שיחת משתמש:Dovi

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.5</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:Dovi</title>
    <ns>3</ns>
    <id>33</id>
    <revision>
      <id>3018928</id>
      <parentid>3018815</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:11:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרשת בהעלותך: ויעמד אתם סביבת האהל */</comment>
      <origin>3018928</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="44709" sha1="09egwicln71uu3caprsljtn669fd1lw" xml:space="preserve">כאן בדף שיחתי ניתן לדווח על טעויות ב'''[[משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה|מקרא על פי המסורה]]''' וב'''[[תרגום אונקלוס]]''', וגם כמובן לפנות אלי למטרות אחרות. לחץ על [https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Dovi&amp;action=edit&amp;section=new &quot;פסקה חדשה&quot;] כדי להתחיל דיון חדש.&lt;div dir=&quot;ltr&quot;&gt;
Here at my talk page you can report errors in '''[[:en:User:Dovi/Miqra according to the Mesorah|Miqra according to the Mesorah]]''' and '''[[תרגום אונקלוס|Targum Onkelos]]''', or contact me for any other reason. Click on [https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Dovi&amp;action=edit&amp;section=new Add topic] to begin a new discussion.
&lt;/div&gt;
{{ש}}
__TOC__
==ארכיון==

'''ארכיון לדף השיחה שלי:'''
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון א|א]]'''
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ב|ב]]'''
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ג|ג]]'''
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ד|ד]]''' (05.10-12.12)
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ה|ה]]''' (01.13-08.13)
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ו|ו]]''' (24.10.2013-04.01.2022)
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ז|ז]]''' (13.01.2022-31.12.2024)
*'''[[שיחת משתמש:Dovi/ארכיון ח|ח]]'''

== פרשת ויגש (בראשית מה יד): ויפל על צוארי בניָֽמִן־אחיו ==

אמנם הנוסח בלנינגרד בנימִֽן־ (וניתן אף להסתפק אם קיימת געיה בכלל, אבל נראה יותר שהיא קיימת), אבל בכתבי יד ששון 
בניָֽמִן־ (ניתן לראות את זה בבירור בתורה ששון, בתנ״ך ששון לא סומן החירק כלל), וכן בכת״י וטיקן 448 (דף 61r , יש שם בעיה עם סידור הדפים), וכ״כ מנחת שי, ובחילופין מישאל נכתב שלא נחלקו בזה ב״א וב״נ, וכן הוא בברויאר ובמק״ג הכתר. [[משתמש:Shacoaz|Shacoaz]] ([[שיחת משתמש:Shacoaz|שיחה]]) 10:58, 10 בינואר 2025 (IST)

:תודה [[משתמש:Shacoaz|Shacoaz]]! [https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%94/%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D&amp;curid=236117&amp;diff=2899983&amp;oldid=2859185 הוספתי תיעוד]. כשאתה מבצע תיקון, אם יש אפשרות חשוב לתעד מייד את נוסח כתי&quot;ל, ואז יהיה ברור שיש מה לדון בתיבה. אח&quot;כ אפשר להוסיף.

:שאלה: מהו היתרון בנוסח הגעיות בכת&quot;י ותיקן 448? לפי הקטלוג התרגום מאוד חשוב בו, ויש גם מסורה מיוחדת. מישהו בדק בו ניקוד וטעמים וגעיות? שבת שלום, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 14:51, 10 בינואר 2025 (IST)

== מזמור קנ&quot;א\תהלים קנא ==

ר' אבי, האם תוכל בבקשה לפנות זמן ולחוות דעתך בנושא שם הדף הראוי ל[[מזמור קנ&quot;א]] \ [[תהלים קנא]], בדיון המתקיים בדף [[שיחת משתמש:פעמי-עליון]]? אעריך זאת מאוד. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] • [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:48, 18 במרץ 2025 (IST)

== קמץ ב&quot;בז לרעהו&quot; ==

[[שיחת קטגוריה:משלי יא יב#קמץ קטן או גדול ב&quot;בז&quot;]]

אשמח לתשובה [[משתמש:J. Nord|J. Nord]] ([[שיחת משתמש:J. Nord|שיחה]]) 16:31, 2 באפריל 2025 (IDT)

== לא אד&quot;ו ראש ולא בד&quot;ו פסח ==

פסח השנה (תשפ&quot;ה) יוצא ביום ראשון ולכן חול המועד ביום שני אבל אין בטבלה את הקריאה של חול המועד היוצא ביום שני של פסח.
באותו האופן אם לא בד&quot;ו פסח אז למשל לא יכול להיות שיום שלישי יהיה חול המועד א של פסח [[משתמש:Yaakov shitrit|Yaakov shitrit]] ([[שיחת משתמש:Yaakov shitrit|שיחה]]) 09:37, 14 באפריל 2025 (IDT)
: לא הבנתי מה חסר לך בטבלה. פסח חל השנה ביום ראשון והטבלה אומרת שבט&quot;ז בניסן קוראים &quot;שור או כשב&quot;. מועדים לשמחה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 11:44, 14 באפריל 2025 (IDT)

== אנא ה' הושיעה נא ==

שבוע טוב,

ראיתי השבת שבסידור קורן מופיע שיש להגות &quot;הוש֫יעה&quot;. כדי להבין למה, בדקתי בגרסה שלהם וראיתי שבתנ&quot;ך קורן המילה מוטעמת במונח בלבד באות שי&quot;ן. רציתי להשוות את זה למקרא על פי המסורה ולא ראיתי תיעוד של הגרסה הזאת. היא מופיעה בעוד גרסאות של מקראות גדולות שהסתכלתי בהן. אשמח להוסיף את הגרסה. [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 22:19, 19 באפריל 2025 (IDT)
: לא כל שטות של קורן ראויה לתיעוד לענ&quot;ד.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 00:25, 20 באפריל 2025 (IDT)
::אני מסכים שאי-אפשר להעיר על כל הטעמה חריגה בדפוסים בכלל, ובדפוס קורן בפרט. ברובם אין שום משמעות. ביחד עם זה, חשוב להעיר במקומות שהמדקדקים עוסקים בהם או שאנשים נוטים לשאול. במקום הזה יש לא רק דיון במ&quot;ש, אלא גם שבסידורים רבים מציינים ב&quot;הושיעה&quot; שהיא מלעיל. הוספתי הערה. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:56, 23 באפריל 2025 (IDT)
:::תודה רבה @[[משתמש:Dovi|Dovi]]!
:::בהקשר לשיח, אשמח להבהרה בנוגע לדברים שנכנסים לגרסה זו ולדברים שלא. חשבתי שיש כאן רשימה של כל גרסאות המסורה וכמובן של כתבי היד. לא ידעתי שיש כאן השמטה של מסורות הדפוסים. [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 14:20, 23 באפריל 2025 (IDT)
::::ממליץ לך לקרוא את ההקדמה למהדורה. אין כאן &quot;השמטה של מסורות הדפוסים&quot;, כי המהדורה איננה מיוסדת על הדפוסים ואין מה להשמיט. היא מיוסדת על כתר ארם צובה וכת&quot;י לנינגרד, ולכן יש חובה לציין כל חריגה מהם וכל נקודה לא ברורה בהם. לעתים הדפוסים שופכים קצת אור על השאלות הללו, לפחות בתור השוואה, ולכן ציינו אותם. בנוסף לכך, יש מקומות שנוסח הדפוסים כה שגור בפיהם של הקוראים, עד כדי כך שכדאי לציין את ההבדל בינו לבין נוסח כתבי היד. עשיתי כך פעמים רבות בתורה, אבל יש מקום לשפר. גם במזמורי הלל, כמו בפסוק הזה, הצורך הזה קיים. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:16, 23 באפריל 2025 (IDT)

== לגרמיה / פסק ==

אם אני מבין נכון, לגרמיה מוצג בצורה בולטת יותר מסתם פסק. למשל, בבראשית א' 29 (במלה &quot;עשב&quot;) הוא מוצג כקו עבה:

[[:קטגוריה:בראשית א כט]]

אבל בבראשית א' 21 גם כן יש לגרמיה (במלה &quot;החיה&quot;), אבל משום מה הוא מוצג כקו חלש:

[[:קטגוריה:בראשית א כא]]

האם זה אינו לגרמיה? יש באותה מלה &quot;מונח&quot; מתחת ליו&quot;ד. [[מיוחד:תרומות/2A02:14F:F:8079:A807:2FC7:4E81:55AC|2A02:14F:F:8079:A807:2FC7:4E81:55AC]] 09:55, 1 במאי 2025 (IDT)
: בבראשית א 21 במלה &quot;החיה&quot; אין לגרמיה אלא פסק רגיל, שכן במלה &quot;הרומשת&quot; יש פזר. לעומת זאת, כאשר לאחר המונח בא רביע או מונח רביע, הרי המונח שלפניו הוא לגרמיה. 
: כעיקרון, לפני רביע בא לגרמיה (וכן לפני מהפך פשטא, או לפני קדמא ואזלא). לעומת זאת, לפני פזר בא מונח רגיל עם פסק. בברכה, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:50, 1 במאי 2025 (IDT)

תודה על שאלתך ועל הרצון לדיוק, ותודה נחום על התשובה הנכונה. ראו במבוא למידע מפורט על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#פסק ולגרמיה|ההבחנה בין &quot;פסק&quot; ל&quot;לגרמיה]]. שבת שלום, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:32, 2 במאי 2025 (IDT)

== Contacting you ==

Is there a way I can contact you in English about use of your MAM text? [[מיוחד:תרומות/183.182.111.122|183.182.111.122]] 10:11, 18 במאי 2025 (IDT)

Sure! Just log in to Wikisource, click on &quot;Tools&quot;, and select &quot;Email this user&quot;. I'd be happy to help however I can. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:34, 18 במאי 2025 (IDT)

== שינוי קישור למקרא בויקיטקסט ==

[[משתמש:Dovi|Dovi]], [https://he.wikisource.org/w/index.php?diff=2960542 עריכה] זו בסדר? [[משתמש:יחיאל הלוי|יחיאל הלוי]] ([[שיחת משתמש:יחיאל הלוי|שיחה]]) 13:55, 12 באוקטובר 2025 (IDT)

:כן, כך צריך להיות. תודה! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:33, 12 באוקטובר 2025 (IDT)

== הטעמה באיוב ו י ==

{{מ:דחי|בְ֭חִילָה|בְ֭חִילָ֭ה}} - על פי מה קבעת את ההטעמה מלרע? מסברה? זו לא צורה מוארכת של חיל? [[משתמש:יחיאל הלוי|יחיאל הלוי]] ([[שיחת משתמש:יחיאל הלוי|שיחה]]) 15:27, 15 באוקטובר 2025 (IDT)

:תודה רבה על תשומת הלב והדיוק בשאלה! לא שמתי לב לזה קודם. בדקתי עכשיו, ו[https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%95%D7%91_%D7%95/%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D&amp;curid=238996&amp;diff=2960832&amp;oldid=2912427 הוספתי הערת נוסח]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:27, 15 באוקטובר 2025 (IDT)
::תודה רבה! [[משתמש:יחיאל הלוי|יחיאל הלוי]] ([[שיחת משתמש:יחיאל הלוי|שיחה]]) 21:25, 16 באוקטובר 2025 (IDT)

== וריקה וגעיה בשופטים ז' ז' ==

במילה &quot;המלקקים&quot; בשופטים ז' ז' יש בכתר חטפים באות מ' ובאות ק' וגעיות באות ה' ובאות ל', אך במהדורה מסומנת רק הגעיה ב-ה' והווריקה ב-ק' (אולי בהשפעת המילה &quot;המלקקים&quot; שבפסוק הקודם, שאכן מופיעה בהתאם לכתר). [[משתמש:עשהאל|עשהאל]] ([[שיחת משתמש:עשהאל|שיחה]]) 00:56, 28 באוקטובר 2025 (IST)

:תודה [[משתמש:עשהאל|עשהאל]]! [https://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D_%D7%96/%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D&amp;curid=236813&amp;diff=2962084&amp;oldid=2907888 '''תיקנתי''']. בבקשה לבדוק שוב שהכל בסדר עכשיו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 08:05, 28 באוקטובר 2025 (IST)

== הצעה – ציטוט בוויקיטקסט מתוך מקרא על פי המסורה ==

אני עורך ערכים בוויקיטקסט, בעיקר כאלה שהם חלקים מהתפילה ומוסיף להם סימני הטעמות (כשמדובר במלעיל ולא במלרע). התפילה בנויה לרוב על פסוקים וכדי לכתוב אותם בצורה מדויקת אני מעדיף להשתמש בתבנית שתביא לי את המידע ממקור מהימן, אבל כרגע אין תבנית שתיתן לי את הפסוקים עם מיקומי ההטעמות שלהם (נגיד עם אפשרות של םֽ או ם֫). להבנתי משיחה עם @[[משתמש:נחום|נחום]] המידע שמגיע לתבניות צת וצת לעיצוב הוא מהגרסה המנוקדת. אני חושב שאפשר לשפר את זה משני כיוונים:
1. אני חושב שחבל שהמידע לא מגיע מהפרויקט הענק של ויקיטקסט – מקרא על פי המסורה.
2. אשמח שתהיה לי אפשרות ציטוט פסוקים עם סימון מיקומי ההטעמות (לרוב םֽ או ם֫, אפשרי לבחירת המשתמש כארגומנט).

האם לדעתך זה יהיה דבר אפשרי?

[[שיחת תבנית:צת]] [[משתמש:Kurpaph|Kurpaph]] ([[שיחת משתמש:Kurpaph|שיחה]]) 11:40, 29 באוקטובר 2025 (IST)

== יחזקאל לו:לח &quot;קדשים&quot; קמץ הקוף ==

'''הדיון הועבר אל [[שיחת ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#קמץ קטן]].'''

== Ps 53:6.3 ==

פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮
.It seems to me that the first syllable in this word could use a stress helper above it
David E. S. Stein— [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2025-30591-86|&amp;#126;2025-30591-86]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2025-30591-86|שיחה]] 16:28, 30 באוקטובר 2025 (IST)

:תודה דוד. אבל הוא '''[[תהלים נג/טעמים#נג ו|כבר נמצא שם]]'''! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 17:00, 30 באוקטובר 2025 (IST)

== נקודה בו&quot;ו עיצורית ==

כפי שאתה מציין [[וק:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|במבוא למקרא]], הושמטו הנקודות בו&quot;וים עיצוריות, לפי דבריך כדי למנוע בלבול. לכאורה הנקודות הללו הן דגשים חזקים, שמשפיעים על הקריאה, ואם כן דוקא השמטה שלהן היא שיש בה משום גרימת טעות. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט&quot;ז בכסלו ה'תשפ&quot;ו • 23:20, 6 בדצמבר 2025 (IST)

:בוקר טוב ושבוע טוב. תודה רבה על תשומת הלב! לא מדובר על דגש, אבל מה שכתבתי במבוא לא היה מספיק כדי להבהיר את זה. ראה [[וק:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|במבוא]] עכשיו. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 07:49, 7 בדצמבר 2025 (IST)

::כמדומני שגם את הנקודה המסומנת בא' ב[[ויקרא כג יז]] ו[[בראשית מג כו]] יש מסבירים באותו אופן, שלא מדובר בדגש חזק (שלא אמור היה לבוא כאן), אלא בסימן שהא' עיצורית ולא תיבלע קריאתה. אמנם שם כן נהגו בדפוסים לסמן את הנקודה. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 12:23, 7 בדצמבר 2025 (IST)

:::נכון, יש דמיון ניכר בין התופעות (נקודה באות לפני שורוק). יש גם שוני: אכן אפילו בדפוסים הקפידו על א' דגושה, ולא במקרה. המסורה הקפידה להורות במפורש על הדגשים האלה באל&quot;ף, והיא קוראית להם במפורש &quot;דגש&quot;. לכן יש עקביות גבוהה בנושא הזה בכתבי־היד (ובהמשך אחר כך בדפוסים). לכן ההסבר שהבאת יאה לתופעה: &quot;סימן שהא' עיצורית ולא תיבלע קריאתה&quot;. לעומת זאת, אין התייחסות בהערות המסורה לנקודה בוי&quot;ו עיצורית ואין הקפדה בכתבי־היד (ולרוב היא לא נכתבת). וההסבר שמציע ייבין הוא בעצם הפוך: הנקודה לא באה לסמן שהאות וי&quot;ו עיצורית, אלא לסמן &quot;שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש&quot;. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:56, 7 בדצמבר 2025 (IST)

== ויקרא י' פסוק ד' ==

בפסוק יש ציון במסורה לתלישא גדולה וגרשיים, אולם בתצוגה [[ויקרא י ד|כאן]] הסימון נראה כפול, מדוע ?
תודה, מתן [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2026-60674|&amp;#126;2026-60674]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2026-60674|שיחה]] 00:06, 4 בינואר 2026 (IST)
:בוקר טוב, ותודה על תשומת הלב לפרטים! ראה בבקשה את '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|ההסבר כאן]]'''. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 06:29, 4 בינואר 2026 (IST)

== דפים במרחב שלך שאולי כבר אפשר למחוק ==

למשל [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ספר ויקרא/שלם]], [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ספר ויקרא/כ]]

אולי גם [[משתמש:Dovi/מקרא מבואר ספר שלם]]

הם מופיעים בדפי קטגוריה ובדפי &quot;דפים המקושרים לכאן&quot;. זה לא קריטי, אבל קצת מפריע.

אולי אפשר למחוק את התוכן שלהם וליצור מהם הפניה לדפים התואמים במתחם הראשי? תודה, [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 21:17, 21 בינואר 2026 (IST)

:למיטב ידיעתי הם נשארו עם התוכן הנוכחי בתור תיעוד כלשהו. [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ג' בשבט ה'תשפ&quot;ו • 21:21, 21 בינואר 2026 (IST)

בוקר טוב. מכיוון שהעבודה התחילה במרחב האישי בתור טיוטות, אז חלק מה&quot;היסטוריה&quot; של דפי המקרא נמצא בדפים כאלה. אין כאן שום דבר קריטי. אבל אולי כדאי באמת להפוך אותם להפניות במקום למחוק לגמרי. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 05:29, 22 בינואר 2026 (IST)
:מעולה!  לקחתי את [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/נשא|פרשת נשא]] בתור ניסוי. השארתי את [[:תבנית:דף היסטורי משתמש]] שהיא בעצם סוג של הפניה וגם הסבר למה קיים הדף הזה. מקובל?  אני יכול לכתוב בוט שיעשה את זה לכל הדפים שיש בהם [[:תבנית:דף היסטורי משתמש]]? 
:נ.נ. אנחנו מחכים כצאן ללא רועה לשמוע את דעתך לגבי הפסיקים, השורות נפרדות, ולגבי מהדורת הכתיב ב[[שיחה:מקרא]]. [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 07:54, 22 בינואר 2026 (IST)

== אי עקביות בתנ&quot;ך הפונטי בתעתוק דחיק ==

ערב טוב,

רציתי להסב את תשומת לבך לכך ש[https://bdenckla.github.io/phonetic-hbo/tnkh/A2-Exodus/20.html בתנ&quot;ך הפונטי]  בספר שמות פרק כ, בפסוק כ ובפסוק כא מסומן דחיק ב'''לִּ'''י
{| class=&quot;wikitable&quot;
|תַּעֲשֶׂה־'''לִּ'''י
|ta·‘ă·se-'''llí'''
|}
לעומת זאת, בפרק יט', פסוק [https://bdenckla.github.io/phonetic-hbo/tnkh/A2-Exodus/19.html כג]: כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה '''בָּ֙'''נוּ֙ לֵאמֹ֔ר אמור להיות דחיק [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%93%D7%97%D7%99%D7%A7/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA_%D7%9B%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%97%D7%99%D7%A7_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90#:~:text=%D7%91%D6%B8%D6%BC%D6%99%D7%A0%D7%95%D6%BC%D6%99%20%D7%9C%D6%B5%D7%90%D7%9E%D6%B9%D6%94%D7%A8%20(-,%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA%20%D7%99%D7%98%2C%20%D7%9B%D7%92,-)%2C%20%D7%95%D6%B7%D7%99%D6%B9%D6%BC%D6%A8%D7%90%D7%9E%D6%B6%D7%A8%20%D7%99%D6%B0%D7%94%D7%95%D6%B9%D7%A9%D6%BB%D7%81%D6%9C%D7%A2%D6%B7%20%D7%90%D6%B6%D7%9C%2D%D7%9B%D6%B8%D6%BC%D7%9C] וכך מסומן גם בתנ&quot;ך סימנים, שגם בו מסומן דחיק באות בי&quot;ת, וגם על פי הדקדוק נראה לי שזה אינו דגש קל, אבל בתנ&quot;ך הפונטי מסומן רק דגש קל.
{| class=&quot;wikitable&quot;
|בָּ֙נוּ֙
|'''ba'''·nu
|}
נראה שגם בשאר התנ&quot;ך קיימת אי עקביות זו בתעתוק הדחיק, שבאותיות בג״ד כפ״ת הוא מסומן כדגש קל (כיוון שב'על התורה'  לא מסומן דחיק כדגש חזק באותיות בג״ד כפ״ת), ובשאר האותיות הוא מסומן כדגש חזק.

לפיכך, מומלץ לקבוע שיטה עקבית לתעתוק הדחיק, שתשמור על עקביות בין אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת לשאר האותיות. [[משתמש:נשיא|נשיא]] ([[שיחת משתמש:נשיא|שיחה]]) 21:15, 3 בפברואר 2026 (IST)

:בוקר טוב, ותודה על ההערה החשובה. אפנה אותה אל המתכנת שבנה את התנ&quot;ך הפונטי. לשם כך הוא לקח את הסימון של &quot;שווא נע&quot; ו&quot;דגש חזק&quot; מאתר על התורה (בשיתוף פעולה, ואנחנו מודים להם על כך). מקור הבעיה, כנראה, הוא הקושי לאתר ולסמן דחיק לאורך התנ&quot;ך באופן אוטומטי בתור בסיס ראשוני. כלומר: קל לאתר אותו ברוב האותיות, אך קשה יותר באותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת. אמנם ייתכן שיש דרך לעשות את זה. אם תרצה, אוכל לשתף אותך בדיון מול המתכת, ואולי תוכל לעזור בביצוע ובידוק. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 09:14, 4 בפברואר 2026 (IST)
::ערב טוב, תודה על התשובה המהירה, אני לא מומחה לדקדוק, ואני סומך עליכם (אלא אם תגיעו למסקנה לא לבצע את זה עכשיו, אלא להתמקד בדברים אחרים, או שאין לכם עכשיו את המשאבים לביצוע הסימון) שתבצעו את זה באופן מקצועי ומדויק. לדעתי, אם אי אפשר לבצע את הסימון באמצעות קוד, אולי אפשר לבקש מהוצאה שמסמנת דגש חזק, שתשתף איתכם את רשימת הדחיק, לדוגמה ממכון סימנים, במהדורתו המבוססת על הכתר (במהדורה של התנ&quot;ך שיש אצלי, נראה לי משנת תשע&quot;ה שבו יש סימון של דגש חזק גם בדחיק),ואפשר לבקש מהם שישחררו את רשימת הדחיק לציבור דרך המיזם (אני לא יודע מה הסיכויים שהם יסכימו לשחרר את זה, אבל אם כן אז יהיה יחסית קל להוסיף את הסימון למהדורה). אני רוצה גם להביע הערכה למיזם באופן כללי, על הנגשת  נוסח המסורה בצורה חופשית,עם סימון של כמעט כל מה שצריך לקריאה, ובצורה המותאמת לקורא, דבר שכמעט ולא נעשה (אולי רק מכון סימנים ותיקון קוראים חורב), אז תודה רבה על כל ההשקעה בעריכה ובהגהה של התנ&quot;ך. [[משתמש:נשיא|נשיא]] ([[שיחת משתמש:נשיא|שיחה]]) 21:38, 4 בפברואר 2026 (IST)

== סדרים וגרסת דף אחד של ספרים ==

בזמן השוואה יחסית מהירה ולא קפדנית של הסדרים בין מקרא על פי המסורה ורשימת הסדרים של [https://shivalevitzaron.org/wp-content/uploads/2025/09/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8.pdf שיבה לבצרון] (וכשנמצאה חוסר התאמה גם עם של [https://www.tanachyomi.co.il/PDFFiles/prakim.pdf תנ״ך יומי]), מצאתי את חוסר ההתאמות הבאות:
#שמואל סדר ג: מופיע בשמואל א ג:יט במקום ג:כ
#שמואל סדר יג: מופיע בשמואל א כ:ה במקום כ:ד
#שמואל סדר כא: מופיע בשמואל ב ב:ו במקום ב:ז
#מלכים סדר כב: מופיע במלכים ב ו:ז במקום ו:כג
#ישעיהו סדר כו: לא מופיע במקום ישעיהו סה:ט
בנוסף לכך, בדקתי את הסדרים לרוב בגרסאות הדף אחד של הספרים, ומצאתי טקסט (שכנראה לא מתאים שיהיה שם) במקומות הבאים:
ירמיהו יז:כו (סדר ט*): מופיע {{נוסח|
ירמיהו ל:לב: מופיע {#קטע:משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר ירמיהו/ל|ירמיהו ל}}
תהילים צז:יב: דומה לנמצא מתחת, בדברי הימים
דברי הימים ב לד:לג: #קטע:דברי הימים ב לה/טעמים#קטע:דברי הימים ב לו/טעמיםתבנית:מ:טעמי המקרא-סוףתבנית:מ:שוליים-סוף [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2026-98926-0|&amp;#126;2026-98926-0]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2026-98926-0|שיחה]] 21:38, 13 בפברואר 2026 (IST)
:שבוע טוב, ותודה על ההערות. עיקר המהדורות שצריך לבדוק לגבי שאלות מהסוג הזה: ברויאר (על פי כתר ארם צובה), וקורן (עשיתי השוואה מולו). וחשוב לבדוק ב'''[https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up ספר החילופים]''', לקרוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן במבוא]].
:אני רואה 5 מקומות ברורים בשאלתך (ראה למעלה), שמתוכם שלושת הראשונים הם שאלה של הזזה של פסוק אחד. אבדוק אותם בעזר&quot;ה. אחר כך #4 (מל&quot;ב ו) יש כבר הסבר בהערת נוסח, ו-#5 בסוף ישעיהו צריך לבדוק.
:אחר כך אינני מבין את ההמשך בדבריך. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:08, 14 בפברואר 2026 (IST)
::תודה רבה שוב! ראה בשינויים האחרונים בסדרים ובהערות הנוסח, בכולם יש תיקון כלשהו חוץ מ-#4. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:50, 14 בפברואר 2026 (IST)
::מה שכתבתי אחר כך הוא לגבי טקסט שכנראה לא אמור להיות בגרסת ״דף אחד״ של הספרים שציינתי, איפה שציינתי. כלומר, בגרסת דף אחד של [[ספר ירמיהו/טעמים|ירמיהו]], מופיע בפרק יז פסוק כו (שיש שם את סימון הסדר ט*) את הטקסט ״{{נוסח|״ (חשבתי שכתבתי שזה הטקסט שנמצא שם כשכתבתי את התגובה), וכך גם לשאר המקומות. יצא שנתקלתי במקרים האלה בזמן שהשוואתי את הסדרים, ולא השוואתי בגרסת ״דף אחד״ של כל ספר בהתחלה, אז אני לא יודע אם יש עוד מקרים כאלה [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2026-98926-0|&amp;#126;2026-98926-0]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2026-98926-0|שיחה]] 23:22, 14 בפברואר 2026 (IST)
:::אם אתה מסתכל בדף העריכה בדף של פרק, אז קוד כגון ״{{נוסח|״ הוא תחילת תבנית. התבנית הזאת מכילה הערת נוסח, כלומר הערה הבאה להסביר את קביעת הנוסח המופיע בספרים. לילה טוב. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 23:27, 14 בפברואר 2026 (IST)
::::לא הסתכלתי בדף העריכה, הטקסט הזה הופיע כמו טקסט רגיל [[מיוחד:תרומות/&amp;#126;2026-98926-0|&amp;#126;2026-98926-0]] • [[שיחת משתמש:&amp;#126;2026-98926-0|שיחה]] 23:31, 14 בפברואר 2026 (IST)
תודה, עכשיו אני מבין. לגבי ירמיהו, יש שתי תקלות בקוד. את השנייה פתרתי עכשיו, אבל עוד לא הבנתי איך לפתור את הראשון. לגבי תהלים ודברי הימים, אין כאן טעות. הבעיה נובעת מהמגבלות שהאתר שם על גודל הדפים. כעת אי אפשר להציג את הספרים האלה במלואם, ובמקום זה רואים את הקישורים בסוף במקום את הטקסט הנכון. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 11:36, 15 בפברואר 2026 (IST)

== סימן רָפֶה ==

בוודאי כבר התייחסת לכך, בשיחה, או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה]] אך לא מצאתי. 

למשל ב&quot;וּֽלְﬞהַבְדִּ֔יל&quot; - מה הצורך של הסימן מעל האות ל? או מעל האות רי&quot;ש מספר פעמים ב[[בראשית כז/טעמים]]?

ושאלה נוספת: למה [https://unicode-explorer.com/c/FB1E HEBREW POINT JUDEO-SPANISH VARIKA] ולא [https://unicode-explorer.com/c/05BF HEBREW POINT RAFE]?

תודה, [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 12:26, 4 במרץ 2026 (IST)

:זה נועד לסמן שוא נע, וזו גם הסיבה שהסימן שונה. ועיין [[וק:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפסקה הרלבנטית במבוא]] (בפרט בסופה). [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש אייזנשטיין]] • [[שיחת משתמש: הירש אייזנשטיין|שיחה]] • ט&quot;ו באדר ה'תשפ&quot;ו • 12:30, 4 במרץ 2026 (IST)

::תודה [[משתמש:הירש אייזנשטיין|הירש]] על התשובה המהירה והנכונה. [[משתמש:Ori229|אוֹרי]], אולי נכון שתדע שיש גם רפה אמיתי במקומות שונים, ראה [[וק:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#סימן הרפה|כאן]]. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 13:16, 4 במרץ 2026 (IST)

:::תודה לשניכם. הבנתי היטב את השימוש בסימן רפה. לגבי סימן וריקה - אני לא בטוח - תגידו לי אם אני מבין נכון:
לפי כללי הדקדוק הבסיסיים, &quot;חטף&quot; (חטף-פתח, חטף-סגול או חטף-קמץ) מופיע בדרך כלל באותיות גרוניות (א, ה, ח, ע) כדי לסייע בהגיית השווא. אולם, בכתבי יד עתיקים ומדויקים כמו כתר ארם צובה, מופיעים לעיתים חטפים גם באותיות רגילות.

'''הרב ברויאר''': החליט להפוך את כל החטפים הללו לשוואים רגילים. נימוקו: סימון החטף הוא רק &quot;מנהג&quot; להדגשת הקריאה ולא חובה הלכתית-מסורתית. הוא חשש שקורא מודרני יתבלבל ויחשוב שמדובר בתנועה רגילה.

'''מהדורת &quot;הכתר&quot;''': מתחו ביקורת על ברויאר. לטענתם, אם הכתר סימן חטף, עלינו להעתיק אותו בדיוק כפי שהוא, כי זו שיטת המסורה המקורית.

'''פשרה אצלינו''': כותבים שווא (כדי לא לבלבל את הקורא), אבל מוסיפים מעל האות את הסימן &quot;וריקה&quot;. כך הקורא יודע שבכתב היד המקורי היה שם חטף ושמדובר בשווא נע שיש להגות בבירור.

השימוש בסימן הוָרִיקָה מגיע מלאדינו. בדומה ליידיש שמשתמשת באותיות עבריות, גם הלאדינו נכתבה באותיות עבריות. כיוון שבספרדית יש צלילים שאינם קיימים בעברית המקראית, השתמשו בוריקה כסימן דיאקריטי (סימן הבחנה) כדי לשנות את הגיית האות. לדוגמה: בֿ (ב עם וריקה): נהגית כמו בית רפה.

השאלנו אצלינו את הוריקה מלאדינו כדי לסמן שוא נע. למה דוקא את הוריקה? כי הסימן דומה לסימן הרפה, וכך הקורא מבין שיש כאן הדגשה של &quot;תיקון קוראים&quot; לגבי ניקוד יוצא דופן. 

::אכן כך? תודה, [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 17:43, 4 במרץ 2026 (IST)

סיכום יפה [[משתמש:Ori229|אוֹרי]]. קצת הוספת דיוק: &quot;כך הקורא יודע שבכתב היד המקורי היה שם חטף '''כדי להורות על הנעת השווא''' שיש להגות בבירור... השאלנו אצלינו את הוריקה מלאדינו כדי לסמן שוא נע '''באותם מקומות שבכתבי־היד עושים את זה על־ידי כתיבת חטף'''.&quot; כדאי לדעת ש[[משתמש:Bdenckla|בן דנקלה]] מקדם את התהליך להוספת תווים ביוניקוד לשווא נע ודגש חזק. כשיהיה בעזר&quot;ה תו כזה לשווא נע, אז יהיה מקום לשקול את מחיקת ה&quot;וריקה&quot;, ואולי להשתמש בו לצורך אחר. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 22:12, 4 במרץ 2026 (IST)

== בעיה במהדורת הכתיב והמנוקדת ==

ערב טוב, ב[[:קטגוריה:תהלים לח כא]] וב[[:קטגוריה:שיר השירים א ה]] לדוגמה יש שגיאה בתצוגה של מהדורת הכתיב ומהדורת הניקוד, שחלק מהתבניות מכניסות טקסט לתוך הפסוק. כלומר &quot;שחורה אני ונאוה בנות ירושלם ד=כאהלי קדר כיריעות שלמה.&quot;;&quot;וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי לגבי קמץ קטן בתיבה זו ראו ויינברג 3.2.1.3; במהדורת סימנים הדפיסו קמץ רחב וגעיה, ואילו בתנ&quot;ך קורן קמץ קטן עם מתג.&quot; כלומר כנראה( לא בדקתי בעוד מקומות) הקוד של מהדורת הניקוד ושל מהדורת הכתיב לא 'יודע' להתמודד עם התבנית של קמץ במחלוקת ושל הערות נוסח . [[משתמש:נשיא|נשיא]] ([[שיחת משתמש:נשיא|שיחה]]) 22:03, 5 במרץ 2026 (IST)
: מתייג את {{א|Ori229}}.-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 05:14, 6 במרץ 2026 (IST)
: מעתיק מן המזנון:
:::: אני מהמר שזה קרה בגלל ניתוק מערכתי מכוון של ג'אווסקריפט עקב בעיות אבטחה. המון דברים לא עובדים. [[משתמש:IKhitron|IKhitron]] ([[שיחת משתמש:IKhitron|שיחה]]) [[ויקיטקסט:מזנון#c-IKhitron-20260305192800-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A9 %D7%90%D7%99%D7%99%D7%96%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-20260305182000|21:28, 5 במרץ 2026 (UTC+2)]]
: [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 05:18, 6 במרץ 2026 (IST)
:::::באג בתכנית ההסבה שלי - אתקן. [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 08:17, 6 במרץ 2026 (IST)
:::::: הבעייה היא בכל המקרא, לא רק בתהילים או בשיר השירים. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 09:21, 6 במרץ 2026 (IST)
::::::: אכן. תיקנתי את מהדורת הכתיב על ידי בוט בכל המקרא. במהדורה המנוקדת מצאתי בעיות רק במקומות בהם היה שימוש יוצא דופן בתבניות ותיקנתי ידנית.
::::::: נחום, אם אתה מוצא טעות עדיין בבקשה תגיד לי. תודה, [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 09:34, 6 במרץ 2026 (IST)
תודה רבה אורי וכולכם. שבת שלום ומבורך, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 10:14, 6 במרץ 2026 (IST)

== המהדורה הדקדוקית \ רכיבים ==

שבוע טוב, מה שלומך?

במסגרת הצלת המידע מאתר OSHB, שכבר לא מתוחזק, רציתי לנער את ה&quot;מהדורה הדקדוקית&quot; אצלינו, שכמעט ולא היה בה מידע מועיל עד עתה.

בבקשה ראה את העדכון שעשיתי ל[[בראשית א/רכיבים]]. מה דעתך? בדף יש מידע גולמי כפי שהוא באתר המקורי, וכל התצוגה הוויזואלית ניתנת לשינויים בעתיד ב[[תבנית:דקדוק]].

תודה, אורי [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 01:04, 12 באפריל 2026 (IDT)

:איזה יופי אורי! זה יפה ושימושי!
:זה הרבה, הרבה יותר יעיל ממה שהיה קודם באזור &quot;רכיבים&quot; (עד כדי כך שקודם חשבתי שכדאי למחוק אותו). אבל החומר הזה - חשוב מאוד שיישאר אצלנו לשימוש, והוא גם מציל את המידע שנשאר שם ב-OSHB לפני שירד חלילה לטמיון.
:יפה שאפילו מצאת דרך אוטומטית להפוך את &quot;צורת יסוד&quot; לשימושי. אולי יש גם דרך לנצל את &quot;קוד מזהה מילה&quot; (לא הבנתי מה זה), ל&quot;מורפולוגיה&quot;, ול&quot;מבנה על פי הטעמים&quot; (אם הבנתי נכון האחרון מצביע על דרגתם של המפסיקים)? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 12:31, 12 באפריל 2026 (IDT)

::תודה רבה על העידוד.
::קוד מזהה מילה (ID) - זה סתם קוד לכל מילה ומילה בתנ&quot;ך. לא מצאתי בינתיים מה לעשות עם זה.
::מורפולוגיה - זה מה שיוצר את עיקר המידע בתחילת החלונית הצצה.
::מבנה על פי הטעמים - בזה השתמשתי ביצירת [[בראשית א/תרשים טעמים]]. אין לזה צורך במהדורה הדיקדוקית. אפשר באמת להסיר.
::צורת היסוד - בינתיים הפנתי למילון בוויקיטקסט באננגלית, אבל אני שוקל אם להעתיק אותו אלינו - ר' [[משתמש:Ori229/ארגז חול/קונקורדנציה]] - מה דעתך? [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 17:20, 12 באפריל 2026 (IDT)
::: זה נראה לי דבר מדהים לעשות אם תמצא דרך לעשות את זה בלי יותר מדאי קושי. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 18:10, 12 באפריל 2026 (IDT)
:::: בכיף - הנה: [[מילון הקונקורדנציה של סטרונג]].
::::יש לי גם את כל דפי פרקי התנ&quot;ך מוכנים לטעינה - בהמשך אעלה עם בוט. [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 22:27, 12 באפריל 2026 (IDT)
::::...סיימתי. [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]] ([[שיחת משתמש:Ori229|שיחה]]) 19:58, 13 באפריל 2026 (IDT)
:::::תודה רבה [[משתמש:Ori229|&amp;#45;- אוֹרי]]! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 18:39, 14 באפריל 2026 (IDT)

== הערה על פרשה שאינה במסורת הרמב&quot;ם אך מצויה בכתבי היד ==

תן דעתך לנכתב ב־[[שיחה:שמות כו/הערות נוסח]].-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:50, 27 באפריל 2026 (IDT)

:תודה [[משתמש:Nahum|Nahum]]! [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 16:03, 27 באפריל 2026 (IDT)

== You may be an eligible candidate for the U4C election ==

&lt;div lang=&quot;en&quot; dir=&quot;ltr&quot; class=&quot;mw-content-ltr&quot;&gt;
Greetings,

The [[m:Special:MyLanguage/Universal_Code_of_Conduct/Coordinating_Committee|Universal Code of Conduct Coordinating Committee (U4C)]] seeks candidates for the 2026 election. The U4C is the global committee responsible for overseeing enforcement of the [[foundation:Special:MyLanguage/Policy:Universal Code of Conduct|Universal Code of Conduct]]. Elections are held annually, if elected a committee member serves for two years.

This year the U4C requires candidates to hold administrator rights on at least one wiki, which is why you are being contacted as you appear to hold this right. There are other requirements, such as candidates must be at least 18 years old and may not be employed by the Wikimedia Foundation or other related chapters and affiliates. You can find more information in the [[m:Special:MyLanguage/Universal_Code_of_Conduct/Coordinating_Committee/Election/2026#Call_for_Candidates|call for candidates on Meta-wiki]]. Additionally, the committee's working language is English; some ability to communicate in English is required.

The election opens on 18 May, if you are eligible and interested you have until 10 May to submit your candidacy. There will week between for candidates to answer questions from the community. Voting takes place privately in [[m:Special:MyLanguage/SecurePoll|SecurePoll]], successful candidates must receive at least 60% support. More information is available on [[m:Special:MyLanguage/Universal_Code_of_Conduct/Coordinating_Committee/Election/2026|the 2026 Elections page]], including timelines and other candidacy information. If you read over the material and consider yourself qualified, please consider submitting your name to run for the committee. If you think someone else in your community might be interested and qualified, please encourage them to run.

In partnership with the U4C -- [[m:User:Keegan (WMF)|Keegan (WMF)]] ([[m:User_talk:Keegan (WMF)|talk]]) 21:33, 28 באפריל 2026 (IDT) &lt;/div&gt;
&lt;!-- הודעה שנשלחה על־ידי User:Keegan (WMF)@metawiki באמצעות הרשימה בדף https://meta.wikimedia.org/w/index.php?title=User:Keegan_(WMF)/test&amp;oldid=30471754 --&gt;

== פרשת בהעלותך: ויעמד אתם סביבת האהל ==

שלום,
במהדורת מקרא על פי המסרה, יש געיה כבדה לא סדירה בתיבת וַֽיעמד. ראיתי שבמקראות גדולות הכתר אין. חיפשתי בהערות הנוסח ולא מצאתי התייחסות לכך. בדקתי ומצאתי שבכת״י ל יש כנראה געיה כבדה (הדיו קצת מטושטש, אבל קו הגעיה נראה די בבירור), אבל בשאר כתבי היד שבדקתי (שני כתבי יד ששון, ווטיקן 448) אין געיה זו. גם משמע כך בחילופי מישאל שכתב שהסכימו בתיבות והֽתיצבו שם, אם אֽת כל דגי הים (שניהם עם געיה כבדה שאינה סדירה) ולא מנה את &quot;ויעמד&quot;. [[משתמש:Shacoaz|Shacoaz]] ([[שיחת משתמש:Shacoaz|שיחה]]) 11:10, 5 ביוני 2026 (IDT)

:תודה רבה על ההערה. בדקתי עוד שורה של כתבי יד, וברוב המכריע אין געיה (רק עוד אחד חוץ מכתי&quot;ל). גם מדובר על תיבת משרת. אז אבצע את השינוי ואוסיף הערה.
:אגב שאלה: אתה בודק תמיד את כת&quot;י ותיקן 448. לא השתמשתי בכתב יד זה בעבר, חוץ מהמקרים שאתה הזכרת אותו. מה מייחד את כתב היד הזה, והופך אותו למקור חשוב בשביל געיות? [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 13:10, 7 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>09egwicln71uu3caprsljtn669fd1lw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>133176</id>
    <revision>
      <id>3018903</id>
      <parentid>2694614</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T21:05:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <origin>3018903</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3047" sha1="cmvya61h4q9d93t6idw5w69b2gvgkqi" xml:space="preserve">'''מחבר:''' הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

פירוש של [[הראי&quot;ה קוק]] על ה[[אגדתא|אגדתות]] בשתי המסכתות הראשונות ב[[תלמוד בבלי]], ועל מספר [[משנה|משניות]] מ[[סדר זרעים]]. הפירוש מסביר את המשמעות הרוחנית והמעשית של כל [[אגדתא]].

==תוכן העניינים==
* [[עין איה/הקדמה|הקדמה]]

* '''[[עין איה/ברכות|מסכת ברכות]]:'''{{ררר}} [[עין איה/ברכות/פרק א|פרק א]] | [[עין איה/ברכות/פרק ב|פרק ב]] | [[עין איה/ברכות/פרק ג|פרק ג]] | [[עין איה/ברכות/פרק ד|פרק ד]] | [[עין איה/ברכות/פרק ה|פרק ה]] | [[עין איה/ברכות/פרק ו|פרק ו]] | [[עין איה/ברכות/פרק ז|פרק ז]] | [[עין איה/ברכות/פרק ח|פרק ח]] | [[עין איה/ברכות/פרק ט|פרק ט]]

* '''[[עין איה/פאה|מסכת פאה]]:'''{{ררר}} [[עין איה/פאה/פרק א|פרק א]] | [[עין איה/פאה/פרק ב|פרק ב]] | [[עין איה/פאה/פרק ג|פרק ג]] | [[עין איה/פאה/פרק ד|פרק ד]] | [[עין איה/פאה/פרק ה|פרק ה]] | [[עין איה/פאה/פרק ו|פרק ו]] | [[עין איה/פאה/פרק ז|פרק ז]] | [[עין איה/פאה/פרק ח|פרק ח]]

* '''[[עין איה/דמאי|מסכת דמאי]]:'''{{ררר}} [[עין איה/דמאי/פרק ב|פרק ב]]

* '''[[עין איה/דמאי|מסכת שביעית]]:'''{{ררר}} [[עין איה/שביעית/פרק י|פרק י]]

* '''[[עין איה/מעשר שני|מסכת מעשר שני]]:'''{{ררר}} [[עין איה/מעשר שני/פרק ה|פרק ה]]

* '''[[עין איה/דמאי|מסכת בכורים]]:'''{{ררר}} [[עין איה/בכורים/פרק א|פרק א]] | [[עין איה/בכורים/פרק ג|פרק ג]]

* '''[[עין איה/שבת|מסכת שבת]]:''' {{ררר}} [[עין איה/שבת/פרק א|פרק א]] | [[עין איה/שבת/פרק ב|פרק ב]] | [[עין איה/שבת/פרק ג|פרק ג]] | [[עין איה/שבת/פרק ד|פרק ד]] | [[עין איה/שבת/פרק ה|פרק ה]] | [[עין איה/שבת/פרק ו|פרק ו]] | [[עין איה/שבת/פרק ז|פרק ז]] | [[עין איה/שבת/פרק ח|פרק ח]] | [[עין איה/שבת/פרק ט|פרק ט]] | [[עין איה/שבת/פרק י|פרק י]] | [[עין איה/שבת/פרק יא|פרק יא]] | [[עין איה/שבת/פרק יב|פרק יב]] | [[עין איה/שבת/פרק יג|פרק יג]] | [[עין איה/שבת/פרק יד|פרק יד]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיפדיה=עין איה}}

[[קטגוריה:אברהם יצחק הכהן קוק]]
[[קטגוריה:אגדה]]
[[קטגוריה:אחרונים על ש&quot;ס בבלי|אברהם יצחק הכהן קוק]]
[[קטגוריה:תלמוד בבלי]]
[[קטגוריה:ספרי מחשבה]]
[[קטגוריה:עין איה|*]]</text>
      <sha1>cmvya61h4q9d93t6idw5w69b2gvgkqi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אל מלך יושב על כיסא רחמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>164631</id>
    <revision>
      <id>3018917</id>
      <parentid>3003039</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T06:58:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3018917</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7727" sha1="ojscv8x7vvek2ix50a4vrmuzsz3qw65" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח אשכנז==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|אשכנזים=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=וּזְכָר|מערבי=זְכָר}} לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:|מערבי=וְכֵן כָּתוּב:}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח עדות המזרח==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|מזרח=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.{{ש}}
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. {{ש}}
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. {{ש}}
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.{{ש}}
אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.{{ש}}
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:{{ש}}
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.{{ש}}
וְשָׁם נֶאֱמַר:

'''וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}}וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}'''}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח תימן==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|תימן=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, 
מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו,
מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים,
עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
זְכֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּרַחֲמִים 
שֶׁחִלָּה בָם עָנָו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: 
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ. 
וְשָׁם נֶאֱמַר:

{{הור|חזן:}} וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא.{{ש}}
{{הור|קהל וחזן:}} '''יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃'''{{ש}}
{{הור|חזן:}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז ט}}}}&lt;noinclude&gt;

==נוסח איטליה==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|איטליה=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר {{ק|[מִדּוֹת]}} שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, וּזְכֹר לָנוּ {{ק|[הַיּוֹם]}} בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה {{ק|[כְּמוֹ]}} שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב {{ק|[בְּתוֹרָתָךְ]}}: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא. יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תפילת עמידה - בקשות|תפילת שמונה עשרה}}{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}}
לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|תהלים כה יא}}}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:פתיחות לי&quot;ג מידות]]</text>
      <sha1>ojscv8x7vvek2ix50a4vrmuzsz3qw65</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018932</id>
      <parentid>3018917</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:51:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* נוסח אשכנז */</comment>
      <origin>3018932</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7836" sha1="4dj8i09rn343io0b4bwlkm43x705feu" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח אשכנז==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|אשכנזים=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=וּזְכָר|מערבי=זְכָר}} לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: &quot;כְּהוֹדַעְתָּ&quot;, או &quot;שֶׁהוֹדַעְתָּ&quot;}}&lt;/noinclude&gt; לֶעָנָו מִקֶּדֶם, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:|מערבי=וְכֵן כָּתוּב:}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}}}&lt;noinclude&gt;

==נוסח עדות המזרח==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|מזרח=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.{{ש}}
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. {{ש}}
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. {{ש}}
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.{{ש}}
אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.{{ש}}
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:{{ש}}
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.{{ש}}
וְשָׁם נֶאֱמַר:

'''וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}}וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}'''}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח תימן==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|תימן=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, 
מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו,
מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים,
עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
זְכֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּרַחֲמִים 
שֶׁחִלָּה בָם עָנָו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: 
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ. 
וְשָׁם נֶאֱמַר:

{{הור|חזן:}} וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא.{{ש}}
{{הור|קהל וחזן:}} '''יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃'''{{ש}}
{{הור|חזן:}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז ט}}}}&lt;noinclude&gt;

==נוסח איטליה==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|איטליה=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר {{ק|[מִדּוֹת]}} שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, וּזְכֹר לָנוּ {{ק|[הַיּוֹם]}} בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה {{ק|[כְּמוֹ]}} שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב {{ק|[בְּתוֹרָתָךְ]}}: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא. יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תפילת עמידה - בקשות|תפילת שמונה עשרה}}{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}}
לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|תהלים כה יא}}}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:פתיחות לי&quot;ג מידות]]</text>
      <sha1>4dj8i09rn343io0b4bwlkm43x705feu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018933</id>
      <parentid>3018932</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:52:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3018933</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7863" sha1="0qznu57po5jnlhl9tcpjumfm24imt2j" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח אשכנז==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|אשכנזים=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=וּזְכָר|מערבי=זְכָר}} לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: &quot;כְּהוֹדַעְתָּ&quot;, או &quot;שֶׁהוֹדַעְתָּ&quot;}}&lt;/noinclude&gt; לֶעָנָו מִקֶּדֶם, {{נוסחי אשכנז|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרחי=כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:|מערבי=וְכֵן כָּתוּב:}} וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}}}&lt;noinclude&gt;

==נוסח עדות המזרח==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|מזרח=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.{{ש}}
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. {{ש}}
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים. {{ש}}
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.{{ש}}
אֵל, הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.{{ש}}
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:{{ש}}
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ.{{ש}}
וְשָׁם נֶאֱמַר:

'''וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ – יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃{{ש}}וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}'''}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח תימן==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|תימן=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, 
מוֹחֵל עֲוֹן עַמּוֹ, מֵסִיר חַטַּאת יְרֵאָיו,
מַרְבֶּה מְחִילָה לַחוֹטְאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים,
עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, וְלֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
בַּעֲבוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה,
זְכֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁלְּרַחֲמִים 
שֶׁחִלָּה בָם עָנָו לְפָנֶיךָ מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: 
וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ. 
וְשָׁם נֶאֱמַר:

{{הור|חזן:}} וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא.{{ש}}
{{הור|קהל וחזן:}} '''יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃'''{{ש}}
{{הור|חזן:}} וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז ט}}}}&lt;noinclude&gt;

==נוסח איטליה==
&lt;/noinclude&gt;{{נוסחי תפילה מוסתר|נוסח={{{נוסח|}}}|
|איטליה=אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֺנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר {{ק|[מִדּוֹת]}} שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, וּזְכֹר לָנוּ {{ק|[הַיּוֹם]}} בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה {{ק|[כְּמוֹ]}} שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב {{ק|[בְּתוֹרָתָךְ]}}: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃ וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא. יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה׃ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ׃{{ממס|לפני=מתוך|תפילת עמידה - בקשות|תפילת שמונה עשרה}}{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}}
לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|תהלים כה יא}}}}&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:פתיחות לי&quot;ג מידות]]
{{סוף}}

==הערות==</text>
      <sha1>0qznu57po5jnlhl9tcpjumfm24imt2j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ברכי יוסף</title>
    <ns>0</ns>
    <id>221093</id>
    <revision>
      <id>3018891</id>
      <parentid>1356686</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:21:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3018891</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1273" sha1="0o3kjpu02h6saushkmvfop33i8tpbxo" xml:space="preserve">{{כו|ברכי יוסף|על השולחן ערוך לרבינו חיים יוסף דוד אזולאי (ה{{קישור למחבר|חיד&quot;א}})}}

{{ספר
 |שם=
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |מתרגם=
 |מיוחס ל=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |כותרת משנה=
 |שפת המקור=
 |סוגה=
 |נושא=
 |מספר כרכים=
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |מקום ההוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מהדורות חדשות=
 |ספר סרוק=
 |קבצים סרוקים=
 |היברו=
 |ספריא=
 |לאומית=
 |מסת&quot;ב=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה= ברכי יוסף
 }}

{{פנינים|כותרת=ברכי יוסף לר' חיים יוסף דוד אזולאי{{ש}}{{ק|פירוש על שו&quot;ע}}. |קישור=https://gitlab.com/pninim.org/pninim/-/tree/master/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3}}


[[קטגוריה:מפרשי השולחן ערוך]]

*[[ברכי יוסף על אורח חיים|אורח חיים]]</text>
      <sha1>0o3kjpu02h6saushkmvfop33i8tpbxo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018892</id>
      <parentid>3018891</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:22:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3018892</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1339" sha1="16byp9hzds4cg1k1fa8k1uezcihwkqd" xml:space="preserve">{{כו|ברכי יוסף|על השולחן ערוך לרבינו חיים יוסף דוד אזולאי (ה{{קישור למחבר|חיד&quot;א}})}}

{{ספר
 |שם=
 |תמונה=
 |כיתוב=
 |מחבר=
 |מתרגם=
 |מיוחס ל=
 |עורך=
 |שם בשפת המקור=
 |כותרת משנה=
 |שפת המקור=
 |סוגה=
 |נושא=
 |מספר כרכים=
 |הסכמות=
 |תרגומים=
 |הוצאה=
 |שנת הוצאה=
 |מקום ההוצאה=
 |דפוס ראשון=
 |דפוס שני=
 |דפוסים נוספים=
 |מהדורה מדעית=
 |מהדורות חדשות=
 |ספר סרוק=
 |קבצים סרוקים=
 |היברו=
 |ספריא=
 |לאומית=
 |מסת&quot;ב=
 |הקלטות=
 |כתבי יד=
 |פרשנים=
 |מקורות=
 |ויקיפדיה= ברכי יוסף
 }}

== מהדורת פנינים ==
{{פנינים|כותרת=ברכי יוסף לר' חיים יוסף דוד אזולאי{{ש}}{{ק|פירוש על שו&quot;ע}}. |קישור=https://gitlab.com/pninim.org/pninim/-/tree/master/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A/%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3}}

==מהדורת ויקיטקסט==

*[[ברכי יוסף על אורח חיים|אורח חיים]]

[[קטגוריה:מפרשי השולחן ערוך]]</text>
      <sha1>16byp9hzds4cg1k1fa8k1uezcihwkqd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>במדבר יא/טעמים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>236450</id>
    <revision>
      <id>3018929</id>
      <parentid>2987714</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:19:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3018929</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17925" sha1="jivuqh37797k1tudb9g73fsqy8brnhb" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט טעמים|במדבר|יא}}
{{טעמי המקרא באינטרנט}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
&lt;/noinclude&gt;&lt;קטע התחלה=פרק יא/&gt;{{נוסח|{{פפ}}|2=ל=פרשה סתומה}}
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|א}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=א/&gt;וַיְהִ֤י הָעָם֙ {{נוסח|כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים|2==א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו &lt;כמתאנֲנים? לא כן אלא בשוא לבד&gt;{{ש}}מ&quot;ג דפוס ונציה=כְּמִתְאֹ֣׆ְנִ֔ים (!) בנו&quot;ן הפוכה.}} רַ֖ע בְּאׇזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃&lt;קטע סוף=א/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ׃&lt;קטע סוף=ב/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ג/&gt;וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה׃&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃&lt;קטע סוף=ד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ה/&gt;זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃&lt;קטע סוף=ה/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ו/&gt;וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃&lt;קטע סוף=ו/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ז/&gt;וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃&lt;קטע סוף=ז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{נוסח|שָׁ֩טוּ֩|2==סימון של טעם כפול מלעיל לפי כללי הדקדוק, וכן הכריעו במהדורת קורן ובתיקון קוראים חורב (ובקריאתו של הרב ירמיהו וידר).{{ש}}א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו=שָׁטוּ֩ (תלישא קטנה בסוף התיבה כנהוג) &lt;ש֩טו֩ מלעיל? על וי&quot;ו ואין בו הכרעה כמ&quot;ש&gt;{{ש}}סימנים=שָׁטוּ֩ (מלרע) לפי מנהגי הקריאה של הספרדים והתימנים.}} הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃&lt;קטע סוף=ח/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ט/&gt;וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃&lt;קטע סוף=ט/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|י}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=י/&gt;וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח {{מ:קמץ|ד=אׇהֳל֑וֹ|ס=אָהֳל֑וֹ}} וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃&lt;קטע סוף=י/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יא/&gt;וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהֹוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כׇּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃&lt;קטע סוף=יא/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יב/&gt;הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו׃&lt;קטע סוף=יב/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יג/&gt;מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכׇל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃&lt;קטע סוף=יג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יד/&gt;לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃&lt;קטע סוף=יד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|טו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=טו/&gt;וְאִם־כָּ֣כָה{{מ:לגרמיה-2}} אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הׇרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃&lt;קטע סוף=טו/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|טז|סדר=י}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=טז/&gt;וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃&lt;קטע סוף=טז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יז/&gt;וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃&lt;קטע סוף=יז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{נוסח|וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר|2==א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו (בקדמא ואזלא) &lt;רביעי? לא כן אלא בקדמא ואזלא&gt;{{ש}}דפוסים וקורן=וְאֶל־הָעָ֣ם תֹּאמַ֗ר (מונח רביעי)}} הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֮ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאׇזְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן {{נוסח|יְהֹוָ֥ה לָכֶ֛ם|2==ל,ב,ש,ש1,ק3?,ו (מרכא ותביר){{ש}}ברויאר ציין ספק לגבי טעם המרכא בכתי&quot;ל (שמא הוא דרגא כמו במ&quot;ק דפוס ונציה?), אבל טעם המרכא נראה בכתי&quot;ל למרות הטשטוש (וכך דעתו של דותן).}} בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם׃&lt;קטע סוף=יח/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|יט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=יט/&gt;לֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א{{מ:לגרמיה-2}} חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם׃&lt;קטע סוף=יט/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כ}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כ/&gt;עַ֣ד{{מ:לגרמיה-2}} חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם׃&lt;קטע סוף=כ/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כא/&gt;וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃&lt;קטע סוף=כא/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כב/&gt;הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶֽת־כׇּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם׃&lt;קטע סוף=כב/&gt;
{{פפ}}
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כג|סדר=יא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כג/&gt;וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהֹוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא׃&lt;קטע סוף=כג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{נוסח|וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֔ה|2==ל?,ב,ש,ש1,ק3,ו (בשתי נקודות של זקף קטן){{ש}}דפוסים וקורן=&lt;וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֗ה&gt; (מונח ונקודה אחת של רביע); ולפי המקליד גם ל=מֹשֶׁ֗ה (בנקודה אחת של רביע) ואף ברויאר ציין ספק. שתי נקודות הזקף נראות היטב בכתי&quot;ל, אבל ייתכן שיש נסיון מחיקה לנקודה העליונה וכן דעתו של דותן.{{ש}}דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא}} וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֶּאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם {{נוסח|וַיַּעֲמֵ֥ד|2==ב,ש,ש1,ק3,ו (אין געיה), וכמו כן בכתבי־היד הספרדים ה,ש2,ותיקן-448. וכך אצל מג&quot;ה, וכמו כן אין געיה כבדה באות וי&quot;ו בדפוסים ובקורן.{{ש}}ל,ט3=וַֽיַּעֲמֵ֥ד (געיה כבדה לא סדירה באות יו&quot;ד), למרות שמדובר על תיבת משרת. בכתי&quot;ל הדיו מטושטש אבל קו הגעיה נראה בבירור, וכך הכריעו דותן וברויאר.}} אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל׃&lt;קטע סוף=כד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כה/&gt;וַיֵּ֨רֶד יְהֹוָ֥ה{{מ:פסק}}בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃&lt;קטע סוף=כה/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כו}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{נוסח|וַיִּשָּׁאֲר֣וּ|2==ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ (חסר דגש באות יו&quot;ד){{ש}}הערות ברויאר ודותן{{ש}}קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא}} שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים{{מ:פסק}}בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד{{מ:פסק}}אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח {{נוסח|עֲלֵהֶ֣ם|2==ב,ש,ש1,ק3[תיקון],ו ומסורת-ל וטברניות ומ&quot;ש (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=עֲלֵיהֶ֣ם (כתיב מלא יו&quot;ד)}} הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃&lt;קטע סוף=כו/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כז}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כז/&gt;וַיָּ֣רׇץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה׃&lt;קטע סוף=כז/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כח}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כח/&gt;וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃&lt;קטע סוף=כח/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|כט}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=כט/&gt;וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כׇּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם׃&lt;קטע סוף=כט/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|ל|עלייה={{מ:עלייה|א=שביעי|ב0=בהעלֹתך|ב1=שביעי}}}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=ל/&gt;וַיֵּאָסֵ֥ף מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה ה֖וּא וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃&lt;קטע סוף=ל/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|לא}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=לא/&gt;וְר֜וּחַ נָסַ֣ע{{מ:לגרמיה-2}} מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֗ה וַיָּ֣גׇז שַׂלְוִים֮ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטֹּ֨שׁ עַל־הַֽמַּחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ׃&lt;קטע סוף=לא/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|לב}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=לב/&gt;וַיָּ֣קׇם הָעָ֡ם כׇּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכׇל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל{{מ:לגרמיה-2}} י֣וֹם {{מ:קמץ|ד=הַֽמׇּחֳרָ֗ת|ס=הַֽמָּחֳרָ֗ת}} {{נוסח|וַיַּֽאַסְפוּ֙|2==ל,ב,ש,ש1,ק3,ו{{ש}}ברויאר ציין בספק שכתוב כאן וַיַּאֲסְפוּ֙ (חתף פתח באות אל&quot;ף), אבל דותן והמקליד הבינו את הסימן בתור געיה מטושטשת באמצע, ומעיון בכתי&quot;ל נראה שהצדק איתם.}} אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה׃&lt;קטע סוף=לב/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|לג}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=לג/&gt;הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהֹוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהֹוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃&lt;קטע סוף=לג/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|לד}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=לד/&gt;וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַֽתַּאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים׃&lt;קטע סוף=לד/&gt;
&lt;קטע התחלה=סימן/&gt;{{מ:פסוק|במדבר|יא|לה}}&lt;קטע סוף=סימן/&gt;&lt;קטע התחלה=לה/&gt;מִקִּבְר֧וֹת הַֽתַּאֲוָ֛ה נָסְע֥וּ הָעָ֖ם חֲצֵר֑וֹת וַיִּהְי֖וּ בַּחֲצֵרֽוֹת׃&lt;קטע סוף=לה/&gt;&lt;קטע סוף=פרק יא/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}
==הפרק ללא אותיות הפסוקים==
{{מ:טעמי המקרא}}
{{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}&lt;/noinclude&gt;
[[קטגוריה:במדבר יא]]</text>
      <sha1>jivuqh37797k1tudb9g73fsqy8brnhb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265101</id>
    <revision>
      <id>3018930</id>
      <parentid>3016797</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:22:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* נוסח הגעיות במהדורתנו */</comment>
      <origin>3018930</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="315727" sha1="iufafp3c0u74lnjb4f7m5uchj7npn7i" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}}

==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה==

'''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].'''

'''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי&quot;ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].'''

לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.

==יסודות הנוסח==

'''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה &quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר.

'''כתי&quot;ל וקבוצת כתבי־היד:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי&quot;ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי&quot;ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו''';  למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''.

'''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' קבוצה זו של 7 כתבי־היד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה &quot;בָּמוֹתָ֖ם&quot; ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי&quot;ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע&quot;י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע&quot;פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה &quot;בׇּהְשַׁמָּהֿ֙&quot; מנוקדת בלי מפיק באות ה&quot;א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק (&quot;בָּהְּשַׁמָּהֿ֙&quot;), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה &quot;אֲשֶׁר&quot; אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}}

'''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי&quot;ו עיצורית|נקודה בוי&quot;ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי&quot;ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית.

'''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה זו שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי&quot;ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי&quot;ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ&quot;ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9''').

==תיעוד הנוסח==

כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי&quot;ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''&quot;הצג הערות נוסח&quot;''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת.

כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית &quot;'''עריכה'''&quot;, שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות &quot;קריאה&quot; ו&quot;גרסאות קודמות&quot;). אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות &quot;נוסח&quot;. לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י&quot;ד]]''', אחרי לחיצה על &quot;עריכה&quot; רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך:

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ&quot;ם){{ש}}הערת המקליד}}&lt;/nowiki&gt;

&quot;נוסח&quot; הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי &quot;2==&quot; שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה (&quot;&lt;nowiki&gt;{{ש}}&lt;/nowiki&gt;&quot;), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי&quot;ל יש טעות מובהקת: בתיבה &quot;וַיֹּֽאמְרוּ֙&quot; חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ&quot;ם (&quot;וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙&quot;)! בסוף כתוב &quot;הערת המקליד&quot;, כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי&quot;ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה.

לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י&quot;ג (&quot;תֹסִ֛פוּ&quot;):

:&lt;nowiki&gt;{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ&quot;ה (כתיב חסר יו&quot;ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו&quot;ד){{ש}}הערת ברויאר}}&lt;/nowiki&gt;

אחרי &quot;נוסח&quot; (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו&quot;ד (כלומר &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; ולא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot;). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי&quot;ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי&quot;ל עצמו; וכך קבע הרמ&quot;ה להלכה (בעקבותיו כותבים &quot;תֹסִ֛פוּ&quot; חסר יו&quot;ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי&quot;ל הוא דווקא &quot;תֹסִ֛'''י'''פוּ&quot; (כתיב מלא יו&quot;ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף  התבנית כתוב &quot;הערת ברויאר&quot;, כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי&quot;ל במהדורות המקרא שלו.

שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן.

==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות==

===נוסח האותיות בתורה===

'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לגמרי לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט בכל מקום. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז; עמ' 68-86.}}

'''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים &quot;מסורת סייג לתורה&quot; ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ&quot;מדויק&quot; לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע&quot;י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז&quot;ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע&quot;א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש&quot;ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ&quot;ה ע&quot;ב]] לתוספות ד&quot;ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת (וכמעט זהה לנוסח תימן).

'''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו &quot;על תיקון הספר הידוע במצרים&quot;; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב&quot;ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ&quot;ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 &quot;מאורות נתן לר' יעקב ספיר&quot;], '''לשוננו''' ל&quot;ה, תשמ&quot;ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}}

אמנם יש גם עדויות שב-2 או 3 מקומות, חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן: [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]] &quot;אֲלֵ(י)הֶ֛ן&quot;;{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע&quot;פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}} [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט,טז]] &quot;רֵעֶ֑(י)ךָ&quot;; ואולי גם [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]] &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙&quot; במקום &quot;יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙&quot;.{{הערה|בעדות המפורטת ביותר נמסר שהיה תיקון בכתר במקום הזה; ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}} על סמך הכתיבים האלה נראה שהכתיב בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן עוד יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם &quot;ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים.&quot; ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf &quot;כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ&quot;ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק &quot;אחד מהמקורות&quot; אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: &quot;לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר.&quot; והוסיף בהערה: &quot;אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב&quot;ם שהועתק מן הכתר ותיקנו.&quot; ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ&quot;ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}}

'''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי&quot;ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח&quot;כ כתי&quot;ש (25 מקומות), ואח&quot;כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב] (65 מקומות) וכתי&quot;ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי&quot;ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס עם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע&quot;פ עדויות.

===נוסח האותיות בכתי&quot;ל בתורה (רשימה מלאה)===

'''רמת הדיוק בכתי&quot;ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי&quot;ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: &quot;נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים.&quot;{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה &quot;בקרוב ל-120 מקומות בתורה&quot;.{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי&quot;ל (שהוא הבסיס להקלדה).

'''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי&quot;ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי&quot;ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי&quot;ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי&quot;ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}}

'''ספר בראשית''' (סה&quot;כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק):
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]!
#נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]!
#לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ]
#לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי]
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]!
#וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]!
#חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים]
#תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]!
#וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]!
#וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]!
#מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]!
#ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]!
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן]
#ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]!
#ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?!
#ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]!

'''ספר שמות''' (סה&quot;כ 25 תיבות בכתיב חריג):
#שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]!
#שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ&quot;ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד)
#וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן]
#וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]!
#בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]!
#בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]!
#בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]!
#יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]!
#משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד)
#תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]!
#תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮]
#תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]!
#תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]!
#תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית]
#כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]!
#כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]!
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת]
#ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]!
#ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת]
#ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]!
#פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]!

'''ספר ויקרא''' (סה&quot;כ 14 תיבות בכתיב חריג):
#ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]!
#שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]!
#שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י]
#תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]!
#מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים]
#אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]!
#אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]!
#קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]!
#אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]!
#בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]!

'''ספר במדבר''' (סה&quot;כ 30 תיבות בכתיב חריג):
#במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]!
#במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]!
#נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]!
#בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]!
#בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן]
#בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]!
#שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]!
#שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ]
#חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ&quot;ק-ל [!] מול מ&quot;ג-ל ורוב כתבי־היד)
#חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]!
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל]
#חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]!
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]*  (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]!
#בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]!
#פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]!
#מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]!
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן]
#מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* / ל=[בָּמֹתָ֖ם] - כתבי־היד חלוקים ואין מסורה
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל]
#מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]!

'''ספר דברים''' (סה&quot;כ 38 תיבות בכתיב חריג):
#דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]!
#דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר]
#דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]!
#ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת]
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]!
#ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]!
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת]
#ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]!
#עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]!
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗]
#עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]!
#עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת]
#עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]!
#ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]!
#שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]!
#שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]!
#כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]!
#כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]!
#כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]!
#כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת]
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]!
#כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]!
#נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙]
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]!
#האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]!
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י]
#וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ]
#וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]!

===סיכום התוצאות===

'''נוסח הפנים בכתי&quot;ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-127 מקומות בתורה (אחד מהם ספק) שבהם הכתיב בכתי&quot;ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי&quot;ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי&quot;ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי&quot;ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי&quot;ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי&quot;ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי&quot;ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד.

'''כתי&quot;ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות (במדבר א,יז; כב,ה) מתוך 9 מסכים נוסח הפנים של כתי&quot;ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. בשאר 7 המקומות שבהם יש שינויי כתיב בספרי התורה בין נוסח ספרד ואשכנז לבין נוסח תימן (לפירוט מלא ראו להלן [[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ברשימת ההערות המיוחדות]] בצבע אדום), מסכים כתי&quot;ל עם נוסח תימן.

'''כתי&quot;ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}}
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן]
#שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]!
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז)
#במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (=רוב כתבי־היד ואין מסורה!)

לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה, הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מביא כתי&quot;ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד ([[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י,י]]) נתמך הנוסח בכתי&quot;ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}}

===תיבות מחוברות בתורה===

'''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה&quot;כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי&quot;ל.'''
#בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר]
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]?
#במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי]
#במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]?
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר]
#דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[הַ לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]])

משתי התיבות &quot;כס[ ]יה&quot; ו&quot;ה[ ]ליהוה&quot; מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת &quot;פוטי[ ]פרע&quot; (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן (&quot;פוטיפרע&quot; ו&quot;{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה&quot;), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות (&quot;כסיה&quot;), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].

בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי&quot;ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה.

==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות==

הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי&quot;ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הקריאה בתנ&quot;ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: &quot;‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט&quot; (‬מתוך הפתיחה ל&quot;תורת כהנים&quot; ב&quot;דבורא דנדבה&quot;).}}

המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב&quot;ם ב[[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב&quot;ם קבע את חלוקת הפרשות ע&quot;פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב&quot;ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}}

חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב&quot;ם ע&quot;פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי&quot;ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח.

בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם:
#בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק &quot;וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).
#בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק &quot;וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב&quot;ם).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז&quot; (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק &quot;וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב&quot;, נעיר: &quot;אין פרשה בספרי תימן&quot; (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב&quot;ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה).
#בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק &quot;אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו&quot;, נעיר: &quot;ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה&quot; (אין כאן פרשה ברשימת הרמב&quot;ם ובעקבותיה בספרי התורה).

למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו.

למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר).

==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות==
{{תצוגת כתי&quot;ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ&quot;ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}}
[[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר &quot;אכלה ואכלה&quot;, מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ&quot;ד).|page=90]]
[[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=401]]

===אותיות גדולות וקטנות===

תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של &quot;נוסח המסורה&quot; (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: &quot;השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים.&quot; יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}}

במהדורתנו – המיועדת להיות &quot;תיקון קוראים&quot;, ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע&quot;פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע&quot;פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת.

בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע&quot;פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע&quot;פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''.

'''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]):
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית]
#'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם]
#'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]])
#'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ]
#'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי]
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר]
#'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א]
#'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח]
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ&quot;ס-ל) / ל=[יִגְדַּל]
#'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק או וי&quot;ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי&quot;ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ג)''' דברים, נִצבים [[בראשית א/טעמים#|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם]
#'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[בראשית א/טעמים#|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* (=מ&quot;ס-ל) / א=[הַ לְיְהוָה֙?]; ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (=מ&quot;ס-ל! וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])
#'''(ק)''' דברים, האזינו [[בראשית א/טעמים#|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ&quot;ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[בראשית א/טעמים#|(לג,כט): [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ&quot;ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]])

'''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}}
#'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}]
#'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י]
#'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}]
#'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב]
#'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א]
#'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}]
#'''(ק או קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו&quot;ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו&quot;ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב])
#'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔]
#'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג):
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות)
##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות)
#'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה]
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ&quot;ס-ל)
#'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י]
#'''(קו&quot;ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו&quot;ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו&quot;ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו&quot;ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה])
#'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}]
#'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}]
#'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}]
#'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים]
#'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים]
#'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙]
#'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃]
#'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃]

===אותיות מנוקדות===
[[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט &quot;וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ&quot;) שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ&quot;ד-רפ&quot;ו).|page=313]]

בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים:
#בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל
#בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ&quot;ס-ל &lt;ד' [נקודות]&gt;)
#בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל
#בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל
#בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל
#במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל
#במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל
#במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל
#במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי&quot;ש!)
#דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ&quot;ס-ל)

===נו&quot;ן הפוכה===

תופעת הנו&quot;ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה&quot;כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו&quot;ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק&quot;ז]] (כ&quot;ג-כ&quot;ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}}

'''תצוגת נו&quot;ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:'''
#'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]'''
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&amp;page=17 בכתי&quot;ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר])
#בכתי&quot;ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&amp;page=34 עמוד שני]
#[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי&quot;ב] (ראו שם דף 129 ע&quot;א וע&quot;ב)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&amp;page=12 בכתי&quot;ש1]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&amp;page=332 במ&quot;ג דפוס ונציה] (&quot;ב׆סע&quot;, &quot;כמתא׆נים&quot;!)
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&amp;page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף]
#[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&amp;page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף]

==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות==

מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי &quot;ספרד&quot; לפני &quot;אשכנז&quot; (&quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה&quot;כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ&quot;ה על־פי &quot;ספרי ספרד המדויקים&quot;. בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ&quot;ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור &quot;נוסח אשכנז&quot;, ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו &quot;דכא&quot; באל&quot;ף במקום &quot;דכה&quot; בה&quot;א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ&quot;ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים &quot;דכא&quot; באל&quot;ף בספרי התורה של חב&quot;ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: &quot;ברוב ספרי אשכנז...&quot;, ואילו בשאר המקומות: &quot;בספרי ספרד ואשכנז...&quot;. לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf &quot;המסורה בין המזרח למערב&quot;].}}

חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי &quot;ספרי ספרד ואשכנז&quot; הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ&quot;ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}}

'''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:'''
*{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע&quot;פ עדויות)
*{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|ההערה על &quot;{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙&quot; ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בטבלה בכתום. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה&quot;א, ולא לנושא של האות הגדולה.}}
*{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה)
*{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}}

יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד (&quot;פוטי[ ]פרע&quot;) נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה&quot;כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

{| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}&lt;br&gt;ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה
|- align=center
!פסוק
!פרשת השבוע
!מילה או הקשר
!כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}}
!ספרי תימן
!ספרי ספרד ואשכנז
!נוסח הפנים&lt;br&gt;במהדורתנו
!הערה במהדורתנו
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]]
|מִנְּשֽׂ(וֹ)א
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֹֽׂא‏
|מִנְּשֽׂוֹא
|מִנְּשֹֽׂא‏
|בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]]
|[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]]
|סמ&quot;ך של סֵ֔פֶר
|
|סמ&quot;ך גדולה
|סמ&quot;ך רגילה
|סמ&quot;ך רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ&quot;ך גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]]
|[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]]
|מַעְיְנ(וֹ)ת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנֹת֙‏
|מַעְיְנוֹת֙
|מַעְיְנֹת֙‏
|בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]]
|[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]]
|וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|וַֽיְהִי֙
|וַיִּֽהְיוּ֙
|בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];&lt;br&gt;[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];&lt;br&gt;[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]].
|[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]&lt;br&gt;[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]&lt;br&gt;[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]]
|פוטי[ ]פרע
|פוטי פרע
|פוטיפרע&lt;br&gt;(תיבה אחת)
|פוטי פרע&lt;br&gt;(שתי תיבות)
|פוטי פרע
|בספרי תימן&lt;br&gt;פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע&lt;br&gt;בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]]
|[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]]
|אֲלֵ(י)הֶ֛ן
|אֲלֵיהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|אֲלֵהֶ֛ן
|בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]]
|[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]]
|כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ
|כֵּ֣סְיָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|כֵּ֣ס יָ֔הּ
|בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]]
|תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|תֵּיעָשֶׂ֤ה
|תֵּעָשֶׂ֤ה‏
|בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]]
|[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]]
|וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים
|פרשה פתוחה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]]
|[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]]
|הָאֵפ֖(וֹ)ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפֹ֖ד
|הָאֵפ֖וֹד
|הָאֵפֹ֖ד‏
|בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]]
|וַיֹּ֤אמֶר...&lt;br&gt;פְּסָל־לְךָ֛
|פרשה סתומה?
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]]
|[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]]
|נו&quot;ן של נֹצֵ֥ר‏
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן רגילה
|נו&quot;ן גדולה
|נו&quot;ן גדולה
|בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו&quot;ן רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]]
|מ&quot;ם של מוֹקְדָ֨הֿ
|
|מ&quot;ם רגילה
|מ&quot;ם קטנה
|מ&quot;ם קטנה
|בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ&quot;ם רגילה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;כָּל־חֵ֜לֶב
|פרשה פתוחה&lt;br&gt;(כנראה)
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]]
|[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]]
|וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...&lt;br&gt;הַמַּקְרִ֞יב
|פרשה פתוחה
|אין פרשה
|פרשה פתוחה
|פרשה פתוחה
|אין פרשה בספרי תימן
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]]
|[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]]
|רֵעֶ֑(י)ךָ
|רֵעֶ֑יךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|רֵעֶ֑ךָ
|בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]]
|[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]]
|בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בְּשֵׁמֽוֹת
|בְּשֵׁמֹֽת
|בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]
|[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]]
|חָדְשֵׁ[י]כֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|חָדְשֵׁכֶם֒
|חָדְשֵׁיכֶם֒
|בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]]
|[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]]
|בְּע֗(וֹ)ר
|בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}}
|בְּעֹ֗ר
|בְּע֗וֹר
|בְּעֹ֗ר
|בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]]
|יו&quot;ד של פִּֽינְחָ֨ס
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|פִּֽינְחָ֨ס&lt;br&gt;(אות רגילה)
|נהוג לכתוב ביו&quot;ד זעירא&lt;ref&gt;מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת &quot;אחרי מות&quot; כי &quot;פינחס&quot; זה ביו&quot;ד זעירא, ושהיא מאלפ&quot;א בית&quot;א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ&quot;א בית&quot;א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד&quot;צור ילדך תשי&quot;. עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו&quot;ד. והרמ&quot;ה ז&quot;ל כתב: &quot;ותלד לו את פינחס&quot; מלא יו&quot;ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו&quot;ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו&quot;ד הזעירא היא &quot;על פי המסורה&quot;. וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.&lt;/ref&gt;
|פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו&quot;ד זעירא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]]
|[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]]
|וי&quot;ו של שָׁלֽוֹם
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|וי&quot;ו קטיעא
|שָׁלֽוֹם&lt;br&gt;(אות רגילה)
|בספרי ספרד ואשכנז וי&quot;ו קטיעא
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]]
|[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]]
|צד&quot;י של הָאָֽרֶץ
|
|צד&quot;י גדולה
|צד&quot;י רגילה
|צד&quot;י רגילה
|בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד&quot;י גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]]
|קו&quot;ף של קַן־צִפּ֣וֹר
|
|קו&quot;ף גדולה
|קו&quot;ף רגילה
|קו&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו&quot;ף גדולה
|- align=center bgcolor=&quot;red&quot;
|[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]
|[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]]
|דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛א
|דַּכָּ֛ה
|דַּכָּ֛א
|בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה
|- align=center bgcolor=&quot;yellow&quot;
|[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]]
|[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]]
|אָר֗וּר שֹׁכֵב֙&lt;br&gt;עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו
|פרשה סתומה?
|אין פרשה
|אין פרשה
|אין פרשה
|ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה
|- align=center bgcolor=&quot;orange&quot;
|[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]]
|[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]]
|{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙
|{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙
|בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת
|- align=center bgcolor=&quot;lime&quot;
|[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]]
|[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]]
|אל&quot;ף של אַשְׁרֶ֨יךָ
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף גדולה
|אל&quot;ף רגילה
|אל&quot;ף רגילה
|בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל&quot;ף גדולה
|}

==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)==

ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]].

==רמת הדיוק בנוסח הניקוד והטעמים לעומת נוסח האותיות==

יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הכתיבה''' הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד.

כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע&quot;פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש&quot;נוסח המסורה&quot; לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}}

:נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת.

:'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.'''

:משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}}

:אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב &quot;המחודשת&quot;{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו&quot;ת הרשב&quot;א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ&quot;ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}}

:על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ&quot;ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; &quot;וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'...&quot; (מהקדמת הרמ&quot;ה לספר מסורת סייג לתורה).

:אכן עד שלא בא הרמ&quot;ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו &quot;בקיאין בחסירות וביתירות&quot;. ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, &quot;אנן בדידן ואינהו בדידהו&quot;.

:'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ&quot;ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ&quot;ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.'''

:וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן &quot;בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש&quot;ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ&quot;ה ז&quot;ל ובירר הכל כשמלה&quot; (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ&quot;ה.

:'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.'''

:נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}}

:'''צדקה עשה הקב&quot;ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.'''

:'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.'''

:אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה.

:עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו&quot;ת ומ&quot;ש ועד רש&quot;ד ורוו&quot;ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה.

:'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.'''

:זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן.

:בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית...

:גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ&quot;ה-או&quot;ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו.

נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע&quot;פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי&quot;ב וכתי&quot;ש1, שבהם הן יחסית מרובות: &quot;ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''&quot; (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי&quot;ל וכתי&quot;ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי&quot;ב ובכתי&quot;ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}}

לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה.

==מסורת הקוראים בתורה: כתי&quot;ל כבסיס לניקוד ולטעמים==

בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם:

:מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}}

גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי&quot;ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי&quot;ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: &quot;...כ&quot;י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו&quot;.{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש&quot;בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו.&quot;{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}}

כתי&quot;ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע&quot;פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של &quot;מכון ממרא&quot;.}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי&quot;ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים.

===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי&quot;ל===

לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי&quot;ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: &quot;'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...&quot;.{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי&quot;ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי&quot;ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם &quot;קצת יותר מאשר ב'''א'''&quot;.

'''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ&quot;ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי&quot;ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}}
*בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי&quot;ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*יש בכתי&quot;ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח.
*בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי&quot;ל ו/או בכתי&quot;ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי&quot;ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני).

'''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי&quot;ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי&quot;ל &quot;נופלת קצת&quot; מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ&quot;קצת&quot;, למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי&quot;ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת.
*פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית)
*דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}}
*השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים).
*טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי&quot;ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי&quot;ל (כגון השמטת דגש).

רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי&quot;ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת &quot;עדי&quot; וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי &quot;דעת מקרא&quot; ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי&quot;ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ&quot;ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי&quot;ל. בתנ&quot;ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}}

כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי&quot;ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי&quot;ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה.

במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי&quot;ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי&quot;ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח.

'''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ&quot;ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים &quot;אור תורה&quot; ו&quot;מנחת שי&quot; וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}}

בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי &quot;דפוסים&quot;.}}

===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי&quot;ל===

קפדנותו ודיוקו של כתי&quot;ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ&quot;ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי&quot;ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}}

:בטעמי כ&quot;א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ&quot;ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא).

:הטעמת המשרתים בטעמי אמ&quot;ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב&quot;א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב&quot;נ לנוסח ב&quot;א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד.

:המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ&quot;ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}}

דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים:
*במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב).
גם בבדיקה שלנו של כתי&quot;ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי&quot;ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר:
#בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי&quot;ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי&quot;ל בתנ&quot;ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]).
#בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי&quot;ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]].
#דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי&quot;ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת.

בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי&quot;ל בתורה ובשאר המקומות בתנ&quot;ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח.

'''כתי&quot;ש:''' ברויאר מצא שגם כתי&quot;ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי&quot;ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי&quot;ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי&quot;ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי&quot;ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}}
*במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש)

'''הסכמת כתי&quot;ל וכתי&quot;ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי&quot;ל וכתי&quot;ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע&quot;פ הסכמת שניהם.

כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי&quot;ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי&quot;ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם:
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה)
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]]
*[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]]

==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות==

===הטעם התחתון והטעם העליון===
[[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת &quot;ואתחנן&quot;, כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ&quot;גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ&quot; ([[דברים ד לח]]) ועד &quot;אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]&quot; ([[דברים ו ג]]).]]
בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות &quot;הטעם התחתון&quot; ו&quot;הטעם העליון&quot;:
*'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה&quot;כ 12 פסוקים.
*'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא &quot;פסוק&quot; אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה&quot;פסוקים&quot; האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה&quot;פסוקים&quot; החריגים היא בהתאם לאורכם החריג.

בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי&quot;ש מכונה הטעם התחתון &quot;טעמא קדמא&quot;, ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל&quot;טעמא קדמא&quot; בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך &quot;דיבר&quot; אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}}

הטעם הראשון שהוא &quot;הטעם התחתון&quot;, המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא &quot;הטעם העליון&quot;, משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ&quot;ד ע&quot;א}} נאמר בתלמוד הבבלי:
:'''&quot;אנכי&quot; ו&quot;לא יהיה לך&quot; מפי הגבורה שמענום.'''
לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב&quot;אנכי&quot; ואילו הדיבר השני מתחיל ב&quot;לא יהיה לך&quot;, ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו &quot;פסוק&quot; במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;. ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של &quot;לאו&quot; ביחד: &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;. ברור שגם דיבר ארוך זה אינו &quot;פסוק&quot; אחד לפי המתכונת הרגילה.

יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי (&quot;יונתן&quot;), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: &quot;אנכי ה' אלהיך&quot; הוא &quot;דבירא קדמאה&quot;, ואילו &quot;לא תעשה לך&quot; הוא &quot;דבירא תנינא&quot;.{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת &quot;הטעם העליון&quot;, נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע&quot;פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם.

בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: &quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot;, כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}}

===השיבוש שחל בדפוסים===

בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה &quot;אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃&quot;, שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה &quot;לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃&quot; מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&quot; ועד &quot;לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;) נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה&quot;כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק &quot;אנכי... על פני&quot; לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' &quot;פסוקים&quot; לעשרת הדברות!

הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ&quot;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ...&quot; עד &quot;...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃&quot;), כאילו שהיא מהווה &quot;פסוק&quot; או &quot;דיבר&quot; אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו &quot;מפי הגבורה&quot; נחשבים ל&quot;דיבור אחד&quot;.{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}}

===עשרת הדברות במהדורתנו===

'''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע&quot;י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע&quot;י לחיצה על הסימן הזה: &quot;'''↓↑'''&quot; (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}}
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]'''
*'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]'''

'''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם.

===רשימת הדפים לעשרת הדברות===

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}}

===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות===

יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ&quot;ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13.

ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח).

יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל&quot;לא יהיה לך&quot;, וכן מספר עצמאי ל&quot;לא תנאף&quot; ו&quot;לא תגנב&quot; ו&quot;לא תענה&quot;. כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21).

אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג&quot;ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם &quot;לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י&quot; מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול.

המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד.

מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים.

===פסוק מעשה ראובן===

[[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי&quot;ש (ובו ציון ל&quot;טעמא קדמא&quot;)|page=61]]

חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}}
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|=ש ומ&quot;ש (רביע וזקף קטן)|ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)|ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי&quot;ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

(א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה):
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
(ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה:
:{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב &quot;שקולים כאחד&quot;, כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ&quot;ה ע&quot;ב]]):

:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: &quot;ויהיו בני יעקב שנים עשר&quot; – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים &quot;וישכב את בלהה פילגש אביו&quot;? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם התחתון&quot; בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה &quot;הטעם העליון&quot; בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה&quot;רגילה&quot; (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם &quot;הטעם התחתון&quot; נכתב ראשון ו&quot;הטעם העליון&quot; לאחריו.

יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי&quot;ש: 
:{{מ:טעמי המקרא|16}}&quot;זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃&quot;{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

כלומר, המסורה בכתי&quot;ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם &quot;טעמא קדמא&quot;. ובעשרת הדברות בכתי&quot;ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו.

לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר.

הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). &quot;טעמא קדמא&quot; הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי (&quot;יונתן&quot;):''' &quot;והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''.&quot; הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot; בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש&quot;מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם&quot;.).&lt;br&gt;דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש&quot;י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי &quot;הטעם העליון&quot; בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את &quot;הטעם התחתון&quot; לאחריו.

לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון.

יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים.

ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל&quot;ף בתיבה &quot;ישראל&quot;, שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע&quot;י חיבורו לפסוק הבא.

ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי&quot;ש לגבי &quot;טעמא קדמא&quot; באות אם כן למנוע טעויות, ע&quot;י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות.

'''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''&quot;↓↑&quot;''').

'''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל &quot;וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר&quot;) במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל&quot;ה פסוק כ&quot;ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו.

==מסורת הקוראים בתורה: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל==

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|&quot;נוסח הגעיות במהדורתנו&quot;]].}}

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]].

{{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}}

ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה.

===ספר בראשית===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): &quot;פני&quot; מוקפת ובגעיה, במקום מרכא
#[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה&quot;א
#[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ
#[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר
#[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ&quot;ד?
#[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): &quot;עשה&quot; בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא
#[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי&quot;ת
#[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף
#[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן
#[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד?
#[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ&quot;ם השניה דגושה
#[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ&quot;ד
#[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ&quot;ם דגושה
#[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות &quot;כי עצמת&quot; מוקפות ובגעיות?
#[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה? דגש באות שי&quot;ן השניה?
#[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי&quot;ן
#[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ&quot;ל, במקום גימ&quot;ל רפה
#[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי&quot;ו
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ&quot;ד
#[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה&quot;א
#[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה&quot;א מנוקדת?
#[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים
#[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל&quot;ף ולמ&quot;ד
#[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו&quot;ן
#[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ&quot;ד דגושה
#[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה&quot;א?
#[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם
#[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי&quot;ת
#[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע
#[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה&quot;א וחסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי&quot;ן?
#[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי&quot;ן
#[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית?
#[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו&quot;ן הראשונה דגושה
#[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}}
#[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן
#[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד&quot;י דגושה
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש
#[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי&quot;ו דגושה
#[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו&quot;ן סופית
#[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו&quot;ד

ב. מתיגת הזקף
#[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה
#[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה
#[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה
#[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה
#[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה
#[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה
#[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה
#[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם
#[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם
#[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}}

===ספר שמות===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי&quot;ת שווּאה
#[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ&quot;ף סופית
#[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא
#[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו&quot;ן דגושה
#[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר?
#[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=&lt;וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן&gt;): חסרות נקודות החטף בעי&quot;ן
#[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר?
#[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא
#[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי&quot;ת
#[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע
#[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל&quot;ף בסגול
#[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו&quot;ד דגושה
#[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת
#[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ&quot;ם
#[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה&quot;א הַתֵּמַהּ
#[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו&quot;ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו&quot;ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד.
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=&lt;לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי&quot;ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד
#[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי&quot;ת שווּאה במקום חטף פתח
#[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה&quot;א, לפני הסגול ולאחריו (!)
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון
#[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ&quot;ף סופית)
#[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ&quot;ד דגושה?
#[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ&quot;ד דגושה
#[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו&quot;ד דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי&quot;ת דגושה?
#[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי&quot;ת
#[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן?
#[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם
#[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה&quot;א
#[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי&quot;ו
#[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ&quot;ם השניה?
#[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו&quot;ד
#[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ&quot;ד (במקום חיריק)
#[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי&quot;ן שמאלית
#[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ):  געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}}
#[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף
#[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ&quot;ם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו

ג. מתיגת הזקף
#[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה
#[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה
#[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה
#[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה
#[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה
#[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה

===ספר ויקרא===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי&quot;ן
#[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה&quot;א
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי&quot;ן
#[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=&lt;וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן&gt;): חסר מקף
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו &quot;קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ&quot;, לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}}
#[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ&quot;ל
#[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו&quot;ן
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי&quot;ת
#[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ&quot;ם
#[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד&quot;י
#[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא)
#[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח
#[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית
#[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ&quot;ף?
#[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי&quot;ת
#[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה&quot;א הראשונה, ואין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה&quot;א הראשונה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו&quot;ף לעומת הפסוק הקודם

ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף:
#[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה&quot;ב לו,כא]])

ג. מתיגת הזקף:
#[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה
#[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה
#[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה
#[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה
#[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה

===ספר במדבר===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי&quot;ו
#[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל&quot;ף
#[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף
#[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי&quot;ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ&quot;ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים.
#[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ&quot;ם
#[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי&quot;ת
#[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח
#[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי&quot;ן
#[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי&quot;ו
#[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי&quot;ש!
#[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו&quot;ף
#[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ&quot;ף סופית
#[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו&quot;ן?
#[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ&quot;ד דגושה?
#[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל&quot;ף?
#[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי&quot;ת
#[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית
#[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו&quot;ד
#[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק
#[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): &quot;וחמשת&quot; מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום &quot;וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים&quot;)?
#[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו&quot;ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו&quot;ד (במקום באות וי&quot;ו)
#[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי&quot;ן הראשונה
#[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל&quot;ת
#[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו&quot;ד?

ב. מתיגת הזקף: 
#[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה
#[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה
#[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה
#[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה
#[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה
#[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה
#[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה

===ספר דברים===

א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}
#[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי&quot;ן הראשונה?
#[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף
#[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה&quot;א?
#[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): &quot;אל&quot; בסגול
#[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תְִּירָא֑וּם): חטף-חיריק באות תי&quot;ו?
#[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי&quot;ה בתוך כתב־היד?
#[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ&quot;ף?
#[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו&quot;ן
#[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ&quot;ד
#[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה
#[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה&quot;א הראשונה
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ&gt;): חסרים המרכא ב&quot;אנכי&quot; והאתנח ב&quot;אלהיך&quot; לטעם העליון
#[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=&lt;לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩&gt;): חסר מקף אחרי &quot;לא&quot; לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי&quot;ן לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון
#[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד&quot;י משמש בכתי&quot;ל כטפחא וסילוק כאחד.}}
#[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון
#[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי&quot;ת (במקום באות תי&quot;ו)
#[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי&quot;ו האחרונה (במקום חולם)
#[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף
#[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל&quot;ף
#[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו
#[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק
#[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א
#[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק
#[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי&quot;ת
#[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ&quot;ם ולכן נראית כמו קדמא.}}
#[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ&quot;ף דגושה?
#[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): &quot;וְחָקַרְתָּ֧&quot; בטעם דרגה (במקום תביר)!
#[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף
#[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)?
#[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ&quot;ם דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ&quot;ד דגושה
#[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)?
#[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה&quot;א?
#[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל
#[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד
#[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו&quot;ד
#[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר)
#[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי&quot;ן דגושה
#[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה&quot;א (במקום מפיק)
#[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק
#[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי&quot;ן
#[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק
#[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא
#[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי&quot;ן ימנית
#[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי&quot;ת
#[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי&quot;ו?
#[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)?
#[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ&quot;ם דגושה?
#[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה&quot;א
#[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי&quot;ו עיצורית

ב. מתיגת הזקף
#[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה
#[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה
#[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה

ג. הניקוד בתוך הכתיב
#[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי&quot;ן
#[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי&quot;ן, כך שחסר דגש באות טי&quot;ת בקרי &quot;וּבַטְחֹרִ֔ים&quot;
#[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ&quot;ל, כך שחסר דגש באות כ&quot;ף בקרי &quot;יִשְׁכָבֶ֔נָּה&quot;
#[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב)

==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות==

להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי&quot;ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.

{{מ:טעמי המקרא|12}}
{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (33 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ).

{{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (9 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)==

===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר===

הַגַּעְיָה (שנקרא גם &quot;מאריך&quot; או &quot;מעמיד&quot; או &quot;מתג&quot;), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי&quot;ל סיכם ייבין: &quot;בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן&quot; (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}}

על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה &quot;לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת.&quot;{{הערה|מתוך &quot;הנחיות לקורא&quot; בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים:

:בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת.

:לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות.

:ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות.

:יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}}

הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע&quot;פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר:

:לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך &quot;שיטה&quot; זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים.

:וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, &quot;מהדורה חדשה של מקראות גדולות&quot;, '''עמודים''' מא,ב (תשנ&quot;ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע&quot;י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: &quot;עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים.&quot;}}

לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי&quot;ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע &quot;נחץ משני&quot; כראוי ובעקביות.

===הביקורת על שיטת ברויאר===

ב&quot;מקראות גדולות הכתר&quot; מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן:

:א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו.
:ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים.
:ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים.
:ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע&quot;י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא.
:ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע&quot;י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים&quot; כלשונו של הרב ברויאר.

הניתוח המרשים שעשה כהן אח&quot;כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת.

בנקודה הראשונה כתב כהן: &quot;שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו&quot;. לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה.

אמנם לגבי &quot;השיטה&quot; שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: &quot;הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא&quot;צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות&quot;.{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}}

כל &quot;פליאה&quot; ו&quot;תמיהה&quot; אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ&quot;א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ&quot;ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע&quot;י יצחק בער):

:מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב&quot;א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים.

:אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''...

:ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים.

:אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}}

אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים.

אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו &quot;נטיות&quot; או &quot;שיטה&quot;? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני.

אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר.

===הסביבה המוסיקלית===

לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה:

:הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי &quot;הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון&quot;. קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}}

ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים):

:מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה...

לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר &quot;נטייה&quot;.

===דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות ובכלל===

לגבי דיוקו של כתי&quot;ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש&quot;נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר&quot;. הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי&quot;ל ש&quot;נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות&quot;. לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי&quot;ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי&quot;ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה:

:סופרו נקדנו של כ&quot;י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם.

:אשר למעתיקו-נקדנו של כ&quot;י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ&quot;י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע&quot;י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}}

ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי&quot;ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי&quot;ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי &quot;נטיות&quot; מול &quot;שיטה&quot;: תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי&quot;ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר:

:כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום...

:שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}}

כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי&quot;ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת.

===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות===

לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: &quot;ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה.&quot;{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי&quot;א לכתי&quot;ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי&quot;ל ע&quot;פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%.

אין ספק אם כן שכתי&quot;ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע&quot;פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון &quot;מקראות גדולות הכתר&quot;) תהיה לברכה.

אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע&quot;פ כתי&quot;ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי&quot;ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי&quot;ל.

הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי&quot;ל היה לפני המגיה &quot;ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו&quot;, שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי&quot;ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע&quot;פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה.

על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: &quot;לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות.&quot;{{הערה|שם, *24.}}

כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל):
*ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
*ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃
*יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
*יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
*יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃

הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה.

===סימון הגעיות בדפוסים===

עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על &quot;השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר&quot;. ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי.

אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג&quot;ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש&quot;היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש&quot;ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד...&quot; (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: &quot;תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת...&quot; (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי&quot;ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע&quot;פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע&quot;י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה.

ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש&quot;הן ולאו רפיא בידיה&quot; בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש&quot;לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר&quot;. המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות.

לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא.

===נוסח הגעיות במהדורתנו===

'''נוסח הגעיות לפי כתי&quot;ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי&quot;ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה).

'''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי&quot;ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;, '''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת &quot;נוסח כתב היד&quot; ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו&quot;כתר ירושלים&quot;), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי&quot;ל. כתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי&quot;א וכתי&quot;ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי&quot;ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי&quot;ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי&quot;ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו).

'''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי&quot;ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ&quot;ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי&quot;ל]].}}

{{מ:טעמי המקרא|12}}
'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (36 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מט יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (11 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (8 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (15 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי&quot;ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי&quot;ו או לאות ה&quot;א, והשמטנו אותה ע&quot;פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ).

'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (17 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤).
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

למרות כל היוצאים מן הכלל (למעלה מ-80 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי&quot;ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע&quot;י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים):
#שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות.
#הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו.

לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי&quot;ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע&quot;פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש:
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד (הכתר וכתי&quot;ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי&quot;ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה.
#סימון געיות ע&quot;פ כתבי־‏היד (הכתר וכתי&quot;ל) בלי תיקונים. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו).
#סימון געיות ע&quot;פ הכתר, וע&quot;פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, &quot;The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex&quot;, ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}}
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot;, שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ&quot;ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם.
#סימון לפי השיטה של &quot;ריבוי געיות&quot;, אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב&quot;תיקון קוראים&quot; מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת.

===אחרית דבר===

בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר &quot;ספקות שאין להם הכרע&quot;.{{הערה|'''לשוננו''' נ&quot;ח חוברת ד', אלול תשנ&quot;ד-תשנ&quot;ה  (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא &quot;נטייה&quot; (בלשונו של ייבין) ולא &quot;שיטה&quot; (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: &quot;כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...&quot;. כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו.

בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: &quot;כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה.&quot;{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: &quot;כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה.&quot;{{הערה|שם.}}

בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: &quot;בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון.&quot;{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה.

לגבי סימון הגעיות ע&quot;י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי&quot;ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי&quot;ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: &quot;בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם&quot;.{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי&quot;ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי&quot;ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח [&quot;אהליבמה&quot; פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד [&quot;משבתיכם&quot;]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: &quot;על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ&quot;י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות.&quot; ושם בהערה (8) על &quot;בתורה בלבד&quot; כתב: &quot;אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''.&quot; תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש&quot;פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי&quot;ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי&quot;ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי&quot;ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי&quot;ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי&quot;ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר &quot;אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה&quot;), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי&quot;ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: &quot;אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ&quot;י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת&quot;.{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע&quot;פ כתי&quot;ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי&quot;ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}}

{{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא.

===געיה ימנית===

בעשרות מקומות בכתי&quot;ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי&quot;ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי&quot;ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על &quot;backspace&quot;, הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי&quot;א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה &quot;בגעיה ימנית&quot; בכתי&quot;ל.

==סדרי הקריאה בתורה==

===חלוקת הסדרים בתורה===

חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות:
*סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר  מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות &quot;ס&quot; בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}}
*סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&amp;incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי&quot;ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי&quot;ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת &quot;נִצבים&quot; כוללת בתוכה גם את פרשת &quot;וילך&quot; (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס&quot;ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי&quot;ל יש באמת קס&quot;ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא (&quot;וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר&quot;, [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי&quot;ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}}

לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי&quot;ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות.

ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי&quot;ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת &quot;וָאֶתְחַנַּן&quot; (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר (&quot;ד&quot; במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים  בפסוק &quot;כִּי־תוֹלִיד בָּנִים&quot; (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף &quot;ד*&quot;. להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ&quot;ד סדרים):
*בספר בראשית (בנוסף על מ&quot;ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי&quot;ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס&quot;ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי&quot;ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת &quot;חיי שרה&quot; ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי&quot;ש לבין המסורת של קס&quot;ז סדרים בתורה (בכתי&quot;ש לדוגמה יש מ&quot;ב סדרים סה&quot;כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*.
*בספר שמות (בנוסף על כ&quot;ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי&quot;ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל (וגם דותן השלים אותו ע&quot;פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*.
*בספר ויקרא (בנוסף על כ&quot;ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*.
*בספר במדבר (בנוסף על ל&quot;ב סדרים): נשֹא=ה*.
*בספר דברים (בנוסף על כ&quot;ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי&quot;ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה &quot;טו**&quot;). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי&quot;ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*.

יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים:
*בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט (&quot;כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ&quot;) במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו (&quot;וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙&quot;), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת.
*בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה (&quot;וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר&quot;), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת &quot;זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה&quot; (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת.

למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''.

===החלוקה לפרשות השבוע===

[[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של &quot;פרשת השבוע&quot;. חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של &quot;פרשת השבוע&quot; יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף).

ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב&quot;ספר החילופים&quot;) אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|&quot;וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה&quot; (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת &quot;נִצבים&quot;]] (שהיו בה 70 פסוקים סה&quot;כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת &quot;וילך&quot; ([[דברים לא/טעמים|פרק ל&quot;א]]).}}

===החלוקה לעולים בתורה===

פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב מאז המאה הי&quot;ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, &quot;תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות&quot; ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי&quot;ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: &quot;חמישי (שלישי)&quot;.

החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ&quot;ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ&quot;ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, &quot;סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה&quot;מ וחנוכה ופורים&quot;. חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל&quot;ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של &quot;סדר עבודת ישראל&quot; לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל&quot;לוי&quot; ול&quot;ישראל&quot; מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל&quot;ישראל&quot; הוא בדרך כלל לפני עליית &quot;שני&quot; בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית &quot;ראשון&quot; ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות &quot;בראשית&quot;, &quot;כי תשא&quot;, &quot;נשא&quot;), צוין &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית &quot;שני&quot;, צוין בסוף העלייה השלישית &quot;[ע&quot;כ ישראל]&quot; (בפרשות &quot;בחקתי&quot;, &quot;דברים&quot;, &quot;ואתחנן&quot;', &quot;כי תבוא&quot;, &quot;נצבים&quot;, &quot;וילך&quot;, &quot;האזינו&quot;, &quot;וזאת הברכה&quot;).}}

לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו &quot;בפנים&quot; במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|&quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot;]]''', שם תופיע קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור &quot;מִקְרָאֵי מוֹעֵד&quot; מבוסס על &quot;מקרא על פי המסורה&quot;.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]]</text>
      <sha1>iufafp3c0u74lnjb4f7m5uchj7npn7i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265104</id>
    <revision>
      <id>3018897</id>
      <parentid>3018549</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T20:24:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* כתבי־היד לתורה */</comment>
      <origin>3018897</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="209989" sha1="h79ykdybnq74mofjq1z8o0wlaxe2lm5" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|נספחים}}

==רשימת מקורות (כתבי־יד, דפוסים ומחקרים), כלי עזר וחומר להעשרה==

===שני כתבי־היד העיקריים שהם היסוד לנוסח המקרא===
'''הנוסח במהדורתנו מיוסד על צילומם של שני כתבי־יד עיקריים: כתר ארם צובה וכתב־יד לנינגרד.'''

====א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''&quot;הכתר&quot;''' או '''כתי&quot;א''' או '''&quot;א&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_YBZ990001147860205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח לכתר ארם צובה]]''' – ניווט יעיל בצילום האיכותי ביותר של כתב־היד, כדי לדפדף ולעיין בו, וגם מידע על הצילומים שלו.
#כינויים לעדויות על נוסח כתב־היד (בחלקיו החסרים):
##'''א(ו)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של הרב שמואל '''ו'''יטל בשו&quot;ת [https://www.hebrewbooks.org/22631 באר מים חיים], סימן כ&quot;ז.{{הערה|כתב היד המקורי נמצא ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000653150205171/NLI אוקספורד]; ראו עופר, קאסוטו, עמ' 334-337 לניתוח הממצאים.}}
##'''א(ס)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יעקב '''ס'''פיר ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 מאורות נתן] ([https://www.hebrewbooks.org/33644 עותק שני], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001022670205171/NLI#$FL28558020 כתב־היד])
##'''א(ע)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של ישי '''ע'''מאדי, ע&quot;פ ספרו של יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג); הספר מבוסס על הערותיו של עמאדי [https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up בתוך החומש הזה].{{הערה|הסריקה בשחור-לבן מתוך מיקרופילם, אבל הוא יותר טוב מ[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-amadi-fascimile-hb-44405/page/n1/mode/2up מהדורת הצילום], שרוב ההערות אינן ניתנות לקריאה בה. לגבי החומש עצמו, מדובר באחד מהדפוסים הראשונים של התורה; לסריקה משובחת (בצבע) של עותק אחר מדפוס זה ראו [https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/mode/2up '''כאן'''].}}
##'''א(ק)'''=נוסח הכתר לפי הערותיו של יהושע '''ק'''מחי, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא והתנ&quot;ך של ר' שלום שכנא ילין&quot;]; המאמר מבוסס על הערותיו של קמחי [https://archive.org/details/YellinTanakh בתוך התנ&quot;ך הזה].
##'''א(ר)'''=נוסח הכתר לפי '''ר'''שימותיו של משה דוד קאסוטו, ע&quot;פ מאמרו של יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא – לאור רשימותיו של מ&quot;ד קאסוטו&quot;]. רשימות אלו מכילות בין השאר עדות מובהקת על נוסח הכתיב של הכתר בתורה, שהעתיק אותה קאסוטו מתוך פתק שכתב הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]] והדביקו על מעטפת העור של הכתר (לאחר שהשווה את נוסח הכתיב בכתר מול עותק של [https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up החומש הזה]).
##'''א-צילום'''=הצילומים של כמה עמודים מהתורה בכתר ([https://archive.org/details/treatiseonaccent00wickuoft/page/n7/mode/1up עמוד אחד] מספר בראשית ו[https://archive.org/details/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex/MissingTenCommandmentsInDeuteronomyFromTheAleppoCodex.jpg שני עמודים] מספר דברים הכוללים את עשרת הדברות), שנעשו כאשר הכתר עדיין היה שלם.{{הערה|למידע נוסף על שני הצילומים וסריקות נוספות, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#צילומי קטעים מהתורה, וסוף ספר דברים מ&quot;וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ&quot; (כח,יז)|'''מפתח לכתר ארם צובה''']].}}
##[https://archive.org/details/sefer-torah-bl-or-1462-images/mode/2up הספריה הבריטית, לונדון, כת&quot;י Or. 1462]=ספר תורה בכתיבה מזרחית, מאה ה-15 בערך, שנכתב ככל הנראה ע&quot;פ כתר ארם צובה (בגרסתו המקורית לפני &quot;תיקונים&quot;).{{הערה|ראו ב[https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%A6-pdf.34751/ מאמרו של יהודה ענתבי] לגבי הכתיב וחלוקת הפרשות בספר התורה הזה (וגם [https://tora-forum.co.il/attachments/%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%90%D7%95%D7%AA-pdf.34756/ כאן]). וראו עוד [https://tora-forum.co.il/threads/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9B%D7%99-%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%93%D7%A4%D7%A1%D7%95-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%AA%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99.28817/ דיון בנושא] ב&quot;פורום לתורה&quot;.}}
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתר ארם צובה, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.

====ב. כתב־יד לנינגרד ([[:W:הספרייה הלאומית הרוסית|הספרייה הלאומית הרוסית]], [[:W:סנקט פטרבורג|סנקט פטרבורג]], Ms. EVR I B 19a)====
#כינויים נוספים לכתב־היד במהדורתנו: '''כתי&quot;ל''' או '''&quot;ל&quot;''' ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001516230205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית בירושלים]).
#'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתי&quot;ל|מפתח לכתי&quot;ל]]''' – ניווט יעיל בצילום של כתב־היד כדי לדפדף ולעיין בו, וגם מידע על הצילומים שלו.
#למהדורות המקרא המיוסדות על כתי&quot;ל, ולכינויים שלהן במהדורתנו, ראו '''[[#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|להלן]]'''.

===כתבי־היד לתורה===

ביחד עם שני כתבי־יד שהם היסוד למהדורה (דהיינו [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים, ו[[#ב. כתב־יד לנינגרד (הספרייה הלאומית הרוסית, סנקט פטרבורג, Ms. EVR I B 19a)|כתי&quot;ל]] במקומות שהכתר חסר בהם), בדקנו כתבי־יד נוספים במקומות בעייתיים (או הראויים לתשומת לב מיוחדת). ברוב התורה (החסרה בכתר ארם צובה) בדקנו את שבעת כתבי־היד הבאים, הרשומים לפי סדר בדיקתנו:
#'''[https://hcanat.us/Tanach.xml כתי&quot;ל]''' (מקרא).
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171-1 כתי&quot;ל1]''' (תורה): כתב־יד סנקט פטרבורג, פירקוביץ' B 17 (&quot;'''ל{{כתב עילי|1}}'''&quot; אצל ייבין); נכתב בשנת 930 ע&quot;י '''שלמה בן בויאעא, סופר האותיות בכתר ארם צובה'''.{{הערה|כולל: '''בראשית''' ב:ה-ו:ב, ח:ט-כ:ט, כא:יז-כה:כב, כז:ו-מא:מג, מג:לה-נ:כו; '''ספר שמות'''; '''ויקרא''' א:א-יט:כ, כ:ח-כה:יז, כה:מד-כז:לד; '''במדבר''' א:א-י:לה, יז:ו-לו:יג ו'''ספר דברים'''.}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000628290205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2017 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|1=יש ממנו שלושה מיקרופילמים בספריה הלאומית, שנעשו בשלוש תקופות. בין הראשון והשני נחסרו שורות למעלה ולמטה בעמודים רבים, ולכן יש ערך רב במיקרופילם הראשון. כעת מופיעות שתי סריקות בקישור ([https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=1 הראשונה], [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000628290205171/NLI?volumeItem=2#$FL200794385 השנייה]).}}
#'''[https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי&quot;ב]''' (תורה): לונדון, המוזאון הבריטי כתב־יד Or 4445 (&quot;'''א'''&quot; אצל גינצבורג, &quot;'''ב'''&quot; אצל ברויאר); סוף המאה ה-9. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001204510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001204510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=British%20Library%20Or%204445 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].{{הערה|החלק המקורי כולל '''בראשית לט,כ''' [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up?view=theater (עמ' 65)] עד '''דברים א,לב''', [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n325/mode/2up?view=theater (עמ' 326)], חוץ מ[https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n261/mode/2up?view=theater דף אחד חסר באמצע (במדבר ט'-י')].}}
#'''[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up כתי&quot;ש]''' (תורה): '''&quot;כתר דמשק&quot;''', הוא כתב־יד ששון 507, הספרייה הלאומית ירושלים 24°5702 (&quot;'''ש'''&quot; אצל ברויאר); מאה ה-10.{{הערה|כולל '''בראשית ט,כו''' [https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n1/mode/2up (עמ' 3)] עד סוף התורה, חוץ מ[https://archive.org/details/damascus-codex-torah-ms-sassoon-507-images/page/n141/mode/2up דף אחד חסר באמצע (שמות יח,א-כג)].}} [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000432040205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000432040205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://www.loc.gov/item/2021667535#additional_subjects=Bible&amp;institution=national-library-of-israel הפריט באתר ספרייה הקונגרס].{{הערה|ראו גם ב'''[[:COMMONS:Category:Damascus Codex (Torah)|וויקישיתוף]]'''.}}
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא): כתב־יד ששון 1053 (&quot;ש1&quot; אצל ייבין ו&quot;שׂ&quot; אצל ברויאר); תחילת המאה ה-10. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001349580205171/NLI הפריט באתר הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001349580205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n7/mode/2up דפדוף והורדה קלים בכתב־היד].{{הערה|1='''הצילום הישן בשחור-לבן:''' צילום של כתב־יד זה מתוך מיקרופילם בשחור-לבן נמצא ב[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/manuscripts/Pages/default.aspx מכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית] (מספר הסרט שלו F 8881) והפרטים שלו בקטלוג [{{NNL|000134958}} כאן] כוללים קישור לצילום מלא הנגיש ברשת (בתחתית הדף). אמנם מאות הצילומים שם אינם יעילים לשימוש, ולכן העלינו אותם '''[[:COMMONS:Category:Tanakh-MS-Sassoon-1053|כאן]]''' בקבצי PDF שימושיים, קובץ אחד לכל ספר במקרא.}}
#'''כתי&quot;ק3''' (תורה): כתב־יד קהיר 18; כתיבה מזרחית, מאה ה-10, הוגה על ידי מישאל בן עוזיאל בעל [https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up ספר החילופים] וקרוב מאוד לכתר. כתב־היד שלם, ויש צילום בהיר במיקרופילם בספרייה הלאומית: [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740820205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740820205171 הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=WP כתי&quot;ו]''' (תורה): מוזיאון המקרא, ושינגטון, Ms. 882; כתיבה מזרחית, מאה ה-11. כתב־יד טברני מובהק שעלה למרשתת בצילום איכותי באדיבותו של '''[[:W:מוזיאון התנ&quot;ך (וושינגטון)|מוזיאון התנ&quot;ך]]''' בעיר וושינגטון די. סי., בערב שבת פרשת לך־לך, י' מרחשון תש&quot;פ (08.11.2019). [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001671660205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001671660205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Washington%20Pentateuch הפריט באתר &quot;כתיב&quot;].

'''כתבי־יד מזרחים נוספים''' (עשינו בהם שימוש בעיקר בספר בראשית, ובשני הראשונים [ל3 ו-ל9] השתמשנו בעקביות בסוף ספר במדבר ובספר דברים):
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20B%2010 כת&quot;י ל3'''] (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10 (טאניס, שנת 946; מסורות בבליות). כולל רוב התורה מבראשית י&quot;א חוץ מדפים בודדים (סוף במדבר החל מעמ' 171).
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571690205171/NLI#$FL48366078 כת&quot;י ל9]''' (תורה): כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59 (שנת 1022). כולל תחילת בראשית (א,יד-ט,יז), ואחר כך את רוב התורה החל משמות ו,כג (חוץ מדפים בודדים). סוף במדבר קיים '''כט:ב'''-לו:יג (החל מעמ' 159), ומשם חסר עד דברים ה,כט.
#'''[https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כת&quot;י ט3]''' (תורה): כתב־יד טביליסי 3, &quot;כתר לאילאשי&quot; או &quot;חומש לאילאשי&quot; (כתיבה מזרחית מהמאה ה-10 או ה-11; בהיר ומדויק ומפואר, וקרוב לכתר ארם צובה). כמעט שלם, חוץ מתחילת בראשית (עד ג,כד) וסוף דברים (אחרי לב,ט).{{הערה|לא עשינו שימוש בכתב־יד זה בהכנת המהדורה, אבל ראוי הוא כדי להעשיר את תיעוד הנוסח ולחזק את ההכרעות במקומות קשים בתורה.}}
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001565880205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-8] (תורה, מאת זכריהו בן ענן, הסופר של כת&quot;י קהיר 13 לכתובים; שנת ד' תש&quot;פ [1020]): כמעט כל דפיו קיימים מתחילת בראשית, אך יש נזק משמעותי בחלק מהדפים, חלקם מטושטשים, וחלק מהצילומים בשחור-לבן קשים לקריאה. השתמשנו בו בעיקר החל מסוף ספר במדבר (עמ' 289 ואילך).
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989570205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-80] (תורה בכתיבה מזרחית, מאה הי'-י&quot;א): הכתיב קרוב למסורה, הניקוד כבן נפתלי, הטעמה כבן אשר. כולל '''בראשית''' כז:כ-מב:ד, מב:לג-מד:יג, מו:י-'''שמות''' ב:יג, י:טו-יב:כה, יג:ב-יד:כח, טז:יט-כ:יז, כא:כח-ל:לח, לב:לג-לו:ז, לט:טו-לט:מב, '''ויקרא''' יג:נז-יד:נא, טו:כד-טז:טז, '''במדבר''' א:כג-א:נא, ד:ז-ט:יב, י:כ-יג:כג, יד:יד-יח:כח, כ:א-כ:כח, כב:יט-'''דברים''' לא:יד, לג:יח-סוף.
#[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000989500205171 כת&quot;י סנקט פטרבורג-EVR-II-C-1] (תורה משולבת עם תפסיר רס&quot;ג מאת '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל''', מאה ה-י&quot;א בכתיבה מזרחית). קרוב מאוד לכתר. תוכן המסורה מיוחד, ונוסח התפסיר יחיד במינו. חסר עד '''בראשית''' ב:ג. חסר גם מ'''שמות''' מ:כד עד '''ויקרא''' טז:א. כמו כן חסרים דפים רבים באמצע. עותק 1.
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516530205171-1#$FL200062078 כת&quot;י EVR I Bibl. 85] (תורה, אמצע מאה הי'): מדויק מאוד. כולל שמות-דברים.
#[https://mss.huc.edu/portfolio/ms-1/ היברו יוניון קולג' כת&quot;י 1] (תורה והפטרות; מתחילת המאה ה-12 בערך, פרס?): כתיבה מזרחית-פרסית, ההפטרות לפרשת השבוע משולבות בסוף כל פרשה. שלם ובהיר ברובו. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001049430205171/NLI הפריט בקטלוג הספריה הלאומית]; [https://huc.on.worldcat.org/oclc/959339127 הפריט בקטלוג של ספריית HUC] ([https://mss.huc.edu/phpviewer/index.php?path=MS_1 תצוגה]).
#[https://www.nli.org.il/He/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990001516510205171-2#$FL200261199 כת&quot;י EVR I Bibl. 83] (קטעים מהתורה, תאריך לא ידוע).
#[http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_9880 כתב־יד גסטר השנייה] (קטעים מהתורה; מצרים, נכתב בסביבות 1100 בערך), הספריה הבריטית Or 9880.
#'''כתי&quot;ל-מ''' (תורה): כתב־יד ליהמן (&quot;'''ל{{כתב עילי|מ}}'''&quot; אצל ברויאר), שהיה כתב־יד #14 מבית הכנסת הקראי בקהיר. נכתב ע&quot;י '''שמואל בן יעקב, הסופר והמסרן של כתי&quot;ל.''' הרב מרדכי ברויאר הוציא לאור את המסורה הגדולה בכתב־היד הזה וחקר אותה,{{הערה|ראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012338700205171/NLI '''המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב־יד ל{{כתב עילי|מ}}'''] (ניו יורק: [https://www.manfredlehmann.com/index.html קרן מנשה ושרה ליהמן], תשס&quot;ב).}}, ואף בדק בו את נוסח הגעיות והשווה אותן אל הגעיות בכתי&quot;ל. אך כיום מקומו אינו נודע, ואין תצלום ממנו שעומד לרשותם של החוקרים (חוץ מצילומי דפים בודדים כולל העמוד הראשון בספר בראשית).{{הערה|בקיץ שנת תשמ&quot;ד, כשהרב ברויאר בחן את כתב־היד הזה, הוא כבר היה ברשותו של ד&quot;ר מנשה ליהמן בניו יורק. מאז פטירתו של ליהמן בשנת תשנ&quot;ז לא נודע מקומו. ראו על כך במאמרו של יוסף עופר, &quot;הערת מסורה עתיקה בדפי שטיח בכת&quot;י ל{{כתב עילי|מ}} לשמואל בן יעקב&quot;, '''לשוננו''' פ (תשע&quot;ח), עמ' 29-52. לכן כל האזכורים של כתב־יד זה בענייני געיות הם רק לפי עדותו של ברויאר.}} לכן כל דיווח לגבי הנוסח בכתב־היד הזה (בעיקר בתחום הגעיות) אינו בא ממקור ראשון אלא מהפרטים שמסר הרב ברויאר.

'''תיג'אן''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד תימנים|מבחר כתבי־יד תימנים]]:
#'''[https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש]'''
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up תאג' דפוס ראשון]'''{{הערה|מהדורה זו חשובה בתור השילוב המודפס הראשון של מקרא, תרגום ותפסיר לפי מסורת תימן. נוסח התרגום והתפסיר מדויק בדרך כלל. אמנם לגבי נוסח התורה עצמה נעשה ניסיון להתאימו לנוסח תימן, אך במקומות רבים נשאר הנוסח המקובל בדפוסים. לכן יש להעדיף את הנוסח העולה מתוך התיג'אן בכתבי־היד (כגון [https://archive.org/details/NLI_548-34_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n35/mode/2up תאג' חבשוש] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תיג'אן נוספים]]), ולראות בדפוס הזה ניסיון ראשון בלבד.}}
#במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לתורה|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח התורה בתימן.

'''כתבי־יד ספרדים''' (בעיקר בספר בראשית), וראו עוד להלן [[#מבחר כתבי־יד ספרדים|מבחר כתבי־יד ספרדים]]:
#[https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/136/mode/1up '''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''']
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n25/mode/1up?view=theater '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2''']
#'''[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n124/mode/1up?view=theater תנ&quot;ך ליסבון]'''
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n77/mode/1up?view=theater פריז 25]'''

===כתבי־היד לנביאים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://hcanat.us/Tanach.xml כתי&quot;ל]''' (מקרא)
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא)
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=C כתי&quot;ק]''' (נביאים). [https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/index.php '''כתב־יד קהיר לנביאים: המהדורה הדיגיטלית'''] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Descripcion.php מידע על כתב־היד]); [http://simurg.csic.es/view/9918494052404201 תמונות כתב־היד ברזולוציה גבוהה]; [http://simurg.csic.es/view/990001352550204201_V01/el-codice-de-profetas-de-el-cairo-vol-01 צילומה של המהדורה המדעית לכתב־יד קהיר לנביאים] ([https://biblioteca.cchs.csic.es/Codice-Profetas-Cairo/en/Edicion.php מידע על המהדורה]).{{הערה|יש גם צילום פחות בהיר, אך עדיין קריא, ב[[:COMMONS:File:Cairo-codex-nevi'im.pdf|ויקישיתוף]]. הפריט ב&quot;כתיב&quot; נמצא [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740980205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Cairo%20Codex%20%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D כאן].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (='''ל{{כתב עילי|א'''}} או ל(א) אצל ייבין, וגנר),{{הערה|ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;כתב יד של נביאים וכתובים שהוגה ונמסר על ידי בן אשר, כתב יד ל{{כתב עילי|א}} מאוסף פרקוביץ&quot;, '''חצי גבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו) עמ' תרמא-תרנו.}} שהוא כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-55 ולשעבר B 247 (נביאים וכתובים); קרוב לכתר ארם צובה ומכיל חלק מהמקרא החסר בו בנביאים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כה&quot;י מכילים בנביאים: '''יהושע''' כב:ל-סוף; '''שופטים''' א:א-י:יח, יא:לז-סוף; '''שמואל א''' א:א-'''שמואל ב''' א:טז (78ב); '''מלכים א''' ח:סא-יג:ב (79א), מל&quot;א יג:כא-'''מלכים ב''' כה:כה; '''ישעיהו''' יג:יט-כה:ז, כו:כא-לו:ז, לז:לו-מ:ל, נא:טו-נב:יא, נד:ד-סה:יז; '''ירמיהו''' ו:א-ו:כה (עמ' 364), יא:ח-יב:ב, יג:כא-יז:יג, כא:ח-כג:ז, כד:ט-ל:יח, לא:לה-לב:יד, לב:טו-לו:י, לט:טז-מה:ה, נא:נא-נב:ג; '''יחזקאל''' י:ח-יא:ה, יח:כ-כ:מד, כב:כה-כג:טו, כג:לה-כד:ו, כט:ג-ל:א, לג:טז-לד:יח, מח:כד-סוף; '''תרי עשר:''' '''הושע''' א:א-ד:ח, י:ט-'''יואל''' ב:יד, '''עמוס''' ד:ז-ו:ח, ט:א-'''עובדיה''' א:א, '''מיכה''' ה:ז-'''צפניה''' ב:ז, '''זכריה''' יא:יד-יד:יז, '''מלאכי''' א:יב-ג:טז.}}
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740910205171/NLI כת&quot;יק2 או קהיר 27] (נביאים ראשונים), נכתב על־ידי שמואל בן יעקב במאה ה-10 או ה-11 וקרוב לכתר (ראו ייבין). השתמשנו בו לעתים רחוקות.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001740890205171/NLI כת&quot;יק25 או קהיר 25] (נביאים אחרונים), מאה ה-11 בערך. השתמשנו בו לעתים רחוקות. שלם ברובו, מכיל מישעיהו ז,כ עד מלאכי ג,ב. צילום בינוני מינוס בשחור לבן שלא קולט תמיד את הניקוד והטעמים.

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#'''[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up כתי&quot;ב1]''', הספריה הבריטית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205180205171/NLI Or. 2210] ו-[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205280205171/NLI Or. 2211] (נביאים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית.{{הערה|לעתים רחוקות עיינו בכתבי־יד נוספים של הנביאים מאת אותו סופר ובני משפחתו; ראו [[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375#The scribe, his children, and their biblical codices|כאן]].}} סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. במקרה הצורך בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים|תיג'אן נוספים]] כדי לוודא את נוסח הנביאים בתימן.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.

===כתבי־היד לכתובים===

'''כתבי־יד מזרחים:'''
#'''כתר ארם צובה''' (מקרא): ניווט יעיל בצילום כתב־היד לפי מספרי פרקים ופסוקים ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|מפתח]]'''; וראו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/6/1/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר].
#'''[https://hcanat.us/Tanach.xml כתי&quot;ל]''' (מקרא).
#'''[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=S1 כתי&quot;ש1]''' (מקרא).
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001740770205171 כתי&quot;ק13]''' (כתובים, כתיבה מזרחית מאת זכריה בן ענן, שנת ד' תשפ&quot;ח [1028]); '''שלם'''.{{הערה|כתב־היד מכיל את '''דברי הימים''' (עמ' 5); '''תהלים''' (עמ' 88); '''איוב''' (עמ' 162); '''משלי''' (עמ' 193); '''רות''' (עמ' 218); '''שיר השירים''' (עמ' 221); '''קהלת''' (עמ' 225 [דף אחד בלתי-קריא בצילום]); '''איכה''' (עמ' 233); '''אסתר''' (עמ' 238); '''דניאל''' (עמ' 247); '''עזרא''' (עמ' 266 [נחמיה בעמ' 278]). למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יורם מיטל, &quot;כתב־יד של המקרא בן אלף שנה מתגלה מחדש בקהיר: העתיד של העבר היהודי-מצרי&quot;, JQR 110:1 (חורף 2020), עמ' 194-219 (אנגלית), בקישור זה: &lt;https://doi.org/10.1353/jqr.2020.0006&gt;.}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000991240205171/NLI כת&quot;י ל-א]''' (נביאים וכתובים); לפרטים ראו לעיל ב[[#כתבי־היד לנביאים|רשימת כתבי־היד לנביאים]]. קרוב לכתר ומכיל את הרוב המכריע של המקרא החסר בו בכתובים. קישור ל&quot;כתיב&quot;: [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%20EVR%20II%20B%2055 פריט], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/viewerpage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docid=PNX_MANUSCRIPTS990000991240205171-1 תצוגה].{{הערה|שני חלקי כתה&quot;י מכילים בכתובים: '''דברי הימים א''' ו:נא-ו:סב, ו:סה-ז:ז, ז:ח-ז:יט, ז:כא-ז:לג, ז:לו-ח:יב, ח:יז-ח:לו, ח:לו-ט:ט, ט:יב-ט:כ, ט:כב-ט:לד, ט:לה-י:ג, יב:מ-יד:ד, יד:ו-טו:יג, טו:יד-טז:ד, כב:ו-כג:לב, כד:א-כד:יג, כד:יד-כד:ל, כה:כד-'''דברי הימים ב''' ב:ח, ד:ו-ט:יח [כ&quot;י 247 B כולל קטעים מס' דברי הימים: דף 10 בכ&quot;י 247 (דה&quot;י ב ט:יח) הוא המשכו הישיר של כ&quot;י 55 B דף 256.], '''דברי הימים ב''' ט:יח-י:ו, י:ו-כה:יד, כט:יט-ל:יז, לד:לב-לה:טו, לו:כב-סוף; '''תהלים''' א:א-עד:טו, עז:ז-קב:יח, קד:א-סוף. '''איוב''' א:א-ט:יט, יא:ג-טז:יט, יח:כ-לח:ז, לט:ד-סוף. '''משלי''' (כולו); '''רות''' (כולו); '''שיר השירים''' (כולו); '''קהלת''' א:א-ב:יא (חלק מפרק זה וההמשך נשתרבב אל תוך אסתר פרק ב), ח:א-סוף; '''איכה''' (כולו); '''אסתר''' (כולו אך ראה לעיל לגבי קהלת); '''דניאל''' (כולו); '''עזרא''' (כולו); נחמיה א:א-ט:יז. למידע על כתב־היד ראו במאמרו של יצחק וגנר, &quot;‫כתב‬‫ יד‬ ‫של‬ ‫נביאים‬ ‫וכתובים‬ ‫שהוגה‬ ‫ונמסר‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫בן‬ ‫אשר‬&quot;, '''חצי גיבורים''' ט (ניסן תשע&quot;ו), עמ' תרמא-תרנו.}}
#'''[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001004950205171 כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-92]''' (כתובים, מזרחי, מאה ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|חסרים בו חלק גדול משיר השירים, ודפים בודדים מתוך קהלת ונחמיה. מגילת רות מתחילה בעמ' 37; שיר השירים בעמ' 44; קהלת בעמ' 49; איכה בעמ' 57; אסתר בעמ' 65; דניאל בעמ' 82; עזרא בעמ' 115 [נחמיה בעמ' 137].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000571890205171/NLI כת&quot;י פטרבורג-EVR-II-B-34]''' (כתובים, מזרחי, מ ה-10 או ה-11); לא שלם, אך הוא מכיל את הרוב המכריע של ספרי סוף כתובים החסרים בכתר.{{הערה|כולל '''דברי הימים א''' א:א-א:יז, ה:כד-ו:ד, יא:י-יא:כד, יז:כו-יח:יד, כד:כד-כו:ד; '''דברי הימים ב''' א:ט-ב:ה, ח:ח-טו:טז, כד:ו-כח:א, לד:יא-לו:כד; '''תהלים''' א:א-ז:יד, כד:כד-כו:ד, מה:יא-עח:סא, פ:ג-צד:ג, צו:א-קמה:טו, קמז:יג-קנ:ו; '''איוב''' א:א-ח:טז, ט:כז-כב:ו, כג:י-לד:ג, לד:לו-מב:יז; '''משלי''' א:א-ג:כג, ו:כטו-י:לב, יד:יב-טו:ח; '''שיר השירים''' ז:ג-ח:יד; '''קהלת''' (הכל); '''איכה''' א:א-ה:ו; '''אסתר''' א:כב-ח:ז, ט:טו-י:ג; '''דניאל א:א-ג:כט, ד:יג-יב:יג; '''עזרא''' א:א-א:ג, ב:ח-ב:מב, ד:ט-ו:כא, ח:ב-ח:כב, ט:א-ט:יב; '''נחמיה''' ז:ח-ז:מא, ח:ט-ט:ד.}}
#[https://ihbmr.com/manuscripts/?manuscript=G '''כתי&quot;ג''']=הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 9879, כתב־יד '''ג'''סטר הראשונה (קטעים מהכתובים; מצרים, מאה ה-10).{{הערה|כתב־היד הזה חשוב עבור פרטים בספר תהלים וטעמי אמ&quot;ת, ובמיוחד בדף החסר בכתר בספר תהלים, וכמו כן בקטעים הקיימים בו בספרי סוף כתובים. כולל: סוף '''דברי הימים''' (דה&quot;ב לו,כג); '''תהלים''' א,א-ד,ד; יא,ו-קיט,עא (ובאמצע חסרים דפים); קמד,יג-קמז,ה; '''משלי''' לא,יג-לא,לא; '''רות''' א,א-א,יג; ג,יד-ד,יח; '''קֹהלת''' ב,יא-י,ה; '''אסתר''' ד,יא-ה,יא; ט,י-י,ג; '''דניאל''' א,א-יג. יש עותק נוסף ב[https://archive.org/details/ketuvim-fragments-bl-or-9879-images/page/n3/mode/2up ארכיון האינטרנט].}}

'''כתבי־יד תימנים וספרדים:'''
#'''[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up כתי&quot;ב1]''', [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001205370205171/NLI הספריה הבריטית Or. 2375] (כתובים עם תרגום ו/או תפסיר): כתב־יד תימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה הסופר]], המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק-מ'''], קיימברידג' Add. 1753 או '''ק{{כתב עילי|מ}}''' אצל ברויאר (כתובים): כתב־יד תימני מדויק המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן, וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#3.
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI כתי&quot;ת451]''' (כתובים): כתב־יד '''ת'''ימני מדויק מאת [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה הסופר]] (לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו ת 451 והיום בספריה לא ידועה), המייצג נאמנה את המסורת של התיג'אן וקרוב למסורה הטברנית ולנוסח הכתר. סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), והוא דומה מאוד ל-#2.
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): כתב־יד ספרדי מדויק של מקרא, הקרוב במיוחד למסורה הטברנית. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית.
#בספרי סוף הכתובים החסרים בכתר, לעתים במקומות קשים בדקנו [[#מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים|תיג'אן נוספים]] ו[[#מבחר כתבי־יד ספרדים|כתב־יד ספרדים נוספים]].

===מבחר כתבי־יד תימנים===

====מאפייני כתבי־היד התימנים====

'''א. חלוקה לכרכים:''' כתבי־היד התימנים של '''התורה''' נכתבים לרוב בכרך אחד או בשני כרכים. ה[[:W:תאג'|'''תיג'אן''']], שהם כתבי־יד של נוסח המסורה מלווה בהערות מסורה, אבל אין בהם תרגומים ופירושים, נכתבים בדרך כלל בכרך אחד. ואילו כתבי־היד שיש בהם תרגומים ופירושים נכתבים בשני כרכים או יותר, כאשר החלוקה היא בדרך כלל בראשית ושמות בכרך הראשון, ויקרא עד דברים בכרך השני. כתבי־היד של '''ספרי הנביאים''' נכתבים כמעט תמיד בשני כרכים, כרך אחד לנביאים ראשונים וכרך אחד לנביאים אחרונים. כתבי־היד של '''ספרי הכתובים''' נכתבים בדרך כלל בכרך אחד בלבד.

'''ב. סדר הספרים:''' ספרי נביאים אחרונים בכתבי־היד התימנים הם לפי הסדר הנהוג במסורת הבבלית והתימנית, שבה נכתבים '''ירמיהו ויחזקאל לפני ישעיהו''' (ואחר כך תרי עשר). בספרי הכתובים הסדר הנהוג הוא כך: '''רות, תהלים, איוב, משלי, קֹהלת, שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים.''' אמנם בכתבי־יד אחדים הסדר הוא כמו בכתבי־היד הטברנים: דברי הימים, תהלים, איוב, משלי, רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר, דניאל, עזרא.

'''ג. מקרא ותרגום ותפסיר:''' בחלק גדול מכתבי־היד התימנים אנחנו מוצאים שהפסוקים משולבים בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''', או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. התרגומים הארמיים לתורה ולנביאים הם אותם המוזכרים בתלמוד הבבלי {{מקור|מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א}}, דהיינו [[:W:תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] לתורה ו[[:W:תרגום יונתן בן עוזיאל|תרגום יונתן בן עוזיאל]] לספרי הנביאים. התרגומים מנוקדים בכתבי־היד ב[[:W:ניקוד בבלי|ניקוד בבלי עליון]]. התפסיר הוא [[:W:רב סעדיה גאון#הפירוש למקרא|תפסיר רס&quot;ג]] בשפה ה[[:W:ערבית יהודית|ערבית-יהודית]].

תורה: בתיג'אן נכתב '''מקרא''', דהיינו פסוקי התורה מלווים בהערות מסורה. לרוב יש בספרי התיג'אן מבוא גדול בענייני מסורה הנקרא [[:W:מחברת התיג'אן|'''מחברת התיג'אן''']], אך אין בהם תרגום ותפסיר. ספרי התיג'אן מדויקים מאוד, וחלק מהם מפוארים. בנוסף לתיג'אן יש כתבי־יד רבים שבהם הפסוקים נכתבו בשילוב כפול של '''מקרא ותרגום''' (בכתבי־יד הישנים ביותר) או בשילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר''' (החל מהמאה ה-15). ברבים מכתבי־היד המשולבים האלה, אך לא בכולם, המקרא מלווה בהערות המסורה והוא מדויק מאוד, כמו בתיג'אן. החל מהמאה ה-17 נכתבו ספרים רבים של התורה שנקראו '''פרשה'''. ספרי ה'''פרשה''' הכילו '''מקרא ותרגום ותפסיר''' לתורה וגם את '''פירוש רש&quot;י''' על התורה. אין בהם בדרך כלל הערות מסורה. בחלק מכתבי־היד של התורה נכתבו גם הפטריות, ולרוב אף הן נכתבות בשילוב של מקרא ותרגום.

נביאים וכתובים: יש גם תיג'אן לספרי הנביאים והכתובים, ובהם מקרא בלבד (מלווה בהערות מסורה). בנוסף נכתבו כתבי־יד רבים בשילוב של מקרא ותרגום ו/או תפסיר. סוג השילוב תלוי בספר: בכל ספרי הנביאים חוץ מישעיהו השילוב הוא '''מקרא ותרגום''' בלבד, ואילו בספר ישעיהו נכתב שילוב משולש של '''מקרא ותרגום ותפסיר'''. בספרי הכתובים השילוב הוא '''מקרא ותרגום ותפסיר''' בחמש מגילות, '''מקרא ותפסיר''' בספרי אמ&quot;ת ובספר דניאל, ו'''מקרא''' בלבד בספרים עזרא ודברי הימים. השילובים בספרים לפי הסדר המופיע בכתבי־היד:
#רות (תרגום ותפסיר),
#תהלים (תפסיר),
#איוב (תפסיר),
#משלי (תפסיר),
#קֹהלת (תרגום ותפסיר),
#שיר השירים (תרגום ותפסיר),
#איכה (תרגום ותפסיר),
#דניאל (תפסיר),
#אסתר (תרגום ותפסיר),
#עזרא (מקרא בלבד),
#דברי הימים (מקרא בלבד).

יש גם כתבי־יד של התורה והכתובים שבהם נכתבו מקרא ותפסיר בלבד, או תפסיר בלבד.

ראו עוד [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/33/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F?sort=title '''אוסף של כתבי־יד תימנים למקרא בארכיון האינטרנט''']. לשילוב של '''מקרא ותרגום ו/או תפסיר''' לכל ספר בנביאים וכתובים בנפרד, מתוך כתב־יד מהודר ובהיר ומדויק, ראו [https://archive.org/details/@seth_kadish/lists/34/%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A8%2C-%D7%9B%D7%AA%22%D7%99-or.-2210-2211-2375-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8?sort=title '''בארכיון האינרנט'''] וב'''[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|קטגוריה:נביאים וכתובים עם תרגום ותפסיר, הספריה הבריטית כת&quot;י Or 2210, 2211, 2375]]''' (אנגלית).

====מבחר כתבי־יד תימנים לתורה====

#[https://archive.org/details/BL_Or2363_Torah-with_Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2363] ('''תורה עם תרגום אונקלוס'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1467_Leviticus-to-Deuteronomy-with-Targum-Onkelos_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1467] ('''תורה עם תרגום אונקלוס: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב במאה ה-11 או ה-12 (תאריך משוער). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, בתוספת חלקית של ניקוד טברני במקרא, והערות מסורה. הכרך הראשון, שהיו בו בראשית ושמות, חסר.	
#[https://archive.org/details/BL_Or_2365_Torah/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2365] ('''תאג' תורה'''), נכתב במאה ה-14 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2350_Torah-and-Haftarot/page/n87/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2350] ('''תאג' תורה, הפטריות'''), נכתב על־ידי משה בן עמרם אבן נצר אבן חביש בשנת א' תש&quot;כ לשטרות (1409). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ldpd_11562590_000/page/n3/mode/2up אוניברסיטת קולומביה, כת&quot;י ?] ('''תורה ותרגום ותפסיר'''), נכתב בשנת קע&quot;א ליצירה (1411) על־ידי סלאם בן סלימן אלתנעמי. כתב בהיר אך לא מהודר, ואין בו הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.{{הערה|הפריט בקטלוג של אונ' קולומביה נמצא [https://clio.columbia.edu/catalog/11562590 כאן].}}
#[https://archive.org/details/BL_Or2348_Torah/page/n81/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2348] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת 1469 למניינם. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_5404_Torah/page/n59/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 5404] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;ט לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97a-images/page/n69/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97a] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;צ לשטרות (1478). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990025709660205171/NLI?volumeItem=2#$FL16242866 '''תאג' חבשוש''', הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 5840=34] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1485). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2349_Torah/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2349] ('''תאג' תורה'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|דוד בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תת&quot;ב לשטרות (1490). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1041_Tafsir-Torah/page/n3/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1041] ('''תפסיר רס&quot;ג'''), נכתב במאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). תפסיר בלבד, ללא מקרא ותרגום. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2364_Torah-followed-by-Haftarot-with-Targum/page/n41/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2364] ('''תאג' תורה, הפטריות עם תרגום'''), נכתב בסוף המאה ה-15 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2367_Genesis-and-Exodus-with-Targum-and-Tafsir/page/n51/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2367] ('''תורה ותרגום ותפסיר: בראשית ושמות'''), נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2228-2229-2230-torah-with-targum-tafsir-rashi-images/page/n61/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2228, 2229, 2230] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשלושה כרכים מהודרים. נכתב על־ידי יוסף בן סעדיה בן יוסף בן דוד אבהר בשנת 	א' ת[ת]קס&quot;ו לשטרות (1655). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/torah-targum-tafsir-rashi-haftarot-leviticus-deuteronomy-wallach-1-images/page/n3/mode/1up כת&quot;י Isaac Wallach, Israel 1] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י: ויקרא, במדבר, דברים'''), נכתב על־ידי מעודד בן סעדיה אלחממי בשנת תס&quot;ח ליצירה (1708). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-4839-torah-with-targum-and-tafsir-and-rashi-images/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 4838, 4839] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בשני כרכים. הכרך השני נשלם על־ידי יחיא בן משה אלקראטה בשנת ב' נ&quot;ט לשטרות שהוא שנת תק&quot;ח ליצירה (1748). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/parashah-isaac-ben-abraham-mahfud-1800-images/page/n5/mode/2up אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, כת&quot;י hebr. oct. 225, 226, 211, 207, 189] ('''פרשה: תורה ותרגום ותפסיר ופירוש רש&quot;י'''), בחמישה כרכים. נשלם על־ידי יצחק בן אברהם מחפוץ במאה ה-18 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up ספר '''כתר תורה''' הנקרא בלשון קדמונינו '''תאג''''] ('''תורה ותרגום ותפסיר, הפטריות עם תרגום'''), נדפס בירושלים בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901). זהו הדפוס הראשון של תורה ותרגום ותפסיר לפי המסורת התימנית, והוא נדפס מתוך כתבי־יד. צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים====

#[https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n9/mode/2up ספריית הבודליאנה באוקספורד, כת&quot;י Oppenheim Add. 4° 97b-c] ('''תאג' נביאים'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשע&quot;ב לשטרות (1461). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2210 ו-Or. 2211] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תש&quot;ף לשטרות (1468) ובשנת א' תשפ&quot;ו לשטרות (1475). הנוסח קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or2371_Former-Prophets-with-Targum_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2371 לנביאים ראשונים], ו-[https://archive.org/details/BL_Or1474_Latter-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n7/mode/2up?view=theater כת&quot;י Or. 1474 לנביאים אחרונים] ('''ספרי הנביאים עם תרגום ותפסיר'''). שני הכרכים נכתבו על־ידי אותו סופר במאה ה-16 או ה-17 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2369_Former-Prophets/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 2369] ('''תאג' נביאים ראשונים'''). נכתב בשנת א' תתי&quot;א לשטרות (1500). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1471] ('''נביאים ראשונים עם תרגום'''). נכתב על־ידי יוסף בן זכריה אלקיסי בשנת א' תת&quot;ק לשטרות (1589). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or1472_Samuel-and-Kings-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1472] ('''שמואל ומלכים עם תרגום'''). נכתב בשנת א' תתכ&quot;ד לשטרות (1513). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n83/mode/2up ספריית המדינה בברלין, כת&quot;י Or. Qu. 578] ('''ספרים מהנביאים עם תרגום: יהושע ושופטים, ירמיהו ויחזקאל'''). נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ד לשטרות (1483). צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1473_Jeremiah-and-Ezekiel-with-Targum-Jonathan/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית כת&quot;י Or. 1473] ('''ירמיהו ויחזקאל עם תרגום'''). ניקוד בבלי עליון במקרא ובתרגום, אך במקרא הוסיפו טעמים טברנים וקצת ניקוד. נכתב במאה ה-15 או ה-16 (תאריך משוער). צילומי צבע באיכות גבוהה.

====מבחר כתבי־יד תימנים לספרי הכתובים====

#[https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/mode/2up '''כתי&quot;ב1''', הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2375] ('''כתובים עם תרגום ותפסיר'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]]. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-sana-yemen-1470-images/page/n1/mode/1up הספריה הלאומית בירושלים, כת&quot;י Heb. 4°1452 (2)] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשפ&quot;א לשטרות (1469-1470). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. נוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990002091030205171/NLI '''כתי&quot;ת451''', ספריה לא ידועה, לשעבר כת&quot;י מאיר בניהו T 451] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי [[:W:משפחת בניה הסופר|יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה הסופר]] בשנת א' תשצ&quot;ו לשטרות (1484-1485). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/ketuvim-cambridge-ms-add-1753-images/page/n5/mode/1up '''כתי&quot;ק{{כתב עילי|מ}}''', ספריית קיימברידג' כת&quot;י Add. 1753] ('''תאג' כתובים'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). סדר הספרים  כמו בכתבי־יד הטברנים (לעומת הסדר במסורת הבבלית והתימנית), ונוסחו קרוב לכתר ארם צובה. צילומים בשחור-לבן.
#[https://archive.org/details/bl-or-2212-writings-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2212] ('''תאג' כתובים'''), נכתב על־ידי זכריה בן שלמה בן משה צאהרי בשנת א' תתצ&quot;ז לשטרות (1586). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/ketuvim-with-tafsir-state-library-of-berlin-ms-or-fol-1203-images/page/n7/mode/2up ספריית המדינה בברלין כת&quot;י Or. fol. 1203] ('''כתובים עם תפסיר'''), נכתב על־ידי אברהם בן דוד בן יוסף אלמצמוני בשנת א' תתק&quot;ח לשטרות (1598). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית באופן כללי, אך ספר איוב נכתב אחרי משלי וקֹהלת באופן חריג, והכרך אינו מכיל את מגילת איכה ומגילת אסתר. אין הערות מסורה. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1302_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1302] ('''התחלת כתובים עם תרגום ותפסיר'''), מאה ה-14 או ה-15 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים רות (ב,יג עד הסוף), תהלים, משלי, שיר השירים, קֹהלת (שלם עד יב,ז). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1476_Writings-with-Tafsir-and-Targum/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1476] ('''סוף כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-16 (תאריך משוער). כתב־היד מכיל את הספרים שיר השירים, איכה, דניאל, אסתר, עזרא, דברי הימים, ונספחים. סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_2377_Writings-with-Targum-and-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 2377] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.
#[https://archive.org/details/BL_Or_1477_Writings-with-Tafsir/page/n5/mode/2up הספריה הבריטית, כת&quot;י Or. 1477] ('''קטעים מתוך כתובים עם תרגום ותפסיר'''), המאה ה-14 (תאריך משוער). סדר הספרים לפי המסורת הבבלית והתימנית. צילומי צבע באיכות גבוהה.

'''&quot;שלוש מגילות&quot; (שיר השירים, רות וקֹהלת) עם תרגום ופירוש רש&quot;י:''' החל מהמאה ה-18 בערך אנחנו מוצאים כתבי־יד רבים של &quot;שלוש מגילות&quot; המכילים את שלושת המגילות הנקראות בשלוש רגלים, ביחד עם תרגום מנוקד ופירוש רש&quot;י. לעתים התרגום מנוקד בניקוד טברני,{{הערה|לדוגמה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-tel-aviv-gross-ym.-011.004-images/page/n4/mode/1up כאן]''' ו'''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclesiastes-targum-rashi-nli-ms-heb-38-8574/page/n3/mode/1up כאן]'''}} ולעתים בניקוד בבלי.{{הערה|לדגומה '''[https://archive.org/details/song-of-songs-ruth-ecclessiastes-targum-rashi-ms-amsterdam-rosenthaliana-686-images/page/n4/mode/1up כאן]''', '''[https://archive.org/details/Three_Megillot_NLI_Heb-8-4523/page/n2/mode/1up כאן]''' ו'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001782120205171/NLI#$FL83129118 כאן]'''.}} היצירה '''שלוש מגילות''' לפי המסורת התימנית [https://archive.org/details/shalosh-megillot-jerusalem-1911-images/page/n3/mode/2up נדפסה לראשונה בירושלים, בשנת תרע&quot;א (1911)], מתוך כתבי־יד. המהדורה הבהירה הזאת מכילה מקרא, תרגום, תפסיר, פירוש רש&quot;י, וביאור המלות הקשות שבתרגום מאת [[:W:יחיא צאלח|מהרי&quot;ץ]].

===מבחר כתבי־יד ספרדים===

רוב כתבי־יד הספרדים של ספרי המקרא נכתבו עם מערכת מסורה מלאה, בלי תרגום ופירושים. להלן מספר יצירות לדוגמה, חלקן יצירות מופת (אחדים מהן נזכרים לעתים בהערות הנוסח):
#'''[https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n31/mode/2up כתב־יד טולדו]''' (מקרא): הספריה הלאומית של צרפת, פריז Ms. hebr. 25. זהו כתב־היד הקדום ביותר ששרד מספרד ויש בו תאריך: שנת ד' תתקצ&quot;ב (1232). יש לו דמיון רב בצורתו לכתבי־היד הקדומים של המסורה הטברנית, ובדיקה מראה שהוא גם מדויק.
#'''&quot;קודקס היללי&quot;''' או '''כתי&quot;ה''' (תורה): כתב־יד NY JTS 401 או L44a (&quot;'''ה'''&quot; אצל ברויאר); טולדו, ספרד, שנת ה' א' (1241). [https://digitalcollections.jtsa.edu/islandora/object/jts%3A267103#page/1/mode/1up כאן] בצילום איכותי בצבע; ו[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001012760205171/NLI#$FL30743534 כאן] באתר הספריה הלאומית (צילום שחור-לבן ממיקרופילם); [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941280205171/NLI דפוס צילום] (ירושלים: מקור, תשל&quot;ד).
#'''[https://archive.org/details/tanakh-damascus-codex-burgos-1260-nli-images/page/n11/mode/2up?view=theater &quot;כתר דמשק&quot;]''' (מקרא); נכתב בבורגוס, ספרד, שנת ה' כ' (1260). סדר הספרים כמו בכתבי־יד הטברנים, אבל מגילת רות נכתבה בין דברי הימים לתהלים.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-spain-1266-haverford-ms-rendel-harris-1-images/page/n9/mode/2up כתב־יד הברפורד, רנדל הריס 1]''' (מקרא); ספרד, שנת ה' כ&quot;ו (1266). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים. [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001672510205171/NLI הפריט בקטלוג הספרייה הלאומית]; [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001672510205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Haverford הפריט באתר &quot;כתיב&quot;]; [https://bibliophilly.library.upenn.edu/viewer.php?id=Rendel%20Harris%201#page/886/mode/2up הפריט בתצוגה איכותית באתר אונ' פנסילבניה].
#'''[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000787980205171/NLI כתב־יד פרמא 2668]''', לשעבר de Rossi 782 (מקרא): ספרד, שנת ה' ל&quot;ז (1277).{{הערה|כתב־יד זה היה מקור חשוב עבור בעל ה'''מנחת שי'''; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#'''[https://archive.org/details/tanakh-madrid-1_202505/page/n5/mode/2up כתב־יד מדריד, הספריה ההיסטורית 1]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' מ' (1280).
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.448 כתב־יד ותיקן 448]''' (תורה ותרגום): ספרד, מהמאה ה-12 או ה-13. בקטלוג הספריה הלאומית [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001968900205171/NLI כאן], ויש ממנו גם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020941180205171/NLI מהדורת צילום].
#'''[https://archive.org/details/tanakh-oxford-bodleian-ms-kennicott-2-images/page/n39/mode/2up כתב־יד קניקוט 2]''' (מקרא): ספרד, שנת ה' ס&quot;ו (1306).
#[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n4/mode/1up '''&quot;כתר שם טוב&quot;''' או '''כתי&quot;ש2'''] (מקרא): [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990001331500205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Sassoon%2082%20Bible כתב־יד ששון 82] (&quot;'''ש{{כתב עילי|2}}'''&quot; אצל ברויאר); ספרד, שנת ה' ע&quot;ב (1312). סדר הספרים כמו בתלמוד הבבלי וכתבי־היד התימנים.
#[https://archive.org/details/550_20231129/005%20.jpg הספרייה המלכותית במנזר של San Lorenzo de El Escorial, כת&quot;י G-II-8] (מקרא): כתיבה ספרדית בהירה, מהמאה ה-14.{{הערה|למקור באתר הספריה ראו [https://rbme.patrimonionacional.es/s/rbme/item/15108#?xywh=-2526%2C-165%2C7496%2C3272 כאן], ולפריט בספריה הלאומית ראו [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001708600205171/NLI כאן].}}
#'''[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images תנ&quot;ך קטלוניה]''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Harley 1528 מהמאה ה-14.
#'''&quot;[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/mode/2up תנ&quot;ך ליסבון]&quot;''' (מקרא): כתב־יד הספריה הבריטית Or 2626-2627-2628; פורטוגל, שנת רמ&quot;ג (1483). תנ&quot;ך שלם ומפואר בתכלית ההידור, בשלושה כרכים. הסופר ביצע בו תיקונים רבים, עדינים ומדויקים, לפי המסורה.{{הערה|בתנ&quot;ך שיצא לאור בעריכתו של Norman Henry Snaith (לונדון, 1958), [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n9/mode/2up?view=theater כתב המוציא לאור] שהנוסח מבוסס בעיקרו על כתב־היד הזה (עם תיקונים נוספים מתוך כתי&quot;ב1 התימני, כתר שם טוב [=ש2] ומנחת שי). מלבד דיוקו, משבח המוציא לאור את כתב־יד ליסבון שהוא &quot;כנראה כתב־היד המואר בהרחבה ובפאר יותר מכל כתבי־היד של התנ&quot;ך העברי&quot;. למרות הדברים היפים שכתב, בדיקה אקראית מראה שמהדורת Snaith דומה מאוד לנוסח הדפוסים הנפוץ, ובמיוחד למהדורתו האחרונה של לטריס. ייתכן עוד שלעתים בחר Snaith מתוך כתבי־היד את גרסת &quot;היד הראשונה&quot; לפני תיקון, אפילו במקומות שהתיקון מתאים למסורה הטברנית.}}
#שני כתבי־יד מפוארים של המקרא מצפון ספרד (השפעה הנוצרית עמוקה על האיורים), בתכלית ההידור עם תמונות ראוותניות של בעלי חיים אמתיים ופנטסטיים ואף בני אדם (לעומת רוב כתבי־היד הספרדים שיש בהם קישוטים גאומטריים בלבד בסגנון האומנות המוסלמית): '''[https://archive.org/details/cervera-bible-images תנ&quot;ך סירבירה]''' ו'''[https://archive.org/details/bodleian-library-ms-kennicott-1-images/mode/2up תנ&quot;ך קניקוט]'''; כתב היד השני נכתב בהשראת הראשון (ראו [https://www.youtube.com/watch?v=9vd-ga0WTEo הרצאה] על האיורים שבהם).

===מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים===

רוב כתבי־יד האשכנזים של ספרי המקרא הם חומשים. פסוקי התורה נכתבו לעתים קרובות משולבים עם תרגום אונקלוס, או ביחד עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י. אחרי התורה נכתבו בדרך כלל הפטרות וחמש מגילות. אף בכתבי־יד של מקרא מלא, הפסוקים משולבים עם תרגום לעתים קרובות, ובדרך כלל הם גם מכילים מערכת מסורה מלאה. לעומת זאת, הרבה כתבי־יד איטלקים מכילים מקרא בלבד בלי תרגום או פירוש, ובחלקם נכתבה רק מסורה חלקית או אין בהם מסורה. להלן מספר יצירות לדוגמה (חלקן יצירות מופת), של מקרא מלא ואחר כך חומשים. לא עשינו בהן שימוש בהכנת המהדורה.
#[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n13/mode/2up ברלין Ms. Erfurt 3 Or. fol. 1213] (מקרא בכתב אשכנזי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).{{הערה|חסרים בו קטעים בספרים שמואל, ירמיהו, יחזקאל וישעיהו. לפי [https://archive.org/details/sefertorahneviim0000unse/page/n7/mode/1up Norman Henry Snaith], כתב־יד זה הפשיע על מהדורת 1866 של לטריס; ראו ברשימה [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|להלן (דפוס #3 בהערה)]].}}
#[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2 וטיקן Urb. ebr. 2] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, קצת מסורה קטנה; מאות הי&quot;א-י&quot;ב).
#[https://archive.org/details/tanakh-london-bl-harley-5710-5711-images/page/n9/mode/2up לונדון, הספריה הבריטית, Harley 5710-5711] (מקרא בכתב איטלקי בהיר, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתק&quot;צ [1230] בקירוב).{{הערה|בעל ה'''מנחת שי''' עשה שימוש בכתב־יד זה; ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/355-355-b-30inf-c.-175r.jp-2/008%20%20008_B30inf_c.1v.jp2.jpg מילאנו, הספרייה האמברוזיאנית, כת&quot;י B 30-31-32 inf] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר, תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, מסורה גדולה וקטנה, שנת ד' תתקצ&quot;ו-תתקצ&quot;ח [1236-1238]). הסופר יעקב בר שמואל סיים את מלאכתו בשנת ד' תתקצ&quot;ו, והמסרן יוסף בר קלונימוס המשיך אחריו. איורים מרהיבים.{{הערה|המקור לשלושת הכרכים ומידע ביבליוגרפי: [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28173 כרך ראשון] (תורה), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28175 כרך שני] (נביאים), [https://ambrosiana.comperio.it/opac/detail/view/ambro:catalog:28177 כרך שלישי] (כתובים); [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001768320205171/NLI הפריט בספירה הלאומית].}}
#'''[https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.1 תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', ספריית הווטיקן Urb. ebr. 1 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר, מסורה גדולה וקצת מסורה קטנה; שנת ה' נ&quot;ה [1294]).
#'''תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום''', ספריית הווטיקן Ms. Barb. Or. 161-162-163-164 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' נ&quot;ו-נ&quot;ז [1296-1297]): [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.161 תורה], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.162 נביאים ראשונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.163 נביאים אחרונים], [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Barb.or.164 כתובים], [https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&amp;docId=PNX_MANUSCRIPTS990024979250205171&amp;scope=PNX_MANUSCRIPTS&amp;SearchTxt=Barb.%20or.%20162 קטלוג הספריה הלאומית]
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-erfurt-1-volume-2-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Erfurt 1 (מקרא ותרגום בכתב־יד אשכנזי גדול מימדים, מאוייר, בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]): כתב־היד המהודר והמפואר הזה הוא גולת הכותרת לכתבי־היד האשכנזים של מקרא שלם משולב עם תרגום. הוא ניזוק קשות בהפצצות בתקופת השואה, ויש סריקה רק לחלקו השני (נביאים אחרונים וכתובים); החלק הראשון עדיין עובר, כנראה, תהליך שיקום.
#[https://archive.org/details/tanakh-austrian-national-library-vienna-cod.-hebr.-4-images/page/n3/mode/2up וינה Cod. hebr. 4] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בעקביות בהברה המוטעמת, מסורה קטנה בחלקו; שנת ק&quot;ד [1344]); [https://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&amp;id=1521 מידע נוסף].
#'''[https://archive.org/details/bible-with-targum-4-volumes-berlin-ms.-or.-fol.-1-3-2-4-images תנ&quot;ך, מקרא מלא משולב עם תרגום]''', הספריה הלאומית של ברלין Ms. Or. Fol. 1, 3, 2, 4 (מקרא ותרגום בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, מסורה קטנה וגדולה; שנת ה' ק&quot;ג [1343]); ארבעה כרכים.
#[https://library.yu.edu/praguebible תנ&quot;ך פראג, ניו יורק, ישיבה אוניברסיטה] (מקרא בכתב אשכנזי בהיר ונעים לקריאה, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה, פירוש רש&quot;י בשוליים; שנת רמ&quot;ט [1489]).
#[https://archive.org/details/british-library-london-add.-26938-images הספריה הבריטית Add. 26938] (תורה בכתב איטלקי, הטעמה כפולה בהברה המוטעמת, אין מסורה; מאות הט&quot;ו-ט&quot;ז).

'''מבחר חומשים אשכנזים''' (תורה עם תרגום אונקלוס ו/או פירוש רש&quot;י, חמש מגילות והפטרות):{{הערה|ראו גם מאמרים קצרים עם דוגמאות על [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/jewish-bible-studies פרשנות המקרא היהודית] ועל [https://www.bl.uk/sacred-texts/articles/illumination-of-jewish-biblical-texts האומנות בכתבי־היד העבריים של המקרא].}}
#[https://www.nli.org.il/en/manuscripts/NNL_ALEPH990001338030205171/NLI מוזיאון המקרא בוושינגטון די. סי. מספר 858], נכתבה באנגליה בשנת תתקמ&quot;ט (1189); תורה משולבת עם תרגום אונקלוס, הפטרות (חלקן עם תרגום) וחמש מגילות עם תרגום. זהו כתב־יד המתוארך הראשון של התורה עם תרגום. 
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-rashi-megillot-leipzig-1-images/mode/2up כתב־יד לייפציג 1], מאה ה-13; תורה עם תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י, חמש מגילות עם פירוש רש&quot;י. זהו כתב־היד החשוב ביותר של פירוש רש&quot;י. הוא נעתק ישירות מכתב־ידו של [[:W:רבי שמעיה|רבי שמעיה]], תלמיד חבר של רש&quot;י שרשם את פירושיו.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-add.-15282-images/page/n7/mode/2up הספריה הבריטית Add MS 15282], מאה ה-13 או 14; תורה ותרגום משולבים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-england-harley-5709-images/page/n8/mode/1up הספריה הבריטית Harley MS 5709], מאה ה-13 או 14; תורה עם תרגום ופירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://archive.org/details/british-library-london-or.-2696-images/page/n9/mode/2up הספריה הבריטית Or 2696], מאה ה-14; תורה עם פירוש רש&quot;י בשוליים.
#[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001340250205171/NLI חומש דה-קסטרו], שנת ק&quot;ד (1344); חומש מאוייר בשילוב משולש של מקרא ותרגום אונקלוס ורש&quot;י, ובסופו הפטרות וחמש מגילות משולבות עם רש&quot;י. היום [https://www.imj.org.il/en/collections/360584-0 בתגוצה של מוזיאון ישראל בירושלים]. כתב־היד המפואר הזה הוא אולי גולת הכותרת של החומשים שנכתבו באשכנז, וחבל שאין לו צילום איכותי בצבע הנגיש לציבור לשימוש חופשי.

===ספרות המסורה וחומר נוסף===

חוץ מצילומי כתבי־יד ודפוסים של התנ&quot;ך, השתמשנו בספרות נוספת. בראש ובראשונה עיינו באופן קבוע ב'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up ספר מנחת שי (=מ&quot;ש)]''', ובעת הצורך השתמשנו בשאר ספרות המסורה הקלאסית והמודרנית. בין החיבורים שהשתמשנו בהם:
#[https://archive.org/details/sefer-okhlah-ve-okhlah-frensdorff-hanover-1864-images/page/n5/mode/2up '''ספר &quot;אׇכְלָה&quot;, &quot;וְאׇכְלָה&quot;''' (מהדורת פרנדסדורף, הנובר תרכ&quot;ד)];{{הערה|סריקה של עותק נוסף נמצאת [https://archive.org/details/bub_gb_foITAAAAYAAJ/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/OkhlahVeOkhlah/page/n279/mode/2up כאן]. פרנדסדורף הוציא לאור גם את '''מחברת המסורה הגדולה כפי שהיא נדפסה במקראות גדולות וע&quot;פ כתבי יד''' (הנובר ולייפציג תרל&quot;ו), אך לא השתמשנו בה. סריקות ממנה נמצאות [https://archive.org/details/massoretischesworterbuchoderdiemass/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/MassoraMagnaFrensdorff/mode/2up כאן] (חסרים בה עמ' 58 ועמ' 274) ו[https://www.hebrewbooks.org/38119 כאן].}}
#[https://archive.org/details/kitabalkhilafmis0000mish/page/n5/mode/2up '''ספר החילופים''' (מהדורת ליפשיץ, ירושלים תשכ&quot;ה)] למישאל בן עוזיאל;
#[https://archive.org/details/masoret-seyag-la-torah-florence-1750-images/page/n5/mode/2up '''ספר מסורת סייג לתורה''' (פירינצי תק&quot;י)] ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]] (רמ&quot;ה);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (תל-אביב: ציון, תשכ&quot;ט).}}
#[https://archive.org/details/manuel-du-lecteur-derenbourg-paris-1871-images/page/n7/mode/2up '''מחברת התיג'אן''' בעברית (מהדורת דרנבורג, פריז 1871)];{{הערה|לגירסה הקצרה של מחברת התיג'אן בערבית, ראו '''[https://archive.org/details/petitegrammaireh00neub/page/n1/mode/2up כאן]'''.}}
#[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה''' (ונציה שע&quot;ח)] ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]] (בתוך ספרו [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n1/mode/1up שתי ידות]);{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (ירושלים: מקור, תש&quot;ל).}}
#[https://archive.org/details/heidenheim-mishpetei-ha-teamim-rodelheim-1818-images/page/n3/mode/2up '''ספר משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים, תקס&quot;ט)] ל[[:W:וולף היידנהיים|ר' וולף היידנהיים]];{{הערה|היידנהיים גם כתב מבוא קצר לטעמי אמ&quot;ת שנדפס בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים] שהוציא לאור.}}
#[https://archive.org/details/keset-ha-sofer-ungvar-1871-images/page/n3/mode/2up '''ספר קסת הסופר''' (אונגוואר תרל&quot;א)] ל[[:W:שלמה גאנצפריד|ר' שלמה גנצפריד]];{{הערה|מהדורה זו נדפסה שוב במהדורת צילום (בני ברק, תשכ&quot;א).}}
#הספרים [[דקדוקי הטעמים|'''דקדוקי הטעמים''' (לפסיא [לייפציג] תרל&quot;ט)]] ו[https://archive.org/details/baer-torat-emet-1852-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''תורת אמ&quot;ת''' (רעדעלהיים תרי&quot;ג)] ל[[:W:זליגמן בר|ר' יצחק בער]];
#הספרים של ויליאם ויקס על [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/n7/mode/2up '''טעמי כ&quot;א הספרים''' (אוקספורד 1887)] ועל [https://archive.org/details/treatiseonaccen00wick/page/n5/mode/2up '''טעמי אמ&quot;ת''' (אוקספורד 1881)];{{הערה|שני הספרים עוד יצאו לאור [https://archive.org/details/treatiseonaccent0000wick בכרך אחד עם מבוא מקיף מאת אהרן דותן] (ניו יורק, 1970).}}
#'''[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n1/mode/2up המסורה של גינצבורג]''' בארבעה כרכים (לונדון 1880-1905), וגם '''[https://archive.org/details/introduction-to-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible-ginsburg-london-1897-images/page/n3/mode/2up המבוא]''' הגדול שלו למהדורת המקרא (לונדון 1897);{{הערה|ראו [https://archive.org/details/introduction-of-the-massoretico-critical-edition-of-the-hebrew-bible/page/n3/mode/2up כאן] להורדת המבוא בקובץ PDF עם סימניות. בשנת 1967, המבוא הגדול של גינצבורג למהדורת המקרא שלו יצא לאור ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up דפוס צילום] ביחד עם הקדמה מקיפה מאת [[:W:EN:Harry Orlinsky|Harry Orlinsky]].}}
#[https://archive.org/details/finfer-masoret-ha-torah-veha-neviim-vilna-1906-color-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס&quot;ו)] לר' פסח פינפר;
#ספריו ומאמריו של [[:W:ישראל ייבין|פרופ' ישראל ייבין]], בראש ובראשונה בספר המופת שלו על הכתר: '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''';{{הערה|ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ט. בכל הפנייה כללית ל&quot;ייבין&quot; הכוונה לספר הזה.}}
#ספריו ומאמריו ורשימותיו{{הערה|הכוונה לרשימות &quot;הנוסח ומקורותיו&quot; שנדפסו בתחילת הכרכים בסדרת &quot;דעת מקרא&quot; (מוסד הרב קוק), וברשימות הנוסח בסוף שלושת מהדורותיו של המקרא.}} של [[:W:מרדכי ברויאר|הרב מרדכי ברויאר]], ובמיוחד שני ספריו החשובים: '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז.}} ו'''טעמי המקרא בכ&quot;א ספרים ובספרי אמ&quot;ת''';{{הערה|ירושלים: חורב, תש&quot;ן.}}
#המבוא המפורט לנוסח המקרא ב'''מקראות גדולות הכתר''', מאת [[:W:מנחם כהן (פרופסור)|פרופ' מנחם כהן]] (בסוף כרך יהושע-שופטים, תשנ&quot;ב);
#רשימותיו של [[:W:אהרן דותן|פרופ' אהרן דותן]] על נוסח כתי&quot;ל בסוף הכרכים בשתי מהדורותיו (&quot;עדי&quot; ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend BHL]);
#הערותיו של המקליד והמגיה על נוסח כתי&quot;ל ב[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] ולאחר מכן ב-[https://hcanat.us/Tanach.xml UXCL];
#הפירוש הרחב על הערות המסורה בכתי&quot;ל שנמצא ב-BHQ (בכרכים שכבר יצאו לאור, ובמיוחד בכרכים &quot;חמש מגילות&quot; ו&quot;עזרא-נחמיה&quot;).{{הערה|השתמשנו ב-BHQ בעיקר בשביל המקומות שבהם נוסח כתי&quot;ל אינו מתאים להערות המסורה שבו, וגם בשביל המידע הרב הקיים בו לגבי חלוקת הפרשות בכתבי־היד.}}

לקביעת הקמץ הקטן השתמשנו במאמרים ובמהדורות הבאים:
#'''אריאל'''=חנן אריאל, [https://www.academia.edu/1546773/%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%94_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9 &quot;על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן&quot;], אתר הוצאת קורן במרשתת (גרסה ללא ההערות נדפסה בסוף סידור קורן נוסח אשכנז ונוסח ספרד, בעריכת הרב דוד פוקס, ירושלים תשע&quot;א 2011).
#'''[https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n9/mode/2up דוידזון]'''=Benjamin Davidson, ''The Analytical Hebrew and Chaldee Lexicon'' (London: Bagster and Sons, 1855). עיינו לעתים בסימון הקמץ הקטן שבמילון זה.
#'''[https://www.jstor.org/stable/3263345 ויינברג]'''=Werner Weinberg, &quot;The Qamāṣ Qāṭān Structures&quot;. ''Journal of Biblical Literature'' 87:2 (June, 1968), עמ' 151-165. מאמר זה הוא '''המקור העיקרי''' לקביעת קמץ קטן במהדורתנו.
#'''[https://www.academia.edu/37745219/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%A0%D6%B6%D7%94%D7%92%D6%B6%D7%94_%D7%A7%D7%9E%D7%A5_%D7%A9%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%98%D7%A3_%D7%A7%D7%9E%D7%A5 לאופר]'''=אשר לאופר, &quot;איך נֶהגֶה קמץ שלפני חטף-קמץ&quot;. '''מחקרים בלשון''' יז-יח (ספר היובל לאהרן ממן), ירושלים תשע&quot;ז, עמ' 361-386.
#'''סימנים'''='''תורה נביאים וכתובים סימנים''' (ירושלים: פלדהיים, תש&quot;ע).
#'''תיקון קוראים חורב''' (ירושלים: הוצאת חורב, תשס&quot;ט).

לקביעת החלוקה לפרשות פתוחות וסתומות, השתמשנו במידע ובמקורות המובאים בהערות ל[[:w:en:Parashah|מאמר על &quot;פרשה&quot; בוויקיפדיה אנגלית]].

===מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים===
במקומות שהנוסח לא ברור בצילומי כתבי־יד, עיינו במהדורות המבוססות על כתבי־היד כדי לבדוק איך פיענחו העורכים את הטקסט. ציינו אותן בכינויים הבאים:

'''מהדורות המבוססות על כתר ארם צובה:'''
#'''ברויאר'''=שלושת מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ&quot;ט; חורב תשנ&quot;ז; כתר ירושלים תש&quot;ס).{{הערה|אלה מהדורותיו של הרב ברויאר המיוסדות על הכתר. בצעירותו כבר הוציא תנ&quot;ך בהגהתו על בסיס [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורת לטריס] בשם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940370205171/NLI '''תנ&quot;ך ישראל''' (ירושלים: ספרים מ. נוימן, תשי&quot;ח)], לציון עשר שנים למדינת ישראל: &quot;'''נדפס בשנת העשור למדינת ישראל''' / ירושלים · תשי&quot;ח · תל־אביב&quot;. בתחילתו יש הסכמות מאת [[:W:יצחק אייזיק הלוי הרצוג|הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] (שהיה הרב הראשי לישראל עד פטירתו בשנת תשי&quot;ט) ומאת [[:W:צבי יהודה מלצר|הרב צבי יהודא מלצר]] (ראש [[:W:ישיבת הדרום|ישיבת הדרום]], שבה לימד הרב ברויאר). דפוס חוזר משנת תשכ&quot;ה (&quot;שנת ט&quot;ז לתקומת ישראל&quot;) נגיש ב[https://tablet.otzar.org/#/b/619375/p/1/t/1681112515184/fs/0/start/0/end/0/c אוצר החכמה].}}
#'''מכון ממרא'''=המהדורה המקוונת של מכון ממרא (מבוסס על מהדורות ברויאר)
#'''מג&quot;ה'''=מקראות גדולות הכתר, בעריכתו של מנחם כהן. השתמשנו בכרכים שיצאו לאור ע&quot;י הוצאת אונ' בר-אילן החל משנת תשנ&quot;ב (רק משנת תשע&quot;ח בערך התאפשרה גישה נוחה ל[https://www.mgketer.org/mikra/1/1 מהדורה המקוונת לכל המקרא])
#'''סימנים'''=תנ&quot;ך סימנים (פלדהיים תשס&quot;ח); מבוסס באופן חלקי על הכתר.{{הערה|1=למידע על מקורות הנוסח בתנ&quot;ך מהדורת סימנים ראו '''[https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=764033#p764033 בדיון הזה]''' בפורום אוצר החכמה.}}

'''מהדורות המבוססות על כתי&quot;ל:'''
#'''BHS'''=תורה נביאים וכתובים [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_k9c7 Biblia Hebraica Stuttgartensia 1984] (וגם [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse_t7c0 כאן] ו-[https://archive.org/details/biblia-hebraica-stuttgartensia-bhs-5th_202210/page/213/mode/1up כאן]); מדריכים למשתמש [https://archive.org/details/understandingbhs0000wonn/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/simplifiedguidet0000scot כאן]. גם ה-[https://archive.org/details/tanakhjpshebrewe00jewi JPS Hebrew-English Tanakh] מבוסס עליו.
#'''דותן'''=מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי תשמ&quot;ו; Biblia Hebraica Leningradensia 2001 ו-[https://archive.org/details/parallelbible00hend 2003]).
#'''הקלדה''' (או '''המקליד''')=[https://tanach.us/ הקלדת וסטמינסטר] בזמנו, עכשיו [https://hcanat.us/Tanach.xml Unicode/XML Leningrad Codex או UXLC]. מדובר על הקלדה דיגיטלית עם הערות טקסטואליות תחת פיקוח מקצועי. הרשיון החופשי בקישור הראשון צפוי להשתנות, אבל אותו הפרויקט נמשך ביתר שאת תחת רשיון חופשי בקישור השני, ויש בו תיקונים ועדכונים חשובים. הקלדה זו הייתה מבוססת במקורה על BHS (ולא על כתי&quot;ל באופן ישיר), ולכן יש בה טעויות שמקורם ב-BHS והתייחסות אליו בהערות.

===דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)===

במקומות רבים תיעדנו את הנוסח בדפוסים הנפוצים של התנ&quot;ך, ובמיוחד במקומות שהנוסח בכתב־היד המקורי (הכתר או כתי&quot;ל) מעורר קושי מסוים. '''אבל דפוסים אלה כמעט ולא היו שיקול בהכרעות של עצם קביעת הנוסח.''' הבאתם בתוך הערות הנוסח מתעדת את התפתחות הנוסח במאות השנים האחרונות, בדפוסים המוכרים והנפוצים ביותר עד ימינו. יש בה גם חשיבות כדי למנוע הפתעות ממי שרגיל לנוסח הדפוסים, והוא בא לבדוק את מקורות הנוסח המופיע במהדורתנו.
*[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up '''מ&quot;ג'''=מקראות גדולות דפוס ונציה, מהדורה שנייה (רפ&quot;ד-רפ&quot;ו)], &quot;'''ד'''&quot; אצל ברויאר. מהדורה זו הייתה המודל והבסיס למהדורות הבאות של המקראות הגדולות. הוא גם היה היסוד לנוסח המקרא ברוב המכריע של דפוסי התנ&quot;ך (''Biblia Hebraica'') שנדפסו אחריה. הערותיו של '''[https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater תורה אור]''' מתייחסות למהדורה הזאת, והערותיו של  ו'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up מנחת שי]''' מתייחסות למהדורות חוזרות של אותו מהדיר בוונציה (של [https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n5/mode/2up?view=theater מקראות קטנות] ו[https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater מקראות גדולות]). בדרך כלל לא ציינו במפורש את מקראות גדולות דפוס ונציה בתיעוד הנוסח אלא במקומות שהיה בהם צורך מיוחד לכך; במקומו ציינו באופן כללי את הנוסח המקובל והטיפוסי שהתקבל בדפוסים הרבים והנפוצים שבאו בעקבותיו.{{הערה|למהדורה הראשונה של המקראות הגדולות (ונציה רע&quot;ח) ראו '''[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images כאן]'''. שתי המהדורות הראשונות יצאו לאור ע&quot;י דניאל בומברג בוונציה; על ההבדלים ביניהם ראו את [https://seforimblog.com/2008/03/some-notes-regarding-first-second/ מאמרו של יצחק פנקובר] (אנגלית), שהוא סיכום של התובנות בעבודת הד&quot;ר שלו.}}
*'''דפוסים'''=[[:COMMONS:Category:Hebrew bible editions|מהדורות מקרא]] נבחרות מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. רובן חזרו ונדפסו פעמים רבות במהדורות צילום במשך דורות. הן היו התנ&quot;כים הנפוצים ביותר בארץ ובגולה עד דפוס קורן (תשכ&quot;ב [1962]), וגם לאחריו המשיכו להימכר באופן נרחב. חשוב להדגיש שבמונח &quot;דפוסים&quot; '''אין''' כוונתנו למקראות גדולות דפוס ונציה (='''מ&quot;ג''' למעלה בפריט הקודם), בניגוד לאות &quot;'''ד'''&quot; המופיעה ברשימות ברויאר. בין הדפוסים שבדקנו אותם לעתים:
*#'''היידנהיים''' (תורה): [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר], [https://archive.org/details/heidenheim-torah-maor-enayim-rodelheim-1818-1821-images/page/n1/mode/2up חומש מאור עינים] ([https://archive.org/details/heidenheim-seder-yemei-ha-purim-rodelheim-1825-images/page/n73/mode/2up מגילת אסתר]), [https://archive.org/details/heidenheim-torah-moda-la-binah-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש מודע לבינה], [https://archive.org/details/heidenheim-torat-moshe-rodelheim-1818-1821-images/page/n3/mode/2up ספר תורת משה].{{הערה|היידנהיים הדפיס את התורה כמה פעמים. מלבד הפעם הראשונה ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268267/NLI '''תורת האלהים'''] שיצא לאור בשנת תקנ&quot;ז, והכיל רק את חומש בראשית עד אמצע פרשת מקץ), בפעמים הבאות הוא חזר והדפיס את החומש מאותה מהדורה מוגהת של הפסוקים, אמנם כל פעם ביחד עם פירושים שונים או תרגום. ארבעת החומשים האלה יצאו לאור במקביל ע&quot;י היידנהיים בשנים תקע&quot;ח-תקפ&quot;א (כולם מהדורות קטנות בחמישה כרכים): (א) '''חומש מאור עיניים''' (עם הפירוש '''עין הקורא''' לקוראים בתורה והפירוש '''עין הסופר''' לסופרי סת&quot;ם); (ב) '''חומש עין הסופר''' (עם הפירוש '''עין הסופר''' בלבד); (ג) '''חומש מודע לבינה''' (עם פירוש רש&quot;י ופירוש '''הבנת המקרא''' על רש&quot;י מאת היידנהיים); (ד) '''ספר תורת משה''' (עם תרגום לגרמנית באותיות עבריות ופירוש '''מנחה חדשה'''). גם חומשי רעדעלהיים שיצאו לאור אחרי מותו של היידנהיים מבוססים על נוסח התורה שלו; ראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002511577/NLI חומש רעדעלהיים תר&quot;ז] (דפוס חוזר בתרכ&quot;ד [https://archive.org/details/hamishahhumsheto00unse/page/n4/mode/2up בעברית] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002094874/NLI עם תרגום לגרמנית]), ושוב ב[https://archive.org/details/Torah-with-Targum-and-Rashi_Rodelheim_1860/page/n6/mode/2up חומש רעדעלהיים תר&quot;כ] שיש בו נוסח מוגה של תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י (היידנהיים התכוון להוציא לאור חומש עם תרגום ורש&quot;י עוד בחייו, ובחומש רעדעלהיים תר&quot;כ הדפיסו הערות שאותן השאיר בכתב ידו).}} מהדורת התורה של היידנהיים שימשה יסוד עיקרי לנוסח התורה בתנ&quot;ך קורן (ראו להלן בסוף הרשימה). היידנהיים גם הוציא לאור מהדורה של [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater ספר תהלים].
*#[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-1868-images/page/n9/mode/2up '''ליסֶר-ז'אקט''' (מקרא)] וגם [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/n5/mode/2up תורה];{{הערה|החומש הדו-לשוני של [[:W:יצחק ליסר|יצחק ליסער]] (1806-1868) בעברית ובאנגלית, '''תורת האלהים''', יצא במהדורה בהירה ויפה במיוחד (פילדלפיה, תר&quot;ה [1845]): [https://archive.org/details/torathaelohim01lees/page/n8/mode/2up בראשית], [https://archive.org/details/torathaelohim02lees/page/n8/mode/2up שמות], [https://archive.org/details/torathaelohim03lees/page/n8/mode/2up ויקרא], [https://archive.org/details/torathaelohim04lees/page/n8/mode/2up במדבר], [https://archive.org/details/torathaelohim05lees/page/n8/mode/2up דברים]. ליסער כתב (במבוא לספר בראשית [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/n11/mode/1up?view=theater כרך בראשית, vi] ובנספח לספר דברים [https://archive.org/details/leeser-torat-ha-elohim-philadelphia-1845-images_202402/page/7/mode/1up?view=theater עמוד 146]) שמהדורתו מיוסדת על גבי חומש היידנהיים אחרי הגהה נוספת; ואכן העימוד של נוסח התורה בחומש של ליסער מקביל בדיוק אל '''[https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up חומש עין הסופר]''' של הייידנהיים. '''תנ&quot;ך מלא''' בעברית יצא לאור בשיתוף עם יוסף ז'אקט בפילדלפיה, 1848. דפוסים חוזרים נמצאים '''[https://archive.org/details/tanakh-leeser-jaquett-1868-images/page/n9/mode/2up כאן]''' ו'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH004051225/NLI כאן]''' (שניהם משנת 1868), ו'''[https://archive.org/details/Tanakh_Leeser-Jaquett_1878/page/n8/mode/2up כאן]''' (1878). מהדורה זו של ליסער היא הפעם הראשונה שיצא לאור מקרא מלא בניקוד ובטעמים בעולם החדש.}}
*#[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''לֶטֶריס''' (מקרא)];{{הערה|1=יש מספר מהדורות מקרא שיצאו לאור בשמו של [[:W:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לטריס]] (1800-1871): '''[https://archive.org/details/Tanakh_Letteris_1852/page/n4/mode/2up המהדורה הראשונה]''' (וראו אותה סריקה [https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002093804/NLI כאן] וסריקה נוספת [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=wu.89061866471&amp;view=1up&amp;seq=11 כאן]) יצאה לאור בשנת תרי&quot;ב (1852) בשני כרכים (דפי המקרא ממוספרים בצד הראשון באותיות עבריות, רע&quot;ה בכרך הראשון ושי&quot;ח בכרך השני). '''[https://archive.org/details/letteris-tanakh-2nd-edition-berlin-1866-images/page/n4/mode/2up המהדורה השנייה]''' (וראו [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020937700205171/NLI בקטלוג הספריה הלאומית] עוד שתי סריקות [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=1 כאן] ו[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002093770/NLI?volumeItem=2 כאן]) יצאה לאור בשנת תרכ&quot;ו (1866) לאחר הגהה נוספת (בעמוד השער מציינים את שמו של בעל ה&quot;מנחת שי&quot; ולאחריו את שמו של לטריס). במהדורה השנייה יש סה&quot;כ תר&quot;ה עמודי מקרא ממוספרים באותיות עבריות בתוך כרך קטן (כמעט מהדורת כיס); המקרא נדפס בה בשני טורים בכל עמוד והאותיות קטנות אך עדיין בהירות. '''[https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/mode/2up המהדורה המפוארת]:''' נוסח המקרא של לטריס נדפס שוב, הפעם בכרך יותר גדול, והמקרא בטור אחד בלבד ובאותיות בהירות ומפוארות. מהדורה זו יצאה לאור לראשונה, כנראה, גם ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020940630205171/NLI שנת תרכ&quot;ו (1866)] ויש בו 1384 עמודי מקרא ממוספרים (העותק נמצא במדפי העיון בספריה הלאומית ונדפס בו '''ה'תרכ&quot;ו''' באופן ברור, אך הספרן רשם בצד השני של דף השער &quot;1860&quot;). בהמשך אנחנו מוצאים הדפסות רבות מאותה מהדורה, כגון ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001358768/NLI שנת תר&quot;ל (1870)] בארבעה כרכים, ועוד הדפסות נוספות של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000874142/NLI המקרא] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001959664/NLI תרגום]) או של [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003970229/NLI חלקים ממנו] (עם [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095311/NLI תרגום]). בדורות הבאים נדפס תנ&quot;ך לטריס פעמים רבות מאוד, לעתים בליווי תרגומים ופירושים. חלק מהמהדורות החוזרות הללו נעשו ע&quot;פ המהדורה השנייה (לדוגמה ראו '''[https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=uc1.a0000013649&amp;view=1up&amp;seq=5&amp;skin=2021 כאן]''' [תרל&quot;ד 1874], ו'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002350725/NLI כאן]''' [תרפ&quot;ז 1927]). אך רובן היו דפוסי צילום של המהדורה המפוארת, שיצאה לאור בהמשך ב[[:W:וינה|וינה]] &quot;בחנות האדון א' רייכאַרט ושותפות&quot; (למידע נוסף על המהדורה המפוארת וכמה דוגמאות של דפוסים חוזרים ממנו, ראו [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh '''כאן''']). לסריקות של עוד כמה הדפסות חוזרות, חלקם עם תרגומים בשפות שונות, ראו ב'''[[:COMMONS:Category:Letteris bibles|וויקישיתוף]]'''. להקלדה דיגיטלית של תנ&quot;ך לטריס ראו '''[https://github.com/benemanuel/letteris כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/Tanakh_Bamberger-Hildesheimer-Lehmann_Leipzig_1870/page/n4/mode/2up '''במברגר-הילדסהיימר-להמן''' (מקרא)];{{הערה|נכנה אותו בראשי תיבות '''בה&quot;ל'''. הרבנות הצבאית שוב הוציא את המהדורה הזאת בדפוס צילום עבור חיילי צה&quot;ל בין השנים תשי&quot;ט-תשכ&quot;ה (בערך). בצד השני של דף השער כתוב: &quot;הוצאה מסורתית כשרה – / בנויה על תנ&quot;ך שהוצא ע&quot;י הרבנים: / באמברגר, הילדסהיימר ולהמאן / הוגהה ותוקן בפיקוח / הרבנות הצבאית הראשית. צ.ה.ל.&quot;}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס נעטטער''' (תורה)];{{הערה|לסריקה בהירה ואיכותית למהדורת צילום עם הוספות שיצאה לאור בשנת תרפ&quot;ח (1928), ראו '''[https://archive.org/details/hamishhahumsheto01unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]'''.}}
*#[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''מ&quot;ג דפוס ורשה''' (מקרא)];{{הערה|לסריקה איכותית נוספת לספרי הנביאים והכתובים (מהדפוס המקורי בוורשה, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו), ראו '''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml791unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 7-9 (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים, ישעיהו, ירמיהו; ו'''[https://archive.org/details/miraotgedolotiml1012unse/page/n7/mode/2up?view=theater כאן]''' לחלקים 10-12 (יחזקאל, תרי עשר, תהלים, משלי, איוב, דניאל, עזרא). וראו עוד סריקות ב[[:COMMONS:Category:Mikraot Gedolot|וויקישיתוף]]; באתר ספריה הלאומית יש סריקות נוספות לדפוסים החוזרים של מקראות גדולות מהדורת ורשה (כגון [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019074530205171/NLI כאן, תר&quot;ך-תרכ&quot;ו]).}}
*#[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full '''בֶּר-דֶליטש''' (בראשית ונ&quot;ך)];{{הערה|1=סריקות טובות לכרכים הבודדים נמצאים במקומות הבאים: [https://archive.org/details/textummasoreticu01baer/page/n105/mode/2up בראשית] (בער לא הוציא לאור את שאר התורה), [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/n6/mode/2up יהושע-שופטים], [https://archive.org/details/textummasoreticu03baer/page/n163/mode/2up שמואל], מלכים ([https://archive.org/details/liberregu00lips/page/n4/mode/2up מתוך מיקרופילם]; [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990023213810205171/NLI?volumeItem=15 באתר הספריה הלאומית]), [https://archive.org/details/textummasoreticu04baer/page/n105/mode/2up ישעיהו], [https://archive.org/details/liberjeremiae00baer/page/n6/mode/2up ירמיהו], [https://archive.org/details/liberezechieli00baer/page/5/mode/2up יחזקאל], [https://archive.org/details/textummasoreticu07baer/page/n115/mode/2up תרי עשר], [https://archive.org/details/liberpsalmorum00baer/page/n4/mode/2up תהלים], [https://archive.org/details/liberproverbior00baer/page/n6/mode/2up משלי], [https://archive.org/details/liberiobi00baer/page/n6/mode/2up איוב], [https://archive.org/details/quinquevolumina00baer/page/n4/mode/2up חמש מגילות], [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n201/mode/2up דניאל-עזרא-נחמיה], [https://archive.org/details/liberchronicorum00baer/page/n6/mode/2up דברי הימים]; [https://archive.org/search.php?query=Seligmann%20Baer%20AND%20mediatype%3Atexts סריקות נוספות של כל הכרכים].}}
*#[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up '''גינצבורג''' (מקרא)].{{הערה|1=תנ&quot;ך גינצבורג יצא לאור בשתי מהדורות: הראשונה בשנת 1894 (בשני כרכים '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up כאן]'''), והשנייה בארבעה כרכים עד שנת 1926. המהדורה השנייה מכילה שינויי גרסאות באותיות, בניקוד ובטעמים מתוך 75 כתבי־יד ו-19 מהדפוסים הראשונים של התנ&quot;ך (עד המקראות הגדולות של יעקב בן חיים). הכרכים יצאו בסדר הזה (לפני ואחרי מותו של גינצבורג בשנת 1914): [https://archive.org/details/pentateuchu00gins/page/n4/mode/2up תורה] (1908), [https://archive.org/details/prophetaepriores00gins נביאים ראשונים] (1911), [https://archive.org/details/prophetaeposteri00gins נביאים אחרונים] (1911); כרך [https://books.google.co.il/books?id=Xct8AQAACAAJ&amp;dq=Christian+David+Ginsburg&amp;hl=iw&amp;sa=X&amp;redir_esc=y כתובים] יצא לאור רק בשנת 1926 (אמנם [https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins תהלים] כבר יצא לאור בכרך נפרד בשנת 1913), ובאותה שנה הוציאו מחדש גם את שלושת הכרכים הראשונים עם תיקונים והוספות ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001802197/NLI מידע ביבליוגרפי]). גרסה סופית זו של מהדורת גינצבורג משנת 1926, בארבעה כרכים, נכנסה לנחלת הכלל בארה&quot;ב ב-1 לינואר 2022. יש סריקה מלאה בשחור-לבן של '''[https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n6/mode/2up ארבעת הכרכים ביחד]''', וצילומי צבע של הכרכים הבודדים: [https://archive.org/details/amishahumshetora00unse/page/n5/mode/2up תורה], נביאים ראשונים, [https://archive.org/details/neviimaaronimmed01unse_0/page/n3/mode/2up נביאים אחרונים], [https://archive.org/details/ketuvimmeduyaimh00unse/page/n3/mode/2up כתובים]. מהדורתו הסופית של גינצבורג מ-1926 נדפסה מחדש ע&quot;י [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003032301/NLI הוצאת מקור] (ירושלים, תש&quot;ל) בחמישה כרכים (הכרך הרביעי, כתובים, נחלק לשני כרכים בכלל אורכו הגדול: ספרי אמ&quot;ת [עמ' 1-566] ושאר ספרי כתובים [עמ' 567-910]). ראו גם את [https://archive.org/details/introduction-to-the-ginsburg-edition-of-the-hebrew-old-testament/mode/1up המבוא למהדורת 1926] שיצא לאור ע&quot;י העורכים ומכיל מידע על אופן הכנת המהדורה לאחר מותו של גינצבורג (לונדון, 1928). לגבי מהדורת גינצבורג יש עוד לציין את '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001845290/NLI תורה נביאים וכתובים: הוצאת ירושלים]''', בעריכתו של משה דוד קאסוטו (ירושלים: מאגנס, תשי&quot;ג), המבוסס על דפוס צילום של מהדורתו השנייה של גינצבורג.}}
*'''קורן'''=תנ&quot;ך דפוס קורן (ירושלים תשכ&quot;ב).

===מקרא, מסורה, תרגום, תפסיר, ומפרשי יסוד: אבני דרך בהדפסתם===

במהדורתנו, באלפי מקומות, השווינו את הנוסח העולה מכתבי־היד אל מהדורות המקרא הנפוצות בדורות האחרונים, שרובם יצאו לאור מתחילת המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20 ([[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|ראו לעיל &quot;דפוסים&quot;]]). אבל מה היה לפני כן? להלן אוסף צילומים של מהדורות חשובות החל מתחילת עידן הדפוס. בכמה מהן, חשיבותן נובעת מעצם נוסח המקרא המופיע בהן. אבל בשאר המהדורות המובאות כאן, חשיבותן לא נובעת מהפסוקים, שלרוב אין חשיבות בנוסחם ולעתים לא נדפסו כלל, אלא ממרכיבים נוספים המלווים את הנוסח המקרא העברי במשך הדורות, בכתבי־יד ובדפוסים: '''מסורה, תרגומים ארמיים, תפסיר רס&quot;ג בערבית, ומפרשי יסוד.''' מהדורות אלו מעניקות לנו פרספקטיבה על אופיים ומהותם והתפתחותם של דפוסי המקרא במשך הדורות.
#'''[https://archive.org/details/rashi-torah-rome-1470/page/n5/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''', רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש רש&quot;י על התורה, והוא אחד מהספרים העבריים שנדפסו אי פעם''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. כחמש שנים מאוחר יותר נדפס שוב '''[https://archive.org/details/rashi-torah-reggio-di-calabria-1475/page/n3/mode/2up פירוש רש&quot;י על התורה]''' (ריג'ו [די] קלבריאה [=Reggio di Calabria], איטליה רל&quot;ה [1475]), וזהו '''הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו שצוין בו תאריך הדפסתו.''' הפירוש בכרך זה נדפס בפונט המבוסס על הכתב הספרדי, שייקרא בעתיד [[:W:כתב רש&quot;י|כתב רש&quot;י]]. שנה אחת אחרי הדפוס המתוארך הראשון של פירוש רש&quot;י לתורה, הוא '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020824210205171/NLI נדפס שוב]''' בספרד (אלחגארה/גוודלחרה [=Guadalajara] שנת רל&quot;ו [1476]), וזה היה '''הדפוס הראשון של ספר עברי כלשהו בחצי האי האיברי'''.
#[https://archive.org/details/nahmanides-torah-rome-1470-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרמב&quot;ן על התורה'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרמב&quot;ן על התורה, והוא אחד מהספרים העבריים שנדפסו אי פעם''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושו של הרמב&quot;ן שוב יצאה לאור לאחר כעשרים שנה ב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-lisbon-1489-goethe-inc.-hebr.-44-images/page/n5/mode/2up דפוס שני]''' (ליסבון רמ&quot;ט [1489]) וב'''[https://archive.org/details/nahmanides-torah-naples-1490-goethe-inc.-hebr.-45-images/page/n5/mode/2up דפוס שלישי]''' (נפולי ר&quot;ן [1490]).
#[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל'''], רומא?, ר&quot;ל בערך (~1470): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על ספר דניאל, והוא אחד מהספרים העבריים שנדפסו אי פעם''', אך לא צוין בו תאריך ומקום ההדפסה. פירושי הרלב&quot;ג על ספרי המקרא היו פופולריים ונפוצים בדורות הקודמים, וספר דניאל עצמו היה מוקד מרכזי של התעניינות ולימוד.
#'''[https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/mode/2up תהלים עם פירוש הרד&quot;ק]''', בולוניה רל&quot;ז (1477): '''הדפוס הראשון של ספר מקראי כלשהו בעברית'''. פסוקי התהלים מנוקדים [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n4/mode/1up בתחילת הכרך], אבל אחר כך [https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n12/mode/1up התייאש המדפיס] ממלאכת הניקוד. פירושו היסודי והנפוץ של הרד&quot;ק משולב בין פסוק לפסוק. ספר תהלים עם פירוש הרד&quot;ק נדפס שוב עשר שנים אחר כך ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]) והפסוקים מנוקדים.
#[https://archive.org/details/ralbag-torah-mantua-1480-images/page/n3/mode/2up '''פירוש הרלב&quot;ג על התורה'''], מנטובה לפני ר&quot;מ (Mantua c. 1480): '''הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג על התורה.''' פירושו של הרלב&quot;ג על התורה היה פופולרי ונפוץ בדורות הקודמים. הוא שוב יצא לאור בשנת ש&quot;ז (1547) בוונציה, ב[https://archive.org/details/ralbag-torah-venice-1547-images/page/n3/mode/2up '''דפוס מהודר ושימושי'''] שהחליף את הדפוס הראשון, והפך להיות הדפוס הסטנדרטי לפירוש החשוב הזה בדפוסי הצילום.
#'''[https://archive.org/details/chumash-bologna-5242 חומש בולוניה]''', רמ&quot;ב (1482): '''החומש הראשון עם ניקוד וטעמים, והדפוס הראשון של תרגום אונקלוס'''. תרגום אונקלוס נדפס מול המקרא (בלי ניקוד), ופירוש רש&quot;י למעלה ולמטה. עותקים נוספים [https://archive.org/details/inc-hebr-6-pentateuchus/page/n3/mode/2up כאן] ו[https://www.loc.gov/item/2018751254/ כאן].
#[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up '''פירוש הרד&quot;ק על נביאים אחרונים'''], ואדי אלחיגארה, ספרד רמ&quot;ב (Guadalajara, 1482): '''הדפוס הראשון של פירוש הרד&quot;ק על חלק מספרי הנביאים.'''
#[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up '''נביאים עם רד&quot;ק'''], שונצינו רמ&quot;ו (Soncino, 1486), שני כרכים: '''הדפוס הראשון של ספרי הנביאים ביחד עם פירוש הרד&quot;ק.''' המקרא באותיות מרובעות ובלתי-מנוקד, ופירוש הרד&quot;ק במקביל בכתב רש&quot;י.
#'''[https://archive.org/details/torah-with-haftarot-and-five-megillot-hijar-1486-images/page/n1/mode/2up חומש אישאר (1)]''', רמ&quot;ו (1486): '''החומש הראשון עם הפטרות וחמש מגילות'''; בלתי-מנוקד. עימוד הדף בשני טורים וצורת האותיות מבוססים על המראה המקובל של כתבי־יד ספרדים.
#'''[https://archive.org/details/tanakh-soncino-1488-jb-738.1-2-images תנ&quot;ך סונצינו]''', רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של מקרא מלא (תנ&quot;ך שלם) בניקוד וטעמים.'''
#[https://archive.org/details/ibn-ezra-torah-naples-1488-goethe-inc.-hebr.-55-images.pdf/page/n3/mode/2up '''פירוש אבן עזרא על התורה'''], נפולי רמ&quot;ח (1488): '''הדפוס הראשון של פירוש אבן עזרא על התורה.''' פירושו של אבן עזרא שוב יצאה לאור לאחר 26 שנה ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010920820205171/NLI דפוס שני] (קושטא רע&quot;ד [1414]). הוא לא נדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n5/mode/2up?view=theater המהדורה הראשונה] של המקראות הגדולות (להלן #15), שיש בו פירוש רש&quot;י בלבד. אך הוא מופיע לצדו של פירוש רש&quot;י [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n17/mode/2up?view=theater במהורה השנייה] של המקראות הגדולות (להלן #16), ומאז בכמעט כל המהדורות.
#'''[https://archive.org/details/torah-hijar-1490-images/page/n3/mode/2up?view=theater חומש אישאר (2)]''', ר&quot;ן (1490): תורה עם תרגום אונקלוס ורש&quot;י (כולם בלתי-מנוקדים). במאה ה-16 השתמש ישי עמאדי ב[https://archive.org/details/torah-ishar-1490-jts-full-copy-images/page/n5/mode/1up עותק של החומש הזה] כדי לרשום בו הערות, שבהן הוא משווה בין נוסח הסופרים המודפס בו לבין הנוסח בכתר ארם צובה ובעוד כתב־יד.{{הערה|ראו יצחק פנקובר, '''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012378480205171/NLI נוסח התורה בכתר ארם-צובה: עדות חדשה]''' (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ&quot;ג). וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ע)&quot;]].}}
#'''[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI ישעיהו וירמיהו עם פירושו של הרד&quot;ק]''' (ליסבון רנ&quot;ב [1492]).
#[https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n1/mode/2up '''נביאים ראשונים, מקרא ותרגום, עם פירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג'''], לייריאה, פורטוגל, רנ&quot;ד (Leiria, 1494): ספרי הנביאים הראשונים עם מקרא ותרגום בניקוד ובטעמים במקביל (באותיות מרובעות), ופירושי הרד&quot;ק והרלב&quot;ג מסביב (בכתב רש&quot;י). הדפוס הראשון של פירוש הרלב&quot;ג לספרי הנביאים הראשונים?
#[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up '''מקראות גדולות, דפוס ראשון''' (&quot;ארבעה ועשרים&quot;)], ונציה רע&quot;ח (1518): '''הדפוס הראשון של מקרא מלא עם ניקוד וטעמים, תרגום מנוקד, ופירוש.''' תרגום אונקלוס לתורה (ו&quot;יונתן&quot; לתורה בנספח), תרגום יונתן לנביאים, ותרגומים לספרי אמ&quot;ת וחמש מגילות; כל התרגומים מנוקדים. לרוב הספרים יש פירוש אחד בלבד: רש&quot;י על התורה, רד&quot;ק על ספרי הנביאים ותהלים, פירוש &quot;קב ונקי&quot; על משלי, פירושי הרמב&quot;ן ור' אברהם פריצול על איוב, רש&quot;י על חמש מגילות, רלב&quot;ג על דניאל, רש&quot;י ושמעוני על עזרא ודברי הימים.
#'''[https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up מקראות גדולות, דפוס שני]''', ונציה רפ&quot;ב-רפ&quot;ו (1522-1525) בבית הדפוס של דניאל בומברג: '''הדפוס הראשון של ארבעה מרכיבים ביחד: (1) מקרא מלא עם ניקוד וטעמים, (2) מערכת מסורה מלאה, (3) תרגום מנוקד, (4) ומבחר פירושים.''' ארבעת המרכיבים הללו יופיעו ברוב המהדורות הבאות של המקראות הגדולות. בהשוואה לדפוס הראשון (#12) הוסיפו בו מערכת מסורה מלאה, ולרוב הספרים יש יותר מפירוש אחד. יש בו אותם תרגומים ארמיים, חוץ מ&quot;יונתן&quot; על התורה שחסר בו.
#[https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizers-venice-1544-images/page/n3/mode/2up '''פירוש התורה לרבינו יעקב ז&quot;ל בעל הטורים''' בן הרב רבינו אשר ז&quot;ל, והם טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות של כל סדר] (ונציה ש&quot;ד [1544]): זהו אחד מהדפוסים הראשונים של '''בעל הטורים'''.{{הערה|ראו [https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizer_202402/page/n1/mode/2up כאן] לדפוס קושטנטינא רע&quot;ד (1614).}} רבנו [[:W:יעקב בן אשר|יעקב בן אשר]] ביסס את פירושו לתורה על יצירות המופת של רש&quot;י, ראב&quot;ע, רד&quot;ק, אביו רבנו [[:W:אשר בן יחיאל|אשר בן יחיאל]], ובמיוחד הרמב&quot;ן. אך הוא גם הציע &quot;טעמי המסורת ופרפראות וגימטריאות&quot; לכל פרשה (סוג של פרשנות המזוהה עם [[:W:חסידי אשכנז|חסידי אשכנז]]). הפרפראות הללו פורסמו לראשונה במאה ה-16 במהדורות עצמאיות כגון זאת, ואחר כך נדפסו בתוך חומשים רבים תחת הכותרת &quot;בעל הטורים&quot;, כגון [https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n19/mode/2up?view=theater בדפוס השלישי] של המקראות הגדולות (ראו בפריט הבא).{{הערה|1=ראו לדוגמה בכמה מהדורות של המקראות הגדולות [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n26/mode/1up?view=theater כאן], [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n13/mode/2up כאן] ו[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n14/mode/1up?view=theater כאן].}} אך הפירוש המלא לא יצא עד [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-zhovkva-1806-images/page/n1/mode/2up תחילת המאה ה-19] ([[:W:ז'ובקבה|זאלקווי]] תקס&quot;ו [1806]).{{הערה|לדפוס השני המתוקן (הנובר תרצ&quot;ט [1838]), ראו [https://archive.org/details/torah-commentary-jacob-ben-asher-hanover-1838-images/page/n3/mode/2up כאן].}}
#[https://archive.org/details/tanakh-venice-1545-images/page/n3/mode/2up '''מקראות קטנות''' (=מקרא שלם בלא פירושים)], ונציה ש&quot;ד-ש&quot;ה (1545), ואחר כך [https://archive.org/details/miqraot-gedolot-venice-1548-images/page/n17/mode/2up?view=theater '''מקראות גדולות, דפוס שלישי'''], ונציה ש&quot;ו-ש&quot;ח (1546-1548),{{הערה|קישורים ישירים לארבעת הכרכים: [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=5 תורה], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=7 נביאים ראשונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=10 נביאים אחרונים], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018010770205171/NLI?volumeItem=12 כתובים].}} שניהם בבית הדפוס של דניאל בומברג. בעל ה'''[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up?view=theater מנחת שי]''' השתמש בשני הדפוסים האלה, והם הדפוסים שהוא מציין בתור נקודת השוואה בהערותיו על נוסח המקרא.{{הערה|למידע נוסף ראו ב[https://mgs.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Bereshit/0#m6e0n6 מבוא המהדיר] למהדורה המדעית של '''מנחת שי''' ע&quot;י ד&quot;ר צבי בצר.}}
#[https://archive.org/details/torah-targum-onqelos-tafsir-farsi-rashi-constantinople-1546-images/page/n5/mode/2up '''תורת יי תמימה... מפורשת מהרב הגדול מאור הגולה רש&quot;י... ומתורגמת בשלש שפות'''], קושטאנדינא ש&quot;ו (1546), בבית הדפוס של  א' שונצינו. מסביב לתורה יש תרגומים לשלוש שפות ופירוש: תרגום אונקלוס בשוליים הפנימיים, &quot;תרגום ערבי לרב סעדיא גאון זל&quot; (=תפסיר רס&quot;ג) למעלה, &quot;פרסי&quot; (=תרגום ל[[:W:פרסית יהודית|פרסית-יהודית]]) בשוליים החיצוניים, ופירוש רש&quot;י למטה. שלושת התרגומים מנוקדים בניקוד טברני מלא. זהו הדפוס הראשון של תפסיר רס&quot;ג ושל התרגום לפרסית יהודית.{{הערה|תפסיר רס&quot;ג נדפס שוב בתוך Biblia Sacra Polyglotta ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019188240205171/NLI לונדון 1657]) באותיות ערביות. אחר כך יוסף דירינבורג הוציא לאור את תפסיר רס&quot;ג ([https://archive.org/details/saadia-tafsir-torah-paris-1893-images/page/n7/mode/2up פריז תרנ&quot;ג]) על פי שני הדפוסים שקדמו לו וכתב־יד תימני אחד (&quot;מדוייק מאד&quot;). אמנם רק בשנים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901) יצא לאור שילוב של מקרא ותרגום ותפסיר על פי הנוסח ומסורת ההגייה של קהילות ישראל בתימן (ראו להלן #24).}}
#[https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-2-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''חמשה חומשי תורה'''... עם '''התרגום'''] ([https://archive.org/details/targum-onqelos-sabbioneta-1557-copy-1-images/page/n11/mode/2up?view=theater עותק נוסף]), סביוניטה שי&quot;ז (1557): התורה ותרגום אונקלוס בדפים מקבילים, שניהם מנוקדים ומוטעמים. זוהי מהדורת כיס המיועדת להיות נוחה לבעלים לשאת אותה עמו, כדי לחזור על פרשת השבוע עם התרגום. בעמוד השער כתוב שהתרגום הועתק &quot;מספר ישן נושן המזוקק שבעתים, ראוהו בנים ויאשרוהו, חכמים ונבונים ויהללוהו. וממנו ראינו וכן עשינו אות באות מילה במילה כנקודיו וכטעמיו כי כד[א]י הוא לסמוך עליו.&quot;{{הערה|אברהם ברלינר בחר בדפוס זה להיות היסוד למהדורת תרגום אונקלוס בעריכתו ([https://archive.org/details/onqelos-berliner-berlin-1884-color-images/page/n7/mode/2up ברלין, תרמ&quot;ד]).}}
#[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], ונציה ש&quot;ן (1591): '''הדפוס הראשון של שלושה תרגומים ארמיים לתורה ביחד''' (תרגום אונקלוס, &quot;תרגום יונתן&quot; ו&quot;תרגום ירושלמי&quot;). בסוף יש בו גם חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, הפטרות (עם תרגום יונתן להפטרות של המועדים), ו'''[https://archive.org/details/targum-pseudo-jonathan-1st-edition-venice-1591-images/page/n1651/mode/2up?view=theater &quot;תולדות אהרן&quot;]''' (מראה מקומות בתלמוד).
#[https://archive.org/details/torah-targumim-rashi-megillot-hanau-1614-images/page/n3/mode/2up '''חמשה חומשי תורה''' עם שלושה תרגומים ארמיים ופירוש רש&quot;י], הנאו שע&quot;א-שע&quot;ד (1611-1614): המהדורה הזאת מכילה הגהות מהחומש של [[:W:ישעיה הלוי הורוביץ|בעל השל&quot;ה]] על המקרא והתרגומים ובעיקר על פירוש רש&quot;י. נראה שהיא היסוד לנוסח רש&quot;י בדפוסים הבאים אחריה, ובמיוחד לתוספות בתוך דברי רש&quot;י (המכונים רש&quot;י ישן). עוד נדפס במהדורה הזאת פירוש קצר על מילים וביטויים קשים בדברי התרגומים, המכונה &quot;יונתן&quot; בדפוסים הבאים, וזהו הדפוס הראשון שלו.{{הערה|כתב־היד המקורי של פירוש זה נמצא [https://archive.org/details/commentary-on-targumim-kaufmann-ms-a-030-nli-images/page/n6/mode/1up כאן].}} עוד נדפסו במהדורה זאת פירוש &quot;בעל הטורים&quot; (פרפראות), חמש מגילות עם תרגומיהן ופירוש רש&quot;י, והפטרות.
#[https://archive.org/details/torah-david-de-castro-tartaz-amsterdam-1666-images/page/n3/mode/2up '''סדר פרשיות והפטרות כל השנה''' בעריכתו של דוד די קאשׂטרו תארתס], אמסטרדם תכ&quot;ו (1666): חומש מדויק ויפה שהוא גם '''תיקון סופרים''' (כלומר הוא מיועד להיות בסיס לתיקונים בספרי תורה), ותרם רבות להתקבלותם בפועל של פסקי [https://archive.org/details/shtei-yadot-venice-1618-images/page/n4/mode/1up?view=theater '''אור תורה'''] בספרי התורה. הרב [[:W:מנשה סתהון|מנשה סתהון]], במאה ה-19, בחר להשתמש בעותק של החומש הזה כדי לבצע השוואה מול נוסח הכתיב של התורה בכתר ארם צובה, ורשם 11 הבדלים ביניהם.{{הערה|ראו יוסף עופר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277 &quot;כתר ארם צובא לאור רשימותיו של מ. ד. קאסוטו&quot;] '''ספונות''' תשמ&quot;ט, עמ' 309-313, 334-337; קאסוטו העתיק את רשימתו של הרב סתהון בתוך הרשימות שלו על הכתר. וראו עוד [[#א. כתר ארם צובה (יד בן צבי 1)|לעיל, מקור &quot;א(ר)&quot;]].}}
#'''[https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n5/mode/2up ספר קהלות משה, מקראות גדולות]''', אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח (1724-1728): מהדורה זו של המקראות הגדולות ייחודית בגודלה ובנייר המשובח שלה, ויש בה מבחר עשיר במיוחד של פירושים (חלקם בדפוס ראשון). ב[https://blog.nli.org.il/sodot-amsterdam-manuscripts/ שני עותקים ממנו] יש איורים מרהיבים בצבע בתחילת כל כרך. מהדורה זו של המקראות הגדולות מופיעה [https://exhibition.nli.org.il/he/gallery בתערוכה הקבועה] של הספריה הלאומית. אמסטרדם הייתה המרכז העולמי להדפסת ספרי קודש בראשית המאה ה־18.
#[https://archive.org/details/minhat-shai-manitoba-1742-1744-images/page/n7/mode/2up '''מקרא עם מנחת שי''' (&quot;ספר ארבעה ועשרים&quot;)], מנטובה תק&quot;ב-תק&quot;ד (1742-1744): '''הדפוס הראשון של החיבור מנחת שי בענייני מסורה'''. חיבור זה השפיע רבות על נוסח המקרא שבדפוסים בדורות הבאים. לכתב היד המקורי של החיבור &quot;מנחת שי&quot; ראו [https://archive.org/details/minhat-shai-autograph-copy-1626-bl-add-27198-images/page/n2/mode/1up כאן].
#'''עזרת הסופר''', אמסטרדם תקכ&quot;ט (1769): מהדורה כפולה של התורה בתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-amsterdam-1769-full-images/page/n23/mode/2up תיקון סופרים]''' מובהק (לא מנוקד) ובתור '''[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-menuqqad-amsterdam-1769-full-images/page/n25/mode/2up חומש מנוקד עם הפטרות]''', שניהם מדויקים ומהודרים. תיקון סופרים זה שימש סופרי סת&quot;ם באירופה, והוא היה הבסיס והיסוד עבור תיקוני הסופרים של [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up ר' וולף היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-tiqqun-hasofer-vehaqore-rodelheim-1886-images/page/n3/mode/2up ר' יצחק בער].
#[https://archive.org/details/nakh-metzudot-livorno-1782-images/page/n1/mode/2up?view=theater '''נביאים וכתובים''' עם פירושי '''מצודת דוד''' ו'''מצודת ציון'''], מאת הרב דוד אלטשולר ובנו הרב יחיאל הילל אלטשולר (ליוורנו, תק&quot;מ-תקמ&quot;ב [1780-1782]). זוהי הגרסה הסופית של פירושי &quot;המצודות&quot; כפי שהוציאם לאור הבן, הרב יחיאל הילל אלטשולר. גרסה סופית זאת נדפסה אחר כך פעמים רבות, כגון בתוך [https://archive.org/details/mikraot-gedolot-warsaw-1874-1885-full-images/page/n1593/mode/2up?view=theater מקראות גדולות דפוס ורשה] (תר&quot;ך-תרכ&quot;ו [1860-1866]).
#[https://archive.org/details/biur-furth-1824-images/page/n3/mode/2up?view=theater '''דרך סלולה''' הוא '''חיבור כולל חמשה חומשי תורה''' עם פי' רש&quot;י ותרגום אונקלוס ותרגום אשכנזי ובאור ותקון סופרים...] (פיורדא, תקפ&quot;ד-תקפ&quot;ו [1824-1826]). זוהי אחת ממהדורותיו הרבות של התורה עם '''[[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D|&quot;הביאור&quot;]]''', פרויקט שהוביל [[:W:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F|משה מדעסויא (=מנדלסון)]] והתחיל לצאת לאור בסוף המאה ה-18, תחת הכותרת &quot;נתיבות השלום&quot; ועוד כותרות כגון &quot;דרך סלולה&quot;. לשתי דוגמאות נוספות למהדורותיו הרבות של הביאור ראו [https://archive.org/details/biur-furth-1803-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/netivot-ha-shalom-vienna-1846-color-images/page/n5/mode/2up?view=theater כאן].
#[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1868-images/page/n5/mode/2up?view=theater '''מקראי קודש''' ספרי '''נביאים וכתובים''' עם פירוש רש&quot;י ופירוש '''מקראי קודש''' מאת הרב מאיר ליבוש מלבים] (ורשה, תרכ&quot;ו-תרכ&quot;ח [1866-1868]). '''[https://archive.org/details/prophets-and-writings-with-malbim-warsaw-1874-images/page/n5/mode/2up?view=theater מהדורה שניה]''' של נביאים וכתובים עם פירוש המלבי&quot;ם יצאה לאור בשנת תרל&quot;ד בתוספת פירושי ה&quot;מצודות&quot;, והיא המהדורה שנדפסה אחר כך במהדורות צילום רבות.
#[https://archive.org/details/torat-elohim-vilna-1879-images/page/n5/mode/2up חומש עם פירוש רש&quot;י ו'''עיקר שפתי חכמים'''] (וילנה: ראָם, תרל&quot;ט [1879]): זוהי המהדורה הראשונה של '''עיקר שפתי חכמים''', שהוא קיצורו הנפוץ של הפירוש הפופולרי [https://archive.org/details/Siftei-Hakhamim_Frankfurt-am-Main_1712/page/n5/mode/2up '''שפתי חכמים'''] על פירוש רש&quot;י לתורה וחמש מגילות. שילוב זה של תורה, פירוש רש&quot;י ועליו &quot;עיקר שפתי חכמים&quot; הפך להיות המודל של מאות חומשים שנדפסו בדורות הבאים ועד ימינו.
#'''[https://archive.org/details/Taj_1901_Color_images/page/n3/mode/2up כתר תורה תאג']''', ירושלים תרנ&quot;ד-תרס&quot;א (1894-1901): '''הדפוס הראשון של תורה משולבת עם תרגום אונקלוס ותפסיר רס&quot;ג על־פי הנוסח ומסורת ההגייה של יהודי תימן'''; נדפסו בו גם '''חלק הדקדוק''', הפטריות עם תרגום יונתן ו&quot;דקדוק התרגום&quot;.

