ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.3 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 6158 3017338 306032 2026-05-24T11:48:27Z ~2026-31047-62 45631 /* (יב) */ צותותן 3017338 wikitext text/x-wiki {{תבנית:קיצור שולחן ערוך|כז|כח|כט|הלכות ספר תורה ושאר ספרי קודש|י"ג סעיפים}} סעיף [[#(א)|א]] - [[#(ב)|ב]] - [[#(ג)|ג]] - [[#(ד)|ד]] - [[#(ה)|ה]] - [[#(ו)|ו]] - [[#(ז)|ז]] - [[#(ח)|ח]] - [[#(ט)|ט]] - [[#(י)|י]] - [[#(יא)|יא]] - [[#(יב)|יב]] - [[#(יג)|יג]] </center> </BIG> ==(א)== *מצוַת עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", וקיבלו חז"ל פירושו, לכתוב את כל התורה שיש בה השירה. ואפילו ירש ספר תורה מאביו, מצוה לכתוב משלו. :שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה, או שקנאו והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאילו כתבו. :ואסור למכור ספר תורה. אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם. ==(ב)== *וכן מצווה על כל איש לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא, משנה, וגמרא ופוסקים, שילמוד מתוכן, וגם ישאילן לאחרים. :ומי שאין ידו משגת לקנות לו ספר תורה וגם שאר ספרי לימוד, אזי הספרים שהן לצורך לימוד, הן קודמין. :אמרו רבותינו ז"ל: "וצדקתו עומדת לעד", זה הכותב (והוא הדין הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים. ==(ג)== *חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה. ומצווה לייחד לו מקום, ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר. :ולא ירוק כנגד ספר תורה, ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחת. :הרואה את הנושא ספר תורה, צריך לעמוד לפניו, עד שיכניס את הספר תורה למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבית הכנסת בשעה שמוציאין ומכניסין את הספר תורה, מצווה לכל מי שעוברת לפניו, ללוותה עד מקומה. וכן המגביה והגולל ילכו ללוותה. ==(ד)== *אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל, אסור לישב על ספסל זאת, אלא אם הספרים מונחים על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח. ומכל שכן דאסור להניח ספרים על גבי קרקע. :לא יניח אדם ספר על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו. :בשעת הדחק מותר לישב על גבי תיבה שיש בה שאר ספרי קודש, אבל אם יש בה ספר תורה, אסור. :מניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים וכן כתובים על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים. ==(ה)== *ספר תורה שבלה גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש ותשמישי קדושה. ואסור לשורפן. ==(ו)== *אין זורקין כתבי קודש, ואפילו הלכות ואגדות. ואסור להפוך אותן על פניהם. ואם מצאן הפוכין, צריך להניחן כראוי. ==(ז)== *אין להשתין מים בפני ספרים. ולעת הצורך, על כל פנים יהיו מונחים גבוהים עשרה טפחים. ==(ח)== *אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדושה מדבר שנשתמש בו הדיוט. ובדיעבד שכבר נעשו, מותר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודה זרה, אפילו בדיעבד אסור. ==(ט)== *אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה. אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר, כיוון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהוא לומד בו כדי להגביהו לצורך הלימוד, יש להתיר. אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר שלא יצטרך לחפש אחר כך מקום לימודו. :לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאין קדושה בקונטרס עד שיכתבו בו. וכן לא יניח נייר וכדומה בספר למשמרת. ==(י)== *המאבד כתבי קודש, עובר בלאו ד"לא תעשון כן לה' אלהיכם". וצריכין למחות בכורכי ספרים שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קודש. גם צריכין להיזהר מאוד כשנותנים ספרים קדושים ישנים לאומן גוי לכורכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האומן לספר חול. ==(יא)== *אין לוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות מן הגוים ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגונבן ולגוזלן. אבל בכדי דמיהם, חייבים לקנות (אפילו במקום שצריכין גניזה). ואם הגוי מבקש הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישווה עמו בכדי דמיו. ואם עומד בדעתו אז מניחן בידו (ט"ז). ואין לבקש מן הגוי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום אבוד. ==(יב)== *אם נפל ספר תורה מידו, אפילו בנרתיקו, צ ונוהגים שגם הרואים מתענים (עיין בר"י סימן מד). ==(יג)== *אסור לכתוב פסוק בלי שרטוט (עיין מג"א סימן ל"ב ס"ק ז'). :יש אומרים דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה. <noinclude> [[קטגוריה:קיצור שולחן ערוך]] [[קטגוריה:ספר תורה פרטי]] [[yi:קיצור שו"ע עברי טייטש סימן כז]] </noinclude> tdftw41g82uuqua6vc92s1e8bqz80l5 14 15158 3017309 325998 2026-05-23T17:27:05Z ~2026-30884-27 45628 3017309 wikitext text/x-wiki {{ַשָּׁמַיִם לַה׳ הֵמָּה, וְהַלְּבָנָה לְאוֹת נִבְרְאָה — לֹא לְמִדְרַךְ רֶגֶל אֱנוֹשׁ |תהלים|קמד|ג|תהלים קמד ב|תהלים קמד ד|15|144|3|26|e4|27|תהלים}} 167qzo9irthwtwfxcvhxxrefcg66o3f 3017310 3017309 2026-05-23T20:18:42Z Roxette5 5159 שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/~2026-30884-27|~2026-30884-27]] ([[User talk:~2026-30884-27|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:Testbot|Testbot]] 325998 wikitext text/x-wiki {{דף של פסוק|תהלים|קמד|ג|תהלים קמד ב|תהלים קמד ד|15|144|3|26|e4|27|תהלים}} pam8urb3ndyke0wt1dfwalwi0jvwhpu 106 60579 3017337 2977464 2026-05-24T11:43:35Z Ori229 476 3017337 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה דברי הימים|דברי הימים א|ב|a25a02}} <קטע התחלה=פרק ב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|א}} <קטע התחלה=ב א/>אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן.<קטע סוף=ב א/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ב}} <קטע התחלה=ב ב/>דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ב/> {{כותרת1|תולדות יהודה ומלכי בית דוד}} {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ג}} <קטע התחלה=ב ג/>בְּנֵי {{ב|יְהוּדָה|תולדותיו נמנו לפני אחיו מפאת חשיבותו: "כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ" - [[דברי הימים א ה ב|לקמן ה, ב]]}}: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה. שְׁלוֹשָׁה {{ב|נוֹלַד|נולדו}} לוֹ {{ב|מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית|ר' [[ביאור:בראשית לח|בראשית לח]]}}, וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִיתֵהוּ. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ד}} <קטע התחלה=ב ד/>וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח. כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ה}} <קטע התחלה=ב ה/>בְּנֵי פֶרֶץ: חֶצְרוֹן וְחָמוּל. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ה/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ו}} <קטע התחלה=ב ו/>וּבְנֵי זֶרַח: זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע - כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ו/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ז}} <קטע התחלה=ב ז/>{{ב|וּבְנֵי|לעיתים נכתב בלשון רבים גם כאשר מדובר בבן אחד בלבד}} {{ב|כַּרְמִי|נכדו של זרח ("וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם" - [[יהושע ז א]]). ונראה שזַבְדִּי הוא זמרי מהפסוק הקודם}}: {{ב|עָכָר|[[W:עכן בן כרמי|עכן]] (רי"ש ונו"ן לפעמים מתחלפות) ונראה שנשתבש כאן שמו בכוונה כי היה "עוכר ישראל"}}, עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ח}} <קטע התחלה=ב ח/>וּבְנֵי אֵיתָן עֲזַרְיָה.<קטע סוף=ב ח/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ט}} <קטע התחלה=ב ט/>וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ: אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת {{ב|כְּלוּבָי|הוא כלב בן חצרון שמוזכר לקמן, פסוק יח}}.<קטע סוף=ב ט/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|י}} <קטע התחלה=ב י/>וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב, וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה.<קטע סוף=ב י/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יא}} <קטע התחלה=ב יא/>וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָא, וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת בֹּעַז.<קטע סוף=ב יא/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יב}} <קטע התחלה=ב יב/>וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד, וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי.<קטע סוף=ב יב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יג}} <קטע התחלה=ב יג/>וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת בְּכֹרוֹ, אֶת אֱלִיאָב, וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי, וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִישִׁי.<קטע סוף=ב יג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יד}} <קטע התחלה=ב יד/>נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי, רַדַּי הַחֲמִישִׁי.<קטע סוף=ב יד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|טו}} <קטע התחלה=ב טו/>אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד הַשְּׁבִעִי.<קטע סוף=ב טו/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|טז}} <קטע התחלה=ב טז/><small>(ואחיתיהם)</small> וְאַחְיוֹתֵיהֶם: צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל; וּבְנֵי צְרוּיָה: אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל - שְׁלֹשָׁה.<קטע סוף=ב טז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יז}} <קטע התחלה=ב יז/>וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת עֲמָשָׂא, וַאֲבִי עֲמָשָׂא {{ב|יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי|ב[[שמואל ב יז כה]] מכונה "יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי", וכיון שבא מארץ הישמעאלים נקרא הישמעאלי}}.<קטע סוף=ב יז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יח}} <קטע התחלה=ב יח/>וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת {{ב|עֲזוּבָה אִשָּׁה|עֲזוּבָה היתה אשתו (ר' בפסוק הבא) ולאחר שנפטרה קרא לביתו על שמה (והכתוב מדגיש שהיא "אִשָּׁה" כי בדרך כלל נכתבים שמות הבנים לפני הבנות)}} וְאֶת {{ב|יְרִיעוֹת|שם בתו השנייה}}, וְאֵלֶּה {{ב|בָנֶיהָ|של עֲזוּבָה אשתו}}: יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן.<קטע סוף=ב יח/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|יט}} <קטע התחלה=ב יט/>וַתָּמָת {{ב|עֲזוּבָה|שמה של אשת כלב}}, וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר.<קטע סוף=ב יט/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כ}} <קטע התחלה=ב כ/>וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת {{ב|בְּצַלְאֵל|הוא אדריכל המשכן}}. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב כ/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כא}} <קטע התחלה=ב כא/>{{ב|וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן|לאחר שנולדו לו שלושה בנים מאשתו הראשונה (פסוק ט)}} אֶל בַּת {{ב|מָכִיר|משבט מנשה. הוא מכיר בן מנשה שמשה נתן לו את הגלעד [[במדבר לב מ]]}} {{ב|אֲבִי גִלְעָד|מכיר היה אביו של גלעד (ואולי קרא לבנו על שם חבל הארץ - ר' [[ביאור:גלעד]])}} וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב.<קטע סוף=ב כא/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כב}} <קטע התחלה=ב כב/>וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר, וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ {{ב|הַגִּלְעָד|ירושה מאשתו}}.<קטע סוף=ב כב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כג}} <קטע התחלה=ב כג/>{{ב|וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם|ובזמן השופטים כשישראל חטאו לקחו במלחמה גשור וארם שהיו אומות שגרו סמוך לגלעד}} אֶת {{ב|חַוֹּת יָאִיר|את מחנות האוהלים שהיו שייכים ליאיר בן מנשה בגלעד [[במדבר לב מא]]}} {{ב|מֵאִתָּם|מיאיר בן מנשה לקח את חוות יאיר, ומיאיר בן שגוב המוזכר כאן לקח את העשרים ושלש ערים}} {{ב|אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ|והם לקחו גם את קנת ובנותיה (ערים קטנות שכנות) שנבח לקח בגלעד [[במדבר לב מב]]}} - שִׁשִּׁים עִיר, {{ב|כָּל אֵלֶּה|יאיר בן מנשה, ויאיר בן שגוב, ונבח, כולם היו}} {{ב|בְּנֵי מָכִיר|בנים וצאצאים של מכיר (עיין ביאורי פסוקים)}} אֲבִי גִלְעָד.<קטע סוף=ב כג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כד}} <קטע התחלה=ב כד/>וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן {{ב|בְּכָלֵב אֶפְרָתָה|בבית בנו כלב שגר באפרת}}, וְאֵשֶׁת {{ב|חֶצְרוֹן|בת מכיר, שמה היה}} {{ב|אֲבִיָּה|והיא היתה מעוברת בשעה שחצרון נפטר}} וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר.<קטע סוף=ב כד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כה}} <קטע התחלה=ב כה/>וַיִּהְיוּ בְנֵי יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן: הַבְּכוֹר רָם, וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם, אֲחִיָּה.<קטע סוף=ב כה/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כו}} <קטע התחלה=ב כו/>וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה, הִיא אֵם אוֹנָם. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב כו/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כז}} <קטע התחלה=ב כז/>וַיִּהְיוּ בְנֵי רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל: מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר.<קטע סוף=ב כז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כח}} <קטע התחלה=ב כח/>וַיִּהְיוּ בְנֵי אוֹנָם: שַׁמַּי וְיָדָע, וּבְנֵי שַׁמַּי: נָדָב וַאֲבִישׁוּר.<קטע סוף=ב כח/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|כט}} <קטע התחלה=ב כט/>וְשֵׁם אֵשֶׁת אֲבִישׁוּר: אֲבִיהָיִל, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַחְבָּן וְאֶת מוֹלִיד.<קטע סוף=ב כט/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|ל}} <קטע התחלה=ב ל/>וּבְנֵי נָדָב: סֶלֶד וְאַפָּיִם, וַיָּמָת סֶלֶד {{ב|לֹא בָנִים|ללא שנולדו לו בנים}}. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב ל/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לא}} <קטע התחלה=ב לא/>וּבְנֵי אַפַּיִם: יִשְׁעִי, וּבְנֵי יִשְׁעִי: שֵׁשָׁן, וּבְנֵי שֵׁשָׁן: אַחְלָי.<קטע סוף=ב לא/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לב}} <קטע התחלה=ב לב/>וּבְנֵי יָדָע {{ב|אֲחִי|האח של}} שַׁמַּי: יֶתֶר וְיוֹנָתָן, וַיָּמָת יֶתֶר לֹא בָנִים. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב לב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לג}} <קטע התחלה=ב לג/>וּבְנֵי יוֹנָתָן: פֶּלֶת וְזָזָא, אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל.<קטע סוף=ב לג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לד}} <קטע התחלה=ב לד/>וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם {{ב|בָּנוֹת|בנו אחלי שמוזכר בפסוק ל"א מת או נולד אחר כך, או שמדובר בבת}}, וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע.<קטע סוף=ב לד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לה}} <קטע התחלה=ב לה/>וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ {{ב|לְאִשָּׁה|לאחר ששחרר אותו שאז דינו כישראל (אך עבר על איסור שמצרי אסור בקהל עד דור שלישי - [[דברים כג ט]])}}, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי.<קטע סוף=ב לה/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לו}} <קטע התחלה=ב לו/>וְעַתַּי הֹלִיד אֶת נָתָן, וְנָתָן הוֹלִיד אֶת זָבָד.<קטע סוף=ב לו/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לז}} <קטע התחלה=ב לז/>וְזָבָד הוֹלִיד אֶת אֶפְלָל, וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד.<קטע סוף=ב לז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לח}} <קטע התחלה=ב לח/>וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יֵהוּא, וְיֵהוּא הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה.<קטע סוף=ב לח/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|לט}} <קטע התחלה=ב לט/>וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָלֶץ, וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת אֶלְעָשָׂה.<קטע סוף=ב לט/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מ}} <קטע התחלה=ב מ/>וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת סִסְמָי, וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת שַׁלּוּם.<קטע סוף=ב מ/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מא}} <קטע התחלה=ב מא/>וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת יְקַמְיָה, וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת אֱלִישָׁמָע.<קטע סוף=ב מא/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מב}} <קטע התחלה=ב מב/>וּבְנֵי כָלֵב {{ב|אֲחִי יְרַחְמְאֵל|הנוספים שלא הוזכרו קודם בפסוק יח}}: מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא {{ב|אֲבִי זִיף|השר של מקום ששמו זיף}}, {{ב|וּבְנֵי מָרֵשָׁה|מישע היה גם כן השר של האנשים שגרו במירשה}} {{ב|אֲבִי חֶבְרוֹן|למישע בן ושמו חברון}}.<קטע סוף=ב מב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מג}} <קטע התחלה=ב מג/>וּבְנֵי חֶבְרוֹן: קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע.<קטע סוף=ב מג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מד}} <קטע התחלה=ב מד/>וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת רַחַם אֲבִי יָרְקֳעָם, וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת שַׁמָּי.<קטע סוף=ב מד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מה}} <קטע התחלה=ב מה/>וּבֶן שַׁמַּי מָעוֹן, וּמָעוֹן {{ב|אֲבִי בֵית צוּר|השר של בית צור}}.<קטע סוף=ב מה/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מו}} <קטע התחלה=ב מו/>וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן וְאֶת מוֹצָא וְאֶת גָּזֵז, וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב מו/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מז}} <קטע התחלה=ב מז/>{{ב|וּבְנֵי יָהְדָּי|גם הוא היה הבן של פילגש כלב, או של גזז}}: רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף.<קטע סוף=ב מז/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מח}} <קטע התחלה=ב מח/>פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב: מַעֲכָה, {{ב|יָלַד|כלב ילד ממעכה את}} שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה.<קטע סוף=ב מח/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|מט}} <קטע התחלה=ב מט/>{{ב|וַתֵּלֶד|תרחנה ילדה את}} {{ב|שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה|שעף היה השר של מדמנה}}, אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא, וּבַת {{ב|כָּלֵב|כלב בין יפונה שיפורט לגביו להלן [[דברי הימים א ד טו|ד, טו]]}} עַכְסָה. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב מט/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נ}} <קטע התחלה=ב נ/>אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב {{ב|בֶּן חוּר|חור בן כלב המוזכר בפסוק יט קרא לבנו כלב}} {{ב|בְּכוֹר אֶפְרָתָה|חור היה הבכור לאמו אפרת ולא בכור לאביו כלב. הבכור של כלב מאשה אחרת היה מישע המוזכר בפסוק מב}}, שׁוֹבָל {{ב|אֲבִי|השר של}} קִרְיַת יְעָרִים.<קטע סוף=ב נ/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נא}} <קטע התחלה=ב נא/>שַׂלְמָא אֲבִי בֵית לָחֶם, חָרֵף אֲבִי בֵית גָּדֵר.<קטע סוף=ב נא/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נב}} <קטע התחלה=ב נב/>וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים: {{ב|הָרֹאֶה|שם בן שובל, שהיה מושל על}} {{ב|חֲצִי הַמְּנֻחוֹת|חצי מעיר ששמה מנוחות}}.<קטע סוף=ב נב/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נג}} <קטע התחלה=ב נג/>{{ב|וּמִשְׁפְּחוֹת|שמות המשפחות שגרו ב-}} קִרְיַת יְעָרִים: הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי, {{ב|מֵאֵלֶּה יָצְאוּ|מצאצאי משפחות אלו יצאו תושבי הערים של}} הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב נג/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נד}} <קטע התחלה=ב נד/>{{ב|בְּנֵי שַׂלְמָא|וצאצאיו גרו ב-}} בֵּית לֶחֶם {{ב|וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב|וגם בשלשה מקומות אלו}}, {{ב|וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי|ובחצי השני של העיר מנחת}} {{ב|הַצָּרְעִי|ובעיר ששמה הצרעי}}.<קטע סוף=ב נד/> {{ביאור:אות-פסוק|דברי הימים א|ב|נה}} <קטע התחלה=ב נה/>{{ב|וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים|מבנות שלמא יצאו משפחות של יודעי קרוא וכתוב}} <small>(ישבו)</small> יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ: תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים - {{ב|הֵמָּה הַקִּינִים|הגרים בקַּיִן ([[יהושע טו נז]]}} הַבָּאִים מֵחַמַּת {{ב|אֲבִי בֵית רֵכָב|וראש המקום הנקרא בית רכב - [[ירמיהו לה ב]]}}. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=ב נה/> <קטע סוף=פרק ב/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|דברי הימים א|ב}} {{סרגל ניווט|ביאור:דברי הימים א||א|ב|ג|הצג תמיד=1}} {{הבהרת מרחב ביאור}} ==הערות== {{מיזמים|ויקיפדיה=רשימות היחש של יהודה}} l4gs3v10uar6nh7q2xuqg7vfr0vbqvi 106 60739 3017330 3017285 2026-05-24T11:10:56Z Ori229 476 הערה 3017330 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה מלכים|מלכים א|יז|a09a17}} <קטע התחלה=פרק יז/> {{כותרת1|אליהו הנביא מנבא בצורת לאחאב, ובורח לנחל כרית}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|א}} <קטע התחלה=יז א/>וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ {{ב|הַתִּשְׁבִּי|מהעיר תושֵב}} מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: "חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר, כִּי אִם {{ב|לְפִי דְבָרִי|כאשר אומר שיהיה גשם}}". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יז א/> {{איור|Washington_Allston_-_Elijah_in_the_Desert_-_Google_Art_Project.jpg|250|העורבים מכלכלים את אליהו}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ב}} <קטע התחלה=יז ב/>וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר:<קטע סוף=יז ב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ג}} <קטע התחלה=יז ג/>"לֵךְ {{ב|מִזֶּה|ממקום זה}} וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, {{ב|וְנִסְתַּרְתָּ|תתחבא כך שאף אדם לא יגלה את מקום הימצאך לאחאב ואיזבל}} בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר {{ב|עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן|סמוך לנהר הירדן}}.<קטע סוף=יז ג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ד}} <קטע התחלה=יז ד/>וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי {{ב|לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם|להביא לך אוכל לשם}}".<קטע סוף=יז ד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ה}} <קטע התחלה=יז ה/>וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.<קטע סוף=יז ה/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ו}} <קטע התחלה=יז ו/>וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב, וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה.<קטע סוף=יז ו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ז}} <קטע התחלה=יז ז/>וַיְהִי {{ב|מִקֵּץ יָמִים|כעבור שנה}} וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל, כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יז ז/> {{כותרת1|אליהו מתגוררת אצל אלמנה בצרפת. נס השמן והקמח}} {{איור|Aleppo-hatef hiriq-1Kings-17-11.png|200|שימוש [[W:ניקוד_העברית_בת_ימינו#סימנים_נדירים|בסימן הניקוד המיוחד]] הנקרא [[W:קובץ:Hataf hiriq.png|חטף־חיריק]] בפסוק יא, מתוך [[W:כתר ארם צובא|כתר ארם צובא]]}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ח}} <קטע התחלה=יז ח/>וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר:<קטע סוף=יז ח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|ט}} <קטע התחלה=יז ט/>"קוּם לֵךְ {{ב|צָרְפַתָה|לעיר הנקראת [[W:צרפת (עיר פיניקית)|צרפת]]}} {{ב|אֲשֶׁר|הסמוכה}} לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה {{ב|צִוִּיתִי|ייעדתי}} שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ".<קטע סוף=יז ט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|י}} <קטע התחלה=יז י/>וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה".<קטע סוף=יז י/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יא}} <קטע התחלה=יז יא/>וַתֵּלֶךְ לָקַחַת, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: "לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ".<קטע סוף=יז יא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יב}} <קטע התחלה=יז יב/>וַתֹּאמֶר: "חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי {{ב|מָעוֹג|לחם עגול, פיתה}} כִּי אִם {{ב|מְלֹא כַף|חופן אחד של}} קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן {{ב|בַּצַּפָּחַת|בצלוחית}}, וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת {{ב|שְׁנַיִם|כמות מעטה (לאו דוקא 2) של}} עֵצִים וּבָאתִי {{ב|וַעֲשִׂיתִיהוּ|אכין מהקמח והשמן בצק, ואאפה אותו בעזרת הבערת העצים שאספתי}} לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ {{ב|וָמָתְנוּ|ולאחר שנאכל אותו ולא יהיה לנו מה לאכול יותר, כנראה נמות ברעב}}".<קטע סוף=יז יב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יג}} <קטע התחלה=יז יג/>וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ: "אַל תִּירְאִי, בֹּאִי, עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ, אַךְ עֲשִׂי לִי {{ב|מִשָּׁם|מהבצק}} {{ב|עֻגָה|ר' מָעוֹג בפסוק הקודם}} קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, {{ב|וְהוֹצֵאתְ לִי|כשזה יהיה מוכן תביאי לי לטעום (אני אחכה מחוץ לביתך)}}, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה. {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=יז יג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יד}} <קטע התחלה=יז יד/>כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד יוֹם <small>(תתן)</small> תֵּת יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' ".<קטע סוף=יז יד/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|טו}} <קטע התחלה=יז טו/>וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל <small>(הוא)</small> <small>(והיא)</small> הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ {{ב|יָמִים|במשך שנה}}.<קטע סוף=יז טו/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|טז}} <קטע התחלה=יז טז/>כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=יז טז/> {{כותרת1|אליהו מציל את בן האלמנה}} {{איור|Elijah Resuscitating the Son of the Widow of Sarepta - Hersent, Louise - 1819.jpg|250|אליהו נותן לאישה הצרפתית את בנה לאחר שקם לתחייה בזכות תפילתו. ציור של לואיז מארי ארסנט}} {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יז}} <קטע התחלה=יז יז/>וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר {{ב|לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה|הפסיק לנשום, מת}}.<קטע סוף=יז יז/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יח}} <קטע התחלה=יז יח/>וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ: "{{ב|מַה לִּי וָלָךְ|איזו שייכות יש לנו? למה אנו ביחד?}} אִישׁ הָאֱלֹהִים? בָּאתָ אֵלַי {{ב|לְהַזְכִּיר|להבליט (שהרי ליד אליהו בולטים גם עוונותיו הפעוטים של אדם רגיל)}} אֶת עֲ{{VAV WITH HOLAM HASER}}נִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי"?<קטע סוף=יז יח/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|יט}} <קטע התחלה=יז יט/>וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ", וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ.<קטע סוף=יז יט/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|כ}} <קטע התחלה=יז כ/>וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, {{ב|הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה|האם אפילו לאישה שהתאלמנה ולמרות עניותה הרבה היתה נדיבה אלי}} אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ"?<קטע סוף=יז כ/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|כא}} <קטע התחלה=יז כא/>{{ב|וַיִּתְמֹדֵד|הישתטח על הילד מלוא מידתו, עם כל גופו}} עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וַיִּקְרָא אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה {{ב|עַל קִרְבּוֹ|לתוכו}}".<קטע סוף=יז כא/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|כב}} <קטע התחלה=יז כב/>וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי.<קטע סוף=יז כב/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|כג}} <קטע התחלה=יז כג/>וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "רְאִי, חַי בְּנֵךְ".<קטע סוף=יז כג/> {{ביאור:אות-פסוק|מלכים א|יז|כד}} <קטע התחלה=יז כד/>וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ: "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהוָה בְּפִיךָ אֱמֶת". {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=יז כד/> <קטע סוף=פרק יז/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|מלכים א|יז}} {{סרגל ניווט|ביאור:מלכים א||טז|יז|יח|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ וכו' " (פסוק א) - ללא הקדמה או רקע לגביו, אליהו מופיע ומכריז על בצורת. אליהו קנאי לה' ונרתע מהע"ז שתוארה בסוף הפרק הקודם, עד כדי כך שהוא לא חושש מההשלכות של רעב כבד על כל העם. בהמשך הפרק ה' ממחיש לאליהו כמה קשה לחיות כאשר המזון לא מובטח וכאשר הנחל מתייבש. :משם הוא נשלח למסע מקצה הממלכה לקצה השני ופוגש את האלמנה ובנה הסובלים מהרעב - כעת אליהו מפנים את שלמד וכאשר הוא מנבא, הוא מציין שזה היה בדבר ה' וגם הגשם ירד כאשר ה' יחליט: "כִּי כֹה אָמַר ה'... כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה... עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם וכו' ". :גם נס החיית הילד בהמשך הראה לאליהו שרק לאחר תפילה לה' (פסוק כא) קם הילד לתחיה. בהקשר זה ר' [[תענית ב א]]: {{צ|ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים... ומפתח של תחיית המתים}}, ואת ההתייסות לכך לגבי אליהו ב[[סנהדרין קיג א]]. * {{צ|"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד יוֹם תֵּת יְהוָה גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה}} (פסוק יד) - נעמי שמר בשירה [[W:כד הקמח (שיר)|כד הקמח]] צוטטה את הפסוק בהבדלים קלים: {{צ|אני קורא בספר מלכים, בפרק השבעה עשר... כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלֶה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מָטָר, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה}}. ההבדל הבולט הוא שבשיר מושמטת המעורבות של ה' בהחזרת הגשם. השיר מנסה להציג את אליהו בתור דמות אנושית וחיובית שמנסה להעניק תקווה ונחמה בשעת הבצורת הקשה. זאת לעומת המשמעות המקורית בפסוקים, בה אליהו מוסר את שאמר לו ה' כדי לקבל מזון מהאלמנה. בשיר אליהו מוצג כאיש רגיש לסובבים אותו ומעודדם, ובמקרא אליהו הוא זה שהכריז על הבצורת ואיננו חושש לרעבי עמו. {{קטן|(ע"פ ענבר מ.)}} :להקת פיקוד צפון שרה "תִכְלֶה" ולא כניקוד יוצא הדופן שבפסוק: "תִכְלָה". בין כך ובין כך "כַּד" הוא זכר, ויתכן ש"תכלה" בלשון נקבה מגיע בהשפעת "תֶחְסָר" שבהמשך הפסוק. * "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי" (פסוק כד) - לאו דוקא שכעת נודע לה הדבר, אלא שעכשיו התאמת והתחזק בנפשה. כך גם במקומות נוספים בתנ"ך בהם מופיע הביטוי, למשל: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים", "וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ". ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=אליהו}} {{מיזמים|ויקיפדיה=הבצורת בתקופת אחאב}} {{מיזמים|ויקיפדיה=האישה מצרפת}} g10ny0utc37mw1137f3hqd9a27409qc 0 90046 3017327 3017206 2026-05-24T08:28:54Z בן עדריאל 9444 3017327 wikitext text/x-wiki <noinclude> ==מגן אבות בדברו== {{הצגת נוסחי תפילה}} ===הנוסחים משולבים:=== </noinclude> {{הור|הקהל אומר יחד:}}{{ש}} וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃{{ממס|בראשית ב|בראשית ב א–ג}} {{הור|חזן:}}{{ש}} בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּוֹר וְהַנּורָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=בְּרָחֲמַיו}} שָׁמַיִם וָאָרֶץ. {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים= {{#בחר:{{{יום|}}}|שבועות={{#בחר:{{{נוסח|}}}|אשכנז={{ש}}{{הור|בהרבה קהילות מוסיפים קודם "מגן אבות":}}{{ש}} {{#קטע:יום שבת זכור|דפוס}}{{ש}}|}}|פסח={{#בחר:{{{נוסח|}}}|אשכנז={{טקסט מנוקד|גודל=14}}{{ש}}{{הור|בקצת קהילות מוסיפים קודם "מגן אבות":}}{{ש}} {{#קטע:יום שבת זכור|דפוס}}{{ש}}{{סוף}}|}}}} {{הור|קהל וחזן:}}}}{{ש}} מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ, מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרו, הָאֵל {{נוסחי תפילה קצרים|יום={{{יום|}}}|רגל=|שאר הימים=({{הור1|בשבת שובה|הַמֶּלֶךְ}})}} הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ. הַמֵּנִיחַ לְעַמּו בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ כִּי בָם רָצָה לְהָנִיחַ לָהֶם, לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַחַד, וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּרָכות{{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים=. אֵל הַהוֹדָאוֹת |מזרח= וְהַהוֹדָאוֹת לַ}}אֲדון הַשָּׁלוֹם, מְקַדֵּש הַשּבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי, וּמֵנִיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנזים={{הור|חזן:}}{{ש}}}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, רְצֵה {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|ספרד=נָא|מזרח=נָא}} בִמְנוּחָתֵנוּ, קַדְּשנוּ בְּמִצְותֶיךָ, {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=שִׂים חֶלְקֵנוּ בְּתורָתָךְ,|אשכנזים=וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ,}} שַׂבְּעֵנוּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=מִטּוּבָךְ,|אשכנזים=מִטּוּבֶךָ}} {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|אשכנז=וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישוּעָתֶךָ,|ספרד=וְשַׂמַּח נַפְשֶׁנוּ בִּישוּעָתֶךָ,|מזרח=שַׂמֵּחַ נַפְשֶׁנוּ בִּישוּעָתָךְ,}} וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בָהּ {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|ספרד=כָּל|מזרח=כָּל}} יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּש הַשַּׁבָּת: <noinclude> [[קטגוריה:תפילות שבת]] [[קטגוריה:חלקי התפילה - כלל העדות]] </noinclude> g437x8jd3352qo9fplqkndgattuypus 0 223414 3017335 3009375 2026-05-24T11:27:17Z Yack67 27395 /* הזכרות בדברי הראשונים */ 3017335 wikitext text/x-wiki שבעתת-אזהרות של רבינו {{קישור למחבר|רב סעדיה גאון|סעדיה גאון}}. {{ק|מתוך: [https://hebrewbooks.org/34770 קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים], ברלין תרט"ז, מעמ' 93 והלאה}} * [ראו גם פיוט אזהרות נוסף של רס"ג בדף: [[ספר המצוות לרס"ג]].] ==פתיחה== {{מ:טעמי המקרא|16}} {|width="80%" |{{גדול|'''אֱלֹהִים'''}} |'''א'''צל יום הלזה מימים ימימה |- | |'''ב'''ל יתחרוהו רבי כל יום והאימימה |- |{{רווח קשיח|4}}''שיר'' |'''ג'''תית ענתה בו ותשר ימימה |- | |'''ד'''ורשתי למגן '''תורת יי תמימה'''. |- | |{{רווח קשיח|10}}בא"י מגן אברהם. |- | |- |{{ג|'''בְּצֵאתְךָ'''}} |'''ה'''מלתה שיקי רשף למנה |- | |'''ו'''נלאתה כלכלם נטיעת נאמנה |- |{{רווח קשיח|4}}''ישקני'' |'''ז'''ו קצותם ענתה מאמנה |- | |'''ח'''שורת טל תחי '''עדות יי נאמנה'''. |- | |{{רווח קשיח|10}}בא"י מחיה המתים. |- | |- |{{ג|'''לִפְנֵי'''}} |'''ט'''וחי בפיתום וחקותי ששרים |- | |'''י'''צוא יצא מושיעי והושיעי בכושרים |- |{{רווח קשיח|4}}''לריח'' |'''כ'''רכמי בשמים ושיי תשרים |- | |'''ל'''בה ניחוח לקדשו '''פקודי יי ישרים'''. |- |} ונקדישך ונעריצך וגו' אתה בחרתנו אלי (עד) ושני תמידים כהלכתם. תם יקול (אז יאמר) ונאמר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. {|width="80%" |{{גדול|'''עַמְּךָ'''}} |'''א'''צלת בסעדך |- | |'''ב'''וגדיהם ריקם במעדך |- |{{רווח קשיח|4}}''משכני'' |'''ג'''בנון הוד מעטיו בהעדך |- | |'''ד'''רך עקבותיך '''בצעדך.''' |- | |- |{{גדול|'''בְּצַעְדְּךָ'''}} |'''ה'''ור ומתקה וחשמון |- | |'''ו'''ילדי חנן ותילון ושימון |- |{{רווח קשיח|4}}''שחורה'' |'''ז'''כותה תארה ככפרת גשמון |- | |'''ח'''רות חירות כנחלה '''בישימון.''' |- | |- |{{ג|'''בִּישִׁימוֹן'''}} |'''ט'''פחתה ותרב לשום בך כסלה |- | |'''י'''הרה אז ושבה לכסלה |- |{{רווח קשיח|4}}''אל'' |'''כ'''גמולה תד סלה |- | |'''ל'''ך הוסגלה חבל '''סלה.''' |- | |- |{{ג|'''סֶלָה'''}} |'''מ'''קדמי ארץ |- | |'''נ'''קבת שמה בדת בחרץ |- |{{רווח קשיח|4}}''הגידה'' |'''ס'''פר חו נא סדר זכרוניה בערץ |- | |'''ע'''וד ותרוממנה לרשת '''ארץ.''' |- | |- |{{ג|'''אֶרֶץ'''}} |'''פ'''תרוס ההיו בה כנכרים |- | |'''צ'''לחו ותהי למו כמכורים |- |{{רווח קשיח|4}}''אם'' |'''ק'''רבתי תחפצון לזכורים |- | |'''ר'''אשית דגן הבו ביום הביכורים. |- | |- |{{ג|'''רָעָשָׁה'''}} |'''ש'''חקת גובה ותחלוש |- | |'''ש'''נאיך בבואם לפלוש |- |{{רווח קשיח|4}}''לסוסתי'' |'''ת'''רתה מחנס תלוש |- | |'''ת'''ופפת חגג פעמים שלוש |- |} ככתוב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל. {|width="80%" |{{גדול|'''אַף'''}} |'''א'''ורח לחופש |'''א'''קו לדולי מכפש |- | |'''ב'''לבי אל יהי טפש |'''ב'''חוכי אל יהי עפש |- |{{רווח קשיח|4}}''נאוו'' |'''ג'''אוותיך משות מרפש |'''ג'''ומדי לך רצפת פשפש |- | |'''ד'''י החכימי לנופש |'''משיבת נפש'''. |- | |- |{{ג|'''שמים'''}} |'''ה'''טופחימו צפיתי |'''ה'''וללתי זולתו ודפתי |- | |'''ו'''חן ערכי יפיתי |'''ו'''כמשלש עשרה נפתי |- |{{רווח קשיח|4}}''תורי'' |'''ז'''מר קרסתי ושפתי |'''ז'''הב שירי עלימו חפתי |- | |'''ח'''שתי הגות ולא רפיתי |'''מחכימת פתי.''' |- | |- |{{ג|'''נטפו'''}} |'''ט'''וחי זיע עולב |'''ט'''פסת חן בבואי ללבלב |- | |'''י'''מסוך פי צוף וחלב |'''י'''כין לו מחשבות לב |- |{{רווח קשיח|4}}''עד'' |'''כ'''מעט חקה אלב |'''כ'''תובת בשרד לשלב |- | |'''ל'''אדם מערכי לב |'''ומה' משמחי לב.''' |- | |- |{{ג|'''מפני'''}} |'''מ'''ורא עוטה זינים |'''מ'''גתי ועליזי פנים |- | |'''נ'''חפזתי מאנשי הבינים |'''נ'''צבים נגדי במחנים |- |{{רווח קשיח|4}}''צרור'' |'''ס'''וחרה למגינים |'''ס'''באת זכי יינים |- | |'''ע'''ודני מתוק האור וטוב לעינים |'''מאירת עינים.''' |- | |- |{{ג|'''אלהים'''}} |'''פ'''דני מחיל ורעד |'''פ'''לטני ולא אמעד |- | |'''צ'''עדי הכן מבעד |'''צ'''אתי בכל צעד |- |{{רווח קשיח|4}}''אשכל'' |'''ק'''נמוני מצעד |'''ק'''טרה לו בעמעד |- | |'''ר'''שיונתך עם בני אלעד |'''ה' עומדת לעד.''' |- | |- |{{ג|'''זה'''}} |'''ש'''וקד למלאות בחסדיו |'''ש'''אלת אחד עבדיו |- | |'''ש'''פר אמריו במדיו |'''ש'''נוניו מנת מדיו |- | |'''ת'''כונתי לו לבדיו |'''ת'''תי בהתיצבי נגדיו |- | |'''ת'''חבולות פיפיות חדיו ירגילני |'''צדקו יחדיו.''' |- |} ככתוב תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ונאמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר (לי) בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלמודים. ונאמר ה' אלהים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי. ונאמר רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר. ונאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. ונאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. ונאמר ברוך אתה ה' למדני חקיך. ונאמר טוב אתה ומטיב למדני חקיך. ונאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==אזהרות== *{{ק|שם, עמ' 106 והלאה}} {{מ:טעמי המקרא|16}} {|width="80%" |{{גדול|'''אנכי'''}} |'''א'''ש אוכלה וניחרת מכל הנהרות |- | |ודברו כאש ונוצציה הרבה מצות בכל דבור זוהרות |- | |'''ב'''חכמתו כוללת בעשרת דברות שש מאות ושלש עשרה מצות להורות |- | |{{רווח קשיח|2}}אמרות ה' אמרות טהורות. |- | |- |'''סיני''' |'''ג'''דילים תעש למענהו לזכור מצות שדי |- | |ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפלות למדי |- |{{רווח קשיח|4}}''הִנָּךְ'' |'''ד'''וברות בכל יום השכם והערב ה' אחד ואתם עדי |- | |{{רווח קשיח|2}}למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי. |- | |- |'''מפני''' |'''ה'''אדון ירא ואהבתהו וקדש שמו בכל הלך |- | |והצנע לכת ואל תנסהו וברכת שובע וימי הלל אל תשלך |- |{{רווח קשיח|4}}''הִנְּךָ'' |'''ו'''להעלות עניו ואחרי רבים תלך |- | |{{רווח קשיח|2}}אמונה אמן ברב עם הדרת מלך. |- | |- |'''אלהים''' |'''ז'''יהר קחת תרומה נטות לו אוהל שאנן |- | |הארון והשולחן והמנורה והמזבחות פז ומוצהב ירונן |- |{{רווח קשיח|4}}''קורות'' |'''ח'''ושב פרוכת וכפורת כבודך בין שני כרוביה להענן |- | |{{רווח קשיח|2}}כמראה הקשת אשר יהיה בענן. |- | |- |'''אלהי''' |'''ט'''ופחו ליקר בקרשי שטה ויריעות שש לאמץ |- | |ויריעות האהל ושני מפרשימו ושני מסכים לדלות מגומץ |- |{{רווח קשיח|4}}''אני'' |'''י'''ותדת שפריר החצר וכיור לרחצת יד ורגל משמץ |- | |{{רווח קשיח|2}}ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ. |- | |- |'''ישראל''' |'''כ'''תוב שבטימו באבני אפוד וגם בטורי חושן לבאר |- | |כתונת ומעיל ומכנסים ומצנפת וציץ על מצח לתאר |- |{{רווח קשיח|4}}''כשושנה'' |'''ל'''מגבעות שש ואבנט שבעת ימים ילבשום מכהני פאר |- | |{{רווח קשיח|2}}וקורא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר. |- | |- |'''גשם''' |'''מ'''ים כבירים אם דלקוך חצוצרות על הצר ברפסדו |- | |ולמסע ולריע קרבנות ומזבח בלי מעלות ליסדו |- |{{רווח קשיח|4}}''כתפוח'' |'''נ'''אה שואל באורים הבה תמים ויורנו בחסדו |- | |{{רווח קשיח|2}}כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו. |- | |- |'''נדבות''' |'''ש'''או מנחה סולת ומאפה ומחבת ומרחשת וגרשׂ קלוי אש |- | |מהשבית ברית מלח ובל להקטיר דבש ושאור מבאיש |- |{{רווח קשיח|4}}''הביאני'' |'''ע'''רוך עולת בקר וצאן ועוף שלמי צאן ובקר להאש |- | |{{רווח קשיח|2}}רבים מבקשים פני מושל ומה' (נשפט) [משפט] איש. |- | |- |'''תניף''' |'''פ'''נימי חלב ותרים דשן ועצי אור תבערה |- | |שמן משחת קודש וקטורת סמים ואחת בשנה בקרני פנימי להערה |- |{{רווח קשיח|4}}''סמכוני'' |'''צ'''אלי קודש הלולי ובקע לגולגולת לא נעדרה |- | |{{רווח קשיח|2}}כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה. |- | |- |'''אלהים''' |'''ק'''ידש מזבח אדמה ואבן מסע מבלתי סקודה |- | |מוצא שפתיך הקימה בפצותך נדבה שקודה |- |{{רווח קשיח|4}}''שמאלו'' |'''ר'''מה וימינו לרום ותחת ויעד בכם עלי שירה עקודה |- | |{{רווח קשיח|2}}ומה תעשו ליום פקודה. |- | |- |'''נחלתך''' |'''ש'''חררת מצוען יצאתה לילה ללילה מגידים |- | |לכן בפיאה פרט ולקט פיאור שכחה ועוללות לך מכבדים |- |{{רווח קשיח|4}}''השבעתי'' |'''ת'''חכמונת דבור ראשון כללתי בו שמונים נרבדים |- | |{{רווח קשיח|2}}'''אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.''' |- | |- |{{גדול|'''לא יהיה לך'''}} |'''ת'''מונת כל סמל בל תעבוד ותשתחווה בכל צד |- | |בל תפנו אילימו ותזכירו שמם כי אם להרס ולקרס ולרצָד |- | |'''ש'''בר תשבר מצבותם וגדע משכיותם ממצד |- | |{{רווח קשיח|2}}כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד. |- | |- |'''ונלאה''' |'''ר'''עך ונמכר למו גאולה תהיה לו |- | |בל תכרות למו ברית וכל משמשם מטמא מאילו |- |{{רווח קשיח|4}}''קול'' |'''ק'''חת פסיליהם בעיניך וצפויהם כשקץ לנוולו |- | |{{רווח קשיח|2}}תזרם כמו דוה צא תאמר לו. |- | |- |'''אתה''' |'''צ'''נח מעבוד למולֶך וקוסמים ועוננים כפלשתים |- | |ולהכרית מנחשים ומכשפים ודורשי אליל וחוקרים מתים |- |{{רווח קשיח|4}}''דומה'' |'''פ'''יתום המצפצפים ומהגים אוב וידעוני להתים |- | |{{רווח קשיח|2}}הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. |- | |- |'''כוננתה''' |'''ע'''לי תוקף עמך אורחותיך לנדו |- | |בל יקיפו וישחיתו ויקרחו ולקעקע יצמדו |- |{{רווח קשיח|4}}''עתה'' |'''ש'''רט מהתגודד ולחתונתם אל תתחמדו |- | |{{רווח קשיח|2}}כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו. |- | |- |'''חיתך''' |'''נ'''קה מכל מומם והזכותה אך להבר |- | |חוצה למחניך טמאי קושי ואל תבש פה מיד בן נכר משאת בר |- |{{רווח קשיח|4}}''כי'' |'''מ'''עצי יער בל תטע אשרה ומתנבא בשם אליל להדבר |- | |{{רווח קשיח|2}}כי נטה אל אל יד ואל שדי יתגבר. |- | |- |'''ישבו''' |'''ל'''חם שערים והפילו חללים בקרץ |- | |באי האהל וכליו יתחטאו וכל כלי פתוח בפרץ |- |{{רווח קשיח|4}}''הנצנים'' |'''כ'''רות עצימו לשרוף פרה ולטהר באש ובמים בערץ |- | |{{רווח קשיח|2}}ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. |- | |- |'''בה''' |'''י'''טמא השרץ במגע כל כלי ואדם פקוד |- | |ומשקה ותנור וכירים וזרע זרוע במים שקוד |- |{{רווח קשיח|4}}''התאנה'' |'''ט'''נאותיה וכל אוכל ולשבור כל חרש הסקוד |- | |{{רווח קשיח|2}}ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. |- | |- |'''תכין''' |'''ח'''דרה למקריך ומשוכבת חיקכם בפעליכם |- | |וזרמה הנוגעת בכלי ונוגע ונושא נבלה בגעליכם |- |{{רווח קשיח|4}}יונת'' |'''ז'''הרו בזב ומגעותיו ובהטהרו הבו שעליכם |- | |{{רווח קשיח|2}}רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם. |- | |- |'''בטובתך''' |'''ו'''בחסדך הפרשתנו מנדה וחובקה ומגעותיה מאחיזתי |- | |וזבה תומגעותיה הדרת עד טהרה והקריבה בפריזתי |- |{{רווח קשיח|4}}''אחזו'' |'''ה'''זהרתי עמי והטהרו כי בתוכם שכנתי אחוזתי |- | |{{רווח קשיח|2}}בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי. |- | |- |'''לעני''' |'''ד'''ופק יתאפקון רחמיך וחנותה לגירו ונשמתה |- | |ובמרחבי אהלות תהג ומי נדה כדי הזיה בהגשמתה |- |{{רווח קשיח|4}}''דודי'' |'''ג'''זר לעבד ינצל אליך בעזך כי נחשמתה |- | |{{רווח קשיח|2}}אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמתה. |- | |- |'''אלהים''' |'''ב'''יעתני בהר חמד בדשניו אל קנוא במחצבותי |- | |אף ששים מצוות כלל בו ונבהלו מפחדו מקצבותי |- |{{רווח קשיח|4}}''עד'' |'''א'''מרו חנון אני אז נחתי ונתכוונו יצבותי |- | |{{רווח קשיח|2}}'''ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצוותי.''' |- | |- |{{גדול|'''לא תשא'''}} |'''א'''ת גאון השם הנכבד והנורא על כל אלהים |- | |בל תחללו ותקננו אכן תחלל לבלהים |- | |'''ב'''בטאך לעשות ושלא לעשות אל תניא אומר כמלהים |- | |{{רווח קשיח|2}}אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. |- | |- |'''ה' ''' |'''ג'''ליון חרט על עד ושומע אלה באזניו |- | |שומר חנם ונשא שכר והשוכר זולתי השואל כי לשלם דיניו |- |{{רווח קשיח|4}}''על'' |'''ד'''וחק מהם ונשבע לשוא לשקר אשלח מגלה עפה במעוניו |- | |{{רווח קשיח|2}} ולנה בתוך ביתו וכִלַתוּ ואת עציו ואת אבניו. |- | |- |'''נתן''' |'''ה'''וד לשרי אלפים ומאות בהתהלכי בישימון דוהב |- | |ושתי סנהדריות בארץ הדר שופטים ושוטרים צוהב |- |{{רווח קשיח|4}}''אקומה'' |'''ו'''אעלה ללמוד דת הנפלא ושח אורר שופט ונשיא רוהב |- | |{{רווח קשיח|2}}ועוז מלך משפט אהב. |- | |- |'''אמר''' |'''ז'''כה ורדפה צדק ומקחת שחד תחדל |- | |בל תעשו עול ותטו משפט כי בוחן אני עד שערה ועד בדל |- |{{רווח קשיח|4}}''מצאוני'' |'''ח'''זו ונאמו לא תכירו פנים צוה לכם אל המגודל |- | |{{רווח קשיח|2}}אשר לא ישא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל. |- | |- |'''המבשרות''' |'''ט'''ועני ארון עזי לדרככם בכל יום אכשיר |- | |גם אתם הודו עלי בכורה והתודו עלי מעשר להעשיר |- |{{רווח קשיח|4}}''כמעט'' |'''י'''חש לוי בקול רם ונוגני בקודש להישיר |- | |{{רווח קשיח|2}}וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר. |- | |- |'''צבא''' |'''כ'''קרבו אלי מלחמת יאמץ לב העם מלהסדק |- | |ישוב בונה ונוטע ומארש ורך הלבב במערכת לא יבדק |- |{{רווח קשיח|4}}''השבעת'' |'''ל'''קצין לכתוב לו פתשגן אך למוד ילמד לצדק |- | |{{רווח קשיח|2}}בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק: |- | |- |'''רב''' |'''מ'''היר יקרא ספר במועד שמיטת עדני |- | |אל תוסףְּ על דבריו השמר ממחוק שם בתודוני |- |{{רווח קשיח|4}}''מי'' |'''נ'''חלת ישמע דברי חוזי ואל אל נביאי שקר מפחדוני |- | |{{רווח קשיח|2}}מה לתבן את הבר נאום ה'. |- | |- |'''מלכי''' |'''ס'''בא ושבא יחלו פניכם בדברכם שלום זה לזה מנלם |- | |אל תשנאו אחד את אחד שקר חמס חנם ריקם נכלם |- |{{רווח קשיח|4}}''הנה'' |'''ע'''רכתי לכם לא תקום ולא תטור בגלוי ונעלם |- | |{{רווח קשיח|2}}כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. |- | |- |'''צבאות''' |'''פ'''סו מלפניכם אל תקללום כי חרשים המה בקטוב |- | |נמהרה עצתם אל תשגום כעוורים המה לחטוב |- |{{רווח קשיח|4}}''כולם'' |'''צ'''חנו אל תחברום הוכיחום הנחת ובחיך רטוב |- | |{{רווח קשיח|2}}ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. |- | |- |'''ידודון''' |'''ק'''הלותיכם מן השָׂם עלילות ולעונש ולמוסר יושלך |- | |אל תכחשו איש בעמיתו כחש הגבר חלף והלך |- |{{רווח קשיח|4}}''אפריון'' |'''ר'''כיל אל יהי בו ושמע דברי אל מחוללָךְ |- | |{{רווח קשיח|2}}אל תאמר אשלמה רעה קוה לה' ויושע לך. |- | |- |'''ידודון''' |'''ש'''בעים לאומים בכתב על אבנים ספר דת ופירושיו |- | |כי הנה ראוהו בעינימו ולא האזינו מדרשיו |- |{{רווח קשיח|4}}''עמודיו'' |'''ת'''יכן ארבעים ושמונה מצוות בדיבור שלישי משלישיו |- | |{{רווח קשיח|2}}'''כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא.''' |- | |- |{{גדול|'''זכור'''}} |'''ת'''ענוגי שביעי לשבות אתה ועבדיךובהמתך ממעבד |- | |בל יצוא תצא תחומך כי צנצנת זכר למשנהו הוזבד |- | |'''ש'''ני תמידי חוק כל יום כפלם בו ועירוב להתכבד |- | |{{רווח קשיח|2}}וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. |- | |- |'''ונְוַת''' |'''ר'''גש בפסח חירותה לקדש ראשון ושביעי נקדח |- | |מוספיו והעומר וקרבנו ומשם ונלאה שבועות כאקדח |- |{{רווח קשיח|4}}''צאינה'' |'''ק'''מולי טומאה ורחקה הנה נתן אל פסח שני למובדח{{הערה|לענ"ד צ"ל '''למונדח.'''}} |- | |{{רווח קשיח|2}}וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. |- | |- |'''בית''' |'''צ'''לי אש ומצות באכלם לנכרי וערל בל יערכון |- | |משבור עצם ומהוציא חוצה וישביתו שאור וישליכון |- |{{רווח קשיח|4}}''הנָךְ'' |'''פ'''סוחה במוף בסף ובמשקופות ובחגרון חלץ יצאתם ותדרכון |- | |{{רווח קשיח|2}}ולעתיד כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון. |- | |- |'''תחלק''' |'''ע'''רך לחם הפנים זך למאור ובכור מרוקם |- | |משחוט פסח על חמץ ומהלינו מלאתך ודמעך בל תעקם |- |{{רווח קשיח|4}}''שיניך'' |'''ס'''וגו טומאה וחוגו שלוש ולא יראו פני ריקם |- | |{{רווח קשיח|2}}כן יהיה הדבר אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. |- | |- |'''שלל''' |'''נ'''יחלתיך ביום הביכורים לקדשו ובמוספיו לעלצו |- | |ושתי הלחם וקרבניהם ועולת חודש בחדשו לאמצו |- |{{רווח קשיח|4}}''כחוט'' |'''מ'''שי אעדה בניך בקדשם יום תקע ובהודעם למלכם לרצו |- | |{{רווח קשיח|2}}וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו. |- | |- |'''אם''' |'''ל'''א הבינותם יום העשור לקדשו ולהתענות בו לאל |- | |מוספיו וכל עבודתו על סדר וידוי לכפר על ישראל |- |{{רווח קשיח|4}}''כמגדל'' |'''כ'''תם פז הנה חכמיכם יעברו מתכונת חגיו כהואל |- | |{{רווח קשיח|2}}יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. |- | |- |'''תשכבון''' |'''י'''ומם ולילה בסכות לראשון ושמיני תקראו קדשָי |- | |במאגודת לולב להלל את שמי וכל שבעה לנסך מים על אשי |- |{{רווח קשיח|4}}''שני'' |'''ט'''פסרי על שמונת הימים כל יום לבדו מצוה לקרבני שי |- | |{{רווח קשיח|2}}אני צויתי למקודשי. |- | |- |'''בין''' |'''ח'''לצון שגר בהמתך בל יקרב משמיני אחורנית |- | |פן תעזוב את הלוי וערוך נר חנוכה עד שמינית |- |{{רווח קשיח|4}}''עד'' |'''ז'''את זכרון בספר ונוסף חוק עלי תכנית |- | |{{רווח קשיח|2}}לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. |- | |- |'''שפתים''' |'''ו'''הפרודים תשמט בשביעית ספיחיה ונזיריה לא תגדור |- | |ושנת החמישים יובל להשמט תעבירו שופר בה לשרור |- |{{רווח קשיח|4}}''כולך'' |'''ה'''וצגת לחפש בה עבדים והמוכר שדה לרעהו מצרור |- | |{{רווח קשיח|2}}והיתה לו עד שנת הדרור. |- | |- |'''כנפי''' |'''ד'''יר ארצכם בהרחיבי ערי מגרש למשרתי להזבד |- | |יצאתם לצבא קדשו מחניכם וביד וביתד מהאבד |- |{{רווח קשיח|4}}''אתי'' |'''ג'''רתה במקדש יראהו שמעה זאת העובד |- | |{{רווח קשיח|2}}לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד. |- | |- |'''יונה''' |'''ב'''ת נדיב קבלה כל אלה שדי לה בחדשהו |- | |אף שבעים וחמש חרז במצות שבת כל מחלליו לדושהו |- |{{רווח קשיח|4}}''לבבתיני'' |'''א'''לוה השיבה ויתן עליה מזיו הדר קידושהו |- | |{{רווח קשיח|2}}'''על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו.''' |- | |- |{{גדול|'''כבד'''}} |'''א'''ומניך יראימו חמש מצוות קיימו בך ושמחו |- | |מילה ופריעה ופדיון ולמד דת ומלאכת וחופה הצליחו |- | |'''ב'''המולכם ימולו אתכם יליד בית ומקנת כסף וינוחו |- | |{{רווח קשיח|2}}והברית אשר כרת אתכם לא תשכחו. |- | |- |'''נחפה''' |'''ג'''נזי הקדש מבכור מקניך ופדה פטר חמור וערפהו בנידונַי |- | |מכה הוריו ומקללם להשמד מעל פני יסדונַי |- |{{רווח קשיח|4}}''מה'' |'''ד'''מי קן אם תשלחהו? כי אורך ימים וטוב תתי בלמדונַי |- | |{{רווח קשיח|2}}זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'. |- | |- |'''בכסף''' |'''ה'''רחק מִכַּר הורתך בשמרה טומאת זכר וטהרתו נכתם |- | |וטומאת נקבה וטהרתה כפלים קרבן עשיר ועני נעתם |- |{{רווח קשיח|4}}''נופת'' |'''ו'''צוף ענדם בחיימו; גועו – האבל נא על אסיפתם |- | |{{רווח קשיח|2}}הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם. |- | |- |'''ואברותיה''' |'''ז'''יהרתי לגמול חסד ובל תאמץ לב ותקפוץ אוברות |- | |עזוב תעזוב הקם תקים הענק תעניק העבט תעביט בו לפאורות |- |{{רווח קשיח|4}}''גן'' |'''ח'''כמת קן זקן הדרהו, לַמָּךְ אחיך החזק בו למאורות |- | |{{רווח קשיח|2}}נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. |- | |- |'''בירקרק''' |'''ט'''כס פקודי ישראל לויהם לכבדימו תת תִמוֹרֶת |- | |דגלים ומשמרות לויה ופרשת מסע הנאמרת |- |{{רווח קשיח|4}}''שלחיך'' |'''יִ'''סָּפְרו גברימו ומשאם וארון בכתף עלימו מחמורת |- | |{{רווח קשיח|2}}וסביבות בית האלהים ילינו כי עליהם משמרת. |- | |- |'''חרוץ''' |'''כ'''טהרתי לטהרם מעשרים וחמש עד חמשים להדריכה |- | |הכהנים מפרוע ומפרום בל ישכרו להבדיל ולהורות הלכה |- |{{רווח קשיח|4}}''נרד'' |'''ל'''הפיח מלואימו ומטוחמאת נפש אותם לחשכה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי יומם ולילה עליהם במלאכה. |- | |- |'''בפרש''' |'''מ'''טעמיו כהני ילידי ביתי עמו חנויים |- | |בתו הנשאת לזר בל תאכל עם הגויים |- |{{רווח קשיח|4}}''מעון'' |'''נ'''כדו בהמשחו נצח מרב כוחיו בקר וערב לשמי אתויים |- | |{{רווח קשיח|2}}כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים. |- | |- |'''שדי''' |'''ש'''ם לו משלמיו חזה ושוק ומשפט זובחים וגוזזים כמדובר |- | |ותרומה ותרומת המעשר חלק כחלק לבד ממכר הפרבר |- |{{רווח קשיח|4}}''עורי'' |'''ע'''ורכת נדר לרצון אביך ואישך ואף הנודר ישאל לחכמי סבר |- | |{{רווח קשיח|2}}מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. |- | |- |'''מלכים''' |'''פ'''רשתי להם תורת המנחה ואשם ותודה ושלמי אפניך |- | |ותורת חטאת ואוכל הנוגע בה ובגד וחרש ונחושת בספניך |- |{{רווח קשיח|4}}''באתי'' |'''צ'''פיחי מנחות לידע מחלקותם ולהרחק כל מום רע מלפניך |- | |{{רווח קשיח|2}}ונאמתה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. |- | |- |'''בה''' |'''ק'''רצו ראשית עריסות ובשר קדש בהטמאו לשרוף תפריד |- | |סדר נחלות פי שנים וכל בת יורשת בל תהי לשריד |- |{{רווח קשיח|4}}''אני'' |'''ר'''צפתי לפניכם ארץ חלוקה בגורל להוריד |- | |{{רווח קשיח|2}}מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד. |- | |- |'''תשלג''' |'''ש'''רבי חקתך הרחבה כי בה שבעים ושבע בגדלך |- | |והודעת בה שכר עבדיך, אם ככה למכבד אבותיו קל וחומר לך |- |{{רווח קשיח|4}}''פשטתי'' |'''ת'''בונתי להאמין בך תחשבה לו צדקה במלולך |- | |{{רווח קשיח|2}}'''למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. |- | |- |{{גדול|'''לא תרצח'''}} |'''ת'''בנית הדרי אשר ארבעים יום רקמתי יִשובוֹ |- | |ראה צרת נפשו בהתחננו ואל תתאכזר וכנכרי תַחְשבוֹ |- | |'''ש'''ופך דם האדם באדם דמו ישפך בקרבו |- | |{{רווח קשיח|2}}אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. |- | |- |'''בצלמון''' |'''ר'''בו מתים ונגפו אשה הרה לשלם תחת נפש ותחת אבר הנגור |- | |ןהחובל ברעהו לשפטו תקום לא יתן תחתם סגור |- |{{רווח קשיח|4}}''דודים'' |'''ק'''צבת למכה עבד כנעני יום או יומים ובל יגור |- | |{{רווח קשיח|2}}כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור. |- | |- |'''הר''' |'''צ'''את עשן בצוותך על תם ומועד ודמי עבדים להאמית |- | |ונזק וחצי נזק בנוגף כורה בור והשיח והמית |- |{{רווח קשיח|4}}''קמתי'' |'''פ'''צירה פים ללטוש לחותר ולאור מכה בסתר עמית |- | |{{רווח קשיח|2}}מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. |- | |- |'''אלהים''' |'''ע'''צד בלחומו מחללי עונג ושוחט ומעלה חוץ ההראל |- | |ולשרוף בת כהן בזנותה ועשה זמה בישראל |- |{{רווח קשיח|4}}''פתחתי'' |'''ס'''מי שמני וקטרתי רוקחם ומריחם ונותנם לזר להתאל |- | |{{רווח קשיח|2}}כי עבר את ברית ה' וכי עשה נבלה בישראל. |- | |- |'''הר''' |'''נ'''וה קדשי יומת הזר בקרבו לגָאֵל |- | |גם מברך שם ועובד זר וגונב נפש ואין ידו לאל |- |{{רווח קשיח|4}}''מצאוני'' |'''מ'''וחצת מסית ונביאי שקר ולחנוק עושה בזדון על חכמי אל |- | |{{רווח קשיח|2}}זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל. |- | |- |'''בשן''' |'''ל'''בנון וכל מהלככם קראו שלום ראשונה ושניה |- | |צרתם על קריה נשגבה אל תשחיתו עץ פרי וגפן פוריה |- |{{רווח קשיח|4}}''השבעתי'' |'''כ'''ל מקנאי לשמי פגוע בבת אל נכר זדויה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה. |- | |- |'''הר''' |'''י'''שימון צעדתם ונחשלתם מחו זכר מזַנֶבכם ובוזה |- | |לתלות המגדפים יומם ובל תלין נבלתם לילה בהעזה |- |{{רווח קשיח|4}}''מה'' |'''ט'''ובה סוקלי הזונה בית אב והנמצאת בשדה בל תרזה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. |- | |- |'''גבנונים''' |'''ח'''לל בהמצא בם עגלה לערוף בהברך |- | |לא יומתו אבות על בנים ואל תחבול מסעדי אוכל בערך |- |{{רווח קשיח|4}}''דודי'' |'''ז'''וית הניס הורג שגג ונאם תכין לך הדרך |- | |{{רווח קשיח|2}}טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. |- | |- |'''הר''' |'''ו'''סביביו אם לא רחק איש וחדל לפסוח יכרת בה |- | |אף בן סורר ומורה אף האוכל תבואה בטבלה ועצבה |- |{{רווח קשיח|4}}''ראשו'' |'''ה'''ניאה עיר הנדחת חרוב והחרם והלהיבה |- | |{{רווח קשיח|2}}מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה. |- | |- |'''בשן''' |'''ד'''רוש לך מברושיו מעקה וקוץ כף מבישת עמיתך |- | |הלקה ארבעים ליסרה על עוברי על לאוי תורתך |- |{{רווח קשיח|4}}''עיניו'' |'''ג'''בהו עליך אל תעמוד על דמי אחיך בן יולדתך |- | |{{רווח קשיח|2}}אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. |- | |- |'''למה''' |'''ב'''כיתי עתה בשביי בהתבלע עצמותי ברצח |- | |כי זכור זכרתי הודי והדרי ביום עמידת חורב ושמעי פצח |- |{{רווח קשיח|4}}''לחייו'' |'''א'''הלות ומור הפיחו לו הנה בשמם בבגדות לנצח |- | |{{רווח קשיח|2}}כי ספון חמישים מצוות ריתק בכלל '''לא תרצח.''' |- | |- |{{גדול|'''לא תנאף'''}} |'''א'''שת לא לך ולבך אל ישט אל מנהגיה |- | |שטתה תחת אלוף נעוריה במי המרים לצרוף סיגיה |- | |'''ב'''ודקים אותך המים כבדקם לה בהרוגיה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. |- | |- |'''תרצדון''' |'''ג'''זרת אם ואשת אב ואשת דוד ואחות בעלילים |- | |בתך ובת בתך ובת בנך וכהנה מאשתך גלילים |- |{{רווח קשיח|4}}''ידיו'' |'''ד'''ימו להזירני מחותנת ואמה וחמותה בפלילים |- | |{{רווח קשיח|2}}כי היא זימה והוא עוון פלילים. |- | |- |'''הרים''' |'''ה'''גבוהים התפרקו בהנתן ממרום דת נאמנה |- | |לאסור אחיות הורינו ואחות אשה וכלה תכונה |- |{{רווח קשיח|4}}''שוקיו'' |'''ו'''יסעף פורה בא על מאורשה מכונה |- | |{{רווח קשיח|2}}כשחוק לכסיל עשות זימה וחכמה לאיש תבונה. |- | |- |'''גבנונים''' |'''ז'''עו ונאסרה אשת אח וחלוצה ליבום בה כהוכנף |- | |וחמש עשרה פוטרות צרות עשו פרי ונשאו ענף |- |{{רווח קשיח|4}}''חכו'' |'''ח'''ק למגרש לכתוב ספר ואם יצאה מביתו לאחר בהתאנָף |- | |{{רווח קשיח|2}}הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף. |- | |- |'''ההר''' |'''ט'''ינר המכהן גרושה וחללה זונה ממנו נגרעים |- | |וגם אלמנה מכהן גדול ונדות מכל אדם נמנעים |- |{{רווח קשיח|4}}''אנה'' |'''י'''מצאו רובעי בהמה ושוכבי זכר ברגם מבולעים |- | |{{רווח קשיח|2}}שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים. |- | |- |'''חמד''' |'''כ'''נוס יפת תואר יגיירנה אל תתעמרו בם ותפרוצו |- | |ממזר ופצוע וכרות עמוני ומואבי מכם החיצו |- |{{רווח קשיח|4}}''דודי'' |'''ל'''שלשה דורות הכשיר מצרי ואדומי אם יקובצו |- | |{{רווח קשיח|2}}בזר עמים קרבות יחפצו. |- | |- |'''אלהים''' |'''מ'''נע מעטה אשה מגבר וכן הוא מכל זוני למרביתם |- | |וגם קדש וקדשה אל יהי בארץ בל יתחללו קדושים מקדושתם |- |{{רווח קשיח|4}}''אני'' |'''נ'''צטויתי עריות בכתב ושניות על פה במשנה חוקתם |- | |{{רווח קשיח|2}}אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. |- | |- |'''לשבתו''' |'''ש'''שתי על כני במיטב הארץ |- | |כי אתנן זונה ומחיר כלב יחוצו חוצה מארמון ערץ |- |{{רווח קשיח|4}}''יפה'' |'''ע'''צתו באסרו סריס כי מבראשית ברא כל להַפְרֵץ |- | |{{רווח קשיח|2}}לחיות זרע על פני כל הארץ. |- | |- |'''אף''' |'''פ'''ותתה עלמה או נתפשה למוהר ולקנס צו צורֶךָ |- | |אל תחלל צאצאיך בנוער קדש עריך וכפריך |- |{{רווח קשיח|4}}''הסבי'' |'''צ'''ועה את נחרפת לאיש ונטוש את רוע יצרֶךָ |- | |{{רווח קשיח|2}}שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בְּאֵרֶךָ. |- | |- |'''ה' ''' |'''ק'''דושי חופה חקק בכסף ובשטר ובביאה לנגוד |- | |ואספתה אלי בית הנקה לא בטורח ולא בנדוד תגוד |- |{{רווח קשיח|4}}''שיניך'' |'''ר'''חשו שאר כסות ועונה למגד בם עזרתך מגוד |- | |{{רווח קשיח|2}}ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל תבגוד. |- | |- |'''ישכון''' |'''ש'''ל בלבב כל איש אשר מחוקים האלה הָשְאַף |- | |תעלוזנה כליות שומרימו עוז כראם תיעף |- |{{רווח קשיח|4}}''כפלח'' |'''ת'''בערת אש פלחם אלוה לא ייגע ולא ייעף |- | |{{רווח קשיח|2}}ויאסוף חמשים ושמונה מצוות בתוך '''לא תנאף.''' |- | |- |{{גדול|'''לא תגנוב'''}} |'''ת'''שומת יד רע ופעולת שכיר עדיך תתפוצץ |- | |פן בכפל וארבעה וחמשה ובממכרת עבד תרוצץ |- | |'''ש'''מוט משאתך חבולה תשיב ובחקי נשך אל תתלוצץ |- | |ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. |- | |- |'''לנצח''' |'''ר'''ע לא ימכר בשביעית יצא ובניו לרבו רתוקים |- | |רק באהבו אדניו ירצע עד יובל ועד חוקים |- |{{רווח קשיח|4}}''ששים'' |'''ק'''בלו ליעד עבריה לפדותה או להוציאה ואל תהי לרחוקים |- | |{{רווח קשיח|2}}כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. |- | |- |'''רכב''' |'''צ'''מד ברחמך והלוות אח אל תהי לו כנושה ותקפידנו |- | |המבעה וההבער ישלם מיטב לא תונו ולא תענון דך לחרדנו |- |{{רווח קשיח|4}}''אחת'' |'''פ'''יארה חיפש שן ועין אף אתה מיוסרך אל תעבידנו |- | |{{רווח קשיח|2}}אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. |- | |- |'''אלהים''' |'''ע'''בוט צוה מקחת מבית ולהשיב אבידה ותועה רעומה |- | |פועליכם אל יתנו אל כלי ואל יניפו חרמש בקמה |- |{{רווח קשיח|4}}''מי'' |'''ש'''ם תבל כולה הלא אני צדק מאזניך ומשקלותיך ואיפה נעומה |- | |{{רווח קשיח|2}}תועבת ה' אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה. |- | |- |'''רבותים''' |'''נ'''זר בסין הוכתרו מערוכי מבן עשרים וששים וחמש וחודש |- | |בל תעריכו בהמת טהור וטמאה לפדות ותמורה לקדש |- |{{רווח קשיח|4}}''אל'' |'''מ'''קדיש ביתו ואחוזתו ומקנתו לכל אחת חקותה וחמישיתו להקדש |- | |{{רווח קשיח|2}}מוקש אדם ילע קודש. |- | |- |'''אלפי''' |'''ל'''מטות חלוצי מדון בשובם להרים מכס לשדי |- | |וכל חרם לבל יגאל ופרשת נסכים למלאת ידי |- |{{רווח קשיח|4}}''לא'' |'''כ'''ל מעשר הארץ ומקניה תקבעוני הביאוהו טרף למשרתי ידידי |- | |{{רווח קשיח|2}}אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והרקותי לכם ברכה עד בלי די. |- | |- |'''שנאן''' |'''י'''עצתי להקדיש מבוכרים ונשיאת קדשים אלי שער |- | |ומעשר שני להעלות לבחירתי גם פדה יפדה ברבות הדרך ויער |- |{{רווח קשיח|4}}''שובי'' |'''ט'''רפי צמח שלישית תת לעני עשור המשוער |- | |{{רווח קשיח|2}}אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. |- | |- |'''ה׳''' |'''ח'''קק לגוזל הגר תתו לכהן אז בשובו |- | |ואם לא קרוב בעל האבדה תאספה עד דָרשוֹ וקצבוֹ |- |{{רווח קשיח|4}}''מה'' |'''ז'''ה רוחך סרה מסיג גבול רֵעַ בקרבו |- | |{{רווח קשיח|2}}בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. |- | |- |'''בם''' |'''ו'''בזרעם תתי חק גאולת ממכר דרוש ידרשוה |- | |בתי החצרים כשדי הארץ ועיר חומה עד שנה יפרישוה |- |{{רווח קשיח|4}}''שררך'' |'''ה'''יא טבור ערי הלויים למדוה אף בגולה אל תגרשוה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. |- | |- |'''סיני''' |'''ד'''לוק דלק מאימתך והוא היה אות לדורות הנפעמים |- | |מתי אחז הודך בציון כמו ראיתיהו קדם ברעמים |- |{{רווח קשיח|4}}''שני'' |'''ג'''בירי קושט הזהירוני שמרו ועשו אמרים נעימים |- | |{{רווח קשיח|2}}כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. |- | |- |'''בקדש''' |'''ב'''דברו נמשלו הדברים כתרשיש בגלי ים לטוב כתוב |- | |כל גל גדול כמה גלים קטנים לתנוב |- |{{רווח קשיח|4}}''צוארך'' |'''א'''פדתי דברותי בתוך כל דבור כמה מצוות לענוב |- | |{{רווח קשיח|2}}הרי חמשים ותשע מצוות שבוצים במצות '''לא תגנוב.''' |- | |- |{{גדול|'''לא תענה'''}} |'''א'''ליל ומרמות ותוך ותתן דופי באחיך בערמה |- | |בשני עדים תחרוץ משפט ואל תשת רשע עד בתרמה |- | |'''ב'''ראשונה העד יטה ידו כן בחנו אל ידו רמה |- | |{{רווח קשיח|2}}יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה. |- | |- |'''עלית''' |'''ג'''בהי אולם המשפט העמד דברך על עקרו |- | |עד זומם לגמלו כמחשבתו אשר חשב להמית אח ולדקרו |- |{{רווח קשיח|4}}''ראשך'' |'''ד'''רישות וחקירות יגל אל תחפזו מן הראשון בדברו |- | |{{רווח קשיח|2}}צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו. |- | |- |'''למרום''' |'''ה'''מלשין שתפיהו לא תשא שמע שואב מלולים |- | |לכן ינוגע בעור הבשר מיד ובהרת להסגיר פעמים או בפשיונה להכלים |- |{{רווח קשיח|4}}''מה'' |'''ו'''סת יועיל מוציא שם רע כי יצטרע בשאתי עד פרחה בכולו להשלים |- | |{{רווח קשיח|2}}נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים. |- | |- |'''שבית''' |'''ז'''את דת דע כי אתרה בעבדי טרם מכה בו אקשרנה |- | |תחילה בביתו להסגיר ולטהר גם לחלוץ ולנתוץ אחשדנה |- |{{רווח קשיח|4}}''זאת'' |'''ח'''ז ולא שב נגעו בגדיו להסגיר ולכבס לקרוע ולשרוף יישרנה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. |- | |- |'''שבי''' |'''ט'''חבוהו אלה ולא שב בוהק לטהר בו יגבר |- | |חוקי שחין ומכוה להכות בם בפשיון למתעבר |- |{{רווח קשיח|4}}''אמרתי'' |'''י'''סגר בנתק פעמים וירא פשיונו אולי ישוב ויתעבר |- | |{{רווח קשיח|2}}הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. |- | |- |'''לקחת''' |'''כ'''ל אלה החוטא אל תייאש כי עיניו בך תצפינה |- | |ואם בפרע ופרם ומעטה שפם בדירת ערשך ומחנותיך תשפינה |- |{{רווח קשיח|4}}''חכך'' |'''ל'''א תכלא מהתחנן הנה טהרות לעשיר ודל תניפנה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. |- | |- |'''מתנות''' |'''מ'''על במו גבר יביא אשם ודאי ויתנשא |- | |ואשם תלוי ללא יודע וכחש בעמיתו חומש ואדם יכסה |- |{{רווח קשיח|4}}''אני'' |'''נ'''תתי כופר בתוספת חומש לאוכל קודש שוגג ולא כמנסה |- | |{{רווח קשיח|2}}להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה. |- | |- |'''באדם''' |'''ש'''ררה למשיח וחק כפרו וכל עדת ישראל בהשאה |- | |ושעיר חטאת על עבודת נכר ושעיר הנשיא אם שגג מהשתאה |- |{{רווח קשיח|4}}''לכה'' |'''ע'''רוך שי על פשע רצה אל להזיכך ולנאה |- | |{{רווח קשיח|2}}כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. |- | |- |'''ואף''' |'''פ'''יחז במצות לא תעשה כשבה או שעירה יביא לזבולים |- | |והנעלם ממנו כל פועל אף כן יביא לזבולים |- |{{רווח קשיח|4}}''נשכימה'' |'''צ'''ור לשבח כי חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים |- | |{{רווח קשיח|2}}יודע צדיק דין דלים. |- | |- |'''סוררים''' |'''ק'''ירות לבי היו קדם בשכחי כל אלה מלבקש |- | |ועתה במה אקדם ואכף ואפדה מיד נוקש |- |{{רווח קשיח|4}}''הדודאים'' |'''ר'''יחם הפיחו בכתבך דת על לבם וברותה אלקש |- | |{{רווח קשיח|2}}בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. |- | |- |'''לשכן''' |'''ש'''תלו עדן באורך שומרי פקודיך בחקר |- | |נחל גפרית בוערה בוזי חקיך ומחללי יקר |- |{{רווח קשיח|4}}''מי'' |'''ת'''וקע בפטיש ומפוצץ סלע אף כן דברך לכמה פצעים יחקר |- | |{{רווח קשיח|2}}הגם הלום חמשים ושתי מצוות נמצאו בכלל עדי שקר. |- | |- |{{גדול|'''לא תחמוד'''}} |{{ק|'''ס'''}}חר רעך הונו ועזבוניו אף מכל מאכל |- | |אשר אסר לך אל תבוסת שמונה עשרה טריפות ונבלות ובשר בחלב מתגאל |- | |'''ש'''חיטת גוי וחֵלב ודם אותו ואת בנו וגיד הנשה כהואל |- | |{{רווח קשיח|2}}דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל. |- | |- |'''יה''' |{{ק|'''ע'''}}ריסת חמץ אסר בפסח נא ומבושל בזבחיו ממכסות |- | |'''ר'''יחק פיגול ונותר וכל יטמא בל יאכל קדשים כנוסות |- |{{רווח קשיח|4}}''אנהגך'' |'''ק'''רב נא אלי מתאותך הזהר פן תשיאך בלעסות |- | |{{רווח קשיח|2}}תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות. |- | |- |'''אלהים''' |{{ק|'''י'''}}נקי בדשן בשר התאוה ופקדי כיסוי דמים אחויים |- | |'''צ'''יווני מאכול על הדם ומעשר באבל וטומאה ולמתים אתויים |- |{{רווח קשיח|4}}''שמאלו'' |'''פ'''רשה דת הלכות שחיטה אל תתעלם ממנו בהגויים |- | |{{רווח קשיח|2}}מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. |- | |- |'''ברוך''' |{{ק|'''ד'''}}ובר אמת בלבבו להזיר מטומאה ותגלחת וגפן גווייתו |- | |'''ע'''ל טומאתו להקריב שי אף כן על טהרתו |- |{{רווח קשיח|4}}''השבעתי'' |'''ס'''גנים להנזיר מקדשים ורש מחסום את עגלתו |- | |{{רווח קשיח|2}}יודע צדיק נפש בהמתו. |- | |- |'''ה' ''' |{{ק|'''ב'''}}חיתו יער נתן לי מופת פרסה וגרה להבין |- | |'''נ'''תן כלל בעוף וכרעים בשרצים וכל הולך על גחון ועל ארבע חגבין |- |{{רווח קשיח|4}}''מי'' |'''מ'''דגים סנפיר וקשקשת החכמתי אתכם כל אלה להלבין |- | |{{רווח קשיח|2}}אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. |- | |- |'''יום''' |{{ק|'''נ'''}}יפת עומר הותר החדש וחטאת פנימה מאכול נמנעים |- | |'''ל'''א תרביע ותזרע ותלבש כלאים הערילה עצים נטועים |- |{{רווח קשיח|4}}''שימני'' |'''כ'''ל אלה אשר אמרתי לך אל תחמדם ולנפשך אנעים |- | |{{רווח קשיח|2}}חמד רשע מצוד רעים. |- | |- |'''יום''' |{{ק|'''י'''}}תשיר כהן לא תאכל ואבר מן החי וכלאי הכרם רחקם |- | |'''י'''ין נסך אך דמי שור וחמור לחרוש אל תקם |- |{{רווח קשיח|4}}''מים'' |'''ט'''בעו עמי וחשכו פימו מאכול כל נאסר בך בהחשקם |- | |{{רווח קשיח|2}}ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. |- | |- |'''יעמס''' |{{ק|'''ו'''}}ישא כהן פקודיו ואל יקרב במומו את קרבניו |- | |'''ח'''ניטים אם יבוכרו לאיש מעבוד ומגזוז בתבוניו |- |{{רווח קשיח|4}}''אחות'' |'''ז'''הב וכסף אל ירב מלכה סוסים ונשים בחביוניו |- | |{{רווח קשיח|2}}למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. |- | |- |'''לנו''' |{{ק|'''ס'''}}פנת בתוך עשרת הדברות שש מאות ושלש עשרה מצוות חוק מודעיך |- | |'''ו'''מי יכיל ויבין בחכמתך ומי ימלל בינותיך ומדעיך |- |{{רווח קשיח|4}}''אם'' |'''ה'''גות חמשים וארבע חרוזות בכלל חמוד ליודעיך |- | |{{רווח קשיח|2}}כנגדם שש מאות ושלש עשרה אותיות מ"אנכי" ועד "אשר לרעך". |- | |- |'''האל''' |{{ק|'''פ'''}}קדני שאל אביך ויגדך ואם תשמעוה הקימותה מדעתי |- | |'''ד'''הרת הנביאים לא לעולם יחיו הן אנכי ידעתי |- |{{רווח קשיח|4}}''אני'' |'''ג'''יבורים נושקי קשת בררתי לך בכל דור ודור הודעתי |- | |{{רווח קשיח|2}}הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. |- | |- |'''ישועתנו''' |'''ב'''ראשית היתה בך באחרית ממנו אל תתעלם |- | |צויתנו זכרו תורת משה עבדי חקיה ומשפטיה לעולם |- |{{רווח קשיח|4}}''כרם'' |'''א'''של זכור ה' אהבתם וחסדי נעורימו כנאמך להועילם |- | |{{רווח קשיח|2}}וזכרתי אני את בריתי אותך כימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם. |- | |- |'''סלה''' |'''מ'''משלתי אוברה |- | |'''נ'''וגתי בחמד עת הוברה |- |{{רווח קשיח|4}}''כרמי'' |'''ש'''כתה בעדי מקול הברה |- | |'''ע'''רכי אז הרצת '''מצות ה' ברה''' |- | |{{רווח קשיח|10}} בא"י המחזיר שכינתו לציון. |- | |- |{{רווח קשיח|4}}''היושבת'' |'''פ'''נימה לנהורה |- | |'''צ'''אנן יצלצל עוד מבהורה |- |{{רווח קשיח|4}}''השמיעני'' |'''ק'''ול נעשה כאז לזהורה |- | |'''ר'''ננו בטוב בכל שאט '''יראת ה' טהורה''' |- | |{{רווח קשיח|10}}ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות. |- | |- |{{רווח קשיח|4}}''ברח'' |'''ש'''ואף שוררי להמת |- | |'''ש'''ובה והשיבנו מכל עמת |- |{{רווח קשיח|4}}בשמים |'''ת'''פיחנו כי אפס צמת |- | |'''ת'''כללה בחסד ושלום '''משפט ה' אמת''' |- | |{{רווח קשיח|10}}בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הזכרות בדברי הראשונים== ====פירוש על ספר יצירה מיוחס לרב סעדיה גאון==== תרגום הרב [[W:יוסף קאפח|יוסף קאפח]], ירושלם ה'תשל"ב, [https://tablet.otzar.org/#/book/23506/p/45/t/1/fs/0/start/0/end/0/c עמוד מז]:{{ש}} ועם ההתחקות המרובה והדיוק הגדול התבוננו ומצאנו את עשרת הדברות אשר שמעום האבות לפני הר סיני כנגד עשר האמירות הללו עד שלא תשאר שום מצוה שאינה כלולה בהן. ופירוש הדבר כי דבור אנכי ה' רומז אל הפועל כמו שאמר אנכי ה' עשה כל. ודבור לא יהיה לך רומז על העצמים לפי שכבר כללם באמרו אשר בשמים ואשר בארץ ואשר במים ודבור לא תשא ייאמר על האיכויות כי רוב השבועות אינן נעשית אלא על המצבים. ודבור זכור אח יום השבת הרי ברור שהוא החלק מן הזמן. ודבור כבד את אביך ואת אמך הוא הנספח עצמו. ודבור לא תרצח רומז בו על הנפעל כאמרו כי בצלם אלהים עשה את האדם ודבור לא תנאף רומז בו על הקימה כי אותה הפעולה אינה אלא קימה ומפגש. ודבור לא תגנב הוא על הרכוש והקנין בבירור. ודבור לא תענה רומז בו על הכמות כי רוב העדויות אינם אלא על שעורים ודבור לא תחמוד הכוונה בו המקום ושאר מה שנספח אליו ולפיכך הקדים בו בית רעך. הנה נתבאר כי עשרת הדברות כוללים כל ההגדרות שבעולם. וכיון שהדבר כן שכל תרי"ג מצות אינן אלא ממה שבעולם מחייב שיהו אלו התרי"ג מצות נכללות בכלל עשרת הדברות ולא תמצא אחת מהן יוצאת מכללן וכאשר עסקתי במיונם וצירוף לכל דבור את הדומה לו מצאתי את שיש לצרף מהן אל אנכי שמונים, ואל לא יהיה ששים, ואל לא תשא שמנה וארבעים, ואל זכור חמש ושבעים, ואל כבד שבע ושבעים, ואל לא תרצח חמשים, ואל לא תנאף שמנה וחמשים, ואל לא תגנב תשע וחמשים, ואל לא תענה שתים וחמשים, ואל לא תחמד ארבע וחמשים, סך הכל תרי"ג. ומצאתי עוד עם ההתחקות מספר אותיות עשרת הדברות תר"כ אותיות (כן ביתרו. ובואתחנן תשכ"ח). ויהיה מהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות וישאר אשר לרעך שבע אותיות ותמצא שכאשר אמר ושורו וחמורו וכל כבר כלל בזה כל דבר יחברך החכם הכולל את המרובה במועט. ====רש"י על שמות כד יב==== {{:רש"י על שמות כד יב}} ====אבן עזרא על שמות כ ב (ארוך)==== והגאון רב סעדיה חבר אזהרות וכלל כל המצות באלה עשרת הדברים. ====ראב"ן==== מערבית [[אל אלהים ה' דבר]]. ==הערות== <references /> [[קטגוריה:אזהרות]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] rwc39xycfp5i60hfrxyp2a2j0oq6cvc 106 457029 3017336 3011445 2026-05-24T11:42:25Z Michaelkimmel2 44530 3017336 wikitext text/x-wiki {{ביאור:ספרי במדבר}} ==ספרי במדבר לפרשת נשא פרק ו== ===פיסקה כב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו א-ב''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ד|נזיר ב ד:]] הנזירות, בניגוד לשאר הנדרים – מגיעה כחבילה על כל מרכיביה, ואין לנזיר זכות לבחור על אילו מהאיסורים הוא נודר ולכמה זמן. ארכה של נזירות הוא לפחות 30 ימים.}} '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'"''' ([[במדבר ו א]]-ב), לָמָּה נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ" ([[במדבר ל ג]]), שֶׁאִם נָדַר יוֹם אֶחָד – אָסוּר יוֹם אֶחָד; שְׁנַיִם – אָסוּר שְׁנַיִם; מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁנָדַר – מֵאוֹתוֹ הַמִּין אָסוּר. שׁוֹמְעַנִי, אַף בִּנְזִירוּת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁאִם נָזַר יוֹם אֶחָד אוֹ שָׁעָה אַחַת, אָסוּר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטָּמֵא לַמֵּתִים, וְאָסוּר בְּתִגְלַחַת. לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ. {{הע-שמאל|לכהנים זכרים, קטנים וגדולים – אסור להיטמא למת, כי הם מחוייבים לשמור על טהרה לצורכי עבודת המקדש. למרות שגם נזיר אסור בכך – כאן האיסור חל על גדולים וגדולות, ואילו לגבי הקטנים – הנזירות לא חלה כלל!}} "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" – לַעֲשׂוֹת נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁעָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים – לֹא עָשָׂה נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, כָּאן, שֶׁלֹּא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה", לַעֲשׂוֹת נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים. {{הע-שמאל|הנזירות היא נדר, ולכן היא חלה רק על מי שיכול לינדור נדר מחייב, ולא על קטנים – ראו [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ו|נידה ה ו.]]}} "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" – לְהוֹצִיא אֶת הַקְּטַנִּים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים – עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, כָּאן, שֶׁעָשָׂה נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" – לְהוֹצִיא אֶת הַקְּטַנִּים. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "כִּי יַפְלִא"? לְהָבִיא אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְלוֹת. מִיכָּן אָמְרוּ: בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִין. {{הע-שמאל|הקשר של הנזירות לנדרים מתבטא גם בכך שהיא וולונטארית ואינה חלה באונס.}} "כִּי יַפְלִא" – לִרְצוֹנוֹ, וְלֹא אָנוּס. אוֹ אֲפִלּוּ אָנוּס? הֲרֵי אַתָּה דָּן: נֶאֱמַר כָּאן הַפְלָאָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַפְלָאָה ([[ויקרא כב כא]]). מָה הַפְלָאָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה, אַף הַפְלָאָה הָאֲמוּרָה כָּאן – בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מֵרְצוֹנוֹ, וְלֹא אָנוּס. {{הע-שמאל|הפלאת נזירות היא כנדבת קרבן, וכמוה היא וולונטארית; אבל הנזיר מזכיר לשון נזירות בנדרו, ולכן יתכן נדר מן היין או מן התגלחת שאינו נזירות – אם לא הזכיר לשון נזירות בנדרו.}} "כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר", אוֹ אֲפִלּוּ נָדַר בְּקָרְבָּן, יִהְיֶה נָזִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "נָזִיר", עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּנִדְרוֹ שֶׁל נָזִיר. {{הע-שמאל|הביטוי 'להזיר' מתפרש על כינויי נזירות ואין אדם מחייב את חברו בנזירות, בניגוד לדברי ר' יהושע בן קרחה לקמן. המלה 'נדר' מלמדת היקש לנדרים בכלל, בשלושת ההקשרים המפורטים כאן: כינויי נזירות כנזירות, הנזיר מחוייב להביא את הקרבנות בסיום נזירותו, אחרת חל עליו איסור "לא יאחר", והאב וכן הבעל יכול להפר נזירות. לעניין 'כינויי נזירות כנזירות' ו'כינויי נדרים כנדרים' – ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק א|נזיר א א]] [[ביאור:משנה נדרים פרק א|ונדרים א א.]] בעניין "לא תאחר" ראו [[ביאור:תוספתא/ערכין/ג#ט|תוספתא ערכין ג ט]] – הנזיר חייב להביא קרבנות בסוף נזירותו. בעניין האב ובתו וכו' ראו [[ביאור:משנה נדרים פרק י|נדרים פרקים י-יא,]] וכן [[ביאור:משנה נזיר פרק ד|נזיר פרק ד.]] לדברי ר' יהושע בן קרחה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ג#משנה ח|סוטה ג ח,]] שהאב מדיר את בנו לנזיר, [[ביאור:תוספתא/נזיר/ג#ט|ותוספתא נזיר ג ט,]] שיש מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין; והשוו לסיפור שמשון, [[שופטים יג ז]].}} "לְהַזִּיר", יָכוֹל אֲפִלּוּ יַזִּיר אֶת אֲחֵרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "נָזִיר", אֶת עַצְמוֹ הוּא מַזִּיר, וְאֵין מַזִּיר אֶת אֲחֵרִים. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר"? לַעֲשׂוֹת כִּנּוּי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, אַף בִּנְדָרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. מַה בִּנְדָרִים, עוֹבֵר עַל "בַּל יַחֵל" וְעַל "בַּל תְּאַחֵר" – אַף בִּנְזִירוּת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. מַה בִּנְדָרִים, הָאָב מֵפֵר נִדְרֵי בִּתּוֹ וְהָאִישׁ מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ – אַף בִּנְזִירוּת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: "לְהַזִּיר" – אַף אֶת אֲחֵרִים. "לְהַזִּיר לַה'" – הַמִּצְוָה לְהִנָּזֵר לַשֵּׁם. אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נְזִירוּת מֵעוֹלָם אֶלָּא אֶחָד. {{הע-שמאל|שמעון התנגד בדרך כלל לנזירות, כי בדרך כלל לא היתה לשמה ולשם שמים; אבל המקרה הנדון יצא מן הכלל, ראו גם [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ו|תוספתא נזיר ד ו.]] הרועה מהדרום כמעט נפל לחטאו של נרקיסוס ההלניסטי, והנזירות הצילה אותו. לתיאורו השוו [[שמואל א טז יב]] ו[[שיר השירים ה יא]].}} כְּשֶׁבָּא אֶחָד מִן הַדָּרוֹם, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, נַמְתִּי לוֹ: מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שֵׂעָר נָאֶה? וְנָם לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לְמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, פָּחַז לִבִּי עָלַי, בִּקֵּשׁ לְהַעֲבִירֵנִי מִן הָעוֹלָם. נַמְתִּי לוֹ: רָשָׁע, הֲרֵי אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ! שֶׁל עָפָר וְשֶׁל רִמָּה וְשֶׁל תּוֹלֵעָה הוּא! הֲרֵינִי מְגַלַּחֲךָ לַשָּׁמַיִם! מִיָּד {{ב|מַכְתִּי|הנמכתי, הרכנתי}} אֶת רֹאשִׁי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ. נַמְתִּי לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹן הַמָּקוֹם, וְעָלֶיךָ נִתְקַיֵּם: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". }} ===פיסקה כג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ג''' '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה"''' וְגוֹ', לַעֲשׂוֹת {{ב|יֵין מִצְוָה|כגון יין תרומה או יין מע"ש}} כְּיֵין רְשׁוּת. {{הע-שמאל|אונן אסור באכילת ובשתיית יין של מע"ש (ראו [[ביאור:תוספתא/שביעית/ז#ז|תוספתא שביעית ז ז]]); אבל מהתורה אין עליו איסור לאכול בשר ולשתות יין רשות (חולין). הנזיר אינו מוגבל באכילת בשר, אלא דווקא בשתיית יין. הדרשה מנסה להבחין – בעקבות דיני האונן – בין יין רשות ליין מצווה, ולהתיר לנזיר לשתות יין מצווה. מנסה לדחות את הנסיון מדיני יין נסך, החלים דווקא על יין ולא על ענבים ופסולת שלהם, ואין בהם הבחנה בין יין מצווה ליין רשות (ראו [[ביאור:משנה עבודה זרה פרק ד#משנה ח|ע"ז ד ח]]). אבל הדחיה נדחית כי עובד ע"ז חמור, שהרי הוא נדון למוות כעבריין – בניגוד לנזיר, שנזירותו היא וולונטארית. בסופו של דבר הלימוד על איסור יין מצווה לנזיר הוא רק מהפסוק הנדרש, כי בקל וחומר לא הוכיחו את האיסור על יין מצוה! דורש 'יזיר' – מכל יין שהוא.}} שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְאוֹנֵן אָסוּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן, וְנָזִיר אָסוּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן, אִם לָמַדְתִּי לְאוֹנֵן, שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת – אַף נָזִיר לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם אוֹנֵן, שֶׁעָשָׂה בוֹ אֲכִילַת מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה, לֹא עָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת, נָזִיר, שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ אֲכִילַת מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת? הֲרֵי הָעוֹבֵד יוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ אֲכִילַת מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה, וְעָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. וְהוּא יוֹכִיחַ לַנָּזִיר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ אֲכִילַת מִצְוָה כְּיֵין מִצְוָה – נַעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה אִם {{ב|עוֹבֵד,|עובד ע"ז}} שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ פְּסֹלֶת הָאֹכֶל כָּאֹכֶל, אֲכִילָה כִּשְׁתִיָּה, וַאֲכִילַת עֲנָבִים כִּשְׁתִיַּת יַיִן, עָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. נָזִיר, שֶׁעָשָׂה בוֹ פְּסֹלֶת הָאֹכֶל כָּאֹכֶל, אֲכִילָה כִּשְׁתִיָּה, וַאֲכִילַת עֲנָבִים כִּשְׁתִיַּת יַיִן, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְעוֹבֵד, שֶׁעָנַשׁ בּוֹ מִיתָה – לְפִיכָךְ עָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת, תֹּאמַר בְּנָזִיר, שֶׁלֹּא עָנַשׁ בּוֹ מִיתָה; הוֹאִיל וְלֹא עָנַשׁ בּוֹ מִיתָה – לְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', לַעֲשׂוֹת יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת! רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|ניסוח אחר לאותה דרשה: ר' יוסי מעלה אפשרות להתיר לנזיר שתיית יין מצווה בסעודת מעשר שני, ודוחה אותה בגלל הפסוק הנדרש, הכולל איסור שתיית יין לנזיר בלי יוצא מן הכלל.}} לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" ([[דברים יד כג]]), אַף הַנָּזִיר בַּמַּשְׁמָע. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"'''? בִּשְׁאָר כָּל הַיֵּינִין, חוּץ מִיֵּין מִצְוָה. אוֹ אַף בְּיֵין מִצְוָה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ"? בִּשְׁאָר כָּל אָדָם, חוּץ מִן הַנָּזִיר. אוֹ אַף בְּנָזִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', לַעֲשׂוֹת יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לָמָּה נֶאֱמַר '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"'''? {{הע-שמאל|ר' אליעזר משווה את איסור השתיה לנזיר לאיסור הטומאה שלו: איסור הטומאה פוקע במקרים מסויימים, כגון מת מצווה, אבל איסור השתיה הוא טוטאלי, כמו שראינו בשתי הדרשות הקודמות; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ה|נזיר ו ה,]] "חומר ביוצא מן הגפן" וכו'.}} שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְאָסוּר בְּטֻמְאָה וְאָסוּר בְּיַיִן, אִם לָמַדְתִּי לְטֻמְאָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ מֵת מִצְוָה כְּמֵת רְשׁוּת – אַף הַיַּיִן, לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', לַעֲשׂוֹת יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת. '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', וַהֲרֵי יַיִן הוּא שֵׁכָר, וְשֵׁכָר הוּא יַיִן? אֶלָּא שֶׁדִּבְּרָה תוֹרָה שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת. {{הע-שמאל|דרשה מבית מדרשו של ר' ישמעאל, הטוענת שהתורה כפלה את אותו תוכן במילים שונות.}} כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: שְׁחִיטָה הִיא זְבִיחָה, וּזְבִיחָה הִיא שְׁחִיטָה; קְמִיצָה הִיא הֲרָמָה, הֲרָמָה הִיא קְמִיצָה. עֲמֻקָּה הִיא שְׁפֵלָה, שְׁפֵלָה הִיא עֲמֻקָּה; אוֹת הוּא מוֹפֵת, מוֹפֵת הוּא אוֹת. אֶלָּא שֶׁדִּבְּרָה תוֹרָה שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', וַהֲרֵי יַיִן הוּא שֵׁכָר, וְשֵׁכָר הוּא יַיִן? אֶלָּא שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת דִּבְּרָה תוֹרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: יַיִן – זֶה מָזוּג, שֵׁכָר – זֶה חַי. {{הע-שמאל|הבחנה בין יין לשיכר: ליין נוספו מים ונמזגו בו, ואילו השיכר הוא יין חי, שרק הוא היה כשר לניסוך על המזבח, ראו [[ביאור:תוספתא/מנחות/ט#ב|תוספתא מנחות ט ב,]] "בוצרין אותן ודורכים אותן מיד" וכו'.}} אַתָּה אוֹמֵר יַיִן זֶה מָזוּג, שֵׁכָר זֶה חַי; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַיִן זֶה חַי, וְשֵׁכָר זֶה מָזוּג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ '''שֵׁכָר''' לַה'" (במדבר כח ז). חַי אַתָּה מְנַסֵּךְ, וְאִי אַתָּה מְנַסֵּךְ מָזוּג! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן: יַיִן – זֶה מָזוּג, שֵׁכָר – זֶה חַי. '''"יַזִּיר"''' – אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְיִנָּזְרוּ מִקָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" ([[ויקרא כב ב]]). {{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:ספרא/אמור#פרשה ד|ספרא אמור פרשה ד, א.]] הנזיר צריך להמנע (לפרוש) משתיית יין, אבל מותר לו לסחור ביין ולרפא חולים באמצעותו.