יישר כוח עצום'''. :::עם זאת, לענ"ד מקובל יותר להביא את ההגהה בסוגריים. לדוגמה, כתוב בזוהר "ועץ דדיו מתפוחים", והגר"א מגיה שצ"ל "מעפצים" (במקום "מתפוחים"), אם כן יש ארבע אפשרויות כיצד להביא את הגהתו: '''(א)''' "ועץ דדיו מתפוחים <small>(מעפצים [הגר"א])</small>"; '''(ב)''' "ועץ דדיו מתפוחים <small>(ה"ג: מעפצים)</small>", כש"ה"ג" הוא קיצור של "'''ה'''גהות [ה]'''ג'''ר"א"; '''(ג)''' להביא את ההגהות בהערות שוליים; '''(ד)''' למעשה, אולי יש דרך אפילו טובה יותר – להביא אותן בתבנית של [[תבנית:קיצור|קיצור]], כך שכל מי שישים את העכבר על המילה יראה את הנוסח המתוקן של הגר"א (אמנם בד"כ "קיצור" משמש לפתיחת ר"ת ופירושים, אבל בעיניי הוא בהחלט מתאים גם להגהות). היתרון בזה הוא במקומות שבהם הגאון מחליף כמה מילים, כך אפשר לסמן את כולן על ידי הקיצור ולכתוב את הנוסח הנכון, והקורא לא צריך "לשבור את הראש" כדי להבין לאילו מילים מכוונת ההגהה (אם הן היו מובאות בסוגריים אחרי הנוסח שבדפוסים). :::כמו כן, יש מקומות שבהם בביאור הגר"א על הרעיא מהימנא הוא כותב בפשטות שצריך לומר "בהיפוך", ולא מציין כיצד יש לומר בדיוק, ובמקומות הללו לא (ראיתי ש)הובא בויקטקסט הנוסח המתוקן. מהדורת הרעיא מהימנא המצורפת מגישה לך על מגש של כסף את כל הגהות הגר"א ואת כוונתו במקומות הנזכרים ובכלל, כמדור פשוט ומובן בפני עצמו. :::למשל, מובא ברעיא מהימנא (דף רמ"ג ע"א): "מה דאתקיים בי דחדינא ביקרא דאהרן אחי", והגר"א כותב "ט"ס [טעות סופר] וצ"ל להיפוך", והיינו כך: "מה דאתקיים באהרון אחי דחדא ביקרי". לפי הצעתי ה"'''(ד)'''" יש להביא זאת כך: "מה דאתקיים {{קיצור|בי דחדינא ביקרא דאהרון אחי|באהרן אחי דחדא ביקרי}}", ולפי הצעתי ה"'''(ג)'''" כך: "מה דאתקיים בי דחדינא ביקרא דאהרון אחי <small>(ה"ג: באהרן אחי דחדא ביקרי)</small>". :::ומה נעשה במקומות שבהם הגאון :::'''מוחק''' ::: טקסט מסוים? לכאורה, במקרים כאלה צריך להעיר על כך בהערות שוליים; אך למעשה, אולי גם במקומות כאלה כדאי פשוט לסמן אותם באמצעות הקיצור, ובתוך הקיצור לרשום "הגר"א לא גורס זאת", כדי לשמור על קו עקבי ואחיד לאורך כל המהדורה. :::במהדורה של הרע"מ שהזכרתי המהדיר פשוט הקיף את המילים הללו בסוגריים, והוסיף הפניה להערת שוליים למדור 'הגהות הגר"א' ושם כתב את הנוסח הנכון. אולם בעיניי עדיף לא להוסיף סוגריים בתוך הטקסט כי זה מפריע לקורא, ולכן אני מציע את האפשרויות הנ"ל. :::אשמח לשמוע בבקשה מה דעתך. :::החכם מכל אדם אומר "טוב מראה עיניים מהלך נפש", ומצורף אפוא [https://send.magicode.me/send-file/file/d2dccbba173c447e39c38a664cc7e8ff5f3761b8/view הרעיא מהימנא]. :::בסוגריים לא אמנע מלהעיר כי לעיסוק בזוהר יש מעלה יתירה כידוע ("בספרא דא יפקון מן גלותא"), ובטוחני שלא בכדי התגלגלה לידי כת"ר הזכות העצומה הזו, ולכן כדאי לאחוז בה. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 12:08, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::{{א|יוסף אומץ}} תודה רבה על ההערות. אז ככה - ממה שאני מכיר כאן וכן עמדתו של {{א|Nahum}} שהם מחמירים בענין זה זכו"י של כתבי יד או אפילו לפעמים "סידור מחדש" של דברים. כך שאינני בטוח שהם יסכימו להטמיע את הספר שציינת של מוסדות "אלף המגן". אבל נחום מוזמן כאן להביע את דעתו. :::: לגופו של ענין. דברתי על זה בעבר עם נחום בדף אחר. לדעתי האישית ומהיכרות של חלקים מסוימים של פרשיות הזהר - '''אין אפשרות ישים''' להציג נוסחים של הזהר במיזם אחד עם הערות שוליים או תבניות של הסברים, לרוב. זאת פשוט מפאת גודל ההבדלים והשינויים שיש במקומות שונים. הדבר מגיע למסה קריטית שזה כבר לא מאפשר לקורא להבין את הכתוב. :::: הדוגמא הטובה ביותר של תופעה זו ראיתי בפרשת שלח - שם הכל מבולבל. גם גרסאות שונות של מילים, גם סידורים שונים של קטעים, גם ציונים שונים של מאמרים חסרים, וכולי וכולי.ראו לדוגמה בדפים סביב דף {{ממ זהר|ג|קסה|א}}. וכן ראה [[זהר חלק ג קעב א]]. כך שאני שאפתי בהגהה שלי להציג לקורא '''מהלך אחד בלבד של הזהר''' (כפי שעשה הספר מתוק מדבש), והסתפקתי בציון גרסאות שונות אצל הגר"א או אחרים בהערות שוליים. :::: אין לי בלעדיות על הפרויקט של הזהר במרחב הראשי - ולכן כבודו מוזמן להוסיף שם כרצונך הטוב מה שאתה חושב לנכון. אני רק מזהיר אותך שוב שלדעתי הרעיון של הצגת הערות של נוסחאות שונות בכמה מקומות בזוהר - לענ"ד עלולים להעמיס על הדפים ובמקרים מסיימים יהפכו את הדפים לבלתי קריאים. זאת דעתי. אבל אינני מתנגד שתנסה. ::::הכל טוב. ותודה רבה על האכפתיות ועל הרצון להוסיף ולתקן ולשפר. בכבוד רב, --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 15:13, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::::תודה רבה על הדברים. :::::אין לעורך '''שום''' זכויות יוצרים על כתבי היד, ובכלל, הוא כמעט שלא השתמש בהם להגהת הנוסח של הרעיא מהימנא, :::::אלא רק הביא מעט מהם במדור הגהות וציונים. :::::אגב, בחלק השני של המהדורה שלו תוכל לראות '''זוהר פנחס''' עם הגהה נפלאה מכתב יד (ראה אודותיה במבוא), בלי הרעיא מהימנא (שאותו הוא הביא בנפרד לאחר זוהר פנחס), בשונה משאר הספר, כאמור. :::::אולי זה יסייע לך בהגהה על זוהר פנחס, אם תחליט לחזור למלאכת הקודש של ההדרת הזוהר הקדוש. :::::לגופו של עניין, אני חושב שיש לחלק בין הגהות הגר"א לשינויי נוסח אחרים בזוהר. כידוע לכל באי שער הזוהר, יש בו עשרות נוסחאות שונות, וכמו שכתב לי פעם מקובל גדול: :::::"נוסח מדויק לזוהר לא יתכן בעוונות, מרוב אופל שיבושי הדפוסים, חלוקת המפרשים ושינויי כתבי היד. ומי יורה לנו דעה." :::::אך הגהות הגר"א, לעומת זאת, אינן רבות כל כך, וכלל אינן מכבידות על הדפים. הוספתן בצורה של קיצורים (כאמור) הופכת אותן לכמעט בלתי נראות עבור מי שרוצה ללמוד את הזוהר בפשטות, בלי להסתבך עם אינספור גרסאות ונוסחים. :::::מכל מקום, ראיתי שכת"ר הוסיף בהרבה מקומות את הגהות הגר"א, ויישר כוח גדול. :::::אגב, אני ממליץ לך לכתוב [https://milog.co.il/%D7%90%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%98#:~:text=%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%98%20%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%20(%D7%92%D7%9D%20%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%98%20%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%3B%20%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA%3A%20apparatus%20criticus)%20%D7%94%D7%9D%20%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA%2C%20%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%AA%20%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%AA%D7%95%20%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8%20%22Lectio%20difficilior%20potior%22%20%D7%90%D7%95%20%D7%92%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%9E%D7%AA%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98 אפארט] למהדורה. :::::תוכל להסביר בו את המתודולוגיה שלך, מדוע בחרת להציג נוסח עיקרי אחד (מתוק מדבש), ועוד ועוד. :::::כמו כן, כדאי לפרט על מעלות המהדורה. :::::אני רואה לנכון לציין לשבח את הפיסוק המקצועי שלך, את החלוקה לפסקאות ואת עצם הנראות של הזוהר – כולל חוסר ההיסוס שלך להשתמש בסימני קריאה וכדומה כשצריך. :::::זה בהחלט ראוי לשבח, בפרט בימינו שיש מכונים תורניים שנמנעים אפילו מסימן שאלה, "רחמנא ליצלן". :::::ובכלל, כדאי שהקורא יכיר יותר את הפרויקט, ולא ירגיש שהוא נכנס לזוהר אבל לא ברור לו מנין שאוב הנוסח וכו'. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 16:01, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::שלום. לאחר שקראתי את הכל פעמיים: ::::::* אולי כן אפשר להשתמש בהגהות הגר"א. ואולי לא. אני צריך קודם כל להבין עד כמה מההגהות הנ"ל הינם בפועל רק העתקה של הספר "יהל אור". אבל לעת עתה, לפחות מבחינתי, הדבר לא רלוונטי כי אני כרגע מתמקד כל כולי בספר "טוב הארץ". ::::::* יהיה לי כרגע קשה מאוד לערוך הסבר ואפארט מקיף של כל מה שעשיתי. בסך הכל אני עושה את הכל בשעות לא שעות ובאופן לא קבוע. נסיתי לספק מטרה זו למעלה בציון כאן בדף על "סטטוס הפרויקט" אבל אני מבין שזה לא מספיק. ככלל, אין לי ציפייה שמה שאני מגיה יישאר כעותק סופי. משתמשים יכולים לבא ולשנות... השאיפה הייתה רק להציג מהדורה קריאה של הזהר למען הלומדים. כנ"ל - כרגע אני לא כבר בפרויקט הזה. אם אכנס אל זה שוב - בהחלט אשקול את הדברים. ::::::* תודה רבה על הפרגון המחמיא. שמח שאתה רואה בזה כיתרון. ישנם אתרים אחרים שאני יודע היו מנדים את העותק בגלל הסימני קריאה שהוספתי לצערי... ::::::[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 17:07, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::::::לגבי שתי הנקודות הראשונות, מכיוון שכת"ר עסוק כעת בספר 'טוב הארץ', אכן אין טעם להאריך בהן כעת. :::::::בכל אופן, בהחלט אשמח שנשוב ונדון בדברים אם כת"ר יחזור בעתיד לזוהר הקדוש בע"ה. :::::::המשך עבודה פורייה על 'טוב הארץ' (ואגב, [[w:נתן_שפירא_הירושלמי#%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95:~:text=%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%AA%20%D7%91%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98%20(%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%91%D7%99%20%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94).|לינקקתי]] למהדורתך בערך מחבר הספר בויקיפדיה). [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 22:26, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::::לגבי הנקודה השלישית, בהחלט יש מכונים שהיו מנדים את הטקסט ב"עוון" הוספת סימן קריאה, ::::::::אבל האמת היא שסימן קריאה וכן סימן שאלה מוסיפים בהחלט להבנת הטקסט, ובעיניי הם אף מוסיפים לו חן. ::::::::מה גם שלאט לאט סימני פיסוק כאלה נכנסים יותר ויותר; ::::::::הספרות התורנית הולכת לכיוון הזה, בין אם הם ירצו ובין אם לא. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 22:33, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::: אינני בקי כל כך בתחום של ספר הזהר. כעיקרון, אני סומך על נסיונו ושיקול דעתו של [[משתמש:Roxette5]], ולגבי זכויות יוצרים, דע לך, [[משתמש:יוסף אומץ]], שוויקימדיה מאוד מחמירה בזה, הרבה יותר ממו"לים רגילים, ודעתי האישית גם היא שעלינו, כאתר ציבורי המופעל ברובו על ידי יהודים יראי שמים ושומרי מצוות, להתנהל בזהירות ובשקיפות ובשמירה על זכויותיהם של אחרים, בבחינת "והייתם נקיים".<br> מועדים לשמחה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:03, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]], אני מסכים. זהירות ושקיפות בעניין זכויות יוצרים, בבחינת "והייתם נקיים", הן ודאי דבר חשוב. ::::::אולם דווקא משום כך, חשוב להבחין בין זכויות יוצרים לבין חומר שאין עליו זכויות יוצרים. ::::::הוספה של הגהות הגר"א, למשל, מתוך מהדורה של 'אלף המגן', אינה הפרה של זכויות היוצרים של המו"ל. ::::::וכי לאלף המגן יש זכויות יוצרים על הגהות הגר"א עצמן?! ::::::על כן, הצעתי עומדת בעינה. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 16:08, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::::: אני מסכים איתך בזה, אין לו בעלות על הזכויות של הגהות הגר"א. הבנתי שגם [[משתמש:Roxette5]], על אף ההסתייגויות שהביע, למעשה אינו מתנגד לכך שאתה תוסיף את הגהות הגר"א. עלה והצלח ויהי ה' בעזרך, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 16:47, 28 בספטמבר 2026 (IDT) == ציון שם הפרשה בראש כל עמוד == קודם כל, יישר כח על פרויקט המדהים. קילורין לעיניים. מן הראוי שראש כל עמוד בנוסף לציון איזה חלק ודף הוא יהיה כתוב '''לאיזו פרשה הוא שייך''', זה חשוב מאוד שכן רוב הלומדים והספרים מציינים לפי פרשות ודפים, ואילו השימוש בחלקים (א, ב, ג) לא מצוי ומקשה על מי שמחפש מקור מסוים (לפי פרשה). [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 10:56, 28 בספטמבר 2026 (IDT) : {{א|יוסף אומץ}}. אכן אני מסכים עמך. וזה בדיוק אחד מן הדברים שהוספתי בהגהות שעשיתי עד עכשיו בכרך ג (ויקרא - דברים). בכל דף פרטני - כמו [[זהר חלק ג קיח א]]. אכן אם אחזור להגיהה בראשית - שמות, אני אמשיך להוסיף את ציון הפרשיות גם שם. תודה רבה. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 11:40, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::נפלא ביותר. אולם לענ"ד כדאי להוסיף את שם הפרשה [גם] בראש הדף ממש, כלומר בתבנית הסגולה, היכן שכתוב "[[זהר חלק ג קיז ב|<<]] '''·''' [[זהר חלק ג]] '''·''' קיח א '''·''' [[זהר חלק ג קיח ב|>>]]". בכך כל מי שמחפש את הזוהר על פי פרשה יוכל למצוא אותו יותר בנקל, וכבר בתוצאות החיפוש בגוגל תופיע שם הפרשה. זה יהיה שיפור עצום ונורא. ::מה דעתך? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 12:12, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::כמובן שזה הכי אידיאלי. אבל למיטב ידיעתי זה מאוד מסובך לעשות מבחינה טכנית דרך התבניות של {{תב|סרגל ניווט}} או {{תב|דף של זהר}}. ולכן אני הסתפקתי במה שזמין כרגע. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 14:54, 28 בספטמבר 2026 (IDT) ::::והאם אין דרך לקדם את העניין? ::::אולי הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]] שליט"א יוכל לסייע בבקשה בעניין (של יצירת תבנית וכדומה להוספת שם הפרשה בראש כל דף בזוהר, וכאמור)? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 16:02, 28 בספטמבר 2026 (IDT) :::::הקפצה. הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 11:37, 27 באוקטובר 2026 (IST) ::::::אם זה באמת חשוב לך אני מוכן לעשות את זה ידני בימים הקרובים. אני יותר בטוח על הידני מאשר הפעלת בוטים. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 16:27, 27 באוקטובר 2026 (IST) ::::::: מאוד כדאי לעשות את זה, זה יהיה מאוד שימושי לאלה מבין המשתמשים שמחפשים בדפי הזוהר לפי פרשות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 17:21, 27 באוקטובר 2026 (IST) :::::::זה חשוב לי מאוד מאוד. :::::::רבים וטובים מחפשים מקורות בזוהר לפי הפרשיות, ואילו השימוש בחלקים (חלק א, ב וג) כמעט ולא נפוץ. :::::::זה יהיה זיכוי הרבים גדול מאוד. :::::::תודה רבה. :::::::שוב ראיתי שהקדימני הרב @[[משתמש:Nahum|Nahum]]. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 18:59, 27 באוקטובר 2026 (IST) :::::::הרב @[[משתמש:Roxette5|Roxette5]], סליחה שאני מתזכר, אבל מה עם סימון הפרשיות? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 10:45, 5 בנובמבר 2026 (IST) ::::::::{{א|יוסף אומץ}} - תודה על התזכורת. בינתיים עשיתי פרשיות בראשית עד לך לך, ועד בכלל. [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 18:39, 5 בנובמבר 2026 (IST) :::::::::מעניין, "חשדתי" בכת"ר שכבר התחיל במלאכת הקודש, אך נכנסתי לפרשת בראשית לפני שכתבתי את הודעתי, ולא ראיתי שנוסף "בראשית" לתגית של פרשת נח, אלא כתוב רק "[[זוהר חלק ב|<<]] '''·''' [[זוהר]] '''·''' חלק ג '''·''' [[זוהר חלק ד|>>]]", וכך גם אתה. :::::::::אם כן מה כוונת כת"ר? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 18:43, 5 בנובמבר 2026 (IST) ::::::::::צ"ל "לתגית של פרשת '''בראשית'''". [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 18:44, 5 בנובמבר 2026 (IST) :::::::::::צ"ל "וכך גם '''עתה'''". [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 18:44, 5 בנובמבר 2026 (IST) טוב אז היה אי הבנה בינינו. כפי שאמרתי למעלה - למיטב ידיעתי לא ניתן להכניס את השם של הפרשה '''בתוך סרגל הניווט''' (מה שאתה מכנה "בראש הדף"). אני רק יכול ליצור את הכותרת באמצע הדף שכתוב '''זהר - פרשת לך לך'''. נא להודיע לי אם ברצונך שאני אמשיך בכך או שאין לך תועלת בכך ואז אני אפסיק. תודה רבה. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 18:56, 5 בנובמבר 2026 (IST) :בהחלט יש לי תועלת מכך (אמנם פחות מהוספה בתוך סרגל הניווט, ואתייג כאן שוב את הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], שאולי יוכל לסייע בעניין). :ואשמח אם תמשיך בבקשה. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:27, 5 בנובמבר 2026 (IST) ::הרב @[[משתמש:Roxette5|Roxette5]], אם הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]] יסדר את סרגל הניווט כך שיהיה ניתן להוסיף את שם הפרשה, האם יש היתכנות מצידך לסדר את הפרשות לפי זה, כך שכל '''דף''' יכלול פרשה בפני עצמה, וכאשר יחפשו בגוגל למשל "זוהר בראשית לו ע"א", תופיע התוצאה המתאימה, והלומד יגיע ישירות לזוהר פרשת בראשית דף לו עמוד א? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 19:39, 5 בנובמבר 2026 (IST) :::קצת תלוי באיזה פתרון שלום אורי יציע לבצע בכדי שאוכל להגיד מה אני מוזמן לעשות מצידי. נראה מה הוא יגיב. אבל גם אם יצליח להכניס משהו "בראש הדף" כרצונך - אינני יודע אם בהכרח גוגל תמיד יגיע ישירות אל הדף המבוקש כל עוד ששם הדף נשאר [[זהר חלק א לו א]].... [[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 20:01, 5 בנובמבר 2026 (IST) ::::בסדר גמור. ::::אני חושב שהכנסה של שם הפרשה בראש הדף תעזור, וכמו שכעת בזכות שהוספת את שמות הפרשיות בתור כותרות ראשיות אפשר לחפש בגוגל ״זוהר בראשית״, לקבל תוצאה של ״זוהר חלק א דף פלוני״ – וכשפותחים אותה אכן מגיעים לכותרת הראשית של בראשית. ::::אכן גם לאחר הוספה של שמות הפרשיות בראש הדף עדיין לא בטוח שתמיד הקורא יגיע אליהן דרך גוגל, אבל במקרים רבות אני מאמין שאכן כן. ::::אני חושב שהכנסת שם הפרשה בראש הדף תעזור. כמו שכעת, בזכות שכת״ר הוסיף את שמות הפרשיות בתור כותרות ראשיות, אפשר לחפש בגוגל ״זוהר בראשית״ ולקבל תוצאה של ״זוהר חלק א דף פלוני״, שפתיחתה אכן מובילה לכותרת הראשית של בראשית. ::::אכן גם לאחר הוספת שמות הפרשיות בראש הדף עדיין לא בטוח שהקורא תמיד יגיע אליהן דרך גוגל, אבל במקרים רבים אני מאמין שאכן כך יהיה. ::::האם לא ניתן לשמות גם את שם הדף? [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 01:21, 6 בנובמבר 2026 (IST) ::::: זה כבר פרוייקט מורכב למדיי, ליצור דף לכל פרשה ולהעביר אליו את הטקסט של הפרשה. זה יכול לקחת כמה שנים לדעתי.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 01:41, 6 בנובמבר 2026 (IST) ::::::היי שבת שלום, ::::::הוספתי תמיכה בדף {{תב|דף של זהר}} והשימוש בה תלוי ב{{תב|דף של זהר/פרשה}}. הרעיון הוא לציין בתבנית המשנה עמוד התחלה ועמוד סיום של כל פרשה, ואז בטווח שבין העמודים האלה להציג בתבנית הראשית את שם הפרשה. כרגע שמתי בתגובה שאינה מוצגת (תווים <!- והסיומת -->) עד שנוסיף את כל הפרשות. ::::::מספר העמוד הוא בעצם מספר הדף מוכפל ב2 בתוספת מספר העמוד, למשל עבור דף פב עמוד א - מס' העמוד הוא <math>82*2+1=165</math>. ::::::בחנתי את התוצאה על [[זהר חלק א פב א]] (באמצעות "תצוגה מקדימה של הדף עם התבנית הזאת") וזה נראה עובד עם "לך לך". יש להוסיף את כל הפרשות ולבדוק את מקרי הקצה (עמודי המעבר בין פרשות). כרגע אין לי זמן לעשות את זה, אם תוכלו להשלים את המלאכה תבורכו. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ו בחשוון ה'תשפ"ז • 13:31, 6 בנובמבר 2026 (IST) :::::::יישר כוח עצום הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], זה פתרון גאוני ויעיל מאוד. :::::::רק כדי לוודא שעניין קידום הזוהר של ויקיטקסט בגוגל נפתר עד הסוף, כשהקוד יופעל (אם תהיה מוכנות מצד שהרב @[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] להשלים את כתיבת שמות הפרשות ומחיקת התגיות שגורמת להסתיר אותן), האם שם הפרשה אכן יופיע '''בתוך סרגל הניווט עצמו''' (למשל: [[זהר חלק א קנז א|<<]] · [[זהר חלק א]] · לך לך · קנז ב · [[זהר חלק א קנח א|>>]]. :::::::אם כן, זה בדיוק מה שייחלנו לו! ברגע שזה מופיע בסרגל הניווט, גוגל יסרוק ויקשר בין שם הפרשה לדף ולעמוד. זה יאפשר לכל מי שמחפש ברשת "זוהר לך לך פב א" להגיע ישירות לעמוד הנכון בוויקיטקסט (אפילו ששם הפרשה לא יופיע בשם הדף עצמו), ויעלה את מהדורת ויקיטקסט לראש התוצאות בגוגל. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 13:53, 6 בנובמבר 2026 (IST) :::::::הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], האם יש אפשרות להשתמש במנגנון הפרשיות שבנית כדי לשנות את '''כותרת התצוגה''' שגוגל תציג בפני המשתמש (באמצעות DISPLAYTITLE או ה־Title בתבנית)? :::::::הכוונה היא שהכתובת הפיזית (ה־URL) תישאר כפי שהיא, דהיינו "זהר חלק א פב א", אבל כותרת ה־HTML של הדף '''המוצגת בתוצאות החיפוש בגוגל''' תורכב דינמית ותיראה כך: '''"זהר לך לך פב א"''' (בכוונה ויתרתי על מספר החלק, כי כמעט כולם מחפשים לפי פרשה, דף ועמוד). :::::::בצורה כזו, מי שיחפש ברשת "זוהר לך לך פב א" יראה בתוצאת החיפוש בגוגל התאמה של 100% מול העיניים, מה שיעלה את מהדורת ויקיטקסט למקום הראשון בבטחה מוחלטת. :::::::וכן כאשר המשתמש ייכנס לדף הזה, הוא יראה בתוך הדף עצמו גם את סרגל הניווט המשודרג עם שם הפרשה (על ידי [[שיחה:ספר הזהר#:~:text=היי שבת שלום,יישר|הפתרון המבריק]] שהצעת, שאנחנו מחכים לדעתו הרב @[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] עליו) וידע בוודאות שהגיע למקום הנכון. :::::::בסופו של דבר, זה יחסוך לאלפי לומדים טרחה מיותרת, ינגיש את תורת הנסתר בצורה גלויה ויביא לזיכוי הרבים עצום לכל מי שמחפש מקור מדויק בזוהר ומחפש ללמוד בו. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 14:04, 6 בנובמבר 2026 (IST) ::::::::הרב@[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], בהמשך להודעתי הקודמת, חשבתי על זה – הכי פשוט יהיה פשוט להשאיר גם את מספר החלק (חלק א, ב וכו') ב'''כותרת התצוגה''', וככה נחסוך סיבוכים. ::::::::כלומר, כותרת ה־HTML של גוגל שתוצג בפני המשתמש תיראה כך: '''"זהר חלק א לך לך פב א"'''. ::::::::בכך נרוויח התאמה מלאה בחיפוש, נשמור על המבנה המקורי, וגם תיחסך לך עבודה כי התבנית רק צריכה להוסיף את שם הפרשה באמצע, בלי למחוק את מספר החלק. ומעבר לכך, יש עדיין מיעוט אנשים שמחפשים בזוהר לפי חלקים, ולכן כדאי לשמור גם על מספר החלק בשבילם. ::::::::אשמח לשמוע בבקשה מה דעתך. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 14:14, 6 בנובמבר 2026 (IST) לא לגמרי הבנתי את התיקון של {{א|Shalomori123}}. מאמין שאני אבין יותר ככל שמתקדמים... עם זאת כבר רק אציין ממה שאני כבר הבנתי שצריכים לשים לב כי יש פרשיות שעלול מספר העמודים לעבור את המגבלה של ויקיטקסט. יש להריץ נסיון של הפתרון שלך על פרשיות '''תרומה או פקודי או פנחס''' - שמה יש מספר עמודים רבים. אם ההצעה שלך עובדת שם - אז מאמין שיעבוד על הכל. --[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 18:46, 7 בנובמבר 2026 (IST) :לא ניסיתי אך פעם לערוך את הtitle המובנה של תוכנת ויקימדיה. צריך לבדוק אם זה אפשרי. לגבי סרגל הניווט, כמדומני שיש שדה להוסיף טקסט נוסף בסוף סרגל הניווט, משהו כמו "כותרת=". :הפתרון שלי נועד לאפשר להכניס את המידע על איזה עמוד שייך לאיזו פרשה בדף מרוכז, במקום לעבור עמוד עמוד ולהוסיף כותרת ידנית. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בחשוון ה'תשפ"ז • 22:25, 7 בנובמבר 2026 (IST) ::כמובן שמרגע שהמידע יהיה בתבנית יהיה ניתן להשתמש בו בכל אופן שבו תבחרו. כרגע עשיתי זאת בכותרת מסדר שני כמו שהתחלת לעשות ידנית, אבל בתוך התבנית כמות האפשרויות לשחק עם המידע הזה היא בלתי מוגבלת. [[משתמש:shalomori123|שלום אורי]] • [[שיחת משתמש:shalomori123|שיחה]] • כ"ח בחשוון ה'תשפ"ז • 22:32, 7 בנובמבר 2026 (IST) :::הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], :::א. לגבי שינוי שם הדף שיוצג בתוצאת החיפוש בגוגל, נראה שזה לגמרי אפשרי. מצורף נספח (בסוף הודעתי) הכולל הסבר מאת מוהר"ר ג'מיני שליט"א כיצד עושים זאת. שאלתי אותו איך גוגל בוחר את שם התוצאה שהוא מציג והאם זה מסובך לשנות את זה, והוא הסביר שזה פשוט מבוסס על קוד ה-HTML. כלומר, גוגל אינו גוזר את שם התוצאה מה-URL או משמו הפנימית בדף, אלא קורא ישירות את תגית ה-<code><title></code> שנמצאת ב-<code><head></code> של קוד ה-HTML שהשרת מנפיק. מה שמופיע בתגית הזו – זה מה שגוגל מציג בתוצאות החיפוש. :::כיוון שכת"ר הוא בעל הרשאות מתקדמות, אולי ימצא בזה כיוון מעשי להגדרת המערכת אצלנו. נשמח מאוד אם כת"ר יוכל בבקשה לסייע בכך, שכן זה יוכל להיות ה"מכה בפטיש" בהנגשת הזוהר. על ידי זה אלפי(!) החיפושים הנעשים כיום של פרשה ודף מסוים בזוהר אכן יקבלו את '''התוצאה המדויקת והמתאימה''' לחיפושם (ולא פשוט "זוהר חלק פלוני", וזה עוד במקרה טוב). ומעבר לכך, זה יקפיץ את המהדורה של ויקיטקסט לראש רשימת התוצאות (והיא אכן ראויה לכך). :::ב. לגבי השימוש במידע שבתבנית, נראה לי שכדאי להגדיר כבר מעכשיו שברגע שהמידע יוזן, התבנית תכניס אותו ישירות ל'''סרגל הניווט'''. לדוגמה, לאחר שהמידע על פרשת בראשית ימולא על ידי הרב @[[משתמש:Roxette5|Roxette5]], יופיע בסרגל הניווט (בחרתי דף רנדומלי) כך: [[זהר חלק א לה ב|<<]] '''·''' [[זהר חלק א]] · בראשית · לו א '''·''' [[זהר חלק א לו ב|>>]], דהיינו ששם הפרשה יתווסף במרכזו של סרגל הניווט. :::אגב, מבחינתי אפשר לשמור במקביל גם את ההוספה לכותרת מסדר שני שכת"ר הגדיר, שכן זה בהחלט מוסיף, ואם שניהם כאחד טובים, אבל ההוספה של שם הפרשה בסרגל הניווט הרבה חשובה יותר מהכותרת בסדר שני. :::'''<big>הנספח</big>''' :::איך עובד העדכון של תוצאת החיפוש בגוגל בלי לשנות את שם הדף? :::# '''איך גוגל מחליט מה לכתוב בתוצאת החיפוש:''' גוגל אינו מתבסס על כתובת ה-URL של הדף. הסורק של גוגל (Googlebot) מציץ אך ורק על תגית אחת בתוך קוד המקור (ה-HTML) של העמוד – תגית ה-<code><title></code> שנמצאת בראש הקוד (בתוך ה-<code><head></code>). מה שכתוב שם, זה בדיוק מה שגוגל מציג בשורת הכותרת הכחולה בתוצאות החיפוש. :::# '''המטרה שלנו:''' לגרום לכך שקוד ה-HTML של כל דף ישדר לגוגל את השם המלא הכולל את שם הפרשה (למשל: <code>זוהר חלק א בראשית פב ג</code>), בעוד שבפועל, שם הדף האמיתי במערכת וה-URL יישארו בדיוק כפי שהם. :::# '''איך עושים את זה בפועל דרך התבנית:''' במקום לעבור ידנית על אלפי דפים, השינוי מבוצע כולו בתוך התבנית המרכזית של דפי הזוהר בשיטת המיפוי האוטומטי: :::#* '''שליפת הנתונים מהטבלה המרכזית (Data-driven Template):''' במקום לכתוב את שם הפרשה בכל דף בנפרד, התבנית המרכזית מחזיקה טבלת מיפוי (באמצעות פונקציית <code>#switch</code> של מדיה-ויקי). כשהתבנית רצה על עמוד מסוים, היא מזהה את מספר הדף והחלק, ושולפת אוטומטית מתוך הטבלה את שם הפרשה המתאים (<code>בראשית</code>). :::#* '''הזרקת פקודת <code>DISPLAYTITLE</code> בתוך קוד התבנית:''' בתוך קוד התבנית המרכזית משתילים את הפקודה שבה המחרוזת מורכבת דינמית מתוך שדות הנתונים: :::#* <nowiki>{{DISPLAYTITLE:זהר חלק {{#switch: ...}} {{#switch: ...}} {{PAGENAME}}}}</nowiki> :::#* בפועל, עבור הדף שנקרא <code>זוהר חלק א פב ג</code>, התבנית מפיקה ומציבה את הפקודה המלאה: :::#* <nowiki>{{DISPLAYTITLE:זוהר חלק א בראשית פב ג}}</nowiki> :::#* '''הפיכת הפקודה ל-HTML של ה-<code><title></code> (מה שגוגל רואה):''' כשמדיה-ויקי מנדרת (מייצרת) את דף ה-HTML מתוך קוד הוויקי, הפקודה <code>DISPLAYTITLE</code> מעדכנת את תגית ה-<code>pagetitle</code> של ה-HTML (התגית שמגיעה ל-<code><head></code>), מבלי לשנות את ה-URL או את שם הדף במערכת. :::#* '''השפעה רוחבית ומיידית:''' ברגע שהקוד הזה מוגדר בתבנית המרכזית, המערכת של ויקיטקסט מעדכנת בבת אחת את קוד ה-HTML של כל אלפי דפי הזוהר המשויכים לתבנית זו, מבלי שצריך לערוך אף דף בנפרד. :::#* '''איך בודקים אם זה עובד (בדיקת קוד מקור):''' כדי לוודא שהפתרון פעיל, פשוט נכנסים לערך ניסיוני, לוחצים מקש ימני -> "הצג קוד מקור" (View Page Source), ומחפשים בראש הדף את תגית ה-<code><title></code>. כשמופיע שם השם המורחב עם הפרשה – הפתרון עובד ב-100%. :::# '''התוצאה:''' התבנית מעדכנת אוטומטית את התגית עבור כל אלפי הדפים בבת אחת. ברגע שסורקי גוגל יגיעו לעדכן את האינדקס, הם יראו את השם המלא ויציגו אותו בתוצאות החיפוש, מבלי ששם הדף האמיתי או הכתובת שלו השתנו כלל. :::[[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 00:14, 8 בנובמבר 2026 (IST) :::: אני לא חושב שיש לנו דרך כלשהי לשנות את קוד ה-HTML עצמו ישירות.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 10:08, 8 בנובמבר 2026 (IST) :::::כת"ר צודק שלא צריך וגם אי אפשר לגעת בקוד המקור של השרת, אבל במדיה-ויקי יש מילת קסם מובנית שנקראת <code><nowiki>{{DISPLAYTITLE:...}}</nowiki></code>. :::::הפקודה הזו נכתבת בתוך התבנית של הרב @[[משתמש:Shalomori123|Shalomori123]], וכשהשרת מייצר את עמוד ה-HTML, מנוע המערכת מעדכן באמצעותה אוטומטית את תגית ה־<code><title></code> בראש העמוד ואת כותרת הכרטיסיה בדפדפן – מבלי לגעת ב-URL ומבלי לשנות את שם הדף במערכת. לכן אין צורך בגישת שרת מיוחדת, אלא רק בהטמעה חכמה בתוך התבנית המרכזית, וכמו שהובא בנספח לעיל. [[משתמש:יוסף אומץ|יוסף אומץ]] ([[שיחת משתמש:יוסף אומץ|שיחה]]) 22:42, 11 בנובמבר 2026 (IST) lsjj0icwv9dfvbvroxejv1bkemz4j6r 0 169051 3102422 1180462 2026-11-11T19:15:13Z ~2026-59901-41 46937 תיקנתי דיבור המתחיל 3102422 wikitext text/x-wiki {{כותרת לעמוד בגמרא|בבא בתרא|עא|ב|עא א|עב א|מפרש1=רשב"ם}} <קטע התחלה=ג/>אם איתא דלא שייר לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל תנן ר' שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ותני עלה אמר ר"ש מה טעם הואיל ויונקין משדה הקדש ואי סלקא דעתך שיורי שייר כי קא ינקי מדנפשיה קא ינקי ר"ש דאמר כר"ע ורב הונא דאמר כרבנן כרבנן פשיטא נפקא מינה דאי נפלי הדר שתיל להו<קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רשב"ם== <קטע התחלה=ר/>'''דאם איתא דלא שייר כו'''' - ואנן סהדי דלדעת כן עיכב את האילנות לעצמו שיהיו כאן לעולם אף לחזור וליטע אחרים במקומן כדרך שהיה לו כח זה באילנות הללו עד עכשיו אבל לוקח אילנות אין לומר לצורך כל הימים לקחו וליטע אחרים במקומן דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה ולפירות קנאו: '''לא הקדיש''' - מכל הנך דאמרן לא מכר: '''אלא חרוב המורכב כו'''' - אבל שאר אילנות ממילא קדושים הם בכלל שדה כמו שמכורין מסתמא בכלל שדה: '''אמר ר"ש מה טעם''' - הוו מוקדשין חרוב וסדן טפי מכל הנך דלעיל דס"ל מקדיש כמוכר שלא הקדיש אלא דברים דשייכי לשדה טובא דהוו נמי מכורין לענין מכר והלכך חרוב המורכב אינו מוקדש בכלל שדה: '''הואיל ויונקין משדה הקדש''' - הוא הקדיש את השדה בעין יפה אפילו מקום החרוב והסדן וכששיירו לעצמו לא שייר עמהן קרקע נמצאו גדלים מקרקע הקדש וגידולי הקדש הקדש נינהו אלמא המשייר אילנות לעצמו אינו משייר קרקע אלא בעין יפה מוכר ומקדיש כל הקרקע: '''ואי אמרת''' - דמאן דמזבין קרקע לאחר ומשייר אילנות לעצמו משייר כמו כן קרקע יניקת האילנות וה"ה למקדיש אליבא דר"ש דהא כי הדדי נינהו א"כ אמאי קדשי חרוב וסדן משום שיונקין משדה הקדש הא כי ינקי מדנפשייהו קא ינקי ממה ששייר לעצמו ולא מקרקע הקדש: '''ומשני ר"ש דאמר כר"ע''' - רבו דמוכר בעין יפה מוכר הכל ולא שייר מן הקרקע כלום בין לצורך דרך בור ודות שעיכב בין ליניקת האילנות ששייר לפניו ומצי לוקח למימר ליה היום ולמחר כשייבש האילן עקור אילנך שקול וזיל וה"ה להקדש ומיהו לגבי מוכר בכלל שדה דברים שאינן בכללו לא שייך למימר עין יפה ועין רעה דמה שלא פירש לא מכר והשתא הדר ביה הגמרא ממאי דאמר לעיל ואפילו לרבי עקיבא כו': '''ורב הונא''' - דמשייר קרקע עם האילנות דאמר כרבנן דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו ממה שמכר את הצריך ליניקת אילנותיו דומיא דדרך בורו ודותו ששייר עם הבור והדות ומיהו במסקנא דשמעתא מיתוקמא הא דרב הונא אפילו לר"ע וה"נ אמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר האילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר' עקיבא כו' והא דמשני גמרא ר"ש דאמר כר"ע ולא קמשני ר"ש ס"ל המקדיש בעין יפה מקדיש טפי ממוכר דאילו מוכר ושייר אילנות לפניו כמו כן שייר קרקע לעצמו כדרב הונא אבל מקדיש בעין יפה הקדיש הכל ולא שייר אלא החרוב לבדו בלא קרקע ליכא למימר הכי דאם כן לאו למוכר מדמי ליה מכל וכל ולא לנותן מתנה מדמי ליה מכל וכל אלא קצת מדמי ליה למוכר דלא הקדיש אלא דברים שבכלל שדה ולנותן מתנה מדמי ליה שלא שייר כלום לעצמו במה שפירש והקדיש דכל הקרקע הקדיש ולא שייר מקום יניקת חרוב והא לאו סברא הוא אלא או לנותן מתנה מדמי ליה לגמרי כרבנן דאמרי הקדיש את כולן או למוכר מדמינא ליה מכל וכל דכי היכי דמוכר שדה לא מכר בור וגת ושובך הוא הדין למקדיש וכי היכי דמוכר בעין יפה מוכר כל מה שפירש במכירתו ולא שייר מן הקרקע כלום אפילו ליניקת אילנותיו ה"ה למקדיש: '''וקמתמה כרבנן פשיטא''' - כיון דבעין רעה מוכר ועוד דמצי לוקח למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל משום דמכחשי בארעא קל וחומר הוא לגבי בור ודות דלא מכחשי בארעא ואפ"ה אמרי רבנן דשייר דרך לעצמו לבורו ולדותו כל שכן גבי אילן: '''נפקא מינה''' - הא דרב הונא דאתא לאשמעינן אליבא דרבנן דשייר קרקע לעצמו דאי נפלי הדר שתיל להו דאי לאו דרב הונא הוה אמינא שייר אילנות לפניו יש לו קרקע כל ימי קיום {{הועברמהבא}} האילנות אבל הזקינו אין לו קרקע דומיא דבור ודות דאי נפיל הבור והדות ואי אפשר לתקנו אין לו עוד דרך ומעיקרא נמי הוה ידעינן דאתא רב הונא לאשמועינן דאי נפלי הדר שתיל להו אבל גמרא לא הוה מסיק אדעתיה שיש שום חידוש בדברי רב הונא אלא האי ואפילו לר"ע כו' והלכך כיון דליתא להאי אפי' הוה פריך פשיטא:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>'''לימא''' ליה עקור אילנך שקול וזיל. פ"ה עקור אילנך לכשייבש ותימה דמה כח הוא זה דמנא ליה שאינו רוצה לעולם להסתלק מן הקרקע ואין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשייבש ועוד מדמסיק בתר הכי דאי נפלי הדר שתיל להו משמע דעד השתא הא דקאמר יש לו קרקע היינו לזרוע . תחת האילן ועל זה אינו מפרש שום טעם ועוד קשה דהשתא משמע דטפי אית ליה בקרקע דמשייר לפניו ב' אילנות ממאי דאית ליה דרך כשמשייר בור ודות לר"ע ובלוקח הוי איפכא דקנה ב' לא קנה קרקע לפי מה דפרישית בפרק חזקת הבתים (לעיל דף לז.) וקנה בור ודות יש לו דרך לר"ע על כן נראה לר"י לפרש דאי לאו דלא שייר כלל קרקע לימא ליה עקור אילנך לאלתר ולכך זקוק הוא לשייר הקרקע ליניקת האילן ומיגו דנחת לשיורא משייר נמי קרקע לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו לכשייבש כדמסיק אבל גבי לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן זבין נמי לזרוע סביב וליטע אחר במקומו שהמוכר מה שהוא רוצה מוכר ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שרוצה אלא מה שהמוכר רוצה למכור לו וא"ת דהשתא משמע דטפי משייר קרקע עם האילן ממה שמשייר דרך לבור ודות ולעיל משמע דאי לאו דרב הונא הוה אמינא מכר קרקע ושייר אילנות שנים אין לו קרקע אפילו לרבנן כדמסיק דאי נפלי הדר שתיל להו ואמאי הא לרב' כששייר בור ודות יש לו דרך א"כ כ"ש שיש לו קרקע עם האילנות ששייר כדפי' וי"ל דה"מ מעיקרא דלא ידעינן טעמא דמיגו דנחת לשיורא משייר טפי דרך לבור ודות לפי שהוא צריך יותר דרך לבור ודות ממה שצריך לקרקע בשביל האילן אבל השתא דאשמועינן רב הונא טעמא מיגו דנחת לשיורא שייר טפי קרקע עם האילן מדמשייר דרך עם בור ודות דהא ודאי ביניקת האילן משייר טפי מדרך לכולי עלמא שאינו רוצה לקוצו לאלתר: '''ואי''' סלקא דעתך שיורי משייר כו'. תימה לר"י ולר"ת דמ"מ לאו מדנפשייהו ינקי דלא שייר אלא חוצה לו כמלא אורה וסלו כדאמרינן בפרק הספינה (לקמן דף פב.) והאילן יונק ט"ז אמה וי"ל דלא מפליג ר"ש ואמר אפילו חרוב ושקמה שענפיו יוצאים חוץ לט"ז אמה קאמר דהקדיש ואמאי הא לא ינקי משדה הקדש שקנה כל הקרקע שתחת ענפיו וחוצה להן כמלא אורה וסלו א"נ כשהוא מוכר לאחרים לא קנה הלוקח אלא חוצה להן כמלא אורה וסלו אבל הכא כשמשייר לעצמו משייר כל צורך יניקת האילן: ''' מדנפשייהו''' קא ינקי. תימה מאי קשיא ליה נהי דגבי מכר אמר דמשייר קרקע בהדי אילן גבי הקדש לא משייר דמקדיש טפי בעין יפה מקדיש ממוכר וכי האי גוונא פריך לקמן לר"ש אליבא דמ"ד מקדיש אילן אחד לא הקדיש קרקע אי אליבא דר"ע האמר מוכר בעין יפה מוכר לענין דרך כל שכן מקדיש דמקדיש טפי בעין יפה הוא מקדיש להיות קרקע קדושה לגבי אילן אע"ג דבמכר אין הקרקע מכורה עם האילן דכן צריך לפרש כדפרישית בחזקת הבתים (לעיל דף לו: ד"ה ממטע) והיה ר"י מתרץ דהכא לא בעי לשנויי הכי משום דאית לן לדמויי הקדש או למכר או למתנה וא"כ לא הוה דמי לחד מינייהו דבמכר משייר בהדי אילן קרקע ולמתנה נמי לא דמי דבמתנה נתן את כולן אבל לקמן פריך שפיר דכיון דסבר ר"ע דמוכר בעין יפה מוכר א"כ מקדיש בעין יפה מקדיש כמו במתנה דבמתנה נמי הוי דינא דכי יהיב ג' אילנות בזה אחר זה יהיב נמי קרקע וחזר בו ר"י דא"כ מגופה דמתניתין תפשוט דר"ש דלא כר"ע דבמתנה לכולי עלמא נתן את כולן ובהקדש קאמר ר"ש דלא הקדיש את כולן ובמסקנא נמי מפרש דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר פירוש די לכם אם תעשו עין יפה דהקדש מעט יותר ממכר והקדיש כל הקרקע ולא תאמרו בהקדש בעין יפה כמו במתנה ואומר ר"י לר"ש דודאי דלא עביד בהקדש כחו כמתנה אין נראה לגמרא שיהא בהקדש עין יפה טפי ממכר אלא פורתא דהיינו לענין שאם הקדיש אילן הקדיש נמי קרקע אף על גב דבמכר לא מכר קרקע עם האילן אבל עין יפה כולי האי שיהא קרקע של החרוב קדוש בהדי שדה כולי האי אין לנו לעשות עין יפה לר"ש והשתא לפירוש זה משמע דאית לן למימר טפי כשמוכר אילן שיהא קרקע הצריך לאילן מכור עם האילן מדנימא כשמכר שדה שיהא הקרקע הצריך לאילן המשויר מכור עם השדה ותימה דמשמע דאי לאו מילתא דרב הונא הוה אמינא מוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לו קרקע אלא מכר הקרקע הצריך לאילן בהדי שדה אע"ג דכשמכר אילן לא מכר קרקע הצריכה לאילן וי"ל דהיינו משום דאי לאו דרב הונא הוה ס"ד דכשמכר שדה ושייר אילן מכר כל השדה אף הצריך לאילן ששם שדה על הקרקע יותר ממה ששם אילן על הקרקע הצריכה לו אבל השתא דאשמעינן רב הונא דשם שדה לא מהני ליה לאזדבוני בהדי שדה משום דנחת לשיורא סברא היא למשדייה בתר אילן המשויר לפי שהיא צריכה לאילן מבתר שדה המשויר וא"ת אכתי והא במסקנא דשמעתין אמר לדבריהם דרבנן קאמר דאודו לי מיהא דלא ליהוי הקדש כמו מתנה אלא לכל היותר לא הקדיש אלא חרוב וסדן ובהכי הוי מקדיש בעין יפה טפי ממכר ואע"ג דבמכר לא מכר חרוב ולא קרקע הצריך לו כשהקדיש הקדיש כל הקרקע ולכך הקדיש גם החרוב וכמו שאמר ר"ש לרבנן כן נאמר עתה אליבא דר"ש כל זמן שלא ידע הברייתא דמייתי מינה דלא הקדיש טפי ממכר ואומר ר"י דאע"ג דקאמר הכי ר"ש לרבנן במסקנא מכל מקום נראה לגמרא דוחק לר"ש לומר שיסבור דכולי האי מקדיש בעין יפה טפי ממכר. ר"י: ''' רב''' הונא כרבנן פשיטא. תימה לרשב"א מנין פשיטא לו זה ע"כ היינו משום דלרבנן יש לו דרך במשייר בור ודות וכל שכן כשמשייר<קטע סוף=ת/> </div> {{מפרשים לדף גמרא|בבא בתרא|ד|עא|ב}} [[קטגוריה:בבלי סדר נזיקין]] [[קטגוריה:בבלי מסכת בבא בתרא]] 2aii1lqdy4x1kto4oe4mb3mqkrhf063 0 185143 3102477 478909 2026-11-11T19:58:18Z Roxette5 5159 3102477 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריז א|ריז ב|ריח א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריז ב}} <noinclude> [[קטגוריה:שבחי רשב"י]] </noinclude> 7krdlpqa5c239tc4gryju5ytccz9lee 0 185144 3102478 478910 2026-11-11T19:58:23Z Roxette5 5159 3102478 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריז ב|ריח א|ריח ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריח א}} <noinclude> [[קטגוריה:שבחי רשב"י]] </noinclude> 4ncnemsqplw38gqb88k47lfumzkda9u 0 185145 3102479 478911 2026-11-11T19:58:28Z Roxette5 5159 3102479 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריח א|ריח ב|ריט א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריח ב}} <noinclude> [[קטגוריה:שבחי רשב"י]] </noinclude> 3e44zuc7crgr5n2y6xc722im2dmstp0 0 261162 3102485 3102366 2026-11-11T20:57:50Z Roxette5 5159 /* קטע זמני לעריכה */ 3102485 wikitext text/x-wiki <noinclude><big>'''[[שער מאמרי רז"ל - חלק ב|<<]] | [[שער מאמרי רז"ל]] | [[שער מאמרי רז"ל - חלק ד|>>]]'''</big></noinclude> ==ספר בראשית== ===פסקא א=== מאמר במדרש רבה פ' בראשית פרשה א' וז"ל ר"י שאל את ר"ע א"ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש אכין ורכין מעוטין אתין וגמין רבויי' כו'. כבר הודעתיך בכונת בשכמל"ו כי הנקבות לאה ורחל הם לוקחות מן הד' מוחין דז"א הד' אלפין של ד' אהי"ה שהם לבושי המוחין והם בגי' מד"ת בסוד ומדת ימי מה היא שהוא סוד מלכותו של בשכמל"ו ובתחלה לוקחת לאה לפי שהיא עליו' ויותר קרו' אל המוחין כי היא קשר תפלין ש"ר ואח"כ יורדין לרחל וז"ס אתין וגמין רבוין אלא שלאה נק' גם ורחל נק' את כי ז"ס מ"ש בס"ה כי בכל אתר את איהי נוק' והענין הוא כי מן הד' אלפין של המו' הנז' יוצאת הארה ונחלק' בין לאה ורחל כי לאה לוקח' מספר ג"ם אורות ורחל לוקחת כמספ' א"ת אורו' וחבור ג"ם וא"ת הם מדת שהם הד' אלפין הנז' וטעם אל מ"ש הנז' שמעתי ושכח' (ע"ג) והנלע"ד ששמעתי הוא זה או שנפרש כי לאה לוקחת אורך חכמה וחסד קו ימין ואורך בינה וגבורה קו שמאל ואורך שליש א' דת"ת קו אמצעי והנה הדעת שהוא בקו אמצעי אין למנותו כי נכלל בכלל אורך קו ימין ושמאל משא"כ בשליש הת"ת שהוא למטה ואינו נכלל והנה כל ספי' היא כלול' מי' נמצא ד' ספי' ושליש הם בגי' ג"ם או נפרש כי הנה לאה יוצאת מן הדע' דז"א הכולל חו"ג תרין עטרין וכן חו"ג תרי דרועין דז"א הרי ד"ס ועם שליש עליון דת"ת הרי הכל בגי' ג"ם וכל שאר האורות לוקחם רחל. גם נלע"ד לפרש כי הנה ז"א יונק מבחי' הפנים של אי' המתלבש' בתוכו אבל לאה ורחל הנקבות יונקות מבחי' אחוריים דאי' כי לטעם זה נק' זו"ן קדם ואחור בסוד אחור וקדם צרתני ונודע כי עיקר התלבשות אי' הוא כנגד מקום לאה שהוא עד החזה דז"א כי שם נשלם יסוד דאי' ומשם ולמטה מקום רחל ושם גלוי היסוד של אבא מתפשט עד יסוד דז"א כי ז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי במקום שנתגלת החכמה שהוא יסוד דאבא משם התחלת רחל הנק' ארץ ונמצא כי אי' שהיא שם אהי"ה האחוריים שלו הפשוטים שהם בגי' מ"ד כלם מאירים בלאה חו' מן אור אחד מהם שיורד לרחל ונשארו גם אורות מהם ללאה ולכן נק' ג"ם אבל רחל לוקחת אור אחד בלבד והנה היא עצמה נק' ת' לפי שמקומ' באחורי ד' ספי' ז"א שהם תנה"י כנודע וכל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הם ארבע מאות ועם אור אחד הנז' הרי א"ת ברחל ואמנם בחי' זו שלוקחת רחל היא אותה הבחי' המועטת שנת' אצלינו בפסוק ותגנוב רחל את התרפים וגו' בסוד מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה כתר לראשה (ד"ש ע"ב) והיא הארת אחת מועטת ונק' א' של א"ת גם נלע"ד שזהו ביאור אכין ורקין מעוטין הויין כי א"ך ור"ק הם בגימ' ש"ך נצוצין הנודעים שהם דינים ולכן בהיותם אלו תרין נוקבין לאה ורחל נק' א"ך ור"ק מורה על היותם מעוטי ההארה ואין להם רק הארות הדינים בסוד נע"ר ונערה הנז' אצלינו במא' פ' בא אל פרעה ע"ש כי בעת הדינים היא מתמעטת ינק' נער חסר ה' שהוא בגי' ש"ך: ===פסקא ב=== שם פרשה ה' וז"ל ר' נתן בש"ר אחא ור' ברכיה בשם ר' יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו כו'. זה תבין ממה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד של שם שדי בבחי' ד' אשר שם שהוא סוד הק' ברכאן ושם תראה כי בשם ב"ן שהוא הוי"ה האחרונה שבד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנה באות ה"א אחרונה שבה היא בציור ד"י דל"ת ויו"ד הרי כי בסיום כל עולמו אמר די: אמר שמואל ועיין בש"ד והוא שער הפסוקים דף ה' ע"ד כי שם קרא לז"א עץ חיים להיו' שיש בו תרין מוחין הנק' חו"ב וע"ש: ===פסקא ג=== שם פ' ט"ו וז"ל אר"י בר אלעאי עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגים מתחתיו כו' נודע הוא כי הבינה נק' עץ החיים כנז' בס"ה בפ' וארא ונודע כי יש באי' עלאה ב' שמות הא' היא אהי"ה דיודי"ן שהוא בגי' ע"ץ עם הכולל והב' הוא הוי"ה דס"ג עם עשר אותיות המלוי הם (ע"ד) ע"ג כמנין החיים וז"ס עץ החיים האמנם היותו מהלך ת"ק שנה עניינו הוא כי האחוריים של אהי"ה דיודין הנז' הוא בגי' תקמ"ד כזה אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י ואם תסיר אותיותיו הפשוטות של אחוריים שהם בגי' מ"ד ישארו אותיות המלוי בגי' ת"ק נמצא כי מהלך עץ החיים והתפשטותו שהוא המילוי הנז' המתפשט בתוך האחוריים הפשוטים הם ת"ק כנז' ותיבת מהלך רומז גם אל ההוי"ה דס"ג הנז' אשר באימא כי המלוי של האחוריים שבו המלואים שהם בגימט' קס"ו והמלוי לבדו הוא בגי' מהלך עם הכולל: אמר שמואל עוד אפשר עם הכולל וכולל הכולל או עם בי"ת יתירה כמהלך גם זה הלשון צ"ע. האמנם אם תרצה להבינו כלך אצל מאמר הגמ' במס' כתובות הנז' למעלה וז"ל אמר ר' ירמיה א"ר יוחנן כל המהלך ד' אמות בא"י כו' ושם נתבאר שכשתסיר מהוי"ה דס"ג המלאה באחוריים שהם קס"ו תסיר רבוע האותיו' הפשוטות שהם בגי' ע"ב ישאר המלוי בגי' צ"ו כמנין מהל"ך עם הכולל: ===פסקא ד - פסיעותיו של אברהם אבינו=== '''שם פרשה מ"ג {{ממ|בראשית רבה|מג|ג}}, וזה לשונו: ר' לוי בשם ר' יוסי ן' זמרא אמר פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלשה מילין כו'.''' קודם שאכנס בביאור המאמר הזה מוכרח אני להציע קצת הצעות וכללים בחכמת הקבלה כדי שתוכל להבין מעט קט מזער, עם שאקצר ועולה בחזקת היד. תחילת כל צריך לבאר ענין אדם וחוה - הם זעיר ונוקבא - הם ב' אותיות אחרונות משמו הגדול יתברך. אשר זעיר אנפין הוא כולל ששה ספירות מחסד עד יסוד ולכך נקרא '''ו'''', ונוקביה היא {{צ|בת שבע}} - ספירה שביעית שהיא אות '''ה'''' תתאה. והמעיין בראות היות הזעיר אנפין נקרא '''ו'''' - לא יטעה בו לומר כי אין בו רק {{גמט דגש|ו'}} ספירות אלו - כי אין קדושה פחות מעשרה. והנה עם ראש '''ו'''' זו יושלם לי' ספירות. והענין הוא כי כל יו"ד כלולה מ{{גמט דגש|ג'}} בסוד '''רישא וגזעא ושבילא''' הנזכר בזוהר בפרשת בלק דף ר"ד ע"א {{ממ זהר|ג|רד|א}}. והאי הוא עצמו מ"ש בפרשת ויקרא דף י ע"ב {{ממ זהר|ג|י|ב}} {{צ|בגין דהאי יו"ד קוצא א' לעילא כו'}}. והענין הוא בקצור מופלג כי אין לך דבר פחות מעשר כמ"ש, והוא צורת ה'''ו'''' יש בה '''ראש ותוך וסוף''', והם סוד {{גמט דגש|ג'}} יודין, וכל אחת מהם נחלקת ל'''רישא גזעא ושבילא''' - הרי {{גמט דגש|ט'}}. והם * חכמה בינה דעת - '''י'''' עילאה, * וחסד גבורה תפארת - '''י'''' אמצעיתא, * ונצח הוד יסוד - '''י'''' תתאה {{ש}} ושלשתם אות '''י''' כזה [ציור]. ועל זה נקרא זעיר אנפין {{גמט דגש|אח}} - בגימטריה {{גמט דגש|ט'}}. ובהתחברות י' עמה נהר דנגיד ונפיק בחינת היסוד ו' זעירא בלתי ראש אז נעשת ה', '''ד'''' על '''ו'''' כי '''ו'''' דיסוד גנוז ברחם דידה כי היא צורת '''ד'''' בסוד משרז"ל {{צ|כשם שיש צירים ודלתות לאשה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|כי לא סגר דלתי בטני}}, ונאמר {{צ|כי נהפכו עליה ציריה}}. וסוד הצירים היא צורת '''י'''' שבאחורי ה'''ד''''. (וכשהדלת נשבר ציר שלה - נעשת '''ר'''' בסוד {{צ|אל אחר}}. ואין להאריך בזה). ואמנם לכן '''ד'''' דאחד רבתי להיות בה עובי ב' דלתין - הרי כזה מצאנו היות בה ב' דלתות וב' צירים. ובהתחבר ב' דלתות אלו יהיו צורת מ"ם סתומה כזה '''ם'''', ואז נעשית סוד '''י"ם''' כי תחי' בהיותה דלת לא נכנס בה היסוד רק צורת '''ו'''' ומתחברות שערים '''ו'''' עם '''ד'''' ונעשת '''ה''''. ועתה בעשותה מן אות '''ד'''' צורת '''ם''' סתומה - גם הוא עלה במחשבה והרים ראש באות '''ו'''' שלו, ונעשה למנין עשר, ונתחברו ונעשו {{גמט דגש|י"ם}}. והנה {{גמט דגש|ה'}} ו{{גמט דגש|ים}} הם שוים במספרם, אלא שזה לחשבון זעירא וזה לחשבון רברבא: ונחזור לעניינינו. כי גם זעיר אנפין הוא נקרא '''ו'''' אלא שבתחילה היה קטן בסוד {{צ|חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא}}. ולכן נק' או '''ו'''' שבשמו הגדול ית' ז"א כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי, האמנם בשתים האחרונות יש עלייה וירידה והכל תלוי ע"י מעשה התחתונים בסוד {{צ|תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו}}. ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד {{צ|מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש}}. כי ע"י {{צ|נחל קדומים}} (שהוא הבינה) {{צ|מרים}} הזעיר אנפין {{צ|ראש}} ונעשה אות '''ו'''' בסוד {{צ|כונן שמים בתבונה}}. וזהו מה שכתוב {{צ|מי יקום יעקב}} - {{צ|'''מי'''}} שהיא הבינה - הוא {{צ|יקום}} ראש {{צ|יעקב}}. {{צ|כי}} עתה בזמן הגלות {{צ|קטן הוא}} ואין לזאת ה'''ו'''' ראש. אך לעתיד לעה"ב - יגדל לו ראש, ואז לא יקראו לו '''ו'''' כי אם '''י'''' - כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. וזהו סוד {{צ|לא יעקב יאמר עוד שמך}} - המורה על לשון 'עקב בלתי ראש', {{צ|כי אם '''ישראל'''}} - הם אותיות '''לי ראש'''. וזהו סוד הנרמז בפרשת ויקהל דף רי"ד {{ממ זהר|ב|ריד|א}} {{צ|שמע ישראל - ישראל סבא! בגין דאית ישראל זוטא כו' ורזא דא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. פירושו כי מה שהיה עתה חבור אחד '''י"ה''' והשני '''ו"ה''' - יהיו לעתיד לבא שניהם שוים ויהיו '''י"ה י"ה'''. וזהו מה שכתוב {{צ|'''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}. הם שני פעמים {{צ|אחד}}; ב' היחודים הנזכר שוים. {{ש}} ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום - כי כן האמת! כי מה שיהיה לעתיד תמידי - הוא עתה לפרקים על ידי מעשינו. ונחזור לעניינינו. {{ש}} כי הלא זעיר אנפין הוא לבדו בעל י' ספירות שלימות, אך לא כל הזמנים שוים. ואמנם הג' ספירות עליונות הנתוספת בו אינם חב"ד העיקריות הג"ר שבעשר ספירות אלא הם ג' ספירות הנמצאות בזעיר אנפין עצמו. ובזה יהיה לך מפתח גדול בראותך בספר הזהר שפעמים אומר אבא ואמא ופעמים אומר חכמה ובינה. והבן זה. והנה נודע כי גם דרך טבע קומת האשה קצרה משל איש. וראש האשה מתחיל מאמצע קומת האיש ההוא מתחת החזה דזעיר אנפין הנזכר מצד אחוריו. כנזכר באדרא רבא דפרשת נשא וז"ל {{צ|בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כו' ואשתליף לאחורוי ועבד גלגלתא דנוקבא כו'}}. והבן אומרו {{צ|בהאי אדם}}. ולהורות כי כל זה בזעיר אנפין אשר הוא אדם שלם בכל י' ספירות, ועוד יש גבוה מעל גבוה וכלם נקראים בשם "אדם". וזהו סוד ה'''צלע''' אשר משם נבראת חוה מאחורי אדם. כי בצלע שאחורי החזה - שם התחלת ראש הנוקבא. והנה נמצאת כי היא מתחלת מחצי גופא דזעיר אנפין - שהוא סוד מדת התפארת שבזעיר אנפין. ובחציו ולמטה מתחלת ראש הנוקבא. הרי כי י' ספירות דנוקבא דיליה שעור קומתם כמדת ג' ספירות וחצי שלו - שהם חצי התפארת ונצח הוד יסוד. [אמר שמואל: כך מצאתי כתוב. ולאו דוקא חצי תפארת כי אם בשליש האחרון כמו שנתבאר אצלינו בשער ההקדמות בכמה מקומות ובפרט דף צ"ו ע"ג. בסוד המזוזה ומצאת שם כי תדרשנו.] האמנם שעור הכתר דידה הוא כשעור חצי התפארת האחרון שבו ושאר ט' ספירותיה הם כשיעור נצח הוד יסוד שלו. נמצא כי כל ספירה אחת שלו מאלו הג' (נצח הוד יסוד) הם כוללים שעור ג' ספירות שלה. * כי קו ימין דידה - חכמה חסד נצח - נאחזים בנצח שלו * וקו שמאל דידה שהם בינה גבורה הוד - נאחזים בהוד שלו * וקו אמצעי דידה שהם דעת תפארת יסוד - נאחזים ביסוד שלו {{ש}} הרי שנצח הוד יסוד שלו נקרא {{צ|שלש של שלש שלש}}, והם סוד התקיעות של ראש השנה שאז נברא אדם וחוה בו ביום (כמו שנאמר {{צ|זה היום תחלת מעשיך}}), אלא שלא השלים העשירית שהיא המלכות דידה דתקינו סוד התרועה. ולכן היו '''תשר"ת תש"ת תר"ת'''. ובחינה זו היא הנקרא {{צ|דינא רפיא תרועה}}, וכנגדם תשעה ברכות דראש השנה - ג' ראשונות ג' אמצעיות ג' אחרונות. ושלשה אלו - נצח הוד יסוד עצמם - סוד מלכיות זכרונות שופרות. ואין להאריך יותר בזה. והנה כתר דידה מקומו בתפארת שלו. וז"ש {{צ|עטרת תפארת לעמוסי בטן}}. כי עטרת דידה היא בתפארת דידיה, מחציו ולמטה, שהיא סוד הבטן אשר שם המעין אשר היו הנשמות של בני ישראל גנוזות קודם נתינתם ברחם הנוקבא. וזמ"ש {{צ|לעמוסי בטן}} - הם ישראל הנקראים {{צ|עמוסים מני בטן}}. והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר. ודרכינו להכנס במנין העשר ספירות. אמנם טעם הדבר לא ניתן להכתב כי הדברים ארוכים ואין הדעת סובלתם: הכלל העולה מכל הכתוב לעיל כי קומת המלכות שהוא מתחילת מחכמה דידה ולמטה עד מלכות שבה - הם באחורי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד דידיה ממש. וזהו סוד {{צ|וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה}} - הם נצח הוד יסוד דידיה, {{צ|רובצים}} על כל מדת המלכות הנקרא {{צ|באר בשדה}}. ואגב אורחין נבאר קצת ענין '''באר בשדה'''. כי ב' כינויים אלו נקראים שם במלכות. ומה עניינם. {{ש}} אמנם הענין הוא כי '''בית''' נקרא {{צ|בית מושב בני אדם}}, והוא מקום מושב הספירות בעצמם. אך מאחורי הזעיר אנפין אינו נקרא 'בית' זולתי '''שדה''' - כי יצא מכלל מדבר שמם ונכנס לכלל 'שדה' הראויה לזריעה בסוד {{צ|אסתר קרקע עולם היתה}}, ולכלל 'בית' לא באתה עד היותה פנים בפנים ואז תקרא {{צ|בית}}. ואין כח בזה זולתי ביעקב אשר הוא המזווג פנים בפנים. נמצא כי '''בית ושדה ומדבר''' - ג' כינויים אלו הם במלכות. האמנם {{צ|בית}} תקרא בהיותה פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. ולכן נקרא 'בית' כי צור' קוים - אחד מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע (הוא היסוד האוחז בנצח והוד). ושלשתם צורת ווי"ן - כי כלם הם '''ו'''' דשמא קדישא המכונה בשם "זעיר אנפין". ולכן כל י"ם(?) צורת ווין בסוד {{צ|כל הנפש הבאה ליעקב ששים ושש}} - כי היא היא הקו בעצמה וחלקיה הנחלקים לעשרה ווין נעשים {{צ|ששים}}, ועצמות {{גמט דגש|ו'}} זו הוא סוד היסוד אשר עליו פירש בזוהר בפרשת שמות {{צ|ששים - דא יעקב, ושש - דא יוסף. דא תרין ווי"ן}}. ואין להאריך בזה אעפ"י שיראה למעיין כי דברי סותרים זה את זה - אי איפשי להאריך בזה: נמצא כי סוד {{צ|בית}} הוא מורה על עת הזווג בהיותם פנים בפנים. ובהיותה באחור כנגד נצח הוד יסוד דידיה (אלא שכבר היא מוכנת ומקושטת ואין חסר בה זולתי החזרת פנים בפנים) - אז נקרא {{צ|שדה}}, כעין שדה הראויה לזריעה אך עדיין אין בו ישוב. {{ש}} ואז נקראת '''חקל תפוחין''' - הם נצח הוד יסוד הנקראים {{צ|תפוחין}}. ואם נרצה להאריך בזה נאמר כי {{צ|חקל}} הוא אחורי נצח הוד יסוד, ו{{צ|תפוחין}} כנגד אחורי חב"ד - כי הם סוד 'הקדש' - כי לעולם כל 'קדש' אינו אלא במוחין שהם ג' ראשונות. ושמור כלל זה בידך. כי אז בערב שבת היא מקבלת מכל אחורי הזעיר אנפין עד ג' ראשונות - לכן צריך לבעלי מעשה לצאת בשדה בערב שבת לחקל תפוחין קדישין ולהכניס אז הכלה העומדת שם בשדה ולהכניסה בביתו פנים בפנים. וזהו סוד {{צ|בתי גואי ובתי בראי}}. ואין להאריך בזה. ונקראת '''{{צ|שדה}}''' להיות כי ה'''ש'''' צורתה ג' ווי"ן והם אחורי נצח הוד יסוד דידיה, אלא שלהיותה באחור הוצרכו להתחבר אורם ונעשו צורת '''ש'''' - לאזור כח מחמת הקליפה העומדים באחוריים אשר הוא סוד {{צ|אלהים אחרים}} מלשון 'אחוריים'. וזהו סוד {{צ|לא יהיה לך אלהים אחרים על פני}}. והבן זה. וזהו סוד '''ש'''' של שקר הנאחזים בה '''ק"ר''' ונעשים '''שקר'''. והנה גם זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש נצח הוד יסוד דקדושה - יש נצח הוד יסוד דקליפה. וגם הם בצורת '''ש'''' - אלא דאינון בפרודא; כי {{גמט דגש|ק"ר}} הם בגימטריא {{גמט דגש|ש'}} אלא דאינון בפרודא - שנפרד היסוד דסטרא אחרא מנצח הוד דידיה. וזהו סוד {{גמט דגש|ק"ר}} - כי אז נתפרדו נחש ורוכבו ולא יכלו להזדווג יחד. כי היסוד שלו נכרת מן הנצח הוד שלו ונעשה סריס ונתקרר. וזהו '''ק"ר'''. וזהו סוד {{צ|כי הנה אויביך יהוה כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און}}. ולכן נרמז זה ביום שבת כי אז בתחלת ליל שבת נעשה שדה כנזכר. והם רוצים להתחבר שם בשדה כמעשה קין זוהמא דנחש דכתיב ביה {{צ|ויהי בהיותם בשדה וגו'}}, ואז {{צ|יתפרדו כל פועלי און}} - ואין להם כח להזדווג. וזהו סוד המזיקין שנבראו בערב שבת שלא נברא להם גופות משום {{צ|דאל אחר אסתרס ולא עביד פירין}}, כנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קג|א}}. ולכן נקרא {{צ|אל אחר}} משום דיתיב באחוריים. וזמ"ש בפרשת בלק על פסוק {{צ|אשר הלך חשכים}} - {{צ|שראן בחבורא ומתפרשאן מיד}} {{ממ זהר|ג|קצו|א}}. וזהו הנזכר בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|צה|א}} על ההוא נחש דפרח באוירא - הוא הנחש העליון אשר פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו והוא פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. וזהו סוד {{צ|השקר אין לו רגלים}}. והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין באויר הפנוי אשר שם. וזהו סוד {{צ|אם תגביה כנשר}} האמורים בעשו, {{צ|ואם בין ככבים שים קנך}} - הוא אשר בו כוכבים ומזלות - הוא אחורי יסוד דזעיר אנפין, כי עד שם רוצה לעלות הנחש כדי ליקח הארה משם, כי מתקנא בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בערב שבת ביום שנברא ואז עולה להטיל זוהמא ואז משליכים אותו למטה. וזמ"ש {{צ|משם אורידך נאם יהוה}}. וזמ"ש {{צ|שארי בחבורא ומסיימי בפירודא}}. וזהו סוד הנזכר בפרשת ויקהל {{ממ זהר|ב|רג|א}} וזה לשונו: {{צ|ת"ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דליק כו'}}. עיין שם והבן: ונחזור לענין. כי בהיותה באחור אז נקראת 'שדה עפר' הראוי לזריעה. ומאחורי הנוקבא עומדים הקליפות. ומקומם שם נק' {{צ|מדבר}}, שהעפר שלו נקרא {{צ|אבק}} שאינו ראוי לזריעה בסוד {{צ|ויאבק איש עמו}}. ואמנם נקר' {{צ|שדה}} על שם שעומדת אחורי ה'''ש'''' (שהוא נצח הוד יסוד דידיה), והוא סוד '''ד'''' ד'''שדה'''. והיא מתקשטת בקשוטיה - הם הארת פנים בנצח הוד יסוד מצד עצמם מצד פנים - ששם הם ג' ווי"ן כנ"ל, ונעשים מכחם '''ה'''' שצורתה ג' ווי"ן. כי עם היות שבתחילה מקבלת מנצח הוד לבד ואינה ראויה לזווג ונקראת '''ד'''', ואח"ך נתוסף בה '''ו'''' ביסוד ונעשת '''ה'''' וראויה לזווג. ואח"ך חוזרת פנים בפנים ונעשת {{צ|בית}} כנזכר. כלל העולה מכל זה כי קומת המלכות נחלקת ל{{גמט דגש|ג'}} קוים * '''קו ימין - חכמה חסד נצח''' - שיעורם באחורי נצח דזעיר אנפין * '''וקו שמאל דידה - בינה גבורה הוד''' - באחורי הוד שלו * '''וקו אמצעי - דעת תפארת יסוד''' - באחורי יסוד שלו. ואמנם כל זה הוא בהיותה ראויה לזריעה ונקרא 'שדה' - כי המקום ההוא יקרא 'שדה'. אמנם מציאות המלכות עצמה תקרא 'באר' הנובעת מיין נוקבין לקבל מיין דוכרין מבעלה בסוד הבאר שעלה לקראת יעקב כמ"ש חז"ל. וזהו {{צ|והנה באר בשדה}} - פירושו כי ראה יעקב שכבר היתה רחל העליונה מוכנת להזדווג, כי כבר היתה באר בשדה וגו'. אמנם לפעמים אין שעור קומתה זולתי באחורי היסוד לבד. ולפעמים תחת היסוד בסוד {{צ|השליך משמים ארץ}}. ולפעמים יורדת לבריאה בסוד {{צ|לכי ומעטי את עצמך}} להיותה בסוד נקודה לבד ולא בסוד פרצוף. והוייא תמן {{צ|ראש לשועלים}}. והנה הוא סוד המחלוקת של רב ושמואל במסכת ברכות פרק ט {{הפניה-גמ|ברכות|סא|א}} חד אמר פרצוף היתה וחד אמר זנב היתה. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. והענין הוא ברמז כי ב' נשים היו לו לאדם - חוה אחת ושניה. וכנגדם אמרו {{צ|פרצוף וזנב}}. והענין הוא כי הראשונה יצאה מאחוריו העליונים, והשנייה מאחוריו התחתונים (כי כבר ביארנו לעיל כי קומת האשה חצי קומת האיש - נמצא שיש באיש שתי קומות מבאשה). וזהו סוד מ"ש רז"ל במסכת בתרא פרק הספינה {{ממ|בבא בתרא|עה|א}} וז"ל {{צ|ואולך אתכם קוממיות}} - שתי קומות של אדה"ר והם {{גמט דגש|ר'}} אמה. מאה אמה בלבד - הם {{גמט דגש|נ'}} לזו ו{{גמט דגש|נ'}} לזו בסוד שני ההי"ן - כל אחד כלולה מעשר. והם שני חצאי האדם הכולל י' ספירות. והם כל אחת כלולה מחמשים ספירות שלו - הם חמשים ומאתים: ואמנם הראשונה היתה פרצוף והשנייה עדיין לא היתה אלא זנב, נקודה לבד בלתי פרצוף. עד שאח"ך כתיב ביה {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע כו'}}. ומי שיחפוץ להבין יסתכל בדברי רז"ל של רב ושמואל. ונחזור להבין הך דרו"ש ע"ד האמת כי הנה שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם. וכמו שהיו לאדם שתי נשים - חוה ראשונה ושנייה - כך ליעקב לאה ורחל. כי חוה הראשונה היא הקליפה החופפת על לאה שבקדושה. ולפי שחשב יעקב כי היתה דוגמת חוה ראשונה - לא היה חפץ לקחתה. וזהו סוד {{צ|כי שנואה לאה}}. כי כפי מה שחשב הוא היה שתינתן לעשו - דוגמת חוה ראשונה לילית חייבתא כלתא דסמאל שרו של עשו. אלא שעל ידי תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא סוד 'פרצוף' לפי שיצתה מאחורי פרצוף דזעיר אנפין. וזה סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו. ורחל היא 'זנב' כי היא מאחוריו ולמטה. ואח"כ גם היא נתקנת כאחותה ונעשת פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב - כי שם ביתה. ולכן נאמר בלאה {{צ|ועיני לאה רכות}} - כי יונקת מצד העינים, כי היא במקום הפרצוף. אך ברחל לא ניכר בה מציאות העינים זולתי נאמר בה {{צ|ורחל היתה יפת תואר וגו'}}. וזהו סוד הנאמר בסבא דמשפטים {{צ|עולימתא שפירתא דלית לה עיינין}} {{ממ זהר|ב|צה|א}}. והיא סוד {{צ|כוס של ברכה דצריכים למיהב עינוי ביה}} - להמשיך לה אור מיסוד העינים שאין לה. וענין ב' נשים הם סוד {{צ|הא לחמא עניא - מה דרכו של עני בפרוסה}}. היא סוד המלכות הנקרא 'עוני'. ובהיותה בסוד העוני - שהוא בפסח קודם נתינת התורה - אז נקרא 'עוני' ואז היא פרוסה בסוד {{צ|פריס פריסת מלכותך}} {{ממ|דניאל|ה|כח}}. והוזכרו ב' מיני פרסות - אחד מה שנחלקה המלכות ממנו ונטלה וניתנה לזולתו, ועוד כי גם שם היא פרוסה. וזהו מה שכתוב {{צ|ויהיבת למדי ופרס}} - החצי למדי והחצי לפרס כאשר התנו ביניהם כמ"ש ז"ל {{צ|אי מינן מלכי, מינייהו אפרכי}}. והענין הוא כי בכל מקום שגלו שכינה עמהם. והמלכות העליונה גלתה בבבל - הוא רישא די דהבא, וכשנסתיים הגלות בטלה השררה מבבל בסוד {{צ|היו צריה לראש}} ונתנה למדי ופרס. וגלתה השכינה בין ב' המלכיות ההם. נמצא כי אותה המלכות שהיתה גולה ממקומה אצלו {{צ|פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס}}. וסוד הענין הוא כי בבל היא רישא ולכן אין שם פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד ידוהי ודרעוהי די כסף ושם נחלקו לב' זרועות. ולכן מלת {{צ|פרס}} נקרא כן על שם 'הפרוסה' והחלוקה הנעשית בימיו כמו שאמר הכתוב {{צ|אשר שם שמות בארץ}}. וכיוצא בזה נאמר בפרשת שלח לך {{ממ זהר|ג|קסו|א}}, וזה לשונו: {{צ|ופרסין מלכין דפרס אשתמודע הכא}}. '''ונחזור לענין''' כי אלו הם סוד '''ה'''' תתאה. וזה מ"ש {{צ|'''הא''' לחמא}}. ולכן נפרסת לשתים - כי כן אות '''ה'''' היא יכולה להתפרס וניכר בה יותר משאר האותיות. כי היא '''ד'''' על '''ו'''' כנגד רחל הלוקחת {{גמט דגש|ד'}} מדות באחורי הזעיר אנפין, והם בתפארת ונצח הוד יסוד. וכנגד לאה ששעורה {{גמט דגש|ו'}} מדות באחורי הזעיר אנפין - והם כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה. והנה בשם {{צ|פרסין}} נעשים שנים. אך בעת העושר - אז כלם נעשות בחינה אחת ואין ביניהם פירוד. וזהו סוד {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל}} {{ממ|רות|ד|יא}}. והנה מלת {{צ|שתיהם}} היא מיותרת, כי כבר נודע כי רחל ולאה שתים היו בלבד ולא שלש!? ועוד מניינא למה לי?! והענין הוא כי בזמן רחל ולאה היו נפרדות להיות כי עדיין לא נתנה התורה, ועדיין הין נקראים {{צ|לחם עוני}} שהוא בפרוסה. האמנם בימי רות כבר נתנה התורה והיא לבדה כוללת שתיהם ביחד - לכן נאמר {{צ|שתיהם}}. וסוד הענין הוא כי הנה ערפה היא כנגד לאה - כי כן שמה מורה עליה על שהיא בסוד העורף דוגמת לאה שבקדושה שהיא קשר של תפילין. ואילו זכתה להתגייר היתה נתקנת דוגמת לאה (שנתקנה על ידי תשובתה ודמעותיה ולכן לא נתנה לעשו). האמנם ערפה - כאשר לא נתגיירה - אז חלק הטוב אשר בה הוברר ממנה ונתנה אל רות, וחלק הרע שבה גרם ששבה אל עמה ואל אלהיה. נמצא שהיתה רות כלולה ברחל ובלאה, ולכן אמר הכתוב {{צ|יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה}}, אשר הם היו שתים נפרדות וזו לבדה היתה כוללת שתיהם יחד כאמור. וכן היה הענין בבעליהם. כי היו שנים - מחלון וכליון, ולפרקים היו שניהם בבחינה אחת. אך יש זמן שהם משמשים לשנים דוגמת יעקב וישראל. וכשנתקנה רות - נתקנו ג"כ מחלון וכליון, ושניהם נכללו בעובד אבי ישי. ודברים אלו הם עומדים ברומו של עולם! ולא יחשוב האדם כי על דרך מקרה קרה אלימלך ונעמי וב' כלותיה כדוגמת של רחל ולאה היו אחיות בני לבן ונתגיירו - כך רות וערפה היו אחיות ונתגיירו! ואין להאריך בזה כי הוא סוד נמרץ. [אמר שמואל: ואפשר עוד לומר שתקנה רות עתה מה שפגמה חוה בימי אדה"ר ואתי שפיר בגזירה שוה - נאמר כאן {{צ|האשה הבאה וכו'}}, ונאמר להלן {{צ|לזאת יקרא אשה כו'}}. ולכן נאמר עליה בימי שלמה המלך ע"ה {{צ|וישם כסא לאם המלך}} - לאימא של מלכות ואמרו רז"ל זו רות. כנלע"ד] גם זה הוא ענין סוד '''דינה בת לאה'''. {{ש}} כי הנה נודע כשהנחש הטיל זוהמא בחוה - כל הנשמות נתערבו מטוב ורע. כנזכר בספר הזהר ברעיא מהימנא בפרשת בהר סיני עיי"ש. כי אפילו האבות בעצמם נתפרדו כי היו מעורבים מטוב ורע. ולכן יצא ישמעאל מאברהם, ועשו מיצחק. ואז נתלבנו ונפרדו מחלאת זוהמת הקליפה הדבוקה עמהם. ולכן חוה ראשונה היתה קליפת לאה ולאדם לא נתנה לאה כי עדיין לא נתקנה לאה נכן(?) יעקב דשופריה מעין שופריה דאדם לא מצא נחת רוח אלא ברחל שהיא חוה שנייה - דוגמת אדם שאמר {{צ|לזאת יקרא אשה}} - 'לזאת' ולא ללאה ראשונה. ולכן היתה לאה {{צ|עלמא דאתכסייא דלא אתגליאת}} ליעקב. והנה אעפ"י שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה (שהיא חוה ראשונה) ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי - עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא. כי לכן נקראת '''דינה''' על שם הדין. וגם היא היתה קדושה, אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי. וכמו שהיתה דינה עתידה להנשא לעשו אלא שיעקב טמנה בתיבה, ומצינו ברז"ל בפי' שאמרו ברש"י שנענש יעקב על זה, כי היתה ראויה אליו ועל ידיה היה נתקן עשו גם הוא, כי עדיין היו בו נצוצי קדושה. וזהו טעם {{צ|ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו}} להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים בפיו ונבלעים בתוכו. ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו. ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם יצחק. והבן זה. והנה עשו הוא סוד הנחש. והיתה דינה ראויה אליו. וכיון שטמנה יעקב נצו'(?) ממנו. וכאשר יצאה יצאנית בסוד {{צ|ותצא דינה}} - כי אם היתה נשארת במקום הקדושה לא היה הנחש יכול להדבק בה. אך אחרי צאתה אל מקום הקליפה אשר זהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|לראות בבנות הארץ}} - אז הנחש נשכה. והוא סוד '''{{צ|שכם בן חמור החוי}}''' מלשון 'חויא' שהוא הנחש. גם נקרא {{צ|חוי}} על שם דאתי מחוה ראשונה הנקראת '''לילי"ת''', ובכח זה יכול לקחתה. ועל זה נאמר {{צ|ותדבק נפשו בדינה בת יעקב}} כי מתחילה היו דבוקים הקליפה הזאת עם זאת הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה. וזהו ענין {{צ|הכזונה יעשה את אחותינו}} - כי לילית חוה ראשונה נקראת {{צ|אשת זנונים}}; כי התרגום תרגם {{צ|הכנפקת ברא}}. והענין הוא כי סתם 'זונה' היא לילית. כי תחילה היתה בביתו של אדה"ר ואחר כך יצאה לחוץ ולעולם שוכנת במדברות כנודע. ולכן הזונה נקראת {{צ|נפקת ברא}} כי היתה אשת אדם, וישב' לזנות עם סמאל. וזהו מה שכתוב {{צ|הכזונה גו'}} - פי' כי עדיין אחותינו דומה לחוה ראשונה - והלא כבר נטהר ואין הנחש שבה יכול לקחתה! ואח"כ נשאה שמעון - כנודע כי ראובן הוא חסד, ושמעון גבורה, וכל הקליפות אינם יוצאים אלא משם. לכן נק' גבו' דאסבר פני' לרע וזהו '''שמעון''' - אותיות '''ש"ם עו"ן''' - כי 'שם העון' (שהוא סטרא אחרא) נאחז. והנה דינה שרשה מן הגבורות דינא קשיא - ולכן לקחה שמעון. ולהיות כי עדיין לא נטהרה, ומשום הכי אחר שנבעלה לכנעני (שהוא הנחש אשר נאמר עליו {{צ|ארור כנען}} כנודע) - ולכן יצא ממנה {{צ|שאול בן הכנענית}} כמ"ש ז"ל {{צ|בן שנבעלה לכנעני}}, והוא עצמו {{צ|שלומיאל בן צורישדי}}, והוא עצמו {{צ|זמרי בן סלוא}} כמ"ש ז"ל בסנהדרין בפרק בן סורר ומורה. ומכח אותה זוהמא נדבק בכזבי. ואולם כי גם כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה אמו של שאול והיתה בת זוגו - זולתו שאכלה פגה ועדיין לא היתה ראויה. ולכן הוא נקרא '''שלמיאל בן צורישדי''' והיא נקראת '''כזבי בת צור'''. אך צור אביו דשלומיאל הוא שמעון - אשר {{צ|צורי}} הוא {{צ|שדי}} השודדת כל הקליפות ומכניעם. וזהו {{צ|בת צור}} - סטרא אחרא אביה של כזבי. '''ונחזור לענין''' - כי כל מעשה הראשונים ומדרש אגדה הנזכר בתורה אינם לפי פשוטם ואינם בדרך מקרה.{{ש}} ודי בזה כי הדברים האלו הם כבשונו של עולם. '''ומעתה נבא לביאור המאמרים''' - עם שנבין בתחילה הקדמה אחת - והיא: כי אעפ"י שביארנו כי זעיר אנפין כולל י' ספירות דידיה - עם כל זה כאשר נעריך בחינת זעיר אנפין אל האורות הגבוהים עליו לא יהיה נקרא זולתי בסוד '''ו'''' ולא בסוד '''י''''. ויקראו ג' ראשונות - אבא ואמא ומזלא הנזכר באדרא זוטא - יקראו "ראש" '''ו'''' זו. ולכן תלת מוחין דידיה אינם עולים עתה בשם 'מוחין', והכל בערך 'גופא' אל השלשה ראשונות (שהם אבא ואמא ומזלא). כי כלל זה בידינו כי כל בחינה ובחינה הוא אדם בפני עצמו, ובהכלל כל הבחינה יחד יקרא זה "האדם", זה "יד", וזה "רגל", וכיוצא בזה - עד שכל הבחינה יחד יקראו "אדם אחד". והמעיין יראה הקדמה זו בזוהר ריש פרשת תולדות {{ממ זהר|א|קלד|א}}. ונמצא כי הזעיר אנפין בהתחברותו למעלה לא יקרא זולתי 'גופא' - שהוא סוד '''ו'''' דשמא קדישא. והנה '''ו'''' זו נחלקת לשנים - ג' ראשונות חסד גבורה תפארת, ג' שניות - נצח הוד יסוד. ושנים אלו הם ששה. והנה הג' ראשונות חסד גבורה תפארת הם נקראים בבחינת ידים, וג' שניות נקראים בבחינת רגלים. והענין הוא כי חסד גבורה תפארת הם ב' ידים ובהתכללותם במכריע הוא התפארת באמצעיתא יקרא גם הוא 'יד' אחרת - כי הוא הכולל ב' ידים האחרות שהם חסד וגבורה. וזהו סוד {{צ|יד הגדולה, יד החזקה, יד רמה באמצעיתא}} כנזכר בהרבה מקומות בספר הזהר ובתקונים. וכן כנגדם הם נצח הוד יסוד - הם שלשה רגלים; כי נצח והוד הם שני רגלים, ונכללים במכריע והוא יסוד ונעשה רגל שלישי. וזהו סוד מה שאמר הכתוב {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} {{ממ|שמות|כג|יד}} - ר"ל כי המלכות נקרא 'חג דכולהו' (כנזכר בריש הקדמת התקונים דכתיבת יד), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנ"ל. נמצא כי ג' רגלים אלו הם המאירים בה {{צ|שלש פעמים בשנה}} ובכחם נעשית ג' חגים בג' זמנים אלו. והגם כי ג' חגים הם חסד גבורה תפארת - עכ"ז הוא הארת חסד-גבורה-תפארת בנצח-הוד-יסוד, ועל ידי נצח-הוד-יסוד מאירים במלכות. וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}} והענין הוא כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל לֵרָאות שם בחגים, ואין חיוב מצוה זו אלא לאנשים זכרים. והענין הוא להעלות ברגליהם ולהמשיך כח הרגלים העליונים (שהם נצח הוד יסוד) בג' רגלים. ולכן לא נאמר "שלש מועדים" אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלש חגים אלו הם על ידי הרגלים העליונים נצח-הוד-יסוד המאירים במלכות (שהיא 'עזרת ישראל'). והאמת כי 'עזרת נשים' הוא שעור קומתה בבחינת המלכות שבה, ו'עזרת ישראל' הוא שעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וזהו סוד {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו היא ברגלים - כי מטעם זה החגר והסומא פטורים כנודע. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר במסכת חגיגה פ"ק כו'. גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו - שהוא בבחינת זעיר אנפין בהיותו יעקב הקטן, צורת '''ו'''' בלבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק {{צ|מי יעלה בהר ה'}} {{ממ זהר|ב|קצה|ב}}, ועיי"ש. ואל תתמה אם גם היסוד נקרא {{צ|רגל}} - כי זהו הטעם שהזווג נקרא בלשון 'רחיצת רגלים' כמו שאמר דוד המלך עליו השלום לאוריה {{צ|רד לביתך ורחוץ רגליך}}, אשר כונתו היתה שיזדווג עמה. {{ש}} גם זהו סוד {{צ|רחצתי את רגלי איככה אטנפם}}, והוא סוד רחיצת המילה אפילו בשבת להעביר זוהמת הקליפה הנדבקת שם. {{ש}} וזהו סוד {{צ|ומפיבושת לא עשה רגליו ולא שפמו}} {{ממ|ש"ב|יט|כה}} - לפי שדוד הוא סוד מלכות היה בצער ואינו עת הזווג; לא זווג תחתון (שהם רגליו), ולא זווג עליון (שהם שפמו). שכמו שיש ביסוד התחתון בחינת 'רגלים' - גם ביסוד העליון! והוא הלשון הנקרא בשם 'רגליו' כמו שאמר הכתוב {{צ|לא רגל על לשונו}}. כי גם הלשון עם השפתים הוא דוגמת יסוד בין נצח הוד. ובזה תבין ענין מספרי לשון הרע כמה הוא! וכבר ידעת כי השפתים הם נצח והוד, תרין שפוון, תרין {{צ|למודי יהוה}}. גם אשתו של אדם נקרא {{צ|רגל}} בסוד {{צ|יש רגל מברכת כו'}}. והענין הוא כי הלא היא עומדת במקום רגלי הזעיר אנפין כנגד נצח הוד יסוד כנ"ל. וזהו סוד {{צ|והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} הנאמר ברות, לפי שהיא כנגד רחל העומדת למטה בין הרגלים כמו שאמרנו לעיל; כי ערפה למעלה כנגד העורף, ורות למטה כנגד הרגלים. ולכן היה הענין הזה בחצי הלילה כמו שכתוב {{צ|ויהי בחצי הלילה וגו' והנה אשה שוכבת מרגלותיו}} - כי לילה הוא סוד המלכות נוקבא כנודע, ונחלק לחצאין בסוד {{צ|מצה פרוסה}} כנ"ל. וענין זה היה בחצי הלילה אחרונה כנגד רחל. וזמ"ש בזוהר פרשת וירא {{ממ זהר|ב|קיג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ובגין כך רגלי חסידיו ישמור ודא היא איתתא כו'}}. גם דף קי"ב {{ממ זהר|א|קיב|א}} עיי"ש. ותבין מה שאמרנו ובזה יצדק היטב לשון {{צ|ויחלק עליהם לילה}}, כי לפי הפשט אין בה ממשות ואין שייך בה לשון 'חלוק'. '''ועתה נבא לביאור המאמר שהתחלנו''' {{ש}} '''{{צ|רבי לוי בשם ר"י בן זמרא פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין כו'}}''' {{ש}} ואם באתי לבאר כל ענין אברהם אבינו עם חמשה מלכי סדום מה עניינם, ומי הם המלכים, ומי הם מלכי סדום ועמורה, ומי הוא אברהם, ומי הוא לוט, וכל מקראות הפרשה הזאת - יאריך הספור. האמנם בקצור מופלג אעורר קצת הערות במאמר ואח"ך נבא לביאור בע"ה. ובראשונה ראוי לעורר איך יעלה על הדעת שהיו פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין ולא ג' פרסאות? גם ר' נחמיה מה כונתו באומרו {{צ|לא נתאבקו רגליו}} גם שלא למדנו שיעור במשל ההוא שאמר. [אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר"י זלה"ה: בכאן מצאתי קושיות רבות לאין חקר על הפסוקים ועל המאמר, ולא העתקתי אותם יען כי אין כונתי להעתיק אלא מן ההקדמות דשייכי לחכמת הקבלה.] והענין הוא כי הלא האדם הוא בעל חומר וצורה וגס ועב, ולא יוכל להשתנות מן הכח הנמסר בו בעת יצירתו. ולכן אם ירצה האדם לקפוץ שעור יותר ממה שבטבעו - לא יעלה בידו! וכל זה גורם לו כבדות החומר העב אשר נתלבש בו האדם בבואו אל העוה"ז. ולולי זה היתה יכולה הנפש לעוף ולקפוץ בכל אות נפשה. האמנם אם נרצה לדקדק הדברים יותר בדקות נמצא כי גם ברוחניים עצמם יש ביניהם הפרש. והראיה לזה הוא כי גם במלאכים עצמם - והם ד' חיות הקדש שהם שוים במדריגתם ובמקום אחד - עכ"ז יש ביניהם הפרש, כענין זה כמ"ש ז"ל בברכות פרק קמא {{צ|א"ר אלעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאלו מיכאל באחת וגבריאל בשתים כו'}} - הרי שגבריאל לא יוכל לקפוץ ולעוף בעולם כמו מיכאל ופסיעותיו קצרות יותר ממיכאל. וגם זה יהיה פלא בעיני הפשטנים ויחשבו שגם בזה יש בו צורה. ואין הדבר כפשוטו. ולא יבינו כי הפשט והרמז - הכל אחד, דוגמת הנפש עם הגוף שזה צלם ודמות לזה. ואם היתה הנפש משונה איבריה מאיברי הגוף - בהכרח היה שלא יתלבשו זה בזה. וכלי גדול לא יכלהו כלי קטן גם אם הכלי יהיה בעל קצוות וזרועות מחולקים - לא יוכל להכנס לתוכו כלי פשוט. ואם יכנס לא יכנס בכל חלקיו. ועד"ז פשטי התורה צריכים להיות דומה בדומה אל נשמת התורה ופנימיותה - כי הגוף צלם אל הנשמה. וגם צריך שהפנימיות יהיה דבר רוחני - שאל"כ לא היה צריך ללבוש כמו דרך הפשטנים המפרשים תחילה התורה. ואמנם תחלה נאמר כי בלי ספק נשמות הצדיקים הם גדולים ממלאכי השרת וכמו שאמר הכתוב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך}}. מי גדול השומר או הנשמר! (<small>אעפ"י שמצינו ג"כ קרא דכתיב {{צ|יהוה ישמרך מכל רע וגו'}} - הענין תלוי במה שאמר הכתוב {{צ|צדיק מושל ביראת אלהים}} אשר זהו סוד {{צ|לא זז מחבבה עד שקראה אמי}}</small>). והנה מושב הנשמה הוא בערבות, ואין שם לא מלאך כו' כנזכר בזוהר בפרשת בראשית דף מ' {{ממ זהר|א|מ|ב}} וז"ל {{צ|מדרא שביעאה כו' ותמן לא אשתכחו בר נשמתהון דצדיקיא כו'}}, עיי"ש. ואפילו קודם הבריאה היו נפשותיהון של צדיקים! ובהם נמלך הקב"ה וברא את העולם כמש"ה {{צ|המה היוצרים כו'}}. ואמנם המלאכים לא נבראו עד יום חמישי, וכמו שאמר הכתוב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} כנזכר שם. והנה אם נפשות הצדיקים הנקראים {{צ|בנים}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|בנים אתם לה' אלהיכם}}) יוצאים מתוך מעיו והם גדולים למעלה מן המלאכים - עם כל זה - ברדתם למטה בעולם הזה אי אפשר לעמוד בו אלא בלבוש החומרי הזה, מכל שכן המלאכים שברדתם למטה הם מוכרחים להתלבש. וביאור הענין תלוי בדרוש אבי"ע. כי עולם האצילות הוא דק עד מאד, ועולם הבריאה הוא עב ממנו, וברדת אור האצילות בבריאה - אם תשאר שוה כמו שהיא - יחזור עולם הבריאה להעשות אצילות! האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה, ואז יחשב האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה. וכן בכל עולם ועולם. שאי לאו כן יהיו כל העולמות אצילות. וכדוגמא זו הנשמות והמלאכים. ואף גם זו כביכול בשכינת עוזו יתברך כמו שאמרו ז"ל {{צ|בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה כשברא את העולם}} - כי לא היה אפשר להעשות עולם החומריי כזה ע"י רוחניתו ית' הפשוט זולתי אחרי התלבש בכל אותם המלבושים, וכמו שאמר הכתוב {{צ|עוטה אור כשלמה}} - לברא את השמים, אח"כ {{צ|נוטה שמים כיריעה}}. ומה גם בבריאת הארץ השפלה. והנה ענין לבוש המלאכים ברדתם בעה"ז בתוך האויר הזה - הנה האויר בעצמו הוא אור נתפס, כי לא יש אויר שאין נתפס אלא 'ההוא אוירא קדמאה דכלא' הנקרא {{צ|אור קדמון}} והוא הנקרא {{צ|אור שאינו נתפס}} בספר יצירה. אמנם כל שאר האוירים {{קיצור|הנב'|הנבראים(?)}} נתפסים הם אלא שהם דקים. והנה זה האויר אשר עלינו הוא כלול מד' יסודות המעורבים בו. האמנם עיקר היסודות הגוברים בו הם אש רוח מים עפר{{הערה|צריך לבדוק בדפוס אם יש מלת 'עפר'. לכאורה לפי המשך הדברים נראה שיש למחוק. וצע"ע - ויקיעורך}} - כי יש מים מעל השמים וברדתם מתערבים האויר. אמנם יסוד העפר אין בו ולכן המלאך שמתערב באויר שהם ג' יסודות היותר זכים יש בהם יכולת להתפשט עד ז' ימים, דאלמלא יושבים המלאכים ומתערבים בהאי עלמא ז' יומין לא יכלי לאתפשטא מהאי מלבושא. והכי אירע '''לעז"א ועזא"אל'''. וטעם היות ז' יומין - הענין הוא כי בכל רביע חדש הלבנה - מתערבים כל כחות ד' היסודות בהכרח, ויש אז חדוש נוסף כנודע. והנה ענין התלבשות זה של המלאכים והיותם נגלמים באוירים וביסודות נזכר בהרבה מקומות בזוהר. ונודע כי סדר היסודות העליונים הם '''חסד גבורה תפארת מלכות''' שהם '''אש רוח מים עפר'''. אעפ"י שבעה"ז אינו כן כסדרם. {{ש}} ולכן '''מיכאל''' הנגלם באויר זה - אינו נגלם אלא ביסוד המים כנגד החסד. ולכן בקפיצה אחת יכול לקפוץ כל העולם אחרי רדתו והתלבשו בו. אך '''גברי"אל''' ברדתו לעה"ז מתלבש במים ובאש, שהם חסד וגבורה, שמדתו מצד הגבורה. ואם יהיה נגלם באש - מכל שכן במים, כי לעולם שמאלא אצטריכא לימינא אך ימינא לא אצטריכא לשמאלא (כנזכר בזוהר). ולכן מוכרח הוא להתלבש בב' יסודות מים ואש. אמנם '''אליהו בארבע''' - כי אליהו דרגיה איהו לתתא מן האי באר כנזכר בפרשת ויצא על פסוק {{צ|וירא והנה באר בשדה}}. ולכן מתלבש בכל הד' יסודות, ולא כשאר המלאכים שאינם מתלבשים אלא בג' ולא יותר. ומי שנתעסק בחכמת הקבלה ידע כמה מיני אוירים הם כנזכר בתשובת הגאונים ז"ל דאית שמושא דאוירא דקדושה ושמושא דאוירא דשידי. והענין הוא כי גם השידים הם מתלבשים באוירים אלא שהם דומים למלאכים. והענין הוא כי להיותם מתלבשים באוירים הדומים למלאכים, ובהיותם מתלבשים שם תמיד ואינם מתפשטים מהם כמו המלאכים - לענין זה דומים לבני אדם; כי בני אדם אעפ"י שנשמתם גדולה ממלאכי השרת - אינם יכולים להתפשט מזה הלבוש להיות שנתלבש בהם החומר העכור לקשר כל העולמות כמו שנפרש לקמן. '''מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו''' הכלל העולה כי בכל הדברים העליונים שייך התלבשות ברדתם לעולם השפל הזה, עד שאפילו השכינה שייך בה התלבשות כמו לעיל, כי זהו סוד {{צ|צמצם הקב"ה שכינתו בין בדי הארון כו'}}. ובזה שאמרנו מבואר ענין הקדמת הקפיצה מה היא. כי לבוש האדם הוא ממדריגת התחתון שבכלם מפני החומר שבו, ולכן אין בו כח לקפוץ הדרך. אמנם השידין השוכנים באויר - יש בהם כח לקפוץ באויר אך אינו כמלאכים. וזהו סוד {{צ|מלאך המות בשמונה}}. והמלאכים יותר במעלה בענין הקפיצה כמ"ש למעלה יותר מכלם, כי זהו סוד {{צ|וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל כו'}} כמ"ש בספר הזהר {{צ|דנחית ממדרגה לתתא כו'}}. האמנם האדם הוא סולם כל {{קיצור|העו'|העולם? העולמות?}} וקושר כל העולמות כנודע - כי יש בו גוף מבחינת העה"ז, ונפש הבהמית של יצה"ר מפאת השדין השוכנים באויר, ונפש השכליית מן האופנים, ורוח מן המלאכים, ונשמה מן הכסא, ונשמה לנשמה מפאת השכינה (אשר על מי שיש לו בחינה זו נאמר עליו {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם}}. ויש מי שלא יקרא אלא 'עבד', ודבר זה נודע). והנה על ידי קשר זה שיש באדם כי קושר כל העולמות - לכן כאשר ירצה יהיה כח בידו לעשות קפיצת הדרך על ידי איזה אחת מן הכחות אשר עליו - כי יש שעושה איזה קפיצת הדרך על ידי שדים, וכנמצא על המקובלים הראשונים על {{דף ויקיפדיה|אלעזר מגרמייזא|הה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל}} שהיה משתמש בשמושא דאוירא דשדי הנקרא אצל המקובלים '''{{צ|שמושא דהבלי זוטא}}''' כנודע: ואמנם גם בבחינת קפיצה זו יש ב' מיני קפיצות: * אחת היא על ידי הנוקבא דסטרא אחרא * והאחת היא על ידי הדכורא דסטרא אחרא כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. וכמו שיש רגלין דדכורין (שהם נצח הוד יסוד כמבאר לעיל) ויש רגלין דנוקבא כמ"ש ז"ל בספר הזהר על פסוק {{צ|רגלי חסידיו ישמור}} כי הנוקבא אתקריאת 'רגלין דבעלה' משום דיתבא ברגלין כמו שאמר הכתוב {{צ|ותגל מרגלותיו}} - וכן הענין בסטרא אחרא. והקפיצה הנעשית על ידי הנוקבא דסטרא אחרא הוא שנדמה לאדם כעין ענן אחד ורוכב עליו ומוליכו למקום שהוא רוצה. והטעם נודע כי הנוקבא נקראת {{צ|ענן}} דוגמת הקדושה. כמו שנאמר {{צ|כי ענן יהוה על המשכן יומם}} {{ממ|שמות|מ|לח}} והיא השכינה הנקרא {{צ|ענן}} -- כך בסטרא אחרא דנוקבא אתקריאת {{צ|ענן}}. וזהו סוד {{צ|וחסדכם כענן בקר}} {{ממ|הושע|ו|ד}} - דא נוקבא דלית בה ממשא, {{צ|וכטל משכים הולך}} - דא דכורא דמיניה אתי טל לארעא. וזהו סוד הנרמז בסבא דמשפטים {{ממ זהר|ב|קיב|ב}}, וזה לשונו: {{צ|שבתי וראה תחת השמש תמן תנינן בכל יומא הוה אקדים שלמה כו' הא עמודא דעננא כו' הוו אתיין כו'}}. ושנים אלו העמודים שתיהם בסוד הנוקבא דסטרא אחרא אלא שיש בה ב' הכוחות - אשא ועננא. ולטעם זה לא היה בא עליהם זולת נשר אחד בלבד, ולא ב' נשרים - להיות כי הכל בחינת הנוקבא לבד. ובשתי כוחות אלו נתאחזו '''עז"א ועז"אל''' ברדתם מן השמים, זה באש וזה בענן, שהם ב' כוחות דנוקבא.{{ש}} וזהו סוד {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - כי {{צ|בנות האדם}} הם שני כוחות האלו שבנוקבא. ומאי דקאמר {{צ|האדם}} - הוא אותו האדם הבליעל, כי גם הוא נקרא 'אדם' כמו שאמר הכתוב {{צ|אדם בליעל איש און}}. ולכך היו באים שני עמודים אל שלמה מפאת '''עזא ועזאל'''. וזהו הטעם כי '''עזא''' אין בו אלא בחינת עוז וגבורה תקיפא, והוא כנגד עמוד האש. אמנם '''עזאל''' יש בו אותיות '''אל''' להורות שהוא יותר נמתק בסוד {{צ|חסד אל}}. וזה נאחז בעמוד ענן. ולכן הקדים עמוד האש לעמוד ענן כמ"ש {{צ|הא עמודא דאשא ועמודא דעננא הוו אתיין}}. ונקט לה בס'(?) בחי' '''עז"א ועז"אל'''. וזהו סוד {{צ|נופל וגלוי עינים}} כנזכר בזוהר פרשת בלק דף ר"ח {{ממ זהר|ג|רח|א}}: {{צ|נופל דא '''עזא''' דאעמיק ליה קוב"ה בעומקא דחשוכא}} - כי הוא נאחז יותר בגבורה קשיא כי הוא עמוד האש, {{צ|וגלוי עינים דא '''עזאל''' דהא לא אזדקק חשוכא עליה כו'}}. ודברים אלו גלוים ומבוארים למי שירצה להבינם. ואמנם ענין הנשר דהוה אתי תמן על תרין עמודים אילין - יובן בסוד נמרץ הנזכר בפסוק {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} כנודע שאמרו רז"ל כי ביום הא' נסעו מרעמסס והיה שעור הדרך ההוא ק"ך מילין, והלכו אותו בקפיצת הדרך ע"י השכינה נוקבא דקדושה הנחלקת לשני בחינות. וג"כ בסוד {{צ|לא ימיש עמוד הענן יומם}} - דא הוא הכח הנמשך אליה מצד הימין, {{צ|ועמוד אש לילה}} - הוא הכח הנמשך אליו מצד השמאל. ובכח ב' ענינים אלו קפצה להם הארץ. וב' ענינים הנזכר הם {{צ|כנפי נשרים}}. וזמש"ה {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}}. ולכן כנגדו יש גם בקליפה כיוצא בזה. וזהו סוד הנשרא דהוה עולה על גבי העמודים הנזכר בסבא דמשפטים. כי הנשר הוא גופא דילה, והעמודים הם ב' זרועותיה. ובזה לא יקשה עתה לדברינו מה שנמצא בזוהר כי נשר הוא באמצעיתא, כמו שאמר הכתוב {{צ|דרך הנשר בשמים}} דנראה שהוא בתפארת. והכל אמת! אלא שהוא בתפארת דמלכות. ובזה יוצדק אומרו {{צ|דרך הנשר בשמים}} - דנשר חד ושמים חד. והדברים הם מוכרחים למי שירצה להבינם. וכן תמצא בתקונין דף קי"ד {{צ|בשכינתא ודאי אתכלילת בכלא ובגין דא זימנין אתקריאת נשר כו'}}. ואין כונת {{צ|זימנין}} אל מציאות זמן ממש - כי אין למעלה שנויים חלילה כפי הזמנים, אמנם אומרו {{צ|זימנין אתקריאת}} פירושו בזמן שאנו מדברים בתפארת אז נקרא נשר כו'. ודי למבין. אמנם יש מין קפיצה שנייה והיא על ידי דדכורא דסטרא אחרא בסוד נצח הוד יסוד דיליה הנקרא {{צ|רגלין}}. אמנם ענין זה נראה לאדם כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו. ואינו רואה עצמו רוכב על הענן אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד ונתארכו רגליו דבר נפלא עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד והכל כחפצו המצטרך אליו - מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו נזכר בתקונין דף ק"ו ע"ב וזה לשונו: {{צ|ת"ח שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'}}. כי היה ממש מהלך ברגליו ולא היה רוכב ע"ג ענן. והנה שתי בחינות אלו נמצאים בספרי הקדמונים. וההפרש אשר ביניהם הוא כשרוצים לרכוב על הענן - אז משביעים השבעות ויורד הענן ההוא ורוכב עליו, או יעשו קנה אחת מז' קשרים וישביע השבעות וירכוב על הקנה. אך יש מיני {{קיצור|השב'|השבעות(?)}} אחרות שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר אלא בדבור בלבד - שמשביע בפיו ורץ ברגליו על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה, ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו כי קפיצה זו היא ע"י הדכורא על ידי נצח הוד יסוד דידיה אשר ביארנו לעיל כי הם סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}}, ולכל רגל מהם יש 'קב' אחד אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה. דוגמת הקטע יוצא בקב שלו שאינו יכול לילך זולתי ע"י הקב - גם יש להם בחינת הקבין ברגליהם לקפוץ ברגליהם. וזמ"ש {{צ|דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין}}. והאמנם כי המאמר הזה נסתר עד מאד - לא אבאר בו כי אם הפשט לבד. {{ש}} כי הנה האיש הזה היה מת אלא שנתגלה לחכמים האלו להודיע דבר חכמה. כי בכל אתר דצדיקייא יתבי - שולח השי"ת נשמות הצדיקים או המלאכים או אליהו הנביא ז"ל ללמדם תורה, וזה פשוט. והנה האיש הזה היתה נשמת צדיק אחד שנפטר מן העולם, ואין להם כח לבא בזה העולם ולא להתגלות לבני אדם חומריים זולתי ע"י התלבשם באותם הקבין דוגמת מלאכי אברהם דאגלימו בהאי אוירא. ואמנם יש מיני נשמות גדולות מהם שאינם נראים כחגרים אך הם שלמים לגמרי, ובבואם בעה"ז ללמד תורה לצדיקים הם באים טעיני כחמרא וכמעשה דרב המנונא סבא בהקדמת הזוהר. אך אלו מארי קבין - כי הם חגרים - הוא סוד המשל של רז"ל על הנפש ועל הגוף {{צ|אחד חגר ואחד סומא}} - הרי שקראו הנפש 'חגר' בהיותה משוללת מן גופא שהוא לבושא, שאין יכולת ללכת בזה העולם בלתי לבושא שהוא הגוף. ובכח אלו הקבין - קפץ ורהט ככוכבא דשביטא עד שהגיע לההוא מערה במקום מושבו. ואז לא הוצרך יותר אל זה הלבוש הנקרא 'קבין', ונתפשט ממנו. ואז לא היה חגר - כי אינו חגר זולתי בבואו לעה"ז שהוא צריך בהכרח למלבוש להתלבש רגליו פה בעה"ז. וזמ"ש {{צ|והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא כו'}} - הרי כי אותם הקבין הם דוגמת גופא להתלבש בו הנשמה. ואמנם היותו {{צ|רהיט ככוכבא דשביטא}} - יתבאר לך במה שהקדמתי לך כי שלש רגלים הם נצח הוד יסוד. וזה היה מבחינת רגל השלישי הוא יסוד. והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים, וכנגדם מתיילדים ומתהוים בארץ בכח תנועתם שם ז' מתכות. ואמנם סדרם כך: '''כסף, זהב, נחשת, בדיל, עופרת, כסף חי, ברזל'''. והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת '''שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה'''. ונמצא כי ה'כסף חי' הוא כנגד היסוד, והוא כנגד כוכב הששי הנקרא 'כוכב' סתם בלא שם לווי. וכבר ידעת כי גם היסוד נקרא {{צ|איש חי}}, וכנגדו הוא ה{{צ|כסף חי}}. ואמנם לא נמצא "זהב חי" אלא "כסף חי". והענין הוא כי הכסף הוא סוד החסד {{צ|דשריא בפום אמה}}, והיא טפת מיין דכורין דנפקי מפום אמה (כנכר באדרת נשא). וזהו סוד אברהם איש החסד שנאמר בו {{צ|והוא יושב פתח האהל}} אחר שנמול. ואז יצתה טפת החסד ונתגלת שם בפי אמה הנקרא {{צ|פתח האהל}}. ולכן ברדתו שם מלמעלה למטה עד היסוד - מתנועע ונקאט {{צ|איש חי}} דוגמת ה{{צ|כסף חי}} המתנענע יותר משאר מתכות. וכנגדו בשבעה כוכבי לכת הוא כוכב הנקרא "כוכב" סתם אשר עליו נאמר {{צ|דרך כוכב מיעקב}} בסוד 'דריכת הקשת' (שהיא הטפה היורה כחץ דרך היסוד). וזה אומרו {{צ|דהווה רהיט ככוכבא דשביטא}} - כי היה רץ על ידי בחינה זו. ואמנם בחינת לבוש זה הנקרא 'קב'. והרי הם ג' קבין לנצח הוד יסוד. וזהו סוד {{ממ משנה|עדיות|א|ב}} {{צ|בית שמאי אומר מקב לחלה}} - הוא הקב האמצעי של היסוד. {{צ|ובית הלל אומרים מקביים לחלה}} - שהם נצח והוד. {{צ|וחכמים הכריעו קב ומחצה}} - הוא נצח וחצי היסוד הימיני. {{ש}} וכדי שלא לצאת מכונת הדרוש לא אאריך בזה כי הא דבר ארוך. ואמנם קב של היסוד כולל עשרה קבין כנודע - כי הטפה היוצאת מהיסוד היא סוד '''י'''' זעירא שהיא כללות כל העשר ספירות. והנה כמו שיש בחינת קבין אלו בקדושה - כך יש בקליפה. וזהו סוד {{צ|רוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות}} {{הערה|נראה אולי חסר כאן מילים חוזרים על המילים 'קב ותפלות', ואין לי דפוס מולי, וצע"ע - ויקיעורך}}שהוא בסטרא אחרא, {{צ|מעשרה{{הערה|לא ברור. בנוסח שלנו יש "מתשעה" וכן הביא לעיל. ולצערי אין מולי כרגע שום דפוס לעיין בו - ויקיעורך}} קבין ופרישות}} - הם ה'''י'''' זעירא דנפיק מיסוד. וזהו סוד {{צ|קב של חרובין דר' חנינא ממוצאי שבת למוצאי שבת כו'}}. כי ר' חנינא בא בעה"ז בגלגול מפני שר' חנינא לא זכה לבנים, ועל זה החריב ה'''קב''' הזה ה'''ק'''דוש וה'''ב'''רוך של יסוד - כי כן '''קב''' ר"ת '''ק''''דושה '''ב''''רכה. פירושו: הטיפה נמשכת מן המוח שהיא חכמה נקרא 'קדש' כנודע, וברדתה מן יסוד נקרא 'ברוך'. וזהו '''קב'''. אמנם הטיפה בעצמה היא אות '''י'''' - הרי '''יב"ק'''. ועל כן איתייהיב ליה 'קב חרובין' דסטרא אחרא אשר קטרג כנגדו שיהיה עני כיון שהחריב בקדמיתא האי 'קב'. {{ש}} וזה תמצא ברעיא מהימנא דפרשת פינחס דף רי"ו {{ממ זהר|ג|רטז|א}}, עיי"ש. וזהו סוד {{צ|הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו'}} ופלוגתא דר' מאיר ור' יוסי - דר' מאיר סבר דכיון שהקבים האלו הם לבוש של הנשמה, והוא לבוש החצון שבכל לבושי הנשמה, והוא המפסיק בין הנשמה לקליפה הנאחזת בו - כי אם כן מותר ליצא בו בשבת לרשות הרבים. והענין הוא כי 'רשות היחיד' הוא סוד הקדושה (ולכן גבהו עשרה ורחבו ארבע כנזכר בתקונין), ו'רשות הרבים' הוא סוד החצונים בסוד מ"ש אליהו הנביא ז"ל לנביאי הבעל {{צ|כי אתם הרבים}}. והמוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים גורם להוציא נצוצי הקדושה אל הקליפות. ואמנם זה הקב הוא הלבוש החצון של הקדושה אשר על ידו יונקים סטרא אחרא - א"כ יכול הוא לצאת בו לרשות הרבים כי בהכרח צריכים חיות נהירו דקיק כנזכר בזוהר. וזהו ענין {{צ|ברכי דרבנן דשלהי - מינייהו הוי}}, כנזכר בסוד סבא דמשפטים. והענין הוא כי להיות נצח הוד יסוד לבר מגופא יש להם אחיזה בהם החצונים, ואז הקדושה נעשית כביכול כעין {{צ|קִטֵע}} - כי זהו סוד {{צ|ותקע כף ירך יעקב}}. פירושו כי נגנז אור הנצח-הוד-יסוד באותה שעה כאלו היא קטע. ואז אינם נאחזים אלא בסוד הקב שלהם. וזהו סוד {{צ|ויאבק איש עמו}}, כי סטרא אחרא נקרא {{צ|אבק}} כנזכר בזוהר פרשת וישלח {{ממ זהר|א|קע|א}} {{צ|מאי ויאבק? א"ר אלעזר מן אבק כו'}}. וביאור הדברים כי החצונים נאחזים בקב, ומתייחדים דכורין ונוקבין דידהון ליינק מן הקב דקדושה ולהזדווג ביחד, ונעשים '''א'''' מן '''אב"ק'''. וה'''קב''' שיונקים נהפך להם ונעשה '''בק'''. וזהו '''אבק'''. והבן זה כי אינו מועיל להם. ודברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לי להאריך בהם. וגם אם נבאר פירוש מלה '''ק"ב''' - יאריך עלינו הספור. ודי בזה. ונחזור לענין שהיינו בו. {{ש}} כי ב' מיני קפיצות הם - אחת בנוקבא ואחת בדכורא. וכל זה על ידי השדים. וכן על ידי מלאכים דקדושה יש ג"כ ב' בחינות - כי על ידי האופנים הוא מציאות קפיצה אחת בעשיה, ועל ידי המלאכים דיצירה שהם החיות הוא קפיצה שנייה. ועל ידי המלאכים אשר הם נק' נק'(?) בשם רגלים כמו שאמר הכתוב {{צ|ורגלים רגל ישרה}}, והם המלאכים הנאחזים בנצח-הוד-יסוד דיצירה. וכן מצינו באליהו הנביא ז"ל שהקפיץ את רב המנונא סבא (כנזכר בסוף אדרת נשא). וכיוצא בזה יש ב' קפיצות אלו על ידי שכינתו ית', וכמו שביארנו לעיל על דרוש הקבין שיש קבין בחצונים ויש קבין בקדושה. '''ובזה נבא לביאור המאמר {{צ|פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין}}''' - ירצה כי הנה היות פסיעותיו ג' מילין - ודאי שלא היה בהתמדה אלא בעת ההיא כפי הצורך, ולכן לא נאמר ענין זה אלא גבי קרא ד{{צ|ירדפם יעבור שלום}}, כמו שנבאר שלא היה הולך ברגליו אלא על ידי קפיצת הדרך, ואז היו פסיעותיו ג' מילין. ומעתה אין לתמוה על היות פסיעותיו ג' מילין בעת הצורך ההוא. וזה מבואר בתנחומא שקפצה לו הארץ כנ"ל. ומעתה נבאר פסוק ההפטרה כפי דרכנו וזה לשונו: {{ש}} '''{{צ|מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד כו' ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|מא|ב|ד}}''' ירצה, {{צ|מי העיר ממזרח}} - פי' מי העיר לב המזרחיים לבא וליפול ביד אברהם. ותירץ ואמר {{צ|צדק יקראהו לרגלו}} - ר"ל כי השי"ת (הנקרא 'צדק' ממדת המלכות) אשר העיר ממזרח את המלכים. וזה הצדק הוא 'אשר יתן לפני אברהם את הגוים ואת המלכים'. וזמ"ש {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. {{קיצור|וכ"ה|וכן הוא(?)}} להודיענו שלא תחשוב הדברים במקרה, ושאברהם בכחו וגבורתו שלו ושל אליעזר עבדו - ומדרש אגדה למ"ד אליעזר זה עוג מלך הבשן - לכן אל תחשוב שבכחם ובגבורתם נצחו את המלחמה! אלא הכל היה מאתו יתברך - כי הוא עצמו שהעיר את לִבָּן לבא, והוא עצמו {{צ|יתן לפניו גוים כו'}}. והביא ראיה לזה ואמר {{צ|ירדפם יעבור שלום גו'}}. ובזה יתישב שהוזכרה ענין הרדיפה אחר המלחמה. והענין הוא - דבשלמא בענין המלחמה - אפשר לפרש כי בדרך טבע בכחו ובגבורתו של אברהם הנקרא {{צ|ענק}} (כמו שאמר הכתוב {{צ|האדם הגדול בענקים}}) ובגבורתו של אליעזר עבדו שהיה עוג והיה ג"כ מן הענקים, וגם שהיה לו ילידי ביתו שלש מאות וי"ח. ועל ידי הכח אשר נתן להם הקב"ה אפשר שעשו מלחמה. האמנם בעת הרדיפה - אי אפשר לומר כך! כי הרי בעת שרדפם - {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}! והיה על ידי נס שקפצה לו הארץ. אם כן - כיון שהרדיפה לא היתה כי אם על ידו יתברך שהקפיץ אותו והוא לא עשה כלום - כך בענין המלחמה - לא עשו הם כלום, אלא הקב"ה עשה הכל והוא הפילם לפניהם. וזהו שאמר הכתוב אחר כך {{צ|מי פעל ועשה קורא הדורות מראש גו'}}. ולכן שיעורא דקרא ירצא כך: {{צ|ירדפם}} אברהם כשהיה הולך אחר המלכים - הנה השי"ת שנקרא {{צ|שלום}} {{צ|יעבור}} לפניו להלחם בעדו. האמנם עדין צריך לדקדק - למה פה כינה להקב"ה בשם {{צ|שלום}} מה שאינו בעת ובעונה ההיא? כי אדרבא - עת מלחמה ולא עת שלום!? {{ש}} והענין הוא כי הלא אלו המלכים כשבאו על סדום להלחם עליה - לא נתכוונו כי אם לבקש תואנה ליקח את לוט בשביה, ומתוך כך יצא אברהם אע"ה להלחם עמהם ויהרגוהו (כמ"ש חז"ל בבראשית רבה על פסוק {{צ|וישובו ויבואו אל עין המשפט}} - {{צ|א"ר אחא לא באו אלא להזדווג לתוך גלגל עינו של עולם - עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. "היא קדש" - "הוא" כתיב}}. ולכן פרשו בזוהר. ולכן השי"ת ששמו {{צ|שלום}} וכל מעשיו {{צ|שלום}} נתקנא באלו הרשעים ארורים - הם המעוררים מדנים לאברהם אבינו ע"ה שהיה איש שלום, שהיה משים שלום לשי"ת עם כל בריותיו על ידי שהיה מגיירם. ועוד שהוא היה בשלום עם אותם המלכים. ולכן נגלה השי"ת אז בשם {{צ|שלום}}. וזהו מה שנאמר {{צ|ירדפם יעבור שלום}} - הקב"ה בכבודו ובעצמו! ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, אלא הוא העובר ברגליו - אך רגליו של אברהם אבינו ע"ה - לא זזו ממקומם. וזהו שאמר הכתוב {{צ|אורח ברגליו לא יבוא}} פי' אורח ברגליו של אברהם אבינו ע"ה 'לא יבואו', אלא הקב"ה מוליכו! באומרו {{צ|יעבור שלום}} השמיענו כי השי"ת הוא המקפיץ, ולא אברהם אבינו ע"ה עבר ברגליו. ובאמור הכתו' {{קיצור|בס'|בסגנון(?)}} הזה {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}, ולא קאמר "רגליו באורח לא יבא" להשמיענו פי' {{צ|יעבור שלום}} לומר כי אעפ"י שהיינו יכולים לומר שמה שאמר הכתוב {{צ|יעבור שלום}} היינו שצוה הקב"ה לשדים או למלאכים שיקפצו לו הארץ -- לכן כדי לבטל סברא זו אמר {{צ|אורח ברגליו לא יבא}} - פירושו {{צ|אורח}} של אברהם 'לא בא ברגליו' של השי"ת, ו{{צ|רגליו}} ירמוז אל המלאכים; כי יש מלאכים שנאחזים בנצח הוד יסוד, והם רגליו של השי"ת. וגם באומרו מלת {{צ|אורח}} ולא "דרך" רמז גם כן לומר שלא נעשה על ידי השדים. ו'אורח' ירמוז לדם נדות כמו שאמר הכתוב {{צ|חדל להיות לשרה אורח כנשים}}, ור"ל כי גם הקליפות הנאחזים ברגלים העליונים - לא באו ברגליו של אברהם, אלא הקב"ה בעצמו כאמור. ודוגמה זה פירשו בס"ה ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא כי {{צ|לכלוכת זוהמא לית ברגלך בעידן דרדיפת אבתריהון}}. ולכן אמר {{צ|אורח ברגליו}} ולא אמר "באורח ברגליו" {{ש}} '''עד כאן''' והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיא ור' לוי ור' יודן בש"ר יוסי ן' זמרא דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו, וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא. ור' נחמיא אתא לאשמיענן על ידי מי היתה קפיצה זו. וזהו מה שאמר ר' נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו}}. וביאור דבריו יובן במה שביארנו כי סטרא אחרא נקרא '''אבק''' כמ"ש בספר הזהר פרשת וישלח. ולכן אמר אל תחשוב כי קפיצה זו היתה על ידי שדים הנקראים '''אב"ק'''. וביאר הענין הוא כי כח הקפיצה הוא שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים, ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם ומתרחבים פסיעותיו. ואין האריכות תלוי ברגלי האדם אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו. ודומה לאדם בעת ההיא כאלו ברגליו קורדסקין גבוהים מאד הנקרא בלשון ערבי - ''קלא קי"ב'', וגם מתרחבים פסיעותיו. ולכן א"ר נחמיא {{צ|לא נתאבקו רגליו כו'}} לומר שלא נאחזה הקליפה הנקרא '''אבק''' ברגליו בעת ההיא. כי הקפיצה לא היתה אלא על ידי השי"ת. וזהו מה שאמר אח"כ {{צ|אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת}}. ולהבין זה אתן טעם תחלה למה לא היו רק ג' מילין ולא פחות ולא יותר.{{ש}} והענין הוא כי היו ג' מילין כנגד ג' רגלים העליונים שבהם נתלבשו רגליו של אברהם אבינו ע"ה. והם נצח הוד יסוד. וזמ"שה {{צ|ירדפם יעבור שלום}}. ואמר {{צ|ירדפם}} כנגד נצח והוד - כי הרדיפה היא בשני הרגלים, ואמר {{צ|יעבור שלום}} כנגד היסוד הנקרא {{צ|שלום}}. הרי לך טעם אחד למה כינה פה להשי"ת בשם {{צ|שלום}}. ור' יודן דריש סיפיה דקרא {{צ|אורח ברגליו לא יבא}} - שהול"ל "לא יבואו", ומדקאמר {{צ|לא יבא}} - חוזר אל האורח. והענין הוא כי האורח שלו הוא היסוד, בסוד {{צ|אורח מברך}} ובסוד {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה}}. ואמר כי האורח הוא שנתלבש בו. והכוונה היא כמה שביארנו בההוא עובדא דההוא בעל קבין דתקונין דהוה רהיט ככוכבא דשביטא, להורות כי אותה הקפיצה היותה מכח היסוד ולא מכח נצח והוד. וכן באברהם היה כן לפי סברת ר' יודן. ואם כן לא היו פסיעותיו אלא מיל לבד כנגד היסוד. וזהו מה שאמר {{צ|ר' יודן אומר מיל שנאמר אורח ברגליו לא יבא}} - כי מסיפיה דקרא מוכח שלא היה אלא על ידי היסוד. וזמ"ש לעיל {{צ|יעבור שלום}}, אך מה שאמר הכתוב {{צ|ירדפם}} קאי לאברהם ולא היה אלא על ידי נצח הוד יסוד העליונים. ובא ר' נחמיא לקיים דברי ר' יודן ואמר {{צ|לא נתאבקו כו'}}. פירש בזה שהוא יסוד כשהוא הולך {{צ|מביתו לבית הכנסת}} - דא כנסת ישראל להתחבר עמה, כי אז אין סטרא אחרא הנקרא {{צ|אבק}} יכולה להתדבק שם. כמבואר בשיר השירים מהזוהר על אלפא ביתא דא"ת ב"ש - כי בעת הזווג הכל בחשאי, והמלך והכלה בלחישו. והנה כמו כן אברהם - לא נתאבקו רגליו, יען כי השלום הוא המקפיצו כמ"ש {{צ|יעבור שלום}}, ולא היה סטרא אחרא יכול להדבק שם. ואפשר לומר כי ר' נחמיא פליג אכולהו. כי לדעת ר' לוי פסיעות רבות בפסיעה אחת הלך מביתו עד מקום המלכים, דוגמת זה שהוא יסוד ההולך מביתו לבית הכנסת שהם דבוקים זה בזה, יסוד ומלכות, ובפסיעה אחת הם מתחברים - כך היה אברהם. והנה ידענו בביאור כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד אלא פסיעה אחת לבד, ולכן נקרא המלכות {{צ|פסיעה}}. וזהו סוד {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם}} - כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו (שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד), וכשיורדת בו נקרא היסוד '''{{גמט|כל}}''' - כי מן חמשה נכללו כל אחד בסוד עשרה ונעשו בו חמישים כמנין {{גמט דגש|כל}}. ובהנתן בחינות אלו שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד עם כל היסוד במלכות - אז נקרא '''כלה - כ"ל ה'''', ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה ונעשים {{גמט דגש|ת"ק}}. וזהו סוד {{צ|מהלך עץ חיים ת"ק שנה}}, כי בהיותו מהלך מלמעלה עד למטה - אז נשלמו בו {{גמט דגש|ת"ק}} שנה, והמלכות נוטלת ממנו בחינה אחת מ{{גמט דגש|ת"ק}} אלו, אלא שהיא כלולה מכל הת"ק. וזהו {{צ|פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם}} כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' דעות - שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם. והבן זה. וזהו סוד {{צ|ומגבעות אשורנו}}. כי {{צ|הגבעות}} שהם בחינת המלכות הנקרא 'גבעה' נוק' - הם יוצאים לחוץ בשעור פסיעה אחת לבר. וזמ"ש {{צ|אשורנו}} - לשון פסיעה, כמ"ש בזוהר פרשת בלק {{ממ זהר|ג|רג|ב}} על פסוק {{צ|אשורנו כו' ואושיט פסיעה לבר כו'}}. והיא המלכות שיצתה חוץ מהזעיר אנפין שעור פסיעה. ודי בזה כי דברים אלו הם כבשונו של עולם. ואין לגלות דברים אלו, ולמה נקרא {{גמט דגש|פסיעה}}. וזהו סוד {{צ|ואתה תשופנו עקב}}, והיא המלכות הנקרא 'פסיעה' שהיא 'עקב'. ודי בזה. ונמצא עתה שהם חלוקים במציאות קפיצה זו של אברהם. אם היתה ברגליו ממש - שנתארכו פסיעותיו והיה פוסע פסיעות, או אם נשא אותו על כנפי נשרים ובקפיצה אחת הלך שם. וזהו סברת ר' נחמיה. והם ב' מיני קפיצות שביארנום לעיל. וזו היא כונת כל המאמרים החולקים בענין הקפיצות. כי בתנחומא מונה ד' ובמסכת סנהדרין מונה ג' עוד חילופים שבין זה לזה. ועוד כי לשניהם לא נמנה קפיצות הארץ דרעמסס לסכות. והענין תלוי בזה. כי זו הקפיצה שהיתה על כנפי נשרים בפנים(?) אחת - אליבא דכולי עלמא אינה נמנית. וגם לסברת האומר כי גם באברהם היתה על כנפי נשרים. ולכן לא מנו אותה בסנהדרין. אמנם המקומות אשר מובן מפשטי הכתובים הם עצמם וברגליהם הלכו. אלו הם שנמנו בין בתנחומא בין בסנהדרין כמו יעקב שנאמר בו {{צ|ויצא יעקב}} ונאנר בו {{צ|וישא יעקב רגליו}}. וכן באליעזר נאמר {{צ|ואבא היום אל העין}} - תלה בו בעצמו. ולדברי האומר בתנחומא מוכיח כי גם אברהם היה כן ולכן לא הביא פסוק זה של {{צ|אורח ברגליו לא יבא}}, כי מורה הפך זה, אך הביא פסוק {{צ|ויחלק עליהם לילה}} המורה כי בעצמו הוא חולק עליהם. ואין לי פנאי להאריך בזה. ואתה המעיין מעצמך תראה ותדקדק מהו ההפרש שיש בין זה לזה אחר שמסרתי לך מפתח של מחלוקת - עם שכולם הם דברי אלהים חיים. שלכל אלו קפצה הארץ אלא שלדברי האחד אין להכניס במנין כי אם קצתם. ובזה ג"כ תבין כי בתנחומא אמר {{צ|קפצה הארץ}}, ובסנהדרין הוסיף מלת {{צ|להם}} לומר כי אותם הג' בדוקא הוא שקפצה הארץ להם בעצמם, כי הם בעצמם היו רוצים וקופצים על הארץ. משא"כ באחרים שהארץ נקפצה כשנשאום על כנפי נשרים והוא אינו זז ממקומו. ודי בזה כי אין לי פנאי להאריך יותר, זולתי לבאר ענין {{צ|מילין}} אלו מה עניינם. וזה יובן במ"ש בתקונין בהקדמה בכתיבת יד על ג' ווין ד{{צ|ויסע ויבא ויט}}. וענין קפיצא זו הוא כי הלא המלכות לפעמים היא תחת היסוד כמבואר אצלינו למעלה. והנה כדי להתחבר עם בעלה, גופא בגופא, צריכה לדלג ג' דלוגים (שהם נצח הוד יסוד) עד שתתחבר גופא בגופא (שהוא ספירת התפארת). ואלו הם עצמם ג' דלוגין שאנו מדלגים בג' פעמים {{צ|קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות כו'}}. וידעת כי ג' 'קדש' הם בחסד גבורה תפארת. והענין הוא כי מדלגת נצח הוד יסוד ועולה בחסד גבורה תפארת. ואלו הם עצמם שלשה דלוגים של ברכת הלבנה לחברה עם בעלה. ודי למבין. הרי כי ידענו בזה כי קפיצת הדרך הוא בסוד נצח הוד יסוד. והיותם ג' ווי"ן הוא הטעם כי זעיר אנפין כולל ו' ספירות, ולכן נרמז בוא"ו של שם ההוי"ה. וכל ספירה מהם כלולה מכל ה{{גמט דגש|ו'}} - הרי שלשה ווי"ן. נמצא כי נצח הוד יסוד הם ג' ווין. ואל תתמה אם {{צ|ויסע ויבא ויט}} הם בחסד גבורה תפארת, ואיך עתה הם בנצח הוד יסוד?! כי כבר ידעת כי יש שני {{גמט דגש|ע"ב}}. ולכן יש בפרשת {{צ|והיה אם שמוע}} עד {{צ|ושמתם}} {{גמט דגש|ע"ב}} תיבין כנגד נצח הוד יסוד כנזכר בתקונין דף קל"ג. והנה נודע כי כל אחד מאלו ה{{גמט דגש|ו'}} ספירות כלולה מחברתה והם {{גמט דגש|י"ב}}. ואלו הם סוד {{גמט דגש|י"ב}} שבטי ישראל. וכנגדם היה תחום מחנה ישראל {{גמט דגש|י"ב}} מילין כמשרז"ל במסכת בתרא {{צ|אמר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי ההוא אתר מערבות מואב עד אבל השיטים והוי י"ב מילין}}. ולכן סבירא ליה לר' עקיבא דאית תחומין מדאורייתא עד י"ב מיל אך מדרבן גזרו על מיל אחד בלבד. ולא אאריך בנתינת טעם בזה לבל יארך הספור. והנה {{גמט דגש|י"ב}} אלו הם ב' ווין - '''ו'''' עילאה '''ו'''' תתאה. '''ו'''' עילאה - תפארת כולל עמו חסד וגבורה, וכל אחד כלולה מחברתה - הרי {{גמט דגש|ו'}} עילאה להורות על יעקב. ויוסף - '''ו'''' תתאה כנ"ל. ולהיות כולם סוד ווי"ן - לכן היו ששה אלפים אמה כי האמה היא צורת '''ו''''. :[<small>אמר שמואל נלע"ד שחסר כאן וצ"ל</small>: '''ו'''' תתאה יסוד, וכולל עמו נצח והוד, וכל אחת כלולה מחבירתה - הרי '''ו'''' מליאה. ולכן פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה שהם נצח הוד יסוד שלו הם ג' מילין לפי שאינם רק ג' ספירות, ולכן היו כנגדם ג' מילין. וכנגד היות כל אחת כלולה מחבירתה - לכן גם המיל הוא כפול אלפים אמה, והם '''ו'''' תתאה.] והנה להיותם בנצח הוד יסוד דדכורא - לכן היו 'מילין' ולא 'פרסאות'. כי הפרסא היא נוקבא בבחינת המלכות. והענין הוא כי נודע כי המלכות מקננא בעשייה שהוא סנדלפון. והנה {{גמט דגש|סנדלפון}} בגימטריה {{גמט דגש|פ"ר}} שהוא שר היער. ו{{גמט דגש|אדני}} בגימטריה {{גמט דגש|ס"ה}}. הרי {{גמט דגש|פר}} ו{{גמט דגש|ס"ה}}. נמצא כי בכל בחינת פרסאות הם במלכות, שהם נקבות. אך מילין הם בדכורא. ואביא עתה מאמר אחד מספר הזהר בפרשת לך לך אשר הוא רומז כל האמור ובו נסיים בעזרת השם. וזה לשונו:{{ש}} {{ממ זהר|א|פו|א}} {{צ|מי העיר ממזרח - דא אברהם כו' צדק יקראהו לרגלו - דא הוא רקיעא תתאה ועביד נוקמין ואפיל שנאין כו'. ירדפם - דא אברהם וקב"ה הוא עביד קמיה וקטיל לון דכתיב יעבור שלום - דא קב"ה דאקרי שלום. אורח ברגליו לא יבא. וכי סלקא דעתך דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'}}. טעמו נא וראו מה מתוק מדבש אומרו {{צ|וכי סלקא דעתך דהוה אברהם אזיל בגו ענני או בגו סוסוון כו'}}! דבשלמא גו ענני ניחא אבל גו סוסוון קשיא דהול"ל "על גבי סוסוון"!? וקושיא זו מבואר לתינוק בן יומו! אך הענין הוא כי עננים הם הנוקבא דסטרא אחרא כמש"ל, והסוסוון הם נצח הוד יסוד דדכורא דילהון הרצים ברגליו ומלבישים את האדם והוא מתלבש בתוכם ממש ולא עליהם. וסמך ממ"ש בפרשת בא {{ממ זהר|ב|מג|א}}, וזה לשונו: {{צ|ולאילין עביד שמושין כו'}} - כי סמא"ל הוא דכורא {{צ|וכל כתות דיליה}} הם הנוקבא {{צ|דאינון כעננים למירכב בהון כו'}}. וכוחות סמא"ל דכורא - {{צ|אינון בסוסוון דילהון}}. {{ש}} הרי מבואר בביאור כל מה שאמרנו ונכוחים הם למבין. והרי בזה ביארנו שלא היתה הקפיצה על ידי שדים. ואח"ך חזר ודחה גם קפיצה אחרת שהוא על ידי המלאכים. וגם בהם יש ב' בחינות - דכורין ונוקבין. וזמ"ש {{צ|דלא חזי אזיל קמיה לא מלאכא ולא שליחא}}. אמר {{צ|מלאכ}}א כנגד נצח הוד יסוד הנקראת 'מלאכים' (כנזכר [[זהר חלק ב רלב א|בפרשת פקודי דף רל"ב ע"א]]), {{צ|ושליחא}} נגד הנאחזים במלכות - שליחא דכלהו. ע"כ מצאתי עוד בס' אחד: [אמר שמואל: נלע"ד שהמאמר הזה הועתק מכ"י הרב עצמו ומעתיק המאמר טעה בהעתקתו וכבר תקנתי בו מה שיכולתי לתקן ושגיאות מי יבין ולא נמצא בו יותר]. ===פסקא ה === מדרשים שם בפ' לך לך פרשה מ"ד סי' י"ז וז"ל ר' אבין מוסיף תרתין נובלת אורה של מעלה גלגל חמה נובלת חכמה של מעלה תורה כו' הנה נתבאר כי יעקב יוצא מן (ע"ג) ההארה של יסוד דאבא שבתוך ז"א הנובלת ויוצאת לחוץ של ז"א ומשם ניתנת ליעקב הנק' תורה וזה מ"ש נובלת חכמה של מעלה מבחי' היסוד שלו נובלת ההארה היוצאת ליעקב הנק' תורה וז"ס פ' תורה צוה לנו משה כי משה הוא היסוד של אבא שבתוך ז"א כמבואר אצלינו וממשה יצאה התורה שהיא הנק' קהלת יעקב שהם האורות של משה הנקבצים ונקהלים ביעקב ושם נעשים תורה. אמר שמואל עוד נת' מאמר זה בש"א בשער ההקדמות בדרוש פרצופי לאה וע"ש ועוד נתבאר בש"ה שער המצות: ===פסקא ו === שם בפ' תולדות פרשה מ"ה וז"ל ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני למצוא מיהרת למצוא הברכה אביך נתברך ן' ע"ה ואתה ן' ס"ג שנים כו' כבר הודעתיך כי יעקב הוא ז"א או פרצוף הנק' יעקב היוצא בפני ז"א מן החזה ולמטה (ד"ש ע"ד) שהוא המקום שהחסדים מתגלים בו כנודע כי שם סיום התלבשו' יסוד דאימא והנה אימא היא הוי"ה דמלוי ס"ג ומתלבשת בשש ספי' ושליש שהם כחב"ד חו"ג ושליש ת"ת של ז"א שעד שם הוא מקום המכוסה וכל מדריגה מהם כלולה מעשר הרי ס"ג ונמצא כי בהשלי' ס"ג אז מתגלים החס' ומהם מתברך יעקב: ===פסקא ז === מא' במ' ילקוט פ' וישלח סי' קל"ו וז"ל אל תיראי וגו' אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. תאומה יתירה נולדה עם בנימין כו' זה יובן עמש"ל בפ' ותוסף ללדת את אחיו את הבל כו' וע"ש והענין הוא כי גם בנימין ניתוספה עמו ולפי שכשנאבד יוסף הצדיק הושם בנימין במקומו כנז' בס"ה וגוף וברית חשבינן חד: ===פסקא ח === שם פ' ויחי צ"ח וז"ל ראובן בכורי אתה אתה בכור ואני בכור אני בן פ"ד שנה לא ראיתי טיפת קרי ואתה וילך ראובן וישכב כו' סבת זה השבח ביעקב יותר משאר כל הצדיקים הוא כי הנה נתב' בס"ה פ' קדושים כי יעקב בא לתקן עון גלוי עריות של אדה"ר כנודע כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והנה אדה"ר הוליד שדין ורוחין ולילין מטיפת קרי שהוציא בק"ל שנים שפירש מאשתו חוה כנודע וכבר הודעתיך בביאור מאמר מס"ה בריש פ' בראשית בענין מ"ב זווגין שיש בטיפת זרע העליון שהם בחי' פ"ד טיפות פשוטות וכנגדם נשתהא פ"ד שנים מלראות טיפת זרע: ==ספר שמות - דברים== ===פסקא א === מא' במ' תנחומא והביאו הילקוט בפ' בא סימן קפ"ז וז"ל החדש הזה לכם ראש חדשים אר"י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הטעם הוא כי בר"ח ז"א עומד בנצח ונוקביה בהוד כנודע והענין זה הוא ביום ר"ח ואמנם זה לא היה כך בבריאה וזה קושיא באצי' והשיב משום כח מעשיו הגיד לעמו הכונה אחיזתם בהוד והם אומרים אין לנו חלק לכן המלכו' לשם בנצח. אמר שמואל פשוט הוא שהלשון מוטעה כלו ואין בי כח לפשוט את ידי בו. מה שהבנתי מכללות דברי מוהר"י צמח שכונת ר' יצחק היא שהיה להתחיל התורה מהחדש הזה דניסן הוא רומז על ראש הנקבה והיה צריך להתחיל בו משום זה השער לה' ותירץ הטעם הוא כו' עיין בפנים: ===פסקא ב === שם שמות רבה פ' כי תשא פרש' מ"ה וז"ל ה' מלאכי חבלה היו שם אף וחימה וקצף והשמ' (ע"ד) והשחת אותה שעה באו ג' האבות ועמדו בג' כו'. הנה ה' מלאכים אלו נאחזים ונשרשים בה' גבורות המתפשטות בגופא דז"א בחג"ת נ"ה וכלם ירדו אח"ך לתוך היסוד ונכללו שם ושם נתמתקו שלשתם בלבד, והם קצף והשמד והשחת שהם כנגד חג"ת ולכן כשהזכי' מרע"ה זכות ג' האבות שהם כנגד חג"ת נסתלקו כי הם גבורות ממותקות אבל שני הגבורות שכנגד נו"ה לא נתמתקו ולכן הם אשר נשתיירו והם אף בנצח חמה בהוד וכנגדם הבל וקין הבל בנצח וקין בהוד: ===פסקא ג - י"ג מדות דרבי ישמעאל=== {{דה מפרש|מאמר בספרי בפרשת ויקרא וז"ל: רבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה נדרשת בהם כו'}} הכונה היא כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי"ג מדות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבכת', הנדרשת מי"ג מדות דוגמת אלו, כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים. והנה התורה העליונה (שהיא ת"ת) נחלקת ל'''י"ג מדות''' בסוד ו' קצוות שבה כלולים מדין ורחמים וכללותם -- הרי י"ג. ו''דרישה'' זו מצד המלכות המקבלת ממנו מת"ת; פעם כך ופעם כך. * '''( א )''' כי פעמים תקבל מחו"ג שבת"ת וזהו {{צ|מקל וחומר}}. כי 'קל' רומז לרחמים, המקילים את הדין ומרחמים על העולם; ו'חומר' רומז לדין המחמיר לדון את העולם -- הרי מדה א'. ומדה זו כשהעולם נדון קצת ממנו בדין גמור וקצת ממנו ברחמים גמורים - הרי '''{{צ|מקל וחומר}}'''. והיא מדה א'. * '''( ב )''' ולפעמים תקבל מת"ת שבת"ת שהוא המכריע וקו השוה בין חסד לגבורה ואז יהיה העולם נדון בדין ממוזג -- לא רחמים גמורים ולא דין גמור אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעות, בסוד הת"ת. וזו נקראת '''{{צ|גזירה שוה}}''' -- מדה ב'. * '''( ג )''' ולפעמים תקבל מצד הת"ת הנקרא 'אב' בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקראים 'כתוב אחד'. וזהו {{צ|מבנין אב וכתוב אחד}}. או בהכריעו בין נו"ה, וזהו {{צ|מבנין אב ושני כתובים}} שהם נצח והוד. ואז נקראת '''{{צ|מבנין אב וכתוב אחד; מבנין אב וב' כתובים}}''' -- וזו מדה ג'. * '''( ד )''' ולפעמים מקבלת מכללות ת"ת בכל שש קצוותיו, וזהו '''{{צ|מכלל ופרט}}'''; וכלל ואח"כ פרט. ותהיה אז ההנהגה ממדת המלכות, כי '''אין הכלל אלא מה שבפרט'''. וזו נקראת {{צ|מכלל ופרט}} -- מדה ד'. * '''( ה )''' ולפעמים מקבלת מלכות מכללות ת"ת כנז' ותתגבר מדת הת"ת עליה ויתנהג העולם על ידו, ומדת המלכות נכללת בו, והוא יהיה עיקר ההנהגה. כי {{צ|פרט וכלל}} מתרבה הכלל ויהיה הכלל עיקר. כי{{הערה|<small>נ"ל להוסיף {{צ|כי {{קו תחתי|לפעמים}} יגברו...}} - ויקיעורך</small>}} יגברו שש קצוותיה על שש קצוותיו ולפעמים להפך. וזו נקראת '''{{צ|פרט וכלל}}''' -- מדה חמישית. * '''( ו )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה מיסוד ותכריע בין ת"ת ליסוד וזהו {{צ|כלל ופרט וכלל}}. כי 'כלל' הוא ת"ת (<small>שבו כלולים הו"ק</small>), ו'פרט' היא המלכות (<small>דלית ליה מגרמה כלום, ועוד ששם הדברים בפרטות ומתפרשים בסוד "ופרט כרמך לא תעולל לעני ולגר תעזוב אותם", כי שם מקומם</small>) וכלל הוא יסוד (<small>הנקרא 'כל', דכליל שית בקרטופא חדא</small>). ואז יתנהג העולם ע"י המלכות, וזהו {{צ|אי אתה דן אלא כעין הפרט}}. וזהו '''{{צ|מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט}}''' -- מדה ששית. * '''( ז )''' ולפעמים תעלה המלכות למעלה בסוד עטרת בעלה ותשפיע לת"ת בהתנהג העולם על ידה ברדתה למטה בבחי' זו. וזהו {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. ולפעמים תחסר אור המלכות ותצטרך לקבל אור מהת"ת להשלים עצמה בהתנהג העולם בבחי' זו הגרועה שאין לה אלא לצורך עצמה ולא להשפיע, כי כל הבחי' הנז"ל הם שמקבלת מדת המלכות שפע לצורך עצמה ולא לצורך אחרים. וזו היא {{צ|מכלל שהוא צריך לפרט}}. א"כ{{הערה|<small>טעות סופר אולי כאן? - ויקיעורך</small>}} '''{{צ|מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל}}'''. זו מדה שביעית. * '''( ח )''' ולפעמים תקבל המלכות מהת"ת בסוד 'למודי השם' -- על ידי נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד והת"ת בנצח בסוד שם '''ן'''' - '''יהוה''' בנצח ושם '''אדני''' בהוד. : והנה הנהגה זו היא הנהגת תחלת ברייתו של עולם כי מתחלה היו למעלה ד"ו פרצופים והמלכות שנקראת 'דבר' היתה בכלל הת"ת הנקרא 'כלל', והיא כלולה בו, ויצתה מן הכלל (שהוא הת"ת) ונדבקה ב'למודי השם'. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' - כי לא ללמד על המלכות לבד (<small>שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה</small>), אלא {{צ|ללמד על הכלל כולו יצא}} -- שגם הת"ת מזדווג עמה בלמודי ה'. כיצד? ת"ת בנצח בימין בשם בן ד' ומלכות בשמאל בהוד בשם אדנ"י, ויתחברו אז שניהם ע"י היסוד בסוד יאהדונה"י (כנזכר בתקונין). ונמצא שע"י ירידתה ממקום הת"ת ירד גם כן הת"ת עמה בלימודי ה' (<small>שהם נו"ה</small>). וזהו '''{{צ|לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. : ועוד כי כאשר ירדה מדת המלכות מאת פני המלך ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת"ת שהוא נקרא {{צ|עצמו}} כד"א {{צ|משה בפ"ע אמרן}} שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה בין תרין דרועוי כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה לרדת למקומה בלמודי ה' שהם נו"ה (<small>כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה והוא למעלה וצריך הוא לרדת למטה להיות אצלה בסוד הגוף - גופא בגופא</small>); אלא גם ראש המלך (בסוד רישא דז"א) גרמה שירד גם הוא למטה כדי שיהיה החבוק שלם -- גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו {{צ|ללמד על הכלל כלו יצא}} -- לומר שהת"ת כולו בכללו ירד בלמודים, ולא הת"ת לבד שהוא סוד גופא. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}'''. וזו היא מדה ח' : ועוד גם טרם רדתה למטה יצדק אומרו {{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}} כי נוקבא דז"א יצאת מאחורוי מבין תרין דרועין דידיה לעומת החזה ושם נעשה לו ראשה וזרועותיה שהם חו"ג שבה נאצלו כנגד נו"ה שבזכר ונו"ה שבה שהם למודי ה' יצאו מן הכלל שהוא הת"ת וזהו '''{{צ|דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד}}''' -- כי יצא מן הכלל ללמד כי הם למודי ה' כי אין להם על מה שיסמוכו בת"ת והוצרך הזכר העליון להמשיך רגליו למטה ג"כ להיות היא עזר כנגדו ולא חוצה לו. וזהו '''{{צ|אלא ללמד על הכלל כולו יצא}}''' כי הוצרכו למודי הזכר להתפשע למטה וכל זה בכלל המדה הח'. והמבין יבין. * '''( ט )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד עבור המלכות להוליד למטה דוגמת העליונה בסוד תיבת נח שיצאו ממנה ג' גוונים שם חם ויפת שהם דין ורחמים וכללותם דמיון ת"ת הכוללת דין ורחמים אלא לפעמים תתעבר בסוד הרחמים לבד ויהי' כל הג' גוונים אלו נוטים כולם לצד הרחמים {{הערה|<small>נראה דצ"ל ''כענין'' - ויקיעורך</small>}}בענין ת"ת הנוטה לצד הרחמים. וזהו '''{{צ|וכל דבר שהיה בכלל}}''' בסוד האצילות למעלה מן הת"ת, '''{{צ|ויצא לטעון טעון אחר}}''' בסוד העבור, ונתעברה בג' גוונים הנזכרים כלולים זה בזה בסוד הרחמים '''{{צ|שהוא כ{{קו תחתי|ענינו}}}}''' - כ'''ענין ו'''' שהוא סוד הת"ת, ואז '''{{צ|יצא להקל}}''' בסוד הרחמים הוליד ג' גוונים כולם מצד הרחמים, '''{{צ|ולא להחמיר}}'''. וזו היא מדת תשיעית. * '''( י )''' ולפעמים תתעבר בסוד דין ורחמים ביחד {{צ|שלא '''כענינו'''}} - שלא כ'''ענין ו'''' שהוא נוטה לצד הרחמים, ואז תצא {{צ|להקל ולהחמיר}} ותתעבר ותוציא למטה ג' גוונים דין ורחמים ממוזגים וזו היא '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר}}'''. וזו מידת עשירית. * '''( יא )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו"ן (<small>שהוא נער, חגיר חרצין, בסוד שתין פולסי דנורא שהם ס' גבורים בסוד הדין</small>). וזהו {{צ|ויצא לידון בדבר חדש}} - ולפי שתמיד מתחדש מטטרו"ן כד"א "אנוש כחציר ימיו כולי" כנז' בפ' פינחס. וזהו 'בדבר החדש'. ואז ברדתה למטה במקום מטטרו"ן הוא סוד הגלות בסוד "אי לך ארץ שמלכך נער". וזהו {{צ|אי אתה יכול להחזירו לכללו}} - כי הזווג בטל בימי הגלות ואין לה יכולת לעלות אצל בעלה {{צ|עד שיחזירנה הכתוב}} -- שהוא סוד נצח כד"א "למנצח על אילת השחר", תרין שחרין דאיילתא. ולפי שהוד הוא בגלות (<small>כד"א "כל היום דוה"</small>) צריך נצח עם ת"ת להחזירה במקומה ותהיה החזרה נגלת לעיני כל חי ולא תהיה סתומה אלא מפורשת. וזהו {{צ|עד שיחזירנה הכתוב לכללו בפירוש}}. וזהו '''{{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש}}'''. וזו מדה י"א. * '''( יב )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד המלכות בנו"ה שבה המקבלת מת"ת וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מענינ"ו}}''' - '''מענין ו'''' שהוא הת"ת. או יהיו מקבלים נו"ה שבה מסוף הת"ת שהוא יסוד וזהו '''{{צ|ודבר הלמד מסופו}}'''. וזו היא מדה י"ב. * '''( יג )''' ולפעמים יתנהג העולם בסוד נו"ה שבמלכות שהם {{צ|שני כתובים המכחישים זה את זה}}, דהיינו זהו דין וזה רחמים וע"י יסוד שהוא {{צ|הכתוב השלישי המכריע ביניהם}} יתמזגו ויתנהג העולם ע"י מזוג היסוד המכריע בתוך המלכות. וזהו '''{{צ|וכן ב' כתובים המכחישות זא"ז עד שיבא הכתוב הג' ויכריע ביניהם}}'''. וזו מדה י"ג: ===פסקא ד === מא' בספרי פ' שמיני והובא בחומש רש"י ז"ל וז"ל קרב אל המזבח. שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה את בוש לכך נבחרת. הנה מלת לכך נראה דוחק קצת והענין הוא כי חוזר אל מ"ש שהיה בוש והיתה בו מדת הבושה והענוה ואמר מפני שיש בך מדת הענוה יתירה על זולתך לכך נבחרת: ===פסקא ה === '''מאמר במ' רבה פ' חקת פרשה י"ט וז"ל:''' ''דבר אחר: דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחביריו''. גם באותיות דר"ע נז' על דרך זה שבחו של ר"ע. וכן במסכת שבת פ' הבונה אמרו שהיה ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות עד שכמעט תשש כחו של משה. והנה ארז"ל כי אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נגלה למשה, ולכאורה דבר זה תימא גדולה. אבל הענין הוא כי משה ודאי שכל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה ידע, אלא מה שידעם היה בע"פ אבל לא היה יודע לדורשם ולרומזם בפסוקי התורה כל א' וא' במקומו, עד שבאו חכמי הדורות וכל א' ואחד היה דורש הדרשות שהם מחלק נשמתו ולומדם מן הפסוקים. וכן היה בר"ע. שכל אותם תלי תלים של הלכות --עם שכבר נגלו למשה ענינם-- אלא שלא נגלה לו מקום רמיזתם בפסוקים. ובא ר"ע ודורשם על קוצי התורה והיה אומר קוץ זה רומז לדרשה זו, וזו לזו: ===פסקא ו === (ע"ג) מ"א' במ' רבה פ' וזאת הברכה וז"ל ד"א מהו איש האלהים א"ר אבן מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים. נודע הוא כי בינה נקראת אלהים והנה"י שלה נכנסו בסוד מוחין תוך ז"א עד החזה שהוא מחצית קומתו וגם כי לאה הנק' אלהים ג"כ יוצאת מחצי הז"א ולמעלה ולכן משה שהוא רומז אל ז"א מחציו ולמעלה נקרא אלהים אבל מחציו ולמטה שיוצאת רחל אשתו נק' הוא איש כמש"ה לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וזה נאמר על רחל הנק' חוה הב' ונת' ג"כ בש"ד שער הפסוקים בפ' ואנכי איש חלק וע"ש: אמר שמואל מצאתי כתוב מאמר בס"ה פ' וישלח תו אבהן שבקו ליה מחייו ע' שנין כו' וז"ל סוד נפלא מ"ש בזוהר במקומות אחרים האמנם בפ' וישלח האריכו בו בסוד אדה"ר שנתן משניו שבעי' שנים. ועוד אמרו דאברהם שבק ליה ה' שנים ויצחק לא שבק ליה כלום יעקב שבק ליה כ"ח שנים ויוסף שבק ליה ל"ז שנים סך הכל ע' שנים. וראוי לידע מאחר שאדה"ר שבק ליה ע' שנה מה צורך עוד לאבות שיתנו לו כל אחד ואחד כ"כ שנים. ואגב נדקדק דלמה יצחק אבינו לא שבק ליה כלום. והענין הוא שהשנים שהניח לו אדה"ר מלבד שהם שנים מתים כמש"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות גם היו שנים פגומים מזוהמת נחש ואעפ"י שעשה תשובה הלואי שיועיל לו לעצמו ולכן לקח ע' שנה מהאבות והענין הוא כי (ד"ש ע"ג) הכל הולך אל מקום אחד כמ"ש חז"ל שאדה"ר נתגלגל באבות ונתקן בהם ממה שחט' בע"ז וג"ע וש"ד ובראשונה תקן אברהם אבינו מה שחטא בע"ז ולכן הושלך אברהם בכבשן האש לקיים מקרא שכתוב פסילי אלהיהם תשרפון באש ונודע כי הפוגם בע"ז פוגם בה' אחרונה של ההוי"ה וכשתקן אותה הה' נתוסף לו ה' בשמו ונקרא אברהם ולכן הניח לו משניו ה' שנים כנגד ה' של השם. וביצחק תקן עון ש"ד כשפשט צוארו ע"ג המזבח ועכ"ז לא הניח לו משניו כלום כי יצחק מסטרא דתוקפא דדינא דגבורה ואין נמשכים ממנה חיים. וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג"ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי"ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז"ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז"ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ"ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ"ח שנה וכנגד יצחק אע"ה שלא הניח לו כלום להיותו מצד הגבורה כאמור ולכן נעקד ע"ג המזבח בהיותו בן ל"ז שנים לכן יוסף שבק ליה מחייו ל"ז שנים להיותו מבחינת היסוד הנק' ק"ץ ח"י כנגד יצחק אע"ה והנה חי הוא היסוד והוא קץ אל הגבורה נמצא שיוסף תקן ליצחק אע"ה ולכן שבק ליה מחייו ל"ז שנה מספר שהיו ליצחק אע"ה בשעת העקידה: אמר שמואל כך נלע"ד לתקן להיות שבשעת העקידה יצאה נשמתו של יצחק אע"ה ואחר העקידה באו לו חיים אחרים מסטרא דדכורא לכן אותם הל"ז שנים ראשונים שהיו לו קודם העקידה שהיו (ע"ד) מסטרא דנוק' מסטרא דשרה אימיה כמש"ה והנה בן לשרה אשתך נתנם במתנה לדוד הע"ה שגם הוא אתי מסטרא דנוק' ודוק ותשכח היותם ל"ז שנים השלשים מסטרא דנה"י בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה והשבע' מסטרא דנוק' עצמה הנקראת בת שבע כנלע"ד. חזרנו להקדמתינו שהע' שנה של אדה"ר הם שנים מתים וטעם למה אדה"ר נתן לו ע' שנה ולא יותר הטעם הוא לפי שדוד הע"ה מסטרא דנוק' הנק' שביעית להיות כולל' שבע העליונות וגם נותנת שפע לשבע הנערות אח"ך הראויות לתת לה מבית המלך וכל אחת כלולה מעשר הרי ע' ואם תשאל אעיקרא דמילתא למה נתן לו חיים ולא הניח אותו שיהיה נפל הטעם הוא בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וז"ס שמו אדם ר"ת אד'ם דוד משיח ודע הקדמה אחת כי קודם שחטא אדה"ר היו החיים באים לבני האדם מא"א ולכן היו בבני אדם חיים ארוכים ואחר שחטא הוא וחזרו ג"כ בניו למרות העליון נאמר בהם לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"ך שנה מסטרא דז"א ולפי שהאדם חטא בה' אחרונה של ההוי"ה שהיא שביעית כאמור לכן נתן לו מימיו כנגדם ע' שנה לדוד הע"ה ואח"ך כשבא אדה"ר בגלגול דוד הע"ה חזר ונתקל במעשה דבת שבע לפי שאכלה פגה ולכן לא נתקן עדיין לגמרי: אמר שמואל אעפ"י שבענין האשה לא ניתקן לגמרי הנה נתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב"ה שא"ל כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי בגלגול דוד המלך נאמר בו דוד מלך ישראל חי וקיים כנגד ב' מיתות נאמר לו ב' ברכות חי וקיים וכנגד החסרון של קין והבל נתקן הכל בשלמה הע"ה ונק' איש מנוחה ועכ"ז לא ישלים לגמרי עד הגלגול הג' במשיח בן דוד ואז יחזור הברכה על כל באי העולם ג"כ ואז כתי' בלע המות לנצח וגו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: ==שונות== ===פסקא א - על פומא דאליהו אתגזר=== סוד מ"ש חז"ל בכמה מקומות על פומא דאליהו אתגזר כו' וכשמזכיר דברי חז"ל אמר ר' פלוני פתח כו' מה ענין הפרש בין לשון זה ללשון זה. והענין הוא כי הנה נודע כי אליהו ז"ל נפרש מבני אדם ונעשה מלאך; לא נשאר לו כח לפתוח ולחדש בתורה להיות כי לא בשמים היא ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול זולתי לספר לתלמידי חכמים התחתונים ממה שנתחדש בישיבה עליונה של התלמידי חכמים העליונים הגדולים, לכן אמר ''"על פומא דאליהו אתגזר"''. האמנם התלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה כל מה שיראה להם, וכמו שאמר הפסוק "על פי התורה אשר יורוך כולי". ואעפ"י שנפטרו מזה העולם - כמו שמצינו בזוהר בהרבה מקומות דאמר כך פתח ריש מתיבתא כו' ובמתיבתא דבצלאל ואהליהב וכיוצא באלו הצדיקים - יכולים לפתוח בתורה ולחדש כל מה שירצו, לכן כתיב בהו ''"ר' פלוני פתח"'', וכיוצא מאלו הלשונות. נמצינו למדים כמה גדלה מעלת ישראל מכל האומות ומכל שאר המלאכים שהמלאכים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים שנאמא "בנים אתם לה' אלהיכם".