'''לעוד דפוסים חשובים או נפוצים של תורה או מקרא, החל מתחילת המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, שנבדקו לעתים קרובות במהדורתנו, ראו לעיל [[#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|&quot;דפוסים&quot;]].'''

===התרגומים ופירושי המופת על המקרא===

לרוב ספרי התנ&quot;ך יש תרגום ארמי ופירוש מופת, המלווים את פסוקי המקרא במשך דורות רבים. הם מוצגים יחד בדפי כתבי־יד ודפוסים, שהוכנו לשימושם של הלומדים מימי הביניים ועד ימינו. דפים אלה מעידים על כך שדרך המלך בלימוד מקרא, לפחות מאז דורו של רש&quot;י, הייתה מקרא ביחד עם תרגום ופירוש.{{הערה|אפשר לראות את זה באופן מיוחד בכתבי־יד [[#מבחר כתבי־יד אשכנזים ואיטלקים|אשכנזים]] ו[[:COMMONS:Category:Prophets and Writings with Targum-Tafsir BL Or 2210-2211-2375|תימנים]].}}

שני התרגומים שהפכו בלתי נפרדים מן התנ&quot;ך הם אלו המוזכרים בתלמוד הבבלי ([[מגילה ג א|מגילה ג' ע&quot;א]]), כלומר [[תרגום אונקלוס|תרגום אונקלוס]] על התורה, ו[[תרגום יונתן לנביאים|תרגום יונתן בן עוזיאל]] על ספרי הנביאים. אף על פי שיש תרגומים אחרים על התורה, וכן יש תרגום לרוב ספרי הכתובים, דווקא לשני התרגומים האלה מתייחסים המפרשים הקלאסיים, ואלו הם שנלמדו בקביעות ברחבי ארצות הגולה, ואף נאמרו בציבור בעת קריאת התורה בבתי הכנסת של קהילות מסוימות.

על רוב ספרי המקרא נכתב פירוש מופת אחד שהפך להיות הפירוש היסודי על אותו ספר. פירוש כזה נכתב בעברית,{{הערה|לגבי קהילות בארצות הדוברות ערבית, ראוי להוסיף את תפסיר רס&quot;ג.}} והוא מיועד לדון בנקודות עניין או קושי פסוק אחרי פסוק. הוא קצר יחסית, ולעתים קרובות הוא לוקח את התרגום כנקודת מוצא. הוא שואף לפרש את פשוטו של מקרא, אך לעיתים קרובות הוא מוסיף תובנות בדרך המדרש. הוא מסייע לקורא לעבור מפסוק לפסוק בתחושת הבנה בסיסית, ומעשיר את ההבנה הזאת בתובנות נוספות שהופכות את הטקסט לברור או משמעותי יותר. אף על פי שפירושים רבים וחשובים נכתבו על כל ספר במקרא, בדרך כלל זכה רק פירוש מופת אחד לשמש בסיס ללימוד נרחב וקבוע אצל כלל הלומדים, ואף היווה נקודת מוצא משותפת להעמקה, לדיון ולוויכוח אצל המלומדים בדורות הבאים. שלושה חכמים בלבד כתבו ביחד את פירושי המופת על רוב מוחלט של ספרי המקרא: '''רש&quot;י, רד&quot;ק ורלב&quot;ג'''.

'''א. התרגומים ופירושי המופת על המקרא:'''
#'''תורה: תרגום אונקלוס ופירוש רש&quot;י.''' אחת מסגולותיו הרבות של פירוש רש&quot;י על התורה היא דרכו להביא תמצית של יסודות מהתורה שבעל־פה לסיפורים וְלַמִּצְוֹת, ביחד עם פירושים לפי פשוטו של מקרא (המבוססים בין השאר על התרגום, ומכילים את פרשנותו של התרגום בארמית או בעברית),{{הערה|1=בימי הביניים הפסיקו לתרגם את קריאת התורה בציבור, ועוד התקבלה הדעה שבמקום &quot;שנים מקרא ואחד תרגום&quot;, היחיד יכול לקרוא &quot;שנים מקרא ואחד פירוש&quot; (=רש&quot;י). ראו יצחק ש' פנקובר, '''תולדות פירוש רש&quot;י לתנ&quot;ך''' (ירושלים: מוסד ביאליק, תשפ&quot;ד) , פרק א, &quot;תהליך הקנוניזציה של פירוש רש&quot;י לתורה&quot;, עמ' 35-56.}} והכל בלשון זהב המזכיר את לשון חכמים, ובסגנון של לימוד חי הנובע בטבעיוּת מקריאת הפסוק על לשונו ועל קשייו, ומעורר בעקבותיו דיון פורה בין הלומדים. בסגולה זו של שבפירוש רש&quot;י אפשר לראות תחייה מסוימת לקשר המהותי בין המקרא לבין המדרש וההלכה שהיה קיים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הקדום בימי התנאים. ובכלל יש דמיון מהותי בין תסיסת הלימוד שנוצרה בבית מדרשו של רש&quot;י – ובפרשנות העשירה שנוצרה במשך הדורות תוך כדי התמודדות עם פירושו – לבין התסיסה הפרשנית בישיבת יבנה הקדומה: בחידוש ובחידוד, במתח המתמיד בין פשט לדרש, ובחדוות הלימוד המשותף.{{הערה|אמנם יש הבדל אחד בולט: התסיסה הקדומה הייתה ביחס ללימוד '''המקרא''' ומדרשו, ואילו בבית מדרשו של רש&quot;י הייתה התחדשות כפולה: הן כלפי '''המקרא''' והן כלפי '''התלמוד''' (שעל כל אחד מהם כתב רש&quot;י פירוש מופת). על לימוד המקרא הקדום ראו גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|לעיל בפרק א של המבוא]].}}
#'''נביאים: תרגום יונתן ופירוש רד&quot;ק, או פירוש רלב&quot;ג על נביאים ראשונים.''' פירוש רד&quot;ק הפך לפירוש יסוד על ספרי הנביאים בתקופת הראשונים, והוא מִלא תפקיד דומה לגבי ספרי הנביאים כמו שמִלא פירושו של רש&quot;י על התורה. מספר כתבי־היד, ומקומו החשוב של פירוש רד&quot;ק לצדם של ספרי הנביאים בעידן הדפוס, מעידים על כך.{{הערה|[https://archive.org/details/radaq-neviim-aharonim-guadalajara-1482-images/page/n9/mode/2up פירושו של רד&quot;ק על ספרי הנביאים האחרונים] יצא לאור בשנת רמ&quot;ב (1482), ו[https://archive.org/details/neviim-radaq-soncino-1486-images/page/n5/mode/2up פירושו על כל ספרי הנביאים] יצא לאור במקביל למקרא (בלתי מנוקד) בשנת רמ&quot;ו (1486). הדפוס השלישי יצא לאור ב[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011638570205171/NLI שנת רמ&quot;ב (1492)], והדפוס הרביעי בשנת רע&quot;ה (1515) והוא היה היסוד לפירושי הרד&quot;ק שנדפסו בתור הפירוש המלווה את כל ספרי הנביאים ב[https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n3/mode/2up מקראות גדולות, דפוס ראשון] (ונציה רע&quot;ח [1518]). באותה תקופה התחילו אף להדפיס קטעים מתוך פירוש הרד&quot;ק בתור הפירוש המלווה את ההפטרות שבחומשים ([https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010661590205171/NLI דפוס ראשון] קושטא רס&quot;ה [1505]).}} פירושו של רש&quot;י על הנביאים והכתובים היה חשוב ונפוץ ביותר, אך הוא לא התקבל בציבור באותה התלהבות כמו פירושו על התורה (למעט הפירוש על חמש מגילות). לעומתו מתאפיין פירוש רד&quot;ק ביסודיוּת ובהירוּת רבה בתור פירוש ל&quot;פשט&quot;, כולל מקצועיוּת לשונית כיאה לגדול המדקדקים בימי הביניים, ובנוסף הוא פותח חלון ראווה לעולם האגדה. תכונות אלו הן בדיוק מה שדרוש עבור פירוש יסודי ומצויין לספרי הנביאים, הן בגלל תוכנם והן בגלל שהספרים האלה אינם נקראים בציבור בשלמותם (ולכן הם פחות מוכרים מחמישה חומשי תורה).{{הערה|מסיבה זו ראוי בהדפסת ההפטרות להביא יחד אִתן את פירוש רד&quot;ק דווקא ולא פירוש אחר (כמו שכבר נעשה בפועל במהדורות רבות).}} אמנם גם פירושו של הרלב&quot;ג – שנכתב על ספרי הנביאים הראשונים בלבד – התקבל בחביבוּת רבה כפירוש עיקרי. פירוש זה קצר מפירושו היסודי של רד&quot;ק וקל יותר לקריאה, ולכן מומלץ כתחליף אפשרי לספרי הנביאים הראשונים (במיוחד עבור לומדים מתחילים).{{הערה|עוד בשנת רנ&quot;ד (1494) יצאה לאור בלייריאה, פורטוגל, [https://archive.org/details/neviim-rishonim-targum-radaq-ralbag-leiria-portugal-1494-images/page/n5/mode/2up מהדורה מושקעת ויפה] של ספרי הנביאים הראשונים לצד תרגום יונתן, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג ביחד.}}
#'''תהלים: פירוש רד&quot;ק.''' פירושו היסודי של רד&quot;ק לספר תהלים היה הפירוש הנפוץ והנחשק ביותר לספר זה במשך הדורות. זה לא במקרה שהספר המקראי הראשון שנדפס אי פעם היה דווקא ספר תהלים עם פירושו של רד&quot;ק ([https://archive.org/details/psalms-with-radaq-bologna-1477-images/page/n3/mode/2up בולוניה רל&quot;ז] [1477]).{{הערה|בהמשך עידן הדפוס פירושו של הרד&quot;ק לתהלים נדפס פחות, ופירושים אחרים נדפסו במקומו. אך נראה שמציאות זו אינה נובעת מחוסר רצון להשתמש בפירוש, אלא מאילוצי הצנזורה, כי הפולמוס האנטי-נוצרי בולט במיוחד בפירוש זה.}}
#'''חמש מגילות: פירוש רש&quot;י.''' פירושיו של רש&quot;י לחמש מגילות (הנקראות בציבור) היו נפוצים מאוד במשך הדורות, וממלאים תפקיד דומה לפירושו על התורה. הם מלמדים בנחת, מעוררים התלהבות וחיבה מתוך דברי חכמה, ומעלים שאלות ודיונים.{{הערה|פירושי רש&quot;י על חמש אינם מתייחסים לתרגום הארמי. אך גם התרגום לחמש מגילות הפך להיות נפוץ ומוכר, במיוחד בכתבי־יד אשכנזים ותימנים.}}

'''ב. ספרים שאין להם פירוש מופת מובהק:'''
#'''ספר משלי'''. פירושים רבים וחשובים נכתבו על ספר משלי, אך קשה להצביע על אחד מהם שהפך להיות פירוש מופת, יסודי וייחודי ושימושי, לכלל הלומדים.{{הערה|פירוש רד&quot;ק לספר משלי לא הגיע לידינו בשלמותו. הוא שרד ב[https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001861170205171/NLI כתב־יד אחד] בלבד, ורק עד כא,יד.}} מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, ר&quot;י קמחי, ר' משה קמחי, ר&quot;י גרונדי, עמנואל הרומי ([https://archive.org/details/mishlei-immanuel-ha-romi-naples-1487-images/page/n7/mode/2up נפולי רמ&quot;ז]), ר' מנחם המאירי והרלב&quot;ג (נדפסו ביחד ב[https://archive.org/details/mishlei-targum-ralbag-meiri-leiria-1492-jts-tiff-images/page/n6/mode/1up לייריאה, פורטוגל רנ&quot;ב]),{{הערה|זוהי מהדורה מושקעת ויפה של ספר משלי לצד התרגום, שניהם בניקוד ובטעמים, ומסביבם פירושיהם של ר' מנחם המאירי ורלב&quot;ג (ראו לעיל לגבי מהדורה דומה של ספרי הנביאים הראשונים עם פירושיהם של רד&quot;ק ורלב&quot;ג). לסריקה של מהדורה שלמה ושימושית של ספר משלי עם פירוש המאירי, ראו [https://archive.org/details/mishlei-derekh-mesilah-rashi-meiri-1844-images/page/n19/mode/2up דרך מסילה] (פיורדא, תר&quot;ד).}} ר&quot;י אבן כספי, רי&quot;ד, והפירוש [[מפתח:משלי עם פירוש קב ונקי.pdf|&quot;קב ונקי&quot;]] מאת ר' דוד בן שלמה אבן יחיא שחי בדור של גירוש ספרד.{{הערה|'''קב ונקי''' נדפס שוב בתור הפירוש על ספר משלי [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1055/mode/2up בתוך מקראות גדולות דפוס ראשון], ונציה רע&quot;ח (1518); בסלוניקי רפ&quot;ב (1522) כ[https://archive.org/details/psalms-proverbs-radaq-yosef-hayyun-saloniki-1522-images/page/n449/mode/2up פירוש יחיד על משלי] ביחד עם ספר תהלים עם פירושיהם של רד&quot;ק ור' יוסף חיון; ולאחר מכן [https://archive.org/details/kehillot-moshe-miqraot-gedolot-amsterdam-1724-images/page/n2285/mode/2up בתוך מקראות גדולות '''קהילות משה'''] (אמסטרדם תפ&quot;ד-תפ&quot;ח [1724-1728]).}} מבין כולם, הפופולריים ביותר בסוף ימי הביניים ותחילת עידן הדפוס היו המאירי והרלב&quot;ג ו&quot;קב ונקי&quot;. פירוש המאירי בהיר ומלא בדברי חכמה, ולכן התחבב הרבה על הלומדים, אך יש בו אריכות משמעותית, וכמו כן לגבי פירושו של רלב&quot;ג ועוד יותר בפירושו של עמנואל הרומי. ואילו הפירוש &quot;קב ונקי&quot; נכתב במיוחד כדי להעביר ללומד את תמצית פירוש הפשט העולה ממיטב פירושיהם של קודמיו. בגלל שהוא בהיר ויחסית קצר, הוא זכה להיות מבין הפירושים הראשונים שנדפסו ביחד עם ספר משלי, בדומה לפירושי הראשונים שהיו יותר נפוצים לפני עידן הדפוס (המאירי, רלב&quot;ג ועמנואל הרומי).
#'''ספר איוב.''' פירושים רבים וחשובים נכתבו גם על ספר איוב, אפילו יותר מספר משלי, אך גם כאן קשה להצביע על פירוש אחד שהפך להיות יסודי עבור כלל הלומדים. מביניהם אפשר לציין את פירושיהם של רש&quot;י, רשב&quot;ם, ר&quot;י קרא, ראב&quot;ע, ר&quot;י קמחי, [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1108/mode/1up?view=theater רמב&quot;ן], רלב&quot;ג,{{הערה|פירושו של רלב&quot;ג על ספר איוב נדפס לראשונה ב[https://archive.org/details/ralbag-job-ferrara-1477-images/page/n11/mode/2up שנת רל&quot;ז] ושוב ב[https://archive.org/details/ketuvim-with-commentary-naples-1487-images/page/n7/mode/2up שנת רמ&quot;ז].}} [https://archive.org/details/job-mayan-ganim-1899-images/page/n3/mode/2up מעין־גנים],{{הערה|במבוא לפירושו על ספר איוב במסגרת &quot;דעת מקרא&quot;, כתב עמוס חכם: &quot;גם הפירוש 'מעין־גנים' יכול להחשב כילקוט מדרשי חז&quot;ל על איוב, כי מחברו אסף אל תוכו פירושי־אגדה רבים, אם כי עיקר מגמתו היתה לפרש פשוטו של מקרא ונמצאים בו הרבה פשטים עמוקים ויקרים.&quot;}} ר&quot;י כספי, [https://archive.org/details/Ohev_Mishpat_Mishpat_Zedeq_Venice_1589/page/n3/mode/2up?view=theater רשב&quot;ץ (&quot;אוהב משפט&quot;) וספורנו (&quot;משפט צדק&quot;)], ופירושו של ר' [[:W:אברהם פריצול|אברהם פריצול]] שנדפס בתוך [https://archive.org/details/first-rabbinic-bible-venice-1518-full-images/page/n1109/mode/2up?view=theater מ&quot;ג דפוס ראשון] ביחד עם פירוש הרמב&quot;ן. אך רוב הפירושים האלה ארוכים, ובגלל אופיו המיוחד של ספר איוב הם מרבים לדון בשאלות ברומו של עולם, במקום לתת מענה מקומי ממוקד על הבנת הפסוקים כפשוטם. מבין כולם, הפירושים הקצרים, הבהירים והיעילים ביותר הם אולי מעין־גנים והספורנו.
#'''כתובים אחרונים (דניאל, עזרא-נחמיה, דברי הימים): פירוש רלב&quot;ג, או פירוש רד&quot;ק על דברי הימים.''' פירושו של הרלב&quot;ג על ספר דניאל היה הפירוש המופת המובהק על ספר דניאל מאז שנכתב בימי הביניים,{{הערה|פירושו של הרלב&quot;ג על '''[https://archive.org/details/ralbag-daniel-rome-1470-images/page/n1/mode/2up דניאל]''' היה אחד מהספרים העבריים שיצאו לאור עולם בדפוס (רומא, תר&quot;ל [1470] בערך), וייתכן שהוא הספר העברי הראשון שנדפס מעולם. מאז הוא נדפס פעמים רבות בהוצאות של המקראות הגדולות. בימי הביניים היה עניין עצום בספר דניאל, שמלבד סיפוריו המרתקים עוסק בגאולה וקץ הימין.}} אבל פירושיו לשאר הספרים (עזרא-נחמיה ודברי הימים) לא היו נפוצים וידועים במשך הדורות. באופן כללי היה פחות עניין בספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים מאשר לספר דניאל ופחות פירושים נכתבו עליהם, וייתכן שבגלל זה גם פירושי הרלב&quot;ג לספרים אלה היו פחות נחשקים. עוד ייתכן שהייתה פחות תפוצה לפירושיו על הספרים האלה בגלל שהרלב&quot;ג כתב אותם רק בערוב ימיו. בסופו של דבר, '''[https://archive.org/details/ralbag-ezra-nehemiah-chronicles-krakow-1888-images/page/n3/mode/2up פירושי הרלב&quot;ג על הספרים עזרא-נחמיה ודברי הימים]''' יצאו לאור רק בשנת תרמ&quot;ח (1888) בקרקוב. הפירושים האלה קצרים, בהירים, וגם מכילים תרגום עברי של הפסוקים בארמית. עצם הביאור הקצר והקולע, ביחד עם ה&quot;תועליוֹת&quot; שהוסיף בו הרלב&quot;ג, מהווים פירוש מצויין ובעל משמעות ל&quot;פשט&quot; של הסיפורים בספרים הללו. לגבי דברי הימים, גם רד&quot;ק כתב פירוש על הספר הזה בצעירותו, וניתן להשתמש גם בו בתור פירוש יסוד.

'''מקרא ותרגום ופירוש:''' נכון וראוי שפירוש רש&quot;י על התורה, ופירוש רד&quot;ק על ספרי הנביאים, יהיו משולבים עם התרגום גם בסביבה הדיגיטלית. שילוב כזה דורש שתהיה גם מהדורה מנוקדת ומדויקת של התרגומים ושל הפירושים. יש כבר יישום מלא לתורה ב'''[[מקרא ותרגום ורש&quot;י]]'''.

==רשימת התבניות לתיעוד ועיצוב==

'''במהדורתנו השתמשנו בתבניות כדי לאפשר תיעוד מקומי ועיצוב אוטומטי לתופעות מיוחדות במקרא.'''

===התבנית לתיעוד מקומי===
#'''[[תבנית:נוסח]]'''=הערות נוסח משולבות בתוך דף העריכה, שאינן מופיעות בנוסח המקרא עצמו. יש בהן ציוּן ותיעוד מלא לכל פרט, ולו הקטן ביותר, שיכול להשפיע על קביעת הנוסח במהדורתנו (באותיות ובניקוד ובטעמים). הערות הנוסח בתבניות באות כתוספות בתוך הקלדת המקרא על בסיס כתבי־היד המהווים את הבסיס למהדורתנו (הכתר וכתי&quot;ל).

===תבניות לעיצוב כללי===
#[[תבנית:מקרא על פי המסורה]] - סימן היכר וניווט שמופיע בתחילת כל הדפים של התנ&quot;ך (כל הפרשות בתורה, כל הפרקים בנביאים וכתובים, וכל דפי ההסבר).
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא]] - תבנית שמגדירה את הפונט ואת הגודל של הפסוקים בדפי הפרשות בתורה ובדפי הפרקים בנביאים וכתובים. תמיד בא בשורה '''שלפני''' תחילת המקרא עצמו.
#[[תבנית:מ:טעמי המקרא-סוף]] - תבנית שתפקידה לסיים את השימוש בפונט ובגודל שהוגדרו בתבנית הקודמת.
#[[תבנית:בסיס-משתמש]] - תבנית הבא בסוף הדף המקראי (לאחר שתי שורות ריקות), והמציינת דפים שיש בהם שחזור של הנוסח בכתר ארם צובה, ונותנת הפנייה לדף המקורי שבו נעשה שחזור זה בהתחלה.
#[[תבנית:צורות כתיבה בספרי אמ&quot;ת]] - קישור לצורות כתיבה שונות בספרי אמ&quot;ת. בשימוש כעת ב-11 מזמורי תהלים, ואין כוונה להרחיב את השימוש בו לעתיד.

===תבניות ניווט===
#'''[[תבנית:מ:פסוק]]'''=תבנית הניווט העיקרי. שלושת הפרמטרים הראשונים שבו הם בשביל שם הספר, מספר הפרק ומספר הפסוק. יש לו פרמטרים נוספים לעיתים בשביל מספר הסדר ובשביל מספר העלייה בתורה. הביצוע בעיצומו כעת לספרי הנביאים והכתובים (ראו [[#ניווט וסימני ניווט|כאן]] לפרטים נוספים).
#[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] כמו התבנית הקודמת, אבל לשימוש בפסוקים הנכתבים בצורת השיר (בכ&quot;א הספרים), שהם משובצים בתוך טבלאות בוויקיטקסט.
#[[תבנית:מ:שוליים]] ו[[תבנית:מ:שוליים-סוף]] - בשימוש עם המשתנה &quot;5&quot; כדי ליצור שוליים מימין ומשמאל בשביל סימני הניווט של הפרקים והפסוקים, הסדרים והעליות בתורה (כולם ב[[תבנית:מ:פסוק]] או ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]). תבניות אלו אינן בשימוש עדיין באותם דפים שאין בהם סימני ניווט, אבל בעתיד יהיה ביצוע בכל הדפים.

===תבניות לראשי ספרים===
#[[תבנית:מ:ספר חדש]] - לציין את ההתחלה בכל אחד מעשרים וארבעה ספרי מקרא. כמובן שתבנית זו אינה בשימוש בפרק הראשון בשמואל ב', מלכים ב', נחמיה, דברי הימים ב', וגם לא בתחילת הנבואות בתרי עשר. תבנית זו באה '''לפי התגיות''' המציינות את תחילת פרק א', כדי שהוא לא ייכלל בתוך הרצף של הפרק עצמו בהכרח.
#[[תבנית:רווח בתרי עשר]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מהנביאים ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]].
#[[תבנית:רווח לספר בתהלים]] - לציין את התחלה (ביחד עם רווח מיוחד) בתחילת כל אחד מחמשת הספרים שבתוך [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]].

===תבניות ל&quot;קרי וכתיב&quot;===

#'''[[תבנית:כו&quot;ק]]:''' &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור ואחר כך &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל, לרוב הפריטים הרגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:קו&quot;כ]] (מיד אחרי מקף):''' &quot;קרי&quot; מנוקד בכתב רגיל הבא מיד אחרי מקף, ואחריו &quot;כתיב&quot; בלתי-מנוקד באפור, לפריטים רגילים של &quot;קרי וכתיב&quot; במקרא (תיבה אחת של כתיב ותיבה אחת של קרי).
#'''[[תבנית:כתיב ולא קרי]] (8):''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ&quot;ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ&quot;ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל&quot;ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]]. שימו לב: '''(הכתיב מופיע בסוגריים עגולים)'''.
#'''[[תבנית:קרי ולא כתיב]] (10):''' [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ&quot;ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ&quot;ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל&quot;ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל&quot;ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
#'''תבניות לסוגים מיוחדים של קרי וכתיב, כולן מבוססות על [[תבנית:מ:כו&quot;ק מיוחד]]:'''
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטיים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה&quot;א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה&quot;א כז,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה בין שני מקפים):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה&quot;א ט,ד]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ&quot;א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ&quot;א כד,ח(ט?)]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה&quot;ב לד,ו]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים מתוך 4 הערות מסורה):''' [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ&quot;ב ח,ג]] (בנהר &gt; בנהר פרת); [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר &gt; ככל אשר). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:קו&quot;כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 4 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל&quot;ב יח,כז]] (שניהם &gt; מימי רגליהם); [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישעיהו לו,יב]] (שיניהם &gt; מימי רגליהם). שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שתי מילים בהערה אחת]] (9 הערות מסורה):''' [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ&quot;א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ&quot;ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]] (מיד אחרי עוד אחד); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל&quot;א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק של שלוש מילים בהערה אחת]] (הערת מסורה אחת):''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ&quot;ב כא,יב]]. שימו לב: '''[הקרי מופיע בסוגריים מרובעים]'''. למרות שאין צורך בתבנית זו כדי להציג את הטקסט כראוי במהדורה, כי ניתן להשתמש בתבנית הרגילה ([[תבנית:כו&quot;ק]]), השתמשנו בתבנית זו כדי לאפשר ספירת מילים אוטומטית לבדיקות והשוואות, ואת המרת הטקסט לפורמטים אחרים.
##'''[[תבנית:מ:כו&quot;ק בין שני מקפים]] (1):''' [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]].
#'''[[תבנית:קו&quot;כ-אם]]'''=&quot;קרי וכתיב של אֵם קריאה&quot; (לתיוג של &quot;קרי&quot; השונה מה&quot;כתיב&quot; באֵם קריאה אחת בלבד, ואינו מצויין במפורש במהדורתנו).
#'''[[תבנית:כו&quot;ק-אותיות]]'''=תבנית מיוחדת ל&quot;קרי וכתיב&quot; בתוך [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|מהדורת כתיב של האותיות בלבד]], כדי לאפשר את הצגת ה&quot;קרי&quot; במהדורה זו או את אי-הצגתו ע&quot;י שינוי קל בתבנית.

===תבניות לחלוקת הפרשות===
#[[תבנית:פפ]] לפרשה פתוחה רגילה (רווח של שורה ריקה)
#[[תבנית:פפפ]] לפרשה פתוחה במקומות מיוחדים (בלי רווח של שורה ריקה, או מיד אחרי בטבלה של שירה)
#[[תבנית:רווח בסוף שורה]] - כשמשתמשים ב[[תבנית:פפפ]] יש צורך להשתמש בתבנית זו בסוף השורה הקודמת, כדי שלא יהיה מצב של שורה מלאה בלי רווח בסופה לפני הפרשה החדשה, כאשר אין רווח של שורה ריקה ביניהן. עדיין לא כל המקומות סודרו כך כראוי; לביצוע נכון ראו לדוגמה את פרשת &quot;וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן אָדָם...&quot; ב[[יחזקאל ג/טעמים#ג טז|יחזקאל ג טז]].
#[[תבנית:סס]] לפרשה סתומה רגילה (עובי של 3 רווחים גדולים של &quot;　&quot; בתחילת שורה חדשה).
#[[תבנית:סס2]] בשביל פרשה סתומה צרה בתחילת שורה חדשה בת שני רווחים של &quot;　&quot; בלבד (לשימוש בטבלאות של הטעם התחתון והטעם העליון בעשרת הדברות).
#[[תבנית:ססס]] לפרשה סתומה באמצע השורה הנוכחית: פרשה סתומה צרה בת 2 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה). יש שימוש מיוחד בתבנית זו [[איכה ג/טעמים|בקינה השלישית במגילת איכה]].
#[[תבנית:סססס]] - פרשה סתומה רחבה בת 4 רווחים של &quot;　&quot; באמצע השורה, כאשר התיבה לאחר הרווחים מוכרחת להישאר באותה שורה).
#[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] לתיוג רווח של פרשה (פתוחה או סתומה) באמצע פסוק. הפרמטר הראשון הוא תבנית לצורת הפרשה, ושני מספר הפסוק (ספר פרק ופסוק). לפעמים יש אחר כך הערה על צורת הפרשה באמצע הפסוק בכתב יד אחד או יותר.
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק]] לתיוג פרקים שמתחילים באמצע פרשה, כלומר לא במקום של פרשה פתוחה או סתומה. כאשר מציגים פרקים אלה ברצף, צריך לסמן רווח פשוט לפני תחילת הפרק. אבל בדף של הפרק עצמו התבנית ריקה (והפרק מתחיל בתחילת השורה הראשונה).
#[[תבנית:מ:אין פרשה בתחילת פרק בספרי אמ&quot;ת]] כנ&quot;ל לפסוקים בספרי אמ&quot;ת. מכיוון שכל פסוק בצורת אמ&quot;ת חוזר לראש השורה הבאה, תבנית זו מפנה אל [[תבנית:ר4]] (ראו להלן אצל התבניות המיוחדות לעיצוב ספרי אמ&quot;ת).

===תבניות לאותיות מיוחדות===
#[[תבנית:אות-ג]] (לאות גדולה במקרא)
#[[תבנית:אות-ק]] (לאות קטנה במקרא)
#[[תבנית:מ:אות מנוקדת]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר ט/טעמים#ט י|במדבר ט,י]] &quot;רְחֹקָ֜הׄ&quot;)
#[[תבנית:נו&quot;ן הפוכה במקרא]] (ראו לדוגמה בפרשת בהעלֹתך, [[במדבר י/טעמים#י לה|במדבר י,לה-לו]])
#[[תבנית:אות תלויה במקרא]] (ראו לדוגמה [[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים יח,ל]])

===תבניות לעיצוב מיוחד של ניקוד וטעמים===
#[[תבנית:מ:ירושלם]], לעיצוב נכון של ניקוד החיריק בתיבה &quot;ירושלם&quot; בכתיב חסר יו&quot;ד (ע&quot;י השימוש בתו יוניקוד המיוחד ZWJ).
#[[תבנית:מ:ירושלמה]], בדומה לתבנית הקודמת: במקומות בודדים כאשר צורת התיבה שונה במקצת (&quot;ירושלמה&quot;) השתמשנו בתבנית זו.{{הערה|ראו [[מלכים ב ט/טעמים|מל&quot;ב ט,כח]], [[ישעיהו לו/טעמים|ישעיהו לו,ב]], [[יחזקאל ח/טעמים|יחזקאל ח,ג]]. והשוו יוצא מן הכלל אחד שבו התיבה נכתבת מלאת יו&quot;ד ([[דברי הימים ב לב/טעמים|דה&quot;ב לב,ט]] &lt;יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה&gt;).}}
#[[תבנית:קמץ]] (לתיוג תיבות שיש בהן חילוקי שיטות בהגיית הקמץ; לדוגמה טיפוסית ראו [[ישעיהו טז/טעמים#טז ג|ישעיהו טז,ג]])
#[[תבנית:גלגל]] (טעמי אמ&quot;ת) ו[[תבנית:ירח בן יומו]] (טעם באותה צורה בכ&quot;א הספרים ואותו תו ביוניקוד), שתיהן לעומת [[תבנית:אתנח הפוך]] (טעם בצורה אחרת בטעמי אמ&quot;ת).
#[[תבנית:מ:לגרמיה]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;פָּסֵק&quot;)
#[[תבנית:מ:פסק]] (בעיצוב מיוחד המבדיל אותו מ&quot;לגרמיה&quot;)
#[[תבנית:שני טעמים באות אחת]] - לשימוש בעיקר בהטעמה הכפולה של עשרת הדברות (בתיבות של גרש או גרשיים ותלישא גדולה יש להשתמש בשתי התבניות הבאות)
#[[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]]
#[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]], לדוגמה בתיבת &quot;זֹ{{שני טעמים באות אחת|֠|֞}}את&quot; בסוף [[צפניה ב/טעמים|צפניה ב]])
#[[תבנית:מ:כל קמץ קטן מרכא]] ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]; להסבר של התופעה ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|כאן]])
#[[תבנית:מ:מקף אפור]], תבנית זו מראה את סימן המקף (&quot;־&quot;) בצבע אפור. משתמשים בה בין שתי תיבות של &quot;עולה ויורד&quot; ב-50 פסוקי אמ&quot;ת, שלפי הדין ראויות לצירוף על ידי מקף.

===תבניות לצורת השיר בכ&quot;א הספרים===
#[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ&quot;א הספרים|השירים בכ&quot;א הספרים]] מעוצבים ע&quot;י שיבוץ בתוך טבלאות.
#במקרים מסוימים, כדי ליישם את צורת השיר באופן מלא, יש צורך בעיצוב נוסף [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מגבלה טכנית|ליישר את הטקסט בשני הצדדים]], ובמקרים האלה משתמשים ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]].
#במקרים מסוימים של שיר המשובץ בתוך טבלה יש צורך להשתמש ב[[תבנית:מ:פסוק-שירה]] (ראו לעיל ברשימת התבניות לניווט).

===תבניות לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת===

'''עיצוב הכתיבה השירית ע&quot;פ חלוקת הטעמים (תחליף לצורת ה'''ר'''ווחים בכתבי־היד):'''
#[[תבנית:ר1]] (חלוקה עיקרית ראשונה)
#[[תבנית:ר2]] (חלוקה עיקרית שנייה)
#[[תבנית:ר3]] (חלוקה ראשית פנימית שחוזרת לתחילת השורה באמצע הפסוק; בשביל פסוקים ארוכים ומורכבים בספרי אמ&quot;ת שיש בהם ארבעה חלקים מובהקים או יותר; גם בשביל חזרה לראש השורה באמצע פסוק בשירים הבנויים אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה: האזינו, שירת דוד, שירת אסף)
#[[תבנית:ר4]] (חזרה לתחילת השורה לפסוק חדש)
#[[תבנית:ר0]] (אינה מופיעה כלל! תפקידה רק לציין את מקום החלוקה לצורך חלוקת הפסוק למספר זוגי של חלקים, עבור שימוש עתידי בטבלאות והצגה בשני טורים מקבילים.)

'''עיצוב נוסף:'''
#[[תבנית:פפ-שורה]] - שורה ריקה בספרי אמ&quot;ת
#[[תבנית:פרשה-מרכז]] פרשות של כותרות במרכז בספר איוב (ופעם אחת בספר משלי)

==רשימת תיקונים ושינויים==

'''מאז סוף קיץ תש&quot;פ (2020) נרשמים כל התיקונים והשיפורים לנוסח המקרא באופן מסודר בדף ה{{קו תחתי|שינויים}} שבתוך [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גליון הנתונים]''' ([http://purl.org/mam/google-sheet קישור מקוצר]).{{הערה|1=החל מקיץ תש&quot;פ (2020) בוצעה השוואה מדוקדקת בין '''[[מקרא על פי המסורה]]''' לבין '''[https://www.hcanat.us/Tanach.xml מהדורת UXLC המעודכנת]''', בתור הכנה להעלאת נוסח המקרא לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home ספריא]'''. מטרת ההשוואה הייתה קודם כל לגלות אם יש הבדלים בולטים בין שתי המהדורות (ברמה של פסוקים או מילים שלמות). אחר כך עיקר ההשוואה עסק בפרטים: הושוו ונבדקו מאות שינויים בענייני כתיב ואותיות מיוחדות, ויותר מאלף שינויים בענייני ניקוד וטעמים. השוואה זו הביאה לעשרות תיקונים ושיפורים במהדרותנו (וגם במהדורת [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC]).}} ניתן לעקוב אחרי כל השינויים שנעשו קודם לכן ב'''&quot;גרסאות קודמות&quot;''' לכל פרק במקרא.

לפי תאריכים:
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא מאז י' אלול תש&quot;פ (28.08.2020) עד עכשיו '''[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit#gid=953964633 רשומים בגליון הנתונים]''' באופן מסודר,{{הערה|1=אפשר להשתמש לשם כך גם ב-&quot;version history&quot; הכללי וב-&quot;edit history&quot; לכל תא.}} והם '''גם''' מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא '''מאז חורף תשע&quot;ו''' (2015-2016) מופיעים ב&quot;גרסאות קודמות&quot; של דפי הפרקים בוויקיטקסט. במשך החורף ההוא (ו' חשוון עד כ&quot;ג טבת; 19.10.2015-04.01.2016) עברו כל פרקי התנ&quot;ך של &quot;מקרא על פי המסורה&quot; ממקומם הראשון בדפים נסיוניים אל מקומם הנוכחי.
#כל התיקונים והשינויים בנוסח המקרא שנעשו '''לפני''' חורף תשע&quot;ו (2015-2016) מופיעים בדפי המקרא המקוריים והישנים (והבלתי-מעודכנים); ראו להלן ב'''[[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט]]'''.

==שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט==

'''הפרויקט לבנות מהדורה מדוייקת של המקרא ברשיון חופשי נעשה בשלושה שלבים עיקריים:'''
#'''תורה;'''
#'''חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה;'''
#'''ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.'''
'''אחר כך הועלה הפרויקט לגליון נתונים חיצוני ומשם בחזרה אל מרחב הראשי של ויקיטקסט. הגהה יסודית של נוסח המקרא ויישומים חיצוניים ממשיכים להתבצע.'''

===חלק ראשון: תורה===

'''השלב הראשון והחשוב ביותר בפרויקט היה להכין את נוסח התורה, שהיא חסרה ברובה בכתר ארם צובה.'''

הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר], אבל בוצעו בו התיקונים הבאים:
*נוסח האותיות תוקן ע&quot;פ נוסח האותיות שבספרי התורה.
*נוסח הניקוד והטעמים מבוסס בעיקרו על נוסח כתי&quot;ל לפי הקלדת וסטמינסטר, אבל הקלדה זו תוקנה ע&quot;פ צילום כתי&quot;ל עצמו ומתוך השוואה אל כתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר ארם צובה.

העבודה על נוסח התורה התחילה ב[[פרשת משפטים/טעמים|פרשת משפטים]] שנת תשע&quot;א, והסתיימה ההקלדה הראשונה בחודש אדר תשע&quot;ב. עדכונים ותיקונים שיטתיים בוצעו עד פסח תשע&quot;ג. שלב אחרון של תיקונים באופן מסודר התבצע במשך שנת תשע&quot;ד.{{הערה|בשלב זה נוספו בהערות הנוסח תיעוד לשינויים בניקוד ובטעמי המקרא בדפוסים המוכרים, ביחד עם מבחר הערות על נוסח הכתר מול הדפוסים מתוך הספר &quot;מאורות נתן&quot;. אותו דבר נעשה גם בהפטרות ובחמש מגילות.}} מאז היו רק תיקונים זעירים, במיוחד בניסוח ההערות בתיעוד לנוסח.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|&quot;שער תורה&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה#גירסת ביניים לתורה שנעתקה מתוך גליון הנתונים|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|דף המפתח המקורי ל&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית ובלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפי פרשת השבוע בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|פרק מידע על קביעת הנוסח לתורה במהדורתנו נמצא כאן.]]'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שני: חמש מגילות ושאר המקומות החסרים בכתר ארם צובה===

'''השלב השני של הפרויקט היה להכין את נוסח חמש מגילות, החסרות ברובן בכתר ארם צובה, ובנוסף להן את שאר כל המקרא החסר בכתר.''' גם כאן הבסיס להקלדה היה נוסח כתי&quot;ל כפי שהוא מופיע ב[http://tanach.us/Tanach.xml הקלדת וסטמינסטר]; בהקלדה זו בוצעו תיקונים ע&quot;פ נוסח המסורה, כפי שהוא משתקף בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה ובהערות המסורה. עבודה זו בוצעה במשך שנת תשע&quot;א, ועברה שלבי הגהה שהסתיימו בחודש תשרי תשע&quot;ג.{{הערה|עדכונים ותיקונים סופיים לספרי הכתובים החסרים בכתר בחלקם הגדול או בשלמותם (חמש מגילות, דניאל, עזרא-נחמיה) הסתיימה בחודש תשרי תשע&quot;ג, ואח&quot;כ עודכנו גם הדפים הבודדים החסרים בספרים שונים (מלכים, ירמיהו, תרי עשר, תהלים).}} עוד שלב אחרון של עדכונים ותיקונים (בעיקר בהערות הנוסח) הסתיים בז' טבת תשע&quot;ד (10.12.14).

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסת ביניים בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''הגרסה המקורית לחמש מגילות ושאר החלקים החסרים בכתר ארם צובה נמצאת בתוך [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה|&quot;תורה על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה ישנה ובלתי־מעודכנת}}, דפים לספרים שלמים או לקטעי ספרים החסרים בכתר בלבד)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות החסרים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן.]]'''

===חלק שלישי: שאר ספרי נביאים וכתובים לפי כתר ארם צובה===

'''השלב השלישי בפרויקט היה להכין את ספרי הנביאים והכתובים הקיימים ברובם בכתר ארם צובה.''' כבסיס להקלדה של כתר ארם צובה השתמשנו ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מהדורת מכון ממרא]. אמנם יודגש שהתשמשנו בה '''אך ורק כבסיס להקלדה בלבד''': לא העלינו שום פרק בנביאים וכתובים כמתכונתו במהדורת מכון ממרא, ולא השארנו שום מרכיב מקורי השייך למהדורתם, אלא קודם כל בצענו בה הגהה ועיצוב יסודיים וקפדניים לפי שיטתנו. כל פרק מוקלד עבר בדיקה כפולה ומשלושת על ידינו (לכל אות וניקוד וטעם וגעיה) מול צילום הכתר והמהדורות האחרות המבוססות עליו.{{הערה|יצויין שמתוך עבודת ההשוואה שעשינו התברר היטב שמהדורת מכון ממרא זהה כמעט לגמרי למהדורת ברויאר. היוצאים מן הכלל הם ענייני עיצוב זוטרים אך בולטים לעין קורא (בעיקר שיטת הסימון ל&quot;קרי וכתיב&quot; וניקודו של שם הוי&quot;ה), וכן מספר שינויים לעתים רחוקות בגעיות (בודדים מתוך מאות ואלפים) שקשה לקבוע אם הם נובעים מתוך שיטה או שמדובר על טעות. שתי המהדורות כל כך קרובות בנוסחן ובשיטתן הכללית עד שניתן לקבוע שמי שרוצה לבדוק את נוסח מהדורת ברויאר באינטרנט יכול להשתמש למעשה במהדורת מכון ממרא.}} כתוצאה מהעבודה היסודית על כל פרק ופרק, זמן העבודה על ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר נמשך עד כמעט שנתיים: מחודש כסלו תשע&quot;ב עד שהטיוטה הראשונה למקרא כולו הושלמה בערב שבת פרשת &quot;כי תצא&quot;, י' באלול תשע&quot;ג.{{הערה|בנוסף לבדיקת הנוסח היסודית בכל פרק ופרק, ראוי לציין כמה מרכיבים ספציפיים שנעשו בהם תיקונים שיטתיים בגלל ההבדלים בשיטת העיצוב. ביניהם: ניקוד שם הוי&quot;ה בחולם (בקריאת אדנו&quot;ת ואלהו&quot;ת); סימון &quot;קרי וכתיב&quot; לפי שיטתנו; שינוי תו הטעם מלעיל בתיבת פשטא מקדמא לפשטא; סימון נקודת החולם בוי&quot;ו עיצורית לתָו הנכון ביוניקוד; שינוי קמץ רחב לקמץ קטן בכל המקומות המתאימים (במקומות הראויים לכך השתמשנו גם ב[[תבנית:מ:קמץ]]); הוספת טעמים כפולים בתיבה שבהן הטעם אינו מסומן בהברה המוטעמת. מעבר לכך הוספנו הערות ב[[תבנית:נוסח]] בכל מקום שזקוק לכך על בסיס של בדיקה יסודית בצילום הכתר ובמהדורות האחרות המבוססות עליו.}}

{{קו תחתי|'''ספרי אמ&quot;ת:'''}} הכנתם של '''ספרי אמ&quot;ת''' ([[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|'''ת'''הלים]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|'''מ'''שלי]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|'''א'''יוב]]) דרשה תשומת לב מיוחדת ועבודה רבה בגלל מערכת הטעמים המיוחדת וצורת השיר שבהם. במהדורתנו בצענו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ&quot;ת במהדורתנו|עיצוב מיוחד לטעמי אמ&quot;ת]]''' וגם '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בספרי אמ&quot;ת|עיצוב מיוחד לצורת השיר בספרי אמ&quot;ת]]'''.

'''קישורים:'''
*'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ראש|&quot;שער נביאים&quot;]]''' ו'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ראש|&quot;שער כתובים&quot;]] בתוך [[מקרא על פי המסורה#ראש|&quot;מקרא על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|הגרסה הנוכחית והמעודכנת}})'''
*'''[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה|&quot;נביאים וכתובים על פי המסורה&quot;]] ({{קו תחתי|גרסה מקורית בלתי־מעודכנת}}, מחולקת לפרקים)'''
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|פרק מידע על קביעת הנוסח לנביאים ולכתובים במהדורתנו (במקומות הקיימים בכתר) נמצא כאן.]]
*'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק מידע על שיטת עיצוב הנוסח במהדורתנו נמצא כאן]].

===גיליון הנתונים והעברת הפרויקט למרחב הראשי של ויקיטקסט===

'''בשנת תשע&quot;ה עבר מקור הפרויקט מוויקיטקסט אל גיליון נתונים ([https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?gid=920165745#gid=920165745 קובץ אקסל ב-Google Drive]).''' כל מרכיבי הטקסט השונים מאורגנים באופן ברור בתוך גיליון הנתונים: שם הספר ומספר הפרק (עמודה A), מספר הפסוק (עמודה B), סוג הרווח לפני הפסוק (עמודה C), [[תבנית:מ:פסוק|תבנית הניווט של הפסוק]] (עמודה D), ונוסח הפסוק (עמודה E). ארגון זה נועד לאפשר הוספת תיוג וקידוד בקלות ובאמינות, הן בוויקיטקסט והן ביישומים חיצוניים. למידע נוסף על גיליון הנתונים ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מדריך טכני לגיליון הנתונים|מדריך הטכני]]'''.

'''אחר כך, מתוך גיליון הנתונים, הועלה כל הטקסט בחזרה אל המרחב הראשי של ויקיטקסט.''' עבודה זאת בוצעה באופן זהיר, תוך כדי בדיקות ותיקונים לטקסט. כמעט אלף דפי פרקים חדשים נוצרו כדי להעביר את &quot;מקרא על פי המסורה&quot; אל המרחב הראשי של ויקיטקסט (כגון [[בראשית א/טעמים]], [[בראשית ב/טעמים]], וכו').{{הערה|קודם לכן, כל הפרויקט היה בפורמט של מהדורה נסיונית, בתוך המרחב האישי של [[משתמש:Dovi]]; ראו [[#שלבי העבודה בפיתוח הפרויקט|לעיל]] קישורים לגרסה המקורית ולגרסת הביניים.}} תוך כדי העלאת הטקסט נוסף בו קידוד חדש המאפשר &quot;ציטוט&quot; אוטומטי של כל פסוק במקומות אחרים בוויקיטקסט.

גיליון הנתונים הפך להיות המקור העיקרי של הפרויקט מאז שנת תשע&quot;ה. כל תיקון או שינוי מתבצע באופן מקביל בגיליון הנתונים ובוויקיטקסט. גיליון הנתונים גם מאפשר שימוש יותר יעיל בנוסח המקרא לצרכים חיצוניים. כל העבודה (העלאת הפרויקט אל גיליון הנתונים, והחזרתו משם לוויקיטקסט תוך כדי הוספת קידוד) התבצעה ע&quot;י המתכנת [[משתמש:Erel Segal|אראל סגל]].

===הגהה יסודית של כל המקרא===

מֵעֵבֶר להגהה ידנית, שנעשתה כבר כמה פעמים מאז התחלת הפרויקט, המהדורה כולה גם עברה הגהה אוטומטית ראשונה ע&quot;י מחשב בשנת תשע&quot;ד (בתקופה שבין חנוכה לפורים). בבדיקה זו נעשתה השוואה של כל אות, ניקוד, טעם וגעיה במקרא מול שתי מהדורות דיגיטליות אחרות: הקלדת WLC ומכון ממרא. כל שינוי נבדק, ואם בחלק מהם התגלתה טעות במהדורתנו בצענו את התיקון. יש לציין שהשוואה זו גילתה לא־מעט טעויות בטקסטים המקבילים. בתיעוד הנוסח הערנו על טעויות ושינויים במהדורות המקבילות שיש בהן משמעות לגבי קביעת הנוסח במהדורתנו.

הבדיקה האוטומטית דרך המחשב, ורשימת התוצאות, היו בהתנדבותו של המתכנת דוד טרוידל. בעקבות הבדיקה הוא בצע נסיון מוצלח ראשון להפוך את הפרויקט ל'''[https://github.com/openscriptures/morphhb/tree/master/MAPM גירסת xml]'''. אמנם גירסה זו אינה שומרת על כל המידע במהדורת ויקיטקסט: חסרים בה כל התיעוד ורוב המידע הטמון בתבניות. פרויקט זה לא פותח והוא כבר מיושן.

החל מקיץ תש&quot;פ ועד תחילת חשון תשפ&quot;א (2020) נעשו עוד השוואה והגהה יסודית, הפעם מול מהדורת '''[https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC]''' (שהיא גרסה מעודכנת למהדורת WLC הישנה). עבודה זו הייתה חלק מהכנת הנוסח לקראת העלתו לאתר '''[https://www.sefaria.org.il/new-home &quot;ספריא&quot;]''', והניבה כמה עשרות שיפורים לתיעוד הנוסח ותיקונים של ממש. בדיקה זו נעשתה בהתנדבותו של המתכנת [[משתמש:Bdenckla|בנימין דנקלה]], שגם לקח על עצמו להציע ולבצע כמה שיפורים לתצוגה.

מחורף תשפ&quot;ד (12.2023) עד חורף תשפ&quot;ה (11.2024) נעשתה הגהה יסודית ומלאה מול הצילום של כתר ארם צובה ע&quot;י דניאל הולמן. הגהה זו הביאה למאות תיקונים בתחום הגעיות (רובם במחיקת געיות שלא קיימות בכתב־היד ומיעוטם בהוספת געיות שיש בכתב־היד), ולעיתים רחוקות אף לתיקונים אחדים בניקוד ובטעמים.{{הערה|לפני הגהת &quot;מקרא על פי המסורה&quot; מול כתר ארם צובה, ביצע דניאל הולמן הגהה מלאה ל-[https://hcanat.us/Tanach.xml UXLC] מול כתב יד לנינגרד, לכל ספרי המקרא. רוב השינויים ב-UXLC לא היו רלוונטיים ל&quot;מקרא על פי המסורה&quot;, אבל מיעוטם כן, והמיעוט הזה הביא לכמה שיפורים בנוסח המקרא ובתוכן של הערות הנוסח.}}

&lt;קטע התחלה=רשימת המשתתפים/&gt;

==רשימת המשתתפים בפרויקט &quot;מקרא על פי המסורה&quot;==

#[[משתמש:Dovi]] - מייסד הפרויקט ועורך ראשי ל[[מקרא על פי המסורה#ראש|נוסח המקרא]], [https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ הערות הנוסח] ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|המבוא למהדורה]]
#[[משתמש:Nahum]] - ייעוץ והגהה
#[[משתמש:Erel Segal]] - תמיכה טכנית ותכנות עד שנת תשע&quot;ה, והעלאת התוכן אל [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit?usp=sharing גיליון הנתונים]
#[[משתמש:Inkbug]] - תמיכה טכנית: יצירת [[#תבניות ניווט|מנגנון הניווט]] למספרי הפרקים והפסוקים בשוליים
#[[משתמש:Bdenckla]] - תמיכה טכנית, תכנות ומחשוב יסודיים משנת תש&quot;פ, כולל הקמת [https://github.com/bdenckla/MAM-parsed הפרויקט ב-Github] והעלאת נוסח המקרא [https://www.sefaria.org.il/texts/Tanakh לאתר ספריא]

===הקדשה===

עבודתי על מהדורת '''&quot;מקרא על פי המסורה&quot;''' מוקדשת לרעייתי האהובה '''תמרה בת אברהם אבינו קליאצ'קין קדיש''' לקראת נישואינו, אור ליום ח' אדר שנת ה' תשע&quot;ח. '''את בשבילי היהלום שבכתר.''' [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]])
&lt;קטע סוף=רשימת המשתתפים/&gt;

==יישומים חיצוניים==

#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://mg.alhatorah.org/ מקראות גדולות &quot;על התורה&quot;]'''.
#'''מקרא על פי המסורה''' נגישה בתוך '''[https://www.sefaria.org.il/Genesis.1?vhe=Miqra_according_to_the_Masorah&amp;lang=he&amp;aliyot=0 אתר ספריא]''' מאז ד' שבט תשפ&quot;א (17.01.2021), והפכה להיות ברירת המחדל לנוסח המקרא באתר מאז ט' סיון תשפ&quot;א (20.05.2021).
#'''מקרא על פי המסורה''' הוא נוסח המקרא בתוך '''[http://www.basehasefer.com/ &quot;בייס-הספר&quot;]'''.
#עבודת הפיתוח נעשתה ליחידה של '''מקרא על פי המסורה''' עבור '''[https://www.accordancebible.com/ Accordance Bible Software]''' (נוסח המקרא נשאר ברשיון חופשי).
העבודה על כל היישומים האלה הביאה לתיקונן של מספר טעויות קטנות ועזרה לנו להעלות את רמת הדיוק של נוסח המקרא.

==מהדורה &quot;מנוקדת&quot; ומהדורת &quot;כתיב&quot;==

על פי המהדורה המוגשת כאן (מנוקדת ומוטעמת ומוגהת), ניתן להכין גם מהדורות נוספות בלי טעמים (כלומר רק מנוקדת) ובלי ניקוד (כלומר רק הכתיב של האותיות כמו בספר תורה).

'''בשני הסעיפים הבאים יש הצעת כללים עבור מהדורות ניקוד וכתיב.'''

===מהדורה מנוקדת (בלי טעמים)===

מהדורה מנוקדת (בלי טעמי המקרא) היא במהותה מהדורה עממית-מודרנית, כי יצירת-ביניים כזו לא קיימת באף מסורת קדומה: לא במסורת הסופרים ולא במסורת הקוראים. במקרא סימני הניקוד והטעמים כאחד הם חלקים ממערכת משולבת אחת המבטאת את הקריאה הווֹקלית בכללותה, כולל תנועות והברות ותחביר וניגון. ואילו המציאות של ספרים מנוקדים אבל בלתי-מוטעמים היא תופעה המשקפת מציאות מאוחרת.

'''מהדורה מנוקדת ועממית כזו מיועדת בעיקר לשתי מטרות:'''
*לציטוטים של המקרא בתוך '''חומרי לימוד''', בהקשרים שאין בהם צורך בטעמים, או אצל לומדים שהטעמים מפריעים להם (בדרך כלל בגלל שאינם בקיאים בהם).
*לשימוש בחלקי המקרא בתוך '''סידורי תפילה''' וברכונים וכדומה, באותם סידורים וחלקי-סידורים המודפסים בלי טעמי המקרא. ברירת המחדל בסידור תפילה חייב להיות ה&quot;קרי&quot; בלבד (כולל לגבי תיבות שכיחות כמו &quot;ירושלים&quot; בכתיב מלא יו&quot;ד), ואילו הבאת הכתיב יכולה להסיח את דעתו של המתפלל.

'''כללי עבודה ראויים בהכנת מהדורה מנוקדת ועממית:'''
#'''כדאי להשאיר את המקפים''' במהדורה כזו, בניגוד ל'''געיות''' ול'''סימן הפָּסֵק'''. התפקיד של כולם הוא לשרת את מערכת הטעמים, ומשמעותם העיקרית קיימת רק בתוך מערכת זו; אך הם לא טעמים בעצמם. לגבי הגעיות וסימן הפסק, יש בנוכחותם כדי להכשיל את הקורא או לבלבל אותו בקריאת טקסט מנוקד בלי טעמים. אך לגבי המקפים, יש להם השפעה ניכרת על הניקוד, כגון הניקוד לתיבות &quot;כָּל&quot; ו&quot;אֶת&quot; כשהן מוקפות, במקום &quot;כֹּל&quot; ו&quot;אֵת&quot;. ויש להם גם השפעה על הטעמת המילה. לכן כדאי להשאיר אותן כברירת מחדל, והרוצה למחוק אותם יעשה כך בקלות.
#במקום נקודותיים של &quot;סוף פסוק&quot; ראוי שבמהדורה כזו תהיה נקודה פשוטה כברירת מחדל. ביצירות נגזרות אפשר להוסיף פיסוק מודרני מלא.{{הערה|1=לדוגמה אפשרית של &quot;פיסוק מודרני מלא&quot; כולל עיצוב ע&quot;י חלוקה לשורות, [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%96&amp;oldid=28191 ראו כאן]. ראוי לציין שסימני הפיסוק [http://mechon-mamre.org/i/t/t0.htm במהדורה המנוקדת של מכון ממרא] מבוססים על המרה מיכנית של טעמי המקרא. ומכיוון שטעמי המקרא אינם מסמנים את התחביר של הפסוק לפי אותו ההיגיון שבפיסוק המודרני, התוצאה אם כן מוזרה ביותר בשביל הקוראים.}}
#במהדורה מנוקדת ראוי גם להוציא את האותיות המיוחדות (גדולות, קטנות, קטועות, מנוקדות), שאין בהן כל משמעות בתוך מהדורה עממית.
#עדיף להחליף את שם הוי&quot;ה לכתיב המסורתי &quot;יְיָ&quot; (או לפעמים &quot;יֱיִ&quot;), בדומה למה שנמצא בכתבי־היד של הראשונים ובדפוסים במשך מאות בשנים, וכמו שעדיין מקובל בסידורי תפילה רבים וחשובים בימינו. הכתיב &quot;יְיָ&quot; מיועד דווקא לבוא במקום שם הוי&quot;ה בציטוטי פסוקים ובתפילות שאינם &quot;מקרא&quot; מובהק לפי מסורת הסופרים או מסורת הקוראים. במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אלגנטיות כגון &quot;יְדֹוָד&quot; או &quot;יְקֹוָק&quot; וכדומה, וראוי להימנע מכך.
#יש לשקול גם להעניק למשתמש אפשרות להציג של שמות הקודש האחרים בשינוי אלגנטי (בשביל אלה שלא רוצים להדפיס אותו או להימנע ממנו מסיבות אחרות). במהדורות דיגיטליות אחרות משתמשים בצורות בלתי אסתטיות כגון &quot;אֱלֹקִים&quot; או אפילו &quot;צְבָקוֹת&quot;. במקום זה אפשר להציע &quot;אֱ־לֹהִים&quot; או &quot;אֲ־דֹנָי&quot; במקף.

===מהדורת כתיב (אותיות בלבד)===

'''ראו בדף [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]].''' הדף הזה כבר מוגה היטב, וניתן להשתמש בו כדי להכין [[:File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf|&quot;תיקון קוראים&quot;]] בשני טורים מקבילים.

ה&quot;כתיב&quot; בלבד מופיע ב'''[[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|תורה כתיב]]''', אך ה&quot;קרי&quot; מסומן בתוך [[תבנית:כו&quot;ק-אותיות|תבניות]] בדף העריכה. חלוקת הפרשות ואותיות מיוחדות (גדולות, קטנות, מנוקדות), שהן חלק ממסורת הסופרים, מופיעות בו. גם [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על שינויי הכתיב בין ספרי התורה]] מופיעות בו.

===יצירת מהדורות נגזרות===

מי שברצונו ליצור מהדורה משני הסוגים (מנוקדת ו/או כתיב) מוזמן לקחת בשבילה את הטקסט המופיע לחומש שלם (כגון [[ספר בראשית/טעמים|ספר בראשית]]) ולהעתיק אותו לתוכנת מעבד תמלילים (כגון [http://www.libreoffice.org/ ליברה אופיס] או וורד). בעבודה לא-רבה ניתן להסיר את הטעמים השונים על ידי פונקציית &quot;חפש-החלף&quot;, וכך ליצור מהדורה מנוקדת (אבל לא מוטעמת), או להוריד את מערכות סימני הטעמים והניקוד ביחד וכך ליצור מהדורת &quot;כתיב&quot;. לאחר בדיקה יהיה ניתן להעלות את המהדורות האלו לוויקיטקסט.

'''תיעוד הנוסח יישאר תמיד אך רק בדף העריכה של המהדורה המלאה בטעמי המקרא, כי אין בו משמעות במהדורות הנגזרות שאינן מכילות את כל המרכיבים המתועדים.'''

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Appendices]]</text>
      <sha1>h79ykdybnq74mofjq1z8o0wlaxe2lm5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חידושי הרשב&quot;א על הש&quot;ס/קידושין/פרק ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>313518</id>
    <revision>
      <id>3018921</id>
      <parentid>2956886</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T08:59:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסף חפץ</username>
        <id>44598</id>
      </contributor>
      <origin>3018921</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="237289" sha1="fzghgy7q0ri9rprrwfrcop4yk01d9aa" xml:space="preserve">{{מפרשים למסכת קידושין|חידושי הרשב&quot;א|ב|}}
{{תוכן עניינים שטוח}}
{{המרת או.סי.אר}}

===[[קידושין מא א|דף מא עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מא א/&gt;
'''ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח.''' פירש רש&quot;י ז&quot;ל דתרי ושלחה כתיבי ותרוייהו למדרש אתו מדכתיב ושלחה ולא כתיב וגרשה, ודרשינן חד ושלח ושלחה ששניהן עושין שליח, ורבינו חננאל ז&quot;ל מדקדק הכל מושלחה בתרא דחד לגופיה איצטריך, ואידך לדרשא, וכולהו דרשינן לה מחד קרא, וגירס שלח מלמד שהוא עושה שליח שלחה מלמד שהיא שעושה שליח ושלחה שדי וא&quot;ו אשלח ואשלחה, מלמד ששליח שלו ושלה עושין שליח.

'''כדרב יהודה אמר רב דאמר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה.''' ואם תאמר והא אמרינן טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו, יש לומר דוקא בגדולה דמדלא הקפידה לומר חזקה ניחא לה בכל דהוא, אבל קטנה דילמא לכשתגדל לא תתרצה בו, אי נמי איכא למימר דקטנה חיישינן דילמא ממללו לה מילי עילויה ומתוך שדעתה קלה תתפתה ותשנאנו, מה שאין כן בגדולה.

'''מלמד שהשליח עושה שליח.''' ואם תאמר בשלמא שליח דידיה משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח, כדאמרינן בהמביא תניין {{ממ|גיטין|כט|א}}. ותירץ הרב אלברצלוני ז&quot;ל דהכא בדשוייה איהי שליח בקנין דאלים לשוויי שליח, ומסתברא בשנתנה לו רשות לשוויי שליח, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשהשליח עושה אותו מדעתו, אבל מדעת בעלים משוי שליח, וכדמוכח התם  דהא באומר אמרו שליח עושה שליח,     אי נמי בשחלה שליח או שנאנס שהשליח עושה שליח, משום דסתמא דמילתא כל שחלה דעת בעלים שימנה השליח שליח, והכא נמי בכהאי גוונא מיירי, ולא באו כאן אלא ללמד שהבעלים רשאין למנות שליח ושהשליח שלהן ממנה שליח כדיניה.

ומה שאמרו כאן שהשליח עושה שליח כפי מה שפסק ר' אלפסי בפרק כל הגט (כט, א) כרבן שמעון בן גמליאל דברייתא דדוקא חלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה בין בהולך בין באת הולך לא, הכי נמי בשחלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה לא, ולפי דעת מי שפסק שם כרבנן דברייתא דבהולך בין חלה בין לא חלה, אי נמי באת הולך ובשחלה, ובמתניתין דהמביא באת הולך, הכי נמי באת הולך ושחלה, אי נמי בהולך בין חלה בין לא חלה, ושם הארכתי בס&quot;ד.

ושליח דידה צריכה שתמנה אותו בעדים דומיא דגרושין כדאמרינן בפרק התקבל {{ממ|גיטין|סד|א}} צריכה שתי כתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה כו', והכי נמי צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה, אבל שליח דידיה לא צריך, אלא כל ששניהם מודים שזה אומר מניתיו שליח וזה מודה לו סגי ליה, וכן כתב הרמב&quot;ם {{ממ רמב&quot;ם|ג|אישות|טו}}.

&lt;קטע סוף=מא א/&gt;

===[[קידושין מא ב|דף מא עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מא ב/&gt;
{{דה מפרש|מה לתרומה שכן ישנן במחשבה}} יש מי שפירש שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, משום דכתיב (במדבר יח, כז) ונחשב לכם תרומתכם. ואם תאמר, ונחשב לכם תרומתכם בתרומת מעשר הוא דכתיב, ובתרומת מעשר פלוגתא דר' אלעזר בן גמלא ורבנן הוא, ומייתי לה בגיטין שלהי כל הגט (ל, ב) דר' אלעזר בן גמלא אומר בשתי תרומות הכתוב מדבר אחד תרומה גדולה ואחד תרומת מעשר, מה תרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ופליגי רבנן עליה, יש לומר דבאומד הוא דפליגי, משום דכתיב ביה (שם, כו) מעשר מן המעשר, אבל במחשבה לא פליגי עליה. ויש מי שפירש דבמחשבה נמי פליגי, והכא הכי פירושו ישנה במחשבה שאם נטל ולא קרא לה שם תרומתו תרומה.

{{דה מפרש|אלא תיתי מגרושין וקדושין אין הכי נמי כו'}} (לא מצאתי לשון הזה בגמרא. הזעצער) קשיא לי דה אמרינן בפרק איזהו נשך (עא, ב) והא דרב אשי בדותא הוא, מיהו שליחות בכל התורה כולה מנא לן מתרומה, מה התם בני ברית אף הכא בני ברית, דאלמא מתרומה ילפינן, ולא אתי מביניא, דאי מביניא אתם גם אתם דכתיב גבי תרומה דלמא ללמד על עצמו בא. ויש לומר דעיקר שליחות בכל התורה כולה מביניא אתי, אלא דמדגלי רחמנא בתרומה דאין שליחות לגוי על הכלל כלו בא ללמד, והתם הכי קאמר שליחות בכל התורה כולה דעל ידי ישראל ולא על ידי גוי מנלן מתרומה.

{{דה מפרש|דתנן הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה}} פירש רש&quot;י דסבירא ליה להאי תנא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, ומירוח גוי אינו פוטר, משום דתרי דגנך כתיבי, ודרשינן בהו דיגונך ולא דיגון גוי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ובתוס' אמרו דאין צריך לזה, אלא אפילו כמאן דאמר יש קנין, ומירוח גוי פוטר, והכי במאי עסקינן בשהביאה שליש ביד ישראל ומכרה לגוי דקרינן ביה דגנך, אי נמי בשמכרו גוי לישראל עד שלא הביאה שליש וחזר ישראל ומכרה לגוי לאחר שהביא שליש, וכדאיתא בגיטין פרק השולח (מז, א) ובשהקדימו בשבלין.

ול&quot;נ דעל כרחך מתניתין יש קנין סבירא ליה, דהא סתם מתניתין ר' מאיר, ור' יהודה דפליג בסיפא ואמר אין לנכרי כרם רבעי, משמע דברישא דמתניתין דהנכרי והכותי מודה, ור' מאיר יש קנין לגוי סבירא ליה, כדמוכח בשלהי פרק קמא דעבודה זרה (כא, א) במתניתין דאין מוכרין להם בתים ואין צריך לומר שדות ור' יהודה נמי ישק נין סבירא ליה, כדאיתא במציעא פרק השואל (קא, א), וכדדייק התם מהא דתניא ר' יהודה אומר המקבל שדה אבותיו ממציק גוי מעשר ונותן לו, ואקשינן עלה מאי שנא מציק אפילו אין מציק נמי, דתנן ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מגוי מעשר ונותן לו, וסברוה מאי שדה אבותיו אברהם יצחק ויעקב, וקסבר אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, ואסיקנא לעולם קסבר יש קנין לגוי, ומאי שדה אבותיו שדה אובתיו ממש, ור' מאיר ור' יהודה סבירא ליה דאין מירוח הגוי פוטר והכא בשהביאה שליש ביד ישראל ומכרה לגוי ומירחו גוי, דחייבת מדאורייתא.

{{דה מפרש|ולר' שמעון דפטר דתנן תרומת נכרי מדמעת כו' ור' שמעון פוטר}} פירש רש&quot;י: דר' שמעון סבירא ליה אין קנין לגוי, ואפילו הכי פטר, משום דסבירא ליה דאין מירוח גוי חייב בתרומה וילף לה מדיגונך ולא דיגון גוי, ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו אצרוכי, ואינו מחוור דאם כן מאי קא מיבעיא ליה אתם גם אתם למה לי, לימא דלמעוטי נכרי בשהקדמי בשבלים, דהא הקדימו בשבלים הויא תרומה דאורייתא, ואתא קרא ומעטיה לנכרי, ויש לפרש דטעמא דר' שמעון דישראל כתיב בפרשה וגוי לא צריך קרא דאתם גם אתם ואפילו הקדימו בשבלים, ואי נמי בשמירחו ישראל ברשות גוי, והלכך אצטריך לאוקמי אתם גם אתם לדרשה אחרינא.

{{דה מפרש|אתם ולא אפטרופין}} יש לפרש דדרשה גמורה היא, והא דתנן (גיטין נב, א) אפטרופוס שמינהו אבי יתומים תורמין ומעשרין, משום הפקר בית דין נגעו בה, לתקנת יתומים, כדי להאכיל, והיינו דלהניח אסור, כדאיתא התם בפרק הנזקין. ויש לפרש דלאו דרשה גמורה היא לאפטרופין, דידן כיד יתומים ותורמין ומעשרין דבר תורה, דלא קרינן ביה תורם שאינו שלו, והיינו דתורמין להאכיל, והכא כדי שלא יראו כמזלזלין בנכסי יתומים, ובפרק הניזקין (שם) הארכתי בזה בס&quot;ד, והכי משמע קצת בירושלמי דגרסינן התם בפרק הניזקין (פ&quot;ה, ה&quot;ה) גבי אתם ולא שותפין והא תנינן שותפין שתרמו זה אחר זה כו', כאן להלכה וכאן למעשה.

&lt;קטע סוף=מא ב/&gt;
===[[קידושין מב א|דף מב עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מב א/&gt;
{{דה מפרש|ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה}} קשיא לי והא אנן גבי מתניתין דחבורה שאבד פסחה אתינן למידק מנא לן דאם שלו נשחט ראשון שהן אוכלין עמו לומר ששלוחן זה כמותן, והא שפיר נפקא מדר' יונתן דההוא נמי שותפות אית ליה בגויה. ושמא נאמר דהא דאמרינן הניחא לר' יהושע בן קרחה, אהא דמסקינן לעיל דכולהו שלוחין מגרושין וקדשים אתיין ותרומה משום דרשה אחרינא אצטריך קיימינן, לומר דהניחא לר' יהושע בן קרחה דדריש האי ושחטו אותו לומר ששלוחן כמותו, שפיר אתיאן שלוחין דעלמא מביניא, אבל לר' נתן דמוקי ליה לכל ישראל יוצאין בפסח אחד ומאן דשחיט אית ליה שותפות בגויה היכי אתיאן שלוחין דעלמא מביניא, ושלוחכם בני ברית מנא לן, כנ&quot;ל.

מהא דאמרי ותסברא דהא שליחות הוא אם כן מצינו שליחות לקטן ואמרינן אלא כי הא דרבה בר רב הונא אמר רב גידל אמר רב מנין שזכין לאדם שלא בפניו. משמע דזכיה לאו מדין שליחות הוא. וזכין לקטן דבר תורה, דאי לא תימא הכי כי אקשינן ותסברא אם כן מצינו שליחות לקטן, מאי קא משני מנין שזכין לאדם, אכתי תיקשי לן ותסברא הא משום זכיה הוא, אם כן מצינו שליחות לקטן, והכי נמי משמע לעיל בפרק קמא (כב, ב) עבד כנעני קונה עצמו בשטר על ידי אחרים, דתניא התם ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בשטר על ידי אחרים, על ידי אחרים אין, על ידי עצמו לא, ובעי רבא לר' שמעון בן אלעזר עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כלומר דעל ידי אחרים דאמרינן היינו בשאמר להן הרב זכו בגט שחרור זה לעבדי, ולא מחמת שעשאן העבד שלוחין, או דלמא אף בשעשאן העבד שלוחין שפיר דמי, דאלמא שמעית מינה דזכיה שמזכה לו הרב מעצמו על ידי אחרים והן זוכים לו שלא בפניו לאו מתורת שליחות הוא, ולגבי קטן נמי לא שנא, דאף על פי שאינן בני שליחות, זכין להם שלא בפניהם.

וראיתי לרבותינו בעלי התוס' שאמרו משמו של רש&quot;י דזכיה מדין שליחות היא. והביאו ראיה מדאמרינן בפרק קמא דמציעא (יא, ב) חצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות, גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו. ועוד דאמרינן בפרק אין בין המודר (נדרים לב, ב) התורם משלו על של חבירו צריך דעת או אין צריך דעת, משום דמצוה דיליה היא ניחא ליה למעבדא, או דילמא אין צריך דעת בעלים משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ובתרומה שליחות כתיבה בא, ואי לאו דחשיב כשלוחו לא היה יכול לתרום, אף על גב דזכות הוא לו. ועוד דאמרינן בפרק איזה נשך (ב&quot;מ עא, ב) דגוי דלא אתי לכלל שליחות לא תקינו ליה רבנן זכיה, קטן דאתי לכלל שליחות תקינו ליה רבנן זכיה, משום דזכיה מטעם שליחות הוא. ופירש רש&quot;י דהא דקטן אית ליה זכיה ולית ליה שליחות, שאין הקטן עושה שליח, היינו היכא דאיכא צד חובה, דאי הוה בר דעת דלמא לא ניחא ליה בהכי. ולפי דבריהם קטן לית ליה זכיה מדאורייתא כלל, לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים, וכדמשמע נמי בהדיא בההיא דבבא מציעא, והכי נמי משמע בפרקין דלעיל, ובפרק השולח (גיטין לט, א) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהם עבדים דאמרינן התם גדולים זכו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם, וטעמא דמלתא משום דגדולים יש להם יד לזכות לעצמן וקטנים אין להם יד לזכות לעצמן. ומיהו ההוא אפשר לתרץ דשניא לפי שאין דעת אחרת מקנה אותן.

וקשיא לי ההיא דאמרינן בפרק השולח (שם מג, א) גבי חציו עבד וחציו בן חורין דאזל אקנויי לבנו קטן דקטן מיקנא קני אקנויי לא מקנא, והוצרכו להעמיד עליו אפטרופוס ולקרקושי לינוקא בזוזי, ואם איתא לכפייה לאב למיכתב ליה גט שחרור, דהא דידיה הוא אכתי דבר תורה, והלכך גיטו גט דבר תורה, וזכיית הקטן אינה אלא מדרבנן, ואתי דאורייתא ומפיק מדרבנן, ואי משום דלא לישכחיה ינוקא בשוקא ומיסריך ביה נקרקש ליה נמי זוזי לינוקא, וצ&quot;ע. ובפרק השולח וכן בפרק (המקבל) [התקבל] (שם סה, א) גבי הא לכם מעות הללו ופדו לכם את העמשר כתבתי יותר בס&quot;ד, וצ&quot;ע.

'''הא דאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם'''. כתבתיה בריש פרק השולח בס&quot;ד.

&lt;קטע סוף=מב א/&gt;
===[[קידושין מב ב|דף מב עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מב ב/&gt;
{{דה מפרש|ולא אמרן אלא דלא שוי שליח אבל שוי שליח מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי}} כלומר, וחלוקתו בטלה. ואם תאמר מאי שנא מהא דאמרינן בבבא בתרא פרק גט פשוט (קסט, ב) ההיא איתתא דיהבה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא, אזל זבן לה שלא באחריות, אתו לקמיה דרב נחמן אמר ליה מצי אמר לך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, זיל את וזבנה מיניה שלא באחריות וזבנה ניהלה באחריות. ולא אמרינן שיהא מקח בטל לגמרי כי הכא, ויש לומר דהתם בדזבנה שליח סתם ולא אודעיה דלההיא איתתא קא זבין לה, אבל הכא דידעי אחי דשליחא דאחוהון הוא ודאי מצי אמר להו לעוותי לא שדרתיך. והראב&quot;ד כתב בשלהי פרק איזהו נשך (עד, ב) במעשה דההוא גברא דיהיב זוזי אנדוניא דבי חמוה, כל מקום שהשליח משנה שליחותו שליח משלם, והמעשה קיים, וזה ברור מכמה מקומות. ולא עוד אלא כל מקום שהוא קרוב לשינוי, כגון מעשה דאבימי בריה דר' אבהו (כתובות פה, א) כיון דגאמר ליה שקול מינייהו שטרא כיון דפשע ולא שקל שטרא מקמי דליתיב להו זוזי, פושע הוי, ומשלם. אבל היכא דלא שני ולא קרוב לשינוי מעשיו בטלין לגמרי. וראיה לדבר אלמנה שמכרה שוה מנה ודינר במנה (שם צח, ב) שמכרה בטל, ושליח כאלמנה, ומההיא מלתא דקדושין דאמר האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח, ולא אמרן אלא דלא שוי שליח, אבל שוי שליח לא, דאמרינן ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, כלומר שאינו נקנה מקח, אלמא מעשיו בטלין לגמרי ע&quot;כ.

{{דה מפרש|אבל שוי שליח מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי}} קשיא לן דהא אמר רבא אמר רב נחמן בפרק אלמנה ניזונת (ק, א) דשליח כדיינין, דאלמא דבפחות משתות מעשיו קיימין, והכא אמר רבא דבכל שהוא מעשיו בטלין. ויש מפרשים דהכא רבא משמיה דידיה, והתם משמיה דרביה, וזהו דעת רבינו האי בשערים שלו. ויש מפרשים דהתם שליח דיינין קאמר, ושליח דיינין כדיינין, ומאן דאמר נמי התם שליח כאלמנה מהאי טעמא הוא דאלמנה גופה כשליח דיינין היא, דאי לאו דיהבי לה רבנן רשות לזבוני לא מצית מזבנא, והכא בשליח דעלמא דלא אלים כולי האי, והלכך אפילו בכל שהוא מעשיו בטלין. ואי קשיא הא דאמרינן התם והלכתא שליח כאלמנה, ואקשינן ומאי שנא מהא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעל הבית כו', דאלמא למאן דאמר שליח כדיינין לא קשיא, ולפי סברא זו אינו, דהא לכולי עלמא שליח דעלמא בכל שהוא מכרו בטל, והוה ליה למימר וליטעמיך למאן דאמר כדיינין מי ניחא, איכא למימר דבכמה דוכתי מצי למימר וליטעמים ולא אמר, ועוד שלא אמרה שם רבא דשליח דעלמא בכל שהוא מכרו בטל.

ואי קשיא נמי הא דאמרינן התם אמר רב נחמן טעה שליח לא קאמינא, דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ומנא תימרא דשאני לן בין שליח לבעל הבית, דתנן האומר לשלוחו צא ותרום כו', ואלו בעל הבית אפילו בשלשים ובעשרים תרומתו תרומה, אלמא אפילו בשליח דעלמא נמי לא אמר רב נחמן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, אלא בשטעה שתות, דומיא דשליח דתרומה, דמדמי לה בגמרא לטעות שתות מדלא מקשי מינה למאן דאמר שליח כדיינין. יש לומר דרב נחמן גופיה קים ליה דטעמא דשליח דתרומה דתרומתו תרומה ואף על גב דטעה, היינו כטעמא דמסקינן התם משום דאמר ליה שליח בהכי אמדתיך, כיון דאיכא דתרים בעין רעה ואיכא תרים בעין יפה, אבל גבי שליח אחר לא אבעי ליה למיטעי כלל, ולא אייתי ראיה אלא שיש חילוק בין שליח לבעל הבית דאפילו בתרומה דלית בה טעות לבעל הבית לעולם יש בה טעות לשליח, וללמד על הקרקעות שאף על פי שאין להן אונאה כלל לבעל הבית גבי שליח בטל מקח.

ורבותינו בעלי התוס' תירצו דכי קאמרינן הכא אבל שוי שליח לא מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, לאו למימרא שיהא בטל אלא שחוזר ואפילו טעה בכל שהוא, ושליח כדיינין, נמי דאמרינן התם דכותיה הוא דאפילו בפחות מכדי אונאה חוזר ומכרו קיים, דדינין גופייהו איכא למימר טעו בפחות משתות מכרן קיים ואונאתן חוזרת.

והא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא לא דהא תנן שום הדיינין שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל והא דאמרת יתר משתות בטל מקח כו'. כך היא גירסת הספרים הישנים. וזהו גירסת ר&quot;ח ז&quot;ל, וגירסא מיושרת היא, דקיימא לן כרבנן דאמרי מכרן בטל, וכללא דכייל ר' יוחנן (גיטין עד, ב) כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, אין סומכין על הכלל הזה אלא במקומות שיש סיוע לדבריו, וכמו שכתב רבינו אלפסי בשלהי גט פשוט, ואף על גב דבשמעתיה דרב נחמן אקדים יתר משתות לפחות משתות, רבא נקט להו כסדר הענין פחות משתות שתות יותר משתות, ולא חש למנקט להו כסדר שמנאן רב נחמן, דנקט מאי דתנן? דניתן למחילה לגמרי, דהיינו פחות משתות, ובטל מקח לגמרי דהיינו יתר משתות, ואחר כך הממוצע שבהם שהמקח קיים ומחזיר אונאה.

אבל רש&quot;י גריס להו כסדר רב נחמן, וגריס הכי והא דאמרת יותר משתות בטל מקח, לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא, אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא, לא, דתנן שום הדיינין שפחות שתות כו', רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים, דאם כן מה כח בית דין יפה, ופירש דלא סבירא ליה לרבא הא דאמר רב נחמן לעיל הלכה כדברי חכמים. וגירסת הגאונים יותר נכונה חדא דמסתמא לא עבדינן רבא דפליג אדרב נחמן והכי נמי קיימא לן כרבנן. וכן פסק ר' אלפסי.

{{דה מפרש|כל דבר שבמדה ושבמנין ושבמשקל אפילו פחות מכדי אונאה חוזר}} כלומר בטל מקח, וכדמוכח בשלהי המוכר הספינה (ב&quot;ב צ, א) דאמרינן התם אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יתר משתות וכו'. ואמרינן מאי טעמא, אילימא משום אונאה דלא ליהוי ביטול מקח, והאמר רבא כל דבר שבמדה כו' אפילו פחות מכדי אונה חוזר, ואם תאמר מאי שנא מהא דתנן בפרק בית כור (שם קג, ב) בית כור עפר אני מוכר לך פחות כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר. אבל בטול מקח לא הוי. פירש רש&quot;י ז&quot;ל שם דלא אתמר הא דרבא אלא במטלטלין, אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. וזה קשה דהא הכא גבי מקרקעי מייתי לה להא דרבא. ועוד דבפרק הזהב (ב&quot;מ נו, ב) אמרינן חטים וזרען בקרקע יש להן אונאה או לא, כיון דזרען בקרקע כקרקע דמו, ואין להן אונאה, וכו' ואמרינן היכי דמי אילימא דאמר ליה שדאי ביה שיתא ולא שדא ביה אלא חמשא, והאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר דאלמא הא דרבא אפילו במקרקעי איתא, אלא יש לומר דההיא דפרק בית כור לא טעו במדה כלל ולא הזכיר לו בית כור אלא לומר שהוא מוכר לו קרקע זה לפי בית כור בכך וכך דמים, אם יפחות ינכה לפי חשבון ואם יותיר יחזיר, אבל הכא דטעו ממש, בטל מקח, דכיון דדבר שבמדה הוא לא איבעי להו למיטעי כלל.

ואינו מחוור בעיני ומסתברא דרבא לאו חוזר מקח קאמר, אלא חוזר אותו פחת קאמר, דאילו מקח חוזר הוה ליה למימר אפילו פחות מכדי אונאה בטל מקח, ועוד מכר לו בית מכר לו שדה במשחתא ונמצא מקצתו יוצא מתחת ידו מחמת חוב או מחמת גזלנות ליבטול מקח וליתא, דבהדיא אמרינן בפרק בית כור (ב&quot;ב קו, ב) שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים, רב אמר בטלה מחלוקת יורשין הוו ושמואל אמר מקמצין לקוחות הוו. אלמא בלקוחות דעלמא כולי עלמא מודו דקם דינא ומשלם ליה מאי דמפיק מיניה ומשום אחריות, וההיא דהמוכר את הספינה דמשמע לכאורה דרבא לבטול מקח קאמר, לא היא, אלא רבע לעולם הוא חוזר קאמר בין פחות משתות בין יתר משתות, והתם הכי קאמר אילימיא כי היכי דלא ליהוו ביטול מקח והאמר רבא כל דבר שבמדה חוזר, והכל דין אחד יש להן פחות משתות ושתות ויתר משתות, אם כן אמאי אין מוסיפין כמה שירצו. והרב ר' יוסף הלוי ן' מיגאש כן פירש שם, ויהיב טעמא שלא אמרו מחילה וביטול מקח אלא כשהאונאה בדמים דהוי כטעותא בעיקר זביני, והלכך כשהוא יתר משתות בטל מקח, כיון דאיכא טעותא רבתי בעיקר זביני, וכשהוא דבר מועט בפחות משתות אינו נחשב וניתן למחילה, אבל היכא דליכא טעותא בדמים ומדה ידועה זבין ליה, אי בתר דגמרי וזבני אשתכח דטעו במדה או במנין או במשקל שקיל ליה לההוא טעותא ואזל, דהוה ליה כמאן דאית ליה כור חטים גבי חבריה ואהדר ליה כור פחות כל שהוא, דהדר עליה ושקיל מיניה ההוא כל דהוא דאשתייר ליה גביה ואזיל, וטעם נכון הוא.

&lt;קטע סוף=מב ב/&gt;
===[[קידושין מג א|דף מג עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מג א/&gt;
{{דה מפרש|תחת לרבות את השליח}} כלומר לרבות תשלומין לגנב בשטבח ומכר על ידי השליח.

{{דה מפרש|הוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה}} ואם תאמר אנוס מאי למימרא קרא בעיא, והלא אנוס רחמנא פטריה בכל מקום מולנערה לא תעשה דבר. תירץ הראב&quot;ד דאצטריך הואיל וכתיב גבי שחוטי חוץ (ויקרא יז, ד) דם שפך, הוה אמינא אקשיה רחמנא לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור (פסחים כה, ב) אף האי נמי דכוותיה, קא משמע לן.

ושוגג ומוטעה בגררה דאנוס נקט להו, דשוגגין ומוטעין פשיטא דפטורין מכרת, ולא בעו קרא, ויש מפרשים דאדרבה אנוס בגררה דשוגג ומוטעה נקט ליה. ואם תאמר שוגג ומוטעה ממאי, אי מכרת פשיטא, ואי מקרבן הא ליתא דהא תנן פרק קמא דכריתות (ב, א) ל&quot;ו כריתות נאמרו בתורה וחד מינייהו השוחט בחוץ, וקתני על אלו חייבין על זונן כרת ועל שגגתן חטאת. יש לומר דקרא למפטר מכרת, והרבה כיוצא בו בספרי דמייתי קרא למפטר שוגגין ומוטעין מכרת.

{{דה מפרש|שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחו חייב מאי טעמא דשמאי}} דקרא לא משמע ליה דאתי לחייב את המשלח, כיון דאיכא לאוקמי לפטור את דוד כדאמרינן בסמוך מה חרב בני עמון אי אתה ענוש עליו אף אוריה החתי אי אתה ענוש עליו.

{{דה מפרש|אי הכי קדש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדי הכי נמי דלא הוו קדושיה קדושין}} והא לא בעיא אתם עדי אלא בהודאה בלבד, כדי שלא יאמר לו משטה הייתי בך, הא בעלמא דליכא למימר ביה השטאה לא.
ודוקא בשקדשה בפני שנים שהם אצלה והיא מרגשת בהן, אבל הכמין? לה עדים אחורי הגדר לא, דדלמא אי ארגישה בהון לא מקבלא קדושין, אלא השתא דסברא דליכא סהדי, קבלתן, משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ורצתה לשחק בו.

{{דה מפרש|ורב כבית שמאי איפוך}} כלומר רב אמר אין שליח נעשה עד, דבי רב שילא אמרי שליח נעשה עד. ואי קשיא ור' שילא כבית שמאי, יש לומר דרב קשיא, משום דמתלמידי הלל הוא, וכדאמרינן בפרק קמא דמסכת יבמות (טו, א) ותסברא דהא מתרצא היא והא ר' טרפון מתלמידי בית הלל הוה, אי נמי יש לומר אמר לך רב איפוך דבית שמאי לבית הלל, וכן פירש רש&quot;י, והוא הנכון.

{{דה מפרש|והלכתא שליח נעשה עד}} והלכך שלח לה קדושיה בפני שנים הן הן שלוחיו והן הן עדיו, ודוקא כשקדשה בשטר שאין בו שוה פרוטה, דאין כאן נגיעת עדות, ואפילו לבתר דתקון רב נחמן שבועת היסת, דאין נשבעין על פחות משוה פרוטה ואפילו מדרבנן, אבל קדשה בכסף אי נמי בשטר שיש בו שוה פרוטה, ומכחשא להו, אינן נאמנין, דהוו להו נוגעין בעדותן. ומיהו מסבתרא דספק מקודשת היא, ובעיא גיטה מיניה, ואם רצה לכונסה נותן לה קדושין אחרים.

ובשאינה מכחישתן איכא למימר דאפילו הכי אינה מקודשת, דאף על גב דהשתא לאו נוגעין בעדותן הן, דהא מודה, מכל מקום אינם נאמנים מתורת עדות, אלא מדין הודאתה, ועדות אין כאן. והוה ליה כשניהם מודים שאינה מקודשת וזה נראה עיקר, ויש לומר דמקודשת דהשתא לאו נוגעין בעדותן הן, ואף על פי שבהכחשה אינן נאמנין, הא אין פסולן אלא משום נגיעתן ונסתלק הגורם וחזרו להכשירן.

אלא דקשיא לי מעשה דאבימי בריה דרב' אבהו (כתובות (פה, א) כיון שהמלוה מודה שנתנן לו, נסתלקה נגיעתו מעתה, וכי קאמר סיטראי נינהו, הוה ליה מחויב שבועה שאינו יכול לישבע, שהרי מודה הוא לדברי העד, ומשלם, דאלו איכא תרי משלם (שם פז, א) ולעד אחד מעיד שהיא פרועה לא דמי, דהתם טענתייהו אפרעון בלחוד הוא, אבל הכא דכולהו מודו דמשקל שקל, אלא דזה אומד דידי שקלי וסיטראי ניהו הויא טענתייהו אמנה אי בדין שקל או לא, והוה ליה כנסכא דר' אבא (?, ?). ומיהו לדברי האומרים (שבועות מז, א) שבועת עד אחד אינה על טענת הספק, ניחא לי, שהרי בכאן אף על פי שאינה טענת ספק גמורה, כיון שהוא ברי על השליחות, ואבימי מעיד לו עליה שעשה שליחותו, מכל מקום ברי גמור אינו שנשבעין עליו דבר תורה. אבל לדברי רבינו אלפסי שכתב בשבועות פרק כל הנשבעין (????) בעובדא דחד גברא דאמר ליה לחבריה אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת ליה ושקלת מיניה חד טעונה דכיתנא, ואמר ליה אידך אין פתחי ושקלי ואת אמרת לי דאשקולי בחושבני, ודן הרב ז&quot;ל דכיון דאי אתי תרי ומסהדי הכי מחייב לאהדורי ליה, השתא דליכא אלא חד הוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם, ולדבריו קשיא לי מעשה דאבימי, ויש לומר דהכי נמי אף על גב דלא מכחיש ליה לסהדא כיון דסהדא, גופיה קאמר דכדין שקל, דבתורת פרעון אתא לידיה, ולא ניתן לחזרה, אף על גב דהאיך קאמר סיטראי ניהו, מכל מקום טענתיהו לאו אמנה היא, דלכולי עלמא האי דידיה שקל, ואין טענתייהו אלא אשטרא, דהאי קאמר דלא פריעה, וסהדא קא מסהיד דפרוע, ומשתבע שבועת המשנה ומפטר, ואי פקח אידך יהיב ליה מנא אחרינא באפי סהדא ומוקי קמאי בהלואה, והוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם כנ&quot;ל.

'''ירושלמי {{הפניה-ירושלמי|קידושין|ב|א}}''': אמר ר' בון בר חייא נראין דברים בשקדשה בשטר, אבל אם קדשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו, אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו תורה אפילו כשקדשה בכסף אינו כנוגע בעדותו. וטעם דברי ר' יוסי לא הבנתי (עיין ר&quot;ן ז&quot;ל) ושמא להצריכה גט קאמר שהיא מקודשת דבר תורה אף על פי שהוא נוגע בעדותו מן התקנה, ובעל הלכות גדולות הביא סתם הא דפסקינן הלכתא שליח נעשה עד, ולא חלק בין קודם תנקה לאחר תקנה, וצ&quot;ע.

'''ירושלמי (שם)''': חד בר נש אפקיד גרבויי גבי חבריה וכפר ביה אתא עובדא קמי ר' ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף. ור' אלפסי כתבו הלכות.

&lt;קטע סוף=מג א/&gt;
===[[קידושין מג ב|דף מג עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מג ב/&gt;
{{דה מפרש|אי קסבר המלוה את חברו בעדים (כו' ואי) אין צריך לפרעו בעדים הני עדים למה לי}} דקא סלקא דעתיה דמקשה דכיון דחזקה שליח עושה שליחותו, ועוד דאינהו אמרי פרענא ומהימני, יכול לוה למימר ליה בברי פרעתיך, ונפקא מינה כששלח לו על ידי קרובים דאינם נאמנים מחמת עדות, נאמנים הם לסמוך עליהם ולטעון על ידם טענת ברי שפרעו. ואהדר ליה כיון דלאו איהו אמר לו אנא פרעינהו ניהלך, אלא על ידי שליח לאו ברי גמור הוא לומר על ידיהם פרעתיך אלא שאם כשרים הם שנים נאמנים מתורת עדות.

{{דה מפרש|והשתא דתקון רבנן שבועת היסת מישתבעי הני עדים ומשתבע מלוה}} ואם תאמר ליהמנינהו בשבועה, דכיון דמשתבעי אסתלקיה נגיעת עדותן וחזרו לכשרותן. יש לומר כיון דאתה מצריכן שבועה נפקי להו מתורת עדים והוו כבעלי דבר.

ואם תאמר עדים אמאי צריכין שבועה, דאיהו לא ידע אי פרעינהו אי לא, ומספק היאך הוא משביען, ועוד חזקה שליח עושה שליחותו. ויש לומר כיון דחייבין הם ליתן למלוה או ללוה ושניהם טוענן אותם ברי זה שלא נתנו וזה שלא החזירו. מצרפין טענותיהן לטענת ברי, וחייבין לישבע היסת.

ואם תאמר ומלוה למה הוא נשבע, והלא זה אומר לו הלויתני ואינו יודע אם החזרתי לך אם לאו. כיון דעדים נוגעין בעדותן הן. יש לומר דהכי נמי כיון שזה ברי ששלח לו, וחזקה שליח עושה שליחותו, והעדים טוענין ברי שנתנו לו, עושין טענתו כברי, ועוד שהוא נוטל.

ואם תאמר יפטור הלוה העדים בין נתנו בין לא נתנו, דהשתא לאו נוגעין בעדותן הו ונאמנים, יש לומר דאין סלוק מועיל אלא בשאין לעדים הנאה והפסד בסלוק זה יתר על מה שהיה מכבר. כאותה שאמרו (ב&quot;ב מג, א) בבני העיר שנגנב להם ספר תורה, ושותף שכתב לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו, אבל הכא דיש להן הנאה בדבר אינם נאמנים, וכבר הארכתי בזה בבבא בתרא בפרק חזקת (?, ?) בס&quot;ד.

וכתב ר' אלפסי דעדים משתבעי שבועת היסת. ומלוה משתבע שבועת המשנה דהא נוטל הוא, וכל הנוטלין נשבעין בנקיטת חפץ, כאותן השנויין במשנתנו שבפרק כל הנשבעין (מד, ב) וכן עיקר, דעדים אין אתה מצריכן שבועה אלא מדרב נחמן, דאם אמרו החזרנו נשבעין היסת ונפטרין, השתא נמי דאמרו פרענא למלוה משתבעי היסת ומיפטרי. והר&quot;ז הלוי ז&quot;ל שכתב דאף עדים נשבעין בנקיטת חפץ, לא נראו דבריו.

ורבוותא ז&quot;ל פירשו דהיכא דמית מלוה או שלוחין אין כאן שבועה, דהא עיקר שבועה כאן אינה אלא משום דמצטרפין טענת הלוה והמלוה לגבי שלוחין לעשות טענת הלוה עליהן כברי כדכתבינן לעיל, וכיון דמית מלוה, הויא לה טענת לוה שמא, ואין נשבעין היסת בשמא, וכן אתה אומר בשמתו עדים, שאין על המלוה טענת ברי, והלכך אין עליהם אלא חרם התקנה, וכן הדין לפועלים עם חנוני שורת הדין שיהיו נוטלין בלא שבועה, דהוה ליה גזלתיך והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, אלא כיון דאיכא מכחישין הצריכוהו לישבע וליטול, הלכך כשמת החנוני שמכחישין נעמידם על דינם ונוטלין שלא בשבועה, וכן כתב הר&quot;י ן' מיגאש בפרק כל הנשבעין. אבל כשמתו פועלים וחנוני תובע, יש מקצת מהראשונים דאמרו דנוטל בלא שבועה, מפני שאין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד, וכן כתב הרמב&quot;ם (הל' מלוה ולוה פט&quot;ז ה&quot;ה).