}} וְאוֹמֵר: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת עִנְּבֵי {{ב|נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר|הענבים שמבצירתם יש לפרוש מכונים 'ענבי נזירך'}}" ([[ויקרא כה ה]]). וְאוֹמֵר: "הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת" ([[הושע ט י]]). וְאוֹמֵר: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי {{ב|הִנָּזֵר|אצום, אתרחק ממאכלים}}" ([[זכריה ז ג]]). הָא אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְרִישָׁה: '''"יַזִּיר"''' – שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִסְּחוֹרָתוֹ וּמֵרְפוּאָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא יִשְׁתֶּה"'''. מֻתָּר הוּא בִּסְחוֹרָתוֹ וּבִרְפוּאָתוֹ. '''"חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה"''', מַגִּיד שֶׁעָשָׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן. {{הע-שמאל|בדיני יין נסך מקלים באיסור על חומץ, (ראו [[ביאור:תוספתא/עבודה זרה/ח#ה|תוספתא ע"ז ח ה,]] שמתירים לשלוח חומץ בידי גוי), אבל דיני הנזיר מחמירים בעניין זה – למרות שהנזירות אינה מצווה אלא היא וולונטארית, דין החומץ כדין היין.}} שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְעוֹבֵד אָסוּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן, וְנָזִיר אָסוּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן, אִם לָמַדְתִּי לְעוֹבֵד, שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן – אַף נָזִיר לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם {{ב|עוֹבֵד|עובד ע"ז}} שֶׁעָנַשׁ בּוֹ מִיתָה, לֹא עָשָׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן, נָזִיר שֶׁלֹּא עָנַשׁ בּוֹ מִיתָה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה"''', מַגִּיד שֶׁעָשָׂה בוֹ חֹמֶץ כְּיַיִן. וּכְשֵׁם שֶׁעָשָׂה בוֹ יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת – כָּךְ נַעֲשֶׂה בוֹ {{ב|חֹמֶץ מִצְוָה|חומץ של מעשר שני}} כְּחֹמֶץ רְשׁוּת. '''"וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה"''', וְכִי מָה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ? {{הע-שמאל|"משרת ענבים" היא מים שהגיע אליהם טעם של ענבים ע"י השריה. כך גם באיסורים אחרים, ראו למשל [[ביאור:משנה ערלה פרק ב#משנה ז|ערלה ב ז.]] איסור היין שעל הנזיר הוא קל יחסית לאיסורים אחרים, ולכן ניתן ללמוד ממנו עליהם בקל וחומר. וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו|נזיר ו א,]] שנראה שר' עקיבא פירש 'משרת ענבים' – ששרה פיתו ביין.}} וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה"''', וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה"'''? מַגִּיד שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בַּמַּיִם, שֶׁהֵם בְּנוֹתֵן טַעַם. וּמִיכָּן אַתָּה דָן לְכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה: וּמָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אִסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִסּוּרוֹ אִסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ לוֹ הֶתֵּר לְאַחַר אִסּוּר, עָשָׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר. שְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאִסּוּרָם אִסּוּר עוֹלָם, וְאִסּוּרָם אִסּוּר הֲנָאָה, וְאֵין לָהֶם הֶתֵּר אַחַר אִסּוּרָם, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ טַעַם כְּעִקָּר? '''"וַעֲנָבִים"''', לָמָּה נֶאֱמַר? יֵשׁ לִי בַדִּין עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר: אִם חַיָּב עַל הַיּוֹצֵא מִן הַפְּרִי, לֹא נְחַיֵּב עַל פְּרִי עַצְמוֹ? {{הע-שמאל|ניתן ללמוד את איסור הענבים לנזיר בקל וחומר, אבל כיוון שאין עונשים מן הדין נאמר הדבר במפורש.}} אֶלָּא אִם אָמַרְתָּ כֵן – עָנַשְׁתָּ מִן הַדִּין! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וַעֲנָבִים"''', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. '''"לַחִים"''' – לְהָבִיא אֶת הַבֹּסֶר. אַתָּה אוֹמֵר '''"לַחִים"''' לְהָבִיא אֶת הַבֹּסֶר, אוֹ '''"לַחִים"''' לְהוֹצִיא אֶת הַיְּבֵשִׁים? {{הע-שמאל|הפירוט של 'לחים ויבשים' נדרש לרבות, שהרי אינו ממעט, ונראה מיותר. הדרשה לומדת ממנו את איסור אכילת ענבי בוסר. וראו דעת ר' יוסי [[ביאור:משנה ערלה פרק א#משנה ז|בערלה א ז,]] שאוסר את הסמדר. וראו הסבר נוסף לפירוט בדרשה הבאה.}} כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר '''"וִיבֵשִׁים"''', הֲרֵי יְבֵשִׁים אֲמוּרִים. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לַחִים"'''? לְהָבִיא אֶת הַבֹּסֶר. שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְחַיָּב בְּיַיִן וְחַיָּב בַּעֲנָבִים, מַה יַּיִן פְּרִי גָמוּר – אַף עֲנָבִים {{ב|פְּרִי גָמוּר|בשל}}! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לַחִים"''', לְהָבִיא אֶת הַבֹּסֶר. אִיסִי בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: אִלּוּ נֶאֱמַר '''"יְבֵשִׁים"''' – הֲרֵי כָּל {{ב|יְבֵשִׁים|פירות יבשים}} בַּמַּשְׁמָע. {{הע-שמאל|אילו היה כתוב 'וענבים ויבשים' היה איסי מסיק שהאיסור חל על ענבים, שהם לחים – ופירות יבשים. כיוון שמפורש 'וענבים לחים ויבשים' הוא קובע שמדובר דווקא בענבים יבשים, כלומר בצימוקים.}} כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר '''"לַחִים וִיבֵשִׁים"''', בַּמֶּה עִנְיָן מְדַבֵּר? בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן! }} ===פיסקה כד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ד''' '''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן"''' ([[במדבר ו ד]]), בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאִם אָכַל כַּזַּיִת מִכֻּלָּם – שֶׁהוּא לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו|נזיר ו א.]] איסור האכילה של הנזיר הוא חלש, יחסית כי הוא מוגבל לתקופת הנזירות, והוא חל רק על אכילה או שתיה (לדעת ר' עקיבא אכילה ושתיה מצטרפים לכזית); ובכל זאת החרצנים וכו' מצטרפים זה עם זה; קל וחומר לאיסורים חמורים יותר.}} וּמִיכָּן אַתָּה דָּן לְכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה: וּמָה אִם הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, שֶׁאֵין אִסּוּרָיו אִסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִסּוּרָיו אִסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ הֶתֵּר לְאַחַר אִסּוּרוֹ, הֲרֵי הֵם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בְּכַזַּיִת; שְׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאִסּוּרָם אִסּוּר עוֹלָם, וְאִסּוּרָם אִסּוּר הֲנָאָה, וְאֵין לָהֶם הֶתֵּר לְאַחַר אִסּוּרָם, דִּין הוּא שֶׁיִּצְטָרְפוּ זֶה עִם זֶה בְּכַזַּיִת. '''"מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן"''', שׁוֹמְעַנִי מִן הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים בַּמַּשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג"'''. {{הע-שמאל|אין על הנזיר איסור לאכול חלקים מהגפן שאינם פרי או פסולת פרי; ר' אליעזר מחמיר בעניין זה.}} מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי – אַף אֵין לִי אֶלָּא פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי. וּלְהוֹצִיא אֶת הֶעָלִין וְאֶת הַלּוּלָבִין, שֶׁאֵינָן פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: '''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן"''' – אַף הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים בַּמַּשְׁמָע. '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל"''', מִעוּט חַרְצַנִּים שְׁנַיִם, וְזָג אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. {{הע-שמאל|איסור נפרד הוא אכילת חרצנים וזג, אפילו כשהם פחות משיעור כזית; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ב|נזיר ו ב.]] ר' יהודה כדעת תרגום השבעים, ודורש 'חרצנים'-חיצונים. במשנה הנ"ל הגרסא היא בדברי ר' אלעזר "שני חרצנים וזגן", ובדברי ר' יוסי "שלא תטעה: '''כ'''זוגין" וכו'; כלומר שניהם חולקים על ר' יהודה, ומעדיפים לקרוא "זג"-זוג; ולזג אחד יש לפחות שני חרצנים; אבל לפי גרסת הספרי נראה שהם מסכימים עימו.}} אֵלּוּ הֵם הַחַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵם הַזַּגִּין? הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים וְהַזַּגִּים אֵלּוּ הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שֶׁלֹּא תִּטְעֶה בְּזוּגִים שֶׁל בְּהֵמָה, הַחִיצוֹן זָג וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל. '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל"''', מַגִּיד שֶׁלֹּא פָּטַר בּוֹ אֲכִילַת צַעַר. {{הע-שמאל|אכילת חרצנים וזגים היא אכילת צער, כי אינם ראויים לאכילה; והשוו [[ביאור:תוספתא/יומא/ד#ג|תוספתא יומא ד ג,]] שאינו חייב על אכילה כזאת ביום כיפור. אמנם היקף האיסור על הנזיר קטן יותר וכולל רק את פרי הגפן, אבל הוא כולל גם דברים שאינם ראויים למאכל.}} שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם יוֹם הַכִּפּוּרִים, חָמוּר, פָּטַר בּוֹ אֲכִילַת צַעַר; נָזִיר, הַקֵּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּפְטוֹר בּוֹ אֲכִילַת צַעַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל"''' – מַגִּיד שֶׁלֹּא פָּטַר בּוֹ אֲכִילַת צַעַר. '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר '''"מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן"''' – כְּלָל. '''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר"''' ([[במדבר ו ג]]) – פְּרָט; {{הע-שמאל|המבנה בפסוק הוא פרט (פס' ג), כלל ופרט (פס' ד). אלמלא הפרוט של חרצנים וזגים היה לפנינו פרט וכלל, ואז 'נעשה הכלל מוסף על הפרט'; אבל מה מוסיפים לא היינו יודעים, ולכן פירטו כאן את החרצנים והזגים – פסולת פרי. כאן יש לקרוא "פרי גמור" – שלם, בניגוד לדרשה על הבוסר בסוף פיסקה כג, שם הכוונה היתה לפרי בשל.}} {{ב|כְּלָל וּפְרָט|צריך להיות פרט וכלל}} – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי – אַף אֵין לִי אֶלָּא פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי. לְהָבִיא אֶת הַחַרְצַנִּים וְאֶת הַזַּגִּים, שֶׁהֵם פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי. אוֹ מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ פְּרִי גָּמוּר, אַף אֵין לִי אֶלָּא פְּרִי גָּמוּר? אָמַרְתָּ: וְכִי אֵיזֶהוּ פְּרִי גָּמוּר שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ? הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ, פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי – אַף אֵין לִי אֶלָּא פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי, לְהָבִיא אֶת הַחַרְצַנִּים וְאֶת הַזַּגִּים, שֶׁהֵם פְּרִי וּפְסֹלֶת פְּרִי. אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל"'''? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ: כְּלָל שֶׁאַתָּה מוֹסִיף עַל הַפְּרָט, אִי אַתָּה יָכוֹל לְדוּנוֹ כְּעֵין הַפְּרָט לְהוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בְּנָזִיר. '''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ"''', לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּתוֹ כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ, עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ט|נזיר ו ט:]] סיום הנזירות ואיסוריה הוא רק לאחר הטקס במקדש, ואינו תלוי רק בזמן. לכן יתכן שאיסורי הנזירות חלים גם אחרי ימי הנזירות עצמם.}} שֶׁיָּכוֹל לֹא יִהְיֶה חַיָּב, אֶלָּא עַד שֶׁיַּשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן"''' ([[במדבר ו כ]]) – '''אַחַר''' כָּל הַמַּעֲשִׂים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. }} ===פיסקה כה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ה''' '''"כָּל יְמֵי נֵדֶר נִזְרוֹ"''' ([[במדבר ו ה]]), הֲרֵי הַכָּתוּב מַשִׂיאוֹ מִכְּלַל הַיַּיִן וּבָא לוֹ לְלַמֵּד עַל הַתִּגְלַחַת: {{הע-שמאל|הפסוק עוסק באיסור התגלחת, ולא באיסור הגפן. הנזירות היא עסקת חבילה, ואפילו אם נדר נזירות לעניין אחד – חייב לשמור את כל איסורי הנזירות, שהרי אין להתנות על מה שכתוב בתורה; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ד|נזיר ב ד.]] האיסור חל גם על המגלח את הנזיר ולא רק על הנזיר עצמו, וראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|תוספתא נזיר ד ג.]]. לעניין התער ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ג|נזיר ו ג,]] כר' יאשיה.}} '''"כָּל יְמֵי נֵדֶר נִזְרוֹ"''', נִדְרוֹ תָּלוּי בִּנְזִירוּתוֹ, וְלֹא נְזִירוּתוֹ תְּלוּיָה בְּנִדְרוֹ: '''"תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ"''' – לַעֲשׂוֹת הַמְּגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ: '''"תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ"''', אֵין לִי אֶלָּא תַּעַר. תָּלַשׁ, סִפְסֵף וְסִפֵּר, מִנַּיִן שֶׁהוּא לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''', מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בַּתַּעַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הָא אִם תָּלַשׁ וְסִפְסֵף וְסִפֵּר – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים. '''"עַד מְלֹאת הַיָּמִים אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'"''', {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג|נזיר ג א.]] כדי לצאת ידי חובת נזיר יש לשמור לפחות על 30 יום, כאשר בדיעבד גם 29 יום ושעה מספיקים, אבל אם פירש פרק זמן אחר, מעל 30 יום – חייב לעמוד במה שפירש. את האפשרות של נזיר עולם לומדים מפס' ח, שאינו בלשון עתיד אלא איסורי הנזירות תקפים בכל ימי נזרו, ואף לעולם.}} מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם אָמַר "הֲרֵינִי נָזִיר" סְתָם, מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וְאִם גִּלַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים – יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"עַד מְלֹאת הַיָּמִים אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'"''', וּכְבָר מָלְאוּ יְמֵי נְזִירוּתוֹ. אוֹ אֲפִלּוּ אָמַר "הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יָמִים", אִם גִּלַּח בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"עַד מְלֹאת הַיָּמִים"''' וַעֲדַיִן לֹא מָלְאוּ יְמֵי נְזִירוּתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶפְסֵק לִנְזִירוּתוֹ. נְזִיר עוֹלָם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא"''' ([[במדבר ו ח]]), לְהָבִיא אֶת נְזִיר עוֹלָם. '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''' – זוֹ קְדֻשַּׁת שֵׂעָר. {{הע-שמאל|דרשה נוספת העוסקת בכפילות של פס' ה ופס' ח: הראשון מלמד על קדושת השיער (שאסור לגלחו) והשני על קדושת הגוף (שאסור להיטמא).}} אַתָּה אוֹמֵר זוֹ קְדֻשַּׁת שֵׂעָר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קְדֻשַּׁת הַגּוּף? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: '''"קָדֹשׁ הוּא לַה'"''', הֲרֵי קְדֻשַּׁת הַגּוּף אָמוּר. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"'''? זוֹ קְדֻשַּׁת שֵׂעָר. '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: '''"וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"'''. {{הע-שמאל|שער הנזיר אסור בשימוש, ואם נארג ממנו בבגד – יש לשרוף את הבגד, ראו [[ביאור:משנה ערלה פרק ג#משנה ג|ערלה ג ג.]] אותו דין חל אפילו אם הנזיר נאנס להתגלח, כשמשון בשעתו, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ג|נזיר ו ג.]] אבל במקרה כזה אין הנזיר חייב, כמובן.}} אֵין לִי אֶלָּא הַמְּגַלֵּחַ כְּמִצְוָתוֹ, שֶׁשְּׂעָרוֹ אָסוּר וְאוֹסֵר. גִּלְּחוּהוּ לִיסְטִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''' מִכָּל מָקוֹם. '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"'''. {{הע-שמאל|גם קרחים יכולים להיות נזירים, וראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/א#ו|תוספתא נזיר א ו.]]}} אֵין לִי אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂעָר, שֶׁתִּנְהוֹג בּוֹ {{ב|קְדֻשַּׁת שֵׂעָר|צריך להיות קדושת הגוף}}. מִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''' – מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: '''"כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ"''' ([[במדבר ו ז]]). בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂעָר בֵּין שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"'''? – {{ב|לְעִנְיַן שֶׁאָמַרְנוּ.|שגם שיער שגולח ע"י ליסטים הוא קדוש.}} '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|הנזיר שהוא מצורע חייב לגלח את שערו אם נרפא, אפילו אם הדבר יחייב אותו לסתור את הנזירות ולהתחילה מחדש. וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ח#משנה ב|נזיר ח ב.]]}} לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: '''"וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו"''' ([[ויקרא יד ט]]), אַף הַנָּזִיר בַּמַּשְׁמָע. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"'''? בִּשְׁאָר כָּל הַנְּזִירִים, חוּץ מִן הַמְּנֻגָּע. אוֹ אַף עַל פִּי מְנֻגָּע, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ"'''? בִּשְׁאָר כָּל הַמְּנֻגָּעִים חוּץ מִן הַנָּזִיר; אוֹ אַף הַנָּזִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: יְגַלַּח, אַף עַל פִּי נָזִיר. '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|הנזיר והמצורע אינם מתגלחים אלא מגדלים את שערם. הביטוי "פרע" הוא גידול ואי תגלחת, ואינו בהכרח איסור על סידור השער או סירוקו.}} לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: '''"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ"''' ([[ויקרא יג מה]]). 'פָּרוּעַ' – יְגַדֵּל פֶּרַע. אַתָּה אוֹמֵר 'פָּרוּעַ' יְגַדֵּל פֶּרַע, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא 'פָּרוּעַ' כְּמַשְׁמָעוֹ? הֲרֵי אַתָּה דָן: נֶאֱמַר כָּאן "פָּרוּעַ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "פָּרוּעַ". מַה 'פָּרוּעַ' {{ב|הָאָמוּר לְהַלָּן|בנזיר}} גִּדּוּל שֵׂעָר – אַף 'פָּרוּעַ' {{ב|הָאָמוּר כָּאן|במצורע}} גִּדּוּל שֵׂעָר. '''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ"''' – לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּתוֹ כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ, עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. {{הע-שמאל|ראו בסוף פיסקה כד לעיל, וכן [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ט|נזיר ו ט.]] סיום הנזירות הוא דווקא בטקס הקרבן ואינו תלוי רק בהשלמת הזמן. לעניין הנסיון לערוך קל וחומר מאיסור שתיית היין לאיסור התגלחת ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ה|שם משנה ה.]] כיוון שהנסיון נכשל לומדים את הדין מהיקש ומגזירה שווה נזיר-נזיר.}} אוֹ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא עַד שֶׁיַּשְׁלִים נְזִירוּתוֹ? – הֲרֵי אַתָּה דָן: הוֹאִיל וְאָסוּר בְּיַיִן וּבְשֵׁכָר וְאָסוּר בְּתִגְלַחַת. אִם לָמַדְתִּי עַל הַיַּיִן, שֶׁעָשָׂה יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, אַף תִּגְלַחַת, נַעֲשֶׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה הַיַּיִן, שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר, עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, תִּגְלַחַת, שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בַּיַּיִן, שֶׁלֹּא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, לְפִיכָךְ עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן; תֹּאמַר בְּתִגְלַחַת, שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ, לְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֶׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. הֲרֵי טֻמְאָה תּוֹכִיחַ, שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ, וְעָשָׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, וְהִיא תּוֹכִיחַ לְתִגְלַחַת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ, נַעֲשֶׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּטֻמְאָה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, לְפִיכָךְ עָשָׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּתוֹ כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן; תֹּאמַר בְּתִגְלַחַת, שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, לְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֶׂה בָּהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר הַנְּזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ הַנְּזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. לֹא זָכִיתִי מִן הַדִּין, תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן"'''. וְכִי הַנָּזִיר שׁוֹתֶה יַיִן? אֶלָּא {{ב|מֻפְנֶה|המילה מפונה ואינה כפשטה אלא יש לדרוש אותה}} לַדִּין, לְהַקִּישׁ גְּזֵרָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן "נָזִיר" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "נָזִיר". מַה נָּזִיר הָאָמוּר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, אַף נָזִיר הָאָמוּר כָּאן, נַעֲשֶׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר '''"עַד מְלֹאת הַיָּמִים"''', {{הע-שמאל|מלאות הימים – צריך שיהיה ניכר ששער ראשו פרוע וגדל בלי שיתגלח, והדבר אינו ניכר בפחות מחודש; לכן אין נזירות לתקופה קצרה מחודש; אבל כל תקופה מעל חודש אפשרית; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק א#משנה ג|נזיר א ג.]]}} שֶׁאִם אָמַר "הֲרֵינִי נָזִיר" סְתָם – קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו "עַד מְלֹאת הַיָּמִים". שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִעוּט יָמִים שְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"'''. כַּמָּה הוּא גִּדּוּל פֶּרַע? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל מֵחֹדֶשׁ וָלְמַעְלָה – אוֹ חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד אוֹ חֹדֶשׁ וּשְׁנֵי יָמִים. }} ===פיסקה כו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ו-ז''' {{הע-שמאל|השוו לתחילת פיסקה כה: כותרת לדרשות הבאות.}} '''"כֹּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה', עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא"''' ([[במדבר ו ו]]), הֲרֵי הַכָּתוּב מַשִׂיאוֹ מִכְּלַל תִּגְלַחַת וּבָא לוֹ לְלַמֵּד עַל הַטֻּמְאָה. {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/מסכתא דפסחא בא#פרשה ט|מכילתא פסחא ט,]] שהביטוי "כל נפש" כולל לכאורה גם נפשות בהמה. ר' ישמעאל דורש כנראה את המשך הפסוק: "לא יטמא להם".}} "עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא", שׁוֹמֵעַ אֲנִי נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בַּמַּשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ" ([[במדבר ו ז]]), בַּמֶּה עִנְיָן מְדַבֵּר? בְּנַפְשׁוֹת אָדָם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לֹא יָבֹא", בְּנַפְשׁוֹת {{ב|הַמְּטַמְּאוֹת בְּבִיאָה|בכניסה לאוהל}} הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֵלּוּ הֵם? אֵלּוּ נַפְשׁוֹת אָדָם. {{הע-שמאל|הדרשה "לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצווה" חוזרת בדרשות הבאות כפזמון חוזר. וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז|נזיר ז א,]] גם שם משווים את הנזיר לכהן גדול, ושם חולקים מי משניהם קדוש יותר, באותם נימוקים כמו בנסיון ללמוד קל וחומר דלהלן. הנזיר קדוש כמו הכהן הגדול, או כמעט כמוהו! מת מצוה הוא גופה שאין מי שיקבור אותה. קבורתו נחשבה מצווה גדולה – במיוחד לאחר התבוסות בנסיונות המרד.}} וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ... לֹא יִטַּמָּא"? לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה! הָא, עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר יֵשׁ לִי בַדִּין: הוֹאִיל וְכֹהֵן גָּדוֹל בַּל יִטַּמָּא לִקְרוֹבִים, וְנָזִיר בַּל יִטַּמָּא לִקְרוֹבִים, אִם לָמַדְתִּי לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה – אַף נָזִיר מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, הֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, נָזִיר, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת שָׁעָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ – לְפִיכָךְ מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, תֹּאמַר בְּנָזִיר, שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן עַל טֻמְאָתוֹ – לְפִיכָךְ לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ... לֹא יִטַּמָּא": לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. {{הע-שמאל|מכהן הדיוט לומדים שההיטמאות לקרובים עדיפה על פני היטמאות למתים שאינם קרובי משפחה. מכאן שנזיר אינו מיטמא אלא למת מצווה.}} אוֹ "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ... לֹא יִטַּמָּא", אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לִשְׁאָר מֵתִים? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמַה כֹּהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁמִּטַּמֵּא הוּא לִקְרוֹבִים – אֵין מִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים, נָזִיר, שֶׁאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים? הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ... לֹא יִטַּמָּא"? לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. {{הע-שמאל|על כהן גדול נאמר ([[ויקרא כא יא]]): "ועל כל נפשות מת לא יבוא", בדומה לביטוי בנזיר "על נפש מת לא יבוא". אבל אלמלא פירט לנו הפסוק את רשימת הקרובים היינו משווים את קדושת הנזיר לקדושת כהן הדיוט, שגם בו נאמר "לנפש לא יטמא בעמיו" ([[ויקרא כא א]]). פירוט הקרובים שאפילו אליהם אין הנזיר נטמא מלמד שקדושתו קרובה לזו של הכהן הגדול, ועולה על זאת של כהן הדיוט.}} הָא עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר יֵשׁ לִי בַדִּין: נֶאֱמַר כְּלָל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְנֶאֱמַר כְּלָל בְּנָזִיר. מַה כְּלָל הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל – בַּל יִטַּמָּא לִקְרוֹבִים, אַף כְּלָל הָאָמוּר בְּנָזִיר – בַּל יִטַּמָּא לִקְרוֹבִים! אַתָּה דָן מִכֹּהֵן גָּדוֹל, וַאֲנִי אָדוּן מִכֹּהֵן הֶדְיוֹט. נֶאֱמַר כְּלָל בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט וְנֶאֱמַר כְּלָל בְּנָזִיר. מַה כְּלָל הָאָמוּר בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט – הֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים, אַף כְּלָל הָאָמוּר בְּנָזִיר – הֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא לִקְרוֹבִים! אַתָּה דָן מִכֹּהֵן גָּדוֹל, וַאֲנִי אָדוּן מִכֹהֵן הֶדְיוֹט. תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ, לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם". {{הע-שמאל|ר' עקיבא אינו דורש מפירוט הקרובים רק שנזיר קרוב יותר לכהן גדול, אלא גם על ארבעה מקרים שבהם אדם נטמא למת מצווה למרות שהדבר אסור בדרך כלל: כהן הדיוט, כהן גדול, נזיר ואדם שנמצא בדרכו לאכול את קרבן הפסח.}} רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ, לֹא יִטַּמָּא". אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל – לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אִם הָיָה נָזִיר – לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה. אִם הָלַךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ – לְאָחִיו אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אִם הָיָה כֹהֵן הֶדְיוֹט – וּלְאַחֹתוֹ אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אֲבָל לְבְנוֹ וּלְבִתּוֹ לֹא נֶאֱמַר, שֶׁאַף הַקְּטַנִּים נִזּוֹרִים. {{הע-שמאל|מותר לנזיר לטפל בקרוביו החיים, למרות שהם עלולים לטמא אותו, וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ג|נזיר ז ג;]] וכן מותר הדבר גם לכהן גדול; הדרשה מראה שאיסור הטומאה לאם מיותר, שהרי הוא נדרש בקל וחומר מהאיסור להיטמא לאב: כהן הדיוט נטמא לאחיו מהאב ולא לאחיו מהאם, ומכאן שקדושת הקשר עם אביו גדולה מזו של הקשר עם אמו, ואם כך מספיק היה לומר שלאביו אין כהן גדול נטמא; אזכור האם מפונה, אם כך, לדרשה אחרת – שיכול הכהן הגדול להיטמא לקרוביו בחייהם; וראו [[נזיר מח א]].}} "לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם", בְּמֹתָם אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא בְנִגְעָם וּבְזִיבָתָם. אֵין לִי אֶלָּא בְנָזִיר, בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְאִמּוֹ" בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ. שֶׁכְּבָר קַל וָחֹמֶר הוּא: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט מִטַּמֵּא, לְאָחִיו מֵאָבִיו – אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא לְאָבִיו; מְקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִטַּמֵּא, לְאָחִיו מֵאִמּוֹ – דִּין הוּא שֶׁלֹּא יְהֵא כֹהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא לְאִמּוֹ. אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לְאִמּוֹ" בְּכֹהֵן גָּדוֹל? מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּאן "אִמּוֹ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "אִמּוֹ". מָה אִמּוֹ הָאָמוּר לְהַלָּן, מִטַּמֵּא בְנִגְעָם וּבְזִיבָתָם, אַף אִמּוֹ הָאָמוּר כָּאן – מִטַּמֵּא בְנִגְעָם וּבְזִיבָתָם. {{הע-שמאל|אמנם אין הנזיר נטמא לקרוביו שמתו, אבל הוא מתאבל עליהם ככל אדם. בעניין הכהן הגדול ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ב|סנהדרין ב א.]] ר' נתן מעיר שגם אדם קרח שנזר – "נזר אלוהיו על ראשו", וראו לעיל פיסקה כה, שם מיוחסת הדרשה לר' יונתן, וכן [[ביאור:תוספתא/נזיר/א#ו|תוספתא נזיר א ו.]]}} "לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם", בְּמֹתָם אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל עוֹמֵד הוּא בְהֶסְפֵּד וּבְשׁוּרָה. "כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ", בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂעָר וּבֵין שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. }} ===פיסקה כז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ח''' '''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא לַה'"''' ([[במדבר ו ח]]), לָמָּה נֶאֱמַר? {{הע-שמאל|פס' ח נראה ככופל מה שנאמר בפס' ה. הדרשות לומדות שמדובר בקדושת הגוף, ולכן פס' ח נמצא בהקשר של איסורי הטומאה, וכן הן לומדות מכאן את הקדושה של נזיר עולם (ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק א#משנה ב|נזיר א ב]]), שחייב להישמר מאיסורי הנזירות בכל ימיו; וראו גם לעיל פיסקה כה.}} לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: "עַד מְלֹאת הַיָּמִים אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'" ([[במדבר ו ה]]), אֵין לִי אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּסֶק לְנִזִירוּתוֹ. נְזִיר עוֹלָם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ" – לְהָבִיא נְזִיר עוֹלָם. "קָדֹשׁ הוּא לַה'" – זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קְדֻשַּׁת שֵׂעָר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "קָדֹשׁ יִהְיֶה" ([[במדבר ו ה]]) – הֲרֵי קְדֻשַּׁת שֵׂעָר אָמוּר. הָא, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "קָדֹשׁ הוּא לַה'"? – זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף! }} ===פיסקה כח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו ט''' '''"וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו"''' ([[במדבר ו ט]]) – לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק. {{הע-שמאל|הנזיר שנטמא בודאי, בין באונס בין בכוונה – מגלח תגלחת טומאה ומתחיל את הנזירות מחדש (ראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ד|תוספתא נזיר ד ד]]), אבל אם נודע לאחר שגילח תגלחת טהרה שהיה טמא בטומאת התהום – אינו סותר את נזירותו, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|נזיר ט ב.]] לעומת זאת אשה נשואה שנאנסה ע"י גבר זר אינה נענשת, ואילו אם ספק נאפה – חייבת כסוטה. ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה ז|לעיל ז,]] על "והיא לא נתפשה", ושם בתחילת הפיסקה. שתי הדרשות הראשונות מציגות את אותם ההבדלים בין הנזיר לסוטה; הראשונה מדגישה את פטור הנזיר שנטמא בספק טומאת התהום, והשניה מדגישה את חובתו לגלח תגלחת טומאה במקרה שנטמא אפילו באונס.}} שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם {{ב|בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֹנֶס כְּרָצוֹן|בדין הסוטה}} עָשָׂה סָפֵק כְּוַדַּאי, כָּאן, שֶׁעָשָׂה אֹנֶס כְּרָצוֹן, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה סָפֵק כְּוַדַּאי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו" – לְהוֹצִיא אֶת הַסָּפֵק. "בְּפֶתַע" – לְהָבִיא אֶת הָאֹנֶס. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁעָשָׂה סָפֵק כְּוַדַּאי לֹא עָשָׂה אֹנֶס כְּרָצוֹן, כָּאן, שֶׁלֹּא עָשָׂה סָפֵק כְּוַדַּאי – אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אֹנֶס כְּרָצוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּפֶתַע" – לְהָבִיא אֶת הָאֹנֶס. "פִּתְאֹם" – לְהָבִיא אֶת הַשּׁוֹגֵג. {{הע-שמאל|חובת הנזיר לגלח אם נטמא בשגגה נלמדת מהפסוק. לא ניתן ללמוד אותה מקל וחומר, כי אם נטמא במזיד – הנזיר לוקה, כי עבר על לאו במזיד; וכדי לחייב אותו גם בקרבנות תגלחת הטומאה יש צורך בפסוק נפרד. לעומת זאת בשבועת הפיקדון חייבים באשם רק הנשבעים לשקר במזיד, ואם נשבע בשגגה, כי שכח שקיבל פיקדון – פטור, ראו [[ביאור:משנה שבועות פרק ה|שבועות ה א.]] ר' יונתן מחליף את הדרשות על נזיר שנטמא באונס או בשגגה. הוא דורש "פתע" – שהנזיר הופתע לגלות שנטמא כי שגג, ו"פתאום" – שהטומאה אירעה באופן פתאומי והוא נאנס להיטמא.}} וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חִיֵּב אֶת הַמֵּזִיד חִיֵּב אֶת הַשּׁוֹגֵג, כָּאן, שֶׁחִיֵּב אֶת הַמֵּזִיד, אֵינוֹ דִין שֶׁנְּחַיֵּב אֶת הַשּׁוֹגֵג? וּמִנַּיִן שֶׁחִיֵּב אֶת הַמֵּזִיד? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁלֹּא חִיֵּב אֶת הַשּׁוֹגֵג – חִיֵּב אֶת הַמֵּזִיד, כָּאן, שֶׁחִיֵּב אֶת הַשּׁוֹגֵג, אֵינוֹ דִין שֶׁנְּחַיֵּב אֶת הַמֵּזִיד? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – תֹּאמַר כָּאן, שֶׁלּוֹקֶה? הוֹאִיל וְלוֹקֶה – לֹא יָבִיא קָרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" ([[במדבר ו יא]]), דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: "בְּפֶתַע" – זֶה שׁוֹגֵג; "פִּתְאֹם" – זֶה אֹנֶס. "וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ", בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ה|נזיר ג ה.:]] אם נדר את הנזירות כשהיה טמא מתחילים למנות את הימים מהיום שבו נטהר, ואינו חייב קרבן על הזמן שהיה בטומאה, כי הנזירות עדיין לא חלה.}} הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן – וְלִפְטוֹר אֶת שֶׁנָּזַר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. שֶׁהָיָה בַּדִּין: מִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן; מִי שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ – אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ", בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר; הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּבַהֲבָאַת קָרְבָּן – וְלִפְטוֹר אֶת שֶׁנִּזּוֹר בַּקֶּבֶר. "וְגִלַּח רֹאשׁוֹ" – רֹאשׁוֹ הוּא מְגַלֵּחַ, וְאֵין מְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. {{הע-שמאל|שלוש סיטואציות שבהן יש מצוות גילוח: הקדשת הלוויים (ראו [[במדבר ז ו]]), טהרת המצורע (ראו [[ויקרא יד ח]]-ט) והפסקת או סיום הנזירות (המכונות 'תגלחת הטומאה' או 'תגלחת הטהרה' בהתאמה). בשתי הסיטואציות הראשונות המצווה היא להעביר תער על כל שערות הגוף, ולא רק בראש; אבל בטקסי התגלחת של הנזיר – מגלח רק את שער ראשו.}} שֶׁהָיָה בַּדִּין: הוֹאִיל וּמְצֹרָע מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְנָזִיר מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן, אִם לָמַדְתִּי לִמְצֹרָע שֶׁמְּגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ – אַף נָזִיר יְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. לֹא: אִם אָמַרְתָּ בִּמְצֹרָע, {{ב|שֶׁמְּגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה|בתחילת טקס הטהרה ובסיומו לאחר שבעה ימים}} – לְפִיכָךְ יְגַלַּח כָּל שְׂעָרוֹ; תֹּאמַר בְּנָזִיר, שֶׁאֵין מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה – לְפִיכָךְ לֹא יְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. הֲרֵי לְוִיִּם יוֹכִיחוּ, שֶׁאֵין מְגַלְּחִין תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה – וּמְגַלְּחִים כָּל שְׂעָרָן; וְהֵם יוֹכִיחוּ לַנָּזִיר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה – יְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ! תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְגִלַּח רֹאשׁוֹ": רֹאשׁוֹ הוּא מְגַלֵּחַ, וְאֵין מְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ. "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" – בְּיוֹם הַזָּיָתוֹ, בַּשְּׁבִיעִי. {{הע-שמאל|הדרשה מסבירה את הכפילות לכאורה "ביום טהרתו ביום השביעי": שני תנאים למצוות הגילוח: שבעה ימים לפחות מיום הטומאה – והזיית מי חטאת.}} אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם הַזָּיָתוֹ בַּשְּׁבִיעִי; אוֹ בַּשְּׁמִינִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּשְּׁבִיעִי". אִי בַּשְּׁבִיעִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻזָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" – בְּיוֹם הַזָּיָתוֹ. "הַשְּׁבִיעִי", אֵין לִי אֶלָּא שְׁבִיעִי. {{ב|שְׁמִינִי תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי|אם לא גילח עדיין}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "יְגַלְּחֶנּוּ". "יְגַלְּחֶנּוּ", אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יְגַלְּחֶנּוּ". {{הע-שמאל|אין הטקס חל בלי שגילח את שערו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו-ז:]] התגלחת הכרחית גם בתגלחת הטהרה, אבל בה חייב להביא את הקרבנות לפני הגילוח, ואילו בתגלחת הטומאה מגלח ואחר כך מביא את הקרבנות.}} אֵין לִי אֶלָּא תִּגְלַחַת טֻמְאָה. תִּגְלַחַת טָהֳרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יְגַלְּחֶנּוּ". מִיכֵּן אָמְרוּ: תִּגְלַחַת טֻמְאָה כֵּיצַד? מְגַלֵּחַ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא. וְאִם הֵבִיא וְאַחַר כָּךְ גִּלַּח לֹא יָצָא! }} ===פיסקה כט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו י''' '''"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי"''' – לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי. אַתָּה אוֹמֵר לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי? {{הע-שמאל|הבאת הקרבנות של תגלחת הטומאה היא ביום השמיני והלאה, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו.]] הדרשה מנסה להוכיח שמותר לנזיר להביא את הקרבנות גם מאוחר יותר, שלא כמו במקרה של קרבן הפסח, המוגבל ליום מסויים (יד ניסן). הפסוק מויקרא מלמד שקרבן של בהמה אפשרי מהיום השמיני להמלטה והלאה, והדרשה מנסה ללמוד מדין הבהמה ('הקריבים') על דין הנזיר ('המקריבים'), ומציגה אף קל וחומר, שהרי בהמה שהיא אתנן זונה או שנרבעה אינה מוקרבת ואילו על הנזיר אין הגבלות אלו חלות; אבל הלימוד נדחה שוב, כי קרבן הנזיר הטמא הוא קרבן מסויים, ואילו הכשרת הבהמה היא לכל קרבן. לבסוף לומדת הדרשה גזירה שווה 'שמיני'-'שמיני' מהפסוק הנ"ל בויקרא וכך מוכיחה שמדובר גם ביום התשיעי והלאה. היו נזירים שהתקשו להשיג קרבנות, ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ה|נזיר ב ה-ו,]] והקושי לממן את קרבנות תגלחת הטומאה (שני תורים וכבש אשם), בנוסף לקרבנות תגלחת הטהרה עשוי להסביר את הצורך בדחיית הבאת הקרבנות.}} אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר הוּא: אִם הַסָּמוּךְ לֶאִסּוּר מֻתָּר, הַסָּמוּךְ לְמֻתָּר, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר? וַהֲרֵי זְמַן אֲכִילַת פֶּסַח יוֹכִיחַ, {{ב|שֶׁהַסָּמוּךְ לֶאִסּוּר מֻתָּר, וְהַסָּמוּךְ לְמֻתָּר אָסוּר!|דווקא בי"ד ניסן; לא לפניו ולא אחריו}} אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַסָּמוּךְ לֶאִסּוּר מֻתָּר, וְהַסָּמוּךְ לְמֻתָּר יִהְיֶה אָסוּר! לֹא זָכִיתִי – אֲדוּנֶנּוּ מִן הַקְּרֵבִים: קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִים וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִים. מַה זְּמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְּרֵבִים, הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה ([[ויקרא כב כז]]), אַף זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּקְרִיבִים, נַכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה! וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה זְּמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְּרֵבִים, שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב אֶת הַפְּסוּלִים, הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּקְרִיבִים, שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב אֶת הַפְּסוּלִין, אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בִּזְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְּרֵבִים, שֶׁנּוֹהֵג '''בְּכָל''' הַקְּרֵבִין, לְפִיכָךְ הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, תֹּאמַר בִּזְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּקְרִיבִים, שֶׁאֵין נוֹהֵג {{ב|בְּכָל הַמַּקְרִיבִין|רק בנזיר טמא}}? לְפִיכָךְ לֹא נַכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה! לֹא זָכִיתִי מִן הַדִּין, תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שְׁמִינִי"'''. נֶאֱמַר כָּאן שְׁמִינִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁמִינִי. מַה שְּׁמִינִי הָאָמוּר לְהַלָּן, הִכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה – אַף שְׁמִינִי הָאָמוּר כָּאן, נַכְשִׁיר בּוֹ שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה. '''"שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה"''', מִיכָּן אָמְרוּ: אֵין מְבִיאִים תּוֹרִים כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה וְלֹא בְּנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִים. {{הע-שמאל|אין להביא תור ובן יונה כזוג, אלא או שני תורים או שני בני יונה. דורש 'או'; וראו [[ביאור:משנה קנים פרק ב#משנה ה|קינים ב ה.]]}} '''"אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"''', מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּטִפּוּל הֲבָאָתָם עַד שֶׁיְּבִיאֵם '''"אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד."''' {{הע-שמאל|הנזיר אחראי להביא את קרבנותיו עד פתח המקדש, בדומה לדין הביכורים – ראו [[ביאור:משנה בכורים פרק א#משנה ט|ביכורים א ט.]]}} }} ===פיסקה ל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יא''' '''"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה"''', שֶׁיַּפְרִישֵׁם הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה. {{הע-שמאל|הכהן מחליט איזה משני העופות יהיה לחטאת ואיזה לעולה; אבל אם הבעלים (במקרה הנדון: הנזיר הטמא) רוצה – הוא רשאי להגדיר ולהחליט בעניין בעצמו (וכמובן עליו להודיע לכהן על החלטתו). ואכן, במקרה של קרבן היולדת מפורש בפסוק שהיא יכולה להחליט בעניין בעצמה.}} אֵין לִי אֶלָּא הַפְרָשָׁה בַּכֹּהֵן; הַפְרָשָׁה בַּבְּעָלִים מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר הוּא: אִם מִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּהַקְדָּשָׁתוֹ רַשַּׁאי בְּהַפְרָשָׁתוֹ, מִי שֶׁרַשַּׁאי בְּהַקְדָּשָׁתוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי בְּהַפְרָשָׁתוֹ? וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּיּוֹלֶדֶת: "וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה" ([[ויקרא יב ח]]). נִמְצֵינוּ לְמֵדִים: הַפְרָשָׁה בַּכֹּהֵן – וְהַפְרָשָׁה בַּבְּעָלִים. {{הע-שמאל|יכול הכהן להחליט, ויכול הבעלים; אם הבעלים הביא שני עופות סתם – הקרבן מכונה 'קן סתומה'; ואם הבעלים החליט ואמר לכהן מי מהעופות עולה ומי חטאת – הקרבן מכונה 'קן מפורשה'; וראו [[ביאור:משנה מסכת קנים|מבוא למסכת קנים]]}} נִמְצֵינוּ לְמֵדִים: קֵן סְתוּמָה – וְקֵן מְפֹרָשָׁה. '''"וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"''', רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: וְכִי עַל אֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה, שֶׁצָּרִיךְ כַּפָּרָה? – עַל שֶׁצִּיעֵר נַפְשׁוֹ מִן הַיַּיִן. {{הע-שמאל|ר' אלעזר מבקר את הנזירות ומביע התנגדות לאסקטיזם שהיה נפוץ בכת מדבר יהודה ובין הנוצרים; וראו גם בסיפור על שמעון הצדיק, [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה כב|לעיל פיסקה כב,]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ד|ותוספתא נזיר ד ד.]] ר' ישמעאל עונה לשאלה של ר' אלעזר בדרך הפשט: אמנם הנזיר שנטמא יכול היה להיות אנוס או שוגג, אבל הטומאה חלה והיא מציגה אותו כחוטא – גם אם לאונסו.}} וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַמְצַעֵר נַפְשׁוֹ מִן הַיַּיִן צָרִיךְ כַּפָּרָה, קַל וָחֹמֶר לַמְצַעֵר נַפְשׁוֹ עַל כָּל דָּבָר! רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּנָזִיר טָמֵא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" – שֶׁנִּטְמָא לַמֵּתִים. '''"וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ"''', {{הע-שמאל|המעשה הקובע למניית ימי הנזירות החדשים לאחר תגלחת הטומאה תלוי בראשו של הנזיר, כלומר בגילוח ולא בהבאת הקרבן; וראו שר' ישמעאל חולק על כך בתחילת הפיסקה הבאה; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ב|נזיר ז ב,]] ניסוח דו משמעי של המשנה.}} נִמְצֵינוּ לְמֵדִים שֶׁמַּתְחִיל לִמְנוֹת מִיּוֹם שֶׁגִּלֵּחַ. }} ===פיסקה לא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יב''' {{הע-שמאל|לדעת ת"ק אין הנזיר צריך לכפר, שהרי לא חטא בכך שנטמא, וראו גם לעיל פיסקה ל – ולכן אינו צריך לכפר על הטומאה; לדעת ר' ישמעאל, גם שם, הטומאה נחשבת כחטא למרות שאינה בהכרח באשמת הנזיר, ולכן האשם צריך לכפר.}} '''"וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ"''' ([[במדבר ו יב]]), כָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבִים אֶת הַכַּפָּרָה – חוּץ מִזֶּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַף זֶה מְעַכֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִזִּיר לַה'", אֵימָתַי וְהִזִּיר? בִּזְמַן שֶׁהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ד|נזיר ג ד.]] הדרשה נמצאת בין דעת ת"ק שם לבין דעת ר' אליעזר, וטוענת שסתירת הנזירות היא דווקא בתנאי שלאחר השלמת הנזירות נשארו עוד ימים אחדים. לעניין מי שנטמא בתחילת הנזירות ראו לעיל פיסקה כח, וכן [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ה|נזיר ג ה.]] גם כאן הדרשה מעמידה את הפסוקים במצב שהטומאה היתה באמצע הנזירות, כך שיש 'ימים ראשונים' לפניה ו'ימים אחרונים' אחריה.}} "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרוֹנִים – סוֹתֵר. מִנַּיִן אִם אָמַר 'הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יָמִים', נִטְמָא יוֹם מֵאָה חָסֵר אֶחָד – סוֹתֵר אֶת הַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרוֹנִים – סוֹתֵר. אוֹ אֲפִילוּ נִטְמָא בְּיוֹם מֵאָה, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרוֹנִים – סוֹתֵר! אוֹ אֲפִילוּ נִטְמָא בִּתְחִלַּת מֵאָה, סוֹתֵר אֶת הַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רִאשׁוֹנִים – סוֹתֵר. "כִּי טָמֵא נִזְרוֹ", הַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, וְאֵין תִּגְלַחַת סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל. שֶׁהָיָה בַדִּין: הוֹאִיל וְאָסוּר בְּטֻמְאָה וְאָסוּר בְּתִגְלַחַת, {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ה|נזיר ו ה,]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]]}} אִם לָמַדְתִּי לְטֻמְאָה שֶׁסּוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, אַף הַתִּגְלַחַת תִּסְתֹּר אֶת הַכֹּל? וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: אִם טֻמְאָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ הַמְטַמֵּא כַּמִּטַּמֵּא – הֲרֵי הִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, תִּגְלַחַת, שֶׁעָשָׂה בָּהּ הַמְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ – אֵינוֹ דִין שֶׁתִּסְתֹּר אֶת הַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי טָמֵא נִזְרוֹ", הַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל – וְאֵין הַתִּגְלַחַת סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל. {{הע-שמאל|כאן עוסקים בנזיר שהיה מצורע. המצורע מוסגר לשבעה ימים ואחריהם, אם אכן המשיכה הצרעת להתפשט – הוא 'מוחלט', והוא מטמא את הנוגע בו. כשהוא נרפא הוא מונה שבעה "ימי ספירה" ומביא קרבן ונטהר. שבעת הימים של ההסגר נחשבים כימי נזירות – ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ג|נזיר ז ג.]] אבל אם הוחלט כמצורע ואפילו "ימי הספירה" שלו – אינם נמנים כימי נזירות, אלא נחשבים כימי טומאה.}} אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טֻמְאָתוֹ, שֶׁאֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן; יְמֵי חֲלִיטָה מִנַּיִן? וְדִין הוּא: הוֹאִיל וִימֵי טֻמְאָתוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קָרְבָּן, וִימֵי חֲלוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קָרְבָּן, אַתְּ לָמַדְתִּי לִימֵי טֻמְאָתוֹ, שֶׁאֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן – אַף יְמֵי חֲלוּטוֹ לֹא יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן! לֹא: אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טֻמְאָתוֹ, שֶׁמְּבַטֵּל בָּהֶם {{ב|אֶת הַקּוֹדְמִים,|ימי הנזירות שלפני הטומאה}} לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן; תֹּאמַר בִּימֵי חֲלוּטוֹ, שֶׁאֵין מְבַטֵּל בָּהֶם אֶת הַקּוֹדְמִים – לְפִיכָךְ יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן! אָמַרְתָּ: קַל וָחֹמֶר הוּא: אִם מִי שֶׁנָּזוּר בַּקֶּבֶר, וּשְׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת נְזִירוּת – אֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חֲלוּטוֹ, שֶׁאֵין שְׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת נְזִירוּת – אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן? {{הע-שמאל|הנוזר בקבר אינו מונה ימים לנזירותו ואינו חייב בתגלחת הטומאה אלא מתחיל למנות מהיום שנטהר; ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ה|נזיר ג ה.]] נזיר שהוא מצורע מוחלט – אין שערו ראוי לתגלחת טהרה, שהרי אם יטהר יגלח אותו כמצורע ולא כנזיר.}} הוּא הַדִּין לִימֵי סִפְרוֹ, אוֹ כְּשֵׁם שֶׁאֵין יְמֵי חֲלוּטוֹ עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן כָּךְ יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ לֹא יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וִימֵי חֲלוּטוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, אִם לָמַדְתִּי לִימֵי חֲלוּטוֹ, שֶׁאֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן – אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ לֹא יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן! לֹא: אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי חֲלוּטוֹ, שֶׁטָּעוּן הוּא תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קָרְבָּן – לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן, תֹּאמַר בִּימֵי הֶסְגֵּרוֹ, שֶׁאֵין טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קָרְבָּן – לְפִיכָךְ יַעֲלוּ לוֹ מִן הַמִּנְיָן! {{הע-שמאל|אם נגע הצרעת לא יגדל והנזיר יטוהר לאחר שבעת ימי ההסגר יהיה גם פטור מתגלחת ומקרבן. וראו גם [[ביאור:תוספתא/נזיר/ה#ד|תוספתא נזיר ה ד.]]}} מִכָּאן אָמְרוּ: יְמֵי חֲלוּטוֹ שֶׁל מְצֹרָע וִימֵי סִפְרוֹ כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה, וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצֹרָע – הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִים לוֹ מִן הַמִּנְיָן. {{הע-שמאל|כפי שראינו לעיל בפיסקאות כד-כה, נזיר שהשלים את ימי הנזירות אבל עדיין לא הביא את הקרבן חייב לשמור על איסורי היין והתגלחת. כאן מרחיבים את האיסורים ומוסיפים גם את איסור הטומאה; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ט|נזיר ו ט.]] לעניין הקל וחומר ודחיותיו – ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ה|נזיר ו ה,]] [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ג|ותוספתא נזיר ד ג.]] והשוו לדרך הדיון בפיסקה כה לעיל.}} "וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ", לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת – עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. אוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ? הֲרֵי אַתָּה דָן: הוֹאִיל וְאָסוּר בְּיַיִן וְאָסוּר בְּטֻמְאָה, אִם לָמַדְתִּי לְיַיִן שֶׁעָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּתוֹ כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, אַף טֻמְאָה נַעֲשֶׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּתוֹ כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ עַד הֲבָאַת קָרְבָּן! וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה הַיַּיִן, שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר, עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, טֻמְאָה, שֶׁסּוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל – דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ יָמִים שֶׁל אַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן! לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּיַיִן, שֶׁלֹּא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, לְפִיכָךְ עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, תֹּאמַר בְּטֻמְאָה, שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ – לְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. הֲרֵי תִגְלַחַת תּוֹכִיחַ, שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ, וְעָשָׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. הִיא תּוֹכִיחַ לְטֻמְאָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ – נַעֲשֶׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה תִגְלַחַת, שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל, עָשָׂה בָהּ יָמִים שֶׁל אַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, טֻמְאָה, שֶׁסּוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל – דִּין הוּא שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן! לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּתִגְלַחַת, שֶׁעָשָׂה בָהּ הַמְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ – לְפִיכָךְ עָשָׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, תֹּאמַר בְּטֻמְאָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ הַמְטַמֵּא כַּמִּטַּמֵּא – לְפִיכָךְ לֹא עָשָׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. וַהֲרֵי הַיַּיִן יוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא עָשָׂה בוֹ אֶת הַמַּשְׁקֶה כַּשּׁוֹתֶה, וְעָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. וְהוּא יוֹכִיחַ לְטֻמְאָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ הַמְטַמֵּא כַּמִּטַּמֵּא – נַעֲשֶׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה הַיַּיִן, שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר, עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, טֻמְאָה, שֶׁסּוֹתֶרֶת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּיַיִן, שֶׁלֹּא הֻתַּר מִכְּלָלוֹ, לְפִיכָךְ עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, תֹּאמַר בְּטֻמְאָה, שֶׁהֻתְּרָה מִכְּלָלָהּ – לְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֶׂה בָהּ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן! הוֹאִיל וְחָזַר הַדִּין חֲלִילָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן". וְכִי נָזִיר שׁוֹתֶה יַיִן? אֶלָּא מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן "נָזִיר" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "נָזִיר"; מַה נָּזִיר הָאָמוּר לְהַלָּן, עָשָׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן, אַף נָזִיר הָאָמוּר כָּאן, נַעֲשֶׂה בוֹ יָמִים שֶׁלְּאַחַר נְזִירוּת כַּיָּמִים שֶׁבְּתוֹךְ נְזִירוּת עַד הֲבָאַת קָרְבָּן! }} ===פיסקה לב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יג''' '''"זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר"''' ([[במדבר ו יג]]), אֶחָד נְזִיר יָמִים וְאֶחָד נְזִיר עוֹלָם. {{הע-שמאל|נזיר רגיל שהסתיימה הנזירות שלו, וגם נזיר עולם שהכביד שערו אחת לשלושים יום (לדעת ת"ק [[ביאור:משנה נזיר פרק א#משנה ד|בנזיר א ד,]] ושם במשנה ב) – מביאים שלוש בהמות כדלהלן.}} "זֹאת" – לְקָרְבַּן טָהֳרָה. אוֹ אַף לְקָרְבַּן טֻמְאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּמִי {{ב|שֶׁיֵּשׁ פֶּסֶק לְנִזְרוֹ.|שמועד הבאת הקרבן שלו צפוי מראש.}} "יָבִיא אֹתוֹ", וְכִי אֲחֵרִים מְבִיאִים אוֹתוֹ? וַהֲלֹא הוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ! זוֹ אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֶתִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה. {{הע-שמאל|בשלושה מקומות מסביר ר' ישמעאל ש'אותו' או 'אותם' מכוונים לנושא עצמו, ולא למושא חיצוני. נראה שבכל שלושת המקומות אמנם הנושא (הנזיר, הכהנים ומשה) פעיל אבל יש בו גם צד וממד סביל.}} כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" ([[ויקרא כב טז]]); וְכִי אֲחֵרִים מַשִּׂיאִים אוֹתָם? וַהֲלֹא הֵם מַשִּׂיאִים אֶת עַצְמָם! כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" ([[דברים לד ו]]); וְכִי אֲחֵרִים קָבְרוּ אוֹתוֹ? וַהֲלֹא {{ב|הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ!|משה נכנס בעצמו למערה}} אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר: "יָבִיא אֹתוֹ" – הוּא יָבִיא אֶת עַצְמוֹ, וְאֵין אֲחֵרִים מְבִיאִים אוֹתוֹ! }} ===פיסקה לג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יד''' '''"וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה' כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָּמִים"''' – לְהוֹצִיא אֶת בַּעַל מוּם. {{הע-שמאל|מפרש "תמים" – שלם, שאינו בעל מום. קרבנות תגלחת הטהרה הן "שלוש בהמות", וכך מכונה קרבן הטהרה של הנזיר [[ביאור:משנה נזיר פרק א#משנה ב|בנזיר א ב]] – בניגוד לתגלחת הטומאה, שיש בה בהמה אחת ושתי ציפורים.}} '''"וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה"''' – לְהוֹצִיא אֶת בַּעֲלַת מוּם. '''"וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים"''' – לִמֵּד בַּנָּזִיר, שֶׁיִּטְעַן בְּשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת! }} ===פיסקה לד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו טו-יז''' {{הע-שמאל|שימוש במידה "כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט": החלות והרקיקים הם כל תכולת סל המצות, ואין שם ארבעה סוגי לחם, בניגוד לקרבן תודה, שכולל גם סולת מורבכת ולחם חמץ – ראו [[ויקרא ז יב]]-יג.}} '''"וְסַל מַצּוֹת"''' – כְּלָל, '''"סֹלֶת חַלּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת..."''' – פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט; שֶׁהָיָה בַּדִּין: הוֹאִיל וְתוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם וְאֵיל נָזִיר טָעוּן לֶחֶם, אִם לָמַדְתִּי לְתוֹדָה שֶׁטְּעוּנָה אַרְבַּעַת מִינִים – אַף אֵיל נָזִיר יִטָּעֵן אַרְבַּעַת מִינִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְסַל מַצּוֹת"''' – כְּלָל, '''"סֹלֶת חַלּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן"''' – פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט. {{הע-שמאל|שימוש במידה "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא": את המנחות והיין צריך להביא רק עבור איל השלמים וכבש העולה, ולא עבור כבשת החטאת, ובקרבן טומאה לא עבור כבש האשם, בניגוד לקרבן המצורע שנטהר, שמביא נסכים לחטאתו ולאשמו; כי עולה ושלמים יכולים להיות נדר ונדבה וולונטארית, בניגוד לחטאת ואשם שהם קרבנות חובה, וראו גם [[ביאור:משנה מנחות פרק ט#משנה ו|מנחות ט ו,]] שקרבן המצורע יוצא מן הכלל בעניין זה.}} '''"וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם"''' – לָעוֹלָה וְלַשְּׁלָמִים. אוֹ אַף לַחַטָּאת וְלָאָשָׁם? וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְצֹרָע מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן וְנָזִיר מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבָּן, אִם לָמַדְתִּי לִמְצֹרָע, שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִים נְסָכִים – אַף הַנָּזִיר, יִהְיֶה חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִים נְסָכִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת, וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ"''' ([[במדבר ו יז]]). אַיִל הָיָה בַּכְּלָל, יָצָא מוּצָא מִן הַכְּלָל וְלִמֵּד עַל הַכְּלָל: מָה אַיִל מְיֻחָד, שֶׁהוּא בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – טָעוּן נְסָכִים, כָּךְ כָּל הַבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – טָעוּן נְסָכִים; יָצְאוּ חַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁאֵינָם בָּאִים בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – שֶׁלֹּא יִטָּעֲנוּ נְסָכִים. {{הע-שמאל|שימוש במידה "דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש – אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לעניינו בפירוש": אמנם המנחות והנסכים נזכרו כבר בפס' טו, אבל אילו לא היה נאמר בפירוש בפס' יז "את מנחתו ואת נסכו" היינו חושבים שהכהן רק שוחט את הבהמות, ולא מנסך את היין.}} '''"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ"''' – מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, יָצָא לָדוּן בַּלֶּחֶם. הֶחֱזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ. }} ===פיסקה לה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יח''' {{הע-שמאל|פעמיים דוחה את פרשנות הפשט, ש'פתח אוהל מועד' הוא תיאור המקום: טענה שגילוח הוא בזיון, ואילו פתח המקדש הוא מקום מכובד שאין לבזותו. השוו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ז|נזיר ו ז,]] דברי ר' יהודה: הביטוי "פתח אוהל מועד" מתורגם ל"על קרבן השלמים", והוא אינו מציין מקום אלא זמן: מיד לאחר שחיטת השלמים.}} '''"וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"''' – בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׁחֲטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" ([[ויקרא ג ב]]). אַתָּה אוֹמֵר בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כְּמַשְׁמָעוֹ? – אִם אָמַרְתָּ כֵן – הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"? – בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר! אַתָּה אוֹמֵר בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כְּמַשְׁמָעוֹ? אָמַרְתָּ: אָמְרָה תוֹרָה "לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" ([[שמות כ כב]]), {{ב|קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יְגַלֵּחַ|שזו דרך ביזיון כדלעיל.}}! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"? בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר! {{הע-שמאל|ר' יצחק מוכיח זאת מהפסוק, הקושר בין בישול הבשר לבין הגילוח: בישול הבשר אינו נעשה בפתח האוהל אלא במקום אחר, ושם מגלח הנזיר.}} רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בַּשְּׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ"; מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל – שָׁם הָיָה מְגַלֵּחַ! {{הע-שמאל|אין לגלח בלילה, שבו סגורים פתחי המקדש.}} אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" – הָא, אִם אֵין שָׁם פֶּתַח פָּתוּחַ, לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ז|נזיר ו ז-ח,]] "ואם גילח על אחת משלושתן יצא". את הגילוח ניתן לעשות גם בגבולים, כלומר מחוץ למקדש, שהרי ראינו שמגלח במקום שמבשל. במקרה כזה, לדעת ר' מאיר במשנה ח – בתגלחת טומאה אינו משלח מתחת הדוד, אלא קובר את השיער המגולח.}} '''"וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים"''', אֵין לִי אֶלָּא תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. תַּחַת חַטָּאת, {{ב|תַּחַת אָשָׁם|בתגלחת טומאה}} מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּחַת זֶבַח", מִכָּל מָקוֹם. אֵין לִי אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ, בַּגְּבוּלִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנָתַן עַל הָאֵשׁ", מִכָּל מָקוֹם! }} ===פיסקה לו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו יט''' {{הע-שמאל|ת"ק דורש כאן שכל הדברים על כפי הנזיר יהיו שלמים: הזרוע, החלה והרקיק. לדעת רשב"י הזרוע מבושלת, ואילו לדעת ת"ק מפריד את הזרוע מהאיל מיד לאחר שחיטתו.}} '''"וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה"''' – אֵין "בְּשֵׁלָה" אֶלָּא שְׁלֵימָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֵין "בְּשֵׁלָה" אֶלָּא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עִם הָאַיִל. '''"וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל"''' – שֶׁאִם נִפְרְסָה אוֹ חָסְרָה – פְּסוּלָה! '''"וּרְקִיק מַצָּה אַחַת"''' – שֶׁאִם נִפְרַס אוֹ חָסַר – פָּסוּל! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ז|נזיר ו ז.]] לדעת ר' יהודה סדר תגלחת הטהרה הוא: הבאת הקרבנות, שחיטת השלמים, גילוח ושריפת השיער, תנופה ושחיטת שאר הקרבנות. ר' אלעזר מסכים, אבל מחליף את שחיטת השלמים בשחיטת החטאת. בדיעבד מסכימים שניהם שאם גילח על אחד מהקרבנות – יצא. לדרשה האחרונה "אלו... ואין הבאת קרבנותיו..." ראו לעיל סוף פיסקה כח, המבחינה בין תגלחת הטומאה לתגלחת הטהרה.}} '''"וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ"''', אֵלּוּ "אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ", וְאֵין הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו "אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ"! }} ===פיסקה לז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כ''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ה#משנה ו|מנחות ה ו,]] וכן [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה יז|לעיל פיסקה יז.]] לעניין "לפני ה' – במזרח" ראו [[במדבר ג לח]].}} '''"וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'"''' ([[במדבר ו כ]]) – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא; מַעֲלֶה וּמוֹרִיד מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם" ([[שמות כט כז]]), מַקִּישׁ הֲרָמָה לִתְנוּפָה: מַה תְּנוּפָה, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא – אַף הֲרָמָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא; וּמָה הֲרָמָה מַעֲלֶה וּמוֹרִיד – אַף תְּנוּפָה מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. מִכָּאן אָמְרוּ: מִצְוַת תְּנוּפָה – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, זוֹ הִיא מִצְוַת תְּנוּפָה! '''"לִפְנֵי ה'"''' – {{ב|בַּמִּזְרָח|המזבח}}; שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "לִפְנֵי ה'", הֱוֵי אוֹמֵר בַּמִּזְרָח – עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב. {{הע-שמאל|הכלל הוא שכל קרבנות השלמים טעונים הפרשת חזה ושוק; והיוצא ממנו הוא שלמי הנזיר. כיוון ששלמי הנזיר יצאו מן הכלל הנ"ל לא היה אפשר לחייב בהם הפרשת חזה ושוק אלמלא נאמרו הדברים בפירוש.}} '''"קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה"''' לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֶת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי" ([[ויקרא ז לד]]) – אַף שַׁלְמֵי נָזִיר בַּמַּשְׁמָע. הֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָם מִכְּלָלָם, שֶׁיִּטָּעֲנוּ הַפְרָשַׁת זְרוֹעַ! אֵין לִי אֶלָּא הַפְרָשַׁת הַזְּרוֹעַ, הַפְרָשַׁת חָזֶה וָשׁוֹק מִנַּיִן? וְדִין הוּא: וּמָה אִם שַׁלְמֵי יָחִיד, שֶׁאֵין טְעוּנִין הַפְרָשַׁת הַזְּרוֹעַ, טְעוּנִין הַפְרָשַׁת חָזֶה וָשׁוֹק. שַׁלְמֵי נָזִיר, שֶׁטְּעוּנִים הַפְרָשַׁת הַזְּרוֹעַ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעֲנוּ הַפְרָשַׁת חָזֶה וָשׁוֹק? אִם זָכִיתִי מִן הַדִּין, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה"'''? אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ – אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. }} ===פיסקה לח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כא''' {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה כ|לעיל פיסקה כ:]] ר' יאשיה לומד מהביטוי "תורת הנזיר" שמצוות נזיר היא לדורות. ר' יונתן קורא את הביטוי כפשטו, כסיום הדיון בנזיר.}} '''"זֹאת תּוֹרַת"''' ([[במדבר ו כא]]), אֵין לִי אֶלָּא לְשָׁעָה. לְדוֹרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"זֹאת תּוֹרַת"''', דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: כְּחוֹתַם הַדְּבָרִים. {{הע-שמאל|אם הפריש את קרבנות הנזיר לפני שנזר – אינו חייב להזיר, וראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/ב#ג|תוספתא נזיר ב ג.]] לעניין 'קרבן אחרים' ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ד#משנה ז|נזיר ד ז,]] דעת ר' יוסי (ובתוספתא ר' מאיר ור' יהודה), שאין בן רשאי לנזור על חשבון אביו אפילו אם האב מת והוריש לו את הקרבנות.}} '''"קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ"''' – וְלֹא נִזְרוֹ עַל קָרְבָּנוֹ! '''"קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ"''' – וְלֹא קָרְבַּן אֲחֵרִים עַל נִזְרוֹ. {{הע-שמאל|רשאי הנזיר להוסיף עולות ושלמים כרצונו, אבל לא חטאות ואשמות. לעניין נזיר שנדר על מנת שישתה יין וכו' ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ד|נזיר ב ד:]] תורת הנזירות היא קשוחה ואינה ניתנת לחלוקה. כך גם לעניין התנאי שיגלח אחת על כמה נזירויות – ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ב|נזיר ג ב.]]}} '''"מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ"''', מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים", קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו '''"כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר"'''? – תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ"'''. אוֹ אֲפִילוּ אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה חַטָּאוֹת וְעַל מֵאָה אֲשָׁמוֹת", קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו '''"כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר"'''? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ"''', לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא קָדָשִׁים הַבָּאִים בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה! אוֹ אֲפִילוּ אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֶהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים", קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו '''"כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר"'''? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ"'''! אוֹ אֲפִילוּ אָמַר: "הֲרֵי עָלַי חָמֵשׁ נְזִירִיּוֹת עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לְכֻלָּם", קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו '''"כְּפִי נִדְרוֹ"'''? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ"'''. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/ה#ד|תוספתא נזיר ה ד,]] וראו גם [[ביאור:משנה נזיר פרק ח#משנה ב|נזיר ח, ב,]] במקרים של ספק; וראו לעיל פיסקה לא. רשב"י משיב בשלילה לשאלה, אבל הסיכום הוא בניגוד לדעתו: נזיר שהצטרע, הוסגר ונרפא – ונטמא בטומאת מת – מגלח תגלחת טומאה אחת לנזירות ולצרעת, ואחרי שהביא את קרבנות המצורע ואת קרבנות תגלחת הטומאה – חוזר לנזירותו ככל נזיר שנטמא. הדיון מצביע על הדמיון בין תגלחת הטומאה של הנזיר לבין המצורע שנרפא.}} שָׁאֲלוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמְצֹרָע, מַהוּ שֶׁיְּגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ? אָמַר לָהֶם: וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר? אִילוּ זֶה מְגַלֵּחַ לְגַדֵּל שֵׂעָר וְזֶה מְגַלֵּחַ לְגַדֵּל שֵׂעָר – יָפֶה אַתֶּם אוֹמְרִים. אֶלָּא שֶׁהַמְּצֹרָע {{ב|מְגַלֵּחַ '''לְגַדֵּל''' שֵׂעָר|מטרת הגילוח של המצורע היא לגדל שיער בריא}} וְנָזִיר מְגַלֵּחַ '''לְהַעֲבִיר''' שֵׂעָר! הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: אַף אָנוּ אוֹמְרִים: לֹא עוֹלָה לוֹ {{ב|בִּימֵי גָמְרוֹ,|בימים שהוא מצורע מוחלט}} עוֹלָה לוֹ {{ב|בִּימֵי סִפְרוֹ.|בימים שהוא מוסגר}} אָמַר לָהֶם: וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר? אִילוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי {{ב|זְרִיקַת דָּמִים|של הקרבן}} וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – יָפֶה אַתֶּם אוֹמְרִים. אֶלָּא שֶׁמְּצֹרָע מְגַלֵּחַ '''לִפְנֵי''' זְרִיקַת דָּמִים וְנָזִיר {{ב|מְגַלֵּחַ|תגלחת טהרה}} '''לְאַחַר''' זְרִיקַת דָּמִים! הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לְיגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: אַף אָנוּ אוֹמְרִים: לֹא עוֹלָה לוֹ בְּטָהוֹר – עוֹלָה לוֹ {{ב|בְּטָמֵא.|תגלחת טומאה}} אָמַר לָהֶם: וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר? אִילוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי {{ב|בִּיאַת מַיִם|טבילה}} וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת מַיִם, יָפֶה אַתֶּם אוֹמְרִים. אֶלָּא שֶׁמְּצֹרָע מְגַלֵּחַ '''לִפְנֵי''' בִּיאַת מַיִם וְנָזִיר מְגַלֵּחַ '''לְאַחַר''' בִּיאַת מַיִם; הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיְּגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: תִּקּוּן הַדָּבָר: לֹא עוֹלָה בִּימֵי גָמְרוֹ – עוֹלָה בִּימֵי סִפְרוֹ! לֹא עוֹלָה בְּטָהוֹר – עוֹלָה בְּטָמֵא! }} ===פיסקה לט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כב-כג''' {{הע-שמאל|המצווה מופנית לכוהנים ולכן אמר אותה משה לאהרון ולבניו. מצוות הקשורות לכל ישראל נאמרו לכולם, ומצוות הקשורות לכל אדם נאמרו גם לגרים.}} '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ"''' ([[במדבר ו כב]]-כג). לְפִי שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָשָׁה בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו – הֵבִיא אֶת אַהֲרֹן וְהֵבִיא אֶת בָּנָיו לִכְלַל דִּבּוּר. שֶׁזֶּה כְּלָל: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁדִּבֵּר לַכֹּהֲנִים – מַעֲשֶׂה בַּכֹּהֲנִים; דִּבֵּר לְיִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ – מַעֲשֶׂה בְּיִשְׂרָאֵל. דִּבֵּר לְיִשְׂרָאֵל וּמַעֲשֶׂה בְּכָל אָדָם – צָרִיךְ לְהָבִיא מִן הַגֵּרִים. {{הע-שמאל|לעניין הכלל "שכל מקום..." ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ט|מכילתא בחדש ט לפס' יט,]] וראו גם [[ביאור:משנה סוטה פרק ז#משנה ב|סוטה ז ב.]]}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "עֲנִיָּה וַאֲמִירָה", "כֹּה", "כָּכָה" – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. {{הע-שמאל|הכוהנים צריכים לעמוד בזמן שהם מברכים, וראו גם [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה רח|ספרי דברים רח,]] שם לומדים זאת מפסוק אחר. וראו [[ביאור:ספרא/מכילתא דמילואים/שמיני#כט|מכילתא דמילואים שמיני כט,]] שתולים את יעילות הברכה במצב הרוחני של הציבור. ר' נתן מסיק את חובת העמידה מהיקש לעבודת המקדש.}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בַּעֲמִידָה. אַתָּה אוֹמֵר בַּעֲמִידָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּעֲמִידָה וְשֶׁלֹּא בַּעֲמִידָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם" ([[דברים כז יב]]). נֶאֱמַר כָּאן בְּרָכָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּרָכָה. מַה בְּרָכָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בַּעֲמִידָה – אַף בְּרָכָה הָאֲמוּרָה כָּאן בַּעֲמִידָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'" ([[דברים כא ה]]). מַקִּישׁ בְּרָכָה לְשֵׁרוּת: מַה שֵּׁרוּת בַּעֲמִידָה – אַף בְּרָכָה בַּעֲמִידָה. {{הע-שמאל|את החובה לשאת את כפיהם לומדת הדרשה מאהרון, שבירך את העם ביום חנוכת המשכן. ר' יונתן מוסיף פסוק שבו מוקשים הכוהנים לאהרון, כי אלמלא הפסוק היה אפשר לטעון שהמקרה של חנוכת המשכן יוצא דופן; וראו [[ביאור:תוספתא/תענית/ג|תוספתא תענית ג א.]]}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. אַתָּה אוֹמֵר בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְשֶׁלֹּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" ([[ויקרא ט כב]]). מָה אַהֲרֹן בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם – אַף בָּנָיו בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אִי, מַה לְּהַלָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְקָרְבַּן צִבּוּר וְכֹהֵן גָּדוֹל, אַף כָּאן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְקָרְבַּן צִבּוּר וְכֹהֵן גָּדוֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי בוֹ בָחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ... הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים" ([[דברים יח ה]]). מַקִּישׁ בָּנָיו לוֹ. מַה הוּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם – אַף בָּנָיו בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. {{הע-שמאל|דורש 'כה', שאמר להם משה בשם המפורש; והשוו לעיל שדרשו 'כה – בלשון הקודש'. ר' יאשיה אינו מנמק את דבריו, ויתכן שהוא דורש את [[דברים יב ה]]; וראו גם פיסקה מג לקמן. לדברי ר' יונתן השוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה יא|מכילתא בחדש יא]] [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יב#פיסקה סב|וספרי דברים סב,]] וראו גם [[ביאור:משנה סוטה פרק ז#משנה ו|סוטה ז ו.]] הוא דורש 'אזכיר' – תזכיר, והופך את סדר הפסוק: במקום שאבוא אליך וברכתיך – תזכיר את שמי! כלומר שאין היתר להזכיר את שם הקב"ה בכל מקום, אלא רק במקדש.}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ. אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכִנּוּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בַּמִּקְדָּשׁ בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי" ([[שמות כ כא]]). זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי נִגְלֶה עָלֶיךָ – שָׁם תְּהֵא מַזְכִּיר אֶת שְׁמִי; וְהֵיכָן אֲנִי נִגְלֶה עָלֶיךָ? בְּבֵית הַבְּחִירָה. אַף אַתָּה לֹא תְּהֵא מַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אֶלָּא בְּבֵית הַבְּחִירָה! מִיכָּן אָמְרוּ: שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ אָסוּר לְאוֹמְרוֹ בַּגְּבוּלִין! {{הע-שמאל|הנושא במשפט, הזוכה לברכת ה' בדרשה הראשונה הם 'בני ישראל' כולם (כולל נשים, גרים ועבדים), ובדרשה השניה אהרון ובניו. האם הכוהנים מברכים את העם ישירות, ובשכר זאת זוכים לברכת ה' – או שהם רק מפעילים את ברכת הקב"ה לעם?}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', אֵין לִי אֶלָּא בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל. בְּרָכָה לַגֵּרִים, לַנָּשִׁים וְלַעֲבָדִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם." בְּרָכָה לַכֹּהֲנִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם". {{הע-שמאל|המושא במשפט, לפי הדרשה, הוא בני ישראל – שאותם מצווים הכוהנים לברך, ולא אהרון ובניו שאליהם אומר משה את הנוסח שלה.}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', {{ב|פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים.|הכוהנים פונים מול העם בשעת הברכה.}} אַתָּה אוֹמֵר פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים, אוֹ {{ב|מוּל|עורף}} כְּנֶגֶד פָּנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אָמוֹר לָהֶם", פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים. {{הע-שמאל|הברכה נאמרת בקול רם. גם כאן אומרים הכוהנים את הברכה לבני ישראל; אבל הדרשה האחרונה מתפרשת שאומרים ומקריאים את הברכה לכוהנים.}} '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – שֶׁיְּהֵא כָּל הַקָּהָל שׁוֹמֵעַ, אוֹ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אָמוֹר לָהֶם", שֶׁיְּהֵא כָּל הַקָּהָל כֻּלּוֹ שׁוֹמֵעַ. וּמִנַּיִן שֶׁחַזָּן צָרִיךְ {{ב|לוֹמַר לָהֶם "אִמְרוּ"|בימינו קוראים "כוהנים"}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "אָמוֹר לָהֶם". }} ===פיסקה מ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כד''' {{הע-שמאל|הדרשה הראשונה מזהה את תוכן ברכת הכוהנים עם הברכות שבספר דברים, שמתנה אותן בקיום המצוות. לכן גם ברכת הכוהנים אינה כללית, אלא גם היא מותנה בקיום המצוות. כך מסביר הדרשן את העובדה שברכות הכוהנים אינן מתגשמות.}} '''"יְבָרֶכְךָ ה'"''' – בַּבְּרָכָה הַמְּפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה... בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֲךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" ([[דברים כח ג]]-ו). "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ". אֵימָתַי? – "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" ([[דברים כח ב]])! {{הע-שמאל|הדרשות השונות מסכימות ש"יברכך" הוא ברכת הנכסים, כבספר דברים דלעיל. הן שונות זו מזו בדרשותיהן את "וישמרך". הדרשות מסודרות החל משמירת הנכסים, דרך שמירת הגוף – אל שמירת הנשמה לאחר המוות מאבדן ומגיהינום, והחזרתה בעולם הבא. בין הדרשות משולבות גם דרשות על שמירה מיצר הרע ומן המזיקים, וכן דרשות לאומיות, על שמירה משלטון זר ושמירת הקץ והגאולה – בזכות האבות. הדגשתי בפסוקים המצוטטים את השימוש בביטויי השמירה.}} '''"יְבָרֶכְךָ ה'"''' – בַּנְּכָסִים, '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – בַּנְּכָסִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: '''"יְבָרֶכְךָ"''' – בַּנְּכָסִים, '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – מִיֵּצֶר הָרָע; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ '''וְשָׁמַר''' רַגְלְךָ מִלָּכֶד" ([[משלי ג כו]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ אֲחֵרִים עָלֶיךָ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה", וְאוֹמֵר: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן '''שׁוֹמֵר''' יִשְׂרָאֵל", וְאוֹמֵר: "ה' '''שֹׁמְרֶךָ''', ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ", וְאוֹמֵר: "ה' '''יִשְׁמָרְךָ''' מִכָּל רָע...", וְאוֹמֵר: "ה' '''יִשְׁמָר''' צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ" ([[תהלים קכא]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – מִן הַמַּזִּיקִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ '''לִשְׁמָרְךָ''' בְּכָל דְּרָכֶיךָ" ([[תהלים צא יא]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – {{ב|יִשְׁמָר לְךָ|לעם}} בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "'''וְשָׁמַר''' ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" ([[דברים ז יב]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמָר לְךָ אֶת הַקֵּץ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "מַשָּׂא דּוּמָה, אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר: שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה? שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל? '''אָמַר שֹׁמֵר''', אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" ([[ישעיה כא יב]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ "''' – {{ב|יִשְׁמֹר אֶת נַפְשְׁךָ|מאבדן}} בִּשְׁעַת הַמִּיתָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" ([[שמואל א כה כט]]). שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין הַצַּדִּיקִים בֵּין הָרְשָׁעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע" ([[שמואל א כה כט]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמֹר רַגְלְךָ מִגֵּיהִנֹּם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "רַגְלֵי חֲסִידָיו '''יִשְׁמֹר''' וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ" ([[שמואל א ב ט]]). דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמָרְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, {{ב|יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים|משחק מילים שמר-נשר}}" ([[ישעיה מ לא]]). }} ===פיסקה מא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כה''' {{הע-שמאל|שלוש דרשות על 'יאר ה' פניו': המאור הוא של פני המתברך; המאור הוא של הקב"ה; המאור הוא התורה.}} '''"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''' ([[במדבר ו כה]]) – יִתֵּן לְךָ מְאוֹר פָּנִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: זֶה מְאוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ... כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ... וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'" ([[ישעיה ס א]]-ב). "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה" ([[תהלים סז ב]]), וְאוֹמֵר: "אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ" ([[תהלים קיח כז]]). דָּבָר אַחֵר: "יָאֵר" – זֶה מְאוֹר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" ([[משלי ו כג]]). {{הע-שמאל|גם כאן רוב הדיון המדרשי הוא על סוף הפסוק – המילה 'ויחונך'. הדרשות נעות מ'יתן לך', דרך 'תמצא חן' ושבות לבסוף לפרשנות 'יתן לך' – דרשה אחת מסבירה שהקב"ה יתן לך יכולת ללמוד את התורה, והדרשה האחרונה עוסקת בעצם הנתינה בחינם.}} "וִיחֻנֶּךָּ" – יְחָנְךָ בְּמִשְׁאֲלוֹתֶיךָ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" ([[שמות לג יט]]). דָּבָר אַחֵר: יִתֵּן חִנְּךָ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חֶסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר" ([[בראשית לט כא]]). וְאוֹמֵר: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" ([[אסתר ב טו]]), וְאוֹמֵר: "וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל [לְחֵן] וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים" ([[דניאל א ט]]). {{הע-שמאל|בנוסח שלנו המילה "לחן" חסרה בפסוק מדניאל.}} וְאוֹמֵר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" ([[משלי ג ד]]). דָּבָר אַחֵר: "וִיחֻנֶּךָּ" – בְּדַעַת וּבְבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל וּבְמוּסָר וּבְחָכְמָה. דָּבָר אַחֵר: "וִיחֻנֶּךָּ" – יְחָנְךָ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן" ([[משלי ד ט]]), וְאוֹמֵר: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ" ([[משלי א ט]]). דָּבָר אַחֵר: "וִיחֻנֶּךָּ" – יְחָנְךָ בְּמַתְּנַת חִנָּם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" ([[תהלים קכג ב]]). וְאוֹמֵר: "חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז" ([[תהלים קכג ג]]), וְאוֹמֵר: "ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ" ([[ישעיה לג ב]]). }} ===פיסקה מב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כו''' {{הע-שמאל|הדרשה מסבירה את נשיאת הפנים כהבטחה להיענות מיידית לתפילת המבורך, בזכות אברהם אבינו. התיאולוגיה היא של מידת החסד, שהרי לפי הדרשה האל אמור להיענות לתפילה של כל יהודי מצאצאי אברהם.}} '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''' ([[במדבר ו כו]]) – בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ" ([[בראשית יט כא]]). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם לְלוֹט נָשָׂאתִי פָּנִים בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, לְךָ לֹא אֶשָּׂא פָּנִים מִפָּנֶיךָ וּמִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ? וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"'''. {{הע-שמאל|כאן מועמד מול הברכה לנשיאת פנים פסוק הטוען שהקב"ה אינו נושא פנים, ועל כך תפארתו. התשובה מציגה את נשיאת הפנים כגמול לעשיית רצונו של מקום; אבל קצת קשה, שהרי אם ישראל עושים רצונו של מקום, הרי הם זכאים לגמול טוב, וממילא אין הגמול בגדר 'נשיאת פנים', אלא הוא מגיע להם בזכות. התיאולוגיה המצטיירת כאן היא של מידת הדין, שאינה נושאת פנים, אלא נותנת לכל אדם את הגמול המגיע לו.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" ([[דברים י יז]]); כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''', וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים". {{הע-שמאל|הדרשה מעמתת שמונה זוגות של פסוקים, כאשר בכל זוג אחד הפסוקים מורה על חסד והשני על דין (ביניהם גם הפסוק שלנו, המעומת שוב מול [[דברים י יז]]). הפתרון החוזר הוא ביורוקרטי: הבחנה בין שני שלבים בדין האלוהי: בשלב שעדיין מתקיים הדיון יש מקום להשפעות על הדיין ולכן אפשר להתפלל ולבקש רחמים; הקב"ה קרוב לקוראיו ומקבל את בקשותיהם ואת תשובתם – הוא נוהג במידת החסד והרחמים; השלב השני, לאחר שנחתם גזר הדין הוא שלב שבו הקב"ה החליט על הענשת האדם, ובו מתגלה מידת הדין – אין מקום לתפילות ולנסיונות להשפיע על הקב"ה וגם חזרה אמיתית בתשובה לא תועיל; שהרי "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם... אין להשיב" ([[אסתר ח ח]])! התיאולוגיה כאן מאזנת בין הדין והחסד, ומאפשרת תפילה, אבל אינה מבטיחה דבר, שהרי המתפלל אינו יודע האם נחתם דינו. הסתירה בין מידות הקב"ה מומרת באי וודאות קיומית: יתכן שגזר הדין עדיין לא נחתם, ולכן יש מקום לתפילה ולתשובה – אבל יתכן גם שאלו לא יועילו, שהרי אולי נחתם גזר הדין. הפתרון הזה מאפשר להסביר הן הצלחות הן כשלונות של התפילה והתשובה.