{{ררר}}'''עד כאן.''' :''כנלע"ד שמואל ויטאל בן הרב המחבר אבא מארי כמהר"ר חיים ויטאל זלה"ה'' <references/> 9o9qd1fmb68qsi77qnz8w3gy50d2dfi 0 263076 3102429 478854 2026-11-11T19:49:03Z Roxette5 5159 3102429 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצג א|קצג ב|קצד א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצג ב}} lpdfy4zsihxoifqtp6fo927ej689f32 0 263077 3102430 478855 2026-11-11T19:49:09Z Roxette5 5159 3102430 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצג ב|קצד א|קצד ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצד א}} gsf7lwssamgnc3ixd23tf29aynnosnq 0 263078 3102431 478856 2026-11-11T19:49:14Z Roxette5 5159 3102431 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצד א|קצד ב|קצה א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצד ב}} 3471328815mx3l1gxu44m2wacz5whje 0 263079 3102432 478857 2026-11-11T19:49:19Z Roxette5 5159 3102432 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצד ב|קצה א|קצה ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצה א}} 5soaa60emufs1h7p12pche4ctjaqu91 0 263080 3102433 478858 2026-11-11T19:49:28Z Roxette5 5159 3102433 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצה א|קצה ב|קצו א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצה ב}} ea7g4o6w4bw7kmfpu1bxhep476wlqw3 0 263081 3102434 478859 2026-11-11T19:49:34Z Roxette5 5159 3102434 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצה ב|קצו א|קצו ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצו א}} 7vxz038m9dydkv6ejn7tjjeka4zizpr 0 263082 3102435 478860 2026-11-11T19:49:40Z Roxette5 5159 3102435 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצו א|קצו ב|קצז א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצו ב}} ly603hpjl1aptqeyt07b8ddokfmcvnq 0 263083 3102436 478861 2026-11-11T19:49:45Z Roxette5 5159 3102436 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצו ב|קצז א|קצז ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצז א}} su5f19m60i96vlfnshw2fiw7pziea5u 0 263084 3102437 478862 2026-11-11T19:49:50Z Roxette5 5159 3102437 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצז א|קצז ב|קצח א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצז ב}} dbh0ww9yzp54cu3la8bmptreqe8kmnj 0 263085 3102438 478863 2026-11-11T19:49:56Z Roxette5 5159 3102438 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצז ב|קצח א|קצח ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצח א}} dp6y4p1m3yttccu3gwmscismf5dnsjh 0 263086 3102439 478864 2026-11-11T19:50:03Z Roxette5 5159 3102439 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצח א|קצח ב|קצט א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצח ב}} 3336o03iwowoil03alml91upac1y45d 0 263087 3102440 478865 2026-11-11T19:50:49Z Roxette5 5159 3102440 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצח ב|קצט א|קצט ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצט א}} dcix33un71ktyk5dyahklr8z8itr6nu 0 263088 3102441 478866 2026-11-11T19:50:54Z Roxette5 5159 3102441 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצט א|קצט ב|ר א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף קצט ב}} d15jgcto0zn8qimvx9q4krvlqoauts8 0 263089 3102442 478867 2026-11-11T19:50:58Z Roxette5 5159 3102442 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|קצט ב|ר א|ר ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף ר א}} 2vfx0n1n7u5gxny6uie8e2azusebaz6 0 263090 3102443 478868 2026-11-11T19:51:03Z Roxette5 5159 3102443 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ר א|ר ב|רא א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף ר ב}} d6x3bx3m1qbkjie6putvd8x8vdvnp6k 0 263091 3102444 478869 2026-11-11T19:51:07Z Roxette5 5159 3102444 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ר ב|רא א|רא ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רא א}} 68fln2ny2geg1yzfw6abs30jp3kt76s 0 263092 3102445 478870 2026-11-11T19:51:25Z Roxette5 5159 3102445 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רא א|רא ב|רב א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רא ב}} g5xvq4b2usfso933gdsprz6f51lbg8e 0 263093 3102446 478871 2026-11-11T19:51:29Z Roxette5 5159 3102446 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רא ב|רב א|רב ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רב א}} 8b7gng2ddkquqmyg4yi47yboyjriyjt 0 263094 3102447 478872 2026-11-11T19:51:35Z Roxette5 5159 3102447 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רב א|רב ב|רג א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רב ב}} k7dmdzgnr26n52yh94wr6sgwwqblmgx 0 263095 3102448 478873 2026-11-11T19:51:39Z Roxette5 5159 3102448 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רב ב|רג א|רג ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רג א}} ht4n7nwvjffar1divq9flhxm3n6ns99 0 263096 3102449 478874 2026-11-11T19:51:45Z Roxette5 5159 3102449 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רג א|רג ב|רד א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רג ב}} nzwwi18dun3eq31n2itj6g8gaj931ms 0 263097 3102450 478875 2026-11-11T19:51:50Z Roxette5 5159 3102450 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רג ב|רד א|רד ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רד א}} 255ps403xon7awhuwj3oqdtt64gj7wx 0 263098 3102451 478876 2026-11-11T19:51:56Z Roxette5 5159 3102451 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רד א|רד ב|רה א|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רד ב}} 2ab4zagtaklbk4siwesxo8en09ig7xu 0 263099 3102452 478877 2026-11-11T19:52:37Z Roxette5 5159 3102452 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רד ב|רה א|רה ב|}} ==פרשת מקץ== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רה א}} 2xehg658qh3la7qh4ue1v285sta7fu3 0 263100 3102453 478878 2026-11-11T19:53:14Z Roxette5 5159 3102453 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רה א|רה ב|רו א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רה ב}} qm7lwpci8ztv94pb87iejh8vk662eba 0 263101 3102454 478879 2026-11-11T19:53:36Z Roxette5 5159 3102454 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רה ב|רו א|רו ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רו א}} bf3k2nsavcftmprhpxdc2fmaezofefv 0 263102 3102455 478880 2026-11-11T19:53:40Z Roxette5 5159 3102455 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רו א|רו ב|רז א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רו ב}} c1n40208o3p577i4hmgfqv5jct92zxc 0 263103 3102456 478881 2026-11-11T19:53:46Z Roxette5 5159 3102456 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רו ב|רז א|רז ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רז א}} kui2u3mr0ig158cfok9cszimxfspyo3 0 263104 3102457 478882 2026-11-11T19:53:50Z Roxette5 5159 3102457 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רז א|רז ב|רח א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רז ב}} 8tcotzalljlpiwlxbw7czbdr90wggvb 0 263105 3102458 478883 2026-11-11T19:53:56Z Roxette5 5159 3102458 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רז ב|רח א|רח ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רח א}} e3rkjfet6nk6oozyddptl76i7m7858m 0 263106 3102459 478884 2026-11-11T19:54:01Z Roxette5 5159 3102459 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רח א|רח ב|רט א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רח ב}} a0c06gwb4t4txxjt2jcdvec1p707z9p 0 263107 3102460 478885 2026-11-11T19:54:16Z Roxette5 5159 3102460 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רח ב|רט א|רט ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רט א}} 5v5ewejr2ci6hnllae5kx8djzqk3b65 0 263108 3102461 478888 2026-11-11T19:54:21Z Roxette5 5159 3102461 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רט א|רט ב|רי א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רט ב}} 8z55bq9gz7da2l1si40glykj5rc5mwp 0 263109 3102462 478891 2026-11-11T19:54:26Z Roxette5 5159 3102462 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רט ב|רי א|רי ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רי א}} owq0jgnmj3wsmgt9nstpd79dp33v1rw 0 263110 3102463 478894 2026-11-11T19:54:37Z Roxette5 5159 3102463 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רי א|רי ב|ריא א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף רי ב}} jn2ltcl692295utzcgoe0tk17m8gzsm 0 263111 3102464 478895 2026-11-11T19:54:51Z Roxette5 5159 3102464 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רי ב|ריא א|ריא ב|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף ריא א}} j7o0mpzu4dg0767hhvj60vxgpkt95g6 0 263112 3102465 486613 2026-11-11T19:56:00Z Roxette5 5159 3102465 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריא א|ריא ב|ריב א|}} ==פרשת ויגש== {{קטע זוהר|זוהר חלק ט|דף ריא ב}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריא ב}} ---------- <references/> embm3tvrtirb6mkxzo23qtvtuzl91kc 0 263113 3102466 478898 2026-11-11T19:56:44Z Roxette5 5159 3102466 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריא ב|ריב א|ריב ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריב א}} gvbwi6k6v1cvh9qcfz6fobgw8twjruw 0 263114 3102467 478899 2026-11-11T19:56:49Z Roxette5 5159 3102467 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריב א|ריב ב|ריג א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריב ב}} 712xsm8hutvfia26y33x5kiucxhlo2y 0 263115 3102468 478900 2026-11-11T19:56:54Z Roxette5 5159 3102468 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריב ב|ריג א|ריג ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריג א}} nzk9h8jsfr596tyjrg05qc728yatb1b 0 263116 3102469 478901 2026-11-11T19:56:59Z Roxette5 5159 3102469 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריג א|ריג ב|ריד א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריג ב}} bqno631n8c3kqek752w8r3u3ipm61r6 0 263117 3102470 478902 2026-11-11T19:57:04Z Roxette5 5159 3102470 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריג ב|ריד א|ריד ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריד א}} 7s2xp5sjj1cyjpc7zh5jma4cv31of8v 0 263118 3102471 478903 2026-11-11T19:57:12Z Roxette5 5159 3102471 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריד א|ריד ב|רטו א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריד ב}} 30vo9ku0vi1l72lwfqyhhq871y6n4g1 0 263119 3102472 478904 2026-11-11T19:57:16Z Roxette5 5159 3102472 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריד ב|רטו א|רטו ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רטו א}} 0ahq66al3e0fog7qr6vgacbjgxo4za6 0 263120 3102473 478905 2026-11-11T19:57:21Z Roxette5 5159 3102473 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רטו א|רטו ב|רטז א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רטו ב}} 05m8zeaqeciri36u5t7b1x5irmd0ciw 0 263121 3102474 478906 2026-11-11T19:58:00Z Roxette5 5159 3102474 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רטו ב|רטז א|רטז ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רטז א}} orx4ejgwfr7qdn4hyg9lf4yi2s16d25 0 263122 3102475 478907 2026-11-11T19:58:06Z Roxette5 5159 3102475 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רטז א|רטז ב|ריז א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רטז ב}} 1booufnk8lqhxzmc71lvr0gnrhcmrra 0 263123 3102476 478908 2026-11-11T19:58:12Z Roxette5 5159 3102476 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רטז ב|ריז א|ריז ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריז א}} rxrg8s63kzqkurpplcwgehos75ydcmq 0 263124 3102480 478912 2026-11-11T19:58:34Z Roxette5 5159 3102480 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריח ב|ריט א|ריט ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריט א}} nfnkae9h19wqskkw0cfjdpcw10acfis 0 263125 3102481 486654 2026-11-11T19:58:38Z Roxette5 5159 3102481 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריט א|ריט ב|רכ א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף ריט ב}} -------- <references/> bwpii3i5oyzjwvun3mtbi4jkksbpet7 0 263126 3102482 2950276 2026-11-11T19:58:43Z Roxette5 5159 3102482 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|ריט ב|רכ א|רכ ב|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רכ א}} ---------- 5v30qwwkgr4l51ip1eulclfucq8xi97 0 263127 3102483 478915 2026-11-11T19:58:47Z Roxette5 5159 3102483 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|רכ א|רכ ב|רכא א|}} ==פרשת ויחי== {{קטע זוהר|זוהר חלק י|דף רכ ב}} chfmglwp1z91r1jp86w2l78ev9prxbu 0 264125 3102409 3101364 2026-11-11T16:46:51Z 1אברהם1 4446 פיסקאות 3102409 wikitext text/x-wiki {{טור|אורח חיים|רנא|רנב|רנג|}} ==טור== מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה אע"פ שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרת מאיליה בשבת. כגון לשרות דיו וסמנין במים והן נשרים כל השבת, ולתת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו, ולתת צמר לתוך היורה שאינה על גבי האש וטוחה בטיט, אבל אם היתה על האש אסור שמא יחתה בגחלים, או אפילו אינה על האש אם היא פתוחה אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל. ומותר לפרוס מצודות חיה ועוף ודגים והן ניצודים בשבת. ומותר למכור לאינו יהודי ולהטעינו סמוך לחשיכה, רק שיצא מביתו מבעוד יום. ומותר ליתן בגדיו לכובס א"י ועורות לעבדן סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים, אבל אם לא קצץ אסור אא"כ ביום ד' או ביום ה'. ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכין והולכים בכל השבת, ולהניח קילור עבה על העין אע"פ שאסור בשבת משום ממרח, אבל קילור רך וצלול אפילו בשבת מותר להניחה ע"ג העין. ומותר לתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהן כל השבת, ולתת שעורין בגיגית לשרותן, ולתת גחלים בכלי והן דולקין והולכין כל השבת, אע"פ שמשתמש בכלי דקי"ל שביתת כלים לאו דאורייתא, ואפילו אם הכלי עושה מעשה בשבת. וטוענין בקורות בית הבד ובית הגת מבעוד יום על זיתים וענבים שנתרסקו מבעוד יום וטוען עליהם להוציא מהן משקין, והשמן והיין היוצא מהן מותר. וכן בוסר ומלילות שנתרסקו מבעוד יום וטען עליהם מבע"י להוציא מהם משקין, מותרין המשקין היוצאים מהם. ודוקא שנידוכו היטב מע"ש ואינן מחוסרים אלא שחיקה, אבל לא נידוכו היטב אלא שנתרסקו מעט, אסורין המשקין היוצאין מהם. אבל אסור לתת חיטין לתוך רחיים אלא כדי שיטחנו מבעוד יום, כיון דאוושא מלתא טפי איכא זילותא דשבתא. לא יצא החייט במחטו ולא הלבלר בקולמוסו ע"ש סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא בהן בשבת, אבל בתפילין מותר לצאת סמוך לחשיכה ולא חיישינן שמא ישכח ויצא בהן משתחשך, שאסור להסיח דעתו מהם בעודן בראשו. מצוה על כל אדם שימשמש בבגדיו בע"ש סמוך לחשיכה שלא יהיה בהן דבר שאסור לצאת בו בשבת. ==בית יוסף== מותר להתחיל במלאכה ע"ש סמוך לחשיכה וכו' מתבאר כן מתוך הדינין שיבואו בסמוך דאיפליגו ב"ש וב"ה בפ"ק דשבת (יז:) דב"ה שרו לשרות דיו וסמנין ולתת אונין של פשתן לתנור וצמר ליורה ולפרוס מצודות ולמכור לעכו"ם ולהטעינו ולתת בגדיו לכובס עכו"ם ועורות לעבדן וב"ש אסרי וקי"ל כב"ה ואליבא דר"ע דאמר דלא בעו ב"ה כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה אלא בכדי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבע"י שרי ומה שהתנה בצמר ליורה שלא תהא ע"ג האש ושתהא טוחה בטיט הכי אוקמוה בגמ' (יח:): ומה שהתנה בנתינת בגדיו לכובס ועורות לעבדן שקצץ כ"כ שם (יט.) התוס' והרא"ש גבי הא דת"ר אין משלחין אגרת ביד עכו"ם וכו' וכ"כ הר"ן אמתני' כולן ב"ה מתירין עם השמש וכ"כ הרמב"ם בפ"ו וכתב ה"ה שהוא נלמד מדין האגרת שנתבאר בסי' רמ"ז, ושלא כדברי הגהות מרדכי שכתבו שם בשם התוס' דכלים לכובס ונתינת עורות לעבדן מסתמא היינו קציצה שאינו עושה בחנם וטעמא דבעי' קצץ משום דכשלא קצץ מיחזי כאילו הוא שלוחו של ישראל וכשנותנו לו ע"ש נראה כנתנו לו ע"מ שיעשה לו מלאכה בשבת וכי קצץ העכו"ם כי עביד בדנפשיה קא עביד ליטול שכרו ולא מיחזי כשלוחו של ישראל ואע"פ שקצץ לא שרי אלא כשהעכו"ם עושה מלאכה מעצמו אבל אסור לומר לו לעשות המלאכה בשבת וכ"כ בסמ"ג והתרומה וכ"כ הגאון מהרי"א ז"ל בסי' רמ"ז בשם הרשב"א וכ"כ בכלבו וכתוב ברוקח בשם הירו' שאם נתן כליו לכובס עכו"ם וראהו עושה בהם בשבת צריך למחות בידו אא"כ קצץ וטעמא מדגרסינן בירוש' ספ"ק דשבת נתן כליו לכובס עכו"ם ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור א"ר יודן ויימא ליה דלא עביד א"ר יודן אבוי דרבי מתניה הדא דתימא בטובת הנייה אבל בשכיר בעבידתיה עסיק וכתב בהגהות מרדכי פ"ק אבל יש לתמוה על הרוקח שכתב אא"כ קצץ דמשמע דאפי' בעושה בשכר קאמר שצריך למחות בידו ושמא י"ל דה"ק אא"כ היה עושה בשכר וקצץ: ודע דהא דשרי לתת עורות לעבדן וכלים לכובס דוקא כשהעכו"ם עושה מלאכה בביתו אבל אם עושה מלאכה בביתו של ישראל אסור כדמפורש בירוש' שהבאתי בסי' רמ"ד וכן כתבו התוס' והרא"ש והר"ן בספ"ק דע"ז (כא:) דדוקא בצנעה בביתו של עכו"ם שרי וכ"כ רש"י בפ' מי שהפך (יב.) גבי מקבלי קבולת בתוך התחום אסור וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ו וכ"כ שם ה"ה בשם הרשב"א וכתבתי לשונו בסי' רמ"ד וכ"כ סמ"ג וסמ"ק והתרומה ומשמע מדברי כולם דמאי דבעינן שיעשה בבית העכו"ם אינו אלא משום דכל כה"ג לא מינכרא מילתא שהיא מלאכת ישראל ואפשר דכל שעושה אותה העכו"ם בביתו אע"פ שהמלאכה ידוע ומפורסמת שהיא של ישראל שרי דכל בבית עכו"ם לא גזרו ביה רבנן וזהו דעת ר"י בחי"ב וכתב עוד ואם אין המלאכה מפורסמת וידועה לבעליה כגון עורות לעבדן וכלים לכובס אפי' עושה אותה במקום מפורסם מותר אפי' בתוך התחום ואם המלאכ' מפורסמת וידועה לבעליה ועושה אותה במקום מפורסם אסור וכתב בתשוב' הרשב"א שנשאל על יהודי שאמר לעכו"ם מבעוד יום שיחתוך ערבה כדי שתהא מזומנת למ"ש והלך העכו"ם בשבת למקום קרוב לעיר וחתך משם והיו שם רבים ויצא הקול בעיר שביום שבת היו קוצצין ערבה לצורך ישראל והשיב שהיא מותרת דעכו"ם במלאכתו הוא עוסק אבל יפה עשיתם להחמיר כיון שנעשה בפרהסיא ובמקום פרהסיא לחוש לרנון לשעה: ומ"ש רבי' אא"כ ביום ד' או ביום ה' כ"כ הרא"ש בפ"ק דשבת גבי אין משלחין אגרת דעורות לעבדן וכלים לכובס מותר ליתנם בד' ובה' אע"פ שלא קצץ וכבר נתבאר בסי' רמ"ז שדעת הר"ן כן לגבי אגרת ומשמע דה"ה נמי בעורות לעבדן וכלים לכובס דמ"ש וכבר כתבתי שם דאין דעת הרי"ף והרמב"ם כן אלא דאפי' בד' ובה' בעינן קצץ. כתב בשבולי הלקט בשם ה"ר ישעיה דהא דשרי קיבולת בביתו של עכו"ם דוקא בשכר אבל בחנם אסור ליתנה לו בע"ש אלא א"כ יודע שיכול לגומרה קודם חשכה ע"כ ואין נראה כן מדברי הגהות מרדכי שכתבתי בסמוך והכי מסתברא דאע"פ שהוא בחנם שייך למימר ביה בעבידתיה עביד וכבר כתבתי כיוצא בזה בסי' רמ"ז בשם מהרי"א ז"ל. כתב הר"ן בפ"ק דשבת אמתני' דוכולן ב"ה מתירין עם השמש ומסתברא לי דכל שקצץ אע"פ שעשה עכו"ם מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתא דנפשיה עביד אבל בהגהת אשיר"י שם כתב ול"נ שאסור להלביש בגדים שנתנו לאומן מע"ש ונגמר מלאכתם בשבת ואף כי נקצץ שכרן ובאגור כתב בשם שבולי הלקט ומורי יעלה לא ס"ל האי פסקא שיהא אסור ללבשו וכ"כ הר"מ עכ"ל. ומרדכי בפ"ק די"ט כתב בשם ר' צמח גאון חלוק שתפרו עכו"ם או בגד שתפרו עכו"ם אסור ליטלו מן העכו"ם בי"ט דהכי פסקינן ס"פ מקום שנהגו (נה:) דאפי' בח"ה אין מביאין כלים מבית האומן אבל ודאי אם שיגר לו כלים תפורים שנגמר מלאכתן מעי"ט מקבל ממנו עכ"ל וכ"כ בהג"מ פ"ב מה' י"ט וכ"כ בהג"א פ' אין צדין ומדקתני סיפא ואם שיגר לו משמע דהיכא דלא נגמרה מלאכתן מעי"ט אע"פ שהעכו"ם שיגר לו והוא לא הלך ליטלו מבית העכו"ם אסור ואע"ג דגבי ח"ה לא אמרו אלא אין מביאין כלים מבית האומן משמע ליה דה"ה דאם שיגרם האומן אסור ללבשם ואע"ג דבפרק מי שהפך (יג.) שרי להביא כלים מבית האומן לצורך המועד כבר כתב בעל נ"י דטעמא משום דאפי' לזבוני בשוקי לצורך המועד שרי וא"כ בשבת ובי"ט דלא שייך האי טעמא אסור א"נ דלא אסרינן להביא כלים מבית האומן בח"ה אלא אם נגמרה מלאכתן במועד אבל אם נגמרה מלאכתן קודם המועד מותר להביאן וכ"נ מדברי הרוקח שכתב בסימן ש"א חלוק שתפרו עכו"ם או מנעל וסנדל אין מקבלין מן העכו"ם ואין ללבשן אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתן מעי"ט דתנן אין מביאין כלים מבית האומן ואין מוליכין ומשנינן בח"ה כ"ש בי"ט אבל נגמרו מעי"ט מותר לקבלן דלא גרע מדגים ופירות שמותר לקבלן לדורון ע"כ ולהר"ן צ"ל דטעמא דאין מביאין אינו אלא משום טרחא שאינה צריכה ומש"ה שרי לצורך המועד וה"ה נמי דלצורך שבת וי"ט שרי להביא כלים מבית האומן ולא חיישינן למראית העין דמימר אמרי מאתמול גמר לה ולא הספיק ליטלו וא"נ גמר לה היום דילמא קצץ ועכו"ם בדנפשיה קא עביד. כתב בהגהות אשיר"י פ' אין צדין עכו"ם שעשה מנעלים בי"ט בסתם למכור לכל מי שירצה ובא יהודי אחד הרגיל אצלו ולקח מהחנות זה היה מעשה ואסרם הרי"ט משום מוקצה וה"ר אליהו התירם הואיל וגמרו בידי אדם ויכול לגמרן בי"ט לית ביה משום מוקצה מא"ז עכ"ל ויש לתמוה על מי שהתיר דאפי' לא יהא מוקצה מ"מ ליתסר משום דאין מביאין כלים מבית האומן בי"ט וכמו שכתבתי בסמוך ושמא י"ל דשאני מנעלים דאין דרך ב"א לתת לו מלאכה לעשות אלא הוא עושה משלו ומוכר הילכך אפי' עשאם בי"ט ל"ל בה דבדידיה קא טרח. כתב הרוקח שאם נתן לעכו"ם לעשות לו כלי ועשה לו כלי או מטוה ועשה בגד דינו כמו עושה במחובר וכל שעושה בתוך התחום אסור ולא שרי אלא נותן עורות לעבד וכלים לכבס שאינו התחלת הדבר וכן אם לא נתן לעכו"ם העצים והמטוה אלא קצץ עמו לעשות לו כלי מותרים ואין כן דעת הרמב"ם שהרי התיר בפ"ו לכתוב לו ספר ולארוג לו בגד וכ"כ בספר התרומה וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים שלא חילקו בכך וכתב עוד הרוקח דבעורות לעבדן וכיוצא בו צריך להמתין בכדי שיעשו ואין לו טעם כיון שלא נעשה בו שום עבירה וכ"נ שהוא דעת הפוסקים שלא הזכירו כן: ומותר לפתוח מים לגנה ולהניח קילור וכו' ברייתא בפ"ק דשבת (יח.) פותחין מים לגנה וכו' ומניחין קילור ע"ג העין ואספלנית ע"ג מכה ע"ש עם חשיכה ומתרפאת והולכת כל היום כולו: ומ"ש רבינו אבל קילור רך וצלול אפי' בשבת מותר וכו' יתבאר בסי' שכ"ח בס"ד: ומ"ש ומותר לתת מוגמר תחת הכלים וכו' ג"ז בברייתא הנזכרת: ומ"ש ולתת שעורין בגיגית לשרותן הוא מדשרו ב"ה במתניתין לשרות כרשינים: ומ"ש ולתת גחלים בכלי וכו' מדאוקימנ' שם בגמ' להא דתניא מניחין מוגמר תחת הכלים וכו' לב"ש דאית להו איסור שביתת כלים בדמנחי אארעא מינה נשמע דלב"ה דלית להו איסור שביתת כלים אפילו מנחי גומרי בכלי שרי: ומ"ש דקי"ל שביתת כלים לאו דאוריית'<i data-commentator="Hagahot" data-order="1"></i> אינו מדוייק דאפילו איסורא דרבנן ליכא דהא לכתחלה שרי אלא דנקט סירכא דלישנא דגמרא למאי דהוה ס"ד דב"ה אית להו שביתת כלים דאורייתא. וטוענין בקורות בית הבד וכו' משנה שם ושוין אלו ואלו שטוענין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת ובגמ' (יט.) מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא ש"ד א"ר יוסי בר' חנינא ר' ישמעאל היא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מבע"י כלומר ליקח משקה הזב מהם לטבל בו ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך ור"ע אומר לא יגמור ור' אלעזר אמר ר' אליעזר היא דתנן חלות דבש שרסקן בע"ש וכו' ור' אלעזר מ"ט לא אמר כר' יוסי בר' חנינא אמר לך לאו איתמר עלה אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע ל"פ כי פליגי במחוסרים שחיקה והני דמתני' כמחוסרין דיכה דמו הורה ר' חנינא כר' ישמעאל ופירש"י יגמור לאחר שרסקן וצברן בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמם ומותר לכתחלה: לא יגמור. אסור להניחן תחת כובדן מבע"י כדי לגמור משתחשך: במחוסרין דיכה כ"ע ל"פ דאסור. דטעינתן היא גומרת ונמצ' הכל עשוי בשבת. שחיקה יותר מדיכה. והתוס' הקשו על פירוש זה וכתבו דלר"י נראה דיגמור היינו דיגמור ויאכל בשבת ולא דמי למשקין שזבו שאסורין גזירה שמא יסחוט דהכ' אפי' יסחוט ליכא איסור' דאורייתא ועי"ל דיגמור בידים משתחשך דלא דמי למתני' דלא שרו ב"ה אלא טעינת קורה אבל בידים לא דהכא כשאין מחוסרין דיכה כדאמרי' בסמוך וכפי' זה פי' הר"ן לדעת הרי"ף וז"ל השום והבוסר והמלילות שרסקן מבע"י האי שרסקן כולל ריסוק ודיכ' דג' מלאכות יש בדברים הנדוכים להוציא מהן משקין ריסוק ודיכה ושחיקה ומתני' מיירי בשלא עשה בהם מבע"י אלא ריסוק שהקורה והעגולים מבע"י אינם אלא מרסקים אבל הכא מיירי שרסקם בידים שפיר עד שהם מרוסקים ונדוכים ואינם מחוסרים אלא שחיקה וקתני ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך כלומר יגמור אפילו בידים ומינה ילפינן דלר' ישמעאל במחוסרים דיכה נמי אי סחיט להו לא מיחייב חטא' דאם איתא דמיחייב בהו חטאת לא ה"ל לר' ישמעאל למישרי כשאין מחוסרים אלא שחיקה וה"ל למגזר אטו מחוסרים דיכה ומדלא גזר ש"מ דבמחוסרים דיכה נמי דומיא דמתני' אי סחיט להו בידים ליכא חיוב חטאת וכן פירש ה"ה בפ"ג דברי הרמב"ם ודעת רבינו בפי' יגמור מסכמת עמהם שכך כתב בסימן שכ"א שום ובוסר ומלילות שרסקן מע"ש אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם אין מחוסרין אלא שחיקה מותר לגמור בשבת אבל בפירושא דמתני' דטוענין אין דעתו שוה עמהם דלדידהו מתני' במחוסרין דיכה היא ומש"ה לא שרי בידים ומיהו ע"י טעינת קורה שרי כיון שהם מרוסקין דמשעה שנתן הקורה עליהם נתרסקו ולדידיה מתני' בשרסקן תחילה ואח"כ טען קורה עליהם דהשתא ע"י טעינת קורה הויא לה דיכה ואפילו לגמור בידים נמי שרי אבל אם לא נתרסקו קודם טעינה השתא לא עלתה להם טעינה אלא לרסק ועדיין הם מחוסרים דיכה משקין היוצאין אסורין והרי"ף פסקה לדר"י בר חנינא וכתב גם לדרבה בב"ח וכתב הר"ן שהקשו עליו דמשמע בגמרא דהא דרבה בב"ח פליגא אדר"י בר חנינא והיאך פסק לשתיהן והוא ז"ל תירץ דשפיר אתיא דרבה בב"ח כדר"י בר חנינא דלרבה בב"ח כשהם מרוסקים ונידוכים ואינם מחוסרים אלא שחיקה יגמור בידים לר' ישמעאל ומינה נשמע דכשהם מחוסרים דיכה ושחיקה מאחר שהם מרוסקין כגוונא דמתני' דשרי ע"י טעינה וכן פירש ה"ה בפ"ג דברי הרמב"ם והרא"ש גם הוא כתב כדברי הריא"ף וכדי ליישב מה שהקשו על הרי"ף כתב ונ"ל שר"י בר חנינא סבר דמתני' לא חשיב כמחוסרין דיכה וסובר רבינו שדעתו לומר דמתני' כשנתרסקו קודם טעינה היא דהשתא ע"י טעינה הויא לה דיכה ואפי' בידים שרי כר' ישמעאל דאמר יגמור אבל אם לא נתרסקו קודם טעינה משקין היוצאין מהם אסורין אע"פ שיוצאין מעצמם וכן דעת ר"י בח"א דמתני' דטוענין בשנתרסקו קודם טעינה היא ומשמע דלא חשיבי מרוסקין אלא כשנסחטו הזיתים ונדרסו הענבים דוקא ומיהו אם אינו רוצה לשתות בשבת ממשקין היוצאין לא נתברר בדברי רבינו אם מותר לטעון קורה עליהם מבע"י ולכאורה משמע דשרו אע"פ שלא נתרסקו מאחר דקי"ל כב"ה דלית להו שביתת כלים אבל מדברי ר"י בח"א נראה שכל שלא נטחנו הזיתים ונדרכו הענבים אסור לטעון עליהם קורה מבע"י גזירה שמא יסחוט בשבת וצ"ל לפי דעתו דבטעינת קורה לא חשיבי מרוסקים ואי הוה סחיט להו בידים בשבת הוה חייב חטאת הילכך גזרינן בהו שמא יסחוט ומיהו כבר נתבאר דלדעת הרי"ף והרמב"ם שרי והכי נקטינן: אבל אסור לתת חיטים לתוך ריחיים וכו' ג"ז שם בברייתא (יח.) אבל אין נותנין חטים לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבע"י מ"ט אמר רבה מפני שמשמעת קול א"ל רב יוסף ולימא מר משום שביתת כלים אלא אמר רב יוסף משום שביתת כלים ואסיקנא דב"ה לית להו איסור שביתת כלים ולפ"ז לתת חטים לתוך ריחיים לרב יוסף שרי ולרבה אסור מיהו ע"כ ל"פ אלא בשל מים אבל בשל בהמה פשיטא דאסור לכ"ע שהרי הוא מצווה על שביתת בהמתו וכתבו התוס' והרא"ש שר"ת פסק כרב יוסף והם דחו דבריו והעלו דהלכה כרבה וכן פסק ר"ח וכן דעת סמ"ג וסמ"ק והתרומה וכ"כ הגהות בפ"ו והרי"ף הביא ב' הסברות ולא הכריע והרמב"ם לא הזכיר דין זה כלל ומשמע דס"ל כרב יוסף דשרי ומש"ה שתק מיניה דמהי תיתי לן לאסור כיון שאין אדם מוזהר על שביתת כליו כמו שכתב בפ"ו והטעם שלא הזכירו בהדיא הוא לפי שלא הוזכר בתלמוד בהדיא דלרב יוסף שרי ואין דרכו לכתוב אלא מה שהוזכר בתלמוד בהדיא והריב"ש כתב בתשובה ר"ח פסק כרבה אע"ג דרב יוסף פליג עליה אלא שהרי"ף והרמב"ם ור"ת לא פסקו כן והרי"ף כתב שתי הסברות בהלכות ולא הכריע עכ"ל ואע"פ שהרי"ף בהלכות לא הכריע אפשר שבתשובה הסכים דהלכה כר"י ועי"ל דמדבריו בהלכות שכתב ואוקימנא לב"ש אבל לב"ה לית להו שביתת כלים ושרי איכא מ"ד אסור ואפי' לב"ה מפני שמשמעת את הקול ויש להכריע דס"ל כרב יוסף מדכתב הכא ברישא ואידך סברא כתב בלשון איכא מ"ד ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ור"ת מתירים ועוד דמילתא דרבנן היא הכי נקטינן אלא שבמקום שנהגו איסור אין להתיר: לא יצא החייט במחטו וכו' משנה בפרק קמא דשבת (יא.): ומ"ש אבל בתפילין מותר וכו' עד סוף הסי' ג"ז שם ואמרינן בגמ' (שם:) דלרבא דאמר לא גזרינן כרמלית אטו ר"ה משום דהוי גזירה לגזירה מתני' דלא יצא החייט במחטו ביוצא בה בידו מיתוקמא אבל אם היא תחובה בבגדו כיון דבשבת גופיה לא מיתסר אלא משום שבות לא אסרינן ליה לצאת בה עם חשיכה דא"כ הוי ליה גזירה לגזירה והיינו בשאר כל אדם אבל החייט עצמו פלוגתא דר' יהודה ור"מ היא דלר' יהודה אם יצא בה בשבת תחובה בבגדו חייב חטאת ולר"מ פטור הילכך לר' יהודה אסור לצאת החייט בע"ש סמוך לחשיכה במחטו כשהיא תחובה לו בבגדו גזירה שמא יצא בה בשבת ולר"מ שרי דאל"כ הויא גזירה לגזירה וכתב ר"י בח"א לא יצא החייט במחטו וכו' פירוש ולאו דוקא אומן אלא ה"ה כל אדם ולאו דוקא בידו אלא אפילו תחובה בבגדו וכן נראה סברת הריא"ף שלא הביא אלא המשנה כצורתה והביא הך דתפילין מידכר דכיר ולא הביא ההיא דרבא דהיא גופה גזירה וכו' דלית הלכתא כוותיה דרבא הילכך לאו דוקא חייט אומן ולאו דוקא שהוציאה בידו אלא אפילו תחובה בבגדו אך קשה לי דבפרק המוצא תפילין בההיא דלא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברה"י נראה דפסק רי"ף כרבא ואם הלכה כרבא אינו אסור תחובה בבגדו אלא דוקא באומן עכ"ל ותמיהא זו בעצמה יש לתמוה על הרא"ש שהרי כתב כדברי הרי"ף בפ"ק דשבת ובפרק המוצא תפילין לא פחות ולא יותר ואפשר לומר שהם פוסקין כר"י דיוצא במחט תחובה בבגדו בשבת חייב חטאת הילכך סמוך לחשיכה אסור לצאת בה תחובה בבגדו ומתני' ר"י היא דקתני לא יצא החייט דמשמע אומן דוקא אבל מי שאינו אומן יוצא בה תחובה בבגדו והשתא א"ש שכתבו מתני' כצורתה ופסקו לדרבא דלא גזרינן גזירה לגזירה וא"ת א"כ אמאי איצטריכו בההיא דיוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה למיהב טעמא משום דאינו מסיח דעתו מהם הא בלא"ה שרי משום דאינו מוציאם בידו אלא על ראשו דדמי למחט תחובה בבגדו דהדיוט יוצא בה לפי שאפי' אם יצא בה כך בשבת פטור וכ"ש תפילין דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין היא אם יצא בהם אינו חייב חטאת משום דדרך מלבוש עבידא כדאיתא בפ' במה אשה יוצאה (סא.) ולא עוד אלא דזמנין דנפיק בהו בשבת לכתחילה כדתנן בר"פ המוצא תפילין (צה.) דפשיטא דמותר לצאת בהם סמוך לחשיכה וי"ל דאה"נ דליוצא בהם בראשו בלאו טעמא דאינו מסיח דעתו שרי ולא איצטרכינן להאי טעמא אלא ליוצא בהם כי נקיט להו בידיה או שהם צרורים בכנף בגדו דכה"ג בשבת חייב חטאת ואפ"ה לא גזרו בו בע"ש עם חשיכה משום דאינו מסיח דעתו מהם הילכך מידכר דכיר להו אבל הרמב"ם כתב בפי"ט לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ואם יצא פטור וכן פסק רבינו בסימן ש"א א"כ הם פוסקים כר"מ וצ"ל לדבריהם דמתני' דקתני לא יצא החייט במחטו לאו דוקא חייט דה"ה לכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה ואי ביוצא בה תחובה בבגדו אפילו אם הוא חייט שרי דכיון דאפי' אי נפיק בה הכי בשבת לא מיחייב חטאת לא גזרינן בה ע"ש דגזירה לגזירה לא גזרינן אלא ע"כ במוציא בידו הוא דאסרה מתני' בע"ש כיון דאי נפיק בה הכי בשבת חייב חטאת ואין חילוק בין חייט לכל אדם כלל וההיא דיוצא אדם בתפילין ע"ש בהאי גוונא מיפרשא נמי שאם היה מוציאן בראשו בלאו טעמא דאינו מסיח דעתו מהם הוי שרי כיון דאי נפיק בהו הכי בשבת ליכא חיובא אלא במוציאם בידו הוא ואי לאו טעמא דשלא יסיח דעתו מהם היה אסור בע"ש דומיא דמחט וכ"כ הרמב"ם בס"פ י"ט לא יצא החייט במחטו ולא הלבלר בקולמוסו ע"ש סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא ומותר לצאת בתפילין ע"ש עם חשיכה הואיל וחייב אדם למשמש בתפיליו בכל עת אינו שוכחן הרי שכתב בהדיא גבי חייט דלא מיתסר אלא במחטו בידו וה"ה ללבלר בקולמוסו ומדקתני תפילין בהדייהו משמע דביוצא בהם בידו קאמר דומיא דחייט במחטו בידו ומש"ה איצטריך לטעמא דכיון דחייב למשמש בהם כל שעה אינו שוכחם ועוד יש להוכיח דכי אמר מותר לצאת בתפילין ע"ש עם חשיכה ביוצא בהם בידו מיירי מדלא קתני מותר לצאת בתפילין בראשו ובסמוך כתב שכח ויצא בהם לר"ה ונזכר שיש לו תפילין בראשו משמע דכי קתני מותר לצאת בתפילין הואיל וחייב למשמש ביוצא בהם בידו הוא ואפשר שזה היה דעת הרי"ף והרא"ש ואפשר לומר שכן דעת רבינו ואע"פ שכתב אבל בתפילין מותר לצאת וכו' שאסור להסיח דעתו מהם בעודם בראשו י"ל דה"ק כיון דאפי' כשהם בראשו אסור להסיח דעתו מהם כ"ש כשהם בידו <i data-commentator="Darchei Moshe" data-order="1"></i>: מצוה על כל אדם שימשמש בבגדיו וכו' פ"ק דשבת (יב.): ==בית חדש (ב"ח)== {{המרת או.סי.אר}} מותר להתחיל במלאכה וכו' עד ועורות לעבדן וכו' הכל במשנה פ"ק דשבת סוף (דף יז) פליגי בהו ב"ש וב"ה דב"ה שרו לשרות דיו וסמנין וכו' וקי"ל כב"ה דמתירין בכל הני ובירו' מסמיך לה אקרא דכתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי ומייתי לה הרוקח בסי' מ"א אבל עיקר טעמא דלית להו לב"ה שביתת כלים ולית להו נמי גזירה ע"ש עם חשיכה אטו חשיכה: ולתת אונין וכו' פירש"י אגודות של פשתן ונותנין אותם בקדירה לתוך התנור כדי שיתחממו ויתלבנו ואפ"ה שרי עם חשיכה ולא גזרינן שמא יחתה דכיון דקשה להו זיקא לא מגלו להו ובהגהות מרדכי שם כתב ריב"א רצה לפרש פשתן שהעלו מן המשרה ונותנים באור לייבשו ויש בו איסור בישול דכל דבר המתייבש בתחלה נתרכך מחמת הלחלוחית שבו ומתקשה כדאמר פ' כלל גדול האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל אבל בב"מ סוף (דף כז) אמרי' האונין של פשתן משיתלבנו משמע ליבון כדפ"ה עכ"ל וכן פי' התוס' משיתלבנו אבל בפ' ב"מ כתבו התוס' דנראה לר"י דאונין היינו מטוה וכן פי' בערוך בערך אנין: ולתת צמר וכו' פי' צמר דלא קשה ליה זיקא חיישינן שמא מגלי להו לפיכך לא שרינן ליה אלא בטוחה בטיט פי' מכוסה בכסוי שלה וטוחה בטיט סביב דכולי האי לא טרח ומדכר. ומ"ש שמא יגיס בה וכו' חייב משום מבשל כ"כ הרא"ש וז"ל ודילמא מגיס בה ופירש"י וה"ל מבשל אע"פ שעקורה מן האור בעודה רותחת המגיס בה הוא מבשל וכ"ש שאסור להכניס כף בקדרה בעודה על הכירה וכ"כ הר"ן אבל בלשון פירש"י שבידינו בגמרא דף י"ח כתוב מגיס מהפך בה ומבשל והוי בישול עכ"ל משמע דר"ל דכיון דבדבר המתבשל ה"ל בישול א"כ הכא בצמר חייב משום צובע וכמ"ש התוס' ז"ל ודילמא מגיס בה והוי צובע עכ"ל. וכן פי' מהרש"ל הא דכתב הרא"ש שאסור להכניס כף בקדרה בעודה על הכירה היינו בדלא בשיל כמב"ד אבל בשיל כמב"ד כתב הר"ן דתו ליכא למיחש למגיס ומבשל מיהו ה"מ בקדרה אבל בצמר לעולם אסור להגיס בו שאע"פ שקלטו העין דרך הצבעים להגיס בהם תמיד שלא יחרכו וה"א בירו' עכ"ל ועיין במ"ש ב"י [[טור אורח חיים שיח#בית יוסף|בסוף סי' שי"ח]]. ובדינין והלכות דמהרי"ו סי' ל' כתוב בסתם דכשמסירים קדרה מן האש להוציא המאכל ממנה אין להגיס בה בכף דהוי כמבשל וכו' משמע דמחמיר אפי' כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי אטו לא נתבשל כמב"ד וכ"כ בהגהות הש"ע [[שולחן ערוך אורח חיים שיח|סוף סי' שי"ח]] ע"ש. וע"ל [[טור אורח חיים שכא|בסוף סי' שכ"א]] במ"ש רבינו בשם הרמב"ם ובב"י לשם: ומותר לפרוס מצודות וכו' האי בבא איצטריכא דאע"פ דאוזלי ואוהרי קא עבדי מעשה שהפח נקשר ואוחז העוף אפ"ה לית להו לב"ה שביתת כלים ושרי והא דקאמר בסמוך דשביתת כלים לאו דאורייתא אפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת לאו דוקא הוא דאפי' איסור דרבנן ליכא אלא דגמרא נקט האי לישנא לאפוקי מב"ש דאית להו שביתת כלים דאורייתא וכן פי' ב"י. ומותר למכור לעכו"ם וכו' הך בבא לא שייכא להנך דלעיל דליכא הכא משום שביתת כלים אלא כיון דלהני נמי מותר עם חשיכה נקטינהו בהדייהו ובמשנתינו נמי קתני להו בהדדי דמותרין לב"ה ולא אסרינן להו משום דמאן דחזי סבר שלוחו הוא ושליחותיה קעביד א"נ קא עבר על אמירה לעכו"ם שבות דהעכו"ם מוליכו בר"ה בציוויו דישראל דכיון שיוצא מביתו לגמרי מבע"י לא חיישינן להא אבל כשיוצא מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמי שהלוהו לעכו"ם או משכנו או פסק עמו או מכר לו בשבת. וכ"כ הרמב"ם להדיא בפ"ו ומשמע לפי טעם זה דאפי' ייחד לעכו"ם מקום בביתו והניח שם החפץ אסור אם העכו"ם מוציאו מביתו בשבת וצ"ע דבהגהות מרדכי כתב וז"ל וכל מה שאסרנו מכירה ונתינ' וכו' איירי כשלא ייחד לו מקום ואפי' בלא ייחד לו מקו' קרוב הדבר להתיר כדתנן פשט העני את ידו לפנים ונטל מתוך ידו של בעל הבית ואוקימנא דפטור ומותר לבעה"ב ויש להחמיר שלא להרגיל העכו"ם בכך אבי"ה ולאבא מארי ה"ר מרדכי נראה דהמדקדק לשון הספר בפ"ק דפסחים ימצא דאפי' שכירות לא קניא אלא גבי חמץ מגזירת הכתוב עכ"ל מיהו ק' לפע"ד בהא דמביא ראייה מדתנן פטור ומותר לבעה"ב דלכאורה אינה ראיה דאם נפרש בישראל דפשט ידו לפנים איכא למימר דפטור ומותר מאיסור הוצאה קאמר כיון דאיהו לא קעביד מידי ואם נפרש דאיירי בעכו"ם איכא למימר דבחפץ של עכו"ם איירי דליכא איסורא אפי' נראה כנותן ע"מ להוציא כיון שאין החפץ של ישראל וכמ"ש לשם התו' והרא"ש והר"ן וכ"כ הרמב"ם להדיא וחפץ ישראל בידו משמע דוקא חפץ של ישראל ולא חפץ של עכו"ם מיהו נראה ליישב דאה"נ דראבי"ה גופיה נמי ס"ל הכי שהרי מ"ש בהגהות מרדכי בשם ראבי"ה כתוב במרדכי ישן על שמו אהחזרת משכונות לעכו"ם בשבת וכ' במרדכי בפנים דמותר בייחד לו מקום מבע"י שכבר יצא מרשות ישראל מבע"י לגמרי דעכשיו כיון שניכר שאלו החפצים של עכו"ם הם מעולם וכבר יחד לו מקום מבע"י אז ודאי כשהעכו"ם נוטלם בשבת ליכא איסורא וז"ש דהא דאסרינן מכירה ונתינה וכו' ר"ל דהא דבברייתא משמע דכל נתינה אסור אפי' כה"ג דהחזרת משכונו' היינו דוקא כשלא ייחד לו מקום וכו' ואח"כ אמר דאף בלא ייחד קרוב הדבר להתיר וכו' משום דהחזרת משכונות ניכרים דחפצים של עכו"ם הם ומתניתין נמי דפטור ומותר בעכו"ם איירי ובניכר שהחפץ של עכו"ם והשתא ל"ק מידי וליכא פלוגת' בהא מילתא אלא [[טור אורח חיים שכה|דבסי' שכ"ה]] כתב רבינו דאפי' אם החפצים של עכו"ם אסור שהרואה אינו יודע שהחפץ של העכו"ם והוא מדברי הרא"ש שכתב בריש שבת וכתב שכן מורים באשכנז ואפשר לחלק בין חפץ שניכר לכל שהוא של עכו"ם לחפץ שאינו ניכר לכל אבל בברייתא זו דקתני בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם וכן ממ"ש הרמב"ם וחפץ ישראל בידו משמע דוקא חפצו של ישראל הוא דאסור אבל לא של עכו"ם ומ"ש הרא"ש דכיון דהאיסור הוא מפני הרואים הרואה אינו מכיר של מי החפץ איכא להקשות אטו כל היכא שאסרו חכמים מפני הרואים אסרו בכל ענין הלא בשילוח אגרות דאסור בלא קצץ מפני הרואים דיאמרו בשבת נתן לו להוליך וכו'. ואפ"ה אם קצץ מותר ולא אסרינן לה מפני הרואים דלא ידעי דקצץ וכדלעיל [[טור אורח חיים רמז|בסי' רמ"ז]]. ולענין הלכה נראה כיון דבמרדכי בפ"ק בההיא דמשכנות משמע לאיסור אף כשהחפץ של עכו"ם ואף בייחד לו מקום וכ"כ ב"י לקמן דכמה רבוואתא הכי ס"ל וגם ראבי"ה כתב להחמיר שלא להרגיל עכו"ם בכך צריכים אנחנו להחמיר בכך אם לא בעכו"ם אלם או מפני דרכי שלום. מיהו כל זה במשכנות שנראה שלצורך ישראל הוא נושאו מביתו ונראה כשלוחו אבל בחפץ של עכו"ם המונח בבית ישראל שאין לישראל שום שייכות בזה החפץ משמע שמותר אבל כיון שהרא"ש ורבינו החמירו גם בזה וכתבו שכן מורים באשכנז לאיסור אין לנו לסתור דבריהם: ומותר ליתן בגדיו לכובס עכו"ם וכו' כ"כ שם התוס' והרא"ש דדין כלים לכובס וכו' כדין שליח אגרות אבל סה"ת והמרדכי ס"ל דלא בעינן קצץ אלא באיגרות לפי שניכר יותר שכתב ישראל ביד עכו"ם הוא ויסברו שבשבת נתנו לו אבל בנתינת בגדים לכובס דקיבולת לחוד סגי דכיון דיודע העכו"ם שישלם לו הישראל לבסוף שרי והכי משמע מדברי סמ"ג וכ"כ בהגהות מרדכי עיין במ"ש [[טור אורח חיים רמז|בסי' רמ"ז]] ולענין הלכה נקטינן כדברי רבינו שהיא דעת רוב פוסקים. כתב ב"י דכתב ברוקח בשם הירוש' שאם נתן כליו לכובס וראהו עושה בהם בשבת צריך למחות בידו אא"כ קצץ והקשה עליו דבירוש' איתא בהדיא דא"צ למחות בידו אלא בעושה בטובת הנאה דהיינו בחנם אבל בעושה בשכר א"צ למחות בידו אפי' לא קצץ עכ"ל אבל בספר הרוקח שבידינו לא כתב אא"כ אלא סתם כתב בעושה בחנם צריך למחות בידו אבל בשכר בעבידתיה טריד וא"צ למחות בידו והכי נקטינן: כתב הר"ן אמתני' דוכולן ב"ה מתירין עם השמש ומסתברא לי דכל שקצץ אף ע"פ שעשה עכו"ם מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד ומביאו ב"י אבל מדברי סה"ת סי' רכ"ב וסמ"ג (דף י"ט ע"ד) והגהות מרדכי פ"ק דשבת שכתבו דכל מלאכה שגוף ישראל נהנה מגוף המלאכה שנעשית בשבת בשבילו אסור ליהנות ממנה אע"פ שקצץ כי הא דתנן בפרק כ"כ נכרי שהדליק הנר או עשה האש בשביל ישראל לא ישתמש ישראל לאורו אע"פ שקצץ ושכרו לכך ולא דמי לשולח אגרות דאין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות לכך אם קצץ מותר לפי זה גם הבגד שנגמר מלאכתו בשבת בשביל ישראל אפי' נקצץ שכרו מע"ש אסור ללבשו כיון שגוף הישראל נהנה מגוף המלאכה ודלא כהר"ן וכ"כ בהגהות אשיר"י פ"ק דשבת גבי לבישת בגדים לאיסור מטעם זה. והא דכתב במרדכי פ"ק די"ט ע"ש רב צמח גאון טעם אחר דאסור משום דאפי' בח"ה אין מביאין כלים מבית האומן וכו' נראה דהתם איירי בידוע לו שנגמרו מעי"ט ואפ"ה אסור להביאן בי"ט משום דהוה עובדין דחול א"נ מפני מראית העין שיאמרו שבשבת נתן לו לעשות המלאכה אבל אם שיגרן לביתו מותר לקבלן ממנו כיון שנגמרו מעי"ט אבל בנגמרו בשבת וי"ט אפי' שיגרם לביתו אסור מדינא מפני שגוף ישראל נהנה מגוף המלאכה כדפי' וכ"כ בהגהה מיימונית פ"ב מה' י"ט ומשמע ודאי דאפי' לצורך שבת נמי אסור כיון שנגמרה בשבת תדע דהא דשרינן להביא כלים מבית האומן לצורך המועד היינו דוקא שנעשית חודם המועד דהא הך ברייתא באומן ישראל קאמר מדקתני בסופה ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ופי' המפרשים שהאומן אין לו מה יאכל בי"ט וכיון דישראל הוא לא עשה בי"ט ומשום הכי שרי להביאו לצורך המועד אבל בעכו"ם שעושה מלאכה בשבת וי"ט אפי' לצורך שבת נמי אסור דומיא דעכו"ם שהדליק את הנר דלצורך הוא ואסור והא דכתב בהגהות אשיר"י ס"פ אין צדין וז"ל חלוק שתפרו עכו"ם או בגד שצבעו עכו"ם בי"ט אסור ליטלו מן העכו"ם אבל אם שיגר לו כלים תפורין שנגמרה מלאכתן מעי"ט מקבל ממנו עכ"ל לאו למימרא דדוקא כשתפרו בי"ט אסור ליטלו ממנו ואם שיגרן לו מותר דהא מסוף לשונו מבואר דאם לא נגמרה מלאכתן מעי"ט אפילו שיגרם לביתו אסור לקבלו אלא תיבת בי"ט לא קאי אמ"ש מקודם אלא נקשר עם סוף הלשון כלומר בי"ט אסור ליטלו מן העכו"ם אע"פ שנגמר מעי"ט והיינו כמ"ש הגהות מיימוני והמרדכי פ"ק די"ט וכ"כ הגהות אשיר"י פ"ק דשבת דאסור להלביש בגדים שנגמרה מלאכתן בשבת ואף כי נקצץ שכרן והר"ן ז"ל דמתיר בעשה עכו"ם בגד בשבת ללבשו בשבת יחיד הוא בדבר זה נגד כל הני רבוותא והכי נהוג לאיסור כתב ב"י דלהר"ן ל"ק מהא דתנן אין מביאין כלים מבית האומן דס"ל דטעמא דאין מביאין אינו אלא משום טירח' שאינה צריכ' ומש"ה שרי לצורך המועד וה"ה נמי דלצורך שבת וי"ט שרי להביא כלים וכו' ושרי ליה מארי' דהר"ן לא התיר אלא ללבשן בשבת משום דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד כיון דקצץ והך דכל כתבי עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל דאסור להשתמש לאורו התם בלא קצץ ועכו"ם אדעתא דישראל קעביד אבל לא קאמר הר"ן דמותר לישראל להביאו מבית האומן בשבת דזה פשיטא דאסור אפי' נגמרו מעי"ט ושבת מפני מראית העין וגם משום עובדין דחול כדפי' לרב צמח גאון אלא מיירי דשיגרן עכו"ם לביתו של ישראל והתיר הר"ן ללבשן בשבת: כתב הרוקח בסי' ש' חלוק שתפרו עכו"ם או מנעל וסנדל אין מקבלין מן העכו"ם ואין ללובשו אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתן מעי"ט דתנן אין מביאין כלים מבית האומן בח"ה וכ"ש בי"ט אבל נגמרו מעי"ט מותר לקבלן דלא גרע מדגים ופירות שמותר לקבלן לדורון עכ"ל נראה מדכתב אין מקבלין מן העכו"ם אלמא דאפי' אם שיגרן לביתו אין מקבלין והא דתנן אין מביאין לאו דוקא הוא אלא אפי' שיגרן לביתו נמי אסור לקבלן וטעם האיסור הוא משום דנעשית המלאכה במועד בשביל ישראל וז"ש ואין ללובשו אם לא ידוע לו שנגמרה מלאכתן מעי"ט דאסור לקבלו וללובשו אפי' שיגר לו לביתו ואם הוא ודאי שנגמרה מעי"ט מותר פו' ונראה דס"ל להרוקח דאפי' ודאי נגמרו מעי"ט לא שרינן ליה אלא לקבלן אם שיגרן לו בי"ט אבל לילך לבית האומן ולהביאן אסור דמסתמא אינו חולק על דברי רב צמח גאון וכדפי' והכי נקטינן כחומרא זו אבל לא במה שמחמיר הרוקח דאסור לקבלן אם אינו יודע בודאי שנגמרה מלאכתן מעי"ט וכ"כ בהגהות מיימוני פ"ב מה' י"ט ע"ש רב צמח גאון נראה דאין לנהוג כן אלא מסתייה לאסור כשיודע בודאי שהעכו"ם עשאו בשבת כגון שמסר לו הכלי עם חשיכה או כיוצא בזה דיודע שהעכו"ם עשאו בשבת אבל בסתם היכא דיכול היה לעשותו קודם השבת מותר ללובשו בשבת אם שיגרו העכו"ם לביתו וכן פסק בשלטי הגבורים וכן עיקר: כתב הרוקח בסי' קל"ה נתן לעכו"ם עצים לעשות לו כלי ועשה לו כלי או מטוה ועשה בגד אבנים ועצים ועשה בית כל זה אם עשאן בתוך התחום אסורים לעולם וכן ארון וקבר שעשאו עכו"ם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ואמרינן במ"ק דלא על לגוה עכ"ל. וכתב ב"י ואין כן דעת הרמב"ם שהרי התיר בפ"ו לכתוב לו ספר ולארוג לו בגד וכ"כ בסה"ת וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שלא חילקו בכך וכתב עוד הרוקח דבעורות לעבדן וכלים לכובס שאינו התחלת הדבר אלא תיקונו צריך להמתין בכדי שיעשו וכן אם לא נתן לעכו"ם העצים והמטוה אלא קצץ עמו לעשות לו כלי שאם ירצה העכו"ם יעכבנה לעצמו אם עשאו עכו"ם מותר וכתב ב"י דמ"ש צריך להמתין בכדי שיעשו אין לו טעם כיון שלא נעשה בו שום עבירה וכ"נ שהוא דעת הפוסקים שלא הזכירו כן עכ"ל ולעד"נ דהרוקח איירי בדלא קצץ דהשתא אדעתא דישראל קעביד עכו"ם בשבת וכשלא עשה אלא תיקונו שרי בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכה שנעשה בשבת זו בשבילו אבל אם נתן לו עצים לעשות כלי ועשה כלי וכו' בתוך התחום דנעשה גוף הכלי באיסור אדעתא דישראל אסור הכלי לעולם כי הך עובדא דמר זוטרא בפ' מי שהפך דכיון דנבנה הבית בשבת בעצים ואבנים של ישראל שמסר ליד עכו"ם לא על לגוה וה"ה במטוה וכלי אסור כיון דלא קצץ אלא בקיבולת בלחוד אבל בנעשה חוץ לתחום מותר דלא גרע מבית דשרי בקבולת אע"פ שלא קצץ ומה שהתיר הרמב"ם בספר ובבגד איירי בקצץ כמבואר בפ"ו ובבית מחמיר הרמב"ם טפי דחוץ לתחום נמי לא שרי אלא בקיבולת וקצץ כמבואר בדבריו והא דכתב ברוקח ואם לא נתן לעכו"ם העצים והמטוה אלא קצץ עמו לעשות לו כלי האי קצץ אין פירושו שקצץ לשלם לו בעד המלאכה סך כך וכך דהתם מודה הרוקח דשרי כמ"ש הוא בעצמו בסי' קל"ו ובסי' מ' דאפי' שילוח אגרות מותר אם קצץ וכן בסי' מ"א דשרי ליתן עורות לעבדן וכלים לכובס עם חשיכה והיינו בקצץ סך כך וכך אלא האי קצץ שכתב הרוקח כאן ר"ל שפסק עמו לעשות לו כלי כך וכך אבל לא קצץ עמו לשלם לו סך כך וכך בעד מלאכתו א"כ אדעתא דישראל קא עביד המלאכה והילכך לא שרי אלא כשאין העצים של ישראל שוב ראיתי בש"ע דכתב דאפי' בקצץ צריך להמתין בכדי שיעשו שכתב וז"ל אע"פ שהתרנו שתיעשה מלאכת ישראל בשבת ע"י עכו"ם בשכר אסור לומר לישראל ליהנות ממנה באותו שבת שכל דבר שעושה העכו"ם בשביל ישראל בשבת בין בשכר בין בחנם אסור לישראל ליהנות ממנה באותה שבת ואפי' למ"ש צריך להמתין בכדי שיעשו עכ"ל ואפשר לומר דהאי בשכר בלא קצץ קאמר ומש"ה בעינן כדי שיעשו כמ"ש לדעת הרוקח אבל בהגהות ש"ע כתב דאסור בכדי שיעשו אפי' בקצץ ע"ש: ומותר לפתוח מים וכו' ברייתא פ"ק ד[[שבת יח א|שבת (דף יח)]] פי' עושין נגר קטן משפת המעיין לגנה סמוך לחשיכה והם נמשכים בכל השבת ולהניח קילור וכו' שם ומניחין קילור ע"ג העין ואיספלנית ע"ג מכה ע"ש עם חשיכה ומתרפאת והולכת כל היום כולו ופרש"י קילור תחבושת אספלנית רטייה. ומ"ש רבינו לחלק בין עב לרך וצלול הוא מדברי הרא"ש פ"ק דשבת דהקשה מהא דאמרי' פ"ח שרצים שורין קלורין מע"ש ומניחין ע"ג העין בשבת דאלמא דאף בשבת שרי ומיישב דהכא מיירי בקילור שהוא עב דומיא דאספלנית הלכך דוקא מע"ש אבל בשבת אסור להניחו על העין משום גזירת שחיקת סממנים או גזירה שמא ימרח אבל קילור צלול אף בשבת מותר להניח ע"ג העין דכיון דהוא צלול אינו אלא כרוחץ עיניו וליכא למיגזר משום שחיקת סממנין עכ"ל. וס"ל לרבינו דבקילור עב נקט הרא"ש דאסור בשבת מתרתי טעמי. דלא מבעיא דאית ביה משום גזירת שחיקת סממנין אלא דאית ביה נמי בהך קילור גופה גזירה שמא ימרח כיון שהוא עב אבל בקילור צלול א"צ לפרש דלית ביה משום שמא ימרח כיון דלא שייך מירוח בצלול אלא אף משום גזירת שחיקת סממנין לית ביה ואע"ג דאיהו גופיה ידע דלרפואה קעביד אפ"ה כיון דצלול הוא מימר אמר כיון דדרך רחיצה הוא התירו לו אבל לא שאר רפואות ואע"ג דמפי' רש"י מבואר דאף בצלול לא התירו לו אלא לשרותן מע"ש דהשתא הוי היכירא לדידיה וליכא למיגזר משום שחיקת סממנין הרא"ש לא ס"ל כפרש"י אלא דאף בדלא נשרן מע"ש ליכא למיגזר כיון דדרך רחיצה היא כדפי' והא דקאמר שורין קלורין מע"ש לאו דוקא אלא קאמר הכי כדי שיהיו רכין וצלולין בשבת ע"י שריי' מע"ש וכן צריך לפרש לפי דעת התוס' שאכתוב בסמוך דלאו דוקא קאמר שורין קלורין מע"ש ונתבארו דברי רבינו שמה שכתב ולהניח קילור עבה וכו' ונקט ממרח לפי דגזירה זו שייך בקילור עבה גופיה ואצ"ל דאית ביה משום גזירת שחיקת סממנין דגזרו חכמים בכל מידי דעביד לרפואה ונקט על העין משום דאפי' תוך העין שרי בע"ש וברייתא דנקט ע"ג העין לאורויי דווקא דבשבת עצמו אסור אפי' ע"ג העין אי נמי גם בדברי רבינו צריך להגיה על גב העין ונקט לישנא דברייתא אבל פשיטא היא דבע"ש שרי אפי' תוך העין אבל בצלול לא התירו בשבת אלא דוקא ע"ג העין משום דה"ל כרוחץ עיניו אבל תוך העין דמוכחא מילתא דלרפואה קעביד אסור משום גזירת שחיקת סממנים ואפי' ע"ג העין אסור אי עמיץ ופתח כדאיתא פ' ח' שרצים וגם כתב בסתם דרך וצלול מותר אפילו לא נשרן מע"ש וכדפרישית בדברי הרא"ש אך קשה דלקמן [[טור אורח חיים שכח|בסי' שכ"ח]] כתב רבינו דבצלול נמי לא התירו אלא א"כ נשרן מע"ש וצ"ע. מיהו התוס' בפ"ק כתבו דהגירסא בפ"ח שרצים הוא שורין קלורין מע"ש ומניח תחת העין בשבת ומפרשים דבאדם בריא מיירי ואינו מניח בעין לרפואה אלא תחת העין לתענוג וליכא למיחש לשחיקת סממנים והכא מניח בעין לרפואה ולא שריא אלא מע"ש עכ"ל ולפי דבריהם לרפואה אפי' ברך וצלול אסור אפי' ע"ג העין אפילו לא עמיץ ופתח משום גזירת שחיקת סממנים ואצ"ל בעבה דאיכא נמי משום ממרח ואפי' באדם בריא ותחת העין ולתענוג נמי אסור בעבה לדברי הכל ואע"פ שהסה"ת והסמ"ג והסמ"ק והמרדכי לא כתבו לחלק אלא בין תוך העין ובין ע"ג העין ולא כתבו החילוק בין עב לצלול לא משום דע"ג העין שרי בשבת אפי' בעבה דהא פשיטא הוא דבעבה איכא משום ממרח לד"ה כדפי' אלא דמשמע להו דכיון דנקט הכא והכא קילורין בסתם משמע דאידי ואידי בצלול אלא דבפ"ק דשבת מיירי בתוך העין דאסור בשבת משום דמוכח דלרפואה קעביד ובפ"ח שרצים מיירי ע"ג העין דמיחזי כרוחץ ושרי אפי' בשבת. כללא דמילתא בעבה בשבת אסור אפי' לא עביד אלא לתענוג ותחת העין משום ממרח ואצ"ל ע"ג העין או בתוך העין לרפואה דאסור ג"כ משום שחיקת סממנים אבל בע"ש שרי אפי' בעבה ואפי' בתוך העין אפי' לרפואה. אבל בצלול לדעת הפוסקים שרי ע"ג העין בדלא עמיץ ופתח ואפי' בשבת ואפי' עביד לרפואה ולדעת התוס' אסור אי עביד לרפואה והדעת מכרעת כדעת הפוסקים המתירין וכן פסק [[שולחן ערוך אורח חיים שכח|בש"ע סי' שכ"ח]] אלא דאינו מתיר אלא ע"י שרייה מע"ש וכפרש"י ומיהו יש לדקדק על דברי רבינו מפני מה השמיט ולא כתב הך דמניחים אספלנית ע"ג מכה מע"ש השנויה בברייתא באותה בבא דקילור: ומותר לתת מוגמר וכו' גם זה בברייתא הנזכרת ופירושו דהבגדים הם תלוים ביתד או על כלונסות וקולטין ריח טוב של בשמים שהם למטה על הגחלי' מע"ש ומתגמרי' והולכים כל השבת מאליהן ואע"פ דאי עביד הכי בשבת חייב משום מבעיר ולא חיישינן נמי שמא יחתה בגחלים דאי מחתה סליק בהו קוטרא ומשחיר הבגדים ומפסיד להו וכתב רבינו בסתם ומותר לתת מוגמר תחת הכלים וכו' משום דמשמע השתא דהגחלים והמוגמר שעליהם מונחים על הקרקע בלא כלי ושרי אפי' לב"ש כדאיתא בגמ'. ולתת שעורין בגיגית וכו' פי' גיגית שהשכר בתוכו וא"א לשופכו לארץ והשעורים נשורין כל השבת ואף יותר מח' ימים והשבת בכלל וכן אפי' גחלים בכלי וכו' או כגון נר הדולק אע"פ דמשתמש בגיגית ובכלי מותר דקי"ל שביתת כלים לאו דאורייתא ואפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת כלומר דאי הוה אמרינן בדעבד מעשה הוה דאורייתא הוה נמי ניחא דאסר מדרבנן אפילו בכלי דלא עביד מעשה אבל השתא אין לאסור אפי' מדרבנן כיון דליכא דררא דאורייתא בשביתת כלים ולפיכך אפי' בדעבד מעשה שרי לגמרי דליכא איסורא כלל אפי' מדרבנן וב"י כתב דלישנא דרבינו אינו מדוייק ולמאי דפרישית ליכא קושיא: וטוענין בקורות בית הבד וכו' משנה שם ושוין אלו ואלו (ב"ש וב"ה) שטוענין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת ולפי פרש"י במתני' משמע דמפרש בגמ' הכי דמתני' מיירי שקודם טעינת הקורות נטחנו הזיתים בריחיים והענבים נדרכו ברגל ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפיק שפיר כי השתא ואם היה סוחטן בידים או טען הקורה בשבת ליכא חיוב חטאת הילכך מותר לטעון הקורה מבע"י והמשקין היוצאין מהן מותרין בשבת דלא דמי למשקין שזבו דאסורים גזירה שמא יסחוט בשבת משום דהתם אם יסחוט חייב חטאת אבל הכא אם יסחוט אינו חייב חטאת וקאמר בגמ' דמתני' ר' ישמעאל היא דתנן השום והבוסר והמלילות שריסקן מבע"י ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך ור"ע אומר לא יגמור פי' יגמור יניחם בכובד ויצאו מעצמן והיוצא מהן מותר לאכלו בשבת ואמרו בגמ' הורה ר"י בר חנינא כר' ישמעאל ותו אמר רבב"ח דר' ישמעאל לא התיר אלא היכא שנתרסקו ונידוכו יפה ואין מחוסרין אלא שחיקה ופי' הרא"ש דמדהביא הרי"ף דמתני' ר' ישמעאל היא ודהלכה כר' ישמעאל ור' ישמעאל נמי לא התיר אלא במחוסרין שחיקה אם כן צריך לפרש מתני' נמי מיירי בנידוכו יפה ואין מחוסרין אלא שחיקה ודלא כר"י בר חנינא דמפרש למתניתין במחוסרין דיכה וכך הם דברי רבינו ולכן כתב וטוענין מבע"י על זיתים וענבים שנתרסקו מבע"י ע"י טחינה או דריסת הרגל וכן בוסר וכו' ודוקא שנידוכו היטב מע"ש ואין מחוסרין אלא שחיקה דכיון דאפילו אי שחקן בשבת אינו חייב חטאת לפיכך לא אסרו המשקין היוצא מהם אבל אם לא נתרסקו אלא מעט כיון דמחוסרין דיכה ואם סחטן בשבת חייב חטאת גם משקין היוצא מהן אסורין גזירה שמא יסחוט וזהו שכתב רבינו [[טור אורח חיים שכ|בריש סימן ש"ך]] דזיתים וענבים אם נתרסקו יפה מע"ש מותרין המשקין היוצא מהן דר"ל כיון דאין מחוסרין דיכה אלא שחיקה גרידא ואם היה סוחטן ושוחקן בשבת ליכא חיוב חטאת לא גזרינן שמא יסחוט והמשקין היוצא מהן מותר. אך קשה ממה שכתב רבינו [[טור אורח חיים שכא|סוף סימן שכ"א]] שום ובוסר ומלילות שרסקן מערב שבת אם מחוסרין דיכה אסור לגמור דיכתן בשבת ואם אין מחוסרין אלא שחיקה מותר לגמור בשבת דאלמא דמפרש יגמור בידים משתחשך דלפי זה צ"ל דלא דמי למתני' דלא שרו ב"ה אלא טעינת קורה אבל בידים לא דהכא (גבי שום) כשאין מחוסרין דיכה אבל מתני' במחוסרין דיכה הילכך בידים לא וכמו שכתבו התוס' להדיא להך שינויא דיגמור בידים קאמר וזה סותר מ"ש כאן דבאין מחוסרין אלא שחיקה המשקין היוצא מהן מותרין דאלמא דאסור לסוחטן בידים בשבת מדרבנן דאי שרי לסוחטן בידים אמאי קאמר דטוענין מבע"י והמשקין היוצא מהן מותר הלא אפילו בשבת יכול לטעון עליהם הקורה ואף בידים מותר לסוחטן כיון שכבר בע"ש קודם טעינה היו נידוכין היטב והב"י כתב לדעת רבינו דמתניתין בשרסקן תחילה ואחר כך טען קורה עליהם דהשתא על ידי טעינת קורה הויא לה דיכה ואפילו לגמור בידים נמי שרי אבל אם לא נתרסקו קודם טעינה דהשתא לא עלתה להם טעינה אלא לרסק ועדיין הם מחוסרין דיכה משקין היוצאין אסורין עכ"ל. ולפי זה הא דאמר רבינו ודוקא שנידוכו היטב מע"ש וכו' הכי קאמר ודוקא דכובד טעינת הקורות הוא כובד גדול עד שע"י הטעינה נידוכו היטב מע"ש ואינן מחוסרין אלא שחיקה התם הוא דהמשקין היוצאין מהם בשבת מותרין אבל לא נידוכו היטב ע"י כובד הטעינה אסורים המשקין היוצאין מהם מיהו מ"מ אכתי קשה כיון שנידוכו היטב ע"י טעינת הקורות מע"ש עד שכשנכנס השבת לא היו מחוסרין אלא שחיקה אם כן לפי זה אפילו לגמור בידים שרי מיד כשנכנס השבת ולמה אמר דהמשקין היוצאין מהן מותרין הלא אפילו לסחוט בידים מותר וכן לקמן [[טור אורח חיים שכ|בסי' ש"ך]] דכתב רבינו גבי זיתים וענבים ואם נתרסקו יפה מע"ש מותרין המשקין היוצאין מהן דהיינו דאין מחוסרין דיכה דאי מחוסרין דיכה נתרסקו מעט קרי ליה רבינו הכא אלא ודאי נתרסקו יפה היינו לומר שנידוכו היטב ואם כן למה אמר דהמשקין היוצא מהן מותרין הלא אף בידים מותר לסוחטן ועוד קשה טובא למה כתב דין שום ובוסר ומלילות מחצה כאן ומחצה [[טור אורח חיים שכא|בסימן שכ"א]] היה לו לכתוב כל חילוקי דינין ביחד בסי' אחד. ע"כ נראה דכאן מדבר בשום ובוסר ומלילות שרסקן להוציא מהן משקין דומיא דזיתים וענבים ולעולם כל היכא שנתכוון להוציא משקין אפילו נידוכו היטב מע"ש ואין מחוסרין אלא שחיקה אסור לסחוט בשבת מדרבנן אבל [[טור אורח חיים שכא|בסי' שכ"א]] לא מיירי דריסקן להוציא מהן משקין אלא לרסקן ולערבן ולעשותן כמין דייסא ולאוכלן בעינייהו ומשום דהוי כלש או טוחן נגעו בהן ולכן כתב דין זה דוקא גבי שום ובוסר ומלילות משום דאין בהן כונס משקה אלא לחלוחית שבגופן וכשמרסקן ומערבן נעשו מאכל עב כעין דייסא משא"כ [[טור אורח חיים שכא|בסי' שכ"א]] דאיירי בדיני לישה וטחינה והתם הוא כיון דכבר נידוכו היטב מותר לגמור הלישה והטחינה והעירוב יחד בידים בשבת דקימחא טחינא קא טחין ועיסה נילושה הוא לש כיון שאין מחוסרין אלא שחיקה ואע"ג דבסוגיא מוכח דהך דשום ובוסר ומלילות בלהוציא ממנו משקין קא מיירי ס"ל לרבינו דבהא מילתא נמי איירי והאי יגמור משתחשך תלתא במשמע חדא דאם דעתו להוציא ממנו משקה יניח לגמרו ולמצות המשקין מהם בשבת. אידך משמע יגמור משתחשך ויאכל ממנו בשבת זו ולא דמי למשקין שזבו דהכא כיון דאפי' יסחוט ליכא איסורא דאורייתא ליכא למגזר משום שמא יסחוט. אידך משמע יגמור משתחשך אם ריסקן לעשות ממנו תבשיל כעין דייסא דמערבין אותו כעין לישת עיסה נמי כיון שריסקן ודכן היטב בע"ש יגמור שחיקתן בידים משתחשך דלאו מידי קעביד וליכא למיגזר בהא מילתא כלל כיון דאין דעתו להוציא ממנו משקה: אבל אסור לתת חיטין לתוך הריחיים וכו' ברייתא שם ואליבא דרבה דאע"פ דברי חיים של מים אין שם אלא משום שביתת כלים דשרי לב"ה אפ"ה כיון שמשמעת קול ואוושא מילתא דיאמרו ריחיים של פלוני עושין מלאכה בשבת איכא זילותא דשבתא מיהו לפי זה משמע דבריחיים של עכו"ם שרי אבל לדעת הרוקח אפי' בשל עכו"ם אסור ועיין במ"ש [[טור אורח חיים רמו|בסימן רמ"ו ס"ב]] בדין זה באורך: לא יצא החייט במחטו וכו' משנה פ"ק ד[[שבת יא א|שבת (דף יא)]] ובגמרא פליגי בה לאביי אפילו תחובה לו בבגדו אסור גזירה ע"ש סמוך לחשיכה אטו חשיכה ואף ע"ג דמשחשיכה ליכא אלא איסורא דרבנן דאין דרך הוצאה אלא בידו אפ"ה בהוצאה דשבת גזרינן גזירה לגזירה ולרבא לא גזרינן גזירה לגזירה ואין איסור בע"ש אלא בהוציא בידו ואפילו לאומן אין דרך הוצאה בבגדו אלא כשהוא רוצה להכריז על עצמו שהוא אומן לר"מ דאילולר' יהודה אומן שהוציא בבגדו דרך אומנתו חייב אבל בשבת עצמו אסור אפילו לר"מ אפילו תחובה בבגדו מדרבנן וכתבו התוס' דלרבא אין לפרש שמא ישכח המחט דאפילו יצא ליכא איסורא דאורייתא כדאמרינן פ"ק דב"ק הכיר בה ושכחה לעניין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח את המחט להצניעה עד שיהיה שבת ולבסוף כשיזכור את המחט ישכח שהוא שבת ויצא עכ"ל. ואפי' בידו ליכא איסורא לרבא אלא שלא יצא לר"ה אבל לכרמלית שרי מטעם זה גופיה דה"ל גזירה לגזירה וכאן לא כתב רבינו אלא לשון המשנה אבל לקמן [[טור אורח חיים שא|בסימן ש"א]] פירש וכתב דאפילו אומן שהוציאה בשבת בבגדו לר"ה פטור והיינו כר"מ [[טור אורח חיים שנ|ובסי' ש"ן]] כתב דמותר לעמוד בר"ה ולשתות בכרמלית והיינו כרבא דלא גזר גזירה לגזיר' אפי' בהוצא' דשבת ולפ"ז היה ראוי לרבינו לפרש כאן דבע"ש לא יצא החייט במחטו בידו וכן הלבלר בקולמסו בידו אלא שקיצר אבל הרמב"ם דפסק ג"כ כר"מ וכרבא דק בדבריו בכל זה כמבואר בפט"ו ופי"ט מהל' שבת: כתב הר"ר ירוחם בח"א דמדהביא הרי"ף בפ"ק דשבת המשנה כצורתה משמע דאסור בע"ש אפי ' תחובה בבגדו משום דגזרינן גזירה לגזירה ואפילו לאדם אחר שאינו אומן אסור וזה סותר למ"ש בפרק המוצא תפילין בההיא דלא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברה"י דנראה דפסק הרי"ף כרבא ואם הלכה כרבא אינו אסור תחובה בבגדו אלא באומן עכ"ל. וכתב ב"י דתמיהא זו בעצמה יש לתמוה על הרא"ש שהרי כתב כדברי הרי"ף לא פחות ולא יותר וכו'. ואיכא לתמוה על תמיהתם הלא אין גלוי בדברי הרי"ף בפ"ק דשבת דפוסק כאביי וכן בפ' המוצא תפילין אין גילוי בדבריו דפוסק כרבא דהא סיפא וכן בגת איכא לפרושי כאביי וכן בגת כרמלית א"נ כרבא וכן בגת למעשר. ובפ"ק דשבת נמי איכא לפרושי כאביי אפי' תחובה בבגדו א"נ דוקא בידו וכרבא וכדמוקי לה בגמרא. ומ"ש עוד ה"ר ירוחם מדהביא הרי"ף הך דתנא דר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה מטעם דכיון דחייב למשמש בהן כל שעה מדכר דכיר להו ולא הביא ההיא דרבא דהיא גופה גזירה וכו' אלמא דלית הילכתא כוותיה דרבא פירוש דבריו דכיון דתנן בפ' במה אשה היוצא בשבת בתפילין לר"ה אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא השתא כיון דבשבת עצמו לא מיתסר אלא דרבנן א"כ בע"ש ה"ל גזירה לגזירה לרבא ומדלא קאמר האי טעמא דמדכר דכיר אלמא דליתא לדרבא ותימא דאי איתא דמהך ברייתא דתנא דר"י קשיא לרבא אמאי שתקו מינה בגמ' ולא אותובי מינה לרבא ולאוקמיה לרבא בתיובתא וכי היכי דאותיבו לרבא ממתני' ומתרתי ברייתא ופריקו להו ה"נ ה"ל לאותובי מהך ברייתא לרבא ולפרוקי או לאוקמיה בתיובתא אלא בע"כ דליכא מהך ברייתא שום קשיא לרבא ולא איצטריך לפירוקא דפשיטא דרבא מודה בתפילין כיון דאיסורא דלבישת תפילין בשבת אפילו למ"ד שבת זמן תפילין דילמא שקיל להו מרישא אם בא לפנות וממטו להו ד' אמות בר"ה כדאיתא בפ' במה אשה (דף סא) א"כ הך גזירה מילתא דשכיחא היא ואפילו סמוך לחשיכה הוה לן למגזר אי לאו טעמא דמדכר דכיר להו: ומ"ש ב"י דהרא"ש כתב כדברי הרי"ף לא פחות ולא יותר אשתמיטתיה להרב הא דאיתא באשר"י פרק המוצא תפילין (דף ק"ל ע"ג) איבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומסתמא ודאי הלכה כרבא בכל דוכתא לגבי אביי חוץ מביע"ל קג"ם ע"כ מ"מ ברי"ף קשה למהלא גילה דעתו בפסק הלכה לא בפ"ק דשבת ולא בפ' המוצא תפילין גם תימה מפני מה השמיט ולא הביא פלוגתא דר"מ דנ"מ טובא לרבא דלר"מ דאפי' אומן אינו חייב חטאת א"כ בסמוך לחשיכה לא גזרינן אטו חשיכה דה"ל גזירה לגזירה ולר' יודא דאומן דרך אומנתו חייב ה"ל חדא גזירה ואסור עם חשיכה. ומה שנלפע"ד הוא דודאי לענין דינא הלכה כר"מ וכרבא וכמ"ש הרמב"ם ורבינו כדפרישית אלא כיון דתניא חנניה אומר חייב אדם למשמש בבגדיו ע"ש עם חשיכה השתא כ"ש הוא דלמצוה מן המובחר לא יצא לכתחיל' סמוך לחשיכה ואפי' תחובה לו בבגדו ומזה הטעם כתבו הרי"ף והרא"ש המשנה דלא יצא חייט בסתמא לאורויי דבכל ענין אין לצאת למצוה מן המובחר ולפך גם רבינו כתב כאן בסתם לא יצא חייט ופו' ולא פירש אע"ג דלענין דינא ליכא איסורא אלא בהוציא בידו כרבא: כתב ב"י לרבא קשה אמאי איצטריך לטעמא דמדכר דכיר הא בלאו הכי משום דאינו מוציאם בידו אלא על ראשו ודמי למחט תחובה בבגדו דהדיוט יוצא בה לפי שאפי' אם יצא בה כך בשבת פטור עכ"ל ושארי ליה מארי' דהא באותה סוגיא אמרינן להדיא בהך ברייתא דזב בכיסו דאפילו לר"מ דאפילו באומן אינו חייב חטאת אינו אלא במידי דלאו היינו אורחיה אבל כיס לזב דאין דרך הוצאתו אלא בכך מי שמעת ליה דפטור לפי זה ודאי ה"ה תפילין כיון דהיינו אורחייהו דאין דרך הוצאתן אלא בראשו של המניחן לא דמי למחט התחוב בבגדו דלאו היינו אורחיה. ותו דבס"פ הקומץ איתא אמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב ואע"פ דאין דרך להוציא בכנף בגדו כדתנן בפ' המצניע (דף צב) בשפת חלוקו במנעלו בסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין אלא בעל כרחין גבי ציצית כיון שאין דרך הוצאתו של המתעטף בציצית להוציאן אלא בכנף בגדו שפיר הוה דרך המוציאין לדידיה ה"נ גבי תפילין הוה דרך הוצאתם בראשו וה"ר ירוחם נמי לא הקשה לרבא בהך דתפילין אלא מההיא דפ' במה אשה דכיון דדרך מלבוש עבידא אינו חייב חטאת וא"כ בע"ש הוי גזירה לגזירה וכבר נתבאר דאף מזה לא הוי קשיא לרבא כלל אבל מ"ש ב"י דהא דתני יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משום דמדכר דכיר לאו היינו ביוצא בהם כי נקיט להו בידיה או שהם צרורים בכנף בגדו דכה"ג בשבת חייב חטאת ואפ"ה לא גזרו בו בע"ש עם חשיכה משום דאינו מסיח דעתו מהם הילכך מדכר דכיר להו עכ"ל והאריך בזה עד סוף הסימן הוא תימה רבה לרב גדול כמוהו להוציא דברים כאילו מתחת קולמסו שהלא הק"ו מציץ אינו נלמד אלא מדכתיב והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה ע"א כמה וכמה והא פשיטא דבציץ אם אינו על מצחו אינו בדין שלא יסיח ממנו וכן בתפילין בשאינן על ראשו אלא ודאי בעוד שהתפילין בראשו קאמר דמותר לצאת בהן ע"ש עם חשיכה מטעם דמדכר דכיר להו וכמבואר בדברי רבינו כאן וכן בכל הפוסקים וקושיית ה"ר ירוחם לאו קושיא היא כדפרישית ולפ"ז בהוציאם בידו בכיסן דה"ל דרך המוציאין ובשבת חייב חטאת אסור להוציאם עם חשיכה דליכא הכא טעמא דמדכר דכיר כיון שאינן בראשו אלא בידו אבל אם הם צרורים בכנף בגדו שרי לצאת עם חשיכה אע"ג דלא שייך טעמא דמדכר דכיר להו כיון שאינן בראשו מ"מ כיון דבשבת עצמו ליכא חיוב חטאת כיון שאינו דרך הוצאתן בכך כדתנן בפ' המצניע ה"ל גזירה לגזירה וכל זה הפך ממ"ש ב"י ויש לדונו לזכות דתקפה עליו משנתו: מצוה על כל אדם וכו' שם תני חנניה אומר חייב אדם למשמש בבגדיו ע"ש עם חשיכה ורבינו כתב מצוה על כל אדם וכו' לאורויי דאין חילוק בין איש לאשה וכ"כ הרוקח וז"ל צריך אדם למשמש בכיסו או בחגורו פן יהיה תלוי בו כיס או סכין או בחגור שבמכנסים והאשה בכיסה או בבתי זרועותיה או בכפה שבראשה עכ"ל: ==דרכי משה== {{ד"מ|(א)}} ובהגהות מרדכי בפ"ק דשבת בסוף ע"א דאפילו יחד לו העכו"ם מקום בבית ישראל אפ"ה אסור ליטלו ממנו בשבת ויש מתירין ויש להחמיר שלא להרגיל העכו"ם בכך עכ"ל וע"ל סי' שכ"ה מדין זה: {{ד"מ|(ב)}} ודברים אלו תמוהים דהא כתב לעיל דהסכמת הפוסקים דבעינן דוקא קצץ אבל בלא קצץ אסור. וכמ"ש רבינו בעל הטור ודלא כהגהות מרדכי ואיך פסק כאן דאף בחנם שרי ואף דיש ליישב דס"ל לב"י דלא אסור בלא קצץ אלא כשעתיד לשלם לו אלא שלא קצץ עמו אבל בחנם לגמרי שרי דאי לאו דעביד ליה ניחא נפשיה לא עביד ליה בחנם וכמו שאכתוב בסמוך לדעתו מ"מ אינו נ"ל והוא נגד דעת כל הפוסקים דנקט ואף ההגהות מרדכי לא שרי אלא בסתמא דודאי יתן לו שכר אבל בחנם ודאי אסור דהיינו לא קצץ. ואע"ג דלעיל סימן רמ"ז כתב בשם מהרי"א דאף בחנם שרי נ"ל היינו דוקא כשהעכו"ם אומר מעצמו לעשות בחנם דאי לאו דעביד ליה הישראל טובה לא הוה עביד ליה והוי כקצץ וכמ"ש שם. אבל בלאו הכי לא דודאי בחנם גרע טפי מאילו לא קצץ לו שכר ומשלם לו אחר כך וכמו שנתבאר מדברי הגה"מ דלעיל והירושלמי שכתבתי דבחנם אסור וצריך למחות בו אפילו עוסק בביתו וכן נראה לי: {{ד"מ|(ג)}} ובמהרי"ל פסק לאסור: {{ד"מ|(ד)}} וכ"ה בא"ז דיש הלכות שבת וכתב דאם עשה בו העכו"ם מלאכה בשבת אסור למ"ש בכדי שיעשו וכ"ה בהגהות מיימוני פ"ב מהלכות י"ט ובהגהת אשר"י פרק אין צדין משמע הא אם נגמרו מלאכתן בי"ט אסור אע"פ ששגרם לביתו וכ"כ ב"י בשם הרוקח לאסור אם לא שידוע שנגמר מע"ש ואני מצאתי הגה"ת אלפסי דאם הוא ספק אם נגמר מע"ש שרי: {{ד"מ|(ה)}} ומדברי הרמב"ם אין ראיה דאפשר דההוא מיירי בדלא נתן לו כלום: {{ד"מ|(ו)}} לעיל כתבתי בשם א"ז כדברי הרוקח. ואית ביה ג"כ טעם לדבריו כדי שלא יהנה ממלאכת שבת. והיא דעת רבינו בענין המתנה בכדי שיעשו כמו שיתבאר בסימן שכ"ה וסימן תקט"ו: {{ד"מ|(ז)}} ול"נ דמסתמא יש לנהוג איסור כדעת התוספות שדחו דברי ר"ח מאחר שהסכימו עמהן כל בתראי דלעיל מיהו במקום שנהגו היתר אין למחות בידם וכ"נ מדברי מהרי"ו בתשובה סימן ק"ל דנקט לחומרא שכתב על כלי המשקולות שקורים זייגע"ר העשוי להשמיע קול בשבת אסור להעמידו מע"ש דאמרינן אין נותנין חיטין לתוך הריחיים משום השמעת קול עכ"ל וגם באגור כתב לאסור נתינת חיטים לתוך הריחיים וכתב דמ"מ מותר בכלי המשקולות דל"ד לקול הריחיים כי לשם יסברו שנתנו החיטים לתוך הריחיים בשבת אבל בכלי המשקולות הכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו וביום שהיא מקשקש ומשמיע אין מתקנין אותו וכן יש לפסוק הלכה למעשה וכן עמא דבר עכ"ל ובהגהת מיימוניות פ"ו כתב בשם הר"ם מקורבייל על ישראל הממונה על המטבע של מלך ליתן כסף לתקנו בשבת כיון שאין כאן שמיעת קול שהוא של ישראל אין לחוש כיון שהעכו"ם עביד בשכרו עד כאן לשונו ובא"ז כתב דאסור להכותה בשבת משום איסור השמעת קול ואפשר דמיירי ביודעים שהישראל ממונה עליה ולכן אסור דומיא דנתינת חיטים לתוך הריחיים: {{ד"מ|(ח)}} ובכלבו ויתיר חגורו להתיר מה שתלוי בה: {{ד"מ|(ט)}} ומ"מ צ"ע דהכא משמע דאסור להסיח דעתו מן התפילין כלל ולעיל סימן מ"ד משמע דלא מיקרי היסח הדעת אלא קלות ראש ונראה לומר דה"ק הואיל ואסור להסיח דעתו מהם בקלות ראש לכך זוכרן תמיד ומסלקן בשבת: irhx6xj8ve78bldbl895thc5k9m0rs7 116 273312 3102382 3001795 2026-11-11T12:04:15Z Liab4 20033 3102382 wikitext text/x-wiki <שם> חוק־יסוד: הממשלה <מאגר 2000040 תיקון 2201424 תקן 170266 קוד a163Y00000DuGjeQAF> <מקור> '''חוק קודם:''' <!-- 2000038 --> ((ס"ח תשכ"ח, 226|חוק-יסוד: הממשלה|6:208437)), ((232|חוק הממשלה (הוראות מעבר)|6:210197)), ((XII|ת"ט|ec:6:517770)); ((תשל"ג, 236|תיקון|7:208438)); ((תש"ם, 6|תיקון מס' 2|9:208439)); ((תשמ"א, 280|תיקון מס' 3|9:208440)); ((תשמ"ד, 220|תיקון מס' 4|11:210238)); ((תשנ"א, 86|תיקון מס' 5|12:210831)), ((90|תיקון מס' 12 לחוק-יסוד: הכנסת|12:210826)), ((190|תיקון מס' 7|12:210819)); ((תשנ"ה, 42|תיקון מס' 8|13:211068)); ((תשנ"ו, 52|תיקון מס' 9|13:211263)). '''חוק קודם:''' <!-- 2000039 --> ((ס"ח תשנ"ב, 214|חוק-יסוד: הממשלה|12:210707)); ((תשנ"ה, 42|תיקון מס' 8|13:211068)); ((תשנ"ו, 30|תיקון|13:211270)), ((52|תיקון מס' 9|13:211263)), ((104|תיקון מס' 3|13:211252)), ((113|תיקון מס' 4|13:211242)), ((113|תיקון מס' 5|13:211243)), ((114|תיקון מס' 6|13:211244)), ((386|ת"ט|ec:14:317844)); ((תשנ"ח, 104|תיקון מס' 7|14:211462)); ((תשנ"ט, 52|תיקון מס' 8|14:211593)), ((258|תיקון מס' 9|15:300164)); ((תשס"א, 48|תיקון מס' 10|15:300283)). '''חוק חדש:''' <!-- 2000040 --> ((ס"ח תשס"א, 158|חוק־יסוד: הממשלה|15:300337)); ((תשע"ד, 346|תיקון|19:301536)), ((554|תיקון מס' 41 לחוק־יסוד: הכנסת|19:303800)); ((תשע"ה, 188|תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה־20|20:307130)), ((249|תיקון מס' 42 והוראת שעה לחוק־יסוד: הכנסת|20:313649)); ((תשע"ח, 112|תיקון מס׳ 5|20:462392)), ((636|תיקון מס׳ 6|20:499367)), ((900|תיקון מס׳ 7|20:504222)); ((תש"ף, 34|תיקון מס' 8 והוראת שעה|23:570150)), ((70|תיקון מס׳ 49 לחוק-יסוד: הכנסת|23:573903)); ((תשפ"א, 382|תיקון מס' 10|24:605364)); ((תשפ"ג, 4|תיקון מס' 11|25:1443312)), ((72|תיקון מס' 12|25:2117656)); ((בג"ץ 2412/23|התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הכנסת|23024120.M24)); ((תשפ"ה, 634|תיקון מס' 13|25:6802943)). @ 1. המהות : הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. @ 2. מקום המושב : מקום מושבה של הממשלה הוא ירושלים. @ 3. אמון הכנסת בממשלה : הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. @ 4. אחריות : הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר. @ 5. הרכב הממשלה (תיקון: תשע"ד, תשע"ה, תש"ף, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים. : (ב) ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת. : (ג) שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק או שר נוסף במשרד כמפורט [[בסעיף 24א]]. : (ד) אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה. : (ה) שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה. : (ו) (((בוטל).)) @ 6. כשירותם של השרים (תיקון: תשפ"ג) : (א) לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. : (ב) לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים [[בסעיף 7 לחוק-יסוד: הכנסת]], אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק. : (ג)(1) לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון. :: (2) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. : (ד) לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. : (ה) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" - כהגדרתה [[בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]. : (ו) לעניין סעיף זה - ::- "מאסר בפועל" - לרבות מאסר על-תנאי שהופעל; ::- "עבירה" - כל אחת מהעבירות שעליהן נידון לעונש של מאסר בפועל. @ 7. הטלת התפקיד להרכיב ממשלה : (א) משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה. : (ב) נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה. : (ג) סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי [[סעיף 28]] או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי [[סעיף 29(ב)]], ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים. @ 8. התקופה להרכבת ממשלה : לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי [[סעיף 7]] נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. @ 9. הטלת התפקיד מחדש : (א) עברה התקופה לפי [[סעיף 8]] וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, והכל בתוך שלושה ימים מיום שעברה התקופה או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ב) לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת. : (ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים. @ 10. הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת : (א) הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי [[סעיף 9(א)]], שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי [[אותו סעיף]] וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי [[סעיף 9(ג)]], או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ב) הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. : (ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים. @ 11. בחירות מוקדמות באין ממשלה : (א) לא הוגשה בקשה כאמור [[בסעיף 10(א)]], או לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתקופה הנתונה לו לפי [[סעיף 10(ג)]], או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. : (ב) הודיע הנשיא כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה לפי [[סעיף 10(א)]] הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. @ 12. הפסקת הליכים להרכבת ממשלה : נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה. @ 13. כינון הממשלה (תיקון: תשפ"ג) : (א) הטיל נשיא המדינה על חבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה, יודיע על כך ליושב ראש הכנסת ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת. : (ב) הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף קטן זה. : (ג) חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה. : (ד) משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים או תחומי הפעילות בין השרים, ותבקש הבעת אמון; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. @ 13א. (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 14. הצהרת אמונים : משהביעה הכנסת אמון בממשלה, או סמוך ככל האפשר לאחר מכן, יצהיר ראש הממשלה בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: :: "אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת"; : וכל אחד מן השרים האחרים יצהיר הצהרת אמונים זו: :: "אני (השם) מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת". @ 15. צירוף שר (תיקון: תשפ"ג) : הממשלה רשאית, על פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה; החליטה הממשלה לצרף שר, תודיע על כך ועל תפקידו או על תחומי הפעילות שבאחריותו של השר הנוסף לכנסת; עם אישור ההודעה על ידי הכנסת ייכנס השר הנוסף לכהונתו וסמוך ככל האפשר לאישור יצהיר את הצהרת האמונים. @ 16. מילוי מקומו של ראש הממשלה (תיקון: תשפ"ג-2, בג"ץ 2412/23) : (א) נעדר ראש הממשלה מן הארץ יזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה וינהל אותן. : (ב) נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו. : (ב1) :: (1) נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ותיקבע באחד משני אלה בלבד: ::: (א)(1) אם ראש הממשלה הודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית וועדת הכנסת אישרה את הודעתו ברוב של שני שלישים מחבריה; :::: (2) הודיע ראש הממשלה כאמור בפסקת משנה (1), רשאי הוא להודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת על משך הנבצרות באותה הודעה או בהודעה נפרדת; :::: (3) יושב ראש הכנסת יודיע לכנסת על הודעות ראש הממשלה לפי פסקאות משנה (1) ו-(2); ::: (ב)(1) אם הממשלה החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית; ראש הממשלה יכנס את הממשלה לעניין זה לבקשת שלוש חמישיות מחברי הממשלה בתוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה או במועד מאוחר יותר אם התבקש בבקשה לעשות כן; לא כונסה ישיבת הממשלה במועד כאמור, יכנס מזכיר הממשלה את הממשלה באופן מיידי וממלא מקום ראש הממשלה ינהל את הישיבה, וסעיף קטן (ג) יחול בשינויים המחויבים; :::: (2) החליטה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו כאמור בפסקה (([צ"ל: בפסקת משנה])) (1), תעמוד ההחלטה בתוקפה שלושה ימים ותובא לאישור ועדת הכנסת; ועדת הכנסת תאשר את החלטת הממשלה ברוב של שני שלישים מחבריה, ואם החלטת הממשלה ניתנה מטעמי בריאות, תהיה החלטת ועדת הכנסת גם על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה על פי כללים שקבעה ועדת הכנסת; אישרה ועדת הכנסת את החלטת הממשלה, רשאית היא לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר משבעה ימים מיום החלטת הוועדה; :::: (3) לא הגיש ראש הממשלה חוות דעת רפואית בהתאם לכללים שקבעה ועדת הכנסת, יראו אותו כאילו הודיע על נבצרותו לפי פסקת משנה (א); הנבצרות לפי פסקה זו לא תימשך יותר משבעה ימים; :::: (4) הארכת הנבצרות מעבר לאמור בפסקאות ((משנה)) (2) או (3) טעונה את החלטת הכנסת, על פי הצעת ועדת הכנסת, שהתקבלה ברוב של שמונים חברי הכנסת; הכנסת תהיה רשאית לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר מ-21 ימים בכל פעם, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על האמור בסעיף קטן (ב). :: (2) ועדת הכנסת רשאית לקבוע את סיום הנבצרות של ראש הממשלה שנקבעה לפי פסקה (1)(ב)(2) או (4) בהחלטה של רוב חברי הוועדה, ואם נקבעה הנבצרות מטעמי בריאות - על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה לפי כללים שקבעה הוועדה; יושב ראש ועדת הכנסת יודיע לכנסת על החלטת הוועדה. :: (3) הוראות [[סעיף 31 לחוק-יסוד: הכנסת]] או לפיו לא יחולו על המועדים הקבועים בסעיף קטן זה. : (ג) לא היה ממלא מקום לראש הממשלה או שנבצר מממלא מקום ראש הממשלה למלא את תפקידיו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), תקבע הממשלה שר אחר, שהוא חבר הכנסת, למלא תפקידים אלה. @ 17. חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה : (א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. : (ב) לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. : (ג) כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שיישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. : (ד) בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון. @ 18. הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה : (א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. : (ב) בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת. : (ג) ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניהן. : (ד) לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. : (ה) הוראות [[+|סעיפים 42א]] [[ו-42ב לחוק-יסוד: הכנסת]] לא יחולו על ראש הממשלה. @ 19. התפטרות ראש הממשלה : ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה. @ 20. ראש הממשלה שנפטר או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד : (א) נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו. : (ב) נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו. @ 21. ראש הממשלה או ממלא מקומו שחדלו להיות חברי הכנסת : (א) ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה. : (ב) שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה. @ 22. הפסקת כהונתו של שר (תיקון: תשע"ד-2) : (א) שר, למעט ראש הממשלה, רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה; כהונתו בממשלה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לראש הממשלה, זולת אם חזר בו השר מהתפטרותו קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (ב) ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (ג) כהונתו של שר בממשלה נפסקת עם בחירתו או התמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מהיות מועמדים לכנסת. @ 23. הפסקת כהונת שר מחמת עבירה : (א) כתב אישום נגד שר, למעט בעבירות שייקבעו בחוק, יוגש ויתברר בבית משפט מחוזי; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל השר לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. : (ב) בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין. : (ג) סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה. @ 24. מילוי מקומו של שר (תיקון: תשפ"ג) : (א) נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו; ממלא המקום ימלא את תפקידיו של השר, כולם או מקצתם, הכל כפי שתקבע הממשלה. : (ב) חדל שר לכהן או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה. : (ג) תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (ב) לא תעלה על שלושה חודשים. @ 24א. שר נוסף במשרד (תיקון: תשפ"ג) : במשרד שממונה עליו שר יכול שיתמנה שר נוסף, שיהיה אחראי, בכפוף לשר הממונה על המשרד, לתחומים מסוימים בתחומי הפעילות של המשרד. @ 25. סגני שרים (תיקון: תשע"ד, תשע"ה, תשע"ה-2, תש"ף, תשפ"א) : (א) שר הממונה על משרד רשאי, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד, אולם ראש הממשלה רשאי למנות כאמור שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה; סגן שר ייכנס לתפקידו משהודיעה הממשלה בכנסת על מינויו; לסגן שר שמונה על ידי ראש הממשלה ייקרא "סגן שר במשרד ראש הממשלה". : (א1) סמוך ככל האפשר למינויו, יצהיר סגן השר לפני הכנסת הצהרת אמונים זו: ::: "אני (השם) מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר, ולקיים את החלטות הכנסת." : (ב) סגן שר יפעל בכנסת ובמשרד שנתמנה לו, בשם השר שמינה אותו ובמסגרת הענינים שמסר לו. : (ג) חבר הכנסת שפרש מסיעתו לא יתמנה לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" - כהגדרתה [[בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת]]. : (ד) (((בוטל).)) @ 26. פקיעת כהונתו של סגן שר (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2) : כהונתו של סגן שר נפסקת בכל אחת מאלה: : (1) סגן השר התפטר בהגשת כתב התפטרות לשר שמינה אותו; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לשר שמינה אותו, זולת אם חזר בו סגן השר קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (2) השר שמינה אותו חדל להיות שר או להיות ממונה על אותו משרד; : (3) ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה את סגן השר החליטו להפסיק את כהונתו; ואולם ראש הממשלה לא יעביר סגן שר מכהונתו אלא לאחר שהודיע על כוונתו לעשות כן לממשלה ולשר שמינה את סגן השר; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מהכהונה נמסר לידיו כאמור, זולת אם חזרו בהם ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו, לפי העניין, קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (4) כוננה ממשלה חדשה; : (5) סגן השר חדל להיות חבר הכנסת, זולת אם חברותו בכנסת נפסקה לפי הוראות [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 27. הפסקת כהונת סגן שר מחמת עבירה : בית המשפט שהרשיע סגן שר בעבירה יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של סגן השר ביום מתן פסק הדין. @ 28. הבעת אי-אמון בממשלה (תיקון: תשע"ד) : (א) הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה. : (ב) הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור [[בסעיף 13(ד)]]; הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. : (ג) פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי-אמון בממשלה והדיון בה ייקבעו בחוק או [[בתקנון הכנסת]]; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה. @ 29. סמכות לפזר את הכנסת (תיקון: תשע"ד) : (א) נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות; הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו, אלא אם כן הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב), ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו. : (ב) בתוך 21 ימים מיום פרסום הצו, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל על חבר כנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, ושאינו ראש הממשלה, להרכיב ממשלה. : (ג) הוגשה לנשיא המדינה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), יודיע על כך הנשיא ליושב ראש הכנסת; הנשיא יטיל, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. : (ד) לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. : (ה) לא הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), או עברה התקופה כאמור בסעיף קטן (ד), וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. : (ו) הודיע נשיא המדינה כאמור בסעיף קטן (ה) או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכבת ממשלה לפי סעיף זה הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום כניסת הצו לתוקף או מיום סיום התקופה להרכבת ממשלה או מיום ההודעה לנשיא או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ז) ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה - :: (1) מתחילת כהונתה של כנסת חדשה עד כינון הממשלה החדשה; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) לאחר התפטרות ראש הממשלה, או מיום מתן פסק דין שבו נקבע כי עבר עבירה שיש עימה משום קלון עד יום החלטת הכנסת לפי [[סעיף 18(א)]]. : (ח) שר הממלא את מקומו של ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכות הנתונה לראש הממשלה לפי סעיף זה. @ 30. רציפות הממשלה (תיקון: תשע"ד, תש״ף–2) : (א) עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור [[בסעיפים 18]], [[19]], [[20]] [[או 21]] או עם הגשת בקשה לפי [[סעיף 29(ב)]], יפתח נשיא המדינה בהליכים להרכבת ממשלה חדשה כאמור בחוק-יסוד זה. : (ב) עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור [[בסעיפים 18]], [[19]], [[20]], [[21]] [[או 29]] תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה. : (ג) ראש הממשלה שהתפטר ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה; נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה. : (ד) ממשלה המכהנת לפי סעיף קטן (ב), רשאית למנות חבר הכנסת להיות שר בתפקידו של שר שחדל לכהן; מינויו של שר לפי סעיף קטן זה אינו טעון אישור הכנסת; בסעיף קטן זה, ”חבר הכנסת” – לרבות שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 30א. הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2) : על אף האמור [[בסעיפים 7 עד 11]], [[13]] [[ו־29]], שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]], ניתן להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, לבקש להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה או להציע אותו כמועמד להיות ראש הממשלה, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם היותו לראש הממשלה תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג)(2) לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 30ב. ממלא מקום ראש הממשלה, ראש הממשלה בפועל או ראש הממשלה החלופי שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2, תשפ"ה) : על אף האמור [[בסעיפים 5(ד)]], [[16(ג)]], [[30(ג)]], [[ו־43א]], ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]] לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור]]. @ 30ב. ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2, תשפ"ה) : על אף האמור [[בסעיפים 5(ד)]], [[16(ג)]] [[ו-30(ג)]], ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]] לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור]]. @ 31. תפקוד הממשלה (תיקון: תשפ"ג) : (א) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, למעט תפקיד ראש הממשלה. : (ב) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. : (ג) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לאחד משרדים, לחלקם, לבטלם ולהקים משרדים חדשים. : (ג1) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להחליט כי שר ישמש כשר נוסף במשרד ולקבוע תחומים מסוימים מתחומי הפעילות של המשרד שאותו שר יהיה אחראי להם, בכפוף לשר הממונה על המשרד, בהתאם להוראות [[סעיף 24א]]. : (ג2) הממשלה רשאית, במשרד שמכהן בו שר נוסף, להעביר תחומי פעילות בינו ובין השר הממונה. : (ד) הממשלה רשאית להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד. : (ה) הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לענינים מסויימים; מונתה ועדה, רשאית הממשלה לפעול באמצעותה. : (ו) הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לענין מסויים. @ 32. הסמכויות השיוריות של הממשלה : הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת. @ 33. אצילת סמכויות (תיקון: תשע״ח) : (א) סמכות הנתונה על פי דין לממשלה רשאית הממשלה לאצול לאחד השרים; סעיף זה לא יחול על סמכויות הממשלה לפי חוק-יסוד זה, למעט סמכויות לפי [[סעיף 32]]. : (ב) סמכות הנתונה לאחד השרים על פי חוק או שהועברה לו על פי [[סעיף 31(ב)]], למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור. : (ג) סמכות שהממשלה אצלה לשר, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצלה, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור אם הסמיכה אותו הממשלה לכך. : (ג1) כיהן ראש הממשלה כשר הממונה על משרד, רשאי הוא לאצול את סמכותו, בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), גם לסגן שר באותו משרד. : (ד) בסעיף זה, סמכות הנתונה לממשלה או לשר, לרבות חובה המוטלת עליהם. : (ה) הוראות סעיף זה יחולו אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק המקנה את הסמכות או המטיל את החובה. @ 34. נטילת סמכויות : שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד המדינה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק; השר רשאי לעשות כאמור לענין מסויים או לתקופה מסויימת. @ 35. סודיות : (א) הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בענינים אלה הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור: :: (1) ביטחון המדינה; :: (2) יחסי חוץ של המדינה; :: (3) סוג ענינים אחר שהממשלה ראתה את סודיותו כחיונית למדינה, והכריזה עליו בצו, לענין סעיף זה; :: (4) ענין שהממשלה החליטה לשמרו בסוד, ובלבד שגילויו ופרסומו של ענין כאמור אינו אסור אלא על מי שידע על ההחלטה. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דברים שהממשלה או ראש הממשלה, או מי שהממשלה או ראש הממשלה הסמיכוהו לכך, התירו את פרסומם, או על דברים שפרסומם נדרש על פי דין. @ 36. משכורת וגימלאות : משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה, או לשאיריהם לאחר מותם, ייקבעו בחוק, או בהחלטה של הכנסת או של ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך. : ((הכנסת החליטה להסמיך את ועדת הכספים לקבוע את משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה או לשאיריהם לאחר מותם (י"פ תשס"ג, 2082 [5174]).)) : ((פורסמה [[החלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ״ב–1982]].)) @ 37. תקנות : (א) שר הממונה על ביצועו של חוק מוסמך להתקין תקנות לביצועו. : (ב) חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בענין שנקבע בהסמכה. @ 38. הכרזת מצב חירום : (א) ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. : (ב) תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור. : (ג) ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות הענין יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה. : (ד) הכרזות הכנסת או הממשלה על מצב חירום יפורסמו ברשומות; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. : (ה) הכנסת רשאית, בכל עת, לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות. @ 39. התקנת תקנות שעת חירום : (א) במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן. : (ב) ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. : (ג) תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. : (ד) אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. : (ה) לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. : (ו) תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת. : (ז) תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. : (ח) חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ-60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן. @ 40. הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית (תיקון: תשע״ח-2, תשע״ח-3) : (א) המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה. : (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) [[ובסעיף 33(א)]], הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי מהפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם. : (א2) (((בוטל).)) : (ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור. : (ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1), תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי. @ 41. אי תחולה של תקנות שעת חירום : על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. @ 42. הממשלה וועדות הכנסת (תיקון: תשע"ה-2) : (א) הממשלה תמסור לכנסת ולועדותיה מידע על פי דרישתן ותסייע להן במילוי תפקידן; הוראות מיוחדות ייקבעו בחוק לחיסוי מידע כשהדבר נחוץ להגנה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ או קשרי מסחר בינלאומיים שלה, או להגנה על זכות או חסיון שבדין. : (ב) הכנסת רשאית, לפי דרישה של לפחות ארבעים מחבריה, לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו; דרישה כאמור יכול שתוגש לא יותר מאחת לחודש. : (ג) הכנסת, וכל ועדה מועדותיה במסגרת מילוי תפקידיה, רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן, ורשאיות לחייב סגן שר, באמצעות השר שמינה אותו או בידיעתו, להופיע לפניהן. : (ד) ועדה מועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה, באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד המדינה או כל מי שייקבע בחוק, להתייצב בפניה. : (ה) שר רשאי להשמיע את דברו לפני הכנסת וועדותיה. : (ו) פרטים לענין ביצוע סעיף זה יכול שייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת. @ 43. שינוי מועד בחירות (תיקון: תשע"ד) : נקבע מועד בחירות לכנסת לפי [[סעיפים 11]] [[ו-29]], רשאית הכנסת, בהחלטה שתתקבל ברוב חבריה, בתוך חמישה ימים מיום היווצרות העילה לקיום הבחירות, לקבוע כי בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זכרון, יידחו הבחירות למועד שתקבע ושאינו מאוחר מ-100 ימים ממועד היווצרות העילה. @ 43א. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43א1. (תיקון: תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ב. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ג. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ד. (תיקון: תש"ף, תשפ"ג, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ה. (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ו. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ז. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ז1. (תיקון: תש"ף) : (((פקע).)) @ 43ח. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 44. יציבות החוק : (א) אין לשנות חוק-יסוד זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש לפי סעיף קטן זה יהא דרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה ובקריאה השלישית; לענין סעיף זה, "שינוי" - בין מפורש ובין משתמע. : (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על [[סעיפים 45]] [[ו-46]]. @ 45. : ((הנוסח שולב [[בחוק-יסוד: הכנסת]].)) @ 46. ביטול חוק-יסוד: הממשלה : חוק-יסוד: הממשלה (((ס"ח תשנ"ב, 214))) - בטל. @ 47. תחילה ותחולה : (א) הוראות חוק-יסוד זה יחולו על הבחירות ועל כינון הממשלה, החל בבחירות לכנסת השש עשרה. : (ב) בכפוף להוראות סעיף קטן (א), תהא תחילתו של חוק-יסוד זה ביום שתיכון הממשלה כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) על אף הוראת סעיף קטן (ב), תחילתו של [[סעיף 44]] ביום פרסומו של חוק-יסוד זה. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום י"ב באדר התשס"א (7 במרס 2001). <חתימות> * אריאל שרון, ראש הממשלה * משה קצב, נשיא המדינה * אברהם בורג, יושב ראש הכנסת <ויקי> {{חוקי יסוד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=חוק יסוד: הממשלה}} </ויקי> 7ls8rs6a4gn3wm8xa71g5fxyz6k864i 3102408 3102382 2026-11-11T16:39:43Z Liab4 20033 3102408 wikitext text/x-wiki <שם> חוק־יסוד: הממשלה <מאגר 2000040 תיקון 2201424 תקן 170266 קוד a163Y00000DuGjeQAF> <מקור> '''חוק קודם:''' <!-- 2000038 --> ((ס"ח תשכ"ח, 226|חוק-יסוד: הממשלה|6:208437)), ((232|חוק הממשלה (הוראות מעבר)|6:210197)), ((XII|ת"ט|ec:6:517770)); ((תשל"ג, 236|תיקון|7:208438)); ((תש"ם, 6|תיקון מס' 2|9:208439)); ((תשמ"א, 280|תיקון מס' 3|9:208440)); ((תשמ"ד, 220|תיקון מס' 4|11:210238)); ((תשנ"א, 86|תיקון מס' 5|12:210831)), ((90|תיקון מס' 12 לחוק-יסוד: הכנסת|12:210826)), ((190|תיקון מס' 7|12:210819)); ((תשנ"ה, 42|תיקון מס' 8|13:211068)); ((תשנ"ו, 52|תיקון מס' 9|13:211263)). '''חוק קודם:''' <!-- 2000039 --> ((ס"ח תשנ"ב, 214|חוק-יסוד: הממשלה|12:210707)); ((תשנ"ה, 42|תיקון מס' 8|13:211068)); ((תשנ"ו, 30|תיקון|13:211270)), ((52|תיקון מס' 9|13:211263)), ((104|תיקון מס' 3|13:211252)), ((113|תיקון מס' 4|13:211242)), ((113|תיקון מס' 5|13:211243)), ((114|תיקון מס' 6|13:211244)), ((386|ת"ט|ec:14:317844)); ((תשנ"ח, 104|תיקון מס' 7|14:211462)); ((תשנ"ט, 52|תיקון מס' 8|14:211593)), ((258|תיקון מס' 9|15:300164)); ((תשס"א, 48|תיקון מס' 10|15:300283)). '''חוק חדש:''' <!-- 2000040 --> ((ס"ח תשס"א, 158|חוק־יסוד: הממשלה|15:300337)); ((תשע"ד, 346|תיקון|19:301536)), ((554|תיקון מס' 41 לחוק־יסוד: הכנסת|19:303800)); ((תשע"ה, 188|תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה־20|20:307130)), ((249|תיקון מס' 42 והוראת שעה לחוק־יסוד: הכנסת|20:313649)); ((תשע"ח, 112|תיקון מס׳ 5|20:462392)), ((636|תיקון מס׳ 6|20:499367)), ((900|תיקון מס׳ 7|20:504222)); ((תש"ף, 34|תיקון מס' 8 והוראת שעה|23:570150)), ((70|תיקון מס׳ 49 לחוק-יסוד: הכנסת|23:573903)); ((תשפ"א, 382|תיקון מס' 10|24:605364)); ((תשפ"ג, 4|תיקון מס' 11|25:1443312)), ((72|תיקון מס' 12|25:2117656)); ((בג"ץ 2412/23|התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הכנסת|23024120.M24)); ((תשפ"ה, 634|תיקון מס' 13|25:6802943)). @ 1. המהות : הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. @ 2. מקום המושב : מקום מושבה של הממשלה הוא ירושלים. @ 3. אמון הכנסת בממשלה : הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. @ 4. אחריות : הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר. @ 5. הרכב הממשלה (תיקון: תשע"ד, תשע"ה, תש"ף, תשפ"ג, תשפ"ה) : (א) הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים. : (ב) ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת. : (ג) שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק או שר נוסף במשרד כמפורט [[בסעיף 24א]]. : (ד) אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה. : (ה) שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה. : (ו) (((בוטל).)) @ 6. כשירותם של השרים (תיקון: תשפ"ג) : (א) לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. : (ב) לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים [[בסעיף 7 לחוק-יסוד: הכנסת]], אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק. : (ג)(1) לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון. :: (2) יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. : (ד) לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. : (ה) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" - כהגדרתה [[בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת]]. : (ו) לעניין סעיף זה - ::- "מאסר בפועל" - לרבות מאסר על-תנאי שהופעל; ::- "עבירה" - כל אחת מהעבירות שעליהן נידון לעונש של מאסר בפועל. @ 7. הטלת התפקיד להרכיב ממשלה : (א) משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה. : (ב) נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה. : (ג) סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי [[סעיף 28]] או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי [[סעיף 29(ב)]], ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים. @ 8. התקופה להרכבת ממשלה : לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי [[סעיף 7]] נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. @ 9. הטלת התפקיד מחדש : (א) עברה התקופה לפי [[סעיף 8]] וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, והכל בתוך שלושה ימים מיום שעברה התקופה או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ב) לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת. : (ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים. @ 10. הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת : (א) הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי [[סעיף 9(א)]], שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי [[אותו סעיף]] וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי [[סעיף 9(ג)]], או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ב) הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. : (ג) לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים. @ 11. בחירות מוקדמות באין ממשלה : (א) לא הוגשה בקשה כאמור [[בסעיף 10(א)]], או לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתקופה הנתונה לו לפי [[סעיף 10(ג)]], או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. : (ב) הודיע הנשיא כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה לפי [[סעיף 10(א)]] הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. @ 12. הפסקת הליכים להרכבת ממשלה : נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה. @ 13. כינון הממשלה (תיקון: תשפ"ג) : (א) הטיל נשיא המדינה על חבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה, יודיע על כך ליושב ראש הכנסת ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת. : (ב) הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף קטן זה. : (ג) חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה. : (ד) משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים או תחומי הפעילות בין השרים, ותבקש הבעת אמון; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. @ 13א. (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 14. הצהרת אמונים : משהביעה הכנסת אמון בממשלה, או סמוך ככל האפשר לאחר מכן, יצהיר ראש הממשלה בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: :: "אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת"; : וכל אחד מן השרים האחרים יצהיר הצהרת אמונים זו: :: "אני (השם) מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת". @ 15. צירוף שר (תיקון: תשפ"ג) : הממשלה רשאית, על פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה; החליטה הממשלה לצרף שר, תודיע על כך ועל תפקידו או על תחומי הפעילות שבאחריותו של השר הנוסף לכנסת; עם אישור ההודעה על ידי הכנסת ייכנס השר הנוסף לכהונתו וסמוך ככל האפשר לאישור יצהיר את הצהרת האמונים. @ 16. מילוי מקומו של ראש הממשלה (תיקון: תשפ"ג-2, בג"ץ 2412/23) : (א) נעדר ראש הממשלה מן הארץ יזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה וינהל אותן. : (ב) נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו. : (ב1) :: (1) נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ותיקבע באחד משני אלה בלבד: ::: (א)(1) אם ראש הממשלה הודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית וועדת הכנסת אישרה את הודעתו ברוב של שני שלישים מחבריה; :::: (2) הודיע ראש הממשלה כאמור בפסקת משנה (1), רשאי הוא להודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת על משך הנבצרות באותה הודעה או בהודעה נפרדת; :::: (3) יושב ראש הכנסת יודיע לכנסת על הודעות ראש הממשלה לפי פסקאות משנה (1) ו-(2); ::: (ב)(1) אם הממשלה החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית; ראש הממשלה יכנס את הממשלה לעניין זה לבקשת שלוש חמישיות מחברי הממשלה בתוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה או במועד מאוחר יותר אם התבקש בבקשה לעשות כן; לא כונסה ישיבת הממשלה במועד כאמור, יכנס מזכיר הממשלה את הממשלה באופן מיידי וממלא מקום ראש הממשלה ינהל את הישיבה, וסעיף קטן (ג) יחול בשינויים המחויבים; :::: (2) החליטה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו כאמור בפסקה (([צ"ל: בפסקת משנה])) (1), תעמוד ההחלטה בתוקפה שלושה ימים ותובא לאישור ועדת הכנסת; ועדת הכנסת תאשר את החלטת הממשלה ברוב של שני שלישים מחבריה, ואם החלטת הממשלה ניתנה מטעמי בריאות, תהיה החלטת ועדת הכנסת גם על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה על פי כללים שקבעה ועדת הכנסת; אישרה ועדת הכנסת את החלטת הממשלה, רשאית היא לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר משבעה ימים מיום החלטת הוועדה; :::: (3) לא הגיש ראש הממשלה חוות דעת רפואית בהתאם לכללים שקבעה ועדת הכנסת, יראו אותו כאילו הודיע על נבצרותו לפי פסקת משנה (א); הנבצרות לפי פסקה זו לא תימשך יותר משבעה ימים; :::: (4) הארכת הנבצרות מעבר לאמור בפסקאות ((משנה)) (2) או (3) טעונה את החלטת הכנסת, על פי הצעת ועדת הכנסת, שהתקבלה ברוב של שמונים חברי הכנסת; הכנסת תהיה רשאית לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר מ-21 ימים בכל פעם, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על האמור בסעיף קטן (ב). :: (2) ועדת הכנסת רשאית לקבוע את סיום הנבצרות של ראש הממשלה שנקבעה לפי פסקה (1)(ב)(2) או (4) בהחלטה של רוב חברי הוועדה, ואם נקבעה הנבצרות מטעמי בריאות - על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה לפי כללים שקבעה הוועדה; יושב ראש ועדת הכנסת יודיע לכנסת על החלטת הוועדה. :: (3) הוראות [[סעיף 31 לחוק-יסוד: הכנסת]] או לפיו לא יחולו על המועדים הקבועים בסעיף קטן זה. : (ג) לא היה ממלא מקום לראש הממשלה או שנבצר מממלא מקום ראש הממשלה למלא את תפקידיו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), תקבע הממשלה שר אחר, שהוא חבר הכנסת, למלא תפקידים אלה. @ 17. חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה : (א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. : (ב) לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. : (ג) כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שיישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. : (ד) בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון. @ 18. הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה : (א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. : (ב) בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת. : (ג) ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניהן. : (ד) לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. : (ה) הוראות [[+|סעיפים 42א]] [[ו-42ב לחוק-יסוד: הכנסת]] לא יחולו על ראש הממשלה. @ 19. התפטרות ראש הממשלה : ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה. @ 20. ראש הממשלה שנפטר או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד : (א) נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו. : (ב) נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו. @ 21. ראש הממשלה או ממלא מקומו שחדלו להיות חברי הכנסת : (א) ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה - כהתפטרות הממשלה. : (ב) שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה. @ 22. הפסקת כהונתו של שר (תיקון: תשע"ד-2) : (א) שר, למעט ראש הממשלה, רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה; כהונתו בממשלה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לראש הממשלה, זולת אם חזר בו השר מהתפטרותו קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (ב) ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (ג) כהונתו של שר בממשלה נפסקת עם בחירתו או התמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מהיות מועמדים לכנסת. @ 23. הפסקת כהונת שר מחמת עבירה : (א) כתב אישום נגד שר, למעט בעבירות שייקבעו בחוק, יוגש ויתברר בבית משפט מחוזי; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל השר לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. : (ב) בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין. : (ג) סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה. @ 24. מילוי מקומו של שר (תיקון: תשפ"ג) : (א) נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו; ממלא המקום ימלא את תפקידיו של השר, כולם או מקצתם, הכל כפי שתקבע הממשלה. : (ב) חדל שר לכהן או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה. : (ג) תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (ב) לא תעלה על שלושה חודשים. @ 24א. שר נוסף במשרד (תיקון: תשפ"ג) : במשרד שממונה עליו שר יכול שיתמנה שר נוסף, שיהיה אחראי, בכפוף לשר הממונה על המשרד, לתחומים מסוימים בתחומי הפעילות של המשרד. @ 25. סגני שרים (תיקון: תשע"ד, תשע"ה, תשע"ה-2, תש"ף, תשפ"א) : (א) שר הממונה על משרד רשאי, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד, אולם ראש הממשלה רשאי למנות כאמור שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה; סגן שר ייכנס לתפקידו משהודיעה הממשלה בכנסת על מינויו; לסגן שר שמונה על ידי ראש הממשלה ייקרא "סגן שר במשרד ראש הממשלה". : (א1) סמוך ככל האפשר למינויו, יצהיר סגן השר לפני הכנסת הצהרת אמונים זו: ::: "אני (השם) מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר, ולקיים את החלטות הכנסת." : (ב) סגן שר יפעל בכנסת ובמשרד שנתמנה לו, בשם השר שמינה אותו ובמסגרת הענינים שמסר לו. : (ג) חבר הכנסת שפרש מסיעתו לא יתמנה לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, "פרישה מסיעה" - כהגדרתה [[בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת]]. : (ד) (((בוטל).)) @ 26. פקיעת כהונתו של סגן שר (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2) : כהונתו של סגן שר נפסקת בכל אחת מאלה: : (1) סגן השר התפטר בהגשת כתב התפטרות לשר שמינה אותו; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לשר שמינה אותו, זולת אם חזר בו סגן השר קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (2) השר שמינה אותו חדל להיות שר או להיות ממונה על אותו משרד; : (3) ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה את סגן השר החליטו להפסיק את כהונתו; ואולם ראש הממשלה לא יעביר סגן שר מכהונתו אלא לאחר שהודיע על כוונתו לעשות כן לממשלה ולשר שמינה את סגן השר; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מהכהונה נמסר לידיו כאמור, זולת אם חזרו בהם ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו, לפי העניין, קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. : (4) כוננה ממשלה חדשה; : (5) סגן השר חדל להיות חבר הכנסת, זולת אם חברותו בכנסת נפסקה לפי הוראות [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 27. הפסקת כהונת סגן שר מחמת עבירה : בית המשפט שהרשיע סגן שר בעבירה יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של סגן השר ביום מתן פסק הדין. @ 28. הבעת אי-אמון בממשלה (תיקון: תשע"ד) : (א) הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה. : (ב) הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור [[בסעיף 13(ד)]]; הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. : (ג) פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי-אמון בממשלה והדיון בה ייקבעו בחוק או [[בתקנון הכנסת]]; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה. @ 29. סמכות לפזר את הכנסת (תיקון: תשע"ד) : (א) נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות; הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו, אלא אם כן הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב), ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו. : (ב) בתוך 21 ימים מיום פרסום הצו, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל על חבר כנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, ושאינו ראש הממשלה, להרכיב ממשלה. : (ג) הוגשה לנשיא המדינה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), יודיע על כך הנשיא ליושב ראש הכנסת; הנשיא יטיל, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. : (ד) לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. : (ה) לא הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), או עברה התקופה כאמור בסעיף קטן (ד), וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. : (ו) הודיע נשיא המדינה כאמור בסעיף קטן (ה) או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכבת ממשלה לפי סעיף זה הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי [[סעיף 13(ד)]], יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום כניסת הצו לתוקף או מיום סיום התקופה להרכבת ממשלה או מיום ההודעה לנשיא או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. : (ז) ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה - :: (1) מתחילת כהונתה של כנסת חדשה עד כינון הממשלה החדשה; :: (2) (((נמחקה);)) :: (3) לאחר התפטרות ראש הממשלה, או מיום מתן פסק דין שבו נקבע כי עבר עבירה שיש עימה משום קלון עד יום החלטת הכנסת לפי [[סעיף 18(א)]]. : (ח) שר הממלא את מקומו של ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכות הנתונה לראש הממשלה לפי סעיף זה. @ 30. רציפות הממשלה (תיקון: תשע"ד, תש״ף–2) : (א) עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור [[בסעיפים 18]], [[19]], [[20]] [[או 21]] או עם הגשת בקשה לפי [[סעיף 29(ב)]], יפתח נשיא המדינה בהליכים להרכבת ממשלה חדשה כאמור בחוק-יסוד זה. : (ב) עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור [[בסעיפים 18]], [[19]], [[20]], [[21]] [[או 29]] תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה. : (ג) ראש הממשלה שהתפטר ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה; נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה. : (ד) ממשלה המכהנת לפי סעיף קטן (ב), רשאית למנות חבר הכנסת להיות שר בתפקידו של שר שחדל לכהן; מינויו של שר לפי סעיף קטן זה אינו טעון אישור הכנסת; בסעיף קטן זה, ”חבר הכנסת” – לרבות שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 30א. הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2) : על אף האמור [[בסעיפים 7 עד 11]], [[13]] [[ו־29]], שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]], ניתן להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, לבקש להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה או להציע אותו כמועמד להיות ראש הממשלה, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם היותו לראש הממשלה תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג)(2) לחוק־יסוד: הכנסת]]. @ 30ב. ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2, תשפ"ה) : על אף האמור [[בסעיפים 5(ד)]], [[16(ג)]] ו-[[30(ג)]], ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]] לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור]]. @ 30ב. ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה (תיקון: תשע״ה–2, תש״ף–2, תשפ"ה) : על אף האמור [[בסעיפים 5(ד)]], [[16(ג)]] [[ו-30(ג)]], ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי [[סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת]] לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות [[סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור]]. @ 31. תפקוד הממשלה (תיקון: תשפ"ג) : (א) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, למעט תפקיד ראש הממשלה. : (ב) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. : (ג) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לאחד משרדים, לחלקם, לבטלם ולהקים משרדים חדשים. : (ג1) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להחליט כי שר ישמש כשר נוסף במשרד ולקבוע תחומים מסוימים מתחומי הפעילות של המשרד שאותו שר יהיה אחראי להם, בכפוף לשר הממונה על המשרד, בהתאם להוראות [[סעיף 24א]]. : (ג2) הממשלה רשאית, במשרד שמכהן בו שר נוסף, להעביר תחומי פעילות בינו ובין השר הממונה. : (ד) הממשלה רשאית להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד. : (ה) הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לענינים מסויימים; מונתה ועדה, רשאית הממשלה לפעול באמצעותה. : (ו) הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לענין מסויים. @ 32. הסמכויות השיוריות של הממשלה : הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת. @ 33. אצילת סמכויות (תיקון: תשע״ח) : (א) סמכות הנתונה על פי דין לממשלה רשאית הממשלה לאצול לאחד השרים; סעיף זה לא יחול על סמכויות הממשלה לפי חוק-יסוד זה, למעט סמכויות לפי [[סעיף 32]]. : (ב) סמכות הנתונה לאחד השרים על פי חוק או שהועברה לו על פי [[סעיף 31(ב)]], למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור. : (ג) סמכות שהממשלה אצלה לשר, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצלה, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור אם הסמיכה אותו הממשלה לכך. : (ג1) כיהן ראש הממשלה כשר הממונה על משרד, רשאי הוא לאצול את סמכותו, בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), גם לסגן שר באותו משרד. : (ד) בסעיף זה, סמכות הנתונה לממשלה או לשר, לרבות חובה המוטלת עליהם. : (ה) הוראות סעיף זה יחולו אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק המקנה את הסמכות או המטיל את החובה. @ 34. נטילת סמכויות : שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד המדינה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק; השר רשאי לעשות כאמור לענין מסויים או לתקופה מסויימת. @ 35. סודיות : (א) הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בענינים אלה הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור: :: (1) ביטחון המדינה; :: (2) יחסי חוץ של המדינה; :: (3) סוג ענינים אחר שהממשלה ראתה את סודיותו כחיונית למדינה, והכריזה עליו בצו, לענין סעיף זה; :: (4) ענין שהממשלה החליטה לשמרו בסוד, ובלבד שגילויו ופרסומו של ענין כאמור אינו אסור אלא על מי שידע על ההחלטה. : (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דברים שהממשלה או ראש הממשלה, או מי שהממשלה או ראש הממשלה הסמיכוהו לכך, התירו את פרסומם, או על דברים שפרסומם נדרש על פי דין. @ 36. משכורת וגימלאות : משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה, או לשאיריהם לאחר מותם, ייקבעו בחוק, או בהחלטה של הכנסת או של ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך. : ((הכנסת החליטה להסמיך את ועדת הכספים לקבוע את משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה או לשאיריהם לאחר מותם (י"פ תשס"ג, 2082 [5174]).)) : ((פורסמה [[החלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ״ב–1982]].)) @ 37. תקנות : (א) שר הממונה על ביצועו של חוק מוסמך להתקין תקנות לביצועו. : (ב) חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בענין שנקבע בהסמכה. @ 38. הכרזת מצב חירום : (א) ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. : (ב) תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור. : (ג) ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות הענין יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה. : (ד) הכרזות הכנסת או הממשלה על מצב חירום יפורסמו ברשומות; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. : (ה) הכנסת רשאית, בכל עת, לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות. @ 39. התקנת תקנות שעת חירום : (א) במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן. : (ב) ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. : (ג) תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. : (ד) אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. : (ה) לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. : (ו) תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת. : (ז) תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. : (ח) חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ-60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן. @ 40. הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית (תיקון: תשע״ח-2, תשע״ח-3) : (א) המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה. : (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) [[ובסעיף 33(א)]], הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי מהפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם. : (א2) (((בוטל).)) : (ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור. : (ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1), תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי. @ 41. אי תחולה של תקנות שעת חירום : על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. @ 42. הממשלה וועדות הכנסת (תיקון: תשע"ה-2) : (א) הממשלה תמסור לכנסת ולועדותיה מידע על פי דרישתן ותסייע להן במילוי תפקידן; הוראות מיוחדות ייקבעו בחוק לחיסוי מידע כשהדבר נחוץ להגנה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ או קשרי מסחר בינלאומיים שלה, או להגנה על זכות או חסיון שבדין. : (ב) הכנסת רשאית, לפי דרישה של לפחות ארבעים מחבריה, לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו; דרישה כאמור יכול שתוגש לא יותר מאחת לחודש. : (ג) הכנסת, וכל ועדה מועדותיה במסגרת מילוי תפקידיה, רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן, ורשאיות לחייב סגן שר, באמצעות השר שמינה אותו או בידיעתו, להופיע לפניהן. : (ד) ועדה מועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה, באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד המדינה או כל מי שייקבע בחוק, להתייצב בפניה. : (ה) שר רשאי להשמיע את דברו לפני הכנסת וועדותיה. : (ו) פרטים לענין ביצוע סעיף זה יכול שייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת. @ 43. שינוי מועד בחירות (תיקון: תשע"ד) : נקבע מועד בחירות לכנסת לפי [[סעיפים 11]] [[ו-29]], רשאית הכנסת, בהחלטה שתתקבל ברוב חבריה, בתוך חמישה ימים מיום היווצרות העילה לקיום הבחירות, לקבוע כי בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זכרון, יידחו הבחירות למועד שתקבע ושאינו מאוחר מ-100 ימים ממועד היווצרות העילה. @ 43א. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43א1. (תיקון: תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ב. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ג. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ד. (תיקון: תש"ף, תשפ"ג, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ה. (תיקון: תש"ף, תשפ"א, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ו. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ז. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 43ז1. (תיקון: תש"ף) : (((פקע).)) @ 43ח. (תיקון: תש"ף, תשפ"ה) : (((בוטל).)) @ 44. יציבות החוק : (א) אין לשנות חוק-יסוד זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש לפי סעיף קטן זה יהא דרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה ובקריאה השלישית; לענין סעיף זה, "שינוי" - בין מפורש ובין משתמע. : (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על [[סעיפים 45]] [[ו-46]]. @ 45. : ((הנוסח שולב [[בחוק-יסוד: הכנסת]].)) @ 46. ביטול חוק-יסוד: הממשלה : חוק-יסוד: הממשלה (((ס"ח תשנ"ב, 214))) - בטל. @ 47. תחילה ותחולה : (א) הוראות חוק-יסוד זה יחולו על הבחירות ועל כינון הממשלה, החל בבחירות לכנסת השש עשרה. : (ב) בכפוף להוראות סעיף קטן (א), תהא תחילתו של חוק-יסוד זה ביום שתיכון הממשלה כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) על אף הוראת סעיף קטן (ב), תחילתו של [[סעיף 44]] ביום פרסומו של חוק-יסוד זה. <פרסום> נתקבל בכנסת ביום י"ב באדר התשס"א (7 במרס 2001). <חתימות> * אריאל שרון, ראש הממשלה * משה קצב, נשיא המדינה * אברהם בורג, יושב ראש הכנסת <ויקי> {{חוקי יסוד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=חוק יסוד: הממשלה}} </ויקי> 8rxqjzb99vnpd73bs1fx3hs1b301oph 0 273419 3102385 3001797 2026-11-11T12:30:09Z OpenLawBot 8112 [3102382] 3102385 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק־יסוד: הממשלה}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000040}} '''חוק קודם:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשכ״ח, 226|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_208437.pdf}}, {{ח:תיבה|232|חוק הממשלה (הוראות מעבר)|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_210197.pdf}}, {{ח:תיבה|XII|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_ec_517770.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ג, 236|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_208438.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 6|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_208439.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 280|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_208440.