והרמב&quot;ן נר&quot;ו חלק עליהם מפני שהחנוני מן הדין אינו נוטל מבעל הבית כלום, מני שהוא כמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע שהוא פטור, אלא תקנה התקינו לו חכמים ז&quot;ל שישבע ויטול, והלכך אף על פי שמתו פועלים אין חנוני נוטל בלא שבועה, ובשמתו פועלים נמי יורשין באים ונפרעין מבעל הבית בשבועת היורשין, כדקיימא לן דכל הנשבעין ונוטלין שמתו או שהם חשודין על השבועה שמעמידין על דינן, דהא קיימא לן הבו דלא לוסיף עלה כדמפורש בשלהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, א), הלכך פועלין שמתו בני פועלין נוטלים הן מבעל הבית בשבועת היורשין, וכיון שבעל הבית נפסד, חנוני נמי אינו נוטל אלא בשבועה, והביא ראיה ממתניתין (שם מה, א) דתן לבני סאתים חטים, דהא אפילו לבני קטן קאמר והוא אינו מכחישו ואינו נשבע בין גדול בין קטן, דהא לו מידי שקיל מאביו, ואפילו הכי קתני עלה דחנוני נשבע.

{{דה מפרש|תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה}} ודוקא מאורסה, אבל נשאת, שוב אין לאביה רשות בה. ורבותינו בעלי התוס' ז&quot;ל פירוש דהוא הדין לקטנה, ונערה דנקט להודיעך כחו דרבי יהודה. ור' אלפסי והראב&quot;ד והרב אב ב&quot;ד ז&quot;ל אמרו דוקא בנערה, אבל בקטנה לכולי עלמא אביה ולא היא, ונראין דבריהם, וכבר הארכתי בה בפרק התקבל (סד, ב) בגיטין בס&quot;ד, וכן פירש רש&quot;י אבל בקטנה אביה ולא היא.

והא דאמרינן '''אינה יודעת לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש'''. פירש רש&quot;י אינה מתגרשת כלל, לא על ידה ולא על ידי אביה, ואינו מחוור. ורבינו תם ז&quot;ל פירש דוקא על ידי עצמה לפי שאינה יודעת לשמור את גיטה, אבל על ידי אביה ועוד ארוסה מתגרשת, וכן כתב הרב בעל ההלכות ז&quot;ל, וכבר הארכתי בה בפרק התקבל בס&quot;ד.

הא דאמר ריש לקיש '''כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין'''. אף לדברי מי שמפרש מתניתין דנערה המאורסה אפילו בקטנה, בקדושין מיהא דוקא אביה ולא היא, דהא אפילו בשאין לה אב אינה מתקדשת דבר תורה אלא למיאונין מדבריהם. אלא ריש לקיש למאי דתנן מפורש במתניתין דהיינו נערה קאמר, אבל בקטנה לכולי עלמא אביה ולא היא.

{{דה מפרש|והא מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה}} הקשו בתוס' ממאי מפקעת עצמה, אי לענין נדרים. והלא אינו מפר אפילו בשותפות לר' עקיבא דאמר בנדרים פרק נערה המאורסה (עד, ב) דלא יפר לא לאחד ולא לשנים, ומוקי לה בגמרא כגון שעשה בה מאמר, ויש לומר דמפקעת עצמה מיד אביה שאין יכול עוד למוסרה לאחד מן האחין ולקבל מהן ממון, שזה פסלה מן האחין במאמר והוא כונסה.

&lt;קטע סוף=מג ב/&gt;
===[[קידושין מד א|דף מד עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מד א/&gt;
{{דה מפרש|בו ובשלוחו אין, בה ובשלוחה לא}} ואם תאמר ודלמא בו ובשלוחו אין אבל בה, דוקא בה ולא בשלוחה ולמעוטי שלוחה אתא. יש לומר דהוה ליה למיתני בהדיא ועל ידי עצמה בה ולא בשלוחה, אי נמי ליתני האיש מקדש את בתו על ידי שלוחו ותו לא, דאי משום מצוה בו יותר מבשלוחו, הא מרישא שמעינן לה מדלא תנא הכי ותנא בו, שמע מינה בה אתא למעוטי.

&lt;קטע סוף=מד א/&gt;
===[[קידושין מד ב|דף מד עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מד ב/&gt;
הא דאמר רבא '''ישן ומשמרתו הרי זה גט'''. אוקימנא לה התם בפרק הזורק בגיטין (עח, א) בכפות ושם כתבתיה בארוכה בס&quot;ד.

{{דה מפרש|אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון}} וטעמא כדמפרש ואזיל, צריכה גט חוששין שמא נתרצה אביה בקדושיה, וצריכה מיאון שמא לא נתרצה ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה. ופירש הראב&quot;ד ז&quot;ל דהא דאמר שמואל דחוששין לקדושיה, כשנתקדשה במעמד האב ולא מיחה, דהוה ליה כאילו אמר לה צאי וקבלי קדושיך, וההיא דלקמן (מה, א) דהנהו תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל, כשהיה הבן עמהם ושתק הוא, ואפילו הכי אמרינן דאין חוששין שמא נתרצה הבן, דמימר אמר במאי דעביד אבא מאי איכפת לי, וכי לא אמרו לי מידי מאי אצוח, נראה שפירש כן, לפי שהוקשה לו אם נתקדשה שלא בפניו כיון דאין לה יד לקבל קדושיה, ובשעת נתינתן לא חלו הקדושין ואינן ראוין לחול, כי שמע האב והודה מה בכך, בשעת נתינתו לא הודה, ובשאת הודאתו לא נתן לה כלום.

ואין פירושו מחוור לי, חדא, דהא ודאי שמעתין כולה לכאורה כההיא דמייתי לקמן בשלהי שמעתין מיירי, ולענין דומה לשמעתין סמכוהו כאן דאמר רב נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת, והכי נמי בשהלך אביה למדינת הים ועמדה היא ונתקדשה. ועוד דאמרינן נתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת ואביה כאן, מדפירש התם והביאה כאן ולא סתם כמו שסתם כאן, משמע דהכא בשאין אביה כאן. ועוד דאמרינן נמי לקמן נתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב, ורב אסי אמר אביה ולא היא, ואותביניה מהא דתניא גבי מפותה אם מאן ימאן אביה לתתה אין לי אלא אביה, היא עצמה מנין כו', ומפותה ודאי לא באפיה אביה הוה, אלא ששמע לבסוף ושתק או נתרצה בקדושיה, ועוד מפותה עצמה הויא תיבותיה למאי דסלקא דעתא מעיקרא שפיתה לשם אישות. ומיהו ההיא איכא לתרוצי כדאביי דאמר צריכה קדושין אחרים לדעת אביה, אלא שהרב ז&quot;ל בעצמו לא פירש כן, הא דאביי אלא צריכה שיודה אביה באותן קדושין עצמן, דהיינו כקדושין אחרים, וגם הרב ז&quot;ל נראה שחזר בו, לקמן, שפירש נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה, שלא היה אביה שם בשעת קדושין.
ואחרים פירשו חוששין שמא נתרצה האב קודם שתתקדש, והוא צוה ואמר לה צאי וקבלי קדושיך. וגם זה אינו מחוור, מדאמרינן בהנהו תרי דהוו שתו חמרא. אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן, ואקשינן ודלמא ארצויי ארצי קמיה, כלומר מעיקרא, ואם איתא מכיון דאמר רבינא אין חוששין שמא נתרצה הבן מעיקרא, מאי קא מקשה תו ודלמא איתרצי מעיקרא הא אמרינן דלא חיישינן אלא ודאי הא דאמרינן נתרצה ולא נתרצה לאחר מעשה קאמר.

ויש לפרש שמא נתרצה כששמע, וכגון ששתק כששמע, ואף על גב דצוח לבסוף, אפילו הכי חיישינן שמא נתרצה בקדושיה כששמע ונתקיימו קדושיה, דהוה ליה כהתקדשי לי על מנת שירצה אביך שמקודשת לכשישמע ולא ימחה, ואף על פי שלא חלו בשעת נתינה, וטעמא דחיישינן שמא נתרצה האב ולא חיישינן שמא נתרצה הבן כדפירש רש&quot;י לקמן דאב בכל דהוא ניחא ליה, משום טב למיתב טנדו, אבל בן מידק דייק ונסיב, והכא אף על פי שנתאכלו המעות קודם ששמע האב, נמי חוששין לה, דהוה ליה כהרי את מקודשת לי לאחר ל' יום (לקמן נט, ב) דאף על פי שנתאכלו המעות מקודשת.

ורבותינו בעלי התוס' כתבו דהא דאמרינן חוששין שמא נתרצה האב, דוקא בששתק, אף על פי שצווח לבסוף, כמו שכתבנו אבל בצווח מעיקרו אין חוששין לה כלל, והביאו ראיה דהא רב גופיה דאמר הכא צריכה גט שמא נתרצה האב, איהו הוא דאמר לקמן נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה בין היא ובין אביה יכולין לעכב, אלמא כל שבא האב ועכב אין חוששין לה, ואמרינן נמי בסמוך נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ועמד ונשאת, אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, רב אסי אמר אינה אוכלת, שמא יבא אביה וימחה, ונמצאת זרה [אוכלת תרומה] למפרע, אלמא זרה גמורה הויא מדחיישינן אפילו בדרבנן, דמדאורייתא כיון שנתארסה אוכלת דקנין כספו היא.
ולדידי קשיא לי דאם איתא, היכי סתמי סתומי וחסרו עיקרא של דבר, דהיינו שמע האב ושתק, הוה להו לפרושי נתקדשה שלא לדעת אביה ושמע האב ושתק ולבסוף צוח חוששין שמא נתרצה האב. ובההוא מעשה דאיהו אמר לקריבאי, מן הסתם צוח מעיקרו הוה, מדאמר אביי שארית ישראל לא יעשו עולה, ואי בששתק רגלים לדבר שנתרצה, או שהסכים על ידו, אלא משמע דאפילו בצווח מעיקרו אמרו חוששין, וטעמא דמלתא משום דכל מאן דמקדש את הקטנה שלא לדעת יודע שאין קדושיה קדושין, אלא אם כן נתרצה האב בקדושיה, ועל דעת כן נתרצה האב בקדושיה, ועל דעת שיתפייס האב הוא מקדש, והוה ליה כמתנה על מנת שירצה אביך, ובמתנה בפירוש כך, אף על פי שצווח ולבסוף נתרצה מקודשת, שהרי נתפייס, דהא לא שירצה בשמיעה ראשונה קאמר, אלא שירתצה בקדושיה ומפייס לבסוף ויאמר אין קאמר, ואף על פי שמת האב, חוששין שמא נתרצה שעה אחת סמוך למיתתו, והכי איתא בתוספתא במכילתין פרק ג (ה&quot;ז) על מנת שירצה פלוני? אף על פי שאמר איני רוצה מקודשת, שמא נתרצה לאחר שעה כו', על מנת שירצה אבא אף על פי שאמר האב איני רוצה, מקודשת, שמא יתרצה האב לשעה אחרת. מת האב מקודשת שמא נתרצה שעה אחת סמוך למיתתו. ומתניתין לקמן בפרק האומר (סד, א) על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, אינה מקודשת גמורה קאמר, עד שיאמר האב אין, למאי דקא סלקא דעתך מעיקרא דכולה מתניתין בדאמר לה על מנת שלא ימחה אבא, כל שכן דלא תיקשי לן כלל, דהכי קאמר על מנת שלא ימחה אבא מכאן ועד שלשים יום, ולפיכך רצה האב שלא מחה מקודשת, לא רצה האב אלא שמחה אינה מקודשת, אלא נתבטלו קדושיו לגמרי, והא דאמר רב לקמן בין היא בין אביה יכולין לעכב, לומר דלא הווי קדושי ודאי, אבל קדושי ספק הוו, וכן פירשוה בתוס', וההיא דרב אסי דאמר שמא יבא האב וימחה ונמצאת זרה למפרע, אף על פי שאין כאן אלא איסורא דרבנן, מכל מקום אין מאכילין אותה על הספק, שמא יתרצה האב לאחר מחאתו, דלחומרא אמרו שמא יתרצה, לקולא לא אמרו שתאכל באיסור דרבנן שמא יתרצה. וזה אין צריך לפנים, ודאמרינן בירושלמי (ה&quot;א) נתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת, זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה, התם משום דנתקדשה ונשאת שלא לדעת, ודאי מקפד קפיד, וחזקה שלא יתרצה לעולם. הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ולקמן בשמעתין מחלקי בין נתקדשה לדעת ונשאת שלא לדעת לבין נתקדשה ונשאת שלא לדעת כנ&quot;ל.

הא דנקט הכא קטנה הוא הדין לנערה, דהא קיימא לן כר' יוחנן דאמר מחלוקת לגרושין אבל לקדושין אביה ולא היא, ולקמן גרסי בכלהו נסחאי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה, היא ואביה יכולין לעכב, ומשמע דכולה שמעתין נמי בין בקטנה בין בנערה היא.

ואם תאמר אי בנערה, מיאון מאי עבידתיה דהא משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, איכא למימר דבנערה דלא אפשר לא אפשר ובגיטא תשתרי, מידי דהוה אכל ספיקי קדושין דצריכה גט מספק אף על פי שאינה יכולה למאן, אי נמי איכא למימר דבקטנה שאין מעשיה כלום שלא מדעת האב איכא למגזר טפי, דאי אמרת לא ממאנת, אמרי מדאצרכוה רבנן גיטה קמו ביה רבנן באב ונתרצה בקדושיה, אבל בנערה דיש לה יד, מימר אמרי מיחש הוא דחשו לה רבנן ואצרכוה גיטא, משום דלא ליתי לאיחלופי בנערה שאין לה אב שקדושיה [מן ה]תורה. ורב אחא גאון כתב דאף היא ממאנין אותה, שכן כתב בפרשת ואלה המשפטים, אבל לא מצינו מיאון בנערה במקום אחר, ונראה שהוא גורס כאן נערה, ורבותינו בעלי התוס' אמרו שהיא צריכה כרוז.

הא דאמר עולא '''קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה'''. פירש רש&quot;י ז&quot;ל ואפילו בששדכו. ומקצת נוסחאות יש שכתוב בהם בפירוש ואפילו שדכו. ורבותינו בעלי התוספות פירשוה בשלא שדכו, דאי בשדכו הא משמע דפשיטא להו דחוששין, מדפרכינן ללישנא קמא ואפילו שדכו, ופרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא. ואינו מחוור מדאקשינן לעולא מהא דתניא ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מדקא קרי ליה אלמנה, ועל כרחין בדקדשה איהי נפשה, דאלמא נתקדשה שלא לדעת אביה מקודשת, ואם איתא מאי קושיא, דלמא בששדכה אביה, ויש מי שתירץ דבשדך האב שפחות אחר אישות היא. וקשיא לי דאטו מי אלים שדך האב משקבל אביה כסף ממכרה מאדון ואמר לה צאי וקבלי קדושיך, דהא ההיא כרב יוסי בר' יהודה מוקמיה לה, דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, ואנן מדר' יוסי שמעינן בפרקין קמא (יט, א) דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, וכדדייק לה רבא אמר רב נחמן, אלא ודאי נראין דברי רש&quot;י ז&quot;ל דעולא אפילו בששדכו קאמר, והיינו קושיא ממוכרה אלמנה לכהן גדול בין שדכו בין לא שדכו.

{{דה מפרש|וכולן שמתו או מיאנו כו'}} וקשיא לעולא, דהא לעולא בין שדך בין לא שדך אינה צריכה מיאון, אבל לרב מוקמיה לה בשלא שדך, ולפיך במיאון סגיא, ומיאון מיהא בעיא.

&lt;קטע סוף=מד ב/&gt;
===[[קידושין מה ב|דף מה עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מה ב/&gt;
{{דה מפרש|רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה [אוכלת תרומה] למפרע, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי}} וקשיא לן דכי בא ומחה מאי הוי, והא ארוסה בת ישראל מדאורייתא מיכל אכלה, ורבנן הוא דאמרו (לעיל י, ב) שלא תאכל עד שתכנס לחופה אומשום סמפון או משום דעולא, והכא שכנסה לא משום דעולא איכא ולא משום סמפון איכא, דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו. ובתוס' תירצו כיון דאצרכוה רבנן חופה, וזו אין חופתה חופה גמורה, שמא יבא אביה וימחה אינה אוכלת. וקשי לי דהא חופה דתקינו לה לאו דוקא שתעכב חופתה באכילתה, שהרי במוחל אוכלת היא ואפילו לא נכנסה לחופה, וכדאמרינן לעיל בפרק קמא (יא, א) דאיכא בינייהו שקבל מסר והלך דבשקבל עליו הבעל לית בה משום סמפון, ובמסר לבעל ליכא משום דעולא. ועוד תירצו דכיון דאין חופתה חופה גם הוא אינו מיחדה ואינה בודקה וכדפרישית גבי פחותה מבת ג' שנים שנשאת בפרק קמא דמכלתין (שם ד&quot;ה אבל נשאת), וגם זה אינו מחוור דהתם אין ביאתה ביאה, ולפיכך אינו מיחדה אצלו, אבל הכא בנערה אם חושש לה משום מחאת אביה, אף הוא אינו כונסה, וכיון שכנסה חזקה אינו חושש ומיחדה הוא אצלו וצ&quot;ע.

{{דה מפרש|ומודה רב שאם מתה אינה יורשה אוקי ממונא בחזקת מאריה}} ואפילו אם היה הבעל מוחזק בנכסים, אינה חזקה, דנכסים בחזקת יורשי האב.

{{דה מפרש|ואפילו לרב דאמר אוכלת התם הוא דליתיה לאב אבל הכא דאיתיה לאב ודאי קפיד והאי דשתק מרתח רתח}} ואף על גב דאמר רב לעיל חוששין שמא נתרצה האב, וההיא אפילו בשהאב כאן ושתק, שאני נשואין דמילתא רבתי היא דכיון דמתיחדה בחופה, כיון דאיתיה לאב ועמדה ונשאת שלא מדעתו מיקפד קפיד, ואף על גב דאידחי הא דרב ושמואל בנתקדשה בלבד, אבל בנתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת, כיון דכולהו חיישי אנן נמי חיישינן, הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב וצריכה גט ומיאון ואפילו בלא שדוכי כך כתב הרמב&quot;ן נר&quot;ו. ולדברי ר' אלפסי דאמר דאפילו נתרצה האב לבתר דקדשה לא חיישינן לה הכי נמי לא חיישינן.

&lt;קטע סוף=מה ב/&gt;
===[[קידושין מו א|דף מו עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מו א/&gt;
{{דה מפרש|לומר שמשלם קנס כמפותה}} וקשיא לן היכי דמי, אי בשהאב מתרצה בכך, מה מועיל מיאון דידה, דהא אביה מצי לקדשה בעל כרחה, ואי בשלא נתרצה האב, היינו מיאון דאב, ותירצו בתוס' דבמפותה גזרת הכתוב היא, דאף על פי שהאב יכול לקדשה בעל כרחה, מכל מקום מיאונה מועיל לענין זה שמשלם קנס כשהיא ממאנת. אי נמי בשפיתה כשהיא נערה ולא הספיק לעמוד בדין עד שבגרה או שמת אביה שקנסה לעצמה, כדתנן (כתובות מא, ב) נערה שנתפתתה ולא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה, ולומר דאף על גב שעכשיו היא ברשותה וקנסה לעצמה לא אמרינן שמחלה קנסה מדנתפתתה לו, אלא כיון דבשעת פיתוי דאב היתה ועכשיו שהיא של עצמה אינה מתרצית לו משלם קנס על ידי מיאונה. והרמב&quot;ן נר&quot;ו תירץ כגון שאמר האב בשעת העמדה בדין ורצה אני ועמדה היא ומיאנה, והאב חוזר בו ואינו רוצה לקבל קדושיה בעל כרחה, וחוזר ותובע קנסה, וקא משמע לן דאף על פי שאינו משלם קנס מחמת עיכוב האב, דהא נפטר ממנו משעה שנתרצה לו בבית דין, אפילו הכי משלם קנס מחמת מיאונה.

{{דה מפרש|אמר ליה אביי צריכה קדושין לדעת אביה}} יש לפרש צריכה שיתרצה האב בקדושיה, דהיינו בקבלת קדושין, וכן פירש הראב&quot;ד, אבל רש&quot;י פירש צריכה קדושין אחרים לדעת אביה, ואף על גב דמשמע לעיל דאביי כרב ושמואל סבירא ליה דחוששין שמא נתרצה האב, ואי נמי לרבינא בשנתרצה האב בהדיא לבסוף מקודשת כפירושו של רש&quot;י שכתבנו למעלה, איכא למימר דאביי מידחא דחי לה לרב יוסף לומר דקדושין שלא מדעת אף על פי שנתרצה האב אינן כלום, ולפיכך צריכה קדושין אחרים. אבל לדברי רבינו אלפסי אתי שפיר דלעולם אינה מקודשת שלא לדעת האב, ואביי כרבינא סבירא ליה, וההיא דאיהו אמר לקריבאי דאמר עלה אביי שארית ישראל לא יעשו עולה הא תריצנא לה לעיל דכרבינא נמי אתיא כמו שכתבנו למעלה.

{{דה מפרש|ר' אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן באחרונה}} ורב ושמואל דלא אוקמוה אסיפא ודחקי ומוקמי לה ארישא, איכא למימר משום דלא משמע להו אחת מהן אחרונה דוקא דאחת מהן כל שיש בה באחת מכולם משמע, וכן פירש הראב&quot;ד ז&quot;ל. ולפי פירוש זה פליג רב בפירושא דמתניתין בהדי רב אמי, אבל בעיקר דינא מודה ליה דהא רב מעות בעלמא חוזרין סבירא ליה, ולפי פירוש זה נמי גרסינן שפיר דאתמר המקדש את אחותו. דהא בהאי דינא שייכא. ואיכא למימר דרב ושמואל בדינא נמי פליגי עליה דר' אמי, בהתקדש לי בזו ובזו סבירא להו דאף על פי שהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש בין כולן שוה פרוטה מקודשת, דכי קא אכלה מדנפשה קאכלה, דומיא דהתקדשי לאחר שלשים דאף על פי שנתאכלו המעות מקודשת, כדאמרינן לקמן בפרק האומר (נט, א) לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואף על פי שנתאכלו המעות, מאי טעמא הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו לפקדון לא דמו דהני ברשותא קא מתאכלי, למלוה לא דמו מלוה להוצאה ניתנה, ולא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, והכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, וכי קא מתאכלי ברשותה קא מתאכלי, והלכך הא דקתני היתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש באחת מהן שוה פרוטה, על כרחיך לאו אסיפא קאי, אלא ארישא, ור' אמי סבירא ליה דלא דמי להתקדשי לי לאחר ל' יום, דהתם הוא דיהב לה בדבור אחד, וכיון דגמר דבורו קודם שנתאכלו המעות אלא שקבע זמן לחול בו הקדושין כי מתאכלי ברשותה מתאכלה, אבל הכא שהוא מחלק דבורו ולא אמר לה התקדשי לי באלו, ודאי גלה דעתו שאינו רוצה שיחולו הקדושין כלל עד גמר כולן, ועד שתקבל את כולן אינן בידה אלא פקדון, וכשהוא אוכלת ראשונה היא לה שולחת יד בפקדון וחזרה [ֵשם] מלוה עליה, והלכך עד שיהא באחרונה שוה פרוטה אינה מקודשת, ובאחת דקתני הכי קאמר עד שיהא באחת שיש ביניהם, דהיינו אחרונה שוה פרוטה, ויש לנו כיוצא בזו בפרק הספינה (ב&quot;ב פד, א) אם היתה מדה של אחד מהן דפירושו של האחד דהיינו הלוקח. ועוד אחר בנדרים בריש פרק נערה המאורסה (?, ?). והא דקא מקשה להדיא לעיל והא מלוה היא, משום דמתניתין קשיתיה, דכיון דקתני עד שיהא שוה פרוטה באחת מהן, ואין הראשונות מצטרפות עם האחרונה לשוה פרוטה, שמע מינה סבירא ליה לתנא דלא ברשותא?ה מתאכלי, ואם כן אפילו כי אית בקמייתא שוה פרוטה אמאי מקודשת, והא לטעמיה דתנא מלוה היא ואקמוה רב ושמואל ארישא דלאו למלוה דמי כדאמרן. והיינו דדייקא רבא תלת מדר' אמי, ולא דייק חדא מינייהו מדרב ושמואל, ופי'? מעות בעלמא חוזרין, מעות כאלו שמקדש אינו גומר דבורול בדבור אחד אלא שמחלק דבורו בזו ובזו לא נתנו לטבועין משעת נתינתן, אלא מעות בידה פקדון עד גמר כולן, וכי קא מתאכלי ברשותיה דידיה קא מתאכלי, והלכך אינה מקודשת אלא אם כן יש באחרונה שוה פרוטה. והכי גרסינן איתמר המקדש את אחותו ולא גרסינן דאתמר, דהא ר' אמי. לא שייכא בהא דרב ושמואל, דאפשר דר' אמי בההיא כשמואל סבירא ליה, אלא הכא משום דאיירי במעות חוזרין אייתי נמי הא דרב ושמואל, ובירושלמי מוכיח כן דרב ושמואל התקדשי בזו ובזו להקתדשי לי לאחר שלשים יום מדמו לה, כמו שכתבנו דגרסינן התם (פ&quot;ב, ה&quot;א) רב ירמיה בשם רב אמר התקדשי לי בסלע זו לאחר שלשים יום אוכלת בתוך שלשים הרי זו מקודשת, אף ר' שמעון בן אלעזר מודי בה, מה בינה למלוה, מלוה לא נתנה לשם קדושין, קדושין לכך ניתנו משעה ראשונה, והתנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהם שוה פרוטה, מעתה אפילו לא נשתייר שוה פרוטה, פתר לה על רישא אלמא רב סיפא דמתניתין בהתקדשי לי לאחר שלשים יום עביד לה, ועל דא הוא דמוקי לאוכלת ראשונה ראשונה ארישא כדכתבינן.

&lt;קטע סוף=מו א/&gt;
===[[קידושין מו ב|דף מו עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מו ב/&gt;
{{דה מפרש|אדם יודע שאין מפרישין חלה מקמח}} פירוש משום דכתיב (במדבר טו, כ?) עריסותיכם דהיינו לאחר גלגול. ואיכא דקשיא ליה והא תרומה דכתיב ביה דגנך (דברים יח, ד) דמשמע דאידגן, ואפילו הכי קיימא לן שאם הקדימו בשבלין שתרומתו תרומה דבר תורה, אלמא כי כתיב קרא לכתחלה ולמצוה מן המובחר, הא דיעבד עבד, אי נמי לומר שלא נתחייב עד שעת דיגון, הא אם הקדימו יצא הכא נמי נמי שאם הקדימה בקמח יצא, ויש לומר דבתרומה רחמנא רבייה מדכתיב (במדבר יח, כו) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, ודרשינן מיניה ולא תרומה גדולה ותורמת מעשר מן המעשר, והיכי דמי בשהקדימו בשבלין כדמוקמינן לה בברכות (???) ובפסחים (???), וממילא שמעינן מינה דאם הקדימו בשבלין דחייל עליה שם מעשר. והרמב&quot;ן נר&quot;י כתב דאף חלה כתרומה היא, מה התם דגן ולא פחות משליש אף הכא עיסה ולא קמח, ומה התם אוכלין עראי עד שימרח ואם תרם תרומתו תרומה, אף הכי נמי אוכלין עראי עד שתתגלגל ומשנתנה מים אם הפרישה חלתה חלה.

&lt;קטע סוף=מו ב/&gt;
===[[קידושין מז א|דף מז עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מז א/&gt;
גרסת הספרים {{דה מפרש|אבל באלו אפילו בקמייתא}} קשיא לי דבאלו אפילו ליכא בחדא מינייהו נמי, אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת, דכי קא אכלה מדנפשה קא אכלה, וכדיוקא דברייתא דמסייעא לרבא. ויש לומר דאין הכי נמי, אלא משום דלעיל אקשינן ואפילו בקמייתא בתמיהא, ואצטריך ר' אמי לאוקמה באחרונה, משום הכי נקט הכא ואפילו בקמייתא, כלומר דמעתה לא תיקשי לך מאי דאקשינן לעיל ואפילו בקמייתא, אבל רש&quot;י מחק אותה גירסא, וגריס אפילו אוכלת ראשונה מקודשת, ואין צורך למחוק את הגירסא כמו שכתבתי.

{{דה מפרש|פירושי קא מפרש התקדשי לי באלון כו' כיצד כגון שאמר לה התקדשי לי באלו}} ואף על גב דאו שאמרה קתני, יש לנו כיוצא בה לקמן (נב, א) גבי או שחטף סלע מידה, דפרישנא דכיצד חטף סלע מידה קאמר, קשיא לי כיון דעיקר סייעתא היינו משום דמפליג בסיפא בין אוכלת למנחת, וברישא לא שמעינן ליה לתנא דמפליג בהדיא, שמע מינה דבאלו לא שנא אוכלת ולא שנא מנחת, למה לן לדחוקי כולי האי למימר דברמון באלון ובאגוז באלו קאמר, ואו דקתני כיצד קאמר, והא בהדיא קתני במציעתא או שאמר התקדשי באלו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת, ודוק מינה כיון דלא מפליג שמע מינה לא שנא אוכלת ולא שנא מנחת. וניחא לי דעל כרחן אי אמרת דברמון באלון ובאגוז לאו באלו, אי אפשר למידק תו האי דוקיא, דהא רישא דרישא דהיינו ברמון באלון באגוז דלאו באלו, אלא בהתקדשי בזו ובזו ובזו, ולא מפליג בהדיא, ואפילו הכי על כרחין לאו באוכלת אלא במנחת, וכיון שכן אף אנו נאמר במציעתא דהיינו באלו דוקא במנחת ולא באוכלת, ומשום הכי אי אפשר למידק מינה כלום, אלא אם כן נאמר דרישא דרישא באלו קאמר, ועוד דקושטא דברייתא על כרחך הכין הוא משום קושיין דאקשינן היכי דמי, ועל כרחין אתינן לפרושה הכין כנ&quot;ל.

{{דה מפרש|ושוין במכר שזה קנאו ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני}} ומדמתמה הכא במאי קני, שמע מינה דהכי הלכתא, וגרסינן בירושלמי (פ&quot;ב, ה&quot;ה) ר' חייא בשם ר' יוחנן קדושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קני במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע, ור' אלפסי שלא כתבה בהלכות, סמך לו על מה שכתב שאין אשה מתקדשת במלוה, דהוא הדין לשאר הנקנין בכסף שאין נקנין בה, וקשיא לי הא דאמרינן בפרק איזהו נשך (ב&quot;מ סב, ב) הרי לך אצלי יין ויין אין לו, דמשמע הא יש לו יין חייב להעמיד לו יין, ונראה ליה דהתם לא לענין להתחייב (לו) ליתן לו יין ולהעמיד לו מקח קאמר, אלא דכל שיש לו יין אף על פי שנתייקר לאחר מכאן, אין כאן משום רבית.

אבל בירושלמי (פ&quot;ב ה&quot;ה) מצאתי כאן שפירשוה בחיוב מקח ממש, דגרסינן התם במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע, ביקש להמעידו מקחו נשמיענה מן הדא והרי לך אצלי יין ויין אין לו, הא אם יש לו יין חייב, תני ר' חייא אם יש לו יין חייב ליתן לו עד כאן בירושלמי. ונראה לפי זה דמא שאמרו במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע, דוקא בשחזר בו הלוקח, אבל בשחזר בו המוכר אי אפשר לו לחזור בו, ומלוה עדיפא מנתינת מעות דלקנות במלוה מלתא דלא שכיחא היא, ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וכנעין זה כתבתי בפרק הספינה גבי יש דמים שהם כחליפין. אלא שעדיין יש להתיישב בפירוש הירושלמי דהיאך אפשר שאין מוסרין את הלוקח אפילו למי שפרע ויהא המוכר חייב להעמיד לו מקח.

{{דה מפרש|מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעיה}} וכתב הרמב&quot;ן נר&quot;ו דמסתברא כיש אומרים דבין כך ובין כך מקודשת, והביא ראיה מדתניא בפרק קמא (ד, א) התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת, אלמא הא במנה סתם אם נמצא מנה חסר דינר מקודשת, ולא אמרינן כסיפא לה מלתא למתבעיה, וסמך לו על מה שלא כתבה לזו רבינו אלפסי, דאלמא לא קיימא לן כחכמים.

ומסתברא כחכמים, והא דתניא התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר, לאו דוקא חסר דינר לאשמועינן הא דכותה במנה סתם מקודשת, דעיקרא דברייתא לאשמועינן דבמונה והולך כל שחסר ממנו אינה מקודשת, לא שנא חסר דינר ולא שנא חסר תשעים ותשעה, ואורחא דמילתא נקט בשמונה לה והולך וחסר ממנו דינר, והוא הדין לחסר רובו. ותדע לך דאם אין אתה אומר כן, אלא ברייתא דוקא קתני, אם כן נאמר דדוקא חסר דינר דאיכא תרתי מנה זה וכסיפא לה מלתא למתבעיה, הא חסר רובו דלא כסיפא לה מלתא למתבעיה מקודשת, אלא דעל כרחין ברייתא לאו דוקא, וכיון שכן לא תידוק מינה הא מנה סתם בכי הא, כלומר דאינו חסר אלא דינר מקודשת, אלא הכי דייקינן מינה במנה זה ונמצא חסר אינה מקודשת לעולם, הא במנה סתם ולא נתן לה אלא מקצתו מקודשת,??? ולעולם בדלא כסיפא לה מלתא למיתבעיה. וכן דעת הראב&quot;ד כמ&quot;ש בפ&quot;ק במקומה.

{{דה מפרש|התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך כו' אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת}} פירוש שאמר לה סתם בפקדון שיש לי בידך דהכי משמע בכל מה שיש לי עכשיו בידך, ואף היא שלא הקפידה לומר והוא שלא נגנב ושלא נאבד, מסתמא מינח ניחא לה בכל מה שהוא אם מעט ואם הרבה, אבל אם אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך, אם נגנב או נאבד מקצתו אינה מקודשת, והכי איתא בירולשמי (פ&quot;ב, ה&quot;א) דגרסינן התם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מתניתין בשאמר לה בפקדון שיש לי בידך, אבל אם אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת, עד שיהיו כולן קיימין, ונראין הדברים דאפילו אמר לה התקדשי לי במנה שהפקדתי בידך אף על פי שלא אמר לה בכל אותו מנה אינה מקודשת. והרב בעל ההלכות ז&quot;ל כתב וכי נשתייר ממנו שוה פרוטה קדושין תופסין בה מעכשיו ובפקדון בעי למלויי ניהלה, וכר' אלעזר.

&lt;קטע סוף=מז א/&gt;
===[[קידושין מז ב|דף מז עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מז ב/&gt;
{{דה מפרש|במאי קא מיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב וכו'}} פירש רש&quot;י: במאי פליגי, דאי בלהוצאה ניתנה פליגי, סוף סוף אכתי כתנאי אמרה רב לשמעתיה, אמר רבא לעולם להוצאה ניתנה דברי הכל כרב, ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה,הרי החזיק בה, ואין הבעלים יכולין להחזיר, והיא לה מלוה, והכא בשלא הוציאו ממנה כלום, ובמלוה קודם ששלח בה יד להוציא ממנה הלוה כלום, אם יכול המלוה לחזור בו קמיפלגי, מר סבר לא מצי הדר ביה וברשות לוה קיימא, ומר סבר יכול לחזור בו, וכי קאמר רב מלוה להוצאה ניתנה בששלח בה יד, דשוב אינה ברשות מלוה לא לחזרה ולא לאונסין וככולהו אמרה לשמעתיה. [ואין צורך לזה, אלא רב אפילו לא הוציא ממנה כלל אמרה לשמעתיה], דלעולם להוצאה ניתנה וברשות לוה קיימא לחזרה ולאונסין, ודלא כר' שמעון בן אלעזר דסבירא ליה דכל שלא שלח בה יד ברשות מלוה קיימא, והא דלא דייקינן עלה נימא כתנאי אמרה לשמעתא כדדייקינן לעיל לימא ר' אלעזר כתנאי אמרה לשמעתיה, היינו משום דמעיקרא אקשינן מינה לרב ולומר דכולהו סבירא להו דהיכא דנשתייר ממנה שוה פרוטה מקודשת, וכי אפקיניה לרב מתיובתיה לא חיישינן אי אתי דלא כר' שמעון בן אלעזר, דמכל מקום כחכמים אמרה דקיימא לן כותייהו, ותדע לך דלפי פירושו של רש&quot;י קשיא לי הא דאמרינן בסמוך לימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר' מאיר אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת, האי שטר חוב היכי דמי, אילימא שטר חוב דאחרים כו'. אלא לאו שטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי. ואם כדברי רש&quot;י קשיא היכי דמי, דאי בששלח בה יד קשיא דר' מאיר, דהא אמרינן לעיל דלכולי עלמא בששלח בה יד ברשות לוה קיימא ואינה מקודשת ואי בשלא שלח בה יד הא לא שייכא בדרב כלל דהא מוקמי שמעתין דרב בששלח בה יד דוקא כי היכי דלא לימא שמעתיה כתנאי. אלא מסתברא כפירושא בתרא, ורב אפילו בשלא שלח בה יד ברשות לוה קיימא ולהוצאה ניתנה, ודלא כר שמעון דאמר משום ר' מאיר.

{{דה מפרש|לעולם שטר חוב דאחרים כו'}} אף על גב דאף היא ניתנה להוצאה אצל האחרים, מכל מקום כיון שהוא מוציא השעבוד מרשותו ומכניסו לרשותה, הוה ליה כנותן פרוטה מידו לידה, ולא דמי למלוה (שעמה) [שעליה] דאז אינו מכניס לרשותה דבר מחודש, ששעבודה בידה היה, וכבר כתבנו זה למעלה בפרק קמא (ח, א) גבי הניח לה משכון עליה, ולמקדשה במנה והניח לה משכון עליו לא דמי, דהתם נמי אף על גב דנכנס לרשותה דבר מחודש דהיינו שעבוד שנשתעבד לה, ואפילו נשתעבד לה בשטר, דמכל מקום הוא לא הוציא עדיין מרשותו שום דבר להכניסו ברשותה, ואנן תרתי בעינן שיוציא מרשותו ויכיניס ברשותה כנ&quot;ל.

לכאורה מדאמרינן הכא אי בעית אימא, כולי עלמא לית להו דר'? משמע דלית הלכתא כותיה, ואין אותיות נקנות עד שיכתוב וימסור.
&lt;קטע סוף=מז ב/&gt;
===[[קידושין מח א|דף מח עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=מח א/&gt;
{{דה מפרש|וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקדושי ראשון ולא בקדושי שני}} הקשה רש&quot;י בפירושיו למה לי נתרצה בקדושי ראשון, אפילו נתרצה לו, כיון שלא נתרצה בשני אין כאן גט, דקטנה מן הארוסין אין עושין בה מאמר שלא מדעת אביה, כדאיתא לעיל, וכיון דאין כאן גט, תפסי קדושין באחותה, והרואה שהצרכנוה גט סבר גט גמור הוא, ואין קדושין תופסין באחותה, ולפיכך צריכה מיאון, ותירץ דקדושי ראשון כדי נסבה. ור&quot;י תירץ דלרבותא נקט ליה, דלא מיבעיא אם נתרצה האב בקדושי ראשון דאיכא למגזר דהני קדושי שני לא הוו קדושין, ותפסו ליה קדושין באחותה, דאחות חלוצתו היא, אלא אפילו כשתמצא לומר שלא נתרצה האב בקדושי ראשון דהשא ליכא למיחש כולי האי, דדלמא נתרצה בקדושי שני, ומדינא לא תפסי קדושין באחותה, דאחות גרושתו היא, אלא אפילו כשתמצא לומר שלא נתרצה בקידושי שני ומדינא לא תפסי קדושין באחותה דאחות גרושתו היא אפילו הכי צריכה מיאוט דשמא כשם שלא נתרצה בקדושי ראשון כך לא נתרצה בקדושי שני.

וקשיא לן למה לי למנקט חשש מחודש למיאונין, הא משום חשש ראשון דהיינו שמא נתרצה האב בקדושי ראשון שאתה מצריכה חליצה בכך, מחמת אותו חשש עצמו הוה ליה לאצרוכה מיאון, דכיון דצריכה גט משום שמא נתרצה האב בקדושי שני וגיטו אינו מחוור, דשמא לא נתרצה בקדושיו אלא בקדושי ראשון, וגט יבמין הוא דהוי, איכא למיחש שמא יאמרו קדושי ראשון לאו קדושין וגיטה משני מחוור ואין קדושין תופסין באחותה, והוה להו למימר צריכה חליצה ומיאון שמא נתרצה האב בקדושי ראשון ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה, כלומר כשאתה מצריכה גט משני זה יאמרו שהוא גט מעליא, דשמא לא נתרצה לקדושי ראשון ונתרצה לקדושי שני, ובשלמא ברישא דרישא דאמר צריכה גט שמא נתרצה האב בקדושי שני, אף לגרסתו של רב אחא דגריס נערה, דצריכה גט למאמרו אף על פי שלא נתרצה האב בקדושי שני, היינו דלא נסיב כולהו בחדא, ולימא צריכה גט וחליצה שמא נתרצה האב בקדושי ראשון, דהשתא אף בנערה צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ומיאון כדי שלא יאמרו קדושי ראשון לאו קדושי וקדשוי שני קדושי, דאיכא למימר דהיינו טעמא דלא אמר הכי משום דאלומי אלים לטעמיה, דאיכא למימר דגט מעליא בעו דדלמא קדושי שני דאורייתא, וכל שכן לגירסת הספרים דגרסי קטנה, דהא בקטנה מן האירוסין לא תפסי בה קדושי יבם שלא מרצון אביה וגט אינה צריכה. אבל במציעתא קשיא לי כמו שכתבתי. וניחא לי דלרווחא דמלתא קא נסיב, חד חשש לגט ואידך לחליצה ואידך למיאון, וכיון שכן כדין נסיב ליה [הא ד]שמא לא נתרצה האב לא בקדושי ראשון ולא בקדושי שני, דאלו אמר שמא לא נתרצה האב בקדושי שני בלחוד (ה&quot;ד) [הוה אמינא] אם נתרצה בקדושי ראשון היינו מציעתא שעליו אתה מצריכה חליצה, ואף מיאוניה אין אתה צריך לומר שהן מחשש שלא נתרצה בקדושי שני, דאף כשתמצא לומר שנתרצה בקדושי שני הדין כך הוא שאין רצונו בשני מעלה ולא מוריד אחר רצונו בראשון, אלא על כרחין כיון דנקט ליה חשש משום קדושי שני אצטריך ליה למנקט שאף בראשון לא נתרצה כנ&quot;ל, ומן הטעם הזה אפשר לומר דלא נקט צריכה מיאון שמא נתרצה האב בקדושי שניהם, משום דהא נקט ליה נתרצה בראשון ונקט נמי נתרצה בקדושי שני, ומשום כך נקט הכא חשש מחודש, דהיינו שלא נתרצה לא בראשון ולא בשני.

{{דה מפרש|צריכה מיאון שמא לא נתרצה כו'}} ואם תאמר, והא חולצת ומידע ידעי דאחות חלוצה דרבנן. איכא מאן דאמר דחיישינן דלמא איכא מאן דשמע בגט ולא שמע בחליצה. ואם תאמר, אם כן כי ממאנה נמי ניחוש שמא לא שמעי במיאון. איכא למימר כל היכא דאיכא לתקוני מתקנין, ואין דנין אפשר משאי אפשר.

ואם תאמר, והא ביבמה דעלמא בשעשה בה מאמר דצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו, ניחוש דלמא אמרי גט גמור הוא, דלא שמעי בחליצה, הא ליתא דהתם ידעי בקדושי ראשון דלית בהו ספיקא, ומידע ידעי דגט יבמין הוא ,אבל הכא דכולהו ידעי דשלא לדעת אביה קבלה קדושיה, מימר אמרי קמו רבנן בקדושי ראשון דלאו קדושי וקדושי שני קדושי וגט גמור הוא, ור' יצחק ז&quot;ל בעל התוס' תירץ דאפילו מאן דשמע בחליצה, דלמא טעי ואמר דגיטו מחוור דקדושי ראשון לאו קדושי וקדושי שני קדושי, דכיון דלא מיחה בשני ודאי נתרצה, דאי לאו דנתרצה ודאי לא שתק, דכיון דנתקדשה לראשון יודע הוא מסתמא שנתקדשה לשני, מחמת שהיא זקוקה לו על ידי קדושיה, ואם לא שגמר בדעתו ונתרצה שתתקדש לו מוחה היה בה, ומשום הכי טעו ואמרי דגט גמור וחליצה דרבנן היא משום קדושי ראשון, דהא אילו היה הראשון קיים היתה צריכה מיאון אף על פי שלא נתרצה האב, כדמשמע מפירכיה דרב כהנא דפריך מכולן שמתו או שמיאנו.

ואם תאמר אם כן מיאון הוה בעיא ולא חליצה. דלמא סברי שאינה ממאנת לזיקתו כבית שמאי דאמר הכי ביבמות פרק בית שמאי (קז, א) אי נמי אף על גב דסגי לה במיאון יסברו דאפילו הכי אצרכוה חליצה דאין מלמדין את הקטנה למאן, דלעולם יתרחק אדם מן המיאונין ויתקרב לחליצה, כדאיתא התם בפרק בית שמאי (קט, א).

{{דה מפרש|אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן}} פירוש, ואפילו בששדכו, דאלו בשלא שדכו אפילו לנתרצה האב לא חיישינן, דרבינא לאפוקי מדרב ושמואל אתי, כדאמרינן בפי'? אמר מר דלא סבירא ליה להא דרב ושמואל, והיינו נמי דאקשינן וליחוש דלמא שליח שויה, דכיון דשדכו אית לן למיחש לכל טצדקי דאית לן למימר. ובתוס' אמרו דדוקא באב הוא דקא אזיל ומקשי דניחוש ליה, משום דמצוה עליה רמיא, דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו לבניכם נשים, ורגיל הוא לדבר עמו על עסקי נשואיו, אבל באחר שקדש את האשה לחבירו אין חוששין לו כלל, ובאב נמי אסיקנא דלא חיישינן דבפי'? אמרינן מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל, ופירש רש&quot;י דאין חוששין לשמא נתרצה, וכל שכן לשמא עשאו שליח, אלא אם כן שמענו. נראה מתוך דבריו שאם שמענו דנתרצה לבסוף מקודשת, ולכאורה ודאי לישנא הכי משמע מדאמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן, אלמא אין חוששין לשמא אמרו, הא אם נתרצה נתרצה, וכן נמי מהא דאמרינן בפי'? ?[אמר]? מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל, ורב ושמואל חוששין אמרו, ואנן לא קיימא לן כותייהו למיחש, אבל אם שמענו שנתרצה הא נתרצה.

ואלא מיהו לפי מה שפירש רש&quot;י ז&quot;ל בפרק קמא (ז, א) גבי הילך מנה והתקדשי לפלוני, דדוקא כשעשאו שליח, הכי נמי בששמענו מעיקרא שנתרצה בכך. ואי נמי יש לומר הכא שאני דאב אצל בתו ואי נמי? אצל בנו, שהדבר מצוי שהאב משתדל בנשואיהן, כל זמן ששמענו לבסוף שנתרצו חוששין להן, שהדבר קרוב שנתרצו בפירוש מתחלה.

ורב אלפסי כתב דבין נתרצה האב בין לא נתרצה לא הוו קדושין, נראה שהוא מפרש בפי'? [אמר] מר לא סבירא ליה הא דרב ושמואל דאמרי שאם נתרצה האב מקודשת, ומשום הכי בסתמא נמי מדשתיק חיישינן שמא נתרצה, דאפילו שמעיניה דאיתרצי לבסוף אינה מקודשת, ושמא אמר לה נמי צאי וקבלי קדושיך לא חיישינן, ואפילו בדשדיך, וכתירוציה דאביי דאמר לקמן גבי מפותה צריכה קדושין אחרים לדעת האב, ואפילו פיתה מתחלה לשאם אישות, וההיא דהוא אמר לקריבי והיא אמרה לקריבה, דמשמע מינה דאי לאו דאמרינן שארית ישראל לא יעשו עולה כאביי, או שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה כרבא, הוה חיישי ליה, ההיא כבר תירצה רבינו ז&quot;ל בהלכות, דהתם לפי שגלה האב דעתו קודם לכן שהיה רוצה לקדשה להאי (לאו דאביי ורבא חיישי) שמא שדר ליה לקדושה בחשאי ולדעתיה הוא דקשה, ואפילו תמצא לומר דאביי ורבא בדרב ושמואל שייכא, אנן כרבינא דבתרא הוא קיימא לן.

ואי קשיא לך הא דאמרינן בסמוך נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים, רב אמר אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, ורב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה, דמשמע הא אם בא אביה ונתרצה, הכל מודים שהיא נשואה גמורה, ואם מתה, הבעל יורשה, דאלמא רצוי דאב הוי רצוי, ואף רבינו בעצמו פסקה בהלכותיו, מסתבר דהתם משום שנתקדשה לדעת היא, דכיון דנתקדשה לדעת הוה ליה מסמא כמאן דאמר לה צאי והנשאי לו לדעתך כל אימת דבעית ולית אנה כאן, ומיהו כשבא האב ומיחה הויא מחאתו מחאה, דהא קאמר דלא נתרצה, ומחאתו מוכחת עליו שלא נתרצה, לפיכך לרב אסי אינה אוכלת, ורב נמי לענין ירושתה מודה הוא דאינו יורשה, ומכל מקום כשבא ונתרצה מימר אמרינן דמעיקרא נמי איתרצויי.

והכי איתא בירושלמי (ה&quot;א) קדשה לדעת וכנסה שלע לדעת מהו שתאכל בתרומה, רב אמר אוכלת, ושמואל אמר אינה אוכלת, ואמר ר' מונא טעמא דרב מכיון שקדשה לדעת חזקה שכנסה לדעת, ואף על גב דאמור התם דלדעת ר' מונא לרב, מתה, בעלה יורשה, בהא פליג אגמרא דילן, דהתם עבדי ליה כברי ממש שנתרצה בנשואה, כיון שנתרצה בקדושיה, ובגמרא דילן עבדי לה כברי, ואינו ברי ממש, ושתיקתו או מחאתו מוכחת עליו כנ&quot;ל.

ובשאלתות דרב אחא כתוב בפרשת ואלה המשפטים (נט) והלכתא כרבינא, מדאמרינן יכולה אשה לקדשה לבתה או אחיה היכא דשכיב אביה, אבל קיים אביה לא יכלה, ואף על גב דרב ושמואל דאמרי תרוייהו חיישינן שמא נתרצה האב, ונערה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה הימנו גט ומיאון, לית הלכתא כרב ושמואל אלא כרבינא בתרא, דאמר להו רבה בר שימי בפירוש מר לא סבר לה להא דרב ושמואל ולא צריכה ממנו גט ולא מיאון, ולא אמרינן שמא נתרצה האב, וכל שכן קטנה שלא נתרצה.

ולענין קטנה שהלך אביה למדינת הים עמדה [אמה] וקדשה, כתוב בהלכות גדולות בסוף הלכות קדושין וקטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואנסיבתא אמה, אישאילת הדה מלת כמה זימני קמי רבנן, ואמרי דשפיר עבדת אמה, דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה, אי איתיה לאב מקדשה קדושי תורה, ואי לא מנסביה בתקנה מדרבנן, וכי גדלה גדלי נשואין דילה, וכדאתי אב לא צריך לקדושה. ונראה דרב אחא ז&quot;ל חולק בזה ממה שכתבנו למעלה משמו, שכך כתב יכולה אשה לקדשה לבתה או אחיה היכא דשכיב אבוה, אבל קיים אבוה לא, ושמא אף הוא ז&quot;ל מודה בשהלך לארץ מרחקים כמדינת הים דתקינו לה רבנן קדושי.

ובתוס' הקשו אם כן אמאי דחקינן לעיל בקדושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר יהודה, לוקמה בשהלך אביה למדינת הים ועמדה ונתקדשה, ופמני קושיא זה דחו ואמרו דאין קדושיה כלום ואפילו מדרבנן. ומסתברא דאי משום הא לא איריא, דטפי ניחא להו לאוקמה במקודשת דאורייתא מלאוקמה בתקנתא דרבנן וההיא נמי דכולן שמתו או שמיאנו דמוקמינן לעולא כגון שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ולא מוקמינן בשהלך אביה למדינת הים, מהאי טעמא נמי דניחא ליה לאוקמה בחשש קדושי דאורייתא מלאוקמה בשל דבריהם.

ויש מרבותינו הצרפתים שאסרוה לזה שנתקדשה לו, דדלמא קבל בה אביה קדושי מאחר, ולפיך אסורה לישב תחתיו של זה כלל, ור&quot;ת הקשה אם כן כשמת אביה במדינת הים תאסר לעולם. והשיבו לו דלשמא קדשה לא חיישינן לשמא יקדשנה חיישינן. והלכך כשמת העמידה על חזקתה ותנשא ואינה חוששת, וכן בשלא מת והרי היא כהנת אוכלת בתרומה דאורייתא ואינה חוששת דכל שעתה ושעתא איכא למימר לא קדשה לישראל, וכאותה שאמרו בפרק כל הגט (גיטין כח, א) אלא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא, וקיימא לן כר' יוסי דאמר התם דחיישינן, והכא דכותיה וחיישינן שמא יקדש, והשיב ר&quot;ת דהיא הנותנת דכיון דלא חיישינן לשמא קדש, אם כן בהא נמי כל שעתא ושעתא איכא למימר לא קדשה, דהא לשמא קדש לא חיישינן, והלכך בשנשאת לזה למה אתה אוסרה עליו, ולא דמי לההיא דתרומה, דתניא התם בפרק כל הגט הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד, כלומר שמא ימות ונמצאת זורה אוכלת בתרומה למפרע שעה אחת, דשאני התם שנאסרה מחיים שעה אחת קודם מיתתו, והלכך כשתמצא לומר דחיישינן שמא ימות נמצאת אוסרה כל שעה ושעה, דדלמא השתא מיית השתא מיית. וכן אתה אומר בההיא דבקיעת הנוד דמייתי התם שמא יבקע הנוד נמצא שותה טבלים למפרע, אבל הכא דלא עבדי איסורא אלא משעה שמקדשה לאחר ואילך ולמפרע לא, כיון דלא חיישינן לשמא קדש כל שעתא ושעתא בהתירא קיימא. ועוד הביא ראיה מההיא דפרק קמא דגיטין (יג, א) דאמר בעבד כהן שברח שאכול בתרומה ולא חיישנן שלמא מכרו רבו לישראל. ומיהו יש לדחות דהתם אין אדם עשוי לקדש בתו כהנת לישראל ועבד כהן נמי לישראל, כדי שלא יהא מכשילן, אי נמי בעבד שברח לא ימצא לוקחים אחר שברח, אבל באשה שעומדת להתקדש אטו מי ידע שקדשה אמה שלא לדעתה, ואין להקל בדבר.


{{דה מפרש|במלוה על פה במאי פליגי בדרב הונא אמר רב כו'}} יש מדקדקים מכאן מדלא קאמר ואי בעית אימא דלכולי עלמא לא שנא מלוה ולא שנא פקדון ובאשה סמכה דעתה פליגי כדקאמר לעיל, שמע מינה דהמקנה במעמד שלשתן אינו יכול למחול. ויש אומרים שחוזר הוא ומוחל, והכא היינו טעמא דלא, אמר הכי, משום דאליבא דפירוקי קמאי דאוקימנא פלוגתייהו בעיקר קניה קא מוקי לה, אבל לפרוקא בתרא דאוקימנא פלוגתייהו בדשמואל, בתרוייהו בדשמואל פליגי, וחדא להודיעך כחן דרבנן דאפילו בשטר חוזר ומוחל, וחד להודיעך כחו דר' מאיר דאפילו במלוה על פה אינו חוזר ומוחל, ולכולי עלמא כי אמר רב בין במלוה בין בפקדון, וכדקיימא לן בפרק קמא דגיטין דאמרינן התם (יג, א) האלקים אמר רב בין במלוה בין בפקדון. וכבר כתבתיה בארוכה בפרק קמא דגיטין בס&quot;ד.

{{דה מפרש|וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת}} כך גריס רש&quot;י. ולא גריס ואם לאו אינה מקודשת. דהא בכולהו פירוקי דפרקינן רבנן ספוקי מספקא להו, והלכך אפילו אין בו שוה פרוטה מקודשת לחומרא, אלא שקדושיה קדושי ספק.

והא דאמרי רבנן שמין את הנייר, אפילו ר' מאיר מודה בה, ולא בא ר' מאיר לומר אלא שאם אין בה שוה פרוטה אין חוששין לקדושיו. ותדע לך, דאם איתא דר' מאיר לית ליה הכי, אלא בין שוה בין אינו שוה אינה מקודשת, אמאי דחקינן לרבנן ומוקמינן טעמייהו בספיקא, לימא דרבנן סברי לה כר' מאיר בחדא דבשטר אירוסין שאין עליו עדים אינה מקודשת כר' מאיר, ופליגי עליה בחדא שאם יש בנייר שוה פרוטה מקודשת, אלא ודאי בין לר' מאיר בין לרבנן שמין לה את הנייר.

ולכאורה נראה מכאן דמוכר שטר חוב לחברו וחוזר ומחלו, אין הלוקח חייב להחזיר הנייר ללוה, ובגיטין פרק קמא (יג, ב) הארכתי בס&quot;ד, וכן בכתובות פרק הכותב (פו, א).

{{דה מפרש|אילימא שטר חוב דאחרים קשיא דר' מאיר אדר' מאיר}} ואם תאמר אמאי לא מתרץ ליה דהכא בדאקני ליה במסירה בלא כתיבה, ור' מאיר לית ליה דרבי, ור' אלעזר אית ליה דרבי, ורבנן מספקא להו, וכי פליגי רבנן ור' מאיר לעיל בברייתא התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים, בדשמואל פליגי, דר' מאיר לית ליה דשמואל, ורבנן אית להו דשמואל. אי נמי באשה סמכה דעתה פליגי, יש לומר דניחא ליה לאוקמה אליבא דכולהו פירוקי דלעיל, וכיון דאוקימנא לעיל רבנן דר' מאיר כרבנן דרבי דאין אותיות נקנות במסירה, לא ניחא ליה לספוקי להו לדרבנן בהא.

הא דאמרינן: '''האי ממון היכי דמי אילימא אותו ממון מכלל דתנא קמא סבר אפילו אותו ממון נמי לא אלא במאי מיקדשא'''. ונראה דלאו למימרא שלא חלו הקדושין כלל עד שעת נתיחנת הנזמים לידה, דמשעת גמר הכלי מקודשת למאן דאמר מקדש במלוה מקודשת, שהרי אין זה מקדשה בגוף הכלי אלא בשכר עשייתו שהוא חוזר מלוה עליה, וכיון שכן, משעת גמרו של כלי מקודשת. ועוד דהא אי הוה סבירא לן דמקדש במלוה מקודשת, רקוד לפני שחוק לפני הרי זו מקודשת (לקמן סג, א) אף על פי שאין מגיע לידה שום דבר אם לא השחוק. ועוד דלמאן דאמר אינה לשכירות אלא לבסוף [והמקדש ב]מלוה אינה מקודשת, בשכר שאעשה עמך מקודשת, בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת, ואם איתא דאינה מקודשת עד שעת חזרת הכלי, הא הוה ליה שכירותו מלוה משעת גמר הכלי עד שעת נתינת הכלי לידה, והוה ליה כהתקדשי לי בשכר שעשיתי עמך. אלא מסתבר דהכי פירושו אילימא אותו ממון, כלומר גמר הכלי, דהיינו ממונו, מכלל דתנא קמא סבר אפילו אותו ממון נמי לא כלומר אף על פי שלא נגמר הכלי אלא במאי מיקדשא כנ&quot;ל, וכן נראה מדברי הראב&quot;ד שפירש ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וקדימה לה מלוה לקדושין, דקדושין לא חיילי עד שיגמר הכלי, דהכי אמרה ליה עשה לי שירים ונזמים וטבעות ואקדש אני לך לאחר שתעשה אותן, ומלוה הויא מכי עביד בהו שוה פרוטה, ומר סבר אינה לשכירות אלא לבסוף, ואימת הויא מלוה, כשיגמר הכלי בההיא שעתא חלו קדושין ע&quot;כ.

ומיהו קשה לי דאם איתא, אי אקשינן מכלל דתנא קמא סבר אפילו אותו ממון [נמי] לא אלא במאי מיקדשא ליה, הוה ליה לאקשויי והא איהו נמי כיון שעשאן מקודשת קאמר, כלומר דוקא לאחר שעשאן. ויש לומר דאלומי אלמא לקושייתו, כלומר דאפילו אמר הכי בהדיא, תיקשי דבמאי מקידשא ליה. ועוד יש לומר דודאי עם גמר המלאכה מקודשת למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף, אלא שאין הקדושין נגמרין עד שיחזיר לה הכלי, שאין מגיע לידה שום ממון ושום הנאה אלא משהחזיר לה הכלי, ולא נתכוונה זו אלא שיחזיר לה הכלי לאחר גמרו ומכל מקום אינה מקודשת בכלי אלא בשכר פעולתו שבא לו במכוש אחרון בסוף מלאכתו, והיינו דבשאמר לה בשכר שאעשה עמך מקודשת למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף, ובשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת ואפילו למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף, וכמו שפירש רש&quot;י. וכן נראה גם ממה שפירוש הוא ז&quot;ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, כל פרוטה שנגמרה נתחייב בה בעל המלאכה לפועל, הלכך כשהחזירן לה הויא מלוה למפרע, אינה לשכירות אלא בסוף כשמחזירן לה, והרי לשם קדושין הוא מוחל אצלה, ע&quot;כ. ורקוד לפני שחוק לפני, כיון שרקד לפניה הרי הגיע לה ממנו מה שהיתה חפצה בו ומתכוונת לו, ובודאי למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי בנתינת הכלי הוא מקדשה, דהא סבירא ליה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת, אלא דמסבר סבר דקבלן קונה בשבח כלי והרי זה מקשה בחלקו שיש לו באותו כלי.

ואפשר לפי פירוש זה שאם בא אחר וקדשה בין גמרו של כלי לחזרתו, מקודשת לשני ולא לראשון, שלא חלו קדושי ראשון עד שעת החזרת הכלי, ואפילו למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף. ויש לי לומר עוד דמשעת גמרו חלו קדושי ראשון, ובלבד שיחזירם לה, שאינה מתקדשת לו בעשייתן לבד, והוה ליה כאילו אמרה לו עשה לי שירים ונזמים ואתקדשה אני לך משעת גמרו לכשתחזירם לי, ומשום הכי קא מקשה ואזיל האי ממון היכי דמי, אילימא אותו ממון, כלומר עד שיחזירם לה, מכלל דתנא קמא סבר מקודשת משעת גמרן ואף על פי שלא החזירן לעולם, במאי מיקדשא ליה, ולעולם בשהחזירן לה למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף אם בא אחר וקדשה משעת גמרו עד שעת חזרתו מקודשת לשני עד שיחזירם לה, ולאחר שיחזירם לה פקעי קדושי שני ונגמרו קדושי ראשון, וכענין שאמר שמואל בריש פרק האומר לשלוחו (נט, ב) במקודש מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקשה בתוך שלשים יום, ובמלאכה אחרת כגון רקוד לפני ואי נמי בעדור עמי או דבר עלי לשלטון, שאינו תלוי בחזרת שום דבר למאן דאמר אינה לשכירות אלא בסוף משעת גמר העשיה מקודשת, והיינו בשכר שאעשה עמך מקודשת כנ&quot;ל.

{{דה מפרש|אמרי אי סבירא לן דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דכולי עלמא מקדש במלוה אינה מקודשת}} קשיא לן והא מלוה שיש עליה משכון היא, דהא תפיס להו אאגריה, כדאמר במציעא בפרק השוכר (פ, ב) וקיימא לן דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר יהודה כדאיתא בפרק קמא דמכילתין (יט, א) ופסקה הרב אלפסי בהלכות. ויש לומר דשאני משכון הואיל וקני ליה או כר' יצחק או כר' יוסי בר יהודה, אבל הכא נהי דתפיס ליה אאגריה ולא מהדר ליה למריה עד דפרע ליה, אבל מעיקרא בתורת משכון לא אתפסוה ניהליה, והראיה מדתנן התם (ב&quot;מ פ, ב) כל האומנין שומרי שכר הן, ואמרינן בלישנא קמא דסתמא דלא כר' מאיר דאמר שוכר לאו כנושא שכר, ואם איתא תיפוק ליה מהא דהוה ליה כמלוה על המשכון, ואלו במלוה על המשכון לר' מאיר שומר שכר הוא בין בהלוהו פירות בין הלוהו מעות, דסתם מתניתין ר' מאיר, ועוד דהוא בר פלוגתיה דר' יהודה, ועוד דאפילו לר' יהודה נמי אי הוה ליה כמלוה על המשכון שומר שכר הוי, ואפילו ללישנאר בתרא, משום דהא מודה ר' יהודה דהוי שומר שכר בשהלוה עליו פירות מיהא, ואומן נמי כמלוה עליו פירות הוא, דמינח ניחא ליה דאשכח גברא דאיגר ליה (ואמר) לדידיה ושבקיה לכולי עלמא, וכענין שאמרו שם בגמרא. ועוד יש לומר לענין קושיין דלא הוי כמלוה על המשכון אלא באומר הבא מעות וטול את שלך, הא טול את שלך והבא מעות ואפילו אומר גמרתיו, לאו כשומר שכר הוא כדאסיקנא התם, וכיון שכן לא הוי כמלוה על המשכון, והכי נמי כסתמא דמי, דהא לא אמר לה הבא מעות ולא הוי כמלוה על המשכון, ובתוס' רבותינו הצרפתים ראיתי שעמדה להם בקושיא.

{{דה מפרש|מר סבר אינה לשכירות אלא לבסוף ומר סבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף}} כלומר וכל פורתא ופורתא הויא מלוה עליה, וכי מצטרף לפרוטה מלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וקשיא לי ומאי שנא מהתקדשי לי באלו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה שאף על פי שאין באחת מהן שוה פרוטה מקודשת (מז, א) דכי מתאכלי ברשותה קא מתאכלי, דהכא נמי שכירות זה לא ניתן לחזרה, ופורתא פורתא כי אתי זכיא ביה איהי בתורת קדושין, וכי מלו לפרוטה אי נמי לכשנגמר הכלי מקודשת, דהאי שכירות לא למלוה דמי כדאמרן, ויש לומר דהתקדשי לי באלו שאני, הואיל ואיתנהו כולהו קמן מונה והולך הוא, אבל שכירות דבשעה דאיתיה להאי פורתא ליתיה להאי, ולא אתי להאי עד דאזיל ליה אידך, לא חזו לאצטרופי כלל, והלכך אינה מקודשת, אבל אי סבירא לן דאינה לשכירות אלא בסוף כולא אגרא בבת אחת אתי, והלכך מקודשת כנ&quot;ל.

ולענין פסק הלכה קיימא לן דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, דתנן לקמן בפרק האומר (סג, א) הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ושאעשה עמך כפולע, דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל, הרי זה מקודשת, ואתמר עלה אמר ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה, אבל בשכר לא, מדקתני על מנת ולא קתני בשכר, וקסבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, דאף על גב דאפליגי תנאי בברייתא בהא מלתא הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא, וקיימא לן כסתם מתניתין, ותנן בעבודה זרה פרק קמא (יט, ב) הגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה, ואמרינן עלה בגמרא בנה מאי, ואמר ר' אלעזר אם בנה שכרו מותר, ומפרש התם טעמא דר' אלעזר דקסבר דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, אימת מתסר במכוש אחרון, מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.

וקבלנות דכלי כגון דאמרה ליה עשה לי שירין ונזמים ואתן לך מנה, קיימא לן דאינו קונה בשבח כלי, ושכירות היא, דבעו מיניה מרב ששת (??קיב, ב) קבלנות עובר בבל תלין או אינו עובר, אומן קונה שבח כלי והלואה היא ואינו עובר, או אין אומן קונה בשבח כלי ושכירות היא ועובר, אמר להו עובר ושכירות היא, כדאיתא בפרק המקבל (????) וגרסינן נמי בבא קמא פרק הגוזל (????) נותנו לאומנים לתקן וקלקלו כו', אמר רב אסי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל כו', אבל נתן עצים לחרש לעשות שידה תיבה ומגדל ועשה מהן שידה תיבה ומגדל ושברן פטור, מאי טעמא אומן קונה בשבח כלי, ושקט וטרי בה ואסיק? רבא דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי, וקיימא לן כותיה.

והמקדש במלוה אינה מקודשת, במלוה ופרוטה מקודשת, דדעתה אפרוטה, וכדתנן בפרקין דלקמן (סג, א) על מנת שאדבר עליך לשלטון מקודשת, ואתמר עלה אמר ריש לקיש והוא דיהיב לה פרוטה, דהוה ליה מלוה ופרוטה ודעתה אפרוטה, והלכך מקודשת. ועוד דאמר רבא לעיל (מו, א) שמע מינה מדר' אמי תלת וחדא מינייהו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, וקיימא לן כר' אמי וכרבא דמפרש לה, ועוד דקיימא לן כר' יהודה הנשיא דאית ליה הכי בהדיא בברייתא, דהא קיימא לן הלכה כר' מחברו, וכן כתב ר&quot;ח ז&quot;ל.

&lt;קטע סוף=מח א/&gt;
===[[קידושין מח ב|דף מח עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מח ב/&gt;
{{דה מפרש|ולית ליה לר' שמעון יין ונמצא חומץ}} תמוה לי דהוה ליה לאקשויי ולית ליה לר' שמעון של שקמה ונמצאו של זית של זית ונמצאו של שקמה שניהם יכולין לחזור בהם (ב&quot;ב פג, ב) דמתניתין לההיא דמיא דשני מינין נינהו, ויש לומר דאלימי אלים לקושייה דאפילו במין אחד נמי מקח בטל משום דאיכא דניחא ליה בהא ולא ניחא ליה בהא, כל שכן הכא דשני מינין נינהו, ועוד דאיכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא לפי מקומו ושעתו. ואי נמי איכא למימר דלגבי קדושין שאינה מחזרת להתקדש במין ידוע, אלא שהוא אומר לה התקדשי לי בכך אין קפידתה אלא בתועלת הדבר והנאתו, והלכך אי לאו טעמא דאיכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא מקודשת, דמאי איכפת לה, אדרבה משובח חביב ואנן סהדי דניחא לה, וכל הנך דמתניתין דעל מנת שאני עני ונמצא עשיר, בן עיר ונמצא בן כרך, שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב, טעמא אית להו, דאיכא דניחא ליה בהכי ולא ניחא ליה בהכי, כדגרסינן בירושלמי (פ&quot;ב, ה&quot;ב) כהן ונמצא לוי ניחא לוי ונמצא כהן יכולה למימר לא הוה בעינא טרחתא דכהונתא. ניחא עשיר ונמצא עני, עני ונמצא עשיר יכולה היא מימר לא הויא בעיא ?ד' רוחי'? רבא אצלי. ניחא קרוב ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב יכולה היא מימר בעיא הוינא מטרפסא אזלא מטרפסא אתיא.

{{דה מפרש|כגון דאמר לשלוחיו הלוני דינר של כסף ולך קדש לי אשה פלונית והלך והלוהו דינר של זהב מר סבר קפידא הוי ומר סבר מראה מקום הוא לו}} קשיא לי האיך אפשר לומר דמראה מקום הוא לו, ודלמא מתנה מועטת הוא רוצה ליתן לה ולא מתנה מרובה. ותירצו בתוס' שהלך וקדשה בזהב שוה דינר של כסף. ואינו מחוור בעיני, דהא דינר של כסף ודינר של זהב קתני. ועוד תירצו שהשליח מוחל לו המותר שעל דינר שכל כסף. וגם זה אינו מחוור לי, דאם כן למה אינה מקודשת, שאין לומר קפידא במה שאינו מפסיד כלל, וכדאמרינן לקמן (ז, ב) גבי הלך וקדשה במקום אחר דטעמא משום דבההוא דוכתא רחמי ליה ולא ממלו מילי עלויה, ובגיטין משום דלא ניחא ליה דמבזו נפשיה בההוא אתרא, הא אי ליכא טענה בכדי לא קפדי איניש, וכדאמרינן בכתובות בפרק המדיר (עב, ב) במאי דקפדי אינשי קפיד במאי דלא קפדי אינשי לא קפיד. ובמקצת הנוסחאות יש במאי דקפדי אינשי הוי קפידי קפידא במאי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא, וכל שכן הכא דלא שמעינן ליה דקפיד. ועוד דאמרינן בגיטין פרק התקבל (סה, א) גבי ערב לי בתמרים והלך ועירב לו בגרוגרות, תנא חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב, אמר רבא הא רבנן והא ר' אליעזר, הא רבנן דאמרו קפידא הוי, הא ר' אלעזר דאמר מראה מקום הוא לא, רב יוסף אמר הא והא רבנן ולא קשיא כאן בשלו כאן בשל חברו, כלומר בשלו הוי קפידא בשל חברו לא הוי קפידא, דמאי איכפת ליה. ומסתברא דמאן דאמר מראה מקום הוא לו סבירא ליה דאנן סהדי דמינח ניחא ליה, דחזקה רוצה הוא להתיקר בית חמיו או בית ארוסתו, והיינו כשהטעוהו לגריעותא, כגון דאמר לו הלויני דינר של זהב והלוהו דינר של כסף שאינה מקודשת, דרוצה הוא להתיקר ולא להתבזות במתנה מועטת, וחכמים אומרים מכאן ומכאן קפדיא הוי דאיכא דלא ניחא ליה למיהב מתנה מרובה, ואיכא דלא ניחא ליה למיהב לה מתנה מועטת, והכל הולך אחר דבריו ויעשה מפורש כפירושו.

{{דה מפרש|הכא במאי עסקינן שאמרה היא לשלוחה זה וקבל לי קדושי מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב}} קשיא לי והא התקדשי לי קתני, תתקדש לי מיבעי ליה, ויש לומר דהתקדשי לי דקתני היינו מה שאמרה היא לשלוחה קבל לי קדושין מפלוני דאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף.

ואם תאמר אמאי לא אוקמוה נמי למתניתין בשאמר לו לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית שאמרתי לה התקדשי לי בדינר של כסף, והלך שליח וקדשה סתם בדינר של זהב דהוא צייר בבליתא, דהשתא נמי לא קשה לישנא דמתניתין כלל, דהתקדשי לי היינו מה דאמר ליה שאמרתי לה התקדשי לי והטעה נמי אתי שפיר דאיהי כי קבלתו סבורה היתה של כסף כמו שאמר לה משלחה, נצא? נמי דהוה צריי בבליתא, ואיכא למימר דאכתי קשה הטעה הטען מיבעי ליה דשניהם הטען. אי נמי איכא למימר דכיון דמחזר אחריה לקדשה בין על ידו בין על ידי שלוחו חזקה מקפד קא קפדא, דאיכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא, ואיהי אדבורא קמא דידיה קא סמכא. ואדעתא דדינר של כסף קבלתיה, אבל כי אמרה לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני, אף על פי שאמרה ליה התקדשי לי בדינר של כסף, ספור דברים הוא דאמרה ליה, ולא בקפידא קאמרה, והלכך מקודשת כנ&quot;ל.

{{דה מפרש|כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו}} והא דלא חשיב רבי דאמר בפרק הספינה (עו, ב) גבי משוך פרה וקני דמראה מקום הוא לו, איכא למימר דלא חשיב אלא תנאי דפליגי במתניתין.

&lt;קטע סוף=מח ב/&gt;
===[[קידושין מט ב|דף מט עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=מט ב/&gt;
{{דה מפרש|בעידנא דזבין לא אמר וכו'}} פירוש כגון שאמר קודם שעת מכירה שהוא רוצה לעלות, ומפני כך הוא מחזר למכור, ואפילו הכי כיון שלא אמר לה בשעת המכר, קרינן להו דברים שבלב, דדלמא בעת המכר חזר בו מכונתו ורוצה הוא למכור בין עולה בין אינו עולה, דומה לכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, שגלה תחלה דעתו, וכיון דבשעת מעשה לא אמר, קרינן ליה דברים שבלב, אבל אם לא אמר לא בתחילה ולא בסוף, פשיטא ואפילו דברים שבלב לא הוו, דאם כן כל מוכרין יהיו אומרין כן כשרוצין לחזור בהן.

&lt;קטע סוף=מט ב/&gt;
===[[קידושין נ א|דף נ עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נ א/&gt;
הא דאמרינן: '''ודלמא שאני התם דאנן סהדא דניחא ליה בכפרה כו'. ודלמא שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים''', קשיא לי אמאי לא אמרינן ודילמא שאני התם דאגב אונסו גמר ומקני, דההוא טעמא דניחא ליה בכפרה ומצוה לשמוע דברי חכמים לא איתמרן התם בפרק חזקת (מח, א) אלא אליבא דמאן דלית ליה כרב הונא דאמר תליוה וזבין זביניה זביני, אבל לרב הונא משום דאגב אונסיה גמר ומקנה הוא, וכדמקשינן התם מגט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול, ואמאי לימא נמי אגב אונסיה גמר ומקני, דאלמא לרב הונא אפילו בגוים דליכא משום מצוה לשמוע דברי חכמים היינו רוצין לומר דהוי גט, אלא שאין הלכה כן בגט, משום דכתיב (שמות כא, א) אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים, ואנן הא קיימא לן כרב הונא. ויש לומר דמשום דהנהו טעמי אתמרן התם נקט להו הכי וחדא מתרי טעמי נקט, אי נמי טעמא דניחא ליה בכפרה, הוי עיקר. אפילו לרב הונא, דאי להו הכי אפילו לרב הונא לא קרי ביה לרצונו, דרב הונא תליוה וזבין קאמר, תליוה ויהיב לא קאמר, והתם לכאורה תליוה ויהיב הוא, אלא דחשבינן ליה כזביני, משום כפרה דאית ליה, והא דאמרינן התם מנא ליה לרב הונא הא אילימא מהא דתניא יקריב אותו כו', ודלמא שאני התם דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה, לאו למימרא דלרב הונא בלאו הכי כשר, אלא לומר דלרב הונא לא חשבינן נייח נפשא בכפרה טפי מבזביני, ודחי דלמא טפי עדיף טובא משום דאנן סהדי בהא (משום) דמניח ניחא ליה בכפרה ובגמר דעת קא מיית ליה, וכיון דלגבי קרבן נקט ליה לההוא טעמא דאתמר עליה התם, נקט נמי גבי גט טעמא נמי דאתמר התם כנ&quot;ל.

ואכתי קשי לי אמאי לא יליף לה מתליוה וזבין דקיימא לן כרב הונא דאמר זביניה זביני, אלמא דברים שבלב אינן דברים, ורבא גופיה הוא דפסק התם בפרק חזקת הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני, ויש לומר דהתם שאני דאגב אונסי וזוזי גמר ומקנה ולא שייכא בהא כלל. ותדע לך דהא רב הונא גופיה דהוא מרא דשמעתא לא תלי ליה בההוא טעמא, וכדאמרינן בסמוך עובדא הוי בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא, ופשטוה מהא האומר לשלוחו הבא לי מן החלון כו' ולא תלו לה בההוא טעמא דזביני, משום דהתם אגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה, ואף על גב דכי מסר מודעה חשבינן להו דברים, התם לאו דברים שבלב נינהו, אלא דברים מגולין הם לעדים אלא שהוא ירא מלגלותן בשעת מעשה מחמת אונסו, והיינו טעמא דאמרינן (ב&quot;ב מח, ב) כל מודעא דלא כתיב בה ידעינן ביה באונסיה דפלניא לאו מודעא היא, משום דאף על גב דמסר מודעא, דברים שבלב נינהו, עד דידעינן באונסיה, דירא מלגלות בשעת מעשה, ואף על גב דהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני הוה קרינן דברים שבלב אף על גב דידעינן באונסיה, התם משום דלא מסר מודעא, ומשום דניחא ליה בכפרה, דאפילו להא דאמרינן מעיקרא אילימא מהא דתניא מיפשט פשיטא להו דמשום נייח נפשא דכפרה הוא דאיכא לדמויי לדברים שבלב, דאי לאו הכי דברים מגולין הן דאונסיה מודע ליה, ודחינן דלמא שאני התם דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה, לומר דטענה זו חזקה לעקור לגמרי דברים שבלבו.

{{דה מפרש|אמאי והאמר סבור הייתי}} קשיא לי דהתם אפילו דברים שבלב ליכא דהא מעיקרא לא אמר מידי, ופשיטא דלא מהימן, ויש לומר דמקודשת משמע מקודשת ודאית, ואי אמרת דברים שבלב הוו דברים, ניחו שלה, ונפקא מינה שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם. וכן הדין בהא דבסמוך בכולן אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת, מדקתני אינה מקודשת, דמשמע אינה מקודשת כלל, ולא חיישינן לה, אלמא דברים שבלב אינן דברים, וההיא דהבא לי מן החלון, משום דמעל ומביא קרבן מעילה קאמר, ואי דברים שבלב הוו דברים לא מייתי קרבן, דדלמא קושטא קאמר וקא מעייל חולין לעזרה.

{{דה מפרש|היה לו לומר מזיד הייתי לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשע}} כלומר ומגו כזה לא אמרינן. וקשיא לי דהא תנן בכריתות פרק אמרו לו (יא, ב) אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב. אמר ר' מאיר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל, אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי, ומפרש טעמא התם משום מגו דאי בעי אמר לא אכלתי שוגג אלא מזיד, ויש לומר דהתם דמעיז פניו בפני שנים ומכחישן ומשים עצמו רשע בטענתו לדעתם כדי לפטור עצמו מקרבן. יש לנו לומר מגו כזה דאם רצה פוטר עצמו בטענה כיוצא בה, דהכא והכא משוי נפשיה רשע לדעת עדים, אבל כאן שבטענה זו אין משים עצמו רשע כלל, אין לפוטרו משו מגו דטענה שמשים בה עצמו רשע, כנ&quot;ל.

ואסיקנא דדברים שבלב אינן דברים. והקשה ר&quot;ת ז&quot;ל מהא דתנן במסכת תרומות פרק ג (משנה ח) נתכוון לומר עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה לא אמר ולא כלום. ותירץ דשאני התם משום דבעינן פיו ולבו שוין, וכדאמרינן (שבועות נו, ב) נתכוון להוציא פת חטין ואמר פת שעורין פת שעורין ואמר פת חטין פטור עד שיהיו פיו ולבו שוין, וטעמו משום דטעות הוא ואין דבורו דבור, דלישניה הוא דאתקיל ליה, ודומה לזה נדרי שגגות (נדרים כה, ב) קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל שלא היה סבור לידור ונדר, אבל הכא שאומר מה שבלבו לומר, אף על פי שאין לבו רוצה במה שגמר בלבו להוציא בפיו, דברים שבלב הן ואינן דברים, וכן במכר שדעתו למכור סתם ואמר סתם אף על פי שהיה בדעתו שאם לא יעלה לא יהא ממכרו ממכר, הרי אלו דברים שבלב ואינם דברים.

והא דתנן נודרין לחרמין ולהרגין, ומפרש התם באומר יאסרו כל פירות שבעולם עליו אם אינן של תרומה, ואומר בלבו היום, דאלמא דברים שבלב הוו דברים. שאני התם דאנוס הוא, ואנן סהדי דהוא נשבע לזמן קצר ביותר שהוא יכול, וכיון שלא הזכיר זמן אלא סתם, לא הוו דברים שבלב, דבכלל לשונו הוא. ובספר יראים (סי' ז) ראיתי דטעמא דהרגין משום דסתמן כפירושן, שדרכן של בני אדם המדברים עם ההרגין לומר כך, ולא שינה זה לשונו מלשון שאר בני אדם, ואין קורין דברים שבלב אלא כשהוא סותם דבריו ומוסרן למחשבת לבו במה שדרכן של בני אדם שיהיו מפרשין לשונם ואינם סותמין דבריהם כמו שסותמין זה. והא דתנן בפרק קמא (נזיר ב א) האומר אהא הרי זה נזיר, ואוקימנא בפרק קמא דנזיר בשהיה נזיר עובר לפניו ואף על גב דלא פירש, דאלמא דברים שבלב הוו דברים, התם כיון דאמר אהא ונזיר עובר לפניו כאילו פירש אהא כמוהו, שאלו הן ידות נזירות, שרבתה אותן התורה.

והאי תירוצא לא מחוור לי, דמכל מקום דברים שבלב הן, דהא אפשר דאהא בתענית קאמר, וכדאקשינן עלה התם, ואפילו לשמואל דמוקי לה בשהיה תופס בשערו, מכל מקום לו דברים מפורשין אלא דברים המסורים ללב הן ואפילו תמצא לומר שהתורה רבתה אותן, מכל מקום ליליף מינה, דהא מדכיוצא בזו אתיא למפשטה, וכדאתינן למיפשטא מיקריב אותו אפילו בעל כרחו, ולא אמרינן שאני התם דרבייה קרא. ועוד קשיא לי נידוק מתרומה דקיימא לן דניטלת במחשבה, כלומר שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, אלמא דברים שבלב ישנן דברים, וליכא למימר נמי שאני התם דרחמנא רבייה מדכתיב (במדבר יח, כז) ונחשב לכם תרומתכם וכדאמרן, דאם כן היכי אתי למפשט מיקריב אותו, אלא דכל כי היא לא דייקו כלל לדברים שבלב, דכי אמרינן דברים שבלב אינן דברים היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו, כההוא דזבין והיה בלבו תנאי שיעלה לירושלים, ובאומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כולם, אבל כל שהדברים שבלבו אינן מבטלין מעשיו אלא מקיימין, כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שהיה עובר, או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלין שום דבר הוו דברים, ואין זה בכלל דברי רבא כלל, כנ&quot;ל. והא נמי דאמר רבא בפרק השולח (לד, א) גלויי מלתא בגיטא מלתא היא קסבר כיון שגלה דעתו אף על פי שאמר בדברים סתומים, מכל מקום לא הוו כדברים שבלב כזה [ש]לא אמר כלום, ומיהו קיימא לן דלאו מלתא היא [עד] שיפרש ממש.

והא דתנן בנדרים (כ, א) נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים, נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של הים, התם נמי לא הווי דברים שבלב שיש במשמעות הלשון שאמר קרבנות מלכים וחרמו של ים, וכיון שאמר שלכך נתכוון דברים מפורשים יש ולא דברים שבלב. וכן נמי הא דתנן התם (יח, ב?) הרי הוא עלי כתרומה בגליל מותר, שאין אנשי גליל מכירים בתרומת הלשכה, ביהודה אסור, לאו למימרא שיהא אסור לעולם ביהודה, אלא בשוכח מה היה בלבו, אבל אם אמר שלא נתכוון אלא לתרומת דגן ודאי אפילו ביהודה מותר, שהרי יש בלשון, לשון תרומת דגן ולא דברים שבלב נינהו.

אבל יש לדקדק בהא דאמרינן בפרק ג דנדררים (כד, ב) ודלמא שושמני חזא ואסיק להו עולי מצרים, ובשבועו פרק שבועות שתים בתרא (כט, א) ודלמא צפורתא רבא חזא ואסיק שמיה גמלא. ואמרינן נמי (שם בשבועות ובנדרים) דכי משבעינן על דעת בית דין מהאי טעמא הוא כדי שלא יאמר בלבי היה, וכדאמרינן התם דלמא איסקונדרי פרעיה ואסיק שמייהו זוזי. וליתא דאדרבה מהתם משמע דדברים שבלב אינן דברים. דתנן התם בפרק שבועות שתים בתרא [שם] אם לא ראיתי גמל פורח באויר, ואמרינן עלה בגמרא אמר ליה רבינא לרב אשי ודלמא האי גברא צפורא רבא חזא ואסיק שמיה גמלא דכי קא משתבע אדעתי דידיה קא משתבע, וכי תימא לא אזלינן בתר דעתיה, והתניא כשמשביעין אותו אומר לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך כו', מאי טעמא לאו משום דאמרינן דלמא איסקונדרי יהיב להו ואסיק להו זוזי דכי קמשתבע כו' ודחינן לה התם משום קנין דרבא, והכי נמי איתא בנדרים (כד, א) אלמא אי לאו משום דרבא לא הוו צריכין לאשבועי על דעת בית דין, משום מחשבת לבו, דדברים שבלב אינן דברים, וכן משמע בספר יראים. ועל כרחין הכין הוא, דהא מתניתין דאם לא ראיתי גמל פורח באויר ואם לא ראיתי כעולי מצרים, לאו בבית דין קא משתבע ולא על דעת בית דין, ואפילו הכי לא אזלינן בתר דעתיה דידיה אלא בתר דעתא דידן.

הא דאמרינן: '''הוה ליה למימר מזיד הייתי, הוה ליה למימר נזכרתי'''. הקשו בתוס' ולמה יש לנו להאמינו יותר בטענות אלו. ותירצו לא שיהא נאמן בכך אלא לומר שאם בא לפטור עצמו מקרבן הוה ליה למימר טענה קרובה יותר שלא היה נראה כמשקר כל כך, כמו בטענת לא היה בלבי. ויפה תירצו דיש לנו מגו כזה וכאותה ששנינו בפרק קמא דכתובות (יב, ב) היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת, ואמרינן עלה בגמרא עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאיכא מגו ומפרש לה בריש פרק האשה שנתאלמנה (טז, א) מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני דלא קפסלה נפשה מכהונה מהימנה, והתם לאו למימרא דאי אמרה מוכת עץ אני תהא נאמנת טפי דההיא גופא פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע היא, ור' יהושע אף במוכת עץ לא הימנה, אלא מגו דמוכת עץ היתה לה טענה יפה יותר ולא אמרה, וקא אמרה טענה שאינה יפה לה כל כך, חזקה לא משקרא, דאי לו הוה לה למימר הטענה שהוא יפה לה יותר,ומגו כזה מגו הוא, ומיהו דוקא בדליכא הכחשה, כי הכא דליכא הכחשה, דאילו אמר מזיד הייתי מאן מכחיש ליה. ואי נמי בטוען נזכרתי, וכן נמי בההיא דהנושא את האשה דברי ושמא הוא, דאיהי ברי ואיהו שמא, ומגו מסייע לברי שלה, הלכך חשיב ליה ר' גמליאל מגו, אבל בברי וברי לא חשבינן מגו אלא טענה שאם טען כך היה נאמן, וזהו שחלק ר' יהושע בזה ואמר שאף בברי ושמא אינו מגו דאין שור שחוט לפניך.

ומהא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים. דקדק הראב&quot;ד דלא בעינן תנאי כפול בדיני ממונות אלא בגיטין וקדושין בלבד, דטעמא דדברים שבלב אינן דברים הא אי הוו דברים, היה המקח בטל אף על פי שאין כאן תנאי כפול, ויש אמרים דגלויי הדעת עדיף טפי מתנאי מפורש שאינו כפול, דכיון שפירש תנאו ולא כפל גילה דעתו שאינו מקפיד בקיומו של תנאי. ובתוס' הביאו ראיה דאפילו לענין גיטין אשכחן דמנהי בהו גילוי הדעת, כדאמר התם רבא במסכת גיטין בפרק השולח (לד, א) גלוי דעתא בגיטא מלתא היא, ואף על גב דלא קיימא לן כותיה, מכל מקום לרבא תקשי ליה היכי מהני, ולגבי שבועה ונדר אזלינן בתר אומדנא, כדאמרינן בפרק (מרובה) [האשה] (כתובות כב, א) גבי קפצה ונשבעה כל מי שיבא עלי איני מחזירתו ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא להגון לה. והרמב&quot;ן נר&quot;ו תפס לו דרך הראב&quot;ד, וגם (רש&quot;י) [רשב&quot;ם] כן כתב בפירושי בבא בתרא שלו (קלז, ב) אלא שכתב הרמב&quot;ן נר&quot;ו בזו שאין דרך התנאים אלא במתנה על חברו כגון בני גד ובני ראובן, אבל מוכר על דעת מעשה של עצמו שדי מכורה לך אם אעלה לארץ ישראל, אם לא עלה ודאי בטל מקח, שאפילו בעלה קרוב לאסמכתא הוא, על דעת כן ולא גמר אלא בכך, שהתולה תנאו בדעת אחרים יש לומר כיון שגמר ונתן על ספק התנאי, אינו רוצה בביטול מעשה שבו, אבל זה שתלה תנאי בעצמו, לא גמר ונתן, דאי לא תימא הכי כל אסמכתא קניא עד שיכפול תנאי שבה, ומכל מקום אם כדברי ר&quot;מ? צריך היה לכפול, דר&quot;מ? לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן בשום מקום לא לענין עצמו ולא לענין אחרים, והכי נמי מוכח פרק השולח (מו, ב) בענין המוציא אשתו משום שם רע דאפילו היכא דלא בעינן תנאי גמור כתנאי בני גד, בעינן כפילא לר&quot;מ?, וכי לא כפל לאו כלום הוא, וכאן שכפל ואמר תחלה איני מוכר לך אלא משום שדעתי לעלות, אף על גב דלא משמע לישנא הכי, ע&quot;כ.

הא דאמרינן: '''אמרינן ליה קום סליק ואי בעית סלקת'''. דוקא בגלוי הדעת לבד שאמר שדי מכורה לך, לפי שדעתו לעלות לארץ ישראל, שלא התנה בפירוש על מנת שתעלה לארץ ישראל, ולפיכך אומר לו עדיין אתה יכול לעמוד באותו דעת ולגמור מחשבתך, אבל במתנה בפירוש על מנת לעלות יכול הוא לומר איני רוצה לעלות כדי שיתבטל המקח, ואם לא יעלה בטל המקח, משום דתנאי לא על דעת לקיים התנאי בלבד נאמר, אלא אף על דעת לבטל המעשה ואין כופין על קיום תנאו כדי שלא יתבטל המעשה בשום מקום, ותנן (גיטין עד, ב) הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ובעינן למימר התם דנתינה בעל כרחו לא שמה נתינה, ויוכל לומר שלא יקבלם ולבטל התנאי כדי לבטל המעשה בכך.

ונראה ליה במוכר אדעתא למיסק לארץ ישראל, לוקח אסור לאכול פירותיו עד שעה שיעלה ויגמר המקח, שמא לא יעלה ונמצא מקח בטל מחמת התנאי, וכי קא אכיל שכר מעותיו הוא דקא אכיל, ואפילו התנה להחזיר הפירות אם יתבטל המקח, הרי זה אסור, דהוה כרבית על מנת להחזיר ואסור. אלא משלשין את הפירות כאותה שאמרו בפרק איזהו נשך (ב&quot;מ סה, ב) בריבית דר' חייא וכבר כתבתיה בארוכה במגילה בפרק בני העיר (כז, ב) בס&quot;ד.


{{דה מפרש|מתני': המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת}} ואתמר עלה בכתובות פרק המדיר (עב, ב) אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין. וכתב רבינו אלפסי כאן בהלכות דדוקא בהני דקפדי בהו אינשי, אבל מילי אחריני דלא קפדי בהו אינשי, אף על גב דאמר איהו קפידנא, לא הויא קפידא, והויא מקודשת. ושמא לא במקפיד בפירוש בשעת קדושכין כתב כן, אלא במקדש סתם על מנת שאין עליה נדרים, ולבסוף אמר דדעתיה אכל נדר, אבל במפרש שאין לעיה שום נדר תנאה הוא, ובין קפדי בהו אינשי ובין לא קפדי בה אינשי תנאיה תנאי.

אבל במקצת נוסחאות יש שם בפרק המדיר באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר כו', הוי בה רב פפא אהייא, אילימא ארישא, כיו דקפיד אפילו כל מילי נמי כו', רבא אשי אמר לעולם ארישא, ומאי דקפדי אינשי הוי קפידיה קפידא מידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידיה קפידא, ולפי גירסא זו אפילו קפיד והתנה תנאו בטל, דקפידתו אינה קפידא. ואין זה נכון. ומצאתי כאן בירושלמי (ה&quot;ד) באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר כו' אמר ר' יוסי מתניתין בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים, אבל אם אמר לה על מנת שאין עליך כל נדר אפילו נדרה שלא לאכול חרובין נדר הוא, אלמא בכל דבר שהוא מקפיד ומתנה הוי קפידיה קפידא.

{{דה מפרש|כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה}} פירוש, ארישא קאי, דהכי אוקימנא לה אליבא דרב דאמר בפרק המדיר (שם, ב) המקדש על תנאי וכנסה סתם צריכה ממנו גט, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומוחל הוא על תנאו, ואף על גב דפליג עליה שמואל, קיימא לן כרב באיסורי, ומיהו כתובה לית לה, דלגבי איסורא לחומרא ולגבי ממונא לקולא, ולשמואל מוקמינן לה בשכנסה סתם, ואפילו הכי תצא שלא בכתובה, דאמר לה איני רוצה באשה נדרנית.

{{דה מפרש|על מנת שאין עליה מומין ונמצא עליה מומין אינה מקודשת}} ותניא בפרק המדיר (עד, ב) הלכה אצל חכם והתירה מקודשת, לפי שחכם עוקר את הנדר מעיקרא, אצל רופא ורפא אותה אינה מקודשת, דהשתא הוא דאיבריאת, אבל הוא שהלך אצל רופא ורפאו מקודשת, דאיהי בכל דהו ניחא לה, כדר' שמעון בן לקיש דאמר טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו. ומשם הרב ר' שלמה בר אברהם דמונטפשליר ראיתי בכתובות דהלכה אצל חכם והתירה דמקודשת, דוקא בשהלכה קודם שידע הבעל, דכשידע איגלאי מילתא שאין עליה שום נדר, אבל אם ידע הבעל קודם שהלכה אצל חכם, הרי זה מקח טעות, ואינה יכולה לומר אלך אצל חכם להתיר נדרי.

ולא נהיר, דכל כי הא לא שתיק גמרא מיניה. ועוד דגרסינן בירושלמי (פ&quot;ב, ה&quot;ד) גבי נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, אית תנאי תני מותרת לינשא בלא גט, כלומר ובשלא כנסה, ואית תנאי תנו אסורה לינשא בלא גט כו', מן דאמר מותרת לינשא בלא גט שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת אצל הזקן והוא מתיר לה את נדריה והיא אינה הולכת, לפום כן מותרת לינשא בלא גט, מן דמר אסורה לינשא בלא גט שלא תלך אצל זקן ויתיר לה את נדרה וקדושין חלין עליה למפרע, ונמצאו בניה באין לידי ממזרות, ולפום כן אסורה לינשא בלא גט, אלמא אף על פי שהכיר בה הבעל עד שגרשה אם הלכה אצל חכם והתירה קדושין חלין למפרע, והרי זו כמי שלא היו עליה נדרים כלל, דחכם עוקר את הנדר מעיקרו כנ&quot;ל. ולענין מחלוקתן של בני מערבא במגרא דילן בפרק המדיר, משמע כאידך תנא דאמר מותרת לינשא בלא גט, דכל שהיא צריכה גט לא קתני אינה מקודשת, אלא תצא שלא בכתובה, וכדקתני בסיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה, ודייקינן עליה התם כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא.

{{דה מפרש|גמרא: ותנן נמי גבי כתובות כי האי גוונא}} ואף על גב דהתם כתובה עיקר, תני לה כי הכא ואקדים קדושין ברישא, כי היכי דלא לישתבשו בה, ותהא משנה סדורה בפי הכל.

&lt;קטע סוף=נ א/&gt;
===[[קידושין נ ב|דף נ עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נ ב/&gt;
{{דה מפרש|אבל קטן דקדיש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום קא משמע לן}} כלומר דטעו ולא ידעי ותנא לא זו אף זו קתני, והא דאמרינן הכא דאין יודעין שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, לאו אינם יודעין דוקא קאמר, דהא אמרינן בפרק המדיר (עג, ב) המקדש בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקדש ובעל צריכה ממנו גט, וקא מפרש טעמא משום דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קידושין, אלא הכא יודע ואינו יודע קאמר. וגבי סבלונות אמרינן דכי היכי דלא דק וסמך בקידושיו על פחות משוה פרוטה הכי נמי סומך בהן עכשיו בשעת סבלונות ועל דעת קדושין הראשונים שלח, אבל גבי ביאה מתוך שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דייק ויודע שאין קדושיו כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וגרסינן בירושלמי (ה&quot;ה) הכא תני וכולן שבעלו קנו, וגרסינן בתוספתא (פ&quot;ד, ה&quot;ד) המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, שעל מנת קדושין הראשונים שלח. ואם בעלו קנו. ר' שמעון אומר לא קנו.

{{דה מפרש|אמר רב הונא חוששין לסבלונות}} פירש רש&quot;י: מי ששדך את האשה ושלח לה סבלונות חוששין שמא סבלונות אלו לקדושין שלח, והוא ששלח ביד שנים או שנתן לה שליח בפני ב', ומותבינן אשמעתיה אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת, כלומר ולא אמרינן שלשם קדושין שלח אלא לשם קדושין הראשונים שלח, ודחי אביי התם כדקתני טעמא שמחמת קדושין הראשונים שלח, כלומר מטעא טעי וסבר שכבר נתקדשה לו משעה ראשונה ואין מקדש וחוזר ומקדש, אבל בעלמא חוששין, ואמרינן מאי הוי עלה, אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלין חוששין, דחזקה לא שלח זה אלא אם כן מקדש, ומקדש הוא בהן ועלו לו מחמת קדושין ולשם סבלונות, אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן, שזה כמנהג מקומו נוהג שמסבלי ואחר כך מקדשי, ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא דחיישינן, ופרקינן לא צריכא דמיעוטא מסבלי והדר מקדשין ולא ניחוש לקדושין קא משמע לן. ואי קשיא היכן מצינו לשון חשש להקל, הא אמרינן חוששין שמא חוץ לחומה לנו בשבת פרק שואל (קנא, א) וכמו שפירש שם רש&quot;י להקל ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב, א) חוששין שמא אחרוהו וכתבוהו. ואם תאמר מכל מקום היכי חוששין כאן להקל, יש לומר דכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קדושין, מסתמא לא לשם קדושין שלח.

ואין פירושו מחוור, חדא, דהא אמר (לעיל ו, א) תניא היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש, ר' יוסי הגלילי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש, ואף ר' יוסי הגלילי לא אמר אלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה, הא סתמא לא, והכא שלא פירש כלום אמאי חוששין. ושמא נאמר דכיון דשדך כמדבר עמה על עסקי קדושיה, דמידע ידעי שניהם בכך, וגם העדים דעתם לכך. ואין זה נכון, ועוד דלפי פירושו הא דבעיא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא הוחזק שטר כתובה בשוק מהו, אינו מענין שמועתנו, דהכא טעמא אחרינא הוא כמו שפירש רש&quot;י ז&quot;ל עצמו לומר שכיון שהוחזק שטר הכתובה בשוק אם חוששין שמא קדש בפני שנים והלכו להן, ואין זה כדרך הסוגיא של מעלה.

ומיהו הרמב&quot;ן נר&quot;ו תירץ לפי שיטתו של רש&quot;י, דרב אחא אמאי דאמרינן בסוגיין דלעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן קאי, והכי קא מיבעי ליה באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן היכא דאיתחזק שטר כתובה בשוק, מי חיישין לאותן סבלונות, ואסיקנא דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן, דמה שהקל עליך מסבלי והדר מקדשי החמיר עליך מקדשי והדר כתבי שטר כתובה.

ור' אלפסי ור&quot;ח פירשו דכיון שמשלח סבלונות חוששין שמא כבר קדש קדושין גמורין בפני שנים, דאי לאו שכבר קדש לא היה משלח ולא שיהו סבלונות עצמן קדושין. והשתא אתיא בעיא דרב אחא בר הונא שפיר ענין דומה לסוגיא דסבלונות. והא דאמרינן לעיל אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר אדעתא דקדושין קא משדר, הכי קאמר אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, ולעולם אדעתא דהנהו קדושין לא שלח סבלונות אלו, אלא חזקה שלא בפנינו קדש פעם שנית קדושין גמורין. ועל דעת חיבת אותן קדושין שלח סבלונות אלו, קא משמע לן. והא דאמרינן הכא הוא דטעי, אבל בעלמא הוי קדושי, מסתברא דהכי פירושו, הכא הוא דטעי, ואף על גב דלאו קדושי נינהו, איכא למימר שאין סבלונות אלו מעידין על קדושין אחרים אלא על חיבת קדושין הראשונים שלח, דמיטעא טעי בהו, אבל בעלמא מעידין הם שקדש קדושין גמורים בפני שנים והלכו להם, שאין מסבלין עד שמקדשין, וזה ששלח כבר קדש, ומפני שהן המספקין על הקדושין ואין לנו לא עדים ולא אמתלא אחרת שקדש אלא סבלונות אלו, עשינו אותן כאלו הן בעצמן הן הקדושין.

ואסיקנא באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. דלמה ניחוש, אבל באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן דלא משלח אלא אם כן קדש, ואף על פי ששניהם מודים שלא קדש, לעולם חוששין, שחזקה היא זו לסבלונות שקדמו להן קדושין. ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא, ופרקינן לא צריכא, דמיעוט מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי, מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא, קא משמע לן, כך גריס ר&quot;ח, ור' אלפסי פירש אף על גב דבעלמא לא חיישינן למיעוטא אלא הולכין אחר הרוב בין להקל בין להחמיר, התם הוא ברובא דמיחייב [בטבע] כגון (יבמות קיט, א) רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות אבל רוב התלוי במנהג וכל אחד נוהג כמנהג שלבו חפץ, אנו אומרים שמא זה נהג כמנהג המיעוט, ובתוס' אמרו דבאיסור אשת איש פעמים שהלכו להחמיר אחר המיעוט כגון (שם קכ, א) גוסס שאין מעידין עליו אף על פי שרובן למיתה וכגון (שם קכא, א) מים שאין להם סוף, דאשתו אסורה אף על פי שמיעוטן לחיים.

ונמצא עכשיו לפי פירושן של גאונים, דלעולם חוששין לסבלונות, דחוששין שמא כבר קדש, אלא היכא דכולהו ממש מסבלי והדר מקדשי, אבל היכא דאפילו מיעוטן מקדשי והדר מסבלי חיישינן. ומינה דבמקום חדש שאין שם מנהג ידוע, חוששין לסבלונות, דדלמא זה נהג כמנהג המסבלין אחר שמקדשין, שהרי אפילו במקום שרובן נוהגין לשלוח קודם קדושין חוששין למיעוטו, כל שכן במקום שיש לומר שמא דעת הרוב חפצה לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות. ועוד שכל שאין שם מנהג ידוע כמחצה על מחצה דמי. והראב&quot;ד כתב בהפך זה, ואינו מחוור. ומסתברא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי דקא אמרינן דחוששין, דוקא ביש שם מיעוט שעושין כן ברגילות, אבל היכא דלעתות מקדשין במקרא ואחר כך מסבלין, אפילו מיעוט לא מיקרי, ובמקומות שלנו שאין עושין כן ברגילות אלא לעתים מחמת מקרה שמתחדש, ומשום כך במקומות אלו אין חוששין לסבלונות כלל, ומעשים בכל יום ואין חוששין להם.

הא דאמר רבה '''כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו'''. איכא דקשיא ליה והא אמרינן (ב&quot;מ קב, ב) האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ושלמים, אף על פי שאם אמר בזה אחר זה אין האחרון נתפס בה. ותירצו בתוס' דשני התם דאפשר לקיים את שניהם וכדאמרינן התם (תמורה כו, א) ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, אבל הכא אי אפשר דאי תפסי בהאי לא תפסי באידך, וכן כל הנהו דמייתי בסמוך.

