מעוז צור

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.5</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>מעוז צור</title>
    <ns>0</ns>
    <id>4569</id>
    <revision>
      <id>3018886</id>
      <parentid>1338067</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:39:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018886</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8974" sha1="osv2gn6n092d40lw1nez5pialw7p0si" xml:space="preserve">
&lt;noinclude&gt;

פיוט לחנוכה, המושר לאחר הדלקת הנרות.
:וסימנך: ''מרדכ&quot;י חז&quot;ק''
==מילות הפיוט==
===גירסה מעוצבת (לפי משקל וחריזה)===
{{טקסט מנוקד}}

{|
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;{{ראש בית בפיוט|מָ}}עוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt;וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ&lt;/div&gt;
|-
|  ||{{ש-רווח}} || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt;לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ&lt;/div&gt; 
|-
|  ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt;מִצָּר הַמְנַבֵּחַ&lt;/div&gt;
|-
| ||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; אָז אֶגְמוֹר&lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt;שִׁיר מִזְמוֹר&lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ &lt;/div&gt;
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; {{ראש בית בפיוט|רָ}}עוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי||{{ש-רווח}}||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה&lt;/div&gt; 
|-
|   ||{{ש-רווח}} ||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה&lt;/div&gt; 
|-
|   ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt; הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה&lt;/div&gt;
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; חֵיל פַּרְעֹה&lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְכָל זַרְעוֹ  &lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה &lt;/div&gt;
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;{{ראש בית בפיוט|דְּ}}בִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי&lt;/div&gt;
||{{ש-רווח}} 
|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; כִּי זָרִים עָבַדְתִּי&lt;/div&gt;
|-
|  ||{{ש-רווח}} || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי&lt;/div&gt; 
|-
|  ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt; כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי&lt;/div&gt;
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; קֵץ בָּבֶל &lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; זְרֻבָּבֶל &lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי&lt;/div&gt;
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;{{ראש בית בפיוט|כְּ}}רוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}} 
|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה&lt;/div&gt;
|-
|  ||{{ש-רווח}} || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt;רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ&lt;/div&gt; 
|-
|  ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt;וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ&lt;/div&gt;
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; רֹב בָּנָיו&lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְקִנְיָנָיו&lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;עַל הָעֵץ תָּלִיתָ&lt;/div&gt;
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;{{ראש בית בפיוט|יְ}}וָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}} 
|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי &lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}
|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt;וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים&lt;/div&gt;
|-
|  ||{{ש-רווח}} || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים&lt;/div&gt; 
|-
|  ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt;נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
&lt;/div&gt;
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; בְּנֵי בִינָה &lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; יְמֵי שְׁמוֹנָה &lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים &lt;/div&gt;
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
| ||{{ש-רווח}} ||{{ש-רווח}} ||
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt;{{ראש בית בפיוט|חֲ}}שׂוֹף {{ראש בית בפיוט|זְ}}רוֹעַ {{ראש בית בפיוט|קָ}}דְשֶׁךָ&lt;/div&gt;||{{ש-רווח}} 
|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה&lt;/div&gt;
|-
|&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ &lt;/div&gt;||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
&lt;/div&gt;
|-
|  ||{{ש-רווח}} || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה (&lt;small&gt;ס&quot;א לנו הישועה&lt;/small&gt;) &lt;/div&gt; 
|-
|  ||{{ש-רווח}}|| &lt;div align=&quot;left&quot; &gt; וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה&lt;/div&gt;
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; דְּחֵה אַדְמוֹן &lt;/div&gt; ||  
|-
| || &lt;div align=&quot;left&quot;&gt; בְּצֵל צַלְמוֹן &lt;/div&gt; 
||&lt;div align=&quot;left&quot;&gt; הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה &lt;/div&gt;
|}
{{סוף}}
===גירסה פשוטה===
&lt;/noinclude&gt;
{{עם-ניקוד|
{{ראש בית בפיוט|מָ}}עוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.

אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:


{{ראש בית בפיוט|רָ}}עוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:


{{ראש בית בפיוט|דְּ}}בִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:


{{ראש בית בפיוט|כְּ}}רוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:


{{ראש בית בפיוט|יְ}}וָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:


{{ראש בית בפיוט|חֲ}}שׂוֹף {{ראש בית בפיוט|זְ}}רוֹעַ {{ראש בית בפיוט|קָ}}דְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה (&lt;small&gt;ס&quot;א לנו הישועה&lt;/small&gt;) וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:
}}&lt;noinclude&gt;
== ראה גם ==
[[File:מעוז צור ישועתי ניגוני רדומסק מבצע יונתן שטנצל.pdf|thumb|ניגוני רדומסק לחן עתיק של חסידות רדומסק]]

* {{קישור לביאור}}
==קישורים חיצוניים==
* {{מיזמים|ויקיפדיה=מעוז צור}}
{{אנצ דעת}} 
*[http://old.piyut.org.il/textual/123.html הפיוט עם הסברים] באתר &quot;הזמנה לפיוט&quot;
*[https://www.youtube.com/watch?v=EIdAViaeWGU מעוז צור ישועתי ניגוני רדומסק]
{{קישור לשיר|קישור=https://www.youtube.com/watch?v=EIdAViaeWGU|כותרת=מעוז צור|לחן=חסידות רדומסק|ביצוע=יונתן שטנצל}}

[[קטגוריה:פיוטי חנוכה]]
[[קטגוריה:שירת ימי הביניים]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>osv2gn6n092d40lw1nez5pialw7p0si</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אחי מאין אתם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7517</id>
    <revision>
      <id>3018854</id>
      <parentid>1183727</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018854</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="904" sha1="onxh5ysap99n6w0ntm0osba93n4ljee" xml:space="preserve">:אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם.               
:::מֵאֶרֶץ צְבִי קְדוֹשָׁה:

:'''שָׁ'''לוֹם לָכֶם וְלָנוּ.               
:::בְּנֵי הָאָבוֹת שְׁלשָׁה:

:'''מַ'''לְכֵּנוּ יָגֵן עָלֵינוּ.              
:::בִּזְכוּת הָאָבוֹת שְׁלשָׁה:

:'''וְ'''רוֹב שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ.       
:::וְנִירַשׁ הָעִיר וּרְכוּשָׁה:

:'''אָ'''דוֹן לְךָ חִכִּינוּ.             
:::וְתַשִׂים לָנוּ יְרֻשָּׁה:

:'''לְ'''ךָ תּוֹחִיל עֵינֵינוּ.             
:::וְתוֹצִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה:

:'''חָזֵק''' לֵבַב עַמֵּנוּ.                
:::בִּזְכוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:


מחבר לא ידוע


[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>onxh5ysap99n6w0ntm0osba93n4ljee</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יערת דבש</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7518</id>
    <revision>
      <id>3018880</id>
      <parentid>3001147</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:36:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018880</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2199" sha1="79s2x51v5lymfon27e8bfl9sa6w50ll" xml:space="preserve">* דף זה עוסק בפיוט לר' ישראל נג'ארה. לספר הדרשות &quot;יערות דבש&quot; מאת רבי יהונתן אייבשיץ ראו [[יערות דבש]].

{{טקסט מנוקד}}{{רן|
'''יַ'''עֲרַת דְּבַשׁ עַל לְשׁוֹנֵךְ. לְבָנָה כַּלְבָנָה. 
עַרְבוּ לִי שִׁירֵי הֶגְיוֹנֵךְ. פִּצְּחִי לִי שִׁיר וּרְנָנָה.
עַתָּה אָמִיר לָךְ זְמַנֵּךְ. אַחֲרֵי בְּלוֹתֵךְ עֶדְנָה. 
שׁוֹשַׁנָּה אַגְדִּיל שְׂשׂוֹנֵךְ. שׁוֹשַׁנָּה רַעֲנַנָּה:

'''שָׂ'''בַעַתְּ נוֹד בַּמְּדִינוֹת. וּבַמִדְבַּר מְלוֹן אוֹרְחִים. 
חוּץ לִמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוּת וּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטָחִים.
אַתְּ רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. 
הִכְאִיבוּךְ הִרְווּךְ לַעֲנוֹת. מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה:

'''רָ'''אֹה רָאִיתִי דִּמְעָתֵךְ. עַל פָּנַיךְ נִתָּכָה. 
אַעַל מָזוֹר אֶל מַכָּתֵךְ. גַּם לְשִׁבְרֵך אֲרֻכָה.
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. וְשָׁבוּ בָּנִים לִמְלוּכָה. 
וְצָרִים שׁוֹמְרִים רָעָתֵךְ. יִהְיוּ מָשָׁל וּשְׁנִינָה: 

'''אֶל''' סַף נִכְסַף אֶל לְבָבֵךְ. הוּא בָּנוּי לָתַלְפִּיוֹת. 
שָׁם אֲקַבְּצֵךְ וַאֲשִׁיבֵךְ מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת.
וְשָׁמָּה אֶשְׁכֹּן בְּקִרְבֵּךְ. כְּמוֹ שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. 
עוֹד לָנֶצַח לֹא אֶעֱזְבֵךְ. יוֹנָה לְחֶרֶב יוֹנָה:

מחבר: ר' ישראל נג'ארה
}}
{{סוף}}
[[http://www.piyut.org.il הפניה לאתר &quot;הזמנה לפיוט&quot;]]

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>79s2x51v5lymfon27e8bfl9sa6w50ll</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אתה אל כביר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7519</id>
    <revision>
      <id>3018865</id>
      <parentid>3001044</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:32:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018865</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1450" sha1="b3k9n3gnvbmuirjboz8k9axntj1kdh5" xml:space="preserve">'''אַ'''תָּה אֵל כַּבִּיר. רַחוּם שִׁמְךָ, רַחֵם עַל עַם סְגֻלָּה. כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ. לְאֵין קֵץ וְתִכְלָה:

כי רבים וכו'

'''נַ'''פְשִׁי תּוֹדֶךָ, בְּכָל-עֵת וּבְכָל זְמַן. שְׁעֵה מַהֲלָלִי נֶאֱמָן. חֹן עָלַי בְּחֶמְלָה:

שעה מהללי וכו'

'''י'''וֹמָם וְלַיְלָה לֹא אֶחְשֶׁה. לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶה צִדְקֶךָ. רְצֵה שִׂיחִי כְּמוֹ אִשֶּׁה. בִּמְקוֹם זֶבַח וְעוֹלָה:

רצה שיחי וכו'

'''רְ'''אֵה צוּרִי אֹרֶךְ גָּלוּתִי כַּמָּה יָמִים. רָדוּ בִּי זָרִים וְקָמִים. נָא תָּחִישׁ גְּאֻלָּה:

רדו בי וכו'

'''פְּ'''אֵר וְכָבוֹד וְעֹז תִּתֵּן. לְבֶן דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. כָּל-בֹּקֶר זְמִירוֹת נוֹתֵן, בְּקוֹל שִׁיר וּתְהִלָּה:

כל בקר וכו'

'''אֵלִ'''י בָּרֵךְ וְחַזֵּק לְעַם הַיְּשָׁרִים. שָׂאֵם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. בְּיֶתֶר מַעֲלָה:

שאם על וכו'

ר' רפאל ענתבי
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי רפאל ענתבי]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>b3k9n3gnvbmuirjboz8k9axntj1kdh5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:זמירות לשבת</title>
    <ns>14</ns>
    <id>7572</id>
    <revision>
      <id>3018884</id>
      <parentid>2948917</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:37:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים לפי סוג]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018884</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="247" sha1="ba3z7c9yu8e1f1amhjqq90emyc8y1i1" xml:space="preserve">שירי שבת
[[קטגוריה:פיוטי שבת]]
[[קטגוריה:יום שבת]]
[[קטגוריה:תפילות שבת]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
{{מיזמים|ויקיפדיה=קטגוריה:זמירות ופיוטים לשבת}}</text>
      <sha1>ba3z7c9yu8e1f1amhjqq90emyc8y1i1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:זמירות למוצאי שבת</title>
    <ns>14</ns>
    <id>7717</id>
    <revision>
      <id>3018885</id>
      <parentid>2948918</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:37:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים לפי סוג]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018885</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="114" sha1="6g0s7gm33jkjihmjax99xxmq42k0wcp" xml:space="preserve">[[קטגוריה:זמירות לשבת]]
[[קטגוריה:מוצאי שבת]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>6g0s7gm33jkjihmjax99xxmq42k0wcp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יביעו שפתי שירה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>65705</id>
    <revision>
      <id>3018869</id>
      <parentid>89727</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018869</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1487" sha1="m1wfqd2dfsewwy621w6gckwrchla1zk" xml:space="preserve">סימן: יוסף חזק 

'''י'''ביעון שפתי שירה. לאל נורא עלילה.&lt;br /&gt;
למשגיח מטה מעלה. מחזיר גלגל חלילה. &lt;br /&gt;
את סיבת על כל סבה. ועלת על כל עלה. &lt;br /&gt;
שוכן סנה מהר יבנה מנורת זהב כלה 

'''ו'''שבעה נרות עליה. הם יאירו למעלה.&lt;br /&gt;
ושנים זתים עליה. יוצקים שמן למעלה.&lt;br /&gt;
האחד מימין הגולה. ואחד על שמאלה. &lt;br /&gt;  
שוכן...

'''ס'''ובב סובב מארבע רוחות. נפוצי עם סגולה.&lt;br /&gt;
יבואו בנים בחוצן. עת קבוץ הקהלה. &lt;br /&gt;
ירעם נא בתום לבבו. בל ישובו לכסלה. &lt;br /&gt;
שוכן...

'''פ'''ודה מציל נפש עבדיו. מקים ארץ על תלה. &lt;br /&gt;
אשר עמד נגד אויביהם עורם ובשרם בלה.&lt;br /&gt; 
אשר חשבו לבטל. שבת ראש חודש ומילה. &lt;br /&gt;
שוכן... 

יונתי בחגוי הסלע. הרימי קול בתפלה. &lt;br /&gt;
וקראת ישועה חומותיך. ושעריך תהלה. &lt;br /&gt;
בן דוד מימין הגולה. בן יוסף על שמאלה.&lt;br /&gt; 
שוכן... 

'''חזק''' נא דגל בן ישי. קרנו תרום למעלה.&lt;br /&gt; 
מבשר תשלח אליה. הוא יקדים בתחלה. &lt;br /&gt;
יאמר סולו פנו דרך. סקלו המסלה. &lt;br /&gt;
שוכן...


[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:פיוטי סוכות]]</text>
      <sha1>m1wfqd2dfsewwy621w6gckwrchla1zk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>למה הקץ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>65706</id>
    <revision>
      <id>3018883</id>
      <parentid>3001045</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:36:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018883</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1070" sha1="in5q7asbw88hjdiijvt3urefake8d2i" xml:space="preserve">לָמָּה הַקֵּץ נִסְתָּם נָא (X2)   &lt;br /&gt;
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, נֶאֱמָן  
 
עַמִּי כַּמָּה לוֹ נֶאֱסַר נָא  &lt;br /&gt;
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן  
 
חוֹבִי מַהֵר סְלַח נָא (X2)   &lt;br /&gt; 
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן  
 
חֶטְאִי כַּשֶּׁלֶג חַוֵּר נָא  &lt;br /&gt;
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן  
 
וּבְנֵה בֵּית בְּחִירָתִי  &lt;br /&gt;
וְחוּשָׁה לְעֶזְרָתִי  &lt;br /&gt;
וְאַקְרִיב לָךְ עוֹלָתִי  &lt;br /&gt;
כִּי חַסְדָּךְ עָלַי גָּבַר &lt;br /&gt;
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן  
 
וְאַקְרִיב לָךְ עוֹלָתִי &lt;br /&gt;
כִּי חַסְדָּךְ עָלַי גָּבַר &lt;br /&gt;
אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן, אַמאַן 

מחבר:ר' רפאל ענתבי 
 
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי רפאל ענתבי]]</text>
      <sha1>in5q7asbw88hjdiijvt3urefake8d2i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אז ירנן</title>
    <ns>0</ns>
    <id>65709</id>
    <revision>
      <id>3018887</id>
      <parentid>670835</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:39:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018887</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1606" sha1="2byly9ub38wtruqp365jgfr51foyjoc" xml:space="preserve">'''א'''ז ירנן עץ היערים.{{ש}}
לפני אל אדיר אדירים.{{ש}}
יעיר זמירות ושירים.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

'''ב'''רוך אל שוכן ערבות.{{ש}}
הבורא נפשות רבות.{{ש}}
וברא אילנות טובות.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

'''ר'''ם אל בשמי מעונים.{{ש}}
ברוך מברך השנים.{{ש}}
מצמיח ענבי גפנים.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

'''כ'''בדו אל באורים.{{ש}} 
הגדיל ענפים וזמירים.{{ש}}
וברא זיתים ותמרים.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש:

'''י'''תברך חי דר מעונה.{{ש}} 
מצמיח פרי תאנה.{{ש}}
נודה לו בשיר ורננה.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

'''ה'''ללו אל חי בזמירות.{{ש}}
המגדיל על מי נהרות.{{ש}}
רמונים וכל מיני פירות.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

'''חזק'''ו לבבות שובבות.{{ש}}
שמחו בנים עם האבות.{{ש}}
כה נזכה לשנים רבות.{{ש}}
אשיר שיר חדש: 

יתפאר שם אל חי צורנו. ושמו יתקדש: 

סימן: אברך יה חזק 
 
[[קטגוריה:פיוטי ט&quot;ו בשבט]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>2byly9ub38wtruqp365jgfr51foyjoc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יגדל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>90334</id>
    <revision>
      <id>3018870</id>
      <parentid>3004205</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018870</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2707" sha1="8mswqyxdv4hz5j8if6mk8ds6cirt5hh" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=אשכנז/&gt;
{|
|-
| יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח||{{שמאל|נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ}}
|-
| אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ||{{שמאל|נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ}}
|-
| אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף||{{שמאל|לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ}}
|-
| קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא{{ש-רווח}}||{{שמאל|רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ}}
|-
| הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר||{{שמאל|יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ}}
|-
| שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ, אֶל||{{שמאל|אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ}}
|-
| לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה עוֹד||{{שמאל|נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ}}
|-
| תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל||{{שמאל|עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ}}
|-
| לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר||{{שמאל|דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ}}
|-
| צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ||{{שמאל|מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ}}
|-
| גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ||{{שמאל|נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ}}
|-
| יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִין מְשִׁיחֵנוּ||{{שמאל|לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ}}
|-
| מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ||{{שמאל|בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ}}&lt;קטע סוף=אשכנז/&gt;&lt;noinclude&gt;
|-
|{{הור|בנוסח עדות המזרח מוסיפים:}}&lt;/noinclude&gt;
|-
|אֵלֶּה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְעִקָּרִים||{{שמאל|הֵן הֵם יְסוֹד דָּת אֵל וְתוֹרָתוֹ}}
|-
|תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ||{{שמאל|בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ}}&lt;קטע התחלה=אשכנז/&gt;
|}&lt;קטע סוף=אשכנז/&gt;&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:י&quot;ג עיקרים]]
[[קטגוריה:סידור כללי - קטעים מהסידור]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:שירת ימי הביניים]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>8mswqyxdv4hz5j8if6mk8ds6cirt5hh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בזכרי ימים ימימה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>91013</id>
    <revision>
      <id>3018866</id>
      <parentid>126410</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:32:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018866</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="540" sha1="2zl22ssk6l2apqj3svxa6717vxr0ri1" xml:space="preserve">*'''פזמון:'''
:בזכרי ימים ימימה
:לעולם לא אשכח
:בהיותי תוך עיר מגדל חומה
:לעולם לא אשכח

*'''א.'''
:משך ארבע מאות שנים
:ישבו ישראל שאננים
:חופשיים מתחת יד שונאים ואויבים, 
:לעולם לא אשכח

(פזמון)

*'''ב.'''
:מקדש עומד על תילו
:ועם ישראל בחיילו
:ועכשיו מקום מקדש חיללו, טימאו,
:לעולם לא אשכח

(פזמון)

[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>2zl22ssk6l2apqj3svxa6717vxr0ri1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מפתח ספרים/ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>180170</id>
    <revision>
      <id>3018838</id>
      <parentid>382613</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T12:48:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>PninimOrg</username>
        <id>25794</id>
      </contributor>
      <origin>3018838</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="293" sha1="14mqqgp1rs218r1ch17e5w113wn6vdo" xml:space="preserve">חזור ל[[ארון ספרים חדש|ארון הספרים]]
*[[בן איש חי]]
*[[בן סירא]]
*[[בני יששכר]]
*[[בר יוחאי]]
*[[ברכת הלבנה]]
{{:מפתח ספרים}}

==באתרים אחרים==
*'''פנינים.אורג:''' [[ברכי יוסף (החיד&quot;א)]]</text>
      <sha1>14mqqgp1rs218r1ch17e5w113wn6vdo</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זוהר חלק כו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261522</id>
    <revision>
      <id>3018836</id>
      <parentid>3018760</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T12:40:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לממ לפסוקים */</comment>
      <origin>3018836</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="297020" sha1="1rg7o4limgb7uphufdy31d3qyp80d2h" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}

__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 

===קטע זמני===
'''דגלא תליתאה''' - '''שור גבריאל צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא, קרנוי סלקין בין תרין עינוי, רגיז באסתכלותא עיינין מלהטן כאשא דנור דליק נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי שריקין (ס&quot;א טריקין). כלהו געאן ושטאן קמיה, וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה, דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. כל אינון חיילין שאבין אשא אכלא אשא,
ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל. חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא נורא אוכמא חשוך. ואי תימא דלא אית אשא חוורא אשא אוכמא אשא סומקא אשא דתרי גווני. לא תימא דהא ודאי הכי הוא. ועכ&quot;ד לעילא לעילא הכי אשתכח ומתמן נגיד לאלין תתאי. 

תנינן. אורייתא במה אשתכחת אשא חוורא ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא. תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. מיא חדא &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;איהו והאי אתפליג לארבע. רוחא חדא איהו והאי אתפליג לארבע. תלת רישין אשתכחו (ס&quot;א אתחברו) במשריין אלין. חושבן דלהון: רישא חדא - שתין ותרי אלף ושבע מאה. רישא ב' - ארבעין וחד אלף וחמש מאה. רישא תליתאה - תלת וחמשין אלף וארבע מאה. בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. כלהו דרגין על דרגין. בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. ווי מאן דאשתכח גבייהו ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אד&quot;ם רפ&quot;אל מערב'''. בהדיה אסוותא בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה עליה אתסי האי (ס&quot;א חד) אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. בתר דא שריא קול דממה דקה - דינא (ס&quot;א הכא) מלה בחשאי לא משתמע מלה דהכרה כלל. בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום. אבל הכא לאו האי ולאו האי אמאי תרועה לאכפייא סטר צפון ובגין כך סטר צפון לאחורא. תא חזי שתי חצוצרות בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון, ועל דא אינון מכסף ובגין כך {{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקריהון ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב&quot;ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא דאיהי (ס&quot;א מנוזרא) מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתי אמאי? ואי תימא כפופה הא ידיעה. נ' כפופה נוקבא. נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקימנא באתר דא. {{צ|ויהי בנסוע הארון}}  אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא. ת&quot;ח באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו&quot;ן נטיל עליה (נ&quot;א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} נו&quot;ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו&quot;ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. 

אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס&quot;א דלעילא) האי מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובגין כך) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt;לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 

אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. {{ש}}
א&quot;ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי.


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס&quot;א ואתנשים) (ס&quot;א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס&quot;א חוורא דעינא) דלעילא. 

(כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) 

אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - {{צ|את}}? &quot;אתה&quot; מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. 

מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. אמר ליה קב&quot;ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ&quot;א דעלמא). 
אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. 

רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. {{ש}} 
א&quot;ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. {{ש}} 
א&quot;ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. {{ש}} 
פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. תא חזי אע&quot;ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ&quot;א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 
אמר רבי יוסי ודאי. 

תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א&quot;ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס&quot;א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס&quot;א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר):


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה&quot;א''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס&quot;א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס&quot;א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ&quot;א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ&quot;א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. 

כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס&quot;א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל&quot;ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב&quot;ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא &lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 

תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג&quot;ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. 

אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא&quot;ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} נקוד לעילא. א&quot;ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. 

ת&quot;ח(?)

'''{{צ|שלח לך אנשים}}''' בגינך. 

רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. 
אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. 
אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה מאן את. {{ש}}
אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. {{ש}}
אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. {{ש}}
אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. {{ש}}
אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. {{ש}}
אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. {{ש}}
אמר ליה וכי (נ&quot;א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. {{ש}}
אמרו ליה ובמה. {{ש}}
אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}} טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. 

ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{צ|מי יודע}} באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב&quot;נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 

אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. 
אמרו: ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך! &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;
 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר אֶל כׇּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת}} {{ממ|קהלת|ט|ד}}. אע&quot;ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס&quot;א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע&quot;ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. 
אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. 
אמרו ליה למה. 
אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}. 

תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

נשק לון ואזל ליה. 

'''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. 
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? 
אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א&quot;ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

א&quot;ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}'''. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. 

רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע&quot;ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי:


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע&quot;ץ אם אי&quot;ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. 

ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. 

{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס&quot;א מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות&quot;ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה &lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} - דשמשי (נ&quot;א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי {{ש}}
'''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. {{צ|איש כי ימות}}. {{צ|וימת}}. {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא! {{ש}}
אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. {{ש}}
אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ&quot;ש למשאל. 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי. ובגין דדרא דילה(?) רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת&quot;ח) רזא דמלה. {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו, דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא, ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא - כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה. אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו}}. {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}} כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא גן עדן די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת&quot;ח ודאי){{ש}} 
על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין. ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא. ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


===קטע זמני לממ לפסוקים===
'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
{{צ|עלו זה בנגב}} - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
{{צ|ואת העם היושב עליה}} - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
{{צ|החזק הוא חרפה}} - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
{{צ|המעט הוא אם רב}} - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא''&quot;

{{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
{{צ|היש בה עץ אם אין}}  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. 

לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{ש}}
{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור אסור ומותר (נ&quot;א כשר ופסול) עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא.{{ש}} 
{{צ|ילידי הענק}} - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}} - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. {{ש}} 
{{צ|לפני צוען מצרים}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי 'נבנתה' שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}, {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. 

מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. {{ש}}
{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{ש}}
{{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט. אמרי &quot;''מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} - הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{ש}}
{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{ש}}
{{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. 

{{צ|והערים גדולות בצורות}}. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא {{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}} - בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. 

ועוד - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
{{צ|והחתי והאמורי וגו'}} - כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין!

{{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. 

אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} - כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה - לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל {{צ|אך ביהוה אל תמרודו}}! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. 

{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}} - דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. {{ש}}
{{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. 

{{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס&quot;א ומשתמטי) מקמייהו. 

רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. 

אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ&quot;א באומנא) &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ&quot;ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב&quot;ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ&quot;ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

{{צ|באנו אל הארץ}} - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. 

{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין:

{{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א&quot;ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א&quot;ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב&quot;ה. א&quot;ר יצחק על ארעא תינח. על קב&quot;ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}:


{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא. דקב&quot;ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב&quot;ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא אשרא (ס&quot;א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. 

תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר:

אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר:

דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:

במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. 
אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. 
אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. 
אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. 

אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. 
אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}:

פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>1rg7o4limgb7uphufdy31d3qyp80d2h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018844</id>
      <parentid>3018836</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:32:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני */</comment>
      <origin>3018844</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="297155" sha1="ahq6c4qeih1rkzh5fjcsvljl7hd8qim" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}

__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 

===קטע זמני===
'''דגלא תליתאה''' - '''שור, גבריאל, צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה - '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא. קרנוי סלקין בין תרין עינוי. רגיז באסתכלותא. עיינין מלהטן כאשא דנור דליק. נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. 

כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי  טריקין. כלהו געאן ושטאן קמיה. וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה - דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. 

שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. 

כל אינון חיילין שאבין 'אשא אכלא אשא'. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל! 

חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא - נורא אוכמא חשוך. 

ואי תימא דלא אית אשא חוורא, אשא אוכמא, אשא סומקא, אשא דתרי גווני -- לא תימא! דהא ודאי הכי הוא! ועם כל דא לעילא לעילא הכי אשתכח, ומתמן נגיד לאלין תתאי. 


תנינן: אורייתא במה אשתכחת? אשא חוורא, ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא! {{ש}}
תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;מיא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! {{ש}}
רוחא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! 

תלת רישין אשתכחו  במשריין אלין. חושבן דלהון: 
* רישא חדא - {{קיצור|שתין ותרי אלף ושבע מאה|62,700}}.  
* רישא תניינא - {{קיצור|ארבעין וחד אלף וחמש מאה|41,500}}.  
* רישא תליתאה - {{קיצור|תלת וחמשין אלף וארבע מאה|53,400}}. {{ש}}
בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. 

כלהו דרגין על דרגין - בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. {{ש}}
ווי מאן דאשתכח גבייהו! ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אדם, רפאל, מערב'''. בהדיה אסוותא. {{ש}}
בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה - עליה אתסי. {{ש}}
האי  אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. 

בתר דא שריא קול דממה דקה.  הכא מלה בחשאי - לא משתמע מלה דהברה כלל. 

בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום. אבל הכא לאו האי ולאו האי אמאי תרועה לאכפייא סטר צפון ובגין כך סטר צפון לאחורא. תא חזי שתי חצוצרות בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון, ועל דא אינון מכסף ובגין כך {{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקריהון ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב&quot;ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא דאיהי (ס&quot;א מנוזרא) מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתי אמאי? ואי תימא כפופה הא ידיעה. נ' כפופה נוקבא. נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקימנא באתר דא. {{צ|ויהי בנסוע הארון}}  אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא. ת&quot;ח באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו&quot;ן נטיל עליה (נ&quot;א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} נו&quot;ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו&quot;ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. 

אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס&quot;א דלעילא) האי מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובגין כך) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt;לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 

אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. {{ש}}
א&quot;ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי.


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס&quot;א ואתנשים) (ס&quot;א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס&quot;א חוורא דעינא) דלעילא. 

(כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) 

אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - {{צ|את}}? &quot;אתה&quot; מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. 

מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. אמר ליה קב&quot;ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ&quot;א דעלמא). 
אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. 

רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. {{ש}} 
א&quot;ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. {{ש}} 
א&quot;ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. {{ש}} 
פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. תא חזי אע&quot;ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ&quot;א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 
אמר רבי יוסי ודאי. 

תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א&quot;ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס&quot;א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס&quot;א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר):


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה&quot;א''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס&quot;א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס&quot;א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ&quot;א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ&quot;א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. 

כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס&quot;א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל&quot;ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב&quot;ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא &lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 

תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג&quot;ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. 

אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא&quot;ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} נקוד לעילא. א&quot;ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. 

ת&quot;ח(?)

'''{{צ|שלח לך אנשים}}''' בגינך. 

רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. 
אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. 
אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה מאן את. {{ש}}
אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. {{ש}}
אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. {{ש}}
אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. {{ש}}
אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. {{ש}}
אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. {{ש}}
אמר ליה וכי (נ&quot;א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. {{ש}}
אמרו ליה ובמה. {{ש}}
אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}} טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. 

ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{צ|מי יודע}} באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב&quot;נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 

אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. 
אמרו: ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך! &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;
 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר אֶל כׇּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת}} {{ממ|קהלת|ט|ד}}. אע&quot;ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס&quot;א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע&quot;ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. 
אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. 
אמרו ליה למה. 
אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}. 

תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

נשק לון ואזל ליה. 

'''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. 
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? 
אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א&quot;ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

א&quot;ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}'''. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. 

רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע&quot;ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי:


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע&quot;ץ אם אי&quot;ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. 

ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. 

{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס&quot;א מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות&quot;ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה &lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} - דשמשי (נ&quot;א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי {{ש}}
'''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. {{צ|איש כי ימות}}. {{צ|וימת}}. {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא! {{ש}}
אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. {{ש}}
אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ&quot;ש למשאל. 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי. ובגין דדרא דילה(?) רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת&quot;ח) רזא דמלה. {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו, דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא, ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא - כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה. אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו}}. {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}} כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא גן עדן די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת&quot;ח ודאי){{ש}} 
על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין. ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא. ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


===קטע זמני לממ לפסוקים===
'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
{{צ|עלו זה בנגב}} - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
{{צ|ואת העם היושב עליה}} - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
{{צ|החזק הוא חרפה}} - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
{{צ|המעט הוא אם רב}} - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא''&quot;

{{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
{{צ|היש בה עץ אם אין}}  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. 

לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{ש}}
{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור אסור ומותר (נ&quot;א כשר ופסול) עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא.{{ש}} 
{{צ|ילידי הענק}} - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}} - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. {{ש}} 
{{צ|לפני צוען מצרים}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי 'נבנתה' שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}, {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. 

מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. {{ש}}
{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{ש}}
{{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט. אמרי &quot;''מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} - הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{ש}}
{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{ש}}
{{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. 

{{צ|והערים גדולות בצורות}}. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא {{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}} - בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. 

ועוד - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
{{צ|והחתי והאמורי וגו'}} - כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין!

{{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. 

אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} - כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה - לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל {{צ|אך ביהוה אל תמרודו}}! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. 

{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}} - דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. {{ש}}
{{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. 

{{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס&quot;א ומשתמטי) מקמייהו. 

רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. 

אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ&quot;א באומנא) &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ&quot;ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב&quot;ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ&quot;ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

{{צ|באנו אל הארץ}} - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. 

{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין:

{{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א&quot;ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א&quot;ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב&quot;ה. א&quot;ר יצחק על ארעא תינח. על קב&quot;ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}:


{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא. דקב&quot;ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב&quot;ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא אשרא (ס&quot;א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. 

תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר:

אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר:

דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:

במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. 
אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. 
אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. 
אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. 

אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. 
אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}:

פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>ahq6c4qeih1rkzh5fjcsvljl7hd8qim</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018847</id>
      <parentid>3018844</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:06:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני */</comment>
      <origin>3018847</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="297352" sha1="kds9st3l2k0sr4nk43lyzeu9w8ia1gw" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}

__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 

===קטע זמני===
'''דגלא תליתאה''' - '''שור, גבריאל, צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה - '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא. קרנוי סלקין בין תרין עינוי. רגיז באסתכלותא. עיינין מלהטן כאשא דנור דליק. נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. 

כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי  טריקין. כלהו געאן ושטאן קמיה. וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה - דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. 

שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. 

כל אינון חיילין שאבין 'אשא אכלא אשא'. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל! 

חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא - נורא אוכמא חשוך. 

ואי תימא דלא אית אשא חוורא, אשא אוכמא, אשא סומקא, אשא דתרי גווני -- לא תימא! דהא ודאי הכי הוא! ועם כל דא לעילא לעילא הכי אשתכח, ומתמן נגיד לאלין תתאי. 


תנינן: אורייתא במה אשתכחת? אשא חוורא, ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא! {{ש}}
תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;מיא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! {{ש}}
רוחא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! 

תלת רישין אשתכחו  במשריין אלין. חושבן דלהון: 
* רישא חדא - {{קיצור|שתין ותרי אלף ושבע מאה|62,700}}.  
* רישא תניינא - {{קיצור|ארבעין וחד אלף וחמש מאה|41,500}}.  
* רישא תליתאה - {{קיצור|תלת וחמשין אלף וארבע מאה|53,400}}. {{ש}}
בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. 

כלהו דרגין על דרגין - בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. {{ש}}
ווי מאן דאשתכח גבייהו! ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אדם, רפאל, מערב'''. {{ש}}
בהדיה אסוותא. {{ש}}
בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה - עליה אתסי. {{ש}}
האי  אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. 

בתר דא שריא {{צ|קול דממה דקה}} {{ממ|מ&quot;א|יט|יב}}.  הכא מלה בחשאי - לא משתמע מלה דהברה כלל. 

בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. 

בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום {{ממ|במדבר|י|ו}}. אבל הכא - לאו האי ולאו האי. אמאי תרועה? לאכפייא סטר צפון. ובגין כך סטר צפון לאחורא. 

תא חזי שתי חצוצרות - בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום - אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון. ועל דא אינון מכסף. ובגין כך {{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. 

זכאין אינון ישראל! דקב&quot;ה בעי ביקריהון, ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין, וקב&quot;ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא - '''נ'''' דאיהו  מנוזר לאחורא אמאי? אמאי בתרי דוכתר הכא? {{ש}}
ואי תימא '''נ' כפופה''' - הא ידיעה '''נ' כפופה''' נוקבא. '''ן' פשוטה''' כללא דדכר ונוקבא, והא אוקימנא באתר דא {{צ|ויהי בנסוע הארון}}  אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא [ציור של נ']. 

תא חזי '''נ'''' באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא. והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו&quot;ן נטיל עליה (נ&quot;א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין '''נ'''' לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} נו&quot;ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו&quot;ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא [ציור] כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי [ציור] מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. 

אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס&quot;א דלעילא) האי '''נ'''' מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובגין כך) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt;לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 

אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. {{ש}}
א&quot;ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי.


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס&quot;א ואתנשים) (ס&quot;א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס&quot;א חוורא דעינא) דלעילא. 

(כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) 

אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - {{צ|את}}? &quot;אתה&quot; מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. 

מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. אמר ליה קב&quot;ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ&quot;א דעלמא). 
אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. 

רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. {{ש}} 
א&quot;ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. {{ש}} 
א&quot;ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. {{ש}} 
פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. תא חזי אע&quot;ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ&quot;א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 
אמר רבי יוסי ודאי. 

תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א&quot;ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס&quot;א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס&quot;א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר):


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה&quot;א''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס&quot;א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס&quot;א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ&quot;א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ&quot;א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. 

כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס&quot;א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל&quot;ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב&quot;ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא &lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 

תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג&quot;ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. 

אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא&quot;ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} נקוד לעילא. א&quot;ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. 

ת&quot;ח(?)

'''{{צ|שלח לך אנשים}}''' בגינך. 

רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. 
אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. 
אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה מאן את. {{ש}}
אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. {{ש}}
אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. {{ש}}
אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. {{ש}}
אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. {{ש}}
אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. {{ש}}
אמר ליה וכי (נ&quot;א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. {{ש}}
אמרו ליה ובמה. {{ש}}
אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}} טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. 

ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{צ|מי יודע}} באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב&quot;נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 

אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. 
אמרו: ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך! &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;
 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר אֶל כׇּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת}} {{ממ|קהלת|ט|ד}}. אע&quot;ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס&quot;א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע&quot;ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. 
אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. 
אמרו ליה למה. 
אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}. 

תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

נשק לון ואזל ליה. 

'''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. 
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? 
אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א&quot;ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

א&quot;ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}'''. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. 

רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע&quot;ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי:


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע&quot;ץ אם אי&quot;ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. 

ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. 

{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס&quot;א מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות&quot;ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה &lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} - דשמשי (נ&quot;א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי {{ש}}
'''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. {{צ|איש כי ימות}}. {{צ|וימת}}. {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא! {{ש}}
אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. {{ש}}
אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ&quot;ש למשאל. 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי. ובגין דדרא דילה(?) רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת&quot;ח) רזא דמלה. {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו, דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא, ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא - כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה. אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו}}. {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}} כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא גן עדן די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת&quot;ח ודאי){{ש}} 
על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין. ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא. ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


===קטע זמני לממ לפסוקים===
'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
{{צ|עלו זה בנגב}} - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
{{צ|ואת העם היושב עליה}} - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
{{צ|החזק הוא חרפה}} - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
{{צ|המעט הוא אם רב}} - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא''&quot;

{{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
{{צ|היש בה עץ אם אין}}  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. 

לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{ש}}
{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור אסור ומותר (נ&quot;א כשר ופסול) עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא.{{ש}} 
{{צ|ילידי הענק}} - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}} - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. {{ש}} 
{{צ|לפני צוען מצרים}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי 'נבנתה' שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}, {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. 

מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. {{ש}}
{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{ש}}
{{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט. אמרי &quot;''מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} - הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{ש}}
{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{ש}}
{{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. 

{{צ|והערים גדולות בצורות}}. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא {{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}} - בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. 

ועוד - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
{{צ|והחתי והאמורי וגו'}} - כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין!

{{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. 

אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} - כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה - לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל {{צ|אך ביהוה אל תמרודו}}! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. 

{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}} - דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. {{ש}}
{{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. 

{{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס&quot;א ומשתמטי) מקמייהו. 

רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. 

אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ&quot;א באומנא) &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ&quot;ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב&quot;ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ&quot;ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

{{צ|באנו אל הארץ}} - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. 

{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין:

{{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א&quot;ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א&quot;ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב&quot;ה. א&quot;ר יצחק על ארעא תינח. על קב&quot;ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}:


{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא. דקב&quot;ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב&quot;ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא אשרא (ס&quot;א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. 

תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר:

אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר:

דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:

במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. 
אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. 
אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. 
אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. 

אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. 
אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}:

פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>kds9st3l2k0sr4nk43lyzeu9w8ia1gw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018888</id>
      <parentid>3018847</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T16:20:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני */</comment>
      <origin>3018888</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="297223" sha1="oamr4pi5qhbe86gj3ptx8y0ptegnpvd" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}

__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 

===קטע זמני===
'''דגלא תליתאה''' - '''שור, גבריאל, צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה - '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא. קרנוי סלקין בין תרין עינוי. רגיז באסתכלותא. עיינין מלהטן כאשא דנור דליק. נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. 

כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי  טריקין. כלהו געאן ושטאן קמיה. וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה - דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. 

שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. 

כל אינון חיילין שאבין 'אשא אכלא אשא'. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל! 

חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא - נורא אוכמא חשוך. 

ואי תימא דלא אית אשא חוורא, אשא אוכמא, אשא סומקא, אשא דתרי גווני -- לא תימא! דהא ודאי הכי הוא! ועם כל דא לעילא לעילא הכי אשתכח, ומתמן נגיד לאלין תתאי. 


תנינן: אורייתא במה אשתכחת? אשא חוורא, ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא! {{ש}}
תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;מיא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! {{ש}}
רוחא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! 

תלת רישין אשתכחו  במשריין אלין. חושבן דלהון: 
* רישא חדא - {{קיצור|שתין ותרי אלף ושבע מאה|62,700}}.  
* רישא תניינא - {{קיצור|ארבעין וחד אלף וחמש מאה|41,500}}.  
* רישא תליתאה - {{קיצור|תלת וחמשין אלף וארבע מאה|53,400}}. {{ש}}
בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. 

כלהו דרגין על דרגין - בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. {{ש}}
ווי מאן דאשתכח גבייהו! ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אדם, רפאל, מערב'''. {{ש}}
בהדיה אסוותא. {{ש}}
בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה - עליה אתסי. {{ש}}
האי  אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. 

בתר דא שריא {{צ|קול דממה דקה}} {{ממ|מ&quot;א|יט|יב}}.  הכא מלה בחשאי - לא משתמע מלה דהברה כלל. 

בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. 

בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום {{ממ|במדבר|י|ו}}. אבל הכא - לאו האי ולאו האי. אמאי תרועה? לאכפייא סטר צפון. ובגין כך סטר צפון לאחורא. 

תא חזי שתי חצוצרות - בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום - אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון. ועל דא אינון מכסף. ובגין כך {{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. 

זכאין אינון ישראל! דקב&quot;ה בעי ביקריהון, ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין, וקב&quot;ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. {{ש}}
רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא - '''נ'''' דאיהו  מנוזר לאחורא אמאי? אמאי בתרי דוכתא הכא? {{ש}}
ואי תימא '''נ' כפופה''' -- הא ידיעה! '''נ' כפופה''' - נוקבא, '''ן' פשוטה''' - כללא דדכר ונוקבא. והא אוקימנא באתר דא {{צ|ויהי בנסוע הארון}}.  {{ש}}
אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא [ציור של נ']? 

תא חזי '''נ'''' ב{{צ|אשרי יושבי ביתך}} לא אתמר בגין דהיא בגלותא. והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא? {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא - '''נ'''' נטיל  עמיה. והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל! דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. 

תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין - '''נ'''' לא הוה מתפרש מניה! ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל - אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל - אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} - '''נ'''' אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא. 

ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון! אהדר אנפך לגבן! כדין '''נ'''' אתהדר לגבייהו כגוונא דא [ציור], כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים. {{ש}}
וכד הוה שארי ארונה למשרי - כדין אהדר '''נ'''' [ציור] אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא. ובכלא אתהדר. 


אמר ר' שמעון: אלעזר בודאי הכי הוא! אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל! דאי הכי בעי '''נ'''' לאתהפכא מגוונא אחרא לעילא. האי '''נ'''' מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. 

אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו! ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא, ובגין כך כדין כליל לכוונאלארונא ולישראל. &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt; אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 

אמר רבי אלעזר: אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר! {{ש}}
אמר ליה: שפיר קאמר! אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי!


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. {{ש}}
אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא, כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד - נטלי חולקיהון בארעא אחרא, כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא! {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא, ואקפי כד נחית לאוירא ואתבלע בגופא. והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא  דלעילא. 


אמר רבי יצחק: מאי שנא  דמשה במלה דא חליש לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}}? {{צ|את}}? &quot;אתה&quot; מבעי ליה? {{ש}}
אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר! וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא. והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה'. והכי מבעי ליה! 


מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. {{ש}}
אמר ליה קב&quot;ה: את בעי מותא בכל זמנא! הרי לך! -- {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. 

תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא - דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. {{ש}}
על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה ללטייא גרמיה - דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה, בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא - לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא, ובגין כך קבילו מניה! ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא; דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. 

ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. 

פוק חמי ענוותנותיה דמשה! מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}. {{ש}}
זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי  דעלמא! {{ש}}
אמר רבי יהודה: כל שאר נביאין לגבי משה - כסיהרא לגבי שמשא. 


'''רבי אבא''' הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא. והוו עמיה '''ר' יוסי ור' חזקיה'''. {{ש}} 
אמר רבי יוסי: כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום! {{ש}} 
אמר רבי אבא: 'בישא דלבא' דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון! 

פתח ואמר: {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{ש}}
{{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא.  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי {{צ|רעה}}? {{ש}}
קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}.{{ש}}
האי קרא קשיא! כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} - אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? 

אלא רזא איהו! וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין. כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;תא חזי! אף על גב דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר! דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ&quot;א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 
אמר רבי יוסי ודאי. 

תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א&quot;ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס&quot;א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס&quot;א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר):


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה&quot;א''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס&quot;א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס&quot;א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ&quot;א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ&quot;א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. 

כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס&quot;א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל&quot;ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב&quot;ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא &lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 

תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג&quot;ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. 

אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא&quot;ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} נקוד לעילא. א&quot;ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. 

ת&quot;ח(?)

'''{{צ|שלח לך אנשים}}''' בגינך. 

רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. 
אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. 
אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה מאן את. {{ש}}
אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. {{ש}}
אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. {{ש}}
אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. {{ש}}
אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. {{ש}}
אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. {{ש}}
אמר ליה וכי (נ&quot;א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. {{ש}}
אמרו ליה ובמה. {{ש}}
אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}} טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. 

ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! ומה אתיב לון שלמה על דא? קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{צ|מי יודע}} באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב&quot;נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 

אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה. 
אמרו: ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך! &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;
 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר אֶל כׇּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת}} {{ממ|קהלת|ט|ד}}. אע&quot;ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס&quot;א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע&quot;ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. 
אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. 
אמרו ליה למה. 
אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}. 

תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. 

נשק לון ואזל ליה. 

'''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. 
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? 
אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א&quot;ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

א&quot;ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}'''. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. 

רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע&quot;ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי:


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע&quot;ץ אם אי&quot;ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. 

ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. 

{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס&quot;א מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות&quot;ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה &lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} - דשמשי (נ&quot;א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי {{ש}}
'''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. {{צ|איש כי ימות}}. {{צ|וימת}}. {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא! {{ש}}
אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. {{ש}}
אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ&quot;ש למשאל. 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי. ובגין דדרא דילה(?) רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת&quot;ח) רזא דמלה. {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו, דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא, ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא - כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה. אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו}}. {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}} כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא גן עדן די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת&quot;ח ודאי){{ש}} 
על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין. ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא. ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


===קטע זמני לממ לפסוקים===
'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
{{צ|עלו זה בנגב}} - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
{{צ|ואת העם היושב עליה}} - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
{{צ|החזק הוא חרפה}} - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
{{צ|המעט הוא אם רב}} - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא''&quot;

{{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
{{צ|היש בה עץ אם אין}}  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. 

לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{ש}}
{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור אסור ומותר (נ&quot;א כשר ופסול) עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא.{{ש}} 
{{צ|ילידי הענק}} - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}} - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. {{ש}} 
{{צ|לפני צוען מצרים}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי 'נבנתה' שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}, {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. 

מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. {{ש}}
{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{ש}}
{{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט. אמרי &quot;''מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} - הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{ש}}
{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{ש}}
{{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. 

{{צ|והערים גדולות בצורות}}. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא {{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}} - בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. 

ועוד - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
{{צ|והחתי והאמורי וגו'}} - כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין!

{{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. 

אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} - כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה - לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל {{צ|אך ביהוה אל תמרודו}}! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. 

{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}} - דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. {{ש}}
{{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. 

{{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס&quot;א ומשתמטי) מקמייהו. 

רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. 

אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ&quot;א באומנא) &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ&quot;ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב&quot;ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:

{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ&quot;ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

{{צ|באנו אל הארץ}} - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. 

{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין:

{{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א&quot;ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א&quot;ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב&quot;ה. א&quot;ר יצחק על ארעא תינח. על קב&quot;ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}:


{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא. דקב&quot;ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב&quot;ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא אשרא (ס&quot;א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. 

תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר:

אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר:

דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:

במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. 
אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. 
אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. 
אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. 

אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. 
אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}:

פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>oamr4pi5qhbe86gj3ptx8y0ptegnpvd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יגלה כבוד מלכותך</title>
    <ns>0</ns>
    <id>314288</id>
    <revision>
      <id>3018871</id>
      <parentid>3001053</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018871</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1879" sha1="4wt76u0ivml6ankc1bdg6i6r2q6alas" xml:space="preserve">'''יִ'''גָּלֶה כְּבוֹד מַלְכוּתָךְ, עַל-עַם דַּל עָנִי וָהֵלֶךְ.
וּמְלוֹךְ לְעוֹלָם צוּר אֲשֶׁר, מָלַךְ לִפְנֵי-מְלָךְ-מָלָךְ:&lt;br /&gt;

'''שׁ'''וּב קְנֵה עַם לְךָ כְמֵהִים, צוּר שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי-גְבוֹהִים.
שָׂרִיתָ עַל כָּל-אֱלֹהִים, מִי לֹא יִירָאֲךָ:&lt;br /&gt;

'''רָ'''צוֹן תַּעְטְרֵנִי אֵל חַי, וְתִיטַב לָךְ שִׁיר שְׁבָחָי.
לְעִירָךְ קַבֵּץ נִדָּחַי, כִּי בְרָב-עַם הַדְרַת-מֶלֶךְ:&lt;br /&gt;

'''א'''וֹחִיל עֶת-גְאֻלָּתֶך, אֲצַפֶּה לִישׁוּעָתֶךְ.
וְאִם-יִתְמַהְמַהּ בּלְתֶּךָ, לֹא אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ:&lt;br /&gt;

'''ל'''וּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת טוֹב, כִּמְעַט קָט הָיִיתִי קָטוּב.
נָא צִיץ יִשְעִי יְהִי רָטוֹב, אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ:&lt;br /&gt;

'''חַזֵּק''' בְּרִיחֵי-שְעָרַי, וְשַׂגֵּב יֶתֶר עֲדָרַי.
לְצִיּוֹן כּוֹנֵן אֲשׁוּרַי, לֵאוֹר בְּאוֹר פְּנֵי-מֶלֶךְ:&lt;br /&gt;

שָׁמָּה מַדּוּחִי תְשׁוֹבֵב, וּמִזְבַּחֲךָ אֲסוֹבֵב.
וְשִׁיר חָדָשׁ לְךָ אֲנוֹבֵב, אוֹדְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ:&lt;br /&gt;&lt;br /&gt;

נלקח מהספר &quot;הלל וזמרה - שירים ופיוטים ליוצאי תוניס ג'רבא וקהילות לוב&quot; בעריכת אוריאל בוכריס, הוצאת מכון הרב מצליח.

[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>4wt76u0ivml6ankc1bdg6i6r2q6alas</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנוש נוצר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>314291</id>
    <revision>
      <id>3018860</id>
      <parentid>653199</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:31:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>+[[קטגוריה:חתימה]]; ±[[קטגוריה:פיוטים]]←[[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018860</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2638" sha1="dsm9eff2eyi4eoc9k68ft4pze6jtmb2" xml:space="preserve">פיוט מר' אהרן פרץ:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''אֱ'''נוֹשׁ נוֹצָר וְכָל-נִבְרָא, הָבוּ כָבוֹד וְתִפְאָרָה.&lt;br /&gt;
וּתְנוּ חוֹסֶן עוֹז לַתּוֹרָה, יִרְאַת ה' טְהוֹרָה.&lt;br /&gt;
עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה, מִפְּנִינִים הִיא יְקָרָה.&lt;br /&gt;
יְאוֹת קוֹל שִׁירָה וְזִמְרָה, לִכְבוֹד תּוֹרָה הַהֲדוּרָה:&lt;br /&gt;

'''הֲ'''לֹא הִיא רַהַב מַחֲצֶבֶת, מְחוֹלֶלֶת הַתַּנִּינִים.&lt;br /&gt;
מַצֶּלֶת מֵאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת, וּמִמַּיִם הַזֵּדוֹנִים.&lt;br /&gt;
בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם מְדוֹרָהּ, וְעַל-הָאָרֶץ יָרַד אוֹרָהּ,&lt;br /&gt;
עַל יַד אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה. לִכְבוֹד תּוֹרָה הַהֲדוּרָה:&lt;br /&gt;

'''ר'''וֹדֵף אַחֲרֶיהָ מְקַיֵּם, כָּל-הָעוֹלָמוֹת עַל-תִּלָּם.&lt;br /&gt;
וְלָקַח מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכָל וָחַי לְעוֹלָם.&lt;br /&gt;
קוּמוּ מִפָּנָיו בְּמוֹרָא, וְאִם מִדַּת יָמָיו קָצְרָה,&lt;br /&gt;
הֲלֹא הוּא גָדוֹל בַּצּוּרָה, לִכְבוֹד תּוֹרָה הַהֲדוּרָה:&lt;br /&gt;

'''נַ'''פְשִׁי עוּרִי מִתּוֹךְ שֵׁנָה, בְּצֵל קוֹרַת עֲצָתִי שְׁבִי.&lt;br /&gt;
וּמֵי-שֵׂכֶל חָכְמָה וּבִינָה, בְּשָׂשׂוֹן וּבְשִׂמְחָה תִּשְׁאֲבִי.&lt;br /&gt;
זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ יְשָׁרָה, מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ וּבָרָה,&lt;br /&gt;
עֵינֵי הַשֵּׂכֶל מְאִירָה. לִכְבוֹד תּוֹרָה הַהֲדוּרָה:&lt;br /&gt;

'''פִּ'''י יֹאמַר וְלִבִּי יַחְמֹד, '''רְ'''צֵנִי אֵל בְּבַקָּשָׁתִי.&lt;br /&gt;
'''צ'''וֹר תְּעוּדָה וַחֲתֹם לִמּוּד, בְּקִרְבִּי עַד-בֹּא יוֹם חֲלִיפָתִי.&lt;br /&gt;
בְּאָהָלְךָ עוֹלָמִים אָגוּרָה, וְנִשְׁמָתִי לְךָ תְּשׁוּרָה,&lt;br /&gt;
בִּצְרוֹר הַחַיִּים צְרוּרָה. לִכְבוֹד תּוֹרָה הַהֲדוּרָה:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
נלקח מהספר &quot;הלל וזמרה - שירים ופיוטים ליוצאי תוניס ג'רבא וקהילות לוב&quot; בעריכת אוריאל בוכריס, הוצאת מכון הרב מצליח.

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>dsm9eff2eyi4eoc9k68ft4pze6jtmb2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יחיד רם לעולם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>357840</id>
    <revision>
      <id>3018876</id>
      <parentid>865367</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018876</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1769" sha1="kvll5m7mt6whn8g7aqhxl0zbpjk9vwq" xml:space="preserve">*[[מחבר:רפאל ענתבי]]

{{ציטוט|תוכן=
&lt;poem&gt;
יָחִיד רָם לְעוֹלָם גַּלֵּה לְקֵץ נִטְמָן
כִּי בָא עֵת זְמַן נֶאֱמָן
אֵל מַהֵר וּגְאַל לְעַם לֹא אַלְמָן

וּגְאַל נָא וּשְׁלַח נָא
מְבַשֵּׂר לִבְנֵי אַבְרָהָם
הָרֵם דִּגְלָם וּשְׁמַע לְקוֹלָם
בְּתוֹךְ עִירָם יָשִׁירוּ כֻלָּם
רִנָּה יָרֹנּוּ תּוֹךְ אָהֳלָם
רְפָא אֵל צִירָם
הֵן עַתָּה כִּי אַתָּה
מֶלֶךְ רַחֲמָן נֶאֱמָן

סִתְרִי חַי אֵל שַׁדַּי
אוֹדֶה לְשִׁמְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה
בְּבֵית מְעוֹנֶךָ
כִּי בְךָ אֶשְׂמַח יָחִיד
אֵל וְנוֹרָא נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה
אַתָּה הוּא אֲדוֹן כֹּל נִבְרָא
חָנֵּנִי בִּמְהֵרָה
לְמַעַן בֵּית יוֹסֵף צַדִּיקֶךָ

פְּנֵה אֵלַי עֲנֵנִי
כִּי אַתָּה הוּא צוּר גּוֹאֲלִי חַי
וּסְלַח נָא לְמַעֲלִי
וּפְדֵנִי חַי לְעוֹלָם
רָם אֲהַלֶּלְךָ לָעַד
בְּפִי תָמִיד כִּימֵי עוֹלָם

אֵל נֶעֱלָם
קַבֵּץ נָא לְעַמָּךְ בְּהַר קֹדֶשׁ
וְהַרְחֵב לָהֵם גְּבוּלָם
כֻּלָּם יוֹדוּךָ בִּנְוֵה הָאוּלָם 
שְׁעֵה נָא לְקוֹל מַהֲלָלָם
כִּי הֵם עַם חָבִיב יְדִידֶיךָ
&lt;/poem&gt;}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקיפדיה}}

[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>kvll5m7mt6whn8g7aqhxl0zbpjk9vwq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יכתירני אל חי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>377678</id>
    <revision>
      <id>3018846</id>
      <parentid>965499</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:42:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הגהה ועיצוב</comment>
      <origin>3018846</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2098" sha1="795ptsmslf0gko5ckvi52uvzal3tifj" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''יוסף'''}}

{{נשיד|{{סי|יַ}}כְתִּירֵנִי אַל חַי בְּחָכְמָה / יְבִינֵנִי דַּעַת וּמְזִּמָּה|חַי בְּתוֹרָה תְמִימָה / לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|וְ}}הוּא יַגְבִּירֵנִי בְּעָצְמָה / כְּקֶדֶם יָמִים יָמִימָה|חַי כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה / בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ:}}
{{נשיד|אֵל בְּרֹב חֶמְלָה / נַפְשִׁי גְאָלָה / מִן הַגּוֹלָה|וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ / חֹן לָהּ / מֵימֵי יְשׁוּעוֹת מַעֲיָנוֹת:}}
{{נשיד|וְתָרִים קוֹלָהּ / וְכָל קְהָלָהּ / בְּקוֹל גִּילָה|אֶת עַם סְגֻלָּה / אֶצְלָהּ / יֵשֵׁב בְּמַעֲלָה / אִישׁ בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ:}}
{{נשיד|אֶשְׁאֲלָה מִמָּךְ אֵל נַעֲלָה / מִבְּנֵי עַוְלָה / תָּסִיר מֶמְשָׁלָה|וַעֲשֵׂה בָם כָּלָה / חַיִּים שְׁאוֹלָה / יֵרְדוּ כֻלָּם מִין בְּמִינוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|סִ}}תְרִי וּמָגִנִּי / אֶל אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי / לִמְעוֹנִי / לִמְכוֹנִי / עַל כַּנִּי / וּפְדֵנִי / עַל יַד אִישׁ יְמִינִי|בֶּן אַדְמוֹנִי / תַּחְכְּמֹנִי / נֶצַח יַרְבֵּנִי / יִבְנֶה יְסוֹד צִיּוֹן מִשְׁכָּנוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|פּ}}וֹעֵל כָּל מַהֲלָל / אֵל מֶלֶךְ מְהֻלָּל / חֶלְקַת הַגּוֹיִם תְּקֻלַּל|בַּשֶּׁבִי וְדָם חָלָל / יֵרָאֵה, וְיוֹנֵק עַד עוֹלָל / כִּי אֲשֶׁר לֹא פִלַּל / רָאֲתָה עֵינוֹ:}}
[[קטגוריה:פיוטים]]
[[קטגוריה:פיוטי יהדות קוצ'ין]]</text>
      <sha1>795ptsmslf0gko5ckvi52uvzal3tifj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018877</id>
      <parentid>3018846</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018877</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2103" sha1="bcp5td20ygazpbmtwl7e47rzgzd5z7r" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''יוסף'''}}

{{נשיד|{{סי|יַ}}כְתִּירֵנִי אַל חַי בְּחָכְמָה / יְבִינֵנִי דַּעַת וּמְזִּמָּה|חַי בְּתוֹרָה תְמִימָה / לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|וְ}}הוּא יַגְבִּירֵנִי בְּעָצְמָה / כְּקֶדֶם יָמִים יָמִימָה|חַי כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה / בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ:}}
{{נשיד|אֵל בְּרֹב חֶמְלָה / נַפְשִׁי גְאָלָה / מִן הַגּוֹלָה|וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ / חֹן לָהּ / מֵימֵי יְשׁוּעוֹת מַעֲיָנוֹת:}}
{{נשיד|וְתָרִים קוֹלָהּ / וְכָל קְהָלָהּ / בְּקוֹל גִּילָה|אֶת עַם סְגֻלָּה / אֶצְלָהּ / יֵשֵׁב בְּמַעֲלָה / אִישׁ בְּאָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ:}}
{{נשיד|אֶשְׁאֲלָה מִמָּךְ אֵל נַעֲלָה / מִבְּנֵי עַוְלָה / תָּסִיר מֶמְשָׁלָה|וַעֲשֵׂה בָם כָּלָה / חַיִּים שְׁאוֹלָה / יֵרְדוּ כֻלָּם מִין בְּמִינוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|סִ}}תְרִי וּמָגִנִּי / אֶל אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי / לִמְעוֹנִי / לִמְכוֹנִי / עַל כַּנִּי / וּפְדֵנִי / עַל יַד אִישׁ יְמִינִי|בֶּן אַדְמוֹנִי / תַּחְכְּמֹנִי / נֶצַח יַרְבֵּנִי / יִבְנֶה יְסוֹד צִיּוֹן מִשְׁכָּנוֹ:}}
{{נשיד|{{סי|פּ}}וֹעֵל כָּל מַהֲלָל / אֵל מֶלֶךְ מְהֻלָּל / חֶלְקַת הַגּוֹיִם תְּקֻלַּל|בַּשֶּׁבִי וְדָם חָלָל / יֵרָאֵה, וְיוֹנֵק עַד עוֹלָל / כִּי אֲשֶׁר לֹא פִלַּל / רָאֲתָה עֵינוֹ:}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:פיוטי יהדות קוצ'ין]]</text>
      <sha1>bcp5td20ygazpbmtwl7e47rzgzd5z7r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יעלם שבני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>381112</id>
    <revision>
      <id>3018879</id>
      <parentid>3001062</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018879</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1294" sha1="r1tw9x8u8bal1pwgxiqycev56zyhbsg" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד}}
:'''יַ'''עְלָם שָׁבַנִי, 
:נֶעְלָם זְמַנִּי
:מָתַי שָׁב אָנִי, 
:::אֶל מוֹשַׁב עִירָם
: &amp;nbsp;
:'''שׁ'''וּר צוּר יִשְׂרָאֵל, 
:בִּנְךָ עֶבֶד אֶל
:אַלּוּף מַגְדִּיאֵל, 
:::וְאַלּוּף עִירָם
:&amp;nbsp;
:'''רְ'''אֵה לְחוּצִים, 
:בְּיַד לוֹחֲצִים
:יִהְיוּ נִקְבָּצִים, 
:::מַהֵר אֶל עִירָם
:&amp;nbsp;
:'''אֵל''' צִיּוֹן הוֹשַׁע{{הערה|בכתב יד קיימברידג': הַפְסַע}}, 
:וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע
:צַדִּיק וְנוֹשָׁע, 
:::רוֹכֵב עַל עִירָם
:&amp;nbsp;
:'''בֶּן''' דָּוִד שְׁלַח, 
:אֵל טוֹב וְסַלָּח
:אֶל עַם נֶאְלָח, 
:::לִהְיוֹת מְזוֹרָם
:&amp;nbsp;
:'''מֹשֶׁה''' אָז יָשִׁיר, 
:וְאָרְחִי יְיֵשִׁיר
:אֵל! דַּל וְעָשִׁיר, 
:::יָסִיר מְזוֹרָם
{{סוף}}


מחבר: ר' ישראל נג'ארה

[[http://www.piyut.org.il הפניה לאתר &quot;הזמנה לפיוט&quot;]]{{ויקיפדיה}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>r1tw9x8u8bal1pwgxiqycev56zyhbsg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ימותי קלו כצבאות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1711260</id>
    <revision>
      <id>3018878</id>
      <parentid>3001126</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018878</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3354" sha1="65y6qc2xxy4mx4lwzmvr9hhrv8xh1tq" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ישראל''' (כפול) '''חזק ואמץ'''}}

{{סי|יְ}}מוֹתַי / קַלּוּ כִצְבָאוֹת{{ש}}
עִתּוֹתַי / חָלְפוּ וּצְבָאוֹת{{ש}}
אוֹתוֹתַי / חִישׁ אֵל צְבָאוֹת {{ר1}}
עַד מָתַי / קֵץ הַפְּלָאוֹת

{{סי|יִ}}חַלְתִּי / לִדְבַר נִחוּמַי{{ש}}
רָאִיתִי / רַבִּים לוֹחֲמַי{{ש}}
שִׂבַּרְתִּי / לְדָר בִּמְרוֹמַי{{ר1}}
לֵב קָמַי / יָחִישׁ לְהַלְאוֹת

{{סי|שַׂ}}מְתַּנִי / בֵּין שִׁנֵּי גוּרִים{{ש}}
וַאֲנִי / אוֹחִיל דְּרוֹרִים{{ש}}
חָנֵּנִי / קַבֵּץ עֲדָרִים{{ר1}}
פְּזוּרִים / הֵם בְּכָל פֵּאוֹת

{{סי|שְׁ}}מוֹתָם / לֹא שִׁנּוּ מֵהֶם{{ש}}
בִּהְיוֹתָם / בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם{{ש}}
חִישׁ אוֹתָם / הָשֵׁב לִנְוֵיהֶם{{ר1}}
רַב לָהֶם / שְׂאֵת תְּלָאוֹת

{{סי|רָ}}דָה בָם / עֶבֶד עֲבָדִים{{ש}}
וּבְלִבָּם / הִכְנִיס פְּחָדִים{{ש}}
רִיב רִיבָם / מוֹשִׁיב יְחִידִים{{ר1}}
מִזֵּדִים / אַנְשֵׁי קְנָאוֹת

{{סי|רָ}}ם נִשָּׂא / יֹשֵׁב כְּרוּבִים{{ש}}
שׁוּר כִּבְשָׂה / הִיא בֵּין זְאֵבִים{{ש}}
הָחִישָׁה / מִפְלָט וְלַיֹּשְׁבִים{{ר1}}
כּוֹאֲבִים / שְׁלַח רְפוּאוֹת