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 220|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210238.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 86|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210831.pdf}}, {{ח:תיבה|90|תיקון מס׳ 12 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210826.pdf}}, {{ח:תיבה|190|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210819.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 42|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211068.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 52|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211263.pdf}}. '''חוק קודם:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ב, 214|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210707.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 42|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211068.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 30|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211270.pdf}}, {{ח:תיבה|52|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211263.pdf}}, {{ח:תיבה|104|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211252.pdf}}, {{ח:תיבה|113|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211242.pdf}}, {{ח:תיבה|113|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211243.pdf}}, {{ח:תיבה|114|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211244.pdf}}, {{ח:תיבה|386|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_ec_317844.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 104|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211462.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 52|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211593.pdf}}, {{ח:תיבה|258|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300164.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 48|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300283.pdf}}. '''חוק חדש:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשס״א, 158|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300337.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 346|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301536.pdf}}, {{ח:תיבה|554|תיקון מס׳ 41 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303800.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 188|תיקון מס׳ 3 והוראת שעה לכנסת ה־20|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_307130.pdf}}, {{ח:תיבה|249|תיקון מס׳ 42 והוראת שעה לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313649.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 112|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_462392.pdf}}, {{ח:תיבה|636|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_499367.pdf}}, {{ח:תיבה|900|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_504222.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 34|תיקון מס׳ 8 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_570150.pdf}}, {{ח:תיבה|70|תיקון מס׳ 49 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_573903.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 382|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_605364.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 4|תיקון מס׳ 11|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_1443312.pdf}}, {{ח:תיבה|72|תיקון מס׳ 12|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_2117656.pdf}}; {{ח:תיבה|בג״ץ 2412/23|התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הכנסת|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}HebrewVerdicts/23/120/024/M24&amp;fileName{{=}}23024120_M24.pdf&amp;type{{=}}4}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 634|תיקון מס׳ 13|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6802943.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|המהות}} {{ח:ת}} הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. {{ח:סעיף|2|מקום המושב}} {{ח:ת}} מקום מושבה של הממשלה הוא ירושלים. {{ח:סעיף|3|אמון הכנסת בממשלה}} {{ח:ת}} הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. {{ח:סעיף|4|אחריות}} {{ח:ת}} הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר. {{ח:סעיף|5|הרכב הממשלה|תיקון: תשע״ד, תשע״ה, תש״ף, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים. {{ח:תת|(ב)}} ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת. {{ח:תת|(ג)}} שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק או שר נוסף במשרד כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 24א|בסעיף 24א}}. {{ח:תת|(ד)}} אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה. {{ח:תת|(ה)}} שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה. {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|6|כשירותם של השרים|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. {{ח:תת|(ב)}} לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק־יסוד: הכנסת}}, אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ג)|(1)}} לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון. {{ח:תתת|(2)}} יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. {{ח:תת|(ד)}} לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. {{ח:תת|(ה)}} חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, ”פרישה מסיעה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 6א|בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:תת|(ו)}} לעניין סעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מאסר בפועל“ – לרבות מאסר על־תנאי שהופעל; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירה“ – כל אחת מהעבירות שעליהן נידון לעונש של מאסר בפועל. {{ח:סעיף|7|הטלת התפקיד להרכיב ממשלה}} {{ח:תת|(א)}} משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה – בתוך 14 ימים מיום הפטירה. {{ח:תת|(ב)}} נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה. {{ח:תת|(ג)}} סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28}} או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29(ב)}}, ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים. {{ח:סעיף|8|התקופה להרכבת ממשלה}} {{ח:ת}} לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. {{ח:סעיף|9|הטלת התפקיד מחדש}} {{ח:תת|(א)}} עברה התקופה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, והכל בתוך שלושה ימים מיום שעברה התקופה או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ב)}} לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת. {{ח:תת|(ג)}} לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים. {{ח:סעיף|10|הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת}} {{ח:תת|(א)}} הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)}}, שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|אותו סעיף}} וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ג)}}, או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. {{ח:תת|(ג)}} לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים. {{ח:סעיף|11|בחירות מוקדמות באין ממשלה}} {{ח:תת|(א)}} לא הוגשה בקשה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10(א)}}, או לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתקופה הנתונה לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ג)}}, או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. {{ח:תת|(ב)}} הודיע הנשיא כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(א)}} הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג׳ האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:סעיף|12|הפסקת הליכים להרכבת ממשלה}} {{ח:ת}} נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה. {{ח:סעיף|13|כינון הממשלה|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} הטיל נשיא המדינה על חבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה, יודיע על כך ליושב ראש הכנסת ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת. {{ח:תת|(ב)}} הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)}} חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה. {{ח:תת|(ד)}} משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים או תחומי הפעילות בין השרים, ותבקש הבעת אמון; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. {{ח:סעיף|13א||תיקון: תש״ף, תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|14|הצהרת אמונים}} {{ח:ת}} משהביעה הכנסת אמון בממשלה, או סמוך ככל האפשר לאחר מכן, יצהיר ראש הממשלה בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: {{ח:תת}} ”אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת“; {{ח:ת}} וכל אחד מן השרים האחרים יצהיר הצהרת אמונים זו: {{ח:תת}} ”אני (השם) מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת“. {{ח:סעיף|15|צירוף שר|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} הממשלה רשאית, על פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה; החליטה הממשלה לצרף שר, תודיע על כך ועל תפקידו או על תחומי הפעילות שבאחריותו של השר הנוסף לכנסת; עם אישור ההודעה על ידי הכנסת ייכנס השר הנוסף לכהונתו וסמוך ככל האפשר לאישור יצהיר את הצהרת האמונים. {{ח:סעיף|16|מילוי מקומו של ראש הממשלה|תיקון: תשפ״ג־2, בג״ץ 2412/23}} {{ח:תת|(א)}} נעדר ראש הממשלה מן הארץ יזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה וינהל אותן. {{ח:תת|(ב)}} נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו. {{ח:תת|(ב1)|(1)}} נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ותיקבע באחד משני אלה בלבד: {{ח:תתתת|(א)|(1)}} אם ראש הממשלה הודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית וועדת הכנסת אישרה את הודעתו ברוב של שני שלישים מחבריה; {{ח:תתתתת|(2)}} הודיע ראש הממשלה כאמור בפסקת משנה (1), רשאי הוא להודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת על משך הנבצרות באותה הודעה או בהודעה נפרדת; {{ח:תתתתת|(3)}} יושב ראש הכנסת יודיע לכנסת על הודעות ראש הממשלה לפי פסקאות משנה (1) ו־(2); {{ח:תתתת|(ב)|(1)}} אם הממשלה החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית; ראש הממשלה יכנס את הממשלה לעניין זה לבקשת שלוש חמישיות מחברי הממשלה בתוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה או במועד מאוחר יותר אם התבקש בבקשה לעשות כן; לא כונסה ישיבת הממשלה במועד כאמור, יכנס מזכיר הממשלה את הממשלה באופן מיידי וממלא מקום ראש הממשלה ינהל את הישיבה, וסעיף קטן (ג) יחול בשינויים המחויבים; {{ח:תתתתת|(2)}} החליטה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו כאמור בפסקה {{ח:הערה|[צ״ל: בפסקת משנה]}} (1), תעמוד ההחלטה בתוקפה שלושה ימים ותובא לאישור ועדת הכנסת; ועדת הכנסת תאשר את החלטת הממשלה ברוב של שני שלישים מחבריה, ואם החלטת הממשלה ניתנה מטעמי בריאות, תהיה החלטת ועדת הכנסת גם על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה על פי כללים שקבעה ועדת הכנסת; אישרה ועדת הכנסת את החלטת הממשלה, רשאית היא לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר משבעה ימים מיום החלטת הוועדה; {{ח:תתתתת|(3)}} לא הגיש ראש הממשלה חוות דעת רפואית בהתאם לכללים שקבעה ועדת הכנסת, יראו אותו כאילו הודיע על נבצרותו לפי פסקת משנה (א); הנבצרות לפי פסקה זו לא תימשך יותר משבעה ימים; {{ח:תתתתת|(4)}} הארכת הנבצרות מעבר לאמור בפסקאות {{ח:הערה|משנה}} (2) או (3) טעונה את החלטת הכנסת, על פי הצעת ועדת הכנסת, שהתקבלה ברוב של שמונים חברי הכנסת; הכנסת תהיה רשאית לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר מ־21 ימים בכל פעם, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על האמור בסעיף קטן (ב). {{ח:תתת|(2)}} ועדת הכנסת רשאית לקבוע את סיום הנבצרות של ראש הממשלה שנקבעה לפי פסקה (1)(ב)(2) או (4) בהחלטה של רוב חברי הוועדה, ואם נקבעה הנבצרות מטעמי בריאות – על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה לפי כללים שקבעה הוועדה; יושב ראש ועדת הכנסת יודיע לכנסת על החלטת הוועדה. {{ח:תתת|(3)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 31|סעיף 31 לחוק־יסוד: הכנסת}} או לפיו לא יחולו על המועדים הקבועים בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)}} לא היה ממלא מקום לראש הממשלה או שנבצר מממלא מקום ראש הממשלה למלא את תפקידיו לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב), תקבע הממשלה שר אחר, שהוא חבר הכנסת, למלא תפקידים אלה. {{ח:סעיף|17|חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה}} {{ח:תת|(א)}} לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:תת|(ב)}} לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:תת|(ג)}} כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שיישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון. {{ח:סעיף|18|הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה}} {{ח:תת|(א)}} הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת. {{ח:תת|(ג)}} ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניהן. {{ח:תת|(ד)}} לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. {{ח:תת|(ה)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42א|סעיפים 42א}} {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ב|ו־42ב לחוק־יסוד: הכנסת}} לא יחולו על ראש הממשלה. {{ח:סעיף|19|התפטרות ראש הממשלה}} {{ח:ת}} ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה. {{ח:סעיף|20|ראש הממשלה שנפטר או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד}} {{ח:תת|(א)}} נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו. {{ח:תת|(ב)}} נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה־101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו. {{ח:סעיף|21|ראש הממשלה או ממלא מקומו שחדלו להיות חברי הכנסת}} {{ח:תת|(א)}} ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה. {{ח:סעיף|22|הפסקת כהונתו של שר|תיקון: תשע״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} שר, למעט ראש הממשלה, רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה; כהונתו בממשלה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לראש הממשלה, זולת אם חזר בו השר מהתפטרותו קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ב)}} ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ג)}} כהונתו של שר בממשלה נפסקת עם בחירתו או התמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מהיות מועמדים לכנסת. {{ח:סעיף|23|הפסקת כהונת שר מחמת עבירה}} {{ח:תת|(א)}} כתב אישום נגד שר, למעט בעבירות שייקבעו בחוק, יוגש ויתברר בבית משפט מחוזי; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל השר לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין. {{ח:תת|(ג)}} סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה. {{ח:סעיף|24|מילוי מקומו של שר|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו; ממלא המקום ימלא את תפקידיו של השר, כולם או מקצתם, הכל כפי שתקבע הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} חדל שר לכהן או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה. {{ח:תת|(ג)}} תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (ב) לא תעלה על שלושה חודשים. {{ח:סעיף|24א|שר נוסף במשרד|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} במשרד שממונה עליו שר יכול שיתמנה שר נוסף, שיהיה אחראי, בכפוף לשר הממונה על המשרד, לתחומים מסוימים בתחומי הפעילות של המשרד. {{ח:סעיף|25|סגני שרים|תיקון: תשע״ד, תשע״ה, תשע״ה־2, תש״ף, תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} שר הממונה על משרד רשאי, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד, אולם ראש הממשלה רשאי למנות כאמור שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה; סגן שר ייכנס לתפקידו משהודיעה הממשלה בכנסת על מינויו; לסגן שר שמונה על ידי ראש הממשלה ייקרא ”סגן שר במשרד ראש הממשלה“. {{ח:תת|(א1)}} סמוך ככל האפשר למינויו, יצהיר סגן השר לפני הכנסת הצהרת אמונים זו: {{ח:תתת}} ”אני (השם) מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר, ולקיים את החלטות הכנסת.“ {{ח:תת|(ב)}} סגן שר יפעל בכנסת ובמשרד שנתמנה לו, בשם השר שמינה אותו ובמסגרת הענינים שמסר לו. {{ח:תת|(ג)}} חבר הכנסת שפרש מסיעתו לא יתמנה לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, ”פרישה מסיעה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 6א|בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|26|פקיעת כהונתו של סגן שר|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2}} {{ח:ת}} כהונתו של סגן שר נפסקת בכל אחת מאלה: {{ח:תת|(1)}} סגן השר התפטר בהגשת כתב התפטרות לשר שמינה אותו; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לשר שמינה אותו, זולת אם חזר בו סגן השר קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(2)}} השר שמינה אותו חדל להיות שר או להיות ממונה על אותו משרד; {{ח:תת|(3)}} ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה את סגן השר החליטו להפסיק את כהונתו; ואולם ראש הממשלה לא יעביר סגן שר מכהונתו אלא לאחר שהודיע על כוונתו לעשות כן לממשלה ולשר שמינה את סגן השר; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מהכהונה נמסר לידיו כאמור, זולת אם חזרו בהם ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו, לפי העניין, קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(4)}} כוננה ממשלה חדשה; {{ח:תת|(5)}} סגן השר חדל להיות חבר הכנסת, זולת אם חברותו בכנסת נפסקה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|27|הפסקת כהונת סגן שר מחמת עבירה}} {{ח:ת}} בית המשפט שהרשיע סגן שר בעבירה יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של סגן השר ביום מתן פסק הדין. {{ח:סעיף|28|הבעת אי־<wbr>אמון בממשלה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} הכנסת רשאית להביע אי־אמון בממשלה. {{ח:תת|(ב)}} הבעת אי־אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(ד)}}; הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. {{ח:תת|(ג)}} פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי־אמון בממשלה והדיון בה ייקבעו בחוק או {{ח:חיצוני|תקנון הכנסת|בתקנון הכנסת}}; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה. {{ח:סעיף|29|סמכות לפזר את הכנסת|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות; הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו, אלא אם כן הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב), ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו. {{ח:תת|(ב)}} בתוך 21 ימים מיום פרסום הצו, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל על חבר כנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, ושאינו ראש הממשלה, להרכיב ממשלה. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה לנשיא המדינה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), יודיע על כך הנשיא ליושב ראש הכנסת; הנשיא יטיל, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. {{ח:תת|(ד)}} לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. {{ח:תת|(ה)}} לא הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), או עברה התקופה כאמור בסעיף קטן (ד), וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. {{ח:תת|(ו)}} הודיע נשיא המדינה כאמור בסעיף קטן (ה) או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכבת ממשלה לפי סעיף זה הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג׳ האחרון שלפני תום 90 הימים מיום כניסת הצו לתוקף או מיום סיום התקופה להרכבת ממשלה או מיום ההודעה לנשיא או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ז)}} ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה – {{ח:תתת|(1)}} מתחילת כהונתה של כנסת חדשה עד כינון הממשלה החדשה; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} לאחר התפטרות ראש הממשלה, או מיום מתן פסק דין שבו נקבע כי עבר עבירה שיש עימה משום קלון עד יום החלטת הכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18(א)}}. {{ח:תת|(ח)}} שר הממלא את מקומו של ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכות הנתונה לראש הממשלה לפי סעיף זה. {{ח:סעיף|30|רציפות הממשלה|תיקון: תשע״ד, תש״ף־2}} {{ח:תת|(א)}} עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 19|19}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}} {{ח:פנימי|סעיף 21|או 21}} או עם הגשת בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29(ב)}}, יפתח נשיא המדינה בהליכים להרכבת ממשלה חדשה כאמור בחוק־יסוד זה. {{ח:תת|(ב)}} עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 19|19}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}} {{ח:פנימי|סעיף 29|או 29}} תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה. {{ח:תת|(ג)}} ראש הממשלה שהתפטר ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה; נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה. {{ח:תת|(ד)}} ממשלה המכהנת לפי סעיף קטן (ב), רשאית למנות חבר הכנסת להיות שר בתפקידו של שר שחדל לכהן; מינויו של שר לפי סעיף קטן זה אינו טעון אישור הכנסת; בסעיף קטן זה, ”חבר הכנסת“ – לרבות שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|30א|הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיפים 7 עד 11}}, {{ח:פנימי|סעיף 13|13}} {{ח:פנימי|סעיף 29|ו־29}}, שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}, ניתן להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, לבקש להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה או להציע אותו כמועמד להיות ראש הממשלה, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם היותו לראש הממשלה תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג)(2) לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|30ב|ממלא מקום ראש הממשלה, ראש הממשלה בפועל או ראש הממשלה החלופי שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2, תשפ״ה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 16|16(ג)}}, {{ח:פנימי|סעיף 30|30(ג)}}, {{ח:פנימי|סעיף 43א|ו־43א}}, ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}} לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור}}. {{ח:סעיף|30ב|ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2, תשפ״ה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 16|16(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 30|ו־30(ג)}}, ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}} לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור}}. {{ח:סעיף|31|תפקוד הממשלה|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, למעט תפקיד ראש הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. {{ח:תת|(ג)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לאחד משרדים, לחלקם, לבטלם ולהקים משרדים חדשים. {{ח:תת|(ג1)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להחליט כי שר ישמש כשר נוסף במשרד ולקבוע תחומים מסוימים מתחומי הפעילות של המשרד שאותו שר יהיה אחראי להם, בכפוף לשר הממונה על המשרד, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 24א|סעיף 24א}}. {{ח:תת|(ג2)}} הממשלה רשאית, במשרד שמכהן בו שר נוסף, להעביר תחומי פעילות בינו ובין השר הממונה. {{ח:תת|(ד)}} הממשלה רשאית להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד. {{ח:תת|(ה)}} הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לענינים מסויימים; מונתה ועדה, רשאית הממשלה לפעול באמצעותה. {{ח:תת|(ו)}} הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לענין מסויים. {{ח:סעיף|32|הסמכויות השיוריות של הממשלה}} {{ח:ת}} הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת. {{ח:סעיף|33|אצילת סמכויות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} סמכות הנתונה על פי דין לממשלה רשאית הממשלה לאצול לאחד השרים; סעיף זה לא יחול על סמכויות הממשלה לפי חוק־יסוד זה, למעט סמכויות לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}}. {{ח:תת|(ב)}} סמכות הנתונה לאחד השרים על פי חוק או שהועברה לו על פי {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31(ב)}}, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור. {{ח:תת|(ג)}} סמכות שהממשלה אצלה לשר, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצלה, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור אם הסמיכה אותו הממשלה לכך. {{ח:תת|(ג1)}} כיהן ראש הממשלה כשר הממונה על משרד, רשאי הוא לאצול את סמכותו, בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), גם לסגן שר באותו משרד. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, סמכות הנתונה לממשלה או לשר, לרבות חובה המוטלת עליהם. {{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק המקנה את הסמכות או המטיל את החובה. {{ח:סעיף|34|נטילת סמכויות}} {{ח:ת}} שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד המדינה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק; השר רשאי לעשות כאמור לענין מסויים או לתקופה מסויימת. {{ח:סעיף|35|סודיות}} {{ח:תת|(א)}} הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בענינים אלה הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור: {{ח:תתת|(1)}} ביטחון המדינה; {{ח:תתת|(2)}} יחסי חוץ של המדינה; {{ח:תתת|(3)}} סוג ענינים אחר שהממשלה ראתה את סודיותו כחיונית למדינה, והכריזה עליו בצו, לענין סעיף זה; {{ח:תתת|(4)}} ענין שהממשלה החליטה לשמרו בסוד, ובלבד שגילויו ופרסומו של ענין כאמור אינו אסור אלא על מי שידע על ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דברים שהממשלה או ראש הממשלה, או מי שהממשלה או ראש הממשלה הסמיכוהו לכך, התירו את פרסומם, או על דברים שפרסומם נדרש על פי דין. {{ח:סעיף|36|משכורת וגימלאות}} {{ח:ת}} משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה, או לשאיריהם לאחר מותם, ייקבעו בחוק, או בהחלטה של הכנסת או של ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך. {{ח:ת}} {{ח:הערה|הכנסת החליטה להסמיך את ועדת הכספים לקבוע את משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה או לשאיריהם לאחר מותם ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-5174.pdf|י״פ תשס״ג, 2082}}).}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|החלטת שכר שרים וסגני שרים|החלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ״ב–1982}}.}} {{ח:סעיף|37|תקנות}} {{ח:תת|(א)}} שר הממונה על ביצועו של חוק מוסמך להתקין תקנות לביצועו. {{ח:תת|(ב)}} חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בענין שנקבע בהסמכה. {{ח:סעיף|38|הכרזת מצב חירום}} {{ח:תת|(א)}} ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. {{ח:תת|(ב)}} תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור. {{ח:תת|(ג)}} ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות הענין יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ד)}} הכרזות הכנסת או הממשלה על מצב חירום יפורסמו ברשומות; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. {{ח:תת|(ה)}} הכנסת רשאית, בכל עת, לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|39|התקנת תקנות שעת חירום}} {{ח:תת|(א)}} במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן. {{ח:תת|(ב)}} ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. {{ח:תת|(ג)}} תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. {{ח:תת|(ד)}} אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. {{ח:תת|(ה)}} לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. {{ח:תת|(ו)}} תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת. {{ח:תת|(ז)}} תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. {{ח:תת|(ח)}} חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ־60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן. {{ח:סעיף|40|הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית|תיקון: תשע״ח־2, תשע״ח־3}} {{ח:תת|(א)}} המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) {{ח:פנימי|סעיף 33|ובסעיף 33(א)}}, הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי מהפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם. {{ח:תת|(א2)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ב)}} אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור. {{ח:תת|(ג)}} הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1), תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי. {{ח:סעיף|41|אי תחולה של תקנות שעת חירום}} {{ח:ת}} על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק־יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. {{ח:סעיף|42|הממשלה וועדות הכנסת|תיקון: תשע״ה־2}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה תמסור לכנסת ולועדותיה מידע על פי דרישתן ותסייע להן במילוי תפקידן; הוראות מיוחדות ייקבעו בחוק לחיסוי מידע כשהדבר נחוץ להגנה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ או קשרי מסחר בינלאומיים שלה, או להגנה על זכות או חסיון שבדין. {{ח:תת|(ב)}} הכנסת רשאית, לפי דרישה של לפחות ארבעים מחבריה, לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו; דרישה כאמור יכול שתוגש לא יותר מאחת לחודש. {{ח:תת|(ג)}} הכנסת, וכל ועדה מועדותיה במסגרת מילוי תפקידיה, רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן, ורשאיות לחייב סגן שר, באמצעות השר שמינה אותו או בידיעתו, להופיע לפניהן. {{ח:תת|(ד)}} ועדה מועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה, באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד המדינה או כל מי שייקבע בחוק, להתייצב בפניה. {{ח:תת|(ה)}} שר רשאי להשמיע את דברו לפני הכנסת וועדותיה. {{ח:תת|(ו)}} פרטים לענין ביצוע סעיף זה יכול שייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת. {{ח:סעיף|43|שינוי מועד בחירות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} נקבע מועד בחירות לכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיפים 11}} {{ח:פנימי|סעיף 29|ו־29}}, רשאית הכנסת, בהחלטה שתתקבל ברוב חבריה, בתוך חמישה ימים מיום היווצרות העילה לקיום הבחירות, לקבוע כי בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זכרון, יידחו הבחירות למועד שתקבע ושאינו מאוחר מ־100 ימים ממועד היווצרות העילה. {{ח:סעיף|43א||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43א1||תיקון: תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ב||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ג||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ד||תיקון: תש״ף, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ה||תיקון: תש״ף, תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ו||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ז||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ז1||תיקון: תש״ף}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקע).}} {{ח:סעיף|43ח||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|44|יציבות החוק}} {{ח:תת|(א)}} אין לשנות חוק־יסוד זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש לפי סעיף קטן זה יהא דרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה ובקריאה השלישית; לענין סעיף זה, ”שינוי“ – בין מפורש ובין משתמע. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיפים 45}} {{ח:פנימי|סעיף 46|ו־46}}. {{ח:סעיף|45|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת|בחוק־יסוד: הכנסת}}.}} {{ח:סעיף|46|ביטול חוק־<wbr>יסוד: הממשלה}} {{ח:ת}} חוק־יסוד: הממשלה {{ח:הערה|(ס״ח תשנ״ב, 214)}} – בטל. {{ח:סעיף|47|תחילה ותחולה}} {{ח:תת|(א)}} הוראות חוק־יסוד זה יחולו על הבחירות ועל כינון הממשלה, החל בבחירות לכנסת השש עשרה. {{ח:תת|(ב)}} בכפוף להוראות סעיף קטן (א), תהא תחילתו של חוק־יסוד זה ביום שתיכון הממשלה כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} על אף הוראת סעיף קטן (ב), תחילתו של {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44}} ביום פרסומו של חוק־יסוד זה. {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום י״ב באדר התשס״א (7 במרס 2001).}} * '''אריאל שרון'''<br>ראש הממשלה * '''משה קצב'''<br>נשיא המדינה * '''אברהם בורג'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} {{חוקי יסוד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=חוק יסוד: הממשלה}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 953sa8j7zyue31mo3pkeys0tucncy8a 3102410 3102385 2026-11-11T17:00:08Z OpenLawBot 8112 [3102408] 3102410 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק־יסוד: הממשלה}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:מאגר|2000040}} '''חוק קודם:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשכ״ח, 226|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_208437.pdf}}, {{ח:תיבה|232|חוק הממשלה (הוראות מעבר)|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_210197.pdf}}, {{ח:תיבה|XII|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/6/law/6_lsr_ec_517770.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ג, 236|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_208438.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ם, 6|תיקון מס׳ 2|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_208439.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 280|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_208440.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ד, 220|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210238.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 86|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210831.pdf}}, {{ח:תיבה|90|תיקון מס׳ 12 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210826.pdf}}, {{ח:תיבה|190|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210819.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 42|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211068.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 52|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211263.pdf}}. '''חוק קודם:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשנ״ב, 214|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210707.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ה, 42|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211068.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 30|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211270.pdf}}, {{ח:תיבה|52|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211263.pdf}}, {{ח:תיבה|104|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211252.pdf}}, {{ח:תיבה|113|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211242.pdf}}, {{ח:תיבה|113|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211243.pdf}}, {{ח:תיבה|114|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211244.pdf}}, {{ח:תיבה|386|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_ec_317844.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ח, 104|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211462.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ט, 52|תיקון מס׳ 8|https://fs.knesset.gov.il/14/law/14_lsr_211593.pdf}}, {{ח:תיבה|258|תיקון מס׳ 9|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300164.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״א, 48|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300283.pdf}}. '''חוק חדש:''' {{ח:תיבה|ס״ח תשס״א, 158|חוק־יסוד: הממשלה|https://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300337.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 346|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_301536.pdf}}, {{ח:תיבה|554|תיקון מס׳ 41 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303800.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 188|תיקון מס׳ 3 והוראת שעה לכנסת ה־20|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_307130.pdf}}, {{ח:תיבה|249|תיקון מס׳ 42 והוראת שעה לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313649.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 112|תיקון מס׳ 5|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_462392.pdf}}, {{ח:תיבה|636|תיקון מס׳ 6|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_499367.pdf}}, {{ח:תיבה|900|תיקון מס׳ 7|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_504222.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 34|תיקון מס׳ 8 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_570150.pdf}}, {{ח:תיבה|70|תיקון מס׳ 49 לחוק־יסוד: הכנסת|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_573903.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 382|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_605364.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 4|תיקון מס׳ 11|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_1443312.pdf}}, {{ח:תיבה|72|תיקון מס׳ 12|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_2117656.pdf}}; {{ח:תיבה|בג״ץ 2412/23|התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הכנסת|https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path{{=}}HebrewVerdicts/23/120/024/M24&amp;fileName{{=}}23024120_M24.pdf&amp;type{{=}}4}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 634|תיקון מס׳ 13|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6802943.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:סעיף|1|המהות}} {{ח:ת}} הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. {{ח:סעיף|2|מקום המושב}} {{ח:ת}} מקום מושבה של הממשלה הוא ירושלים. {{ח:סעיף|3|אמון הכנסת בממשלה}} {{ח:ת}} הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. {{ח:סעיף|4|אחריות}} {{ח:ת}} הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר. {{ח:סעיף|5|הרכב הממשלה|תיקון: תשע״ד, תשע״ה, תש״ף, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים. {{ח:תת|(ב)}} ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת. {{ח:תת|(ג)}} שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק או שר נוסף במשרד כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 24א|בסעיף 24א}}. {{ח:תת|(ד)}} אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא מקום ראש הממשלה. {{ח:תת|(ה)}} שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה. {{ח:תת|(ו)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|6|כשירותם של השרים|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. {{ח:תת|(ב)}} לא יתמנה לשר מי שמכהן במשרה או בתפקיד המפורטים {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 7|בסעיף 7 לחוק־יסוד: הכנסת}}, אלא אם כן חדל לכהן באותה משרה או באותו תפקיד עובר למינויו או במועד מוקדם יותר, כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ג)|(1)}} לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר בפועל וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות הענין, משום קלון. {{ח:תתת|(2)}} יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יקבע כאמור בפסקה (1), אם קבע בית המשפט, לפי דין, כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון. {{ח:תת|(ד)}} לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אם דיני המדינה שהוא אזרח שלה מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. {{ח:תת|(ה)}} חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, ”פרישה מסיעה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 6א|בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:תת|(ו)}} לעניין סעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מאסר בפועל“ – לרבות מאסר על־תנאי שהופעל; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירה“ – כל אחת מהעבירות שעליהן נידון לעונש של מאסר בפועל. {{ח:סעיף|7|הטלת התפקיד להרכיב ממשלה}} {{ח:תת|(א)}} משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה – בתוך 14 ימים מיום הפטירה. {{ח:תת|(ב)}} נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה. {{ח:תת|(ג)}} סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 28|סעיף 28}} או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29(ב)}}, ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים. {{ח:סעיף|8|התקופה להרכבת ממשלה}} {{ח:ת}} לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}} נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. {{ח:סעיף|9|הטלת התפקיד מחדש}} {{ח:תת|(א)}} עברה התקופה לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, והכל בתוך שלושה ימים מיום שעברה התקופה או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ב)}} לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת. {{ח:תת|(ג)}} לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים. {{ח:סעיף|10|הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת}} {{ח:תת|(א)}} הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(א)}}, שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|אותו סעיף}} וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ג)}}, או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ב)}} הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. {{ח:תת|(ג)}} לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים. {{ח:סעיף|11|בחירות מוקדמות באין ממשלה}} {{ח:תת|(א)}} לא הוגשה בקשה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10(א)}}, או לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתקופה הנתונה לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(ג)}}, או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. {{ח:תת|(ב)}} הודיע הנשיא כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10(א)}} הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג׳ האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:סעיף|12|הפסקת הליכים להרכבת ממשלה}} {{ח:ת}} נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה. {{ח:סעיף|13|כינון הממשלה|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} הטיל נשיא המדינה על חבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה, יודיע על כך ליושב ראש הכנסת ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת. {{ח:תת|(ב)}} הרכיב חבר הכנסת ממשלה, יודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, ויושב ראש הכנסת יודיע על כך לכנסת ויקבע ישיבה, לצורך כינון הממשלה, בתוך שבעה ימים מיום ההודעה לכנסת לפי סעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)}} חבר הכנסת שהרכיב ממשלה יעמוד בראשה. {{ח:תת|(ד)}} משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים או תחומי הפעילות בין השרים, ותבקש הבעת אמון; הממשלה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. {{ח:סעיף|13א||תיקון: תש״ף, תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|14|הצהרת אמונים}} {{ח:ת}} משהביעה הכנסת אמון בממשלה, או סמוך ככל האפשר לאחר מכן, יצהיר ראש הממשלה בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: {{ח:תת}} ”אני (השם) מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת“; {{ח:ת}} וכל אחד מן השרים האחרים יצהיר הצהרת אמונים זו: {{ח:תת}} ”אני (השם) מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת“. {{ח:סעיף|15|צירוף שר|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} הממשלה רשאית, על פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה; החליטה הממשלה לצרף שר, תודיע על כך ועל תפקידו או על תחומי הפעילות שבאחריותו של השר הנוסף לכנסת; עם אישור ההודעה על ידי הכנסת ייכנס השר הנוסף לכהונתו וסמוך ככל האפשר לאישור יצהיר את הצהרת האמונים. {{ח:סעיף|16|מילוי מקומו של ראש הממשלה|תיקון: תשפ״ג־2, בג״ץ 2412/23}} {{ח:תת|(א)}} נעדר ראש הממשלה מן הארץ יזמן ממלא מקומו את ישיבות הממשלה וינהל אותן. {{ח:תת|(ב)}} נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה; חלפו 100 ימים רצופים שבהם כיהן ממלא מקום ראש הממשלה במקום ראש הממשלה והוא לא חזר למלא את תפקידו, יראוהו כמי שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו. {{ח:תת|(ב1)|(1)}} נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ותיקבע באחד משני אלה בלבד: {{ח:תתתת|(א)|(1)}} אם ראש הממשלה הודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית וועדת הכנסת אישרה את הודעתו ברוב של שני שלישים מחבריה; {{ח:תתתתת|(2)}} הודיע ראש הממשלה כאמור בפסקת משנה (1), רשאי הוא להודיע לממשלה וליושב ראש הכנסת על משך הנבצרות באותה הודעה או בהודעה נפרדת; {{ח:תתתתת|(3)}} יושב ראש הכנסת יודיע לכנסת על הודעות ראש הממשלה לפי פסקאות משנה (1) ו־(2); {{ח:תתתת|(ב)|(1)}} אם הממשלה החליטה, ברוב של שלושה רבעים מחבריה, כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו בשל אי־מסוגלות פיזית או נפשית; ראש הממשלה יכנס את הממשלה לעניין זה לבקשת שלוש חמישיות מחברי הממשלה בתוך שלושה ימים ממועד הגשת הבקשה או במועד מאוחר יותר אם התבקש בבקשה לעשות כן; לא כונסה ישיבת הממשלה במועד כאמור, יכנס מזכיר הממשלה את הממשלה באופן מיידי וממלא מקום ראש הממשלה ינהל את הישיבה, וסעיף קטן (ג) יחול בשינויים המחויבים; {{ח:תתתתת|(2)}} החליטה הממשלה כי נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו כאמור בפסקה {{ח:הערה|[צ״ל: בפסקת משנה]}} (1), תעמוד ההחלטה בתוקפה שלושה ימים ותובא לאישור ועדת הכנסת; ועדת הכנסת תאשר את החלטת הממשלה ברוב של שני שלישים מחבריה, ואם החלטת הממשלה ניתנה מטעמי בריאות, תהיה החלטת ועדת הכנסת גם על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה על פי כללים שקבעה ועדת הכנסת; אישרה ועדת הכנסת את החלטת הממשלה, רשאית היא לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר משבעה ימים מיום החלטת הוועדה; {{ח:תתתתת|(3)}} לא הגיש ראש הממשלה חוות דעת רפואית בהתאם לכללים שקבעה ועדת הכנסת, יראו אותו כאילו הודיע על נבצרותו לפי פסקת משנה (א); הנבצרות לפי פסקה זו לא תימשך יותר משבעה ימים; {{ח:תתתתת|(4)}} הארכת הנבצרות מעבר לאמור בפסקאות {{ח:הערה|משנה}} (2) או (3) טעונה את החלטת הכנסת, על פי הצעת ועדת הכנסת, שהתקבלה ברוב של שמונים חברי הכנסת; הכנסת תהיה רשאית לקבוע שהנבצרות לא תימשך יותר מ־21 ימים בכל פעם, ובלבד שסך התקופות לא יעלה על האמור בסעיף קטן (ב). {{ח:תתת|(2)}} ועדת הכנסת רשאית לקבוע את סיום הנבצרות של ראש הממשלה שנקבעה לפי פסקה (1)(ב)(2) או (4) בהחלטה של רוב חברי הוועדה, ואם נקבעה הנבצרות מטעמי בריאות – על יסוד חוות דעת רפואית שניתנה לפי כללים שקבעה הוועדה; יושב ראש ועדת הכנסת יודיע לכנסת על החלטת הוועדה. {{ח:תתת|(3)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 31|סעיף 31 לחוק־יסוד: הכנסת}} או לפיו לא יחולו על המועדים הקבועים בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ג)}} לא היה ממלא מקום לראש הממשלה או שנבצר מממלא מקום ראש הממשלה למלא את תפקידיו לפי סעיפים קטנים (א) ו־(ב), תקבע הממשלה שר אחר, שהוא חבר הכנסת, למלא תפקידים אלה. {{ח:סעיף|17|חקירת ראש הממשלה בתקופת כהונתו ואחריה, הגשת כתב אישום והרשעה}} {{ח:תת|(א)}} לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:תת|(ב)}} לא תיפתח חקירה פלילית נגד מי שכיהן כראש הממשלה, בשל חשד לביצוע עבירה שנעברה בעת כהונתו או בשנה לאחר שחדל לכהן, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. {{ח:תת|(ג)}} כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שיישב בהרכב של שלושה שופטים; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. {{ח:תת|(ד)}} בית המשפט שהרשיע את ראש הממשלה בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון. {{ח:סעיף|18|הפסקת כהונה של ראש הממשלה מחמת עבירה}} {{ח:תת|(א)}} הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עימה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין כאמור בסעיף קטן (א), תחליט ועדת הכנסת של הכנסת בדבר המלצתה לענין העברת ראש הממשלה מכהונתו ותביא את המלצתה בפני מליאת הכנסת; לא הביאה ועדת הכנסת את המלצתה בתוך המועד האמור, יעלה יושב ראש הכנסת את הענין לדיון במליאת הכנסת. {{ח:תת|(ג)}} ועדת הכנסת והכנסת לא יחליטו בדבר העברת ראש הממשלה מכהונתו אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניהן. {{ח:תת|(ד)}} לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן (א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי. {{ח:תת|(ה)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42א|סעיפים 42א}} {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ב|ו־42ב לחוק־יסוד: הכנסת}} לא יחולו על ראש הממשלה. {{ח:סעיף|19|התפטרות ראש הממשלה}} {{ח:ת}} ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה. {{ח:סעיף|20|ראש הממשלה שנפטר או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את התפקיד}} {{ח:תת|(א)}} נפטר ראש הממשלה, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו. {{ח:תת|(ב)}} נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה־101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו. {{ח:סעיף|21|ראש הממשלה או ממלא מקומו שחדלו להיות חברי הכנסת}} {{ח:תת|(א)}} ראש הממשלה שחדל להיות חבר הכנסת, רואים אותו כאילו התפטר מכהונתו ביום שנפסקה חברותו בכנסת; התפטרות ראש הממשלה – כהתפטרות הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} שר המכהן כממלא מקום ראש הממשלה, שחדל להיות חבר הכנסת, יחדל מלכהן בתפקידו כממלא מקום ראש הממשלה. {{ח:סעיף|22|הפסקת כהונתו של שר|תיקון: תשע״ד־2}} {{ח:תת|(א)}} שר, למעט ראש הממשלה, רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה; כהונתו בממשלה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לראש הממשלה, זולת אם חזר בו השר מהתפטרותו קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ב)}} ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(ג)}} כהונתו של שר בממשלה נפסקת עם בחירתו או התמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מהיות מועמדים לכנסת. {{ח:סעיף|23|הפסקת כהונת שר מחמת עבירה}} {{ח:תת|(א)}} כתב אישום נגד שר, למעט בעבירות שייקבעו בחוק, יוגש ויתברר בבית משפט מחוזי; הוראות בענין כתב אישום שהוגש בטרם החל השר לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק. {{ח:תת|(ב)}} בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין. {{ח:תת|(ג)}} סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה. {{ח:סעיף|24|מילוי מקומו של שר|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו; ממלא המקום ימלא את תפקידיו של השר, כולם או מקצתם, הכל כפי שתקבע הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} חדל שר לכהן או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה. {{ח:תת|(ג)}} תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (ב) לא תעלה על שלושה חודשים. {{ח:סעיף|24א|שר נוסף במשרד|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:ת}} במשרד שממונה עליו שר יכול שיתמנה שר נוסף, שיהיה אחראי, בכפוף לשר הממונה על המשרד, לתחומים מסוימים בתחומי הפעילות של המשרד. {{ח:סעיף|25|סגני שרים|תיקון: תשע״ד, תשע״ה, תשע״ה־2, תש״ף, תשפ״א}} {{ח:תת|(א)}} שר הממונה על משרד רשאי, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד, אולם ראש הממשלה רשאי למנות כאמור שני סגני שרים במשרד ראש הממשלה; סגן שר ייכנס לתפקידו משהודיעה הממשלה בכנסת על מינויו; לסגן שר שמונה על ידי ראש הממשלה ייקרא ”סגן שר במשרד ראש הממשלה“. {{ח:תת|(א1)}} סמוך ככל האפשר למינויו, יצהיר סגן השר לפני הכנסת הצהרת אמונים זו: {{ח:תתת}} ”אני (השם) מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר, ולקיים את החלטות הכנסת.“ {{ח:תת|(ב)}} סגן שר יפעל בכנסת ובמשרד שנתמנה לו, בשם השר שמינה אותו ובמסגרת הענינים שמסר לו. {{ח:תת|(ג)}} חבר הכנסת שפרש מסיעתו לא יתמנה לסגן שר בתקופת כהונתה של אותה כנסת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק; לענין סעיף קטן זה, ”פרישה מסיעה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 6א|בסעיף 6א לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:תת|(ד)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|26|פקיעת כהונתו של סגן שר|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2}} {{ח:ת}} כהונתו של סגן שר נפסקת בכל אחת מאלה: {{ח:תת|(1)}} סגן השר התפטר בהגשת כתב התפטרות לשר שמינה אותו; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לשר שמינה אותו, זולת אם חזר בו סגן השר קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(2)}} השר שמינה אותו חדל להיות שר או להיות ממונה על אותו משרד; {{ח:תת|(3)}} ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה את סגן השר החליטו להפסיק את כהונתו; ואולם ראש הממשלה לא יעביר סגן שר מכהונתו אלא לאחר שהודיע על כוונתו לעשות כן לממשלה ולשר שמינה את סגן השר; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מהכהונה נמסר לידיו כאמור, זולת אם חזרו בהם ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו, לפי העניין, קודם לכן; הסתיימה התקופה האמורה ביום מנוחה, יידחה סיומה ליום שלאחר מכן שאינו יום מנוחה, והכול כפי שייקבע בחוק. {{ח:תת|(4)}} כוננה ממשלה חדשה; {{ח:תת|(5)}} סגן השר חדל להיות חבר הכנסת, זולת אם חברותו בכנסת נפסקה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|27|הפסקת כהונת סגן שר מחמת עבירה}} {{ח:ת}} בית המשפט שהרשיע סגן שר בעבירה יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של סגן השר ביום מתן פסק הדין. {{ח:סעיף|28|הבעת אי־<wbr>אמון בממשלה|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} הכנסת רשאית להביע אי־אמון בממשלה. {{ח:תת|(ב)}} הבעת אי־אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(ד)}}; הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם. {{ח:תת|(ג)}} פרטים לעניין הגשת הצעה להביע אי־אמון בממשלה והדיון בה ייקבעו בחוק או {{ח:חיצוני|תקנון הכנסת|בתקנון הכנסת}}; הוגשה ההצעה בידי 61 חברי הכנסת, יתקיים הדיון בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משבוע מיום הגשתה. {{ח:סעיף|29|סמכות לפזר את הכנסת|תיקון: תשע״ד}} {{ח:תת|(א)}} נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות; הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו, אלא אם כן הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב), ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו. {{ח:תת|(ב)}} בתוך 21 ימים מיום פרסום הצו, רשאים רוב חברי הכנסת לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל על חבר כנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, ושאינו ראש הממשלה, להרכיב ממשלה. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה לנשיא המדינה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), יודיע על כך הנשיא ליושב ראש הכנסת; הנשיא יטיל, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה. {{ח:תת|(ד)}} לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים. {{ח:תת|(ה)}} לא הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (ב), או עברה התקופה כאמור בסעיף קטן (ד), וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת. {{ח:תת|(ו)}} הודיע נשיא המדינה כאמור בסעיף קטן (ה) או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכבת ממשלה לפי סעיף זה הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13(ד)}}, יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג׳ האחרון שלפני תום 90 הימים מיום כניסת הצו לתוקף או מיום סיום התקופה להרכבת ממשלה או מיום ההודעה לנשיא או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין. {{ח:תת|(ז)}} ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה – {{ח:תתת|(1)}} מתחילת כהונתה של כנסת חדשה עד כינון הממשלה החדשה; {{ח:תתת|(2)}} {{ח:הערה|(נמחקה);}} {{ח:תתת|(3)}} לאחר התפטרות ראש הממשלה, או מיום מתן פסק דין שבו נקבע כי עבר עבירה שיש עימה משום קלון עד יום החלטת הכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיף 18(א)}}. {{ח:תת|(ח)}} שר הממלא את מקומו של ראש הממשלה לא יהיה רשאי להשתמש בסמכות הנתונה לראש הממשלה לפי סעיף זה. {{ח:סעיף|30|רציפות הממשלה|תיקון: תשע״ד, תש״ף־2}} {{ח:תת|(א)}} עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 19|19}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}} {{ח:פנימי|סעיף 21|או 21}} או עם הגשת בקשה לפי {{ח:פנימי|סעיף 29|סעיף 29(ב)}}, יפתח נשיא המדינה בהליכים להרכבת ממשלה חדשה כאמור בחוק־יסוד זה. {{ח:תת|(ב)}} עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 18|בסעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 19|19}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}} {{ח:פנימי|סעיף 29|או 29}} תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה. {{ח:תת|(ג)}} ראש הממשלה שהתפטר ימשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה; נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה. {{ח:תת|(ד)}} ממשלה המכהנת לפי סעיף קטן (ב), רשאית למנות חבר הכנסת להיות שר בתפקידו של שר שחדל לכהן; מינויו של שר לפי סעיף קטן זה אינו טעון אישור הכנסת; בסעיף קטן זה, ”חבר הכנסת“ – לרבות שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|30א|הטלת התפקיד להרכיב ממשלה על שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 7|בסעיפים 7 עד 11}}, {{ח:פנימי|סעיף 13|13}} {{ח:פנימי|סעיף 29|ו־29}}, שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}}, ניתן להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, לבקש להטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה או להציע אותו כמועמד להיות ראש הממשלה, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם היותו לראש הממשלה תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג)(2) לחוק־יסוד: הכנסת}}. {{ח:סעיף|30ב|ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2, תשפ״ה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 16|16(ג)}} ו־{{ח:פנימי|סעיף 30|30(ג)}}, ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}} לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור}}. {{ח:סעיף|30ב|ממלא מקום ראש הממשלה או ראש הממשלה בפועל שהוא שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה|תיקון: תשע״ה־2, תש״ף־2, תשפ״ה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 16|16(ג)}} {{ח:פנימי|סעיף 30|ו־30(ג)}}, ניתן לבחור, בהתאם להוראות הסעיפים האמורים, שר שחברותו בכנסת נפסקה לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג לחוק־יסוד: הכנסת}} לממלא מקום ראש הממשלה או לראש הממשלה בפועל, או שר או סגן שר שחברותו בכנסת נפסקה כאמור לראש הממשלה החלופי, אף שאינו חבר הכנסת, אולם עם בחירתו כאמור תתחדש חברותו בכנסת בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת#סעיף 42ג|סעיף 42ג(ג) לחוק היסוד האמור}}. {{ח:סעיף|31|תפקוד הממשלה|תיקון: תשפ״ג}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, למעט תפקיד ראש הממשלה. {{ח:תת|(ב)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה על פי חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו על פי חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. {{ח:תת|(ג)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לאחד משרדים, לחלקם, לבטלם ולהקים משרדים חדשים. {{ח:תת|(ג1)}} הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להחליט כי שר ישמש כשר נוסף במשרד ולקבוע תחומים מסוימים מתחומי הפעילות של המשרד שאותו שר יהיה אחראי להם, בכפוף לשר הממונה על המשרד, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 24א|סעיף 24א}}. {{ח:תת|(ג2)}} הממשלה רשאית, במשרד שמכהן בו שר נוסף, להעביר תחומי פעילות בינו ובין השר הממונה. {{ח:תת|(ד)}} הממשלה רשאית להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד. {{ח:תת|(ה)}} הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לענינים מסויימים; מונתה ועדה, רשאית הממשלה לפעול באמצעותה. {{ח:תת|(ו)}} הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לענין מסויים. {{ח:סעיף|32|הסמכויות השיוריות של הממשלה}} {{ח:ת}} הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת. {{ח:סעיף|33|אצילת סמכויות|תיקון: תשע״ח}} {{ח:תת|(א)}} סמכות הנתונה על פי דין לממשלה רשאית הממשלה לאצול לאחד השרים; סעיף זה לא יחול על סמכויות הממשלה לפי חוק־יסוד זה, למעט סמכויות לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32}}. {{ח:תת|(ב)}} סמכות הנתונה לאחד השרים על פי חוק או שהועברה לו על פי {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31(ב)}}, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצול, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור. {{ח:תת|(ג)}} סמכות שהממשלה אצלה לשר, למעט סמכות להתקין תקנות, רשאי השר לאצלה, כולה, מקצתה או בסייגים, לעובד ציבור אם הסמיכה אותו הממשלה לכך. {{ח:תת|(ג1)}} כיהן ראש הממשלה כשר הממונה על משרד, רשאי הוא לאצול את סמכותו, בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), גם לסגן שר באותו משרד. {{ח:תת|(ד)}} בסעיף זה, סמכות הנתונה לממשלה או לשר, לרבות חובה המוטלת עליהם. {{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה יחולו אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק המקנה את הסמכות או המטיל את החובה. {{ח:סעיף|34|נטילת סמכויות}} {{ח:ת}} שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד המדינה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק; השר רשאי לעשות כאמור לענין מסויים או לתקופה מסויימת. {{ח:סעיף|35|סודיות}} {{ח:תת|(א)}} הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בענינים אלה הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור: {{ח:תתת|(1)}} ביטחון המדינה; {{ח:תתת|(2)}} יחסי חוץ של המדינה; {{ח:תתת|(3)}} סוג ענינים אחר שהממשלה ראתה את סודיותו כחיונית למדינה, והכריזה עליו בצו, לענין סעיף זה; {{ח:תתת|(4)}} ענין שהממשלה החליטה לשמרו בסוד, ובלבד שגילויו ופרסומו של ענין כאמור אינו אסור אלא על מי שידע על ההחלטה. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דברים שהממשלה או ראש הממשלה, או מי שהממשלה או ראש הממשלה הסמיכוהו לכך, התירו את פרסומם, או על דברים שפרסומם נדרש על פי דין. {{ח:סעיף|36|משכורת וגימלאות}} {{ח:ת}} משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה, או לשאיריהם לאחר מותם, ייקבעו בחוק, או בהחלטה של הכנסת או של ועדה מועדותיה שהכנסת הסמיכה לכך. {{ח:ת}} {{ח:הערה|הכנסת החליטה להסמיך את ועדת הכספים לקבוע את משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה או לשאיריהם לאחר מותם ({{ח:חיצוני|https://olaw.org.il/yalkut/yalkut-5174.pdf|י״פ תשס״ג, 2082}}).}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמה {{ח:חיצוני|החלטת שכר שרים וסגני שרים|החלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ״ב–1982}}.}} {{ח:סעיף|37|תקנות}} {{ח:תת|(א)}} שר הממונה על ביצועו של חוק מוסמך להתקין תקנות לביצועו. {{ח:תת|(ב)}} חוק יכול שיסמיך את ראש הממשלה או שר להתקין תקנות בענין שנקבע בהסמכה. {{ח:סעיף|38|הכרזת מצב חירום}} {{ח:תת|(א)}} ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. {{ח:תת|(ב)}} תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור. {{ח:תת|(ג)}} ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות הענין יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ד)}} הכרזות הכנסת או הממשלה על מצב חירום יפורסמו ברשומות; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. {{ח:תת|(ה)}} הכנסת רשאית, בכל עת, לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות. {{ח:סעיף|39|התקנת תקנות שעת חירום}} {{ח:תת|(א)}} במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן. {{ח:תת|(ב)}} ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. {{ח:תת|(ג)}} תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. {{ח:תת|(ד)}} אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. {{ח:תת|(ה)}} לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. {{ח:תת|(ו)}} תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת. {{ח:תת|(ז)}} תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן. {{ח:תת|(ח)}} חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ־60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן. {{ח:סעיף|40|הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית|תיקון: תשע״ח־2, תשע״ח־3}} {{ח:תת|(א)}} המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה. {{ח:תת|(א1)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) {{ח:פנימי|סעיף 33|ובסעיף 33(א)}}, הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי מהפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם. {{ח:תת|(א2)}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:תת|(ב)}} אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור. {{ח:תת|(ג)}} הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1), תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי. {{ח:סעיף|41|אי תחולה של תקנות שעת חירום}} {{ח:ת}} על אף האמור בכל דין, אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק־יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. {{ח:סעיף|42|הממשלה וועדות הכנסת|תיקון: תשע״ה־2}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה תמסור לכנסת ולועדותיה מידע על פי דרישתן ותסייע להן במילוי תפקידן; הוראות מיוחדות ייקבעו בחוק לחיסוי מידע כשהדבר נחוץ להגנה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ או קשרי מסחר בינלאומיים שלה, או להגנה על זכות או חסיון שבדין. {{ח:תת|(ב)}} הכנסת רשאית, לפי דרישה של לפחות ארבעים מחבריה, לקיים דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו; דרישה כאמור יכול שתוגש לא יותר מאחת לחודש. {{ח:תת|(ג)}} הכנסת, וכל ועדה מועדותיה במסגרת מילוי תפקידיה, רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן, ורשאיות לחייב סגן שר, באמצעות השר שמינה אותו או בידיעתו, להופיע לפניהן. {{ח:תת|(ד)}} ועדה מועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה, באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד המדינה או כל מי שייקבע בחוק, להתייצב בפניה. {{ח:תת|(ה)}} שר רשאי להשמיע את דברו לפני הכנסת וועדותיה. {{ח:תת|(ו)}} פרטים לענין ביצוע סעיף זה יכול שייקבעו בחוק או בתקנון הכנסת. {{ח:סעיף|43|שינוי מועד בחירות|תיקון: תשע״ד}} {{ח:ת}} נקבע מועד בחירות לכנסת לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיפים 11}} {{ח:פנימי|סעיף 29|ו־29}}, רשאית הכנסת, בהחלטה שתתקבל ברוב חבריה, בתוך חמישה ימים מיום היווצרות העילה לקיום הבחירות, לקבוע כי בשל סמיכות מועד הבחירות ליום חג, מועד או זכרון, יידחו הבחירות למועד שתקבע ושאינו מאוחר מ־100 ימים ממועד היווצרות העילה. {{ח:סעיף|43א||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43א1||תיקון: תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ב||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ג||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ד||תיקון: תש״ף, תשפ״ג, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ה||תיקון: תש״ף, תשפ״א, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ו||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ז||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|43ז1||תיקון: תש״ף}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(פקע).}} {{ח:סעיף|43ח||תיקון: תש״ף, תשפ״ה}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}} {{ח:סעיף|44|יציבות החוק}} {{ח:תת|(א)}} אין לשנות חוק־יסוד זה אלא ברוב חברי הכנסת; הרוב הדרוש לפי סעיף קטן זה יהא דרוש להחלטות מליאת הכנסת בקריאה הראשונה, בקריאה השניה ובקריאה השלישית; לענין סעיף זה, ”שינוי“ – בין מפורש ובין משתמע. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיפים 45}} {{ח:פנימי|סעיף 46|ו־46}}. {{ח:סעיף|45|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: הכנסת|בחוק־יסוד: הכנסת}}.}} {{ח:סעיף|46|ביטול חוק־<wbr>יסוד: הממשלה}} {{ח:ת}} חוק־יסוד: הממשלה {{ח:הערה|(ס״ח תשנ״ב, 214)}} – בטל. {{ח:סעיף|47|תחילה ותחולה}} {{ח:תת|(א)}} הוראות חוק־יסוד זה יחולו על הבחירות ועל כינון הממשלה, החל בבחירות לכנסת השש עשרה. {{ח:תת|(ב)}} בכפוף להוראות סעיף קטן (א), תהא תחילתו של חוק־יסוד זה ביום שתיכון הממשלה כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} על אף הוראת סעיף קטן (ב), תחילתו של {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44}} ביום פרסומו של חוק־יסוד זה. {{ח:חתימות|נתקבל בכנסת ביום י״ב באדר התשס״א (7 במרס 2001).}} * '''אריאל שרון'''<br>ראש הממשלה * '''משה קצב'''<br>נשיא המדינה * '''אברהם בורג'''<br>יושב ראש הכנסת {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} {{חוקי יסוד}} {{מיזמים|ויקיפדיה=חוק יסוד: הממשלה}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] 39bd2q3jp18hm4nfk0z9ppx854fe85l 106 281724 3102492 1449321 2026-11-11T23:55:36Z Nahum 68 /* בַּעֲבוּר / בַּעֲבֻר */ 3102492 wikitext text/x-wiki {{סיכום על פסוק|בראשית|כז|כז ח|לא|כז לב|הבהרה=כן| ציטוט=וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.}} ==פולינדרום== על שולחנו של [[W:חיים קניבסקי|הרב קניבסקי ז"ל]] הונחה שאלה: נהוג לומר שאדם שמכבד את הוריו, בניו יכבדו אותו, כלומר – מדובר בעניין שפועל לשני הכיוונים. האם העניין הזה כתוב או רמוז בתורה? הרב קניבסקי הפנה אותם לפסוק: "וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו...", ואמר שאת המילים "ויבא לאביו" ניתן לקרוא מימין לשמאל וגם משמאל לימין. כך רמזה התורה על כך שמי שיכבד את הוריו בניו יכבדו אותו. == וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים == בשמחה ובביטחון עשו הכין מטעמים לאביו. עשו לא ביקש עזרה מנשותיו או משרתיו. סביר שלקח לעשו כשעה להכין את הבשר ולאפות או לצלות אותו כפי שיעקב אהב. במשך השעה הזאת אף לא אחד בא לדבר איתו או לספר לו מה קרה במחנה לפני שובו ומה עשה יעקב. ניתן לראות שיצחק ועשו היו מבודדים במחנה, ללא חברים. זה ממש טרגי לאדם להכיר בעובדה שאף אחד לא אוהב אותו או נאמן לו. === יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ === עשו אמר כמעט בדיוק את אותן מילים שיעקב אמר: "קוםּ נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵיּדִי, בַּעֲבורּ תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" ([[ביאור:בראשית כז יט]]). עשו מבין את משמעות המילה "בַּעֲבוּר", כלומר בתמורה, דבר תמורת דבר. אולם בסוף יצחק '''לא''' אכל ממטעמיו של עשו, כלומר עשו לא מילא את התנאי לפני שאביו נתן לו ברכה בלבד, ללא רכוש. בניגוד ליעקב שלא פנה לאביו במילות חיבה כגון: 'אבי', 'בנו', עשו מדגיש את המילים: "אָבִי" ו"בְּנוֹ", וכך מציג את אהבתו הרבה לאביו האוהב. === בַּעֲבוּר / בַּעֲבֻר === * יצחק אמר לעשו: "'''בַּעֲבוּר''' תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" ([[ביאור:בראשית כז ד]]).<br> * רבקה אמרה ליעקב: "'''בַּעֲבֻר''' אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ" ([[ביאור:בראשית כז י]]) * יעקב אמר ליצחק: "'''בַּעֲבוּר''' תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ"([[ביאור:בראשית כז יט]]). * עשו אמר ליצחק: "'''בַּעֲבֻר''' תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" . הצורה "'''בַּעֲבֻר'''" מופיעה רק פעמים בתנ"ך, כאן. ייתכן שזאת שגיאת כתיב והמנקד ניסה לכסות עליה. סביר שזאת אותה מילה. אולם, אלוהים אמר ליצחק בשובו לבאר שבע אחרי הגירוש מגרר: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, '''בַּעֲבוּר''' אַבְרָהָם עַבְדִּי" ([[ביאור:בראשית כו כד]]).<br> ייתכן שיצחק השתמש במילה "'''בַּעֲבוּר'''" כרמז שהוא מתכונן להעביר את ברכת אברהם לבנו. רבקה רצתה להוריד בערך ברכת יצחק והשתמשה "'''בַּעֲבֻר'''". יעקב קיווה לקבל את ברכת אברהם, ותיקן ל-"'''בַּעֲבוּר'''" . עשו שידע שהוא מכר את הבכורה ליעקב ואינו זכאי לברכת אלוהים לאברהם, חזר לשיבוש "'''בַּעֲבֻר'''". {{סיכום על פסוק|בראשית|כז|כז ח|לא|כז לב|קטגוריה=1}} 22jqxaqg2hc3d24qg8tzb4pyjq7s2lz 4 290855 3102386 3098731 2026-11-11T12:30:19Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3102386 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[חוק-יסוד: הממשלה]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (העסקת עמיתי רופא שהגיעו מחוץ לישראל)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (העסקת עמיתי רופא שהגיעו מחוץ לישראל)}}]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (שיפור הפעילות בתחום הנוירולוגיה בבית החולים)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (שיפור הפעילות בתחום הנוירולוגיה בבית החולים)}}]] * [[תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם)|תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות {{מוקטן|(התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם)}}]] * [[כללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)|כללי משק החשמל {{מוקטן|(אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני)}}]] * [[הודעת הגנה על בריאות הציבור (מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1333/2008 – תוספי מזון) (מס' 3)|הודעת הגנה על בריאות הציבור {{מוקטן|(מזון) (החלת שינויים בנספח להוראות האיחוד האירופי) (תקנה 1333/2008 – תוספי מזון) (מס' 3)}}]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (ייעול פעילות חדרי הניתוח בבתי החולים בשנים 2026 עד 2028)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (ייעול פעילות חדרי הניתוח בבתי החולים בשנים 2026 עד 2028)}}]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (אשפוז פסיכיאטרי בבתי חולים ציבוריים כלליים בשנים 2026 עד 2028)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (אשפוז פסיכיאטרי בבתי חולים ציבוריים כלליים בשנים 2026 עד 2028)}}]] * [[תקנות בריאות העם (אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (פעילות ביחידות להפריה חוץ-גופית (IVF) בשנים 2026 ו-2027)|תקנות בריאות העם {{מוקטן|(אמות מידה לחלוקת סכום נוסף) (פעילות ביחידות להפריה חוץ-גופית (IVF) בשנים 2026 ו-2027)}}]] * [[תקנות זכויות נפגעי עבירה]] * [[תקנות נמלי חיפה ויפו (אגרות החסנה)|תקנות נמלי חיפה ויפו {{מוקטן|(אגרות החסנה)}}]] * [[תקנות הטלגרף האלחוטי (פטור מרישוי)|תקנות הטלגרף האלחוטי {{מוקטן|(פטור מרישוי)}}]] * [[תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה)|תקנות הבטיחות בעבודה {{מוקטן|(עבודות בניה)}}]] * [[תקנות הטיס (הפעלת יחידת נת"א)|תקנות הטיס {{מוקטן|(הפעלת יחידת נת"א)}}]] * [[תקנות הטיס (שדות תעופה – מאפיינים פיזיים והפעלת שדה תעופה)|תקנות הטיס {{מוקטן|(שדות תעופה – מאפיינים פיזיים והפעלת שדה תעופה)}}]] </div> deavwdirkm678g880ablpjvf7xlay3s 0 293098 3102488 1430674 2026-11-11T22:17:03Z בן עדריאל 9444 3102488 wikitext text/x-wiki בראשית פרק-כז (א) <קטע התחלה=א/>ותכהין עיניו מראות. משום דכתיב כי השוחד יעור והוא לקח שוחד מעשו: {{גמט|מראות}}. בגימטריא {{גמט|בעשן הצלמים}}:<קטע סוף=א/> (ג) <קטע התחלה=ג/>שא נא כליך. כלומר חדד סכינך כמו משיאה על גבי חברתה: וצא. ב' במסורה. וצא השדה. וצא הלחם. כדאיתא בב"ר כליך זה בבל שבאו שם כלי בית המקדש תליך זה מדי על שם המן שבא ממדי. קשתך זה יון. השדה זה אדום ורמז לו כל ד' גליות שעתידין ליפול ביד ישראל שהקב"ה ילחם בהם והיינו דכתיב וצא הלחם בעמלק: ציד. צידה כתיב ה"א יתירה שלמדו ה' הלכות שחיטה וה' סימני טהרה בעוף, אינו דורס. אצבע יתירה. זפק. קרקבו נקלף. אינו חולק את רגליו. ובחיה, מפרסת פרסה. מעלה גרה. ואין לה שינים למעלה. קרנים. ובשרה הולך שתי וערב תחת העוקץ:<קטע סוף=ג/> (ה) <קטע התחלה=ה/>בדבר. ב' ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו. ואידך ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים. שאמרה ליעקב תעלוזנה כליותי אם תדבר מישרים ליצחק כדי שיברכך: {{גמט|לצוד}}. בגימטריא {{גמט|מן גזל}}: {{גמט|להביא}}. בגימטריא {{גמט|בגלוי}}:<קטע סוף=ה/> (ז) <קטע התחלה=ז/>הביאה. ג' הביאה לי ציד. הביאה למוסר לבך. האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה. שאמרה לו רבקה הביאה למוסר לבך וקח מוסרי ושמע בקולי והביאה לאביך שיאכל וישתה:<קטע סוף=ז/> (ט) <קטע התחלה=ט/>לך נא אל הצאן. ר"ת '''נאה לך'''. פירוש נאה לך ונאה לבניך כי פסח היה ולקח ב' אחד לפסח וא' לחגיגה: וקח לי משם שני. ר"ת '''משלו'''. {{גמט|משם}}. בגימטריא {{גמט|משלי}}. שכן כתב לה בכתובתה:<קטע סוף=ט/> (יט) <קטע התחלה=יט/>בכרך. ב' עשו בכרך. אנכי הורג את בנך בכרך. שאמר יעקב אני הוא שנאמר עלי בני בכורי ישראל אבל עשו בנך בכורך נאמר עליו הנני הורג את בנך בכורך:<קטע סוף=יט/> (כז) <קטע התחלה=כז/>וירח. ב' במסורה דין ואידך וירח ה' את ריח הניחוח. מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן: {{גמט|וירח}}. בגימטריא {{גמט|יום פסח היה}}: {{גמט|ריח}}. בגימטריא {{גמט|ליל פסח}}: כריח. ב' כריח שדה. כריח שדה לבנון. בזכות ריח ניחוח העולה מן לבנון פירוש בהמ"ק עמד לו:<קטע סוף=כז/> (כח) <קטע התחלה=כח/>ויתן לך. י' תיבות בפסוק וי"ב ברכות נתברך כנגד עשרת הדברות שעתידין י"ב בניו לקבל:<קטע סוף=כח/> (כט) <קטע התחלה=כט/>וישתחו לך. חסר וי"ו כנגד ו' דורות שמדוד עד יורם שעבדו אדום את ישראל ומכאן ואילך פשע בו ויש בזו הברכה כ"ו תיבות לומר לך שברכו בשם הנכבד שעולה {{גמט|כ"ו}}: הוה. ב' במסורה הוה גביר לאחיך. כי לשלג יאמר הוה ארץ. בזכות יעקב יורד גשם ושלג:<קטע סוף=כט/> (לג) <קטע התחלה=לג/>ויאמר מי איפוא. ר"ת '''אמו'''. מי נעשה סרסור בדבר רבקה: {{גמט|איפוא}}. בגימטריא {{גמט|גהנם}}. שנכנס גיהנם עמו: ואברכהו. ב' דין ואידך כי אחד קראתיו ואברכהו. גבי אברהם רמז ברכת אברהם בירך את יעקב. וכתיב נמי ויתן לך את ברכת אברהם:<קטע סוף=לג/> (לה) <קטע התחלה=לה/>במרמה. ב' במסורה דין ואידך ויענו בני יעקב וגו' במרמה. בשביל שהוא בא לאביו במרמה באו בניו במרמה: ברכתך. ב' במסורה ויקח ברכתך. על עמך ברכתך סלה. שמזו הברכה היה לבניו ברכה סלה:<קטע סוף=לה/> (לו) <קטע התחלה=לו/>ברכתי. ג' במסורה לקח ברכתי. קח נא את ברכתי. וצויתי את ברכתי. הקב"ה צוה את ברכתו ולא חסר כלום מכל הדורון כדכתיב ויבא יעקב שלם:<קטע סוף=לו/> (מו) <קטע התחלה=מו/>קצתי בחיי. קו"ף קטנה שראתה שעתיד ליחרב הבית שגבהו ק' אמה וקו"ף של ודרור קן לה גדולה שבקש דוד על ההיכל שגבהו ק' אמה שלא יחרב:<קטע סוף=מו/> [[קטגוריה:בעל הטורים על בראשית|כז]] k4b05jyfh7n8sdupw01mn8u8uh9m19j 0 370397 3102495 3003770 2026-11-12T07:53:08Z Biegel 5296 תקלדה 3102495 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|אבות|ו}} [[קטגוריה:תפארת ישראל על המשנה|אבות ו]]</noinclude> {{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על אבות|ה|ו|}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין== ===משנה א=== <קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש| שנו חכמים בלשון המשנה}} ר"ל תנו רבנן ברייתא בלשון המשנה: {{דה מפרש| ברוך}} הקב"ה: {{דה מפרש| שבחר בהם}} בהנהגת עצמן: {{דה מפרש|ובמשנתם}} שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה: {{דה מפרש|כל העוסק בתורה לשמה}} לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה: {{דה מפרש|זוכה לדברים הרבה}} אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה"ק: {{דה מפרש|ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו}} שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל: {{דה מפרש|נקרא ריע}} שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר: {{דה מפרש|אהוב}} דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל: {{דה מפרש|אוהב את המקום}} עושה מצותיו ית' מאהבה: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים, שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב"ה: {{דה מפרש|משמח את המקום}} אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות: {{דה מפרש|ומלבשתו ענוה ויראה}} המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו, וכ"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד: {{דה מפרש|ומכשרתו}} תתן לו הכרה: {{דה מפרש|להיות צדיק}} בחיוביו לה': {{דה מפרש|וחסיד}} בחיוביו נגד בנ"א: {{דה מפרש|וישר}} בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה: {{דה מפרש|ונאמן}} כמו {{צ|מימיו נאמנים}} {{ממ|ישעיה|לג|טז}} ר"ל שאינן פוסקין. ה"נ ר"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר: {{דה מפרש|ומרחקתו מן החטא}} דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, היינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא שמעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון: {{דה מפרש|ומקרבתו לידי זכות}} תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן: {{דה מפרש|ונהנין ממנה עצה}} שהקב"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו: {{דה מפרש|ותושיה}} הנאת העצה, היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו: {{דה מפרש|בינה}} שנהנין ג"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות: {{דה מפרש|וגבורה}} ונהנין ג"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה': {{דה מפרש|לי גבורה}} אצל התורה נאמר, שתהלל א"ע שהיא תשפיע כל אלה. ['''או''' נ"ל דעצה ר"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]: {{דה מפרש|ונותנת לו מלכות}} היינו ההוד שעל פניו: {{דה מפרש|וממשלה}} היינו הכח לצוות לסביביו: {{דה מפרש|וחקור דין}} החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט: {{דה מפרש|ומגלין לו רזי תורה}} הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה: {{דה מפרש|ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק}} מעין מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר, הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק: {{דה מפרש|והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו}} שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעיז פניו לשפוט עליהן ע"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי"א דארך רוח היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל, לאוהביו ולאויביו: {{דה מפרש|ומגדלתו}} בממשלתו: {{דה מפרש|ומרוממתו}} בעוצם נפשו: {{דה מפרש|על כל המעשים}} שתחת השמש:<קטע סוף=יכין א/> ===משנה ב=== {{המרת או.סי.אר 2}} <קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב}} אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר: {{דה מפרש|אוי להם לבריות מעלבונה של תורה}} ר"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע"ז קאמר ריב"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי: {{דה מפרש|שכל מי שאינו עוסק בתורה}} כראוי: {{דה מפרש|נקרא נזוף}} ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ"ל דאין ר"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א"ע: {{דה מפרש|שנאמר נזם זהב באף חזיר}} הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות: {{דה מפרש|אשה יפה וסרת טעם}} האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת"ח, כמ"ש דתה"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ"ו ב']. וכ"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד"ע ע"א]. לכן כשיסיר הקב"ה ח"ו השגחתו הפרטית מהם, א"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת עכ"פ לא הפסיד עי"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו': {{דה מפרש|אל תקרא חרות אלא חירות}} דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות: {{דה מפרש|שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה}} שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה: {{דה מפרש|הרי זה מתעלה}} שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר"ל אפילו אין לו שכל גדול: {{דה מפרש|וממתנה נחליאל ומנחליאל במות}} ר"ל אם משתמש בחכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:<קטע סוף=יכין ב/> ===משנה ג=== <קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הלומד מחבירו פרק אחד}} שיש בו כמה הלכות: {{דה מפרש|או הלכה אחת}} שיש בו כמה דבורים: {{דה מפרש|אפילו אות אחת}} שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסיף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ"ט ב'] וכדומה: {{דה מפרש|שכן מצינו}} מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו': {{דה מפרש|בדוד מלך ישראל}} דהמע"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ"ש חז"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ"ג ב'] ואפ"ה קרא לאחיתופל רבו, א"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל"כ לא היה רשאי דהמע"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די"ט ב']: {{דה מפרש|שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ"ד בקומה זקופה: {{דה מפרש|ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} דכערכי משמע דשוה לו, ואח"כ קראו אלופו. אע"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו: {{דה מפרש|קראו רבו אלופו ומיודעו}} דאלופי ר"ל רבי ואדוני: {{דה מפרש|ואין כבוד אלא תורה}} ר"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה: {{דה מפרש|ותמימים ינחלו טוב}} זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:<קטע סוף=יכין ג/> ===משנה ד=== <קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|כך היא דרכה של תורה}} ר"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י"ד רמ"ז סכ"א]: {{דה מפרש|ומים במשורה תשתה}} ר"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח: {{דה מפרש|ועל הארץ תישן}} בלי כר: {{דה מפרש|וחיי צער תחיה}} ר"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות: {{דה מפרש|ואם אתה עושה כן}} שעם כל זה תהיה דבוק בתורה: {{דה מפרש|אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא}} כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:<קטע סוף=יכין ד/> ===משנה ה=== <קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|אל תבקש גדולה לעצמך}} אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני: {{דה מפרש|ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך}} ר"ל יותר מאשר אתה רגיל בו: {{דה מפרש|ואל תתאוה לשלחנם של מלכים}} ר"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך: {{דה מפרש|וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך}} דסוף הכבוד לבוא:<קטע סוף=יכין ה/> ===משנה ו=== <קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|שהמלכות נקנית בשלשים מעלות}} מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]. {{דה מפרש|והכהונה בעשרים וארבע}} מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]. {{דה מפרש|והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים}} מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי. {{דה מפרש|בתלמוד}} ד"ת צריך שיקבלם מרב, וא"א להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות: {{דה מפרש|בשמיעת האוזן}} מלת אוזן מיותר. אבל ר"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים: {{דה מפרש|בעריכת שפתים}} שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו: {{דה מפרש|בבינת הלב}} להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר: {{דה מפרש|בשכלות הלב}} הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו: {{דה מפרש|באימה}} שיהיה אימת רבו עליו: {{דה מפרש|ביראה}} שיהיה יראת שמים בלבו, שע"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו: {{דה מפרש|בענוה}} נגד ה', שעי"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב: {{דה מפרש|בשמחה}} שע"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו: {{דה מפרש|בשמוש חכמים}} שע"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז"ל [ברכות ד"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה: {{דה מפרש|בדקדוק חברים}} כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב: {{דה מפרש|ובפלפול התלמידים}} שע"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב"מ דפ"ד א']. דגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים: {{דה מפרש|בישוב}} שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות: {{דה מפרש|במשנה}} שיהיה בקי בהן: {{דה מפרש|במיעוט שינה}} דע"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גדול כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות: {{דה מפרש|במיעוט שיחה}} דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז: {{דה מפרש|במיעוט שחוק}} מלתא דבדיחותא ג"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי"ז א']: {{דה מפרש|במיעוט דרך ארץ}} תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים: {{דה מפרש|בארך אפים}} כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף: {{דה מפרש|בלב טוב}} שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות: {{דה מפרש|באמונת חכמים}} שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו: {{דה מפרש|ובקבלת היסורין}} הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו: {{דה מפרש|המכיר את מקומו}} ר"ל מדת שפלותו, שעי"ז יהיה עניו, גם עי"ז יתעמל להרבות חכמה: {{דה מפרש|והשמח בחלקו}} שעי"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי"ז תלמודו טפי. וגם ע"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות: {{דה מפרש|והעושה סייג לדבריו}} כדי שלא יכשל בחטאים: {{דה מפרש|ואינו מחזיק טובה לעצמו}} בדברים טובים שעשה: {{דה מפרש|אהוב}} שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי"ז יאהבוהו הכל: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} ענין האהבה מתהווה ע"י הכרה והשוואה. ר"ל ע"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו. {{דה מפרש|אוהב את הצדקות}} לא לבד שיהיו קלים בעיניו החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ"א מריעים זל"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע"ה שהושיע גם לבנות עכו"ם מיד עשקן: {{דה מפרש|אוהב את התוכחות}} כשיוכיחו אדם ישמח בזה: {{דה מפרש|אוהב את המישרים}} צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם: {{דה מפרש|מתרחק מן הכבוד}} אף דבשמרו כל הנ"ל ראוי הוא לכבוד אעפ"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ"א לכבדו, ירחיק א"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי"ז לבו נשבר בקרבו. {{דה מפרש|ולא מגיס לבו בתלמודו}} אינו ר"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ"א מ"ו] דר"ל ב' בנ"א המכירים זא"ז שאינן מתבוששין זמ"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר"ל שאינו חושב א"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ"ש במשרע"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט: {{דה מפרש|ואינו שמח בהוראה}} אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה: {{דה מפרש|נושא בעול עם חבירו}} הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה"ז ובעה"ב: {{דה מפרש|מכריעו לכף זכות}} שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר"ל שדן את חבירו לכף זכות. {{דה מפרש|מעמידו על האמת}} שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת. {{דה מפרש|מעמידו על השלום}} שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו: {{דה מפרש|מתישב לבו בתלמודו}} ר"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה: {{דה מפרש|שואל ומשיב}} כי רק ע"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא"א לומר כן דא"כ יהיו מ"ט: {{דה מפרש|שומע ומוסיף}} שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב. {{דה מפרש|הלומד על מנת ללמד}} אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים: {{דה מפרש|והלומד על מנת לעשות}} ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי: {{דה מפרש|המחכים את רבו}} ר"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן: {{דה מפרש|והמכוין את שמועתו}} ר"ל אף כשדברי רבו סותרים זא"ז, יטריח לכוונם: {{דה מפרש|והאומר דבר בשם אומרו}} לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה: {{דה מפרש|הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם}} שמי שעושה דבר טוב, הקב"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו: {{דה מפרש|ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי}} דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט"ז ב']:<קטע סוף=יכין ו/> ===משנה ז=== <קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה}} ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה. {{דה מפרש|בעולם הזה ובעולם הבא}} שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'. {{דה מפרש|כי חיים הם למוצאיהם}} הרי קיים חיי עוה"ז: {{דה מפרש|ולכל בשרו מרפא}} הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף: {{דה מפרש|רפאות תהי לשרך}} הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור: {{דה מפרש|ושקוי לעצמותיך}} הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם: {{דה מפרש|עץ חיים היא למחזיקים בה}} ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים: {{דה מפרש|ותומכיה מאושר}} מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף: {{דה מפרש|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך}} ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך: {{דה מפרש|תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך}} ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע: {{דה מפרש|אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד}} עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד: {{דה מפרש|כי אורך ימים ושנות חיים}} בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה: {{דה מפרש|ושלום יוסיפו לך}} ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:<קטע סוף=יכין ז/> ===משנה ח=== <קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|נאה לצדיקים ונאה לעולם}} דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו': {{דה מפרש|בדרך צדקה תמצא}} על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים: {{דה מפרש|עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם}} ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בנים, מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו': {{דה מפרש|תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה}} כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו': {{דה מפרש|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד}} ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו: {{דה מפרש|כולם נתקיימו ברבי ובניו}} שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:<קטע סוף=יכין ח/> ===משנה ט=== <קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|ופגע בי אדם אחד}} מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ"ל נאים לצדיקים, אפ"ה לא יעזבו התורה עבורן: {{דה מפרש|ונתן לי שלום}} שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם: {{דה מפרש|והחזרתי לו שלום}} לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר"א בר"ש [תענית ד"כ ע"ב]. קמ"ל שגם זה לא היה, ואפ"ה לא רצה לבוא אצלו: {{דה מפרש|אמר לי רבי}} אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת"ח [כפסחים דקי"א ב', וב"מ דפ"ה א']: {{דה מפרש|מאיזה מקום אתה}} שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו: {{דה מפרש|אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני}} אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי. {{דה מפרש|רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות}} גוזמא קאמר. ור"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו: {{דה מפרש|איני דר אלא במקום תורה}} וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען: {{דה מפרש|לפי שבשעת פטירתו של אדם}} הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה"ז להעוסקים בתורה. כמ"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו': {{דה מפרש|בהתהלכך תנחה אותך}} והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכו הוא באמת בעה"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעעה. ואפשר שיסתכן. אבל ע"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]: {{דה מפרש|בשכבך תשמור עליך}} ר"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי: {{דה מפרש|והקיצות}} כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן: {{דה מפרש|היא תשיחך}} אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות: {{דה מפרש|וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל}} שוודאיי עשיר גדול היה: {{דה מפרש|לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות}} הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:<קטע סוף=יכין ט/> ===משנה י=== <קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו}} ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז: {{דה מפרש|ואלו הן תורה קנין אחד}} היא החביבה ביותר לפניו ית': {{דה מפרש|שמים וארץ קנין אחד}} שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לטיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה: {{דה מפרש|אברהם קנין אחד}} אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה': {{דה מפרש|ישראל קנין אחד}} שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם: {{דה מפרש|בית המקדש קנין אחד}} שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו': {{דה מפרש|ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז}} כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]: {{דה מפרש|כה אמר ה' השמים כסאי}} כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא: {{דה מפרש|והארץ הדום רגלי}} דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]: {{דה מפרש|מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית}} מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך: {{דה מפרש|מלאה הארץ קנינך}} שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה: {{דה מפרש|ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ}} דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה: {{דה מפרש|עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית}} ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'. {{דה מפרש|לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם}} דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה': {{דה מפרש|מקדש אדני כוננו ידיך}} כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו': {{דה מפרש|ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו}} דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:<קטע סוף=יכין י/> ===משנה יא=== <קטע התחלה=יכין יא/>{{דה מפרש|כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו}} נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו': {{דה מפרש|לא ברא אלא לכבודו}} שע"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר: {{דה מפרש|בראתיו}} לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי: {{דה מפרש|יצרתיו אף עשיתיו}} ר"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו: {{דה מפרש|ה' ימלוך לעולם ועד}} ר"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא: {{דה מפרש|ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר}} עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה"ז ועוה"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב"ה יורה לנו כ"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:<קטע סוף=יכין יא/> ==בועז== ==הלכתא גבירתא== exscv4tnju6tddpngg79vypdb0gkng8 3102496 3102495 2026-11-12T07:55:29Z Biegel 5296 3102496 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|אבות|ו}} [[קטגוריה:תפארת ישראל על המשנה|אבות ו]]</noinclude> {{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על אבות|ה|ו|}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין== ===משנה א=== <קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש| שנו חכמים בלשון המשנה}} ר"ל תנו רבנן ברייתא בלשון המשנה: {{דה מפרש| ברוך}} הקב"ה: {{דה מפרש| שבחר בהם}} בהנהגת עצמן: {{דה מפרש|ובמשנתם}} שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה: {{דה מפרש|כל העוסק בתורה לשמה}} לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה: {{דה מפרש|זוכה לדברים הרבה}} אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה"ק: {{דה מפרש|ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו}} שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל: {{דה מפרש|נקרא ריע}} שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר: {{דה מפרש|אהוב}} דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל: {{דה מפרש|אוהב את המקום}} עושה מצותיו ית' מאהבה: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים, שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב"ה: {{דה מפרש|משמח את המקום}} אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות: {{דה מפרש|ומלבשתו ענוה ויראה}} המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו, וכ"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד: {{דה מפרש|ומכשרתו}} תתן לו הכרה: {{דה מפרש|להיות צדיק}} בחיוביו לה': {{דה מפרש|וחסיד}} בחיוביו נגד בנ"א: {{דה מפרש|וישר}} בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה: {{דה מפרש|ונאמן}} כמו {{צ|מימיו נאמנים}} {{ממ|ישעיה|לג|טז}} ר"ל שאינן פוסקין. ה"נ ר"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר: {{דה מפרש|ומרחקתו מן החטא}} דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, היינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא שמעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון: {{דה מפרש|ומקרבתו לידי זכות}} תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן: {{דה מפרש|ונהנין ממנה עצה}} שהקב"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו: {{דה מפרש|ותושיה}} הנאת העצה, היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו: {{דה מפרש|בינה}} שנהנין ג"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות: {{דה מפרש|וגבורה}} ונהנין ג"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה': {{דה מפרש|לי גבורה}} אצל התורה נאמר, שתהלל א"ע שהיא תשפיע כל אלה. ['''או''' נ"ל דעצה ר"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]: {{דה מפרש|ונותנת לו מלכות}} היינו ההוד שעל פניו: {{דה מפרש|וממשלה}} היינו הכח לצוות לסביביו: {{דה מפרש|וחקור דין}} החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט: {{דה מפרש|ומגלין לו רזי תורה}} הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה: {{דה מפרש|ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק}} מעין מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר, הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק: {{דה מפרש|והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו}} שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעיז פניו לשפוט עליהן ע"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי"א דארך רוח היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל, לאוהביו ולאויביו: {{דה מפרש|ומגדלתו}} בממשלתו: {{דה מפרש|ומרוממתו}} בעוצם נפשו: {{דה מפרש|על כל המעשים}} שתחת השמש:<קטע סוף=יכין א/> ===משנה ב=== {{המרת או.סי.אר 2}} <קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב}} אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר: {{דה מפרש|אוי להם לבריות מעלבונה של תורה}} ר"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע"ז קאמר ריב"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי: {{דה מפרש|שכל מי שאינו עוסק בתורה}} כראוי: {{דה מפרש|נקרא נזוף}} ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ"ל דאין ר"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א"ע: {{דה מפרש|שנאמר נזם זהב באף חזיר}} הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות: {{דה מפרש|אשה יפה וסרת טעם}} האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת"ח, כמ"ש דתה"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ"ו ב']. וכ"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד"ע ע"א]. לכן כשיסיר הקב"ה ח"ו השגחתו הפרטית מהם, א"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת עכ"פ לא הפסיד עי"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו': {{דה מפרש|אל תקרא חרות אלא חירות}} דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות: {{דה מפרש|שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה}} שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה: {{דה מפרש|הרי זה מתעלה}} שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר"ל אפילו אין לו שכל גדול: {{דה מפרש|וממתנה נחליאל ומנחליאל במות}} ר"ל אם משתמש בחכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:<קטע סוף=יכין ב/> ===משנה ג=== <קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הלומד מחבירו פרק אחד}} שיש בו כמה הלכות: {{דה מפרש|או הלכה אחת}} שיש בו כמה דבורים: {{דה מפרש|אפילו אות אחת}} שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסיף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ"ט ב'] וכדומה: {{דה מפרש|שכן מצינו}} מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו': {{דה מפרש|בדוד מלך ישראל}} דהמע"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ"ש חז"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ"ג ב'] ואפ"ה קרא לאחיתופל רבו, א"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל"כ לא היה רשאי דהמע"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די"ט ב']: {{דה מפרש|שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ"ד בקומה זקופה: {{דה מפרש|ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} דכערכי משמע דשוה לו, ואח"כ קראו אלופו. אע"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו: {{דה מפרש|קראו רבו אלופו ומיודעו}} דאלופי ר"ל רבי ואדוני: {{דה מפרש|ואין כבוד אלא תורה}} ר"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה: {{דה מפרש|ותמימים ינחלו טוב}} זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:<קטע סוף=יכין ג/> ===משנה ד=== <קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|כך היא דרכה של תורה}} ר"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י"ד רמ"ז סכ"א]: {{דה מפרש|ומים במשורה תשתה}} ר"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח: {{דה מפרש|ועל הארץ תישן}} בלי כר: {{דה מפרש|וחיי צער תחיה}} ר"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות: {{דה מפרש|ואם אתה עושה כן}} שעם כל זה תהיה דבוק בתורה: {{דה מפרש|אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא}} כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:<קטע סוף=יכין ד/> ===משנה ה=== <קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|אל תבקש גדולה לעצמך}} אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני: {{דה מפרש|ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך}} ר"ל יותר מאשר אתה רגיל בו: {{דה מפרש|ואל תתאוה לשלחנם של מלכים}} ר"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך: {{דה מפרש|וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך}} דסוף הכבוד לבוא:<קטע סוף=יכין ה/> ===משנה ו=== <קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|שהמלכות נקנית בשלשים מעלות}} מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]. {{דה מפרש|והכהונה בעשרים וארבע}} מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]. {{דה מפרש|והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים}} מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי. {{דה מפרש|בתלמוד}} ד"ת צריך שיקבלם מרב, וא"א להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות: {{דה מפרש|בשמיעת האוזן}} מלת אוזן מיותר. אבל ר"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים: {{דה מפרש|בעריכת שפתים}} שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו: {{דה מפרש|בבינת הלב}} להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר: {{דה מפרש|בשכלות הלב}} הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו: {{דה מפרש|באימה}} שיהיה אימת רבו עליו: {{דה מפרש|ביראה}} שיהיה יראת שמים בלבו, שע"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו: {{דה מפרש|בענוה}} נגד ה', שעי"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב: {{דה מפרש|בשמחה}} שע"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו: {{דה מפרש|בשמוש חכמים}} שע"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז"ל [ברכות ד"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה: {{דה מפרש|בדקדוק חברים}} כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב: {{דה מפרש|ובפלפול התלמידים}} שע"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב"מ דפ"ד א']. דגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים: {{דה מפרש|בישוב}} שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות: {{דה מפרש|במשנה}} שיהיה בקי בהן: {{דה מפרש|במיעוט שינה}} דע"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גדול כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות: {{דה מפרש|במיעוט שיחה}} דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז: {{דה מפרש|במיעוט שחוק}} מלתא דבדיחותא ג"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי"ז א']: {{דה מפרש|במיעוט דרך ארץ}} תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים: {{דה מפרש|בארך אפים}} כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף: {{דה מפרש|בלב טוב}} שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות: {{דה מפרש|באמונת חכמים}} שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו: {{דה מפרש|ובקבלת היסורין}} הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו: {{דה מפרש|המכיר את מקומו}} ר"ל מדת שפלותו, שעי"ז יהיה עניו, גם עי"ז יתעמל להרבות חכמה: {{דה מפרש|והשמח בחלקו}} שעי"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי"ז תלמודו טפי. וגם ע"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות: {{דה מפרש|והעושה סייג לדבריו}} כדי שלא יכשל בחטאים: {{דה מפרש|ואינו מחזיק טובה לעצמו}} בדברים טובים שעשה: {{דה מפרש|אהוב}} שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי"ז יאהבוהו הכל: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} ענין האהבה מתהווה ע"י הכרה והשוואה. ר"ל ע"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו. {{דה מפרש|אוהב את הצדקות}} לא לבד שיהיו קלים בעיניו החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ"א מריעים זל"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע"ה שהושיע גם לבנות עכו"ם מיד עשקן: {{דה מפרש|אוהב את התוכחות}} כשיוכיחו אדם ישמח בזה: {{דה מפרש|אוהב את המישרים}} צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם: {{דה מפרש|מתרחק מן הכבוד}} אף דבשמרו כל הנ"ל ראוי הוא לכבוד אעפ"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ"א לכבדו, ירחיק א"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי"ז לבו נשבר בקרבו. {{דה מפרש|ולא מגיס לבו בתלמודו}} אינו ר"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ"א מ"ו] דר"ל ב' בנ"א המכירים זא"ז שאינן מתבוששין זמ"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר"ל שאינו חושב א"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ"ש במשרע"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט: {{דה מפרש|ואינו שמח בהוראה}} אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה: {{דה מפרש|נושא בעול עם חבירו}} הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה"ז ובעה"ב: {{דה מפרש|מכריעו לכף זכות}} שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר"ל שדן את חבירו לכף זכות. {{דה מפרש|מעמידו על האמת}} שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת. {{דה מפרש|מעמידו על השלום}} שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו: {{דה מפרש|מתישב לבו בתלמודו}} ר"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה: {{דה מפרש|שואל ומשיב}} כי רק ע"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא"א לומר כן דא"כ יהיו מ"ט: {{דה מפרש|שומע ומוסיף}} שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב. {{דה מפרש|הלומד על מנת ללמד}} אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים: {{דה מפרש|והלומד על מנת לעשות}} ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי: {{דה מפרש|המחכים את רבו}} ר"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן: {{דה מפרש|והמכוין את שמועתו}} ר"ל אף כשדברי רבו סותרים זא"ז, יטריח לכוונם: {{דה מפרש|והאומר דבר בשם אומרו}} לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה: {{דה מפרש|הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם}} שמי שעושה דבר טוב, הקב"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו: {{דה מפרש|ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי}} דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט"ז ב']:<קטע סוף=יכין ו/> ===משנה ז=== <קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה}} ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה. {{דה מפרש|בעולם הזה ובעולם הבא}} שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'. {{דה מפרש|כי חיים הם למוצאיהם}} הרי קיים חיי עוה"ז: {{דה מפרש|ולכל בשרו מרפא}} הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף: {{דה מפרש|רפאות תהי לשרך}} הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור: {{דה מפרש|ושקוי לעצמותיך}} הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם: {{דה מפרש|עץ חיים היא למחזיקים בה}} ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים: {{דה מפרש|ותומכיה מאושר}} מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף: {{דה מפרש|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך}} ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך: {{דה מפרש|תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך}} ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע: {{דה מפרש|אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד}} עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד: {{דה מפרש|כי אורך ימים ושנות חיים}} בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה: {{דה מפרש|ושלום יוסיפו לך}} ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:<קטע סוף=יכין ז/> ===משנה ח=== <קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|נאה לצדיקים ונאה לעולם}} דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו': {{דה מפרש|בדרך צדקה תמצא}} על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים: {{דה מפרש|עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם}} ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בנים, מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו': {{דה מפרש|תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה}} כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו': {{דה מפרש|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד}} ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכח וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו: {{דה מפרש|כולם נתקיימו ברבי ובניו}} שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:<קטע סוף=יכין ח/> ===משנה ט=== <קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|ופגע בי אדם אחד}} מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ"ל נאים לצדיקים, אפ"ה לא יעזבו התורה עבורן: {{דה מפרש|ונתן לי שלום}} שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם: {{דה מפרש|והחזרתי לו שלום}} לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר"א בר"ש [תענית ד"כ ע"ב]. קמ"ל שגם זה לא היה, ואפ"ה לא רצה לבוא אצלו: {{דה מפרש|אמר לי רבי}} אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת"ח [כפסחים דקי"א ב', וב"מ דפ"ה א']: {{דה מפרש|מאיזה מקום אתה}} שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו: {{דה מפרש|אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני}} אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי. {{דה מפרש|רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות}} גוזמא קאמר. ור"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו: {{דה מפרש|איני דר אלא במקום תורה}} וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען: {{דה מפרש|לפי שבשעת פטירתו של אדם}} הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה"ז להעוסקים בתורה. כמ"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו': {{דה מפרש|בהתהלכך תנחה אותך}} והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכו הוא באמת בעה"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעעה. ואפשר שיסתכן. אבל ע"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]: {{דה מפרש|בשכבך תשמור עליך}} ר"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי: {{דה מפרש|והקיצות}} כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן: {{דה מפרש|היא תשיחך}} אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות: {{דה מפרש|וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל}} שוודאיי עשיר גדול היה: {{דה מפרש|לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות}} הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:<קטע סוף=יכין ט/> ===משנה י=== <קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו}} ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז: {{דה מפרש|ואלו הן תורה קנין אחד}} היא החביבה ביותר לפניו ית': {{דה מפרש|שמים וארץ קנין אחד}} שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לטיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה: {{דה מפרש|אברהם קנין אחד}} אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה': {{דה מפרש|ישראל קנין אחד}} שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם: {{דה מפרש|בית המקדש קנין אחד}} שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו': {{דה מפרש|ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז}} כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]: {{דה מפרש|כה אמר ה' השמים כסאי}} כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא: {{דה מפרש|והארץ הדום רגלי}} דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]: {{דה מפרש|מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית}} מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך: {{דה מפרש|מלאה הארץ קנינך}} שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה: {{דה מפרש|ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ}} דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה: {{דה מפרש|עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית}} ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'. {{דה מפרש|לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם}} דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה': {{דה מפרש|מקדש אדני כוננו ידיך}} כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו': {{דה מפרש|ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו}} דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:<קטע סוף=יכין י/> ===משנה יא=== <קטע התחלה=יכין יא/>{{דה מפרש|כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו}} נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו': {{דה מפרש|לא ברא אלא לכבודו}} שע"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר: {{דה מפרש|בראתיו}} לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי: {{דה מפרש|יצרתיו אף עשיתיו}} ר"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו: {{דה מפרש|ה' ימלוך לעולם ועד}} ר"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא: {{דה מפרש|ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר}} עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה"ז ועוה"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב"ה יורה לנו כ"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:<קטע סוף=יכין יא/> ==בועז== ==הלכתא גבירתא== ny4fg4wlnifhehqm0vlea6njq0rfqj5 3102501 3102496 2026-11-12T08:25:47Z Biegel 5296 תקלדה 3102501 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|אבות|ו}} [[קטגוריה:תפארת ישראל על המשנה|אבות ו]]</noinclude> {{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על אבות|ה|ו|}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין== ===משנה א=== <קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש| שנו חכמים בלשון המשנה}} ר"ל תנו רבנן ברייתא בלשון המשנה: {{דה מפרש| ברוך}} הקב"ה: {{דה מפרש| שבחר בהם}} בהנהגת עצמן: {{דה מפרש|ובמשנתם}} שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה: {{דה מפרש|כל העוסק בתורה לשמה}} לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה: {{דה מפרש|זוכה לדברים הרבה}} אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה"ק: {{דה מפרש|ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו}} שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל: {{דה מפרש|נקרא ריע}} שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר: {{דה מפרש|אהוב}} דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל: {{דה מפרש|אוהב את המקום}} עושה מצותיו ית' מאהבה: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים, שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב"ה: {{דה מפרש|משמח את המקום}} אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות: {{דה מפרש|ומלבשתו ענוה ויראה}} המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו, וכ"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד: {{דה מפרש|ומכשרתו}} תתן לו הכרה: {{דה מפרש|להיות צדיק}} בחיוביו לה': {{דה מפרש|וחסיד}} בחיוביו נגד בנ"א: {{דה מפרש|וישר}} בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה: {{דה מפרש|ונאמן}} כמו {{צ|מימיו נאמנים}} {{ממ|ישעיה|לג|טז}} ר"ל שאינן פוסקין. ה"נ ר"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר: {{דה מפרש|ומרחקתו מן החטא}} דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, היינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא שמעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון: {{דה מפרש|ומקרבתו לידי זכות}} תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן: {{דה מפרש|ונהנין ממנה עצה}} שהקב"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו: {{דה מפרש|ותושיה}} הנאת העצה, היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו: {{דה מפרש|בינה}} שנהנין ג"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות: {{דה מפרש|וגבורה}} ונהנין ג"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה': {{דה מפרש|לי גבורה}} אצל התורה נאמר, שתהלל א"ע שהיא תשפיע כל אלה. ['''או''' נ"ל דעצה ר"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]: {{דה מפרש|ונותנת לו מלכות}} היינו ההוד שעל פניו: {{דה מפרש|וממשלה}} היינו הכח לצוות לסביביו: {{דה מפרש|וחקור דין}} החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט: {{דה מפרש|ומגלין לו רזי תורה}} הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה: {{דה מפרש|ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק}} מעין מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר, הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק: {{דה מפרש|והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו}} שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעיז פניו לשפוט עליהן ע"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי"א דארך רוח היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל, לאוהביו ולאויביו: {{דה מפרש|ומגדלתו}} בממשלתו: {{דה מפרש|ומרוממתו}} בעוצם נפשו: {{דה מפרש|על כל המעשים}} שתחת השמש:<קטע סוף=יכין א/> ===משנה ב=== {{המרת או.