&lt;קטע סוף=נ ב/&gt;
===[[קידושין נא א|דף נא עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נא א/&gt;
{{דה מפרש|שאני מעשר דאיתיה בזה אחר זה דאי אמר תקדיש פלגא פלגא דחטתא קדשה}} כך נראה גירסתו של רש&quot;י. ופירש דאם יש לו עשר סאין, והפריש שנים ואמר כל מחצית חטה וחטה מעשר, קדשה, והכי נמי כשהפריש שנים סתם בבת אחת יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון. וזה קשה דאם כן היכי אקשינן והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין, ואמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, דמשמע דטעמא דאין מעשר בהמה לחצאין הוא דקשיא ליה, אמאי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, הא אי הוה מעשר בהמה לחצאין ניחא, ולפירושו של רש&quot;י אכתי לא ניחא דהא מעשר דגן אף על גב דאיתיה לחצאין לא קדיש אלא פלגא לפי חשבון, והכא חד עשירי כולו וחד אחד עשר כולו ותירצו בתוס' דנהי דקשיא ליה קושיא אחריתי, מכל מקום הא פירכא דפריך אמאי שניהם קדושין כל עיקר איתרצא ליה.

ור&quot;י פירש דבמעשר דגן נמי בשהפריש שני סאין האחת מעשר כל חיטה והאחת חולין דומיא דמעשר בהמה, והכי פירושו שאני מעשר דאיתיה בזה אחר זה לחצאין, שאם אמר סאה אחת מחצית כל חטה וחטה שבה יהא מעשר ואחר כך אומר כן מסאה האחרת, חל המעשר בשתיהן במקצת כל חטה וחטה, ולפי שיש בזה אחר זה בכהאי גוונא אף כשהפריש שתים בבת אחת חל המעשר באחד לגמרי להיות כל חיטיה מעשר והאחרת בטל גמור, והוה ליה טבל ומעשר מעורבין זה בזה.

ור&quot;ח פירש דאי אמר תקדוש פלגא פלגא דחיטתא ואחר כך אמר תקדוש פלגא אחרינא קדשה. ולא ירדתי לסוף דעתו, דמאי שנא כי אמר סאה זו כולה מעשר על תשע סאין אלו, ואחר כך אמר ועוד סאה זו מעשר דלא חל שם מעשר על הסאה האחרונה, ומאי שנא כי אמר פלגא פלגא דחטתא דתרי סאין אלו מעשר ואחר כך אמר ופלגא אחרינא מעשר, ואולי מפני שכבר נתפשט שם מעשר על כל חטה וחטה ראוי לתפוס אפילו בפלגא הנשאר, ודבר תמוה הוא פירושו?.

שאני מעשר בהמה הואיל ואיתיה בטעות דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין והרי תודה דליתא בטעות וליתא נמי בזה אחר זה. ולחצאין נמי ליתא, דאי אמר פלגא פלגא תקדוש לא קדשה, דהוה ליה פרוס, ותנן (מנחות עז, ב) אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס, ותניא נמי בספרא וחלת מצה אחת מן הסל אם נפרסה או שחסרה פסולה, ואם אמר חצי כל אחת תקדוש הרי הן פרוסות וחסרות. הראב&quot;ד.

{{דה מפרש|ורבא למה ליה לשנויי כרבה תיפוק ליה דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו}} ואם תאמר, מכל מקום על כרחין רבא לטעמיה דרבה הוא צריך, כדאמרינן בסמוך רבא מתרץ לטעמיה המקדש אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה נעשה כמי שקדש אשה ובתה כאחת אשה ואחותה כאחת, ואי לאו דסבירא ליה כרבה היכי פשיטא ליה טפי שתיהן כאחת מזו אחר זו דתלי הא בהא. אלא ודאי משום דסבירא ליה כרבא, ותירצו בתוספות דשתיהן כאחת פשיטא. משום דאין מסורין לביאה כלל, דהא אי חלו קדושין שתיהן האחת אוסרת חברתה, וכיון שכן אין בזה ספק, שאין הקדושין חלין באחת מהן, אבל מקדש אחת מאשה ובתה או מאשה ואחותה אין זו אוסרת זו בודאי אלא מספק אתה אוסרה שאין ידוע איזו מהן מקודשת.

{{דה מפרש|קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושי}} ודוקא בשהקדושין גומרין האיסור, אבל חייבי לאוין וחייבי עשה אף על פי שאין מסורין לביאה הוו קדושי.

{{דה מפרש|ואביי אמר הוו קדושי}} תמיהא לי אם כן לאביי המקדש אשה ובתה כאחת אמאי אין מקודשות, דהא לדידיה דרבה נמי לית ליה, כדמותיב ליה ממעשר ומעשר בהמה, ויש לומר דבתר דשמעה מרבה סבריה. ואפשר דאביי מודה בשאין מסורין לביאה כאשה ובתה כאחת שהאחת אוסרת ביאת השניה אילו חלו הקדושין (שאינן קדושין) וכמו שתירצו בתוס' לדעת רבא, וצל&quot;ע.

{{דה מפרש|אילימא דאמר כולכם את וחמור הוא}} כלומר ולא קני. אף על גב דהא רב ששת היא, ולית הלכתא כותיה אלא כרב נחמן, דפליג עליה בפרק מי שמת (קמג, א) ואמר דקנה, הכא הכי קאמר לרב ששת דאית ליה דאת וחמור לא קנה מאי איכא למימר.

&lt;קטע סוף=נא א/&gt;
===[[קידושין נא ב|דף נא עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נא ב/&gt;
{{דה מפרש|אלא דאמר להו אחת מכם}} לישנא קייטא נקט הכא, והכי קאמר אלא דאמר כל הנכריות ואחת מכם מקודשות? לי, דהא דייק רב ממתניתין תלת וחדא מינייהו דאשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה כדאיתא לקמן. ועוד דבמתניתין כולכם קתני, ובתירוציה דרבא דמתרץ לה למתניתין לטעמיה אמרינן בהדיא ואמר הרי כולכן ואחת משתי אחיות מקודשת? לי.

ואם תאמר אם כן אכתי את וחמור הוא, דהא אין אחת מאחיות מסורה לביאה. יש לומר דבמקדש שתיהן כאחת דמדינא אין קדושין ראוין לחול באחת מהן כלל כחמור, קרינן לה את וחמור, אבל במקדש אחת משתי אחיות ראויה היא להתקדש לו, אלא דמחמת שאין אנו יודעין על איזו חלו הקדושין, אמרינן דאין אחת מהן מקודשת לאו את וחמור הוא, וכן פירש רש&quot;י, והראב&quot;ד פירש בענין אחר וזה עיקר.

'''הא דמתרץ אביי''' מתניתין ומפיק לה מפשטה, ואוקמה בדאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, היינו דוקא אליבא דרב ששת דאמר את וחמור לא קנה, אבל לרב נחמן דאמר קנה, וקיימא לן כותיה ומתניתין כפשטה, אתיא בדאמר כולכם, ואפילו הכי נכריות מקודשות, דאת וחמור קנה. ועל כן כתב רבינו אלפסי משנתינו כצורתה, ולא חש להביא תירוציה דאביי ורב, דלא נקיט בידיה אלא תלתא כדאיתא לקמן משום דמספקא ליה אי כתירוציה דאביי או כתירוציה דרבא, היינו משום דרב אית ליה כרב ששת דאת וחמור לא קנה.

ויש לתמוה בדברי הרמב&quot;ם שכתב בפירוש המשנה שלו ומה שאמר שאין האחיות מקודשות שיראה מזה שהנכריות מקודושת, כל זה הוא אם אמר להן הראויה מכם לביאה תתקדש לי, אבל אם אמר כולכם מקודשת לי, אין אחת מהן מקודשת ע&quot;כ והלך בזה על דעת בעל ההלכות שגם הוא כתב כן, וכן כתב הרב בחבורו (הל' אישות פ&quot;ט, ה&quot;ב), וצ&quot;ע.

{{דה מפרש|הכא במאי עסקינן בשאין לו אלא גדולה וקטנה}} קשיא לי דאכתי מאי קא מתרץ, דהא משמע טעמא דהיא בוגרת דאינה בכלל, הא קטנה דכותה בכלל, ושתיהן צריכות גט, ודלא כרבא, דהא על כרחך מתניתין לא לגופה איצטריכא, דפשיטא דאין הבוגרות מקודשות, אלא לדיוקא אצטריכא, לאשמועינן דקטנות דכוותה בכלל ומקודשות, וכיון שכן, אף לכשתמצא לומר שאין לו אלא גדולה וקטנה אחת לא אצטריכא אלא לדיוקא דבוגרת וקטנה אחת אין הבוגרת בכלל, הא קטנה וקטנה דכותה מקודשת, ויש לומר דהכי קאמר אין הבוגרות בכלל, ולפיכך הקטנה מקודשת, ואקשי אי הכי מאי למימרא, כלומר אי לאשמועינן שהבוגרת אינה בכלל, פשיטא ואי לאשמועינן שהקטנה מקודשת, פשיטא, כיון דליכא אלא חדא קטנה, ואוקימנא דשויתיה שליח, מהו דתימא אדעתא דידה קא מקבל, כלומר אף אדעתא דידה, ולא תיהוי חדא מינייהו מקודשת, דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו, קא משמע לן. כן נראה לי.

{{דה מפרש|אפילו הכי לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה}} מכאן דקדק רבינו תם למי ששדך אחת מבנותיו ובא מי ששדכה לו, ואמר לו סתם בתך מקודשת לי, מסתמא המשודכת קדש, דשארית ישראל לא יעשו עולה להניח המשודכת ולקדש שאינה משודכת, וכל שכן אם המקודשת במעמדן שעליה נתכוונו. וסעד מצאתי לו מדגרסינן בתוספתא פ&quot;ד דמכלתין (ה&quot;י) שני אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש, שתיהן אסורות מן הפסק, אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן, אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן, וזה ראיה לדבריו. ומיהו יש לומר שאינו דומה לנדון שבפנינו, דהתם בשקדש כל אחד שלו, ועכשיו נסתפקו איזו לזה ואיזה לזה, ולפיכך אומר כיון שעסוקים בגדולה לגדול, חזקה כשקדש לא קדש אלא היא, אבל כאן שאמר סתם בתך מקודשת לי, דלמא לאחרת נתכוונו, ואפילו תאמר לזו נתכוונו, שמא אין הולכין אחר כונתם אלא אחר לשונם, והרי כולן בספק. ומכל מקום פשטה כותיה דייקא, דהא במקדש בתו סתם ויש לו בוגרת דשויתיה שליח אמרינן דאין הבוגרת בכלל, דאזלינן בתר כונה, אף על פי שהלשון כוללן, והכא לא שנא.

ומעשה היה בימי רב סעידה והצריך גט לכולן, וכן אמרו שהיה מעשה לפני רבינו תם ז&quot;ל והורה לאיסור. ורב אחא משבחא ז&quot;ל כתב ראובן היו לו ד' בנות, ושמעון קדש אחת מבנותיו, ונתן לו קדושין סתם, ולא פירש לאיזו הוא נוטל, הבנות שהן מי&quot;ג שנה ומעלה שאינן ברשות אביהן ואינן מקודשות, ואותן שהן ברשות אביהן לקדשן נאמן לומר על זו נתכוונתי ועליה קבלתי קדושין, ואם אמר איני יודע שכבר שכחתי כולן אסורות וצריכות גט מאותו האיש. ומצאתי בספר יראים שאפילו ברור לנו שחשב המקדש על אחת מהן, אין מחשבתו כלום, כיון ששינה מדרך שאר המקדשין שמפרשים קדושיהן בשעת הקדושין, ואפילו שדך ושהה לאחר שדוכין חדש, ובא וקדש סתם ואמר אחת מבנותיך מקודשת לי, כולן צריכות גט, וראיה קצת דאמר עולא (לעיל מד, ב)קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה, אף על גב דשידך, [אלמא עבידי אינשי דהדרי בהו לאחר שדוכין הלכך אף על גב דשידך] כולן צריכות גט. ושמעתי שמעשה היה בטרוייש בבן הרב ר' הושעיא בבית דינא של ר&quot;ת ששידך בתו קטנה של ר' מוריל, והיו לו ג' בנות קטנות, ובשעת הקדושין קדש סתם ולא הזכיר שם המשודכת, והיו מהם מתירין ומטעם שדוכין, ולא שמעו לה האוסרים, ונתן גט לשלשתן.

{{דה מפרש|כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות}} פירש רש&quot;י ז&quot;ל: כולן אסורות ואפילו אמצעי שבקטנות, דלגבי קטנה דאותה הכת גדולה היא, ותמיהא לי דהא בהדיא אמרינן לקמן בדוכת'? בפרק האומר (סד, ב) דאמצעית שבכת שניה שריא, דאמצעית שמא אית לה, והכי אמרינן התם אמר אביי מחלוקת בשתי כתי בנות אבל בכת אחת דברי הכל גדולה גדולה ממש קטנה קטנה ממש ואמצעית שמא אית לה. ואתקיף עלה רב אדא בר מתנה אלא מעתה אמצעית שבכת שניה תשתרי, ואוקימנא בשאין שם אלא גדולה וקטנה, וקיימא לן כאביי, ורבא נמי הכי אית ליה התם. אחר כך מצאתי בספר יראים כדברי רש&quot;י, ונשמר מן הקושיא הזאת, ואמר דלא קיימא לן כאביי אלא כרב הונא בר אבדימי דמתרץ ההיא דנדרים דעד פני הפסח, ואמר מוחלפת השטה, ולאו בלישנא דעלמא פליגי כדמתרץ רבא התם בפרק האומר. וכיון שכן פסח ככת אחת דמי, ופליגי, כדמקשי התם לאביי, אלמא אפילו בכת אחת כולן צריכות גט, ולא אמרינן אמצעית שמא אית לה. ומיהו אכתי לא ניחא, דכיון דסוגיין דבפרק האומר פליגי בה אמוראי ואביי ורבא תרוייהו סבירא ליה דבלישנא בעלמא פליגי, אף על גב דבנדרים במקומה בפרק ר' אליעזר (סא, א) לא הוזכר טעמן של אביי ורבא אלא מוחלפת השטה כפירוקיה דרב הונא בר אבדימי, לא שבקינן סוגיין דאמוראי דהכא ופירוקיה דאביי ורבא, ולא מסמינן ליה מקמי ההיא דהתם, וצ&quot;ע.

הא דאקשינן: '''אי הכי מאי למימרא''' ופרקינן לאפוקי מדר' יוסי דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא. קשיא לי טובא, חדא, דהא בהא מתניתין פלוגתיה דר' יוסי מפורשת בה בהדיא ומאי קאמר מאי למימרא, אדרבה צריכה למימרא דלא קיימא לן כותיה אלא כר' יוסי דפליג עליה, ואי טעמיה דר' יוסי דפליג עליה קא בעי לא הוה ליה למימר בכי האי לישנא, אלא אי הכי מאי טעמא דר' יוסי דפליג עליה, ועוד מאי קא מהדר ליה לאפוקי מדר' יוסי, אנן טעמיה דר' יוסי קא מיבעיא לן, וצ&quot;ע.
&lt;קטע סוף=נא ב/&gt;
===[[קידושין נב א|דף נב עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נב א/&gt;
{{דה מפרש|אמר רב שמע מינה ממתניתין ארבע}} ובירושלמי (ה&quot;ו) שמע מינה חמש, הני ארבע דהכא ועוד אחרת, שחמש נשים מתקדשות כאחת, ורב דלא מני לה, דלמא משום דפשיטא ליה ולא אצטריכא ליה למילפא ממתניתין.

{{דה מפרש|אמר ליה מי אמר רב הכי והוא לא אמר והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים כו'}} ואם תאמר דלמא ר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן דבגזל דידה אפילו לא שדיך מקודשת דגמרה ומקניא ליה כדי שתתקדש לו, ויש לומר דסבירא ליה לתלמודא דכיון דבגזל דעלמא אינה מקודשת, כל שכן בגזל דידה, דמציא אמרה אין שקלי ודידי שקלי, והא דנקט רב אפילו בגזל דידה משום דבשדיך הוה מקודשת בגזל דידה, מה שאין כן בגזל דעלמא.

{{דה מפרש|ה&quot;ק? ואמר רב כוותי}} תימה וכי מה חדוש יש שאין הגזלן יכול להקדיש, והלא עיקר חדושו דר' יוחנן אינו אלא שאין הנגזל יכול להקדיש, אבל בגזלן פשיטא, ומתניתא [היא?] [תניא] הכי בהגוזל בתרא (קיז, א) אם נתיאשו הבעלים יכול להקדיש, ואם כן כי אמר רב שאין הגזלן יכול לקדשה בגזילה שבידו, מאי אמר כותיה איכא, ותירצו בתוספות דמשום חומר דעריות היה ראוי להחמיר ולומר דקדשה בגזל מקודשת דעשאוהו כשלו לקדושין, ועלה קאמר ר' יוחנן ומי אמר רב כותיה דאפילו לחומרין לא עבדינן ליה כשלו, ואפילו מדרבנן, דאנא נמי הכי אמרי דשניהם אינן יכולין להקדיש ולא חל עליה הקדש כלל ואפילו מדרבנן.

&lt;קטע סוף=נב א/&gt;
===[[קידושין נב ב|דף נב עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נב ב/&gt;
הא דאמרינן: '''לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך'''. פירש רש&quot;י בדשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחילתיה. נראה לפי פירושו דנתקבלה גזילתה ונתקבלה קדושיה, ושוב אין לה עליו כלום. ואינו מחוור, דנהי דיש לומר דכיון דשדיך ניחא לה שתתקדש בו והוא שישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן. והכי גרסינן בירושלמי (ה&quot;א) חטף הסלע מידה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת, במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, וכבר הארכתי כבה בפ&quot;ק (יג, א סוד&quot;ה יכולה) בס&quot;ד.

{{דה מפרש|לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא}} דאילו נתיאשו הבעלים הוה ליה יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה.

{{דה מפרש|אמר ליה מאן פליג לך}} ואפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקודשת, לפי שבכולו הוא מתקדשת לו ולא בחציו, אלא אם כן פירש לה במה שיש לי בו.

{{דה מפרש|כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו}} פירש רש&quot;י דבין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר כולהו משלחן גבוה קא זכו.

{{דה מפרש|דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו}} פירוש דחלקו משמע לאחר שחיטה, וכתבו בתוס' דנראה דהאי דיקא נמי לא קאי לפום מאי דאסיקנא בפרק קמא דבבא קמא (יב, ב) נכסים שאין בהם מעילה, דגרסינן התם מעילה הוא דלית בהו, הא מיקדש קדוש, מאן תנא אמר ר' יוחנן בקדשים קלים, אליבא דר' יוסי הגלילי, ופרקינן אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו להו, ופרינן ומחיים מי אמר, והתנן בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזי להקרבה דאית להו לכהנים זכיה בגויה, אבל בזמן שבית המקדש קיים דלית בהו זכיה לכהנים בגויה לא, דאינו ממונו, ואתביה רבא לרב נחמן ומעלה מעלה בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ר' יוסי הגלילי, ובבכור איירי כדמפרשי התם בן עזאי ואב'? יוסי בן דוסתאי, ומשני רבינא בבכור ח&quot;ל? עסקינן, ואליבא דר' שמעון כו', ואי איתא לישני הא ר' יוסי הגלילי והא רבנן, אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הכי גרס ר&quot;ח וה&quot;פ? אלא ליכא לאפלוגי בין מחיים בין לאחר שחיטה, דאפילו מחיים נמי כהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, וכי תנן מתניתין אינה מקודשת, בחלק כהנים תנן, אלמא סוגיא דשמעתין לא קיימא לפום מסקנא דהתם, אלא לפום מאי דקא סלקא דעתך מעיקרא התם, ואף על גב דאמרי הכא דיקא נמי אשכחן בתלמודא דכותה, ולעיל נמי בפרק קמא (כח, א) דאמרינן דייקא נמי דקתני החליף שור בפרה ולא קאי לפי המסקנא לדעת קצת המפרשים. ומתניתין דקתני בחלקו דמשמע לאחר שחיטה, משום בעלים נקט ליה, דבעלים ודאי מחיים לאו משלחן גבוה קא זכו, וכדמשמע נמי ההיא דבבא קמא דאמר אלא שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, דאלמא בעלים מנפשייהו קא זכו מחיים מיהא, אבל לאחר הקרבה אפילו בעלים לא זכו אלא משלחנו של גבוה, ומשום הכי קתני במתניתין בחלקו דמלתא פסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה, דבין כהנים בין בעלים שוין בו, מה שאין כן מחיים דבעלים מקדשין בו דממונן הוא. ואם תאמר והא אמרינן בפרק ב דביצה (כא, ב) דבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, ונדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, דמשלחן גבוה קא זכו, תירצו בתוס' דאף על גב דחלק בעלים חשוב ממונן, מכל מקום עיקרן לצורך גבוה קאתו, ולכך אינן קרבין ביום טוב.

&lt;קטע סוף=נב ב/&gt;
===[[קידושין נג א|דף נג עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נג א/&gt;
{{דה מפרש|תלמוד לומר איש כאחיו וסמיך ליה וזאת תורת זבח השלמים}} ואף על גב דמוקמינן לה להא כר' יהודה, ור' יהודה לא דריש סמוכין אלא במשנה תורה, כדאיתא בשמעתא קמייתא דיבמות (ד, א) אבל בעלמא לא דריש, אלא היכא דמוכח אי נמי במופנה. איכא למימר דדלמא הכא מוכח או מופנה, ואמרינן התם דהיכא דמוכח או מופנה דריש, אי נמי איכא למימר דהכא לאו סמוכין ממש קא דריש אלא וא&quot;ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב (ויקרא ז, יא) וזאת תורת זבח השלמים.

&lt;קטע סוף=נג א/&gt;
===[[קידושין נג ב|דף נג עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נג ב/&gt;
{{דה מפרש|אמר קרא הוא בהוייתו יהא}} ואף על גב דבשביעית נמי כתיב ביה (שם כה, יד) כי יובל היא, הא דרשינן ליה לקמן (נח, א) שאף על פי שתופסת דמיה אינה יוצאה לחולין.

{{דה מפרש|מעשר איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא}} ואם תאמר אם כן במזיד קדש דקתני במתניתין בגבולין קאמר, ומשום דליכא טירחא דאורחא דסברה וקיבלה, וקשיא לן דהא משמע בשלהי פרק חלק (קיב, ב) דמעשר שני בגבולין ממון גבוה הוא, ואפילו לר' יהודה גבי עיסת מעשר שני דר' מאיר פוטר מן החלה וחכמים מחייבין, ואמר רב חסדא במעשר שני בירושלים, דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא, אבל בגבולין דברי הכל פטור, ויש לומר דטעמא דר' יהודה דפטר בגבולין לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם, כיון דאסור למיכל מינה התם קודם פדיה. והא דמשמע בפרק השוכר את הפועלים (צ, א) דלר' יהודה אינו עובר בגבולין במעשר משום בל תחסום, מדמוקמינן הא דתניא (פרות המדבריות בתרומה) ובמעשר שני עובר עליו משום בל תחסום כר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא, ובשדש לפנים מחומת בית פגי, דמשמע הא חוץ מבית פגי פטור, לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה בדישו דמשמע דישו המותר לו, כן תירצו בתוס'.

{{דה מפרש|איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא}} פירש רש&quot;י דעל כרחו מקבל עליו אחריות הדרך, לפי שאין המעשר שוה פרוטה חוץ לירושלים, ואפילו תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו, והלכך אינו שוה כאן שוה פרוטה. ואינו מחוור דהא מתניתין סתמא קתני, ואפילו יש בו כאן שיעור גדול ששוה כאן שוה פרוטה, שימצא מי שיתן לה שוה פרוטה על מנת שיעלנו לירושלים ויאכלנו שם, דהשתא אין הדמים נתפסים בקדושתו, ומשום הכי נראה יותר כפירוש האחרון שכתב הוא ז&quot;ל דאף על גב דאונסא לאו עליה רמי, אפילו הכי לא ניחא ליה דליתנוס, כדי שלא תתרעם ממנו שקדשה בדבר שלא נהנית בו.

{{דה מפרש|חנוני כבעל הבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים חנוני כשלחני}} כך גריס ר&quot;ח ורש&quot;י. ואי קשיא לך הא היכי אמרינן דר' מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר ליה, לדידי אם הוציא לא מעל, אלא לדידך אודי לי מיהת דכבעל הבית הוא, שאם כן אם הוציא חנוני מעל, ולר' מאיר אינן יוצאין לחולין כלל, איכא למימר דמשום דפליגי נמי בפרק המפקיד (מג, א) לענין דינא אם מתחייב כבעל הבית או כשלחני קאמר ליה אודי לי מיהת דכבעל הבית, ונפקא מינה לענין דינא. ורש&quot;י פירש דהכי קאמר אודי לי מיהת דכבעל הבית ולא מעל גזבר, ואמר ליה לא כשלחני ואם מותרין מעל גזבר. אבל הראב&quot;ד גריס אבל לדידך אודי מיהת, ולא גריס אודי לי, ודחקו קושיא זו. והא דדייק מדוקיא דחנוני כבעל הבית ולא מקשה מדקתני בהדיא בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל, משום דרישא לאו ר' מאיר היא, אלא תנא אחרינא הוא דאית ליה במעילה כרבנן, ור' מאיר לא קאי אלא אחנוני כבעל הבית.

&lt;קטע סוף=נג ב/&gt;
===[[קידושין נד א|דף נד עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נד א/&gt;
{{דה מפרש|לא תימא ר' מאיר אלא ר' יהודה אי ר' יהודה ירושלים מי מיקדשא כו' תנאי היא ואליבא דר' יהודה}} ואם תאמר וכיון דעל כרחין מוקמיה לה כתנאי, אמאי משבשיה לה לברייתא ואמרינן לא תימא ר' מאיר, לימא לעולם ר' מאיר ותרי תנאי אליבא דר' מאיר. יש לומר דההיא מתני' גופא דקתני ר' יהודה אומר כל האומר כירושלים לא אמר כלום, על כרחין מוקמיה לה כתנאי, כדאיתא בדוכתא בנדרים (יא, א) ולפיכך כיון דההיא תנאי היא ואליבא דר' יהודה ניחא ליה לאוקמי להא כר' יהודה וכתנאי דשמעינן להו בהדיא דפליגי אליבא דרף יהודה, מלאוקמה כר' מאיר ונימא דתנאי נינהו דלא שמעינן להו הכי בהדיא.

&lt;קטע סוף=נד א/&gt;
===[[קידושין נד ב|דף נד עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נד ב/&gt;
הא דאמרינן: '''ולא אמרו שוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד'''. יש שפירשו דדוקא אכילה קאמר, ולאפוקי שאר ההנאות, וכן פירש ר&quot;ח. וקשיא לן והא כתנות כהונה שבלו מועלין בהן, ועוד מועלין בעתיקין קשיא. ודוחקין לומר דכתנות כהונה שבשעה מהן פתילות דמקלא קלו, דהוה ליה כאכילה דכלה לגמרי, ומועלין בעתיקין הא אוקימנא כר' יהודה, אבל בתוס' פירשו אכילה וכל הנאה דמטי ליה מיניה כאכילה ולבישה שהוא נהנה ממנה כאכילה מעל, וכן בעתיקין בשוקל בהן, ולא אמרו אכילה אלא לאפוקי מקח וממכר בלבד כרב חסדא, והם אמרו דבשאין מתכוין לגזול אלא להשתמש בו ולהחזירו לא יצא כולו לחולין, ולא נתחלל אלא כנגד ההנאה בלבד, ולהתחייב עליו קרבן.

והלכך בקע בקרדום של הקדש והחזירו ובא חברו ובקע בו, כולן מעלו, אבל בנתכוון לגזול כולו מתחלל, והוא מעל וחברו לא מעל. והכי איתא בתוספתא דמעילה (פב, א) בקע בקרדום של הקדש ובא חברו ובקע בו, כולן מעלו, נתכון לגזול הוא מעל וחברו לא מעל, ואם תאמר אם כן מצינו מועל אחר מועל בשאר הקדשות, ותנן במעילה (יט, ב) ומייתינן לה לקמן אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד, יש לומר ההיא בנתכוון לגזול. ואם תאמר והא מפרש לה כיצד רכב על גבי בהמה ובא חברו ורכב כולן מעלו, יש לומר דברוכב על מנת לגזול קאמר דאף על פי כן בקדושת הגוף לא נתחלל, שאין קדושת הגוף מתחללת.

{{דה מפרש|הלכה כר' מאיר במעשר הואיל וסתם לן תנא כותיה}} ואם תאמר והא בתרי מסכתא אין סדר למשנה, ודלמא סתם ואחר כך מחלוקת הוא (והלכה כמחלוקת) [ואין הלכה כסתם] ותירצו בתוס' דנהי דסתם גמור לא הוי, מכל מקום הוי כרבים אצל יחיד. פירוש לפירושם כיון שלא נתברר שהוא סתם ואחר כך מחלוקת, אלא דקשיא לי אם כן בעלמא (בבא קמא קב א) דפרכינן הכי, ופרקינן כולה נזיקין חדא מסכתא הוא, מאי קושיא, תיפוק ליה? דהוו כרבים אצל היחיד. ועוד דאם כן תרי סתמי עדיפי מחדא סתמא, דהוו להו כרבים, ובריש פרק מצות חליצה אמרינן (יבמות קא, ב) מכדי הא סתמא והא סתמא, מה לי תרי סתמא מה לי תלתא סתמא, ובסמוך נמי מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמא. אלא נראה משום דבית הלל קאי כותיה קאמר. אי נמי משום דתנן בבחירתא כותיה קאמר, והא דאמר רב נחמן בשלהי שמעתין אלא משום דתנן בבחירתא כותיה קאמר, פירושא דהא מילתא דאמרינן הואיל וסתם לן תנא כותיה הוא, וכן פירש רש&quot;י אמר רב נחמן דכי אמרינן הלכה כר' מאיר הואיל ונשתנית משנה זו בבחירתא, והא דאמרינן וכר' יהודה בהקדש. משום דסתם לן כותיה בדוכתא, דהיא עיקר. כנ&quot;ל.

{{דה מפרש|מאי טעמייהו דבית הלל גמר קדש קדש ממעשר}} ואם תאמר אם כן קדש הלולים דכתב רחמנא (ויקרא יט, כד) דדרשינן מיניה בריש כיצד מברכין (לה, א) אחליה לקדושתיה והדר אכליה, למה לי, תלמוד לומר קדש קדש ממעשר. ותירצו בתוס' דאיצטריך לשביעית, שאין מעשר נוהג, וכדאיתא בירושלמי בפרק קמא דמעשר שני (פ&quot;ה, ה&quot;ב) (יש הוספה בצד ואיני יודע מקומו, הזעצער) שמואל בר בא בעי בית שמאי אומרים לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני בית הלל אומרים אין מעשר בשביעית ודכותה אין נטע רבעי בשביעית דכותה שלישית וששית, הואיל ואין בהן מעשר שני לא יהא בהן נטע רבעי, אמר ר' יוסי שלישית וששית אף על פי שאין בהן מעשר שני (לא) יש בהן שאר מעשרות שביעית אין בה מעשר כל עיקר, ורבינו יצחק תירץ דאי לאו קדש הלולים הוה אמינא ניליף קדש קדש משביעית דאין מתחלל.

{{דה מפרש|הכא במאי עסקינן בדיהיב ליה כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי}} ופירש רש&quot;י בלשון ראשון דמשום הכי לא אמר בדיהיב ליה מקמי דלהוי סמדר, דבעי לאשמעינן אגב אורחיה דליתא לדר' יוסי?, ובלשון שני פירש דמקמי דלהוי סמדר אי אפשר לאוקמה, דאפילו ר' מאיר דאמר (לקמן סב, א) אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא אמר אלא היכא דודאי אתו, אבל הכא מי יימר דאתא, ותמיה לי דהא מוכר פירות דקל ואפילו קודם חנטה לר' מאיר קנה וקרית ליה עבידי דאתו, דממילא קא אתו, וכל שכן הכא דלאחר חנטה קודם שהגיעו לסמדר דעבידי דאתו, ולר' מאיר קנה, ומים הבאים דרך חצרו לבור ויונים הבאים דרך שובכו לשובך קרינן לר' מאיר עבידי דאתו בהמוכר את הספינה (עח, א) אף על פי שאין המים בעולם עדיין, ומסתברא דלשון ראשון עיקר.

&lt;קטע סוף=נד ב/&gt;
===[[קידושין נה א|דף נה עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נה א/&gt;
{{דה מפרש|הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן}} פירש רש&quot;י על ידי פדיון שמחלל קדושתה על מעות. ואינו מחוור דאי בפדיון קאמר, מאי שייכא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, דאינהו לאו בפדיון קא מיירי, ועוד מאי קא מקשה עלה ממועל אחר מועל, דההיא לאו בפדיון היא, והוה ליה לאתויי הא דאמרינן בעלמא (תמורה לב, א. מנחות קא, א) בבעלי מומין שיפדו? הכתוב מדבר, יכול יפדו במום עובר כו', לומר דאפילו פדאום אינן פדויין, אלא בבא לגזלן ולהוציאן מרשות הקדש, כדי לחזור ולהתחייב להקדש בכל מה שאפשר לספק שגזל מן ההקדש, והשתא הוי כעין פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, וכעין מועל אחר מועל דנתכוון לגזול מן ההקדש ולהוציאו מרשותו לגמרי, והוה סבירא ליה השתא דאף על פי שמתכוון להוציאו מרשות הקדש, שרי, כדי שיזכה להביא תחתיה להקדש מה שאפשר לספק בה, והיינו דקאמר ר' יוחנן וכי אומר? לו לאדם עמוד וחטא כדי שתזכה. וגרסינן בירושלמי (פ&quot;ב, ה&quot;ז) אמר ליה ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם צא ומעל בקדשים כדי שתזכה.

ור&quot;ח פירש כדבר רש&quot;י, וכן היא בירושלמי כאן בפרקין, והביאו ר&quot;ח בפירושיו. וגרסינן התם ר' הושעיא רבא אמר בבא לחוב בדמיהן כו', כיצד הוא עושה, מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות, וקשיא יש חטאת קריבה עולה, אמר ר' חנינא תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות, אמר ליה ר' יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד, אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד, אמר ר' זעירי כמה (דתימא) [דאת אמר] תמן (תנאי ב&quot;ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן אתמר הכא) תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות, עד כאן בירושלמי.

{{דה מפרש|והא תנן אין מועל אחר מועל במוקדשין כו'}} וקא סלקא דעתך השתא דמתניתין ר' מאיר הוא, דסתם מתניתין ר' מאיר, ואף על גב דאמרינן לעיל דלר' מאיר אין הקדש מתחלל בשוגג אלא לענין אכילה בלבד, ומתניתין דהכא משמע דאפילו ברוכב מעל הראשון מיהא בשאר קדשים, דמדקאמר אין מועל אחר מועל משמע דראשון מעל, לא קשיא דהא פרישנא לעיל דלאו דוקא אכילה, אלא הוא הדין לכל שאר הנאות ולאפוקי מקח וממכר בלבד, אי נמי כרב דאמר לעיל אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל, וכדברי רש&quot;י.

&lt;קטע סוף=נה א/&gt;
===[[קידושין נה ב|דף נה עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נה ב/&gt;
{{דה מפרש|ודלמא תודה היא דמייתי נמי תודה}} ובההיא דשלמים גופא מתני אי תודה היא ליהוי תודה, משום לחמים דמייתי בהדי תודה ושלמים אין טעונין לחם. ואם תאמר יקדישנו ללחם בפני עצמו, לא אפשר, דאין מקדישין לחם בפני עצמו. ועוד יש לומר שאם התנה על של שלמים גופה יביא קדשים לבית הפסול, דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, ותודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה עד חצות, ודלמא שלמים הוא, ואי הותיר ליום שני אינו אוכלו מספק תודה ונמצא מביאו לבית הפסול. והיינו טעמא נמי דכי פרכינן ודלמא אשם הוא, לא אשכחן פירוקא, אלא בדאישתכח בן שנה, ואי לאו טעמא דמביאו לבית הפסול הא אפשר להתנות בשלמים גופיה ולומר הכי, אם אשם הוא יקרב אשם ואם שלמים יקרב שלמים ואם עולה היא יהיו שלמים נדבה וזו עלה תחתיה, ואפילו תאמר דאשם שנתכפרו בעליו הוא דניתק לרעיה ודמיו עולת נדבה, הא מצי מתני בבהמה אחרת של עולה, ולימא הכי ואם אשם שנתכפרו בעליו הוא תהא זו עולת נדבה תחתיה והאחרת שלמי נדבה, אלא שאם היה מתנה על השלמים כך היה ממעט באכילתה, דלמא שלמים הם ודינן לב' ימים ולילה אחד, והשתא מספק אשם לא מצי אכיל מיניה אלא יום ולילה עד חצות, ונמצא מביאו לבית הפסול. והקשו בתוס' דאם כן מאי פריך ודלמא פסח הוא, ומשני בזמנו מזהר זהיר ביה שלא בזמנו (כו') שלמים הוו, כלומר והא מייתי שלמים ונפיק ביה ידי חובת פסח שלא בזמנו, ומאי קמשני דהא פסח שלא בזמנו אף על פי שקרב שלמים אינו נאכל אלא ליום ולילה כדאיתא בפסח שני פרק האשה (פט, א), אלא ודאי על כרחין שמעתין כר' שמעון אתיא, דאמר בפרק התערובת (עה, ב) דמביאין קדשים לבית הפסול, אלא טעמא דמייתי תודה ולא מתני' בההיא דלשמים, משום לחם הוא, כטעמא קמא דכתיבנא, וטעמא דאשם ולא מתני כדאמרן, היינו משום דפשיטא ליה לתלמודא דתנא לא מספקא ליה שיהא אשם מדלא קתני זכרים עולות ואשם, והא דמקשינן ודלמא תודה היא, ומשני דמייתי נמי תודה, משום דתודה בכלל שלמים היא. והלכך כיון דקתני בברייתא דמייתי שלמים אפשר דתודה נמי בכלל, והיינו נמי דכי משנינן אשם בן שתי שנים הוא ואשתכח בן שנה, ולא בעי אשתכח בן שתי שנים מאי כדבעי לקמן אשתכח בת שנתה מאי, דפשיטא ליה דאשתכח בן שתי שנים דמייתי אשם נמי ומתני.

הא דאמרינן: '''פסח בזמנו מזהר זהירי ביה שלא בזמנו שלמים הוא'''. קשיא לן ואי בזמנו זהירי ביה שלא בזמנו היכי משכחת ליה. יש לומר דפעמים שהפסח חולה וחוזר ומפריש אחר, ואפילו הכי בזמנו מזהר זהירי ביה, אבל שלא בזמנו לא זהירי ביה אינשי, ודלמא נאבד, ויש מפרשים דבזמנו אי אפשר שלא ישמעו לפי שהם זהירין ומרדפין אחריו, אבל לאחר הפסח יש לחוש שמא רדפו אחריו ולא נמצא והרי הוא קרב שלמים.

&lt;קטע סוף=נה ב/&gt;
===[[קידושין נו א|דף נו עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נו א/&gt;
{{דה מפרש|בשוגג יחזרו דמים למקומם}} פירשו בתוס' משום דהוי מקח טעות, שאילו ידע מוכר דדמים אלו של מעשר שני הם, לא היה מוכר לו בדמים אלו משום דאית ליה טירחא דאורחא וכדאמרינן לעיל (נג, ב) גבי קדושין איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא דכיון דשוגג הוא לא נפקי מעות לחולין.

{{דה מפרש|אמר ר' יהודה במה דברים אמורים}} כלומר דבמזיד תעלה ותאכל בירושלם?. במתכוין ולקחן מתחלה לשם שלמים. דהא נפקי מעות לחולין. אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין יחזרו דמים למקומן. פירוש מתכוין להוציא מעות לחולין, שהתנה עם המוכר שלא תחול קדושת הדמים על הבהמה, דהשתא איכא למיחש שמא יהא סבור המוכר שפקעה קדושת הדמים ותאי למכלינהו חוץ לירושלים, והיינו דאמרינן בסמוך דקנסינן למוכר משום דלא עכברא גנב אלא חורא גנב. ואתי שפיר הא דפרכינן והאנן תנן ר' יהודה אומר במזיד קידש לומר דלא חיישינן שמא תהא האשה סבורה שפקעה קדושתן ותאכלם חוץ לירושלים, ורש&quot;י שפירש מתכוין להוציא מעשר שני לחולין. שלקחה כדי לאכלה בעירו בתורת חולין, לא מחוור, דמאי דמיא להא דר' יהודה דאמר במזיד קדש, ועוד למה לן למיקנסיה למוכר בכך, כיון שאין קדושה על הדמים רק על הבהמה, ואי משום שעובר משום ולפני עבור לא תתן מכשול, הא אסיקנא בפרק קמא דמסכת עבודה זרה (ו, א) בתחלתו כל שבידו לעשות אינו עובר בסיועו משום ולפני עור אלא בכעין מושיט כוס יין לנזיר, דקאי בתרי עברי דנהרא, והכא הרי מעות מעשר ביד לוקח היו, ואילו רצה להוציאן לחולין הרשות בידו, ומי מעכב.

הא דאמרינן: '''יאכל כנגדן בירושלים'''. פירש רש&quot;י יאכל לוקח כנגדן, ואומר יהו מעות אלו מחוללות על מעות אלו כל מקום שהן. והקשו בתוס' דבמרובה (ב&quot;ק סט, א) בשמעתא דצנועין, משמע שאינו יכול לחלל מה שאינו בידו, ואף על גב דפליגי צנועין אדר' יוחנן התם דסבירא להו דמחלל, אנן קיימא לן כר' יוחנן דלית ליה דצנועין, ופירוש הם ז&quot;ל דקנסא בעלמא הוא, וכדאמרינן בסמוך דקנסינן ליה למוכר, וקשיא לי דאם כן מאי קא מקשינן מאי חזית דקנסת ליה למוכר, ליקנסיה ללוקח, דהא על כרחין מעות שביד מוכר בקדושתייהו קיימי, ואפילו קנסת ליה ללוקח לעלות ולאכול כנגדן בירושלים, אכתי מעות שביד מוכר צריכין לאכול בירושלים. ויש לומר דהכי קאמר נקנסין ללוקח, וכיון דאיתיה למוכר ניתי מוכר מעות שבידו ויחלל אותם לוקח על מעותיו ויעלה ויאכלם בירושלים.

&lt;קטע סוף=נו א/&gt;
===[[קידושין נו ב|דף נו עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נו ב/&gt;
{{דה מפרש|מתניתין: המקדש בערלה ובכלאי הכרם כו' אינה מקודשת}} קשיא לן והא שלא כדרך הנתאו הוא, ומשמע (בפ&quot;ק) [בפ&quot;ב] דפסחים (כג, ב) דשלא כדרך הנאתו שרי, כרבינא (פסחים כה, ב) דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתו קא עבידנא, יש לומר דהתם שאני, דחולה הויא, ובמקום חולי התירו, אף על פי שאין בו סכנה, אבל שלא במקום חולי לא, ואם תאמר עוד והא ערלה וכלאי הכרם בשריפה, ותנן שלהי תמורה (נד, א) כל הנשרפין אפרן מותר. ותירצו בתוס' דהכא בדליכא אלא שוה פרוטה בצמצום. ואפילו בנהנה ממנו כדרך הנאתו, והלכך בנהנה ממנו שלא כדרך הנאתו בציר ליה שיעורא. והעלו שתי הקושיות בתירוץ זה.

ואינו מחוור לי דהא סתמא קתני כל שמקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת, ועוד דומיא דשור הנסקל קתני, ושור הנסקל משמע בכולו שיש בו שוה כמה פרוטות. ועוד דגרסינן בתוספתא (פ&quot;ד, ה&quot;ז) המקדש באשרה ופירותיה בעיר הנדחת וביושביה כו' כולן אף על פי שמכרן וקדש בדמיהן אינה מקדושת, אלמא אף על פי שאלו מן הנשרפין ויש באפרן יותר משוה פרוטה אינה מקודשת, ומסתברא דלעולם אינה מקודשת, אפילו קדשה בסאה של פירות ערלה, משום דהשתא מיהת לית להו דמים דאסור למוכרן, ואי משום אפרן, הא אינו בעולם, ולכי קלי ליה הוה ליה כגופא אחרינא, ולא זהו מה שקדשה בו, הלכך אינה מקודשת, ואף על גב דאסיקנא בפרק האומר לקמן (סב, ב) גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו במחוסר מעשה דמי, התם הוא דאין הגוף משתנה, אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא. ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהיה, אבל בלאו הכי לא, וכדתניא התם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין או פירות ערוגה זו מחוברים יהו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום, אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים כנ&quot;ל.

{{דה מפרש|בצפורי מצורע}} מדקתני בצפורי ולא קתני ובצפור מצורע, משמע דשניהם אסורין. וקשיא לן דבשלמא לריש לקיש דאמר בגמרא דמשעת קיחה מיתסרי משולחת נמי אסירא, אלא לר' יוחנן דאמר משעת שחיטה משולחת שריא, וכדאותביה ר' יוחנן לריש לקיש מהא דתניא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת, אם כן במשולחת אמאי אינה מקודשת. ואם תאמר דצפורי דעלמא קאמר, ולעולם אשחוטה, הא ליתא, דאם כן הוה ליה למיתני ובפטרי חמור ובשוורים הנסקלים, ויש לומר דאפילו לר' יוחנן נמי משולחת משעת שחיטה השחוטה אסורה, ושילוח הוא דמתירה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה, והכא במקדשה בין שחיטה לשלוח קאמר, והא דתניא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת, לאחר שלוח קאמר, ולא כן פירש רש&quot;י.

{{דה מפרש|ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת}} ואם תאמר אמאי לא חשיב נמי איסורי עבודה זרה איכא למימר משום דבעי למיתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, דאילו באיסורי עבודה זרה אף על פי שמוכרן וקדש בדמיהן אינה מקודשת. ואם תאמר אמאי לא תנא חמץ בפסח. ויש לומר תנא ושייר, ושייר נמי פגול ונותר.

{{דה מפרש|מכרן וקדש בדמיהן מקודשת}} ואם תאמר והא דמיהן גזל הן בידו, דהא לית להו דמי, והמקדש בגזילה אינה מקודשת, ויש לומר במודיע את הלוקח דהוו מעות מתנה, ואינו מחוור, דאם כן לאו דמיהן נינהו, אלא יש לומר שמכרו לגוי, אי נמי אפילו לישראל, וכמאן דאמר (בבא קמא קיד, א) סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכיון דלא הכיר ביה לוקח ומחמתן הוא דיהיב ליה דמי, דמיהן קרי להו.

{{דה מפרש|מכרן וקדש בדמיהן מקודשת}} רש&quot;י פירש בפרק קמא דחולין (ד, ב) ובריש פרק בתרא דעבודה זרה (סב, א) דכי אמרינן דאין איסורי הנאה כגון אלו או חמץ בפסח (אין) תופסין דמיהן ודמיהן מותרין לא אמרו למוכר עצמו, דאם כן מצינו דמים לחמץ בפסח, ותניא בתוספתא (פ&quot;א, ה&quot;ו) האוכל תרומת חמץ בפסח פטור אפילו מדמי עצים ודמי ערלה נמי ביד המוכר כערלה דמו, ובמקדש בדמיהן מקודשת, משום דלגבי דידה שרו, דלאו דמי ערלה הן בידה, וכיון דמותרת ליהנות מהן וקנאתן היא מחמתו אף היא מקודשת לו, הא למה הדבר דומה למקדש בגזל דאחרים (לעיל נב, ?) למאן דאית ליה סתם גזילה יאוש בעלים היא, דאף על גב דיאוש כדי לא קני, וכל זמן שהוא בידו אינו קנוי לו, אפילו הכי כי נתנו לה מקודשת, לפי שקנאתו היא בנתינתו, דהוה ליה יאוש ושינוי רשות, והכי נמי הרי קנאתו היא בנתינתו, והנאה הבאה לה מחמתו הוא, וכבר הארכתי בזה פרק קמא דחולין בתחלתו בס&quot;ד. ובירושלמי (פ&quot;ב ה&quot;ח) גרסינן ר' חגי בשם ר' זעירא בשאין דמיהן, אמר ר' חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזילה, כלומר לפיכך מקודשת שאין דמי הערלה אלא גזל הן בידו, מאחר שאינן תופסין דמיהן לאיסור, הלכך הוו להו דמים כאילו אינן דמיהן, אלא (דמי) גזל, ושמעינן מינה דאף הוא מותר ליהנות מהן, ור' חנינא דיליף מינה שמקדשין בגזילה, משמע דאית ליה כר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעליהם היא, וכדפרישית לה נמי לעיל, ואנן דלא קיימא לן כר' שמעון מוקמינן לה במוכר לגוי ואי נמי לישראל, כיון דלאנפקינהו? יהבינהו ניהליה, לאו גזל מיקרי, אלא כעין הלואה הן, ואף על גב דמקחו בטל כי אתי למהדר ביה משלם מביתו.


{{דה מפרש|גמרא: מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע ממנו ולא ידליק ממנו הנר תלמוד לומר וערלתם ערלתו לרבות את כולם}} ואם תאמר ומאי שנא דהכא מצרכינן קרא לאסור הדלקה, ובתרומה טמאה (שבת כה, א) מצרכינן קרא להתיר הדלקה מדכתיב (במדבר יח, יג) נתתי לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. ויש לומר דהתם בשמן של תרומה דהדלקתו כדרך הנאתו, אצטריך קרא לרבוייה אף על גב דנטמא, אבל הכא בהדלקה שלא כדרך הנאתו כגון שמנים שאינן עומדין להדלקה.

ואם תאמר אם בשלא כדרך הנאתו, משרא שרי כדאמרינן בפרק כל שעה (כה, ב) מידי דרך הנאתו קא עבידנא. איכא למימר דהתם בשלא היה דרך הנאתו כלל, אי נמי במקום חולי הוא, אבל שלא במקום חולי אפילו שלא כדרך הנאתו אסור, וכדכתבינן לעיל, וצביעה דהכא נמי לא אצטריך, אלא בשלא כדרך הנאתו, כגון שבא לצבוע בתותים ורמונים של ערלה.

{{דה מפרש|וכר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא תאכל כו'}} והוא הדין דהוה מצי למימר הכא כדחזקיה, דהא בלא יאכל כולהו סבירא להו דאפילו איסור הנאה במשמע, אלא משום דלא שמעינן ליה לדחזקיה בהדיא אלא בחמץ בפסח, ושמעינן ליה לר' אבהו דאמר בפירוש כל מקום שנאמר ניחא ליה לאקומוה כר' אבהו. ואם תאמר ולר' אבהו נהנה מן החמץ יהא בכרת, דהא כתיב (שמות יב, יט) כי כל אוכל חמץ ונכרתה, יש לומר אוכל לא גמרינן מלא תאכל לא תאכלנו.

&lt;קטע סוף=נו ב/&gt;
===[[קידושין נז א|דף נז עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נז א/&gt;
{{דה מפרש|עד שבא ר' עקיבא ולמד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים}} ושמעון העמסוני לא משמע ליה לרבויי מאת האמור סמוך לשם, אל כעין מוראתו דוקא.

{{דה מפרש|ואי סלקא דעתך מחיים מיתסרא לאחר שחיטה מיבעיא}} ואם תאמר דלמא אצטריך משום דאמרינן (יומא נט, ב) אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. ויש לומר אם כן לא הוה קתני סתם לרבות את השחוטה, דמשמע אפילו קודם שנעשית מצותה. ובשלהי כל הבשר (קיז, א) דמהדרינן לאשכוחי ג' כתובים, לא מייתינן מהא דצפורי מצורע.

וקשיא לי מאי קא מקשה ליה ר' יוחנן השתא מחיים אסירא לאחר שחיטה מיבעיא, ומאי שנא ממשולחת דאחר שנאסרה הותרה, ובשלמא לפי מה שפירש רש&quot;י דמשולחת אינה נאסרת כלל לר' יוחנן משעת שחיטת השחוטה עד שעת שלוח, קשיא. ויש לומר היינו טעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, אבל בשחוטה קשיא.

{{דה מפרש|שחטה ונמצאת טריפה}} אין לפרש כגון שבדק בסימנין ונמצאת שנטרפה בשחיטתה, דהא קיימא לן (חולין לב, ב) דכל ששחיטתה גרם לה ליפסל נבלה והוה ליה למימר שחטה ונמצאת נבלה, ואליבא דר' עקיבא דפליג אדר' ישבב, ואמר דטריפה היא לא מוקמיה לה, דמסתמא כיחידאה לא מוקמיה להו, ועוד דהא ר' עקיבא חזר להורות כר' ישבב, אלא כגון שנמצא בה טרפות בגופה שלא מחמת שחיטה, והוה סלקא דעתך מעיקרא דמדקתני ונמצאת דבשעת לקיחה כשרה הואי, והשתא הוא דנמצאת טריפה, ופרקינן כגון שנמצאת טרפה בבני מעיה, כלומר שנמצא יתרת בבני מעים דבידוע דקודם לקיחה הוה ביה ומאי נמצא לפי שהיה מום נסתר דלא היה ניכר עד לאחר שחיטה, וכאותה שאמרו לעיל בפירקין (מח, ב) ומאי נמצא דצייר בבליתא.

{{דה מפרש|אמר לך ריש לקיש תנאי היא דתניא ר' ישמעאל אומר נאמר מכשיר ומכפר בפנים כו'}} כלומר ואנא דאמרי כר' ישמעאל דיליף חוץ מבפנים דאפילו בחוץ עשה מכשיר כמכפר, מה מכפר מחיים אף מכשיר מחיים אסור. וקשיא ליה ואי ר' יוחנן לית ליה האי דרשא צפורי מצורע דאסירי כלל בהנאה מנא ליה דהא אנן מנאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ דרשינן ליה כדאיתא לעיל, ויש לומר דכולי עלמא אית להו האי דרשא, אלא דתנא דבי ר' ישמעאל דריש לה לאקושינהו לגמרי ולמיסרי מחיים כמכפר, ותנא דפליג עלה דר' ישמעאל לא יליף לה לגמרי, אלא לומר דכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לאסור בהנאה אף בחוץ כן, ולעולם לאחר שחיטה, דהא שחיטה הוא דאסר להו, ואי נמי ר' יוחנן סבירא ליה, דאפילו ר' ישמעאל לא אמר אלא לאחר שחיטה, וריש לקיש סבר דלגמרי מקיש להו.

{{דה מפרש|לא מצינו בבעלי חיים שאסורין}} קשיא לי והא משולחת עצמה אסירא משעת שחיטה עד שעת שילוח לפי מה שפירשנו למעלה. ויש לומר דהתם משום דקאי למצותו, דהיינו שלוח, ולאחר שנעשית מצותו קאמר, והיינו דלא פריך ליה מקדשים וחטאות המתות, וכן נראה מפירושו של רש&quot;י ז&quot;ל שפירש לא מצינו בעלי חיים אסורין לעולם. ואכתי קשיא לי אמאי לא אקשי ליה מעגלה ערופה, ואם תאמר שאני התם דאיסורה מחמת עריפתה, אם כן מאי קא מקשה משור הנסקל ורובע ונרבע, דהנהו נמי אין אסורין אלא מחמת שנגמר דינן למיתה. ויש לומר דרובע ונרבע אין עיקר איסורן אלא מחמת מעשה שנעשה בהן מחיים שלא לדעת מיתה, מה שאין כן בעגלה ערופה שעיקר ירידתה לנחל איתן לדעת עריפתה. ולפי פירוש זה הא דאקשי ממוקצה ונעבד, אין עיקר הקושיא אלא מנעבד, דאילו מוקצה איסורו מחמת שהקצהו לשוחטו לעבודה זרה דומיא דקדשים, אלא משום דבעלמא דרשינן להוציא מוקצה ונעבד נקט ליה הכא.

&lt;קטע סוף=נז א/&gt;
===[[קידושין נז ב|דף נז עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נז ב/&gt;
{{דה מפרש|נימא מתניתין דלא כר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר}} והכא בשאינו שוה אלא שקל, אבל אם החמור שוה יותר משקל, דהיינו דמי שה, שהשה צריך שיהא שקל בההיא טופיאנ' דביני ביני היתה מקודשת ואפילו לר' יהודה, והכי מוקמיה לה למתניתין בבכורות פרק קמא (י, א). והא דלא פריך מינה בין לר' שמעון בין לר' יהודה הכא ולוקי לה בהכי, כדפריך מינה בפרק קמא דבכורות, משום דאההיא שנויא דהתלם קא סמיך, אי נמי דמשמע ליה הכא דמתניתין במקדשה בכוליה פטר חמור ולא בטופיאנ' דביני ביני.

{{דה מפרש|מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה}} פירוש שהיא בשחיטתה כבהמה בשני סימנין, מה שאין כן בעוף שניתר בסימן אחד, אי נמי יש לפרש שהיא טעונה שחיטה כבהמה מה שאין כן בעוף, וכמאן דאמר (חולין ד, א) אין שחיטה לעוף מן התורה.

&lt;קטע סוף=נז ב/&gt;
===[[קידושין נח א|דף נח עמוד א]]===
&lt;קטע התחלה=נח א/&gt;
{{דה מפרש|אלמא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא}} קשיא לן כי הוה מיהא דרבנן, אמאי מקודשת. הא קיימא לן דהמקדש באיסורי הנאה של דבריהם אינה מקודשת, כדאמרינן בפסחים (ו, ב) המקדש בחמץ מו' שעות ולמעלה אפילו בחטי קורדנייתא אין חוששין לקדושיו, ואף על פי שהוא חמץ נוקשה, דאינו אלא מדבריהם, ובתוס' תירצו דשאני חמץ, דחומר הוא שהחמירו עליו כאילו הוא של תורה, אבל באיסורין אחרים הקלו בשל דבריהם ומקודשת, כמו שמקודשת בחמץ דרבנן ובשעות דרבנן, דרב גידל לא אמר אלא במקדש מו' שעות ולמעלה, דהיינו מסוף ו' דהוו שעות דאורייתא וחמץ דרבנן, אבל בו' שהיא מדרבנן בחמץ דרבנן מקודשת.

ויש אומרים דהמקדש בכל איסורי דרבנן אינה מקדושת. והא דדייקינן הכא אלמא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, לאו למימרא דאי מדרבנן מקודשת, אלא דאי דאורייתא ודאי לא הויא מקודשת אלמא לר' שמעון דאמר מקודשת על כרחין לאו דאורייתא. ואי סבירא ליה דרבנן מיהא, דלמא לא סבר לה ר' שמעון כרב גידל.

ובירושלמי פרק קמא דמכלתין (ה&quot;א) גרסינן כתבו על דבר שהוא אסור בהנאה, תני ר' חנין מעשה בא לפני רבי ואמר הרי זו מגורשת, ר' אלעזר אמר אינה מגורשת כו', עד מהו כדין, רבנן דקסרי בשם ר' יעקב בר אחא מאן דאמר מקודשת אסור הנייה מדבריהם, ומאן דאמר אינה מקודשת אסור הנייה מדברי תורה, ופריך באיסור הנייה מדבריהם מקודשת, אין תימר כן, לית הדא פליגא על ר' מאיר המקדש בחמץ מו' שעות ולמעלה לא עשה כלום, וחמץ מו' שעות ולמעלה טב הוא כלום, תמן בגופו קדש, ברם הכא בתנחום? שבו קדש, אלמא במקדש בגוף איסורי הנאה של דבריהם אינה מקודשת.

ויש מביאין ראיה מדתני בתוספתא דמכלתין (פ&quot;ד, ה&quot;ב) המקדש ביין נסך ובעורות לבובין ובכל מה שחל עליו שם עבודה זרה, אף על פי שמכרן וקדש בדמיהן אינה מקודשת, ואמרי דתקרובת עבודה זרה אינה אסורה בהנאה אלא מדרבנן דהא דכתיב (תהלים קו, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים ילפינן לה בעבודה זרה, (עבודה זרה כט, ב), ודברי קבלה (הדא) ואסמכתא דרבנן, ואפילו הכי אינה מקודשת, וליתא דהא אמרינן בחולין בפרק השוחט (מ, א) השוחט בשבת בחוץ לעבודה זרה חייב שלש חטאות, ואקשינן והא כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך מחתך בעפר בעלמא הוא אשחוטי חוץ אמאי מיחייב, ואם איתא דמדאורייתא לא מיתסרא שפיר מיחייב אשחוטי חוץ, כיון דשחיטה ראויה מדאורייתא היא, דגרסינן בכתובות פרק אלו נערות (לד, א) גנב וטבח בשבת, גנב וטבח לעבודה זרה גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלמי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין, ואוקימנא דטעמייהו דרבנן דפטרי, משום שחיטה שאינה ראויה, ור' שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, ובשחיטת שבת סבר לה כר' יוחנן הסנדלר דאמר מעשה שבת אסורין, ואמרינן עלה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן, ואקשינן ולמאן דאמר דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי, ופרקינן כי קא פטרי רבנן אשארא, אלמא אף על גב דאינה ראויה מדרבנן אפילו הכי מיחייב בתשלומי ארבעה וחמשה, דשחיטה ראויה קרינן לה, ושוחט לעבודה זרה דלא קרינן שחיטה ראויה משום דאינה ראויה דאורייתא היא. ותירצו בתוס' ז&quot;ל דבאכילה ודאי אסירא דבר תורה, והיינו דפרכינן אשחוטי חוץ אמאי מיחייב דתו לא הוי ראויה לפתח אהל מועד, אבל בהנאה שרי, ורבנן הוא דאסרוה.

ואם תאמר אי הקישא דמה מת אסור אף תקרובת אסורה עיקר. כי היכי דגמרינן מינה איסור אכילה אף איסור הנאה ילפינן מינה, ואי לא חשבת לה עיקר אפילו באכילה אינה אלא של דבריהם. יש לומר דלמאי דכתיב בקרא בהדיא מקשינן לה, דאכילה הוא דכתיבה, כדכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקש ולא להנאה.

ומיהו אכתי קשה מדגרסינן בפרק מרובה (עא, ב) השוחט לעבודה זרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ואקשינן כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך איסורי הנאה הוא ולאו דמריה קא טבח, ואי לאו מדאורייתא דמריה חשבינן ליה, שהרי מן התורה לא אסרה, וכדאמרינן התם גבי חולין שנשחטו בעזרה דדוקא אי הוי מדאורייתא לא מיחייב, משום דכיון דשחט בה פורתא אסרה ואידך לאו דמריה קא טבח, אבל אי הוי מדרבנן מיחייב. ותירצו דיש דברים שהחמירו חכמים באיסור הנאתן לעשות כאלו אינו דמריה ויש שלא החמירו עליו כל כך וכדכתבינן לעיל.

{{דה מפרש|משום דהויא עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאין כאחד}} ואם תאמר והא לאו באין כאחד הן, דשביעית לא תפיס אלא אחרון אחרון, ובעבודה זרה כולן נתפסין כדאיתא בעבודה זרה פרק ר' ישמעאל (נד, ב) יש לומר דכי פרכינן הא ניחא למאן דאמר שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין, הוא הדין דהוה מצי למפרך ליה הכי.

{{דה מפרש|מתני': באפר פרה ובמי חטאת מקודשת}} ואף על גב דהני איסורי הנאה נינהו. הא אוקימנא בגמרא משום דאית ליה בהו הנאה דשכר הבאה ומילוי. ונראה שרש&quot;י מפרש בשכר הבאה ומילוי שהוא מקדשה בשכר הבאה ומילוי, וכן נראה גם מדברי הראב&quot;ד בהשגות שלו (הל' אישות פ&quot;ה, ה&quot;ג). ואינו מחוור בעיני, חדא דאם כן אין זה מקדשה באפר הפרה ולא במי חטאת, אלא בשכר הבאתן, ולא הוי דומיא דמקדש בתרומות ומעשרות. ועוד דאם כן נפשוט מינה (לעיל מח, ב) דאינה לשכירות אלא בסוף, על כן נראה יותר שבגופן ממש הוא מקדשה, ואית לה הנאה מינייהו, שאף היא נוטלת פרוטה ממי שצריך להן, מחמת טורח הבאתן ומילויין, וכן נראה שפירש ר&quot;ח והרמב&quot;ם (שם).

{{דה מפרש|גמרא: הא דאמרינן: הכי במאי עסקינן בישראל שנפלו טבלים מבית אבי אמו כהן}} הוא הדין דהוה מצי לאוקמה בשנפלו תרומות ומעשרות מבית אבי אמו כהן, אלא דההיא פשיטא דאחד כהן ואחד ישראל שוין בכך, דממונן גמור הוא ומאי אפילו ישראל, אבל השתא דאוקמה בטבלים, קא משמע לן מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין.

&lt;קטע סוף=נח א/&gt;
===[[קידושין נח ב|דף נח עמוד ב]]===
&lt;קטע התחלה=נח ב/&gt;
{{דה מפרש|לימא כתנאי הגונב טבלו של חברו משלם לו דמי כולו כו' מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר טובת הנאה ממון}} פירוש ומאי דמי כולו, דמי כל חלקים שבו בין מעשרות שבו בין חולין שבו ולעולם דמי מעשרות לפי טובת הנאה שיש לו בהם, ודמי חולין לגמרי.

הכי גריס רש&quot;י ז&quot;ל: '''ואיבעית אימא דכולי עלמא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון'''. ומתניתין בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וכולי עלמא היא, ואיכא ספרים דגרסי מתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין, וטובת הנאה אינה ממון. וליתא דאם כן מתניתין אמאן תרמייה, לא רבי ולא ר' יוסי בר יהודה. וכתב ר&quot;ח אף על גב דאיכא שמעתתא דסלקן דטובת הנאה אינה ממון, קיימא לן דממון הוא, דהכי אסיק רבא למתניתין דבמס' נדרים דטובת הנאה ממון גבי מתניתין דקונם כהנים ולויים נהנין לי (פה, א).

{{דה מפרש|מימיו מי מערה}} פירוש מים מכונסים ולהזאה מים חיים בעינן, ולא כן פירש רש&quot;י ז&quot;ל.

הא דתנן '''הנוטל שכר לדון דינו בטלין להעיד עדותו בטלים''' מדקתני דיניו בטלים, ולא קאמר אין דינו דין, שמעינן מינה דלא זה בלבד שנטל ממנו שכר בטלה, אלא כל דיניו בטלים, ואפילו אותן שלא נודע שנטל ממנו כלום, והכי איתא בתוספתא דבכורות (פ&quot;ה, ה&quot;ה) החשוד להיות נוטל שכרו ומעיד כל הדינין שדן וכל העדיות שהעיד הרי אלו בטלין. ובירושלמי בפרק קמא דסנהדרין (ה&quot;א) גרסינן כך היא מתניתא החשוד להיות נוטל שכר לדון דיניו בטלין, וכתב הרמב&quot;ן נר&quot;ו דנראה דאין צריך הכרזה כפסולי עדות דרבנן דמעצמן הן בטלין, דכיון שלא רצה להעיד לו אלא בשכר, ממילא נתבטלה עדותו, וכיון שהוא חשוד בכך, אנו אומרים שכל עדות שהעיד בשכר העיד, ונתבטלה עדותו, דמה אני בחנם אף אתה בחנם, אבל אם נודע לנו בבירור שלא נטל שכר, עדותו קיימת, ואף על פי שלא עשה תשובה, שאין אנו פוסלין אותו אלא עדותיו מטעם מה אני בחנם וכו', וכן אם נטל שכרו להעיד ואחר כך החזיר ממון לבעלים, וחזר והעיד באותה עדות עדותו קיימת, כמו שאמרנו שאינו פסול לא מתחלתו ולא בסופו, אלא שכל זמן שהוא נוטל שכרו קנסוהו חכמיה לבטל מעשיו, משום דעבר על מה אני בחנם אף אתם בחנם, ואף על פי שנטל משניהם שאין שם משום הטיה, ושלא בדרך שוחד אלא בשכר דליכא משום לא תקח שוחד כדאיתא בריש פרק שני דייני גזירות.


; סליק פרק שני
&lt;קטע סוף=נח ב/&gt;</text>
      <sha1>fzghgy7q0ri9rprrwfrcop4yk01d9aa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אבותי כי בטחו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>363628</id>
    <revision>
      <id>3018908</id>
      <parentid>3018778</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T22:37:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3018908</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11317" sha1="g33i3heroztshea2len1779ilcuf6oi" xml:space="preserve">{{הור2|פיוט סליחות לעשרה בטבת מרבי אפרים מרגנסבורג. ידועות שתי נוסחאות לסליחה זו. הנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המזרחיים ({{=}}מנהג פולין) שונה באופן משמעותי מהנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המערביים ({{=}}מנהג אשכנז), וכן בפוזנא. לפי המקובל במחקר, שתי הנוסחאות מקוריות, והמחבר ערך את פיוטו שלו והתאים לו בתים חדשים. לפיוט זה צורת חתימה ייחודית, בה מקדים הפייטן את שם סבו (אברהם) ושם אביו (יצחק) לשמו שלו.}}&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
== נוסח אשכנז המזרחי ==
&lt;קטע התחלה=מזרחי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בֶּ}}עָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
נֻתַּתִּי הָדֵשׁ / וִעֻנֵּיתִי בַכֶּבֶל{{ר1}}
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ / לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי.{{ממס|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
שֵׁם אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
פְּנֵי אֵל לא הִכִּירָה / וְשֻׁטְּפָה בְּזֶרֶם{{ר1}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}אֱלֹהִים הֵבִיא / יוֹם רָעָה וּמָצוֹר{{ש}}
צִוָּה צָרַי סְבִיבִי / עוֹלָלַי לִבְצֹר{{ש}}
יוֹם הֵרַךְ לְבָבִי / וְאֵין כֹּחַ לַעֲצֹר{{ר1}}
וְדִבֶּר אֶל נָבִיא / מְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי.{{ממס|יחזקאל כד ג}}

{{סי|מִ}}יּוֹשְׁבֵי שַׁעַר / הֶעֱבִיר אַדֶּרֶת{{ש}}
חֲמָתוֹ כָּאֵשׁ בָּעַר / וְהֵרִים עֲטֶרֶת{{ש}}
וּמִלְּבָנוֹן יַעַר / הִשְׁלִיךְ תִּפְאֶרֶת{{ר1}}
וְרוּחַ סוּפָה וָסַעַר / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|יָ}}פְיָפִית נִמְשַׁלְתְּ / וְעַתָּה קְדוֹרַנִּית{{ש}}
בֶּעָוֹן כִּי כָשַׁלְתְּ / וְלִבֵּךְ אֲחוֹרַנִּית{{ש}}
זִנְּבוּךְ וְנֶחֱשַׁלְתְּ / רִאשׁוֹנָה וְשֵׁנִית{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לא חֻתַּלְתְּ / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

{{סי|צַ}}דִּיק הַצּוּר תָּם / נְשׂוֹא עָוֹן נִלְאָה{{ש}}
מִכְּרוּב לְמִפְתָּן / לְפִנַּת גַג דָּאָה{{ש}}
מֵעָוֹן הַנִּכְתָּם / וִצַעֲקָתָם בָּאָה{{ר1}}
רַבָּה רָעָתָם / כְּעֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית א יב}}

{{סי|חִ}}זֵּק כָּל קָמַי / תּוֹכֵן הָעֲלִילוֹת{{ש}}
כִּי מָלְאוּ יָמַי / בְּרֹעַ מִפְעָלוֹת{{ש}}
וּמִבּשֶׁת עֲלוּמַי / שָׁכַחְתִּי גְמוּלוֹת{{ר1}}
נוֹתֵן לַחְמִי וּמֵימַי / פִּשְׁתִּי וְצַמְרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|הושע ב ז}}

{{סי|קָ}}מַי פִּיהֶם פָּעֲרוּ / וְנַחֲלָתִי בִּלֵּעוּ{{ש}}
מְאֹד עָלַי גָבָרוּ / וְדָמִי שָׁתוּ וְלָעוּ{{ש}}
נָכְרִים עָלַי צָרוּ / וְאֶת אַחַי הֵרֵעוּ{{ר1}}
הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|אָ}}מְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם / וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם{{ש}}
אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם / גָּמְלֵם יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם{{ש}}
כְּמַעֲשֵׂיהֶם שַׁלֵּם / וְיֵבוֹשׁוּ מִשִּׂבְרָם{{ר1}}
כְּאִישׁ חֲלוֹם חוֹלֵם / שְׁלֹשָה סַלֵּי חֹרִי.{{ממס|בראשית מ טז}}

{{סי|פְּ}}צָעַי לא רֻכָּכָה / וְחַבּוּרוֹתַי רֶצַח{{ש}}
וְעֵינַי הֻכְהָה / צוֹפֶה לְדוֹדִי צַח{{ש}}
הַעוֹד לֹא שָׁכָכָה / חֲמָתוֹ לָנֶצַח{{ר1}}
עַל מֶה עָשָׂה כָּכָה / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|רַ}}חוּם זֶה אֵלִי / אַל לָעַד תִּזְנַח{{ש}}
אָרְכוּ יְמֵי אֶבְלִי / וְעוֹד לִבִּי נֶאֱנַח{{ש}}
שׁוּבָה אֵל לְאָהֳלִי / מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח{{ר1}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|יְ}}יָ מְנָת חֶלְקִי / חוּשָׁה לִּי לְעֶזְרָה{{ש}}
וּפִתַּחְתָּ שַׂקִּי / שִׂמְחָה לִי לְאַזְרָה{{ש}}
וְתַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכִּי / בְּאוֹרְךָ לְהָאִירָה{{ר1}}
אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקִי / כִּי אַתָּה נֵרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים יח כט}}

{{סי|מִ}}יָגוֹן וַאֲנָחָה / פְּדֵה אֵל אֶת נַפְשִׁי{{ש}}
עֲשֵׂה לְעַמְּךָ הֲנָחָה / מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי{{ש}}
תַּהֲפךְ לָרְוָחָה / אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי{{ר1}}
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מזרחי/&gt;

== נוסח אשכנז המערבי ==
&lt;קטע התחלה=מערבי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בָּ}}עֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
הֻכְּתָה הָדֵשׁ / צְבִי צִיצַת נֹבֵל{{ר1}}
וַיְהִי לְאֵבֶל נֵבֶל / עֻגָבִי וְכִנֹּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְהֶעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / עַצְמוֹתַי יְגָרֵם{{ר1}}
מִזַּיִת וְעַד קָמָה וְכֶרֶם / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}יְתָה כְּאַלְמָנָה / כְּלִילַת יֹפִי נִמְשָׁלֶת{{ש}}
רֹבַע מִי מָנָה / לְפִי חֶרֶב נֶחֱשָׁלֶת{{ש}}
בְּמִקְשָׁה כִמְלוּנָה / וּבֶעָוֹן נִכְשָׁלֶת{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לֹא נֶחְתֶּלֶת / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

[{{סי|מִ}}צִּיּוֹן יְפִי מִכְלָל / דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה{{ש}}
וְלֹא הָיְתָה בִכְלַל / הָעִיר הַקְּרֹבָה{{ש}}
וְעַתָּה מֵעָוֹן חֻלַּל / וְעָשְׂתָה תוֹעֵבָה{{ר1}}
וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|יְ}}פֵה נוֹף כָּל שִׂמְחָה / וּמִשָּׁם הוֹרָאָה{{ש}}
וְעִיר לֹא נִדָּחָה / בְּנֶגַע לֹא מְטֻמָּאָה{{ש}}
וְעַתָּה מְקוֹם שׁוּחָה / לְרוּחַ הַטֻּמְאָה{{ר1}}
וְשׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|צִ}}יּוֹן הַדְּרוּשָׁה / צְבִי כָל עֹבֵר{{ש}}
נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה / לְצִיּוּן הַקָּבֶר{{ש}}
לְנִבְלַת בֶּן אִשָּׁה / פְּשׂוּקָה לְכָל עֹבֵר{{ר1}}
וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר / כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי.{{ממס|ש&quot;א טו כג}}

{{סי|חֵ}}לֶף מְקוֹם הַשִּׁית / הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם{{ש}}
שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת / וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם{{ש}}
כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית / לְבָבִי כֵּן יִנְהֹם{{ר1}}
וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִלּוּלִים / לְמִרְמַס טִיט יָוֵן{{ש}}
עָשׂוּ גִלּוּלִים / וּמַצֶּבֶת אָוֶן{{ש}}
לְנִבְלַת לֹא תָלִין / וּמַה לְבָר תֶּבֶן{{ר1}}
אֶת לֵב הָאֶבֶן / יִלְטֹשׁ עֵינָיו צָרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב טז ט}}]{{הערה|בדפוסים רבים נשמטו בתים אלה מחמת הצנזורה.}}

{{סי|אֱ}}לֹהִים יְיָ חֵילִי / כָּתַב לִי יוֹם זֶה{{ש}}
צוֹמוֹת קָבַע לִי / בְּיַד נָבִיא וְחֹזֶה{{ש}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / שְׁכִינָתְךָ נֶחֱזֶה{{ר1}}
וְתִבְחַר צוֹם כָּזֶה / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|פְּ}}נֵה אֶל הַמִּנְחָה / {{סי|ר}}וֹמֵם מִקְדָּשִׁי{{ש}}
{{סי|יֶ}}שְׁעֲךָ לִי שַׁלְּחָה / {{סי|מֵ}}{{סי|רִ}}ים אֶת רֹאשִׁי{{ש}}
הֲפֹךְ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / עִנּוּיֵי נַפְשִׁי{{ר1}}
אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מערבי/&gt;

[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירים מהמאה ה-12]]
[[קטגוריה:פיוטי סליחות]]
[[קטגוריה:עשרה בטבת]]
[[קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}</text>
      <sha1>g33i3heroztshea2len1779ilcuf6oi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תוספות רבינו יהודה שירליאון על הש&quot;ס/ברכות/פרק א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1701644</id>
    <revision>
      <id>3018909</id>
      <parentid>3018742</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T03:54:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ori0749</username>
        <id>35920</id>
      </contributor>
      <comment>/* דף ז: */</comment>
      <origin>3018909</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="405620" sha1="jpbh2ndaj0dlog96wfukm2m5rgpt6ef" xml:space="preserve">
 &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;מסכת ברכות&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; 


&lt;center&gt;רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? 

לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.&lt;/center&gt;


== &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''פרק ראשון'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; ==


== דף ב' ==
===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== 

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=3&amp;fs=0 ראה כאן]'''

V++_

'''עד סוף האשמורת הראשונה'''. 
יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה &quot;'''בשכיבה'''&quot; המובאת כאן בכתה&quot;י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא&quot;ש, ודברי תוס' הרא&quot;ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא&quot;ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה&quot;י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
 
'''כל הנאכלים ליום אחד'''. 
בגמ' קאמר &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}&lt;/small&gt; ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור &quot;המגיה&quot;), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע&quot;מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; (ד)נאכלים &lt;sup&gt;{{הערה|לא שייך ע&quot;פ מה שהגהנו לפני כן.}}&lt;/sup&gt;(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש בדף ט' ע&quot;א, בד&quot;ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דאי'''&quot;, ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב &quot;'''דא&quot;י'''&quot; (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של &quot;'''דילמא הוי'''&quot; , ושובש אח&quot;כ מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז&quot;ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה&quot;י הישנים (ובמעט מהם כתוב &quot;ואינה נאכלת אלא ללילה&quot;, ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו [&quot;המגיה&quot;]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע&quot;א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון &quot;'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''&quot;, וכך היא הגרסא בד&quot;ה שבתוס' שם וברוב כתה&quot;י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם &quot;דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה&quot;, ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע&quot;ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א&quot;כ מה שאמר בסוף דבריו &quot;'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''&quot; צ&quot;ל שחוזר על הדברים הנ&quot;ל שנאמרו בדף פ&quot;ט ע&quot;א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע&quot;א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(1)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום.

'''נתני דשחרית ברישא'''. 
שעקר [המצוות]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה), אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שעקר '''מצותה''' ביום&quot;.  ולא נהירא לי, דהלא ק&quot;ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בקרא הקדים וכו'&quot;.}}&lt;/sup&gt; ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים &lt;small&gt;{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ&quot;ח, ד']]}&lt;/small&gt;. 

'''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. 
בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt; מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך &lt;small&gt;{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}&lt;/small&gt;. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהות הרב זבולון זק&quot;ש שהגיה על פיענוח כת&quot;י ניו יורק במאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; (הובא בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם &quot;הגהות סיני&quot;). וטעם ההגהה, שבכת&quot;י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-&quot;הגהות סיני&quot; שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''&quot;לפניהם&quot;''') והושמט הגרש.}}&lt;/sup&gt; ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג עשין מצוה י&quot;ט, ע&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נתקנה'''&quot; בלבד בלא המילה &quot;'''לא'''&quot; קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ&quot;ג כתוב &quot;'''לא נתקנה'''&quot; בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ&quot;ג '''&quot;נתקנו&quot;''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}&lt;/sup&gt; בימי חכמי התלמוד, [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הנראה לענ&quot;ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד&quot;ה ורב אמר}, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אז היו&quot;''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח&quot;כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''והא קמ&quot;לן דכפרה לא מעכבא'''. 
ואם תאמר מאי קמל&quot;ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות &lt;small&gt;{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}&lt;/small&gt; טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניו יורק ובעוד כת&quot;י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של &quot;רבי&quot;), אך בכת&quot;י אוקספורד הגרסא כאן היא '''&quot;ואומר רבינו&quot;'''. והיותר נראה לענ&quot;ד כגרסת כת&quot;י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם &quot;רבי&quot; סתם. ובלשון &quot;רבינו&quot; לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt;, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע&quot;פ ששנוי [במשנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''במשמ''''&quot; או '''&quot;במשמע&quot;''' תלוי בכת&quot;י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}&lt;/sup&gt; אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות &lt;small&gt;{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}&lt;/small&gt; לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע&quot;פ שהיא משנה שנויה בפרק אע&quot;פ &lt;small&gt;{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}&lt;/small&gt;, [בית דין של אחריהם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ גרסת המשנה שם. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כדי שהם ברשות אביהם'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בריש ב&quot;מ&quot;''', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא&quot;ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים &quot;בריש ב&quot;מ&quot;, בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק &quot;ב' מידות&quot; וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע&quot;א. וא&quot;כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ&quot;ל בתוס' ד&quot;ה &quot;'''הכל'''&quot; שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: &quot;'''וכן בריש יבמות'''&quot; בדומה ללשון רבינו, וא&quot;כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע&quot;ש בתוס' הנ&quot;ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; כדפי' בתוספות. מ&quot;ר&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; פירש זאת בתור '''&quot;מפי רבי&quot;'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד&quot;ה &quot;והלכתא בכולהו&quot;, את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור &quot;רבינו פלוני בן פלוני&quot; או &quot;רבינו פלוני אלמוני&quot;, אלא א&quot;כ יש להם שם מיוחד כעין &quot;השר מקוצי&quot; שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור &quot;ר&quot;י&quot; בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. 
פירש רש&quot;י ביאת שמשו, שקיעת החמה&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו ברש&quot;י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(2)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(3)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שקיעה, דכתיב כי בא השמש &lt;small&gt;{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ&quot;ח, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, עד בא השמש &lt;small&gt;{[[שמות_כב_כה|שמות כ&quot;ב כ&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ &lt;small&gt;{[[בראשית_יט_כג|בראשית י&quot;ט, כ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(4)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;ועוד, לבני מערבא דפשטי &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;די ברייתא&quot;''' בשיבוש, או &quot;'''ברייתא'''&quot; בלא מ' בתחילה, תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע&quot;כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דנטהר ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בא&quot;''', ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt; שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין &lt;small&gt;{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}&lt;/small&gt; עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה&quot;י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; צאת הכוכבים&lt;sup&gt;{{הערה|הוסיף &quot;המגיה&quot;, שאפשר שהמילים &quot;'''צאת הכוכבים'''&quot; שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt;. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; טובא וטמא עד הערב וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י&quot;ז, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע&quot;ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט&quot;ו, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''&quot;דהיינו טהר יומא&quot;''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; (ד)היינו טהר יומא. ואע&quot;ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ&quot;מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך &lt;small&gt;{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}&lt;/small&gt; פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אך'''&quot;, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; שמהפך הגירסא, שגורס&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(5)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ביאת אורו במקום ביאת שמשו&lt;sup&gt;{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב&quot;ם בהלכות ק&quot;ש פ&quot;א הי&quot;ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג&quot;א והט&quot;ז בשולחן ערוך או&quot;ח סימן נ&quot;ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע&quot;כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא&quot;ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן &quot;בשכבך&quot; לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך.
----
 '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ&quot;ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע&quot;פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע&quot;פ שאינו נכון, ומדוע א&quot;כ לא נאמר זאת אף על משנתנו?
----
 '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע&quot;פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע&quot;פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ&quot;כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א&quot;כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע&quot;מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ&quot;ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''&quot; שאצלנו יש מקום לטעות&quot;''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''&quot;אין שם מקום לטעות&quot;''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''&quot;אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה&quot;''' אע&quot;פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע&quot;פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא &quot;יום&quot; בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם.
----
 '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע&quot;י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא&quot;ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ&quot;כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע&quot;ש עוד בדבריו והמקורות.)
 '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=4&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(6)'''}}&lt;/sup&gt; שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''.
ואם תאמר והעני מתי יקרא ק&quot;ש&lt;sup&gt;{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק&quot;ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ&quot;ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא&quot;ש).}}&lt;/sup&gt;, וכי בעניים נכרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; [יהיב]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה ברשב&quot;א. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''איכא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; שיעורא למילתיה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה. ובכת&quot;י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר&quot;ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}&lt;/sup&gt;, ומשמע [לגירסתו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה דצ&quot;ל גם כאן. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת&quot;י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר&quot;ח אלא גרסתו.}}&lt;/sup&gt; שיתפלל ויקרא ק&quot;ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}&lt;/small&gt; אדם בא מן השדה בערב [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. 

'''ואע&quot;פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''.
ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה &lt;small&gt;{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt; שמצאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(8)'''}}&lt;/sup&gt; הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; לענין כל דבר שמצותו בלילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}&lt;/sup&gt;, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל וכנ&quot;ל, ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;גמור '''היא'''&quot;. והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט &quot;גמור&quot; בלשון זכר ומצד שני נקט &quot;היא&quot; בלשון נקיבה.}}&lt;/sup&gt;, [ואמרינן]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;אני&quot;, וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של &quot;אמרינן&quot;) ונשתבש מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בשלהי במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}&lt;/small&gt; כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם &lt;small&gt;{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt; התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|שם]]}&lt;/small&gt; לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]&lt;sup&gt;{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד&quot;ה &quot;תרי תילתי מיל&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בלילה&quot;''', והשיבוש ברור.}}&lt;/sup&gt;, ולא קטנים הנראים [בלילה]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;ביום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''או יתנו'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)&lt;sup&gt;{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן ניכר שמיותרת היא. &quot;והמגיה&quot; טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה &quot;קבוע&quot; שנשתרבב בטעות ללשון כתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמפרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(9)'''}}&lt;/sup&gt; בירושלמי בפרק קמא דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

'''ר' אחאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(10)'''}}&lt;/sup&gt; ואמרי לה ר' אחא &lt;sup&gt;{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''אומר'''&quot;. וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה&quot;י שראיתי.}}&lt;/sup&gt; משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''.
פרש רש&quot;י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;משמע דהדר&quot;''' בלא המילים '''&quot;היה&quot;''' '''&quot;ואז&quot;''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}&lt;/sup&gt; משמע (אז)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;כבני&quot;''' או '''&quot;בבני&quot;''' בשיבוש תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להשמיט את ה-'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים &quot;'''ואם כן קשה, למה וכו''''&quot; ולא מתחיל קושיה אחרת.}}&lt;/sup&gt;(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(11)'''}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(12)'''}}&lt;/sup&gt; הי מינייהו מאוחר. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. 

'''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''.
&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''דשאני שיעוריה'''&quot; או &quot;דשני '''שיעוריה'''&quot; תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt; הם, עני וקדוש היום. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ג' ==
===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=5&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''.
ואם תאמר, אמאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(13ב)'''}}&lt;/sup&gt; לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אוכלים'''&quot;, אך בהכרח שהגרסא כאן היא &quot;'''טובלים'''&quot;, וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש. וגרסת כתה&quot;י השונים טעות סופר היא.}}&lt;/sup&gt; שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א&quot;כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(14ב)'''}}&lt;/sup&gt; מאוחר. ועוד לספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(15ב)'''}}&lt;/sup&gt; בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}&lt;/sup&gt; לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי.  

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ג' ע&quot;ב אחר ד&quot;ה &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; ['''כי''']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&lt;big&gt;פי'&lt;/big&gt;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע&quot;פ כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. &quot;המגיה&quot;).}}&lt;/sup&gt;. (כן)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא היה כתוב '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;''' ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(16ב)'''}}&lt;/sup&gt; ברזילי, דתנן בפ&quot;ק דיומא &lt;small&gt;{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}&lt;/small&gt; בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא&quot;ש (המגיה).}}&lt;/sup&gt; בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(17ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(18ב)'''}}&lt;/sup&gt; הראשונה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(19ב)'''}}&lt;/sup&gt;. וכשיזכור הקב&quot;ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב&quot;ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה &lt;small&gt;{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ו' ע&quot;ב בתוך ד&quot;ה '''&quot;אגרא דבי טמיא&quot;''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}&lt;/sup&gt; '''למאן דגני בבית אפל'''.
ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;לו&quot;''' (או &quot;'''לן'''&quot; בשיבוש תלוי בכת&quot;י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-&quot;'''לו'''&quot; הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש בעמוד השחר [מיד]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מאי'''&quot;, ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(20ב)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי.

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''.
כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(21ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואית דלא גרסי לי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ורצונו לומר שאינם גורסים &quot;'''אוי לי'''&quot; אלא רק &quot;'''אוי שהחרבתי'''&quot;, מפני שאין ראוי לומר לשון &quot;אוי לי&quot; כלפי הקב&quot;ה. ואכן בכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי שהחרבתי&quot; (דברי). ועיין בתוס' הרא&quot;ש ליישוב נוסף לגרסת &quot;אוי לי&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוגה ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה). ובכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי '''&lt;big&gt;לו&lt;/big&gt;''' לאב&quot;.}}&lt;/sup&gt;, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כדפרש&quot;י'''&quot;. והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של &quot;כדפרישית&quot;, ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;.

'''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''.
תימה, דהא [תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}&lt;/sup&gt; גבי גדודי חיה ולסטים תנן &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''לה'''&quot; לתיקון הלשון, שיהיה כתוב &quot;גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;.}}&lt;/sup&gt; לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_ב|כ&quot;ט''':''']]}&lt;/small&gt; (תפלה קצרה)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה לענ&quot;ד דצ&quot;ל גם כאן.}}&lt;/sup&gt;[ב]הביננו [מיירי]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;, לא אשכחנא דקרי לה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; תפילה קצרה אלא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(22ב)'''}}&lt;/sup&gt; מעין שמנה עשרה. &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ואדרבה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ועוד] , &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]קאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(23ב)'''}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt; מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות &quot;תפילה קצרה, תפילה קצרה&quot; שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}&lt;/sup&gt;. ועוד, מנא [לן]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(24ב)'''}}&lt;/sup&gt;. דאיכא מאן דאמר לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כח_ב|כ&quot;ח''':''']]}&lt;/small&gt; בכל יום מתפלל אדם הביננו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולאביי דלייט עלה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא&lt;sup&gt;{{הערה|ומ&quot;מ בכתה&quot;י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש &quot;אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''&quot;, ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת&quot;י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה &quot;במתא&quot; מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד&quot;ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם &quot;יש ספרים&quot;.}}&lt;/sup&gt;. על כן נראה לרבי , &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(25ב)'''}}&lt;/sup&gt;דכולי עלמא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כי'''&quot; בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;'''.}}&lt;/sup&gt;[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''ועונים אמן יהא שמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(26ב)'''}}&lt;/sup&gt; הגדול מבורך'''.
מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים &lt;small&gt;{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|דף נ'.}}&lt;/sup&gt;}&lt;/small&gt; בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שם י&quot;ה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;. ומה שפירש שם &lt;small&gt;{מחזור ויטרי שם, באמצעו}&lt;/small&gt; שאינו אומר אותו לשון [עברי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: &quot;יתגדל ויתקדש&quot;, וממשיך בארמית: &quot;שמיה רבא&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;תרגום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(27ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי &lt;small&gt;{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}&lt;/small&gt;, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ברשא'''&quot; בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}&lt;/sup&gt; שהיו [שם]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(28ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה &lt;small&gt;{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}&lt;/small&gt; על[מא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''על'''&quot; בלבד בחיסור אותיות.}}&lt;/sup&gt; אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=6&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''במקומן חיישינן'''.
ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה&quot;י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}&lt;/sup&gt; חשד ולא מזיקין. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(29ב)'''}}&lt;/sup&gt; שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(30ב)'''}}&lt;/sup&gt; שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ראש האשמורת התיכונה'''.
במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. 

'''ר' יהושע&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''רבי יהושע בן לוי'''&quot;. אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}&lt;/sup&gt; אומר עד שלש שעות'''. 
פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש&quot;י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר &quot;שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''&quot;  דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר &quot;לעמוד בשלש שעות&quot; אלא &quot;בשתי שעות&quot;. וכאן שכתב רבינו דעומדים &quot;בשתי השעות&quot;, נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע&quot;א בד&quot;ה &quot;בתלת שעי קמייתא&quot; הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית.

'''אלא לדברי תורה וכ&quot;ש מילי דעלמא'''. 
ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}&lt;/small&gt; דדברי תורה אסורים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יותר למת'''&quot; 
 או &quot;'''למת'''&quot; (תלוי בכת&quot;י) בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[לפני ה]מת משום לועג לרש &lt;small&gt;{[[משלי_יז_ה|משלי י&quot;ז, ה']]}&lt;/small&gt;, והא לא שייך במילי דעלמא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(31ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|שם]]}&lt;/small&gt;, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ&quot;ג, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt;, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''.
דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע&quot;ג דאמרינן בפרק לא יחפור &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}&lt;/small&gt; ורוח צפונית]&lt;sup&gt;{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא&quot;ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע&quot;פ מה שנראה לענ&quot;ד שהוא כפי לשון רש&quot;י, ובהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה.}}&lt;/sup&gt; מנשבת עם כולם, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; כשהייתה לבד[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לבד'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן לא [משתנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לעולם סדר השעות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכן משמע לפי סדר חנ&quot;כל ש&quot;צם &lt;small&gt;{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}&lt;/small&gt;, דקיל&quot;ן שלעולם יש י&quot;ב שעות ביום וי&quot;ב שעות בלילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}&lt;/small&gt; דמזכ[י]ר&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד. אך בכל כתה&quot;י כתוב &quot;דמזכר&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.   

'''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''.
פירש רש&quot;י, דעוקר חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(32ב)'''}}&lt;/sup&gt; מבור כרוי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-&quot;בור&quot; זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}&lt;/sup&gt; וחוזר ומשליכה&lt;sup&gt;{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''&quot;לתוכו&quot;''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; לתוכו, אין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(33ב)'''}}&lt;/sup&gt; מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(34ב)'''}}&lt;/sup&gt;, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל &lt;small&gt;{פרק כ&quot;ז, ג'}&lt;/small&gt;, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}&lt;/small&gt; נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(35ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש&quot;י אתי שפיר טפי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה &quot;כמו '''שהיה'''&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כמו '''שהוא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(36ב)'''}}&lt;/sup&gt;, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ומתרץ'''&quot; בלשון עברי. אך הנראה לענ&quot;ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש&quot;י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר&quot;ת, השתמש רבינו בלשון ארמי &quot;'''ופריך'''&quot;, וא&quot;כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt;, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אם לא '''יבא במקום'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אחר, [ומנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;יהשונים הגרסא היא &quot;'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''&quot; ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר&quot;ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;.}}&lt;/sup&gt; דרקיעא כעין [מנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דארעא. ויש ספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(37ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות &lt;small&gt;{[[משנה_מדות_ה_ד|פ&quot;ה, מ&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ובור של עולי בבל &lt;small&gt;{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}&lt;/small&gt;. וריב&quot;א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע &lt;small&gt;{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי&quot;א, מ&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, איך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''לבור גבוה'''&quot; ולשון מגומגמת היא.}}&lt;/sup&gt;, שאם תשליך החוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(38ב)'''}}&lt;/sup&gt; לתוך עומקו ש[י]תמלא&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;'''שתתמלא'''&quot;. אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}&lt;/sup&gt; ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(39ב)'''}}&lt;/sup&gt; בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי.

'''ונמלכים בסנהדרין'''. 
כדתנן &lt;small&gt;{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ&quot;א, מ&quot;ה]]}&lt;/small&gt; אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה.

'''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''.
מפרש בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ&quot;י, ה&quot;ב]]}&lt;/small&gt; שהיו שואלים אח&quot;כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ואע&quot;פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ&quot;מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ&quot;ד.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ&quot;ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א&quot;כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ&quot;ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א&quot;כ דלכל השיטות הנ&quot;ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ&quot;ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ג.''' בגרסא כת&quot;י אוקספורד הגרסא היא &quot;דכ&quot;ע&quot; (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא&quot;ה (דפוס תשס&quot;ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק &quot;'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''&quot;. אך שאר כת&quot;י של רבינו גורסים &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא&quot;. ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא&quot;ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת &quot;'''דכולי עלמא'''&quot;, בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש&lt;big&gt;'''אין'''&lt;/big&gt; אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ&quot;מ כוונת ר&quot;י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר&quot;י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ&quot;ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר&quot;י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ&quot;מ אפי' אחר תירוץ ר&quot;י  אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר&quot;י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא&quot;ש והרשב&quot;א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה)
----
 '''ה.''' &quot;והמגיה&quot; הקשה א&quot;כ איך יתיישב לפי&quot;ז פירוש המילה &quot;במקומן&quot;. ונלענ&quot;ד ליישב, דלפירוש זה &quot;במקומן&quot; הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ז.''' רצונו ז&quot;ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו &quot;שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&quot;, הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ח.''' נראה לענ&quot;ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. 
 '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז&quot;ל על ענין זה וז&quot;ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ&quot;ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ט.''' שצ&quot;ם חנכ&quot;ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ&quot;ם חנכ&quot;ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ&quot;ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ&quot;ש חל&quot;ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל&quot;ם כצנ&quot;ש. ונמצא א&quot;כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א&quot;כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ&quot;ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא&quot;כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז&quot;ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש&quot;י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח&quot;כ ראיתי דכן אמר הגר&quot;א מוילנא זצ&quot;ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז&quot;ל: '''לפי פרש&quot;י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר&quot;ת, וז&quot;ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש&quot;י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק&quot;ל.''' והנראה שכוונתם של הגר&quot;א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ&quot;ל.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש&quot;י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש&quot;י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש&quot;י מאשר עם דבריו של ר&quot;ת. שאין בהבנת ר&quot;ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר&quot;ת.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז&quot;ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה&quot;פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא&quot;כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא&quot;כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא&quot;כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א כתוב: '''ה&quot;פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ&quot;ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית &quot;יאריך וירחיב &lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;כוכבי כימה&quot; והופרדה ה-ב' בטעות. ומ&quot;מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר&quot;ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר&quot;ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר&quot;ת כשאמר &quot;יאריך וירחיב כוכבי כימה&quot;, הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר&quot;ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס.
----
&lt;references /&gt;

== דף ד' ==
===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=7&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''הכי גריס רבינו תם'''. 
יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש&quot;י הפך הגרסא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי.

'''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']&lt;sup&gt;{{הערה|חסר בכתה&quot;י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;.
כך גרסת הספרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(40ב)'''}}&lt;/sup&gt; שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''איש''' בעל&quot;, אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו&quot;ד. ואכן בתוס' הרא&quot;ש כתב '''&quot;אש בעל&quot;''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}&lt;/sup&gt; בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ מבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt;[ה]נזכר בדברי הימים &lt;small&gt;{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל&quot;ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל &lt;small&gt;{[[שמואל_א_יד_מט|א. י&quot;ד, מ&quot;ט]]}&lt;/small&gt; ולא בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; .&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אלא''' מפיבושת&quot;, אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע&quot;פ שלא היה מהם.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}&lt;/small&gt;. ושמא [אף]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; על רבו ביקש רחמים ולא נענה &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. &quot;והמגיה והגהות סיני&quot; הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[כיון ש]לא נמצא יותר (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכתה&quot;י השונים בשיבוש והקפתיו, אך &quot;המגיה&quot; טען שצריך להגיה זאת בתור &quot;אז&quot;.}}&lt;/sup&gt; מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; [משום]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת &lt;small&gt;{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}&lt;/small&gt; בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(41ב)'''}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כלל&quot;.}}&lt;/sup&gt;, דאדרבה עיקר [שמו]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; של בן יהונתן מפיבושת [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שמו&quot; אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: &quot;שעיקר '''&lt;big&gt;שמו&lt;/big&gt;''' של בן יהונתן וכו'&quot; וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף &quot;מפיבושת '''שמו'''&quot; שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה &quot;שמו&quot; שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה &quot;הוא&quot;.}}&lt;/sup&gt;. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שהיה רבו&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א&quot;כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א&quot;כ איפכא הוה ליה למימר &quot;דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו&quot;. ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}&lt;/sup&gt;. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש&quot;מ תרתי נינהו.''')'''&lt;sup&gt;{{הערה|ראה הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;

'''חכמים כמאן סבירא להו'''. 
בעל כרחין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(42ב)'''}}&lt;/sup&gt; אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כרבנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק &quot;ואחרי אחיתופל&quot;. שאע&quot;פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש&quot;י גרס את לשון הפסוק כך: &quot;ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''&quot; בזמן שלפנינו כתוב בפסוק &quot;יהוידע בן בניהו&quot;, מ&quot;מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש&quot;י &quot;ולשון הקונטרס אין נוח&quot;. ואם נאמר שראה גרסת רש&quot;י שלפנינו, א&quot;כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ&quot;ל שחוזרים דברי ר&quot;ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש&quot;י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש&quot;י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר&quot;ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר&quot;ן את גרסת הגמ' לשיטת רש&quot;י, ושם הוא גורס בשיטת רש&quot;י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''&quot; כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח&quot;כ חתם &quot;זוהי שיטת רש&quot;י הנכונה והמוסכמת&quot;. וא&quot;כ יש להסיק מכך שבגרסת רש&quot;י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש&quot;י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר&quot;ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש&quot;י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש&quot;י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש&quot;י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ&quot;מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק &quot;אוצר התשובות&quot; דף 6}.
----
 ב. יוצא לפי דעת ר&quot;ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=8&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''.
מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק&quot;ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק&quot;ש ויתפלל.

'''מסייע ליה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(43ב)'''}}&lt;/sup&gt; לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''&lt;sup&gt;{{הערה|יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'&quot;. ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. &quot;והמגיה&quot; מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת&quot;י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים &quot;של ערבית&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
תימה לרבי, [ואנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, ודומה לזה בלשון הרשב&quot;א. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יוחנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כמאן קיימא לן שאין [אנו]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: &quot;והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות&quot; או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש&quot;ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}&lt;/sup&gt; דאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt; דרשות ה[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתובה בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן &lt;small&gt;{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}&lt;/small&gt;, (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס &quot;או&quot; נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא&quot;ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ו)מחייב לסמוך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין מזיחין אותו.  

'''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''.
[וקי&quot;ל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''וקאמר'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה&quot;ג. והני אמוראי דלקמן&lt;sup&gt;{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק&quot;ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק&quot;ש ביחד עם ק&quot;ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא&quot;כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק&quot;ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}&lt;/small&gt;, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. &quot;והמגיה&quot; טען שצריך לגרוס כאן &quot;אי נמי לא היו קורין&quot; שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה&quot;י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב &quot;מתפללים ק&quot;ש&quot;. והגהתי הלשון ל-&quot;'''קורין''' ק&quot;ש&quot;, דלשון &quot;מתפללים&quot; גבי ק&quot;ש טעות סופר הוא, דק&quot;ש אינה תפילה.}}&lt;/sup&gt; ק&quot;ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}&lt;/small&gt; ולעניין ק&quot;ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין&lt;sup&gt;{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר&quot;ת ובדברי רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא ע&quot;פ פסקי הרא&quot;ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''בשם מיניה'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כדפירש&quot;. ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר &quot;פירש&quot; כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}&lt;/sup&gt; ר&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב כאן בכתה&quot;י השונים, ואומר &quot;המגיה&quot; שהכוונה ל-&quot;'''רב תחליפא'''&quot; וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: &quot;'''ת&quot;ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''&quot; (וכך הוא בכת&quot;י פריס ובפסקי הרא&quot;ש שם. וכן מובא בכתה&quot;י פירנצה ואוקספורד בתור &quot;איתמר נמי&quot;.). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם &quot;'''רב יהודה אמר שמואל'''&quot;. ומ&quot;מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו &quot;'''כדאמרינן לקמן'''&quot; בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ&quot;ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}&lt;/sup&gt; [לקמן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע&quot;פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ&quot;ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן.  

'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא מלשון תוס' הרא&quot;ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אילו&quot;}}&lt;/sup&gt;[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''.
תימה, דאמרינן ביומא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(44ב)'''}}&lt;/sup&gt;פרק אמר להם הממונה &lt;small&gt;{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}&lt;/small&gt;, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ&quot;מ אין נפקא מינה כך או כך.}}&lt;/sup&gt; שבאו [אצל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י איטליה כתוב &quot;'''אל''' אברהם&quot;, ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא&quot;ש. ובשאר כתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מעל'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}&lt;/sup&gt;, (תימה כן)&lt;sup&gt;{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה &quot;תימה&quot;, וכן אינו בגרסת תוס' הרא&quot;ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''&quot;, והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא&quot;ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א&quot;כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא&quot;ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא&quot;ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}&lt;/sup&gt;. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(45ב)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמות_יב_יב|שמות י&quot;ב, י&quot;ב]]}&lt;/small&gt; ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש בסיום דיבור זה כתוב: &quot;'''הכל לפי השליחות'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר &quot;מחייב לסמוך&quot;, היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק&quot;ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי&quot;ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא &quot;חיוב סמיכה&quot;, ואמירת ק&quot;ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו &quot;מחויב סמיכה&quot; אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק&quot;ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק&quot;ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד.
 '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י&quot;א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ&quot;ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי&quot;א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא&quot;כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב&quot;ן בסימן ק&quot;מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ&quot;ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה.
----
&lt;references /&gt;

== דף ה' ==
===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=9&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואין רשף אלא מזיקין'''. 
ולקמן &lt;small&gt;{בסמוך}&lt;/small&gt; קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. 

----

===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=10&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ונגעים לא, והא אמר מר&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בכמה כת&quot;י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב &quot;כדתניא&quot;, ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;והא&quot;ר יוחנן&quot;.}}&lt;/sup&gt; כל מי''' ['''שיש''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שלא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; וכו''''. 
ואם תאמר&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;, והא אמרינן בערכין פרק [ג']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ערכין_טז_ב|ט&quot;ז'''.''']]}&lt;/small&gt; ובפרק קמא דשבועות &lt;small&gt;{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן &lt;small&gt;{שבועות שם&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}&lt;/sup&gt;&lt;small&gt;}&lt;/small&gt; דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)&lt;sup&gt;{{הערה|הוקף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וברור, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; משום דמנגעיה איכפר ליה&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, ש[ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''של כולם'''&quot; וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}&lt;/sup&gt; כולם לוקין בעון הדור&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(46ב)'''}}&lt;/sup&gt; והני [ייסורי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אסירי'''&quot; בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}&lt;/sup&gt; אהבה&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים מופיע בהיפוך לשון '''&quot;משאר יותר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוסף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ייסורין, ייסורין'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt;, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל &lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;פעמים שעל חטא הם באים. 