{{סי|אֵ}}ל כַּנָּה / יְמִינְךָ נָטְעָה{{ש}}
חוּסָה נָא / צוּר לְהַרְגִּיעָהּ{{ש}}
שִׂים כַּנָּה / כַּנֵּס עַל גִּבְעָה{{ר1}}
הַשְׂבִּיעָה / נְפָשׁוֹת צְמֵאוֹת

{{סי|אָ}}רוּהָ / כָּל עוֹבְרֵי דָרֶךְ{{ש}}
שָׂמוּהָ / מִרְמַס כָּל דּוֹרֵךְ{{ש}}
רָדוּהָ / זָרִים בְּפָרֶךְ{{ר1}}
כְּעֵרֶךְ / אֲמָהוֹת כְּלוּאוֹת

{{סי|לֵ}}יל וָיוֹם / תִּזְכֹּר צִירֶיהָ{{ש}}
עַד פִּדְיוֹם / תִּשְׁלַח אֵלֶיהָ{{ש}}
אֵל אָיֹם / קַבֵּץ בָּנֶיהָ{{ר1}}
עֵינֶיהָ / לְךָ נְשׂוּאוֹת

{{סי|לָ}}ךְ דּוֹדִי / אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי{{ש}}
בְּעוֹדִי / אוֹדְךָ קְדוֹשִׁי{{ש}}
כְּבוֹדִי / וּמֵרִים רֹאשִׁי{{ר1}}
שׁוּר רַחְשִׁי / אֵל הַהוֹדָאוֹת

{{סי|חַזֵּק|0}} יַד / יְמִינִי כַּצַּר{{ש}}
וּשְׁלַח יָד / לְהַכּוֹת אֶת צָר{{ש}}
וּרְאֵה יָד / הָיָה עִיר מִבְצָר{{ר1}}
הוּא אוֹצָר / לְכוֹס וְקָאוֹת

{{סי|וְאַמֵּץ|0}} / בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת{{ש}}
מֵחוֹמֵץ / הִתְעִיב עֲלִילוֹת{{ש}}
עוֹד שֶׁמֶץ / וּבְנֵה הֵיכָלוֹת{{ר1}}
לַעֲלוֹת / שָׁם וְלֵרָאוֹת.&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>65y6qc2xxy4mx4lwzmvr9hhrv8xh1tq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא הושע מאור עיני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1711261</id>
    <revision>
      <id>3018859</id>
      <parentid>3001132</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:31:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018859</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3516" sha1="n6sqsdq5m53qnhta4c2t1vhdo6x1rml" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ישראל'''}}
{|
|-
|אָנָּא הוֹשַׁע מְאוֹר עֵינֵי 
|-
|עַבְדְּךָ, וּרְאֵה בְּעָנְיִי
|-
|{{ש-רווח}}אֵלִי אַל תְּאַחַר||{{הור|אֵלִי אַל תְּאַחַר}}
|-
|בְּאֹרַח מִישׁוֹר נְחֵנִי 
|-
|וּבְבִרְכָתְךָ שַׁלְּחֵנִי
|-
|{{ש-רווח}}כִּי עָלָה {{מילת קבע|הַשָּׁחַר}}{{ממס|בראשית לב כז}}||{{הור|כִּי עָלָה הַשָּׁחַר}}
{{פיסקה בטבלה}}
|-
|{{סי|יִ}}הְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי 
|-
|וְיֶעֱרַב לָךְ קוֹל צִפְצוּפִי
|-
|{{ש-רווח}}וּבְזִמְרָתִי תִּבְחַר||{{הור|וּבְזִמְרָתִי תִּבְחַר}}
|-
|קַמְתִּי לְרַנֵּן בִּלְשׁוֹנִי 
|-
|בְּרֹן כָּל כּוֹכְבֵי מְעוֹנִי
|-
|{{ש-רווח}}גַּם הֵילֵל בֶּן {{מילת קבע|שָׁחַר}}{{ממס|ישעיהו יד יב}}||{{הור|גַּם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר}}
{{פיסקה בטבלה}}
|-
|{{סי|שִׂ}}בַּרְתִי יְמֵי צְבָאִי 
|-
|כִּי תִשְׁלַח לִי שַׂר צְבָאִי
|-
|{{ש-רווח}}וְאִם עַד כֹּה אֵחַר||{{הור|וְאִם עַד כֹּה אֵחַר}}
|-
|בְּקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי 
|-
|אָעִירָה לָךְ שִׁיר הֶגְיוֹנִי
|-
|{{ש-רווח}}גַּם אָעִירָה {{מילת קבע|שָּׁחַר}}{{ממס|תהלים נז ט}}||{{הור|גַּם אָעִירָה שָּׁחַר}}
{{פיסקה בטבלה}}
|-
|{{סי|רַ}}חֲשִׁי קְדוֹשִׁי בִּין תָּבִין 
|-
|וּבְנֵה מִזְבְּחִי חֵטְא מַלְבִּין
|-
|{{ש-רווח}}כְּמוֹ צֶמֶר צָחַר||{{הור|כְּמוֹ צֶמֶר צָחַר}}
|-
|אָז לֹא אֶדְאַג מֵעֲוֹנִי 
|-
|וְאִם חֶטְאִי הוּא כַּשָּׁנִי
|-
|{{ש-רווח}}יִבָּקַע {{מילת קבע|כַּשָּׁחַר}}{{ממס|ישעיהו נח ח}}||{{הור|יִבָּקַע כַּשָּׁחַר}}
{{פיסקה בטבלה}}
|-
|{{סי|אַ}}צְתִי לָקוּם בְּעוֹד לַיְלָה 
|-
|לְהוֹדוֹת לָךְ אֵל נַעֲלָה
|-
|{{ש-רווח}}וּלְבָבִי סְחַרְחַר||{{הור|וּלְבָבִי סְחַרְחַר}}
|-
|עַל כִּי תְפוּצֶינָה צֹאנִי 
|-
|אֶשְׁאַף צִיץ לָעוּף לִמְכוֹנִי
|-
|{{ש-רווח}}אֶשָּׂא כַנְפֵי {{מילת קבע|שָׁחַר}}{{ממס|תהלים קלט ט}}||{{הור|אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר}}
{{פיסקה בטבלה}}
|-
|{{סי|לְ}}מַעַן צִיוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה 
|-
|עַד בְּתוֹכָהּ אֵל תִּתְנַשֵּׁא
|-
|{{ש-רווח}}וּבַצָּר אַפָּךְ יִחַר||{{הור|וּבַצָּר אַפָּךְ יִחַר}}
|-
|פִּתְאֹם תָּבוֹא אֶל מְלוֹנִי 
|-
|וְתוֹפִיעַ אוֹר פִּדְיוֹנִי
|-
|{{ש-רווח}}כְּעַפְעַפֵּי {{מילת קבע|שָׁחַר}}{{ממס|איוב מא י}}||{{הור|כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר}}
|}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]</text>
      <sha1>n6sqsdq5m53qnhta4c2t1vhdo6x1rml</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אשיר עז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1711262</id>
    <revision>
      <id>3018864</id>
      <parentid>3001050</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:32:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018864</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1776" sha1="hdparctjlnusen7q3i0724f3e6ndrt5" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
'''אשיר עוז / [[מחבר:רבי ישראל נג'ארה|ר' ישראל נג'ארה]]'''

&lt;/noinclude&gt;{{טקסט מנוקד}}{{רן|
אָשִׁיר עֹז אֶל לֵב חוֹקֵר 
וַאֲרַנֵּן לַ'''בֹּקֶר'''

'''י'''וֹם יוֹם אֶדְפֹּק דְּלָתָיו 
וְאָבוֹא לְמִשְׁכְּנוֹתָיו
וְאַחְבִּיר מִנִּפְלְאוֹתָיו 
   לְהַגִּיד בַּ'''בֹּקֶר'''

'''שַׁ'''חַק כָּאֹהֶל מָתַח 
וַאֲדָמָה תַּחְתֶּיהָ שָׁטַח
וְשַׁעְרֵי מִזְרָח יִפְתַּח 
   בַּבֹּקֶר בַּ'''בֹּקֶר'''

'''רָ'''ץ שֶׁמֶש אֶל מִצְוָתוֹ 
כְּאִישׁ יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ
אֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ 
   מֵעֶרֶב עַד '''בֹּקֶר'''

'''א'''וֹר שֶׁמֶשׁ בְּהִלּוֹ 
יֵצֵא אִישׁ לְפָעֳלוֹ
לַעְבוֹדָתוֹ וַעְמָלוֹ 
   וְהִשְׁכִּים בַּ'''בֹּקֶר'''

'''לָ'''כֵן קוּם אֱנוֹשׁ דָּוֶה 
מֵעֶרֶשׂ רַךְ וְנָאוֶה
קוּמָה בְּעוֹד לַיְלָה 
   וֶהְיֵה נָכוֹן לַ'''בֹּקֶר'''

קוּם קְרָא שִׁיר בְּגָרוֹן 
יַעֲלֶה לָךְ לְזִכָּרוֹן
לִפְנֵי יוֹצֶרְךָ בְּרָן 
   יַחַד כּוֹכְבֵי '''בֹקֶר'''

אִם לַיְלָה תָּשִׁיר הוֹדוֹ 
יוֹמָם יְצַו לְךָ חַסְדּוֹ
יַחֲלֹק לָךְ מִכְּבוֹדוֹ 
   תָּעוּפָה כַּ'''בֹּקֶר'''
}}{{סוף}}

[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>hdparctjlnusen7q3i0724f3e6ndrt5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אני צעיר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1711535</id>
    <revision>
      <id>3018862</id>
      <parentid>2818895</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:31:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018862</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2162" sha1="8copc83r9g367rkoiiw2n12th09ufj9" xml:space="preserve">== אני צעיר ==

=== רקע ===
הפיוט יוחס בעבר בטעות ליהודה הלוי, אך ב-2018 זוהה מחדש כשל [[מחבר:אהרן אבן אלעאמני|אהרן אבן אלעאמני]]&lt;ref&gt;{{ויקיפדיה|אהרן אלעמאני}}&lt;/ref&gt;, ששלח אותו אל יהודה הלוי.&lt;ref&gt;יהושע גרנט, [https://jstudies.huji.ac.il/sites/default/files/jstudies/files/tarbiz_-_8504_-_archive_-_4_-_granat.pdf בקול פעמון ורימון לנא אמון: הגעתו של ר׳ יהודה הלוי לאלכסנדריה בראי שיר ׳חדש׳ לאהרן אבן אלעמאני], '''[[w:תרביץ|תרביץ]]''' פה (תמוז־אלול תשע&quot;ח), עמ׳ 657־681.&lt;/ref&gt;

=== הפיוט ===
אֲנִי צָעִיר בְּבֵית אָבִי לְיָמִים / וְשָׁכַנְתִּי יְמֵי קֶדֶם מְרוֹמִים

וּמִקׇּדְשִׁי וּמִקְדָּשִׁי לְמוֹקְשִׁי / דְּחָפוּנִי אֳדֹמִים אֶל עֲנָמִים

וְשׁוּעָלֵי זְמַן פַּח יִפְרְשׂוּ לִי / לְיַד מַעְגָּל מְצ[וּ]דִים וַחֲרָמִים

חָשׂוֹף גַּפְנִי לְהַשְׁלִיךְ אַשְׁכְּלוֹתָיו / שָׂרוּף עֵצִי בְּגַחֲלֵי הָרְתָמִים

עֲדֵי בָּא גּוּר אֲרִי גּוֹדֵר לְכַרְמִי / וְנֵס שׁוּעָל מְחַבֵּר הַכְּרָמִים

בְּקוֹל הָמוֹן וְקוֹל פַּעְמוֹן וְרִמּוֹן / כְּטַל [חֶ]רְמוֹן עֲלֵי הָרֵי בְשָׂמִי[ם]

לְנֹא אָמוֹן בְּבֶן אָ[מוֹ]ן בְּרִמּוֹן / בְּהָר [...] מְקוֹם מַטְמוֹ[ן...]

[כְּרוּב פָּ]רַשׂ כְּנָפָיו מִבְּלִי אָח / אֲ[שֶׁר] פָּנָיו [אֱלֵ]י [פָּנָיו] תְּאוֹמִים

אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ וְיָקוּם / [... ... ...]

[.]מַלְאַךְ אֵל יְהוּדָה בֶּן שְׁמוּאֵל / [... ... ...]

== הערות שוליים ==
&lt;references /&gt;
[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>8copc83r9g367rkoiiw2n12th09ufj9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יח</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1712076</id>
    <revision>
      <id>3018889</id>
      <parentid>3018798</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T16:24:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Michaelkimmel2</username>
        <id>44530</id>
      </contributor>
      <origin>3018889</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="76836" sha1="1cvqx0lam0qm56e4rxekqi31zzwi4ex" xml:space="preserve">==פרק יח==
===פסוק א===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]]
לפי ר' יהושע הגיע יתרו לאחר מלחמת עמלק; לפי ר' אלעזר הוא הגיע לאחר מתן תורה, בניגוד לפשט, כלומר בזמן מתן תורה הוא לא היה נוכח במחנה ישראל.
הקשר בין המבול למתן תורה, המתואר בשיחה בין בלעם למלכים, מבוסס על [[תהלים כט]], וראו גם [[ביאור:ספרי דברים/וזאת הברכה#פיסקה שמג|ספרי דברים שמג.]]}}&lt;small&gt;'''&quot;וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ&quot;''' – מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא?
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע וּבָא, שֶׁכֵּן הִיא כְּתוּבָה בְּצִדָּהּ, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק&quot; {{ממ|שמות|יז|יג}}.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא. 
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, זָעוּ כָּל מַלְכֵי תֵּבֵל בְּהֵיכְלֵיהֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד&quot; {{ממ|תהלים|כט|ט}}.
יָכוֹל לֹא יָדְעוּ עַל מָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: &quot;וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד... ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן&quot; (שם פס' יא).
 
נִתְקַבְּצוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵצֶל בִּלְעָם, 
אָמְרוּ לוֹ: דּוֹמֶה שֶׁהַמָּקוֹם מְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ בַּמַּיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁאִבְּדָם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל,
כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב&quot; {{ממ|תהלים|כט|י}}! 
אָמַר לָהֶן: שׁוֹטִים! כְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ&quot; {{ממ|ישעיה|נד|ט}}!
אָמְרוּ לוֹ: בְּוַדַּאי מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מֵבִיא הוּא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ.
אָמַר לָהֶן: אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ. 
תּוֹרָה נוֹתֵן לְעַמּוֹ וְשָׂכָר מְשַׁלֵּם לִירֵאָיו!
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַזֶּה – פָּנוּ כֻּלָּם אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.

{{הע-שמאל|ר' אליעזר קורא &quot;ויהי כשמוע... את אשר הוביש&quot;, ולא ששמעו על קריעת הים והירדן, אלא שמעו '''את''' הקריעה עצמה.}} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא. 
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיוֹם שֶׁנִּקְרַע יָם לְיִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם 
אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם&quot; {{ממ|יהושע|ה|א}}.
וְכֵן רָחָב אוֹמֶרֶת לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: &quot;כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם&quot; {{ממ|יהושע|ב|י}}.

{{הע-שמאל|תולדות רחב הזונה. באותם אמצעים שסייעו לרחב לזנות ולקבל לקוחות בסתר היא השתמשה להצלת המרגלים, ובזכות ההצלה ביקשה שימחלו חטאיה. דמותה של רחב, משולי החברה שביריחו וראשונת הנכנעים לישראל, העסיקה את חז&quot;ל. וראו גם בסיפור על תלמידו של ר' חייא ב[[ביאור:ספרי במדבר/שלח#פיסקה קטו|ספרי במדבר סוף קטו]] וב[[עבודה זרה יז א]] על ר' אלעזר בן דורדיא.}} אָמְרוּ: בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. 
כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר – זִנְּתָה.
לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּרָה. אָמְרָה: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים חָטָאתִי – בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים יִמְחֹל לִי: 
בְּחֶבֶל וּבְחַלּוֹן וּבְסֻכָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן&quot; {{ממ|יהושע|ב|טו}}, &quot;וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ&quot; (שם פס' ו).

{{הע-שמאל|ב[[שמות ד יח]] מכונה החותן &quot;יתר&quot;. כשהוא נפגש עם משה הוא מכונה יתרו. הדרשה משווה את יתרו לשורה של אנשים ששמם גדל והשתנה. המעבר משרי לשרה הגדיל פיזית את האות י ולכן גם כאן נעשה השינוי בהגדלת שמה.}}&lt;/small&gt;'''&quot;וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ&quot;''' – מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ יֶתֶר; כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים נָאִים – הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת, וְנִקְרָא יִתְרוֹ.
שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם: מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ אַבְרָם; כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים נָאִים – הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא אַבְרָהָם.
וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׂרָה: מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ&lt;small&gt; שָׂרָי; כֵּיוָן שֶׁעָשַׂת מַעֲשִׂים נָאִים – הוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת וְנִקְרְאָה שָׂרָה.
וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ: מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ הוֹשֵׁעַ; וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים נָאִים – הוֹסִיפוּ לוֹ &lt;/small&gt;אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ.
 
וְיֵשׁ שֶׁמּוֹנְעִין מֵהֶן! יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד מֵעֶפְרוֹן: מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ עֶפְרוֹן; 
כֵּיוָן שֶׁפָּסַק דָּמִים עִם אָבִינוּ אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: &quot;אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא&quot; {{ממ|בראשית|כג|טו}} – 
מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא עֶפְרֹן.

{{הע-שמאל|אין להתחבר לרשע, וראו גם [[ביאור:משנה אבות פרק א#משנה ז|אבות א ז.]]}}וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹנָדָב: מִתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ יְהוֹנָדָב {{ממ|מלכים ב|י|טו}}, 
וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַבֵּר לְיֵהוּא – מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יוֹנָדָב {{ממ|ירמיה|לה|ו}}.
מִיכָּן אָמְרוּ: אַל יִתְחַבֵּר אָדָם לְרָשָׁע, וַאֲפִילּוּ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה! ([[אבות דרבי נתן ט|אבות דר' נתן ט, ד]])
 
שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לְיִתְרוֹ: יֶתֶר, וְיִתְרוֹ, וְחֹבָב, בֶּן, רְעוּאֵל, פּוּטִי וְקֵינִי.
יֶתֶר – שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה. יִתְרוֹ – שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים נָאִים. חֹבָב – שֶׁהָיָה חָבִיב לַמָּקוֹם. 
קֵינִי – שֶׁקָּנָה הָעוֹלָם הַבָּא. בֶּן – שֶׁהָיָה כְּבֵן לַמָּקוֹם. רְעוּאֵל – שֶׁהָיָה רֵעַ לַמָּקוֹם. 
פּוּטִי – שֶׁ{{ב|פָּט|ביזה}} כָּל עֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם.

{{הע-שמאל|מה היה יתרו לפני שהגיע אל משה: כומר לע&quot;ז או מדייני מכובד סתם?}}'''&quot;כֹּהֵן&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כּוֹמֶר הָיָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם... וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים&quot; {{ממ|שופטים|יח|ל}}.
רַבִּי לְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שַׂר הָיָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ&quot; {{ממ|שמואל ב|ח|יח}},
וְאוֹמֵר: &quot;וְגַם עִירָא הַיָּאִירִי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד&quot; {{ממ|שמואל ב|כ|כו}}.
 
'''&quot;חֹתֵן מֹשֶׁה&quot;''', מִתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה מְכַבְּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ&quot; {{ממ|שמות|ד|יח}}.
עַכְשָׁיו הִתְחִיל חָמִיו מְכַבְּדוֹ! אָמְרוּ לוֹ: מַה טִּיבְךָ? אָמַר לָהֶם: חֹתֵן מֹשֶׁה אָנֹכִי!
 
'''&quot;אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל&quot;''' – שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּיִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל שְׁקוּלִין כְּמֹשֶׁה,
שָׁקוּל הָרַב כַּתַּלְמִיד וְתַלְמִיד כַּנָּגִיד.
 
'''&quot;כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם&quot;''', מִיכָּן אַתָּה לָמֵד שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
כְּנֶגֶד כָּל נִסִּין וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל.
}}

===פסוק ב===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]]
במהלך הסיפור של יציאת מצרים לא הופיעה ציפורה, מאז המאורע במלון, והנה אנחנו שומעים שהיא היתה במדיין. את הפער הזה מנסה הדרשה לאחות: לדעת ר' יהושע גירש משה את ציפורה בגט; לדעת ר' אלעזר הם נשארו נשואים, אבל היא חזרה למדיין ולא היתה ביציאת מצרים.}}'''&quot;וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ&quot;'''
 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַחַר שֶׁפְּטָרָהּ בְּדָבָר. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אַחַר שֶׁפְּטָרָהּ בְּאִגֶּרֶת; 
נֶאֱמַר כָּאן '''&quot;אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ&quot;''', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן &quot;וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ&quot; {{ממ|דברים|כד|א}}; 
מַה שִׁילּוּחַ הָאָמוּר לְהַלָּן – גֵּט, אַף שִׁילּוּחַ הָאָמוּר כָּאן – גֵּט!
 
אֵימָתַי שְׁלָחָהּ? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְמֹשֶׁה 'לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם', 
לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְהִרְכִּיבָם עַל הַחֲמוֹר. אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם לְאַהֲרֹן: &quot;צֵא לִקְרַאת אָחִיךָ הַמִּדְבָּרָה&quot;. 
יָצָא לִקְרָאתוֹ, הִתְחִיל מְגַפְּפוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה אָחִי, הֵיכָן הָיִיתָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ?
אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן! אָמַר לוֹ: מַה טִּיב אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעִמְּךָ?
אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנַי הֵן.
– לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָן? אָמַר לוֹ: לְמִצְרָיִם!
אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִין, עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִיא לָנוּ אֶת הָאַחֲרוֹנִים?!
מִיָּד אָמַר לָהּ: חִזְרִי לְבֵית אָבִיךְ!
 
מִיָּד נָטְלָה אֶת בָּנֶיהָ וְחָזְרָה לָהּ לְבֵית אָבִיהָ; לְכָךְ נֶאֱמַר '''&quot;אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ&quot;''' – &quot;וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ&quot;.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק ג===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א,]] כיצד חש משה במדיין? – לדעת ר' יהושע הוא הרגיש מנוכר למקום; לדעת ר' אלעזר הוא היה מנוכר לאלוהי מדין, ואי הנוחות שלו היתה דתית. במכילתא דר&quot;י טוענים שמשה הקדיש את גרשום לע&quot;ז בשעתו.}}'''&quot;וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה&quot;''';
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֶרֶץ נָכְרִיָּה הִיא לוֹ בְּוַדַּאי!
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּאֶרֶץ נֵכָר – יָהּ; שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי עוֹבֵד אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ&quot; {{ממ|תהלים|נ|א}}.&lt;/small&gt;


{{הע-שמאל|הקטע נוסף על פי הגניזה ואינו אצל מלמד.
ראו [[ביאור:משנה נדרים פרק ג#משנה יא|נדרים ג יא,]] שם עוסק רבי בדמותו של אברהם אבינו ולא במשה, ומופיעה גם דעה ששית, של אחרים בשבח המילה. ב[[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א,]] מובאים גם דברי ריב&quot;ק ור' נחמיה, כבמשנה.
לפי דברי ריב&quot;ק ורבי בדרשה הזאת ניסה המלאך להרוג את משה בגלל המילה שהשתהה בה ולא בגלל שהקדיש את גרשום לע&quot;ז.}}[רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה עָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב&quot; {{ממ|ירמיה|ט|כה}}.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵי בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵית, וְדוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה.
רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל זְכִיּוֹתָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה לֹא עָמְדוּ לוֹ בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ; 
וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה שָׁעָה אַחַת בִּיקֵּשׁ מַלְאָךְ לְהוֹרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַיְהִי בַדֶּרֶךְ&quot; {{ממ|שמות|ד|כד}}.

{{הע-שמאל|ר' יהושע בן קרחה, רבי ור' יוסי מסכימים שבשעה שהגיע משה למלון הוא הותקף ע&quot;י המלאך. הם חולקים מדוע לא מל את  בנו מיד: רבי טוען שהתעצל, ור' יוסי דורש 'מלון'-לינה, וטוען שעסק קודם בענייני הלינה.}}אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חוּס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה מִן הַמִּילָה! 
מַה נַּפְשָׁךְ? יָמוּל וְיֵצֵא – הֲרֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת! יִשְׁהֶא וְיָמוּל – הַמָּקוֹם אָמַר לוֹ &quot;הוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל&quot; {{ממ|שמות|ד|כד}}! 
אֶלָּא עַל שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּלִינָה קוֹדֶם מִילָה, בִּיקֵּשׁ מַלְאָךְ לְהָרְגוֹ. 
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם מֹשֶׁה, בִּיקֵּשׁ מַלְאָךְ לְהָרְגוֹ 
עַל שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּלִינָה שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לַמִּילָה, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

{{הע-שמאל|רשב&quot;ג דורש 'חתן'-תינוק. הוא אינו מסביר למה התקיף המלאך ומדוע לא המית את התינוק, אלא מסתפק בטענה שלא את משה ביקש הקב&quot;ה להמית.}}רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא בִּיקֵּשׁ מַלְאָךְ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, אֶילָּא לַהֲרֹג אֶת הַתִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת&quot; {{ממ|שמות|ד|כה}}. 
אָמַרְתָּ, צֵא רְאֵה: מִי קָרוּי חָתָן, מֹשֶׁה אוֹ תִּינוֹק? הֱוֵי אוֹמֵר: תִּינוֹק.]
}}


===פסוק ד===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א,]] שם מיוחסים דברי אלעזר המודעי שכאן לר' יהושע, ואכן אין סתרה בין דברי ר' יהושע לדברי ר' אלעזר המודעי.
ר' אלעזר המודעי דורש 'מחרב פרעה' ממש. ר' אליעזר דורש 'מי שם פה לאדם' וכו'.}}'''&quot;וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה&quot;.'''
אֵימָתַי הִצִּילוֹ הַמָּקוֹם? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּתָן &quot;מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ... כַּאֲשֶׁר הָרָגְתָּ&quot; {{ממ|שמות|ב|יד}}.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: תָּפְסוּ אֶת מֹשֶׁה וְהֶעֱלוּהוּ לַבִּימָה, כְּפָתוּהוּ וְהִנִּיחוּ לוֹ סַיִּיף עַל צַוָּארוֹ.
יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְמוּת מֹשֶׁה, תָּפְשׂוּ אֶת הַמַּלְאָךְ וְהִנִּיחוּ אֶת מֹשֶׁה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּפְשׂוּ אֶת מֹשֶׁה – עֲשָׂאָן הַמָּקוֹם כִּתִּים כִּתִּים, אִלְּמִים חֵרְשִׁים וְסוּמִין.
אוֹמְרִין לָאִלְּמִים: הֵיכָן הוּא מֹשֶׁה? וְאֵינָן יְכוֹלִים לְדַבֵּר. לַחֵרְשִׁים – וְאֵינָן שׁוֹמְעִין. לַסּוּמִין – וְאֵינָן רוֹאִין!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר &quot;מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי&quot; {{ממ|שמות|ד|יא}}
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק ה===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו מקבילה [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|במכילתא עמלק ב א.]]}}'''&quot;וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה&quot;''', לָמָּה נֶאֱמַר?
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ&quot;, אֵינִי יוֹדֵעַ: בָּנָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה אוֹ בָּנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר?
תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו&quot;''', בָּנָיו שֶׁלְּמֹשֶׁה וְלֹא בָּנֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר.

{{הע-שמאל|המילים 'שם הר האלוהים' מסבירות מדוע יצא יתרו למדבר.}}'''&quot;אֶל הַמִּדְבָּר&quot;''', הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו: אָדָם שֶׁשָּׁרוּי בְּבֵיתוֹ וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁלְּעוֹלָם, 
עַכְשָׁו יָבוֹא לְמִדְבַּר תֹּהוּ הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם? – לְכָךְ נֶאֱמַר '''&quot;אֶל הַמִּדְבָּר&quot;'''.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק ו===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]]
ר' יהושע טוען שמשה הסתפק במכתב, ואילו ר' אלעזר טוען שיתרו חשש שמא יתנכר לו משה, ולכן שלח שליח שיתחנן למשה בשמו.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּאִגֶּרֶת {{ב|וִירָהּ|השליך את האגרת}} לְתוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:
עֲשֵׂה בְּגִינִי. וְאִם אִי אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִינִי – עֲשֵׂה בְּגִין אִשְׁתְּךָ, וְאִם אִי אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִין אִשְׁתְּךָ – עֲשֵׂה בְּגִין בָּנֶיךָ.

{{הע-שמאל|ר' אליעזר מפסק את הפסוק ומפסיק אחרי 'אני', ומייחס את המילה 'אני' לקב&quot;ה ולא ליתרו. הוספתי את הפסוק מתהלים על פי [[שמות רבה כז ב]] שמקורו המכילתא דרשב&quot;י כאן (הצעת כהנא), והשוו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק ו|לעיל ו ב,]] הדרשות על &quot;אני ה'&quot;.
לפי דבריו התגייר יתרו, והוא מסמל את היחס לגיור בכלל.
אפילו אם יש סיבה לדחות את המתגייר יש לעשות זאת בדרך שאינה מוחלטת, ולאפשר לו להתקרב לבסוף. דורש את הפסוק מירמיה כאומר: 'אלוה מקרב אני ולא אלוה מרחיק'!}}&lt;/small&gt;רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, [שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ&quot; {{ממ|תהלים|נ|א}}.] 
אֲנִי שֶׁמְּקָרֵב וְאֵינִי מְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי&quot; {{ממ|ירמיה|כג|כג}}! אֲנִי שֶׁקֵּרַבְתִּי אֶת יִתְרוֹ וְלֹא רֵחַקְתִּיו!
אָדָם זֶה שֶׁבָּא אֶצְלְךָ – לֹא בָּא אֶלָּא לְהִתְגַּיֵּר; לֹא בָּא אֶלָּא לְהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה! אַף אַתָּה, קָרְבֵהוּ וְאַל תְּרַחֲקֵהוּ!
 
מִכָּאן אָמְרוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם דּוֹחֶה בִּשְׂמֹאול וּמְקָרֵב בְּיָמִין; לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע לְגֵיחֲזִי, שֶׁרְחָקוֹ לְעוֹלָם.
}}

===פסוק ז===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א,]] שם נוסף שכל ישראל יצאו לקראת יתרו.
דורש כאן את פס' יב, 'ויבוא אהרון וכל זקני ישראל... לפני האלוהים' וחסרה במכילתא שם הדרשה על דוד המלך ושאול חותנו שלפנינו.}}'''&quot;וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ&quot;''' – אָמְרוּ: יָצְאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; 
וְיֵשׁ אוֹמְרִין: אַף אָרוֹן יָצָא עִמָּהֶם.
&lt;small&gt;{{הע-שמאל|הציטוט מבמדבר קושר בין משה ל'איש', וגם מציב את הרקע לכך שהוא בענוותו נשק ליתרו.
המשפט בסוגריים שולב בטעות מ'ספר האגור' ואינו מן המכילתא (מרגליות).}}'''&quot;וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם&quot;''' – אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי נִשְׁתַּחֲוָה לְמִי, וּמִי נִשֵּׁק לְמִי?
מִי שָׁמַעְנוּ שֶׁקָּרוּי 'אִישׁ'? 
לֹא מֹשֶׁה? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד&quot; {{ממ|במדבר|יב|ג}}!
הָא לֹא נִשְׁתַּחֲוָה וְלֹא נִשֵּׁק אֶלָּא מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ! מִיכָּאן אָמְרוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם נוֹהֵג כָּבוֹד בְּחָמִיו.
(וכן דוד אומר לשאול: &quot;ואבי ראה גם ראה&quot; {{ממ|שמואל א|כד|יא}}, מלמד שהיה נוהג בו כבוד ככבוד אביו.)
'''&quot;וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה&quot;''' – זֶה בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק ח===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]] שם דורשים &quot;את כל אשר עשה ה' - שנתן תורה לעמו&quot; - כדעת ר' אלעזר המודעי. כאן הדרשה יכולה להיות גם כר' יהושע.}}'''&quot;וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ&quot;''' – לְמָשְׁכוֹ וּלְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה.
'''&quot;אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרָיִם&quot;''' – שָׁקוּל פַּרְעֹה כְּמִצְרַיִם, וּמִצְרַיִם שְׁקוּלִין כְּפַרְעֹה.
'''&quot;עַל אוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל&quot;''' – שֶׁתֵּדַע עַמִּי בְּיִשְׂרָאֵל.
'''&quot;אֵת כָּל הַתְּלָאָה&quot;''' – בְּמִצְרַיִם, '''&quot;אֲשֶׁר מְצָאָתַם&quot;''' – עַל הַיָּם, '''&quot;בַּדֶּרֶךְ&quot;''' – זוֹ בִּיאַת עֲמָלֵק, '''&quot;וַיַּצִּלֵם ה'&quot;''' – מִכֻּלָּם!
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק ט===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]]
לשיטת ר' אלעזר המודעי בקשת המן היתה לא לגיטימית, ונחשבה עבירה ונסיון לה'; לכן הוא מפרש את 'הטובה' על בקשת המים – כל זאת בניגוד לשיטת ר' יהושע.}}'''&quot;עַל כָּל הַטּוֹבָה&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַמָּן הִגִּיד לוֹ. 
אָמַר לוֹ: מָן שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם – אָנוּ טוֹעֲמִין בּוֹ טַעַם פַּת, טַעַם בָּשָׂר, טַעַם דָּגִים, טַעַם חֲגָבִים, טַעַם כָּל מַטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם! שֶׁנֶּאֱמַר 'טוֹבָה' – '''&quot;הַטּוֹבָה&quot;''', 'כָּל הַטּוֹבָה' – '''&quot;עַל כָּל הַטּוֹבָה&quot;'''.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּטוֹבַת הַבְּאֵר הִגִּיד לוֹ! 
אָמַר לוֹ: בְּאֵר שֶׁנָּתַן לָנוּ הַמָּקוֹם – אָנוּ טוֹעֲמִין בָּהּ טַעַם דְּבַשׁ, טַעַם חָלָב, טַעַם יַיִן חָדָשׁ, טַעַם יַיִן יָשָׁן, טַעַם כָּל מַטְעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם! 
שֶׁנֶּאֱמַר 'טוֹבָה' – '''&quot;הַטּוֹבָה&quot;''', 'כָּל הַטּוֹבָה' – '''&quot;עַל כָּל הַטּוֹבָה&quot;'''.