סי.אר 2}} <קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב}} אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר: {{דה מפרש|אוי להם לבריות מעלבונה של תורה}} ר"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע"ז קאמר ריב"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי: {{דה מפרש|שכל מי שאינו עוסק בתורה}} כראוי: {{דה מפרש|נקרא נזוף}} ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ"ל דאין ר"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א"ע: {{דה מפרש|שנאמר נזם זהב באף חזיר}} הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות: {{דה מפרש|אשה יפה וסרת טעם}} האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת"ח, כמ"ש דתה"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ"ו ב']. וכ"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד"ע ע"א]. לכן כשיסיר הקב"ה ח"ו השגחתו הפרטית מהם, א"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת עכ"פ לא הפסיד עי"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו': {{דה מפרש|אל תקרא חרות אלא חירות}} דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות: {{דה מפרש|שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה}} שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה: {{דה מפרש|הרי זה מתעלה}} שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר"ל אפילו אין לו שכל גדול: {{דה מפרש|וממתנה נחליאל ומנחליאל במות}} ר"ל אם משתמש בחכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:<קטע סוף=יכין ב/> ===משנה ג=== <קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הלומד מחבירו פרק אחד}} שיש בו כמה הלכות: {{דה מפרש|או הלכה אחת}} שיש בו כמה דבורים: {{דה מפרש|אפילו אות אחת}} שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסיף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ"ט ב'] וכדומה: {{דה מפרש|שכן מצינו}} מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו': {{דה מפרש|בדוד מלך ישראל}} דהמע"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ"ש חז"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ"ג ב'] ואפ"ה קרא לאחיתופל רבו, א"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל"כ לא היה רשאי דהמע"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די"ט ב']: {{דה מפרש|שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ"ד בקומה זקופה: {{דה מפרש|ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} דכערכי משמע דשוה לו, ואח"כ קראו אלופו. אע"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו: {{דה מפרש|קראו רבו אלופו ומיודעו}} דאלופי ר"ל רבי ואדוני: {{דה מפרש|ואין כבוד אלא תורה}} ר"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה: {{דה מפרש|ותמימים ינחלו טוב}} זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:<קטע סוף=יכין ג/> ===משנה ד=== <קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|כך היא דרכה של תורה}} ר"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י"ד רמ"ז סכ"א]: {{דה מפרש|ומים במשורה תשתה}} ר"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח: {{דה מפרש|ועל הארץ תישן}} בלי כר: {{דה מפרש|וחיי צער תחיה}} ר"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות: {{דה מפרש|ואם אתה עושה כן}} שעם כל זה תהיה דבוק בתורה: {{דה מפרש|אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא}} כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:<קטע סוף=יכין ד/> ===משנה ה=== <קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|אל תבקש גדולה לעצמך}} אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני: {{דה מפרש|ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך}} ר"ל יותר מאשר אתה רגיל בו: {{דה מפרש|ואל תתאוה לשלחנם של מלכים}} ר"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך: {{דה מפרש|וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך}} דסוף הכבוד לבוא:<קטע סוף=יכין ה/> ===משנה ו=== <קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|שהמלכות נקנית בשלשים מעלות}} מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]. {{דה מפרש|והכהונה בעשרים וארבע}} מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]. {{דה מפרש|והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים}} מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי. {{דה מפרש|בתלמוד}} ד"ת צריך שיקבלם מרב, וא"א להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות: {{דה מפרש|בשמיעת האוזן}} מלת אוזן מיותר. אבל ר"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים: {{דה מפרש|בעריכת שפתים}} שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו: {{דה מפרש|בבינת הלב}} להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר: {{דה מפרש|בשכלות הלב}} הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו: {{דה מפרש|באימה}} שיהיה אימת רבו עליו: {{דה מפרש|ביראה}} שיהיה יראת שמים בלבו, שע"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו: {{דה מפרש|בענוה}} נגד ה', שעי"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב: {{דה מפרש|בשמחה}} שע"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו: {{דה מפרש|בשמוש חכמים}} שע"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז"ל [ברכות ד"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה: {{דה מפרש|בדקדוק חברים}} כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב: {{דה מפרש|ובפלפול התלמידים}} שע"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב"מ דפ"ד א']. דגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים: {{דה מפרש|בישוב}} שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות: {{דה מפרש|במשנה}} שיהיה בקי בהן: {{דה מפרש|במיעוט שינה}} דע"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גדול כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות: {{דה מפרש|במיעוט שיחה}} דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז: {{דה מפרש|במיעוט שחוק}} מלתא דבדיחותא ג"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי"ז א']: {{דה מפרש|במיעוט דרך ארץ}} תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים: {{דה מפרש|בארך אפים}} כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף: {{דה מפרש|בלב טוב}} שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות: {{דה מפרש|באמונת חכמים}} שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו: {{דה מפרש|ובקבלת היסורין}} הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו: {{דה מפרש|המכיר את מקומו}} ר"ל מדת שפלותו, שעי"ז יהיה עניו, גם עי"ז יתעמל להרבות חכמה: {{דה מפרש|והשמח בחלקו}} שעי"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי"ז תלמודו טפי. וגם ע"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות: {{דה מפרש|והעושה סייג לדבריו}} כדי שלא יכשל בחטאים: {{דה מפרש|ואינו מחזיק טובה לעצמו}} בדברים טובים שעשה: {{דה מפרש|אהוב}} שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי"ז יאהבוהו הכל: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} ענין האהבה מתהווה ע"י הכרה והשוואה. ר"ל ע"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו. {{דה מפרש|אוהב את הצדקות}} לא לבד שיהיו קלים בעיניו החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ"א מריעים זל"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע"ה שהושיע גם לבנות עכו"ם מיד עשקן: {{דה מפרש|אוהב את התוכחות}} כשיוכיחו אדם ישמח בזה: {{דה מפרש|אוהב את המישרים}} צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם: {{דה מפרש|מתרחק מן הכבוד}} אף דבשמרו כל הנ"ל ראוי הוא לכבוד אעפ"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ"א לכבדו, ירחיק א"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי"ז לבו נשבר בקרבו. {{דה מפרש|ולא מגיס לבו בתלמודו}} אינו ר"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ"א מ"ו] דר"ל ב' בנ"א המכירים זא"ז שאינן מתבוששין זמ"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר"ל שאינו חושב א"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ"ש במשרע"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט: {{דה מפרש|ואינו שמח בהוראה}} אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה: {{דה מפרש|נושא בעול עם חבירו}} הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה"ז ובעה"ב: {{דה מפרש|מכריעו לכף זכות}} שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר"ל שדן את חבירו לכף זכות. {{דה מפרש|מעמידו על האמת}} שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת. {{דה מפרש|מעמידו על השלום}} שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו: {{דה מפרש|מתישב לבו בתלמודו}} ר"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה: {{דה מפרש|שואל ומשיב}} כי רק ע"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא"א לומר כן דא"כ יהיו מ"ט: {{דה מפרש|שומע ומוסיף}} שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב. {{דה מפרש|הלומד על מנת ללמד}} אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים: {{דה מפרש|והלומד על מנת לעשות}} ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי: {{דה מפרש|המחכים את רבו}} ר"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן: {{דה מפרש|והמכוין את שמועתו}} ר"ל אף כשדברי רבו סותרים זא"ז, יטריח לכוונם: {{דה מפרש|והאומר דבר בשם אומרו}} לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה: {{דה מפרש|הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם}} שמי שעושה דבר טוב, הקב"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו: {{דה מפרש|ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי}} דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט"ז ב']:<קטע סוף=יכין ו/> ===משנה ז=== <קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה}} ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה. {{דה מפרש|בעולם הזה ובעולם הבא}} שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'. {{דה מפרש|כי חיים הם למוצאיהם}} הרי קיים חיי עוה"ז: {{דה מפרש|ולכל בשרו מרפא}} הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף: {{דה מפרש|רפאות תהי לשרך}} הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור: {{דה מפרש|ושקוי לעצמותיך}} הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם: {{דה מפרש|עץ חיים היא למחזיקים בה}} ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים: {{דה מפרש|ותומכיה מאושר}} מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף: {{דה מפרש|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך}} ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך: {{דה מפרש|תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך}} ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע: {{דה מפרש|אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד}} עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד: {{דה מפרש|כי אורך ימים ושנות חיים}} בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה: {{דה מפרש|ושלום יוסיפו לך}} ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:<קטע סוף=יכין ז/> ===משנה ח=== <קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|נאה לצדיקים ונאה לעולם}} דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו': {{דה מפרש|בדרך צדקה תמצא}} על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים: {{דה מפרש|עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם}} ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בנים, מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו': {{דה מפרש|תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה}} כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו': {{דה מפרש|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד}} ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכח וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו: {{דה מפרש|כולם נתקיימו ברבי ובניו}} שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:<קטע סוף=יכין ח/> ===משנה ט=== <קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|ופגע בי אדם אחד}} מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ"ל נאים לצדיקים, אפ"ה לא יעזבו התורה עבורן: {{דה מפרש|ונתן לי שלום}} שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם: {{דה מפרש|והחזרתי לו שלום}} לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר"א בר"ש [תענית ד"כ ע"ב]. קמ"ל שגם זה לא היה, ואפ"ה לא רצה לבוא אצלו: {{דה מפרש|אמר לי רבי}} אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת"ח [כפסחים דקי"א ב', וב"מ דפ"ה א']: {{דה מפרש|מאיזה מקום אתה}} שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו: {{דה מפרש|אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני}} אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי. {{דה מפרש|רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות}} גוזמא קאמר. ור"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו: {{דה מפרש|איני דר אלא במקום תורה}} וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען: {{דה מפרש|לפי שבשעת פטירתו של אדם}} הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה"ז להעוסקים בתורה. כמ"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו': {{דה מפרש|בהתהלכך תנחה אותך}} והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכן הוא באמת בעה"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעשה. ואפשר שיסתכן. אבל ע"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]: {{דה מפרש|בשכבך תשמור עליך}} ר"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי: {{דה מפרש|והקיצות}} כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן: {{דה מפרש|היא תשיחך}} אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות: {{דה מפרש|וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל}} שוודאיי עשיר גדול היה: {{דה מפרש|לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות}} הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:<קטע סוף=יכין ט/> ===משנה י=== <קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו}} ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז: {{דה מפרש|ואלו הן תורה קנין אחד}} היא החביבה ביותר לפניו ית': {{דה מפרש|שמים וארץ קנין אחד}} שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לטיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה: {{דה מפרש|אברהם קנין אחד}} אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה': {{דה מפרש|ישראל קנין אחד}} שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם: {{דה מפרש|בית המקדש קנין אחד}} שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו': {{דה מפרש|ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז}} כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]: {{דה מפרש|כה אמר ה' השמים כסאי}} כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא: {{דה מפרש|והארץ הדום רגלי}} דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]: {{דה מפרש|מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית}} מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך: {{דה מפרש|מלאה הארץ קנינך}} שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה: {{דה מפרש|ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ}} דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה: {{דה מפרש|עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית}} ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'. {{דה מפרש|לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם}} דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה': {{דה מפרש|מקדש אדני כוננו ידיך}} כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו': {{דה מפרש|ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו}} דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:<קטע סוף=יכין י/> ===משנה יא=== <קטע התחלה=יכין יא/>{{דה מפרש|כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו}} נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו': {{דה מפרש|לא ברא אלא לכבודו}} שע"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר: {{דה מפרש|בראתיו}} לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי: {{דה מפרש|יצרתיו אף עשיתיו}} ר"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו: {{דה מפרש|ה' ימלוך לעולם ועד}} ר"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא: {{דה מפרש|ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר}} עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה"ז ועוה"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב"ה יורה לנו כ"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:<קטע סוף=יכין יא/> ==בועז== ==הלכתא גבירתא== rwrshmxrd96678mebx5p655trf0mq9b 3102503 3102501 2026-11-12T09:44:15Z Biegel 5296 3102503 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|אבות|ו}} [[קטגוריה:תפארת ישראל על המשנה|אבות ו]]</noinclude> {{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על אבות|ה|ו|}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין== ===משנה א=== <קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש| שנו חכמים בלשון המשנה}} ר"ל תנו רבנן ברייתא בלשון המשנה: {{דה מפרש| ברוך}} הקב"ה: {{דה מפרש| שבחר בהם}} בהנהגת עצמן: {{דה מפרש|ובמשנתם}} שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה: {{דה מפרש|כל העוסק בתורה לשמה}} לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה: {{דה מפרש|זוכה לדברים הרבה}} אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה"ק: {{דה מפרש|ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו}} שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל: {{דה מפרש|נקרא ריע}} שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר: {{דה מפרש|אהוב}} דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל: {{דה מפרש|אוהב את המקום}} עושה מצותיו ית' מאהבה: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים, שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב"ה: {{דה מפרש|משמח את המקום}} אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות: {{דה מפרש|ומלבשתו ענוה ויראה}} המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו, וכ"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד: {{דה מפרש|ומכשרתו}} תתן לו הכרה: {{דה מפרש|להיות צדיק}} בחיוביו לה': {{דה מפרש|וחסיד}} בחיוביו נגד בנ"א: {{דה מפרש|וישר}} בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה: {{דה מפרש|ונאמן}} כמו {{צ|מימיו נאמנים}} {{ממ|ישעיה|לג|טז}} ר"ל שאינן פוסקין. ה"נ ר"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר: {{דה מפרש|ומרחקתו מן החטא}} דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, היינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא שמעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון: {{דה מפרש|ומקרבתו לידי זכות}} תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן: {{דה מפרש|ונהנין ממנה עצה}} שהקב"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו: {{דה מפרש|ותושיה}} הנאת העצה, היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו: {{דה מפרש|בינה}} שנהנין ג"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות: {{דה מפרש|וגבורה}} ונהנין ג"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה': {{דה מפרש|לי גבורה}} אצל התורה נאמר, שתהלל א"ע שהיא תשפיע כל אלה. ['''או''' נ"ל דעצה ר"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]: {{דה מפרש|ונותנת לו מלכות}} היינו ההוד שעל פניו: {{דה מפרש|וממשלה}} היינו הכח לצוות לסביביו: {{דה מפרש|וחקור דין}} החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט: {{דה מפרש|ומגלין לו רזי תורה}} הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה: {{דה מפרש|ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק}} מעין מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר, הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק: {{דה מפרש|והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו}} שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעיז פניו לשפוט עליהן ע"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי"א דארך רוח היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל, לאוהביו ולאויביו: {{דה מפרש|ומגדלתו}} בממשלתו: {{דה מפרש|ומרוממתו}} בעוצם נפשו: {{דה מפרש|על כל המעשים}} שתחת השמש:<קטע סוף=יכין א/> ===משנה ב=== {{המרת או.סי.אר 2}} <קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב}} אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר: {{דה מפרש|אוי להם לבריות מעלבונה של תורה}} ר"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע"ז קאמר ריב"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי: {{דה מפרש|שכל מי שאינו עוסק בתורה}} כראוי: {{דה מפרש|נקרא נזוף}} ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ"ל דאין ר"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א"ע: {{דה מפרש|שנאמר נזם זהב באף חזיר}} הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות: {{דה מפרש|אשה יפה וסרת טעם}} האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת"ח, כמ"ש דתה"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ"ו ב']. וכ"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד"ע ע"א]. לכן כשיסיר הקב"ה ח"ו השגחתו הפרטית מהם, א"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת עכ"פ לא הפסיד עי"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו': {{דה מפרש|אל תקרא חרות אלא חירות}} דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות: {{דה מפרש|שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה}} שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה: {{דה מפרש|הרי זה מתעלה}} שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר"ל אפילו אין לו שכל גדול: {{דה מפרש|וממתנה נחליאל ומנחליאל במות}} ר"ל אם משתמש בחכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:<קטע סוף=יכין ב/> ===משנה ג=== <קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הלומד מחבירו פרק אחד}} שיש בו כמה הלכות: {{דה מפרש|או הלכה אחת}} שיש בו כמה דבורים: {{דה מפרש|אפילו אות אחת}} שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסיף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ"ט ב'] וכדומה: {{דה מפרש|שכן מצינו}} מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו': {{דה מפרש|בדוד מלך ישראל}} דהמע"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ"ש חז"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ"ג ב'] ואפ"ה קרא לאחיתופל רבו, א"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל"כ לא היה רשאי דהמע"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די"ט ב']: {{דה מפרש|שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ"ד בקומה זקופה: {{דה מפרש|ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} דכערכי משמע דשוה לו, ואח"כ קראו אלופו. אע"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו: {{דה מפרש|קראו רבו אלופו ומיודעו}} דאלופי ר"ל רבי ואדוני: {{דה מפרש|ואין כבוד אלא תורה}} ר"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה: {{דה מפרש|ותמימים ינחלו טוב}} זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:<קטע סוף=יכין ג/> ===משנה ד=== <קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|כך היא דרכה של תורה}} ר"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י"ד רמ"ז סכ"א]: {{דה מפרש|ומים במשורה תשתה}} ר"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח: {{דה מפרש|ועל הארץ תישן}} בלי כר: {{דה מפרש|וחיי צער תחיה}} ר"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות: {{דה מפרש|ואם אתה עושה כן}} שעם כל זה תהיה דבוק בתורה: {{דה מפרש|אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא}} כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:<קטע סוף=יכין ד/> ===משנה ה=== <קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|אל תבקש גדולה לעצמך}} אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני: {{דה מפרש|ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך}} ר"ל יותר מאשר אתה רגיל בו: {{דה מפרש|ואל תתאוה לשלחנם של מלכים}} ר"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך: {{דה מפרש|וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך}} דסוף הכבוד לבוא:<קטע סוף=יכין ה/> ===משנה ו=== <קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|שהמלכות נקנית בשלשים מעלות}} מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]. {{דה מפרש|והכהונה בעשרים וארבע}} מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]. {{דה מפרש|והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים}} מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי. {{דה מפרש|בתלמוד}} ד"ת צריך שיקבלם מרב, וא"א להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות: {{דה מפרש|בשמיעת האוזן}} מלת אוזן מיותר. אבל ר"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים: {{דה מפרש|בעריכת שפתים}} שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו: {{דה מפרש|בבינת הלב}} להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר: {{דה מפרש|בשכלות הלב}} הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו: {{דה מפרש|באימה}} שיהיה אימת רבו עליו: {{דה מפרש|ביראה}} שיהיה יראת שמים בלבו, שע"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו: {{דה מפרש|בענוה}} נגד ה', שעי"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב: {{דה מפרש|בשמחה}} שע"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו: {{דה מפרש|בשמוש חכמים}} שע"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז"ל [ברכות ד"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה: {{דה מפרש|בדקדוק חברים}} כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב: {{דה מפרש|ובפלפול התלמידים}} שע"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב"מ דפ"ד א']. דגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים: {{דה מפרש|בישוב}} שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות: {{דה מפרש|במשנה}} שיהיה בקי בהן: {{דה מפרש|במיעוט שינה}} דע"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גדול כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות: {{דה מפרש|במיעוט שיחה}} דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז: {{דה מפרש|במיעוט שחוק}} מלתא דבדיחותא ג"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי"ז א']: {{דה מפרש|במיעוט דרך ארץ}} תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים: {{דה מפרש|בארך אפים}} כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף: {{דה מפרש|בלב טוב}} שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות: {{דה מפרש|באמונת חכמים}} שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו: {{דה מפרש|ובקבלת היסורין}} הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו: {{דה מפרש|המכיר את מקומו}} ר"ל מדת שפלותו, שעי"ז יהיה עניו, גם עי"ז יתעמל להרבות חכמה: {{דה מפרש|והשמח בחלקו}} שעי"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי"ז תלמודו טפי. וגם ע"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות: {{דה מפרש|והעושה סייג לדבריו}} כדי שלא יכשל בחטאים: {{דה מפרש|ואינו מחזיק טובה לעצמו}} בדברים טובים שעשה: {{דה מפרש|אהוב}} שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי"ז יאהבוהו הכל: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} ענין האהבה מתהווה ע"י הכרה והשוואה. ר"ל ע"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו. {{דה מפרש|אוהב את הצדקות}} לא לבד שיהיו קלים בעיניו החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ"א מריעים זל"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע"ה שהושיע גם לבנות עכו"ם מיד עשקן: {{דה מפרש|אוהב את התוכחות}} כשיוכיחו אדם ישמח בזה: {{דה מפרש|אוהב את המישרים}} צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם: {{דה מפרש|מתרחק מן הכבוד}} אף דבשמרו כל הנ"ל ראוי הוא לכבוד אעפ"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ"א לכבדו, ירחיק א"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי"ז לבו נשבר בקרבו. {{דה מפרש|ולא מגיס לבו בתלמודו}} אינו ר"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ"א מ"ו] דר"ל ב' בנ"א המכירים זא"ז שאינן מתבוששין זמ"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר"ל שאינו חושב א"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ"ש במשרע"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט: {{דה מפרש|ואינו שמח בהוראה}} אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה: {{דה מפרש|נושא בעול עם חבירו}} הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה"ז ובעה"ב: {{דה מפרש|מכריעו לכף זכות}} שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר"ל שדן את חבירו לכף זכות. {{דה מפרש|מעמידו על האמת}} שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת. {{דה מפרש|מעמידו על השלום}} שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו: {{דה מפרש|מתישב לבו בתלמודו}} ר"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה: {{דה מפרש|שואל ומשיב}} כי רק ע"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא"א לומר כן דא"כ יהיו מ"ט: {{דה מפרש|שומע ומוסיף}} שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב. {{דה מפרש|הלומד על מנת ללמד}} אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים: {{דה מפרש|והלומד על מנת לעשות}} ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי: {{דה מפרש|המחכים את רבו}} ר"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן: {{דה מפרש|והמכוין את שמועתו}} ר"ל אף כשדברי רבו סותרים זא"ז, יטריח לכוונם: {{דה מפרש|והאומר דבר בשם אומרו}} לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה: {{דה מפרש|הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם}} שמי שעושה דבר טוב, הקב"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו: {{דה מפרש|ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי}} דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט"ז ב']:<קטע סוף=יכין ו/> ===משנה ז=== <קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה}} ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה. {{דה מפרש|בעולם הזה ובעולם הבא}} שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'. {{דה מפרש|כי חיים הם למוצאיהם}} הרי קיים חיי עוה"ז: {{דה מפרש|ולכל בשרו מרפא}} הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף: {{דה מפרש|רפאות תהי לשרך}} הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור: {{דה מפרש|ושקוי לעצמותיך}} הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם: {{דה מפרש|עץ חיים היא למחזיקים בה}} ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים: {{דה מפרש|ותומכיה מאושר}} מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף: {{דה מפרש|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך}} ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך: {{דה מפרש|תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך}} ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע: {{דה מפרש|אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד}} עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד: {{דה מפרש|כי אורך ימים ושנות חיים}} בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה: {{דה מפרש|ושלום יוסיפו לך}} ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:<קטע סוף=יכין ז/> ===משנה ח=== <קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|נאה לצדיקים ונאה לעולם}} דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו': {{דה מפרש|בדרך צדקה תמצא}} על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים: {{דה מפרש|עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם}} ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בנים, מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו': {{דה מפרש|תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה}} כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו': {{דה מפרש|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד}} ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכח וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו: {{דה מפרש|כולם נתקיימו ברבי ובניו}} שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:<קטע סוף=יכין ח/> ===משנה ט=== <קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|ופגע בי אדם אחד}} מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ"ל נאים לצדיקים, אפ"ה לא יעזבו התורה עבורן: {{דה מפרש|ונתן לי שלום}} שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם: {{דה מפרש|והחזרתי לו שלום}} לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר"א בר"ש [תענית ד"כ ע"ב]. קמ"ל שגם זה לא היה, ואפ"ה לא רצה לבוא אצלו: {{דה מפרש|אמר לי רבי}} אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת"ח [כפסחים דקי"א ב', וב"מ דפ"ה א']: {{דה מפרש|מאיזה מקום אתה}} שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו: {{דה מפרש|אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני}} אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי. {{דה מפרש|רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות}} גוזמא קאמר. ור"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו: {{דה מפרש|איני דר אלא במקום תורה}} וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען: {{דה מפרש|לפי שבשעת פטירתו של אדם}} הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה"ז להעוסקים בתורה. כמ"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו': {{דה מפרש|בהתהלכך תנחה אותך}} והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכן הוא באמת בעה"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעשה. ואפשר שיסתכן. אבל ע"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]: {{דה מפרש|בשכבך תשמור עליך}} ר"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי: {{דה מפרש|והקיצות}} כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן: {{דה מפרש|היא תשיחך}} אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות: {{דה מפרש|וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל}} שוודאיי עשיר גדול היה: {{דה מפרש|לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות}} הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:<קטע סוף=יכין ט/> ===משנה י=== <קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו}} ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז: {{דה מפרש|ואלו הן תורה קנין אחד}} היא החביבה ביותר לפניו ית': {{דה מפרש|שמים וארץ קנין אחד}} שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה: {{דה מפרש|אברהם קנין אחד}} אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה': {{דה מפרש|ישראל קנין אחד}} שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם: {{דה מפרש|בית המקדש קנין אחד}} שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו': {{דה מפרש|ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז}} כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]: {{דה מפרש|כה אמר ה' השמים כסאי}} כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא: {{דה מפרש|והארץ הדום רגלי}} דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]: {{דה מפרש|מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית}} מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך: {{דה מפרש|מלאה הארץ קנינך}} שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה: {{דה מפרש|ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ}} דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה: {{דה מפרש|עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית}} ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'. {{דה מפרש|לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם}} דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה': {{דה מפרש|מקדש אדני כוננו ידיך}} כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו': {{דה מפרש|ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו}} דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:<קטע סוף=יכין י/> ===משנה יא=== <קטע התחלה=יכין יא/>{{דה מפרש|כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו}} נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו': {{דה מפרש|לא ברא אלא לכבודו}} שע"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר: {{דה מפרש|בראתיו}} לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי: {{דה מפרש|יצרתיו אף עשיתיו}} ר"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו: {{דה מפרש|ה' ימלוך לעולם ועד}} ר"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא: {{דה מפרש|ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר}} עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה"ז ועוה"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב"ה יורה לנו כ"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:<קטע סוף=יכין יא/> ==בועז== ==הלכתא גבירתא== r38xp8o2vkulxjawdoll2bkly1lvgro 108 1716376 3102494 2850129 2026-11-12T07:52:14Z Jaredscribe 29683 [[מילון הלשון העברית הישנה והחדשה]] 3102494 wikitext text/x-wiki {{דף של מחבר |תואר= |שם פרטי=אליעזר |שם משפחה=בן-יהודה |ויקיטקסט=אליעזר בן-יהודה |ויקיפדיה=אליעזר בן-יהודה |ויקיציטוט= |ויקישיתוף= |שפה=עברית |שפה שניה= |תמונה= |יום לידה עברי= |חודש לידה עברי= |שנת לידה עברית= |יום לידה לועזי= |חודש לידה לועזי= |שנת לידה לועזית=1858 |ארץ לידה= |עיר לידה= |יום פטירה עברי= |חודש פטירה עברי= |שנת פטירה עברית= |יום פטירה לועזי= |חודש פטירה לועזי= |שנת פטירה לועזית=1922 |ארץ פטירה=ירושלים |עיר פטירה= |תיאור ברשימת מחברים= |תיאור בדף מחבר= }} * [[מילון הלשון העברית הישנה והחדשה]] b07hiie59weyua5m2vi1jnx93b8bsu1 0 1725009 3102502 2961727 2026-11-12T09:38:17Z Nahum 68 /* מסכת גיהנם */ 3102502 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|ראשית חכמה|שער היראה|יב|יג|יד|}} ==פרק יג== בביאור פרטי העוונות שמענישים עליהם בגיהנם מה שנמצא כתוב בזוהר ובמדרשים, ועניין גיהנם, מהו אשו של גיהנם? פירשו ז"ל {{הפניה-גמ|חגיגה|יג|ב}} שנמשך מנהר דינור וזה לשונם: "הנה סערת ה' חימה יוצאה", זה נהר דינור. מהיכא נפיק? רבי ירמיה בר אבא אמר: מזיעתן של חיות. ולהיכן שפיך? אמר רב חלקיה בר טובי: על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר: "הנה סערת ה' חמה יוצאה וסער מתגולל על ראש רשעים יחול" {{ממ|ירמיהו|ל|כ}}, עכ"ד. עוד עניין גיהנם גלה לנו ישעיה הנביא באומרו {{ממ|ישעיהו|ל|לג}}: "כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה" וגו'. ועוד בסמוך לנבואה זו אמר לקמיה: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים". ופירשו רבותינו ז"ל במדרש אגדת שמואל פסוק "כי ערוך מאתמול תפתה" וגו'. '''העמיק הרחיב,''' אמר רבי פנחס ורבי חוניא: לפי שהרשעים אומרים, כמה רבואות גיהנם מחזקת? מאתים רבוא, שלש מאות רבוא? כמה רשעים בכל דור ודור? אמר הקב"ה, כל מה שאתם רבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת, שנאמר: "כי ערוך מאתמול תפתה" וגו', עכ"ל. ובזוהר ([[זהר חלק ב קנ ב|פ' תרומה דף ק"נ]]) פירש עניין זה, ואמר שאשו של גיהנם אינו דולק אלא על ידי שהרשעים מתחממים באש יצרם, זה לשונו: אמר ר' יהודה, דינא דעונשי דגיהנם הא אוליפנא, דאיהו למידן תמן לחייביא. על מה אתדנו בנורא דגיהנם? אלא גיהנם איהו נור דליק יממי ולילי, כגוונא דחייביא מתחממן בנורא דיצר הרע למעבר על פתגמי אורייתא, בכל חמומא וחמומא דאינון מתחממן ביצר הרע, הכי איתוקד בנורא דגיהנם. זמנא חדא לא אשתכח יצר הרע בעלמא, דאעילו ליה גו גושפנקא דפרזלא בניקבא דתהומא רבא, וכל ההוא זמנא כבה נורא דגיהנם ולא אתוקד כלל. אהדר יצר הרע לאתריה, שארי חייבי עלמא לאתחממא בה, שארי נורא דגיהנם לאתוקדא. דהא גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר הרע דחייביא, ובההיא חמימו גהינם אתוקד יממי ולילי ולא שכיך. שבעה פתחים אינון לגיהנם, ושבעה מדורין אינון תמן. שבעה זיני חייבין אינון: רע, בליעל, חוטא, רשע, משחית, לץ, יהיר. וכולהו לקבלייהו אית מדורין לגיהנם, כל חד וחד כדקא חזי ליה. וכפום ההוא דרגא דחטא ביה ההוא חייבא, הכי יהבין ליה מדורא בגיהנם. וכל מדורא ומדורא אית מלאך ממנא על ההוא אתר תחות ידא דדומה. וכמה אלף ורבוא עמיה דדיינין לון לחייביא, כל חד וחד כמה דאתחזי ליה בההוא מדורא דאיהו תמן, אשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגהינם דלעילא, ומטי לההוא גיהנם דלתתא. ואתוקד בההוא אתערי דחמימי דחייביא דקא מחממי גרמייהו גו יצר הרע, וכל אינון מדורין דליקין תמן, עכ"ל. ואמר דאשא דגיהנם מטי לתתא מגו אשא דגיהנם דלעילא, סוד גיהנם למעלה הוא נהר דינור שבו מתלבנים הנשמות, כמבואר בפרשת ויקהל כמו שנעתיק עוד, ואותו נהר דינור יורד לגיהנם שבארץ, כמו שפירשו ז"ל: ג' פתחים יש לו. והרשעים בחימומם גורמים להמשיך אשו של נהר דינור העליון למטה: ובעניין ג' פתחים שיש לגיהנם, אמרו ז"ל בעירובין {{הפניה-גמ|עירובין|יט|א}} זה לשונם, אמר ר' ירמיה אמר ר' אלעזר: ג' פתחים יש לו לגיהנם, א' במדבר וא' בים וא' בירושלים. במדבר דכתיב {{ממ|במדבר|טז|לג}}, "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". בים דכתיב {{ממ|יונה|ב|ג}}, "מבטן שאול שועתי". בירושלים דכתיב {{ממ|ישעיהו|לא|ט}}, "אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים", ותנא דבי רבי ישמעאל: '''אשר אור לו בציון,''' זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא? והא איכא הא דאמר רבי מריון אמר ר' יהושע בן לוי, ואמרי לה תני רב מרי ב[דבי] ר' יוחנן בן זכאי: שני תמרים יש בגי בן הנם, ועולה עשן מביניהם, וזו היא ששנינו: ציני הר הברזל כשרות, וזו היא פתחה של גיהנם? דלמא היינו דמדבר: והרשע שיכחיש עניין גיהנם, נאה לו שילך למדבר, ששם בקיעי דקרח, כמו שאמרו בבבא בתרא {{הפניה-גמ|בבא בתרא|עד|א}} במעשיות דרבה בר בר חנה, אמר: תא אחזי לך בלועי דקרח. חזאי תרי ביזעי (פירוש: בקיעי), והוי קא מפקי קיטרא. שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ונעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרכי. אמר לי: אצית מאי שמעת. ושמעית דהוו אמרינן: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. אמר ליה: כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין, עכ"ל., עוד נתאמת עניין גיהנם בכמה מעשיות שאירעו בדורנו ואבותינו גם כן ספרו לנו, ולא נאריך כדי שלא לצאת מהמכוון. אמר רבי יהושע בן לוי {{ק|(עירובין שם)}}, ז' שמות יש לו לגיהנם ואלו הם: שאול, ואבדון, באר שחת, בור שאון, טיט היון, וצלמות, וארץ תחתית. שאול דכתיב {{ק|(יונה שם)}, "מבטן שאול שועתי". אבדון דכתיב {{ממ|תהלים|פח|יב}}, "היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון". באר שחת דכתיב {{ממ|תהלים|נה|כד}}, "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת". בור שאון וטיט היון דכתיב {{ממ|תהלים|מ|ג}}, "ויעלני מבור שאון מטיט היון" וגו'. צלמות דכתיב {{ממ|תהלים|קז|י}}, "יושבי חשך וצלמות". ארץ תחתית, גמרא. והא איכא גיהנם? גיא שעמוקה כגיא הנם. דבר אחר: שכל היורד בה יורד על עסקי חנם. והא איכא תפתה, שנאמר {{ממ|ישעיהו|ל|לג}}, "כי ערוך מאתמול תפתה"? ההוא שכל המתפתה ביצרו נופל שם, עכ"ל. עוד אמרו במדרש: "כי הנה רחקיך יאבדו" {{ממ|תהלים|עג|כז}}. אמר דוד: הואיל ומי שהוא רחוק ממך בעולם הזה הוא אבוד לעולם הבא, '''הצמתה כל זונה ממך,''' הרשעים שמחליטין עצמם בעוונות ומזניחין עצמן ממך, אף אתה מה עושה להם? מחליטן לגיהנם. ואין הצמתה אלא לשון מוחלט, שנאמר {{ממ|ויקרא|כה|ל}}, "לצמיתות לקונה אותו", עכ"ל. וכיון שדברנו בענין גיהנם, ראיתי להעתיק הנה מסכת גיהנם אשר מצאתי בדברי רז"ל בכתיבת יד: ==מסכת גיהנם== כתיב {{ממ|נחום|א|ו}}: "לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו". רבי זעירא פתח: "לעלוקה שתי בנות הב הב" {{ממ|משלי|ל|טו}}. אמר ר' אלעזר: שתי כתות של מלאכים עומדין על פתחי גיהנם ואומרות: '''הב, הב,''' אייתי, אייתי. ולמה נקרא שמו גיהנם? שקול נהמתה הולך מסוף העולם ועד סופו. ולמה נקרא שמו תפתה? שהכל נכנסין שם בפיתוי של יצר הרע: ===פרק א=== רבי יוחנן פתח: "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה" {{ממ|תהלים|פד|ז}}. מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה, ואומר: אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני. ג' שערים יש בגיהנם, א' בים וא' במדבר ואחד בישוב. זו שבים מנין? שנאמר: "מבטן שאול שועתי שמעת קולי" {{ממ|יונה|ב|ג}}. זו שבמדבר מנין? שנאמר: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" {{ממ|במדבר|טז|לג}}. זו שבישוב, שנאמר: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם" {{ממ|ישעיהו|לא|ט}}. חמשה מיני אש יש בגיהנם: אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש אוכלת אש. יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, יש בה גחלים כאבנים גדולות. יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין רתמים רתמים. גזר דינו של רשע, מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו ואחרים מקבלים אותו מהם ודוחפים אותו לפני אור של גיהנם ופוערת פיה ובלעתו, שנאמר: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה" {{ממ|ישעיהו|ה|יד}}, למי שאין בידו מצוה אחת שמכריעו לכף זכות. אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר: "גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני" {{ממ|תהלים|כג|ד}}. '''שבטך''' אלו היסורין, '''ומשענתך''' זו התורה: ===פרק שני=== רבי יוחנן פתח: "ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש" {{ממ|איוב|יא|כ}}. גוף שאינו כלה, ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר {{ממ|ישעיהו|טו|כד}}: "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה". אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לי: רצונך שאעמידך על שער גיהנם? אמרתי לו: הן. הראני בני אדם שתלויים בחוטמיהן, ובני אדם שתלויים בידיהם, ובני אדם שתלויים בלשונותם, ובני אדם שתלויים ברגליהם, והראני נשים תלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויים בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם. ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם. אמר לי: אלו שכתוב עליהם "כי תולעתם לא תמות". והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק, והיו מאכילים אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב"ה אומר להם: רשעים, כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם, ועתה אין בכם כח לאכול? לקיים מה שנאמר {{ממ|תהלים|ג|ז}}: שיני רשעים שברת. והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש, כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר, ועליהם הכתוב אומר: "כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו" {{ממ|תהלים|מט|טו}}. אמר רבי יוחנן: כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת, זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם, עד שמשלימין לכל העבירות שיש בידו. משל למה הדבר דומה? לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה, והוליכוהו אצל המלך. אמר להם המלך: מה אעשה לכם? לכו וחלקוהו ביניכם. באותה שעשה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותו ביניהם: ===פרק שלישי=== תניא, ג' יורדין לגיהנם ואינם עולים: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה' לשקר. ויש אומרים: אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם. בכל ערב שבת מוליכין אותם לשני הרים של שלג ומניחין אותם שם, ובמוצאי שבת מחזירים אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם, ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שיחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול. והקב"ה אומר להם, רשעים, אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו" {{ממ|איוב|כד|יט}}, כלומר: אף בשאול חטאו: ===פרק רביעי=== כל י"ב חודש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב {{ממ|מלאכי|ג|כא}}: "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם". ואחר כך נשמתם חוזרת בהן והם יוצאין מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה, והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים: יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. אבל אומות העולם, דנין אותם בז' מדורות של אש, ובכל מדור ומדור י"ב חודש, ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו. וז' מדורות יש בגיהנם, ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים, ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות, ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים. ולאותה שעה אמר שלמה: 'ונקתי באחריתה'. ואחד מהם אינו נמלט אלא אם כן יש בו תורה ומעשים טובים. אחרי כל זאת הקב"ה מרחם על בריותיו, שנאמר: "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" {{ממ|ישעיהו|נז|נו}}: '''סליק מסכת גיהנם:''' ובמדרש רות הנעלם (בזוהר חדש דף לג) ביארו ז' מדורות בקיצור מה שמענישים בהם, וזה לשונם: {{לא נשלם}} rwuatemwj2zn90ytrm160njaxpdw6ou 0 1726519 3102425 3028614 2026-11-11T19:25:50Z בן עדריאל 9444 3102425 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט | שם = אילת השחר אורה בהצחר | סוג = [[קט:פיוטי יוצר|יוצר]] | מועד = [[קט:פיוטי שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | מחבר = [[קט:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ]] | אקרוסטיכון = מאיר חזק | צורה = מחרוזות מרובעות במשקל שתי תיבות לטור (בעקבות [[אל נא ארנן בהתעלסה]]). | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2963}} | מנהגים = נאמר לפי מנהג אשכנז המזרחי{{הערה|ובתקופות מסוימות נאמר גם בוורמייזא. במנהג אשכנז המערבי אומרים [[אלהינו אלהים אמת]].}} בשבת ראש חודש.{{הערה|מלבד בחודשי אדר וניסן, שבהם אומרים יוצרות לשבת שקלים והחודש (בהתאמה), וחודש טבת, שאומרים בו יוצר לשבת חנוכה. בראש חודש אייר יש חילוקי מנהגים אם אומרים יוצר זה או יוצר לשבת שניה אחר הפסח.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|יוצר לשבת וראש חודש מאת [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ש"ץ]].{{הערה|ויש שייחסוהו ל[[מחבר:מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם מרוטנבורג]].}} נאמר למנהג אשכנז המזרחי.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר''' (מרובע); '''מאיר חזק'''<noinclude>. א-2963.</noinclude>}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת הַשַּׁחַר / {{סי|א}}וֹרָהּ בְּהַצְחַר / {{סי|אֲ}}רוֹמֵם בְּמִשְׁחַר / {{סי|אָ}}מָּן מֻבְחָר{{ש}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית קִנְיָנוֹ / {{סי|בִּ}}ינוֹתִי בִנְיָנוֹ / {{סי|בָּ}}אֵר מֵעִנְיָנוֹ / {{סי|בַּ}}חֲבוּרַת מִנְיָנוֹ {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹת שַׁדַּי / {{סי|גָּ}}אוּ מִדַּי / {{סי|גְּ}}דֻלָּתוֹ וַדַּי / {{סי|גְּ}}מוֹר בִּכְדַי{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ שָׁם / {{סי|דּ}}וֹרְשָׁם מְבֻשָּׂם / {{סי|דֵ}}עָה שָׂם / {{סי|דּ}}וּמִיָּה וּמַחֲסָם {{סי|הָ}}אָמָּן מִדַּעְתּוֹ / {{סי|הַ}}כֹּל בְּעִתּוֹ / {{סי|הִ}}שְׂכִּיל בְּדָתוֹ / {{סי|הִ}}סְכִּימָה חֶמְדָּתוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}טֶרֶם קְנָאוֹ / {{סי|וְ}}עוֹלָם מְנָאוֹ / {{סי|וִ}}עֵד תְּנָאוֹ / {{סי|וּ}}בְחֶסֶד בְּנָאוֹ {{סי|זִ}}קֵּק מַטְלֵת / {{סי|זִ}}הֵר טַלֵּית / {{סי|זִ}}וָּה אִצְטְלֵית / {{סי|זִ}}כְרוֹ מְנַטֶּלֶת{{ש}} {{סי|חִ}}שֵּׁר לֹבֶן / {{סי|חִ}}בֵּר מַלְבֵּן / {{סי|חָ}}מוּשׁ מִתְלַבֵּן / {{סי|חָ}}בוּי לַבֵּן {{סי|טִ}}פָּה הִגְלִיד / {{סי|טְ}}פוּחִים הִפְלִיד / {{סי|טִ}}רֵק וְהִקְלִיד / {{סי|ט}}וֹעֵן וּמוֹלִיד{{ש}} {{סי|יָ}}עֳרָץ כְסוֹדָם / {{סי|יָ}}חִיד יְסָדָם / {{סי|יֻ}}קְּדוּ בְּסִידָם / {{סי|י}}וּצַק יְסוֹדָם {{סי|כַּ}}בִּירִים הִבְזִיק / {{סי|כִּ}}נְּסָם כְּבַזִּיק / {{סי|כְּ}}הֶחֱזִיק וְהֶעֱזִיק / {{סי|כְּ}}אָזִק מֵהַזִּיק{{ש}} {{סי|לַ}}יַּבָּשָׁה פִרְסֵם / {{סי|לִ}}בְלֵב וּבִסֵּם / {{סי|לַ}}עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם / {{סי|לִ}}ירֵאָיו אִסֵּם {{סי|מְ}}אוֹרֵי פַנָּס / {{סי|מִ}}שְׁטָרָם הָגְנַס / {{סי|מֵ}}צַר נִכְנַס / {{סי|מְ}}אוֹרוֹ נִקְנַס{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָא בְּנִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}לְוָה בְּדִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}תְכַּפֵּר בְּאֹכְלֹסוֹ / {{סי|נָ}}אֶה לְקִלּוּסוֹ {{סי|סִ}}בֵּב בְּהַקָּפָתוֹ / {{סי|סֵ}}דֶר תְּקוּפָתוֹ / {{סי|סַ}}הַר תְּכִיפָתוֹ / {{סי|סֵ}}תֶר כִּפָּתוֹ{{ש}} {{סי|עָ}}שׂוּי לְמוֹעֲדִים / {{סי|עֲ}}רָכָיו מְיוּעָדִים / {{סי|עִ}}בּוּרוֹ מְוַעֲדִים / {{סי|עֵ}}דָה וְעֵדִים {{סי|פּ}}וֹעֵל מֻפְלֵא / {{סי|פֶּ}}לֶג מָלֵא / {{סי|פֶּ}}רֶץ לְהַעֲלֵה / {{סי|פּ}}וֹרֵחַ וְנִשְׁלֶה{{ש}} {{סי|צַ}}הַל נוּגִים / {{סי|צָ}}פַן לְתַעֲנוּגִים / {{סי|צִ}}יְדוֹ בְקִנּוּגִים / {{סי|צִ}}לְצֵל בְּחִנּוּגִים {{סי|קַ}}יָּם לָעַד / {{סי|קִ}}נְיָנוֹ יִעַד / {{סי|קֹ}}דֶם וִעַד / {{סי|ק}}וֹרְאָיו לְמִסְעַד{{ש}} {{סי|רַ}}בַּת עֶשֶׁר / {{סי|רֶ}}מֶשׂ וְהַכְשֵׁר / {{סי|רִ}}צּוּי הַתְשֵׁר / {{סי|רֵ}}אשִׁית אִשֵּׁר {{סי|שָׂ}}ר מִמְּדוֹרוֹ / {{סי|שִׁ}}כְלֵל הֲדָּרוֹ / {{סי|שֻׁ}}לְחָן בְּסִדּוּרוֹ / {{סי|שִׁ}}בְחוֹ בַּהִדוּרוֹ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְוַד עָפָר / {{סי|תִּ}}קוּן כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}רַם וְשִׁפֶּר / {{סי|תָּ}}אֳמוֹ בְּשֶּׁפֶר {{סי|מִ}}צְוָה כְּהִפְרִיס / {{סי|מ}}וּרַד מֵעָרִיס / {{סי|מִ}}זְרָחִי הֶחֱרִיס / {{סי|מָ}}נוֹחַ כְּהִתְרִיס{{ש}} {{סי|אֹ}}רַח מוּסַר / {{סי|א}}וֹהַבָיו מָסַר / {{סי|אַ}}רְבָּעִים אָסַר / {{סי|אַ}}חַת חִסַּר {{סי|יְ}}תֵרָה מַעֲלָה / {{סי|יְ}}פִי פְעֻלָּה / {{סי|יָ}}חִיד עִלָּה / {{סי|יִ}}תְרוֹמָם בְּמַעֲלָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הַחֹדֶשׁ / {{סי|רָ}}צוּף לְקֹדֶשׁ / {{סי|רֶ}}נֶן יִתְחַדֵּשׁ / {{סי|רָ}}ם יִתְקַדֵּשׁ. {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> pvyqnne3w8p0t1ww73t4rs41qb6rwzw 3102426 3102425 2026-11-11T19:26:19Z בן עדריאל 9444 3102426 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט | שם = אילת השחר אורה בהצחר | סוג = [[:קט:פיוטי יוצר|יוצר]] | מועד = [[:קט:פיוטי שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | מחבר = [[:קט:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ]] | אקרוסטיכון = מאיר חזק | צורה = מחרוזות מרובעות במשקל שתי תיבות לטור (בעקבות [[אל נא ארנן בהתעלסה]]). | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2963}} | מנהגים = נאמר לפי מנהג אשכנז המזרחי{{הערה|ובתקופות מסוימות נאמר גם בוורמייזא. במנהג אשכנז המערבי אומרים [[אלהינו אלהים אמת]].}} בשבת ראש חודש.{{הערה|מלבד בחודשי אדר וניסן, שבהם אומרים יוצרות לשבת שקלים והחודש (בהתאמה), וחודש טבת, שאומרים בו יוצר לשבת חנוכה. בראש חודש אייר יש חילוקי מנהגים אם אומרים יוצר זה או יוצר לשבת שניה אחר הפסח.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|יוצר לשבת וראש חודש מאת [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ש"ץ]].{{הערה|ויש שייחסוהו ל[[מחבר:מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם מרוטנבורג]].}} נאמר למנהג אשכנז המזרחי.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר''' (מרובע); '''מאיר חזק'''}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת הַשַּׁחַר / {{סי|א}}וֹרָהּ בְּהַצְחַר / {{סי|אֲ}}רוֹמֵם בְּמִשְׁחַר / {{סי|אָ}}מָּן מֻבְחָר{{ש}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית קִנְיָנוֹ / {{סי|בִּ}}ינוֹתִי בִנְיָנוֹ / {{סי|בָּ}}אֵר מֵעִנְיָנוֹ / {{סי|בַּ}}חֲבוּרַת מִנְיָנוֹ {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹת שַׁדַּי / {{סי|גָּ}}אוּ מִדַּי / {{סי|גְּ}}דֻלָּתוֹ וַדַּי / {{סי|גְּ}}מוֹר בִּכְדַי{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ שָׁם / {{סי|דּ}}וֹרְשָׁם מְבֻשָּׂם / {{סי|דֵ}}עָה שָׂם / {{סי|דּ}}וּמִיָּה וּמַחֲסָם {{סי|הָ}}אָמָּן מִדַּעְתּוֹ / {{סי|הַ}}כֹּל בְּעִתּוֹ / {{סי|הִ}}שְׂכִּיל בְּדָתוֹ / {{סי|הִ}}סְכִּימָה חֶמְדָּתוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}טֶרֶם קְנָאוֹ / {{סי|וְ}}עוֹלָם מְנָאוֹ / {{סי|וִ}}עֵד תְּנָאוֹ / {{סי|וּ}}בְחֶסֶד בְּנָאוֹ {{סי|זִ}}קֵּק מַטְלֵת / {{סי|זִ}}הֵר טַלֵּית / {{סי|זִ}}וָּה אִצְטְלֵית / {{סי|זִ}}כְרוֹ מְנַטֶּלֶת{{ש}} {{סי|חִ}}שֵּׁר לֹבֶן / {{סי|חִ}}בֵּר מַלְבֵּן / {{סי|חָ}}מוּשׁ מִתְלַבֵּן / {{סי|חָ}}בוּי לַבֵּן {{סי|טִ}}פָּה הִגְלִיד / {{סי|טְ}}פוּחִים הִפְלִיד / {{סי|טִ}}רֵק וְהִקְלִיד / {{סי|ט}}וֹעֵן וּמוֹלִיד{{ש}} {{סי|יָ}}עֳרָץ כְסוֹדָם / {{סי|יָ}}חִיד יְסָדָם / {{סי|יֻ}}קְּדוּ בְּסִידָם / {{סי|י}}וּצַק יְסוֹדָם {{סי|כַּ}}בִּירִים הִבְזִיק / {{סי|כִּ}}נְּסָם כְּבַזִּיק / {{סי|כְּ}}הֶחֱזִיק וְהֶעֱזִיק / {{סי|כְּ}}אָזִק מֵהַזִּיק{{ש}} {{סי|לַ}}יַּבָּשָׁה פִרְסֵם / {{סי|לִ}}בְלֵב וּבִסֵּם / {{סי|לַ}}עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם / {{סי|לִ}}ירֵאָיו אִסֵּם {{סי|מְ}}אוֹרֵי פַנָּס / {{סי|מִ}}שְׁטָרָם הָגְנַס / {{סי|מֵ}}צַר נִכְנַס / {{סי|מְ}}אוֹרוֹ נִקְנַס{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָא בְּנִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}לְוָה בְּדִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}תְכַּפֵּר בְּאֹכְלֹסוֹ / {{סי|נָ}}אֶה לְקִלּוּסוֹ {{סי|סִ}}בֵּב בְּהַקָּפָתוֹ / {{סי|סֵ}}דֶר תְּקוּפָתוֹ / {{סי|סַ}}הַר תְּכִיפָתוֹ / {{סי|סֵ}}תֶר כִּפָּתוֹ{{ש}} {{סי|עָ}}שׂוּי לְמוֹעֲדִים / {{סי|עֲ}}רָכָיו מְיוּעָדִים / {{סי|עִ}}בּוּרוֹ מְוַעֲדִים / {{סי|עֵ}}דָה וְעֵדִים {{סי|פּ}}וֹעֵל מֻפְלֵא / {{סי|פֶּ}}לֶג מָלֵא / {{סי|פֶּ}}רֶץ לְהַעֲלֵה / {{סי|פּ}}וֹרֵחַ וְנִשְׁלֶה{{ש}} {{סי|צַ}}הַל נוּגִים / {{סי|צָ}}פַן לְתַעֲנוּגִים / {{סי|צִ}}יְדוֹ בְקִנּוּגִים / {{סי|צִ}}לְצֵל בְּחִנּוּגִים {{סי|קַ}}יָּם לָעַד / {{סי|קִ}}נְיָנוֹ יִעַד / {{סי|קֹ}}דֶם וִעַד / {{סי|ק}}וֹרְאָיו לְמִסְעַד{{ש}} {{סי|רַ}}בַּת עֶשֶׁר / {{סי|רֶ}}מֶשׂ וְהַכְשֵׁר / {{סי|רִ}}צּוּי הַתְשֵׁר / {{סי|רֵ}}אשִׁית אִשֵּׁר {{סי|שָׂ}}ר מִמְּדוֹרוֹ / {{סי|שִׁ}}כְלֵל הֲדָּרוֹ / {{סי|שֻׁ}}לְחָן בְּסִדּוּרוֹ / {{סי|שִׁ}}בְחוֹ בַּהִדוּרוֹ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְוַד עָפָר / {{סי|תִּ}}קוּן כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}רַם וְשִׁפֶּר / {{סי|תָּ}}אֳמוֹ בְּשֶּׁפֶר {{סי|מִ}}צְוָה כְּהִפְרִיס / {{סי|מ}}וּרַד מֵעָרִיס / {{סי|מִ}}זְרָחִי הֶחֱרִיס / {{סי|מָ}}נוֹחַ כְּהִתְרִיס{{ש}} {{סי|אֹ}}רַח מוּסַר / {{סי|א}}וֹהַבָיו מָסַר / {{סי|אַ}}רְבָּעִים אָסַר / {{סי|אַ}}חַת חִסַּר {{סי|יְ}}תֵרָה מַעֲלָה / {{סי|יְ}}פִי פְעֻלָּה / {{סי|יָ}}חִיד עִלָּה / {{סי|יִ}}תְרוֹמָם בְּמַעֲלָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הַחֹדֶשׁ / {{סי|רָ}}צוּף לְקֹדֶשׁ / {{סי|רֶ}}נֶן יִתְחַדֵּשׁ / {{סי|רָ}}ם יִתְקַדֵּשׁ. {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> 2pnbbfcsjlbk97rbsnto7y8zx3l5kk9 3102427 3102426 2026-11-11T19:26:47Z בן עדריאל 9444 3102427 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט | שם = אילת השחר אורה בהצחר | סוג = [[:קט:פיוטי יוצר|יוצר]] | מועד = [[:קט:פיוטי שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | מחבר = [[:קט:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ]] | אקרוסטיכון = מאיר חזק | צורה = מחרוזות מרובעות במשקל שתי תיבות לטור.{{הערה|בעקבות [[אל נשא ארנן בהתעלסה]]}} | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2963}} | מנהגים = נאמר לפי מנהג אשכנז המזרחי{{הערה|ובתקופות מסוימות נאמר גם בוורמייזא. במנהג אשכנז המערבי אומרים [[אלהינו אלהים אמת]].}} בשבת ראש חודש.{{הערה|מלבד בחודשי אדר וניסן, שבהם אומרים יוצרות לשבת שקלים והחודש (בהתאמה), וחודש טבת, שאומרים בו יוצר לשבת חנוכה. בראש חודש אייר יש חילוקי מנהגים אם אומרים יוצר זה או יוצר לשבת שניה אחר הפסח.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|יוצר לשבת וראש חודש מאת [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ש"ץ]].{{הערה|ויש שייחסוהו ל[[מחבר:מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם מרוטנבורג]].}} נאמר למנהג אשכנז המזרחי.}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר''' (מרובע); '''מאיר חזק'''}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת הַשַּׁחַר / {{סי|א}}וֹרָהּ בְּהַצְחַר / {{סי|אֲ}}רוֹמֵם בְּמִשְׁחַר / {{סי|אָ}}מָּן מֻבְחָר{{ש}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית קִנְיָנוֹ / {{סי|בִּ}}ינוֹתִי בִנְיָנוֹ / {{סי|בָּ}}אֵר מֵעִנְיָנוֹ / {{סי|בַּ}}חֲבוּרַת מִנְיָנוֹ {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹת שַׁדַּי / {{סי|גָּ}}אוּ מִדַּי / {{סי|גְּ}}דֻלָּתוֹ וַדַּי / {{סי|גְּ}}מוֹר בִּכְדַי{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ שָׁם / {{סי|דּ}}וֹרְשָׁם מְבֻשָּׂם / {{סי|דֵ}}עָה שָׂם / {{סי|דּ}}וּמִיָּה וּמַחֲסָם {{סי|הָ}}אָמָּן מִדַּעְתּוֹ / {{סי|הַ}}כֹּל בְּעִתּוֹ / {{סי|הִ}}שְׂכִּיל בְּדָתוֹ / {{סי|הִ}}סְכִּימָה חֶמְדָּתוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}טֶרֶם קְנָאוֹ / {{סי|וְ}}עוֹלָם מְנָאוֹ / {{סי|וִ}}עֵד תְּנָאוֹ / {{סי|וּ}}בְחֶסֶד בְּנָאוֹ {{סי|זִ}}קֵּק מַטְלֵת / {{סי|זִ}}הֵר טַלֵּית / {{סי|זִ}}וָּה אִצְטְלֵית / {{סי|זִ}}כְרוֹ מְנַטֶּלֶת{{ש}} {{סי|חִ}}שֵּׁר לֹבֶן / {{סי|חִ}}בֵּר מַלְבֵּן / {{סי|חָ}}מוּשׁ מִתְלַבֵּן / {{סי|חָ}}בוּי לַבֵּן {{סי|טִ}}פָּה הִגְלִיד / {{סי|טְ}}פוּחִים הִפְלִיד / {{סי|טִ}}רֵק וְהִקְלִיד / {{סי|ט}}וֹעֵן וּמוֹלִיד{{ש}} {{סי|יָ}}עֳרָץ כְסוֹדָם / {{סי|יָ}}חִיד יְסָדָם / {{סי|יֻ}}קְּדוּ בְּסִידָם / {{סי|י}}וּצַק יְסוֹדָם {{סי|כַּ}}בִּירִים הִבְזִיק / {{סי|כִּ}}נְּסָם כְּבַזִּיק / {{סי|כְּ}}הֶחֱזִיק וְהֶעֱזִיק / {{סי|כְּ}}אָזִק מֵהַזִּיק{{ש}} {{סי|לַ}}יַּבָּשָׁה פִרְסֵם / {{סי|לִ}}בְלֵב וּבִסֵּם / {{סי|לַ}}עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם / {{סי|לִ}}ירֵאָיו אִסֵּם {{סי|מְ}}אוֹרֵי פַנָּס / {{סי|מִ}}שְׁטָרָם הָגְנַס / {{סי|מֵ}}צַר נִכְנַס / {{סי|מְ}}אוֹרוֹ נִקְנַס{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָא בְּנִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}לְוָה בְּדִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}תְכַּפֵּר בְּאֹכְלֹסוֹ / {{סי|נָ}}אֶה לְקִלּוּסוֹ {{סי|סִ}}בֵּב בְּהַקָּפָתוֹ / {{סי|סֵ}}דֶר תְּקוּפָתוֹ / {{סי|סַ}}הַר תְּכִיפָתוֹ / {{סי|סֵ}}תֶר כִּפָּתוֹ{{ש}} {{סי|עָ}}שׂוּי לְמוֹעֲדִים / {{סי|עֲ}}רָכָיו מְיוּעָדִים / {{סי|עִ}}בּוּרוֹ מְוַעֲדִים / {{סי|עֵ}}דָה וְעֵדִים {{סי|פּ}}וֹעֵל מֻפְלֵא / {{סי|פֶּ}}לֶג מָלֵא / {{סי|פֶּ}}רֶץ לְהַעֲלֵה / {{סי|פּ}}וֹרֵחַ וְנִשְׁלֶה{{ש}} {{סי|צַ}}הַל נוּגִים / {{סי|צָ}}פַן לְתַעֲנוּגִים / {{סי|צִ}}יְדוֹ בְקִנּוּגִים / {{סי|צִ}}לְצֵל בְּחִנּוּגִים {{סי|קַ}}יָּם לָעַד / {{סי|קִ}}נְיָנוֹ יִעַד / {{סי|קֹ}}דֶם וִעַד / {{סי|ק}}וֹרְאָיו לְמִסְעַד{{ש}} {{סי|רַ}}בַּת עֶשֶׁר / {{סי|רֶ}}מֶשׂ וְהַכְשֵׁר / {{סי|רִ}}צּוּי הַתְשֵׁר / {{סי|רֵ}}אשִׁית אִשֵּׁר {{סי|שָׂ}}ר מִמְּדוֹרוֹ / {{סי|שִׁ}}כְלֵל הֲדָּרוֹ / {{סי|שֻׁ}}לְחָן בְּסִדּוּרוֹ / {{סי|שִׁ}}בְחוֹ בַּהִדוּרוֹ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְוַד עָפָר / {{סי|תִּ}}קוּן כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}רַם וְשִׁפֶּר / {{סי|תָּ}}אֳמוֹ בְּשֶּׁפֶר {{סי|מִ}}צְוָה כְּהִפְרִיס / {{סי|מ}}וּרַד מֵעָרִיס / {{סי|מִ}}זְרָחִי הֶחֱרִיס / {{סי|מָ}}נוֹחַ כְּהִתְרִיס{{ש}} {{סי|אֹ}}רַח מוּסַר / {{סי|א}}וֹהַבָיו מָסַר / {{סי|אַ}}רְבָּעִים אָסַר / {{סי|אַ}}חַת חִסַּר {{סי|יְ}}תֵרָה מַעֲלָה / {{סי|יְ}}פִי פְעֻלָּה / {{סי|יָ}}חִיד עִלָּה / {{סי|יִ}}תְרוֹמָם בְּמַעֲלָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הַחֹדֶשׁ / {{סי|רָ}}צוּף לְקֹדֶשׁ / {{סי|רֶ}}נֶן יִתְחַדֵּשׁ / {{סי|רָ}}ם יִתְקַדֵּשׁ. {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> oszdgonrcb5dx93vqso0emk7p5zbjt7 3102428 3102427 2026-11-11T19:27:16Z בן עדריאל 9444 3102428 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט | שם = אילת השחר אורה בהצחר | סוג = [[:קט:פיוטי יוצר|יוצר]] | מועד = [[:קט:פיוטי שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | מחבר = [[:קט:רבי מאיר ש"ץ|ר' מאיר ב"ר יצחק ש"ץ]]{{הערה|ויש שייחסוהו ל[[מחבר:מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם מרוטנבורג]].}} | אקרוסטיכון = מאיר חזק | צורה = מחרוזות מרובעות במשקל שתי תיבות לטור.{{הערה|בעקבות [[אל נשא ארנן בהתעלסה]].}} | אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-2963}} | מנהגים = נאמר לפי מנהג אשכנז המזרחי{{הערה|ובתקופות מסוימות נאמר גם בוורמייזא. במנהג אשכנז המערבי אומרים [[אלהינו אלהים אמת]].}} בשבת ראש חודש.{{הערה|מלבד בחודשי אדר וניסן, שבהם אומרים יוצרות לשבת שקלים והחודש (בהתאמה), וחודש טבת, שאומרים בו יוצר לשבת חנוכה. בראש חודש אייר יש חילוקי מנהגים אם אומרים יוצר זה או יוצר לשבת שניה אחר הפסח.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר''' (מרובע); '''מאיר חזק'''}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת הַשַּׁחַר / {{סי|א}}וֹרָהּ בְּהַצְחַר / {{סי|אֲ}}רוֹמֵם בְּמִשְׁחַר / {{סי|אָ}}מָּן מֻבְחָר{{ש}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית קִנְיָנוֹ / {{סי|בִּ}}ינוֹתִי בִנְיָנוֹ / {{סי|בָּ}}אֵר מֵעִנְיָנוֹ / {{סי|בַּ}}חֲבוּרַת מִנְיָנוֹ {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גְּ}}בוּרוֹת שַׁדַּי / {{סי|גָּ}}אוּ מִדַּי / {{סי|גְּ}}דֻלָּתוֹ וַדַּי / {{סי|גְּ}}מוֹר בִּכְדַי{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ שָׁם / {{סי|דּ}}וֹרְשָׁם מְבֻשָּׂם / {{סי|דֵ}}עָה שָׂם / {{סי|דּ}}וּמִיָּה וּמַחֲסָם {{סי|הָ}}אָמָּן מִדַּעְתּוֹ / {{סי|הַ}}כֹּל בְּעִתּוֹ / {{סי|הִ}}שְׂכִּיל בְּדָתוֹ / {{סי|הִ}}סְכִּימָה חֶמְדָּתוֹ{{ש}} {{סי|וְ}}טֶרֶם קְנָאוֹ / {{סי|וְ}}עוֹלָם מְנָאוֹ / {{סי|וִ}}עֵד תְּנָאוֹ / {{סי|וּ}}בְחֶסֶד בְּנָאוֹ {{סי|זִ}}קֵּק מַטְלֵת / {{סי|זִ}}הֵר טַלֵּית / {{סי|זִ}}וָּה אִצְטְלֵית / {{סי|זִ}}כְרוֹ מְנַטֶּלֶת{{ש}} {{סי|חִ}}שֵּׁר לֹבֶן / {{סי|חִ}}בֵּר מַלְבֵּן / {{סי|חָ}}מוּשׁ מִתְלַבֵּן / {{סי|חָ}}בוּי לַבֵּן {{סי|טִ}}פָּה הִגְלִיד / {{סי|טְ}}פוּחִים הִפְלִיד / {{סי|טִ}}רֵק וְהִקְלִיד / {{סי|ט}}וֹעֵן וּמוֹלִיד{{ש}} {{סי|יָ}}עֳרָץ כְסוֹדָם / {{סי|יָ}}חִיד יְסָדָם / {{סי|יֻ}}קְּדוּ בְּסִידָם / {{סי|י}}וּצַק יְסוֹדָם {{סי|כַּ}}בִּירִים הִבְזִיק / {{סי|כִּ}}נְּסָם כְּבַזִּיק / {{סי|כְּ}}הֶחֱזִיק וְהֶעֱזִיק / {{סי|כְּ}}אָזִק מֵהַזִּיק{{ש}} {{סי|לַ}}יַּבָּשָׁה פִרְסֵם / {{סי|לִ}}בְלֵב וּבִסֵּם / {{סי|לַ}}עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם / {{סי|לִ}}ירֵאָיו אִסֵּם {{סי|מְ}}אוֹרֵי פַנָּס / {{סי|מִ}}שְׁטָרָם הָגְנַס / {{סי|מֵ}}צַר נִכְנַס / {{סי|מְ}}אוֹרוֹ נִקְנַס{{ש}} {{סי|נִ}}קְרָא בְּנִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}לְוָה בְּדִמּוּסוֹ / {{סי|נִ}}תְכַּפֵּר בְּאֹכְלֹסוֹ / {{סי|נָ}}אֶה לְקִלּוּסוֹ {{סי|סִ}}בֵּב בְּהַקָּפָתוֹ / {{סי|סֵ}}דֶר תְּקוּפָתוֹ / {{סי|סַ}}הַר תְּכִיפָתוֹ / {{סי|סֵ}}תֶר כִּפָּתוֹ{{ש}} {{סי|עָ}}שׂוּי לְמוֹעֲדִים / {{סי|עֲ}}רָכָיו מְיוּעָדִים / {{סי|עִ}}בּוּרוֹ מְוַעֲדִים / {{סי|עֵ}}דָה וְעֵדִים {{סי|פּ}}וֹעֵל מֻפְלֵא / {{סי|פֶּ}}לֶג מָלֵא / {{סי|פֶּ}}רֶץ לְהַעֲלֵה / {{סי|פּ}}וֹרֵחַ וְנִשְׁלֶה{{ש}} {{סי|צַ}}הַל נוּגִים / {{סי|צָ}}פַן לְתַעֲנוּגִים / {{סי|צִ}}יְדוֹ בְקִנּוּגִים / {{סי|צִ}}לְצֵל בְּחִנּוּגִים {{סי|קַ}}יָּם לָעַד / {{סי|קִ}}נְיָנוֹ יִעַד / {{סי|קֹ}}דֶם וִעַד / {{סי|ק}}וֹרְאָיו לְמִסְעַד{{ש}} {{סי|רַ}}בַּת עֶשֶׁר / {{סי|רֶ}}מֶשׂ וְהַכְשֵׁר / {{סי|רִ}}צּוּי הַתְשֵׁר / {{סי|רֵ}}אשִׁית אִשֵּׁר {{סי|שָׂ}}ר מִמְּדוֹרוֹ / {{סי|שִׁ}}כְלֵל הֲדָּרוֹ / {{סי|שֻׁ}}לְחָן בְּסִדּוּרוֹ / {{סי|שִׁ}}בְחוֹ בַּהִדוּרוֹ{{ש}} {{סי|תַּ}}רְוַד עָפָר / {{סי|תִּ}}קוּן כֹּפֶר / {{סי|תָּ}}רַם וְשִׁפֶּר / {{סי|תָּ}}אֳמוֹ בְּשֶּׁפֶר {{סי|מִ}}צְוָה כְּהִפְרִיס / {{סי|מ}}וּרַד מֵעָרִיס / {{סי|מִ}}זְרָחִי הֶחֱרִיס / {{סי|מָ}}נוֹחַ כְּהִתְרִיס{{ש}} {{סי|אֹ}}רַח מוּסַר / {{סי|א}}וֹהַבָיו מָסַר / {{סי|אַ}}רְבָּעִים אָסַר / {{סי|אַ}}חַת חִסַּר {{סי|יְ}}תֵרָה מַעֲלָה / {{סי|יְ}}פִי פְעֻלָּה / {{סי|יָ}}חִיד עִלָּה / {{סי|יִ}}תְרוֹמָם בְּמַעֲלָה{{ש}} {{סי|רֹ}}אשׁ הַחֹדֶשׁ / {{סי|רָ}}צוּף לְקֹדֶשׁ / {{סי|רֶ}}נֶן יִתְחַדֵּשׁ / {{סי|רָ}}ם יִתְקַדֵּשׁ. {{רפרן|{{סי|מַאֲ|1}}מָרִי / {{סי|יִרְ|1}}צֶה, וְשִׁבְחִי / {{סי|חֵ|1}}לֶף {{סי|זִ|1}}בְחִי. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:פיוטי שבת ראש חודש]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> ajppu2yp40cm641gwsuo4fb0bqazqlb 0 1735817 3102395 3093054 2026-11-11T14:02:04Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:יוספיה הגר]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102395 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יוספיה'''}} {{סי|יָ}}<קטע התחלה=דפוסים/><קטע התחלה=פולין/><includeonly>יָ</includeonly>הּ בַּשֵּׂר שַׂר צְבָאֶיךָ / אַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתֶךָ{{ר1}} בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ / וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ{{ממס|דברים כח ו}}<קטע סוף=פולין/> <noinclude>{{סי|</noinclude>וְ<noinclude>}}</noinclude>אַתָּה חָתָן כְּלִיל יֹפִי / צַח מִבְּדֹלַח וּמְאָדָּם{{ש}} לַשֶּׁמֶשׁ תִּתֶּן דֹּפִי / בְּאוֹר פָּנֶיךָ זִיו כְּבוֹדָם{{ש}} יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם / הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ{{ממס|תהלים מה ג}} {{רפרן|בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ}}<קטע סוף=דפוסים/> {{סי|שָׂ}}שׂ עַל יַעֲלָה הַמְהֻלָּלָה / נָתַן אֱלֹהִים בְּעֶזְרֶךָ{{ש}} בֶּן זוּגָהּ אַתְּ וּבֶן גִּילָהּ / שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ{{ש}} רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ / וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ{{ממס|משלי ג ח}} {{רפרן|בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ}} {{סי|פְּ}}רֵה וּרְבֵה בֵּרַךְ בָּהֶם / תַּכְרִית תַּרְשִׁישׁ וֶאֱלִישָׁה{{ש}} וְכַבָּנוֹת בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן / בָּנִים פַּעֲמַיִם שִׁשָּׁה{{ש}} יִתֵּן יְיָ אֶת הָאִשָּׁה / הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ{{ממס|רות ד יא}} {{רפרן|בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ}} {{סי|יְ}}דִידִי בְּךָ שַׁתִּי שִׁירַי / כְּשִׁירָאִים לִלְבוּשֶׁךָ{{ש}} וְטוּרֵי בָּרֶקֶת טוּרַי / וּבָתֵּי נֶפֶשׁ לְנַפְשֶׁךָ{{ש}} לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ / וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ{{ממס|משלי א ט}} {{רפרן|בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ}} {{סי|הַ}}רְחֵב יָדְךָ לְמַעֲטִירֶךָ / מִשִּׁיר בְּכֶתֶם לֹא תְסֻלֶּה{{ש}} הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לְמַאֲמִירֶיךָ / וְעַל גַּפֵּי שִׁיר תִּתְעַלֶּה{{ש}} אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם, יְמַלֵּא / יְיָ כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ{{ממס|קהלת ה ג|וגם=תהלים כ ו}} {{רפרן|בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ}} [[קטגוריה:פיוטי חתונה]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:פיוטי שמחת תורה]] [[קטגוריה:יוספיה הגר]] 4wrx8pzk5gjvojhky9o8t7x80zy7067 0 1738837 3102423 3024520 2026-11-11T19:17:19Z בן עדריאל 9444 3102423 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= יום כמו נד | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה|רשות]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי רשות לברכו|רשות לברכו]] | מועד = שבת 'שמעו'{{הערה|כלומר שבת שניה אחר י"ז בתמוז, בה קוראים להפטרה {{צ|[[ירמיהו ב #ב ד|שמעו דבר ה' בית יעקב]]}}.}} | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = משקל כמותי: פעלולים מתפעלים פעלולים | אוצר השירה = {{אוצר השירה|י-1805}} | מנהגים = נאמר בקהילות צפון אפריקה בליל תשעה באב לפני ערבית.{{ש}} מקומו המקורי במחזור ספרד (וכן נדפס בדפוסים ראשונים) הוא לפני 'ברכו' בשבת שניה אחר י"ז בתמוז (שבת 'שמעו'), אלא שהאחרונים התנגדו לאמירת פיוטים עצובים בשבת. | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>יוֹם כְּמוֹ נֵד עָמְדוּ דְּמָעַי בְּפָנַי{{ר1}} עַל קְדוֹשִׁים, זֶרַע בְּרוּכֵי יְיָ.{{ממס|ישעיהו סה כג}} כָּל כְּבוֹדָם גָּלָה וְשָׁח עֹז פְּאֵרָם{{ר1}} כִּי בְחֵמָה נִצָּב לְרִיבָם יְיָ.{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו ג יג}} הַנְּבִיאִים עָטוּ כְלִמּוֹת וְחָפוּ {{ר1}} רֹאשׁ, וְחָזוֹן לֹא מָצְאוּ מֵיֲיָ.{{ממס|לפני=ע"פ|איכה ג ט}} הֵם בְּשִׁבְיָם מַחֲזִיקִים יְדֵיהֶם {{ר1}} בֶּאֱמוּנָה, רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ.{{ממס|תהלים קג ח}} מַעֲרִיצִים גַּם קוֹרְאִים אִישׁ לְאָחִיו{{ר1}} הַלְלוּ אֵל, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.{{ממס|תהלים קלד ב}}<noinclude>{{ש}} {{הור|ברכו}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות תלת דפורענותא במחזור ספרד]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:שירים במשקל הקל]] </noinclude> ap3toh5oj3qyq6bo6lbb2m5k54mtkjz 0 1744005 3102393 3018151 2026-11-11T13:58:33Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:יוספיה הגר]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102393 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''יוספיה'''}} {{סי|י}}וֹם שֶׁקָּם שֵׁבֶט תּוֹמְכַי / שַׁח גַּבְהוּת צָר הָיָה לְרֹאשׁ{{ש}} מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ {{סי|וּ}}בְקוּם רָשָׁע לַדּוֹר, וְקָאם / שָׁאוֹן וּמְהוּמָה בַּעֲדַת {{ש}} גּוֹלִים, עַד שָׁמַע נָאֳקָם / צוּר מִצָּרָה יוֹם הוּלְדַת{{ש}} וַיְקַנֵּא אֵל לִנְקֹם נָקָם / זָר מַעֲשֵׂהוּ לַזָּר, כְּדָת{{ר1}} מַה לַּעֲשׂוֹת בִּבְכוֹר שׂוֹטְנַי / לִמְחוֹת וּלְשָׁרֵשׁ עַד תְּלֹשׁ{{ר1}} כַּאֲשֶׁר מָחָה רֹאשׁ מַחֲנַי / אִישׁ אֶפְרָתִי, וַיַּחֲלֹשׁ {{רפרן|הזחה=2|מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ}} {{סי|סִ}}בָּה הָיְתָה מֵאָז, בְּמָלְ/כוֹ בֶּן קִישׁ, וַיַּךְ מַחֲנֵה{{ש}} רֵאשִׁית גּוֹיִם וַיַּחֲמֹל / עוֹד שָׁאַר שֹׁרֶשׁ בַּסְּנֶה{{ש}} אָבוֹת אָכְלוּ בֹּסֶר תְּמוֹל / וַתִּקְהֶינָה שִׁנֵּי בְנֵי-{{ר1}} -הֶם אַחֲרֵיהֶם, עֵת חֹמְסַי / רַבּוּ עָלַי, לוּלֵי קְדוֹשׁ{{ר1}} יִשְׂרָאֵל שָׁת לִי בּוֹסְסַי / תַּחְתַּי, לִכְבֹּשׁ לִכְתֹּשׁ וְדוֹשׁ {{רפרן|הזחה=2|מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ}} {{סי|פָּ}}רַח כָּרוֹשׁ נֵצֶר אֲגָג / קוֹץ מַכְאִיב שֶׁהִגְדִּיל כְּאֵב{{ש}} וַיָּקֶם אֵל עֹשֵׂה סְיָג / מֵאֲחֵי שָׁאוּל גּוּרֵי זְאֵב{{ש}} וַיְמַן הָמָן לֶאֱחֹז כְּדָג / בִּמְצוֹדָה רָעָה גַּם בְּאֶבְ-{{ר1}} -רָתוֹ יָסֶךְ עַל בַּת דְּוָי / לֵאמֹר מַה תִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ{{ר1}} רֶגַע נֶהְפַּךְ שִׁירוֹ לְ"וַי" / כַּאֲשֶׁר זָמַם צַדִּיק עֲנֹשׁ {{רפרן|הזחה=2|מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ}} {{סי|יִ}}זָּכֵר אֶל בֵּית יַעֲקֹב / יוֹם צֵאת מִבֵּית שָׂח "לִי יְאֹר"{{ש}} נִין עֵשָׂו אָץ דָּם לַעֲקֹב / מֵחֲמַס אָחִיו הִשְׁאִיר שְׂאֹר{{ש}} יִקְּבוּ אוֹרְרִים אָרוֹר וְקֹב / יוֹמוֹ, עַד יֶחְשְׁכוּ צַר וְאוֹר{{ר1}} נָכוֹן לוֹ יוֹם חֹשֶךְ, וְלַיְ/שָׁרִים יִזְרַח אוֹר, יוֹם חֲבֹשׁ{{ר1}} אֵל שִׁבְרִי, גַּם יַךְ הוֹלְלַי / קָדְקֹד וּזְרוֹעַ עַד יֵבוֹשׁ {{רפרן|הזחה=2|מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ}} {{סי|הָ}}בוּ לַצַּדִּיק מִפְּרִי / יָדָיו, שֵׁם עוֹלָם לִצְבִי{{ש}} בִּלְשָׁן בִּלְשׁוֹנוֹ שָׁת צֳרִי / לָחָלְיֵנוּ בַּצַּר שְׁבִי{{ש}} הֵאִיר בֶּן יָאִיר עַם מְרִי/רֵי יוֹם, וַתַּעַשׂ בַּת אֲבִי-{{ר1}} -חַיִל חַיִל, לָכֵן כְּדַי / זֵכֶר לָמוֹ כִּזְכֹר לְרֹאשׁ{{ר1}} הֵם הֶאֱבִידוּ לְמַאֲבִידַי / שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה לַעֲנָה וְרוֹשׁ {{רפרן|הזחה=2|מָט הָמָן לִפְנֵי מָרְדְּכַי / תַּחַת נַעֲצוּץ עָלָה בְרוֹשׁ}}<noinclude> [[קטגוריה:פיוטי פורים]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]] [[קטגוריה:יוספיה הגר]] hjaud3vt1gdaotbip4qn05416n44xon 104 1754624 3102493 3098943 2026-11-12T00:26:11Z Nahum 68 3102493 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Nahum" />‫משבצות זהב‬ ‫אורח חיים הלכות שבת‬ אשל אברהם</noinclude><קטע התחלה=טז רנג ב/>'''וכל זה,''' וסיים: קרקע, היינו עודן בידו, או (מניחם) [ממיחם] למיחם ודעתו להחזירה – דווקא כשנטלו מערב שבת ומחזיר בשבת, הא לסמוך באין גרופה, ולדיעה שניה תוכה או אין גרופה בחזרה – אסור ודאי אף שנטלו בשבת, דכהאי גוונא לא שייך חילוק זה. והוא פשוט בזה: '''{{ק|(יב)}} וטוב להחמיר.''' עיין ט"ז. והמנהג להקל, כמו שכתב הר"ב בזה. [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|ובסעיף ה]] בהג"ה יבואר עוד בזה אי"ה: '''{{ק|(יג)}} אם.''' עיין ט"ז, וכן כתב המ"א אות י"ט, מדין בישול נגעו ביה, וכן כתב הלבוש, משום מבשל. ויש לי הרהורי דברים בכאן, והנני פורטם בעזר ה' יתברך: '''ראשונה''' צריך לברר איזו הוא בישול דבר תורה ואיזו מדרבנן, עיין סימן שי"ח בט"ז אות ג' ד', יש אומרים כמאכל בן דרוסאי רק מדרבנן, ויש אומרים לח נצטנן רק מדרבנן, ואם כן נהפוך הוא, אי בישל בשבת פחות ממאכל בן דרוסאי אין צריך כדי שיעשו, ואם מאכל בן דרוסאי, כדי שיעשו להלבוש בשי"ח סעיף א הביאותיו לעיל באות יו"ד. ומאחר דכדי שיעשו דרבנן הוא יש להקל. גם יש אומרים כל דעביד ישראל מעשה בידים, אף דרבנן אין צריך כדי שיעשו, ולא בעי כדי שיעשו אלא עכו"ם או שהה, כבסעיף א בהג"ה שניה, הואיל וממילא. ומהו נצטנן בלח, הנה במ"א אות י"ט וסימן שי"ח אות י"ב יעו"ש, ומשמע נמי לח שהורק בכלי שני אף יד סולדת בו תו יש בו משום בישול. וכל זה מדינא, אבל המנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי כמו שכתב [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|בשי"ח סעיף ט"ו]] בהג"ה וכאן [[שולחן ערוך אורח חיים רנג ה|סעיף ה]] בהג"ה: ומהו דבר לח? הנה הב"י הביא בשם רבינו ירוחם בחלק ג בשם הרב רבינו יונה, כל '''שרובו''' רוטב וצונן ומצטמק ויפה לו הוה מבשל גמור, משמע כשמיעוט רוטב אין זה מבשל. ועיין אליה רבה סימן שי"ח אות י"א הביא זה בשם מנחת כהן והניח בצריך עיון, ובאמת הם דברי ה"ר יונה. ולכאורה מראין הדברים כמו שכתב [[ט"ז על אורח חיים שיח#טז ד|הט"ז בשי"ח ד]], דאף נצטנן '''בלח''' הוה מן התורה (וכמו שכתב ה"ר יונה '''מבשל גמור'''), מכל מקום מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנצטנן בלח ומרתיחו להצטמק ויפה לו הוה בישול דבר תורה, ובמצטמק ורע לו אין דעתו להצטמק, יעו"ש. והיינו דעיקר הבישול הוא שמצטמק, ולפי זה שפיר הולכין בתר רובו, דרובו רוטב מצטמק ויפה לו הוא ומתכוין לצימוק והוה בישול, ואם רובו יבש אין דעתו לצימוק כי מצטמק ורע לו הוא לייבש. ועיין סימן שי"ח באליה רבה אות יו"ד בשם המנחת כהן, דאין אנו בקיאין איזה מצטמק ורע לו, ועיין גמרא [[שבת לח א]], ובמנחת כהן לפת ותמרי ודייסא ומים חמין מצטמק ורע לו. והנה לפת שלנו מייארין ורובין עינינו רואות שמצטמק ויפה לו הוא, ועיין [[שבת לז ב|ל"ז ב]] '''לפדא''' בדלי"ת וכצ"ל ברא"ש שם, אם כן אם יש בהן מים אסור. ועיין מ"א לקמן אות ל"ט ושם אפרש בעזה"י. כי נראה אם יש רוטב ובשר יחד, לרוטב מצטמק ויפה לו ולבשר מצטמק ורע לו כל שנצטנן, ונאסר הרוטב כשחממו בשבת, אף הבשר נאסר דבלע מאיסור. ולא מיבעיא רוטב מים דהוה אינו מינו אף באיסור דרבנן צריך ששים כמבואר ביורה דעה, וכחל הקילו שיהא מן המניין, ואפילו צלי קדר. ואין תימר דמוחל ובשר חד מינא בטעמא, מכל מקום אף באיסור דרבנן בלח ומינו צריך שישים. ועד כאן לא צידד [[ש"ך על יורה דעה קט#שך ט|הש"ך בק"ט ט]] אלא יבש וכמו שכתבתי בפריי שם, אין מקומו פה, ואם ירצה ה' במגן אברהם ל"ט אבאר זה: ואמנם הדבר הקשה עלי הוא מה שכתב המ"א לקמן אות ל"ו דנצטנן אף ביבש אסור, דלא התירו אלא '''חזרה''' בשבת (באופנים המבוארים כאן דמותר), לא להניח לכירה לכתחילה בשבת. וזה סותר לכאן. וראיתי לתוספת שבת אות מ"ו הרגיש בזה, יעו"ש. והנה לי העני נראה שהפרש יש בין נצטנן לנצטנן לגמרי, כי מחמת בישול כל שאין יד סולדת בו או כלי שני יש בו בישול, כמו שכתב המ"א בשי"ח אות י"ב '''ומנהגא''' הוא דמקילין כשלא נצטנן לגמרי, כמו שכתב הר"ב [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|בשי"ח סעיף ט"ו]], לא מדינא, כי כמה פוסקים אוסרים כל שאין יד סולדת בו '''בלח.''' ואמנם ביבש ונצטנן, כל שחם קצת, אפילו אין יד סולדת בו שרי דלית ביה משום בישול, הא נצטנן '''לגמרי''' אסור, '''דחזרה''' תנן, לא '''לכתחילה.''' וכל זה עליה, אבל לסמוך אף נצטנן לגמרי כל שאין בו בישול מותר, כמו שכתב בשי"ח סעיף ט"ו, מותר להניחו '''כנגד''' המדורה וכמו שכתב המ"א שם אות ל"ח, והוא ברא"ש פרק כירה דף מ"ם ע"ב יעו"ש. אם כן יפה כתב המ"א לקמן אות ל"ו שלא נצטנן '''לגמרי,''' דאז מדינא אסור אף '''ביבש''' ליתן לתוך התנור ממש. ואי"ה לקמן יבואר עוד וכאן אין להאריך. מהו לח ויבש עיין סימן רנ"ד מגן אברהם א ושי"ח מגן אברהם מ"ם: ואכתי פש גבן לברורי דבר אחד, והוא דהטמנה לא הוה [אלא] כשהקדירה מכוסה בה ונוגעת בהם מכל צד, הא בתוך התנור וכו' לא הוה הטמנה. מכל מקום צריך לידע, כירה באיזה עניין מוספת הבל או לאו, והוא [[שולחן ערוך אורח חיים רנז ח|ברנ"ז סעיף ח]] כתב המחבר: אף על פי שמותר להשהות על גבי כירה שיש בה גחלים וכו', מחמת '''אש''' שתחתיהם מוסיף הבל ואסור. והוא מגמרא [[שבת מז ב|מ"ז ב']]: קופה שטמן וכו', משמע לכאורה הא אין תחת זה לאו מוסיף הבל הוא. ואמנם בר"ן ריש פרק כירה וברז"ה, דרש"י פירש הטמנה וכירה קטומה מוסיף הבל, ובחידושי הרשב"א אף קש וגבבא, משמע מוסיף הבל. ואפשר אף גרופה מוסיף הבל, ועיין [[מגן אברהם על אורח חיים רנז#מא יח|מ"א רנ"ז ח"י]]. ומכל מקום כשאין יד סולדת בו לאו מוסיף הבל מיקרי ולא שייך גזירה דשמא יטמין ברמץ, שאין יד סולדת בו אין רא[ו]יה לבישול, מה שאין כן הטמנה דגפת. ואי"ה ברנ"ז יבואר עוד, ועיין סעיף ה בהג"ה יש מתירין בתנור שאפו מבעוד יום ומ"א אות ל"ה, ושם יבואר אי"ה עוד בזה לעניין כירה שאין יד סולדת בו לענין חזרה בתוכה בשבת, וכאן אין להאריך בזה: מה הן מצטמק ויפה לו ומצטמק ורע לו עיין רא"ש פרק כירה דף ל"ו ע"ב, '''לפתא''' תמרי ודייסא מצטמק ורע לו וכרוב ופולין ובשר טרוף מצטמק ויפה לו, והוא [[שבת לז ב|בדף ל"ז ב]] [[שבת לח א|ודף ל"ח א]], ושם נאמר '''לפדא''' בדלי"ת, תבשיל מתאינים, אבל '''לפתא''' בתי"ו אמרו שם מצטמק ויפה לו, וכצ"ל ברא"ש, ועיין אליה רבה בשי"ח אות יו"ד בשם מנחת כהן '''לפת''' טעות סופר וצריך להיות לפדא. וכבר הגהתי לעיל כן יע"ש, ודבר שאין מפורש בתלמוד אין לנו להקל בזה: '''{{ק|(יד)}} אסור.''' עיין ט"ז. ועיין מ"א אות כ"ה ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים רנז ד|סימן רנ"ז סעיף ד]], כיסהו ונתגלה בשבת מותר לכסותו בדבר שאין מוסיף הבל. ומכל מקום כאן בתנור לא הוה הטמנה, כמו שכתבנו באות י"ג, והוה זה תחילת הטמנה דאסור בשבת אף אין מוסיף הבל. ועיין הגהות מיימוני פרק ד' דשבת אות א' בדיני הטמנה. ובלבוש כתב שמוסיפין הבל, צ"ע: '''{{ק|(טו)}} סמוך.''' עיין ט"ז. עיין אות י"ג מה שכתבנו בשם הר"ן, ועיין מ"א אות כ"ז, ואי"ה שם יבואר וכאן אין להאריך: '''{{ק|(טז)}} ובתנור.''' עיין ט"ז. הקשה על רמ"א בתנור, שבזמן התלמוד כבר כתב המחבר בסעיף א דאפילו לסמוך אסור, ושלנו שרי ככירה. ויש ליישב דחזרה סמוך לברכו אסור לדעה זו אפילו רוצה ליקח ממנה קודם שבת, דהוה כחזרה בשבת, ואם כן מה ראיה משהיה בסעיף א, דעתו עד שבת, וכאן הוה אמינא דשרי לחזור על מנת שיקח קודם שבת. ועיין תוספת שבת אות ל"ח הקשה דחזרה אף מצטמק ורע לו אסור, יעו"ש:<קטע סוף=טז רנג ב/> <קטע התחלה=טז רנג ד/>'''{{ק|(יז)}} יש.''' עיין ט"ז. [[שולחן ערוך אורח חיים שיח ד|ובסימן שי"ח סעיף ד]] [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|ובסעיף ט"ו]], דמקילין אם לא נצטנן '''לגמרי''' שרי אף שאין יד סולדת בו, אם כן שרי הכא וכמו שכתב המגן אברהם אות ל"ב. והר"ב סמך אמה שכתב בסעיף ה ולקמן סימן שי"ח סעיף ט"ו. ועיין מגן אברהם אות ל"ט, ואי"ה שם יבואר:<קטע סוף=טז רנג ד/> <קטע התחלה=טז רנג ה/>'''{{ק|(יח)}} ומבערת.''' עיין ט"ז. הנך רואה שאין מפרש כמ"א אות מ"ם שפירש מלת '''לכן''' קאי אקודם, אלא אדסמיך קאי, מאם לא נתקרר לגמרי נוהגין ע"י עכו"ם, אבל על ידי ישראל אסור באין יד סולדת בו, רק ממנהגא אפשר דשרי [[שולחן ערוך אורח חיים שיח טו|כבסימן שי"ח סעיף ט"ו]]. ואם עדיין חמין, היינו רותחת שיד סולדת בו, מותר גם כן על ידי ישראל מדינא. או יאמר על '''גבי''' התנור ודאי אסור באין גרוף וקטום אף על גב דתנור שלנו דין כירה יש לה ומותר לסמוך בכירה אף שאין גרוף וקטום, על '''גבי''' ודאי אסור בכירה שאין גרופה וקטומה כמבואר בסעיף גימ"ל אף רותחת שיד סולדת בו, אלא על ידי עכו"ם נוהגין להתיר אף בחם קצת שאין יד סולדת בו אף על '''גבי''' התנור בצירוף קולא שמבערת אחר כך האש, ופסיק רישיה בעכו"ם שרי. אבל על ידי ישראל אסור על גבי התנור, ואצל התנור שרי על ידי ישראל דדין כירה יש לו תנור שלנו, ולסמוך שרי ממנהגא אף בחמין קצת כבסימן שי"ח סעיף ט"ו כו', כן סובר ז"ל הפירוש בהר"ב. אבל לבוש הבין הגהות רבו כמו שהבין המ"א באות מ"ם יעו"ש. והקשה הט"ז אהיתר דתרומת הדשן, דאע"ג דאמירה לעכו"ם '''קיל''' בפסיק רישא, מכל מקום איסור מלאכת שבת הנעשה על ידי עכו"ם אף בלא אמירת ישראל אסור הוא אף בקצץ, עיין סימן רמ"ו. אם כן הרי אסור הוא בלא אמירה, כל שמכוין לצורך ישראל, וכאן מתכוונה בכך ואסור הוא עכ"פ להעמיד '''עליו''' ממש אפילו חם קצת, ואפילו רותח שיד סולדת בו אסור באין גרוף וקטום בכירה עליה ממש, רק לסמוך שרי, לא עליו ממש על ידי ישראל, שהרי הר"ב אומר כן, ואם חמין מותר ע"י ישראל '''אצל''' התנור, לא עליו וכמו שכתב המ"א אות מ"ג, ומעזיבה לא מהני. ולא דמי לקדירה ריקנית, דלית כאן היכרא, ועיין מ"א אות ל"א. אם כן הוא הדין על ידי עכו"ם כהאי גוונא נמי אסור עליו, ולא מהני מה שנותנת מקודם קודם שמסיק. וכל שכן בשלנו דמטמינים בתנור אחר ומוציאין ונותנין עליו על התנור בית החורף דאסור, אפילו רותחת יד סולדת בו נמי אסור לדעתו ז"ל, כי ההיתר של תרומת הדשן הקשה עליו. כן הוא תוכן דבריו, ועיין מ"א אות ל"ז בשם המרדכי, ושם כתבנו מזה. ולכתחילה סובר הט"ז דוודאי אין לעשות כן: '''כתב''' הפר"ח ביורה דעה סימן קי"ח אות ח"י בעניין הטמנה בבית עכו"ם (שאלינ"ט וכדומה), התיר בחותם אחד ואף במפתח לחוד. אבל לחתום בנייר ולקרוע בשבת<קטע סוף=טז רנג ה/> ---- '''אשל אברהם''' <קטע התחלה=מא רנג א/> ועיין א"ר אות ד וברש"י שם בגמרא, דגלי דעתו וכו'. ועיין תוס' שם ד"ה שמע מינה בתירוץ א' כתבו אפילו לא נתבשל כל צרכו שרי בקטמה והובערה, והמ"א נקט לה לקולא במידי דרבנן וכדפירש"י, ועיין פני יהושע שם ובחידושינו כתבנו מזה יעו"ש. ובר"מ פרק ג מהלכות שבת הלכה ד, גחלים שעממו או שנתן נעורת פשתן, כקטמה. ובב"י תמה למה השמיטו הטור. ובתו"ש אות ו' הקשה למה השמיט המחבר בש"ע. ומיהו עממו והובערה הדרא למלתא קמייתא דלא שייך בכאן גילוי דעת. וזה פשוט, ואי"ה באות ח אבאר עוד: '''{{ק|(ד)}} חתיכה חיה.''' עיין מ"א. ומ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים רנד ח|מרנ"ד סעיף ח]] וכן כתב בא"ר אות ה' דעדשים אסור בתנור, יעו"ש. ולא הבינותי, דאפילו אי תימר כל מה דשרי לשהות בכירה בעצים באין גרוף הוא הדין תנור, כדבעינן למימר לקמן אי"ה, מכל מקום אין ראיה משדיית חתיכה חיה לקדירה מבושלת כל צרכה דעביד מעשה ומסיח דעתו כמו קטמה כל דהו באות הקדום, לכולה חייתא ומתבשלת בלילה יודה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דאסור, ועיין ב"י וצ"ע: '''{{ק|(ה)}} לסמוך.''' עיין מ"א, הביא דברי הרמב"ם ז"ל פרק ב מהלכות שבת הלכה ו והלכה יו"ד, יעו"ש. והיינו לדיעה א' דמתניתין לשהות תנן, ובעיא דגמרא שם [[שבת לז א|דף ל"ז ע"א]] מהו באין גרופה לסמוך – אלשהות קאי, ופשיט ליה דשרי, הא חזרה אסור אף לסמוך. אבל לדיעה שניה דמתניתין להחזיר תנן, בעיא מהו לסמוך אחזרה קאי ומסיק דמותר חזרה. וכן כתב רמ"א סעיף ה' בהג"ה דתבשיל שנתבשל כל צרכו וחם מותר להעמידן אצל תנור בית החורף דהוה דין כירה תנור שלנו, והיינו כדיעה שניה בסעיף א' דמתניתין להחזיר תנן ובעיא דלסמוך – להחזיר, ופשיט דשרי לסמוך בשבת באין גרופה וקטומה. ואי"ה בסעיף ב' יבואר עוד בזה: '''{{ק|(ו)}} מותר.''' עיין מ"א, סובר דיש חומרא ב' כירות המתאימות א' אין גרופה וא' גרופה יותר מאחת שאין גרופה, ומשום הכי הביא הר"ב הך דינא דב' כירות. ולפי זה, לסברא שנייה דמתניתין להחזיר תנן ואבעיא מהו לסמוך להחזיר מיירי כמו שכתבתי באות ה', וקפשיט דשרי להחזיר בשבת ולסמוך אצל כירה שאין גרופה, הוא הדין ב' כירות המתאימות נמי מייתי עליה למפשט וכמו שכתב הרז"ה הביאו הרא"ש גם כן, דמדר' יהודה נשמע לתנא דמתניתין בלהחזיר, יעו"ש. ואם כן, אף ב' כירות המתאימות מותר להחזיר בשבת ולסמוך אצל שאין גרופה, וזה דלא כט"ז אות ד', ואי"ה שם יבואר בזה: '''{{ק|(ז)}} ותנור.''' עיין מ"א, הביא דברי רש"י [[שבת לח ב|דף ל"ח ע"ב]] יעו"ש. והיינו דיש חילוק בין תנור לכירה לרש"י דמפרש כולה פרקין ('''כל''' פרק כירה) משום הטמנה ותנור גרוף מוסיף הבל. ואף להמחבר ולהר"ב דהטמנה וודאי אסור, וכולה פרקין בשהייה או חזרה והקדירה מגולה, אפילו הכי יש הפרש בין כירה גרופה, שרי אף על פי שאי אפשר לגרוף הכל שלא יהא נשאר ניצוץ אחד, מכל מקום אין מועיל בחיתוי מעט ניצוץ. מה שאין כן תנור שחומו רב, אף ניצוץ אחד מועיל ואתי לחתויי. ועיין אות ח' ושם יבואר אי"ה: '''{{ק|(ח)}} אפילו.''' עיין מ"א. אף להמחבר שפסק גרוף כל האש כולו, לא מקצתו (דלא כר"ן, עיין מה שאכתוב בט"ז אות ד אי"ה בזה), אם כן תנור, איזה חיתוי שייך? לזה אמר הרמב"ם ז"ל פרק ג מהלכות שבת הלכה ה-ו, מפני שאין אפשר לגרוף כל האש. ותראה שהאדון ז"ל סובר שמה שכתב הרמב"ם בהלכה ו: "מפני שאי אפשר לגרוף כל האש שלא יישאר ניצוץ אחד מפני '''שהבלו''' חם, שמא יחתה להבעיר הניצוצות הנשארות", כאילו אמר '''ומפני''' שהבלו חם, וכן הוא בלבוש דפוס פראג שפ"ג יעו"ש. אבל בנחלת צבי משמע לכאורה הטעם בתנור שהבלו חם אי אפשר לגרוף שלא ישאר ניצוץ, יעו"ש. ואף על גב באות ג בקטמה והובערה בגילוי דעת סגי, אם כן בתנור נמי ליהוי גילוי דעת? ויש לומר דאין זה גילוי דעת, דקטם שלא יתחרך דהבלו רב, ועוד יש תירוצים. ובתנור, אף קש וגבבא וגרוף נמי אסור. ואפשר שכן דעת הרמב"ם ז"ל, אף על פי שכתב שם "'''או''' מכוסה", ועיין אליהו רבא אות י"א. ואין זה מן התימה לומר טעם הרמב"ם ז"ל אף בקש גרוף: '''{{ק|(ט)}} שהיד סולדת בו.''' עיין מ"א, בסעיף ה בהג"ה ומ"א אות ל"ה, ואי"ה שם יבואר: '''{{ק|(י)}} ותנורים.''' עיין מ"א. בלבוש, תנורים שלנו שפיהם מן הצד אין חומם רב כל כך, ועיין ב"י בזה, וכופח, עיין ב"י, משמע דאין חילוק:<noinclude></noinclude> gjqnna0j9pbadyd6ulfmgr33y8q7dn5 0 1755695 3102407 3102257 2026-11-11T16:14:29Z Roxette5 5159 3102407 wikitext text/x-wiki __TOC__ ==משנה דמסכת כלים== ===ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות=== '''עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאין כן מכל הארצות {{ממ משנה|כלים|א|ו}}''' אש"ר ד"רכו נס"תרה י"אציל שפ"ע דע"ת י"שרה עלי, להבין ולהשכיל סתרי המשנה הזאת על אמתתה כי ארוכה מארץ מדה, וזה החלי בעזרת אלי. '''הנה''' נודע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש ביאור המלכים, {{ש}} שכאשר יצא כל האצילות מבחינת שם {{גמט|ב"ן}} לבד והיה כולל עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא וזעיר ונוקביה. ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם זה תחת זה עד סיום עולם האצילות, ואחר כך יצאו האורות ד{{גמט|ב"ן}} - כל פרטי האצילות. {{ש}} ויצא תחילה כתר דעתיק דאצילות, ובו נכללים כל האורות. ונתקיים. ואחר כך יצא חכמה דעתיק בכלי שלו, ובו כוללים{{הערה|נראה דיש להגיה "כלולים" או "נכללים" - ויקיעורך}} כל שאר האורות. ונתקיים. ואחר כך יצאה בינה דעתיק, ובה כלולים כל שאר האורות. ונתקיימה.{{ש}} ואחר כך יצאו שבעת תחתונות דעתיק מהדעת ולמטה - כל אחד בכלי שלו, ובו כלולים כל שאר האורות. והיה נשבר. וירד פנימיות הכלי בבריאה, ותיכוניות הכלי יותר למטה ביצירה, וחיצוניות הכלי בעשיה. ואחר כך האור ההוא נשאר בלא כלי. ושאר האורות ירדו בכלי השביעי של שבעה תחתונות. וגם הוא נשבר על דרך הנזכר. והאור שלו נשאר בלי לבוש. ושאר האורות ירדו בכלי של מטה ממנו. וכן על דרך זה עד שנגמרו שבעה תחתונות שלו. ואחר שירדו כל השבעה תחתונות שבו, פנים ואחור, בבריאה יצירה עשיה - אז גם ירדו האחורים דחכמה ובינה דעתיק לבד באצילות עצמו בסופו, אך לא בבריאה. אבל לא הפנים. ולכן אין בהם מיתה רק ירידה. ואז ירדו גם נצח הוד יסוד דאחורים דכתר דעתיק. ואחר כך נכנס בכתר דאריך אנפין בכלי שלו, ובו כלולים שאר האורות על דרך הנזכר בעתיק. {{ש}} וכן באבא ואמא. וכן בזעיר ונוקביה. נמצא שנשברו שבעה תחתונות דנוקבא, ושבעה תחתונות דזעיר אנפין, ושבעה תחתונות דבינה, ושבעה תחתונות דחכמה, ושבעה תחתונות דאריך אנפין, ושבעה תחתונות דעתיק.{{ש}} נמצאו שמתו {{גמט דגש|מ"ב}} מלכים. וזהו שרמז {{צ|{{גמט דגש|ואלה}} המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. ירצה במספר {{גמט דגש|ואלה}} מלכו ומתו. וזהו שאמרו {{צ|תולה ארץ על '''בלי מה'''}}. ר"ל שהיה תולה ארץ אדום ברעיון בעבור {{גמט דגש|בלי}} {{גמט דגש|מה}} - ש{{גמט דגש|מ"ב}} מלכים שהם מספר {{גמט דגש|בל"י}}, היו בלי {{גמט דגש|מ"ה}} - שהיו חסר מהם שם {{גמט דגש|מ"ה}} החדש כנודע. ולכן נשברו. ואחר כך שיצא {{גמט דגש|מ"ה}} נתקנו כולם בסוד {{צ|חצבה עמודיה שבעה}} - שעשה ותיקן כל שבעה תחתונות של כל פרצוף ופרצוף בסוד שבעה עמודים, והם סוד קוים. ולכן נתקיימו כנודע. '''עד כאן לשונו''' כלל העולה ש{{גמט דגש|מ"ב}} כלים חיצונים נפלו בעשיה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים תיכונים נפלו ביצירה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים פנימיים נפלו בבריאה. {{ש}} וזהו סוד שאין עלייה לשום דבר בעולמות אלא על ידי שם {{גמט דגש|מ"ב}}. ולכן יש גם כן כנגדם שלשה {{גמט דגש|מ"ב}}: * '''אבגי"תץ וכו'''' ביצירה - כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דעשיה שנפלו שם * וגם {{גמט דגש|אהי"ה יה"ו}} בבריאה להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דיצירה שנפלו לשם * וגם {{גמט דגש|מ"ב}} אותיות דמילוי המילוי דשם {{גמט דגש|מ"ה}} דאלפין בעולם האצילות כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דבריאה שנפלו שם. וזהו סוד {{צ|'''ברן''' יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים}} {{ממ|איוב|לח|ז}}. רוצה לומר כשמעלים השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} חדשים לשלשה {{גמט דגש|מ"ב}} הישנים ומתחברים כולם ביחד ביסוד דנוקבא דאצילות. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד}} - כי {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|קכ"ו}} - גימטריה {{גמט דגש|ברן}}. כשהם יחד הם {{צ|ככבי בוקר}} - שנתקנים ונמתקים ביחד על ידי החסדים שם {{גמט דגש|מ"ה}}. ואז {{צ|ויריעו כל בני אלהים}} - ר"ל ואז נשברים ונמתקים כל '''בנ"י''' שהם כל שלשה {{גמט דגש|מ"ב}} של שם {{גמט דגש|ב"ן}} שנפלו בבריאה יצירה עשיה ונעשים כולם כוכבים שהם חסדים, ומאירים בנוקבא. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד {{גמט דגש|ככבי}} בקר}}.{{ש}} וזהו סוד {{צ|סומך יהוה לכל הנופלים}}. ר"ל השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} שהם גימטריא {{גמט דגש|סומך}}, הם סומכים לכל הנופלים משם {{גמט דגש|ב"ן}}. והנה נודע כי על ידי שני צירים ושני דלתות שיש בה יותר ממה שיש בו נשלמה ל{{גמט דגש|רנ"ב}} - ולכן ה{{גמט דגש|ו'}} {{גמט דגש|מ"ב}} מתקבצים ביחד ונכנסים בתוך ההיכל שהוא יסוד דנוקבא דאצילות שהי' מלובש' בתוך היכל קדש הקדשים כנודע, ששם ביסוד שלה נשלמים ה{{גמט דגש|רנ"ב}}. ולכן שם גם כן נכנסים {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|מ"ב}} שגימטריא {{גמט דגש|רנ"ב}} כדי לעשות לה מיין נוקבין. {{הערה|לא נראה לענ"ד קשר עם מה שנזכר למעלה. ואולי חסר טקסט. וצע"ע - ויקיעורך}}הנה נודע כי בארץ ישראל שלטא עולם היצירה, ובחוץ לארץ שלטא עולם העשיה כנזכר בתקונים. ולכן עיקר התיקונים שעושים בני חוץ לארץ הוא בעולם העשיה, ועיקר התיקונים שעושים בני ארץ ישראל הוא בעולם היצירה. כי מאחר שארץ ישראל הוא אמצע הישוב - לכן שם גם כן יש להם יכולת לתקן כלים אמצעים של שבירת הכלים שנפלו שם, ואין צריך להכניס עצמם בסכנה לתקן כלים החיצונים שהם בעשיה דתמן נתערבו הקליפות עם הקדושה ביחד. אלא כל תיקונם הוא ביצירה דתמן הוא הקליפה דבוקה לבד ואינה מעורבת, ואין להם כל כך טורח לתקנם כמו אנשי חוץ לארץ. וזהו שאמרו רז"ל '''{{צ|ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות}}''' - ר"ל כי עולם היצירה דשלטא בארץ ישראל היא מקודשת מכל עולם העשיה דשלטה בכל הארצות של חוץ לארץ. '''{{צ|ומה היא קדושתה?}}''' - ורמזו רז"ל באומרו {{צ|ומה היא קדושתה}} להורות כי בעולם העשיה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}, ובעולם היצירה הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}} כנודע. וזהו שאמרו '''{{צ|ומה}}''' - ר"ל שם {{גמט דגש|מ"ה}} - {{צ|היא קדושתה}}. '''{{צ|שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם}}''' - שהם נצח הוד יסוד מלכות דיצירה, שמשם מעלים מיין נוקבין דאצילות. {{ש}} '''וגם כתב האר"י זלה"ה''' שהעלות{{הערה|אולי יש להגיה "שהעלאת" - ויקיעורך}} הביכורים והעומר ושתי לחם הוא להעלות האורות של {{קיצור|נהי"ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דיצירה למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים. כי ביצירה אנו מקפידים שלא ינקו מהם. אבל בעשיה אין אנו חוששים לזה כי שם מדור הקליפות. והנה '''העמר''' - היא המלכות כמ"ש בתיקונים דף ל"ז ע"ב {{צ|ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר דבה מני שבע יומין דאינון שבע שבתות דאית בהון {{גמט דגש|מ"ב}} יומין וגו'}}. וגם {{גמט דגש|עמר}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|אל}} - כי המלכות היא נקראת {{צ|{{גמט דגש|אל}} זועם בכל יום}} על החיצונים, והיא כלולה מכל עשר ספירות כמ"ש בזוהר פרשת לך לך דף צ"א ע"א {{ממ זהר|א|צא|א}} {{צ|דבר אחר: כי מי '''אל'''{{הערה|כרגע בויקיטקסט הגירסא שם בזוהר הוא "כי מי אלוה", וצע"ע - ויקיעורך}} - דא רזא דמל' דהא '''אל''' כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין}}, כנזכר שם בזוהר. והרי הם {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|עמר}}, ו{{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|בכורים}}, {{קיצור|וששה פעמים '''אל'''|186}} בשתי לחם כמו שיתבאר -- סך הכל {{מכפלת גימטריא|כ"ה|פעמים|'''אל'''}} להורות שעל ידי התעוררות אלו {{מכפלת גימטריא|כ"ה|פעמים|'''אל'''}} ביסוד דמלכות לעשות לה מיין נוקבין - גרמו שקבלה המלכות גם כן שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תקוני דיקנא דאריך אנפין, ומתשעה דזעיר אנפין. הרי {{גמט דגש|כ"ב}}. וגם הזעיר אנפין נותן לה {{גמט דגש|ג'}} שהם תורה נביכים כתובים. הרי {{גמט דגש|כ"ה}}. ולכן נקראת המלכות '''כה'''.{{ש}} וזהו שכתוב {{צ|וחסידך}} - שהם חסד אל - {{צ|יברכו '''כה'''}} - הם גורמים שהיא מתברך מ{{צ|'''כ"ה''' תברכו}}. ומאחר שמלכות דיצירה נקרא {{צ|אל זועם}} - ולכן היה כח ליהושוע (שהוא פני סיהרא) לכבוש {{גמט דגש|ל"א}} מלכים כנגד שם {{גמט דגש|אל}}. ובזה {{גמט דגש|אל}} דנוקבא(?) היה כלולים בו התשעה {{גמט דגש|אל}} עליונים. כי {{גמט דגש|אל הויה}} הוא ביצירה. ונתחברו {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|'''אל'''}} ביחד. ולכן קדש יהושוע ארץ ישראל בעשר קדושות ונתקנה ברכת '''הזן''' לישראל - כי {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|זן}}. ולכן גם כן היה צריך להקיף יריחו שבעה פעמים שהם כנגד {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|אל}} - כי {{גמט דגש|אלף למד}} גימטריא {{גמט דגש|הקף}}. וכן ששת ימים בכל יום היו מקיפים שבעה כהנים עם שבעה שופרות. וביום השביעי היו מקיפים ז' פעמים - הרי {{גמט דגש|מ"ט}} כהנים ו{{גמט דגש|מ"ט}} שופרות. הרי {{גמט דגש|מ"ב}} ו{{גמט דגש|מ"ט}} - גימטריא {{גמט דגש|צ"א}} במספר {{גמט דגש|הויה אדני}} כהנים, ובמספר {{גמט דגש|הויה אדני}} שופרות. וזה היה כדי להמשיך {{גמט דגש|צ"א}} חסדים (שהם בחינת כהנים שהם בחסד) ו{{גמט דגש|צ"א}} גבורות (שהם בחינת שופורות שהם בחינה דדינין מתערין מינה). כי אלו ההקפות גרמו חיבור ד{{גמט דגש|יאהדונה"י}}. והשבתת הקליפות כשזה נופל זה קם. והנה {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|'''הויה אדני'''}} עם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|אל}} - שהם ששה חסדים בסוד {{צ|חסד {{גמט דגש|אל}}}} הכלולים ביסוד. וכל הנ"ל להורות שכל הבחינות שהיו בארץ ישראל הם בחינות של {{גמט דגש|אל}}. מפני ש{{גמט דגש|אל הויה}} שביצירה שלטא בארץ ישראל כנזכר. וכן במקדש היו {{גמט דגש|צ"ג}} כלים כנגד {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|'''אל'''}}. כאלה וכאלה רבות, ואין להאריך. <big>(</big> ואהובי '''הרב משה זכות נר"ו''' אמר כי על כן נגלה ליהושוע שר צבא ה' בבואו לארץ והוא מט"ט השולט בה. ואמר לו {{צ|עתה באתי}}, ואמרו רז"ל, ולא כימי משה רבנו ע"ה דזכה לבינה סוד בריאה בגדולתו. כי בילדותו היתה בחינתו מ"טט שר הפנים - ראשי תיבות '''משה'''. ולכן נקרא {{צ|טוב}} בסוד {{צ|אמרו צדיק כי טוב}}. כי כן היה יוסף {{צ|והוא נער בן {{גמט דגש|י"ז}} שנה}} - כמנין {{גמט דגש|טוב}}. והוא סוד {{גמט|קטנה=1|הויה}} במספר קטן. וגם שם הדעת כידוע. לכן נקרא '''{{צ|ארץ החיים}}'''. כי {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|טוב}} הוא {{גמט דגש|חיים}} בסוד ד' המוחין. וזהו סוד {{צ|'''חיים טובים'''}}. ועל זה נאמר {{צ|'''טוב הארץ''' תאכלו}}. כי {{גמט דגש|טוב}} הוא {{גמט דגש|י"ז}}, ו{{גמט|קטנה=1|הארץ}} במספר קטן גם כן כך. והוא כנגד ב' בחינות של {{גמט דגש|י"ז}} הנזכר. והיודע סוד שורש יהושוע ישכיל למה נקרא {{צ|טבור הארץ}} {{ממ|שופטים|ט|לז}} {{ממ|יחזקאל|לח|יב}}, ואמרו רז"ל {{צ|פני יהושע פני לבנה}} ולא אמרו "פני יהושוע כלבנה". ובתוך '''יהושע''' כזה '''יו"ד ה"י וי"ו שי"ן עי"ן'''{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד י' י"ו י"ן י"ן}} - ויקיעורך}} תמצא {{גמט דגש|יוסף}} זקנו, שהוא הנער הנזכר. וכן נקרא יהושע נער שלא ימוש מתוך {{גמט דגש|אהל מועד}} - הוא בגימטריא {{גמט דגש|יוסף}}, שהוא בתוכו. ואחר כך נתעלה מדרגה על זקנו והיה זקן. ואמרו רז"ל כי פסוק {{צ|נער הייתי גם זקנתי}} שר העולם אמרו. כי בזקנתו מגיע לחצי הבריאה. ולכן {{גמט דגש|זקן}} - חצי {{גמט דגש|שדי}}. וחייו כחיי יוסף בסוד {{גמט דגש|מ"ה}} ו{{גמט דגש|ס"ה}}. והדברים עתיקים. <big>)</big> והנה בכורים הוא ביסוד, כמ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ג ע"ב {{ממ זהר|ג|רנג|ב}}: {{צ|בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו '''י'''' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ וכו' ותמן הוא פרי חדש פרי צדיק עץ חיים}}. {{ש}} הנה היסוד הוא ספירה התשיעי ולכן נכללים {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}}. וזהו רמז כי {{גמט דגש|בכורים}} עם הכולל גימטריא ט' פעמים '''אל'''. וכן {{גמט דגש|בכורים}} גימטריא {{גמט דגש|אור הגנוז}} לצדיקים, שהם צדיק וצדק, ואותו האור נקרא 'בכור' של כל האורות. וכן {{צ|חסד {{גמט דגש|לאברהם}}}} גימטריא {{גמט דגש|בכורים}}. והוא אותיות '''לאבר מה''' - ר"ל כל טפת חסדים הוא ל'''אבר''' (שהוא יסוד) דשם {{גמט דגש|מ"ה}} - שהוא יצירה דתמן מקננא זעיר דאצילות, ושם מתגלים כל פרי חדש כדי להכנס בתוך הנוקבא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך}}. כי על ידי הבכורים היה מעלים הבירורים מבכורות (שהן ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום) מיין נוקבין לנוקבא דזעיר אנפין כדי לקבל ממנו פרי חדש שהוא מנחה חדשה. וז"ש {{צ|ראשית בכורי אדמתך}} - ר"ל המבחר והראשית של בכורים שמתו בארץ אדום. וזהו {{צ|אדמתך}} דייקא. צריך להעלות לירושלים כדי להביא אותם {{צ|בית יהוה אלהיך}} שהיא יסוד דנוקבא בעת שהיא בסוד אחורי דזעיר. אזי נכנסים נצח הוד יסוד דאבא ואמא לתוכה בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע}}. וזהו שכתוב {{צ|בית יהוה אהליך}} - שאז היא בית לאבא ואמא הנקרא {{צ|יהוה אלהיך}}, כדי שיוכלו לבא אחר כך פנים בפנים. ובזה החיצונים בורחים ממנה. וזהו שכתוב {{צ|לא תבשל גדי בחלב אמו}} - שלא ינקא ההוא סטרא מחלבא דאימא שהיא סוד תרין צפרין שמביא הזוהר בפרשת ויחי, עיין בדרוש הקליפות פרק ב' ותבין רזא דמלה. ונודע שיש שני מיני חיבורים - חיבור דנשיקין שהוא בגלוי, וחיבור תחתון שהוא במכוסה. וזהו רמז בכאן {{צ|'''ר''''אשית '''ב''''כורי '''א''''דמתך}} - ראשי תיבות '''אבר''', שהיא היסוד. {{צ|'''תביא''' בית יהוה אלהיך}} - ר"ל שתתחבר עם היסוד דנוקבא. ורמז ב' פעמים תבי"א - אחד בפירוש ואחד בראשי תיבות - להורות על שני מיני חיבורים; אחד במגולה ואחד במכוסה. כי {{צ|תביא}} הוא לשון 'ביאה' וחיבור. ונודע שבעת החיבור היא מקבלת טפת החסדים, ולכן כתיב {{צ|ולקח הכהן}} (שהוא טפת החסד) {{צ|{{גמט דגש|הטנא}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}} - כדי להשפיע בתוכה השפע. והבן. '''שתי הלחם''' הם נצח והוד פנימים שהם שתי כליות. וזהו סוד {{צ|חלב כליות חטה}} {{ממ|דברים|לב|יד}}. ולכן היו שתי לחם של חטה גם כן. והנה מן כתר עד נצח הם ו' ספירות - כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת. והם {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. וזהו {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|לחם}} - גימטריא ששה הויות - כל אחד עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות והכולל - הרי {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. כי נצח והוד הם תרי פלגי גופא, והוד כלול בנצח. ולכן הנצח מקבל הששה פעמים {{גמט דגש|אל}} ומחלק חציו להוד. ולכן השתי לחם הביאום ביחד - כי הם גוף אחד. והנה על ידי התעוררות הבירורין מן נצח הוד יסוד מלכות דיצירה (שהם עמר והביכורים ושתי הלחם כנזכר) - ועשו מיין נוקבין ביסוד דנוקבא דאצילות - גורמים הורדת המוחין בזעיר אנפין כדי להתחבר עם הנוקבא (שהם חכמה ובינה חסד וגבורה). * כי '''עמר''' הוא בחכמה - {{צ|עומר לגולגולת}}, ותמן {{צ|להנחיל אוהבי {{גמט דגש|יש}}}} במספר {{גמט דגש|עמר}} בסוד {{צ|'''בישישים''' חכמה}} {{ממ|איוב|יב|יב}}. * '''והבכורים''' בבינה ששם היו בסוד העיבור הבכורות דמלכין קדמאין. ומתמן יצאו ונשברו. * '''ושתי הלחם''' בדעת שהם חסד וגבורה בחלל אחד. ולכן באים ביחד. והנה לעשות זה התיקון היו מוכרחים להביא אותם מארץ ישראל דווקא, ולא משאר ארצות שהן חוץ לארץ. ובזה נתקדשה ארץ ישראל מכל שאר ארצות. ===עיירות המוקפות חומה=== '''עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבים לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו {{ממ משנה|כלים|א|ז}}''' צריך לדעת מה '''שפירש האר"י זלה"ה''' בדרוש של '''מעקה''' {{ממ עץ חיים|מב|יב}}. ושם בסוף הדרוש אמר:{{ש}} והנה מעקה של העשיה הוא כי הלא גם העשיה היה האור שלה מתפשט ויורד מאד בסוף הרקיע. שאמרו רז"ל שהיה נמתח והולך עד בלי די. ואז חזר לעלות ונעשה מעקה וכותל בגג העשיה אל היצירה, כדי שרגלי בני עליה (שהם זעיר ונוקבא דיצירה) - שלא תפול הארתם לאחורי העשיה בתוך הקליפות. וזהו שכתוב '''{{צ|עיירות המוקפות חומה}}''' - פירוש מימות יהושע בן נון, כי פני יהושע הוא פנה לבנה, הוא מלכות עולם העשיה. ומה'''חשמל''' המכסה על עשיה שנקרא {{צ|מימות יהושע}}, שהם ימים וספירות דמלכות דאצילות המקננא בעשיה - אותו החשמל נעשה חומה לזעיר אנפין (שהוא יצירה) בסוד {{צ|נקבה תסובב גבר}}. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה}}. וזהו {{גמט דגש|מימות}} - גימטריא {{גמט דגש|מלכות}} שהוא יהושע. והנה מעקה הבריאה הוא כדי שלא ירד אור האצילות אל הבריאה. ומעקה היצירה הוא כדי שלא ירד אור הבריאה ליצירה. ומעקה העשיה הוא כדי שלא יתפשט אור היצירה אחורי העשיה בתוך הקליפות. והנה מעקה העשיה הוא משם {{גמט דגש|ב"ן}} דההי"ן, שנודע כי הויה זו היא בעשיה. ונעשה בסוד {{גמט דגש|עב}} {{גמט דגש|קדם}} שהוא {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}} - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}}. שהם האחורים דעשיה והם בגימטריא {{גמט דגש|רי"ו}} במספר {{גמט דגש|מעקה}}. אבל בעולם העשיה לא נמצא מעקה והוא נשאר מגולה מפני שהוא מדור הקליפות כנודע. וז"ש '''{{צ|עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה}}''' - ירצה כי עיירות המוקפות חומה הם אחוריים של עולם היצירה, שהוא חיצוניות הכלים דיצירה. והנה נודע כי כל עולם ועולם הוא כלול מ'''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. * הנה אחוריים ד{{גמט דגש|ע"ב}} הוא {{גמט דגש|דפ"ק}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} הוא {{גמט דגש|קס"ו}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|מ"ה}} הוא {{גמט דגש|ק"ל}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ב"ן}} הוא {{גמט דגש|קדם}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|הויה}} פשוטה - {{גמט דגש|ע"ב}} הרי {{גמט דגש|דפ"ק, קס"ו, ק"ל, קד"ם, ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|עיירות}}. ושם הוא סביביו '''חומה''' לשמור אותם אחוריים שלא יאחזו בהם הקליפות. הנה החומה הוא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|קדם}} של עולם העשיה שעולה {{גמט דגש|רי"ו}}. והנה {{גמט דגש|רי"ו}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|'''אל'''}} כנזכר. וזה סוד {{גמט דגש|אל יהוה}} שהוא עולם היצירה, דתמן שולט '''אל הויה''' כנזכר. הנה החומה שלו הוא במספר {{צ|{{גמט דגש|ויאר}} לנו}}, שלא יתאחזו בהם הקליפות. וגם כן {{גמט דגש|חומה}} גימטריא {{גמט דגש|אל הויה}} עם {{גמט דגש|ב'}} כוללים. הנה אלו עיירות הם מקודשות ממנה דעולם עשיה, ששם הוא מגולה ויש כח לחיצונים ליינק מכל עיירות שלהם. אבל בעולם היצירה - אין כח לחיצונים ליינק משם. ולכן '''{{צ|משלחים מתוכם את המצורעים}}'''.{{ש}} כי נודע מה שכתב האר"י זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני {{ממ עץ חיים|מח|ב}} וזה לשונו:{{ש}} דע כי ממלכות דאצילות יונקים כל הקליפות. ואמנם ביום אשר אז תגבורת הזכר - אז אותם התרין מוחין דזעיר דקליפות דאצילות הם העולים למעלה ביום ויונקים מן המלכות שבאצילות דקדושה. אבל להיות כי ביום אין הדינין מתגברין - לכן הם יונקים בחשאי. וזהו סוד {{צ|וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר}} {{ממ|יהושע|ב|א}} - ר"ל בחשאי, כי יהושע בן נון הוא לבנה סיהרא קדישא. {{ש}} {{צ|לכו וראו את הארץ}} יריחו לרגל אותם וליניק משם - כי הקליפה היא צורך גבוה כנודע, כמו שאמרו {{צ|והנה טוב מאד - זה מלאך המות}}. אבל תרין צפרין - שהם תרין מוחין דנוקבא דזעיר של אצילות דקליפה - אינם יכולים לינק ביום אלא בלילה, לפי שאז דינין של נקיבה שולטין. וכן הוא הענין בבריאה. כי הקליפות אשר שם יונקים מן המלכות דבריאה דקדושה; הזכר ביום, והנקבה בלילה. וכן ביצירה. אמנם כמו שבקדושה אינה עולה בלילה רק לאה - גם אלו התרין צפרין העולין בלילה לינק הם אותם תרין מוחין של אות' בחינה של לאה שיש בקליפות. '''עד כאן לשונו'''. הנה התרין צפרין נקראים {{צ|מצורעים}} והם '''נעמה ואגרת'''. וזהו סוד {{צ|אל תאכלו ממנו '''נא'''}}. ולכן המצורע ביום טהרתו היה מביא תרין צפרין. והצפור השמאל (שהיא בינה דנוקבא דינין קשין) - לכן שוחטים אותה כדי למתקה. אבל הציפור השנית מצד הימין - חכמה דנוקבא דקליפה - היא יותר ממותקת, ולכן לא היה צריך לשחוט אותה אלא {{צ|ושלח את הצפור החיה על פני השדה}} של הקליפות. וזהו {{צ|חיה}} דייקא שהיא חכמה, בחינת חיה שלה. כדמיון שני שעירים - גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל. עיין שם בדרוש דקליפות פרק תשיעי {{ממ עץ חיים|מט|ט}}. והנה מביא שם כי אחר יניקתם הם רוצים לעלות יותר למעלה במקום הראוי להם כנגד כל אורך זעיר ונוקבא דקדושה. ואז משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא וכו', עיין שם. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''.{{ש}} ז"ש '''{{צ|שמשלחין מתוכן את המצורעים}}''' שהם התרין צפרין הנקראים 'מצורעין' - שולחין אותן לנוקבא דתהומא רבא, ואין להן כדי לינק ביום ממלכות דיצירה. ומכל שכן מהספירות של מעלה מהן. אבל בעולם העשיה תמיד הקליפות יונקים ממלכות דעשיה דתמן הוא סוד {{צ|שכינה בגלות}}, שושנה בין החוחים כנודע. וזהו הקדושה יתירה שיש למלכות דיצירה על מלכות דעשיה. ועוד קדושה אחרת '''{{צ|שמסבבין לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו}}'''. כי הנה נודע כי הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל - הם השלשה קליפות החיצוניות - {{צ|רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת}}. אבל {{צ|ונוגה}} הרביעית - לא נתברר לגמרי. ולכן נשארת בבחינת לבוש ועור על הקדושה. ומבררת מעט מעט ונעשית גוף גמור, כי הם {{גמט דגש|רח"ף}} כלים שבורים של {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת נוגה. ולכן נקרא הנוגה {{צ|אילנא דמותא}} כנזכר בתיקון ס' דף צ"ו ע"ב. ומה שנתדבק מ'''נגה''' על הקדושה חוזר להיות 'תוספת שבת' גמור טוב. מה שאין כן בחול כנזכר בזוהר ויקהל ר"ג ב' {{ממ זהר|ב|רג|ב}}. הנה בכל עיין שם. כאשר רוצה קליפות נגה לעלות בקדושה כנודע אזי השלשה קליפות אחרות אומרים לה "גם כן אנחנו נעלה יחד עמך ולמה נגרע ממך?". ואז היא נותנת להם היד ומחזקת אותם ואומרת להם "התדבקו עמי ונעלה יחד". וכשהיא עולה עם חברותיה - אזי יוצאה(?) שלהובתא דאשא מתחת כסא הכבוד ומוחצת ראשם של השלשה קליפות שנדבקו בקליפת נוגה, ומפריד אותם ממנה. ונופלים ויורדים עד נוקבא דתהומא רבא, ושם נגנזים וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ בכל יום שבת. ונגה לבדה נשארת דבוקה בקדושה. וזהו סוד רחיצות במים חמין בערב שבת. שצריך לכוין בסוד {{צ|'''שלהבת יה'''}}, שהוא אותה שלהבת הנזכר לעיל כמו שמבואר בספר כוונות עיין שם (<small>[[שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש ג]]</small>). וזהו סוד כוונת המשנה במסכת שבת פרק י"ז {{ממ משנה|שבת|יז|ג}} {{צ|קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבלים טומאה. ואם לאו(?) אין מקבלים טומאה. ובין כך ובין כך נוטלין בשבת}}. פירוש כי הארבע קליפות נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}}. הוא טוב - הטוביות של נגה. ורע - הוא הרע של נגה עם השלשה קליפות אחרות. ונקרא '''{{צ|קנה של זתים}}''' שהם מרורים לישראל כזיתים. וזהו שרמזו רז"ל שהזיתים מי שאוכל אותם משכח תלמודו להורות מי שממשיך עליו הקליפות גורמים לו שמשכח תלמודו מפני שהם מחשכים עיני השכל שלו. וזהו שכתב '''{{צ|קנה של זיתים}}'''. '''{{צ|אם יש קשר בראשו}}''' - דהיינו שהשלשה קליפות קשורים בראש שלהם, שהיא '''הנגה''' - אז '''{{צ|מקבלים טומאה}}''' - ר"ל הטומאה (שהם השלשה קליפין) מקבלין מהנגה ומפתים אותה שתגנוב מהקדושה ותתן להם. ואז הם מטמאין גם כן כל חיצוניות העולמות ושולטים בעולם. '''{{צ|ואם לאו}}''' - שאינם מקושרים עם הנגה - כמו לעתיד לבא שיתבטלו הקליפות מן העולם, ואז הנגה תחזור לקדושה גמורה. וזהו סוד אמרם רז"ל {{צ|למה נקרא שמו 'חזיר' על שם שעתיד הקב"ה להחזירו להיות מותר לישראל}}. שהיא '''נגה''' שנקראת 'קליפת חזיר', שהיא חוזרת פעם לקליפה ופעם לקדושה. ולעתיד יהיה הכל קדושה. והנה '''{{צ|בי"ן כ"ך ובי"ן כ"ך}}''' - ר"ל בין כך שאנו בגלות והם שולטים, ובין כך כמו לעתיד שיתבטלו מן כל וכל - מכל מקום '''{{צ|נוטלין בשבת}}''' - ר"ל שבכל שבת השלשה קליפות מתבטלין על ידי שלהובתא דאשא כנזכר, ו'''נגה''' נכנסת ונעשית קדושה. וזהו סוד {{צ|יגמור '''נא רע''' רשעים}} {{ממ|תהלים|ז|י}}. ר"ל בעת שישראל חס ושלום רובם חייבים שנקראים רשעים - אזי גורמים שמתחברים כל הארבע קליפות ביחד ונשלם הרע שלהם. כי '''נא רע''' ראשי תיבות '''נ''''גה, '''א''''ש מתלקחת, '''ר''''וח סערה, '''ע''''נן גדול. וז"ש {{צ|יגמור '''נא רע'''}} - מי גורם להם זה? {{צ|רשעים}} - בזמן שישראל הם רשעים. אבל כשהם טובים גורמים שהנגה מתחברת עם הקדושה והשלשה אחרות נופלות בתהומא רבא. '''ועתה נבא אל ביאור לשון המשנה שלנו'''{{ש}} מ"ש '''{{צ|ומסבבין לתוכה מת}}''' - ר"ל שקליפת נגה היא דקה, והיא דבוקה על הפרי ומסבבת כל הקדושה, והיא נקראת {{צ|מת}} על שם 'אילנא דמותא' שהם מלכין דמיתו שריין בתוכה. וז"ש שמסבבין '''{{צ|לתוכה}}''' - הוא בין ה'''חשמל''' לזעיר ונוקבא. '''{{צ|המת}}''' - שהיא קליפת נגה כדי לברר ממנה הטוב שנשאר בתוכה מן המלכים דמיתו. וזהו בזמן שישראל מסוגלים במצות, וכן בשבת. ונשארת שם קליפת נגה '''{{צ|עד שירצו}}''' - פי' שבעה טובי העיר לקברו שם בתוך העיר, כי שבעה טובי העיר הם שבעה תחתונות דבינה, '''ע'''' רברבא ד{{צ|שמע}}. מהעור שלהם נעשה החשמלים אל כל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנזכר במרכבת יחזקאל פרק עשירי עיין שם באריכות. והם נקראים {{צ|טובי העיר}} מפני שהם מטיבים עם הנוקבא דזעיר שהיא נקראת {{גמט דגש|עיר}} - גימטריא {{גמט דגש|מנצפך}} שכל פרצופה נהנית על ידי הגבורות בעת שהיא עולה בקריאת שמע שם בתיבת '''שמע - שם ע'''' כנודע. וכשהם רוצים מניחים הנגה בתוך החומה שהוא בתוך ה'''חשמל'''. וכשהם אינם רוצים - מגרשים אותה לחוץ כי החיצונים בורחים מהארת '''חשמל''' דבינה המשמרת את זעיר ונוקבא (כנודע בסוד ברכת "מלביש ערומים", עיין שם). והנה הגם כי זה החשמל הוא לבוש והוא יותר עב וגס מן הכלים של זעיר ונוקבא - עם כל זה להיותו מבחינת בינה - אין הקליפות יכולות להתאחז כלל באור המקיף מן{{הערה|בדפוס ויניציא נראה כמלת 'עה', ובדפוס ירושלים הגיהו אל "מן" כנראה - ויקיעורך}} זה המלבוש של החשמל. הנה{{הערה|כך מופיע בדפוס ויניציא וכן ירושלים. ואני קצת מסופק בזה כי בדפוס ויניציא לא נראה כלל שמדובר בקטע חדש וכן לא מופיע נקודה של סוף משפט. ובכן אני מסופק שאולי צריך להגיה "הזה", וצע"ע - ויקיעורך}} בשבת או בעת שמסוגלים ישראל במעשים טובים - אזי קוברים שם המת בתוך העיר לפנים מן החומה כדי לברר מהם הבירורים כנזכר. אבל '''{{צ|אם יצא אין מחזירין}}''' - רוצה לומר אם יצא קליפת '''נגה''' ונתדבקה בשלשה קליפות אחרים - כבר היא נטמאת ואין מחזרין פעם אחרת לקדושה כדי שלא יקבלו טומאה. ואז משמרין את זעיר ונוקביה מחיצונים שלא יאחזו מהם. וזהו כמו בששת ימי החול שהנגה היא דבוקה בשאר השלשה קליפות ולכן אין מחזירין אותה. אבל בעולם העשיה - אף על פי שיצאה הנגה - מכל מקום מחזרין אותה, כי שם תמיד היא יונקת מהקדושה ותמיד היא דבוקה בכלי חיצון דנגה בסוד {{צ|ופנה ויטול ידיו}}, ובסוד {{צ|צא תאמר לו}} (כנזכר במרכבת יחזקאל פרק שביעי). וזהו כדי להוציא השפע מהכלים חיצוניים לפרנס את שאר חברותיה. אבל ארץ ישראל בזה היא מקודשת מחוץ לארץ שאין מחזירין אותה כנזכר לעיל. ===לפנים מן החומה=== '''לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה אמרנו לעיל כי על ידי העמר והביכורים ושתי לחם שמביאין מארץ ישראל העלינו האורות דנצח הוד יסוד מלכות דיצירה בסוד מיין נוקבין שהם סוד הארת נוקבא דזעיר דיצירה עם הארת כלי חיצון דזעיר הנקרא **"ו{{הערה|בדפוס ירושלים כתבו '''נה"י''' ולא נראה כך בדפוס ויניציא וכן לא נשמע לעניות דעתי מתאים. וצע"ע - ויקיעורך}} כנודע, ששם דבוקים כל כלים פנימים שנפלו מן האצילות בתוך הנגה דיצירה, והנגה היא דבוקה בעור הזעיר שהוא כלי חיצון כנז"ל. ועתה נבאר איך עולים הארת כלים תכונים(?) ד{{גמט דגש|ו'}} קצוות דזעיר דיצירה.{{ש}} ודע כי {{צ|לפנים מן החומה}} (שהוא חומת ירושלים) הוא היכל קדש קדשים דיצירה, והוא יותר מקודש מכל היצירה. והנה כמו שירושלים הוא באמצע ארץ ישראל - כך היכל קדש קדשים הוא באמצע תרין עלמין; בין בריאה ליצירה. שהכל נקרא {{צ|ארץ ישראל}} כמ"ש בעזה"י. ויש טעם אחר. כי {{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}} נקרא 'כלי פנימי' מכל הכלים, והוא באמצעית השלשה כלים שיש שם ביצירה. ולכן חב"ד דיצירה נקרא {{צ|ירושלים}} שהוא באמצע ארץ ישראל. ו{{צ|חומת ירושלים}} הם תרין תפוחין דיסוד דמלכות דבריאה המלובשת בתוך היכל קדש קדשים דיצירה, והם שלשה '''אהי"ה''' - דיודי"ן ואלפי"ן והה"ין{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"א, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה}}}} - שגימטריא {{גמט דגש|חומת}} כנודע. '''והיכל קדש קדשים''' הוא נקודת ציון שבה ששם אינם יכולים ליכנס המצורעים - שהם התרין ציפורין הנ"ל, כי המצורע היה יוצא מחוץ שלש מחנות שהוא מחוץ לירושלים כמ"ש בעזה"י. ומה היא קדושתה? '''{{צ|שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני}}''' ונודע כי כלים פנימים בכל הספירות נקראים 'קדש קדשים'. אבל כלים אמצעים בכל הפרצופים הם נקראים 'קדשים קלים'. והנה שם {{גמט דגש|ע"ב}} מתלבש במוחין בכל הפרצופים, ושם {{גמט דגש|ס"ג}} בכלי פנימי, ושם {{גמט דגש|מ"ה}} בכלי אמצעי, ושם {{גמט דגש|ב"ן}} בכלי חיצון. והנה {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה}} גימטריא {{גמט דגש|קלים}} מפני שכלי תיכון מקבל מן השלשה שמות. וגם {{גמט דגש|קלים}} עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות גימטריא {{גמט דגש|דפ"ק}}. ומלת {{גמט דגש|קדשים}} גימטריא {{גמט דגש|דתן}}. שניהם ביחד{{הערה|{{גמט דגש|דפ"ק דת"ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|תרל"ח}} - במספר {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. כי כלי התיכון הוא {{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}. כן הוא בכל הפרצופים. וחב"ד הוא כלי פנימי. והנה נודע שלאה עומדת כנגד חג"ת דזעיר באחוריים שלהם. ולכן כשעולים החג"ת עולים עמהם גם כן לאה כמו שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בספר עץ החיים '''וזה לשונו:'''{{ש}} ענין המעשר ראשון הוא סוד חזרת האור של רחל (שהיא מעשר) לשורשו של הלוי - שהוא {{גמט דגש|ה'}} גבורות שבדעת זעיר אנפין ששם שורשם. ולכן הוא אחד מעשרה כי הנוקבא היא נקודה אחת מעשרה נקודות שיצאו. {{ש}} אך ענין המעשר שני הוא סוד חזרת האור של לאה למקום הבינה, שהיא מלכות דאימא, שלא יתאחזו בה החיצונים. ולכן נאכל בירושלים במקום לאה בסוד '''ל"ם''' ד'''צלם'''. שהמלכות ההיא נקרא {{צ|ירושלים של מעלה}}. כי {{צ|ציון}} ברחל אך {{צ|ירושלים}} היא לאה העומדת ב'''ל"ם''' ד'''צלם''' כנזכר אצלנו בדרוש קין והבל.