}} דָּבָר אַחֵר: עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין – '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"'''; וּמִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין – "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: '''"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה''' עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ" ([[תהלים סה ג]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ '''מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה'''" ([[איכה ג מד]]); כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין – "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין – "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "'''קָרוֹב''' ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" ([[תהלים קמה יח]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד '''בְּרָחוֹק'''" ([[תהלים י א]]). כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? – עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין – "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו", מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין – "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "מִפִּי עֶלְיוֹן '''לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת''' וְהַטּוֹב" ([[איכה ג לח]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיִּשְׁקֹד ה' עַל '''הָרָעָה'''" ([[דניאל ט יד]]). כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "'''כַּבְּסִי''' מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי" ([[ירמיה ד יד]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית, '''נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ''' לְפָנַי" ([[ירמיה ב כב]]). כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "'''שׁוּבוּ''' בָנִים שׁוֹבָבִים" ([[ירמיה ג כב]]), וּכְתִיב אֶחָד אוֹמֵר: "אִם יָשׁוּב '''וְלֹא יָשׁוּב'''" ([[ירמיה ח ד]]); כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין – "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים", מִשֶּׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִּין – "אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "'''דִּרְשׁוּ''' ה' בְּהִמָּצְאוֹ" ([[ישעיה נה ו]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "חַי אָנִי '''אִם אִדָּרֵשׁ''' לָכֶם" ([[יחזקאל כ ג]]); כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? עַד שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין – "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין – "חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "כִּי '''לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת''' הַמֵּת" ([[יחזקאל יח לב]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "כִּי '''חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם'''" ([[שמואל א ב כה]]). {{הע-שמאל|הבחנה בין העולם הזה, שמנוהל ע"י מידת הרחמים – לבין העולם הבא, שמנוהל במידת הדין.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים"; כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''' – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" – לָעוֹלָם הַבָּא. {{הע-שמאל|לא מדובר כאן ביחס מיוחד לאדם מסויים, אלא בסליחה ומחילה.}} דָּבָר אַחֵר: '''"יִשָּׂא ה' פָּנָיו"''' – יַעֲבִיר כַּעֲסוֹ מִמְּךָ. {{הע-שמאל|המדרש עוסק באריכות בעניין השלום. הגדרת השלום היא מניעת אלימות, ובדרשות השונות מותווה ההקשר שלו: שלום עם כל אדם אחר, שלום בבית בין בני הזוג, שלום המושג באכיפה ע"י מלכות בית דוד, או לימוד תורה שמביא לשלום. מכאן מקבלות הדרשות פתיחה קבועה "גדול השלום" וכל דרשה מוכיחה את חשיבות השלום מפסק מיוחד.}} '''"וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"''', בִּכְנִיסָתְךָ שָׁלוֹם וּבִיצִיאָתְךָ שָׁלוֹם; שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם. רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: '''"וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"''' – בְּבֵיתְךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: זֶה שְׁלוֹם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד; שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" ([[ישעיה ט ו]]). דָּבָר אַחֵר: זֶה שְׁלוֹם תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" ([[תהלים כט יא]]). {{הע-שמאל|מותר לומר דברים שאינם נכונים ("לשנות") כדי להימנע מעימות וכדי לעשות שלום; וראו [[בראשית רבה מח#יח|בראשית רבה מח יח,]] [[בראשית רבה ק#ח|ושם ק ח,]] וכן [[שמואל א טז ב]]. מחיית השם שנכתב בקדושה – ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ה#פיסקה טז|לעיל פיסקה טז.]]}} גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשִּׁנָּה מַעֲשֵׂה שָׂרָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" ([[בראשית יח יג]])! גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשִּׁנָּה קָדוֹשׁ מִפְּנֵי שָׁלוֹם; גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשִּׁנָּה מַלְאָךְ מִפְּנֵי שָׁלוֹם. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשֵּׁם שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה נִמְחָה עַל הַמַּיִם מִפְּנֵי שָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא נָטְעוּ הַנְּבִיאִים בְּפִי כָּל הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא שָׁלוֹם. {{הע-שמאל|לדברי ר' שמעון בן חלפתא ראו [[ביאור:משנה עוקצין פרק ג#משנה יב|בסוף ש"ס המשנה.]] דברי ר' אלעזר הקפר נראים כפתיחת הדיון בשלום, ועליהם מבוססת העריכה כאן. לדברי בנו השוו [[ביאור:ספרי דברים/וזאת הברכה#פיסקה שמו|ספרי דברים שמו.]]}} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין כְּלִי מְקַבֵּל בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" ([[תהלים כט יא]]). רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה, וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם – כִּבְיָכוֹל אָמַר הַמָּקוֹם: אֵין הַשָּׂטָן נוֹגֵעַ בָּהֶם; שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם, הַנַּח לוֹ" ([[הושע ד יז]]). אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם? "חָלַק לִבָּם, עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" ([[הושע י ב]]). {{הע-שמאל|ראו [[בראשית רבה לח#ו|בראשית רבה לח ו.]] הקריאה לשלום – ראו [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קצט|ספרי דברים קצט.]] ואכן, משה שלח דברי שלום אל סיחון ויפתח שלח למלך בני עמון, כמפורש בפסוקים, ובספרי דברים שם מובאת גם הדרשה על השלום למתים.}} הָא גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה מַחֲלֹקֶת. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה צְרִיכִים שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" ([[דברים כ י]]). "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" ([[דברים ב כו]]), "וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר: מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי? וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח... וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם" ([[שופטים יא יג]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ מֵתִים צְרִיכִים שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" ([[בראשית טו טו]]), וְאוֹמֵר: "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ" ([[ירמיה לד ה]]). {{הע-שמאל|כאן נפתחת שורת דרשות העוסקות בקהל היעד של השלום, שהוא עושי תשובה, צדיקים, לומדי תורה ואוהביה, ענוים ועושי צדקה, ולא רשעים. לקשר בין לימוד תורה לשלום ראו גם לעיל "דבר אחר זה שלום תורה", וכן דברי ר' חנינא ב[[ברכות סד א]].}} גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן לְעוֹשֵׂי תְּשׁוּבָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" ([[ישעיה נז יט]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן בְּחֶלְקָם שֶׁל צַדִּיקִים; שֶׁנֶּאֱמַר: "...מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק, יָבֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" ([[ישעיה נז א]]-ב). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא נִתַּן בְּחֶלְקָם שֶׁל רְשָׁעִים; שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי, לָרְשָׁעִים" ([[ישעיה נז כא]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ" ([[תהלים קיט קסה]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן לְלוֹמְדֵי תוֹרָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה', וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" ([[ישעיה נד יג]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן לַעֲנָוִים; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם" ([[תהלים לז יא]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתַּן לְעוֹשֵׂי צְדָקָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" ([[ישעיה לב יז]]). {{הע-שמאל|בסיום הדרשות על 'גדול השלום' מופיעות המרחיקות לכת ביותר: אחת מזהה את הקב"ה עם השלום, ר' חנינא סגן הכהנים משווה את השלום למעשה בראשית, כלומר לעולם כולו; ולבסוף מובאת הדרשה מאיוב על הקב"ה שעושה שלום בין מלאכיו, וממנה קל וחומר לבני אדם, שיש ביניהם איבה ותחרות וכו'.}} גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוּי שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם" ([[שופטים ו כד]]). רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם" ([[ישעיה מה ז]]). גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁדָּרֵי עֶלְיוֹנִים צְרִיכִים שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" ([[איוב כה ב]]). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֵיבָה וְתַחֲרוּת וְשִׂנְאָה וּבַעֲלֵי דְבָבָא – צְרִיכִים שָׁלוֹם, קַל וָחֹמֶר לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ! "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו". {{הע-שמאל|כנראה כאן הסתיימה הפיסקה בעבר, ונספחו אליה מאוחר יותר דרשות שעוסקות בסתירות בין פסוקים, במתכונת הדרשות על 'ישא ה' פניו אליך' דלעיל. אלף אלפים הוא מספר (מיליון), בניגוד לטענת דניאל שמספר המלאכים הוא אינסופי; התשובה תולה את מספר המלאכים בעם ישראל: כשהוא על אדמתו (איוב) מספר המלאכים אינסופי, אבל לאחר שגלו (דניאל) הוא הוקטן! תשובה נוספת, מפי רבי, היא שיש אינסוף גדודים של מיליון מלאכים בכל אחד.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?" ([[איוב כה ג]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹא רִבְבָן קָדָמוֹהִי" ([[דניאל ז י]]). כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ? עַד שֶׁלֹּא גָּלוּ מֵאַרְצָם – "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?"; מִשֶּׁגָּלוּ מֵאַרְצָם – "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ"; כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֲטָה פַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה! רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ"; כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ" – זֶה גְּדוּד אֶחָד, וְכַמָּה הֵן גְּדוּדָיו? "הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?". {{הע-שמאל|לפי תהלים יש לכל כוכב שם משלו, ואילו לפי ישעיהו שמותיהם הם כשהם יוצאים, כלומר בערב; התשובה היא שהקב"ה אומר בכל ערב בבת אחת את שמות כל הכוכבים, וראו גם [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/שירה#פרשה ח|מכילתא שירה ח]] [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/בחדש#פרשה ז|ושם בחדש ז.]] התשובה הנוספת כאן מפי רבי היא ששמות הכוכבים – וכן גם שמות המלאכים – אינם קבועים, והקב"ה משנה אותם מלילה ללילה; וראו [[בראשית רבה עח#ד|בראשית רבה עח ד.]] התשובה של רבי מבחינה בין שתי משמעויות שונות של 'יקרא': 'יבקש תשומת לב' או 'יכנה'.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת" ([[תהלים קמז ד]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" ([[ישעיה מ כו]]). כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא – הַכֹּל עוֹנִים, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָשָׂר וָדָם לִקְרֹא שְׁתֵּי שֵׁמוֹת כְּאֶחָת! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" ([[שמות כ א]]), וְאוֹמֵר: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" ([[תהלים סב יב]]), וְאוֹמֵר: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה', וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" ([[ירמיה כג כט]]). רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? מַגִּיד שֶׁאֵין שָׁם שֵׁם שָׁנוּי: לֹא הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא עַכְשָׁו נִקְרָא הוּא לְאַחַר זְמַן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה': לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וְהוּא פֶלִאי" ([[שופטים יג יח]]), אֵינִי יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה שֵׁם אֲנִי מִתְחַלֵּף! {{הע-שמאל|כאן הסתירה בין סכומי הכסף שבו קנה דוד את גורן ארוונה בולטת לעין. התשובה של ת"ק היא הבחנה בין הגורן כולו (הר הבית) לבין מקום המזבח התשובה של רבי היא שדוד אסף מכל שבט 50 שקלים, והסכום המצטבר הוא 12X50 שקלים, כלומר 600 שקלים, וראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/יב#פיסקה סב|ספרי דברים סב.]] והתשובה של ר' אלעזר בן שמוע הוא שהגורן נקנה ב-500 שקלים ואילו הבקר והמורג נקנו ב-50 שקלים נוספים.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת (חֶלְקַת) הַגֹּרֶן... בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" ([[שמואל ב כד כד]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת" ([[דברי הימים א כא כה]]). כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? – מְקוֹם הַגֹּרֶן בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, וּמְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵף בֶּן דּוֹסְתַּאי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? הֵן שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הָיוּ, וְלָקַח מִכָּל אֶחָד, וְנָטַל חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; נִמְצָא שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים מִכָּל הַשְּׁבָטִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר" כַּמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן. וּמַהוּ מְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן? "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנוֹן"; אֲבָל הַבָּקָר לְעוֹלָה וְהַמּוֹרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים – בַּחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים. {{הע-שמאל|כמה סוסים היו לשלמה המלך? שוב נראה שיש סתירה בין מלכים א לבין דברי הימים! – הפתרון הוא, בדומה לתשובה של רבי על מספר המלאכים, שהיו לו 4000 אורוות של 40000 סוסים בכל אחת מהן.}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְו‍ֹת סוּסִים" ([[מלכים א ה ו]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְו‍ֹת סוּסִים" ([[דברי הימים ב ט כה]]). כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? – אַרְבַּעַת אֲלָפִים סְטַבְּלָאוֹת שֶׁל אַרְבָּעִים אֶלֶף סוּסִים. {{הע-שמאל|מה היה נפח הים של שלמה? – שוב סתירה בין מלכים א לבין דברי הימים! – הפתרון כאן הוא בהבחנה בין מידת הלח (נוזלים) לבין מידת היבש, הגדולה ממנה בשיעור של 50%, וראו גם [[ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ה|תוספתא ב"מ דכלים ה א.]]}} כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל" ([[דברי הימים ב ד ה]]), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל" ([[מלכים א ז כו]]); כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? אַלְפַּיִם בַּלַּח, שֶׁהֵן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים בַּיָּבֵשׁ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: "...אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵם {{ב|כּוֹרַיִם|60 סאה}} בַּיָּבֵשׁ" ([[ביאור:משנה כלים פרק טו|כלים טו א.]]). {{הע-שמאל|"וכן" מוסב על הדרשה דלעיל, על כך שדרי מעלה צריכים שלום, ועל הקל וחומר הנובע מטענה זאת לבני אדם. כאן מובא קל וחומר מהים, שאינו יולד ילדים ואינו מגדל אותם, ועדיין הוא מוגבל במקומו – לצידון, שתיאלץ לקבור את בניה וחתניה.}} וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם, מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר: לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים, רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת" ([[ישעיה כג ד]]). אָמַר הַיָּם: וּמָה אֲנִי, שֶׁאֵינִי מִתְיָרֵא שֶׁמָּא אוֹחִיל, וְשֶׁמָּא אוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת, וְשֶׁמָּא אֶקְבֹּר חֲתָנִים וְכַלּוֹת, מָה אָמוּר בִּי? "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ, נְאֻם ה', אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ" ([[ירמיה ה כב]]). אָמַר הַיָּם: וּמָה אֲנִי, שֶׁאֵין בִּי אַחַת מִן כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה רְצוֹן קוֹנִי – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה "בּוֹשִׁי צִידוֹן". }} ===פיסקה מג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| '''על במדבר ו כז''' '''"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה לט. דורש את ההבדל בין "כה תברכו" ובין"ושמו את שמי".}} אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכִנּוּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי". בַּמִּקְדָּשׁ – בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, בַּמְּדִינָה – בְּכִנּוּי. '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''', לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר '''"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''': אֵין לִי אֶלָּא בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּרָכָה לְגֵרִים לְנָשִׁים וְלַעֲבָדִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"'''. {{הע-שמאל|ראו לעיל פיסקה לט. הברכה באה ישירות מהקב"ה ואינה מוגבלת למי שנמצאים לפני הכהנים.}} בְּרָכָה לַכֹּהֲנִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"'''. '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''', שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: בִּרְכוֹתֵינוּ תְּלוּיוֹת בַּכֹּהֲנִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וַאֲנִי''' אֲבָרְכֵם"! שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: אָנוּ נְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וַאֲנִי''' אֲבָרְכֵם"; אֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל. {{הע-שמאל|הקב"ה מברך את ישראל, וברכת הכהנים שמה את שמו עליהם, אבל אינה הכרחית להחלת הברכה. היא חלה גם על הכוהנים עצמם וגם על כל הקשורים לישראל – כולל נשים, קטנים ועבדים.}} וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ" ([[דברים ב ז]]); "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" ([[דברים טו ו]]), וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים" ([[דברים ז יד]]). {{הע-שמאל|פסוקים נוספים שמורים שהמברך הוא הקב"ה ולא הכוהנים. יתכן לראות בדיון המדרשי עקיצה לכוהנים הצדוקים, שחשבו שהציבור כולו תלוי בברכתם.}} וְאוֹמֵר: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב מִן הַשָּׁמַיִם" ([[דברים כח יב]]), וְאָמַר: "בְּמִרְעֶה טוֹב אֶרְעֶה אוֹתָם" ([[יחזקאל לד יד]]), וְאוֹמֵר: "אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי" ([[יחזקאל לד טו]]). }} 8gsokt2wyknwrut0qhf1tjoizwc40vk 106 881608 3017328 3017193 2026-05-24T10:14:33Z Michaelkimmel2 44530 3017328 wikitext text/x-wiki ==פרק ו== ===פסוק א=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה מרחיבה את איסור התער לכל הכלים: לנזיר אסור לפגוע בשערו גם במספרים או במריטה. אבל הורדת שיער באמצעים כימיים היא אמנם עבירה על מצוות גידול השיער אבל אינה אסורה בלאו; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ג|נזיר ו ג,]] שת"ק אינו מזכיר את איסור החפיפה באדמה, ור' ישמעאל מציג אותו כדומה לשאר איסורי התגלחת.}} לְפִה שֶׁנֶּאֱמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ"''' – יְגַדֵּל בִּקְדֻשָּׁה. אַל יַעֲבִיר בְּתַעַר וּבְמִסְפָּרַיִם, אַל יִתְלֹשׁ וְאַל יִמְרֹט, וְאַל יָחוּף בָּאֲדָמָה, וְאַל יִתֵּן {{ב|סַמָּנִין|חומר או משחה להסרת שיער}} – בַּעֲשֵׂה. וּמִנַּיִן בְּלֹא תַעֲשֶׂה? אָמַרְתָּ: '''"תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ"'''. אֵין בְּמַשְׁמַע בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא הַתַּעַר! כְּשֶׁאָמַר '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"''' – רִבָּה הַכֹּל. אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי: מָה הַתַּעַר, שֶׁהוּא בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּכְלִי – אַף אֲנִי אֲרַבֶּה אֶת הַמִּסְפָּרַיִם, שֶׁהוּא בְּהַעֲבָרַת שֵׂעָר וּכְלִי. מַה בֵּין תַּעַר לְמִסְפָּרַיִם? שֶׁהַתַּעַר מְכַלֶּה וְהַמִּסְפָּרַיִם מְשַׁיְּרוֹת. '''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – רִבָּה הַתּוֹלֵשׁ וְהַמּוֹרֵט. '''"וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"''' – רִבָּה הַ{{ב|מְסַפְסֵף בָּאוּר|חורך באש}}. הָא מַה שִּׁיַּרְתִּי בְּמִצְוַת עֲשֵׂה? הַחוֹפֵף בָּאֲדָמָה וְהַנּוֹתֵן סַמָּנִין. }} ===פסוק ב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו לעיל פרק ה פס' יב: דין נזיר דומה לדין הסוטה – שניהם חלים רק על יהודים.}}'''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין נְזִירוּת, אֵין הַגּוֹיִם נוֹדְרִין נְזִירוּת! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה' לְעֹלָה" {{ממ|ויקרא|כב|יח}}; לְעוֹלָה הֵן נוֹדְרִין, אֵין נוֹדְרִין לִנְזִירוּת. {{הע-שמאל|אשה יכולה, בניגוד לעבד, לנדור נזירות; אבל אם היפר לה בעלה היא פטורה. אין מנגנון דומה לדין העבד וכאן טוענת הדרשה שהנזירות לא חלה עליו כלל. השוו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט|נזיר ט א.]] שם נראה שעבדים יכולים לנזור, והם משלימים את הנזירות כשהם משתחררים. למרות שהבעל רשאי להפר את נזירות אשתו אין הוא רשאי לכוף את אשתו לנזירות, אלא אם היא נדרה בעצמה.}}בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין נְזִירוּת, אֵין הָעֲבָדִים נוֹדְרִין נְזִירוּת, מִפְּנֵי שֶׁרַבּוֹ כּוֹפֵהוּ וְאוֹמֵר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן – וְהוּא שׁוֹתֶה; לְגַלֵּחַ – וְהוּא מְגַלֵּחַ; לִטָּמֵא לְמֵתִים – וְהוּא מִטַּמֵּא! אוֹ "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" פְּרָט לְגֵרִים? אָמַרְתָּ '''"אִישׁ"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים! '''"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה"''', רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יָכוֹל כְּשֶׁיַּדִּירֶנָּה בַּעְלָהּ? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לִי בַּדִּין: מָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵפֵר, נִדְרֵי עַצְמוֹ – הֲרֵי הוּא אוֹסֵר עָלָיו נְדָרִים, מָקוֹם שֶׁהוּא מֵפֵר, נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיֶּאֱסֹר עָלֶיהָ נְדָרִים? אָמַרְתָּ: "וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר" {{ממ|במדבר|ל|ד}}, לֹא כְּשֶׁיַּדִּירֶנָּה בַּעְלָהּ! {{הע-שמאל|הנזירות היא אישית; ולכן בניגוד לכהונה, שבה לקטן אסור להיטמא, ולאשה מותר – האשה הנזירה אסורה להיטמא, ואילו קטן שנדר נזירות נדרו בטל, ולכן מותר לו להיטמא – ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה כב|ספרי כב]] וכן [[ביאור:משנה נידה פרק ה#משנה ו|נידה ה ו.]]}}רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל אַף הַנְּזִירָה לֹא תְּהֵא מִטַּמְּאָה לְמֵתִים? וַהֲלֹא אוֹמֵר, וְכִי דִּין הוּא: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁעָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, בַּכֹּהֲנִים – לֹא עָשָׂה בָּהֶן נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים, מָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים, בַּנְּדָרִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָּהֶן נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים? אָמַרְתָּ: '''"אוֹ אִשָּׁה... עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא"'''. {{הע-שמאל|הרעיון וההרהור שמא להיות נזיר אינם מחייבים את המהרהר לממש את מחשבתו; אבל אם החליט לנדור והוציא מפיו אמירה – גם אם היא מעוותת לחלוטין – הנזירות חלה. כלומר כל זמן שהביטוי אינו חד משמעי שמורה לנודר אפשרות לטעון שלא החליט סופית לנדור, אבל הביטוי הברור "הריני נזיר" או ההחלטה הסופית שלו לנזור, אפילו אם לא היה ביטוי ברור - מחייבים אותו; וראו [[ביאור:ספרא/חובה#פרשה ט|ספרא חובה ט ב.]] זו פרשנות [[ביאור:משנה נזיר פרק א|לנזיר א א.]]}}'''"אִישׁ כִּי יַפְלִיא"''' – כְּשֶׁיְּפָרֵשׁ. '''"לִנְדֹּר"''' – פְּרָט לִמְהַרְהֵר בַּלֵּב! וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶדֶר". {{הע-שמאל|נזירות היא סוג של נדר, ולכן חלים עליה דיני הנדר: חיוב לביטוי כלשהו בפה, וכן איסור "לא תאחר"; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה כב|ספרי כב.]]}}"נֶדֶר", נֶאֱמַר כָּאן "נֶדֶר" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "נֶדֶר" {{ממ|דברים|כג|כב}}. מַה נֶּדֶר הָאָמוּר כָּאן, "כִּי יַפְלִיא" – אַף נֶדֶר הָאָמוּר לְהַלָּן, כִּי יַפְלִיא. וּמַה נֶּדֶר הָאָמוּר לְהַלָּן, "אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ", אַף נֶדֶר הָאָמוּר כָּאן, אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ. {{הע-שמאל|לעניין נזירות בתוך נזירות ראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/א#ח|תוספתא נזיר א ח.]] וראו דוגמאות [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ט|בנזיר ב ט-י.]] גם בעניין זה הנזירות היא סוג של נדר, כאמור בתוספתא שם, שנאמר "נזיר להזיר"; זאת למרות שבענייני נגעים אין נגע נוסף באותו מצורע גורם להסגרה של המצורע או להחלטתו, ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|נגעים ג א.]]}}'''"נָזִיר לְהַזִּיר"''' – נוֹדֵר הוּא נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּת. וְהָיָה בַּדִּין שֶׁלֹּא יַזִּיר, הוֹאִיל וְהַנְּגָעִים גּוֹרְמִים לְהָבָאַת קָרְבָּן – וְהַנְּזִירוּת גּוֹרֶמֶת לְהָבָאַת קָרְבָּן. מָה מָצִינוּ בַּנְּגָעִים, שֶׁאִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע בְּתוֹךְ נִגְעוֹ – אֵינוֹ גּוֹרֵם לוֹ לְהָבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַד שֶׁיֵּצֵא יְדֵי רִאשׁוֹן, וְכֵן הַנְּזִירוּת, שֶׁאִם נוֹלְדָה לוֹ נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ – אֵינָהּ גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַד שֶׁיֵּצֵא יְדֵי רִאשׁוֹן! {{הע-שמאל|הזרת הבן ע"י אביו אפשרית דווקא אם הבן הקטן ושאר האחים הסכימו, וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ד#משנה ו|נזיר ד ו.]] הנזירות עשויה לקדש את הנזיר, אבל רק בתנאי שהיא דרך קדושה, וראו הדגמה [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ו|בתוספתא נזיר ד ו.]]}}{{ב|בְּצַד הַשֵּׁנִי|דבר אחר}}: אַתָּה אוֹמֵר '''"נָזִיר לְהַזִּיר"''', מַזִּיר הוּא בְּנוֹ הַקָּטָן כְּשֶׁיִּרְצוּ הַקְּרוֹבִים. '''"לַה'"''', מַגִּיד שֶׁהַנְּזִירוּת לַשֵּׁם כְּשֶׁהִיא דֶּרֶךְ קְדֻשָּׁה. }} ===פסוק ג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|מותר לנזיר לגלח במקום מצווה (תגלחת אם היה מצורע ונרפא הנגע), ולהיטמא למת מצווה; אבל אסור לו לשתות יין מצווה (כגון יין של מעשר שני), למרות שמותר לו לאכול ולשתות מעשר שני להוציא גפן ומוצריה. גם לכהן אסור לשתות יין בעת עבודתו אבל כהן שעבד במקדש שתוי חייב מיתה ואילו הנזיר לא; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ה|נזיר ו ה.]]}}'''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר"''', נֶאֱסַר הַנָּזִיר בְּשָׁלֹשׁ מִצְווֹת: מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן, וּמִלְּגַלֵּחַ וּמִלִּיטַּמֵּא לְמֵתִים. וְהֻתַּר בִּשְׁתַּיִם מֵהֶן בִּמְקוֹם מִצְוָה: לְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת מִצְוָה, וּלְהִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה. יָכוֹל יְהֵא מֻתָּר בְּיֵין מִצְוָה? וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה אִם הָאוֹנֵן, שֶׁהוּא מֻתָּר בְּיֵין הָרְשׁוּת – הֲרֵי הוּא אָסוּר בְּיֵין מִצְוָה. נָזִיר, שֶׁהוּא אָסוּר בְּיֵין הָרְשׁוּת – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא אָסוּר בְּיֵין מִצְוָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בָּאוֹנֵן, שֶׁהוּא אָסוּר בְּאֹכֶל מִצְוָה – תֹּאמַר בַּנָּזִיר, שֶׁהוּא מֻתָּר בְּאֹכֶל מִצְוָה? הֲרֵי כֹּהֵן יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מֻתָּר בְּאֹכֶל מִצְוָה, וְאָסוּר בְּיֵין מִצְוָה. וְכֵן אַל תִּתְמַהּ עַל הַנָּזִיר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בְּאֹכֶל מִצְוָה – הֲרֵי הוּא אָסוּר בְּיֵין מִצְוָה! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּכֹהֵן, שֶׁהוּא בְּמִיתָה – תֹּאמַר בַּנָּזִיר, שֶׁאֵינוֹ בְּמִיתָה? הוֹאִיל וְאֵינוֹ בְּמִיתָה, יְהֵא מֻתָּר בְּיֵין מִצְוָה! – אָמַרְתָּ "מִיַּיִן" – לְרַבּוֹת יֵין מִצְוָה! {{הע-שמאל|ר' אלעזר מוכיח מכינוי היין בנסכים "שיכר" שגם כאן שיכר הוא 100% יין, ואינו מזוג במים. בהמשך הוא הולך ודורש את כל רשימת האיסורים המוטלים על הנזיר. המובא כאן באותיות קטנות כנראה מקורו בספרי, ושולב בטעות (אפשטיין).}}<small>'''"מִיַּיִן וְשֵׁכָר"''', רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: "מִיַּיִן" – זֶה יַיִן מָזוּג, "שֵׁכָר" – זֶה חַי. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא "יַיִן" – זֶה חַי, "וְשֵׁכָר" – זֶה מָזוּג? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין... נֶסֶךְ '''שֵׁכָר'''" {{ממ|במדבר|כח|ז}}. חַי אַתָּה מְנַסֵּךְ, וְאִי אַתָּה מְנַסֵּךְ מָזוּג! הָא אֵין עָלֶיךָ לוֹמַר כַּלָּשׁוֹן הָאַחֲרוֹן, אֶלָּא כַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן: "יַיִן" – זֶה מָזוּג, "שֵׁכָר" – זֶה חַי.</small> יָכוֹל שֶׁאֵין לִי אֶלָּא יַיִן? מִנַּיִן אֲפִילּוּ חֹמֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר "חֹמֶץ"! אִי "חֹמֶץ", יָכוֹל אַף חֹמֶץ שֶׁל תֶּמֶד? תַּלְמוּד לוֹמַר "חֹמֶץ יַיִן"! הִתִּיר בִּמְעֹרָב שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אֵין לִי אֶלָּא חֹמֶץ יַיִן, מִנַּיִן אַף הַמַּטִּיל מַיִם לְתוֹךְ עֲנָבִים וְהִבְאִישׁוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשְׁרַת עֲנָבִים". וּמִנַּיִן אַף מִשְׁרַת בֹּסֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכָל מִשְׁרַת". {{הע-שמאל|מותר לנזיר להשתמש ביין כחומר ריפוי ולהשתתף בדריכת היין, וכן לאכול ענפים ועלים צעירים של גפן ואת פרחי הענבים – הסמדר; ונאסרו עליו רק אכילת הענבים – כולל בוסר וצימוקים - ושתיית היין.}}יָכוֹל לֹא יִתֵּן עַל מוֹחוֹ וְעַל מַגֵּפָתוֹ, וְלֹא יֵרֵד בְּתוֹךְ הַגַּת? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא יִשְׁתֶּה": מִשּׁוּם שְׁתִיָּה הוּא עוֹבֵר, אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם כָּל אֵלֶּה. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא בִּשְׁתִיָּה? וּמִנַּיִן אַף בַּאֲכִילָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַעֲנָבִים לֹא יֹאכֵל". לְפִי שֶׁאָמַרְתָּ גֶּפֶן יַיִן בְּעֹנֶשׁ, אֵין {{ב|טְרוּקְטֵי|גפן מאכל}} בְּעֹנֶשׁ; וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר טְרוּקְטֵי בְּאַזְהָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַעֲנָבִים לֹא יֹאכֵל". אֵין לִי אֶלָּא עֲנָבִים; מִנַּיִן אֲפִילּוּ בֹּסֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר "לַחִים". וּמִנַּיִן אַף יְבֵשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וִיבֵשִׁים". יָכוֹל אַף הַחוּטִין וְהֶעָלִים וְהַלּוּלָבִין וּמֵי גְפָנִים וְהַסְּמָדַר? תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג"; יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן פְּרִי וְלֹא פְּסֹלֶת פְּרִי, אֶלָּא כְּעֵץ הֵן חֲשׁוּבִין! }} ===פסוק ד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ב|נזיר ו ב,]] לפי פשט המשנה, שמדובר במחלוקת. אבל השוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ז#פיסקה כג|ספרי כד,]] שר' יוסי דק נותן סימן להלכה של ר' יהודה. ר' אלעזר בן עזריה מחמיר ביחס לר' עקיבא, וטוען שגם על אכילת החרצנים והזג הנזיר מגלח, למרות שהם פחות מכזית; המסורת העתיקה "בראשונה" במשנה א שם, מקילה עוד יותר ביין, כי שיעורו לפיה הוא רביעית. המובא כאן באותיות קטנות כנראה מקורו במשנה וברמב"ם, ושולב בטעות (כהנא).}}<small>'''"מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג"''', אֵלּוּ הֵן הַחַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן הַזַּגִּים? הַחַרְצַנִּים אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים, וְהַזּוֹגִים אֵלּוּ הֵן הַפְּנִימִיִּים – דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שֶׁלֹּא תִּטְעֶה, כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה: הַחִיצוֹן זוֹג וְהַפְּנִימִי עִנְבּוֹל. נִמְצָא: הַחַרְצַנִּים הֵן הַפְּנִימִיִּין שֶׁזּוֹרְעִין אוֹתָן; וְהַזּוֹגִין הֵן הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה.</small> '''"מֵחַרְצַנִּים"''', אָמַרְתָּ מִעוּט חַרְצַנִּים שְׁנַיִם; '''"וְעַד זוֹג"''' זֶה זָג אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָה הָיָה מַרְבֶּה בְּכֻלָּן כַּזַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר '''"מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן"'''; הֶחֱזִירָן לַכְּלָל שֶׁהָיוּ בּוֹ! }} ===פסוק ה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אין נזירות של פחות מ30 יום; ראו [[ביאור:תוספתא/ערכין/א#ה|תוספתא ערכין א ה.]] ראו גם [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ד|נזיר ב ד,]] שאין נזירות בלי שלושת האיסורים הנ"ל.}}'''"כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ"''', יְמֵי נִזְרוֹ לֹא יְגַלֵּחַ, יְמֵי נִזְרוֹ לֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, יְמֵי נִזְרוֹ לֹא יִטַּמָּא לְמֵתִים. מִי שֶׁאָמַר 'הֲרֵנִי נָזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת זוֹ', 'לְגַלֵּחַ בְּשַׁבָּת זוֹ', 'לִיטַּמֵּא בְּמֵתִים בְּשַׁבָּת זוֹ' – אֵין זֶה אֶלָּא כְּנוֹדֵר בְּנָזִיר. {{הע-שמאל|ראו דברי בית הלל [[ביאור:תוספתא/נזיר/ב#ו|בתוספתא נזיר ב ו:]] נזיר שלא אמר במפורש "הריני נזיר 30 יום", אלא נזר סתם, לכתחילה עליו לגלח ביום 31, אבל אם עבר וגילח ביום שלושים – יצא. אבל אם שתה יין ביום 30 יחזור וינזור מההתחלה.}}מְמַעֵט אֲנִי בְּנוֹדֵר סְתָם, שֶׁאִם גִּלַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים – שֶׁיַּעֲלֶה לוֹ. יָכוֹל אַף {{ב|בִּמְפָרֵשׁ|"נזיר 30 יום"}} כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יְמֵי נִזְרוֹ... לֹא יְגַלֵּחַ"'''. מִי שֶׁאָמַר 'הֲרֵנִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ בֵּין נְזִירוּת לִנְזִירוּת', הוֹאִיל וְהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְגַלֵּחַ, יָכוֹל תְּהֵא רְשׁוּת בְּיָדוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יְמֵי נִזְרוֹ... לֹא יִשְׁתֶּה יַיִן עַד מְלֹאת הַיָּמִים"''' וְגוֹ'. {{הע-שמאל|אם נדר כמה נזירויות רצופות, והתנה מראש שבין נזירות לנזירות יגלח- מותר לו לגלח בין הנזירויות, אבל לא לשתות יין ולהיטמא למת, כי מיד אחרי שגילח חלה עליו הנזירות הבאה. אם לא התנה כך בפירוש, וכן אם עלה אחרי נזירות אחת לא"י – אינו מגלח בין נזירות לנזירות אלא משלח את שערו פרע. הסיפור על הליני המלכה מופיע גם [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ו|בנזיר ג ו,]] כדוגמא לנזירות ארוכה, שהמלכה לא התכוונה לנזור.}}מִי שֶׁאָמַר 'הֲרֵנִי מוֹסִיף עַל נְזִירוּתִי עוֹד שְׁלֹשִׁים יוֹם', אָמַרְתָּ: '''"עַד מְלֹאת הַיָּמִים אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'"'''. מִי שֶׁנִּזּוֹר בְּאֶרֶץ טְמֵאָה וּבָא לוֹ לְאֶרֶץ טְהוֹרָה, יָכוֹל יְגַלֵּחַ וִישַׁלַּח פֶּרַע שֵׁנִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע"''' – גִּדֵּל פֶּרַע הוּא. מַעֲשֶׂה בְּהִלְנִי הַמַּלְכָּה שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה: 'אִם יָבֹא בְּנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם – הֲרֵנִי נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים'. וּבָא בְּנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּלְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלָת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוֹרָה בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּלְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וְנִמְצֵאת נְזִירָה אַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה כה|ספרי כה.]] הזמן המינימלי של 30 יום נקבע כדי שיהיה ניכר בשיער הנזיר; אבל יתכן נזיר קרח.}}'''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''', מִכָּן אָמְרוּ: סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, מִנְיַן 'יִהְיֶה'. '''"גַּדֵּל פֶּרַע"''' – מִצְוַת עֲשֵׂה. '''"גַּדֵּל פֶּרַע"''', אֵין לִי אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּרַע, מִי שֶׁאֵין לוֹ פֶּרַע מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"קָדֹשׁ יִהְיֶה"''' – כְּמַה שֶׁהוּא! וְאֵין לִי אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּרַע, מִי שֶׁאֵין לוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שְׂעַר רֹאשׁוֹ"''', מַה שֶׁהוּא. }} ===פסוק ו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הנזיר צריך להימנע לא רק מטומאת מת, אלא גם מרביעית דם מן המת; והשוו [[ביאור:ספרא/אמור|ספרא אמור פרשה א ב,]] שם מדובר באזהרה לכהנים שלא יטמאו. דורש "נפש" ככינוי לדם, שנאמר "כי הדם הוא הנפש" ([[דברים יב כג]].)}}'''"כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת"''' – יֹאמַר "מֵת", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶפֶשׁ"? לְהָבִיא אֶת הַדָּם. }} ===פסוק ז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו דברי ר' עקיבא [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה כו|בספרי כו:]] ארבעת איזכורי הקרובים באים ללמד על ארבעה שאינם נטמאים לקרוביהם, אבל מיטמאים כדי לקבור מת מצווה (גופה שאין מי שיקברנה): נזיר, מי שהולך לשחוט את פסחו ואמור לשמור על טהרה, מי שאינו קרוב פיזית למת המצווה ואפילו מי שהולך לשחוט את פסחו והוא מרוחק מהגופה. הפירוט של הארבעה אינו זהה לזה שבספרי, אבל מספרם ארבעה כמו שם. לעניין "קטנים כגדולים" השוו לעיל פסוק ב.}}'''"לְאָבִיו... לֹא יִטַּמָּא"''', יָכוֹל לֹא יִטַּמָּא עַל מֵת מִצְוָה? וַהֲלֹא אוֹמֵר, וְכִי דִּין הוּא: הוֹאִיל וְהַכֹּהֲנִים בְּלֹא תַּעֲשֶׂה מִלִּיטַּמֵּא לְמֵתִים, אִם מִטַּמֵּא הַכֹּהֵן עַל מֵת מִצְוָה – אַף הַנָּזִיר יִטַּמֵּא עַל מֵת מִצְוָה! קַל וָחֹמֶר: וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁעָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים – בְּכֹהֲנִים, הֲרֵי הֵן מִטַּמְּאִין עַל מֵת מִצְוָה; מָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים – בְּנָזִיר, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא? מִטַּמֵּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה! יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא עַל מֵת מִצְוָה בָּרֶגֶל? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְאִמּוֹ... לֹא יִטַּמָּא"''', אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה בָּרֶגֶל. יָכוֹל יִטַּמֵּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה {{ב|בִּקְרוֹבִים|פיזית, ולא ברחוקים}}? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְאָחִיו לֹא יִטַּמָּא"''', מִטַּמֵּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה בִּרְחוֹקִים. יָכוֹל יִטַּמֵּא עַל מֵת מִצְוָה בִּקְרוֹבִים בָּרֶגֶל, אֲבָל לֹא יִטַּמֵּא עַל מֵת מִצְוָה בִּרְחוֹקִים בָּרֶגֶל? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּלְאֲחוֹתוֹ... לֹא יִטַּמָּא"''', מִטַּמֵּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה בִּרְחוֹקִים בָּרֶגֶל! {{הע-שמאל|אם נגע הנזיר בשפוד מתכת שנגע במת אינו מגלח ואינו סותר את נזירותו, וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ג|נזיר ז ג.]] אבל אם נגע בשדרה וכו' – עליו לגלח ולהתחיל את הנזירות מתחילתה; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ט#משנה ב|שם משנה ב.]] כשהנזיר מגלח – אינו צריך לגלח את שערות כל גופו אלא את אלו שבראשו בלבד.}}'''"לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאֲחוֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם"''' – פְּרָט לְנוֹגֵעַ בַּשַּׁפּוּד! '''"בְּמוֹתָם"''' – רִבָּה דָּבָר אַחֵר שֶׁיִּטַּמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם, וְאֶת מָה אֲנִי מְרַבֶּה? הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת וַחֲצִי לֹג דָּם וַחֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְאֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. '''"כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ"''', מַגִּיד שֶׁהַנְּזִירוּת בָּרֹאשׁ. }} ===פסוק ח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הנזירות היא דרך להתקדשות אם היא נעשית מהמניעים הנכונים; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז|נזיר ז א,]] שמשווים את קדושת הנזיר לקדושת כהן גדול. לעניין המניעים של 'דרך פרישות וטהרה' ראו דוגמא בסיפור [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ו|שבתוספתא נזיר ד ו.]]}}'''"כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'"''', מִפְּנֵי שֶׁנָּזַר דֶּרֶךְ פְּרִישׁוּת וְטָהֳרָה – נִקְרָא קָדוֹשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשְּׁקָלוֹ הַכָּתוּב כְּנָבִיא; שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִירִים" {{ממ|עמוס|ב|יא}}! }} ===פסוק ט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|שתי דוגמאות לטומאה העלולה להתרחש בלי שהנזיר ציפה לה, ונטמא בה לאנסו.}}'''"וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו"''', לְרַבּוֹת שֶׁנָּפַל עָלָיו הַבַּיִת וְעַל הַמֵּת. '''"בְּפֶתַע פִּתְאֹם"''', לְרַבּוֹת שֶׁמֵּת עָלָיו בְּפֻנְדָּקִי. {{הע-שמאל|הדרשה מחמירה ביחס [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ב|לנזיר ז ב,]] ומחייבת את הנזיר לגלח גם על נגיעה באיבר מן החי שאין עליו בשר כראוי, וראו לעיל פס' ה.}} '''"וְטִמֵּא רֹאשׁ"''', יָכוֹל שֶׁאֵין לִי שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ בְּמֵת שָׁלֵם, וּבַשִּׁדְרָה וּבַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַחֲצִי לֹג דָּם וּבַחֲצִי קַב עֲצָמוֹת, וְאֵבֶר מִן הַחַי וְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי? כְּשֶׁאָמַר 'טִמֵּא' - רִבָּה אֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. 'טִמֵּא' "'''וְ'''טִמֵּא" - רִבָּה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנֵּצֶל וּמְלֹא תַּרְוָוד רַקָּב וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ. '''"נִזְרוֹ"''' - רִבָּה עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, שֶׁיְּטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. {{הע-שמאל|הנזיר מגלח רק את שערות ראשו, ולא את זקנו או שיער אחר. בתגלחת טהרה הגילוח מתרחש ביום ה-31, ולא בלילה; וראו לעיל פס' ה, שלדעת בית הלל אם גלח ביום ה30 יצא.}}'''"וְגִלַּח"''', יָכוֹל יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא רֹאשׁוֹ! מְמַעֵט אֲנִי בְּכָל שְׂעָרוֹ וְלֹא אֲמַעֵט בִּזְקָנוֹ, שֶׁהוּא בִּכְלַל רֹאשׁוֹ? אָמַרְתָּ '''"וְגִלַּח רֹאשׁוֹ"''' פְּרָט לִזְקָנוֹ. '''"וְגִלַּח"''', יָכוֹל עַד שֶׁלֹּא טָהַר? אָמַרְתָּ לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא '''"בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ"'''. יָכוֹל בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה? אָמַרְתָּ "'''בַּיּוֹם''' הַשְּׁבִיעִי": בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה! }} ===פסוק י=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|בניגוד לקרבנות ציבור, כגון תמידים ומוספים, שאי אפשר להקריב אותם ביום אחר – את קרבנות היחיד, כגון קרבן הנזיר – ניתן להקריב גם אחרי יום הגילוח; וראו גם [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ו|נזיר ו ו.]]}}"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִיא שְׁתֵּי תֹרִים", הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְחוּנְיָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה הֲבָאַת קָרְבָּן בְּיָחִיד, וְנֶאֶמְרָה הֲבָאַת קָרְבָּן בְּצִבּוּר. מָה לָמֵד בְּצִבּוּר? אִם עָבַר יוֹמוֹ - עָבַר קָרְבָּנוֹ; יָכוֹל מַה הֲבָאַת קָרְבַּן צִבּוּר, אִם עָבַר יוֹמוֹ - עָבַר קָרְבָּנוֹ, כָּךְ הֲבָאַת קָרְבָּן בְּיָחִיד, אִם עָבַר יוֹמוֹ - עָבַר קָרְבָּנוֹ? אָמַרְתָּ 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי' "'''וּ'''בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי", רִבָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי! {{הע-שמאל|הבאת קרבנות העוף מנוסחת בצורה מסורבלת. הדרשה מראה שאף מילה אינה מיותרת. לעניין "פרידה אחת..." ראו [[ביאור:משנה קנים פרק ב#משנה ה|קינים ב ה.]]}}"יָבִיא... תֹרִים", יָכוֹל הַרְבֵּה? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "'''שְׁתֵּי''' תֹרִים". יָכוֹל יָבִיא תֹּרִים וּבְנֵי יוֹנָה? אָמַרְתָּ: "שְׁתֵּי תֹרִים '''אוֹ''' שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה". יָכוֹל יָבִיא {{ב|פְּרִידָה אַחַת מִזּוֹ וּפְרִידָה אַחַת מִזּוֹ|תור אחד ובן יונה אחד}}? אָמַרְתָּ: "'''שְׁתֵּי תֹרִים''' אוֹ '''שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה'''". לֹא מָצָא תֹּרִים, וּמִנַּיִן שֶׁיָּבִיא בְּנֵי יוֹנָה? אָמַרְתָּ: "שְׁתֵּי תֹרִים - אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה"! }} ===פסוק יא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|החטאת מכפרת על הטומאה של הנזיר – ראו להלן. ו החיבור של המילה "ועשה" מלמדת שגם העולה משלימה את הכפרה. בהמשך חולקים התנאים על מהות החטא שחטא הנזיר, שעליו להביא כפרה אפילו לאונסו (ראו לעיל פס' ט:) ת"ק מזהה את החטא, כדעת ר' ישמעאל בספרי, עם הטומאה, למרות שהטומאה נכפתה על הנזיר; ר' שמעון טוען שעצם נדר הנזירות הוא בגדר חטא. לאחר שגילח - הנזיר חייב להשלים את נדרו למרות שלא חזר ונזר; את ימי ההשלמה מונים מהיום שבו נטהר, שהוא גם יום הגילוח, ולא מיום הבאת הקרבנות - וראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה ל|ספרי ל-לא.]]}}'''"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה"''' – חַטָּאת כַּפָּרָה, אֵין בָּעוֹלָה כַּפָּרָה! יָכוֹל שֶׁאֵין בָּעוֹלָה שִׁיּוּרֵי כַּפָּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עָשָׂה' – '''"וְעָשָׂה"'''! '''"וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"''' – מִשּׁוּם טֻמְאַת הַמֵּתִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: '''"מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"''' – מִשּׁוּם שֶׁחָטָא עַל נַפְשׁוֹ. '''"וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ"''' – יַחֲזֹר וִיגַדֵּל בִּקְדֻשָּׁה; '''"בַּיּוֹם הַהוּא"''' – בְּיוֹם שֶׁטָּהַר. }} ===פסוק יב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|נזיר שגילח תגלחת טומאה חוזר ומתחיל את תקופת הנזירות מתחילתה. גילאי הקרבנות הם לעצמם, כלומר מזמן המלטתם, כדברי רבי [[ביאור:תוספתא/פרה/א#ד|בתוספתא פרה א ד,]] ולא כדברי חכמים שם. האשם הוא מעין קנס לנזיר שנטמא, ואינו מיועד לכפרה. ר' שמעון מוכיח שהאשם אינו מכפר מכך שהנזיר חוזר על הנזירות מתחילתה, ויש לו הזדמנות שניה להשלים את נזירותו, הזדמנות שאין לשאר מביאי האשם; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לא|ספרי לא.]] בהמשך מובאת רשימת טומאות בינוניות, שאינן מחייבות גילוח אבל במהלכן אין מונים ימי נזירות; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ג|נזיר ז ג.]] לדברי ר' עקיבא ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ז#משנה ד|שם משנה ד.]] חכמים קבעו שהנזיר מגלח רק על חצי לוג דם, למרות שרביעית דם (חצי הכמות הנ"ל) מספיקה לטמא באוהל.}}'''"וְהִזִּיר לַיהוָה אֶת יְמֵי נִזְרוֹ"''' – יַחֲזִיר וְיַשְׁלִים יְמֵי נְזִירוּתוֹ שֶׁהִזִּיר. '''"וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ"''' – לֹא אַיִל. '''"בֶּן שְׁנָתוֹ"''' – בֶּן שָׁנָה לְעַצְמוֹ, לֹא בֶּן שָׁנָה לַשָּׁנִים. '''"לְאָשָׁם"''' – הֲרֵי זֶה קְנָס! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא מָצִינוּ אָשָׁם שֶׁיָּבֹא לְבַטֵּל – אֶלָּא זֶה בִּלְבַד, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו '''"וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ"'''! '''"וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ"''' – {{ב|מַפִּיל הוּא|אינו מונה}} לְאַחַר {{ב|בְּדַם רְבִיעִית,|שנטמא בדם רביעית, וכך גם בהמשך}} לְאַחַר בְּרֹבַע עֲצָמוֹת, עַל מַגַּע שַׁפּוּד וְעַל יְמֵי חִלּוּטוֹ שֶׁל מְצֹרָע. יָכוֹל שֶׁהוּא סוֹתֵר בְּכָל אֵלּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי טָמֵא נִזְרוֹ"''': טֻמְאָה סוֹתֶרֶת, אֵין כָּל אֵלּוּ סוֹתְרִים! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּאֹהֶל – הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ; רְבִיעִית דָּם, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הָאָדָם בְּאֹהֶל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ? נָזַף בִּי וְאָמַר לִי: אֵין דָּנִין בְּנָזִיר מִקַּל וָחֹמֶר! וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַדָּבָר. אָמַר לִי: רוֹאֶה אֲנִי {{ב|לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר,|ללמוד קל וחומר}} אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים "חֲצִי לֹג"! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ג#משנה ד|נזיר ג ד,]] וראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לא|ספרי לא.]] נראה שר' עקיבא סובר כאן כר' אליעזר במשנה.}}'''"וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ"''', רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרוֹנִים – הוּא סוֹתֵר אֶת הָרִאשׁוֹנִים, לֹא בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ אַחֲרוֹנִים! רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: '''"הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ"''' – מַה שֶּׁגָּזְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, שְׁלֹשִׁים יוֹם. }} ===פסוק יג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|חציו הראשון של הפסוק נדרש כמסכם את תגלחת הטומאה, וחציו השני נתפס כפותח את דיני תגלחת הטהרה שבסוף הנזירות. גם נזירות לזמן ארוך, ואפילו נזיר עולם – מגלחים תגלחת טומאה אם נטמאו; אבל בבמה אין מקריבים קרבן נזירות, בדומה לדין הסוטה; וראו [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/ה#פסוק כט|לעיל פרק ה דרשה לפס' כט;]] וכדעת חכמים [[ביאור:משנה נזיר פרק ה#משנה ד|בנזיר ה ד.]] הדרשה מתנגדת לדעת ר' יהודה [[ביאור:תוספתא/נזיר/א#ה|בתוספתא נזיר א ה]], המאפשר לנזור "נזירות שמשון", שאינה כוללת איסור טומאה למתים, וכמובן נזיר שמשון אינו מגלח על הטומאה.}}'''"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר"''' – תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַנְּזִירִים, שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. יָכוֹל אַף בַּבָּמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה הַנָּזִיר נְזִירוּת עוֹלָם? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹרַת". יָכוֹל שֶׁאַתְּ מְרַבֶּה הַנָּזִיר נְזִירוּת שִׁמְשׁוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". {{הע-שמאל|ראו לעיל בסוף הדרשה לפס' ט; למחלוקת בית הלל ובית שמאי על המגלח בדיעבד ביום שלושים ראו לעיל בדרשה לפס' ה ובתוספתא הנזכרת שם, וכן [[ביאור:משנה נזיר פרק ג|בנזיר ג א.]]}}'''"בְּיוֹם מְלֹאת"''' – בַּיּוֹם יָבִיא אוֹתוֹ, לֹא בַּלַּיְלָה! '''"בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ"''' – רָאוּי לְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טָהֳרָה, בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁאִם גִּלַּח בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אוֹתוֹ"! {{הע-שמאל|הדרשה תומכת בדעת בית הלל, שהנזיר חייב להביא את קרבנות התגלחת שלו על חשבונו. לדעתם אין להתנדב קרבנות של תגלחת הטהרה עבור נזיר אחר, מחשש שמא עניים ינזרו כדי ליהנות מבשר השלמים שנכלל בקרבן תגלחת הטהרה. בית שמאי התירו להתנדב את קרבנות התגלחת, בטענה שהאיסורים של הנזיר מרתיעים דיים, ולכן אין חשש שאנשים ינזרו כשכל כוונתם לאכול סעודה אחת; וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ב#משנה ה|נזיר ב ה-ו,]] כדעת בית שמאי.}} '''"יָבִיא"''' – יְבִיאֵם בְּעַל כָּרְחוֹ! מִכָּאן הָיוּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹדְרִין לִנְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין נוֹדְרִין, {{ב|שֶׁמָּא יִנָּזֵר לְחַיָּיו.|ינזור לכל חייו, בהמתנה למישהו אחר שיממן את הקרבנות והוא יאכל את בשר כבש האשם.}} אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁלֹּא יִלְמֹד לֶאֱכֹל מִשֶּׁל בְּרִיּוֹת? אִם אֵינוֹ נָזִיר, וְהוּא אוֹמֵר 'נָזִיר אֲנִי': נִמְצָא מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן וּמִלִּטָּמֵא לְמֵתִים – בִּשְׁבִיל לֶאֱכֹל סְעוּדָה אַחַת! }} ===פסוק יד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|דרשת אגדה על הכינוי "אחד" לקב"ה. לעניין גיל הקרבנות השוו לעיל פס' יב. לעניין גילוח שתי נזירויות השוו [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/ה#פסוק יט|לעיל בדרשה לפרק ה פס' יט.]]}}'''"וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה'"''', מַגִּיד שֶׁהַבְּהֵמָה מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁם. '''"כֶּבֶשׂ אֶחָד"''' – לֹא שְׁנַיִם. אָמַרְתָּ '''"אֶחָד"''', שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּשׁ לְשֵׁם {{ב|אֶחָד|הקב"ה}}. '''"בֶּן שְׁנָתוֹ"''' – בֶּן שָׁנָה לְעַצְמוֹ, לֹא בֶּן שָׁנָה לַשָּׁנִים; '''"לְעֹלָה"''' – שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּשׁוֹ לְשֵׁם עוֹלָה. '''"וְכַבְשָׂה"''' – יָכוֹל שְׁתַּיִם? אָמַרְתָּ '''"אַחַת"''', לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אַחַת. אָמַרְתָּ '''"אַחַת"''', אֵין מְגַלְּחִין שְׁתֵּי נְזִירוֹת כְּאַחַת! '''"בַּת שְׁנָתָהּ"''' – בַּת שָׁנָה לְעַצְמָהּ, לֹא בַּת שָׁנָה לַשָּׁנִים; '''"לְחַטָּאת"''' – שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּשָׁהּ לְשֵׁם חַטָּאת! '''"וְאַיִל"''', יָכוֹל שְׁנַיִם? אָמַרְתָּ '''"אֶחָד"''', לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא אֶחָד. אָמַרְתָּ '''"אֶחָד"''', מְגַלֵּחַ הוּא עַל זֶבַח אֶחָד. '''"בֶּן שָׁנָה"''' – לְעַצְמוֹ, לֹא בֶּן שָׁנָה לַשָּׁנִים! '''"לִשְׁלָמִים"''' – שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּשׁוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים! }} ===פסוק טו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|את החלות והרקיקים יש להביא בכלי. החלות בלולות והרקיקים רק משוחים בשמן בצורת X; ראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ו#משנה ג|מנחות ו ג;]] וראו גם [[ביאור:ספרא/נדבה#פרשה י|ספרא נדבה פרשה י ד.]]}}"וְסַל מַצּוֹת", יָכוֹל מִצְוָה שֶׁיָּבִיא בְּסַל? אֵין לִי אֶלָּא בְּסַל, מִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר 'סַל' "'''וְ'''סַל". "סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן", יָכוֹל יִתֵּן לַחַלּוֹת מְשִׁיחָה וְלָרְקִיקִים בְּלִילָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "מַצּוֹת" – לְמַצָּה שָׁווּ, לֹא שָׁווּ לִבְלִילָה וְלִמְשִׁיחָה! "וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים", יָכוֹל כְּדֶרֶךְ הַמּוֹשְׁחִין? אָמַרְתָּ "בַּשֶּׁמֶן", כְּדֵי קִיּוּם שֶׁמֶן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? טוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ וְנוֹתֵן אַחַת עַל זוֹ וְאַחַת עַל זוֹ, {{ב|כְּמִין כִּי|בצורת X}}. {{הע-שמאל|על הנזיר להביא נסכים לעולה ולשלמים, אבל לא לחטאת; וראו מקבילה [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לד|בספרי לד.]]}}"וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם", אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי: מָה הָאַיִל, שֶׁהוּא בָּא בְּנֵדֶר וּנְדָבָה – שֶׁהוּא טָעוּן נְסָכִים, אַף אֲנִי אֲרַבֶּה אֶת הָעוֹלָה, שֶׁהוּא בָּא בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. וְלָמָּה מִיעַטְתִּי אֶת הַחַטָּאת? שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא לְכַפָּרָה! }} ===פסוק יז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לעניין ההקדשה של האיל ראו גם לעיל בדרשה לפס' יד. שחיטת האיל צריכה להיות רק אחרי שהביא את סל המצות לעזרה, וראו דין דומה לעניין קרבן תודה [[ביאור:משנה מנחות פרק ז#משנה ג|במנחות ז ג.]]}} '''"וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת"''' – שֶׁיַּקְדִּים הֶקְדֵּשׁוֹ לְזִבְחוֹ. זְבִיחַת תּוֹדָה מְעַכֶּבֶת אֶת לַחְמָהּ; זְבִיחַת שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מְעַכֶּבֶת אֶת לַחְמָן. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַזֶּבַח בִּירוּשָׁלַיִם וְהַלֶּחֶם בִּירוּשָׁלַיִם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהַזֶּבַח בִּירוּשָׁלַיִם וְהַלֶּחֶם {{ב|בְּבֵית פָּגֵי|מחוץ לעזרה}}! {{הע-שמאל|ראו מחלוקת בין ר' יהודה לר' אלעזר איזה קרבן נשחט ראשון [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ז|בנזיר ו ז.]]}}רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה'"''' – יַעֲשֶׂה שֶׁל שְׁלָמִים תְּחִלָּה. }} ===פסוק יח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל| ראו [[ביאור:תוספתא/נזיר/ד#ה|תוספתא נזיר ד ה,]] [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ח|ונזיר ו ח]] דעות נוספות והחלפת ר' מאיר בר' יהודה. הדעה שכל הטקסים מסתיימים בשריפת השיער תחת הדוד מבוססת כנראה על תפיסת השער כקרבן.}}'''"וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"''' – יָכוֹל אַף {{ב|בַּמְּדִינָה|מחוץ למקדש}}? אָמַרְתָּ: 'גִּלַּח' – "'''וְ'''גִּלַּח", אַף בַּמְּדִינָה! מַה בֵּין מְגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִמְגַלֵּחַ בַּמְּדִינָה? הַמְּגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מְשַׁלֵּחַ שְׂעָרוֹ תַּחַת הַדּוּד, וְהַמְּגַלֵּחַ בַּמְּדִינָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ אֶת הַשֵּׂעָר תַּחַת הַדּוּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד – שׁוֹלְחִין שֵׂעָר תַּחַת הַדּוּד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְגַלֵּחַ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מְשַׁלֵּחַ שֵׂעָר תַּחַת הַדּוּד, וְהַמְּגַלֵּחַ בַּמְּדִינָה '''בְּטֻמְאָה''' קוֹבְרוֹ בִּמְקוֹמוֹ. {{הע-שמאל|ר' שמעון שזורי ור' יוחנן הסנדלר מבחינים בין תגלחות הטהרה של נזיר ושל נזירה. הראשון מתנגד לגילוח הנזירה, כדי לא לפגום ביפיה, וראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ד#משנה ה|נזיר ד ה,]] והשני מתנגד לכניסת הנזירה לפתח ההיכל כדי להצניע את הנזירה מעיני הציבור. על שתי הדרשות חלקו חכמים. לעניין הסוטה ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק א#משנה ה|סוטה א ה-ו,]] שיש מגמה לנוול אותה, ובכל זאת טוען ר' יהודה [[ביאור:תוספתא/סוטה/א#ה|בתוספתא שם]] שיש לשמור על הצניעות מפני פרחי כהונה. שתי ההסתייגויות הללו פוגעות בנזירות האשה.}} '''"וְגִלַּח הַנָּזִיר"''' – רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי אוֹמֵר: לֹא הַנְּזִירָה! רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: 'גִּלַּח' "'''וְ'''גִּלַּח" – אַף הַנְּזִירָה. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: נָזִיר '''"אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"''', אֵין הַנְּזִירָה '''"פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"'''! אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה? אָמַר לָהֶם: שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל פִּרְחֵי כְּהֻנָּה לַעֲבֵרָה. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא שׂוֹטָה תּוֹכִיחַ! אָמַר לָהֶם: לֹא דּוֹמָה שׂוֹטָה לִנְזִירָה, שֶׁשּׂוֹטָה לֹא גּוֹדֶלֶת וְלֹא כּוֹחֶלֶת וְלֹא פּוֹקֶסֶת, וְהַנְּזִירָה מֻתֶּרֶת בְּכָל אֵלּוּ! {{הע-שמאל|מסביר את הלשון המסורבלת "שער ראש נזרו", ומפרש את איזכור השלמים כדוגמא שאינה דווקא.}}'''"פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ"''' – יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִטְמָא? מִנַּיִן אַף בִּזְמַן שֶׁנִּטְמָא? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ"'''. '''"תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים"''' – נִטְמְאוּ שְׁלָמִים, מִנַּיִן שֶׁיִּתֵּן תַּחַת זֶבַח אַחֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"זֶבַח"'''. נִטְמָא הַזֶּבַח מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָתַן עַל הָאֵשׁ"''', מִכָּל צַד. }} ===פסוק יט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|דורש "בשלה מן האיל" שתתבשל עם האיל; וראו הלכות הבישול [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ט|בנזיר ו ט,]] [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לו|ובספרי לו.]]}}'''"וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה"''' – שֶׁתְּהֵא שְׁלוּקָה. '''"מִן הָאַיִל"''' – לְרַבּוֹת אֶת הָאַיִל, שֶׁיִּשָּׁלֵק כֻּלּוֹ! {{הע-שמאל|מהפסוק בויקרא נראה שהבעלים מניף, ומהפסוק בפרשת קורח נראה שהכהן עושה זאת. הכהן אינו מניח את הזרוע בידי ישראל, שהרי עליו להניף בעצמו, שנאמר "כחזה התנופה" [[במדבר יח יח]]. לכן הכהן והבעלים מניפים יחדיו את כל התנופות, והראיה מפסוקנו; לפירוט על דרך ההנפה ראו [[ביאור:משנה מנחות פרק ה#משנה ו|מנחות ה ו,]] וכן [[ביאור:ספרא/צו#פרק טז|ספרא צו פרק טז ב-ג.]]}}'''"וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וְהֵנִיף"''', יָכוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הָיָה מֵנִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַמַּקְרִיב"''' {{ממ|ויקרא|ז|כט}} הַמַּקְרִיב יָנִיף. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "הַמַּקְרִיב" יָנִיף – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר '''"לְךָ וּלְבָנֶיךָ"''' {{ממ|במדבר|יח|יט}}, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לְךָ וּלְבָנֶיךָ" – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "הַמַּקְרִיב" יָנִיף. יָכוֹל יְהוּ עוֹשִׂין שֶׁמַּנִּיחַ כֹּהֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַמַּקְרִיב יָנִיף". יָכוֹל יְהוּ עוֹשִׂין כְּשֶׁמַּנִּיחַ כֹּהֵן מוֹשִׁיט לַכֹּהֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַמַּקְרִיב יָנִיף". יָכוֹל בְּיִשְׂרָאֵל הָיָה מֵנִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר "לְךָ וּלְבָנֶיךָ"; אוֹ "לְךָ וּלְבָנֶיךָ" אַהֲרֹן וּבָנָיו הָיָה מֵנִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר "הַמַּקְרִיב יָנִיף"; אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "הַמַּקְרִיב" יָנִיף – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לְךָ וּלְבָנֶיךָ", וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לְךָ וּלְבָנֶיךָ" – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "הַמַּקְרִיב" יָנִיף! הֵא מָה הַדָּבָר? מַה שֶּׁלִּמֵּד בְּנָזִיר! וּמָה לִמֵּד בְּנָזִיר? אָמַרְתָּ '''"וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר... וְהֵנִיף הַכֹּהֵן"''' – אַף בְּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "הַמַּקְרִיב" יָנִיף – כֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵנִיף. }} ===פסוק כ=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/צו#פרק טז|ספרא צו פרק טז ב.]] נראה שלפנינו דחיית הצעה לפתרון שונה לבעיה דלעיל: יכול יניף הבעלים ויניף הכהן אחריו? ת"ל תנופה, אחת ולא שתים! לעניין "לפנים" ראו ספרא שם: התנופה מתבצעת ממזרח למזבח, ופני המניפים למערב, אל ההיכל.}}'''"וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה"''' – תְּנוּפָה אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. '''"לִפְנֵי ה'"''' – שֶׁתְּהֵא תְּנוּפָה לִפְנִים מִן הַמֵּנִיף. {{הע-שמאל|"חזה התנופה ושוק התרומה" הם ביטויים שנזכרו בקרבן שלמים (ראו [[ויקרא ז לד]]), הייחוד באיל הנזיר הוא התוספת של הזרוע הבשלה, שאינה באה במקום החזה והשוק אלא כתוספת עליהם.}}'''"עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה"''', אַף אֵיל נָזִיר הָיָה בִּכְלַל שְׁלָמִים; יָצָא מִכְּלַל שְׁלָמִים – לְטָעֲנוֹ בִּזְרוֹעַ בְּשֵׁלָה. יָכוֹל שֶׁבָּא לְפָטְרוֹ בְּחָזֶה וְשׁוֹק? אָמַרְתָּ '''"עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה"''' – הָא יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא בָּא לְפָטְרוֹ מִן הֶחָזֶה וְשׁוֹק! וְלָמָּה בָּא? לְטָעֲנוֹ זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה נזיר פרק ו#משנה ט|נזיר ו ט]] מרבה מו החיבור שגם מעשה אחד בגוף הנזיר מסיים את הנזירות ומתיר לנזיר לשתות יין ולהיטמא למתים, וראו שם משנה יא.}}'''"וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן"''' – אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ. וּמִנַּיִן אַף לְאַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אַחַר' '''"וְאַחַר"'''. מִשֶּׁיִּזָּרֵק עָלָיו אַחֵר מִן הַדָּמִים – הֻתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עַל כַּפָּיו וְלֹא הֵנִיף וְלֹא גִּלַּח. }} ===פסוק כא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הנזירות חלה רק באהל מועד, במשכן שילה ובבית המקדש; וראו לעיל בדרשה לפס' יג. לעניין ההשוואה בין שער הנזיר לקרבן ראו [[ביאור:משנה מסכת נזיר|במבוא למסכת נזיר,]] שלפנינו אחת התפיסות של נזירות בכלל; וראו ברשימת איסורי ההנאה המופיעה כמה פעמים במשנה, והכוללת את שער הנזיר שעליו להישרף או להיקבר – למשל [[ביאור:משנה תמורה פרק ז#משנה ד|תמורה ז ד.]] לפי דברי ר' שמעון שזורי לעיל פס' יח אין הנזירה מגלחת וכך היא אינה מעלה קרבן!}} '''"זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר"''' – תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַנְּזִירוֹת; שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה וְתִנְהֹג בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים. יָכוֹל אַף בַּבָּמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"זֹאת"'''. '''"אֲשֶׁר יִדֹּר קָרְבָּנוֹ"''' – זֶה הָאוֹמֵר "הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת", שֶׁיָּבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת {{ב|וְיָקוּם|ויקיים את הנזירות}}. '''"קָרְבָּנוֹ לַיהוָה עַל נִזְרוֹ"''' – הֲרֵי נִזְרוֹ כְּקָרְבָּן, לוֹמַר: כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹעֲלִין בְּקָרְבָּן כֵּן מוֹעֲלִין בַּשֵּׂעָר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בַּשֵּׂעָר. {{הע-שמאל|רשאי הנזיר לנדור קרבנות נוספים ולהקריבם, ובלבד שלא יפחת משלוש בהמות. הנוזר "נזירויות כחול הים" הוא למעשה נזיר עד מותו, והוא רשאי פעם ב-30 יום לגלח את שערו, כדי להקל את משקלו. לעומת זאת הנוזר סתם – אינו רשאי לגלח במהלך 30 ימי הנזירות.}}'''"מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ"''' – '''"כְּפִי נִדְרוֹ"''' שֶׁלֹּא יִפְחֹת! אוֹ '''"כְּפִי נִדְרוֹ"''' שֶׁלֹּא יוֹסִיף? אָמַרְתָּ '''"מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ"''' שֶׁלֹּא יִפְחֹת, וְלֹא '''"כְּפִי נִדְרוֹ"''' שֶׁלֹּא יוֹסִיף! '''"כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ"''' – זֶה הַנּוֹדֵר בִּנְזִירוּת 'כְּחוֹל הַיָּם', שֶׁבְּכָל שָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהָקֵל מֵרֹאשׁוֹ – יָקֵל. יָכוֹל אַף הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת' כֵּן? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא '''"כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ"'''. }} ===פסוק כג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ב|ספרא נדבה פרק ב א-ד,]] שם טוענת הדרשה בהתאם לפסוק שלנו, שבכל מקום שנאמר "ויאמר ה' אל אהרון" (למשל [[במדבר יח א]]), למעשה הדיבור נאמר רק למשה, והוא שהעביר את הדברים לאהרון; וראו גם [[ביאור:ספרא/בחוקותי#פרק ח|ספרא בחוקותי ח י,]] וכן [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לט|ספרי לט.]] כאן מוסיפה הדרשה שכל ישראל שמעו שהקב"ה דיבר עם משה, בניגוד לאמור [[ביאור:ספרא/נדבה#פרק ב|בספרא נדבה פרק ב ח-י.]]}}'''"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן"''', יָכוֹל הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לְאַהֲרֹן, שֶׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַרְתָּ '''"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים"''' וגו' {{ממ|ויקרא|כו|מו}} הָא כָּל הַמִּצְוֹת, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הַכְּלָלִים וְהַפְּרָטִים, הַגּוּפִים וְהַדִּקְדּוּקִים – נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לְאַהֲרֹן"'''? אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה {{ב|הוֹגֵין|מתאים}} לְאַהֲרֹן, הָיָה נִתְלֶה בְּאַהֲרֹן; וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה הוֹגֵין לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה נִתְלֶה בְּיִשְׂרָאֵל. הָא, לְפִי שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה הוֹגֵין לְאַהֲרֹן – לְפִיכָךְ נִתְלָה בְּאַהֲרֹן; אַף עַל פִּי כֵן כֻּלָּם שָׁמְעוּ אֶת הַדִּבּוּר! '''"{{ב|(ושמו את שמי על) [אֶת]|הגהה על פי מה"ג מהדורת מוסד הרב קוק}} בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''', אֵין לִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל; גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אָמוֹר לָהֶם"''', מִכָּל מָקוֹם! {{הע-שמאל|הלכות ברכת כהנים: הם אינם מברכים אלא חוזרים על אמירת החזן; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה לט|ספרי סוף לט.]]}}'''"אָמוֹר לָהֶם"''', יָכוֹל יְהוּא מְבָרְכִין אוֹתָן עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַחַזָּן אוֹמֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אָמוֹר לָהֶם"'''; הַחַזָּן אוֹמֵר תְּחִלָּה – וְהֵן מְבָרְכִין אַחַר כֵּן! }} ===פסוק כד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ת"ק מבחין בין ברכה, של הצלחה ופריון – לבין שמירה מאבדן; ר' יצחק טוען שהשמירה היא לא ממזיקים חיצוניים אלא מהיצר הרע; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מ|ספרי מ.]]}} '''"יְבָרֶכְךָ ה'"''' – זוֹ בְּרָכָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים" {{ממ|דברים|ז|יד}}, "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ" וְגוֹ', "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶיךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ" {{ממ|דברים|כח|ו}}, "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה" – הֲרֵי הֵן מְבֹרָכִין! מִנַּיִן אַף שְׁמוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"'''. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אַתָּה, אִם מְבֹרָכִין הֵן – שְׁמוּרִין הֵן; וְאִם שְׁמוּרִין הֵן – מְבֹרָכִין הֵן! וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"'''? אֶלָּא '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – מִיֵּצֶר רָע, שֶׁלֹּא יוֹצִיאֲךָ מִן הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמָרְךָ מִן הַמַּזִּיקִין הַמַּקִּיפִין אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף" וְגוֹ' {{ממ|תהלים|צא|ז}} {{הע-שמאל|הדרשה מתקדמת ומראה את החידוש והצריכות בשתי הברכות: ברכת הצלחה ושמירה ממזיקים, וברכת השראת שכינה, דעת ובינה.}}הֲרֵי הֵן מְבֹרָכִין וּשְׁמוּרִין, וּמִנַּיִן אַף שְׁכִינָה תְּהֵא בֵּינֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''', אַף שְׁכִינָה תְּהֵא בֵּינֵיהֶן. דָּבָר אַחֵר: '''"יָאֵר ה' פָּנָיו"''' – יָגֵן עָלֶיךָ, {{ב|מִמְּאוֹר הַשְּׁכִינָה|על ידי מאור השכינה}} הֲרֵי הֵן מְבֹרָכִין וּשְׁמוּרִין וּשְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן, וּמִנַּיִן אַף חֲנוּנִים בְּדַעַת וּבְבִינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וִיחֻנֶּךָ"''', אַף חֲנוּנִים בְּדַעַת וּבְבִינָה. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָ"''' – יִתֵּן בָּהֶם דַּעַת שֶׁתְּהוּ חוֹנְנִים זֶה אֶת זֶה וּמְרַחֲמִים זֶה אֶת זֶה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" {{ממ|דברים|יג|יח}}. {{הע-שמאל|מכאן עד סוף פס' כה נראה שמדובר בהעתקה ישירה [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מ|מספרי מ-מא,]] וראו שם; כך מוסברת התופעה שהמדרש התקדם לפס' כה וחזר לעסוק בפס' כד. הדרשות השונות מסכימות ש"יברכך" הוא ברכת הנכסים, כבספר דברים דלעיל. הן שונות זו מזו בדרשותיהן את "וישמרך". הדרשות מסודרות החל משמירת הנכסים, דרך שמירת הגוף – אל שמירת הנשמה לאחר המוות מאבדן ומגיהינום, והחזרתה בעולם הבא. בין הדרשות משולבות גם דרשות על שמירה מיצר הרע ומן המזיקים, וכן דרשות לאומיות, על שמירה משלטון זר ושמירת הקץ והגאולה – בזכות האבות. הדגשתי בפסוקים המצוטטים את השימוש בביטויי השמירה.}}<small>דָּבָר אַחֵר: '''"יְבָרֶכְךָ"''' בִּנְכָסִים, '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' בִּנְכָסִים. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: '''"יְבָרֶכְךָ"''' בִּנְכָסִים, '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' בַּגּוּף. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: '''"יְבָרֶכְךָ"''' בַּגּוּף, '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' מִיֵּצֶר רָע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ '''וְשָׁמַר''' רַגְלְךָ מִלָּכֶד" {{ממ|משלי|ג|כו}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – שֶׁלֹּא יַשְׁלִיט עָלֶיךָ אֲחֵרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה... ה' '''יִשְׁמָרְךָ''' מִכָּל רָע" וְגוֹ' {{הפניה לפסוקים|תהלים|קכא|ו|ז}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמֹר לְךָ בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "'''וְשָׁמַר''' ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית" וְגוֹ' {{ממ|דברים|ז|יב}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמֹר לְךָ אֶת הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה... אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר" {{הפניה לפסוקים|ישעיה|כא|יא|יב}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמֹר אֶת נַפְשְׁךָ בִּשְׁעַת הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" {{ממ|שמואל א|כה|כט}} שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין צַדִּיקִים בֵּין רְשָׁעִים? – שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע" {{ממ|שמואל א|כה|כט}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמָרְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "רַגְלֵי חֲסִידָיו '''יִשְׁמֹר'''" {{ממ|שמואל א|ב|ט}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וְיִשְׁמְרֶךָ"''' – יִשְׁמָרְךָ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" וְגוֹ' {{ממ|ישעיה|מ|לא}}.</small> }}. ===פסוק כה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל| שלוש דרשות על 'יאר ה' פניו': המאור הוא של פני המתברך; המאור הוא של שכינת הקב"ה; המאור הוא התורה.}}<small>'''"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"''' – יִתֵּן לְךָ מְאוֹר פָּנִים. וְרַבִּי נָתָן אוֹמֵר: זֶה מְאוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" {{ממ|ישעיה|ס|א}}, וְאוֹמֵר: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'" {{ממ|ישעיה|ס|ב}}, וְאוֹמֵר: "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה" {{ממ|תהלים|סז|ב}}. דָּבָר אַחֵר: זֶה מְאוֹר הַתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" {{ממ|משלי|ו|כג}}. {{הע-שמאל| גם כאן רוב הדיון המדרשי הוא על סוף הפסוק – המילה 'ויחונך'. הדרשות נעות מ'יתן לך', דרך 'תמצא חן' ושבות לבסוף לפרשנות 'יתן לך' – דרשה אחת מסבירה שהקב"ה יתן לך יכולת ללמוד את התורה, והדרשה האחרונה עוסקת בעצם הנתינה בחינם.}}'''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – יְחָנְּךָ בְּמִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" {{ממ|שמות|לג|יט}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – יִתֵּן לְךָ חֵן בְּעֵינֵי בְּרִיּוֹתָיו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר" {{ממ|בראשית|לט|כא}}, וְאוֹמֵר: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" {{ממ|אסתר|ב|טו}}, וְאוֹמֵר: "וַיִּתֵּן ה' אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד" וְגוֹ' {{ממ|דניאל|א|ט}}, וְאוֹמֵר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" {{ממ|משלי|ג|ד}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – {{ב|בְּדַעַת בְּחָכְמָה|ראו לעיל בדרשה לפס' כד: כפילות!}} וּמוּסָר וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ" {{ממ|משלי|ד|ט}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – יְחָנְּךָ בְּמַתְּנוֹת חִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם... עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ" {{ממ|תהלים|קכג|ב}}, וְאוֹמֵר: "חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ" {{ממ|ישעיה|לג|ב}}. דָּבָר אַחֵר: '''"וִיחֻנֶּךָּ"''' – אִם יֵשׁ לְךָ – יִתֵּן לְךָ, וְאִם אֵין לְךָ – יַלְוֶה לְךָ.</small> }} ===פסוק כו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מב|ספרי מב:]] המונח "נתינת פנים" הוא לאו דווקא לטובה; ראו למשל [[ויקרא כ ו]] והדרשה עליו בספרא ([[ביאור:ספרא/קדושים#פרשה ד|ספרא קדושים פרשה ד ה]]). גם כאן "נתינת הפנים" היא לרעה, ודווקא '''נשיאת''' הפנים, כלומר העלאתם והרחקתם ממך - היא לטובה.}}"'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו'''" – יַעֲבִיר כַּעֲסוֹ מִמְּךָ, וְיַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלַפֵּי אֶצְלְךָ. {{הע-שמאל|כאן חוזרת הדרשה לפרשנות הרגילה, לפיה נתינת הפנים היא התבוננות לטובה. הדרשה מדמה את ההבטחה הזאת לברכה הכרוכה בהתבוננות במבורך פנים אל פנים.}}לֹא דּוֹמֶה אָדָם שׁוֹאֵל שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ פָּנָיו כְּשׁוֹאֵל שְׁלוֹמוֹ מִן הַצְּדָדִין, אֶלָּא "'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ'''", יוֹפֵךְ פָּנָיו אֶצְלְךָ. {{הע-שמאל|גם כאן יש דמיון רב בין ספרי זוטא לספרי, ראו [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מב|ספרי מב.]] הדרשה מסבירה את נשיאת הפנים כהבטחה להיענות מיידית לתפילת המבורך, בזכות אברהם אבינו. התיאולוגיה היא של מידת החסד, שהרי לפי הדרשה האל אמור להיענות לתפילה של כל יהודי מצאצאי אברהם.}}דָּבָר אַחֵר: "'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ'''", בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ" {{ממ|בראשית|יט|כא}}. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם לְלוֹט נָשָׂאתִי פָנִים מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, לְךָ לֹא אֶשָּׂא פָנִים מִפָּנֶיךָ וּמִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ? {{הע-שמאל|ר' יוסי מעמיד מול הברכה לנשיאת פנים פסוק הטוען שהקב"ה אינו נושא פנים, ועל כך תפארתו. התשובה מבוססת על דברי ר' אלעזר [[ביאור:משנה יומא פרק ח#משנה ט|ביומא ח ט,]] ומבחינה בין חטאים שבין אדם למקום, שעליהם מבטיח לנו הקב"ה נשיאת פנים ומחילה – לבין חטאים שבין אדם לחברו, שעליהם אין הקב"ה מוחל. גם ר' עקיבא עושה את ההבחנה הזאת, לא בהקשר של יום הכיפורים ולא בהקשר של ברכת הכהנים אלא ישירות מ13 מידות.}}רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ'''", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" {{ממ|דברים|י|יז}} – וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵּם שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? אֶלָּא "'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו'''" – בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵינוֹ; "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" – בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין חֲבֵירְךָ! רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְנַקֵּה", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לֹא יְנַקֶּה" {{ממ|שמות|לד|ז}} – וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵּם שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? אֶלָּא "וְנַקֵּה" – בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵינוֹ; "לֹא יְנַקֶּה" – בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין חֲבֵירְךָ! {{הע-שמאל|ראו דברי ר' אלעזר [[ביאור:תוספתא/יומא/ד#ט|בתוספתא יומא ד ט,]] המבחין לא לפי אופי העבירה אלא לפי התשובה ממנה. כאן מיוחסת ההבחנה לבן עזאי.}}מִיכָּן הָיָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" – מְנַקֶּה הוּא וְאֵינוֹ מְנַקֶּה; מְנַקֶּה לַשָּׁבִים וְאֵינוֹ מְנַקֶּה {{ב|לַמַּחֲזִיקִים|לממשיכים בחטאם}}. {{הע-שמאל|הדרשה מציגה את נשיאת הפנים כגמול לעשיית רצונו; אבל קצת קשה, שהרי אם ישראל עושים רצונו, הרי הם זכאים לגמול טוב, וממילא אין הגמול בגדר 'נשיאת פנים', אלא הוא מגיע להם בזכות! התיאולוגיה המצטיירת כאן היא של מידת הדין, שאינה נושאת פנים, אלא נותנת לכל אדם את הגמול המגיע לו; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מב|ספרי מב.]]}}דָּבָר אַחֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "'''יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ'''", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" – הֵיאַךְ יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ "יִשָּׂא"; וּכְשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ "לֹא יִשָּׂא"! {{הע-שמאל|ראו קיצור אותה דרשה [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מב|בספרי מב,]] במסגרת דרשות "גדול השלום". כאן מעמת ר' שמעון את השלום מול כבוד ה' ומכריע שהשלום גדול יותר!}}הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאִלּוּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה יָפָה יָתֵר מִן הַשָּׁלוֹם – נְתָנָהּ לַצַּדִּיקִים. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִפְטָרִין מִן הָעוֹלָם שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַקְדִּימוֹת אוֹתָן; הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת "יָבוֹא שָׁלוֹם", הַשְּׁנִיָּה אוֹמֶרֶת "יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם", וְהַשְּׁלִישִׁית אוֹמֶרֶת "הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" {{ממ|ישעיה|נז|ב}}. וְאִלּוּ לֹא דַּיָּן לַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּיתָתָן בִּידֵי כָּבוֹד; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" {{ממ|ישעיה|נח|ח}}. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֵן מְקַלְּסִים לִפְנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ". דָּבָר אַחֵר: אַתָּה אוֹמֵר חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאִלּוּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה יָפָה יָתֵר מִן הַשָּׁלוֹם – מְנָעָהּ מִן הָרְשָׁעִים. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִפְטָרִין מִן הָעוֹלָם שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַקְדִּימוֹת אוֹתָן; הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת "אֵין שָׁלוֹם", הַשְּׁנִיָּה אוֹמֶרֶת "אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" {{ממ|ישעיה|נז|כא}}, הַשְּׁלִישִׁית אוֹמֶרֶת "לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן" {{ממ|ישעיה|נ|יא}}. וְאִם לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים, שֶׁמִּיתָתָן בִּידֵי מְחַבְּלִים; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים" {{ממ|איוב|לג|כב}}, "יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר אֶל חֹשֶׁךְ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ" {{ממ|איוב|יח|יח}}, "יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה" {{ממ|תהלים|לה|ה}}. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֵן מִתְקַנְטְרִין לִפְנֵיהֶם וְאוֹמְרִין: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה'... לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן". {{הע-שמאל|אלפי הרבבות של המלאכים המתלווים לה' – מתלווים אליו כאשר הוא "עושה שלום". כשהוא יוצא למלחמה הוא פועל לבדו!}}דָּבָר אַחֵר, הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם! שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְמִלְחָמָה – הוּא הוֹלֵךְ בְּאֻכְלוֹסִין וּבְלִגְיוֹנִין, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁלוֹם – אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא יְחִידִי. וּמִדָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְשָׁלוֹם – הוּא הוֹלֵךְ בְּלִגְיוֹנוֹת וּבְאֻכְלוֹסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ" {{ממ|דניאל|ז|י}}, וְאוֹמֵר: "'''עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו – הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו'''" {{ממ|איוב|כה|ג}}, וְאוֹמֵר: "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ" {{ממ|תהלים|סח|יח}}. וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְמִלְחָמָה – אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "פּוּרָה דָּרַכְתִּי '''לְבַדִּי''' וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם" וגו' {{ממ|ישעיה|סג|ג}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל – לֹא פָּרַע מִמֶּנּוּ אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "'''וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא''' אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" {{ממ|בראשית|ו|יז}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַפַּלָּגָה – לֹא פָּרַע מִמֶּנּוּ אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשָּׁם '''הֱפִיצָם ה'''' עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" {{ממ|בראשית|יא|ט}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מֵחֲמֵשֶׁת כְּרַכֵּי סְדוֹם – לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַה' '''הִמְטִיר''' עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" {{ממ|בראשית|יט|כד}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מִן הַמִּצְרִיִּים – לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "'''וַה'''' הִכָּה כָל בְּכוֹר" {{ממ|שמות|יב|כט}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מִדּוֹר הָאֱמוֹרִי – לֹא פָּרַע מֵהֶן אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן '''וַה' הִשְׁלִיךְ''' עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת" {{ממ|יהושע|י|יא}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב – לֹא פָּרַע מִמֶּנּוּ אֶלָּא יְחִידִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "'''וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'''' אֶל מַחֲנֵה אַשּׁוּר" {{ממ|ישעיה|לז|לו}}. {{הע-שמאל|השלום נקשר בצדיקים, אברהם, יעקב, אהרון ופנחס; והשוו דברי ר' שמעון לעיל "שאילו ברא" וכו'.}} דָּבָר אַחֵר: אַתָּה אוֹמֵר חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל מַעֲשִׂים וּזְכִיּוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נָתַן לוֹ הַמָּקוֹם שְׂכָרוֹ, אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" {{ממ|בראשית|טו|טו}}. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" {{ממ|בראשית|כח|כא}}. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם" {{ממ|מלאכי|ב|ה}}. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּפִינְחָס, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ הַמָּקוֹם שְׂכָרוֹ אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" {{ממ|במדבר|כה|יב}}. {{הע-שמאל|הקשרים בין השלום לתורה וללימודה, שהיא הערך העליון בתרבות חז"ל - מופיעים גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מב|בספרי מב.]] וראו שם גם בעניין שלום מלכות בית דוד. כאן נקשר השלום למלכות המשיח מבית דוד העתיד למלוך בירושלים. המובא באותיות קטנות נמצא רק בגירסת מה"ג ומקוריותו מסופקת.}}וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּשָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" {{ממ|משלי|ג|יז}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ" {{ממ|תהלים|קיט|קסה}}. <small>וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נָתַן הַמָּקוֹם שְׂכַר עוֹשֵׂי צְדָקוֹת אֶלָּא שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" {{ממ|ישעיה|לב|יז}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִמְשְׁלָה יְרוּשָׁלַם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ" {{ממ|תהלים|קכב|ז}}. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם" {{ממ|ישעיה|לב|יח}}.</small> וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא כּוֹנֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד אֶלָּא בְּשָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. {{הע-שמאל|הדהוד לדברי ר' שמעון לעיל "שאלו ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה יתר מן השלום - מנעה מן הרשעים".}} וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁלֹּא פָּרַע הַמָּקוֹם מִן עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים אֶלָּא שֶׁמָּנַע מֵהֶן שָׁלוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם" {{ממ|דברים|כג|ז}}. }} ===פסוק כז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה קושרת את הברכה לאיזכור השם המפורש, הפועל לברך את ישראל בדרך הקרובה למאגיה. ה"פרוצים" הרחיקו לכת והשתמשו בו למאגיה ממש, ולכן הוא הוצנע, ונאמר רק במקדש ורק ע"י הכהן הגדול, ואף אז הוא נשמר בסוד; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/נשא/ו#פיסקה מג|ספרי מג.]]}} '''"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי"''' – שְׁמִי הַמְּיֻחָד שֶׁלִּי. מַגִּיד שֶׁהֵן מִתְבָּרְכִין בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד. יָכוֹל אַף בַּגְּבוּלִין יְהוּ מִתְבָּרְכִין בַּשֵּׁם הַמְּיֻחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי"''', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם" {{ממ|דברים|יב|כא}} מַה לְּהַלָּן, מִקְדָּשׁ – אַף כָּאן, מִקְדָּשׁ! – אֶלָּא מִשֶּׁרַבּוּ הַפְּרוּצִים חָזְרוּ לִהְיוֹת מוֹסְרִין אוֹתוֹ לַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהֻנָּה. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: מַעֲשֶׂה וְהָיִיתִי עוֹמֵד עִם אַחַי הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוּרָה, וְהִטִּיתִי אָזְנִי כְּלַפֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, וּשְׁמַעְתִּיו שֶׁאֲמָרוֹ בְּתוֹךְ נְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים! {{הע-שמאל|למרות שאין מברכים בשם המפורש מחוץ למקדש – אין נמנעים שם מברכה בכלל, אלא מברכים בכינוי. והשוו לדרשה של הלל [[ביאור:תוספתא/סוכה/ד#ג|בתוספתא סוכה ד ג,]] על הפסוק משמות, המציגה את היחס בין העליה למקדש לברכה החלה על העולה כיחס גומלין, של סיבה (הביקור במקדש) ותוצאה (ברכת ה'), ואינה תולה את הברכה בברכת הכהנים. כאן היחס בין הברכה של בני האדם במקדש לבין השראת השכינה הוא יחס היררכי: ברכת הכהנים מחוץ למקדש אינה כוללת את השם המפורש, אבל היא קיימת. הדרשה מונה גם הבדלים נוספים בין ברכת הכהנים במקדש לזו שבגבולין, וראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ז#משנה ו|סוטה ז ו.]]}}אוֹ בַּמִּקְדָּשׁ מְבָרְכִין וְאֵין מְבָרְכִין בַּגְּבוּלִין? אָמַרְתָּ: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" {{ממ|שמות|כ|כא}} – אַף בַּגְּבוּלִין. אֶלָּא שֶׁבַּגְּבוּלִין אוֹמֵר שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת – {{ב|וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת|לא היו עונים אמן על כל פסוק אלא רק בסופם.}} בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ – וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּגְּבוּלִין נוֹשְׂאִין יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן – וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן. {{הע-שמאל|הקב"ה מברך את ישראל, ולכן אין הברכה תלויה בכהנים אלא בו.}}'''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''', יָכוֹל אִם רָצוּ הַכֹּהֲנִים לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הֵן מְבֹרָכִין, וְאִם לָאו אֵינָן מְבֹרָכִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''': בֵּין רוֹצִים בֵּין אֵינָם רוֹצִים – אֲנִי אֲבָרְכֵם מִן הַשָּׁמַיִם. {{הע-שמאל|בניגוד לדרשה הקודמת, המושא של "אברכם" אינו ישראל דווקא, אלא גם הכהנים המברכים!}}הַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל; מִי מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּהֲנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"''': הַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת אֵלּוּ וְאֶת אֵלּוּ. }} gpcaxpesn3sus0r1xbcbr8k56jol0l8 0 1703803 3017315 3016780 2026-05-23T21:55:23Z Yack67 27395 3017315 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} =שחרית ליום טוב שני של שבועות= {{ברכות השחר אשכנז|שבת}} {{קרבנות אשכנז|חודש=לא|תחינות=לא|שבת=לא|עשי"ת=לא}} {{פסוקי דזמרה אשכנז|חג|הוראה=החזן מתחיל מכאן:}} {{יוצרות|נוסח=אשכנז |יוצר={{:אילת אהבים מתנת סיני}} |אופן={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי ולחלק מקהילות אשכנז המערבי אומרים אופן זה:}} {{#קטע:אדון אימנני|אופן}} {{הור2|לרוב קהילות מנהג אשכנז המערבי אומרים אופן זה:}} {{:אורחות אראלים|נוסח=מערבי}} |זולת={{הור2|למנהג אשכנז המזרחי ולחלק מקהילות אשכנז המערבי אומרים פיוט זה:}} {{#קטע:אדון אימנני|זולת}} {{הור2|לרוב קהילות מנהג אשכנז המערבי אומרים פיוט זה:}} {{:אנכי גדול בנודעים}}}} ==תפילת לחש== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אדני}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|א מלך|א ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב א}} ({{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב קיץ}}) {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב מכלכל}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ב ונאמן|ב ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג ת}} {{:תפילת עמידה - אמצעית שלש רגלים|נוסח=אשכנז|יום=שבועות|זמן=שחרית}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה|יז ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אלהי כ|אלהי א}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יהיו לרצון}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|במרומיו}} {{הור2|לרוב קהילות המנהג המערבי אומרים את הקרובה "[[סידור/נוסח אשכנז/שבועות/שחרית יום א#ארץ מטה|ארץ מטה]]" מיום א'}} {{קרובות|חגים|אורח חיים מוסר תוכחת}} ===קדושה=== {{מסגרת-סידור}} [{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|נקדש}}]{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ככתוב}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|קדוש}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אז}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לעומתם}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ברוך}}{{ש}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ממקומך}}{{ש}} {{הור|קו"ח:}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ימלוך}} {{סוף}} ===קדושת השם=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לדור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|ג ת}} {{סוף}} ===קדושת היום=== {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|אתה בחרתנו}} וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה {{הור1|בשבת|שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ}}מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשֹוֹן, אֶת יוֹם {{הור1|בשבת|הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם}} חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ {{הור1|בשבת|בְּאַהֲבָה}} מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: {{יעלה ויבוא אשכנז|יום=שבועות}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|והשיאנו}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ותחזינה}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יז ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח כ}} {{מסגרת-סידור}} {{טורים|{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח א}}{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ועל}}|{{רקע אפור|צבע=#D9E2F3}}{{הור|הקהל אומר:}}{{ש}}<small>{{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|מודים דרבנן}}</small>{{סוף}}}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח וכל}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יח ת}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|כהנים כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|לברך|יברכך}} {{סוף}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט כ}} {{מסגרת-סידור}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט שים}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט וטוב}} {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/עמידה|יט ת}} {{סוף}} ==הלל== {{#קטע:סידור/נוסח אשכנז/הלל|שלם}} ==קדיש שלם== {{קדיש אשכנז|קדיש=שלם|עשי"ת=לא}} [[קטגוריה:תפילת שחרית]] [[קטגוריה:קרובות על סדר התפילה]] 8xa92hq3iycpvgz15utqf72dyt3zzf8 106 1712889 3017332 3016984 2026-05-24T11:21:15Z Michaelkimmel2 44530 3017332 wikitext text/x-wiki ==פרק כא== ===פסוק א=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה הראשונה עוסקת בלשון הרבים "משפטים", שיש ביניהם הבדלים, ומדובר בעקרונות שונים. בהמשך מובאים ר' עקיבא ור' ישמעאל על חיוב אשה בנזיקין: ר' ישמעאל דרש בכל עניין דרשה מיוחדת לחייב נשים. ואילו ר' עקיבא דרש את כולם מ"לפניהם". ר' יוסי הגלילי דרש לעניין זה את הפסוק מבמדבר. והשוו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ו#ז|תוספתא ב"ק ו ז:]] שם מדובר על נושא אחר, אבל ר' עקיבא הוא האומר 'כל אחד ואחד יתרבה במקומו' ונראה שמוחלפת השיטה.}}'''"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"''' – יָכוֹל שֶׁכָּל מִשְׁפָּט שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר לְעִנְיָן אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"'''. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְפִי שֶׁאֵין מְפֹרָשׁ בַּדִּינִין אֶלָּא אִישׁ. אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים"'''. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְרַבֶּה בִּמְקוֹמוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ <small>מִכָּל חַטֹּאת..." {{ממ|במדבר|ה|ו}} הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל דִּינִין שֶׁבַּתּוֹרָה! {{הע-שמאל|דורש "לפניהם" אל הפנים שבהם או לפנינים שבהם. והשוו [[גיטין פח ב]], שדורש בדרך אחרת: לפניהם ולא לפני הדיוטות. הדרשות מתארות את דיני ממונות כידע אקסלוסיבי הדומה למעשה מרכבה. והשוו לסיפור אלעזר בן ערך [[ביאור:תוספתא/חגיגה/ב|בתוספתא חגיגה ב א,]] כאן יורד ר' יוחנן מהחמור רק לאחר ששמע את הדרשות המוצלחות של ר' אלעזר.}}'''"אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"''' – 'לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' לֹא נֶאֱמַר כֵּן, אֶלָּא '''"לִפְנֵיהֶם"''', לַפָּנִים שֶׁבָּהֶם! מְלַמֵּד שֶׁאֵין שׁוֹנִין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת לְעַם הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: '''"אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"''' – מָה {{ב|הַפְּנִימָה|הפנינה}} הַזֹּאת, אֵינָהּ נִגְלֵית לְכָל בְּרִיָּה, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְשַׁקֵּעַ עַצְמְךָ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִין. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְיוֹצֵא מִירוּשָׁלַיִם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה! אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: "וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ"? אָמַר לוֹ: </small>אִם לָאיו, תֵּן לִי רְשׁוּת שֶׁאֹמַר לְפָנֶיךָ! הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ דּוֹרֵשׁ עַד שֶׁהָיְתָה הָאֵשׁ מְלַהֶטֶת מִכָּל סְבִיבָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי שֶׁהָיְתָה הָאֵשׁ מְלַהֶטֶת מִכָּל סְבִיבָיו, יָרַד מֵעַל הַחֲמוֹר וּנְשָׁקוֹ, וְאָמַר לוֹ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּךָ! אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁזֶּה יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ. ([[ביאור:תוספתא/חגיגה/ב|תוספתא חגיגה ב א]]) הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ הוּא אֶת כֻּלָּם! ([[ביאור:משנה אבות פרק ב#משנה ח|אבות ב ח]]) }} ===פסוק ב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|עבד עברי יתכן, לפי התורה בשני מצבים: העני המוכר את עצמו (ראו [[ויקרא כה לט]]) או הנמכר ע"י בית דין כדי להשלים את תשלומי הגניבה שגנב (ראו [[שמות כב ב]]). לאחר הכיבוש הרומאי עקב המרידות השונות נוסף גם מצב שלישי – שבויי מלחמה ששועבדו ע"י הרומאים ונמכרו בשוק. חז"ל הגדירו את קניית העבדים הללו ע"י יהודים או קהילות כ"מצוות פדיון שבויים", בעיתות מצוקה נמכרו לעבדות הרבה מעל ליכולת הפדיון של הציבור. אם עברי נמכר – יש לעשות מאמץ שהוא ימכר לעברי אחר ולא לידי גויים. למעשה לא נהגו דיני עבד עברי, והקריאה לפדות עבדים ע"י קנייתם לא התממשה: גם כשפדו עבדים, בדרך כלל לא השאירו אותם כעבדים אלא שחררו אותם מיד.}}'''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"''', מִנַּיִן כְּשֶׁתְּהֵא קוֹנֶה, לֹא תְּהֵא קוֹנֶה אֶלָּא עֶבֶד עִבְרִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד – עִבְרִי"'''. וּמִנַּיִן כְּשֶׁיְּהֵא נִמְכָּר, לֹא יְהֵא נִמְכָּר אֶלָּא לְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנִמְכַּר לָךְ" {{ממ|ויקרא|כה|לט}}. וּמִנַּיִן כְּשֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, לֹא יְהוּא מוֹכְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי" {{ממ|דברים|טו|יב}}. '''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"''' – זֶה שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" זֶה שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִים אוֹתוֹ לְךָ. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ לָשׁוֹן קְצָרָה: '''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"''' בֵּין שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, וּבֵין שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְךָ. {{הע-שמאל|אחד ההבדלים בין עבד עברי לאמה עבריה הוא בזהות המוכר: העבד נמכר ע"י בית דין או ע"י עצמו, ואילו האמה נמכרת דווקא ע"י אביה.}}'''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"''' – עֶבֶד עִבְרִי אַתָּה קוֹנֶה מֵעַצְמוֹ, וְאִי אַתָּה קוֹנֶה עִבְרִיָּה מֵעַצְמָהּ. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה עִבְרִי, שֶׁאֵין אָבִיו מוֹכְרוֹ, הֲרֵי הוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ; עִבְרִיָּה, שֶׁאָבִיהָ מוֹכְרָהּ – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"'''. עִבְרִי אַתָּה קוֹנֶה מֵעַצְמוֹ, וְאִי אַתָּה קוֹנֶה עִבְרִיָּה מֵעַצְמָהּ! קַל וָחֹמֶר לְעִבְרִי, שֶׁיְּהֵא אָבִיו מוֹכְרוֹ: וּמָה עִבְרִיָּה, שֶׁאֵין הִיא מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ, אָבִיהָ מוֹכְרָהּ; עִבְרִי, שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא אָבִיו מוֹכְרוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" {{ממ|שמות|כא|ז}}. הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בְּנוֹ. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה א|מכילתא נזיקין א:]] עבד עברי אינו עבד שנקנה מעברי אלא עבד שהוא עצמו עברי. ההוכחה היא מדברים טו.}}רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּעֶבֶד עִבְרִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר! אַתָּה אוֹמֵר בְּעֶבֶד עִבְרִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי; וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם..." {{ממ|ויקרא|כה|מו}}? בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַגּוֹי. אֲבָל לוֹקֵחַ עֶבֶד מִיִּשְׂרָאֵל – יָכוֹל יֵצֵא בְּשֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד"'''. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי..." {{ממ|דברים|טו|יב}}. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: מַה לְּהַלָּן "אָחִיךָ", אַף כֵּן "אָחִיךָ". {{הע-שמאל|דורש "עברי" כרמז לעבר בן שם, לאברהם או לשפת הדיבור העברית.}}נֶאֶמְרוּ מִצְוֹת הָאֵלּוּ בְּעֶבֶד עִבְרִי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל עֵבֶר. דָּבָר אַחֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה מֵעֵבֶר הַנָּהָר. דָּבָר אַחֵר: בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִין בְּלָשׁוֹן עִבְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" {{ממ|שמות|ה|ג}}. {{הע-שמאל|עבד עברי אינו מועבר ליורשים, וראו גם [[ביאור:ספרי דברים/ראה/טו#פיסקה קיח|ספרי דברים קיח.]] הוא משתחרר כשהוא בריא, ואם הוא חולה אינו משתחרר אלא בעליו מטפל בו עד שיבריא. אין לקונה העבד לדרוש ממנו לעבוד בעבודה ציבורית לקהילה, אלא אם העבד הסכים לכך או עבד בעבודות אלו לפני שנמכר, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה א|מכילתא נזיקין א.]]}} '''"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד"''' – אַף אֶת הַבֵּן! יָכוֹל אַף אֶת הַיּוֹרֵשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַעֲבָדְךָ" {{ממ|דברים|טו|יב}} – וְלֹא אֶת הַיּוֹרֵשׁ! מָה רָאִיתָ לְהָבִיא אֶת הַבֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הַיּוֹרֵשׁ, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב מִעֵט? מֵבִיא אֲנִי אֶת הַבֵּן, שֶׁקָּם תַּחַת הָאָב לִיעִידָה וּלְשְׂדֵה אֲחֻזָּה – וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַיּוֹרֵשׁ, שֶׁלֹּא קָם תַּחַת הָאָב לִיעִידָה וּלְשְׂדֵה אֲחֻזָּה! '''"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד"''', וְלֹא חוֹלֶה! יָכוֹל אֲפִלּוּ חָלָה וְנִתְרַפֵּא וּמְטַיֵּל בַּשּׁוּק? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת"'''. נִמְצָא שֶׁאַתָּה בָּא עָלָיו מִיכָּן וּמִכָּאן! לֹא! אִם אָמַרְתָּ הַחוֹלֶה וְהַמֻּטָּל לַמִּטָּה, שֶׁכֵּן אֵינוֹ רָאוּי לַעֲבֹד! '''"יַעֲבֹד"''' – שֶׁלֹּא יִמְסֹר אֻמָּנוּתוֹ לְאַחֵר; שֶׁאִם הָיָה בַּלָּן לָרַבִּים, סַפָּר לָרַבִּים, נַחְתּוֹם לָרַבִּים, שֻׁלְחָנִי – לֹא יַעֲשֶׂה! יָכוֹל אֲפִלּוּ הָיְתָה אֻמָּנוּתוֹ כָּךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יַעֲבֹד"'''. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְחַדֵּשׁ לוֹ אֻמָּנוּת שֶׁלְּכוֹס. {{הע-שמאל|שחרור העבד מתבצע בתחילת השנה השביעית ולא בסופה. אין לבעל העבד זכות לדרוש ממנו החזר הוצאות רפואיות. שחרור העבד הוא באמצעות שטר שחרור, ומתלווה לקריאה "צא!"}}'''"וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא"''', יָכוֹל בִּתְחִלַּת שָׁנָה – תַּלְמוּד לוֹמַר – אוֹ בְּסוֹפָהּ? הֲרֵי אַתָּה דָּן: שְׁנַת שֶׁבַע מוֹצִיאָה עֲבָדִים וְיוֹבֵל מוֹצִיא עֲבָדִים. מַה מָּצִינוּ בְּיוֹבֵל, בִּתְחִלָּתוֹ וְלֹא בְּסוֹפוֹ – אַף זוֹ, בִּתְחִלָּתָהּ וְלֹא בְּסוֹפָהּ! אוֹ לֵךְ לְכָה לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן שְׁנַת שֶׁבַע, בְּהַשְׁמֵּט מַלְוֶה; מַה שְּׁנַת שֶׁבַע הָאָמוּר בְּהַשְׁמֵּט מַלְוֶה, בְּסוֹפָהּ וְלֹא בִּתְחִלָּתָהּ – אַף כָּאן, בְּסוֹפָהּ וְלֹא בִּתְחִלָּתָהּ! נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה: דָּנִין דָּבָר שֶׁתָּלוּי בְּיוֹבֵל מִדָּבָר שֶׁתָּלוּי בְּיוֹבֵל, וְאַל יוֹכַח הַשְׁמֵּט מַלְוֶה, שֶׁאֵין תָּלוּי בְּיוֹבֵל! אוֹ לֵךְ לְכָה לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ קִדּוּשׁ בֵּית דִּין מִדָּבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ קִדּוּשׁ בֵּית דִּין, וְאַל יוֹכִיחַ יוֹבֵל, שֶׁצָּרִיךְ קִדּוּשׁ בֵּית דִּין! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא"'''! אֱמֹר מֵעַתָּה: בִּתְחִלָּתָהּ וְלֹא בְּסוֹפָהּ! '''"וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"''', מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם". {{ממ|דברים|טו|יג}} מְלַמֵּד שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר לוֹ "צֵא!" יָכוֹל אִם אָמַר לוֹ "צֵא" הֲרֵי הוּא יוֹצֵא, וְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"'''. נֶאֱמַר כָּאן '''"חָפְשִׁי"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "חָפְשִׁי" {{ממ|שמות|כא|כו}}: מַה "חָפְשִׁי" הָאָמוּר לְהַלָּן, שְׁטָר – אַף '''"חָפְשִׁי"''' הָאָמוּר כָּאן, שְׁטָר! יָכוֹל אִם הָיָה חוֹלֶה וּמֻטָּל בַּמִּטָּה, וְהוֹצִיא עָלָיו רַבּוֹ הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה יְהֵא צָרִיךְ לִיתֵּן לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם!"''' }} ===פסוק ג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם העבד העברי נשוי, לפני או אחרי שנמכר – אינו חייב להתגרש ואשתו זכאית למזונות מהאדון במהלך שש שנות העבדות, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה א|מכילתא נזיקין סוף א.]] הזכות הזאת אינה קיימת אם העבד נישא בלי אישור האדון, או בניגוד לחוק.}}'''"אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא"''' – יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם"''', אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: '''"בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא"''' – אֵין לְךָ עָלָיו אֶלָּא עֲבוֹדָה! '''"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא"''' – מַה הוּא, חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו – אַף אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן. עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ עַד שֶׁלֹּא לְקָחוֹ רַבּוֹ – חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא לְקָחוֹ אֶלָּא עַל מְנָת כֵּן; אֲבָל אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ מִשֶּׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ – לֹא יְהֵא רַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתָיו. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן,<small> אֶלָּא: אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ מִשֶּׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ – רַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתָיו; אֲבָל אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ עַד שֶׁלֹּא לְקָחוֹ רַבּוֹ – לֹא יְהֵא רַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ"'''. שְׁתֵּי נָשִׁים כָּאן: אַחַת עַד שֶׁלֹּא לְקָחוֹ רַבּוֹ, וְאַחַת מִשֶּׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ. יָכוֹל אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ"''' – אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא עִמּוֹ, יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ עִמּוֹ. יָכוֹל אֲפִלּוּ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ"''', אִשָּׁה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִתְקַיֵּם עִמּוֹ. יָצָאת זוֹ, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְקַיֵּם עִמּוֹ. יָכוֹל אֲפִלּוּ נָשָׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הוּא"'''. מַה '''הוּא''' מִדַּעַת רַבּוֹ – אַף אִשְׁתּוֹ מִדַּעַת רַבּוֹ. יָכוֹל יְהֵא מַעֲשֵׂה אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל רַבּוֹ? וְדִין הוּא: מָה עֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁאֵין רַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו, מַעֲשֵׂה בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל רַבּוֹ זֶה, שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂה בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל רַבּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הוּא"''': הוּא מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל רַבּוֹ, וְאֵין מַעֲשֵׂה בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל רַבּוֹ. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרא/ברייתא דר' ישמעאל|בריתא דר' ישמעאל|מידה יד.]]}}(יָכוֹל תְּהֵא מְצִיאָתוֹ וִירוּשָּׁתוֹ שֶׁל רַבּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַעֲבָדְךָ" {{ממ|דברים|טו|יב}} – אֵין לְךָ עָלָיו אֶלָּא עֲבוֹדָה. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ לֹא יְהֵא זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבִירוּשָּׁתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא"''', הֶחֱזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ, הֲרֵי הוּא כְּבַעַל: מָה הַבַּעַל, זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבִירוּשָּׁתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ – אַף זֶה, זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וִירוּשָּׁתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. דָּבָר אַחֵר:) '''"וְיָצָאת אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ"''' – אַל תַּפְרִישֶׁנּוּ מֵאִשְׁתּוֹ. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וְיָצָא מֵעִמְּךָ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ" {{ממ|ויקרא|כה|מא}} – אַל תַּפְרִישֶׁנּוּ מִבָּנָיו. }} </small> ===פסוק ד=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אגב דיני עבד עברי הדרשה מלמדת כמה דינים על שפחה כנענית: אין האדון או בנו מחוייבים לתת לעבד העברי אשה – שפחה כנענית, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ב.|מכילתא נזיקין ב.]] הם רשאים לעשות זאת בתנאי שהעבד נשוי ויש לו בנים מאשתו הישראלית. שפחה כנענית יכולה להיות נשואה לשני עבדים כנעניים, אבל לא לעבד עברי ולאדם נוסף; העבד אינו נשוי לשתי שפחות כנעניות. ענייני קידושין וגירושין אינם נוהגים בשפחה כנענית, ואם האדון רוצה – רשאי למכור את השפחה לאחר ולהשאיר את עבדו העברי ברשותו, וממילא יפורק הקשר של העבד עם השפחה. וראו [[ביאור:משנה אבות פרק ב#משנה ז|אבות ב ז:]] "מרבה שפחות..."}}'''"אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''', יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִם"''', אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת. '''"אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן. '''"יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' – בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר! אַתָּה אוֹמֵר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבַת חוֹרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ"'''. אִם בַּת חוֹרִין, הֵיאַךְ וְלָדוֹת לַבַּעַל? אוֹ יָכוֹל אֲפִילּוּ אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מִיִּשְׂרָאֵל – הֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְיָצְאָת אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" בִּזְמַן שֶׁעִמּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים הוּא נוֹתֵן לוֹ שִׁפְחָה, וְאִם לָאו – אֵינוֹ יָכוֹל. דָּבָר אַחֵר: '''"יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' – אִשָּׁה אַחַת נוֹתֵן לוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים. יָכוֹל לֹא יִתֵּן לְבֶן חוֹרִין שְׁתֵּי נָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' – לוֹ אֵין נוֹתֵן שְׁתֵּי נָשִׁים, נוֹתֵן הוּא {{ב|לְבֶן חוֹרִין שְׁתֵּי נָשִׁים.|הביגמיה היתה מותרת בעולמם של חז"ל}} יָכוֹל יִתֵּן אִשָּׁה אַחַת לִשְׁנַיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לַעֲבָדָיו הַכְּנַעֲנִיִּים שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' אִשָּׁה אַחַת נוֹתֵן לוֹ, וְאֵין נוֹתֵן אִשָּׁה אַחַת לִשְׁנַיִם! יָכוֹל לֹא יִתֵּן לַעֲבָדָיו הַכְּנַעֲנִיִּים שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה"''' – לוֹ אֵין נוֹתֵן שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנַיִם, נוֹתֵן הוּא לַעֲבָדָיו הַכְּנַעֲנִיִּים שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנַיִם! '''"וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת"''' – מַקִּישׁ בֵּן לְבַת: מָה הַבַּת, אֵין לָהּ קִדּוּשִׁין עַל בֶּן חוֹרִין, וְאֵינָהּ יוֹצֵאת הֵימֶנּוּ בְּגֵט אַף הַבֵּן, אֵין לוֹ קִדּוּשִׁין עַל בַּת חוֹרִין, וְאֵין יוֹצְאָה הֵימֶנּוּ בְּגֵט. '''"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ"''' – כָּל בָּנִים שֶׁיּוֹלֶדֶת, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מִמָּקוֹם אַחֵר – הֲרֵי אֵלּוּ עֲבָדִים. '''"תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ"''', מְלַמֵּד שֶׁיּוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט. דָּבָר אַחֵר: '''"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ"''' – יָכוֹל אִם רָצָה רַבּוֹ לִמְכֹּר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו כְּשֶׁהוּא תַּחְתָּיו, יָכוֹל הוּא לְעַכֵּב עַל יָדָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ"'''. '''"וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ"''' – לְרַבּוֹת לוֹ יְצִיאוֹת הַרְבֵּה! }} </small> ===פסוק ה=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ב|מכילתא נזיקין ב,]] שם אין העבד משלש את דבריו. האמירה של העבד ורציעתו מתקיימים בתום שש השנים, בזמן יציאתו, בתנאי שיש לו ולרבו אשה ובנים, ושניהם בריאים ואוהבים זה את זה; וראו גם [[ביאור:ספרי דברים/ראה/טו#פיסקה קכא|ספרי דברים קכא.]]}}'''"וְאִם אָמֹר יֹאמַר"''' – עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ. '''"הָעֶבֶד"''' – וְלֹא אָמָה; מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" {{ממ|דברים|טו|יז}} לְהַעֲנִיק, יָכוֹל אַף לִרְצִיעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"הָעֶבֶד"''' – וְלֹא אָמָה. דָּבָר אַחֵר: '''"הָעֶבֶד"''' – עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד. יָכוֹל אִם אָמַר בְּתוֹךְ שֵׁשׁ יְהֵא נִרְצָע? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי"''', עַד שֶׁיֹּאמַר בִּשְׁעַת יְצִיאָתוֹ. הָא אִם אָמַר </small>בְּתוֹךְ שֵׁשׁ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר '''"אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד"''' – עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד. '''"אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי"'''. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם לָאו, מָה עָלְתָה עַל לִבִּי? שֶׁאִם אֵינוֹ אוֹהֵב הֵיאַךְ נִרְצָע? מִיכָּן אַתָּה אוֹמֵר: הָיָה הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ, וְהָיָה הוּא אָהוּב עַל רַבּוֹ וְהוּא אֵין אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֲהֵבְךָ" {{ממ|דברים|טו|טז}}; לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ" (שם); לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר '''"אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי"'''. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: חָלָה אֵצֶל רַבּוֹ אוֹ שֶׁחָלָה רַבּוֹ אֶצְלוֹ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (שם). }} ===פסוק ו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|"האלוהים" הוא לפי הדרשה בית דין של שלושה, ולא המקדש. רבי, [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ב|במכילתא נזיקין ב]], מסייג את הצורך בשלושה למקרה שהעבד נמכר בגניבתו. הרציעה היא מול הדלת דווקא, ומדובר בדלת עומדת ולא מפורקת. האדון חייב לרצוע את העבד בעצמו ולא ע"י שליח. הרציעה נעשית בגובה האוזן הימנית, ולדעת ר' יהודה היא בתנוך. ר' אלעזר קובע שעבד שהוא כהן אינו נרצע, שהרי אין לעשות את הכהן בעל מום, וראו [[ביאור:ספרי דברים/ראה/טו#פיסקה קכב|ספרי דברים קכב.]]}}'''"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים"''' – מוֹלִיכוֹ אֵצֶל שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם. '''"וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה"''' – יָכוֹל יְהֵא רוֹצְעוֹ בַּמְּזוּזָה? דִּין הוּא: וּמַה דֶּלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוַת מְזוּזָה, יֵשׁ בָּהּ מִצְוַת רְצִיעָה; מְזוּזָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוַת מְזוּזָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא בָּהּ מִצְוַת רְצִיעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת", וְלֹא בַּמְּזוּזָה! יָכוֹל בַּדֶּלֶת הָעוֹמֵד, אוֹ בַּדֶּלֶת הֶעָקוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה"''', מַה מְּזוּזָה מְעֻמָּד – אַף דֶּלֶת מְעֻמָּד, אֵין לִי אֶלָּא דֶּלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְזוּזָה, דֶּלֶת שֶׁאֵין בָּהּ מְזוּזָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה"'''. רִאשׁוֹנָה מַה הַדֶּלֶת שֶׁאֵין בָּהּ מְזוּזָה? '''"וְרָצַע אֲדֹנָיו"''' – רִבָּה. אֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי בַּתּוֹרָה, אֶלָּא לְמַעֵט. '''"אֲדֹנָיו"''' – וְלֹא בָּנָיו, '''"אֲדֹנָיו"''' – וְלֹא עַבְדּוֹ, '''"אֲדֹנָיו"''' – וְלֹא שְׁלוּחוֹ. '''"אֶת אָזְנוֹ"''' – נֶאֱמַר כָּן '''"אָזְנוֹ"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "אָזְנוֹ" {{ממ|ויקרא|יד|יד}}. מַה "אָזְנוֹ" הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, יְמָנִית, בַּגָּבֹהַּ שֶׁבָּאֹזֶן – אַף '''"אָזְנוֹ"''' הָאֲמוּרָה כָּן, יְמָנִית, בַּגָּבֹהַּ שֶׁבָּאֹזֶן! רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יוּדָן הָיָה אוֹמֵר בְּ{{ב|מֵילַת|תנוך האוזן}} הָיָה רוֹצְעוֹ, {{ב|שֶׁמָּה כֹּהֵן|שמא, אם היה העבד כהן}} – וְנִמְצָא פּוֹסְלוֹ מִן הָעֲבוֹדָה; וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵין כֹּהֵן נִרְצָע! {{הע-שמאל|המרצע, לדעת ר' יוסי בר' יהודה, הוא כל כלי חד. לדעת רבי הוא צריך להיות ממתכת דווקא, וראו גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ב|מכילתא שם.]] הרציעה מאפשרת לעבד להאריך את עבדותו עד היובל, אבל דווקא בחיי האדון, ואין העבד הנרצע עובר לבן האדון: הרציעה היא ביטוי ליחסי אהבה בין העבד ואדונו, ואינה מועברת לבן.}}'''"מַרְצֵעַ"''' – אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַמַּחַט וְהַמַּכְטֵף {{ב|וְאֶת הַסִּיל וְאֶת הַסִּירָה?|מיני קוצים}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלָקַחְתָּ" {{ממ|דברים|טו|יז}}, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה בֵּירַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: '''"מַרְצֵעַ"''', מַה מַּרְצֵעַ מְיֻחָד, מִן הַמַּתֶּכֶת – אַף אֵין לִי אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת. '''"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"''', יָכוֹל אַף אֶת הַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וַעֲבָדוֹ"''' – וְלֹא לִבְנוֹ, שֶׁהָיָה בַּדִּין: מַה כֶּסֶף, שֶׁאֵין קוֹנֶה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ, הֲרֵי הוּא קוֹנֶה לַבֵּן; רְצִיעָה, שֶׁהִיא קוֹנָה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא קוֹנָה לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהָיָה לְךָ" (שם) – וְלֹא לַבֵּן! קַל וָחֹמֶר לִרְצִיעָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא קוֹנָה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ: מַה כֶּסֶף, שֶׁהוּא קוֹנֶה לַבֵּן, אֵינוֹ קוֹנֶה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ; רְצִיעָה, שֶׁאֵין קוֹנָה לַבֵּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תְּהֵא קוֹנָה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"'''. יָכוֹל לֹא תְּהֵא רְצִיעָה יוֹצֵא בַּיּוֹבֵל? דִּין הוּא: וּמַה כֶּסֶף, שֶׁהוּא קוֹנֶה לַבֵּן, הֲרֵי הוּא יוֹצֵא בַּיּוֹבֵל; רְצִיעָה, שֶׁאֵין קוֹנָה לַבֵּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא יוֹצֵא בַּיּוֹבֵל? לֹא! אִם אָמַרְתָּ כֶּסֶף, שֶׁאֵין קוֹנֶה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ – תֹּאמַר בִּרְצִיעָה, שֶׁהִיא קוֹנָה יֶתֶר עַל שֵׁשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" {{ממ|ויקרא|כה|י}} – זֶה הַנִּרְצָע לִפְנֵי הַיּוֹבֵל, שֶׁהַיּוֹבֵל מוֹצִיאוֹ! "עֶבֶד עוֹלָם" {{ממ|דברים|טו|יז}} – כָּל יְמֵי עוֹלָמוֹ שֶׁל רוֹצֵעַ, אֲפִילּוּ נִמְכַּר שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה לִפְנֵי הַיּוֹבֵל! מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן, וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן? תַּלְמוּד לוֹמַר "עוֹלָם" "עוֹלָם" לִגְזֵרָה שָׁוָה! }} ===פסוק ז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה סוטה פרק ג#משנה ח|סוטה ג ח]] לעניין ההבדלים בין האיש והאשה. וראו גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ג|מכילתא נזיקין ג]] לעניין זכויות המכירה. האמה העבריה היא ילדה הנמסרת לאדון עד שתתבגר ותנשא לו או לבנו. ההבדל העיקרי בין האמה העבריה לאשה רגילה הוא בכך שבמקרה של האמה כסף הקידושין ניתן לאב מראש, והוא אינו צריך להמתין עד שבתו תנשא. האמה העבריה יוצאת מרשות האדון כשהיא מתבגרת, או שהיא נישאת לאדון או לבנו, אם אינם קרוביה ואם נישואיה להם אינם אסורים. וראו [[ביאור:משנה קידושין פרק א#משנה ב|קידושין א ב.]] ר' מאיר מכיר גם באמה הנמכרת בתנאי '''שלא''' תנשא לאדון או לבנו, וחכמים טוענים שאם הנישואין כשרים – אין האב רשאי להתנות תנאי כזה.}}'''"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה"'''. מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" {{ממ|שמות|כב|ב}} – מְלַמֵּד שֶׁהָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ. יָכוֹל אַף הָאִשָּׁה תְּהֵא נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִמְכֹּר אִישׁ"'''; הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָה וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָה! יָכוֹל לֹא תִּמָּכֵר בְּגִנּוּב עַצְמָהּ, תִּמָּכֵר בְּגִנּוּב אָבִיהָ? אָמַרְתָּ: אִם בְּגִנּוּב עַצְמָהּ אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת – תִּמָּכֵר בְּגִנּוּב אָבִיהָ? מִפְּנֵי מָה אֵין נִמְכֶּרֶת בְּגִנּוּב עַצְמָהּ? שֶׁכֵּן אֵינָהּ מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ; תִּמָּכֵר בְּגִנּוּב אָבִיהָ, שֶׁכֵּן אָבִיהָ מוֹכְרָהּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִמְכֹּר אִישׁ"''', הָאִישׁ מוֹכֵר, וְאֵין בֵּית דִּין מוֹכְרִין! אֵין זֶה קַל וָחֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה; אָבִיהָ לֹא יְהֵא מוֹכְרָהּ! וּמַה קִּדּוּשִׁין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִיתָה חֲמוּרָה וְיוֹצְאָה בְּגֵט – אָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ, מְכִירָה, שֶׁאֵין בָּהּ מִיתָה חֲמוּרָה, וְיוֹצְאָה שֶׁלֹּא בְּגֵט – אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוֹכְרָהּ? מִפְּנֵי מָה אָבִיהָ מְקַדְּשָׁהּ? שֶׁכֵּן מְקַדֶּשֶׁת אֶת עַצְמָהּ; לֹא יְהֵא מוֹכְרָהּ, שֶׁכֵּן אֵינָהּ מוֹכֶרֶת עַצְמָהּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה"''', מְלַמֵּד שֶׁהָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הִיא מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ! ה... '''"לְאָמָה"''' – מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּ {{ב|לִפְסוּלִין!|למי שאינם רשאים לשאת אותה, כגון ממזר}} וַהֲלֹא דִּין הוּא: אִם מְקַדְּשָׁהּ לִפְסוּלִין, לֹא יִמְכְּרֶנָּה לִפְסוּלִין? מַה לִּי מְקַדְּשָׁהּ לִפְסוּלִין, שֶׁכֵּן מְקַדְּשָׁהּ בִּנְעוּרֶיהָ; יִמְכְּרֶנָּה לִפְסוּלִין, שֶׁכֵּן אֵין מוֹכְרָהּ בִּנְעוּרֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְאָמָה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַפְּסוּלִין! רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ", לְרַבּוֹת אֶת הַפְּסוּלִין! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְאָמָה"'''? לְרַבּוֹת אֶת הַקְּרוֹבִים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: הוֹאִיל וּמוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין, לֹא יִמְכְּרֶנָּה לַקְּרוֹבִים? מַה לִּי מוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין, שֶׁכֵּן מְקַדְּשָׁהּ לָהֶן, יִמְכְּרֶנָּה לַקְּרוֹבִים, שֶׁכֵּן אֵין מְקַדְּשָׁהּ לָהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְאָמָה"''', לְרַבּוֹת הַקְּרוֹבִים; '''"לְאָמָה"''' – לְאָמָה בִּלְבַד. אֵין לִי... אַתְּ {{ב|קוֹצֵץ עִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְיָעֵד|רשאי האב להתנות שבתו לא תנשא לאדון או לבנו.}}, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לָקוֹץ! {{הע-שמאל|לדעת ר' אליעזר "צאת העבדים" היא עבודה משפילה כעבודת העבד הכנעני. ר' עקיבא מפרש את הביטוי כשחרור העבד הנ"ל בשן ועין. בסיום הדרשה חולקים ת"ק ור' שמעון האם רשאי האב למכור את בתו לאמה פעמיים וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ג|דרשת ר' יוסי הגלילי במכילתא שם.]]}}'''"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"''', שֶׁלֹּא תְּהֵא נוֹטֶלֶת אַחֲרָיו דְּלָאִים {{ב|וּבְלוֹרִיּוֹת|צ"ל ובלנריות: כלי מרחץ (balneāriae)}} לַמֶּרְחָץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד" {{ממ|ויקרא|כה|לט}}! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"'''? שֶׁלֹּא תְּהֵא יוֹצֵאת עַל הַשֵּׁן וְעַל הָעַיִן כָּעֲבָדִים. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה עֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁאֵין יוֹצֵא בְּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף, הֲרֵי הוּא יוֹצֵא עַל הַשֵּׁן וְעַל הָעַיִן זוֹ, שֶׁיּוֹצְאָה בְּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא יוֹצְאָ עַל הַשֵּׁן וְעַל הָעַיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"''', שֶׁלֹּא תְּהֵא יוֹצְאָה עַל הַשֵּׁן וְעַל הָעַיִן כָּעֲבָדִים. מִכָּן אָמְרוּ: מוֹכֵר אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאִישׁוּת וְשׁוֹנֶה, וְלִשִָפָחוּת וְשׁוֹנֶה, לְאִישׁוּת אַחַר שְׁפָחוּת, אֲבָל לֹא לִשִָפָחוּת אַחַר אִישׁוּת! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹכְרָהּ לִשִָפָחוּת אַחַר אִישׁוּת – כָּךְ אֵין מוֹכְרָהּ לִשִָפָחוּת אַחַר שִָפָחוּת! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים"''' – וְלִשְׁפָחוֹת אַחַר אִישׁוּת כָּעֲבָדִים! }} ===פסוק ח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם האדון אינו קרוב משפחה של האמה ואינו פסול לה, ואם האמה מסכימה – יש מצווה לייעד אותה ולארס אותה לו או לבנו; אם הוא קרוב או פסול או שאינו רוצה להנשא לה - עליו להחזירה לאביה. ר' אליעזר בן יעקב טוען שבנו של האדון אינו רשאי לסרב ליעוד או לנישואין, אלא רק האדון עצמו. בכל מקרה אין לאדון רשות למכור או לתת את האמה לאיש שלישי – אפילו לא לקרוב משפחתה.}}'''"אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ"''' – אֵין לִי אֶלָּא כְּעוּרָה; נָאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ"'''. אֵין לִי אֶלָּא '''"בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ"''', בְּעֵינֵי בְּנוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם רָעָה"'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: '''"בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ"''' – אֵין לִי אֶלָּא בְּעֵינָיו! '''"אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ"''' – מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן; שֶׁאִם רָצָה לְיַעֵד – הֲרֵי הוּא מְיַעֵד. '''"יְעָדָהּ"''' – "יְעָדֶנָּה" – מִדַּעְתָּהּ! מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְקַדְּשָׁהּ אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ! '''"יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ"''', מְלַמֵּד שֶׁמִּצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה. '''"וְהֶפְדָּהּ"''' – מְלַמֵּד שֶׁיּוֹצְאָה {{ב|בְּגֵרָעוֹן כֶּסֶף|אם האב יכול לשלם את הכסף שקיבל או את חלקו היחסי - הוא רשאי לשלם ולקבל את בתו.}}! '''"וְהֶפְדָּהּ"''' – מְלַמֵּד שֶׁבֵּית דִּין מַפְדִּין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ! {{הע-שמאל|בעניין גרעון כסף - אין לפדות את האמה לפני שחלף פרק זמן מינימלי - זמן שבו היא יכולה לעשות מלאכה בשווי פרוטה, שיהיה מה לנכות ממה ששילם עליה האדון.}}רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: '''"וְהֶפְדָּהּ"''' – עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם כְּדֵי פְּדִיָּה! מִכָּאן אָמְרוּ: אִם שָׁהֲתָה כְּדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מִתְקַדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת. 'לְנָכְרִי לֹא יִמָּכֵר', יָכוֹל לֹא יִמְכְּרֶנָּה אֲבָל יִתְּנֶנָּה בְּמַתָּנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְנָכְרִי לֹא יִמְשׁוֹל"'''. יָכוֹל לֹא יִמְכְּרֶנָּה לַאֲחֵרִים, אֲבָל {{ב|יִמְכְּרֶנָּה לִקְרוֹבִים|לקרובי משפחתה, ראו פס' ז}}? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'לְעַם לֹא יִמָּכֵר'. יָכוֹל לֹא יִמָּכֵר אֲבָל יִתְּנֶנָּה בְּמַתָּנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל"'''! יֹאמַר 'לַאֲחֵרִים', מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹבִים? שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר לַאֲחֵרִים וְלֹא נֶאֱמַר לִקְרוֹבִים, הָיִיתִי אוֹמֵר: 'לֹא יִמְכְּרֶנָּה' לַאֲחֵרִים, אֲבָל יִמְכְּרֶנָּה לִקְרוֹבִים! צָרִיךְ לוֹמַר לַאֲחֵרִין – וְצָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹבִים! {{הע-שמאל|ת"ק מפרש "בגדו" מלשון בגד, ור' שמעון מפרש מלשון בגידה, וראו גם לעיל פס' ז.}}'''"בְּבִגְדוֹ בָהּ"''' – כֵּיוָן שֶׁפֵּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ אֵין יָכוֹל לְמָכְרָהּ! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּגַד בָּהּ אֵין רַשַּׁאי לְשַׁעְבְּדָהּ! מִיכָּן אָמְרוּ: אֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. }} ===פסוק ט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|היעוד הוא כקידושין של האמה, והוא מחייב את המיועד במזונות האמה, בכסותה ובעונתה. היעוד אינו אפשרי לאחי האדון אלא רק לו או לבנו.}}'''"לִבְנוֹ"''' – יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם"''', אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת! '''"לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה"''' – לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר בָּאָב בַּבֵּן, וְאֶת הָאָמוּר בַּבֵּן בָּאָב: שֶׁאִם רָצָה לְיָעֵד – הֲרֵי הוּא מְיָעֵד. '''"לִבְנוֹ"''' – וְלֹא לְאָחִיו! שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה אִם הַבֵּן, שֶׁלֹּא קָנְתָה לוֹ תּוֹרָה יְבָמָה, קָנְתָה לוֹ יְעִידָה; אָח, שֶׁקָּנְתָה לוֹ תּוֹרָה יְבָמָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּקְנֶה לוֹ יְעִידָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לִבְנוֹ"''' – וְלֹא לְאָחִיו. '''"לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה"''' – בְּחַיֵּי אָבִיו מְיָעֲדָהּ, וְאֵין מְיָעֲדָהּ לְאַחַר מִיתַת אָבִיו. '''"כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ"''', מַה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן – אַף זוֹ, חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וְכִי מָה לָמַדְנוּ לְמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת... בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן! מַה בַּת יִשְׂרָאֵל, "כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" אַף זוֹ, "כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע". מַה בַּת יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁקִּדְּשָׁהּ אָבִיהָ חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵינָהּ יוֹצֵא אֶלָּא בְּגֵט אַף זוֹ, מִשֶּׁיְּעָדָהּ חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵינָהּ יוֹצְאָה אֶלָּא בְּגֵט. וּבַת מְשֻׁחְרֶרֶת וּבַת חוֹרִין. }} ===פסוק י=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לדעת ת"ק חייב המייעד בפרנסת האמה בכסותה ובעונתה (קיום יחסים) האמורה בתורה. דרשות דבר אחר ור' אליעזר בן יעקב מפרשים "עונתה" ו"שארה" כהגדרות של "כסותה". שתהיה מתאימה לה ולעונת השנה. וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ג|מכילתא נזיקין ג,]] שם מופייע ר' יונתן ולא ר' אליעזר בן יעקב.}}'''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''', יָכוֹל גְּזֵרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם"'''; אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת. '''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''' – וְלֹא {{ב|שֶׁל הֶפְקֵר!|זונה}} '''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''' – בְּבַת חוֹרִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר! '''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''', מְלַמֵּד שֶׁאָב זַכַּאי בְּקִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ קְטַנָּה! '''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''' – מְלַמֵּד שֶׁמֻּתָּר לִקְנוֹת לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת לְשׁוּם אִישׁוּת. '''"אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ"''', הֲרֵי הַלָּז כַּיּוֹצֵא בָּהּ: מַה זוֹ, נִקְנֵית בִּשְׁטָר – אַף זוֹ, נִקְנֵית בִּשְׁטָר! '''"שְׁאֵרָהּ"''' – זוֹ פַּרְנָסָתָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי" {{ממ|מיכה|ג|ג}}. '''"כְּסוּתָהּ"''' – זוֹ כְּסוּת. '''"עֹנָתָהּ"''' – זוֹ עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה! דָּבָר אַחֵר: '''"שְׁאֵרָהּ"''' – זוֹ קְרוֹבַת בָּשָׂר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ" {{ממ|ויקרא|יח|ו}}. '''"כְּסוּתָהּ"''' – זוֹ כְּסוּת. '''"עֹנָתָהּ"''' – זוֹ פַּרְנָסָתָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: '''"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ"''', לְפִי שְׁאֵרָהּ תְּהֵא כְּסוּתָהּ! שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבִּישָׁהּ כְּסוּת זְקֵנָה בְּיַלְדָּה, וּכְסוּת יַלְדָּה בִּזְקֵנָה. '''"כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ"''', לְפִי עִתָּהּ תְּהֵא כְּסוּתָהּ! שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חַמָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְשֶׁל גְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה. '''"לֹא יִגְרָע"''' – הָאָב גּוֹרֵעַ לַבֵּן. }} ===פסוק יא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ר' אליעזר מפרש "שלוש אלה" על השאר הכסות והעונה; ר' עקיבא מפרש את הביטוי על יעידה לו או לבנו או לפדיונה; וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ג|מכילתא נזיקין ג.]]}}'''"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ"'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה שְׁאֵר, כְּסוּת וְעוֹנָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע"! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה"'''? יָכוֹל יַעֲשֶׂה לָהּ כָּל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֵלֶּה"'''. יָכוֹל יַעֲשֶׂה לָהּ אֶת כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה"'''! אֱמֹר מֵעַתָּה: לֹא יְעָדָהּ, לֹא הוּא וְלֹא בְּנוֹ, וְלֹא פְּדָאָהּ. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה קידושין פרק א#משנה ב|קדושין א ב,]] וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ג|סוף מכילתא נזיקין ג.]] האמה יוצאת כמו העבד או בסימני בגרות. כאשר הנערה מביאה סימנים, אם לא יועדה אין צורך לשלם עבור פדיונה.}}'''"וְיָצְאָה חִנָּם"''' – מָה אֲנִי צָרִיךְ? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא יוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה" {{ממ|דברים|טו|יב}}. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְיָצְאָה חִנָּם"'''? רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת! '''"וְיָצְאָה חִנָּם"''' – אֵלּוּ יְמֵי הַבֹּגֶר. '''"אֵין כָּסֶף"''' – אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים. הוֹאִיל וְאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְאָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ: מַה כְּשֶׁמְּקַדְּשָׁהּ, מְקַדְּשָׁהּ עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִין – אַף כְּשֶׁמּוֹכְרָהּ, מוֹכְרָהּ עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִין! יֵאָמֵר בַּנְּעוּרִים, מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר בַּבֹּגֶר? אִלּוּ נֶאֱמַר בַּנְּעוּרִים וְלֹא נֶאֱמַר בַּבֹּגֶר, הָיִיתִי אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד בַּבֹּגֶר, שֶׁאֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת, אֲבָל יִשְׁתַּעְבֵּד בַּנְּעוּרִים, שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת! תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְיָצְאָה חִנָּם"''' אֵלּוּ יְמֵי בֹּגֶר, '''"אֵין כָּסֶף"''' אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרִים! יֵאָמֵר בַּבֹּגֶר, מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר בַּנְּעוּרִים? שֶׁאִלּוּ נֶאֱמַר בַּבֹּגֶר וְלֹא נֶאֱמַר בַּנְּעוּרִים, הָיִיתִי אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד בַּבֹּגֶר, יִשְׁתַּעְבֵּד בַּנְּעוּרִים! צָרִיךְ לוֹמַר בַּבֹּגֶר וְצָרִיךְ לוֹמַר בַּנְּעָרִים! אֲחֵרִים אוֹמְרִים: '''"אֵין כָּסֶף"''' – מַכֵּה אִישׁ וָמֵת... }} ===פסוק יב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הביטוי "מכה" כולל את כל המכים האפשריים. הצמצום "איש" מוציא את המכה נפל, שממילא ימות, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|מכילתא נזיקין ד,]] [[ביאור:ספרא/אמור#פרק כ|וספרא אמור פרק כ, א.]] נראה שנוסח הספרא שימש את הנוסח שלפנינו.}}'''"מַכֵּה אִישׁ"''' – אֵין לִי אֶלָּא מַכֶּה אֶת הָאִישׁ; מַכֶּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם" {{ממ|ויקרא|כד|יז}}; בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה וּבֵין קָטָן! אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ הַמַּכֶּה, (את ה)אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מַכֵּה"''', בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה. וְאֵין לִי אֶלָּא אִישׁ הַמַּכֶּה אֶת הָאִשָּׁה וְאִשָּׁה הַמַּכָּה אֶת הָאִישׁ; אִשָּׁה הַמַּכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "רוֹצֵחַ... מוֹת יוּמָת" {{ממ|במדבר|לה|טז}} מִכָּל מָקוֹם! אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מַכֵּה אִישׁ"'''? שֶׁיָּכוֹל אֲפִילּוּ הִכָּה אֶת הַנְּפָלִים וּבֶן שְׁמוֹנָה יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִישׁ"''': מָה אִישׁ מְיוּחָד? שֶׁהוּא בֶּן קְיָמָה! יָצְאוּ נְפָלִים וּבֶן שְׁמוֹנָה, שֶׁאֵינָן בְּנֵי קְיָמָה! {{הע-שמאל|יש לוודא שהנפטר מת בגלל המכה. אבל אם אדם שלישי התערב בפגיעה במוכה, ובעקבות ההתערבות שלו המוכה מת - לא מחייבים את המכה אלא את המתערב השלישי. וראו דעת ר' יהודה בן בתירא ב[[סנהדרין עח א]]; וראו [[ביאור:ספרא/אמור#פרק כ|ספרא אמור פרק כ, א.]] הדרשה על במדבר מלמדת הלכה עתיקה, שיש להמית את הרוצח בדרך שבה המית את הקרבן, אבל ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ט|סנהדרין ט א,]] וכן [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|מכילתא נזיקין ד,]] הדורשים כמו בהמשך הדרשה שלפנינו, שכל הרוצחים נידונים בסייף דווקא. הדרשה "ברור לו מיתה יפה" – ראו דברי ר' יהודה [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ט#ג|בתוספתא סנהדרין ט ג,]] שכינה את מיתת הסייף "נאה שבמיתות"}}'''"וָמֵת"''' – מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת! מִכָּן אַתָּה אוֹמֵר: {{ב|הִכָּהוּ|ועוד לא מת}} וּבָא אֶחָד וּבִלְבְּלוֹ – הָאַחֲרוֹן חַיָּב. '''"מוֹת יוּמָת"''', אֵין אָנוּ יוֹדְעִין בַּמֶּה תְּהֵא מִיתָתוֹ שֶׁלְּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרוֹצֵחַ" {{ממ|במדבר|לה|ל}}. בַּמֶּה שֶׁיִּרְצַח זֶה – יֵרָצַח זֶה! יָכוֹל הֱמִיתוֹ בְּסַכִּין – יְמִיתֶנּוּ בְּסַכִּין; הֱמִיתוֹ בְּקָנֶה – יְמִיתֶנּוּ בִּקְרִימוֹת שֶׁלְּקָנֶה? נֶאֱמַר כָּן הַבְעָרָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן הַבְעָרָה; מַה הַבְעָרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, הַתָּזַת רֹאשׁ – אַף כָּאן, הַתָּזַת רֹאשׁ! רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה כָּן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת" {{ממ|ויקרא|כו|כה}}; מַה נְּקִימָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, בְּסַיִף – אַף כָּן, בְּסַיִף! רַבִּי... בֶּן... אוֹמֵר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" {{ממ|ויקרא|יט|יח}} – בְּרֹר לוֹ מִיתָה יָפָה! }} ===פסוק יג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|המשפט הראשון כנראה אינו מהמכילתא אלא מדברי רס"ג, כך מעיר כהנא. הדרשה על "אנה לידו" – כגלגול הרצח בשוגג לידיו דנה את הרוצח בשגגה לכף חובה, בטענה שרצח איננו מקרי לגמרי, והרצח התגלגל ליד הרוצח בשגגה ע"י הקב"ה; כלומר יש עוון ברוצח הזה - גם אם לא ברצח עצמו; וראו גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|מכילתא נזיקין ד:]] המכילתא מתארת מצב של גלגול חובה לידי חייב, ואילו הדרשה כאן משלימה את העניין, ומציגה גלגול זכות לידי זכאי (נבוכדנצר!) לוליאנוס ופפוס אינם מצפים לנס, בטענה שהם ורוצחיהם אינם ראויים לו, בכך הם מעצבים את הלך הרוח בתקופת התנאים ובתקופת הנוצרים הראשונים: במקום הציפיה מהקב"ה לנסים של הצלה עומדת הציפיה מבני האדם למסור את נפשם ולמות על האמונה וכך לקדש את השם; וראו גם [[ביאור:ספרא/אמור#פרק ט|ספרא אמור פרק ט ה.]] בכל אופן מנחם הדרשן את הקהל ומספר שעוד לפני מותם מת טריאנוס בידי הקב"ה.}} ('''"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה"''' הָיָה בִּכְלָל, וְיָצָא לִטְעֹן טֹעַן אַחֵר שֶׁהוּא כְּעִנְיָנוֹ – יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר!) '''"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה"''', אֵין 'אֲשֶׁר לֹא צָדָה' אֶלָּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לוֹ; כֵּן הוּא אוֹמֵר: "אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה" {{ממ|במדבר|לה|כב}}. '''"וְהָאֱלֹהִים אִנָּה"''' – אֵין 'אִנָּה' אֶלָּא שֶׁמַּזְדְּקִיף לוֹ; כֵּן הוּא אוֹמֵר: "כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי" {{ממ|מלכים ב|ה|ז}}. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן: "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" {{ממ|שופטים|יד|ד}}. '''"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ"''', מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל טְרַיּוֹנוּס אֶת לוּלוֹנִיס וְאֶת פַּפְּיוֹס אָחִיו, כְּשֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶן מִיתָה. אָמַר לָהֶן: אֲנִי בְּנוֹ שֶׁל נְבוּכַד נֶאצַּר, וְאַתֶּם בְּנֵיהֶם שֶׁלְחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; יָבוֹא מִי שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַד נֶאצַּר – וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי! אָמְרוּ לוֹ: נְבוּכַד נֶאצַּר זָכָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יָדוֹ נִסִּים, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה זָכוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה עַל יְדֵיהֶם נִסִּים; נְבוּכַד נֶאצַּר זָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה זָכוּ שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ מִיתָה; וְאַתָּה – אִי אַתָּה כְּדַאי לְהֵעָשׂוֹת נִסִּים עַל יָדֶיךָ, וְאָנוּ – אֵין אָנוּ כְּדַאי שֶׁיֵּעָשׂוּ לָנוּ נִסִּים; אַתָּה נִתְחַיַּבְתָּה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ מִיתָה. וְכִי אִם אִי אַתָּה הוֹרְגֵנוּ אֵין אָנוּ מֵתִים? כָּתוּב בְּתוֹרָתֵנוּ: '''"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ"'''; מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב! וּכְשֶׁנָּמוּת – תֵּדַע שֶׁאָנוּ בָּנָיו שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה! לֹא מֵתוּ עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן מְחַטְּטִין אֶת עֵינָיו! {{הע-שמאל|ערי המקלט הראשונות הוקצו בחיי משה, וראו [[דברים ד מג]], "את בצר במדבר". ראו [[ביאור:משנה מכות פרק ב#משנה ז|מכות ב ז;]] אבל לפי [[ביאור:משנה מכות פרק ב#משנה ד|מכות ב ד]] הערים לא פעלו כערי מקלט עד שהפרישו שלוש ערים בארץ ישראל, ובארבעים שנות המדבר היו גולים למחנה לווייה. לעניין "שם שם שם" ראו גם [[ביאור:ספרי דברים/שופטים/יט-כא#פיסקה קפא|ספרי דברים קפא.]] הקשר לתחום שבת מופיע גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|במכילתא נזיקין ד,]] אבל שם לומדים בכיוון ההפוך: מתחום ערי מקלט - לתחום שבת! - ואכן תחום שבת אינו מפורש בכתוב, ואילו לתחום ערי מקלט אפשר למצוא מקור, ראו [[במדבר לה ו]].}}'''"וְשַׂמְתִּי לְךָ"''' – בְּחַיֶּיךָ; מְלַמֵּד שֶׁמַּגְלִין לַמִּדְבָּר! '''"מָקוֹם"''' – מְקוֹמְךָ; מְלַמֵּד שֶׁמַּגְלִין לְמַחֲנֵה לְוִיָּה! נֶאֱמַר כָּן '''מָקוֹם''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" {{ממ|שמות|טז|כט}}. מַה '''מָּקוֹם''' הָאָמוּר לְהַלָּן, חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה וְאֵין הָעִיר עוֹלָה מִן הַמִּדָּה אַף כָּן אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאֵין הָעִיר עוֹלָה מִן הַמִּדָּה. '''שָׁם, שָׁם, שָׁם,''' ג' פְּעָמִים: שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ, וְשָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. }} ===פסוק יד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|המילים "יזיד", "בערמה" מתארות את ההתראה ואת העדים לרצח ולא את הרוצח עצמו. העדות וההתראה מתקיימים רק "בשעת הריגתו", כלומר בשעה שהרג את קרבן הרצח. לעניין עדים זוממים ראו [[ביאור:משנה מכות פרק א#משנה ו|מכות א ו,]] "כאשר זמם... עד שיגמר הדין", שהעדים נהרגים למרות שלא התקיימה מזימתם.}}'''"וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ"''', עַד שֶׁיָּזִיד[וּ] עָלָיו אֲחֵרִין בִּשְׁעַת הֲרִיגָתוֹ. '''"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"''', עַד שֶׁיַּעֲרִימוּ עָלָיו אֲחֵרִים בִּשְׁעַת הֲרִיגָתוֹ. אַתָּה אוֹמֵר בָּזֶה הַדָּבָר מְדַבֵּר; אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא... תַּלְמוּד לוֹמַר... הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ"'''? עַד שֶׁיָּזִידוּ עָלָיו אֲחֵרִים בִּשְׁעַת הֲרִיגָתוֹ; '''"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"'''... ר'... אוֹמֵר: יָכוֹל נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה יְהֵא חַיָּב, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעֵדִים זוֹמְמִין, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָרְגוּ – חַיָּבִין; וְהָרוֹדֵף אַחַר הַזָּכוּר וְאַחַר נַעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר "וָמֵת" {{ממ|שמות|כא|יב}}, מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי יָזִיד אִישׁ"'''? עַד שֶׁיָּזִידוּ עָלָיו אֲחֵרִים בִּשְׁעַת הֲרִיגָתוֹ! '''"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"''' – עַד שֶׁיַּעֲרִימוּ עָלָיו אֲחֵרִים בִּשְׁעַת הֲרִיגָתוֹ. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|מכילתא נזיקין ד.]] "'ואיש כי יכה כל נפש אדם' - להוציא את הקטן." לעניין המתכוון להרוג את זה והרג את זה ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ט#משנה ב|סנהדרין ט ב.]] הדרשה פוטרת ממוות את הרוצח גוי או גר תושב.}}'''"כִּי יָזִיד אִישׁ"''' – פְּרָט לְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מָה הָאִישׁ מְיֻחָד, שֶׁהוּא מֵזִיד וּמַזְרִיעַ – יָצָא קָטָן, שֶׁאֵינוֹ מֵזִיד וּמַזְרִיעַ! '''"עַל רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט {{ב|לַאֲחֵרִים!|לגויים}} '''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב! מוֹצִיא אֲנִי אֶת אֲחֵרִים, שֶׁאֵין לָהֶן מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל, וַעֲדָאן לֹא אוֹצִיא אֶת גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל! תַּלְמוּד לוֹמַר '''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב! '''"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"''' – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, שֶׁיִּפָּטֵר, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה חַיָּב; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"'''? פְּרָט לְמִתְכַּוֵּן לְהָמִית אֶת הַגּוֹי וְהֵמִית אֶת בֶּן יִשְׂרָאֵל, אֶת בֶּן שְׁמוֹנָה וְהֵמִית אֶת בֶּן תִּשְׁעָה! {{הע-שמאל|לפנינו שתי דרשות סותרות: הראשונה קובעת שאם כהן נמצא באמצע העבודה שלו, על גבי המזבח - ממתינים עד שיסיים את העבודה ואחר כך הורגים אותו. לפי הדרשה השניה מפסיקים אותו באמצע העבודה כדי להוציאו להורג. וראו דברי ר' עקיבא ב[[יומא פה א]]-ב, וראו גם את דבריו [[ביאור:מכילתא/שבתא#פרשה א|במכילתא דר"י שבתא א.]]}}'''"מֵעִם מִזְבְּחִי"''' – וְלֹא מֵרֹאשׁ הַכֶּבֶשׁ וְלֹא מֵרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ! וַאֲפִילּוּ עֲבוֹדָה בְּיָדוֹ וְעוֹמֵד וּמַקְטִיר, דּוֹחִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה וּמְמִיתִין אוֹתוֹ! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: קַל וָחֹמֶר הֵן הַדְּבָרִים: מָה עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, דּוֹחִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה לְהָמִית נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ; שַׁבָּת, שֶׁעֲבוֹדָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת – דִּין הוּא שֶׁיִּדְחוּ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל לְהַחֲיוֹת סְפֵק נֶפֶשׁ! אֵין לִי אֶלָּא רוֹצֵחַ בִּלְבָד; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמּוּמָתִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת"'''. {{הע-שמאל|עבודת המזבח אמנם אינה דוחה את המתת הכהן האשם, אבל היא דוחה ענשים על עבירות אחרות, כגון ענשי גלות, מלקות וכו'. בהמשך קושרים את עונש המוות לקיומו של מזבח ושל מקדש, וכך מנמקים את ביטול סמכות ההוצאה להורג ע"י הסנהדרין מאז החורבן. הקשר בין הוצאה להורג לבין קיומו של מזבח הוא בכך ששניהם מכפרים - ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ו#משנה ב|סנהדרין ו ב.]] אכן, למעשה נשללה מהסנהדרין הזכות להרוג עבריינים ע"י השליט הרומאי עוד לפני החורבן.}}'''"לָמוּת"''', וְלֹא לִגְלוֹת! '''"לָמוּת"''', וְלֹא לִלְקוֹת! '''"לָמוּת"''', וְלֹא לַעֲנָשִׁין! '''"לָמוּת"''', וְלֹא לִדְבָרִים אֲחֵרִים! מִנַּיִן שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין<small> סְמוּכָה לַמִּזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת"'''. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְמִיתִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת"''', הָא אִם יֵשׁ מִזְבֵּחַ – אַתָּה מֵמִית, וְאִם לָאו – אִי אַתָּה מֵמִית! }} </small> ===פסוק טו=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|דין מוות למכה אביו אינו חל על המכה את סבו וסבתו, ואינו חל על המכה את אביו או את אמו מן הספק. גם על הכאת אחד מהוריו חייב מיתה בחנק, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ה|מכילתא נזיקין ה.]] אביו של הגר הוא ספק אביו, ולכן הגר פטור גם על הכאתו ואף על הכאת אמו!}}'''"וּמַכֵּה אָבִיו"''' – וְלֹא אֲבִי אָבִיו! '''"אִמּוֹ"''' – וְלֹא אֵם אִמּוֹ! '''"אָבִיו"''' – וְלֹא הַסָּפֵק! '''"אִמּוֹ"''' – וְלֹא הַסָּפֵק. '''"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת"'''. יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּכֵּם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת" {{ממ|ויקרא|כד|כא}}, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ"'''? יָכוֹל הַגֵּר שֶׁהָיְתָה הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, יָכוֹל יְהֵא חַיָּב עַל מַכַּת אִמּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ"'''; אֶת שֶׁחַיָּב עַל מַכַּת אָבִיו – חַיָּב עַל מַכַּת אִמּוֹ, אֶת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל מַכַּת אָבִיו – אֵינוֹ חַיָּב עַל מַכַּת אִמּוֹ. {{הע-שמאל|למכה את הגופות של הוריו אין עונש מוות, ואילו למקלל אותם יש עונש אפילו אם קילל אותם לאחר מותם; וראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק יא|סנהדרין יא א.]] איסור הכאת הורים נלמד מאיסור הכאת בהמה של אדם אחר, החל דווקא על בהמה חיה, ודווקא אם עשה בהם חבורה. המכה את אביו או אמו בשוגג פטור מתשלומים למרות שאינו נהרג, כשם שהמכה בהמה חייב בתשלומים אפילו אם הכה אותה בשגגה; וראו גם [[ביאור:ספרא/אמור#פרק כ|ספרא אמור פרק כ ח.]]}}יָכוֹל אִם הִכָּן לְאַחַר מִיתָה יְהֵא חַיָּב? וְדִין הוּא: וּמַה קְּלָלָה, שֶׁאֵין נוֹהֶגֶת בַּכֹּל, חַיָּבִין עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתָה; מַכָּה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּכֹּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּא חַיָּבִין עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמַכֵּה בְהֵמָה... וּמַכֵּה אָדָם" {{ממ|ויקרא|כד|כא}}; מַה מַּכֵּה בְהֵמָה אֵינוֹ חַיָּב לְאַחַר מִיתָה – אַף מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא יְהֵא חַיָּב לְאַחַר מִיתָה. יָכוֹל אִם הִכָּן וְלֹא עָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמַכֵּה בְהֵמָה... וּמַכֵּה אָדָם"; מַה מַּכֵּה בְהֵמָה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ חַבּוּרָה – אַף מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה! יָכוֹל אִם הִכָּה אוֹתָן שׁוֹגֵג יְהֵא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמַכֵּה בְהֵמָה... וּמַכֵּה אָדָם"; מַה מַּכֵּה בְהֵמָה, לֹא חִלֵּק בָּהּ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְחַיְּבוֹ בְּתַשְׁלוּמִין, אַף מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא חִלֵּק בָּהֶן בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְפָטְרוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין! {{הע-שמאל|לעניין מיתה יפה ראו לעיל פס' יב, והשוו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ה|מכילתא נזיקין ה,]] שם טוען ר' יאשיה שמיתת חנק היא הקלה ביותר, ואילו ר' יונתן טוען כרבי כאן.}}'''"מוֹת יוּמָת"''', אֵין אָנוּ יוֹדְעִין בַּמֶּה תְּהֵא מִיתָתוֹ שֶׁל זֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" {{ממ|ויקרא|יט|יח}} – בְּרֹר לוֹ מִיתָה יָפָה; וְהֵיזֶה זֶה? זֶה חֶנֶק! רַבִּי אוֹמֵר: לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא יָפָה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִיתָה סְתָם; וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם – הִיא חֶנֶק! מִנַּיִן לֹא יָכֹלְתָּ לַהֲמִיתוֹ בְּחֶנֶק – הֲמִיתוֹ בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מוֹת יוּמָת"''', מִכָּל מָקוֹם! }} </small> ===פסוק טז=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ה|מכילתא נזיקין ה:]] דרשות אחרות אבל אותם דיונים.}}'''"וְגֹנֵב אִישׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא הַגּוֹנֵב אֶת הָאִישׁ; הַגּוֹנֵב אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ" {{ממ|דברים|כד|ו}}; בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין קָטָן! אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ הַגּוֹנֵב, אִשָּׁה הַגּוֹנֶבֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"גֹּנֵב אִישׁ"''', בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אִישׁ"'''? שֶׁיָּכוֹל אֲפִילּוּ גָּנַב אֶת הַנְּפָלִים וּבֶן שְׁמוֹנָה יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִישׁ"''' – מָה אִישׁ מְיֻחָד, שֶׁהוּא בֶּן קְיָמָה – יָצְאוּ נְפָלִים וּבֶן שְׁמוֹנָה, שֶׁאֵינָן בְּנֵי קְיָמָה! מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּגְנֹב בְּעֵדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב"'''. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּעֵדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ"'''. {{הע-שמאל|אב שחטף את בנו פטור, וכן פטור החוטף אם מכר את החטוף למשפחתו. ניתן לשמוע בדרשה הד לסיפור יוסף שהופרש מאחיו, אבל הם לא השתמשו בו ולא הכניסו אותו לרשותם אלא לבור אשר במדבר. בעניין "שיכניסנו לרשותו" ראו במכילתא שם. לדברי ר' יהודה ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק יא#משנה א|סנהדרין יא א,]] וכן [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כד#פיסקה רעג|ספרי דברים רעג.]] לעניין "סתם מיתה שבתורה" ראו דברי רבי לעיל פס' טו.}}'''"וְנִמְצָא"''' – פְּרָט לְמִי שֶׁמְּצֻיִּן בְּיָדוֹ; יָצָא הָאָב שֶׁגָּנַב אֶת בְּנוֹ. יָכוֹל מְכָרוֹ {{ב|לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו|של החטוף}} יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר "גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו", עַד שֶׁיַּפְרִישֶׁנּוּ מֵאֶחָיו. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ דָּמִים – קָנָה, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ"''', מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ"'''. '''"מוֹת יוּמָת"''' – בִּסְתָם מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, בְּחֶנֶק! מִנַּיִן לֹא יָכֹלְתָּ לַהֲמִיתוֹ בְּחֶנֶק, הֲמִיתֵהוּ בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מוֹת יוּמָת"''', מִכָּל מָקוֹם. }} </small> ===פסוק יז=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו לעיל פס' טו. לעניין ההחמרה בדין המקלל לעומת דין המכה ראו שם וכן [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ה|מכילתא נזיקין ה,]] וראו גם [[ביאור:משנה סנהדרין פרק יא|סנהדרין יא א.]]}}'''"וּמְקַלֵּל אָבִיו"''' – וְלֹא אֲבִי אָבִיו! '''"אִמּוֹ"''' – וְלֹא אֵם אִמּוֹ! '''"אָבִיו"''' – וְלֹא הַסָּפֵק! '''"אִמּוֹ"''' – וְלֹא הַסָּפֵק! '''"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת"''', יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" {{ממ|ויקרא|כ|ט}} – אֶחָד מֵהֶם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ"'''? יָכוֹל הַגֵּר שֶׁהָיְתָה הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, יְהֵא חַיָּב עַל קִלְלַת אִמּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ"''': אֶת שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִלְלַת אָבִיו – חַיָּב עַל קִלְלַת אִמּוֹ, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל קִלְלַת אָבִיו – אֵינוֹ חַיָּב עַל קִלְלַת אִמּוֹ. יָכוֹל אִם קִלְּלָן לְאַחַר מִיתָה לֹא יְהֵא חַיָּב? וְדִין הוּא: וּמַה מַּכֶּה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּכֹּל – אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתָה, קְלָלָה, שֶׁאֵין נוֹהֶגֶת בַּכֹּל, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהוּא חַיָּבִין עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ" (ויקרא שם) – אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה. {{הע-שמאל|לעניין הזכרת השם המפורש בקללה ולעניין חיוב הסקילה ראו מכילתא שם.}}יָכוֹל אֲפִלּוּ קִלְּלָם בְּכִנּוּי יְהֵא חַיָּב? נֶאֱמַר '''"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ"''' וְנֶאֱמַר "אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו" {{ממ|ויקרא|כד|טו}}, מַה לְּהַלָּן, בַּשֵּׁם – אַף כָּאן, בַּשֵּׁם! '''"מוֹת יוּמָת"''', אֵין אָנוּ יוֹדְעִין בַּמֶּה </small>תְּהֵא מִיתָתוֹ שֶׁל זֶה! תַּלְמוּד לוֹמַר "דָּמָיו בּוֹ" {{ממ|ויקרא|כ|ט}} וּלְהַלָּן נֶאֱמַר "דְּמֵיהֶם בָּם" (שם פס' כז). מַה "דְּמֵיהֶם בָּם" הָאָמוּר לְהַלָּן, סְקִילָה – אַף "דָּמָיו בּוֹ" הָאָמוּר כָּאן, סְקִילָה! מִנַּיִן לֹא יְכָלְתָּה לַהֲמִיתוֹ בִּסְקִילָה הֲמִיתוֹ בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת, בֵּין קַלּוֹת וּבֵין חֲמוּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"מוֹת יוּמָת"''', מִכָּל מָקוֹם! }} ===פסוק יח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי דברים/כי תצא/כה#פיסקה רפו|ספרי דברים רפו.]] הדרשה מתארת מדרון חלקלק המאפיין את המריבה המתדרדרת למכות ולענשים. חיוב הנשים בתשלומים – ראו שם וראו דברי ר' יונתן [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו.]] הדרשה "אנשים ולא שוורים" טוענת שאין היררכיה בין נזקי אדם לנזקי השור, ולכן אין ללמוד מזה לזה, וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ג#משנה י|ב"ק ג י.]]}}'''"וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים"''', אֵין דָּבָר טוֹב יוֹצֵא מִתּוֹךְ מְרִיבָה! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵה (!) מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" {{ממ|בראשית|יג|ז}} מִי גָּרַם לְלוֹט לִפְרֹשׁ מִן הַצַּדִּיק הַהוּא? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ מְרִיבָה. וְאוֹמֵר: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם" {{ממ|דברים|כה|א}} מִי גָּרַם לָזֶה לִלְקוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ מְרִיבָה. '''"וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים"''' – כַּתְּחִלָּה הֵן בָּאִין לִידֵי {{ב|מַצּוּת|ניצות}}, וְאַחַר כָּךְ לִידֵי מַכּוֹת, וְאַחַר כָּךְ בָּאִין לִידֵי עֳנָשִׁין! '''"וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים"''' – אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים, אִשָּׁה וְאִישׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִקָּה הַמַּכֶּה" – בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲנָשִׁים"'''? '''"אֲנָשִׁים"''', וְלֹא שְׁוָרִים! שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה אִם ‏‏{{ב|בְּמָקוֹם שֶׁפָּטַר עַל נִזְקֵי עַצְמוֹ|כגון שהדליק את הגדיש בשבת}}, חִיֵּב עַל נִזְקֵי שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ כָּאן, שֶׁחִיֵּב עַל נִזְקֵי עַצְמוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נִזְקֵי שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲנָשִׁים"''', וְלֹא שְׁוָרִים. {{הע-שמאל|קטן שהיכה פטור; אם המוכה הוא גוי או גר תושב אינו זכאי לתשלומים, כשם שאפילו אם נהרג המוכה פטור המכה מעונש, וראו לעיל פס' יד. שמעון התימני דורש להביא לבית הדין את כלי הרצח או המכה. ר' נתן דורש גם הוא כך [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא דר"י נזיקין ו,]] אבל ר' עקיבא טוען שלא תמיד ניתן לעשות זאת, וראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/יב#ב|תוספתא סנהדרין יב ב.]]}}'''"וְהִכָּה אִישׁ"''' – פְּרָט לְקָטָן; '''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט {{ב|לַאֲחֵרִים|לגויים}}; '''"אֶת רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב. מוֹצִיא אֲנִי אֲחֵרִים, שֶׁאֵין לָהֶן מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִן לֹא יָצָא גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל! תַּלְמוּד לוֹמַר '''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לַאֲחֵרִים, '''"אֶת רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב! '''"בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף"''' – אֵין לִי אֶלָּא אֶבֶן וְאֶגְרֹף {{ב|הַמְּיֻחָדִין|המזוהים}}; מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִקָּה הַמַּכֶּה" – בְּכָל דָּבָר; מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף"'''? שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: מַה אֶגְרֹף מְיֻחָד, שֶׁמָּסוּר לְעֵדִים וְלָעֵדָה כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁמָּסוּר לְעֵדִים וְלָעֵדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי אֵינָן אֶלָּא שֶׁדְּחָאוֹ מֵרֹאשׁ הַבִּירָה וְנָפַל וּמֵת, אוֹמְרִין אָנוּ תָּבוֹא בִּירָה לְבֵית דִּין? אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בְּעֵדִים, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּלוּיִין בְּעֵדִים! {{הע-שמאל|הדרשה קובעת שרק אם יש ביד המכה אבן (אגרופן) הוא חייב, ואם הכה ביד חשופה הוא פטור! בניגוד ל[[במדבר לה כא]]. וראו [[ביאור:ספרי במדבר/מסעי#פיסקה קס|ספרי במדבר קס.]] וכן [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|במכילתא נזיקין ו]]. תנאי נוסף להריגת המכה הוא שיש במכה כדי להמית, ולכן גם אם הכה בכלי מתכת קטן, כגון מחט - הדרשה פוטרת אותו. אם היה במכה כדי להמית, יתכן שמדובר ברצח, ואז יהיה המכה פטור מתשלומים, ולכן לא גובים ממנו את התשלום מיידית; אבל אם בכל זאת המוכה לא מת – ישלם לו הכל רטרואקטיבית. לעומת זאת אם לא היה במכה כדי להמית – משלם מייד את הריפוי ומתחיל לשלם קיצבה על השבת.}}נֶאֱמַר כָּאן '''"אֶבֶן"''', נֶאֱמַר לְהַלָּן "אוֹ בְאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ" {{ממ|במדבר|לה|יז}}, מַגִּיד {{ב|שֶׁאֵינוֹ חַיָּב|מיתה}} עַד שֶׁיְּהֵא דָּבָר אַחֵר מְסַיֵּעַ אֶת יָדוֹ. מִנַּיִן הִכָּהוּ {{ב|בְּמַחַט וּבְצִנּוֹרָה|כלי מתכת קטנים}} יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת"'''! "שִׁבְתּוֹ יִתֵּן", הָא אִם מֵת – פָּטוּר מִלִּתֵּן שֶׁבֶת. יָכוֹל אֶחָד מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית וְאֶחָד מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית הוּא {{ב|נוֹתֵן שֶׁבֶת וְרִפּוּי?|מיד}} תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִקָּה הַמַּכֶּה" – עַד שֶׁיְּהֵא מַכֶּה תָּפֵס לְמִיתָה, אֱמֹר מֵעַתָּה: מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית. '''"לֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב"''' – לְפִי, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם נָפַל לְמִשְׁכָּב אֵינוֹ מֵת? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב"'''? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ {{ב|בַּמַּטָּן|למטן, להלן, במקרה שאמדוהו למיתה}} שֶׁנּוֹתֵן לוֹ בִּשְׁעַת עֲמִידָתוֹ, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב"'''; בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ נוֹתֵן לוֹ וְאֵין נוֹתֵן לוֹ בִּשְׁעַת עֲמִידָתוֹ. וְעַד כָּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית; מִיכָּן וְאֵילָךְ הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית! אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְהֵקֵל מִמַּה שֶׁהָיָה – {{ב|אוֹמְדִין אוֹתוֹ לְמָמוֹן|שהרי המכה היה בחזקת רוצח כשאמדו את המוכה למיתה, ולא שילם פיצויים.}} שְׁנִיָּה! }} ===פסוק יט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם המוכה הבריא, ויצא מביתו – לחצר או לגינה, פטור המכה ממוות וחייב בתשלומי הנזק; וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ו|מכילתא נזיקין ו.]] אם נקטעה ידו או רגלו, ונשאר במוכה מום קבוע, שבסופו של דבר המית את המוכה - אפילו אם המוכה החלים באופן זמני - חכמים מחייבים את המכה כרוצח; ר' נחמיה פוטר אותו ממוות (ומחייב אותו בתשלומי נזק); נראה שטעמו של ר' נחמיה הוא המאמץ לפטור את המכה ממוות, ראו [[ביאור:משנה מסכת סנהדרין|במבוא למסכת סנהדרין.]] אם המוכה עבר על דברי הרופאים והדבר החמיר את מצבו – פטור המכה מהפיצויים על ההחמרה; וראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ט#א|תוספתא ב"ק ט א-ב.]] דעות שונות מאלו שכאן.}}'''"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ"''' – יָכוֹל מִמִּטָּה זוֹ לְמִטָּה זוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּחוּץ"'''. אֵין לִי אֶלָּא חוּץ; מִנַּיִן {{ב|לְרַבּוֹת חֲצֵרוֹ וְגִנָּתוֹ|שלא יצא לרשות הרבים}}? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְהִתְהַלֵּךְ"'''. קָטַע יָדוֹ וְקָטַע רַגְלוֹ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בָּזֶה {{ב|'''"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ"'''|ויהיה המכה פטור ממוות}}? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ"'''. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ"'''? {{ב|עַל בֻּרְיוֹ!|כאדם בריא}} מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ"'''? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ {{ב|לְמַעְלָה,|במקרה שלא היה במכה כדי להמית}} שֶׁנּוֹתֵן לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ. יָכוֹל {{ב|אַף זֶה|אם היה במכה כדי להמית, אבל המוכה הבריא}} כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ"''' – בִּשְׁעַת עֲמִידָתוֹ נוֹתֵן לוֹ, וְלֹא בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ. אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶׁהָיָה, הִכְבִּיד וְאַחַר כָּךְ מֵת – אוֹמְדִין אֹתוֹ; אִם מֵחֲמַת מַכָּה רִאשׁוֹנָה מֵת – הֲרֵי זֶה חַיָּב; אִם לָאו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: '''"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ... וְנִקָּה הַמַּכֶּה"'''. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם לָאו, מָה עָלְתָה עַל לִבִּי, שֶׁיְּהֵא זֶה מִטַּיֵּל בַּשּׁוּק וְזֶה בָּא וְנֶהֱרָג? אֶלָּא אֲפִילּוּ מֵחֲמַת מַכָּה רִאשׁוֹנָה מֵת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. '''"וְנִקָּה הַמַּכֶּה"''' – בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה; '''"וְנִקָּה הַמַּכֶּה"''' – יָכוֹל לְכָל דָּבָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן"'''. אֵין שִׁבְתּוֹ אֶלָּא בַּטִּילָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" {{ממ|שמות|לא|יז}}. יָכוֹל יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא<small> עוֹשֶׂה סֶלַע בַּיּוֹם, וּכְאִלּוּ עוֹשֶׂה שְׁתֵּי סְלָעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְנִקָּה הַמַּכֶּה"'''! '''"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן"''' – שִׁבְתּוֹ אַחֲרוֹנָה יִתֵּן, לֹא שִׁבְתּוֹ רִאשׁוֹנָה. '''"וְרַפֹּא יְרַפֵּא"''' – יְרַפֵּא, וְחוֹזֵר וּמְרַפֵּא. אוֹ יָכוֹל אֲפִילּוּ עָבַר עַל דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, וְאָכַל דְּבַשׁ וּמִינֵי מְתִיקָה – שֶׁהַדְּבַשׁ וּמִינֵי מְתִיקָה קָשִׁין לַמַּכָּה – וְהֶעֶלְתָה מַכָּתוֹ גַּרְגּוּתְנִי, יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"רַק... יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא"'''! }} </small> ===פסוק כ=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ז|מכילתא נזיקין ז,]] דרשות אחרות מאלו שכאן לטענה שמדובר בעבד כנעני. בכל מכה שהכה האדון והרג את עבדו, והעבד מת תוך יממה מתקיים דין "נקום ינקם". הדרשה אינה מוכיחה את הטענה אלא קובעת אותה כמובן מאליו.}}'''"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ"''', יָכוֹל בְּעֶבֶד וְאָמָה עִבְרִיִּים הַכָּתוּב מְדַבֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר ''''עֶבֶד וְאָמָה'''' – עֶבֶד וְאָמָה שֶׁתּוֹרָתָן שָׁוָה זוֹ לָזוֹ; יָצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִיִּים שֶׁאֵין תּוֹרָתָן שָׁוָה זוֹ לָזוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "כִּי כַסְפּוֹ הוּא" – יָצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִיִּים, שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶן כֶּסֶף! '''"וְכִי יַכֶּה אִישׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"נָקֹם יִנָּקֵם"''', בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִישׁ"'''? פְּרָט לְקָטָן. '''"בַּשֵּׁבֶט"''' – אֵין לִי אֶלָּא בַּשֵּׁבֶט; מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"נָקֹם יִנָּקֵם"''', בְּכָל דָּבָר! '''"וּמֵת תַּחַת יָדוֹ"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא אֲפִלּוּ מֵת לְעֶשֶׂר שָׁעוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמֵת תַּחַת יָדוֹ"'''? {{הע-שמאל|לדעת ר' אליעזר מתקיים דין "יום או יומיים" רק בעבד הנמצא "תחת ידו" של המכה אותו, ושייך רק לו. נקימה היא המתה בסיף, וראו במכילתא שם.