{{הע-שמאל|דורש גזירה שווה 'הטובה' – 'הארץ הטובה' ([[דברים ד כא]]), וראו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טז#פסוק ל|לעיל טז ל]].}}רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּטוֹבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִגִּיד לוֹ! 
אָמַר לוֹ: עָתִיד הַמָּקוֹם לִיתֵּן לָנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהֻנָּה וּלְוִיָּה. 
שֶׁנֶּאֱמַר 'טוֹבָה' – '''&quot;הַטּוֹבָה&quot;''', 'כָּל הַטּוֹבָה' – '''&quot;עַל כָּל הַטּוֹבָה&quot;'''.
 
'''&quot;אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם&quot;''' – מִתַּחַת סִבְלוֹן הַהוּא שֶׁלְּמִצְרַיִם.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק י===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]] ר' פפיס אינו מחשיב את שירת הים כהודאה, כי אין בה המטבע &quot;ברוך ה'&quot;.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה'&quot;''' – אָמַר רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי לְמֹשֶׁה וּלְסִיעָתוֹ, שֶׁהֲרֵי שִׁשִּׁים רִבּוֹא הוֹצִיא הַמָּקוֹם מִמִּצְרַיִם, 
וְלֹא הָיָה &lt;/small&gt;מֵהֶן אֶחָד שֶׁפָּתַח וּבֵרֵךְ אֶת הַמָּקוֹם, עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וּבֵרֵךְ אֶת הַמָּקוֹם; שֶׁנֶּאֱמַר: '''&quot;וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה'&quot;'''.

{{הע-שמאל|דורש את הכפילות 'מיד מצרים ומיד פרעה'.
פרעה מתואר כסוג של ע&quot;ז, הטוען כנגד הקב&quot;ה.}}מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''&quot;מִיַּד פַּרְעֹה&quot;'''? שֶׁנִּקְרָא &quot;הַתַּנִּין הַגָּדוֹל&quot;, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;הִנְנִי אֵלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּין הַגָּדוֹל&quot; {{ממ|יחזקאל|כט|ג}}.
 
'''&quot;אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם&quot;''' – מִתַּחַת סִבְלוֹן שֶׁלְּפַרְעֹה.
}}
&lt;small&gt;
&lt;/small&gt;
===פסוק יא===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב א.]] 
בתחילת הדרשה מגונה יתרו, שעד עכשיו לא האמין בקב&quot;ה. בהמשך מתואר יתרו כמומחה לדתות, ודוקא מפני שעבד לכל ע&quot;ז בעולם חשובה ההתגיירות שלו, כסימן &quot;אובייקטיבי&quot; לעליונות היהדות. מכאן שהגרים שהיו עובדי ע&quot;ז חשובים לאמונה היהודית במיוחד. בסוף הדרשה מובאים דברי רחב ונעמן, העולים, לפי הדרשה, על דברי הגירות של יתרו: רחב שיירה מקום לאלים נוספים על יד הקב&quot;ה, ונעמן לא כינה אותו &quot;אלוהי השמים&quot;, אבל שניהם הודו בו יותר מיתרו.}}'''&quot;עַתָּה יָדַעְתִּי&quot;''' – עַד עַכְשָׁיו לֹא הוֹדָה בַּדָּבָר! '''&quot;כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים&quot;'''.
אָמְרוּ: מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, 
עַכְשָׁיו הוֹצִיא הַמָּקוֹם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם! לְכָךְ נֶאֱמַר: '''&quot;כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים&quot;'''!
 
דָּבָר אַחֵר: '''&quot;כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים&quot;'''. אָמְרוּ: מִתְּחִלָּה לֹא הִנִּיחַ יִתְרוֹ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ; 
עַכְשָׁיו הוֹדָה בַּדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֱלֹהִים' – &quot;הָאֱלֹהִים&quot;, 'כָּל הָאֱלֹהִים' – '''&quot;מִכָּל הָאֱלֹהִים&quot;'''.
נַעֲמָן הוֹדָה בַּדָּבָר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל&quot; {{ממ|מלכים ב|ה|טו}}.
וְכֵן רָחָב הַזּוֹנָה שִׁיְּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת&quot; {{ממ|יהושע|ב|יא}}.

{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טו#פסוק ד|לעיל טו ד.]]}}'''&quot;כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם&quot;''' – מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁיו בְּיוֹתֵר!
שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁחִשְּׁבוּ הַמִּצְרִים לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל – בָּהּ דָּנָן הַמָּקוֹם, '''&quot;כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם&quot;'''.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יב===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה א|מכילתא עמלק ב סוף א.]] יתרו עבד ע&quot;ז בכל הדרכים האסורות על ישראל; ראו [[ביאור:משנה סנהדרין פרק ז#משנה ו|סנהדרין ז ו;]] 
הדרשה מציגה את הבעייתיות של גיור עובדי ע&quot;ז, בניגוד לאמור לעיל על 'מכל האלוהים'; וראו גם [[ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ג#יד|תוספתא ב&quot;מ ג יד.]]}}&lt;/small&gt;'''&quot;וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים&quot;''', הֲרֵי הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו: 
אָדָם שֶׁעוֹמֵד מְזַבֵּחַ וּמְקַטֵּר לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּכָל יוֹם, עַכְשָׁיו יָבִיא עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים?
'''&quot;וַיָּבֹא אַהֲרֹן&quot;''' – מֹשֶׁה לְהֵיכָן הָלַךְ? וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה יָצָא לִקְרָאתוֹ, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ&quot; {{ממ|שמות|יח|ז}}! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ!

{{הע-שמאל|בסיפור לא מופיע משה רבנו כהצדקה למעשיו של רבן גמליאל, אלא רק אברהם והקב&quot;ה, שהשימוש שלהם מפורש בכתוב. והשוו [[נדרים ט א]], גם שם פותח ר' אליעזר בכבוד אביו, חכמים מתנגדים, ור' צדוק פותח בכבוד הקב&quot;ה.}}דָּבָר זֶה דָּרַשׁ רַבִּי צָדוֹק כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ. אָמְרוּ: בַּדִּין שֶׁאָנוּ מְסֻבִּין, 
וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמְשַׁמְּשֵׁנוּ?
אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מָצָאנוּ גָּדוֹל מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁעָמַד וְשִׁמֵּשׁ!
אָמְרוּ לוֹ: וְאֵיזֶה הוּא?
אָמַר לָהֶם: אַבְרָהָם {{ב|בַּפִּנָּה|הגדול, או: אבינו}} גְּדוֹל הַדּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם&quot; {{ממ|בראשית|יח|ח}}! 
&lt;small&gt;{{הע-שמאל|ראו [[בבא מציעא פו ב]], שאברהם חשד במלאכים שהם עובדי ע&quot;ז.}}וְלֹא בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים, אֶלָּא בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה וּמַכְעִיסִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם; 
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים וַעֲסִיקִין בַּתּוֹרָה!

אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: מָצָאנוּ גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם וּמֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ!
אָמְרוּ לוֹ: הֵיזֶה?
אָמַר לָהֶן: אֱלוֹהַּ הַשָּׁמַיִם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנּוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד צְרָכָיו וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר&quot; {{ממ|תהלים|קלו|כה}}, וְאוֹמֵר: &quot;נוֹתֵן לַבְּהֵמָה לַחְמָהּ&quot; {{ממ|תהלים|קמז|ט}}. 
וְלֹא בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים, אֶלָּא בְּנֵי אָדָם עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה וּמַכְעִיסִין לְפָנָיו; 
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים וַעֲסִיקִין בַּתּוֹרָה.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יג===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
דרשה בשיטת ר' אלעזר בן ערך (לעיל ב א), שהביקור של יתרו היה לאחר מתן תורה: הלוחות השניים ניתנו ביום הכיפורים, ולמחרת ישב משה לשפוט את העם, על פי התורה שניתנה.}}'''&quot;וַיְהִי מִמָּחֳרָת&quot;''' – מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. '''&quot;וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם&quot;''' – כְּמִנְהָגוֹ.
'''&quot;מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב&quot;''' – וְכִי מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב הָיָה מֹשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן אֶת יִשְׂרָאֵל? וַהֲלֹא אֵין הַדַּיָּנִין יוֹשְׁבִין אֶלָּא עַד זְמַן סְעוּדָה!

{{הע-שמאל|הדין מעצב את המציאות, ולכן הדיין הוא שותף של הקב&quot;ה. דורש ערב ובקר.
לפי הדרשה לפס' יד, התרעם יתרו על שמשה לא שיתף אחרים בדיונים, אלא נהג כשופט יחיד. לפי דרשה זו אין יתרו חושש לעייפות של משה אלא לגאווה שהוא מפגין כשופט יחיד. וראו גם בדרשה לפס' טו.}}אֶלָּא כָּל הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שֻׁתָּף בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית!
נֶאֱמַר כָּאן '''&quot;מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב&quot;''', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן &quot;וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר&quot; {{ממ|בראשית|א|ה}}!
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יד===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]}}'''&quot;וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם&quot;''', אָמַר לוֹ: כְּמֶלֶךְ שֶׁיּוֹשֵׁב וַעֲבָדָיו עוֹמְדִין – כָּךְ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל!
'''&quot;מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ&quot;'''?
}}
 
&lt;/small&gt;
===פסוק טו===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
יהודה שואל על הגאווה הנראית לכאורה מהביטוי 'יבוא אלי העם לדרוש', ורבן גמליאל עונה, שמשה סיים במילים 'לדרוש אלוהים', ותלה את הגדולה בקב&quot;ה.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרוֹשׁ אֱלֹקִים&quot;''', דָּבָר זֶה שָׁאַל יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
מָה רָאָה מֹשֶׁה לוֹמַר כָּךְ '''&quot;כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרוֹשׁ אֱלֹקִים&quot;'''?
אָמַר לוֹ: וְאִם לָאו, מַה יֹּאמַר? ''' 'כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרוֹשׁ' '''? כְּשֶׁאָמַר ''' 'אֱלֹהִים' ''' - יָפֶה אָמַר!
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק טז===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
דורש 'דבר' – חפץ שעלול להיטמא או להיטהר. רעהו - כרעהו.}}'''&quot;כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי&quot;''' – בֵּין טוּמְאָה לְטָהֳרָה. 
'''&quot;וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ&quot;''' – זֶה דִּין שֶׁאֵין בּוֹ פְּשָׁרָה; 
'''&quot;וּבֵין רֵעֵהוּ&quot;''' – זֶה דִּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּשָׁרָה, וְנִפְטָרִין וְהוֹלְכִין כְּרֵעִים.

{{הע-שמאל|חוקים הם לדעת ר' יהושע הוראות הנתונות בתורה שבכתב ונדרשים ממנה ישירות. לדעת ר' אלעזר אלו איסורי עריות, שהם חוקי הגויים שמהם יש להתרחק. שניהם מסכימים לזיהוי של תורות עם הוראות ומצוות עשה; והשוו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טו#פסוק כה|לעיל טו כה:]] ר' אלעזר לשיטתו שם, אבל דעת ר' יהושע השתנתה.}}'''&quot;וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקִים&quot;''' – אֵלּוּ גְּזֵרוֹת, '''&quot;וְאֶת תּוֹרוֹתָיו&quot;''' – אֵלּוּ הוֹרָאוֹת; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקִים&quot;''' – אֵלּוּ עֲרָיוֹת, '''&quot;וְאֶת תּוֹרוֹתָיו&quot;''' – אֵלּוּ גְּזֵרוֹת.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יז===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|לעניין זכותו של יתרו השוו [[ביאור:ספרי במדבר/ט#פיסקה סח|ספרי במדבר סוף סח,]] וכן [[ביאור:ספרי במדבר/שלח#פיסקה קיד|שם סוף קיד.]]
כנראה כל הקטע שולב בטעות מ'ספר האגור' ואינו מן המכילתא (מרגליות).}}('''&quot;וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה&quot;''' – חביב הוא יתרו, שניתן לו מקום להתגדר בו, זה מינוי זקנים.
והלוא מינוי זקנים היה דבר הגון לפני הקדוש ברוך הוא, 
ומפני מה לא ציוהו הקדוש ברוך הוא למשה תחילה? אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל; 
לומר: גדול היה יתרו, שהסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו.
אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי, שאם יסכים הקדוש ברוך הוא על דבריו; שנאמר: &quot;אם את הדבר הזה תעשה וציוך אלוקים&quot;.)
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יח===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
ר' יהושע מפרש את הביטוי 'נבול תיבול' מלשון דברי נבלה ושנאה שמשה מעורר על עצמו; ר' אלעזר מפרש כדימוי לצמח שעליו ופירותיו נובלים ומתים.}}'''&quot;נָבֹל תִּבֹּל&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְחַלְּלוּ אוֹתְךָ וִיקַנְטְרוּ אוֹתְךָ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: יְנַבְּלוּ אוֹתְךָ וִינַשְּׁרוּ אוֹתְךָ, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ נוֹשְׁרִין. 
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה&quot; {{ממ|ישעיה|לד|ד}}.

{{הע-שמאל|ר' אלעזר דורש גם את 'גם העם הזה' בנפרד מ'גם אתה', וכך מוסיף את נדב ואביהו לרשימת המנהיגים של ישראל.}} '''&quot;אַתָּה&quot;''' – זֶה מֹשֶׁה, '''&quot;גַּם&quot;''' – זֶה אַהֲרֹן, '''&quot;הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ&quot;''' – אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;אַתָּה&quot;''' – זֶה מֹשֶׁה, '''&quot;גַּם&quot;''' – זֶה אַהֲרֹן, '''&quot;הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ&quot;''' – אֵלּוּ שִׁבְעִים זְקֵנִים. 
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר '''&quot;וְגַם&quot;''' – זֶה נָדָב וַאֲבִיהוּא.

{{הע-שמאל|קורה לחה שעדיין לא יובשה כבדה מקורה יבשה. העם הוא עדיין לח ואינו במצבו הסופי הראוי למלאכה, ולכן צריך שיתוף פעולה של כמה אנשים.}}'''&quot;כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר&quot;'''; אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בְּקוֹרָה זוֹ, כְּשֶׁהִיא לַחָה – כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין תַּחְתֶּיהָ אֶחָד אֶחָד – אֵין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ. 
שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה – יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהּ! לְכָךְ נֶאֱמַר '''&quot;כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ&quot;'''.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק יט===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
יתרו משאיר למשה פתח להתיעץ לא רק אתו אלא גם עם הקב&quot;ה; וראו [[דברים א ט]], שם מייחס משה את העצה לעצמו.}}'''&quot;עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ&quot;''' – אִם תִּשְׁמָעֵנִי, יִיטַב לָךְ.
'''&quot;אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ&quot;''', אִם מוֹדֶה לָךְ – אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְאִם לָאו – אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד.
'''&quot;הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹקִים&quot;''', הֱיֵה לָהֶם כִּכְלִי מָלֵא דִּבְּרוֹת.
'''&quot;וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹקִים&quot;''' – דְּבָרִים שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ, תָּבוֹא תַּרְצֶה לָעָם.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כ===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
לעניין החוקים והתורות – ראו לעיל פס' טז. בהמשך, ר' יהושע דורש דרך לעומת מעשה: לימוד תורה ומעשים טובים. ר' אלעזר, כדרכו, מפרט מעשי גמילות חסדים לכל מילה בפסוק, ומדגיש את הפעולות לפנים משורת הדין.}}'''&quot;וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים&quot;''' – אֵלּוּ {{ב|גְּזֵרוֹת|הכתוב}}, '''&quot;וְאֶת הַתּוֹרֹת&quot;''' – אֵלּוּ {{ב|הוֹרָאוֹת|חכמים}}; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;אֶת הַחֻקִּים&quot;''' – אֵלּוּ עֲרָיוֹת, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבוֹת&quot; {{ממ|ויקרא|יח|ל}}; 
'''&quot;וְאֶת הַתּוֹרֹת&quot;''' – אֵלּוּ גְּזֵרוֹת. '''&quot;וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ&quot;''' – זוֹ גְּזֵרָה, 
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ&quot; {{ממ|דברים|ה|ל}}.
 
'''&quot;וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן&quot;''' – זֶה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם&quot;''' – שֶׁתּוֹדִיעַ לָהֶם בֵּית חַיֵּיהֶם, '''&quot;אֶת הַדֶּרֶךְ&quot;''' – זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, 
'''&quot;יֵלְכוּ&quot;''' – זֶה בִּקּוּר חוֹלִים, '''&quot;בָּהּ&quot;''' – זוֹ קְבוּרַת מֵתִים, 
'''&quot;וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה&quot;''' – זֶה הַדִּין, '''&quot;אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן&quot;''' – זֶה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כא===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
לדעת ר' יהושע מיני השופטים והשרים הוא בנבואה, ולא כעולה מהפשט ע&quot;י משה עצמו; לדברי ר' אלעזר המינוי הוא כמראה למשה עצמו; כלומר ככל שאדם דומה יותר למשה כך הוא מתאים יותר להנהגה.
בפירוט התכונות של המנהיגים מעדיף ר' אלעזר, כמו בדרשה הקודמת, את ההנהגה החסידית – של הפשרה ושל ר' חנינא בן דוסא – על פני עשיית הדין מתוך יראה מהקב&quot;ה.}}&lt;/small&gt;'''&quot;וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם&quot;''' – אַתָּה תֶּחֱזֶה לָהֶם, מִנְּבוּאָה. '''&quot;אַנְשֵׁי חַיִל&quot;''' – אֵלּוּ עֲשִׁירִים בַּעֲלֵי מָמוֹן. 
'''&quot;יִרְאֵי אֱלוֹקִים&quot;''' – אֵלּוּ שֶׁיְּרֵאִים מִן הַמָּקוֹם בַּדִּין. '''&quot;אַנְשֵׁי אֱמֶת&quot;''' – אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה. 
'''&quot;שֹׂנְאֵי בָצַע&quot;''' – אֵלּוּ שֶׁשּׂוֹנְאִין לְקַבֵּל מָמוֹן; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם&quot;''' – תֶּחֱזֶה לָהֶם בְּאַסְפַּקְלַרְיָא, כְּמַחֲזִית זוֹ שֶׁהַמְּלָכִים חוֹזִים בָּהּ. 
'''&quot;אַנְשֵׁי חַיִל&quot;''' – אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה. '''&quot;יִרְאֵי אֱלוֹקִים&quot;''' – אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂים פְּשָׁרָה בַּדִּין. 
'''&quot;אַנְשֵׁי אֱמֶת&quot;''' – כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא וַחֲבֵירָיו. '''&quot;שֹׂנְאֵי בָצַע&quot;''' – אֵלּוּ שֶׁשּׂוֹנְאִין מָמוֹן עַצְמָן. 
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם מָמוֹן עַצְמָן הֵן שׂוֹנְאִין, מָמוֹן אֲחֵרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

{{הע-שמאל|חישוב מספר השרים מעלה שהם היו רבים מאד.}}'''&quot;וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים&quot;''' – שֵׁשׁ מֵאוֹת; '''&quot;שָׂרֵי מֵאוֹת&quot;''' – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים; 
'''&quot;שָׂרֵי חֲמִשִּׁים&quot;''' – שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף; '''&quot;שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת&quot;''' – שֵׁשֶׁת רִיבּוֹא.
נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת!
}}
&lt;small&gt;
&lt;/small&gt;
===פסוק כב===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]]
דורשים 'בכל עת', שהשרים אינם עסוקים במלאכה. ר' אלעזר מדגיש שהם עוסקים בתורה.}}'''&quot;וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת&quot;''' – 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן יִהְיוּ דָּנִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן '''וַעֲסִיקִין בַּתּוֹרָה''' יְהוּ דָּנִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת.

{{הע-שמאל|החלוקה בין ערכאות השיפוט אינה לפי זהות הנשפטים אלא לפי השאלות המשפטיות.}}'''&quot;וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדוֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ&quot;''' – דְּבָרִים גְּדוֹלִים יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וּדְבָרִים קְטַנִּים יִשְׁפְּטוּ הֵם.
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁבִּבְנֵי אָדָם גְּדוֹלִים יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וּדְבָרִים שֶׁבִּבְנֵי אָדָם קְטַנִּים יִשְׁפְּטוּ הֵם?
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר &quot;אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה&quot; (לְקַמָּן פָּסוּק כו), הָא אֵין 'דָּבָר גָּדוֹל' אָמוּר אֶלָּא בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים;
דְּבָרִים גְּדוֹלִים יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וּדְבָרִים קְטַנִּים יִשְׁפְּטוּ הֵם.
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כג===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]] שוב, כמו בדרשה לעיל על פס' יט, מדגישה הדרשה שיתרו מסייג את דבריו ותולה אותם בהסכמת הקב&quot;ה. וראו לקמן בדרשה על פס' כד, שזו שיטת ר' אלעזר.
&quot;כל העם הזה&quot; - ראו לעיל פס' יח}}'''&quot;אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹקִים&quot;''' – אָמַר לוֹ: צֵא וְהִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה; 
אִם מוֹדֶה לְךָ – אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְאִם לָאו – אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד.
 
'''&quot;וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם&quot;''' – אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

{{הע-שמאל|בשלב הראשון המפסיד בדין כועס וחש פגוע, אבל עם הזמן הוא מודה ומשלים עם פסק הדין.
הדין עושה שלום בכל הסביבה ושולט גם על בעלי חיים – נראה שהכוונה היא בעיקר לבעלי חיים מבוייתים, שמעמדם נקבע על ידו.
הדרשן ממשיך ומפליג בשבח המשפט, שאם הוא מתקיים לאמיתו נמנעת אנרכיה, היו מחז&quot;ל שהעניקו אפילו למלכות רומי צד חיובי, ראו [[ביאור:משנה אבות פרק ג#משנה ב|אבות ג ב.]]
כנראה כל הקטע בסוגריים שולב בטעות מ'ספר האגור' ואינו מן המכילתא (מרגליות).}} ('''&quot;על מקמו יבוא בשלום&quot;''', רבי סימאי אומר: הדן את הדין לאמיתו, נראה כמטיל קנאה בין הברייות -
ואינו אלא נותן שלום ביניהן! שנאמר: &quot;אלה הדברים אשר תעשו... אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם&quot; {{ממ|זכריה|ח|טז}}.
 
אין לי אלא {{ב|נוטל ממון|מי שזכה בדין}}, שיש לו שלום. 
מניין שאף המתחייב ממון, שגם הוא סופו שלום? שנאמר: '''&quot;וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום&quot;'''!
 
אין לי אלא לבעלי דינין, ומניין אף לכל ישראל? תלמוד לומר: &quot;ידין עמך בצדק וענייך במשפט&quot; {{ממ|תהלים|עב|ב}}. 
מה כתוב אחריו? &quot;ישאו הרים שלום לעם&quot;!
 
אין לי אלא בני אדם בלבד, מניין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים? 
תלמוד לומר: &quot;ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ... והיה צדק אזור מותניו&quot;, 
מה כת' אחריו? &quot;וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... 
לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעה את ה'&quot; {{הפניה לפסוקים|ישעיה|יא|ד|ט}}.
 
&quot;דעה&quot; – זו היא המשפט! שכן הוא אומר לשלום: &quot;התמלוך כי אתה מתחרה בארז? 
אביך, הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב; 
הלוא היא הדעת אתי, נאם ה'&quot; {{הפניה לפסוקים|ירמיה|כב|טו|טז}}.
 
גדול המשפט, שכל השונאו אין רפואה למכתו; שנאמר: &quot;האף שונא משפט יחבוש&quot; {{ממ|איוב|לד|יז}}. 
ואין חבישה אלא רפואה, שנאמר: &quot;הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם&quot; {{ממ|תהלים|קמז|ג}}!)
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כד===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]] ר' יהושע מפרש לפי פשט, ואילו ר' אלעזר טוען שמשה לא עשה כדברי יתרו אלא לאחר שהורה לו כך הקב&quot;ה.}}&lt;/small&gt;'''&quot;וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חוֹתְנוֹ&quot;''' – וַדַּאי, '''&quot;וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר&quot;''' – מַה שֶּׁאָמַר לוֹ&lt;small&gt; חָמִיו; כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ&quot;''' – וַדַּאי, '''&quot;וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר&quot;''' – מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם!
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כה===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:ספרי דברים/דברים#פיסקה טו|ספרי דברים טו]] [[ביאור:ספרי במדבר/יא#פיסקה צב|וספרי במדבר צב.]]
כנראה כל הקטע בסוגריים שולב בטעות [[רמב&quot;ם_הלכות_סנהדרין_והעונשין_המסורין_להם_כה_ב|מהרמב&quot;ם]] ואינו מן המכילתא (כהנא).}}('''&quot;ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל&quot;''' – מינה עליהן דיינין.
וציוה את הדיינין שיהיו סובלין טורח הציבור, כעניין שנאמר: &quot;ואצוה את שפטיכם&quot; {{ממ|דברים|א|טז}}.
וציוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינין, כעניין שנאמר: &quot;ואצו אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון&quot; {{ממ|דברים|א|יח}}.)
}}
 
&lt;/small&gt;
===פסוק כו===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|מקבילה [[ביאור:ספרי דברים/דברים#פיסקה יז|בספרי דברים יז.]] ביקורת על הגאווה של משה.}}'''&quot;וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה&quot;''', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
מֹשֶׁה, אַתָּה דָּן אֶת הַקּוֹשְׁיוֹת? הֲרֵי בְּנוֹת צְלָפְחָד בָּאִין לִשְׁאֹל, בְּדִין שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּבֵית רַבָּן מְשִׁיבִין עָלָיו -
וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב! אֶלָּא &quot;וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'&quot; {{ממ|במדבר|כז|ה}}!
}}

&lt;/small&gt;
===פסוק כז===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב.]] כאן, וכן [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/י#פסוק ל|בספרי זוטא י ל]] מתפרש הביטוי &quot;העם&quot; שבספר שופטים כריבוי: עם רב, ואילו במכילתא הוא מתפרש ככינוי לחכמים.}}'''&quot;וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁלְּחוֹ בִּכְבוֹד שֶׁלְּעוֹלָם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: נָתַן לוֹ מַתָּנוֹת רַבּוֹת.
אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְגַיֵּר אֶת בְּנֵי מְדִינָתִי; שֶׁמִּתְּשׁוּבָה שֶׁאָמַר לָהֶם הֱוֵי יוֹדֵעַ מָה אָמְרוּ לוֹ: &quot;אַל נָא תַעֲזֹב אֹתָנוּ&quot; {{ממ|במדבר|י|לא}}.
אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה, עֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, אַל נָא תַעֲזֹב אֹתָנוּ!
אָמַר לָהֶן: כְּלוּם הַנֵּר מְהַנֶּה אֶלָּא בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ? מַה יַּעֲשֶׂה נֵר בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה? אַתָּה חַמָּה וְאַהֲרֹן לְבָנָה!
אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְגַיֵּר אֶת בְּנֵי מְדִינָתִי, שֶׁאֲבִיאֵם תַּחַת כַּנְפֵי שָׁמַיִם.
יָכוֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא חָזַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: &quot;וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד,
וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם&quot; {{ממ|שופטים|א|טז}}, (מלמד שהיה עימהן עם רב.

{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/י#פסוק ל|ספרי זוטא י ל.]] יתרו אחראי להחזרת החובות ולשמירת הפקדונות.
כל הקטע בסוגריים שולב בטעות מ'ספר האגור' ואינו מן המכילתא (מרגליות).}}דבר אחר, &quot;ויאמר אליו לא אלך&quot;, למה חזר לארצו?
אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פיקדונות, שאני הייתי הנאמן שבעיר; 
ואם אני מניחן והולך לי, הן אומרין: ברח לו יתרו ולקח כל פיקדונותינו ונתן לחתנו; נמצאתי מוציא שם רע עליי ועליך; 
אלא הריני הולך ומחזיר את כולן.
דבר אחר, &quot;ויאמר אליו לא אלך&quot;, למה חזר? אלא היה מחשב ואומר: השנה הזאת – שנת בצורת הייתה, ואני לויתי ופרנסתי את העניים; 
ואם אין אני הולך ופורע את החובות – נמצאתי מחלל שם שמיים! אלא הריני הולך ופורען! 
ומניין ששנת בצורת הייתה? שנאמר: &quot;והפשתה והשערה נכתה&quot; {{ממ|שמות|ט|לא}}; אף על פי שלא לקו החיטים אלא השעורים, 
אם אין שעורים – החיטים מתייקרים.)

{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/עמלק#ב, פרשה ב|מכילתא עמלק ב ב,]] [[ביאור:ספרי במדבר/י#פיסקה עח|וספרי במדבר עח]]
יעבץ ורכב הם כינויים נוספים ליתרו, בנוסף למנויים לעיל פס' א; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/י#פיסקה עח|ספרי במדבר עח.]]}}הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶן אֵצֶל יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ שִׁמְעָתִים תִּרְעָתִים שׂוּכָתִים 
הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב&quot; {{ממ|דברי הימים א|ב|נה}}.
כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מְחַבֵּב אֶת הַתּוֹרָה – כָּךְ בָּנָיו חִבְּבוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאַחֲרָיו; 
שֶׁכֵּן הַמָּקוֹם אוֹמֵר לְיִרְמְיָה: &quot;הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן, 
וָאֶתֵּן לִפְנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִיעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן&quot; {{ממ|ירמיה|לה|ה}}.
אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה: הַמָּקוֹם אָמַר לִי שֶׁתִּשְׁתּוּ יָיִן! 
אָמְרוּ לוֹ: אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן כָּל יָמִים שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב; 
וַאֲדַיִן הָיָה שֶׁלֹּא חָרֵב, אֶלָּא אָמַר לָנוּ: תִּהְיוּ מִתְאַבְּלִין עָלָיו, שֶׁסּוֹפוֹ לֵיחָרֵב!
וְאָמַר לָנוּ: אַל תָּסוּכוּ וְאַל תְּסַפְּרוּ וְאַל תֵּשְׁבוּ בְּבָתִּים, 
&quot;וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ&quot; (שם פס' י).

{{הע-שמאל|המילים &quot;תרעתים&quot;, &quot;שמעתים&quot; וכו' הם כינויים לתלמידי חכמים ואינם שמות משפחה.}}לְכָךְ נִקְרְאוּ &quot;תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים&quot;: 
תִּרְעָתִים – שֶׁלֹּא רָצוּ לְגַלֵּחַ. שׂוּכָתִים – שֶׁלֹּא רָצוּ לָסוּךְ. שִׁמְעָתִים – שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם.
דָּבָר אַחֵר: &quot;תִּרְעָתִים&quot; – שֶׁשָּׁמְעוּ תְּרוּעָה מֵהַר סִינַי. 
דָּבָר אַחֵר – שֶׁהָיוּ מַתְרִיעִין בְּבַקָּשָׁתָן וְנַעֲנִין. &quot;שִׁמְעָתִים&quot; – שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל דִּבְרֵי תוֹרָה.
דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיְתָה תְּפִלָּתָן נִשְׁמַעַת. &quot;שׂוּכָתִים&quot; – שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּסֻכּוֹת. 
דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיוּ מְסַכְּכִין עַל יִשְׂרָאֵל וּמְגִנִּין עֲלֵיהֶן.
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: קָרְבַּן {{ב|בֵּית שׁוֹתֵי מַיִם|שמעתים}} הַיּוֹם! יָצְאָה בַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
וְאָמְרָה לָהֶן: מִי שֶׁקִּבֵּל קָרְבַּן אֲבוֹתֵיכֶם בַּמִּדְבָּר הוּא יְקַבֵּל קָרְבַּנְכֶם בְּשָׁעָה זוֹ! 

{{הע-שמאל|בני רכב הם הקינים (דברי הימים), והקינים הם בני חותן משה (שופטים). מכאן שרכב הוא יתרו.
כל הקטע בסוגריים שולב בטעות מ'ספר האגור' ואינו מן המכילתא (מרגליות).}}וּמִי הֵן אֵלּוּ? &quot;הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב&quot; {{ממ|דברי הימים א|ב|נה}}!
וְאוֹמֵר &quot;וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים&quot; {{ממ|שופטים|א|טז}}, הֱוֵי אוֹמֵר: בֵּית רֵכָב הֵמָּה מִיִּתְרוֹ.
(בוא וראה כמה היה צדקן שלבני יתרו, שהרי יונדב בן רכב שמע מפי הנביא שבית המקדש עתיד ליחרב, 
ועמד וגזר על בניו שלש גזרות: שלא ישתו יין, ושלא יבנו בתים, ושלא ייטעו כרמים.
שנאמר: &quot;ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם,
ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם,
למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם&quot; {{הפניה לפסוקים|ירמיה|לה|ו|ז}}.

{{הע-שמאל|עובדי האדמה מצטיירים כמועדים לחטוא. הדרשה אינה מונה את יצחק, שהיה גם הוא עובד אדמה. מבין ארבעת המנויים כאן רק נח ולוט שתו יין והשתכרו.}}ומניין למד שפרישות היין מארכת ימים? 
שהרי ארבעה היו לוהטין אחר האדמה ולא נמצאו כראוי: קין ונח ולוט ועזיהו. 
קין – &quot;וקין היה עבד אדמה&quot; {{ממ|בראשית|ד|ב}}. נח – &quot;ויחל נח איש האדמה&quot; {{ממ|בראשית|ט|כ}}.
ולוט – &quot;ויישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה&quot; {{ממ|בראשית|יג|י}}. 
עזיהו – &quot;כי אהב אדמה היה&quot; {{ממ|דברי הימים ב|כו|י}}.