'''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. 
פרש רש&quot;י (הא לן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; [בני]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הא לן א&quot;י'''&quot;. אך שיבוש גרסא הוא, שהלא &quot;לן&quot; המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א&quot;י. והגהתי ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ&quot;ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;פרש רש&quot;י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.}}&lt;/sup&gt; ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר&quot;ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו &lt;small&gt;{[[ערכין_כט_א|כט.]]}&lt;/small&gt; דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נוהג'''&quot;, והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; בזמן שאין היובל נוהג &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה&quot;י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''נוהג, נוהג'''&quot; הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}&lt;/sup&gt;[וא&quot;כ בא&quot;י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. &lt;sup&gt;{{הערה|ברשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א&quot;כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא&quot;ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ&quot;ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע&quot;מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}&lt;/sup&gt;ושמא התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(47ב)'''}}&lt;/sup&gt; לענין בתי [ערי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון הרשב&quot;א בזה. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא &lt;small&gt;{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא בכל כתה&quot;י בסוף הדיבור (אחר המילים &quot;ולא בבבל&quot;), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}&lt;/sup&gt;[ובמסכת כלים &lt;small&gt;{פ&quot;א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}&lt;/small&gt; שנינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מקודשים'''&quot; בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא &quot;עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה&quot;.}}&lt;/sup&gt; '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ז'}&lt;/small&gt; וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}&lt;/sup&gt; שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ח'}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt; וטמאי מתים נכנסים לשם]&lt;sup&gt;{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ&quot;ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת&quot;י וס&quot;י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח&quot;כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ&quot;ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}&lt;/sup&gt;. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(48ב)'''}}&lt;/sup&gt;מהם  &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ברוב&lt;/big&gt; א&quot;י'''&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt;[ב]א&quot;י ולא בבבל. &lt;small&gt;(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;(נוהג בזמן הזה למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב&quot;א ובר&quot;א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): &quot;'''אלמא דשילוח מחנות'''&quot; נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;

'''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. 
פרש רש&quot;י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;והרי כמה '''ביסורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן &lt;small&gt;{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}&lt;/small&gt;. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין &lt;small&gt;{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה&quot;י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt; דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;הוה&quot;''' והגהתי ל-'''&quot;היה&quot;''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הוה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; יסורין של אהבה לא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה לענ&quot;ד נכון לשונית, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרק יש נוחלים &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב&quot;ב קטז.]]}&lt;/small&gt; והא[מר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;והא&quot;''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת&quot;י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה &quot;'''והאמר'''&quot;, ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ&quot;מ ברוב כתה&quot;י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון &quot;והא ר' יוחנן&quot; בשיבוש. וצ&quot;ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ'  &quot;'''והא א&quot;ר''' יוחנן&quot; כגרסת חלק מכתה&quot;י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-&quot;'''&lt;big&gt;א&quot;ר&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; ל-&quot;'''&lt;big&gt;ר'&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; בלבד בכל כתה&quot;י של רבינו.}}&lt;/sup&gt; ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וזאת מכיוון שמעניין &quot;'''דין גרמא וכו''''&quot; הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב&quot;י, דכיצד אמר 
בשם רשב&quot;י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו &quot;דין גרמא וכו'&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אין''' קאמר&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt; קאמר התם הקב&quot;ה מעלה עליו [עברה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;.

ה&quot;ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. 
ולא גרסינן אין אדם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת&quot;י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ&quot;ד. ועיין בגליון הש&quot;ס לרעק&quot;א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא&quot;כ ה&quot;ה גם כאן (המגיה).}}&lt;/sup&gt;, דהא כמה צדיקים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(49ב)'''}}&lt;/sup&gt; זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות &lt;small&gt;{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}&lt;/small&gt;, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה 

'''ואי משום''' ['''בני'''
. תימה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')&lt;sup&gt;{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא&quot;כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן &quot;'''בפרק א''''&quot; אלא &quot;'''בפרקין'''&quot; כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}&lt;/small&gt; וכן אורי ליה ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסת הגמ' בכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; לר' פדת [בריה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה &lt;small&gt;{[[נידה_ח_א|ח.]]}&lt;/small&gt; ובכמה  &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(50ב)'''}}&lt;/sup&gt;דוכתי&lt;sup&gt;{{הערה|מו&quot;ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ&quot;ב ה&quot;ב, מגילה פ&quot;ד ה&quot;י.}}&lt;/sup&gt;. [ו]יש&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה&quot;י כדלעיל. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;.

'''וכי עביד''' ['''קב&quot;ה''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה באחד מכתה&quot;י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא &quot;מי '''&lt;big&gt;חשיד&lt;/big&gt;''' קב&quot;ה&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה&quot;י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' &quot;הקב&quot;ה&quot; בדומה. וכן י&quot;ג &quot;מריה דעלמא&quot; או &quot;מרי עלמא&quot;). ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; '''דינא בלא דינא'''. 
הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(51ב)'''}}&lt;/sup&gt; לו שלא יעשה עוד. 

'''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. 
אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''עליו'''&quot; בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-&quot;'''תיבה'''&quot; שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך &quot;כיון '''שהיא קבועה'''&quot; בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}&lt;/sup&gt; הס&quot;ת &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''יש קורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[כש]קורין ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''בה'''&quot; בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-&quot;'''ספר'''&quot; שהוא זכר, דעליו קאי.}}&lt;/sup&gt;, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. 

'''אלא''' ['''אימא''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אומר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;  '''סמוך למטת'''['''י''']&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;למטתו&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. 
כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון הרא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;על מטתו&quot;''' ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt;[מ]מטתו. '''ורש&quot;י פירש'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(52ב)'''}}&lt;/sup&gt; שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(53ב)'''}}&lt;/sup&gt; פירושים ואינם נכונים. 

'''שנאמר טורף נפשו באפו'''. 
ונפשו לשון תפלה כדכתיב {&lt;small&gt;שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט&quot;ו]]&lt;/small&gt;} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל&lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר&quot;י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא &quot;ורבי '''היה''' רגיל&quot; בלשון עבר ונשמטה המילה, וא&quot;כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}&lt;/sup&gt; להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה לענ&quot;ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים &quot;אינן אלא מזבח כפרה&quot; דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא&quot;כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. 
----
 ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו.
----
 ג. נראה לענ&quot;ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע&quot;פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ&quot;כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א&quot;כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א&quot;כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים.
----
 ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א&quot;כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א&quot;כ ה&quot;ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני).

== דף ו' ==
===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=11&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ככסלא לגיא'''&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע &quot;'''לאוגיא'''&quot;, וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון &quot;לאוגיא&quot; או בלשון &quot;לאגיא&quot;. ואפשר שאכן היית גרסת רבינו &quot;לאגיא&quot; אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}&lt;/sup&gt;. 
פרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(54ב)'''}}&lt;/sup&gt; רבי [כעין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש והתוס' שבדף. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כיאן&quot; או באופנים משובשים דומים.}}&lt;/sup&gt; התלמים המקיפים [הערוגה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''המחרישה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן בריש נדרים &lt;small&gt;{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}&lt;/small&gt; הדין לגיא להוי פאה. 

'''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. 
פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ&quot;ב, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt; וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה &lt;small&gt;{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}&lt;/small&gt;. 

'''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. 
תימה דבמסכת אבות (תנן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; פרק עקביא &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ג_ו|פ&quot;ג, מ&quot;ו]]}&lt;/small&gt; [תנן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}&lt;/sup&gt; מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; וכן נראה נכון. וע&quot;פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}&lt;/sup&gt;(ו)הכא, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי&quot;, וניכר השיבוש להדיא.}}&lt;/sup&gt; למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב &quot;כגון&quot; בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברים שצריך [חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דיינים, כגון בחליצה &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אית ליה&quot; בלבד.}}&lt;/sup&gt;[למאן ד]אית ליה &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}&lt;/small&gt;, [ומדידת עגלה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''המארת שלה'''&quot; או דומה לכך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}&lt;/small&gt; וכיוצא בהם&lt;sup&gt;{{הערה|כתב &quot;המגיה&quot; שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר &quot;'''רבי'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ&quot;ל. והכי גרסינן &lt;small&gt;{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}&lt;/small&gt; מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה &lt;small&gt;{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}&lt;/small&gt;. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז&quot;ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד&quot;ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא&quot;ש שם. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט &lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ&quot;ד, מצד מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;מפר' קא'&quot;''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, דמבקרב משמע [באמצע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה&quot;י של רבינו כתוב כאן &quot;'''חמשה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. &lt;sup&gt;{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וז&quot;ל התוס' הנ&quot;ל: &quot;'''ושמא אע&quot;ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''&quot;. אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}&lt;/sup&gt;ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. 

'''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. 
והכי נמי אמרינן בנזיר &lt;small&gt;{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}&lt;/small&gt; מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר &lt;small&gt;{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}&lt;/small&gt; נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל.

'''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. 
פירש [רש&quot;י]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע&quot;פ זה היא הגהת הב&quot;ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה&quot;י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''&quot;שברצועותיו&quot;''' בשיבוש. ואומר &quot;המגיה&quot; שכנראה &quot;פי' שברצועותיו&quot; היית זו הגהה בצד הגליון בכת&quot;י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה &quot;והדלי&quot;ת בקשר&quot;. והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי&quot;ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב &quot;פי' רש&quot;י&quot;, הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב &quot;פי' שברצועותיו&quot;.}}&lt;/sup&gt; רוב אותיות שדי כתובות בו, השי&quot;ן בקומט העור והדלי&quot;ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;ואמרינן בשבת וכו'&quot;. אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_כח_ב|כח:]]},&lt;/small&gt; לא &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''הכשירו'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(55ב)'''}}&lt;/sup&gt; בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(56ב)'''}}&lt;/sup&gt;, והאמר אביי שי&quot;ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי &lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכל כתה&quot;י כתוב בשיבוש &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;דלית&quot; .}}&lt;/sup&gt;[ה]דלי&quot;ת [והיו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''והא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי&quot;ן, [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, בכתה&quot;י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב &quot;'''שמע מינה'''&quot; כמו שאומר רבינו לקמן.}}&lt;/sup&gt; שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה &lt;small&gt;{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}&lt;/small&gt; [והרי]&lt;sup&gt;{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע&quot;פ לשון הגמ' שם, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי&quot;ן. ומשום דלי&quot;ת [ויו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו&quot;ד. ועוד דאמר אח&quot;כ &quot;שמע מינה שאינם חשובות וכו'&quot; בלשון רבים ומשמע שגם ליו&quot;ד התייחס. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לא [אמר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(57ב)'''}}&lt;/sup&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ד]כיון &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[שניתן ל]התיר(ו)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד. דהלא מתייחס לדל&quot;ת ויו&quot;ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}&lt;/sup&gt;, כל [זמן שרוצה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ דברי &quot;המגיה&quot; בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ&quot;ל הובא בלשון: &quot;משום דניתן להתיר בכל עת שירצה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;כל שרואה&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, לא הזכיר [רק]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ &quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; השי&quot;ן. &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;בגובהה&quot;.}}&lt;/sup&gt; של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[לאות]. &lt;sup&gt;{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן &quot;על כן פירש רבי&quot; ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא&quot;כ מה בא להוסיף?}}&lt;/sup&gt;מפי רבי. &lt;sup&gt;{{הערה|בהלכות קטנות להרא&quot;ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני&quot;ש דהוא רבינו תם, וא&quot;כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}&lt;/sup&gt;מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי&quot;ת ויו&quot;ד לא חשיבי, צ&quot;ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי&quot;ן, או דילמא לא שנא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=12&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל הקובע מקום לתפלתו'''. 
ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי&lt;sup&gt;{{הערה|באגודה כתב וז&quot;ל &quot;פר&quot;י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר&quot;. ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר&quot;י, וא&quot;כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}&lt;/sup&gt;, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}&lt;/small&gt;, צריך אדם ליחד מקום &lt;sup&gt;{{הערה|רוב כתה&quot;י גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''בית הכנסת&quot;, אך אין זו הגרסא הנכונה לענ&quot;ד, לא כאן ולא בדברי הרא&quot;ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא&quot;כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-&quot;המגיה&quot; הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}&lt;/sup&gt;לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם &lt;small&gt;{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט&quot;ו, ל&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. 

'''אגרא דפירקא ריהטא'''. 
פירש רש&quot;י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל &lt;small&gt;{בדף זה}&lt;/small&gt; דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, &lt;sup&gt;{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה&quot;י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של &quot;מריש הוה אמינא&quot; לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל (&quot;המגיה&quot; בשם אביו).}}&lt;/sup&gt;ועתה אומר שאין [להם שכר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''להשתכר'''&quot;בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך.

'''אגרא דבי טמיא''' &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד&quot;ה &quot;למאן דגריס בבית אפל&quot; (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח&quot;כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}&lt;/sup&gt;['''שתיקותא'''.
אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון&lt;sup&gt;{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב&quot;ן, הערוך ועוד).}}&lt;/sup&gt;, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא בכל כתה&quot;י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ואם היו '''האחרים מדברים'''&quot; בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב &quot;ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''&quot; והושמטה בטעות המילה '''&quot;בדברים&quot;''' מחמת דימיון המילים &quot;מדברים, בדברים&quot;.}}&lt;/sup&gt; אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(58ב)'''}}&lt;/sup&gt; בפירוש חומש  , &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר&quot;ג) שדברי רש&quot;י מוסבים על &quot;אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''&quot; {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק &quot;וכל טמא לנפש&quot; {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו &quot;לטמי נפשא '''דאינשא'''&quot; על אף שלא הוזכר בפסוק &quot;אדם&quot;, כתב &quot;המגיה&quot; שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת &quot;אינשא&quot; בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת&quot;י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר &quot;אינשא&quot; בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק &quot;המגיה&quot; שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא&quot;ש) ולכתוב &quot;'''לנפש אדם'''&quot; במקום גרסת כתה&quot;י שהיא &quot;'''בעצם אדם'''&quot;. וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב &quot;'''ל'''טמי נפשא דאינשא&quot;, ולא &quot;'''ב'''טמי&quot;. וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}&lt;/sup&gt;[לנפש] אדם &lt;small&gt;{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;[ל]טמי נפשא [דאינשא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;, לשון עצם [אדם]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש&quot;י על החומש שלפנינו. וז&quot;ל רש&quot;י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt; בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב&quot;ח האל&quot;ף טי&quot;ת, ובאלב&quot;ם המ&quot;ם נעשית בי&quot;ת והלמ&quot;ד אל&quot;ף.

'''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''.
פירש רש&quot;י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה &lt;small&gt;{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ואחוריהם היו למערב&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת רש&quot;י שעל הרי&quot;ף. וכתב &quot;המגיה&quot; דאף ברש&quot;י כת&quot;י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש&quot;י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}&lt;/sup&gt;. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק&quot;ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(59ב)'''}}&lt;/sup&gt; הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא&quot;ר)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא &quot;מפי רבי&quot;. ועוד  שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת&quot;י שגרס &quot;ואית דאמרי&quot;. ומ&quot;מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. &quot;והמגיה&quot; כתב שאפשר שהלשון &quot;אית דאמרי&quot; היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן &quot;וק&quot;ל&quot; יש גרסאות שגורסות &quot;ואין דאמרי&quot; ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(60ב)'''}}&lt;/sup&gt; שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י&quot;ח ע&quot;ב, בד&quot;ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם &lt;small&gt;{מלכים א'. [[מ&quot;ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ&quot;ח]]}&lt;/small&gt; כדלקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;. וא&quot;כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(61ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואפילו הפתח למזרח&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(62ב)'''}}&lt;/sup&gt;, קורא אחורי בהכ&quot;נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בפרק הרואה&quot; בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ו]בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; דקאמר אסור [לעבור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת&quot;י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''לעמוד'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; אחורי בהכ&quot;נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(63ב)'''}}&lt;/sup&gt; שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ&quot;נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ&quot;נ &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא&quot;ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון &quot;אחורי&quot; בלבד בלא מילת &quot;אחורים&quot;. אך היותר נראה לשונית נכון לענ&quot;ד בכאן, אם ננקוט לשון &quot;אחורים&quot; כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}&lt;/sup&gt; אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש&quot;י. ולפירוש רש&quot;י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע&quot;פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש מסיים כאן במילים &quot;ששם התורה מונחת&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כדאמרינן נמי במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(64ב)'''}}&lt;/sup&gt; ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי.

'''בדובר'''.
הערוך &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ב)'''}}&lt;/sup&gt;גריס &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ג)'''}}&lt;/sup&gt;בדבד&lt;sup&gt;{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש&quot;ס) כתוב שגרסת הערוך היא &quot;'''כ'''דובר&quot; ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע &quot;'''ב'''דובר&quot; ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה&quot;י, יש שגורס &quot;בדובר&quot; בד&quot;ה, ויש שגורס &quot;כדובר&quot;, ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה&quot;י של רבינו שלפנינו כתוב &quot;בדבר&quot; או &quot;בדבד&quot; תלוי בכת&quot;י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; בדלי&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי&quot;ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ&quot;ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי&quot;ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים &quot;בדוב'''ר'''&quot; או &quot;כדוב'''ר'''&quot; (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת&quot;י כנ&quot;ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים &quot;בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ&quot;ל). ואכן בחלק מכתה&quot;י גורסים &quot;בדבד&quot; כנ&quot;ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של &quot;בדובד&quot;. אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ&quot;ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}&lt;/sup&gt;, ופי' אחוריך בלשון ערבי&lt;sup&gt;{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים &quot;מוסתדבר&quot; שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה&quot;י של רבינו שלפנינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''כרום זלות לבני אדם'''. 
פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים &lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}&lt;/sup&gt;(כ)שירום זלזול מבני אדם, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(66ב)'''}}&lt;/sup&gt; כן&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כותב רש&quot;י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב&quot;א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש &lt;small&gt;{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}&lt;/small&gt;, כרום לשון ראם&lt;sup&gt;{{הערה|וז&quot;ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;.

'''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
תימה למה נקרא תפלת המנחה, &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד&quot;ה '''&quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן '''&quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' ואינו נראה לשונית נכון.}}&lt;/sup&gt;[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(67ב)'''}}&lt;/sup&gt; מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(68ב)'''}}&lt;/sup&gt;[זו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לו'''&quot;. ומכל מקום אפשר שצריך להגיה &quot;נקראת '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(69ב)'''}}&lt;/sup&gt; [וזו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''או'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}&lt;/small&gt; קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה&quot;ר אלחנן שכך ר&quot;ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר &lt;small&gt;{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}&lt;/small&gt; תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''סמוך'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; למנחה&lt;sup&gt;{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע&quot;פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא &lt;small&gt;{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}&lt;/small&gt;.

'''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר.
----

===ביאורים===
 א. בד&quot;ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו':
 1. בקושיא &quot;דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא&quot;. תריץ רבינו אלחנן בנו של ר&quot;י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה.
 2. בקושיא &quot;דבכל התלמוד קורא אותם קשר&quot;. הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש &quot;דל&quot;ת של תפילין&quot; (כשם שקורא לשי&quot;ן שבתפילין של ראש) קראו לזה &quot;קשר של תפילין&quot;, משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב&quot;ן והרשב&quot;א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי&quot;ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית &quot;קשר של תפילין&quot;.
 3. ובקושיא &quot;דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה&quot;. הרמב&quot;ן והרשב&quot;א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע&quot;כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ&quot;ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע&quot;כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב&quot;ן והרשב&quot;א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'.

 ב. &quot;המגיה&quot; כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד&quot;ה דילמא וכו').

 ג. בד&quot;ה '''ולא נענה אלא''' וכו':
 נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך:
 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ&quot;ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא&quot;כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה.
 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע&quot;פ התוס' בפסחים קז.}.
 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. 
 (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו &quot;ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי&quot; ותרגם אונקלוס &quot;וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי&quot;. ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת &quot;קרבן&quot;, שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא&quot;כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-&quot;ויהי בעלות המנחה&quot; הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים).
 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת &quot;תכון תפלתי  קטורת לפניך וכו'&quot;, וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע&quot;ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ז' ==
===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=13&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שיעברו פנים של זעם'''. 
ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שמות ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ה)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ש]תחלה אמר לו הקב&quot;ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' &lt;small&gt;{[[שמות_לב_לד|שם ל&quot;ב, ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יג|שם ל&quot;ג, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב&quot;ה השיבו פני ילכו &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יד|שם ל&quot;ג, י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהנחתי לך'''&quot;, והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון &quot;שהנחתי לך&quot; אינו מסתדר מצד העניין.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, כלומר אניח [לך מאויבך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אניח '''אותך בא&quot;י'''&quot;, והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב&quot;ם על התורה.}}&lt;/sup&gt;, כמו &quot;עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם&quot; &lt;small&gt;{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. פני ילכו, כמו &quot;ופניך הולכים&quot; בקרב דאבשלום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון &quot;פני ילכו&quot; והלשון &quot;והניחותי לך&quot; מתייחסים לעניין מלחמה. וא&quot;כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב&quot;ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב&quot;ה הכל מתייחס לכך שהקב&quot;ה ילך למלחמה לפניהם.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י&quot;ז, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שם ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, והקב&quot;ה [כבר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו &quot;אשר&quot; בכת&quot;י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב &quot;כבר&quot; ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון &quot;אשר&quot; בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה &quot;כבר&quot; אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו &quot;והלא כבר נתרצה לו&quot;. אך בשאר כתה&quot;י השונים אין לה זכר.}}&lt;/sup&gt; נתרצה לו.

'''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. 
ורבינו יעקב&lt;sup&gt;{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר&quot;י) שהיה רבו של רבינו.}}&lt;/sup&gt; הגיה &lt;small&gt;{ספר הישר סימן רצ&quot;ג}&lt;/small&gt; על פי התוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא/ברכות/א|פ&quot;א, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כתב להגיה '''&quot;כ&quot;ד&quot;''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כ&quot;ח'''&quot;, ואין זה נכון על פי החשבון הנ&quot;ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}&lt;/sup&gt; בשעה&lt;sup&gt;{{הערה|העיר &quot;המגיה&quot; דבתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} גרס &quot;וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ&quot;ח בשעה&quot; (ולפנינו בע&quot;ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת&quot;י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ&quot;ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר&quot;י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''קתני&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ד]קתני התם , &lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה של &quot;השעה אחת מכ&quot;ד ביום&quot; אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר&quot;א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}&lt;/sup&gt;השעה אחת&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י כתוב &quot;'''אחד'''&quot; בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת&quot;י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת&quot;י זה שהכוונה ל-&quot;אחת&quot; בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-&quot;רגע&quot; דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל&quot;רגע&quot; שהוא זכר נאמר &quot;אחת&quot; בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}&lt;/sup&gt; מכ&quot;ד ביום, העונה אחת מכ&quot;ד בשעה, העת אחת מכ&quot;ד בעונה, הרגע אחד מכ&quot;ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt; גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {שם}.}}&lt;/sup&gt;[ו]כן יסד ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אל'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''עזר&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; קליר, &lt;sup&gt;{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר &quot;פיוטים לארבע פרשיות&quot; הוצאת מכון &quot;ממלכת כהנים&quot; - ניו יורק, עמ' ל&quot;ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot;, במילים &quot;מסוד חכמים ונבונים&quot;.}}&lt;/sup&gt;ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''וזהו'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. 

'''רגע כמימריה &lt;sup&gt;{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת&quot;י ישנים. וכן ברש&quot;י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס &quot;'''מאי קרא'''&quot; במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע&quot;ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;שנאמר כי רגע באפו'''. 
תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(70)'''}}&lt;/sup&gt;עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(71)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שמתקבל'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;. וכן משמע באגדת חלק &lt;small&gt;{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}&lt;/small&gt;, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(72)'''}}&lt;/sup&gt; מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא&quot;כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה.
 
'''בתלת שעי קמייתא'''. 
פירש ה&quot;ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}&lt;/small&gt;. והא דאמרינן בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע&quot;פ שאינו כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(73)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה שלישית &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, וראיתי באחד מכתה&quot;י של רבינו שיש רווח בין המילים &quot;בשעה שלישית&quot; לבין המילה &quot;כיון&quot;. ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: &quot;ואע&quot;פ שאינו כי אם בשעה שלישית &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {ד'''.''').}}&lt;/sup&gt;, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כנלע&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אחריך'''&quot; או &quot;אחריו&quot;.}}&lt;/sup&gt; לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון &quot;לאו אורח ארעא&quot; מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע&quot;ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}&lt;/sup&gt;

'''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(74)'''}}&lt;/sup&gt;. 
ואע&quot;ג דאמרינן&lt;sup&gt;{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז&quot;ל &quot;ור&quot;ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ&quot;ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע&quot;י שם דקש' להטריח(ו) השי&quot;ת, מלהמיתו בידים, וא&quot;כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי&quot;ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר&quot;ש (שמות כ', י&quot;ג)&quot;.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע&quot;ז כו:]]}&lt;/small&gt; המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ&quot;מ לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים &quot;ורחמיו על כל מעכשיו כתיב&quot; שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע&quot;ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת&quot;י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע&quot;ז (שם) הקטע הנ&quot;ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}&lt;/sup&gt; להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}&lt;/sup&gt; ההוא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(75)'''}}&lt;/sup&gt;נכרי&lt;sup&gt;{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א&quot;כ ריב&quot;ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע&quot;ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}&lt;/sup&gt;

'''תחת גערה במבין'''. 
פירש רבינו נסים&lt;sup&gt;{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{המודפס בדף}&lt;/small&gt; בלב, כדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; לב מבין&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בפירושו למשלי פרק י&quot;ז, שפירוש הכתוב הוא: &quot;תרד גערה ותשכון בלב המבין&quot;.}}&lt;/sup&gt;. 

'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(76)'''}}&lt;/sup&gt;כשרציתי לא רצית'''. 
פירוש&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה&quot;י, ובחלק מהם כתוב כאן '''&quot;כלל&quot;'''. וטוען המגיה שהמילה &quot;כלל&quot; שם היא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן כך מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. ואני נקטתי כגרסת כתה&quot;י האחרים.}}&lt;/sup&gt; (כשרציתי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; כשהורשת לראות מה [שהייתי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהיה'''&quot; בשיבוש. &quot;והמגיה&quot; טוען שאולי גרסת רבינו היית &quot;'''שהיה מורשה''' לך לראות&quot; ופחות נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה&lt;sup&gt;{{הערה|וזה שנתן הקב&quot;ה טעם משום &quot;כי לא יראני האדם וחי&quot;, דמשמע שזהו הטעם ולא משום שסירב משה לראות, עיין במהרש&quot;א בחידושי אגדות כאן.}}&lt;/sup&gt;. ותימה, למה הענישו [ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בתוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים הגרסא פה היא &quot;'''כל''' כך&quot;. ופחות נראה בעיני, אבל אפשר לקיימו.}}&lt;/sup&gt; כך.
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ&quot;ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב&quot;ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א&quot;כ &quot;'''אם אין פניך הולכים'''&quot; הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב&quot;ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב&quot;ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו &quot;רבותינו בעלי התוס' על התורה&quot; בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב&quot;ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב&quot;ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב&quot;ה למשה &quot;פני ילכו והניחותי לך&quot; להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: &quot;אם אין פניך הולכים&quot; שיהו כולם כמותי, &quot;אל תעלנו מזה&quot;, ונתרצה לו הקב&quot;ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א&quot;כ מה טען משה אחרי כן אם &quot;'''אין פניך הולכים'''&quot;, שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב&quot;ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב&quot;ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא&quot;כ מהי טענתו של משה?
 '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב&quot;ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב&quot;ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא.

 א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב&quot;ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה).
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=14&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלהים במה אדע כי א'''['''י''']'''רשנה'''. 
ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלהי שם &lt;small&gt;{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(77)'''}}&lt;/sup&gt; (בח)&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסאות כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ר' יוחנן&quot; או בקיצור &quot;ר&quot;י&quot; (דהוא בעל מימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש. אך ע&quot;פ &quot;מושב זקנים&quot; לבעלי התוס' (פרשת לך לך פרק ט&quot;ו), וכן ע&quot;פ &quot;אמרי נעם&quot; לר' יעקב דילישקאש (פרשת לך לך), ששאלו וענו את אותם דברים כדברי רבינו ולא הזכירו את ר' יוחנן בדבריהם, אפשר דגם הכא לא גרסינן ליה כלל.}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, כפירוש ה&quot;ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל כנראה לעין. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שכת&quot;. וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; [באל&quot;ף]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ, ועוד. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''באו ד'''' או באופנים משובשים אחרים הדומים לזה. והכוונה היית ב-'''א' ד'''' או ב-'''א' וד'''', דהיינו בשם אדנות המתחיל באל&quot;ף ודל&quot;ת. וכן מוגה באחד מכתה&quot;י בגיליון.}}&lt;/sup&gt; דל&quot;ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]&lt;sup&gt;{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אדני אלוהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט&quot;ו, ב']]}&lt;/small&gt;, והוא כתוב באל&quot;ף דל&quot;ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא&lt;sup&gt;{{הערה|אכן בגרסת רש&quot;י בש&quot;ס כת&quot;י שוניצינו-פיזארו הביא את הפסוק הזה ולא את הפסוק שמופיע לפנינו. וכן הביאו התוס' זאת בדף מט. בד&quot;ה ברוך שנתן שבתות וכו'. וכנראה שגרסא אחרת היית לפניהם, או שמא טעות סופר היא כמו שהגיהו שם. מ&quot;מ בכל כתה&quot;י של הגמ' הפסוק הינו כפי שמופיע לפנינו.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שהתלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(78)'''}}&lt;/sup&gt; לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דפריך'''&quot;, ובהגהות סיני כתב להגיה &quot;'''דפריש''''&quot; עם גרש, והוא קיצור של &quot;'''דפרישית'''&quot;, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. ואין לומר שהמילה היא &quot;דפריש&quot; שהכוונה לפי מה שפורש בגמ', כיון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. ולצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם, אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד&quot;ה &quot;'''ושל סדום וכו&lt;big&gt;'&lt;/big&gt;'''&quot; לביאור הדברים בהרחבה.}}&lt;/sup&gt; בפ&quot;ק דשבת &lt;small&gt;{[[שבת_י_ב|י''':''']]}&lt;/small&gt; שאותו [פסוק]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דבמה אדע &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט&quot;ו, ח']]}&lt;/small&gt; היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא&lt;sup&gt;{{הערה|הנראה לענ&quot;ד שהיה כתוב כאן &quot;'''והיה אז'''&quot; או &quot;'''והוא היה אז&quot;''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}&lt;/sup&gt; אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, דבסדר עולם משמע שהיה אז בן שבעים וחמש, וכך אכן העירו התוס' בשבת, וא&quot;כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע&quot;ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד מכמה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או שאפשר שגרס את שניהם (כמו שגרסו התוס' שבדף שניהם). שגרס &quot;והוא אז בן '''ע&quot;ג''' (לפי חשבונם) '''או ע&quot;ה''' כמו שמוכיח בסדר עולם&quot;. או כמו שאומר &quot;המגיה&quot; נגרוס את הקטע &quot;כמו שהמוכיח בסדר עולם&quot; אחרי שהיה אז בן שבעים שנה.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד ע&quot;פ סדר לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ו)א&quot;כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, &lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. 

'''למען ה''''. 
גם הוא כתוב בדניאל באל&quot;ף דל&quot;ת &lt;small&gt;{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;.

'''א&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' שלפנינו ובכל הדפוסים וכהת&quot;י של הגמ' מופיע כאן מילה אחת או יותר שמתחילים את המשפט. בגרסאות הדפוסים שלפנינו מופיע כאן &quot;'''מאי''' כולי האי&quot;. אך אפשר לקיים הגרסא כמו שהיא, שהתפלא רב נחמן על כך שרבי יצחק מתאמץ כל כך לחפש לו פיתרון שיחשב לו תפילה במניין, ושאלו כולי האי? זאת אומרת למה כל כך הדבר חשוב שאתה מתאמץ עליו כך, הלא אפשר להתפלל ביחיד.}}&lt;/sup&gt; כולי האי. א&quot;ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(79)'''}}&lt;/sup&gt; של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''.
פירש רבינו יעקב בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום &lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו אם יש ציבור שמתפללים באיזה שהוא מקום בעולם באותה שעה שהוא מתפלל, מועיל דלא מדחי תפילתו.}}&lt;/sup&gt;. והא דקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(80)'''}}&lt;/sup&gt; הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ&quot;מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ&quot;ש דעדיף טפי.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

== דף ח' ==
===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=15&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אימא שיעור שני פתחים'''. 
שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף.&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה&quot;י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה &quot;דלא כפירוש ה&quot;ר '''יוסי'''&quot;. והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש&quot;י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש&quot;י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד&quot;ה &quot;שיעור שני פתחים&quot;, המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב&quot;ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''&quot;דלא כפירוש רש&quot;י&quot;''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר&quot;י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה&quot;ר יוסף או ה&quot;ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב &quot;בלשון יש מפרשים&quot;, ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש&quot;י וגם את שיטת ה&quot;ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}&lt;/sup&gt;

'''שערים המצויינים בהלכה'''. 
משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. 

'''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. 
תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין &lt;small&gt;{[[סוטה_לט_א|לט.]]}&lt;/small&gt;, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם &lt;small&gt;{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}&lt;/small&gt;. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא&quot;כ הוה ליה (למימר)&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י אוקספורד כתוב &quot;'''הוי ליה למימר לאתויי'''&quot;, ובהכרח שהמילה &quot;'''למימר'''&quot; מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}&lt;/sup&gt; לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה&quot;ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(81)'''}}&lt;/sup&gt; כמניח ס&quot;ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(82)'''}}&lt;/sup&gt;, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר&lt;sup&gt;{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק&quot;ש, סימן י&quot;א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס &quot;אסור&quot; בוא&quot;ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}&lt;/sup&gt; לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד&quot;ה &quot;שנים מקרא&quot; אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש קודם.}}&lt;/sup&gt; '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. 
נראה לרבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(83)'''}}&lt;/sup&gt; דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע&quot;פ  שלכאורה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(84)'''}}&lt;/sup&gt; משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ&quot;מ כיון שמתחילים בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(85)'''}}&lt;/sup&gt; ממנחתא דשבתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(86)'''}}&lt;/sup&gt; הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב &lt;small&gt;&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;במדרש&lt;sup&gt;{{הערה|בבית יוסף באו&quot;ח סימן רפ&quot;ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}&lt;/sup&gt; [ז]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים מובא &quot;'''ג''''&quot;, אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב &quot;'''ז''''&quot; (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}&lt;/sup&gt; דברים צוה רבינו הקדוש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(88)'''}}&lt;/sup&gt;, ג' ליראת שמים, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא &quot;'''אל תאכל לחם וכו''''&quot; הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}&lt;/sup&gt;, אל תאכל&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב &quot;צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת&quot;י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}&lt;/sup&gt; לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(89)'''}}&lt;/sup&gt;. משמע שקודם אכילה יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(90)'''}}&lt;/sup&gt; לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד&quot;ה &quot;עטרות ודיבון&quot;, אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}&lt;/sup&gt; '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. 
יש מפרשים דהכי מהני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(91)'''}}&lt;/sup&gt; לכל הלועזות &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בכתה&quot;י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}&lt;/sup&gt; לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(92)'''}}&lt;/sup&gt; הקודש, וה&quot;ה בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(93)'''}}&lt;/sup&gt; לעז למכירים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(94)'''}}&lt;/sup&gt; בו. אבל אין נראה בעיני רבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(95)'''}}&lt;/sup&gt;, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'.  
----

===ביאורים===
 א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' &lt;small&gt;-'''בשער הששה, דף י&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק&quot;ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ&quot;ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך.
 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' &lt;small&gt;-'''בדף 47'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך.
 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' &lt;small&gt;-'''בחלק ג', דף ל&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד&quot;א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד&quot;א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=16&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואפילו עטרות ודיבון'''. 
פירש רש&quot;י שאין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(96)'''}}&lt;/sup&gt; תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(97)'''}}&lt;/sup&gt; וכיוצא בהן &lt;small&gt;{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}&lt;/small&gt;. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כת&quot;י שבהם כתוב כאן &quot;צריך לפרש&quot;, ובספר ברכה משולשת כתוב כאן &quot;צריך להשמיענו&quot;. אך בכת&quot;י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב &quot;תוס' רבינו יהודה החסיד&quot; בברכה משולשת, כתוב '''&quot;צ&quot;ל&quot;''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}&lt;/sup&gt; ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(א)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אע&quot;פ כן יש לומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(98)'''}}&lt;/sup&gt; שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, &quot;'''ומ&quot;מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''&quot;. ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}&lt;/sup&gt;. ומ&quot;מ אנו מחמירין כפירוש רש&quot;י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(99)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}&lt;/small&gt; שאינו מתרגם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(100)'''}}&lt;/sup&gt; משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב&quot;ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע&quot;פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא &lt;small&gt;{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}&lt;/small&gt; ולקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן, '''&quot;הני פרשיות&quot;'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(101)'''}}&lt;/sup&gt; רבינו חננאל ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ב)'''}}&lt;/sup&gt;. 
פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(102)'''}}&lt;/sup&gt; פנאי. וכן נראה יותר. 

'''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. 
פירוש אם נצטוה.

'''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. 
כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; מושמתם בארון &lt;small&gt;{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}&lt;/small&gt;. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר &lt;small&gt;{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}&lt;/small&gt;, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(103)'''}}&lt;/sup&gt; דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י&quot;א, י&quot;א]]}&lt;/small&gt; דמשמע שם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(104)'''}}&lt;/sup&gt; שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(105)'''}}&lt;/sup&gt;, וכדתניא בספרי &lt;small&gt;{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל&quot;ג]])}&lt;/small&gt; וארון ברית ה' נוסע לפניהם &lt;small&gt;{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(106)'''}}&lt;/sup&gt;. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(107)'''}}&lt;/sup&gt; שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(108)'''}}&lt;/sup&gt;. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ&quot;ח, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt; איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(109)'''}}&lt;/sup&gt;, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(110)'''}}&lt;/sup&gt; בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(111)'''}}&lt;/sup&gt; אומרים שלא היה כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(112)'''}}&lt;/sup&gt; ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי.

'''הלכה כרבן גמליאל'''. 
דאע&quot;ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(113)'''}}&lt;/sup&gt; לחומרא, מ&quot;מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק&quot;ש כמו לגבי שאר דברים. ומ&quot;מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}&lt;/small&gt; שלא יאמר אדם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(114)'''}}&lt;/sup&gt; אוכל קימעא וכו' .

'''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''.
ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א&quot;כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק&quot;ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק&quot;ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(א)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים.

 {{ד&quot;מ|'''(ב)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 תוס' הרא&quot;ש כותב שגרסת ר&quot;ח היא '''&quot;פרשייתי דכלה&quot;'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר&quot;ח בגמ': &quot;סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה&quot;.
----

== דף ט' ==
===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=17&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''לא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(115)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, לעולם יממא הוא'''. 
פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע&quot;פ שיוצא בק&quot;ש של לילה קודם הנץ, מ&quot;מ קאמר בסמוך ר' עקיבא&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכל כתה&quot;י השונים. אך לענ&quot;ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו &quot;מ&quot;מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר &quot;בסמוך&quot;, כמו שמצינו בדף כ' בד&quot;ה א&quot;ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, &quot;ואע&quot;ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך&quot;. ואע&quot;ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}&lt;/sup&gt; דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(116)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(117)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(118)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. 
משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(119)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}&lt;/small&gt; ובאיזהו מקומן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(120)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}&lt;/small&gt;. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt;, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע&quot;ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב &quot;מאי אולמיה וכו'&quot; ואח&quot;כ &quot;דהכא חדא וכו'&quot;. אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}&lt;/sup&gt;, דהכי פרכינן בעלמא &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]&lt;big&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן קידושין נד:}}&lt;/sup&gt;&lt;/big&gt;}&lt;/small&gt; מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(121)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|שם]]}&lt;/small&gt;, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין &lt;small&gt;{[[בבא_מציעא_עו_א|ב&quot;מ עו.]]}&lt;/small&gt;, כל החוזר בו ידו על התחתונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(122)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב&quot;ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(123)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; (שמא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}&lt;/sup&gt; היה מודה דהוי פסח עד חצות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(124)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(125)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק&quot;ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק&quot;ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק&quot;ש דרבנן. ואפילו למ&quot;ד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(126)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש דאורייתא, שמא ר&quot;ל דאסמכוה אקרא. ומ&quot;מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע&quot;פ שאין בו חומרא יותר מבק&quot;ש, דפסקינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}&lt;/small&gt; כר&quot;ג. והא דמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(127)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בירושלמי דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ&quot;א, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; דלא כר' עקיבא. מפי רבי. 

'''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת&quot;ל''' &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;['''ב''']'''לילה'''. 
ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג&quot;ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(128)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לג&quot;ש. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''.
ואם תאמר, לימא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(129)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. 

'''והני תנאי כהני'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''תנאי וכו''''.
ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. 
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=18&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''בעל כרחם דמצרים'''. 
לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת&lt;sup&gt;{{הערה|הקשה &quot;המגיה&quot;, שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום &quot;ונות בית תחלק שלל&quot;. וא&quot;כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ&quot;ל כאן שני דיבורים: &quot;'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת&quot; (תיקן &quot;לשאת&quot; במקום &quot;לצאת&quot;, וכפי שהגמ' אומרת למ&quot;ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא &quot;משום משוי&quot;), והשאיר בצ&quot;ע. אך לענ&quot;ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש&quot;י על התורה, וז&quot;ל &quot;שהיו נותנים לישראל כדי שילכו&quot;.}}&lt;/sup&gt;.

'''וינצלו את מצרים'''.
משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מהפכי וגרסי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(131)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כמצודה דגים כמו מצודת ים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(132)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה מסברא ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;'''ואין נראה דלא''' שייך&quot; במקום.}}&lt;/sup&gt;, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(133)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  

'''תנא&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא&quot;ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: &quot;'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}&lt;/sup&gt; בין תכלת שבה ללבן שבה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא כאן היא &quot;נראה לרבי&quot;. אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ יש לו לומר כאן &quot;ואין נראה לי&quot;, דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בראשי תיבות &quot;נ&quot;ל&quot;, והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה&quot;י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י&quot;א ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק&quot;ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(134)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(135)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, פירוש בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(136)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. 

'''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. 
והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(137)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק שלשה שאכלו &lt;small&gt;{מז:}&lt;/small&gt; דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; נוטל &lt;small&gt;{כב.}&lt;/small&gt;. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{טו:}&lt;/small&gt; יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' &lt;small&gt;{בפרקין ה&quot;ב}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש ותוס' שעל הדף. אך בכת&quot;י השונים כתוב בלא זה.}}&lt;/sup&gt;[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון &quot;'''טפי'''&quot;. וצ&quot;ל בגרסתו של רבינו, שפירושו &quot;אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע&quot;.}}&lt;/sup&gt;, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה&quot;י שגורסים כאן '''&quot;ליה&quot;''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}&lt;/sup&gt; גביה לא חכים ליה. אלא [כי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;כן&quot;''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ&quot;מ בכתה&quot;י של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt; אנן קיימין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(138)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כהן&quot;, ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה&quot;א, ופירושו &quot;כההוא&quot; או &quot;כהזה&quot;. אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; דאזיל (ליה)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו בתוס' הרא&quot;ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}&lt;/sup&gt; לאכסניא&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא &quot;כהדין אכסניא&quot;.}}&lt;/sup&gt; ואתי לקייצין. 

'''לתפלה כאחרים'''. 
פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י השונים. אך אולי יש לגרוס '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''הלכה ואין מורין כן.}}&lt;/sup&gt;דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(139)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; {שם מג.}, ואין מצות[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה&quot;י והד&quot;י כתוב &quot;מצותו&quot; או &quot;מצותן&quot;, וכנראה ט&quot;ס היא.}}&lt;/sup&gt; אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק&quot;ש. מפי רבי.

'''לק&quot;ש כותיקין, דא&quot;ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. 
ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק&quot;ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע&quot;פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל. אך בכתה&quot;י השונים כתוב בהיפוך לשון &quot;'''אותה לקרות'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(140)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא&quot;ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע&quot;ג דהלכה כאחרים לק&quot;ש, צריך לאחר[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק&quot;ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה&quot;ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(141)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(142)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;  גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, מכיוון שמ-&quot;לפני ירח&quot; הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש מביא רק את &quot;ולפני ירח דור דורים&quot; בתור ראיה לעניין זה. ובכת&quot;י ירושלים כתוב אחרי המילים &quot;יראוך עם שמש&quot;, את המילה &quot;וגו'&quot;. וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת&quot;י מאוחרים טעו והושמט &quot;וגו'&quot; לחלוטין.}}&lt;/sup&gt; ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(143)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(144)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק&quot;ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע&quot;פ שאינו יכול להמתין ק&quot;ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(145)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק&quot;ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס &quot;&lt;big&gt;'''ד'''&lt;/big&gt;משמע&quot;.}}&lt;/sup&gt;משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק&quot;ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(146)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ופסיק ריב&quot;ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב&quot;ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב&quot;ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק&quot;ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(147)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר&quot;ש סבר דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ, מ&quot;מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר&quot;ש ודלא ככל הני תנאי. דא&quot;כ היה [לה]&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י למעט הגרסא כאן היא &quot;הל&quot;ל&quot; בראשי תיבות. ובכת&quot;י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת&quot;י גרמניה גורס &quot;היה לו לומר&quot;, ופחות נראה. ובכת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא &quot;היה לו לגמ'&quot;. וברור שיש לתקן את המילה &quot;לו&quot; ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}&lt;/sup&gt; לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(148)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתשובתו לה&quot;ר שמשון בן ה&quot;ר יוסף&lt;sup&gt;{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר&quot;ש משאנץ והריצב&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר&quot;ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב&quot;ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק&quot;ש. ואע&quot;ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק&quot;ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק&quot;ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; הוי אחר הנץ ופסיק ריב&quot;ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק&quot;ש, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ד]משמע [שזוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שזהו&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(149)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק&quot;ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-&quot;לקרות&quot;.}}&lt;/sup&gt; בזמנים השנויים גבי ק&quot;ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה&quot;ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק&quot;ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ומפרש הרא&quot;ש שם שהוא כריב&quot;ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק&quot;ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}&lt;/sup&gt;, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק&quot;ש, כלומר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה נכון.}}&lt;/sup&gt; שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר &quot;קוראין&quot;. א&quot;כ מדוע נקט התנא לשון &quot;גומרין&quot;?. לכך אין פירושו של ר&quot;ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}&lt;/sup&gt;. ושמא יש לפרש (שלא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת &quot;גומרין&quot;. דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר&quot;ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס &quot;ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה&quot;, או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}&lt;/sup&gt; [ש]היו&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז&quot;ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}&lt;/sup&gt; גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי&lt;sup&gt;{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י&quot;ד ע&quot;א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א&quot;כ משמע שפירש כפירוש הר&quot;ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע&quot;פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו &quot;קורא ומשלים&quot;. אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא &quot;קורא ומשלים&quot;. ור&quot;י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע&quot;א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(150)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
פירוש כוותיקין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(151)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דוקא. והכי נמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(152)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. 

'''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. 
ירושלמי {פ&quot;ג, ה&quot;א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(153)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; העולם קאמר.  

'''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''.  
ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה&quot;א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה&quot;ר אלחנן.

'''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''.
מכאן קשה לפירוש רש&quot;י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]&lt;sup&gt;{{הערה|ברש&quot;י אצלנו: '''&quot;תרתי פרשתא היא&quot;''', וכך נראה מלשון תוס' הרא&quot;ש שראה כעין זה בלשון רש&quot;י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא&quot;ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; נינהו {ע&quot;כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש במגילה שם, מובא בלשון '''&quot;דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם&quot;''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(154)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}&lt;/sup&gt;
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש&quot;י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות &quot;הלכתא פסיקתא&quot; היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה&quot;ה שנחשבת משנה זו &quot;הלכתא פסיקתא&quot;. ולפי&quot;ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע&quot;פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, &quot;דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה&quot; בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא&quot;כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם.
 '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא&quot;ש פירש זאת וז&quot;ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב&quot;מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע&quot;פ [שאין זה מקומן - כצ&quot;ל]‏, &quot;שכל המשנה&quot; אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ&quot;ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט &quot;כל היום כשר ל-... וכו'&quot;. דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו.
 '''ג.''' בכת&quot;י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה&quot;ר יוסף, כי הג&quot;ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד&quot;י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה.
 '''ד.'''   עיין בפסחים קיט. בתוס' ד&quot;ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין.
 '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ&quot;ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: &quot;מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא &quot;בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''&quot; המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך.
 '''ו.''' בכת&quot;י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה&quot;י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת.
 '''ז.''' בכת&quot;י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה'''

== דף י' ==
===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=19&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(155)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; פתח בה באשרי וכו''''. 
לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(156)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מעין פתיחה כמו &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא&quot;ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך &quot;מתחילים&quot; ו-&quot;מסיימים&quot;. ואף לכתה&quot;י שגורסים &quot;מתחילי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;, אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט &quot;מתחיל'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימ'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot;. ובדפוס ישן וכתה&quot;י שגרסו גרסא זו, נקטו &quot;אות'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;אות[ם]&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(157)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי&quot;ח, קל&quot;ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(158)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף. מפי רבי.    

'''חטאים כתיב'''. 
ואע&quot;ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי&quot;ת משמעותו גם חוטאים כמו &quot;והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים&quot; {מלכים א'. א', כ&quot;א}, וכן &quot;פחדו בציון חַטָאִים&quot; {ישעיה. ל&quot;ג, י&quot;ד} ועוד. אך אם החי&quot;ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו &quot;כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים&quot; {קהלת. י', ד'}.}}&lt;/sup&gt;. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שמא&lt;/small&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|יש כת&quot;י גורסים זאת כאן, ויש כת&quot;י שגורסים &quot;שמ'&quot; אחרי המילה &quot;יש&quot; שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}&lt;/sup&gt; יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. 

'''מעשה דשאול הוה ברישא'''. 
שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(159)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]הוו כחד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(160)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עניינא קא בעי&lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע&quot;פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע&quot;פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע&quot;פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}&lt;/sup&gt;, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(161)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(162)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}&lt;/sup&gt; פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י&quot;ז}&lt;sup&gt;{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י&quot;ד, ח'.}}&lt;/sup&gt;. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך.

'''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. 
ולא גרסינן מרישא דעניינא. 

'''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. 
דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(163)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בדברי הימים {א'. כ&quot;א, ט&quot;ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ&quot;א, י&quot;ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע&quot;פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל.
----

&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=20&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''שסמך גאולה לתפלה'''. 
משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא.

'''וגנותי על העיר הזאת'''. 
אחר שחלה חזקיהו כתיב. 

'''שלא ראתה קרי עליהם'''. 
ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב.

'''בהוד יופיה'''. 
זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(164)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אבל כענין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(165)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הזה הכירה בו מתחלה. 

'''רגל ישרה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י&quot;ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(166)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(167)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(168)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(169)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. 

'''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. 
מספקא [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה, יותר מן הקורא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(170)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתורה'''. 
ואם תאמר, מאי איריא ק&quot;ש אפילו תפילה נמי, דקיי&quot;ל בפ&quot;ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק&quot;ש בין לתפילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק&quot;ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק&quot;ש. אי נמי ה&quot;פ, גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(171)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין זה חידוש אי ק&quot;ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק&quot;ש.

'''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(172)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;'''. 
ואע&quot;ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ד)פריש מילי דשחרית. מ&quot;מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך.
----

===ביאורים===
 א. בכת&quot;י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז&quot;ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה&quot;ה לק&quot;ש. כ&quot;מ'''
----
&lt;references /&gt;

== דף י&quot;א ==
===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]===
V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=21&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. 
פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה.

'''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}&lt;/small&gt; מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|מ&quot;ק שם]]}&lt;/small&gt; אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום &lt;small&gt;{[[יחזקאל_כד_יז|כ&quot;ד, י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(173)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב&quot;ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק הגרסא היא &quot;מתים אבל&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש שלפנינו, וכן במעט מכתה&quot;י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת &quot;מתים אבל&quot; היא ל-&quot;אבל מתים&quot;, ואח&quot;כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. 

'''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. 
כלומר לקנתר [המינים]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי זאת לענ&quot;ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה&quot;י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה&quot;י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת&quot;י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין &quot;מינין וגוים&quot;.}}&lt;/sup&gt; המשחיתים את זקנם&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. אך בכת&quot;י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''&quot;כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'&quot;'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה&quot;י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;. ורש&quot;י ז&quot;ל פירש בענין אחר. 

'''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. 
תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; קאמר]&lt;/small&gt; עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(174)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן נראה נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מבכל התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(175)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק&quot;ש (דהכא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(176)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע&quot;פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ&quot;ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}&lt;/sup&gt; בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; הוא הדין נמי גבי ק&quot;ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד.

'''ב&quot;ש פוסלים וכו''''. 
בפרק קמא דסוכה &lt;small&gt;{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים.

'''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים &quot;ביכור&quot; העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק&quot;ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי &quot;המערבית&quot; שנתקנו עבור ברכות ק&quot;ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש&quot;ץ &quot;בעל האקדמות&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt; בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא &lt;small&gt;{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ&quot;א ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt; בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(177)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא מילתא באפי נפשה [היא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס ע&quot;פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת&quot;י מובא בלשון זו: &quot;אלא ה&quot;פ, דמילתא לחודא היא&quot;. ואע&quot;פ שגרסתם אינה נראית, עכ&quot;פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''&quot;היא&quot;''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו &lt;small&gt;{הלכות קריאת שמע, סעיף י&quot;ט}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו &lt;small&gt;{פ&quot;א, ה&quot;ה}&lt;/small&gt;, ובתוספתא כת&quot;י ווינה. ומ&quot;מ בגרסת כתה&quot;י השונים של רבינו הגרסא היא '''&quot;וברכת המזון&quot;'''. אך נראה שט&quot;ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב &quot;ברכת הזמן&quot; דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-&quot;זימון&quot; &quot;לזמן&quot; מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים &quot;כי הוא זן ומפרנס לכל&quot;, ובסיומו ממשיך &quot;ונאמר פותח את ידיך וכו' בא&quot;י הזן את הכל&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ&quot;ג, חלק ב' דף 602}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;, שאומרים בברכת הזן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(178)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|יש מכתה&quot;י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים &quot;נראה לרבי&quot;, אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-&quot;נראה לי&quot;. וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר &quot;נראה לרבי&quot;.}}&lt;/sup&gt; דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו &lt;small&gt;{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}&lt;/small&gt;, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז&quot;ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש&quot;י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt;, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; לך]&lt;/small&gt; שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דתניא בתוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ&quot;א, ה&quot;ז]]}&lt;/small&gt; למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה&quot;י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב &quot;וכו'&quot; אחר משפט זה.}}&lt;/sup&gt;. כלומר, למה הוזכר במשנה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(179)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתוספתא &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;.
'''והא דאמרינן''' &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}&lt;/small&gt; '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . 
פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה&quot;ג&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל, דכך כתב רבינו לקמן &lt;small&gt;{דף לד.}&lt;/small&gt;. ועוד שבה&quot;ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' &quot;זכרנו&quot; בעשרת ימי תשובה, ע&quot;ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או&quot;ח סימן קי&quot;ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר&quot;ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה&quot;ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה&quot;ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים  ראשי התיבות ל-&quot;בעל הלכות גדולות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(180)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו &lt;small&gt;{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}&lt;/small&gt;, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(181)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אל יוציא עצמו מן הכלל &lt;small&gt;{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה &lt;small&gt;{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}&lt;/small&gt;, ורוב שְׁבֶּאַל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(182)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד&lt;sup&gt;{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום &quot;ואי עבד עבד&quot;, כתוב &quot;דוק ותשכח&quot;. &lt;small&gt;{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש&quot;ל.}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt;. ומה שכתב בה&quot;ג &lt;small&gt;{הלכות תפילה, ד&quot;ה אל ישאל וכו'}&lt;/small&gt; גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: &quot;מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא&quot;, אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(183)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ישראל שפיר דמי, כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(184)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;קרובות&quot; או &quot;קרובץ&quot; למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע&quot;י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש&quot;ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת &quot;קדושתא&quot; שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}&lt;/sup&gt; בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא, דפוס תרכ&quot;ח פסקא כ&quot;ח, דף קע&quot;ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}&lt;/small&gt;, כד דמך ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ&quot;ל. וע&quot;פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ&quot;ד נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה&quot;י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי&quot;ג קורא] ודרו' ופייטן [וי&quot;ג פייטן ודרשן].}}&lt;/sup&gt; ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)&lt;sup&gt;{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת&quot;י שונים &lt;small&gt;{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ&quot;ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ&quot;ח דף 214}.}&lt;/small&gt; והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, ולעולם לא תמצא שיסד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(185)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שום קרובה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(186)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות &lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים &quot;ארחץ בניקיון כפות&quot; &lt;small&gt;(ע&quot;פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)&lt;/small&gt; הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot; לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: &quot;ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-&quot;אחות אשר לך כספת&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}&lt;/small&gt;. ומתחיל במילים: &quot;אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת&quot;. כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}&lt;/sup&gt; שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה&quot;י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, שגורס '''&quot;ליום טוב ראשון של שמיני עצרת&quot;'''.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואילו היה ליום [טוב]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ&quot;ד נכון גם כאן, אע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; אחרון היה מזכיר גשם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכל האומר שעשה הוא &quot;אֹמֵן שלא קם כמותו&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים &quot;אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו&quot; &lt;small&gt;{וראה הנוסח המלא בכתב העת &quot;פיוטים בלתי נודעים&quot; חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם &quot;קבץ על יד&quot; של חברת מקיצי נרדמים, חלק י&quot;א)&lt;/small&gt;. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}&lt;/sup&gt;, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-&quot;פרשה&quot; בלשון נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(187)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא דפוס תרכ&quot;ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 194}&lt;/small&gt; שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר&lt;sup&gt;{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}&lt;/sup&gt; [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ&quot;ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה &quot;קליר&quot;). אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;.ובההיא שעתא&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]&lt;/sup&gt; תיקן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(188)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(189)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; התם בפסיקתא &lt;small&gt;{דשנת תרכ&quot;ח פסקא י', דף צ&quot;ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 197}&lt;/small&gt;,]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''&quot;שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&quot;'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: &quot;ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי&quot;, צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו &quot;משום שהיה קונה עוגות משכרו&quot;. ומדוע א&quot;כ כתב באמצע: ש-&quot;באותה שעה תיקן קרובות&quot; שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון אלא אחר היה, מ&quot;מ משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(190)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ&quot;ק דעבודה זרה &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע&quot;פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(191)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, ובגרסת כת&quot;י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-&quot;עצימה&quot; בדומה לשאר כתה&quot;י, כפי הנראה). ובכתה&quot;י האחרים כתוב בשיבוש '''&quot;עצמה&quot;'''.}}&lt;/sup&gt; צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''&quot;החודש הזה לכם&quot;''' שמתחיל במילים &quot;אדון מקדם תכנו ראש&quot;, ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. &lt;small&gt;{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של&quot;א - של&quot;ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של&quot;ג}&lt;/small&gt;. פיוט זה לא נאמר כיום.}}&lt;/sup&gt;. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ&quot;ק דראש השנה &lt;small&gt;{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt;, דבחג הסוכות &lt;small&gt;[י&quot;ג דוקא]&lt;/small&gt; עובר בבל תאחר. ושמא מ&quot;מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון &lt;small&gt;[י&quot;ג בן יוחאי]&lt;/small&gt; דאמר &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(192)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תחלה.
----

===ביאורים===
 '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב&quot;ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא&quot;ש}
 '''ב.''' במסכת יבמות &lt;small&gt;{יד.}&lt;/small&gt; נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול &lt;small&gt;{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}&lt;/small&gt;. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? 
 '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה}
 '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: &quot;כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''&quot;.
 '''ה.''' נראה לענ&quot;ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא&quot;כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''&quot;למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'&quot;''', שמשמע ממנה '''&quot;שהאחת ארוכה ואחת קצרה&quot;''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ&quot;כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר.
 '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''&quot;בטל תחייה להחיותם&quot;'''
 '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''&quot;בגשם נדבות להחיותם&quot;'''.
 '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך &quot;קלר&quot;}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-&quot;אותה שעה&quot; היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=22&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(193)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. וכתב המגיה שזה קיצור של &quot;מפריז&quot;, ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת&quot;י ירושלים ובדה&quot;י לא גרסו מילה זו.}}&lt;/sup&gt; משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם &lt;small&gt;{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}&lt;/small&gt;, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח &lt;small&gt;{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דכתיב&lt;/small&gt;] ה' צבאות שמו&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק כתוב &quot;ה' '''אלוקי''' צבאות שמו&quot;. אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}&lt;/sup&gt;. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך &lt;small&gt;{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ&quot;ה, ז']]}&lt;/small&gt;. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי&quot;ג שכלם יוצר] אחד בראם. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג &lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;&lt;small&gt;'''תניא נמי הכי&lt;/small&gt;'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת&quot;י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה&quot;ג) בה&quot;ג {א', ע&quot;ג} רי&quot;ף, רא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה&quot;ג ר&quot;ח, רי&quot;ף והרמב&quot;ם ז&quot;ל. ואע&quot;פ שלא מצאנו שהר&quot;ח והרמב&quot;ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ&quot;מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}&lt;/sup&gt;. ומכל מקום כתבו הגאונים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ז&quot;ל&lt;/small&gt;] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;התלמוד&lt;/small&gt;] מזכיר לקמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסמוך&lt;/small&gt;] &lt;small&gt;{בעמ' זה}&lt;/small&gt; אהבה רבה בשל שחרית. 

'''משקרא ק&quot;ש אין''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''אינו'''&lt;/small&gt;] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. 
אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, השכים לשנות קודם ק&quot;ש צריך לברך, לאחר ק&quot;ש אין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אינו&lt;/small&gt;] צריך לברך. אמר ר' אבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בא&lt;/small&gt;] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}&lt;/sup&gt; מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בכל&lt;/small&gt;] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(194)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(195)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;טעות&lt;/small&gt;] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כששנה&lt;/small&gt;] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק&quot;ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יפסוק&lt;/small&gt;] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;צריך&lt;/small&gt;] לחזור ולברך, וכ&quot;ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(196)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(197)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י הגרסא היא '''&quot;על&quot;''' וכן בדה&quot;י, אלא שלענ&quot;ד יש לגרוס גם כאן &quot;אל&quot; דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח&quot;כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים &quot;על&quot; ויש שגורסים &quot;אל&quot;, וא&quot;כ גם כאן אפשר שהגרסא היית &quot;אל&quot;. ועוד דיש שגורסים כאן &quot;עוד ללמוד&quot; וא&quot;כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא&quot;ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא &quot;אל&quot;, ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; הלימוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(198)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בה&lt;/small&gt;]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אין&lt;/small&gt;] יכול לברך מחמת השינה שקפצה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י והדה&quot;י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}&lt;/sup&gt; עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וענני&lt;/small&gt;] כי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(199)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(200)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסוכה&lt;/small&gt;], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסעודתו&lt;/small&gt;] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(201)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;כאן&lt;/small&gt;] שדעתו כל שעה לחזור אל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;על&lt;/small&gt;] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(202)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ&quot;ש על השינה אא&quot;כ יש [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהא&lt;/small&gt;] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה&quot;ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז&quot;ל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אחרי כן&lt;/small&gt;] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(203)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לדבר&lt;/small&gt;], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(204)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע&quot;פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה&quot;ה נמי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הכי נמי&lt;/small&gt;] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז&quot;ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וקורא&lt;/small&gt;] בתורה, כי אותו&lt;sup&gt;{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס &quot;כי אותו '''העומד'''&quot; או כעין זה.}}&lt;/sup&gt; אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;קריאתה&lt;/small&gt;] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(205)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בהפטרה&lt;/small&gt;]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה &lt;small&gt;{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}&lt;/small&gt;, כך השיב רבינו יעקב.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(206)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' &lt;small&gt;{דפוס וורשא דף ב' ע&quot;א}&lt;/small&gt;. 
למקרא&lt;sup&gt;{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: &quot;למקרא צריך לברך וכו'&quot;. אך בכל כתה&quot;י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}&lt;/sup&gt; צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבל&lt;/small&gt;] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא&quot;ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה.

הכי גריס [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הגהת&lt;/small&gt;] רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;]. '''ור' יוחנן אמר &lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;הערב נא וכו''''. 
לפי שרגיל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(207)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן אותן ברכות של שחרית&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש ובפסקיו גורס כאן &quot;של חופה&quot;.}}&lt;/sup&gt;. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כי אותה&lt;/small&gt;] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;של&lt;/small&gt;] ברכת אקב&quot;ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י השונים כתוב &quot;ואינם&quot; בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת&quot;י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}&lt;/sup&gt; כי אם שתי ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ב)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ג)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ובכתובות&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}&lt;/sup&gt;. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ד)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(208)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{מו. ד&quot;ה וברכה}&lt;/small&gt;.

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;תנן התם&lt;/small&gt;'''] '''אמר להם הממונה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, הסגן. ואין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ואינו&lt;/small&gt;] נראה, דהא אמרינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דקאמר&lt;/small&gt;] בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ&quot;ג, ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ&quot;ד, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. והניף הסגן בסודרים &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ&quot;ז, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ואחז הסגן בימינו והעלהו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. לא היה כהן גדול מתמנה &lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ה)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;[עד שמתמנה הסגן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ ספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י. אך בכל כתה&quot;י של רבינו הגרסא היא &quot;לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot;, ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}&lt;/sup&gt;, וכולם מפורשים בסדר יומא&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא&quot;ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש&quot;ס''' בתלמוד שלנו במקומם&quot;, או &quot;וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם&quot; ולהשמיט לחלוטין את &quot;בסדר יומא&quot;. ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס &quot;בסדר יומא &quot;ותמיד&quot;. אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות &quot;סדרים&quot; אלא &quot;מסכתות&quot; בודדות.}}&lt;/sup&gt; בתלמוד שלנו במקומם. ע&quot;כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון &quot;היה, היה&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ג|יומא פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו והביאו טלה וכו' &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. 
ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ברכות&lt;/small&gt;], דאפי' זמן ק&quot;ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(209)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שיתקבל&lt;/small&gt;] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י גורסים מילים אלו למעט כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס &quot;'''וחותם''' שים שלום&quot; או &quot;'''ומסיים''' שים שלום&quot; (שכך היא גרסת תוס' הרא&quot;ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח&quot;כ אי אפשר לקרוא לזה &quot;ברכת כהנים&quot;, שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}&lt;/sup&gt;. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק &quot;בזמן שכהן גדול&quot; שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה&quot;י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ&quot;ז, מ&quot;ב]]}:&lt;/small&gt; &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן &quot;הוה ליה למתני&quot;, ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}&lt;/sup&gt; בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(210)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש&quot;י: וברכו את העם, ופרש&quot;י ז&quot;ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שעת&lt;/small&gt;] ק&quot;ש כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(211)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר ש&quot;ץ יסד בפיוט של &quot;תפלה תקח&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת &quot;מחי ומסי ממית ומחיה&quot;, ומתחיל בלשון &quot;תפילה תקח תחינה תבחר&quot;. ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}&lt;/sup&gt; {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(212)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת נהנים&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא פה היא &quot;כהנים&quot;, ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}&lt;/sup&gt;, וצריך עיון בפירושו.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

 '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר&quot;י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח&quot;כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה &quot;ולא עסק בתורה כלל&quot; אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ&quot;ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר&quot;י, או שר&quot;י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם.
 '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות &quot;על דברי תורה&quot; ו-&quot;הערב נא&quot; שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו.
 '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר&quot;ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים &lt;small&gt;{קד''':'''}&lt;/small&gt;, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר&quot;ת, דקאמר בירושלמי: &quot;התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;, טופס ברכות כך הוא&quot;. משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע&quot;פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר&quot;ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא&quot;כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא&quot;כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר&quot;ת, דאם נאמר כפירושו א&quot;כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך.
 '''ד.''' במחזור ויטרי גרס &quot;הערב&quot; בלא וא&quot;ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע&quot;פ שאינו אומר &quot;והערב&quot; גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה).
 '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה&quot;י היא &quot;'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot; אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש&quot;ס אלא הירושלמי הנ&quot;ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת &quot;הסגן בימינו וכו'&quot;, ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: &quot;'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; והעלהו, כמ&quot;כ &lt;small&gt;&lt;small&gt;כצ&quot;ל-&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח&quot;כ כהן גדול, כדא&quot;ר חנניא סגן הכהנים'''.&quot;, עכ&quot;ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים &quot;נעשה סגן&quot; היא ל-&quot;נתמנה הסגן&quot; ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי.

== דף י&quot;ב ==
===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=23&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא דנקיט''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;נקיט&lt;/small&gt;'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''.
והשתא דלא איפשיטא &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(213)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;בעי[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה&quot;י גרסו &quot;בעיא&quot; (למעט כת&quot;י ירושלים והדפה&quot;י שלא גרסו מילה זו כלל).}}&lt;/sup&gt; (למסקנא)&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת&quot;י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה &quot;בעיא&quot;. ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס &quot;בעיא&quot;, לא גורס &quot;למסקנא&quot;. ומי שגורס &quot;למסקנא&quot;, לא גורס &quot;בעיא&quot;. ואכן המילה &quot;למסקנא&quot; כאן נראית מיותרת.}}&lt;/sup&gt; אזלינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אזילנא&lt;/small&gt;] לחומרא.&lt;sup&gt;{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר&quot;י רבו של רבינו, וא&quot;כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים &quot;מפי רבי&quot; והושמט.}}&lt;/sup&gt;

'''כל ברכה שאין בה'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(214)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''עמה'''&lt;/small&gt;] '''מלכות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(215)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''אינה ברכה'''. 
ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(216)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(217)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י&quot;ג זו היא, וי&quot;ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו.

'''ואמונתך בלילות'''. 
ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שאדם&lt;/small&gt;] מאמין בהקב&quot;ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לו&lt;/small&gt;], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש&quot;י.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=24&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]. 
ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שוחחין&lt;/small&gt;] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(218)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(219)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;(בפרק קמא דברכות ירושלמי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, רבי שמואל בר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ב&quot;ר&lt;/small&gt;] נתן בשם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;משום&lt;/small&gt;] רבי  אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(220)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  אמר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] ר' חייא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(221)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבא&lt;/small&gt;] , לא הוה מעבר אלא גער&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(222)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]'''. 
פירש בערוך בשם רב האי גאון ז&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|שם בערך &quot;חזר = חיזרא&quot; באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב כאן: &quot;וכשכורע לא יכרע&quot;, ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ&quot;ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו הוא בערך '''&quot;חדרונא&quot;'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}&lt;/sup&gt;, והצב למינהו תרגום ירושלמי&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו&quot;'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}&lt;/sup&gt; וחדרונא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וחדרונאי&lt;/small&gt;], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו.

'''זקיף כי חיויא'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(223)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''&quot;, ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}&lt;/small&gt; אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(224)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיויא&lt;/small&gt;] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש.

'''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. 
ומיהו &lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;[אע&quot;ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י, אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת&quot;י של רבינו כתוב כאן '''&quot;אלא&quot;''' במקום.}}&lt;/sup&gt; משום &lt;sup&gt;{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י על מנת להסדיר הלשון.}}&lt;/sup&gt;[דקאמר] &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;(ד)רבי אלעזר (קאמר)&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל שתי הערות קודם לכן.}}&lt;/sup&gt; אם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;אם&lt;/small&gt;] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; הלכה&lt;/small&gt;] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(225)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(226)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. אבל בכל כתה&quot;י ובדפוס הישן כתוב '''&quot;ומזה&quot;''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}&lt;/sup&gt; פוסק התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(227)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מטבע&lt;/small&gt;] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וכן&lt;/small&gt;] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(228)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(229)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;בין&lt;/small&gt;] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא &lt;small&gt;{[[ירושלמי_תענית_א|ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(230)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מה שהוא למוד הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בו&quot;''' ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;[בהם] &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(231)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(232)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ראיתי שפוסק שצריך לומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(233)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו.

'''בקשו לקבוע פרשת בלק בק&quot;ש'''. 
ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}&lt;/small&gt;, &quot;שמע ישראל ה' אלהינו&quot;. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ה' אחד&quot;. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}&lt;/small&gt;, &quot;ואהבת וכו'&quot;, מאן דרחים למלכא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מלכא&lt;/small&gt;] לא משתבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לישתבע&lt;/small&gt;] בשמיה לשיקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ומשקר&lt;/small&gt;] . זכור את יום השבת &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}&lt;/small&gt;, &quot;למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי&quot;. רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; ושבת&lt;/small&gt;] קדשך &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(234)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;הודעת &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(235)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;להם&lt;sup&gt;{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז&quot;ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י&quot;ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י&quot;ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}&lt;/sup&gt; {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י&quot;ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י&quot;ד]]} (א&quot;ר אלעזר בר אבינא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בר אביטן&lt;/small&gt;] להודיעך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י״ג&lt;/sup&gt; לומר&lt;/small&gt;] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(236)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על הר סיני ירדת וגו'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכת&quot;י השונים למעט כת&quot;י ירושלים והדפ&quot;הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}&lt;/sup&gt;). כבד את אביך וכו' &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, &quot;למען ירבו ימיכם&quot;. לא תרצח &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י&quot;ב]]}&lt;/small&gt;, &quot;ואבדתם מהרה&quot;, מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם&quot;. דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דחטאה&lt;/small&gt;], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב&quot;ה אי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אם&lt;/small&gt;] יהבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהיבת&lt;/small&gt;] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דילי&lt;/small&gt;]. לא תגנוב &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ואספת דגנך&quot; ולא דגן חברך. לא תענה &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;אני ה' אלהיכם&quot;, וכתיב וה' אלהים אמת &lt;small&gt;{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}&lt;/small&gt;. מהו אמת, שהוא אלוהים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אל&lt;/small&gt;] חיים ומלך עולם. [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אמר רבי&lt;/small&gt;] אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(237)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, &quot;וכתבתם על מזוזות ביתך&quot; ולא על מזוזות בית חברך. 

'''זו מינות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(238)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
והאי נמי בכלל עבודה זרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(239)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא, וליכא אלא חמשה דברים. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''מתניתין'''&lt;/small&gt;] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(240)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(241)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לעיל.
----
&lt;references /&gt;

== '''דף י&quot;ג''' ==

===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=25&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא שיהא ישראל עקר'''.
דבכל מקום כתיב בני ישראל.

'''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. 
לפי שהדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(242)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(243)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בריש ע&quot;ז&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(244)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt; ליה&lt;/small&gt;] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(245)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. 

'''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. 
ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(246)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; לפי&lt;/small&gt;] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(247)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(248)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש &lt;sup&gt;{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}&lt;/sup&gt;(שהוא עשה). &lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת&quot;י ירושלים בלבד.}}&lt;/sup&gt;'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ירושלים גורס &quot;'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''&quot; בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע&quot;פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}&lt;/sup&gt; קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב&quot;ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. 
----
&lt;references /&gt;
----
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;סליק פרקין&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;הדרן עלך מאימתי&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;

== שינויי גרסאות ==
==='''דף ב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח&quot;

{{ד&quot;מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני&quot;

{{ד&quot;מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;אלא '''לשום''' שקיעה&quot;

{{ד&quot;מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''שאומר''' ביאת אורו'''&quot;

==='''דף ב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(6)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא&quot;ש היא &quot;עד '''שעה''' 
שעומד ליפטר&quot;, וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת&quot;י ישנים. וכיון שתוס' הרא&quot;ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(7)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;וכי בעניים '''גוים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(8)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''שמיציאת''' הכוכבים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(9)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;כמו '''שמפורש''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(10)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת&quot;י שגורסים &quot;ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(11)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דבחול '''איירי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(12)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;למה לא שאל '''תלמודא'''&quot;.

==='''דף ג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(13ב)'''|'''וא&quot;ת אמאי לא'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;וא&quot;ת '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אמאי לא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דשיעור '''עני'''&quot; בלא ד' לפני מילת &quot;עני&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot; ועוד לספרים '''דגרסי'''' &quot; שהוא קיצור של &quot;'''גרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בספר ר' יהודה '''&lt;big&gt;בר&lt;/big&gt;''' ברזילי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''&quot; או '''לאחריו'''.

{{ד&quot;מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''אשמורת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''&quot; בלא ה' קודם המילה &quot;ראשונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ועוד קאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;. ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר &quot;[ד]קאמרינן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''יותר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא אומרים וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;יהא '''שמיה''' הגדול מבורך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי&quot; בלא האות ב' קודם המילה &quot;לשון&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''לשון ארמי&quot;.

==='''דף ג:'''===

{{ד&quot;מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל הכא מיירי '''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''ידוע&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל התם '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דעוקר חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;''' מבור וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''אינו''' מתמלא ממנה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;פירוש ממקום כריית'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש&quot;י)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר&quot;ת)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ויש ספרים '''דגרסי'''' התם&quot; דהוא קיצור של &quot;'''דגרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תשליך החולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

{{ד&quot;מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תחפור חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

==='''דף ד.'''===

{{ד&quot;מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן &quot;כך גרסת ספרים שלנו&quot; ולא גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''ספרים שלנו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן תוספת &quot;למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בעל כרחי'''&lt;big&gt;ך&lt;/big&gt;''' אינו וכו'&quot; או &quot;בעל כ'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''רחיך וכו'&quot;

==='''דף ד:'''===

{{ד&quot;מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;מסייע לר' יוחנן&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;פרק אמר להם הממונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;כד&lt;/big&gt;'''כתיב ועברתי בארץ מצרים&quot;

==='''דף ה:'''===

{{ד&quot;מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ש[ע]ל כולם לוקין '''&lt;big&gt;על&lt;/big&gt;''' עון הדור&quot;

{{ד&quot;מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ושמא התם '''&lt;big&gt;מיירי&lt;/big&gt;''' וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א&quot;י'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שנזהרים '''&lt;big&gt;בהן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דהא כמה '''&lt;big&gt;חסידים&lt;/big&gt;'''&quot;, אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא.

{{ד&quot;מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ובכמה דוכתי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והיו רוצים '''&lt;big&gt;לרמז&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(52ב)'''|'''ורש&quot;י פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''ופירש רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והערוך פירש '''&lt;big&gt;הרבה&lt;/big&gt;''' פירושים&quot;.

==='''דף ו.'''===

{{ד&quot;מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''פרש רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''עור''' בהמה טהורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אילימא '''לעורו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לדחו'''&lt;big&gt;ק&lt;/big&gt;'''&quot; ואפשר לקיימו.

==='''דף ו:'''===

{{ד&quot;מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שפירש '''רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;לאותם שמשתחוים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מערב&quot; ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ואפילו הפתח '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מזרח&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot; פירוש שדומה שהוא לפני הפתח&quot; בלא המילה &quot;'''לפי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;הערוך '''גורס'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''בדבר'''&quot;. ובגליון הש&quot;ס גורס בדברי הערוך &quot;'''כדובר'''&quot;. והגרסא שלפנינו בערוך היא &quot;'''בדובר'''&quot; כלשון הד&quot;ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך &quot;בדוב'''ד'''&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;נקראת על שם המנחה&quot; בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע.

{{ד&quot;מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דשל שחרית זמנה '''בבקר'''&quot; בלא מ' בתחילה.

==='''דף ז.'''===

{{ד&quot;מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בתי כנסיות ומדרשות&quot; בלא להוסיף עוד מילת &quot;'''בתי'''&quot; קודם מדרשות.

{{ד&quot;מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו&quot; בלא להזכיר &quot;'''בלעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אי נמי חבי כמעט רגע&quot; ולא גורסים את סוף הפסוק &quot;'''עד יעבור זעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(73)'''|'''ואע&quot;פ שאינו כי אם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ואע&quot;פ שאינו '''אלא'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת&quot;י דגורס &quot;בשיבבותיה דר' יהושע וכו'&quot; בלא המילים &quot;'''לאו אורח ארעא'''&quot; בסיום.

{{ד&quot;מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ההוא '''גוי'''&quot;. ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''ההוא גוי עכו&quot;ם'''&quot;. אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו&quot;ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד:} שכתוב &quot;ההוא '''עכו&quot;ם'''&quot;, ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת &quot;עכו&quot;ם&quot; מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת&quot;י ספרדי דשם הגרסא &quot;'''נכרי'''&quot;בגמ' כדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;עד כ'''&lt;/big&gt;שרציתי לא רצית&quot; וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת &quot;'''עד שרציתי לא רצית'''&quot;  והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה &quot;שרציתי&quot;. &quot;והמגיה&quot; טוען שהמילה השתרבבה מהדיבור שאחריו שמתחיל ב-&quot;עד שבא אברהם&quot;.

==='''דף ז:'''===

{{ד&quot;מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דגבי שבח לא '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot; ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''שתלמודא''' לא דקדק בכך&quot; איך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אין '''תפילה''' של אדם נשמעת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;והא '''דאמר''' הכא&quot;.

==='''דף ח.'''===

{{ד&quot;מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''נראה כמניח ספר תורה&quot;, אך פחות נראה לשונית.

{{ד&quot;מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפירש '''ר' יצחק אלפס'''&quot;. ואולי יש לתקן &quot;אלפס'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''.

{{ד&quot;מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;נראה דכל השבוע&quot; בלא המילה &quot;רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(84)'''|'''ואע&quot;פ שלכאורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואע&quot;ג ד'''לכאורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;כיון '''שמתחיל בה'''&quot; בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ&quot;ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה.

{{ד&quot;מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''במנחה ב'''שבתא&quot; וכת&quot;י אחר גורס &quot;ממנחתא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''שבתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;צוה רבינו&quot; בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע.

{{ד&quot;מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ&quot;ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''&quot;. ובכת&quot;י ובדפוס הישן שכתוב &quot;שלשה&quot; הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן.

{{ד&quot;מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה&quot;, בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''היה''' לו להשלימה&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;דהכי '''נמי''' לכל וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שאין''' מבינים לשון הקודש&quot;, והמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(93)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;ה&quot;ה לשון לעז וכו'&quot;, שהמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(94)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;וה&quot;ה לשון לע&quot;ז '''&lt;big&gt;ש&lt;/big&gt;'''מכירים בו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;אבל אין נראה בעיני&quot; בלא המילה '''רבי'''. אך א&quot;כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר &quot;ואין נראה בעיני&quot; שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת&quot;י הגורס &quot;'''ואין נראה בעיני רבי'''&quot;, ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה &quot;רבי&quot; לכאורה אפשר לקיימו.

==='''דף ח:'''===

{{ד&quot;מ|'''(96)'''|'''פירש רש&quot;י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוי מצי למימר ראובן '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''שמעון&quot;, ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי.

{{ד&quot;מ|'''(98)'''|'''אע&quot;פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אע&quot;פ כן '''צריך''' לומר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''מפורש בגמרא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה&quot;י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''שאין מתרגמין'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן  '''גרסת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואז לא היה פנאי&quot; בלא המילה &quot;'''לו'''&quot;. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא &quot;לא היה '''להם''' פנאי&quot; בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וההוא''' דאוריה&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים וכן בדפוס ישן: &quot;דמשמע שדוד&quot; בלא המילה &quot;'''שם'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: &quot;ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה&quot;י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''&lt;big&gt;א.&lt;/big&gt;''' &quot;'''זהו הארון''' (כצ&quot;ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''&quot;. '''&lt;big&gt;ב.&lt;/big&gt;''' &quot;זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'&quot;. '''&lt;big&gt;ג.&lt;/big&gt;''' &quot;שברי '''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''לוחות מונחים&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב לא יצא עמהם '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מלחמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה&quot;י השונים. יש בכת&quot;י שגורסים &quot;דאיכא פלוגמא דאמוראי&quot; בלא &quot;'''בהא מילתא'''&quot;. ויש בכת&quot;י שגורסים &quot;ואיכא פלוגתא בהא מילתא&quot; בלא &quot;'''דאמוראי'''&quot;. וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא.

{{ד&quot;מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קרא מסייע לר' יהודה&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פירוש '''שהם''' אומרים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''.

{{ד&quot;מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: &quot;ומצרכי עד חצות '''לק&quot;ש''' לחומרא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה&quot;י השונים גורסים: &quot;שלא יאמר אוכל קימעא&quot; בלא המילה &quot;'''אדם'''&quot;.

==='''דף ט.'''===

{{ד&quot;מ|'''(115)'''|בד&quot;ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת&quot;י שאינם גורסים בד&quot;ה: את המילה '''לא'''.

{{ד&quot;מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת&quot;י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ&quot;ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה (&quot;לאשמועינן&quot; דהיינו &quot;להשמיענו&quot;). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר (&quot;השמיענו&quot;). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-&quot;אשמעינן&quot; הוא הנכון.

{{ד&quot;מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אליבא דר' עקיבא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: פה את המילה &quot;'''בס&quot;ד'''&quot; אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז&quot;ה ולא בס&quot;ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז&quot;ה, או לא לגרוס בכלל ככתה&quot;י שאינם גורסים זאת.

{{ד&quot;מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ופ' איזהו''' מקומן&quot;. ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה &quot;ו[ב]פ' איזהו מקומן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מכח '''דתני''' לה וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מיהו מד'''&lt;big&gt;א&lt;/big&gt;'''וקמינן הכא&quot;. &quot;מוקמינן&quot; משמעותו &quot;מכך שמעמידים אנו&quot; בהווה, ו-&quot;אוקימנן&quot; משמעותו &quot;מכך שהעמדנו&quot; בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן.

{{ד&quot;מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot; במקום &quot;היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: &quot;[ו]מודה דהוי פסח עד חצות&quot; בלא &quot;'''היה'''&quot; קודם, ועם תוספת ו' קודם &quot;מודה&quot; כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''.

{{ד&quot;מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ&quot;ד'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''דמוקי''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג&quot;ש'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;דמוקי ליה '''כולה''' לג&quot;ש&quot; בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על &quot;העניין&quot; או &quot;הדברים שכתובים&quot; שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א&quot;כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-&quot;דמוקי כולה מילתא לג&quot;ש&quot; שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו &quot;לכל העניין&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ואימא''' ליום ולילה&quot;. אך אינו נראה, וזאת כיון ש-&quot;אימא&quot; משמעותו היא &quot;אומר&quot; שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת &quot;לימא&quot; שפירושו &quot;יאמר&quot; שיותר מסתדר.

{{ד&quot;מ|'''(129)'''|בד&quot;ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בד&quot;ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא.

==='''דף ט:'''===

{{ד&quot;מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן '''ריקנו אותם''' מממונם&quot;. וי&quot;ג &quot;ריקנו אותם '''מן''' ממונם&quot;. ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר.

{{ד&quot;מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי.

{{ד&quot;מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו מצודת '''דגים'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת&quot;י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים.

{{ד&quot;מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;את שמע '''בשחרית'''&quot;, וכך היא גרסתנו בגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן&quot;, ופחות מסתבר.

{{ד&quot;מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא כי אנן '''קיימינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''&quot; ובלא המילה &quot;היא&quot; לבסוף.

{{ד&quot;מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ  החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא&quot;. אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות&quot;. וי&quot;ג &quot;מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''&quot; בלא &quot;את&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה&quot;, שהמילה &quot;קאי&quot; בתחילה במקום בסוף.

{{ד&quot;מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש&quot;. ולענ&quot;ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(145)'''|'''מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''יהבי''' ליה&quot;. וההבדל בניהם הוא: ש-&quot;יהבו ליה&quot; הכוונה &quot;מביאים לו&quot; בלשון הווה, ו-&quot;יהבי ליה&quot; הכוונה &quot;יביאו לו&quot; בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: &quot;'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''&quot;. אך כפי שכתבתי לעיל, &quot;אשמעינן&quot; הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן.

{{ד&quot;מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס): &quot;'''ורבינו תם''' פירש&quot;. אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר.

{{ד&quot;מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כעין''' ותיקין דווקא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והכי משמע לישנא דבסמוך&quot; בלא המילה &quot;נמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;הויא תחילת '''מזמור'''&quot;. וי&quot;ג שניהם: &quot;הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור&quot;, ולענ&quot;ד עירוב גרסאות הוא.

==='''דף י.'''===

{{ד&quot;מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיתה חביבה '''לדוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן יש הרבה''' שמתחילים&quot;

{{ד&quot;מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן כיוצא בהם'''&quot;, אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב &quot;'''וכ&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;''' כיוצא בהם&quot; ונשתבש.

{{ד&quot;מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוו '''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''חד עניינא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב וישמעו פלשתים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב בדברי הימים&quot;.

==='''דף י:'''===

{{ד&quot;מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה&quot;, אך אינו נראה לענ&quot;ד.

{{ד&quot;מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל&quot;. וי&quot;ג &quot;אבל '''הולכים''' עקב וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(170)'''|בד&quot;ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;יותר '''מעוסק''' בתורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק&quot;ש&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(172)'''|בד&quot;ה '''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בערב יטו ויקראו'''&quot; בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה.

==='''דף יא.'''===

{{ד&quot;מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שמוסיפים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''&quot; (המילה &quot;טפי&quot; כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא&quot;ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך).

{{ד&quot;מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו שאנו '''רואים''' לקמן&quot; או &quot;'''רואים אח&quot;כ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''&quot;, וכן הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש.

{{ד&quot;מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שאומרים בברכת '''המזון'''&quot;, ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל צרכי צבור '''שרו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו&quot;. ולגרסת &quot;שבאל&quot; המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם &quot;אל&quot;. ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם &quot;להימנע ולא לעשות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפיר דמי, '''כדפרישנא'''&quot;. ונראה לענ&quot;ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון &quot;כדפרישית&quot; חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון &quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין &quot;כדפרישנא&quot; ל-&quot;כדפרישית&quot;, כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם.

{{ד&quot;מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולעולם לא תמצא '''שפייט'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שום '''קרובץ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ומצאתי''' בפסיקתא&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(190)'''|'''מ&quot;מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מ&quot;מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה&quot; שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו&quot;. אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: &quot;ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום&quot;, וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה &quot;בהם&quot;, ונאמר שטעות סופר היא.

{{ד&quot;מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: וחג המצות תחלה.

==='''דף יא:'''===

{{ד&quot;מ|'''(193)'''|בד&quot;ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואם היה''' המנהג שלא לברך&quot;, אלא שאין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''&quot; בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &quot;וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו&quot; ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''בשינה ושינון וטיול'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו באותם הימים '''שהשכים'''&quot;, ואין לו הבנה.

{{ד&quot;מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כך השיב '''רבי'''&quot;, והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר&quot;י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר&quot;י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ&quot;ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''ברכת ההבדלה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס&quot;ד'''&quot;. אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר &quot;בע&quot;ה&quot; ולא &quot;בס&quot;ד&quot; למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה&quot;י שאין גורסות זאת.

{{ד&quot;מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד&quot;, אלא שה-&quot;וגם&quot; הכתוב שם נראה כמו &quot;עם&quot;. וכנראה שבאמת היה כתוב &quot;עם&quot; ונשתבש ל-&quot;וגם&quot; מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש&quot;י אצלנו: &quot;'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם&quot; בהיפוך לשון.

{{ד&quot;מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש '''כדפרישנא'''&quot;, אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-&quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-&quot;כדפרישית&quot; על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי.

{{ד&quot;מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וברכו את העם''' ברכת נהנים.

==='''דף יב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא דלא איפשיטא&quot; בלא המילה &quot;בעיא&quot;. אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה.

{{ד&quot;מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''&quot; בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה &quot;שמים&quot; בסמוך למילה &quot;מלכות&quot; בדומה לכאן, עם סימני מחיקה.

{{ד&quot;מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''שאומר ש&quot;ץ''' בכל ערב שבת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי&quot;ג '''זהו''') מלכות&quot;.

==='''דף יב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים&quot;. והקפתי את האות וא&quot;ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בירושלמי דפ&quot;ק דברכות'''&quot;. ואף גרסא זו נראית מיותר.

{{ד&quot;מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן.

{{ד&quot;מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אבא&lt;/small&gt;]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד.

{{ד&quot;מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה &quot;כחיזרא&quot; שיש גורסים &quot;כי חיזרא&quot;, מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת &quot;כחיויא&quot; במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת.

{{ד&quot;מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ור' אלעזר לא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אין&lt;/small&gt;] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פוסק '''תלמודא''' כרבה&quot;, ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לפי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מפני&lt;/small&gt;] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''&quot;. וי&quot;ג &quot;ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: &quot;אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(231)'''|'''וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין&quot;. וברור שהמילים &quot;הוא הדין&quot; האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס &quot;הוא הדין&quot; בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''וכן''' לכל הדברים וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בספר '''הרב אלפס'''&quot; וי&quot;ג בקיצור &quot;בספר '''הרי&quot;ף'''&quot;. ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור &quot;ריא&quot;ף&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ראיתי שפוסק לומר&quot; בלא המילה &quot;צריך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם&quot; וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך &quot;'''קבעת להם'''&quot; ויש שגורסת &quot;'''הודעת להם'''&quot;. והסגרא המסתברת יותר לענ&quot;ד היא &quot;הודעת להם&quot;, מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק.

{{ד&quot;מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפוך: &quot;ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(236)'''|'''א&quot;ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;א&quot;ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות&quot; ולא ממשיך מהמילה &quot;שנאמר&quot; עד וגו'. ומ&quot;מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן.

{{ד&quot;מ|'''(237)'''|'''אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמר הקב&quot;ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה.

{{ד&quot;מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;זו '''בידוסות'''&quot;, וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת&quot;י ישנות יותר היית גרסא שגורסת &quot;זו אפיקורסות&quot;, ונשתבשה במהלך השנים ל&quot;בידוסות&quot; מכח ריבוי העתקות.

{{ד&quot;מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)&quot;. וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה.

{{ד&quot;מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל רבנן '''סברי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל&quot;, ואינו נראה בעיני.

==='''דף יג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ובלא המילה &quot;לפי&quot; בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע&quot;ז&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בריש עבודה כוכבים (או אלילים)&quot;. וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות&quot;, ובלא המילה &quot;הוא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויש '''לפרש''' דבר קפרא&quot;, ופחות נראה בעיני.


{{ד&quot;מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&quot;, ופחות מתיישב מבחינה הבנתית.

{{ד&quot;מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אי סבר לה '''דר' אלעזר'''&quot; בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית.

== אודות המהדורה ==
ע&quot;פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], &lt;big&gt;'''ר&quot;י שִׂירְלֵיאוֹן'''&lt;/big&gt; נולד בשנת ד'תתקכ&quot;ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ&quot;ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. 
ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ&quot;ל עליו. 

גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע&quot;פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו.

'''מקורות הדברים לתוספות ר&quot;י שירליאון שכאן הם:''' 
# מ-ספר ברכה משולשת שנדפס  בוארשא בשנת תרכ&quot;ג לבריאה על שם &quot;ברכת משולשת&quot; או &quot;ברכה משולשת&quot; כפי  שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע&quot;פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר&quot;י החסיד בטעות. 
# וכן ממאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; שהובאו בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק, כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך שנדפס בשנת תשט&quot;ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת.
# וכן מ-ספר תוס' ר&quot;י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ&quot;ט ע&quot;י דפוס &quot;יד הרב הרצוג&quot;.
# ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות.

----</text>
      <sha1>jpbh2ndaj0dlog96wfukm2m5rgpt6ef</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018910</id>
      <parentid>3018909</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T04:03:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ori0749</username>
        <id>35920</id>
      </contributor>
      <comment>/* דף ז: */</comment>
      <origin>3018910</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="405487" sha1="jl8a8k6jjipsl3j1tqg614nxd6gmp7q" xml:space="preserve">
 &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;מסכת ברכות&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; 


&lt;center&gt;רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? 

לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.&lt;/center&gt;


== &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''פרק ראשון'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; ==


== דף ב' ==
===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== 

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=3&amp;fs=0 ראה כאן]'''

V++_

'''עד סוף האשמורת הראשונה'''. 
יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה &quot;'''בשכיבה'''&quot; המובאת כאן בכתה&quot;י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא&quot;ש, ודברי תוס' הרא&quot;ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא&quot;ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה&quot;י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
 
'''כל הנאכלים ליום אחד'''. 
בגמ' קאמר &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}&lt;/small&gt; ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור &quot;המגיה&quot;), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע&quot;מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; (ד)נאכלים &lt;sup&gt;{{הערה|לא שייך ע&quot;פ מה שהגהנו לפני כן.}}&lt;/sup&gt;(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש בדף ט' ע&quot;א, בד&quot;ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דאי'''&quot;, ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב &quot;'''דא&quot;י'''&quot; (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של &quot;'''דילמא הוי'''&quot; , ושובש אח&quot;כ מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז&quot;ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה&quot;י הישנים (ובמעט מהם כתוב &quot;ואינה נאכלת אלא ללילה&quot;, ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו [&quot;המגיה&quot;]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע&quot;א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון &quot;'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''&quot;, וכך היא הגרסא בד&quot;ה שבתוס' שם וברוב כתה&quot;י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם &quot;דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה&quot;, ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע&quot;ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א&quot;כ מה שאמר בסוף דבריו &quot;'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''&quot; צ&quot;ל שחוזר על הדברים הנ&quot;ל שנאמרו בדף פ&quot;ט ע&quot;א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע&quot;א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(1)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום.

'''נתני דשחרית ברישא'''. 
שעקר [המצוות]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה), אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שעקר '''מצותה''' ביום&quot;.  ולא נהירא לי, דהלא ק&quot;ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בקרא הקדים וכו'&quot;.}}&lt;/sup&gt; ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים &lt;small&gt;{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ&quot;ח, ד']]}&lt;/small&gt;. 

'''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. 
בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt; מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך &lt;small&gt;{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}&lt;/small&gt;. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהות הרב זבולון זק&quot;ש שהגיה על פיענוח כת&quot;י ניו יורק במאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; (הובא בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם &quot;הגהות סיני&quot;). וטעם ההגהה, שבכת&quot;י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-&quot;הגהות סיני&quot; שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''&quot;לפניהם&quot;''') והושמט הגרש.}}&lt;/sup&gt; ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג עשין מצוה י&quot;ט, ע&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נתקנה'''&quot; בלבד בלא המילה &quot;'''לא'''&quot; קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ&quot;ג כתוב &quot;'''לא נתקנה'''&quot; בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ&quot;ג '''&quot;נתקנו&quot;''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}&lt;/sup&gt; בימי חכמי התלמוד, [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הנראה לענ&quot;ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד&quot;ה ורב אמר}, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אז היו&quot;''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח&quot;כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''והא קמ&quot;לן דכפרה לא מעכבא'''. 
ואם תאמר מאי קמל&quot;ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות &lt;small&gt;{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}&lt;/small&gt; טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניו יורק ובעוד כת&quot;י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של &quot;רבי&quot;), אך בכת&quot;י אוקספורד הגרסא כאן היא '''&quot;ואומר רבינו&quot;'''. והיותר נראה לענ&quot;ד כגרסת כת&quot;י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם &quot;רבי&quot; סתם. ובלשון &quot;רבינו&quot; לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt;, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע&quot;פ ששנוי [במשנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''במשמ''''&quot; או '''&quot;במשמע&quot;''' תלוי בכת&quot;י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}&lt;/sup&gt; אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות &lt;small&gt;{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}&lt;/small&gt; לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע&quot;פ שהיא משנה שנויה בפרק אע&quot;פ &lt;small&gt;{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}&lt;/small&gt;, [בית דין של אחריהם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ גרסת המשנה שם. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כדי שהם ברשות אביהם'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בריש ב&quot;מ&quot;''', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא&quot;ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים &quot;בריש ב&quot;מ&quot;, בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק &quot;ב' מידות&quot; וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע&quot;א. וא&quot;כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ&quot;ל בתוס' ד&quot;ה &quot;'''הכל'''&quot; שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: &quot;'''וכן בריש יבמות'''&quot; בדומה ללשון רבינו, וא&quot;כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע&quot;ש בתוס' הנ&quot;ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; כדפי' בתוספות. מ&quot;ר&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; פירש זאת בתור '''&quot;מפי רבי&quot;'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד&quot;ה &quot;והלכתא בכולהו&quot;, את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור &quot;רבינו פלוני בן פלוני&quot; או &quot;רבינו פלוני אלמוני&quot;, אלא א&quot;כ יש להם שם מיוחד כעין &quot;השר מקוצי&quot; שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור &quot;ר&quot;י&quot; בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. 
פירש רש&quot;י ביאת שמשו, שקיעת החמה&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו ברש&quot;י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(2)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(3)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שקיעה, דכתיב כי בא השמש &lt;small&gt;{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ&quot;ח, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, עד בא השמש &lt;small&gt;{[[שמות_כב_כה|שמות כ&quot;ב כ&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ &lt;small&gt;{[[בראשית_יט_כג|בראשית י&quot;ט, כ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(4)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;ועוד, לבני מערבא דפשטי &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;די ברייתא&quot;''' בשיבוש, או &quot;'''ברייתא'''&quot; בלא מ' בתחילה, תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע&quot;כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דנטהר ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בא&quot;''', ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt; שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין &lt;small&gt;{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}&lt;/small&gt; עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה&quot;י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; צאת הכוכבים&lt;sup&gt;{{הערה|הוסיף &quot;המגיה&quot;, שאפשר שהמילים &quot;'''צאת הכוכבים'''&quot; שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt;. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; טובא וטמא עד הערב וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י&quot;ז, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע&quot;ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט&quot;ו, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''&quot;דהיינו טהר יומא&quot;''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; (ד)היינו טהר יומא. ואע&quot;ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ&quot;מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך &lt;small&gt;{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}&lt;/small&gt; פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אך'''&quot;, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; שמהפך הגירסא, שגורס&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(5)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ביאת אורו במקום ביאת שמשו&lt;sup&gt;{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב&quot;ם בהלכות ק&quot;ש פ&quot;א הי&quot;ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג&quot;א והט&quot;ז בשולחן ערוך או&quot;ח סימן נ&quot;ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע&quot;כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא&quot;ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן &quot;בשכבך&quot; לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך.
----
 '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ&quot;ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע&quot;פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע&quot;פ שאינו נכון, ומדוע א&quot;כ לא נאמר זאת אף על משנתנו?
----
 '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע&quot;פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע&quot;פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ&quot;כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א&quot;כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע&quot;מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ&quot;ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''&quot; שאצלנו יש מקום לטעות&quot;''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''&quot;אין שם מקום לטעות&quot;''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''&quot;אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה&quot;''' אע&quot;פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע&quot;פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא &quot;יום&quot; בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם.
----
 '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע&quot;י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא&quot;ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ&quot;כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע&quot;ש עוד בדבריו והמקורות.)
 '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=4&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(6)'''}}&lt;/sup&gt; שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''.
ואם תאמר והעני מתי יקרא ק&quot;ש&lt;sup&gt;{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק&quot;ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ&quot;ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא&quot;ש).}}&lt;/sup&gt;, וכי בעניים נכרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; [יהיב]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה ברשב&quot;א. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''איכא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; שיעורא למילתיה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה. ובכת&quot;י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר&quot;ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}&lt;/sup&gt;, ומשמע [לגירסתו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה דצ&quot;ל גם כאן. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת&quot;י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר&quot;ח אלא גרסתו.}}&lt;/sup&gt; שיתפלל ויקרא ק&quot;ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}&lt;/small&gt; אדם בא מן השדה בערב [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. 

'''ואע&quot;פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''.
ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה &lt;small&gt;{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt; שמצאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(8)'''}}&lt;/sup&gt; הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; לענין כל דבר שמצותו בלילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}&lt;/sup&gt;, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל וכנ&quot;ל, ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;גמור '''היא'''&quot;. והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט &quot;גמור&quot; בלשון זכר ומצד שני נקט &quot;היא&quot; בלשון נקיבה.}}&lt;/sup&gt;, [ואמרינן]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;אני&quot;, וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של &quot;אמרינן&quot;) ונשתבש מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בשלהי במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}&lt;/small&gt; כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם &lt;small&gt;{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt; התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|שם]]}&lt;/small&gt; לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]&lt;sup&gt;{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד&quot;ה &quot;תרי תילתי מיל&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בלילה&quot;''', והשיבוש ברור.}}&lt;/sup&gt;, ולא קטנים הנראים [בלילה]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;ביום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''או יתנו'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)&lt;sup&gt;{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן ניכר שמיותרת היא. &quot;והמגיה&quot; טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה &quot;קבוע&quot; שנשתרבב בטעות ללשון כתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמפרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(9)'''}}&lt;/sup&gt; בירושלמי בפרק קמא דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

'''ר' אחאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(10)'''}}&lt;/sup&gt; ואמרי לה ר' אחא &lt;sup&gt;{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''אומר'''&quot;. וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה&quot;י שראיתי.}}&lt;/sup&gt; משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''.
פרש רש&quot;י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;משמע דהדר&quot;''' בלא המילים '''&quot;היה&quot;''' '''&quot;ואז&quot;''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}&lt;/sup&gt; משמע (אז)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;כבני&quot;''' או '''&quot;בבני&quot;''' בשיבוש תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להשמיט את ה-'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים &quot;'''ואם כן קשה, למה וכו''''&quot; ולא מתחיל קושיה אחרת.}}&lt;/sup&gt;(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(11)'''}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(12)'''}}&lt;/sup&gt; הי מינייהו מאוחר. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. 

'''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''.
&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''דשאני שיעוריה'''&quot; או &quot;דשני '''שיעוריה'''&quot; תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt; הם, עני וקדוש היום. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ג' ==
===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=5&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''.
ואם תאמר, אמאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(13ב)'''}}&lt;/sup&gt; לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אוכלים'''&quot;, אך בהכרח שהגרסא כאן היא &quot;'''טובלים'''&quot;, וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש. וגרסת כתה&quot;י השונים טעות סופר היא.}}&lt;/sup&gt; שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א&quot;כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(14ב)'''}}&lt;/sup&gt; מאוחר. ועוד לספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(15ב)'''}}&lt;/sup&gt; בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}&lt;/sup&gt; לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי.  

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ג' ע&quot;ב אחר ד&quot;ה &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; ['''כי''']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&lt;big&gt;פי'&lt;/big&gt;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע&quot;פ כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. &quot;המגיה&quot;).}}&lt;/sup&gt;. (כן)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא היה כתוב '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;''' ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(16ב)'''}}&lt;/sup&gt; ברזילי, דתנן בפ&quot;ק דיומא &lt;small&gt;{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}&lt;/small&gt; בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא&quot;ש (המגיה).}}&lt;/sup&gt; בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(17ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(18ב)'''}}&lt;/sup&gt; הראשונה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(19ב)'''}}&lt;/sup&gt;. וכשיזכור הקב&quot;ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב&quot;ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה &lt;small&gt;{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ו' ע&quot;ב בתוך ד&quot;ה '''&quot;אגרא דבי טמיא&quot;''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}&lt;/sup&gt; '''למאן דגני בבית אפל'''.
ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;לו&quot;''' (או &quot;'''לן'''&quot; בשיבוש תלוי בכת&quot;י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-&quot;'''לו'''&quot; הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש בעמוד השחר [מיד]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מאי'''&quot;, ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(20ב)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי.