}}אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמִיתָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשִׁעְבּוּד! מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'עֶבֶד זֶה מָכוּר לְךָ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם' – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה אֵינוֹ בְּדִין 'יוֹם אוֹ יוֹמַיִם'! הָרִאשׁוֹן – מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ תַּחְתָּיו, וְהַשֵּׁנִי – מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עַבְדּוֹ; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם יֶשְׁנָן בְּדִין 'יוֹם אוֹ יוֹמַיִם'! זֶה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּחְתָּיו, וְזֶה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּסְפּוֹ! '''"נָקֹם יִנָּקֵם"'''; נֶאֶמְרָה כָּאן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" {{ממ|ויקרא|כו|כה}}; מַה לְּהַלָּן, סַיִף – אַף כָּאן, בְּסַיִף. יָכוֹל יַעֲשֶׂה בּוֹ מַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית כְּמַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית? וְדִין הוּא: חַיָּב בְּעֶבֶד וְחַיָּב בְּבֶן חוֹרִין; מַה בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיְּהֵא בַּמַּכָּה כְּדֵי לְהָמִית – אַף בְּעֶבֶד, עַד שֶׁיְּהֵא בַּמַּכָּה כְּדֵי לְהָמִית! }} </small> ===פסוק כא=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ז|מכילתא נזיקין ז,]] דברי ר' ישמעאל.}}'''"יוֹם"''' – יָכוֹל יוֹם אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"יוֹמַיִם"'''; אוֹ '''"יוֹמַיִם"''' – יָכוֹל שְׁנֵי יָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"יוֹם"'''. אֱמוֹר מֵעַתָּה: יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי יָמִים; הֱוֵי אוֹמֵר: מֵעֵת לְעֵת. '''"כִּי כַסְפּוֹ הוּא"''' – יָצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִים, שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶם כֶּסֶף. '''"כַּסְפּוֹ"''' – פְּרָט לְשֻׁתָּפִין. '''"הוּא"''' – פְּרָט לְמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. }} </small> ===פסוק כב=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|החובל בחברו, בין במתכוון בין באינו מתכוון, חייב בחמשת התשלומים. הדרשה קובעת שמצות היא מריבה, וכך מאחדת את עניין המריבה עם המצות שנדונה לעיל פס' יח-יט. בניגוד לת"ק [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ח|במכילתא נזיקין ח]] כאן מדובר רק על תשלומים ולא על רצח; וראו דברי רבי שם.}}'''"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"''' – לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן. '''"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה"''' – אֵין לִי אֶלָּא בְּ'כִי יִנָּצוּ', שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן; מִנַּיִן אַף בְּ'כִי יְרִיבוּן' (פס' יח) נַעֲשֶׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי יִנָּצוּ"''' וְ"כִי יְרִיבוּן"; מַצּוּת הִיא מְרִיבָה וּמְרִיבָה הִיא מַצּוּת. מַה בְּ'''"כִי יִנָּצוּ"''', נַעֲשֶׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן – אַף בְּ"כִי יְרִיבוּן" נַעֲשֶׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן! כָּאן הוּא נוֹתֵן נֶזֶק וְצַעַר, וּלְהַלָּן הוּא נוֹתֵן שֶׁבֶת וְרִפּוּי. מִנַּיִן לִיתֵן אֶת הָאָמוּר שֶׁלָּזֶה בָּזֶה, וְאֶת הָאָמוּר שֶׁלָּזֶה בָּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"''', "וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים"; וַהֲלֹא מַצּוּת הִיא מְרִיבָה וּמְרִיבָה הִיא מַצּוּת! אֶלָּא לִיתֵן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן, וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן! {{הע-שמאל|הריבוי של הנשים מחייב את הדרשן להוציא מישהו, והוא מוציא את השור, וראו תופעה דומה לעיל פס' יח. להלכה הנקבעת כאן ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ד|ב"ק ה ד.]]}}'''"כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"''' – אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים, אִשָּׁה וְאִישׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ"''', בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲנָשִׁים"'''? אֲנָשִׁים וְלֹא שְׁוָרִים! מִכָּאן אָמְרוּ: שׁוֹרוֹ שֶׁנָּגַף אֶת הָאִשָּׁה – פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. אִלּוּ נֶאֱמַר ''''וְנָגְפוּ אִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן'''', הָיִיתִי אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ שְׁנֵי וְלָדוֹת וּבַעַל; מִנַּיִן יֵשׁ לָהּ בַּעַל וְאֵין לָהּ וְלָדוֹת, יֵשׁ לָהּ וְלָדוֹת וְאֵין לָהּ בַּעַל? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה"''', מִכָּל מָקוֹם. יָכוֹל אֵין כָּל הָעִנְיָן מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבַת חוֹרִין? מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְאֶת הַשִּׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה"''' – מִכָּל מָקוֹם. {{הע-שמאל|מדובר על מצב שהעוברים מתו והאשה לא. "אסון" הוא מות האשה, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ח|מכילתא נזיקין ח.]]}}'''"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן"''' – שׁוֹמֵעַ אֲנִי אָסוֹן בָּאִשָּׁה, אוֹ אָסוֹן בַּוְּלָדוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "מַכֵּה אִישׁ" (פס' יב) – פְּרָט לַוְּלָדוֹת. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן"'''? בָּאִשָּׁה וְלֹא בַּוְּלָדוֹת. '''"וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ"''', הָא אִם יֵשׁ שָׁם אָסוֹן אֵין נֶעֱנָשׁ! '''"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ"''' – בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה! '''"עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ"''' – בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף! '''"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה"''', יָכוֹל אִם אָמַר מָנֶה הוּא נוֹתֵן מָנֶה, וְאִם אָמַר מֵאָה מָנֶה הוּא נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָתַן בִּפְלִילִים"''' – בְּדַיָּנִים; אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה"'''? לִימֵּד שֶׁדְּמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל! }} </small> ===פסוק כג=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ח|מכילתא נזיקין ח.]] וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ח#משנה ה|ב"ק ח ה,]] שחייבי מיתה פטורים מתשלומים. הדרשה מרמזת לקריאה דחויה, "נפש תחת נפש עין", הדחיה של דרשה כזאת היא שלא כתוב "נפש תחת נפש בהמה" אלא רק 'עין'.}}'''"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ"''', יָכוֹל הָרַג אָדָם וּבְהֵמָה כְּאֶחָד, וְקָטַע רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה וְאֶצְבָּעוֹ שֶׁלָּזֶה כְּאֶחָד, יָכוֹל יְהֵא חַיָּב מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" {{ממ|ויקרא|כד|יח}} וְלֹא 'נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ וּבְהֵמָה', וְלֹא 'נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ וָעַיִן'. אֲבָל הָרַג אָדָם '''וְאַחַר כָּךְ''' הָרַג בְּהֵמָה, קָטַע רֹאשׁ שֶׁלָּזֶה '''וְאַחַר כָּךְ''' קָטַע אֶצְבָּעוֹ שֶׁלָּזֶה – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ וּבְהֵמָה", "נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ וָעַיִן"! זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲוֹן מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין '''כְּאֶחָד''' – נִדּוֹן בְּמִיתָה וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין! }} </small> ===פסוק כד=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|דרשה זו נשמטה במדרש הגדול (שהעתיק במקומה את הסוגיה מהתלמוד הבבלי) ונשתמרה בציטוטיו של הקראי ישועה בן יהודה. כאן מסיקים מן ההגיון ש"עין תחת עין" משמעו תשלום ממון ולא פגיעה גופנית, בשל חוסר השוויון הפיזי בין בני אדם המחייב פתרון כלכלי. [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ח|במכילתא נזיקין ח]] דורשים גזירה שווה מ'מכה בהמה' (שהוא ממון) 'מכה אדם'.}}['''"עַיִן תַּחַת עָיִן"''' – רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד עֵינוֹ גְּדוֹלָה וְאֶחָד עֵינוֹ קְטַנָּה, וְאֶחָד יָדוֹ אֲרוּכָה וְאֶחָד יָדוֹ קְצָרָה: יָכוֹל רוֹאִין אֶת שֶׁלּוֹ כַּמָּה הִיא יָפָה? נִמְצָא מְשַׁלֵּם יֶתֶר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק! נֶאֱמַר "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" {{ממ|ויקרא|כד|כב}}, דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכָל חַי; הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מָמוֹן. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הָיָה סוֹמֵא וְסִמָּא אֶת עֵינוֹ, הֵיאַךְ סוֹמִין אֶת עֵינוֹ? הָיָה קִטֵּעַ וְקָטְעוּ אֶת יָדוֹ, הֵיאַךְ קוֹטְעִין אֶת יָדוֹ? נֶאֱמַר "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם", דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכָל חַי; הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מָמוֹן.] }} </small> ===פסוק כה=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ח|מכילתא נזיקין ח.]] העונשים בפסוק "עין תחת עין" מתפרשים כתשלום ממון, אבל הביטוי "נפש תחת נפש" יוצא מן הכלל, בגלל הפסוק בספר במדבר.}}בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר '''"חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה"''', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף" (פס' י"ח); הָא "חַבּוּרָה" "חַבּוּרָה": מַה חַבּוּרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – "שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא", אַף כָּאן – "שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא". אוֹ יָכוֹל אַף "נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ"? – תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ" {{ממ|במדבר|לה|לא}}, לְ'''נֶפֶשׁ''' רֹצֵחַ אִי אַתָּה לוֹקֵחַ כֹּפֶר, אֲבָל אַתָּה לוֹקֵחַ כֹּפֶר לְאֵיבָרִין. }} </small> ===פסוק כו=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ט|מכילתא נזיקין ט.]] כאן נוסף תנאי שהתכוון להכות את העבד.}}'''"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ"''', יָכוֹל בְּעֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִיִּים הַכָּתוּב מְדַבֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עֶבֶד וְאָמָה' – עֶבֶד וְאָמָה שֶׁתּוֹרָתָן שָׁוָה זוֹ לָזוֹ; יָצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִיִּים, שֶׁאֵין תּוֹרָתָן שָׁוָה זוֹ לָזוֹ. '''"וְכִי יַכֶּה אִישׁ"''', אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ"''', בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִישׁ"'''? פְּרָט לְקָטָן. '''"אֶת... עַבְדּוֹ"''' – עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין לוֹ. '''"אֶת עֵין"''', יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁהִכָּהוּ עַל עֵינוֹ יְהֵא יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְשִׁחֲתָהּ"''', יָצָא זֶה שֶׁלֹּא שִׁחֵת. יָכוֹל אֲפִלּוּ הִכָּהוּ '''{{ב|כְּנֶגֶד|לא על העין אלא מהצד ההפוך}}''' עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה, '''כְּנֶגֶד''' אָזְנוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֶת עֵין"''' – עַד שֶׁיַּכֵּהוּ עַל עֵינוֹ! }} </small> ===פסוק כז=== <small>{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|שן מתנדנדת נחשבת כשן שנפלה; וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ט|מכילתא נזיקין ט.]]}}'''"וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל"''' – יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁהִכָּהוּ עַל שִׁנּוֹ יְהֵא יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"יַפִּיל"'''; יָכוֹל עַד שָׁעָה שֶׁיַּפִּילֶנָּה לָאָרֶץ? מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: הִכָּהוּ עַל שִׁנּוֹ וְנִדְנְדָהּ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, יְהֵא יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עַיִן' וְ''' 'שֵׁן' '''; מָה עַיִן שֶׁשִּׁחֵת – אַף '''שֵׁן''' שֶׁשִּׁחֵת! יָכוֹל אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ שֶׁל חָלָב? תַּלְמוּד לוֹמַר ''' 'שֵׁן' ''' וְ'עַיִן'; מָה עַיִן שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת – אַף '''שֵׁן''' שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ט#ט|תוספתא ב"ק ט ט.]] לדעת רשב"ג אם לא התכוון להכות את עבדו – אין האדון חייב לשחררו.}}'''"יַפִּיל"''' – עַד שֶׁיְּתַכַּוֵּן לוֹ. הָיָה רַבּוֹ רוֹפֵא, אָמַר לוֹ: 'כְּחֹל לִי עֵינִי' וְסִמְּאָהּ, 'חֲתֹר לִי שִׁנִּי' וְהִפִּילָהּ – שִׂחֵק בָּאָדוֹן, </small>יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין! רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין! '''"יְשַׁלְּחֶנּוּ"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה! '''"חָפְשִׁי"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: בֵּין קָטָן וּבֵין גָּדוֹל! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ט|מכילתא נזיקין ט;]] לעניין החופשה שניתנה לשפחה ראו [[ביאור:ספרא/קדושים#פרק ה|ספרא קדושים פרק ה ה.]] אם שילח את העבד לחפשי – האדון פטור מתשלומים לעבדו.}}'''"חָפְשִׁי"''', נֶאֱמַר כָּאן '''"חָפְשִׁי"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'חָפְשִׁי'; מַה 'חָפְשִׁי' הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁטָר – אַף כָּאן שְׁטָר! מִנַּיִן "לַחָפְשִׁי" הָאָמוּר לְהַלָּן שֶׁהוּא שְׁטָר? תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" {{ממ|ויקרא|יט|כ}}, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "וְכָתַב לָהּ" {{ממ|דברים|כד|א}}. מַה 'לָהּ' הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁטָר – אַף 'לָהּ' הָאָמוּר כָּאן שְׁטָר! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן שִׁלּוּחַ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שִׁלּוּחַ (שם פס' ג); מַה שִׁלּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן גֵּט – אַף כָּן גֵּט! יָכוֹל יְהֵא יוֹצֵא בְּנִיזְקוֹ, מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ וּדְמֵי שִׁנּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ"''' "תַּחַת עֵינוֹ". "תַּחַת עֵינוֹ" – כָּל הַבָּא מֵחֲמַת עֵינוֹ; '''"תַּחַת שִׁנּוֹ"''' – כָּל הַבָּא מֵחֲמַת שִׁנּוֹ. }} ===פסוק כח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לעניין שור האיצטדין ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ד|ב"ק ד ד.]] ראו גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין י,]] שם מסיקים אותן מסקנות הלכתיות מדרשות אחרות: חיוב שור שהמית אדם בנשיכה, רביצה וכו' נלמד כאן מ"ומת", ושם מגזירה שווה 'איש או אשה'; נזקים של בע"ח שאינו שור נלמדים כאן מ"סקול יסקל" ושם מדיני שבת!}}'''"וְכִי יִגַּח"''' – פְּרָט לְשֶׁהִגִּיחוּהוּ. מִכָּאן אָמְרוּ: שׁוֹר הָאִצְטַדְיֹן פָּטוּר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְעֻשֶּׂה! '''"וְכִי יִגַּח"''' – אֵין לִי אֶלָּא נְגִיחָה; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה? וְדִין הוּא: חִיֵּב שׁוֹר בְּשׁוֹר וְשׁוֹר בְּאָדָם. מַה מָּצִינוּ שׁוֹר בְּשׁוֹר, עָשָׂה בּוֹ נְגִיחָה, רְבִיצָה, נְשִׁיכָה, בְּעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה – אַף בָּזֶה, נַעֲשֶׂה בּוֹ נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה! וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מַה {{ב|שׁוֹר בְּשׁוֹר|שור תם שהרג שור אחר}}, שֶׁאֵין נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ, עָשָׂה בּוֹ נְגִיחָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה, בְּעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה, {{ב|זֶה,|שׁוֹר שֶׁהָרַג אָדָם}} שֶׁנִּדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה בּוֹ נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה, בְּעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ שׁוֹר בְּשׁוֹר, שֶׁעָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וָמֵת"'''; לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה! אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר? {{ב|הוּא הַדִּין וְהִיא הַתְּשׁוּבָה!|גם כאן אי אפשר ללמד קל וחמר משור מועד, כי השור התם אינו מחיב את בעליו בתשלום כפר}} תַּלְמוּד לוֹמַר {{ב|'''"סָקֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר"'''|דורש את הכפילות 'סקול יסקל'}} לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר. {{הע-שמאל|לעניין הכוונה של השור לפגוע ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ו|ב"ק ד ו,]] שאם השור הרג אדם בשגגה הוא פטור מסקילה. לעניין הסקילה על כל הריגה של אדם , גם קטן – ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יא|מכילתא נזיקין יא.]]}}'''"אֶת אִישׁ"''' – עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן לוֹ; '''"אֶת אִשָּׁה"''' – עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן לָהּ. 'אִישׁ וְאִשָּׁה' – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה; מִנַּיִן לְרַבּוֹת {{ב|קָטָן וּקְטַנָּה, טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינָס|הנהרג הוא אדם כלשהו}}? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה"'''. '''"וָמֵת"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה. '''"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר. {{הע-שמאל|כאמור לעיל, אם השור לא התכוון להזיק הוא פטור מסקילה, אבל שור שרבע אדם או נרבע על ידו חייב הריגה (ראו [[ויקרא כ טו]]) למרות שלא התכוון לעשות זאת. מצד שני אם השור המועד נגח בכוונה והמית אדם – בעליו משלם כופר, ואילו אם השור רבע אדם אין תשלומי כופר. לכן יש צורך בפסוק "סקול יסקל" ללמד שגם שור הרובע נסקל.}}וְאֵין לִי אֶלָּא נוֹגֵחַ; רוֹבֵעַ מִנַּיִן? וְדִין הוּא: מַה נּוֹגֵחַ, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, טָעוּן סְקִילָה – רוֹבֵעַ, שֶׁעָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן סְקִילָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בִּנְגִיחָה, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר לְאַחַר מִיתַת נַפְשׁוֹ – תֹּאמַר בְּרוֹבֵעַ, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר לְאַחַר מִיתַת נַפְשׁוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"סָקֹל יִסָּקֵל"'''. {{הע-שמאל|פרה שהמיתה ואחר כך המליטה – יש להרוג גם את הוולדות ואת המעורבים איתם, וראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ה#ג|תוספתא ב"ק ה ג,]] אבל את הוולדות, לדעת ת"ק, אין לסקול אלא להמית ברעב.}}אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד; מִנַּיִן לְרַבּוֹת וַלְדוֹתֵיהֶן וַעֲרִיבוֹתֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"סָקֹל יִסָּקֵל"'''. וְלֹא יְהֵא מְסַקְּלוֹ מִיָּד, אֶלָּא כּוֹנְסוֹ לְכִפָּה עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּתוּ! וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֻּלָּן הָיוּ נִסְקָלִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין י,]] וכן [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ח|ב"ק ד ח.]] וראו במכילתא שם, שמסיקים מכך שעגלה ערופה באה לכפר שאיסור ההנאה מעצמותיה וכו' קל מזה של השור. כאן מוצגת הטענה שדין שור הנסקל קל מדין עגלה ערופה דווקא כי היא באה לכפר, ולומדים את איסור ההנאה מחלקי השור מהביטוי "ולא יאכל את בשרו"}}'''"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהִיא נְבֵלָה, וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"'''? מַגִּיד שֶׁאִם שְׁחָטוֹ מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ – בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה. יָכוֹל אִם שְׁחָטוֹ עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ יְהֵא בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"סָקֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"''' – אֶת שֶׁהוּא בִּכְלַל סְקִילָה - בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל סְקִילָה – בְּשָׂרוֹ מֻתָּר בַּאֲכִילָה. '''"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"''' – אֵין לִי אֶלָּא בְּשָׂרוֹ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת גִּידִים וַעֲצָמוֹת, קְרָנַיִם וּטְלָפַיִם כַּיּוֹצֵא בַּבָּשָׂר? דִּין הוּא: הוֹאִיל וְזֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, מַה מָּצִינוּ בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה, עָשָׂה בָּהּ גִּידִין וַעֲצָמוֹת, קְרָנַיִם וּטְלָפַיִם כַּיּוֹצֵא בַּבָּשָׂר – אַף בָּזֶה, נַעֲשֶׂה בּוֹ גִּידִין, עֲצָמוֹת, קְרָנַיִם וּטְלָפַיִם כַּיּוֹצֵא בַּבָּשָׂר! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁהִיא בָּאָה לְכַפֵּר – תֹּאמַר בָּזוֹ, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה לְכַפֵּר? הֲרֵי הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ בָּא לְכַפֵּר – וְעָשָׂה בּוֹ גִּידִין וַעֲצָמוֹת, קְרָנַיִם וּטְלָפַיִם כַּיּוֹצֵא בַּבָּשָׂר! לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה, שֶׁעָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"סָקֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"''' וַדַּאי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר '''"אֶת בְּשָׂרוֹ"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, לַעֲשׂוֹת גִּידִים וַעֲצָמוֹת, קְרָנַיִם וּטְלָפַיִם כַּיּוֹצֵא בַּבָּשָׂר! '''"וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"''' – אֲפִלּוּ לַכְּלָבִים; הֲרֵי זֶה בָּא לְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָאָה. {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין י,]] שם מובאות דרשות שונות מאלו שכאן ע"י התנאים השונים. בן עזאי כאן מחמיר בדין בעל השור התם שהרג, וטוען שכביכול יצא בלי דמו שלו, כלומר הוא עדיין אשם, למרות שאינו נענש – בניגוד לדברי ר' יהודה בן בתירא שם; ראב"ע כאן כר' עקיבא שם, שפטור מדמי ולדות, וראו לעיל פס' כב. ר' אליעזר כאן כבן עזאי שם, ואילו ר' עקיבא כאן כרבן גמליאל שם, וראו [[ביאור:משנה ערכין פרק ג#משנה ג|ערכין ג ג.]]}}'''"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"''' – בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: נָקִי מִדָּמוֹ שֶׁלּוֹ כֻּלּוֹ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר 'יָצָא אִישׁ פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו וְאֵין לוֹ בָּהֶן הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם'. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: '''"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"''' – נָקִי מִדְּמֵי וַלְדוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אֲנָשִׁים" – וְלֹא שְׁוָרִים! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: '''"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"''' – נָקִי מֵחֲצִי נֶזֶק! מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר: חִיֵּב שׁוֹר בְּשׁוֹר וְשׁוֹר בְּאָדָם; מַה מָּצִינוּ שׁוֹר בְּשׁוֹר, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד נֶזֶק מְשַׁלֵּם – אַף בָּזֶה, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם! אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָה: וְכִי מַה בְּפָנַיִךְ, שֶׁאָמַרְנוּ בָּזֶה שֶׁטָּעוּן סְקִילָה? אֶלָּא בְּמִתְכַּוֵּן לְהָמִית אֶת הַגּוֹי וְהֵמִית אֶת בַּר יִשְׂרָאֵל, אֶת בֶּן שְׁמֹנָה וְהֵמִית אֶת בֶּן תִּשְׁעָה! רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: '''"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"''' – נָקִי מִדָּמוֹ שֶׁל עֶבֶד, מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר: חִיֵּב בְּעֶבֶד וְחִיֵּב בְּבֶן חוֹרִין; מַה בֶּן חוֹרִין חָלַק בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּכֹפֶר... עֶבֶד... בְּכֹפֶר! וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה בֶּן חוֹרִין, שֶׁמְּשַׁלֵּם כָּל כָּפְרוֹ, חָלַק בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּכֹפֶר; עֶבֶד, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם כָּל כָּפְרוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחֲלֹק בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּכֹפֶר? אוֹ מַחְמִיר אֲנִי בְּעֶבֶד יָתֵר מִבֶּן חוֹרִין, מִפְּנֵי שֶׁבֶּן חוֹרִין, אִם הָיָה יָפֶה חָמֵשׁ סְלָעִים – נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים; וְעֶבֶד אִם הָיָה יָפֶה חָמֵשׁ סְלָעִים – נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע! וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי"'''? – נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. }} ===פסוק כט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין י.]] השור המועד עובר תהליך של עדות בבית דין בנוכחות בעליו. אם השואל את השור לא ידע שהשור מועד – הבעלים משלמים את נזקיו והשואל פטור. בר לבב מציעה לתקן על פי הטרמינולוגיה המקובלת ל"לרבות" במקום "להביא". אין להחלפת המונחים משמעות עניינית.}}'''"אִם שׁוֹר נַגָּח הוּא"''' – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנָּגַח וְהוּא תָּם, מִנַּיִן עַד שֶׁיָּעִידוּ בּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִם שׁוֹר נַגָּח הוּא"''' – וַדַּאי וְלֹא סָפֵק. '''"תְּמֹל"''' – הֲרֵי שְׁנַיִם, '''"שִׁלְשֹׁם"''' – הֲרֵי שְׁלֹשָׁה; מְלַמֵּד שֶׁאֵין נַעֲשֶׂה מוּעָד עַד שֶׁיָּעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה! וְהוּא עַד '''"וְהוּעַד בִּבְעָלָיו"''', אֵין לִי אֶלָּא בְּעָלִים; בֵּית דִּין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ נוֹדַע" {{ממ|שמות|כא|לו}} – בְּבֵית דִּין! עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר: {{ב|תַּחְתּוֹן|פס' לו}} בְּבֵית דִּין, כָּאן בְּבָעָלִים! מִנַּיִן כָּאן בְּבֵית דִּין, תַּחְתּוֹן בְּבָעָלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"תְּמֹל שִׁלְשֹׁם"''' "תְּמֹל שִׁלְשֹׁם" (שם) לִגְזֵרָה שָׁוָה: מַה '''"תְּמֹל שִׁלְשֹׁם"''' הָאָמוּר כָּאן בְּבֵית דִּין - אַף "תְּמֹל שִׁלְשֹׁם" הָאָמוּר לְמַטָּה בְּבֵית דִּין; וּמַה '''"תְּמֹל שִׁלְשֹׁם"''' הָאָמוּר כָּן {{ב|בִּבְעָלִים|בנוכחות הבעלים}} – אַף "תְּמֹל שִׁלְשֹׁם" הָאָמוּר לְמַטָּה בִּבְעָלִים. '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"''' – אֵין לִי אֶלָּא בְּעָלָיו; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''' – אֶת שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ עָלָיו, [לְרַבּוֹת] (להביא) שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר! אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"'''? פְּרָט לְשׁוֹאֵל תָּם וְנִמְצָא מוּעָד! מִנַּיִן הוּעַד בּוֹ בִּפְנֵי שׁוֹאֵל שֶׁהוּא מוּעָד – הֲרֵי זֶה מוּעָד? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"'''. {{הע-שמאל|לעניין שור של חירש שוטה או קטן ראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ד#ד|תוספתא ב"ק ד ד.]] לעניין דרך השמירה ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ט|ב"ק ד ט.]] שור מועד שפגע באדם ולא המיתו אינו נסקל. אם השור המית אשה – הכופר משולם לבניה ולא לבעלה.}}'''"לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ... וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''', אֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְשַׁמֵּר! יָצְאוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְשַׁמֵּר. שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגְחוּ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין! רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. שׁוֹר שֶׁפָּסַק אֶת הַמּוֹסֵרָה וְיָצָא וְהִזִּיק – אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּם חַיָּב וּמוּעָד פָּטוּר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: זֶה וְזֶה פְּטוּרִין וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ שְׁמִירָה לַשּׁוֹר הַמּוּעָד אֶלָּא סַכִּין. '''"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת" (לעיל פס' כח). מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה"'''? מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''', יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁהֱעִידוּהוּ וְנָגַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵמִית – הֲרֵי הוּא חַיָּב מִיתָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהֵמִית אִישׁ"''' – מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיָּמִית. '''"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה"''' – מָה הָאִישׁ, נְזָקָיו לְבָנָיו, אַף הָאִשָּׁה, נְזָקֶיהָ לְבָנֶיהָ. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין י:]] בעל השור המועד שהרג אדם אינו מומת, בניגוד לפשט הפסוק – אלא חייב כופר, וחייב מיתה בידי שמים.בית הדין שדן את השור הוא בי"ד המוסמך לדון דיני נפשות. לריבוי של שור שרבע אשה או נרבע ע"י גבר, ולריבוי של נשיכה וכו' השוו לעיל פס' כח: שם מדובר על שור תם וכאן על שור מועד, אבל גם כאן חוזרת הדרשה ומרבה גם שור תם בקריאה "השור יסקל וגם". לעניין שאר בהמה חיה ועוף לדעת ר' אליעזר ראו [[ביאור:תוספתא/סנהדרין/ג#א|תוספתא סנהדרין ג א;]] אבל העדות של ר' יהודה בן בבא (ראו [[ביאור:משנה עדיות פרק ו|עדיות ו א]]) תומכת בגישת ת"ק, שמיתתם בבית דין של 23.}}'''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''' – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר"! לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר '''"וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת"''', יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהַשּׁוֹר נִסְקָל כָּךְ בְּעָלָיו נִסְקָלִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''': הַשּׁוֹר נִסְקָל וְאֵין בְּעָלָיו נִסְקָלִין! וְעַד אָן אֲנִי אוֹמֵר יָמוּתוּ בְּעָלִין! תַּלְמוּד לוֹמַר "רוֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ" {{ממ|במדבר|לה|טז}}; רוֹצֵחַ מֵת, בְּעָלִים אֵינָן מֵתִים. וְעַד אָן אֲנִי אוֹמֵר יָמוּתוּ בְּעָלִין! תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ" (שם פס' ל), וְאוֹמֵר "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ... מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ" (שם פס' לא); רוֹצֵחַ מֵת וְאֵין בְּעָלִין מֵתִין! וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת"'''? כְּמִיתַת בְּעָלִין כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר! מַה מִּיתַת בְּעָלִין, בִּדְחִיָּה וּבִסְקִילָה וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה – אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בִּדְחִיָּה וּבִסְקִילָה וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֵין לִי אֶלָּא נוֹגֵחַ, רוֹבֵעַ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''' – אֵין לִי אֶלָּא נְגִיחָה; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה בְּעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם"'''. אֵין לִי אֶלָּא מוּעָד, תָּם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם"'''. אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף כַּיּוֹצֵא בַּשּׁוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם"'''. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַשּׁוֹר שֶׁהֵמִית – מִיתָתוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּשְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁהֵמִיתוּ – כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן זָכָה לַשָּׁמַיִם. הֵעִיד [רַבִּי] יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. }} ===פסוק ל=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לעניין הכופר ראו לעיל פס' כב. לעניין דרך החישוב שלו ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה י|מכילתא נזיקין סוף י.]] אם השומרים חייבים בכופר – לדעת ר' עקיבא הכופר הוא פדיון נפשם של השומרים.}}'''"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו"''' – יָכוֹל אִם אָמַר מָנֶה יְהֵא נוֹתֵן מָנֶה, וְאִם אָמַר מֵאָה מָנֶה יְהֵא נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה? נֶאֱמַר כָּן '''"יוּשַׁת עָלָיו"''', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "יָשִׁית עָלָיו" (לעיל פס' כב). מַה "יָשִׁית עָלָיו" הָאָמוּר לְהַלָּן – בְּבֵית דִּין, אַף '''"יוּשַׁת עָלָיו"''' הָאָמוּר כָּן – בְּבֵית דִּין! מַה "יָשִׁית עָלָיו" הָאָמוּר לְהַלָּן – בְּעָלִין, אַף '''"יוּשַׁת עָלָיו"''' הָאָמוּר כָּן – בְּעָלִין! '''"וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ"''' – יָכוֹל פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל נִזָּק, אוֹ פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל מַזִּיק? נֶאֱמַר כָּן '''"יוּשַׁת עָלָיו"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "יָשִׁית עָלָיו". מַה "יָשִׁית עָלָיו" הָאָמוּר לְהַלָּן – פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל נִזָּק, אַף '''"יוּשַׁת עָלָיו"''' הָאָמוּר כָּן – פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל נִזָּק! רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: הוֹאִיל וּתְפוּסַת בְּעָלִין בְּמִיתָה, וּפְטִירָתָן בְּכֹפֶר – אֱמֹר מֵעַתָּה: פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל מַזִּיק! '''"אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן וְאֶת הַבַּת! '''"כְּכֹל... יוּשַׁת עָלָיו"''' – לְרַבּוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר! }} ===פסוק לא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|בן ובת אינם איש ואשה אלא קטנים, שהשור הנוגח פגע בהם; וראו לעיל פס' כח, שלמדו על סקילת שור שנגח את הקטן מ"או". הדרשה דוחה לימוד מאדם הרוצח, כי האדם חייב בשת אם הנפגע לא נהרג, ואילו השור פטור ממנה – ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ג#משנה י|ב"ק ג י,]] ומשעינה את הדין על הפסוק.}}'''"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח"''' – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת" (לעיל פס' כח). מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח"'''? ... דִּין הוּא: חִיֵּב אָדָם בְּאָדָם וְשׁוֹר בְּאָדָם; מַה מָּצִינוּ אָדָם בְּאָדָם, לֹא חִלֵּק בּוֹ בֵּין קְטַנִּים לִגְדוֹלִים בְּמִיתָה – אַף בָּזֶה לֹא נַחֲלֹק בּוֹ בֵּין קְטַנִּים לִגְדוֹלִים בְּמִיתָה! וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: מָה אִם {{ב|בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא חִיֵּב אֶת הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִין,|רוצח שהוא קטן פטור ממוות}} חִיֵּב {{ב|עַל הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִין| עגל שהמית אדם נסקל}}, כָּאן, {{ב|שֶׁחִיֵּב אֶת הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִים|אם גדול רצח את הקטן -חייב}}, אֵינוֹ דִּין {{ב|שֶׁנְּחַיֵּב עַל הַקְּטַנִּים כַּגְּדוֹלִים|שור שהמית את הקטן נסקל}}? לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח"'''! אֵין לִי אֶלָּא מוּעָד, תָּם מִנַּיִן? וְדִין הוּא: חִיֵּב בְּבֵן וּבַת וְחִיֵּב בְּאִישׁ וּבְאִשָּׁה; מַה מָּצִינוּ בְּאִישׁ וּבְאִשָּׁה, לֹא חִלֵּק בָּהֶן בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּמִיתָה – אַף בְּבֵן וּבַת לֹא נַחֲלֹק בָּהֶן בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּמִיתָה. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁהוּרַע כֹּחָן בִּנְזִיקִין, לֹא חִלֵּק בָּהֶן בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּמִיתָה – בֵּן וּבַת, שֶׁיָּפֶה כֹּחָן בִּנְזִיקִין – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נַחֲלֹק בָּהֶן בֵּין תָּם לְמוּעָד בְּמִיתָה? {{הע-שמאל|אי אפשר ללמוד קל וחומר משור מועד, כי צריך לשם כך לטעון שהריגת ילד חמורה מהריגת מבוגר, מה שאינו נכון; הדרשן דורש את הכפילות "יגח... יגח".}}אָמַרְתָּה: כָּךְ דָּנִין? מִן הֶחָמוּר לַקַּל לְהַחְמִיר עָלָיו? וְאִם הֶחְמִיר בְּמוּעָד, נַחְמִיר בְּתָם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח"'''! שְׁתֵּי נְגִיחוֹת כֵּן: נְגִיחָה לְתָם וּנְגִיחָה לְמוּעָד! {{הע-שמאל|אם הננגח לא מת, אבל נגרמה לו נכות – בעל השור חייב בתשלומי הנזק, אבל לא בפיצוי על הצער הריפוי השבת והבושת. גם הטענה הזאת נלמדת מהכפילות "יגח...יגח", ולא מקל וחומר מהגונב בהמה – שאינו משלם בושת – וגם לא מדין החובל בחברו או בעבד, החייבים בתשלומים אלו או בחלקם. שור תם שפצע אדם – לדעת ת"ק משלם חצי מה"נזק", כשם ששור תם שנגח שור אחר משלם חצי נזק; לדעת ר' עקיבא משלם את כולו, כשם שאם הרג את האדם השור נסקל; אבל ר' עקיבא מודה שהתשלום הוא לכל היותר מחיר השור הפוגע.}}אֵין לִי אֶלָּא עַל כֻּלּוֹ; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת אֵבָרָיו? וְדִין הוּא: מָה הַגּוֹנֵב וְהַמּוֹכֵר, שֶׁחַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵין חַיָּב עַל אֵבָרָיו – זֶה, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל אֵבָרָיו? אָדָם בְּאָדָם יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ – חַיָּב עַל אֵבָרָיו! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת? אָדָם בְּעֶבֶד יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת, תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח"''' – שְׁתֵּי נְגִיחוֹת כֵּן: נְגִיחָה לְמִיתָה וּנְגִיחָה לִנְזִיקִין. יָכוֹל אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם? וְדִין הוּא: חִיֵּב בְּשׁוֹר בְּשׁוֹר וְשׁוֹר בְּאָדָם; מַה מָּצִינוּ שׁוֹר בְּשׁוֹר, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם – אַף בָּזֶה, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם! דָּבָר אַחֵר, חִיֵּב עַל כֻּלּוֹ וְחִיֵּב עַל אֵבָרָיו; מַה מָּצִינוּ עַל כֻּלּוֹ, תָּם פָּטוּר וּמוּעָד חַיָּב – אַף עַל אֵבָרָיו, תָּם פָּטוּר וּמוּעָד חַיָּב! נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה: דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ מִדָּבָר {{ב|שֶׁאֵין נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ,|משור שהזיק לשור אחר}} וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ מִדָּבָר שֶׁנִּדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ! וְאַל יוֹכִיחַ עַל כֻּלּוֹ, {{ב|שֶׁנִּדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ|שור שהרג אדם נסקל}}! אוֹ לֵךְ לְךָ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין אָדָם מֵאָדָם, וְאֵין דָּנִין אָדָם מִשּׁוֹר! תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ"''', כְּמִשְׁפַּט הַמּוּעָד בְּמוּעָד – כָּךְ מִשְׁפַּט הַתָּם בְּתָם! וְרַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לְתָם בְּאָדָם שֶׁמְּשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ"''' כְּמִשְׁפַּט מוּעָד כָּךְ מִשְׁפַּט הַתָּם! יָכוֹל יְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"יֵעָשֶׂה לּוֹ"''', מְלַמֵּד שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִגּוּפוֹ! }} ===פסוק לב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יא|מכילתא נזיקין יא,]] שדורשים שמדובר בעבד כנעני מעצם הדין שאת הפיצוי מקבל האדון. כאן דורשים זאת מהשוואה לפס' כו, שעסק בשחרור העבד בשן ועין.}}'''"אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה"''', יָכוֹל בְּעֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר? נֶאֱמַר כָּן "עֶבֶד וְאָמָה", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "עֶבֶד וְאָמָה" (לְעֵיל פָּסוּק כו). מַה "עֶבֶד וְאָמָה" הָאֲמוּרִים לְהַלָּן – בְּעֶבֶד וְאָמָה כְּנַעֲנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף "עֶבֶד וְאָמָה" הָאָמוּר כָּן – בְּעֶבֶד וְאָמָה כְּנַעֲנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בכורות פרק ח#משנה ז|בכורות ח ז,]] "במנה צורי".}}'''"כֶּסֶף"''', יָכוֹל דִּינָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שְׁלֹשִׁים"'''. יָכוֹל שְׁלֹשִׁים דִּינָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שְׁקָלִים"'''! '''"כֶּסֶף"''', יָכוֹל בֵּי בַּבְלִיּוֹת וְעַלְמִיּוֹת וְקַפּוֹדְקִיּוֹת? נֶאֱמַר כָּן '''"שְׁקָלִים"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "שְׁקָלִים" {{ממ|ויקרא|כז|כה}}; מַה שְּׁקָלִים הָאֲמוּרִים לְהַלָּן – בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, אַף שְׁקָלִים הָאֲמוּרִים כָּן – בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. {{הע-שמאל|אדונו של העבד יכול להיות גם ילד או ילדה. נתינת הכסף, כמו סקילת השור – נעשית בבית דין.}}'''"יִתֵּן לַאדֹנָיו"''' – בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה; '''"יִתֵּן לַאדֹנָיו"''' – בֵּין קָטָן וּבֵין גָּדוֹל; '''"יִתֵּן לַאדֹנָיו"''', יָכוֹל בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"'''; מַה סְּקִילָתוֹ בְּבֵית דִּין – אַף נְתִינָתוֹ בְּבֵית דִּין! {{הע-שמאל|אם העבד לא מת כתוצאה מהנגיחה – אין לסקול את השור. רק שור מועד נסקל על הריגת עבד. אמנם אפשר לפרש את פס' לא-לב כעוסקים בכל שור, אבל הכלל "דבר שהיה בכלל ויצא..." (ראו [[ביאור:ספרא/ברייתא דר' ישמעאל#פרק א|ברייתא דר' ישמעאל א ד.]]) מחייב את הדרשן להעמיד גם את הפסוקים האלו כעוסקים רק בשור מועד.}}'''"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר" (לעיל פסוק כח)! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"'''? מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא" (לעיל פסוק כט), יָכוֹל כֵּיוָן שֶׁנָּגַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵמִית – יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל" '''"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''', לִגְזֵרָה שָׁוָה: מַה "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל" הָאָמוּר לְהַלָּן – לְמִיתָה, אַף '''"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''' הָאָמוּר כָּן – לְמִיתָה; וּמַה '''"וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"''' הָאָמוּר כָּן – בְּמוּעָד וְלֹא בְּתָם, אַף "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל" הָאָמוּר לְהַלָּן – בְּמוּעָד וְלֹא בְּתָם. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בְּחִדּוּשׁ – הֶחֱזִירוֹ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ! {{הע-שמאל|המילה "שור" חוזרת שבע פעמים בפס' כח-לב. הדרשן משתמש בעובדה זו כדי לזכור את רשימת השוורים [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ז|שבב"ק ד ז]] (בתוספת 'שור שאין לו בעלים') ארבעת האחרונים פטורים מן המיתה לדעת ר' יהודה. לפי הדרשה גם משנה ח שם היא לדעת ר' יהודה, וכן גם [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ד#ו|בתוספתא ב"ק ד ו.]]}}'שׁוֹר' 'שׁוֹר' שֶׁבַע פְּעָמִים: שׁוֹר הָאִשָּׁה, שׁוֹר הַיְּתוֹמִים, שׁוֹר הָאַפִּטְרוֹפִין, שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַקֹּדֶשׁ, וְשׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְשֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין מִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ וְשֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים – פְּטוּרִין מִן הַמִּיתָה; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו" (פסוק כט) – אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים – חַיָּב מִיתָה, אֶת שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים – פָּטוּר מִן הַמִּיתָה! יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ שׁוֹר הֶדְיוֹט שֶׁהֵמִית, לֹא הִסְפִּיקוּ לְעָמְדוֹ בַּדִּין עַד שֶׁהִקְדִּישׁוֹ בְּעָלָיו, וְכֵן שׁוֹר גֵּר שֶׁמֵּת, לֹא הִסְפִּיקוּ לְעָמְדוֹ בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הַגֵּר; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית" {{ממ|שמות|כא|כט}} – אֶת שֶׁשָּׁוַת הֲמָתָתוֹ לְהַעֲדָתוֹ בְּבֵית דִּין חַיָּב, וְשֶׁלֹּא שָׁוַת הֲמָתָתוֹ לְהַעֲדָתוֹ בְּבֵית דִּין פָּטוּר. }} ===פסוק לג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם חופר הבור השתמש ברשות הרבים וגרם למכשול שם – הוא חייב, כי אין רשות להפריע לרבים, מקום שהבהמות עוברות בו; וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ה|ב"ק ה ה.]] וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ו#ב|תוספתא ב"ק ו ב.]]}}'''"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר"''' {{ב|הֲרֵי זֶה|"כי יפתח"}} בָּא לְלַמֵּד עַל הַחוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לִפְתֹּחַ אֲבָל יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לַחְפֹּר, וְיֵשׁ לָהּ רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לְהַלֵּךְ. {{ב|וְעַל הַחוֹפֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים|"כי יכרה"}} וּפָתוּחַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַחְפֹּר אֲבָל יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִפְתֹּחַ, וְיֵשׁ לָהּ רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לְהַלֵּךְ. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בִּבְהֵמָה, שֶׁאִם הִזִּיקָה כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – פָּטוּר עָלֶיהָ; יָכוֹל אִם הֻזְּקָה כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים יְהֵא פָּטוּר עָלֶיהָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר"'''. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יא|מכילתא נזיקין יא.]] בתוך רשותו יש לאדם זכות לחפור כרצונו ואינו חייב לפצות את בעלי הבהמות שנפלו לבורו. אדם אחראי על בור הנמצא ברשותו אפילו אם הוא לא היה מעורב בכרייתו, אלא הבור הגיע אליו בדרך כלשהי.}}אֵין לִי אֶלָּא הַפּוֹתֵחַ וְהַכּוֹרֶה; פָּתַח וְלֹא כָּרָה, כָּרָה וְלֹא פָּתַח – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִפְתַּח... אוֹ כִּי יִכְרֶה"'''. יָכוֹל אַף הַפּוֹתֵחַ וְהַכּוֹרֶה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר" {{ממ|שמות|כב|ד}} – מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁהוּא חוּץ מֵרְשׁוּתוֹ – כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא, חוּץ מֵרְשׁוּתוֹ. '''"כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר"''', אֵין לִי אֶלָּא הַפּוֹתֵחַ וְהַכּוֹרֶה; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת שֶׁיָּרַשׁ וְלָקַח וְשֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם", לְרַבּוֹת אֶת שֶׁיָּרַשׁ וְלָקַח וְשֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר"'''. {{הע-שמאל|השואל את הבור וכן שאר השומרים – חייבים על הנזקים שנגרמים בזמן שהבור ברשותם, והשוו לעיל פס' כט. לעניין חריצין ונעיצין (גדרות חפורות או המונחות מעל לקרקע) – ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ה|ב"ק ה ה.]]}}אֵין לִי אֶלָּא הַפּוֹתֵחַ וְהַכּוֹרֶה; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְשׂוֹכֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְלֹא יְכַסֶּנּוּ"''' – אֶת שֶׁדֶּרֶךְ כִּסּוּיוֹ עָלָיו, לְרַבּוֹת שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְשׂוֹכֵר. '''"כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר"''', אֵין לִי אֶלָּא בּוֹר; מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲרִיצִין שֶׁהֵן עֲמֻקִּין י' טְפָחִים וּנְעִיצִין עֲמֻקִּין י' טְפָחִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בּוֹר"'''. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ עֹמֶק י' טְפָחִים, וְיֵשׁ בּוֹ לְהָמִית? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בּוֹר"'''. מַה בּוֹר מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֹמֶק י' טְפָחִים וְיֵשׁ בּוֹ לְהָמִית – כָּךְ כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ י' טְפָחִים וְיֵשׁ בּוֹ לְהָמִית. {{הע-שמאל|בעל הבור חייב גם על נזקים שנגרמו לבהמה – אפילו אם לא מתה, שנאמר "כסף ישיב לבעליו" והשוו את הדיון לזה דלעיל פס' לא.}}יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב בְּנִזְקוֹ? וְדִין הוּא: מָה הַגּוֹנֵב וְהַמּוֹכֵר, שֶׁחַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵין חַיָּב עַל אֵבָרָיו – זֶה, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל אֵבָרָיו? אָדָם בְּאָדָם יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ וְחַיָּב עַל אֵבָרָיו! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת – תֹּאמַר בָּזֶה שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת? אָדָם בְּעֶבֶד יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת, תֹּאמַר בָּזֶה שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו", לְרַבּוֹת אֶת הַנְּזָקִין. {{הע-שמאל|ראו דרשה דומה לעיל פס' כו: "איש" אינו בהכרח מוציא אשה, אלא מוציא קטן או הקדש. כאן הוא גם מכניס בור של שותפים; וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ו|ב"ק ה ו.]] הדרשה צמודה לסדר המשנה.}}'''"כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר"''' – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יְשַׁלֵּם", בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אִישׁ"'''? פְּרָט לְקָטָן; '''"אִישׁ"''' – פְּרָט לְגָבוֹהַּ; '''"אִישׁ"''' – לְהָבִיא אֶת הַשְּׁנַיִם. בּוֹר שֶׁל שְׁנַיִם, אֶחָד מְכַסֶּה וְאֶחָד מְגַלֶּה – הַמְּגַלֶּה חַיָּב! כִּסָּהוּ עַד שֶׁעָמַד – וְנִתְגַּלָּה, רָאָהוּ וְלֹא כִּסָּהוּ – הֲרֵי זֶה חַיָּב! כִּסָּהוּ וְהָלַךְ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגַּלָּה לְאַחַר כֵּן – פָּטוּר! '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"''' פְּרָט לְשׁוֹר שֶׁהִרְתִּיעַ מִקּוֹל הַבִּירָה וְנָפַל לַבּוֹר; שֶׁלְּפָנָיו – חַיָּב, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו – פָּטוּר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ו|תוספתא ב"ק ו א.]] דרשה הפוטרת את בעל הבור מנזקים לאדם שנפל לבור, או לכלים ולרתמות שהיו על השור ועל החמור. את הדין עצמו ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ו|בב"ק ה סוף ו.]]}}שׁוֹר שֶׁדָּחַף אֶת חֲבֵרוֹ וְנָפַל לַבּוֹר וּמֵת – בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בְּמוּעָד – זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה; בְּתָם – בַּעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וּבַעַל הַשּׁוֹר רְבִיעַ! '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"''', מָה אֲנִי צָרִיךְ? אִם לְלַמֵּד עַל אָדָם, שֶׁפָּטוּר – הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ", אֶת שֶׁהַמֵּת שֶׁלּוֹ, יָצָא אָדָם שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"'''? '''שׁוֹר''', וְלֹא כֵּלָיו, '''חֲמוֹר''', וְלֹא כֵּלָיו. מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, אוֹ חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ – חַיָּב עַל נִזְקֵי בְּהֵמָה וּפָטוּר עַל נִזְקֵי כֵּלִים. אוֹ הוּטְחוּ כֵּלִים עַל קַרְקַע – הֲרֵי זֶה חַיָּב! {{ב|(על נזקי בהמה ופטור על נזקי כלים)|נראה כאשגרת סופר מלמעלה}} {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ז|ב"ק ה ז.]] להשוואה בין שור לבור, שאין ביניהם היררכיה ברורה ראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ו#יד|תוספתא ב"ק ו יד.]]}}'''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר הַמְּיֻחָדִין; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר? וְדִין הוּא: מָה הַשּׁוֹר, {{ב|שֶׁאֵין מוּעָד לְעוֹלָם|לא תמיד הוא מועד ומסוכן}} – עָשָׂה בּוֹ שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר; בּוֹר, {{ב|שֶׁמּוּעָד לְעוֹלָם|שהוא מסוכן תמיד}} – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה בּוֹ שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹר, שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק – תֹּאמַר בְּבוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"''', לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ו#ז|תוספתא ב"ק ו ז.]] להגבלת האחריות לבור ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ה#משנה ו|ב"ק ה ו.]]}}רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: נֶאֱמַר כָּאן '''שׁוֹר חֲמוֹר''' וְנֶאֱמַר לְעִנְיַן שַׁבָּת "שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" {{ממ|דברים|ה|יד}}; מַה שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ הָאֲמוּרִים לְעִנְיַן שַׁבָּת, עָשָׂה שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר – אַף '''שׁוֹר וַחֲמוֹר''' הָאֲמוּרִים כֵּן לְעִנְיַן נְזָקִין – נַעֲשֶׂה שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"'''? '''שׁוֹר''' וְלֹא בֵּן וְלֹא בַּת, '''חֲמוֹר''' וְלֹא עֶבֶד וְלֹא אָמָה. שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה שׁוֹר, שֶׁאֵין מוּעָד לְעוֹלָם – הֲרֵי הוּא חַיָּב עַל הַבֵּן וְעַל הַבַּת עַל הָעֶבֶד וְעַל הָאָמָה, בּוֹר, שֶׁמּוּעָד לְעוֹלָם – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבֵּן וְעַל הַבַּת וְעַל הָעֶבֶד וְעַל הָאָמָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹר, שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק – תֹּאמַר בְּבוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"''' – '''שׁוֹר''' וְלֹא בֵּן וְלֹא בַּת, '''חֲמוֹר''' וְלֹא עֶבֶד וְלֹא אָמָה. {{הע-שמאל|הדחיה של הקל וחומר והדרשה על "כסף ישיב לבעליו" הופיעה בפסוק הנוכחי, וחזרה כאן לפי סדר הפסוק.}}יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב בְּנִזְקוֹ? דִּין הוּא: מָה הַגּוֹנֵב וְהַמּוֹכֵר, שֶׁחַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עַל אֵבָרָיו – זֶה, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל אֵבָרָיו? אָדָם בְּאָדָם יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ וְחַיָּב עַל אֵיבָרָיו. לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת; תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵן מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת? אָדָם בְּעֶבֶד יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת. לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת, תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו" לְרַבּוֹת אֶת הַנְּזָקִין. }} ===פסוק לד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|סיכום הדרשות דלעיל פס' לג, המרחיבות את אחריות בעל הבור מכמה כיוונים. אין משלם שור אחר במקום השור המת אלא בכסף, כשם שמשלם במקרה של שור שנגח שור: מחשבים את הנזק, כמה היה השור החי שווה וכמה שווה הנבלה, ונותן לבעל השור את ההפרש בכסף. אחרים מחייבים את בעל הבור להוציא מהבור את הנבלה ללא תמורה; וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יא|מכילתא נזיקין סוף פרשה יא.]]}}'''"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה; '''"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, בֵּין קָטָן וּבֵין גָּדוֹל. '''"בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, לְרַבּוֹת אֶת שֶׁיָּרַשׁ וְלָקַח וְנִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה. '''"כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ, לְרַבּוֹת הַנְּזָקִין. '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' – לַנִּזָּק! יָכוֹל אַף לַמַּזִּיק? אָמַרְתָּ: לֹא כָּךְ הָיָה! הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' "הַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"? – לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' הָאָמוּר כֵּן, אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים אַף "הַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" הָאָמוּר לְהַלָּן (לקמן פס' לו), אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים. וּמָה אַף "הַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" הָאָמוּר לְהַלָּן, בְּעָלִין מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵלָה – אַף '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' הָאָמוּר כֵּן, בְּעָלִים מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵלָה. מַה "הַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" הָאָמוּר לְהַלָּן, שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְלֹא שׁוֹר וּנְבֵלָה תַּחַת הַשּׁוֹר אַף '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' הָאָמוּר כֵּן, שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְלֹא שׁוֹר וּנְבֵלָה תַּחַת הַשּׁוֹר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן לְבַעַל הַבּוֹר שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת שׁוֹרוֹ מִן הַבּוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת"''' – גַּם אֶת הַשּׁוֹר וְגַם אֶת הַכֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו. }} ===פסוק לה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אין משמעות לדרך המדויקת שבה פגע שור בשור אחר והמית אותו, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יב|מכילתא נזיקין יב,]] שנאמר "ומת". אין הדבר נלמד משור שנגח אדם (פס' כח-לב), כי במקרה הנדון כאן השור אינו נסקל.}}'''"וְכִי יִגֹּף"''' – אֵין לִי אֶלָּא {{ב|נְגִיפָה;|דחיפה}} מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת נְגִיחָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה – כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה? וְדִין הוּא: חִיֵּב שׁוֹר בְּאָדָם וְשׁוֹר בְּשׁוֹר; מַה מָּצִינוּ שׁוֹר בְּאָדָם, עָשָׂה בּוֹ נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה אַף זֶה, נַעֲשֶׂה בּוֹ נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה! וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: מַה שּׁוֹר בְּאָדָם, שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, עָשָׂה בּוֹ נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיחָה זֶה, שֶׁעָשָׂה בּוֹ אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה בּוֹ נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּשׁוֹר בְּאָדָם, שֶׁנִּדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וָמֵת"''', לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה. {{הע-שמאל|גם להרחבת דיני השור על כל בהמה חיה ועוף אין ללמוד בקל וחומר משור שנגח אדם, כי השור ההוא נסקל. אם השור של חרש שוטה או קטן הזיק – הם פטורים מלשלם, אבל אם השור שלהם הוזק – הם מקבלים את הפיצוי, וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ד#משנה ד|ב"ק ד ד.]] ההקדש אינו משלם ואינו מקבל תשלום על שור שנגח או שננגח. הדרשן דורש פעמיים "איש פרט לגבוה": הן בתחילת הדרשה, לגבי השור הנוגח, הן בסופה, לעניין שור שננגח.}}אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר; מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בְּשׁוֹר? הוּא הַדִּין וְהוּא הַתְּשׁוּבָה! תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי"''' לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּין. '''"אִישׁ"''' – פְּרָט לְקָטָן. יָכוֹל לֹא יְשַׁלֵּם עַל יְדֵי קָטָן, וְלֹא יְהֵא קָטָן מְשַׁלֵּם עַל יָדָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" לְרַבּוֹת שֶׁל חֵרֵשׁ וְשֶׁל שׁוֹטֶה וְשֶׁל קָטָן! '''"אִישׁ"''' – פְּרָט לְגָבוֹהַּ. יָכוֹל יְשַׁלֵּם עַל יְדֵי הֶקְדֵּשׁ וְלֹא יְהֵא הֶקְדֵּשׁ מְשַׁלֵּם עַל יָדָיו, שֶׁכֵּן מָצִינוּ "שֶׁיַּד הַהֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה" ([[ביאור:משנה שקלים פרק ד#משנה ט|שקלים ד ט]])? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אִישׁ"''' – פְּרָט לְגָבוֹהַּ! {{הע-שמאל|שור של גוי או של גר תושב שנגח – משלם את כל הנזק, אבל אם ננגח ע"י שור של ישראל – אינו מקבל פיצוי. הדרשה על "הופיע מרבבות קדש" מרמזת על ביקורת מוסרית על הדין הזה, וראו [[בבא קמא לח א]] [[ביאור:ספרי דברים/וזאת הברכה#פיסקה שמד|וספרי דברים שמד.]]}}'''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט {{ב|לַאֲחֵרִין!|לגויים}} '''"רֵעֵהוּ"''' – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב! יָכוֹל לֹא יְשַׁלֵּם עַל יְדֵי הַגּוֹי, וְלֹא יְהֵא הַגּוֹי מְשַׁלֵּם עַל יָדָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם", לְרַבּוֹת שֶׁל גּוֹיִם, שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב. יָכוֹל יְהוּ מְשַׁלְּמִין בְּתָם חֲצִי נֵזֶק, בְּמוּעָד נֵזֶק שָׁלֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"שׁוֹר רֵעֵהוּ"''' – שׁוֹר רֵעֵהוּ יוֹצֵא כַּסֵּדֶר הַזֶּה, וְלֹא שֶׁל אֲחֵרִין יוֹצֵא כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" {{ממ|דברים|לג|ב}}, הוֹפִיעַ פָּנִים כְּנֶגֶד כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם! '''"וָמֵת"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ לַעֲשׂוֹת נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה בְּעִיטָה כַּיּוֹצֵא בִּנְגִיפָה! '''"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי"''' – זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ג#משנה ט|ב"ק ג ט,]] וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יב|מכילתא נזיקין יב.]] הדוגמאות מראות שהתורה עסקה בשני שוורים שווים בערכם, כי אם שור יקר נגח שור זול חציית ערכם של השוורים עלולה לגרום לבעל השור לשלם יותר משור מועד; ואם שור זול נגח שור יקר והנבלה שווה יותר מערכו של השור המזיק עלול להיווצר מצב שבעל השור המזיק מרויח! – שתי האפשרויות הללו נדחות ולכן יש להניח ששני השוורים היו באותו הערך.}}'''"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ"''' – שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר '''"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן"''', דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: לֹא בָּזֶה דִּבְּרָה תוֹרָה, לֹא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּשֶׁאֵין נְבֵלָה יָפָה כְּלוּם. וְהָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן"'''? אַף אֶת {{ב|הַפְּחוֹת|הפחת, ירידת הערך}} יֶחֱצוּן: שׁוֹר יָפֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה חָמֵשׁ סְלָעִים, וְאֵין הַנְּבֵלָה שָׁוָה כְּלוּם יְהֵא זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וִיהֵא זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת? וְכִי לָמָּה יָצָא מוּעָד, לְהַחְמִיר עָלָיו אוֹ לְהָקֵל עָלָיו? הֱוֵי אוֹמֵר לְהַחְמִיר עָלָיו! וּמַה מוּעָד, שֶׁיָּצָא לְהַחְמִיר עָלָיו, אֵין מְשַׁלֵּם יַתִּיר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק, תָּם, שֶׁיָּצָא לְהָקֵל עָלָיו – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק? לֹא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין. שׁוֹר יָפֶה חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה מָנֶה, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, יְהֵא זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת? הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהַמַּזִּיק נִשְׂכָּר בְּכָל מָקוֹם, שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" – בְּעָלִין מְשַׁלְּמִין וְאֵין הַבְּעָלִין נִשְׂכָּרִין! שׁוֹר יָפֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר '''"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ"''' וַדַּאי? {{הע-שמאל|כאן המשך דבריו של ר' מאיר: בעלי שני השוורים מחלקים ביניהם שוה בשוה את הפחת שנגרם בגלל הנגיחה. ההתחשבנות אינה בשור מול שור אלא בכסף, לאחר שמכרו את השור המזיק ואת השור הניזק.}}מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן"'''? מְחַצְּצִין אֶת הַמִּיתָה בֵּינֵיהֶן כַּמָּה נָטְלָה מִיתָה? – מָאתַיִם זוּז, זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. '''"וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ"''' – מְלַמֵּד שֶׁשָּׁמִין לַנִּזָּק בְּכֶסֶף וְלַמַּזִּיק בְּכֶסֶף, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. {{הע-שמאל|גם אם השור המותקף לא מת חל הדין הנ"ל, שנאמר "את כספו". הדרשה דוחה נסיונות ללמוד את הכלל הזה בק"ו מגנב או מתשלומי אדם שהזיק לחברו, או לעבד. בכתב היד מופיע כאן ציטוט מפס' לד, בר לבב טוענת שהציטוט מהפסוק הנדון מתאים יותר לדרשה.}}אֵין לִי אֶלָּא עַל כֻּלּוֹ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת אֵבָרָיו? וְדִין הוּא: מַה הַגּוֹנֵב וְהַמּוֹכֵר, שֶׁחַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵין חַיָּב עַל אֵיבָרָיו – זֶה, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל אֵבָרָיו? אָדָם בְּאָדָם יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין חַיָּב עַל כֻּלּוֹ וְחַיָּב עַל אֵבָרָיו! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת? אָדָם בְּעֶבֶד יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הַבֹּשֶׁת! לֹא! אִם אָמַרְתָּ אָדָם בְּאָדָם, שֶׁמְּשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת, תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם צַעַר וְרִפּוּי שֶׁבֶת וּבֹשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר ['''"אֶת כַּסְפּוֹ"'''] ("כסף ישיב לבעליו"), לְרַבּוֹת אֶת הַנְּזָקִין! {{הע-שמאל|המקסימום שניתן לגבות כשהנוגח הוא שור תם הוא ערכו של השור. החלוקה הפנימית מעדיפה את הניזוק האחרון, וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ג|ב"ק ג א.]]}}מִכָּאן אָמְרוּ: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה – הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר! כֵּיצַד? שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם, וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר יָפֶה מָאתַיִם זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר יָפֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה וְשֶׁלְּפָנָיו נוֹטֵל מָנֶה, וְהָרִאשׁוֹן מַפְסִיד! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֻּלָּן הָיוּ נוֹטְלִין! אֶלָּא מַהוּ '''"וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ"'''? שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר יָפֶה מָאתַיִם, וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר יָפֶה מָאתַיִם – הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו – זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר יָפֶה מָאתַיִם – הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים זֶה נוֹטֵל דִּינַר זָהָב וְזֶה נוֹטֵל דִּינַר זָהָב; לְפִיהֶן מְשַׁלְּמִין. }} ===פסוק לו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|לדרשה הראשונה, הטוענת שההעדאה נעשית בנוכחות הבעלים בבית הדין – ראו לעיל פס' כט.}}'''"אוֹ נוֹדַע"''' – בְּבֵית דִּין! בַּבְּעָלִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו" (פס' כט). {{ב|עֲדַאִן|עדיין}} אֲנִי אוֹמֵר: כָּאן בְּבֵית דִּין, {{ב|עֶלְיוֹן|לעיל פס' כט}} בַּבְּעָלִין. מִנַּיִן עֶלְיוֹן בְּבֵית דִּין, כָּאן בַּבְּעָלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם"''' – '''"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם"''' לְמַעְלָן: מַה '''"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם"''' הָאָמוּר כָּאן – בְּבֵית דִּין, אַף "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" הָאָמוּר לְמַעְלָן – בְּבֵית דִּין. וּמַה "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" הָאָמוּר לְמַעְלָן – בְּעָלִים, אַף '''"תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם"''' הָאָמוּר כָּאן – בְּעָלִים. {{הע-שמאל|ראו לעיל פס' כט, שם נדרשת אותה טענה לעניין שור שנגח אדם; וראו גם [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יב|מכילתא נזיקין יב, "ולא ישמרנו",]] שהשומר נכנס תחת הבעלים. אבל אם לא אמר לשומר שמדובר בשור מועד – לא. לעניין חירש שוטה וקטן – ראו לעיל פס' כט. לכאורה הביטוי "שלם ישלם" סותר את הדרשה הקודמת, הפוטרת חרש שוטה וקטן מתשלומים על הנזק שגרם שורם. הפתרון הוא במינוי אפוטרופוס. אם לא מונה אפוטרופוס אכן החש"ו פטורים.}}'''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"''' – אֵין לִי אֶלָּא בְּעָלָיו; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם, שׂוֹכֵר וְנוֹשֵׂא שָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''' – אֶת שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ עָלָיו, לְהָבִיא שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם, שׂוֹכֵר וְנוֹשֵׂא שָׂכָר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"'''? פְּרָט לְשׁוֹאֵל שֶׁשְּׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא תָּם וְנִמְצָא מוּעָד. מִנַּיִן הוּעַד בּוֹ בִּפְנֵי שׁוֹאֵל הֲרֵי זֶה מוּעָד? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו"'''. '''"לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''' '''"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ"''' שְׁנֵי פְּעָמִים – אֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְשַׁמֵּר, יָצְאוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְשַׁמֵּר. '''"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם"''', זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ לְרַבּוֹת שֶׁלְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָא כֵּיצַד? שׁוֹר שֶׁלְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפִּין וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, וְאִם הִזִּיקוּ – יְהוּ חַיָּבִין לְשַׁלֵּם! {{הע-שמאל|שור מועד שנגח שור משלם את כל הנזק. גם כאן החישוב הוא כספי, לפי ערך השור בשוק ולא בנתינת השור, וראו לעיל פס' לה.}}'''"שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר"''' – מְלַמֵּד שֶׁמְּשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' – לַנִּיזָק! יָכוֹל יְהֵא זֶה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי מֵאָה מָנֶה תַּחַת שׁוֹרִי! וְהַלָּז אוֹמֵר "טוֹל שׁוֹר יָפֶה חָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת שׁוֹרְךָ"? נֶאֱמַר כָּן '''"תַּחַת"''', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "תַּחַת" (פס' כד). מַה "תַּחַת" הָאָמוּר לְהַלָּן – אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים, אַף '''"תַּחַת"''' הָאָמוּר כָּן – אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים. '''"וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"''' – מִטַּפֵּל בַּנְּבֵלָה עַד שֶׁיַּמְצִיאֶהָ לּוֹ. }} ===פסוק לז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|דרשה לפי האמור לעיל פס' א בדעת ר' ישמעאל "כל אחד ואחד יתרבה במקומו". כאן נאמר "ישלם", והמילה 'איש' נדרשת לעניין מכירה לעבד (להלן [[שמות כב ב]].)}}'''"כִּי יִגְנֹב אִישׁ"''' – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"יְשַׁלֵּם"''', בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר '''"אִישׁ"'''? לְעִנְיָן שֶׁלְּמַטָּה: הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָה! '''"שׁוֹר אוֹ שֶׂה"''', אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וְשֶׂה הַמְּיֻחָדִין; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַכִּלְאַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אוֹ שֶׂה"'''. {{הע-שמאל|הדרשן ממעט את כל החיות והבהמות חוץ משור ושה מדין תשלומי ארבעה וחמישה, בניגוד לדרשה הרגילה "לעשות שאר בהמה חיה ועוף כשור" (לעיל פס' כח, פס' כט, פס' לה); וראו [[ביאור:משנה בבא קמא פרק ז|ב"ק ז א,]] [[ביאור:תוספתא/בבא קמא/ז#ה|ותוספתא ב"ק ז ה.]] בר לבב מתקנת מ"בהמה טהורה" ל"חיה טהורה", כדי לתת משמעות לדרשה "שור ולא חיה" שבהמשך.}} יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַכּוֹי? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה"''' – אֶת שֶׁכֻּלּוֹ שֶׂה! יָצָא זֶה, שֶׁאֵין כֻּלּוֹ שֶׂה. '''"וּטְבָחוֹ"''', לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, שֶׁעָשָׂה בָּהֶן בְּהֵמָה טְמֵאָה כִּטְהוֹרָה; יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ"''', יָצָאת בְּהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵין לָהּ טְבִיחָה! מַשְׁמָע מוֹצִיא אֶת בְּהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵין לָהּ טְבִיחָה – וּמֵבִיא אֶת [הַחַיָּה] (הבהמה) הַטְּהוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ טְבִיחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שׁוֹר"''' וְלֹא חַיָּה. שֶׁהָיָה בַּדִּין: מַה בְּהֵמָה, שֶׁאֵינָהּ בְּמִצְוַת כִּסּוּי, הֲרֵי הִיא בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; חַיָּה, שֶׁהִיא בְּמִצְוַת כִּסּוּי, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שׁוֹר"''' וְלֹא חַיָּה. '''"שֶׂה"''' וְלֹא עוֹפוֹת! שֶׁהָיָה בַּדִּין: מַה בְּהֵמָה, שֶׁאֵינָהּ בְּ'אִם עַל הַבָּנִים', הֲרֵי הִיא בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; עוֹף, שֶׁהוּא בְּ'אִם עַל הַבָּנִים', אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"שֶׂה"''', וְלֹא עוֹפוֹת. {{הע-שמאל|הגונב הוא שטובח או מוכר, או שאומר לאחרים לטבוח או למכור כאילו הוא בעל הבהמה. מכירה היא בעד כסף, ולא נתינה במתנה.}}'''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"''', אֵין לִי אֶלָּא טְבָחוֹ וּמְכָרוֹ; מִנַּיִן אֲפִילּוּ אָמַר לַאֲחֵרִים לְטוֹבְחוֹ וַאֲפִילּוּ אָמַר לַאֲחֵרִים לְמוֹכְרוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"'''. יָכוֹל אֲפִילּוּ טְבָחוּהוּ אֲחֵרִין שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וַאֲפִילּוּ מְכָרוּהוּ אֲחֵרִין שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"''' – הַגּוֹנֵב, עַד שֶׁיְּהֵא טוֹבֵחַ וּמוֹכֵר. יָכוֹל הַגּוֹנֵב וְנוֹתֵן בְּמַתָּנָה, הַגּוֹנֵב וְשׁוֹלֵחַ {{ב|סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו,|מעין מוהר}} יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"''', כֹּל שֶׁדֶּרֶךְ מְכִירָה! {{הע-שמאל|הגנב לא גנב כדי לפרוע חוב שהיה לו ולא התכוון להחזיר לבעל השור כסף כתשלום על שורו. אם הגנב ירש את נכסי הנגנב ואחר כך טבח או מכר את הגניבה, או שמכר חלק מהגניבה ולא את כולה – אינו משלם ארבעה וחמישה, וראו [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה יב|מכילתא נזיקין יב]] "מכירה – כולה".}}יָכוֹל אֲפִילּוּ גָּנַב וְהִקִּיף, גָּנַב וְהֶחְלִיף, גָּנַב וּפָרַע בְּחוֹבוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אוֹ מְכָרוֹ"'''. יָכוֹל גָּנַב וְיָרַשׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח, יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"'''. מַה גְּנֵבָה, שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ – אַף טְבִיחָה וּמְכִירָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ! יָצָא זֶה, שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. יָכוֹל מְכָרָהּ חוּץ מִיָּדָהּ וְחוּץ מֵרַגְלָהּ, חוּץ מִקַּרְנָהּ וְחוּץ מִגִּיזּוֹתֶיהָ, יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"'''; מַה טְּבִיחָה – כֻּלָּהּ, אַף מְכִירָה – כֻּלָּהּ. {{הע-שמאל|הגונב קדשים חייב גם כרת, כמועל, ופטור מתשלומי ארבעה וחמישה, שנאמר "תחת השור".}}יָכוֹל הַגּוֹנֵב אֶת הַקֳּדָשִׁים וּמוֹכְרָן יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"'''. מַה טְּבִיחָה, שֶׁאֵין חַיָּבִין כָּרֵת עַל טְבִיחָתָהּ – אַף מְכִירָה, שֶׁאֵין חַיָּבִין כָּרֵת עַל מְכִירָתָהּ, יָצְאוּ קֳדָשִׁים. אוֹ: מַה טְּבִיחָה, שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר אֲכִילָה – אַף מְכִירָה, שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר אֲכִילָה – וְיָצְאוּ חֻלִּין? כְּשֶׁאַתָּה בָּא לְדֶרֶךְ זוֹ אֵין כֵּן אֶלָּא קֳדָשִׁים, וּכְשֶׁאַתָּה בָּא לְדֶרֶךְ זוֹ אֵין כֵּן אֶלָּא חֻלִּין! נֶאֱמַר כָּאן '''"תַּחַת"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "תַּחַת" (פס' לו); מַה "תַּחַת" הָאָמוּר לְהַלָּן, פְּרָט לְגָבוֹהַּ – אַף '''"תַּחַת"''' הָאָמוּר כָּאן, פְּרָט לְגָבוֹהַּ. {{הע-שמאל|הגנב נידון כאילו הוא מקפיד על שאר המצוות: אינו אוכל טריפה או שור הנסקל, אינו מועל וכו'. אין משמעות לטביחת הבהמה הטריפה. לכן מתקנת כאן בר לבב "ומכרה" ולא "וטבחה". המיעוטים הללו הם כי מדובר בגזירת מלך שאין לה טעם ממשי. התשלומים של ארבעה וחמישה, כמו שאר התשלומים בפרשה – הם בכסף ולא בבהמות.}}יָכוֹל הַגּוֹנֵב טְרֵפָה [וּמְכָרָהּ] (וטבחה), יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"''', מְכִירָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֲכִילָה. יָצְתָה טְרֵפָה שֶׁאֵין לִטְבִיחָתָהּ אֲכִילָה. יָכוֹל הַגּוֹנֵב שׁוֹר הַנִּסְקָל וְהַשּׁוֹחֵט בְּנֵי חֻלִּין בִּפְנִים יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ"''', טְבִיחָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מְכִירָה. יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין לִטְבִיחָתָן מְכִירָה. '''"חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה"''' – גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא! יָכוֹל יְהֵא זֶה אוֹמֵר לוֹ: "תֵּן לִי מֵאָה מָנֶה תַּחַת שׁוֹרִי", וְהַלָּז אוֹמֵר לוֹ: "טֹל חֲמִשָּׁה שְׁוָרִין בְּנֵי חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִין תַּחַת שׁוֹרְךָ"? נֶאֱמַר כָּן '''"תַּחַת"''' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "תַּחַת" (פס' כד); מַה "תַּחַת" הָאָמוּר לְהַלָּן, אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים – אַף כָּאן, אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים! }} oogngswhnd1712s4wvgdxcxgqevqr4i 0 1726470 3017331 3011252 2026-05-24T11:19:55Z Yack67 27395 3017331 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אל אלהים ה' דבר | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:מערביות|מערבית]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אליעזר ברבי נתן | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-3423|א-3423]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בליל שני של שבועות.{{הערה|בוורמייזא אומרים {{צ|[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]}}.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=24}}</noinclude> <קטע התחלה=א/> {{הור|מיוסדת על ה[[משנה אבות ה א]], ועל [[אזהרות לרס"ג]].<noinclude>{{הערה|אזהרות אלו לא היו ידועות למפרשים שמצאו מספרי המצוות שבפיוט סתומים בעיניהם, אבל היה ידוע להם ספר [[מאמר השכל]] שגם הוא לכאורה מתבסס על האזהרות הנ"ל, וחשבו שהוא ביאור מידי [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] עצמו על פיוטו זה, ובאמת לא יתכן שהוא כתבו.}}</noinclude> מובאות מ[[עשרת הדברות]].}}{{ש}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ל אֱלֹהִים יְיָ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ש}} {{סי|בַּ}}עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כִּלֵּל עוֹלָם בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּלוֹת יִשֵּׁב בְּדַבְּרוֹת עֲשָׂרָה בְּלִי פֶרֶץ{{ש}} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה לֹא שַׂמְתִּי חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ.{{ממס|לפני=ע"פ|ירמיהו לג כה}}<קטע סוף=א/>{{ש}}{{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>{{סי|דִּ}}בְּרוֹת עֲשָׂרָה כָּתַב אֵל לַהֲמֹנָי{{ש}} {{סי|הִ}}כְלִיל בָּהֶם שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פִּקְדוֹנָי{{ש}} {{סי|וּ}}מֵאַהֲבָתָם נִגְלָה עַל הַר סִינָי{{ש}} אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ.{{ממס|מלאכי ב א}}<קטע סוף=ב/>{{ש}}{{הור|אוהב}} <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''תשר"ק'''}} {| |{{סי|אָ|1}}נֹכִי רֹאשׁ לְדַבְּרוֹת הִבְאִיר{{ש-רווח}}||פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר{{ממס|תהלים קיט קל}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה}} |- |{{סי|בּ|1}}וֹ נִכְלְלוּ שְׁמֹנִים מִצְוֹת מִלִּנְשֶׁה{{ש-רווח}}||תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לג ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מוֹרָשָׁה בְּרוּרָה}} |- |{{סי|גְּ|1}}בֹהִים וְגֵאִים בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן נִפְרָשׂוּ{{ש-רווח}}||בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ{{ממס|תהלים לג ו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּרֵאשִׁית בָּרָא}} |- |{{סי|דּ|1}}וֹדִי צַח מַבְהִיק<noinclude>{{הערה|בדפוסים: "{{סי|דִּ|1}}בֶּר בּוֹ."}}</noinclude> חָמֵשׁ פְּעָמִים אוֹר{{ש-רווח}}||כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר{{ממס|משלי ו כג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "חֲמִשָּׁה".}}</noinclude>חֻמְשֵׁי תוֹרָה}} |- |{{סי|הִ|1}}זְהִיר לֹא יִהְיֶה לְךָ אֵל מִבִּלְעָדָי{{ש-רווח}}||כִּי אֲנִי אֵל נְאֻם יְיָ וְאַתֶּם עֵדַי{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו יג יב}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|אֹם<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים חסרה מילת "אֹם".}}</noinclude> יָפָה וּבָרָה}} |- |{{סי|וְ|1}}שִׁשִּׁים מִצְוֹת כָּלוּל וְנִפְשֶׁה{{ש-רווח}}||כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה{{ממס|שמות יט ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|הֵיטִיבוּ{{שמאל|<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים "הֵיטִיבָה".}}</noinclude> דִּבֵּרָה}} |- |{{סי|זִ|1}}וֵּג לוֹ חֶלְקַת כַּבִּירִים{{ש-רווח}}||מַיִם רַבִּים אַדִּירִים{{ממס|תהלים צג ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מִתְנַשְּׂאִים בִּגְבוּרָה}} |- |{{סי|חָ|1}}צַב בּוֹר לְנֹזְלִים בַּל תְּדַמֵּהוּ{{ש-רווח}}||כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא הוּא{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד|אחרי=ועוד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּעֹבְדֵי זָרָה}} |- |{{סי|טָ|1}}בַע לֹא תִשָּׂא שֵׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא{{ש-רווח}}||אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא{{ממס|דברים ו יג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְהוֹגֵי<noinclude>{{הערה|בדפוסים נוספה מילת "דַּת".}}</noinclude> יְקָרָה}} |- |{{סי|יֻ|1}}סְּדוּ בַאֲדָנָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה{{ש-רווח}}||תַּעֲבֹרְנָה עַל יְדֵי מוֹנֶה{{ממס|לפני=ע"פ|ירמיהו לג יג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לַחֲכָמִים מְסוּרָה}} |- |{{סי|כִּ|1}}בְּדוּהוּ אֲדִירִים בִּפְנוֹתָם לְמִקְוֵיהֶם{{ש-רווח}}||אֶל מְקוֹם זֶה יָסַד לָהֶם{{ממס|תהלים קד ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|חָק מֵעֲבֹרָה}} |- |{{סי|לְ|1}}כַבְּדוֹ בְּגוּף נָקִי וּמִלִּשָּׂא בוֹ{{ש-רווח}}||זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבוֹ{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו מא ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כָּפַל אַזְהָרָה}} |- |{{סי|מִ|1}}צְוַת זָכוֹר וְשָׁמוֹר כְּאַחַת נֶאֶמְרוּ{{ש-רווח}}||לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ{{ממס|ישעיהו נו ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|זְכִירָה וּשְׁמִירָה}} |- |{{סי|נֶ|1}}חֶרְתוּ בוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ אֲמָרוֹת{{ש-רווח}}||אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת{{ממס|תהלים יב ז}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|פְּרִישׁוּת וְטָהֳרָה}} |- |{{סי|סֵ|1}}דֶר דְּשָׁאִים וּפֵרוֹת לְכַבְּדֵהוּ{{ש-רווח}}||כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ{{ממס|משלי טז ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לִכְבוֹדוֹ בָרָא}} |- |{{סי|עָ|1}}רַךְ עֵדֶן מֵעֵין שַׁבָּת{{ש-רווח}}||לְהוֹגֵי תְמִימָה נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מִצְוַת יְיָ בָּרָה}} |- |{{סי|פִּ|1}}יצַת כַּבֵּד כְּהׇשְׁמַע בְּתֶרֶץ{{ש-רווח}}||יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַלְכֵי אָרֶץ{{ממס|תהלים קלח ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כִּי שָׁמְעוּ אֲמִירָה}} |- |{{סי|צֻ|1}}מְּדוּ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ<noinclude>{{הערה|נראה שצריך לומר כאן ׳׳שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" להשלמת מספר תרי"ג, וכמו שיסד [[מחבר:סעדיה גאון|רס"ג]] ב[[אזהרות לרס"ג|אזהרותיו]] הנ"ל: {{צ|כִּי בָהּ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע בְּגׇדְלָךְ}}. וכן הגיה במחזור רעדלהיים.}}</noinclude> מִצְוֹת בִּגְבוּלוֹ{{ש-רווח}}||כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ{{ממס|במדבר יז ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בַּעֲלוֹתוֹ הָהָרָה}} |- |{{סי|קִ|1}}בּוּעַ מְאוֹרוֹת לְהוֹרִים חָבוּר{{ש-רווח}}||עַל אָפְנָיו דָּבָר דָּבֻר{{ממס|לפני=ע"פ|משלי כה יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בִּמְאוֹרוֹת לְהָאִירָה}} |- |{{סי|רְ|1}}חוּמֶיךָ מְנַהֲרֶיךָ הָשְׁווּ לְקוֹנֶיךָ{{ש-רווח}}||כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ{{ממס|משלי ג ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּכִבּוּד וּבְמוֹרָא}} |- |{{סי|שִ|1}}נֵּן לֹא תִרְצַח מֵהַצְּרִיחַ הַדָּם{{ש-רווח}}||שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם{{ממס|בראשית ט ו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|דָּמוֹ לְהַגִּירָה}} |- |{{סי|תֹּ|1}}קֶף מִצְוֹת חֲמִישִׁים בְּאָפְנָיו הִטְעִים{{ש-רווח}}||חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים{{ממס|תהלים לז יד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּלִבָּם לְדׇקְרָה}} |- |{{סי|תֵּ|1}}אַם לוֹ מְעוֹפְפִים וְשֶׁרֶץ הַמַּיִם{{ש-רווח}}||עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם{{ממס|בראשית א כ}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לַחֲבֵרִים כֵּרָה {{נוא|וְאָרַח לְחֶבְרָה}}}} |- |{{סי|שֶׁ|1}}לֹּא יִבְלַע גָּדוֹל לְקָטֹן כַּדָּגִים{{ש-רווח}}||כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים{{ממס|ירמיהו ד לא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מַחֲנִיפֵי אֲרוּרָה}} |- |{{סי|רָ|1}}מַז לֹא תִנְאַף יְחוּסִים לְרוֹמְמוֹ{{ש-רווח}}||כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ{{ממס|דברים לב ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|נַחֲלָה שָׁפְרָה}} |- |{{סי|קֶ|1}}צֶב חֲמִישִׁים וּשְׁמֹנָה בּוֹ נוֹעֲדוּ{{ש-רווח}}||אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ{{ממס|איוב טו יח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לְעַלֵּם וּלְהַסְתִּירָה}} |- |{{סי|צִ|1}}וּוּי תּוֹצֵא הָאָרֶץ לְמוּלוֹ מִנָּה{{ש-רווח}}||נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ{{ממס|בראשית א כד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְחַיְתוֹ יָעְרָה}} |- |{{סי|פָּ|1}}רְצוּ בְטָהֳרָה מַפְּלֵי בְּשָׂרוֹ דָּבֵקוּ{{ש-רווח}}||אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ{{ממס|במדבר לו ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כֶּתֶר לְהַכְתִּירָה}} |- |{{סי|עֵ|1}}רָבוֹן רֵעֲךָ מִגְּנֹב הִזְהִיר<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "אֵל".}}</noinclude> בְּקָדְשׁוֹ{{ש-רווח}}||חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ{{ממס|משלי כט כד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּבְבֵיתוֹ מְאֵרָה}} |- |{{סי|סְ|1}}פוּרוֹת תֵּשַׁע וַחֲמִישִׁים בּוֹ תִמְצֶאנָה{{ש-רווח}}||וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה{{ממס|לפני=ע"פ|משלי כ ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּמִשָּׁם בְּאֵרָה}} |- |{{סי|נִ|1}}סְמַךְ לוֹ מַאֲמַר נָתַתִּי<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "לָכֶם".}}</noinclude> לֶאֱכֹל{{ש-רווח}}||כְּיֶרֶק עֵשֶׂב אֶת כֹּל{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית ט ג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לָכֶם לְהַתִּירָה}} |- |{{סי|מֵ|1}}הַפְקֵר וְלֹא מִגְּנֵבָה תֹּאכְלוּ וּשְׂבַעְתֶּם{{ש-רווח}}||אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם{{ממס|יואל ב כו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|שֵׁם הַנּוֹרָא}} |- |{{סי|לֹ|1}}א תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ שְׁקָרִים לִכְזוֹב{{ש-רווח}}||רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב{{ממס|משלי כז י}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מַדְרִיכְךָ יְשָׁרָה<noinclude>{{הערה|בדפוסים הנוסח "תְּהִלָּתוֹ לְסַפֵּרָה"֚ ועי' פירוש רווו"ה.