{{ש}} '''עד כאן לשון עץ החיים'''. ונראה לי כי רחל היא עשירית של זעיר אנפין, ולאה היא עשירית של תבונה. וזהו רמז כי '''מעשר''' ראשי תיבות '''מ''''לכות '''ע''''שירית '''ש''''ביעית '''ר''''ביעית. כי '''מלכות''' היא עשירית של עשר ספירות. והיא שביעית של שבע ימי הבנין. והיא רביעית של ארבע רגלי המרכבה. וגם {{גמט דגש|מעשר שני}} גימטריא {{גמט דגש|שקוצית אדני}}. כי המלכות שהוא '''אדני''' הוא בשם שביעי דשם {{גמט דגש|מ"ב}}. ונחזור. כי על ידי אכילת קדשים קלים ומעשר שני שהיו אוכלים לפנים מן החומה היו גורמים שעלו מאורות דחסד גבורה תפארת עם הארת לאה בהיכל קדש קדשים, שיאכלו {{צ|הבעלים}} שהם אבא ואמא, ששם מתחברים בהיכל קדש קדשים דיצירה. ולשון 'אכילה' הוא בסוד {{צ|אכלה ומחתה את פיה}}, והוא לשון חיבור. כי על ידי האורות הנ"ל שעולים שם בהיכל קדש קדשים - אז שם בירושלים (שהוא קדש קדשים דיצירה) - {{צ|אוכלים הבעלים}}, ר"ל מתחברים על ידם אבא ואמא. כי לעולם היכל קדש קדשים הוא כולל חב"ד ביחד, שהם אבא ואמא ודעת המחברם. וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל בעולם העשיה - אפילו בהיכל קדש קדשים אינם יכולים לחבר אפילו שבזמן שבית המקדש היה קיים - מפני שלא יאחזו בהם החיצונים. אבל בזמן הזה - כל ההיכלות אינם מתחברים אלא בעת שעולים בהיכל קדש קדשים דבריאה ב{{צ|שים שלום}} בזמן שמתחברים יעקב ורחל בשחרית של אחר העמידה. עיין שם בספר הכוונות. ===הר הבית מקודש ממנו=== '''הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה נודע כי '''{{צ|הר הבית}}''' הוא נקרא כל עולם הבריאה בכללות שבו היה עומד כל בית המקדש. ולכן היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה שהם אלף אמות, שהם כנגד כללות הבריאה שיש בו עשר ספירות - כל אחד כלולה ממאה - הרי אלף. וגם '''אל שדי''' במילוי{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד}}}} שעולה אלף הוא בבריאה כנודע. וחמשה שערים היו להר הבית מפני שיש חמשה פרצופים - * אריך ונוקבא{{הערה|לא הבנתי למה הכוונה - ויקיעורך}} * אבא ואמא * ישראל סבא ותבונה * ישראל ורחל * יעקב ולאה{{ש}} וכל יסוד דנוקבא נקרא {{צ|שער}}. הרי חמשה שערים. וגם בינה מקננת בבריאה שיש בה חמשים שערי בינה - כל עשר שערים הוא בנין אחד של עשר ספירות ונקראו 'שער' אחד. והם חמשה שערים הנ"ל. וכן גם כן הר הבית היה מוקף חומה סביב. שזהו סוד החשמל המלביש הבריאה לשמרם מפני החיצונים שלא יתאחזו בהם. ונודע כי אחוריים דבינה (שהוא אחוריים ד'''אהי"ה דיודי"ן''' שעולה {{גמט דגש|קדמת}}{{הערה|{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}}}}) הוא נקרא 'חומת' שמסבבת כל הבינה בסוד אחוריים שלה כדי שלא ינקו ממנה החיצונים. וזהו '''חומה''' במילוי כזה: {{גמט דגש|חי"ת וי"ו מ"ם ה"י}}, עם {{גמט דגש|י'}} אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קדמ"ת}}. וגם זהו סוד {{גמט דגש|חשמל}}. כי המילוי של {{גמט דגש|ח"ת שי"ן מ"ם למ"ד}} לבד{{הערה|{{גמט דגש|ת' י"ן ם' מ"ד}}}} גימטריא גם כן {{גמט דגש|קדמת}}, שהוא ריבוע ד'''אהיה'''. שהחיצונים מתיראים ממנו כנודע. והנה נודע כי העשיה נקרא '''{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}}'''. ויצירה נקרא '''{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}'''. ובריאה נקרא '''{{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}}'''. ונודע כי חב"ד (שהם המוחין) נקרא {{צ|קדש}}. ולכן נקרא הבריאה {{צ|בית המקדש}} כי שם כללות המוחין הנקרא 'קדש'. וכן {{גמט דגש|הר הבית}} גימטריא {{גמט דגש|בריאה קדש}}. והנה נודע כי בעשיה הקליפות הם מעורבות עם הקדושה, וביצירה הקליפות הן דבוקות עם הקדושה ביחד אבל אינם מתערבות עמה, ובבריאה הקליפה עומדת כנגד הקדושה ואינה יכולה אפילו להדבק בה. {{ש}} וז"ש כאן '''{{צ|הר הבית מקודש ממנו}}''', שהוא מן עולם היצירה, '''{{צ|שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם}}''', שיכולים להדבק אפילו בחומת הר הבית, אלא הם עומדים כנגדם בלבד. והנה נבאר מי הם אלו '''{{צ|זבים וזבות וגו'}}. {{ש}} דע שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני {{ממ עץ חיים|מח|ב}} כי שני מוחין דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|שנים אנשים מרגלים}}, ושני מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|תרין צפרין}}. אבל בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דקליפות - כל בחינות המוחין אשר שם בקליפות, בין דאבא ואמא בין דזעיר ונוקבא, כולן נקרא בלשון {{צ|שתים נשים זונות}} הנזכר בפרשת אחרי מות ס"ב {{ממ זהר|ג|סב|א}}. וטעם הדבר לפי שבריאה יצירה עשיה הם עולמות של הנקבה ולכן נקראות בלשון 'נשים' אפילו כל הזכרים שלהם. גם דע כי שבעה היכלין של כל עולם מאלו השלשה (בריאה יצירה עשיה דקליפה) הם מכוונין כנגד שית היכלין תתאין בלבד דקדושה של העולם ההוא תמיד. אך הקליפות דאצילות אינן כן. אמנם זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות שהם בחינת {{צ|שנים אנשים מרגלים}} ו{{צ|תרין צפרין}} - הם למטה כנגד האחוריים של קדש קדשים דבריאה בלבד. וקליפות דבריאה הם כנגד שית היכלין דבריאה לבד. וכן ביצירה ובעשיה כנ"ל. והטעם מפני שלעולם האצילות הוא נעלם מאד ולכן אי אפשר אל הקליפות שלהם לישב שם אלא למטה באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. '''עד כאן לשונו'''. ועיין שם בדרוש דקליפות פרק ששי{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ עץ חיים|מט|ו}}, וצע"ע - ויקיעורך}}. '''ועתה נבא אל ביאור'''{{ש}} כי '''{{צ|זבים}}''' הם {{צ|שנים אנשים מרגלים}} - תרין מוחין דזעיר דקליפה היושב שם באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. ו'''{{צ|זבות}}''' הם {{צ|תרין צפרין}}, '''נעמה ואגרת''', תרין מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה היושבות גם כן באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. וכן {{גמט דגש|זבים וזבות}} גימטריא {{גמט דגש|לילית}} - כי זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות הם סמא"ל ולילי"ת, והנוקבא נקרא {{צ|יותרת הכבד}} שהיא שולטת על דכורא כנודע. ולכן הזכר הוא טפל אצלה - להפך מן הקדושה. עיין בפרשת פנחס רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. ולכן רמוז ב{{גמט דגש|זבים וזבות}} שמה לבדו, והוא כלול עמה. '''{{צ|נדות}}''' - הם אבא ואמא דקליפה דבריאה. כי בבריאה יצירה עשיה - כולם נקרא בלשון נקבות. ו'''{{צ|יולדות}}''' הם זעיר ונוקבא דבריאה דקליפה שהם מולדין נפשות של אומות העולם ולכן נקראו {{צ|יולדות}}. הנה כל בניהם שהם מולדים הם מתין ואין להם חיות. ואז הולכת '''לילי"ת''' ומתחממת עם בני אדם, וגורמת להוציא זרע לבטלה, ואז מושכת היא נשמה אחת ומכנסת אותה תוך בנים משחיתים שלה. ובזה הם חיים. ועל ידי קריאת שמע על המטה יוכל האדם להמית אלף ומאה ועשרים וחמש. והנה כל אלו הנזכר '''{{צ|אין נכנסים לשם}} ''', אלא הם יושבים כנגד ה'''חשמל''' דבריאה, ומשם יונקים כדי חיותם בלבד. כי הוא מוכרח להמשיך חיות המלכים שלא נתבררו כי הם ניצוצי הקדושה כנודע. ===החיל מקודש ממנו=== '''החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה קודם שנבא לבאר החיל נבאר מתחילה מ"ש בפרק שני ממסכת מדות {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} - לפנים מחומת הר הבית סורג - מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והוא עשוי מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבים אותן זו על זו באלכסון. הנה צריך להבין מה היה משמש שם הסורג?{{ש}} והנה בעל תוספות יום טוב ז"ל [[תוספות יום טוב על מדות ב|כתב במסכת מדות פרק שני]] שהסורג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל. ולכן בשביל כן היוונים פרצו בו פרצות - הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכן כשחזרו ישראל וזכו לגדרם - תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. עד כאן לשונו. ונלע"ד שכך אמת הדבר וכיון אל דרך האמת. והנה מביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ששי {{הערה|אני מצאתיו ([[עץ חיים/שער מב/פרק ד]]) - ויקיעורך}} וזה לשונו: {{ש}} הנה כמו ששלשים כלים דבינה נכנסו תוך זעיר אנפין כנודע - כן כלי החיצון מכולם נשאר בחוץ סביב דזעיר אנפין. והענין כי תוך כלי הבשר דזעיר אנפין נכנס כלי הבשר דנצח הוד יסוד דבינה, ובתוכו נפש פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך תוך כלי שני דזעיר אנפין נכנס כלי שני ובתוכה הרוח פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך יש כלי שלישי דעצמות דזעיר אנפין ובתוכו נכנס כלי שלישי דעצמות דבינה, ובתוכו נשמת פנימי' דזעיר אנפין. נשאר עתה החיצוניות של בינה שהיה מן הראוי שיכנס גם כן תוך כלי החיצון של זעיר אנפין על דרך השאר. אכן לא היה כן. אלא נשאר מבחוץ על גבי כלי החיצון של זעיר אנפין עצמו, ונשארו כבחינת 'עור על גבי עור'. וזה העור דתבונה נקרא {{צ|חשמל}} ונקרא {{צ|כנפי נשרים}}, כי נשר היא בינה עילאה. וזהו סוד {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו יכו'}}. וכאשר היו הקליפות רוצים להתאחז בזעיר אנפין - לא יוכלו כי אין להם אחיזה בעור התבונה.{{ש}} '''עד כאן לשונו'''. ונלע"ד כי זה {{צ|עור בעד עור}} {{ממ|איוב|ב|ד}} - שהם העור דזעיר אנפין ועור דבינה שהם זה על גב זה. {{צ|וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו}} - ר"ל {{צ|וכל אשר לאיש}} בסוד חשמל, הוא בעבור {{צ|נפשו}} - לשמרו מפני חיצונים כנזכר. והנה ידוע כי נצח והוד הם נקראים 'בתי בראי'. אבל היסוד הוא פנימי - כי ברית וגוף חשבינן חד. והנה ה'''חשמל''' הוא העור של נצח והוד שנקראים {{צ|חיות אש ממללות}}, שהם שני שמות '''יאהדונה"י''', שהם תרין נהורין דנפקין מ'''חשמל'''; חיוור וסומק - '''יהוה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ואחר כך ביסוד מתחברים שניהם ביחד והוא נקרא גם כן '''חשמל''', חיור וסומק, '''יאהדונה"י'''. והם {{צ|עתים חשות עתים ממללות}}. והם {{צ|חומת אש}} סביב הבריאה - כי בינה מקננת בבריאה בסוד {{צ|ואני '''אהיה''' לה נאם יהוה חומת אש סביב}}. ר"ל משם '''אהי"ה''', משלשה מילויים דיודי"ן אלפי"ן ההי"ן - נעשה {{גמט דגש|חומת}} אש סביב, והוא חומת הר הבית כנז"ל שהיא חומה חיצונית הנעשה מנצח הוד הנקראות לבר מגופא, {{צ|בתי בראי}}, כנודע. אבל היסוד שהוא פנימי - לכן נעשה מהחיצוניות של היסוד '''חשמל''' אחרת שהוא חומה אחרת, ונקרא {{גמט דגש|סורג}}. וז"ש '''{{צ|לפנים מחומת הר הבית סורג גבוה עשרה טפחים וכו'}}'''. כי נודע שבינה יש ביסוד שלה חמשה חסדים וחמשה גבורות, וגם היא מקבלת מחכמה גם כן חמשה חסדים וחמשה גבורות. וכל חסד הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, וכל גבורה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}. הרי עשרה '''אדם''' ועשרה '''בנים'''. וכל {{גמט דגש|מ"ה ב"ן}} גימטריא {{גמט דגש|טפח}}. נמצא שיש ביסוד דבינה עשרה '''טפחים'''. ולכן הסורג (שהוא העור של יסוד דבינה) היה גבוה עשרה '''טפחים'''. והבן היטב. ונודע מה שכתוב בכוונת ברכת הנהנין (<small>[[שער הכוונות/דרושי השחר/כוונת הברכות]]</small>) כי בעטרה דיסוד דבינה יש שלשה '''אהי"ה''' (דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן). עיין שם שהם גימטריא {{צ|{{גמט דגש|חומת}} ירושלים}} כנודע. ולכן ה'''סורג''' שנעשה מן העור של העטרה דיסוד דבינה כשתכתוב '''סורג''' במילוי כזה: {{גמט דגש|סמ"ך ו"ו רי"ש גימ"ל}} - המילוי שלו בלבד{{הערה|{{גמט דגש|מ"ך ו' י"ש ימ"ל}}}} גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} עם הכולל. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. כי '{{גמט דגש|חומת}} הר הבית' הוא כללות נצח הוד יסוד דבינה, שיש בהם שלשה אהי"ה במילוי בגימטריא {{גמט דגש|חותם}}. '''וחומת הסורג''' הוא {{גמט דגש|חותם}} השני שנעשה מעטרת היסוד דבינה עצמה, והוא כדי שלא יכנסו הגוים לשם שהם החיצונים שיושבים כנגד עולם הבריאה כנז"ל. <big>(</big> ואהובי הרב משה זכות נר"ו כתב אם תסתכל במילוי '''סורג''' ו'''חיל'''{{הערה|{{גמט דגש|ת' ו"ד מ"ד}}}} תמצאנו בגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. וידוע כי שלשה בחינות תפארת נצח הוד הם כמ"ש לקמן. והבט מילוי '''חותם''' כזה: {{גמט דגש|ח"ת וא"ו תא"ו מ"ם}}{{הערה|{{גמט דגש|ת' א"ו א"ו מ'}}}} - ותמצא חותם אחר. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. ושלשה בחינות {{גמט דגש|תנ"ה}} הם: * ראשון מ'''אהי"ה''' * ושניה {{קיצור|מס"ת|מסופי תיבות}} מילוי '''שדי'''{{הערה|שי''''ן''' דל''''ת''' יו''''ד'''}} * ושלשית - {{קיצור|מחמשה פעמים '''צ"א'''|454}} והנה {{גמט דגש|אהי"ה הוי"ה אדני שד"י}} הם עולים {{גמט דגש|תכ"ו}}. וסימנם {{צ|חותם ב{{גמט דגש|תוך}} חותם}}. ודע כי בשם '''שדי - שי"ן דל"ת יו"ד''' - יש שלשה חילוקים; {{גמט דגש|שדי}}, {{גמט דגש|לוי}}, {{גמט דגש|תנ"ד}}. וכך היה נחלק סודו בבית המקדש. * כי הכהן היה מבפנים - הוא הוא הפנים של שם '''שדי''', שכן בהיכל אהבה נאמר {{צ|בין שדי ילין}}. וכן {{גמט דגש|בן אהרון}} מלא ב{{גמט דגש|ו'}} הוא המקום שמתגלה בו. גם {{גמט דגש|בן אהרן}} בלא {{גמט דגש|ו'}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|אלעזר}} דאיהו מנצח. * ואמנם {{גמט דגש|לוי}} הוא מבחוץ. * חוץ ללוי - {{גמט דגש|חומת}} הר הבית דאיהו {{גמט דגש|תנ"ה}}. ולכן כל הר הבית היה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה{{הערה|דהיינו לוי וחומת ביחד - ויקיעורך}} <big>)</big> ובזה בא מכוון מ"ש בעל תוספת יום טוב במסכת מדות פרק שני שאמר שהסור"ג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, עיין שם. ומ"ש במשנה ש{{גמט דגש|י"ג}} פרצות היו שם שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות - הכונה הוא כי יסוד דבינה נקרא {{גמט דגש|יוסף}} כנודע בפסוק {{צ|ויוסף הורד מצרימה}} (עיין שם [[עץ חיים/שער כו/פרק ג|בדרוש החלומות של שר המשקים]]{{הערה|נ"ל כי מדובר ב[[עץ חיים/שער כו/פרק ג]] - ויקיעורך}}). והנה {{גמט דגש|מלך יון}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. וגם {{גמט דגש|אנטיוכס}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. ולכן בא ופרץ גם כן {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בסורג שהוא רומז ליסוד דבינה הנקרא {{גמט דגש|יוסף}} שהיה רוצה לינק משם. ורזא דמילה יובן ממה שכתבו חכמי הניתוח שהיסוד של הנערה הוא סתום והוא נארג בין צדדיו מזה לזה כמעשה אורג. ובעת החיבור תקרע אותה האריגה ותשבר. והבן. וזהו סוד '''הסורג''' שהיה מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים כנזכר שם. ולכן {{גמט דגש|מלך יון}} (שהוא היסוד דקליפה) גבר ידו ונשבר ונפרץ ב'''סורג''' (שהוא היסוד דבינה) {{גמט דגש|י"ג}} פרצות. והבן היטב סוד גדול שהיה בכאן גם כן אותה הבחינה מה שאמרו רז"ל אצל בת שבע בעת זקנת דוד המלך ע"ה כדי לנקות זוהמת י"ג פרצות מן היסוד שטמא. ולכן היו אותם ה{{גמט דגש|י"ג}} השתחויות במקדש. והבן מאד. וגם מה שאמרנו לעיל שסוד '''הסורג''' הוא סוד שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. והנה {{גמט דגש|סמ"ך וא"ו רי"ש גימ"ל}} גימטריא {{גמט דגש|חומת}} ו{{קיצור|י"ג פעמים אהי"ה פשוטים|273}}. וכנגד {{מכפלת גימטריא|י"ג||אהיה}} עשה מלך יון {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בחומת הסורג כדי לגבור עלה'(?) ח"ו. והנה '''אהיה''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|תצמ"ץ}} - גימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ו'''כתר''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|גאל}}. והכוונה הוא שאדרבא - אז נתעורר שם '''אהיה''' שבכתר וגאל ישראל על ידי {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא שמשם ירד השפע על מתתיהו כהן גדול ועל בניו הכהנים כנודע, וגברה ידם על מלכי יוונים וחזרו וגדרו. ולכן תקנו {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות להודות על אבדן מלכות יון. וכל השתחויה היה כדי להמשיך תמיד שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דדיקנא כדי שלא יפג[ם]{{הערה|ככה נלע"ד. בדפוס ויניציא כתוב '''יפג'''', ובדפוס ירושלים בטעות כתבו '''יפג''' - ויקיעורך}} ח"ו פעם אחרת. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''{{ש}} מה שאמרו לפנים מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא '''חיל'''. וצריך להבין ומה היה רמוז סוד החיל?{{ש}} ונודע מה שכתבנו לעיל כי בינה מקננא בבריאה והיא נקרא '''ס''' (כנודע [[עץ חיים/שער יד/פרק ט|בשער אבא ואמא פרק תשיעי]]{{הערה|נראה שמדובר בכאן [[עץ חיים/שער יד/פרק ט]] - ויקיעורך}}, עיין שם). והנה אם תמלא הסמ"ך של הבינה תהיה {{גמט דגש|סמ"ך}} שגימטריא {{גמט דגש|ק"ך}}, שהם {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''', שהם בכל האחוריים דעשר ספירות של בינה שנקראת {{גמט דגש|סמ"ך}}. אמנם להיותו סוד בינה טמירה וגניזא יתיר - לכן אין בחינת {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים אלו ניכרים אלא מזעיר ונוקבא דבריאה בלבד (כנודע בשער השמות עיין שם {{ממ עץ חיים|מד|ז}}, ש{{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' מתחילין מזעיר ונוקבא דבריאה עד סוף עולם העשיה). והנה החיל הוא חיצוניות עולם הבריאה - דבה מקננא בינה כנזכר. ותמן הוא {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''' שמספרם {{גמט דגש|סמ"ך}}. וזהו '''חיל''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|סמ"ך}}. ולכן היה רוחב '''{{צ|עשר אמות}}''' שהם עשרה ספירות חיצוניות דבריאה. ונודע מה שכתב האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ג' (<small>[[עץ חיים/שער מט/פרק ג]]</small>) וזה לשונו:{{ש}} כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' הוא מזעיר דבריאה עד סיום המלכות, כמבואר אצלנו שהם כלים החיצונים אשר שם. וחוץ מהם הוא '''החשמל'''. וחוץ מהם היא '''אלהים דנגה'''. ומשם מתחילין {{צ|אלהים אחרים}}. וזהו סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת '''נגה''' ומשם ה{{גמט דגש|ממזר}} - {{גמט דגש|רפ"ח}} בגימטריא. ושם נקרא ‏‏{{צ|כורסייא דשבבין וגו'}} כנזכר באדרת נשא. וקליפת '''נגה''' שכנגד אצילות הוא {{צ|אלהים קדושים}}, {{צ|כרסייא דשביבין}}. ומזעיר אנפין דבריאת ולמטה הם טוב ורע וגו'.{{ש}} '''עד כאן לשונו'''. וז"ש '''{{צ|החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם}}''' - ר"ל כי הגוים בכלל נקרא אלו {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים'''. וכן {{גמט דגש|נגה}} גימטריא {{גמט דגש|גוים}} עם הכולל. וזה סוד {{צ|מלך אלהים על גוים}} {{ממ|תהלים|מז|ט}}, ר"ל 'אלהים דקדושה' הוא מלך על 'אלהים ד'''נגה'''', בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. ובעת חרבן בית המקדש בעונותינו הרבים אמר {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}} {{ממ|תהלים|עט|א}} מפני ש'אלהים אחרים' שנקראו {{צ|{{גמט|גוים}}}} יונקים מ{{צ|אלהים קדושים}} על ידי חטא ישראל, כנזכר שם בפירוש האידרא על כורסיא דשביבין. עיין שם סוד עמוק ונפלא מאד. ונודע כי שורש ה{{גמט דגש|ק"ך}} צירופים יוצאים מ'''אלהים''' אחד פשוטו מ{{גמט דגש|ה'}} אותיות. והנה {{גמט דגש|אלהים}} פשוטו ו{{גמט דגש|ק"ך}} - גימטריא {{גמט דגש|ר"ו}}, שהוא במספר '''גוים''' במילוי כזה: {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - להורות כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים של קליפות נגה כנזכר רמוזים במלת '''גוים'''. והנה גם כן '''גוים''' הוא שם כולל כל הארבע קליפות '''רוח אש ענן נגה''', והם כנגד ארבע גליות '''בבל יון מדי אדום''' כנודע. ולכן רמוז גם כן במלת '''גוים''' במילוי הנ"ל {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - עולה מספרם {{גמט דגש|בבל יון מדי אדום}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|ואתכם אזרה '''בגוים'''}} {{ממ|ויקרא|כו|לג}} שהם ישראל הנפוצים בארבע גליות. וזהו סוד {{צ|לעשות נקמה '''בגוים'''}} {{ממ|תהלים|קמט|ז}} שהם ישראל הנפוצים בגוים '''רבים''' - ראשי תיבות '''ר''''ומי, '''ב''''בל, '''י''''ון, '''מ''''די. {{ש}} וזהו גם כן {{צ|וקרב פזורנו מבין '''הגוים'''}}. וזה סוד {{צ|ראשית '''גוים''' עמלק}} {{ממ|במדבר|כד|כ}} - ר"ל הראש של כל הארבע גליות הוא עמלק; עד שלא יכרת זרעו - לא תבא הגאולה. והוא יותר קשה לישראל מכל הארבע גליות כנודע. וגם {{גמט דגש|עמלק}} הוא גימטריא ב' פעמים {{גמט דגש|ק"ך ק"ך}} - להורות שהוא כולל {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' דנגה, והוא יונק בעונותינו הרבים גם כן מ{{גמט דגש|ק"ך}} צרופי '''אלהים''' דקדושה. והיניקה שלו הוא בעשיה והיצירה. אבל באחורים של הבריאה אין לו יניקה מפני ששם מקננת בינה שהקליפות בורחות ממנה, וכנפי נשרים שלה מכסים על אחוריים דבריאה כנזכר לעיל. וזהו שכתוב '''{{צ|שאין גוים נכנסים לשם}}'''. וכן '''{{צ|טמא מת}}'''. כבר ביארנו לעיל בשם ספר התיקונים שקליפת '''נגה''' נקרא {{צ|אילנא דמותא}} מפני שבתוכה הם מלכין קדמאין דמיתו כנז"ל, עיין שם. ונודע כי '''נגה''' נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} כי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וטהור (כנזכר בתיקונים דף ק'), ממראה מתניו ולמטה הוא רע וטמא. והיא הנוקבא לילית כנזכר במרכבת יחזקאל פרק חמישי (<small>[[עץ חיים/שער מט/פרק ה]]</small>). וז"ש '''{{צ|שאין טמא מת}}''' - שהיא הנוקבא דנגה שנקרא 'טמא מת' על שם אילנא דמותא כנזכר. וז"ש {{צ|שאין גוים {{גמט דגש|וטמא מת}} נכנסים לשם}} - שכן {{גמט דגש|וטמא מת}} גימטריא {{גמט דגש|מלכות}}. שהיא מלכות הנגה {{גמט דגש|לילית}} - אין לה כח ליינק מן הבריאה. אבל הזכר דנגה שנקרא 'טוב' כנזכר ממראה מתניו ולמעלה - יש לו כח ליינק מהבריאה מהאחוריים שלה כנזכר בסוד {{צ|עור של תפילין}} (כנזכר שם בפרק שביעי דמרכבת יחזקאל, ועיין שם). ===עזרת נשים מקודשת ממנו=== '''עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם. ואין חייבים עליה חטאת. {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' דע כי הכוונה הוא שהטעם שלמטה בבית המקדש לא היה יכול ליכנס בעזרת נשים טבול יום הוא כמ"ש הזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ז ע"א {{ממ זהר|ג|רסז|א}} {{צ|תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעי - ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה, ולא רשים לפיתחא דביתיה שמא עילאה קדישא דישתכח עימיה! דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין - כל חד משמש יומיה, וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא, ומקטרגא ביה לעילא ותתא. וכלהו משתכחי עמיה ביממא ובליליא. ביממא - לקטרגא ליה. בליליא - לצערא ליה בחלמיה}}. עד כאן לשונו עיין שם. הנה הכוונה של המאמר הזה הוא '''על דרך שמביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל''', כי קליפת '''נגה''' - ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב - ושם {{גמט דגש|רמ"ח}} מצות עשה והם {{גמט דגש|רמ"ח}} מלאכים וכולם זכרים. וממראה מתניו ולמטה הוא רע - ושם {{גמט דגש|שס"ה}} מצות לא תעשה, והם {{גמט דגש|שס"ה}} שדים וכולם נקבות, והם כנגד {{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ובכל יום שולט שד אחד עם כמה חיילות אשר תחתיו. וכולם עומדים בפתח העליון כמו שכתוב {{צ|לפתח '''חטאת''' רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} - שהיא הנוקבא ד'''נגה''' שתלויה בה {{גמט דגש|שס"ה}} שדים, והם רובצים כנגד הפתח של היכל לבנת הספיר שמשם יוצאים הנשמות לעולם. ועל ידי שם '''שדי''' שמתגלה שם ביסוד דקדושה - בורחים מתמן כל השדים. ולכן גם כן למטה צריך לרשום '''שדי''' בפתחא כדי לגרש משם החטאת הרובץ בפתחא. {{ש}} ואינו(?) יכול להאריך בכאן. {{ש}} עיין שם בכוונת המזוזה באורך. והנה גם כן כשמטמאים האדם בקרי בלילה כנז"ל במאמר הזוהר - אזי אותו השד הוא שולט עליו כל אותו היום שהוא משמש בו עד הלילה. לכן אף על פי שהוא טובל עצמו ביום - מכל מקום דבוק בו אותו השד ואינו מסתלק ממנו עד {{צ|ובא השמש וטהר}} {{ממ|דברים|כב|ז}}. שאז נשלם שליטתו של יום אחד משלו מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ולכן אמר דווקא {{צ|ובא השמש וטהר}}, ואינו אומר "מצאת הכוכבים" או "עד הלילה", אלא {{צ|ובא השמש}} - כי הטומאה ששולטת עליו הוא אחד מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה, ולכן {{צ|ובא השמש וטהר}}. ולכן גם כן גזרו זה דווקא על עזרת נשים ולא על כל מחנה לויה - כנזכר שם במסכת כלים ברבינו עובדיה שיהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים, עיין שם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}. והטעם הוא כי עזרת נשים היא כנגד מלכותא קדישא (כמ"ש אחר כך בעזה"י), וזאת הטומאה היא מן שפחה בישא {{גמט דגש|לילית}} הרשעה, נוקבא ד'''נגה'''. ולכן אין ראוי שתכנס השפחה בהיכל הגברתה. ולכן לא יוכל לכנס טבול יום בעזרת הנשים. ועתה נבאר{{הערה|מתוך המשך המאמר שכתוב "עד כאן לשונו" נראה כי מתחיל מכאן שוב לצטט את דברי האריז"ל שלמעלה. ונראה שמביא {{ממ עץ חיים|מט|ח}}. ואולי חסר כאן איזה טקסט, וצע"ע - ויקיעורך}} איזה בחינה נקרא '''{{צ|טבול יום}}''' למעלה. {{ש}} דע כשהאדם עובר על מצוה לא תעשה - אז הוא גורם שמשליט השלשה קליפות רעות על הנוקבא ד'''נגה''' (דתמן טוב ורע) ונעשית רע גמור. והם מוציאים לחוץ אותה בחינה של הנוקבא ד'''נגה''' שפגם בה, שבה {{גמט דגש|שס"ה}} מצות לא תעשה וכנזכר לעיל. וזהו סיבת עונש העובר על מצוה לא תעשה. בזה יובן מה שאמרו רז"ל כי יש חוזר בתשובה שהזדונות נעשו לו כזכיות. כי על ידי התשובה גורם שחוזרת הקדושה שהיתה מתחלה מעורבת בתוך נוקבא ד'''נגה''' ונכנסת בקדושה לגמרי לעשות מיין נוקבין. ולכן הם כזכיות. כי מה שהיה מתחלה 'זדונות' - שנכנסו בתוך שלשה קליפות רעות - עתה שחזרו קדושה גמורה ולא נשארו בנוקבא ד'''נגה''' - ולכן נקרא 'זכיות'. אמנם יש זדונות נעשות כשגגות - הוא שעל ידי התשובה הלואי שיחזור הכל כבתחלה מחוברים טוב ורע בקליפת '''נגה''', שאז הם נקרא 'שגגות' - חציו טוב וחציו רע, ויצאו מכלל 'זדונות' שהם השלש קליפות רעות גמורות. אך לא יספיק שיתפרדו לגמרי ויכנסו בתוך הקדושה גמורה כדי לעשות זכיות.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת דזעיר אנפין - גרם שנתאחזת בהם '''הנגה''' ולקח החסדים והגבורות לעצמה. ואז נעשית קליפת '''נגה''' {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} לפי שהחסדים לעולם נשארים טוב ונעשה מהם מלאכים. ולא מלאכים ממש אלא {{צ|די ממנן על צבא השמים}} כנזכר בתיקונים דף ק'. אך בוודאי שיש בהם רע כל שהוא - לא מפאת עצמם, רק מפאת רעת הגבורות הנאחז בהם. ואמנם הגבורות נדבקו בהם הרע של החיצונים וחזרו להיות שדים הדומים למלאכים כמו שאמרו רז"ל, ונעשו רובם קליפה ומיעוטם מוחא. ולכן נעשה רע ואז נקרא קליפת '''נגה''' - {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} - דהיינו בחינת חסדים וגבורות. ומי שעובר על מצות לא תעשה גורם שהשלשה קליפות אחרים אוחזים בהגבורות, ומוציאים אותם לחוץ ונעשים רע גמור. וכשחוזר בתשובה הוא גורם שחוזרים כמתחלה למקומן בנוקבא ד'''נגה''' ששם הגבורות נפלו. ואז נקרא אותן הגבורות '''{{צ|טבול יום}}'''. כי כמו שלמטה על ידי הטבילה נפרדו ממנו הקליפות קשות ועדיין נשארים דבוקים בו הקליפות דקות עד {{צ|ובא השמש וטהר}} כנזכר - כך למעלה על ידי מתחלה נכנסים בנוקבא ד'''נגה''' ואז נתפרדו מהשלשה קליפות קשים ועדיין הם דבוקים ב'''נגה''' שהיא קליפה דקה על הקדושה - ולכן נקרא {{צ|טבול יום}} שהוא כמו חולין שאינה קליפה ואינה קדושה. וכן {{גמט דגש|טבול יום}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|חולין}}. שהוא עדיין מעורב טוב ורע דתמן סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין שגימטריא {{גמט דגש|טוב רע}}. {{ש}} וכן {{גמט דגש|טבול יום}} הוא {{גמט דגש|ליום טוב}} - הכוונה כשהם ב'''נגה''' - מתמן מצפים לכנס ליום שכולו טוב שהוא בקדושה גמורה ביסוד דנוקבא דקדושה לעשות שם מיין נוקבין. ולא כמו בזמן שהוא נקרא {{צ|טבול '''יום'''}} - עדיין אינו טוב גמור אלא מעורב עם מעט רע, אבל אחר כך בהערב השמש אז יורדים זעיר ונוקבא (דהיינו השלשה כלים שלהם) לעשות נשמה בבריאה יצירה עשיה, ואז מבררים מקליפת '''נוגה''' של בריאה יצירה עשיה אותן הברורים ומכניסים אותן בקדושה גמורה. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - כי אין יורדין הכלים דזעיר ונוקביה בבריאה יצירה עשיה אלא בלילות (כמ"ש אחר כך בקדושת '''עזרת''' ישראל, עיין שם). ולכן היה צריך להתעכב עד שיתטהר מטומאת נוקבא דנגה גם כן, ואז היה נכנס בעזרת נשים. '''או נלע"ד''' הכוונה הוא כמ"ש הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו עליו השלום (<small>[[שער מאמרי רז"ל/מדרשים|שער מאמרי רז"ל/מדרשים, פסקא ד]]</small>), עיין שם, שעזרת נשים היא שיעור קומתה בבחינת המלכות שבה. דהיינו כשהיא קטנה בבחינת היכל לבנת הספיר שלה עצמה. כי בנוקבא דזעיר דבריאה יש לה שבעה היכלות כנודע. וזהו בעת גדלותה. אבל כשהיא קטנה תחת היסוד דזעיר - אזי היא קטנה כמו בחינת לבנת הספיר כשהיא בגדלותא בכל אורך הזעיר, ואז לבנת הספיר הוא בחינת מלכות ויסוד שלה בלבד (כנודע בבחינת היכלות). והיכל לבנת הספיר נקרא {{צ|עזרת נשים}} בסוד {{צ|'''עריה תעור''' קשתך}} {{ממ|חבקוק|ג|ט}} כנזכר בתיקונים דף ק"ב ב'. {{גמט דגש|תעור}} איהו גימטריא {{גמט דגש|עזרת}} עם הכולל - ששם ניכרת בין איש לאשה. והנה כשמלכות דבריאה היא בבחינת הנ"ל - אזי צריך להעלות לה מיין נוקבין שהם מבירורי מלכין קדמאין כדי שתוכל אחר כך להתגדל בכל שיעור קומתה. ונודע שהיסוד שלה נקרא {{גמט דגש|תמר}} שגימטריא {{גמט דגש|שמש}}, בסוד {{צ|צדיק '''כתמר''' יפרח}} {{ממ|תהלים|צב|יג}}, בסוד {{צ|'''שמש''' ומגן יהוה אלהים}} {{ממ|תהלים|פד|יב}} כנזכר בזוהר. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - ר"ל כשאותן הבירורין נכנסו ב{{צ|שמש}} (דהיינו ביסוד שלה) - אזי {{צ|וטהר}} - ר"ל שהיא מטהרת אותן הבירורין בסוד מיין נוקבין כדי להתעברו(?) מהם. כאמא שמטהרת צואת בנה - כן היא מנקה אותה הנשמה עד שמטהרת אותה. אבל כל זמן שהוא טבול יום ולא העריב השמש (שנסתלקה ממנו אותה קליפה דקה נוקבא ד'''נגה''') - לא היה יכול לכנס בעזרת נשים כי אינה מקבלת אותם מאחר שהוא עדיין דבוקה בנוקבא דנגה. לכן לא קבלה אותה נוקבא דקדושה אלא פולט אותה בסוד {{צ|הנפילים היו בארץ}}; כי אי אפשר לצאת ממנו פרי בעלמא. אבל כשהעריב עליו השמש - שנסתלקה ממנו בחינת נוקבא דנגה שהי' דבוק בה - אזי יכנס ביסוד דקודשה כנזכר - {{צ|וטהר}}. וזהו סוד '''{{צ|ואין חייבים עליה חטאת}}''' - ר"ל אם טבול יום נכנס שם בשוגג - אין חייב להביא קרבן חטאת כדי לטהר הטומאה מן עזרת נשים.{{ש}} הכוונה הוא למעלה כשגוברת נוקבא ד'''נגה''' על הקדושה - אזי מכנסת בעל כרחה ביסוד שלה אותן הנשמות שהן עדיין מלוכלכות בטומאה אבל מכל מקום שאינם עושים שום פגם שם כי היא תכף פולטת אותם. וזהו '''{{צ|שאין חייבים}}''' הנשמות '''{{צ|עליה}}''' - בעבור מלכות קדישא לנקות הטומאה. וז"ש {{צ|חטאת}} - לשון ניקוי כמו {{צ|ולקח לחטאת הבית שתי צפרים וגו'}} - כי היא מטהרת עצמה לבדה ואינה מקבלת אותם. וטעם הדבר לפי שידוע לפניה שאין בהם תועלת והם דינים קשים - ולכן הפילתם. וזהו סוד שהיתה עזרת נשים ארך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, שהוא סוד כי בעת התחברות עמה הזעיר - אזי נותן לה ביסוד שלה חמשה חסדים. והיא יש לה חמשה גבורות. והנה כל חסד וכל גבורה הוא {{גמט דגש|הויה}} אחד. הרי חמשה הויות חסדים עם חמשה כוללים הם גימטריה {{גמט דגש|קל"ה}}. וכן חמשה הויות גבורות עם חמשה כוללים - הרי {{גמט דגש|קל"ה}}. הרי {{גמט דגש|קל"ה}} אמה על {{גמט דגש|קל"ה}} אמה בסוד {{צ|נשים דעתן '''קלה'''}}. ועיין שם. ===עזרת ישראל מקודשת ממנה=== '''עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה '''כתב הר' חיים ויטל זלה"ה''' בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה (<small>[[שער מאמרי רז"ל/מדרשים|שער מאמרי רז"ל/מדרשים, פסקא ד]]</small>), זה לשונו:{{ש}} דע כי רגלים שהם נצח הוד שהם שנים רגלים, ונכללים במכריע יסוד ונעשה רגל שלישי. וזה סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} - כי המלכות נקרא 'חג דכלהו' (כנזכר בריש התיקונים בהקדמתו), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנזכר. נמצא כי שלש רגלים אלו הם המאירים בה שלש פעמים בשנה, ובכחם נעשית שלש חגים בשלשה זמנים האלו. והנה אף על פי כי השלשה חגים הם חסד גבורה תפארת - עם כל זה הוא הארת חסד גבורה תפארת בנצח הוד יסוד. ועל ידיהם נצח הוד יסוד מאירים במלכות. וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}} והענין כי מצות ראיה כך היא - שיעלה כל אדם לעזרת ישראל להראות שם בחגים. ואין חיוב אלא לאנשים זכרים. והענין להעלות ברגלים ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נצח הוד יסוד בשלש רגלים. ולכן לא נאמר "שלש מועדים" אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלשה חגים האלו הם על ידי הרגלים העליונים - נצח הוד יסוד - המאירים במלכות (שהיא {{צ|עזרת ישראל}}). והאמת כי {{צ|עזרת ישראל}} היא המלכות בשיעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד דזעיר, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וז"ש {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו תלויה ברגלים כי לטעם זה החגר והסומא הם פטורים כנזכר בגמרא. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר בחגיגה פרק קמא. גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכין אותו - שהוא בבחינת זעיר בהיות יעקב הקטן צורת '''ו'''' לבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. וכל זה עדיין הם חצרות ועזרות בתי בראי. כי עד שם יש יכולת לנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל קצ"ה ב' {{ממ זהר|ב|קצה|ב}} על {{צ|מי יעלה בהר יהוה}} - דא הר הבית. {{צ|ומי יקום במקום קדשו}} - דא עזרת ישראל וכו'.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה ביארנו לעיל כי טבול יום יוצא משלש קליפות ונכנס בקליפת נגה. ובהערב השמש יוצא גם כן מ'''נגה''' ונכנס בתוך יסוד דנוקבא. ועתה צריך לעלות מיין נוקבין כדי לקרב זעיר ונוקבא ביחד שהוא סוד הקרבן שמקרב '''ה'''' ב'''ו'''' ו'''ה'''' ב'''י'''' בסוד {{צ|קרבן ליהוה}} כנודע. כי על ידי עון אדם הראשון כנזכר כשיצאו החסדים וגבורות - גרמו פירוד בין זעיר ונוקבא, ולכן עתה צריך פעם אחרת לחבר אותם ביחד ולחברם. וצריך לדעת כי אף על פי שעולים הבירורים בתוך יסוד דנוקבא ומתחבר עם זעיר - מכל מקום לא נעשה מבירורים צורת נשמה כלל, כי עדיין אינם ראוים ליתקן באותה שעה שעלו מתוך הקליפות. אבל הם עומדים שם עד שנעשה התחברות אחר - ואז עולין מיין נוקבין אחרים (כנודע שבכל זיווג עולין מיין נוקבין חדשים). ואז אותם המיין נוקבין הראשונים הם עתה מצטיירים ונתקנים - שכבר נשתהו תוך הנקבה אותה הזמן וכבר נתקנו. והמיין נוקבין החדשים מתעכבים שם בלתי ציור נשמה עד חיבור אחר. וכן על דרך זה נמשך מבריאת העולם עד ימות המשיח. כלל העולה שאין שום בחינת מיין נוקבין בעולם שאין עולים פעם ראשונה בבחינת מיין נוקבין ואחר כך בחיבור שני שלאחריו הם נמתקים ומצטיירים ונעשה נשמה מתוקנת. ואז יורדות ומתלבשות בגוף בעז"ה. והטעם הוא צריך לדעת סדר עליות הבירורים.{{ש}} דע כי אחר שחטא אדם הראשון - אז כל {{גמט דגש|ט'}} בחינותיה דנוקבא דאצילות ירדו אל הקליפות {{קיצור|ר"ל|רחמנא ליצלן(?)}}. כי כל כלי הפנימי היה נשמת הבריאה, והכלי האמצעי נשמת יצירה, והכלי החיצון נשמת עשיה. ואז הקליפות דבריאה יצירה עשיה יונקין משם ממנה. וזהו 'גלות שכינה' כנזכר במקום אחר. וכן השלשה כלים דזעיר יורדים בבריאה יצירה עשיה גם כן ומתלבשים בשלשה כלים דנוקבא. ומשם ניזונים החיצונים בלילה. וכן כל חייליה של מלכות בסוד {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה}}. והם מלקטים ומבררים בירורים מהם, ובבקר חוזרים לעלות עם מה שבררו. ועולים מעולם לעולם בארבע בחינות{{הערה|כאן פתחתי ראשי תיבות של '''בחי'''' שמופיע בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים כתבו '''בתי'''' ולכאורה אין בזה הבנה לענ"ד - ויקיעורך}} שיש בתפלת שחרית. ועולים הבירורים דעשיה בסוד {{צ|יהוה מלך}} כנזכר במקומו, וזה על ידי כלים חיצונים דזעיר ונוקבא שירדו שם בלילה והם נותנים לנוקבא דעשיה בסוד מיין נוקבין לחבר עם זעיר דעשיה. ומשם נותנן למיין נוקבין לבינה דעשיה. וכן משם מתבררין יותר עד שעולין ליצירה. ואחר כך הבירורים דיצירה על ידי הכלים של זעיר ונוקבא האמצעים, ואז נעשים מיין נוקבין למלכות דיצירה לחבר עם הזעיר אנפין דיצירה, והיא מעלה אחר כך לבינה דיצירה. וכן עולים עד מלכות דבריאה. ואז ב{{צ|יוצר}} - עולים הבירורים דבריאה על ידי הכלים פנימים דזעיר ונוקבא והם נותנים לנוקבא דבריאה, ומשם עולים לבינה דבריאה למיין נוקבין שלה כדי לחבר עם חכמה. וכן עולים עד העמידה. ואז כל אלו השלשה כלים עולים באצילות עם הבירורים שביררו כולם עד נוקבא דאצילות. וחזרה היא לברר מהמלכות דאצילות (שהם אחוריים דאבא ואמא) ומעלים מיין נוקבין עד בינה. ואז נמתקים שם בעיבור הבינה ואחר כך ניתנים מתוקנים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא בעמידה. ונמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם הוא חיבור בפני עצמו לתקן המיין נוקבין בכל מדרגה שעולין. וכן בירידה חוזרים כל הפרצופים להתחבר שנית להתברר שם עד סוף העשיה. והפסולת יוצא לחוץ לקליפות בסוד {{צ|צא תאמר לו}}. אך כשעלו לא היו מבוררים והוצרכו כולם לעלות ברום המדרגות. אך בירידה - כל אחד מתברר במקומו. '''עד כאן לשונו'''{{הערה|כך מובא בדפוס. ולא הבנתי את הכוונה כי לא רואה שהפנה אל ציטוט של מישהו לפני כן, וצע"ע - ויקיעורך}} ונמצא כי השלשה כלים דבזעיר ונוקבא אינם עולים בזעיר ונוקבא עצמו, רק תחלה עולים בסוד מיין נוקבין בבינה כדי לברר מה שהעלו, ואחר כך בקריאת שמע ובעמידה נכנסים בסוד מוחין ממש לזעיר ונוקבא. חוזרים להתברר בסוד חיבור דנפילת אפים - שאז יורד הטפה מן המוחין דזעיר ונוקבא שבא להם מחדש ונעשה מהם נשמה אחת. אם כן שהמיין נוקבין ראשונים לא נעשים מהם צורת נשמה אפילו שמתחברים זעיר ונוקבא ביחד על ידי מיין נוקבין אלו אלא עד שעולים בסוד מיין נוקבין לבינה ואחר כך חוזרים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא. ואז מצטיירת שם נשמה אחת ומתלבש בגוף בעולם הזה. הנה אף על פי שאמרנו לעיל {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז בלילה זעיר ונוקבא מבררין מה'''נגה''' ומכניסים אותן הבירורין ביסוד דנוקבא (שאז נקרא {{צ|טהור}}) - מכל מקום עדיין חסר ממנו צורת נשמה, שאי אפשר להעשות עד שיעלו בסוד מיין נוקבין לבינה הנקראת {{צ|יום כיפור}}, ושם מתטהרת יותר הבירורים, ואז נעשים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא כנז"ל. ואז יכולים ליכנס אחר כך בעזרת ישראל בסוד העיבור. וזה שאמר '''{{צ|עזרת ישראל}}''' - שהיא הנוקבא דזעיר שעומדת בפרצוף שלם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר (כנזכר לעיל בדברי הר' חיים ויטל זלה"ה) - '''{{צ|היא מוקדשת}}''' אז '''{{צ|שאין מחו"סר כפורים נכנסת לשם}}''' בסוד העיבור להצטייר בה צורת הנשמה. אף על פי שהיא מתחברת עם הזעיר - מכל מקום לא מתעברת מהם עד שעולין מתחלה בסוד מיין נוקבין לבינה הנקרא {{צ|יום כיפורים}} להתברר הפסולת מהם, ואחר כך יורדים בסוד מוחין לנוקבא, ואחר כך בעת התחברות עם זעיר יורד מהמוחין שלה טפת מיין נוקבין ומאותה טפת מיין נוקבין נעשתה אחר כך צורת הנשמה כנזכר לעיל. והנה הבינה - * הכלי חיצון הוא {{גמט דגש|אהיה}} * האמצעי - {{גמט דגש|אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * הפנימי - {{גמט דגש|אל"ף, אל"ף ה"א, אל"ף ה"א יו"ד, אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * סך הכל {{גמט דגש|תרע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|מחוסר כפורים}} עם {{גמט דגש|ב'}} תיבות. הרי בבינה סוד מחוסר כיפורים. ולכן כל זמן שהוא מחוסר כיפורים - שעדיין לא עלה בבינה להתברר - אי אפשר לעשות מהם צורת הנשמה, ואינם יכולים ליכנס בתפארת דנוקבא כדי להתעבר מהם. ולכן נקראת {{צ|עזרת ישראל}} שהוא תפארת דנוקבא הנקרא {{צ|ישראל}}. ושם כל הנשמות עומדות בסוד העיבור. והנה לשון {{צ|עזרת}} - מביא תלמוד ירושלמי בפרק תפלת השחר שהוא לשון '''עֶזרה''' - אות '''ע'''' בסגו"ל, שמשם עזרה בא לעולם שנאמר {{צ|ישלח עזרך מִקֹּדֶשׁ}} {{ממ|תהלים|כ|ג}}. וכן כתב הראב"יה. ועיין בתוספת יום טוב מסכת מדות פרק ב'. והכונה בסוד הפסוק {{צ|ישלח עזרך}} שהם נשמות ישראל שעוזרים לשכינה מאיזה מקום שהם באים. וזהו שאמר {{צ|מִקֹּדֶשׁ}} - שהם המוחין שלה הנקרא 'קדש', ומשם יורדת הטפה כנז"ל ומתעברים בתפארת שלה בחצי התחתון ששם סוד העיבור. והנה הנוקבא כשהיה בבחינת יניקה - אזי היא נגדלת בסוד פרצופ' עד החזה דזעיר בלבד, שאז נקרא {{צ|עזרת ישראל}} כנזכר. ואז המוחין שלה הם חכמה שבה - הוא שם '''אלהים''' במילוי אלפי"ן. ומוח הבינה שבה הוא שם '''אלהים''' דמילוי ההי"ן - כי כל אות '''ה'''' הוא בבינה. ומוח הדעת הוא '''אלהים''' פשוט בלי מילוי מפני שהדעת של הנקבה הוא {{גמט דגש|קל}}. ומכל שכן בזמן היניקה כמ"ש בדרוש "שבע בחינות שיש לנוקבא", עיין שם בבחינה שלישי. הנה כאשר נתחבר השלשה '''אלהים''' כנזכר ביחד{{הערה|{{גמט דגש|אלהים, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם}}}} - יעלו {{גמט דגש|תרע"א}}, והוא במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}, להורות כשהבירורים הם מחוסרי כפורים (שאינם עולים בבינה) - אזי אין להם מוחין חדשים דנוקבא שעולים במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}. '''{{צ|וחייבים עליהם חטאת}}''' - בפרק הקומץ רבה דף כ"ז {{ממ|מנחות|כז|א}} תנא מחוסר כפרה שנכנס לעזרת ישראל שוגג חייב חטאת. במזיד ענוש כרת וגו'.{{ש}} הכוונה היא אף על פי שהעריב עליו השמש ונכנס בעזרת הנשים שהוא ביסוד שלה בסוד מיין נוקבין - מכל מקום אסור לעלות בתפארת שלה אחר כך בזמן גדלותה להתעבר שם עד שעולה מתחילה בסוד מיין נוקבין בבינה כנזכר לעיל. והנה כשזאת הנשמה עלתה בתפארת דנוקבא מחמת קיטרוג החיצונים - צריך להביא קרבן. ר"ל לחבר אותם ביחד זעיר ונוקבא כדי לטהר החטא שהוא הטומאה של נוקבה ד'''נגה''' הנקרא {{צ|חטאת}}. שבעת החיבור הקליפות בורחות משם. וזה החיבור חייב לעשות לאחר שיבא בזה העולם בגוף. וכל זמן שאינו גורם חיבור למעלה כדי לטהר טומאתו - עדיין נשמתו אינה מתוקנת. אבל כשהוא עדיין מלוכלך כל כך בטומאה שהוא מורד בקודשא בריך הוא ועולה בתפארת דנוקבה במזיד - אזי הוא חייב כרת שאז תכף השכינה משליכה נשמתו לחוץ פעם אחרת בתוך שלש קליפות החיצונים, ואז נאמר {{צ|ונכרתה הנפש ההיא וגו'}}. ואין לו תיקון עד ביאת המשיח בעזרת האל. ===עזרת הכהנים מקודשת ממנה=== '''עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראלים נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה נודע מה שמביא '''האר"י זלה"ה''' בסוד לחם הפנים שהיו {{גמט|י"ב}} חלות ותמיד היה חם. סוד הענין הוא כי כבר נודע שיש לעילא כמה חיבורים שהם סוד האכילה. והוא סוד {{צ|אִכלו רעים}}. והנה סוד חבור אבא ואמא נעשה על ידי מזלא דדיקנא דעתיקא קדישא. ו{{גמט דגש|לחם}} גימטריא {{גמט דגש|מזלא}}. והוא סוד ה{{גמט דגש|ו"ו}} שהיא כפולה - {{גמט דגש|ו"ו}}. והן {{גמט דגש|י"ב}} חלות - שש ושש. והן הן עצמן סוד {{גמט דגש|ה"א ה"א}} שהן {{גמט דגש|י"ב}}. ואמנם {{גמט|י"ב}} אלו נמשכים מסוד שלשה שמות '''הויה''' אשר במזלא ובהם {{גמט|י"ב}} אותיות. ו{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|הויה}} עולין {{גמט דגש|לחם}} ו{{גמט דגש|מזלא}}. ולפי שחיבור אבא ואמא אינו פוסק לעולם - לכן היה הלחם הזה שהוא המזל המעוררן אל החיבור שהיה תמיד על השולחן - {{צ|לחם פנים לפני תמיד}}. ולזה היה חם תמיד שנאמר {{צ|לשום לחם חם ביום הלקחו}} {{ממ|ש"א|כא|ז}} - לרמוז שתמיד הוא חם ומעורר החיבור העליון בלי הפסק. שכן מצינו שהחיבור נקרא 'חמום', שנאמר {{צ|בכל יחם הצאן}}. ולחם זה היו אוכלים אותו הכהנים. {{ש}} והסוד הוא כי הלא סוד הכהנים העליונים הם באבא ואמא. ולכן לחם הפנים מאכל לכהנים שהם חכמה ובינה.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה גם כן הנוקבא דזעיר כשהיא נגדלת עד חסד גבורה תפארת דזעיר - כמו בחזרת העמידה של שחרית דחול אז הנוקבא נגדלת בכל חסד גבורה תפארת דזעיר - ונמצא שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. כי הדיקנא דזעיר אנפין מגיע עד החזה שלו. ואז מתחברים חכמה ובינה דנוקבא דזעיר על ידי המזלא - כנז"ל באבא ואמא העומדים תחת דיקנא דאריך אנפין - כך ממש כאן בנוקבא עם יעקב העומדים תחת דיקנא ד'''זעיר''' תחת מזלא '''ונקה''', ואז הם אוכלים {{צ|{{גמט דגש|לחם}} חם}} - שלשה הויות כנז"ל. ומתחברים גם כן על ידי הלחם בסוד {{צ|כי אם '''הלחם''' אשר הוא אוכל}}. והם נקראים כהנים האוכלים לחם חם, לחם הפנים, כנזכר באריך אנפין שהם שלשה היויות - י"ב אותיות כנגד י"ב חלות. ואחר כך כל אות נעשה '''הויה''' אחת, והכללות הוא גם כן '''הויה''' אחת - הרי {{גמט דגש|י"ג}} הויות שהם כנגד {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין שנעשה לו על ידי סוד '''ויעבור'''. וכן {{גמט דגש|י"ג}} הויות במזלא עילאה שהוא {{צ|נוצר חסד}} של דיקנא דזעיר אנפין - הרי {{מכפלת גימטריא|כ"ו|פעמים|הויה}} שמקבלת הנוקבא דזעיר הארתם בעת שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. ולכן אז נקרא '''{{צ|עזרת כהנים}}''' כי העזר שלה הוא בא מן '''כ"ו הויות''' שגימטריא {{גמט דגש|עזרת}}, והם כולם חסדים (שהם נקרא 'כהנים'). ולכן נקרא על שם {{צ|עזרת כהנים}}. ואף על פי שזעיר עולה גם כן למעלה כדי להתחבר עם לאה מן החזה ולמעלה, ואז עולים נצח הוד יסוד שלו במקום חסד גבורה תפארת, ואם כן אף על פי שהנוקבא עולה בחסד גבורה תפארת דזעיר - אינו אלא בנצח הוד יסוד שלו, אם כן איך היא עומדת תחת הדיקנא? הטעם הוא אף על פי שעולה זעיר אנפין למעלה - מכל מקום קיימן לן שהחיצוניות בלבד עולה למעלה אבל הפנימיות שלו נשאר במקומו. ולכן מפנימיות הדיקנא מקבלת הנוקבא הארה גדולה בסוד הלחם כנזכר. ועוד נוכל לומר לפי '''מה שכתב הר' חיים ויטל זלה"ה''' בכוונת ברכת כהנים (<small>[[שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ה|שעה"כ דרושי חזרת העמידה, דרוש ה]]</small>) וזה לשונו:{{ש}} ואמנם כפי מה ששמעתי שהמקיפים הם ה'''ל'''' ד'''צלם''' בחסד גבורה תפארת של התבונה, וה'''ם'''' ד'''צלם''' בארבע ראשונות - נמצא בתפלת שחרית דחול עולה הזעיר עד ראש התבונה, אך לא שהוא עולה עד שם, רק הם יורדים למקומו כמו שהוא בליל שבת. ונמצא שחרית דחול כמו ערבית דשבת.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' ונמצא כאשר עולים יעקב ורחל בחסד גבורה תפארת דזעיר אנפין בחזרת עמידת שחרית דחול - אם כן הם ממש עומדים תחת דיקנא דזעיר. וגם נוכל לומר הנוקבא מקבלת אז החמשה חסדים בעת החיבור, וחמשה חסדים הם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק"ל}} - במספר {{גמט דגש|הכהנים}}. ועוד טעם אחר כפי מה שמפרש '''האר"י זלה"ה בברכת כהנים''' וזה לשונו:{{ש}} והנה בברכת כהנים * יש בה {{גמט דגש|י"ג}} יודי"ן כנגד {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דאריך. * ו{{גמט דגש|ט'}} וו"ין כנגד {{גמט דגש|ט'}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין הנקרא '''ו'''' שבשם. * ושית ההי"ן כנגד מלכות הנקרא '''ה'''' תתאה, ויש בה שית תיקוני דיקנא בלי שער, והם סוד {{צ|שש מעלות לכסא}}. ותכוין להאיר מ{{גמט דגש|י"ג}} דאריך אנפין ל{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ושניהם ביחד לששה דנוקבא. ואז נקרא עתה רחל {{גמט דגש|כה}} תברכו בסוד {{גמט דגש|כה}} אותיות של פסוק {{צ|ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום}}. וגם {{גמט דגש|כ"ב}} תיקונים ו{{גמט דגש|ג'}} פסוקים - הרי {{גמט דגש|כ"ה}}. ואז ניתוספו בה {{גמט דגש|ג'}} תיקונים כמו שניתוספו בזעיר אנפין, ונשארת היא בעלת {{גמט דגש|ט'}} תיקונים כמו שהיה בזעיר.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' ונמצא שהיא מקבלת {{גמט דגש|י"ג}} דאריך אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} שלה - הרי {{גמט דגש|ל"א}} תיקונים במספר {{צ|{{גמט דגש|אל}} רחום}}, בסוד {{צ|חסד אל}}. כי כל תיקון הוא '''הויה''' אחד - הרי {{מכפלת גימטריא|ל"א||הוי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}}. מפני שכל הויות אלו הם במילוי {{גמט דגש|ע"ב}} במספר {{גמט דגש|חסד}} שנקרא {{גמט דגש|כהן}}. ולכן נקרא אז הנוקבא {{צ|'''עזרת''' כהנים}}. וגם {{גמט דגש|ט'}} תיקונים הם סוד {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - כנודע ביחוד שם '''שדי''' - הרי {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}} עם שתי תיבות והכולל - שהם מתפשטים אחר כך בעשר ספירות שלה כנודע. וז"ש '''{{צ|עזרת כהנים מקודשת ממנו שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם וכו'}}'''{{ש}} כבר אמרנו לעיל בעת שהנוקבא עומדת כנגד חסד גבורה תפארת דזעיר אנפין נקראת היא {{צ|עזרת הכהנים}} מפני ששם הם הידות של הכהן הגדול (שהוא זעיר) שמגביה אותם בעת קבלת השפע דאריך אנפין (כנודע בכוונת ברכת הכהנים). ונודע שבמלת {{צ|ישראל}} של קריאת שמע -- בין קריאת שמע דקרבנות, בין קריאת שמע דיוצר, בין קריאת שמע דערבית, בין קריאת שמע דעל המטה -- לעולם המוחין דיניקה נכנסים במלת {{צ|ישראל}}. או מוחין מקיפים דבינה, או פנימים דחכמה, או מקיפין דחכמה. וכולם בבחינת מוחין דיניקה לפי הזמן שהוא (כי פנימים דמוחין דיניקה של בינה לעולם אינם מסתלקין מזעיר אנפין - עיין שם בכוונת קריאת שמע{{הערה|מצאתי ב[[שער הכוונות/דרושי כוונות קריאת שמע/דרוש ד]] - ויקיעורך}}). ונודע גם כן בעת שנכנסים המוחין דגדלות שהם שלשה ראשונות דנצח הוד יסוד דבינה - אז מורידין את המוחין דקטנות בגרון. ואחר כך בכניסת שלשה תחתונות דנצח הוד יסוד דחכמה - יורדין מוחין דקטנות עד חסד גבורה תפארת דזעיר. והוא בברכת אבות. ואז מתחיל סוד החיבוק ב{{צ|מגן אבות}} - {{צ|ימינו תחבקני}}. ב{{צ|אתה גבור}} - שמאלו תחת לראשה. {{צ|האל הקדוש}} - הוא חיבור של הזעיר ביחד.{{ש}} ואחר כך כשנכנסים מוחין דגדלות גורם החיבור דזעיר ונוקבא כנודע. אם כן כשיורדין המוחין דיניקה בחסד גבורה תפארת גורם החיבוק, אבל אחר כך מחסד גבורה תפארת ולמטה אין עושין שום פעולה עד שיורדין ביסוד דזעיר כדי לתת לנוקבא בעת החיבור (כנזכר בדרוש דקטנות עיין שם). וז"ש '''{{צ|עזרת הכהנים מקודשת ממנו}}''' - שהם חסד גבורה תפארת דזעיר ששם עומדת הנוקבא. '''{{צ|שאין {{קו תחתי|ישראל}}}}''' - שהם המוחין דיניקה, '''{{צ|נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם}}''' של חסד גבורה תפארת כדי לעשות החיבוק. וז"ש '''{{צ|לסמיכה}}'''. וזהו בסוד הפסוק {{צ|ויאמר יהוה למשה}} - שהוא זעיר אנפין, {{צ|קח לך את יהושע בן נון}} - שהיא סיהרא קדישא נוקבא דזעיר, {{צ|איש אשר רוח בו}} - כי כשהיא פנים בפנים אז נקראת הנוקבא גם כן בשם זכר כנודע. ומאחר שהיא עלתה בחזרת העמידה עד חסד גבורה תפארת דזעיר ששם בחינת רוח - לכן אמר {{צ|אשר רוח בו}}. {{צ|וסמכת את ידך עליו}} - כדי לחבקה בימין ששם ירד מוח חכמה דקטנות. {{ש}} לכן אמר {{צ|ויהושע בן נון מלא רוח '''חכמה''' כי סמך משה את ידיו}} שהוא יד שמאל כלול ביד ימין. והנה בזמן החבוק נקרא הנוקבא סוד הקרבן כי אז היא נקרבת לזעיר בסוד '''ה'''' לגבי '''ו'''' על ידי ימין ושמאל. בעת כניסת המוחין הוא סוד הקרבן '''י'''' לגבי '''ה'''' ואז נקרא '''קרבן שלמים''' - שזעיר ונוקבא הם שלימים במוחין. וקרבן עולה הוא כמו עת שעולים זעיר ונוקבא באבא ואמא ביום שבת שאז נשאר פנימיות דזעיר ונוקבא למטה וחיצוניות שלהם עולים למעלה מפנימיותם באבא ואמא. וזהו רמוז במלת '''עולה - על ו"ה'''. והנה כשהיא בין זרועותיו נמצא כי אין חיבוק הזה גמור רק בראשה לבד, ואז הבעל (שהוא הזעיר) 'סמך ידיו על ראש קרבנו' - שהוא על ראש הנוקבא ולא על גופה כמו שכתוב בשעיר המשתלח {{צ|וסמך אהרן שתי ידיו}} - {{צ|ידו}} חסר כתיב. ו{{צ|שתי}} זה בנה אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים. הכוונה ששמאל כלול בימין ונראה כיד אחת ולכן כתיב {{צ|ידו}} חסר - רוצה לומר שהגבורות הם נמתקות, שאין נראה כי אם חסדים שהוא יד אחת כדי לעשות לה סוד המקיף (כנזכר בכוונת הסוכה עיין שם <small>([[דרושי חג הסוכות (הכל)|שעה"כ דרושי סוכות]])</small> שהוא סוד {{צ|ימינו תחבקני}}). ולכן נעשה זאת הסמיכה על ידי ישראל כנזכר שהוא כינוי לזעיר אנפין, בעלה דקרבן הנוקרא 'נוקבא דזעיר'. והנה אמרנו שהמוחין דחכמה מתלבשים בחסד דזעיר שהם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג}} - גימטריא {{גמט דגש|קלה}}. וזהו סוד {{גמט דגש|סמיכה}} - גימטריא {{גמט דגש|ע"ב ס"ג}} - '''סמך י"ה''' שהם חכמה ובינה דחכמה. גם ביד ימין יש {{גמט דגש|ה'}} חסדים שהם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק"ל}}, והם מחבקים למלכות שהיא {{גמט דגש|ה'}} אחרונה שבשם -- הרי {{גמט דגש|קל"ה}}. '''{{צ|לשחיטה}}''' - אמרו רז"ל שהשחיטה כשרה בזר. ואף על פי שאפשר בכהנים ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל - אפילו הכי לא אסרו לישראל ליכנס בעזרת הכהנים לשחוט הקרבן! הכוונה הוא כי לעולם החסדים (שהם הכהנים) ממתקים הגבורות. וזהו סוד השחיטה בסוד {{צ|זבחי אלהים}}. וזהו נעשה בעת החיבור - שטיפת החסדים ממתקת הגבורות שביסוד דנוקבא. אבל בסוד החיבוק - אפילו ישראל שהם המוחין דיניקה כנזכר לעיל המתלבשים ביד שמאל - הוא שוחט וממתק הגבורות דנוקבא בסוד {{צ|שמאלו תחת לראשי}}. כי אחוריים של הנוקבא שהם מלא דינים אינם נמתקים אלא בשרשם שהוא גבורה, יד שמאל דזעיר (כנזכר בכוונת ראש השנה). ולכן הוא מחבק ביד שמאלו תחת לראשה כדי למתק הגבורות. וגם ביד שמאל אמרנו שמלובשין בתוכו המוחין דבינה שנותנים כח בזרוע כדי למתק הגבורות דנוקבא. והנה המוחין דבינה הם שלשה מילואי '''אהיה''' שרמוזים בשלשה אלפין ד{{גמט דגש|מ"ה}} המתגלה בזעיר אנפין בשלשה מקומות * אחד בדעת שלו * ואחד בלב שלו * ואחד נכנסת ביסוד דנוקבא והם שלשה מיני דמים שיש * בוורידים, * ורביעית דם שיש בלב, * וגם הדמים שהם ביסוד דנוקבא. כי כל '''אהיה''' הוא בריבוע{{הערה|{{גמט דגש|א, אה, אהי, אהיה}}}} העולה {{גמט דגש|ד"ם}} כנודע בדרוש דפסח. והנה השחיטה שהוא בשמאל הוא ממתק גם כן השלשה דמים שיש בנוקבא דזעיר, ולכן גם כן רומזים שלשה אלפי"ן במלת {{גמט דגש|שחיטה}} - כי {{גמט דגש|שחיטה}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|אל"ף}}. וזהו גם כן '''שחיטה - שחט י"ה''' - שהם חכמה ובינה דבינה. והנה {{גמט דגש|ה'}} גבורות {{גמט דגש|מנצפ"ך}} מתלבשים בחמשה אצבעות יד שמאל. וגם רמז ביד שמאל שם {{גמט דגש|ב"ן}} בציור '''ה''' ידות כנודע. והנה {{גמט דגש|פ"ר}} ו{{גמט דגש|ב"ן}} גימטריא {{גמט דגש|שחיטה}}. ואחר כך '''{{צ|תנופה}}'''{{ש}} הנה סוד ה' שהכהן היה מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. הכוונה הוא כי בתפארת דזעיר - שם יורדים שתי ידות - שהם {{גמט דגש|ה'}} חסדים (שהם חמשה אצבעות דיד ימין), ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות (שהם חמשה אצבעות דיד שמאלא). ונודע שחמשה חסדים יורדים תחלה מפני שהם בסוד מים, ויוצאים תחלה מיסוד דתבונה. ואחר כך יוצאים חמשה גבורות. ובעת שחוזרים לעלות החסדים בסוד 'אור חוזר' - אז הם ממתקים גם כן שני גבורות ושליש. כי בירידה ממתקים שנים חסדים{{הערה|לא הבנתי. והייתי חושב שצריכים להגיה כאן 'גבורות', וצע"ע - ויקיעורך}} ושני שלישים, ובאור חוזר ממתקים הנשארות. ולכן היה מניח יד הכהן (שהם החסדים) תחת יד הגבורות כדי שיצאו תחלה, שיכולים לעלות בסוד 'אור חוזר' למתק הגבורות שהם יד הבעל, שהוא יד הזעיר כשהוא בסוד ו' קצוות, ואז הוא בסוד גבורות. ולעולם הזעיר נקרא '''אלהים''' ולכן נקרא {{צ|זהב התנופה}} - כי הגבורות אינם נמתקות אלא בסוד התנופה. וכן נחשת התנופה שהוא בתפארת (כי נחשת הוא בתפארת), ושם מתמתקים הגבורות בסוד אור חוזר (כנודע בדרוש ירידת חסדים וגבורות, עיין שם). וזהו סוד תנופה שהוא מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו וכו'. כנודע שתפארת דזעיר כלול בו ששה קצוות ולכן צריך להניף כל התפשטות החסדים של הששה קצוות דתפארת ביסוד דבינה כנודע. וזה רמז בסוד תיבת '''תנופה''' - כי {{גמט דגש|תנ"ו}} גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק}} שהם חסדים וגבורות שמתגלים דרך {{גמט דגש|פה}} דיסוד דתבונה. {{ש}} וגם {{גמט דגש|תנופה}} גימטריא {{גמט דגש|ישראל}} - כמו שמביא בכוונת {{צ|אלהי אברהם אלהי יצחק וגומר}} שהם בחינת הדעת הכולל שלשה מוחין; כי הם תרין עטרין הנקראים חסדים וגבורות ובאמצעיתם יש בחינת '''דעת''' המחברם ונקרא {{צ|תפארת ישראל}}. וכללות שלשתם נקרא דעת. עיין שם. לכן גם כן הדעת נקרא {{גמט דגש|תנופה}} שגימטריא {{גמט דגש|ישראל}} המחבר חסדים וגבורות ביחד שהם '''אברהם ויצחק''' כנז"ל. והנה הנוקבא דזעיר בעת שמקבלת החסדים וגבורות דיד אמצעית שנקרא תפארת שהוא {{צ|יד התנופה}} - אזי הנוקבא מתגדלת ונעשית שוה עם הזעיר. וזהו '''תנופה - תנוף ה'''', שהוא כדי לארמותא הנוקבא שהיא '''ה'''' תתאה ד'''הויה'''. וזהו סוד {{צ|תנו עוז לאלהים}} - כי {{גמט דגש|תנ"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק}} שהם חסדים וגבורות כנזכר כשהם ניתנים {{צ|לאלהים}} - שהיא הנוקבא הנקראת {{גמט דגש|אלהים}} שגימטריא {{גמט דגש|פ"ה}}. אזי היא נקראת {{גמט דגש|תנופה}} בסוד {{צ|זהב '''התנופה'''}} שהוא {{גמט דגש|דוד}} - בגימטריא {{גמט דגש|זהב}}. שהיא הנוקבא שמתגדלת שוה בשוה עם הזעיר. אם כן על ידי {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} הם מעלים המלכות למעלה בסוד תנופה, ואז הוא סוד החיבור שלם{{הערה|כך נראה מדפוס קורץ. ובדפוס ירושלים כתבו "שלה" - ויקיעורך}} זעיר ונוקבא - כי היא עולה כנגד שלשה ראשונות דזעיר, והם עשר ספירות דנוקבא כנגד עשר דזעיר, וכתר שלה כנגד כתר שלו. והנה מביא בדרוש השמות {{ממ עץ חיים|מד|ד}} בסוד כתר חכמה בינה דעת דנוקבא בסוד ג' כלים: * הכתר - ** הכלי חיצון - {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}}, ** האמצעים - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"א וא"ו ה"ה}} * החכמה - ** החיצון - {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}}, ** האמצע - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א ו"ו, יו"ד ה"א ו"ו ה"ה}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"א ו"ו ה"ה}} * הבינה - ** החיצון - {{גמט דגש|א' א"ה אה"י אהי"ה}}, ** האמצעי - {{גמט דגש|אהי"ה}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה}} * הדעת - ** החיצון - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א}},{{הערה|עד כאן מה שמובא בדפוסים השונים. והשמיטו את המשך השמות של דעת. ואני השלמתי כאן על פי עץ החיים שם בדרוש השמות. וזה רק מראה עד כמה הדפוסים של ספר זה לקויים באיכות וצריכים זהירות - ויקיעורך}} ** האמצעי - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}} ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}} סך הכל עולה {{קיצור|אלף ועשרים ושלשה|1,023}}{{הערה|לא מסתדר החשבון. אני קבלתי 1045. וצע"ע איך ליישב החשבון - ויקיעורך}} - במספר {{גמט דגש|סמיכה שחיטה תנופה}} עם {{גמט דגש|י"ה}} אותיותיהם. להורות שעל ידי שלשה עבודות אלו גרמו גדלות הנוקבא בסוד שלשה מוחין שלה עם הכתר שלה. והנה כל אלו הבחינות שיש לנוקבא דאצילות כן יש גם כן לנוקבא דזעיר דבריאה. ולכן כל אלו שלשה עזרות הנ"ל הם הכל בפרצוף דנוקבא בסוד י' ספירות שלה. ועתה נבאר פרצוף זעיר דבריאה בכל עשר ספירות שלו. ===בין האולם ולמזבח=== '''בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע כי האולם הוא סוד נה"י דתבונה המלובשת בתוך הזעיר עד נה"י שלו. {{ש}} והנה פתחו של אולם הוא פי היסוד דתבונה שהוא המלכות שלה. ולכן היה גבוה הפתח ארבעים אמה שהוא בסוד '''ם''' סתומה - שני דלתות ושני צירים כזה [ציור]. ורחבו עשרים אמה שהוא כ"ף כפופה - מלכות הנקרא {{צ|'''כסא''' הכבוד}}, כנזכר בפירוש האותיות של הקדמת הזוהר מהר' חיים ויטל זלה"ה, עיין שם. וגם {{גמט דגש|אולם}} גימטריא {{גמט דגש|מזל}} - כי {{צ|בני חיי ומזוני במזלא תליא}}, שהוא יסוד דתבונה שמשם מתגלים שלשה הויות שגימטריא {{גמט דגש|מזלא}}, שהוא במזלא עילאה של דיקנא דאריך אנפין. ויסוד לעולם נקרא {{צ|צדיק יסוד עולם}}. ולכן {{גמט דגש|בני חיי מזוני}} - גימטריא {{גמט דגש|צדיק}} - כי כל '''צדיק''' נקרא '''מזלא''', דתלוין ביה תריסר מזלות כנזכר בתיקונים דף ק"ג ע"א, עיין שם. : <big>[</big> ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר כי זה סוד {{צ|'''ה''''נה '''נ''''חלת '''י''''הוה '''ב''''נים}} - ראשי תיבות '''בינה'''. וגם בלאה כתיב {{צ|ויר''''א''' יהו''''ה''' כ''''י''' שנוא''''ה''' לאה}} - סופי תיבות '''אהיה'''. ולכן לא נמסרו שלשה המפתחות ביד שליח שסוד' מג' המילואים. וכן {{גמט דגש|תנ"ה}} שעולה שלשה '''אהיה''' התפללה על ה'. ואם תצרף {{גמט דגש|ע"ג}} דאיהי {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|הכוונה אל שם ס״ג עם עשר אותיותיה}} לג' המילואים דאינון {{גמט דגש|תנ"ה}} בסוד {{גמט דגש|חותם}} - תמצא {{גמט דגש|מפחת}}. הרי כי {{גמט דגש|חותם}} ו{{גמט דגש|מפתח}} דרך אחד להם.{{ש}} ובזה תבין למה לא אמרו רז"ל 'חותם ומנעול'. :ואמנם {{גמט דגש|ע"ג}} עם אותיות השורש הוא {{גמט דגש|אולם}}. ואם תמלא '''אולם''' (ה'''ו'''' ביו"ד){{הערה|הכוונה למילוי של מלת 'אולם' בלבד - {{גמט דגש|ל"ף י"ו מ"ד ם'}}}} - תמצא י' פעמים אהיה. הוא סוד התפשטותה בתוך זעיר אנפין. וגם בסוד חמשה חסדים וחמשה גבורות לזעיר ונוקבא שמכאן כל כחן. ו'אולם' מלשון {{צ|ובריא אולם}}. :ולכן היה האולם עודף על ההיכל {{גמט דגש|ט"ו}} אמה מן הצפון ו{{גמט דגש|ט"ו}} מן הדרום - דאיהו רביעה על בנין. וב' פעמים {{גמט|ט"ו}} הוא סוד {{גמט דגש|ל}} ד'''צלם'''. והבן <big>]</big> ומה שאמרו רז"ל {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם שהיה יותר רחב מכל השערים - כי היסוד דתבונה הוא רחב ונקרא {{צ|רחובות הנהר}} כנודע. וז"ש גם כן כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות חוץ משל אולם שלא היו בו דלתות - כי תמיד הוא פתוח, כי היסוד דישראל סבא תמיד בתוכה ופותח אותם בסוד רעים דלא מתפרשין לעלמין. ====סוד הגפן==== והנה סוד הגפן של זהב שהיה עומד באולם {{ממ משנה|מדות|ג|ח}} הוא סוד היסוד דתבונה שבתוכה הגבורות הנזכר. יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ולכן היה של זהב שהם הגבורות שהיו בתוך הגפן. וגם {{גמט דגש|הגפן}} גימטריא {{גמט דגש|לבנון}} - '''לב''' נתיבות, '''נו"ן''' שערי בינה. ונקרא {{צ|הר '''לבנון'''}} שמלבנת עונותיו של ישראל בסוד יום הכיפורים הנקרא {{צ|תבונה}} שהיא מכפרת כנודע. ולכן היה משקלה אלף ככרי זהב טהור בסוד {{צ|'''אלף''' בינה}}. ולכן היה הגפן נושא פירות כי משם יוצאים כל הנשמות לעולם שהם פירות עליונים - {{צ|פרי צדיק עץ חיים}}. ====סוד שני עמודי נחשת==== סוד שני עמודי נחשת שהיו עומדים באולם אשר שמם היה '''יכין ובועז''', הם נצח והוד דתבונה. {{ש}} והנה נודע כי '''הויה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ומשום שהוד כליל בנצח - ולכן יש בנצח '''יאה"דונהי''', על כן עמוד הימיני {{גמט דגש|יכין}} שגימטריא {{גמט דגש|יאהד"ונהי}}. וכן בהוד הוא {{גמט דגש|אלהים}} - כי איהי בהוד ואיהו בנצח. ולכן {{גמט דגש|בועז}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}}. וכן {{גמט דגש|בעז}} חסר כתיב ומספרם ביחד - {{גמט דגש|יכין בעז}} - גימטריא {{גמט דגש|נצח והוד}}. והנה בכאן הוא רמוז סוד הפסוק {{צ|ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם}}. כי המילוי של '''יכין''' בלבד כזה {{גמט דגש|יו"ד כ"ף יו"ד נו"ן}}{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד ף' ו"ד ו"ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. והמילוי של '''בועז''' בלבד כזה {{גמט דגש|בי"ת וי"ו עי"ן זיי"ן}}{{הערה|{{גמט דגש|י"ת י"ו י"ן יי"ן}}}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}} עם {{גמט דגש|ה'}} אותיות. ונודע כי ההוד נאמר עליו {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}}, שהוא מילוי של {{גמט דגש|יו"ד ה"ה}}{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד ה'}}}} - כנודע ביחוד '''הגא"וה''', על שם ששם יש אחיזה לחיצונים אפילו בהוד דתבונה. ולכן ישראל (הרמוז בזה ההוד דתבונה) אמר אל {{גמט דגש|יוסף}} (שהוא רמוז בנצח דתבונה) {{צ|הנה אנכי מת}} בסוד {{צ|רגליה יורדות מות}}, {{צ|והיה אלהים עמכם}} - כי לעולם כשעולים נצח הוד יסוד בחסד גבורה תפארת אזי ההוד הוא כלול בנצח בסוד {{צ|וקרא זה אל זה}}. וזהו שאמר הכתוב {{צ|והיה '''אלהים'''}} - שהוא ההוד שגימטריא {{גמט דגש|בועז}} - מחובר {{צ|עמכם}} - שהם יסוד ונצח שכלולים ביחד. {{ש}} אזי {{צ|והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם}} שהוא סימן שיעלו נצח הוד יסוד בחסד גבורה תפארת שנקרא 'אבות'. ומה שהיה ההוד בסוד מיתה נעשה עתה חיים בסוד {{צ|אלהים '''חיים'''}}. וזהו שאמר רז"ל {{צ|יעקב אבינו לא מת}} כי כשעולה למעלה הוא נשאר בחיים. ====סוד המזבח==== הנה ה{{גמט דגש|מזבח}} הוא {{קיצור|נהי"ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דזעיר אנפין שגימטריא {{גמט דגש|אל הויה}}, שהוא בזעיר אנפין כנודע. ולכן היה שלשה דפוסים זה על גב זה שהם '''יסוד המזבח, והסובב, והמערכה'''. שהם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר. ולמעלה היה ארבע קרנות שהם כנגד עטרה שביסוד שנקרא מלכות ונקרא '''ד'''' מפני שתמיד פרצופה כנגד {{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד כנודע. ונקרא היא גם כן '''קרן''' כמ"ש בזוהר פרשת במדבר על {{צ|קרן דרומית וגו'}}{{הערה|{{ממ זהר|ג|קכ|א}}}}. והנה הנצח הוד יסוד דזעיר הוא פרצוף חיצון של זעיר והוא שלם בעשר ספירות חב"ד חג"ת נהי"ם. ולכן היה המזבח גם כן גבוה עשר אמות.{{ש}} * והוא מתחלה היה '''היסוד''' גבוה אמה אחת, והוא כנגד '''כתר'''. * ואחר כך היה '''הסובב''' חמש אמה כנגד חכמה ובינה חסד גבורה תפארת. * ואחר כך המערכה שלש אמות כנגד נצח הוד יסוד. * והקרנות אמה אחת כנגד מלכות. וגם נוכל לומר מלמטה למעלה - * כי קרקע של העזרה היא '''מלכות''' * ושלשה דפוסים הנ"ל הם נה"י חג"ת חב"ד, * וארבע קרנות הם {{גמט דגש|ד'}} מוחין של כלי חיצון דזעיר שהם בסוד {{צ|{{גמט דגש|שנות}} חיים}} שגימטריא {{גמט דגש|קרנות}} (כנזכר אצל {{צ|אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח}}, עיין שם). והנה בין האולם ולמזבח היה כ"ב אמה. הכוונה הוא כי כל האיברים נעשים ומצטיירים ב{{גמט דגש|כ"ב}} אתוון כנודע, כי הגוף נעשה מן האותיות. ולכן הארת ה{{גמט דגש|כ"ב}} אתוון דכורין שמהם נצטייר עצמותו לצורך גופו שהם האיברים שלו ממש. מהארתם נתקבצו ביסוד ונעשה כלי היסוד דדכורא. וכן בנקבה מהארת {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שהם אברים עצמן שלה נעשים כלי היסוד שבה. עיין בדרוש טנת"א. והנה כבר נודע שיסוד דתבונה שנקרא {{צ|פתחו של אולם}} כנז"ל - היא מסתיימת בחזה דזעיר, ומשם יוצא יסוד דחכמה ומתפשט עד יסוד דזעיר. והוא מגולה מן שני שלישים תחתונים של תפארת דזעיר אנפין. והנה {{צ|בין האולם}} שהוא היסוד דתבונה, {{צ|ובין המזבח}} שהוא נצח הוד יסוד דזעיר - שם מגולה יסוד דחכמה שיש בו {{גמט|כ"ב}} אותיות. וזהו {{גמט|כ"ב}} אמה שהיה בין זה לזה. ====סוד הכיור==== הנה הכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום. והיה לו שנים עשר דדים בעבור ירחצו ממנו יחד ידיהם ורגליהם השנים עשר כהנים אשר ישרתו בקדש בקרבן התמיד כל הימים. והנה הכוונה הוא כי חכמה הוא נקרא 'דרום', ובינה - 'צפון', מפני שהם מלבישים השני זרועות דאריך - חסד וגבורה, דרום וצפון. ולכן כל הדברים שהיו עומדים בדרום של המזבח הוא בחינות של חכמה, וכל הדברים שהיו עומדים בצפון המזבח הם בחינות של הבינה. והנה אמרנו לעיל כי כל היסודות נקראים 'מזלא' כי מהם נוזלים שפע ברכה. ובפרט יסוד דחכמה מפני שבינה מקבלת מן מזלא תתאה {{צ|ונקה}}, וחכמה מקבל ממזלא עילאה - {{צ|נוצר חסד}}. ולכן הוא יותר חשוב מכולם. והנה ביסוד דחכמה כלולים בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}, ועם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{גמט דגש|רל"ו}} במספר {{גמט דגש|כיור}}. ולכן היסוד דחכמה נקרא {{גמט דגש|כיור}}. והמים שהיו בו הם מן ה{{גמט דגש|ט'}} יודין שיש ב{{גמט דגש|ד'}} שמות שהם גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ומה שהיו נוזלים המים מן {{גמט דגש|י"ב}} דדים - הכוונה שאמרנו שחכמה מקבל מן מזלא עילאה {{צ|נוצר חסד}}, שהם שלשה הויות ויש בהם {{גמט דגש|י"ב}} אותיות. ולכן היה גם כן ב{{גמט דגש|כיור}} - {{גמט דגש|י"ב}} דדים הנוזלים מהם מים. ונודע כי {{גמט דגש|ע"ב}} ב{{גמט דגש|חסד}}, ו{{גמט דגש|ס"ג}} בגבורה, ו{{גמט דגש|מ"ה}} בתפארת, ו{{גמט דגש|ב"ן}} במלכות. שהם ארבע רגלי המרכבה. וזהו רמז כי '''כיור''' במילוי כזה {{גמט דגש|כ"ף יו"ד וי"ו רי"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב דוד}} שהם ד' רגלי המרכבה. ו{{גמט דגש|י"ב}} דדים רומזים על {{גמט דגש|י"ב}} שבטים. ====סוד העשר שלחנות==== סוד העשר שלחנות של שיש הנזכרים במסכת שקלים פרק ששה משנה ד' {{ממ משנה|שקלים|ו|ד}} ששתי שולחנות היו נתונים לצד הדרומי של המזבח, והשמונה שלחנות היו נתונים לצד צפוני של המזבח. וגם היו עשרה כיורות המצוקות מנחושת כנזכר במלכים א' ז' ל"ט {{ממ|מ"א|ז|לט}} - חמשה מהם היו נתונים על מכונות הנחשת מצד דרומי למזבח, וחמשה מהם הנשארות היו נתונים מצד צפוני למזבח. והנה השלחנות רומזות אל עשר גבורות, וסימנך {{צ|שלחן בצפון}}. והכיורות רומזים אל עשר חסדים שבתוכם היה נתונים מימי החסדים. {{ש}} וצריך לידע כי יש חמשה חסדים וחמשה גבורות דחכמה, וחמשה חסדים וחמשה גבורות דתבונה. והנה {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה הם {{גמט דגש|ה'}} כיורות של צד ימין - כי חכמה הוא מימין כנז"ל. ו{{גמט דגש|ה'}} חסדים דתבונה הם {{גמט דגש|ה'}} כיורות של צד שמאל - כי תבונה היא מצד שמאל כנז"ל. ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות דבינה הממותקות על ידי {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה, ועוד {{גמט דגש|ג'}} גבורות מגולות של חכמה הנמתקות - הם מתחברים ביחד בסוד {{גמט דגש|יצחק}} - ח' הויות כנז"ל, בסוד הג' מ"ל ה' גבורות ג' גבורות ע"ש, והם השמונה שולחנות של צד שמאל{{הערה|העתקתיו כפי שהוא. ולא הבנתי את המילים או את הכוונה - ויקיעורך}}. וגם היסוד דתבונה נקרא '''יצחק - קץ חי'''. והשני גבורות שאינם נמתקות הם מחוברות עם {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה כדי למתקם גם כן, והם השתי שלחנות של צד ימין שהם בכלל שבעה הויות במספר {{גמט דגש|יעקב}} שהוא מתחבר תמיד בימין. וכן היסוד דחכמה נקרא {{גמט דגש|יעקב}}. וחמשה חסדים הנשארים של חכמה עם כללותם ביסוד - הרי הם ששה הויות במספר {{גמט דגש|יוסף}}. ====סוד השמונה עמודים==== סוד השמונה עמודים שהיו מצד השמאל למזבח כנזכר במסכת פסחים פרק ה' משנה ט' {{ממ משנה|פסחים|ה|ט}}. והם כנגד {{מכפלת גימטריא|ח'|פעמים|אל}} הנמשך מפנים העליונים, והם במספר {{גמט דגש|אברהם}}. וזה היה כדי למתק ה' הויות של גבורות אשר היה שם בסוד {{צ|ויעקוד {{גמט דגש|אברהם}}}} (ח' פעמים '''אל'''), {{צ|את {{גמט דגש|יצחק}} בנו}} ({{מכפלת גימטריא|ח'|פעמים|הויה}} של גבורות כנז"ל). ולכן היו עומדים בצד שמאל למזבח. ====סוד ים הנחשת==== סוד ים הנחשת הנתון גם כן מכתף הימיני של המזבח הוא כנגד המלכות דחכמה שהוא עטרת יסוד שלו המלובש בתוך יסוד דזעיר כלו. כי בעטרה מתקבץ כל השפע של היסוד ולכן הוא נקרא העטרה בחינת '''ים''' על שם קיבוץ השפע שמתקבץ שם כדי לתת לנוקבא דזעיר בעת התחברות ביחד זעיר אנפין ונוקבא. ====סוד שתי שלחנות==== סוד שתי שלחנות שהיו באולם מבפנים על פתח הבית כנזכר במסכת מנחות פרק י"א ז' {{ממ משנה|מנחות|יא|ז}}, והיו אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו. הכוונה כי הם היו רומזים על נצח והוד דאבא המלובשים בתוך נצח והוד דבינה שהיא נקרא '''אולם''' כנזכר לעיל. כי לחם הפנים הוא בסוד החכמה האוכל אותם, כמ"ש בקדושת עזרת הכהנים בהקדמת המשנה, עיין שם. הרי פירשנו נהי"ם דזעיר, ונהי"ם דבינה, ונהי"ם דחכמה - המלובשים זה בתוך זה בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות. ועתה נבאר מה שאמר במשנה שלנו '''{{צ|בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם}}'''.{{ש}} זה יובן במה שמביא האר"י ז"ל בדרוש המוחין דקטנות, כי בהיות המוחין דיניקה תחלה ברישא דזעיר אנפין - אז הם {{גמט דגש|ג'}} שמות {{גמט דגש|אלהים}} בשלשה מוחין. והם {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|ק"ך}} צירופי '''אלהים'''. ואחר כך יורדין המוחין דיניקה בגרון דזעיר אנפין ושם מתמעטין. ואינו יורד כי אם שליש אחד מהם - והוא {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים בלבד. ואחר כך יורדין ביסוד דזעיר ומתמעטים החצי שלהם והם {{גמט דגש|ס'}} צירופי '''אלהים'''. ואמנם כל ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות הם מציאות אחד - כי הכל נקרא גוף אחד. לכן אין ב' מעוטין ד'''אלהים''' אחד בשלשה אמצעיות ואחד בשלשה תחתונות - כי הכל גוף אחד. ולא יש רק מיעוט אחד שהוא אחר רדתן ליסוד סיומא דגופא. ואחר כך יורדין משם {{גמט דגש|ל'}} צירופי '''אלהים''' לראש דנוקבא וכו' - עד הראש הבריאה. עיין שם באורך גדול כי איני יכול להאריך בזה הענין. הכלל העולה מדבריו כי המוחין דקטנות הם מתמעטים שלשה פעמים בזעיר - פעם אחד בראש, שנית בגרון, שלישית ביסוד. ובכל שלשה מקומות מניחים קצת מחלקם ויורד יותר למטה. אבל בחסד גבורה תפארת נצח הוד דזעיר - אין להם שם שום חנייה - כי תכף יורדים ביסוד דזעיר ואין מניחין מחלקם שום חלק, אלא תכף מגרון יורדין ביסוד. וכן גם כן תמצא בסוד ירידת חסדים וגבורות מיסוד דבינה המסתיים בחזה דזעיר. כי החסדים יוצאים מתחלה ומתפשטים בקוים של הקצוות. אבל הגבורות אין להם מקום להתפשט ויורדין תכף בעטרת היסוד דזעיר כנודע. נמצינו למדים ש'''{{צ|בין האולם}}''' (שהוא יסוד דתבונה כנזכר), '''{{צ|ובין המזבח}}''' (שהם הנצח הוד יסוד דזעיר כנזכר, והוא בשני שלישי תפארת דזעיר) - אין שם שום חנייה וחלק מן השלשה מוחין דקטנות. ונודע כי ביניקה יש שלשה מוחין ד'''אלהים''' דישראל סבא, ושלשה מוחין ד'''אלהים''' דתבונה. ושלשה מוחין דחכמה לעולם הם מתלבשין בשלשה מוחין דתבונה. והנה בעת שאלו המוחין היו עדיין למעלה בגרון דזעיר אנפין - אז היתה לחיצונים קצת אחיזה בשלשה '''אלהים''' דתבונה בסוד 'העורף' כנודע. ואז נעשו השלשה '''אלהים''' בעלי מומין על ידי אחיזת החיצונים. אבל השלשה '''אלהים''' דחכמה - מאחר שהם סתומים בתוך התבונה - אין לחיצונים אחיזה בהם. אבל אם הם היו מתעכבים בשני שלישים התחתונים של תפארת דזעיר אנפין המגולים - אז היה כח לחיצונים לאחוז בהם מאחר שהם מגולים. ומכל שכן בשלשה '''אלהים''' דתבונה אם היו מתעכבים שם שהיו אוחזים בהם החיצונים הרבה מאד. ולכן יורדים במרוצה ביסוד דזעיר. וזהו סוד {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. ר"ל {{צ|ערום}} שהם הגבורות כשהם במקום מגולה וראו עצמם ערומים בלי לבוש - אזי תכף {{צ|ונסתר}} בתוך היסוד מפני החיצונים. ונודע כי ממותרי המוח של החכמה מתרבים השערות בראש הזעיר (כנזכר בשער אריך אנפין במוחא סתימאה שלו, עיין שם בפרק י"א). ולכן נקראים מוחין דחכמה {{צ|פרועי ראש}} מפני שגורמים גדלות השערות בראש דזעיר אנפין. וזהו '''פרוע''' שמתגלים מה שיש '''בראש'''. שהם * ג' מוחין ד'''אלהים''' דיניקה שהוא מוח החכמה - '''אלהים''' במילוי יודי"ן - גימטריא {{גמט דגש|ש'}}. * ומוח הבינה - '''אלהים''' בריבוע - {{גמט דגש|ר'}} * ומוח הדעת - הוא אות '''א'''' של '''ראש'''. כי בדעת אינו ניכר בו רק כללות '''א'''' לבדו. כי הרי בעיבור לא היה ניכר כלל. גם שהוא מלא באלפי"ן (כנודע כי '''אלהים''' של דעת מלואו באלפין). וזהו '''א'''' של '''ראש'''. והנה כתוב בדרוש דקטנות כי השלשה '''אלהים''' שיש בזעיר בזמן היניקה - יש לכל אחד {{גמט דגש|ק"כ}} צירופים של '''אלהים''', ו{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|ק"ך}} - הרי {{גמט דגש|ש"ס}}. ו{{גמט דגש|ה'}} אותיות של '''אלהים''' - הרי {{גמט דגש|שס"ה}}. ומכאן הם סוד {{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה וגו'. עיין שם. והנה {{גמט דגש|פרועי}} - גימטריא {{גמט דגש|שס"ה}}. וז"ש {{צ|פרועי '''ראש'''}} - ר"ל ה{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה מתגלים מן ה'''ראש''' - שהם שלשה מוחין ד'''אלהים''' הנרמזים בתיבת '''ראש''' כנזכר לעיל. ואל תקרי "ימות החמה" אלא "ימות החֵמה" בנקודת צי"רי מפני שהם דינים קשים. וז"ש '''{{צ|בין האולם ולמזבח מקודשת ממנה שאין בעלי מומין}}''', שהם שלשה {{גמט דגש|אלהים}} דבינה, שכן גם כן {{גמט דגש|בעלי מומין}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|ג'|פעמים|אלהים}} - כי {{גמט דגש|מום}} הוא {{גמט דגש|אלהים}}. {{גמט דגש|בעלי מומין}} הם שלשה {{גמט דגש|אלהים}}. וכן {{גמט דגש|פרועי}} ראש כנזכר לעיל שהם מוחין דחכמה יכולים ליכנס שם ולהתעכב שם מפני גודל הקדושה שיש שם יסוד דחכמה מגולה. ולכן אין הגבורות יכולים להתעכב שם כנגד הארת יסוד דחכמה - ולכן יורדים במרוצה בתוך יסוד דזעיר אנפין. ומאחר שהגבורות עוברים שם במרוצה - נחשב להם שמעולם לא היו נכנסים לשם. וז"ש '''{{צ|שאין נכנסים לשם}}'''. ===ההיכל מקודש ממנו=== '''ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע שהיכל כולו הוא סוד כללות דבינה עילאה. ושער ההיכל הוא עטרה שביסוד דבינה, שהיא מלכות הנקרא {{גמט דגש|תרעא}} - מילוי '''אדני'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף ל"ת ו"ן ו"ד}}}}. ושני דלתות היה בו - הוא סוד '''ם''' סתומה של פסוק {{צ|למרבה המשרה}} שהוא בסוד שני דלתות כזה [ציור]. כי על ידי שני דלתות אלו נסתם היסוד דבינה הנקרא 'היכל' כנזכר לעיל ביסוד התבונה. ונודע שכל '''ד''' הוא '''י'''' ושני '''ו"ו''' שהם במספר {{גמט דגש|כ"ב}} אתוון. משני ווי"ן נעשה '''ד''' אחת, ואות '''י'''' הוא נקרא {{גמט דגש|ציר}} אחד. וכן בדלת השני. הרי יש בכאן מתחלה '''י'''' שהוא הציר, ואחר כך '''ו'''', ואחר כך '''ד'''' - וסימנך '''יוד''' במילוי. ולכן היה פתחו של היכל גבוה עשרים אמה - שהוא {{גמט דגש|יו"ד}} במילוי, ורחבו עשר אמה - כי יו"ד הוא עשר. וארבע דלתות היו לו שם - שתים בפנים ושתים בחוץ - שהם בכלי חיצון ובכלי תיכון, שהוא סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. וגם '''מ'''' במילוי הוא '''מ"ם''' אחרת. וכל [ציור של שתי דלתות, אחת ישר ואחת הפוכה] היא שני דלתות - הרי ארבע דלתות. וכן [ציור] היא ציור שני פעמים '''יד יד'''. והנה '''יד''' במילוי - {{גמט דגש|יו"ד דל"ת}} - גימטריא {{גמט דגש|חותם}}. הרי באות '''ם''' רומז סוד {{צ|חותם בתוך {{גמט דגש|חותם}}}} להורות כי היסוד דנוקבא (שהוא צורת '''ם''' מרובעת) - יש שם בתוכה חותם בתוך חותם. וז"ש {{צ|וביד כל אדם '''יחתום'''}}. אבל הכלי הפנימי שם הוא מזבח הפנימי שהוא מזבח הקטרת ששם מקוטר ומקושר החיבור של תרין יסודות ביחד דחכמה ובינה. ונודע כי ביסוד דחכמה הם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}, וביסוד דבינה הם {{גמט דגש|קס"א קנ"א קמ"ג}}. ובנקודת ציון מתחברים ביחד - הרי במספר {{גמט דגש|תורף}}. והבן זה מאד. ואם תחבר עמהם שני דלתות עם שני צירים - שהם שני פעמים {{גמט דגש|י"ד י"ד}} שמספרם {{גמט דגש|כ"ח}} - הרי {{גמט דגש|תרפ"ז}} ו{{גמט דגש|כ"ח}}{{הערה|{{גמט דגש|תרפ"ז כ"ח}}}} - גימטריא {{גמט דגש|קטורת}}. ולכן נקרא נקודת ציון {{צ|מזבח הקטורת}} כדי לקשר בין שתי ידות שהם צורת [ציור] מרובעת ה{{גמט דגש|ז'}} שמות הנזכר לעיל שהם במספר {{גמט דגש|תזריע}}, בסוד {{צ|אשה כי {{גמט דגש|תזריע}} וילדה זכר}}. שהיא '''ה''' עליונה כשהיא מזרעת במספר {{גמט דגש|תזריע}} (שהם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג}}) - אזי 'וילדה {{גמט דגש|ברכה}}' שהוא במספר {{צ|{{גמט דגש|זכר}}}}. וזהו סוד {{צ|מזבח חדש בציון תכין}} - ר"ל שהמזבח תכין בנקודת ציון שבה. וכן ראשי תיבות שלהם הוא {{גמט דגש|מחבת}}, עם ארבע אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קס"א קנ"א קמ"ג}} שהם כלולים ביסוד דבינה כנזכר לעיל. וכן {{גמט דגש|מזבח קטורת}} גימטריא {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א אלהים}} - להורות כי ה{{גמט דגש|ז'}} שמות ממתיקים ה{{גמט דגש|ה'}} גבורות ד'''אלהים''' שיש ביסוד שלה. ====סוד ב' כני הזהר==== סוד {{גמט דגש|ב'}} כני הזהב אשר היו נתונים תוך ההיכל - עליהם יניח הכהן הגדול ביום הכיפורים את שני כפורי הזהב אשר היו נותנים בהם את דם הזבחים של אותו היום. כנזכר במסכת יומא פרק ה' משנה ג' {{ממ משנה|יומא|ה|ג}}. הם נצח והוד של בינה עילאה. מפני שהיא נקראת {{צ|יום הכיפור}} כנודע שמכפרת עונותיהם של ישראל . ונודע כי בנצח הוד דבינה יש שלשה מילוי '''אהיה'''. ולעולם נצח הוד כלולים ביסוד. וזהו רמז {{גמט דגש|שני כני הזהב}} - גימטריא {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}} עם {{גמט דגש|ג'}} כוללים. ====סוד שלחנות הזהב==== סוד שלחנות הזהב אחד עשר. * האחד מהם שעשה משה במדבר - הוא נתון באמצע * וחמשה מן השלחנות האחרים נתונים לימין השלחן הזה, * והחמשה הנשארים נתונים לצד השמאלי ממנו. איתא בספר תיקונים דף פ"ז, זה לשונו: : פתורא איהי סמכא על ארבע סמכין דאיהי כגוונין דגופא דסמכין ליה דרועין ושוקא דאינון ארבע. וצריך שית נהמין מהאי סטרא ושית נהמין מהאי סטרא. '''ורזא''' דמלה {{צ|זה השלחן אשר לפני יהוה}} - {{גמט דגש|זה}} בחושבן {{גמט דגש|ו"ו}} דאינון שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין שוקין. דהא שכינתא אתעבידת גופא למלכא בכל תקונא דילה וגו'. וזה יובן ממה שכתוב בשער הזעיר אנפין חלק שמיני פרק י"א וזה לשונו: : הנה אכילת אבא ואמא נחלקת לשנים. : אחד הוא נמשך מעתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דאריך כנזכר שם. ומשם נמשך השפע והמזון עד פה דאריך, ומשם יוצא לחוץ. כי מרוב אורו אינו יכול ליגבל בפנים. ומשם נמשך דרך הדיקנא דאריך ויורד השפע ההוא עד כנגד פה דאבא ואמא. ואינן יכולין לקבלו - כי אפילו תוך אריך לא היה יכול ליכנס כנזכר. ואז נשאר שם בסוד הבל פומא דאריך ונשאר בסוד אור מקיף לאבא ואמא. ומשם שואפים ושואבים אבא ואמא בפיהם וניזונין ממנו דרך שאיבה לבד, ולא בסוד אכילה ממש. והמזון הזה הוא לשלש ראשונות דאבא ואמא. : אכילה שנית היא ממוחא סתימאה דאריך אנפין שנמשכת משם אל פיו דאריך, ומשם נכנס בפנימיות דרך הגרון ששם הוא כתר דאבא ואמא. ומתפשט עד פה דאבא ואמא. ואז יורד בפנימיות גרונם עד ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות שלהם, ומזה ניזונים ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות דאבא ואמא.{{ש}} עכ"ל. ונודע גם כן שיש שלשה הויות בכל ראש מתלת רישין שהם '''גולגלתא, ואוירא, ומוחא'''. והנה ה{{גמט דגש|ג'}} הויות דמוחא סתימאה מתלבשא בדיקנא דאריך אנפין ושם נעשים {{גמט דגש|י"ב}} הויות. ואחר כך כלולים במזלא עילאה. ואחר כך המזלא עילאה מתחבר עם מזלא תתאה ומשפיע בו ה{{גמט דגש|י"ב}} הויות. וגם נודע שחכמה מקבל ממזלא עילאה ד{{צ|נוצר חסד}}, ובינה עילאה מקבלת ממזלא תתאה ד{{צ|ונקה}}. ולכן כשמתפשט השפע של מוחא סתימאה דרך הפה דאריך אנפין ומשם לתוך ו' קצוות דבינה - אזי מתפשטים ה{{גמט דגש|י"ב}} אותיות של שלשה הויות דמוחא סתימא ונעשי"ם {{גמט דגש|י"ב}} הויות בי"ב אברים שלה, שהם שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין רגלין. ושם נקראים {{צ|לחם הפנים}} - כי השלשה הויות שגימטריא {{גמט דגש|לחם}} נכנסים בפנימיות דבינה של ו' קצוות. אבל השלשה הויות שבגלגלתא נשארים בסוד אור מקיף, והם סוד שנים עשר שבטים. וזה שאמר {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה}} - שהם י"ב הויות שבי"ב פרקים דבינה עילאה. וז"ש {{צ|זה השלחן אשר לפני יהוה}} - ר"ל שהוא בפנימיות של הבינה הנקרא יהו"ה. ולפי המאמר של התיקונים הנ"ל שאמר {{צ|ורזא דמלה זה השלחן אשר לפני יהוה - {{גמט דגש|זה}} בחושבן {{גמט דגש|ו"ו}} וגו'}} - הכוונה שהבינה בעת התחברות עם החכמה - אזי הוא שוכב בין חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד של הנוקבא, והוא מחבק אותם עם החסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד אחר החיבור בעת שנותן לה סוד הטיפה. ואזי היא {{צ|לפני יהוה}} - כלומר פנים בפנים. והי"ב פרקין הם למעלה על גבי השלחן שהוא גופא דילה. ולכן צריך לסדר ה{{גמט|י"ב}} על השלחן כמו תרין סגו"לין - זה על גב זה שהוא רומז על סוד החיבוק בשתי ידים זה על גב זה, שהם תרין סגו"לין. ובשתי רגלים גם כן זה על גב זה - הרי עוד שנני סגו"לין. והנה התפארת דבינה (שהוא הגוף שלה) הוא השלחן בעצמו שהיו מונחים עליו ה{{גמט|י"ב}} לחם הפנים כנזכר, ותמים היו חמים - שהוא בסוד החיבור. וגם הכהן גדול (שהוא החכמה שנקרא 'כהן גדול' כנודע) - תמיד היה אוכל הלחם חם כמ"ש {{צ|ביום הלקחו}}. וזהו בסוד {{צ|כי אם הלחם אשר הוא אוכל}}. וכבר אמרנו לעיל שהי"ב לחמים היו כנגד י"ב הויות של דיקנא דאריך אנפין, ובי"ב הויות יש {{גמט דגש|מ"ח}} אותיות שהוא {{גמט דגש|חם}}. ולכן היה לחם הפנים תמיד {{גמט דגש|חם}} כנזכר לעיל. ואמנם מזה הלחם יורד שפע ומזון לכל העולמות כמ"ש בזוהר פרשה תרומה דף קנ"ה ע"א {{ממ זהר|ב|קנה|א}}, וזה לשונו: {{צ|לחם הפנים - מיכלא דאינון פנים. מזונא וסיפוקא דנפיק לעלמא מנייהו אתי ושריא על ההוא פתורא, בגין דשלחן דא מקבלא מזונא וסיפוקא לאינון פנים דלעילא ואיהי אפיקת מזונין וספוקין מאינון פנימאין. ומזונא דאפיקת - איהו ההוא לחם כדקאמרן}}. עד כאן לשונו. {{ש}} ועם הקדמה הנ"ל יובן המאמר היטב. והנה כשנכנסים אלו ה{{גמט|י"ב}} לחם ביסוד שלה בחמימות כדי לעורר החיבור - אז השלחן (שהוא התפארת שלה) מקבל י"ב הויות אחרים ממזלא כנז"ל. אזי נקרא היסוד {{צ|מזבח {{גמט דגש|חדש}}}} - גימטריא י"ב הויות{{הערה|{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|הויה}}}} שהם {{צ|בציון תכין}} - דהיינו בנקודת ציון שבה. הנה מלבד התפשטות י"ב הויות הנ"ל בגופא - יש עוד התפשטות ה' חסדים וה' גבורות מן הדעת ש"לה{{הערה|יש גרשיים בדפוס שבדרך כלל הכוונה להיות מודגש, ולא הבנתי למה - ויקיעורך}} לבינה עצמה כנודע. והם והם {{גמט דגש|ה'}} שלחנות ימינים ו{{גמט דגש|ה'}} שלחנות שמאלים, שהם גם כן עשר הויות כנודע, שלא נשתמשו בם שום דבר. והנה לפי ההקדמה שהקדמנו יובן מה שאמרו חז"ל {{צ|שלחן בצפון}} כאשר נודע כי גבורה דעתיק מתלבש במוחא סתימאה שהוא שמאל שנקרא 'צפון'. והמוחא אחר כך מתלבש בגופא דבינה הנקרא {{צ|שלחן}}. לכן אמר {{צ|שלחן בצפון}} - ר"ל התיקון של השלחן אינו נעשה אלא בצפון ר"ל במוחא סתימאה שהוא גבורה דעתיק כנודע. ====סוד מנורת הזהב==== סוד מנורת הזהב - אחר עשר * אשר האחת מהנה היא אותה שעשה משה במדבר - היא נתונה באמצע, * וחמשה מן המנורות האחרות נתונות לימין המנורה הזאת, * וחמשה הנשארות נתונות לצד השמאלי ממנה. הנה זה יובן עם מה שמביא בספר התיקונים דף ע"ב ע"א וזה לשונו: : {{צ|מנרתא - דא רישא. ושבעה נרותיה עליה - אינון תרין אודנין ותרין עיינין ותרין נוקבא, חוטמא ופומא. ומנרתא לימינה. ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים - בגין דתמן מוחא ברישא וחכמה במוחא שריא וביה נהיר מנרתא בגין דאיהו משחא דאתמר ביה כשמן הטוב על הראש}}. והנה עם הקדמה שהקדמנו לעיל כי מה שנמשך מעתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דאריך נמשך עד פה דאריך, ומשם יוצא לחוץ ונעשה מקיף לשלש ראשונות דאבא ואמא כנזכר לעיל. ונודע כי החסד דעתיק מתלבש בתוך גולגלתא דאריך אנפין, ולעולם בחסד כליל כל הששה תחתונות כי הוא נקרא {{צ|יומם יצוה יהוה '''חסדו'''}} - '''חסד ו'''' - שהוא מצוה ושולט על כל ה{{גמט דגש|ו'}} חסדים אחרים. ונודע כי השפע היורד על גולגלת דאריך אנפין נקרא {{צ|שמן}} - כי אות '''ש''' מורה על {{גמט דגש|ג'}} ראשונות חכמה בינה דעת דעתיק בסוד שלשה קוים. והם שנקרא {{צ|רישא דלא אתידע}} שעומד למעלה דאריך אנפין בסוד מקיף. וכשהדעת מתחלק לשנים בסוד חסדים וגבורות - הרי {{גמט דגש|ד'}} מוחין שהוא אות '''ם''' ד'''שמן'''. ואם תחבר עמהם הכתר דעתיק - הרי {{גמט דגש|ה'}} ספירות והוא אות '''ן'''' ד'''שמן'''. וזהו סוד מאמר הזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} {{צ|כשמן הטוב על הראש - דא משח רבות קדישא עילאה דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין}} - שהוא מרישא דלא אתידע. {{ש}} {{צ|על הראש ודאי! רישא דאדם קדמאה}} - ר"ל כי השלשה ראשונות אינם מתלבשים ברישא דאריך אנפין הנקרא {{צ|אדם קדמאה}} בסוד {{גמט דגש|ז'}} תיקוני גולגלתא. אלא עומדים למעלה על הראש בסוד אור מקיף.{{ש}} {{צ|יורד על הזקן - דא דיקנא יקירא}} - כמו שפירשנו לעיל כי השמן שמתלבש בגלגלתא יורד אחר כך בפה דאריך אנפין, ומשם יוצא לחוץ על הדיקנא דאריך אנפין. {{צ|זקן אהרן - דא כהן גדול דלעילא}} - זה יובן עם מה שכתב האר"י זלה"ה בסוד י"ג מדות. כי מן {{צ|אל רחום}} עד {{צ|ורב חסד}} נקרא 'זקן' דאריך סתם. ומן {{צ|ורב חסד}} עד {{צ|ונקה}} נקרא 'זקנא דכהנא רבא', דאתקן ב{{גמט דגש|ח'}} תיקונים כנגד {{גמט דגש|ח'}} בגדי כהונה. כי החסד דעתיק מתלבש בגו {{גמט דגש|ח'}} תחיקונים. וז"ש {{צ|יורד על הזקן זקן אהרן}} - כי הם 'זקן בתוך זקן'. כי ממדת ששי ואילך מתחיל 'זקן' אחר - מתלבש ב{{גמט דגש|ח'}} בגדים. ותיקונים אלו הם לו כנשמה, לפיכך נגלים על ידי התלבשות שמונה בשמונה וכו'. עיין שם. {{צ|וההוא שמן יורד על פי מדותיו - דמאינון משיחן נגיד ונפיק ונחית לתתאי}} - שהוא על שלשה ראשונות דאבא ואמא כנזכר. וזהו גם כן סוד רעיא מהימנא שם בפרשת אמור {{ממ זהר|ג|פח|ב}} {{צ|אוקימנא ברזא דמנורה ואיהו רזא כגוונא דלעילא, בגין דנהירו עילאה במשח רבו נחית על רישא דכהנא בקדמיתא}} - שהוא חסד דעתיק הנקרא {{צ|כהנא רבא}} המתלבש בגולגלתא דאריך. {{ש}} {{צ|לבתר איהו אדליק ואנהיר כל בוצינין דכתיב כשמן הטוב וגו'}} - הכוונה מאחר שהחסד כלולים בו כל השבעה - לכן בעת שמתגל' מפה דאריך אנפין בסוד אור מקיף לאבא ואמא - אזי הוא מאיר דרך ה{{גמט דגש|ז'}} חלונות שהם תרין אודנין עיינין וגו', ומדליק אותם בסוד שבעה קני המנורה. והחסד זה גורם הרגשה של הארבע חושים שיש בראש - חוש השמע, חוש הראות, חוש הריח, חוש הטעם. וזהו סוד {{צ|מנורה בדרום}} - כי הראש דבינה מקבלת מן החסד דעתיק כנז"ל הנקרא 'דרום' כנודע. והנה בדעת דבינה יש חמשה חסדים שהם חמשה המנורות ימינים. וחמשה גבורות שהם חמשה מנורות שמאלים. שהם נקרא {{צ|תרין עטרין}}. ואלו העשרה מנורות לא היו בהם נרות כי החסד דעתיק אינו נכנס בפנים של המוחין דאבא ואמא, אלא נשאר בחוץ בסוד אור המקיף. ולא מאיר אלא דרך שבעה הנקבים שיש בראש. ולכן לא היו דולקים אלא שבעה נרות בבית המקדש שלמטה. והנה ביארנו כל הפרצוף של הבינה עילאה הנקרא {{צ|היכל}}. כי המנורה הוא בסוד רישא, והשלחן בסוד {{קיצור|ה"ק|ה' קצוות(?)}} גופא דבינה - חסד גבורה תפארת נצח הוד. והם נצח הוד יסוד פנימים. ושני '''כני''' זהב - נצח הוד חיצונים. כי יש שני בחינות נצח והוד כנודע. וה{{גמט דגש|מזבח}} הפנימי הוא יסוד הפנימי - נקודת ציון שבה. ודלתות ההיכל הוא המלכות דבינה שבה. והכהן הגדול שבתוך ההיכל הוא חכמה עילאה שמתחבר עם ההיכל בחיבור אחד. והנה מ"ש '''{{צ|ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים}}''' - זה יובן במה שכתוב בדרוש אדם קדמון. וזה לשונו {{ממ עץ חיים|ט|ב}}: : {{צ|הנה השם השני הוא '''קרע שטן''' והוא בגבורה שהוא המלך השני, אשר במיתתו נפלו אחורי דבינה גם כן. ולכן גרמו ביטול אחורי אבא ואמא בשם הזה. וזה ביאורו}}.{{ש}} : {{צ|'''קרע''' - ר"ל כי כאן לא היתה מיתה ונתיצה ממש כמו בשבעה מלכים, רק קריעה ושבירה בעלמא, ונשאר במקומו. אבל הנתיצה הוא הפלת האבן בכח ממקומו למקום אחר כנזכר שם. ועל ידי קריעה זו יצאו הקליפות הנקרא בשם '''שטן'''. וזהו '''קרע שטן'''}}. והנה הפנים דחכמה ובינה עם {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|קס"א}} - שגימטריא {{גמט דגש|זכור}}. כי הזכירה באה מצד הפנים. ובבחינת אחוריים שלהם הם שתי שמות - {{גמט דגש|דפ"ק}} {{גמט דגש|קדמת}}, אשר שניהם בגימטריא {{גמט דגש|תשכח}} - כי השכחה באה מצד האחוריים. אמנם {{גמט דגש|קרע שטן}} בגימטריא {{גמט דגש|תשכח}} כמנין האחוריים הנזכר לרמוז על נפילת אחורי אבא ואמא. וכן רמוז במלת {{גמט דגש|מרחפת}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|קרע שטן}}. והנה אלו אחוריים של חכמה ובינה עילאין הם נעשים בחינת 'פנים' בישראל סבא ותבונה. ולכן השם הראשון שהוא כנגד ישראל סבא הוא בגימטריא {{גמט דגש|פקד}} להורות כי בשם זה הוא מתחבר עם התבונה בסוד פנים בפנים, ופוקד אותם כנודע. כי החיבור נקרא {{צ|פקידה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|ופקדת את נוך ולא תחטא}}. גם תראה כי שתי שמות אלו{{הערה|לא מובן לי. ואולי יש להגיה כאן {{צ|תראה כי השם השני הוא בגימטריא וכו'}} - ואז מובן וצע"ע - ויקיעורך}} הם בגימטריא {{גמט דגש|מקדם}}, {{גמט דגש|קדמת}} - להורות כי מה שהיה למעלה בסוד אחור הוא עתה קדם, שהוא בחינת פנים בפנים, כמ"ש {{צ|אחור וקדם צרתני}}. ובזה תבין מ"ש ברעיא מהימנא פרשה קדושים דף פ"ב ע"א {{ממ זהר|ג|פב|א}} {{צ|בדרגין דילך דאינון אבא ואמא וגו' ותרוויהו אינון כרסייא וספסל תחותך ליקרך}}. פירש כי אבא ואמא נעשים כסא אל כתר. וזהו סוד מה שאנו אומרים בעמידה דראש השנה {{צ|אין שכחה לפני כסא כבודך}} - ר"ל בפנים דאבא ואמא אין שכחה, אלא {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} - שגימטריא {{גמט דגש|זכור}} - שהוא '''זכירה - זכר י"ה'''. אבל באחוריים שלהם יש שכחה שהוא {{גמט דגש|תשכח}} הנ"ל. וכנגד אלו השתי בחינות נאמר בתורה {{צ|'''זכור''' ואל '''תשכח'''}} בענין עמלק. ונודע כי בינה ותבונה הוא פרצף אחד; כי בינה הוא ששה ספירות עליונות (לכן נקרא אות '''ס'''), ותבונה כנגד ארבע תחתונות ולכן נקרא אות '''ם'''. וזהו רמז במלת {{גמט דגש|תשכח}}. כי {{גמט דגש|תשכח}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|רגל}} (שהם נגד נצח הוד יסוד דבינה). וה{{גמט דגש|כ"ח}} היתרים - הוא בחינת המלכות שלה שיש בה שני דלתות ושהם תרין - {{גמט דגש|ד ד}}, ושני צירים שהם תרין יודי"ן אחורי הדלתין. והרי הם ב' פעמים {{גמט דגש|י"ד י"ד}} - במספר {{גמט דגש|כ"ח}} כנזכר לעיל. וזהו סוד {{צ|'''תשש כחו''' כנקבה}} - כי תבונה היא מלכות דבינה שראה שעונות ישראל גרמו לאחיזת החיצונים באחוריים דבינה שהוא {{גמט דגש|תשכח}}, ומאחר שמשה זכה לבינה - לכן אמר {{צ|הרגני נא הרוג}} - כי על ידי הריגה עושים מיין נוקבין בבינה כדי לתקן הפגם שלה. והנה אחוריים דאבא ואמא בעת שעולים מן האצילות בסוד מיין נוקבין על ידי זעיר ונוקבא דאצילות - אזי מתלבשים מתחלה בישראל סבא ותבונה בסוד 'פנים בפנים' כנזכר, שהם בסוד נצח הוד יסוד מלכות דאבא ואמא עילאין. ועל ידי אלו מיין נוקבין מתחברים ביחד ומבררים אותם, ואחר כך מעלים אותם בסוד מיין נוקבין לאבא ואמא עילאין. אבל קודם שנבררים אחורים דאבא ואמא בתוך ישראל סבא ובתבונה - אין נכנסים לשם ביסוד דבינה לעשות לה מיין נוקבין. וזהו שאמרו '''{{צ|ההיכל מקודש ממנו}}''' - שהיא הבינה, '''{{צ|שאין נכנסים לשם שלא רחוץ ידים ורגלים}}''' - כי {{צ|רחוץ}} הוא לשון חיבור כמ"ש {{צ|לך רד ורחץ רגליך}}. רוצה לומר - כל זמן שלא נכנסו הידים והרגלים (שהם סוד האחוריים דאבא ואמא שהוא {{גמט דגש|תשכח}}, שגימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|רגל}} ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יד}}, בסוד חיבור דישראל סבא ותבונה) - אי אפשר שיכולים ליכנס בסוד פנימיות אבא ואמא לעשות להם מיין נוקבין מפני שמתחלה גם כן היו בסוד אחוריים דאבא ואמא בלבד. ולכן עתה בעת התיקון והבירור - אם נכנסים בפנימיות ישראל סבא ותבונה ומתבררים שם - יכולים הם גם כן לעשות אחר כך בפנימיות אבא ואמא עילאין. אם לא נכנסו מתחלה שם - אזי אי אפשר ליכנס שם בפנימיותם. ולכן אחר שנתבררו שם באבא ואמא עילאין - אז חוזרים ויורדים ונעשים מוחין פנימים בישראל סבא ותבונה, ואז גם הם חוזרים ומזדווגים פעם אחר על ידי {{גמט דגש|פקד}} ו{{גמט דגש|קדמת}} כנזכר. ואז אחוריים העליונים נעשים פנימיים למה שלמטה מהם. והבן זה היטב. ===קדש הקדשים מקודש ממנו=== '''קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא הכהן הגדול ביום הכפורים בשעת העבודה {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע כי לעולם המלכות של עולם העליון נעשה כתר לעולם התחתון ממנו. וכן מלכות דאצילות היא כתר דבריאה. והיא נקראת '''סוד{{הערה|בדפוסים הובאו מילים אלו ככותרת מודגשת וקטע חדש. ולולי דמסתפינא הייתי מוחק מלת 'סוד' שלדעתי הוכנס רק לצורך הכותרת ולא נראה שהוא חלק של תוכן הספר עצמו. וצע"ע - ויקיעורך}} אבן השתיה''' כמ"ש האר"י זלה"ה על המאמר של הזוהר דפרשה ויחי המתחיל {{צ|על מה אדניה הטבעו וכו'}} {{ממ זהר|א|רלא|א}}. ואמר שם {{צ|והאי אבנא קיימא לאות באמצעיתא דעלמא}} - כי כשהיא עולה באצילות באחורי החזה דזעיר שהוא נקרא {{צ|עולם}}, בעל שש קצוות, אזי היא עומדת {{צ|באמצעיתא דעלמא}}. ושם היה תחלת אצילותה בתר חדוי דזעיר כנודע באידרא רבא. והנה {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אדני}} שהם בעשר ספירות דמלכות דאצילות, שהם גימטריא {{גמט דגש|תר"נ}}, ועוד שם אחד של {{גמט דגש|אדני}} שהיא כלללות המלכות - גימטריא {{גמט דגש|שתיה}}. ושם {{גמט דגש|בן}} שיש לה בנקודת ציון שלה שהוא בסוד {{צ|רוחא דשבק בעלה בגווה}} בחיבורא ראשונה - גימטריא {{גמט דגש|אבן}}. הרי המלכות דאצילות הנקרא '''אבן שתיה'''. ולכן היתה אבן שתיה גבוה מן הארץ שלש אצבעות מפני שהיא עומדת תמיד כנגד נצח הוד יסוד דזעיר אשר מהם נעשה כל פרצופה. ולכן גם כן תחת אבן הזאת היו מטמוניות להורות שהשפע של כל האצילות - הכל מתקבץ ביסוד שלה מפני שהיא נקראת {{צ|אוצר בית יהוה}} כנודע. ומ"ש {{צ|ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים}} - הכוונה היא כי כל עולם האצילות בכלל נקרא {{צ|קדש קדשים}}. כי {{צ|קדש}} הוא עתיק ונוקביה. ומלת {{צ|'''הקדשים'''}} הוא '''ה' קדשים''', שהם {{גמט דגש|ה'}} פרצופים - אריך ונוקביה, חכמה ובינה, ישראל סבא ותבונה, ישראל ורחל, יעקב ולאה. או {{גמט דגש|ה'}} פרצופים בלי זוגות שהם אריך, אבא ואמא, זעיר ונוקבא כנודע. הנה עולם האצילות נתקן ב{{גמט דגש|י"ב}} פרצופין שהם עתיק ונוקביה, אריך ונוקביה, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, זעיר ונוקביה, יעקב ולאה. ובכל אחד יש '''הויה''' במילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שגימטריא {{גמט דגש|חסד}} - כי {{צ|עולם חסד יבנה}}. הרי {{מכפלת גימטריא|י"ב|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. {{ש}} הרי איך עולם האצילות בכללו נקרא {{צ|קדש '''הקדשים'''}}. עוד נוכל לומר על דרך שמביא האר"י זלה"ה בשעה אריך אנפין פרק ז'{{הערה|אני רק מצאתי משהו רלוונטי [[עץ חיים/שער יג/פרק ג|בעץ בשער אריך אנפין פרק ג']], וצע"ע - ויקיעורך}} בתיקון {{צ|קרומא דאוירא אזדכך וסתים}}. פירוש {{צ|אזדכיך}} כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גולגלתא להאיר דרך האי קרומא במוחא סתימאה. אך עם כל זה הוא {{צ|סתום}} - כי אותו האור המועט הלואי שיוכל האי מוח לקבלו. מש"כ{{הערה|לא הבנתי. ואולי צריך להגיה '''מכ"ש''' והכוונה אל "מכל שכן" - ויקיעורך}} אם היה פתוח. ובתוך האי קרומא מתלבשת תפארת דעתיק כי הקרום החופה הוא דמיון רקיע שהוא תפארת. וזהו סוד הזוהר בראשית דף נ"ב ב' {{ממ זהר|א|נב|ב}} - הרקיע המבדיל בין מים למים - שהם חסד וגבורה דעתיק המתלבשים בין גולגלתא ומוחא. והתפארת הפוסק בין שניהם ומבדילם ומכריע ביניהם. כי התפארת הוא '''ו'''' שבשם כנודע, והוא דמיון הרקיע הנטוי כעין '''ו''', כמ"ש {{צ|נוטה שמים כיריעה}} שהוא סוד זה הקרום כמו היריעה וכו', עיין שם. וז"ש שם בזוהר בדף הנ"ל {{צ|ועל רזא דא כתיב והבדילה לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים}}. ר"ל כי הקרום מפסיק בין מוחא סתימאה הנקרא {{צ|קדש}} (כי סתם חכמה נקרא 'קדש'), ובין {{צ|קדש}} (שהוא רישא דלא אתידע) {{צ|הקדשים}} (שהם גולגלתא ואוירא). וגם נוכל לומר על דרך שמביא האר"י זלה"ה על פירוש המאמר של אדרא זוטא וזה לשונו: {{ש}} : {{צ|האי עתיקא קדישא טמיר וגניז וכו' תלת ראשין אתגלפן דא לגו מן דא וגו' - והביאור הוא דע כי זה העתיקא קדישא הנזכר כאן - אינו מדבר על הזכר הנעשה מבחינת '''מ"ה''', אלא על נוקבא דעתיק והאריך הנעשים מבחינת ספירת הכתר של שם '''ב"ן''' של הנקודות של המלכים שמתו. והכתר בכללות כולו נקרא "עתיקא קדישא". והוא נחלק לשלשה חלקים שהם התלת ראשין וכו'}}, עיין שם. ונראה מאחר שזה ה'''ב"ן''' של הכתר ד'''ב"ן''' היא בחינה ראשונה דכל האצילות ונקרא {{צ|עתיקא קדישא}} - לכן בהתחלקות לתלת ראשין דאריך אנפין נקראו תלת רישין {{צ|קדש קדשים}}. כי {{צ|קדש}} נקרא השלשה ראשונות דנוקבא דעתיק שנשאר למעלה מראש דאריך מגולה, ואחר כך תרין רישין אחרנין נקרא {{צ|קדשים}} - מיעוט רבים שנים. וזהו רמז כי שם {{גמט דגש|ב"ן}} דכתר ד'''ב"ן''' הוא שני הויות{{הערה|2*26=52}}. ונודע בכל '''הויה''' הוא שני {{גמט דגש|רי"ו}} כזה - {{גמט דגש|יר"ו ור"י}}. הרי שתי הויות - {{מכפלת גימטריא|ד'||רי"ו}} שהם {{קיצור|י"ב פעמים הויה דע"ב|864}}. ולכן נעשה בכל ראש מהשלשה רישין '''י"ב י"ב'''. דהיינו {{גמט דגש|י"ב}} חיוורתי בגולגלתא, {{גמט דגש|י"ב}} נימין באוירא דכיא, {{גמט דגש|י"ב}} תיקוני דיקנא. כי כל אחד כלול מהשלשה. והנה {{מכפלת גימטריא|י"ב|פעמים|ע"ב}} גימטריא {{גמט דגש|קודש קדשים}}, או גימטריא {{גמט דגש|קדש הקדשים}} - להורות כי התלת רישין בכלל נקרא {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. והנה אמר באדרא רבא דף קל"ב ע"א {{ממ זהר|ג|קלב|א}} וזה לשונו:{{ש}} {{צ|תאנא אי עתיק דעתיקין '''קדישא דקדישין''' לא אתתקן באילין תקונין - לא אשתכחו עילאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי}}. {{ש}} הכוונה דאלמלא שנוקבא דעתיק לא נתקנה בסוד תלת רישין - לא היו יכולים שאר הנקבות להתקן. כי כל הנקבות דאצילות הם משם '''ב"ן''' דעולם התוהו, והזכרים הם משם '''מ"ה''' דעולם התיקון. וז"ש הפסוק {{צ|צאנה וראנה בנות ציון}} שהם הנקבות ד'''ב"ן''' הנקראים {{צ|בנות ציון}} מפני שיצאו מנקודות ציון דמלכות דאדם קדמון. כלומר שהמאציל העליון אמר לנקבות שתצאנה כל אחת ואחת מתוקנת. וזהו {{צ|במלך שלמה}} - ר"ל בעבור שיצא המלך השמיני{{הערה|עפ"י דפוס ויניציא ובשים לב כי בדפוס ירושלים כתבו בטעות '''הט'''' - ויקיעורך}} הדר שהוא '''שלמה - של מ"ה''', שהוא שם '''מ"ה''' החדש שהוא הזכר עם אשתו {{צ|מהיטבאל}}, ואז נתקנו כל הנקבות ד'''ב"ן'''. וזה גרם גם כן {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}} - ר"ל בעטרה שהיא הנוקבא דעתיק שנקרא {{צ|עטרת כלילת יופי}}. {{צ|שעטרה לו אמו}} - שנוקבא דאדם קדמון (שהיא אמו דאריך אנפין) תיקון הנוקבא דעתיק בסוד 'עטרה' שהן תלת רישין לאריך. ועל ידי זה התיקון עתה יכולים גם כן כל הנוקבות לצאת מתוקנות. ובעת שיצא שם {{גמט דגש|מ"ה}} החדש נאמר עליו {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו}}. ולכן אמר הפסוק {{צ|ביום חתנתו ביום שמחת לבו}} - שאז נתקנת הכלה שלו בסוד תלת רישין הנקרא {{צ|{{גמט דגש|קדש הקדשים}}}} שמספרם {{צ|{{גמט דגש|חתנתו}}}}. ====סוד הארון==== הנה נודע כי דכורא של עתיק מתלבש בנוקבא שלו, ושניהם נכנסים באריך אנפין לעשות לו מוחין. כמו אבא ואמא הנכנסים בזעיר כנודע. והיסוד דנוקבא דעתיק יומין מסתיים בחזה דאריך אנפין כמו היסוד דזעיר. והיסוד דכורא דעתיק בוקע יסוד דנוקביה ויוצא לחוץ עד סוף תפארת דאריך. והעטרה שלו מתלבש ביסוד דאריך כמו היסוד דחכמה בזעיר כנודע. הנה בחינת מה שיוצא מן היסוד דנוקבא דעתיק ומתפשט חוץ ממנה - זהו בחינת ארון התורה. כי הוא מתפשט באורך כדמות הארון, וכן {{גמט דגש|ארון}} גימטריא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|דפ"ק}} - שהוא כמו היסוד דחכמה. ונודע כי השפע של כל הגוף הוא נכנס ביסוד. והנה התלת רישין הנקרא {{צ|קודש הקדשים}} - כולם הם כלולים ביסוד דעתיק. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארון ברית}} גימטריא {{גמט דגש|קודש הקדשים}}. וכן '''ארון''' במילוי כזה: {{גמט דגש|אל"ף רי"ש וא"ו נו"ן}} - הוא גימטריא {{גמט דגש|ארון העדות}}. ר"ל כי המילוי הוא שנתמלא היסוד דעתיק ובתוכו הם לחות '''העדו"ת''', כי היסוד שהוא הברית דעתיק נקרא {{צ|ארון}}, והאורות שבתוכו (שהם חמשה חסדים וחמשה גבורות) הם {{צ|שתי לוחות העדות}}. חמשה דברות מול חמשה שהם תורה שבכתב, כי הטפה זרעית לעולם הוא סוד {{גמט דגש|כ"ב}} אתוון כנודע. וז"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א {{ממ זהר|ג|קכח|א}}:{{ש}} {{צ|פתח ר' שמעון עת לעשות ליהוה - אמאי עת לעשות? משום דהפרו תורתיך. מאי הפרו תורתך? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונו. שמא דא לעתיק יומין אתמר}}.{{ש}} הכוונה שהיה צריך לתקן הנוקבא דעתיק שנקרא {{צ|'''עת''' ליהוה}} - לדכורא דעתיק כדי שתהיה התורה שהוא הטיפה דיסוד דדכורא נדרשת ביסוד דנוקבא. ועל ידי זה יכולים הספירות לקבל התורה מיסוד דכורא. אם לא חס ושלום נתקן הנוקבא - יצא התורה בלי לבוש ולא יוכלו לקבלו ויתבטלו מעלמא - שהם הספירות של האצילות ח"ו. ולכן {{צ|עת לעשות ליהוה}}. ====סוד הכפורת==== הנה נבאר מה שמביא האר"י זלה"ה ביסוד דבינה וזה לשונו:{{ש}} הנה פי היסוד דבינה איננו פתוח ממש לגמרי. כי אם יהיה פתוח לגמרי יצאו החסדים בגילוי גמור למטה, ואפשר שיתאחזו בהם החיצונים וגו'. ועל כן המאציל העליון המשיך בחינת הארת לבוש היסוד דבינה כפי היסוד עצמו שלה, ונעשית שם בחינת לבוש ומסך בפי היסוד ההוא. אבל אינו סיתום גמור. ונמצא כי כאשר יוצאין החסדים התחתונים משם ולחוץ - לוקחים עמהם הארת הלבוש ההוא. ובזה אינו יורד עצמותם - רק מה שיכול לעבור דרך המסך ההוא בלבד. ובכל מקום שהם הולכים לבושים עמהם - עם כל זה נקרא 'חסדים מגולים' לפי שאינו רק מסך ולבוש דק מאד. והנה על דרך שנתבאר בחסדים של בינה עצמה - כן הוא הענין ביסוד עצמו דחכמה. כי כשיוצא מחוץ אל היסוד דבינה - להיותו יותר ארוך - והנה הוא מוכרח לבקוע פי המסך של פי היסוד ההוא דבינה. ובצאתו גם הוא מתלבש במסך ההוא ויורד ומתפשט. ולבושו עמו כי אין חכמה מתגלה אלא מתוך התלבשותו בבינה.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' כן הו?? גם כן היסוד דעתיק דדכורא ע? היסוד דנוקבא. ולכן זה הלבוש של הנוקבא נקרא '''כפורת''' הפרוש על הארון. והנה בנצח הוד יסוד דעתיקא קדישא שהי' נוקבא דעתיק - יש שלשה מילוי '''יה'''. * '''בנצח''' - '''י"ה''' במלוי יודי"ן - גימטריא {{גמט דגש|ל"ה}}. ואחר כך תכה אותו {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"י}} - הם {{גמט דגש|ש'}}. הרי {{גמט דגש|של"ה}} בנצח. * '''ובהוד''' יש בו '''י"ה''' במילוי הה"ין שגימטריא {{גמט דגש|ל'}}. ואחר כך תכה {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"ה}} - הרי {{גמט דגש|ר"ל}}. * '''וביסוד''' יש '''י"ה''' באלפין שגימטריא {{גמט דגש|כ"ו}}. ואחר כך תכה {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"א}} - הם {{גמט דגש|ק"כ}}. הרי {{גמט דגש|קמ"ו}}. ושלשתם מאירים ביסוד דנוקבא שהוא האמצעי שבה. ואם תחבר השלשה - {{גמט דגש|של"ה ר"ל קמ"ו}} - הרי {{גמט דגש|אשתי}} כמנין {{גמט דגש|הכפורת}}. והנה ז"ה הלבוש הוא עודף למעלה על הארון לפי שהוא נתון בפי היסוד עצמו, והוא גבוה מעט מן הארון. ובח-ינה זו היא נקרא '''זר זהב''' שעל '''הכפורת'''. והנה {{גמט דגש|זר}} גימטריא {{גמט דגש|אל"ף למ"ד אהיה}} - כאשר נודע כי שם {{גמט דגש|אהיה}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|כ"א}}, ועם {{גמט דגש|י'}} אותיות מילוי - הרי {{גמט דגש|ל"א}} כמנין {{גמט דגש|אל}}. הרי איך שם {{גמט דגש|אל}} יוצא משם {{גמט דגש|אהי"ה}}. ושניהם הם בנוקבא דעתיק, ולכן במלת {{גמט דגש|זר}} נרמזו שני שמות האלו - '''א''' במילוי, ו'''אהיה'''. ====סוד ב' בדי ארון==== סוד שני בדי ארון שהיו נראים מחוץ לבית כשני דדים הם נצח והוד דעתיק דדכורא. כאשר נודע בשער אריך פרק שני שחסד גבורה תפארת דעתיק מתלבש בכתר חכמה בינה דאריך. * ואחר כך הנצח הוד יסוד דעתיק - התרין פרקין עילאין התלבשו בחסד וגבורה דאריך, והיסוד בתפארת דאריך. * ושני פרקין אמצעיים דנצח הוד התלבשו בנצח והוד דאריך, * ועטרת יסוד דעתיק ביסוד דאריך, * ומלכות דעתיק במלכות דאריך, כי צריך להעשות ממנה פרצוף של הנוקבא ולכן לקחת מדה אחת שלימה. ונמצאו עתה נשארו שני פרקין תתאין דנצח והוד דעתיק למטה מכל הנצח הוד דאריך, ונשארו מגולים. ואלו נתחברו יחד במלכות דאריך, ונעשה שם אליה שני דדים בשנ"י צדדיה. ומהם היו יונקים המלכות שירדו בבריאה קודם שנתקנו במקומ'. וזהו סוד {{צ|גמולי חלב '''עתיקי משדים'''}} - כי היו יונקים מהדדים והשדים דעתיק יומין.{{ש}} וזהו סוד המלך הנקרא '''הדד''' בן '''בדד''' - שהם השני דדים הנ"ל. {{ש}} '''עד כאן לשונו.'''{{הערה|לא הבנתי מי מצטטים כאן וממתי. וצע"ע - ויקיעורך}} וזאת הבחינה נראת {{צ|שני בדי ארון}} שהם נצח והוד דעתיק שהיו יוצאים מחוץ ל'קדש הקדשים' - שהוא מחוץ לאצילות לתוך אבא ואמא של בריאה שנקרא {{צ|היכל יהוה}} כנז"ל. ====סוד שני כרובים==== סוד שני כרובים - זהב טהור. עומדים על רגליהם ופניהם איש אל אחיו מנגד. כל אחד מעשרה טפחים בקומתו, ולכל אחד ארבעה פנים וששה עשר כנפים. ארבע כנפים לכל צורה - באופן שבשתי הכנפים העליונים מכל צורה להנה פורשים למעלה כדמות מעופפים וסוככים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ושתי כנפים התחתונות אשר להם יכסה כל אחד גויתו. הנה בחינת הכרובים הם אבא ואמא כנזכר בתיקונים דף קל"ה ע"ב - {{צ|חכמה ובינה עלייהו אתמר "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה"}} מפני שהם מלבישים הזרועות דאריך הנקראים "כנפים העליונים". ומגיעים עד החזה דאריך, ושם מתגלה היסוד דכורא דעתיק בתוך האריך(?) שנקרא {{צ|ארון הקדש}} כנזכר. נמצא שהם סוככים על הכפרת ששם מסתיים יסוד דנוקבא דדכורא כנזכר. ופניהם איש אל אחיו כנודע כי אבא ואמא הם תמיד פנים בפנים, וכותל אחד ביניהם בלבד, והם נקראים {{צ|רעים דלא אתפרשן לעלמין}}. והטעם שנקראים כרובים {{צ|אנפי רביא}} כנזכר בשער אריך פרק שני - : כי {{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דעתיק דנוקבא מתלבש ב{{קיצור|כח"ב|כתר חכמה ובינה}} דאריך, ו{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} דעתיק בחסד גבורה תפארת דאריך - מפני ש{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דאריך נעשים אחר כך מוחין בג' ראשונות דאבא ואמא ולכן עיקר הארת נצח הוד יסוד ב{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דאריך להאיר אל מוחי אבא ואמא. : ואחר כך מן יסוד דעתיק יצא אור לבד ונתפשט לנצח הוד יסוד דאריך וכו' {{ש}} עיין שם. ונמצא כי אבא ואמא מלבישים נצח והוד דעתיק הנקרא {{צ|אנפי רביא}}, ולכן נקראים כרובים {{צ|אנפי זוטרי}} להורות שמתוכם נראה הפנימיות של נצח הוד דעתיק הנקרא {{צ|אנפי כרובים}}. ועוד טעם אחר כי הכרובים היו בלא חתימת זקן להורות כי אבא ואמא אין להם חתימת זקן ואין להם שערות כלל, ואפילו בראשם. כי הם מכוסים תחת דיקנא דאריך אנפין. אבל בזעיר אנפין ובאריך אנפין יש להם דיקנא ושערות בראשם כנודע. ועתה נבאר הבחינה של אבא ואמא שיש להם {{גמט דגש|ד'}} פנים לכל אחד, ושמונה גדפין לכל אחד. ויובן זה על פי הבחינה שיש לזעיר אנפין - משם נלמוד הסתום מן המפורש. דע כי זעיר אנפין היה בעת העיבור בבחינת נצח הוד יסוד לבד. כי פחות מזה איננו נקרא פרצוף - כי צריכים שלשה קוין - ימין ושמאל ומכריע - ועל כן יש שלשה ספירות אשר אורכן אינם רק גובה ספירה אחד לבד אלא שברחבה יש בו ג' ספירות. והוא כי * ג' פרקים של הנצח משמשים לו בבחינת '''חכמה חסד נצח''' - קו ימין. * וג' פרקים של ההוד היו לו בבחינה '''בינה וגבורה הוד''' - קו שמאל, * ושני פרקים דיסוד הם '''דעת ותפארת'''. ועטרה היתה יסוד. והרי נשלמו לג' קוים כשלשה ספירות ובין שלשתם הם עשר ספירות דזמן עיבור. וזאת הבחינה נקרא עשיה שבזעיר אנפין פרצוף שלם, ואינן רק נצח הוד יסוד. ואמנם היו לו בחינת ראש שהם שיעור שני שלישי תפארת של זמן היניקה. וזה הפרצוף נקרא {{צ|יעקב}}. ואחר כך בזמן היניקה באים לו {{גמט|ג' אמצעיות}} ונקראו חסד גבורה תפארת. ומתפשטים ונכנסים בתוך הפרצוף השני ומתלבשים בתוכו על דרך הבינה המתפשטת תוך זעיר אנפין - כך אלו. ויש בהם גם כן פרצוף שלם של עשר ספירות על דרך הנזכר בנצח הוד יסוד. והכתר של הפרצוף הראשון מתחיל להלביש לזה הפרצוף השני מן החזה שלו ולמטה. ונשארו שני שלישי התפארת של הפרצוף הזה מלובשים בתוך כתר של הפרצוף הראשון, ונצח הוד יסוד של הפרצוף השני מתפשטים בכל שיעור קומת הפרצוף הראשון. והכתר של זה הפרצוף הוא כנגד שני שלישים התחתונים של הדעת דגדלות. וזה הפרצוף נקרא {{צ|ישורון}} ונקרא {{צ|יצירה}}. {{ש}} אחר כך בזמן הגדלות באים לו ג' ראשונות שהם {{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}} ואלו גם כן הם בחינת עשר ספירות שלימות כנז"ל בשני פרצופים הראשונים. והפרצוף השני הוא מתחיל להלבישו מן החזה של זה הפרצוף השלישי המלובש בתוכו. וה{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} של זה הפרצוף השלישי - גם הוא מתלבש בכל קומת זה הפרצוף השני כלו. וזה הפרצוף נקרא {{צ|ישראל}} ונקרא {{צ|בריאה}}. אחר כך יש בחינה רביעית פרצוף רביעי. והוא כתר דזעיר אנפין הוא. וגדול מכולם. והפרצוף הפנימי ה{{גמט דגש|ג'}} הגבוה - מלביש לזה מן התפארת שבו ולמטה על דרך האחרים ממש. והרי הם {{גמט דגש|ד'}} ארבע פרצופים - כל אחד מעשר ספירות, והם '''אבי"ע''', וכולם יחד נקראו '''זעיר אנפין'''. ועל דרך זה הוא בכל פרצוף ופרצוף מן חמשה פרצופים שהם אריך, אבא ואמא, וזעיר ונוקבא שיש באצילות - כל אחד נחלק לארבע פרצופים זה בתוך זה. והבן מאד.{{ש}} '''עיין שם באורך'''. והנה בארבע פרצופים יש בכל פנים אחד - הרי ארבע פנים לאחד. וזהו בסוד שם '''הוי"ה''' - כי אות '''ה'''' הוא מתלבש בסוד {{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} שבכל פרצוף ופרצוף, ואות '''ו'''' ב{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}, ואות '''ה'''' ראשונה ב{{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}}, ואות '''י'''' בכתר. וגם כל פרצוף מהארבעה פרצופים - יש בכל אחד שני זרועות שהם חסד וגבורה. ונודע שתמיד הזרועות נקרא 'כנפים' - הרי שמונה זרועות שהם שמונה כנפים שהיה בכל כרוב וכרוב וארבעה פנים. והבן היטב. ועוד אמרו רז"ל וכן הובא בתיקונים דף פ"ג ע"ב {{צ|בההיא זמנא דהוו ישראל זכאין הוו אנפין באנפין מתדבקין דא בדא. וכד לא הוו זכאין הוו מהדרין אנפייהו דא מן דא. ועל רזין אלין הוו ידעין אי ישראל זכאין אי לא וכו'}}, עיין שם באורך. הנה נודע כי ישראל סבא נקרא 'אחורי' דאבא ואמא עילאין (כנזכר בכמה מקומות בדרושים). ונודע כי יש {{גמט דגש|ב'}} מיני חיבורים - אחד באבא ואמא עילאין שהוא להוציא נשמות חדשות, ואחד בישראל סבא ותבונה לחיות העולמות. והנה כד הוו זכאין ישראל היו הכרובים {{צ|אנפין באנפין}} - שהם סוד החיבור של אבא ואמא עילאין בסוד נשמות חדשות. וכד לא הוו זכאין הוו מהדרין אנפייהו דא מן דא בסוד אחור ואחור. שהוא סוד החיבור דישראל סבא ותבונה בסוד חיי העולמות. ונקרא 'חיבור אחור באחור' כי הם האחורים דאבא ואמא עילאין. והבן זה. ====סוד מטה אהרן==== היה נתון בתוך קדשי קדשים לפני ארון העדות לאשר היה שם לעד כנודע. הנה בחינת {{גמט דגש|אהרן}} הוא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|דפ"ק}} שהם אחורים פשוטים ואחורים מלאין ביודי"ן דיסוד דישראל סבא. ומתמן היה יורד השפע על מטה אהרן והיה פורח בשקדים ובציצים. כי היסוד דומה למטה והיה בו שמות במספר {{גמט דגש|אהרן}}, ולכן היה נתון לפני {{גמט דגש|ארון}} העדות. הכוונה כי ישראל סבא ותבונה מלבישים האריך אנפין מן החזה עד הטבור. ובחזה - שם מתגלה {{צ|ארון העדות}} כנזכר לעיל שהוא יסוד דעתיק כנז"ל. וישראל סבא ותבונה הם מלבישים ממש שם מבחוץ מכנגד הארון. ולכן גם כן בכאן למטה היה נתון מטה אהרן לפני הארון. וכן {{גמט דגש|מטה אהרן}} - גימטריא {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|'''אל'''}} - שהם עשר חסדים שיוצאים מיסוד דחכמה - כנודע כי חמשה גבורות דחכמה הם חמשה חסדים דבינה. הרי י' פעמים חסד {{גמט דגש|אל}} שגימטריא {{גמט דגש|מטה אהרן}}. ====סוד צנצנת המן==== סוד צנצנת המן של זכוכית היתה בקדש הקדשים נתונה לפני ארון העדות למען יהיה שמה למשמרת לדורות העתידים. הנה ידוע כי המן שהיה יורד לישראל במדבר היה בא ממוחא סתימאה דאריך אנפין הנקרא {{גמט דגש|טלא דבדולחא}} שגימטריא {{גמט דגש|המן}}. וז"ש {{צ|והמן כזרע גד הוא ועינו כעין '''הבדולח'''}}. ונודע כי חכמה תמיד הוא מקבל השפע מגולגלתא, ובינה מקבל תמיד ממוחא סתימאה. כי חכמה הוא מלביש לחסד אריך ולכן הוא מקבל גם כן מחסד דעתיק, ובינה מלבשת שמאל דאריך ולכן גם כן מקבלת מן גבורה דעתיק. ואחר כך מתקבץ כל השפע דמוחא סתימאה ביסוד דתבונה. וזהו סוד שהמזונות באים מצד שמאל בסוד {{צ|קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף}} - שהם מצד הדין והגבורה דעתיק שמפשיע המזונות על ידי הבינה דדינין מתערין מינה. וז"ש {{צ|לחם מן '''ה'''שמים}} הידועים - שהם שמים עליונים, {{גמט דגש|ז'}} רקיעין דעתיק יומין. ולכן גם כן היתה נתונה לפני ארון העדות כי התבונה מלבשת האריך מהחזה עד הטבור כנזכר, שהוא מכנגד יסוד דעתיק הנקרא {{צ|ארון העדות}} כנזכר. ונודע כי יסוד דבינה נקרא {{צ|נהר '''פרת'''}} על שם שכלולים בה חמשה קולות. כי {{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|קו"ל}} - גימטריא {{גמט דגש|פרת}}. והנה {{גמט דגש|צנצנת}} גימטריא {{גמט דגש|פרת}}. וגם בתוכה יורד המן, ואז נקרא {{צ|נהר פרת}}. כי '''המן''' הם {{גמט דגש|ה'}} חסדים ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות שהם עשר הויות שגימטריא {{גמט דגש|הנהר}}. ====סוד קרן של שמן המשחה==== קרן של שמן המשחה היה גם כן למשמרת נתון בתוך המקום הזה למשוח בו הכהנים הגדולים לעת הצורך. וגם מלכי בית דוד. וגם את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש. הנה נודע כי המוחין דחכמה נקרא {{צ|שמן}}, והמוחין דבינה נקרא {{צ|קטורת}}. בסוד {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} כמ"ש האר"י זלה"ה. והנה בעת שהיסוד דחכמה הוא מתפשט לחוץ מיסוד דבינה, והתלבש בתוך יסוד דזעיר - אזי יסוד דזעיר אנפין נקרא '''{{צ|קרן בן שמן}}''', כנזכר בזוהר פרשת לך לך דף צ"ו ע"א {{ממ זהר|א|צו|א}} שהוא {{צ|קרן היובל}} בסוד בן חורין. כי ביסוד דזעיר משפיעים התרין יסודות דאבא ואמא כנודע. וזהו סוד כי רבוע ד{{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|דפ"ק}}, ורבוע ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהוא {{גמט דגש|קס"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|קרן}}. כי האחוריים דחכמה ובינה נעשה פנים בזעיר, ובעת שיסוד דחכמה הוא מלובש שם ביסוד דזעיר - אזי שמן ורבו נגיד ונפיק מתמן ונכנס הכל בתוך יסוד דמלכות, ואיהי כניש כל ההוא שמן '''המשחה''' (אותיות '''השמחה''') שמשח אותה בעת החיבור. ואזי נקרא גם כן היסוד דנוקבא {{צ|קרן המשחה}}. בגין כך לית משיחותא דמלכותא אלא בקרן. ועל דא אתמשך מלכותא דדוד דאתמשח בקרן ואתאחיד ביה. ====המשך המאמר==== והנה קודם עת חורבן הבית נגנז תחת אבן שתיה ארון העדות עם שני לוחות האבנים, וגם מטה אהרן וצנצנת המן, וקרן של שמן המשחה להורות שכל היסודות - דהיינו יסוד דעתיק מתלבש ביסוד דאריך, ושניהם מתלבשים ביסוד דחכמה, ואחר כך כולם נכנסים בבינה, ומשם מתלבשים כולם בזעיר עד היסוד שלו, ואחר כך בעת החיבור כל השפע של האורות מכל היסודות הנ"ל נגנזים בתוך יסוד דמלכות שנקרא {{צ|אוצר המלך}} כנודע. '''ועתה''' נחזור אל המשנה '''{{צ|קדש קדשים מקודש ממנה שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה}}'''. הנה נודע מה שכתב האר"י זלה"ה בשער הקליפות פרק ה' חלק שני כי בקליפה דאצילות לא נתקנו זולתי זעיר ונוקבא. נמצא שאין קליפה כנגד האצילות אלא כנגד זעיר ונוקבא לבד. אך מבינה ולמעלה אין אחיזה אל הקליפה כלל. ולכן גם כן בקליפה דאצילות לא נתקנו ה{{גמט דגש|ג'}} ראשונות שלהם. אבל ב{{גמט דגש|ג'}} עולמות דבריאה יצירה עשיה יש אחיזה אל החיצונים אפילו בשלשה ראשונות. כי {{גמט דגש|ז'}} היכלין דקליפה דאצילות יכולין להאיר ולשלוט ממקומה עד למטה כנגד היכל קדש קדשים דבריאה (שהם השלשה ראשונות דבריאה). אף על פי שאנו אומרים כי {{גמט דגש|ז'}} היכלין דקליפה אין מקומם ושיעורם אלא בשית היכלין תתאין, ולא כנגד היכל קדש קדשים שבכל עולם ועולם - אכן אלו ה{{גמט דגש|ז'}} היכלין עילאין דקליפה הם יכולים להאיר ולשלוט ממקומם עד למטה כנגד היכל קדש קדשים האחר(?) העליון שלמטה ממנו. {{ש}} עיין שם באורך. והכוונה הוא כי באצילות מתפשטים הכל - חסדים גמורים עד הבינה, ואפילו הגבורות הם ממותקים בבינה ולכן נקרא {{צ|אלהים חיים}} כמ"ש האר"י בשער אריך חלק שני פרק ששי וזה לשונו:{{ש}} והנה מן הראוי היה שעתיק יומין לא תגלה הארתו העיקרית רק ברישא קדמאה שהוא הגולגלת, ואחר כך תאיר זו הגולגתא ברישא אחרא שהוא מוחא סתימאה, חכמה דאריך. אמנם לא כך היה - כי אם - שהעתיק מתגלה בהני תרין רישין כחדא! וטעם הדבר הוא כי הנה אבא ואמא דתחוץ אריך אנפין נמשך בהם החיות מהני תרין רישין גולגלתא ומוחא (כנזכר שם בשער ד' חלק א' פרק ב', עיין שם). ובענין דאבא ואמא הויין כחדא נפקין וכחדא שריין. ולכן הוצרכו אלו התרין רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה אחת גם כן. ולכן החסד דעתיק נתלבש בגלגלתא, והגבורה במוחא - היא חכמה. ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד והיו שוין וגו'. עיין שם. אם כן אפילו הגבורות שלה הם חסדים גמורים של עתיק יומין. ונודע כי החיצונים אין להם אחיזה בחסדים אלא בגבורות. ולכן בעת שמתגלים הגבורות דבינה ממנה ולחוץ - אזי דינין מתערין מינה, כי אין קליפה באצילות אלא מזעיר ונוקבא ולמטה. דהיינו כי בקליפת נגה דאצילות אין השלשה קליפות (שהם '''רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת''') אוחזות בה אלא כנגד זעיר ונוקבא שלה. אבל בשלשה ראשונות שלה - אין לשלשה קליפות אחיזה בהם מפני שהוא כולו טוב כנודע. ואפילו בזעיר ונוקבא שלה אין אחיזה בהם אלא מעט כדי חיותם בלבד, אבל בקדושה עצמו דאצילות נאמר {{צ|לא יגורך רע}} אפילו במלכות דאצילות, כמ"ש {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. ואין פה מקום להאריך. והנה הנגה דאצילות הוא דבוק בזעיר ונוקבא דאצילות בעור שעל הבשר כנזכר במרכבת יחזקאל פרק ז'. ולכן בעת שמתגלות הגבורות מבינה ולחוץ לתוך זעיר ונוקבא - אזי יש קצת אחיזה לנגה בגבורות אלו, מחמת פיתוי השלשה קליפות אחרות. כנודע אצל הנחש שפיתה לחוה על ידי הנגה. ולכן נקרא בינה דאצילות {{צ|דינין מתערין מינה}}. אבל מבינה ולמעלה - הכל חסדים ממותקים. וז"ש '''{{צ|קדש קדשים מקודש ממנה}}''', שהוא עולם האצילות כנזכר. '''{{צ|שאין נכנס להם אלא כהן גדול ביום כיפורים}}''' - ר"ל שאין התפשטות באצילות עד הבינה הנקראת {{צ|יום הכיפורים}} אלא 'הכהן הגדול' בעצמו - שהוא החסד הגדול של עתיק יומין המתפשט בבינה כנזכר. וזהו '''{{צ|בשעת העבודה}}''' - ר"ל מעת החיבור דאבא ואמא ביחד - אזי כל החסדים דעתיק מקבלת בינה כל ידי חכמה כנודע. וזהו {{גמט דגש|העבודה}} - גימטריא {{גמט דגש|הויה אדני}} שגימטריא {{גמט דגש|אמן}} - שהוא הדעת המחברם. אבל משם ולמטה בכל הגבורות אפילו מאריך דבריאה יש אחיזה אל החיצונים בהם. לבד מבינה דאצילות (ומכל שכן לעילא מינה) שאפילו בגבורות שלה אין אחיזה לחיצונים בהם. ולכן גם כן למטה אין כהן גדול נכנס לקדש קדשים אלא ביום הכיפורים דווקא - להורות על הכהן העליון שאין מתפשט אלא עד הבינה הנקרא {{צ|יום הכיפורים}} בכל יום. ומשם ולמטה דינין מתערין מינה.{{ש}} ובזאת הבחינה היה קודש קדשים מקודש מכל שאר העולמות בריאה יצירה עשייה כנזכר לעיל. והבן היטב. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן.''' ==דרך אחרת של הרב משה זכות בכללות סודות בית המקדש== '''אמר המחבר''', ראיתי לאהובי הרב משה זכות נר"ו דרך אחרת בכללות סודות בית המקדש. וגם כי כמעט נתכוננו לדעת אחד - מכל מקום אציעה דרכו בקוצר נמרץ להיותה יותר פשוטה וקלה להבין אפילו למי שאין לו כל כתבי האר"י ז"ל. '''והוא על דרך זה''' * הנה ירושלים הוא מלכות דמלכות דבריאה המקננה ביצירה. * והר הבית וסורג וחיל - הוא בשבעה היכלי מלכות הבריאה * ושלשה עזרות - היכלי זעיר אנפין דבריאה * האולם וההיכל - היכלי אבא ואמא * וקדש קדשים - היכלי אריך אנפין ולכן עיקר העבודות במקדש היה בהיכלי הזכרים ולא בשל הנקבות - כי הפועל עיקרו מהחסדים. ועל כן תמצא {{גמט דגש|שילה}} עולה {{גמט דגש|אל שדי}} שהוא בבריאה. וכן {{גמט דגש|משה}} העולה כן הקים המשכן. ו{{גמט דגש|היכל אל שדי}} בגימטריא {{גמט דגש|משכן}} - אלא שהוא בסוד אריך אנפין דבריאה הנקרא 'קודש' דאיהו {{גמט דגש|משכן}}. ובעת שהוקם נתקן {{צ|יושב בסתר}} כי {{גמט דגש|אכתריאל}} השולט שם עולה {{גמט דגש|בסתר}}. וגם מילואו כזה: '''אל"ף כ"ף ת"ו ר"ש יו"ד אל"ף למ"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף ף' ו' ש' ו"ד ל"ף מ"ד}}}} - עולה בכיוון {{גמט דגש|סתר}}. והיינו {{צ|יושב '''בסתר'''}}. שם {{גמט דגש|מעון}} ל{{גמט דגש|נועם}} עליון כוננה {{גמט דגש|עלינו}}. ואותו ראה ר' ישמעאל כהן גדול בבואו לקדש קדשים דאיהו אריך אנפין דבריאה. וביום הכפורים דבינה מקננא תמן - שלכן היה מזכיר עשר הויות דספר [[ברית מנוחה]] דאינון סוד עצמות הבריאה ששולט ביום הכפורים. וידוע כי {{גמט דגש|אכתריאל}} הוא ראש הברית, ו{{גמט דגש|מטטרון}} שש קצוות, ו{{גמט דגש|סנדלפון}} מלכות. ועליהם נאמר {{ממ|דברים|כח|ח}} {{צ|{{גמט דגש|הברכה}}}} (דאיהו {{גמט דגש|רל"ב}} מן האצילות{{הערה|{{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}}}) {{צ|'''באסמיך'''}} - ראשי תיבות שלשתן '''אס"מ'''. כי הם מלבישין האור הפנימי. ושלשתן ב{{צ|ויהי נועם}} {{ממ|תהלים|צ|יז}}. כי בפסוק זה {{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|'''נ"ו'''}}{{הערה|{{צ|אלהינו עלינו..ידנו...עלינו...ידינו}} - ויקיעורך}} הוא {{גמט דגש|סנדלפון}}. ו{{גמט דגש|בסתר}} - {{גמט דגש|אכתריאל}}. ו{{צ|בצל {{גמט דגש|שדי}}}} - הוא {{גמט דגש|מטטרון}}. וסדרם על דרך '''כוננהו''' - '''ה'''' על '''ו'''', כידוע בסוד מ"ש(?)/מ"ם(?). והם בגימטריא '''ארון''' באלף רבתי{{הערה|1256 = {{גמט דגש|אכתריאל מטטרון סנדלפון}} - ויקיעורך}} שבתוכם אור העצמות - {{גמט דגש|י'}} הדברות, {{גמט דגש|י'}} הויות. ובעונותינו הרבים נסתרו בגניזת הארון. והשפע בא מהחיצונים הוא 'אבן {{גמט דגש|שתיה}}' - {{מכפלת גימטריא|י"א||אדני}} כנזכר לעיל. ולכן אמר לר' ישמעאל {{צ|'''בני''' ברכני}} בסוד {{גמט דגש|הברכה}} הנ"ל. {{גמט דגש|ב"ן}} המתפשט ב{{גמט דגש|נועם}} שהוא {{גמט דגש|קס"ו}} - הרי {{גמט דגש|בריאה}}. וידוע כי בבריאה {{גמט דגש|ג'}} בחינות שמות בכלל - {{גמט דגש|אל שדי}}, ו{{גמט דגש|תנ"ה}}, ו{{גמט דגש|ס"ג}} - ועולים בכיוון{{הערה|{{גמט דגש|אל שדי, תנ"ה, ס"ג}}}} {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. שלשה קדושות בסוד שלש השמות. ובו היה נכנס הכהן גדול כי שם עיקר הבינה דאיהי {{צ|יום הכפורים}} - {{צ|כפורים}} תרי משמע, היינו {{גמט דגש|ב"ן}} ו{{גמט דגש|קס"ו}} הנזכר. וקדש קדשים נתקן מחסד דמלכין קדמאין ואיהו 'כהן גדול'. וזהו {{צ|ישמעאל {{גמט דגש|בני}}}} - דתמן '''בני''' קדם. וגם הוא {{גמט דגש|אם אהיה}}. וגם פנים ואחורים ד'''אהי"ה''' - כולם בסוד {{גמט דגש|ב"ן}} והם בבריאה. והוא {{צ|גדול}} שסודו במדת הגדולות. הגדולה דאיהו אהבה רבה שבקדש קדשים. ולכן כהן גדול היה מזכיר שם גדול '''אהבה''' בנקודת ידועות לנו בסוד הייחוד הפנימי דנשיקין. '''עד כאן לשונו - לשון של זהורית'''. ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל כי שנינו בדרך אחד הולכים בענין כללות הסדר הישר. ומיני ומיניה מסתיים שמעתתא אליבא דהלכתא דגמורי לה מפי הרב האר"י זלה"ה, ומפי התלמיד הנאמן הר' חיים ויטאל זלה"ה אשר תורתו תורת אמת, אותה '''נתן משה''' נחלה, על פיה' אלו(?) נשא לבבנו ונחנו בדרכי יושר להבין ולהשכיל סתרי סודותיו. וכאשר הורנו רזי בית מקדשו בכל דבר ודבר למד מענינו - כן יראנו בבנינו הנכבד הנוסף, ואז {{ש}} {{גדול-מודגש|יוד}}והו {{גדול-מודגש|ו}}יהללוהו {{גדול-מודגש|ד}}ורשיו {{גדול-מודגש|הי}}שרים {{גדול-מודגש|י}}ברכוהו {{גדול-מודגש|ויו}}סיפו {{גדול-מודגש|א}}ומץ {{גדול-מודגש|ו}}גבורה {{גדול-מודגש|הי}}ואבים {{גדול-מודגש|י}}שועתו {{ש}} {{גדול-מודגש|י}}פתח {{גדול-מודגש|א}}וצרות {{גדול-מודגש|ה}}יכל {{גדול-מודגש|ה}}עליון {{גדול-מודגש|ו}}בהם {{גדול-מודגש|י}}כונן {{גדול-מודגש|ה}}מקדש {{גדול-מודגש|ה}}מעוז {{ש}} {{גדול-מודגש|יוד}}יענו {{גדול-מודגש|ו}}ילמדנו {{גדול-מודגש|ד}}עת {{גדול-מודגש|הא}}מונה {{גדול-מודגש|ה}}נכונה {{גדול-מודגש|ואו}}שר {{גדול-מודגש|ו}}תיקות {{גדול-מודגש|הא}}רח {{גדול-מודגש|ה}}צדיק {{ש}} {{גדול-מודגש|י}}רומם {{גדול-מודגש|א}}ת {{גדול-מודגש|ה}}דר {{גדול-מודגש|ד}}גלנו {{גדול-מודגש|ו}}ישא {{גדול-מודגש|נ}}ס {{גדול-מודגש|ה}}בת {{גדול-מודגש|י}}רושלים {{ש}} {{גדול-מודגש|יכת"ירנו בחכמה בתבונה ובדעת להגדיל ולהגביר תפארתו ובנצח הודו ויסד מלכותו מלכות כל עולמים}}. -------------- 7ymjrbtld9000tpqmo75ibooxtcflee 3102489 3102407 2026-11-11T22:35:12Z Roxette5 5159 /* עזרת הכהנים מקודשת ממנה */ 3102489 wikitext text/x-wiki __TOC__ ==משנה דמסכת כלים== ===ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות=== '''עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאין כן מכל הארצות {{ממ משנה|כלים|א|ו}}''' אש"ר ד"רכו נס"תרה י"אציל שפ"ע דע"ת י"שרה עלי, להבין ולהשכיל סתרי המשנה הזאת על אמתתה כי ארוכה מארץ מדה, וזה החלי בעזרת אלי. '''הנה''' נודע מה שמביא האר"י זלה"ה בדרוש ביאור המלכים, {{ש}} שכאשר יצא כל האצילות מבחינת שם {{גמט|ב"ן}} לבד והיה כולל עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא וזעיר ונוקביה. ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם זה תחת זה עד סיום עולם האצילות, ואחר כך יצאו האורות ד{{גמט|ב"ן}} - כל פרטי האצילות. {{ש}} ויצא תחילה כתר דעתיק דאצילות, ובו נכללים כל האורות. ונתקיים. ואחר כך יצא חכמה דעתיק בכלי שלו, ובו כוללים{{הערה|נראה דיש להגיה "כלולים" או "נכללים" - ויקיעורך}} כל שאר האורות. ונתקיים. ואחר כך יצאה בינה דעתיק, ובה כלולים כל שאר האורות. ונתקיימה.