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''.
כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(21ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואית דלא גרסי לי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ורצונו לומר שאינם גורסים &quot;'''אוי לי'''&quot; אלא רק &quot;'''אוי שהחרבתי'''&quot;, מפני שאין ראוי לומר לשון &quot;אוי לי&quot; כלפי הקב&quot;ה. ואכן בכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי שהחרבתי&quot; (דברי). ועיין בתוס' הרא&quot;ש ליישוב נוסף לגרסת &quot;אוי לי&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוגה ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה). ובכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי '''&lt;big&gt;לו&lt;/big&gt;''' לאב&quot;.}}&lt;/sup&gt;, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כדפרש&quot;י'''&quot;. והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של &quot;כדפרישית&quot;, ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;.

'''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''.
תימה, דהא [תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}&lt;/sup&gt; גבי גדודי חיה ולסטים תנן &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''לה'''&quot; לתיקון הלשון, שיהיה כתוב &quot;גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;.}}&lt;/sup&gt; לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_ב|כ&quot;ט''':''']]}&lt;/small&gt; (תפלה קצרה)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה לענ&quot;ד דצ&quot;ל גם כאן.}}&lt;/sup&gt;[ב]הביננו [מיירי]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;, לא אשכחנא דקרי לה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; תפילה קצרה אלא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(22ב)'''}}&lt;/sup&gt; מעין שמנה עשרה. &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ואדרבה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ועוד] , &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]קאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(23ב)'''}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt; מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות &quot;תפילה קצרה, תפילה קצרה&quot; שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}&lt;/sup&gt;. ועוד, מנא [לן]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(24ב)'''}}&lt;/sup&gt;. דאיכא מאן דאמר לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כח_ב|כ&quot;ח''':''']]}&lt;/small&gt; בכל יום מתפלל אדם הביננו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולאביי דלייט עלה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא&lt;sup&gt;{{הערה|ומ&quot;מ בכתה&quot;י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש &quot;אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''&quot;, ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת&quot;י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה &quot;במתא&quot; מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד&quot;ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם &quot;יש ספרים&quot;.}}&lt;/sup&gt;. על כן נראה לרבי , &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(25ב)'''}}&lt;/sup&gt;דכולי עלמא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כי'''&quot; בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;'''.}}&lt;/sup&gt;[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''ועונים אמן יהא שמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(26ב)'''}}&lt;/sup&gt; הגדול מבורך'''.
מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים &lt;small&gt;{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|דף נ'.}}&lt;/sup&gt;}&lt;/small&gt; בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שם י&quot;ה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;. ומה שפירש שם &lt;small&gt;{מחזור ויטרי שם, באמצעו}&lt;/small&gt; שאינו אומר אותו לשון [עברי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: &quot;יתגדל ויתקדש&quot;, וממשיך בארמית: &quot;שמיה רבא&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;תרגום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(27ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי &lt;small&gt;{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}&lt;/small&gt;, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ברשא'''&quot; בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}&lt;/sup&gt; שהיו [שם]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(28ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה &lt;small&gt;{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}&lt;/small&gt; על[מא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''על'''&quot; בלבד בחיסור אותיות.}}&lt;/sup&gt; אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=6&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''במקומן חיישינן'''.
ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה&quot;י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}&lt;/sup&gt; חשד ולא מזיקין. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(29ב)'''}}&lt;/sup&gt; שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(30ב)'''}}&lt;/sup&gt; שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ראש האשמורת התיכונה'''.
במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. 

'''ר' יהושע&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''רבי יהושע בן לוי'''&quot;. אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}&lt;/sup&gt; אומר עד שלש שעות'''. 
פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש&quot;י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר &quot;שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''&quot;  דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר &quot;לעמוד בשלש שעות&quot; אלא &quot;בשתי שעות&quot;. וכאן שכתב רבינו דעומדים &quot;בשתי השעות&quot;, נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע&quot;א בד&quot;ה &quot;בתלת שעי קמייתא&quot; הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית.

'''אלא לדברי תורה וכ&quot;ש מילי דעלמא'''. 
ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}&lt;/small&gt; דדברי תורה אסורים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יותר למת'''&quot; 
 או &quot;'''למת'''&quot; (תלוי בכת&quot;י) בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[לפני ה]מת משום לועג לרש &lt;small&gt;{[[משלי_יז_ה|משלי י&quot;ז, ה']]}&lt;/small&gt;, והא לא שייך במילי דעלמא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(31ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|שם]]}&lt;/small&gt;, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ&quot;ג, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt;, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''.
דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע&quot;ג דאמרינן בפרק לא יחפור &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}&lt;/small&gt; ורוח צפונית]&lt;sup&gt;{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא&quot;ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע&quot;פ מה שנראה לענ&quot;ד שהוא כפי לשון רש&quot;י, ובהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה.}}&lt;/sup&gt; מנשבת עם כולם, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; כשהייתה לבד[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לבד'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן לא [משתנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לעולם סדר השעות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכן משמע לפי סדר חנ&quot;כל ש&quot;צם &lt;small&gt;{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}&lt;/small&gt;, דקיל&quot;ן שלעולם יש י&quot;ב שעות ביום וי&quot;ב שעות בלילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}&lt;/small&gt; דמזכ[י]ר&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד. אך בכל כתה&quot;י כתוב &quot;דמזכר&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.   

'''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''.
פירש רש&quot;י, דעוקר חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(32ב)'''}}&lt;/sup&gt; מבור כרוי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-&quot;בור&quot; זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}&lt;/sup&gt; וחוזר ומשליכה&lt;sup&gt;{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''&quot;לתוכו&quot;''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; לתוכו, אין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(33ב)'''}}&lt;/sup&gt; מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(34ב)'''}}&lt;/sup&gt;, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל &lt;small&gt;{פרק כ&quot;ז, ג'}&lt;/small&gt;, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}&lt;/small&gt; נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(35ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש&quot;י אתי שפיר טפי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה &quot;כמו '''שהיה'''&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כמו '''שהוא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(36ב)'''}}&lt;/sup&gt;, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ומתרץ'''&quot; בלשון עברי. אך הנראה לענ&quot;ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש&quot;י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר&quot;ת, השתמש רבינו בלשון ארמי &quot;'''ופריך'''&quot;, וא&quot;כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt;, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אם לא '''יבא במקום'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אחר, [ומנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;יהשונים הגרסא היא &quot;'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''&quot; ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר&quot;ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;.}}&lt;/sup&gt; דרקיעא כעין [מנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דארעא. ויש ספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(37ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות &lt;small&gt;{[[משנה_מדות_ה_ד|פ&quot;ה, מ&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ובור של עולי בבל &lt;small&gt;{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}&lt;/small&gt;. וריב&quot;א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע &lt;small&gt;{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי&quot;א, מ&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, איך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''לבור גבוה'''&quot; ולשון מגומגמת היא.}}&lt;/sup&gt;, שאם תשליך החוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(38ב)'''}}&lt;/sup&gt; לתוך עומקו ש[י]תמלא&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;'''שתתמלא'''&quot;. אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}&lt;/sup&gt; ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(39ב)'''}}&lt;/sup&gt; בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי.

'''ונמלכים בסנהדרין'''. 
כדתנן &lt;small&gt;{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ&quot;א, מ&quot;ה]]}&lt;/small&gt; אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה.

'''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''.
מפרש בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ&quot;י, ה&quot;ב]]}&lt;/small&gt; שהיו שואלים אח&quot;כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ואע&quot;פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ&quot;מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ&quot;ד.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ&quot;ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א&quot;כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ&quot;ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א&quot;כ דלכל השיטות הנ&quot;ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ&quot;ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ג.''' בגרסא כת&quot;י אוקספורד הגרסא היא &quot;דכ&quot;ע&quot; (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא&quot;ה (דפוס תשס&quot;ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק &quot;'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''&quot;. אך שאר כת&quot;י של רבינו גורסים &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא&quot;. ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא&quot;ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת &quot;'''דכולי עלמא'''&quot;, בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש&lt;big&gt;'''אין'''&lt;/big&gt; אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ&quot;מ כוונת ר&quot;י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר&quot;י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ&quot;ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר&quot;י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ&quot;מ אפי' אחר תירוץ ר&quot;י  אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר&quot;י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא&quot;ש והרשב&quot;א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה)
----
 '''ה.''' &quot;והמגיה&quot; הקשה א&quot;כ איך יתיישב לפי&quot;ז פירוש המילה &quot;במקומן&quot;. ונלענ&quot;ד ליישב, דלפירוש זה &quot;במקומן&quot; הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ז.''' רצונו ז&quot;ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו &quot;שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&quot;, הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ח.''' נראה לענ&quot;ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. 
 '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז&quot;ל על ענין זה וז&quot;ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ&quot;ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ט.''' שצ&quot;ם חנכ&quot;ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ&quot;ם חנכ&quot;ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ&quot;ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ&quot;ש חל&quot;ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל&quot;ם כצנ&quot;ש. ונמצא א&quot;כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א&quot;כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ&quot;ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא&quot;כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז&quot;ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש&quot;י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח&quot;כ ראיתי דכן אמר הגר&quot;א מוילנא זצ&quot;ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז&quot;ל: '''לפי פרש&quot;י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר&quot;ת, וז&quot;ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש&quot;י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק&quot;ל.''' והנראה שכוונתם של הגר&quot;א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ&quot;ל.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש&quot;י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש&quot;י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש&quot;י מאשר עם דבריו של ר&quot;ת. שאין בהבנת ר&quot;ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר&quot;ת.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז&quot;ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה&quot;פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא&quot;כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא&quot;כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא&quot;כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א כתוב: '''ה&quot;פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ&quot;ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית &quot;יאריך וירחיב &lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;כוכבי כימה&quot; והופרדה ה-ב' בטעות. ומ&quot;מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר&quot;ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר&quot;ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר&quot;ת כשאמר &quot;יאריך וירחיב כוכבי כימה&quot;, הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר&quot;ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס.
----
&lt;references /&gt;

== דף ד' ==
===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=7&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''הכי גריס רבינו תם'''. 
יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש&quot;י הפך הגרסא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי.

'''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']&lt;sup&gt;{{הערה|חסר בכתה&quot;י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;.
כך גרסת הספרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(40ב)'''}}&lt;/sup&gt; שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''איש''' בעל&quot;, אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו&quot;ד. ואכן בתוס' הרא&quot;ש כתב '''&quot;אש בעל&quot;''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}&lt;/sup&gt; בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ מבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt;[ה]נזכר בדברי הימים &lt;small&gt;{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל&quot;ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל &lt;small&gt;{[[שמואל_א_יד_מט|א. י&quot;ד, מ&quot;ט]]}&lt;/small&gt; ולא בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; .&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אלא''' מפיבושת&quot;, אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע&quot;פ שלא היה מהם.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}&lt;/small&gt;. ושמא [אף]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; על רבו ביקש רחמים ולא נענה &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. &quot;והמגיה והגהות סיני&quot; הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[כיון ש]לא נמצא יותר (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכתה&quot;י השונים בשיבוש והקפתיו, אך &quot;המגיה&quot; טען שצריך להגיה זאת בתור &quot;אז&quot;.}}&lt;/sup&gt; מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; [משום]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת &lt;small&gt;{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}&lt;/small&gt; בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(41ב)'''}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כלל&quot;.}}&lt;/sup&gt;, דאדרבה עיקר [שמו]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; של בן יהונתן מפיבושת [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שמו&quot; אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: &quot;שעיקר '''&lt;big&gt;שמו&lt;/big&gt;''' של בן יהונתן וכו'&quot; וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף &quot;מפיבושת '''שמו'''&quot; שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה &quot;שמו&quot; שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה &quot;הוא&quot;.}}&lt;/sup&gt;. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שהיה רבו&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א&quot;כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א&quot;כ איפכא הוה ליה למימר &quot;דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו&quot;. ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}&lt;/sup&gt;. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש&quot;מ תרתי נינהו.''')'''&lt;sup&gt;{{הערה|ראה הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;

'''חכמים כמאן סבירא להו'''. 
בעל כרחין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(42ב)'''}}&lt;/sup&gt; אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כרבנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק &quot;ואחרי אחיתופל&quot;. שאע&quot;פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש&quot;י גרס את לשון הפסוק כך: &quot;ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''&quot; בזמן שלפנינו כתוב בפסוק &quot;יהוידע בן בניהו&quot;, מ&quot;מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש&quot;י &quot;ולשון הקונטרס אין נוח&quot;. ואם נאמר שראה גרסת רש&quot;י שלפנינו, א&quot;כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ&quot;ל שחוזרים דברי ר&quot;ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש&quot;י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש&quot;י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר&quot;ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר&quot;ן את גרסת הגמ' לשיטת רש&quot;י, ושם הוא גורס בשיטת רש&quot;י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''&quot; כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח&quot;כ חתם &quot;זוהי שיטת רש&quot;י הנכונה והמוסכמת&quot;. וא&quot;כ יש להסיק מכך שבגרסת רש&quot;י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש&quot;י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר&quot;ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש&quot;י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש&quot;י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש&quot;י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ&quot;מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק &quot;אוצר התשובות&quot; דף 6}.
----
 ב. יוצא לפי דעת ר&quot;ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=8&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''.
מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק&quot;ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק&quot;ש ויתפלל.

'''מסייע ליה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(43ב)'''}}&lt;/sup&gt; לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''&lt;sup&gt;{{הערה|יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'&quot;. ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. &quot;והמגיה&quot; מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת&quot;י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים &quot;של ערבית&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
תימה לרבי, [ואנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, ודומה לזה בלשון הרשב&quot;א. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יוחנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כמאן קיימא לן שאין [אנו]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: &quot;והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות&quot; או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש&quot;ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}&lt;/sup&gt; דאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt; דרשות ה[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתובה בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן &lt;small&gt;{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}&lt;/small&gt;, (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס &quot;או&quot; נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא&quot;ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ו)מחייב לסמוך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין מזיחין אותו.  

'''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''.
[וקי&quot;ל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''וקאמר'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה&quot;ג. והני אמוראי דלקמן&lt;sup&gt;{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק&quot;ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק&quot;ש ביחד עם ק&quot;ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא&quot;כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק&quot;ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}&lt;/small&gt;, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. &quot;והמגיה&quot; טען שצריך לגרוס כאן &quot;אי נמי לא היו קורין&quot; שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה&quot;י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב &quot;מתפללים ק&quot;ש&quot;. והגהתי הלשון ל-&quot;'''קורין''' ק&quot;ש&quot;, דלשון &quot;מתפללים&quot; גבי ק&quot;ש טעות סופר הוא, דק&quot;ש אינה תפילה.}}&lt;/sup&gt; ק&quot;ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}&lt;/small&gt; ולעניין ק&quot;ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין&lt;sup&gt;{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר&quot;ת ובדברי רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא ע&quot;פ פסקי הרא&quot;ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''בשם מיניה'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כדפירש&quot;. ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר &quot;פירש&quot; כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}&lt;/sup&gt; ר&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב כאן בכתה&quot;י השונים, ואומר &quot;המגיה&quot; שהכוונה ל-&quot;'''רב תחליפא'''&quot; וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: &quot;'''ת&quot;ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''&quot; (וכך הוא בכת&quot;י פריס ובפסקי הרא&quot;ש שם. וכן מובא בכתה&quot;י פירנצה ואוקספורד בתור &quot;איתמר נמי&quot;.). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם &quot;'''רב יהודה אמר שמואל'''&quot;. ומ&quot;מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו &quot;'''כדאמרינן לקמן'''&quot; בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ&quot;ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}&lt;/sup&gt; [לקמן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע&quot;פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ&quot;ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן.  

'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא מלשון תוס' הרא&quot;ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אילו&quot;}}&lt;/sup&gt;[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''.
תימה, דאמרינן ביומא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(44ב)'''}}&lt;/sup&gt;פרק אמר להם הממונה &lt;small&gt;{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}&lt;/small&gt;, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ&quot;מ אין נפקא מינה כך או כך.}}&lt;/sup&gt; שבאו [אצל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י איטליה כתוב &quot;'''אל''' אברהם&quot;, ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא&quot;ש. ובשאר כתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מעל'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}&lt;/sup&gt;, (תימה כן)&lt;sup&gt;{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה &quot;תימה&quot;, וכן אינו בגרסת תוס' הרא&quot;ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''&quot;, והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא&quot;ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א&quot;כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא&quot;ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא&quot;ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}&lt;/sup&gt;. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(45ב)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמות_יב_יב|שמות י&quot;ב, י&quot;ב]]}&lt;/small&gt; ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש בסיום דיבור זה כתוב: &quot;'''הכל לפי השליחות'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר &quot;מחייב לסמוך&quot;, היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק&quot;ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי&quot;ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא &quot;חיוב סמיכה&quot;, ואמירת ק&quot;ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו &quot;מחויב סמיכה&quot; אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק&quot;ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק&quot;ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד.
 '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י&quot;א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ&quot;ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי&quot;א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא&quot;כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב&quot;ן בסימן ק&quot;מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ&quot;ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה.
----
&lt;references /&gt;

== דף ה' ==
===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=9&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואין רשף אלא מזיקין'''. 
ולקמן &lt;small&gt;{בסמוך}&lt;/small&gt; קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. 

----

===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=10&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ונגעים לא, והא אמר מר&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בכמה כת&quot;י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב &quot;כדתניא&quot;, ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;והא&quot;ר יוחנן&quot;.}}&lt;/sup&gt; כל מי''' ['''שיש''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שלא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; וכו''''. 
ואם תאמר&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;, והא אמרינן בערכין פרק [ג']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ערכין_טז_ב|ט&quot;ז'''.''']]}&lt;/small&gt; ובפרק קמא דשבועות &lt;small&gt;{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן &lt;small&gt;{שבועות שם&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}&lt;/sup&gt;&lt;small&gt;}&lt;/small&gt; דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)&lt;sup&gt;{{הערה|הוקף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וברור, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; משום דמנגעיה איכפר ליה&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, ש[ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''של כולם'''&quot; וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}&lt;/sup&gt; כולם לוקין בעון הדור&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(46ב)'''}}&lt;/sup&gt; והני [ייסורי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אסירי'''&quot; בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}&lt;/sup&gt; אהבה&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים מופיע בהיפוך לשון '''&quot;משאר יותר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוסף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ייסורין, ייסורין'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt;, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל &lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;פעמים שעל חטא הם באים. 

'''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. 
פרש רש&quot;י (הא לן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; [בני]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הא לן א&quot;י'''&quot;. אך שיבוש גרסא הוא, שהלא &quot;לן&quot; המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א&quot;י. והגהתי ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ&quot;ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;פרש רש&quot;י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.}}&lt;/sup&gt; ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר&quot;ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו &lt;small&gt;{[[ערכין_כט_א|כט.]]}&lt;/small&gt; דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נוהג'''&quot;, והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; בזמן שאין היובל נוהג &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה&quot;י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''נוהג, נוהג'''&quot; הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}&lt;/sup&gt;[וא&quot;כ בא&quot;י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. &lt;sup&gt;{{הערה|ברשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א&quot;כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא&quot;ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ&quot;ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע&quot;מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}&lt;/sup&gt;ושמא התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(47ב)'''}}&lt;/sup&gt; לענין בתי [ערי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון הרשב&quot;א בזה. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא &lt;small&gt;{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא בכל כתה&quot;י בסוף הדיבור (אחר המילים &quot;ולא בבבל&quot;), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}&lt;/sup&gt;[ובמסכת כלים &lt;small&gt;{פ&quot;א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}&lt;/small&gt; שנינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מקודשים'''&quot; בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא &quot;עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה&quot;.}}&lt;/sup&gt; '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ז'}&lt;/small&gt; וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}&lt;/sup&gt; שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ח'}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt; וטמאי מתים נכנסים לשם]&lt;sup&gt;{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ&quot;ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת&quot;י וס&quot;י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח&quot;כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ&quot;ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}&lt;/sup&gt;. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(48ב)'''}}&lt;/sup&gt;מהם  &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ברוב&lt;/big&gt; א&quot;י'''&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt;[ב]א&quot;י ולא בבבל. &lt;small&gt;(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;(נוהג בזמן הזה למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב&quot;א ובר&quot;א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): &quot;'''אלמא דשילוח מחנות'''&quot; נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;

'''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. 
פרש רש&quot;י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;והרי כמה '''ביסורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן &lt;small&gt;{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}&lt;/small&gt;. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין &lt;small&gt;{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה&quot;י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt; דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;הוה&quot;''' והגהתי ל-'''&quot;היה&quot;''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הוה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; יסורין של אהבה לא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה לענ&quot;ד נכון לשונית, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרק יש נוחלים &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב&quot;ב קטז.]]}&lt;/small&gt; והא[מר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;והא&quot;''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת&quot;י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה &quot;'''והאמר'''&quot;, ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ&quot;מ ברוב כתה&quot;י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון &quot;והא ר' יוחנן&quot; בשיבוש. וצ&quot;ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ'  &quot;'''והא א&quot;ר''' יוחנן&quot; כגרסת חלק מכתה&quot;י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-&quot;'''&lt;big&gt;א&quot;ר&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; ל-&quot;'''&lt;big&gt;ר'&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; בלבד בכל כתה&quot;י של רבינו.}}&lt;/sup&gt; ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וזאת מכיוון שמעניין &quot;'''דין גרמא וכו''''&quot; הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב&quot;י, דכיצד אמר 
בשם רשב&quot;י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו &quot;דין גרמא וכו'&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אין''' קאמר&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt; קאמר התם הקב&quot;ה מעלה עליו [עברה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;.

ה&quot;ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. 
ולא גרסינן אין אדם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת&quot;י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ&quot;ד. ועיין בגליון הש&quot;ס לרעק&quot;א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא&quot;כ ה&quot;ה גם כאן (המגיה).}}&lt;/sup&gt;, דהא כמה צדיקים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(49ב)'''}}&lt;/sup&gt; זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות &lt;small&gt;{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}&lt;/small&gt;, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה 

'''ואי משום''' ['''בני'''
. תימה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')&lt;sup&gt;{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא&quot;כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן &quot;'''בפרק א''''&quot; אלא &quot;'''בפרקין'''&quot; כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}&lt;/small&gt; וכן אורי ליה ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסת הגמ' בכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; לר' פדת [בריה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה &lt;small&gt;{[[נידה_ח_א|ח.]]}&lt;/small&gt; ובכמה  &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(50ב)'''}}&lt;/sup&gt;דוכתי&lt;sup&gt;{{הערה|מו&quot;ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ&quot;ב ה&quot;ב, מגילה פ&quot;ד ה&quot;י.}}&lt;/sup&gt;. [ו]יש&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה&quot;י כדלעיל. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;.

'''וכי עביד''' ['''קב&quot;ה''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה באחד מכתה&quot;י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא &quot;מי '''&lt;big&gt;חשיד&lt;/big&gt;''' קב&quot;ה&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה&quot;י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' &quot;הקב&quot;ה&quot; בדומה. וכן י&quot;ג &quot;מריה דעלמא&quot; או &quot;מרי עלמא&quot;). ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; '''דינא בלא דינא'''. 
הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(51ב)'''}}&lt;/sup&gt; לו שלא יעשה עוד. 

'''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. 
אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''עליו'''&quot; בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-&quot;'''תיבה'''&quot; שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך &quot;כיון '''שהיא קבועה'''&quot; בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}&lt;/sup&gt; הס&quot;ת &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''יש קורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[כש]קורין ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''בה'''&quot; בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-&quot;'''ספר'''&quot; שהוא זכר, דעליו קאי.}}&lt;/sup&gt;, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. 

'''אלא''' ['''אימא''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אומר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;  '''סמוך למטת'''['''י''']&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;למטתו&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. 
כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון הרא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;על מטתו&quot;''' ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt;[מ]מטתו. '''ורש&quot;י פירש'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(52ב)'''}}&lt;/sup&gt; שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(53ב)'''}}&lt;/sup&gt; פירושים ואינם נכונים. 

'''שנאמר טורף נפשו באפו'''. 
ונפשו לשון תפלה כדכתיב {&lt;small&gt;שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט&quot;ו]]&lt;/small&gt;} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל&lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר&quot;י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא &quot;ורבי '''היה''' רגיל&quot; בלשון עבר ונשמטה המילה, וא&quot;כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}&lt;/sup&gt; להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה לענ&quot;ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים &quot;אינן אלא מזבח כפרה&quot; דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא&quot;כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. 
----
 ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו.
----
 ג. נראה לענ&quot;ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע&quot;פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ&quot;כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א&quot;כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א&quot;כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים.
----
 ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א&quot;כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א&quot;כ ה&quot;ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני).

== דף ו' ==
===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=11&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ככסלא לגיא'''&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע &quot;'''לאוגיא'''&quot;, וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון &quot;לאוגיא&quot; או בלשון &quot;לאגיא&quot;. ואפשר שאכן היית גרסת רבינו &quot;לאגיא&quot; אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}&lt;/sup&gt;. 
פרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(54ב)'''}}&lt;/sup&gt; רבי [כעין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש והתוס' שבדף. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כיאן&quot; או באופנים משובשים דומים.}}&lt;/sup&gt; התלמים המקיפים [הערוגה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''המחרישה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן בריש נדרים &lt;small&gt;{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}&lt;/small&gt; הדין לגיא להוי פאה. 

'''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. 
פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ&quot;ב, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt; וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה &lt;small&gt;{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}&lt;/small&gt;. 

'''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. 
תימה דבמסכת אבות (תנן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; פרק עקביא &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ג_ו|פ&quot;ג, מ&quot;ו]]}&lt;/small&gt; [תנן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}&lt;/sup&gt; מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; וכן נראה נכון. וע&quot;פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}&lt;/sup&gt;(ו)הכא, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי&quot;, וניכר השיבוש להדיא.}}&lt;/sup&gt; למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב &quot;כגון&quot; בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברים שצריך [חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דיינים, כגון בחליצה &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אית ליה&quot; בלבד.}}&lt;/sup&gt;[למאן ד]אית ליה &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}&lt;/small&gt;, [ומדידת עגלה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''המארת שלה'''&quot; או דומה לכך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}&lt;/small&gt; וכיוצא בהם&lt;sup&gt;{{הערה|כתב &quot;המגיה&quot; שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר &quot;'''רבי'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ&quot;ל. והכי גרסינן &lt;small&gt;{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}&lt;/small&gt; מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה &lt;small&gt;{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}&lt;/small&gt;. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז&quot;ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד&quot;ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא&quot;ש שם. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט &lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ&quot;ד, מצד מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;מפר' קא'&quot;''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, דמבקרב משמע [באמצע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה&quot;י של רבינו כתוב כאן &quot;'''חמשה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. &lt;sup&gt;{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וז&quot;ל התוס' הנ&quot;ל: &quot;'''ושמא אע&quot;ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''&quot;. אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}&lt;/sup&gt;ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. 

'''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. 
והכי נמי אמרינן בנזיר &lt;small&gt;{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}&lt;/small&gt; מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר &lt;small&gt;{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}&lt;/small&gt; נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל.

'''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. 
פירש [רש&quot;י]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע&quot;פ זה היא הגהת הב&quot;ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה&quot;י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''&quot;שברצועותיו&quot;''' בשיבוש. ואומר &quot;המגיה&quot; שכנראה &quot;פי' שברצועותיו&quot; היית זו הגהה בצד הגליון בכת&quot;י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה &quot;והדלי&quot;ת בקשר&quot;. והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי&quot;ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב &quot;פי' רש&quot;י&quot;, הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב &quot;פי' שברצועותיו&quot;.}}&lt;/sup&gt; רוב אותיות שדי כתובות בו, השי&quot;ן בקומט העור והדלי&quot;ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;ואמרינן בשבת וכו'&quot;. אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_כח_ב|כח:]]},&lt;/small&gt; לא &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''הכשירו'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(55ב)'''}}&lt;/sup&gt; בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(56ב)'''}}&lt;/sup&gt;, והאמר אביי שי&quot;ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי &lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכל כתה&quot;י כתוב בשיבוש &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;דלית&quot; .}}&lt;/sup&gt;[ה]דלי&quot;ת [והיו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''והא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי&quot;ן, [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, בכתה&quot;י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב &quot;'''שמע מינה'''&quot; כמו שאומר רבינו לקמן.}}&lt;/sup&gt; שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה &lt;small&gt;{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}&lt;/small&gt; [והרי]&lt;sup&gt;{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע&quot;פ לשון הגמ' שם, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי&quot;ן. ומשום דלי&quot;ת [ויו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו&quot;ד. ועוד דאמר אח&quot;כ &quot;שמע מינה שאינם חשובות וכו'&quot; בלשון רבים ומשמע שגם ליו&quot;ד התייחס. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לא [אמר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(57ב)'''}}&lt;/sup&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ד]כיון &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[שניתן ל]התיר(ו)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד. דהלא מתייחס לדל&quot;ת ויו&quot;ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}&lt;/sup&gt;, כל [זמן שרוצה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ דברי &quot;המגיה&quot; בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ&quot;ל הובא בלשון: &quot;משום דניתן להתיר בכל עת שירצה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;כל שרואה&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, לא הזכיר [רק]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ &quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; השי&quot;ן. &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;בגובהה&quot;.}}&lt;/sup&gt; של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[לאות]. &lt;sup&gt;{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן &quot;על כן פירש רבי&quot; ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא&quot;כ מה בא להוסיף?}}&lt;/sup&gt;מפי רבי. &lt;sup&gt;{{הערה|בהלכות קטנות להרא&quot;ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני&quot;ש דהוא רבינו תם, וא&quot;כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}&lt;/sup&gt;מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי&quot;ת ויו&quot;ד לא חשיבי, צ&quot;ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי&quot;ן, או דילמא לא שנא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=12&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל הקובע מקום לתפלתו'''. 
ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי&lt;sup&gt;{{הערה|באגודה כתב וז&quot;ל &quot;פר&quot;י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר&quot;. ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר&quot;י, וא&quot;כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}&lt;/sup&gt;, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}&lt;/small&gt;, צריך אדם ליחד מקום &lt;sup&gt;{{הערה|רוב כתה&quot;י גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''בית הכנסת&quot;, אך אין זו הגרסא הנכונה לענ&quot;ד, לא כאן ולא בדברי הרא&quot;ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא&quot;כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-&quot;המגיה&quot; הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}&lt;/sup&gt;לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם &lt;small&gt;{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט&quot;ו, ל&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. 

'''אגרא דפירקא ריהטא'''. 
פירש רש&quot;י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל &lt;small&gt;{בדף זה}&lt;/small&gt; דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, &lt;sup&gt;{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה&quot;י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של &quot;מריש הוה אמינא&quot; לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל (&quot;המגיה&quot; בשם אביו).}}&lt;/sup&gt;ועתה אומר שאין [להם שכר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''להשתכר'''&quot;בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך.

'''אגרא דבי טמיא''' &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד&quot;ה &quot;למאן דגריס בבית אפל&quot; (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח&quot;כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}&lt;/sup&gt;['''שתיקותא'''.
אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון&lt;sup&gt;{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב&quot;ן, הערוך ועוד).}}&lt;/sup&gt;, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא בכל כתה&quot;י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ואם היו '''האחרים מדברים'''&quot; בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב &quot;ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''&quot; והושמטה בטעות המילה '''&quot;בדברים&quot;''' מחמת דימיון המילים &quot;מדברים, בדברים&quot;.}}&lt;/sup&gt; אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(58ב)'''}}&lt;/sup&gt; בפירוש חומש  , &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר&quot;ג) שדברי רש&quot;י מוסבים על &quot;אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''&quot; {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק &quot;וכל טמא לנפש&quot; {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו &quot;לטמי נפשא '''דאינשא'''&quot; על אף שלא הוזכר בפסוק &quot;אדם&quot;, כתב &quot;המגיה&quot; שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת &quot;אינשא&quot; בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת&quot;י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר &quot;אינשא&quot; בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק &quot;המגיה&quot; שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא&quot;ש) ולכתוב &quot;'''לנפש אדם'''&quot; במקום גרסת כתה&quot;י שהיא &quot;'''בעצם אדם'''&quot;. וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב &quot;'''ל'''טמי נפשא דאינשא&quot;, ולא &quot;'''ב'''טמי&quot;. וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}&lt;/sup&gt;[לנפש] אדם &lt;small&gt;{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;[ל]טמי נפשא [דאינשא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;, לשון עצם [אדם]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש&quot;י על החומש שלפנינו. וז&quot;ל רש&quot;י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt; בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב&quot;ח האל&quot;ף טי&quot;ת, ובאלב&quot;ם המ&quot;ם נעשית בי&quot;ת והלמ&quot;ד אל&quot;ף.

'''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''.
פירש רש&quot;י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה &lt;small&gt;{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ואחוריהם היו למערב&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת רש&quot;י שעל הרי&quot;ף. וכתב &quot;המגיה&quot; דאף ברש&quot;י כת&quot;י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש&quot;י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}&lt;/sup&gt;. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק&quot;ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(59ב)'''}}&lt;/sup&gt; הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא&quot;ר)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא &quot;מפי רבי&quot;. ועוד  שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת&quot;י שגרס &quot;ואית דאמרי&quot;. ומ&quot;מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. &quot;והמגיה&quot; כתב שאפשר שהלשון &quot;אית דאמרי&quot; היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן &quot;וק&quot;ל&quot; יש גרסאות שגורסות &quot;ואין דאמרי&quot; ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(60ב)'''}}&lt;/sup&gt; שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י&quot;ח ע&quot;ב, בד&quot;ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם &lt;small&gt;{מלכים א'. [[מ&quot;ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ&quot;ח]]}&lt;/small&gt; כדלקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;. וא&quot;כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(61ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואפילו הפתח למזרח&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(62ב)'''}}&lt;/sup&gt;, קורא אחורי בהכ&quot;נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בפרק הרואה&quot; בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ו]בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; דקאמר אסור [לעבור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת&quot;י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''לעמוד'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; אחורי בהכ&quot;נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(63ב)'''}}&lt;/sup&gt; שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ&quot;נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ&quot;נ &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא&quot;ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון &quot;אחורי&quot; בלבד בלא מילת &quot;אחורים&quot;. אך היותר נראה לשונית נכון לענ&quot;ד בכאן, אם ננקוט לשון &quot;אחורים&quot; כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}&lt;/sup&gt; אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש&quot;י. ולפירוש רש&quot;י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע&quot;פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש מסיים כאן במילים &quot;ששם התורה מונחת&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כדאמרינן נמי במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(64ב)'''}}&lt;/sup&gt; ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי.

'''בדובר'''.
הערוך &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ב)'''}}&lt;/sup&gt;גריס &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ג)'''}}&lt;/sup&gt;בדבד&lt;sup&gt;{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש&quot;ס) כתוב שגרסת הערוך היא &quot;'''כ'''דובר&quot; ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע &quot;'''ב'''דובר&quot; ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה&quot;י, יש שגורס &quot;בדובר&quot; בד&quot;ה, ויש שגורס &quot;כדובר&quot;, ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה&quot;י של רבינו שלפנינו כתוב &quot;בדבר&quot; או &quot;בדבד&quot; תלוי בכת&quot;י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; בדלי&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי&quot;ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ&quot;ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי&quot;ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים &quot;בדוב'''ר'''&quot; או &quot;כדוב'''ר'''&quot; (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת&quot;י כנ&quot;ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים &quot;בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ&quot;ל). ואכן בחלק מכתה&quot;י גורסים &quot;בדבד&quot; כנ&quot;ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של &quot;בדובד&quot;. אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ&quot;ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}&lt;/sup&gt;, ופי' אחוריך בלשון ערבי&lt;sup&gt;{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים &quot;מוסתדבר&quot; שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה&quot;י של רבינו שלפנינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''כרום זלות לבני אדם'''. 
פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים &lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}&lt;/sup&gt;(כ)שירום זלזול מבני אדם, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(66ב)'''}}&lt;/sup&gt; כן&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כותב רש&quot;י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב&quot;א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש &lt;small&gt;{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}&lt;/small&gt;, כרום לשון ראם&lt;sup&gt;{{הערה|וז&quot;ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;.

'''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
תימה למה נקרא תפלת המנחה, &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד&quot;ה '''&quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן '''&quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' ואינו נראה לשונית נכון.}}&lt;/sup&gt;[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(67ב)'''}}&lt;/sup&gt; מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(68ב)'''}}&lt;/sup&gt;[זו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לו'''&quot;. ומכל מקום אפשר שצריך להגיה &quot;נקראת '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(69ב)'''}}&lt;/sup&gt; [וזו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''או'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}&lt;/small&gt; קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה&quot;ר אלחנן שכך ר&quot;ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר &lt;small&gt;{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}&lt;/small&gt; תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''סמוך'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; למנחה&lt;sup&gt;{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע&quot;פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא &lt;small&gt;{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}&lt;/small&gt;.

'''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר.
----

===ביאורים===
 א. בד&quot;ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו':
 1. בקושיא &quot;דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא&quot;. תריץ רבינו אלחנן בנו של ר&quot;י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה.
 2. בקושיא &quot;דבכל התלמוד קורא אותם קשר&quot;. הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש &quot;דל&quot;ת של תפילין&quot; (כשם שקורא לשי&quot;ן שבתפילין של ראש) קראו לזה &quot;קשר של תפילין&quot;, משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב&quot;ן והרשב&quot;א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי&quot;ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית &quot;קשר של תפילין&quot;.
 3. ובקושיא &quot;דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה&quot;. הרמב&quot;ן והרשב&quot;א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע&quot;כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ&quot;ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע&quot;כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב&quot;ן והרשב&quot;א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'.

 ב. &quot;המגיה&quot; כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד&quot;ה דילמא וכו').

 ג. בד&quot;ה '''ולא נענה אלא''' וכו':
 נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך:
 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ&quot;ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא&quot;כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה.
 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע&quot;פ התוס' בפסחים קז.}.
 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. 
 (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו &quot;ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי&quot; ותרגם אונקלוס &quot;וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי&quot;. ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת &quot;קרבן&quot;, שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא&quot;כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-&quot;ויהי בעלות המנחה&quot; הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים).
 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת &quot;תכון תפלתי  קטורת לפניך וכו'&quot;, וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע&quot;ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ז' ==
===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=13&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שיעברו פנים של זעם'''. 
ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שמות ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ה)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ש]תחלה אמר לו הקב&quot;ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' &lt;small&gt;{[[שמות_לב_לד|שם ל&quot;ב, ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יג|שם ל&quot;ג, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב&quot;ה השיבו פני ילכו &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יד|שם ל&quot;ג, י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהנחתי לך'''&quot;, והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון &quot;שהנחתי לך&quot; אינו מסתדר מצד העניין.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, כלומר אניח [לך מאויבך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אניח '''אותך בא&quot;י'''&quot;, והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב&quot;ם על התורה.}}&lt;/sup&gt;, כמו &quot;עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם&quot; &lt;small&gt;{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. פני ילכו, כמו &quot;ופניך הולכים&quot; בקרב דאבשלום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון &quot;פני ילכו&quot; והלשון &quot;והניחותי לך&quot; מתייחסים לעניין מלחמה. וא&quot;כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב&quot;ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב&quot;ה הכל מתייחס לכך שהקב&quot;ה ילך למלחמה לפניהם.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י&quot;ז, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שם ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, והקב&quot;ה [כבר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו &quot;אשר&quot; בכת&quot;י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב &quot;כבר&quot; ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון &quot;אשר&quot; בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה &quot;כבר&quot; אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו &quot;והלא כבר נתרצה לו&quot;. אך בשאר כתה&quot;י השונים אין לה זכר.}}&lt;/sup&gt; נתרצה לו.

'''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. 
ורבינו יעקב&lt;sup&gt;{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר&quot;י) שהיה רבו של רבינו.}}&lt;/sup&gt; הגיה &lt;small&gt;{ספר הישר סימן רצ&quot;ג}&lt;/small&gt; על פי התוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא/ברכות/א|פ&quot;א, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כתב להגיה '''&quot;כ&quot;ד&quot;''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כ&quot;ח'''&quot;, ואין זה נכון על פי החשבון הנ&quot;ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}&lt;/sup&gt; בשעה&lt;sup&gt;{{הערה|העיר &quot;המגיה&quot; דבתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} גרס &quot;וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ&quot;ח בשעה&quot; (ולפנינו בע&quot;ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת&quot;י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ&quot;ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר&quot;י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''קתני&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ד]קתני התם , &lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה של &quot;השעה אחת מכ&quot;ד ביום&quot; אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר&quot;א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}&lt;/sup&gt;השעה אחת&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י כתוב &quot;'''אחד'''&quot; בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת&quot;י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת&quot;י זה שהכוונה ל-&quot;אחת&quot; בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-&quot;רגע&quot; דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל&quot;רגע&quot; שהוא זכר נאמר &quot;אחת&quot; בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}&lt;/sup&gt; מכ&quot;ד ביום, העונה אחת מכ&quot;ד בשעה, העת אחת מכ&quot;ד בעונה, הרגע אחד מכ&quot;ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt; גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {שם}.}}&lt;/sup&gt;[ו]כן יסד ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אל'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''עזר&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; קליר, &lt;sup&gt;{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר &quot;פיוטים לארבע פרשיות&quot; הוצאת מכון &quot;ממלכת כהנים&quot; - ניו יורק, עמ' ל&quot;ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot;, במילים &quot;מסוד חכמים ונבונים&quot;.}}&lt;/sup&gt;ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''וזהו'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. 

'''רגע כמימריה &lt;sup&gt;{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת&quot;י ישנים. וכן ברש&quot;י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס &quot;'''מאי קרא'''&quot; במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע&quot;ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;שנאמר כי רגע באפו'''. 
תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(70)'''}}&lt;/sup&gt;עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(71)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שמתקבל'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;. וכן משמע באגדת חלק &lt;small&gt;{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}&lt;/small&gt;, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(72)'''}}&lt;/sup&gt; מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא&quot;כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה.
 
'''בתלת שעי קמייתא'''. 
פירש ה&quot;ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}&lt;/small&gt;. והא דאמרינן בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע&quot;פ שאינו כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(73)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה שלישית &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, וראיתי באחד מכתה&quot;י של רבינו שיש רווח בין המילים &quot;בשעה שלישית&quot; לבין המילה &quot;כיון&quot;. ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: &quot;ואע&quot;פ שאינו כי אם בשעה שלישית &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {ד'''.''').}}&lt;/sup&gt;, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כנלע&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אחריך'''&quot; או &quot;אחריו&quot;.}}&lt;/sup&gt; לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון &quot;לאו אורח ארעא&quot; מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע&quot;ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}&lt;/sup&gt;

'''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(74)'''}}&lt;/sup&gt;. 
ואע&quot;ג דאמרינן&lt;sup&gt;{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז&quot;ל &quot;ור&quot;ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ&quot;ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע&quot;י שם דקש' להטריח(ו) השי&quot;ת, מלהמיתו בידים, וא&quot;כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי&quot;ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר&quot;ש (שמות כ', י&quot;ג)&quot;.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע&quot;ז כו:]]}&lt;/small&gt; המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ&quot;מ לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים &quot;ורחמיו על כל מעכשיו כתיב&quot; שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע&quot;ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת&quot;י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע&quot;ז (שם) הקטע הנ&quot;ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}&lt;/sup&gt; להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}&lt;/sup&gt; ההוא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(75)'''}}&lt;/sup&gt;נכרי&lt;sup&gt;{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א&quot;כ ריב&quot;ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע&quot;ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}&lt;/sup&gt;

'''תחת גערה במבין'''. 
פירש רבינו נסים&lt;sup&gt;{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{המודפס בדף}&lt;/small&gt; בלב, כדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; לב מבין&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בפירושו למשלי פרק י&quot;ז, שפירוש הכתוב הוא: &quot;תרד גערה ותשכון בלב המבין&quot;.}}&lt;/sup&gt;. 

'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(76)'''}}&lt;/sup&gt;כשרציתי לא רצית'''. 
פירוש&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה&quot;י, ובחלק מהם כתוב כאן '''&quot;כלל&quot;'''. וטוען המגיה שהמילה &quot;כלל&quot; שם היא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן כך מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. ואני נקטתי כגרסת כתה&quot;י האחרים.}}&lt;/sup&gt; (כשרציתי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; כשהורשת לראות מה [שהייתי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהיה'''&quot; בשיבוש. &quot;והמגיה&quot; טוען שאולי גרסת רבינו היית &quot;'''שהיה מורשה''' לך לראות&quot; ופחות נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה&lt;sup&gt;{{הערה|וזה שנתן הקב&quot;ה טעם משום &quot;כי לא יראני האדם וחי&quot;, דמשמע שזהו הטעם ולא משום שסירב משה לראות, עיין במהרש&quot;א בחידושי אגדות כאן.}}&lt;/sup&gt;. ותימה, למה הענישו [ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בתוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים הגרסא פה היא &quot;'''כל''' כך&quot;. ופחות נראה בעיני, אבל אפשר לקיימו.}}&lt;/sup&gt; כך.
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ&quot;ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב&quot;ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א&quot;כ &quot;'''אם אין פניך הולכים'''&quot; הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב&quot;ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב&quot;ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו &quot;רבותינו בעלי התוס' על התורה&quot; בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב&quot;ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב&quot;ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב&quot;ה למשה &quot;פני ילכו והניחותי לך&quot; להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: &quot;אם אין פניך הולכים&quot; שיהו כולם כמותי, &quot;אל תעלנו מזה&quot;, ונתרצה לו הקב&quot;ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א&quot;כ מה טען משה אחרי כן אם &quot;'''אין פניך הולכים'''&quot;, שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב&quot;ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב&quot;ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא&quot;כ מהי טענתו של משה?
 '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב&quot;ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב&quot;ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא.

 א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב&quot;ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה).
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=14&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלהים במה אדע כי א'''['''י''']'''רשנה'''. 
ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלהי שם &lt;small&gt;{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(77)'''}}&lt;/sup&gt; (בח)&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסאות כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ר' יוחנן&quot; או בקיצור &quot;ר&quot;י&quot; (דהוא בעל מימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש. אך ע&quot;פ &quot;מושב זקנים&quot; לבעלי התוס' (פרשת לך לך פרק ט&quot;ו), וכן ע&quot;פ &quot;אמרי נעם&quot; לר' יעקב דילישקאש (פרשת לך לך), ששאלו וענו את אותם דברים כדברי רבינו ולא הזכירו את ר' יוחנן בדבריהם, אפשר דגם הכא לא גרסינן ליה כלל.}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, כפירוש ה&quot;ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל כנראה לעין. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שכת&quot;. וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; באל&quot;ף &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''באו ד'''', והכוונה היית בבירור ל-'''א' וד'''' שכן מצינו בתוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ, והיינו בשם אדנות המתחיל באל&quot;ף ודל&quot;ת.}}&lt;/sup&gt;[ו]דל&quot;ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]&lt;sup&gt;{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אדני אלוהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט&quot;ו, ב']]}&lt;/small&gt;, והוא כתוב באל&quot;ף דל&quot;ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא&lt;sup&gt;{{הערה|אכן בגרסת רש&quot;י בש&quot;ס כת&quot;י שוניצינו-פיזארו הביא את הפסוק הזה ולא את הפסוק שמופיע לפנינו. וכן הביאו התוס' זאת בדף מט. בד&quot;ה ברוך שנתן שבתות וכו'. וכנראה שגרסא אחרת היית לפניהם, או שמא טעות סופר היא כמו שהגיהו שם. מ&quot;מ בכל כתה&quot;י של הגמ' הפסוק הינו כפי שמופיע לפנינו.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שהתלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(78)'''}}&lt;/sup&gt; לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דפריך'''&quot;, ובהגהות סיני כתב להגיה &quot;'''דפריש''''&quot; עם גרש, והוא קיצור של &quot;'''דפרישית'''&quot;, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. ואין לומר שהמילה היא &quot;דפריש&quot; שהכוונה לפי מה שפורש בגמ', כיון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. ולצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם, אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד&quot;ה &quot;'''ושל סדום וכו&lt;big&gt;'&lt;/big&gt;'''&quot; לביאור הדברים בהרחבה.}}&lt;/sup&gt; בפ&quot;ק דשבת &lt;small&gt;{[[שבת_י_ב|י''':''']]}&lt;/small&gt; שאותו [פסוק]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דבמה אדע &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט&quot;ו, ח']]}&lt;/small&gt; היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא&lt;sup&gt;{{הערה|הנראה לענ&quot;ד שהיה כתוב כאן &quot;'''והיה אז'''&quot; או &quot;'''והוא היה אז&quot;''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}&lt;/sup&gt; אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, דבסדר עולם משמע שהיה אז בן שבעים וחמש, וכך אכן העירו התוס' בשבת, וא&quot;כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע&quot;ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד מכמה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או שאפשר שגרס את שניהם (כמו שגרסו התוס' שבדף שניהם). שגרס &quot;והוא אז בן '''ע&quot;ג''' (לפי חשבונם) '''או ע&quot;ה''' כמו שמוכיח בסדר עולם&quot;. או כמו שאומר &quot;המגיה&quot; נגרוס את הקטע &quot;כמו שהמוכיח בסדר עולם&quot; אחרי שהיה אז בן שבעים שנה.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד ע&quot;פ סדר לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ו)א&quot;כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, &lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. 

'''למען ה''''. 
גם הוא כתוב בדניאל באל&quot;ף דל&quot;ת &lt;small&gt;{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;.

'''א&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' שלפנינו ובכל הדפוסים וכהת&quot;י של הגמ' מופיע כאן מילה אחת או יותר שמתחילים את המשפט. בגרסאות הדפוסים שלפנינו מופיע כאן &quot;'''מאי''' כולי האי&quot;. אך אפשר לקיים הגרסא כמו שהיא, שהתפלא רב נחמן על כך שרבי יצחק מתאמץ כל כך לחפש לו פיתרון שיחשב לו תפילה במניין, ושאלו כולי האי? זאת אומרת למה כל כך הדבר חשוב שאתה מתאמץ עליו כך, הלא אפשר להתפלל ביחיד.}}&lt;/sup&gt; כולי האי. א&quot;ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(79)'''}}&lt;/sup&gt; של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''.
פירש רבינו יעקב בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום &lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו אם יש ציבור שמתפללים באיזה שהוא מקום בעולם באותה שעה שהוא מתפלל, מועיל דלא מדחי תפילתו.}}&lt;/sup&gt;. והא דקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(80)'''}}&lt;/sup&gt; הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ&quot;מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ&quot;ש דעדיף טפי.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

== דף ח' ==
===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=15&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אימא שיעור שני פתחים'''. 
שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף.&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה&quot;י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה &quot;דלא כפירוש ה&quot;ר '''יוסי'''&quot;. והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש&quot;י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש&quot;י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד&quot;ה &quot;שיעור שני פתחים&quot;, המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב&quot;ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''&quot;דלא כפירוש רש&quot;י&quot;''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר&quot;י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה&quot;ר יוסף או ה&quot;ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב &quot;בלשון יש מפרשים&quot;, ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש&quot;י וגם את שיטת ה&quot;ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}&lt;/sup&gt;

'''שערים המצויינים בהלכה'''. 
משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. 

'''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. 
תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין &lt;small&gt;{[[סוטה_לט_א|לט.]]}&lt;/small&gt;, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם &lt;small&gt;{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}&lt;/small&gt;. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא&quot;כ הוה ליה (למימר)&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י אוקספורד כתוב &quot;'''הוי ליה למימר לאתויי'''&quot;, ובהכרח שהמילה &quot;'''למימר'''&quot; מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}&lt;/sup&gt; לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה&quot;ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(81)'''}}&lt;/sup&gt; כמניח ס&quot;ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(82)'''}}&lt;/sup&gt;, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר&lt;sup&gt;{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק&quot;ש, סימן י&quot;א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס &quot;אסור&quot; בוא&quot;ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}&lt;/sup&gt; לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד&quot;ה &quot;שנים מקרא&quot; אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש קודם.}}&lt;/sup&gt; '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. 
נראה לרבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(83)'''}}&lt;/sup&gt; דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע&quot;פ  שלכאורה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(84)'''}}&lt;/sup&gt; משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ&quot;מ כיון שמתחילים בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(85)'''}}&lt;/sup&gt; ממנחתא דשבתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(86)'''}}&lt;/sup&gt; הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב &lt;small&gt;&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;במדרש&lt;sup&gt;{{הערה|בבית יוסף באו&quot;ח סימן רפ&quot;ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}&lt;/sup&gt; [ז]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים מובא &quot;'''ג''''&quot;, אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב &quot;'''ז''''&quot; (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}&lt;/sup&gt; דברים צוה רבינו הקדוש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(88)'''}}&lt;/sup&gt;, ג' ליראת שמים, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא &quot;'''אל תאכל לחם וכו''''&quot; הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}&lt;/sup&gt;, אל תאכל&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב &quot;צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת&quot;י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}&lt;/sup&gt; לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(89)'''}}&lt;/sup&gt;. משמע שקודם אכילה יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(90)'''}}&lt;/sup&gt; לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד&quot;ה &quot;עטרות ודיבון&quot;, אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}&lt;/sup&gt; '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. 
יש מפרשים דהכי מהני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(91)'''}}&lt;/sup&gt; לכל הלועזות &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בכתה&quot;י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}&lt;/sup&gt; לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(92)'''}}&lt;/sup&gt; הקודש, וה&quot;ה בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(93)'''}}&lt;/sup&gt; לעז למכירים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(94)'''}}&lt;/sup&gt; בו. אבל אין נראה בעיני רבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(95)'''}}&lt;/sup&gt;, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'.  
----

===ביאורים===
 א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' &lt;small&gt;-'''בשער הששה, דף י&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק&quot;ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ&quot;ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך.
 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' &lt;small&gt;-'''בדף 47'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך.
 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' &lt;small&gt;-'''בחלק ג', דף ל&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד&quot;א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד&quot;א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=16&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואפילו עטרות ודיבון'''. 
פירש רש&quot;י שאין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(96)'''}}&lt;/sup&gt; תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(97)'''}}&lt;/sup&gt; וכיוצא בהן &lt;small&gt;{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}&lt;/small&gt;. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כת&quot;י שבהם כתוב כאן &quot;צריך לפרש&quot;, ובספר ברכה משולשת כתוב כאן &quot;צריך להשמיענו&quot;. אך בכת&quot;י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב &quot;תוס' רבינו יהודה החסיד&quot; בברכה משולשת, כתוב '''&quot;צ&quot;ל&quot;''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}&lt;/sup&gt; ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(א)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אע&quot;פ כן יש לומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(98)'''}}&lt;/sup&gt; שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, &quot;'''ומ&quot;מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''&quot;. ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}&lt;/sup&gt;. ומ&quot;מ אנו מחמירין כפירוש רש&quot;י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(99)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}&lt;/small&gt; שאינו מתרגם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(100)'''}}&lt;/sup&gt; משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב&quot;ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע&quot;פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא &lt;small&gt;{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}&lt;/small&gt; ולקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן, '''&quot;הני פרשיות&quot;'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(101)'''}}&lt;/sup&gt; רבינו חננאל ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ב)'''}}&lt;/sup&gt;. 
פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(102)'''}}&lt;/sup&gt; פנאי. וכן נראה יותר. 

'''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. 
פירוש אם נצטוה.

'''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. 
כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; מושמתם בארון &lt;small&gt;{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}&lt;/small&gt;. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר &lt;small&gt;{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}&lt;/small&gt;, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(103)'''}}&lt;/sup&gt; דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י&quot;א, י&quot;א]]}&lt;/small&gt; דמשמע שם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(104)'''}}&lt;/sup&gt; שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(105)'''}}&lt;/sup&gt;, וכדתניא בספרי &lt;small&gt;{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל&quot;ג]])}&lt;/small&gt; וארון ברית ה' נוסע לפניהם &lt;small&gt;{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(106)'''}}&lt;/sup&gt;. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(107)'''}}&lt;/sup&gt; שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(108)'''}}&lt;/sup&gt;. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ&quot;ח, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt; איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(109)'''}}&lt;/sup&gt;, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(110)'''}}&lt;/sup&gt; בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(111)'''}}&lt;/sup&gt; אומרים שלא היה כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(112)'''}}&lt;/sup&gt; ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי.

'''הלכה כרבן גמליאל'''. 
דאע&quot;ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(113)'''}}&lt;/sup&gt; לחומרא, מ&quot;מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק&quot;ש כמו לגבי שאר דברים. ומ&quot;מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}&lt;/small&gt; שלא יאמר אדם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(114)'''}}&lt;/sup&gt; אוכל קימעא וכו' .

'''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''.
ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א&quot;כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק&quot;ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק&quot;ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(א)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים.

 {{ד&quot;מ|'''(ב)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 תוס' הרא&quot;ש כותב שגרסת ר&quot;ח היא '''&quot;פרשייתי דכלה&quot;'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר&quot;ח בגמ': &quot;סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה&quot;.
----

== דף ט' ==
===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=17&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''לא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(115)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, לעולם יממא הוא'''. 
פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע&quot;פ שיוצא בק&quot;ש של לילה קודם הנץ, מ&quot;מ קאמר בסמוך ר' עקיבא&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכל כתה&quot;י השונים. אך לענ&quot;ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו &quot;מ&quot;מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר &quot;בסמוך&quot;, כמו שמצינו בדף כ' בד&quot;ה א&quot;ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, &quot;ואע&quot;ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך&quot;. ואע&quot;ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}&lt;/sup&gt; דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(116)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(117)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(118)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. 
משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(119)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}&lt;/small&gt; ובאיזהו מקומן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(120)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}&lt;/small&gt;. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt;, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע&quot;ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב &quot;מאי אולמיה וכו'&quot; ואח&quot;כ &quot;דהכא חדא וכו'&quot;. אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}&lt;/sup&gt;, דהכי פרכינן בעלמא &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]&lt;big&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן קידושין נד:}}&lt;/sup&gt;&lt;/big&gt;}&lt;/small&gt; מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(121)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|שם]]}&lt;/small&gt;, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין &lt;small&gt;{[[בבא_מציעא_עו_א|ב&quot;מ עו.]]}&lt;/small&gt;, כל החוזר בו ידו על התחתונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(122)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב&quot;ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(123)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; (שמא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}&lt;/sup&gt; היה מודה דהוי פסח עד חצות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(124)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(125)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק&quot;ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק&quot;ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק&quot;ש דרבנן. ואפילו למ&quot;ד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(126)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש דאורייתא, שמא ר&quot;ל דאסמכוה אקרא. ומ&quot;מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע&quot;פ שאין בו חומרא יותר מבק&quot;ש, דפסקינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}&lt;/small&gt; כר&quot;ג. והא דמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(127)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בירושלמי דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ&quot;א, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; דלא כר' עקיבא. מפי רבי. 

'''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת&quot;ל''' &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;['''ב''']'''לילה'''. 
ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג&quot;ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(128)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לג&quot;ש. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''.
ואם תאמר, לימא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(129)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. 

'''והני תנאי כהני'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''תנאי וכו''''.
ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. 
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=18&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''בעל כרחם דמצרים'''. 
לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת&lt;sup&gt;{{הערה|הקשה &quot;המגיה&quot;, שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום &quot;ונות בית תחלק שלל&quot;. וא&quot;כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ&quot;ל כאן שני דיבורים: &quot;'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת&quot; (תיקן &quot;לשאת&quot; במקום &quot;לצאת&quot;, וכפי שהגמ' אומרת למ&quot;ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא &quot;משום משוי&quot;), והשאיר בצ&quot;ע. אך לענ&quot;ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש&quot;י על התורה, וז&quot;ל &quot;שהיו נותנים לישראל כדי שילכו&quot;.}}&lt;/sup&gt;.

'''וינצלו את מצרים'''.
משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מהפכי וגרסי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(131)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כמצודה דגים כמו מצודת ים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(132)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה מסברא ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;'''ואין נראה דלא''' שייך&quot; במקום.}}&lt;/sup&gt;, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(133)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  

'''תנא&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא&quot;ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: &quot;'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}&lt;/sup&gt; בין תכלת שבה ללבן שבה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא כאן היא &quot;נראה לרבי&quot;. אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ יש לו לומר כאן &quot;ואין נראה לי&quot;, דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בראשי תיבות &quot;נ&quot;ל&quot;, והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה&quot;י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י&quot;א ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק&quot;ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(134)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(135)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, פירוש בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(136)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. 

'''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. 
והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(137)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק שלשה שאכלו &lt;small&gt;{מז:}&lt;/small&gt; דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; נוטל &lt;small&gt;{כב.}&lt;/small&gt;. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{טו:}&lt;/small&gt; יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' &lt;small&gt;{בפרקין ה&quot;ב}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש ותוס' שעל הדף. אך בכת&quot;י השונים כתוב בלא זה.}}&lt;/sup&gt;[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון &quot;'''טפי'''&quot;. וצ&quot;ל בגרסתו של רבינו, שפירושו &quot;אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע&quot;.}}&lt;/sup&gt;, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה&quot;י שגורסים כאן '''&quot;ליה&quot;''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}&lt;/sup&gt; גביה לא חכים ליה. אלא [כי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;כן&quot;''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ&quot;מ בכתה&quot;י של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt; אנן קיימין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(138)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כהן&quot;, ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה&quot;א, ופירושו &quot;כההוא&quot; או &quot;כהזה&quot;. אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; דאזיל (ליה)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו בתוס' הרא&quot;ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}&lt;/sup&gt; לאכסניא&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא &quot;כהדין אכסניא&quot;.}}&lt;/sup&gt; ואתי לקייצין. 

'''לתפלה כאחרים'''. 
פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י השונים. אך אולי יש לגרוס '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''הלכה ואין מורין כן.}}&lt;/sup&gt;דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(139)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; {שם מג.}, ואין מצות[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה&quot;י והד&quot;י כתוב &quot;מצותו&quot; או &quot;מצותן&quot;, וכנראה ט&quot;ס היא.}}&lt;/sup&gt; אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק&quot;ש. מפי רבי.

'''לק&quot;ש כותיקין, דא&quot;ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. 
ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק&quot;ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע&quot;פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל. אך בכתה&quot;י השונים כתוב בהיפוך לשון &quot;'''אותה לקרות'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(140)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא&quot;ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע&quot;ג דהלכה כאחרים לק&quot;ש, צריך לאחר[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק&quot;ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה&quot;ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(141)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(142)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;  גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, מכיוון שמ-&quot;לפני ירח&quot; הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש מביא רק את &quot;ולפני ירח דור דורים&quot; בתור ראיה לעניין זה. ובכת&quot;י ירושלים כתוב אחרי המילים &quot;יראוך עם שמש&quot;, את המילה &quot;וגו'&quot;. וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת&quot;י מאוחרים טעו והושמט &quot;וגו'&quot; לחלוטין.}}&lt;/sup&gt; ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(143)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(144)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק&quot;ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע&quot;פ שאינו יכול להמתין ק&quot;ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(145)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק&quot;ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס &quot;&lt;big&gt;'''ד'''&lt;/big&gt;משמע&quot;.}}&lt;/sup&gt;משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק&quot;ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(146)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ופסיק ריב&quot;ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב&quot;ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב&quot;ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק&quot;ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(147)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר&quot;ש סבר דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ, מ&quot;מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר&quot;ש ודלא ככל הני תנאי. דא&quot;כ היה [לה]&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י למעט הגרסא כאן היא &quot;הל&quot;ל&quot; בראשי תיבות. ובכת&quot;י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת&quot;י גרמניה גורס &quot;היה לו לומר&quot;, ופחות נראה. ובכת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא &quot;היה לו לגמ'&quot;. וברור שיש לתקן את המילה &quot;לו&quot; ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}&lt;/sup&gt; לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(148)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתשובתו לה&quot;ר שמשון בן ה&quot;ר יוסף&lt;sup&gt;{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר&quot;ש משאנץ והריצב&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר&quot;ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב&quot;ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק&quot;ש. ואע&quot;ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק&quot;ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק&quot;ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; הוי אחר הנץ ופסיק ריב&quot;ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק&quot;ש, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ד]משמע [שזוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שזהו&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(149)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק&quot;ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-&quot;לקרות&quot;.}}&lt;/sup&gt; בזמנים השנויים גבי ק&quot;ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה&quot;ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק&quot;ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ומפרש הרא&quot;ש שם שהוא כריב&quot;ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק&quot;ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}&lt;/sup&gt;, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק&quot;ש, כלומר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה נכון.}}&lt;/sup&gt; שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר &quot;קוראין&quot;. א&quot;כ מדוע נקט התנא לשון &quot;גומרין&quot;?. לכך אין פירושו של ר&quot;ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}&lt;/sup&gt;. ושמא יש לפרש (שלא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת &quot;גומרין&quot;. דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר&quot;ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס &quot;ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה&quot;, או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}&lt;/sup&gt; [ש]היו&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז&quot;ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}&lt;/sup&gt; גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי&lt;sup&gt;{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י&quot;ד ע&quot;א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א&quot;כ משמע שפירש כפירוש הר&quot;ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע&quot;פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו &quot;קורא ומשלים&quot;. אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא &quot;קורא ומשלים&quot;. ור&quot;י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע&quot;א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(150)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
פירוש כוותיקין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(151)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דוקא. והכי נמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(152)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. 

'''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. 
ירושלמי {פ&quot;ג, ה&quot;א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(153)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; העולם קאמר.  

'''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''.  
ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה&quot;א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה&quot;ר אלחנן.

'''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''.
מכאן קשה לפירוש רש&quot;י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]&lt;sup&gt;{{הערה|ברש&quot;י אצלנו: '''&quot;תרתי פרשתא היא&quot;''', וכך נראה מלשון תוס' הרא&quot;ש שראה כעין זה בלשון רש&quot;י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא&quot;ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; נינהו {ע&quot;כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש במגילה שם, מובא בלשון '''&quot;דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם&quot;''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(154)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}&lt;/sup&gt;
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש&quot;י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות &quot;הלכתא פסיקתא&quot; היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה&quot;ה שנחשבת משנה זו &quot;הלכתא פסיקתא&quot;. ולפי&quot;ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע&quot;פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, &quot;דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה&quot; בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא&quot;כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם.
 '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא&quot;ש פירש זאת וז&quot;ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב&quot;מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע&quot;פ [שאין זה מקומן - כצ&quot;ל]‏, &quot;שכל המשנה&quot; אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ&quot;ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט &quot;כל היום כשר ל-... וכו'&quot;. דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו.
 '''ג.''' בכת&quot;י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה&quot;ר יוסף, כי הג&quot;ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד&quot;י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה.
 '''ד.'''   עיין בפסחים קיט. בתוס' ד&quot;ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין.
 '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ&quot;ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: &quot;מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא &quot;בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''&quot; המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך.
 '''ו.''' בכת&quot;י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה&quot;י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת.
 '''ז.''' בכת&quot;י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה'''

== דף י' ==
===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=19&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(155)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; פתח בה באשרי וכו''''. 
לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(156)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מעין פתיחה כמו &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא&quot;ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך &quot;מתחילים&quot; ו-&quot;מסיימים&quot;. ואף לכתה&quot;י שגורסים &quot;מתחילי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;, אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט &quot;מתחיל'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימ'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot;. ובדפוס ישן וכתה&quot;י שגרסו גרסא זו, נקטו &quot;אות'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;אות[ם]&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(157)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי&quot;ח, קל&quot;ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(158)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף. מפי רבי.    

'''חטאים כתיב'''. 
ואע&quot;ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי&quot;ת משמעותו גם חוטאים כמו &quot;והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים&quot; {מלכים א'. א', כ&quot;א}, וכן &quot;פחדו בציון חַטָאִים&quot; {ישעיה. ל&quot;ג, י&quot;ד} ועוד. אך אם החי&quot;ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו &quot;כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים&quot; {קהלת. י', ד'}.}}&lt;/sup&gt;. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שמא&lt;/small&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|יש כת&quot;י גורסים זאת כאן, ויש כת&quot;י שגורסים &quot;שמ'&quot; אחרי המילה &quot;יש&quot; שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}&lt;/sup&gt; יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. 

'''מעשה דשאול הוה ברישא'''. 
שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(159)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]הוו כחד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(160)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עניינא קא בעי&lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע&quot;פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע&quot;פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע&quot;פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}&lt;/sup&gt;, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(161)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(162)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}&lt;/sup&gt; פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י&quot;ז}&lt;sup&gt;{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י&quot;ד, ח'.}}&lt;/sup&gt;. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך.

'''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. 
ולא גרסינן מרישא דעניינא. 

'''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. 
דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(163)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בדברי הימים {א'. כ&quot;א, ט&quot;ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ&quot;א, י&quot;ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע&quot;פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל.
----

&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=20&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''שסמך גאולה לתפלה'''. 
משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא.

'''וגנותי על העיר הזאת'''. 
אחר שחלה חזקיהו כתיב. 

'''שלא ראתה קרי עליהם'''. 
ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב.

'''בהוד יופיה'''. 
זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(164)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אבל כענין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(165)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הזה הכירה בו מתחלה. 

'''רגל ישרה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י&quot;ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(166)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(167)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(168)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(169)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. 

'''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. 
מספקא [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה, יותר מן הקורא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(170)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתורה'''. 
ואם תאמר, מאי איריא ק&quot;ש אפילו תפילה נמי, דקיי&quot;ל בפ&quot;ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק&quot;ש בין לתפילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק&quot;ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק&quot;ש. אי נמי ה&quot;פ, גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(171)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין זה חידוש אי ק&quot;ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק&quot;ש.

'''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(172)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;'''. 
ואע&quot;ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ד)פריש מילי דשחרית. מ&quot;מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך.
----

===ביאורים===
 א. בכת&quot;י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז&quot;ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה&quot;ה לק&quot;ש. כ&quot;מ'''
----
&lt;references /&gt;

== דף י&quot;א ==
===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]===
V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=21&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. 
פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה.

'''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}&lt;/small&gt; מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|מ&quot;ק שם]]}&lt;/small&gt; אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום &lt;small&gt;{[[יחזקאל_כד_יז|כ&quot;ד, י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(173)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב&quot;ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק הגרסא היא &quot;מתים אבל&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש שלפנינו, וכן במעט מכתה&quot;י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת &quot;מתים אבל&quot; היא ל-&quot;אבל מתים&quot;, ואח&quot;כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. 

'''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. 
כלומר לקנתר [המינים]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי זאת לענ&quot;ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה&quot;י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה&quot;י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת&quot;י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין &quot;מינין וגוים&quot;.}}&lt;/sup&gt; המשחיתים את זקנם&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. אך בכת&quot;י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''&quot;כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'&quot;'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה&quot;י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;. ורש&quot;י ז&quot;ל פירש בענין אחר. 

'''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. 
תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; קאמר]&lt;/small&gt; עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(174)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן נראה נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מבכל התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(175)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק&quot;ש (דהכא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(176)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע&quot;פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ&quot;ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}&lt;/sup&gt; בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; הוא הדין נמי גבי ק&quot;ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד.

'''ב&quot;ש פוסלים וכו''''. 
בפרק קמא דסוכה &lt;small&gt;{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים.

'''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים &quot;ביכור&quot; העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק&quot;ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי &quot;המערבית&quot; שנתקנו עבור ברכות ק&quot;ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש&quot;ץ &quot;בעל האקדמות&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt; בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא &lt;small&gt;{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ&quot;א ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt; בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(177)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא מילתא באפי נפשה [היא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס ע&quot;פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת&quot;י מובא בלשון זו: &quot;אלא ה&quot;פ, דמילתא לחודא היא&quot;. ואע&quot;פ שגרסתם אינה נראית, עכ&quot;פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''&quot;היא&quot;''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו &lt;small&gt;{הלכות קריאת שמע, סעיף י&quot;ט}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו &lt;small&gt;{פ&quot;א, ה&quot;ה}&lt;/small&gt;, ובתוספתא כת&quot;י ווינה. ומ&quot;מ בגרסת כתה&quot;י השונים של רבינו הגרסא היא '''&quot;וברכת המזון&quot;'''. אך נראה שט&quot;ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב &quot;ברכת הזמן&quot; דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-&quot;זימון&quot; &quot;לזמן&quot; מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים &quot;כי הוא זן ומפרנס לכל&quot;, ובסיומו ממשיך &quot;ונאמר פותח את ידיך וכו' בא&quot;י הזן את הכל&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ&quot;ג, חלק ב' דף 602}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;, שאומרים בברכת הזן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(178)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|יש מכתה&quot;י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים &quot;נראה לרבי&quot;, אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-&quot;נראה לי&quot;. וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר &quot;נראה לרבי&quot;.}}&lt;/sup&gt; דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו &lt;small&gt;{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}&lt;/small&gt;, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז&quot;ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש&quot;י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt;, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; לך]&lt;/small&gt; שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דתניא בתוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ&quot;א, ה&quot;ז]]}&lt;/small&gt; למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה&quot;י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב &quot;וכו'&quot; אחר משפט זה.}}&lt;/sup&gt;. כלומר, למה הוזכר במשנה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(179)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתוספתא &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;.
'''והא דאמרינן''' &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}&lt;/small&gt; '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . 
פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה&quot;ג&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל, דכך כתב רבינו לקמן &lt;small&gt;{דף לד.}&lt;/small&gt;. ועוד שבה&quot;ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' &quot;זכרנו&quot; בעשרת ימי תשובה, ע&quot;ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או&quot;ח סימן קי&quot;ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר&quot;ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה&quot;ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה&quot;ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים  ראשי התיבות ל-&quot;בעל הלכות גדולות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(180)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו &lt;small&gt;{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}&lt;/small&gt;, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(181)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אל יוציא עצמו מן הכלל &lt;small&gt;{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה &lt;small&gt;{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}&lt;/small&gt;, ורוב שְׁבֶּאַל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(182)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד&lt;sup&gt;{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום &quot;ואי עבד עבד&quot;, כתוב &quot;דוק ותשכח&quot;. &lt;small&gt;{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש&quot;ל.}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt;. ומה שכתב בה&quot;ג &lt;small&gt;{הלכות תפילה, ד&quot;ה אל ישאל וכו'}&lt;/small&gt; גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: &quot;מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא&quot;, אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(183)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ישראל שפיר דמי, כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(184)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;קרובות&quot; או &quot;קרובץ&quot; למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע&quot;י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש&quot;ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת &quot;קדושתא&quot; שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}&lt;/sup&gt; בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא, דפוס תרכ&quot;ח פסקא כ&quot;ח, דף קע&quot;ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}&lt;/small&gt;, כד דמך ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ&quot;ל. וע&quot;פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ&quot;ד נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה&quot;י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי&quot;ג קורא] ודרו' ופייטן [וי&quot;ג פייטן ודרשן].}}&lt;/sup&gt; ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)&lt;sup&gt;{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת&quot;י שונים &lt;small&gt;{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ&quot;ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ&quot;ח דף 214}.}&lt;/small&gt; והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, ולעולם לא תמצא שיסד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(185)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שום קרובה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(186)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות &lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים &quot;ארחץ בניקיון כפות&quot; &lt;small&gt;(ע&quot;פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)&lt;/small&gt; הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot; לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: &quot;ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-&quot;אחות אשר לך כספת&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}&lt;/small&gt;. ומתחיל במילים: &quot;אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת&quot;. כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}&lt;/sup&gt; שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה&quot;י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, שגורס '''&quot;ליום טוב ראשון של שמיני עצרת&quot;'''.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואילו היה ליום [טוב]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ&quot;ד נכון גם כאן, אע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; אחרון היה מזכיר גשם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכל האומר שעשה הוא &quot;אֹמֵן שלא קם כמותו&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים &quot;אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו&quot; &lt;small&gt;{וראה הנוסח המלא בכתב העת &quot;פיוטים בלתי נודעים&quot; חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם &quot;קבץ על יד&quot; של חברת מקיצי נרדמים, חלק י&quot;א)&lt;/small&gt;. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}&lt;/sup&gt;, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-&quot;פרשה&quot; בלשון נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(187)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא דפוס תרכ&quot;ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 194}&lt;/small&gt; שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר&lt;sup&gt;{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}&lt;/sup&gt; [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ&quot;ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה &quot;קליר&quot;). אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;.ובההיא שעתא&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]&lt;/sup&gt; תיקן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(188)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(189)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; התם בפסיקתא &lt;small&gt;{דשנת תרכ&quot;ח פסקא י', דף צ&quot;ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 197}&lt;/small&gt;,]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''&quot;שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&quot;'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: &quot;ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי&quot;, צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו &quot;משום שהיה קונה עוגות משכרו&quot;. ומדוע א&quot;כ כתב באמצע: ש-&quot;באותה שעה תיקן קרובות&quot; שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון אלא אחר היה, מ&quot;מ משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(190)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ&quot;ק דעבודה זרה &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע&quot;פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(191)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, ובגרסת כת&quot;י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-&quot;עצימה&quot; בדומה לשאר כתה&quot;י, כפי הנראה). ובכתה&quot;י האחרים כתוב בשיבוש '''&quot;עצמה&quot;'''.}}&lt;/sup&gt; צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''&quot;החודש הזה לכם&quot;''' שמתחיל במילים &quot;אדון מקדם תכנו ראש&quot;, ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. &lt;small&gt;{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של&quot;א - של&quot;ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של&quot;ג}&lt;/small&gt;. פיוט זה לא נאמר כיום.}}&lt;/sup&gt;. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ&quot;ק דראש השנה &lt;small&gt;{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt;, דבחג הסוכות &lt;small&gt;[י&quot;ג דוקא]&lt;/small&gt; עובר בבל תאחר. ושמא מ&quot;מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון &lt;small&gt;[י&quot;ג בן יוחאי]&lt;/small&gt; דאמר &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(192)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תחלה.
----

===ביאורים===
 '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב&quot;ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא&quot;ש}
 '''ב.''' במסכת יבמות &lt;small&gt;{יד.}&lt;/small&gt; נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול &lt;small&gt;{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}&lt;/small&gt;. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? 
 '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה}
 '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: &quot;כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''&quot;.
 '''ה.''' נראה לענ&quot;ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא&quot;כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''&quot;למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'&quot;''', שמשמע ממנה '''&quot;שהאחת ארוכה ואחת קצרה&quot;''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ&quot;כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר.
 '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''&quot;בטל תחייה להחיותם&quot;'''
 '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''&quot;בגשם נדבות להחיותם&quot;'''.
 '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך &quot;קלר&quot;}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-&quot;אותה שעה&quot; היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=22&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(193)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. וכתב המגיה שזה קיצור של &quot;מפריז&quot;, ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת&quot;י ירושלים ובדה&quot;י לא גרסו מילה זו.}}&lt;/sup&gt; משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם &lt;small&gt;{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}&lt;/small&gt;, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח &lt;small&gt;{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דכתיב&lt;/small&gt;] ה' צבאות שמו&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק כתוב &quot;ה' '''אלוקי''' צבאות שמו&quot;. אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}&lt;/sup&gt;. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך &lt;small&gt;{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ&quot;ה, ז']]}&lt;/small&gt;. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי&quot;ג שכלם יוצר] אחד בראם. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג &lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;&lt;small&gt;'''תניא נמי הכי&lt;/small&gt;'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת&quot;י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה&quot;ג) בה&quot;ג {א', ע&quot;ג} רי&quot;ף, רא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה&quot;ג ר&quot;ח, רי&quot;ף והרמב&quot;ם ז&quot;ל. ואע&quot;פ שלא מצאנו שהר&quot;ח והרמב&quot;ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ&quot;מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}&lt;/sup&gt;. ומכל מקום כתבו הגאונים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ז&quot;ל&lt;/small&gt;] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;התלמוד&lt;/small&gt;] מזכיר לקמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסמוך&lt;/small&gt;] &lt;small&gt;{בעמ' זה}&lt;/small&gt; אהבה רבה בשל שחרית. 

'''משקרא ק&quot;ש אין''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''אינו'''&lt;/small&gt;] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. 
אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, השכים לשנות קודם ק&quot;ש צריך לברך, לאחר ק&quot;ש אין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אינו&lt;/small&gt;] צריך לברך. אמר ר' אבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בא&lt;/small&gt;] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}&lt;/sup&gt; מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בכל&lt;/small&gt;] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(194)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(195)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;טעות&lt;/small&gt;] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כששנה&lt;/small&gt;] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק&quot;ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יפסוק&lt;/small&gt;] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;צריך&lt;/small&gt;] לחזור ולברך, וכ&quot;ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(196)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(197)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י הגרסא היא '''&quot;על&quot;''' וכן בדה&quot;י, אלא שלענ&quot;ד יש לגרוס גם כאן &quot;אל&quot; דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח&quot;כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים &quot;על&quot; ויש שגורסים &quot;אל&quot;, וא&quot;כ גם כאן אפשר שהגרסא היית &quot;אל&quot;. ועוד דיש שגורסים כאן &quot;עוד ללמוד&quot; וא&quot;כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא&quot;ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא &quot;אל&quot;, ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; הלימוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(198)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בה&lt;/small&gt;]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אין&lt;/small&gt;] יכול לברך מחמת השינה שקפצה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י והדה&quot;י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}&lt;/sup&gt; עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וענני&lt;/small&gt;] כי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(199)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(200)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסוכה&lt;/small&gt;], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסעודתו&lt;/small&gt;] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(201)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;כאן&lt;/small&gt;] שדעתו כל שעה לחזור אל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;על&lt;/small&gt;] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(202)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ&quot;ש על השינה אא&quot;כ יש [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהא&lt;/small&gt;] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה&quot;ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז&quot;ל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אחרי כן&lt;/small&gt;] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(203)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לדבר&lt;/small&gt;], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(204)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע&quot;פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה&quot;ה נמי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הכי נמי&lt;/small&gt;] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז&quot;ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וקורא&lt;/small&gt;] בתורה, כי אותו&lt;sup&gt;{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס &quot;כי אותו '''העומד'''&quot; או כעין זה.}}&lt;/sup&gt; אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;קריאתה&lt;/small&gt;] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(205)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בהפטרה&lt;/small&gt;]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה &lt;small&gt;{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}&lt;/small&gt;, כך השיב רבינו יעקב.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(206)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' &lt;small&gt;{דפוס וורשא דף ב' ע&quot;א}&lt;/small&gt;. 
למקרא&lt;sup&gt;{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: &quot;למקרא צריך לברך וכו'&quot;. אך בכל כתה&quot;י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}&lt;/sup&gt; צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבל&lt;/small&gt;] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא&quot;ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה.

הכי גריס [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הגהת&lt;/small&gt;] רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;]. '''ור' יוחנן אמר &lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;הערב נא וכו''''. 
לפי שרגיל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(207)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן אותן ברכות של שחרית&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש ובפסקיו גורס כאן &quot;של חופה&quot;.}}&lt;/sup&gt;. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כי אותה&lt;/small&gt;] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;של&lt;/small&gt;] ברכת אקב&quot;ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י השונים כתוב &quot;ואינם&quot; בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת&quot;י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}&lt;/sup&gt; כי אם שתי ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ב)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ג)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ובכתובות&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}&lt;/sup&gt;. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ד)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(208)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{מו. ד&quot;ה וברכה}&lt;/small&gt;.

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;תנן התם&lt;/small&gt;'''] '''אמר להם הממונה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, הסגן. ואין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ואינו&lt;/small&gt;] נראה, דהא אמרינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דקאמר&lt;/small&gt;] בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ&quot;ג, ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ&quot;ד, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. והניף הסגן בסודרים &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ&quot;ז, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ואחז הסגן בימינו והעלהו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. לא היה כהן גדול מתמנה &lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ה)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;[עד שמתמנה הסגן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ ספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י. אך בכל כתה&quot;י של רבינו הגרסא היא &quot;לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot;, ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}&lt;/sup&gt;, וכולם מפורשים בסדר יומא&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא&quot;ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש&quot;ס''' בתלמוד שלנו במקומם&quot;, או &quot;וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם&quot; ולהשמיט לחלוטין את &quot;בסדר יומא&quot;. ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס &quot;בסדר יומא &quot;ותמיד&quot;. אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות &quot;סדרים&quot; אלא &quot;מסכתות&quot; בודדות.}}&lt;/sup&gt; בתלמוד שלנו במקומם. ע&quot;כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון &quot;היה, היה&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ג|יומא פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו והביאו טלה וכו' &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. 
ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ברכות&lt;/small&gt;], דאפי' זמן ק&quot;ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(209)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שיתקבל&lt;/small&gt;] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י גורסים מילים אלו למעט כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס &quot;'''וחותם''' שים שלום&quot; או &quot;'''ומסיים''' שים שלום&quot; (שכך היא גרסת תוס' הרא&quot;ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח&quot;כ אי אפשר לקרוא לזה &quot;ברכת כהנים&quot;, שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}&lt;/sup&gt;. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק &quot;בזמן שכהן גדול&quot; שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה&quot;י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ&quot;ז, מ&quot;ב]]}:&lt;/small&gt; &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן &quot;הוה ליה למתני&quot;, ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}&lt;/sup&gt; בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(210)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש&quot;י: וברכו את העם, ופרש&quot;י ז&quot;ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שעת&lt;/small&gt;] ק&quot;ש כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(211)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר ש&quot;ץ יסד בפיוט של &quot;תפלה תקח&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת &quot;מחי ומסי ממית ומחיה&quot;, ומתחיל בלשון &quot;תפילה תקח תחינה תבחר&quot;. ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}&lt;/sup&gt; {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(212)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת נהנים&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא פה היא &quot;כהנים&quot;, ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}&lt;/sup&gt;, וצריך עיון בפירושו.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

 '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר&quot;י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח&quot;כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה &quot;ולא עסק בתורה כלל&quot; אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ&quot;ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר&quot;י, או שר&quot;י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם.
 '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות &quot;על דברי תורה&quot; ו-&quot;הערב נא&quot; שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו.
 '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר&quot;ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים &lt;small&gt;{קד''':'''}&lt;/small&gt;, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר&quot;ת, דקאמר בירושלמי: &quot;התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;, טופס ברכות כך הוא&quot;. משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע&quot;פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר&quot;ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא&quot;כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא&quot;כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר&quot;ת, דאם נאמר כפירושו א&quot;כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך.
 '''ד.''' במחזור ויטרי גרס &quot;הערב&quot; בלא וא&quot;ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע&quot;פ שאינו אומר &quot;והערב&quot; גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה).
 '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה&quot;י היא &quot;'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot; אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש&quot;ס אלא הירושלמי הנ&quot;ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת &quot;הסגן בימינו וכו'&quot;, ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: &quot;'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; והעלהו, כמ&quot;כ &lt;small&gt;&lt;small&gt;כצ&quot;ל-&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח&quot;כ כהן גדול, כדא&quot;ר חנניא סגן הכהנים'''.&quot;, עכ&quot;ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים &quot;נעשה סגן&quot; היא ל-&quot;נתמנה הסגן&quot; ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי.

== דף י&quot;ב ==
===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=23&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא דנקיט''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;נקיט&lt;/small&gt;'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''.
והשתא דלא איפשיטא &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(213)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;בעי[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה&quot;י גרסו &quot;בעיא&quot; (למעט כת&quot;י ירושלים והדפה&quot;י שלא גרסו מילה זו כלל).}}&lt;/sup&gt; (למסקנא)&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת&quot;י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה &quot;בעיא&quot;. ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס &quot;בעיא&quot;, לא גורס &quot;למסקנא&quot;. ומי שגורס &quot;למסקנא&quot;, לא גורס &quot;בעיא&quot;. ואכן המילה &quot;למסקנא&quot; כאן נראית מיותרת.}}&lt;/sup&gt; אזלינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אזילנא&lt;/small&gt;] לחומרא.&lt;sup&gt;{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר&quot;י רבו של רבינו, וא&quot;כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים &quot;מפי רבי&quot; והושמט.}}&lt;/sup&gt;

'''כל ברכה שאין בה'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(214)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''עמה'''&lt;/small&gt;] '''מלכות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(215)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''אינה ברכה'''. 
ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(216)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(217)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י&quot;ג זו היא, וי&quot;ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו.

'''ואמונתך בלילות'''. 
ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שאדם&lt;/small&gt;] מאמין בהקב&quot;ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לו&lt;/small&gt;], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש&quot;י.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=24&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]. 
ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שוחחין&lt;/small&gt;] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(218)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(219)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;(בפרק קמא דברכות ירושלמי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, רבי שמואל בר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ב&quot;ר&lt;/small&gt;] נתן בשם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;משום&lt;/small&gt;] רבי  אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(220)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  אמר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] ר' חייא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(221)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבא&lt;/small&gt;] , לא הוה מעבר אלא גער&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(222)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]'''. 
פירש בערוך בשם רב האי גאון ז&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|שם בערך &quot;חזר = חיזרא&quot; באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב כאן: &quot;וכשכורע לא יכרע&quot;, ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ&quot;ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו הוא בערך '''&quot;חדרונא&quot;'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}&lt;/sup&gt;, והצב למינהו תרגום ירושלמי&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו&quot;'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}&lt;/sup&gt; וחדרונא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וחדרונאי&lt;/small&gt;], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו.

'''זקיף כי חיויא'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(223)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''&quot;, ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}&lt;/small&gt; אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(224)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיויא&lt;/small&gt;] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש.

'''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. 
ומיהו &lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;[אע&quot;ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י, אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת&quot;י של רבינו כתוב כאן '''&quot;אלא&quot;''' במקום.}}&lt;/sup&gt; משום &lt;sup&gt;{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י על מנת להסדיר הלשון.}}&lt;/sup&gt;[דקאמר] &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;(ד)רבי אלעזר (קאמר)&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל שתי הערות קודם לכן.}}&lt;/sup&gt; אם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;אם&lt;/small&gt;] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; הלכה&lt;/small&gt;] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(225)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(226)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. אבל בכל כתה&quot;י ובדפוס הישן כתוב '''&quot;ומזה&quot;''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}&lt;/sup&gt; פוסק התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(227)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מטבע&lt;/small&gt;] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וכן&lt;/small&gt;] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(228)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(229)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;בין&lt;/small&gt;] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא &lt;small&gt;{[[ירושלמי_תענית_א|ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(230)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מה שהוא למוד הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בו&quot;''' ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;[בהם] &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(231)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(232)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ראיתי שפוסק שצריך לומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(233)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו.

'''בקשו לקבוע פרשת בלק בק&quot;ש'''. 
ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}&lt;/small&gt;, &quot;שמע ישראל ה' אלהינו&quot;. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ה' אחד&quot;. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}&lt;/small&gt;, &quot;ואהבת וכו'&quot;, מאן דרחים למלכא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מלכא&lt;/small&gt;] לא משתבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לישתבע&lt;/small&gt;] בשמיה לשיקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ומשקר&lt;/small&gt;] . זכור את יום השבת &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}&lt;/small&gt;, &quot;למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי&quot;. רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; ושבת&lt;/small&gt;] קדשך &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(234)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;הודעת &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(235)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;להם&lt;sup&gt;{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז&quot;ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י&quot;ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י&quot;ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}&lt;/sup&gt; {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י&quot;ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י&quot;ד]]} (א&quot;ר אלעזר בר אבינא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בר אביטן&lt;/small&gt;] להודיעך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י״ג&lt;/sup&gt; לומר&lt;/small&gt;] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(236)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על הר סיני ירדת וגו'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכת&quot;י השונים למעט כת&quot;י ירושלים והדפ&quot;הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}&lt;/sup&gt;). כבד את אביך וכו' &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, &quot;למען ירבו ימיכם&quot;. לא תרצח &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י&quot;ב]]}&lt;/small&gt;, &quot;ואבדתם מהרה&quot;, מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם&quot;. דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דחטאה&lt;/small&gt;], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב&quot;ה אי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אם&lt;/small&gt;] יהבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהיבת&lt;/small&gt;] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דילי&lt;/small&gt;]. לא תגנוב &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ואספת דגנך&quot; ולא דגן חברך. לא תענה &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;אני ה' אלהיכם&quot;, וכתיב וה' אלהים אמת &lt;small&gt;{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}&lt;/small&gt;. מהו אמת, שהוא אלוהים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אל&lt;/small&gt;] חיים ומלך עולם. [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אמר רבי&lt;/small&gt;] אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(237)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, &quot;וכתבתם על מזוזות ביתך&quot; ולא על מזוזות בית חברך. 

'''זו מינות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(238)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
והאי נמי בכלל עבודה זרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(239)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא, וליכא אלא חמשה דברים. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''מתניתין'''&lt;/small&gt;] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(240)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(241)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לעיל.
----
&lt;references /&gt;

== '''דף י&quot;ג''' ==

===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=25&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא שיהא ישראל עקר'''.
דבכל מקום כתיב בני ישראל.

'''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. 
לפי שהדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(242)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(243)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בריש ע&quot;ז&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(244)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt; ליה&lt;/small&gt;] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(245)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. 

'''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. 
ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(246)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; לפי&lt;/small&gt;] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(247)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(248)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש &lt;sup&gt;{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}&lt;/sup&gt;(שהוא עשה). &lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת&quot;י ירושלים בלבד.}}&lt;/sup&gt;'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ירושלים גורס &quot;'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''&quot; בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע&quot;פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}&lt;/sup&gt; קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב&quot;ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. 
----
&lt;references /&gt;
----
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;סליק פרקין&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;הדרן עלך מאימתי&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;

== שינויי גרסאות ==
==='''דף ב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח&quot;

{{ד&quot;מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני&quot;

{{ד&quot;מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;אלא '''לשום''' שקיעה&quot;

{{ד&quot;מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''שאומר''' ביאת אורו'''&quot;

==='''דף ב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(6)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא&quot;ש היא &quot;עד '''שעה''' 
שעומד ליפטר&quot;, וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת&quot;י ישנים. וכיון שתוס' הרא&quot;ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(7)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;וכי בעניים '''גוים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(8)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''שמיציאת''' הכוכבים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(9)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;כמו '''שמפורש''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(10)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת&quot;י שגורסים &quot;ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(11)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דבחול '''איירי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(12)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;למה לא שאל '''תלמודא'''&quot;.

==='''דף ג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(13ב)'''|'''וא&quot;ת אמאי לא'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;וא&quot;ת '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אמאי לא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דשיעור '''עני'''&quot; בלא ד' לפני מילת &quot;עני&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot; ועוד לספרים '''דגרסי'''' &quot; שהוא קיצור של &quot;'''גרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בספר ר' יהודה '''&lt;big&gt;בר&lt;/big&gt;''' ברזילי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''&quot; או '''לאחריו'''.

{{ד&quot;מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''אשמורת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''&quot; בלא ה' קודם המילה &quot;ראשונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ועוד קאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;. ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר &quot;[ד]קאמרינן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''יותר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא אומרים וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;יהא '''שמיה''' הגדול מבורך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי&quot; בלא האות ב' קודם המילה &quot;לשון&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''לשון ארמי&quot;.

==='''דף ג:'''===

{{ד&quot;מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל הכא מיירי '''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''ידוע&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל התם '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דעוקר חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;''' מבור וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''אינו''' מתמלא ממנה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;פירוש ממקום כריית'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש&quot;י)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר&quot;ת)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ויש ספרים '''דגרסי'''' התם&quot; דהוא קיצור של &quot;'''דגרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תשליך החולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

{{ד&quot;מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תחפור חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

==='''דף ד.'''===

{{ד&quot;מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן &quot;כך גרסת ספרים שלנו&quot; ולא גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''ספרים שלנו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן תוספת &quot;למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בעל כרחי'''&lt;big&gt;ך&lt;/big&gt;''' אינו וכו'&quot; או &quot;בעל כ'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''רחיך וכו'&quot;

==='''דף ד:'''===

{{ד&quot;מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;מסייע לר' יוחנן&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;פרק אמר להם הממונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;כד&lt;/big&gt;'''כתיב ועברתי בארץ מצרים&quot;

==='''דף ה:'''===

{{ד&quot;מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ש[ע]ל כולם לוקין '''&lt;big&gt;על&lt;/big&gt;''' עון הדור&quot;

{{ד&quot;מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ושמא התם '''&lt;big&gt;מיירי&lt;/big&gt;''' וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א&quot;י'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שנזהרים '''&lt;big&gt;בהן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דהא כמה '''&lt;big&gt;חסידים&lt;/big&gt;'''&quot;, אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא.

{{ד&quot;מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ובכמה דוכתי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והיו רוצים '''&lt;big&gt;לרמז&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(52ב)'''|'''ורש&quot;י פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''ופירש רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והערוך פירש '''&lt;big&gt;הרבה&lt;/big&gt;''' פירושים&quot;.

==='''דף ו.'''===

{{ד&quot;מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''פרש רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''עור''' בהמה טהורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אילימא '''לעורו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לדחו'''&lt;big&gt;ק&lt;/big&gt;'''&quot; ואפשר לקיימו.

==='''דף ו:'''===

{{ד&quot;מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שפירש '''רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;לאותם שמשתחוים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מערב&quot; ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ואפילו הפתח '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מזרח&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot; פירוש שדומה שהוא לפני הפתח&quot; בלא המילה &quot;'''לפי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;הערוך '''גורס'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''בדבר'''&quot;. ובגליון הש&quot;ס גורס בדברי הערוך &quot;'''כדובר'''&quot;. והגרסא שלפנינו בערוך היא &quot;'''בדובר'''&quot; כלשון הד&quot;ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך &quot;בדוב'''ד'''&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;נקראת על שם המנחה&quot; בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע.

{{ד&quot;מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דשל שחרית זמנה '''בבקר'''&quot; בלא מ' בתחילה.

==='''דף ז.'''===

{{ד&quot;מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בתי כנסיות ומדרשות&quot; בלא להוסיף עוד מילת &quot;'''בתי'''&quot; קודם מדרשות.

{{ד&quot;מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו&quot; בלא להזכיר &quot;'''בלעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אי נמי חבי כמעט רגע&quot; ולא גורסים את סוף הפסוק &quot;'''עד יעבור זעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(73)'''|'''ואע&quot;פ שאינו כי אם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ואע&quot;פ שאינו '''אלא'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת&quot;י דגורס &quot;בשיבבותיה דר' יהושע וכו'&quot; בלא המילים &quot;'''לאו אורח ארעא'''&quot; בסיום.

{{ד&quot;מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ההוא '''גוי'''&quot;. ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''ההוא גוי עכו&quot;ם'''&quot;. אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו&quot;ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד:} שכתוב &quot;ההוא '''עכו&quot;ם'''&quot;, ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת &quot;עכו&quot;ם&quot; מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת&quot;י ספרדי דשם הגרסא &quot;'''נכרי'''&quot;בגמ' כדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;עד כ'''&lt;/big&gt;שרציתי לא רצית&quot; וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת &quot;'''עד שרציתי לא רצית'''&quot;  והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה &quot;שרציתי&quot;. &quot;והמגיה&quot; טוען שהמילה השתרבבה מהדיבור שאחריו שמתחיל ב-&quot;עד שבא אברהם&quot;.

==='''דף ז:'''===

{{ד&quot;מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דגבי שבח לא '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot; ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''שתלמודא''' לא דקדק בכך&quot; איך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אין '''תפילה''' של אדם נשמעת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;והא '''דאמר''' הכא&quot;.

==='''דף ח.'''===

{{ד&quot;מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''נראה כמניח ספר תורה&quot;, אך פחות נראה לשונית.

{{ד&quot;מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפירש '''ר' יצחק אלפס'''&quot;. ואולי יש לתקן &quot;אלפס'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''.

{{ד&quot;מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;נראה דכל השבוע&quot; בלא המילה &quot;רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(84)'''|'''ואע&quot;פ שלכאורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואע&quot;ג ד'''לכאורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;כיון '''שמתחיל בה'''&quot; בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ&quot;ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה.

{{ד&quot;מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''במנחה ב'''שבתא&quot; וכת&quot;י אחר גורס &quot;ממנחתא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''שבתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;צוה רבינו&quot; בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע.

{{ד&quot;מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ&quot;ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''&quot;. ובכת&quot;י ובדפוס הישן שכתוב &quot;שלשה&quot; הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן.

{{ד&quot;מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה&quot;, בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''היה''' לו להשלימה&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;דהכי '''נמי''' לכל וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שאין''' מבינים לשון הקודש&quot;, והמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(93)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;ה&quot;ה לשון לעז וכו'&quot;, שהמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(94)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;וה&quot;ה לשון לע&quot;ז '''&lt;big&gt;ש&lt;/big&gt;'''מכירים בו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;אבל אין נראה בעיני&quot; בלא המילה '''רבי'''. אך א&quot;כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר &quot;ואין נראה בעיני&quot; שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת&quot;י הגורס &quot;'''ואין נראה בעיני רבי'''&quot;, ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה &quot;רבי&quot; לכאורה אפשר לקיימו.

==='''דף ח:'''===

{{ד&quot;מ|'''(96)'''|'''פירש רש&quot;י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוי מצי למימר ראובן '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''שמעון&quot;, ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי.

{{ד&quot;מ|'''(98)'''|'''אע&quot;פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אע&quot;פ כן '''צריך''' לומר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''מפורש בגמרא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה&quot;י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''שאין מתרגמין'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן  '''גרסת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואז לא היה פנאי&quot; בלא המילה &quot;'''לו'''&quot;. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא &quot;לא היה '''להם''' פנאי&quot; בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וההוא''' דאוריה&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים וכן בדפוס ישן: &quot;דמשמע שדוד&quot; בלא המילה &quot;'''שם'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: &quot;ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה&quot;י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''&lt;big&gt;א.&lt;/big&gt;''' &quot;'''זהו הארון''' (כצ&quot;ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''&quot;. '''&lt;big&gt;ב.&lt;/big&gt;''' &quot;זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'&quot;. '''&lt;big&gt;ג.&lt;/big&gt;''' &quot;שברי '''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''לוחות מונחים&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב לא יצא עמהם '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מלחמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה&quot;י השונים. יש בכת&quot;י שגורסים &quot;דאיכא פלוגמא דאמוראי&quot; בלא &quot;'''בהא מילתא'''&quot;. ויש בכת&quot;י שגורסים &quot;ואיכא פלוגתא בהא מילתא&quot; בלא &quot;'''דאמוראי'''&quot;. וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא.

{{ד&quot;מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קרא מסייע לר' יהודה&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פירוש '''שהם''' אומרים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''.

{{ד&quot;מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: &quot;ומצרכי עד חצות '''לק&quot;ש''' לחומרא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה&quot;י השונים גורסים: &quot;שלא יאמר אוכל קימעא&quot; בלא המילה &quot;'''אדם'''&quot;.

==='''דף ט.'''===

{{ד&quot;מ|'''(115)'''|בד&quot;ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת&quot;י שאינם גורסים בד&quot;ה: את המילה '''לא'''.

{{ד&quot;מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת&quot;י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ&quot;ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה (&quot;לאשמועינן&quot; דהיינו &quot;להשמיענו&quot;). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר (&quot;השמיענו&quot;). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-&quot;אשמעינן&quot; הוא הנכון.

{{ד&quot;מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אליבא דר' עקיבא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: פה את המילה &quot;'''בס&quot;ד'''&quot; אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז&quot;ה ולא בס&quot;ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז&quot;ה, או לא לגרוס בכלל ככתה&quot;י שאינם גורסים זאת.

{{ד&quot;מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ופ' איזהו''' מקומן&quot;. ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה &quot;ו[ב]פ' איזהו מקומן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מכח '''דתני''' לה וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מיהו מד'''&lt;big&gt;א&lt;/big&gt;'''וקמינן הכא&quot;. &quot;מוקמינן&quot; משמעותו &quot;מכך שמעמידים אנו&quot; בהווה, ו-&quot;אוקימנן&quot; משמעותו &quot;מכך שהעמדנו&quot; בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן.

{{ד&quot;מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot; במקום &quot;היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: &quot;[ו]מודה דהוי פסח עד חצות&quot; בלא &quot;'''היה'''&quot; קודם, ועם תוספת ו' קודם &quot;מודה&quot; כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''.

{{ד&quot;מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ&quot;ד'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''דמוקי''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג&quot;ש'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;דמוקי ליה '''כולה''' לג&quot;ש&quot; בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על &quot;העניין&quot; או &quot;הדברים שכתובים&quot; שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א&quot;כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-&quot;דמוקי כולה מילתא לג&quot;ש&quot; שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו &quot;לכל העניין&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ואימא''' ליום ולילה&quot;. אך אינו נראה, וזאת כיון ש-&quot;אימא&quot; משמעותו היא &quot;אומר&quot; שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת &quot;לימא&quot; שפירושו &quot;יאמר&quot; שיותר מסתדר.

{{ד&quot;מ|'''(129)'''|בד&quot;ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בד&quot;ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא.

==='''דף ט:'''===

{{ד&quot;מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן '''ריקנו אותם''' מממונם&quot;. וי&quot;ג &quot;ריקנו אותם '''מן''' ממונם&quot;. ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר.

{{ד&quot;מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי.

{{ד&quot;מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו מצודת '''דגים'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת&quot;י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים.

{{ד&quot;מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;את שמע '''בשחרית'''&quot;, וכך היא גרסתנו בגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן&quot;, ופחות מסתבר.

{{ד&quot;מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא כי אנן '''קיימינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''&quot; ובלא המילה &quot;היא&quot; לבסוף.

{{ד&quot;מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ  החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא&quot;. אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות&quot;. וי&quot;ג &quot;מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''&quot; בלא &quot;את&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה&quot;, שהמילה &quot;קאי&quot; בתחילה במקום בסוף.

{{ד&quot;מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש&quot;. ולענ&quot;ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(145)'''|'''מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''יהבי''' ליה&quot;. וההבדל בניהם הוא: ש-&quot;יהבו ליה&quot; הכוונה &quot;מביאים לו&quot; בלשון הווה, ו-&quot;יהבי ליה&quot; הכוונה &quot;יביאו לו&quot; בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: &quot;'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''&quot;. אך כפי שכתבתי לעיל, &quot;אשמעינן&quot; הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן.

{{ד&quot;מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס): &quot;'''ורבינו תם''' פירש&quot;. אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר.

{{ד&quot;מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כעין''' ותיקין דווקא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והכי משמע לישנא דבסמוך&quot; בלא המילה &quot;נמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;הויא תחילת '''מזמור'''&quot;. וי&quot;ג שניהם: &quot;הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור&quot;, ולענ&quot;ד עירוב גרסאות הוא.

==='''דף י.'''===

{{ד&quot;מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיתה חביבה '''לדוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן יש הרבה''' שמתחילים&quot;

{{ד&quot;מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן כיוצא בהם'''&quot;, אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב &quot;'''וכ&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;''' כיוצא בהם&quot; ונשתבש.

{{ד&quot;מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוו '''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''חד עניינא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב וישמעו פלשתים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב בדברי הימים&quot;.

==='''דף י:'''===

{{ד&quot;מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה&quot;, אך אינו נראה לענ&quot;ד.

{{ד&quot;מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל&quot;. וי&quot;ג &quot;אבל '''הולכים''' עקב וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(170)'''|בד&quot;ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;יותר '''מעוסק''' בתורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק&quot;ש&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(172)'''|בד&quot;ה '''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בערב יטו ויקראו'''&quot; בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה.