{{הע-שמאל|ברית בני רכב היא נצחית ואינה תלויה בדבר, אבל היא נכרתה לאחר שבני רכב הוכיחו את דבקותם במצוות אביהם, ולא היו זקוקים לתנאי כלשהו.
ר' שמעון מזכיר שהברית הבטיחה להם את התורה ולא את הכהונה, התלויה בקיום המקדש.
ר' חנינא בן גמליאל ממקם את ביקור יתרו בשנה השניה ליציאת מצרים, כשמינה משה את ראשי השבטים. והשוו לעיל פסוק יג, וראו [[במדבר י ל]] ואילך, שיציאת יתרו וחזרתו לארצו התרחשו בשנה השניה.}}רבי נתן אומר: גדול הברית שכרת הקדוש ברוך הוא לבני יתרו יתר מן הברית שכרת לבני דוד, 
שהברית שנכרת עם דוד אינו כרות, אלא על תנאי,
שנאמר: &quot;אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם –
גם בניהם עדי עד ישבו לכיסא לך&quot; {{ממ|תהלים|קלב|יב}}.
אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב – לא נכרת על תנאי, 
שנאמר: &quot;לכן כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל, לא ייכרת איש ליונדב בן רכב,
עמד לפניי כל הימים&quot; {{ממ|ירמיה|לה|יט}}!)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַהֲלֹא כְּבָר נִפְסְקָה כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה! מָה אֲנִי מְקַיֵּם &quot;לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב&quot;? 
אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְסְקוּ מִמֶּנּוּ יוֹשְׁבֵי סַנְהֶדְרִין לְעוֹלָם!
מָה אִם מִי שֶׁהָיָה מִגּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וּמִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל שֶׁעָשָׂה מֵאַהֲבָה נָתַן לוֹ הַמָּקוֹם מֵאַהֲבָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִלּוּ הָיָה מִיִּשְׂרָאֵל.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה {{ב|אַכְסַלְטַיָּנוֹת|Vexillatio יחידת פרשים נושאת דגל}} עַל יִשְׂרָאֵל; 
וְאֵימָתַי הֶעֱמִידָן? בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם&quot; {{ממ|במדבר|ב|ב}}!&lt;/small&gt;
}}</text>
      <sha1>1cvqx0lam0qm56e4rxekqi31zzwi4ex</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אתה הנחלת</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1727448</id>
    <revision>
      <id>3018848</id>
      <parentid>3016835</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:10:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3018848</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="36512" sha1="2zv9nv58oq1r51r17bcyxhdnvdim5tc" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
{{פיוט|
| שם= אתה הנחלת תורה לעמך
| תמונה =
| כתובית תמונה = 
| סוג = [[:קטגוריה:אזהרות|אזהרות]]
| תת-סוג =
| מועד = [[:קטגוריה:חג שבועות|שבועות]]
| מחבר = אנונימי{{הערה|כבר [[מחבר:רב סעדיה גאון|רס&quot;ג]] מזכיר אזהרות אלו בסידורו. השערת החוקרים שהמחבר היה פייטן בבלי קדום בלתי ידוע.}}
| מיוחס ל = ([[מחבר:רבי אליהו הזקן|ר' אליהו הזקן]],{{הערה|באמת חיבר אזהרות {{צ|[[אמת יהגה חכי]]}}, אבל לא אלו.}} [[מחבר:אלעזר הקליר|ר' אלעזר הקליר]], [[מחבר:רבי שמעון הגדול|ר' שמעון הגדול]], [[מחבר:רבי שמעון ממאנש|ר' שמעון ממאנש]])
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון =
| צורה =
| אוצר השירה = [[אוצר השירה והפיוט/ערכים#א-8788|א-8788]]
| מנהגים = נאמרות למנהג אשכנז במוסף יום ראשון של שבועות.
| ויקיפדיה = אתה הנחלת
| אתר הפיוט והתפילה =
}}
{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
&lt;poem&gt;
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}תָּה הִנְחַלְתָּ תּוֹרָה לְעַמֶּךָ / וּכְאָב אֶת בֵּן אוֹתָם יִסַּרְתָּ
{{סי|בִּ}}ימִינְךָ כָּתַבְתָּ דִּבְּרוֹת חַיִּים / וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ חָקַקְתָּ תּוֹכְחוֹת מוּסָר
{{סי|גֹּ}}דֶל עֳנָשִׁין וְאַזְהָרוֹת הַרְבֵּה / מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה
{{סי|דִּ}}ינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת / וּנְתִינַת מוּם בְּנוֹתְנֵי מוּמִים
{{סי|הַ}}זְהָרַת שׁוֹפְטִים בַּל שֹׁחַד רָשָׁע לָמוּת / וְצַוָּאַת שׁוֹטְרִים לְבַל הַכֶּר פָּנִים
{{סי|וּ}}שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן / וּשְׁבוּעַת הֶעְלֵם דָּבָר וְשִׁלּוּם גָּזֵל וְהָשֵׁב אֲבֵדָה
{{סי|זִ}}קּוּק בֵּית דִּין בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה / סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה וְסַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה
{{סי|חִ}}זּוּק בֵּית דִּין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת / עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה וְעֹנֶשׁ שֶׁלָּהּ
{{סי|טְ}}רֵפָה לְהַשְׁלִיךְ וּנְבֵלָה לִמְכֹּר לְעוֹבֵד אֱלִילִים / כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל
{{סי|יַ}}יִן לְנַסֵּךְ וְשֶׁמֶן לְהַדְלִיק / וְעִשָּׂרוֹן וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם גֶּרֶשֹ קָלִי וְכַרְמֶל
{{סי|כֹּ}}הֲנִים לְשָׁרֵת וּלְוִיִּם לְשׁוֹרֵר / תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת וְעָרֵי מִגְרָשׁ
{{סי|לְ}}חָיַיִם וְהַזְּרוֹעַ וְהַקֵּבָה לָתֵת לַכֹּהֵן מֵאֵת הָעָם וּמֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח / וְרֵאשִׁית הַגֵּז מִגֹּזְזֵי צֹאן
{{סי|מַ}}עְשַׂר בְּהֵמָה וְקִדּוּשׁ בְּכוֹרוֹת / וּפִדְיוֹן הַבֵּן וְנֶדֶר וְהֶקְדֵּשׁ
{{סי|נֶ}}טַע רְבָעִי וִדּוּי מַעֲשֵׂר / מִקְרָא בִכּוּרִים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת
{{סי|שִׂ}}מְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לִשְׂמֹחַ בֶּחָג / סֻכָּה וְלוּלָב וַעֲרָבָה וְנִסּוּךְ הַמָּיִם
{{סי|עֲ}}רָיוֹת לְהַפְרִישׁ נִדָּה לְהַרְחִיק / חֲלִיצָה וְיִבּוּם וְסֵפֶר כְּרִיתוּת
{{סי|פָּ}}רָשַׁת סוֹטָה וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה / תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת וּמִצְוַת צִיצִית
{{סי|צַ}}וָּאַת כֹּהֲנִים לְבָרֵךְ קָהָל וְעֵדָה / וּפִקּוּד לְוִיִּם לַעֲנוֹת בְּקוֹל רָם
{{סי|קְ}}רִיאַת מוֹעֲדִים וּזְמַנֵּי רְגָלִים / תְּקִיעָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעִנּוּי נֶפֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
{{סי|רְ}}גָלִים לַעֲלוֹת בְּשִׁלּוּשׁ פַּעֲמֵי שָׁנָה / וּמַתְּנוֹת יָדַיִם מִבִּרְכוֹתֶיךָ
{{סי|שְׁ}}לָמִים וְעוֹלוֹת זְבָחִים וּנְסָכִים / נְדָרִים וּנְדָבוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת
{{סי|תְּ}}מִידִין וּמוּסָפִין בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים וּבַמּוֹעֲדִים / וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ לְשָׁרֵת לְפָנָיו.

{{הור|סימן: '''תשר&quot;ק'''}}

{{סי|תּ}}וֹדָה וּמִנְחָה כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה / תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה
{{סי|שְׁ}}מִטִּים וְיוֹבְלוֹת וְחִשּׁוּב תְּקוּפוֹת / וּסְפִירַת הָעֹמֶר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת
{{סי|רִ}}בִּית הָאֹכֶל וְנֶשֶׁךְ הַכֶּסֶף / הַשְׁמָטַת מִלְוָה וּגְאֻלַּת מִמְכָּר
{{סי|קְ}}רִיאַת דְּרוֹר וְשִׁלּוּחַ חָפְשִׁי / חִפּוּשׁ הַנִּרְצָע בַּיּוֹבֵל וְהָאָמָה בְּסִימָן
{{סי|צֶ}}דֶק צֶדֶק לִרְדֹּף אֱמֶת וּמִשְׁפָּט לַעֲשׂוֹת / פְּעֻלַּת שָׂכִיר בַּל תָּלִין עַד בֹּקֶר
{{סי|פְּ}}לִיאַת הַדִּין לְלַמֵּד מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית / וּמִיתַת חֶנֶק לְעוֹשֶׂה בְזָדוֹן
{{סי|עֲ}}שִׂיַּת מַעֲקֶה לְבַל יִפֹּל הַנּוֹפֵל / וְעָרֵי מִקְלָט לְרוֹצֵחַ בִּבְלִי דָעַת
{{סי|סִ}}דְרֵי קְרָב וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה / אַזְהָרַת שׁוֹטְרִים וְשָׂרֵי צְבָאוֹת
{{סי|נְ}}קִיּוּת לְבַיִת לָבוֹא לִשְׂמֹחַ בְּכַלָּה / מְאָרֵס וּבוֹנֶה וְנוֹטֵעַ וְרַךְ הַלֵּבָב / וְקִדּוּשׁ מַחֲנֶה מֵעֶרְוַת דָּבָר
{{סי|מ}}וֹצָא שְׂפָתַיִם בְּדָבָר וּשְׁבוּעַת הָאִסָּר / וּפִיצַת פֶּה בְּנֶדֶר לְהָפֵר וּלְקַיֵּם
{{סי|לְ}}בִישַׁת שַׁעַטְנֵז וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם / הַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְהַרְכָּבַת הָאִילָן
{{סי|כָּ}}תְנוֹת כָּבוֹד לְהַלְבִּישׁ לַכֹּהֲנִים / וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה לְבַל יִקְרַב כָּל זָר
{{סי|יִ}}דְּעוֹנִים לְהַשְׁמִיד וְאוֹבוֹת לְהַכְרִית / לִהְיוֹת תְּמִימִים לְקַבֵּל תְּמִימָה
{{סי|טָ}}הֳרָה וּנְקִיּוּת מִלָּבוֹא מַמְזֵר בַּקָּהָל / עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי פְּצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה
{{סי|חֲ}}סִימָה וּפְרִיקָה וְתוֹכְחוֹת שִׂנְאָה / וְקִלְלַת חֵרֵשׁ וּמִכְשׁוֹל עִוֵּר
{{סי|זְ}}רִיזוּת לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא לַטָּהוֹר / וְשִׁקּוּץ חַיָּה וּבְהֵמָה טְמֵאָה הַמֻּבְדֶּלֶת לְטַמֵּא
{{סי|וְ}}אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד / וְגִיד הַנָּשֶׁה וְאֵבֶר מִן הַחַי וּבָשָׂר בֶּחָלָב
{{סי|הַ}}חְיָאַת אָח וְהַלְוָאַת אֶבְיוֹן / חֲבִילַת רֵחַיִם וָרָכֶב וַהֲשָׁבַת הָעֲבוֹט
{{סי|דִּ}}בְרֵי הוֹדָיַת עָוֹן וְקָרְבַּן חַטָּאת / סְמִיכָה וּתְנוּפָה כַּפָּרָה וּסְלִיחָה
{{סי|גְּ}}נֵבָה וַאֲבֵדָה טְרֵפָה וּשְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה / תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה / שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר
{{סי|בִּ}}עוּר חָמֵץ וַאֲכִילַת מַצָּה / זִכְרוֹן חֹק לָחֹג כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים
{{סי|אַ}}ף פָּרָשַׁת שְׁקָלִים לְהַזְכִּיר אוֹתָהּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה / וּפֻרְעָנוּת עֲמָלֵק וּפָרָה אֲדֻמָּה / וְהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}בְחָנַת מוּמִים מִלְּהַגִּישׁ בַּעַל מוּם / מוּמֵי אָדָם וּמוּמֵי בְהֵמָה
{{סי|בְּ}}רִית מֶלַח שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּית / לְהַקְרִיב אוֹתָהּ עַל כָּל קָרְבָּן
{{סי|גַּ}}ם בְּלִילָה וּפְתִיתָה קְמִיצָה וְהַקְטָרָה / הַקְרָבָה וְהַגָּשָׁה קַבָּלָה וְהַזָּיָה
{{סי|דִּ}}ין הַבְּכוֹר לִטֹּל פִּי שְׁנַיִם / וּמִשְׁפַּט אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ
{{סי|הַ}}נִּצִּים יַחַד לָקֹץ כַּף שׁוֹלַחַת יָד בִּמְבוּשָׁיו / מְגָרֶה מָדוֹן וְשֶׁלֹּא יְהֵא כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְשִׂמְלַת אִשָּׁה עַל גָּבֶר
{{סי|וְ}}הַקְרָבַת גֵּרֵי צֶדֶק לָגוּר יַחַד וּלְקַיֵּם חֻקִּים כִּמְחֻפְּשֵׁי מִפֶּרֶךְ צוֹעֲנִים / וְלָחֹן גֵּרֵי שַׁעַר וּלְהַאֲכִילָם נְבֵלוֹת
{{סי|זְ}}רִיקַת דָּם וְהֶקְטֵר חֲלָבִים / לִשְׂרֹף בָּאֵשׁ בַּבֹּקֶר כָּל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד
{{סי|חֵ}}רֶם וְחַלָּה וְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה לָתֵת לַכֹּהֵן / וְהָאָשָׁם הַמּוּשָׁב מִמִּי שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל
{{סי|טְ}}מֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי / וּבַל הוֹצָאַת בָּשָׂר חוּצָה וּשְׁבִירַת הָעֶצֶם
{{סי|יְ}}צִיקַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל / לְמַלֵּא יָדָיו לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו
{{סי|כָּ}}ל מַעֲשֵׂי יוֹם הַכִּפּוּרִים לַעֲשׂוֹתָן כְּתִקְנָן / לְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ אַחַת בַּשָּׁנָה
{{סי|לָ}}קוּם מִפְּנֵי שֵׂיבָה וּלְהַדֵּר פְּנֵי זָקֵן / אַזְהָרָה שֶׁלֹּא תֵלֵךְ רָכִיל וְשֶׁלֹּא לַעֲמֹד עַל דַּם רֵעַ
{{סי|מִ}}צְוַת דִּין הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ לְחַיְּבוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בְּנֶזֶק וְצַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבשֶׁת / וְנוֹגֵף אִשָּׁה הָרָה לְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת
{{סי|נְ}}קִימָה וּנְטִירָה לְהַרְחִיק מִלֵּב / וְשׁוֹכֵב עִם נֶחֱרֶפֶת לְהָבִיא אֵיל אָשָׁם
{{סי|שֶׂ}}רֶט לָנֶפֶשׁ וּכְתֹבֶת קַעֲקַע / קָרַחַת וְהַקָּפַת רֹאשׁ וְהַשְׁחָתַת פְּאַת זָקָן
{{סי|ע}}וֹרֵךְ וּמַפְלִיא בְנֶדֶר וּתְמוּרַת בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה / אֶתְנַן זוֹ&lt;!-- הערה מוסתרת --&gt;נָה וּמְחִיר כֶּלֶב לְתַעֵב מִדְּבִיר קֹדֶשׁ
{{סי|פּ}}וֹעֵל הַבָּא בְּקָמַת רֵעַ שֶׁלֹּא לְהָנִיף חֶרְמֵשׁ / וְשָׂכִיר הַבָּא בְּכֶרֶם שֶׁלֹּא לִתֵּן אֶל כֶּלִי
{{סי|צַ}}וָּאַת בּוֹצֵר הַכֶּרֶם לְהַשְׁאִיר עוֹלֵלוֹת / וְחוֹבֵט זֵיתִים שֶׁלֹּא לְפַאֵר אַחֲרָיו
{{סי|קָ}}רֵב בַּחֲלַל חֶרֶב וְנוֹגֵעַ בְּמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקֶבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים / לְהַזּוֹת עָלָיו מֵי הַנִּדָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
{{סי|רְ}}אִיַּת נְגָעִים לְהַחֲלִיט וּלְהַסְגִּיר / בַּהֶרֶת וְצָרֶבֶת שְׂאֵת וְסַפַּחַת
{{סי|שְׁ}}חִין וּמִכְוָה וְנִתְקֵי רֹאשׁ וְזָקָן / קָרַחַת וְגַבַּחַת וְכָל בֹּהַק לְטַהֵר
{{סי|תּ}}וֹרַת צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בֶּגֶד הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב / לִקְרֹעַ וְלִשְׂרֹף וּלְכַבֵּס שֵׁנִית.

{{הור|סימן: '''תשר&quot;ק'''}}

{{סי|תּ}}וֹצָאַת מְשָׁרֵת אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה / לְטַהֵר הַמְּצֹרָע בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּבִשְׁנִי תוֹלָעַת
{{סי|שְׁ}}חִיטַת צִפּוֹר אַחַת וְשִׁלּוּחַ אֶחָת / תִּגְלַחַת שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו
{{סי|רֹ}}אשׁ בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו לְהַצִּיק בִּשְׁמָנִים / וּתְנוּךְ אָזְנוֹ לְחַטֵּא בְדָמִים
{{סי|קִ}}ירוֹת בָּתִּים לְטַהֲרָם מִנֶּגַע / וַעֲפַר נְתִיצָה לְהַשְׁלִיךְ אֶל חוּץ
{{סי|צַ}}וָּאַת טֻמְאַת הַזָּב וְנַבְלוּת דָּוָה / זָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת לְטַהֲרָם בְּקָרְבָּן
{{סי|פִּ}}תּוּי לֵב אִישׁ אִם יִרְאֶה קֶרִי / יָבֹא בַמַּיִם לִפְנוֹת עָרֶב
{{סי|עַ}}ל רֹאשׁ כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת פֶּרַע / וּבַל יַשְׁכִּירוּ נֶפֶשׁ עֵת יָבוֹאוּ לָאֹהֶל
{{סי|סְ}}נַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בְּנַפְשׁוֹת הַמַּיִם / וְעוֹף טָמֵא לְשַׁקֵּץ וְלֶאֱכֹל מְנַתֵּר
{{סי|נְ}}תִיצַת פֶּסֶל וּמַצֵּבָה / עֲבוֹדַת אֱלִילִים בַּל יַעֲלוּ עַל לֵב
{{סי|מ}}וֹרָא וְכִבּוּד אָב וָאֵם / הַרְחָקַת חִמּוּד בָּתִּים וְתַאֲוַת נָשִׁים
{{סי|לַ}}עֲזֹב שִׁכְחָה וּלְהַנִּיחַ פֵּאָה / לְהַשְׁאִיר לֶקֶט וּפֶרֶט  לֶעָנִי וְלַגֵּר
{{סי|כָּ}}ל חוֹבֵר חֶבֶר וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים / מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וּמַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ
{{סי|י}}וֹצֵר שְׂנָאָם וְהֵם תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ / בַּל תִּדְרֹשׁ מֵהֶם פֶּן לְשַׁחַת תִּוָּרֵשׁ
{{סי|טֶ}}בֶל וְעָרְלָה וַדַּאי וּדְמַאי וּמְתֻקָּן (וְעֹשֶׁק גָּזֵל) וּתְשׂוּמֶת יָד / וּבַל תֹּאכְלוּ עַל הַדָּם
{{סי|חֹ}}ק שְׁמִירַת שַׁבָּת וּמוֹרָא מִקְדָּשׁ / וְקִדּוּשׁ הָאָרֶץ פֶּן תִּמָּלֵא זִמָּה
{{סי|זְ}}כוּת וּמִישׁוֹר לְהִתְהַלֵּךְ בָּמוֹ / וּנְתִיב יִרְאָה לַעֲשׂוֹתוֹ מֵאַהֲבָה
{{סי|וְ}}אָרְחוֹת יָפוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים / בְּלִי לַעֲשׂוֹת עָוֶל בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה
{{סי|הִ}}ינִין לְצַדֵּק וּמִדּוֹת לְהַאֲמִין / לְהַרְחִיק אֶבֶן וָאֶבֶן מִכִּיס אֵיפָה וְאֵיפָה מִבַּיִת
{{סי|דִּ}}בַּת לָשׁוֹן הָרָע לְהַרְחִיק מִפֶּה / וְדֹבֵר שָׁלוֹם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
{{סי|גְּ}}רוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה לְהַבְדִּיל מִשְּׁאֵר כֹּהֲנִים / וְכֹהֵן גָּדוֹל לָתֵת זַרְעוֹ בְּאִשָּׁה בְתוּלָה
{{סי|בִּ}}שְׁאֵרוֹ לֹא יִטַּמָּא בְּמֵת מִצְוָה יִטַּמָּא / בְּנַפְשׁוֹת אָדָם וְלֹא בְנַפְשׁוֹת בְּהֵמָה
{{סי|אָ}}ז יְלִידֵי בֵיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ / אִם יִגַּע בְּטֻמְאָה וְיִגַּע בַּקֹּדֶשׁ הוּא יִכָּרֵת.

{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אֶ}}ת שֵׁם הַמְיֻחָד שֶׁלֹּא לְקַלֵּל / וְשֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים
{{סי|בַּ}}ת כֹּהֵן כִּי תִ&lt;!-- הערה מוסתרת --&gt;זְנֶה מִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה / וְאִם תְּחַלֵּל זֶרַע לֹא תֹאכַל בַּקֹּדֶשׁ
{{סי|גְּ}}רִישַׁת טְמֵאִים אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה / וְגוֹזֵל הַגֵּר וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וּמְעִילוֹת
{{סי|דִּ}}בְרֵי נְזִירוּת לְטֻמְאָה וּלְתִגְלַחַת / וּמִלֶּאֱכֹל כָּל מִשְׁרַת גֶּפֶן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג
{{סי|הַ}}עֲבָרַת תַּעַר עַל כָּל בְּשַׂר לְוִיִּם / וּלְהָרִים תְּרוּמָה מִמַּעֲשַׂר נַחֲלָתָם
{{סי|וְ}}כִסּוּי הַדָּם וּמַגָּע וּמַשָּׂא וְאֹהֶל וְהֶסֵּט / וְאוֹנֵן וּטְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים
{{סי|זְ}}בִיחַת בָּשָׂר לֶאֱכֹל בְּתַאֲוָה / וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ לוֹ
{{סי|חֲ}}קִירַת עֵדִים וּמֵסִית וּמַדִּיחַ / וְעִיר הַנִּדַּחַת לְשָׂרְפָהּ בָּאֵשׁ
{{סי|טֻ}}מְאַת אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת וְסוֹד הַשְּׁסוּעָה / וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְקָרְבַּן נְשִׂיאִים
{{סי|יֹ}}פִי חֵלֶק כְּחֵלֶק וּמִמְכַּר אָבוֹת / וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּמַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ
{{סי|כָּ}}ל עֵד זוֹמֵם לַעֲנֹשׁ וּגְדִילִים לַעֲשׂוֹת / מִשְׁפַּט אֲהוּבָה וּשְׂנוּאָה וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה
{{סי|לְ}}שַׁלֵּחַ הַקֵּן לְהָבִיא יְפַת תֹּאַר / מִצְרִי וַאֲדוֹמִי עַד דּוֹר שְׁלִישִׁי
{{סי|מִ}}ילָה וּרְחִיצָה דְּמֵי טֻמְאָה וּדְמֵי טָהֳרָה / וּבַל תַּסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו / וְקָדֵשׁ וּקְדֵשָׁה וְגֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו
{{סי|נְ}}גִיחָה וּנְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה וּבְעִיטָה / וְדִין יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְחִפּוּשׁ עֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּעֵינוֹ אוֹ בְשִׁנּוֹ
{{סי|סִ}}פּוּק נוֹפֵל לַמִּשְׁכָּב לְרַפְּאֹת שִׁבְרוֹ / וְאִם יִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ לָתֵת שִׁבְתּוֹ
{{סי|עֲ}}בָרַת דְּלֵקָה וְשִׁלּוּחַ בְּעִירֹה / וְהוֹרֵג בְּעָרְמָה וְנִמְצָא בַמַּחְתָּרֶת
{{סי|פּ}}וֹתֵחַ וְכוֹרֶה בוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם נִזְקֵי נוֹפֵל / מְפַתֶּה בְתוּלָה לִשְׁקֹל מֹהַר וְתוֹפְשָׂהּ לְשַׁלֵּם קְנָס
{{סי|צַ}}וָּאַת בַּל קִלְלַת חֵרֵשׁ שׁוֹפֵט וְנָשִׂיא / מְלֵאָה וָדֶמַע שֶׁלֹּא לְאַחֵר
{{סי|ק}}וֹל לְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וּלְהַסִּיעַ מַחֲנוֹת / וּמֵשִׂים עֲלִילוֹת לְעָנְשׁוֹ בְמָמוֹן
{{סי|רְ}}חָבָה בִּגְבוּלוֹתֶיהָ לְהַנְחִיל אָדוֹן לִשְׁבָטִים / וְשֶׁלֹּא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר
{{סי|שְׁ}}בוּעַת שָׁוְא וְחִלּוּל הַשֵּׁם / וְשׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה וְהָאִשָּׁה הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה
{{סי|תּ}}וֹעִים בַּדֶּרֶךְ לְהָשִׁיב לְאָח וּלְאוֹיֵב / וְאִם רָחוֹק מִמֶּנּוּ תְּהֵא עִמּוֹ עַד דְּרִישָׁה.

{{הור|סימן: '''תשר&quot;ק'''}}

{{סי|תּ}}וֹרָה לִשְׁמֹר תְּעוּדָה לִנְצֹר / תִּקְוַת מְכַשֵּׁף לְסָקְלוֹ בָאָבֶן
{{סי|שֵׁ}}מַע שָׁוְא שֶׁלֹּא לִשָּׂא / וְנָקִי וְצַדִּיק שֶׁלֹּא לַהֲרֹג
{{סי|רִ}}יב דַּלִּים שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת / אַחֲרֵי רַבִּים בַּל תְּהִי לְרָעוֹת
{{סי|קְ}}דוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּבְנֵי אֱלֹהִים / לִקְרֹא שָׁלוֹם בַּמִלְחָמָה וְשֶׁלֹּא לָקֹץ כָּל עֵץ מַאֲכָל
{{סי|צֹ}}אן פְּסָחִים שֶׁלֹּא לִזְבֹּחַ עַל חָמֵץ / נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ
{{סי|פֶּ}}ן יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה / כְּצֵאת הָעֲבָדִים בַּל יוֹצִיאֶנָּה
{{סי|עַ}}ם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ / אָדוֹן אִם לֹא יְעָדָהּ יִפְדֶנָּה הָאָב
{{סי|שָׂ}}מָהּ צֶלַע לְנִינוֹ בְּבַיִת / יְכַבֵּד אוֹתָהּ כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת
{{סי|נַ}}פְשׁוֹ אִם תִּתְאַוֶּה לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת / שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרַע מִמֶּנָּה
{{סי|מִ}}שְּׁלָשׁ אֵלֶּה אִם יִמְנָעֶנָּה / תֵּצֵא חִנָּם בְּלֹא מַתַּת כָּסֶף
{{סי|לֹ}}א לְהִתְחַתֵּן בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וְלֹא לְחָנְנָם וְלֹא לִכְרֹת בְּרִית עִמָּם / וְנִבְלַת חוֹטֵא נִתְלֶה בַּל תָּלִין עַל עֵץ
{{סי|כִּ}}נּוּס סַמְּמָנִים וְסֵדֶר פִּטּוּמִים / וְשֶׁמֶן מְמֻלָּח וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים
{{סי|יְ}}רִיעוֹת וְלוּלָאוֹת קְרָסִים וּקְרָשִׁים / וָוִים וּבְרִיחִים וְעַמּוּדִים וַאֲדָנִים וִיתֵדוֹת לַמִּשְׁכָּן
{{סי|טֹ}}הַר מִזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחשֶׁת / וּמִכְבָּר וְכַרְכֹּב וְסִירוֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ
{{סי|חִ}}נּוּךְ מְנוֹרָה וְנֵרוֹתֶיהָ קָנֶיהָ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ / וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ לַעֲשׂוֹת מִכִּכַּר הַזָּהָב
{{סי|זֶ}}בֶד לֶחֶם הַפָּנִים לַעֲרֹךְ עַל הַשֻּׁלְחָן / וְקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִן הַכִּיּוֹר
{{סי|וְ}}קַלְעֵי הֶחָצֵר וּשְׁתֵּי כְתֵפוֹת / בָּתִּים לַבַּדִּים וּנְבוּב לוּחוֹת
{{סי|הֲ}}בָאַת הַבַּדִּים בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן / מָסָךְ וּמִכְסֶה לָאֹהֶל פָּרֹכֶת וְכַפֹּרֶת וּשְׁנֵי כְרוּבִים
{{סי|דַּ}}קָּה וְקִדָּה קָנֶה וְקִנָּמוֹן / מוֹר נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבוֹנָה לְרִקּוּחַ בְּשָׂמִים
{{סי|גַּ}}ם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא לְבַעֵר אֵשׁ / לְהַסִּיק עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
{{סי|בִּ}}גְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת / אוּרִים וְתֻמִּים אַרְבָּעָה טוּרִים
{{סי|אֵ}}פוֹד וְחשֶׁן וּמְעִיל וְצִיץ הַזָּהָב וְנֵזֶר הַקֹּדֶשׁ / כְּתֹנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט בַּד וּמִגְבָּעוֹת.

{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אֹ}}הֶל מוֹעֵד לִנְטוֹתוֹ בְחֶסֶד / לְחַנְּכוֹ בְאִשִּׁים בְּיוֹם הֲקָמָתוֹ / בְּמַחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת בְּחַלּוֹת וּבִרְקִיקִים
{{סי|בְּ}}סֹלֶת בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וּבְאַזְכָּרָה / שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב לַשֵּׁם כָּל שְׂאוֹר וְכָל דְּבַשׁ
{{סי|גַּ}}ם נָשִׂיא וּמָשׁוּחַ עֵדָה וְיָחִיד / אִם יֶחֶטְאוּ בְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן יֵרָצוּ לַמֶּלֶךְ
{{סי|דְּ}}בַר שְׁמִיעַת קוֹל אָלָה אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע / אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ
{{סי|ה}}וֹרָיַת בֵּית דִּין וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי וּפָר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת / אָשָׁם וַדַּאי וְאָשָׁם תָּלוּי
{{סי|וְ}}קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו לַחֲצוֹת בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב / מֻרְבֶּכֶת תֻּפִינֵי מִנְחַת כֹּהֵן וְכֹהֶנֶת
{{סי|זֶ}}פֶק מֻרְאָה וְנוֹצָה מְלִיקָה וְהַמְצָיָה / וְהֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בַּבְּהֵמָה וְשִׁסּוּעַ וּבַל הַבְדָּלָה בָּעוֹף
{{סי|חֵ}}לֶב וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְהֶעָצֶה / שְׁחִיטַת צֹאן בַּצָּפוֹן וְהַפְרָשַׁת אֵילֵי הַקֹּדֶשׁ אַלְיָה וְאֵמוּרִים
{{סי|טֻ}}מְאַת שֶׁרֶץ בַּבֶּגֶד אוֹ בְעוֹר אוֹ בְשַׂק אוֹ בְכָל כְּלִי עֵץ וְאֹכֶל וּמַשְׁקֶה וְכָל זֶרַע זֵרוּעַ / מַעְיָן וּבוֹר תַּנּוּר וְכִירַיִם
{{סי|יִ}}גַּע בִּבְשַׂר קֹדֶשׁ יִקְדָּשׁ וּמַזֶּה מִדָּמָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו / שְׁבִירָה בִּכְלִי חֶרֶשׂ מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת
{{סי|כֹּ}}ל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע / חֲגָבִים טְמֵאִים וַחֲגָבִים טְהוֹרִים
{{סי|לְ}}הַרְחִיץ קֶרֶב וּכְרָעַיִם וּלְהָנִיף חָזֶה וְשׁוֹק הַיָּמִין / וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ
{{סי|מַ}}לְקוּת אַרְבָּעִים כְּדֵי רִשְׁעַת אִישׁ / לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב
{{סי|נַ}}עֲרָה הַמְאֹרָשָׂה כִּי תֵאָנֵס / בּוֹעֲלָהּ יִסָּקֵל וְהִיא תִנָּקֶה
{{סי|סֵ}}דֶר עִבּוּרִים לְהַעֲנִיק לְעֶבֶד וּלְאָמָה / וְשֶׁלֹּא לְאַמֵּץ לֵב וְשֶׁלֹּא לִקְפֹּץ יָד מֵעָנִי וָדָל
{{סי|עִ}}ם זָכָר שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב / וְכָל שְׁאֵר בָּשָׂר לְהַרְחִיק מִגּוּף
{{סי|פֶּ}}טֶר חֲמוֹר לִפְדּוֹתוֹ בְשֶׂה / וְהַעֲבָרַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (וְעִנּוּי נֶפֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים)
{{סי|צֵ}}את עֶבֶד עִבְרִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית / אִם יֶאֱהַב אֲדוֹנוֹ יִהְיֶה לּוֹ עֶבֶד עוֹלָם עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל
{{סי|קִ}}דּוּשׁ שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים בְּיוֹבֵל / לָשׁוּב לַאֲחֻזָּה וּלְמִשְׁפָּחָה וְלָתֵת גְּאֻלָּה לָאָרֶץ שֶׁלֹּא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת
{{סי|רֵ}}אשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר / עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה
{{סי|שׁ}}וֹחֵט וּמַעֲלֶה בַחוּץ לְחַיְּבוֹ כָּרֵת / חָק עוֹלָם שֶׁלֹּא לִזְבֹּחַ לַשְּׂעִירִים
{{סי|תִּ}}עוּב בֶּן נֵכָר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בַּפֶּסַח / כֹּהֲנִים בְּמוּמִים לִפְסֹל וּלְוִיִּם בַּשָּׁנִים.