{{ש}} ואחר כך יצאו שבעת תחתונות דעתיק מהדעת ולמטה - כל אחד בכלי שלו, ובו כלולים כל שאר האורות. והיה נשבר. וירד פנימיות הכלי בבריאה, ותיכוניות הכלי יותר למטה ביצירה, וחיצוניות הכלי בעשיה. ואחר כך האור ההוא נשאר בלא כלי. ושאר האורות ירדו בכלי השביעי של שבעה תחתונות. וגם הוא נשבר על דרך הנזכר. והאור שלו נשאר בלי לבוש. ושאר האורות ירדו בכלי של מטה ממנו. וכן על דרך זה עד שנגמרו שבעה תחתונות שלו. ואחר שירדו כל השבעה תחתונות שבו, פנים ואחור, בבריאה יצירה עשיה - אז גם ירדו האחורים דחכמה ובינה דעתיק לבד באצילות עצמו בסופו, אך לא בבריאה. אבל לא הפנים. ולכן אין בהם מיתה רק ירידה. ואז ירדו גם נצח הוד יסוד דאחורים דכתר דעתיק. ואחר כך נכנס בכתר דאריך אנפין בכלי שלו, ובו כלולים שאר האורות על דרך הנזכר בעתיק. {{ש}} וכן באבא ואמא. וכן בזעיר ונוקביה. נמצא שנשברו שבעה תחתונות דנוקבא, ושבעה תחתונות דזעיר אנפין, ושבעה תחתונות דבינה, ושבעה תחתונות דחכמה, ושבעה תחתונות דאריך אנפין, ושבעה תחתונות דעתיק.{{ש}} נמצאו שמתו {{גמט דגש|מ"ב}} מלכים. וזהו שרמז {{צ|{{גמט דגש|ואלה}} המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}. ירצה במספר {{גמט דגש|ואלה}} מלכו ומתו. וזהו שאמרו {{צ|תולה ארץ על '''בלי מה'''}}. ר"ל שהיה תולה ארץ אדום ברעיון בעבור {{גמט דגש|בלי}} {{גמט דגש|מה}} - ש{{גמט דגש|מ"ב}} מלכים שהם מספר {{גמט דגש|בל"י}}, היו בלי {{גמט דגש|מ"ה}} - שהיו חסר מהם שם {{גמט דגש|מ"ה}} החדש כנודע. ולכן נשברו. ואחר כך שיצא {{גמט דגש|מ"ה}} נתקנו כולם בסוד {{צ|חצבה עמודיה שבעה}} - שעשה ותיקן כל שבעה תחתונות של כל פרצוף ופרצוף בסוד שבעה עמודים, והם סוד קוים. ולכן נתקיימו כנודע. '''עד כאן לשונו''' כלל העולה ש{{גמט דגש|מ"ב}} כלים חיצונים נפלו בעשיה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים תיכונים נפלו ביצירה, ו{{גמט דגש|מ"ב}} כלים פנימיים נפלו בבריאה. {{ש}} וזהו סוד שאין עלייה לשום דבר בעולמות אלא על ידי שם {{גמט דגש|מ"ב}}. ולכן יש גם כן כנגדם שלשה {{גמט דגש|מ"ב}}: * '''אבגי"תץ וכו'''' ביצירה - כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דעשיה שנפלו שם * וגם {{גמט דגש|אהי"ה יה"ו}} בבריאה להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דיצירה שנפלו לשם * וגם {{גמט דגש|מ"ב}} אותיות דמילוי המילוי דשם {{גמט דגש|מ"ה}} דאלפין בעולם האצילות כדי להעלות {{גמט דגש|מ"ב}} דבריאה שנפלו שם. וזהו סוד {{צ|'''ברן''' יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים}} {{ממ|איוב|לח|ז}}. רוצה לומר כשמעלים השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} חדשים לשלשה {{גמט דגש|מ"ב}} הישנים ומתחברים כולם ביחד ביסוד דנוקבא דאצילות. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד}} - כי {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|קכ"ו}} - גימטריה {{גמט דגש|ברן}}. כשהם יחד הם {{צ|ככבי בוקר}} - שנתקנים ונמתקים ביחד על ידי החסדים שם {{גמט דגש|מ"ה}}. ואז {{צ|ויריעו כל בני אלהים}} - ר"ל ואז נשברים ונמתקים כל '''בנ"י''' שהם כל שלשה {{גמט דגש|מ"ב}} של שם {{גמט דגש|ב"ן}} שנפלו בבריאה יצירה עשיה ונעשים כולם כוכבים שהם חסדים, ומאירים בנוקבא. וזהו {{צ|{{גמט דגש|ברן}} יחד {{גמט דגש|ככבי}} בקר}}.{{ש}} וזהו סוד {{צ|סומך יהוה לכל הנופלים}}. ר"ל השלשה {{גמט דגש|מ"ב}} שהם גימטריא {{גמט דגש|סומך}}, הם סומכים לכל הנופלים משם {{גמט דגש|ב"ן}}. והנה נודע כי על ידי שני צירים ושני דלתות שיש בה יותר ממה שיש בו נשלמה ל{{גמט דגש|רנ"ב}} - ולכן ה{{גמט דגש|ו'}} {{גמט דגש|מ"ב}} מתקבצים ביחד ונכנסים בתוך ההיכל שהוא יסוד דנוקבא דאצילות שהי' מלובש' בתוך היכל קדש הקדשים כנודע, ששם ביסוד שלה נשלמים ה{{גמט דגש|רנ"ב}}. ולכן שם גם כן נכנסים {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|מ"ב}} שגימטריא {{גמט דגש|רנ"ב}} כדי לעשות לה מיין נוקבין. {{הערה|לא נראה לענ"ד קשר עם מה שנזכר למעלה. ואולי חסר טקסט. וצע"ע - ויקיעורך}}הנה נודע כי בארץ ישראל שלטא עולם היצירה, ובחוץ לארץ שלטא עולם העשיה כנזכר בתקונים. ולכן עיקר התיקונים שעושים בני חוץ לארץ הוא בעולם העשיה, ועיקר התיקונים שעושים בני ארץ ישראל הוא בעולם היצירה. כי מאחר שארץ ישראל הוא אמצע הישוב - לכן שם גם כן יש להם יכולת לתקן כלים אמצעים של שבירת הכלים שנפלו שם, ואין צריך להכניס עצמם בסכנה לתקן כלים החיצונים שהם בעשיה דתמן נתערבו הקליפות עם הקדושה ביחד. אלא כל תיקונם הוא ביצירה דתמן הוא הקליפה דבוקה לבד ואינה מעורבת, ואין להם כל כך טורח לתקנם כמו אנשי חוץ לארץ. וזהו שאמרו רז"ל '''{{צ|ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות}}''' - ר"ל כי עולם היצירה דשלטא בארץ ישראל היא מקודשת מכל עולם העשיה דשלטה בכל הארצות של חוץ לארץ. '''{{צ|ומה היא קדושתה?}}''' - ורמזו רז"ל באומרו {{צ|ומה היא קדושתה}} להורות כי בעולם העשיה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}, ובעולם היצירה הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}} כנודע. וזהו שאמרו '''{{צ|ומה}}''' - ר"ל שם {{גמט דגש|מ"ה}} - {{צ|היא קדושתה}}. '''{{צ|שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם}}''' - שהם נצח הוד יסוד מלכות דיצירה, שמשם מעלים מיין נוקבין דאצילות. {{ש}} '''וגם כתב האר"י זלה"ה''' שהעלות{{הערה|אולי יש להגיה "שהעלאת" - ויקיעורך}} הביכורים והעומר ושתי לחם הוא להעלות האורות של {{קיצור|נהי"ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דיצירה למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים. כי ביצירה אנו מקפידים שלא ינקו מהם. אבל בעשיה אין אנו חוששים לזה כי שם מדור הקליפות. והנה '''העמר''' - היא המלכות כמ"ש בתיקונים דף ל"ז ע"ב {{צ|ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר דבה מני שבע יומין דאינון שבע שבתות דאית בהון {{גמט דגש|מ"ב}} יומין וגו'}}. וגם {{גמט דגש|עמר}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|אל}} - כי המלכות היא נקראת {{צ|{{גמט דגש|אל}} זועם בכל יום}} על החיצונים, והיא כלולה מכל עשר ספירות כמ"ש בזוהר פרשת לך לך דף צ"א ע"א {{ממ זהר|א|צא|א}} {{צ|דבר אחר: כי מי '''אל'''{{הערה|כרגע בויקיטקסט הגירסא שם בזוהר הוא "כי מי אלוה", וצע"ע - ויקיעורך}} - דא רזא דמל' דהא '''אל''' כללא הוא דאתכליל מכלהו דרגין}}, כנזכר שם בזוהר. והרי הם {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|עמר}}, ו{{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}} ב{{גמט דגש|בכורים}}, {{קיצור|וששה פעמים '''אל'''|186}} בשתי לחם כמו שיתבאר -- סך הכל {{מכפלת גימטריא|כ"ה|פעמים|'''אל'''}} להורות שעל ידי התעוררות אלו {{מכפלת גימטריא|כ"ה|פעמים|'''אל'''}} ביסוד דמלכות לעשות לה מיין נוקבין - גרמו שקבלה המלכות גם כן שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תקוני דיקנא דאריך אנפין, ומתשעה דזעיר אנפין. הרי {{גמט דגש|כ"ב}}. וגם הזעיר אנפין נותן לה {{גמט דגש|ג'}} שהם תורה נביכים כתובים. הרי {{גמט דגש|כ"ה}}. ולכן נקראת המלכות '''כה'''.{{ש}} וזהו שכתוב {{צ|וחסידך}} - שהם חסד אל - {{צ|יברכו '''כה'''}} - הם גורמים שהיא מתברך מ{{צ|'''כ"ה''' תברכו}}. ומאחר שמלכות דיצירה נקרא {{צ|אל זועם}} - ולכן היה כח ליהושוע (שהוא פני סיהרא) לכבוש {{גמט דגש|ל"א}} מלכים כנגד שם {{גמט דגש|אל}}. ובזה {{גמט דגש|אל}} דנוקבא(?) היה כלולים בו התשעה {{גמט דגש|אל}} עליונים. כי {{גמט דגש|אל הויה}} הוא ביצירה. ונתחברו {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|'''אל'''}} ביחד. ולכן קדש יהושוע ארץ ישראל בעשר קדושות ונתקנה ברכת '''הזן''' לישראל - כי {{גמט דגש|אל הויה}} גימטריא {{גמט דגש|זן}}. ולכן גם כן היה צריך להקיף יריחו שבעה פעמים שהם כנגד {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|אל}} - כי {{גמט דגש|אלף למד}} גימטריא {{גמט דגש|הקף}}. וכן ששת ימים בכל יום היו מקיפים שבעה כהנים עם שבעה שופרות. וביום השביעי היו מקיפים ז' פעמים - הרי {{גמט דגש|מ"ט}} כהנים ו{{גמט דגש|מ"ט}} שופרות. הרי {{גמט דגש|מ"ב}} ו{{גמט דגש|מ"ט}} - גימטריא {{גמט דגש|צ"א}} במספר {{גמט דגש|הויה אדני}} כהנים, ובמספר {{גמט דגש|הויה אדני}} שופרות. וזה היה כדי להמשיך {{גמט דגש|צ"א}} חסדים (שהם בחינת כהנים שהם בחסד) ו{{גמט דגש|צ"א}} גבורות (שהם בחינת שופורות שהם בחינה דדינין מתערין מינה). כי אלו ההקפות גרמו חיבור ד{{גמט דגש|יאהדונה"י}}. והשבתת הקליפות כשזה נופל זה קם. והנה {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|'''הויה אדני'''}} עם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{מכפלת גימטריה|ו'|פעמים|אל}} - שהם ששה חסדים בסוד {{צ|חסד {{גמט דגש|אל}}}} הכלולים ביסוד. וכל הנ"ל להורות שכל הבחינות שהיו בארץ ישראל הם בחינות של {{גמט דגש|אל}}. מפני ש{{גמט דגש|אל הויה}} שביצירה שלטא בארץ ישראל כנזכר. וכן במקדש היו {{גמט דגש|צ"ג}} כלים כנגד {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|'''אל'''}}. כאלה וכאלה רבות, ואין להאריך. <big>(</big> ואהובי '''הרב משה זכות נר"ו''' אמר כי על כן נגלה ליהושוע שר צבא ה' בבואו לארץ והוא מט"ט השולט בה. ואמר לו {{צ|עתה באתי}}, ואמרו רז"ל, ולא כימי משה רבנו ע"ה דזכה לבינה סוד בריאה בגדולתו. כי בילדותו היתה בחינתו מ"טט שר הפנים - ראשי תיבות '''משה'''. ולכן נקרא {{צ|טוב}} בסוד {{צ|אמרו צדיק כי טוב}}. כי כן היה יוסף {{צ|והוא נער בן {{גמט דגש|י"ז}} שנה}} - כמנין {{גמט דגש|טוב}}. והוא סוד {{גמט|קטנה=1|הויה}} במספר קטן. וגם שם הדעת כידוע. לכן נקרא '''{{צ|ארץ החיים}}'''. כי {{מכפלת גימטריא|ד'|פעמים|טוב}} הוא {{גמט דגש|חיים}} בסוד ד' המוחין. וזהו סוד {{צ|'''חיים טובים'''}}. ועל זה נאמר {{צ|'''טוב הארץ''' תאכלו}}. כי {{גמט דגש|טוב}} הוא {{גמט דגש|י"ז}}, ו{{גמט|קטנה=1|הארץ}} במספר קטן גם כן כך. והוא כנגד ב' בחינות של {{גמט דגש|י"ז}} הנזכר. והיודע סוד שורש יהושוע ישכיל למה נקרא {{צ|טבור הארץ}} {{ממ|שופטים|ט|לז}} {{ממ|יחזקאל|לח|יב}}, ואמרו רז"ל {{צ|פני יהושע פני לבנה}} ולא אמרו "פני יהושוע כלבנה". ובתוך '''יהושע''' כזה '''יו"ד ה"י וי"ו שי"ן עי"ן'''{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד י' י"ו י"ן י"ן}} - ויקיעורך}} תמצא {{גמט דגש|יוסף}} זקנו, שהוא הנער הנזכר. וכן נקרא יהושע נער שלא ימוש מתוך {{גמט דגש|אהל מועד}} - הוא בגימטריא {{גמט דגש|יוסף}}, שהוא בתוכו. ואחר כך נתעלה מדרגה על זקנו והיה זקן. ואמרו רז"ל כי פסוק {{צ|נער הייתי גם זקנתי}} שר העולם אמרו. כי בזקנתו מגיע לחצי הבריאה. ולכן {{גמט דגש|זקן}} - חצי {{גמט דגש|שדי}}. וחייו כחיי יוסף בסוד {{גמט דגש|מ"ה}} ו{{גמט דגש|ס"ה}}. והדברים עתיקים. <big>)</big> והנה בכורים הוא ביסוד, כמ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ג ע"ב {{ממ זהר|ג|רנג|ב}}: {{צ|בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו '''י'''' טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ וכו' ותמן הוא פרי חדש פרי צדיק עץ חיים}}. {{ש}} הנה היסוד הוא ספירה התשיעי ולכן נכללים {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|אל}}. וזהו רמז כי {{גמט דגש|בכורים}} עם הכולל גימטריא ט' פעמים '''אל'''. וכן {{גמט דגש|בכורים}} גימטריא {{גמט דגש|אור הגנוז}} לצדיקים, שהם צדיק וצדק, ואותו האור נקרא 'בכור' של כל האורות. וכן {{צ|חסד {{גמט דגש|לאברהם}}}} גימטריא {{גמט דגש|בכורים}}. והוא אותיות '''לאבר מה''' - ר"ל כל טפת חסדים הוא ל'''אבר''' (שהוא יסוד) דשם {{גמט דגש|מ"ה}} - שהוא יצירה דתמן מקננא זעיר דאצילות, ושם מתגלים כל פרי חדש כדי להכנס בתוך הנוקבא. וזהו שאמר הכתוב {{צ|ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך}}. כי על ידי הבכורים היה מעלים הבירורים מבכורות (שהן ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום) מיין נוקבין לנוקבא דזעיר אנפין כדי לקבל ממנו פרי חדש שהוא מנחה חדשה. וז"ש {{צ|ראשית בכורי אדמתך}} - ר"ל המבחר והראשית של בכורים שמתו בארץ אדום. וזהו {{צ|אדמתך}} דייקא. צריך להעלות לירושלים כדי להביא אותם {{צ|בית יהוה אלהיך}} שהיא יסוד דנוקבא בעת שהיא בסוד אחורי דזעיר. אזי נכנסים נצח הוד יסוד דאבא ואמא לתוכה בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע}}. וזהו שכתוב {{צ|בית יהוה אהליך}} - שאז היא בית לאבא ואמא הנקרא {{צ|יהוה אלהיך}}, כדי שיוכלו לבא אחר כך פנים בפנים. ובזה החיצונים בורחים ממנה. וזהו שכתוב {{צ|לא תבשל גדי בחלב אמו}} - שלא ינקא ההוא סטרא מחלבא דאימא שהיא סוד תרין צפרין שמביא הזוהר בפרשת ויחי, עיין בדרוש הקליפות פרק ב' ותבין רזא דמלה. ונודע שיש שני מיני חיבורים - חיבור דנשיקין שהוא בגלוי, וחיבור תחתון שהוא במכוסה. וזהו רמז בכאן {{צ|'''ר''''אשית '''ב''''כורי '''א''''דמתך}} - ראשי תיבות '''אבר''', שהיא היסוד. {{צ|'''תביא''' בית יהוה אלהיך}} - ר"ל שתתחבר עם היסוד דנוקבא. ורמז ב' פעמים תבי"א - אחד בפירוש ואחד בראשי תיבות - להורות על שני מיני חיבורים; אחד במגולה ואחד במכוסה. כי {{צ|תביא}} הוא לשון 'ביאה' וחיבור. ונודע שבעת החיבור היא מקבלת טפת החסדים, ולכן כתיב {{צ|ולקח הכהן}} (שהוא טפת החסד) {{צ|{{גמט דגש|הטנא}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}} - כדי להשפיע בתוכה השפע. והבן. '''שתי הלחם''' הם נצח והוד פנימים שהם שתי כליות. וזהו סוד {{צ|חלב כליות חטה}} {{ממ|דברים|לב|יד}}. ולכן היו שתי לחם של חטה גם כן. והנה מן כתר עד נצח הם ו' ספירות - כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת. והם {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. וזהו {{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|לחם}} - גימטריא ששה הויות - כל אחד עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות והכולל - הרי {{מכפלת גימטריא|ו'|פעמים|אל}}. כי נצח והוד הם תרי פלגי גופא, והוד כלול בנצח. ולכן הנצח מקבל הששה פעמים {{גמט דגש|אל}} ומחלק חציו להוד. ולכן השתי לחם הביאום ביחד - כי הם גוף אחד. והנה על ידי התעוררות הבירורין מן נצח הוד יסוד מלכות דיצירה (שהם עמר והביכורים ושתי הלחם כנזכר) - ועשו מיין נוקבין ביסוד דנוקבא דאצילות - גורמים הורדת המוחין בזעיר אנפין כדי להתחבר עם הנוקבא (שהם חכמה ובינה חסד וגבורה). * כי '''עמר''' הוא בחכמה - {{צ|עומר לגולגולת}}, ותמן {{צ|להנחיל אוהבי {{גמט דגש|יש}}}} במספר {{גמט דגש|עמר}} בסוד {{צ|'''בישישים''' חכמה}} {{ממ|איוב|יב|יב}}. * '''והבכורים''' בבינה ששם היו בסוד העיבור הבכורות דמלכין קדמאין. ומתמן יצאו ונשברו. * '''ושתי הלחם''' בדעת שהם חסד וגבורה בחלל אחד. ולכן באים ביחד. והנה לעשות זה התיקון היו מוכרחים להביא אותם מארץ ישראל דווקא, ולא משאר ארצות שהן חוץ לארץ. ובזה נתקדשה ארץ ישראל מכל שאר ארצות. ===עיירות המוקפות חומה=== '''עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבים לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו {{ממ משנה|כלים|א|ז}}''' צריך לדעת מה '''שפירש האר"י זלה"ה''' בדרוש של '''מעקה''' {{ממ עץ חיים|מב|יב}}. ושם בסוף הדרוש אמר:{{ש}} והנה מעקה של העשיה הוא כי הלא גם העשיה היה האור שלה מתפשט ויורד מאד בסוף הרקיע. שאמרו רז"ל שהיה נמתח והולך עד בלי די. ואז חזר לעלות ונעשה מעקה וכותל בגג העשיה אל היצירה, כדי שרגלי בני עליה (שהם זעיר ונוקבא דיצירה) - שלא תפול הארתם לאחורי העשיה בתוך הקליפות. וזהו שכתוב '''{{צ|עיירות המוקפות חומה}}''' - פירוש מימות יהושע בן נון, כי פני יהושע הוא פנה לבנה, הוא מלכות עולם העשיה. ומה'''חשמל''' המכסה על עשיה שנקרא {{צ|מימות יהושע}}, שהם ימים וספירות דמלכות דאצילות המקננא בעשיה - אותו החשמל נעשה חומה לזעיר אנפין (שהוא יצירה) בסוד {{צ|נקבה תסובב גבר}}. וזהו שאמרו רז"ל {{צ|השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה}}. וזהו {{גמט דגש|מימות}} - גימטריא {{גמט דגש|מלכות}} שהוא יהושע. והנה מעקה הבריאה הוא כדי שלא ירד אור האצילות אל הבריאה. ומעקה היצירה הוא כדי שלא ירד אור הבריאה ליצירה. ומעקה העשיה הוא כדי שלא יתפשט אור היצירה אחורי העשיה בתוך הקליפות. והנה מעקה העשיה הוא משם {{גמט דגש|ב"ן}} דההי"ן, שנודע כי הויה זו היא בעשיה. ונעשה בסוד {{גמט דגש|עב}} {{גמט דגש|קדם}} שהוא {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}} - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}}. שהם האחורים דעשיה והם בגימטריא {{גמט דגש|רי"ו}} במספר {{גמט דגש|מעקה}}. אבל בעולם העשיה לא נמצא מעקה והוא נשאר מגולה מפני שהוא מדור הקליפות כנודע. וז"ש '''{{צ|עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה}}''' - ירצה כי עיירות המוקפות חומה הם אחוריים של עולם היצירה, שהוא חיצוניות הכלים דיצירה. והנה נודע כי כל עולם ועולם הוא כלול מ'''ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן'''. * הנה אחוריים ד{{גמט דגש|ע"ב}} הוא {{גמט דגש|דפ"ק}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ס"ג}} הוא {{גמט דגש|קס"ו}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|מ"ה}} הוא {{גמט דגש|ק"ל}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|ב"ן}} הוא {{גמט דגש|קדם}} * ואחוריים ד{{גמט דגש|הויה}} פשוטה - {{גמט דגש|ע"ב}} הרי {{גמט דגש|דפ"ק, קס"ו, ק"ל, קד"ם, ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|עיירות}}. ושם הוא סביביו '''חומה''' לשמור אותם אחוריים שלא יאחזו בהם הקליפות. הנה החומה הוא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|קדם}} של עולם העשיה שעולה {{גמט דגש|רי"ו}}. והנה {{גמט דגש|רי"ו}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ז'|פעמים|'''אל'''}} כנזכר. וזה סוד {{גמט דגש|אל יהוה}} שהוא עולם היצירה, דתמן שולט '''אל הויה''' כנזכר. הנה החומה שלו הוא במספר {{צ|{{גמט דגש|ויאר}} לנו}}, שלא יתאחזו בהם הקליפות. וגם כן {{גמט דגש|חומה}} גימטריא {{גמט דגש|אל הויה}} עם {{גמט דגש|ב'}} כוללים. הנה אלו עיירות הם מקודשות ממנה דעולם עשיה, ששם הוא מגולה ויש כח לחיצונים ליינק מכל עיירות שלהם. אבל בעולם היצירה - אין כח לחיצונים ליינק משם. ולכן '''{{צ|משלחים מתוכם את המצורעים}}'''.{{ש}} כי נודע מה שכתב האר"י זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני {{ממ עץ חיים|מח|ב}} וזה לשונו:{{ש}} דע כי ממלכות דאצילות יונקים כל הקליפות. ואמנם ביום אשר אז תגבורת הזכר - אז אותם התרין מוחין דזעיר דקליפות דאצילות הם העולים למעלה ביום ויונקים מן המלכות שבאצילות דקדושה. אבל להיות כי ביום אין הדינין מתגברין - לכן הם יונקים בחשאי. וזהו סוד {{צ|וישלח יהושע בן נון שנים אנשים מרגלים חרש לאמר}} {{ממ|יהושע|ב|א}} - ר"ל בחשאי, כי יהושע בן נון הוא לבנה סיהרא קדישא. {{ש}} {{צ|לכו וראו את הארץ}} יריחו לרגל אותם וליניק משם - כי הקליפה היא צורך גבוה כנודע, כמו שאמרו {{צ|והנה טוב מאד - זה מלאך המות}}. אבל תרין צפרין - שהם תרין מוחין דנוקבא דזעיר של אצילות דקליפה - אינם יכולים לינק ביום אלא בלילה, לפי שאז דינין של נקיבה שולטין. וכן הוא הענין בבריאה. כי הקליפות אשר שם יונקים מן המלכות דבריאה דקדושה; הזכר ביום, והנקבה בלילה. וכן ביצירה. אמנם כמו שבקדושה אינה עולה בלילה רק לאה - גם אלו התרין צפרין העולין בלילה לינק הם אותם תרין מוחין של אות' בחינה של לאה שיש בקליפות. '''עד כאן לשונו'''. הנה התרין צפרין נקראים {{צ|מצורעים}} והם '''נעמה ואגרת'''. וזהו סוד {{צ|אל תאכלו ממנו '''נא'''}}. ולכן המצורע ביום טהרתו היה מביא תרין צפרין. והצפור השמאל (שהיא בינה דנוקבא דינין קשין) - לכן שוחטים אותה כדי למתקה. אבל הציפור השנית מצד הימין - חכמה דנוקבא דקליפה - היא יותר ממותקת, ולכן לא היה צריך לשחוט אותה אלא {{צ|ושלח את הצפור החיה על פני השדה}} של הקליפות. וזהו {{צ|חיה}} דייקא שהיא חכמה, בחינת חיה שלה. כדמיון שני שעירים - גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל. עיין שם בדרוש דקליפות פרק תשיעי {{ממ עץ חיים|מט|ט}}. והנה מביא שם כי אחר יניקתם הם רוצים לעלות יותר למעלה במקום הראוי להם כנגד כל אורך זעיר ונוקבא דקדושה. ואז משתמטי רגלייהו בנוקבא דתהומא רבא וכו', עיין שם. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''.{{ש}} ז"ש '''{{צ|שמשלחין מתוכן את המצורעים}}''' שהם התרין צפרין הנקראים 'מצורעין' - שולחין אותן לנוקבא דתהומא רבא, ואין להן כדי לינק ביום ממלכות דיצירה. ומכל שכן מהספירות של מעלה מהן. אבל בעולם העשיה תמיד הקליפות יונקים ממלכות דעשיה דתמן הוא סוד {{צ|שכינה בגלות}}, שושנה בין החוחים כנודע. וזהו הקדושה יתירה שיש למלכות דיצירה על מלכות דעשיה. ועוד קדושה אחרת '''{{צ|שמסבבין לתוכה מת עד שירצו. יצא - אין מחזירין אותו}}'''. כי הנה נודע כי הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל - הם השלשה קליפות החיצוניות - {{צ|רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת}}. אבל {{צ|ונוגה}} הרביעית - לא נתברר לגמרי. ולכן נשארת בבחינת לבוש ועור על הקדושה. ומבררת מעט מעט ונעשית גוף גמור, כי הם {{גמט דגש|רח"ף}} כלים שבורים של {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת נוגה. ולכן נקרא הנוגה {{צ|אילנא דמותא}} כנזכר בתיקון ס' דף צ"ו ע"ב. ומה שנתדבק מ'''נגה''' על הקדושה חוזר להיות 'תוספת שבת' גמור טוב. מה שאין כן בחול כנזכר בזוהר ויקהל ר"ג ב' {{ממ זהר|ב|רג|ב}}. הנה בכל עיין שם. כאשר רוצה קליפות נגה לעלות בקדושה כנודע אזי השלשה קליפות אחרות אומרים לה "גם כן אנחנו נעלה יחד עמך ולמה נגרע ממך?". ואז היא נותנת להם היד ומחזקת אותם ואומרת להם "התדבקו עמי ונעלה יחד". וכשהיא עולה עם חברותיה - אזי יוצאה(?) שלהובתא דאשא מתחת כסא הכבוד ומוחצת ראשם של השלשה קליפות שנדבקו בקליפת נוגה, ומפריד אותם ממנה. ונופלים ויורדים עד נוקבא דתהומא רבא, ושם נגנזים וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ בכל יום שבת. ונגה לבדה נשארת דבוקה בקדושה. וזהו סוד רחיצות במים חמין בערב שבת. שצריך לכוין בסוד {{צ|'''שלהבת יה'''}}, שהוא אותה שלהבת הנזכר לעיל כמו שמבואר בספר כוונות עיין שם (<small>[[שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש ג]]</small>). וזהו סוד כוונת המשנה במסכת שבת פרק י"ז {{ממ משנה|שבת|יז|ג}} {{צ|קנה של זתים אם יש קשר בראשו מקבלים טומאה. ואם לאו(?) אין מקבלים טומאה. ובין כך ובין כך נוטלין בשבת}}. פירוש כי הארבע קליפות נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}}. הוא טוב - הטוביות של נגה. ורע - הוא הרע של נגה עם השלשה קליפות אחרות. ונקרא '''{{צ|קנה של זתים}}''' שהם מרורים לישראל כזיתים. וזהו שרמזו רז"ל שהזיתים מי שאוכל אותם משכח תלמודו להורות מי שממשיך עליו הקליפות גורמים לו שמשכח תלמודו מפני שהם מחשכים עיני השכל שלו. וזהו שכתב '''{{צ|קנה של זיתים}}'''. '''{{צ|אם יש קשר בראשו}}''' - דהיינו שהשלשה קליפות קשורים בראש שלהם, שהיא '''הנגה''' - אז '''{{צ|מקבלים טומאה}}''' - ר"ל הטומאה (שהם השלשה קליפין) מקבלין מהנגה ומפתים אותה שתגנוב מהקדושה ותתן להם. ואז הם מטמאין גם כן כל חיצוניות העולמות ושולטים בעולם. '''{{צ|ואם לאו}}''' - שאינם מקושרים עם הנגה - כמו לעתיד לבא שיתבטלו הקליפות מן העולם, ואז הנגה תחזור לקדושה גמורה. וזהו סוד אמרם רז"ל {{צ|למה נקרא שמו 'חזיר' על שם שעתיד הקב"ה להחזירו להיות מותר לישראל}}. שהיא '''נגה''' שנקראת 'קליפת חזיר', שהיא חוזרת פעם לקליפה ופעם לקדושה. ולעתיד יהיה הכל קדושה. והנה '''{{צ|בי"ן כ"ך ובי"ן כ"ך}}''' - ר"ל בין כך שאנו בגלות והם שולטים, ובין כך כמו לעתיד שיתבטלו מן כל וכל - מכל מקום '''{{צ|נוטלין בשבת}}''' - ר"ל שבכל שבת השלשה קליפות מתבטלין על ידי שלהובתא דאשא כנזכר, ו'''נגה''' נכנסת ונעשית קדושה. וזהו סוד {{צ|יגמור '''נא רע''' רשעים}} {{ממ|תהלים|ז|י}}. ר"ל בעת שישראל חס ושלום רובם חייבים שנקראים רשעים - אזי גורמים שמתחברים כל הארבע קליפות ביחד ונשלם הרע שלהם. כי '''נא רע''' ראשי תיבות '''נ''''גה, '''א''''ש מתלקחת, '''ר''''וח סערה, '''ע''''נן גדול. וז"ש {{צ|יגמור '''נא רע'''}} - מי גורם להם זה? {{צ|רשעים}} - בזמן שישראל הם רשעים. אבל כשהם טובים גורמים שהנגה מתחברת עם הקדושה והשלשה אחרות נופלות בתהומא רבא. '''ועתה נבא אל ביאור לשון המשנה שלנו'''{{ש}} מ"ש '''{{צ|ומסבבין לתוכה מת}}''' - ר"ל שקליפת נגה היא דקה, והיא דבוקה על הפרי ומסבבת כל הקדושה, והיא נקראת {{צ|מת}} על שם 'אילנא דמותא' שהם מלכין דמיתו שריין בתוכה. וז"ש שמסבבין '''{{צ|לתוכה}}''' - הוא בין ה'''חשמל''' לזעיר ונוקבא. '''{{צ|המת}}''' - שהיא קליפת נגה כדי לברר ממנה הטוב שנשאר בתוכה מן המלכים דמיתו. וזהו בזמן שישראל מסוגלים במצות, וכן בשבת. ונשארת שם קליפת נגה '''{{צ|עד שירצו}}''' - פי' שבעה טובי העיר לקברו שם בתוך העיר, כי שבעה טובי העיר הם שבעה תחתונות דבינה, '''ע'''' רברבא ד{{צ|שמע}}. מהעור שלהם נעשה החשמלים אל כל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כנזכר במרכבת יחזקאל פרק עשירי עיין שם באריכות. והם נקראים {{צ|טובי העיר}} מפני שהם מטיבים עם הנוקבא דזעיר שהיא נקראת {{גמט דגש|עיר}} - גימטריא {{גמט דגש|מנצפך}} שכל פרצופה נהנית על ידי הגבורות בעת שהיא עולה בקריאת שמע שם בתיבת '''שמע - שם ע'''' כנודע. וכשהם רוצים מניחים הנגה בתוך החומה שהוא בתוך ה'''חשמל'''. וכשהם אינם רוצים - מגרשים אותה לחוץ כי החיצונים בורחים מהארת '''חשמל''' דבינה המשמרת את זעיר ונוקבא (כנודע בסוד ברכת "מלביש ערומים", עיין שם). והנה הגם כי זה החשמל הוא לבוש והוא יותר עב וגס מן הכלים של זעיר ונוקבא - עם כל זה להיותו מבחינת בינה - אין הקליפות יכולות להתאחז כלל באור המקיף מן{{הערה|בדפוס ויניציא נראה כמלת 'עה', ובדפוס ירושלים הגיהו אל "מן" כנראה - ויקיעורך}} זה המלבוש של החשמל. הנה{{הערה|כך מופיע בדפוס ויניציא וכן ירושלים. ואני קצת מסופק בזה כי בדפוס ויניציא לא נראה כלל שמדובר בקטע חדש וכן לא מופיע נקודה של סוף משפט. ובכן אני מסופק שאולי צריך להגיה "הזה", וצע"ע - ויקיעורך}} בשבת או בעת שמסוגלים ישראל במעשים טובים - אזי קוברים שם המת בתוך העיר לפנים מן החומה כדי לברר מהם הבירורים כנזכר. אבל '''{{צ|אם יצא אין מחזירין}}''' - רוצה לומר אם יצא קליפת '''נגה''' ונתדבקה בשלשה קליפות אחרים - כבר היא נטמאת ואין מחזרין פעם אחרת לקדושה כדי שלא יקבלו טומאה. ואז משמרין את זעיר ונוקביה מחיצונים שלא יאחזו מהם. וזהו כמו בששת ימי החול שהנגה היא דבוקה בשאר השלשה קליפות ולכן אין מחזירין אותה. אבל בעולם העשיה - אף על פי שיצאה הנגה - מכל מקום מחזרין אותה, כי שם תמיד היא יונקת מהקדושה ותמיד היא דבוקה בכלי חיצון דנגה בסוד {{צ|ופנה ויטול ידיו}}, ובסוד {{צ|צא תאמר לו}} (כנזכר במרכבת יחזקאל פרק שביעי). וזהו כדי להוציא השפע מהכלים חיצוניים לפרנס את שאר חברותיה. אבל ארץ ישראל בזה היא מקודשת מחוץ לארץ שאין מחזירין אותה כנזכר לעיל. ===לפנים מן החומה=== '''לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה אמרנו לעיל כי על ידי העמר והביכורים ושתי לחם שמביאין מארץ ישראל העלינו האורות דנצח הוד יסוד מלכות דיצירה בסוד מיין נוקבין שהם סוד הארת נוקבא דזעיר דיצירה עם הארת כלי חיצון דזעיר הנקרא **"ו{{הערה|בדפוס ירושלים כתבו '''נה"י''' ולא נראה כך בדפוס ויניציא וכן לא נשמע לעניות דעתי מתאים. וצע"ע - ויקיעורך}} כנודע, ששם דבוקים כל כלים פנימים שנפלו מן האצילות בתוך הנגה דיצירה, והנגה היא דבוקה בעור הזעיר שהוא כלי חיצון כנז"ל. ועתה נבאר איך עולים הארת כלים תכונים(?) ד{{גמט דגש|ו'}} קצוות דזעיר דיצירה.{{ש}} ודע כי {{צ|לפנים מן החומה}} (שהוא חומת ירושלים) הוא היכל קדש קדשים דיצירה, והוא יותר מקודש מכל היצירה. והנה כמו שירושלים הוא באמצע ארץ ישראל - כך היכל קדש קדשים הוא באמצע תרין עלמין; בין בריאה ליצירה. שהכל נקרא {{צ|ארץ ישראל}} כמ"ש בעזה"י. ויש טעם אחר. כי {{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}} נקרא 'כלי פנימי' מכל הכלים, והוא באמצעית השלשה כלים שיש שם ביצירה. ולכן חב"ד דיצירה נקרא {{צ|ירושלים}} שהוא באמצע ארץ ישראל. ו{{צ|חומת ירושלים}} הם תרין תפוחין דיסוד דמלכות דבריאה המלובשת בתוך היכל קדש קדשים דיצירה, והם שלשה '''אהי"ה''' - דיודי"ן ואלפי"ן והה"ין{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"א, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה}}}} - שגימטריא {{גמט דגש|חומת}} כנודע. '''והיכל קדש קדשים''' הוא נקודת ציון שבה ששם אינם יכולים ליכנס המצורעים - שהם התרין ציפורין הנ"ל, כי המצורע היה יוצא מחוץ שלש מחנות שהוא מחוץ לירושלים כמ"ש בעזה"י. ומה היא קדושתה? '''{{צ|שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני}}''' ונודע כי כלים פנימים בכל הספירות נקראים 'קדש קדשים'. אבל כלים אמצעים בכל הפרצופים הם נקראים 'קדשים קלים'. והנה שם {{גמט דגש|ע"ב}} מתלבש במוחין בכל הפרצופים, ושם {{גמט דגש|ס"ג}} בכלי פנימי, ושם {{גמט דגש|מ"ה}} בכלי אמצעי, ושם {{גמט דגש|ב"ן}} בכלי חיצון. והנה {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה}} גימטריא {{גמט דגש|קלים}} מפני שכלי תיכון מקבל מן השלשה שמות. וגם {{גמט דגש|קלים}} עם {{גמט דגש|ד'}} אותיות גימטריא {{גמט דגש|דפ"ק}}. ומלת {{גמט דגש|קדשים}} גימטריא {{גמט דגש|דתן}}. שניהם ביחד{{הערה|{{גמט דגש|דפ"ק דת"ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|תרל"ח}} - במספר {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. כי כלי התיכון הוא {{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}. כן הוא בכל הפרצופים. וחב"ד הוא כלי פנימי. והנה נודע שלאה עומדת כנגד חג"ת דזעיר באחוריים שלהם. ולכן כשעולים החג"ת עולים עמהם גם כן לאה כמו שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בספר עץ החיים '''וזה לשונו:'''{{ש}} ענין המעשר ראשון הוא סוד חזרת האור של רחל (שהיא מעשר) לשורשו של הלוי - שהוא {{גמט דגש|ה'}} גבורות שבדעת זעיר אנפין ששם שורשם. ולכן הוא אחד מעשרה כי הנוקבא היא נקודה אחת מעשרה נקודות שיצאו. {{ש}} אך ענין המעשר שני הוא סוד חזרת האור של לאה למקום הבינה, שהיא מלכות דאימא, שלא יתאחזו בה החיצונים. ולכן נאכל בירושלים במקום לאה בסוד '''ל"ם''' ד'''צלם'''. שהמלכות ההיא נקרא {{צ|ירושלים של מעלה}}. כי {{צ|ציון}} ברחל אך {{צ|ירושלים}} היא לאה העומדת ב'''ל"ם''' ד'''צלם''' כנזכר אצלנו בדרוש קין והבל.{{ש}} '''עד כאן לשון עץ החיים'''. ונראה לי כי רחל היא עשירית של זעיר אנפין, ולאה היא עשירית של תבונה. וזהו רמז כי '''מעשר''' ראשי תיבות '''מ''''לכות '''ע''''שירית '''ש''''ביעית '''ר''''ביעית. כי '''מלכות''' היא עשירית של עשר ספירות. והיא שביעית של שבע ימי הבנין. והיא רביעית של ארבע רגלי המרכבה. וגם {{גמט דגש|מעשר שני}} גימטריא {{גמט דגש|שקוצית אדני}}. כי המלכות שהוא '''אדני''' הוא בשם שביעי דשם {{גמט דגש|מ"ב}}. ונחזור. כי על ידי אכילת קדשים קלים ומעשר שני שהיו אוכלים לפנים מן החומה היו גורמים שעלו מאורות דחסד גבורה תפארת עם הארת לאה בהיכל קדש קדשים, שיאכלו {{צ|הבעלים}} שהם אבא ואמא, ששם מתחברים בהיכל קדש קדשים דיצירה. ולשון 'אכילה' הוא בסוד {{צ|אכלה ומחתה את פיה}}, והוא לשון חיבור. כי על ידי האורות הנ"ל שעולים שם בהיכל קדש קדשים - אז שם בירושלים (שהוא קדש קדשים דיצירה) - {{צ|אוכלים הבעלים}}, ר"ל מתחברים על ידם אבא ואמא. כי לעולם היכל קדש קדשים הוא כולל חב"ד ביחד, שהם אבא ואמא ודעת המחברם. וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל בעולם העשיה - אפילו בהיכל קדש קדשים אינם יכולים לחבר אפילו שבזמן שבית המקדש היה קיים - מפני שלא יאחזו בהם החיצונים. אבל בזמן הזה - כל ההיכלות אינם מתחברים אלא בעת שעולים בהיכל קדש קדשים דבריאה ב{{צ|שים שלום}} בזמן שמתחברים יעקב ורחל בשחרית של אחר העמידה. עיין שם בספר הכוונות. ===הר הבית מקודש ממנו=== '''הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה נודע כי '''{{צ|הר הבית}}''' הוא נקרא כל עולם הבריאה בכללות שבו היה עומד כל בית המקדש. ולכן היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה שהם אלף אמות, שהם כנגד כללות הבריאה שיש בו עשר ספירות - כל אחד כלולה ממאה - הרי אלף. וגם '''אל שדי''' במילוי{{הערה|{{גמט דגש|אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד}}}} שעולה אלף הוא בבריאה כנודע. וחמשה שערים היו להר הבית מפני שיש חמשה פרצופים - * אריך ונוקבא{{הערה|לא הבנתי למה הכוונה - ויקיעורך}} * אבא ואמא * ישראל סבא ותבונה * ישראל ורחל * יעקב ולאה{{ש}} וכל יסוד דנוקבא נקרא {{צ|שער}}. הרי חמשה שערים. וגם בינה מקננת בבריאה שיש בה חמשים שערי בינה - כל עשר שערים הוא בנין אחד של עשר ספירות ונקראו 'שער' אחד. והם חמשה שערים הנ"ל. וכן גם כן הר הבית היה מוקף חומה סביב. שזהו סוד החשמל המלביש הבריאה לשמרם מפני החיצונים שלא יתאחזו בהם. ונודע כי אחוריים דבינה (שהוא אחוריים ד'''אהי"ה דיודי"ן''' שעולה {{גמט דגש|קדמת}}{{הערה|{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}}}}) הוא נקרא 'חומת' שמסבבת כל הבינה בסוד אחוריים שלה כדי שלא ינקו ממנה החיצונים. וזהו '''חומה''' במילוי כזה: {{גמט דגש|חי"ת וי"ו מ"ם ה"י}}, עם {{גמט דגש|י'}} אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קדמ"ת}}. וגם זהו סוד {{גמט דגש|חשמל}}. כי המילוי של {{גמט דגש|ח"ת שי"ן מ"ם למ"ד}} לבד{{הערה|{{גמט דגש|ת' י"ן ם' מ"ד}}}} גימטריא גם כן {{גמט דגש|קדמת}}, שהוא ריבוע ד'''אהיה'''. שהחיצונים מתיראים ממנו כנודע. והנה נודע כי העשיה נקרא '''{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}}'''. ויצירה נקרא '''{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}'''. ובריאה נקרא '''{{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}}'''. ונודע כי חב"ד (שהם המוחין) נקרא {{צ|קדש}}. ולכן נקרא הבריאה {{צ|בית המקדש}} כי שם כללות המוחין הנקרא 'קדש'. וכן {{גמט דגש|הר הבית}} גימטריא {{גמט דגש|בריאה קדש}}. והנה נודע כי בעשיה הקליפות הם מעורבות עם הקדושה, וביצירה הקליפות הן דבוקות עם הקדושה ביחד אבל אינם מתערבות עמה, ובבריאה הקליפה עומדת כנגד הקדושה ואינה יכולה אפילו להדבק בה. {{ש}} וז"ש כאן '''{{צ|הר הבית מקודש ממנו}}''', שהוא מן עולם היצירה, '''{{צ|שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם}}''', שיכולים להדבק אפילו בחומת הר הבית, אלא הם עומדים כנגדם בלבד. והנה נבאר מי הם אלו '''{{צ|זבים וזבות וגו'}}. {{ש}} דע שמביא הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש הקליפות פרק שני {{ממ עץ חיים|מח|ב}} כי שני מוחין דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|שנים אנשים מרגלים}}, ושני מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות נקרא {{צ|תרין צפרין}}. אבל בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דקליפות - כל בחינות המוחין אשר שם בקליפות, בין דאבא ואמא בין דזעיר ונוקבא, כולן נקרא בלשון {{צ|שתים נשים זונות}} הנזכר בפרשת אחרי מות ס"ב {{ממ זהר|ג|סב|א}}. וטעם הדבר לפי שבריאה יצירה עשיה הם עולמות של הנקבה ולכן נקראות בלשון 'נשים' אפילו כל הזכרים שלהם. גם דע כי שבעה היכלין של כל עולם מאלו השלשה (בריאה יצירה עשיה דקליפה) הם מכוונין כנגד שית היכלין תתאין בלבד דקדושה של העולם ההוא תמיד. אך הקליפות דאצילות אינן כן. אמנם זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות שהם בחינת {{צ|שנים אנשים מרגלים}} ו{{צ|תרין צפרין}} - הם למטה כנגד האחוריים של קדש קדשים דבריאה בלבד. וקליפות דבריאה הם כנגד שית היכלין דבריאה לבד. וכן ביצירה ובעשיה כנ"ל. והטעם מפני שלעולם האצילות הוא נעלם מאד ולכן אי אפשר אל הקליפות שלהם לישב שם אלא למטה באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. '''עד כאן לשונו'''. ועיין שם בדרוש דקליפות פרק ששי{{הערה|אולי הכוונה אל {{ממ עץ חיים|מט|ו}}, וצע"ע - ויקיעורך}}. '''ועתה נבא אל ביאור'''{{ש}} כי '''{{צ|זבים}}''' הם {{צ|שנים אנשים מרגלים}} - תרין מוחין דזעיר דקליפה היושב שם באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. ו'''{{צ|זבות}}''' הם {{צ|תרין צפרין}}, '''נעמה ואגרת''', תרין מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה היושבות גם כן באחורי היכל קדש קדשים דבריאה. וכן {{גמט דגש|זבים וזבות}} גימטריא {{גמט דגש|לילית}} - כי זעיר ונוקבא דקליפה דאצילות הם סמא"ל ולילי"ת, והנוקבא נקרא {{צ|יותרת הכבד}} שהיא שולטת על דכורא כנודע. ולכן הזכר הוא טפל אצלה - להפך מן הקדושה. עיין בפרשת פנחס רל"א ע"ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. ולכן רמוז ב{{גמט דגש|זבים וזבות}} שמה לבדו, והוא כלול עמה. '''{{צ|נדות}}''' - הם אבא ואמא דקליפה דבריאה. כי בבריאה יצירה עשיה - כולם נקרא בלשון נקבות. ו'''{{צ|יולדות}}''' הם זעיר ונוקבא דבריאה דקליפה שהם מולדין נפשות של אומות העולם ולכן נקראו {{צ|יולדות}}. הנה כל בניהם שהם מולדים הם מתין ואין להם חיות. ואז הולכת '''לילי"ת''' ומתחממת עם בני אדם, וגורמת להוציא זרע לבטלה, ואז מושכת היא נשמה אחת ומכנסת אותה תוך בנים משחיתים שלה. ובזה הם חיים. ועל ידי קריאת שמע על המטה יוכל האדם להמית אלף ומאה ועשרים וחמש. והנה כל אלו הנזכר '''{{צ|אין נכנסים לשם}} ''', אלא הם יושבים כנגד ה'''חשמל''' דבריאה, ומשם יונקים כדי חיותם בלבד. כי הוא מוכרח להמשיך חיות המלכים שלא נתבררו כי הם ניצוצי הקדושה כנודע. ===החיל מקודש ממנו=== '''החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה קודם שנבא לבאר החיל נבאר מתחילה מ"ש בפרק שני ממסכת מדות {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} - לפנים מחומת הר הבית סורג - מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והוא עשוי מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבים אותן זו על זו באלכסון. הנה צריך להבין מה היה משמש שם הסורג?{{ש}} והנה בעל תוספות יום טוב ז"ל [[תוספות יום טוב על מדות ב|כתב במסכת מדות פרק שני]] שהסורג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל. ולכן בשביל כן היוונים פרצו בו פרצות - הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכן כשחזרו ישראל וזכו לגדרם - תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. עד כאן לשונו. ונלע"ד שכך אמת הדבר וכיון אל דרך האמת. והנה מביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ששי {{הערה|אני מצאתיו ([[עץ חיים/שער מב/פרק ד]]) - ויקיעורך}} וזה לשונו: {{ש}} הנה כמו ששלשים כלים דבינה נכנסו תוך זעיר אנפין כנודע - כן כלי החיצון מכולם נשאר בחוץ סביב דזעיר אנפין. והענין כי תוך כלי הבשר דזעיר אנפין נכנס כלי הבשר דנצח הוד יסוד דבינה, ובתוכו נפש פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך תוך כלי שני דזעיר אנפין נכנס כלי שני ובתוכה הרוח פנימי דזעיר אנפין. ואחר כך יש כלי שלישי דעצמות דזעיר אנפין ובתוכו נכנס כלי שלישי דעצמות דבינה, ובתוכו נשמת פנימי' דזעיר אנפין. נשאר עתה החיצוניות של בינה שהיה מן הראוי שיכנס גם כן תוך כלי החיצון של זעיר אנפין על דרך השאר. אכן לא היה כן. אלא נשאר מבחוץ על גבי כלי החיצון של זעיר אנפין עצמו, ונשארו כבחינת 'עור על גבי עור'. וזה העור דתבונה נקרא {{צ|חשמל}} ונקרא {{צ|כנפי נשרים}}, כי נשר היא בינה עילאה. וזהו סוד {{צ|כנשר יעיר קנו על גוזליו יכו'}}. וכאשר היו הקליפות רוצים להתאחז בזעיר אנפין - לא יוכלו כי אין להם אחיזה בעור התבונה.{{ש}} '''עד כאן לשונו'''. ונלע"ד כי זה {{צ|עור בעד עור}} {{ממ|איוב|ב|ד}} - שהם העור דזעיר אנפין ועור דבינה שהם זה על גב זה. {{צ|וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו}} - ר"ל {{צ|וכל אשר לאיש}} בסוד חשמל, הוא בעבור {{צ|נפשו}} - לשמרו מפני חיצונים כנזכר. והנה ידוע כי נצח והוד הם נקראים 'בתי בראי'. אבל היסוד הוא פנימי - כי ברית וגוף חשבינן חד. והנה ה'''חשמל''' הוא העור של נצח והוד שנקראים {{צ|חיות אש ממללות}}, שהם שני שמות '''יאהדונה"י''', שהם תרין נהורין דנפקין מ'''חשמל'''; חיוור וסומק - '''יהוה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ואחר כך ביסוד מתחברים שניהם ביחד והוא נקרא גם כן '''חשמל''', חיור וסומק, '''יאהדונה"י'''. והם {{צ|עתים חשות עתים ממללות}}. והם {{צ|חומת אש}} סביב הבריאה - כי בינה מקננת בבריאה בסוד {{צ|ואני '''אהיה''' לה נאם יהוה חומת אש סביב}}. ר"ל משם '''אהי"ה''', משלשה מילויים דיודי"ן אלפי"ן ההי"ן - נעשה {{גמט דגש|חומת}} אש סביב, והוא חומת הר הבית כנז"ל שהיא חומה חיצונית הנעשה מנצח הוד הנקראות לבר מגופא, {{צ|בתי בראי}}, כנודע. אבל היסוד שהוא פנימי - לכן נעשה מהחיצוניות של היסוד '''חשמל''' אחרת שהוא חומה אחרת, ונקרא {{גמט דגש|סורג}}. וז"ש '''{{צ|לפנים מחומת הר הבית סורג גבוה עשרה טפחים וכו'}}'''. כי נודע שבינה יש ביסוד שלה חמשה חסדים וחמשה גבורות, וגם היא מקבלת מחכמה גם כן חמשה חסדים וחמשה גבורות. וכל חסד הוא שם {{גמט דגש|מ"ה}}, וכל גבורה הוא שם {{גמט דגש|ב"ן}}. הרי עשרה '''אדם''' ועשרה '''בנים'''. וכל {{גמט דגש|מ"ה ב"ן}} גימטריא {{גמט דגש|טפח}}. נמצא שיש ביסוד דבינה עשרה '''טפחים'''. ולכן הסורג (שהוא העור של יסוד דבינה) היה גבוה עשרה '''טפחים'''. והבן היטב. ונודע מה שכתוב בכוונת ברכת הנהנין (<small>[[שער הכוונות/דרושי השחר/כוונת הברכות]]</small>) כי בעטרה דיסוד דבינה יש שלשה '''אהי"ה''' (דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן). עיין שם שהם גימטריא {{צ|{{גמט דגש|חומת}} ירושלים}} כנודע. ולכן ה'''סורג''' שנעשה מן העור של העטרה דיסוד דבינה כשתכתוב '''סורג''' במילוי כזה: {{גמט דגש|סמ"ך ו"ו רי"ש גימ"ל}} - המילוי שלו בלבד{{הערה|{{גמט דגש|מ"ך ו' י"ש ימ"ל}}}} גימטריא {{גמט דגש|תנ"ה}} עם הכולל. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. כי '{{גמט דגש|חומת}} הר הבית' הוא כללות נצח הוד יסוד דבינה, שיש בהם שלשה אהי"ה במילוי בגימטריא {{גמט דגש|חותם}}. '''וחומת הסורג''' הוא {{גמט דגש|חותם}} השני שנעשה מעטרת היסוד דבינה עצמה, והוא כדי שלא יכנסו הגוים לשם שהם החיצונים שיושבים כנגד עולם הבריאה כנז"ל. <big>(</big> ואהובי הרב משה זכות נר"ו כתב אם תסתכל במילוי '''סורג''' ו'''חיל'''{{הערה|{{גמט דגש|ת' ו"ד מ"ד}}}} תמצאנו בגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. וידוע כי שלשה בחינות תפארת נצח הוד הם כמ"ש לקמן. והבט מילוי '''חותם''' כזה: {{גמט דגש|ח"ת וא"ו תא"ו מ"ם}}{{הערה|{{גמט דגש|ת' א"ו א"ו מ'}}}} - ותמצא חותם אחר. וזהו סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. ושלשה בחינות {{גמט דגש|תנ"ה}} הם: * ראשון מ'''אהי"ה''' * ושניה {{קיצור|מס"ת|מסופי תיבות}} מילוי '''שדי'''{{הערה|שי''''ן''' דל''''ת''' יו''''ד'''}} * ושלשית - {{קיצור|מחמשה פעמים '''צ"א'''|454}} והנה {{גמט דגש|אהי"ה הוי"ה אדני שד"י}} הם עולים {{גמט דגש|תכ"ו}}. וסימנם {{צ|חותם ב{{גמט דגש|תוך}} חותם}}. ודע כי בשם '''שדי - שי"ן דל"ת יו"ד''' - יש שלשה חילוקים; {{גמט דגש|שדי}}, {{גמט דגש|לוי}}, {{גמט דגש|תנ"ד}}. וכך היה נחלק סודו בבית המקדש. * כי הכהן היה מבפנים - הוא הוא הפנים של שם '''שדי''', שכן בהיכל אהבה נאמר {{צ|בין שדי ילין}}. וכן {{גמט דגש|בן אהרון}} מלא ב{{גמט דגש|ו'}} הוא המקום שמתגלה בו. גם {{גמט דגש|בן אהרן}} בלא {{גמט דגש|ו'}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|אלעזר}} דאיהו מנצח. * ואמנם {{גמט דגש|לוי}} הוא מבחוץ. * חוץ ללוי - {{גמט דגש|חומת}} הר הבית דאיהו {{גמט דגש|תנ"ה}}. ולכן כל הר הבית היה {{גמט דגש|ת"ק}} אמה{{הערה|דהיינו לוי וחומת ביחד - ויקיעורך}} <big>)</big> ובזה בא מכוון מ"ש בעל תוספת יום טוב במסכת מדות פרק שני שאמר שהסור"ג היה לתת מקום והבדל בין העכו"ם הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, עיין שם. ומ"ש במשנה ש{{גמט דגש|י"ג}} פרצות היו שם שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות - הכונה הוא כי יסוד דבינה נקרא {{גמט דגש|יוסף}} כנודע בפסוק {{צ|ויוסף הורד מצרימה}} (עיין שם [[עץ חיים/שער כו/פרק ג|בדרוש החלומות של שר המשקים]]{{הערה|נ"ל כי מדובר ב[[עץ חיים/שער כו/פרק ג]] - ויקיעורך}}). והנה {{גמט דגש|מלך יון}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. וגם {{גמט דגש|אנטיוכס}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. ולכן בא ופרץ גם כן {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בסורג שהוא רומז ליסוד דבינה הנקרא {{גמט דגש|יוסף}} שהיה רוצה לינק משם. ורזא דמילה יובן ממה שכתבו חכמי הניתוח שהיסוד של הנערה הוא סתום והוא נארג בין צדדיו מזה לזה כמעשה אורג. ובעת החיבור תקרע אותה האריגה ותשבר. והבן. וזהו סוד '''הסורג''' שהיה מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים כנזכר שם. ולכן {{גמט דגש|מלך יון}} (שהוא היסוד דקליפה) גבר ידו ונשבר ונפרץ ב'''סורג''' (שהוא היסוד דבינה) {{גמט דגש|י"ג}} פרצות. והבן היטב סוד גדול שהיה בכאן גם כן אותה הבחינה מה שאמרו רז"ל אצל בת שבע בעת זקנת דוד המלך ע"ה כדי לנקות זוהמת י"ג פרצות מן היסוד שטמא. ולכן היו אותם ה{{גמט דגש|י"ג}} השתחויות במקדש. והבן מאד. וגם מה שאמרנו לעיל שסוד '''הסורג''' הוא סוד שלשה מילוי '''אהי"ה''' שגימטריא {{גמט דגש|חומת}}. והנה {{גמט דגש|סמ"ך וא"ו רי"ש גימ"ל}} גימטריא {{גמט דגש|חומת}} ו{{קיצור|י"ג פעמים אהי"ה פשוטים|273}}. וכנגד {{מכפלת גימטריא|י"ג||אהיה}} עשה מלך יון {{גמט דגש|י"ג}} פרצות בחומת הסורג כדי לגבור עלה'(?) ח"ו. והנה '''אהיה''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|תצמ"ץ}} - גימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ו'''כתר''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|גאל}}. והכוונה הוא שאדרבא - אז נתעורר שם '''אהיה''' שבכתר וגאל ישראל על ידי {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא שמשם ירד השפע על מתתיהו כהן גדול ועל בניו הכהנים כנודע, וגברה ידם על מלכי יוונים וחזרו וגדרו. ולכן תקנו {{גמט דגש|י"ג}} השתחויות להודות על אבדן מלכות יון. וכל השתחויה היה כדי להמשיך תמיד שפע מ{{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דדיקנא כדי שלא יפג[ם]{{הערה|ככה נלע"ד. בדפוס ויניציא כתוב '''יפג'''', ובדפוס ירושלים בטעות כתבו '''יפג''' - ויקיעורך}} ח"ו פעם אחרת. '''ועתה נבא אל ביאור המשנה'''{{ש}} מה שאמרו לפנים מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות והוא נקרא '''חיל'''. וצריך להבין ומה היה רמוז סוד החיל?{{ש}} ונודע מה שכתבנו לעיל כי בינה מקננא בבריאה והיא נקרא '''ס''' (כנודע [[עץ חיים/שער יד/פרק ט|בשער אבא ואמא פרק תשיעי]]{{הערה|נראה שמדובר בכאן [[עץ חיים/שער יד/פרק ט]] - ויקיעורך}}, עיין שם). והנה אם תמלא הסמ"ך של הבינה תהיה {{גמט דגש|סמ"ך}} שגימטריא {{גמט דגש|ק"ך}}, שהם {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''', שהם בכל האחוריים דעשר ספירות של בינה שנקראת {{גמט דגש|סמ"ך}}. אמנם להיותו סוד בינה טמירה וגניזא יתיר - לכן אין בחינת {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים אלו ניכרים אלא מזעיר ונוקבא דבריאה בלבד (כנודע בשער השמות עיין שם {{ממ עץ חיים|מד|ז}}, ש{{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' מתחילין מזעיר ונוקבא דבריאה עד סוף עולם העשיה). והנה החיל הוא חיצוניות עולם הבריאה - דבה מקננא בינה כנזכר. ותמן הוא {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים ד'''אלהים''' שמספרם {{גמט דגש|סמ"ך}}. וזהו '''חיל''' בא"ת ב"ש - {{גמט דגש|סמ"ך}}. ולכן היה רוחב '''{{צ|עשר אמות}}''' שהם עשרה ספירות חיצוניות דבריאה. ונודע מה שכתב האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל פרק ג' (<small>[[עץ חיים/שער מט/פרק ג]]</small>) וזה לשונו:{{ש}} כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' הוא מזעיר דבריאה עד סיום המלכות, כמבואר אצלנו שהם כלים החיצונים אשר שם. וחוץ מהם הוא '''החשמל'''. וחוץ מהם היא '''אלהים דנגה'''. ומשם מתחילין {{צ|אלהים אחרים}}. וזהו סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפת '''נגה''' ומשם ה{{גמט דגש|ממזר}} - {{גמט דגש|רפ"ח}} בגימטריא. ושם נקרא ‏‏{{צ|כורסייא דשבבין וגו'}} כנזכר באדרת נשא. וקליפת '''נגה''' שכנגד אצילות הוא {{צ|אלהים קדושים}}, {{צ|כרסייא דשביבין}}. ומזעיר אנפין דבריאת ולמטה הם טוב ורע וגו'.{{ש}} '''עד כאן לשונו'''. וז"ש '''{{צ|החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם}}''' - ר"ל כי הגוים בכלל נקרא אלו {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים'''. וכן {{גמט דגש|נגה}} גימטריא {{גמט דגש|גוים}} עם הכולל. וזה סוד {{צ|מלך אלהים על גוים}} {{ממ|תהלים|מז|ט}}, ר"ל 'אלהים דקדושה' הוא מלך על 'אלהים ד'''נגה'''', בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. ובעת חרבן בית המקדש בעונותינו הרבים אמר {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}} {{ממ|תהלים|עט|א}} מפני ש'אלהים אחרים' שנקראו {{צ|{{גמט|גוים}}}} יונקים מ{{צ|אלהים קדושים}} על ידי חטא ישראל, כנזכר שם בפירוש האידרא על כורסיא דשביבין. עיין שם סוד עמוק ונפלא מאד. ונודע כי שורש ה{{גמט דגש|ק"ך}} צירופים יוצאים מ'''אלהים''' אחד פשוטו מ{{גמט דגש|ה'}} אותיות. והנה {{גמט דגש|אלהים}} פשוטו ו{{גמט דגש|ק"ך}} - גימטריא {{גמט דגש|ר"ו}}, שהוא במספר '''גוים''' במילוי כזה: {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - להורות כי {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים של קליפות נגה כנזכר רמוזים במלת '''גוים'''. והנה גם כן '''גוים''' הוא שם כולל כל הארבע קליפות '''רוח אש ענן נגה''', והם כנגד ארבע גליות '''בבל יון מדי אדום''' כנודע. ולכן רמוז גם כן במלת '''גוים''' במילוי הנ"ל {{גמט דגש|גימ"ל וי"ו יו"ד מ"ם}} - עולה מספרם {{גמט דגש|בבל יון מדי אדום}}. וזהו סוד הפסוק {{צ|ואתכם אזרה '''בגוים'''}} {{ממ|ויקרא|כו|לג}} שהם ישראל הנפוצים בארבע גליות. וזהו סוד {{צ|לעשות נקמה '''בגוים'''}} {{ממ|תהלים|קמט|ז}} שהם ישראל הנפוצים בגוים '''רבים''' - ראשי תיבות '''ר''''ומי, '''ב''''בל, '''י''''ון, '''מ''''די. {{ש}} וזהו גם כן {{צ|וקרב פזורנו מבין '''הגוים'''}}. וזה סוד {{צ|ראשית '''גוים''' עמלק}} {{ממ|במדבר|כד|כ}} - ר"ל הראש של כל הארבע גליות הוא עמלק; עד שלא יכרת זרעו - לא תבא הגאולה. והוא יותר קשה לישראל מכל הארבע גליות כנודע. וגם {{גמט דגש|עמלק}} הוא גימטריא ב' פעמים {{גמט דגש|ק"ך ק"ך}} - להורות שהוא כולל {{גמט דגש|ק"ך}} צירופי '''אלהים''' דנגה, והוא יונק בעונותינו הרבים גם כן מ{{גמט דגש|ק"ך}} צרופי '''אלהים''' דקדושה. והיניקה שלו הוא בעשיה והיצירה. אבל באחורים של הבריאה אין לו יניקה מפני ששם מקננת בינה שהקליפות בורחות ממנה, וכנפי נשרים שלה מכסים על אחוריים דבריאה כנזכר לעיל. וזהו שכתוב '''{{צ|שאין גוים נכנסים לשם}}'''. וכן '''{{צ|טמא מת}}'''. כבר ביארנו לעיל בשם ספר התיקונים שקליפת '''נגה''' נקרא {{צ|אילנא דמותא}} מפני שבתוכה הם מלכין קדמאין דמיתו כנז"ל, עיין שם. ונודע כי '''נגה''' נקרא {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} כי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וטהור (כנזכר בתיקונים דף ק'), ממראה מתניו ולמטה הוא רע וטמא. והיא הנוקבא לילית כנזכר במרכבת יחזקאל פרק חמישי (<small>[[עץ חיים/שער מט/פרק ה]]</small>). וז"ש '''{{צ|שאין טמא מת}}''' - שהיא הנוקבא דנגה שנקרא 'טמא מת' על שם אילנא דמותא כנזכר. וז"ש {{צ|שאין גוים {{גמט דגש|וטמא מת}} נכנסים לשם}} - שכן {{גמט דגש|וטמא מת}} גימטריא {{גמט דגש|מלכות}}. שהיא מלכות הנגה {{גמט דגש|לילית}} - אין לה כח ליינק מן הבריאה. אבל הזכר דנגה שנקרא 'טוב' כנזכר ממראה מתניו ולמעלה - יש לו כח ליינק מהבריאה מהאחוריים שלה כנזכר בסוד {{צ|עור של תפילין}} (כנזכר שם בפרק שביעי דמרכבת יחזקאל, ועיין שם). ===עזרת נשים מקודשת ממנו=== '''עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם. ואין חייבים עליה חטאת. {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' דע כי הכוונה הוא שהטעם שלמטה בבית המקדש לא היה יכול ליכנס בעזרת נשים טבול יום הוא כמ"ש הזוהר פרשת ואתחנן דף רס"ז ע"א {{ממ זהר|ג|רסז|א}} {{צ|תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעי - ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהרא מניה, ולא רשים לפיתחא דביתיה שמא עילאה קדישא דישתכח עימיה! דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישין מקטרגין - כל חד משמש יומיה, וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא, ומקטרגא ביה לעילא ותתא. וכלהו משתכחי עמיה ביממא ובליליא. ביממא - לקטרגא ליה. בליליא - לצערא ליה בחלמיה}}. עד כאן לשונו עיין שם. הנה הכוונה של המאמר הזה הוא '''על דרך שמביא האר"י זלה"ה במרכבת יחזקאל''', כי קליפת '''נגה''' - ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב - ושם {{גמט דגש|רמ"ח}} מצות עשה והם {{גמט דגש|רמ"ח}} מלאכים וכולם זכרים. וממראה מתניו ולמטה הוא רע - ושם {{גמט דגש|שס"ה}} מצות לא תעשה, והם {{גמט דגש|שס"ה}} שדים וכולם נקבות, והם כנגד {{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ובכל יום שולט שד אחד עם כמה חיילות אשר תחתיו. וכולם עומדים בפתח העליון כמו שכתוב {{צ|לפתח '''חטאת''' רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} - שהיא הנוקבא ד'''נגה''' שתלויה בה {{גמט דגש|שס"ה}} שדים, והם רובצים כנגד הפתח של היכל לבנת הספיר שמשם יוצאים הנשמות לעולם. ועל ידי שם '''שדי''' שמתגלה שם ביסוד דקדושה - בורחים מתמן כל השדים. ולכן גם כן למטה צריך לרשום '''שדי''' בפתחא כדי לגרש משם החטאת הרובץ בפתחא. {{ש}} ואינו(?) יכול להאריך בכאן. {{ש}} עיין שם בכוונת המזוזה באורך. והנה גם כן כשמטמאים האדם בקרי בלילה כנז"ל במאמר הזוהר - אזי אותו השד הוא שולט עליו כל אותו היום שהוא משמש בו עד הלילה. לכן אף על פי שהוא טובל עצמו ביום - מכל מקום דבוק בו אותו השד ואינו מסתלק ממנו עד {{צ|ובא השמש וטהר}} {{ממ|דברים|כב|ז}}. שאז נשלם שליטתו של יום אחד משלו מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה. ולכן אמר דווקא {{צ|ובא השמש וטהר}}, ואינו אומר "מצאת הכוכבים" או "עד הלילה", אלא {{צ|ובא השמש}} - כי הטומאה ששולטת עליו הוא אחד מ{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה, ולכן {{צ|ובא השמש וטהר}}. ולכן גם כן גזרו זה דווקא על עזרת נשים ולא על כל מחנה לויה - כנזכר שם במסכת כלים ברבינו עובדיה שיהושפט ובית דינו גזרו על טבול יום שלא יכנס לעזרת נשים, עיין שם {{ממ משנה|כלים|א|ח}}. והטעם הוא כי עזרת נשים היא כנגד מלכותא קדישא (כמ"ש אחר כך בעזה"י), וזאת הטומאה היא מן שפחה בישא {{גמט דגש|לילית}} הרשעה, נוקבא ד'''נגה'''. ולכן אין ראוי שתכנס השפחה בהיכל הגברתה. ולכן לא יוכל לכנס טבול יום בעזרת הנשים. ועתה נבאר{{הערה|מתוך המשך המאמר שכתוב "עד כאן לשונו" נראה כי מתחיל מכאן שוב לצטט את דברי האריז"ל שלמעלה. ונראה שמביא {{ממ עץ חיים|מט|ח}}. ואולי חסר כאן איזה טקסט, וצע"ע - ויקיעורך}} איזה בחינה נקרא '''{{צ|טבול יום}}''' למעלה. {{ש}} דע כשהאדם עובר על מצוה לא תעשה - אז הוא גורם שמשליט השלשה קליפות רעות על הנוקבא ד'''נגה''' (דתמן טוב ורע) ונעשית רע גמור. והם מוציאים לחוץ אותה בחינה של הנוקבא ד'''נגה''' שפגם בה, שבה {{גמט דגש|שס"ה}} מצות לא תעשה וכנזכר לעיל. וזהו סיבת עונש העובר על מצוה לא תעשה. בזה יובן מה שאמרו רז"ל כי יש חוזר בתשובה שהזדונות נעשו לו כזכיות. כי על ידי התשובה גורם שחוזרת הקדושה שהיתה מתחלה מעורבת בתוך נוקבא ד'''נגה''' ונכנסת בקדושה לגמרי לעשות מיין נוקבין. ולכן הם כזכיות. כי מה שהיה מתחלה 'זדונות' - שנכנסו בתוך שלשה קליפות רעות - עתה שחזרו קדושה גמורה ולא נשארו בנוקבא ד'''נגה''' - ולכן נקרא 'זכיות'. אמנם יש זדונות נעשות כשגגות - הוא שעל ידי התשובה הלואי שיחזור הכל כבתחלה מחוברים טוב ורע בקליפת '''נגה''', שאז הם נקרא 'שגגות' - חציו טוב וחציו רע, ויצאו מכלל 'זדונות' שהם השלש קליפות רעות גמורות. אך לא יספיק שיתפרדו לגמרי ויכנסו בתוך הקדושה גמורה כדי לעשות זכיות.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת דזעיר אנפין - גרם שנתאחזת בהם '''הנגה''' ולקח החסדים והגבורות לעצמה. ואז נעשית קליפת '''נגה''' {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} לפי שהחסדים לעולם נשארים טוב ונעשה מהם מלאכים. ולא מלאכים ממש אלא {{צ|די ממנן על צבא השמים}} כנזכר בתיקונים דף ק'. אך בוודאי שיש בהם רע כל שהוא - לא מפאת עצמם, רק מפאת רעת הגבורות הנאחז בהם. ואמנם הגבורות נדבקו בהם הרע של החיצונים וחזרו להיות שדים הדומים למלאכים כמו שאמרו רז"ל, ונעשו רובם קליפה ומיעוטם מוחא. ולכן נעשה רע ואז נקרא קליפת '''נגה''' - {{צ|עץ הדעת טוב ורע}} - דהיינו בחינת חסדים וגבורות. ומי שעובר על מצות לא תעשה גורם שהשלשה קליפות אחרים אוחזים בהגבורות, ומוציאים אותם לחוץ ונעשים רע גמור. וכשחוזר בתשובה הוא גורם שחוזרים כמתחלה למקומן בנוקבא ד'''נגה''' ששם הגבורות נפלו. ואז נקרא אותן הגבורות '''{{צ|טבול יום}}'''. כי כמו שלמטה על ידי הטבילה נפרדו ממנו הקליפות קשות ועדיין נשארים דבוקים בו הקליפות דקות עד {{צ|ובא השמש וטהר}} כנזכר - כך למעלה על ידי מתחלה נכנסים בנוקבא ד'''נגה''' ואז נתפרדו מהשלשה קליפות קשים ועדיין הם דבוקים ב'''נגה''' שהיא קליפה דקה על הקדושה - ולכן נקרא {{צ|טבול יום}} שהוא כמו חולין שאינה קליפה ואינה קדושה. וכן {{גמט דגש|טבול יום}} עם הכולל גימטריא {{גמט דגש|חולין}}. שהוא עדיין מעורב טוב ורע דתמן סוד {{גמט דגש|רפ"ח}} ניצוצין שגימטריא {{גמט דגש|טוב רע}}. {{ש}} וכן {{גמט דגש|טבול יום}} הוא {{גמט דגש|ליום טוב}} - הכוונה כשהם ב'''נגה''' - מתמן מצפים לכנס ליום שכולו טוב שהוא בקדושה גמורה ביסוד דנוקבא דקדושה לעשות שם מיין נוקבין. ולא כמו בזמן שהוא נקרא {{צ|טבול '''יום'''}} - עדיין אינו טוב גמור אלא מעורב עם מעט רע, אבל אחר כך בהערב השמש אז יורדים זעיר ונוקבא (דהיינו השלשה כלים שלהם) לעשות נשמה בבריאה יצירה עשיה, ואז מבררים מקליפת '''נוגה''' של בריאה יצירה עשיה אותן הברורים ומכניסים אותן בקדושה גמורה. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - כי אין יורדין הכלים דזעיר ונוקביה בבריאה יצירה עשיה אלא בלילות (כמ"ש אחר כך בקדושת '''עזרת''' ישראל, עיין שם). ולכן היה צריך להתעכב עד שיתטהר מטומאת נוקבא דנגה גם כן, ואז היה נכנס בעזרת נשים. '''או נלע"ד''' הכוונה הוא כמ"ש הר' חיים ויטל זלה"ה בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו עליו השלום (<small>[[שער מאמרי רז"ל/מדרשים|שער מאמרי רז"ל/מדרשים, פסקא ד]]</small>), עיין שם, שעזרת נשים היא שיעור קומתה בבחינת המלכות שבה. דהיינו כשהיא קטנה בבחינת היכל לבנת הספיר שלה עצמה. כי בנוקבא דזעיר דבריאה יש לה שבעה היכלות כנודע. וזהו בעת גדלותה. אבל כשהיא קטנה תחת היסוד דזעיר - אזי היא קטנה כמו בחינת לבנת הספיר כשהיא בגדלותא בכל אורך הזעיר, ואז לבנת הספיר הוא בחינת מלכות ויסוד שלה בלבד (כנודע בבחינת היכלות). והיכל לבנת הספיר נקרא {{צ|עזרת נשים}} בסוד {{צ|'''עריה תעור''' קשתך}} {{ממ|חבקוק|ג|ט}} כנזכר בתיקונים דף ק"ב ב'. {{גמט דגש|תעור}} איהו גימטריא {{גמט דגש|עזרת}} עם הכולל - ששם ניכרת בין איש לאשה. והנה כשמלכות דבריאה היא בבחינת הנ"ל - אזי צריך להעלות לה מיין נוקבין שהם מבירורי מלכין קדמאין כדי שתוכל אחר כך להתגדל בכל שיעור קומתה. ונודע שהיסוד שלה נקרא {{גמט דגש|תמר}} שגימטריא {{גמט דגש|שמש}}, בסוד {{צ|צדיק '''כתמר''' יפרח}} {{ממ|תהלים|צב|יג}}, בסוד {{צ|'''שמש''' ומגן יהוה אלהים}} {{ממ|תהלים|פד|יב}} כנזכר בזוהר. וז"ש {{צ|ובא השמש וטהר}} - ר"ל כשאותן הבירורין נכנסו ב{{צ|שמש}} (דהיינו ביסוד שלה) - אזי {{צ|וטהר}} - ר"ל שהיא מטהרת אותן הבירורין בסוד מיין נוקבין כדי להתעברו(?) מהם. כאמא שמטהרת צואת בנה - כן היא מנקה אותה הנשמה עד שמטהרת אותה. אבל כל זמן שהוא טבול יום ולא העריב השמש (שנסתלקה ממנו אותה קליפה דקה נוקבא ד'''נגה''') - לא היה יכול לכנס בעזרת נשים כי אינה מקבלת אותם מאחר שהוא עדיין דבוקה בנוקבא דנגה. לכן לא קבלה אותה נוקבא דקדושה אלא פולט אותה בסוד {{צ|הנפילים היו בארץ}}; כי אי אפשר לצאת ממנו פרי בעלמא. אבל כשהעריב עליו השמש - שנסתלקה ממנו בחינת נוקבא דנגה שהי' דבוק בה - אזי יכנס ביסוד דקודשה כנזכר - {{צ|וטהר}}. וזהו סוד '''{{צ|ואין חייבים עליה חטאת}}''' - ר"ל אם טבול יום נכנס שם בשוגג - אין חייב להביא קרבן חטאת כדי לטהר הטומאה מן עזרת נשים.{{ש}} הכוונה הוא למעלה כשגוברת נוקבא ד'''נגה''' על הקדושה - אזי מכנסת בעל כרחה ביסוד שלה אותן הנשמות שהן עדיין מלוכלכות בטומאה אבל מכל מקום שאינם עושים שום פגם שם כי היא תכף פולטת אותם. וזהו '''{{צ|שאין חייבים}}''' הנשמות '''{{צ|עליה}}''' - בעבור מלכות קדישא לנקות הטומאה. וז"ש {{צ|חטאת}} - לשון ניקוי כמו {{צ|ולקח לחטאת הבית שתי צפרים וגו'}} - כי היא מטהרת עצמה לבדה ואינה מקבלת אותם. וטעם הדבר לפי שידוע לפניה שאין בהם תועלת והם דינים קשים - ולכן הפילתם. וזהו סוד שהיתה עזרת נשים ארך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, שהוא סוד כי בעת התחברות עמה הזעיר - אזי נותן לה ביסוד שלה חמשה חסדים. והיא יש לה חמשה גבורות. והנה כל חסד וכל גבורה הוא {{גמט דגש|הויה}} אחד. הרי חמשה הויות חסדים עם חמשה כוללים הם גימטריה {{גמט דגש|קל"ה}}. וכן חמשה הויות גבורות עם חמשה כוללים - הרי {{גמט דגש|קל"ה}}. הרי {{גמט דגש|קל"ה}} אמה על {{גמט דגש|קל"ה}} אמה בסוד {{צ|נשים דעתן '''קלה'''}}. ועיין שם. ===עזרת ישראל מקודשת ממנה=== '''עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה '''כתב הר' חיים ויטל זלה"ה''' בדרוש פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה (<small>[[שער מאמרי רז"ל/מדרשים|שער מאמרי רז"ל/מדרשים, פסקא ד]]</small>), זה לשונו:{{ש}} דע כי רגלים שהם נצח הוד שהם שנים רגלים, ונכללים במכריע יסוד ונעשה רגל שלישי. וזה סוד {{צ|שלש רגלים תחוג לי בשנה}} - כי המלכות נקרא 'חג דכלהו' (כנזכר בריש התיקונים בהקדמתו), והיא נאחזת בנצח הוד יסוד כנזכר. נמצא כי שלש רגלים אלו הם המאירים בה שלש פעמים בשנה, ובכחם נעשית שלש חגים בשלשה זמנים האלו. והנה אף על פי כי השלשה חגים הם חסד גבורה תפארת - עם כל זה הוא הארת חסד גבורה תפארת בנצח הוד יסוד. ועל ידיהם נצח הוד יסוד מאירים במלכות. וזהו סוד חובת ראיה ברגלים. {{ש}} והענין כי מצות ראיה כך היא - שיעלה כל אדם לעזרת ישראל להראות שם בחגים. ואין חיוב אלא לאנשים זכרים. והענין להעלות ברגלים ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נצח הוד יסוד בשלש רגלים. ולכן לא נאמר "שלש מועדים" אלא {{צ|שלש רגלים}} - לרמוז כי ענין הארת שלשה חגים האלו הם על ידי הרגלים העליונים - נצח הוד יסוד - המאירים במלכות (שהיא {{צ|עזרת ישראל}}). והאמת כי {{צ|עזרת ישראל}} היא המלכות בשיעור קומתה כנגד נצח הוד יסוד דזעיר, אלא שעתה בחגים היא פנים בפנים כנגד נצח הוד יסוד. וז"ש {{צ|ולא יראו פני ריקם}}. ולכן כל חובת מצוה זו תלויה ברגלים כי לטעם זה החגר והסומא הם פטורים כנזכר בגמרא. וכולהו יליף מלשון 'רגלים' כנזכר בחגיגה פרק קמא. גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכין אותו - שהוא בבחינת זעיר בהיות יעקב הקטן צורת '''ו'''' לבד - גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחינה. וכל זה עדיין הם חצרות ועזרות בתי בראי. כי עד שם יש יכולת לנשמות לעלות כנזכר בפרשת ויקהל קצ"ה ב' {{ממ זהר|ב|קצה|ב}} על {{צ|מי יעלה בהר יהוה}} - דא הר הבית. {{צ|ומי יקום במקום קדשו}} - דא עזרת ישראל וכו'.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה ביארנו לעיל כי טבול יום יוצא משלש קליפות ונכנס בקליפת נגה. ובהערב השמש יוצא גם כן מ'''נגה''' ונכנס בתוך יסוד דנוקבא. ועתה צריך לעלות מיין נוקבין כדי לקרב זעיר ונוקבא ביחד שהוא סוד הקרבן שמקרב '''ה'''' ב'''ו'''' ו'''ה'''' ב'''י'''' בסוד {{צ|קרבן ליהוה}} כנודע. כי על ידי עון אדם הראשון כנזכר כשיצאו החסדים וגבורות - גרמו פירוד בין זעיר ונוקבא, ולכן עתה צריך פעם אחרת לחבר אותם ביחד ולחברם. וצריך לדעת כי אף על פי שעולים הבירורים בתוך יסוד דנוקבא ומתחבר עם זעיר - מכל מקום לא נעשה מבירורים צורת נשמה כלל, כי עדיין אינם ראוים ליתקן באותה שעה שעלו מתוך הקליפות. אבל הם עומדים שם עד שנעשה התחברות אחר - ואז עולין מיין נוקבין אחרים (כנודע שבכל זיווג עולין מיין נוקבין חדשים). ואז אותם המיין נוקבין הראשונים הם עתה מצטיירים ונתקנים - שכבר נשתהו תוך הנקבה אותה הזמן וכבר נתקנו. והמיין נוקבין החדשים מתעכבים שם בלתי ציור נשמה עד חיבור אחר. וכן על דרך זה נמשך מבריאת העולם עד ימות המשיח. כלל העולה שאין שום בחינת מיין נוקבין בעולם שאין עולים פעם ראשונה בבחינת מיין נוקבין ואחר כך בחיבור שני שלאחריו הם נמתקים ומצטיירים ונעשה נשמה מתוקנת. ואז יורדות ומתלבשות בגוף בעז"ה. והטעם הוא צריך לדעת סדר עליות הבירורים.{{ש}} דע כי אחר שחטא אדם הראשון - אז כל {{גמט דגש|ט'}} בחינותיה דנוקבא דאצילות ירדו אל הקליפות {{קיצור|ר"ל|רחמנא ליצלן(?)}}. כי כל כלי הפנימי היה נשמת הבריאה, והכלי האמצעי נשמת יצירה, והכלי החיצון נשמת עשיה. ואז הקליפות דבריאה יצירה עשיה יונקין משם ממנה. וזהו 'גלות שכינה' כנזכר במקום אחר. וכן השלשה כלים דזעיר יורדים בבריאה יצירה עשיה גם כן ומתלבשים בשלשה כלים דנוקבא. ומשם ניזונים החיצונים בלילה. וכן כל חייליה של מלכות בסוד {{צ|ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה}}. והם מלקטים ומבררים בירורים מהם, ובבקר חוזרים לעלות עם מה שבררו. ועולים מעולם לעולם בארבע בחינות{{הערה|כאן פתחתי ראשי תיבות של '''בחי'''' שמופיע בדפוס ויניציא. ובדפוס ירושלים כתבו '''בתי'''' ולכאורה אין בזה הבנה לענ"ד - ויקיעורך}} שיש בתפלת שחרית. ועולים הבירורים דעשיה בסוד {{צ|יהוה מלך}} כנזכר במקומו, וזה על ידי כלים חיצונים דזעיר ונוקבא שירדו שם בלילה והם נותנים לנוקבא דעשיה בסוד מיין נוקבין לחבר עם זעיר דעשיה. ומשם נותנן למיין נוקבין לבינה דעשיה. וכן משם מתבררין יותר עד שעולין ליצירה. ואחר כך הבירורים דיצירה על ידי הכלים של זעיר ונוקבא האמצעים, ואז נעשים מיין נוקבין למלכות דיצירה לחבר עם הזעיר אנפין דיצירה, והיא מעלה אחר כך לבינה דיצירה. וכן עולים עד מלכות דבריאה. ואז ב{{צ|יוצר}} - עולים הבירורים דבריאה על ידי הכלים פנימים דזעיר ונוקבא והם נותנים לנוקבא דבריאה, ומשם עולים לבינה דבריאה למיין נוקבין שלה כדי לחבר עם חכמה. וכן עולים עד העמידה. ואז כל אלו השלשה כלים עולים באצילות עם הבירורים שביררו כולם עד נוקבא דאצילות. וחזרה היא לברר מהמלכות דאצילות (שהם אחוריים דאבא ואמא) ומעלים מיין נוקבין עד בינה. ואז נמתקים שם בעיבור הבינה ואחר כך ניתנים מתוקנים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא בעמידה. ונמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם הוא חיבור בפני עצמו לתקן המיין נוקבין בכל מדרגה שעולין. וכן בירידה חוזרים כל הפרצופים להתחבר שנית להתברר שם עד סוף העשיה. והפסולת יוצא לחוץ לקליפות בסוד {{צ|צא תאמר לו}}. אך כשעלו לא היו מבוררים והוצרכו כולם לעלות ברום המדרגות. אך בירידה - כל אחד מתברר במקומו. '''עד כאן לשונו'''{{הערה|כך מובא בדפוס. ולא הבנתי את הכוונה כי לא רואה שהפנה אל ציטוט של מישהו לפני כן, וצע"ע - ויקיעורך}} ונמצא כי השלשה כלים דבזעיר ונוקבא אינם עולים בזעיר ונוקבא עצמו, רק תחלה עולים בסוד מיין נוקבין בבינה כדי לברר מה שהעלו, ואחר כך בקריאת שמע ובעמידה נכנסים בסוד מוחין ממש לזעיר ונוקבא. חוזרים להתברר בסוד חיבור דנפילת אפים - שאז יורד הטפה מן המוחין דזעיר ונוקבא שבא להם מחדש ונעשה מהם נשמה אחת. אם כן שהמיין נוקבין ראשונים לא נעשים מהם צורת נשמה אפילו שמתחברים זעיר ונוקבא ביחד על ידי מיין נוקבין אלו אלא עד שעולים בסוד מיין נוקבין לבינה ואחר כך חוזרים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא. ואז מצטיירת שם נשמה אחת ומתלבש בגוף בעולם הזה. הנה אף על פי שאמרנו לעיל {{צ|ובא השמש וטהר}} שאז בלילה זעיר ונוקבא מבררין מה'''נגה''' ומכניסים אותן הבירורין ביסוד דנוקבא (שאז נקרא {{צ|טהור}}) - מכל מקום עדיין חסר ממנו צורת נשמה, שאי אפשר להעשות עד שיעלו בסוד מיין נוקבין לבינה הנקראת {{צ|יום כיפור}}, ושם מתטהרת יותר הבירורים, ואז נעשים בסוד מוחין לזעיר ונוקבא כנז"ל. ואז יכולים ליכנס אחר כך בעזרת ישראל בסוד העיבור. וזה שאמר '''{{צ|עזרת ישראל}}''' - שהיא הנוקבא דזעיר שעומדת בפרצוף שלם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר (כנזכר לעיל בדברי הר' חיים ויטל זלה"ה) - '''{{צ|היא מוקדשת}}''' אז '''{{צ|שאין מחו"סר כפורים נכנסת לשם}}''' בסוד העיבור להצטייר בה צורת הנשמה. אף על פי שהיא מתחברת עם הזעיר - מכל מקום לא מתעברת מהם עד שעולין מתחלה בסוד מיין נוקבין לבינה הנקרא {{צ|יום כיפורים}} להתברר הפסולת מהם, ואחר כך יורדים בסוד מוחין לנוקבא, ואחר כך בעת התחברות עם זעיר יורד מהמוחין שלה טפת מיין נוקבין ומאותה טפת מיין נוקבין נעשתה אחר כך צורת הנשמה כנזכר לעיל. והנה הבינה - * הכלי חיצון הוא {{גמט דגש|אהיה}} * האמצעי - {{גמט דגש|אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * הפנימי - {{גמט דגש|אל"ף, אל"ף ה"א, אל"ף ה"א יו"ד, אל"ף ה"א יו"ד ה"א}} * סך הכל {{גמט דגש|תרע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|מחוסר כפורים}} עם {{גמט דגש|ב'}} תיבות. הרי בבינה סוד מחוסר כיפורים. ולכן כל זמן שהוא מחוסר כיפורים - שעדיין לא עלה בבינה להתברר - אי אפשר לעשות מהם צורת הנשמה, ואינם יכולים ליכנס בתפארת דנוקבא כדי להתעבר מהם. ולכן נקראת {{צ|עזרת ישראל}} שהוא תפארת דנוקבא הנקרא {{צ|ישראל}}. ושם כל הנשמות עומדות בסוד העיבור. והנה לשון {{צ|עזרת}} - מביא תלמוד ירושלמי בפרק תפלת השחר שהוא לשון '''עֶזרה''' - אות '''ע'''' בסגו"ל, שמשם עזרה בא לעולם שנאמר {{צ|ישלח עזרך מִקֹּדֶשׁ}} {{ממ|תהלים|כ|ג}}. וכן כתב הראב"יה. ועיין בתוספת יום טוב מסכת מדות פרק ב'. והכונה בסוד הפסוק {{צ|ישלח עזרך}} שהם נשמות ישראל שעוזרים לשכינה מאיזה מקום שהם באים. וזהו שאמר {{צ|מִקֹּדֶשׁ}} - שהם המוחין שלה הנקרא 'קדש', ומשם יורדת הטפה כנז"ל ומתעברים בתפארת שלה בחצי התחתון ששם סוד העיבור. והנה הנוקבא כשהיה בבחינת יניקה - אזי היא נגדלת בסוד פרצופ' עד החזה דזעיר בלבד, שאז נקרא {{צ|עזרת ישראל}} כנזכר. ואז המוחין שלה הם חכמה שבה - הוא שם '''אלהים''' במילוי אלפי"ן. ומוח הבינה שבה הוא שם '''אלהים''' דמילוי ההי"ן - כי כל אות '''ה'''' הוא בבינה. ומוח הדעת הוא '''אלהים''' פשוט בלי מילוי מפני שהדעת של הנקבה הוא {{גמט דגש|קל}}. ומכל שכן בזמן היניקה כמ"ש בדרוש "שבע בחינות שיש לנוקבא", עיין שם בבחינה שלישי. הנה כאשר נתחבר השלשה '''אלהים''' כנזכר ביחד{{הערה|{{גמט דגש|אלהים, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם}}}} - יעלו {{גמט דגש|תרע"א}}, והוא במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}, להורות כשהבירורים הם מחוסרי כפורים (שאינם עולים בבינה) - אזי אין להם מוחין חדשים דנוקבא שעולים במספר {{גמט דגש|מחוסר כפורים}}. '''{{צ|וחייבים עליהם חטאת}}''' - בפרק הקומץ רבה דף כ"ז {{ממ|מנחות|כז|א}} תנא מחוסר כפרה שנכנס לעזרת ישראל שוגג חייב חטאת. במזיד ענוש כרת וגו'.{{ש}} הכוונה היא אף על פי שהעריב עליו השמש ונכנס בעזרת הנשים שהוא ביסוד שלה בסוד מיין נוקבין - מכל מקום אסור לעלות בתפארת שלה אחר כך בזמן גדלותה להתעבר שם עד שעולה מתחילה בסוד מיין נוקבין בבינה כנזכר לעיל. והנה כשזאת הנשמה עלתה בתפארת דנוקבא מחמת קיטרוג החיצונים - צריך להביא קרבן. ר"ל לחבר אותם ביחד זעיר ונוקבא כדי לטהר החטא שהוא הטומאה של נוקבה ד'''נגה''' הנקרא {{צ|חטאת}}. שבעת החיבור הקליפות בורחות משם. וזה החיבור חייב לעשות לאחר שיבא בזה העולם בגוף. וכל זמן שאינו גורם חיבור למעלה כדי לטהר טומאתו - עדיין נשמתו אינה מתוקנת. אבל כשהוא עדיין מלוכלך כל כך בטומאה שהוא מורד בקודשא בריך הוא ועולה בתפארת דנוקבה במזיד - אזי הוא חייב כרת שאז תכף השכינה משליכה נשמתו לחוץ פעם אחרת בתוך שלש קליפות החיצונים, ואז נאמר {{צ|ונכרתה הנפש ההיא וגו'}}. ואין לו תיקון עד ביאת המשיח בעזרת האל. ===עזרת הכהנים מקודשת ממנה=== '''עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראלים נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה {{ממ משנה|כלים|א|ח}}''' הנה נודע מה שמביא '''האר"י זלה"ה''' בסוד לחם הפנים שהיו {{גמט|י"ב}} חלות ותמיד היה חם. סוד הענין הוא כי כבר נודע שיש לעילא כמה חיבורים שהם סוד האכילה. והוא סוד {{צ|אִכלו רעים}}. והנה סוד חבור אבא ואמא נעשה על ידי מזלא דדיקנא דעתיקא קדישא. ו{{גמט דגש|לחם}} גימטריא {{גמט דגש|מזלא}}. והוא סוד ה{{גמט דגש|ו"ו}} שהיא כפולה - {{גמט דגש|ו"ו}}. והן {{גמט דגש|י"ב}} חלות - שש ושש. והן הן עצמן סוד {{גמט דגש|ה"א ה"א}} שהן {{גמט דגש|י"ב}}. ואמנם {{גמט|י"ב}} אלו נמשכים מסוד שלשה שמות '''הויה''' אשר במזלא ובהם {{גמט|י"ב}} אותיות. ו{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|הויה}} עולין {{גמט דגש|לחם}} ו{{גמט דגש|מזלא}}. ולפי שחיבור אבא ואמא אינו פוסק לעולם - לכן היה הלחם הזה שהוא המזל המעוררן אל החיבור שהיה תמיד על השולחן - {{צ|לחם פנים לפני תמיד}}. ולזה היה חם תמיד שנאמר {{צ|לשום לחם חם ביום הלקחו}} {{ממ|ש"א|כא|ז}} - לרמוז שתמיד הוא חם ומעורר החיבור העליון בלי הפסק. שכן מצינו שהחיבור נקרא 'חמום', שנאמר {{צ|בכל יחם הצאן}}. ולחם זה היו אוכלים אותו הכהנים. {{ש}} והסוד הוא כי הלא סוד הכהנים העליונים הם באבא ואמא. ולכן לחם הפנים מאכל לכהנים שהם חכמה ובינה.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' והנה גם כן הנוקבא דזעיר כשהיא נגדלת עד חסד גבורה תפארת דזעיר - כמו בחזרת העמידה של שחרית דחול אז הנוקבא נגדלת בכל חסד גבורה תפארת דזעיר - ונמצא שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. כי הדיקנא דזעיר אנפין מגיע עד החזה שלו. ואז מתחברים חכמה ובינה דנוקבא דזעיר על ידי המזלא - כנז"ל באבא ואמא העומדים תחת דיקנא דאריך אנפין - כך ממש כאן בנוקבא עם יעקב העומדים תחת דיקנא ד'''זעיר''' תחת מזלא '''ונקה''', ואז הם אוכלים {{צ|{{גמט דגש|לחם}} חם}} - שלשה הויות כנז"ל. ומתחברים גם כן על ידי הלחם בסוד {{צ|כי אם '''הלחם''' אשר הוא אוכל}}. והם נקראים כהנים האוכלים לחם חם, לחם הפנים, כנזכר באריך אנפין שהם שלשה היויות - י"ב אותיות כנגד י"ב חלות. ואחר כך כל אות נעשה '''הויה''' אחת, והכללות הוא גם כן '''הויה''' אחת - הרי {{גמט דגש|י"ג}} הויות שהם כנגד {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין שנעשה לו על ידי סוד '''ויעבור'''. וכן {{גמט דגש|י"ג}} הויות במזלא עילאה שהוא {{צ|נוצר חסד}} של דיקנא דזעיר אנפין - הרי {{מכפלת גימטריא|כ"ו|פעמים|הויה}} שמקבלת הנוקבא דזעיר הארתם בעת שהיא עומדת תחת דיקנא דזעיר. ולכן אז נקרא '''{{צ|עזרת כהנים}}''' כי העזר שלה הוא בא מן '''כ"ו הויות''' שגימטריא {{גמט דגש|עזרת}}, והם כולם חסדים (שהם נקרא 'כהנים'). ולכן נקרא על שם {{צ|עזרת כהנים}}. ואף על פי שזעיר עולה גם כן למעלה כדי להתחבר עם לאה מן החזה ולמעלה, ואז עולים נצח הוד יסוד שלו במקום חסד גבורה תפארת, ואם כן אף על פי שהנוקבא עולה בחסד גבורה תפארת דזעיר - אינו אלא בנצח הוד יסוד שלו, אם כן איך היא עומדת תחת הדיקנא? הטעם הוא אף על פי שעולה זעיר אנפין למעלה - מכל מקום קיימן לן שהחיצוניות בלבד עולה למעלה אבל הפנימיות שלו נשאר במקומו. ולכן מפנימיות הדיקנא מקבלת הנוקבא הארה גדולה בסוד הלחם כנזכר. ועוד נוכל לומר לפי '''מה שכתב הר' חיים ויטל זלה"ה''' בכוונת ברכת כהנים (<small>[[שער הכוונות/דרושי חזרת העמידה/דרוש ה|שעה"כ דרושי חזרת העמידה, דרוש ה]]</small>) וזה לשונו:{{ש}} ואמנם כפי מה ששמעתי שהמקיפים הם ה'''ל'''' ד'''צלם''' בחסד גבורה תפארת של התבונה, וה'''ם'''' ד'''צלם''' בארבע ראשונות - נמצא בתפלת שחרית דחול עולה הזעיר עד ראש התבונה, אך לא שהוא עולה עד שם, רק הם יורדים למקומו כמו שהוא בליל שבת. ונמצא שחרית דחול כמו ערבית דשבת.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' ונמצא כאשר עולים יעקב ורחל בחסד גבורה תפארת דזעיר אנפין בחזרת עמידת שחרית דחול - אם כן הם ממש עומדים תחת דיקנא דזעיר. וגם נוכל לומר הנוקבא מקבלת אז החמשה חסדים בעת החיבור, וחמשה חסדים הם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק"ל}} - במספר {{גמט דגש|הכהנים}}. ועוד טעם אחר כפי מה שמפרש '''האר"י זלה"ה בברכת כהנים''' וזה לשונו:{{ש}} והנה בברכת כהנים {{הפניה-לפסוקים|במדבר|ו|כד|כו}} * יש בה {{גמט דגש|י"ג}} יודי"ן כנגד {{גמט דגש|י"ג}} תיקוני דאריך. * ו{{גמט דגש|ט'}} וו"ין כנגד {{גמט דגש|ט'}} תיקוני דיקנא דזעיר אנפין הנקרא '''ו'''' שבשם. * ושית ההי"ן כנגד מלכות הנקרא '''ה'''' תתאה, ויש בה שית תיקוני דיקנא בלי שער, והם סוד {{צ|שש מעלות לכסא}}. ותכוין להאיר מ{{גמט דגש|י"ג}} דאריך אנפין ל{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ושניהם ביחד לששה דנוקבא. ואז נקרא עתה רחל '{{גמט דגש|כה}} תברכו' בסוד {{גמט דגש|כה}} אותיות של פסוק {{צ|ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום}}. וגם {{גמט דגש|כ"ב}} תיקונים ו{{גמט דגש|ג'}} פסוקים - הרי {{גמט דגש|כ"ה}}. ואז ניתוספו בה {{גמט דגש|ג'}} תיקונים כמו שניתוספו בזעיר אנפין, ונשארת היא בעלת {{גמט דגש|ט'}} תיקונים כמו שהיה בזעיר.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' ונמצא שהיא מקבלת {{גמט דגש|י"ג}} דאריך אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} דזעיר אנפין, ו{{גמט דגש|ט'}} שלה - הרי {{גמט דגש|ל"א}} תיקונים במספר {{צ|{{גמט דגש|אל}} רחום}}, בסוד {{צ|חסד אל}}. כי כל תיקון הוא '''הויה''' אחד - הרי {{מכפלת גימטריא|ל"א||הוי"ה}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}}. מפני שכל הויות אלו הם במילוי {{גמט דגש|ע"ב}} במספר {{גמט דגש|חסד}} שנקרא {{גמט דגש|כהן}}. ולכן נקרא אז הנוקבא {{צ|'''עזרת''' כהנים}}. וגם {{גמט דגש|ט'}} תיקונים הם סוד {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - כנודע ביחוד שם '''שדי''' - הרי {{מכפלת גימטריא|ט'|פעמים|מים}} - גימטריא {{גמט דגש|עזרת הכהנים}} עם שתי תיבות והכולל - שהם מתפשטים אחר כך בעשר ספירות שלה כנודע. וז"ש '''{{צ|עזרת כהנים מקודשת ממנו שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם וכו'}}'''{{ש}} כבר אמרנו לעיל בעת שהנוקבא עומדת כנגד חסד גבורה תפארת דזעיר אנפין נקראת היא {{צ|עזרת הכהנים}} מפני ששם הם הידות של הכהן הגדול (שהוא זעיר) שמגביה אותם בעת קבלת השפע דאריך אנפין (כנודע בכוונת ברכת הכהנים). ונודע שבמלת {{צ|ישראל}} של קריאת שמע -- בין קריאת שמע דקרבנות, בין קריאת שמע דיוצר, בין קריאת שמע דערבית, בין קריאת שמע דעל המטה -- לעולם המוחין דיניקה נכנסים במלת {{צ|ישראל}}. או מוחין מקיפים דבינה, או פנימים דחכמה, או מקיפין דחכמה. וכולם בבחינת מוחין דיניקה לפי הזמן שהוא (כי פנימים דמוחין דיניקה של בינה לעולם אינם מסתלקין מזעיר אנפין - עיין שם בכוונת קריאת שמע{{הערה|מצאתי ב[[שער הכוונות/דרושי כוונות קריאת שמע/דרוש ד]] - ויקיעורך}}). ונודע גם כן בעת שנכנסים המוחין דגדלות שהם שלשה ראשונות דנצח הוד יסוד דבינה - אז מורידין את המוחין דקטנות בגרון. ואחר כך בכניסת שלשה תחתונות דנצח הוד יסוד דחכמה - יורדין מוחין דקטנות עד חסד גבורה תפארת דזעיר. והוא בברכת אבות. ואז מתחיל סוד החיבוק ב{{צ|מגן אבות}} - {{צ|ימינו תחבקני}}. ב{{צ|אתה גבור}} - שמאלו תחת לראשה. {{צ|האל הקדוש}} - הוא חיבור של הזעיר ביחד.{{ש}} ואחר כך כשנכנסים מוחין דגדלות גורם החיבור דזעיר ונוקבא כנודע. אם כן כשיורדין המוחין דיניקה בחסד גבורה תפארת גורם החיבוק, אבל אחר כך מחסד גבורה תפארת ולמטה אין עושין שום פעולה עד שיורדין ביסוד דזעיר כדי לתת לנוקבא בעת החיבור (כנזכר בדרוש דקטנות עיין שם). וז"ש '''{{צ|עזרת הכהנים מקודשת ממנו}}''' - שהם חסד גבורה תפארת דזעיר ששם עומדת הנוקבא. '''{{צ|שאין {{קו תחתי|ישראל}}}}''' - שהם המוחין דיניקה, '''{{צ|נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם}}''' של חסד גבורה תפארת כדי לעשות החיבוק. וז"ש '''{{צ|לסמיכה}}'''. וזהו בסוד הפסוק {{צ|ויאמר יהוה למשה}} - שהוא זעיר אנפין, {{צ|קח לך את יהושע בן נון}} - שהיא סיהרא קדישא נוקבא דזעיר, {{צ|איש אשר רוח בו}} - כי כשהיא פנים בפנים אז נקראת הנוקבא גם כן בשם זכר כנודע. ומאחר שהיא עלתה בחזרת העמידה עד חסד גבורה תפארת דזעיר ששם בחינת רוח - לכן אמר {{צ|אשר רוח בו}}. {{צ|וסמכת את ידך עליו}} - כדי לחבקה בימין ששם ירד מוח חכמה דקטנות. {{ש}} לכן אמר {{צ|ויהושע בן נון מלא רוח '''חכמה''' כי סמך משה את ידיו}} שהוא יד שמאל כלול ביד ימין. והנה בזמן החבוק נקרא הנוקבא סוד הקרבן - כי אז היא נקרבת לזעיר בסוד '''ה'''' לגבי '''ו'''' על ידי ימין ושמאל. בעת כניסת המוחין הוא סוד הקרבן '''י'''' לגבי '''ה'''' ואז נקרא '''קרבן שלמים''' - שזעיר ונוקבא הם שלימים במוחין. וקרבן עולה הוא כמו עת שעולים זעיר ונוקבא באבא ואמא ביום שבת שאז נשאר פנימיות דזעיר ונוקבא למטה וחיצוניות שלהם עולים למעלה מפנימיותם באבא ואמא. וזהו רמוז במלת '''עולה - על ו"ה'''. והנה כשהיא בין זרועותיו נמצא כי אין חיבוק הזה גמור רק בראשה לבד, ואז הבעל (שהוא הזעיר) 'סמך ידיו על ראש קרבנו' - שהוא על ראש הנוקבא ולא על גופה כמו שכתוב בשעיר המשתלח {{צ|וסמך אהרן שתי ידיו}} - {{צ|ידו}} חסר כתיב. ו{{צ|שתי}} זה בנה אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים. הכוונה ששמאל כלול בימין ונראה כיד אחת ולכן כתיב {{צ|ידו}} חסר - רוצה לומר שהגבורות הם נמתקות, שאין נראה כי אם חסדים שהוא יד אחת כדי לעשות לה סוד המקיף (כנזכר בכוונת הסוכה עיין שם <small>([[דרושי חג הסוכות (הכל)|שעה"כ דרושי סוכות]])</small> שהוא סוד {{צ|ימינו תחבקני}}). ולכן נעשה זאת הסמיכה על ידי ישראל כנזכר שהוא כינוי לזעיר אנפין, בעלה דקרבן הנקרא 'נוקבא דזעיר'. והנה אמרנו שהמוחין דחכמה מתלבשים בחסד דזעיר שהם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג}} - גימטריא {{גמט דגש|קלה}}. וזהו סוד {{גמט דגש|סמיכה}} - גימטריא {{גמט דגש|ע"ב ס"ג}} - {{גמט דגש|סמך י"ה}} שהם חכמה ובינה דחכמה. גם ביד ימין יש {{גמט דגש|ה'}} חסדים שהם {{גמט דגש|ה'}} הויות שגימטריא {{גמט דגש|ק"ל}}, והם מחבקים למלכות שהיא {{גמט דגש|ה'}} אחרונה שבשם -- הרי {{גמט דגש|קל"ה}}. '''{{צ|לשחיטה}}''' - אמרו רז"ל שהשחיטה כשרה בזר. ואף על פי שאפשר בכהנים ואפשר נמי לזר לשחוט בעזרת ישראל - אפילו הכי לא אסרו לישראל ליכנס בעזרת הכהנים לשחוט הקרבן! הכוונה הוא כי לעולם החסדים (שהם הכהנים) ממתקים הגבורות. וזהו סוד השחיטה בסוד {{צ|זבחי אלהים}}. וזהו נעשה בעת החיבור - שטיפת החסדים ממתקת הגבורות שביסוד דנוקבא. אבל בסוד החיבוק - אפילו ישראל שהם המוחין דיניקה כנזכר לעיל המתלבשים ביד שמאל - הוא שוחט וממתק הגבורות דנוקבא בסוד {{צ|שמאלו תחת לראשי}}. כי אחוריים של הנוקבא שהם מלא דינים אינם נמתקים אלא בשרשם שהוא גבורה, יד שמאל דזעיר (כנזכר בכוונת ראש השנה). ולכן הוא מחבק ביד שמאלו תחת לראשה כדי למתק הגבורות. וגם ביד שמאל אמרנו שמלובשין בתוכו המוחין דבינה שנותנים כח בזרוע כדי למתק הגבורות דנוקבא. והנה המוחין דבינה הם שלשה מילואי '''אהיה''' שרמוזים בשלשה אלפין ד{{גמט דגש|מ"ה}} המתגלה בזעיר אנפין בשלשה מקומות * אחד בדעת שלו * ואחד בלב שלו * ואחד נכנסת ביסוד דנוקבא והם שלשה מיני דמים שיש * בוורידים, * ורביעית דם שיש בלב, * וגם הדמים שהם ביסוד דנוקבא. כי כל '''אהיה''' הוא בריבוע{{הערה|{{גמט דגש|א, אה, אהי, אהיה}}}} העולה {{גמט דגש|ד"ם}} כנודע בדרוש דפסח. והנה השחיטה שהוא בשמאל הוא ממתק גם כן השלשה דמים שיש בנוקבא דזעיר, ולכן גם כן רומזים שלשה אלפי"ן במלת {{גמט דגש|שחיטה}} - כי {{גמט דגש|שחיטה}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|אל"ף}}. וזהו גם כן '''שחיטה - שחט י"ה''' - שהם חכמה ובינה דבינה. והנה {{גמט דגש|ה'}} גבורות {{גמט דגש|מנצפ"ך}} מתלבשים בחמשה אצבעות יד שמאל. וגם רמז ביד שמאל שם {{גמט דגש|ב"ן}} בציור '''ה''' ידות כנודע. והנה {{גמט דגש|פ"ר}} ו{{גמט דגש|ב"ן}} גימטריא {{גמט דגש|שחיטה}}. ואחר כך '''{{צ|תנופה}}'''{{ש}} הנה סוד ה' שהכהן היה מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. הכוונה הוא כי בתפארת דזעיר - שם יורדים שתי ידות - שהם {{גמט דגש|ה'}} חסדים (שהם חמשה אצבעות דיד ימין), ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות (שהם חמשה אצבעות דיד שמאלא). ונודע שחמשה חסדים יורדים תחלה מפני שהם בסוד מים, ויוצאים תחלה מיסוד דתבונה. ואחר כך יוצאים חמשה גבורות. ובעת שחוזרים לעלות החסדים בסוד 'אור חוזר' - אז הם ממתקים גם כן שני גבורות ושליש. כי בירידה ממתקים שנים חסדים{{הערה|לא הבנתי. והייתי חושב שצריכים להגיה כאן 'גבורות', וצע"ע - ויקיעורך}} ושני שלישים, ובאור חוזר ממתקים הנשארות. ולכן היה מניח יד הכהן (שהם החסדים) תחת יד הגבורות כדי שיצאו תחלה, שיכולים לעלות בסוד 'אור חוזר' למתק הגבורות שהם יד הבעל, שהוא יד הזעיר כשהוא בסוד ו' קצוות, ואז הוא בסוד גבורות. ולעולם הזעיר נקרא '''אלהים''' ולכן נקרא {{צ|זהב התנופה}} - כי הגבורות אינם נמתקות אלא בסוד התנופה. וכן נחשת התנופה שהוא בתפארת (כי נחשת הוא בתפארת), ושם מתמתקים הגבורות בסוד אור חוזר (כנודע בדרוש ירידת חסדים וגבורות, עיין שם). וזהו סוד תנופה שהוא מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו וכו'. כנודע שתפארת דזעיר כלול בו ששה קצוות ולכן צריך להניף כל התפשטות החסדים של הששה קצוות דתפארת ביסוד דבינה כנודע. וזה רמז בסוד תיבת '''תנופה''' - כי {{גמט דגש|תנ"ו}} גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק}} שהם חסדים וגבורות שמתגלים דרך {{גמט דגש|פה}} דיסוד דתבונה. {{ש}} וגם {{גמט דגש|תנופה}} גימטריא {{גמט דגש|ישראל}} - כמו שמביא בכוונת {{צ|אלהי אברהם אלהי יצחק וגומר}} שהם בחינת הדעת הכולל שלשה מוחין; כי הם תרין עטרין הנקראים חסדים וגבורות ובאמצעיתם יש בחינת '''דעת''' המחברם ונקרא {{צ|תפארת ישראל}}. וכללות שלשתם נקרא דעת. עיין שם. לכן גם כן הדעת נקרא {{גמט דגש|תנופה}} שגימטריא {{גמט דגש|ישראל}} המחבר חסדים וגבורות ביחד שהם '''אברהם ויצחק''' כנז"ל. והנה הנוקבא דזעיר בעת שמקבלת החסדים וגבורות דיד אמצעית שנקרא תפארת שהוא {{צ|יד התנופה}} - אזי הנוקבא מתגדלת ונעשית שוה עם הזעיר. וזהו '''תנופה - תנוף ה'''', שהוא כדי לארמותא הנוקבא שהיא '''ה'''' תתאה ד'''הויה'''. וזהו סוד {{צ|תנו עוז לאלהים}} - כי {{גמט דגש|תנ"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק}} שהם חסדים וגבורות כנזכר כשהם ניתנים {{צ|לאלהים}} - שהיא הנוקבא הנקראת {{גמט דגש|אלהים}} שגימטריא {{גמט דגש|פ"ה}}. אזי היא נקראת {{גמט דגש|תנופה}} בסוד {{צ|זהב '''התנופה'''}} שהוא {{גמט דגש|דוד}} - בגימטריא {{גמט דגש|זהב}}. שהיא הנוקבא שמתגדלת שוה בשוה עם הזעיר. אם כן על ידי {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} הם מעלים המלכות למעלה בסוד תנופה, ואז הוא סוד החיבור שלם{{הערה|כך נראה מדפוס קורץ. ובדפוס ירושלים כתבו "שלה" - ויקיעורך}} זעיר ונוקבא - כי היא עולה כנגד שלשה ראשונות דזעיר, והם עשר ספירות דנוקבא כנגד עשר דזעיר, וכתר שלה כנגד כתר שלו. והנה מביא בדרוש השמות {{ממ עץ חיים|מד|ד}} בסוד כתר חכמה בינה דעת דנוקבא בסוד ג' כלים: * הכתר - ** הכלי חיצון - {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}}, ** האמצעים - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"א וא"ו ה"ה}} * החכמה - ** החיצון - {{גמט דגש|י' י"ה יה"ו יהו"ה}}, ** האמצע - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א ו"ו, יו"ד ה"א ו"ו ה"ה}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"א ו"ו ה"ה}} * הבינה - ** החיצון - {{גמט דגש|א' א"ה אה"י אהי"ה}}, ** האמצעי - {{גמט דגש|אהי"ה}}, ** הפנימי - {{גמט דגש|אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה}} * הדעת - ** החיצון - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א}},{{הערה|עד כאן מה שמובא בדפוסים השונים. והשמיטו את המשך השמות של דעת. ואני השלמתי כאן על פי עץ החיים שם בדרוש השמות. וזה רק מראה עד כמה הדפוסים של ספר זה לקויים באיכות וצריכים זהירות - ויקיעורך}} ** האמצעי - {{גמט דגש|יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}} ** הפנימי - {{גמט דגש|יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה}} סך הכל עולה {{קיצור|אלף ועשרים ושלשה|1,023}}{{הערה|לא מסתדר החשבון. אני קבלתי 1045. וצע"ע איך ליישב החשבון - ויקיעורך}} - במספר {{גמט דגש|סמיכה שחיטה תנופה}} עם {{גמט דגש|י"ה}} אותיותיהם. להורות שעל ידי שלשה עבודות אלו גרמו גדלות הנוקבא בסוד שלשה מוחין שלה עם הכתר שלה. והנה כל אלו הבחינות שיש לנוקבא דאצילות כן יש גם כן לנוקבא דזעיר דבריאה. ולכן כל אלו שלשה עזרות הנ"ל הם הכל בפרצוף דנוקבא בסוד י' ספירות שלה. ועתה נבאר פרצוף זעיר דבריאה בכל עשר ספירות שלו. ===בין האולם ולמזבח=== '''בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע כי האולם הוא סוד נה"י דתבונה המלובשת בתוך הזעיר עד נה"י שלו. {{ש}} והנה פתחו של אולם הוא פי היסוד דתבונה שהוא המלכות שלה. ולכן היה גבוה הפתח ארבעים אמה שהוא בסוד '''ם''' סתומה - שני דלתות ושני צירים כזה [ציור]. ורחבו עשרים אמה שהוא כ"ף כפופה - מלכות הנקרא {{צ|'''כסא''' הכבוד}}, כנזכר בפירוש האותיות של הקדמת הזוהר מהר' חיים ויטל זלה"ה, עיין שם. וגם {{גמט דגש|אולם}} גימטריא {{גמט דגש|מזל}} - כי {{צ|בני חיי ומזוני במזלא תליא}}, שהוא יסוד דתבונה שמשם מתגלים שלשה הויות שגימטריא {{גמט דגש|מזלא}}, שהוא במזלא עילאה של דיקנא דאריך אנפין. ויסוד לעולם נקרא {{צ|צדיק יסוד עולם}}. ולכן {{גמט דגש|בני חיי מזוני}} - גימטריא {{גמט דגש|צדיק}} - כי כל '''צדיק''' נקרא '''מזלא''', דתלוין ביה תריסר מזלות כנזכר בתיקונים דף ק"ג ע"א, עיין שם. : <big>[</big> ואהובי הר' משה זכות נר"ו אמר כי זה סוד {{צ|'''ה''''נה '''נ''''חלת '''י''''הוה '''ב''''נים}} - ראשי תיבות '''בינה'''. וגם בלאה כתיב {{צ|ויר''''א''' יהו''''ה''' כ''''י''' שנוא''''ה''' לאה}} - סופי תיבות '''אהיה'''. ולכן לא נמסרו שלשה המפתחות ביד שליח שסוד' מג' המילואים. וכן {{גמט דגש|תנ"ה}} שעולה שלשה '''אהיה''' התפללה על ה'. ואם תצרף {{גמט דגש|ע"ג}} דאיהי {{גמט דגש|ס"ג}}{{הערה|הכוונה אל שם ס״ג עם עשר אותיותיה}} לג' המילואים דאינון {{גמט דגש|תנ"ה}} בסוד {{גמט דגש|חותם}} - תמצא {{גמט דגש|מפחת}}. הרי כי {{גמט דגש|חותם}} ו{{גמט דגש|מפתח}} דרך אחד להם.{{ש}} ובזה תבין למה לא אמרו רז"ל 'חותם ומנעול'. :ואמנם {{גמט דגש|ע"ג}} עם אותיות השורש הוא {{גמט דגש|אולם}}. ואם תמלא '''אולם''' (ה'''ו'''' ביו"ד){{הערה|הכוונה למילוי של מלת 'אולם' בלבד - {{גמט דגש|ל"ף י"ו מ"ד ם'}}}} - תמצא י' פעמים אהיה. הוא סוד התפשטותה בתוך זעיר אנפין. וגם בסוד חמשה חסדים וחמשה גבורות לזעיר ונוקבא שמכאן כל כחן. ו'אולם' מלשון {{צ|ובריא אולם}}. :ולכן היה האולם עודף על ההיכל {{גמט דגש|ט"ו}} אמה מן הצפון ו{{גמט דגש|ט"ו}} מן הדרום - דאיהו רביעה על בנין. וב' פעמים {{גמט|ט"ו}} הוא סוד {{גמט דגש|ל}} ד'''צלם'''. והבן <big>]</big> ומה שאמרו רז"ל {{ממ משנה|מדות|ב|ג}} כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם שהיה יותר רחב מכל השערים - כי היסוד דתבונה הוא רחב ונקרא {{צ|רחובות הנהר}} כנודע. וז"ש גם כן כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות חוץ משל אולם שלא היו בו דלתות - כי תמיד הוא פתוח, כי היסוד דישראל סבא תמיד בתוכה ופותח אותם בסוד רעים דלא מתפרשין לעלמין. ====סוד הגפן==== והנה סוד הגפן של זהב שהיה עומד באולם {{ממ משנה|מדות|ג|ח}} הוא סוד היסוד דתבונה שבתוכה הגבורות הנזכר. יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ולכן היה של זהב שהם הגבורות שהיו בתוך הגפן. וגם {{גמט דגש|הגפן}} גימטריא {{גמט דגש|לבנון}} - '''לב''' נתיבות, '''נו"ן''' שערי בינה. ונקרא {{צ|הר '''לבנון'''}} שמלבנת עונותיו של ישראל בסוד יום הכיפורים הנקרא {{צ|תבונה}} שהיא מכפרת כנודע. ולכן היה משקלה אלף ככרי זהב טהור בסוד {{צ|'''אלף''' בינה}}. ולכן היה הגפן נושא פירות כי משם יוצאים כל הנשמות לעולם שהם פירות עליונים - {{צ|פרי צדיק עץ חיים}}. ====סוד שני עמודי נחשת==== סוד שני עמודי נחשת שהיו עומדים באולם אשר שמם היה '''יכין ובועז''', הם נצח והוד דתבונה. {{ש}} והנה נודע כי '''הויה''' בנצח, '''אדני''' בהוד. ומשום שהוד כליל בנצח - ולכן יש בנצח '''יאה"דונהי''', על כן עמוד הימיני {{גמט דגש|יכין}} שגימטריא {{גמט דגש|יאהד"ונהי}}. וכן בהוד הוא {{גמט דגש|אלהים}} - כי איהי בהוד ואיהו בנצח. ולכן {{גמט דגש|בועז}} גימטריא {{גמט דגש|אלהים}}. וכן {{גמט דגש|בעז}} חסר כתיב ומספרם ביחד - {{גמט דגש|יכין בעז}} - גימטריא {{גמט דגש|נצח והוד}}. והנה בכאן הוא רמוז סוד הפסוק {{צ|ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם}}. כי המילוי של '''יכין''' בלבד כזה {{גמט דגש|יו"ד כ"ף יו"ד נו"ן}}{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד ף' ו"ד ו"ן}}}} גימטריא {{גמט דגש|יוסף}}. והמילוי של '''בועז''' בלבד כזה {{גמט דגש|בי"ת וי"ו עי"ן זיי"ן}}{{הערה|{{גמט דגש|י"ת י"ו י"ן יי"ן}}}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}} עם {{גמט דגש|ה'}} אותיות. ונודע כי ההוד נאמר עליו {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}}, שהוא מילוי של {{גמט דגש|יו"ד ה"ה}}{{הערה|{{גמט דגש|ו"ד ה'}}}} - כנודע ביחוד '''הגא"וה''', על שם ששם יש אחיזה לחיצונים אפילו בהוד דתבונה. ולכן ישראל (הרמוז בזה ההוד דתבונה) אמר אל {{גמט דגש|יוסף}} (שהוא רמוז בנצח דתבונה) {{צ|הנה אנכי מת}} בסוד {{צ|רגליה יורדות מות}}, {{צ|והיה אלהים עמכם}} - כי לעולם כשעולים נצח הוד יסוד בחסד גבורה תפארת אזי ההוד הוא כלול בנצח בסוד {{צ|וקרא זה אל זה}}. וזהו שאמר הכתוב {{צ|והיה '''אלהים'''}} - שהוא ההוד שגימטריא {{גמט דגש|בועז}} - מחובר {{צ|עמכם}} - שהם יסוד ונצח שכלולים ביחד. {{ש}} אזי {{צ|והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם}} שהוא סימן שיעלו נצח הוד יסוד בחסד גבורה תפארת שנקרא 'אבות'. ומה שהיה ההוד בסוד מיתה נעשה עתה חיים בסוד {{צ|אלהים '''חיים'''}}. וזהו שאמר רז"ל {{צ|יעקב אבינו לא מת}} כי כשעולה למעלה הוא נשאר בחיים. ====סוד המזבח==== הנה ה{{גמט דגש|מזבח}} הוא {{קיצור|נהי"ם|נצח הוד יסוד מלכות}} דזעיר אנפין שגימטריא {{גמט דגש|אל הויה}}, שהוא בזעיר אנפין כנודע. ולכן היה שלשה דפוסים זה על גב זה שהם '''יסוד המזבח, והסובב, והמערכה'''. שהם כנגד נצח הוד יסוד דזעיר. ולמעלה היה ארבע קרנות שהם כנגד עטרה שביסוד שנקרא מלכות ונקרא '''ד'''' מפני שתמיד פרצופה כנגד {{גמט דגש|ד'}} ספירות תפארת נצח הוד יסוד כנודע. ונקרא היא גם כן '''קרן''' כמ"ש בזוהר פרשת במדבר על {{צ|קרן דרומית וגו'}}{{הערה|{{ממ זהר|ג|קכ|א}}}}. והנה הנצח הוד יסוד דזעיר הוא פרצוף חיצון של זעיר והוא שלם בעשר ספירות חב"ד חג"ת נהי"ם. ולכן היה המזבח גם כן גבוה עשר אמות.{{ש}} * והוא מתחלה היה '''היסוד''' גבוה אמה אחת, והוא כנגד '''כתר'''. * ואחר כך היה '''הסובב''' חמש אמה כנגד חכמה ובינה חסד גבורה תפארת. * ואחר כך המערכה שלש אמות כנגד נצח הוד יסוד. * והקרנות אמה אחת כנגד מלכות. וגם נוכל לומר מלמטה למעלה - * כי קרקע של העזרה היא '''מלכות''' * ושלשה דפוסים הנ"ל הם נה"י חג"ת חב"ד, * וארבע קרנות הם {{גמט דגש|ד'}} מוחין של כלי חיצון דזעיר שהם בסוד {{צ|{{גמט דגש|שנות}} חיים}} שגימטריא {{גמט דגש|קרנות}} (כנזכר אצל {{צ|אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח}}, עיין שם). והנה בין האולם ולמזבח היה כ"ב אמה. הכוונה הוא כי כל האיברים נעשים ומצטיירים ב{{גמט דגש|כ"ב}} אתוון כנודע, כי הגוף נעשה מן האותיות. ולכן הארת ה{{גמט דגש|כ"ב}} אתוון דכורין שמהם נצטייר עצמותו לצורך גופו שהם האיברים שלו ממש. מהארתם נתקבצו ביסוד ונעשה כלי היסוד דדכורא. וכן בנקבה מהארת {{גמט דגש|כ"ב}} אותיות שהם אברים עצמן שלה נעשים כלי היסוד שבה. עיין בדרוש טנת"א. והנה כבר נודע שיסוד דתבונה שנקרא {{צ|פתחו של אולם}} כנז"ל - היא מסתיימת בחזה דזעיר, ומשם יוצא יסוד דחכמה ומתפשט עד יסוד דזעיר. והוא מגולה מן שני שלישים תחתונים של תפארת דזעיר אנפין. והנה {{צ|בין האולם}} שהוא היסוד דתבונה, {{צ|ובין המזבח}} שהוא נצח הוד יסוד דזעיר - שם מגולה יסוד דחכמה שיש בו {{גמט|כ"ב}} אותיות. וזהו {{גמט|כ"ב}} אמה שהיה בין זה לזה. ====סוד הכיור==== הנה הכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום. והיה לו שנים עשר דדים בעבור ירחצו ממנו יחד ידיהם ורגליהם השנים עשר כהנים אשר ישרתו בקדש בקרבן התמיד כל הימים. והנה הכוונה הוא כי חכמה הוא נקרא 'דרום', ובינה - 'צפון', מפני שהם מלבישים השני זרועות דאריך - חסד וגבורה, דרום וצפון. ולכן כל הדברים שהיו עומדים בדרום של המזבח הוא בחינות של חכמה, וכל הדברים שהיו עומדים בצפון המזבח הם בחינות של הבינה. והנה אמרנו לעיל כי כל היסודות נקראים 'מזלא' כי מהם נוזלים שפע ברכה. ובפרט יסוד דחכמה מפני שבינה מקבלת מן מזלא תתאה {{צ|ונקה}}, וחכמה מקבל ממזלא עילאה - {{צ|נוצר חסד}}. ולכן הוא יותר חשוב מכולם. והנה ביסוד דחכמה כלולים בו {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}, ועם {{גמט דגש|ד'}} כוללים - גימטריא {{גמט דגש|רל"ו}} במספר {{גמט דגש|כיור}}. ולכן היסוד דחכמה נקרא {{גמט דגש|כיור}}. והמים שהיו בו הם מן ה{{גמט דגש|ט'}} יודין שיש ב{{גמט דגש|ד'}} שמות שהם גימטריא {{גמט דגש|מים}}. ומה שהיו נוזלים המים מן {{גמט דגש|י"ב}} דדים - הכוונה שאמרנו שחכמה מקבל מן מזלא עילאה {{צ|נוצר חסד}}, שהם שלשה הויות ויש בהם {{גמט דגש|י"ב}} אותיות. ולכן היה גם כן ב{{גמט דגש|כיור}} - {{גמט דגש|י"ב}} דדים הנוזלים מהם מים. ונודע כי {{גמט דגש|ע"ב}} ב{{גמט דגש|חסד}}, ו{{גמט דגש|ס"ג}} בגבורה, ו{{גמט דגש|מ"ה}} בתפארת, ו{{גמט דגש|ב"ן}} במלכות. שהם ארבע רגלי המרכבה. וזהו רמז כי '''כיור''' במילוי כזה {{גמט דגש|כ"ף יו"ד וי"ו רי"ש}} - גימטריא {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב דוד}} שהם ד' רגלי המרכבה. ו{{גמט דגש|י"ב}} דדים רומזים על {{גמט דגש|י"ב}} שבטים. ====סוד העשר שלחנות==== סוד העשר שלחנות של שיש הנזכרים במסכת שקלים פרק ששה משנה ד' {{ממ משנה|שקלים|ו|ד}} ששתי שולחנות היו נתונים לצד הדרומי של המזבח, והשמונה שלחנות היו נתונים לצד צפוני של המזבח. וגם היו עשרה כיורות המצוקות מנחושת כנזכר במלכים א' ז' ל"ט {{ממ|מ"א|ז|לט}} - חמשה מהם היו נתונים על מכונות הנחשת מצד דרומי למזבח, וחמשה מהם הנשארות היו נתונים מצד צפוני למזבח. והנה השלחנות רומזות אל עשר גבורות, וסימנך {{צ|שלחן בצפון}}. והכיורות רומזים אל עשר חסדים שבתוכם היה נתונים מימי החסדים. {{ש}} וצריך לידע כי יש חמשה חסדים וחמשה גבורות דחכמה, וחמשה חסדים וחמשה גבורות דתבונה. והנה {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה הם {{גמט דגש|ה'}} כיורות של צד ימין - כי חכמה הוא מימין כנז"ל. ו{{גמט דגש|ה'}} חסדים דתבונה הם {{גמט דגש|ה'}} כיורות של צד שמאל - כי תבונה היא מצד שמאל כנז"ל. ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות דבינה הממותקות על ידי {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה, ועוד {{גמט דגש|ג'}} גבורות מגולות של חכמה הנמתקות - הם מתחברים ביחד בסוד {{גמט דגש|יצחק}} - ח' הויות כנז"ל, בסוד הג' מ"ל ה' גבורות ג' גבורות ע"ש, והם השמונה שולחנות של צד שמאל{{הערה|העתקתיו כפי שהוא. ולא הבנתי את המילים או את הכוונה - ויקיעורך}}. וגם היסוד דתבונה נקרא '''יצחק - קץ חי'''. והשני גבורות שאינם נמתקות הם מחוברות עם {{גמט דגש|ה'}} חסדים דחכמה כדי למתקם גם כן, והם השתי שלחנות של צד ימין שהם בכלל שבעה הויות במספר {{גמט דגש|יעקב}} שהוא מתחבר תמיד בימין. וכן היסוד דחכמה נקרא {{גמט דגש|יעקב}}. וחמשה חסדים הנשארים של חכמה עם כללותם ביסוד - הרי הם ששה הויות במספר {{גמט דגש|יוסף}}. ====סוד השמונה עמודים==== סוד השמונה עמודים שהיו מצד השמאל למזבח כנזכר במסכת פסחים פרק ה' משנה ט' {{ממ משנה|פסחים|ה|ט}}. והם כנגד {{מכפלת גימטריא|ח'|פעמים|אל}} הנמשך מפנים העליונים, והם במספר {{גמט דגש|אברהם}}. וזה היה כדי למתק ה' הויות של גבורות אשר היה שם בסוד {{צ|ויעקוד {{גמט דגש|אברהם}}}} (ח' פעמים '''אל'''), {{צ|את {{גמט דגש|יצחק}} בנו}} ({{מכפלת גימטריא|ח'|פעמים|הויה}} של גבורות כנז"ל). ולכן היו עומדים בצד שמאל למזבח. ====סוד ים הנחשת==== סוד ים הנחשת הנתון גם כן מכתף הימיני של המזבח הוא כנגד המלכות דחכמה שהוא עטרת יסוד שלו המלובש בתוך יסוד דזעיר כלו. כי בעטרה מתקבץ כל השפע של היסוד ולכן הוא נקרא העטרה בחינת '''ים''' על שם קיבוץ השפע שמתקבץ שם כדי לתת לנוקבא דזעיר בעת התחברות ביחד זעיר אנפין ונוקבא. ====סוד שתי שלחנות==== סוד שתי שלחנות שהיו באולם מבפנים על פתח הבית כנזכר במסכת מנחות פרק י"א ז' {{ממ משנה|מנחות|יא|ז}}, והיו אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו. הכוונה כי הם היו רומזים על נצח והוד דאבא המלובשים בתוך נצח והוד דבינה שהיא נקרא '''אולם''' כנזכר לעיל. כי לחם הפנים הוא בסוד החכמה האוכל אותם, כמ"ש בקדושת עזרת הכהנים בהקדמת המשנה, עיין שם. הרי פירשנו נהי"ם דזעיר, ונהי"ם דבינה, ונהי"ם דחכמה - המלובשים זה בתוך זה בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות. ועתה נבאר מה שאמר במשנה שלנו '''{{צ|בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם}}'''.{{ש}} זה יובן במה שמביא האר"י ז"ל בדרוש המוחין דקטנות, כי בהיות המוחין דיניקה תחלה ברישא דזעיר אנפין - אז הם {{גמט דגש|ג'}} שמות {{גמט דגש|אלהים}} בשלשה מוחין. והם {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|ק"ך}} צירופי '''אלהים'''. ואחר כך יורדין המוחין דיניקה בגרון דזעיר אנפין ושם מתמעטין. ואינו יורד כי אם שליש אחד מהם - והוא {{גמט דגש|ק"ך}} צירופים בלבד. ואחר כך יורדין ביסוד דזעיר ומתמעטים החצי שלהם והם {{גמט דגש|ס'}} צירופי '''אלהים'''. ואמנם כל ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות הם מציאות אחד - כי הכל נקרא גוף אחד. לכן אין ב' מעוטין ד'''אלהים''' אחד בשלשה אמצעיות ואחד בשלשה תחתונות - כי הכל גוף אחד. ולא יש רק מיעוט אחד שהוא אחר רדתן ליסוד סיומא דגופא. ואחר כך יורדין משם {{גמט דגש|ל'}} צירופי '''אלהים''' לראש דנוקבא וכו' - עד הראש הבריאה. עיין שם באורך גדול כי איני יכול להאריך בזה הענין. הכלל העולה מדבריו כי המוחין דקטנות הם מתמעטים שלשה פעמים בזעיר - פעם אחד בראש, שנית בגרון, שלישית ביסוד. ובכל שלשה מקומות מניחים קצת מחלקם ויורד יותר למטה. אבל בחסד גבורה תפארת נצח הוד דזעיר - אין להם שם שום חנייה - כי תכף יורדים ביסוד דזעיר ואין מניחין מחלקם שום חלק, אלא תכף מגרון יורדין ביסוד. וכן גם כן תמצא בסוד ירידת חסדים וגבורות מיסוד דבינה המסתיים בחזה דזעיר. כי החסדים יוצאים מתחלה ומתפשטים בקוים של הקצוות. אבל הגבורות אין להם מקום להתפשט ויורדין תכף בעטרת היסוד דזעיר כנודע. נמצינו למדים ש'''{{צ|בין האולם}}''' (שהוא יסוד דתבונה כנזכר), '''{{צ|ובין המזבח}}''' (שהם הנצח הוד יסוד דזעיר כנזכר, והוא בשני שלישי תפארת דזעיר) - אין שם שום חנייה וחלק מן השלשה מוחין דקטנות. ונודע כי ביניקה יש שלשה מוחין ד'''אלהים''' דישראל סבא, ושלשה מוחין ד'''אלהים''' דתבונה. ושלשה מוחין דחכמה לעולם הם מתלבשין בשלשה מוחין דתבונה. והנה בעת שאלו המוחין היו עדיין למעלה בגרון דזעיר אנפין - אז היתה לחיצונים קצת אחיזה בשלשה '''אלהים''' דתבונה בסוד 'העורף' כנודע. ואז נעשו השלשה '''אלהים''' בעלי מומין על ידי אחיזת החיצונים. אבל השלשה '''אלהים''' דחכמה - מאחר שהם סתומים בתוך התבונה - אין לחיצונים אחיזה בהם. אבל אם הם היו מתעכבים בשני שלישים התחתונים של תפארת דזעיר אנפין המגולים - אז היה כח לחיצונים לאחוז בהם מאחר שהם מגולים. ומכל שכן בשלשה '''אלהים''' דתבונה אם היו מתעכבים שם שהיו אוחזים בהם החיצונים הרבה מאד. ולכן יורדים במרוצה ביסוד דזעיר. וזהו סוד {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}. ר"ל {{צ|ערום}} שהם הגבורות כשהם במקום מגולה וראו עצמם ערומים בלי לבוש - אזי תכף {{צ|ונסתר}} בתוך היסוד מפני החיצונים. ונודע כי ממותרי המוח של החכמה מתרבים השערות בראש הזעיר (כנזכר בשער אריך אנפין במוחא סתימאה שלו, עיין שם בפרק י"א). ולכן נקראים מוחין דחכמה {{צ|פרועי ראש}} מפני שגורמים גדלות השערות בראש דזעיר אנפין. וזהו '''פרוע''' שמתגלים מה שיש '''בראש'''. שהם * ג' מוחין ד'''אלהים''' דיניקה שהוא מוח החכמה - '''אלהים''' במילוי יודי"ן - גימטריא {{גמט דגש|ש'}}. * ומוח הבינה - '''אלהים''' בריבוע - {{גמט דגש|ר'}} * ומוח הדעת - הוא אות '''א'''' של '''ראש'''. כי בדעת אינו ניכר בו רק כללות '''א'''' לבדו. כי הרי בעיבור לא היה ניכר כלל. גם שהוא מלא באלפי"ן (כנודע כי '''אלהים''' של דעת מלואו באלפין). וזהו '''א'''' של '''ראש'''. והנה כתוב בדרוש דקטנות כי השלשה '''אלהים''' שיש בזעיר בזמן היניקה - יש לכל אחד {{גמט דגש|ק"כ}} צירופים של '''אלהים''', ו{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|ק"ך}} - הרי {{גמט דגש|ש"ס}}. ו{{גמט דגש|ה'}} אותיות של '''אלהים''' - הרי {{גמט דגש|שס"ה}}. ומכאן הם סוד {{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה וגו'. עיין שם. והנה {{גמט דגש|פרועי}} - גימטריא {{גמט דגש|שס"ה}}. וז"ש {{צ|פרועי '''ראש'''}} - ר"ל ה{{גמט דגש|שס"ה}} ימות החמה מתגלים מן ה'''ראש''' - שהם שלשה מוחין ד'''אלהים''' הנרמזים בתיבת '''ראש''' כנזכר לעיל. ואל תקרי "ימות החמה" אלא "ימות החֵמה" בנקודת צי"רי מפני שהם דינים קשים. וז"ש '''{{צ|בין האולם ולמזבח מקודשת ממנה שאין בעלי מומין}}''', שהם שלשה {{גמט דגש|אלהים}} דבינה, שכן גם כן {{גמט דגש|בעלי מומין}} גימטריא {{מכפלת גימטריה|ג'|פעמים|אלהים}} - כי {{גמט דגש|מום}} הוא {{גמט דגש|אלהים}}. {{גמט דגש|בעלי מומין}} הם שלשה {{גמט דגש|אלהים}}. וכן {{גמט דגש|פרועי}} ראש כנזכר לעיל שהם מוחין דחכמה יכולים ליכנס שם ולהתעכב שם מפני גודל הקדושה שיש שם יסוד דחכמה מגולה. ולכן אין הגבורות יכולים להתעכב שם כנגד הארת יסוד דחכמה - ולכן יורדים במרוצה בתוך יסוד דזעיר אנפין. ומאחר שהגבורות עוברים שם במרוצה - נחשב להם שמעולם לא היו נכנסים לשם. וז"ש '''{{צ|שאין נכנסים לשם}}'''. ===ההיכל מקודש ממנו=== '''ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע שהיכל כולו הוא סוד כללות דבינה עילאה. ושער ההיכל הוא עטרה שביסוד דבינה, שהיא מלכות הנקרא {{גמט דגש|תרעא}} - מילוי '''אדני'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף ל"ת ו"ן ו"ד}}}}. ושני דלתות היה בו - הוא סוד '''ם''' סתומה של פסוק {{צ|למרבה המשרה}} שהוא בסוד שני דלתות כזה [ציור]. כי על ידי שני דלתות אלו נסתם היסוד דבינה הנקרא 'היכל' כנזכר לעיל ביסוד התבונה. ונודע שכל '''ד''' הוא '''י'''' ושני '''ו"ו''' שהם במספר {{גמט דגש|כ"ב}} אתוון. משני ווי"ן נעשה '''ד''' אחת, ואות '''י'''' הוא נקרא {{גמט דגש|ציר}} אחד. וכן בדלת השני. הרי יש בכאן מתחלה '''י'''' שהוא הציר, ואחר כך '''ו'''', ואחר כך '''ד'''' - וסימנך '''יוד''' במילוי. ולכן היה פתחו של היכל גבוה עשרים אמה - שהוא {{גמט דגש|יו"ד}} במילוי, ורחבו עשר אמה - כי יו"ד הוא עשר. וארבע דלתות היו לו שם - שתים בפנים ושתים בחוץ - שהם בכלי חיצון ובכלי תיכון, שהוא סוד {{צ|חותם בתוך חותם}}. וגם '''מ'''' במילוי הוא '''מ"ם''' אחרת. וכל [ציור של שתי דלתות, אחת ישר ואחת הפוכה] היא שני דלתות - הרי ארבע דלתות. וכן [ציור] היא ציור שני פעמים '''יד יד'''. והנה '''יד''' במילוי - {{גמט דגש|יו"ד דל"ת}} - גימטריא {{גמט דגש|חותם}}. הרי באות '''ם''' רומז סוד {{צ|חותם בתוך {{גמט דגש|חותם}}}} להורות כי היסוד דנוקבא (שהוא צורת '''ם''' מרובעת) - יש שם בתוכה חותם בתוך חותם. וז"ש {{צ|וביד כל אדם '''יחתום'''}}. אבל הכלי הפנימי שם הוא מזבח הפנימי שהוא מזבח הקטרת ששם מקוטר ומקושר החיבור של תרין יסודות ביחד דחכמה ובינה. ונודע כי ביסוד דחכמה הם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}, וביסוד דבינה הם {{גמט דגש|קס"א קנ"א קמ"ג}}. ובנקודת ציון מתחברים ביחד - הרי במספר {{גמט דגש|תורף}}. והבן זה מאד. ואם תחבר עמהם שני דלתות עם שני צירים - שהם שני פעמים {{גמט דגש|י"ד י"ד}} שמספרם {{גמט דגש|כ"ח}} - הרי {{גמט דגש|תרפ"ז}} ו{{גמט דגש|כ"ח}}{{הערה|{{גמט דגש|תרפ"ז כ"ח}}}} - גימטריא {{גמט דגש|קטורת}}. ולכן נקרא נקודת ציון {{צ|מזבח הקטורת}} כדי לקשר בין שתי ידות שהם צורת [ציור] מרובעת ה{{גמט דגש|ז'}} שמות הנזכר לעיל שהם במספר {{גמט דגש|תזריע}}, בסוד {{צ|אשה כי {{גמט דגש|תזריע}} וילדה זכר}}. שהיא '''ה''' עליונה כשהיא מזרעת במספר {{גמט דגש|תזריע}} (שהם {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג}}) - אזי 'וילדה {{גמט דגש|ברכה}}' שהוא במספר {{צ|{{גמט דגש|זכר}}}}. וזהו סוד {{צ|מזבח חדש בציון תכין}} - ר"ל שהמזבח תכין בנקודת ציון שבה. וכן ראשי תיבות שלהם הוא {{גמט דגש|מחבת}}, עם ארבע אותיות - גימטריא {{גמט דגש|קס"א קנ"א קמ"ג}} שהם כלולים ביסוד דבינה כנזכר לעיל. וכן {{גמט דגש|מזבח קטורת}} גימטריא {{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א אלהים}} - להורות כי ה{{גמט דגש|ז'}} שמות ממתיקים ה{{גמט דגש|ה'}} גבורות ד'''אלהים''' שיש ביסוד שלה. ====סוד ב' כני הזהר==== סוד {{גמט דגש|ב'}} כני הזהב אשר היו נתונים תוך ההיכל - עליהם יניח הכהן הגדול ביום הכיפורים את שני כפורי הזהב אשר היו נותנים בהם את דם הזבחים של אותו היום. כנזכר במסכת יומא פרק ה' משנה ג' {{ממ משנה|יומא|ה|ג}}. הם נצח והוד של בינה עילאה. מפני שהיא נקראת {{צ|יום הכיפור}} כנודע שמכפרת עונותיהם של ישראל . ונודע כי בנצח הוד דבינה יש שלשה מילוי '''אהיה'''. ולעולם נצח הוד כלולים ביסוד. וזהו רמז {{גמט דגש|שני כני הזהב}} - גימטריא {{גמט דגש|קס"א קמ"ג קנ"א}} עם {{גמט דגש|ג'}} כוללים. ====סוד שלחנות הזהב==== סוד שלחנות הזהב אחד עשר. * האחד מהם שעשה משה במדבר - הוא נתון באמצע * וחמשה מן השלחנות האחרים נתונים לימין השלחן הזה, * והחמשה הנשארים נתונים לצד השמאלי ממנו. איתא בספר תיקונים דף פ"ז, זה לשונו: : פתורא איהי סמכא על ארבע סמכין דאיהי כגוונין דגופא דסמכין ליה דרועין ושוקא דאינון ארבע. וצריך שית נהמין מהאי סטרא ושית נהמין מהאי סטרא. '''ורזא''' דמלה {{צ|זה השלחן אשר לפני יהוה}} - {{גמט דגש|זה}} בחושבן {{גמט דגש|ו"ו}} דאינון שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין שוקין. דהא שכינתא אתעבידת גופא למלכא בכל תקונא דילה וגו'. וזה יובן ממה שכתוב בשער הזעיר אנפין חלק שמיני פרק י"א וזה לשונו: : הנה אכילת אבא ואמא נחלקת לשנים. : אחד הוא נמשך מעתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דאריך כנזכר שם. ומשם נמשך השפע והמזון עד פה דאריך, ומשם יוצא לחוץ. כי מרוב אורו אינו יכול ליגבל בפנים. ומשם נמשך דרך הדיקנא דאריך ויורד השפע ההוא עד כנגד פה דאבא ואמא. ואינן יכולין לקבלו - כי אפילו תוך אריך לא היה יכול ליכנס כנזכר. ואז נשאר שם בסוד הבל פומא דאריך ונשאר בסוד אור מקיף לאבא ואמא. ומשם שואפים ושואבים אבא ואמא בפיהם וניזונין ממנו דרך שאיבה לבד, ולא בסוד אכילה ממש. והמזון הזה הוא לשלש ראשונות דאבא ואמא. : אכילה שנית היא ממוחא סתימאה דאריך אנפין שנמשכת משם אל פיו דאריך, ומשם נכנס בפנימיות דרך הגרון ששם הוא כתר דאבא ואמא. ומתפשט עד פה דאבא ואמא. ואז יורד בפנימיות גרונם עד ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות שלהם, ומזה ניזונים ה{{גמט דגש|ו'}} קצוות דאבא ואמא.{{ש}} עכ"ל. ונודע גם כן שיש שלשה הויות בכל ראש מתלת רישין שהם '''גולגלתא, ואוירא, ומוחא'''. והנה ה{{גמט דגש|ג'}} הויות דמוחא סתימאה מתלבשא בדיקנא דאריך אנפין ושם נעשים {{גמט דגש|י"ב}} הויות. ואחר כך כלולים במזלא עילאה. ואחר כך המזלא עילאה מתחבר עם מזלא תתאה ומשפיע בו ה{{גמט דגש|י"ב}} הויות. וגם נודע שחכמה מקבל ממזלא עילאה ד{{צ|נוצר חסד}}, ובינה עילאה מקבלת ממזלא תתאה ד{{צ|ונקה}}. ולכן כשמתפשט השפע של מוחא סתימאה דרך הפה דאריך אנפין ומשם לתוך ו' קצוות דבינה - אזי מתפשטים ה{{גמט דגש|י"ב}} אותיות של שלשה הויות דמוחא סתימא ונעשי"ם {{גמט דגש|י"ב}} הויות בי"ב אברים שלה, שהם שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין רגלין. ושם נקראים {{צ|לחם הפנים}} - כי השלשה הויות שגימטריא {{גמט דגש|לחם}} נכנסים בפנימיות דבינה של ו' קצוות. אבל השלשה הויות שבגלגלתא נשארים בסוד אור מקיף, והם סוד שנים עשר שבטים. וזה שאמר {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה}} - שהם י"ב הויות שבי"ב פרקים דבינה עילאה. וז"ש {{צ|זה השלחן אשר לפני יהוה}} - ר"ל שהוא בפנימיות של הבינה הנקרא יהו"ה. ולפי המאמר של התיקונים הנ"ל שאמר {{צ|ורזא דמלה זה השלחן אשר לפני יהוה - {{גמט דגש|זה}} בחושבן {{גמט דגש|ו"ו}} וגו'}} - הכוונה שהבינה בעת התחברות עם החכמה - אזי הוא שוכב בין חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד של הנוקבא, והוא מחבק אותם עם החסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד אחר החיבור בעת שנותן לה סוד הטיפה. ואזי היא {{צ|לפני יהוה}} - כלומר פנים בפנים. והי"ב פרקין הם למעלה על גבי השלחן שהוא גופא דילה. ולכן צריך לסדר ה{{גמט|י"ב}} על השלחן כמו תרין סגו"לין - זה על גב זה שהוא רומז על סוד החיבוק בשתי ידים זה על גב זה, שהם תרין סגו"לין. ובשתי רגלים גם כן זה על גב זה - הרי עוד שנני סגו"לין. והנה התפארת דבינה (שהוא הגוף שלה) הוא השלחן בעצמו שהיו מונחים עליו ה{{גמט|י"ב}} לחם הפנים כנזכר, ותמים היו חמים - שהוא בסוד החיבור. וגם הכהן גדול (שהוא החכמה שנקרא 'כהן גדול' כנודע) - תמיד היה אוכל הלחם חם כמ"ש {{צ|ביום הלקחו}}. וזהו בסוד {{צ|כי אם הלחם אשר הוא אוכל}}. וכבר אמרנו לעיל שהי"ב לחמים היו כנגד י"ב הויות של דיקנא דאריך אנפין, ובי"ב הויות יש {{גמט דגש|מ"ח}} אותיות שהוא {{גמט דגש|חם}}. ולכן היה לחם הפנים תמיד {{גמט דגש|חם}} כנזכר לעיל. ואמנם מזה הלחם יורד שפע ומזון לכל העולמות כמ"ש בזוהר פרשה תרומה דף קנ"ה ע"א {{ממ זהר|ב|קנה|א}}, וזה לשונו: {{צ|לחם הפנים - מיכלא דאינון פנים. מזונא וסיפוקא דנפיק לעלמא מנייהו אתי ושריא על ההוא פתורא, בגין דשלחן דא מקבלא מזונא וסיפוקא לאינון פנים דלעילא ואיהי אפיקת מזונין וספוקין מאינון פנימאין. ומזונא דאפיקת - איהו ההוא לחם כדקאמרן}}. עד כאן לשונו. {{ש}} ועם הקדמה הנ"ל יובן המאמר היטב. והנה כשנכנסים אלו ה{{גמט|י"ב}} לחם ביסוד שלה בחמימות כדי לעורר החיבור - אז השלחן (שהוא התפארת שלה) מקבל י"ב הויות אחרים ממזלא כנז"ל. אזי נקרא היסוד {{צ|מזבח {{גמט דגש|חדש}}}} - גימטריא י"ב הויות{{הערה|{{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|הויה}}}} שהם {{צ|בציון תכין}} - דהיינו בנקודת ציון שבה. הנה מלבד התפשטות י"ב הויות הנ"ל בגופא - יש עוד התפשטות ה' חסדים וה' גבורות מן הדעת ש"לה{{הערה|יש גרשיים בדפוס שבדרך כלל הכוונה להיות מודגש, ולא הבנתי למה - ויקיעורך}} לבינה עצמה כנודע. והם והם {{גמט דגש|ה'}} שלחנות ימינים ו{{גמט דגש|ה'}} שלחנות שמאלים, שהם גם כן עשר הויות כנודע, שלא נשתמשו בם שום דבר. והנה לפי ההקדמה שהקדמנו יובן מה שאמרו חז"ל {{צ|שלחן בצפון}} כאשר נודע כי גבורה דעתיק מתלבש במוחא סתימאה שהוא שמאל שנקרא 'צפון'. והמוחא אחר כך מתלבש בגופא דבינה הנקרא {{צ|שלחן}}. לכן אמר {{צ|שלחן בצפון}} - ר"ל התיקון של השלחן אינו נעשה אלא בצפון ר"ל במוחא סתימאה שהוא גבורה דעתיק כנודע. ====סוד מנורת הזהב==== סוד מנורת הזהב - אחר עשר * אשר האחת מהנה היא אותה שעשה משה במדבר - היא נתונה באמצע, * וחמשה מן המנורות האחרות נתונות לימין המנורה הזאת, * וחמשה הנשארות נתונות לצד השמאלי ממנה. הנה זה יובן עם מה שמביא בספר התיקונים דף ע"ב ע"א וזה לשונו: : {{צ|מנרתא - דא רישא. ושבעה נרותיה עליה - אינון תרין אודנין ותרין עיינין ותרין נוקבא, חוטמא ופומא. ומנרתא לימינה. ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים - בגין דתמן מוחא ברישא וחכמה במוחא שריא וביה נהיר מנרתא בגין דאיהו משחא דאתמר ביה כשמן הטוב על הראש}}. והנה עם הקדמה שהקדמנו לעיל כי מה שנמשך מעתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דאריך נמשך עד פה דאריך, ומשם יוצא לחוץ ונעשה מקיף לשלש ראשונות דאבא ואמא כנזכר לעיל. ונודע כי החסד דעתיק מתלבש בתוך גולגלתא דאריך אנפין, ולעולם בחסד כליל כל הששה תחתונות כי הוא נקרא {{צ|יומם יצוה יהוה '''חסדו'''}} - '''חסד ו'''' - שהוא מצוה ושולט על כל ה{{גמט דגש|ו'}} חסדים אחרים. ונודע כי השפע היורד על גולגלת דאריך אנפין נקרא {{צ|שמן}} - כי אות '''ש''' מורה על {{גמט דגש|ג'}} ראשונות חכמה בינה דעת דעתיק בסוד שלשה קוים. והם שנקרא {{צ|רישא דלא אתידע}} שעומד למעלה דאריך אנפין בסוד מקיף. וכשהדעת מתחלק לשנים בסוד חסדים וגבורות - הרי {{גמט דגש|ד'}} מוחין שהוא אות '''ם''' ד'''שמן'''. ואם תחבר עמהם הכתר דעתיק - הרי {{גמט דגש|ה'}} ספירות והוא אות '''ן'''' ד'''שמן'''. וזהו סוד מאמר הזוהר פרשת אמור דף פ"ח ע"ב {{ממ זהר|ג|פח|ב}} {{צ|כשמן הטוב על הראש - דא משח רבות קדישא עילאה דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין}} - שהוא מרישא דלא אתידע. {{ש}} {{צ|על הראש ודאי! רישא דאדם קדמאה}} - ר"ל כי השלשה ראשונות אינם מתלבשים ברישא דאריך אנפין הנקרא {{צ|אדם קדמאה}} בסוד {{גמט דגש|ז'}} תיקוני גולגלתא. אלא עומדים למעלה על הראש בסוד אור מקיף.{{ש}} {{צ|יורד על הזקן - דא דיקנא יקירא}} - כמו שפירשנו לעיל כי השמן שמתלבש בגלגלתא יורד אחר כך בפה דאריך אנפין, ומשם יוצא לחוץ על הדיקנא דאריך אנפין. {{צ|זקן אהרן - דא כהן גדול דלעילא}} - זה יובן עם מה שכתב האר"י זלה"ה בסוד י"ג מדות. כי מן {{צ|אל רחום}} עד {{צ|ורב חסד}} נקרא 'זקן' דאריך סתם. ומן {{צ|ורב חסד}} עד {{צ|ונקה}} נקרא 'זקנא דכהנא רבא', דאתקן ב{{גמט דגש|ח'}} תיקונים כנגד {{גמט דגש|ח'}} בגדי כהונה. כי החסד דעתיק מתלבש בגו {{גמט דגש|ח'}} תחיקונים. וז"ש {{צ|יורד על הזקן זקן אהרן}} - כי הם 'זקן בתוך זקן'. כי ממדת ששי ואילך מתחיל 'זקן' אחר - מתלבש ב{{גמט דגש|ח'}} בגדים. ותיקונים אלו הם לו כנשמה, לפיכך נגלים על ידי התלבשות שמונה בשמונה וכו'. עיין שם. {{צ|וההוא שמן יורד על פי מדותיו - דמאינון משיחן נגיד ונפיק ונחית לתתאי}} - שהוא על שלשה ראשונות דאבא ואמא כנזכר. וזהו גם כן סוד רעיא מהימנא שם בפרשת אמור {{ממ זהר|ג|פח|ב}} {{צ|אוקימנא ברזא דמנורה ואיהו רזא כגוונא דלעילא, בגין דנהירו עילאה במשח רבו נחית על רישא דכהנא בקדמיתא}} - שהוא חסד דעתיק הנקרא {{צ|כהנא רבא}} המתלבש בגולגלתא דאריך. {{ש}} {{צ|לבתר איהו אדליק ואנהיר כל בוצינין דכתיב כשמן הטוב וגו'}} - הכוונה מאחר שהחסד כלולים בו כל השבעה - לכן בעת שמתגל' מפה דאריך אנפין בסוד אור מקיף לאבא ואמא - אזי הוא מאיר דרך ה{{גמט דגש|ז'}} חלונות שהם תרין אודנין עיינין וגו', ומדליק אותם בסוד שבעה קני המנורה. והחסד זה גורם הרגשה של הארבע חושים שיש בראש - חוש השמע, חוש הראות, חוש הריח, חוש הטעם. וזהו סוד {{צ|מנורה בדרום}} - כי הראש דבינה מקבלת מן החסד דעתיק כנז"ל הנקרא 'דרום' כנודע. והנה בדעת דבינה יש חמשה חסדים שהם חמשה המנורות ימינים. וחמשה גבורות שהם חמשה מנורות שמאלים. שהם נקרא {{צ|תרין עטרין}}. ואלו העשרה מנורות לא היו בהם נרות כי החסד דעתיק אינו נכנס בפנים של המוחין דאבא ואמא, אלא נשאר בחוץ בסוד אור המקיף. ולא מאיר אלא דרך שבעה הנקבים שיש בראש. ולכן לא היו דולקים אלא שבעה נרות בבית המקדש שלמטה. והנה ביארנו כל הפרצוף של הבינה עילאה הנקרא {{צ|היכל}}. כי המנורה הוא בסוד רישא, והשלחן בסוד {{קיצור|ה"ק|ה' קצוות(?)}} גופא דבינה - חסד גבורה תפארת נצח הוד. והם נצח הוד יסוד פנימים. ושני '''כני''' זהב - נצח הוד חיצונים. כי יש שני בחינות נצח והוד כנודע. וה{{גמט דגש|מזבח}} הפנימי הוא יסוד הפנימי - נקודת ציון שבה. ודלתות ההיכל הוא המלכות דבינה שבה. והכהן הגדול שבתוך ההיכל הוא חכמה עילאה שמתחבר עם ההיכל בחיבור אחד. והנה מ"ש '''{{צ|ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים}}''' - זה יובן במה שכתוב בדרוש אדם קדמון. וזה לשונו {{ממ עץ חיים|ט|ב}}: : {{צ|הנה השם השני הוא '''קרע שטן''' והוא בגבורה שהוא המלך השני, אשר במיתתו נפלו אחורי דבינה גם כן. ולכן גרמו ביטול אחורי אבא ואמא בשם הזה. וזה ביאורו}}.{{ש}} : {{צ|'''קרע''' - ר"ל כי כאן לא היתה מיתה ונתיצה ממש כמו בשבעה מלכים, רק קריעה ושבירה בעלמא, ונשאר במקומו. אבל הנתיצה הוא הפלת האבן בכח ממקומו למקום אחר כנזכר שם. ועל ידי קריעה זו יצאו הקליפות הנקרא בשם '''שטן'''. וזהו '''קרע שטן'''}}. והנה הפנים דחכמה ובינה עם {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|קס"א}} - שגימטריא {{גמט דגש|זכור}}. כי הזכירה באה מצד הפנים. ובבחינת אחוריים שלהם הם שתי שמות - {{גמט דגש|דפ"ק}} {{גמט דגש|קדמת}}, אשר שניהם בגימטריא {{גמט דגש|תשכח}} - כי השכחה באה מצד האחוריים. אמנם {{גמט דגש|קרע שטן}} בגימטריא {{גמט דגש|תשכח}} כמנין האחוריים הנזכר לרמוז על נפילת אחורי אבא ואמא. וכן רמוז במלת {{גמט דגש|מרחפת}} שגימטריא גם כן {{גמט דגש|קרע שטן}}. והנה אלו אחוריים של חכמה ובינה עילאין הם נעשים בחינת 'פנים' בישראל סבא ותבונה. ולכן השם הראשון שהוא כנגד ישראל סבא הוא בגימטריא {{גמט דגש|פקד}} להורות כי בשם זה הוא מתחבר עם התבונה בסוד פנים בפנים, ופוקד אותם כנודע. כי החיבור נקרא {{צ|פקידה}} כמו שאמר הכתוב {{צ|ופקדת את נוך ולא תחטא}}. גם תראה כי שתי שמות אלו{{הערה|לא מובן לי. ואולי יש להגיה כאן {{צ|תראה כי השם השני הוא בגימטריא וכו'}} - ואז מובן וצע"ע - ויקיעורך}} הם בגימטריא {{גמט דגש|מקדם}}, {{גמט דגש|קדמת}} - להורות כי מה שהיה למעלה בסוד אחור הוא עתה קדם, שהוא בחינת פנים בפנים, כמ"ש {{צ|אחור וקדם צרתני}}. ובזה תבין מ"ש ברעיא מהימנא פרשה קדושים דף פ"ב ע"א {{ממ זהר|ג|פב|א}} {{צ|בדרגין דילך דאינון אבא ואמא וגו' ותרוויהו אינון כרסייא וספסל תחותך ליקרך}}. פירש כי אבא ואמא נעשים כסא אל כתר. וזהו סוד מה שאנו אומרים בעמידה דראש השנה {{צ|אין שכחה לפני כסא כבודך}} - ר"ל בפנים דאבא ואמא אין שכחה, אלא {{גמט דגש|ע"ב קס"א}} - שגימטריא {{גמט דגש|זכור}} - שהוא '''זכירה - זכר י"ה'''. אבל באחוריים שלהם יש שכחה שהוא {{גמט דגש|תשכח}} הנ"ל. וכנגד אלו השתי בחינות נאמר בתורה {{צ|'''זכור''' ואל '''תשכח'''}} בענין עמלק. ונודע כי בינה ותבונה הוא פרצף אחד; כי בינה הוא ששה ספירות עליונות (לכן נקרא אות '''ס'''), ותבונה כנגד ארבע תחתונות ולכן נקרא אות '''ם'''. וזהו רמז במלת {{גמט דגש|תשכח}}. כי {{גמט דגש|תשכח}} גימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|רגל}} (שהם נגד נצח הוד יסוד דבינה). וה{{גמט דגש|כ"ח}} היתרים - הוא בחינת המלכות שלה שיש בה שני דלתות ושהם תרין - {{גמט דגש|ד ד}}, ושני צירים שהם תרין יודי"ן אחורי הדלתין. והרי הם ב' פעמים {{גמט דגש|י"ד י"ד}} - במספר {{גמט דגש|כ"ח}} כנזכר לעיל. וזהו סוד {{צ|'''תשש כחו''' כנקבה}} - כי תבונה היא מלכות דבינה שראה שעונות ישראל גרמו לאחיזת החיצונים באחוריים דבינה שהוא {{גמט דגש|תשכח}}, ומאחר שמשה זכה לבינה - לכן אמר {{צ|הרגני נא הרוג}} - כי על ידי הריגה עושים מיין נוקבין בבינה כדי לתקן הפגם שלה. והנה אחוריים דאבא ואמא בעת שעולים מן האצילות בסוד מיין נוקבין על ידי זעיר ונוקבא דאצילות - אזי מתלבשים מתחלה בישראל סבא ותבונה בסוד 'פנים בפנים' כנזכר, שהם בסוד נצח הוד יסוד מלכות דאבא ואמא עילאין. ועל ידי אלו מיין נוקבין מתחברים ביחד ומבררים אותם, ואחר כך מעלים אותם בסוד מיין נוקבין לאבא ואמא עילאין. אבל קודם שנבררים אחורים דאבא ואמא בתוך ישראל סבא ובתבונה - אין נכנסים לשם ביסוד דבינה לעשות לה מיין נוקבין. וזהו שאמרו '''{{צ|ההיכל מקודש ממנו}}''' - שהיא הבינה, '''{{צ|שאין נכנסים לשם שלא רחוץ ידים ורגלים}}''' - כי {{צ|רחוץ}} הוא לשון חיבור כמ"ש {{צ|לך רד ורחץ רגליך}}. רוצה לומר - כל זמן שלא נכנסו הידים והרגלים (שהם סוד האחוריים דאבא ואמא שהוא {{גמט דגש|תשכח}}, שגימטריא {{מכפלת גימטריא|ג'|פעמים|רגל}} ו{{מכפלת גימטריא|ב'|פעמים|יד}}, בסוד חיבור דישראל סבא ותבונה) - אי אפשר שיכולים ליכנס בסוד פנימיות אבא ואמא לעשות להם מיין נוקבין מפני שמתחלה גם כן היו בסוד אחוריים דאבא ואמא בלבד. ולכן עתה בעת התיקון והבירור - אם נכנסים בפנימיות ישראל סבא ותבונה ומתבררים שם - יכולים הם גם כן לעשות אחר כך בפנימיות אבא ואמא עילאין. אם לא נכנסו מתחלה שם - אזי אי אפשר ליכנס שם בפנימיותם. ולכן אחר שנתבררו שם באבא ואמא עילאין - אז חוזרים ויורדים ונעשים מוחין פנימים בישראל סבא ותבונה, ואז גם הם חוזרים ומזדווגים פעם אחר על ידי {{גמט דגש|פקד}} ו{{גמט דגש|קדמת}} כנזכר. ואז אחוריים העליונים נעשים פנימיים למה שלמטה מהם. והבן זה היטב. ===קדש הקדשים מקודש ממנו=== '''קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא הכהן הגדול ביום הכפורים בשעת העבודה {{ממ משנה|כלים|א|ט}}''' הנה נודע כי לעולם המלכות של עולם העליון נעשה כתר לעולם התחתון ממנו. וכן מלכות דאצילות היא כתר דבריאה. והיא נקראת '''סוד{{הערה|בדפוסים הובאו מילים אלו ככותרת מודגשת וקטע חדש. ולולי דמסתפינא הייתי מוחק מלת 'סוד' שלדעתי הוכנס רק לצורך הכותרת ולא נראה שהוא חלק של תוכן הספר עצמו. וצע"ע - ויקיעורך}} אבן השתיה''' כמ"ש האר"י זלה"ה על המאמר של הזוהר דפרשה ויחי המתחיל {{צ|על מה אדניה הטבעו וכו'}} {{ממ זהר|א|רלא|א}}. ואמר שם {{צ|והאי אבנא קיימא לאות באמצעיתא דעלמא}} - כי כשהיא עולה באצילות באחורי החזה דזעיר שהוא נקרא {{צ|עולם}}, בעל שש קצוות, אזי היא עומדת {{צ|באמצעיתא דעלמא}}. ושם היה תחלת אצילותה בתר חדוי דזעיר כנודע באידרא רבא. והנה {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|אדני}} שהם בעשר ספירות דמלכות דאצילות, שהם גימטריא {{גמט דגש|תר"נ}}, ועוד שם אחד של {{גמט דגש|אדני}} שהיא כלללות המלכות - גימטריא {{גמט דגש|שתיה}}. ושם {{גמט דגש|בן}} שיש לה בנקודת ציון שלה שהוא בסוד {{צ|רוחא דשבק בעלה בגווה}} בחיבורא ראשונה - גימטריא {{גמט דגש|אבן}}. הרי המלכות דאצילות הנקרא '''אבן שתיה'''. ולכן היתה אבן שתיה גבוה מן הארץ שלש אצבעות מפני שהיא עומדת תמיד כנגד נצח הוד יסוד דזעיר אשר מהם נעשה כל פרצופה. ולכן גם כן תחת אבן הזאת היו מטמוניות להורות שהשפע של כל האצילות - הכל מתקבץ ביסוד שלה מפני שהיא נקראת {{צ|אוצר בית יהוה}} כנודע. ומ"ש {{צ|ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים}} - הכוונה היא כי כל עולם האצילות בכלל נקרא {{צ|קדש קדשים}}. כי {{צ|קדש}} הוא עתיק ונוקביה. ומלת {{צ|'''הקדשים'''}} הוא '''ה' קדשים''', שהם {{גמט דגש|ה'}} פרצופים - אריך ונוקביה, חכמה ובינה, ישראל סבא ותבונה, ישראל ורחל, יעקב ולאה. או {{גמט דגש|ה'}} פרצופים בלי זוגות שהם אריך, אבא ואמא, זעיר ונוקבא כנודע. הנה עולם האצילות נתקן ב{{גמט דגש|י"ב}} פרצופין שהם עתיק ונוקביה, אריך ונוקביה, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, זעיר ונוקביה, יעקב ולאה. ובכל אחד יש '''הויה''' במילוי {{גמט דגש|ע"ב}} שגימטריא {{גמט דגש|חסד}} - כי {{צ|עולם חסד יבנה}}. הרי {{מכפלת גימטריא|י"ב|פעמים|ע"ב}} - גימטריא {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. {{ש}} הרי איך עולם האצילות בכללו נקרא {{צ|קדש '''הקדשים'''}}. עוד נוכל לומר על דרך שמביא האר"י זלה"ה בשעה אריך אנפין פרק ז'{{הערה|אני רק מצאתי משהו רלוונטי [[עץ חיים/שער יג/פרק ג|בעץ בשער אריך אנפין פרק ג']], וצע"ע - ויקיעורך}} בתיקון {{צ|קרומא דאוירא אזדכך וסתים}}. פירוש {{צ|אזדכיך}} כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גולגלתא להאיר דרך האי קרומא במוחא סתימאה. אך עם כל זה הוא {{צ|סתום}} - כי אותו האור המועט הלואי שיוכל האי מוח לקבלו. מש"כ{{הערה|לא הבנתי. ואולי צריך להגיה '''מכ"ש''' והכוונה אל "מכל שכן" - ויקיעורך}} אם היה פתוח. ובתוך האי קרומא מתלבשת תפארת דעתיק כי הקרום החופה הוא דמיון רקיע שהוא תפארת. וזהו סוד הזוהר בראשית דף נ"ב ב' {{ממ זהר|א|נב|ב}} - הרקיע המבדיל בין מים למים - שהם חסד וגבורה דעתיק המתלבשים בין גולגלתא ומוחא. והתפארת הפוסק בין שניהם ומבדילם ומכריע ביניהם. כי התפארת הוא '''ו'''' שבשם כנודע, והוא דמיון הרקיע הנטוי כעין '''ו''', כמ"ש {{צ|נוטה שמים כיריעה}} שהוא סוד זה הקרום כמו היריעה וכו', עיין שם. וז"ש שם בזוהר בדף הנ"ל {{צ|ועל רזא דא כתיב והבדילה לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים}}. ר"ל כי הקרום מפסיק בין מוחא סתימאה הנקרא {{צ|קדש}} (כי סתם חכמה נקרא 'קדש'), ובין {{צ|קדש}} (שהוא רישא דלא אתידע) {{צ|הקדשים}} (שהם גולגלתא ואוירא). וגם נוכל לומר על דרך שמביא האר"י זלה"ה על פירוש המאמר של אדרא זוטא וזה לשונו: {{ש}} : {{צ|האי עתיקא קדישא טמיר וגניז וכו' תלת ראשין אתגלפן דא לגו מן דא וגו' - והביאור הוא דע כי זה העתיקא קדישא הנזכר כאן - אינו מדבר על הזכר הנעשה מבחינת '''מ"ה''', אלא על נוקבא דעתיק והאריך הנעשים מבחינת ספירת הכתר של שם '''ב"ן''' של הנקודות של המלכים שמתו. והכתר בכללות כולו נקרא "עתיקא קדישא". והוא נחלק לשלשה חלקים שהם התלת ראשין וכו'}}, עיין שם. ונראה מאחר שזה ה'''ב"ן''' של הכתר ד'''ב"ן''' היא בחינה ראשונה דכל האצילות ונקרא {{צ|עתיקא קדישא}} - לכן בהתחלקות לתלת ראשין דאריך אנפין נקראו תלת רישין {{צ|קדש קדשים}}. כי {{צ|קדש}} נקרא השלשה ראשונות דנוקבא דעתיק שנשאר למעלה מראש דאריך מגולה, ואחר כך תרין רישין אחרנין נקרא {{צ|קדשים}} - מיעוט רבים שנים. וזהו רמז כי שם {{גמט דגש|ב"ן}} דכתר ד'''ב"ן''' הוא שני הויות{{הערה|2*26=52}}. ונודע בכל '''הויה''' הוא שני {{גמט דגש|רי"ו}} כזה - {{גמט דגש|יר"ו ור"י}}. הרי שתי הויות - {{מכפלת גימטריא|ד'||רי"ו}} שהם {{קיצור|י"ב פעמים הויה דע"ב|864}}. ולכן נעשה בכל ראש מהשלשה רישין '''י"ב י"ב'''. דהיינו {{גמט דגש|י"ב}} חיוורתי בגולגלתא, {{גמט דגש|י"ב}} נימין באוירא דכיא, {{גמט דגש|י"ב}} תיקוני דיקנא. כי כל אחד כלול מהשלשה. והנה {{מכפלת גימטריא|י"ב|פעמים|ע"ב}} גימטריא {{גמט דגש|קודש קדשים}}, או גימטריא {{גמט דגש|קדש הקדשים}} - להורות כי התלת רישין בכלל נקרא {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. והנה אמר באדרא רבא דף קל"ב ע"א {{ממ זהר|ג|קלב|א}} וזה לשונו:{{ש}} {{צ|תאנא אי עתיק דעתיקין '''קדישא דקדישין''' לא אתתקן באילין תקונין - לא אשתכחו עילאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי}}. {{ש}} הכוונה דאלמלא שנוקבא דעתיק לא נתקנה בסוד תלת רישין - לא היו יכולים שאר הנקבות להתקן. כי כל הנקבות דאצילות הם משם '''ב"ן''' דעולם התוהו, והזכרים הם משם '''מ"ה''' דעולם התיקון. וז"ש הפסוק {{צ|צאנה וראנה בנות ציון}} שהם הנקבות ד'''ב"ן''' הנקראים {{צ|בנות ציון}} מפני שיצאו מנקודות ציון דמלכות דאדם קדמון. כלומר שהמאציל העליון אמר לנקבות שתצאנה כל אחת ואחת מתוקנת. וזהו {{צ|במלך שלמה}} - ר"ל בעבור שיצא המלך השמיני{{הערה|עפ"י דפוס ויניציא ובשים לב כי בדפוס ירושלים כתבו בטעות '''הט'''' - ויקיעורך}} הדר שהוא '''שלמה - של מ"ה''', שהוא שם '''מ"ה''' החדש שהוא הזכר עם אשתו {{צ|מהיטבאל}}, ואז נתקנו כל הנקבות ד'''ב"ן'''. וזה גרם גם כן {{צ|בעטרה שעטרה לו אמו}} - ר"ל בעטרה שהיא הנוקבא דעתיק שנקרא {{צ|עטרת כלילת יופי}}. {{צ|שעטרה לו אמו}} - שנוקבא דאדם קדמון (שהיא אמו דאריך אנפין) תיקון הנוקבא דעתיק בסוד 'עטרה' שהן תלת רישין לאריך. ועל ידי זה התיקון עתה יכולים גם כן כל הנוקבות לצאת מתוקנות. ובעת שיצא שם {{גמט דגש|מ"ה}} החדש נאמר עליו {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו}}. ולכן אמר הפסוק {{צ|ביום חתנתו ביום שמחת לבו}} - שאז נתקנת הכלה שלו בסוד תלת רישין הנקרא {{צ|{{גמט דגש|קדש הקדשים}}}} שמספרם {{צ|{{גמט דגש|חתנתו}}}}. ====סוד הארון==== הנה נודע כי דכורא של עתיק מתלבש בנוקבא שלו, ושניהם נכנסים באריך אנפין לעשות לו מוחין. כמו אבא ואמא הנכנסים בזעיר כנודע. והיסוד דנוקבא דעתיק יומין מסתיים בחזה דאריך אנפין כמו היסוד דזעיר. והיסוד דכורא דעתיק בוקע יסוד דנוקביה ויוצא לחוץ עד סוף תפארת דאריך. והעטרה שלו מתלבש ביסוד דאריך כמו היסוד דחכמה בזעיר כנודע. הנה בחינת מה שיוצא מן היסוד דנוקבא דעתיק ומתפשט חוץ ממנה - זהו בחינת ארון התורה. כי הוא מתפשט באורך כדמות הארון, וכן {{גמט דגש|ארון}} גימטריא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|דפ"ק}} - שהוא כמו היסוד דחכמה. ונודע כי השפע של כל הגוף הוא נכנס ביסוד. והנה התלת רישין הנקרא {{צ|קודש הקדשים}} - כולם הם כלולים ביסוד דעתיק. וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארון ברית}} גימטריא {{גמט דגש|קודש הקדשים}}. וכן '''ארון''' במילוי כזה: {{גמט דגש|אל"ף רי"ש וא"ו נו"ן}} - הוא גימטריא {{גמט דגש|ארון העדות}}. ר"ל כי המילוי הוא שנתמלא היסוד דעתיק ובתוכו הם לחות '''העדו"ת''', כי היסוד שהוא הברית דעתיק נקרא {{צ|ארון}}, והאורות שבתוכו (שהם חמשה חסדים וחמשה גבורות) הם {{צ|שתי לוחות העדות}}. חמשה דברות מול חמשה שהם תורה שבכתב, כי הטפה זרעית לעולם הוא סוד {{גמט דגש|כ"ב}} אתוון כנודע. וז"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"א {{ממ זהר|ג|קכח|א}}:{{ש}} {{צ|פתח ר' שמעון עת לעשות ליהוה - אמאי עת לעשות? משום דהפרו תורתיך. מאי הפרו תורתך? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונו. שמא דא לעתיק יומין אתמר}}.{{ש}} הכוונה שהיה צריך לתקן הנוקבא דעתיק שנקרא {{צ|'''עת''' ליהוה}} - לדכורא דעתיק כדי שתהיה התורה שהוא הטיפה דיסוד דדכורא נדרשת ביסוד דנוקבא. ועל ידי זה יכולים הספירות לקבל התורה מיסוד דכורא. אם לא חס ושלום נתקן הנוקבא - יצא התורה בלי לבוש ולא יוכלו לקבלו ויתבטלו מעלמא - שהם הספירות של האצילות ח"ו. ולכן {{צ|עת לעשות ליהוה}}. ====סוד הכפורת==== הנה נבאר מה שמביא האר"י זלה"ה ביסוד דבינה וזה לשונו:{{ש}} הנה פי היסוד דבינה איננו פתוח ממש לגמרי. כי אם יהיה פתוח לגמרי יצאו החסדים בגילוי גמור למטה, ואפשר שיתאחזו בהם החיצונים וגו'. ועל כן המאציל העליון המשיך בחינת הארת לבוש היסוד דבינה כפי היסוד עצמו שלה, ונעשית שם בחינת לבוש ומסך בפי היסוד ההוא. אבל אינו סיתום גמור. ונמצא כי כאשר יוצאין החסדים התחתונים משם ולחוץ - לוקחים עמהם הארת הלבוש ההוא. ובזה אינו יורד עצמותם - רק מה שיכול לעבור דרך המסך ההוא בלבד. ובכל מקום שהם הולכים לבושים עמהם - עם כל זה נקרא 'חסדים מגולים' לפי שאינו רק מסך ולבוש דק מאד. והנה על דרך שנתבאר בחסדים של בינה עצמה - כן הוא הענין ביסוד עצמו דחכמה. כי כשיוצא מחוץ אל היסוד דבינה - להיותו יותר ארוך - והנה הוא מוכרח לבקוע פי המסך של פי היסוד ההוא דבינה. ובצאתו גם הוא מתלבש במסך ההוא ויורד ומתפשט. ולבושו עמו כי אין חכמה מתגלה אלא מתוך התלבשותו בבינה.{{ש}} '''עד כאן לשונו''' כן הו?? גם כן היסוד דעתיק דדכורא ע? היסוד דנוקבא. ולכן זה הלבוש של הנוקבא נקרא '''כפורת''' הפרוש על הארון. והנה בנצח הוד יסוד דעתיקא קדישא שהי' נוקבא דעתיק - יש שלשה מילוי '''יה'''. * '''בנצח''' - '''י"ה''' במלוי יודי"ן - גימטריא {{גמט דגש|ל"ה}}. ואחר כך תכה אותו {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"י}} - הם {{גמט דגש|ש'}}. הרי {{גמט דגש|של"ה}} בנצח. * '''ובהוד''' יש בו '''י"ה''' במילוי הה"ין שגימטריא {{גמט דגש|ל'}}. ואחר כך תכה {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"ה}} - הרי {{גמט דגש|ר"ל}}. * '''וביסוד''' יש '''י"ה''' באלפין שגימטריא {{גמט דגש|כ"ו}}. ואחר כך תכה {{מכפלת גימטריא|יו"ד|פעם|ה"א}} - הם {{גמט דגש|ק"כ}}. הרי {{גמט דגש|קמ"ו}}. ושלשתם מאירים ביסוד דנוקבא שהוא האמצעי שבה. ואם תחבר השלשה - {{גמט דגש|של"ה ר"ל קמ"ו}} - הרי {{גמט דגש|אשתי}} כמנין {{גמט דגש|הכפורת}}. והנה ז"ה הלבוש הוא עודף למעלה על הארון לפי שהוא נתון בפי היסוד עצמו, והוא גבוה מעט מן הארון. ובח-ינה זו היא נקרא '''זר זהב''' שעל '''הכפורת'''. והנה {{גמט דגש|זר}} גימטריא {{גמט דגש|אל"ף למ"ד אהיה}} - כאשר נודע כי שם {{גמט דגש|אהיה}} הוא בגימטריא {{גמט דגש|כ"א}}, ועם {{גמט דגש|י'}} אותיות מילוי - הרי {{גמט דגש|ל"א}} כמנין {{גמט דגש|אל}}. הרי איך שם {{גמט דגש|אל}} יוצא משם {{גמט דגש|אהי"ה}}. ושניהם הם בנוקבא דעתיק, ולכן במלת {{גמט דגש|זר}} נרמזו שני שמות האלו - '''א''' במילוי, ו'''אהיה'''. ====סוד ב' בדי ארון==== סוד שני בדי ארון שהיו נראים מחוץ לבית כשני דדים הם נצח והוד דעתיק דדכורא. כאשר נודע בשער אריך פרק שני שחסד גבורה תפארת דעתיק מתלבש בכתר חכמה בינה דאריך. * ואחר כך הנצח הוד יסוד דעתיק - התרין פרקין עילאין התלבשו בחסד וגבורה דאריך, והיסוד בתפארת דאריך. * ושני פרקין אמצעיים דנצח הוד התלבשו בנצח והוד דאריך, * ועטרת יסוד דעתיק ביסוד דאריך, * ומלכות דעתיק במלכות דאריך, כי צריך להעשות ממנה פרצוף של הנוקבא ולכן לקחת מדה אחת שלימה. ונמצאו עתה נשארו שני פרקין תתאין דנצח והוד דעתיק למטה מכל הנצח הוד דאריך, ונשארו מגולים. ואלו נתחברו יחד במלכות דאריך, ונעשה שם אליה שני דדים בשנ"י צדדיה. ומהם היו יונקים המלכות שירדו בבריאה קודם שנתקנו במקומ'. וזהו סוד {{צ|גמולי חלב '''עתיקי משדים'''}} - כי היו יונקים מהדדים והשדים דעתיק יומין.{{ש}} וזהו סוד המלך הנקרא '''הדד''' בן '''בדד''' - שהם השני דדים הנ"ל. {{ש}} '''עד כאן לשונו.'''{{הערה|לא הבנתי מי מצטטים כאן וממתי. וצע"ע - ויקיעורך}} וזאת הבחינה נראת {{צ|שני בדי ארון}} שהם נצח והוד דעתיק שהיו יוצאים מחוץ ל'קדש הקדשים' - שהוא מחוץ לאצילות לתוך אבא ואמא של בריאה שנקרא {{צ|היכל יהוה}} כנז"ל. ====סוד שני כרובים==== סוד שני כרובים - זהב טהור. עומדים על רגליהם ופניהם איש אל אחיו מנגד. כל אחד מעשרה טפחים בקומתו, ולכל אחד ארבעה פנים וששה עשר כנפים. ארבע כנפים לכל צורה - באופן שבשתי הכנפים העליונים מכל צורה להנה פורשים למעלה כדמות מעופפים וסוככים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ושתי כנפים התחתונות אשר להם יכסה כל אחד גויתו. הנה בחינת הכרובים הם אבא ואמא כנזכר בתיקונים דף קל"ה ע"ב - {{צ|חכמה ובינה עלייהו אתמר "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה"}} מפני שהם מלבישים הזרועות דאריך הנקראים "כנפים העליונים". ומגיעים עד החזה דאריך, ושם מתגלה היסוד דכורא דעתיק בתוך האריך(?) שנקרא {{צ|ארון הקדש}} כנזכר. נמצא שהם סוככים על הכפרת ששם מסתיים יסוד דנוקבא דדכורא כנזכר. ופניהם איש אל אחיו כנודע כי אבא ואמא הם תמיד פנים בפנים, וכותל אחד ביניהם בלבד, והם נקראים {{צ|רעים דלא אתפרשן לעלמין}}. והטעם שנקראים כרובים {{צ|אנפי רביא}} כנזכר בשער אריך פרק שני - : כי {{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דעתיק דנוקבא מתלבש ב{{קיצור|כח"ב|כתר חכמה ובינה}} דאריך, ו{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} דעתיק בחסד גבורה תפארת דאריך - מפני ש{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דאריך נעשים אחר כך מוחין בג' ראשונות דאבא ואמא ולכן עיקר הארת נצח הוד יסוד ב{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}} דאריך להאיר אל מוחי אבא ואמא. : ואחר כך מן יסוד דעתיק יצא אור לבד ונתפשט לנצח הוד יסוד דאריך וכו' {{ש}} עיין שם. ונמצא כי אבא ואמא מלבישים נצח והוד דעתיק הנקרא {{צ|אנפי רביא}}, ולכן נקראים כרובים {{צ|אנפי זוטרי}} להורות שמתוכם נראה הפנימיות של נצח הוד דעתיק הנקרא {{צ|אנפי כרובים}}. ועוד טעם אחר כי הכרובים היו בלא חתימת זקן להורות כי אבא ואמא אין להם חתימת זקן ואין להם שערות כלל, ואפילו בראשם. כי הם מכוסים תחת דיקנא דאריך אנפין. אבל בזעיר אנפין ובאריך אנפין יש להם דיקנא ושערות בראשם כנודע. ועתה נבאר הבחינה של אבא ואמא שיש להם {{גמט דגש|ד'}} פנים לכל אחד, ושמונה גדפין לכל אחד. ויובן זה על פי הבחינה שיש לזעיר אנפין - משם נלמוד הסתום מן המפורש. דע כי זעיר אנפין היה בעת העיבור בבחינת נצח הוד יסוד לבד. כי פחות מזה איננו נקרא פרצוף - כי צריכים שלשה קוין - ימין ושמאל ומכריע - ועל כן יש שלשה ספירות אשר אורכן אינם רק גובה ספירה אחד לבד אלא שברחבה יש בו ג' ספירות. והוא כי * ג' פרקים של הנצח משמשים לו בבחינת '''חכמה חסד נצח''' - קו ימין. * וג' פרקים של ההוד היו לו בבחינה '''בינה וגבורה הוד''' - קו שמאל, * ושני פרקים דיסוד הם '''דעת ותפארת'''. ועטרה היתה יסוד. והרי נשלמו לג' קוים כשלשה ספירות ובין שלשתם הם עשר ספירות דזמן עיבור. וזאת הבחינה נקרא עשיה שבזעיר אנפין פרצוף שלם, ואינן רק נצח הוד יסוד. ואמנם היו לו בחינת ראש שהם שיעור שני שלישי תפארת של זמן היניקה. וזה הפרצוף נקרא {{צ|יעקב}}. ואחר כך בזמן היניקה באים לו {{גמט|ג' אמצעיות}} ונקראו חסד גבורה תפארת. ומתפשטים ונכנסים בתוך הפרצוף השני ומתלבשים בתוכו על דרך הבינה המתפשטת תוך זעיר אנפין - כך אלו. ויש בהם גם כן פרצוף שלם של עשר ספירות על דרך הנזכר בנצח הוד יסוד. והכתר של הפרצוף הראשון מתחיל להלביש לזה הפרצוף השני מן החזה שלו ולמטה. ונשארו שני שלישי התפארת של הפרצוף הזה מלובשים בתוך כתר של הפרצוף הראשון, ונצח הוד יסוד של הפרצוף השני מתפשטים בכל שיעור קומת הפרצוף הראשון. והכתר של זה הפרצוף הוא כנגד שני שלישים התחתונים של הדעת דגדלות. וזה הפרצוף נקרא {{צ|ישורון}} ונקרא {{צ|יצירה}}. {{ש}} אחר כך בזמן הגדלות באים לו ג' ראשונות שהם {{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}} ואלו גם כן הם בחינת עשר ספירות שלימות כנז"ל בשני פרצופים הראשונים. והפרצוף השני הוא מתחיל להלבישו מן החזה של זה הפרצוף השלישי המלובש בתוכו. וה{{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} של זה הפרצוף השלישי - גם הוא מתלבש בכל קומת זה הפרצוף השני כלו. וזה הפרצוף נקרא {{צ|ישראל}} ונקרא {{צ|בריאה}}. אחר כך יש בחינה רביעית פרצוף רביעי. והוא כתר דזעיר אנפין הוא. וגדול מכולם. והפרצוף הפנימי ה{{גמט דגש|ג'}} הגבוה - מלביש לזה מן התפארת שבו ולמטה על דרך האחרים ממש. והרי הם {{גמט דגש|ד'}} ארבע פרצופים - כל אחד מעשר ספירות, והם '''אבי"ע''', וכולם יחד נקראו '''זעיר אנפין'''. ועל דרך זה הוא בכל פרצוף ופרצוף מן חמשה פרצופים שהם אריך, אבא ואמא, וזעיר ונוקבא שיש באצילות - כל אחד נחלק לארבע פרצופים זה בתוך זה. והבן מאד.{{ש}} '''עיין שם באורך'''. והנה בארבע פרצופים יש בכל פנים אחד - הרי ארבע פנים לאחד. וזהו בסוד שם '''הוי"ה''' - כי אות '''ה'''' הוא מתלבש בסוד {{קיצור|נה"י|נצח הוד יסוד}} שבכל פרצוף ופרצוף, ואות '''ו'''' ב{{קיצור|חג"ת|חסד גבורה תפארת}}, ואות '''ה'''' ראשונה ב{{קיצור|חב"ד|חכמה בינה דעת}}, ואות '''י'''' בכתר. וגם כל פרצוף מהארבעה פרצופים - יש בכל אחד שני זרועות שהם חסד וגבורה. ונודע שתמיד הזרועות נקרא 'כנפים' - הרי שמונה זרועות שהם שמונה כנפים שהיה בכל כרוב וכרוב וארבעה פנים. והבן היטב. ועוד אמרו רז"ל וכן הובא בתיקונים דף פ"ג ע"ב {{צ|בההיא זמנא דהוו ישראל זכאין הוו אנפין באנפין מתדבקין דא בדא. וכד לא הוו זכאין הוו מהדרין אנפייהו דא מן דא. ועל רזין אלין הוו ידעין אי ישראל זכאין אי לא וכו'}}, עיין שם באורך. הנה נודע כי ישראל סבא נקרא 'אחורי' דאבא ואמא עילאין (כנזכר בכמה מקומות בדרושים). ונודע כי יש {{גמט דגש|ב'}} מיני חיבורים - אחד באבא ואמא עילאין שהוא להוציא נשמות חדשות, ואחד בישראל סבא ותבונה לחיות העולמות. והנה כד הוו זכאין ישראל היו הכרובים {{צ|אנפין באנפין}} - שהם סוד החיבור של אבא ואמא עילאין בסוד נשמות חדשות. וכד לא הוו זכאין הוו מהדרין אנפייהו דא מן דא בסוד אחור ואחור. שהוא סוד החיבור דישראל סבא ותבונה בסוד חיי העולמות. ונקרא 'חיבור אחור באחור' כי הם האחורים דאבא ואמא עילאין. והבן זה. ====סוד מטה אהרן==== היה נתון בתוך קדשי קדשים לפני ארון העדות לאשר היה שם לעד כנודע. הנה בחינת {{גמט דגש|אהרן}} הוא {{גמט דגש|ע"ב}} ו{{גמט דגש|דפ"ק}} שהם אחורים פשוטים ואחורים מלאין ביודי"ן דיסוד דישראל סבא. ומתמן היה יורד השפע על מטה אהרן והיה פורח בשקדים ובציצים. כי היסוד דומה למטה והיה בו שמות במספר {{גמט דגש|אהרן}}, ולכן היה נתון לפני {{גמט דגש|ארון}} העדות. הכוונה כי ישראל סבא ותבונה מלבישים האריך אנפין מן החזה עד הטבור. ובחזה - שם מתגלה {{צ|ארון העדות}} כנזכר לעיל שהוא יסוד דעתיק כנז"ל. וישראל סבא ותבונה הם מלבישים ממש שם מבחוץ מכנגד הארון. ולכן גם כן בכאן למטה היה נתון מטה אהרן לפני הארון. וכן {{גמט דגש|מטה אהרן}} - גימטריא {{מכפלת גימטריא|י'|פעמים|'''אל'''}} - שהם עשר חסדים שיוצאים מיסוד דחכמה - כנודע כי חמשה גבורות דחכמה הם חמשה חסדים דבינה. הרי י' פעמים חסד {{גמט דגש|אל}} שגימטריא {{גמט דגש|מטה אהרן}}. ====סוד צנצנת המן==== סוד צנצנת המן של זכוכית היתה בקדש הקדשים נתונה לפני ארון העדות למען יהיה שמה למשמרת לדורות העתידים. הנה ידוע כי המן שהיה יורד לישראל במדבר היה בא ממוחא סתימאה דאריך אנפין הנקרא {{גמט דגש|טלא דבדולחא}} שגימטריא {{גמט דגש|המן}}. וז"ש {{צ|והמן כזרע גד הוא ועינו כעין '''הבדולח'''}}. ונודע כי חכמה תמיד הוא מקבל השפע מגולגלתא, ובינה מקבל תמיד ממוחא סתימאה. כי חכמה הוא מלביש לחסד אריך ולכן הוא מקבל גם כן מחסד דעתיק, ובינה מלבשת שמאל דאריך ולכן גם כן מקבלת מן גבורה דעתיק. ואחר כך מתקבץ כל השפע דמוחא סתימאה ביסוד דתבונה. וזהו סוד שהמזונות באים מצד שמאל בסוד {{צ|קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף}} - שהם מצד הדין והגבורה דעתיק שמפשיע המזונות על ידי הבינה דדינין מתערין מינה. וז"ש {{צ|לחם מן '''ה'''שמים}} הידועים - שהם שמים עליונים, {{גמט דגש|ז'}} רקיעין דעתיק יומין. ולכן גם כן היתה נתונה לפני ארון העדות כי התבונה מלבשת האריך מהחזה עד הטבור כנזכר, שהוא מכנגד יסוד דעתיק הנקרא {{צ|ארון העדות}} כנזכר. ונודע כי יסוד דבינה נקרא {{צ|נהר '''פרת'''}} על שם שכלולים בה חמשה קולות. כי {{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|קו"ל}} - גימטריא {{גמט דגש|פרת}}. והנה {{גמט דגש|צנצנת}} גימטריא {{גמט דגש|פרת}}. וגם בתוכה יורד המן, ואז נקרא {{צ|נהר פרת}}. כי '''המן''' הם {{גמט דגש|ה'}} חסדים ו{{גמט דגש|ה'}} גבורות שהם עשר הויות שגימטריא {{גמט דגש|הנהר}}. ====סוד קרן של שמן המשחה==== קרן של שמן המשחה היה גם כן למשמרת נתון בתוך המקום הזה למשוח בו הכהנים הגדולים לעת הצורך. וגם מלכי בית דוד. וגם את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש. הנה נודע כי המוחין דחכמה נקרא {{צ|שמן}}, והמוחין דבינה נקרא {{צ|קטורת}}. בסוד {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} כמ"ש האר"י זלה"ה. והנה בעת שהיסוד דחכמה הוא מתפשט לחוץ מיסוד דבינה, והתלבש בתוך יסוד דזעיר - אזי יסוד דזעיר אנפין נקרא '''{{צ|קרן בן שמן}}''', כנזכר בזוהר פרשת לך לך דף צ"ו ע"א {{ממ זהר|א|צו|א}} שהוא {{צ|קרן היובל}} בסוד בן חורין. כי ביסוד דזעיר משפיעים התרין יסודות דאבא ואמא כנודע. וזהו סוד כי רבוע ד{{גמט דגש|ע"ב}} שהוא {{גמט דגש|דפ"ק}}, ורבוע ד{{גמט דגש|ס"ג}} שהוא {{גמט דגש|קס"ו}} - גימטריא {{גמט דגש|קרן}}. כי האחוריים דחכמה ובינה נעשה פנים בזעיר, ובעת שיסוד דחכמה הוא מלובש שם ביסוד דזעיר - אזי שמן ורבו נגיד ונפיק מתמן ונכנס הכל בתוך יסוד דמלכות, ואיהי כניש כל ההוא שמן '''המשחה''' (אותיות '''השמחה''') שמשח אותה בעת החיבור. ואזי נקרא גם כן היסוד דנוקבא {{צ|קרן המשחה}}. בגין כך לית משיחותא דמלכותא אלא בקרן. ועל דא אתמשך מלכותא דדוד דאתמשח בקרן ואתאחיד ביה. ====המשך המאמר==== והנה קודם עת חורבן הבית נגנז תחת אבן שתיה ארון העדות עם שני לוחות האבנים, וגם מטה אהרן וצנצנת המן, וקרן של שמן המשחה להורות שכל היסודות - דהיינו יסוד דעתיק מתלבש ביסוד דאריך, ושניהם מתלבשים ביסוד דחכמה, ואחר כך כולם נכנסים בבינה, ומשם מתלבשים כולם בזעיר עד היסוד שלו, ואחר כך בעת החיבור כל השפע של האורות מכל היסודות הנ"ל נגנזים בתוך יסוד דמלכות שנקרא {{צ|אוצר המלך}} כנודע. '''ועתה''' נחזור אל המשנה '''{{צ|קדש קדשים מקודש ממנה שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה}}'''. הנה נודע מה שכתב האר"י זלה"ה בשער הקליפות פרק ה' חלק שני כי בקליפה דאצילות לא נתקנו זולתי זעיר ונוקבא. נמצא שאין קליפה כנגד האצילות אלא כנגד זעיר ונוקבא לבד. אך מבינה ולמעלה אין אחיזה אל הקליפה כלל. ולכן גם כן בקליפה דאצילות לא נתקנו ה{{גמט דגש|ג'}} ראשונות שלהם. אבל ב{{גמט דגש|ג'}} עולמות דבריאה יצירה עשיה יש אחיזה אל החיצונים אפילו בשלשה ראשונות. כי {{גמט דגש|ז'}} היכלין דקליפה דאצילות יכולין להאיר ולשלוט ממקומה עד למטה כנגד היכל קדש קדשים דבריאה (שהם השלשה ראשונות דבריאה). אף על פי שאנו אומרים כי {{גמט דגש|ז'}} היכלין דקליפה אין מקומם ושיעורם אלא בשית היכלין תתאין, ולא כנגד היכל קדש קדשים שבכל עולם ועולם - אכן אלו ה{{גמט דגש|ז'}} היכלין עילאין דקליפה הם יכולים להאיר ולשלוט ממקומם עד למטה כנגד היכל קדש קדשים האחר(?) העליון שלמטה ממנו. {{ש}} עיין שם באורך. והכוונה הוא כי באצילות מתפשטים הכל - חסדים גמורים עד הבינה, ואפילו הגבורות הם ממותקים בבינה ולכן נקרא {{צ|אלהים חיים}} כמ"ש האר"י בשער אריך חלק שני פרק ששי וזה לשונו:{{ש}} והנה מן הראוי היה שעתיק יומין לא תגלה הארתו העיקרית רק ברישא קדמאה שהוא הגולגלת, ואחר כך תאיר זו הגולגתא ברישא אחרא שהוא מוחא סתימאה, חכמה דאריך. אמנם לא כך היה - כי אם - שהעתיק מתגלה בהני תרין רישין כחדא! וטעם הדבר הוא כי הנה אבא ואמא דתחוץ אריך אנפין נמשך בהם החיות מהני תרין רישין גולגלתא ומוחא (כנזכר שם בשער ד' חלק א' פרק ב', עיין שם). ובענין דאבא ואמא הויין כחדא נפקין וכחדא שריין. ולכן הוצרכו אלו התרין רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה אחת גם כן. ולכן החסד דעתיק נתלבש בגלגלתא, והגבורה במוחא - היא חכמה. ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד והיו שוין וגו'. עיין שם. אם כן אפילו הגבורות שלה הם חסדים גמורים של עתיק יומין. ונודע כי החיצונים אין להם אחיזה בחסדים אלא בגבורות. ולכן בעת שמתגלים הגבורות דבינה ממנה ולחוץ - אזי דינין מתערין מינה, כי אין קליפה באצילות אלא מזעיר ונוקבא ולמטה. דהיינו כי בקליפת נגה דאצילות אין השלשה קליפות (שהם '''רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת''') אוחזות בה אלא כנגד זעיר ונוקבא שלה. אבל בשלשה ראשונות שלה - אין לשלשה קליפות אחיזה בהם מפני שהוא כולו טוב כנודע. ואפילו בזעיר ונוקבא שלה אין אחיזה בהם אלא מעט כדי חיותם בלבד, אבל בקדושה עצמו דאצילות נאמר {{צ|לא יגורך רע}} אפילו במלכות דאצילות, כמ"ש {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}}. ואין פה מקום להאריך. והנה הנגה דאצילות הוא דבוק בזעיר ונוקבא דאצילות בעור שעל הבשר כנזכר במרכבת יחזקאל פרק ז'. ולכן בעת שמתגלות הגבורות מבינה ולחוץ לתוך זעיר ונוקבא - אזי יש קצת אחיזה לנגה בגבורות אלו, מחמת פיתוי השלשה קליפות אחרות. כנודע אצל הנחש שפיתה לחוה על ידי הנגה. ולכן נקרא בינה דאצילות {{צ|דינין מתערין מינה}}. אבל מבינה ולמעלה - הכל חסדים ממותקים. וז"ש '''{{צ|קדש קדשים מקודש ממנה}}''', שהוא עולם האצילות כנזכר. '''{{צ|שאין נכנס להם אלא כהן גדול ביום כיפורים}}''' - ר"ל שאין התפשטות באצילות עד הבינה הנקראת {{צ|יום הכיפורים}} אלא 'הכהן הגדול' בעצמו - שהוא החסד הגדול של עתיק יומין המתפשט בבינה כנזכר. וזהו '''{{צ|בשעת העבודה}}''' - ר"ל מעת החיבור דאבא ואמא ביחד - אזי כל החסדים דעתיק מקבלת בינה כל ידי חכמה כנודע. וזהו {{גמט דגש|העבודה}} - גימטריא {{גמט דגש|הויה אדני}} שגימטריא {{גמט דגש|אמן}} - שהוא הדעת המחברם. אבל משם ולמטה בכל הגבורות אפילו מאריך דבריאה יש אחיזה אל החיצונים בהם. לבד מבינה דאצילות (ומכל שכן לעילא מינה) שאפילו בגבורות שלה אין אחיזה לחיצונים בהם. ולכן גם כן למטה אין כהן גדול נכנס לקדש קדשים אלא ביום הכיפורים דווקא - להורות על הכהן העליון שאין מתפשט אלא עד הבינה הנקרא {{צ|יום הכיפורים}} בכל יום. ומשם ולמטה דינין מתערין מינה.{{ש}} ובזאת הבחינה היה קודש קדשים מקודש מכל שאר העולמות בריאה יצירה עשייה כנזכר לעיל. והבן היטב. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן.''' ==דרך אחרת של הרב משה זכות בכללות סודות בית המקדש== '''אמר המחבר''', ראיתי לאהובי הרב משה זכות נר"ו דרך אחרת בכללות סודות בית המקדש. וגם כי כמעט נתכוננו לדעת אחד - מכל מקום אציעה דרכו בקוצר נמרץ להיותה יותר פשוטה וקלה להבין אפילו למי שאין לו כל כתבי האר"י ז"ל. '''והוא על דרך זה''' * הנה ירושלים הוא מלכות דמלכות דבריאה המקננה ביצירה. * והר הבית וסורג וחיל - הוא בשבעה היכלי מלכות הבריאה * ושלשה עזרות - היכלי זעיר אנפין דבריאה * האולם וההיכל - היכלי אבא ואמא * וקדש קדשים - היכלי אריך אנפין ולכן עיקר העבודות במקדש היה בהיכלי הזכרים ולא בשל הנקבות - כי הפועל עיקרו מהחסדים. ועל כן תמצא {{גמט דגש|שילה}} עולה {{גמט דגש|אל שדי}} שהוא בבריאה. וכן {{גמט דגש|משה}} העולה כן הקים המשכן. ו{{גמט דגש|היכל אל שדי}} בגימטריא {{גמט דגש|משכן}} - אלא שהוא בסוד אריך אנפין דבריאה הנקרא 'קודש' דאיהו {{גמט דגש|משכן}}. ובעת שהוקם נתקן {{צ|יושב בסתר}} כי {{גמט דגש|אכתריאל}} השולט שם עולה {{גמט דגש|בסתר}}. וגם מילואו כזה: '''אל"ף כ"ף ת"ו ר"ש יו"ד אל"ף למ"ד'''{{הערה|{{גמט דגש|ל"ף ף' ו' ש' ו"ד ל"ף מ"ד}}}} - עולה בכיוון {{גמט דגש|סתר}}. והיינו {{צ|יושב '''בסתר'''}}. שם {{גמט דגש|מעון}} ל{{גמט דגש|נועם}} עליון כוננה {{גמט דגש|עלינו}}. ואותו ראה ר' ישמעאל כהן גדול בבואו לקדש קדשים דאיהו אריך אנפין דבריאה. וביום הכפורים דבינה מקננא תמן - שלכן היה מזכיר עשר הויות דספר [[ברית מנוחה]] דאינון סוד עצמות הבריאה ששולט ביום הכפורים. וידוע כי {{גמט דגש|אכתריאל}} הוא ראש הברית, ו{{גמט דגש|מטטרון}} שש קצוות, ו{{גמט דגש|סנדלפון}} מלכות. ועליהם נאמר {{ממ|דברים|כח|ח}} {{צ|{{גמט דגש|הברכה}}}} (דאיהו {{גמט דגש|רל"ב}} מן האצילות{{הערה|{{גמט דגש|ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן}}}}) {{צ|'''באסמיך'''}} - ראשי תיבות שלשתן '''אס"מ'''. כי הם מלבישין האור הפנימי. ושלשתן ב{{צ|ויהי נועם}} {{ממ|תהלים|צ|יז}}. כי בפסוק זה {{מכפלת גימטריא|ה'|פעמים|'''נ"ו'''}}{{הערה|{{צ|אלהינו עלינו..ידנו...עלינו...ידינו}} - ויקיעורך}} הוא {{גמט דגש|סנדלפון}}. ו{{גמט דגש|בסתר}} - {{גמט דגש|אכתריאל}}. ו{{צ|בצל {{גמט דגש|שדי}}}} - הוא {{גמט דגש|מטטרון}}. וסדרם על דרך '''כוננהו''' - '''ה'''' על '''ו'''', כידוע בסוד מ"ש(?)/מ"ם(?). והם בגימטריא '''ארון''' באלף רבתי{{הערה|1256 = {{גמט דגש|אכתריאל מטטרון סנדלפון}} - ויקיעורך}} שבתוכם אור העצמות - {{גמט דגש|י'}} הדברות, {{גמט דגש|י'}} הויות. ובעונותינו הרבים נסתרו בגניזת הארון. והשפע בא מהחיצונים הוא 'אבן {{גמט דגש|שתיה}}' - {{מכפלת גימטריא|י"א||אדני}} כנזכר לעיל. ולכן אמר לר' ישמעאל {{צ|'''בני''' ברכני}} בסוד {{גמט דגש|הברכה}} הנ"ל. {{גמט דגש|ב"ן}} המתפשט ב{{גמט דגש|נועם}} שהוא {{גמט דגש|קס"ו}} - הרי {{גמט דגש|בריאה}}. וידוע כי בבריאה {{גמט דגש|ג'}} בחינות שמות בכלל - {{גמט דגש|אל שדי}}, ו{{גמט דגש|תנ"ה}}, ו{{גמט דגש|ס"ג}} - ועולים בכיוון{{הערה|{{גמט דגש|אל שדי, תנ"ה, ס"ג}}}} {{גמט דגש|קדש הקדשים}}. שלשה קדושות בסוד שלש השמות. ובו היה נכנס הכהן גדול כי שם עיקר הבינה דאיהי {{צ|יום הכפורים}} - {{צ|כפורים}} תרי משמע, היינו {{גמט דגש|ב"ן}} ו{{גמט דגש|קס"ו}} הנזכר. וקדש קדשים נתקן מחסד דמלכין קדמאין ואיהו 'כהן גדול'. וזהו {{צ|ישמעאל {{גמט דגש|בני}}}} - דתמן '''בני''' קדם. וגם הוא {{גמט דגש|אם אהיה}}. וגם פנים ואחורים ד'''אהי"ה''' - כולם בסוד {{גמט דגש|ב"ן}} והם בבריאה. והוא {{צ|גדול}} שסודו במדת הגדולות. הגדולה דאיהו אהבה רבה שבקדש קדשים. ולכן כהן גדול היה מזכיר שם גדול '''אהבה''' בנקודת ידועות לנו בסוד הייחוד הפנימי דנשיקין. '''עד כאן לשונו - לשון של זהורית'''. ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל כי שנינו בדרך אחד הולכים בענין כללות הסדר הישר. ומיני ומיניה מסתיים שמעתתא אליבא דהלכתא דגמורי לה מפי הרב האר"י זלה"ה, ומפי התלמיד הנאמן הר' חיים ויטאל זלה"ה אשר תורתו תורת אמת, אותה '''נתן משה''' נחלה, על פיה' אלו(?) נשא לבבנו ונחנו בדרכי יושר להבין ולהשכיל סתרי סודותיו. וכאשר הורנו רזי בית מקדשו בכל דבר ודבר למד מענינו - כן יראנו בבנינו הנכבד הנוסף, ואז {{ש}} {{גדול-מודגש|יוד}}והו {{גדול-מודגש|ו}}יהללוהו {{גדול-מודגש|ד}}ורשיו {{גדול-מודגש|הי}}שרים {{גדול-מודגש|י}}ברכוהו {{גדול-מודגש|ויו}}סיפו {{גדול-מודגש|א}}ומץ {{גדול-מודגש|ו}}גבורה {{גדול-מודגש|הי}}ואבים {{גדול-מודגש|י}}שועתו {{ש}} {{גדול-מודגש|י}}פתח {{גדול-מודגש|א}}וצרות {{גדול-מודגש|ה}}יכל {{גדול-מודגש|ה}}עליון {{גדול-מודגש|ו}}בהם {{גדול-מודגש|י}}כונן {{גדול-מודגש|ה}}מקדש {{גדול-מודגש|ה}}מעוז {{ש}} {{גדול-מודגש|יוד}}יענו {{גדול-מודגש|ו}}ילמדנו {{גדול-מודגש|ד}}עת {{גדול-מודגש|הא}}מונה {{גדול-מודגש|ה}}נכונה {{גדול-מודגש|ואו}}שר {{גדול-מודגש|ו}}תיקות {{גדול-מודגש|הא}}רח {{גדול-מודגש|ה}}צדיק {{ש}} {{גדול-מודגש|י}}רומם {{גדול-מודגש|א}}ת {{גדול-מודגש|ה}}דר {{גדול-מודגש|ד}}גלנו {{גדול-מודגש|ו}}ישא {{גדול-מודגש|נ}}ס {{גדול-מודגש|ה}}בת {{גדול-מודגש|י}}רושלים {{ש}} {{גדול-מודגש|יכת"ירנו בחכמה בתבונה ובדעת להגדיל ולהגביר תפארתו ובנצח הודו ויסד מלכותו מלכות כל עולמים}}. -------------- 8jvh11rx9iqd2u0mwv1kuw797gjz1xf 0 1757109 3102396 3102170 2026-11-11T14:09:04Z Yack67 27395 3102396 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| |שם = אלהיכם יוסיף ידו שנית |סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]] |מועד = |מחבר = ר' יוסף בן נתן חזן מטרנא{{הערה|ע"פ כ"י פראג הספריה הלאומית XVIII F 7.}} |מיוחס ל = |אקרוסטיכון = יוסף בר נתן חזק ואמץ |צורה = |אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4578}} |מנהגים =נאמר בימי הביניים בק"ק אשכנז בשבת חול המועד סוכות, ובק"ק בשבת חתונה. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''יוסף בר נתן חזק ואמץ'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יוֹסִ}}י{{סי|ף}} יָדוֹ שֵׁנִית סֻכָּתוֹ לִגְדֹּר :{{סי|בְּרֹ}}אשׁ הָרִים יְכוֹנֵן שְׁכִינָתוֹ לַהֲדֹר :{{סי|נֶ}}דֶר אֲשֶׁר פָּצָה וְנִשְׁבַּע לִנְדֹּר :{{סי|תְּ}}שׁוּעָתוֹ מְיַחֲלִים כְּהַבְּטָחַת אֲבִיגְדוֹר :{{סי|נְ}}אֻם הַגֶּבֶר הוּקָם עַל לִסְדֹּר :{{סי|חֲ}}שׂוֹף {{סי|זְ}}רוֹעַ {{סי|קׇ}}דְשְׁךָ וְשׁוּב לְמָדוֹר :{{סי|וְאָ}}ז יִ{{סי|מְ}}לֹךְ אֱלֹהַיִךְ {{סי|צִ}}יּוֹן לְדֹר וָדֹר<noinclude> {{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמֹר}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי סוכות]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת חתונה]] [[קטגוריה:יוסף בן נתן חזן מטרנא]] </noinclude> k3x9da3wik2lka6aukd4up3ilvnuh40 0 1757129 3102487 3102314 2026-11-11T21:42:58Z Do2or 5565 /* וכן גאולת מצרים נמשלה לאשה. */ 3102487 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|בית מועד||דרוש כא|דרוש כב|דרוש כג|}} == דרוש שנים ועשרים - לשבת הגדול: == '''<big><big>בעיקר גאולת מצרים:</big></big>''' '''<big>והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום ושחטו אותו כל קהל כו':</big>''' '''במדרש (שמות רבה פ' י"ו)''': '''אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו, הריני נכנס עם עבודת אלילים לדין ואומר מעשיה ומעשה אלקים ויוודע מה בין הקב"ה לעבודת אלילים. אתה מוצא ד' פעמים בדף א' הראה ירמיהו גנותה של ע"א ושבחו של אלקים, שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו כי חקות העמים הבל הוא. שמעתם גנותה של ע"א באו ושמעו שבחו של הקב"ה, מאין כמוך ה' (סימן מסר), מי לא יראך כו', שמעתם שבחו של הב"ה באו ושמעו גנותה של ע"א. ובאחת יבערו ויכסלו כסף מרוקע וכו'. שמעתם גנותה של ע"א באו ושמעו שבחו של הקב"ה, וה' אלקים אמת כו'. שמעתם שבחו של הקב"ה באו ושמעו גנותה של ע"א, כדנא תאמרון להום כו'. שמעתם גנותה של ע"א באו ושמעו שבחו של הקב"ה, עושה ארץ בכחו כו'. שמעתם שבחו של הקב"ה באו ושמעו גנותה של ע"א, נבער כל אדם מדעת, הבל המה כו'. שמעתם גנותה של ע"א באו ושמעו שבחו של מקום, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו י"י צבאות שמו:''' ===כמו נער היו ישראל במצרים.=== לא היו ישראל ראויים להענש על מה שעבדו ע"א במצרים ונטמאו בגילוליהם לפי שלא הוזהרו עדין להתרחק מע"א. וקודם מתן תורה היתה הבחירה רופפת בידם כמו שביארנו בפרשת ראה, והיו כמו נער שעם שיחטא לא יענש, וכן כתיב כי נער ישראל כו'. וגם שמסורת היה בידם מאבותיהם שאלקים אין בלתו ית'. הנה למה שהיו ישראל משועבדים למצריים כל כך הוי כאלו היו משועבדים לשר של מצרים ולעבוד עבודת עובדיו. על דרך (כתובות קי, ב): כל בר ישראל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לפי שהוראת השרים עליו בהיותו עומד תחת רשות אמצעיים. וכל שכן שישראל במצרים היו עבדים לעבדים, אמנם עם כל זה לא היו גם כן ראויים לצאת מתחת יד המצריים אחרי שהיו רדופים לעשות כמעשיהם, והיה בזה תחילתם באונס וסופם ברצון, אלא כי למה שכבר נתן קץ לשעבוד זה של מצריים ולא אירחו האל יתברך, אבל חשב עליו למהרו כדי שלא יחמיצו ישראל כל כך שלא יהיו יכולים לצאת ממצרים, ועוד לפי שהוסיפו המצריים לענות בישראל סרה בעבודה קשה יותר מדי, זה וזה גרם להוציאם ממצרים מהרה. ואולם יען שהיו ישראל אחוזים בפח יקושים לכודים בחבלי עוני הגלות מטה ומעלה, מטה מעוני מצרים ומעלה מעוני שריהם שהחזיקו בהם אם בהיותם ברשותם ואם מפני שנסרכו אחריהם, לפיכך הוצרך כדי לגאלם מגלות זה הקשה להשפיל ולהוריד מכסאותם כל שרי האומות כרגע, לפי שכלם היו נגררים עם שר מצרים ומסכימים לשעבד את ישראל, ובכן יהיה נודע שיש לשרי העמים עילה עוללת בם והם עלולים וישראל ישימו באלקים כסלם שהוא אלקים אמת ומלך עולם שהוציאם מרשותם בעל כרחם לפי שאין ממשלתם אלא מאתו ב"ה. ואך הסבה שהובאו ישראל למדה זו להשתעבד שם היא כי במלכות מצרים היו כלולים אז כל מלכי עמים שפרעה גבר על כלם. וכאילו בזה היו ישראל משועבדים לכל העמים, ועם שבהרבה מקומות דברנו בה. גם עתה נאמר כי כדי שישראל יבאו להיות אומה שלימה מיוחדת לעבודת האל ית' שיקרא שמו עליה היו צריכים צירוף וזיקוק להוציא הפסולת והסיג מהקליפה הכסה שנולדה מחמת הנחש הקדמוני מן האדמה אשר אררה ה' ואמר לאדם בעצבון תאכלנה וגומר. ולהסיר מעליהם חוב זה הוטל עליהם שעבוד מצרים בחומר ובלבנים כו'. כי בזה פרעו החוב ויצאו מכלל ארור, וגם שהאבות ע"ה הכינו עצמם לזאת ועשו והצליחו לא היתה עשייתם אלא התחלה והכנה לישראל שיגרמו התקון בצירוף וזיקוק שעלה להם בשעבוד ועינוי מצרים, שעבוד לגוף ועינוי לנפש, ולכך נמשל גלות מצרים לכור הברזל והוא כח ס"מ, וכל האומות ההן חשבו ששעבוד ישראל להנאתן של אומות, ולא ידעו שהוא לטובתן של ישראל שבשעבוד זה יצאו לשעבוד האל ית', וכדי שיכנסו תחת עבודתו ב"ה היה הכרח להכביד עליהם שעבוד כל האומות כאחת כי בכך יצאו מדבר להפכו כדרכו של בורא עולם שעושה דבר מהפכו. ===למה נתרצה פרעה למרע"ה שלא יעבדו ישראל בשבת, כאמרם ע"ה ישמח משה במתנת חלקו.=== ולפי מה שראו המצרים שמזל ישראל מורה עבדות ושפלות, ולכן אמרו שכוכב שבתי הוא בית עבדים היה מורה על ישראל שעבוד ודימו בזה לשעבדם, וכדי שתתקיים הוראת שבתי על ישראל לרעה נתרצה פרעה למשה שלא יעבדו בשבת כי אמר בכך יתחזק הוראתו עליהם. ובשבת שהוא יום שבתי לא יצאו לחירות בודאי כי הוא המשעבד אותם, והם לא ידעו כי שומע האל ית' היות שעבוד ישראל ראויה לו לשמו בעבודת התורה, וכאמרו: כי לי בני ישראל עבדים. ולא עבדים לעבדים. וכן כתיב: אשר הוצאתי אתכם מבית עבדים. והפך הקב"ה הוראת שבתי שהיא עבדות ושפלות שממה למנוחה ולעבודה של קדושה לגדולה וענג, ורצה שעיקר גאולה זו ותחילתה יהיה בשבת להורות שהשעבוד שהיה שפלות ועצבות רוח שמצד שבתי נתהוה לישראל לשעבוד של גדולה וקורת רוח, ולכן צוה לקחת השה בעשור לחדש שהיה שבת שזה היה עיקר הגאולה כמו שנאמר, ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול שבא בו הגדולה לישראל במקום השפלות והעבדות. וזה יהיה סימן גם כן לכל ישראל שאל ישעו בדברי הככבים והמזלות לומר הנה נולדתי תחת הוראת מזל טוב או הפך, אלא יתחזק בעבודת האל יתברך אשר הוא עושה חפצו בככבים ואין הדבר תלוי אלא בשמים העליונים כמו שעמדנו בדרוש הקודם. ועתה נמשיך ביאור ענין הדרוש ונאמר כי לפי שכל העמים ואלוקיהם הם השרים הממונים עליהם אז נועדו יחד לשעבד את ישראל, כאמור: כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. היינו מלכי העמים נועדו להשתעבד על ישראל, המה ראו גם כן בגאולתן כן תמהו איך יצאו משעבודם, וכמו שכלם הסכימו בשעבודם כך לקו כלם בגאולתם, וגם שהמכה לא נקראת אלא על שם מצרים כלם במשמע ובשפלות מצרים נשפלו כלם דומים לעשרה היושבים על הספסל בא אחד ודחה היושב ראשונה כלפי מטה כלם נדחים ונשפלים על ידו, וכן בגאולה זו ונשפלו כל השרים על ידי השפלת שר מצרים שהיה יושב ראשונה. ===היד הגדולה.=== ולפיכך הוצרך בגאולה זו גילוי כח היד הגדולה, וכאמרו: וירא ישראל את היד הגדולה בהשפלת כל השרים, ולא שקשה אצלו יתברך לעשות כזאת כי הכל נעשה ברצונו ב"ה. אמנם בשתי בחינות נאמר שיצאו ישראל בעבור היד הגדולה. אם כי לפי שלא היו ראויים ישראל לגאולה הוצרך היד הגדולה, ועוד כי בעבור שיוודע שמו הגדול ע"י נגאלו, ואם שלהיות מינוי השרים מהיד הגדולה היינו להראות גדולתו ית' כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כך ראויה היתה השפלתם שתהא ביד הגדולה. ולכך נקרא שבת זה שבת הגדול על שם היד הגדולה שתחלת הוראתה היה בשבת לפני פסח מצרים. ואך הטעם הנכון הוא שלא היתה אפשרית גאולת מצרים אצל ישראל כי אם עם פתיחת חמשים שערי בינה שמהם חירות וגאולה יוצאה לעולם והיא היד הגדולה. היינו הכוללת חמשים שערי בינה כשם שהיד כוללת חמש אצבעות כל אחד כולל עשר הרי נ', וכנגדן כתיב חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה. לומר שהיתה יציאת מצרים מכח היד הגדולה ובזכות חמשה חומשי תורה שהם עמודים לחמשים שערי בינה. שבפתיחתה נסגרו שערי הטומאה שכנגדם מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והוצרך כל החרדה הזאת לפי שלא היו ישראל ראויים לצאת ממצרים וגם כי להוציאם ממצרים היה צריך להשפיל כל אלהי העמים כמו שאמרנו אשר היו רצופים וכרוכים עם אלהי מצרים, ואהני גאולה זו שבה יצאו ישראל מתחת רשות כל האומות באופן שהיו ראויים להכנס תחת הנהגתו יתברך בלי אמצעי. ואמנם במה שרצה האל ית' להודיע בגאולת מצרים שבחו על כל אלהים הוציאם באותות ובמופתים רבים אשר נראו ונודעו לכל העמים ונגלה לעיניהם היאך הושפלו אלהיהם הם השרים שלהם היושבים על כסאות האומות אשר ממשלתם מה' צבאות שהוא הפקיד אותם במשמרותם לבית הוראת אומותם כפי הממשלה הקצובה להן אשר אלו השרים הם למעלה מהגלגלים יושבים ראשונה במלכות, וע"י המזלות הנגלות מארובות השמים נתחזקו האומות בעבודת ככבים ומזלות כל אחד כפי הוראת מזל שלה באמרם שהמזלות משפיעות להן מכח אלהיהם הם השרים העומדים עליהם ועבודות שלהם היו בדברים המתיחסים לככבים שהיו עובדים כגון מצרים שהם הראשים היו עובדים מזל טלה בצורת הטלה ועם הטלה וכן כל כיוצא. ===הי' מכות כנגד י' גלגלים.=== ולפי שהגלגלים עשרה עם העליון שהוא גלגל השכל שממנו נפרדים השרים, הביא הקב"ה על המצריים עשר מכות כנגד העשר גלגלים להורות שהוא אל אמת שכחו וגבורתו מלא עולם, והגלגלים והשרים לעומתם כלם נכנעים ונענים לו ית', ומכת הדם כנגד הלבנה שממשלתה במים והמים נהפכו לדם. הצפרדע כנגד ככ"ב המקרקר הדבור והצפרדעים היו מקרקרים וצועקים באזניהם. כנים כנגד נוגה המעונג. ערוב כנגד חמ"ה המעוררת ומערבת החומרים והמזגים. דבר כנגד מאדי"ם הגורם מיתה. שחין כנגד צד"ק שהוא מצדיק וזה מרשיע. בהיות השחין סימן לעבירה, על דרך אמרם (שבת לג, א): סימן לעבירה הדרוקן. ברד כנגד שבת"י המורה השחתה והפסד בתחתונים. ארבה לרוב כנגד אזו"ר המזלו"ת שבו הככבים לרוב. חשך כנגד גלגל חלק שאין בו ככב. מכת בכורות כנגד גלגל השכל העשירי שממנו מסודרים שבעים שרים המשפיעים הצורות לחומרים כפי מה שהם. ובמכה זו הסיר הצורות הראשייות ולקו משפיעיהם. ===י' הללויה כנגד י' גלגלים.=== ובכן נודע אלקותו יתברך מצד הנסים והנפלאות שעשה בעולם שהם אותות ומופתים כי הוא מלך גדול על כל אלקים, ועל זה כתיב: הללויה הללו אל בקדשו כנגד גלגל השכל. הללוהו ברקיע עזו כנגד גלגל חלק. הללוהו בגבורותיו כנגד גלגל הככבים והמזלות שבו נראים גבורותיו בפירוש. הללוהו כרוב גדלו כנגד גלגל שבתי. הללוהו בתקע שופר כנגד גלגל צדק. הללוהו בנבל וכנור כנגד גלגל מאדים. הללוהו בתוף ומחול כנגד גלגל חמה. הללוהו במינים ועוגב כנגד גלגל נוגה. הללוהו בצלצלי שמע כנגד גלגל כוכב. הללוהו בצלצלי תרועה כנגד גלגל לבנה. הרי שבגאולת מצרים נתפרסם בעולם אלקותו ב"ה ונודע שהשמים ונוטיהם הם השכלים הנפרדים אשר עליהם כלם ברואים ועלולים מכחו ית' באומרו: בורא השמים ונוטיהם. ואין צ"ל הארץ אלא חשיבות בריאתה הוא רקע הארץ וצאצאיה. וגם נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. ולפי שכל זה היה בעבור כבוד שמו, הנה ישראל שהם הכירו זה והיו אמצעיים בדבר, להם מסור הילול שמו ית' ועבודתו ע"י גאולה זו. וכמו שבאמצעות אברהם נודע שיש מנהיג לעולם כך באמצעות ישראל נודע שיש לו בורא לפי ששנה טבע ההויות. ואין זה כי אם פעל הבורא עצמו ולפיכך נבחרו ישראל להיותם מונהגים מהקב"ה בלתי אמצעות שר ומזל. והראיה שביציאת מצרים יצאו מתחת הנהגת המזלות והשרים אשר היו משועבדים תחתם ולא לבד בגופם היו משועבדים למצריים כי גם בנפשם היו משועבדים למזלות ולשרים וגלות הגוף היה עם גלות הנפש. ===הגאולה היתה ראויה מג' צדדים.=== ולכן כשיצאו משעבוד מצרים יצאו מהגלות ממטה וממעלה. ועוד נכנסו תחת הנהגה אלקית פרטית ועבודה מיוחדת לגוף ולנפש. והוא הנרצה באמרו: לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם כו' ולקחתי אתכם כו'. כי אחרי שהקדים שהגאולה היתה ראויה משלשה צדדים מזכות אבות כאמרו: וארא אל אברהם וכו'. מצד שבועתו כאמרו: וגם הקימותי וגומר. מצד דוחק ישראל כאמרו: וגם אני שמעתי. פירש ענין הגאולה ואמר: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. שביחודי לבדי אוציא ישראל משעבודם. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים למטה, והצלתי אתכם מעבודתם היינו מבית המזל שלהם המורה עליהם עבודתם זו. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מתחת רשות השרים של מעלה החוטפים נשמותיכם לשעבדם אליהם. ולפי שזו עיקר הגאולה אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' על דרך ובאלוקיהם עשה ה' שפטים. וכנגד מה שאכניסם ברשותי ויהיו מיוחדים לעבודתו ומונהגים ממני בלתי אמצעי אמר ולקחתי אתכם לי וגומר. ובמה שהיתה הגאולה באופן זה בודאי שלא היו ישראל משועבדים עוד לשום אומה ומזל ושר כי יצאו מתחת יד כלם, ואחרי שיציאתם נגד רצון כל האומות וטבע המזלות והשרים שלהם על כן הוא ית' לבדו היה שנתעסק בגאולה זו. כי אין מי שיכריח וישנה הרצון והטבע כי אם האל ב"ה. וימשך עם זה שנתהוו ישראל אומה מיוחדת לעצמה משונה מכל האומות ומיועדת לשמו של הב"ה ולעבודתו ומציאותה היתה בהעדר המצרים לה, ולהודיע זה רצוני שגאולתנו ממצרים היתה מאת ה' לא ע"י מזל ושר כי אדרבה הם היו מורים על ישראל עבדות ושפלות, צונו בתורה על קרבן הפסח בהרבה חקים כלם מורים שגאולת מצרים היתה מאתו ית' ממש לא זולת, לפי שהיה צורך בה להשבית כחות העמים מעל ישראל ולהראות לישראל כח אלקותו כדי שיקבלו עול מלכותו, וכל זה לא יהיה אלא מיד האלקים, ולפי שהמזלות הן מראות הצובאות לאומות אשר צבאו פתח אהליהן בעבודת אלוקיהן כמו שנודע מדרכיהן ומנהגן בימים ההם. אשר מהראשונים היו המצריים מלאים גילולי' ואלהי מצרים כיוצא בהן ראשי אלהים אחרים, וראש המזלות הוא טלה שאליו היו נוטות כל עבודות זרות שבעולם ובפרט עבודת המצריים, ומרוב ההשפעה שהיתה במצרים ונוסף על השובע שהיה בה שממנו ניזונו בני העולם כל הארץ היתה רדופה למצריים שהיתה כגן ה'. ועל כן צותה תורה על שחיטת קרבן פסח בי"ד בניסן שהוא ממין הצאן להורות על ביטול כח המזלות ועיקר העבודות לאלהים אחרים, והכוונה היתה להוציא ישראל מכללן של א"ה. ועם ביטול כח אלהי מצרים נודע ביטול כח כל אלהי העמים והמזלות, ולכן החמירה תורה בקרבן פסח וצותה עליו חקים רבים כלם נכוחי' לשבור מלתעות העבודות זרות, ולהראות הכח האלקי השליט מעלה ומטה. ===למה היה מקחו בעשור.=== ולפי שכל מדרגות המציאות נכללות בעשר ויחיד בכלם מושל בהן צוה לקחת פסח מצרים בעשור לחדש ושימנו עליו כל אחד לבית אבות, להורות שבתי אבות ישראל אינן תחת בתי אבות המזלות כאומות כי סר כחן מעליהן מעתה, וכן השחיטה סימנא על ביטול כח ס"מ ויצה"ר כמו שבשחיטת החי יוסר כחו וחיותו, וזה ענין שחיטת יצה"ר לעתיד לבא וכן שחיטת ס"מ, וכשם שהשחיטה מכשרת מידי נבלה כך תהיה שחיטת ס"מ ויצה"ר. ושחיטת הפסח רמז לזה ולכן היתה בהלל והודאה ונתינת הדם עם אגודת אזוב על שתי המזוזות ועל המשקוף הוראה עצומה שכחות המזלות שהן מזוזות וזרועות העולם והשרים שהם המשקוף הממונים להשקיף בתחתונים אין כחם והשקפתם על ישראל כי אם על שאר הבריות ועל הצמחים עד הפחות שהוא האזוב. ונתינה זו לא נעשית אלא במצרים שהיה צורך והוראת שעה לבטל החיצונים מפני השכינה, ולהורות שמשכו ידיהם מן הע"א שלכן אמר: ולא יהיה בכם נגף למשחית כו'. ומרע"ה אמר: והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. לפי שלהסתלק מן הע"א צריך להסתלק מעיקרה תחלה שהוא מציאות השרים היינו לצאת מתחת הנהגתם, וכן מתחת הנהגת המזלות, וקרבן פסח היה צלי אש להורות שאש הדין האלקי יכלה הע"א, ונאכל עד חצות על מצות ומרורים כי עד הגעת זמן גילוי השכינה דהיינו זמן גאולה יש לנו ליהנות מדברי עוה"ז בעירוב דברים דרך השפעה טבעית ואך לעבודת הבורא. אמנם מדברי ע"א ח"ו אין ליהנות מהן וגם לא מדברי עוה"ז יותר מהצריך וזהו אל תאכלו ממנו נא וכו' אלא דרך העברה והכרח. מתניכם חגורים וגומר נמשכה מכת בכורות שהם בחלק מזל טלה בחצי הלילה לשבור מטות עולות הקליפות מפני בני ישראל, ומכה זו היתה מיד השכינה ממש כאמרו: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגומר, כי במכה זו הושפלו השרים ולקו המזלות מצד העובדים אותם, ולכן לא היתה מכה זו אלא בידו של הב"ה. וידוע כי קודם שתתעורר השכינה לעשות דין ברשעים הוצרך שישראל יהיו כופרים בע"א ומודים ביחוד האל ב"ה. ועל הוראת כפירתם בע"ז שחטו הפסח ונתנו הדם על המשקוף וכו', ועל הוראת אמונתם ביחוד האל מלו עצמם כמו שארז"ל שהיתה נמנעת הגאולה והיציאה ממצרים בזולת המילה שבה תוסר מחיצה ברז"ל של ס"מ שהיא סבת כל הקליפות, והרי שדם פסח מורה ביטול הע"א, וגם המילה מורה קיום היחוד, ובכן הראה הב"ה כח אלקותו במכת בכורות שבה השפיל כל שרי העמים ובטל הוראות המזלות כמו שכתוב: ועברתי בארץ מצרים וכו'. וארז"ל אני ולא המלאך כו'. וביארנוהו בדרושי פרשה זו ועם כל זה נמצא המשחית. ואם נאמר למאי אצטריך. רבו הדעות והישר בעיני שהשכינה היינו ידה המכונית לה'. היא עצמה היתה נוטלת מהם במכתה חלק וכח האל זר שהיה שרוי בתוכם. והמשחית היה ממיתם אחר כך כדרכו בנטילתו מהם הנפש ואם לא כן מצינו חוטא נשכר שתהא מיתתם של רשעים הללו דרך כבוד ע"י ית'. ===זו מכה שבמספר קטן י"א כחשבון אדנ"י ברכ"ה שהם שם וכנוי השכינה.=== ולהורות כי גאולה זו מיד האלקים היא רצוני מהשכינה מדה עשירית נלקח פסח מצרים בעשור לחדש כי מאז נאסרו אלהי מצרים ושריהם נהוגים אסורים בזיקים לפני השכינה, ועשר זה היה בשבת כמו שארז"ל. כי כח השבת השבית גאון עריצים ונתגדל כבוד ישראל בגאון יעקב. וזהו יסוד שבת הגדול כמו שאמרנו. ואולם לא נזכר זה בתורה כי ענין זה סתר הוא ולא נגלה עד עיצומו של יום פסח, וכן לדורות היה לקיחתו של פסח בי"ד בניסן. ודע כי אחרי שעונות ישראל גרמו עוד להיות שרי העמים לראש לא היה כבוד של מעלה לפרסם בתורה השפלתם לדור דור כי אך בגאולת מצרים היתה השפלתם בסתר וכן הגאולה היתה בלילה לפי שהכל היה ע"י השכינה. ===וכן גאולת מצרים נמשלה לאשה.=== והיתה גם כן בחפזון לפי שישראל לא היו ראויים. אמנם בגאולה העתידה תהיה השפלת אלהי מצרים בפרסום ולא בלילה ולא בחפזון ובחמשים שערי בינה ממש לא מצד הנמשך מהם ואז ישחט ס"מ ויצה"ר כי היו ישראל ראויים לכך ולא יהיה עוד שום מין ע"א בעולם ובכן יהיה שבת הגדול מפורסם כי עתה יגדל נא כח אדנ"י. ===אם ישראל לא עע"ז כבר היתה בטלה גם מאותן האומות.=== אך למיעוט האמונה שהאמינו ישראל אחרי גאולת מצרים גרמו שלא נעקרה ע"א מן העולם אלא חזרו להחזיק האומות בשלהן. וגם ישראל נכשלו עמם עד שכמעט י"ל שכשנענשו נענשו גם על מה שהם גרמו לאומות לחזור לסורן. ואולי שזה אורך הגלות. והנה לא נעלם רוב מיני הע"א שעשו ישראל וישתחוו לאלהי' אחרים ונמנעו מדם פסח ומדם מילה. עד שהנביאים הוכיחום ולא שמעו, ובפרט ירמיה נתווכח על זאת כמו שאמרו במדרש. ותפש הד' סבות שמהן יוודעו מהות הדברים ומכלן הוכיח גנות הע"א וכנגדה שבח האל ב"ה. וגם שהוא ית' אינו מוקף מחיצות סבות הללו שהן חומר צורה פועל ותכלית, מכל מקום נדע מהן מה מדתו בשלילות לא בחייוב. וראשונה אמר הנה ימים באים נאם ה' ופקדתי על כל מול בערלה. רצוני על כל אותם שהיה להם להתרחק מע"א לפי שהסיר ה' מעליהם ערלת הקליפה הקשה ולא רצו להבחין אלא חזרו ונתכסו בערלה והן האומות שראו מעשי ה' על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון כו'. כי בדין היה שלא יחזרו אומות הללו לע"א, כי הב"ה שנה בם. ===פי' הפסוקים מירמיה י'.=== ואמנם קשה בעיניו ית' על ישראל יותר מן הזולת, לפי שכל הגוים היו ערלים ואם יעבדו ע"א אין לתמוה כל כך. אבל כל בית ישראל שיהיו ערלי לב זה קשה. אחר כך התחיל הנביא ויכוחו ואמר שמעו את הדבר אשר דבר ה' עליכם בית ישראל. כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו, לומר שהם עע"א בפרהסיא כמו שהיו בימי הנביאים, ומאותות השמים אל תחתו לומר שאתם מוכרחים מהמזלות, ולא תלכו אחרי אלהים אחרים להתגדר בהן, כי הנה אין ממשות בע"א, והראיה מהסבה הראשונה שהיא החומר, כי חקות אותן העמים הבל הוא בלתי ממשות, כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש בכסף כו'. הרי שאפילו החומר אינו מעצמו אלא מושאל וניתן לו, ובהפך עצמותו ית' ואלקותו ממנו הוא לא שיש בו חומר ומהות ח"ו, מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה, מהותך ושמך הוא אלקותך הנודע כל כך עד כי מי לא יראך כו', כי אתה מלך השרים של הגוים. באופן כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם. שתחת השרים יאמרו ויודו כי מאין כמוך. ועל הצורה שלהם שהיא גם כן מושאלת להם ולכן לא תתקיים אמר ובאחת יבערו ויכסלו, כלומר ובצורה שהיא ובאחת המיחדת אותם יבערו כו' יען כי אינה צורה אמיתית מיוחדת כי היא כסף מרוקע וגומר, דמיון מעשה חכמים כו', ובהפך וה' אלקים אמת צורתו היא שם אלקותו באמת ויחודו קיים בעצמו, הוא אלקים חיים מחיה את כלם נותן צורת החיות לכל, והוא גוזר על העברת צורת החיות כי מקצפו תרעש הארץ כו'. על הסבה הפועלת אמר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא כו', ואיה פעולתם באמת ומי שאין לו פעולה אינו מן הישוב אלא מההעדר, יאבדו מארעא וגומר. אמנם הקב"ה פעל הכל, עשה ארץ בכחו מכין תבל, לא לבד עשה כבר אלא עושה תמיד בכח הנהגתו והשפעתו הידועה, לקול תתו המון מים וכו', כי אלו הם עדיו שהוא בורא ומנהיג העולם על הסבה התכליתית, אמר נבער כל אדם עע"א מדעת, אחרי שאינו רואה תכלית בע"א ועובדה, שהרי שקר נסכו, שרוצה להורות על כח רוחני ולא רוח בם הבל המה מעשה שדים מעשה כשפים, ואם תאמר ולמה ה' מחזיקם בעולם, בעת פקודתם יאבדו, ואין להם א"כ שום תכלית, לא כאלה חלק יעקב עובדי הקב"ה כי יוצר הכל הוא תכלית עבודתם, וגם הקב"ה תכלית פעולתו לישראל וזהו וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו. הרי מבואר שאין בע"א ממש משום צד, וכל אלהי העמים אלילים שאינם פועלים כלום. והאלילים כליל יחלוף וה' שמים עשה. ועתה יש לומר כי גם שבעונותינו חזרנו אחרי גאולת מצרים בשאר גלייות, לא מזאת שבנו להיות משועבדים כראשונה לעבדים למזלות ולשרים כי יש לנו ברית ותורה מוציא אותנו מידי שעבוד. וגם שנשתעבדנו למלכיות היה דרך כבוד לא עבדים לעבדים כמו במצרים. {{להשלים}} jzfdpubsi88wpd8m6f7npllroy43mw4 0 1757138 3102420 3102380 2026-11-11T19:09:40Z בן עדריאל 9444 3102420 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''שאמי'''}} {{רן|{{סי|שְׁ}}אָלוּנִי{{הערה|לפי המשקל כנראה יש לגרוס 'שַׁאֲלוּנִי'.}} בְּלֵיל{{הערה|נ"א: בְּלֵב, או בְּעֵת.}} נְדוֹד רַעְיוֹנַי / אֵי יְמִין אֵל וְאֵי זְרוֹעַ יְיָ {{סי|אֵ}}י הֲדָרוֹ וְאֵי יְקָרוֹ וְאֵי עֹז / יַד גְּאוֹנוֹ הֲקָצְרָה יַד יְיָ {{סי|מִ}}גְּאוֹל עַם בְּמַחְשָׁךְ הוּא מְקַוֶּה / אוֹר יְשׁוּעָה וְנוֹדְעָה יַד יְיָ {{סי|י}}וֹם לְיוֹם כָּל יְמֵי הֱיוֹתְכֶם בְּעוֹדְכֶם / קַדְּשׁוּ אֵל וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.}} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] 5hbncj1j7l91peutfryqf56201f7lst 3102421 3102420 2026-11-11T19:11:53Z בן עדריאל 9444 הסרת [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]]; הוספת [[קטגוריה:שירים במשקל הקל]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102421 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''שאמי'''}} {{רן|{{סי|שְׁ}}אָלוּנִי{{הערה|לפי המשקל כנראה יש לגרוס 'שַׁאֲלוּנִי'.}} בְּלֵיל{{הערה|נ"א: בְּלֵב, או בְּעֵת.}} נְדוֹד רַעְיוֹנַי / אֵי יְמִין אֵל וְאֵי זְרוֹעַ יְיָ {{סי|אֵ}}י הֲדָרוֹ וְאֵי יְקָרוֹ וְאֵי עֹז / יַד גְּאוֹנוֹ הֲקָצְרָה יַד יְיָ {{סי|מִ}}גְּאוֹל עַם בְּמַחְשָׁךְ הוּא מְקַוֶּה / אוֹר יְשׁוּעָה וְנוֹדְעָה יַד יְיָ {{סי|י}}וֹם לְיוֹם כָּל יְמֵי הֱיוֹתְכֶם בְּעוֹדְכֶם / קַדְּשׁוּ אֵל וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.}} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירים במשקל הקל]] t0n694gmakgnaccpesq7pdsxpcahqh7 3102424 3102421 2026-11-11T19:20:19Z בן עדריאל 9444 3102424 wikitext text/x-wiki {{פיוט | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי רשות ופתיחה|רשות]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי רשות לברכו|רשות לברכו]] | אקרוסטיכון = שאמי | צורה = משקל כמותי: פעלולים מפוללים פעלולים | מנהגים = במנהג רומניא לשבת חתן, במנהג אלג'יר לשמיני עצרת, ובמנהג קרפנטרץ בט"ו בכסלו (פורים של קהל). }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''שאמי'''}} {{רן|{{סי|שְׁ}}אָלוּנִי{{הערה|לפי המשקל כנראה יש לגרוס 'שַׁאֲלוּנִי'.}} בְּלֵיל{{הערה|נ"א: בְּלֵב, או בְּעֵת.}} נְדוֹד רַעְיוֹנַי / אֵי יְמִין אֵל וְאֵי זְרוֹעַ יְיָ {{סי|אֵ}}י הֲדָרוֹ וְאֵי יְקָרוֹ וְאֵי עֹז / יַד גְּאוֹנוֹ הֲקָצְרָה יַד יְיָ {{סי|מִ}}גְּאוֹל עַם בְּמַחְשָׁךְ הוּא מְקַוֶּה / אוֹר יְשׁוּעָה וְנוֹדְעָה יַד יְיָ {{סי|י}}וֹם לְיוֹם כָּל יְמֵי הֱיוֹתְכֶם בְּעוֹדְכֶם / קַדְּשׁוּ אֵל וּבָרְכוּ אֶת יְיָ.}} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירים במשקל הקל]] oh3wv3lggwo0pj0c4iuwxla91uryuqy 0 1757143 3102383 2026-11-11T12:16:04Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שמואל א יא/><קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ב|דיבור=כָּל עֵין יָמִין}}כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קיא|ילק"ש רמז קיא]])<ref group="מקור">"וַיֹּאמֶר לָהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: בִּנְקוֹר לָכ..." 3102383 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שמואל א יא/><קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ב|דיבור=כָּל עֵין יָמִין}}כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קיא|ילק"ש רמז קיא]])<ref group="מקור">"וַיֹּאמֶר לָהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין"... רַבָּנָן אָמְרִי: זֶה סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר לָהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר תּוֹרָה וְאֶעֱקֹר מִתּוֹכוֹ 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי', בָּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בְּרִית.</ref>: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר תּוֹרַתְכֶם שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, וְאֶשְׂרְפֶהָ, עַל שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי" וְגוֹמֵר ([[דברים כג ד|דברים כג, ד]]).{{ד"ה ברש"י|דיבור=חֶרְפָּה}}גִּדּוּף.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ה|דיבור=אַחֲרֵי הַבָּקָר}}אַחַר זְמַן מוֹעֵד בִּיאַת הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=ז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ז|דיבור=לִבְקָרוֹ}}לְבַהֲמוֹתָיו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=ח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ח|דיבור=וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק}}רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[יומא כב ב|יומא כ"ב ע"ב]]): בְּשִׁבְרֵי חֲרָסִים. לָשׁוֹן אַחֵר: '''בְּבָזֶק''' – בַּאֲבָנִים, שֶׁנָּטַל מִכָּל אֶחָד אֶבֶן וּמְנָאָם; כְּמוֹ ([[שמואל א טו ד|שמ"א טו, ד]]): ״וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים״, שֶׁנָּטַל מִכָּל אֶחָד טָלֶה וּמְנָאָם בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מוֹנִים אוֹתָם בַּחֲצָאֵי שְׁקָלִים. וְתִרְגֵּם ([[משלי כו ח|משלי כו, ח]]): ״כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה״, ״הֵיךְ בִּזְקָא דְכֵיפָא בְּקַלְעָא״ [=כמו חתיכת סלע בקלע]. וּבִילַמְּדֵנוּ: "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" – כַּד אִנּוּן מִסְכְּנִין, בְּאִלֵּין בִּזְקַיָּא; כַּד אִנּוּן עֲתִירִים, בְּאִלֵּין אִמְרַיָּא [=כשהם עניים, (מנה אותם) בבזקים; כשהם עשירים, בכבשים]. לָשׁוֹן אַחֵר: '''בְּבָזֶק''' – שֵׁם מָקוֹם הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים ([[שופטים א ה|א, ה]]): ״וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבָזֶק״.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=יב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=יב|דיבור=מִי הָאֹמֵר}}בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן: 'שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?!' תְּנוּ אוֹתָם וּנְמִיתֵם.{{ד"ה ברש"י|דיבור=יִמְלֹךְ עָלֵינוּ}}בִּתְמִיָּה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=יד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=יד|דיבור=וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְגוֹמֵר וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה}}לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹרְרִים עַל הַדָּבָר, וְעַתָּה נִתְרַצּוּ כֻּלָּם.<קטע סוף=יד/><קטע סוף=שמואל א יא/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות ומקורות== {{מ:טעמי המקרא|15}} <references group="מקור" /> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} bkg0qaoyml34bcp6ck6ypw41d60e86q 3102384 3102383 2026-11-11T12:18:50Z Nahum 68 3102384 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שמואל א יא/><קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ב|דיבור=כָּל עֵין יָמִין}}כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קיא|ילק"ש רמז קיא]])<ref group="מקור">"וַיֹּאמֶר לָהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין"... רַבָּנָן אָמְרִי: זֶה סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר לָהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר תּוֹרָה וְאֶעֱקֹר מִתּוֹכוֹ 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי', בָּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בְּרִית.</ref>: הָבִיאוּ לִי סֵפֶר תּוֹרַתְכֶם שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, וְאֶשְׂרְפֶהָ, עַל שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי" וְגוֹמֵר ([[דברים כג ד|דברים כג, ד]]).{{ד"ה ברש"י|דיבור=חֶרְפָּה}}גִּדּוּף.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ה|דיבור=אַחֲרֵי הַבָּקָר}}אַחַר זְמַן מוֹעֵד בִּיאַת הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=ז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ז|דיבור=לִבְקָרוֹ}}לְבַהֲמוֹתָיו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=ח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=ח|דיבור=וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק}}רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[יומא כב ב|יומא כ"ב ע"ב]]): בְּשִׁבְרֵי חֲרָסִים. לָשׁוֹן אַחֵר: '''בְּבָזֶק''' – בַּאֲבָנִים, שֶׁנָּטַל מִכָּל אֶחָד אֶבֶן וּמְנָאָם; כְּמוֹ ([[שמואל א טו ד|שמ"א טו, ד]]): ״וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים״, שֶׁנָּטַל מִכָּל אֶחָד טָלֶה וּמְנָאָם בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מוֹנִים אוֹתָם בַּחֲצָאֵי שְׁקָלִים. וְתִרְגֵּם ([[משלי כו ח|משלי כו, ח]]): ״כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה״, ״הֵיךְ בִּזְקָא דְכֵיפָא בְּקַלְעָא״ [=כמו חתיכת סלע בקלע]. וּבִילַמְּדֵנוּ: "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים" – כַּד אִנּוּן מִסְכְּנִין, בְּאִלֵּין בִּזְקַיָּא; כַּד אִנּוּן עֲתִירִים, בְּאִלֵּין אִמְרַיָּא [=כשהם עניים, (מנה אותם) בבזקים; כשהם עשירים, בכבשים]. לָשׁוֹן אַחֵר: '''בְּבָזֶק''' – שֵׁם מָקוֹם הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים ([[שופטים א ה|א, ה]]): ״וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבָזֶק״.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=יב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=יב|דיבור=מִי הָאֹמֵר}}בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן: 'שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?!' תְּנוּ אוֹתָם וּנְמִיתֵם. '''יִמְלֹךְ עָלֵינוּ''' – בִּתְמִיָּה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=יד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שמואל א|פרק=יא|פסוק=יד|דיבור=וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְגוֹמֵר וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה}}לְפִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹרְרִים עַל הַדָּבָר, וְעַתָּה נִתְרַצּוּ כֻּלָּם.<קטע סוף=יד/><קטע סוף=שמואל א יא/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות ומקורות== {{מ:טעמי המקרא|15}} <references group="מקור" /> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} 5fyb9dx6sacsy06ymcexpydi7qvjqs2 0 1757144 3102387 2026-11-11T12:49:36Z מו יו הו 37729 מקורות: כ"י פרמה 3005, כ"י גינצבורג 611, כ"י פריס 647 3102387 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} אֱלֹהֵיכֶם :מַלְכִּי וְדוֹדִי צְרוֹר הַמּוֹר :בְּרִיתוֹ אִתִּי לְאוֹת בְּרִית לִזְמֹר :וְדִבְרַת אִמְרַת שְׂפַת מֶלֶךְ אֶשְׁמֹר :הָכְרַת מִנְחָה וְנִסּוּךְ דָּם לִכְמֹר :וְיַעֲלוּ יִתְמְרוּ כִּקְטֹרֶת לִתְמֹר :חָזָק לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לברית מילה]] tlf83cxy8jj0k8br0ubcx6vfcvv8966 3102392 3102387 2026-11-11T13:57:51Z Yack67 27395 3102392 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{פיוט| |שם = אלהיכם מלכי ודודי |סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אלהיכם|אלהיכם]] |מועד = [[:קטגוריה:פיוטי ברית מילה|ברית מילה בשבת]] |מחבר = אנונימי |מיוחס ל = [[מחבר:יוספיה הגר|ר' יוספיה הגר]]{{הערה|ע"פ כ"י פרמה 3005.}} |אקרוסטיכון = |צורה = |אוצר השירה = {{אוצר השירה|א-4592}} |מנהגים = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>אֱלֹהֵיכֶם :מַלְכִּי וְדוֹדִי צְרוֹר הַמּוֹר :בְּרִיתוֹ אִתִּי לְאוֹת בְּרִית לִזְמֹר :וְדִבְרַת אִמְרַת שְׂפַת מֶלֶךְ אֶשְׁמֹר :הָכְרַת מִנְחָה וְנִסּוּךְ דָּם לִכְמֹר :וְיַעֲלוּ יִתְמְרוּ כִּקְטֹרֶת לִתְמֹר :חָזָק לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר<noinclude> {{הור|ובדברי קדשך כתוב לאמֹר}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לברית מילה]] [[קטגוריה:יוספיה הגר]] </noinclude> e8mii5h8ufrz6fo3qdbvfwxk416b6g9 0 1757145 3102388 2026-11-11T13:50:32Z מו יו הו 37729 מקורות: כ"י פרמה 3144 כ"י פרמה 3005, כ"י פריס 647, כ"י גינצבורג 611 3102388 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יוסף חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יָ}}חִיד בְּעוֹלָמוֹ וְאֵין זוּלָתוֹ :{{סי|וּ}}סְבִיבָיו נִסְעֲרָה וַעֲרָפֶל חֲתוּלָתוֹ :{{סי|שְׂ}}רָפִים וְעִירִין לֹא יָשׁוּרוּ תְּמוּנָתוֹ :{{סי|פַּ}}חַד חֵילוֹ יָגוּרוּ מִשְּׂאֵתוֹ :{{סי|חָ}}נָה דָוִד כַּדְכֹד בִּבְנוֹתוֹ :{{סי|זֹ}}את יָבִינוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַדְמָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ מַרְאִיתוֹ :בְּשׁוּב יְיָ שִׁיבַת צִיּוֹן חֶבֶל נַחֲלָתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} 023pq1p98bgb6eafq2q2gmog2qk2fz7 3102390 3102388 2026-11-11T13:51:28Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102390 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יוסף חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יָ}}חִיד בְּעוֹלָמוֹ וְאֵין זוּלָתוֹ :{{סי|וּ}}סְבִיבָיו נִסְעֲרָה וַעֲרָפֶל חֲתוּלָתוֹ :{{סי|שְׂ}}רָפִים וְעִירִין לֹא יָשׁוּרוּ תְּמוּנָתוֹ :{{סי|פַּ}}חַד חֵילוֹ יָגוּרוּ מִשְּׂאֵתוֹ :{{סי|חָ}}נָה דָוִד כַּדְכֹד בִּבְנוֹתוֹ :{{סי|זֹ}}את יָבִינוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַדְמָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ מַרְאִיתוֹ :בְּשׁוּב יְיָ שִׁיבַת צִיּוֹן חֶבֶל נַחֲלָתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] ryskux2qzzxqll8tqagmvg5ob1y3j7a 3102398 3102390 2026-11-11T14:22:30Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:חתימה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102398 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יוסף חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יָ}}חִיד בְּעוֹלָמוֹ וְאֵין זוּלָתוֹ :{{סי|וּ}}סְבִיבָיו נִסְעֲרָה וַעֲרָפֶל חֲתוּלָתוֹ :{{סי|שְׂ}}רָפִים וְעִירִין לֹא יָשׁוּרוּ תְּמוּנָתוֹ :{{סי|פַּ}}חַד חֵילוֹ יָגוּרוּ מִשְּׂאֵתוֹ :{{סי|חָ}}נָה דָוִד כַּדְכֹד בִּבְנוֹתוֹ :{{סי|זֹ}}את יָבִינוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַדְמָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ מַרְאִיתוֹ :בְּשׁוּב יְיָ שִׁיבַת צִיּוֹן חֶבֶל נַחֲלָתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] [[קטגוריה:חתימה]] kv474kn27lzna73ai3n343fw8tdfn1r 0 1757146 3102389 2026-11-11T13:51:10Z מו יו הו 37729 מקורות: פרמה 3005, גינצבורג 611, פריס 647 3102389 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''מנחם בן יעקב חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|מְ}}שָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה יְשִׁיבָתוֹ :{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל מַרְאֵה שְׁכִינָתוֹ :{{סי|חֲ}}בִיבִים יְשׁוּרוּן עֲדַת סְגֻלָּתוֹ :{{סי|מָ}}חוֹל עֵת יְשַׁעְשְׁעוּ יִשְׂבְּעוּ תְמוּנָתוֹ :מַרְאִים אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לִישׁוּעָתוֹ :{{סי|בְּנֵ}}י {{סי|יַעֲקֹב}} יִנָּשֵׂא לְמַלְאֲכֵי שֵׁרוּתוֹ :{{סי|חֲ}}סִידָיו לִפְנִים יַכְנִיס בִּמְחִיצָתוֹ :{{סי|זַ}}כִּים בְּהַעֲלוֹתוֹ לְצִיּוֹן יוֹשִׁיעַ קִרְיָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ יֻשְׂגַּב לְבַדּוֹ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ :קֶדֶם הָיָה וְהֹוֶה וְתִנַּשֵּׂא לָעַד מַלְכוּתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} t12x37g1ai1ojs8fss2yi2sni5uqy7r 3102391 3102389 2026-11-11T13:51:43Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102391 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''מנחם בן יעקב חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|מְ}}שָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה יְשִׁיבָתוֹ :{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל מַרְאֵה שְׁכִינָתוֹ :{{סי|חֲ}}בִיבִים יְשׁוּרוּן עֲדַת סְגֻלָּתוֹ :{{סי|מָ}}חוֹל עֵת יְשַׁעְשְׁעוּ יִשְׂבְּעוּ תְמוּנָתוֹ :מַרְאִים אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לִישׁוּעָתוֹ :{{סי|בְּנֵ}}י {{סי|יַעֲקֹב}} יִנָּשֵׂא לְמַלְאֲכֵי שֵׁרוּתוֹ :{{סי|חֲ}}סִידָיו לִפְנִים יַכְנִיס בִּמְחִיצָתוֹ :{{סי|זַ}}כִּים בְּהַעֲלוֹתוֹ לְצִיּוֹן יוֹשִׁיעַ קִרְיָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ יֻשְׂגַּב לְבַדּוֹ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ :קֶדֶם הָיָה וְהֹוֶה וְתִנַּשֵּׂא לָעַד מַלְכוּתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] nbs9m9c4giwmhsqqywfd7nlked08unp 3102397 3102391 2026-11-11T14:18:51Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:חתימה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102397 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''מנחם בן יעקב חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|מְ}}שָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה יְשִׁיבָתוֹ :{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל מַרְאֵה שְׁכִינָתוֹ :{{סי|חֲ}}בִיבִים יְשׁוּרוּן עֲדַת סְגֻלָּתוֹ :{{סי|מָ}}חוֹל עֵת יְשַׁעְשְׁעוּ יִשְׂבְּעוּ תְמוּנָתוֹ :מַרְאִים אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לִישׁוּעָתוֹ :{{סי|בְּנֵ}}י {{סי|יַעֲקֹב}} יִנָּשֵׂא לְמַלְאֲכֵי שֵׁרוּתוֹ :{{סי|חֲ}}סִידָיו לִפְנִים יַכְנִיס בִּמְחִיצָתוֹ :{{סי|זַ}}כִּים בְּהַעֲלוֹתוֹ לְצִיּוֹן יוֹשִׁיעַ קִרְיָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ יֻשְׂגַּב לְבַדּוֹ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ :קֶדֶם הָיָה וְהֹוֶה וְתִנַּשֵּׂא לָעַד מַלְכוּתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] [[קטגוריה:חתימה]] 5cnb0lmqcbfplif3nvxcbv7mpkuaaf8 3102399 3102397 2026-11-11T14:23:22Z Yack67 27395 הוספת [[קטגוריה:רבי מנחם בן יעקב]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102399 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''מנחם בן יעקב חזק'''}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|מְ}}שָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה יְשִׁיבָתוֹ :{{סי|נֶ}}עְלָם מִכֹּל מַרְאֵה שְׁכִינָתוֹ :{{סי|חֲ}}בִיבִים יְשׁוּרוּן עֲדַת סְגֻלָּתוֹ :{{סי|מָ}}חוֹל עֵת יְשַׁעְשְׁעוּ יִשְׂבְּעוּ תְמוּנָתוֹ :מַרְאִים אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לִישׁוּעָתוֹ :{{סי|בְּנֵ}}י {{סי|יַעֲקֹב}} יִנָּשֵׂא לְמַלְאֲכֵי שֵׁרוּתוֹ :{{סי|חֲ}}סִידָיו לִפְנִים יַכְנִיס בִּמְחִיצָתוֹ :{{סי|זַ}}כִּים בְּהַעֲלוֹתוֹ לְצִיּוֹן יוֹשִׁיעַ קִרְיָתוֹ :{{סי|קָ}}דוֹשׁ יֻשְׂגַּב לְבַדּוֹ בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ :קֶדֶם הָיָה וְהֹוֶה וְתִנַּשֵּׂא לָעַד מַלְכוּתוֹ {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:רבי מנחם בן יעקב]] 3ok1xpjgd9hj87r7m4ryqi596aw2tsd 14 1757147 3102394 2026-11-11T13:59:20Z Yack67 27395 יצירת דף עם התוכן "[[קטגוריה:יצירות לפי מחבר]]" 3102394 wikitext text/x-wiki [[קטגוריה:יצירות לפי מחבר]] lrxuu8yi3r9tc4jn4l6snz6t9iywtto 0 1757148 3102400 2026-11-11T14:38:39Z מו יו הו 37729 כ"י אוקספורד Can. Or. 70 3102400 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} אֱלֹהֵיכֶם :עָשָׂה אֶת הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ :יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ וְרַעֲנַנָּה כִפָּתוֹ :לְמוֹעֲדִים וּלְאוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ :שֶׁמֶשׁ בְּאֵיתָן כֶּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ :יָדַע לֶכְתּוֹ בַּגַּלְגַּל וְסֵדֶר תְּקוּפָתוֹ :מְבוֹאוֹ וּמוֹצָאוֹ וְכָל חַדְרֵי מַסְכִּיתוֹ :{{סי|יְ}}סוֹד ארייו בְּחָדְשׁוֹ תִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ :{{סי|צִ}}יּוֹן בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ :{{סי|חֹ}}דֶשׁ וְשַׁבָּת יְנַשְּׂאוּהוּ נוֹשֵׂא אֵימָתוֹ :{{סי|קֹ}}וַי יַזְהִירוּ יָאִירוּ כַּשַּׁחַר בְּצֵאתוֹ :וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] 3hbhqc1l1d2fdlfdqkobphwxk9ev0no 3102401 3102400 2026-11-11T14:39:02Z מו יו הו 37729 3102401 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק''' (הנקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :עָשָׂה אֶת הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ :יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ וְרַעֲנַנָּה כִפָּתוֹ :לְמוֹעֲדִים וּלְאוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ :שֶׁמֶשׁ בְּאֵיתָן כֶּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ :יָדַע לֶכְתּוֹ בַּגַּלְגַּל וְסֵדֶר תְּקוּפָתוֹ :מְבוֹאוֹ וּמוֹצָאוֹ וְכָל חַדְרֵי מַסְכִּיתוֹ :{{סי|יְ}}סוֹד ארייו בְּחָדְשׁוֹ תִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ :{{סי|צִ}}יּוֹן בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ :{{סי|חֹ}}דֶשׁ וְשַׁבָּת יְנַשְּׂאוּהוּ נוֹשֵׂא אֵימָתוֹ :{{סי|קֹ}}וַי יַזְהִירוּ יָאִירוּ כַּשַּׁחַר בְּצֵאתוֹ :וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] 73hvc6cqef68g9ny3ls4vh3rs29xz86 3102402 3102401 2026-11-11T14:42:52Z מו יו הו 37729 הוספת [[קטגוריה:יצחק נקדן]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3102402 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק''' (הנקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :עָשָׂה אֶת הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ :יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ וְרַעֲנַנָּה כִפָּתוֹ :לְמוֹעֲדִים וּלְאוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ :שֶׁמֶשׁ בְּאֵיתָן כֶּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ :יָדַע לֶכְתּוֹ בַּגַּלְגַּל וְסֵדֶר תְּקוּפָתוֹ :מְבוֹאוֹ וּמוֹצָאוֹ וְכָל חַדְרֵי מַסְכִּיתוֹ :{{סי|יְ}}סוֹד ארייו בְּחָדְשׁוֹ תִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ :{{סי|צִ}}יּוֹן בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ :{{סי|חֹ}}דֶשׁ וְשַׁבָּת יְנַשְּׂאוּהוּ נוֹשֵׂא אֵימָתוֹ :{{סי|קֹ}}וַי יַזְהִירוּ יָאִירוּ כַּשַּׁחַר בְּצֵאתוֹ :וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יצחק נקדן]] 7f0zxrc05vd6jhb3wue4ovdixyfceqs 3102403 3102402 2026-11-11T14:42:59Z מו יו הו 37729 3102403 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק''' (נקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :עָשָׂה אֶת הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ :יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ וְרַעֲנַנָּה כִפָּתוֹ :לְמוֹעֲדִים וּלְאוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ :שֶׁמֶשׁ בְּאֵיתָן כֶּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ :יָדַע לֶכְתּוֹ בַּגַּלְגַּל וְסֵדֶר תְּקוּפָתוֹ :מְבוֹאוֹ וּמוֹצָאוֹ וְכָל חַדְרֵי מַסְכִּיתוֹ :{{סי|יְ}}סוֹד ארייו בְּחָדְשׁוֹ תִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ :{{סי|צִ}}יּוֹן בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ :{{סי|חֹ}}דֶשׁ וְשַׁבָּת יְנַשְּׂאוּהוּ נוֹשֵׂא אֵימָתוֹ :{{סי|קֹ}}וַי יַזְהִירוּ יָאִירוּ כַּשַּׁחַר בְּצֵאתוֹ :וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יצחק נקדן]] mw2vv9vlgwqu2z2x4froifsw6xzlweh 3102406 3102403 2026-11-11T14:48:30Z מו יו הו 37729 3102406 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק''' (נקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :עָשָׂה אֶת הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ :יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ וְרַעֲנַנָּה כִפָּתוֹ :לְמוֹעֲדִים וּלְאוֹתוֹת לְאַנְשֵׁי בְרִיתוֹ :שֶׁמֶשׁ בְּאֵיתָן כֶּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ :יָדַע לֶכְתּוֹ בַּגַּלְגַּל וְסֵדֶר תְּקוּפָתוֹ :מְבוֹאוֹ וּמוֹצָאוֹ וְכָל חַדְרֵי מַסְכִּיתוֹ :{{סי|יְ}}סוֹד ארייו בְּחָדְשׁוֹ תִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ :{{סי|צִ}}יּוֹן בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ :{{סי|חֹ}}דֶשׁ וְשַׁבָּת יְנַשְּׂאוּהוּ נוֹשֵׂא אֵימָתוֹ :{{סי|קֹ}}וַי יַזְהִירוּ יָאִירוּ כַּשַּׁחַר בְּצֵאתוֹ :וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ.{{ממס|שופטים ה לא}} {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לשבת ראש חודש]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יצחק נקדן]] jbwxe05lne6y6ib6kfbdvn53m5adu7r 0 1757149 3102404 2026-11-11T14:47:34Z מו יו הו 37729 מקור: כ"י אוקספורד Can. Or. 70 3102404 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק בר שמשון''' (נקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יְ}}חַכֶּה לַחֲנַנְכֶם וְיָכִין בְּטוֹבָתוֹ :{{סי|צִ}}יץ יֹצֵא יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ :{{סי|חֲ}}תַן דָּמִים תָּמִים וְסָרָה מֻרְאָתוֹ :{{סי|קָ}}רְבַּן רֵאשִׁית תָּבִיא מִפְּרִי אַדְמָתוֹ :{{סי|בְּרִ}}ית עוֹלָם שָׁלֵם וְסָרָה קִנְאָתוֹ :{{סי|שֶׁמֶשׁ}} וּמָגֵן יְיָ וְיֶשַׁע לְמִנְחָתוֹ :{{סי|וְ}}יוֹצִיא אֲסִירָיו מִבּוֹר בְּדַם בְּרִיתוֹ :{{סי|נְ}}צוּרֵי צִיּוֹן יוֹשִׁיב וְאַפִּרְיוֹן כִּלָּתוֹ :בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ{{ממס|שה"ש ג יא}} {{הור|ובדברי קדשך}} [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לברית מילה]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יצחק נקדן]] kcz4x5mhppfx44ygymx5lwea73c4qba 3102405 3102404 2026-11-11T14:48:01Z מו יו הו 37729 3102405 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יצחק בר שמשון''' (נקדן)}} אֱלֹהֵיכֶם :{{סי|יְ}}חַכֶּה לַחֲנַנְכֶם וְיָכִין בְּטוֹבָתוֹ :{{סי|צִ}}יץ יֹצֵא יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ :{{סי|חֲ}}תַן דָּמִים תָּמִים וְסָרָה מֻרְאָתוֹ :{{סי|קָ}}רְבַּן רֵאשִׁית תָּבִיא מִפְּרִי אַדְמָתוֹ :{{סי|בְּרִ}}ית עוֹלָם שָׁלֵם וְסָרָה קִנְאָתוֹ :{{סי|שֶׁמֶשׁ}} וּמָגֵן יְיָ וְיֶשַׁע לְמִנְחָתוֹ :{{סי|וְ}}יוֹצִיא אֲסִירָיו מִבּוֹר בְּדַם בְּרִיתוֹ :{{סי|נְ}}צוּרֵי צִיּוֹן יוֹשִׁיב וְאַפִּרְיוֹן{{הערה|אולי צ"ל: בְּאַפִּרְיוֹן.}} כִּלָּתוֹ :בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ{{ממס|שה"ש ג יא}} {{הור|ובדברי קדשך}} {{סוף}} == הערות == [[קטגוריה:פיוטי אלהיכם לברית מילה]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:יצחק נקדן]] soytdv8ya44qmzja3pqb0izfdz04uc6 0 1757150 3102411 2026-11-11T17:12:31Z Yosefco3 46936 יצירת דף עם התוכן "{{כו|האם, מאת {{קישור למחבר|שרי אורובינדו}}}} {{קטן|תרגום: [[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]}} {{תרגום|מחבר=שרי אורובינדו|שפת_מקור=אנגלית|שם_במקור=The Mother|מתרגם=[[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]|קישור_למקור=[https://www.auro-ebooks.com/the-mother/ המקור האנגלי]}} '''על התרגום.''' התרגום שלם: פסקה מול פסקה, בלי קיצור..." 3102411 wikitext text/x-wiki {{כו|האם, מאת {{קישור למחבר|שרי אורובינדו}}}} {{קטן|תרגום: [[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]}} {{תרגום|מחבר=שרי אורובינדו|שפת_מקור=אנגלית|שם_במקור=The Mother|מתרגם=[[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]|קישור_למקור=[https://www.auro-ebooks.com/the-mother/ המקור האנגלי]}} '''על התרגום.''' התרגום שלם: פסקה מול פסקה, בלי קיצורים ובלי תוספות. המקור האנגלי ראה אור ב-1928 ומחברו נפטר ב-1950, ולכן הוא נחלת הכלל. התרגום נעשה בעזרת מודל שפה (Claude) ועבר הגהה מול המקור; תיקונים יתקבלו בברכה. הפנייה אל הקורא (you) תורגמה בלשון זכר יחיד, והיא מכוונת לכל קורא וקוראת. מונחי הסנסקריט נשארו בתעתיק עברי, כפי שהשאיר אותם המחבר באנגלית; פירושם הקצר מובא במילון שבסוף, שהוא תוספת של התרגום. הביטוי הצרפתי בפרק השישי מופיע בצרפתית גם במקור. == הערת המוציא לאור == "האם" מורכב משישה פרקים, שכולם נכתבו ב-1927. הפרק הראשון נכתב במקורו כמסר, והפרקים השני עד החמישי כמכתבים. הפרק השישי, הארוך מכולם, נכתב כדי להיכלל בחוברת שכללה לבסוף את המסר, את המכתבים ואת פרק 6. החוברת ראתה אור לראשונה בשם "האם" ב-1928. הנוסח הנוכחי נבדק מול כתבי היד של שרי אורובינדו. == פרק א == יש שתי עוצמות, ורק הן בהתחברן יכולות לחולל את הדבר הגדול והקשה שהוא תכלית מאמצנו: שאיפה קבועה שאינה נכשלת, הקוראת מלמטה, וחסד עליון העונה מלמעלה. אך החסד העליון יפעל רק בתנאי האור והאמת; הוא לא יפעל בתנאים שמציבים לו השקר והבערות. שכן אילו נענה לתביעות השקר, היה מסכל את תכליתו שלו. אלה תנאי האור והאמת, התנאים היחידים שבהם יירד הכוח הגבוה ביותר; ורק הכוח העל-מנטלי הגבוה מכול, היורד מלמעלה ונפתח מלמטה, יכול לטפל בטבע הפיזי כמנצח ולאיין את קשייו... נחוצה התמסרות שלמה וכנה; נחוצה היפתחות עצמית בלעדית אל העוצמה האלוהית; נחוצה בחירה מתמדת וכוללת באמת היורדת, דחייה מתמדת וכוללת של שקר העוצמות והמראות המנטליים, הוויטליים והפיזיים שעדיין שולטים בטבע הארץ. ההתמסרות חייבת להיות שלמה ולאחוז בכל חלקי הישות. אין די בכך שהנפשי ייענה והמנטלי הגבוה יקבל, ואף לא בכך שהוויטלי הפנימי ייכנע והתודעה הפיזית הפנימית תחוש בהשפעה. אסור שיהיה בחלק כלשהו של הישות, אף לא בחיצוני ביותר, דבר השומר לעצמו הסתייגות, דבר המסתתר מאחורי ספקות, בלבולים ותחבולות, דבר המתמרד או מסרב. אם חלק מן הישות מתמסר, אך חלק אחר שומר את עצמו לעצמו, הולך בדרכו שלו או מציב תנאים משלו, כי אז בכל פעם שהדבר קורה אתה עצמך דוחף את החסד האלוהי הרחק ממך. אם מאחורי דבקותך והתמסרותך אתה מתקין מחסה לתשוקותיך, לתביעותיך האגואיסטיות ולהתעקשויותיך הוויטליות, אם אתה שם את הדברים האלה במקום השאיפה האמיתית או מערב אותם בה ומנסה לכפות אותם על השאקטי האלוהית, כי אז לשווא תקרא לחסד האלוהי להתמיר אותך. אם אתה פותח את עצמך לאמת מצד אחד או בחלק אחד, ומצד אחר אתה שב ופותח את השערים לכוחות עוינים, לשווא תצפה שהחסד האלוהי ישכון עמך. עליך לשמור על המקדש נקי אם ברצונך להשכין בו את הנוכחות החיה. אם בכל פעם שהעוצמה מתערבת ומביאה את האמת אתה מפנה לה עורף ושב וקורא לשקר שגורש, לא את החסד האלוהי עליך להאשים על שהכזיב אותך, אלא את כזב רצונך שלך ואת פגם התמסרותך שלך. אם אתה קורא לאמת ועם זאת משהו בך בוחר במה שהוא כוזב, בור ולא-אלוהי, או אפילו רק אינו מוכן לדחותו כליל, תמיד תהיה חשוף להתקפה והחסד ייסוג ממך. גלה תחילה מה כוזב או אפל בך ודחה אותו בהתמדה; רק אז תוכל לקרוא כראוי לעוצמה האלוהית שתתמיר אותך. אל תדמה שאמת ושקר, אור וחושך, התמסרות ואנוכיות יורשו לדור יחד בבית שהוקדש לאלוהי. ההתמרה חייבת להיות כוללת, ולכן כוללת גם דחייתו של כל מה שעומד כנגדה. דחה את הרעיון הכוזב שהעוצמה האלוהית תעשה, ואף חייבת לעשות, את הכול בשבילך לפי דרישתך, גם אם אינך ממלא את התנאים שקבע העליון. עשה את התמסרותך אמיתית ושלמה, ורק אז ייעשה בשבילך כל השאר. דחה גם את הציפייה הכוזבת והעצלה שהעוצמה האלוהית תעשה בשבילך אפילו את ההתמסרות. העליון תובע את התמסרותך אליה, אך אינו כופה אותה: בכל רגע, עד שתבוא ההתמרה שאין ממנה חזרה, אתה חופשי להתכחש לאלוהי ולדחותו או לבטל את מסירת עצמך, אם אתה מוכן לשאת בתוצאה הרוחנית. התמסרותך חייבת להיות מעשה ידיך וחופשית; עליה להיות התמסרות של ישות חיה, לא של אוטומט דומם או של כלי מכני. סבילות דוממת נחשבת תדיר בטעות להתמסרות האמיתית, אך מסבילות דוממת לא יכול לצאת דבר אמיתי ורב-עוצמה. הסבילות הדוממת של הטבע הפיזי היא שמפקירה אותו בידי כל השפעה אפלה או לא-אלוהית. נדרשת כניעה שמחה, חזקה ומסייעת לפעולתו של הכוח האלוהי, ציותו של התלמיד המואר של האמת, של הלוחם הפנימי הנלחם באפלה ובשקר, של המשרת הנאמן של האלוהי. זו העמדה האמיתית, ורק מי שיכולים לאמץ אותה ולהחזיק בה שומרים על אמונה שאכזבות וקשיים אינם מערערים, ויעברו דרך המבחן אל הניצחון העליון ואל התמורה הגדולה. == פרק ב == בכל מה שנעשה ביקום, האלוהי באמצעות השאקטי שלו עומד מאחורי כל פעולה, אך הוא מוסתר בידי היוגה-מאיה שלו ופועל דרך האגו של הג'יווה בטבע הנמוך. גם ביוגה האלוהי הוא הסאדהאקה והסאדהאנה; השאקטי שלו, באורה, בעוצמתה, בידיעתה, בתודעתה ובאננדה שלה, היא הפועלת על האדהארה, וכאשר הוא נפתח אליה היא נשפכת לתוכו עם הכוחות האלוהיים האלה, והיא שמאפשרת את הסאדהאנה. אך כל עוד הטבע הנמוך פעיל, מאמצו האישי של הסאדהאקה נשאר הכרחי. המאמץ האישי הנדרש הוא עמל משולש של שאיפה, דחייה והתמסרות - :שאיפה ערנית, מתמדת, בלתי פוסקת - רצון השכל, ביקוש הלב, הסכמת הישות הוויטלית, הרצון לפתוח את התודעה והטבע הפיזיים ולעשותם גמישים; :דחייה של תנועות הטבע הנמוך - דחיית רעיונותיו של השכל, דעותיו, העדפותיו, הרגליו ומבניו, כדי שהידיעה האמיתית תמצא מקום פנוי בשכל שקט - דחיית תשוקותיו של הטבע הוויטלי, תביעותיו, כמיהותיו, תחושותיו, יצריו, אנוכיותו, גאוותו, יהירותו, תאוותו, חמדנותו, קנאתו, צרות עינו ועוינותו לאמת, כדי שהעוצמה והשמחה האמיתיות יישפכו מלמעלה אל ישות ויטלית שלווה, רחבה, חזקה ומוקדשת - דחיית טיפשותו של הטבע הפיזי, ספקו, חוסר אמונתו, אפלתו, עקשנותו, קטנוניותו, עצלותו, אי-רצונו להשתנות, הטאמאס שלו, כדי שהיציבות האמיתית של אור, עוצמה ואננדה תתבסס בגוף ההולך ונעשה אלוהי יותר ויותר; :התמסרות של עצמך, של כל מה שאתה ושיש לך, של כל מישור בתודעה ושל כל תנועה, לאלוהי ולשאקטי. <center>* * *</center> ככל שההתמסרות וההקדשה העצמית מתקדמות, הסאדהאקה נעשה מודע לשאקטי האלוהית העושה את הסאדהאנה, השופכת לתוכו עוד ועוד מעצמה ומייסדת בו את החירות והשלמות של הטבע האלוהי. ככל שהתהליך המודע הזה מחליף את מאמצו שלו, כן נעשית התקדמותו מהירה ואמיתית יותר. אך אין הוא יכול לבטל לגמרי את הצורך במאמץ אישי עד שההתמסרות וההקדשה טהורות ושלמות מלמעלה ועד למטה. שים לב: התמסרות טאמאסית, המסרבת למלא את התנאים וקוראת לאלוהים לעשות את הכול ולחסוך מן האדם כל טורח ומאבק, היא הונאה ואינה מובילה לחירות ולשלמות. == פרק ג == כדי ללכת בחיים עטוי שריון מפני כל פחד, סכנה ואסון נחוצים רק שני דברים, שניים ההולכים תמיד יחד - חסדה של האם האלוהית, ומצדך מצב פנימי העשוי אמונה, כנות והתמסרות. תהא אמונתך טהורה, תמימה ושלמה. אמונה אגואיסטית שבישות המנטלית והוויטלית, המוכתמת בשאפתנות, בגאווה, בהבל, ביהירות מנטלית, ברצון עצמי ויטלי, בתביעה אישית, בתשוקה לסיפוקיו הפעוטים של הטבע הנמוך, היא להבה נמוכה ואפופת עשן שאינה יכולה לבעור מעלה אל השמיים. ראה את חייך כאילו ניתנו לך רק למען העבודה האלוהית וכדי לסייע בהתגלות האלוהית. אל תחפוץ בדבר מלבד הטוהר, הכוח, האור, הרוחב, השלווה והאננדה של התודעה האלוהית, ועמידתה על כך להתמיר ולשכלל את שכלך, את חייך ואת גופך. אל תבקש דבר מלבד האמת האלוהית, הרוחנית והעל-מנטלית, התממשותה על הארץ, בך ובכל הנקראים והנבחרים, והתנאים הנחוצים לבריאתה ולניצחונה על כל הכוחות המתנגדים. יהיו כנותך והתמסרותך אמיתיות ושלמות. כשאתה נותן את עצמך, תן לגמרי, בלי תביעה, בלי תנאי, בלי הסתייגות, כך שכל מה שבך יהיה שייך לאם האלוהית ודבר לא יישאר לאגו ולא יינתן לשום עוצמה אחרת. ככל שאמונתך, כנותך והתמסרותך שלמות יותר, כן יהיו עמך החסד וההגנה. כאשר חסדה והגנתה של האם האלוהית עמך, מה יוכל לגעת בך וממי עליך לירוא? אפילו מעט מהם יישא אותך דרך כל הקשיים, המכשולים והסכנות; מוקף בנוכחותם המלאה תוכל ללכת בבטחה בדרכך, משום שהיא שלה, בלי לחוש לשום איום, בלי שתושפע משום עוינות, חזקה ככל שתהיה, בין שמן העולם הזה ובין שמעולמות בלתי נראים. מגעו של החסד יכול להפוך קשיים להזדמנויות, כישלון להצלחה וחולשה לעוז שאינו מתמוטט. שכן חסדה של האם האלוהית הוא אישורו של העליון, ובין שעכשיו ובין שמחר תוצאתו ודאית, דבר שנגזר, בלתי נמנע ושאין לעמוד בפניו. == פרק ד == הכסף הוא הסימן הנראה לעין של כוח אוניברסלי, והכוח הזה, בהתגלותו על הארץ, פועל במישורים הוויטלי והפיזי, ואין מלאות לחיים החיצוניים בלעדיו. במקורו ובפעולתו האמיתית הוא שייך לאלוהי. אך כמו עוצמות אחרות של האלוהי הוא מואצל כאן, ובבערותו של הטבע הנמוך אפשר לגזול אותו לשימושי האגו, או שהשפעות אסוריות מחזיקות בו ומסלפות אותו למטרתן. אכן זהו אחד משלושת הכוחות - שררה, עושר, מין - שמשיכתם את האגו האנושי ואת האסורה היא החזקה ביותר, ושעל פי רוב המחזיקים בהם אוחזים בהם שלא כראוי ומשתמשים בהם לרעה. במבקשי העושר או בשומריו העושר מחזיק על פי רוב יותר משהם מחזיקים בו; מעטים נמלטים כליל מהשפעה מעוותת מסוימת שהוטבעה בו משום שהיה זמן רב תפוס ומסולף בידי האסורה. מסיבה זו רוב הדיסציפלינות הרוחניות עומדות על שליטה עצמית מלאה, על היעדר היקשרות ועל ויתור על כל שעבוד לעושר ועל כל תשוקה אישית ואגואיסטית להחזיק בו. יש אף המטילות איסור על כסף ועל עושר ומכריזות שעוני וחיים חשופים מכול הם המצב הרוחני היחיד. אך זו טעות; היא מותירה את העוצמה בידי הכוחות העוינים. לכבוש אותו מחדש למען האלוהי, שלו הוא שייך, ולהשתמש בו באופן אלוהי למען החיים האלוהיים - זו הדרך העל-מנטלית לסאדהאקה. אל לך לפנות עורף ברתיעה סגפנית מכוח הכסף, מן האמצעים שהוא נותן ומן החפצים שהוא מביא, ואל לך לטפח היקשרות ראג'אסית אליהם או רוח של התמכרות משעבדת להנאותיהם. ראה בעושר פשוט עוצמה שיש לזכות בה מחדש למען האם ולהעמידה לשירותה. כל העושר שייך לאלוהי, והמחזיקים בו הם נאמנים, לא בעלים. היום הוא אצלם, מחר הוא עשוי להיות במקום אחר. הכול תלוי באופן שבו הם ממלאים את נאמנותם כל עוד הוא אצלם: באיזו רוח, באיזו תודעה הם משתמשים בו, לאיזו תכלית. בשימושך האישי בכסף ראה בכל מה שיש לך, שאתה מקבל או מביא, את רכושה של האם. אל תתבע דבר, אלא קבל את מה שאתה מקבל ממנה והשתמש בו למטרות שלשמן ניתן לך. היה נטול אנוכיות לגמרי, קפדן לגמרי, מדויק, זהיר בפרטים, נאמן טוב; זכור תמיד שברכושה אתה מטפל ולא ברכושך. מצד אחר, את מה שאתה מקבל בשבילה הנח לפניה ביראת קודש; אל תפנה דבר למטרתך שלך או למטרתו של אדם אחר. אל תישא עיניים אל בני אדם בשל עושרם ואל תניח לעצמך להתרשם מן הראווה, מן העוצמה או מן ההשפעה. כשאתה מבקש בשביל האם, עליך לחוש שהיא התובעת דרכך מעט מזעיר ממה ששייך לה, והאדם שממנו אתה מבקש יישפט לפי תגובתו. אם אתה חופשי מכתם הכסף, אך בלא כל נסיגה סגפנית, תהיה לך עוצמה גדולה יותר למשול בכוח הכסף למען העבודה האלוהית. שוויון נפש, היעדר תביעה, והקדשה מלאה של כל מה שבבעלותך ושאתה מקבל, ושל כל כוח ההשגה שלך, לשאקטי האלוהית ולעבודתה - אלה סימני החירות הזאת. כל טרדה של השכל בנוגע לכסף ולשימוש בו, כל תביעה, כל צרות עין, הן סימן ודאי לפגם כלשהו או לשעבוד. הסאדהאקה האידיאלי בתחום זה הוא מי שאם יידרש לחיות בדלות יוכל לחיות כך, ושום תחושת מחסור לא תשפיע עליו ולא תפריע למשחק הפנימי המלא של התודעה האלוהית, ואם יידרש לחיות בעושר יוכל לחיות כך, ולעולם לא ייפול ולו לרגע לתשוקה או להיקשרות לעושרו או לדברים שהוא משתמש בהם, ולא לעבדות להתמכרות להנאות או לשעבוד חלוש להרגלים שהחזקת העושר יוצרת. הרצון האלוהי הוא הכול בשבילו, והאננדה האלוהית. בבריאה העל-מנטלית יש להשיב את כוח הכסף לעוצמה האלוהית ולהשתמש בו לציוד ולסידור אמיתיים, יפים והרמוניים של קיום ויטלי ופיזי חדש שנעשה אלוהי, בכל דרך שהאם האלוהית עצמה תחליט בחזונה היוצר. אך תחילה יש לכבוש אותו בחזרה למענה, והחזקים ביותר לכיבוש יהיו אלה שבחלק הזה של טבעם הם חזקים, רחבים וחופשיים מאגו, ומתמסרים בלי כל תביעה, הסתייגות או היסוס, ערוצים טהורים ורבי-עוצמה לעוצמה העליונה. == פרק ה == אם ברצונך להיות עושה אמיתי של מעשים אלוהיים, מטרתך הראשונה חייבת להיות חופש גמור מכל תשוקה ומן האגו הדואג לעצמו. כל חייך חייבים להיות מנחה וקורבן לעליון; תכליתך היחידה בפעולה תהיה לשרת, לקבל, להגשים, להיעשות כלי המגלה את השאקטי האלוהית במעשיה. עליך לגדול בתודעה האלוהית עד שלא יהיה הבדל בין רצונך לרצונה, לא יהיה מניע מלבד הדחף שלה בך, ולא תהיה פעולה שאינה פעולתה המודעת בך ודרכך. עד שתהיה מסוגל להזדהות הדינמית השלמה הזאת, עליך לראות את עצמך כנשמה וגוף שנבראו לשירותה, כמי שעושה הכול למענה. גם אם רעיון העושה הנפרד חזק בך ואתה חש שאתה הוא העושה את המעשה, עליו להיעשות למענה. כל דגש של בחירה אגואיסטית, כל כמיהה לרווח אישי, כל התניה של תשוקה הדואגת לעצמה חייבים להיעקר מן הטבע. אסור שתהיה דרישה לפרי או ביקוש של גמול; הפרי היחיד בשבילך הוא שביעות רצונה של האם האלוהית והגשמת עבודתה, וגמולך היחיד הוא התקדמות מתמדת בתודעה אלוהית, בשלווה, בעוז ובאושר. שמחת השירות ושמחת הצמיחה הפנימית דרך המעשים הן שכר מספיק לעושה שאינו דואג לעצמו. אך יבוא זמן שבו תחוש יותר ויותר שאתה הכלי ולא העושה. שכן תחילה, בכוח דבקותך, יהיה מגעך עם האם האלוהית קרוב כל כך, שבכל עת יהיה עליך רק להתרכז ולהניח את הכול בידיה כדי לקבל את הדרכתה הנוכחת, את ציוויה או דחפה הישיר, את הסימן הוודאי לדבר שיש לעשותו, לדרך לעשותו ולתוצאה. לאחר מכן תיווכח שהשאקטי האלוהית אינה רק משרה השראה ומדריכה, אלא יוזמת ומבצעת את מעשיך; כל תנועותיך מקורן בה, כל כוחותיך שלה, השכל, החיים והגוף הם כלים מודעים ושמחים של פעולתה, אמצעים למשחקה, תבניות להתגלותה ביקום הפיזי. אין מצב מאושר יותר מן האיחוד והתלות האלה; שכן הצעד הזה נושא אותך בחזרה אל מעבר לקו הגבול, מחיי המתח והסבל שבבערות אל האמת של ישותך הרוחנית, אל שלוותה העמוקה ואל האננדה העזה שלה. בשעה שההתמרה הזאת נעשית, נחוץ יותר מתמיד לשמור על עצמך חופשי מכל כתם של סילופי האגו. אל תניח לשום תביעה או התעקשות להתגנב ולהכתים את טוהר מסירת העצמי והקורבן. אסור שתהיה היקשרות לעבודה או לתוצאה, לא הצבת תנאים, לא תביעה להחזיק בעוצמה שצריכה להחזיק בך, לא גאוות הכלי, לא הבל ולא יהירות. אין להרשות לדבר בשכל או בחלקים הוויטליים או הפיזיים לסלף לשימושו שלו, או לתפוס לסיפוקו האישי והנפרד, את גדולת הכוחות הפועלים דרכך. יהיו אמונתך, כנותך וטוהר שאיפתך מוחלטים וחודרים לכל מישורי הישות ושכבותיה; אז כל יסוד מפריע וכל השפעה מסלפת יישרו בהדרגה מטבעך. השלב האחרון של השלמות הזאת יבוא כאשר תזדהה לגמרי עם האם האלוהית ולא תחוש עוד שאתה ישות אחרת ונפרדת, כלי, משרת או עושה, אלא באמת ילד וחלק נצחי של תודעתה ושל כוחה. תמיד היא תהיה בך ואתה בה; תהיה זו חווייתך המתמדת, הפשוטה והטבעית שכל מחשבתך, ראייתך ופעולתך, עצם נשימתך ותנועתך, באות ממנה ושלה הן. תדע, תראה ותחוש שאתה אישיות ועוצמה שהיא יצרה מתוך עצמה, שהוצאה ממנה לשם המשחק ועם זאת בטוחה בה תמיד, ישות מישותה, תודעה מתודעתה, כוח מכוחה, אננדה מן האננדה שלה. כאשר המצב הזה יהיה שלם והאנרגיות העל-מנטליות שלה יוכלו להניע אותך באין מפריע, אז תהיה מושלם במעשים אלוהיים; הידיעה, הרצון והפעולה ייעשו ודאיים, פשוטים, זוהרים, ספונטניים, נטולי פגם, שפיעה מן העליון, תנועה אלוהית של הנצחי. == פרק ו == ארבע העוצמות של האם הן ארבע מאישיויותיה הבולטות, חלקים והתגלמויות של אלוהותה, שדרכן היא פועלת על ברואיה, מסדרת את בריאותיה בעולמות ומשרה בהן הרמוניה, ומכוונת את פעולתם של אלף כוחותיה. שכן האם אחת היא, אך היא באה לפנינו בהיבטים שונים; רבות עוצמותיה ואישיויותיה, רבות האצלותיה והוויבהוטים שלה העושים את עבודתה ביקום. האחת שאנו סוגדים לה כאם היא כוח-התודעה האלוהי השולט בכל הקיום, אחת ועם זאת רבת-פנים כל כך, שאפילו השכל המהיר ביותר והתבונה החופשית והרחבה ביותר אינם יכולים לעקוב אחר תנועתה. האם היא התודעה והכוח של העליון, והיא הרחק מעל כל מה שהיא בוראת. אך משהו מדרכיה אפשר לראות ולחוש דרך התגלמויותיה, ודרך המזג והפעולה של דמויות האלות שבהן היא מסכימה להתגלות לברואיה, שהם נתפסים יותר משום שהם מוגדרים ומוגבלים יותר. יש שלוש דרכי הוויה של האם שתוכל להיעשות מודע להן כשתבוא במגע של אחדות עם כוח-התודעה הנושא אותנו ואת היקום. טרנסצנדנטית, השאקטי העליונה המקורית, היא עומדת מעל העולמות ומקשרת את הבריאה אל מסתורין העליון, שלעולם אינו מתגלה. אוניברסלית, המהאשאקטי הקוסמית, היא בוראת את כל הישויות האלה, ומכילה, חודרת, נושאת ומנהלת את כל מיליוני התהליכים והכוחות האלה. אינדיבידואלית, היא מגלמת את עוצמתן של שתי דרכי הקיום הרחבות האלה שלה, עושה אותן חיות וקרובות אלינו ומתווכת בין האישיות האנושית לטבע האלוהי. השאקטי הטרנסצנדנטית המקורית האחת, האם עומדת מעל כל העולמות ונושאת בתודעתה הנצחית את האלוהי העליון. לבדה היא אוצרת את העוצמה המוחלטת ואת הנוכחות שאין לבטאה; היא מכילה או קוראת את האמיתות שצריכות להתגלות, מורידה אותן מן המסתורין שבו היו חבויות אל אור תודעתה האינסופית, ונותנת להן צורה של כוח בעוצמתה הכול-יכולה ובחייה חסרי הגבול, וגוף ביקום. העליון מתגלה בה לעד כסצ'צ'ידאננדה הנצחי, מתגלה דרכה בעולמות כתודעה האחת והכפולה של אישווארה-שאקטי וכעיקרון הכפול של פורושה-פראקריטי, מתגלם על ידה בעולמות ובמישורים ובאלים ובאנרגיות שלהם, ומקבל דמות בזכותה ככל מה שיש בעולמות הידועים ובאחרים שאינם ידועים. הכול הוא משחקה עם העליון; הכול הוא גילוים על ידה של מסתרי הנצחי, של נפלאות האינסופי. הכול הוא היא, שכן הכול הוא חלק ומנה של כוח-התודעה האלוהי. דבר אינו יכול להיות כאן או במקום אחר מלבד מה שהיא מחליטה והעליון מאשר; דבר אינו יכול ללבוש צורה מלבד מה שהיא, בהנעת העליון, תופסת ומעצבת לאחר שהטילה אותו כזרע באננדה הבוראת שלה. המהאשאקטי, האם האוניברסלית, מוציאה לפועל את כל מה שתודעתה הטרנסצנדנטית מעבירה מן העליון, ונכנסת אל העולמות שעשתה; נוכחותה ממלאת ונושאת אותם ברוח האלוהית ובכוח ובעונג האלוהיים הנושאים-כול, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים. מה שאנו מכנים טבע או פראקריטי הוא רק ההיבט המבצע החיצוני ביותר שלה; היא מערכת ומסדרת את ההרמוניה של כוחותיה ותהליכיה, מניעה את פעולות הטבע ונעה ביניהן, נסתרת או גלויה, בכל מה שאפשר לראות או לחוות או להניע לתנועת חיים. כל אחד מן העולמות אינו אלא משחק אחד של המהאשאקטי של אותה מערכת עולמות או יקום, הנמצאת שם כנשמה וכאישיות הקוסמיות של האם הטרנסצנדנטית. כל אחד הוא דבר שראתה בחזונה, אספה אל לב היופי והעוצמה שלה ובראה באננדה שלה. אך יש מישורים רבים לבריאתה, מדרגות רבות של השאקטי האלוהית. בפסגת ההתגלות הזאת שאנו חלק ממנה יש עולמות של קיום, תודעה, כוח ואושר אינסופיים, שמעליהם עומדת האם כעוצמה הנצחית שהוסר ממנה הצעיף. כל הישויות שם חיות ונעות בשלמות שאין לבטאה ובאחדות שאינה משתנה, משום שהיא נושאת אותן בטוחות בזרועותיה לעד. קרובים יותר אלינו העולמות של בריאה על-מנטלית מושלמת, שבהם האם היא המהאשאקטי העל-מנטלית, עוצמה של רצון אלוהי יודע-כול ושל ידיעה כול-יכולה, הנראית תמיד במעשיה שאינם נכשלים ומושלמת מאליה בכל תהליך. שם כל התנועות הן צעדי האמת; שם כל הישויות הן נשמות ועוצמות וגופים של האור האלוהי; שם כל החוויות הן ימים ושיטפונות וגלים של אננדה עזה ומוחלטת. אך כאן, במקום שאנו שוכנים בו, נמצאים עולמות הבערות, עולמות של שכל וחיים וגוף שנפרדו בתודעתם ממקורם, שהארץ הזאת היא מרכז רב-משמעות בהם והאבולוציה שלה תהליך מכריע. גם את זה, על כל אפלתו ומאבקו ואי-שלמותו, נושאת האם האוניברסלית; גם את זה המהאשאקטי דוחפת ומדריכה אל תכליתו הנסתרת. האם, בהיותה המהאשאקטי של העולם המשולש הזה של הבערות, עומדת במישור ביניים בין האור העל-מנטלי, חיי האמת, בריאת האמת שיש להוריד לכאן, ובין ההיררכיה העולה והיורדת הזאת של מישורי תודעה, שכמו סולם כפול שוקעים אל אי-הידיעה של החומר ומטפסים בחזרה, דרך פריחת החיים והנשמה והשכל, אל אינסופיות הרוח. היא קובעת את כל מה שיהיה ביקום הזה ובאבולוציה הארצית על פי מה שהיא רואה וחשה ושופכת מעצמה, ועומדת שם מעל האלים, וכל עוצמותיה ואישיויותיה מוצבות לפניה לשם הפעולה, והיא שולחת האצלות שלהן אל העולמות הנמוכים האלה כדי להתערב, למשול, להילחם ולנצח, להוביל ולסובב את מחזוריהם, לכוון את הקווים הכוללים והפרטיים של כוחותיהם. ההאצלות האלה הן הצורות והאישיויות האלוהיות הרבות שבהן סגדו לה בני האדם בשמות שונים לאורך הדורות. אך היא גם מכינה ומעצבת, באמצעות העוצמות האלה והאצלותיהן, את שכלם וגופם של הוויבהוטים שלה, כשם שהיא מכינה ומעצבת שכל וגוף לוויבהוטים של האישווארה, כדי שתוכל לגלות בעולם הפיזי, ובתחפושת התודעה האנושית, קרן כלשהי מעוצמתה, מאיכותה ומנוכחותה. כל תמונות המשחק הארצי היו כמו דרמה שהיא ערכה, תכננה והעלתה על הבמה, כשהאלים הקוסמיים עוזריה והיא עצמה שחקנית מוסווית. האם לא רק מושלת בכול מלמעלה, אלא היא יורדת אל היקום המשולש הנחות הזה. באופן לא-אישי, כל הדברים כאן, אפילו תנועות הבערות, הם היא עצמה בעוצמה מוסווית ובריאותיה בחומר מופחת, גוף-הטבע וכוח-הטבע שלה, והם קיימים משום שבהנעת צוו המסתורי של העליון להוציא לפועל דבר שהיה באפשרויות האינסופי, היא הסכימה לקורבן הגדול ועטתה כמסכה את נשמתה וצורותיה של הבערות. אך גם באופן אישי היא התכופפה לרדת לכאן אל החושך כדי להובילו אל האור, אל השקר והטעות כדי להמירם לאמת, אל המוות הזה כדי להופכו לחיים כחיי אלים, אל כאב-העולם הזה, על צערו וסבלו העיקשים, כדי לסיימו באקסטזה המתמירה של האננדה הנשגבה שלה. באהבתה העמוקה והגדולה לילדיה הסכימה לעטות על עצמה את גלימת האפלה הזאת, ניאותה לשאת את התקפותיהן והשפעותיהן המענות של עוצמות החושך והשקר, קיבלה עליה לעבור בשערי הלידה שהיא מוות, נטלה על עצמה את ייסוריה, צעריה וסבלותיה של הבריאה, שכן נראה היה שרק כך אפשר יהיה להעלותה אל האור, השמחה, האמת וחיי הנצח. זהו הקורבן הגדול, המכונה לפעמים קורבן הפורושה, אך באופן עמוק הרבה יותר הוא קורבן-הכליל של הפראקריטי, קורבנה של האם האלוהית. ארבעה היבטים גדולים של האם, ארבע מעוצמותיה ואישיויותיה המובילות, עמדו בחזית בהנהגתה את היקום הזה ובמגעיה עם המשחק הארצי. האחת היא אישיותה של רוחב שליו, חוכמה מקיפה, טוב לב שקט, חמלה שאינה כלה, הוד ריבוני ונעלה וגדולה המושלת בכול. אחרת מגלמת את עוצמתה של עוז מפואר ולהט שאין לעמוד בפניו, את מזגה הלוחם, את רצונה המכריע, את מהירותה הסוערת ואת כוחה המרעיד עולמות. שלישית היא חיה ומתוקה ומופלאה, בסודה העמוק של יופי, הרמוניה ומקצב עדין, בשפעה הסבוך והדק, במשיכתה הכובשת ובחינה השובה. הרביעית מצוידת בכושרה הקרוב והעמוק לידיעה אינטימית, לעבודה זהירה ונטולת פגם ולשלמות שקטה ומדויקת בכל הדברים. חוכמה, עוז, הרמוניה ושלמות הן תכונותיהן, ואת העוצמות האלה הן מביאות עמן אל העולם, מגלות בתחפושת אנושית בוויבהוטים שלהן, ועתידות לייסד, במדרגה האלוהית של עלייתם, באלה שיכולים לפתוח את טבעם הארצי להשפעתה הישירה והחיה של האם. לארבע אנו נותנים את ארבעת השמות הגדולים: מהשווארי, מהאקאלי, מהאלאקשמי, מהאסאראסוואטי. '''מהשווארי''' המלכותית יושבת ברוחב שמעל השכל החושב והרצון, מזככת ומגדילה אותם לחוכמה ולרוחב, או מציפה אותם בזוהר שמעבר להם. שכן היא האדירה והחכמה הפותחת אותנו אל האינסופים העל-מנטליים ואל המרחב הקוסמי, אל הדר האור העליון, אל בית אוצר של ידיעה פלאית, אל התנועה שאין לה מידה של כוחותיה הנצחיים של האם. שלווה היא ומופלאה, גדולה ורוגעת לעד. דבר אינו יכול להניעה, משום שכל החוכמה בה; דבר שהיא בוחרת לדעת אינו נסתר ממנה; היא מבינה את כל הדברים ואת כל הישויות, את טבעם ואת מה שמניע אותם, את חוק העולם ואת עתותיו, ואיך הכול היה, הווה וחייב להיות. יש בה עוז הפוגש כל דבר וגובר עליו, ואיש אינו יכול לגבור בסופו של דבר על חוכמתה הרחבה שאין לגעת בה ועל עוצמתה הגבוהה והשלווה. שווה, סבלנית ובלתי משתנה ברצונה, היא נוהגת בבני האדם לפי טבעם, ובדברים ובאירועים לפי כוחם והאמת שבהם. משוא פנים אין בה, אלא היא הולכת אחר גזרות העליון, ויש שהיא מרימה ויש שהיא משפילה או מרחיקה מעליה אל החושך. לחכמים היא נותנת חוכמה גדולה וזוהרת יותר; את בעלי החזון היא מכניסה בסוד עצתה; על העוינים היא מטילה את תוצאת עוינותם; את הבורים והכסילים היא מוליכה לפי עיוורונם. בכל אדם היא עונה ליסודות השונים של טבעו ומטפלת בהם לפי צורכם, לפי דחפם ולפי הגמול שהם קוראים לו, מפעילה עליהם את הלחץ הנדרש או מניחה אותם לחירותם היקרה להם, לשגשג בדרכי הבערות או לאבוד. שכן היא מעל הכול, אינה כבולה בדבר ואינה קשורה לדבר ביקום. עם זאת יש לה, יותר מלכל אחרת, ליבה של האם האוניברסלית. שכן חמלתה אין לה קץ ואינה כלה; כולם בעיניה ילדיה וחלקים של האחד, אפילו האסורה והראקשאסה והפישאצ'ה ואלה שמרדו והם עוינים. אפילו דחיותיה הן רק השהיה, אפילו עונשיה הם חסד. אך חמלתה אינה מסמאת את חוכמתה ואינה מטה את פעולתה מן הדרך שנגזרה; שכן האמת של הדברים היא עניינה האחד, הידיעה היא מרכז עוצמתה, ולבנות את נשמתנו ואת טבענו אל תוך האמת האלוהית הוא שליחותה ועמלה. '''מהאקאלי''' היא בעלת טבע אחר. לא רוחב אלא גובה, לא חוכמה אלא כוח ועוז הם עוצמתה המיוחדת. יש בה אינטנסיביות מכריעה, להט אדיר של כוח להשיג, אלימות אלוהית המסתערת לנפץ כל גבול ומכשול. כל אלוהותה מזנקת החוצה בזוהר של פעולה סוערת; היא שם למען המהירות, למען התהליך שתוצאתו מיידית, המכה המהירה והישירה, ההסתערות החזיתית הגורפת כל דבר שלפניה. נוראות פניה לאסורה, מסוכן וחסר רחמים מזגה כלפי שונאי האלוהי; שכן היא לוחמת העולמות שלעולם אינה נרתעת מן הקרב. אין היא סובלת אי-שלמות, והיא נוהגת בקשיחות בכל מה שבאדם אינו רוצה, והיא חמורה כלפי כל מה שבור ואפל בעקשנות; זעמה מיידי ונורא כנגד בגידה, שקר ורוע לב, והרצון הרע מוכה מיד בשוטה. אדישות, רשלנות ועצלות בעבודה האלוהית אין היא יכולה לשאת, ואת הנרדם שלא בעתו ואת המתמהמה היא מכה מיד ומעירה, בכאב חד אם יש צורך. הדחפים המהירים, הישרים והגלויים, התנועות שאין בהן הסתייגות והן מוחלטות, השאיפה העולה בלהבה - הם תנועתה של מהאקאלי. רוחה אינה ניתנת לאילוף, חזונה ורצונה גבוהים ומרחיקי ראות כמעוף הנשר, רגליה מהירות בדרך העולה וידיה פשוטות להכות ולהושיע. שכן גם היא האם, ואהבתה עזה כזעמה, ויש בה טוב לב עמוק ונלהב. כאשר מניחים לה להתערב בעוזה, נשברים ברגע אחד, כדברים שאין בהם ממש, המכשולים המשתקים את המבקש או האויבים התוקפים אותו. אם כעסה מבעית את העוינים ועוצמת לחצה מכאיבה לחלשים ולנפחדים, הגדולים, החזקים והאצילים אוהבים אותה וסוגדים לה; שכן הם חשים שמהלומותיה מחשלות את מה שמורד בחומר שלהם לעוז ולאמת מושלמת, מיישרות בפטיש את מה שעקום ומסולף ומגרשות את מה שטמא או פגום. אלמלא היא, מה שנעשה ביום אחד היה עשוי להימשך מאות שנים; בלעדיה האננדה הייתה עשויה להיות רחבה ורצינית, או רכה ומתוקה ויפה, אך הייתה מאבדת את השמחה הלוהטת של דרגות האינטנסיביות המוחלטות ביותר שלה. לידיעה היא נותנת גבורה כובשת, ליופי ולהרמוניה היא מביאה תנועה גבוהה ועולה, ולעמל האיטי והקשה אחר השלמות היא מקנה תנופה המכפילה את העוצמה ומקצרת את הדרך הארוכה. דבר אינו יכול להשביע את רצונה אם הוא נופל מן האקסטזות העליונות, מן הגבהים הגבוהים ביותר, מן המטרות האצילות ביותר, מן המראות הרחבים ביותר. לכן עמה כוחו המנצח של האלוהי, ובחסד האש, הלהט והמהירות שלה אפשר שההישג הגדול ייעשה עכשיו ולא לאחר זמן. חוכמה וכוח אינם ההתגלויות היחידות של האם העליונה; יש בטבעה מסתורין דק יותר, ובלעדיו החוכמה והכוח היו דברים חסרים, ובלעדיו השלמות לא הייתה שלמה. מעליהם נמצא פלא היופי הנצחי, סוד שאין לתופסו של הרמוניות אלוהיות, הקסם הכובש של חן ומשיכה אוניברסליים שאין לעמוד בפניהם, המושך ומחזיק יחד דברים, כוחות וישויות ומחייב אותם להיפגש ולהתאחד, כדי שאננדה נסתרת תשחק מאחורי הצעיף ותעשה מהם את מקצביה ואת דמויותיה. זו עוצמתה של '''מהאלאקשמי''', ואין היבט של השאקטי האלוהית המושך יותר את ליבן של ישויות שבגוף. מהשווארי עשויה להיראות שלווה, גדולה ורחוקה מכדי שקטנותו של הטבע הארצי תוכל להתקרב אליה או להכילה, מהאקאלי מהירה ואיומה מכדי שחולשתו תוכל לשאתה; אך הכול פונים בשמחה ובכמיהה אל מהאלאקשמי. שכן היא מטילה את כישוף מתיקותו המשכרת של האלוהי: להיות קרוב אליה הוא אושר עמוק, ולחוש אותה בתוך הלב פירושו לעשות את הקיום להתפעמות ולפלא; חן וקסם ורוך זורמים ממנה כאור מן השמש, ובכל מקום שהיא נועצת בו את מבטה המופלא או משירה את חמדת חיוכה, הנשמה נתפסת ונשבית וצוללת אל מעמקי אושר שאין לו חקר. מגנטי מגע ידיה, והשפעתן הנסתרת והעדינה מעדנת את השכל, החיים והגוף, ובמקום שהיא דורכת בכפות רגליה זורמים נחלים פלאיים של אננדה מקסימה. עם זאת לא קל להיענות לדרישתה של העוצמה המקסימה הזאת או לשמור על נוכחותה. הרמוניה ויופי של השכל והנשמה, הרמוניה ויופי של המחשבות והרגשות, הרמוניה ויופי בכל מעשה ותנועה חיצוניים, הרמוניה ויופי של החיים והסביבה - זו דרישתה של מהאלאקשמי. במקום שיש קרבה למקצבי אושר-העולם הנסתר והיענות לקריאת הכול-יפה, והסכמה ואחדות וזרימה שמחה של חיים רבים הפונים אל האלוהי, באווירה הזאת היא מסכימה לשכון. אך כל מה שמכוער, קטנוני ושפל, כל מה שדל, מזוהם ועלוב, כל מה שאכזרי וגס דוחה את בואה. במקום שאין אהבה ויופי או שהם ממאנים להיוולד, היא אינה באה; במקום שהם מעורבים בדברים שפלים יותר ומושחתים בהם, היא פונה עד מהרה ללכת או אינה טורחת לשפוך את עושרה. אם היא מוצאת את עצמה בלבבות בני אדם מוקפת אנוכיות ושנאה וקנאה ורוע לב וצרות עין וריב, אם בגידה וחמדנות וכפיות טובה מעורבות בגביע הקדוש, אם גסות היצר ותשוקה בלתי מעודנת משפילות את הדבקות, בלבבות כאלה האלה החיננית והיפה לא תתעכב. גועל אלוהי אוחז בה והיא נסוגה, שכן אין היא מן המתעקשות או הנאבקות; או שהיא מכסה את פניה ומחכה שחומר השטן המר והארסי הזה יידחה וייעלם, ורק אז תייסד מחדש את השפעתה המאושרת. עירום וקשיחות של סגפנות אינם נעימים לה, וגם לא דיכוי רגשותיו העמוקים של הלב והדחקה נוקשה של חלקי היופי של הנשמה ושל החיים. שכן באהבה וביופי היא שמה על בני האדם את עול האלוהי. החיים נהפכים ביצירותיה העליונות ליצירה עשירה של אמנות שמימית, וכל הקיום לשיר של עונג קדוש; עושרו של העולם נאסף ומתואם לסדר עליון, ואפילו הדברים הפשוטים והרגילים ביותר נעשים מופלאים בזכות האינטואיציה שלה לאחדות ונשימת רוחה. כשמכניסים אותה אל הלב היא מרימה את החוכמה לפסגות של פלא ומגלה לה את הסודות המיסטיים של האקסטזה העולה על כל ידיעה, עונה לדבקות במשיכתו הנלהבת של האלוהי, מלמדת את העוז ואת הכוח את המקצב השומר על גבורת מעשיהם הרמונית ובמידה, ומטילה על השלמות את הקסם העושה אותה לעמוד לעד. '''מהאסאראסוואטי''' היא עוצמת העבודה של האם ורוח השלמות והסדר שלה. הצעירה בארבע, היא המיומנת ביותר בכושר הביצוע והקרובה ביותר לטבע הפיזי. מהשווארי מתווה את הקווים הגדולים של כוחות העולם, מהאקאלי מניעה את האנרגיה והתנופה שלהם, מהאלאקשמי מגלה את מקצביהם ומידותיהם, אך מהאסאראסוואטי מופקדת על פרטי הארגון והביצוע שלהם, על יחס החלקים, על צירוף יעיל של כוחות ועל דיוק שאינו נכשל של תוצאה והגשמה. המדע, האומנות והטכניקה של הדברים הם תחומה של מהאסאראסוואטי. תמיד היא אוחזת בטבעה, ויכולה לתת לאלה שבחרה בהם, את הידיעה האינטימית והמדויקת, את הדקות והסבלנות, את הדיוק של שכל אינטואיטיבי, יד מודעת ועין מבחינה של העובד המושלם. העוצמה הזאת היא הבונה, המארגנת, המנהלת, הטכנאית, האומנית והממיינת של העולמות, חזקה, בלתי נלאית, זהירה ויעילה. כשהיא נוטלת לידיה את התמרת הטבע ובנייתו מחדש, פעולתה עמלנית ומדוקדקת, ולעתים קרובות היא נראית לקוצר רוחנו איטית ואינסופית, אך היא מתמידה, כוללת ונטולת פגם. שכן הרצון שבמעשיה קפדני, אינו ישן ואינו יודע ליאות; רכונה מעלינו היא מבחינה בכל פרט קטן ונוגעת בו, מגלה כל פגם זעיר, פער, עיקום או חוסר שלמות, שוקלת ומודדת בדיוק את כל מה שנעשה ואת כל מה שנותר עוד לעשות להבא. דבר אינו קטן מדי או טפל למראית עין מכדי שתיתן עליו את דעתה; דבר, יהא חמקמק, מוסווה או רדום ככל שיהיה, אינו יכול לחמוק ממנה. היא מעצבת ושבה ומעצבת, ועמלה על כל חלק עד שהגיע לצורתו האמיתית, הושם במקומו המדויק בשלם וממלא את תכליתו המדויקת. בסידורה המתמיד והשקדני של הדברים, שוב ושוב, עינה על כל הצרכים בבת אחת ועל הדרך לספקם, והאינטואיציה שלה יודעת במה לבחור ומה לדחות, וקובעת בהצלחה את הכלי הנכון, את הזמן הנכון, את התנאים הנכונים ואת התהליך הנכון. היא מתעבת חוסר זהירות, רשלנות ועצלות; כל עבודה חפוזה, שטחית ומתחמקת, כל מגושמות, כל à peu près וכל החטאה, כל התאמה כוזבת ושימוש לא נכון בכלים ובכשרים, כל השארת דברים בלי שנעשו או שנעשו למחצה - פוגעים בה וזרים למזגה. כשעבודתה נגמרת, דבר לא נשכח, שום חלק לא הושם שלא במקומו, לא הושמט ולא הושאר במצב פגום; הכול מוצק, מדויק, שלם, ראוי להערצה. דבר שאינו שלמות מושלמת אינו משביע את רצונה, והיא מוכנה לעמוד מול נצח של עמל אם הוא נחוץ לשם מלאותה של בריאתה. לכן מכל עוצמות האם היא ארוכת הרוח ביותר עם האדם ועם אלף פגמיו. טובת לב, מחייכת, קרובה ומסייעת, לא בנקל היא נרתעת או מתייאשת, עומדת על שלה גם אחרי כישלון חוזר, וידה תומכת בכל צעד שלנו, בתנאי שרצוננו אחד ושאנו ישרים וכנים; שכן שכל כפול היא לא תסבול, והאירוניה החושפת שלה חסרת רחמים כלפי דרמה ומשחק תיאטרלי, אשליה עצמית והעמדת פנים. אם לצרכינו, ידידה בקשיינו, יועצת ומורה מתמידה ושלווה, המגרשת בחיוכה הקורן את ענני הקדרות, הרגזנות והדיכאון, המזכירה תמיד את העזרה הנוכחת בכל עת, המצביעה על אור השמש הנצחי - היא איתנה, שקטה ומתמידה בדחף העמוק והרצוף המניע אותנו אל כוליותו של הטבע הגבוה. כל עבודתן של העוצמות האחרות נשענת עליה לשם השלמתה; שכן היא מבטיחה את היסוד החומרי, מעבדת את חומר הפרטים, ומקימה ומחברת במסמרות את שריון המבנה. יש אישיויות גדולות אחרות של האם האלוהית, אך קשה היה יותר להורידן, והן לא עמדו בחזית באותה בולטות באבולוציה של רוח-הארץ. יש ביניהן נוכחויות שאין להתגשמות העל-מנטלית קיום בלעדיהן - יותר מכול אחת שהיא אישיותה של אותן אקסטזה ואננדה מסתוריות ורבות-עוצמה הנובעות מאהבה אלוהית עליונה, האננדה שרק היא יכולה לרפא את התהום שבין הגבהים הגבוהים ביותר של הרוח העל-מנטלית ובין התהומות הנמוכים ביותר של החומר, האננדה המחזיקה במפתח לחיים מופלאים ואלוהיים מכול, וכבר עכשיו תומכת ממסתריה בעבודתן של כל שאר עוצמות היקום. אך הטבע האנושי, תחום, אגואיסטי ואפל, אינו כשיר לקבל את הנוכחויות הגדולות האלה או לשאת את פעולתן האדירה. רק כאשר הארבע ייסדו את ההרמוניה שלהן ואת חופש תנועתן בשכל, בחיים ובגוף שהותמרו, יוכלו אותן עוצמות אחרות, נדירות יותר, להתגלות בתנועת הארץ, והפעולה העל-מנטלית תיעשה אפשרית. שכן כאשר כל אישיויותיה נאספות בה ומתגלות, ופעולתן הנפרדת נהפכה לאחדות הרמונית והן עולות בה אל אלוהויותיהן העל-מנטליות, אז מתגלה האם כמהאשאקטי העל-מנטלית ומורידה בשפע את הטרנסצנדנציות הזוהרות שלה מן האתר שלהן שאין לבטאו. אז יכול הטבע האנושי להשתנות לטבע אלוהי דינמי, משום שכל הקווים היסודיים של תודעת-האמת וכוח-האמת העל-מנטליים נמתחו יחד כמיתרים, ונבל החיים הותאם למקצבי הנצחי. אם אתה חפץ בהתמרה הזאת, מסור את עצמך בידי האם ועוצמותיה בלי קנטור ובלי התנגדות, והנח לה לעשות בתוכך את עבודתה באין מפריע. שלושה דברים חייבים להיות לך: תודעה, גמישות, התמסרות בלי סייג. שכן עליך להיות מודע בשכלך, בנשמתך, בליבך, בחייך ובעצם תאי גופך, ער לאם ולעוצמותיה ולפעולתן; שכן אף שהיא יכולה לפעול בך, ואכן פועלת, גם באפלתך ובחלקיך וברגעיך הלא-מודעים, אין הדבר דומה למצב שבו אתה נמצא עמה בקשר ער וחי. כל טבעך חייב להיות גמיש למגעה - לא לשאול כפי שהשכל הבור המסתפק בעצמו שואל ומפקפק ומתווכח והוא אויב הארתו ושינויו; לא לעמוד על תנועותיו שלו, כפי שהוויטלי שבאדם עומד על שלו ומעמיד בהתמדה את תשוקותיו הסוררות ואת רצונו הרע כנגד כל השפעה אלוהית; לא לחסום ולהתבצר באי-יכולת, באינרציה ובטאמאס, כפי שהתודעה הפיזית של האדם חוסמת, ובהיאחזה בהנאתה מן הקטנות והחושך זועקת כנגד כל מגע המפריע את שגרתה נטולת הנשמה, את עצלותה הקהה או את תרדמתה הכבדה. התמסרותה בלי סייג של ישותך הפנימית והחיצונית תביא את הגמישות הזאת אל כל חלקי טבעך; התודעה תתעורר בך בכל מקום בזכות פתיחות מתמדת לחוכמה ולאור, לכוח, להרמוניה וליופי, לשלמות, הזורמים ויורדים מלמעלה. אפילו הגוף יתעורר ולבסוף יאחד את תודעתו, שלא תהיה עוד תת-סיפית, עם הכוח העל-מנטלי העל-מודע, יחוש את כל עוצמותיה חודרות אליו מלמעלה, מלמטה ומסביב, וירטוט לאהבה ולאננדה עליונות. אך היזהר, ואל תנסה להבין ולשפוט את האם האלוהית בשכלך הארצי הקטן, האוהב להכפיף אפילו את הדברים שמעבר לו לנורמות ולאמות המידה שלו, להיגיונותיו הצרים ולרשמיו הטועים, לבערותו התוקפנית שאין לה תחתית ולידיעתו הפעוטה הבטוחה בעצמה. השכל האנושי, הכלוא בבית הסוהר של אפלתו המוארת למחצה, אינו יכול לעקוב אחר החופש רב-הפנים של צעדי השאקטי האלוהית. מהירותם ומורכבותם של חזונה ושל פעולתה מקדימות את הבנתו המועדת; מידות תנועתה אינן מידותיו. נבוך מן החילופים המהירים של אישיויותיה הרבות והשונות, מעשיית המקצבים ומשבירתם, מהאצות מהירותה ומהאטותיה, מדרכיה המגוונות לטפל בבעייתו של אחד ושל אחר, מכך שהיא נוטלת ומניחה פעם קו זה ופעם קו אחר ואוספת אותם יחד, הוא לא יכיר את דרכה של העוצמה העליונה כשהיא חגה ומתנשאת מעלה דרך מבוך הבערות אל אור עילאי. מוטב שתפתח אליה את נשמתך ותסתפק בכך שתחוש אותה בטבע הנפשי ותראה אותה בראייה הנפשית, שרק הם עונים לאמת במישרין. אז האם עצמה תאיר, באמצעות היסודות הנפשיים שלהם, את שכלך, את ליבך, את חייך ואת תודעתך הפיזית, ותגלה גם להם את דרכיה ואת טבעה. הימנע גם מטעותו של השכל הבור, התובע מן העוצמה האלוהית לפעול תמיד לפי מושגינו הגולמיים והשטחיים על ידיעת-כול ועל כול-יכולת. שכן שכלנו זועק שירשימו אותו על כל צעד בעוצמה פלאית, בהצלחה קלה ובזוהר מסנוור; אחרת אין הוא יכול להאמין שהאלוהי כאן. האם מטפלת בבערות בשדות הבערות; היא ירדה לשם ואינה כולה למעלה. את ידיעתה ואת עוצמתה היא מסתירה בחלקן ומגלה בחלקן, לעתים קרובות היא מונעת אותן מכליה ומאישיויותיה, וכדי להתמירם היא הולכת בדרכו של השכל המבקש, בדרכו של הנפשי השואף, בדרכו של הוויטלי הנלחם, בדרכו של הטבע הפיזי הכלוא והסובל. יש תנאים שקבע רצון עליון, יש קשרים סבוכים רבים שצריך להתירם ואי אפשר לחתוך אותם באחת. האסורה והראקשאסה אוחזים בטבע הארצי המתפתח הזה, ויש לפגוש אותם ולנצחם בתנאיהם שלהם, בנחלתם ובמחוזם שנכבשו בידיהם מזמן; את האנושי שבנו יש להוביל ולהכין לעבור את גבולותיו, והוא חלש ואפל מכדי שיורם פתאום אל צורה הנמצאת הרחק מעבר לו. התודעה והכוח האלוהיים נמצאים שם ועושים בכל רגע את הדבר הנחוץ בתנאי העמל, צועדים תמיד את הצעד שנגזר, ומעצבים בתוך אי-השלמות את השלמות העתידה לבוא. אך רק כאשר הסופרמיינד ירד בך תוכל היא לנהוג במישרין, כשאקטי העל-מנטלית, בטבעים על-מנטליים. אם תלך אחר שכלך, הוא לא יכיר את האם גם כשהיא גלויה לפניך. לך אחר נשמתך ולא אחר שכלך, נשמתך העונה לאמת, לא שכלך הקופץ על מראית עין; בטח בעוצמה האלוהית, והיא תשחרר את היסודות האלוהיים שבך ותעצב את הכול לביטוי של טבע אלוהי. השינוי העל-מנטלי הוא דבר שנגזר ובלתי נמנע באבולוציה של תודעת-הארץ; שכן עלייתה מעלה לא תמה, והשכל אינו פסגתה האחרונה. אך כדי שהשינוי יגיע, ילבש צורה ויתמיד, נחוצה הקריאה מלמטה, עם רצון להכיר באור בבואו ולא להתכחש לו, ונחוץ אישורו של העליון מלמעלה. העוצמה המתווכת בין האישור לקריאה היא נוכחותה ועוצמתה של האם האלוהית. עוצמתה של האם, ולא שום מאמץ אנושי וטאפאסיה, היא לבדה יכולה לקרוע את המכסה, לבקוע את הכיסוי, לעצב את הכלי ולהוריד אל העולם הזה של אפלה ושקר ומוות וסבל את האמת, האור והחיים האלוהיים ואת האננדה של בן האלמוות. == מילון קצר למונחי הסנסקריט (תוספת של התרגום) == {| class="wikitable" |- ! בתרגום !! במקור !! פירוש קצר |- | אדהארה || adhara || הכלי, המשען: הישות האנושית שהשאקטי פועלת עליה |- | אישווארה || Ishwara || האדון, האלוהי כריבון |- | אננדה || Ananda || האושר האלוהי, עונג הקיום |- | אסורה, ראקשאסה, פישאצ'ה || Asura, Rakshasa, Pisacha || סוגים של ישויות עוינות לאלוהי |- | ג'יווה || Jiva || הנשמה הפרטית |- | ויבהוטי || Vibhuti || אדם שעוצמה אלוהית מתגלה בו |- | טאמאס, טאמאסי || tamas, tamasic || איכות האינרציה והאפלה שבטבע |- | טאפאסיה || tapasya || מאמץ רוחני מרוכז, סיגוף |- | יוגה-מאיה || Yoga Maya || העוצמה שבה האלוהי מסתיר את עצמו |- | מהאשאקטי || Mahashakti || השאקטי הגדולה, האם האוניברסלית |- | סאדהאקה, סאדהאנה || Sadhaka, Sadhana || המתרגל, והתרגול הרוחני |- | סופרמיינד, על-מנטלי || supermind, supramental || תודעת-האמת שמעל השכל |- | סצ'צ'ידאננדה || Sachchidananda || קיום-תודעה-אושר |- | פורושה, פראקריטי || Purusha, Prakriti || הנשמה המתבוננת, והטבע הפועל |- | ראג'אסי || rajasic || של ראג'אס, איכות התשוקה והפעלתנות |- | שאקטי || Shakti || הכוח האלוהי, העוצמה הפועלת של האלוהי |} [[קטגוריה:ויקיעורכים מתרגמים]] [[קטגוריה:ספרות מתורגמת]] k6etvmhfid3xs6itdtvmuq9pn04huna 3102412 3102411 2026-11-11T17:15:06Z Yosefco3 46936 3102412 wikitext text/x-wiki {{כו|האם, מאת {{קישור למחבר|שרי אורובינדו}}}} {{קטן|תרגום: [[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]}} {{תרגום|מחבר=שרי אורובינדו|שפת_מקור=אנגלית|שפת מקור=אנגלית|שם במקור=The Mother|מתרגם=[[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]|קישור למקור=[https://www.auro-ebooks.com/the-mother/ המקור האנגלי]}} '''על התרגום.''' התרגום שלם: פסקה מול פסקה, בלי קיצורים ובלי תוספות. המקור האנגלי ראה אור ב-1928 ומחברו נפטר ב-1950, ולכן הוא נחלת הכלל. התרגום נעשה בעזרת מודל שפה (Claude) ועבר הגהה מול המקור; תיקונים יתקבלו בברכה. הפנייה אל הקורא (you) תורגמה בלשון זכר יחיד, והיא מכוונת לכל קורא וקוראת. מונחי הסנסקריט נשארו בתעתיק עברי, כפי שהשאיר אותם המחבר באנגלית; פירושם הקצר מובא במילון שבסוף, שהוא תוספת של התרגום. הביטוי הצרפתי בפרק השישי מופיע בצרפתית גם במקור. == הערת המוציא לאור == "האם" מורכב משישה פרקים, שכולם נכתבו ב-1927. הפרק הראשון נכתב במקורו כמסר, והפרקים השני עד החמישי כמכתבים. הפרק השישי, הארוך מכולם, נכתב כדי להיכלל בחוברת שכללה לבסוף את המסר, את המכתבים ואת פרק 6. החוברת ראתה אור לראשונה בשם "האם" ב-1928. הנוסח הנוכחי נבדק מול כתבי היד של שרי אורובינדו. == פרק א == יש שתי עוצמות, ורק הן בהתחברן יכולות לחולל את הדבר הגדול והקשה שהוא תכלית מאמצנו: שאיפה קבועה שאינה נכשלת, הקוראת מלמטה, וחסד עליון העונה מלמעלה. אך החסד העליון יפעל רק בתנאי האור והאמת; הוא לא יפעל בתנאים שמציבים לו השקר והבערות. שכן אילו נענה לתביעות השקר, היה מסכל את תכליתו שלו. אלה תנאי האור והאמת, התנאים היחידים שבהם יירד הכוח הגבוה ביותר; ורק הכוח העל-מנטלי הגבוה מכול, היורד מלמעלה ונפתח מלמטה, יכול לטפל בטבע הפיזי כמנצח ולאיין את קשייו... נחוצה התמסרות שלמה וכנה; נחוצה היפתחות עצמית בלעדית אל העוצמה האלוהית; נחוצה בחירה מתמדת וכוללת באמת היורדת, דחייה מתמדת וכוללת של שקר העוצמות והמראות המנטליים, הוויטליים והפיזיים שעדיין שולטים בטבע הארץ. ההתמסרות חייבת להיות שלמה ולאחוז בכל חלקי הישות. אין די בכך שהנפשי ייענה והמנטלי הגבוה יקבל, ואף לא בכך שהוויטלי הפנימי ייכנע והתודעה הפיזית הפנימית תחוש בהשפעה. אסור שיהיה בחלק כלשהו של הישות, אף לא בחיצוני ביותר, דבר השומר לעצמו הסתייגות, דבר המסתתר מאחורי ספקות, בלבולים ותחבולות, דבר המתמרד או מסרב. אם חלק מן הישות מתמסר, אך חלק אחר שומר את עצמו לעצמו, הולך בדרכו שלו או מציב תנאים משלו, כי אז בכל פעם שהדבר קורה אתה עצמך דוחף את החסד האלוהי הרחק ממך. אם מאחורי דבקותך והתמסרותך אתה מתקין מחסה לתשוקותיך, לתביעותיך האגואיסטיות ולהתעקשויותיך הוויטליות, אם אתה שם את הדברים האלה במקום השאיפה האמיתית או מערב אותם בה ומנסה לכפות אותם על השאקטי האלוהית, כי אז לשווא תקרא לחסד האלוהי להתמיר אותך. אם אתה פותח את עצמך לאמת מצד אחד או בחלק אחד, ומצד אחר אתה שב ופותח את השערים לכוחות עוינים, לשווא תצפה שהחסד האלוהי ישכון עמך. עליך לשמור על המקדש נקי אם ברצונך להשכין בו את הנוכחות החיה. אם בכל פעם שהעוצמה מתערבת ומביאה את האמת אתה מפנה לה עורף ושב וקורא לשקר שגורש, לא את החסד האלוהי עליך להאשים על שהכזיב אותך, אלא את כזב רצונך שלך ואת פגם התמסרותך שלך. אם אתה קורא לאמת ועם זאת משהו בך בוחר במה שהוא כוזב, בור ולא-אלוהי, או אפילו רק אינו מוכן לדחותו כליל, תמיד תהיה חשוף להתקפה והחסד ייסוג ממך. גלה תחילה מה כוזב או אפל בך ודחה אותו בהתמדה; רק אז תוכל לקרוא כראוי לעוצמה האלוהית שתתמיר אותך. אל תדמה שאמת ושקר, אור וחושך, התמסרות ואנוכיות יורשו לדור יחד בבית שהוקדש לאלוהי. ההתמרה חייבת להיות כוללת, ולכן כוללת גם דחייתו של כל מה שעומד כנגדה. דחה את הרעיון הכוזב שהעוצמה האלוהית תעשה, ואף חייבת לעשות, את הכול בשבילך לפי דרישתך, גם אם אינך ממלא את התנאים שקבע העליון. עשה את התמסרותך אמיתית ושלמה, ורק אז ייעשה בשבילך כל השאר. דחה גם את הציפייה הכוזבת והעצלה שהעוצמה האלוהית תעשה בשבילך אפילו את ההתמסרות. העליון תובע את התמסרותך אליה, אך אינו כופה אותה: בכל רגע, עד שתבוא ההתמרה שאין ממנה חזרה, אתה חופשי להתכחש לאלוהי ולדחותו או לבטל את מסירת עצמך, אם אתה מוכן לשאת בתוצאה הרוחנית. התמסרותך חייבת להיות מעשה ידיך וחופשית; עליה להיות התמסרות של ישות חיה, לא של אוטומט דומם או של כלי מכני. סבילות דוממת נחשבת תדיר בטעות להתמסרות האמיתית, אך מסבילות דוממת לא יכול לצאת דבר אמיתי ורב-עוצמה. הסבילות הדוממת של הטבע הפיזי היא שמפקירה אותו בידי כל השפעה אפלה או לא-אלוהית. נדרשת כניעה שמחה, חזקה ומסייעת לפעולתו של הכוח האלוהי, ציותו של התלמיד המואר של האמת, של הלוחם הפנימי הנלחם באפלה ובשקר, של המשרת הנאמן של האלוהי. זו העמדה האמיתית, ורק מי שיכולים לאמץ אותה ולהחזיק בה שומרים על אמונה שאכזבות וקשיים אינם מערערים, ויעברו דרך המבחן אל הניצחון העליון ואל התמורה הגדולה. == פרק ב == בכל מה שנעשה ביקום, האלוהי באמצעות השאקטי שלו עומד מאחורי כל פעולה, אך הוא מוסתר בידי היוגה-מאיה שלו ופועל דרך האגו של הג'יווה בטבע הנמוך. גם ביוגה האלוהי הוא הסאדהאקה והסאדהאנה; השאקטי שלו, באורה, בעוצמתה, בידיעתה, בתודעתה ובאננדה שלה, היא הפועלת על האדהארה, וכאשר הוא נפתח אליה היא נשפכת לתוכו עם הכוחות האלוהיים האלה, והיא שמאפשרת את הסאדהאנה. אך כל עוד הטבע הנמוך פעיל, מאמצו האישי של הסאדהאקה נשאר הכרחי. המאמץ האישי הנדרש הוא עמל משולש של שאיפה, דחייה והתמסרות - :שאיפה ערנית, מתמדת, בלתי פוסקת - רצון השכל, ביקוש הלב, הסכמת הישות הוויטלית, הרצון לפתוח את התודעה והטבע הפיזיים ולעשותם גמישים; :דחייה של תנועות הטבע הנמוך - דחיית רעיונותיו של השכל, דעותיו, העדפותיו, הרגליו ומבניו, כדי שהידיעה האמיתית תמצא מקום פנוי בשכל שקט - דחיית תשוקותיו של הטבע הוויטלי, תביעותיו, כמיהותיו, תחושותיו, יצריו, אנוכיותו, גאוותו, יהירותו, תאוותו, חמדנותו, קנאתו, צרות עינו ועוינותו לאמת, כדי שהעוצמה והשמחה האמיתיות יישפכו מלמעלה אל ישות ויטלית שלווה, רחבה, חזקה ומוקדשת - דחיית טיפשותו של הטבע הפיזי, ספקו, חוסר אמונתו, אפלתו, עקשנותו, קטנוניותו, עצלותו, אי-רצונו להשתנות, הטאמאס שלו, כדי שהיציבות האמיתית של אור, עוצמה ואננדה תתבסס בגוף ההולך ונעשה אלוהי יותר ויותר; :התמסרות של עצמך, של כל מה שאתה ושיש לך, של כל מישור בתודעה ושל כל תנועה, לאלוהי ולשאקטי. <center>* * *</center> ככל שההתמסרות וההקדשה העצמית מתקדמות, הסאדהאקה נעשה מודע לשאקטי האלוהית העושה את הסאדהאנה, השופכת לתוכו עוד ועוד מעצמה ומייסדת בו את החירות והשלמות של הטבע האלוהי. ככל שהתהליך המודע הזה מחליף את מאמצו שלו, כן נעשית התקדמותו מהירה ואמיתית יותר. אך אין הוא יכול לבטל לגמרי את הצורך במאמץ אישי עד שההתמסרות וההקדשה טהורות ושלמות מלמעלה ועד למטה. שים לב: התמסרות טאמאסית, המסרבת למלא את התנאים וקוראת לאלוהים לעשות את הכול ולחסוך מן האדם כל טורח ומאבק, היא הונאה ואינה מובילה לחירות ולשלמות. == פרק ג == כדי ללכת בחיים עטוי שריון מפני כל פחד, סכנה ואסון נחוצים רק שני דברים, שניים ההולכים תמיד יחד - חסדה של האם האלוהית, ומצדך מצב פנימי העשוי אמונה, כנות והתמסרות. תהא אמונתך טהורה, תמימה ושלמה. אמונה אגואיסטית שבישות המנטלית והוויטלית, המוכתמת בשאפתנות, בגאווה, בהבל, ביהירות מנטלית, ברצון עצמי ויטלי, בתביעה אישית, בתשוקה לסיפוקיו הפעוטים של הטבע הנמוך, היא להבה נמוכה ואפופת עשן שאינה יכולה לבעור מעלה אל השמיים. ראה את חייך כאילו ניתנו לך רק למען העבודה האלוהית וכדי לסייע בהתגלות האלוהית. אל תחפוץ בדבר מלבד הטוהר, הכוח, האור, הרוחב, השלווה והאננדה של התודעה האלוהית, ועמידתה על כך להתמיר ולשכלל את שכלך, את חייך ואת גופך. אל תבקש דבר מלבד האמת האלוהית, הרוחנית והעל-מנטלית, התממשותה על הארץ, בך ובכל הנקראים והנבחרים, והתנאים הנחוצים לבריאתה ולניצחונה על כל הכוחות המתנגדים. יהיו כנותך והתמסרותך אמיתיות ושלמות. כשאתה נותן את עצמך, תן לגמרי, בלי תביעה, בלי תנאי, בלי הסתייגות, כך שכל מה שבך יהיה שייך לאם האלוהית ודבר לא יישאר לאגו ולא יינתן לשום עוצמה אחרת. ככל שאמונתך, כנותך והתמסרותך שלמות יותר, כן יהיו עמך החסד וההגנה. כאשר חסדה והגנתה של האם האלוהית עמך, מה יוכל לגעת בך וממי עליך לירוא? אפילו מעט מהם יישא אותך דרך כל הקשיים, המכשולים והסכנות; מוקף בנוכחותם המלאה תוכל ללכת בבטחה בדרכך, משום שהיא שלה, בלי לחוש לשום איום, בלי שתושפע משום עוינות, חזקה ככל שתהיה, בין שמן העולם הזה ובין שמעולמות בלתי נראים. מגעו של החסד יכול להפוך קשיים להזדמנויות, כישלון להצלחה וחולשה לעוז שאינו מתמוטט. שכן חסדה של האם האלוהית הוא אישורו של העליון, ובין שעכשיו ובין שמחר תוצאתו ודאית, דבר שנגזר, בלתי נמנע ושאין לעמוד בפניו. == פרק ד == הכסף הוא הסימן הנראה לעין של כוח אוניברסלי, והכוח הזה, בהתגלותו על