}}</noinclude>}} |- |{{סי|כְּ|1}}לוּלוֹת חֲמִישִׁים וּשְׁתַּיִם בּוֹ נִסְכָּם{{ש-רווח}}||יֵדַע לֵב חָכָם{{ממס|קהלת ח ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּמִשְׁפָּט לְחָקְרָהּ}} |- |{{סי|יְ|1}}צִירַת אָדָם לְלֹא תַעֲנֶה הׇקְבַּע{{ש-רווח}}||שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ וְשֶׁבַע{{ממס|משלי ו טז}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|תִּעוּב נִקְרָא}} |- |{{סי|טְ|1}}פִיפַת שֵׂטִים וְהוֹלְמִים תְּעַקֵּר{{ש-רווח}}||יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר{{ממס|משלי ו יט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כִּי דִּבֶּר סָרָה}} |- |{{סי|חֶ|1}}מְדַּת רֵעַ בַּל תִּתְאַוֶּה{{ש-רווח}}||וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה{{ממס|ישעיהו נח יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּכְנָהָר לְהִתְגַּבְּרָה}} |- |{{סי|זְ|1}}בוּדִים אִתּוֹ חֲמִישִׁים וְאַרְבַּע לִמְנוֹת{{ש-רווח}}||דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת{{ממס|קהלת יב יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|נְטוּעִים כְּמַסְמֵרָה}} |- |{{סי|וּ|1}}מַאֲמַר לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ{{ש-רווח}}||אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ{{ממס|בראשית ב יח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לְחִמּוּד מְחֻבָּרָהּ}} |- |{{סי|הֲ|1}}לֹא אָצַל לְךָ עֵזֶר לְהַשְׁעֶךָ{{ש-רווח}}||לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ{{ממס|שמות כ יד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְתִזְכֶּה לַעֲטָרָה}} |- |{{סי|דְּ|1}}בוּרִים כָּל הַמִּצְוֹת בְּאָפְנֵי עֲשָׂרָה נִכְלָלוֹת{{ש-רווח}}||וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת{{ממס|שמות כ טו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְאֵשׁ בֹּעֵרָה}} |} {{סי|גֹּ|1}}אֲלָם כְּזָקֵן בִּישִׁיבָה נִגְלָה לְכַלְּלָם{{ש}} {{סי|בְּ|1}}מֵאָנֹכִי עַד לְרֵעֶךָ אוֹתִיּוֹת מִנְיַן מִצְוֹת הִכְלִילָם{{ש}} {{סי|אֲ|1}}זַי כְּגִבּוֹר נִגְלָה וְשִׁבְּחוּהוּ עַם עוֹלָם{{ש}} מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה וְאָמְרוּ כֻלָּם<noinclude>{{הערה|מילות {{צ|וְאָמְרוּ כֻלָּם}} לכאורה מיותרות, או שאמורים לסיים כרגיל (ובקצת כ"י כן נמצאות מילות {{צ|בְּשִׂמְחָה רַבָּה}}). ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אור לשביעי גש]]}}.}}</noinclude><קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|(בגילה ברינה...) מי כמוך}} <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''אליעזר ברבי נתן'''}} {{סי|אֱ}}מוּנָה אֹמֶן שִׁבְעָה אוֹתִיּוֹת נוֹתָרוֹ{{ש}} {{סי|לְ}}עֻמַּת יְמֵי בְרֵאשִׁית נֶאֶמָרוּ{{ש}} {{סי|יִ}}סַּדְתָּ עֹז יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה שׁוֹרָרוּ זֶה צוּר יִשְׁעֵנוּ פָּצוּ פֶּה וְאָמָרוּ<noinclude>{{הערה|שורה זו לכאורה מיותרת. ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אור לשביעי גש]]}}.}}</noinclude> <קטע סוף=ד/>{{ש}}{{הור|(זה צור…) ה' ימלך}} <קטע התחלה=ה/>{{סי|עֵ}}צוֹת מֵרָחֹק מִקְרָא אַחֲרוֹן מְעִידֵנוּ{{ש}} {{סי|זְ}}כוּת לַעֲלוֹת לְצִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ{{ש}} {{סי|רְ}}אוֹת מוֹפְתֵי גְּאֻלָּה בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ{{ש}} לְגָאֳלֵנוּ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:<קטע סוף=ה/>{{ש}}{{הור|גאל}} <קטע התחלה=ו/>{{סי|בְּרֻבֵּי}} תוֹרוֹת נִתְחַכְּמוּ נְעִימִים{{ש}} {{סי|נִתְ}}עַטְּרוּ נִכְתְּרוּ כְּתָרִים מְסֻיָּמִים{{ש}} {{סי|נִ}}תְאַשְּׁרוּ בְּמִי יִתֵּן לָהֶם לְטוֹב כָּל הַיָּמִים{{ש}} יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְיָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים:{{ממס|ישעיהו מה יז}} ===ביכור===<noinclude> {{סוף}}{{פיוט| | שם= אשריך ישראל מי כמוך עם סגולתו | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:מערביות|מערבית]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי ביכור|ביכור]] | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אליעזר ברבי נתן יגדל ויאמץ בתורה אמן ואמן חזק ואמץ סלה | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-8454|א-8454]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בליל שני של שבועות.{{הערה|בוורמייזא אומרים {{צ|[[אלהים ביתה מושיב יחידים#ביכור|אשא דעי למרחוק]]}}.}} }}{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''אליעזר ברבי נתן יגדל ויאמץ בתורה אמן ואמן חזק ואמץ סלה'''}} {{סי|אַ}}שְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם סְגֻלָּתוֹ{{ש}} {{סי|בִּ}}שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת קִדְּשָׁךְ לִשְׁמוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹרָלְךָ תּוֹמֵךְ וְחֶלְקוֹ אַתָּה וְחֶבֶל נַחֲלָתוֹ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹדֶיךָ אָהַב וְהִקְדִּימְךָ לְכָל יְסוֹדֵי אֲגֻדָּתוֹ{{ש}} {{סי|הַ}}כָּתוּב מֵעִיד וּבְהֵא כָּתוּב שִׁטָּתוֹ{{ש}} קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה:{{ממס|ירמיהו ב ג}} {{סי|וְ}}אֶרֶץ פְּרוּשָׁה בְּעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מְקֻדָּשָׁה{{ש}} {{סי|זִ}}כָּם לְעַם מִכָּל אֹם נִפְרָשִׁים בִּקְדֻשָּׁה{{ש}} {{סי|חֲ}}בִיבִים בָּנִים נוֹחֲלֵי דָת מוֹרָשָׁה{{ש}} {{סי|טֶ}}נֶא בִּכּוּרִים מִשֶּׁבַח הָאָרֶץ בִּזְרִיזוּת לְהַפְרִישָׁה{{ש}} {{סי|יָ}}פָה מִצְוָה בְּשַׁעְתָּהּ בְּעִתָּהּ לְהָחִישָׁה{{ש}} בְּיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה:{{ממס|במדבר כח כו}} {{סי|כְּ}}בוֹד הַלְּבָנוֹן בֵּית כֹּפֶר אֶשְׁכּוֹל{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲלוֹת וּלְהָבִיא מֵרֵאשִׁית פְּרִי כֹּל{{ש}} {{סי|מִ}}צְוַת בִּכּוּרִים רוֹאֶה תְּאֵנָה רִמּוֹן וְאֶשְׁכֹּל{{ש}} {{סי|נִ}}בְכַּר מְבֻשָּׁל מְסַמְּנוֹ לַהֲבִיאוֹ לָאֲמַרְכֹּל{{ש}} {{סי|ס}}וֹדֵר בִּכּוּרָיו לְהַדְּרָן וּלְעַטְּרָן מִכֹּל{{ש}} רֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל:{{ממס|יחזקאל מד ל}} {{סי|עִ}}ירוֹ שֶׁל מַעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת כָּל הָעֲיָרוֹת{{ש}} {{סי|פֶּ}}ן יַאֲהִילוּ לָנִים בָּרְחוֹב כָּל הַשְּׁיָרוֹת{{ש}} {{סי|צֹ}}הַר עָלָה מְמֻנֶּה אוֹמֵר קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן בְּשִׁירוֹת{{ש}} {{סי|קְ}}רוֹבִים מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּהֲדָרוֹת{{ש}} {{סי|רְ}}חוֹקִים מְבִיאִים צִמּוּקִים וּגְרוֹגְרוֹת{{ש}} טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת:{{ממס|ירמיהו כד ב}} {{סי|שׁ}}וֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זְהָבִי{{ש}} {{סי|תַּ}}ג זַיִת בְּרֹאשׁוֹ וְחָלִיל מַכֶּה לְהַצְבִּיא{{ש}} {{סי|אֲ}}זַי בְּהַגִּיעָם בְּקָרוֹב לְקִרְיַת לָבִיא{{ש}} {{סי|לְ}}עַטֵּר בִּכּוּרֵיהֶם שְׁלוּחִים רָצִים לִפְנֵיהֶם כַּצְּבִי{{ש}} {{סי|יֹ}}פִי תִּפְאַרְתּוֹ בְּשִׁבְעָה כֵלִים לְהָבִיא{{ש}} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ תָּבִיא:{{ממס|לפני=ע"פ|שמות לד כו}} {{סי|עִ}}טְּרוּ בִכּוּרֵיהֶם יוֹצְאִים לִקְרָאתָם בַּשָּׂדֶה{{ש}} {{סי|זֹ}}רְזוּ לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים לָצֵאת וְלַעֲדֵה{{ש}} {{סי|רָ}}צִים לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָם סְגָנִים וְאָמָּנִים לְהַחֲדֵה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם לְהַרְגִּילָם לֶעָתִיד לְדַדֵּה{{ש}} {{סי|רְ}}גִילִים הֱיוֹת לָבוֹא וּלְהָבִיא וְלָחֹג מוֹעֲדֵי{{ש}} וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:{{ממס|שמות כג טז}} {{סי|בְּ}}הַגִּיעָם לְהַר הַבַּיִת אַף הַמֶּלֶךְ סַלּוֹ מֵרִים{{ש}} {{סי|יַ}}חַד בְּבוֹאָם לָעֲזָרָה דִּבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁירִים{{ש}} {{סי|נ}}וֹאֲמִים אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְגוֹמְרִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרִים וְגוֹזָלוֹת שֶׁבְּצַד הַסַּלִּים עוֹלוֹת לְהַדְרִים{{ש}} {{סי|נ}}וֹתְנִים מַה שֶּׁבְּיָדָם לַכֹּהֲנִים וְכָל הַפָּרָשָׁה קוֹרִים{{ש}} וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים:{{ממס|ויקרא כג כ}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַקְרִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִלְּהַכְסִיפָה{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל קְרִיאָה מֵעֲצֶרֶת וְעַד זְמַן אֲסִיפָה{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר שִׂמְחָה מֵאָז וָהָלְאָה לֹא חֲשׂוּפָה{{ש}} {{סי|לֹ}}א קוֹרִין וּמְבִיאִים עַד חֲנֻכָּה לְעָדְפָה{{ש}} וּמֵאָז אֵין מְבִיאִים קֹדֶם יוֹם הֲנָפָה{{ש}} מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה:{{ממס|ויקרא כג יז}} {{סי|וּ}}מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה{{ש}} {{סי|יָ}}שִׁירוּ בַּעֲלוֹתָם שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי נֵלֵךְ בֵּית יָהּ{{ש}} {{סי|א}}וֹמְרִים עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בְּשַׁעֲרֵי בְנוּיָה{{ש}} {{סי|מְ}}זַמְּרִים בְּהַר הַבַּיִת הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ בְּהַנְוָיָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹהֲלִים וְרוֹנְנִים בְּבוֹאָם לָעֲזָרָה בְּהוֹדָיָה{{ש}} כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:{{ממס|תהלים קנ ו}} {{סי|בִּ}}הְיוֹת כָּל אֵלֶּה תָּקְפוּ מַשְׁעֵנַי{{ש}} {{סי|תְּ}}שׁוּרָתִי וּמִנְחָתִי הוֹלֶכֶת וּמְכַפֶּרֶת לְפָנַי{{ש}} {{סי|וְ}}עַתָּה אֵין זֶבַח וְאָסְפוּ דּוֹרוֹנַי{{ש}} {{סי|רֻ}}חַקְנוּ מֵעַל גְּבוּלְךָ וְאֵין לְהַתְשִׁירְךָ בְּקָרְבָּנַי{{ש}} {{סי|הֲ}}שִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנַעֲבָדְךָ כְּמַאֲמַר חֶזְיוֹנַי{{ש}} כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְיָ:{{ממס|ישעיהו סו כ}} {{סי|אֲ}}רִיאֵל בִּהְיוֹתוֹ בְּמוֹסָדוֹ רְבָעָיו מְכַפְּרִים{{ש}} {{סי|מֵ}}עֵת נֶחֱרַב לֹא כֻפְּרוּ חוֹבוֹת וּנְדָרִים{{ש}} {{סי|נִ}}סּוּךְ נֶחֱשָׁב מְמַלֵּא גְּרוֹן מוֹרִים{{ש}} {{סי|וְ}}נִזְקַק לַחֲכָמִים כְּאִלּוּ בִּכּוּרִים מֵרִים{{ש}} מִקְרָא מָלֵא כָתוּב רְאָיָה לַדְּבָרִים{{ש}} וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים:{{ממס|מלכים ב ד מב}} {{סי|אָ}}פְסוּ דּוֹבְרֵי בְגַאֲוָה אִישׁ צָרְכֵּנוּ שׁוֹאֵל{{ש}} {{סי|מָ}}טוּ וּפַסּוּ אֱמוּנִים וְאֵין יָד לָאֵל{{ש}} {{סי|נַ}}פְשֵׁנוּ תְּאֵבָה וּמְצַפָּה לְבִיאַת גּוֹאֵל{{ש}} {{סי|חַזְּקֵ}}נוּ {{סי|וְאַמְּצֵ}}נוּ בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל{{ש}} {{סי|סִלּ}}וּל {{סי|הַ}}שָּׁלוֹם פְּרוֹס עַל עַמְּךָ הוֹאֵל{{ש}} הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל:{{ממס|דברים כו טו}}<קטע סוף=ו/>{{ש}}{{הור|הפורש}} <noinclude>{{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:רבי אליעזר בן נתן]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי ביכור]] </noinclude> nrq72pjvb4mt5n4n304ewihfo8mr1ek 3017333 3017331 2026-05-24T11:23:12Z Yack67 27395 3017333 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אל אלהים ה' דבר | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:מערביות|מערבית]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אליעזר ברבי נתן | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-3423|א-3423]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בליל שני של שבועות.{{הערה|בוורמייזא אומרים {{צ|[[אלהים ביתה מושיב יחידים]]}}.}} }} {{טקסט מנוקד|גודל=24}}</noinclude> <קטע התחלה=א/> {{הור|מיוסדת על ה[[משנה אבות ה א]], ועל [[אזהרות לרס"ג]].<noinclude>{{הערה|אזהרות אלו לא היו ידועות למפרשים שמצאו מספרי המצוות שבפיוט סתומים בעיניהם, אבל היה ידוע להם ספר [[מאמר השכל]] שגם הוא לכאורה מתבסס על האזהרות הנ"ל, וחשבו שהוא ביאור מידי [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] עצמו על פיוטו זה, ובאמת לא יתכן שהוא כתבו.}}</noinclude> מובאות מ[[עשרת הדברות]].}}{{ש}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֵ}}ל אֱלֹהִים יְיָ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ{{ש}} {{סי|בַּ}}עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כִּלֵּל עוֹלָם בְּמֶרֶץ{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּלוֹת יִשֵּׁב בְּדַבְּרוֹת עֲשָׂרָה בְּלִי פֶרֶץ{{ש}} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה לֹא שַׂמְתִּי חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ.{{ממס|לפני=ע"פ|ירמיהו לג כה}}<קטע סוף=א/>{{ש}}{{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>{{סי|דִּ}}בְּרוֹת עֲשָׂרָה כָּתַב אֵל לַהֲמֹנָי{{ש}} {{סי|הִ}}כְלִיל בָּהֶם שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פִּקְדוֹנָי{{ש}} {{סי|וּ}}מֵאַהֲבָתָם נִגְלָה עַל הַר סִינָי{{ש}} אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ.{{ממס|מלאכי ב א}}<קטע סוף=ב/>{{ש}}{{הור|אוהב}} <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''תשר"ק'''}} {| |{{סי|אָ|1}}נֹכִי רֹאשׁ לְדַבְּרוֹת הִבְאִיר{{ש-רווח}}||פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר{{ממס|תהלים קיט קל}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה}} |- |{{סי|בּ|1}}וֹ נִכְלְלוּ שְׁמֹנִים מִצְוֹת מִלִּנְשֶׁה{{ש-רווח}}||תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה{{ממס|דברים לג ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מוֹרָשָׁה בְּרוּרָה}} |- |{{סי|גְּ|1}}בֹהִים וְגֵאִים בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן נִפְרָשׂוּ{{ש-רווח}}||בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ{{ממס|תהלים לג ו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּרֵאשִׁית בָּרָא}} |- |{{סי|דּ|1}}וֹדִי צַח מַבְהִיק<noinclude>{{הערה|בדפוסים: "{{סי|דִּ|1}}בֶּר בּוֹ."}}</noinclude> חָמֵשׁ פְּעָמִים אוֹר{{ש-רווח}}||כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר{{ממס|משלי ו כג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "חֲמִשָּׁה".}}</noinclude>חֻמְשֵׁי תוֹרָה}} |- |{{סי|הִ|1}}זְהִיר לֹא יִהְיֶה לְךָ אֵל מִבִּלְעָדָי{{ש-רווח}}||כִּי אֲנִי אֵל נְאֻם יְיָ וְאַתֶּם עֵדַי{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו יג יב}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|אֹם<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים חסרה מילת "אֹם".}}</noinclude> יָפָה וּבָרָה}} |- |{{סי|וְ|1}}שִׁשִּׁים מִצְוֹת כָּלוּל וְנִפְשֶׁה{{ש-רווח}}||כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה{{ממס|שמות יט ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|הֵיטִיבוּ<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים "הֵיטִיבָה".}}</noinclude> דִּבֵּרָה}} |- |{{סי|זִ|1}}וֵּג לוֹ חֶלְקַת כַּבִּירִים{{ש-רווח}}||מַיִם רַבִּים אַדִּירִים{{ממס|תהלים צג ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מִתְנַשְּׂאִים בִּגְבוּרָה}} |- |{{סי|חָ|1}}צַב בּוֹר לְנֹזְלִים בַּל תְּדַמֵּהוּ{{ש-רווח}}||כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא הוּא{{ממס|לפני=ע"פ|דברים ד כד|אחרי=ועוד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּעֹבְדֵי זָרָה}} |- |{{סי|טָ|1}}בַע לֹא תִשָּׂא שֵׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא{{ש-רווח}}||אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא{{ממס|דברים ו יג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְהוֹגֵי<noinclude>{{הערה|בדפוסים נוספה מילת "דַּת".}}</noinclude> יְקָרָה}} |- |{{סי|יֻ|1}}סְּדוּ בַאֲדָנָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה{{ש-רווח}}||תַּעֲבֹרְנָה עַל יְדֵי מוֹנֶה{{ממס|לפני=ע"פ|ירמיהו לג יג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לַחֲכָמִים מְסוּרָה}} |- |{{סי|כִּ|1}}בְּדוּהוּ אֲדִירִים בִּפְנוֹתָם לְמִקְוֵיהֶם{{ש-רווח}}||אֶל מְקוֹם זֶה יָסַד לָהֶם{{ממס|תהלים קד ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|חָק מֵעֲבֹרָה}} |- |{{סי|לְ|1}}כַבְּדוֹ בְּגוּף נָקִי וּמִלִּשָּׂא בוֹ{{ש-רווח}}||זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבוֹ{{ממס|לפני=ע"פ|ישעיהו מא ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כָּפַל אַזְהָרָה}} |- |{{סי|מִ|1}}צְוַת זָכוֹר וְשָׁמוֹר כְּאַחַת נֶאֶמְרוּ{{ש-רווח}}||לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ{{ממס|ישעיהו נו ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|זְכִירָה וּשְׁמִירָה}} |- |{{סי|נֶ|1}}חֶרְתוּ בוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ אֲמָרוֹת{{ש-רווח}}||אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת{{ממס|תהלים יב ז}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|פְּרִישׁוּת וְטָהֳרָה}} |- |{{סי|סֵ|1}}דֶר דְּשָׁאִים וּפֵרוֹת לְכַבְּדֵהוּ{{ש-רווח}}||כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ{{ממס|משלי טז ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לִכְבוֹדוֹ בָרָא}} |- |{{סי|עָ|1}}רַךְ עֵדֶן מֵעֵין שַׁבָּת{{ש-רווח}}||לְהוֹגֵי תְמִימָה נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים יט ח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מִצְוַת יְיָ בָּרָה}} |- |{{סי|פִּ|1}}יצַת כַּבֵּד כְּהׇשְׁמַע בְּתֶרֶץ{{ש-רווח}}||יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַלְכֵי אָרֶץ{{ממס|תהלים קלח ד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כִּי שָׁמְעוּ אֲמִירָה}} |- |{{סי|צֻ|1}}מְּדוּ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ<noinclude>{{הערה|נראה שצריך לומר כאן ׳׳שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" להשלמת מספר תרי"ג, וכמו שיסד [[מחבר:סעדיה גאון|רס"ג]] ב[[אזהרות לרס"ג|אזהרותיו]] הנ"ל: {{צ|כִּי בָהּ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע בְּגׇדְלָךְ}}. וכן הגיה במחזור רעדלהיים.}}</noinclude> {{נוא|וְשִׁבְעָה}} מִצְוֹת בִּגְבוּלוֹ{{ש-רווח}}||כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ{{ממס|במדבר יז ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בַּעֲלוֹתוֹ הָהָרָה}} |- |{{סי|קִ|1}}בּוּעַ מְאוֹרוֹת לְהוֹרִים חָבוּר{{ש-רווח}}||עַל אָפְנָיו דָּבָר דָּבֻר{{ממס|לפני=ע"פ|משלי כה יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בִּמְאוֹרוֹת לְהָאִירָה}} |- |{{סי|רְ|1}}חוּמֶיךָ מְנַהֲרֶיךָ הָשְׁווּ לְקוֹנֶיךָ{{ש-רווח}}||כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ{{ממס|משלי ג ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּכִבּוּד וּבְמוֹרָא}} |- |{{סי|שִ|1}}נֵּן לֹא תִרְצַח מֵהַצְּרִיחַ הַדָּם{{ש-רווח}}||שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם{{ממס|בראשית ט ו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|דָּמוֹ לְהַגִּירָה}} |- |{{סי|תֹּ|1}}קֶף מִצְוֹת חֲמִישִׁים בְּאָפְנָיו הִטְעִים{{ש-רווח}}||חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים{{ממס|תהלים לז יד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּלִבָּם לְדׇקְרָה}} |- |{{סי|תֵּ|1}}אַם לוֹ מְעוֹפְפִים וְשֶׁרֶץ הַמַּיִם{{ש-רווח}}||עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם{{ממס|בראשית א כ}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לַחֲבֵרִים כֵּרָה {{נוא|וְאָרַח לְחֶבְרָה}}}} |- |{{סי|שֶׁ|1}}לֹּא יִבְלַע גָּדוֹל לְקָטֹן כַּדָּגִים{{ש-רווח}}||כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים{{ממס|ירמיהו ד לא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מַחֲנִיפֵי אֲרוּרָה}} |- |{{סי|רָ|1}}מַז לֹא תִנְאַף יְחוּסִים לְרוֹמְמוֹ{{ש-רווח}}||כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ{{ממס|דברים לב ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|נַחֲלָה שָׁפְרָה}} |- |{{סי|קֶ|1}}צֶב חֲמִישִׁים וּשְׁמֹנָה בּוֹ נוֹעֲדוּ{{ש-רווח}}||אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ{{ממס|איוב טו יח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לְעַלֵּם וּלְהַסְתִּירָה}} |- |{{סי|צִ|1}}וּוּי תּוֹצֵא הָאָרֶץ לְמוּלוֹ מִנָּה{{ש-רווח}}||נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ{{ממס|בראשית א כד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְחַיְתוֹ יָעְרָה}} |- |{{סי|פָּ|1}}רְצוּ בְטָהֳרָה מַפְּלֵי בְּשָׂרוֹ דָּבֵקוּ{{ש-רווח}}||אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ{{ממס|במדבר לו ט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כֶּתֶר לְהַכְתִּירָה}} |- |{{סי|עֵ|1}}רָבוֹן רֵעֲךָ מִגְּנֹב הִזְהִיר<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "אֵל".}}</noinclude> בְּקָדְשׁוֹ{{ש-רווח}}||חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ{{ממס|משלי כט כד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּבְבֵיתוֹ מְאֵרָה}} |- |{{סי|סְ|1}}פוּרוֹת תֵּשַׁע וַחֲמִישִׁים בּוֹ תִמְצֶאנָה{{ש-רווח}}||וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה{{ממס|לפני=ע"פ|משלי כ ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּמִשָּׁם בְּאֵרָה}} |- |{{סי|נִ|1}}סְמַךְ לוֹ מַאֲמַר נָתַתִּי<noinclude>{{הערה|בכמה כ"י ובדפוסים נוספה מילת "לָכֶם".}}</noinclude> לֶאֱכֹל{{ש-רווח}}||כְּיֶרֶק עֵשֶׂב אֶת כֹּל{{ממס|לפני=ע"פ|בראשית ט ג}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לָכֶם לְהַתִּירָה}} |- |{{סי|מֵ|1}}הַפְקֵר וְלֹא מִגְּנֵבָה תֹּאכְלוּ וּשְׂבַעְתֶּם{{ש-רווח}}||אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם{{ממס|יואל ב כו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|שֵׁם הַנּוֹרָא}} |- |{{סי|לֹ|1}}א תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ שְׁקָרִים לִכְזוֹב{{ש-רווח}}||רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב{{ממס|משלי כז י}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|מַדְרִיכְךָ יְשָׁרָה<noinclude>{{הערה|בדפוסים הנוסח "תְּהִלָּתוֹ לְסַפֵּרָה"֚ ועי' פירוש רווו"ה.}}</noinclude>}} |- |{{סי|כְּ|1}}לוּלוֹת חֲמִישִׁים וּשְׁתַּיִם בּוֹ נִסְכָּם{{ש-רווח}}||יֵדַע לֵב חָכָם{{ממס|קהלת ח ה}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|בְּמִשְׁפָּט לְחָקְרָהּ}} |- |{{סי|יְ|1}}צִירַת אָדָם לְלֹא תַעֲנֶה הׇקְבַּע{{ש-רווח}}||שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ וְשֶׁבַע{{ממס|משלי ו טז}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|תִּעוּב נִקְרָא}} |- |{{סי|טְ|1}}פִיפַת שֵׂטִים וְהוֹלְמִים תְּעַקֵּר{{ש-רווח}}||יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר{{ממס|משלי ו יט}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|כִּי דִּבֶּר סָרָה}} |- |{{סי|חֶ|1}}מְדַּת רֵעַ בַּל תִּתְאַוֶּה{{ש-רווח}}||וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה{{ממס|ישעיהו נח יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וּכְנָהָר לְהִתְגַּבְּרָה}} |- |{{סי|זְ|1}}בוּדִים אִתּוֹ חֲמִישִׁים וְאַרְבַּע לִמְנוֹת{{ש-רווח}}||דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת{{ממס|קהלת יב יא}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|נְטוּעִים כְּמַסְמֵרָה}} |- |{{סי|וּ|1}}מַאֲמַר לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ{{ש-רווח}}||אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ{{ממס|בראשית ב יח}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|לְחִמּוּד מְחֻבָּרָהּ}} |- |{{סי|הֲ|1}}לֹא אָצַל לְךָ עֵזֶר לְהַשְׁעֶךָ{{ש-רווח}}||לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ{{ממס|שמות כ יד}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְתִזְכֶּה לַעֲטָרָה}} |- |{{סי|דְּ|1}}בוּרִים כָּל הַמִּצְוֹת בְּאָפְנֵי עֲשָׂרָה נִכְלָלוֹת{{ש-רווח}}||וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת{{ממס|שמות כ טו}}{{ש-רווח}}||{{שמאל|וְאֵשׁ בֹּעֵרָה}} |} {{סי|גֹּ|1}}אֲלָם כְּזָקֵן בִּישִׁיבָה נִגְלָה לְכַלְּלָם{{ש}} {{סי|בְּ|1}}מֵאָנֹכִי עַד לְרֵעֶךָ אוֹתִיּוֹת מִנְיַן מִצְוֹת הִכְלִילָם{{ש}} {{סי|אֲ|1}}זַי כְּגִבּוֹר נִגְלָה וְשִׁבְּחוּהוּ עַם עוֹלָם{{ש}} מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה וְאָמְרוּ כֻלָּם<noinclude>{{הערה|מילות {{צ|וְאָמְרוּ כֻלָּם}} לכאורה מיותרות, או שאמורים לסיים כרגיל (ובקצת כ"י כן נמצאות מילות {{צ|בְּשִׂמְחָה רַבָּה}}). ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אור לשביעי גש]]}}.}}</noinclude><קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|(בגילה ברינה...) מי כמוך}} <קטע התחלה=ד/>{{הור|סימן: '''אליעזר ברבי נתן'''}} {{סי|אֱ}}מוּנָה אֹמֶן שִׁבְעָה אוֹתִיּוֹת נוֹתָרוֹ{{ש}} {{סי|לְ}}עֻמַּת יְמֵי בְרֵאשִׁית נֶאֶמָרוּ{{ש}} {{סי|יִ}}סַּדְתָּ עֹז יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה שׁוֹרָרוּ זֶה צוּר יִשְׁעֵנוּ פָּצוּ פֶּה וְאָמָרוּ<noinclude>{{הערה|שורה זו לכאורה מיותרת. ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אור לשביעי גש]]}}.}}</noinclude> <קטע סוף=ד/>{{ש}}{{הור|(זה צור…) ה' ימלך}} <קטע התחלה=ה/>{{סי|עֵ}}צוֹת מֵרָחֹק מִקְרָא אַחֲרוֹן מְעִידֵנוּ{{ש}} {{סי|זְ}}כוּת לַעֲלוֹת לְצִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ{{ש}} {{סי|רְ}}אוֹת מוֹפְתֵי גְּאֻלָּה בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ{{ש}} לְגָאֳלֵנוּ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:<קטע סוף=ה/>{{ש}}{{הור|גאל}} <קטע התחלה=ו/>{{סי|בְּרֻבֵּי}} תוֹרוֹת נִתְחַכְּמוּ נְעִימִים{{ש}} {{סי|נִתְ}}עַטְּרוּ נִכְתְּרוּ כְּתָרִים מְסֻיָּמִים{{ש}} {{סי|נִ}}תְאַשְּׁרוּ בְּמִי יִתֵּן לָהֶם לְטוֹב כָּל הַיָּמִים{{ש}} יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיְיָ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים:{{ממס|ישעיהו מה יז}} ===ביכור===<noinclude> {{סוף}}{{פיוט| | שם= אשריך ישראל מי כמוך עם סגולתו | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:מערביות|מערבית]] | תת-סוג = [[:קטגוריה:פיוטי ביכור|ביכור]] | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = [[מחבר:רבי אליעזר בן נתן|ראב"ן]] | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אליעזר ברבי נתן יגדל ויאמץ בתורה אמן ואמן חזק ואמץ סלה | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-8454|א-8454]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי בליל שני של שבועות.{{הערה|בוורמייזא אומרים {{צ|[[אלהים ביתה מושיב יחידים#ביכור|אשא דעי למרחוק]]}}.}} }}{{טקסט מנוקד|גודל=24}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''', '''אליעזר ברבי נתן יגדל ויאמץ בתורה אמן ואמן חזק ואמץ סלה'''}} {{סי|אַ}}שְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם סְגֻלָּתוֹ{{ש}} {{סי|בִּ}}שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת קִדְּשָׁךְ לִשְׁמוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ{{ש}} {{סי|גּ}}וֹרָלְךָ תּוֹמֵךְ וְחֶלְקוֹ אַתָּה וְחֶבֶל נַחֲלָתוֹ{{ש}} {{סי|דּ}}וֹדֶיךָ אָהַב וְהִקְדִּימְךָ לְכָל יְסוֹדֵי אֲגֻדָּתוֹ{{ש}} {{סי|הַ}}כָּתוּב מֵעִיד וּבְהֵא כָּתוּב שִׁטָּתוֹ{{ש}} קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה:{{ממס|ירמיהו ב ג}} {{סי|וְ}}אֶרֶץ פְּרוּשָׁה בְּעֶשֶׂר מַעֲלוֹת מְקֻדָּשָׁה{{ש}} {{סי|זִ}}כָּם לְעַם מִכָּל אֹם נִפְרָשִׁים בִּקְדֻשָּׁה{{ש}} {{סי|חֲ}}בִיבִים בָּנִים נוֹחֲלֵי דָת מוֹרָשָׁה{{ש}} {{סי|טֶ}}נֶא בִּכּוּרִים מִשֶּׁבַח הָאָרֶץ בִּזְרִיזוּת לְהַפְרִישָׁה{{ש}} {{סי|יָ}}פָה מִצְוָה בְּשַׁעְתָּהּ בְּעִתָּהּ לְהָחִישָׁה{{ש}} בְּיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה:{{ממס|במדבר כח כו}} {{סי|כְּ}}בוֹד הַלְּבָנוֹן בֵּית כֹּפֶר אֶשְׁכּוֹל{{ש}} {{סי|לְ}}הַעֲלוֹת וּלְהָבִיא מֵרֵאשִׁית פְּרִי כֹּל{{ש}} {{סי|מִ}}צְוַת בִּכּוּרִים רוֹאֶה תְּאֵנָה רִמּוֹן וְאֶשְׁכֹּל{{ש}} {{סי|נִ}}בְכַּר מְבֻשָּׁל מְסַמְּנוֹ לַהֲבִיאוֹ לָאֲמַרְכֹּל{{ש}} {{סי|ס}}וֹדֵר בִּכּוּרָיו לְהַדְּרָן וּלְעַטְּרָן מִכֹּל{{ש}} רֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל:{{ממס|יחזקאל מד ל}} {{סי|עִ}}ירוֹ שֶׁל מַעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת כָּל הָעֲיָרוֹת{{ש}} {{סי|פֶּ}}ן יַאֲהִילוּ לָנִים בָּרְחוֹב כָּל הַשְּׁיָרוֹת{{ש}} {{סי|צֹ}}הַר עָלָה מְמֻנֶּה אוֹמֵר קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן בְּשִׁירוֹת{{ש}} {{סי|קְ}}רוֹבִים מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּהֲדָרוֹת{{ש}} {{סי|רְ}}חוֹקִים מְבִיאִים צִמּוּקִים וּגְרוֹגְרוֹת{{ש}} טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת:{{ממס|ירמיהו כד ב}} {{סי|שׁ}}וֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זְהָבִי{{ש}} {{סי|תַּ}}ג זַיִת בְּרֹאשׁוֹ וְחָלִיל מַכֶּה לְהַצְבִּיא{{ש}} {{סי|אֲ}}זַי בְּהַגִּיעָם בְּקָרוֹב לְקִרְיַת לָבִיא{{ש}} {{סי|לְ}}עַטֵּר בִּכּוּרֵיהֶם שְׁלוּחִים רָצִים לִפְנֵיהֶם כַּצְּבִי{{ש}} {{סי|יֹ}}פִי תִּפְאַרְתּוֹ בְּשִׁבְעָה כֵלִים לְהָבִיא{{ש}} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ תָּבִיא:{{ממס|לפני=ע"פ|שמות לד כו}} {{סי|עִ}}טְּרוּ בִכּוּרֵיהֶם יוֹצְאִים לִקְרָאתָם בַּשָּׂדֶה{{ש}} {{סי|זֹ}}רְזוּ לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים לָצֵאת וְלַעֲדֵה{{ש}} {{סי|רָ}}צִים לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָם סְגָנִים וְאָמָּנִים לְהַחֲדֵה{{ש}} {{סי|בּ}}וֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם לְהַרְגִּילָם לֶעָתִיד לְדַדֵּה{{ש}} {{סי|רְ}}גִילִים הֱיוֹת לָבוֹא וּלְהָבִיא וְלָחֹג מוֹעֲדֵי{{ש}} וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:{{ממס|שמות כג טז}} {{סי|בְּ}}הַגִּיעָם לְהַר הַבַּיִת אַף הַמֶּלֶךְ סַלּוֹ מֵרִים{{ש}} {{סי|יַ}}חַד בְּבוֹאָם לָעֲזָרָה דִּבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁירִים{{ש}} {{סי|נ}}וֹאֲמִים אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְגוֹמְרִים{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרִים וְגוֹזָלוֹת שֶׁבְּצַד הַסַּלִּים עוֹלוֹת לְהַדְרִים{{ש}} {{סי|נ}}וֹתְנִים מַה שֶּׁבְּיָדָם לַכֹּהֲנִים וְכָל הַפָּרָשָׁה קוֹרִים{{ש}} וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים:{{ממס|ויקרא כג כ}} {{סי|י}}וֹדֵעַ מַקְרִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִלְּהַכְסִיפָה{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל קְרִיאָה מֵעֲצֶרֶת וְעַד זְמַן אֲסִיפָה{{ש}} {{סי|דְּ}}בַר שִׂמְחָה מֵאָז וָהָלְאָה לֹא חֲשׂוּפָה{{ש}} {{סי|לֹ}}א קוֹרִין וּמְבִיאִים עַד חֲנֻכָּה לְעָדְפָה{{ש}} וּמֵאָז אֵין מְבִיאִים קֹדֶם יוֹם הֲנָפָה{{ש}} מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה:{{ממס|ויקרא כג יז}} {{סי|וּ}}מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה{{ש}} {{סי|יָ}}שִׁירוּ בַּעֲלוֹתָם שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי נֵלֵךְ בֵּית יָהּ{{ש}} {{סי|א}}וֹמְרִים עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בְּשַׁעֲרֵי בְנוּיָה{{ש}} {{סי|מְ}}זַמְּרִים בְּהַר הַבַּיִת הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ בְּהַנְוָיָה{{ש}} {{סי|צ}}וֹהֲלִים וְרוֹנְנִים בְּבוֹאָם לָעֲזָרָה בְּהוֹדָיָה{{ש}} כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:{{ממס|תהלים קנ ו}} {{סי|בִּ}}הְיוֹת כָּל אֵלֶּה תָּקְפוּ מַשְׁעֵנַי{{ש}} {{סי|תְּ}}שׁוּרָתִי וּמִנְחָתִי הוֹלֶכֶת וּמְכַפֶּרֶת לְפָנַי{{ש}} {{סי|וְ}}עַתָּה אֵין זֶבַח וְאָסְפוּ דּוֹרוֹנַי{{ש}} {{סי|רֻ}}חַקְנוּ מֵעַל גְּבוּלְךָ וְאֵין לְהַתְשִׁירְךָ בְּקָרְבָּנַי{{ש}} {{סי|הֲ}}שִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנַעֲבָדְךָ כְּמַאֲמַר חֶזְיוֹנַי{{ש}} כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְיָ:{{ממס|ישעיהו סו כ}} {{סי|אֲ}}רִיאֵל בִּהְיוֹתוֹ בְּמוֹסָדוֹ רְבָעָיו מְכַפְּרִים{{ש}} {{סי|מֵ}}עֵת נֶחֱרַב לֹא כֻפְּרוּ חוֹבוֹת וּנְדָרִים{{ש}} {{סי|נִ}}סּוּךְ נֶחֱשָׁב מְמַלֵּא גְּרוֹן מוֹרִים{{ש}} {{סי|וְ}}נִזְקַק לַחֲכָמִים כְּאִלּוּ בִּכּוּרִים מֵרִים{{ש}} מִקְרָא מָלֵא כָתוּב רְאָיָה לַדְּבָרִים{{ש}} וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים:{{ממס|מלכים ב ד מב}} {{סי|אָ}}פְסוּ דּוֹבְרֵי בְגַאֲוָה אִישׁ צָרְכֵּנוּ שׁוֹאֵל{{ש}} {{סי|מָ}}טוּ וּפַסּוּ אֱמוּנִים וְאֵין יָד לָאֵל{{ש}} {{סי|נַ}}פְשֵׁנוּ תְּאֵבָה וּמְצַפָּה לְבִיאַת גּוֹאֵל{{ש}} {{סי|חַזְּקֵ}}נוּ {{סי|וְאַמְּצֵ}}נוּ בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל{{ש}} {{סי|סִלּ}}וּל {{סי|הַ}}שָּׁלוֹם פְּרוֹס עַל עַמְּךָ הוֹאֵל{{ש}} הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל:{{ממס|דברים כו טו}}<קטע סוף=ו/>{{ש}}{{הור|הפורש}} <noinclude>{{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:רבי אליעזר בן נתן]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי ביכור]] </noinclude> cltlzkr9pc9g8g4ii75soikxsyi3msa 0 1726769 3017312 3016664 2026-05-23T21:36:44Z Yack67 27395 הסימן הנמצא במחזור רעדלהיים 3017312 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אילת אהבים מתנת סיני | תמונה = [[File:אילת אהבים מתנת סיני מחזור ווארמס.jpg|thumb|ממוזער|224px|;jhk|תחילת הפיוט ב[[W:מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]], מעוטר באיור המראה אילה נלכדת. למעלה אפשר להבחין בהוראה לומר פיוט אחר במקום זה, כמנהג הקהילה.]] | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי יוצר|יוצר]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:חג שבועות|שבועות]] | מחבר = ר' שמעון | מיוחס ל = ([[מחבר:רבי שמעון הגדול|ר' שמעון הגדול]]) | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = שמעון (בר יצחק){{הערה|שם=בר יצחק|כך כתב [[מחבר:וולף היידנהיים|רוו"ה]], וכן העתיק [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2960|דוידזון]], אבל הסימן קלוש והוא מוטעה לדעת י. פרנקל.}} | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2960|א-2960]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון).{{הערה|בוורמייזא אומרים במקומו {{צ|[[אדיר ונאה בקודש]]}}.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול, '''שמען''', '''שמעון (בר יצחק)'''<noinclude>{{הערה|שם=בר יצחק}}</noinclude>}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת אֲהָבִים מַתְּנַת סִינָי{{ש}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׁעֲשׁוּעִים מוֹרָשָׁה מִסִּינָי{{ש}} {{סי|בְּ}}אוֹר תּוֹרָה אוֹר קְדֻשַּׁת סִינָי{{ש}} {{סי|בְּ}}הֵחָרֵד עָם סְבִיבוֹת סִינָי {{רפרן|הִ{{סי|שָּׁמְ|1}}רוּ {{סי|עָ|1}}ם בְּלִי {{סי|נְ|1}}גֹעַ בָּהָר{{ש}}וְ{{סי|עָנָ|1}}ן כָּבֵד עַל הָהָר{{ש}}קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִן הָהָר{{ש}}{{סי|שָׁמְעוּ נִ|1}}צָּבִים {{סי|בְּ|1}}תַחְתִּית הָהָ{{סי|ר|1}}{{ש}}{{סי|י|1}}וֹ{{סי|צֵ|1}}ר אוֹר בְּעַמּוֹ יִבְ{{סי|חָ|1}}ר. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גֶּ}}בֶר חָכָם עָלָה לְסִינָי{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה בְּרֹב כֹּחוֹ שִׁכֵּן בְּסִינָי{{ש}} {{סי|דָּ}}ת מְשַׂחֶקֶת יוֹם יוֹם לְסִינָי{{ש}} {{סי|דַּ}}עַת מְחַוָּה הֵאִירָה הַר סִינָי {{סי|הִ}}גְבִּיל גּוֹי קָדוֹשׁ תַּחְתִּית סִינָי{{ש}} {{סי|ה}}וֹפִיעַ בִּכְבוֹדוֹ וְקִדֵּשׁ סִינָי{{ש}} {{סי|וַ}}יֵּט שָׁמָיִם וַיֵּרֶד לְסִינָי{{ש}} {{סי|וְ}}עִמֵּהּ שְׁרֵי נְהוֹרָא הֵאִירָה הַר סִינָי {{סי|זִ}}עֵף בֶּהָרִים וּבָחַר בְּסִינָי{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר אוֹר הִזְרִיחַ זֶה סִינָי{{ש}} {{סי|חָ}}שׁוּ גַּבְנוּנִים לְקַדֵּם לְסִינָי{{ש}} {{סי|חָ}}מַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ זֶה סִינָי {{סי|טְ}}הוֹרָה יִרְאָה הִשְׁמִיעַ בְּסִינָי{{ש}} {{סי|ט}}וֹב בְּמָאוֹר טוֹב נִגַּשׁ לְסִינָי{{ש}} {{סי|יְ}}רַצְּדוּ הָרִים אֶל מוּל סִינָי{{ש}} {{סי|יְ}}קַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי {{סי|כַּ}}לַּת לְבָנוֹן הִזְהִיר מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|כְּ}}תָב שָׁלִשִׁים לִמְּדָם מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|לַ}}עֲרָפֶל נִגַּשׁ מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|לְ}}הַשְׁמִיעַ לָעָם '''וַיֵּרֶד מֹשֶׁה''' {{סי|מִ}}תּוֹךְ הָאֵשׁ אָמַר אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|מָ}}תוֹק הָאוֹר בְּתוֹרַת אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת צוּפִים נָתַן אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|נֶ}}חֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז '''וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים''' {{סי|שִׂ}}מַּחְתָּ גּוֹי קָדוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ{{ש}} {{סי|סִ}}דַּרְתָּ לֶעָנָו סוֹד שַׁעֲשׁוּעֶיךָ{{ש}} {{סי|עַ}}ל הַר סִינַי נִגְלֵיתָ בְּרִבְבוֹת אֲלָפֶיךָ{{ש}} {{סי|עָ}}נִיתָ וְאָמַרְתָּ: '''אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ''' {{סי|פּ}}וֹרַרְתָּ יָם בְּעָזְךָ וְעָלָיו דָּרְכָה רַגְלֶךָ{{ש}} {{סי|פָּ}}דִיתָ בְּלֶהָבוֹת אֵשׁ אֲשֶׁר חָצַב קוֹלֶךָ{{ש}} {{סי|צִ}}הַרְתָּ אוֹר מְקַבְּלֵי '''לֹא יִהְיֶה לְךָ'''{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתָ '''לֹא תִשָּׂא''' לַשָּׁוְא כְּבוֹד שְׁמִי בְּמִלוּלֶךָ {{סי|קַ}}דֵּשׁ '''זָכוֹר''' וְקַיֵּם '''שָׁמוֹר'''{{ש}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב יַעֲנוּ מִזְמוֹר{{ש}} {{סי|ר}}וּץ לְמִצְוַת '''כַּבֵּד''' וְאוֹר נְתִיבוֹתֶיהָ תִּגְמֹר{{ש}} {{סי|רְ}}אֵה '''לֹא תִרְצַח''' צֶלֶם צוּרְךָ וְעַצְמְךָ תִּשְׁמֹר {{סי|שֵׁ}}ם רָע '''לֹא תִנְאָף''' זְנוּנֵי זִמָּה{{ש}} {{סי|שְׁ}}מוֹר '''לֹא תִגְנֹב''' פֶּן תּוּשַׁת לִכְלִמָּה{{ש}} {{סי|תָּ}}מִיד '''לֹא תַעֲנֶה''' בְּרֵעֲךָ עֵדוּת מְזִמָּה{{ש}} {{סי|תַּ}}אֲוַת רֵעֲךָ '''לֹא תַחְמֹד''' מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה {{רפרן|הִ{{סי|שָּׁמְ|1}}רוּ {{סי|עָ|1}}ם בְּלִי {{סי|נְ|1}}גֹעַ בָּהָר{{ש}}וְ{{סי|עָנָ|1}}ן כָּבֵד עַל הָהָר{{ש}}קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִן הָהָר{{ש}}{{סי|שָׁמְעוּ נִ|1}}צָּבִים {{סי|בְּ|1}}תַחְתִּית הָהָ{{סי|ר|1}}{{ש}}{{סי|י|1}}וֹ{{סי|צֵ|1}}ר אוֹר בְּעַמּוֹ יִבְ{{סי|חָ|1}}ר. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{הור|המאיר לארץ}} {{רקע אפור}} {{הור|תוספת במחזור בני רומא (מהד' בולוניא):}}{{ש}} ;סילוק '''וְכָל הָעָם''' רָאוּ גְּבוּרָתֶךָ{{ש}} וַיָּנוּעוּ מֵאֵימָתֶךָ{{ש}} וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ{{ש}} עוֹמְדִים וּמְפָאֲרִים קְדֻשָּׁתֶךָ. {{סוף}}{{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על עשרת הדברות]] </noinclude> fksdskqqibzfrh02k3g6ndk8sehq0ub 3017313 3017312 2026-05-23T21:41:08Z Yack67 27395 3017313 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אילת אהבים מתנת סיני | תמונה = [[File:אילת אהבים מתנת סיני מחזור ווארמס.jpg|thumb|ממוזער|224px|;jhk|תחילת הפיוט ב[[W:מחזור וורמייזא|מחזור וורמייזא]], מעוטר באיור המראה אילה נלכדת. למעלה אפשר להבחין בהוראה לומר פיוט אחר במקום זה, כמנהג הקהילה.]] | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי יוצר|יוצר]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:חג שבועות|שבועות]] | מחבר = ר' שמעון | מיוחס ל = ([[מחבר:רבי שמעון הגדול|ר' שמעון הגדול]]) | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = שמעון (בר יצחק){{הערה|שם=בר יצחק|כך כתב [[מחבר:וולף היידנהיים|רוו"ה]], וכן העתיק [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2960|דוידזון]], אבל הסימן קלוש והוא מוטעה לדעת י. פרנקל.}} | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2960|א-2960]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון).{{הערה|בוורמייזא אומרים במקומו {{צ|[[אדיר ונאה בקודש]]}}.}} | ויקיפדיה = | אתר הפיוט והתפילה = }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול, '''שמען''', '''שמעון (בר יצחק)'''<noinclude>{{הערה|שם=בר יצחק}}</noinclude>, מובאות מ[[עשרת הדברות]].}} {{סי|אַ}}יֶּלֶת אֲהָבִים מַתְּנַת סִינָי{{ש}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׁעֲשׁוּעִים מוֹרָשָׁה מִסִּינָי{{ש}} {{סי|בְּ}}אוֹר תּוֹרָה אוֹר קְדֻשַּׁת סִינָי{{ש}} {{סי|בְּ}}הֵחָרֵד עָם סְבִיבוֹת סִינָי {{רפרן|הִ{{סי|שָּׁמְ|1}}רוּ {{סי|עָ|1}}ם בְּלִי {{סי|נְ|1}}גֹעַ בָּהָר{{ש}}וְ{{סי|עָנָ|1}}ן כָּבֵד עַל הָהָר{{ש}}קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִן הָהָר{{ש}}{{סי|שָׁמְעוּ נִ|1}}צָּבִים {{סי|בְּ|1}}תַחְתִּית הָהָ{{סי|ר|1}}{{ש}}{{סי|י|1}}וֹ{{סי|צֵ|1}}ר אוֹר בְּעַמּוֹ יִבְ{{סי|חָ|1}}ר. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}} {{סי|גֶּ}}בֶר חָכָם עָלָה לְסִינָי{{ש}} {{סי|גֵּ}}אֶה בְּרֹב כֹּחוֹ שִׁכֵּן בְּסִינָי{{ש}} {{סי|דָּ}}ת מְשַׂחֶקֶת יוֹם יוֹם לְסִינָי{{ש}} {{סי|דַּ}}עַת מְחַוָּה הֵאִירָה הַר סִינָי {{סי|הִ}}גְבִּיל גּוֹי קָדוֹשׁ תַּחְתִּית סִינָי{{ש}} {{סי|ה}}וֹפִיעַ בִּכְבוֹדוֹ וְקִדֵּשׁ סִינָי{{ש}} {{סי|וַ}}יֵּט שָׁמָיִם וַיֵּרֶד לְסִינָי{{ש}} {{סי|וְ}}עִמֵּהּ שְׁרֵי נְהוֹרָא הֵאִירָה הַר סִינָי {{סי|זִ}}עֵף בֶּהָרִים וּבָחַר בְּסִינָי{{ש}} {{סי|זֹ}}הַר אוֹר הִזְרִיחַ זֶה סִינָי{{ש}} {{סי|חָ}}שׁוּ גַּבְנוּנִים לְקַדֵּם לְסִינָי{{ש}} {{סי|חָ}}מַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ זֶה סִינָי {{סי|טְ}}הוֹרָה יִרְאָה הִשְׁמִיעַ בְּסִינָי{{ש}} {{סי|ט}}וֹב בְּמָאוֹר טוֹב נִגַּשׁ לְסִינָי{{ש}} {{סי|יְ}}רַצְּדוּ הָרִים אֶל מוּל סִינָי{{ש}} {{סי|יְ}}קַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי {{סי|כַּ}}לַּת לְבָנוֹן הִזְהִיר מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|כְּ}}תָב שָׁלִשִׁים לִמְּדָם מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|לַ}}עֲרָפֶל נִגַּשׁ מֹשֶׁה{{ש}} {{סי|לְ}}הַשְׁמִיעַ לָעָם '''וַיֵּרֶד מֹשֶׁה''' {{סי|מִ}}תּוֹךְ הָאֵשׁ אָמַר אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|מָ}}תוֹק הָאוֹר בְּתוֹרַת אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת צוּפִים נָתַן אֱלֹהִים{{ש}} {{סי|נֶ}}חֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז '''וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים''' {{סי|שִׂ}}מַּחְתָּ גּוֹי קָדוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ{{ש}} {{סי|סִ}}דַּרְתָּ לֶעָנָו סוֹד שַׁעֲשׁוּעֶיךָ{{ש}} {{סי|עַ}}ל הַר סִינַי נִגְלֵיתָ בְּרִבְבוֹת אֲלָפֶיךָ{{ש}} {{סי|עָ}}נִיתָ וְאָמַרְתָּ: '''אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ''' {{סי|פּ}}וֹרַרְתָּ יָם בְּעָזְךָ וְעָלָיו דָּרְכָה רַגְלֶךָ{{ש}} {{סי|פָּ}}דִיתָ בְּלֶהָבוֹת אֵשׁ אֲשֶׁר חָצַב קוֹלֶךָ{{ש}} {{סי|צִ}}הַרְתָּ אוֹר מְקַבְּלֵי '''לֹא יִהְיֶה לְךָ'''{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתָ '''לֹא תִשָּׂא''' לַשָּׁוְא כְּבוֹד שְׁמִי בְּמִלוּלֶךָ {{סי|קַ}}דֵּשׁ '''זָכוֹר''' וְקַיֵּם '''שָׁמוֹר'''{{ש}} {{סי|קְ}}הִלּוֹת יַעֲקֹב יַעֲנוּ מִזְמוֹר{{ש}} {{סי|ר}}וּץ לְמִצְוַת '''כַּבֵּד''' וְאוֹר נְתִיבוֹתֶיהָ תִּגְמֹר{{ש}} {{סי|רְ}}אֵה '''לֹא תִרְצַח''' צֶלֶם צוּרְךָ וְעַצְמְךָ תִּשְׁמֹר {{סי|שֵׁ}}ם רָע '''לֹא תִנְאָף''' זְנוּנֵי זִמָּה{{ש}} {{סי|שְׁ}}מוֹר '''לֹא תִגְנֹב''' פֶּן תּוּשַׁת לִכְלִמָּה{{ש}} {{סי|תָּ}}מִיד '''לֹא תַעֲנֶה''' בְּרֵעֲךָ עֵדוּת מְזִמָּה{{ש}} {{סי|תַּ}}אֲוַת רֵעֲךָ '''לֹא תַחְמֹד''' מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה {{רפרן|הִ{{סי|שָּׁמְ|1}}רוּ {{סי|עָ|1}}ם בְּלִי {{סי|נְ|1}}גֹעַ בָּהָר{{ש}}וְ{{סי|עָנָ|1}}ן כָּבֵד עַל הָהָר{{ש}}קוֹלוֹת וּבְרָקִים מִן הָהָר{{ש}}{{סי|שָׁמְעוּ נִ|1}}צָּבִים {{סי|בְּ|1}}תַחְתִּית הָהָ{{סי|ר|1}}{{ש}}{{סי|י|1}}וֹ{{סי|צֵ|1}}ר אוֹר בְּעַמּוֹ יִבְ{{סי|חָ|1}}ר. {{סי|קָ|1}}דוֹשׁ}}<noinclude> {{הור|המאיר לארץ}} {{רקע אפור}} {{הור|תוספת במחזור בני רומא (מהד' בולוניא):}}{{ש}} ;סילוק '''וְכָל הָעָם''' רָאוּ גְּבוּרָתֶךָ{{ש}} וַיָּנוּעוּ מֵאֵימָתֶךָ{{ש}} וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ{{ש}} עוֹמְדִים וּמְפָאֲרִים קְדֻשָּׁתֶךָ. {{סוף}}{{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי יוצר]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על עשרת הדברות]] </noinclude> t4uh4fv6m0ca8n58b2d4dfqzc8vtezb 0 1726771 3017314 3016709 2026-05-23T21:52:55Z Yack67 27395 3017314 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |{{רפרן|כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי|אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי|וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=קָדוֹשׁ}}}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> 90kge10au139s4ai21l6m5078s4p467 3017316 3017314 2026-05-23T21:59:10Z Yack67 27395 3017316 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |{{רפרן|כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי|אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי|וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. <קטע סוף=פולין/>{{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=<קטע התחלה=פולין/>קָדוֹשׁ<קטע סוף=פולין/>}}<קטע התחלה=פולין/>}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> ibk8toijsihvba35jocnxk8xtl64y7q 3017317 3017316 2026-05-23T22:04:10Z Yack67 27395 3017317 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |{{רפרן|כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי|אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי|וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=קָדוֹשׁ}}}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> 90kge10au139s4ai21l6m5078s4p467 3017318 3017317 2026-05-23T22:09:32Z Yack67 27395 3017318 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |'''כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי'''{{ש}} '''אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי'''{{ש}} '''וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.''' <קטע סוף=פולין/>{{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=<קטע התחלה=פולין/>'''קָדוֹשׁ'''<קטע סוף=פולין/>}}<קטע התחלה=פולין/><noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> 68tqjbmigjqmjn8djn54q151l319f0v 3017319 3017318 2026-05-23T22:26:20Z Yack67 27395 3017319 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |'''כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי'''{{ש}} '''אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי'''{{ש}} '''וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.''' {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי='''קָדוֹשׁ'''}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> 1mdij2oteve0ppc9uhazwqe6qgw8toi 3017320 3017319 2026-05-23T22:27:52Z Yack67 27395 3017320 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |{{רפרן|כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי|אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי|וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי='''קָדוֹשׁ'''}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}}}</noinclude> |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> lokq7b0t86l9von1qbcpv0gfw1icexj 3017321 3017320 2026-05-23T22:29:22Z Yack67 27395 3017321 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פיוט| | שם= אורחות אראלים | תמונה = | כתובית תמונה = | סוג = [[:קטגוריה:פיוטי אופן|אופן]] | תת-סוג = | מועד = [[:קטגוריה:פיוטי שבועות|שבועות]] | מחבר = אנונימי | מיוחס ל = | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = | צורה = | אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-2017|א-2017]] | מנהגים = נאמר למנהג אשכנז המערבי ביום שני של שבועות (במגנצא ביום ראשון), ולמנהג אשכנז המזרחי (בדילוג אותיות כ-צ) בשבת שלפני שבועות. }} {{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude><קטע התחלה=פולין/>{{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} {| |- |{{סי|אָ}}רְחוֹת {{סי|אֶ}}רְאֶלִּים יַקְדִּישׁוּ בְּרִדְתּוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|בְּ}}רוּאֵי {{סי|בְ}}רָקִים יִרְעֲדוּ בְּבֹאוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |colspan ="2" |{{רפרן|כְּבוֹדוֹ נִגְלָה עַל הַר סִינָי / וּמַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינָי|אָמוֹן אֶצְלוֹ מַתְּנַת סִינָי / וְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה שָׁמְעוּ בְּסִינָי|וַיְקַבְּלוּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=קָדוֹשׁ}}<noinclude>{{הערה|מילת {{צ|קדוש}} נמצאת רק בדפוסי המנהג המזרחי. יש ששיערו שכל קטע זה מקורו בפיוט אופן קצר שצורף לפיוט כמחרוזת קדוש, ראו פרנקל, מחזור שבועות עמ' 145, וראו עוד בדף השיחה.}}</noinclude>}} |- |{{סי|גְּ}}נוּזֵי {{סי|גַּ}}לְגַּלִּים הִלְלוּ וְרוֹמְמוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|דִּ}}גְלֵי {{סי|דְ}}בֵקִים יַאֲדִירוּ בְּפָצְחוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ה}}וֹגֵי {{סי|הֲ}}דוּרִים מְפָאֲרִים בְּשׁוּרוֹ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|וְ}}רָצִים {{סי|וְ}}שָׁבִים מִתְיַחֲדִים בְּהַטּוֹתוֹ לְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|זִ}}קֵּי {{סי|זֹ}}הֲרִים {{סי|זֹ}}רָזוּ בְּהַשְׁגִּיחוֹ עַל הַר סִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|חֲ}}יָלֵי {{סי|חַ}}שְׁמַלִּים רָעֲשׁוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|טַ}}פְסְרֵי {{סי|טְ}}פוּחִים רָקְדוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|יְ}}קָרִים {{סי|י}}וֹקְדִים דָּצוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע סוף=פולין/> |- |{{סי|כִּ}}תֵּי {{סי|כְ}}רוּבִים נָעֲמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|ל}}וֹהֲבֵי {{סי|לֹ}}הֲטִים יַרְעִידוּ בְּפׇצְחוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|מַ}}לְאֲכֵי {{סי|מְ}}רוֹמִים נָשְׂאוּ בְּהוֹפִיעוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|נ}}וֹצְצֵי {{סי|נֹ}}עַם {{סי|נִ}}צְּחוּ בְּהִגָּלוֹתוֹ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|סְ}}בִיבֵי {{סי|שְׂ}}רָפִים {{סי|סִ}}לְסְלוּ וְרוֹמְמוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|עָ}}לְזוּ {{סי|עֶ}}לְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|פְּ}}נֵיהֶם {{סי|פְּ}}חוּדִים יְחוֹפְפוּ לְחוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|צ}}וּרַת {{סי|צְ}}נוּעִים יַצְנִיפוּ לְצוֹפֵף בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}}<קטע התחלה=פולין/> |- |{{סי|קְ}}הַל {{סי|קְ}}דוֹשִׁים {{סי|קָ}}מוּ בְסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|רָ}}אוּ {{סי|רֶ}}כֶב {{סי|רִ}}בֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |<קטע סוף=פולין/><includeonly>{{הור|קו"ח:}} </includeonly><קטע התחלה=פולין/>{{סי|שַׁ}}אַג {{סי|שׁ}}וֹפָרוֹת {{סי|שָׁ}}מְעוּ בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |- |{{סי|תּ}}וֹרָה {{סי|תְּ}}מִימָה {{סי|תִּ}}כְבַּדְתָּם בְּסִינָי{{ש-רווח|0.5em}}||{{ק|'''מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'''}} |}<קטע סוף=פולין/><noinclude> {{הור|והחיות}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:פיוטי אופן]] [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]] </noinclude> i0upcmi70azmzf3ble6rxvubifrzixb 1 1732412 3017322 2948467 2026-05-24T05:45:43Z ~2026-31044-19 45629 /* ספר בראשית */ פסקה חדשה 3017322 wikitext text/x-wiki == בראשית פרק לח פסוק ל חסר ברשימת הפסוקים למרות שכן ניתן לעבור אליו בחיצים == בראשית פרק לח פסוק ל חסר ברשימת הפסוקים למרות שכן ניתן לעבור אליו בחיצים [[מיוחד:תרומות/77.125.208.240|77.125.208.240]] 19:12, 15 ביולי 2025 (IDT) : תוקן. אם אתה או מישהו אחר מבחינים בבעייה דומה או אחרת, אנא דווחו כדי שנוכל לתקן. תודה!-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 22:39, 15 ביולי 2025 (IDT) == ספר בראשית == ספר בראשית [[מיוחד:תרומות/&#126;2026-31044-19|&#126;2026-31044-19]] • [[שיחת משתמש:&#126;2026-31044-19|שיחה]] 08:45, 24 במאי 2026 (IDT) dcfydbcqbyzvft6yqmyvxv3a4pggub8 0 1734571 3017323 3017276 2026-05-24T06:43:25Z The duke 91 ניסוח 3017323 wikitext text/x-wiki {{ספר חול |מחבר=קולן דה פלאנסי |שם ספר=מילון התופת (מהדורה ראשונה 1818) |שם נוסף=מאמר מקדים |הבא= |רישום הבא= |הקודם=מילון התופת/מהדורה ראשונה 1818/הקדמה |רישום הקודם=הקדמה |סוגה=דמונוגרפיה }} === {{צבע גופן|ירוק|מאמר מקדים}} === {{ציטוט |מקור= {{צבע גופן|ירוק|קיקרו, על טבע האלים, כרך 2.}} |תוכן= {{צבע גופן|ירוק|האמונה הטפלה שנפוצה בין העמים כמעט שהיממה את הדעת בקרב כולם, וניצלה את חולשתם של האנשים. }}}} {{צבע גופן|ירוק| כשאנו מביטים לרגע על פולחני העמים השונים, איננו מוצאים אלא דתות מוקפות באלפי טעויות, אמת מעוותת בשקרים, רעיונות של אלוהות קבורים בתוהו של אמונות טפלות מגוחכות. ואנו זועקים: "האם לנצח יהיו הטעות והספק לנצח חלק מן הטבע האנושי?" }} {{צבע גופן|ירוק| אין אומה כה פראית עד שלא מצאה בליבה, בהרמוניה של הטבע, בכל רחבי היקום היפה הזה, עדות ברורה לקיומו של אל. אך כל אחד, במקום לנסות להכיר אותו, יוצר לו אליל שווא בהתבסס על דמיונו בלבד, וכל אחד משתמש בו כדי לשרת את מאוויו. הנבל עושה ממנו מפלצת, השאפתן עושה אותו שליט, הפחדן עושה אותו ברברי, הקיצוני עושה אותו עריץ שבכל נשימה יש בו רק נקמה, ורק האדם הישר רואה אותו כאב. }} {{צבע גופן|ירוק| עם זאת, רוב הדתות הן טהורות במקורן. כאן זהו בורא שמציעים לו את ביכורי פירות הארץ, שם זו השמש שסוגדים לה כאבי האור והפוריות, במקום אחר זו השגחה בלתי נראית שהלבבות רוחשים לה כבוד ללא סייג, שחמלה ואהבה היא כל מהותה, שאין לה מנחה טובה מן הסגולות, שהיקום הוא מקדשה, שהטבע מכריז על גדולתה, ומעל לכל על טוב ליבה. אך פולחן כזה הוא פשוט מדי לאדם, ידידם של המופלא והשקרי. נדרשת יצירה של מעשיות, המצאת טקסים, והצעד הראשון הזה שלוכד את הרוח על ידי אובייקטים חיצוניים משכיח את מי שחשבנו לחלוק לו כבוד. ובמהרה המוסר נשחת והחטאים מתפשטים. יש המקדשים אותם ומקדישים אותם לאלוהיהם. אחרים ממציאים רוחות רעות להם הם מייחסים את כל מעשיהם הרעים, תוך שהם שומרים לעצמם את כל הכבוד העל מעט הטוב שהם מסוגלים לעשות. משם מגיעים יופיטר מגלה העריות ורוצח אביו, יונו הנקמנית והקנאית, מרס הנסחף והאכזר, ונוס הזונה, מרקורי הגנב וכו'. משם מגיעים גם אהרימן{{הערה|<small>הערת המתרגם: מקור הרוע בדת הזורואסטרית, ראו [[:w:אהרימן|בויקיפדיה.]]</small>}}, השטן, אטה{{הערה|<small>הערת המתרגם: אלת העיוורון המוסרי היוונית. ראו [[:w:en:Ate (mythology)|בויקיפדיה האנגלית]]</small>}}, המולך{{הערה|ה<small>ערת המתרגם: פולחן העברת הילדים באש בגיא בן-הנום במקרא. ראו [[:w:מולך|בויקיפדיה]]</small>.}}, אל הרוע של המקסיקנים{{הערה|<small>הערת המתרגם: ייתכן שהכוונה לאל המוות האצטקי [[:w:מיקטלנטקוטלי|מיקטלנטקוטלי]].</small>}} וכל הג'ינים המרושעים. }} {{צבע גופן|ירוק| וכך, כשהוא מוקף בשרי נקמתו האיומים, אלוהים הוא מושא לפחד ולא לאהבה. הוא מתרצה מקורבנות, מקיזים דם על מזבחו כדי לזכות בחסדו, פוערים את חזם של יצורים חיים אחרים, מוכרים לו את החיות שהוא יצר, והאדם מקבל את מה שאינו שייך לו. והאמונות הטפלות שוב מתפשטות הלאה, הן נועצות את הסכין בלב האדם ומגישות לאל כמעשה כפרה את המנחה הנוראית מכולן.{{הערה|[[:w:Cecrops I|קקרופס]], המחוקק הראשון של אתונה, בהמלצתו להגיש לאלים את ביכורי פירותיהם ויבוליהם, אסר במפורש להקריב כל יצור חי: הוא ניבא, כך לפי [[:w:en:Germain-François Poullain de Saint-Foix|סאן-פואה]], שמרגע שיתחילו להקריב חיות, ירצו הכוהנים לבסס את עריצותם ולהפחיד אף את המלכים ובתוך זמן קצר ידרשו קורבנות אדם בטענה שהם מביעים כבוד רב יותר. שלוש מאות שנה מאוחר יותר [[:w:יפתח|יפתח]], [[:w:אגממנון|אגממנון]] ו[[:w:en:Idomeneo|אידומנאו]], שהיו בני אותו דור, הקריבו את ילדיהם.}} }} {{צבע גופן|ירוק| גם ישו בבואו להפסיק את דם הקורבנות, התכוון לתקן את השגיאה ואת המנהגים הטפלים. הוא נשאל מה יש לעשות כדי לזכות בשכר תמידי, וענה: "ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃ זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃ והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃ בשתי המצות האלה תלויה כל־התורה והנביאים׃ {{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק כ"ב, הבשורה על פי מרקוס פרק י"ב.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוקים 37-40]], תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} " ובמקום אחר אמר: "אהבו את־אויביכם והתפללו בעד רודפיכם׃ למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על־הצדיקים וגם על־הרשעים׃"{{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק ה'.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוק 44]]. תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} וכאשר תרצו שיעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃ ותמלאו אחר כל הדברים שיטיל עליכם האל: {{הערה|הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' - כשהיה כבר זקן מופלג אמר יוחנן המטביל למאמיניו: "ילדיי, תאהבו איש את־אחיו", וכשאמרו לו שהוא תמיד חוזר על אותו דבר ענה: "זו מצוותו של ישו הנוצרי <small>(הערת המתרגם: אכן זהו ציטוט מ[[הבשורה על פי יוחנן פרק יג]] פסוק 34)</small>, ואם נשמור אותה נעשה כל מה שהאל מורה לנו."}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: הפסוק האחרון לא נמצא במקורות שהסופר מציין. הפסוק שלפניו הוא אכן מן [[הבשורה על פי לוקאס פרק ו]] פסוק 31. תורגם כאן לפי תרגום דליטש.</small>}}" }} {{צבע גופן|ירוק| ישו הנוצרי הכריז על אל שאוהב לבבות טהורים, ששונא צביעות, שקורא בין קפלי הנשמה, שבוחן את עומקיה הנסתרים ביותר, שנפגע מפולחן אבסורדי שאינו מכבודו, שבז לטקסי השווא של הפרושים ודומיהם... ועדיין, האמונות הטפלות שולטות בנצרות פנימה, חזקות כתמיד. הן עוטפות אותה בערפל של טעויות שמעמעמות את זוהרה עד שבעיני האדם הפשוט הן הופכות את כל עקרונותיה לבזויים, והוא לא רואה עוד את יופיה שאין שני לו. }} {{צבע גופן|ירוק| והסיבה צריכה להיות ברורה: האנשים נמשכים לטקסים, לפאר ולכל מה שמפליא אותם. האדם יאמין בהכל באמונה שלמה כל עוד עיניו נשארות עצומות. אך כשהוא שופך אור על הלהטוטנות והפלאות, כשהוא מגלה את השקר במקום בו האמין שימצא את האמת, הוא הופך להיות הרבה יותר ספקן מכל מלומד, כי בהיעדר כושר אבחנה הוא מבלבל בין ה[[:w:דוגמה|דוֹגְמוֹת]] של קיום האל ושל נצחיות הנשמה לבין הניסים של [[:w:en:Holy Ampulla|האמפולה הקדושה]] וסיפורי החייאת המתים. הוא שופט את מצוותיו של ישו הנוצרי על פי התנהגותם של אלו המחללים אותן בעודם מתפארים בכך שהם מקיימים אותן, וכשמתגלה לו טעות אחת הוא חושד בעוד אלף. מכאן שחוסר האמון נובע מתמימות יתר, ואף יש לנו הוכחה עצובה לכך. האמונה הטפלה שנצמדת לכל דת תמיד מביאה בסוף לחורבן שתיהן. היא לבדה רואה בשלטונה הנצחי. המאות חולפות מבלי שתיחלש והזמן לא שובר את שרביט הברזל שלה. היא אוחזת בכל לב ולב, אפילו זה של האתאיסט, זה שלא מאמין עוד באלוהים, אך עדיין מאמין בשדים, באותות ובחלומות. }} {{צבע גופן|ירוק| אנו יכולים למצוא את מקור כל האמונות הטפלות באותם ארבעה גורמים אשר לרוב שוכנים באותו לב: בורות, גאווה, קנאות ופחד. }} {{צבע גופן|ירוק| מחלות לא מוכרות, תאונות יוצאות דופן, מיני תופעות ואירועים שהסיטו ממסלולם את מהלך הדברים הרגיל יוחסו כולם לשדים או לאנשים שהשתמשו בכוחותיהם. קל יותר להאשים יצורים על טבעיים מאשר להודות בבורותך. ניסים התקבלו כל כך טוב שבסופו של דבר כל דבר נחשב לנס. ולמרות שלא היה בכך שמץ של אמת, לדברי ברקליי{{הערה|הערת המתרגם: כנראה [[:w:en:Robert Barclay|רוברט ברקליי הסקוטי]], קוויקר מן המאה ה-17.]}}, נמצא מי שיכתוב אותם ולכן מכבדים אותם, וההערצה מגדילה את כבודם וקדמוניותם מאפשרת זאת. כל הסיפורים הישנים מלאים בהם. [[:w:נמרוד|נמרוד]] אצל ה[[:w:כשדים|כלדיים]], [[:w:מנס|מנס]] אצל המצרים, [[:w:מרדוך|בל]] אצל האשורים, [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ב[[:w:ספרטה|לקדימון]], אינכוס באתונה{{הערה|הערת המתרגם: מדובר בטעות, [[:w:en:Inachus|אינכוס]] היה מלך ב[[:w:ארגוס|ארגוס]], לא באתונה.}}, [[:w:נומה פומפיליוס|נומה]] אצל הרומאים וכו' כולם מוקפים פלאים.{{הערה|בכתבים הסיניים, על פי דיווחו של [[:w:מרטינו מרטיני|הכומר מרטיני]], מסופר שתחת שלטונו של [[:w:הקיסר יאו|יאו]] שהתה השמש עשרה ימים ברצף באופק, מה שגרם לסינים לפחד שהכל יעלה באש. <small>(הערת המתרגם: הכומר למעשה שגה בהבנת הסיפור הסיני על עשר השמשות שעלו ביחד ושרפו את התבואה בשדות בתקופתו של יאו, כפי שמופיע בספר [[:w:en:huainanzi|חְווָאיְ נָאן דְזְה]] בפרק 本經訓, [https://ctext.org/huainanzi/ben-jing-xun?searchu=%E7%BE%BF%20%E5%8D%81%E6%97%A5&searchmode=showall#n361775 פיסקה 6 בחלוקת Ctext].)</small>}} }} {{צבע גופן|ירוק| הרצון לשלוט ולהתעלות מעל לאנשים אחרים יצרו את מגידי העתידות ואת האסטרולוגים. הם צפו במסלולי הכוכבים, בקיומם הבלתי-משתנה, בהשפעתם על העונות ועל הטמפרטורה ודמיינו שיש להם אותה שליטה על יצורים חיים ועצמאיים. אז הם למדו את מסלולם ומצאו את גורלו של האדם על כל גרסאותיו רשום באותם גופים דוממים. }} {{צבע גופן|ירוק| הכלדיים, שאנו מחשיבים לאסטרולוגים הראשונים, היו מסורים לאסטרולוגיה כבר בימיו של אברהם. "קראתי ברישומי השמיים את כל מה שיקרה לך, לך ולבניך," אמר [[w:en:Belus (Assyrian)|בל]] לילדיו התמימים, "ואגלה לך את סודות גורלך."{{הערה|<small>הערת המתרגם: הייחוס של הציטוט לבל מוכר רק מהטקסט שלנו. לפניו הציטוט מוכר מן הספר "[[w:en:Philocalia (Origen)|פילוקליה]]" של [[w:en:אוריגנס|אוריגנס]] מן המאה הרביעית. בפילוקליה הוא מוצג כדבריו של יעקב אבינו בתפילתו על יוסף. ברכת יעקב ליוסף ידועה מספר ספר בראשית פרק מט, אך בהערות השוליים בפילוקליה מצויין שהמקור של הציטוט הוא ספר "צוואות השבטים", צוואת אשר פרק 7. בצוואת אשר פרק 7 המשפט הוא "והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו". כך שמדובר בציטוט שעבר סידרה של סילופים וסילופי ייחוסים עד שקולאן דה פלאנסי נחשף אליו, בהנחה שהוא עצמו לא סילף את הדברים.</small>}} {{הערה|אטלס ופרומתיאוס, שני אסטרולוגים גדולים, חיו בתקופתו של יוסף. כששיחרר יופיטר את [[:w:פרומתיאוס|פרומתיאוס]] מן העיט או הנשר שהיה אמור לטרוף את קרביו במשך שלושים אלף שנים, לא רצה האל להפר את שבועתו שלא לשחרר אותו לעולם מן הקווקז. לכן הורה לו לענוד על אצבעו טבעת שבה שובץ רסיס מאותו הסלע. וזה, לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]], מקור הטבעות הקסומות. <small>(הערת המתרגם: זוהי התייחסות למקטע מ[[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 37|כרך 37]] ביצירה [[:w:תולדות הטבע|תולדות הטבע]] של פליניוס. למעשה בספרו פליניוס מסתייג מהדברים. הערת המתרגם 2: [[:fr:Dictionnaire infernal/1re édition, 1818/Tome 1/Texte entier#cite_note-pxvij-6|בויקיטקסט הצרפתי]] ישנו המשך להערה, מדובר בטעות הקלדה, זהו למעשה חלק הערה שנמצא יותר מאוחר, בעמ' 33.)</small>}} אחרים, שלא חיפשו דברים ארציים באותות השמיים, חזו בחלומות, במעוף הציפורים, במעי הקורבנות, בתנועת המים, בעלים המרשרשים ברוח, בקריאת התרנגול, בכף היד, במראות, ולאחרונה גם במפות, בקמטי המצח, בתווי הפנים, בגבשושיות הגולגולת וכו', את כל הניואנסים של תכונות האדם, את מחשבותיו הכמוסות ביותר ואת סודות היקום שאין להם חקר. כך הפכו, ככביכול, לאלים המחלקים לבני התמותה תקוות ופחדים, וגורלות טובים ורעים. }} {{צבע גופן|ירוק| היו גם רבים שבזו לאמצעים הללו ולא פעלו לפי שום שיטה. חופשיים מכל פיקוח הם טענו שנחו עליהם ההשראה והתנבאו. והאמינו להם: מספרם גדל, יריבות הולידה קנאה והחוזים עצמם האשימו את העמיתים שרצו לעשות לגנאי בסחר עם הגהינום. הפחד שהשרו אותם עמיתים החליף את הכבוד, וכל אלו שרצו להטיל מורא הציגו עצמם כמכשפים. והם התרבו כל כך עד שלפני זמן לא רב עדיין היה לכל כפר מכשף כזה משלו. {{הערה|ישנם עמים שאצלם כל החוזים היו נביאים. מן הסתם כך המצב אצל הטורקים, כי הם מונים מאה עשרים וארבעה נביאים.}} }} {{צבע גופן|ירוק| אך מלבד המכשפים שהציגו עצמם ככאלו, הבורות יצרה נוספים ללא הפסקה. אנשים נכבדים, מתימטיקאים, אמנים עם טיפה של כשרון ואף בדרנים נחשבו למכשפים או קוסמים. מעשי הכפירה והפילוגים ייצרו המונים מהם. בדת הנוצרית בעיקר התייחסה כל סיעה התייחסה לפלגים האחרים כידידי השטן. בין המואשמים בשימוש בקסם מפתיע למצוא את [[:w:אורפאוס|אורפאוס]], [[:w:נומה פומפילוס|נומה]], [[:w:פיתגורס|פיתגורס]], [[:w:מוחמד|מוחמד]], [[:w:מרטין לותר|לותר]] ואלף אחרים שלא היו אלא מתחזים, ושכמו הכובשים הקדמונים מצאו בתמימותם של האנשים נתיב לשליטה, ואילפו אותם באמצעות פחדים דתיים. אמנם היו מי שלא ניצלו את המשאבים הללו: [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ונומה השתמשו בהם כדי להגביר את אושרם של בני התמותה הבורים. אך מול שתי דוגמאות אלו אפשר להציב אלפי פשעים בהשראת האמונות הטפלות. }} {{צבע גופן|ירוק| הקסם הוא כל כך עתיק שקשה לזהות את מקורו. ניתן למצוא קוסמים בתחילתו של כל סיפור, והשפעתם פוחתת רק עם הפיכתם של אנשים לנאורים יותר. אם הולכים בדרכם של התיאולוגים, הקסם היה קיים עוד לפני המבול. חם היה קוסם גדול. פרעה שהתייצב לפני משה עשה קסמים והיה מוקף בקוסמים שרצו להיאבק בשליח האל{{הערה|[[:w:אורגינס|אוריגנס]] בדבריו על ידידיו של איוב אמר שהם נשארו איתו שבעה ימים ושבעה לילות ושהם עבדו את האל באדיקות, לא התייחסו לאותות, לקריאות בגורל, להימנעויות, לקמיעות, לקסמים או לקללות וכו'. יש שאומרים שאיוב חי בתקופתו של משה. [[:w:הירונימוס|הירונימוס]] הקדוש ראה בו בן תקופתו של יוסף, ושייך את ספר איוב ליוצר חמשת חומשי תורה}}. בהיסטוריה של היהודים מופיעים קוסמים ומכשפים על כל צעד ושעל. בקורות הסינים אנו כבר מוצאים קוסם שרוצה לפתות את האנשים באמצעות יוקרתו, הדבר היה בימי שלטונו של [[:w:שאוהאו|שאוהאו]], המלך הרביעי של סין, שיש הטוענים כי הוא חי בימיו של [[:w:נחור|נחור]], סבא-רבא של אברהם. אני יודע שהסיפורים על השליטים הראשונים של הממלכה הזו הם אגדיים, אך מה שתיארתי הוא הוכחה לא פחותה לכך שהיתה אמונה בקוסמים משלב מוקדם מאוד. [[:w:קירקה|קירקה]], [[:w:מדיאה|מדיאה]], [[:w:en:Amphiaraus|אמפינראוס]], [[:w:טירסיאס|טירסיאס]], [[:w:en:Abaris the Hyperborean|אבאריס]], [[:w:הרמס טריסמגיסטוס|טריסמגיסטוס]] ואחרים שגשגו בתרופתם של שופטי ישראל. אורפיאוס, שקדם למלחמת טרויה, נחשב בקרב העוסקים בשדים כיוצר ה[[:w:en:Witches' Sabbath|סבת]]{{הערה|הערת המתרגם: מאחר שמושג ה"שבת מכשפות" שונה מאוד מה"שבת" שמוכרת לקורא העברי, אני מתרגם אותה כ"סבת".}}, משום שהוא העמיד על מכונם את האורגיות והמשתאות הליליים של [[:w:דיוניסוס|בכחוס]]. [[:w:יואנס צצס|צצס]] טוען שאורפאוס למד במצרים את מדע הקסמים הקטלני שהעריכו שם מאוד, ויותר מכל את אמנות הקסמת הנחשים. כולם מכירים את האגדה על ירידתו אל השאול. [[:w:פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]] מסביר זאת כמסע בין ה[[:w:Thesprotide|תספרוטים]], שם באמצעות קסמים תקשרו עם נשמות המתים. בעלה של [[:w:אורידיקה|אורידיקה]] הוטעה בידי רוח רפאים שהוצגה לו למספר רגעים, ומת מצער, או לפחות לפי תיאורי אחרים ויתר לעד על חברתם של בני אדם ופרש להרי תראקיה. [[:w:ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון|לקלרק]] טוען שאורפאוס היה קוסם אדיר וששיריו היו זימונים שטניים, ושעל פי [[:w:אפולודורוס|אפולודורוס]] ו[[:w:לוקיאנוס מסאמוסאטה|לוקיאנוס]] הוא זה שהפיץ ביוון את הקסם, את אמנות הקריאה בכוכבים ואת זימון הרוחות. }} {{צבע גופן|ירוק| [[:w:en:Avitus of Vienne|אוויטוס]], בשירו "החטא הקדמון", מקדים עוד יותר את קיומו של הקסם. "גאווה טפשית" הוא אומר, "והרצון לדעת יותר מדי הרסו את האבות הראשונים שלנו, והפכו את הגזע שלהם לגזע מושחת. בניו של אדם, יורשי סקרנותו המצערת, רצו למהר ולדעת את העתיד בדרכים מגונות. הם התייעצו בכוכבים, יצרו הורוסקופים והמציאו את הקסם." }} {{צבע גופן|ירוק| היו כותבים שטענו של[[:w:לאקוניה|לאקדיימונים]] לא היו מכשפים, כי כאשר רצו לפייס את רוחו של [[:w:פאוסניאס (מצביא)|פאוסניאס]] שננטש למות ברעב במקדש ושהופיע מאז לפני אנשים מסוימים, נאלצו להביא מכשף מאיטליה כדי לגרש את רוחו של הנפטר. אולם אין זו הוכחה, כי ייתכן שהמכשפים של לאקדיימון לא היו מיומנים כמו אלו של איטליה. [[:w:קלאודיוס איליאנוס|איליאנוס]] מספר שהיו מכשפים בלאקדיימון, ושהם לא היו מפספסים את לאקדיימון כי היא היתה מדינה שכנה לתסאליה ובתסאליה היה מספר גדול של מכשפים, ובמיוחד מכשפות, במידה כזו ש"תסאלי" ו"מכשף" הפכו שמות נרדפים.{{הערה|כך לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]] <small>(הערת המתרגם: הכותב מתייחס כאן למשפט מתוך [[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 30|היסטוריה של הטבע כרך 30 פיסקה 2]].)</small> יש הבדל בין קוסמים לבין מכשפים. הראשונים הם קוסמי קסמים מכובדים. האחרונים אומללים שנמכרו לכוחות האופל.}} }} {{צבע גופן|ירוק| ההיסטוריה המודרנית הלכה בעקבות ההיסטוריה העתיקה. ההיסטוריות הישנות של ספרד, אלו של גרמניה ואלו של כל ארצות הצפון עטורות מעשיות מגוחכות. אנו יודעים כמה קוסמים ומכשפים הופיעו בחצרו של המלך ארתור. את שלטונם של מלכינו הראשונים, בנפלאותיהם ובגינוני האבירים שלהם, ניתן להשוות לתקופות הגבוה של יוון ומצריים. הקסם והמכשפים זכו להערכה רבה בצרפת בתקופת הגזע הראשון{{הערה|<small>הערת המתרגם: "תקופת הגזע הראשון" היא תקופתן של השושלות [[:w:השושלת המרובינגית|המרובינגית]] ו[[:w:השושלת הקרולינגית|הקרולינגית]].</small>}}, בהן התחילה ההיסטוריה הצרפתית להיות מתועדת. }} {{הערה|(לעמ' 33... אמרו לאדוקים שאנו חיים במאה מתועבת, אך מאות שנים של בורות גסה להחריד יצרו גם הן את כופריהן. משה אנר שהזלזול של בני האדם הוא הגורם למבול. דוד, שלמה, הנביאים, השליחים והמועצות נאנחים בראותם את הארץ מלאה ברשעים. אמר גרגוריוס הקדוש בזמנו: "חורבן סדום ועמורה הוא דימוי של הגהינום, עליו אנחנו צוחקים בעולם הזה" וכו'. (הערת המתרגם: כנראה מדובר על התייחסות של גרגוריוס לפסוק 1 מפרק א' של איגרת יהודה מן הברית החדשה, שם ב"דיאלוגים" של האפיפיור גרגוריוס לא מופיעה התייחסות כזו.))}} -- להמשיך -- == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} e9fwierj4c23pqg48mcvcejwu0ao2xm 3017324 3017323 2026-05-24T06:47:24Z The duke 91 3017324 wikitext text/x-wiki {{ספר חול |מחבר=קולן דה פלאנסי |שם ספר=מילון התופת (מהדורה ראשונה 1818) |שם נוסף=מאמר מקדים |הבא= |רישום הבא= |הקודם=מילון התופת/מהדורה ראשונה 1818/הקדמה |רישום הקודם=הקדמה |סוגה=דמונוגרפיה }} === {{צבע גופן|ירוק|מאמר מקדים}} === {{ציטוט |מקור= {{צבע גופן|ירוק|קיקרו, על טבע האלים, כרך 2.}} |תוכן= {{צבע גופן|ירוק|האמונה הטפלה שנפוצה בין העמים כמעט שהיממה את הדעת בקרב כולם, וניצלה את חולשתם של האנשים. }}}} {{צבע גופן|ירוק| כשאנו מביטים לרגע על פולחני העמים השונים, איננו מוצאים אלא דתות מוקפות באלפי טעויות, אמת מעוותת בשקרים, רעיונות של אלוהות קבורים בתוהו של אמונות טפלות מגוחכות. ואנו זועקים: "האם לנצח יהיו הטעות והספק לנצח חלק מן הטבע האנושי?" }} {{צבע גופן|ירוק| אין אומה כה פראית עד שלא מצאה בליבה, בהרמוניה של הטבע, בכל רחבי היקום היפה הזה, עדות ברורה לקיומו של אל. אך כל אחד, במקום לנסות להכיר אותו, יוצר לו אליל שווא בהתבסס על דמיונו בלבד, וכל אחד משתמש בו כדי לשרת את מאוויו. הנבל עושה ממנו מפלצת, השאפתן עושה אותו שליט, הפחדן עושה אותו ברברי, הקיצוני עושה אותו עריץ שבכל נשימה יש בו רק נקמה, ורק האדם הישר רואה אותו כאב. }} {{צבע גופן|ירוק| עם זאת, רוב הדתות הן טהורות במקורן. כאן זהו בורא שמציעים לו את ביכורי פירות הארץ, שם זו השמש שסוגדים לה כאבי האור והפוריות, במקום אחר זו השגחה בלתי נראית שהלבבות רוחשים לה כבוד ללא סייג, שחמלה ואהבה היא כל מהותה, שאין לה מנחה טובה מן הסגולות, שהיקום הוא מקדשה, שהטבע מכריז על גדולתה, ומעל לכל על טוב ליבה. אך פולחן כזה הוא פשוט מדי לאדם, ידידם של המופלא והשקרי. נדרשת יצירה של מעשיות, המצאת טקסים, והצעד הראשון הזה שלוכד את הרוח על ידי אובייקטים חיצוניים משכיח את מי שחשבנו לחלוק לו כבוד. ובמהרה המוסר נשחת והחטאים מתפשטים. יש המקדשים אותם ומקדישים אותם לאלוהיהם. אחרים ממציאים רוחות רעות להם הם מייחסים את כל מעשיהם הרעים, תוך שהם שומרים לעצמם את כל הכבוד העל מעט הטוב שהם מסוגלים לעשות. משם מגיעים יופיטר מגלה העריות ורוצח אביו, יונו הנקמנית והקנאית, מרס הנסחף והאכזר, ונוס הזונה, מרקורי הגנב וכו'. משם מגיעים גם אהרימן{{הערה|<small>הערת המתרגם: מקור הרוע בדת הזורואסטרית, ראו [[:w:אהרימן|בויקיפדיה.]]</small>}}, השטן, אטה{{הערה|<small>הערת המתרגם: אלת העיוורון המוסרי היוונית. ראו [[:w:en:Ate (mythology)|בויקיפדיה האנגלית]]</small>}}, המולך{{הערה|ה<small>ערת המתרגם: פולחן העברת הילדים באש בגיא בן-הנום במקרא. ראו [[:w:מולך|בויקיפדיה]]</small>.}}, אל הרוע של המקסיקנים{{הערה|<small>הערת המתרגם: ייתכן שהכוונה לאל המוות האצטקי [[:w:מיקטלנטקוטלי|מיקטלנטקוטלי]].</small>}} וכל הג'ינים המרושעים. }} {{צבע גופן|ירוק| וכך, כשהוא מוקף בשרי נקמתו האיומים, אלוהים הוא מושא לפחד ולא לאהבה. הוא מתרצה מקורבנות, מקיזים דם על מזבחו כדי לזכות בחסדו, פוערים את חזם של יצורים חיים אחרים, מוכרים לו את החיות שהוא יצר, והאדם מקבל את מה שאינו שייך לו. והאמונות הטפלות שוב מתפשטות הלאה, הן נועצות את הסכין בלב האדם ומגישות לאל כמעשה כפרה את המנחה הנוראית מכולן.{{הערה|[[:w:Cecrops I|קקרופס]], המחוקק הראשון של אתונה, בהמלצתו להגיש לאלים את ביכורי פירותיהם ויבוליהם, אסר במפורש להקריב כל יצור חי: הוא ניבא, כך לפי [[:w:en:Germain-François Poullain de Saint-Foix|סאן-פואה]], שמרגע שיתחילו להקריב חיות, ירצו הכוהנים לבסס את עריצותם ולהפחיד אף את המלכים ובתוך זמן קצר ידרשו קורבנות אדם בטענה שהם מביעים כבוד רב יותר. שלוש מאות שנה מאוחר יותר [[:w:יפתח|יפתח]], [[:w:אגממנון|אגממנון]] ו[[:w:en:Idomeneo|אידומנאו]], שהיו בני אותו דור, הקריבו את ילדיהם.}} }} {{צבע גופן|ירוק| גם ישו בבואו להפסיק את דם הקורבנות, התכוון לתקן את השגיאה ואת המנהגים הטפלים. הוא נשאל מה יש לעשות כדי לזכות בשכר תמידי, וענה: "ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃ זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃ והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃ בשתי המצות האלה תלויה כל־התורה והנביאים׃ {{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק כ"ב, הבשורה על פי מרקוס פרק י"ב.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוקים 37-40]], תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} " ובמקום אחר אמר: "אהבו את־אויביכם והתפללו בעד רודפיכם׃ למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על־הצדיקים וגם על־הרשעים׃"{{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק ה'.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוק 44]]. תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} וכאשר תרצו שיעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃ ותמלאו אחר כל הדברים שיטיל עליכם האל: {{הערה|הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' - כשהיה כבר זקן מופלג אמר יוחנן המטביל למאמיניו: "ילדיי, תאהבו איש את־אחיו", וכשאמרו לו שהוא תמיד חוזר על אותו דבר ענה: "זו מצוותו של ישו הנוצרי <small>(הערת המתרגם: אכן זהו ציטוט מ[[הבשורה על פי יוחנן פרק יג]] פסוק 34)</small>, ואם נשמור אותה נעשה כל מה שהאל מורה לנו."}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: הפסוק האחרון לא נמצא במקורות שהסופר מציין. הפסוק שלפניו הוא אכן מן [[הבשורה על פי לוקאס פרק ו]] פסוק 31. תורגם כאן לפי תרגום דליטש.</small>}}" }} {{צבע גופן|ירוק| ישו הנוצרי הכריז על אל שאוהב לבבות טהורים, ששונא צביעות, שקורא בין קפלי הנשמה, שבוחן את עומקיה הנסתרים ביותר, שנפגע מפולחן אבסורדי שאינו מכבודו, שבז לטקסי השווא של הפרושים ודומיהם... ועדיין, האמונות הטפלות שולטות בנצרות פנימה, חזקות כתמיד. הן עוטפות אותה בערפל של טעויות שמעמעמות את זוהרה עד שבעיני האדם הפשוט הן הופכות את כל עקרונותיה לבזויים, והוא לא רואה עוד את יופיה שאין שני לו. }} {{צבע גופן|ירוק| והסיבה צריכה להיות ברורה: האנשים נמשכים לטקסים, לפאר ולכל מה שמפליא אותם. האדם יאמין בהכל באמונה שלמה כל עוד עיניו נשארות עצומות. אך כשהוא שופך אור על הלהטוטנות והפלאות, כשהוא מגלה את השקר במקום בו האמין שימצא את האמת, הוא הופך להיות הרבה יותר ספקן מכל מלומד, כי בהיעדר כושר אבחנה הוא מבלבל בין ה[[:w:דוגמה|דוֹגְמוֹת]] של קיום האל ושל נצחיות הנשמה לבין הניסים של [[:w:en:Holy Ampulla|האמפולה הקדושה]] וסיפורי החייאת המתים. הוא שופט את מצוותיו של ישו הנוצרי על פי התנהגותם של אלו המחללים אותן בעודם מתפארים בכך שהם מקיימים אותן, וכשמתגלה לו טעות אחת הוא חושד בעוד אלף. מכאן שחוסר האמון נובע מתמימות יתר, ואף יש לנו הוכחה עצובה לכך. האמונה הטפלה שנצמדת לכל דת תמיד מביאה בסוף לחורבן שתיהן. היא לבדה רואה בשלטונה הנצחי. המאות חולפות מבלי שתיחלש והזמן לא שובר את שרביט הברזל שלה. היא אוחזת בכל לב ולב, אפילו זה של האתאיסט, זה שלא מאמין עוד באלוהים, אך עדיין מאמין בשדים, באותות ובחלומות. }} {{צבע גופן|ירוק| אנו יכולים למצוא את מקור כל האמונות הטפלות באותם ארבעה גורמים אשר לרוב שוכנים באותו לב: בורות, גאווה, קנאות ופחד. }} {{צבע גופן|ירוק| מחלות לא מוכרות, תאונות יוצאות דופן, מיני תופעות ואירועים שהסיטו ממסלולם את מהלך הדברים הרגיל יוחסו כולם לשדים או לאנשים שהשתמשו בכוחותיהם. קל יותר להאשים יצורים על טבעיים מאשר להודות בבורותך. ניסים התקבלו כל כך טוב שבסופו של דבר כל דבר נחשב לנס. ולמרות שלא היה בכך שמץ של אמת, לדברי ברקליי{{הערה|הערת המתרגם: כנראה [[:w:en:Robert Barclay|רוברט ברקליי הסקוטי]], קוויקר מן המאה ה-17.]}}, נמצא מי שיכתוב אותם ולכן מכבדים אותם, וההערצה מגדילה את כבודם וקדמוניותם מאפשרת זאת. כל הסיפורים הישנים מלאים בהם. [[:w:נמרוד|נמרוד]] אצל ה[[:w:כשדים|כלדיים]], [[:w:מנס|מנס]] אצל המצרים, [[:w:מרדוך|בל]] אצל האשורים, [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ב[[:w:ספרטה|לקדימון]], אינכוס באתונה{{הערה|הערת המתרגם: מדובר בטעות, [[:w:en:Inachus|אינכוס]] היה מלך ב[[:w:ארגוס|ארגוס]], לא באתונה.}}, [[:w:נומה פומפיליוס|נומה]] אצל הרומאים וכו' כולם מוקפים פלאים.{{הערה|בכתבים הסיניים, על פי דיווחו של [[:w:מרטינו מרטיני|הכומר מרטיני]], מסופר שתחת שלטונו של [[:w:הקיסר יאו|יאו]] שהתה השמש עשרה ימים ברצף באופק, מה שגרם לסינים לפחד שהכל יעלה באש. <small>(הערת המתרגם: הכומר למעשה שגה בהבנת הסיפור הסיני על עשר השמשות שעלו ביחד ושרפו את התבואה בשדות בתקופתו של יאו, כפי שמופיע בספר [[:w:en:huainanzi|חְווָאיְ נָאן דְזְה]] בפרק 本經訓, [https://ctext.org/huainanzi/ben-jing-xun?searchu=%E7%BE%BF%20%E5%8D%81%E6%97%A5&searchmode=showall#n361775 פיסקה 6 בחלוקת Ctext].)</small>}} }} {{צבע גופן|ירוק| הרצון לשלוט ולהתעלות מעל לאנשים אחרים יצרו את מגידי העתידות ואת האסטרולוגים. הם צפו במסלולי הכוכבים, בקיומם הבלתי-משתנה, בהשפעתם על העונות ועל הטמפרטורה ודמיינו שיש להם אותה שליטה על יצורים חיים ועצמאיים. אז הם למדו את מסלולם ומצאו את גורלו של האדם על כל גרסאותיו רשום באותם גופים דוממים. }} {{צבע גופן|ירוק| הכלדיים, שאנו מחשיבים לאסטרולוגים הראשונים, היו מסורים לאסטרולוגיה כבר בימיו של אברהם. "קראתי ברישומי השמיים את כל מה שיקרה לך, לך ולבניך," אמר [[w:en:Belus (Assyrian)|בל]] לילדיו התמימים, "ואגלה לך את סודות גורלך."{{הערה|<small>הערת המתרגם: הייחוס של הציטוט לבל מוכר רק מהטקסט שלנו. לפניו הציטוט מוכר מן הספר "[[w:en:Philocalia (Origen)|פילוקליה]]" של [[w:en:אוריגנס|אוריגנס]] מן המאה הרביעית. בפילוקליה הוא מוצג כדבריו של יעקב אבינו בתפילתו על יוסף. הדבר הקרוב ביותר לתפילה שכזו היא ברכת יעקב ליוסף שידועה מספר בראשית פרק מט, אך אין שם טקסט דומה לזה המופיע כאן. ועם זה בהערות השוליים בפילוקליה מצויין במפורש שהמקור של הציטוט הוא ספר "צוואות השבטים", צוואת אשר פרק 7, שם אכן מופיע המשפט אך במבנה וכוונה אחרת לגמרי: "והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו". מכאן שמדובר בציטוט שעבר סידרה של סילופים וסילופי ייחוסים עד שקולאן דה פלאנסי נחשף אליו, וייתכן שאף הוא עצמו הוסיף לסלף את הדברים.</small>}} {{הערה|אטלס ופרומתיאוס, שני אסטרולוגים גדולים, חיו בתקופתו של יוסף. כששיחרר יופיטר את [[:w:פרומתיאוס|פרומתיאוס]] מן העיט או הנשר שהיה אמור לטרוף את קרביו במשך שלושים אלף שנים, לא רצה האל להפר את שבועתו שלא לשחרר אותו לעולם מן הקווקז. לכן הורה לו לענוד על אצבעו טבעת שבה שובץ רסיס מאותו הסלע. וזה, לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]], מקור הטבעות הקסומות. <small>(הערת המתרגם: זוהי התייחסות למקטע מ[[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 37|כרך 37]] ביצירה [[:w:תולדות הטבע|תולדות הטבע]] של פליניוס. למעשה בספרו פליניוס מסתייג מהדברים. הערת המתרגם 2: [[:fr:Dictionnaire infernal/1re édition, 1818/Tome 1/Texte entier#cite_note-pxvij-6|בויקיטקסט הצרפתי]] ישנו המשך להערה, מדובר בטעות הקלדה, זהו למעשה חלק הערה שנמצא יותר מאוחר, בעמ' 33.)</small>}} אחרים, שלא חיפשו דברים ארציים באותות השמיים, חזו בחלומות, במעוף הציפורים, במעי הקורבנות, בתנועת המים, בעלים המרשרשים ברוח, בקריאת התרנגול, בכף היד, במראות, ולאחרונה גם במפות, בקמטי המצח, בתווי הפנים, בגבשושיות הגולגולת וכו', את כל הניואנסים של תכונות האדם, את מחשבותיו הכמוסות ביותר ואת סודות היקום שאין להם חקר. כך הפכו, ככביכול, לאלים המחלקים לבני התמותה תקוות ופחדים, וגורלות טובים ורעים. }} {{צבע גופן|ירוק| היו גם רבים שבזו לאמצעים הללו ולא פעלו לפי שום שיטה. חופשיים מכל פיקוח הם טענו שנחו עליהם ההשראה והתנבאו. והאמינו להם: מספרם גדל, יריבות הולידה קנאה והחוזים עצמם האשימו את העמיתים שרצו לעשות לגנאי בסחר עם הגהינום. הפחד שהשרו אותם עמיתים החליף את הכבוד, וכל אלו שרצו להטיל מורא הציגו עצמם כמכשפים. והם התרבו כל כך עד שלפני זמן לא רב עדיין היה לכל כפר מכשף כזה משלו. {{הערה|ישנם עמים שאצלם כל החוזים היו נביאים. מן הסתם כך המצב אצל הטורקים, כי הם מונים מאה עשרים וארבעה נביאים.}} }} {{צבע גופן|ירוק| אך מלבד המכשפים שהציגו עצמם ככאלו, הבורות יצרה נוספים ללא הפסקה. אנשים נכבדים, מתימטיקאים, אמנים עם טיפה של כשרון ואף בדרנים נחשבו למכשפים או קוסמים. מעשי הכפירה והפילוגים ייצרו המונים מהם. בדת הנוצרית בעיקר התייחסה כל סיעה התייחסה לפלגים האחרים כידידי השטן. בין המואשמים בשימוש בקסם מפתיע למצוא את [[:w:אורפאוס|אורפאוס]], [[:w:נומה פומפילוס|נומה]], [[:w:פיתגורס|פיתגורס]], [[:w:מוחמד|מוחמד]], [[:w:מרטין לותר|לותר]] ואלף אחרים שלא היו אלא מתחזים, ושכמו הכובשים הקדמונים מצאו בתמימותם של האנשים נתיב לשליטה, ואילפו אותם באמצעות פחדים דתיים. אמנם היו מי שלא ניצלו את המשאבים הללו: [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ונומה השתמשו בהם כדי להגביר את אושרם של בני התמותה הבורים. אך מול שתי דוגמאות אלו אפשר להציב אלפי פשעים בהשראת האמונות הטפלות. }} {{צבע גופן|ירוק| הקסם הוא כל כך עתיק שקשה לזהות את מקורו. ניתן למצוא קוסמים בתחילתו של כל סיפור, והשפעתם פוחתת רק עם הפיכתם של אנשים לנאורים יותר. אם הולכים בדרכם של התיאולוגים, הקסם היה קיים עוד לפני המבול. חם היה קוסם גדול. פרעה שהתייצב לפני משה עשה קסמים והיה מוקף בקוסמים שרצו להיאבק בשליח האל{{הערה|[[:w:אורגינס|אוריגנס]] בדבריו על ידידיו של איוב אמר שהם נשארו איתו שבעה ימים ושבעה לילות ושהם עבדו את האל באדיקות, לא התייחסו לאותות, לקריאות בגורל, להימנעויות, לקמיעות, לקסמים או לקללות וכו'. יש שאומרים שאיוב חי בתקופתו של משה. [[:w:הירונימוס|הירונימוס]] הקדוש ראה בו בן תקופתו של יוסף, ושייך את ספר איוב ליוצר חמשת חומשי תורה}}. בהיסטוריה של היהודים מופיעים קוסמים ומכשפים על כל צעד ושעל. בקורות הסינים אנו כבר מוצאים קוסם שרוצה לפתות את האנשים באמצעות יוקרתו, הדבר היה בימי שלטונו של [[:w:שאוהאו|שאוהאו]], המלך הרביעי של סין, שיש הטוענים כי הוא חי בימיו של [[:w:נחור|נחור]], סבא-רבא של אברהם. אני יודע שהסיפורים על השליטים הראשונים של הממלכה הזו הם אגדיים, אך מה שתיארתי הוא הוכחה לא פחותה לכך שהיתה אמונה בקוסמים משלב מוקדם מאוד. [[:w:קירקה|קירקה]], [[:w:מדיאה|מדיאה]], [[:w:en:Amphiaraus|אמפינראוס]], [[:w:טירסיאס|טירסיאס]], [[:w:en:Abaris the Hyperborean|אבאריס]], [[:w:הרמס טריסמגיסטוס|טריסמגיסטוס]] ואחרים שגשגו בתרופתם של שופטי ישראל. אורפיאוס, שקדם למלחמת טרויה, נחשב בקרב העוסקים בשדים כיוצר ה[[:w:en:Witches' Sabbath|סבת]]{{הערה|הערת המתרגם: מאחר שמושג ה"שבת מכשפות" שונה מאוד מה"שבת" שמוכרת לקורא העברי, אני מתרגם אותה כ"סבת".}}, משום שהוא העמיד על מכונם את האורגיות והמשתאות הליליים של [[:w:דיוניסוס|בכחוס]]. [[:w:יואנס צצס|צצס]] טוען שאורפאוס למד במצרים את מדע הקסמים הקטלני שהעריכו שם מאוד, ויותר מכל את אמנות הקסמת הנחשים. כולם מכירים את האגדה על ירידתו אל השאול. [[:w:פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]] מסביר זאת כמסע בין ה[[:w:Thesprotide|תספרוטים]], שם באמצעות קסמים תקשרו עם נשמות המתים. בעלה של [[:w:אורידיקה|אורידיקה]] הוטעה בידי רוח רפאים שהוצגה לו למספר רגעים, ומת מצער, או לפחות לפי תיאורי אחרים ויתר לעד על חברתם של בני אדם ופרש להרי תראקיה. [[:w:ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון|לקלרק]] טוען שאורפאוס היה קוסם אדיר וששיריו היו זימונים שטניים, ושעל פי [[:w:אפולודורוס|אפולודורוס]] ו[[:w:לוקיאנוס מסאמוסאטה|לוקיאנוס]] הוא זה שהפיץ ביוון את הקסם, את אמנות הקריאה בכוכבים ואת זימון הרוחות. }} {{צבע גופן|ירוק| [[:w:en:Avitus of Vienne|אוויטוס]], בשירו "החטא הקדמון", מקדים עוד יותר את קיומו של הקסם. "גאווה טפשית" הוא אומר, "והרצון לדעת יותר מדי הרסו את האבות הראשונים שלנו, והפכו את הגזע שלהם לגזע מושחת. בניו של אדם, יורשי סקרנותו המצערת, רצו למהר ולדעת את העתיד בדרכים מגונות. הם התייעצו בכוכבים, יצרו הורוסקופים והמציאו את הקסם." }} {{צבע גופן|ירוק| היו כותבים שטענו של[[:w:לאקוניה|לאקדיימונים]] לא היו מכשפים, כי כאשר רצו לפייס את רוחו של [[:w:פאוסניאס (מצביא)|פאוסניאס]] שננטש למות ברעב במקדש ושהופיע מאז לפני אנשים מסוימים, נאלצו להביא מכשף מאיטליה כדי לגרש את רוחו של הנפטר. אולם אין זו הוכחה, כי ייתכן שהמכשפים של לאקדיימון לא היו מיומנים כמו אלו של איטליה. [[:w:קלאודיוס איליאנוס|איליאנוס]] מספר שהיו מכשפים בלאקדיימון, ושהם לא היו מפספסים את לאקדיימון כי היא היתה מדינה שכנה לתסאליה ובתסאליה היה מספר גדול של מכשפים, ובמיוחד מכשפות, במידה כזו ש"תסאלי" ו"מכשף" הפכו שמות נרדפים.{{הערה|כך לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]] <small>(הערת המתרגם: הכותב מתייחס כאן למשפט מתוך [[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 30|היסטוריה של הטבע כרך 30 פיסקה 2]].)</small> יש הבדל בין קוסמים לבין מכשפים. הראשונים הם קוסמי קסמים מכובדים. האחרונים אומללים שנמכרו לכוחות האופל.}} }} {{צבע גופן|ירוק| ההיסטוריה המודרנית הלכה בעקבות ההיסטוריה העתיקה. ההיסטוריות הישנות של ספרד, אלו של גרמניה ואלו של כל ארצות הצפון עטורות מעשיות מגוחכות. אנו יודעים כמה קוסמים ומכשפים הופיעו בחצרו של המלך ארתור. את שלטונם של מלכינו הראשונים, בנפלאותיהם ובגינוני האבירים שלהם, ניתן להשוות לתקופות הגבוה של יוון ומצריים. הקסם והמכשפים זכו להערכה רבה בצרפת בתקופת הגזע הראשון{{הערה|<small>הערת המתרגם: "תקופת הגזע הראשון" היא תקופתן של השושלות [[:w:השושלת המרובינגית|המרובינגית]] ו[[:w:השושלת הקרולינגית|הקרולינגית]].</small>}}, בהן התחילה ההיסטוריה הצרפתית להיות מתועדת. }} {{הערה|(לעמ' 33... אמרו לאדוקים שאנו חיים במאה מתועבת, אך מאות שנים של בורות גסה להחריד יצרו גם הן את כופריהן. משה אנר שהזלזול של בני האדם הוא הגורם למבול. דוד, שלמה, הנביאים, השליחים והמועצות נאנחים בראותם את הארץ מלאה ברשעים. אמר גרגוריוס הקדוש בזמנו: "חורבן סדום ועמורה הוא דימוי של הגהינום, עליו אנחנו צוחקים בעולם הזה" וכו'. (הערת המתרגם: כנראה מדובר על התייחסות של גרגוריוס לפסוק 1 מפרק א' של איגרת יהודה מן הברית החדשה, שם ב"דיאלוגים" של האפיפיור גרגוריוס לא מופיעה התייחסות כזו.))}} -- להמשיך -- == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} mril29o8h0smxboy5ibh5qgo93naarf 3017325 3017324 2026-05-24T06:48:43Z The duke 91 ניסוח 3017325 wikitext text/x-wiki {{ספר חול |מחבר=קולן דה פלאנסי |שם ספר=מילון התופת (מהדורה ראשונה 1818) |שם נוסף=מאמר מקדים |הבא= |רישום הבא= |הקודם=מילון התופת/מהדורה ראשונה 1818/הקדמה |רישום הקודם=הקדמה |סוגה=דמונוגרפיה }} === {{צבע גופן|ירוק|מאמר מקדים}} === {{ציטוט |מקור= {{צבע גופן|ירוק|קיקרו, על טבע האלים, כרך 2.}} |תוכן= {{צבע גופן|ירוק|האמונה הטפלה שנפוצה בין העמים כמעט שהיממה את הדעת בקרב כולם, וניצלה את חולשתם של האנשים. }}}} {{צבע גופן|ירוק| כשאנו מביטים לרגע על פולחני העמים השונים, איננו מוצאים אלא דתות מוקפות באלפי טעויות, אמת מעוותת בשקרים, רעיונות של אלוהות קבורים בתוהו של אמונות טפלות מגוחכות. ואנו זועקים: "האם לנצח יהיו הטעות והספק לנצח חלק מן הטבע האנושי?" }} {{צבע גופן|ירוק| אין אומה כה פראית עד שלא מצאה בליבה, בהרמוניה של הטבע, בכל רחבי היקום היפה הזה, עדות ברורה לקיומו של אל. אך כל אחד, במקום לנסות להכיר אותו, יוצר לו אליל שווא בהתבסס על דמיונו בלבד, וכל אחד משתמש בו כדי לשרת את מאוויו. הנבל עושה ממנו מפלצת, השאפתן עושה אותו שליט, הפחדן עושה אותו ברברי, הקיצוני עושה אותו עריץ שבכל נשימה יש בו רק נקמה, ורק האדם הישר רואה אותו כאב. }} {{צבע גופן|ירוק| עם זאת, רוב הדתות הן טהורות במקורן. כאן זהו בורא שמציעים לו את ביכורי פירות הארץ, שם זו השמש שסוגדים לה כאבי האור והפוריות, במקום אחר זו השגחה בלתי נראית שהלבבות רוחשים לה כבוד ללא סייג, שחמלה ואהבה היא כל מהותה, שאין לה מנחה טובה מן הסגולות, שהיקום הוא מקדשה, שהטבע מכריז על גדולתה, ומעל לכל על טוב ליבה. אך פולחן כזה הוא פשוט מדי לאדם, ידידם של המופלא והשקרי. נדרשת יצירה של מעשיות, המצאת טקסים, והצעד הראשון הזה שלוכד את הרוח על ידי אובייקטים חיצוניים משכיח את מי שחשבנו לחלוק לו כבוד. ובמהרה המוסר נשחת והחטאים מתפשטים. יש המקדשים אותם ומקדישים אותם לאלוהיהם. אחרים ממציאים רוחות רעות להם הם מייחסים את כל מעשיהם הרעים, תוך שהם שומרים לעצמם את כל הכבוד העל מעט הטוב שהם מסוגלים לעשות. משם מגיעים יופיטר מגלה העריות ורוצח אביו, יונו הנקמנית והקנאית, מרס הנסחף והאכזר, ונוס הזונה, מרקורי הגנב וכו'. משם מגיעים גם אהרימן{{הערה|<small>הערת המתרגם: מקור הרוע בדת הזורואסטרית, ראו [[:w:אהרימן|בויקיפדיה.]]