{{הור|סימן: '''תשר&quot;ק'''}}

{{סי|תְּ}}שַׂמַּח לֵוִי בְּיוֹם שִׂמְחָתֶךָ / וּבַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְגֵר וְיָתוֹם וְאַלְמָנָה
{{סי|שֵׁ}}ם מֶלֶךְ לְיַחֵד שַׁחֲרִית וְעַרְבִית / בָּתֵּי הַחֲצֵרִים וּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה
{{סי|ר}}וֹאֶה עִוֵּר וּמַשְׁגֵּהוּ בַדֶּרֶךְ / תַּשִּׂיגֵהוּ קְלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר
{{סי|ק}}וֹלֵעַ וּמַכֶּה רֵעֵהוּ בַסָּתֶר / שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ
{{סי|צִ}}וּוּי עַל הַסֵּרוּס שָׂרוּעַ וְקָלוּט וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת / וְשֶׁלֹּא לַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹר וְשֶׁלֹּא לָגֹז בְּכוֹר צֹאן
{{סי|פִּ}}נּוּי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִתּוֹךְ הַבַּיִת / וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הָאוֹצָר
{{סי|עַ}}ל אֲזֵנֶךָ לְתַקֵּן יָתֵד / לַחְפֹּר וּלְכַסּוֹת צֵאַת מַאֲכָלֶיךָ
{{סי|סְ}}פִיחֵי שְׁבִיעִית וּפֶרֶט כֶּרֶם וָזַיִת / לְשָׂכִיר וּלְתוֹשָׁב וְיִתְרָם לְחַיָּה
{{סי|נֶ}}צַח תִּשְׁבֹּת בְּהֶמְתְּךָ בְּיוֹם מְנוּחָתֶךָ / וְגֵר וְעֶבֶד וְאָמָה כָּמוֹךָ יָנוּחוּ
{{סי|מִ}}זְבַּח אֲדָמָה לִבְנוֹת בַּאֲבָנִים שְׁלֵמוֹת / וְלָחֹק עֲלֵיהֶם דָּת בָּאֵר הֵיטֵב
{{סי|לָ}}תֵת לַלְוִיִּם מְנָת חֵלֶק בָּאָרֶץ / כִּי בְיִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה
{{סי|כִּ}}י יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ לָשֵׂאת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי / יִפְדֵּהוּ בַכֶּסֶף וְיַעֲלֵהוּ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ
{{סי|יִ}}תֵּן הַכֶּסֶף בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ / בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר
{{סי|טֶ}}רֶף עִשּׂוּר תְּבוּאָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית / לְהוֹצִיא וּלְהָנִיחַ בִּשְׁעָרֶיךָ לְהַשְׂבִּיעַ דַּלִּים
{{סי|חַ}}לּוֹת פְּנֵי אֵל בְּשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג / בִּפְרִי עֵץ הָדָר וּבְקִלּוּס עַרְבֵי נָחַל
{{סי|זִ}}מְרָה וְהַלֵּל לָתֵת בַּהֲדַס וְרֹב הוֹדָיוֹת בְּכַפּוֹת תְּמָרִים / וְיָמִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְלַיְלָה אֶחָד לִגְמֹר בָּהֶם אֶת הַהַלֵּל
{{סי|וּ}}בַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וּשְׁנֵי לֵילוֹת
{{סי|וְ}}נֵר חֲנֻכָּה בְּעִתָּהּ בַּל תַּשְׁבִּית מֵאֹהָלֶיךָ / בְּרָכָה וְהוֹדָאָה עַל הַמָּזוֹן בְּאָכְלְךָ וּבְשָׂבְעֶךָ
{{סי|הַ}}מְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ
הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׂעִירֵי רְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּשְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים
{{סי|דַּ}}ת הַמִּלּוּאִים וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים וְשֶׁלֹּא לַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו / שְׁהִיָּה דְּרָסָה חֲלָדָה הַגְרָמָה וְעִקּוּר
{{סי|גַּ}}ם תְּרוּמַת בָּצֵק לָתֵת לַכֹּהֵן הַפִּגּוּל וְהַלָּן וְהַנּוֹתָר וְהַיּוֹצֵא וְהַטָּמֵא וְהַנִּשְׁחָט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ / נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק וְעֶשְׂרִים גֵּרָה / וּכְשֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָן הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה / וְהַנִּתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה הַנִּתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ וְהַנִּתָּנִין בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן בִּפְנִים וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אִם עָלוּ לֹא יֵרֵדוּ
{{סי|בְּ}}בִיאָה וּבְכֶסֶף וּבִשְׁטָר לִקְנוֹת בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה / שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּשְׂדֵה מִקְנָה / רְשׁוּמוֹת קְמוּצוֹת פְּתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת נוֹטְרִיקוֹן קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת
{{סי|אַ}}זְכָּרַת מִקְרָא מְגִלָּה וַעֲצֶרֶת וְיוֹם טְבוֹחַ / רְאִיָּה חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה וְהַקְהֵל וְתִקּוּן גָּדוֹל.&lt;/poem&gt;&lt;noinclude&gt;
{{הור|[[אז שש מאות]]}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:אזהרות]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>2zv9nv58oq1r51r17bcyxhdnvdim5tc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ פסחים כד א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1728700</id>
    <revision>
      <id>3018839</id>
      <parentid>3018833</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T13:16:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018839</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11117" sha1="tl3r18ju9q2fh2zt0a2zb2q2wrlhk38" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|א|כג ב|כד ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד א] ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה - אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא בקדש באש תשרף, בקדש - בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון! דתניא, רבי שמעון אומר: בקדש באש תשרף - לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש, ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין? }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|תלמוד לומר: (וכל) בקדש באש תשרף. אמר ליה: רבי יונתן רבך מהאי קרא קאמר לה ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר וגו' שאין תלמוד לומר לא יאכל, ומה תלמוד לומר לא יאכל - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב ושרפת את הנותר באש - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא ושרפת את הנותר - נותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי לא יאכל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא יאכל כי קדש הוא - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! - אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך. דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל, מה תלמוד לומר לא תאכל? אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא? דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות! - אלא אמר רב פפא: מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף, שאין תלמוד לומר לא יאכל, מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן? וכי תימא: אין מזהירין מן הדין - הקישא הוא, דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וגו'. מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה, אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? לאו מי אמר אביי: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אכל פוטיתא - לוקה ארבע, נמלה - לוקה חמש, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ואם אינו ענין''' -  לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

'''לימד על חטאת''' -  פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

'''פסולי''' -  כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (ד' קד:):

'''אמר ליה''' -  ההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

'''דהא כתיב ושרפת''' -  אלמא לאו בר אכילה הוא:

'''לכל איסורין''' -  דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

'''ואם אינו ענין לאכילה''' -  דהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה:

'''אמר קרא והנותר''' -  דהוה ליה למכתב ושרפתו באש:

'''מיבעי ליה לכדר' אלעזר''' -  ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

'''כל שבקודש פסול''' -  מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

'''מקרא קמא''' -  וכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים:

'''לאו שבכללות''' -  כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד:

'''לא בערתי''' -  אזהרה נפקא לן ביה ביבמות בהערל (דף עג:):

'''אין מזהירין''' -  מדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות {{הפניה-גמ|מכות|ה|ב}} נפקא לן:

'''היקשא הוא''' -  ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע&quot;ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו ([[דברים  טו]]) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל:

'''אכל פוטיתא''' -  שרץ המים:

'''לוקה ארבע''' -  חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע:

'''נמלה''' -  שהוא שרץ הארץ:

'''לוקה חמש''' -  הני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד א ואם אינו ענין לאכילה.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_ ואם אינו ענין לאכילה]]
'''ואם''' אינו ענין לאכילה. לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הא אין לוקין על לאו שבכללות.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הא אין לוקין על לאו שבכללות]]
''' הא''' אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה הר&quot;ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:

''' אם''' אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר. ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי&quot;ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:

''' הקישא''' הוא. תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי&quot;ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת {{הפניה-גמ|שבת|כה|א}} לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:

''' דכתיב''' לא תוכל לאכול בשעריך. האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש&quot;מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|א}}</text>
      <sha1>tl3r18ju9q2fh2zt0a2zb2q2wrlhk38</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018840</id>
      <parentid>3018839</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T13:39:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018840</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11335" sha1="ot4v5xbee1b8zcdhx2kcj6e4ssnrcyv" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|א|כג ב|כד ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד א] ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה - אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא בקדש באש תשרף, בקדש - בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון! דתניא, רבי שמעון אומר: בקדש באש תשרף - לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש, ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין? }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|תלמוד לומר: (וכל) בקדש באש תשרף. אמר ליה: רבי יונתן רבך מהאי קרא קאמר לה ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר וגו' שאין תלמוד לומר לא יאכל, ומה תלמוד לומר לא יאכל - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב ושרפת את הנותר באש - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא ושרפת את הנותר - נותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי לא יאכל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא יאכל כי קדש הוא - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! - אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך. דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל, מה תלמוד לומר לא תאכל? אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא? דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות! - אלא אמר רב פפא: מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף, שאין תלמוד לומר לא יאכל, מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן? וכי תימא: אין מזהירין מן הדין - הקישא הוא, דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וגו'. מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה, אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? לאו מי אמר אביי: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אכל פוטיתא - לוקה ארבע, נמלה - לוקה חמש, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ואם אינו ענין''' -  לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

'''לימד על חטאת''' -  פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

'''פסולי''' -  כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (ד' קד:):

'''אמר ליה''' -  ההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

'''דהא כתיב ושרפת''' -  אלמא לאו בר אכילה הוא:

'''לכל איסורין''' -  דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

'''ואם אינו ענין לאכילה''' -  דהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה:

'''אמר קרא והנותר''' -  דהוה ליה למכתב ושרפתו באש:

'''מיבעי ליה לכדר' אלעזר''' -  ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

'''כל שבקודש פסול''' -  מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

'''מקרא קמא''' -  וכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים:

'''לאו שבכללות''' -  כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד:

'''לא בערתי''' -  אזהרה נפקא לן ביה ביבמות בהערל (דף עג:):

'''אין מזהירין''' -  מדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות {{הפניה-גמ|מכות|ה|ב}} נפקא לן:

'''היקשא הוא''' -  ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע&quot;ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו ([[דברים  טו]]) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל:

'''אכל פוטיתא''' -  שרץ המים:

'''לוקה ארבע''' -  חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע:

'''נמלה''' -  שהוא שרץ הארץ:

'''לוקה חמש''' -  הני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד א ואם אינו ענין לאכילה.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_ ואם אינו ענין לאכילה]]
'''ואם''' אינו ענין לאכילה. לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הא אין לוקין על לאו שבכללות.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הא אין לוקין על לאו שבכללות]]
''' הא''' אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה הר&quot;ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:
[[File:תוס פסחים 2 כד א אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר]]
''' אם''' אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר. ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי&quot;ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:

''' הקישא''' הוא. תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי&quot;ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת {{הפניה-גמ|שבת|כה|א}} לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:

''' דכתיב''' לא תוכל לאכול בשעריך. האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש&quot;מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|א}}</text>
      <sha1>ot4v5xbee1b8zcdhx2kcj6e4ssnrcyv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018841</id>
      <parentid>3018840</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:07:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018841</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11445" sha1="jm4981ha00sdm3jxhkwkhigxuqq8r5o" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|א|כג ב|כד ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד א] ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה - אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא בקדש באש תשרף, בקדש - בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון! דתניא, רבי שמעון אומר: בקדש באש תשרף - לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש, ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין? }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|תלמוד לומר: (וכל) בקדש באש תשרף. אמר ליה: רבי יונתן רבך מהאי קרא קאמר לה ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר וגו' שאין תלמוד לומר לא יאכל, ומה תלמוד לומר לא יאכל - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב ושרפת את הנותר באש - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא ושרפת את הנותר - נותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי לא יאכל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא יאכל כי קדש הוא - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! - אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך. דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל, מה תלמוד לומר לא תאכל? אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא? דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות! - אלא אמר רב פפא: מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף, שאין תלמוד לומר לא יאכל, מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן? וכי תימא: אין מזהירין מן הדין - הקישא הוא, דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וגו'. מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה, אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? לאו מי אמר אביי: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אכל פוטיתא - לוקה ארבע, נמלה - לוקה חמש, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ואם אינו ענין''' -  לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

'''לימד על חטאת''' -  פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

'''פסולי''' -  כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (ד' קד:):

'''אמר ליה''' -  ההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

'''דהא כתיב ושרפת''' -  אלמא לאו בר אכילה הוא:

'''לכל איסורין''' -  דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

'''ואם אינו ענין לאכילה''' -  דהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה:

'''אמר קרא והנותר''' -  דהוה ליה למכתב ושרפתו באש:

'''מיבעי ליה לכדר' אלעזר''' -  ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

'''כל שבקודש פסול''' -  מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

'''מקרא קמא''' -  וכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים:

'''לאו שבכללות''' -  כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד:

'''לא בערתי''' -  אזהרה נפקא לן ביה ביבמות בהערל (דף עג:):

'''אין מזהירין''' -  מדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות {{הפניה-גמ|מכות|ה|ב}} נפקא לן:

'''היקשא הוא''' -  ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע&quot;ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו ([[דברים  טו]]) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל:

'''אכל פוטיתא''' -  שרץ המים:

'''לוקה ארבע''' -  חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע:

'''נמלה''' -  שהוא שרץ הארץ:

'''לוקה חמש''' -  הני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד א ואם אינו ענין לאכילה.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_ ואם אינו ענין לאכילה]]
'''ואם''' אינו ענין לאכילה. לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הא אין לוקין על לאו שבכללות.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הא אין לוקין על לאו שבכללות]]
''' הא''' אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה הר&quot;ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:
[[File:תוס פסחים 2 כד א אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר]]
''' אם''' אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר. ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי&quot;ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הקישא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הקישא הוא]]
''' הקישא''' הוא. תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי&quot;ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת {{הפניה-גמ|שבת|כה|א}} לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:

''' דכתיב''' לא תוכל לאכול בשעריך. האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש&quot;מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|א}}</text>
      <sha1>jm4981ha00sdm3jxhkwkhigxuqq8r5o</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018845</id>
      <parentid>3018841</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:33:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018845</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11617" sha1="0ppy6nekita571jcihaxny27pysxrqu" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|א|כג ב|כד ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד א] ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה - אף כל איסורין שבתורה בשריפה! אמר קרא בקדש באש תשרף, בקדש - בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון! דתניא, רבי שמעון אומר: בקדש באש תשרף - לימד על חטאת ששורפין אותה בקדש, ואין לי אלא זו בלבד, פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין? }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|תלמוד לומר: (וכל) בקדש באש תשרף. אמר ליה: רבי יונתן רבך מהאי קרא קאמר לה ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר וגו' שאין תלמוד לומר לא יאכל, ומה תלמוד לומר לא יאכל - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב ושרפת את הנותר באש - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא ושרפת את הנותר - נותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. והאי לא יאכל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא יאכל כי קדש הוא - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! - אמר אביי: לעולם מקרא קמא, ואיפוך. דליכתוב באש תשרף ולא בעי לא תאכל, מה תלמוד לומר לא תאכל? אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה, ואין כל איסורין שבתורה בשריפה. אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא? דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות! - אלא אמר רב פפא: מהכא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף, שאין תלמוד לומר לא יאכל, מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן? וכי תימא: אין מזהירין מן הדין - הקישא הוא, דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וגו'. מה תלמוד לומר לא יאכל? אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה. אי מה כאן בשריפה, אף כל איסורין שבתורה בשריפה - אמר קרא הנותר - הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה, אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין? לאו מי אמר אביי: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אכל פוטיתא - לוקה ארבע, נמלה - לוקה חמש, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ואם אינו ענין''' -  לאוסרם באכילה דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב זו מדה בתורה דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הלכה למשה מסיני:

'''לימד על חטאת''' -  פסולה ששריפתה בקדש בעזרה דמוהנה שורף לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן:

'''פסולי''' -  כל שאר קדשי קדשים כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן ומנחה שלא נקטר קומצה ואימורי קדשים קלים שנטמאו ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן והכי נמי תנן באלו עוברין (לקמן מט.) שורפין לפני הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה בית הדשן לכך וכן מפורש בזבחים בפר' טבול יום (ד' קד:):

'''אמר ליה''' -  ההוא מרבנן לר' שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא ר' יונתן רבך נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מבקדש באש תשרף דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה אלא מהאי קרא אמר להו:

'''דהא כתיב ושרפת''' -  אלמא לאו בר אכילה הוא:

'''לכל איסורין''' -  דוגמתן שנאמר בהן לאו באכילתן:

'''ואם אינו ענין לאכילה''' -  דהא בגופייהו כתיב תנהו ענין להנאה:

'''אמר קרא והנותר''' -  דהוה ליה למכתב ושרפתו באש:

'''מיבעי ליה לכדר' אלעזר''' -  ליתן לא תעשה דאי מושרפת לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות:

'''כל שבקודש פסול''' -  מדכתיב כי קודש הוא יתירה לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו כגון פיגול ויוצא ונשפך דמו:

'''מקרא קמא''' -  וכל חטאת ולאו מבאש תשרף דאיצטריך לומר שישרף בעזרה אלא מלא תאכל ליכתוב באש תשרף אלמא לאו בר אכילה הוא וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר דמפיק מלא יאכל כי קודש הוא כל פסולי קדשים:

'''לאו שבכללות''' -  כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד:

'''לא בערתי''' -  אזהרה נפקא לן ביה ביבמות בהערל (דף עג:):

'''אין מזהירין''' -  מדין קל וחומר אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה אזהרה ללאו במסכת מכות {{הפניה-גמ|מכות|ה|ב}} נפקא לן:

'''היקשא הוא''' -  ולאו קל וחומר דאיתקש נדריך ונדבותיך דהיינו שלמים למעשר דגן דכתיב ביה לא בערתי ממנו בטמא ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה ולא בערתי ממנו בטמא אע&quot;ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן ביה איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו ([[דברים  טו]]) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת יש כאן טומאת בשר לטהור וטומאת הגוף לטמא וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין הכא לא תאכל:

'''אכל פוטיתא''' -  שרץ המים:

'''לוקה ארבע''' -  חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים דהוא ספר ויקרא וחד במשנה תורה ושני לאוין כתובים בתורת כהנים בשקצים סתם לא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהן והכא לא כתיב על הארץ ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע:

'''נמלה''' -  שהוא שרץ הארץ:

'''לוקה חמש''' -  הני תרי דסתם שרצים וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד א ואם אינו ענין לאכילה.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_ ואם אינו ענין לאכילה]]
'''ואם''' אינו ענין לאכילה. לא אתי שפיר דהיכי מצי לאוקמי' באיסור אכילה דהא כתיב באש תשרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הא אין לוקין על לאו שבכללות.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הא אין לוקין על לאו שבכללות]]
''' הא''' אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה הר&quot;ר אליעזר ממיץ דבאלו הן הלוקין (מכות יג.) אמר דלאו דנותר ופיגול הוה בכלל הלוקין ואמאי והא לאו שבכללות הוא ותירץ דלגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן עון עון מנותר אך קשה דבפרק בתרא דמכות (דף יז: יח.) גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש פריך ולילקי נמי מדרבי אלעזר דאמר כל שבקודש פסול ומאי קושיא והא לאו שבכללות הוא:
[[File:תוס פסחים 2 כד א אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_אם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר]]
''' אם''' אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר. ואם תאמר והא איצטריך לרביעי בקודש כדאמרינן בפרק קמא (דף יט.) וי&quot;ל דלא ליכתוב לא יאכל אלא ישרף:
[[File:תוס פסחים 2 כד א הקישא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_הקישא הוא]]
''' הקישא''' הוא. תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא וי&quot;ל דצריך הקישא משום איסור הנאה דלא תוקי קרא דוהבשר לאיסור הנאה שיהא בלאו דבפ' שני דשבת {{הפניה-גמ|שבת|כה|א}} לא ילפי' איסור הנאה בשמן קדש שנטמא אלא ממעשר:
[[File:תוס פסחים 2 כד א דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_א_דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך]]
''' דכתיב''' לא תוכל לאכול בשעריך. האי לא חשיב לאו שבכללות מדלא כתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל לאכלם ש&quot;מ ליחודי לאו אכל חד דכתי' בקרא אתא:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|א}}</text>
      <sha1>0ppy6nekita571jcihaxny27pysxrqu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהי עז תהלתי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733609</id>
    <revision>
      <id>3018855</id>
      <parentid>2956654</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018855</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1448" sha1="3z84fv4bvnkcjv7e4wwvu01dx95brol" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
{{הור|סימן: '''אליקים'''}}

{{סי|אֱ}}לֹהֵי עֹז תְּהִלָּתִי / רְפָאֵנִי וְאֵרָפֵא{{ש}}
וְתֵן מַרְפֵּא לְמַחֲלָתִי / לְבַל אָמוּת וְאֶסָּפֶה

{{סי|לְ}}ךָ אוֹדֶה בְּעוֹדִי חַי / בְּתוֹךְ רֵעַי וְגַם אַחַי{{ש}}
וְאַרְבֶּה מַהֲלַל שִׂיחַי / בְּקוֹל עָרֵב וְנִיב יָפֶה

{{סי|יְ}}שׁוּעָתְךָ תְבוֹאֵנִי / וְעַל רַגְלַי תְקִימֵנִי{{ש}}
בְּשׁוּבִי עוֹד אֱלֵי כַנִּי / לְטוֹבָתְךָ אֲנִי צוֹפֶה

{{סי|קְ}}שֹׁב כִּי רַב כְּאֵב לִבִּי / כְּאֵשׁ בּוֹעֵר בְּתוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
וְלֹא נוֹתְרָה נְשָׁמָה בִּי / וְכֹחִי הוּא מְאֹד רָפֶה

{{סי|יְ}}הִי נָא חַסְדְּךָ עָלַי / לְסָמְכֵנִי בְמַעְגָּלַי{{ש}}
וְכָל יָמַי וְגַם לֵילַי / אֲהַלֶּלְךָ בְּנֹעַם פֶּה

{{סי|מְ}}חֵה פִשְׁעִי כְּמוֹ עָנָן / בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן{{ש}}
וְאֵרָאֶה וְאֶתְבּוֹנָן / מְקוֹם סַפִּיר וְגַם יָשְׁפֵה.
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>3z84fv4bvnkcjv7e4wwvu01dx95brol</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חשתי ולא התמהמהתי בתנומות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733855</id>
    <revision>
      <id>3018868</id>
      <parentid>2958177</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018868</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1222" sha1="oyuuo0njlq2zf2dtgmt55n4l2wmsd4w" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''חיים'''}}

{{סי|חַ}}שְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמַתִּי בִּתְנוּמוֹת{{ש}}
וּלְבֵית אֵל הִנֵּה קַמְתִּי בִּזְמָמוֹת{{ש}}
לְפָנָיו פִּי פָצִיתִי לוֹ{{ר1}}
כִּי קַוֹּה קִוִּיתִי יְיָ

{{סי|יִ}}רְאָה וָרַעַד וְאֵימָה יָבֹא בִי{{ש}}
נָפְלָה עָלַי תַּרְדֵמָה בְּחוֹבִי{{ש}}
אַךְ בְּמוֹ פִי אֶתְחַנַּן לָאֵל{{ר1}}
אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ

{{סי|יָ}}הּ יוֹדֵעַ מִסְתָּרַי שָׁמְרֵנִי{{ש}}
מַאֲזִין כָּל אֲמָרַי עֲנֵנִי{{ש}}
מֵחֲטָאַי טַהֲרֵנִי{{ש}}
לְךָ אָנִי רְפָאֵנִי יְיָ 

{{סי|מַ}}ה בֶּצַע כִּי אֶתְנַפַּל נֶגְדֶּךָ{{ש}}
אִם אוֹסִיף צוּר לְחַלֵּל אֲמָרֶיךָ{{ש}}
הַעֲלֵה מַרְפֵּא לְצִירַי{{ש}}
זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי יְיָ.&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>oyuuo0njlq2zf2dtgmt55n4l2wmsd4w</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ידידי רועי מקימי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733857</id>
    <revision>
      <id>3018872</id>
      <parentid>3001054</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018872</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2705" sha1="a3y6fio88bx5q6f63ubzb95uvikpxj6" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ישראל חזק'''}}

{{סי|יְ}}דִידִי רוֹעִי מְקִימִי{{ש}}
מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן{{ש}}
הַגִּידָה לִי אַתָּה עַל מִי{{ר1}}
נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ש&quot;ב יז כח}}

{{סי|שׁ}}וּב לֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ{{ש}}
כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ{{ש}}
רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ{{ר1}}
וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית לז יד}}

{{סי|רְ}}עֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים{{ש}}
תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָיִם{{ש}}
בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים{{ר1}}
וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו מט כ}}

{{סי|אֱ}}מֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי{{ש}}
עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי{{ש}}
יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי{{ר1}}
וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן.{{ממס|בראשית ד ב}}

{{סי|לְ}}עִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ{{ש}}
הֲבִיאֵנוּ וּמְשֹׁל בָּנוּ{{ש}}
נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ{{ר1}}
כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית מז ד}}

{{סי|ח}}וֹן עֲנִיִּים מְרוּדִים{{ש}}
צָבְאוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים{{ש}}
הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים{{ר1}}
כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית לא יב}}

{{סי|זְ}}כֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח{{ש}}
וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח{{ש}}
לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח{{ר1}}
יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַּצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים עד א}}

{{סי|קַ}}בֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה{{ש}}
וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא{{ש}}
מְהֵרָה עַל יְדֵי מוֹנֶה{{ר1}}
עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לג יג}}

בְּנֵה מִקְדָּשׁ אֲרִיאֵל{{ש}}
וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל{{ש}}
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל{{ר1}}
וְהִנֵה רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית כט ו}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>a3y6fio88bx5q6f63ubzb95uvikpxj6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אם פגע בך האי מנוול</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733985</id>
    <revision>
      <id>3018858</id>
      <parentid>2958878</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018858</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2993" sha1="cjletbjafhroihdfbcfayekv50fg5ly" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
{{הור|סימן: '''אני אברהם חזק'''}}

{{סי|אִ}}ם פָּגַע בָּךְ הַאי מְנֻוָּל{{ש}}
חִישׁ וּזְכֹר לוֹ יוֹם הַמָּוֶת{{ש}}
יוֹם תִּשְׁכֹּן מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל{{ר1}}
אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.{{ממס|איוב י כא}}
{{רפרן|רֹב מִצְוֹת לְךָ כְּנֹס|אַל יַבְטִיחֲךָ בֶּן אֱנוֹשׁ|שֶׁהַשְּׁאוֹל לָךְ בֵּית מָנוֹס}}

{{סי|נִ}}צָּב שָׂטָן לְרַגְלַיִם{{ש}}
חֶרֶב חַדָּה בְּיָדַיִם{{ש}}
אָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם{{ר1}}
חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת.{{ממס|משלי טז יד}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|יִ}}רְאֶה הַבַּיִת אֵשׁ אָכְלוֹ{{ש}}
מֵאֵשׁ מַלְבּוּשָׁיו וּמְעִילוֹ{{ש}}
מָלֵא עֵינַיִם עַל כֻּלּוֹ{{ר1}}
וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת.{{ממס|תהלים ז יד}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|אָ}}ז יִרְעַד רַעַד בִּרְאוֹתוֹ{{ש}}
כּוֹס פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ{{ש}}
רוֹצֶה לִבְרֹחַ מֵאִתּוֹ{{ר1}}
וְלָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.{{ממס|משלי יג יד}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|בְּ}}כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִבְרַח{{ש}}
הַשָּׂטָן אֶצְלוֹ יֶאֱרַח{{ש}}
אָז בְּקוֹל מַר צוֹעֵק יִצְרַח{{ר1}}
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת.{{ממס|תהלים יח ה}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|ר}}וּחוֹ יִמְסֹר וּגְוִיָּתוֹ{{ש}}
בִּרְאוֹת אָבְדָה תִקְוָתוֹ{{ש}}
לֹא יוֹעִיל עֹז וּמֶמְשַׁלְתּוֹ{{ר1}}
אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.{{ממס|קהלת ח ח}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|הֵ}}ן דָּנִין לוֹ שִׁבְעָה דִינִין{{ש}}
חוֹלְפִין עָלָיו שִׁבְעָה עִדָּנִין{{ש}}
דִּין שֶׁאַחַר הַמָּוֶת דָּנִין{{ר1}}
מוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת.{{ממס|קהלת ז כו}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|מַ}}כֵּה יַכֶּה אִישׁ לְיִצְרוֹ{{ש}}
כָּל זֶה יִזְכֹּר בְּיוֹם גָּבְרוֹ{{ש}}
יוֹם שֶׁיֹּאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ{{ר1}}
יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת.{{ממס|איוב יח יג}}
{{רפרן|רוב}}

{{סי|חֲזַק|0}} בְּדָת כִּי הִיא סִתְרָה{{ש}}
לֹא בְהוֹן כִּי אֵינוֹ עֶזְרָה{{ש}}
לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה{{ר1}}
וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.{{ממס|משלי יא ד}}
{{רפרן|רוב}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>cjletbjafhroihdfbcfayekv50fg5ly</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יחיד ואין בלתו אחר</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1733988</id>
    <revision>
      <id>3018875</id>
      <parentid>3001059</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018875</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1306" sha1="7ud6gbwmbm0nvwfxh961g9obnhiseqy" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
{{הור|סימן: '''ישראל'''}}

יָחִיד וְאֵין בִּלְתּוֹ אַחֵר / אֵל בְּשִׁירֵי זִמְרָה בּוֹחֵר

{{סי|י}}וֹשֵׁב בְּרוּם שְׁמֵי זְבוּל{{ש}}
וּמַצְמִיחַ כָּל עֵץ יְבוּל {{ש}}
גָּדוֹל בְּלִי חֵקֶר וּגְבוּל {{ש}}
יוֹם יוֹם פָּנֶיך אֲשַׁחֵר

{{סי|שִׂ}}בַּרְתִּי עַד עֵת בּוֹא שִׁילֹה {{ש}}
יָשִׁיב נִדְּחִי יָרִים דִּגְלוֹ {{ש}}
אִם יִתְמַהְמָהּ אֲחַכֶּה לוֹ {{ש}}
כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר

{{סי|רְ}}דֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׁיגֵם {{ש}}
וְכַדּוֹנַג תְּמוֹגְגֵם {{ש}}
בְּגֵיא צַלְמָוֶת נַהֲגֵם {{ש}}
תָּאֳרָם מִשְּׁחוֹר שַׁחֵר

{{סי|אַל}} יָשֹׁב דַּךְ מִמְּךָ נִכְלָם {{ש}}
צוּר מִבְטָחִי מֶלֶךְ עוֹלָם {{ש}}
מִשַּׁוְעַת דַּל אַל תִּתְעַלַּם {{ש}}
לְבַקֵּשׁ רָצוֹן טוֹב שֹׁחֵר.
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>7ud6gbwmbm0nvwfxh961g9obnhiseqy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>איום ונורא צום העשור</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738911</id>
    <revision>
      <id>3018835</id>
      <parentid>2999328</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T12:39:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הערה</comment>
      <origin>3018835</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11215" sha1="1f7bdhnjg5aat0ibjz6d8tch1oxsebf" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור2|פיוט ממחזור בני רומא. החלק המסומן חסר במחזורים של מנהג זה והושלם על פי כתבי יד מהגניזה.{{הערה|החסרון במחזורי איטליה והמילים {{צ|וחותמך אמת}} בסוף הטור השלישי הביא להשערת שד&quot;ל (במבוא למחזור בני רומא) כי הפייטן דילג בכוונה מהאות מ' אל האות ת' בכדי לחתום פיוטו באותיות &quot;אמת&quot;.}}}}
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' משולש}}