הארץ, פועל במישורים הוויטלי והפיזי, ואין מלאות לחיים החיצוניים בלעדיו. במקורו ובפעולתו האמיתית הוא שייך לאלוהי. אך כמו עוצמות אחרות של האלוהי הוא מואצל כאן, ובבערותו של הטבע הנמוך אפשר לגזול אותו לשימושי האגו, או שהשפעות אסוריות מחזיקות בו ומסלפות אותו למטרתן. אכן זהו אחד משלושת הכוחות - שררה, עושר, מין - שמשיכתם את האגו האנושי ואת האסורה היא החזקה ביותר, ושעל פי רוב המחזיקים בהם אוחזים בהם שלא כראוי ומשתמשים בהם לרעה. במבקשי העושר או בשומריו העושר מחזיק על פי רוב יותר משהם מחזיקים בו; מעטים נמלטים כליל מהשפעה מעוותת מסוימת שהוטבעה בו משום שהיה זמן רב תפוס ומסולף בידי האסורה. מסיבה זו רוב הדיסציפלינות הרוחניות עומדות על שליטה עצמית מלאה, על היעדר היקשרות ועל ויתור על כל שעבוד לעושר ועל כל תשוקה אישית ואגואיסטית להחזיק בו. יש אף המטילות איסור על כסף ועל עושר ומכריזות שעוני וחיים חשופים מכול הם המצב הרוחני היחיד. אך זו טעות; היא מותירה את העוצמה בידי הכוחות העוינים. לכבוש אותו מחדש למען האלוהי, שלו הוא שייך, ולהשתמש בו באופן אלוהי למען החיים האלוהיים - זו הדרך העל-מנטלית לסאדהאקה. אל לך לפנות עורף ברתיעה סגפנית מכוח הכסף, מן האמצעים שהוא נותן ומן החפצים שהוא מביא, ואל לך לטפח היקשרות ראג'אסית אליהם או רוח של התמכרות משעבדת להנאותיהם. ראה בעושר פשוט עוצמה שיש לזכות בה מחדש למען האם ולהעמידה לשירותה. כל העושר שייך לאלוהי, והמחזיקים בו הם נאמנים, לא בעלים. היום הוא אצלם, מחר הוא עשוי להיות במקום אחר. הכול תלוי באופן שבו הם ממלאים את נאמנותם כל עוד הוא אצלם: באיזו רוח, באיזו תודעה הם משתמשים בו, לאיזו תכלית. בשימושך האישי בכסף ראה בכל מה שיש לך, שאתה מקבל או מביא, את רכושה של האם. אל תתבע דבר, אלא קבל את מה שאתה מקבל ממנה והשתמש בו למטרות שלשמן ניתן לך. היה נטול אנוכיות לגמרי, קפדן לגמרי, מדויק, זהיר בפרטים, נאמן טוב; זכור תמיד שברכושה אתה מטפל ולא ברכושך. מצד אחר, את מה שאתה מקבל בשבילה הנח לפניה ביראת קודש; אל תפנה דבר למטרתך שלך או למטרתו של אדם אחר. אל תישא עיניים אל בני אדם בשל עושרם ואל תניח לעצמך להתרשם מן הראווה, מן העוצמה או מן ההשפעה. כשאתה מבקש בשביל האם, עליך לחוש שהיא התובעת דרכך מעט מזעיר ממה ששייך לה, והאדם שממנו אתה מבקש יישפט לפי תגובתו. אם אתה חופשי מכתם הכסף, אך בלא כל נסיגה סגפנית, תהיה לך עוצמה גדולה יותר למשול בכוח הכסף למען העבודה האלוהית. שוויון נפש, היעדר תביעה, והקדשה מלאה של כל מה שבבעלותך ושאתה מקבל, ושל כל כוח ההשגה שלך, לשאקטי האלוהית ולעבודתה - אלה סימני החירות הזאת. כל טרדה של השכל בנוגע לכסף ולשימוש בו, כל תביעה, כל צרות עין, הן סימן ודאי לפגם כלשהו או לשעבוד. הסאדהאקה האידיאלי בתחום זה הוא מי שאם יידרש לחיות בדלות יוכל לחיות כך, ושום תחושת מחסור לא תשפיע עליו ולא תפריע למשחק הפנימי המלא של התודעה האלוהית, ואם יידרש לחיות בעושר יוכל לחיות כך, ולעולם לא ייפול ולו לרגע לתשוקה או להיקשרות לעושרו או לדברים שהוא משתמש בהם, ולא לעבדות להתמכרות להנאות או לשעבוד חלוש להרגלים שהחזקת העושר יוצרת. הרצון האלוהי הוא הכול בשבילו, והאננדה האלוהית. בבריאה העל-מנטלית יש להשיב את כוח הכסף לעוצמה האלוהית ולהשתמש בו לציוד ולסידור אמיתיים, יפים והרמוניים של קיום ויטלי ופיזי חדש שנעשה אלוהי, בכל דרך שהאם האלוהית עצמה תחליט בחזונה היוצר. אך תחילה יש לכבוש אותו בחזרה למענה, והחזקים ביותר לכיבוש יהיו אלה שבחלק הזה של טבעם הם חזקים, רחבים וחופשיים מאגו, ומתמסרים בלי כל תביעה, הסתייגות או היסוס, ערוצים טהורים ורבי-עוצמה לעוצמה העליונה. == פרק ה == אם ברצונך להיות עושה אמיתי של מעשים אלוהיים, מטרתך הראשונה חייבת להיות חופש גמור מכל תשוקה ומן האגו הדואג לעצמו. כל חייך חייבים להיות מנחה וקורבן לעליון; תכליתך היחידה בפעולה תהיה לשרת, לקבל, להגשים, להיעשות כלי המגלה את השאקטי האלוהית במעשיה. עליך לגדול בתודעה האלוהית עד שלא יהיה הבדל בין רצונך לרצונה, לא יהיה מניע מלבד הדחף שלה בך, ולא תהיה פעולה שאינה פעולתה המודעת בך ודרכך. עד שתהיה מסוגל להזדהות הדינמית השלמה הזאת, עליך לראות את עצמך כנשמה וגוף שנבראו לשירותה, כמי שעושה הכול למענה. גם אם רעיון העושה הנפרד חזק בך ואתה חש שאתה הוא העושה את המעשה, עליו להיעשות למענה. כל דגש של בחירה אגואיסטית, כל כמיהה לרווח אישי, כל התניה של תשוקה הדואגת לעצמה חייבים להיעקר מן הטבע. אסור שתהיה דרישה לפרי או ביקוש של גמול; הפרי היחיד בשבילך הוא שביעות רצונה של האם האלוהית והגשמת עבודתה, וגמולך היחיד הוא התקדמות מתמדת בתודעה אלוהית, בשלווה, בעוז ובאושר. שמחת השירות ושמחת הצמיחה הפנימית דרך המעשים הן שכר מספיק לעושה שאינו דואג לעצמו. אך יבוא זמן שבו תחוש יותר ויותר שאתה הכלי ולא העושה. שכן תחילה, בכוח דבקותך, יהיה מגעך עם האם האלוהית קרוב כל כך, שבכל עת יהיה עליך רק להתרכז ולהניח את הכול בידיה כדי לקבל את הדרכתה הנוכחת, את ציוויה או דחפה הישיר, את הסימן הוודאי לדבר שיש לעשותו, לדרך לעשותו ולתוצאה. לאחר מכן תיווכח שהשאקטי האלוהית אינה רק משרה השראה ומדריכה, אלא יוזמת ומבצעת את מעשיך; כל תנועותיך מקורן בה, כל כוחותיך שלה, השכל, החיים והגוף הם כלים מודעים ושמחים של פעולתה, אמצעים למשחקה, תבניות להתגלותה ביקום הפיזי. אין מצב מאושר יותר מן האיחוד והתלות האלה; שכן הצעד הזה נושא אותך בחזרה אל מעבר לקו הגבול, מחיי המתח והסבל שבבערות אל האמת של ישותך הרוחנית, אל שלוותה העמוקה ואל האננדה העזה שלה. בשעה שההתמרה הזאת נעשית, נחוץ יותר מתמיד לשמור על עצמך חופשי מכל כתם של סילופי האגו. אל תניח לשום תביעה או התעקשות להתגנב ולהכתים את טוהר מסירת העצמי והקורבן. אסור שתהיה היקשרות לעבודה או לתוצאה, לא הצבת תנאים, לא תביעה להחזיק בעוצמה שצריכה להחזיק בך, לא גאוות הכלי, לא הבל ולא יהירות. אין להרשות לדבר בשכל או בחלקים הוויטליים או הפיזיים לסלף לשימושו שלו, או לתפוס לסיפוקו האישי והנפרד, את גדולת הכוחות הפועלים דרכך. יהיו אמונתך, כנותך וטוהר שאיפתך מוחלטים וחודרים לכל מישורי הישות ושכבותיה; אז כל יסוד מפריע וכל השפעה מסלפת יישרו בהדרגה מטבעך. השלב האחרון של השלמות הזאת יבוא כאשר תזדהה לגמרי עם האם האלוהית ולא תחוש עוד שאתה ישות אחרת ונפרדת, כלי, משרת או עושה, אלא באמת ילד וחלק נצחי של תודעתה ושל כוחה. תמיד היא תהיה בך ואתה בה; תהיה זו חווייתך המתמדת, הפשוטה והטבעית שכל מחשבתך, ראייתך ופעולתך, עצם נשימתך ותנועתך, באות ממנה ושלה הן. תדע, תראה ותחוש שאתה אישיות ועוצמה שהיא יצרה מתוך עצמה, שהוצאה ממנה לשם המשחק ועם זאת בטוחה בה תמיד, ישות מישותה, תודעה מתודעתה, כוח מכוחה, אננדה מן האננדה שלה. כאשר המצב הזה יהיה שלם והאנרגיות העל-מנטליות שלה יוכלו להניע אותך באין מפריע, אז תהיה מושלם במעשים אלוהיים; הידיעה, הרצון והפעולה ייעשו ודאיים, פשוטים, זוהרים, ספונטניים, נטולי פגם, שפיעה מן העליון, תנועה אלוהית של הנצחי. == פרק ו == ארבע העוצמות של האם הן ארבע מאישיויותיה הבולטות, חלקים והתגלמויות של אלוהותה, שדרכן היא פועלת על ברואיה, מסדרת את בריאותיה בעולמות ומשרה בהן הרמוניה, ומכוונת את פעולתם של אלף כוחותיה. שכן האם אחת היא, אך היא באה לפנינו בהיבטים שונים; רבות עוצמותיה ואישיויותיה, רבות האצלותיה והוויבהוטים שלה העושים את עבודתה ביקום. האחת שאנו סוגדים לה כאם היא כוח-התודעה האלוהי השולט בכל הקיום, אחת ועם זאת רבת-פנים כל כך, שאפילו השכל המהיר ביותר והתבונה החופשית והרחבה ביותר אינם יכולים לעקוב אחר תנועתה. האם היא התודעה והכוח של העליון, והיא הרחק מעל כל מה שהיא בוראת. אך משהו מדרכיה אפשר לראות ולחוש דרך התגלמויותיה, ודרך המזג והפעולה של דמויות האלות שבהן היא מסכימה להתגלות לברואיה, שהם נתפסים יותר משום שהם מוגדרים ומוגבלים יותר. יש שלוש דרכי הוויה של האם שתוכל להיעשות מודע להן כשתבוא במגע של אחדות עם כוח-התודעה הנושא אותנו ואת היקום. טרנסצנדנטית, השאקטי העליונה המקורית, היא עומדת מעל העולמות ומקשרת את הבריאה אל מסתורין העליון, שלעולם אינו מתגלה. אוניברסלית, המהאשאקטי הקוסמית, היא בוראת את כל הישויות האלה, ומכילה, חודרת, נושאת ומנהלת את כל מיליוני התהליכים והכוחות האלה. אינדיבידואלית, היא מגלמת את עוצמתן של שתי דרכי הקיום הרחבות האלה שלה, עושה אותן חיות וקרובות אלינו ומתווכת בין האישיות האנושית לטבע האלוהי. השאקטי הטרנסצנדנטית המקורית האחת, האם עומדת מעל כל העולמות ונושאת בתודעתה הנצחית את האלוהי העליון. לבדה היא אוצרת את העוצמה המוחלטת ואת הנוכחות שאין לבטאה; היא מכילה או קוראת את האמיתות שצריכות להתגלות, מורידה אותן מן המסתורין שבו היו חבויות אל אור תודעתה האינסופית, ונותנת להן צורה של כוח בעוצמתה הכול-יכולה ובחייה חסרי הגבול, וגוף ביקום. העליון מתגלה בה לעד כסצ'צ'ידאננדה הנצחי, מתגלה דרכה בעולמות כתודעה האחת והכפולה של אישווארה-שאקטי וכעיקרון הכפול של פורושה-פראקריטי, מתגלם על ידה בעולמות ובמישורים ובאלים ובאנרגיות שלהם, ומקבל דמות בזכותה ככל מה שיש בעולמות הידועים ובאחרים שאינם ידועים. הכול הוא משחקה עם העליון; הכול הוא גילוים על ידה של מסתרי הנצחי, של נפלאות האינסופי. הכול הוא היא, שכן הכול הוא חלק ומנה של כוח-התודעה האלוהי. דבר אינו יכול להיות כאן או במקום אחר מלבד מה שהיא מחליטה והעליון מאשר; דבר אינו יכול ללבוש צורה מלבד מה שהיא, בהנעת העליון, תופסת ומעצבת לאחר שהטילה אותו כזרע באננדה הבוראת שלה. המהאשאקטי, האם האוניברסלית, מוציאה לפועל את כל מה שתודעתה הטרנסצנדנטית מעבירה מן העליון, ונכנסת אל העולמות שעשתה; נוכחותה ממלאת ונושאת אותם ברוח האלוהית ובכוח ובעונג האלוהיים הנושאים-כול, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים. מה שאנו מכנים טבע או פראקריטי הוא רק ההיבט המבצע החיצוני ביותר שלה; היא מערכת ומסדרת את ההרמוניה של כוחותיה ותהליכיה, מניעה את פעולות הטבע ונעה ביניהן, נסתרת או גלויה, בכל מה שאפשר לראות או לחוות או להניע לתנועת חיים. כל אחד מן העולמות אינו אלא משחק אחד של המהאשאקטי של אותה מערכת עולמות או יקום, הנמצאת שם כנשמה וכאישיות הקוסמיות של האם הטרנסצנדנטית. כל אחד הוא דבר שראתה בחזונה, אספה אל לב היופי והעוצמה שלה ובראה באננדה שלה. אך יש מישורים רבים לבריאתה, מדרגות רבות של השאקטי האלוהית. בפסגת ההתגלות הזאת שאנו חלק ממנה יש עולמות של קיום, תודעה, כוח ואושר אינסופיים, שמעליהם עומדת האם כעוצמה הנצחית שהוסר ממנה הצעיף. כל הישויות שם חיות ונעות בשלמות שאין לבטאה ובאחדות שאינה משתנה, משום שהיא נושאת אותן בטוחות בזרועותיה לעד. קרובים יותר אלינו העולמות של בריאה על-מנטלית מושלמת, שבהם האם היא המהאשאקטי העל-מנטלית, עוצמה של רצון אלוהי יודע-כול ושל ידיעה כול-יכולה, הנראית תמיד במעשיה שאינם נכשלים ומושלמת מאליה בכל תהליך. שם כל התנועות הן צעדי האמת; שם כל הישויות הן נשמות ועוצמות וגופים של האור האלוהי; שם כל החוויות הן ימים ושיטפונות וגלים של אננדה עזה ומוחלטת. אך כאן, במקום שאנו שוכנים בו, נמצאים עולמות הבערות, עולמות של שכל וחיים וגוף שנפרדו בתודעתם ממקורם, שהארץ הזאת היא מרכז רב-משמעות בהם והאבולוציה שלה תהליך מכריע. גם את זה, על כל אפלתו ומאבקו ואי-שלמותו, נושאת האם האוניברסלית; גם את זה המהאשאקטי דוחפת ומדריכה אל תכליתו הנסתרת. האם, בהיותה המהאשאקטי של העולם המשולש הזה של הבערות, עומדת במישור ביניים בין האור העל-מנטלי, חיי האמת, בריאת האמת שיש להוריד לכאן, ובין ההיררכיה העולה והיורדת הזאת של מישורי תודעה, שכמו סולם כפול שוקעים אל אי-הידיעה של החומר ומטפסים בחזרה, דרך פריחת החיים והנשמה והשכל, אל אינסופיות הרוח. היא קובעת את כל מה שיהיה ביקום הזה ובאבולוציה הארצית על פי מה שהיא רואה וחשה ושופכת מעצמה, ועומדת שם מעל האלים, וכל עוצמותיה ואישיויותיה מוצבות לפניה לשם הפעולה, והיא שולחת האצלות שלהן אל העולמות הנמוכים האלה כדי להתערב, למשול, להילחם ולנצח, להוביל ולסובב את מחזוריהם, לכוון את הקווים הכוללים והפרטיים של כוחותיהם. ההאצלות האלה הן הצורות והאישיויות האלוהיות הרבות שבהן סגדו לה בני האדם בשמות שונים לאורך הדורות. אך היא גם מכינה ומעצבת, באמצעות העוצמות האלה והאצלותיהן, את שכלם וגופם של הוויבהוטים שלה, כשם שהיא מכינה ומעצבת שכל וגוף לוויבהוטים של האישווארה, כדי שתוכל לגלות בעולם הפיזי, ובתחפושת התודעה האנושית, קרן כלשהי מעוצמתה, מאיכותה ומנוכחותה. כל תמונות המשחק הארצי היו כמו דרמה שהיא ערכה, תכננה והעלתה על הבמה, כשהאלים הקוסמיים עוזריה והיא עצמה שחקנית מוסווית. האם לא רק מושלת בכול מלמעלה, אלא היא יורדת אל היקום המשולש הנחות הזה. באופן לא-אישי, כל הדברים כאן, אפילו תנועות הבערות, הם היא עצמה בעוצמה מוסווית ובריאותיה בחומר מופחת, גוף-הטבע וכוח-הטבע שלה, והם קיימים משום שבהנעת צוו המסתורי של העליון להוציא לפועל דבר שהיה באפשרויות האינסופי, היא הסכימה לקורבן הגדול ועטתה כמסכה את נשמתה וצורותיה של הבערות. אך גם באופן אישי היא התכופפה לרדת לכאן אל החושך כדי להובילו אל האור, אל השקר והטעות כדי להמירם לאמת, אל המוות הזה כדי להופכו לחיים כחיי אלים, אל כאב-העולם הזה, על צערו וסבלו העיקשים, כדי לסיימו באקסטזה המתמירה של האננדה הנשגבה שלה. באהבתה העמוקה והגדולה לילדיה הסכימה לעטות על עצמה את גלימת האפלה הזאת, ניאותה לשאת את התקפותיהן והשפעותיהן המענות של עוצמות החושך והשקר, קיבלה עליה לעבור בשערי הלידה שהיא מוות, נטלה על עצמה את ייסוריה, צעריה וסבלותיה של הבריאה, שכן נראה היה שרק כך אפשר יהיה להעלותה אל האור, השמחה, האמת וחיי הנצח. זהו הקורבן הגדול, המכונה לפעמים קורבן הפורושה, אך באופן עמוק הרבה יותר הוא קורבן-הכליל של הפראקריטי, קורבנה של האם האלוהית. ארבעה היבטים גדולים של האם, ארבע מעוצמותיה ואישיויותיה המובילות, עמדו בחזית בהנהגתה את היקום הזה ובמגעיה עם המשחק הארצי. האחת היא אישיותה של רוחב שליו, חוכמה מקיפה, טוב לב שקט, חמלה שאינה כלה, הוד ריבוני ונעלה וגדולה המושלת בכול. אחרת מגלמת את עוצמתה של עוז מפואר ולהט שאין לעמוד בפניו, את מזגה הלוחם, את רצונה המכריע, את מהירותה הסוערת ואת כוחה המרעיד עולמות. שלישית היא חיה ומתוקה ומופלאה, בסודה העמוק של יופי, הרמוניה ומקצב עדין, בשפעה הסבוך והדק, במשיכתה הכובשת ובחינה השובה. הרביעית מצוידת בכושרה הקרוב והעמוק לידיעה אינטימית, לעבודה זהירה ונטולת פגם ולשלמות שקטה ומדויקת בכל הדברים. חוכמה, עוז, הרמוניה ושלמות הן תכונותיהן, ואת העוצמות האלה הן מביאות עמן אל העולם, מגלות בתחפושת אנושית בוויבהוטים שלהן, ועתידות לייסד, במדרגה האלוהית של עלייתם, באלה שיכולים לפתוח את טבעם הארצי להשפעתה הישירה והחיה של האם. לארבע אנו נותנים את ארבעת השמות הגדולים: מהשווארי, מהאקאלי, מהאלאקשמי, מהאסאראסוואטי. '''מהשווארי''' המלכותית יושבת ברוחב שמעל השכל החושב והרצון, מזככת ומגדילה אותם לחוכמה ולרוחב, או מציפה אותם בזוהר שמעבר להם. שכן היא האדירה והחכמה הפותחת אותנו אל האינסופים העל-מנטליים ואל המרחב הקוסמי, אל הדר האור העליון, אל בית אוצר של ידיעה פלאית, אל התנועה שאין לה מידה של כוחותיה הנצחיים של האם. שלווה היא ומופלאה, גדולה ורוגעת לעד. דבר אינו יכול להניעה, משום שכל החוכמה בה; דבר שהיא בוחרת לדעת אינו נסתר ממנה; היא מבינה את כל הדברים ואת כל הישויות, את טבעם ואת מה שמניע אותם, את חוק העולם ואת עתותיו, ואיך הכול היה, הווה וחייב להיות. יש בה עוז הפוגש כל דבר וגובר עליו, ואיש אינו יכול לגבור בסופו של דבר על חוכמתה הרחבה שאין לגעת בה ועל עוצמתה הגבוהה והשלווה. שווה, סבלנית ובלתי משתנה ברצונה, היא נוהגת בבני האדם לפי טבעם, ובדברים ובאירועים לפי כוחם והאמת שבהם. משוא פנים אין בה, אלא היא הולכת אחר גזרות העליון, ויש שהיא מרימה ויש שהיא משפילה או מרחיקה מעליה אל החושך. לחכמים היא נותנת חוכמה גדולה וזוהרת יותר; את בעלי החזון היא מכניסה בסוד עצתה; על העוינים היא מטילה את תוצאת עוינותם; את הבורים והכסילים היא מוליכה לפי עיוורונם. בכל אדם היא עונה ליסודות השונים של טבעו ומטפלת בהם לפי צורכם, לפי דחפם ולפי הגמול שהם קוראים לו, מפעילה עליהם את הלחץ הנדרש או מניחה אותם לחירותם היקרה להם, לשגשג בדרכי הבערות או לאבוד. שכן היא מעל הכול, אינה כבולה בדבר ואינה קשורה לדבר ביקום. עם זאת יש לה, יותר מלכל אחרת, ליבה של האם האוניברסלית. שכן חמלתה אין לה קץ ואינה כלה; כולם בעיניה ילדיה וחלקים של האחד, אפילו האסורה והראקשאסה והפישאצ'ה ואלה שמרדו והם עוינים. אפילו דחיותיה הן רק השהיה, אפילו עונשיה הם חסד. אך חמלתה אינה מסמאת את חוכמתה ואינה מטה את פעולתה מן הדרך שנגזרה; שכן האמת של הדברים היא עניינה האחד, הידיעה היא מרכז עוצמתה, ולבנות את נשמתנו ואת טבענו אל תוך האמת האלוהית הוא שליחותה ועמלה. '''מהאקאלי''' היא בעלת טבע אחר. לא רוחב אלא גובה, לא חוכמה אלא כוח ועוז הם עוצמתה המיוחדת. יש בה אינטנסיביות מכריעה, להט אדיר של כוח להשיג, אלימות אלוהית המסתערת לנפץ כל גבול ומכשול. כל אלוהותה מזנקת החוצה בזוהר של פעולה סוערת; היא שם למען המהירות, למען התהליך שתוצאתו מיידית, המכה המהירה והישירה, ההסתערות החזיתית הגורפת כל דבר שלפניה. נוראות פניה לאסורה, מסוכן וחסר רחמים מזגה כלפי שונאי האלוהי; שכן היא לוחמת העולמות שלעולם אינה נרתעת מן הקרב. אין היא סובלת אי-שלמות, והיא נוהגת בקשיחות בכל מה שבאדם אינו רוצה, והיא חמורה כלפי כל מה שבור ואפל בעקשנות; זעמה מיידי ונורא כנגד בגידה, שקר ורוע לב, והרצון הרע מוכה מיד בשוטה. אדישות, רשלנות ועצלות בעבודה האלוהית אין היא יכולה לשאת, ואת הנרדם שלא בעתו ואת המתמהמה היא מכה מיד ומעירה, בכאב חד אם יש צורך. הדחפים המהירים, הישרים והגלויים, התנועות שאין בהן הסתייגות והן מוחלטות, השאיפה העולה בלהבה - הם תנועתה של מהאקאלי. רוחה אינה ניתנת לאילוף, חזונה ורצונה גבוהים ומרחיקי ראות כמעוף הנשר, רגליה מהירות בדרך העולה וידיה פשוטות להכות ולהושיע. שכן גם היא האם, ואהבתה עזה כזעמה, ויש בה טוב לב עמוק ונלהב. כאשר מניחים לה להתערב בעוזה, נשברים ברגע אחד, כדברים שאין בהם ממש, המכשולים המשתקים את המבקש או האויבים התוקפים אותו. אם כעסה מבעית את העוינים ועוצמת לחצה מכאיבה לחלשים ולנפחדים, הגדולים, החזקים והאצילים אוהבים אותה וסוגדים לה; שכן הם חשים שמהלומותיה מחשלות את מה שמורד בחומר שלהם לעוז ולאמת מושלמת, מיישרות בפטיש את מה שעקום ומסולף ומגרשות את מה שטמא או פגום. אלמלא היא, מה שנעשה ביום אחד היה עשוי להימשך מאות שנים; בלעדיה האננדה הייתה עשויה להיות רחבה ורצינית, או רכה ומתוקה ויפה, אך הייתה מאבדת את השמחה הלוהטת של דרגות האינטנסיביות המוחלטות ביותר שלה. לידיעה היא נותנת גבורה כובשת, ליופי ולהרמוניה היא מביאה תנועה גבוהה ועולה, ולעמל האיטי והקשה אחר השלמות היא מקנה תנופה המכפילה את העוצמה ומקצרת את הדרך הארוכה. דבר אינו יכול להשביע את רצונה אם הוא נופל מן האקסטזות העליונות, מן הגבהים הגבוהים ביותר, מן המטרות האצילות ביותר, מן המראות הרחבים ביותר. לכן עמה כוחו המנצח של האלוהי, ובחסד האש, הלהט והמהירות שלה אפשר שההישג הגדול ייעשה עכשיו ולא לאחר זמן. חוכמה וכוח אינם ההתגלויות היחידות של האם העליונה; יש בטבעה מסתורין דק יותר, ובלעדיו החוכמה והכוח היו דברים חסרים, ובלעדיו השלמות לא הייתה שלמה. מעליהם נמצא פלא היופי הנצחי, סוד שאין לתופסו של הרמוניות אלוהיות, הקסם הכובש של חן ומשיכה אוניברסליים שאין לעמוד בפניהם, המושך ומחזיק יחד דברים, כוחות וישויות ומחייב אותם להיפגש ולהתאחד, כדי שאננדה נסתרת תשחק מאחורי הצעיף ותעשה מהם את מקצביה ואת דמויותיה. זו עוצמתה של '''מהאלאקשמי''', ואין היבט של השאקטי האלוהית המושך יותר את ליבן של ישויות שבגוף. מהשווארי עשויה להיראות שלווה, גדולה ורחוקה מכדי שקטנותו של הטבע הארצי תוכל להתקרב אליה או להכילה, מהאקאלי מהירה ואיומה מכדי שחולשתו תוכל לשאתה; אך הכול פונים בשמחה ובכמיהה אל מהאלאקשמי. שכן היא מטילה את כישוף מתיקותו המשכרת של האלוהי: להיות קרוב אליה הוא אושר עמוק, ולחוש אותה בתוך הלב פירושו לעשות את הקיום להתפעמות ולפלא; חן וקסם ורוך זורמים ממנה כאור מן השמש, ובכל מקום שהיא נועצת בו את מבטה המופלא או משירה את חמדת חיוכה, הנשמה נתפסת ונשבית וצוללת אל מעמקי אושר שאין לו חקר. מגנטי מגע ידיה, והשפעתן הנסתרת והעדינה מעדנת את השכל, החיים והגוף, ובמקום שהיא דורכת בכפות רגליה זורמים נחלים פלאיים של אננדה מקסימה. עם זאת לא קל להיענות לדרישתה של העוצמה המקסימה הזאת או לשמור על נוכחותה. הרמוניה ויופי של השכל והנשמה, הרמוניה ויופי של המחשבות והרגשות, הרמוניה ויופי בכל מעשה ותנועה חיצוניים, הרמוניה ויופי של החיים והסביבה - זו דרישתה של מהאלאקשמי. במקום שיש קרבה למקצבי אושר-העולם הנסתר והיענות לקריאת הכול-יפה, והסכמה ואחדות וזרימה שמחה של חיים רבים הפונים אל האלוהי, באווירה הזאת היא מסכימה לשכון. אך כל מה שמכוער, קטנוני ושפל, כל מה שדל, מזוהם ועלוב, כל מה שאכזרי וגס דוחה את בואה. במקום שאין אהבה ויופי או שהם ממאנים להיוולד, היא אינה באה; במקום שהם מעורבים בדברים שפלים יותר ומושחתים בהם, היא פונה עד מהרה ללכת או אינה טורחת לשפוך את עושרה. אם היא מוצאת את עצמה בלבבות בני אדם מוקפת אנוכיות ושנאה וקנאה ורוע לב וצרות עין וריב, אם בגידה וחמדנות וכפיות טובה מעורבות בגביע הקדוש, אם גסות היצר ותשוקה בלתי מעודנת משפילות את הדבקות, בלבבות כאלה האלה החיננית והיפה לא תתעכב. גועל אלוהי אוחז בה והיא נסוגה, שכן אין היא מן המתעקשות או הנאבקות; או שהיא מכסה את פניה ומחכה שחומר השטן המר והארסי הזה יידחה וייעלם, ורק אז תייסד מחדש את השפעתה המאושרת. עירום וקשיחות של סגפנות אינם נעימים לה, וגם לא דיכוי רגשותיו העמוקים של הלב והדחקה נוקשה של חלקי היופי של הנשמה ושל החיים. שכן באהבה וביופי היא שמה על בני האדם את עול האלוהי. החיים נהפכים ביצירותיה העליונות ליצירה עשירה של אמנות שמימית, וכל הקיום לשיר של עונג קדוש; עושרו של העולם נאסף ומתואם לסדר עליון, ואפילו הדברים הפשוטים והרגילים ביותר נעשים מופלאים בזכות האינטואיציה שלה לאחדות ונשימת רוחה. כשמכניסים אותה אל הלב היא מרימה את החוכמה לפסגות של פלא ומגלה לה את הסודות המיסטיים של האקסטזה העולה על כל ידיעה, עונה לדבקות במשיכתו הנלהבת של האלוהי, מלמדת את העוז ואת הכוח את המקצב השומר על גבורת מעשיהם הרמונית ובמידה, ומטילה על השלמות את הקסם העושה אותה לעמוד לעד. '''מהאסאראסוואטי''' היא עוצמת העבודה של האם ורוח השלמות והסדר שלה. הצעירה בארבע, היא המיומנת ביותר בכושר הביצוע והקרובה ביותר לטבע הפיזי. מהשווארי מתווה את הקווים הגדולים של כוחות העולם, מהאקאלי מניעה את האנרגיה והתנופה שלהם, מהאלאקשמי מגלה את מקצביהם ומידותיהם, אך מהאסאראסוואטי מופקדת על פרטי הארגון והביצוע שלהם, על יחס החלקים, על צירוף יעיל של כוחות ועל דיוק שאינו נכשל של תוצאה והגשמה. המדע, האומנות והטכניקה של הדברים הם תחומה של מהאסאראסוואטי. תמיד היא אוחזת בטבעה, ויכולה לתת לאלה שבחרה בהם, את הידיעה האינטימית והמדויקת, את הדקות והסבלנות, את הדיוק של שכל אינטואיטיבי, יד מודעת ועין מבחינה של העובד המושלם. העוצמה הזאת היא הבונה, המארגנת, המנהלת, הטכנאית, האומנית והממיינת של העולמות, חזקה, בלתי נלאית, זהירה ויעילה. כשהיא נוטלת לידיה את התמרת הטבע ובנייתו מחדש, פעולתה עמלנית ומדוקדקת, ולעתים קרובות היא נראית לקוצר רוחנו איטית ואינסופית, אך היא מתמידה, כוללת ונטולת פגם. שכן הרצון שבמעשיה קפדני, אינו ישן ואינו יודע ליאות; רכונה מעלינו היא מבחינה בכל פרט קטן ונוגעת בו, מגלה כל פגם זעיר, פער, עיקום או חוסר שלמות, שוקלת ומודדת בדיוק את כל מה שנעשה ואת כל מה שנותר עוד לעשות להבא. דבר אינו קטן מדי או טפל למראית עין מכדי שתיתן עליו את דעתה; דבר, יהא חמקמק, מוסווה או רדום ככל שיהיה, אינו יכול לחמוק ממנה. היא מעצבת ושבה ומעצבת, ועמלה על כל חלק עד שהגיע לצורתו האמיתית, הושם במקומו המדויק בשלם וממלא את תכליתו המדויקת. בסידורה המתמיד והשקדני של הדברים, שוב ושוב, עינה על כל הצרכים בבת אחת ועל הדרך לספקם, והאינטואיציה שלה יודעת במה לבחור ומה לדחות, וקובעת בהצלחה את הכלי הנכון, את הזמן הנכון, את התנאים הנכונים ואת התהליך הנכון. היא מתעבת חוסר זהירות, רשלנות ועצלות; כל עבודה חפוזה, שטחית ומתחמקת, כל מגושמות, כל à peu près וכל החטאה, כל התאמה כוזבת ושימוש לא נכון בכלים ובכשרים, כל השארת דברים בלי שנעשו או שנעשו למחצה - פוגעים בה וזרים למזגה. כשעבודתה נגמרת, דבר לא נשכח, שום חלק לא הושם שלא במקומו, לא הושמט ולא הושאר במצב פגום; הכול מוצק, מדויק, שלם, ראוי להערצה. דבר שאינו שלמות מושלמת אינו משביע את רצונה, והיא מוכנה לעמוד מול נצח של עמל אם הוא נחוץ לשם מלאותה של בריאתה. לכן מכל עוצמות האם היא ארוכת הרוח ביותר עם האדם ועם אלף פגמיו. טובת לב, מחייכת, קרובה ומסייעת, לא בנקל היא נרתעת או מתייאשת, עומדת על שלה גם אחרי כישלון חוזר, וידה תומכת בכל צעד שלנו, בתנאי שרצוננו אחד ושאנו ישרים וכנים; שכן שכל כפול היא לא תסבול, והאירוניה החושפת שלה חסרת רחמים כלפי דרמה ומשחק תיאטרלי, אשליה עצמית והעמדת פנים. אם לצרכינו, ידידה בקשיינו, יועצת ומורה מתמידה ושלווה, המגרשת בחיוכה הקורן את ענני הקדרות, הרגזנות והדיכאון, המזכירה תמיד את העזרה הנוכחת בכל עת, המצביעה על אור השמש הנצחי - היא איתנה, שקטה ומתמידה בדחף העמוק והרצוף המניע אותנו אל כוליותו של הטבע הגבוה. כל עבודתן של העוצמות האחרות נשענת עליה לשם השלמתה; שכן היא מבטיחה את היסוד החומרי, מעבדת את חומר הפרטים, ומקימה ומחברת במסמרות את שריון המבנה. יש אישיויות גדולות אחרות של האם האלוהית, אך קשה היה יותר להורידן, והן לא עמדו בחזית באותה בולטות באבולוציה של רוח-הארץ. יש ביניהן נוכחויות שאין להתגשמות העל-מנטלית קיום בלעדיהן - יותר מכול אחת שהיא אישיותה של אותן אקסטזה ואננדה מסתוריות ורבות-עוצמה הנובעות מאהבה אלוהית עליונה, האננדה שרק היא יכולה לרפא את התהום שבין הגבהים הגבוהים ביותר של הרוח העל-מנטלית ובין התהומות הנמוכים ביותר של החומר, האננדה המחזיקה במפתח לחיים מופלאים ואלוהיים מכול, וכבר עכשיו תומכת ממסתריה בעבודתן של כל שאר עוצמות היקום. אך הטבע האנושי, תחום, אגואיסטי ואפל, אינו כשיר לקבל את הנוכחויות הגדולות האלה או לשאת את פעולתן האדירה. רק כאשר הארבע ייסדו את ההרמוניה שלהן ואת חופש תנועתן בשכל, בחיים ובגוף שהותמרו, יוכלו אותן עוצמות אחרות, נדירות יותר, להתגלות בתנועת הארץ, והפעולה העל-מנטלית תיעשה אפשרית. שכן כאשר כל אישיויותיה נאספות בה ומתגלות, ופעולתן הנפרדת נהפכה לאחדות הרמונית והן עולות בה אל אלוהויותיהן העל-מנטליות, אז מתגלה האם כמהאשאקטי העל-מנטלית ומורידה בשפע את הטרנסצנדנציות הזוהרות שלה מן האתר שלהן שאין לבטאו. אז יכול הטבע האנושי להשתנות לטבע אלוהי דינמי, משום שכל הקווים היסודיים של תודעת-האמת וכוח-האמת העל-מנטליים נמתחו יחד כמיתרים, ונבל החיים הותאם למקצבי הנצחי. אם אתה חפץ בהתמרה הזאת, מסור את עצמך בידי האם ועוצמותיה בלי קנטור ובלי התנגדות, והנח לה לעשות בתוכך את עבודתה באין מפריע. שלושה דברים חייבים להיות לך: תודעה, גמישות, התמסרות בלי סייג. שכן עליך להיות מודע בשכלך, בנשמתך, בליבך, בחייך ובעצם תאי גופך, ער לאם ולעוצמותיה ולפעולתן; שכן אף שהיא יכולה לפעול בך, ואכן פועלת, גם באפלתך ובחלקיך וברגעיך הלא-מודעים, אין הדבר דומה למצב שבו אתה נמצא עמה בקשר ער וחי. כל טבעך חייב להיות גמיש למגעה - לא לשאול כפי שהשכל הבור המסתפק בעצמו שואל ומפקפק ומתווכח והוא אויב הארתו ושינויו; לא לעמוד על תנועותיו שלו, כפי שהוויטלי שבאדם עומד על שלו ומעמיד בהתמדה את תשוקותיו הסוררות ואת רצונו הרע כנגד כל השפעה אלוהית; לא לחסום ולהתבצר באי-יכולת, באינרציה ובטאמאס, כפי שהתודעה הפיזית של האדם חוסמת, ובהיאחזה בהנאתה מן הקטנות והחושך זועקת כנגד כל מגע המפריע את שגרתה נטולת הנשמה, את עצלותה הקהה או את תרדמתה הכבדה. התמסרותה בלי סייג של ישותך הפנימית והחיצונית תביא את הגמישות הזאת אל כל חלקי טבעך; התודעה תתעורר בך בכל מקום בזכות פתיחות מתמדת לחוכמה ולאור, לכוח, להרמוניה וליופי, לשלמות, הזורמים ויורדים מלמעלה. אפילו הגוף יתעורר ולבסוף יאחד את תודעתו, שלא תהיה עוד תת-סיפית, עם הכוח העל-מנטלי העל-מודע, יחוש את כל עוצמותיה חודרות אליו מלמעלה, מלמטה ומסביב, וירטוט לאהבה ולאננדה עליונות. אך היזהר, ואל תנסה להבין ולשפוט את האם האלוהית בשכלך הארצי הקטן, האוהב להכפיף אפילו את הדברים שמעבר לו לנורמות ולאמות המידה שלו, להיגיונותיו הצרים ולרשמיו הטועים, לבערותו התוקפנית שאין לה תחתית ולידיעתו הפעוטה הבטוחה בעצמה. השכל האנושי, הכלוא בבית הסוהר של אפלתו המוארת למחצה, אינו יכול לעקוב אחר החופש רב-הפנים של צעדי השאקטי האלוהית. מהירותם ומורכבותם של חזונה ושל פעולתה מקדימות את הבנתו המועדת; מידות תנועתה אינן מידותיו. נבוך מן החילופים המהירים של אישיויותיה הרבות והשונות, מעשיית המקצבים ומשבירתם, מהאצות מהירותה ומהאטותיה, מדרכיה המגוונות לטפל בבעייתו של אחד ושל אחר, מכך שהיא נוטלת ומניחה פעם קו זה ופעם קו אחר ואוספת אותם יחד, הוא לא יכיר את דרכה של העוצמה העליונה כשהיא חגה ומתנשאת מעלה דרך מבוך הבערות אל אור עילאי. מוטב שתפתח אליה את נשמתך ותסתפק בכך שתחוש אותה בטבע הנפשי ותראה אותה בראייה הנפשית, שרק הם עונים לאמת במישרין. אז האם עצמה תאיר, באמצעות היסודות הנפשיים שלהם, את שכלך, את ליבך, את חייך ואת תודעתך הפיזית, ותגלה גם להם את דרכיה ואת טבעה. הימנע גם מטעותו של השכל הבור, התובע מן העוצמה האלוהית לפעול תמיד לפי מושגינו הגולמיים והשטחיים על ידיעת-כול ועל כול-יכולת. שכן שכלנו זועק שירשימו אותו על כל צעד בעוצמה פלאית, בהצלחה קלה ובזוהר מסנוור; אחרת אין הוא יכול להאמין שהאלוהי כאן. האם מטפלת בבערות בשדות הבערות; היא ירדה לשם ואינה כולה למעלה. את ידיעתה ואת עוצמתה היא מסתירה בחלקן ומגלה בחלקן, לעתים קרובות היא מונעת אותן מכליה ומאישיויותיה, וכדי להתמירם היא הולכת בדרכו של השכל המבקש, בדרכו של הנפשי השואף, בדרכו של הוויטלי הנלחם, בדרכו של הטבע הפיזי הכלוא והסובל. יש תנאים שקבע רצון עליון, יש קשרים סבוכים רבים שצריך להתירם ואי אפשר לחתוך אותם באחת. האסורה והראקשאסה אוחזים בטבע הארצי המתפתח הזה, ויש לפגוש אותם ולנצחם בתנאיהם שלהם, בנחלתם ובמחוזם שנכבשו בידיהם מזמן; את האנושי שבנו יש להוביל ולהכין לעבור את גבולותיו, והוא חלש ואפל מכדי שיורם פתאום אל צורה הנמצאת הרחק מעבר לו. התודעה והכוח האלוהיים נמצאים שם ועושים בכל רגע את הדבר הנחוץ בתנאי העמל, צועדים תמיד את הצעד שנגזר, ומעצבים בתוך אי-השלמות את השלמות העתידה לבוא. אך רק כאשר הסופרמיינד ירד בך תוכל היא לנהוג במישרין, כשאקטי העל-מנטלית, בטבעים על-מנטליים. אם תלך אחר שכלך, הוא לא יכיר את האם גם כשהיא גלויה לפניך. לך אחר נשמתך ולא אחר שכלך, נשמתך העונה לאמת, לא שכלך הקופץ על מראית עין; בטח בעוצמה האלוהית, והיא תשחרר את היסודות האלוהיים שבך ותעצב את הכול לביטוי של טבע אלוהי. השינוי העל-מנטלי הוא דבר שנגזר ובלתי נמנע באבולוציה של תודעת-הארץ; שכן עלייתה מעלה לא תמה, והשכל אינו פסגתה האחרונה. אך כדי שהשינוי יגיע, ילבש צורה ויתמיד, נחוצה הקריאה מלמטה, עם רצון להכיר באור בבואו ולא להתכחש לו, ונחוץ אישורו של העליון מלמעלה. העוצמה המתווכת בין האישור לקריאה היא נוכחותה ועוצמתה של האם האלוהית. עוצמתה של האם, ולא שום מאמץ אנושי וטאפאסיה, היא לבדה יכולה לקרוע את המכסה, לבקוע את הכיסוי, לעצב את הכלי ולהוריד אל העולם הזה של אפלה ושקר ומוות וסבל את האמת, האור והחיים האלוהיים ואת האננדה של בן האלמוות. == מילון קצר למונחי הסנסקריט (תוספת של התרגום) == {| class="wikitable" |- ! בתרגום !! במקור !! פירוש קצר |- | אדהארה || adhara || הכלי, המשען: הישות האנושית שהשאקטי פועלת עליה |- | אישווארה || Ishwara || האדון, האלוהי כריבון |- | אננדה || Ananda || האושר האלוהי, עונג הקיום |- | אסורה, ראקשאסה, פישאצ'ה || Asura, Rakshasa, Pisacha || סוגים של ישויות עוינות לאלוהי |- | ג'יווה || Jiva || הנשמה הפרטית |- | ויבהוטי || Vibhuti || אדם שעוצמה אלוהית מתגלה בו |- | טאמאס, טאמאסי || tamas, tamasic || איכות האינרציה והאפלה שבטבע |- | טאפאסיה || tapasya || מאמץ רוחני מרוכז, סיגוף |- | יוגה-מאיה || Yoga Maya || העוצמה שבה האלוהי מסתיר את עצמו |- | מהאשאקטי || Mahashakti || השאקטי הגדולה, האם האוניברסלית |- | סאדהאקה, סאדהאנה || Sadhaka, Sadhana || המתרגל, והתרגול הרוחני |- | סופרמיינד, על-מנטלי || supermind, supramental || תודעת-האמת שמעל השכל |- | סצ'צ'ידאננדה || Sachchidananda || קיום-תודעה-אושר |- | פורושה, פראקריטי || Purusha, Prakriti || הנשמה המתבוננת, והטבע הפועל |- | ראג'אסי || rajasic || של ראג'אס, איכות התשוקה והפעלתנות |- | שאקטי || Shakti || הכוח האלוהי, העוצמה הפועלת של האלוהי |} [[קטגוריה:ויקיעורכים מתרגמים]] [[קטגוריה:ספרות מתורגמת]] fq6kbixbwxm1egxi0di1k8268v1a9gm 3102416 3102412 2026-11-11T18:19:49Z Nahum 68 3102416 wikitext text/x-wiki {{כו|האם, מאת {{קישור למחבר|שרי אורובינדושְׁרִי אורובינדו|}}}} {{קטן|תרגום: [[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]}} {{תרגום|מחבר=שרי אורובינדו|שפת_מקור=אנגלית|שפת מקור=אנגלית|שם במקור=The Mother|מתרגם=[[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]|קישור למקור=[https://www.auro-ebooks.com/the-mother/ המקור האנגלי]}} '''על התרגום.''' התרגום שלם: פסקה מול פסקה, בלי קיצורים ובלי תוספות. המקור האנגלי ראה אור ב-1928 ומחברו נפטר ב-1950, ולכן הוא נחלת הכלל. התרגום נעשה בעזרת מודל שפה (Claude) ועבר הגהה מול המקור; תיקונים יתקבלו בברכה. הפנייה אל הקורא (you) תורגמה בלשון זכר יחיד, והיא מכוונת לכל קורא וקוראת. מונחי הסנסקריט נשארו בתעתיק עברי, כפי שהשאיר אותם המחבר באנגלית; פירושם הקצר מובא במילון שבסוף, שהוא תוספת של התרגום. הביטוי הצרפתי בפרק השישי מופיע בצרפתית גם במקור. == הערת המוציא לאור == "האם" מורכב משישה פרקים, שכולם נכתבו ב-1927. הפרק הראשון נכתב במקורו כמסר, והפרקים השני עד החמישי כמכתבים. הפרק השישי, הארוך מכולם, נכתב כדי להיכלל בחוברת שכללה לבסוף את המסר, את המכתבים ואת פרק 6. החוברת ראתה אור לראשונה בשם "האם" ב-1928. הנוסח הנוכחי נבדק מול כתבי היד של שרי אורובינדו. == פרק א == יש שתי עוצמות, ורק הן בהתחברן יכולות לחולל את הדבר הגדול והקשה שהוא תכלית מאמצנו: שאיפה קבועה שאינה נכשלת, הקוראת מלמטה, וחסד עליון העונה מלמעלה. אך החסד העליון יפעל רק בתנאי האור והאמת; הוא לא יפעל בתנאים שמציבים לו השקר והבערות. שכן אילו נענה לתביעות השקר, היה מסכל את תכליתו שלו. אלה תנאי האור והאמת, התנאים היחידים שבהם יירד הכוח הגבוה ביותר; ורק הכוח העל-מנטלי הגבוה מכול, היורד מלמעלה ונפתח מלמטה, יכול לטפל בטבע הפיזי כמנצח ולאיין את קשייו... נחוצה התמסרות שלמה וכנה; נחוצה היפתחות עצמית בלעדית אל העוצמה האלוהית; נחוצה בחירה מתמדת וכוללת באמת היורדת, דחייה מתמדת וכוללת של שקר העוצמות והמראות המנטליים, הוויטליים והפיזיים שעדיין שולטים בטבע הארץ. ההתמסרות חייבת להיות שלמה ולאחוז בכל חלקי הישות. אין די בכך שהנפשי ייענה והמנטלי הגבוה יקבל, ואף לא בכך שהוויטלי הפנימי ייכנע והתודעה הפיזית הפנימית תחוש בהשפעה. אסור שיהיה בחלק כלשהו של הישות, אף לא בחיצוני ביותר, דבר השומר לעצמו הסתייגות, דבר המסתתר מאחורי ספקות, בלבולים ותחבולות, דבר המתמרד או מסרב. אם חלק מן הישות מתמסר, אך חלק אחר שומר את עצמו לעצמו, הולך בדרכו שלו או מציב תנאים משלו, כי אז בכל פעם שהדבר קורה אתה עצמך דוחף את החסד האלוהי הרחק ממך. אם מאחורי דבקותך והתמסרותך אתה מתקין מחסה לתשוקותיך, לתביעותיך האגואיסטיות ולהתעקשויותיך הוויטליות, אם אתה שם את הדברים האלה במקום השאיפה האמיתית או מערב אותם בה ומנסה לכפות אותם על השאקטי האלוהית, כי אז לשווא תקרא לחסד האלוהי להתמיר אותך. אם אתה פותח את עצמך לאמת מצד אחד או בחלק אחד, ומצד אחר אתה שב ופותח את השערים לכוחות עוינים, לשווא תצפה שהחסד האלוהי ישכון עמך. עליך לשמור על המקדש נקי אם ברצונך להשכין בו את הנוכחות החיה. אם בכל פעם שהעוצמה מתערבת ומביאה את האמת אתה מפנה לה עורף ושב וקורא לשקר שגורש, לא את החסד האלוהי עליך להאשים על שהכזיב אותך, אלא את כזב רצונך שלך ואת פגם התמסרותך שלך. אם אתה קורא לאמת ועם זאת משהו בך בוחר במה שהוא כוזב, בור ולא-אלוהי, או אפילו רק אינו מוכן לדחותו כליל, תמיד תהיה חשוף להתקפה והחסד ייסוג ממך. גלה תחילה מה כוזב או אפל בך ודחה אותו בהתמדה; רק אז תוכל לקרוא כראוי לעוצמה האלוהית שתתמיר אותך. אל תדמה שאמת ושקר, אור וחושך, התמסרות ואנוכיות יורשו לדור יחד בבית שהוקדש לאלוהי. ההתמרה חייבת להיות כוללת, ולכן כוללת גם דחייתו של כל מה שעומד כנגדה. דחה את הרעיון הכוזב שהעוצמה האלוהית תעשה, ואף חייבת לעשות, את הכול בשבילך לפי דרישתך, גם אם אינך ממלא את התנאים שקבע העליון. עשה את התמסרותך אמיתית ושלמה, ורק אז ייעשה בשבילך כל השאר. דחה גם את הציפייה הכוזבת והעצלה שהעוצמה האלוהית תעשה בשבילך אפילו את ההתמסרות. העליון תובע את התמסרותך אליה, אך אינו כופה אותה: בכל רגע, עד שתבוא ההתמרה שאין ממנה חזרה, אתה חופשי להתכחש לאלוהי ולדחותו או לבטל את מסירת עצמך, אם אתה מוכן לשאת בתוצאה הרוחנית. התמסרותך חייבת להיות מעשה ידיך וחופשית; עליה להיות התמסרות של ישות חיה, לא של אוטומט דומם או של כלי מכני. סבילות דוממת נחשבת תדיר בטעות להתמסרות האמיתית, אך מסבילות דוממת לא יכול לצאת דבר אמיתי ורב-עוצמה. הסבילות הדוממת של הטבע הפיזי היא שמפקירה אותו בידי כל השפעה אפלה או לא-אלוהית. נדרשת כניעה שמחה, חזקה ומסייעת לפעולתו של הכוח האלוהי, ציותו של התלמיד המואר של האמת, של הלוחם הפנימי הנלחם באפלה ובשקר, של המשרת הנאמן של האלוהי. זו העמדה האמיתית, ורק מי שיכולים לאמץ אותה ולהחזיק בה שומרים על אמונה שאכזבות וקשיים אינם מערערים, ויעברו דרך המבחן אל הניצחון העליון ואל התמורה הגדולה. == פרק ב == בכל מה שנעשה ביקום, האלוהי באמצעות השאקטי שלו עומד מאחורי כל פעולה, אך הוא מוסתר בידי היוגה-מאיה שלו ופועל דרך האגו של הג'יווה בטבע הנמוך. גם ביוגה האלוהי הוא הסאדהאקה והסאדהאנה; השאקטי שלו, באורה, בעוצמתה, בידיעתה, בתודעתה ובאננדה שלה, היא הפועלת על האדהארה, וכאשר הוא נפתח אליה היא נשפכת לתוכו עם הכוחות האלוהיים האלה, והיא שמאפשרת את הסאדהאנה. אך כל עוד הטבע הנמוך פעיל, מאמצו האישי של הסאדהאקה נשאר הכרחי. המאמץ האישי הנדרש הוא עמל משולש של שאיפה, דחייה והתמסרות - :שאיפה ערנית, מתמדת, בלתי פוסקת - רצון השכל, ביקוש הלב, הסכמת הישות הוויטלית, הרצון לפתוח את התודעה והטבע הפיזיים ולעשותם גמישים; :דחייה של תנועות הטבע הנמוך - דחיית רעיונותיו של השכל, דעותיו, העדפותיו, הרגליו ומבניו, כדי שהידיעה האמיתית תמצא מקום פנוי בשכל שקט - דחיית תשוקותיו של הטבע הוויטלי, תביעותיו, כמיהותיו, תחושותיו, יצריו, אנוכיותו, גאוותו, יהירותו, תאוותו, חמדנותו, קנאתו, צרות עינו ועוינותו לאמת, כדי שהעוצמה והשמחה האמיתיות יישפכו מלמעלה אל ישות ויטלית שלווה, רחבה, חזקה ומוקדשת - דחיית טיפשותו של הטבע הפיזי, ספקו, חוסר אמונתו, אפלתו, עקשנותו, קטנוניותו, עצלותו, אי-רצונו להשתנות, הטאמאס שלו, כדי שהיציבות האמיתית של אור, עוצמה ואננדה תתבסס בגוף ההולך ונעשה אלוהי יותר ויותר; :התמסרות של עצמך, של כל מה שאתה ושיש לך, של כל מישור בתודעה ושל כל תנועה, לאלוהי ולשאקטי. <center>* * *</center> ככל שההתמסרות וההקדשה העצמית מתקדמות, הסאדהאקה נעשה מודע לשאקטי האלוהית העושה את הסאדהאנה, השופכת לתוכו עוד ועוד מעצמה ומייסדת בו את החירות והשלמות של הטבע האלוהי. ככל שהתהליך המודע הזה מחליף את מאמצו שלו, כן נעשית התקדמותו מהירה ואמיתית יותר. אך אין הוא יכול לבטל לגמרי את הצורך במאמץ אישי עד שההתמסרות וההקדשה טהורות ושלמות מלמעלה ועד למטה. שים לב: התמסרות טאמאסית, המסרבת למלא את התנאים וקוראת לאלוהים לעשות את הכול ולחסוך מן האדם כל טורח ומאבק, היא הונאה ואינה מובילה לחירות ולשלמות. == פרק ג == כדי ללכת בחיים עטוי שריון מפני כל פחד, סכנה ואסון נחוצים רק שני דברים, שניים ההולכים תמיד יחד - חסדה של האם האלוהית, ומצדך מצב פנימי העשוי אמונה, כנות והתמסרות. תהא אמונתך טהורה, תמימה ושלמה. אמונה אגואיסטית שבישות המנטלית והוויטלית, המוכתמת בשאפתנות, בגאווה, בהבל, ביהירות מנטלית, ברצון עצמי ויטלי, בתביעה אישית, בתשוקה לסיפוקיו הפעוטים של הטבע הנמוך, היא להבה נמוכה ואפופת עשן שאינה יכולה לבעור מעלה אל השמיים. ראה את חייך כאילו ניתנו לך רק למען העבודה האלוהית וכדי לסייע בהתגלות האלוהית. אל תחפוץ בדבר מלבד הטוהר, הכוח, האור, הרוחב, השלווה והאננדה של התודעה האלוהית, ועמידתה על כך להתמיר ולשכלל את שכלך, את חייך ואת גופך. אל תבקש דבר מלבד האמת האלוהית, הרוחנית והעל-מנטלית, התממשותה על הארץ, בך ובכל הנקראים והנבחרים, והתנאים הנחוצים לבריאתה ולניצחונה על כל הכוחות המתנגדים. יהיו כנותך והתמסרותך אמיתיות ושלמות. כשאתה נותן את עצמך, תן לגמרי, בלי תביעה, בלי תנאי, בלי הסתייגות, כך שכל מה שבך יהיה שייך לאם האלוהית ודבר לא יישאר לאגו ולא יינתן לשום עוצמה אחרת. ככל שאמונתך, כנותך והתמסרותך שלמות יותר, כן יהיו עמך החסד וההגנה. כאשר חסדה והגנתה של האם האלוהית עמך, מה יוכל לגעת בך וממי עליך לירוא? אפילו מעט מהם יישא אותך דרך כל הקשיים, המכשולים והסכנות; מוקף בנוכחותם המלאה תוכל ללכת בבטחה בדרכך, משום שהיא שלה, בלי לחוש לשום איום, בלי שתושפע משום עוינות, חזקה ככל שתהיה, בין שמן העולם הזה ובין שמעולמות בלתי נראים. מגעו של החסד יכול להפוך קשיים להזדמנויות, כישלון להצלחה וחולשה לעוז שאינו מתמוטט. שכן חסדה של האם האלוהית הוא אישורו של העליון, ובין שעכשיו ובין שמחר תוצאתו ודאית, דבר שנגזר, בלתי נמנע ושאין לעמוד בפניו. == פרק ד == הכסף הוא הסימן הנראה לעין של כוח אוניברסלי, והכוח הזה, בהתגלותו על הארץ, פועל במישורים הוויטלי והפיזי, ואין מלאות לחיים החיצוניים בלעדיו. במקורו ובפעולתו האמיתית הוא שייך לאלוהי. אך כמו עוצמות אחרות של האלוהי הוא מואצל כאן, ובבערותו של הטבע הנמוך אפשר לגזול אותו לשימושי האגו, או שהשפעות אסוריות מחזיקות בו ומסלפות אותו למטרתן. אכן זהו אחד משלושת הכוחות - שררה, עושר, מין - שמשיכתם את האגו האנושי ואת האסורה היא החזקה ביותר, ושעל פי רוב המחזיקים בהם אוחזים בהם שלא כראוי ומשתמשים בהם לרעה. במבקשי העושר או בשומריו העושר מחזיק על פי רוב יותר משהם מחזיקים בו; מעטים נמלטים כליל מהשפעה מעוותת מסוימת שהוטבעה בו משום שהיה זמן רב תפוס ומסולף בידי האסורה. מסיבה זו רוב הדיסציפלינות הרוחניות עומדות על שליטה עצמית מלאה, על היעדר היקשרות ועל ויתור על כל שעבוד לעושר ועל כל תשוקה אישית ואגואיסטית להחזיק בו. יש אף המטילות איסור על כסף ועל עושר ומכריזות שעוני וחיים חשופים מכול הם המצב הרוחני היחיד. אך זו טעות; היא מותירה את העוצמה בידי הכוחות העוינים. לכבוש אותו מחדש למען האלוהי, שלו הוא שייך, ולהשתמש בו באופן אלוהי למען החיים האלוהיים - זו הדרך העל-מנטלית לסאדהאקה. אל לך לפנות עורף ברתיעה סגפנית מכוח הכסף, מן האמצעים שהוא נותן ומן החפצים שהוא מביא, ואל לך לטפח היקשרות ראג'אסית אליהם או רוח של התמכרות משעבדת להנאותיהם. ראה בעושר פשוט עוצמה שיש לזכות בה מחדש למען האם ולהעמידה לשירותה. כל העושר שייך לאלוהי, והמחזיקים בו הם נאמנים, לא בעלים. היום הוא אצלם, מחר הוא עשוי להיות במקום אחר. הכול תלוי באופן שבו הם ממלאים את נאמנותם כל עוד הוא אצלם: באיזו רוח, באיזו תודעה הם משתמשים בו, לאיזו תכלית. בשימושך האישי בכסף ראה בכל מה שיש לך, שאתה מקבל או מביא, את רכושה של האם. אל תתבע דבר, אלא קבל את מה שאתה מקבל ממנה והשתמש בו למטרות שלשמן ניתן לך. היה נטול אנוכיות לגמרי, קפדן לגמרי, מדויק, זהיר בפרטים, נאמן טוב; זכור תמיד שברכושה אתה מטפל ולא ברכושך. מצד אחר, את מה שאתה מקבל בשבילה הנח לפניה ביראת קודש; אל תפנה דבר למטרתך שלך או למטרתו של אדם אחר. אל תישא עיניים אל בני אדם בשל עושרם ואל תניח לעצמך להתרשם מן הראווה, מן העוצמה או מן ההשפעה. כשאתה מבקש בשביל האם, עליך לחוש שהיא התובעת דרכך מעט מזעיר ממה ששייך לה, והאדם שממנו אתה מבקש יישפט לפי תגובתו. אם אתה חופשי מכתם הכסף, אך בלא כל נסיגה סגפנית, תהיה לך עוצמה גדולה יותר למשול בכוח הכסף למען העבודה האלוהית. שוויון נפש, היעדר תביעה, והקדשה מלאה של כל מה שבבעלותך ושאתה מקבל, ושל כל כוח ההשגה שלך, לשאקטי האלוהית ולעבודתה - אלה סימני החירות הזאת. כל טרדה של השכל בנוגע לכסף ולשימוש בו, כל תביעה, כל צרות עין, הן סימן ודאי לפגם כלשהו או לשעבוד. הסאדהאקה האידיאלי בתחום זה הוא מי שאם יידרש לחיות בדלות יוכל לחיות כך, ושום תחושת מחסור לא תשפיע עליו ולא תפריע למשחק הפנימי המלא של התודעה האלוהית, ואם יידרש לחיות בעושר יוכל לחיות כך, ולעולם לא ייפול ולו לרגע לתשוקה או להיקשרות לעושרו או לדברים שהוא משתמש בהם, ולא לעבדות להתמכרות להנאות או לשעבוד חלוש להרגלים שהחזקת העושר יוצרת. הרצון האלוהי הוא הכול בשבילו, והאננדה האלוהית. בבריאה העל-מנטלית יש להשיב את כוח הכסף לעוצמה האלוהית ולהשתמש בו לציוד ולסידור אמיתיים, יפים והרמוניים של קיום ויטלי ופיזי חדש שנעשה אלוהי, בכל דרך שהאם האלוהית עצמה תחליט בחזונה היוצר. אך תחילה יש לכבוש אותו בחזרה למענה, והחזקים ביותר לכיבוש יהיו אלה שבחלק הזה של טבעם הם חזקים, רחבים וחופשיים מאגו, ומתמסרים בלי כל תביעה, הסתייגות או היסוס, ערוצים טהורים ורבי-עוצמה לעוצמה העליונה. == פרק ה == אם ברצונך להיות עושה אמיתי של מעשים אלוהיים, מטרתך הראשונה חייבת להיות חופש גמור מכל תשוקה ומן האגו הדואג לעצמו. כל חייך חייבים להיות מנחה וקורבן לעליון; תכליתך היחידה בפעולה תהיה לשרת, לקבל, להגשים, להיעשות כלי המגלה את השאקטי האלוהית במעשיה. עליך לגדול בתודעה האלוהית עד שלא יהיה הבדל בין רצונך לרצונה, לא יהיה מניע מלבד הדחף שלה בך, ולא תהיה פעולה שאינה פעולתה המודעת בך ודרכך. עד שתהיה מסוגל להזדהות הדינמית השלמה הזאת, עליך לראות את עצמך כנשמה וגוף שנבראו לשירותה, כמי שעושה הכול למענה. גם אם רעיון העושה הנפרד חזק בך ואתה חש שאתה הוא העושה את המעשה, עליו להיעשות למענה. כל דגש של בחירה אגואיסטית, כל כמיהה לרווח אישי, כל התניה של תשוקה הדואגת לעצמה חייבים להיעקר מן הטבע. אסור שתהיה דרישה לפרי או ביקוש של גמול; הפרי היחיד בשבילך הוא שביעות רצונה של האם האלוהית והגשמת עבודתה, וגמולך היחיד הוא התקדמות מתמדת בתודעה אלוהית, בשלווה, בעוז ובאושר. שמחת השירות ושמחת הצמיחה הפנימית דרך המעשים הן שכר מספיק לעושה שאינו דואג לעצמו. אך יבוא זמן שבו תחוש יותר ויותר שאתה הכלי ולא העושה. שכן תחילה, בכוח דבקותך, יהיה מגעך עם האם האלוהית קרוב כל כך, שבכל עת יהיה עליך רק להתרכז ולהניח את הכול בידיה כדי לקבל את הדרכתה הנוכחת, את ציוויה או דחפה הישיר, את הסימן הוודאי לדבר שיש לעשותו, לדרך לעשותו ולתוצאה. לאחר מכן תיווכח שהשאקטי האלוהית אינה רק משרה השראה ומדריכה, אלא יוזמת ומבצעת את מעשיך; כל תנועותיך מקורן בה, כל כוחותיך שלה, השכל, החיים והגוף הם כלים מודעים ושמחים של פעולתה, אמצעים למשחקה, תבניות להתגלותה ביקום הפיזי. אין מצב מאושר יותר מן האיחוד והתלות האלה; שכן הצעד הזה נושא אותך בחזרה אל מעבר לקו הגבול, מחיי המתח והסבל שבבערות אל האמת של ישותך הרוחנית, אל שלוותה העמוקה ואל האננדה העזה שלה. בשעה שההתמרה הזאת נעשית, נחוץ יותר מתמיד לשמור על עצמך חופשי מכל כתם של סילופי האגו. אל תניח לשום תביעה או התעקשות להתגנב ולהכתים את טוהר מסירת העצמי והקורבן. אסור שתהיה היקשרות לעבודה או לתוצאה, לא הצבת תנאים, לא תביעה להחזיק בעוצמה שצריכה להחזיק בך, לא גאוות הכלי, לא הבל ולא יהירות. אין להרשות לדבר בשכל או בחלקים הוויטליים או הפיזיים לסלף לשימושו שלו, או לתפוס לסיפוקו האישי והנפרד, את גדולת הכוחות הפועלים דרכך. יהיו אמונתך, כנותך וטוהר שאיפתך מוחלטים וחודרים לכל מישורי הישות ושכבותיה; אז כל יסוד מפריע וכל השפעה מסלפת יישרו בהדרגה מטבעך. השלב האחרון של השלמות הזאת יבוא כאשר תזדהה לגמרי עם האם האלוהית ולא תחוש עוד שאתה ישות אחרת ונפרדת, כלי, משרת או עושה, אלא באמת ילד וחלק נצחי של תודעתה ושל כוחה. תמיד היא תהיה בך ואתה בה; תהיה זו חווייתך המתמדת, הפשוטה והטבעית שכל מחשבתך, ראייתך ופעולתך, עצם נשימתך ותנועתך, באות ממנה ושלה הן. תדע, תראה ותחוש שאתה אישיות ועוצמה שהיא יצרה מתוך עצמה, שהוצאה ממנה לשם המשחק ועם זאת בטוחה בה תמיד, ישות מישותה, תודעה מתודעתה, כוח מכוחה, אננדה מן האננדה שלה. כאשר המצב הזה יהיה שלם והאנרגיות העל-מנטליות שלה יוכלו להניע אותך באין מפריע, אז תהיה מושלם במעשים אלוהיים; הידיעה, הרצון והפעולה ייעשו ודאיים, פשוטים, זוהרים, ספונטניים, נטולי פגם, שפיעה מן העליון, תנועה אלוהית של הנצחי. == פרק ו == ארבע העוצמות של האם הן ארבע מאישיויותיה הבולטות, חלקים והתגלמויות של אלוהותה, שדרכן היא פועלת על ברואיה, מסדרת את בריאותיה בעולמות ומשרה בהן הרמוניה, ומכוונת את פעולתם של אלף כוחותיה. שכן האם אחת היא, אך היא באה לפנינו בהיבטים שונים; רבות עוצמותיה ואישיויותיה, רבות האצלותיה והוויבהוטים שלה העושים את עבודתה ביקום. האחת שאנו סוגדים לה כאם היא כוח-התודעה האלוהי השולט בכל הקיום, אחת ועם זאת רבת-פנים כל כך, שאפילו השכל המהיר ביותר והתבונה החופשית והרחבה ביותר אינם יכולים לעקוב אחר תנועתה. האם היא התודעה והכוח של העליון, והיא הרחק מעל כל מה שהיא בוראת. אך משהו מדרכיה אפשר לראות ולחוש דרך התגלמויותיה, ודרך המזג והפעולה של דמויות האלות שבהן היא מסכימה להתגלות לברואיה, שהם נתפסים יותר משום שהם מוגדרים ומוגבלים יותר. יש שלוש דרכי הוויה של האם שתוכל להיעשות מודע להן כשתבוא במגע של אחדות עם כוח-התודעה הנושא אותנו ואת היקום. טרנסצנדנטית, השאקטי העליונה המקורית, היא עומדת מעל העולמות ומקשרת את הבריאה אל מסתורין העליון, שלעולם אינו מתגלה. אוניברסלית, המהאשאקטי הקוסמית, היא בוראת את כל הישויות האלה, ומכילה, חודרת, נושאת ומנהלת את כל מיליוני התהליכים והכוחות האלה. אינדיבידואלית, היא מגלמת את עוצמתן של שתי דרכי הקיום הרחבות האלה שלה, עושה אותן חיות וקרובות אלינו ומתווכת בין האישיות האנושית לטבע האלוהי. השאקטי הטרנסצנדנטית המקורית האחת, האם עומדת מעל כל העולמות ונושאת בתודעתה הנצחית את האלוהי העליון. לבדה היא אוצרת את העוצמה המוחלטת ואת הנוכחות שאין לבטאה; היא מכילה או קוראת את האמיתות שצריכות להתגלות, מורידה אותן מן המסתורין שבו היו חבויות אל אור תודעתה האינסופית, ונותנת להן צורה של כוח בעוצמתה הכול-יכולה ובחייה חסרי הגבול, וגוף ביקום. העליון מתגלה בה לעד כסצ'צ'ידאננדה הנצחי, מתגלה דרכה בעולמות כתודעה האחת והכפולה של אישווארה-שאקטי וכעיקרון הכפול של פורושה-פראקריטי, מתגלם על ידה בעולמות ובמישורים ובאלים ובאנרגיות שלהם, ומקבל דמות בזכותה ככל מה שיש בעולמות הידועים ובאחרים שאינם ידועים. הכול הוא משחקה עם העליון; הכול הוא גילוים על ידה של מסתרי הנצחי, של נפלאות האינסופי. הכול הוא היא, שכן הכול הוא חלק ומנה של כוח-התודעה האלוהי. דבר אינו יכול להיות כאן או במקום אחר מלבד מה שהיא מחליטה והעליון מאשר; דבר אינו יכול ללבוש צורה מלבד מה שהיא, בהנעת העליון, תופסת ומעצבת לאחר שהטילה אותו כזרע באננדה הבוראת שלה. המהאשאקטי, האם האוניברסלית, מוציאה לפועל את כל מה שתודעתה הטרנסצנדנטית מעבירה מן העליון, ונכנסת אל העולמות שעשתה; נוכחותה ממלאת ונושאת אותם ברוח האלוהית ובכוח ובעונג האלוהיים הנושאים-כול, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים. מה שאנו מכנים טבע או פראקריטי הוא רק ההיבט המבצע החיצוני ביותר שלה; היא מערכת ומסדרת את ההרמוניה של כוחותיה ותהליכיה, מניעה את פעולות הטבע ונעה ביניהן, נסתרת או גלויה, בכל מה שאפשר לראות או לחוות או להניע לתנועת חיים. כל אחד מן העולמות אינו אלא משחק אחד של המהאשאקטי של אותה מערכת עולמות או יקום, הנמצאת שם כנשמה וכאישיות הקוסמיות של האם הטרנסצנדנטית. כל אחד הוא דבר שראתה בחזונה, אספה אל לב היופי והעוצמה שלה ובראה באננדה שלה. אך יש מישורים רבים לבריאתה, מדרגות רבות של השאקטי האלוהית. בפסגת ההתגלות הזאת שאנו חלק ממנה יש עולמות של קיום, תודעה, כוח ואושר אינסופיים, שמעליהם עומדת האם כעוצמה הנצחית שהוסר ממנה הצעיף. כל הישויות שם חיות ונעות בשלמות שאין לבטאה ובאחדות שאינה משתנה, משום שהיא נושאת אותן בטוחות בזרועותיה לעד. קרובים יותר אלינו העולמות של בריאה על-מנטלית מושלמת, שבהם האם היא המהאשאקטי העל-מנטלית, עוצמה של רצון אלוהי יודע-כול ושל ידיעה כול-יכולה, הנראית תמיד במעשיה שאינם נכשלים ומושלמת מאליה בכל תהליך. שם כל התנועות הן צעדי האמת; שם כל הישויות הן נשמות ועוצמות וגופים של האור האלוהי; שם כל החוויות הן ימים ושיטפונות וגלים של אננדה עזה ומוחלטת. אך כאן, במקום שאנו שוכנים בו, נמצאים עולמות הבערות, עולמות של שכל וחיים וגוף שנפרדו בתודעתם ממקורם, שהארץ הזאת היא מרכז רב-משמעות בהם והאבולוציה שלה תהליך מכריע. גם את זה, על כל אפלתו ומאבקו ואי-שלמותו, נושאת האם האוניברסלית; גם את זה המהאשאקטי דוחפת ומדריכה אל תכליתו הנסתרת. האם, בהיותה המהאשאקטי של העולם המשולש הזה של הבערות, עומדת במישור ביניים בין האור העל-מנטלי, חיי האמת, בריאת האמת שיש להוריד לכאן, ובין ההיררכיה העולה והיורדת הזאת של מישורי תודעה, שכמו סולם כפול שוקעים אל אי-הידיעה של החומר ומטפסים בחזרה, דרך פריחת החיים והנשמה והשכל, אל אינסופיות הרוח. היא קובעת את כל מה שיהיה ביקום הזה ובאבולוציה הארצית על פי מה שהיא רואה וחשה ושופכת מעצמה, ועומדת שם מעל האלים, וכל עוצמותיה ואישיויותיה מוצבות לפניה לשם הפעולה, והיא שולחת האצלות שלהן אל העולמות הנמוכים האלה כדי להתערב, למשול, להילחם ולנצח, להוביל ולסובב את מחזוריהם, לכוון את הקווים הכוללים והפרטיים של כוחותיהם. ההאצלות האלה הן הצורות והאישיויות האלוהיות הרבות שבהן סגדו לה בני האדם בשמות שונים לאורך הדורות. אך היא גם מכינה ומעצבת, באמצעות העוצמות האלה והאצלותיהן, את שכלם וגופם של הוויבהוטים שלה, כשם שהיא מכינה ומעצבת שכל וגוף לוויבהוטים של האישווארה, כדי שתוכל לגלות בעולם הפיזי, ובתחפושת התודעה האנושית, קרן כלשהי מעוצמתה, מאיכותה ומנוכחותה. כל תמונות המשחק הארצי היו כמו דרמה שהיא ערכה, תכננה והעלתה על הבמה, כשהאלים הקוסמיים עוזריה והיא עצמה שחקנית מוסווית. האם לא רק מושלת בכול מלמעלה, אלא היא יורדת אל היקום המשולש הנחות הזה. באופן לא-אישי, כל הדברים כאן, אפילו תנועות הבערות, הם היא עצמה בעוצמה מוסווית ובריאותיה בחומר מופחת, גוף-הטבע וכוח-הטבע שלה, והם קיימים משום שבהנעת צוו המסתורי של העליון להוציא לפועל דבר שהיה באפשרויות האינסופי, היא הסכימה לקורבן הגדול ועטתה כמסכה את נשמתה וצורותיה של הבערות. אך גם באופן אישי היא התכופפה לרדת לכאן אל החושך כדי להובילו אל האור, אל השקר והטעות כדי להמירם לאמת, אל המוות הזה כדי להופכו לחיים כחיי אלים, אל כאב-העולם הזה, על צערו וסבלו העיקשים, כדי לסיימו באקסטזה המתמירה של האננדה הנשגבה שלה. באהבתה העמוקה והגדולה לילדיה הסכימה לעטות על עצמה את גלימת האפלה הזאת, ניאותה לשאת את התקפותיהן והשפעותיהן המענות של עוצמות החושך והשקר, קיבלה עליה לעבור בשערי הלידה שהיא מוות, נטלה על עצמה את ייסוריה, צעריה וסבלותיה של הבריאה, שכן נראה היה שרק כך אפשר יהיה להעלותה אל האור, השמחה, האמת וחיי הנצח. זהו הקורבן הגדול, המכונה לפעמים קורבן הפורושה, אך באופן עמוק הרבה יותר הוא קורבן-הכליל של הפראקריטי, קורבנה של האם האלוהית. ארבעה היבטים גדולים של האם, ארבע מעוצמותיה ואישיויותיה המובילות, עמדו בחזית בהנהגתה את היקום הזה ובמגעיה עם המשחק הארצי. האחת היא אישיותה של רוחב שליו, חוכמה מקיפה, טוב לב שקט, חמלה שאינה כלה, הוד ריבוני ונעלה וגדולה המושלת בכול. אחרת מגלמת את עוצמתה של עוז מפואר ולהט שאין לעמוד בפניו, את מזגה הלוחם, את רצונה המכריע, את מהירותה הסוערת ואת כוחה המרעיד עולמות. שלישית היא חיה ומתוקה ומופלאה, בסודה העמוק של יופי, הרמוניה ומקצב עדין, בשפעה הסבוך והדק, במשיכתה הכובשת ובחינה השובה. הרביעית מצוידת בכושרה הקרוב והעמוק לידיעה אינטימית, לעבודה זהירה ונטולת פגם ולשלמות שקטה ומדויקת בכל הדברים. חוכמה, עוז, הרמוניה ושלמות הן תכונותיהן, ואת העוצמות האלה הן מביאות עמן אל העולם, מגלות בתחפושת אנושית בוויבהוטים שלהן, ועתידות לייסד, במדרגה האלוהית של עלייתם, באלה שיכולים לפתוח את טבעם הארצי להשפעתה הישירה והחיה של האם. לארבע אנו נותנים את ארבעת השמות הגדולים: מהשווארי, מהאקאלי, מהאלאקשמי, מהאסאראסוואטי. '''מהשווארי''' המלכותית יושבת ברוחב שמעל השכל החושב והרצון, מזככת ומגדילה אותם לחוכמה ולרוחב, או מציפה אותם בזוהר שמעבר להם. שכן היא האדירה והחכמה הפותחת אותנו אל האינסופים העל-מנטליים ואל המרחב הקוסמי, אל הדר האור העליון, אל בית אוצר של ידיעה פלאית, אל התנועה שאין לה מידה של כוחותיה הנצחיים של האם. שלווה היא ומופלאה, גדולה ורוגעת לעד. דבר אינו יכול להניעה, משום שכל החוכמה בה; דבר שהיא בוחרת לדעת אינו נסתר ממנה; היא מבינה את כל הדברים ואת כל הישויות, את טבעם ואת מה שמניע אותם, את חוק העולם ואת עתותיו, ואיך הכול היה, הווה וחייב להיות. יש בה עוז הפוגש כל דבר וגובר עליו, ואיש אינו יכול לגבור בסופו של דבר על חוכמתה הרחבה שאין לגעת בה ועל עוצמתה הגבוהה והשלווה. שווה, סבלנית ובלתי משתנה ברצונה, היא נוהגת בבני האדם לפי טבעם, ובדברים ובאירועים לפי כוחם והאמת שבהם. משוא פנים אין בה, אלא היא הולכת אחר גזרות העליון, ויש שהיא מרימה ויש שהיא משפילה או מרחיקה מעליה אל החושך. לחכמים היא נותנת חוכמה גדולה וזוהרת יותר; את בעלי החזון היא מכניסה בסוד עצתה; על העוינים היא מטילה את תוצאת עוינותם; את הבורים והכסילים היא מוליכה לפי עיוורונם. בכל אדם היא עונה ליסודות השונים של טבעו ומטפלת בהם לפי צורכם, לפי דחפם ולפי הגמול שהם קוראים לו, מפעילה עליהם את הלחץ הנדרש או מניחה אותם לחירותם היקרה להם, לשגשג בדרכי הבערות או לאבוד. שכן היא מעל הכול, אינה כבולה בדבר ואינה קשורה לדבר ביקום. עם זאת יש לה, יותר מלכל אחרת, ליבה של האם האוניברסלית. שכן חמלתה אין לה קץ ואינה כלה; כולם בעיניה ילדיה וחלקים של האחד, אפילו האסורה והראקשאסה והפישאצ'ה ואלה שמרדו והם עוינים. אפילו דחיותיה הן רק השהיה, אפילו עונשיה הם חסד. אך חמלתה אינה מסמאת את חוכמתה ואינה מטה את פעולתה מן הדרך שנגזרה; שכן האמת של הדברים היא עניינה האחד, הידיעה היא מרכז עוצמתה, ולבנות את נשמתנו ואת טבענו אל תוך האמת האלוהית הוא שליחותה ועמלה. '''מהאקאלי''' היא בעלת טבע אחר. לא רוחב אלא גובה, לא חוכמה אלא כוח ועוז הם עוצמתה המיוחדת. יש בה אינטנסיביות מכריעה, להט אדיר של כוח להשיג, אלימות אלוהית המסתערת לנפץ כל גבול ומכשול. כל אלוהותה מזנקת החוצה בזוהר של פעולה סוערת; היא שם למען המהירות, למען התהליך שתוצאתו מיידית, המכה המהירה והישירה, ההסתערות החזיתית הגורפת כל דבר שלפניה. נוראות פניה לאסורה, מסוכן וחסר רחמים מזגה כלפי שונאי האלוהי; שכן היא לוחמת העולמות שלעולם אינה נרתעת מן הקרב. אין היא סובלת אי-שלמות, והיא נוהגת בקשיחות בכל מה שבאדם אינו רוצה, והיא חמורה כלפי כל מה שבור ואפל בעקשנות; זעמה מיידי ונורא כנגד בגידה, שקר ורוע לב, והרצון הרע מוכה מיד בשוטה. אדישות, רשלנות ועצלות בעבודה האלוהית אין היא יכולה לשאת, ואת הנרדם שלא בעתו ואת המתמהמה היא מכה מיד ומעירה, בכאב חד אם יש צורך. הדחפים המהירים, הישרים והגלויים, התנועות שאין בהן הסתייגות והן מוחלטות, השאיפה העולה בלהבה - הם תנועתה של מהאקאלי. רוחה אינה ניתנת לאילוף, חזונה ורצונה גבוהים ומרחיקי ראות כמעוף הנשר, רגליה מהירות בדרך העולה וידיה פשוטות להכות ולהושיע. שכן גם היא האם, ואהבתה עזה כזעמה, ויש בה טוב לב עמוק ונלהב. כאשר מניחים לה להתערב בעוזה, נשברים ברגע אחד, כדברים שאין בהם ממש, המכשולים המשתקים את המבקש או האויבים התוקפים אותו. אם כעסה מבעית את העוינים ועוצמת לחצה מכאיבה לחלשים ולנפחדים, הגדולים, החזקים והאצילים אוהבים אותה וסוגדים לה; שכן הם חשים שמהלומותיה מחשלות את מה שמורד בחומר שלהם לעוז ולאמת מושלמת, מיישרות בפטיש את מה שעקום ומסולף ומגרשות את מה שטמא או פגום. אלמלא היא, מה שנעשה ביום אחד היה עשוי להימשך מאות שנים; בלעדיה האננדה הייתה עשויה להיות רחבה ורצינית, או רכה ומתוקה ויפה, אך הייתה מאבדת את השמחה הלוהטת של דרגות האינטנסיביות המוחלטות ביותר שלה. לידיעה היא נותנת גבורה כובשת, ליופי ולהרמוניה היא מביאה תנועה גבוהה ועולה, ולעמל האיטי והקשה אחר השלמות היא מקנה תנופה המכפילה את העוצמה ומקצרת את הדרך הארוכה. דבר אינו יכול להשביע את רצונה אם הוא נופל מן האקסטזות העליונות, מן הגבהים הגבוהים ביותר, מן המטרות האצילות ביותר, מן המראות הרחבים ביותר. לכן עמה כוחו המנצח של האלוהי, ובחסד האש, הלהט והמהירות שלה אפשר שההישג הגדול ייעשה עכשיו ולא לאחר זמן. חוכמה וכוח אינם ההתגלויות היחידות של האם העליונה; יש בטבעה מסתורין דק יותר, ובלעדיו החוכמה והכוח היו דברים חסרים, ובלעדיו השלמות לא הייתה שלמה. מעליהם נמצא פלא היופי הנצחי, סוד שאין לתופסו של הרמוניות אלוהיות, הקסם הכובש של חן ומשיכה אוניברסליים שאין לעמוד בפניהם, המושך ומחזיק יחד דברים, כוחות וישויות ומחייב אותם להיפגש ולהתאחד, כדי שאננדה נסתרת תשחק מאחורי הצעיף ותעשה מהם את מקצביה ואת דמויותיה. זו עוצמתה של '''מהאלאקשמי''', ואין היבט של השאקטי האלוהית המושך יותר את ליבן של ישויות שבגוף. מהשווארי עשויה להיראות שלווה, גדולה ורחוקה מכדי שקטנותו של הטבע הארצי תוכל להתקרב אליה או להכילה, מהאקאלי מהירה ואיומה מכדי שחולשתו תוכל לשאתה; אך הכול פונים בשמחה ובכמיהה אל מהאלאקשמי. שכן היא מטילה את כישוף מתיקותו המשכרת של האלוהי: להיות קרוב אליה הוא אושר עמוק, ולחוש אותה בתוך הלב פירושו לעשות את הקיום להתפעמות ולפלא; חן וקסם ורוך זורמים ממנה כאור מן השמש, ובכל מקום שהיא נועצת בו את מבטה המופלא או משירה את חמדת חיוכה, הנשמה נתפסת ונשבית וצוללת אל מעמקי אושר שאין לו חקר. מגנטי מגע ידיה, והשפעתן הנסתרת והעדינה מעדנת את השכל, החיים והגוף, ובמקום שהיא דורכת בכפות רגליה זורמים נחלים פלאיים של אננדה מקסימה. עם זאת לא קל להיענות לדרישתה של העוצמה המקסימה הזאת או לשמור על נוכחותה. הרמוניה ויופי של השכל והנשמה, הרמוניה ויופי של המחשבות והרגשות, הרמוניה ויופי בכל מעשה ותנועה חיצוניים, הרמוניה ויופי של החיים והסביבה - זו דרישתה של מהאלאקשמי. במקום שיש קרבה למקצבי אושר-העולם הנסתר והיענות לקריאת הכול-יפה, והסכמה ואחדות וזרימה שמחה של חיים רבים הפונים אל האלוהי, באווירה הזאת היא מסכימה לשכון. אך כל מה שמכוער, קטנוני ושפל, כל מה שדל, מזוהם ועלוב, כל מה שאכזרי וגס דוחה את בואה. במקום שאין אהבה ויופי או שהם ממאנים להיוולד, היא אינה באה; במקום שהם מעורבים בדברים שפלים יותר ומושחתים בהם, היא פונה עד מהרה ללכת או אינה טורחת לשפוך את עושרה. אם היא מוצאת את עצמה בלבבות בני אדם מוקפת אנוכיות ושנאה וקנאה ורוע לב וצרות עין וריב, אם בגידה וחמדנות וכפיות טובה מעורבות בגביע הקדוש, אם גסות היצר ותשוקה בלתי מעודנת משפילות את הדבקות, בלבבות כאלה האלה החיננית והיפה לא תתעכב. גועל אלוהי אוחז בה והיא נסוגה, שכן אין היא מן המתעקשות או הנאבקות; או שהיא מכסה את פניה ומחכה שחומר השטן המר והארסי הזה יידחה וייעלם, ורק אז תייסד מחדש את השפעתה המאושרת. עירום וקשיחות של סגפנות אינם נעימים לה, וגם לא דיכוי רגשותיו העמוקים של הלב והדחקה נוקשה של חלקי היופי של הנשמה ושל החיים. שכן באהבה וביופי היא שמה על בני האדם את עול האלוהי. החיים נהפכים ביצירותיה העליונות ליצירה עשירה של אמנות שמימית, וכל הקיום לשיר של עונג קדוש; עושרו של העולם נאסף ומתואם לסדר עליון, ואפילו הדברים הפשוטים והרגילים ביותר נעשים מופלאים בזכות האינטואיציה שלה לאחדות ונשימת רוחה. כשמכניסים אותה אל הלב היא מרימה את החוכמה לפסגות של פלא ומגלה לה את הסודות המיסטיים של האקסטזה העולה על כל ידיעה, עונה לדבקות במשיכתו הנלהבת של האלוהי, מלמדת את העוז ואת הכוח את המקצב השומר על גבורת מעשיהם הרמונית ובמידה, ומטילה על השלמות את הקסם העושה אותה לעמוד לעד. '''מהאסאראסוואטי''' היא עוצמת העבודה של האם ורוח השלמות והסדר שלה. הצעירה בארבע, היא המיומנת ביותר בכושר הביצוע והקרובה ביותר לטבע הפיזי. מהשווארי מתווה את הקווים הגדולים של כוחות העולם, מהאקאלי מניעה את האנרגיה והתנופה שלהם, מהאלאקשמי מגלה את מקצביהם ומידותיהם, אך מהאסאראסוואטי מופקדת על פרטי הארגון והביצוע שלהם, על יחס החלקים, על צירוף יעיל של כוחות ועל דיוק שאינו נכשל של תוצאה והגשמה. המדע, האומנות והטכניקה של הדברים הם תחומה של מהאסאראסוואטי. תמיד היא אוחזת בטבעה, ויכולה לתת לאלה שבחרה בהם, את הידיעה האינטימית והמדויקת, את הדקות והסבלנות, את הדיוק של שכל אינטואיטיבי, יד מודעת ועין מבחינה של העובד המושלם. העוצמה הזאת היא הבונה, המארגנת, המנהלת, הטכנאית, האומנית והממיינת של העולמות, חזקה, בלתי נלאית, זהירה ויעילה. כשהיא נוטלת לידיה את התמרת הטבע ובנייתו מחדש, פעולתה עמלנית ומדוקדקת, ולעתים קרובות היא נראית לקוצר רוחנו איטית ואינסופית, אך היא מתמידה, כוללת ונטולת פגם. שכן הרצון שבמעשיה קפדני, אינו ישן ואינו יודע ליאות; רכונה מעלינו היא מבחינה בכל פרט קטן ונוגעת בו, מגלה כל פגם זעיר, פער, עיקום או חוסר שלמות, שוקלת ומודדת בדיוק את כל מה שנעשה ואת כל מה שנותר עוד לעשות להבא. דבר אינו קטן מדי או טפל למראית עין מכדי שתיתן עליו את דעתה; דבר, יהא חמקמק, מוסווה או רדום ככל שיהיה, אינו יכול לחמוק ממנה. היא מעצבת ושבה ומעצבת, ועמלה על כל חלק עד שהגיע לצורתו האמיתית, הושם במקומו המדויק בשלם וממלא את תכליתו המדויקת. בסידורה המתמיד והשקדני של הדברים, שוב ושוב, עינה על כל הצרכים בבת אחת ועל הדרך לספקם, והאינטואיציה שלה יודעת במה לבחור ומה לדחות, וקובעת בהצלחה את הכלי הנכון, את הזמן הנכון, את התנאים הנכונים ואת התהליך הנכון. היא מתעבת חוסר זהירות, רשלנות ועצלות; כל עבודה חפוזה, שטחית ומתחמקת, כל מגושמות, כל à peu près וכל החטאה, כל התאמה כוזבת ושימוש לא נכון בכלים ובכשרים, כל השארת דברים בלי שנעשו או שנעשו למחצה - פוגעים בה וזרים למזגה. כשעבודתה נגמרת, דבר לא נשכח, שום חלק לא הושם שלא במקומו, לא הושמט ולא הושאר במצב פגום; הכול מוצק, מדויק, שלם, ראוי להערצה. דבר שאינו שלמות מושלמת אינו משביע את רצונה, והיא מוכנה לעמוד מול נצח של עמל אם הוא נחוץ לשם מלאותה של בריאתה. לכן מכל עוצמות האם היא ארוכת הרוח ביותר עם האדם ועם אלף פגמיו. טובת לב, מחייכת, קרובה ומסייעת, לא בנקל היא נרתעת או מתייאשת, עומדת על שלה גם אחרי כישלון חוזר, וידה תומכת בכל צעד שלנו, בתנאי שרצוננו אחד ושאנו ישרים וכנים; שכן שכל כפול היא לא תסבול, והאירוניה החושפת שלה חסרת רחמים כלפי דרמה ומשחק תיאטרלי, אשליה עצמית והעמדת פנים. אם לצרכינו, ידידה בקשיינו, יועצת ומורה מתמידה ושלווה, המגרשת בחיוכה הקורן את ענני הקדרות, הרגזנות והדיכאון, המזכירה תמיד את העזרה הנוכחת בכל עת, המצביעה על אור השמש הנצחי - היא איתנה, שקטה ומתמידה בדחף העמוק והרצוף המניע אותנו אל כוליותו של הטבע הגבוה. כל עבודתן של העוצמות האחרות נשענת עליה לשם השלמתה; שכן היא מבטיחה את היסוד החומרי, מעבדת את חומר הפרטים, ומקימה ומחברת במסמרות את שריון המבנה. יש אישיויות גדולות אחרות של האם האלוהית, אך קשה היה יותר להורידן, והן לא עמדו בחזית באותה בולטות באבולוציה של רוח-הארץ. יש ביניהן נוכחויות שאין להתגשמות העל-מנטלית קיום בלעדיהן - יותר מכול אחת שהיא אישיותה של אותן אקסטזה ואננדה מסתוריות ורבות-עוצמה הנובעות מאהבה אלוהית עליונה, האננדה שרק היא יכולה לרפא את התהום שבין הגבהים הגבוהים ביותר של הרוח העל-מנטלית ובין התהומות הנמוכים ביותר של החומר, האננדה המחזיקה במפתח לחיים מופלאים ואלוהיים מכול, וכבר עכשיו תומכת ממסתריה בעבודתן של כל שאר עוצמות היקום. אך הטבע האנושי, תחום, אגואיסטי ואפל, אינו כשיר לקבל את הנוכחויות הגדולות האלה או לשאת את פעולתן האדירה. רק כאשר הארבע ייסדו את ההרמוניה שלהן ואת חופש תנועתן בשכל, בחיים ובגוף שהותמרו, יוכלו אותן עוצמות אחרות, נדירות יותר, להתגלות בתנועת הארץ, והפעולה העל-מנטלית תיעשה אפשרית. שכן כאשר כל אישיויותיה נאספות בה ומתגלות, ופעולתן הנפרדת נהפכה לאחדות הרמונית והן עולות בה אל אלוהויותיהן העל-מנטליות, אז מתגלה האם כמהאשאקטי העל-מנטלית ומורידה בשפע את הטרנסצנדנציות הזוהרות שלה מן האתר שלהן שאין לבטאו. אז יכול הטבע האנושי להשתנות לטבע אלוהי דינמי, משום שכל הקווים היסודיים של תודעת-האמת וכוח-האמת העל-מנטליים נמתחו יחד כמיתרים, ונבל החיים הותאם למקצבי הנצחי. אם אתה חפץ בהתמרה הזאת, מסור את עצמך בידי האם ועוצמותיה בלי קנטור ובלי התנגדות, והנח לה לעשות בתוכך את עבודתה באין מפריע. שלושה דברים חייבים להיות לך: תודעה, גמישות, התמסרות בלי סייג. שכן עליך להיות מודע בשכלך, בנשמתך, בליבך, בחייך ובעצם תאי גופך, ער לאם ולעוצמותיה ולפעולתן; שכן אף שהיא יכולה לפעול בך, ואכן פועלת, גם באפלתך ובחלקיך וברגעיך הלא-מודעים, אין הדבר דומה למצב שבו אתה נמצא עמה בקשר ער וחי. כל טבעך חייב להיות גמיש למגעה - לא לשאול כפי שהשכל הבור המסתפק בעצמו שואל ומפקפק ומתווכח והוא אויב הארתו ושינויו; לא לעמוד על תנועותיו שלו, כפי שהוויטלי שבאדם עומד על שלו ומעמיד בהתמדה את תשוקותיו הסוררות ואת רצונו הרע כנגד כל השפעה אלוהית; לא לחסום ולהתבצר באי-יכולת, באינרציה ובטאמאס, כפי שהתודעה הפיזית של האדם חוסמת, ובהיאחזה בהנאתה מן הקטנות והחושך זועקת כנגד כל מגע המפריע את שגרתה נטולת הנשמה, את עצלותה הקהה או את תרדמתה הכבדה. התמסרותה בלי סייג של ישותך הפנימית והחיצונית תביא את הגמישות הזאת אל כל חלקי טבעך; התודעה תתעורר בך בכל מקום בזכות פתיחות מתמדת לחוכמה ולאור, לכוח, להרמוניה וליופי, לשלמות, הזורמים ויורדים מלמעלה. אפילו הגוף יתעורר ולבסוף יאחד את תודעתו, שלא תהיה עוד תת-סיפית, עם הכוח העל-מנטלי העל-מודע, יחוש את כל עוצמותיה חודרות אליו מלמעלה, מלמטה ומסביב, וירטוט לאהבה ולאננדה עליונות. אך היזהר, ואל תנסה להבין ולשפוט את האם האלוהית בשכלך הארצי הקטן, האוהב להכפיף אפילו את הדברים שמעבר לו לנורמות ולאמות המידה שלו, להיגיונותיו הצרים ולרשמיו הטועים, לבערותו התוקפנית שאין לה תחתית ולידיעתו הפעוטה הבטוחה בעצמה. השכל האנושי, הכלוא בבית הסוהר של אפלתו המוארת למחצה, אינו יכול לעקוב אחר החופש רב-הפנים של צעדי השאקטי האלוהית. מהירותם ומורכבותם של חזונה ושל פעולתה מקדימות את הבנתו המועדת; מידות תנועתה אינן מידותיו. נבוך מן החילופים המהירים של אישיויותיה הרבות והשונות, מעשיית המקצבים ומשבירתם, מהאצות מהירותה ומהאטותיה, מדרכיה המגוונות לטפל בבעייתו של אחד ושל אחר, מכך שהיא נוטלת ומניחה פעם קו זה ופעם קו אחר ואוספת אותם יחד, הוא לא יכיר את דרכה של העוצמה העליונה כשהיא חגה ומתנשאת מעלה דרך מבוך הבערות אל אור עילאי. מוטב שתפתח אליה את נשמתך ותסתפק בכך שתחוש אותה בטבע הנפשי ותראה אותה בראייה הנפשית, שרק הם עונים לאמת במישרין. אז האם עצמה תאיר, באמצעות היסודות הנפשיים שלהם, את שכלך, את ליבך, את חייך ואת תודעתך הפיזית, ותגלה גם להם את דרכיה ואת טבעה. הימנע גם מטעותו של השכל הבור, התובע מן העוצמה האלוהית לפעול תמיד לפי מושגינו הגולמיים והשטחיים על ידיעת-כול ועל כול-יכולת. שכן שכלנו זועק שירשימו אותו על כל צעד בעוצמה פלאית, בהצלחה קלה ובזוהר מסנוור; אחרת אין הוא יכול להאמין שהאלוהי כאן. האם מטפלת בבערות בשדות הבערות; היא ירדה לשם ואינה כולה למעלה. את ידיעתה ואת עוצמתה היא מסתירה בחלקן ומגלה בחלקן, לעתים קרובות היא מונעת אותן מכליה ומאישיויותיה, וכדי להתמירם היא הולכת בדרכו של השכל המבקש, בדרכו של הנפשי השואף, בדרכו של הוויטלי הנלחם, בדרכו של הטבע הפיזי הכלוא והסובל. יש תנאים שקבע רצון עליון, יש קשרים סבוכים רבים שצריך להתירם ואי אפשר לחתוך אותם באחת. האסורה והראקשאסה אוחזים בטבע הארצי המתפתח הזה, ויש לפגוש אותם ולנצחם בתנאיהם שלהם, בנחלתם ובמחוזם שנכבשו בידיהם מזמן; את האנושי שבנו יש להוביל ולהכין לעבור את גבולותיו, והוא חלש ואפל מכדי שיורם פתאום אל צורה הנמצאת הרחק מעבר לו. התודעה והכוח האלוהיים נמצאים שם ועושים בכל רגע את הדבר הנחוץ בתנאי העמל, צועדים תמיד את הצעד שנגזר, ומעצבים בתוך אי-השלמות את השלמות העתידה לבוא. אך רק כאשר הסופרמיינד ירד בך תוכל היא לנהוג במישרין, כשאקטי העל-מנטלית, בטבעים על-מנטליים. אם תלך אחר שכלך, הוא לא יכיר את האם גם כשהיא גלויה לפניך. לך אחר נשמתך ולא אחר שכלך, נשמתך העונה לאמת, לא שכלך הקופץ על מראית עין; בטח בעוצמה האלוהית, והיא תשחרר את היסודות האלוהיים שבך ותעצב את הכול לביטוי של טבע אלוהי. השינוי העל-מנטלי הוא דבר שנגזר ובלתי נמנע באבולוציה של תודעת-הארץ; שכן עלייתה מעלה לא תמה, והשכל אינו פסגתה האחרונה. אך כדי שהשינוי יגיע, ילבש צורה ויתמיד, נחוצה הקריאה מלמטה, עם רצון להכיר באור בבואו ולא להתכחש לו, ונחוץ אישורו של העליון מלמעלה. העוצמה המתווכת בין האישור לקריאה היא נוכחותה ועוצמתה של האם האלוהית. עוצמתה של האם, ולא שום מאמץ אנושי וטאפאסיה, היא לבדה יכולה לקרוע את המכסה, לבקוע את הכיסוי, לעצב את הכלי ולהוריד אל העולם הזה של אפלה ושקר ומוות וסבל את האמת, האור והחיים האלוהיים ואת האננדה של בן האלמוות. == מילון קצר למונחי הסנסקריט (תוספת של התרגום) == {| class="wikitable" |- ! בתרגום !! במקור !! פירוש קצר |- | אדהארה || adhara || הכלי, המשען: הישות האנושית שהשאקטי פועלת עליה |- | אישווארה || Ishwara || האדון, האלוהי כריבון |- | אננדה || Ananda || האושר האלוהי, עונג הקיום |- | אסורה, ראקשאסה, פישאצ'ה || Asura, Rakshasa, Pisacha || סוגים של ישויות עוינות לאלוהי |- | ג'יווה || Jiva || הנשמה הפרטית |- | ויבהוטי || Vibhuti || אדם שעוצמה אלוהית מתגלה בו |- | טאמאס, טאמאסי || tamas, tamasic || איכות האינרציה והאפלה שבטבע |- | טאפאסיה || tapasya || מאמץ רוחני מרוכז, סיגוף |- | יוגה-מאיה || Yoga Maya || העוצמה שבה האלוהי מסתיר את עצמו |- | מהאשאקטי || Mahashakti || השאקטי הגדולה, האם האוניברסלית |- | סאדהאקה, סאדהאנה || Sadhaka, Sadhana || המתרגל, והתרגול הרוחני |- | סופרמיינד, על-מנטלי || supermind, supramental || תודעת-האמת שמעל השכל |- | סצ'צ'ידאננדה || Sachchidananda || קיום-תודעה-אושר |- | פורושה, פראקריטי || Purusha, Prakriti || הנשמה המתבוננת, והטבע הפועל |- | ראג'אסי || rajasic || של ראג'אס, איכות התשוקה והפעלתנות |- | שאקטי || Shakti || הכוח האלוהי, העוצמה הפועלת של האלוהי |} [[קטגוריה:ויקיעורכים מתרגמים]] [[קטגוריה:ספרות מתורגמת]] ewj26zd47tgt6wx8ivvesgwaupzzjau 3102417 3102416 2026-11-11T18:20:10Z Nahum 68 3102417 wikitext text/x-wiki {{כו|האם, מאת {{קישור למחבר|שרי אורובינדו|שְׁרִי אורובינדו}}}} {{קטן|תרגום: [[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]}} {{תרגום|מחבר=שרי אורובינדו|שפת_מקור=אנגלית|שפת מקור=אנגלית|שם במקור=The Mother|מתרגם=[[משתמש:Yosefco3|Yosefco3]]|קישור למקור=[https://www.auro-ebooks.com/the-mother/ המקור האנגלי]}} '''על התרגום.''' התרגום שלם: פסקה מול פסקה, בלי קיצורים ובלי תוספות. המקור האנגלי ראה אור ב-1928 ומחברו נפטר ב-1950, ולכן הוא נחלת הכלל. התרגום נעשה בעזרת מודל שפה (Claude) ועבר הגהה מול המקור; תיקונים יתקבלו בברכה. הפנייה אל הקורא (you) תורגמה בלשון זכר יחיד, והיא מכוונת לכל קורא וקוראת. מונחי הסנסקריט נשארו בתעתיק עברי, כפי שהשאיר אותם המחבר באנגלית; פירושם הקצר מובא במילון שבסוף, שהוא תוספת של התרגום. הביטוי הצרפתי בפרק השישי מופיע בצרפתית גם במקור. == הערת המוציא לאור == "האם" מורכב משישה פרקים, שכולם נכתבו ב-1927. הפרק הראשון נכתב במקורו כמסר, והפרקים השני עד החמישי כמכתבים. הפרק השישי, הארוך מכולם, נכתב כדי להיכלל בחוברת שכללה לבסוף את המסר, את המכתבים ואת פרק 6. החוברת ראתה אור לראשונה בשם "האם" ב-1928. הנוסח הנוכחי נבדק מול כתבי היד של שרי אורובינדו. == פרק א == יש שתי עוצמות, ורק הן בהתחברן יכולות לחולל את הדבר הגדול והקשה שהוא תכלית מאמצנו: שאיפה קבועה שאינה נכשלת, הקוראת מלמטה, וחסד עליון העונה מלמעלה. אך החסד העליון יפעל רק בתנאי האור והאמת; הוא לא יפעל בתנאים שמציבים לו השקר והבערות. שכן אילו נענה לתביעות השקר, היה מסכל את תכליתו שלו. אלה תנאי האור והאמת, התנאים היחידים שבהם יירד הכוח הגבוה ביותר; ורק הכוח העל-מנטלי הגבוה מכול, היורד מלמעלה ונפתח מלמטה, יכול לטפל בטבע הפיזי כמנצח ולאיין את קשייו... נחוצה התמסרות שלמה וכנה; נחוצה היפתחות עצמית בלעדית אל העוצמה האלוהית; נחוצה בחירה מתמדת וכוללת באמת היורדת, דחייה מתמדת וכוללת של שקר העוצמות והמראות המנטליים, הוויטליים והפיזיים שעדיין שולטים בטבע הארץ. ההתמסרות חייבת להיות שלמה ולאחוז בכל חלקי הישות. אין די בכך שהנפשי ייענה והמנטלי הגבוה יקבל, ואף לא בכך שהוויטלי הפנימי ייכנע והתודעה הפיזית הפנימית תחוש בהשפעה. אסור שיהיה בחלק כלשהו של הישות, אף לא בחיצוני ביותר, דבר השומר לעצמו הסתייגות, דבר המסתתר מאחורי ספקות, בלבולים ותחבולות, דבר המתמרד או מסרב. אם חלק מן הישות מתמסר, אך חלק אחר שומר את עצמו לעצמו, הולך בדרכו שלו או מציב תנאים משלו, כי אז בכל פעם שהדבר קורה אתה עצמך דוחף את החסד האלוהי הרחק ממך. אם מאחורי דבקותך והתמסרותך אתה מתקין מחסה לתשוקותיך, לתביעותיך האגואיסטיות ולהתעקשויותיך הוויטליות, אם אתה שם את הדברים האלה במקום השאיפה האמיתית או מערב אותם בה ומנסה לכפות אותם על השאקטי האלוהית, כי אז לשווא תקרא לחסד האלוהי להתמיר אותך. אם אתה פותח את עצמך לאמת מצד אחד או בחלק אחד, ומצד אחר אתה שב ופותח את השערים לכוחות עוינים, לשווא תצפה שהחסד האלוהי ישכון עמך. עליך לשמור על המקדש נקי אם ברצונך להשכין בו את הנוכחות החיה. אם בכל פעם שהעוצמה מתערבת ומביאה את האמת אתה מפנה לה עורף ושב וקורא לשקר שגורש, לא את החסד האלוהי עליך להאשים על שהכזיב אותך, אלא את כזב רצונך שלך ואת פגם התמסרותך שלך. אם אתה קורא לאמת ועם זאת משהו בך בוחר במה שהוא כוזב, בור ולא-אלוהי, או אפילו רק אינו מוכן לדחותו כליל, תמיד תהיה חשוף להתקפה והחסד ייסוג ממך. גלה תחילה מה כוזב או אפל בך ודחה אותו בהתמדה; רק אז תוכל לקרוא כראוי לעוצמה האלוהית שתתמיר אותך. אל תדמה שאמת ושקר, אור וחושך, התמסרות ואנוכיות יורשו לדור יחד בבית שהוקדש לאלוהי. ההתמרה חייבת להיות כוללת, ולכן כוללת גם דחייתו של כל מה שעומד כנגדה. דחה את הרעיון הכוזב שהעוצמה האלוהית תעשה, ואף חייבת לעשות, את הכול בשבילך לפי דרישתך, גם אם אינך ממלא את התנאים שקבע העליון. עשה את התמסרותך אמיתית ושלמה, ורק אז ייעשה בשבילך כל השאר. דחה גם את הציפייה הכוזבת והעצלה שהעוצמה האלוהית תעשה בשבילך אפילו את ההתמסרות. העליון תובע את התמסרותך אליה, אך אינו כופה אותה: בכל רגע, עד שתבוא ההתמרה שאין ממנה חזרה, אתה חופשי להתכחש לאלוהי ולדחותו או לבטל את מסירת עצמך, אם אתה מוכן לשאת בתוצאה הרוחנית. התמסרותך חייבת להיות מעשה ידיך וחופשית; עליה להיות התמסרות של ישות חיה, לא של אוטומט דומם או של כלי מכני. סבילות דוממת נחשבת תדיר בטעות להתמסרות האמיתית, אך מסבילות דוממת לא יכול לצאת דבר אמיתי ורב-עוצמה. הסבילות הדוממת של הטבע הפיזי היא שמפקירה אותו בידי כל השפעה אפלה או לא-אלוהית. נדרשת כניעה שמחה, חזקה ומסייעת לפעולתו של הכוח האלוהי, ציותו של התלמיד המואר של האמת, של הלוחם הפנימי הנלחם באפלה ובשקר, של המשרת הנאמן של האלוהי. זו העמדה האמיתית, ורק מי שיכולים לאמץ אותה ולהחזיק בה שומרים על אמונה שאכזבות וקשיים אינם מערערים, ויעברו דרך המבחן אל הניצחון העליון ואל התמורה הגדולה. == פרק ב == בכל מה שנעשה ביקום, האלוהי באמצעות השאקטי שלו עומד מאחורי כל פעולה, אך הוא מוסתר בידי היוגה-מאיה שלו ופועל דרך האגו של הג'יווה בטבע הנמוך. גם ביוגה האלוהי הוא הסאדהאקה והסאדהאנה; השאקטי שלו, באורה, בעוצמתה, בידיעתה, בתודעתה ובאננדה שלה, היא הפועלת על האדהארה, וכאשר הוא נפתח אליה היא נשפכת לתוכו עם הכוחות האלוהיים האלה, והיא שמאפשרת את הסאדהאנה. אך כל עוד הטבע הנמוך פעיל, מאמצו האישי של הסאדהאקה נשאר הכרחי. המאמץ האישי הנדרש הוא עמל משולש של שאיפה, דחייה והתמסרות - :שאיפה ערנית, מתמדת, בלתי פוסקת - רצון השכל, ביקוש הלב, הסכמת הישות הוויטלית, הרצון לפתוח את התודעה והטבע הפיזיים ולעשותם גמישים; :דחייה של תנועות הטבע הנמוך - דחיית רעיונותיו של השכל, דעותיו, העדפותיו, הרגליו ומבניו, כדי שהידיעה האמיתית תמצא מקום פנוי בשכל שקט - דחיית תשוקותיו של הטבע הוויטלי, תביעותיו, כמיהותיו, תחושותיו, יצריו, אנוכיותו, גאוותו, יהירותו, תאוותו, חמדנותו, קנאתו, צרות עינו ועוינותו לאמת, כדי שהעוצמה והשמחה האמיתיות יישפכו מלמעלה אל ישות ויטלית שלווה, רחבה, חזקה ומוקדשת - דחיית טיפשותו של הטבע הפיזי, ספקו, חוסר אמונתו, אפלתו, עקשנותו, קטנוניותו, עצלותו, אי-רצונו להשתנות, הטאמאס שלו, כדי שהיציבות האמיתית של אור, עוצמה ואננדה תתבסס בגוף ההולך ונעשה אלוהי יותר ויותר; :התמסרות של עצמך, של כל מה שאתה ושיש לך, של כל מישור בתודעה ושל כל תנועה, לאלוהי ולשאקטי. <center>* * *</center> ככל שההתמסרות וההקדשה העצמית מתקדמות, הסאדהאקה נעשה מודע לשאקטי האלוהית העושה את הסאדהאנה, השופכת לתוכו עוד ועוד מעצמה ומייסדת בו את החירות והשלמות של הטבע האלוהי. ככל שהתהליך המודע הזה מחליף את מאמצו שלו, כן נעשית התקדמותו מהירה ואמיתית יותר. אך אין הוא יכול לבטל לגמרי את הצורך במאמץ אישי עד שההתמסרות וההקדשה טהורות ושלמות מלמעלה ועד למטה. שים לב: התמסרות טאמאסית, המסרבת למלא את התנאים וקוראת לאלוהים לעשות את הכול ולחסוך מן האדם כל טורח ומאבק, היא הונאה ואינה מובילה לחירות ולשלמות. == פרק ג == כדי ללכת בחיים עטוי שריון מפני כל פחד, סכנה ואסון נחוצים רק שני דברים, שניים ההולכים תמיד יחד - חסדה של האם האלוהית, ומצדך מצב פנימי העשוי אמונה, כנות והתמסרות. תהא אמונתך טהורה, תמימה ושלמה. אמונה אגואיסטית שבישות המנטלית והוויטלית, המוכתמת בשאפתנות, בגאווה, בהבל, ביהירות מנטלית, ברצון עצמי ויטלי, בתביעה אישית, בתשוקה לסיפוקיו הפעוטים של הטבע הנמוך, היא להבה נמוכה ואפופת עשן שאינה יכולה לבעור מעלה אל השמיים. ראה את חייך כאילו ניתנו לך רק למען העבודה האלוהית וכדי לסייע בהתגלות האלוהית. אל תחפוץ בדבר מלבד הטוהר, הכוח, האור, הרוחב, השלווה והאננדה של התודעה האלוהית, ועמידתה על כך להתמיר ולשכלל את שכלך, את חייך ואת גופך. אל תבקש דבר מלבד האמת האלוהית, הרוחנית והעל-מנטלית, התממשותה על הארץ, בך ובכל הנקראים והנבחרים, והתנאים הנחוצים לבריאתה ולניצחונה על כל הכוחות המתנגדים. יהיו כנותך והתמסרותך אמיתיות ושלמות. כשאתה נותן את עצמך, תן לגמרי, בלי תביעה, בלי תנאי, בלי הסתייגות, כך שכל מה שבך יהיה שייך לאם האלוהית ודבר לא יישאר לאגו ולא יינתן לשום עוצמה אחרת. ככל שאמונתך, כנותך והתמסרותך שלמות יותר, כן יהיו עמך החסד וההגנה. כאשר חסדה והגנתה של האם האלוהית עמך, מה יוכל לגעת בך וממי עליך לירוא? אפילו מעט מהם יישא אותך דרך כל הקשיים, המכשולים והסכנות; מוקף בנוכחותם המלאה תוכל ללכת בבטחה בדרכך, משום שהיא שלה, בלי לחוש לשום איום, בלי שתושפע משום עוינות, חזקה ככל שתהיה, בין שמן העולם הזה ובין שמעולמות בלתי נראים. מגעו של החסד יכול להפוך קשיים להזדמנויות, כישלון להצלחה וחולשה לעוז שאינו מתמוטט. שכן חסדה של האם האלוהית הוא אישורו של העליון, ובין שעכשיו ובין שמחר תוצאתו ודאית, דבר שנגזר, בלתי נמנע ושאין לעמוד בפניו. == פרק ד == הכסף הוא הסימן הנראה לעין של כוח אוניברסלי, והכוח הזה, בהתגלותו על הארץ, פועל במישורים הוויטלי והפיזי, ואין מלאות לחיים החיצוניים בלעדיו. במקורו ובפעולתו האמיתית הוא שייך לאלוהי. אך כמו עוצמות אחרות של האלוהי הוא מואצל כאן, ובבערותו של הטבע הנמוך אפשר לגזול אותו לשימושי האגו, או שהשפעות אסוריות מחזיקות בו ומסלפות אותו למטרתן. אכן זהו אחד משלושת הכוחות - שררה, עושר, מין - שמשיכתם את האגו האנושי ואת האסורה היא החזקה ביותר, ושעל פי רוב המחזיקים בהם אוחזים בהם שלא כראוי ומשתמשים בהם לרעה. במבקשי העושר או בשומריו העושר מחזיק על פי רוב יותר משהם מחזיקים בו; מעטים נמלטים כליל מהשפעה מעוותת מסוימת שהוטבעה בו משום שהיה זמן רב תפוס ומסולף בידי האסורה. מסיבה זו רוב הדיסציפלינות הרוחניות עומדות על שליטה עצמית מלאה, על היעדר היקשרות ועל ויתור על כל שעבוד לעושר ועל כל תשוקה אישית ואגואיסטית להחזיק בו. יש אף המטילות איסור על כסף ועל עושר ומכריזות שעוני וחיים חשופים מכול הם המצב הרוחני היחיד. אך זו טעות; היא מותירה את העוצמה בידי הכוחות העוינים. לכבוש אותו מחדש למען האלוהי, שלו הוא שייך, ולהשתמש בו באופן אלוהי למען החיים האלוהיים - זו הדרך העל-מנטלית לסאדהאקה. אל לך לפנות עורף ברתיעה סגפנית מכוח הכסף, מן האמצעים שהוא נותן ומן החפצים שהוא מביא, ואל לך לטפח היקשרות ראג'אסית אליהם או רוח של התמכרות משעבדת להנאותיהם. ראה בעושר פשוט עוצמה שיש לזכות בה מחדש למען האם ולהעמידה לשירותה. כל העושר שייך לאלוהי, והמחזיקים בו הם נאמנים, לא בעלים. היום הוא אצלם, מחר הוא עשוי להיות במקום אחר. הכול תלוי באופן שבו הם ממלאים את נאמנותם כל עוד הוא אצלם: באיזו רוח, באיזו תודעה הם משתמשים בו, לאיזו תכלית. בשימושך האישי בכסף ראה בכל מה שיש לך, שאתה מקבל או מביא, את רכושה של האם. אל תתבע דבר, אלא קבל את מה שאתה מקבל ממנה והשתמש בו למטרות שלשמן ניתן לך. היה נטול אנוכיות לגמרי, קפדן לגמרי, מדויק, זהיר בפרטים, נאמן טוב; זכור תמיד שברכושה אתה מטפל ולא ברכושך. מצד אחר, את מה שאתה מקבל בשבילה הנח לפניה ביראת קודש; אל תפנה דבר למטרתך שלך או למטרתו של אדם אחר. אל תישא עיניים אל בני אדם בשל עושרם ואל תניח לעצמך להתרשם מן הראווה, מן העוצמה או מן ההשפעה. כשאתה מבקש בשביל האם, עליך לחוש שהיא התובעת דרכך מעט מזעיר ממה ששייך לה, והאדם שממנו אתה מבקש יישפט לפי תגובתו. אם אתה חופשי מכתם הכסף, אך בלא כל נסיגה סגפנית, תהיה לך עוצמה גדולה יותר למשול בכוח הכסף למען העבודה האלוהית. שוויון נפש, היעדר תביעה, והקדשה מלאה של כל מה שבבעלותך ושאתה מקבל, ושל כל כוח ההשגה שלך, לשאקטי האלוהית ולעבודתה - אלה סימני החירות הזאת. כל טרדה של השכל בנוגע לכסף ולשימוש בו, כל תביעה, כל צרות עין, הן סימן ודאי לפגם כלשהו או לשעבוד. הסאדהאקה האידיאלי בתחום זה הוא מי שאם יידרש לחיות בדלות יוכל לחיות כך, ושום תחושת מחסור לא תשפיע עליו ולא תפריע למשחק הפנימי המלא של התודעה האלוהית, ואם יידרש לחיות בעושר יוכל לחיות כך, ולעולם לא ייפול ולו לרגע לתשוקה או להיקשרות לעושרו או לדברים שהוא משתמש בהם, ולא לעבדות להתמכרות להנאות או לשעבוד חלוש להרגלים שהחזקת העושר יוצרת. הרצון האלוהי הוא הכול בשבילו, והאננדה האלוהית. בבריאה העל-מנטלית יש להשיב את כוח הכסף לעוצמה האלוהית ולהשתמש בו לציוד ולסידור אמיתיים, יפים והרמוניים של קיום ויטלי ופיזי חדש שנעשה אלוהי, בכל דרך שהאם האלוהית עצמה תחליט בחזונה היוצר. אך תחילה יש לכבוש אותו בחזרה למענה, והחזקים ביותר לכיבוש יהיו אלה שבחלק הזה של טבעם הם חזקים, רחבים וחופשיים מאגו, ומתמסרים בלי כל תביעה, הסתייגות או היסוס, ערוצים טהורים ורבי-עוצמה לעוצמה העליונה. == פרק ה == אם ברצונך להיות עושה אמיתי של מעשים אלוהיים, מטרתך הראשונה חייבת להיות חופש גמור מכל תשוקה ומן האגו הדואג לעצמו. כל חייך חייבים להיות מנחה וקורבן לעליון; תכליתך היחידה בפעולה תהיה לשרת, לקבל, להגשים, להיעשות כלי המגלה את השאקטי האלוהית במעשיה. עליך לגדול בתודעה האלוהית עד שלא יהיה הבדל בין רצונך לרצונה, לא יהיה מניע מלבד הדחף שלה בך, ולא תהיה פעולה שאינה פעולתה המודעת בך ודרכך. עד שתהיה מסוגל להזדהות הדינמית השלמה הזאת, עליך לראות את עצמך כנשמה וגוף שנבראו לשירותה, כמי שעושה הכול למענה. גם אם רעיון העושה הנפרד חזק בך ואתה חש שאתה הוא העושה את המעשה, עליו להיעשות למענה. כל דגש של בחירה אגואיסטית, כל כמיהה לרווח אישי, כל התניה של תשוקה הדואגת לעצמה חייבים להיעקר מן הטבע. אסור שתהיה דרישה לפרי או ביקוש של גמול; הפרי היחיד בשבילך הוא שביעות רצונה של האם האלוהית והגשמת עבודתה, וגמולך היחיד הוא התקדמות מתמדת בתודעה אלוהית, בשלווה, בעוז ובאושר. שמחת השירות ושמחת הצמיחה הפנימית דרך המעשים הן שכר מספיק לעושה שאינו דואג לעצמו. אך יבוא זמן שבו תחוש יותר ויותר שאתה הכלי ולא העושה. שכן תחילה, בכוח דבקותך, יהיה מגעך עם האם האלוהית קרוב כל כך, שבכל עת יהיה עליך רק להתרכז ולהניח את הכול בידיה כדי לקבל את הדרכתה הנוכחת, את ציוויה או דחפה הישיר, את הסימן הוודאי לדבר שיש לעשותו, לדרך לעשותו ולתוצאה. לאחר מכן תיווכח שהשאקטי האלוהית אינה רק משרה השראה ומדריכה, אלא יוזמת ומבצעת את מעשיך; כל תנועותיך מקורן בה, כל כוחותיך שלה, השכל, החיים והגוף הם כלים מודעים ושמחים של פעולתה, אמצעים למשחקה, תבניות להתגלותה ביקום הפיזי. אין מצב מאושר יותר מן האיחוד והתלות האלה; שכן הצעד הזה נושא אותך בחזרה אל מעבר לקו הגבול, מחיי המתח והסבל שבבערות אל האמת של ישותך הרוחנית, אל שלוותה העמוקה ואל האננדה העזה שלה. בשעה שההתמרה הזאת נעשית, נחוץ יותר מתמיד לשמור על עצמך חופשי מכל כתם של סילופי האגו. אל תניח לשום תביעה או התעקשות להתגנב ולהכתים את טוהר מסירת העצמי והקורבן. אסור שתהיה היקשרות לעבודה או לתוצאה, לא הצבת תנאים, לא תביעה להחזיק בעוצמה שצריכה להחזיק בך, לא גאוות הכלי, לא הבל ולא יהירות. אין להרשות לדבר בשכל או בחלקים הוויטליים או הפיזיים לסלף לשימושו שלו, או לתפוס לסיפוקו האישי והנפרד, את גדולת הכוחות הפועלים דרכך. יהיו אמונתך, כנותך וטוהר שאיפתך מוחלטים וחודרים לכל מישורי הישות ושכבותיה; אז כל יסוד מפריע וכל השפעה מסלפת יישרו בהדרגה מטבעך. השלב האחרון של השלמות הזאת יבוא כאשר תזדהה לגמרי עם האם האלוהית ולא תחוש עוד שאתה ישות אחרת ונפרדת, כלי, משרת או עושה, אלא באמת ילד וחלק נצחי של תודעתה ושל כוחה. תמיד היא תהיה בך ואתה בה; תהיה זו חווייתך המתמדת, הפשוטה והטבעית שכל מחשבתך, ראייתך ופעולתך, עצם נשימתך ותנועתך, באות ממנה ושלה הן. תדע, תראה ותחוש שאתה אישיות ועוצמה שהיא יצרה מתוך עצמה, שהוצאה ממנה לשם המשחק ועם זאת בטוחה בה תמיד, ישות מישותה, תודעה מתודעתה, כוח מכוחה, אננדה מן האננדה שלה. כאשר המצב הזה יהיה שלם והאנרגיות העל-מנטליות שלה יוכלו להניע אותך באין מפריע, אז תהיה מושלם במעשים אלוהיים; הידיעה, הרצון והפעולה ייעשו ודאיים, פשוטים, זוהרים, ספונטניים, נטולי פגם, שפיעה מן העליון, תנועה אלוהית של הנצחי. == פרק ו == ארבע העוצמות של האם הן ארבע מאישיויותיה הבולטות, חלקים והתגלמויות של אלוהותה, שדרכן היא פועלת על ברואיה, מסדרת את בריאותיה בעולמות ומשרה בהן הרמוניה, ומכוונת את פעולתם של אלף כוחותיה. שכן האם אחת היא, אך היא באה לפנינו בהיבטים שונים; רבות עוצמותיה ואישיויותיה, רבות האצלותיה והוויבהוטים שלה העושים את עבודתה ביקום. האחת שאנו סוגדים לה כאם היא כוח-התודעה האלוהי השולט בכל הקיום, אחת ועם זאת רבת-פנים כל כך, שאפילו השכל המהיר ביותר והתבונה החופשית והרחבה ביותר אינם יכולים לעקוב אחר תנועתה. האם היא התודעה והכוח של העליון, והיא הרחק מעל כל מה שהיא בוראת. אך משהו מדרכיה אפשר לראות ולחוש דרך התגלמויותיה, ודרך המזג והפעולה של דמויות האלות שבהן היא מסכימה להתגלות לברואיה, שהם נתפסים יותר משום שהם מוגדרים ומוגבלים יותר. יש שלוש דרכי הוויה של האם שתוכל להיעשות מודע להן כשתבוא במגע של אחדות עם כוח-התודעה הנושא אותנו ואת היקום. טרנסצנדנטית, השאקטי העליונה המקורית, היא עומדת מעל העולמות ומקשרת את הבריאה אל מסתורין העליון, שלעולם אינו מתגלה. אוניברסלית, המהאשאקטי הקוסמית, היא בוראת את כל הישויות האלה, ומכילה, חודרת, נושאת ומנהלת את כל מיליוני התהליכים והכוחות האלה. אינדיבידואלית, היא מגלמת את עוצמתן של שתי דרכי הקיום הרחבות האלה שלה, עושה אותן חיות וקרובות אלינו ומתווכת בין האישיות האנושית לטבע האלוהי. השאקטי הטרנסצנדנטית המקורית האחת, האם עומדת מעל כל העולמות ונושאת בתודעתה הנצחית את האלוהי העליון. לבדה היא אוצרת את העוצמה המוחלטת ואת הנוכחות שאין לבטאה; היא מכילה או קוראת את האמיתות שצריכות להתגלות, מורידה אותן מן המסתורין שבו היו חבויות אל אור תודעתה האינסופית, ונותנת להן צורה של כוח בעוצמתה הכול-יכולה ובחייה חסרי הגבול, וגוף ביקום. העליון מתגלה בה לעד כסצ'צ'ידאננדה הנצחי, מתגלה דרכה בעולמות כתודעה האחת והכפולה של אישווארה-שאקטי וכעיקרון הכפול של פורושה-פראקריטי, מתגלם על ידה בעולמות ובמישורים ובאלים ובאנרגיות שלהם, ומקבל דמות בזכותה ככל מה שיש בעולמות הידועים ובאחרים שאינם ידועים. הכול הוא משחקה עם העליון; הכול הוא גילוים על ידה של מסתרי הנצחי, של נפלאות האינסופי. הכול הוא היא, שכן הכול הוא חלק ומנה של כוח-התודעה האלוהי. דבר אינו יכול להיות כאן או במקום אחר מלבד מה שהיא מחליטה והעליון מאשר; דבר אינו יכול ללבוש צורה מלבד מה שהיא, בהנעת העליון, תופסת ומעצבת לאחר שהטילה אותו כזרע באננדה הבוראת שלה. המהאשאקטי, האם האוניברסלית, מוציאה לפועל את כל מה שתודעתה הטרנסצנדנטית מעבירה מן העליון, ונכנסת אל העולמות שעשתה; נוכחותה ממלאת ונושאת אותם ברוח האלוהית ובכוח ובעונג האלוהיים הנושאים-כול, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים. מה שאנו מכנים טבע או פראקריטי הוא רק ההיבט המבצע החיצוני ביותר שלה; היא מערכת ומסדרת את ההרמוניה של כוחותיה ותהליכיה, מניעה את פעולות הטבע ונעה ביניהן, נסתרת או גלויה, בכל מה שאפשר לראות או לחוות או להניע לתנועת חיים. כל אחד מן העולמות אינו אלא משחק אחד של המהאשאקטי של אותה מערכת עולמות או יקום, הנמצאת שם כנשמה וכאישיות הקוסמיות של האם הטרנסצנדנטית. כל אחד הוא דבר שראתה בחזונה, אספה אל לב היופי והעוצמה שלה ובראה באננדה שלה. אך יש מישורים רבים לבריאתה, מדרגות רבות של השאקטי האלוהית. בפסגת ההתגלות הזאת שאנו חלק ממנה יש עולמות של קיום, תודעה, כוח ואושר אינסופיים, שמעליהם עומדת האם כעוצמה הנצחית שהוסר ממנה הצעיף. כל הישויות שם חיות ונעות בשלמות שאין לבטאה ובאחדות שאינה משתנה, משום שהיא נושאת אותן בטוחות בזרועותיה לעד. קרובים יותר אלינו העולמות של בריאה על-מנטלית מושלמת, שבהם האם היא המהאשאקטי העל-מנטלית, עוצמה של רצון אלוהי יודע-כול ושל ידיעה כול-יכולה, הנראית תמיד במעשיה שאינם נכשלים ומושלמת מאליה בכל תהליך. שם כל התנועות הן צעדי האמת; שם כל הישויות הן נשמות ועוצמות וגופים של האור האלוהי; שם כל החוויות הן ימים ושיטפונות וגלים של אננדה עזה ומוחלטת. אך כאן, במקום שאנו שוכנים בו, נמצאים עולמות הבערות, עולמות של שכל וחיים וגוף שנפרדו בתודעתם ממקורם, שהארץ הזאת היא מרכז רב-משמעות בהם והאבולוציה שלה תהליך מכריע. גם את זה, על כל אפלתו ומאבקו ואי-שלמותו, נושאת האם האוניברסלית; גם את זה המהאשאקטי דוחפת ומדריכה אל תכליתו הנסתרת. האם, בהיותה המהאשאקטי של העולם המשולש הזה של הבערות, עומדת במישור ביניים בין האור העל-מנטלי, חיי האמת, בריאת האמת שיש להוריד לכאן, ובין ההיררכיה העולה והיורדת הזאת של מישורי תודעה, שכמו סולם כפול שוקעים אל אי-הידיעה של החומר ומטפסים בחזרה, דרך פריחת החיים והנשמה והשכל, אל אינסופיות הרוח. היא קובעת את כל מה שיהיה ביקום הזה ובאבולוציה הארצית על פי מה שהיא רואה וחשה ושופכת מעצמה, ועומדת שם מעל האלים, וכל עוצמותיה ואישיויותיה מוצבות לפניה לשם הפעולה, והיא שולחת האצלות שלהן אל העולמות הנמוכים האלה כדי להתערב, למשול, להילחם ולנצח, להוביל ולסובב את מחזוריהם, לכוון את הקווים הכוללים והפרטיים של כוחותיהם. ההאצלות האלה הן הצורות והאישיויות האלוהיות הרבות שבהן סגדו לה בני האדם בשמות שונים לאורך הדורות. אך היא גם מכינה ומעצבת, באמצעות העוצמות האלה והאצלותיהן, את שכלם וגופם של הוויבהוטים שלה, כשם שהיא מכינה ומעצבת שכל וגוף לוויבהוטים של האישווארה, כדי שתוכל לגלות בעולם הפיזי, ובתחפושת התודעה האנושית, קרן כלשהי מעוצמתה, מאיכותה ומנוכחותה. כל תמונות המשחק הארצי היו כמו דרמה שהיא ערכה, תכננה והעלתה על הבמה, כשהאלים הקוסמיים עוזריה והיא עצמה שחקנית מוסווית. האם לא רק מושלת בכול מלמעלה, אלא היא יורדת אל היקום המשולש הנחות הזה. באופן לא-אישי, כל הדברים כאן, אפילו תנועות הבערות, הם היא עצמה בעוצמה מוסווית ובריאותיה בחומר מופחת, גוף-הטבע וכוח-הטבע שלה, והם קיימים משום שבהנעת צוו המסתורי של העליון להוציא לפועל דבר שהיה באפשרויות האינסופי, היא הסכימה לקורבן הגדול ועטתה כמסכה את נשמתה וצורותיה של הבערות. אך גם באופן אישי היא התכופפה לרדת לכאן אל החושך כדי להובילו אל האור, אל השקר והטעות כדי להמירם לאמת, אל המוות הזה כדי להופכו לחיים כחיי אלים, אל כאב-העולם הזה, על צערו וסבלו העיקשים, כדי לסיימו באקסטזה המתמירה של האננדה הנשגבה שלה. באהבתה העמוקה והגדולה לילדיה הסכימה לעטות על עצמה את גלימת האפלה הזאת, ניאותה לשאת את התקפותיהן והשפעותיהן המענות של עוצמות החושך והשקר, קיבלה עליה לעבור בשערי הלידה שהיא מוות, נטלה על עצמה את ייסוריה, צעריה וסבלותיה של הבריאה, שכן נראה היה שרק כך אפשר יהיה להעלותה אל האור, השמחה, האמת וחיי הנצח. זהו הקורבן הגדול, המכונה לפעמים קורבן הפורושה, אך באופן עמוק הרבה יותר הוא קורבן-הכליל של הפראקריטי, קורבנה של האם האלוהית. ארבעה היבטים גדולים של האם, ארבע מעוצמותיה ואישיויותיה המובילות, עמדו בחזית בהנהגתה את היקום הזה ובמגעיה עם המשחק הארצי. האחת היא אישיותה של רוחב שליו, חוכמה מקיפה, טוב לב שקט, חמלה שאינה כלה, הוד ריבוני ונעלה וגדולה המושלת בכול. אחרת מגלמת את עוצמתה של עוז מפואר ולהט שאין לעמוד בפניו, את מזגה הלוחם, את רצונה המכריע, את מהירותה הסוערת ואת כוחה המרעיד עולמות. שלישית היא חיה ומתוקה ומופלאה, בסודה העמוק של יופי, הרמוניה ומקצב עדין, בשפעה הסבוך והדק, במשיכתה הכובשת ובחינה השובה. הרביעית מצוידת בכושרה הקרוב והעמוק לידיעה אינטימית, לעבודה זהירה ונטולת פגם ולשלמות שקטה ומדויקת בכל הדברים. חוכמה, עוז, הרמוניה ושלמות הן תכונותיהן, ואת העוצמות האלה הן מביאות עמן אל העולם, מגלות בתחפושת אנושית בוויבהוטים שלהן, ועתידות לייסד, במדרגה האלוהית של עלייתם, באלה שיכולים לפתוח את טבעם הארצי להשפעתה הישירה והחיה של האם. לארבע אנו נותנים את ארבעת השמות הגדולים: מהשווארי, מהאקאלי, מהאלאקשמי, מהאסאראסוואטי. '''מהשווארי''' המלכותית יושבת ברוחב שמעל השכל החושב והרצון, מזככת ומגדילה אותם לחוכמה ולרוחב, או מציפה אותם בזוהר שמעבר להם. שכן היא האדירה והחכמה הפותחת אותנו אל האינסופים העל-מנטליים ואל המרחב הקוסמי, אל הדר האור העליון, אל בית אוצר של ידיעה פלאית, אל התנועה שאין לה מידה של כוחותיה הנצחיים של האם. שלווה היא ומופלאה, גדולה ורוגעת לעד. דבר אינו יכול להניעה, משום שכל החוכמה בה; דבר שהיא בוחרת לדעת אינו נסתר ממנה; היא מבינה את כל הדברים ואת כל הישויות, את טבעם ואת מה שמניע אותם, את חוק העולם ואת עתותיו, ואיך הכול היה, הווה וחייב להיות. יש בה עוז הפוגש כל דבר וגובר עליו, ואיש אינו יכול לגבור בסופו של דבר על חוכמתה הרחבה שאין לגעת בה ועל עוצמתה הגבוהה והשלווה. שווה, סבלנית ובלתי משתנה ברצונה, היא נוהגת בבני האדם לפי טבעם, ובדברים ובאירועים לפי כוחם והאמת שבהם. משוא פנים אין בה, אלא היא הולכת אחר גזרות העליון, ויש שהיא מרימה ויש שהיא משפילה או מרחיקה מעליה אל החושך. לחכמים היא נותנת חוכמה גדולה וזוהרת יותר; את בעלי החזון היא מכניסה בסוד עצתה; על העוינים היא מטילה את תוצאת עוינותם; את הבורים והכסילים היא מוליכה לפי עיוורונם. בכל אדם היא עונה ליסודות השונים של טבעו ומטפלת בהם לפי צורכם, לפי דחפם ולפי הגמול שהם קוראים לו, מפעילה עליהם את הלחץ הנדרש או מניחה אותם לחירותם היקרה להם, לשגשג בדרכי הבערות או לאבוד. שכן היא מעל הכול, אינה כבולה בדבר ואינה קשורה לדבר ביקום. עם זאת יש לה, יותר מלכל אחרת, ליבה של האם האוניברסלית. שכן חמלתה אין לה קץ ואינה כלה; כולם בעיניה ילדיה וחלקים של האחד, אפילו האסורה והראקשאסה והפישאצ'ה ואלה שמרדו והם עוינים. אפילו דחיותיה הן רק השהיה, אפילו עונשיה הם חסד. אך חמלתה אינה מסמאת את חוכמתה ואינה מטה את פעולתה מן הדרך שנגזרה; שכן האמת של הדברים היא עניינה האחד, הידיעה היא מרכז עוצמתה, ולבנות את נשמתנו ואת טבענו אל תוך האמת האלוהית הוא שליחותה ועמלה. '''מהאקאלי''' היא בעלת טבע אחר. לא רוחב אלא גובה, לא חוכמה אלא כוח ועוז הם עוצמתה המיוחדת. יש בה אינטנסיביות מכריעה, להט אדיר של כוח להשיג, אלימות אלוהית המסתערת לנפץ כל גבול ומכשול. כל אלוהותה מזנקת החוצה בזוהר של פעולה סוערת; היא שם למען המהירות, למען התהליך שתוצאתו מיידית, המכה המהירה והישירה, ההסתערות החזיתית הגורפת כל דבר שלפניה. נוראות פניה לאסורה, מסוכן וחסר רחמים מזגה כלפי שונאי האלוהי; שכן היא לוחמת העולמות שלעולם אינה נרתעת מן הקרב. אין היא סובלת אי-שלמות, והיא נוהגת בקשיחות בכל מה שבאדם אינו רוצה, והיא חמורה כלפי כל מה שבור ואפל בעקשנות; זעמה מיידי ונורא כנגד בגידה, שקר ורוע לב, והרצון הרע מוכה מיד בשוטה. אדישות, רשלנות ועצלות בעבודה האלוהית אין היא יכולה לשאת, ואת הנרדם שלא בעתו ואת המתמהמה היא מכה מיד ומעירה, בכאב חד אם יש צורך. הדחפים המהירים, הישרים והגלויים, התנועות שאין בהן הסתייגות והן מוחלטות, השאיפה העולה בלהבה - הם תנועתה של מהאקאלי. רוחה אינה ניתנת לאילוף, חזונה ורצונה גבוהים ומרחיקי ראות כמעוף הנשר, רגליה מהירות בדרך העולה וידיה פשוטות להכות ולהושיע. שכן גם היא האם, ואהבתה עזה כזעמה, ויש בה טוב לב עמוק ונלהב. כאשר מניחים לה להתערב בעוזה, נשברים ברגע אחד, כדברים שאין בהם ממש, המכשולים המשתקים את המבקש או האויבים התוקפים אותו. אם כעסה מבעית את העוינים ועוצמת לחצה מכאיבה לחלשים ולנפחדים, הגדולים, החזקים והאצילים אוהבים אותה וסוגדים לה; שכן הם חשים שמהלומותיה מחשלות את מה שמורד בחומר שלהם לעוז ולאמת מושלמת, מיישרות בפטיש את מה שעקום ומסולף ומגרשות את מה שטמא או פגום. אלמלא היא, מה שנעשה ביום אחד היה עשוי להימשך מאות שנים; בלעדיה האננדה הייתה עשויה להיות רחבה ורצינית, או רכה ומתוקה ויפה, אך הייתה מאבדת את השמחה הלוהטת של דרגות האינטנסיביות המוחלטות ביותר שלה. לידיעה היא נותנת גבורה כובשת, ליופי ולהרמוניה היא מביאה תנועה גבוהה ועולה, ולעמל האיטי והקשה אחר השלמות היא מקנה תנופה המכפילה את העוצמה ומקצרת את הדרך הארוכה. דבר אינו יכול להשביע את רצונה אם הוא נופל מן האקסטזות העליונות, מן הגבהים הגבוהים ביותר, מן המטרות האצילות ביותר, מן המראות הרחבים ביותר. לכן עמה כוחו המנצח של האלוהי, ובחסד האש, הלהט והמהירות שלה אפשר שההישג הגדול ייעשה עכשיו ולא לאחר זמן. חוכמה וכוח אינם ההתגלויות היחידות של האם העליונה; יש בטבעה מסתורין דק יותר, ובלעדיו החוכמה והכוח היו דברים חסרים, ובלעדיו השלמות לא הייתה שלמה. מעליהם נמצא פלא היופי הנצחי, סוד שאין לתופסו של הרמוניות אלוהיות, הקסם הכובש של חן ומשיכה אוניברסליים שאין לעמוד בפניהם, המושך ומחזיק יחד דברים, כוחות וישויות ומחייב אותם להיפגש ולהתאחד, כדי שאננדה נסתרת תשחק מאחורי הצעיף ותעשה מהם את מקצביה ואת דמויותיה. זו עוצמתה של '''מהאלאקשמי''', ואין היבט של השאקטי האלוהית המושך יותר את ליבן של ישויות שבגוף. מהשווארי עשויה להיראות שלווה, גדולה ורחוקה מכדי שקטנותו של הטבע הארצי תוכל להתקרב אליה או להכילה, מהאקאלי מהירה ואיומה מכדי שחולשתו תוכל לשאתה; אך הכול פונים בשמחה ובכמיהה אל מהאלאקשמי. שכן היא מטילה את כישוף מתיקותו המשכרת של האלוהי: להיות קרוב אליה הוא אושר עמוק, ולחוש אותה בתוך הלב פירושו לעשות את הקיום להתפעמות ולפלא; חן וקסם ורוך זורמים ממנה כאור מן השמש, ובכל מקום שהיא נועצת בו את מבטה המופלא או משירה את חמדת חיוכה, הנשמה נתפסת ונשבית וצוללת אל מעמקי אושר שאין לו חקר. מגנטי מגע ידיה, והשפעתן הנסתרת והעדינה מעדנת את השכל, החיים והגוף, ובמקום שהיא דורכת בכפות רגליה זורמים נחלים פלאיים של אננדה מקסימה. עם זאת לא קל להיענות לדרישתה של העוצמה המקסימה הזאת או לשמור על נוכחותה. הרמוניה ויופי של השכל והנשמה, הרמוניה ויופי של המחשבות והרגשות, הרמוניה ויופי בכל מעשה ותנועה חיצוניים, הרמוניה ויופי של החיים והסביבה - זו דרישתה של מהאלאקשמי. במקום שיש קרבה למקצבי אושר-העולם הנסתר והיענות לקריאת הכול-יפה, והסכמה ואחדות וזרימה שמחה של חיים רבים הפונים אל האלוהי, באווירה הזאת היא מסכימה לשכון. אך כל מה שמכוער, קטנוני ושפל, כל מה שדל, מזוהם ועלוב, כל מה שאכזרי וגס דוחה את בואה. במקום שאין אהבה ויופי או שהם ממאנים להיוולד, היא אינה באה; במקום שהם מעורבים בדברים שפלים יותר ומושחתים בהם, היא פונה עד מהרה ללכת או אינה טורחת לשפוך את עושרה. אם היא מוצאת את עצמה בלבבות בני אדם מוקפת אנוכיות ושנאה וקנאה ורוע לב וצרות עין וריב, אם בגידה וחמדנות וכפיות טובה מעורבות בגביע הקדוש, אם גסות היצר ותשוקה בלתי מעודנת משפילות את הדבקות, בלבבות כאלה האלה החיננית והיפה לא תתעכב. גועל אלוהי אוחז בה והיא נסוגה, שכן אין היא מן המתעקשות או הנאבקות; או שהיא מכסה את פניה ומחכה שחומר השטן המר והארסי הזה יידחה וייעלם, ורק אז תייסד מחדש את השפעתה המאושרת. עירום וקשיחות של סגפנות אינם נעימים לה, וגם לא דיכוי רגשותיו העמוקים של הלב והדחקה נוקשה של חלקי היופי של הנשמה ושל החיים. שכן באהבה וביופי היא שמה על בני האדם את עול האלוהי. החיים נהפכים ביצירותיה העליונות ליצירה עשירה של אמנות שמימית, וכל הקיום לשיר של עונג קדוש; עושרו של העולם נאסף ומתואם לסדר עליון, ואפילו הדברים הפשוטים והרגילים ביותר נעשים מופלאים בזכות האינטואיציה שלה לאחדות ונשימת רוחה. כשמכניסים אותה אל הלב היא מרימה את החוכמה לפסגות של פלא ומגלה לה את הסודות המיסטיים של האקסטזה העולה על כל ידיעה, עונה לדבקות במשיכתו הנלהבת של האלוהי, מלמדת את העוז ואת הכוח את המקצב השומר על גבורת מעשיהם הרמונית ובמידה, ומטילה על השלמות את הקסם העושה אותה לעמוד לעד. '''מהאסאראסוואטי''' היא עוצמת העבודה של האם ורוח השלמות והסדר שלה. הצעירה בארבע, היא המיומנת ביותר בכושר הביצוע והקרובה ביותר לטבע הפיזי. מהשווארי מתווה את הקווים הגדולים של כוחות העולם, מהאקאלי מניעה את האנרגיה והתנופה שלהם, מהאלאקשמי מגלה את מקצביהם ומידותיהם, אך מהאסאראסוואטי מופקדת על פרטי הארגון והביצוע שלהם, על יחס החלקים, על צירוף יעיל של כוחות ועל דיוק שאינו נכשל של תוצאה והגשמה. המדע, האומנות והטכניקה של הדברים הם תחומה של מהאסאראסוואטי. תמיד היא אוחזת בטבעה, ויכולה לתת לאלה שבחרה בהם, את הידיעה האינטימית והמדויקת, את הדקות והסבלנות, את הדיוק של שכל אינטואיטיבי, יד מודעת ועין מבחינה של העובד המושלם. העוצמה הזאת היא הבונה, המארגנת, המנהלת, הטכנאית, האומנית והממיינת של העולמות, חזקה, בלתי נלאית, זהירה ויעילה. כשהיא נוטלת לידיה את התמרת הטבע ובנייתו מחדש, פעולתה עמלנית ומדוקדקת, ולעתים קרובות היא נראית לקוצר רוחנו איטית ואינסופית, אך היא מתמידה, כוללת ונטולת פגם. שכן הרצון שבמעשיה קפדני, אינו ישן ואינו יודע ליאות; רכונה מעלינו היא מבחינה בכל פרט קטן ונוגעת בו, מגלה כל פגם זעיר, פער, עיקום או חוסר שלמות, שוקלת ומודדת בדיוק את כל מה שנעשה ואת כל מה שנותר עוד לעשות להבא. דבר אינו קטן מדי או טפל למראית עין מכדי שתיתן עליו את דעתה; דבר, יהא חמקמק, מוסווה או רדום ככל שיהיה, אינו יכול לחמוק ממנה. היא מעצבת ושבה ומעצבת, ועמלה על כל חלק עד שהגיע לצורתו האמיתית, הושם במקומו המדויק בשלם וממלא את תכליתו המדויקת. בסידורה המתמיד והשקדני של הדברים, שוב ושוב, עינה על כל הצרכים בבת אחת ועל הדרך לספקם, והאינטואיציה שלה יודעת במה לבחור ומה לדחות, וקובעת בהצלחה את הכלי הנכון, את הזמן הנכון, את התנאים הנכונים ואת התהליך הנכון. היא מתעבת חוסר זהירות, רשלנות ועצלות; כל עבודה חפוזה, שטחית ומתחמקת, כל מגושמות, כל à peu près וכל החטאה, כל התאמה כוזבת ושימוש לא נכון בכלים ובכשרים, כל השארת דברים בלי שנעשו או שנעשו למחצה - פוגעים בה וזרים למזגה. כשעבודתה נגמרת, דבר לא נשכח, שום חלק לא הושם שלא במקומו, לא הושמט ולא הושאר במצב פגום; הכול מוצק, מדויק, שלם, ראוי להערצה. דבר שאינו שלמות מושלמת אינו משביע את רצונה, והיא מוכנה לעמוד מול נצח של עמל אם הוא נחוץ לשם מלאותה של בריאתה. לכן מכל עוצמות האם היא ארוכת הרוח ביותר עם האדם ועם אלף פגמיו. טובת לב, מחייכת, קרובה ומסייעת, לא בנקל היא נרתעת או מתייאשת, עומדת על שלה גם אחרי כישלון חוזר, וידה תומכת בכל צעד שלנו, בתנאי שרצוננו אחד ושאנו ישרים וכנים; שכן שכל כפול היא לא תסבול, והאירוניה החושפת שלה חסרת רחמים כלפי דרמה ומשחק תיאטרלי, אשליה עצמית והעמדת פנים. אם לצרכינו, ידידה בקשיינו, יועצת ומורה מתמידה ושלווה, המגרשת בחיוכה הקורן את ענני הקדרות, הרגזנות והדיכאון, המזכירה תמיד את העזרה הנוכחת בכל עת, המצביעה על אור השמש הנצחי - היא איתנה, שקטה ומתמידה בדחף העמוק והרצוף המניע אותנו אל כוליותו של הטבע הגבוה. כל עבודתן של העוצמות האחרות נשענת עליה לשם השלמתה; שכן היא מבטיחה את היסוד החומרי, מעבדת את חומר הפרטים, ומקימה ומחברת במסמרות את שריון המבנה. יש אישיויות גדולות אחרות של האם האלוהית, אך קשה היה יותר להורידן, והן לא עמדו בחזית באותה בולטות באבולוציה של רוח-הארץ. יש ביניהן נוכחויות שאין להתגשמות העל-מנטלית קיום בלעדיהן - יותר מכול אחת שהיא אישיותה של אותן אקסטזה ואננדה מסתוריות ורבות-עוצמה הנובעות מאהבה אלוהית עליונה, האננדה שרק היא יכולה לרפא את התהום שבין הגבהים הגבוהים ביותר של הרוח העל-מנטלית ובין התהומות הנמוכים ביותר של החומר, האננדה המחזיקה במפתח לחיים מופלאים ואלוהיים מכול, וכבר עכשיו תומכת ממסתריה בעבודתן של כל שאר עוצמות היקום. אך הטבע האנושי, תחום, אגואיסטי ואפל, אינו כשיר לקבל את הנוכחויות הגדולות האלה או לשאת את פעולתן האדירה. רק כאשר הארבע ייסדו את ההרמוניה שלהן ואת חופש תנועתן בשכל, בחיים ובגוף שהותמרו, יוכלו אותן עוצמות אחרות, נדירות יותר, להתגלות בתנועת הארץ, והפעולה העל-מנטלית תיעשה אפשרית. שכן כאשר כל אישיויותיה נאספות בה ומתגלות, ופעולתן הנפרדת נהפכה לאחדות הרמונית והן עולות בה אל אלוהויותיהן העל-מנטליות, אז מתגלה האם כמהאשאקטי העל-מנטלית ומורידה בשפע את הטרנסצנדנציות הזוהרות שלה מן האתר שלהן שאין לבטאו. אז יכול הטבע האנושי להשתנות לטבע אלוהי דינמי, משום שכל הקווים היסודיים של תודעת-האמת וכוח-האמת העל-מנטליים נמתחו יחד כמיתרים, ונבל החיים הותאם למקצבי הנצחי. אם אתה חפץ בהתמרה הזאת, מסור את עצמך בידי האם ועוצמותיה בלי קנטור ובלי התנגדות, והנח לה לעשות בתוכך את עבודתה באין מפריע. שלושה דברים חייבים להיות לך: תודעה, גמישות, התמסרות בלי סייג. שכן עליך להיות מודע בשכלך, בנשמתך, בליבך, בחייך ובעצם תאי גופך, ער לאם ולעוצמותיה ולפעולתן; שכן אף שהיא יכולה לפעול בך, ואכן פועלת, גם באפלתך ובחלקיך וברגעיך הלא-מודעים, אין הדבר דומה למצב שבו אתה נמצא עמה בקשר ער וחי. כל טבעך חייב להיות גמיש למגעה - לא לשאול כפי שהשכל הבור המסתפק בעצמו שואל ומפקפק ומתווכח והוא אויב הארתו ושינויו; לא לעמוד על תנועותיו שלו, כפי שהוויטלי שבאדם עומד על שלו ומעמיד בהתמדה את תשוקותיו הסוררות ואת רצונו הרע כנגד כל השפעה אלוהית; לא לחסום ולהתבצר באי-יכולת, באינרציה ובטאמאס, כפי שהתודעה הפיזית של האדם חוסמת, ובהיאחזה בהנאתה מן הקטנות והחושך זועקת כנגד כל מגע המפריע את שגרתה נטולת הנשמה, את עצלותה הקהה או את תרדמתה הכבדה. התמסרותה בלי סייג של ישותך הפנימית והחיצונית תביא את הגמישות הזאת אל כל חלקי טבעך; התודעה תתעורר בך בכל מקום בזכות פתיחות מתמדת לחוכמה ולאור, לכוח, להרמוניה וליופי, לשלמות, הזורמים ויורדים מלמעלה. אפילו הגוף יתעורר ולבסוף יאחד את תודעתו, שלא תהיה עוד תת-סיפית, עם הכוח העל-מנטלי העל-מודע, יחוש את כל עוצמותיה חודרות אליו מלמעלה, מלמטה ומסביב, וירטוט לאהבה ולאננדה עליונות. אך היזהר, ואל תנסה להבין ולשפוט את האם האלוהית בשכלך הארצי הקטן, האוהב להכפיף אפילו את הדברים שמעבר לו לנורמות ולאמות המידה שלו, להיגיונותיו הצרים ולרשמיו הטועים, לבערותו התוקפנית שאין לה תחתית ולידיעתו הפעוטה הבטוחה בעצמה. השכל האנושי, הכלוא בבית הסוהר של אפלתו המוארת למחצה, אינו יכול לעקוב אחר החופש רב-הפנים של צעדי השאקטי האלוהית. מהירותם ומורכבותם של חזונה ושל פעולתה מקדימות את הבנתו המועדת; מידות תנועתה אינן מידותיו. נבוך מן החילופים המהירים של אישיויותיה הרבות והשונות, מעשיית המקצבים ומשבירתם, מהאצות מהירותה ומהאטותיה, מדרכיה המגוונות לטפל בבעייתו של אחד ושל אחר, מכך שהיא נוטלת ומניחה פעם קו זה ופעם קו אחר ואוספת אותם יחד, הוא לא יכיר את דרכה של העוצמה העליונה כשהיא חגה ומתנשאת מעלה דרך מבוך הבערות אל אור עילאי. מוטב שתפתח אליה את נשמתך ותסתפק בכך שתחוש אותה בטבע הנפשי ותראה אותה בראייה הנפשית, שרק הם עונים לאמת במישרין. אז האם עצמה תאיר, באמצעות היסודות הנפשיים שלהם, את שכלך, את ליבך, את חייך ואת תודעתך הפיזית, ותגלה גם להם את דרכיה ואת טבעה. הימנע גם מטעותו של השכל הבור, התובע מן העוצמה האלוהית לפעול תמיד לפי מושגינו הגולמיים והשטחיים על ידיעת-כול ועל כול-יכולת. שכן שכלנו זועק שירשימו אותו על כל צעד בעוצמה פלאית, בהצלחה קלה ובזוהר מסנוור; אחרת אין הוא יכול להאמין שהאלוהי כאן. האם מטפלת בבערות בשדות הבערות; היא ירדה לשם ואינה כולה למעלה. את ידיעתה ואת עוצמתה היא מסתירה בחלקן ומגלה בחלקן, לעתים קרובות היא מונעת אותן מכליה ומאישיויותיה, וכדי להתמירם היא הולכת בדרכו של השכל המבקש, בדרכו של הנפשי השואף, בדרכו של הוויטלי הנלחם, בדרכו של הטבע הפיזי הכלוא והסובל. יש תנאים שקבע רצון עליון, יש קשרים סבוכים רבים שצריך להתירם ואי אפשר לחתוך אותם באחת. האסורה והראקשאסה אוחזים בטבע הארצי המתפתח הזה, ויש לפגוש אותם ולנצחם בתנאיהם שלהם, בנחלתם ובמחוזם שנכבשו בידיהם מזמן; את האנושי שבנו יש להוביל ולהכין לעבור את גבולותיו, והוא חלש ואפל מכדי שיורם פתאום אל צורה הנמצאת הרחק מעבר לו. התודעה והכוח האלוהיים נמצאים שם ועושים בכל רגע את הדבר הנחוץ בתנאי העמל, צועדים תמיד את הצעד שנגזר, ומעצבים בתוך אי-השלמות את השלמות העתידה לבוא. אך רק כאשר הסופרמיינד ירד בך תוכל היא לנהוג במישרין, כשאקטי העל-מנטלית, בטבעים על-מנטליים. אם תלך אחר שכלך, הוא לא יכיר את האם גם כשהיא גלויה לפניך. לך אחר נשמתך ולא אחר שכלך, נשמתך העונה לאמת, לא שכלך הקופץ על מראית עין; בטח בעוצמה האלוהית, והיא תשחרר את היסודות האלוהיים שבך ותעצב את הכול לביטוי של טבע אלוהי. השינוי העל-מנטלי הוא דבר שנגזר ובלתי נמנע באבולוציה של תודעת-הארץ; שכן עלייתה מעלה לא תמה, והשכל אינו פסגתה האחרונה. אך כדי שהשינוי יגיע, ילבש צורה ויתמיד, נחוצה הקריאה מלמטה, עם רצון להכיר באור בבואו ולא להתכחש לו, ונחוץ אישורו של העליון מלמעלה. העוצמה המתווכת בין האישור לקריאה היא נוכחותה ועוצמתה של האם האלוהית. עוצמתה של האם, ולא שום מאמץ אנושי וטאפאסיה, היא לבדה יכולה לקרוע את המכסה, לבקוע את הכיסוי, לעצב את הכלי ולהוריד אל העולם הזה של אפלה ושקר ומוות וסבל את האמת, האור והחיים האלוהיים ואת האננדה של בן האלמוות. == מילון קצר למונחי הסנסקריט (תוספת של התרגום) == {| class="wikitable" |- ! בתרגום !! במקור !! פירוש קצר |- | אדהארה || adhara || הכלי, המשען: הישות האנושית שהשאקטי פועלת עליה |- | אישווארה || Ishwara || האדון, האלוהי כריבון |- | אננדה || Ananda || האושר האלוהי, עונג הקיום |- | אסורה, ראקשאסה, פישאצ'ה || Asura, Rakshasa, Pisacha || סוגים של ישויות עוינות לאלוהי |- | ג'יווה || Jiva || הנשמה הפרטית |- | ויבהוטי || Vibhuti || אדם שעוצמה אלוהית מתגלה בו |- | טאמאס, טאמאסי || tamas, tamasic || איכות האינרציה והאפלה שבטבע |- | טאפאסיה || tapasya || מאמץ רוחני מרוכז, סיגוף |- | יוגה-מאיה || Yoga Maya || העוצמה שבה האלוהי מסתיר את עצמו |- | מהאשאקטי || Mahashakti || השאקטי הגדולה, האם האוניברסלית |- | סאדהאקה, סאדהאנה || Sadhaka, Sadhana || המתרגל, והתרגול הרוחני |- | סופרמיינד, על-מנטלי || supermind, supramental || תודעת-האמת שמעל השכל |- | סצ'צ'ידאננדה || Sachchidananda || קיום-תודעה-אושר |- | פורושה, פראקריטי || Purusha, Prakriti || הנשמה המתבוננת, והטבע הפועל |- | ראג'אסי || rajasic || של ראג'אס, איכות התשוקה והפעלתנות |- | שאקטי || Shakti || הכוח האלוהי, העוצמה הפועלת של האלוהי |} [[קטגוריה:ויקיעורכים מתרגמים]] [[קטגוריה:ספרות מתורגמת]] 471920dptmnml8czoytp3huiobioimq 108 1757151 3102413 2026-11-11T17:19:47Z Yosefco3 46936 יצירת דף עם התוכן "{{דף של מחבר |שם פרטי=אורובינדו |שם משפחה=גוש |כינוי=שרי אורובינדו |ויקיפדיה=שרי אורובינדו |ויקיטקסט=שרי אורובינדו |ויקיציטוט= |ויקישיתוף=Sri Aurobindo |שפה=אנגלית |שפה שניה= |תמונה=Sri aurobindo.jpg |יום לידה לועזי=15 |חודש לידה לועזי=אוגוסט |שנת לידה לועזית=1872 |ארץ לידה=הוד..." 3102413 wikitext text/x-wiki {{דף של מחבר |שם פרטי=אורובינדו |שם משפחה=גוש |כינוי=שרי אורובינדו |ויקיפדיה=שרי אורובינדו |ויקיטקסט=שרי אורובינדו |ויקיציטוט= |ויקישיתוף=Sri Aurobindo |שפה=אנגלית |שפה שניה= |תמונה=Sri aurobindo.jpg |יום לידה לועזי=15 |חודש לידה לועזי=אוגוסט |שנת לידה לועזית=1872 |ארץ לידה=הודו |עיר לידה=כלכותה |יום פטירה לועזי=5 |חודש פטירה לועזי=דצמבר |שנת פטירה לועזית=1950 |ארץ פטירה=הודו |עיר פטירה=פונדיצ'רי |תיאור ברשימת מחברים={{{תיאור|פילוסוף, יוגי, משורר ומנהיג לאומי הודי.}}} |תיאור בדף מחבר= [[File:Sri aurobindo.jpg|thumb|שרי אורובינדו (Sri Aurobindo)]] פילוסוף, יוגי, משורר ומנהיג לאומי הודי. כתב בעיקר באנגלית. בצעירותו היה ממנהיגי התנועה לעצמאות הודו, ומ-1910 ישב בפונדיצ'רי, שם פיתח את "היוגה האינטגרלית" ונוסד סביבו האשרם הנושא את שמו. ==יצירות בתרגום לעברית== * [[האם (שרי אורובינדו)]] (The Mother, 1928) [[קטגוריה:פילוסופים]] {{מיון רגיל:אורובינדו, שרי}} }} te4s10zmsvvm0o5jevq9yvz7xiatjc8 14 1757152 3102414 2026-11-11T17:21:06Z Yosefco3 46936 יצירת דף עם התוכן "{{מיון רגיל:אורובינדו, שרי}} [[קטגוריה:מחברים שכתבו באנגלית]]" 3102414 wikitext text/x-wiki {{מיון רגיל:אורובינדו, שרי}} [[קטגוריה:מחברים שכתבו באנגלית]] g352neipzwavfyxbm2kqkiv1npe5ks7 106 1757153 3102415 2026-11-11T17:35:37Z תומר פנק 21273 יצירת דף עם התוכן "{{דף של זהר|זהר חלק א|צג א|צג ב|צד א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף צג ב}} ==תרגום לעברית== באותו הלילה אסף אותו האיש את כל אוהביו, וכל אותו הלילה עסקו בתורה, ולא היה מי שישן, אמר להם אותו האיש בבקשה מכם כל אחד ואחד יאמר דבר חדש של תורה. פתח אחד ואמר : "בִּפְרֹעַ פְּרָעו..." 3102415 wikitext text/x-wiki {{דף של זהר|זהר חלק א|צג א|צג ב|צד א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ד|דף צג ב}} ==תרגום לעברית== באותו הלילה אסף אותו האיש את כל אוהביו, וכל אותו הלילה עסקו בתורה, ולא היה מי שישן, אמר להם אותו האיש בבקשה מכם כל אחד ואחד יאמר דבר חדש של תורה. פתח אחד ואמר : "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה' " {{ממ|שופטים|ה|ב}}, מה ראו דבורה וברק שפתחו בפסוק זה? אלא כך שָׁנִינוּ, אין העולם מתקיים אלא על ברית זו, שכתוב: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" {{ממ|ירמיהו|לג|כה}}, שהרי שמים וארץ על כך עומדים, בשביל כך כל זמן שישראל מקיימין ברית זו, חוקי שמים וארץ עומדים בקיומם, וכל זמן שחס ושלום ישראל מבטלין ברית זו, שמים וארץ אינם מתקיימין, וברכות אינן נמצאות בעולם. בוא וראה: לא שלטו שאר העמים על ישראל, אלא כשהתבטלה מהם ברית זו, ומה התבטל מהם? שלא נפרעו ולא נתגלו, ועל זה כתוב: "ויעזבו בני ישראל את ה' ", "וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא" {{ממ|שמואל א|יב|ט}}, ועזבו את ה' ממש, עד שבאה דבורה ונידבה את כל ישראל לדבר הזה, אז נכנעו שונאיהם תחתיהם. וזהו ששָׁנִינוּ, שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע, וכי ישראל אטומים הם ולא נפרעו ולא נתגלו ולא מקיימים את בריתי, ואתה רוצה להכניסם לארץ ולהכניס שונאיהם? "וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" {{ממ|יהושוע|ה|ב}} ועד שנפרעו ונתגלתה ברית זו לא נכנסו לארץ, ולא נכנעו שונאיהם. אף כאן כיון שהתנדבו ישראל באותה אות, נכנעו שונאיהם תחתיהם, וברכות חזרו לעולם, הוא הדבר שכתוב: "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה' " {{ממ|שופטים|ה|ב}}. קם אחר ופתח ואמר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" {{ממ|שמות|ד|כד}} למי? למשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכי אתה הולך להוציא את ישראל ממצרים, ולהכניע מלך גדול ושליט, ואתה שכחת ברית שלך, שבנך לא נימול, מיד "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". שָׁנִינוּ, ירד גבריאל בשלהבת של אש לשורפו, ונרמז נחש אחד שורף לבלוע אותו לתוכו. למה נחש? אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הולך להרוג נחש גדול ותקיף, ובִּנך לא נימול? מיד נרמז לנחש אחד להורגו, עד שראתה צפורה ומלה את בנה וניצול, זהוא שכתוב "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר" {{ממ|שמות|ד|כה}}, מהו צור? אלא רפואה, ומה הרפואה? דכתיב "וַתִּכְרֹת אֶת עׇרְלַת בְּנָהּ", שנצנצה בה רוח קודש. קם אחר ואמר: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר" {{ממ|בראשית|מה|ד}} וכי למה קרא להם והרי קרובים אליו? אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיכם, תמהו שראו אותו במלכות עליונה. אמר יוסף: מלכות זו משום כך הרווחתי אותה, "גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ", שהראה להם את ברית המילה. אמר זו גרמה לי מלכות זו, משום ששמרתי אותה. מכאן למדנו מי ששומר את אות ברית זו, מלכות נשמרת לו, מניין לנו? מבועז, שכתוב: "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" {{ממ|רות|ג|יג}}, שהיה מקטרג לו יצרו, עד שנשבע שבועה ושמר ברית זו, בשל כך זכה שיצאו ממנו מלכים שולטים על כל שאר המלכים, ומלך המשיח שנקרא בשמו של הקדוש ברוך הוא. פתח אחר ואמר: "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" {{ממ|תהלים|כז|ג}} כך שָׁנִינוּ "בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ", מהו "בְּזֹאת"? אותה ברית המזומנת תמיד אצל האדם, ונרמזת למעלה, ובשביל כך נאמר "בְּזֹאת", כמה שכתוב: "זֹאת אוֹת הַבְּרִית" {{ממ|בראשית|ט|יב}}, "זֹאת בְּרִיתִי" {{ממ|בראשית|יז|י}}, והכל בדרגה אחת. ושָׁנִינוּ זה וזאת בדרגה אחת הם ולא נפרדים, ואם תאמר אם כך הרי שאר בני העולם כך, למה דוד לבדו ולא אחר? אלא משום שאחוזה בו ונרמזת בו והיא כתר המלכות. בוא וראה: משום שאת זאת זו לא שמר אותה דוד המלך כראוי, המלכות lyr0uevbup9dqoxkx3icce160fn6frb 3 1757154 3102418 2026-11-11T18:22:11Z Nahum 68 /* ברוך הבא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3102418 wikitext text/x-wiki == ברוך הבא == {{בה}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 20:22, 11 בנובמבר 2026 (IST) l8whesgyp1hf5q7bq4l6r14rezcj09e 2 1757155 3102419 2026-11-11T18:22:27Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3102419 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 107 1757156 3102486 2026-11-11T21:04:27Z ~2026-59917-01 46938 /* הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! */ פסקה חדשה 3102486 wikitext text/x-wiki == הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! == בקטע האחרון נכתב: ייתכן שיצחק השתמש במילה "'''בַּעֲבוּר'''" כרמז שהוא מתכונן להעביר את ברכת אברהם לבנו. רבקה רצתה להוריד בערך ברכת יצחק והשתמשה "'''בַּעֲבֻר'''". יעקב קיווה לקבל את ברכת אברהם, ותיקן ל-"'''בַּעֲבוּר'''" . עשו שידע שהוא מכר את הבכורה ליעקב ואינו זכאי לברכת אלוהים לאברהם, חזר לשיבוש ""'''בַּעֲבֻר'''" אינני מבין. הכי ישנו הבדל בדיבור בין "בעבֻר" ל"בעבור"?! הן ההבדל הוא רק בכתיב... [[מיוחד:תרומות/~2026-59917-01|~2026-59917-01]] • [[שיחת משתמש:~2026-59917-01|שיחה]] 23:04, 11 בנובמבר 2026 (IST) 6upmtyi0teno8ssk78y4yz6tikvzjwp 3102490 3102486 2026-11-11T23:45:20Z Nahum 68 /* הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! */ תגובה ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3102490 wikitext text/x-wiki == הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! == בקטע האחרון נכתב: ייתכן שיצחק השתמש במילה "'''בַּעֲבוּר'''" כרמז שהוא מתכונן להעביר את ברכת אברהם לבנו. רבקה רצתה להוריד בערך ברכת יצחק והשתמשה "'''בַּעֲבֻר'''". יעקב קיווה לקבל את ברכת אברהם, ותיקן ל-"'''בַּעֲבוּר'''" . עשו שידע שהוא מכר את הבכורה ליעקב ואינו זכאי לברכת אלוהים לאברהם, חזר לשיבוש ""'''בַּעֲבֻר'''" אינני מבין. הכי ישנו הבדל בדיבור בין "בעבֻר" ל"בעבור"?! הן ההבדל הוא רק בכתיב... [[מיוחד:תרומות/~2026-59917-01|~2026-59917-01]] • [[שיחת משתמש:~2026-59917-01|שיחה]] 23:04, 11 בנובמבר 2026 (IST) : כבר חז"ל קבעו ש"יש אם למסורת" וכיוונו בזזאת למסורת הכתיב, זאת לצד הקרי.<br> העובדה שבשני המקומות המצויינים בביאור נכתב "בעבר" חסר שלא כנהוג, אומרת "דורשני". לפי הפשט אין הבדל, שניהם נקראים אותו הדבר. אך לפי הדרש יש לחפש משמעות בכל אות חסרה או יתרה בתורה, ושבעים פנים לתורה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 01:45, 12 בנובמבר 2026 (IST) 4xh437b0iwt6e01zj1rva921kji4tt2 3102491 3102490 2026-11-11T23:53:35Z Nahum 68 /* הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! */ הגהה 3102491 wikitext text/x-wiki == הכי קיים הבדל מהותי בין 'בעבֻר' ל'בעבוּר'?! == בקטע האחרון נכתב: ייתכן שיצחק השתמש במילה "'''בַּעֲבוּר'''" כרמז שהוא מתכונן להעביר את ברכת אברהם לבנו. רבקה רצתה להוריד בערך ברכת יצחק והשתמשה "'''בַּעֲבֻר'''". יעקב קיווה לקבל את ברכת אברהם, ותיקן ל-"'''בַּעֲבוּר'''" . עשו שידע שהוא מכר את הבכורה ליעקב ואינו זכאי לברכת אלוהים לאברהם, חזר לשיבוש ""'''בַּעֲבֻר'''" אינני מבין. הכי ישנו הבדל בדיבור בין "בעבֻר" ל"בעבור"?! הן ההבדל הוא רק בכתיב... [[מיוחד:תרומות/~2026-59917-01|~2026-59917-01]] • [[שיחת משתמש:~2026-59917-01|שיחה]] 23:04, 11 בנובמבר 2026 (IST) : כבר חז"ל קבעו ש"יש אם למסורת" וכיוונו בזאת למסורת הכתיב, זאת לצד הקרי.<br> העובדה שבשני המקומות המצויינים בביאור נכתב "בעבר" חסר שלא כנהוג, אומרת "דורשני". לפי הפשט אין הבדל, שניהם נקראים אותו הדבר. אך לפי הדרש יש לחפש משמעות בכל אות חסרה או יתרה בתורה, ושבעים פנים לתורה.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 01:45, 12 בנובמבר 2026 (IST) sbvyh7uihvszt2upmwkqr474k9kgn0e 3 1757157 3102497 2026-11-12T07:55:55Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{בה}}__~~~~" 3102497 wikitext text/x-wiki {{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:55, 12 בנובמבר 2026 (IST) djg54he7qh0bvebwj531wg5uccpzykn 2 1757158 3102498 2026-11-12T07:56:09Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3102498 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 3 1757159 3102499 2026-11-12T07:56:30Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{בה}}__~~~~" 3102499 wikitext text/x-wiki {{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 09:56, 12 בנובמבר 2026 (IST) gk37xuyc6wb634vd5dsmtan96zq65nj 2 1757160 3102500 2026-11-12T07:56:48Z Roxette5 5159 יצירת דף עם התוכן "{{ריק}}" 3102500 wikitext text/x-wiki {{ריק}} n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r 0 1757161 3102505 2026-11-12T11:32:55Z Editor259 28663 יצירת דף עם התוכן "(כה, א) (כה, ב) דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף [חסר מדע]: (כה, ג) בנערותיך לא קבצת איך תשיג בזקנותיך: [...] {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=47 סמנד פרק כג] [[קטגוריה:בן סירא]]" 3102505 wikitext text/x-wiki (כה, א) (כה, ב) דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף [חסר מדע]: (כה, ג) בנערותיך לא קבצת איך תשיג בזקנותיך: [...] {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=47 סמנד פרק כג] [[קטגוריה:בן סירא]] q19yxntcgn7aep6bd54f9z28p9vmipk 3102506 3102505 2026-11-12T11:33:04Z Editor259 28663 3102506 wikitext text/x-wiki (כה, א) (כה, ב) דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף [חסר מדע]: (כה, ג) בנערותיך לא קבצת איך תשיג בזקנותיך: [...] {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=47 סמנד פרק כה] [[קטגוריה:בן סירא]] cgjtuv66em0o2quhjs3eo4kgfo8b5fi 3102507 3102506 2026-11-12T11:33:20Z Editor259 28663 Editor259 העביר את הדף [[בן סירא/רודלף סמנד/כד]] לשם [[בן סירא/רודלף סמנד/כה]] 3102506 wikitext text/x-wiki (כה, א) (כה, ב) דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף [חסר מדע]: (כה, ג) בנערותיך לא קבצת איך תשיג בזקנותיך: [...] {{לא נשלם}} קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&st=&pgnum=47 סמנד פרק כה] [[קטגוריה:בן סירא]] cgjtuv66em0o2quhjs3eo4kgfo8b5fi 0 1757162 3102508 2026-11-12T11:33:20Z Editor259 28663 Editor259 העביר את הדף [[בן סירא/רודלף סמנד/כד]] לשם [[בן סירא/רודלף סמנד/כה]] 3102508 wikitext text/x-wiki #הפניה [[בן סירא/רודלף סמנד/כה]] dy5jcn0n750yp8elok2aqcv33w76wor