</small>}}, השטן, אטה{{הערה|<small>הערת המתרגם: אלת העיוורון המוסרי היוונית. ראו [[:w:en:Ate (mythology)|בויקיפדיה האנגלית]]</small>}}, המולך{{הערה|ה<small>ערת המתרגם: פולחן העברת הילדים באש בגיא בן-הנום במקרא. ראו [[:w:מולך|בויקיפדיה]]</small>.}}, אל הרוע של המקסיקנים{{הערה|<small>הערת המתרגם: ייתכן שהכוונה לאל המוות האצטקי [[:w:מיקטלנטקוטלי|מיקטלנטקוטלי]].</small>}} וכל הג'ינים המרושעים. }} {{צבע גופן|ירוק| וכך, כשהוא מוקף בשרי נקמתו האיומים, אלוהים הוא מושא לפחד ולא לאהבה. הוא מתרצה מקורבנות, מקיזים דם על מזבחו כדי לזכות בחסדו, פוערים את חזם של יצורים חיים אחרים, מוכרים לו את החיות שהוא יצר, והאדם מקבל את מה שאינו שייך לו. והאמונות הטפלות שוב מתפשטות הלאה, הן נועצות את הסכין בלב האדם ומגישות לאל כמעשה כפרה את המנחה הנוראית מכולן.{{הערה|[[:w:Cecrops I|קקרופס]], המחוקק הראשון של אתונה, בהמלצתו להגיש לאלים את ביכורי פירותיהם ויבוליהם, אסר במפורש להקריב כל יצור חי: הוא ניבא, כך לפי [[:w:en:Germain-François Poullain de Saint-Foix|סאן-פואה]], שמרגע שיתחילו להקריב חיות, ירצו הכוהנים לבסס את עריצותם ולהפחיד אף את המלכים ובתוך זמן קצר ידרשו קורבנות אדם בטענה שהם מביעים כבוד רב יותר. שלוש מאות שנה מאוחר יותר [[:w:יפתח|יפתח]], [[:w:אגממנון|אגממנון]] ו[[:w:en:Idomeneo|אידומנאו]], שהיו בני אותו דור, הקריבו את ילדיהם.}} }} {{צבע גופן|ירוק| גם ישו בבואו להפסיק את דם הקורבנות, התכוון לתקן את השגיאה ואת המנהגים הטפלים. הוא נשאל מה יש לעשות כדי לזכות בשכר תמידי, וענה: "ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃ זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃ והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃ בשתי המצות האלה תלויה כל־התורה והנביאים׃ {{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק כ"ב, הבשורה על פי מרקוס פרק י"ב.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוקים 37-40]], תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} " ובמקום אחר אמר: "אהבו את־אויביכם והתפללו בעד רודפיכם׃ למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על־הצדיקים וגם על־הרשעים׃"{{הערה|הבשורה על פי מתי, פרק ה'.}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: [[הבשורה על פי מתי פרק כב|פסוק 44]]. תורגם כאן לפי תרגום דליטש לבשורה על פי מתי.</small>}} וכאשר תרצו שיעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃ ותמלאו אחר כל הדברים שיטיל עליכם האל: {{הערה|הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' - כשהיה כבר זקן מופלג אמר יוחנן המטביל למאמיניו: "ילדיי, תאהבו איש את־אחיו", וכשאמרו לו שהוא תמיד חוזר על אותו דבר ענה: "זו מצוותו של ישו הנוצרי <small>(הערת המתרגם: אכן זהו ציטוט מ[[הבשורה על פי יוחנן פרק יג]] פסוק 34)</small>, ואם נשמור אותה נעשה כל מה שהאל מורה לנו."}}{{הערה|<small>הערת המתרגם: הפסוק האחרון לא נמצא במקורות שהסופר מציין. הפסוק שלפניו הוא אכן מן [[הבשורה על פי לוקאס פרק ו]] פסוק 31. תורגם כאן לפי תרגום דליטש.</small>}}" }} {{צבע גופן|ירוק| ישו הנוצרי הכריז על אל שאוהב לבבות טהורים, ששונא צביעות, שקורא בין קפלי הנשמה, שבוחן את עומקיה הנסתרים ביותר, שנפגע מפולחן אבסורדי שאינו מכבודו, שבז לטקסי השווא של הפרושים ודומיהם... ועדיין, האמונות הטפלות שולטות בנצרות פנימה, חזקות כתמיד. הן עוטפות אותה בערפל של טעויות שמעמעמות את זוהרה עד שבעיני האדם הפשוט הן הופכות את כל עקרונותיה לבזויים, והוא לא רואה עוד את יופיה שאין שני לו. }} {{צבע גופן|ירוק| והסיבה צריכה להיות ברורה: האנשים נמשכים לטקסים, לפאר ולכל מה שמפליא אותם. האדם יאמין בהכל באמונה שלמה כל עוד עיניו נשארות עצומות. אך כשהוא שופך אור על הלהטוטנות והפלאות, כשהוא מגלה את השקר במקום בו האמין שימצא את האמת, הוא הופך להיות הרבה יותר ספקן מכל מלומד, כי בהיעדר כושר אבחנה הוא מבלבל בין ה[[:w:דוגמה|דוֹגְמוֹת]] של קיום האל ושל נצחיות הנשמה לבין הניסים של [[:w:en:Holy Ampulla|האמפולה הקדושה]] וסיפורי החייאת המתים. הוא שופט את מצוותיו של ישו הנוצרי על פי התנהגותם של אלו המחללים אותן בעודם מתפארים בכך שהם מקיימים אותן, וכשמתגלה לו טעות אחת הוא חושד בעוד אלף. מכאן שחוסר האמון נובע מתמימות יתר, ואף יש לנו הוכחה עצובה לכך. האמונה הטפלה שנצמדת לכל דת תמיד מביאה בסוף לחורבן שתיהן. היא לבדה רואה בשלטונה הנצחי. המאות חולפות מבלי שתיחלש והזמן לא שובר את שרביט הברזל שלה. היא אוחזת בכל לב ולב, אפילו זה של האתאיסט, זה שלא מאמין עוד באלוהים, אך עדיין מאמין בשדים, באותות ובחלומות. }} {{צבע גופן|ירוק| אנו יכולים למצוא את מקור כל האמונות הטפלות באותם ארבעה גורמים אשר לרוב שוכנים באותו לב: בורות, גאווה, קנאות ופחד. }} {{צבע גופן|ירוק| מחלות לא מוכרות, תאונות יוצאות דופן, מיני תופעות ואירועים שהסיטו ממסלולם את מהלך הדברים הרגיל יוחסו כולם לשדים או לאנשים שהשתמשו בכוחותיהם. קל יותר להאשים יצורים על טבעיים מאשר להודות בבורותך. ניסים התקבלו כל כך טוב שבסופו של דבר כל דבר נחשב לנס. ולמרות שלא היה בכך שמץ של אמת, לדברי ברקליי{{הערה|הערת המתרגם: כנראה [[:w:en:Robert Barclay|רוברט ברקליי הסקוטי]], קוויקר מן המאה ה-17.]}}, נמצא מי שיכתוב אותם ולכן מכבדים אותם, וההערצה מגדילה את כבודם וקדמוניותם מאפשרת זאת. כל הסיפורים הישנים מלאים בהם. [[:w:נמרוד|נמרוד]] אצל ה[[:w:כשדים|כלדיים]], [[:w:מנס|מנס]] אצל המצרים, [[:w:מרדוך|בל]] אצל האשורים, [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ב[[:w:ספרטה|לקדימון]], אינכוס באתונה{{הערה|הערת המתרגם: מדובר בטעות, [[:w:en:Inachus|אינכוס]] היה מלך ב[[:w:ארגוס|ארגוס]], לא באתונה.}}, [[:w:נומה פומפיליוס|נומה]] אצל הרומאים וכו' כולם מוקפים פלאים.{{הערה|בכתבים הסיניים, על פי דיווחו של [[:w:מרטינו מרטיני|הכומר מרטיני]], מסופר שתחת שלטונו של [[:w:הקיסר יאו|יאו]] שהתה השמש עשרה ימים ברצף באופק, מה שגרם לסינים לפחד שהכל יעלה באש. <small>(הערת המתרגם: הכומר למעשה שגה בהבנת הסיפור הסיני על עשר השמשות שעלו ביחד ושרפו את התבואה בשדות בתקופתו של יאו, כפי שמופיע בספר [[:w:en:huainanzi|חְווָאיְ נָאן דְזְה]] בפרק 本經訓, [https://ctext.org/huainanzi/ben-jing-xun?searchu=%E7%BE%BF%20%E5%8D%81%E6%97%A5&searchmode=showall#n361775 פיסקה 6 בחלוקת Ctext].)</small>}} }} {{צבע גופן|ירוק| הרצון לשלוט ולהתעלות מעל לאנשים אחרים יצרו את מגידי העתידות ואת האסטרולוגים. הם צפו במסלולי הכוכבים, בקיומם הבלתי-משתנה, בהשפעתם על העונות ועל הטמפרטורה ודמיינו שיש להם אותה שליטה על יצורים חיים ועצמאיים. אז הם למדו את מסלולם ומצאו את גורלו של האדם על כל גרסאותיו רשום באותם גופים דוממים. }} {{צבע גופן|ירוק| הכלדיים, שאנו מחשיבים לאסטרולוגים הראשונים, היו מסורים לאסטרולוגיה כבר בימיו של אברהם. "קראתי ברישומי השמיים את כל מה שיקרה לך, לך ולבניך," אמר [[w:en:Belus (Assyrian)|בל]] לילדיו התמימים, "ואגלה לך את סודות גורלך."{{הערה|<small>הערת המתרגם: הייחוס של הציטוט לבל מוכר רק מהטקסט שלנו. לפניו הציטוט מוכר מן הספר "[[w:en:Philocalia (Origen)|פילוקליה]]" של [[w:en:אוריגנס|אוריגנס]] מן המאה הרביעית. בפילוקליה הוא מוצג כדבריו של יעקב אבינו בתפילתו על יוסף. הדבר הקרוב ביותר לתפילה שכזו היא ברכת יעקב ליוסף שידועה מספר בראשית פרק מט, אך אין שם טקסט דומה לזה המופיע כאן. ועם זה בהערות השוליים בפילוקליה מצויין במפורש שהמקור של הציטוט הוא ספר "צוואות השבטים", צוואת אשר פרק 7, שם אכן מופיע המשפט אך במבנה וכוונה אחרת לגמרי: "והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו". מכאן שמדובר בציטוט שעבר סידרה של סילופים וסילופי ייחוסים עד שקולאן דה פלאנסי נחשף אליו, וייתכן שאף הוא עצמו הוסיף לסלף את הדברים.</small>}} {{הערה|אטלס ופרומתיאוס, שני אסטרולוגים גדולים, חיו בתקופתו של יוסף. כששיחרר יופיטר את [[:w:פרומתיאוס|פרומתיאוס]] מן העיט או הנשר שהיה אמור לטרוף את קרביו במשך שלושים אלף שנים, לא רצה האל להפר את שבועתו שלא לשחרר אותו לעולם מן הקווקז. לכן הורה לו לענוד על אצבעו טבעת שבה שובץ רסיס מאותו הסלע. וזה, לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]], מקור הטבעות הקסומות. <small>(הערת המתרגם: זוהי התייחסות למקטע מ[[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 37|כרך 37]] ביצירה [[:w:תולדות הטבע|תולדות הטבע]] של פליניוס. למעשה בספרו פליניוס מסתייג מהדברים. הערת המתרגם 2: [[:fr:Dictionnaire infernal/1re édition, 1818/Tome 1/Texte entier#cite_note-pxvij-6|בויקיטקסט הצרפתי]] ישנו המשך להערה, מדובר בטעות הקלדה, זהו למעשה חלק הערה שנמצא יותר מאוחר, בעמ' 33.)</small>}} אחרים, שלא חיפשו דברים ארציים באותות השמיים, חזו בחלומות, במעוף הציפורים, במעי הקורבנות, בתנועת המים, בעלים המרשרשים ברוח, בקריאת התרנגול, בכף היד, במראות, ולאחרונה גם במפות, בקמטי המצח, בתווי הפנים, בגבשושיות הגולגולת וכו', את כל הניואנסים של תכונות האדם, את מחשבותיו הכמוסות ביותר ואת סודות היקום שאין להם חקר. כך הפכו, ככביכול, לאלים המחלקים לבני התמותה תקוות ופחדים, וגורלות טובים ורעים. }} {{צבע גופן|ירוק| היו גם רבים שבזו לאמצעים הללו ולא פעלו לפי שום שיטה. חופשיים מכל פיקוח הם טענו שנחו עליהם ההשראה והתנבאו. והאמינו להם: מספרם גדל, יריבות הולידה קנאה והחוזים עצמם האשימו את העמיתים שרצו לעשות לגנאי בסחר עם הגהינום. הפחד שהשרו אותם עמיתים החליף את הכבוד, וכל אלו שרצו להטיל מורא הציגו עצמם כמכשפים. והם התרבו כל כך עד שלפני זמן לא רב עדיין היה לכל כפר מכשף כזה משלו. {{הערה|ישנם עמים שאצלם כל החוזים היו נביאים. מן הסתם כך המצב אצל הטורקים, כי הם מונים מאה עשרים וארבעה נביאים.}} }} {{צבע גופן|ירוק| אך מלבד המכשפים שהציגו עצמם ככאלו, הבורות יצרה נוספים ללא הפסקה. אנשים נכבדים, מתימטיקאים, אמנים עם טיפה של כשרון ואף בדרנים נחשבו למכשפים או קוסמים. מעשי הכפירה והפילוגים ייצרו המונים מהם. בדת הנוצרית בעיקר התייחסה כל סיעה התייחסה לפלגים האחרים כידידי השטן. בין המואשמים בשימוש בקסם מפתיע למצוא את [[:w:אורפאוס|אורפאוס]], [[:w:נומה פומפילוס|נומה]], [[:w:פיתגורס|פיתגורס]], [[:w:מוחמד|מוחמד]], [[:w:מרטין לותר|לותר]] ואלף אחרים שלא היו אלא מתחזים, ושכמו הכובשים הקדמונים מצאו בתמימותם של האנשים נתיב לשליטה, ואילפו אותם באמצעות פחדים דתיים. אמנם היו מי שלא ניצלו את המשאבים הללו: [[:w:ליקורגוס|ליקורגוס]] ונומה השתמשו בהם כדי להגביר את אושרם של בני התמותה הבורים. אך מול שתי דוגמאות אלו אפשר להציב אלפי פשעים בהשראת האמונות הטפלות. }} {{צבע גופן|ירוק| הקסם הוא כל כך עתיק שקשה לזהות את מקורו. ניתן למצוא קוסמים בתחילתו של כל סיפור, והשפעתם פוחתת רק עם הפיכתם של אנשים לנאורים יותר. אם הולכים בדרכם של התיאולוגים, הקסם היה קיים עוד לפני המבול. חם היה קוסם גדול. פרעה שהתייצב לפני משה עשה קסמים והיה מוקף בקוסמים שרצו להיאבק בשליח האל{{הערה|[[:w:אורגינס|אוריגנס]] בדבריו על ידידיו של איוב אמר שהם נשארו איתו שבעה ימים ושבעה לילות ושהם עבדו את האל באדיקות, לא התייחסו לאותות, לקריאות בגורל, להימנעויות, לקמיעות, לקסמים או לקללות וכו'. יש שאומרים שאיוב חי בתקופתו של משה. [[:w:הירונימוס|הירונימוס]] הקדוש ראה בו בן תקופתו של יוסף, ושייך את ספר איוב ליוצר חמשת חומשי תורה}}. בהיסטוריה של היהודים מופיעים קוסמים ומכשפים על כל צעד ושעל. בקורות הסינים אנו כבר מוצאים קוסם שרוצה לפתות את האנשים באמצעות יוקרתו, הדבר היה בימי שלטונו של [[:w:שאוהאו|שאוהאו]], המלך הרביעי של סין, שיש הטוענים כי הוא חי בימיו של [[:w:נחור|נחור]], סבא-רבא של אברהם. אני יודע שהסיפורים על השליטים הראשונים של הממלכה הזו הם אגדיים, אך מה שתיארתי הוא הוכחה לא פחותה לכך שהיתה אמונה בקוסמים משלב מוקדם מאוד. [[:w:קירקה|קירקה]], [[:w:מדיאה|מדיאה]], [[:w:en:Amphiaraus|אמפינראוס]], [[:w:טירסיאס|טירסיאס]], [[:w:en:Abaris the Hyperborean|אבאריס]], [[:w:הרמס טריסמגיסטוס|טריסמגיסטוס]] ואחרים שגשגו בתרופתם של שופטי ישראל. אורפיאוס, שקדם למלחמת טרויה, נחשב בקרב העוסקים בשדים כיוצר ה[[:w:en:Witches' Sabbath|סבת]]{{הערה|הערת המתרגם: מאחר שמושג ה"שבת מכשפות" שונה מאוד מה"שבת" שמוכרת לקורא העברי, אני מתרגם אותה כ"סבת".}}, משום שהוא העמיד על מכונם את האורגיות והמשתאות הליליים של [[:w:דיוניסוס|בכחוס]]. [[:w:יואנס צצס|צצס]] טוען שאורפאוס למד במצרים את מדע הקסמים הקטלני שהעריכו שם מאוד, ויותר מכל את אמנות הקסמת הנחשים. כולם מכירים את האגדה על ירידתו אל השאול. [[:w:פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]] מסביר זאת כמסע בין ה[[:w:Thesprotide|תספרוטים]], שם באמצעות קסמים תקשרו עם נשמות המתים. בעלה של [[:w:אורידיקה|אורידיקה]] הוטעה בידי רוח רפאים שהוצגה לו למספר רגעים, ומת מצער, או לפחות לפי תיאורי אחרים ויתר לעד על חברתם של בני אדם ופרש להרי תראקיה. [[:w:ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון|לקלרק]] טוען שאורפאוס היה קוסם אדיר וששיריו היו זימונים שטניים, ושעל פי [[:w:אפולודורוס|אפולודורוס]] ו[[:w:לוקיאנוס מסאמוסאטה|לוקיאנוס]] הוא זה שהפיץ ביוון את הקסם, את אמנות הקריאה בכוכבים ואת זימון הרוחות. }} {{צבע גופן|ירוק| [[:w:en:Avitus of Vienne|אוויטוס]], בשירו "החטא הקדמון", מקדים עוד יותר את קיומו של הקסם. "גאווה טפשית" הוא אומר, "והרצון לדעת יותר מדי הרסו את האבות הראשונים שלנו, והפכו את הגזע שלהם לגזע מושחת. בניו של אדם, יורשי סקרנותו המצערת, רצו למהר ולדעת את העתיד בדרכים מגונות. הם התייעצו בכוכבים, יצרו הורוסקופים והמציאו את הקסם." }} {{צבע גופן|ירוק| היו כותבים שטענו של[[:w:לאקוניה|לאקדיימונים]] לא היו מכשפים, כי כאשר רצו לפייס את רוחו של [[:w:פאוסניאס (מצביא)|פאוסניאס]] שננטש למות ברעב במקדש ושהופיע מאז לפני אנשים מסוימים, נאלצו להביא מכשף מאיטליה כדי לגרש את רוחו של הנפטר. אולם אין זו הוכחה, כי ייתכן שהמכשפים של לאקדיימון לא היו מיומנים כמו אלו של איטליה. [[:w:קלאודיוס איליאנוס|איליאנוס]] מספר שהיו מכשפים בלאקדיימון, ושהם לא היו מפספסים את לאקדיימון כי היא היתה מדינה שכנה לתסאליה ובתסאליה היה מספר גדול של מכשפים, ובמיוחד מכשפות, במידה כזו ש"תסאלי" ו"מכשף" הפכו שמות נרדפים.{{הערה|כך לפי [[:w:פליניוס הזקן|פליניוס]] <small>(הערת המתרגם: הכותב מתייחס כאן למשפט מתוך [[:en:Natural History (Rackham, Jones, & Eichholz)/Book 30|היסטוריה של הטבע כרך 30 פיסקה 2]].)</small> יש הבדל בין קוסמים לבין מכשפים. הראשונים הם קוסמי קסמים מכובדים. האחרונים אומללים שנמכרו לכוחות האופל.}} }} {{צבע גופן|ירוק| ההיסטוריה המודרנית הלכה בעקבות ההיסטוריה העתיקה. ההיסטוריות הישנות של ספרד, אלו של גרמניה ואלו של כל ארצות הצפון עטורות מעשיות מגוחכות. אנו יודעים כמה קוסמים ומכשפים הופיעו בחצרו של המלך ארתור. את שלטונם של מלכינו הראשונים, בנפלאותיהם ובגינוני האבירים שלהם, ניתן להשוות לתקופות השיא של יוון ומצריים. הקסם והמכשפים זכו להערכה רבה בצרפת בתקופת הגזע הראשון{{הערה|<small>הערת המתרגם: "תקופת הגזע הראשון" היא תקופתן של השושלות [[:w:השושלת המרובינגית|המרובינגית]] ו[[:w:השושלת הקרולינגית|הקרולינגית]].</small>}}, בהן התחילה ההיסטוריה הצרפתית להיות מתועדת. }} {{הערה|(לעמ' 33... אמרו לאדוקים שאנו חיים במאה מתועבת, אך מאות שנים של בורות גסה להחריד יצרו גם הן את כופריהן. משה אנר שהזלזול של בני האדם הוא הגורם למבול. דוד, שלמה, הנביאים, השליחים והמועצות נאנחים בראותם את הארץ מלאה ברשעים. אמר גרגוריוס הקדוש בזמנו: "חורבן סדום ועמורה הוא דימוי של הגהינום, עליו אנחנו צוחקים בעולם הזה" וכו'. (הערת המתרגם: כנראה מדובר על התייחסות של גרגוריוס לפסוק 1 מפרק א' של איגרת יהודה מן הברית החדשה, שם ב"דיאלוגים" של האפיפיור גרגוריוס לא מופיעה התייחסות כזו.))}} -- להמשיך -- == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} 9rrkk22hwo8g4nnwx9zxbhdryj2iyju 0 1736242 3017329 3004350 2026-05-24T10:17:32Z Yack67 27395 3017329 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|מערבית ללילי יו"ט אחרון של פסח מאת [[מחבר:רבי אליעזר בר נתן|ראב"ן]]. נאמרת בכמה קהילות מנהג אשכנז המערבי{{הערה|כך מנהג האשכנזים באיטליה, מגנצא, פיורדא, מיץ. אבל בראשונים מבואר שפעם אמרו במגנצא [[אמונת אומן לעם זו זכרת|אמונת אומן]].}} בליל אחרון.{{הערה|וכשחל בשבת נהגו בפיורדא ומגנצא שלא לומר 'מערבית' (גם זה שלא כמנהג מגנצא המובא בראשונים). וגם אם חל במוצאי שבת נהגו שם לדחותו מפני [[אורי וישעי על הים נגלה]] שלא אמרו בליל שבת.}}}} <noinclude/><קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב''' (עד ח), '''אליעזר ברבי נתן חזק ואמץ'''}} {{סי|א}}וֹר לַשְּׁבִיעִי גָּשׁ אוֹיֵב לְהִלָּחֲמָה{{ש}} {{סי|בְּ}}בָנִים חֲבִיבִים כְּיָצְאוּ בְּיָד רָמָה{{ש}} {{סי|גִּ}}יהוֹ הֵאִיר לָהֶם וּלְמִצְרַיִם חֹשֶׁךְ וְשַׁמָּה{{ש}} {{סי|דּ}}וֹדָם עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה בְּחָכְמָה.<קטע סוף=א/>{{ש}}{{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>{{סי|הֲ}}לֹא מֵאָז חִבֵּב שְׁבִיעִיּוֹת וְכִלְּלָם{{ש}} {{סי|וְ}}קִדְּשָׁם לְשַׁבָּת לִשְׁבּוֹת בָּהֶם מֵעוֹלָם{{ש}} {{סי|זִ}}מֵּן שְׁבִיעִי לַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן לְעַלָּם{{ש}} {{סי|חֲ}}שָׁקָם וְחִבְּבָם בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם.<קטע סוף=ב/>{{ש}}{{הור|אוהב}} <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''א"ב''' (כפול)}} שְׁבִיעִי {{סי|אָ}}מַר לִרְדֹּף מַחֲנַי / {{סי|א}}וֹיֵב וְכָל מְדָנַי / וַיּוֹשַׁע יְיָ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|בְּ}}אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר צֻיַּד / {{סי|בִּ}}פְנוֹת בֹּקֶר גֻּיַּד / וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|גֻּ}}לְגַּל בְּרָעָה לִבּוֹ מַקְשֶׁה / {{סי|גַּ}}לְגַּלֵּי מַרְכְּבוֹתָיו לְהִנָּשֶׁה / אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|דֻּ}}כְּאָה עֶגְלָה יְפֵהפִיָּה / {{סי|דּ}}וֹבְבוּ יְדִידִים בַּהֲנָיָה / עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|הַ}}מַּיִם לִגְאוּלִים חוֹמָה / {{סי|הֵ}}שִׁיב עֲלֵי רוֹדְפִים בְּחֵמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|וְ}}קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ / {{סי|וַ}}יְהֻמֵּם וַיַּרְעֵם בְּקוֹלוֹ / מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|זֵ}}דִים אֲשֶׁר זָמָמוּ / {{סי|זֹ}}רוּ וּבָאַחֲרִית נָהֲמוּ / תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|חֻ}}סַּן תֵּת שְׂכָרִי / {{סי|חֶ}}זְקַת תֵּת לְהוֹרִי / יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|טִ}}בַּעְתָּ רוֹן פְּרוֹס / {{סי|טִ}}לַּקְתּוֹ בַּיָּם לֶאֱרֹס / וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|יְ}}דִידִים סִכַּכְתָּ בִּכְנָפֶיךָ / {{סי|יְ}}הִירִים שִׁקַּעְתָּ בְּזַעְפְּךָ / וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|כְּ}}זָמַם וְחָשַׁב לִרְדֹּף / {{סי|כְּ}}הִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף / אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|לֶ}}ב יָם לִחֲמוֹ / {{סי|לְ}}שׁוֹן יָם הֶחֱרִימוֹ / נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|מִ}}דָּה בְּמִדָּה הֶאֱלִים / {{סי|מִ}}זְמוֹר שָׁרוּ גְּאוּלִים / מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|נ}}וֹרָא תְּהִלּוֹת לְרוֹמְמוֹ / {{סי|נְ}}פָצָם עַל פְּנֵי הֲדוֹמוֹ / נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|סֹ}}עֲרוּ צָרַי וְנֶחְפָּזוּ / {{סי|שָׂ}}שׂוּ צוּרִים כְּחָזוּ / נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|עָ}}בְרוּ יָם וְגָזוּן / {{סי|עַ}}מִּים חֲבָלִים אֲחָזוּן / שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|פְּ}}לֶשֶׁת וְלוֹטִי חָלוּ / {{סי|פַּ}}אֲתֵי אֱדוֹם נִתְחַלְחָלוּ / אָז נִבְהֲלוּ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|צִ}}יץ לְמוֹאָב נִכְרָתָה / {{סי|צִ}}ירִים אֲחָזוּם בְּעָתָה / תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|ק}}וֹל נָפַל בְּפִימוֹ / {{סי|קִ}}נְיַן אָרֶץ לְבָנֵימוֹ / תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|רֹ}}אשָׁהּ וְסוֹפָהּ לָעֵד / {{סי|רָ}}שׁוּם לֶעָתִיד לְהִוָּעֵד / יְיָ' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד{{ש}} שְׁבִיעִי {{סי|שַׂ}}ר יָם לְשַׂר נוֹא הִכְרִיעוֹ / {{סי|תַּ}}גִּיד עָלָיו רֵעוֹ / כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה פַּרְעֹה {{סי|אֶ}}ל תּוֹךְ הַיָּם בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו הִצְלִילָם{{ש}} {{סי|לֹ}}א נִשְׁאַר כִּי אִם הוּא מִכֻּלָּם{{ש}} {{סי|יַ}}עַן הִצְדִּיק צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם{{ש}} מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה וְאָמְרוּ כֻלָּם.<noinclude>{{הערה|מילות {{צ|וְאָמְרוּ כֻלָּם}} לכאורה מיותרות, או שאמורים לסיים כרגיל. ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אל אלהים ה' דבר]]}}.}}</noinclude><קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|(בגילה ברינה...) מי כמוך}} <קטע התחלה=ד/>שְׁבִיעִי {{סי|עָ}}נָו הִסִּיעָם וּמַעְבָּרָה עָבְרוּ{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֱלֹהֵינוּ הֶרְאָם בָּאֶצְבַּע וְזִמְּרוּ{{ש}} {{סי|רְ}}אִינוּהוּ שְׂדֵה צֹעַן נִמְנוּ וְשׁוֹרְרוּ{{ש}} זֶה צוּר יִשְׁעֵנוּ פָּצוּ פֶה וְאָמְרוּ.<noinclude>{{הערה|שורה זו לכאורה מיותרת. ואותה תופאה מצאנו גם במערבית אחרת של המחבר, {{צ|[[אל אלהים ה' דבר]]}}.}}</noinclude><קטע סוף=ד/>{{ש}}{{הור|(זה צור…) ה' ימלך}} <קטע התחלה=ה/>שְׁבִיעִי {{סי|בֵּרְ}}כוּהוּ בְּמַקְהֵלוֹת עַמּוֹ וּקְהָלוֹ{{ש}} {{סי|בָּ}}רוּךְ הוּא צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ{{ש}} {{סי|יֹ}}אמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ לְשַׁבְּחוֹ וּלְהַלְּלוֹ{{ש}} כִּי פָדָה יְיָ אֶת עַמּוֹ וּגְאָלוֹ.<קטע סוף=ה/>{{ש}}{{הור|גאל}} <קטע התחלה=ו/>שְׁבִיעִי {{סי|נֻ}}צְּלוּ וְנִגְאֲלוּ עַמֶּךָ{{ש}} {{סי|תִּנָּ}}תֵן גַּם עַתָּה שֵׁנִית כְּנָאֳמֶךָ{{ש}} {{סי|חַזְּקֵ}}נוּ {{סי|וְאַמְּצֵ}}נוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ{{ש}} וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ.<קטע סוף=ו/><noinclude>{{ש}}{{הור|הפורש}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:רבי אליעזר בן נתן]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על שירת הים]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] </noinclude> gd0xmi6ravwc2zafhgt69e347bksd9s 0 1743671 3017311 3017175 2026-05-23T21:13:44Z מו יו הו 37729 השלמת ההגהה השניה מכ"י פריס 651. את הבית הנוסף ("פועל בכרם...") העתקתי מכ"י ביה"ח ע"ש ס. ניקולס, ברנקסטל-קויז, Ms. Cod. Hebr. 313 (נמצא גם בכ"י פריס בנ"א) 3017311 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק''', '''א"ב'''}} {{סי|אֱ}}מֶת יֶהְגֶּה חִכִּי מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֲדֹנִי{{ש}} כָּל פִּקּוּדֵי כֹל בְּסִיס טֶבַע אֲדָנִי{{ש}} {{סי|לְ}}בַל אֶכָּשֵׁל נִדְבוֹת פִּי לְהַעֲמִידֵנִי{{ר1}} רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.{{ממס|תהלים קיט קח}} {{סי|יִ}}תְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה סוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נְצֹר עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|ה}}וֹד אִמְרֵי נֹעַם טוּרֵי קִצְבוֹתֶיךָ{{ר1}} הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.{{ממס|תהלים קיט עג}} {{סי|וּ}}בְעֵרֶךְ מִלַּי מִמְּךָ מִשְׂגָּב אֲבַקְשָׁה{{ש}} חֻקֵּי חַיִּים בָּם לֹא אִנָּקְשָׁה{{ש}} {{סי|חִ}}מְּדָתַם רַעְיָתְךָ בַּשְּׁלִישִׁי לְחָפְשָׁהּ{{ר1}} לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.{{ממס|ירמיהו ב כד}} {{סי|זְ}}קוּקָה שִׁבְעָתַיִם לְגַרְגֶּרֶת רְבִידִים{{ש}} יַעֲלַת חֵן לְלִקְחָהּ זְבוּדִים{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ צוּרִי, דְּבָרֶיהָ הַחֲמוּדִים{{ר1}} יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים.{{ממס|ישעיהו נ ד}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׁעֲשׁוּעִים אֶדֶר מַחְמַדְּךָ{{ש}} אוֹת אָתִיתִי בְּקֻשְׁטָא לְהַעֲמִידְךָ{{ש}} {{סי|בֵּ}}רוּר דָּרְבָן מַרְדַּע מַלְמָדְךָ{{ר1}} אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ.{{ממס|ישעיהו מח יז}} {{סי|גְּ}}בוּלוֹת הִצַּבְתִּי מְמַדֵּי שָׁעֳלִי{{ש}} חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי מְיַשְּׁרֵי מִשְׁעוֹלִי{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרוֹן הִרְבֵּיתִי לִפְנֵי פֹעֲלִי{{ר1}} לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי.{{ממס|תהלים פא יד}} {{סי|הַ}}שֵּׁם תִּירָא וְאַחֲרָיו נוֹהִים{{ש}} תַּתֵּם דֶּרֶךְ תָּקֹץ בַּגְּבֹהִים{{ש}} {{סי|וְ}}טַהֵר גוּפְךָ מִהְיוֹת כְּמִתְלַהְלְהִים{{ר1}} כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים.{{ממס|קהלת ד יז}} {{סי|זָ}}רֵז לְהוֹרוֹת וְאַלּוּף לְסַבֵּל{{ש}} לְאַהֲבָה וּלְקַדֵּשׁ צְבָאֲךָ עֲלֵי תֵבֶל{{ש}} {{סי|חֶ}}סֶד רָדְפָה בַחַיִּים כִּי הֶבֶל{{ר1}} לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל.{{ממס|קהלת ז ב}} {{סי|טְ}}בִילָה בִזְמַנָּהּ, וְעַל אַרְבַּע גְּדִילִים{{ש}} יָתֵד עַל אֲזֵנֶךָ תְּכַסֶּה הַגְּדוֹלִים{{ש}} {{סי|יְ}}דִידַי בִּתְפִלָּה קֹדֶם שׁוֹאֲלִים{{ר1}} הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים.{{ממס|תהלים כט א}} {{סי|כַּ}}בֵּד הוֹרֶיךָ זְכוֹר בּוֹרְאֶךָ{{ש}} פַּלֵּס אֹרַח נְתִיב מוֹרָאֶךָ{{ש}} {{סי|לְ}}פִתְחֲךָ מְזֻזָה יְמִין מְבוֹאֶךָ{{ר1}} יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ.{{ממס|תהלים קכא ח}} {{סי|מֵ}}אָה בְרָכוֹת יוֹם יוֹם שַׁחֲרֵהוּ{{ש}} מִקְדָּשׁ לְיִרְאָה מְאֹד תְּהַדְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|נֹ}}פֶשׁ כִּפּוּר כְּאִסּוּרָיו שָׁמְרֵהוּ{{ר1}} הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ.{{ממס|ישעיהו נח ו}} {{סי|סְ}}פוּרִים לָעֹמֶר חֲמִשִּׁים קְבַעְתִּים{{ש}} לִישׁוּעַ הַבֵּן חֲמִשָּׁה הִשְׁמַעְתִּים{{ש}} {{סי|עִ}}בּוּר וּתְקוּפָה בְּחֶשְׁבּוֹן הוֹדַעְתִּים{{ר1}} לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים.{{ממס|אסתר א יג}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ בְרֹאשֶׁךָ יָד תִּשָּׂאֶנּוּ{{ש}} לֶקֶט וּשְׁאָר לְעָנִי תַמְצִיאֶנּוּ{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי שְׁבִיעִית פִּרְיָהּ תּוֹצִיאֶנּוּ{{ר1}} כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ.{{ממס|איוב כ כב}} {{סי|קְ}}רָא שְׁמַע הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ{{ש}} לָתֵת מְנָת לְמַחֲזִיקֵי דָּת אֵשׁ{{ש}} {{סי|רִ}}שּׁוּל לְנוֹתָר כֹּהֵן תִּתְיָאֵשׁ{{ר1}} הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ.{{ממס|יחזקאל כד י}} {{סי|שְׁ}}קָלִים לְהָבִיא וּבְאֶחָד יַשְׁמִיעוּ{{ש}} לִשְׁפֹּט גֵּר צֶדֶק אֵלָיו תִּשְׁמָעוּ{{ש}} {{סי|תְּ}}קִיעוֹת בְּזִכָּרוֹן זְכוּת יַכְרִיעוּ{{ר1}} בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ.{{ממס|תהלים צח ו}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תִּ}}רְדֹּף צֶדֶק וְתִזְכֶּה לְכִלָּה{{ש}} רֵאשִׁית הַגֵּז מִצֹּאן בְּמִכְלָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}רֵשׁ אֲשֵׁרָה נֶחֱרָצָה וְכָלָה{{ר1}} הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה.{{ממס|יחזקאל טו ד}} {{סי|רֵ}}עַ לֶאֱהֹב וּלְצַדֵּק מִפְעָלַי{{ש}} לְגָרֵי שַׁעַר נִבְלוֹת גִּעוּלַי{{ש}} {{סי|קְ}}רִיאַת מֶלֶךְ דַּעַת מַעֲלָלַי{{ר1}} בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי.{{ממס|תהלים מ ח}} {{סי|צַ}}חַן טַהֵר בְּקָרְבָּן וּתְחִנָּה{{ש}} שַׂמַּח כַּלָּה בְּהַטָּיַת חִנָּהּ{{ש}} {{סי|פֶּ}}גַע אֶפְרוֹחִים בְּרֵכָה תַחֲזִיקֶנָּה{{ר1}} כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ.{{ממס|משלי כז ח}} {{סי|עֲ}}רֻמִּים תַּלְבִּישׁ תְּבַקֵּר חֹלִי{{ש}} גְּמֹל דַּלִּים לִנְחֹל בְּהַנְחִילִי{{ש}} {{סי|סַ}}פֵּר יוֹמָם מְגִלַּת אִיּוּלִי{{ר1}} וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.{{ממס|תהלים כב ג}} {{סי|נֵ}}ר שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה מְאוֹרֵי עֵיפָתֶךָ{{ש}} פֶּטֶר שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּכוֹרֵי רְפָתֶיךָ{{ש}} {{סי|מִ}}דְרְשֵׁי סִינַי בְּתַרְבֵּץ מִשְׁפַּתֶּיךָ{{ר1}} יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ.{{ממס|משלי כב יח}} {{סי|לַ}}יְלָה וּשְׁמֹנָה עָשָׂר לִגְמֹר הַלֵּל אֲגוּדִים{{ש}} בִּשְׁמִי לִשָּׁבַע אֱמוּנָה מַגִּידִים{{ש}} {{סי|כֶּ}}סֶף אֲחֻזָּה לְעוֹלָם מַעֲבִידִים{{ר1}} כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים.{{ממס|בראשית ט כה}} {{סי|יִ}}בּוּם לָאָח וּמַעֲשַׂר עָנִי תְּחַלֵּק{{ש}} קוֹמֵץ וּמַקְטִיר מַזֶּה וּמוֹלֵק{{ש}} {{סי|טָ}}רֵד תִּמְחֶה פָּשַׁט כַּיֶּלֶק{{ר1}} רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק.{{ממס|במדבר כד כ}} {{סי|חֲ}}לִיצָה וְרֹק נִרְאֶה לַחֲמִשָּׁה{{ש}} תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וָחֳמָשִׁים חֲמִשָּׁה{{ש}} {{סי|זָ}}כָה לִכְהֻנָּה גְדֹלָה לְשַׁמְּשָׁה{{ר1}} בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.{{ממס|ויקרא כא יד}} {{סי|וְ}}עַל הַמִּצְוֹת לְכַפֵּר פָּר תִּקְנֶה{{ש}} עֲבוֹדַת הֶעָשׂוֹר עָלֶיךָ תְּמַנֶּה{{ש}} {{סי|הִ}}טַּמֵּא לְמֵת וְלֹא לְעֵר וְעוֹנֶה{{ר1}} הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.{{ממס|משלי כא יג}} {{סי|דָּ}}ם לְכִסּוּי בְּחֻלִּין נֹתְנַנִי{{ש}} סֻכָּה כָל שִׁבְעָה זֵכֶר לַעֲנָנִי{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל מוּרָם כַּאֲשֶׁר דָּנַנִּי{{ר1}} זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי.{{ממס|תהלים נ כג}} {{סי|בִּ}}עוּר חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר הֻצְרְכוּ{{ש}} שָׁלֹשׁ רְגָלִים פְּעָמֶיךָ יִדְרֹכוּ{{ש}} {{סי|אַ}}תֶּם כֹּהֲנַי מוּל מַעֲרֶכֶת תַּעֲרֹכוּ{{ר1}} שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ.{{ממס|תהלים קלד ב}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ח לְהַחֲיוֹת אֲשׁוּרוֹ כִּי יִמְעַד{{ש}} לִקְבֹּר מֵתִים לַלְּוָיָה תִצְעַד{{ש}} {{סי|בָּ}}רֵךְ לַמּוֹצִיא בְחַסְדּוֹ לָעַד{{ר1}} לֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.{{ממס|תהלים קד טו}} {{סי|גִּ}}יל תָּגִיל בְּקַלִּים יִשָּׁחֵטוּן{{ש}} בַּכֹּל וּלְעוֹלָם הַכֹּל יִשְׁחֹטוּן{{ש}} {{סי|דִּ}}ין אִילָן בִּשְׁתַּיִם לְיָד יִפְשֹׁטוּן{{ר1}} תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|הִ}}תְקַדֵּשׁ וּקְדֹשׁ וּפַיֵּס לִשְׂכַר יוֹמָם דּוֹפְקִים{{ש}} מוֹצָאֵי פֶה תִּשְׁמֹר רְצוֹן יְיָ מְפִיקִים{{ש}} {{סי|וּ}}פְרֹק וּטְעֹן לְבִרְכַּיִם פִּיקִים{{ר1}} וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים.{{ממס|ירמיהו נ לב}} {{סי|זְ}}בִיחָה בַצָּפוֹן הַגָּשָׁה וְקַבָּלָה{{ש}} פְּתִיתָה וּמְלִיקָה יְצִיקָה וּבְלִילָה{{ש}} {{סי|חֹ}}ק אֲכִילַת פְּסָחִים בַּיּוֹם חָלִילָה{{ר1}} תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה.{{ממס|תהלים קד כ}} {{סי|טָ}}הֳרַת קָרְבָּן וְהַזָּיָה וְאֵמוּרִים לְרָחְצָה{{ש}} הֶסְגֵּר וְהֶחְלֵט לַמַּחֲנֶה חוּצָה{{ש}} {{סי|יִ}}טָּהֲרוּ טְמֵאִים בִּלְתִּי חֲצִיצָה{{ר1}} שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.{{ממס|שה"ש ד ב}} {{סי|כֶּ}}רֶם בְּאַרְבַּע טֹהַר יְרַקְרַק אֲדַמְדָּם{{ש}} יִשְׁמְרוּ שַׁבַּתִּי יִלְבְּשׁוּ מַחֲמַדָּם{{ש}} {{סי|לְ}}זָכְרוֹ בְּאֵין תָּדִיר וְתָדִיר – תָּדִיר מֻקְדָּם{{ר1}} תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם.{{ממס|משלי כג לא}} {{סי|מַ}}חְסוֹר הַעֲבֵט שַׁלַּח עִמְּךָ כִּי טוֹב{{ש}} קְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב{{ש}} {{סי|נֹ}}דְדֵי לַלֶּחֶם בֵּיתְךָ מִקְּטֹב{{ר1}} תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|ס}}וֹטָה לְהַשְׁקוֹת מַעֲשֵׂר וַדַּאי וּדְמָאִים{{ש}} קֹדֶשׁ רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי וּבַגּוֹלָה יוֹמַיִם{{ש}} {{סי|עֲ}}רֹךְ אֶתְרוֹג וַהֲדַס וְלוּלָב לַשָּׁמַים{{ר1}} כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם.{{ממס|ישעיהו מד ד}} {{סי|פְּ}}דוּעִים בְּהַעֲנֵק וּבְמַתָּן יְחֻנְּנוּ{{ש}} דְּבָרַי בְּלֹא גִמְגּוּם בְּפִיךָ יְשֻׁנְּנוּ{{ש}} {{סי|צֹ}}רֶךְ גַּג בְּמַעֲקֶה לַהֲכִינֶנּוּ{{ר1}} מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ.{{ממס|תהלים לז כג}} {{סי|קְ}}בַע תּוֹרָתְךָ וְלַבָּנִים תִּשְׁנֶה{{ש}} וִדּוּי נָמוֹךְ וּמִקְרָא רָם תַּעֲנֶה{{ש}} {{סי|רַ}}ב לְהַדֵּר וְשָׂב תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה{{ר1}} עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה.{{ממס|נחום ב ט}} {{סי|שָׁ}}לֹשׁ תִּסְעֹד פְּרֵה וּרְבֵה וְתִבָּנֶה{{ש}} בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֹּהֵן יֵהָנֶה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת עֲשִׂירִי קֹדֶשׁ קוֹנֶה{{ר1}} תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה.{{ממס|ירמיהו לג יג}} {{הור|סימן: '''הזקן בר מנחם חזק אמן'''}} {{סי|הַ}}סֶּגֶן בְּכִפּוּר פָּר יַקְרִיבֶנּוּ{{ש}} עֲשִׂירִית הָאֵיפָה נַפְשׁוֹ תִדְּבֶנּוּ{{ש}} {{סי|זְ}}מָן עֶשֶׂר כֶּסֶף כִּי יַלְוֶנּוּ{{ר1}} לֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ.{{ממס|ירמיהו יז יא}} {{סי|קָ}}רְבַּן בֵּית דִּין וְחִזּוּק בֶּרֶךְ תִּכְרַע{{ש}} שְׁבִיתַת שְׁלֹשָׁה עֲבוֹדָתָם הַפְרַע{{ש}} {{סי|נִ}}מּוֹל לִשְׁמֹנָה אַף בְּשַׁבָּת מְאֹרָע{{ר1}} קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע.{{ממס|במדבר ו ה}} {{סי|בַּ}}שֵּׁם הִדָּבֵק לֶכֶת בְּחִין עֶרְכּוֹ{{ש}} מַעְשֵׂר שֵׁנִי אֱכֹל בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}מִצְוֹת עַד כֹּה וְעַד כֹּה{{ר1}} חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ.{{ממס|משלי כב ו}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי קֹדֶשׁ מוֹעֲדֶיךָ{{ש}} כִּפּוּר וְזִכָּרוֹן מְלִיצִים בַּעֲדֶךָ{{ש}} {{סי|רֶ}}צַח כִּי תִמְצָא נֹפֵל בְּשָׂדֶךָ{{ר1}} עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ.{{ממס|ש"א טז ב}} {{סי|מְ}}נוּיִם לַפֶּסַח מִכְסַת בֶּעָשׂוֹר תִּקְבַּע{{ש}} עַל מַצָּה וּמָרוֹר אֲכִילָתוֹ תְּקֻבַּע{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱסַר אַרְבָּעָה בִּשּׁוּלוֹ כְּטֶבַע{{ר1}} יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע.{{ממס|ישעיהו מד טז}} {{סי|חֻ}}קַּי לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת תְּאַלְּפָה{{ש}} לְשׂוּמָם עַל לֵב עַד בֹּא חֲלִיפָה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה הַשְׁלֵם וְצַדֵּק הִין לְעָדְפָה{{ר1}} אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה.{{ממס|משלי כ י}} {{סי|חַ}}וּוֹת שׁוֹפְטִים הוֹרוֹת דִּין סֵתֶר{{ש}} הָשֵׁב הַעֲבוֹט וּנְתֹן וְאֶקְשֹׁר לְךָ כֶּתֶר{{ש}} {{סי|חֵ}}שֶׁק בְּשַׂר תַּאֲוָה כִּי יַרְחִיב לְךָ פֶּתֶר{{ר1}} אָמַר יְיָ אָכֹל וְהוֹתֵר.{{ממס|מ"ב ד מג}} {{סי|זְ}}הִירִים בְּמִשְׁפָּט לַאֲמִתּוֹ מַצְדִּיקִים{{ש}} אַרְבָּעָה בָּרֶגֶל לְשַׂמֵּחַ נִזְקָקִים{{ש}} {{סי|זֶ}}ה עֲצֶרֶת קֹדֶשׁ כְּהַדְּבָרִים עַתִּיקִים{{ר1}} אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים.{{ממס|נחמיה ח י}} {{סי|קְ}}דוֹשַׁי תִּירָא עוֹסְקֵי דָּת תְּמִימָה{{ש}} מַתָּנָה כְּמַתְּנַת יָדְךָ לִבְּךָ הַשָּׁמַיְמָה{{ש}} {{סי|קָ}}רָאתָ עַמִּיתְךָ וְדַעְתּוֹ לֹא סָכְמָה{{ר1}} שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה.{{ממס|משלי כט טו}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן הַלְוֹת בָּהֶן תַּלְמוּד סְדָרֶיךָ{{ש}} עֲשֵׂה צְדָקָה כְּמִנְיַן עֲדָרֶיךָ{{ש}} בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְהַעֲלוֹת נִדְבוֹת הֲדָרֶיךָ{{ר1}} וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.{{ממס|תהלים נ יד}} {{סי|מַ}}לֵּא לִבֵּנוּ לְיִרְאָתְךָ מַחֲסֶה{{ש}} {{סי|נִ}}תְלוֹנֵן בְּצִלְּךָ וּבִכְנָפֶיךָ נֶחֱסֶה{{ש}} שָׁלְמוּ כֻלָּם מִצְוֹת עֲשֵׂה{{ר1}} כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה.{{ממס|שמות יט ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}זְנְךָ הַט, בִּי לְצֶדֶק יִמְלֹךְ מֶלֶךְ{{ש}} דְּרָכַי דַרְכֵי נֹעַם נְתִיב שָׁלוֹם תֵּלֶךְ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין בִּנְזִיקִין, אֵין מִקְצוֹעַ וּלְהִתְחַכֵּם וְלֵילֵךְ{{ר1}} שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.{{ממס|אסתר ז ד}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לְחוֹב נִמְכַּר בַּשְּׁבִיעִית חֹפֶשׁ{{ש}} וְגַם מוֹכֵר עַצְמוֹ אָז יִמְצָא נֹפֶשׁ{{ש}} {{סי|דִּ}}ינְךָ לִפְסֹל זִבְחֵי טִפֵּשׁ{{ר1}} הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב ה ו|וגם=ש"ב ה ח{{!}}שם פסוק ח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית וְיוֹבֵל בְּחֻקֵּיהֶן תִּתְיַצְּבוּן{{ש}} בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה לְשָׁנָה תִּקְצֹבוּן{{ש}} {{סי|וּ}}בָאֵר עַל הַשְּׁלֵמוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצֻוּוּן{{ר1}} לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.{{ממס|איוב יט כד}} {{סי|זָ}}ךְ שֶׁמֶן לְמָאוֹר וַהֲקָמַת מִשְׁכָּנִי{{ש}} בִּגְדֵי שְׂרָד עִם כִּיּוֹר וְכַנִּי{{ש}} {{סי|חָ}}דַל מִפְּסֹחַ לְאֹנֶס חוֹשַׁשְׁנִי{{ר1}} וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי.{{ממס|בראשית לב כ}} {{סי|טִ}}יעַת רְבָעִי, עִבְרִי לְנָכְרִי בְּמִמְכָּרָיו{{ש}} חֲצוֹצְרוֹת לְהָרִיעַ לְמַסַּע הֶכֵּרָיו{{ש}} {{סי|יְ}}פַת תֹּאַר הִתַּרְתִּי לְהִרְהוּר כִּעוּרָיו{{ר1}} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו.{{ממס|בראשית ח כא}} {{סי|כִּ}}שְׂדֵה הָאָרֶץ בֵּית חָצֵר וּמְסִבּוֹ{{ש}} חֲנֻכַּת מִזְבֵּחַ לְהַדְלִיק אֵשׁ שֶׁבּוֹ{{ש}} {{סי|לְ}}קָרְבָּן תִּקַּנְתִּי לְעוֹסְקֵי טִבּוֹ{{ר1}} עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.{{ממס|בראשית כח יב}} {{סי|מ}}וֹצִיא שֵׁם רָע לַעֲנֹשׁ לֹא כֵן יְדַמֶּה{{ש}} שׁוֹתֶה בוֹר וּמְקַלְקֵל לָזֶה דוֹמֶה{{ש}} {{סי|נְ}}צֹר אֵפֶר פָּרָה טָהוֹר מְטַמֵּא{{ר1}} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא.{{ממס|איוב יד ד}} {{סי|ס}}וּר נְבֵלָה וְשֶׁרֶץ וְשִׁכְבַת זֶרַע תִּרְחָצָה{{ש}} כֹּהֵן לְקַדֵּשׁ בִּזְרִיזוּת לְנַחֲצָה{{ש}} {{סי|עִ}}בְרִיָּה מֵרְשׁוּת אָדוֹן תֵּצֵא חוּצָה{{ר1}} כְּפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ.{{ממס|בראשית מ י}} {{סי|פָּ}}רָשַׁת גֵּר תּוֹשָׁב יוֹלֶדֶת וּנְגָעִים{{ש}} סַנְהֶדְרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה רִיבוֹת מַרְגִּיעִים{{ש}} {{סי|צִ}}יּוֹן סַנְהֶדְרֵי גָזִית הֲלִיכוֹתַי קוֹבְעִים{{ר1}} יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים.{{ממס|שמות א ה}} {{סי|קִ}}רְבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּמִלֵּי שְׁבָחֶיךָ{{ש}} תְּרוּמַת מֶכֶס הַשְּׁבִי מַלְקוֹחֵי רְוָחֶיךָ{{ש}} {{סי|רִ}}בִּיתִיךָ בְּכוֹר לְיַפּוֹת כֹּחֶךָ{{ר1}} שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ.{{ממס|בראשית מח כב}} {{סי|שְׁ}}לָמִים וְעוֹלוֹת יֵרָצוּ לְעוֹשֶׂיךָ{{ש}} הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל סִדּוּר מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב מִנְיַן רְאִיּוֹת זָב בְּנִימוֹסֶיךָ{{ר1}} יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסֶךָ.{{ממס|דברים כה יג}} {{סי|שֶׁ}}מֶן הַמִּשְׁחָה וַחֲרָמִים וָעֵרֶךְ{{ש}} הֶקְדֵּשׁ לְפִי הַכָּבוֹד נִדּוֹן כְּעֵרֶךְ{{ש}} {{סי|שֵׁ}}שׁ עָרֵי מִקְלָט פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ{{ר1}} יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.{{ממס|תהלים כה ח}} {{סי|תּ}}וֹרַת נָזִיר וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה לְשַׁלְּמָה{{ש}} עִיר אוֹיֵב לָמַס לְךָ כִּי הָשְׁלְמָה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת מוֹרֶדֶת חֶרֶב לַעֲקֹר תְּחוּמָהּ{{ר1}} אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.{{ממס|תהלים קכ ז}} {{סי|תָּ}}לוּי אָשָׁם וּוַדַּאי וּקְטֹרֶת לְנַחַת{{ש}} לֶחֶם הַפָּנִים לְפָנַי מֻנַּחַת{{ש}} {{סי|תַּ}}רְחִיק גְּמוּלָה לְהִנָּצֵל מִשַּׁחַת{{ר1}} מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת.{{ממס|משלי כה כו}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק אמן סלה'''}} {{סי|אֹ}}כֶל וּמַשְׁקֶה וּבֶגֶד לְטֻמְאָתָן יָרְדוּ{{ש}} שׁוֹכֵב עִם נֶחְרֶפֶת לְהַלְקוֹת, בִּי מָרְדוּ{{ש}} {{סי|לָ}}קֹץ שֹׁלַחַת יָד בְּמָמוֹן יִשְׁקֹדוּ{{ר1}} אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ.{{ממס|איוב טו יח}} {{סי|יְ}}מֵי הֶחָג לְנַסֵּךְ מַיִם, בְּמַיִם תֻּחַן{{ש}} עֶשְׂרוֹנִים כְּמִשְׁפָּטָם אֹזֶן מִלִּין תִּבְחַן{{ש}} {{סי|הַ}}מַּעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרֶכֶת לְשִׁלְחָן{{ר1}} תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן.{{ממס|תהלים כג ה}} {{סי|וּ}}פָרָשַׁת נִדַּחַת וְנָבִיא לְסָרָה מְסָרֵב{{ש}} סֵפֶר כְּרִיתוּת וְדָבָר הַמְעָרֵב{{ש}} {{סי|חֹ}}ק תְּמִידִין כָּלִיל יֵעָרֵב{{ר1}} בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב.{{ממס|דה"ב יג יא}} {{סי|זְ}}כֹר קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת, כֹּחֲךָ יִגְבַּר{{ש}} הֲבָאַת עֹמֶר מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בִּמְחֻבָּר{{ש}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ הַקְהֵל אִישׁ וְאִשָּׁה וְטַף כִּמְדֻבָּר{{ר1}} וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר.{{ממס|ישעיהו ל כא}} {{סי|אֶ}}ת שְׁבוּעַת הַעְלֵם דָּבָר בִּכְלָל קָרְבָּנַי{{ש}} נְחָלוֹת וְנוֹתְנֵי מוּמִין כְּמִדְרַשׁ דָּרְבוֹנַי{{ש}} {{סי|מ}}וּסָפִים {{סי|נִ}}קְרָבִים בְּסִדּוּר עִנְיָנַי{{ר1}} לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְיָ.{{ממס|דה"ב ב ג}} {{סי|שַׂ}}מַּח {{סי|לִ}}בִּי לְגַרְגְּרוֹתֵי עֲנָקֶיךָ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן לִי מַה יָּקְרוּ הֲמוֹן מְחוֹקְקֶיךָ{{ש}} תַּמּוּ פָּרָשִׁיּוֹת חֻקֵּי צִבּוּר דְּבֵקֶיךָ{{ר1}} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ.{{ממס|תהלים קיט פ}}{{ש}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''הזקן חזק'''}} {{סי|אֲ}}לֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא בֹּאוּ עוּשׂוּ {{ש}} לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר הֵחָלְצוּ חוּשׁוּ {{ש}} {{סי|בְּ}}סִפּוּר עֳנָשַׁי לִשְׁמֹעַ תֶּחֱשׁוּ {{ר1}} פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.{{ממס|משלי כז יב}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לָחוֹב לְהָלִין צֶדֶק תְּמַלְּאֵהוּ {{ש}} לִזְכוּת בּוֹ בַיּוֹם הַפְּסָק תַּעֲלוּהוּ {{ש}} {{סי|דַּ}}נְתֶּם וְנִתְחַיַּב סְקִילָה תִּסְקְלוּהוּ {{ר1}} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ.{{ממס|אסתר ז ט}} {{סי|הַ}}בָּא לָאֵם, כַּלָּה וּבְהֵמָה {{ש}} אוֹב וְיִדְּעֹנִי מִטַּמֵּא בָהֵמָּה {{ש}} {{סי|וּ}}מְקַלֵּל אָב וָאֵם נַפְשׁוֹ לְעָגְמָה {{ר1}} צְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה.{{ממס|משלי כו ח}} {{סי|זִ}}נָּה אֲרוּסָה כִּי נִפְתָּה לִבְבֵיהֶם {{ש}} מֵסִית וּמַדִּיחַ בְּמַחְשַׁכֵּי חֻבֵּיהֶם {{ש}} {{סי|חִ}}לֵּל שַׁבְּתוֹתַי בִּמְלֶאכֶת טִבֵּיהֶם {{ר1}} אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם.{{ממס|קהלת י ט}} {{סי|טִ}}מְּאוּ אֵשֶׁת אָב בְּרֹעַ מְזִמּוֹתָם {{ש}} זְכָרִים נִזְקָקִים לְזָכָר עֲמִיתָם {{ש}} {{סי|יַ}}ד הָעֵדִים בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרֵיהֶם לַהֲמִיתָם {{ר1}} שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם.{{ממס|תהלים סח כח}} {{סי|כְּ}}סִילוּת הוֹמִיָּה בִּלְתִּי הָבֵן {{ש}} לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָה תְּכַוֵּן {{ש}} {{סי|לְ}}סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא אִישׁ כִּי בֵן {{ר1}} סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן.{{ממס|ישעיהו סב י}} {{סי|מְ}}גַדֵּף בְּנִיבוֹ בְּנַפְשׁוֹ נִבְחָל {{ש}} עוֹבֵד זָרָה שֵׁם כִּי יֵחַל {{ש}} {{סי|נַ}}פְשָׁם מֵאִתִּי זֹאת תִּנְחַל {{ר1}} חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל.{{ממס|ש"א יז מ}} {{סי|סָ}}כָל מַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ בְּאִשָּׁיו {{ש}} וּמְכַשֵּׁף בַּעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי בִאוּשָׁיו {{ש}} {{סי|עַ}}ל זֶה וְעַל זֶה הִסְכִּים בָּעֳנָשָׁיו {{ר1}} רֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו.{{ממס|זכריה ז ב}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ שְׂרֵפָה דַּלְתוֹתַי תִּשְׁקֹד {{ש}} אֶת מִי וָמִי בְּדִינָהּ תִּפְקֹד {{ש}} {{סי|צֹ}}ק אֲבָר רוֹתֵחַ לִיקֹד {{ר1}} וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד.{{ממס|ישעיהו י טז}} {{סי|קִ}}לְקְלָה בַת כֹּהֵן בְּמַרְגִּילֵי רוֹכֵל {{ש}} וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ מִבְּלִי הַשְׂכֵּל {{ש}} {{סי|רְ}}אֵה נַפְשָׁם בְּאֵיזוֹ תֵּכֵל {{ר1}} אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל.{{ממס|איוב לא יב}} {{סי|שׁ}}וֹכֵב עִם חוֹתֶנֶת לְמֶשֶׁךְ אֶת לֵצִים {{ש}} וְעִם בַּת בִּתּוֹ לְהַתְרָאַת מְלִיצִים {{ש}} {{סי|שָׁ}}לְמוּ בְאַהֲבָתָם לִהְיוֹת שִׁקּוּצִים {{ר1}} דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים.{{ממס|תהלים קיח יב}} {{סי|תֹּ}}עֲבוּ וְנֶאֶלְחוּ בְּטִנּוּף מַעֲשִׂים {{ש}} בָּאֵי אִשָּׁה וּבִתָּהּ צוּר מַכְעִיסִים {{ש}} {{סי|תְּ}}נֵם לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ יְחִידָתָם חוֹמְסִים {{ר1}} כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים.{{ממס|ישעיהו סד א}} {{סי|הַ}}בַּת בְּנָהּ וְאֵם חָמוֹת אֶתְהֶן בְּבָעֳלָךְ {{ש}} וְגַם אֵם חוֹתֵן בְּיֵצֶר מַעֲלָךְ {{ש}} {{סי|זְ}}כוּרִים לְמַעְלָה כְּמוֹ הֵם בְּנִפְלָךְ {{ר1}} כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ.{{ממס|ירמיהו לד ה}} {{סי|קַ}}ח מִפִּיו תּוֹרָה וְרַבֵּה פְעָלִים {{ש}} סְקִילָה שְׁנִיָּה נֶאֶמְרָה בְּגוֹרָלָהּ עוֹלִים {{ש}} {{סי|נָ}}א אֲבָאֵר בְּזוֹ נִכְלָלִים {{ר1}} חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים.{{ממס|יחזקאל כא יט}} {{סי|חֲ}}קֹר שֶׁבַע לְמִיתַת נִדּוֹנַי {{ש}} מֵהֵיטֵב שִׁוּוּי גְּזֵרַת דִּינַי {{ש}} {{סי|זֶ}}ה רוֹצֵחַ וְנִדָּחִים מְדָנַי {{ר1}} נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם יְיָ.{{ממס|ירמיהו כה לא}} {{סי|קַ}}ו לָקָו צַו לָצָו אַשְׁמִיעֲכֶם {{ש}} סִדּוּר חֵנֶק עַתָּה אוֹדִיעֲכֶם {{ש}} {{סי|קָ}}שֶׁה סוּדָר לְרַכָּה תַּכְרִיכְכֶם {{ר1}} מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם.{{ממס|שמות יב כא}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ב וָאֵם מַכֶּה וּמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלִיל לְנָקְשִׁי {{ש}} גּוֹנֵב נֶפֶשׁ וּנְבִיא שֶׁקֶר וּמַמְרֵא בְמִדְרָשִׁי {{ש}} {{סי|בּ}}וֹעֵל אֵשֶׁת אִישׁ וְכֹהֶנֶת וְזוֹמְמֶיהָ בְּהֶקֵּשִׁי {{ר1}} וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי.{{ממס|איוב ז טו}} {{סי|גָּ}}מְרוּ מִיתוֹת בֵּית דִּין אַרְבַּע בְּמִנְיָנַי {{ש}} עֵדִים וְהַתְרָאָה סֵדֶר בִּנְיָנַי {{ש}} {{סי|דְּ}}רוּשִׁים וְנוֹסָפִים עֲלֵיהֶם זֵידוֹנַי {{ר1}} גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר יְיָ.{{ממס|צפניה ב ה}} {{סי|הַ}}בָּא עַל אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ עִנָּה{{ש}} אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו וְעִם נִדָּה זִנָּה{{ש}} {{סי|וּ}}מְלָאכָה וַאֲכִילָה בְכִפּוּר עִם אֵלֶּה תְּפַרְסְמֶנָּה {{ר1}} יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה.{{ממס|מלאכי ב יב}} {{סי|זָ}}בַחְתָּ וְהֶעֱלִיתָ קֳדָשַׁי חוּץ לִגְבוּלָם {{ש}} אָכַלְתָּ בָהֶם נוֹתָר וּפִגּוּלָם {{ש}} {{סי|חֵ}}יקְךָ אֲחוֹת אָב עַל כָּל נֶעְלָם {{ר1}} תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם.{{ממס|עובדיה א י}} {{סי|טָ}}מֵא אוֹכֵל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי {{ש}} וְאוֹכֵל חֵלֶב וָדָם אֲשֶׁר הֶחְדַּלְתִּי {{ש}} {{סי|יַ}}עֲמֹד יְפַטֵּם שַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי {{ר1}} אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי.{{ממס|ירמיהו לד יג}} {{סי|כְּ}}בוֹא אֶל מִקְדָּשׁ טָמֵא וּמְטַמֵּא מַחֲנֵיהֶם {{ש}} וְלֹא עָשָׂה פֶסַח בַּחֲבוּרַת מְנוּיֵיהֶם {{ש}} {{סי|לְ}}נַפְשָׁם אֹמֵר זָכְרֵימוֹ הֵם וּמֶהֱמֵהֶם{{ר1}} אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם.{{ממס|ירמיהו ז כח}} {{סי|מִ}}ילָה הֵפַר בְּרִית אֵל מְחוֹלְלוֹ {{ש}} בֶּחָמֵץ בְּפֶסַח דְּבַר קָדְשִׁי חִלְּלוֹ {{ש}} {{סי|נִ}}תַּן כָּאֵלֶּה סָךְ בְּמִשְׁחָה בְּמִנְלוֹ {{ר1}} יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ.{{ממס|דניאל ט כו}} {{סי|סֹ}}בּוּ נָא אֵלַי לְאִמְרוֹת נָעֳמִי {{ש}} לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וּגְבוּרָה עִמִּי {{ש}} {{סי|עַ}}ל אֵיזוֹ לָדַעַת טַעֲמִי {{ר1}} יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי.{{ממס|עמוס ט י}} {{סי|פָּ}}רוּעַ וּמְשַׁמֵּשׁ לֹא מַזֶּה וּבֶן מַזֶּה {{ש}} לֹא רָחַץ יָדָיו וְרַגְלָיו דְּבָרִי בֹזֶה {{ש}} {{סי|צַ}}ד זֶה כָּרֵת לֹא אֶחֱזֶה {{ר1}} רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה.{{ממס|שמות י יז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ מְשַׁמְּשִׁין בְּטֻמְאָה עֲצָתִי הִמְרוּ {{ש}} מְחֻסְּרֵי בְגָדִים וְכַפָּרָה כְּהֻנָּה לֹא שָׁמְרוּ {{ש}} {{סי|רֹ}}וַחַת הֲלָכָה בַּכֹּל גָּמְרוּ {{ר1}} אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ.{{ממס|איוב כח כב}} {{סי|שִׁ}}מֵּשׁ טְבוּל יוֹם אֵין הַדִּין עִמּוֹ {{ש}} שְׁתוּי יַיִן לְמִקְדָּשׁ פְּעָמוֹ {{ש}} {{סי|שֶׁ}}אָכַל טֶבֶל כְּמוֹ הֵם בַּאֲשָׁמוֹ {{ר1}} יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ.{{ממס|תהלים מא ו}} {{סי|תְּ}}רוּמַת הָאָרֶץ גְּדֵלָה גְּבוּל צַח {{ש}} זָר הָאוֹכְלָהּ בְּאַזְהָרַת צַח {{ש}} {{סי|תְּ}}רוּמַת כֹּהֵן טָמֵא בָּלַע בְּפֶצַח {{ר1}} בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.{{ממס|ישעיהו כה ח}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}שִׁית לִבְּךָ לְמַלְקִיּוֹת עַל כָּל לָאו וָלָאו {{ש}} בִּרְצוּעַת עֵגֶל וַחֲמוֹר כְּמִדְרַשׁ מַקְהֵלָיו{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹבָב וְלֹא מַכִּיר לְהַלְקוֹת כְּמִפְעָלָיו {{ר1}} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו.{{ממס|ישעיהו א ג}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי מְלָאכָה בִּלְתִּי מוֹצָא {{ש}} מֵרְאוֹת שׁוֹר לְהִתְעַלֵּם נִדָּח כִּי תִמְצָא {{ש}} {{סי|קֵ}}בָר וּנְקִיָּה חָמֵץ בִּימֵי אֲכִילַת מַצָּה {{ר1}} יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא.{{ממס|קהלת ח יז}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לֹא תַעֲשׂוּ אִישׁ בְּעֵינָיו נוֹכַח {{ש}} מֵרָצוֹחַ וְגָנוֹב וְנָאוֹף לְהִזָּהֵר וּלְהִוָּכַח {{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת מְחִיַּת עֲמָלֵק לְהִתְוַכַּח {{ר1}} קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח.{{ממס|משלי ד ה}} {{סי|עֲ}}צֶרֶת וְיוֹם כִּפּוּר אַחַת בַּשָּׁנָה {{ש}} אַל תַּעַשׂ מְלָאכָה מִקַּחַת בָּשְׁנָה {{ש}} {{סי|סֶ}}גֶל זִכָּרוֹן רִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי דְּרָשׁ נָא {{ר1}} אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה.{{ממס|איוב ג ו}} {{סי|נִ}}חֵשׁ וּמְעוֹנֵן מֵעֲשׂוֹת מְנָת מִדָּיו{{ש}} לֹא תַחְמֹד לְרֵעַ בַּעֲדִי עֲדָיו {{ש}} {{סי|מְ}}לִיצָה לְהוֹרוֹת מִסּוּר מֵאָרוֹן מַחֲמַדָּיו {{ר1}} לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו.{{ממס|איוב מא ד}} {{סי|לֹ}}א תְעַנּוּן יָתוֹם וְאַלְמָנָה שְׁכוֹל {{ש}} לֹא תְעוֹלֵל וְלֹא תְלַקֵּט לַעֲנִיֵּי כַלְכֹּל {{ש}} {{סי|כְּ}}מִדְרָשִׁי עַל הַדָּם כֹּל יָכוֹל {{ר1}} וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַייָ לֶאֱכֹל.{{ממס|ש"א יד לד}} {{סי|יִ}}נָּבֵא שֶׁקֶר אַל תִּשְׁמַע לְקוֹלוֹ {{ש}} לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל לְעַקְּלוֹ {{ש}} {{סי|טַ}}עַמְךָ לֹא יָאֹר נָשִׂיא לְגַעֲלוֹ {{ר1}} אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.{{ממס|משלי כ יא}} {{סי|חֲ}}מוֹר מֵהַבִּיט וְתִתְעַלֵּם נוֹפֵל לְסֻבֳּלוֹ {{ש}} אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲשִׁירָה בִּגְדָהּ מִלְּחָבְלוֹ {{ש}} {{סי|זָ}}קֵן לֵוִי אֶת חֲמִשִּׁים בִּמְלֹא {{ר1}} מְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ.{{ממס|קהלת ה יד}} {{סי|וּ}}פֶסַח מִזְּבֹחַ שַׁעֲרֵי חוֹמוֹת וְחֵילָם {{ש}} לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל עַד עֶצֶם מִלְּאָכְלָם {{ש}} {{סי|הַ}}לְוִיִּם מֵהַנְחִיל עִם אֲחֵיהֶם בְּנָחְלָם {{ר1}} חֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם.{{ממס|קהלת ט ו}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ מִצְרַיִם מִשּׁוּב עֲקֵבַיִם בַּל יֵחָמֵסוּ {{ש}} יָרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב לֵב לֹא יִמַּסּוּ {{ש}} {{סי|גַּ}}ם פְּאַת שָׂדֶה לַעֲנִיַּי בִּי יֶחֱסוּ {{ר1}} כָּלָה אַל תַּעֲשׂוּ.{{ממס|ירמיהו ה י}} {{סי|בָּ}}שָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה מִלְּאֱכֹל הַשְׁלָכָתוֹ {{ש}} עִבְרִי לֹא רֵיקָם מֵאִתְּךָ בְלֶכְתּוֹ {{ש}} {{סי|בַּ}}הֶרֶת מֻסְגָּר וּמֻחֲלָט שִׁלַּחְתּוֹ{{ר1}} אַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ.{{ממס|משלי ג יא}} {{סי|אֵ}}יתָן מֵעֲבֹד וּמִזְּרֹעַ לַעֲרִיפַת נְחָלֶיךָ {{ש}} פֶּסַח לֹא תוֹצִיא מִמְּחִיצוֹת אֹהָלֶיךָ {{ש}} {{סי|אֲ}}כָלְךָ בְּהֵמוֹת צֹאנְךָ וְאֵילֶיךָ {{ר1}} טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ.{{ממס|בראשית לא לט}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''אליהו הזקן חזק'''}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן לָחֹן לֹא יֵרַע לְגַלְגֵּל מִדָּה בְמִדָּה {{ש}} מִלּוֹמַר קָרְבָה רְאֵה מַה כָּתוּב בְּצִדָּהּ {{ש}} {{סי|בְּ}}אַרְצְכֶם מִתֵּת בְּרִצְפַת מִקְדָּשׁ צִמְדָּה {{ר1}} כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.{{ממס|ישעיהו ב טז}} {{סי|גְּ}}זֵלָה מֵעֲשׂוֹת וְשֶׁקֶר רֶגֶל יִמְעֹד {{ש}} מֵעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לִצְעֹד {{ש}} {{סי|דִּ}}בּוּק חֹשֶׁן בְּאֵפוֹד לִסְעֹד {{ר1}} אֵין מֵזַח עוֹד.{{ממס|ישעיהו כג י}} {{סי|הַ}}שְּׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה לֹא יִגְרַע וִיעַכֵּב {{ש}} חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר מִלְּעַכֵּב {{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם שָׁכֵב {{ר1}} עִמּוֹ גַּם רֶכֶב.{{ממס|בראשית נ ט}} {{סי|זַ}}הֵר כֹּהֲנַי מִפְּרֹעַ וּמִפְּרֹם כְּלָל כְּלָל {{ש}} גָּדוֹל אוֹנֵן מִצֵּאת מִקְדָּשׁ לֹא יְחֻלַּל {{ש}} {{סי|חֲ}}לָלָה זֹנָה מִקַּחַת זַרְעוֹ מְחֻלָּל {{ר1}} כִּי יִמָּצֵא חָלָל.{{ממס|דברים כא א}} {{סי|טִ}}יב שְׁבִיעִית נְזִירֶיךָ מִלִּבְצֹר וְלֶאֱגֹר {{ש}} לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית מִסָּבִיב מָגוֹר {{ש}} {{סי|יִ}}נָּצֵל עֶבֶד בְּמִבְטַחֲךָ לִסְגֹּר {{ר1}} לֹא יֻתַּן סְגוֹר.{{ממס|איוב כח טו}} {{סי|כְּ}}מַעֲשֵׂיהֶם לֹא תַעֲשׂוּ וְלֹא תֵלְכוּ בְחֻקּוֹתֵיהֶם {{ש}} לֹא תִתְחַתֵּן בָּם קִרְבַת דְּבֵקֵיהֶם {{ש}} {{סי|לֹ}}א כַסְפְּךָ בְּנֶשֶׁךְ וּמַאֲכָלִים בְּמַכָּרֵיהֶם {{ר1}} לֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם.{{ממס|תהלים מד יג}} {{סי|מֶ}}לַח לֹא תַשְׁבִּית לְכָל קָרְבָּן מָחְזָר {{ש}} וּשְׂאוֹר וּדְבַשׁ מֵהַקְטִיר מִמִּזְבְּחִי מוּזָר {{ש}} {{סי|נֵ}}צַח מִהְיוֹת כְּקֹרַח זֶרַע אֶלְעָזָר {{ר1}} עֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר.{{ממס|איוב יט כז}} {{סי|שֶׂ}}רֶט לָנֶפֶשׁ בְּבוֹאֲךָ לְתַנּוֹתוֹ {{ש}} לֹא תַעֲזֹב לֵוִי מְקוֹמְךָ תַּחֲנֹתוֹ {{ש}} {{סי|עַ}}מּוֹנִי וּמוֹאָבִי מִבּוֹא הָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּמְנָתוֹ {{ר1}} זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ.{{ממס|תהלים צח ג}} {{סי|פֶּ}}רֶךְ מֵרְדוֹת וּמִקְּפֹץ לְיָד יִשְׁלָחוּן{{ש}} לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶיךָ נְכָסֶיךָ יַצְלִיחוּן{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לְכֹהֲנַי בְּגֵרוּשִׁין לֹא יִקָּחוּן{{ר1}} אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.{{ממס|תהלים קטו ו}} {{סי|קַ}}עֲקַע כְּתֹבֶת בִּבְשַׂרְכֶם לֹא תִתְּנוּהוּ{{ש}} אוֹב וְגַם יִדְּעוֹנִי אַל תִּפְנוּהוּ{{ש}} {{סי|רִ}}ב רָב בְּסַנְהֶדְרֵי מֻפְלֵא יְמַנּוּהוּ{{ר1}} מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ.{{ממס|מ"ב יח לו}} {{סי|שֵׁ}}ם רָע מוֹצִיא וְאוֹנֵס מִלְּשַׁלֵּחַ נוֹשֵׂא{{ש}} מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא וּמַמְזֶרֶת לֹא תִנָּשֵׂא{{ש}} {{סי|שְׁ}}אִלְתִּיו צִוַּנִי חוּץ מִמַּעֲשֵׂר מְנֻסֶּה{{ר1}} לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה.{{ממס|ישעיהו ז יב}} {{סי|תַּ}}חְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר לְהָבַר{{ש}} מִלִּשָּׂא חֵטְא לְרֵעַ לְהוֹכִיחַ כִּי עָבַר{{ש}} {{סי|תִּ}}קַּח חֲדָשָׁה מִצֵּאת לַצָּבָא כִּכְבָר{{ר1}} שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר.{{ממס|ש"א כ כא}} {{סי|אַ}}ל תְּחַיֶּה כָל נְשָׁמָה יֶחֶרְבוּ חָרוֹב{{ש}} לֹא תַשְׁחִית וְתִכְרֹת עֵץ מַאֲכָל וְחֵרוֹב{{ש}} {{סי|לֹ}}א תִדְרֹשׁ לְמוֹאָב לְקַלֶּלְךָ יֶאֱרֹב{{ר1}} שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב.{{ממס|ישעיהו נז יט}} {{סי|יְ}}שַׁסַּע וְלֹא יַבְדִּיל וְלֹא עוֹד הֲזָדָה{{ש}} נִבְלַת בְּהֵמָה לֹא תֹאכַל וְגַם אֶת גִּידָהּ{{ש}} {{סי|הַ}}מֶּלֶךְ לֹא יַרְבֶּה בְּטֵלִים לְשָׁקְדָה{{ר1}} סוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה.{{ממס|נחום ג ב}} {{סי|וּ}}מָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ מִקְנֶה{{ש}} בְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בְּכָל אֲשֶׁר תִּקְנֶה{{ש}} {{סי|הָ}}עִיר הַנִּדַּחַת הַכֹּל תְּפַנֶּה{{ר1}} חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה.{{ממס|יחזקאל כו יד}} {{סי|זְ}}רִיעָה לֹא בַיּוֹבֵל וְקָצִיר וּבָצִיר עִמָּם{{ש}} לֹא תִשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן רִשּׁוּמָם{{ש}} {{סי|קָ}}רְבְּנוֹת זְבָחֶיךָ לַשֵּׁם הַמְרוֹמָם{{ר1}} לֹא בָּנָיו מוּמָם.{{ממס|דברים לב ה}} {{סי|נָ}}כְרִים מִיָּדָם לֹא תַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם{{ש}} מִצְרַיִם לֹא תוֹסִיף לִרְאוֹת פְּנֵיהֶם{{ש}} {{סי|חֵ}}טְא וְעָוֹן לְעֵדוּת טִבֵּיהֶם{{ר1}} לא אֶחָד בָּהֶם.{{ממס|תהלים קלט טז}} {{סי|זֶ}}רַע לֹא כִלְאַיִם יְפַתְּחוּ אֲדָמָה וִישַׂדְּדוּ{{ש}} אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רְשָׁעִים יָעִידוּ{{ש}} {{סי|קְ}}רֵבוּת שֵׁם אֱלִילִים מִשְּׁמֹעַ יִכָּחֵדוּ{{ר1}} לֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ.{{ממס|ירמיהו ג טז}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}ל הַמַּחֲנֶה לֹא תָבוֹא לְמִקְרֵה הַטֻּמְאוֹת{{ש}} לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ דִּבְרֵי חֲפָאוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}זָקָן מֵהַשְׁחִית תַּחְתִּית לִקְפָאוֹת{{ר1}} כֵּן לְאַרְבַּע הַפֵּאוֹת.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות כה כו}} {{סי|גֵּ}}ר לֹא תִלְחַץ וְלֹא תוֹנֶה אוֹנָאַת שִׂיחִים{{ש}} עָרֵל וְתוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכְלוּ בַּפְּסָחִים{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ גְּדִידוּת מֵעֲשׂוֹת בְּהֵאָנֵק אֲנוּחִים{{ר1}} כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים.{{ממס|מ"א יח כח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית לֹא תִגֹּשׂ לְעֶבֶד לֹוֶה חֹפֶשׁ{{ש}} עִם הַבָּשָׂר לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מִשּׂוּם דָּמִים בְּסֻלָּם רָעוּעַ בְּבַיִת נֹפֶשׁ{{ר1}} וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ.{{ממס|ישעיהו נו יא}} {{סי|זָ}}מִיר לֹא בַשְּׁבִיעִית זֶרַע וּקְצִיר גִּילוֹ{{ש}} פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ לְאֶפְרַיִם תִּרְגְּלוֹ{{ש}} {{סי|חַ}}קּוֹתִי לֹא תִנְאַף מֻזְהָר מְנָאֵף בְּעִקּוּלוֹ{{ר1}} לֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ.{{ממס|איוב לז ד}} {{סי|טְ}}מֵאִים מִלֶּאֱכֹל מְנוּיִם אֶת עָזְנִיָּה{{ש}} פֶּן יוֹסִיף אַזְהָרָה לְחַבָּלָה טְרִיָּה{{ש}} {{סי|יַ}}חַס מִפְּגֹם לְבִנְךָ מִתֵּת לַעֲנָה פוֹרִיָּה{{ר1}} בְּאֵר צָרָה נָכְרִיָּה.{{ממס|משלי כג כז}} {{סי|כֶּ}}סֶף תַּלְוֶה לְעָנִי כְּנֹשֶׁה לוֹ אַל{{ש}} נֶעֱבָד מִלְּהָבִיא בַיִת נִתְעָב וּמְגֹאָל{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָלִין נִבְלַת תָּלוּי נוֹאָל{{ר1}} עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל.{{ממס|הושע ד יב}} {{סי|מִ}}שְׁפַּט גֵּר צִוַּנִי לֹא אַטֶּה בִּלְשׁוֹנִי{{ש}} לְבַל לֶכֶת רָכִיל בַּסֵּתֶר מְלָשְׁנִי{{ש}} {{סי|נִ}}פְקַדְתִּי מִתְּעֹב מִצְרִי וַאֲדוֹמִי וְלִפְסֹל רִאשׁוֹנִי{{ר1}} עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי.{{ממס|קהלת ד טו}} {{סי|שְׂ}}אוֹר וְחָמֵץ לֹא יֵרָאוּ גְּבוּלֵי מוֹשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} אוֹבוֹת לֹא תִדְרֹשׁ לַחֲקֹר מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|עֲ}}דֵי עַד לֹא תַשִּׂיג לְמַלֵּא תַאֲוָתֶךָ{{ר1}} גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.{{ממס|משלי כב כח}} {{סי|פֶּ}}ן יְבַעֵט לְדִי זָהָב וְלֹא סְגֻלַּת מֶלֶךְ מְרֻבָּה{{ש}} שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מְלָכוֹת לֹא יוֹתֵר לְחִבָּה{{ש}} {{סי|צְ}}רִיכָה יְבָמָה לְיַבֵּם לְזִיקָה שֶׁבָּהּ{{ר1}} זָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ.{{ממס|יואל ד יז}} {{סי|קָ}}דֵשׁ וּקְדֵשָׁה לֹא בְּעַם גּוֹרָלוֹ{{ש}} מִלָּגֹז בְּכוֹר צֹאן אַף כִּי הֻמַּם וְחִלְּלוֹ{{ש}} {{סי|רְ}}אֵה מֵעֲבֹד מֵרֶחֶם בָּחַר לוֹ{{ר1}} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.{{ממס|דברים לג יז}} {{סי|שֹׁ}}חַד לֹא תִקַּח לַחֲקֹר הַדִּין מִנַּיִן{{ש}} נָזִיר לֹא יֹאכַל עֲנָבִים וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹלַחַת יָד הֲגוּנָה אַיִן{{ר1}} לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן.{{ממס|יחזקאל טז ה}} {{סי|תִּ}}קּוּן אִשָּׁה לֹא תֶהְדַּר לְכַלְּלִי{{ש}} וְלֹא עַל אִשָּׁה קִשּׁוּט מִכְלוֹלִי{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִטְּעֹם בְּמַאֲכָלִי{{ר1}} מָצָאתִי אוֹן לִי.{{ממס|הושע יב ט}} {{הור|סימן: '''אליהו הזקן חזק בתורה ובמעשים טובים בלבי אמן אמן וכן יהי רצון רוכב שמים בעזרי'''}} {{סי|אַ}}ל כְּהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה לְרָעוֹת לָרַבִּים קָשׁוּר{{ש}} מֵעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט מִשְׁפָּטִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָתוּר עַל לֵב לֶאֱחֹז בְּרֶגֶל אַשּׁוּר{{ר1}} עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.{{ממס|בראשית טז ז}} {{סי|יְ}}כֹלֶת לֹא לִמְכֹּר יְעוּדָה יִתְכַּסּוּ בְּבִגְדָם{{ש}} גְּרוּשָׁה בְעוּלָה מִלַּחֲזֹר לְבַעְלָהּ אֲשֶׁר קָדַם{{ש}} {{סי|הִ}}לְכוֹת רִיבַי דַּיָּן עוֹמֵד בְּסוֹדָם{{ר1}} לֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.{{ממס|ירמיהו מט יח}} {{סי|וְ}}לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִלֶּאֱכֹל מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא לְבַעֲרָה{{ש}} שְׁבוּיָה תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ לֹא תִתְעַמֵּר לְצַעֲרָהּ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן בְּלֹא בָשֵׁל מְבֻשָּׁל פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} נָא מִפִּיו תּוֹרָה.{{ממס|איוב כב כב}} {{סי|זַ}}רְעֲךָ לֹא יִמָּצֵא מַעֲבִיר בָּאֵשׁ לְקַמְּלוֹ{{ש}} לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ מִלְּחָמְלוֹ{{ש}} {{סי|קַ}}דֵּם לְהַצִּיל רֵעַ מֵעֲמֹד לְקָם לוֹ{{ר1}} עָלָיו דָּמִים לוֹ.{{ממס|שמות כב ב}} {{סי|נֶ}}פֶשׁ לֹא תְשַׁקֵּץ בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּאַזְהָרָה{{ש}} לֹא תַחֲנִיף וּתְטַמֵּא אֶרֶץ מְטֹהָרָה{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱכָל לְיוֹם וָלַיְלָה פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} אַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.{{ממס|איוב ג ד}} {{סי|חֲ}}יָלַי לָרֶגֶל לֹא פָנַי רֵיקָם בַּעֲלוֹתָם{{ש}} לֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ בְּזֹהַם פְּעֻלָּתָם{{ש}} {{סי|חַ}}יָּבֵי מִלְוָה מַלְוִין בָּתֵּי מְנוּחָתָם{{ר1}} לֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם.{{ממס|יואל ב ז}} {{סי|זָ}}כוֹר מִשְּׁמֹעַ שָׁוְא תָּשֵׁב רִיב תַּחְקְרֵהוּ{{ש}} מִלִּשָּׂא לַשָּׁוְא שֵׁם יְיָ תְּיַקְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|זֶ}}ה דִּין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל וְלֹא יִפְדּוּהוּ {{ר1}} בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.{{ממס|משלי כד ז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ עֵצָיו מִשְּׂרֹף כַּעֲצֵי אֲשֵׁרָה לֵאמֹר{{ש}} לֹא תָסוּר מִכָּל דְּבָרַי לִגְמֹר{{ש}} {{סי|קְ}}שׁוּרִים יַחְדָּו מֵחֲרֹשׁ תִּשְׁמֹר{{ר1}} רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.{{ממס|ישעיהו לב כ}} {{סי|בִּ}}תְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ גְּבֶרֶת לְשִׁפְחָה{{ש}} לֹא תִלְמַד כְּמַעֲשֵׂיהֶם מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה{{ש}} {{סי|תִּ}}מְצָא קֵן לֹא תִקַּח מִחָה{{ר1}} אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.{{ממס|תהלים קיג ט}} {{סי|וְ}}לֹא תָקִים מַצֵּבָה מֵאַחֲרַי לָשׁוּב{{ש}} וְלֹא הַקָּפַת פְּאַת רֹאשְׁךָ תָּשׁוּב{{ש}} {{סי|רֶ}}וַח פְּעֻלָּה לְהַלִּין כְּנֶפֶשׁ חָשׁוּב{{ר1}} אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב.{{ממס|משלי ג כח}} {{סי|הָ}}דוּר לֹא בְרִיב לְכָבוֹד כִּי יִדַּל{{ש}} לֹא תִטַּמְּאוּ בָהֶם קֹדֶשׁ מֵחֹל מֻבְדָּל{{ש}} {{סי|וְ}}דַיָּן בִּשְׁפֹט עִם שְׁמִי עֹז וּמִגְדָּל{{ר1}} לֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל.{{ממס|איוב לד יט}} {{סי|בִּ}}לְבָבְךָ אַל תֹּאמַר בְּצִדְקִי לִי רְוָחָה{{ש}} לֹא תוֹנֶה רֵעַ בְּחֵיל תְּמוּרָה וּשְׁבָחָה{{ש}} {{סי|מְ}}צֻוֶּה כְּבֵין הָעֵינַיִם מִשּׂוּם לְסָרְחָה{{ר1}} עַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה.{{ממס|עמוס ח י}} {{סי|עָ}}לֶיךָ אִישׁ נָכְרִי לֹא תוּכַל לִשָּׂאֶנּוּ{{ש}} שְׂכַר שָׂכִיר שֶׁמֶשׁ לֹא תְבוֹאֶנּוּ{{ש}} {{סי|שָׂ}}נֵאתִי אֶתְנָן מֵהָבִיא מִזְבְּחִי, לֹא אֶרְצֶנּוּ{{ר1}} כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.{{ממס|משלי כא כז}} {{סי|יְ}}קָר חֶפְצֵי רֵעַ לִבְּךָ אַל יִתְאַב{{ש}} לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וְרֵעוֹ כִּי נִתְעַב{{ש}} {{סי|מִ}}יַּד הַבֵּן לֹא יוּמַת הָאָב לִדְאַב{{ר1}} וּבֵן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב.{{ממס|יחזקאל יח כ}} {{סי|טְ}}בוּלִים כִּלְאַיִם מִלִּלְבֹּשׁ וְגַם מֵעֲלוֹת לְמָסָךְ{{ש}} אֱלִיל לֹא יַעֲשֶׂה בְּשֶׁקֶר נִסָּךְ{{ש}} {{סי|וּ}}מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתֵּת לַמֵּת לְמֵת אֲנִי נֶחְשָׂךְ{{ר1}} כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ.{{ממס|תהלים מב ה}} {{סי|בְּ}}עַרְבַּיִם עַל חָמֵץ מִשְּׁחֹט פֶּסַח שֵׂיוֹ{{ש}} כֶּרֶם לֹא כִלְאַיִם פֶּן יֵקַד אֵשׁ כִּרְיוֹ{{ש}} {{סי|יַ}}עֲבִיר עָצִיץ נָקוּב וְהוֹסִיף נֶאֱסָר בְּמִרְיוֹ{{ר1}} וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ.{{ממס|שה"ש ח יב}} {{סי|מַ}}דִּיחַ מֵחֲמֹל וְכַסּוֹת בְּמַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר{{ש}} לֹא תַשִּׁיךְ וְתִשֹּׁךְ הוֹן לְחוֹנֵן מֻצְבָּר{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵלֶּה הִזְהַרְתִּי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ תּוֹךְ וּבָר{{ר1}} כֵּן נָגֹזּוּ וְעָבָר.{{ממס|נחום א יב}} {{סי|לֹ}}א תִשְׁמַע לְמַדִּיחַ לַחֲלַקְלַקּוֹת יֶעֱרַב{{ש}} לֹא תֹאבֶה וְתַכְמִין מְחִתָּה לוֹ תִקְרַב{{ש}} {{סי|בַּ}}אֲכָלְךָ פֶסַח בֶּן נֵכָר סָרָב{{ר1}} בְּשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב.{{ממס|משלי יד י}} {{סי|יְ}}דִידוּת אָח מִשְּׂנֹא וּמִלָּחֹן גּוֹיִם עֲדֵי עַד{{ש}} מִלִּשָּׂא וְהַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפַּט בֵּית וַעַד{{ש}} {{סי|אַ}}ל תְּאַחֵר נֵדֶר רְגָלִים קִבּוּץ נוֹעָד{{ר1}} שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד.{{ממס|משלי ל כט}} {{סי|מְ}}כַשֵּׁפָה מִלְּהַחֲיוֹת וּמִלְּאַחֵר דִּמְעָה וּמְלֵאָה{{ש}} בְּהֵמָה לֹא יָמִיר בְּטוֹבָה מַתְּלָאָה{{ש}} {{סי|נָ}}זִיר לֹא כְשִׁמְשׁוֹן יַיִן לְגָמְאָה{{ר1}} וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה.{{ממס|יחזקאל מד כה}} {{סי|אַ}}ל יִטַּמָּא בַעַל לִפְסוּלָה נֶאֱהֶבֶת{{ש}} לֹא תַרְבִּיעַ בְּהֵמָה בְּלֹא מִינָהּ מַדְהֶבֶת{{ש}} {{סי|מִ}}זְבְּחִי תָּמִיד לִקְרִיבָה מְהֻבְהֶבֶת{{ר1}} לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת.{{ממס|יחזקאל כא ג}} {{סי|נֶ}}צַח מִסּוּר מִלֵּב פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים{{ש}} עֹרֶף לֹא תַקְשׁוּ מִהְיוֹת בַּקּוֹשְׁרִים{{ש}} {{סי|נְ}}טִיעוֹתֶיךָ קֹדֶשׁ לְהִלּוּל מֵישָׁרִים{{ר1}} לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים.{{ממס|ישעיהו כז ט}} {{סי|וּ}}בַעַל מוּם לֹא יִגַּשׁ מַקְטִיר וְזוֹרֵק{{ש}} יָדְךָ לֹא תִקַּח כַּחַשׁ וָפֶרֶק{{ש}} {{סי|כִּ}}שְׂבָּה וּבְנָהּ מִשְּׁחֹט תּוֹדִיעַ לְהָרֵק{{ר1}} תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק.{{ממס|עובדיה א יד}} {{סי|נֹ}}עַם דְּבָרַי לֹא תִשְׁכַּח וְלִלְמֹד{{ש}} כֶּסֶף וְזָהָב עַל אֱלִיל לֹא תַחְמֹד{{ש}} {{סי|יְ}}רָא מֵרְאוֹת עֶרְוַת דָּבָר לִצְמֹד{{ר1}} וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד.{{ממס|משלי כה ו}} {{סי|הַ}}מִּדָּה מֵעֲשׂוֹת עָוֶל מִשְׁקָל וּמְשׂוּרָה לְכֹסֶף{{ש}} יְפַת תֹּאַר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַכֶּסֶף{{ש}} {{סי|יַ}}ד עָנִי לְחַזֵּק שִׁכְחָה לְאַסֵּף{{ר1}} עָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף.{{ממס|ירמיהו ט כא}} {{סי|רָ}}צוֹחַ נָקִי וְצַדִּיק אַל תְּהִי עַוְלָה{{ש}} שְׂדֵה רֵעַ מִלְּהָנִיף חֶרְמֵשׁ לִיבוּלָהּ{{ש}} {{סי|צִ}}וּוּי מִלֶּאֱכֹל סַתֵּם וְאַבֵּד סוּרֵי לָהּ{{ר1}} אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה.{{ממס|בראשית לד יד}} {{סי|וְ}}לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר פָּנִים נִזְעָמִים{{ש}} בְּחֶפְצֵי שְׁאֵלָה כְּמִדְרַשׁ הַטְּעָמִים{{ש}} {{סי|נִ}}אוּף בַּת מִלְּחַלֵּל לָתֶת לָהּ בְּעִגּוּמִים{{ר1}} זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.{{ממס|בראשית כד א}} {{סי|רֹ}}אשׁ נָזִיר לֹא תַעֲבִיר תַּעַר מְרוּטָה{{ש}} בַּעְלַת מוּם מִזְּבֹחַ כְּלָלָהּ וּפְרָטָהּ{{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יִטַּמָּא לְךָ כֹּהֵן מִבְטָא{{ר1}} נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.{{ממס|ויקרא ד ב}} {{סי|כְּ}}דַבֵּר רָשׁ תַּחֲנוּן מִלְּאַמֵּץ לֵב לְמָנָה{{ש}} כֹּהֲנַי לֹא יְחַלְּלוּ שְׁמִי אֹמֶן אֱמוּנָה{{ש}} {{סי|בִּ}}כְהֻנָּה גְדוֹלָה מִקַּחַת נִמְנָה{{ר1}} הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה.{{ממס|יחזקאל מד כב}} {{סי|שְׁ}}לֹשָׁה לֹא תְבַשֵּׁל אֲכִילָה הֲנָאָה תְּבַשְּׁלֵהוּ{{ש}} מוּם פָּרֹכֶת מִבֹּא מִקְדָּשׁ מִלְּחַלְּלֵהוּ{{ש}} {{סי|מַ}}לְקוּת לְחֵרֶם בְּיַד לֹא יַעַזְבֵהוּ{{ר1}} אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא.{{ממס|ישעיהו מא ז}} {{סי|יִ}}גַּע בְּטָמֵא וּמִנְחַת כֹּהֵן מִלֶּאֱכֹל מְאוּמָה{{ש}} וְשֶׁקֶץ וְחָגָב טָמֵא כְּחֹק אֻמָּה וְאֻמָּה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה לֹא לָךְ אֵיפָה וְאֵיפָה לְעָרְמָה{{ר1}} אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה.{{ממס|משלי כ כג}} {{סי|בַּ}}קֹּדֶשׁ לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יְחַלְּלוּ אוֹסִיף{{ש}} שֵׁם מִלְּחַלֵּל וְזֶרַע חָלָל מִלְּהוֹסִיף{{ש}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תּוֹרָה לֹא תִגְרַע לְבַל תַּכְסִיף{{ר1}} עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף.{{ממס|איוב לח יא}} <small>[{{הור|הוספה בכמה מקורות:}}{{ש}} פּוֹעֵל בְּכֶרֶם אֱכֹל לְשָׂבְעָה {{ש}} אֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן דֶּמַע מְלֵאָה וְדִמְעָה {{ש}} הַמְּעִיל לְאַהֲרֹן בְּלִי לְקָרְעָה {{ר1}} לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת הַקֹּדֶשׁ לְבַלְּעָה.{{ממס|לפני=ע"פ|במדבר ד כ}}]</small> {{סי|זֶ}}ה סֵדֶר לָאו וָעֹנֶשׁ סִיַּמְתִּיו לְאָפְנֵהוּ{{ש}} {{סי|רְ}}צַפְתִּיו תּוֹךְ עַמִּי לְצוּר יַעַבְדֶנְהוּ{{ש}} {{סי|יְ}}סֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ{{ר1}} חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ.{{ממס|ירמיהו ה כב}} אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת לַכַּלָּה נוֹעָדִים{{ש}} שָׁמַיִם וָאָרֶץ נֶאֱמָנִים עֵדִים{{ש}} פֵּרוּשׁ עֹנֶשׁ וְשָׂכָר שָׂשִׂים וְחָדִים{{ר1}} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים.{{ממס|אסתר ט כז}} לִי אֲנִי חָכְמָה יוּשַׁת לֵב וְיֻתַּן{{ש}} מְזִמּוֹת רֹעַ שְׂאוֹר מִדְרָשִׁי יְחִתַּן{{ש}} לָזֶה וְלַבָּא שְׂכָרִי רַב יֻמְתַּן{{ר1}} הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן.{{ממס|בראשית לד יב}} וִתּוּקֵי אֲמָרַי מְאִירֵי עֵינַיִם{{ש}} מָה רַב טוּבִי לְמַטֵּי אָזְנַיִם{{ש}} פּוֹעֲלַי עֲצֵלִים לְלִבּוּן שִׁנַּיִם{{ר1}} וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.{{ממס|עזרא י יג}} מֶשֶׁךְ מִפְּנִינִים מַה יָּקָר לְהוֹרוֹת{{ש}} דִּינֵי מָמוֹן וָנֶפֶשׁ הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת{{ש}} כָּלוּ צוּפַי מֶתֶק אַזְהָרוֹת{{ר1}} אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת.{{ממס|תהלים יב ז}} לְהַר נַחֲלָתְךָ נְחֵנוּ גְאוּלִים{{ש}} מִדֵּי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת פָּנֶיךָ שֹׁאֲלִים{{ש}} לֵאמֹר כְּבָרִאשׁוֹנָה שָׁלֹשׁ רְגָלִים עוֹלִים{{ר1}} מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים.{{ממס|שה"ש ז ב}} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם׃ וְנֶאֱמַר: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃{{ממס|דברים טז#טז טז|דברים טז טז-יז}}{{ש}} {{סוף}} [[קטגוריה:אזהרות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:מנהג צרפת]] lkv9c61600rn9w36cypuw2oejtef0hw 3017326 3017311 2026-05-24T07:43:20Z בן עדריאל 9444 3017326 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק''', '''א"ב'''}} {{סי|אֱ}}מֶת יֶהְגֶּה חִכִּי מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֲדֹנִי{{ש}} כָּל פִּקּוּדֵי כֹל בְּסִיס טֶבַע אֲדָנִי{{ש}} {{סי|לְ}}בַל אֶכָּשֵׁל נִדְבוֹת פִּי לְהַעֲמִידֵנִי{{ר1}} רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.{{ממס|תהלים קיט קח}} {{סי|יִ}}תְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה סוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נְצֹר עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|ה}}וֹד אִמְרֵי נֹעַם טוּרֵי קִצְבוֹתֶיךָ{{ר1}} הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.{{ממס|תהלים קיט עג}} {{סי|וּ}}בְעֵרֶךְ מִלַּי מִמְּךָ מִשְׂגָּב אֲבַקְשָׁה{{ש}} חֻקֵּי חַיִּים בָּם לֹא אִנָּקְשָׁה{{ש}} {{סי|חִ}}מְּדָתַם רַעְיָתְךָ בַּשְּׁלִישִׁי לְחָפְשָׁהּ{{ר1}} לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.{{ממס|ירמיהו ב כד}} {{סי|זְ}}קוּקָה שִׁבְעָתַיִם לְגַרְגֶּרֶת רְבִידִים{{ש}} יַעֲלַת חֵן לְלִקְחָהּ זְבוּדִים{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ צוּרִי, דְּבָרֶיהָ הַחֲמוּדִים{{ר1}} יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים.{{ממס|ישעיהו נ ד}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׁעֲשׁוּעִים אֶדֶר מַחְמַדְּךָ{{ש}} אוֹת אָתִיתִי בְּקֻשְׁטָא לְהַעֲמִידְךָ{{ש}} {{סי|בֵּ}}רוּר דָּרְבָן מַרְדַּע מַלְמָדְךָ{{ר1}} אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ.{{ממס|ישעיהו מח יז}} {{סי|גְּ}}בוּלוֹת הִצַּבְתִּי מְמַדֵּי שָׁעֳלִי{{ש}} חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי מְיַשְּׁרֵי מִשְׁעוֹלִי{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרוֹן הִרְבֵּיתִי לִפְנֵי פֹעֲלִי{{ר1}} לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי.{{ממס|תהלים פא יד}} {{סי|הַ}}שֵּׁם תִּירָא וְאַחֲרָיו נוֹהִים{{ש}} תַּתֵּם דֶּרֶךְ תָּקֹץ בַּגְּבֹהִים{{ש}} {{סי|וְ}}טַהֵר גוּפְךָ מִהְיוֹת כְּמִתְלַהְלְהִים{{ר1}} כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים.{{ממס|קהלת ד יז}} {{סי|זָ}}רֵז לְהוֹרוֹת וְאַלּוּף לְסַבֵּל{{ש}} לְאַהֲבָה וּלְקַדֵּשׁ צְבָאֲךָ עֲלֵי תֵבֶל{{ש}} {{סי|חֶ}}סֶד רָדְפָה בַחַיִּים כִּי הֶבֶל{{ר1}} לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל.{{ממס|קהלת ז ב}} {{סי|טְ}}בִילָה בִזְמַנָּהּ, וְעַל אַרְבַּע גְּדִילִים{{ש}} יָתֵד עַל אֲזֵנֶךָ תְּכַסֶּה הַגְּדוֹלִים{{ש}} {{סי|יְ}}דִידַי בִּתְפִלָּה קֹדֶם שׁוֹאֲלִים{{ר1}} הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים.{{ממס|תהלים כט א}} {{סי|כַּ}}בֵּד הוֹרֶיךָ זְכוֹר בּוֹרְאֶךָ{{ש}} פַּלֵּס אֹרַח נְתִיב מוֹרָאֶךָ{{ש}} {{סי|לְ}}פִתְחֲךָ מְזֻזָה יְמִין מְבוֹאֶךָ{{ר1}} יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ.{{ממס|תהלים קכא ח}} {{סי|מֵ}}אָה בְרָכוֹת יוֹם יוֹם שַׁחֲרֵהוּ{{ש}} מִקְדָּשׁ לְיִרְאָה מְאֹד תְּהַדְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|נֹ}}פֶשׁ כִּפּוּר כְּאִסּוּרָיו שָׁמְרֵהוּ{{ר1}} הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ.{{ממס|ישעיהו נח ו}} {{סי|סְ}}פוּרִים לָעֹמֶר חֲמִשִּׁים קְבַעְתִּים{{ש}} לִישׁוּעַ הַבֵּן חֲמִשָּׁה הִשְׁמַעְתִּים{{ש}} {{סי|עִ}}בּוּר וּתְקוּפָה בְּחֶשְׁבּוֹן הוֹדַעְתִּים{{ר1}} לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים.{{ממס|אסתר א יג}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ בְרֹאשֶׁךָ יָד תִּשָּׂאֶנּוּ{{ש}} לֶקֶט וּשְׁאָר לְעָנִי תַמְצִיאֶנּוּ{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי שְׁבִיעִית פִּרְיָהּ תּוֹצִיאֶנּוּ{{ר1}} כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ.{{ממס|איוב כ כב}} {{סי|קְ}}רָא שְׁמַע הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ{{ש}} לָתֵת מְנָת לְמַחֲזִיקֵי דָּת אֵשׁ{{ש}} {{סי|רִ}}שּׁוּל לְנוֹתָר כֹּהֵן תִּתְיָאֵשׁ{{ר1}} הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ.{{ממס|יחזקאל כד י}} {{סי|שְׁ}}קָלִים לְהָבִיא וּבְאֶחָד יַשְׁמִיעוּ{{ש}} לִשְׁפֹּט גֵּר צֶדֶק אֵלָיו תִּשְׁמָעוּ{{ש}} {{סי|תְּ}}קִיעוֹת בְּזִכָּרוֹן זְכוּת יַכְרִיעוּ{{ר1}} בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ.{{ממס|תהלים צח ו}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תִּ}}רְדֹּף צֶדֶק וְתִזְכֶּה לְכִלָּה{{ש}} רֵאשִׁית הַגֵּז מִצֹּאן בְּמִכְלָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}רֵשׁ אֲשֵׁרָה נֶחֱרָצָה וְכָלָה{{ר1}} הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה.{{ממס|יחזקאל טו ד}} {{סי|רֵ}}עַ לֶאֱהֹב וּלְצַדֵּק מִפְעָלַי{{ש}} לְגָרֵי שַׁעַר נִבְלוֹת גִּעוּלַי{{ש}} {{סי|קְ}}רִיאַת מֶלֶךְ דַּעַת מַעֲלָלַי{{ר1}} בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי.{{ממס|תהלים מ ח}} {{סי|צַ}}חַן טַהֵר בְּקָרְבָּן וּתְחִנָּה{{ש}} שַׂמַּח כַּלָּה בְּהַטָּיַת חִנָּהּ{{ש}} {{סי|פֶּ}}גַע אֶפְרוֹחִים בְּרֵכָה תַחֲזִיקֶנָּה{{ר1}} כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ.{{ממס|משלי כז ח}} {{סי|עֲ}}רֻמִּים תַּלְבִּישׁ תְּבַקֵּר חֹלִי{{ש}} גְּמֹל דַּלִּים לִנְחֹל בְּהַנְחִילִי{{ש}} {{סי|סַ}}פֵּר יוֹמָם מְגִלַּת אִיּוּלִי{{ר1}} וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.{{ממס|תהלים כב ג}} {{סי|נֵ}}ר שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה מְאוֹרֵי עֵיפָתֶךָ{{ש}} פֶּטֶר שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּכוֹרֵי רְפָתֶיךָ{{ש}} {{סי|מִ}}דְרְשֵׁי סִינַי בְּתַרְבֵּץ מִשְׁפַּתֶּיךָ{{ר1}} יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ.{{ממס|משלי כב יח}} {{סי|לַ}}יְלָה וּשְׁמֹנָה עָשָׂר לִגְמֹר הַלֵּל אֲגוּדִים{{ש}} בִּשְׁמִי לִשָּׁבַע אֱמוּנָה מַגִּידִים{{ש}} {{סי|כֶּ}}סֶף אֲחֻזָּה לְעוֹלָם מַעֲבִידִים{{ר1}} כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים.{{ממס|בראשית ט כה}} {{סי|יִ}}בּוּם לָאָח וּמַעֲשַׂר עָנִי תְּחַלֵּק{{ש}} קוֹמֵץ וּמַקְטִיר מַזֶּה וּמוֹלֵק{{ש}} {{סי|טָ}}רֵד תִּמְחֶה פָּשַׁט כַּיֶּלֶק{{ר1}} רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק.{{ממס|במדבר כד כ}} {{סי|חֲ}}לִיצָה וְרֹק נִרְאֶה לַחֲמִשָּׁה{{ש}} תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וָחֳמָשִׁים חֲמִשָּׁה{{ש}} {{סי|זָ}}כָה לִכְהֻנָּה גְדֹלָה לְשַׁמְּשָׁה{{ר1}} בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.{{ממס|ויקרא כא יד}} {{סי|וְ}}עַל הַמִּצְוֹת לְכַפֵּר פָּר תִּקְנֶה{{ש}} עֲבוֹדַת הֶעָשׂוֹר עָלֶיךָ תְּמַנֶּה{{ש}} {{סי|הִ}}טַּמֵּא לְמֵת וְלֹא לְעֵר וְעוֹנֶה{{ר1}} הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.{{ממס|משלי כא יג}} {{סי|דָּ}}ם לְכִסּוּי בְּחֻלִּין נֹתְנַנִי{{ש}} סֻכָּה כָל שִׁבְעָה זֵכֶר לַעֲנָנִי{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל מוּרָם כַּאֲשֶׁר דָּנַנִּי{{ר1}} זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי.{{ממס|תהלים נ כג}} {{סי|בִּ}}עוּר חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר הֻצְרְכוּ{{ש}} שָׁלֹשׁ רְגָלִים פְּעָמֶיךָ יִדְרֹכוּ{{ש}} {{סי|אַ}}תֶּם כֹּהֲנַי מוּל מַעֲרֶכֶת תַּעֲרֹכוּ{{ר1}} שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ.{{ממס|תהלים קלד ב}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ח לְהַחֲיוֹת אֲשׁוּרוֹ כִּי יִמְעַד{{ש}} לִקְבֹּר מֵתִים לַלְּוָיָה תִצְעַד{{ש}} {{סי|בָּ}}רֵךְ לַמּוֹצִיא בְחַסְדּוֹ לָעַד{{ר1}} לֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.{{ממס|תהלים קד טו}} {{סי|גִּ}}יל תָּגִיל בְּקַלִּים יִשָּׁחֵטוּן{{ש}} בַּכֹּל וּלְעוֹלָם הַכֹּל יִשְׁחֹטוּן{{ש}} {{סי|דִּ}}ין אִילָן בִּשְׁתַּיִם לְיָד יִפְשֹׁטוּן{{ר1}} תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|הִ}}תְקַדֵּשׁ וּקְדֹשׁ וּפַיֵּס לִשְׂכַר יוֹמָם דּוֹפְקִים{{ש}} מוֹצָאֵי פֶה תִּשְׁמֹר רְצוֹן יְיָ מְפִיקִים{{ש}} {{סי|וּ}}פְרֹק וּטְעֹן לְבִרְכַּיִם פִּיקִים{{ר1}} וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים.{{ממס|ירמיהו נ לב}} {{סי|זְ}}בִיחָה בַצָּפוֹן הַגָּשָׁה וְקַבָּלָה{{ש}} פְּתִיתָה וּמְלִיקָה יְצִיקָה וּבְלִילָה{{ש}} {{סי|חֹ}}ק אֲכִילַת פְּסָחִים בַּיּוֹם חָלִילָה{{ר1}} תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה.{{ממס|תהלים קד כ}} {{סי|טָ}}הֳרַת קָרְבָּן וְהַזָּיָה וְאֵמוּרִים לְרָחְצָה{{ש}} הֶסְגֵּר וְהֶחְלֵט לַמַּחֲנֶה חוּצָה{{ש}} {{סי|יִ}}טָּהֲרוּ טְמֵאִים בִּלְתִּי חֲצִיצָה{{ר1}} שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.{{ממס|שה"ש ד ב}} {{סי|כֶּ}}רֶם בְּאַרְבַּע טֹהַר יְרַקְרַק אֲדַמְדָּם{{ש}} יִשְׁמְרוּ שַׁבַּתִּי יִלְבְּשׁוּ מַחֲמַדָּם{{ש}} {{סי|לְ}}זָכְרוֹ בְּאֵין תָּדִיר וְתָדִיר – תָּדִיר מֻקְדָּם{{ר1}} תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם.{{ממס|משלי כג לא}} {{סי|מַ}}חְסוֹר הַעֲבֵט שַׁלַּח עִמְּךָ כִּי טוֹב{{ש}} קְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב{{ש}} {{סי|נֹ}}דְדֵי לַלֶּחֶם בֵּיתְךָ מִקְּטֹב{{ר1}} תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|ס}}וֹטָה לְהַשְׁקוֹת מַעֲשֵׂר וַדַּאי וּדְמָאִים{{ש}} קֹדֶשׁ רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי וּבַגּוֹלָה יוֹמַיִם{{ש}} {{סי|עֲ}}רֹךְ אֶתְרוֹג וַהֲדַס וְלוּלָב לַשָּׁמַים{{ר1}} כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם.{{ממס|ישעיהו מד ד}} {{סי|פְּ}}דוּעִים בְּהַעֲנֵק וּבְמַתָּן יְחֻנְּנוּ{{ש}} דְּבָרַי בְּלֹא גִמְגּוּם בְּפִיךָ יְשֻׁנְּנוּ{{ש}} {{סי|צֹ}}רֶךְ גַּג בְּמַעֲקֶה לַהֲכִינֶנּוּ{{ר1}} מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ.{{ממס|תהלים לז כג}} {{סי|קְ}}בַע תּוֹרָתְךָ וְלַבָּנִים תִּשְׁנֶה{{ש}} וִדּוּי נָמוֹךְ וּמִקְרָא רָם תַּעֲנֶה{{ש}} {{סי|רַ}}ב לְהַדֵּר וְשָׂב תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה{{ר1}} עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה.{{ממס|נחום ב ט}} {{סי|שָׁ}}לֹשׁ תִּסְעֹד פְּרֵה וּרְבֵה וְתִבָּנֶה{{ש}} בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֹּהֵן יֵהָנֶה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת עֲשִׂירִי קֹדֶשׁ קוֹנֶה{{ר1}} תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה.{{ממס|ירמיהו לג יג}} {{הור|סימן: '''הזקן בר מנחם חזק אמן'''}} {{סי|הַ}}סֶּגֶן בְּכִפּוּר פָּר יַקְרִיבֶנּוּ{{ש}} עֲשִׂירִית הָאֵיפָה נַפְשׁוֹ תִדְּבֶנּוּ{{ש}} {{סי|זְ}}מָן עֶשֶׂר כֶּסֶף כִּי יַלְוֶנּוּ{{ר1}} בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ.{{ממס|ירמיהו יז יא}}{{הערה|הגהת רבנו תם ([[בבא בתרא קמה ב|תוספות בבא בתרא קמה ב]]): וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ.}} {{סי|קָ}}רְבַּן בֵּית דִּין וְחִזּוּק בֶּרֶךְ תִּכְרַע{{ש}} שְׁבִיתַת שְׁלֹשָׁה עֲבוֹדָתָם הַפְרַע{{ש}} {{סי|נִ}}מּוֹל לִשְׁמֹנָה אַף בְּשַׁבָּת מְאֹרָע{{ר1}} קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע.{{ממס|במדבר ו ה}} {{סי|בַּ}}שֵּׁם הִדָּבֵק לֶכֶת בְּחִין עֶרְכּוֹ{{ש}} מַעְשֵׂר שֵׁנִי אֱכֹל בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}מִצְוֹת עַד כֹּה וְעַד כֹּה{{ר1}} חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ.{{ממס|משלי כב ו}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי קֹדֶשׁ מוֹעֲדֶיךָ{{ש}} כִּפּוּר וְזִכָּרוֹן מְלִיצִים בַּעֲדֶךָ{{ש}} {{סי|רֶ}}צַח כִּי תִמְצָא נֹפֵל בְּשָׂדֶךָ{{ר1}} עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ.{{ממס|ש"א טז ב}} {{סי|מְ}}נוּיִם לַפֶּסַח מִכְסַת בֶּעָשׂוֹר תִּקְבַּע{{ש}} עַל מַצָּה וּמָרוֹר אֲכִילָתוֹ תְּקֻבַּע{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱסַר אַרְבָּעָה בִּשּׁוּלוֹ כְּטֶבַע{{ר1}} יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע.{{ממס|ישעיהו מד טז}} {{סי|חֻ}}קַּי לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת תְּאַלְּפָה{{ש}} לְשׂוּמָם עַל לֵב עַד בֹּא חֲלִיפָה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה הַשְׁלֵם וְצַדֵּק הִין לְעָדְפָה{{ר1}} אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה.{{ממס|משלי כ י}} {{סי|חַ}}וּוֹת שׁוֹפְטִים הוֹרוֹת דִּין סֵתֶר{{ש}} הָשֵׁב הַעֲבוֹט וּנְתֹן וְאֶקְשֹׁר לְךָ כֶּתֶר{{ש}} {{סי|חֵ}}שֶׁק בְּשַׂר תַּאֲוָה כִּי יַרְחִיב לְךָ פֶּתֶר{{ר1}} אָמַר יְיָ אָכֹל וְהוֹתֵר.{{ממס|מ"ב ד מג}} {{סי|זְ}}הִירִים בְּמִשְׁפָּט לַאֲמִתּוֹ מַצְדִּיקִים{{ש}} אַרְבָּעָה בָּרֶגֶל לְשַׂמֵּחַ נִזְקָקִים{{ש}} {{סי|זֶ}}ה עֲצֶרֶת קֹדֶשׁ כְּהַדְּבָרִים עַתִּיקִים{{ר1}} אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים.{{ממס|נחמיה ח י}} {{סי|קְ}}דוֹשַׁי תִּירָא עוֹסְקֵי דָּת תְּמִימָה{{ש}} מַתָּנָה כְּמַתְּנַת יָדְךָ לִבְּךָ הַשָּׁמַיְמָה{{ש}} {{סי|קָ}}רָאתָ עַמִּיתְךָ וְדַעְתּוֹ לֹא סָכְמָה{{ר1}} שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה.{{ממס|משלי כט טו}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן הַלְוֹת בָּהֶן תַּלְמוּד סְדָרֶיךָ{{ש}} עֲשֵׂה צְדָקָה כְּמִנְיַן עֲדָרֶיךָ{{ש}} בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְהַעֲלוֹת נִדְבוֹת הֲדָרֶיךָ{{ר1}} וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.{{ממס|תהלים נ יד}} {{סי|מַ}}לֵּא לִבֵּנוּ לְיִרְאָתְךָ מַחֲסֶה{{ש}} {{סי|נִ}}תְלוֹנֵן בְּצִלְּךָ וּבִכְנָפֶיךָ נֶחֱסֶה{{ש}} שָׁלְמוּ כֻלָּם מִצְוֹת עֲשֵׂה{{ר1}} כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה.{{ממס|שמות יט ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}זְנְךָ הַט, בִּי לְצֶדֶק יִמְלֹךְ מֶלֶךְ{{ש}} דְּרָכַי דַרְכֵי נֹעַם נְתִיב שָׁלוֹם תֵּלֶךְ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין בִּנְזִיקִין, אֵין מִקְצוֹעַ וּלְהִתְחַכֵּם וְלֵילֵךְ{{ר1}} שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.{{ממס|אסתר ז ד}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לְחוֹב נִמְכַּר בַּשְּׁבִיעִית חֹפֶשׁ{{ש}} וְגַם מוֹכֵר עַצְמוֹ אָז יִמְצָא נֹפֶשׁ{{ש}} {{סי|דִּ}}ינְךָ לִפְסֹל זִבְחֵי טִפֵּשׁ{{ר1}} הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב ה ו|וגם=ש"ב ה ח{{!