{{סי|אָ}}יֹם וְנוֹרָא / צוֹם הֶעָשׂוֹר / לְכָל הַיְצוּרִים{{ש}}
{{סי|אֵ}}ין תְּלוֹת פָּנִים / בֹּשֶׁת לְכָל פָּנִים / לְאָבוֹת וּבָנִים{{ש}}
{{סי|אֲ}}שֶׁר צֶדֶק תַּעֲנֶה / אֱמוּנָה תוֹכִיחַ / וְחוֹתָמָךְ אֱמֶת
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|בְּ}}עָרְכָךְ מִשְׁפָּט / תִּקְרָא לַשָּׁמַיִם / לִתֵּן הַנֶּפֶשׁ{{ש}}
{{סי|בְּ}}כֵן אֶל הָאָרֶץ / תִּקְרָא מִתַּחַת / בָּשָׂר לְהַעֲמִיד{{ש}}
{{סי|בְּ}}עֵת יִדָּרֵשׁוּ / מִי חָטָא לִי תַּעַן / וְזֶה לָזֶה יוֹכִיחוּ
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|גֹּ}}לֶם יַעֲנֶה / בִּהְיוֹת בִּי הַנֶּפֶשׁ / הִיא הִרְשִׁיעַתְנִי{{ש}}
{{סי|גַּ}}ם הָיְתָה לִי / כְּמִכְשׁוֹל עֲלֵי אֹרַח / לִפְנֵי עִוֵּר{{ש}}
{{סי|גַּ}}ם בְּעוֹפְפָהּ מֶנִּי / הֻשְׁלַכְתִּי לְרִמָּה / כְּמוֹ אֶבֶן דּוּמָה
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|דִּ}}בְּרָה הַנֶּפֶשׁ / הֲלוֹא זַכָּה אֲנִי / כְּמוֹ אֲשֶׁר נֻפַּחְתִּי{{ש}}
{{סי|דָּ}}מִיתִי בְגֹלֶם / כְּזָךְ עִם עַוָּל / בְּדִירַת בֵּית חֶבֶר{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ לְהַחְטִיאֵנִי בַּכֹּל / כִּחֵשׁ וְגָזַל / בְּפִיו לֹא מִלְּאַתְנִי
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|הַ}}בָּשָׂר יַעַן / הַנֶּפֶשׁ הִדְרִיכַתְנִי / נְתִיב עֲקַלְקַלּוֹת{{ש}}
{{סי|הִ}}רְהוּר הַלֵּב / וּמַרְאִית הָעַיִן / וַהֲרָעַת יֵצֶר{{ש}}
{{סי|הֻ}}סְּעָה מֶנִּי / וְלֹא שִׂיחַ לִי / וְלֹא עָוֹן בִּי
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|וְ}}הַנֶּפֶשׁ תֹּאמַר / אֵיךְ תַּרְשִׁיעֵנִי / לְמַעַן תִּצְדַּק{{ש}}
{{סי|וְ}}אַתָּה נִכְסַפְתָּ / לְבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת / גֵּוְךָ לְמַלֹּאות{{ש}}
{{סי|וּ}}מֵעֵת פֵּרַשְׁתִּי מִמָּךְ / טֶרֶף לֹא טָעַמְתִּי / הִנְנִי עֲנֵה בִי
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|זֶ}}ה מִמָּרוֹם / עֲלֵיהֶם יִלְעַג / כִּי כַחַשׁ בְּיָדָם{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה לְעֻמַּת זֶה / אֲמָרִים יָשִׁיבוּ / מִדִּין לְהִנָּצֵל {{ש}}
{{סי|זֻ}}מְּמוּ זֶה בָזֶה / וְיָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה / כִּי אֵין מַעֲנֶה
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|חֲ}}שׁוּבִים הֵם כְּצֶמֶד / כְּחִגֵּר וְסוֹמֵא / שׁוֹמְרִים בִּשְׂדֵה מֶלֶךְ{{ש}}
{{סי|חֻ}}בְּלוּ פֵרוֹת / עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם / וְכִחֲשׁוּ לְהוֹדוֹת{{ש}}
{{סי|חָ}}שׁ מֶלֶךְ לְהוֹדִיעַ / כַּחְשָׁם בְּמִשְׁפָּט / וְהִרְכִּיבָם וְדָנָם
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|ט}}וּבְךָ תוֹדִיעַ / לְאֵין בָּמוֹ טוֹב / כִּי טוֹב לַכֹּל אַתָּה{{ש}}
{{סי|טָ}}פַשְׁנוּ לְהִתְוַדּוֹת / מִתְּחִלַּת הַדִּין / פֶּן נָבוֹא לְבֹשֶׁת{{ש}}
{{סי|טַ}}עַם הוֹרֵיתָ / לְמוֹדֶה וְעוֹזֵב / יַשִּׂיגוּ רַחֲמֶיךָ
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|יָ}}דוּעַ לַכֹּל / כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ / לֹא כְבָשָׂר וָדָם הֵמָּה{{ש}}
{{סי|יִ}}שְׁפֹּט גֶּבֶר / וְיוֹדֶה בְּדִין אֱנוֹשׁ / נַפְשׁוֹ מְאַבֵּד{{ש}}
{{סי|י}}וֹם לְוִדּוּי / בְּדִין אֱלֹהִים חַיִּים / וָחַי וְלֹא יָמוּת
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|כָּ}}ל כַּחַשׁ וְגָזֵל / אָוֶן וְגַם עָמָל / נִכְסַפְנוּ לִקְנוֹת{{ש}}
{{סי|כִּ}}י לֹא הֵבַנְנוּ / מַה בְּאַחֲרִיתֵנוּ / לָבוֹא בְּתוֹכָחוֹת{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים / כִּי בְעֵת מִשְׁפָּט / צְדָקָה תַעֲשֶׂה
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|לֹ}}א לָנוּ תַּעֲשֶׂה / לְמַעֲנָךְ תִּפְעַל / רַחוּם כְּמַעֲשֶׂיךָ{{ש}}
{{סי|לְ}}מַעַן תִּוָּרֵא / דִּין כָּל הַיְצוּרִים / שׁוֹפֵט עָרַכְתָּ {{ש}}
{{סי|לְ}}הוֹצִיא לְחַיִּים / לְקוּחִים לַמָּוֶת / וְחַי חַי יוֹדוּךָ
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}

{{סי|מִ}}בָּשָׂר תְּהֻלַּל / מִנֶּפֶשׁ תְּבֹרַךְ / כִּי לָכֵן נוֹצָרוּ{{ש}}
{{סי|מַ}}ה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ / שַׁחַת אִם נֵרֵד / וּמִי יוֹדֶה לָּךְ{{ש}}
{{סי|מֵ}}חַיִּים תְּפֹאַר / מֶלֶךְ הַמּוֹשֵׁל / נוֹבֵעַ מְקוֹר חַיִּים
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}
{{רקע אפור}}
{{סי|נִ}}תְעַבְנוּ וְתָעִינוּ / נוֹקַשְׁנוּ וְנִלְכַּדְנוּ / שַׁבְנוּ, אַל תְּבִישֵׁנוּ{{ש}}
{{סי|נְ}}פָשׁוֹת לְךָ הִנֵּה / יוֹצֵר כָּל נֶפֶשׁ / אֲדוֹן כָּל נְשָׁמָה{{ש}}
{{סי|נִ}}שְׁמַת כָּל חַי / וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ / לָעַד יְבָרְכוּךָ

{{סי|סִ}}כַּכְתָּ אֵבָרִים / וְדִבַּקְתָּ עֲצָמוֹת / לְהוֹכִיחַ בָּשָׂר{{ש}}
{{סי|שַׂ}}מְתָּ בּוֹ נֶפֶשׁ / כִּשְׂאוֹר לָעִסָּה / כְּמֶלַח לְשַׁמֵּר תֹּפֶל{{ש}}
{{סי|סָ}}עוּ זֶה מִזֶּה / נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן / וְאִם יַחַד יוֹדוּךָ

{{סי|עֶ}}צֶם לְרִקָּבוֹן / וּבָשָׂר לְתֹלַעַת / וְהַגּוּף לְרִמָּה{{ש}}
{{סי|עֲ}}לִיפַת נֶפֶשׁ / אִם תְּקֻלַּע בְּקֶלַע / עַל אוֹדוֹת רֶשַׁע{{ש}}
{{סי|עֵ}}ת תַּחְפֹּץ לְחַדְּשָׁם / תַּתִּיכֵם כֶּחָלָב / תַּקְפִּיאֵם כִּזְכוֹכִית

{{סי|פּ}}וֹעֲלֵי צֶדֶק / בְּשָׂרָם יִשְׁכֹּן לָבֶטַח / בְּלִי פַחַד{{ש}}
{{סי|פִּ}}קְדוֹן נַפְשָׁם / בִּצְרוֹר הַחַיִּים / כִּי לָכֵן שָׁווּ{{ש}}
{{סי|פִּ}}יפִיּוֹת בְּיַד / רוֹמֵמוֹת בְּגָרוֹן / בְּכָבוֹד יַעֲלֹזוּ

{{סי|צַ}}רְתָּנוּ כְּיוֹצֵר / וּלְךָ מֶמְשָׁלָה / לְהַשְׁחִית וּלְתַקֵּן{{ש}}
{{סי|צַ}}קְתָּנוּ כַּחֹמֶר / וְנִשְׁבַּרְנוּ כַּחֶרֶשׂ / וּלְךָ יְכֹלֶת לְחַדֵּשׁ{{ש}}
{{סי|צ}}וּר מַה תַּעֲשֶׂה / הֲיוּכַל חֹמֶר / זֹאת לַהֲשִׁיבְךָ

{{סי|קְ}}בָרוֹת תִּפְתַּח / לְהַתִּיר אֲסוּרִים / לְהוֹצִיא אֲסִירִים{{ש}}
{{סי|ק}}וּמוּ מֵעָפָר / בּוֹאוּ מִבָּשָׁן / שׁוּבוּ מִמְּצוּלוֹת{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל תֵּקַע בְּקָשְׁבָם / יָקִיצוּ וְיָרֹנּוּ / וְזֶה לָזֶה יַכִּירוּ

{{סי|רָ}}ם בְּהַבִּיטְךָ / כִּי אֵין זְכוּת וְצֶדֶק / רַחֲמִים תְּעוֹרֵר{{ש}}
{{סי|רִ}}בְבוֹת אֲלָפֵינוּ / הֲמוֹן מִסְפָּרֵנוּ / בַּעֲמֹד לְפָנֶיךָ{{ש}}
{{סי|רַ}}חוּם תִּגְזֹר עָלֵינוּ / אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם / כִּי לְךָ

{{סי|שְׁ}}מֵנוּ תַּעֲמִיד / כְּמַעֲמַד דֹּק וָחֶלֶד / וְיָמֵינוּ כְּעֵץ{{ש}}
{{סי|שֵׁ}}ם גּוֹי רָשָׁע / יִרְקַב וְיִבְלֶה / מָוֶת לְזַרְעָם{{ש}}
{{סי|שַׁ}}לְוַת עֲמוּסֶיךָ / יִרְאוּ וְיֵבוֹשׁוּ / כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ
{{סוף}}
{{סי|תִּ}}גְדֹּר פִּרְצָה / תֶּאֱסֹף חֶרְפָּה / תִּמְחֶה אַשְׁמָה{{ש}}
{{סי|תִּ}}זְרֹק טָהֳרָה / תִּרְחֹץ צוֹאָה / תְּנַקֶּה טֻמְאָה{{ש}}
{{סי|תִּ}}מְחֹל עָוֹן / תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע / וְתֹאמַר סָלַחְתִּי
{{רפרן|הַנְּשָׁמָה לָךְ / וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ}}
{{סוף}}
==הערות==
[[קטגוריה:פיוטי תוכחה]]
[[קטגוריה:פיוטי יום כיפור]]
[[קטגוריה:מנהג איטליה]]
[[קטגוריה:וידוי]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:הפיוט הקדום]]</text>
      <sha1>1f7bdhnjg5aat0ibjz6d8tch1oxsebf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אני מפקיד יחידתי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738976</id>
    <revision>
      <id>3018861</id>
      <parentid>2999520</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:31:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018861</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4816" sha1="at9a0n32ilyif3kom5p8ermlroua8jc" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אני משה זכות יצ&quot;ו בכה&quot;ר מרדכי תנצב&quot;ה'''}}

{{סי|אֲנִי}} מַפְקִיד יְחִידָתִי / {{סי|מְ}}קוֹר חַיִּים בְּיָדֶךָ{{ש}}
{{סי|שְׁ}}קוּדַת אַהֲבָה לַעֲלוֹת / {{סי|הֲ}}דֹם כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ{{ש}}
{{סי|זְכוּת}} אָבוֹת וְרַב טוּבָךְ / {{סי|יְ}}קִימוּהָ בְסוֹדֶךָ{{ש}}
{{סי|צְ}}רוּפַת זִיוְךָ תִּהְיֶה / {{סי|וְ}}תָשׁוּב לִי בְּחַסְדֶּךָ{{ר1}}
פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי / תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ.{{ממס|תהלים פו טז}}

{{סי|בְּכֶה רָ}}חֵל {{סי|מְר}}וֹר {{סי|דָּכְיָ}}הּ / {{סי|תְּנַצֵּ}}חַ {{סי|בְּהֵ}}יכָלָךְ{{ש}}
בְּבוֹאָךְ דּוֹד לְגַן עֵדֶן / לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ בְּבֵן חֵילָךְ{{ש}}
לְאוֹרָךְ אֵלְכָה אָקוּם / חֲצוֹת לַיְלָה לְהוֹדוֹת לָךְ{{ש}}
וְלִבְכּוֹת עַל דְּבִיר קֹדֶשׁ / וְדִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

עֲוִיל שַׂר נַהֲרוֹת בָּבֶל / אֱלֹהִים, בָּא בְנַחְלָתָךְ{{ש}}
זְכֹר מֶה הָיְתָה לָנוּ / וְהַבֵּט מִזְּבוּל שִׁבְתָּךְ{{ש}}
אֵיכָה עוֹד לֹא תְּקַנֵּא צוּר / עֲלֵי יִקְרַת שְׁכִינָתָךְ{{ש}}
וְעַל חִלּוּל הֲדַר דָּתָךְ / וְעַל הֶרֶג חֲסִידֶיךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

שְׁנָתִי נִהְיְתָה עָלַי / לְאֹרֶךְ קֵץ פְּדוּתֵנוּ{{ש}}
אֲהָהּ לָנוּ אֱלֹהִים, אִם / תְּיַחֵל אֶל זְכוּתֵנוּ{{ש}}
חֲפֹץ לַחְפֹּז וְחִישׁ שׁוּבָה / יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ{{ש}}
חֲמֹל אָב רַחֲמָן חַנּוּן / עֲלֵי בִנְךָ יְחִידֶךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

לְעֵת כָּזֹאת אֲדוֹן עוֹלָם / תְּאַו לַקְשִׁיב בְּקוֹל רֵעִים{{ש}}
בְּתוֹרַת הָאֱמֶת הוֹגִים / אֲשֶׁר הִיא לָךְ לְשַׁעֲשׁוּעִים{{ש}}
בְּטוּב חֶלְקָם תְּנָה חֶלְקִי / בְּלֵיל וָלֵיל זְמִיר נָעִים{{ש}}
וּבִגְלַל זֹאת לְאוֹר יוֹמָם / יְבוֹאוּנִי חֲסָדֶיךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג נַפְשִׁי / לְךָ חָסִין וְצוּר נוֹרָא{{ש}}
שְׂעִפָּהּ תַּאֲדִיר בִּשְׁמָךְ / יְמִינָךְ לָהּ לְעֹז עֶזְרָה{{ש}}
אֲדוֹן אֶרֶץ וּמִלּוּאָהּ / עֲנֵה אוֹתָהּ בְּיוֹם צָרָה{{ש}}
צְדָקָה שׁוֹאֲלָה מִמָּךְ / הֲדוּקָה בָךְ וְכֹה תִקְרָא{{ש}}
אֱלֹהִים הוּא יְחָנֵּנוּ / בְּכָל לֵבָב נְהוֹדֶךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

אֱיָל בִּטְחִי גְּדֹר דִּינָךְ / הֲמֶה וּזְכֹר חֲסָדֶיךָ{{ש}}
טְרֹד יִצְרִי כְּבֹשׁ לִבִּי / מְלָא נַפְשִׁי סְעָדֶיךָ{{ש}}
פְּדֵה צִבְאוֹת קְרוּאֵי רֹאשׁ / שְׁמַע תַּחְנוּן מְרוּדֶיךָ{{ש}}
נְוַת צִדְקָךְ פְּקֹד כַּבִּיר / בְּבֶן יִשַׁי יְדִידֶךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}

יְקַר אֶדֶר הֱיֵה הִלִּי / וְאוֹר יִפְעַת הֲדַר הוֹדֶךָ{{ש}}
יְשַׁר אֹרַח הֲדֹךְ לוֹחֵץ / וְהַרְבֶּה הוֹד יְמִינֶךָ{{ש}}
יְסוֹד אַרְמוֹן הֲדֹם דִּירָךְ / וְנָא הַרְאֵה יְכָלְתֶּךָ{{ש}}
וְנִין דָּוִד בְּדָת {{סי|מֹשֶׁה|0}} / {{סי|זְכוּת|0}} יַזְהִיר בְּחֶלְדֶּךָ
{{רפרן|פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>at9a0n32ilyif3kom5p8ermlroua8jc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלי אלי למה עזבתנו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738977</id>
    <revision>
      <id>3018856</id>
      <parentid>2999521</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018856</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1929" sha1="dzawh7c291dgprgll2o2dkyrc4e6gef" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אני יצחק''' (מיוחס לאריז&quot;ל)}}

{{סי|אֵ}}לִי אֵלִי אֵלִי לָמָּה עֲזַבְתָּנוּ / שַׂמְתָּנוּ בַשִּׁבְיָה {{ש}}
בְּיַד אוֹיֵב נְטַשְׁתָּנוּ / חָנֵּנוּ צוּר יָהּ {{ש}}
אֶזְעַק לָךְ מִבּוֹר תַּחְתִּיָּה
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|נִ}}פְלָאוֹת עָשִׂיתָ / לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם{{ש}}
אוֹתָם דִּכִּיתָ / עַד מְאֹד כִּפְלֵי כִפְלַיִם
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|יַ}}ם סוּף בָּקַעְתָּ / לְהַעֲבִיר אֶת בָּנֶיךָ{{ש}}
וּבְיָדְךָ חֲזָקָה / טִבַּעְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|י}}וֹרְדֵי הַיָּם / רָאוּ אֶת גְּבוּרָתֶךָ{{ש}}
עַתָּה נְטַשְׁתָּנוּ / בְּיַד מַחֲרִיב בֵּיתֶךָ
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|צָ}}לְלוּ כַּעוֹפֶרֶת / בְּמַיִם אַדִּירִים{{ש}}
יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ / דְּגָלִים דְּגָלִים
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל עַמֶּךָ / וְעַל עַם נַחֲלָתֶךָ{{ש}}
וּפְדֵה נְאוּמֶךָ / בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}

{{סי|ק}}וֹלִי שִׁמְעָה / וְעַל עַמְּךָ הוֹפִיעַ{{ש}}
וּשְׁלַח לָנוּ מָשִׁיחַ / בַּעֲבוּר כְּבוֹד שְׁמֶךָ
{{רפרן|חָנֵּנוּ צוּר יָהּ}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:האר&quot;י]]</text>
      <sha1>dzawh7c291dgprgll2o2dkyrc4e6gef</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוחיל יום יום אשתאה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738982</id>
    <revision>
      <id>3018853</id>
      <parentid>2999537</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018853</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4113" sha1="l3ju2695j4nq1o5iqvztas0mu4soyj8" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אני דוד בר אהרן בן חסין'''}}

{{סי|א}}וֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה{{ש}}
תָּמִיד עֵינִי צוֹפִיָּה{{ש}}
אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה{{ר1}}
אַדְמַת קֹדֶשׁ טִבֶּרְיָה

{{סי|נָ}}עֲמָה יְשִׁיבָתָהּ{{ש}}
גַּם טוֹבָה רְאִיָּתָהּ{{ש}}
יַם כִּנֶּרֶת חוֹמָתָהּ{{ר1}}
שָׁם הָעִיר הַבְּנוּיָה

{{סי|יְ}}שָׁרִים בְּלִבּוֹתָם{{ש}}
נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם{{ש}}
בְּתוֹכָהּ קְבוּרָתָם{{ר1}}
כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה

{{סי|דֶּ}}רֶךְ הָהָר יִתְבּוֹנָן{{ש}}
קֶבֶר רַבָּן יוֹחָנָן{{ש}}
בֵּן זַכַּאי שָׁם יִתְלוֹנָן{{ר1}}
יָחִיד בְּדוֹרוֹ הָיָה

{{סי|וַ}}חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים{{ש}}
צַדִּיקִים וַחֲסִידִים{{ש}}
מִזָּהָב נֶחֱמָדִים{{ר1}}
מוֹנֶה שְׁבָחָן הָיָה

{{סי|דִּ}}מָּה אֶחָד לְבוֹר סִיד{{ש}}
טִפָּה אַחַת לֹא יַפְסִיד{{ש}}
וְלַחֲבֵרוֹ קָרָא חָסִיד{{ר1}}
וְחַד דְּחִיל חוֹבַיָּא

{{סי|בָּ}}ם חָכָם בְּעֹז גִּבֵּר{{ש}}
כַּמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר{{ש}}
אַשְׁרֵי יָלְדָה עַל מַשְׁבֵּר{{ר1}}
אֶת בְּנוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה

{{סי|רֹ}}אשׁ הָהָר שָׁם מַצֵּבָה{{ש}}
קֶבֶר רַבִּי עֲקִיבָא{{ש}}
עִמּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה{{ר1}}
אֶלֶף תַּלְמִידַיָּא

{{סי|אַ}}שְׁרֵי הַשָּׂם רַעְיוֹנָיו{{ש}}
לִרְאוֹת שָׁם נֶגֶד פָּנָיו{{ש}}
רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו{{ר1}}
יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה

{{סי|הַ}}ר גָּבוֹהַּ וְרָם עַל{{ש}}
הוּקַם עָלָיו מִמַּעַל{{ש}}
רַבִּי מֵאִיר הוּא בַּעַל{{ר1}}
אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא

{{סי|רַ}}בִּי יוֹחָנָן חָנָה{{ש}}
שָׁם יַחַד עִם רַב הוּנָא{{ש}}
וְעִמָּהֶם רַב כָּהֲנָא{{ר1}}
וְגַם רַבִּי יִרְמִיָּה

{{סי|נִ}}קְבַּר בְּתוֹכָהּ טָמוּן{{ש}}
רַבִּי מֹשֶׁה בַּר מַיְמוֹן{{ש}}
הוּא מְפָרֵשׁ דַּת אָמוֹן{{ר1}}
וְרַב עַל כָּל חַכִּימַיָּא

{{סי|בְּ}}רַם זָכוּר לְטוֹבָה{{ש}}
הָרַב נִיהוּ רַבָּא{{ש}}
עֵץ חַיִּים שַׂר הַצָּבָא{{ר1}}
מִמִּשְׁפַּחַת אַבּוּלְעַפְיָא

{{סי|נֵ}}זֶר קֹדֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ{{ש}}
אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ{{ש}}
מִפִּיו תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ{{ר1}}
מִצַּפְרָא וְעַד פַּנְיָא

{{סי|חֲסִין}} יָהּ אֵין כָּמוֹהוּ{{ש}}
אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא{{ש}}
בְּהֶבֶל רוּחַ פִּיהוּ{{ר1}}
רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתיָה

{{סי|חִ}}דֵּשׁ הָעִיר שִׁכְלְלָהּ{{ש}}
חוֹמָתָהּ וְגַם חֵילָהּ{{ש}}
בֵּית מִדְרָשׁוֹ כִּלְכְּלָהּ{{ר1}}
כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הָיָה

{{סי|זַ}}רְעוֹ לְעוֹלָם יִחְיֶה{{ש}}
בְּקִנְיַן הַגּוּף יִהְיֶה{{ש}}
בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל תִּהְיֶה{{ר1}}
קַלָּה וְגַם בְּזוּיָה

{{סי|ק}}וֹל זִמְרַת רְנָנַי{{ש}}
אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹנַי{{ש}}
יִהְיוּ לִפְנֵי יְיָ{{ר1}}
כְּמוֹ סֹלֶת נְקִיָּה.
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:טבריה]]</text>
      <sha1>l3ju2695j4nq1o5iqvztas0mu4soyj8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אליך אקרא יה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738983</id>
    <revision>
      <id>3018857</id>
      <parentid>2999539</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018857</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1973" sha1="j1vh2qhzb5v3iqizkniygvyt5zb3ged" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''שלמה'''}}

אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא {{ש}}
תִּפְקֹד גֶּפֶן שֶׁהָעַמִּים זֵרוּהָ אֵל נוֹרָא

{{סי|שַׁ}}וְעָתָהּ תְּקַבֵּל אֵל שׁוֹכֵן מְרוֹמִים {{ש}}
וּתְחַדֵּשׁ שַׁחְרוּתָהּ לָעַד וּלְעוֹלָמִים {{ש}}
הַלְעוֹלָם תִּזְנַח / עַמְּךָ נֶאֱנָח {{ש}}
צוֹעֵק מִבּוֹר לֹא מָצָא עֶזְרָה 
{{רפרן|אֵל נוֹרָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא}}

{{סי|לְ}}חַם אֶת הָאוֹיֵב כִּי יָדוֹ גָבְרָה {{ש}}
אָכַל אֶת פִּרְיָהּ וְעוֹד יָדוֹ לֹא קָצְרָה {{ש}}
שְׁלַח בּוֹ חֵמָה / זַעַם וּנְקָמָה {{ש}}
יֹאמְרוּ הָעַמִּים שִׁמְךָ נִקְרָא 
{{רפרן|אֵל נוֹרָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא}}

{{סי|מָ}}רוֹם זְכָר נָא בְּרִית אִישׁ חֲלוֹם חָלַם {{ש}}
הַרְבֵּה אֶת זַרְעוֹ וְתֶן לוֹ שְׁלוֹם עוֹלָם {{ש}}
נָא רְצֵה גִזְעוֹ / וְחֹן אֶת זַרְעוֹ {{ש}}
עַד מָתַי יִהְיֶה שֶׂה פְזוּרָה 
{{רפרן|אֵל נוֹרָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא}}

{{סי|הֵ}}ידָד יִהְיֶה יוֹם בּוֹ מִקְדָּשְׁךָ יִתְכּוֹנַן {{ש}}
יָרֹנּוּ כֻלָּם כִּי שָׁכַן בּוֹ הֶעָנָן {{ש}}
וְשִׁיר וּמִזְמוֹר / לְפָנָיו נִגְמוֹר {{ש}}
כִּי יָדְךָ עַל הָעוֹלָם גָּבְרָה 
{{רפרן|אֵל נוֹרָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא יָהּ אֵל נוֹרָא}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>j1vh2qhzb5v3iqizkniygvyt5zb3ged</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אבני אקדח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739388</id>
    <revision>
      <id>3018850</id>
      <parentid>3002171</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:27:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018850</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1910" sha1="e6p70crp9i5fabtk0gv0sqbfsvcm68g" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אברהם'''}}

{{סי|אַ}}בְנֵי אֶקְדָּח שִׂים שְׁעָרַי / וּגְלִילֵי כֶסֶף{{ש}}
כָּלְתָה נַפְשִׁי לַחֲצֵרַי / כִּי רַב הַכֹּסֶף{{ש}}
טוֹב לִי מִצְהֲלוֹת אַבִּירַי / מֵאַלְפֵי כֶסֶף

שְׁאֵרִית יוֹסֵף חַי / אֵלִי הֱיֵה מְאַסֵּף{{ש}}
עֲלֵיכֶם יוֹסֵף חַי / אֵלִי אֶלֶף פְּעָמִים

{{סי|בְּ}}שִׂמְחָה חִישׁ תְּחַדֵּנִי / גִּילַת וְרַנֵּן{{ש}}
עַל לֵב כַּחוֹתָם שִׂימֵנִי / אֲשׁוּרַי כּוֹנֵן{{ש}}
צִדְקָתְךָ תֶּהְגֶּה לְשׁוֹנִי / חַסְדָּךְ אֲרַנֵּן
{{רפרן|שארית יוסף}}

{{סי|רַ}}פְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים / תַּפּוּחֵי זָהָב{{ש}}
בְּתוֹךְ מִגְדָּנוֹת מֶרְקָחִים / מְצֻפִּים זָהָב{{ש}}
אַקְטִיר סַמִּים מְמֻלָּחִים / עַל מִזְבַּח זָהָב
{{רפרן|שארית יוסף}}

{{סי|הֵ}}ילֵל בֶּן שַׁחַר אוֹר יָהֵל / עַל הָרֵי שָׁפֶר{{ש}}
בְּשָׂמִים רֹאשׁ מֹר וָאֶהֶל / דּוֹד אֶשְׁכּוֹל כֹּפֶר{{ש}}
סְבִיבוֹ עָלוֹת יְנַהֵל / יִדְמֶה אֶל עֹפֶר
{{רפרן|שארית יוסף}}

{{סי|מַ}}לְכֵי תַרְשִׁישׁ מְאֹד יִרְהוּ / כִּי עִמָּנוּ אֵל{{ש}}
אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ / רְאוּ בֵן לָאֵל{{ש}}
כְּאִישׁוֹן מַן יִנְצְרֶנְהוּ / קְדוֹשׁ יִשְׁרָאֵל
{{רפרן|שארית יוסף}}
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>e6p70crp9i5fabtk0gv0sqbfsvcm68g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אשאל אלהי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739406</id>
    <revision>
      <id>3018863</id>
      <parentid>3002275</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:32:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018863</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="5750" sha1="trk2pohygbp0k2r9f57e66ew3nf2lat" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אני יוסף'''}}

{{סי|אֶ}}שְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִם / יֶאְסֹף זְרוּיִם {{ש}}
בִּזְכוּת מְכֻנֶּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִם / יִזְכּוּ לְחַיִּים {{ש}}
עֵת יִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִם / כִּי הֵם רְצוּיִם {{ש}}
בִּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְנַהֲרַיִם / הוֹלִיד נְקִיִּם{{ש}}
אַרְבַּע דְּגָלִים{{ר1}}
הָלְכוּ גְּאוּלִים{{ר2}}
חָנוּ בְאֵלִים{{ש}}
אַל תִּמְסְרָה אוֹתָם בְּיַד בְּזוּיִם / יִהְיוּ קְנוּיִם {{ש}}
אַתָּה אֲשֶׁר תַּבִּיט אֱלֵי עֲנִיִּם / שֹׁמֵר פְּתָאיִם 

{{סי|נַ}}עְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה / וּבְרֹן וְהַדְרָה {{ש}}
בִּזְכוּת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָהּ גְּבִירָה / יִסְכָּה וְשָׂרָה {{ש}}
וּבְנָהּ אֲשֶׁר שָׁמַע בְּקוֹל גְּבוּרָה / נֶעְקַד כְּפָרָה {{ש}}
וּכְלַל בְּנֵי יַעְקֹב שְׁהֵם דְּווּיִם / כֻּלָּם דְּחוּיִם {{ש}}
נִבְחַר לְעוֹלָה{{ר1}}
קָרְבָּן מְעֻלָּה {{ר2}}
נִפְדָּה בְּחֶמְלָה {{ש}}
נִתְחַלְּקוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲצָיִם / גּוֹיִם שְׁנַיִם {{ש}}
בֵּרַךְ לְנִינוֹ עַל שְׁנֵי גְדָיִם / תַּבְשִׁיל עֲשׂוּיִם 

{{סי|י}}וֹם אֶזְכְּרָה מִקְדָּשׁ יְהִי לְבָבִי / דּוֹאֵג בְּקִרְבִּי {{ש}}
אֶרְאֶה לְצוּרָתוֹ בְּתוֹךְ כְּתָבִי / אֶבְכֶּה וְאֵין בִּי {{ש}}
כֹּחַ לְהַעְמִיד שַׂר צְבָא וְתִשְׁבִּי / כֹּהֵן וְנָבִיא {{ש}}
וּמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן בְּבַד עֲטוּיִם / וּבְנֵי לְוִיִּם{{ש}}
הָאֵל יְרַחֵם{{ר1}}
עַמּוֹ יְנַחֵם{{ר2}}
עַל יַד מְנַחֵם {{ש}}
נָבוֹא לְאֹהָלִים שְׁהֶם בְּנוּיִם / וַעְדִי עֲדָיִם {{ש}}
כָּל טַעֲמֵי תוֹרָה יְהוּ גְּלוּיִם / כַּצָּהֳרַיִם

{{סי|יִ}}תְקַבְּצוּ כָּל יוֹשְׁבֵי מְדִינוֹת / וּבְנֵי שְׁכוּנוֹת {{ש}}
נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּקוֹל רְנָנוֹת / שִׁיר עַל נְגִינוֹת {{ש}}
נִתְעַדְּנָה שָׁמָּה בְּמַעֲדַנּוֹת / טוֹבוֹת צְפוּנוֹת {{ש}}
נִהְיֶה בְּאֶרֶץ הַצְּבִי שְׁרוּיִם / עַל כָּל שְׁפָיִם {{ש}}
נִשְׂמַח וְנָגֵל{{ר1}}
קָטוֹן וְגָדוֹל{{ר2}}
נַעְלֶה בְּהַלֵּל {{ש}}
נִרְאֶה בְּנֵי צִיּוֹן שְׁהֶם קְרוּיִם / עִם בָּבְלִיִּם {{ש}}
יָבְנֵה וְצִפּוֹרֵי וְשַׁעֲרַיִם / וִירוּשְׁלְמִיִּם 

{{סי|וּ}}בְנֵי טְבֶרְיָה יַעֲלוּ תְחִלָּה / כִּי הֵם סְגֻלָּה {{ש}}
הַיּוֹדְעִים דִּין סַנְדְּרֵי גְּדוֹלָה / גֹּרֶן עֲגוּלָה {{ש}}
יוֹרוּ עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וְגוֹלָה / וּבְנֵי שְׁכוּלָה {{ש}}
בָּאוּ בְּנִסְיוֹנוֹת בְּאֵשׁ וּמַיִם / יָצְאוּ רְווּיִם {{ש}}
בִּזְכוּת אֲבוֹתָם{{ר1}}
הָשֵׁב שְׁבוּתָם{{ר2}}
וּבְנֵה לְבֵיתָם {{ש}}
וּזְכוּת אֲשֶׁר הוֹרִיד לְעָם מְרוּיִם / לוּחוֹת שְׁנִיִּם {{ש}}
וּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְמַחֲנַיִם / עִם בַּרְזְלִיִּם 

{{סי|סֻ}}כַּת יְלוּד דָּוִד שְׁמוֹ אֲבִיעַד / תִּבְנֶה עֲדֵי עַד {{ש}}
עֵת יִשְׁמְעוּ גוֹיִם יְהוּ בְרַעַד / עַל הַרֲרֵי עַד {{ש}}
תִּהְיֶה לְבָנֶיךָ לְעוֹלְמֵי עַד / סוֹמֵךְ וּמִסְעַד {{ש}}
תַּשְׁמִיד לְעַמּוֹנִים וּמוֹאֲבִיִּם / תַּרְשִׁישׁ וְאִיִּים {{ש}}
וּבְנֵי קְטוּרָה{{ר1}}
יִכְלוּ מְהֵרָה{{ר2}}
תִּהְיֶה עֲקָרָה {{ש}}
תִּהְיֶה לְחֶרְפָּה בֵּין כְּנַעֲנִיִּם / וַאסְכַּנְדְּרִיִּם {{ש}}
בָּרוּךְ אֲשֶׁר רִפָּא לְכָל חֳלָיִם / זֶה פַעֲמַיִם

{{סי|פָּ}}נִים בְּפָנִים נֶחֱזֶה גְּבוּרָה / גִּבּוֹר וְנוֹרָא {{ש}}
נִרְאֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹך עֲזָרָה / בֵּית הַבְּחִירָה {{ש}}
נֵדַע סְגֻלַּת מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה / כִּשְׁהִיא סְדוּרָה {{ש}}
נָבִיא לְמַתָּנוֹת לְבֵית חֲשָׁיִם / לִשְׁהֶם רְאוּיִם {{ש}}
אֶחְתּוֹם לְשִׁירִי{{ר1}}
אֶשְׁאַל לְצוּרִי{{ר2}}
יִהְיֶה בְּעֶזְרִי {{ש}}
עֵת יִפְגְּשׁוּ שֵׂעִיר אֱדוֹם וְצִיִּים / כַּמֶּלְקְחַיִם {{ש}}
חַרְבָּךְ תְּהֶא עָלָיו כְּמִסְפְּרַיִם / בִּשְׂעַר טְלָאִים.
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>trk2pohygbp0k2r9f57e66ew3nf2lat</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יפת עין לבבתיני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739417</id>
    <revision>
      <id>3018881</id>
      <parentid>3002294</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:36:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018881</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1090" sha1="ihqfyv4eu021ukxnmh3i9bfsk5quzbt" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''ישעיה'''}}

{{סי|יְ}}פַת עַיִן לִבַּבְתִּינִי / זֹהַר פָּנַיִךְ הַרְאִינִי{{ש}}
בְּעִיר צִיּוֹן שִׁיר הַרְנִינִי / וְאָז אָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ שָׁם

{{סי|שִׂ}}בַּרְתִּי לִגְאֻלָּתָךְ / קְרוֹבָה יְשׁוּעָתָךְ{{ש}}
אֵלִי שׁוּבָה לִמְנוּחָתָךְ / בִּגְדֵי יֶשַׁע הַלְבִּישֵׁנִי

{{סי|ע}}וּרִי כַלָּה בַּת אֲהוּבָה / חִזְקִי וְשׁוּבִי בִתְשׁוּבָה{{ש}}
וְלָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ / לְמוּל קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי

{{סי|יָהּ}} בְּנֵה לִי בֵּית תִּפְאַרְתִּי / וְהָשֵׁב אֶת עֲבוֹדָתִי{{ש}}
וְשָׁם אָשִׁיר אֶת שִׁירָתִי / אֶמְצָא חֵן כִּי נִחַמְתָּנִי.

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>ihqfyv4eu021ukxnmh3i9bfsk5quzbt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יום יום אודה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739418</id>
    <revision>
      <id>3018874</id>
      <parentid>3002295</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:35:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018874</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1467" sha1="t5xsq2xsfu079py1coxvaeoj6y103ht" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''יצחק'''}}

{{סי|י}}וֹם יוֹם אוֹדֶה לָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ{{ש}}
מִן הָעַמִּים לִסְגֻלָּה לוֹ לְקָחָנוּ{{ש}}
עַל הַר סִינַי אֶת תּוֹרָתוֹ הִנְחִילָנוּ{{ש}}
עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ הִשְׁמִיעָנוּ

{{סי|צְ}}בָא מָרוֹם רִבּוֹתַיִם יָרְדוּ עִמּוֹ{{ש}}
בְּעֵת אֲשֶׁר נִגְלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ{{ש}}
מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ{{ש}}
בְּקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד יַעֲנֵנוּ

{{סי|חָ}}רַד וְרָגַז הַר סִינַי עֵת בִּיאָתוֹ{{ש}}
לְהַנְחִיל דָּת לְיִשְׂרָאֵל סְגֻלָּתוֹ{{ש}}
עַל יַד מֹשֶׁה עֶבֶד אֵל נֶאֱמַן בֵּיתוֹ{{ש}}
וְשָׁם עַיִן בְּעַיִן רָאֲתָה עֵינֵינוּ

{{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּאָז תִּגָּלֶה מַלְכוּתְךָ עָלָי{{ש}}
שׁוּבָה וּשְׁכֹן תּוֹךְ בֵּית אָהֳלָי{{ש}}
וְלִי הַטֵּה שָׁלוֹם כְּמֵי נָהָר אוּלָי{{ש}}
וְעֵינֵינוּ יִרְאוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ.
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>t5xsq2xsfu079py1coxvaeoj6y103ht</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ישיר ישראל שיר נועם</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739433</id>
    <revision>
      <id>3018882</id>
      <parentid>3002531</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:36:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018882</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1841" sha1="j0lyivqepg5pk07u7vuatrp5mz257x2" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''ישראל'''}}
 
{{סי|יָ}}שִׁיר יִשְׂרָאֵל שִׁיר נֹעַם {{ש}}
וְיוֹדֶה אֵל בְּטוּב טַעַם{{ש}}
בְּיוֹם בּוֹ הִקְשִׁיב קוֹל שַׁוְעָם{{ר1}}
בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם.{{ממס|שמות יג יז}}

{{סי|שִׁ}}ירוּ לָאֵל כִּי גָאֹה גָּאָה{{ש}}
וְעַל הַיָּם גָּדְלוֹ הֶרְאָה{{ש}}
יוֹדוּ יָדוֹ הַנִּפְלָאָה{{ר1}}
וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם.{{ממס|תהלים קז לב}}

{{סי|רָ}}ב עֹז שָׁמַר חֲזוֹן אֵיתָן{{ש}}
וְהוֹצִיא גּוֹי מִגּוֹי אֵיתָן{{ש}}
וּבְרֹב חֲסָדָיו אָז נָתַן{{ר1}}
עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם.{{ממס|תהלים סח לו}}

{{סי|אָ}}ז נִבְהֲלוּ אֵילֵי מוֹאָב{{ש}}
וּבְשָׂרָם עֲלֵיהֶם יִכְאַב{{ש}}
בִּרְאוֹת עָצְמוּ רַחֲמֵי אָב{{ר1}}
יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם.{{ממס|ישעיהו כו יא}}

{{סי|לָ}}כֵן אוֹמְרָה אֵין כָּמוֹהוּ {{ש}}
בְּאֵלִים עָצְמוּ וְגָבָהוּ{{ש}}
אִם יָקוּם עָלַי אוֹרֵהוּ{{ר1}}
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם.{{ממס|תהלים ג ז}}

הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נוֹרָאוֹת {{ש}}
וּכְאָז יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת{{ש}}
אָז לְכָל עָם נִהְיֶה לְאוֹת{{ר1}}
יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם.{{ממס|תהלים עב ג}}

[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>j0lyivqepg5pk07u7vuatrp5mz257x2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>יהללך ניב שפתי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739612</id>
    <revision>
      <id>3018873</id>
      <parentid>3003851</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:34:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018873</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2038" sha1="oerup4a4y4y1ctvpnv75bvj7a1wxnc7" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''ישראל חזק'''}}

{{סי|יְ}}הַלֶּלְךָ נִיב שְׂפָתַי / יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד{{ש}}
אֲכַבֶּדְךָ בִּנְגִינוֹתַי / אֵל מֶלֶךְ הַכָּבוֹד{{ש}}
אֵל רַב גָּדְלוֹ, וּבְהֵיכָלוֹ / כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד

{{סי|שַׂ}}מְתָּ בִי שְׂאֵת וְיִתְרוֹן / עֲלֵי כָל יְצוּרִים{{ש}}
מַעֲנֵה לָשׁוֹן בְּרוֹן / עַל כֵּן אוֹדְךָ וּבְשִׁירִים{{ש}}
וּלְכָל יָבוֹא אֹמַר / תְּנוּ לֵאלֹהֵיכֶם כָּבוֹד

{{סי|רְ}}צֵנִי צוּרִי בְּקוּמִי / לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ{{ש}}
אַל נָא תִבְזֶה נְאוּמִי / הַט אֵלַי אָזְנֶךָ{{ש}}
וּכְיָמִים קַדְמוֹנִים / הֱיֵה לִי לִצְבִי וּלְכָבוֹד

{{סי|אֲ}}קַדֶּמְךָ בִּשְׁפַל בֶּרֶךְ / צוּר נוֹרָא תְהִלּוֹת{{ש}}
וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ אֲבָרֵך / כָּל יוֹם בְּמַקְהֵלוֹת{{ש}}
כִּי בְּהוֹד שִׁמְךָ / יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד

{{סי|לִ}}שְׁקֹד עַל הוֹד דַּלְתוֹתֶיךָ / אָקוּם בְּעוֹד לַיְלָה{{ש}}
לִשְׁמֹר מְזוּזוֹת פִּתְחֶךָ / לִמְצֹא לִי תְּעָלָה{{ש}}
כִּי מוֹצַאֲךָ יִמְצָא / חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד

{{סי|חַזֵּק|0}} יָדִי, רַגְלִי הַיְשַׁר / אֶל הָרֵי בְשָׂמִים{{ש}}
הַצְמַח שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר / עֹמֵד לְנֵס עַמִּים{{ש}}
אֵלָיו יִדְרֹשׁוּ / וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד.
[[קטגוריה:שירי קודש]]
[[קטגוריה:רבי ישראל נג'ארה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>oerup4a4y4y1ctvpnv75bvj7a1wxnc7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אברך את שם ה' הנעלם מכל נמצא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739652</id>
    <revision>
      <id>3018852</id>
      <parentid>3004153</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:30:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:שירי קודש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018852</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1402" sha1="jijhs2j4aq9m9psotsrmn4p99123yw0" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
אֲבָרֵךְ אֶת שֵׁם יְיָ / הַנֶּעְלָם מִכָּל נִמְצָא {{ש}}
וָאַקַוֶּה חַסְדּוֹ כָּל יָמַי / עַל כָּל טוּב אֲשֶׁר עָשָׂה {{ש}}
נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה / לְזַכּוֹתֵנוּ {{נוא|לְהַחֲיוֹתֵנוּ}} רָצָה
{{רקע אפור|{{הור|בשבת:}}{{ש}}נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת / לְהִתְעַנֵּג בּוֹ וּלְדִיצָה{{ש}}יְמִינְךָ גָּבַר עָלֵינוּ / תַּצִּילֵנוּ מִכָּל צָרָה {{ש}}שִׁמְךָ יִגְדַּל לְעֵינֵינוּ / עַל כָּל מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא}}
וּמֵרֹב כָּל חַטֹּאתֵינוּ / נְתָנָנוּ לִמְשִׁסָּה {{ש}}
מָשְׁלוּ בָנוּ אוֹיְבֵינוּ / הֵן לְרִיב הֵן לְמַצָּה {{ש}}
שִׁבְּרוּ כָל עַצְמוֹתֵינוּ / כְּקָנֶה הָרְצוּצָה {{ש}}
וְהָאֵל בְּרֹב חֲסָדָיו / פָּנָיו לְעַמּוֹ נָשָׂא {{ש}}
וּבְטוּבוֹ יִשְׁלַח לָנוּ / מְשִׁיחֵנוּ בִּמְרוּצָה {{ש}}
עַמּוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא / לְקַיֵּם אֶת הַמַּשָּׂא.
[[קטגוריה:שירי קודש]]</text>
      <sha1>jijhs2j4aq9m9psotsrmn4p99123yw0</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/קוצ'ין</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1740163</id>
    <revision>
      <id>3018842</id>
      <parentid>3010569</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:24:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קישור</comment>
      <origin>3018842</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9558" sha1="3vtlncei383lx2y97d4wmxv8sxtvgoy" xml:space="preserve">=שירי רננות בומביי תרל&quot;ד=
==פסח==
===ליל א===
*קודם ערבית: ה' יערב לך
*קודם קדיש בתרא: שלח לחולים
===יום א===
*קודם נשמת: רוחי יה 
*קודם ואילו פינו: נשמת ישראל עמך
*קודם קדיש: גואלי פדני יה
*קודם אתה הראת: אל שוכן שמים
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ימי חרפי אהבתני
*לפני קדיש בתרא: יפטירו שפתי לאל
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: יום יום ידרושון
===יום ב===
*קודם נשמת: יפה ענף
*קודם קדיש: יכסוף לבי
*קודם קדיש: ינוב פי
*קודם אתה הראת: יעוף חלומי
*קודם אתה הראת: ישאו עיניך
*קודם קדיש בתרא: ירחיק נדוד
*קודם קדיש בתרא: אל ההרים
===ליל שבת חול המועד===
*קודם קדיש בתרא: אזמר לך אל
===יום שבת חול המועד===
*קודם נשמת: ויברכו שם כבודך
*קודם קדיש: עורה לבבי עורה
*קודם אתה הראת: יתנו שבחך
*קודם קדיש בתרא: יפו לי רגלי
===ליל שביעי===
*קודם קדיש בתרא: יקו לאור לב
===יום שביעי===
*קודם נשמת: אלי אלי אלי 
*קודם ואלו פינו: נשמת לוית חן
*קודם קדיש: [[יעלם שבני]]
*קודם אתה הראת: יום נושעו
*לפני קריאת התורה: ישיר ישראל
*קודם קדיש בתרא: שיר חדש אשירה
===ליל שמיני===
*קודם קדיש בתרא: אל יחיד יושב שמימה
===יום שמיני===
*קודם נשמת: גורי גורי
*קודם קדיש: יושיע ציון
*קודם אתה הראת: ירום ונשא
*קודם קדיש בתרא: יבוא דודי לגן עדנו
*קודם קדיש בתרא: ירחיק נדוד
==שבועות==
===ליל א===
*לפני התפילה: דרשו היש
*קודם קדיש בתרא: יחדו גדודי
===יום א===
*קודם נשמת: יתבורך שם כבודך
*קודם ואלו פינו: נשמת להקת
*קודם קדיש: [[יום יום אודה]]
*קודם אתה הראת: אנכי ה' אלהיך
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ירד דודי לגנו
*קודם קדיש בתרא: ימסו הרים
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: יתר שאת תתן אל עם
===יום ב===
*קודם נשמת: נאמר שירה
*קודם אתה הראת: ישרו בעיני
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ירד אל חי
*קודם קדיש בתרא: אשר שכן
==סוכות ושמיני עצרת==
===ליל א===
*קודם קדיש בתרא: ה' יערב
*קודם קדיש בתרא: יפית ונעמת צבית חן
*קודם קדיש בתרא: [[יערת דבש]]
===יום א===
*קודם נשמת: אודך יום חדותי
*קודם ואלו פינו: נשמת ידידים פלטת זרע איתני
*קודם קדיש: מלכי שובה
*קודם אתה הראת: יפה ענף
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ימי חרפי
*קודם קדיש בתרא: יפטירו שפתי תהלה
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: ייטיבו נגן בתרועה
===יום ב===
*קודם נשמת: צור שוכן עלי שמים
*קודם קדיש: אמן ואמן
*קודם אתה הראת: מה נמלצו אמרותיך
*קודם קדיש בתרא: ידיד רם 
*קודם קדיש בתרא: ה' מלך
===ליל שבת חול המועד===
*קודם קדיש בתרא: למה דוד לנצח
===יום שבת חול המועד===
*קודם נשמת: נאמר שירה
*קודם נשמת: ויברכו שם כבודך
*קודם קדיש: האל העירה
*קודם אתה הראת: נערץ בסוד רבה
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: שאו שערים
*קודם קדיש בתרא: יהיה צדיק
===ליל שמיני עצרת===
*קודם קדיש: שמיני חג עצרת
*קודם קדיש בתרא: יפית ונעמת צבית חן
===יום שמיני עצרת===
*קודם נשמת: ידיד בלתך
*קודם ואלו פינו: נשמת מחנות מקהלות
*קודם קדיש: ידד ידיד
*קודם אתה הראת: שובב לציון 
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: קומה דודי
*קודם קדיש בתרא: יזכרו פלאך
===ליל ש&quot;ת===
*קודם קדיש: יהודה פי
*קודם קדיש בתרא: ישבה בחיק ונאוה
===יום ש&quot;ת===
*קודם נשמת: יתבורך שם כבודך
*קודם ואלו פינו: נשמת להקת עם
*קודם קדיש: [[מפי אל]]
*קודם אתה הראת: אשבח שם נורא
*קודם יהי ה': [[אל רם בכל נודעת]]
*קודם ויהי בנסוע: [[יה השב לבצרון]]
*קודם קומה ה': [[קומה ה' למנוחתך]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ידידי מכם בקשתי
===הקפות===
*קומו ברינה
*[[אשריך הר העברים]]
*נפוצותינו כנס אל עיר נאמנה
*שבעה שחקים לא יכלכלוך
*[[מתי יבושר עם]]
*אל ישיב היכלו
*[[שער אשר נסגר]]
*[[ישישו בו כל חוסיו]]
*צורי גואלי יה
*חצבי לנהרא דמיא
*אשריכם אשריכם - שדי אל מה נורא
*זה אלי זה אלי - אלהים עד מאד קדוש
*שמחו נא - ישמחו אהובים
*שירה נרננה
*הללי הללי
*הללויה הללויה - הללו את שם אדיר
*אדיר אתה בציון
*[[אדיר כבודו]]
*יום שמחה - אהובים ישראל
*הללויה אודה ה'
*וכל ישראל
===מנחה לשמחת תורה===
*קודם עלינו לשבח: קול שמחה
==שבתות==
===יום שבת בראשית===
*קודם נשמת: [[קמתי להלל]]
*קודם קדיש: [[יום זה לישראל]]
*קודם אתה הראת: [[יום השבת אין כמוהו]]
===יום שבת ר&quot;ח===
*קודם נשמת: [[שירו לאל נבוני]]
*קודם קדיש: [[אז תפיל בנעימים חבלך]]
*קודם אתה הראת: [[חודש ישועה חדש לי]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: [[שער הרחמים]]
===ליל שבת חנוכה===
*קודם קדיש בתרא: יתרועעו אף ישירו
===יום שבת חנוכה===
*קודם נשמת: ימי חנוכה גואלי
*קודם קדיש: [[ארץ ורום בהבראם]]
*קודם אתה הראת: [[אליו מי הקשה|אליו מקשה וישלם]]
*אחר מוסף: אכלו משמנים
===יום שבת מקץ===
*קודם נשמת: יה צר התם
*קודם קדיש: ידך תנחני
*קודם אתה הראת: אמון ישמח
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: פרשז עלי
*קודם קדיש בתרא: יזכרו פלאך
===ליל שבת בשלח===
*קודם קדיש בתרא: ארנן לאלי
===יום שבת בשלח===
*קודם נשמת: אל גדול ונורא
*קודם קדיש: [[שיר חדש אשיר]]
*קודם אתה הראת: [[יהללך ניב שפתי]]
===ליל שבת אנכי===
*קודם קדיש בתרא: אפטיר בשיר שפה
===יום שבת אנכי===
*קודם נשמת: אל אל שפוך סיני
*קודם קדיש: יה אל צורי
*קודם קדיש: [[יגלה כבוד מלכותך]]
===שבת שקלים===
*קודם נשמת: [[אגדלך]]
*קודם קדיש: [[שחר אבקשך]]
*קודם אתה הראת: [[דרור יקרא]]
===שבת זכור===
*קודם נשמת: [[שמרו שבתותי]]
*קודם קדיש: ישראל מי כמוך
*קודם אתה הראת: [[שימני ראש]]
===שבת פרה===
*קודם נשמת: [[ברוך אל עליון]]
*קודם קדיש: [[יום שבתון]]
*קודם אתה הראת: [[יום זה מכובד]]
===שבת החודש===
*(שלוש שירות כפי שירצה)
===שבת ואתחנן===
*(שלש שירות כפי שירצה)
===ליל קידוש===
*אמוני עם ישורון
===ליל שבת חתונה===
*קודם קדיש בתרא: יונתי זיו יפעתך
===יום שבת חתונה===
*קודם נשמת: יונתי מה לך
*קודם קדיש: מלך נעלה
*קודם אתה הראת: יונה הומה
*קודם נשמת: בואי נא
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: יעלה לקרוא חתני
*קודם קדיש בתרא: ימטר הרים
===יום שבת מילה===
*קודם נשמת: בוא יבוא נושא
*(קודם קדיש אומר שעריך)
*קודם אתה הראת: [[ארץ ורום בהבראם]]
*קודם אתה הראת: שיר חדש
*קודם אתה הראת: [[יהי שלום]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: [[ברוכים אתם קהל אמוני]]
*[[שבת ומילה]]
*קודם קדיש בתרא: יפו לי רגלי מבשר
*קודם קדיש בתרא: [[מהולל אקרא ה']]
*קודם קדיש בתרא: יפיפיה לבבתיני
*קודם קדיש בתרא: אין די באר 
*קודם קדיש בתרא: שוכן עד תשב
*קודם קדיש בתרא: ישמח צדיק
*קודם קדיש בתרא: דלתיך פתח
*קודם קדיש בתרא: דודי צח ואדום
*קודם קדיש בתרא: [[למענך ולא לנו]]
*קודם קדיש בתרא: ארבעה כלילין

==ראש השנה==
===מוסף יום א===
*אהיה במאמר
===מוסף יום ב===
*ארשת שפתינו
==יום כפור==
===ליל כפור===
*[[שפל רוח]]
===מוסף===
*אשפוך דמי נפשי
===מנחה===
*ארשת שפתינו
===נעילה===
*[[מכניסי רחמים]]
*[[המבדיל - יצוה ה' חסדו|המבדיל - יצו ה' חסדו]]
*מרום וקדוש</text>
      <sha1>3vtlncei383lx2y97d4wmxv8sxtvgoy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018843</id>
      <parentid>3018842</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T14:25:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הוספת [[קטגוריה:פיוטי יהדות קוצ'ין]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018843</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9612" sha1="ocp9d9qpe8up07m0q39zvzgdzun91id" xml:space="preserve">=שירי רננות בומביי תרל&quot;ד=
==פסח==
===ליל א===
*קודם ערבית: ה' יערב לך
*קודם קדיש בתרא: שלח לחולים
===יום א===
*קודם נשמת: רוחי יה 
*קודם ואילו פינו: נשמת ישראל עמך
*קודם קדיש: גואלי פדני יה
*קודם אתה הראת: אל שוכן שמים
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ימי חרפי אהבתני
*לפני קדיש בתרא: יפטירו שפתי לאל
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: יום יום ידרושון
===יום ב===
*קודם נשמת: יפה ענף
*קודם קדיש: יכסוף לבי
*קודם קדיש: ינוב פי
*קודם אתה הראת: יעוף חלומי
*קודם אתה הראת: ישאו עיניך
*קודם קדיש בתרא: ירחיק נדוד
*קודם קדיש בתרא: אל ההרים
===ליל שבת חול המועד===
*קודם קדיש בתרא: אזמר לך אל
===יום שבת חול המועד===
*קודם נשמת: ויברכו שם כבודך
*קודם קדיש: עורה לבבי עורה
*קודם אתה הראת: יתנו שבחך
*קודם קדיש בתרא: יפו לי רגלי
===ליל שביעי===
*קודם קדיש בתרא: יקו לאור לב
===יום שביעי===
*קודם נשמת: אלי אלי אלי 
*קודם ואלו פינו: נשמת לוית חן
*קודם קדיש: [[יעלם שבני]]
*קודם אתה הראת: יום נושעו
*לפני קריאת התורה: ישיר ישראל
*קודם קדיש בתרא: שיר חדש אשירה
===ליל שמיני===
*קודם קדיש בתרא: אל יחיד יושב שמימה
===יום שמיני===
*קודם נשמת: גורי גורי
*קודם קדיש: יושיע ציון
*קודם אתה הראת: ירום ונשא
*קודם קדיש בתרא: יבוא דודי לגן עדנו
*קודם קדיש בתרא: ירחיק נדוד
==שבועות==
===ליל א===
*לפני התפילה: דרשו היש
*קודם קדיש בתרא: יחדו גדודי
===יום א===
*קודם נשמת: יתבורך שם כבודך
*קודם ואלו פינו: נשמת להקת
*קודם קדיש: [[יום יום אודה]]
*קודם אתה הראת: אנכי ה' אלהיך
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ירד דודי לגנו
*קודם קדיש בתרא: ימסו הרים
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: יתר שאת תתן אל עם
===יום ב===
*קודם נשמת: נאמר שירה
*קודם אתה הראת: ישרו בעיני
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ירד אל חי
*קודם קדיש בתרא: אשר שכן
==סוכות ושמיני עצרת==
===ליל א===
*קודם קדיש בתרא: ה' יערב
*קודם קדיש בתרא: יפית ונעמת צבית חן
*קודם קדיש בתרא: [[יערת דבש]]
===יום א===
*קודם נשמת: אודך יום חדותי
*קודם ואלו פינו: נשמת ידידים פלטת זרע איתני
*קודם קדיש: מלכי שובה
*קודם אתה הראת: יפה ענף
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ימי חרפי
*קודם קדיש בתרא: יפטירו שפתי תהלה
===ליל ב===
*קודם קדיש בתרא: ייטיבו נגן בתרועה
===יום ב===
*קודם נשמת: צור שוכן עלי שמים
*קודם קדיש: אמן ואמן
*קודם אתה הראת: מה נמלצו אמרותיך
*קודם קדיש בתרא: ידיד רם 
*קודם קדיש בתרא: ה' מלך
===ליל שבת חול המועד===
*קודם קדיש בתרא: למה דוד לנצח
===יום שבת חול המועד===
*קודם נשמת: נאמר שירה
*קודם נשמת: ויברכו שם כבודך
*קודם קדיש: האל העירה
*קודם אתה הראת: נערץ בסוד רבה
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: שאו שערים
*קודם קדיש בתרא: יהיה צדיק
===ליל שמיני עצרת===
*קודם קדיש: שמיני חג עצרת
*קודם קדיש בתרא: יפית ונעמת צבית חן
===יום שמיני עצרת===
*קודם נשמת: ידיד בלתך
*קודם ואלו פינו: נשמת מחנות מקהלות
*קודם קדיש: ידד ידיד
*קודם אתה הראת: שובב לציון 
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: קומה דודי
*קודם קדיש בתרא: יזכרו פלאך
===ליל ש&quot;ת===
*קודם קדיש: יהודה פי
*קודם קדיש בתרא: ישבה בחיק ונאוה
===יום ש&quot;ת===
*קודם נשמת: יתבורך שם כבודך
*קודם ואלו פינו: נשמת להקת עם
*קודם קדיש: [[מפי אל]]
*קודם אתה הראת: אשבח שם נורא
*קודם יהי ה': [[אל רם בכל נודעת]]
*קודם ויהי בנסוע: [[יה השב לבצרון]]
*קודם קומה ה': [[קומה ה' למנוחתך]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: ידידי מכם בקשתי
===הקפות===
*קומו ברינה
*[[אשריך הר העברים]]
*נפוצותינו כנס אל עיר נאמנה
*שבעה שחקים לא יכלכלוך
*[[מתי יבושר עם]]
*אל ישיב היכלו
*[[שער אשר נסגר]]
*[[ישישו בו כל חוסיו]]
*צורי גואלי יה
*חצבי לנהרא דמיא
*אשריכם אשריכם - שדי אל מה נורא
*זה אלי זה אלי - אלהים עד מאד קדוש
*שמחו נא - ישמחו אהובים
*שירה נרננה
*הללי הללי
*הללויה הללויה - הללו את שם אדיר
*אדיר אתה בציון
*[[אדיר כבודו]]
*יום שמחה - אהובים ישראל
*הללויה אודה ה'
*וכל ישראל
===מנחה לשמחת תורה===
*קודם עלינו לשבח: קול שמחה
==שבתות==
===יום שבת בראשית===
*קודם נשמת: [[קמתי להלל]]
*קודם קדיש: [[יום זה לישראל]]
*קודם אתה הראת: [[יום השבת אין כמוהו]]
===יום שבת ר&quot;ח===
*קודם נשמת: [[שירו לאל נבוני]]
*קודם קדיש: [[אז תפיל בנעימים חבלך]]
*קודם אתה הראת: [[חודש ישועה חדש לי]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: [[שער הרחמים]]
===ליל שבת חנוכה===
*קודם קדיש בתרא: יתרועעו אף ישירו
===יום שבת חנוכה===
*קודם נשמת: ימי חנוכה גואלי
*קודם קדיש: [[ארץ ורום בהבראם]]
*קודם אתה הראת: [[אליו מי הקשה|אליו מקשה וישלם]]
*אחר מוסף: אכלו משמנים
===יום שבת מקץ===
*קודם נשמת: יה צר התם
*קודם קדיש: ידך תנחני
*קודם אתה הראת: אמון ישמח
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: פרשז עלי
*קודם קדיש בתרא: יזכרו פלאך
===ליל שבת בשלח===
*קודם קדיש בתרא: ארנן לאלי
===יום שבת בשלח===
*קודם נשמת: אל גדול ונורא
*קודם קדיש: [[שיר חדש אשיר]]
*קודם אתה הראת: [[יהללך ניב שפתי]]
===ליל שבת אנכי===
*קודם קדיש בתרא: אפטיר בשיר שפה
===יום שבת אנכי===
*קודם נשמת: אל אל שפוך סיני
*קודם קדיש: יה אל צורי
*קודם קדיש: [[יגלה כבוד מלכותך]]
===שבת שקלים===
*קודם נשמת: [[אגדלך]]
*קודם קדיש: [[שחר אבקשך]]
*קודם אתה הראת: [[דרור יקרא]]
===שבת זכור===
*קודם נשמת: [[שמרו שבתותי]]
*קודם קדיש: ישראל מי כמוך
*קודם אתה הראת: [[שימני ראש]]
===שבת פרה===
*קודם נשמת: [[ברוך אל עליון]]
*קודם קדיש: [[יום שבתון]]
*קודם אתה הראת: [[יום זה מכובד]]
===שבת החודש===
*(שלוש שירות כפי שירצה)
===שבת ואתחנן===
*(שלש שירות כפי שירצה)
===ליל קידוש===
*אמוני עם ישורון
===ליל שבת חתונה===
*קודם קדיש בתרא: יונתי זיו יפעתך
===יום שבת חתונה===
*קודם נשמת: יונתי מה לך
*קודם קדיש: מלך נעלה
*קודם אתה הראת: יונה הומה
*קודם נשמת: בואי נא
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: יעלה לקרוא חתני
*קודם קדיש בתרא: ימטר הרים
===יום שבת מילה===
*קודם נשמת: בוא יבוא נושא
*(קודם קדיש אומר שעריך)
*קודם אתה הראת: [[ארץ ורום בהבראם]]
*קודם אתה הראת: שיר חדש
*קודם אתה הראת: [[יהי שלום]]
*לאחר הוצאת ס&quot;ת: [[ברוכים אתם קהל אמוני]]
*[[שבת ומילה]]
*קודם קדיש בתרא: יפו לי רגלי מבשר
*קודם קדיש בתרא: [[מהולל אקרא ה']]
*קודם קדיש בתרא: יפיפיה לבבתיני
*קודם קדיש בתרא: אין די באר 
*קודם קדיש בתרא: שוכן עד תשב
*קודם קדיש בתרא: ישמח צדיק
*קודם קדיש בתרא: דלתיך פתח
*קודם קדיש בתרא: דודי צח ואדום
*קודם קדיש בתרא: [[למענך ולא לנו]]
*קודם קדיש בתרא: ארבעה כלילין

==ראש השנה==
===מוסף יום א===
*אהיה במאמר
===מוסף יום ב===
*ארשת שפתינו
==יום כפור==
===ליל כפור===
*[[שפל רוח]]
===מוסף===
*אשפוך דמי נפשי
===מנחה===
*ארשת שפתינו
===נעילה===
*[[מכניסי רחמים]]
*[[המבדיל - יצוה ה' חסדו|המבדיל - יצו ה' חסדו]]
*מרום וקדוש

[[קטגוריה:פיוטי יהדות קוצ'ין]]</text>
      <sha1>ocp9d9qpe8up07m0q39zvzgdzun91id</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ברכי יוסף (החיד&quot;א)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744076</id>
    <redirect title="ברכי יוסף" />
    <revision>
      <id>3018837</id>
      <timestamp>2026-06-05T12:45:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>PninimOrg</username>
        <id>25794</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{פנינים|כותרת=ברכי יוסף לר' חיים יוסף דוד אזולאי{{ש}}{{ק|פירוש על שו&quot;ע}}. |קישור=https://gitlab.com/pninim.org/pninim/-/tree/master/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3}}&quot;</comment>
      <origin>3018837</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="357" sha1="q99lunf8tc53knhunb5tcmeqron4z4g" xml:space="preserve">{{פנינים|כותרת=ברכי יוסף לר' חיים יוסף דוד אזולאי{{ש}}{{ק|פירוש על שו&quot;ע}}. |קישור=https://gitlab.com/pninim.org/pninim/-/tree/master/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3}}</text>
      <sha1>q99lunf8tc53knhunb5tcmeqron4z4g</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קטגוריה:שירי קודש</title>
    <ns>14</ns>
    <id>1744077</id>
    <revision>
      <id>3018849</id>
      <timestamp>2026-06-05T15:27:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>קטגוריה</comment>
      <origin>3018849</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="315" sha1="nezmg42pvfzj00ggqxuoogf732aldwy" xml:space="preserve">קטגוריה עבור פיוטים שלא התחברו בכדי למלא תפקיד ליטורגי במסגרת תפילת הציבור, אלא נועדו להיות מושרים בימי שבת ומועד, באירועים משפחתיים, כבקשות לפני התפילה או בליל שבת, ובכל עת.</text>
      <sha1>nezmg42pvfzj00ggqxuoogf732aldwy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018851</id>
      <parentid>3018849</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:29:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>הוספת קטגוריה</comment>
      <origin>3018851</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="626" sha1="s76m00ahwsmb5x7hdpxdmsg490k2in8" xml:space="preserve">קטגוריה עבור פיוטים שלא התחברו בכדי למלא תפקיד ליטורגי במסגרת תפילת הציבור, אלא נועדו להיות מושרים בימי שבת ומועד, באירועים משפחתיים, כבקשות לפני התפילה או בליל שבת, ובכל עת. כינוי שירים אלו מכונים במסורת הספרדים ועדות המזרח &quot;פזמונים&quot; או &quot;בקשות&quot; (לפי הייעוד או השימוש), ובמסורת אשכנז הם מכונים בדרך כלל &quot;זמירות&quot; (ובלשון יחיד: &quot;זמר&quot;).

[[קטגוריה:פיוטים]]</text>
      <sha1>s76m00ahwsmb5x7hdpxdmsg490k2in8</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018867</id>
      <parentid>3018851</parentid>
      <timestamp>2026-06-05T15:33:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הסרת [[קטגוריה:פיוטים]]; הוספת [[קטגוריה:פיוטים לפי סוג]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]]</comment>
      <origin>3018867</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="640" sha1="j2fih1ohfwr7mi6y8lcltn5cyx9mc3w" xml:space="preserve">קטגוריה עבור פיוטים שלא התחברו בכדי למלא תפקיד ליטורגי במסגרת תפילת הציבור, אלא נועדו להיות מושרים בימי שבת ומועד, באירועים משפחתיים, כבקשות לפני התפילה או בליל שבת, ובכל עת. כינוי שירים אלו מכונים במסורת הספרדים ועדות המזרח &quot;פזמונים&quot; או &quot;בקשות&quot; (לפי הייעוד או השימוש), ובמסורת אשכנז הם מכונים בדרך כלל &quot;זמירות&quot; (ובלשון יחיד: &quot;זמר&quot;).

[[קטגוריה:פיוטים לפי סוג]]</text>
      <sha1>j2fih1ohfwr7mi6y8lcltn5cyx9mc3w</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>