}}שם פסוק ח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית וְיוֹבֵל בְּחֻקֵּיהֶן תִּתְיַצְּבוּן{{ש}} בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה לְשָׁנָה תִּקְצֹבוּן{{ש}} {{סי|וּ}}בָאֵר עַל הַשְּׁלֵמוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצֻוּוּן{{ר1}} לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.{{ממס|איוב יט כד}} {{סי|זָ}}ךְ שֶׁמֶן לְמָאוֹר וַהֲקָמַת מִשְׁכָּנִי{{ש}} בִּגְדֵי שְׂרָד עִם כִּיּוֹר וְכַנִּי{{ש}} {{סי|חָ}}דַל מִפְּסֹחַ לְאֹנֶס חוֹשַׁשְׁנִי{{ר1}} וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי.{{ממס|בראשית לב כ}} {{סי|טִ}}יעַת רְבָעִי, עִבְרִי לְנָכְרִי בְּמִמְכָּרָיו{{ש}} חֲצוֹצְרוֹת לְהָרִיעַ לְמַסַּע הֶכֵּרָיו{{ש}} {{סי|יְ}}פַת תֹּאַר הִתַּרְתִּי לְהִרְהוּר כִּעוּרָיו{{ר1}} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו.{{ממס|בראשית ח כא}} {{סי|כִּ}}שְׂדֵה הָאָרֶץ בֵּית חָצֵר וּמְסִבּוֹ{{ש}} חֲנֻכַּת מִזְבֵּחַ לְהַדְלִיק אֵשׁ שֶׁבּוֹ{{ש}} {{סי|לְ}}קָרְבָּן תִּקַּנְתִּי לְעוֹסְקֵי טִבּוֹ{{ר1}} עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.{{ממס|בראשית כח יב}} {{סי|מ}}וֹצִיא שֵׁם רָע לַעֲנֹשׁ לֹא כֵן יְדַמֶּה{{ש}} שׁוֹתֶה בוֹר וּמְקַלְקֵל לָזֶה דוֹמֶה{{ש}} {{סי|נְ}}צֹר אֵפֶר פָּרָה טָהוֹר מְטַמֵּא{{ר1}} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא.{{ממס|איוב יד ד}} {{סי|ס}}וּר נְבֵלָה וְשֶׁרֶץ וְשִׁכְבַת זֶרַע תִּרְחָצָה{{ש}} כֹּהֵן לְקַדֵּשׁ בִּזְרִיזוּת לְנַחֲצָה{{ש}} {{סי|עִ}}בְרִיָּה מֵרְשׁוּת אָדוֹן תֵּצֵא חוּצָה{{ר1}} כְּפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ.{{ממס|בראשית מ י}} {{סי|פָּ}}רָשַׁת גֵּר תּוֹשָׁב יוֹלֶדֶת וּנְגָעִים{{ש}} סַנְהֶדְרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה רִיבוֹת מַרְגִּיעִים{{ש}} {{סי|צִ}}יּוֹן סַנְהֶדְרֵי גָזִית הֲלִיכוֹתַי קוֹבְעִים{{ר1}} יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים.{{ממס|שמות א ה}} {{סי|קִ}}רְבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּמִלֵּי שְׁבָחֶיךָ{{ש}} תְּרוּמַת מֶכֶס הַשְּׁבִי מַלְקוֹחֵי רְוָחֶיךָ{{ש}} {{סי|רִ}}בִּיתִיךָ בְּכוֹר לְיַפּוֹת כֹּחֶךָ{{ר1}} שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ.{{ממס|בראשית מח כב}} {{סי|שְׁ}}לָמִים וְעוֹלוֹת יֵרָצוּ לְעוֹשֶׂיךָ{{ש}} הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל סִדּוּר מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב מִנְיַן רְאִיּוֹת זָב בְּנִימוֹסֶיךָ{{ר1}} יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסֶךָ.{{ממס|דברים כה יג}} {{סי|שֶׁ}}מֶן הַמִּשְׁחָה וַחֲרָמִים וָעֵרֶךְ{{ש}} הֶקְדֵּשׁ לְפִי הַכָּבוֹד נִדּוֹן כְּעֵרֶךְ{{ש}} {{סי|שֵׁ}}שׁ עָרֵי מִקְלָט פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ{{ר1}} יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.{{ממס|תהלים כה ח}} {{סי|תּ}}וֹרַת נָזִיר וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה לְשַׁלְּמָה{{ש}} עִיר אוֹיֵב לָמַס לְךָ כִּי הָשְׁלְמָה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת מוֹרֶדֶת חֶרֶב לַעֲקֹר תְּחוּמָהּ{{ר1}} אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.{{ממס|תהלים קכ ז}} {{סי|תָּ}}לוּי אָשָׁם וּוַדַּאי וּקְטֹרֶת לְנַחַת{{ש}} לֶחֶם הַפָּנִים לְפָנַי מֻנַּחַת{{ש}} {{סי|תַּ}}רְחִיק גְּמוּלָה לְהִנָּצֵל מִשַּׁחַת{{ר1}} מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת.{{ממס|משלי כה כו}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק אמן סלה'''}} {{סי|אֹ}}כֶל וּמַשְׁקֶה וּבֶגֶד לְטֻמְאָתָן יָרְדוּ{{ש}} שׁוֹכֵב עִם נֶחְרֶפֶת לְהַלְקוֹת, בִּי מָרְדוּ{{ש}} {{סי|לָ}}קֹץ שֹׁלַחַת יָד בְּמָמוֹן יִשְׁקֹדוּ{{ר1}} אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ.{{ממס|איוב טו יח}} {{סי|יְ}}מֵי הֶחָג לְנַסֵּךְ מַיִם, בְּמַיִם תֻּחַן{{ש}} עֶשְׂרוֹנִים כְּמִשְׁפָּטָם אֹזֶן מִלִּין תִּבְחַן{{ש}} {{סי|הַ}}מַּעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרֶכֶת לְשִׁלְחָן{{ר1}} תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן.{{ממס|תהלים כג ה}} {{סי|וּ}}פָרָשַׁת נִדַּחַת וְנָבִיא לְסָרָה מְסָרֵב{{ש}} סֵפֶר כְּרִיתוּת וְדָבָר הַמְעָרֵב{{ש}} {{סי|חֹ}}ק תְּמִידִין כָּלִיל יֵעָרֵב{{ר1}} בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב.{{ממס|דה"ב יג יא}} {{סי|זְ}}כֹר קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת, כֹּחֲךָ יִגְבַּר{{ש}} הֲבָאַת עֹמֶר מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בִּמְחֻבָּר{{ש}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ הַקְהֵל אִישׁ וְאִשָּׁה וְטַף כִּמְדֻבָּר{{ר1}} וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר.{{ממס|ישעיהו ל כא}} {{סי|אֶ}}ת שְׁבוּעַת הַעְלֵם דָּבָר בִּכְלָל קָרְבָּנַי{{ש}} נְחָלוֹת וְנוֹתְנֵי מוּמִין כְּמִדְרַשׁ דָּרְבוֹנַי{{ש}} {{סי|מ}}וּסָפִים {{סי|נִ}}קְרָבִים בְּסִדּוּר עִנְיָנַי{{ר1}} לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְיָ.{{ממס|דה"ב ב ג}} {{סי|שַׂ}}מַּח {{סי|לִ}}בִּי לְגַרְגְּרוֹתֵי עֲנָקֶיךָ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן לִי מַה יָּקְרוּ הֲמוֹן מְחוֹקְקֶיךָ{{ש}} תַּמּוּ פָּרָשִׁיּוֹת חֻקֵּי צִבּוּר דְּבֵקֶיךָ{{ר1}} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ.{{ממס|תהלים קיט פ}}{{ש}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''הזקן חזק'''}} {{סי|אֲ}}לֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא בֹּאוּ עוּשׂוּ {{ש}} לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר הֵחָלְצוּ חוּשׁוּ {{ש}} {{סי|בְּ}}סִפּוּר עֳנָשַׁי לִשְׁמֹעַ תֶּחֱשׁוּ {{ר1}} פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.{{ממס|משלי כז יב}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לָחוֹב לְהָלִין צֶדֶק תְּמַלְּאֵהוּ {{ש}} לִזְכוּת בּוֹ בַיּוֹם הַפְּסָק תַּעֲלוּהוּ {{ש}} {{סי|דַּ}}נְתֶּם וְנִתְחַיַּב סְקִילָה תִּסְקְלוּהוּ {{ר1}} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ.{{ממס|אסתר ז ט}} {{סי|הַ}}בָּא לָאֵם, כַּלָּה וּבְהֵמָה {{ש}} אוֹב וְיִדְּעֹנִי מִטַּמֵּא בָהֵמָּה {{ש}} {{סי|וּ}}מְקַלֵּל אָב וָאֵם נַפְשׁוֹ לְעָגְמָה {{ר1}} צְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה.{{ממס|משלי כו ח}} {{סי|זִ}}נָּה אֲרוּסָה כִּי נִפְתָּה לִבְבֵיהֶם {{ש}} מֵסִית וּמַדִּיחַ בְּמַחְשַׁכֵּי חֻבֵּיהֶם {{ש}} {{סי|חִ}}לֵּל שַׁבְּתוֹתַי בִּמְלֶאכֶת טִבֵּיהֶם {{ר1}} אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם.{{ממס|קהלת י ט}} {{סי|טִ}}מְּאוּ אֵשֶׁת אָב בְּרֹעַ מְזִמּוֹתָם {{ש}} זְכָרִים נִזְקָקִים לְזָכָר עֲמִיתָם {{ש}} {{סי|יַ}}ד הָעֵדִים בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרֵיהֶם לַהֲמִיתָם {{ר1}} שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם.{{ממס|תהלים סח כח}} {{סי|כְּ}}סִילוּת הוֹמִיָּה בִּלְתִּי הָבֵן {{ש}} לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָה תְּכַוֵּן {{ש}} {{סי|לְ}}סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא אִישׁ כִּי בֵן {{ר1}} סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן.{{ממס|ישעיהו סב י}} {{סי|מְ}}גַדֵּף בְּנִיבוֹ בְּנַפְשׁוֹ נִבְחָל {{ש}} עוֹבֵד זָרָה שֵׁם כִּי יֵחַל {{ש}} {{סי|נַ}}פְשָׁם מֵאִתִּי זֹאת תִּנְחַל {{ר1}} חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל.{{ממס|ש"א יז מ}} {{סי|סָ}}כָל מַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ בְּאִשָּׁיו {{ש}} וּמְכַשֵּׁף בַּעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי בִאוּשָׁיו {{ש}} {{סי|עַ}}ל זֶה וְעַל זֶה הִסְכִּים בָּעֳנָשָׁיו {{ר1}} רֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו.{{ממס|זכריה ז ב}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ שְׂרֵפָה דַּלְתוֹתַי תִּשְׁקֹד {{ש}} אֶת מִי וָמִי בְּדִינָהּ תִּפְקֹד {{ש}} {{סי|צֹ}}ק אֲבָר רוֹתֵחַ לִיקֹד {{ר1}} וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד.{{ממס|ישעיהו י טז}} {{סי|קִ}}לְקְלָה בַת כֹּהֵן בְּמַרְגִּילֵי רוֹכֵל {{ש}} וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ מִבְּלִי הַשְׂכֵּל {{ש}} {{סי|רְ}}אֵה נַפְשָׁם בְּאֵיזוֹ תֵּכֵל {{ר1}} אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל.{{ממס|איוב לא יב}} {{סי|שׁ}}וֹכֵב עִם חוֹתֶנֶת לְמֶשֶׁךְ אֶת לֵצִים {{ש}} וְעִם בַּת בִּתּוֹ לְהַתְרָאַת מְלִיצִים {{ש}} {{סי|שָׁ}}לְמוּ בְאַהֲבָתָם לִהְיוֹת שִׁקּוּצִים {{ר1}} דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים.{{ממס|תהלים קיח יב}} {{סי|תֹּ}}עֲבוּ וְנֶאֶלְחוּ בְּטִנּוּף מַעֲשִׂים {{ש}} בָּאֵי אִשָּׁה וּבִתָּהּ צוּר מַכְעִיסִים {{ש}} {{סי|תְּ}}נֵם לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ יְחִידָתָם חוֹמְסִים {{ר1}} כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים.{{ממס|ישעיהו סד א}} {{סי|הַ}}בַּת בְּנָהּ וְאֵם חָמוֹת אֶתְהֶן בְּבָעֳלָךְ {{ש}} וְגַם אֵם חוֹתֵן בְּיֵצֶר מַעֲלָךְ {{ש}} {{סי|זְ}}כוּרִים לְמַעְלָה כְּמוֹ הֵם בְּנִפְלָךְ {{ר1}} כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ.{{ממס|ירמיהו לד ה}} {{סי|קַ}}ח מִפִּיו תּוֹרָה וְרַבֵּה פְעָלִים {{ש}} סְקִילָה שְׁנִיָּה נֶאֶמְרָה בְּגוֹרָלָהּ עוֹלִים {{ש}} {{סי|נָ}}א אֲבָאֵר בְּזוֹ נִכְלָלִים {{ר1}} חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים.{{ממס|יחזקאל כא יט}} {{סי|חֲ}}קֹר שֶׁבַע לְמִיתַת נִדּוֹנַי {{ש}} מֵהֵיטֵב שִׁוּוּי גְּזֵרַת דִּינַי {{ש}} {{סי|זֶ}}ה רוֹצֵחַ וְנִדָּחִים מְדָנַי {{ר1}} נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם יְיָ.{{ממס|ירמיהו כה לא}} {{סי|קַ}}ו לָקָו צַו לָצָו אַשְׁמִיעֲכֶם {{ש}} סִדּוּר חֵנֶק עַתָּה אוֹדִיעֲכֶם {{ש}} {{סי|קָ}}שֶׁה סוּדָר לְרַכָּה תַּכְרִיכְכֶם {{ר1}} מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם.{{ממס|שמות יב כא}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ב וָאֵם מַכֶּה וּמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלִיל לְנָקְשִׁי {{ש}} גּוֹנֵב נֶפֶשׁ וּנְבִיא שֶׁקֶר וּמַמְרֵא בְמִדְרָשִׁי {{ש}} {{סי|בּ}}וֹעֵל אֵשֶׁת אִישׁ וְכֹהֶנֶת וְזוֹמְמֶיהָ בְּהֶקֵּשִׁי {{ר1}} וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי.{{ממס|איוב ז טו}} {{סי|גָּ}}מְרוּ מִיתוֹת בֵּית דִּין אַרְבַּע בְּמִנְיָנַי {{ש}} עֵדִים וְהַתְרָאָה סֵדֶר בִּנְיָנַי {{ש}} {{סי|דְּ}}רוּשִׁים וְנוֹסָפִים עֲלֵיהֶם זֵידוֹנַי {{ר1}} גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר יְיָ.{{ממס|צפניה ב ה}} {{סי|הַ}}בָּא עַל אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ עִנָּה{{ש}} אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו וְעִם נִדָּה זִנָּה{{ש}} {{סי|וּ}}מְלָאכָה וַאֲכִילָה בְכִפּוּר עִם אֵלֶּה תְּפַרְסְמֶנָּה {{ר1}} יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה.{{ממס|מלאכי ב יב}} {{סי|זָ}}בַחְתָּ וְהֶעֱלִיתָ קֳדָשַׁי חוּץ לִגְבוּלָם {{ש}} אָכַלְתָּ בָהֶם נוֹתָר וּפִגּוּלָם {{ש}} {{סי|חֵ}}יקְךָ אֲחוֹת אָב עַל כָּל נֶעְלָם {{ר1}} תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם.{{ממס|עובדיה א י}} {{סי|טָ}}מֵא אוֹכֵל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי {{ש}} וְאוֹכֵל חֵלֶב וָדָם אֲשֶׁר הֶחְדַּלְתִּי {{ש}} {{סי|יַ}}עֲמֹד יְפַטֵּם שַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי {{ר1}} אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי.{{ממס|ירמיהו לד יג}} {{סי|כְּ}}בוֹא אֶל מִקְדָּשׁ טָמֵא וּמְטַמֵּא מַחֲנֵיהֶם {{ש}} וְלֹא עָשָׂה פֶסַח בַּחֲבוּרַת מְנוּיֵיהֶם {{ש}} {{סי|לְ}}נַפְשָׁם אֹמֵר זָכְרֵימוֹ הֵם וּמֶהֱמֵהֶם{{ר1}} אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם.{{ממס|ירמיהו ז כח}} {{סי|מִ}}ילָה הֵפַר בְּרִית אֵל מְחוֹלְלוֹ {{ש}} בֶּחָמֵץ בְּפֶסַח דְּבַר קָדְשִׁי חִלְּלוֹ {{ש}} {{סי|נִ}}תַּן כָּאֵלֶּה סָךְ בְּמִשְׁחָה בְּמִנְלוֹ {{ר1}} יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ.{{ממס|דניאל ט כו}} {{סי|סֹ}}בּוּ נָא אֵלַי לְאִמְרוֹת נָעֳמִי {{ש}} לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וּגְבוּרָה עִמִּי {{ש}} {{סי|עַ}}ל אֵיזוֹ לָדַעַת טַעֲמִי {{ר1}} יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי.{{ממס|עמוס ט י}} {{סי|פָּ}}רוּעַ וּמְשַׁמֵּשׁ לֹא מַזֶּה וּבֶן מַזֶּה {{ש}} לֹא רָחַץ יָדָיו וְרַגְלָיו דְּבָרִי בֹזֶה {{ש}} {{סי|צַ}}ד זֶה כָּרֵת לֹא אֶחֱזֶה {{ר1}} רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה.{{ממס|שמות י יז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ מְשַׁמְּשִׁין בְּטֻמְאָה עֲצָתִי הִמְרוּ {{ש}} מְחֻסְּרֵי בְגָדִים וְכַפָּרָה כְּהֻנָּה לֹא שָׁמְרוּ {{ש}} {{סי|רֹ}}וַחַת הֲלָכָה בַּכֹּל גָּמְרוּ {{ר1}} אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ.{{ממס|איוב כח כב}} {{סי|שִׁ}}מֵּשׁ טְבוּל יוֹם אֵין הַדִּין עִמּוֹ {{ש}} שְׁתוּי יַיִן לְמִקְדָּשׁ פְּעָמוֹ {{ש}} {{סי|שֶׁ}}אָכַל טֶבֶל כְּמוֹ הֵם בַּאֲשָׁמוֹ {{ר1}} יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ.{{ממס|תהלים מא ו}} {{סי|תְּ}}רוּמַת הָאָרֶץ גְּדֵלָה גְּבוּל צַח {{ש}} זָר הָאוֹכְלָהּ בְּאַזְהָרַת צַח {{ש}} {{סי|תְּ}}רוּמַת כֹּהֵן טָמֵא בָּלַע בְּפֶצַח {{ר1}} בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.{{ממס|ישעיהו כה ח}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}שִׁית לִבְּךָ לְמַלְקִיּוֹת עַל כָּל לָאו וָלָאו {{ש}} בִּרְצוּעַת עֵגֶל וַחֲמוֹר כְּמִדְרַשׁ מַקְהֵלָיו{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹבָב וְלֹא מַכִּיר לְהַלְקוֹת כְּמִפְעָלָיו {{ר1}} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו.{{ממס|ישעיהו א ג}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי מְלָאכָה בִּלְתִּי מוֹצָא {{ש}} מֵרְאוֹת שׁוֹר לְהִתְעַלֵּם נִדָּח כִּי תִמְצָא {{ש}} {{סי|קֵ}}בָר וּנְקִיָּה חָמֵץ בִּימֵי אֲכִילַת מַצָּה {{ר1}} יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא.{{ממס|קהלת ח יז}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לֹא תַעֲשׂוּ אִישׁ בְּעֵינָיו נוֹכַח {{ש}} מֵרָצוֹחַ וְגָנוֹב וְנָאוֹף לְהִזָּהֵר וּלְהִוָּכַח {{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת מְחִיַּת עֲמָלֵק לְהִתְוַכַּח {{ר1}} קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח.{{ממס|משלי ד ה}} {{סי|עֲ}}צֶרֶת וְיוֹם כִּפּוּר אַחַת בַּשָּׁנָה {{ש}} אַל תַּעַשׂ מְלָאכָה מִקַּחַת בָּשְׁנָה {{ש}} {{סי|סֶ}}גֶל זִכָּרוֹן רִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי דְּרָשׁ נָא {{ר1}} אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה.{{ממס|איוב ג ו}} {{סי|נִ}}חֵשׁ וּמְעוֹנֵן מֵעֲשׂוֹת מְנָת מִדָּיו{{ש}} לֹא תַחְמֹד לְרֵעַ בַּעֲדִי עֲדָיו {{ש}} {{סי|מְ}}לִיצָה לְהוֹרוֹת מִסּוּר מֵאָרוֹן מַחֲמַדָּיו {{ר1}} לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו.{{ממס|איוב מא ד}} {{סי|לֹ}}א תְעַנּוּן יָתוֹם וְאַלְמָנָה שְׁכוֹל {{ש}} לֹא תְעוֹלֵל וְלֹא תְלַקֵּט לַעֲנִיֵּי כַלְכֹּל {{ש}} {{סי|כְּ}}מִדְרָשִׁי עַל הַדָּם כֹּל יָכוֹל {{ר1}} וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַייָ לֶאֱכֹל.{{ממס|ש"א יד לד}} {{סי|יִ}}נָּבֵא שֶׁקֶר אַל תִּשְׁמַע לְקוֹלוֹ {{ש}} לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל לְעַקְּלוֹ {{ש}} {{סי|טַ}}עַמְךָ לֹא יָאֹר נָשִׂיא לְגַעֲלוֹ {{ר1}} אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.{{ממס|משלי כ יא}} {{סי|חֲ}}מוֹר מֵהַבִּיט וְתִתְעַלֵּם נוֹפֵל לְסֻבֳּלוֹ {{ש}} אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲשִׁירָה בִּגְדָהּ מִלְּחָבְלוֹ {{ש}} {{סי|זָ}}קֵן לֵוִי אֶת חֲמִשִּׁים בִּמְלֹא {{ר1}} מְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ.{{ממס|קהלת ה יד}} {{סי|וּ}}פֶסַח מִזְּבֹחַ שַׁעֲרֵי חוֹמוֹת וְחֵילָם {{ש}} לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל עַד עֶצֶם מִלְּאָכְלָם {{ש}} {{סי|הַ}}לְוִיִּם מֵהַנְחִיל עִם אֲחֵיהֶם בְּנָחְלָם {{ר1}} חֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם.{{ממס|קהלת ט ו}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ מִצְרַיִם מִשּׁוּב עֲקֵבַיִם בַּל יֵחָמֵסוּ {{ש}} יָרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב לֵב לֹא יִמַּסּוּ {{ש}} {{סי|גַּ}}ם פְּאַת שָׂדֶה לַעֲנִיַּי בִּי יֶחֱסוּ {{ר1}} כָּלָה אַל תַּעֲשׂוּ.{{ממס|ירמיהו ה י}} {{סי|בָּ}}שָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה מִלְּאֱכֹל הַשְׁלָכָתוֹ {{ש}} עִבְרִי לֹא רֵיקָם מֵאִתְּךָ בְלֶכְתּוֹ {{ש}} {{סי|בַּ}}הֶרֶת מֻסְגָּר וּמֻחֲלָט שִׁלַּחְתּוֹ{{ר1}} אַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ.{{ממס|משלי ג יא}} {{סי|אֵ}}יתָן מֵעֲבֹד וּמִזְּרֹעַ לַעֲרִיפַת נְחָלֶיךָ {{ש}} פֶּסַח לֹא תוֹצִיא מִמְּחִיצוֹת אֹהָלֶיךָ {{ש}} {{סי|אֲ}}כָלְךָ בְּהֵמוֹת צֹאנְךָ וְאֵילֶיךָ {{ר1}} טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ.{{ממס|בראשית לא לט}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''אליהו הזקן חזק'''}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן לָחֹן לֹא יֵרַע לְגַלְגֵּל מִדָּה בְמִדָּה {{ש}} מִלּוֹמַר קָרְבָה רְאֵה מַה כָּתוּב בְּצִדָּהּ {{ש}} {{סי|בְּ}}אַרְצְכֶם מִתֵּת בְּרִצְפַת מִקְדָּשׁ צִמְדָּה {{ר1}} כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.{{ממס|ישעיהו ב טז}} {{סי|גְּ}}זֵלָה מֵעֲשׂוֹת וְשֶׁקֶר רֶגֶל יִמְעֹד {{ש}} מֵעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לִצְעֹד {{ש}} {{סי|דִּ}}בּוּק חֹשֶׁן בְּאֵפוֹד לִסְעֹד {{ר1}} אֵין מֵזַח עוֹד.{{ממס|ישעיהו כג י}} {{סי|הַ}}שְּׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה לֹא יִגְרַע וִיעַכֵּב {{ש}} חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר מִלְּעַכֵּב {{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם שָׁכֵב {{ר1}} עִמּוֹ גַּם רֶכֶב.{{ממס|בראשית נ ט}} {{סי|זַ}}הֵר כֹּהֲנַי מִפְּרֹעַ וּמִפְּרֹם כְּלָל כְּלָל {{ש}} גָּדוֹל אוֹנֵן מִצֵּאת מִקְדָּשׁ לֹא יְחֻלַּל {{ש}} {{סי|חֲ}}לָלָה זֹנָה מִקַּחַת זַרְעוֹ מְחֻלָּל {{ר1}} כִּי יִמָּצֵא חָלָל.{{ממס|דברים כא א}} {{סי|טִ}}יב שְׁבִיעִית נְזִירֶיךָ מִלִּבְצֹר וְלֶאֱגֹר {{ש}} לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית מִסָּבִיב מָגוֹר {{ש}} {{סי|יִ}}נָּצֵל עֶבֶד בְּמִבְטַחֲךָ לִסְגֹּר {{ר1}} לֹא יֻתַּן סְגוֹר.{{ממס|איוב כח טו}} {{סי|כְּ}}מַעֲשֵׂיהֶם לֹא תַעֲשׂוּ וְלֹא תֵלְכוּ בְחֻקּוֹתֵיהֶם {{ש}} לֹא תִתְחַתֵּן בָּם קִרְבַת דְּבֵקֵיהֶם {{ש}} {{סי|לֹ}}א כַסְפְּךָ בְּנֶשֶׁךְ וּמַאֲכָלִים בְּמַכָּרֵיהֶם {{ר1}} לֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם.{{ממס|תהלים מד יג}} {{סי|מֶ}}לַח לֹא תַשְׁבִּית לְכָל קָרְבָּן מָחְזָר {{ש}} וּשְׂאוֹר וּדְבַשׁ מֵהַקְטִיר מִמִּזְבְּחִי מוּזָר {{ש}} {{סי|נֵ}}צַח מִהְיוֹת כְּקֹרַח זֶרַע אֶלְעָזָר {{ר1}} עֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר.{{ממס|איוב יט כז}} {{סי|שֶׂ}}רֶט לָנֶפֶשׁ בְּבוֹאֲךָ לְתַנּוֹתוֹ {{ש}} לֹא תַעֲזֹב לֵוִי מְקוֹמְךָ תַּחֲנֹתוֹ {{ש}} {{סי|עַ}}מּוֹנִי וּמוֹאָבִי מִבּוֹא הָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּמְנָתוֹ {{ר1}} זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ.{{ממס|תהלים צח ג}} {{סי|פֶּ}}רֶךְ מֵרְדוֹת וּמִקְּפֹץ לְיָד יִשְׁלָחוּן{{ש}} לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶיךָ נְכָסֶיךָ יַצְלִיחוּן{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לְכֹהֲנַי בְּגֵרוּשִׁין לֹא יִקָּחוּן{{ר1}} אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.{{ממס|תהלים קטו ו}} {{סי|קַ}}עֲקַע כְּתֹבֶת בִּבְשַׂרְכֶם לֹא תִתְּנוּהוּ{{ש}} אוֹב וְגַם יִדְּעוֹנִי אַל תִּפְנוּהוּ{{ש}} {{סי|רִ}}ב רָב בְּסַנְהֶדְרֵי מֻפְלֵא יְמַנּוּהוּ{{ר1}} מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ.{{ממס|מ"ב יח לו}} {{סי|שֵׁ}}ם רָע מוֹצִיא וְאוֹנֵס מִלְּשַׁלֵּחַ נוֹשֵׂא{{ש}} מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא וּמַמְזֶרֶת לֹא תִנָּשֵׂא{{ש}} {{סי|שְׁ}}אִלְתִּיו צִוַּנִי חוּץ מִמַּעֲשֵׂר מְנֻסֶּה{{ר1}} לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה.{{ממס|ישעיהו ז יב}} {{סי|תַּ}}חְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר לְהָבַר{{ש}} מִלִּשָּׂא חֵטְא לְרֵעַ לְהוֹכִיחַ כִּי עָבַר{{ש}} {{סי|תִּ}}קַּח חֲדָשָׁה מִצֵּאת לַצָּבָא כִּכְבָר{{ר1}} שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר.{{ממס|ש"א כ כא}} {{סי|אַ}}ל תְּחַיֶּה כָל נְשָׁמָה יֶחֶרְבוּ חָרוֹב{{ש}} לֹא תַשְׁחִית וְתִכְרֹת עֵץ מַאֲכָל וְחֵרוֹב{{ש}} {{סי|לֹ}}א תִדְרֹשׁ לְמוֹאָב לְקַלֶּלְךָ יֶאֱרֹב{{ר1}} שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב.{{ממס|ישעיהו נז יט}} {{סי|יְ}}שַׁסַּע וְלֹא יַבְדִּיל וְלֹא עוֹד הֲזָדָה{{ש}} נִבְלַת בְּהֵמָה לֹא תֹאכַל וְגַם אֶת גִּידָהּ{{ש}} {{סי|הַ}}מֶּלֶךְ לֹא יַרְבֶּה בְּטֵלִים לְשָׁקְדָה{{ר1}} סוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה.{{ממס|נחום ג ב}} {{סי|וּ}}מָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ מִקְנֶה{{ש}} בְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בְּכָל אֲשֶׁר תִּקְנֶה{{ש}} {{סי|הָ}}עִיר הַנִּדַּחַת הַכֹּל תְּפַנֶּה{{ר1}} חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה.{{ממס|יחזקאל כו יד}} {{סי|זְ}}רִיעָה לֹא בַיּוֹבֵל וְקָצִיר וּבָצִיר עִמָּם{{ש}} לֹא תִשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן רִשּׁוּמָם{{ש}} {{סי|קָ}}רְבְּנוֹת זְבָחֶיךָ לַשֵּׁם הַמְרוֹמָם{{ר1}} לֹא בָּנָיו מוּמָם.{{ממס|דברים לב ה}} {{סי|נָ}}כְרִים מִיָּדָם לֹא תַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם{{ש}} מִצְרַיִם לֹא תוֹסִיף לִרְאוֹת פְּנֵיהֶם{{ש}} {{סי|חֵ}}טְא וְעָוֹן לְעֵדוּת טִבֵּיהֶם{{ר1}} לא אֶחָד בָּהֶם.{{ממס|תהלים קלט טז}} {{סי|זֶ}}רַע לֹא כִלְאַיִם יְפַתְּחוּ אֲדָמָה וִישַׂדְּדוּ{{ש}} אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רְשָׁעִים יָעִידוּ{{ש}} {{סי|קְ}}רֵבוּת שֵׁם אֱלִילִים מִשְּׁמֹעַ יִכָּחֵדוּ{{ר1}} לֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ.{{ממס|ירמיהו ג טז}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}ל הַמַּחֲנֶה לֹא תָבוֹא לְמִקְרֵה הַטֻּמְאוֹת{{ש}} לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ דִּבְרֵי חֲפָאוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}זָקָן מֵהַשְׁחִית תַּחְתִּית לִקְפָאוֹת{{ר1}} כֵּן לְאַרְבַּע הַפֵּאוֹת.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות כה כו}} {{סי|גֵּ}}ר לֹא תִלְחַץ וְלֹא תוֹנֶה אוֹנָאַת שִׂיחִים{{ש}} עָרֵל וְתוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכְלוּ בַּפְּסָחִים{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ גְּדִידוּת מֵעֲשׂוֹת בְּהֵאָנֵק אֲנוּחִים{{ר1}} כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים.{{ממס|מ"א יח כח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית לֹא תִגֹּשׂ לְעֶבֶד לֹוֶה חֹפֶשׁ{{ש}} עִם הַבָּשָׂר לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מִשּׂוּם דָּמִים בְּסֻלָּם רָעוּעַ בְּבַיִת נֹפֶשׁ{{ר1}} וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ.{{ממס|ישעיהו נו יא}} {{סי|זָ}}מִיר לֹא בַשְּׁבִיעִית זֶרַע וּקְצִיר גִּילוֹ{{ש}} פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ לְאֶפְרַיִם תִּרְגְּלוֹ{{ש}} {{סי|חַ}}קּוֹתִי לֹא תִנְאַף מֻזְהָר מְנָאֵף בְּעִקּוּלוֹ{{ר1}} לֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ.{{ממס|איוב לז ד}} {{סי|טְ}}מֵאִים מִלֶּאֱכֹל מְנוּיִם אֶת עָזְנִיָּה{{ש}} פֶּן יוֹסִיף אַזְהָרָה לְחַבָּלָה טְרִיָּה{{ש}} {{סי|יַ}}חַס מִפְּגֹם לְבִנְךָ מִתֵּת לַעֲנָה פוֹרִיָּה{{ר1}} בְּאֵר צָרָה נָכְרִיָּה.{{ממס|משלי כג כז}} {{סי|כֶּ}}סֶף תַּלְוֶה לְעָנִי כְּנֹשֶׁה לוֹ אַל{{ש}} נֶעֱבָד מִלְּהָבִיא בַיִת נִתְעָב וּמְגֹאָל{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָלִין נִבְלַת תָּלוּי נוֹאָל{{ר1}} עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל.{{ממס|הושע ד יב}} {{סי|מִ}}שְׁפַּט גֵּר צִוַּנִי לֹא אַטֶּה בִּלְשׁוֹנִי{{ש}} לְבַל לֶכֶת רָכִיל בַּסֵּתֶר מְלָשְׁנִי{{ש}} {{סי|נִ}}פְקַדְתִּי מִתְּעֹב מִצְרִי וַאֲדוֹמִי וְלִפְסֹל רִאשׁוֹנִי{{ר1}} עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי.{{ממס|קהלת ד טו}} {{סי|שְׂ}}אוֹר וְחָמֵץ לֹא יֵרָאוּ גְּבוּלֵי מוֹשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} אוֹבוֹת לֹא תִדְרֹשׁ לַחֲקֹר מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|עֲ}}דֵי עַד לֹא תַשִּׂיג לְמַלֵּא תַאֲוָתֶךָ{{ר1}} גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.{{ממס|משלי כב כח}} {{סי|פֶּ}}ן יְבַעֵט לְדִי זָהָב וְלֹא סְגֻלַּת מֶלֶךְ מְרֻבָּה{{ש}} שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מְלָכוֹת לֹא יוֹתֵר לְחִבָּה{{ש}} {{סי|צְ}}רִיכָה יְבָמָה לְיַבֵּם לְזִיקָה שֶׁבָּהּ{{ר1}} זָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ.{{ממס|יואל ד יז}} {{סי|קָ}}דֵשׁ וּקְדֵשָׁה לֹא בְּעַם גּוֹרָלוֹ{{ש}} מִלָּגֹז בְּכוֹר צֹאן אַף כִּי הֻמַּם וְחִלְּלוֹ{{ש}} {{סי|רְ}}אֵה מֵעֲבֹד מֵרֶחֶם בָּחַר לוֹ{{ר1}} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.{{ממס|דברים לג יז}} {{סי|שֹׁ}}חַד לֹא תִקַּח לַחֲקֹר הַדִּין מִנַּיִן{{ש}} נָזִיר לֹא יֹאכַל עֲנָבִים וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹלַחַת יָד הֲגוּנָה אַיִן{{ר1}} לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן.{{ממס|יחזקאל טז ה}} {{סי|תִּ}}קּוּן אִשָּׁה לֹא תֶהְדַּר לְכַלְּלִי{{ש}} וְלֹא עַל אִשָּׁה קִשּׁוּט מִכְלוֹלִי{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִטְּעֹם בְּמַאֲכָלִי{{ר1}} מָצָאתִי אוֹן לִי.{{ממס|הושע יב ט}} {{הור|סימן: '''אליהו הזקן חזק בתורה ובמעשים טובים בלבי אמן אמן וכן יהי רצון רוכב שמים בעזרי'''}} {{סי|אַ}}ל כְּהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה לְרָעוֹת לָרַבִּים קָשׁוּר{{ש}} מֵעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט מִשְׁפָּטִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָתוּר עַל לֵב לֶאֱחֹז בְּרֶגֶל אַשּׁוּר{{ר1}} עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.{{ממס|בראשית טז ז}} {{סי|יְ}}כֹלֶת לֹא לִמְכֹּר יְעוּדָה יִתְכַּסּוּ בְּבִגְדָם{{ש}} גְּרוּשָׁה בְעוּלָה מִלַּחֲזֹר לְבַעְלָהּ אֲשֶׁר קָדַם{{ש}} {{סי|הִ}}לְכוֹת רִיבַי דַּיָּן עוֹמֵד בְּסוֹדָם{{ר1}} לֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.{{ממס|ירמיהו מט יח}} {{סי|וְ}}לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִלֶּאֱכֹל מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא לְבַעֲרָה{{ש}} שְׁבוּיָה תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ לֹא תִתְעַמֵּר לְצַעֲרָהּ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן בְּלֹא בָשֵׁל מְבֻשָּׁל פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} נָא מִפִּיו תּוֹרָה.{{ממס|איוב כב כב}} {{סי|זַ}}רְעֲךָ לֹא יִמָּצֵא מַעֲבִיר בָּאֵשׁ לְקַמְּלוֹ{{ש}} לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ מִלְּחָמְלוֹ{{ש}} {{סי|קַ}}דֵּם לְהַצִּיל רֵעַ מֵעֲמֹד לְקָם לוֹ{{ר1}} עָלָיו דָּמִים לוֹ.{{ממס|שמות כב ב}} {{סי|נֶ}}פֶשׁ לֹא תְשַׁקֵּץ בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּאַזְהָרָה{{ש}} לֹא תַחֲנִיף וּתְטַמֵּא אֶרֶץ מְטֹהָרָה{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱכָל לְיוֹם וָלַיְלָה פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} אַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.{{ממס|איוב ג ד}} {{סי|חֲ}}יָלַי לָרֶגֶל לֹא פָנַי רֵיקָם בַּעֲלוֹתָם{{ש}} לֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ בְּזֹהַם פְּעֻלָּתָם{{ש}} {{סי|חַ}}יָּבֵי מִלְוָה מַלְוִין בָּתֵּי מְנוּחָתָם{{ר1}} לֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם.{{ממס|יואל ב ז}} {{סי|זָ}}כוֹר מִשְּׁמֹעַ שָׁוְא תָּשֵׁב רִיב תַּחְקְרֵהוּ{{ש}} מִלִּשָּׂא לַשָּׁוְא שֵׁם יְיָ תְּיַקְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|זֶ}}ה דִּין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל וְלֹא יִפְדּוּהוּ {{ר1}} בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.{{ממס|משלי כד ז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ עֵצָיו מִשְּׂרֹף כַּעֲצֵי אֲשֵׁרָה לֵאמֹר{{ש}} לֹא תָסוּר מִכָּל דְּבָרַי לִגְמֹר{{ש}} {{סי|קְ}}שׁוּרִים יַחְדָּו מֵחֲרֹשׁ תִּשְׁמֹר{{ר1}} רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.{{ממס|ישעיהו לב כ}} {{סי|בִּ}}תְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ גְּבֶרֶת לְשִׁפְחָה{{ש}} לֹא תִלְמַד כְּמַעֲשֵׂיהֶם מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה{{ש}} {{סי|תִּ}}מְצָא קֵן לֹא תִקַּח מִחָה{{ר1}} אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.{{ממס|תהלים קיג ט}} {{סי|וְ}}לֹא תָקִים מַצֵּבָה מֵאַחֲרַי לָשׁוּב{{ש}} וְלֹא הַקָּפַת פְּאַת רֹאשְׁךָ תָּשׁוּב{{ש}} {{סי|רֶ}}וַח פְּעֻלָּה לְהַלִּין כְּנֶפֶשׁ חָשׁוּב{{ר1}} אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב.{{ממס|משלי ג כח}} {{סי|הָ}}דוּר לֹא בְרִיב לְכָבוֹד כִּי יִדַּל{{ש}} לֹא תִטַּמְּאוּ בָהֶם קֹדֶשׁ מֵחֹל מֻבְדָּל{{ש}} {{סי|וְ}}דַיָּן בִּשְׁפֹט עִם שְׁמִי עֹז וּמִגְדָּל{{ר1}} לֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל.{{ממס|איוב לד יט}} {{סי|בִּ}}לְבָבְךָ אַל תֹּאמַר בְּצִדְקִי לִי רְוָחָה{{ש}} לֹא תוֹנֶה רֵעַ בְּחֵיל תְּמוּרָה וּשְׁבָחָה{{ש}} {{סי|מְ}}צֻוֶּה כְּבֵין הָעֵינַיִם מִשּׂוּם לְסָרְחָה{{ר1}} עַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה.{{ממס|עמוס ח י}} {{סי|עָ}}לֶיךָ אִישׁ נָכְרִי לֹא תוּכַל לִשָּׂאֶנּוּ{{ש}} שְׂכַר שָׂכִיר שֶׁמֶשׁ לֹא תְבוֹאֶנּוּ{{ש}} {{סי|שָׂ}}נֵאתִי אֶתְנָן מֵהָבִיא מִזְבְּחִי, לֹא אֶרְצֶנּוּ{{ר1}} כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.{{ממס|משלי כא כז}} {{סי|יְ}}קָר חֶפְצֵי רֵעַ לִבְּךָ אַל יִתְאַב{{ש}} לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וְרֵעוֹ כִּי נִתְעַב{{ש}} {{סי|מִ}}יַּד הַבֵּן לֹא יוּמַת הָאָב לִדְאַב{{ר1}} וּבֵן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב.{{ממס|יחזקאל יח כ}} {{סי|טְ}}בוּלִים כִּלְאַיִם מִלִּלְבֹּשׁ וְגַם מֵעֲלוֹת לְמָסָךְ{{ש}} אֱלִיל לֹא יַעֲשֶׂה בְּשֶׁקֶר נִסָּךְ{{ש}} {{סי|וּ}}מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתֵּת לַמֵּת לְמֵת אֲנִי נֶחְשָׂךְ{{ר1}} כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ.{{ממס|תהלים מב ה}} {{סי|בְּ}}עַרְבַּיִם עַל חָמֵץ מִשְּׁחֹט פֶּסַח שֵׂיוֹ{{ש}} כֶּרֶם לֹא כִלְאַיִם פֶּן יֵקַד אֵשׁ כִּרְיוֹ{{ש}} {{סי|יַ}}עֲבִיר עָצִיץ נָקוּב וְהוֹסִיף נֶאֱסָר בְּמִרְיוֹ{{ר1}} וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ.{{ממס|שה"ש ח יב}} {{סי|מַ}}דִּיחַ מֵחֲמֹל וְכַסּוֹת בְּמַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר{{ש}} לֹא תַשִּׁיךְ וְתִשֹּׁךְ הוֹן לְחוֹנֵן מֻצְבָּר{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵלֶּה הִזְהַרְתִּי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ תּוֹךְ וּבָר{{ר1}} כֵּן נָגֹזּוּ וְעָבָר.{{ממס|נחום א יב}} {{סי|לֹ}}א תִשְׁמַע לְמַדִּיחַ לַחֲלַקְלַקּוֹת יֶעֱרַב{{ש}} לֹא תֹאבֶה וְתַכְמִין מְחִתָּה לוֹ תִקְרַב{{ש}} {{סי|בַּ}}אֲכָלְךָ פֶסַח בֶּן נֵכָר סָרָב{{ר1}} בְּשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב.{{ממס|משלי יד י}} {{סי|יְ}}דִידוּת אָח מִשְּׂנֹא וּמִלָּחֹן גּוֹיִם עֲדֵי עַד{{ש}} מִלִּשָּׂא וְהַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפַּט בֵּית וַעַד{{ש}} {{סי|אַ}}ל תְּאַחֵר נֵדֶר רְגָלִים קִבּוּץ נוֹעָד{{ר1}} שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד.{{ממס|משלי ל כט}} {{סי|מְ}}כַשֵּׁפָה מִלְּהַחֲיוֹת וּמִלְּאַחֵר דִּמְעָה וּמְלֵאָה{{ש}} בְּהֵמָה לֹא יָמִיר בְּטוֹבָה מַתְּלָאָה{{ש}} {{סי|נָ}}זִיר לֹא כְשִׁמְשׁוֹן יַיִן לְגָמְאָה{{ר1}} וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה.{{ממס|יחזקאל מד כה}} {{סי|אַ}}ל יִטַּמָּא בַעַל לִפְסוּלָה נֶאֱהֶבֶת{{ש}} לֹא תַרְבִּיעַ בְּהֵמָה בְּלֹא מִינָהּ מַדְהֶבֶת{{ש}} {{סי|מִ}}זְבְּחִי תָּמִיד לִקְרִיבָה מְהֻבְהֶבֶת{{ר1}} לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת.{{ממס|יחזקאל כא ג}} {{סי|נֶ}}צַח מִסּוּר מִלֵּב פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים{{ש}} עֹרֶף לֹא תַקְשׁוּ מִהְיוֹת בַּקּוֹשְׁרִים{{ש}} {{סי|נְ}}טִיעוֹתֶיךָ קֹדֶשׁ לְהִלּוּל מֵישָׁרִים{{ר1}} לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים.{{ממס|ישעיהו כז ט}} {{סי|וּ}}בַעַל מוּם לֹא יִגַּשׁ מַקְטִיר וְזוֹרֵק{{ש}} יָדְךָ לֹא תִקַּח כַּחַשׁ וָפֶרֶק{{ש}} {{סי|כִּ}}שְׂבָּה וּבְנָהּ מִשְּׁחֹט תּוֹדִיעַ לְהָרֵק{{ר1}} תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק.{{ממס|עובדיה א יד}} {{סי|נֹ}}עַם דְּבָרַי לֹא תִשְׁכַּח וְלִלְמֹד{{ש}} כֶּסֶף וְזָהָב עַל אֱלִיל לֹא תַחְמֹד{{ש}} {{סי|יְ}}רָא מֵרְאוֹת עֶרְוַת דָּבָר לִצְמֹד{{ר1}} וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד.{{ממס|משלי כה ו}} {{סי|הַ}}מִּדָּה מֵעֲשׂוֹת עָוֶל מִשְׁקָל וּמְשׂוּרָה לְכֹסֶף{{ש}} יְפַת תֹּאַר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַכֶּסֶף{{ש}} {{סי|יַ}}ד עָנִי לְחַזֵּק שִׁכְחָה לְאַסֵּף{{ר1}} עָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף.{{ממס|ירמיהו ט כא}} {{סי|רָ}}צוֹחַ נָקִי וְצַדִּיק אַל תְּהִי עַוְלָה{{ש}} שְׂדֵה רֵעַ מִלְּהָנִיף חֶרְמֵשׁ לִיבוּלָהּ{{ש}} {{סי|צִ}}וּוּי מִלֶּאֱכֹל סַתֵּם וְאַבֵּד סוּרֵי לָהּ{{ר1}} אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה.{{ממס|בראשית לד יד}} {{סי|וְ}}לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר פָּנִים נִזְעָמִים{{ש}} בְּחֶפְצֵי שְׁאֵלָה כְּמִדְרַשׁ הַטְּעָמִים{{ש}} {{סי|נִ}}אוּף בַּת מִלְּחַלֵּל לָתֶת לָהּ בְּעִגּוּמִים{{ר1}} זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.{{ממס|בראשית כד א}} {{סי|רֹ}}אשׁ נָזִיר לֹא תַעֲבִיר תַּעַר מְרוּטָה{{ש}} בַּעְלַת מוּם מִזְּבֹחַ כְּלָלָהּ וּפְרָטָהּ{{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יִטַּמָּא לְךָ כֹּהֵן מִבְטָא{{ר1}} נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.{{ממס|ויקרא ד ב}} {{סי|כְּ}}דַבֵּר רָשׁ תַּחֲנוּן מִלְּאַמֵּץ לֵב לְמָנָה{{ש}} כֹּהֲנַי לֹא יְחַלְּלוּ שְׁמִי אֹמֶן אֱמוּנָה{{ש}} {{סי|בִּ}}כְהֻנָּה גְדוֹלָה מִקַּחַת נִמְנָה{{ר1}} הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה.{{ממס|יחזקאל מד כב}} {{סי|שְׁ}}לֹשָׁה לֹא תְבַשֵּׁל אֲכִילָה הֲנָאָה תְּבַשְּׁלֵהוּ{{ש}} מוּם פָּרֹכֶת מִבֹּא מִקְדָּשׁ מִלְּחַלְּלֵהוּ{{ש}} {{סי|מַ}}לְקוּת לְחֵרֶם בְּיַד לֹא יַעַזְבֵהוּ{{ר1}} אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא.{{ממס|ישעיהו מא ז}} {{סי|יִ}}גַּע בְּטָמֵא וּמִנְחַת כֹּהֵן מִלֶּאֱכֹל מְאוּמָה{{ש}} וְשֶׁקֶץ וְחָגָב טָמֵא כְּחֹק אֻמָּה וְאֻמָּה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה לֹא לָךְ אֵיפָה וְאֵיפָה לְעָרְמָה{{ר1}} אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה.{{ממס|משלי כ כג}} {{סי|בַּ}}קֹּדֶשׁ לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יְחַלְּלוּ אוֹסִיף{{ש}} שֵׁם מִלְּחַלֵּל וְזֶרַע חָלָל מִלְּהוֹסִיף{{ש}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תּוֹרָה לֹא תִגְרַע לְבַל תַּכְסִיף{{ר1}} עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף.{{ממס|איוב לח יא}} <small>[{{הור|הוספה בכמה מקורות:}}{{ש}} פּוֹעֵל בְּכֶרֶם אֱכֹל לְשָׂבְעָה {{ש}} אֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן דֶּמַע מְלֵאָה וְדִמְעָה {{ש}} הַמְּעִיל לְאַהֲרֹן בְּלִי לְקָרְעָה {{ר1}} לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת הַקֹּדֶשׁ לְבַלְּעָה.{{ממס|לפני=ע"פ|במדבר ד כ}}]</small> {{סי|זֶ}}ה סֵדֶר לָאו וָעֹנֶשׁ סִיַּמְתִּיו לְאָפְנֵהוּ{{ש}} {{סי|רְ}}צַפְתִּיו תּוֹךְ עַמִּי לְצוּר יַעַבְדֶנְהוּ{{ש}} {{סי|יְ}}סֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ{{ר1}} חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ.{{ממס|ירמיהו ה כב}} אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת לַכַּלָּה נוֹעָדִים{{ש}} שָׁמַיִם וָאָרֶץ נֶאֱמָנִים עֵדִים{{ש}} פֵּרוּשׁ עֹנֶשׁ וְשָׂכָר שָׂשִׂים וְחָדִים{{ר1}} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים.{{ממס|אסתר ט כז}} לִי אֲנִי חָכְמָה יוּשַׁת לֵב וְיֻתַּן{{ש}} מְזִמּוֹת רֹעַ שְׂאוֹר מִדְרָשִׁי יְחִתַּן{{ש}} לָזֶה וְלַבָּא שְׂכָרִי רַב יֻמְתַּן{{ר1}} הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן.{{ממס|בראשית לד יב}} וִתּוּקֵי אֲמָרַי מְאִירֵי עֵינַיִם{{ש}} מָה רַב טוּבִי לְמַטֵּי אָזְנַיִם{{ש}} פּוֹעֲלַי עֲצֵלִים לְלִבּוּן שִׁנַּיִם{{ר1}} וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.{{ממס|עזרא י יג}} מֶשֶׁךְ מִפְּנִינִים מַה יָּקָר לְהוֹרוֹת{{ש}} דִּינֵי מָמוֹן וָנֶפֶשׁ הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת{{ש}} כָּלוּ צוּפַי מֶתֶק אַזְהָרוֹת{{ר1}} אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת.{{ממס|תהלים יב ז}} לְהַר נַחֲלָתְךָ נְחֵנוּ גְאוּלִים{{ש}} מִדֵּי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת פָּנֶיךָ שֹׁאֲלִים{{ש}} לֵאמֹר כְּבָרִאשׁוֹנָה שָׁלֹשׁ רְגָלִים עוֹלִים{{ר1}} מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים.{{ממס|שה"ש ז ב}} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם׃ וְנֶאֱמַר: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃{{ממס|דברים טז#טז טז|דברים טז טז-יז}}{{ש}} {{סוף}} [[קטגוריה:אזהרות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:מנהג צרפת]] 0khrtzzh3qy37qfcaygms2x254f414q 3017334 3017326 2026-05-24T11:25:09Z Yack67 27395 3017334 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק''', '''א"ב'''}} {{סי|אֱ}}מֶת יֶהְגֶּה חִכִּי מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֲדֹנִי{{ש}} כָּל פִּקּוּדֵי כֹל בְּסִיס טֶבַע אֲדָנִי{{ש}} {{סי|לְ}}בַל אֶכָּשֵׁל נִדְבוֹת פִּי לְהַעֲמִידֵנִי{{ר1}} רְצֵה נָא יְיָ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.{{ממס|תהלים קיט קח}} {{סי|יִ}}תְרוֹן הַכְשֵׁר חָכְמָה סוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נְצֹר עֵדוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|ה}}וֹד אִמְרֵי נֹעַם טוּרֵי קִצְבוֹתֶיךָ{{ר1}} הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.{{ממס|תהלים קיט עג}} {{סי|וּ}}בְעֵרֶךְ מִלַּי מִמְּךָ מִשְׂגָּב אֲבַקְשָׁה{{ש}} חֻקֵּי חַיִּים בָּם לֹא אִנָּקְשָׁה{{ש}} {{סי|חִ}}מְּדָתַם רַעְיָתְךָ בַּשְּׁלִישִׁי לְחָפְשָׁהּ{{ר1}} לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.{{ממס|ירמיהו ב כד}} {{סי|זְ}}קוּקָה שִׁבְעָתַיִם לְגַרְגֶּרֶת רְבִידִים{{ש}} יַעֲלַת חֵן לְלִקְחָהּ זְבוּדִים{{ש}} {{סי|קָ}}דוֹשׁ צוּרִי, דְּבָרֶיהָ הַחֲמוּדִים{{ר1}} יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים.{{ממס|ישעיהו נ ד}} {{סי|אָ}}מוֹן שַׁעֲשׁוּעִים אֶדֶר מַחְמַדְּךָ{{ש}} אוֹת אָתִיתִי בְּקֻשְׁטָא לְהַעֲמִידְךָ{{ש}} {{סי|בֵּ}}רוּר דָּרְבָן מַרְדַּע מַלְמָדְךָ{{ר1}} אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ.{{ממס|ישעיהו מח יז}} {{סי|גְּ}}בוּלוֹת הִצַּבְתִּי מְמַדֵּי שָׁעֳלִי{{ש}} חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי מְיַשְּׁרֵי מִשְׁעוֹלִי{{ש}} {{סי|דּ}}וֹרוֹן הִרְבֵּיתִי לִפְנֵי פֹעֲלִי{{ר1}} לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי.{{ממס|תהלים פא יד}} {{סי|הַ}}שֵּׁם תִּירָא וְאַחֲרָיו נוֹהִים{{ש}} תַּתֵּם דֶּרֶךְ תָּקֹץ בַּגְּבֹהִים{{ש}} {{סי|וְ}}טַהֵר גוּפְךָ מִהְיוֹת כְּמִתְלַהְלְהִים{{ר1}} כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים.{{ממס|קהלת ד יז}} {{סי|זָ}}רֵז לְהוֹרוֹת וְאַלּוּף לְסַבֵּל{{ש}} לְאַהֲבָה וּלְקַדֵּשׁ צְבָאֲךָ עֲלֵי תֵבֶל{{ש}} {{סי|חֶ}}סֶד רָדְפָה בַחַיִּים כִּי הֶבֶל{{ר1}} לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל.{{ממס|קהלת ז ב}} {{סי|טְ}}בִילָה בִזְמַנָּהּ, וְעַל אַרְבַּע גְּדִילִים{{ש}} יָתֵד עַל אֲזֵנֶךָ תְּכַסֶּה הַגְּדוֹלִים{{ש}} {{סי|יְ}}דִידַי בִּתְפִלָּה קֹדֶם שׁוֹאֲלִים{{ר1}} הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים.{{ממס|תהלים כט א}} {{סי|כַּ}}בֵּד הוֹרֶיךָ זְכוֹר בּוֹרְאֶךָ{{ש}} פַּלֵּס אֹרַח נְתִיב מוֹרָאֶךָ{{ש}} {{סי|לְ}}פִתְחֲךָ מְזֻזָה יְמִין מְבוֹאֶךָ{{ר1}} יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ.{{ממס|תהלים קכא ח}} {{סי|מֵ}}אָה בְרָכוֹת יוֹם יוֹם שַׁחֲרֵהוּ{{ש}} מִקְדָּשׁ לְיִרְאָה מְאֹד תְּהַדְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|נֹ}}פֶשׁ כִּפּוּר כְּאִסּוּרָיו שָׁמְרֵהוּ{{ר1}} הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ.{{ממס|ישעיהו נח ו}} {{סי|סְ}}פוּרִים לָעֹמֶר חֲמִשִּׁים קְבַעְתִּים{{ש}} לִישׁוּעַ הַבֵּן חֲמִשָּׁה הִשְׁמַעְתִּים{{ש}} {{סי|עִ}}בּוּר וּתְקוּפָה בְּחֶשְׁבּוֹן הוֹדַעְתִּים{{ר1}} לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים.{{ממס|אסתר א יג}} {{סי|פְּ}}אֵרְךָ בְרֹאשֶׁךָ יָד תִּשָּׂאֶנּוּ{{ש}} לֶקֶט וּשְׁאָר לְעָנִי תַמְצִיאֶנּוּ{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי שְׁבִיעִית פִּרְיָהּ תּוֹצִיאֶנּוּ{{ר1}} כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ.{{ממס|איוב כ כב}} {{סי|קְ}}רָא שְׁמַע הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ{{ש}} לָתֵת מְנָת לְמַחֲזִיקֵי דָּת אֵשׁ{{ש}} {{סי|רִ}}שּׁוּל לְנוֹתָר כֹּהֵן תִּתְיָאֵשׁ{{ר1}} הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ.{{ממס|יחזקאל כד י}} {{סי|שְׁ}}קָלִים לְהָבִיא וּבְאֶחָד יַשְׁמִיעוּ{{ש}} לִשְׁפֹּט גֵּר צֶדֶק אֵלָיו תִּשְׁמָעוּ{{ש}} {{סי|תְּ}}קִיעוֹת בְּזִכָּרוֹן זְכוּת יַכְרִיעוּ{{ר1}} בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ.{{ממס|תהלים צח ו}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תִּ}}רְדֹּף צֶדֶק וְתִזְכֶּה לְכִלָּה{{ש}} רֵאשִׁית הַגֵּז מִצֹּאן בְּמִכְלָה{{ש}} {{סי|שָׁ}}רֵשׁ אֲשֵׁרָה נֶחֱרָצָה וְכָלָה{{ר1}} הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה.{{ממס|יחזקאל טו ד}} {{סי|רֵ}}עַ לֶאֱהֹב וּלְצַדֵּק מִפְעָלַי{{ש}} לְגָרֵי שַׁעַר נִבְלוֹת גִּעוּלַי{{ש}} {{סי|קְ}}רִיאַת מֶלֶךְ דַּעַת מַעֲלָלַי{{ר1}} בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי.{{ממס|תהלים מ ח}} {{סי|צַ}}חַן טַהֵר בְּקָרְבָּן וּתְחִנָּה{{ש}} שַׂמַּח כַּלָּה בְּהַטָּיַת חִנָּהּ{{ש}} {{סי|פֶּ}}גַע אֶפְרוֹחִים בְּרֵכָה תַחֲזִיקֶנָּה{{ר1}} כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ.{{ממס|משלי כז ח}} {{סי|עֲ}}רֻמִּים תַּלְבִּישׁ תְּבַקֵּר חֹלִי{{ש}} גְּמֹל דַּלִּים לִנְחֹל בְּהַנְחִילִי{{ש}} {{סי|סַ}}פֵּר יוֹמָם מְגִלַּת אִיּוּלִי{{ר1}} וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.{{ממס|תהלים כב ג}} {{סי|נֵ}}ר שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה מְאוֹרֵי עֵיפָתֶךָ{{ש}} פֶּטֶר שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּכוֹרֵי רְפָתֶיךָ{{ש}} {{סי|מִ}}דְרְשֵׁי סִינַי בְּתַרְבֵּץ מִשְׁפַּתֶּיךָ{{ר1}} יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ.{{ממס|משלי כב יח}} {{סי|לַ}}יְלָה וּשְׁמֹנָה עָשָׂר לִגְמֹר הַלֵּל אֲגוּדִים{{ש}} בִּשְׁמִי לִשָּׁבַע אֱמוּנָה מַגִּידִים{{ש}} {{סי|כֶּ}}סֶף אֲחֻזָּה לְעוֹלָם מַעֲבִידִים{{ר1}} כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים.{{ממס|בראשית ט כה}} {{סי|יִ}}בּוּם לָאָח וּמַעֲשַׂר עָנִי תְּחַלֵּק{{ש}} קוֹמֵץ וּמַקְטִיר מַזֶּה וּמוֹלֵק{{ש}} {{סי|טָ}}רֵד תִּמְחֶה פָּשַׁט כַּיֶּלֶק{{ר1}} רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק.{{ממס|במדבר כד כ}} {{סי|חֲ}}לִיצָה וְרֹק נִרְאֶה לַחֲמִשָּׁה{{ש}} תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וָחֳמָשִׁים חֲמִשָּׁה{{ש}} {{סי|זָ}}כָה לִכְהֻנָּה גְדֹלָה לְשַׁמְּשָׁה{{ר1}} בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.{{ממס|ויקרא כא יד}} {{סי|וְ}}עַל הַמִּצְוֹת לְכַפֵּר פָּר תִּקְנֶה{{ש}} עֲבוֹדַת הֶעָשׂוֹר עָלֶיךָ תְּמַנֶּה{{ש}} {{סי|הִ}}טַּמֵּא לְמֵת וְלֹא לְעֵר וְעוֹנֶה{{ר1}} הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.{{ממס|משלי כא יג}} {{סי|דָּ}}ם לְכִסּוּי בְּחֻלִּין נֹתְנַנִי{{ש}} סֻכָּה כָל שִׁבְעָה זֵכֶר לַעֲנָנִי{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל מוּרָם כַּאֲשֶׁר דָּנַנִּי{{ר1}} זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי.{{ממס|תהלים נ כג}} {{סי|בִּ}}עוּר חָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר הֻצְרְכוּ{{ש}} שָׁלֹשׁ רְגָלִים פְּעָמֶיךָ יִדְרֹכוּ{{ש}} {{סי|אַ}}תֶּם כֹּהֲנַי מוּל מַעֲרֶכֶת תַּעֲרֹכוּ{{ר1}} שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ.{{ממס|תהלים קלד ב}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ח לְהַחֲיוֹת אֲשׁוּרוֹ כִּי יִמְעַד{{ש}} לִקְבֹּר מֵתִים לַלְּוָיָה תִצְעַד{{ש}} {{סי|בָּ}}רֵךְ לַמּוֹצִיא בְחַסְדּוֹ לָעַד{{ר1}} לֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.{{ממס|תהלים קד טו}} {{סי|גִּ}}יל תָּגִיל בְּקַלִּים יִשָּׁחֵטוּן{{ש}} בַּכֹּל וּלְעוֹלָם הַכֹּל יִשְׁחֹטוּן{{ש}} {{סי|דִּ}}ין אִילָן בִּשְׁתַּיִם לְיָד יִפְשֹׁטוּן{{ר1}} תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|הִ}}תְקַדֵּשׁ וּקְדֹשׁ וּפַיֵּס לִשְׂכַר יוֹמָם דּוֹפְקִים{{ש}} מוֹצָאֵי פֶה תִּשְׁמֹר רְצוֹן יְיָ מְפִיקִים{{ש}} {{סי|וּ}}פְרֹק וּטְעֹן לְבִרְכַּיִם פִּיקִים{{ר1}} וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים.{{ממס|ירמיהו נ לב}} {{סי|זְ}}בִיחָה בַצָּפוֹן הַגָּשָׁה וְקַבָּלָה{{ש}} פְּתִיתָה וּמְלִיקָה יְצִיקָה וּבְלִילָה{{ש}} {{סי|חֹ}}ק אֲכִילַת פְּסָחִים בַּיּוֹם חָלִילָה{{ר1}} תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה.{{ממס|תהלים קד כ}} {{סי|טָ}}הֳרַת קָרְבָּן וְהַזָּיָה וְאֵמוּרִים לְרָחְצָה{{ש}} הֶסְגֵּר וְהֶחְלֵט לַמַּחֲנֶה חוּצָה{{ש}} {{סי|יִ}}טָּהֲרוּ טְמֵאִים בִּלְתִּי חֲצִיצָה{{ר1}} שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.{{ממס|שה"ש ד ב}} {{סי|כֶּ}}רֶם בְּאַרְבַּע טֹהַר יְרַקְרַק אֲדַמְדָּם{{ש}} יִשְׁמְרוּ שַׁבַּתִּי יִלְבְּשׁוּ מַחֲמַדָּם{{ש}} {{סי|לְ}}זָכְרוֹ בְּאֵין תָּדִיר וְתָדִיר – תָּדִיר מֻקְדָּם{{ר1}} תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם.{{ממס|משלי כג לא}} {{סי|מַ}}חְסוֹר הַעֲבֵט שַׁלַּח עִמְּךָ כִּי טוֹב{{ש}} קְדֻשָּׁה וַעֲנָוָה הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב{{ש}} {{סי|נֹ}}דְדֵי לַלֶּחֶם בֵּיתְךָ מִקְּטֹב{{ר1}} תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.{{ממס|תהלים קד כח}} {{סי|ס}}וֹטָה לְהַשְׁקוֹת מַעֲשֵׂר וַדַּאי וּדְמָאִים{{ש}} קֹדֶשׁ רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי וּבַגּוֹלָה יוֹמַיִם{{ש}} {{סי|עֲ}}רֹךְ אֶתְרוֹג וַהֲדַס וְלוּלָב לַשָּׁמַים{{ר1}} כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם.{{ממס|ישעיהו מד ד}} {{סי|פְּ}}דוּעִים בְּהַעֲנֵק וּבְמַתָּן יְחֻנְּנוּ{{ש}} דְּבָרַי בְּלֹא גִמְגּוּם בְּפִיךָ יְשֻׁנְּנוּ{{ש}} {{סי|צֹ}}רֶךְ גַּג בְּמַעֲקֶה לַהֲכִינֶנּוּ{{ר1}} מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ.{{ממס|תהלים לז כג}} {{סי|קְ}}בַע תּוֹרָתְךָ וְלַבָּנִים תִּשְׁנֶה{{ש}} וִדּוּי נָמוֹךְ וּמִקְרָא רָם תַּעֲנֶה{{ש}} {{סי|רַ}}ב לְהַדֵּר וְשָׂב תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה{{ר1}} עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה.{{ממס|נחום ב ט}} {{סי|שָׁ}}לֹשׁ תִּסְעֹד פְּרֵה וּרְבֵה וְתִבָּנֶה{{ש}} בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֹּהֵן יֵהָנֶה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת עֲשִׂירִי קֹדֶשׁ קוֹנֶה{{ר1}} תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה.{{ממס|ירמיהו לג יג}} {{הור|סימן: '''הזקן בר מנחם חזק אמן'''}} {{סי|הַ}}סֶּגֶן בְּכִפּוּר פָּר יַקְרִיבֶנּוּ{{ש}} עֲשִׂירִית הָאֵיפָה נַפְשׁוֹ תִדְּבֶנּוּ{{ש}} {{סי|זְ}}מָן עֶשֶׂר כֶּסֶף כִּי יַלְוֶנּוּ{{ר1}} בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ.{{ממס|ירמיהו יז יא}}{{הערה|הגהת רבנו תם ([[בבא בתרא קמה ב|תוספות בבא בתרא קמה ב]]): וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ.}} {{סי|קָ}}רְבַּן בֵּית דִּין וְחִזּוּק בֶּרֶךְ תִּכְרַע{{ש}} שְׁבִיתַת שְׁלֹשָׁה עֲבוֹדָתָם הַפְרַע{{ש}} {{סי|נִ}}מּוֹל לִשְׁמֹנָה אַף בְּשַׁבָּת מְאֹרָע{{ר1}} קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע.{{ממס|במדבר ו ה}} {{סי|בַּ}}שֵּׁם הִדָּבֵק לֶכֶת בְּחִין עֶרְכּוֹ{{ש}} מַעְשֵׂר שֵׁנִי אֱכֹל בְּשָׁלֵם סֻכּוֹ{{ש}} {{סי|בְּ}}מִצְוֹת עַד כֹּה וְעַד כֹּה{{ר1}} חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ.{{ממס|משלי כב ו}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי קֹדֶשׁ מוֹעֲדֶיךָ{{ש}} כִּפּוּר וְזִכָּרוֹן מְלִיצִים בַּעֲדֶךָ{{ש}} {{סי|רֶ}}צַח כִּי תִמְצָא נֹפֵל בְּשָׂדֶךָ{{ר1}} עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ.{{ממס|ש"א טז ב}} {{סי|מְ}}נוּיִם לַפֶּסַח מִכְסַת בֶּעָשׂוֹר תִּקְבַּע{{ש}} עַל מַצָּה וּמָרוֹר אֲכִילָתוֹ תְּקֻבַּע{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱסַר אַרְבָּעָה בִּשּׁוּלוֹ כְּטֶבַע{{ר1}} יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע.{{ממס|ישעיהו מד טז}} {{סי|חֻ}}קַּי לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת תְּאַלְּפָה{{ש}} לְשׂוּמָם עַל לֵב עַד בֹּא חֲלִיפָה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה הַשְׁלֵם וְצַדֵּק הִין לְעָדְפָה{{ר1}} אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה.{{ממס|משלי כ י}} {{סי|חַ}}וּוֹת שׁוֹפְטִים הוֹרוֹת דִּין סֵתֶר{{ש}} הָשֵׁב הַעֲבוֹט וּנְתֹן וְאֶקְשֹׁר לְךָ כֶּתֶר{{ש}} {{סי|חֵ}}שֶׁק בְּשַׂר תַּאֲוָה כִּי יַרְחִיב לְךָ פֶּתֶר{{ר1}} אָמַר יְיָ אָכֹל וְהוֹתֵר.{{ממס|מ"ב ד מג}} {{סי|זְ}}הִירִים בְּמִשְׁפָּט לַאֲמִתּוֹ מַצְדִּיקִים{{ש}} אַרְבָּעָה בָּרֶגֶל לְשַׂמֵּחַ נִזְקָקִים{{ש}} {{סי|זֶ}}ה עֲצֶרֶת קֹדֶשׁ כְּהַדְּבָרִים עַתִּיקִים{{ר1}} אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים.{{ממס|נחמיה ח י}} {{סי|קְ}}דוֹשַׁי תִּירָא עוֹסְקֵי דָּת תְּמִימָה{{ש}} מַתָּנָה כְּמַתְּנַת יָדְךָ לִבְּךָ הַשָּׁמַיְמָה{{ש}} {{סי|קָ}}רָאתָ עַמִּיתְךָ וְדַעְתּוֹ לֹא סָכְמָה{{ר1}} שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה.{{ממס|משלי כט טו}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן הַלְוֹת בָּהֶן תַּלְמוּד סְדָרֶיךָ{{ש}} עֲשֵׂה צְדָקָה כְּמִנְיַן עֲדָרֶיךָ{{ש}} בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְהַעֲלוֹת נִדְבוֹת הֲדָרֶיךָ{{ר1}} וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.{{ממס|תהלים נ יד}} {{סי|מַ}}לֵּא לִבֵּנוּ לְיִרְאָתְךָ מַחֲסֶה{{ש}} {{סי|נִ}}תְלוֹנֵן בְּצִלְּךָ וּבִכְנָפֶיךָ נֶחֱסֶה{{ש}} שָׁלְמוּ כֻלָּם מִצְוֹת עֲשֵׂה{{ר1}} כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה.{{ממס|שמות יט ח}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}זְנְךָ הַט, בִּי לְצֶדֶק יִמְלֹךְ מֶלֶךְ{{ש}} דְּרָכַי דַרְכֵי נֹעַם נְתִיב שָׁלוֹם תֵּלֶךְ{{ש}} {{סי|בִּ}}ין בִּנְזִיקִין, אֵין מִקְצוֹעַ וּלְהִתְחַכֵּם וְלֵילֵךְ{{ר1}} שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.{{ממס|אסתר ז ד}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לְחוֹב נִמְכַּר בַּשְּׁבִיעִית חֹפֶשׁ{{ש}} וְגַם מוֹכֵר עַצְמוֹ אָז יִמְצָא נֹפֶשׁ{{ש}} {{סי|דִּ}}ינְךָ לִפְסֹל זִבְחֵי טִפֵּשׁ{{ר1}} הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ.{{ממס|לפני=ע"פ|ש"ב ה ו|וגם=ש"ב ה ח{{!}}שם פסוק ח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית וְיוֹבֵל בְּחֻקֵּיהֶן תִּתְיַצְּבוּן{{ש}} בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה לְשָׁנָה תִּקְצֹבוּן{{ש}} {{סי|וּ}}בָאֵר עַל הַשְּׁלֵמוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצֻוּוּן{{ר1}} לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.{{ממס|איוב יט כד}} {{סי|זָ}}ךְ שֶׁמֶן לְמָאוֹר וַהֲקָמַת מִשְׁכָּנִי{{ש}} בִּגְדֵי שְׂרָד עִם כִּיּוֹר וְכַנִּי{{ש}} {{סי|חָ}}דַל מִפְּסֹחַ לְאֹנֶס חוֹשַׁשְׁנִי{{ר1}} וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי.{{ממס|בראשית לב כ}} {{סי|טִ}}יעַת רְבָעִי, עִבְרִי לְנָכְרִי בְּמִמְכָּרָיו{{ש}} חֲצוֹצְרוֹת לְהָרִיעַ לְמַסַּע הֶכֵּרָיו{{ש}} {{סי|יְ}}פַת תֹּאַר הִתַּרְתִּי לְהִרְהוּר כִּעוּרָיו{{ר1}} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו.{{ממס|בראשית ח כא}} {{סי|כִּ}}שְׂדֵה הָאָרֶץ בֵּית חָצֵר וּמְסִבּוֹ{{ש}} חֲנֻכַּת מִזְבֵּחַ לְהַדְלִיק אֵשׁ שֶׁבּוֹ{{ש}} {{סי|לְ}}קָרְבָּן תִּקַּנְתִּי לְעוֹסְקֵי טִבּוֹ{{ר1}} עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.{{ממס|בראשית כח יב}} {{סי|מ}}וֹצִיא שֵׁם רָע לַעֲנֹשׁ לֹא כֵן יְדַמֶּה{{ש}} שׁוֹתֶה בוֹר וּמְקַלְקֵל לָזֶה דוֹמֶה{{ש}} {{סי|נְ}}צֹר אֵפֶר פָּרָה טָהוֹר מְטַמֵּא{{ר1}} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא.{{ממס|איוב יד ד}} {{סי|ס}}וּר נְבֵלָה וְשֶׁרֶץ וְשִׁכְבַת זֶרַע תִּרְחָצָה{{ש}} כֹּהֵן לְקַדֵּשׁ בִּזְרִיזוּת לְנַחֲצָה{{ש}} {{סי|עִ}}בְרִיָּה מֵרְשׁוּת אָדוֹן תֵּצֵא חוּצָה{{ר1}} כְּפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ.{{ממס|בראשית מ י}} {{סי|פָּ}}רָשַׁת גֵּר תּוֹשָׁב יוֹלֶדֶת וּנְגָעִים{{ש}} סַנְהֶדְרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה רִיבוֹת מַרְגִּיעִים{{ש}} {{סי|צִ}}יּוֹן סַנְהֶדְרֵי גָזִית הֲלִיכוֹתַי קוֹבְעִים{{ר1}} יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים.{{ממס|שמות א ה}} {{סי|קִ}}רְבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּמִלֵּי שְׁבָחֶיךָ{{ש}} תְּרוּמַת מֶכֶס הַשְּׁבִי מַלְקוֹחֵי רְוָחֶיךָ{{ש}} {{סי|רִ}}בִּיתִיךָ בְּכוֹר לְיַפּוֹת כֹּחֶךָ{{ר1}} שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ.{{ממס|בראשית מח כב}} {{סי|שְׁ}}לָמִים וְעוֹלוֹת יֵרָצוּ לְעוֹשֶׂיךָ{{ש}} הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל סִדּוּר מַעֲשֶׂיךָ{{ש}} {{סי|שָׁ}}ב מִנְיַן רְאִיּוֹת זָב בְּנִימוֹסֶיךָ{{ר1}} יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסֶךָ.{{ממס|דברים כה יג}} {{סי|שֶׁ}}מֶן הַמִּשְׁחָה וַחֲרָמִים וָעֵרֶךְ{{ש}} הֶקְדֵּשׁ לְפִי הַכָּבוֹד נִדּוֹן כְּעֵרֶךְ{{ש}} {{סי|שֵׁ}}שׁ עָרֵי מִקְלָט פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ{{ר1}} יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.{{ממס|תהלים כה ח}} {{סי|תּ}}וֹרַת נָזִיר וְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה לְשַׁלְּמָה{{ש}} עִיר אוֹיֵב לָמַס לְךָ כִּי הָשְׁלְמָה{{ש}} {{סי|תֵּ}}ת מוֹרֶדֶת חֶרֶב לַעֲקֹר תְּחוּמָהּ{{ר1}} אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.{{ממס|תהלים קכ ז}} {{סי|תָּ}}לוּי אָשָׁם וּוַדַּאי וּקְטֹרֶת לְנַחַת{{ש}} לֶחֶם הַפָּנִים לְפָנַי מֻנַּחַת{{ש}} {{סי|תַּ}}רְחִיק גְּמוּלָה לְהִנָּצֵל מִשַּׁחַת{{ר1}} מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת.{{ממס|משלי כה כו}} {{הור|סימן: '''אליהו חזק אמן סלה'''}} {{סי|אֹ}}כֶל וּמַשְׁקֶה וּבֶגֶד לְטֻמְאָתָן יָרְדוּ{{ש}} שׁוֹכֵב עִם נֶחְרֶפֶת לְהַלְקוֹת, בִּי מָרְדוּ{{ש}} {{סי|לָ}}קֹץ שֹׁלַחַת יָד בְּמָמוֹן יִשְׁקֹדוּ{{ר1}} אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ.{{ממס|איוב טו יח}} {{סי|יְ}}מֵי הֶחָג לְנַסֵּךְ מַיִם, בְּמַיִם תֻּחַן{{ש}} עֶשְׂרוֹנִים כְּמִשְׁפָּטָם אֹזֶן מִלִּין תִּבְחַן{{ש}} {{סי|הַ}}מַּעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרֶכֶת לְשִׁלְחָן{{ר1}} תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן.{{ממס|תהלים כג ה}} {{סי|וּ}}פָרָשַׁת נִדַּחַת וְנָבִיא לְסָרָה מְסָרֵב{{ש}} סֵפֶר כְּרִיתוּת וְדָבָר הַמְעָרֵב{{ש}} {{סי|חֹ}}ק תְּמִידִין כָּלִיל יֵעָרֵב{{ר1}} בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב.{{ממס|דה"ב יג יא}} {{סי|זְ}}כֹר קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת, כֹּחֲךָ יִגְבַּר{{ש}} הֲבָאַת עֹמֶר מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בִּמְחֻבָּר{{ש}} {{סי|קְ}}הָלֶיךָ הַקְהֵל אִישׁ וְאִשָּׁה וְטַף כִּמְדֻבָּר{{ר1}} וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר.{{ממס|ישעיהו ל כא}} {{סי|אֶ}}ת שְׁבוּעַת הַעְלֵם דָּבָר בִּכְלָל קָרְבָּנַי{{ש}} נְחָלוֹת וְנוֹתְנֵי מוּמִין כְּמִדְרַשׁ דָּרְבוֹנַי{{ש}} {{סי|מ}}וּסָפִים {{סי|נִ}}קְרָבִים בְּסִדּוּר עִנְיָנַי{{ר1}} לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְיָ.{{ממס|דה"ב ב ג}} {{סי|שַׂ}}מַּח {{סי|לִ}}בִּי לְגַרְגְּרוֹתֵי עֲנָקֶיךָ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן לִי מַה יָּקְרוּ הֲמוֹן מְחוֹקְקֶיךָ{{ש}} תַּמּוּ פָּרָשִׁיּוֹת חֻקֵּי צִבּוּר דְּבֵקֶיךָ{{ר1}} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ.{{ממס|תהלים קיט פ}}{{ש}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''הזקן חזק'''}} {{סי|אֲ}}לֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא בֹּאוּ עוּשׂוּ {{ש}} לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר הֵחָלְצוּ חוּשׁוּ {{ש}} {{סי|בְּ}}סִפּוּר עֳנָשַׁי לִשְׁמֹעַ תֶּחֱשׁוּ {{ר1}} פְּתָאיִם עָבְרוּ נֶעֱנָשׁוּ.{{ממס|משלי כז יב}} {{סי|גְּ}}מַר דִּין לָחוֹב לְהָלִין צֶדֶק תְּמַלְּאֵהוּ {{ש}} לִזְכוּת בּוֹ בַיּוֹם הַפְּסָק תַּעֲלוּהוּ {{ש}} {{סי|דַּ}}נְתֶּם וְנִתְחַיַּב סְקִילָה תִּסְקְלוּהוּ {{ר1}} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ.{{ממס|אסתר ז ט}} {{סי|הַ}}בָּא לָאֵם, כַּלָּה וּבְהֵמָה {{ש}} אוֹב וְיִדְּעֹנִי מִטַּמֵּא בָהֵמָּה {{ש}} {{סי|וּ}}מְקַלֵּל אָב וָאֵם נַפְשׁוֹ לְעָגְמָה {{ר1}} צְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה.{{ממס|משלי כו ח}} {{סי|זִ}}נָּה אֲרוּסָה כִּי נִפְתָּה לִבְבֵיהֶם {{ש}} מֵסִית וּמַדִּיחַ בְּמַחְשַׁכֵּי חֻבֵּיהֶם {{ש}} {{סי|חִ}}לֵּל שַׁבְּתוֹתַי בִּמְלֶאכֶת טִבֵּיהֶם {{ר1}} אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם.{{ממס|קהלת י ט}} {{סי|טִ}}מְּאוּ אֵשֶׁת אָב בְּרֹעַ מְזִמּוֹתָם {{ש}} זְכָרִים נִזְקָקִים לְזָכָר עֲמִיתָם {{ש}} {{סי|יַ}}ד הָעֵדִים בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרֵיהֶם לַהֲמִיתָם {{ר1}} שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם.{{ממס|תהלים סח כח}} {{סי|כְּ}}סִילוּת הוֹמִיָּה בִּלְתִּי הָבֵן {{ש}} לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָה תְּכַוֵּן {{ש}} {{סי|לְ}}סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא אִישׁ כִּי בֵן {{ר1}} סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן.{{ממס|ישעיהו סב י}} {{סי|מְ}}גַדֵּף בְּנִיבוֹ בְּנַפְשׁוֹ נִבְחָל {{ש}} עוֹבֵד זָרָה שֵׁם כִּי יֵחַל {{ש}} {{סי|נַ}}פְשָׁם מֵאִתִּי זֹאת תִּנְחַל {{ר1}} חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל.{{ממס|ש"א יז מ}} {{סי|סָ}}כָל מַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ בְּאִשָּׁיו {{ש}} וּמְכַשֵּׁף בַּעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי בִאוּשָׁיו {{ש}} {{סי|עַ}}ל זֶה וְעַל זֶה הִסְכִּים בָּעֳנָשָׁיו {{ר1}} רֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו.{{ממס|זכריה ז ב}} {{סי|פֵּ}}רוּשׁ שְׂרֵפָה דַּלְתוֹתַי תִּשְׁקֹד {{ש}} אֶת מִי וָמִי בְּדִינָהּ תִּפְקֹד {{ש}} {{סי|צֹ}}ק אֲבָר רוֹתֵחַ לִיקֹד {{ר1}} וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד.{{ממס|ישעיהו י טז}} {{סי|קִ}}לְקְלָה בַת כֹּהֵן בְּמַרְגִּילֵי רוֹכֵל {{ש}} וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ מִבְּלִי הַשְׂכֵּל {{ש}} {{סי|רְ}}אֵה נַפְשָׁם בְּאֵיזוֹ תֵּכֵל {{ר1}} אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל.{{ממס|איוב לא יב}} {{סי|שׁ}}וֹכֵב עִם חוֹתֶנֶת לְמֶשֶׁךְ אֶת לֵצִים {{ש}} וְעִם בַּת בִּתּוֹ לְהַתְרָאַת מְלִיצִים {{ש}} {{סי|שָׁ}}לְמוּ בְאַהֲבָתָם לִהְיוֹת שִׁקּוּצִים {{ר1}} דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים.{{ממס|תהלים קיח יב}} {{סי|תֹּ}}עֲבוּ וְנֶאֶלְחוּ בְּטִנּוּף מַעֲשִׂים {{ש}} בָּאֵי אִשָּׁה וּבִתָּהּ צוּר מַכְעִיסִים {{ש}} {{סי|תְּ}}נֵם לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ יְחִידָתָם חוֹמְסִים {{ר1}} כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים.{{ממס|ישעיהו סד א}} {{סי|הַ}}בַּת בְּנָהּ וְאֵם חָמוֹת אֶתְהֶן בְּבָעֳלָךְ {{ש}} וְגַם אֵם חוֹתֵן בְּיֵצֶר מַעֲלָךְ {{ש}} {{סי|זְ}}כוּרִים לְמַעְלָה כְּמוֹ הֵם בְּנִפְלָךְ {{ר1}} כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ.{{ממס|ירמיהו לד ה}} {{סי|קַ}}ח מִפִּיו תּוֹרָה וְרַבֵּה פְעָלִים {{ש}} סְקִילָה שְׁנִיָּה נֶאֶמְרָה בְּגוֹרָלָהּ עוֹלִים {{ש}} {{סי|נָ}}א אֲבָאֵר בְּזוֹ נִכְלָלִים {{ר1}} חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים.{{ממס|יחזקאל כא יט}} {{סי|חֲ}}קֹר שֶׁבַע לְמִיתַת נִדּוֹנַי {{ש}} מֵהֵיטֵב שִׁוּוּי גְּזֵרַת דִּינַי {{ש}} {{סי|זֶ}}ה רוֹצֵחַ וְנִדָּחִים מְדָנַי {{ר1}} נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם יְיָ.{{ממס|ירמיהו כה לא}} {{סי|קַ}}ו לָקָו צַו לָצָו אַשְׁמִיעֲכֶם {{ש}} סִדּוּר חֵנֶק עַתָּה אוֹדִיעֲכֶם {{ש}} {{סי|קָ}}שֶׁה סוּדָר לְרַכָּה תַּכְרִיכְכֶם {{ר1}} מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם.{{ממס|שמות יב כא}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אָ}}ב וָאֵם מַכֶּה וּמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלִיל לְנָקְשִׁי {{ש}} גּוֹנֵב נֶפֶשׁ וּנְבִיא שֶׁקֶר וּמַמְרֵא בְמִדְרָשִׁי {{ש}} {{סי|בּ}}וֹעֵל אֵשֶׁת אִישׁ וְכֹהֶנֶת וְזוֹמְמֶיהָ בְּהֶקֵּשִׁי {{ר1}} וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי.{{ממס|איוב ז טו}} {{סי|גָּ}}מְרוּ מִיתוֹת בֵּית דִּין אַרְבַּע בְּמִנְיָנַי {{ש}} עֵדִים וְהַתְרָאָה סֵדֶר בִּנְיָנַי {{ש}} {{סי|דְּ}}רוּשִׁים וְנוֹסָפִים עֲלֵיהֶם זֵידוֹנַי {{ר1}} גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר יְיָ.{{ממס|צפניה ב ה}} {{סי|הַ}}בָּא עַל אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ עִנָּה{{ש}} אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו וְעִם נִדָּה זִנָּה{{ש}} {{סי|וּ}}מְלָאכָה וַאֲכִילָה בְכִפּוּר עִם אֵלֶּה תְּפַרְסְמֶנָּה {{ר1}} יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה.{{ממס|מלאכי ב יב}} {{סי|זָ}}בַחְתָּ וְהֶעֱלִיתָ קֳדָשַׁי חוּץ לִגְבוּלָם {{ש}} אָכַלְתָּ בָהֶם נוֹתָר וּפִגּוּלָם {{ש}} {{סי|חֵ}}יקְךָ אֲחוֹת אָב עַל כָּל נֶעְלָם {{ר1}} תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם.{{ממס|עובדיה א י}} {{סי|טָ}}מֵא אוֹכֵל קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי {{ש}} וְאוֹכֵל חֵלֶב וָדָם אֲשֶׁר הֶחְדַּלְתִּי {{ש}} {{סי|יַ}}עֲמֹד יְפַטֵּם שַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי {{ר1}} אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי.{{ממס|ירמיהו לד יג}} {{סי|כְּ}}בוֹא אֶל מִקְדָּשׁ טָמֵא וּמְטַמֵּא מַחֲנֵיהֶם {{ש}} וְלֹא עָשָׂה פֶסַח בַּחֲבוּרַת מְנוּיֵיהֶם {{ש}} {{סי|לְ}}נַפְשָׁם אֹמֵר זָכְרֵימוֹ הֵם וּמֶהֱמֵהֶם{{ר1}} אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם.{{ממס|ירמיהו ז כח}} {{סי|מִ}}ילָה הֵפַר בְּרִית אֵל מְחוֹלְלוֹ {{ש}} בֶּחָמֵץ בְּפֶסַח דְּבַר קָדְשִׁי חִלְּלוֹ {{ש}} {{סי|נִ}}תַּן כָּאֵלֶּה סָךְ בְּמִשְׁחָה בְּמִנְלוֹ {{ר1}} יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ.{{ממס|דניאל ט כו}} {{סי|סֹ}}בּוּ נָא אֵלַי לְאִמְרוֹת נָעֳמִי {{ש}} לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וּגְבוּרָה עִמִּי {{ש}} {{סי|עַ}}ל אֵיזוֹ לָדַעַת טַעֲמִי {{ר1}} יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי.{{ממס|עמוס ט י}} {{סי|פָּ}}רוּעַ וּמְשַׁמֵּשׁ לֹא מַזֶּה וּבֶן מַזֶּה {{ש}} לֹא רָחַץ יָדָיו וְרַגְלָיו דְּבָרִי בֹזֶה {{ש}} {{סי|צַ}}ד זֶה כָּרֵת לֹא אֶחֱזֶה {{ר1}} רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה.{{ממס|שמות י יז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ מְשַׁמְּשִׁין בְּטֻמְאָה עֲצָתִי הִמְרוּ {{ש}} מְחֻסְּרֵי בְגָדִים וְכַפָּרָה כְּהֻנָּה לֹא שָׁמְרוּ {{ש}} {{סי|רֹ}}וַחַת הֲלָכָה בַּכֹּל גָּמְרוּ {{ר1}} אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ.{{ממס|איוב כח כב}} {{סי|שִׁ}}מֵּשׁ טְבוּל יוֹם אֵין הַדִּין עִמּוֹ {{ש}} שְׁתוּי יַיִן לְמִקְדָּשׁ פְּעָמוֹ {{ש}} {{סי|שֶׁ}}אָכַל טֶבֶל כְּמוֹ הֵם בַּאֲשָׁמוֹ {{ר1}} יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ.{{ממס|תהלים מא ו}} {{סי|תְּ}}רוּמַת הָאָרֶץ גְּדֵלָה גְּבוּל צַח {{ש}} זָר הָאוֹכְלָהּ בְּאַזְהָרַת צַח {{ש}} {{סי|תְּ}}רוּמַת כֹּהֵן טָמֵא בָּלַע בְּפֶצַח {{ר1}} בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.{{ממס|ישעיהו כה ח}} {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} {{סי|תָּ}}שִׁית לִבְּךָ לְמַלְקִיּוֹת עַל כָּל לָאו וָלָאו {{ש}} בִּרְצוּעַת עֵגֶל וַחֲמוֹר כְּמִדְרַשׁ מַקְהֵלָיו{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹבָב וְלֹא מַכִּיר לְהַלְקוֹת כְּמִפְעָלָיו {{ר1}} יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו.{{ממס|ישעיהו א ג}} {{סי|רִ}}אשׁוֹן וּשְׁמִינִי מְלָאכָה בִּלְתִּי מוֹצָא {{ש}} מֵרְאוֹת שׁוֹר לְהִתְעַלֵּם נִדָּח כִּי תִמְצָא {{ש}} {{סי|קֵ}}בָר וּנְקִיָּה חָמֵץ בִּימֵי אֲכִילַת מַצָּה {{ר1}} יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא.{{ממס|קהלת ח יז}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לֹא תַעֲשׂוּ אִישׁ בְּעֵינָיו נוֹכַח {{ש}} מֵרָצוֹחַ וְגָנוֹב וְנָאוֹף לְהִזָּהֵר וּלְהִוָּכַח {{ש}} {{סי|פְּ}}קֻדַּת מְחִיַּת עֲמָלֵק לְהִתְוַכַּח {{ר1}} קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח.{{ממס|משלי ד ה}} {{סי|עֲ}}צֶרֶת וְיוֹם כִּפּוּר אַחַת בַּשָּׁנָה {{ש}} אַל תַּעַשׂ מְלָאכָה מִקַּחַת בָּשְׁנָה {{ש}} {{סי|סֶ}}גֶל זִכָּרוֹן רִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי דְּרָשׁ נָא {{ר1}} אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה.{{ממס|איוב ג ו}} {{סי|נִ}}חֵשׁ וּמְעוֹנֵן מֵעֲשׂוֹת מְנָת מִדָּיו{{ש}} לֹא תַחְמֹד לְרֵעַ בַּעֲדִי עֲדָיו {{ש}} {{סי|מְ}}לִיצָה לְהוֹרוֹת מִסּוּר מֵאָרוֹן מַחֲמַדָּיו {{ר1}} לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו.{{ממס|איוב מא ד}} {{סי|לֹ}}א תְעַנּוּן יָתוֹם וְאַלְמָנָה שְׁכוֹל {{ש}} לֹא תְעוֹלֵל וְלֹא תְלַקֵּט לַעֲנִיֵּי כַלְכֹּל {{ש}} {{סי|כְּ}}מִדְרָשִׁי עַל הַדָּם כֹּל יָכוֹל {{ר1}} וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַייָ לֶאֱכֹל.{{ממס|ש"א יד לד}} {{סי|יִ}}נָּבֵא שֶׁקֶר אַל תִּשְׁמַע לְקוֹלוֹ {{ש}} לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל לְעַקְּלוֹ {{ש}} {{סי|טַ}}עַמְךָ לֹא יָאֹר נָשִׂיא לְגַעֲלוֹ {{ר1}} אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ.{{ממס|משלי כ יא}} {{סי|חֲ}}מוֹר מֵהַבִּיט וְתִתְעַלֵּם נוֹפֵל לְסֻבֳּלוֹ {{ש}} אַלְמָנָה עֲנִיָּה וַעֲשִׁירָה בִּגְדָהּ מִלְּחָבְלוֹ {{ש}} {{סי|זָ}}קֵן לֵוִי אֶת חֲמִשִּׁים בִּמְלֹא {{ר1}} מְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ.{{ממס|קהלת ה יד}} {{סי|וּ}}פֶסַח מִזְּבֹחַ שַׁעֲרֵי חוֹמוֹת וְחֵילָם {{ש}} לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל עַד עֶצֶם מִלְּאָכְלָם {{ש}} {{סי|הַ}}לְוִיִּם מֵהַנְחִיל עִם אֲחֵיהֶם בְּנָחְלָם {{ר1}} חֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם.{{ממס|קהלת ט ו}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ מִצְרַיִם מִשּׁוּב עֲקֵבַיִם בַּל יֵחָמֵסוּ {{ש}} יָרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב לֵב לֹא יִמַּסּוּ {{ש}} {{סי|גַּ}}ם פְּאַת שָׂדֶה לַעֲנִיַּי בִּי יֶחֱסוּ {{ר1}} כָּלָה אַל תַּעֲשׂוּ.{{ממס|ירמיהו ה י}} {{סי|בָּ}}שָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה מִלְּאֱכֹל הַשְׁלָכָתוֹ {{ש}} עִבְרִי לֹא רֵיקָם מֵאִתְּךָ בְלֶכְתּוֹ {{ש}} {{סי|בַּ}}הֶרֶת מֻסְגָּר וּמֻחֲלָט שִׁלַּחְתּוֹ{{ר1}} אַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ.{{ממס|משלי ג יא}} {{סי|אֵ}}יתָן מֵעֲבֹד וּמִזְּרֹעַ לַעֲרִיפַת נְחָלֶיךָ {{ש}} פֶּסַח לֹא תוֹצִיא מִמְּחִיצוֹת אֹהָלֶיךָ {{ש}} {{סי|אֲ}}כָלְךָ בְּהֵמוֹת צֹאנְךָ וְאֵילֶיךָ {{ר1}} טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ.{{ממס|בראשית לא לט}} {{הור|סימן: '''א"ב''', '''אליהו הזקן חזק'''}} {{סי|אֶ}}בְיוֹן לָחֹן לֹא יֵרַע לְגַלְגֵּל מִדָּה בְמִדָּה {{ש}} מִלּוֹמַר קָרְבָה רְאֵה מַה כָּתוּב בְּצִדָּהּ {{ש}} {{סי|בְּ}}אַרְצְכֶם מִתֵּת בְּרִצְפַת מִקְדָּשׁ צִמְדָּה {{ר1}} כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.{{ממס|ישעיהו ב טז}} {{סי|גְּ}}זֵלָה מֵעֲשׂוֹת וְשֶׁקֶר רֶגֶל יִמְעֹד {{ש}} מֵעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לִצְעֹד {{ש}} {{סי|דִּ}}בּוּק חֹשֶׁן בְּאֵפוֹד לִסְעֹד {{ר1}} אֵין מֵזַח עוֹד.{{ממס|ישעיהו כג י}} {{סי|הַ}}שְּׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה לֹא יִגְרַע וִיעַכֵּב {{ש}} חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר מִלְּעַכֵּב {{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם שָׁכֵב {{ר1}} עִמּוֹ גַּם רֶכֶב.{{ממס|בראשית נ ט}} {{סי|זַ}}הֵר כֹּהֲנַי מִפְּרֹעַ וּמִפְּרֹם כְּלָל כְּלָל {{ש}} גָּדוֹל אוֹנֵן מִצֵּאת מִקְדָּשׁ לֹא יְחֻלַּל {{ש}} {{סי|חֲ}}לָלָה זֹנָה מִקַּחַת זַרְעוֹ מְחֻלָּל {{ר1}} כִּי יִמָּצֵא חָלָל.{{ממס|דברים כא א}} {{סי|טִ}}יב שְׁבִיעִית נְזִירֶיךָ מִלִּבְצֹר וְלֶאֱגֹר {{ש}} לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית מִסָּבִיב מָגוֹר {{ש}} {{סי|יִ}}נָּצֵל עֶבֶד בְּמִבְטַחֲךָ לִסְגֹּר {{ר1}} לֹא יֻתַּן סְגוֹר.{{ממס|איוב כח טו}} {{סי|כְּ}}מַעֲשֵׂיהֶם לֹא תַעֲשׂוּ וְלֹא תֵלְכוּ בְחֻקּוֹתֵיהֶם {{ש}} לֹא תִתְחַתֵּן בָּם קִרְבַת דְּבֵקֵיהֶם {{ש}} {{סי|לֹ}}א כַסְפְּךָ בְּנֶשֶׁךְ וּמַאֲכָלִים בְּמַכָּרֵיהֶם {{ר1}} לֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם.{{ממס|תהלים מד יג}} {{סי|מֶ}}לַח לֹא תַשְׁבִּית לְכָל קָרְבָּן מָחְזָר {{ש}} וּשְׂאוֹר וּדְבַשׁ מֵהַקְטִיר מִמִּזְבְּחִי מוּזָר {{ש}} {{סי|נֵ}}צַח מִהְיוֹת כְּקֹרַח זֶרַע אֶלְעָזָר {{ר1}} עֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר.{{ממס|איוב יט כז}} {{סי|שֶׂ}}רֶט לָנֶפֶשׁ בְּבוֹאֲךָ לְתַנּוֹתוֹ {{ש}} לֹא תַעֲזֹב לֵוִי מְקוֹמְךָ תַּחֲנֹתוֹ {{ש}} {{סי|עַ}}מּוֹנִי וּמוֹאָבִי מִבּוֹא הָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּמְנָתוֹ {{ר1}} זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ.{{ממס|תהלים צח ג}} {{סי|פֶּ}}רֶךְ מֵרְדוֹת וּמִקְּפֹץ לְיָד יִשְׁלָחוּן{{ש}} לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶיךָ נְכָסֶיךָ יַצְלִיחוּן{{ש}} {{סי|צִ}}וִּיתִי לְכֹהֲנַי בְּגֵרוּשִׁין לֹא יִקָּחוּן{{ר1}} אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.{{ממס|תהלים קטו ו}} {{סי|קַ}}עֲקַע כְּתֹבֶת בִּבְשַׂרְכֶם לֹא תִתְּנוּהוּ{{ש}} אוֹב וְגַם יִדְּעוֹנִי אַל תִּפְנוּהוּ{{ש}} {{סי|רִ}}ב רָב בְּסַנְהֶדְרֵי מֻפְלֵא יְמַנּוּהוּ{{ר1}} מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ.{{ממס|מ"ב יח לו}} {{סי|שֵׁ}}ם רָע מוֹצִיא וְאוֹנֵס מִלְּשַׁלֵּחַ נוֹשֵׂא{{ש}} מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא וּמַמְזֶרֶת לֹא תִנָּשֵׂא{{ש}} {{סי|שְׁ}}אִלְתִּיו צִוַּנִי חוּץ מִמַּעֲשֵׂר מְנֻסֶּה{{ר1}} לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה.{{ממס|ישעיהו ז יב}} {{סי|תַּ}}חְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר לְהָבַר{{ש}} מִלִּשָּׂא חֵטְא לְרֵעַ לְהוֹכִיחַ כִּי עָבַר{{ש}} {{סי|תִּ}}קַּח חֲדָשָׁה מִצֵּאת לַצָּבָא כִּכְבָר{{ר1}} שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר.{{ממס|ש"א כ כא}} {{סי|אַ}}ל תְּחַיֶּה כָל נְשָׁמָה יֶחֶרְבוּ חָרוֹב{{ש}} לֹא תַשְׁחִית וְתִכְרֹת עֵץ מַאֲכָל וְחֵרוֹב{{ש}} {{סי|לֹ}}א תִדְרֹשׁ לְמוֹאָב לְקַלֶּלְךָ יֶאֱרֹב{{ר1}} שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב.{{ממס|ישעיהו נז יט}} {{סי|יְ}}שַׁסַּע וְלֹא יַבְדִּיל וְלֹא עוֹד הֲזָדָה{{ש}} נִבְלַת בְּהֵמָה לֹא תֹאכַל וְגַם אֶת גִּידָהּ{{ש}} {{סי|הַ}}מֶּלֶךְ לֹא יַרְבֶּה בְּטֵלִים לְשָׁקְדָה{{ר1}} סוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה.{{ממס|נחום ג ב}} {{סי|וּ}}מָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ מִקְנֶה{{ש}} בְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בְּכָל אֲשֶׁר תִּקְנֶה{{ש}} {{סי|הָ}}עִיר הַנִּדַּחַת הַכֹּל תְּפַנֶּה{{ר1}} חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה.{{ממס|יחזקאל כו יד}} {{סי|זְ}}רִיעָה לֹא בַיּוֹבֵל וְקָצִיר וּבָצִיר עִמָּם{{ש}} לֹא תִשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן רִשּׁוּמָם{{ש}} {{סי|קָ}}רְבְּנוֹת זְבָחֶיךָ לַשֵּׁם הַמְרוֹמָם{{ר1}} לֹא בָּנָיו מוּמָם.{{ממס|דברים לב ה}} {{סי|נָ}}כְרִים מִיָּדָם לֹא תַקְרִיב קָרְבְּנֵיהֶם{{ש}} מִצְרַיִם לֹא תוֹסִיף לִרְאוֹת פְּנֵיהֶם{{ש}} {{סי|חֵ}}טְא וְעָוֹן לְעֵדוּת טִבֵּיהֶם{{ר1}} לא אֶחָד בָּהֶם.{{ממס|תהלים קלט טז}} {{סי|זֶ}}רַע לֹא כִלְאַיִם יְפַתְּחוּ אֲדָמָה וִישַׂדְּדוּ{{ש}} אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רְשָׁעִים יָעִידוּ{{ש}} {{סי|קְ}}רֵבוּת שֵׁם אֱלִילִים מִשְּׁמֹעַ יִכָּחֵדוּ{{ר1}} לֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ.{{ממס|ירמיהו ג טז}} {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {{סי|אֶ}}ל הַמַּחֲנֶה לֹא תָבוֹא לְמִקְרֵה הַטֻּמְאוֹת{{ש}} לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ דִּבְרֵי חֲפָאוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}זָקָן מֵהַשְׁחִית תַּחְתִּית לִקְפָאוֹת{{ר1}} כֵּן לְאַרְבַּע הַפֵּאוֹת.{{ממס|לפני=ע"פ|שמות כה כו}} {{סי|גֵּ}}ר לֹא תִלְחַץ וְלֹא תוֹנֶה אוֹנָאַת שִׂיחִים{{ש}} עָרֵל וְתוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכְלוּ בַּפְּסָחִים{{ש}} {{סי|דֶּ}}רֶךְ גְּדִידוּת מֵעֲשׂוֹת בְּהֵאָנֵק אֲנוּחִים{{ר1}} כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים.{{ממס|מ"א יח כח}} {{סי|הַ}}שְּׁבִיעִית לֹא תִגֹּשׂ לְעֶבֶד לֹוֶה חֹפֶשׁ{{ש}} עִם הַבָּשָׂר לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ{{ש}} {{סי|וּ}}מִשּׂוּם דָּמִים בְּסֻלָּם רָעוּעַ בְּבַיִת נֹפֶשׁ{{ר1}} וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ.{{ממס|ישעיהו נו יא}} {{סי|זָ}}מִיר לֹא בַשְּׁבִיעִית זֶרַע וּקְצִיר גִּילוֹ{{ש}} פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ לְאֶפְרַיִם תִּרְגְּלוֹ{{ש}} {{סי|חַ}}קּוֹתִי לֹא תִנְאַף מֻזְהָר מְנָאֵף בְּעִקּוּלוֹ{{ר1}} לֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ.{{ממס|איוב לז ד}} {{סי|טְ}}מֵאִים מִלֶּאֱכֹל מְנוּיִם אֶת עָזְנִיָּה{{ש}} פֶּן יוֹסִיף אַזְהָרָה לְחַבָּלָה טְרִיָּה{{ש}} {{סי|יַ}}חַס מִפְּגֹם לְבִנְךָ מִתֵּת לַעֲנָה פוֹרִיָּה{{ר1}} בְּאֵר צָרָה נָכְרִיָּה.{{ממס|משלי כג כז}} {{סי|כֶּ}}סֶף תַּלְוֶה לְעָנִי כְּנֹשֶׁה לוֹ אַל{{ש}} נֶעֱבָד מִלְּהָבִיא בַיִת נִתְעָב וּמְגֹאָל{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָלִין נִבְלַת תָּלוּי נוֹאָל{{ר1}} עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל.{{ממס|הושע ד יב}} {{סי|מִ}}שְׁפַּט גֵּר צִוַּנִי לֹא אַטֶּה בִּלְשׁוֹנִי{{ש}} לְבַל לֶכֶת רָכִיל בַּסֵּתֶר מְלָשְׁנִי{{ש}} {{סי|נִ}}פְקַדְתִּי מִתְּעֹב מִצְרִי וַאֲדוֹמִי וְלִפְסֹל רִאשׁוֹנִי{{ר1}} עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי.{{ממס|קהלת ד טו}} {{סי|שְׂ}}אוֹר וְחָמֵץ לֹא יֵרָאוּ גְּבוּלֵי מוֹשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} אוֹבוֹת לֹא תִדְרֹשׁ לַחֲקֹר מַחְשְׁבוֹתֶיךָ{{ש}} {{סי|עֲ}}דֵי עַד לֹא תַשִּׂיג לְמַלֵּא תַאֲוָתֶךָ{{ר1}} גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ.{{ממס|משלי כב כח}} {{סי|פֶּ}}ן יְבַעֵט לְדִי זָהָב וְלֹא סְגֻלַּת מֶלֶךְ מְרֻבָּה{{ש}} שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מְלָכוֹת לֹא יוֹתֵר לְחִבָּה{{ש}} {{סי|צְ}}רִיכָה יְבָמָה לְיַבֵּם לְזִיקָה שֶׁבָּהּ{{ר1}} זָרִים לֹא יַעַבְרוּ בָהּ.{{ממס|יואל ד יז}} {{סי|קָ}}דֵשׁ וּקְדֵשָׁה לֹא בְּעַם גּוֹרָלוֹ{{ש}} מִלָּגֹז בְּכוֹר צֹאן אַף כִּי הֻמַּם וְחִלְּלוֹ{{ש}} {{סי|רְ}}אֵה מֵעֲבֹד מֵרֶחֶם בָּחַר לוֹ{{ר1}} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.{{ממס|דברים לג יז}} {{סי|שֹׁ}}חַד לֹא תִקַּח לַחֲקֹר הַדִּין מִנַּיִן{{ש}} נָזִיר לֹא יֹאכַל עֲנָבִים וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן{{ש}} {{סי|שׁ}}וֹלַחַת יָד הֲגוּנָה אַיִן{{ר1}} לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן.{{ממס|יחזקאל טז ה}} {{סי|תִּ}}קּוּן אִשָּׁה לֹא תֶהְדַּר לְכַלְּלִי{{ש}} וְלֹא עַל אִשָּׁה קִשּׁוּט מִכְלוֹלִי{{ש}} {{סי|תּ}}וֹרַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִטְּעֹם בְּמַאֲכָלִי{{ר1}} מָצָאתִי אוֹן לִי.{{ממס|הושע יב ט}} {{הור|סימן: '''אליהו הזקן חזק בתורה ובמעשים טובים בלבי אמן אמן וכן יהי רצון רוכב שמים בעזרי'''}} {{סי|אַ}}ל כְּהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה לְרָעוֹת לָרַבִּים קָשׁוּר{{ש}} מֵעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט מִשְׁפָּטִי תָשׁוּר{{ש}} {{סי|לֹ}}א תָתוּר עַל לֵב לֶאֱחֹז בְּרֶגֶל אַשּׁוּר{{ר1}} עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.{{ממס|בראשית טז ז}} {{סי|יְ}}כֹלֶת לֹא לִמְכֹּר יְעוּדָה יִתְכַּסּוּ בְּבִגְדָם{{ש}} גְּרוּשָׁה בְעוּלָה מִלַּחֲזֹר לְבַעְלָהּ אֲשֶׁר קָדַם{{ש}} {{סי|הִ}}לְכוֹת רִיבַי דַּיָּן עוֹמֵד בְּסוֹדָם{{ר1}} לֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.{{ממס|ירמיהו מט יח}} {{סי|וְ}}לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִלֶּאֱכֹל מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא לְבַעֲרָה{{ש}} שְׁבוּיָה תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ לֹא תִתְעַמֵּר לְצַעֲרָהּ{{ש}} {{סי|הֵ}}ן בְּלֹא בָשֵׁל מְבֻשָּׁל פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} נָא מִפִּיו תּוֹרָה.{{ממס|איוב כב כב}} {{סי|זַ}}רְעֲךָ לֹא יִמָּצֵא מַעֲבִיר בָּאֵשׁ לְקַמְּלוֹ{{ש}} לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ מִלְּחָמְלוֹ{{ש}} {{סי|קַ}}דֵּם לְהַצִּיל רֵעַ מֵעֲמֹד לְקָם לוֹ{{ר1}} עָלָיו דָּמִים לוֹ.{{ממס|שמות כב ב}} {{סי|נֶ}}פֶשׁ לֹא תְשַׁקֵּץ בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּאַזְהָרָה{{ש}} לֹא תַחֲנִיף וּתְטַמֵּא אֶרֶץ מְטֹהָרָה{{ש}} {{סי|נֶ}}אֱכָל לְיוֹם וָלַיְלָה פֶּסַח בַּחֲבוּרָה{{ר1}} אַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.{{ממס|איוב ג ד}} {{סי|חֲ}}יָלַי לָרֶגֶל לֹא פָנַי רֵיקָם בַּעֲלוֹתָם{{ש}} לֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ בְּזֹהַם פְּעֻלָּתָם{{ש}} {{סי|חַ}}יָּבֵי מִלְוָה מַלְוִין בָּתֵּי מְנוּחָתָם{{ר1}} לֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם.{{ממס|יואל ב ז}} {{סי|זָ}}כוֹר מִשְּׁמֹעַ שָׁוְא תָּשֵׁב רִיב תַּחְקְרֵהוּ{{ש}} מִלִּשָּׂא לַשָּׁוְא שֵׁם יְיָ תְּיַקְּרֵהוּ{{ש}} {{סי|זֶ}}ה דִּין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל וְלֹא יִפְדּוּהוּ {{ר1}} בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.{{ממס|משלי כד ז}} {{סי|קֹ}}דֶשׁ עֵצָיו מִשְּׂרֹף כַּעֲצֵי אֲשֵׁרָה לֵאמֹר{{ש}} לֹא תָסוּר מִכָּל דְּבָרַי לִגְמֹר{{ש}} {{סי|קְ}}שׁוּרִים יַחְדָּו מֵחֲרֹשׁ תִּשְׁמֹר{{ר1}} רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.{{ממס|ישעיהו לב כ}} {{סי|בִּ}}תְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ גְּבֶרֶת לְשִׁפְחָה{{ש}} לֹא תִלְמַד כְּמַעֲשֵׂיהֶם מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה{{ש}} {{סי|תִּ}}מְצָא קֵן לֹא תִקַּח מִחָה{{ר1}} אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.{{ממס|תהלים קיג ט}} {{סי|וְ}}לֹא תָקִים מַצֵּבָה מֵאַחֲרַי לָשׁוּב{{ש}} וְלֹא הַקָּפַת פְּאַת רֹאשְׁךָ תָּשׁוּב{{ש}} {{סי|רֶ}}וַח פְּעֻלָּה לְהַלִּין כְּנֶפֶשׁ חָשׁוּב{{ר1}} אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב.{{ממס|משלי ג כח}} {{סי|הָ}}דוּר לֹא בְרִיב לְכָבוֹד כִּי יִדַּל{{ש}} לֹא תִטַּמְּאוּ בָהֶם קֹדֶשׁ מֵחֹל מֻבְדָּל{{ש}} {{סי|וְ}}דַיָּן בִּשְׁפֹט עִם שְׁמִי עֹז וּמִגְדָּל{{ר1}} לֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל.{{ממס|איוב לד יט}} {{סי|בִּ}}לְבָבְךָ אַל תֹּאמַר בְּצִדְקִי לִי רְוָחָה{{ש}} לֹא תוֹנֶה רֵעַ בְּחֵיל תְּמוּרָה וּשְׁבָחָה{{ש}} {{סי|מְ}}צֻוֶּה כְּבֵין הָעֵינַיִם מִשּׂוּם לְסָרְחָה{{ר1}} עַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה.{{ממס|עמוס ח י}} {{סי|עָ}}לֶיךָ אִישׁ נָכְרִי לֹא תוּכַל לִשָּׂאֶנּוּ{{ש}} שְׂכַר שָׂכִיר שֶׁמֶשׁ לֹא תְבוֹאֶנּוּ{{ש}} {{סי|שָׂ}}נֵאתִי אֶתְנָן מֵהָבִיא מִזְבְּחִי, לֹא אֶרְצֶנּוּ{{ר1}} כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.{{ממס|משלי כא כז}} {{סי|יְ}}קָר חֶפְצֵי רֵעַ לִבְּךָ אַל יִתְאַב{{ש}} לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וְרֵעוֹ כִּי נִתְעַב{{ש}} {{סי|מִ}}יַּד הַבֵּן לֹא יוּמַת הָאָב לִדְאַב{{ר1}} וּבֵן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב.{{ממס|יחזקאל יח כ}} {{סי|טְ}}בוּלִים כִּלְאַיִם מִלִּלְבֹּשׁ וְגַם מֵעֲלוֹת לְמָסָךְ{{ש}} אֱלִיל לֹא יַעֲשֶׂה בְּשֶׁקֶר נִסָּךְ{{ש}} {{סי|וּ}}מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתֵּת לַמֵּת לְמֵת אֲנִי נֶחְשָׂךְ{{ר1}} כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ.{{ממס|תהלים מב ה}} {{סי|בְּ}}עַרְבַּיִם עַל חָמֵץ מִשְּׁחֹט פֶּסַח שֵׂיוֹ{{ש}} כֶּרֶם לֹא כִלְאַיִם פֶּן יֵקַד אֵשׁ כִּרְיוֹ{{ש}} {{סי|יַ}}עֲבִיר עָצִיץ נָקוּב וְהוֹסִיף נֶאֱסָר בְּמִרְיוֹ{{ר1}} וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ.{{ממס|שה"ש ח יב}} {{סי|מַ}}דִּיחַ מֵחֲמֹל וְכַסּוֹת בְּמַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר{{ש}} לֹא תַשִּׁיךְ וְתִשֹּׁךְ הוֹן לְחוֹנֵן מֻצְבָּר{{ש}} {{סי|בְּ}}אֵלֶּה הִזְהַרְתִּי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ תּוֹךְ וּבָר{{ר1}} כֵּן נָגֹזּוּ וְעָבָר.{{ממס|נחום א יב}} {{סי|לֹ}}א תִשְׁמַע לְמַדִּיחַ לַחֲלַקְלַקּוֹת יֶעֱרַב{{ש}} לֹא תֹאבֶה וְתַכְמִין מְחִתָּה לוֹ תִקְרַב{{ש}} {{סי|בַּ}}אֲכָלְךָ פֶסַח בֶּן נֵכָר סָרָב{{ר1}} בְּשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב.{{ממס|משלי יד י}} {{סי|יְ}}דִידוּת אָח מִשְּׂנֹא וּמִלָּחֹן גּוֹיִם עֲדֵי עַד{{ש}} מִלִּשָּׂא וְהַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפַּט בֵּית וַעַד{{ש}} {{סי|אַ}}ל תְּאַחֵר נֵדֶר רְגָלִים קִבּוּץ נוֹעָד{{ר1}} שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד.{{ממס|משלי ל כט}} {{סי|מְ}}כַשֵּׁפָה מִלְּהַחֲיוֹת וּמִלְּאַחֵר דִּמְעָה וּמְלֵאָה{{ש}} בְּהֵמָה לֹא יָמִיר בְּטוֹבָה מַתְּלָאָה{{ש}} {{סי|נָ}}זִיר לֹא כְשִׁמְשׁוֹן יַיִן לְגָמְאָה{{ר1}} וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה.{{ממס|יחזקאל מד כה}} {{סי|אַ}}ל יִטַּמָּא בַעַל לִפְסוּלָה נֶאֱהֶבֶת{{ש}} לֹא תַרְבִּיעַ בְּהֵמָה בְּלֹא מִינָהּ מַדְהֶבֶת{{ש}} {{סי|מִ}}זְבְּחִי תָּמִיד לִקְרִיבָה מְהֻבְהֶבֶת{{ר1}} לֹא תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת.{{ממס|יחזקאל כא ג}} {{סי|נֶ}}צַח מִסּוּר מִלֵּב פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים{{ש}} עֹרֶף לֹא תַקְשׁוּ מִהְיוֹת בַּקּוֹשְׁרִים{{ש}} {{סי|נְ}}טִיעוֹתֶיךָ קֹדֶשׁ לְהִלּוּל מֵישָׁרִים{{ר1}} לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים.{{ממס|ישעיהו כז ט}} {{סי|וּ}}בַעַל מוּם לֹא יִגַּשׁ מַקְטִיר וְזוֹרֵק{{ש}} יָדְךָ לֹא תִקַּח כַּחַשׁ וָפֶרֶק{{ש}} {{סי|כִּ}}שְׂבָּה וּבְנָהּ מִשְּׁחֹט תּוֹדִיעַ לְהָרֵק{{ר1}} תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק.{{ממס|עובדיה א יד}} {{סי|נֹ}}עַם דְּבָרַי לֹא תִשְׁכַּח וְלִלְמֹד{{ש}} כֶּסֶף וְזָהָב עַל אֱלִיל לֹא תַחְמֹד{{ש}} {{סי|יְ}}רָא מֵרְאוֹת עֶרְוַת דָּבָר לִצְמֹד{{ר1}} וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד.{{ממס|משלי כה ו}} {{סי|הַ}}מִּדָּה מֵעֲשׂוֹת עָוֶל מִשְׁקָל וּמְשׂוּרָה לְכֹסֶף{{ש}} יְפַת תֹּאַר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַכֶּסֶף{{ש}} {{סי|יַ}}ד עָנִי לְחַזֵּק שִׁכְחָה לְאַסֵּף{{ר1}} עָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף.{{ממס|ירמיהו ט כא}} {{סי|רָ}}צוֹחַ נָקִי וְצַדִּיק אַל תְּהִי עַוְלָה{{ש}} שְׂדֵה רֵעַ מִלְּהָנִיף חֶרְמֵשׁ לִיבוּלָהּ{{ש}} {{סי|צִ}}וּוּי מִלֶּאֱכֹל סַתֵּם וְאַבֵּד סוּרֵי לָהּ{{ר1}} אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה.{{ממס|בראשית לד יד}} {{סי|וְ}}לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר פָּנִים נִזְעָמִים{{ש}} בְּחֶפְצֵי שְׁאֵלָה כְּמִדְרַשׁ הַטְּעָמִים{{ש}} {{סי|נִ}}אוּף בַּת מִלְּחַלֵּל לָתֶת לָהּ בְּעִגּוּמִים{{ר1}} זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.{{ממס|בראשית כד א}} {{סי|רֹ}}אשׁ נָזִיר לֹא תַעֲבִיר תַּעַר מְרוּטָה{{ש}} בַּעְלַת מוּם מִזְּבֹחַ כְּלָלָהּ וּפְרָטָהּ{{ש}} {{סי|וְ}}לֹא יִטַּמָּא לְךָ כֹּהֵן מִבְטָא{{ר1}} נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.{{ממס|ויקרא ד ב}} {{סי|כְּ}}דַבֵּר רָשׁ תַּחֲנוּן מִלְּאַמֵּץ לֵב לְמָנָה{{ש}} כֹּהֲנַי לֹא יְחַלְּלוּ שְׁמִי אֹמֶן אֱמוּנָה{{ש}} {{סי|בִּ}}כְהֻנָּה גְדוֹלָה מִקַּחַת נִמְנָה{{ר1}} הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה.{{ממס|יחזקאל מד כב}} {{סי|שְׁ}}לֹשָׁה לֹא תְבַשֵּׁל אֲכִילָה הֲנָאָה תְּבַשְּׁלֵהוּ{{ש}} מוּם פָּרֹכֶת מִבֹּא מִקְדָּשׁ מִלְּחַלְּלֵהוּ{{ש}} {{סי|מַ}}לְקוּת לְחֵרֶם בְּיַד לֹא יַעַזְבֵהוּ{{ר1}} אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא.{{ממס|ישעיהו מא ז}} {{סי|יִ}}גַּע בְּטָמֵא וּמִנְחַת כֹּהֵן מִלֶּאֱכֹל מְאוּמָה{{ש}} וְשֶׁקֶץ וְחָגָב טָמֵא כְּחֹק אֻמָּה וְאֻמָּה{{ש}} {{סי|מִ}}דָּה לֹא לָךְ אֵיפָה וְאֵיפָה לְעָרְמָה{{ר1}} אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה.{{ממס|משלי כ כג}} {{סי|בַּ}}קֹּדֶשׁ לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יְחַלְּלוּ אוֹסִיף{{ש}} שֵׁם מִלְּחַלֵּל וְזֶרַע חָלָל מִלְּהוֹסִיף{{ש}} {{סי|עֵ}}רֶךְ תּוֹרָה לֹא תִגְרַע לְבַל תַּכְסִיף{{ר1}} עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף.{{ממס|איוב לח יא}} <small>[{{הור|הוספה בכמה מקורות:}}{{ש}} פּוֹעֵל בְּכֶרֶם אֱכֹל לְשָׂבְעָה {{ש}} אֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן דֶּמַע מְלֵאָה וְדִמְעָה {{ש}} הַמְּעִיל לְאַהֲרֹן בְּלִי לְקָרְעָה {{ר1}} לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת הַקֹּדֶשׁ לְבַלְּעָה.{{ממס|לפני=ע"פ|במדבר ד כ}}]</small> {{סי|זֶ}}ה סֵדֶר לָאו וָעֹנֶשׁ סִיַּמְתִּיו לְאָפְנֵהוּ{{ש}} {{סי|רְ}}צַפְתִּיו תּוֹךְ עַמִּי לְצוּר יַעַבְדֶנְהוּ{{ש}} {{סי|יְ}}סֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ{{ר1}} חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ.{{ממס|ירמיהו ה כב}} אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת לַכַּלָּה נוֹעָדִים{{ש}} שָׁמַיִם וָאָרֶץ נֶאֱמָנִים עֵדִים{{ש}} פֵּרוּשׁ עֹנֶשׁ וְשָׂכָר שָׂשִׂים וְחָדִים{{ר1}} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים.{{ממס|אסתר ט כז}} לִי אֲנִי חָכְמָה יוּשַׁת לֵב וְיֻתַּן{{ש}} מְזִמּוֹת רֹעַ שְׂאוֹר מִדְרָשִׁי יְחִתַּן{{ש}} לָזֶה וְלַבָּא שְׂכָרִי רַב יֻמְתַּן{{ר1}} הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן.{{ממס|בראשית לד יב}} וִתּוּקֵי אֲמָרַי מְאִירֵי עֵינַיִם{{ש}} מָה רַב טוּבִי לְמַטֵּי אָזְנַיִם{{ש}} פּוֹעֲלַי עֲצֵלִים לְלִבּוּן שִׁנַּיִם{{ר1}} וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.{{ממס|עזרא י יג}} מֶשֶׁךְ מִפְּנִינִים מַה יָּקָר לְהוֹרוֹת{{ש}} דִּינֵי מָמוֹן וָנֶפֶשׁ הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת{{ש}} כָּלוּ צוּפַי מֶתֶק אַזְהָרוֹת{{ר1}} אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת.{{ממס|תהלים יב ז}} לְהַר נַחֲלָתְךָ נְחֵנוּ גְאוּלִים{{ש}} מִדֵּי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת פָּנֶיךָ שֹׁאֲלִים{{ש}} לֵאמֹר כְּבָרִאשׁוֹנָה שָׁלֹשׁ רְגָלִים עוֹלִים{{ר1}} מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים.{{ממס|שה"ש ז ב}} {{רקע אפור}} כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְיָ רֵיקָם׃ וְנֶאֱמַר: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ׃{{ממס|דברים טז#טז טז|דברים טז טז-יז}}{{ש}} {{סוף}} {{סוף}} ==הערות== [[קטגוריה:אזהרות]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] [[קטגוריה:מנהג צרפת]] sfp75xl513jjybv3y6c7k8d1edimwtl