==='''דף יא.'''===

{{ד&quot;מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שמוסיפים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''&quot; (המילה &quot;טפי&quot; כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא&quot;ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך).

{{ד&quot;מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו שאנו '''רואים''' לקמן&quot; או &quot;'''רואים אח&quot;כ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''&quot;, וכן הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש.

{{ד&quot;מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שאומרים בברכת '''המזון'''&quot;, ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל צרכי צבור '''שרו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו&quot;. ולגרסת &quot;שבאל&quot; המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם &quot;אל&quot;. ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם &quot;להימנע ולא לעשות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפיר דמי, '''כדפרישנא'''&quot;. ונראה לענ&quot;ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון &quot;כדפרישית&quot; חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון &quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין &quot;כדפרישנא&quot; ל-&quot;כדפרישית&quot;, כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם.

{{ד&quot;מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולעולם לא תמצא '''שפייט'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שום '''קרובץ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ומצאתי''' בפסיקתא&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(190)'''|'''מ&quot;מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מ&quot;מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה&quot; שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו&quot;. אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: &quot;ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום&quot;, וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה &quot;בהם&quot;, ונאמר שטעות סופר היא.

{{ד&quot;מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: וחג המצות תחלה.

==='''דף יא:'''===

{{ד&quot;מ|'''(193)'''|בד&quot;ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואם היה''' המנהג שלא לברך&quot;, אלא שאין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''&quot; בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &quot;וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו&quot; ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''בשינה ושינון וטיול'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו באותם הימים '''שהשכים'''&quot;, ואין לו הבנה.

{{ד&quot;מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כך השיב '''רבי'''&quot;, והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר&quot;י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר&quot;י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ&quot;ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''ברכת ההבדלה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס&quot;ד'''&quot;. אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר &quot;בע&quot;ה&quot; ולא &quot;בס&quot;ד&quot; למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה&quot;י שאין גורסות זאת.

{{ד&quot;מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד&quot;, אלא שה-&quot;וגם&quot; הכתוב שם נראה כמו &quot;עם&quot;. וכנראה שבאמת היה כתוב &quot;עם&quot; ונשתבש ל-&quot;וגם&quot; מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש&quot;י אצלנו: &quot;'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם&quot; בהיפוך לשון.

{{ד&quot;מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש '''כדפרישנא'''&quot;, אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-&quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-&quot;כדפרישית&quot; על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי.

{{ד&quot;מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וברכו את העם''' ברכת נהנים.

==='''דף יב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא דלא איפשיטא&quot; בלא המילה &quot;בעיא&quot;. אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה.

{{ד&quot;מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''&quot; בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה &quot;שמים&quot; בסמוך למילה &quot;מלכות&quot; בדומה לכאן, עם סימני מחיקה.

{{ד&quot;מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''שאומר ש&quot;ץ''' בכל ערב שבת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי&quot;ג '''זהו''') מלכות&quot;.

==='''דף יב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים&quot;. והקפתי את האות וא&quot;ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בירושלמי דפ&quot;ק דברכות'''&quot;. ואף גרסא זו נראית מיותר.

{{ד&quot;מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן.

{{ד&quot;מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אבא&lt;/small&gt;]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד.

{{ד&quot;מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה &quot;כחיזרא&quot; שיש גורסים &quot;כי חיזרא&quot;, מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת &quot;כחיויא&quot; במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת.

{{ד&quot;מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ור' אלעזר לא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אין&lt;/small&gt;] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פוסק '''תלמודא''' כרבה&quot;, ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לפי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מפני&lt;/small&gt;] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''&quot;. וי&quot;ג &quot;ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: &quot;אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(231)'''|'''וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין&quot;. וברור שהמילים &quot;הוא הדין&quot; האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס &quot;הוא הדין&quot; בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''וכן''' לכל הדברים וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בספר '''הרב אלפס'''&quot; וי&quot;ג בקיצור &quot;בספר '''הרי&quot;ף'''&quot;. ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור &quot;ריא&quot;ף&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ראיתי שפוסק לומר&quot; בלא המילה &quot;צריך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם&quot; וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך &quot;'''קבעת להם'''&quot; ויש שגורסת &quot;'''הודעת להם'''&quot;. והסגרא המסתברת יותר לענ&quot;ד היא &quot;הודעת להם&quot;, מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק.

{{ד&quot;מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפוך: &quot;ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(236)'''|'''א&quot;ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;א&quot;ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות&quot; ולא ממשיך מהמילה &quot;שנאמר&quot; עד וגו'. ומ&quot;מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן.

{{ד&quot;מ|'''(237)'''|'''אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמר הקב&quot;ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה.

{{ד&quot;מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;זו '''בידוסות'''&quot;, וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת&quot;י ישנות יותר היית גרסא שגורסת &quot;זו אפיקורסות&quot;, ונשתבשה במהלך השנים ל&quot;בידוסות&quot; מכח ריבוי העתקות.

{{ד&quot;מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)&quot;. וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה.

{{ד&quot;מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל רבנן '''סברי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל&quot;, ואינו נראה בעיני.

==='''דף יג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ובלא המילה &quot;לפי&quot; בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע&quot;ז&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בריש עבודה כוכבים (או אלילים)&quot;. וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות&quot;, ובלא המילה &quot;הוא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויש '''לפרש''' דבר קפרא&quot;, ופחות נראה בעיני.


{{ד&quot;מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&quot;, ופחות מתיישב מבחינה הבנתית.

{{ד&quot;מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אי סבר לה '''דר' אלעזר'''&quot; בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית.

== אודות המהדורה ==
ע&quot;פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], &lt;big&gt;'''ר&quot;י שִׂירְלֵיאוֹן'''&lt;/big&gt; נולד בשנת ד'תתקכ&quot;ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ&quot;ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. 
ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ&quot;ל עליו. 

גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע&quot;פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו.

'''מקורות הדברים לתוספות ר&quot;י שירליאון שכאן הם:''' 
# מ-ספר ברכה משולשת שנדפס  בוארשא בשנת תרכ&quot;ג לבריאה על שם &quot;ברכת משולשת&quot; או &quot;ברכה משולשת&quot; כפי  שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע&quot;פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר&quot;י החסיד בטעות. 
# וכן ממאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; שהובאו בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק, כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך שנדפס בשנת תשט&quot;ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת.
# וכן מ-ספר תוס' ר&quot;י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ&quot;ט ע&quot;י דפוס &quot;יד הרב הרצוג&quot;.
# ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות.

----</text>
      <sha1>jl8a8k6jjipsl3j1tqg614nxd6gmp7q</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018911</id>
      <parentid>3018910</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T04:21:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ori0749</username>
        <id>35920</id>
      </contributor>
      <comment>/* דף ז: */</comment>
      <origin>3018911</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="405384" sha1="6hru3e8pvjdfw1e9934xplc23opbdy7" xml:space="preserve">
 &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''&lt;big&gt;&lt;big&gt;מסכת ברכות&lt;/big&gt;&lt;/big&gt;'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; 


&lt;center&gt;רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? 

לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.&lt;/center&gt;


== &lt;center&gt;&lt;big&gt;'''פרק ראשון'''&lt;/big&gt;&lt;/center&gt; ==


== דף ב' ==
===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== 

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=3&amp;fs=0 ראה כאן]'''

V++_

'''עד סוף האשמורת הראשונה'''. 
יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה &quot;'''בשכיבה'''&quot; המובאת כאן בכתה&quot;י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא&quot;ש, ודברי תוס' הרא&quot;ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא&quot;ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה&quot;י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
 
'''כל הנאכלים ליום אחד'''. 
בגמ' קאמר &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}&lt;/small&gt; ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור &quot;המגיה&quot;), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע&quot;מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; (ד)נאכלים &lt;sup&gt;{{הערה|לא שייך ע&quot;פ מה שהגהנו לפני כן.}}&lt;/sup&gt;(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש בדף ט' ע&quot;א, בד&quot;ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דאי'''&quot;, ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב &quot;'''דא&quot;י'''&quot; (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של &quot;'''דילמא הוי'''&quot; , ושובש אח&quot;כ מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז&quot;ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה&quot;י הישנים (ובמעט מהם כתוב &quot;ואינה נאכלת אלא ללילה&quot;, ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו [&quot;המגיה&quot;]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע&quot;א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון &quot;'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''&quot;, וכך היא הגרסא בד&quot;ה שבתוס' שם וברוב כתה&quot;י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם &quot;דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה&quot;, ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע&quot;ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א&quot;כ מה שאמר בסוף דבריו &quot;'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''&quot; צ&quot;ל שחוזר על הדברים הנ&quot;ל שנאמרו בדף פ&quot;ט ע&quot;א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע&quot;א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(1)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום.

'''נתני דשחרית ברישא'''. 
שעקר [המצוות]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה), אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שעקר '''מצותה''' ביום&quot;.  ולא נהירא לי, דהלא ק&quot;ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בקרא הקדים וכו'&quot;.}}&lt;/sup&gt; ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים &lt;small&gt;{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ&quot;ח, ד']]}&lt;/small&gt;. 

'''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. 
בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt; מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך &lt;small&gt;{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}&lt;/small&gt;. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הגהות הרב זבולון זק&quot;ש שהגיה על פיענוח כת&quot;י ניו יורק במאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; (הובא בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם &quot;הגהות סיני&quot;). וטעם ההגהה, שבכת&quot;י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-&quot;הגהות סיני&quot; שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''&quot;לפניהם&quot;''') והושמט הגרש.}}&lt;/sup&gt; ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג עשין מצוה י&quot;ט, ע&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נתקנה'''&quot; בלבד בלא המילה &quot;'''לא'''&quot; קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ&quot;ג כתוב &quot;'''לא נתקנה'''&quot; בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ&quot;ג '''&quot;נתקנו&quot;''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}&lt;/sup&gt; בימי חכמי התלמוד, [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הנראה לענ&quot;ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד&quot;ה ורב אמר}, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אז היו&quot;''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הסמ&quot;ג הנ&quot;ל. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח&quot;כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''והא קמ&quot;לן דכפרה לא מעכבא'''. 
ואם תאמר מאי קמל&quot;ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות &lt;small&gt;{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}&lt;/small&gt; טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניו יורק ובעוד כת&quot;י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של &quot;רבי&quot;), אך בכת&quot;י אוקספורד הגרסא כאן היא '''&quot;ואומר רבינו&quot;'''. והיותר נראה לענ&quot;ד כגרסת כת&quot;י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם &quot;רבי&quot; סתם. ובלשון &quot;רבינו&quot; לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt;, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע&quot;פ ששנוי [במשנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''במשמ''''&quot; או '''&quot;במשמע&quot;''' תלוי בכת&quot;י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}&lt;/sup&gt; אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות &lt;small&gt;{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}&lt;/small&gt; לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע&quot;פ שהיא משנה שנויה בפרק אע&quot;פ &lt;small&gt;{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}&lt;/small&gt;, [בית דין של אחריהם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ גרסת המשנה שם. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כדי שהם ברשות אביהם'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בריש ב&quot;מ&quot;''', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא&quot;ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים &quot;בריש ב&quot;מ&quot;, בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק &quot;ב' מידות&quot; וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע&quot;א. וא&quot;כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ&quot;ל בתוס' ד&quot;ה &quot;'''הכל'''&quot; שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: &quot;'''וכן בריש יבמות'''&quot; בדומה ללשון רבינו, וא&quot;כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע&quot;ש בתוס' הנ&quot;ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; כדפי' בתוספות. מ&quot;ר&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; פירש זאת בתור '''&quot;מפי רבי&quot;'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד&quot;ה &quot;והלכתא בכולהו&quot;, את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור &quot;רבינו פלוני בן פלוני&quot; או &quot;רבינו פלוני אלמוני&quot;, אלא א&quot;כ יש להם שם מיוחד כעין &quot;השר מקוצי&quot; שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור &quot;ר&quot;י&quot; בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. 
פירש רש&quot;י ביאת שמשו, שקיעת החמה&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו ברש&quot;י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(2)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(3)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שקיעה, דכתיב כי בא השמש &lt;small&gt;{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ&quot;ח, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, עד בא השמש &lt;small&gt;{[[שמות_כב_כה|שמות כ&quot;ב כ&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ &lt;small&gt;{[[בראשית_יט_כג|בראשית י&quot;ט, כ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(4)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;ועוד, לבני מערבא דפשטי &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;די ברייתא&quot;''' בשיבוש, או &quot;'''ברייתא'''&quot; בלא מ' בתחילה, תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע&quot;כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דנטהר ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;בא&quot;''', ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt; שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין &lt;small&gt;{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}&lt;/small&gt; עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה&quot;י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; צאת הכוכבים&lt;sup&gt;{{הערה|הוסיף &quot;המגיה&quot;, שאפשר שהמילים &quot;'''צאת הכוכבים'''&quot; שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt;. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; טובא וטמא עד הערב וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י&quot;ז, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע&quot;ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר &lt;small&gt;{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט&quot;ו, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''&quot;דהיינו טהר יומא&quot;''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; (ד)היינו טהר יומא. ואע&quot;ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ&quot;מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך &lt;small&gt;{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}&lt;/small&gt; פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אך'''&quot;, ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt; שמהפך הגירסא, שגורס&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(5)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ביאת אורו במקום ביאת שמשו&lt;sup&gt;{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב&quot;ם בהלכות ק&quot;ש פ&quot;א הי&quot;ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג&quot;א והט&quot;ז בשולחן ערוך או&quot;ח סימן נ&quot;ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע&quot;כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא&quot;ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן &quot;בשכבך&quot; לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך.
----
 '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ&quot;ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע&quot;פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע&quot;פ שאינו נכון, ומדוע א&quot;כ לא נאמר זאת אף על משנתנו?
----
 '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע&quot;פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע&quot;פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ&quot;כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א&quot;כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע&quot;מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ&quot;ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''&quot; שאצלנו יש מקום לטעות&quot;''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''&quot;אין שם מקום לטעות&quot;''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''&quot;אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה&quot;''' אע&quot;פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע&quot;פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא &quot;יום&quot; בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם.
----
 '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע&quot;י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא&quot;ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ&quot;כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע&quot;ש עוד בדבריו והמקורות.)
 '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=4&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(6)'''}}&lt;/sup&gt; שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''.
ואם תאמר והעני מתי יקרא ק&quot;ש&lt;sup&gt;{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק&quot;ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ&quot;ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא&quot;ש).}}&lt;/sup&gt;, וכי בעניים נכרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; [יהיב]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה ברשב&quot;א. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''איכא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; שיעורא למילתיה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה. ובכת&quot;י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר&quot;ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}&lt;/sup&gt;, ומשמע [לגירסתו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה דצ&quot;ל גם כאן. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת&quot;י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר&quot;ח אלא גרסתו.}}&lt;/sup&gt; שיתפלל ויקרא ק&quot;ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}&lt;/small&gt; אדם בא מן השדה בערב [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. 

'''ואע&quot;פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''.
ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה &lt;small&gt;{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt; שמצאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(8)'''}}&lt;/sup&gt; הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; לענין כל דבר שמצותו בלילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;גמורה היא&quot;''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}&lt;/sup&gt;, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל וכנ&quot;ל, ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;גמור '''היא'''&quot;. והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט &quot;גמור&quot; בלשון זכר ומצד שני נקט &quot;היא&quot; בלשון נקיבה.}}&lt;/sup&gt;, [ואמרינן]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;אני&quot;, וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של &quot;אמרינן&quot;) ונשתבש מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; בשלהי במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}&lt;/small&gt; כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם &lt;small&gt;{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt; התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם &lt;small&gt;{[[שבת_לה_ב|שם]]}&lt;/small&gt; לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]&lt;sup&gt;{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד&quot;ה &quot;תרי תילתי מיל&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בלילה&quot;''', והשיבוש ברור.}}&lt;/sup&gt;, ולא קטנים הנראים [בלילה]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;ביום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''או יתנו'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)&lt;sup&gt;{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן ניכר שמיותרת היא. &quot;והמגיה&quot; טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה &quot;קבוע&quot; שנשתרבב בטעות ללשון כתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמפרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(9)'''}}&lt;/sup&gt; בירושלמי בפרק קמא דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

'''ר' אחאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(10)'''}}&lt;/sup&gt; ואמרי לה ר' אחא &lt;sup&gt;{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''אומר'''&quot;. וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה&quot;י שראיתי.}}&lt;/sup&gt; משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''.
פרש רש&quot;י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;משמע דהדר&quot;''' בלא המילים '''&quot;היה&quot;''' '''&quot;ואז&quot;''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}&lt;/sup&gt; משמע (אז)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;כבני&quot;''' או '''&quot;בבני&quot;''' בשיבוש תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt;[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להשמיט את ה-'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים &quot;'''ואם כן קשה, למה וכו''''&quot; ולא מתחיל קושיה אחרת.}}&lt;/sup&gt;(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(11)'''}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(12)'''}}&lt;/sup&gt; הי מינייהו מאוחר. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. 

'''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''.
&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''דשאני שיעוריה'''&quot; או &quot;דשני '''שיעוריה'''&quot; תלוי בכת&quot;י.}}&lt;/sup&gt; הם, עני וקדוש היום. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ג' ==
===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=5&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''.
ואם תאמר, אמאי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(13ב)'''}}&lt;/sup&gt; לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אוכלים'''&quot;, אך בהכרח שהגרסא כאן היא &quot;'''טובלים'''&quot;, וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש. וגרסת כתה&quot;י השונים טעות סופר היא.}}&lt;/sup&gt; שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א&quot;כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(14ב)'''}}&lt;/sup&gt; מאוחר. ועוד לספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(15ב)'''}}&lt;/sup&gt; בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}&lt;/sup&gt; לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי.  

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ג' ע&quot;ב אחר ד&quot;ה &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; ['''כי''']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&lt;big&gt;פי'&lt;/big&gt;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע&quot;פ כת&quot;י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. &quot;המגיה&quot;).}}&lt;/sup&gt;. (כן)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא היה כתוב '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;''' ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(16ב)'''}}&lt;/sup&gt; ברזילי, דתנן בפ&quot;ק דיומא &lt;small&gt;{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}&lt;/small&gt; בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא&quot;ש (המגיה).}}&lt;/sup&gt; בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(17ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(18ב)'''}}&lt;/sup&gt; הראשונה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(19ב)'''}}&lt;/sup&gt;. וכשיזכור הקב&quot;ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב&quot;ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה &lt;small&gt;{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים לקמן בדף ו' ע&quot;ב בתוך ד&quot;ה '''&quot;אגרא דבי טמיא&quot;''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}&lt;/sup&gt; '''למאן דגני בבית אפל'''.
ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;לו&quot;''' (או &quot;'''לן'''&quot; בשיבוש תלוי בכת&quot;י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-&quot;'''לו'''&quot; הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש בעמוד השחר [מיד]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מאי'''&quot;, ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(20ב)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי.

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא בכתה&quot;י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''.
כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(21ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואית דלא גרסי לי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ורצונו לומר שאינם גורסים &quot;'''אוי לי'''&quot; אלא רק &quot;'''אוי שהחרבתי'''&quot;, מפני שאין ראוי לומר לשון &quot;אוי לי&quot; כלפי הקב&quot;ה. ואכן בכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי שהחרבתי&quot; (דברי). ועיין בתוס' הרא&quot;ש ליישוב נוסף לגרסת &quot;אוי לי&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוגה ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש (המגיה). ובכמה כת&quot;י ישנים של הגמ' הגרסא היא &quot;אוי '''&lt;big&gt;לו&lt;/big&gt;''' לאב&quot;.}}&lt;/sup&gt;, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כדפרש&quot;י'''&quot;. והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של &quot;כדפרישית&quot;, ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;.

'''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''.
תימה, דהא [תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}&lt;/sup&gt; גבי גדודי חיה ולסטים תנן &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה &quot;'''לה'''&quot; לתיקון הלשון, שיהיה כתוב &quot;גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;.}}&lt;/sup&gt; לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_ב|כ&quot;ט''':''']]}&lt;/small&gt; (תפלה קצרה)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}&lt;/sup&gt; ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה לענ&quot;ד דצ&quot;ל גם כאן.}}&lt;/sup&gt;[ב]הביננו [מיירי]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;, לא אשכחנא דקרי לה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; תפילה קצרה אלא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(22ב)'''}}&lt;/sup&gt; מעין שמנה עשרה. &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ואדרבה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ועוד] , &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]קאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(23ב)'''}}&lt;/sup&gt; לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt; מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות &quot;תפילה קצרה, תפילה קצרה&quot; שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}&lt;/sup&gt;. ועוד, מנא [לן]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(24ב)'''}}&lt;/sup&gt;. דאיכא מאן דאמר לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כח_ב|כ&quot;ח''':''']]}&lt;/small&gt; בכל יום מתפלל אדם הביננו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ולאביי דלייט עלה לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_כט_א|כ&quot;ט'''.''']]}&lt;/small&gt; לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא&lt;sup&gt;{{הערה|ומ&quot;מ בכתה&quot;י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש &quot;אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''&quot;, ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת&quot;י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה &quot;במתא&quot; מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד&quot;ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם &quot;יש ספרים&quot;.}}&lt;/sup&gt;. על כן נראה לרבי , &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(25ב)'''}}&lt;/sup&gt;דכולי עלמא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''כי'''&quot; בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''&lt;big&gt;כו'&lt;/big&gt;'''.}}&lt;/sup&gt;[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''ועונים אמן יהא שמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(26ב)'''}}&lt;/sup&gt; הגדול מבורך'''.
מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים &lt;small&gt;{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|דף נ'.}}&lt;/sup&gt;}&lt;/small&gt; בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שם י&quot;ה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;. ומה שפירש שם &lt;small&gt;{מחזור ויטרי שם, באמצעו}&lt;/small&gt; שאינו אומר אותו לשון [עברי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: &quot;יתגדל ויתקדש&quot;, וממשיך בארמית: &quot;שמיה רבא&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;תרגום&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(27ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי &lt;small&gt;{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}&lt;/small&gt;, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ברשא'''&quot; בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}&lt;/sup&gt; שהיו [שם]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(28ב)'''}}&lt;/sup&gt; ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה &lt;small&gt;{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}&lt;/small&gt; על[מא]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''על'''&quot; בלבד בחיסור אותיות.}}&lt;/sup&gt; אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=6&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''במקומן חיישינן'''.
ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה&quot;י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}&lt;/sup&gt; חשד ולא מזיקין. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(29ב)'''}}&lt;/sup&gt; שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(30ב)'''}}&lt;/sup&gt; שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ראש האשמורת התיכונה'''.
במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. 

'''ר' יהושע&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''רבי יהושע בן לוי'''&quot;. אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}&lt;/sup&gt; אומר עד שלש שעות'''. 
פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש&quot;י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר &quot;שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''&quot;  דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר &quot;לעמוד בשלש שעות&quot; אלא &quot;בשתי שעות&quot;. וכאן שכתב רבינו דעומדים &quot;בשתי השעות&quot;, נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע&quot;א בד&quot;ה &quot;בתלת שעי קמייתא&quot; הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית.

'''אלא לדברי תורה וכ&quot;ש מילי דעלמא'''. 
ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}&lt;/small&gt; דדברי תורה אסורים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יותר למת'''&quot; 
 או &quot;'''למת'''&quot; (תלוי בכת&quot;י) בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[לפני ה]מת משום לועג לרש &lt;small&gt;{[[משלי_יז_ה|משלי י&quot;ז, ה']]}&lt;/small&gt;, והא לא שייך במילי דעלמא. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(31ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם &lt;small&gt;{[[ברכות_יח_א|שם]]}&lt;/small&gt;, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ&quot;ג, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt;, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''.
דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע&quot;ג דאמרינן בפרק לא יחפור &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}&lt;/small&gt; ורוח צפונית]&lt;sup&gt;{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא&quot;ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע&quot;פ מה שנראה לענ&quot;ד שהוא כפי לשון רש&quot;י, ובהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה.}}&lt;/sup&gt; מנשבת עם כולם, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; כשהייתה לבד[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לבד'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן לא [משתנה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לעולם סדר השעות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכן משמע לפי סדר חנ&quot;כל ש&quot;צם &lt;small&gt;{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}&lt;/small&gt;, דקיל&quot;ן שלעולם יש י&quot;ב שעות ביום וי&quot;ב שעות בלילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}&lt;/small&gt; שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}&lt;/small&gt; דמזכ[י]ר&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל לענ&quot;ד. אך בכל כתה&quot;י כתוב &quot;דמזכר&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.   

'''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''.
פירש רש&quot;י, דעוקר חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(32ב)'''}}&lt;/sup&gt; מבור כרוי(ה)&lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-&quot;בור&quot; זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}&lt;/sup&gt; וחוזר ומשליכה&lt;sup&gt;{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''&quot;לתוכו&quot;''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; לתוכו, אין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(33ב)'''}}&lt;/sup&gt; מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(34ב)'''}}&lt;/sup&gt;, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל &lt;small&gt;{פרק כ&quot;ז, ג'}&lt;/small&gt;, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}&lt;/small&gt; נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(35ב)'''}}&lt;/sup&gt;, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש&quot;י אתי שפיר טפי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה &quot;כמו '''שהיה'''&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כמו '''שהוא'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ופריך, ונמלייה מדידיה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(36ב)'''}}&lt;/sup&gt;, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''ומתרץ'''&quot; בלשון עברי. אך הנראה לענ&quot;ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש&quot;י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר&quot;ת, השתמש רבינו בלשון ארמי &quot;'''ופריך'''&quot;, וא&quot;כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt;, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אם לא '''יבא במקום'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אחר, [ומנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;יהשונים הגרסא היא &quot;'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''&quot; ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר&quot;ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל &quot;ראש האשמורת התיכונה&quot;.}}&lt;/sup&gt; דרקיעא כעין [מנהגא]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt; דארעא. ויש ספרים דגרסי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(37ב)'''}}&lt;/sup&gt; התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות &lt;small&gt;{[[משנה_מדות_ה_ד|פ&quot;ה, מ&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ובור של עולי בבל &lt;small&gt;{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}&lt;/small&gt;. וריב&quot;א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע &lt;small&gt;{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי&quot;א, מ&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש, איך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''לבור גבוה'''&quot; ולשון מגומגמת היא.}}&lt;/sup&gt;, שאם תשליך החוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(38ב)'''}}&lt;/sup&gt; לתוך עומקו ש[י]תמלא&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;'''שתתמלא'''&quot;. אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}&lt;/sup&gt; ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(39ב)'''}}&lt;/sup&gt; בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי.

'''ונמלכים בסנהדרין'''. 
כדתנן &lt;small&gt;{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ&quot;א, מ&quot;ה]]}&lt;/small&gt; אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה.

'''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''.
מפרש בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ&quot;י, ה&quot;ב]]}&lt;/small&gt; שהיו שואלים אח&quot;כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ואע&quot;פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ&quot;מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ&quot;ד.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ&quot;ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א&quot;כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ&quot;ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א&quot;כ דלכל השיטות הנ&quot;ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ&quot;ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ג.''' בגרסא כת&quot;י אוקספורד הגרסא היא &quot;דכ&quot;ע&quot; (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא&quot;ה (דפוס תשס&quot;ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק &quot;'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''&quot;. אך שאר כת&quot;י של רבינו גורסים &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא&quot;. ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא&quot;ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת &quot;'''דכולי עלמא'''&quot;, בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש&lt;big&gt;'''אין'''&lt;/big&gt; אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ&quot;מ כוונת ר&quot;י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר&quot;י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ&quot;ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר&quot;י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ&quot;מ אפי' אחר תירוץ ר&quot;י  אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ&quot;ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר&quot;י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא&quot;ש והרשב&quot;א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה)
----
 '''ה.''' &quot;והמגיה&quot; הקשה א&quot;כ איך יתיישב לפי&quot;ז פירוש המילה &quot;במקומן&quot;. ונלענ&quot;ד ליישב, דלפירוש זה &quot;במקומן&quot; הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם.
-------------------------------------------------------------------------------
 '''ז.''' רצונו ז&quot;ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו &quot;שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים&quot;, הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ח.''' נראה לענ&quot;ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. 
 '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז&quot;ל על ענין זה וז&quot;ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ&quot;ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''ט.''' שצ&quot;ם חנכ&quot;ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ&quot;ם חנכ&quot;ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ&quot;ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ&quot;ש חל&quot;ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל&quot;ם כצנ&quot;ש. ונמצא א&quot;כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א&quot;כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ&quot;ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא&quot;כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז&quot;ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש&quot;י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח&quot;כ ראיתי דכן אמר הגר&quot;א מוילנא זצ&quot;ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז&quot;ל: '''לפי פרש&quot;י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר&quot;ת, וז&quot;ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש&quot;י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק&quot;ל.''' והנראה שכוונתם של הגר&quot;א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ&quot;ל.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש&quot;י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש&quot;י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש&quot;י מאשר עם דבריו של ר&quot;ת. שאין בהבנת ר&quot;ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר&quot;ת.
------------------------------------------------------------------------------- 
 '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז&quot;ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה&quot;פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא&quot;כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא&quot;כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא&quot;כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע&quot;א כתוב: '''ה&quot;פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ&quot;ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית &quot;יאריך וירחיב &lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;כוכבי כימה&quot; והופרדה ה-ב' בטעות. ומ&quot;מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר&quot;ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר&quot;ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר&quot;ת כשאמר &quot;יאריך וירחיב כוכבי כימה&quot;, הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר&quot;ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס.
----
&lt;references /&gt;

== דף ד' ==
===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== 

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=7&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''הכי גריס רבינו תם'''. 
יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש&quot;י הפך הגרסא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי.

'''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']&lt;sup&gt;{{הערה|חסר בכתה&quot;י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;.
כך גרסת הספרים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(40ב)'''}}&lt;/sup&gt; שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''איש''' בעל&quot;, אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו&quot;ד. ואכן בתוס' הרא&quot;ש כתב '''&quot;אש בעל&quot;''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}&lt;/sup&gt; בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ מבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt;[ה]נזכר בדברי הימים &lt;small&gt;{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל&quot;ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל&quot;ט]]}&lt;/small&gt;. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל &lt;small&gt;{[[שמואל_א_יד_מט|א. י&quot;ד, מ&quot;ט]]}&lt;/small&gt; ולא בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; .&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אלא''' מפיבושת&quot;, אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע&quot;פ שלא היה מהם.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}&lt;/small&gt;. ושמא [אף]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; על רבו ביקש רחמים ולא נענה &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. &quot;והמגיה והגהות סיני&quot; הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[כיון ש]לא נמצא יותר (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכתה&quot;י השונים בשיבוש והקפתיו, אך &quot;המגיה&quot; טען שצריך להגיה זאת בתור &quot;אז&quot;.}}&lt;/sup&gt; מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]&lt;sup&gt;{{הערה|המגיה, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברי הימים &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; [משום]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת &lt;small&gt;{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}&lt;/small&gt; בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(41ב)'''}}&lt;/sup&gt; שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;כלל&quot;.}}&lt;/sup&gt;, דאדרבה עיקר [שמו]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; של בן יהונתן מפיבושת [הוא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שמו&quot; אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: &quot;שעיקר '''&lt;big&gt;שמו&lt;/big&gt;''' של בן יהונתן וכו'&quot; וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף &quot;מפיבושת '''שמו'''&quot; שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה &quot;שמו&quot; שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה &quot;הוא&quot;.}}&lt;/sup&gt;. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שהיה רבו&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א&quot;כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א&quot;כ איפכא הוה ליה למימר &quot;דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו&quot;. ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}&lt;/sup&gt;. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש&quot;מ תרתי נינהו.''')'''&lt;sup&gt;{{הערה|ראה הערה קודמת.}}&lt;/sup&gt;

'''חכמים כמאן סבירא להו'''. 
בעל כרחין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(42ב)'''}}&lt;/sup&gt; אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כרבנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק &quot;ואחרי אחיתופל&quot;. שאע&quot;פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש&quot;י גרס את לשון הפסוק כך: &quot;ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''&quot; בזמן שלפנינו כתוב בפסוק &quot;יהוידע בן בניהו&quot;, מ&quot;מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש&quot;י &quot;ולשון הקונטרס אין נוח&quot;. ואם נאמר שראה גרסת רש&quot;י שלפנינו, א&quot;כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ&quot;ל שחוזרים דברי ר&quot;ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש&quot;י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש&quot;י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר&quot;ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר&quot;ן את גרסת הגמ' לשיטת רש&quot;י, ושם הוא גורס בשיטת רש&quot;י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''&quot; כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח&quot;כ חתם &quot;זוהי שיטת רש&quot;י הנכונה והמוסכמת&quot;. וא&quot;כ יש להסיק מכך שבגרסת רש&quot;י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש&quot;י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר&quot;ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש&quot;י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש&quot;י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש&quot;י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ&quot;מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק &quot;אוצר התשובות&quot; דף 6}.
----
 ב. יוצא לפי דעת ר&quot;ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=8&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''וקורא ק&quot;ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''.
מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק&quot;ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק&quot;ש ויתפלל.

'''מסייע ליה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(43ב)'''}}&lt;/sup&gt; לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''&lt;sup&gt;{{הערה|יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'&quot;. ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. &quot;והמגיה&quot; מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת&quot;י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים &quot;של ערבית&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
תימה לרבי, [ואנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, ודומה לזה בלשון הרשב&quot;א. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''יוחנן'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כמאן קיימא לן שאין [אנו]&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: &quot;והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות&quot; או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש&quot;ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}&lt;/sup&gt; דאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt; דרשות ה[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה&quot;י השונים כתובה בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן &lt;small&gt;{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}&lt;/small&gt;, (או)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס &quot;או&quot; נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא&quot;ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ו)מחייב לסמוך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין מזיחין אותו.  

'''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''.
[וקי&quot;ל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוספות הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''וקאמר'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה&quot;ג. והני אמוראי דלקמן&lt;sup&gt;{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק&quot;ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק&quot;ש ביחד עם ק&quot;ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא&quot;כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק&quot;ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}&lt;/small&gt;, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. &quot;והמגיה&quot; טען שצריך לגרוס כאן &quot;אי נמי לא היו קורין&quot; שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה&quot;י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב &quot;מתפללים ק&quot;ש&quot;. והגהתי הלשון ל-&quot;'''קורין''' ק&quot;ש&quot;, דלשון &quot;מתפללים&quot; גבי ק&quot;ש טעות סופר הוא, דק&quot;ש אינה תפילה.}}&lt;/sup&gt; ק&quot;ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}&lt;/small&gt; ולעניין ק&quot;ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין&lt;sup&gt;{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא&quot;ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר&quot;ת ובדברי רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא ע&quot;פ פסקי הרא&quot;ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''בשם מיניה'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כדפירש&quot;. ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר &quot;פירש&quot; כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}&lt;/sup&gt; ר&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב כאן בכתה&quot;י השונים, ואומר &quot;המגיה&quot; שהכוונה ל-&quot;'''רב תחליפא'''&quot; וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: &quot;'''ת&quot;ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''&quot; (וכך הוא בכת&quot;י פריס ובפסקי הרא&quot;ש שם. וכן מובא בכתה&quot;י פירנצה ואוקספורד בתור &quot;איתמר נמי&quot;.). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם &quot;'''רב יהודה אמר שמואל'''&quot;. ומ&quot;מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו &quot;'''כדאמרינן לקמן'''&quot; בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ&quot;ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}&lt;/sup&gt; [לקמן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע&quot;פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ&quot;ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן.  

'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; והוא מלשון תוס' הרא&quot;ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אילו&quot;}}&lt;/sup&gt;[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''.
תימה, דאמרינן ביומא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(44ב)'''}}&lt;/sup&gt;פרק אמר להם הממונה &lt;small&gt;{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}&lt;/small&gt;, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים&lt;sup&gt;{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ&quot;מ אין נפקא מינה כך או כך.}}&lt;/sup&gt; שבאו [אצל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י איטליה כתוב &quot;'''אל''' אברהם&quot;, ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא&quot;ש. ובשאר כתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מעל'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}&lt;/sup&gt;, (תימה כן)&lt;sup&gt;{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה &quot;תימה&quot;, וכן אינו בגרסת תוס' הרא&quot;ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''&quot;, והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא&quot;ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א&quot;כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא&quot;ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא&quot;ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}&lt;/sup&gt;. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(45ב)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמות_יב_יב|שמות י&quot;ב, י&quot;ב]]}&lt;/small&gt; ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש בסיום דיבור זה כתוב: &quot;'''הכל לפי השליחות'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;.
----

===ביאורים===
 '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר &quot;מחייב לסמוך&quot;, היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק&quot;ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי&quot;ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא &quot;חיוב סמיכה&quot;, ואמירת ק&quot;ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו &quot;מחויב סמיכה&quot; אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק&quot;ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק&quot;ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד.
 '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י&quot;א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ&quot;ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי&quot;א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא&quot;כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב&quot;ן בסימן ק&quot;מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ&quot;ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה.
----
&lt;references /&gt;

== דף ה' ==
===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=9&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואין רשף אלא מזיקין'''. 
ולקמן &lt;small&gt;{בסמוך}&lt;/small&gt; קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. 

----

===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=10&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ונגעים לא, והא אמר מר&lt;sup&gt;{{הערה|כך נמצא בכמה כת&quot;י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב &quot;כדתניא&quot;, ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;והא&quot;ר יוחנן&quot;.}}&lt;/sup&gt; כל מי''' ['''שיש''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, והוא ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שלא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; וכו''''. 
ואם תאמר&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;, והא אמרינן בערכין פרק [ג']&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ערכין_טז_ב|ט&quot;ז'''.''']]}&lt;/small&gt; ובפרק קמא דשבועות &lt;small&gt;{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן &lt;small&gt;{שבועות שם&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}&lt;/sup&gt;&lt;small&gt;}&lt;/small&gt; דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)&lt;sup&gt;{{הערה|הוקף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וברור, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; משום דמנגעיה איכפר ליה&lt;sup&gt;{{הערה|ובתוס' הרא&quot;ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, ש[ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''של כולם'''&quot; וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}&lt;/sup&gt; כולם לוקין בעון הדור&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(46ב)'''}}&lt;/sup&gt; והני [ייסורי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אסירי'''&quot; בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}&lt;/sup&gt; אהבה&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים מופיע בהיפוך לשון '''&quot;משאר יותר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין&lt;sup&gt;&lt;small&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]&lt;/small&gt;&lt;/sup&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים חסר, והוסף ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. &quot;והמגיה&quot; טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ייסורין, ייסורין'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt;, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל &lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;פעמים שעל חטא הם באים. 

'''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. 
פרש רש&quot;י (הא לן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; [בני]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הא לן א&quot;י'''&quot;. אך שיבוש גרסא הוא, שהלא &quot;לן&quot; המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א&quot;י. והגהתי ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ&quot;ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;פרש רש&quot;י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.}}&lt;/sup&gt; ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר&quot;ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו &lt;small&gt;{[[ערכין_כט_א|כט.]]}&lt;/small&gt; דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''נוהג'''&quot;, והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}&lt;/sup&gt; בזמן שאין היובל נוהג &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה&quot;י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''נוהג, נוהג'''&quot; הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}&lt;/sup&gt;[וא&quot;כ בא&quot;י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. &lt;sup&gt;{{הערה|ברשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א&quot;כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא&quot;ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ&quot;ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע&quot;מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}&lt;/sup&gt;ושמא התם איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(47ב)'''}}&lt;/sup&gt; לענין בתי [ערי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם ללשון הרשב&quot;א בזה. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא &lt;small&gt;{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא בכל כתה&quot;י בסוף הדיבור (אחר המילים &quot;ולא בבבל&quot;), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}&lt;/sup&gt;[ובמסכת כלים &lt;small&gt;{פ&quot;א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}&lt;/small&gt; שנינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''מקודשים'''&quot; בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא &quot;עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה&quot;.}}&lt;/sup&gt; '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ז'}&lt;/small&gt; וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}&lt;/sup&gt; שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''&lt;sup&gt;{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם &lt;small&gt;{כלים א', ח'}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt; וטמאי מתים נכנסים לשם]&lt;sup&gt;{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ&quot;ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת&quot;י וס&quot;י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח&quot;כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ&quot;ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}&lt;/sup&gt;. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(48ב)'''}}&lt;/sup&gt;מהם  &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ברוב&lt;/big&gt; א&quot;י'''&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt;[ב]א&quot;י ולא בבבל. &lt;small&gt;(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב&quot;א ור&quot;א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;(נוהג בזמן הזה למ&quot;ד קדשה לעתיד לבא)&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב&quot;א ובר&quot;א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): &quot;'''אלמא דשילוח מחנות'''&quot; נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;

'''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. 
פרש רש&quot;י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;והרי כמה '''ביסורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן &lt;small&gt;{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}&lt;/small&gt;. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין &lt;small&gt;{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה&quot;י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של &quot;'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''&quot; שבסוף כל משפט.}}&lt;/sup&gt; דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;הוה&quot;''' והגהתי ל-'''&quot;היה&quot;''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''הוה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; יסורין של אהבה לא [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה לענ&quot;ד נכון לשונית, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרק יש נוחלים &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב&quot;ב קטז.]]}&lt;/small&gt; והא[מר]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;והא&quot;''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת&quot;י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה &quot;'''והאמר'''&quot;, ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ&quot;מ ברוב כתה&quot;י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון &quot;והא ר' יוחנן&quot; בשיבוש. וצ&quot;ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ'  &quot;'''והא א&quot;ר''' יוחנן&quot; כגרסת חלק מכתה&quot;י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-&quot;'''&lt;big&gt;א&quot;ר&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; ל-&quot;'''&lt;big&gt;ר'&lt;/big&gt;''' יוחנן&quot; בלבד בכל כתה&quot;י של רבינו.}}&lt;/sup&gt; ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. וזאת מכיוון שמעניין &quot;'''דין גרמא וכו''''&quot; הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב&quot;י, דכיצד אמר 
בשם רשב&quot;י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו &quot;דין גרמא וכו'&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''אין''' קאמר&quot; ואינו ברור.}}&lt;/sup&gt; קאמר התם הקב&quot;ה מעלה עליו [עברה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;.

ה&quot;ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. 
ולא גרסינן אין אדם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת&quot;י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ&quot;ד. ועיין בגליון הש&quot;ס לרעק&quot;א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא&quot;כ ה&quot;ה גם כאן (המגיה).}}&lt;/sup&gt;, דהא כמה צדיקים &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(49ב)'''}}&lt;/sup&gt; זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות &lt;small&gt;{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}&lt;/small&gt;, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה 

'''ואי משום''' ['''בני'''
. תימה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')&lt;sup&gt;{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא&quot;כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן &quot;'''בפרק א''''&quot; אלא &quot;'''בפרקין'''&quot; כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}&lt;/small&gt; וכן אורי ליה ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסת הגמ' בכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; לר' פדת [בריה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה &lt;small&gt;{[[נידה_ח_א|ח.]]}&lt;/small&gt; ובכמה  &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(50ב)'''}}&lt;/sup&gt;דוכתי&lt;sup&gt;{{הערה|מו&quot;ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ&quot;ב ה&quot;ב, מגילה פ&quot;ד ה&quot;י.}}&lt;/sup&gt;. [ו]יש&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; ע&quot;פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה&quot;י כדלעיל. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''אליעזר'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;.

'''וכי עביד''' ['''קב&quot;ה''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכעין זה באחד מכתה&quot;י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא &quot;מי '''&lt;big&gt;חשיד&lt;/big&gt;''' קב&quot;ה&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה&quot;י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' &quot;הקב&quot;ה&quot; בדומה. וכן י&quot;ג &quot;מריה דעלמא&quot; או &quot;מרי עלמא&quot;). ובכתה&quot;י השונים של רבינו חסר.}}&lt;/sup&gt; '''דינא בלא דינא'''. 
הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(51ב)'''}}&lt;/sup&gt; לו שלא יעשה עוד. 

'''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. 
אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''עליו'''&quot; בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-&quot;'''תיבה'''&quot; שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך &quot;כיון '''שהיא קבועה'''&quot; בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}&lt;/sup&gt; הס&quot;ת &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''יש קורין'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;[כש]קורין ב[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''בה'''&quot; בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-&quot;'''ספר'''&quot; שהוא זכר, דעליו קאי.}}&lt;/sup&gt;, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. 

'''אלא''' ['''אימא''']&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;אומר&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;  '''סמוך למטת'''['''י''']&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;למטתו&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;. 
כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון הרא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;על מטתו&quot;''' ואינו נראה.}}&lt;/sup&gt;[מ]מטתו. '''ורש&quot;י פירש'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(52ב)'''}}&lt;/sup&gt; שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(53ב)'''}}&lt;/sup&gt; פירושים ואינם נכונים. 

'''שנאמר טורף נפשו באפו'''. 
ונפשו לשון תפלה כדכתיב {&lt;small&gt;שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט&quot;ו]]&lt;/small&gt;} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל&lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר&quot;י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא &quot;ורבי '''היה''' רגיל&quot; בלשון עבר ונשמטה המילה, וא&quot;כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}&lt;/sup&gt; להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 א. נראה לענ&quot;ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים &quot;אינן אלא מזבח כפרה&quot; דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא&quot;כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. 
----
 ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו.
----
 ג. נראה לענ&quot;ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע&quot;פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ&quot;כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א&quot;כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א&quot;כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים.
----
 ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א&quot;כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א&quot;כ ה&quot;ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני).

== דף ו' ==
===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]===

V++_

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=11&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ככסלא לגיא'''&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע &quot;'''לאוגיא'''&quot;, וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא&quot;ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון &quot;לאוגיא&quot; או בלשון &quot;לאגיא&quot;. ואפשר שאכן היית גרסת רבינו &quot;לאגיא&quot; אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}&lt;/sup&gt;. 
פרש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(54ב)'''}}&lt;/sup&gt; רבי [כעין]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש והתוס' שבדף. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כיאן&quot; או באופנים משובשים דומים.}}&lt;/sup&gt; התלמים המקיפים [הערוגה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן &quot;'''המחרישה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; כדאמרינן בריש נדרים &lt;small&gt;{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}&lt;/small&gt; הדין לגיא להוי פאה. 

'''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. 
פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ&quot;ב, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt; וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה &lt;small&gt;{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}&lt;/small&gt;. 

'''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. 
תימה דבמסכת אבות (תנן)&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; פרק עקביא &lt;small&gt;{[[משנה_אבות_ג_ו|פ&quot;ג, מ&quot;ו]]}&lt;/small&gt; [תנן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}&lt;/sup&gt; מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; וכן נראה נכון. וע&quot;פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}&lt;/sup&gt;(ו)הכא, &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי&quot;, וניכר השיבוש להדיא.}}&lt;/sup&gt; למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב &quot;כגון&quot; בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש אינו.}}&lt;/sup&gt; בדברים שצריך [חמשה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דיינים, כגון בחליצה &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אית ליה&quot; בלבד.}}&lt;/sup&gt;[למאן ד]אית ליה &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}&lt;/small&gt;, [ומדידת עגלה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''המארת שלה'''&quot; או דומה לכך בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}&lt;/small&gt; וכיוצא בהם&lt;sup&gt;{{הערה|כתב &quot;המגיה&quot; שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר &quot;'''רבי'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ&quot;ל. והכי גרסינן &lt;small&gt;{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}&lt;/small&gt; מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה &lt;small&gt;{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}&lt;/small&gt;. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז&quot;ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד&quot;ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא&quot;ש שם. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט &lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ&quot;ד, מצד מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;מפר' קא'&quot;''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, דמבקרב משמע [באמצע]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה&quot;י של רבינו כתוב כאן &quot;'''חמשה'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. &lt;sup&gt;{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא&quot;ש בסוכה שם, וז&quot;ל התוס' הנ&quot;ל: &quot;'''ושמא אע&quot;ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''&quot;. אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}&lt;/sup&gt;ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. 

'''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. 
והכי נמי אמרינן בנזיר &lt;small&gt;{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}&lt;/small&gt; מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר &lt;small&gt;{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}&lt;/small&gt; נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל.

'''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. 
פירש [רש&quot;י]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע&quot;פ זה היא הגהת הב&quot;ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה&quot;י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''&quot;שברצועותיו&quot;''' בשיבוש. ואומר &quot;המגיה&quot; שכנראה &quot;פי' שברצועותיו&quot; היית זו הגהה בצד הגליון בכת&quot;י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה &quot;והדלי&quot;ת בקשר&quot;. והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי&quot;ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב &quot;פי' רש&quot;י&quot;, הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב &quot;פי' שברצועותיו&quot;.}}&lt;/sup&gt; רוב אותיות שדי כתובות בו, השי&quot;ן בקומט העור והדלי&quot;ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב &quot;ואמרינן בשבת וכו'&quot;. אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין &lt;small&gt;{[[שבת_כח_ב|כח:]]},&lt;/small&gt; לא &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; ע&quot;פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''הכשירו'''&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt;[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(55ב)'''}}&lt;/sup&gt; בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(56ב)'''}}&lt;/sup&gt;, והאמר אביי שי&quot;ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי &lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכל כתה&quot;י כתוב בשיבוש &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;דלית&quot; .}}&lt;/sup&gt;[ה]דלי&quot;ת [והיו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''והא'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי&quot;ן, [אלמא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, בכתה&quot;י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב &quot;'''שמע מינה'''&quot; כמו שאומר רבינו לקמן.}}&lt;/sup&gt; שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה &lt;small&gt;{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}&lt;/small&gt; [והרי]&lt;sup&gt;{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע&quot;פ לשון הגמ' שם, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי&quot;ן. ומשום דלי&quot;ת [ויו&quot;ד]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו&quot;ד. ועוד דאמר אח&quot;כ &quot;שמע מינה שאינם חשובות וכו'&quot; בלשון רבים ומשמע שגם ליו&quot;ד התייחס. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; לא [אמר]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(57ב)'''}}&lt;/sup&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ד]כיון &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[שניתן ל]התיר(ו)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד. דהלא מתייחס לדל&quot;ת ויו&quot;ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}&lt;/sup&gt;, כל [זמן שרוצה]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ דברי &quot;המגיה&quot; בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ&quot;ל הובא בלשון: &quot;משום דניתן להתיר בכל עת שירצה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''&quot;כל שרואה&quot;''' בשיבוש.}}&lt;/sup&gt;, לא הזכיר [רק]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ &quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; השי&quot;ן. &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;בגובהה&quot;.}}&lt;/sup&gt; של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[לאות]. &lt;sup&gt;{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן &quot;על כן פירש רבי&quot; ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא&quot;כ מה בא להוסיף?}}&lt;/sup&gt;מפי רבי. &lt;sup&gt;{{הערה|בהלכות קטנות להרא&quot;ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני&quot;ש דהוא רבינו תם, וא&quot;כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}&lt;/sup&gt;מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי&quot;ת ויו&quot;ד לא חשיבי, צ&quot;ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי&quot;ן, או דילמא לא שנא.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=12&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל הקובע מקום לתפלתו'''. 
ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי&lt;sup&gt;{{הערה|באגודה כתב וז&quot;ל &quot;פר&quot;י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר&quot;. ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר&quot;י, וא&quot;כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}&lt;/sup&gt;, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}&lt;/small&gt;, צריך אדם ליחד מקום &lt;sup&gt;{{הערה|רוב כתה&quot;י גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''בית הכנסת&quot;, אך אין זו הגרסא הנכונה לענ&quot;ד, לא כאן ולא בדברי הרא&quot;ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא&quot;כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-&quot;המגיה&quot; הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}&lt;/sup&gt;לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם &lt;small&gt;{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט&quot;ו, ל&quot;ב]]}&lt;/small&gt;. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. 

'''אגרא דפירקא ריהטא'''. 
פירש רש&quot;י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל &lt;small&gt;{בדף זה}&lt;/small&gt; דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, &lt;sup&gt;{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה&quot;י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של &quot;מריש הוה אמינא&quot; לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל (&quot;המגיה&quot; בשם אביו).}}&lt;/sup&gt;ועתה אומר שאין [להם שכר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''להשתכר'''&quot;בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך.

'''אגרא דבי טמיא''' &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד&quot;ה &quot;למאן דגריס בבית אפל&quot; (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח&quot;כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}&lt;/sup&gt;['''שתיקותא'''.
אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון&lt;sup&gt;{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב&quot;ן, הערוך ועוד).}}&lt;/sup&gt;, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא בכל כתה&quot;י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ואם היו '''האחרים מדברים'''&quot; בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב &quot;ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''&quot; והושמטה בטעות המילה '''&quot;בדברים&quot;''' מחמת דימיון המילים &quot;מדברים, בדברים&quot;.}}&lt;/sup&gt; אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(58ב)'''}}&lt;/sup&gt; בפירוש חומש  , &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר&quot;ג) שדברי רש&quot;י מוסבים על &quot;אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''&quot; {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק &quot;וכל טמא לנפש&quot; {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו &quot;לטמי נפשא '''דאינשא'''&quot; על אף שלא הוזכר בפסוק &quot;אדם&quot;, כתב &quot;המגיה&quot; שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת &quot;אינשא&quot; בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת&quot;י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר &quot;אינשא&quot; בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק &quot;המגיה&quot; שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא&quot;ש) ולכתוב &quot;'''לנפש אדם'''&quot; במקום גרסת כתה&quot;י שהיא &quot;'''בעצם אדם'''&quot;. וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב &quot;'''ל'''טמי נפשא דאינשא&quot;, ולא &quot;'''ב'''טמי&quot;. וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}&lt;/sup&gt;[לנפש] אדם &lt;small&gt;{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}&lt;/small&gt;, &lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;[ל]טמי נפשא [דאינשא]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכת&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;, לשון עצם [אדם]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש&quot;י על החומש שלפנינו. וז&quot;ל רש&quot;י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}&lt;/sup&gt; בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב&quot;ח האל&quot;ף טי&quot;ת, ובאלב&quot;ם המ&quot;ם נעשית בי&quot;ת והלמ&quot;ד אל&quot;ף.

'''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''.
פירש רש&quot;י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה &lt;small&gt;{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, ואחוריהם היו למערב&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת רש&quot;י שעל הרי&quot;ף. וכתב &quot;המגיה&quot; דאף ברש&quot;י כת&quot;י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש&quot;י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}&lt;/sup&gt;. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק&quot;ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(59ב)'''}}&lt;/sup&gt; הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא&quot;ר)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא &quot;מפי רבי&quot;. ועוד  שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת&quot;י שגרס &quot;ואית דאמרי&quot;. ומ&quot;מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. &quot;והמגיה&quot; כתב שאפשר שהלשון &quot;אית דאמרי&quot; היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן &quot;וק&quot;ל&quot; יש גרסאות שגורסות &quot;ואין דאמרי&quot; ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(60ב)'''}}&lt;/sup&gt; שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י&quot;ח ע&quot;ב, בד&quot;ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם &lt;small&gt;{מלכים א'. [[מ&quot;ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ&quot;ח]]}&lt;/small&gt; כדלקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;. וא&quot;כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(61ב)'''}}&lt;/sup&gt;. ואפילו הפתח למזרח&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(62ב)'''}}&lt;/sup&gt;, קורא אחורי בהכ&quot;נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}&lt;/small&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''בפרק הרואה&quot; בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;[ו]בפרק הרואה &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; דקאמר אסור [לעבור]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה&quot;י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת&quot;י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה&quot;י השונים של רבינו כתוב &quot;'''לעמוד'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; אחורי בהכ&quot;נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(63ב)'''}}&lt;/sup&gt; שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ&quot;נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ&quot;נ &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא&quot;ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון &quot;אחורי&quot; בלבד בלא מילת &quot;אחורים&quot;. אך היותר נראה לשונית נכון לענ&quot;ד בכאן, אם ננקוט לשון &quot;אחורים&quot; כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}&lt;/sup&gt; אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש&quot;י. ולפירוש רש&quot;י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע&quot;פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש מסיים כאן במילים &quot;ששם התורה מונחת&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כדאמרינן נמי במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}&lt;/small&gt;, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(64ב)'''}}&lt;/sup&gt; ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי.

'''בדובר'''.
הערוך &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ב)'''}}&lt;/sup&gt;גריס &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(65ג)'''}}&lt;/sup&gt;בדבד&lt;sup&gt;{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש&quot;ס) כתוב שגרסת הערוך היא &quot;'''כ'''דובר&quot; ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע &quot;'''ב'''דובר&quot; ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה&quot;י, יש שגורס &quot;בדובר&quot; בד&quot;ה, ויש שגורס &quot;כדובר&quot;, ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה&quot;י של רבינו שלפנינו כתוב &quot;בדבר&quot; או &quot;בדבד&quot; תלוי בכת&quot;י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt; בדלי&quot;ת&lt;sup&gt;{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי&quot;ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ&quot;ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי&quot;ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים &quot;בדוב'''ר'''&quot; או &quot;כדוב'''ר'''&quot; (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת&quot;י כנ&quot;ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים &quot;בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ&quot;ל). ואכן בחלק מכתה&quot;י גורסים &quot;בדבד&quot; כנ&quot;ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של &quot;בדובד&quot;. אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ&quot;ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}&lt;/sup&gt;, ופי' אחוריך בלשון ערבי&lt;sup&gt;{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים &quot;מוסתדבר&quot; שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה&quot;י של רבינו שלפנינו.}}&lt;/sup&gt;.

'''כרום זלות לבני אדם'''. 
פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים &lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}&lt;/sup&gt;(כ)שירום זלזול מבני אדם, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(66ב)'''}}&lt;/sup&gt; כן&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כותב רש&quot;י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב&quot;א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש &lt;small&gt;{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}&lt;/small&gt;, כרום לשון ראם&lt;sup&gt;{{הערה|וז&quot;ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ&quot;ל.}}&lt;/sup&gt;.

'''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
תימה למה נקרא תפלת המנחה, &lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד&quot;ה '''&quot;'''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת&quot;י השונים של רבינו כתוב כאן '''&quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אי&quot;''' ואינו נראה לשונית נכון.}}&lt;/sup&gt;[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(67ב)'''}}&lt;/sup&gt; מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(68ב)'''}}&lt;/sup&gt;[זו]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''לו'''&quot;. ומכל מקום אפשר שצריך להגיה &quot;נקראת '''&lt;big&gt;לה&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(69ב)'''}}&lt;/sup&gt; [וזו]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot; מסברתו. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''או'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}&lt;/small&gt; קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה&quot;ר אלחנן שכך ר&quot;ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר &lt;small&gt;{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}&lt;/small&gt; תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''סמוך'''&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; למנחה&lt;sup&gt;{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע&quot;פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}&lt;/sup&gt;. ואע&quot;ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר &lt;small&gt;{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}&lt;/small&gt; תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא &lt;small&gt;{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}&lt;/small&gt;.

'''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. 
לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר.
----

===ביאורים===
 א. בד&quot;ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו':
 1. בקושיא &quot;דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא&quot;. תריץ רבינו אלחנן בנו של ר&quot;י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה.
 2. בקושיא &quot;דבכל התלמוד קורא אותם קשר&quot;. הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש &quot;דל&quot;ת של תפילין&quot; (כשם שקורא לשי&quot;ן שבתפילין של ראש) קראו לזה &quot;קשר של תפילין&quot;, משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב&quot;ן והרשב&quot;א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי&quot;ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית &quot;קשר של תפילין&quot;.
 3. ובקושיא &quot;דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה&quot;. הרמב&quot;ן והרשב&quot;א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע&quot;כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ&quot;ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע&quot;כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב&quot;ן והרשב&quot;א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'.

 ב. &quot;המגיה&quot; כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד&quot;ה דילמא וכו').

 ג. בד&quot;ה '''ולא נענה אלא''' וכו':
 נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך:
 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ&quot;ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא&quot;כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה.
 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע&quot;פ התוס' בפסחים קז.}.
 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. 
 (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו &quot;ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי&quot; ותרגם אונקלוס &quot;וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי&quot;. ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת &quot;קרבן&quot;, שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא&quot;כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-&quot;ויהי בעלות המנחה&quot; הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים).
 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת &quot;תכון תפלתי  קטורת לפניך וכו'&quot;, וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע&quot;ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים.
----
&lt;references /&gt;

== דף ז' ==
===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=13&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שיעברו פנים של זעם'''. 
ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שמות ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ה)'''}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ש]תחלה אמר לו הקב&quot;ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' &lt;small&gt;{[[שמות_לב_לד|שם ל&quot;ב, ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יג|שם ל&quot;ג, י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב&quot;ה השיבו פני ילכו &lt;small&gt;{[[שמות_לג_יד|שם ל&quot;ג, י&quot;ד]]}&lt;/small&gt;, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהנחתי לך'''&quot;, והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון &quot;שהנחתי לך&quot; אינו מסתדר מצד העניין.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, כלומר אניח [לך מאויבך]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אניח '''אותך בא&quot;י'''&quot;, והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב&quot;ם על התורה.}}&lt;/sup&gt;, כמו &quot;עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם&quot; &lt;small&gt;{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. פני ילכו, כמו &quot;ופניך הולכים&quot; בקרב דאבשלום&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון &quot;פני ילכו&quot; והלשון &quot;והניחותי לך&quot; מתייחסים לעניין מלחמה. וא&quot;כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב&quot;ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב&quot;ה הכל מתייחס לכך שהקב&quot;ה ילך למלחמה לפניהם.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י&quot;ז, י&quot;א]]}&lt;/small&gt;. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה &lt;small&gt;{[[שמות_לג_טו|שם ל&quot;ג, ט&quot;ו]]}&lt;/small&gt;, והקב&quot;ה [כבר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו &quot;אשר&quot; בכת&quot;י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב &quot;כבר&quot; ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון &quot;אשר&quot; בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה &quot;כבר&quot; אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו &quot;והלא כבר נתרצה לו&quot;. אך בשאר כתה&quot;י השונים אין לה זכר.}}&lt;/sup&gt; נתרצה לו.

'''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. 
ורבינו יעקב&lt;sup&gt;{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר&quot;י) שהיה רבו של רבינו.}}&lt;/sup&gt; הגיה &lt;small&gt;{ספר הישר סימן רצ&quot;ג}&lt;/small&gt; על פי התוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא/ברכות/א|פ&quot;א, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; כתב להגיה '''&quot;כ&quot;ד&quot;''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''כ&quot;ח'''&quot;, ואין זה נכון על פי החשבון הנ&quot;ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}&lt;/sup&gt; בשעה&lt;sup&gt;{{הערה|העיר &quot;המגיה&quot; דבתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} גרס &quot;וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ&quot;ח בשעה&quot; (ולפנינו בע&quot;ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת&quot;י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ&quot;ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר&quot;י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot; מסברתו, ונראה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''קתני&quot;.}}&lt;/sup&gt;[ד]קתני התם , &lt;sup&gt;{{הערה|משפט זה של &quot;השעה אחת מכ&quot;ד ביום&quot; אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר&quot;א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}&lt;/sup&gt;השעה אחת&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י כתוב &quot;'''אחד'''&quot; בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת&quot;י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת&quot;י זה שהכוונה ל-&quot;אחת&quot; בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-&quot;רגע&quot; דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל&quot;רגע&quot; שהוא זכר נאמר &quot;אחת&quot; בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}&lt;/sup&gt; מכ&quot;ד ביום, העונה אחת מכ&quot;ד בשעה, העת אחת מכ&quot;ד בעונה, הרגע אחד מכ&quot;ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}&lt;/small&gt; גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {שם}.}}&lt;/sup&gt;[ו]כן יסד ר' [אלעזר]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;אל'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''עזר&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; קליר, &lt;sup&gt;{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר &quot;פיוטים לארבע פרשיות&quot; הוצאת מכון &quot;ממלכת כהנים&quot; - ניו יורק, עמ' ל&quot;ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot;, במילים &quot;מסוד חכמים ונבונים&quot;.}}&lt;/sup&gt;ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''וזהו'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, &lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. 

'''רגע כמימריה &lt;sup&gt;{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת&quot;י ישנים. וכן ברש&quot;י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס &quot;'''מאי קרא'''&quot; במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע&quot;ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה&quot;י השונים.}}&lt;/sup&gt;שנאמר כי רגע באפו'''. 
תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(70)'''}}&lt;/sup&gt;עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(71)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;המגיה&quot;, והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שמתקבל'''&quot;.}}&lt;/sup&gt; קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר &quot;המגיה&quot;. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;. וכן משמע באגדת חלק &lt;small&gt;{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}&lt;/small&gt;, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(72)'''}}&lt;/sup&gt; מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא&quot;כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה.
 
'''בתלת שעי קמייתא'''. 
פירש ה&quot;ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}&lt;/small&gt;. והא דאמרינן בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע&quot;פ שאינו כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(73)'''}}&lt;/sup&gt; בשעה שלישית &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, וראיתי באחד מכתה&quot;י של רבינו שיש רווח בין המילים &quot;בשעה שלישית&quot; לבין המילה &quot;כיון&quot;. ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: &quot;ואע&quot;פ שאינו כי אם בשעה שלישית &quot;'''לא יתחיל להתפלל'''&quot;, כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז {ד'''.''').}}&lt;/sup&gt;, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]&lt;sup&gt;{{הערה|כנלע&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים כתוב &quot;'''אחריך'''&quot; או &quot;אחריו&quot;.}}&lt;/sup&gt; לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון &quot;לאו אורח ארעא&quot; מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע&quot;ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}&lt;/sup&gt;

'''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(74)'''}}&lt;/sup&gt;. 
ואע&quot;ג דאמרינן&lt;sup&gt;{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז&quot;ל &quot;ור&quot;ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ&quot;ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע&quot;י שם דקש' להטריח(ו) השי&quot;ת, מלהמיתו בידים, וא&quot;כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי&quot;ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר&quot;ש (שמות כ', י&quot;ג)&quot;.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע&quot;ז כו:]]}&lt;/small&gt; המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ&quot;מ לאו אורח ארעא&lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים &quot;ורחמיו על כל מעכשיו כתיב&quot; שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע&quot;ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת&quot;י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע&quot;ז (שם) הקטע הנ&quot;ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}&lt;/sup&gt; להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}&lt;/sup&gt; ההוא &lt;sup&gt;{{שוליים|'''(75)'''}}&lt;/sup&gt;נכרי&lt;sup&gt;{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א&quot;כ ריב&quot;ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע&quot;ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע&quot;ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}&lt;/sup&gt;

'''תחת גערה במבין'''. 
פירש רבינו נסים&lt;sup&gt;{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{המודפס בדף}&lt;/small&gt; בלב, כדאמרינן לקמן &lt;small&gt;{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}&lt;/small&gt; לב מבין&lt;sup&gt;{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בפירושו למשלי פרק י&quot;ז, שפירוש הכתוב הוא: &quot;תרד גערה ותשכון בלב המבין&quot;.}}&lt;/sup&gt;. 

'''&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(76)'''}}&lt;/sup&gt;כשרציתי לא רצית'''. 
פירוש&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה&quot;י, ובחלק מהם כתוב כאן '''&quot;כלל&quot;'''. וטוען המגיה שהמילה &quot;כלל&quot; שם היא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן כך מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. ואני נקטתי כגרסת כתה&quot;י האחרים.}}&lt;/sup&gt; (כשרציתי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; כשהורשת לראות מה [שהייתי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''שהיה'''&quot; בשיבוש. &quot;והמגיה&quot; טוען שאולי גרסת רבינו היית &quot;'''שהיה מורשה''' לך לראות&quot; ופחות נראה בעיני.}}&lt;/sup&gt; מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה&lt;sup&gt;{{הערה|וזה שנתן הקב&quot;ה טעם משום &quot;כי לא יראני האדם וחי&quot;, דמשמע שזהו הטעם ולא משום שסירב משה לראות, עיין במהרש&quot;א בחידושי אגדות כאן.}}&lt;/sup&gt;. ותימה, למה הענישו [ע]ל&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בתוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים הגרסא פה היא &quot;'''כל''' כך&quot;. ופחות נראה בעיני, אבל אפשר לקיימו.}}&lt;/sup&gt; כך.
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ&quot;ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב&quot;ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א&quot;כ &quot;'''אם אין פניך הולכים'''&quot; הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב&quot;ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב&quot;ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו &quot;רבותינו בעלי התוס' על התורה&quot; בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב&quot;ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב&quot;ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב&quot;ה למשה &quot;פני ילכו והניחותי לך&quot; להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: &quot;אם אין פניך הולכים&quot; שיהו כולם כמותי, &quot;אל תעלנו מזה&quot;, ונתרצה לו הקב&quot;ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב&quot;ה למשה &quot;'''פני ילכו'''&quot; דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א&quot;כ מה טען משה אחרי כן אם &quot;'''אין פניך הולכים'''&quot;, שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב&quot;ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב&quot;ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא&quot;כ מהי טענתו של משה?
 '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב&quot;ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב&quot;ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא.

 א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב&quot;ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה).
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=14&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלהים במה אדע כי א'''['''י''']'''רשנה'''. 
ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלהי שם &lt;small&gt;{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ&quot;ו]]}&lt;/small&gt;. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(77)'''}}&lt;/sup&gt; (בח)&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסאות כתה&quot;י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. ואפשר שהיה כתוב &quot;ר' יוחנן&quot; או בקיצור &quot;ר&quot;י&quot; (דהוא בעל מימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש. אך ע&quot;פ &quot;מושב זקנים&quot; לבעלי התוס' (פרשת לך לך פרק ט&quot;ו), וכן ע&quot;פ &quot;אמרי נעם&quot; לר' יעקב דילישקאש (פרשת לך לך), ששאלו וענו את אותם דברים כדברי רבינו ולא הזכירו את ר' יוחנן בדבריהם, אפשר דגם הכא לא גרסינן ליה כלל.}}&lt;/sup&gt;. אי נמי, כפירוש ה&quot;ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל כנראה לעין. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שכת&quot;. וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt; באל&quot;ף &lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן '''באו ד'''', והכוונה היית בבירור ל-'''א' וד'''' שכן מצינו בתוס' הרא&quot;ש ורבינו פרץ, והיינו בשם אדנות המתחיל באל&quot;ף ודל&quot;ת.}}&lt;/sup&gt;[ו]דל&quot;ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]&lt;sup&gt;{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אדני אלוהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט&quot;ו, ב']]}&lt;/small&gt;, והוא כתוב באל&quot;ף דל&quot;ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא&lt;sup&gt;{{הערה|אכן בגרסת רש&quot;י בש&quot;ס כת&quot;י שוניצינו-פיזארו הביא את הפסוק הזה ולא את הפסוק שמופיע לפנינו. וכן הביאו התוס' זאת בדף מט. בד&quot;ה ברוך שנתן שבתות וכו'. וכנראה שגרסא אחרת היית לפניהם, או שמא טעות סופר היא כמו שהגיהו שם. מ&quot;מ בכל כתה&quot;י של הגמ' הפסוק הינו כפי שמופיע לפנינו.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, שהתלמוד&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(78)'''}}&lt;/sup&gt; לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;'''דפריך'''&quot;, ובהגהות סיני כתב להגיה &quot;'''דפריש''''&quot; עם גרש, והוא קיצור של &quot;'''דפרישית'''&quot;, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. ואין לומר שהמילה היא &quot;דפריש&quot; שהכוונה לפי מה שפורש בגמ', כיון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. ולצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם, אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד&quot;ה &quot;'''ושל סדום וכו&lt;big&gt;'&lt;/big&gt;'''&quot; לביאור הדברים בהרחבה.}}&lt;/sup&gt; בפ&quot;ק דשבת &lt;small&gt;{[[שבת_י_ב|י''':''']]}&lt;/small&gt; שאותו [פסוק]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; דבמה אדע &lt;small&gt;{[[מ&quot;ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט&quot;ו, ח']]}&lt;/small&gt; היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;הגהות סיני&quot;, וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt; אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא&lt;sup&gt;{{הערה|הנראה לענ&quot;ד שהיה כתוב כאן &quot;'''והיה אז'''&quot; או &quot;'''והוא היה אז&quot;''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}&lt;/sup&gt; אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, דבסדר עולם {פרק א'} משמע שהיה אז בן שבעים וחמש ע&quot;ש. וכך אכן העירו התוס' בשבת &lt;small&gt;{י''':'''}&lt;/small&gt;, וא&quot;כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע&quot;ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד מכמה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או כמו שאומר &quot;המגיה&quot; שיש לגרוס כפי הנראה את הקטע &quot;כמו שמוכיח בסדר עולם&quot; אחרי דברי רבינו שאמר &quot;שהיה אז בן שבעים שנה&quot; לעיל.}}&lt;/sup&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד ע&quot;פ סדר לשון המשפט.}}&lt;/sup&gt;(ו)א&quot;כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, &lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל בהערה קודמת. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. 

'''למען ה''''. 
גם הוא כתוב בדניאל באל&quot;ף דל&quot;ת &lt;small&gt;{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;.

'''א&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|בגמ' שלפנינו ובכל הדפוסים וכהת&quot;י של הגמ' מופיע כאן מילה אחת או יותר שמתחילים את המשפט. בגרסאות הדפוסים שלפנינו מופיע כאן &quot;'''מאי''' כולי האי&quot;. אך אפשר לקיים הגרסא כמו שהיא, שהתפלא רב נחמן על כך שרבי יצחק מתאמץ כל כך לחפש לו פיתרון שיחשב לו תפילה במניין, ושאלו כולי האי? זאת אומרת למה כל כך הדבר חשוב שאתה מתאמץ עליו כך, הלא אפשר להתפלל ביחיד.}}&lt;/sup&gt; כולי האי. א&quot;ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(79)'''}}&lt;/sup&gt; של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''.
פירש רבינו יעקב בפ&quot;ק דע&quot;א &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt; גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום &lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו אם יש ציבור שמתפללים באיזה שהוא מקום בעולם באותה שעה שהוא מתפלל, מועיל דלא מדחי תפילתו.}}&lt;/sup&gt;. והא דקאמר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(80)'''}}&lt;/sup&gt; הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ&quot;מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ&quot;ש דעדיף טפי.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

== דף ח' ==
===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=15&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אימא שיעור שני פתחים'''. 
שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף.&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה&quot;י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה &quot;דלא כפירוש ה&quot;ר '''יוסי'''&quot;. והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש&quot;י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש&quot;י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד&quot;ה &quot;שיעור שני פתחים&quot;, המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב&quot;ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''&quot;דלא כפירוש רש&quot;י&quot;''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר&quot;י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה&quot;ר יוסף או ה&quot;ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב &quot;בלשון יש מפרשים&quot;, ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש&quot;י וגם את שיטת ה&quot;ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}&lt;/sup&gt;

'''שערים המצויינים בהלכה'''. 
משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב בלא יו&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. 

'''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. 
תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין &lt;small&gt;{[[סוטה_לט_א|לט.]]}&lt;/small&gt;, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם &lt;small&gt;{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}&lt;/small&gt;. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא&quot;כ הוה ליה (למימר)&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י אוקספורד כתוב &quot;'''הוי ליה למימר לאתויי'''&quot;, ובהכרח שהמילה &quot;'''למימר'''&quot; מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}&lt;/sup&gt; לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה&quot;ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(81)'''}}&lt;/sup&gt; כמניח ס&quot;ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(82)'''}}&lt;/sup&gt;, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר&lt;sup&gt;{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק&quot;ש, סימן י&quot;א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס &quot;אסור&quot; בוא&quot;ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}&lt;/sup&gt; לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד&quot;ה &quot;שנים מקרא&quot; אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא&quot;ש קודם.}}&lt;/sup&gt; '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. 
נראה לרבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(83)'''}}&lt;/sup&gt; דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע&quot;פ  שלכאורה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(84)'''}}&lt;/sup&gt; משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ&quot;מ כיון שמתחילים בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(85)'''}}&lt;/sup&gt; ממנחתא דשבתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(86)'''}}&lt;/sup&gt; הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב &lt;small&gt;&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;במדרש&lt;sup&gt;{{הערה|בבית יוסף באו&quot;ח סימן רפ&quot;ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}&lt;/sup&gt; [ז]&lt;sup&gt;{{הערה|בגרסת כתה&quot;י השונים מובא &quot;'''ג''''&quot;, אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב &quot;'''ז''''&quot; (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}&lt;/sup&gt; דברים צוה רבינו הקדוש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(7)'''}}&lt;/sup&gt; את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(88)'''}}&lt;/sup&gt;, ג' ליראת שמים, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא &quot;'''אל תאכל לחם וכו''''&quot; הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}&lt;/sup&gt;, אל תאכל&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב &quot;צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת&quot;י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}&lt;/sup&gt; לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(89)'''}}&lt;/sup&gt;. משמע שקודם אכילה יש&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(90)'''}}&lt;/sup&gt; לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. 

&lt;sup&gt;{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד&quot;ה &quot;עטרות ודיבון&quot;, אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}&lt;/sup&gt; '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. 
יש מפרשים דהכי מהני&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(91)'''}}&lt;/sup&gt; לכל הלועזות &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל בכתה&quot;י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}&lt;/sup&gt; לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(92)'''}}&lt;/sup&gt; הקודש, וה&quot;ה בלשון&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(93)'''}}&lt;/sup&gt; לעז למכירים&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(94)'''}}&lt;/sup&gt; בו. אבל אין נראה בעיני רבי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(95)'''}}&lt;/sup&gt;, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'.  
----

===ביאורים===
 א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' &lt;small&gt;-'''בשער הששה, דף י&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק&quot;ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ&quot;ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך.
 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' &lt;small&gt;-'''בדף 47'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע&quot;פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך.
 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' &lt;small&gt;-'''בחלק ג', דף ל&quot;ג'''-&lt;/small&gt;: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד&quot;א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד&quot;א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=16&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''ואפילו עטרות ודיבון'''. 
פירש רש&quot;י שאין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(96)'''}}&lt;/sup&gt; תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(97)'''}}&lt;/sup&gt; וכיוצא בהן &lt;small&gt;{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}&lt;/small&gt;. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כת&quot;י שבהם כתוב כאן &quot;צריך לפרש&quot;, ובספר ברכה משולשת כתוב כאן &quot;צריך להשמיענו&quot;. אך בכת&quot;י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב &quot;תוס' רבינו יהודה החסיד&quot; בברכה משולשת, כתוב '''&quot;צ&quot;ל&quot;''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}&lt;/sup&gt; ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(א)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אע&quot;פ כן יש לומר&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(98)'''}}&lt;/sup&gt; שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, &quot;'''ומ&quot;מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''&quot;. ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}&lt;/sup&gt;. ומ&quot;מ אנו מחמירין כפירוש רש&quot;י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(99)'''}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}&lt;/small&gt; שאינו מתרגם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(100)'''}}&lt;/sup&gt; משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב&quot;ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע&quot;פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא &lt;small&gt;{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}&lt;/small&gt; ולקמן במכילתין &lt;small&gt;{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב כאן, '''&quot;הני פרשיות&quot;'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(101)'''}}&lt;/sup&gt; רבינו חננאל ז&quot;ל&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(ב)'''}}&lt;/sup&gt;. 
פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(102)'''}}&lt;/sup&gt; פנאי. וכן נראה יותר. 

'''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. 
פירוש אם נצטוה.

'''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. 
כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; מושמתם בארון &lt;small&gt;{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}&lt;/small&gt;. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. &lt;sup&gt;{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר &lt;small&gt;{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}&lt;/small&gt;, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(103)'''}}&lt;/sup&gt; דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' &lt;small&gt;{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י&quot;א, י&quot;א]]}&lt;/small&gt; דמשמע שם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(104)'''}}&lt;/sup&gt; שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(105)'''}}&lt;/sup&gt;, וכדתניא בספרי &lt;small&gt;{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל&quot;ג]])}&lt;/small&gt; וארון ברית ה' נוסע לפניהם &lt;small&gt;{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(106)'''}}&lt;/sup&gt;. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(107)'''}}&lt;/sup&gt; שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(108)'''}}&lt;/sup&gt;. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה &lt;small&gt;{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ&quot;ח, ה&quot;ג]]}&lt;/small&gt; איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(109)'''}}&lt;/sup&gt;, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(110)'''}}&lt;/sup&gt; בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(111)'''}}&lt;/sup&gt; אומרים שלא היה כי אם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(112)'''}}&lt;/sup&gt; ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי.

'''הלכה כרבן גמליאל'''. 
דאע&quot;ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(113)'''}}&lt;/sup&gt; לחומרא, מ&quot;מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק&quot;ש כמו לגבי שאר דברים. ומ&quot;מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין &lt;small&gt;{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}&lt;/small&gt; שלא יאמר אדם&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(114)'''}}&lt;/sup&gt; אוכל קימעא וכו' .

'''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''.
ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א&quot;כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק&quot;ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק&quot;ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 {{ד&quot;מ|'''(א)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים.

 {{ד&quot;מ|'''(ב)'''|'''ואע&quot;פ שאינו אלא'''}}
 תוס' הרא&quot;ש כותב שגרסת ר&quot;ח היא '''&quot;פרשייתי דכלה&quot;'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר&quot;ח בגמ': &quot;סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה&quot;.
----

== דף ט' ==
===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=17&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''לא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(115)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, לעולם יממא הוא'''. 
פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע&quot;פ שיוצא בק&quot;ש של לילה קודם הנץ, מ&quot;מ קאמר בסמוך ר' עקיבא&lt;sup&gt;{{הערה|כך כתוב בכל כתה&quot;י השונים. אך לענ&quot;ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו &quot;מ&quot;מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר &quot;בסמוך&quot;, כמו שמצינו בדף כ' בד&quot;ה א&quot;ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, &quot;ואע&quot;ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך&quot;. ואע&quot;ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}&lt;/sup&gt; דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(116)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(117)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(118)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. 

'''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. 
משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(119)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}&lt;/small&gt; ובאיזהו מקומן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(120)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}&lt;/small&gt;. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt;, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע&quot;ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב &quot;מאי אולמיה וכו'&quot; ואח&quot;כ &quot;דהכא חדא וכו'&quot;. אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}&lt;/sup&gt;, דהכי פרכינן בעלמא &lt;small&gt;{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]&lt;big&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|וכן קידושין נד:}}&lt;/sup&gt;&lt;/big&gt;}&lt;/small&gt; מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(121)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[מגילה_כא_א|שם]]}&lt;/small&gt;, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין &lt;small&gt;{[[בבא_מציעא_עו_א|ב&quot;מ עו.]]}&lt;/small&gt;, כל החוזר בו ידו על התחתונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(122)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב&quot;ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(123)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; (שמא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לענ&quot;ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}&lt;/sup&gt; היה מודה דהוי פסח עד חצות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(124)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(125)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק&quot;ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק&quot;ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק&quot;ש דרבנן. ואפילו למ&quot;ד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(126)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק מי שמתו &lt;small&gt;{[[ברכות_כא_א|כא.]]}&lt;/small&gt; ק&quot;ש דאורייתא, שמא ר&quot;ל דאסמכוה אקרא. ומ&quot;מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע&quot;פ שאין בו חומרא יותר מבק&quot;ש, דפסקינן לעיל &lt;small&gt;{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}&lt;/small&gt; כר&quot;ג. והא דמוקמינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(127)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בירושלמי דברכות &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ&quot;א, ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם &lt;small&gt;{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}&lt;/small&gt; דלא כר' עקיבא. מפי רבי. 

'''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת&quot;ל''' &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה&quot;י השונים חסר.}}&lt;/sup&gt;['''ב''']'''לילה'''. 
ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג&quot;ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ&quot;ד. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(128)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לג&quot;ש. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;

'''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''.
ואם תאמר, לימא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(129)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. 

'''והני תנאי כהני'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''תנאי וכו''''.
ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. 
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=18&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''בעל כרחם דמצרים'''. 
לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת&lt;sup&gt;{{הערה|הקשה &quot;המגיה&quot;, שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום &quot;ונות בית תחלק שלל&quot;. וא&quot;כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ&quot;ל כאן שני דיבורים: &quot;'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת&quot; (תיקן &quot;לשאת&quot; במקום &quot;לצאת&quot;, וכפי שהגמ' אומרת למ&quot;ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא &quot;משום משוי&quot;), והשאיר בצ&quot;ע. אך לענ&quot;ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש&quot;י על התורה, וז&quot;ל &quot;שהיו נותנים לישראל כדי שילכו&quot;.}}&lt;/sup&gt;.

'''וינצלו את מצרים'''.
משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(130)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מהפכי וגרסי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(131)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כמצודה דגים כמו מצודת ים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(132)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה מסברא ע&quot;פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה&quot;י שגורסים &quot;'''ואין נראה דלא''' שייך&quot; במקום.}}&lt;/sup&gt;, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(133)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  

'''תנא&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא&quot;ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: &quot;'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}&lt;/sup&gt; בין תכלת שבה ללבן שבה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא כאן היא &quot;נראה לרבי&quot;. אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ יש לו לומר כאן &quot;ואין נראה לי&quot;, דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ&quot;ל שהיה כתוב בראשי תיבות &quot;נ&quot;ל&quot;, והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה&quot;י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י&quot;א ע&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק&quot;ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(134)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(135)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, פירוש בין תכלת לכרתי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(136)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. 

'''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. 
והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(137)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לקמן בפרק שלשה שאכלו &lt;small&gt;{מז:}&lt;/small&gt; דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; נוטל &lt;small&gt;{כב.}&lt;/small&gt;. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא &lt;small&gt;{טו:}&lt;/small&gt; יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' &lt;small&gt;{בפרקין ה&quot;ב}&lt;/small&gt;. &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש ותוס' שעל הדף. אך בכת&quot;י השונים כתוב בלא זה.}}&lt;/sup&gt;[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון &quot;'''טפי'''&quot;. וצ&quot;ל בגרסתו של רבינו, שפירושו &quot;אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע&quot;.}}&lt;/sup&gt;, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)&lt;sup&gt;{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה&quot;י שגורסים כאן '''&quot;ליה&quot;''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}&lt;/sup&gt; גביה לא חכים ליה. אלא [כי]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ&quot;ד. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש כתוב '''&quot;כן&quot;''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ&quot;מ בכתה&quot;י של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt; אנן קיימין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(138)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י השונים כתוב &quot;כהן&quot;, ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה&quot;א, ופירושו &quot;כההוא&quot; או &quot;כהזה&quot;. אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt; דאזיל (ליה)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו בתוס' הרא&quot;ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}&lt;/sup&gt; לאכסניא&lt;sup&gt;{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא &quot;כהדין אכסניא&quot;.}}&lt;/sup&gt; ואתי לקייצין. 

'''לתפלה כאחרים'''. 
פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה &lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י השונים. אך אולי יש לגרוס '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''הלכה ואין מורין כן.}}&lt;/sup&gt;דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(139)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; {שם מג.}, ואין מצות[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה&quot;י והד&quot;י כתוב &quot;מצותו&quot; או &quot;מצותן&quot;, וכנראה ט&quot;ס היא.}}&lt;/sup&gt; אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק&quot;ש. מפי רבי.

'''לק&quot;ש כותיקין, דא&quot;ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. 
ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק&quot;ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע&quot;פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך צ&quot;ל. אך בכתה&quot;י השונים כתוב בהיפוך לשון &quot;'''אותה לקרות'''&quot; בשיבוש.}}&lt;/sup&gt; עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(140)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא&quot;ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע&quot;ג דהלכה כאחרים לק&quot;ש, צריך לאחר[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק&quot;ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt; עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה&quot;ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(141)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(142)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;  גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, מכיוון שמ-&quot;לפני ירח&quot; הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא&quot;ש מביא רק את &quot;ולפני ירח דור דורים&quot; בתור ראיה לעניין זה. ובכת&quot;י ירושלים כתוב אחרי המילים &quot;יראוך עם שמש&quot;, את המילה &quot;וגו'&quot;. וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת&quot;י מאוחרים טעו והושמט &quot;וגו'&quot; לחלוטין.}}&lt;/sup&gt; ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(143)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(144)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק&quot;ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע&quot;פ שאינו יכול להמתין ק&quot;ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(145)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק&quot;ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, &lt;sup&gt;{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס &quot;&lt;big&gt;'''ד'''&lt;/big&gt;משמע&quot;.}}&lt;/sup&gt;משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק&quot;ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(146)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ופסיק ריב&quot;ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב&quot;ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב&quot;ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק&quot;ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק&quot;ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(147)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר&quot;ש סבר דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ, מ&quot;מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר&quot;ש ודלא ככל הני תנאי. דא&quot;כ היה [לה]&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י למעט הגרסא כאן היא &quot;הל&quot;ל&quot; בראשי תיבות. ובכת&quot;י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת&quot;י גרמניה גורס &quot;היה לו לומר&quot;, ופחות נראה. ובכת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא &quot;היה לו לגמ'&quot;. וברור שיש לתקן את המילה &quot;לו&quot; ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}&lt;/sup&gt; לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(148)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתשובתו לה&quot;ר שמשון בן ה&quot;ר יוסף&lt;sup&gt;{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר&quot;ש משאנץ והריצב&quot;א.}}&lt;/sup&gt;, דזמן ק&quot;ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר&quot;ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב&quot;ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק&quot;ש. ואע&quot;ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק&quot;ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק&quot;ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק&quot;ש. ובכתה&quot;י השונים כתוב בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; הוי אחר הנץ ופסיק ריב&quot;ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק&quot;ש, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt;[ד]משמע [שזוהי]&lt;sup&gt;{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק&quot;ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה&quot;י השונים כתוב כאן &quot;שזהו&quot; בלשון זכר.}}&lt;/sup&gt; המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(149)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק&quot;ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-&quot;לקרות&quot;.}}&lt;/sup&gt; בזמנים השנויים גבי ק&quot;ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה&quot;ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק&quot;ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש. ומפרש הרא&quot;ש שם שהוא כריב&quot;ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק&quot;ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}&lt;/sup&gt;, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק&quot;ש, כלומר]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, וכך נראה נכון.}}&lt;/sup&gt; שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר &quot;קוראין&quot;. א&quot;כ מדוע נקט התנא לשון &quot;גומרין&quot;?. לכך אין פירושו של ר&quot;ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}&lt;/sup&gt;. ושמא יש לפרש (שלא)&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת &quot;גומרין&quot;. דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר&quot;ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס &quot;ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה&quot;, או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}&lt;/sup&gt; [ש]היו&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז&quot;ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}&lt;/sup&gt; גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי&lt;sup&gt;{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י&quot;ד ע&quot;א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א&quot;כ משמע שפירש כפירוש הר&quot;ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע&quot;פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו &quot;קורא ומשלים&quot;. אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא &quot;קורא ומשלים&quot;. ור&quot;י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע&quot;א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}&lt;/sup&gt;. מפי רבי.

'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(150)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.
פירוש כוותיקין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(151)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דוקא. והכי נמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(152)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. 

'''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. 
ירושלמי {פ&quot;ג, ה&quot;א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(153)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; העולם קאמר.  

'''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''.  
ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה&quot;א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה&quot;ר אלחנן.

'''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''.
מכאן קשה לפירוש רש&quot;י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]&lt;sup&gt;{{הערה|ברש&quot;י אצלנו: '''&quot;תרתי פרשתא היא&quot;''', וכך נראה מלשון תוס' הרא&quot;ש שראה כעין זה בלשון רש&quot;י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא&quot;ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}&lt;/sup&gt; נינהו {ע&quot;כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}&lt;/sup&gt;[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש במגילה שם, מובא בלשון '''&quot;דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם&quot;''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(154)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}&lt;/sup&gt;
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===
 '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש&quot;י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות &quot;הלכתא פסיקתא&quot; היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה&quot;ה שנחשבת משנה זו &quot;הלכתא פסיקתא&quot;. ולפי&quot;ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע&quot;פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, &quot;דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה&quot; בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא&quot;כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם.
 '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא&quot;ש פירש זאת וז&quot;ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב&quot;מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע&quot;פ [שאין זה מקומן - כצ&quot;ל]‏, &quot;שכל המשנה&quot; אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ&quot;ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט &quot;כל היום כשר ל-... וכו'&quot;. דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו.
 '''ג.''' בכת&quot;י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה&quot;ר יוסף, כי הג&quot;ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד&quot;י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה.
 '''ד.'''   עיין בפסחים קיט. בתוס' ד&quot;ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין.
 '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ&quot;ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: &quot;מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה&quot;. ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא &quot;בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''&quot; המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך.
 '''ו.''' בכת&quot;י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה&quot;י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת.
 '''ז.''' בכת&quot;י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה'''

== דף י' ==
===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=19&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(155)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; פתח בה באשרי וכו''''. 
לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(156)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מעין פתיחה כמו &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא&quot;ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך &quot;מתחילים&quot; ו-&quot;מסיימים&quot;. ואף לכתה&quot;י שגורסים &quot;מתחילי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;, אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט &quot;מתחיל'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot; ו-&quot;מסיימ'''&lt;big&gt;ות&lt;/big&gt;'''&quot;. ובדפוס ישן וכתה&quot;י שגרסו גרסא זו, נקטו &quot;אות'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.}}&lt;/sup&gt;אות[ם]&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(157)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי&quot;ח, קל&quot;ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(158)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה&quot;ר יוסף. מפי רבי.    

'''חטאים כתיב'''. 
ואע&quot;ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת&quot;ח&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי&quot;ת משמעותו גם חוטאים כמו &quot;והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים&quot; {מלכים א'. א', כ&quot;א}, וכן &quot;פחדו בציון חַטָאִים&quot; {ישעיה. ל&quot;ג, י&quot;ד} ועוד. אך אם החי&quot;ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו &quot;כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים&quot; {קהלת. י', ד'}.}}&lt;/sup&gt;. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שמא&lt;/small&gt;]&lt;sup&gt;{{הערה|יש כת&quot;י גורסים זאת כאן, ויש כת&quot;י שגורסים &quot;שמ'&quot; אחרי המילה &quot;יש&quot; שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}&lt;/sup&gt; יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. 

'''מעשה דשאול הוה ברישא'''. 
שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(159)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]הוו כחד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(160)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עניינא קא בעי&lt;sup&gt;{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע&quot;פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}&lt;/sup&gt;. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט&lt;sup&gt;{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע&quot;פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע&quot;פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}&lt;/sup&gt;, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(161)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(162)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}&lt;/sup&gt; פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י&quot;ז}&lt;sup&gt;{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י&quot;ד, ח'.}}&lt;/sup&gt;. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך.

'''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. 
ולא גרסינן מרישא דעניינא. 

'''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. 
דכתיב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(163)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בדברי הימים {א'. כ&quot;א, ט&quot;ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ&quot;א, י&quot;ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע&quot;פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל.
----

&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=20&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''שסמך גאולה לתפלה'''. 
משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא.

'''וגנותי על העיר הזאת'''. 
אחר שחלה חזקיהו כתיב. 

'''שלא ראתה קרי עליהם'''. 
ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב.

'''בהוד יופיה'''. 
זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(164)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אבל כענין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(165)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הזה הכירה בו מתחלה. 

'''רגל ישרה'''. 
פירש רש&quot;י ז&quot;ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י&quot;ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(166)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(167)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(168)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(169)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. 

'''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. 
מספקא [&lt;small&gt;&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה, יותר מן הקורא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(170)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתורה'''. 
ואם תאמר, מאי איריא ק&quot;ש אפילו תפילה נמי, דקיי&quot;ל בפ&quot;ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק&quot;ש בין לתפילה. &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד ע&quot;פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק&quot;ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק&quot;ש. אי נמי ה&quot;פ, גדול הקורא ק&quot;ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(171)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אין זה חידוש אי ק&quot;ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק&quot;ש.

'''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(172)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;'''. 
ואע&quot;ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ לשון תוס' הרא&quot;ש, ובכתה&quot;י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}&lt;/sup&gt; (ד)פריש מילי דשחרית. מ&quot;מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך.
----

===ביאורים===
 א. בכת&quot;י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז&quot;ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה&quot;ה לק&quot;ש. כ&quot;מ'''
----
&lt;references /&gt;

== דף י&quot;א ==
===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]===
V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=21&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. 
פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה.

'''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}&lt;/small&gt; מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם &lt;small&gt;{[[מועד_קטן_טו_א|מ&quot;ק שם]]}&lt;/small&gt; אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום &lt;small&gt;{[[יחזקאל_כד_יז|כ&quot;ד, י&quot;ז]]}&lt;/small&gt;. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(173)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב&quot;ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק הגרסא היא &quot;מתים אבל&quot;, וכן הוא ברוב כתה&quot;י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא&quot;ש שלפנינו, וכן במעט מכתה&quot;י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת &quot;מתים אבל&quot; היא ל-&quot;אבל מתים&quot;, ואח&quot;כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}&lt;/sup&gt;, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. 

'''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. 
כלומר לקנתר [המינים]&lt;sup&gt;{{הערה|הוספתי זאת לענ&quot;ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא&quot;ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה&quot;י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה&quot;י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת&quot;י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין &quot;מינין וגוים&quot;.}}&lt;/sup&gt; המשחיתים את זקנם&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. אך בכת&quot;י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''&quot;כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'&quot;'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה&quot;י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;. ורש&quot;י ז&quot;ל פירש בענין אחר. 

'''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. 
תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; קאמר]&lt;/small&gt; עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(174)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן נראה נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מבכל התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(175)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק&quot;ש (דהכא)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(176)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע&quot;פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב&lt;sup&gt;{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ&quot;ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}&lt;/sup&gt; בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א&quot;כ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}&lt;/sup&gt; הוא הדין נמי גבי ק&quot;ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד.

'''ב&quot;ש פוסלים וכו''''. 
בפרק קמא דסוכה &lt;small&gt;{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}&lt;/small&gt; מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים.

'''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים &quot;ביכור&quot; העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק&quot;ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי &quot;המערבית&quot; שנתקנו עבור ברכות ק&quot;ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש&quot;ץ &quot;בעל האקדמות&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt; בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא &lt;small&gt;{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ&quot;א ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt; בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(177)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אלא מילתא באפי נפשה [היא]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס ע&quot;פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת&quot;י מובא בלשון זו: &quot;אלא ה&quot;פ, דמילתא לחודא היא&quot;. ואע&quot;פ שגרסתם אינה נראית, עכ&quot;פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''&quot;היא&quot;''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו &lt;small&gt;{הלכות קריאת שמע, סעיף י&quot;ט}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת תוס' הרא&quot;ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו &lt;small&gt;{פ&quot;א, ה&quot;ה}&lt;/small&gt;, ובתוספתא כת&quot;י ווינה. ומ&quot;מ בגרסת כתה&quot;י השונים של רבינו הגרסא היא '''&quot;וברכת המזון&quot;'''. אך נראה שט&quot;ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב &quot;ברכת הזמן&quot; דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-&quot;זימון&quot; &quot;לזמן&quot; מריבוי העתקות.}}&lt;/sup&gt;, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים &quot;כי הוא זן ומפרנס לכל&quot;, ובסיומו ממשיך &quot;ונאמר פותח את ידיך וכו' בא&quot;י הזן את הכל&quot;. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ&quot;ג, חלק ב' דף 602}&lt;/small&gt;.}}&lt;/sup&gt;, שאומרים בברכת הזן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(178)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. מיהו נ&quot;ל&lt;sup&gt;{{הערה|יש מכתה&quot;י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים &quot;נראה לרבי&quot;, אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-&quot;נראה לי&quot;. וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת &quot;מפי רבי&quot;, וא&quot;כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר &quot;נראה לרבי&quot;.}}&lt;/sup&gt; דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו &lt;small&gt;{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}&lt;/small&gt;, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז&quot;ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש&quot;י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt;, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי &lt;small&gt;[&lt;small&gt;י&quot;ג&lt;/small&gt; לך]&lt;/small&gt; שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דתניא בתוספתא דברכות &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ&quot;א, ה&quot;ז]]}&lt;/small&gt; למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה&quot;י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב &quot;וכו'&quot; אחר משפט זה.}}&lt;/sup&gt;. כלומר, למה הוזכר במשנה &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה נכון לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט, ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(179)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בתוספתא &lt;small&gt;{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;.
'''והא דאמרינן''' &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}&lt;/small&gt; '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . 
פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה&quot;ג&lt;sup&gt;{{הערה|כצ&quot;ל, דכך כתב רבינו לקמן &lt;small&gt;{דף לד.}&lt;/small&gt;. ועוד שבה&quot;ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' &quot;זכרנו&quot; בעשרת ימי תשובה, ע&quot;ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או&quot;ח סימן קי&quot;ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר&quot;ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה&quot;ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה&quot;ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים  ראשי התיבות ל-&quot;בעל הלכות גדולות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(180)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו &lt;small&gt;{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}&lt;/small&gt;, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות &lt;small&gt;{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(181)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; אל יוציא עצמו מן הכלל &lt;small&gt;{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}&lt;/small&gt;, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה &lt;small&gt;{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}&lt;/small&gt;, ורוב שְׁבֶּאַל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(182)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד&lt;sup&gt;{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום &quot;ואי עבד עבד&quot;, כתוב &quot;דוק ותשכח&quot;. &lt;small&gt;{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש&quot;ל.}&lt;/small&gt;}}&lt;/sup&gt;. ומה שכתב בה&quot;ג &lt;small&gt;{הלכות תפילה, ד&quot;ה אל ישאל וכו'}&lt;/small&gt; גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: &quot;מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא&quot;, אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(183)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ישראל שפיר דמי, כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(184)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt;&lt;sup&gt;{{הערה|&quot;קרובות&quot; או &quot;קרובץ&quot; למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע&quot;י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש&quot;ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת &quot;קדושתא&quot; שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}&lt;/sup&gt; בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא, דפוס תרכ&quot;ח פסקא כ&quot;ח, דף קע&quot;ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}&lt;/small&gt;, כד דמך ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ&quot;ל. וע&quot;פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ&quot;ד נכון. אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה&quot;י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי&quot;ג קורא] ודרו' ופייטן [וי&quot;ג פייטן ודרשן].}}&lt;/sup&gt; ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)&lt;sup&gt;{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת&quot;י שונים &lt;small&gt;{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ&quot;ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ&quot;ח דף 214}.}&lt;/small&gt; והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}&lt;/sup&gt;, ולעולם לא תמצא שיסד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(185)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שום קרובה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(186)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות &lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים &quot;ארחץ בניקיון כפות&quot; &lt;small&gt;(ע&quot;פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)&lt;/small&gt; הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין &quot;מלך עוזר ומושיע ומגן&quot; לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: &quot;ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות&quot;.}}&lt;/sup&gt;, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-&quot;אחות אשר לך כספת&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. &lt;small&gt;{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}&lt;/small&gt;. ומתחיל במילים: &quot;אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת&quot;. כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}&lt;/sup&gt; שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם&lt;sup&gt;{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה&quot;י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, שגורס '''&quot;ליום טוב ראשון של שמיני עצרת&quot;'''.}}&lt;/sup&gt;. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ואילו היה ליום [טוב]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ&quot;ד נכון גם כאן, אע&quot;פ שאינו מוכרח. ובכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt; אחרון היה מזכיר גשם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. וכל האומר שעשה הוא &quot;אֹמֵן שלא קם כמותו&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים &quot;אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו&quot; &lt;small&gt;{וראה הנוסח המלא בכתב העת &quot;פיוטים בלתי נודעים&quot; חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם &quot;קבץ על יד&quot; של חברת מקיצי נרדמים, חלק י&quot;א)&lt;/small&gt;. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}&lt;/sup&gt;, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכתה&quot;י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-&quot;פרשה&quot; בלשון נקיבה היא.}}&lt;/sup&gt; פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(187)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בפסיקתא &lt;small&gt;{דרב כהנא דפוס תרכ&quot;ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 194}&lt;/small&gt; שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר&lt;sup&gt;{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}&lt;/sup&gt; [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ&quot;ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה &quot;קליר&quot;). אך בכתה&quot;י השונים אינו.}}&lt;/sup&gt;.ובההיא שעתא&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]&lt;/sup&gt; תיקן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(188)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(189)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; התם בפסיקתא &lt;small&gt;{דשנת תרכ&quot;ח פסקא י', דף צ&quot;ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י&quot;א, עמ' 197}&lt;/small&gt;,]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''&quot;שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו&quot;'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: &quot;ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי&quot;, צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו &quot;משום שהיה קונה עוגות משכרו&quot;. ומדוע א&quot;כ כתב באמצע: ש-&quot;באותה שעה תיקן קרובות&quot; שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ&quot;ד.}}&lt;/sup&gt;. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון אלא אחר היה, מ&quot;מ משמע&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(190)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות &lt;small&gt;[י&quot;ג קרובץ]&lt;/small&gt; ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ&quot;ק דעבודה זרה &lt;small&gt;{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}&lt;/small&gt; דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע&quot;פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(191)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב&quot;ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו&lt;sup&gt;{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, ובגרסת כת&quot;י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-&quot;עצימה&quot; בדומה לשאר כתה&quot;י, כפי הנראה). ובכתה&quot;י האחרים כתוב בשיבוש '''&quot;עצמה&quot;'''.}}&lt;/sup&gt; צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים&lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''&quot;החודש הזה לכם&quot;''' שמתחיל במילים &quot;אדון מקדם תכנו ראש&quot;, ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. &lt;small&gt;{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של&quot;א - של&quot;ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של&quot;ג}&lt;/small&gt;. פיוט זה לא נאמר כיום.}}&lt;/sup&gt;. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ&quot;ק דראש השנה &lt;small&gt;{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}&lt;/small&gt;, דבחג הסוכות &lt;small&gt;[י&quot;ג דוקא]&lt;/small&gt; עובר בבל תאחר. ושמא מ&quot;מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון &lt;small&gt;[י&quot;ג בן יוחאי]&lt;/small&gt; דאמר &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(192)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; תחלה.
----

===ביאורים===
 '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב&quot;ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא&quot;ש}
 '''ב.''' במסכת יבמות &lt;small&gt;{יד.}&lt;/small&gt; נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול &lt;small&gt;{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}&lt;/small&gt;. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? 
 '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה}
 '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: &quot;כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''&quot;.
 '''ה.''' נראה לענ&quot;ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא&quot;כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''&quot;למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'&quot;''', שמשמע ממנה '''&quot;שהאחת ארוכה ואחת קצרה&quot;''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ&quot;כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר.
 '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''&quot;בטל תחייה להחיותם&quot;'''
 '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''&quot;בגשם נדבות להחיותם&quot;'''.
 '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך &quot;קלר&quot;}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-&quot;אותה שעה&quot; היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=22&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(193)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא ברוב כתה&quot;י. וכתב המגיה שזה קיצור של &quot;מפריז&quot;, ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת&quot;י ירושלים ובדה&quot;י לא גרסו מילה זו.}}&lt;/sup&gt; משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם &lt;small&gt;{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}&lt;/small&gt;, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח &lt;small&gt;{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דכתיב&lt;/small&gt;] ה' צבאות שמו&lt;sup&gt;{{הערה|בפסוק כתוב &quot;ה' '''אלוקי''' צבאות שמו&quot;. אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}&lt;/sup&gt;. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך &lt;small&gt;{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ&quot;ה, ז']]}&lt;/small&gt;. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי&quot;ג שכלם יוצר] אחד בראם. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג &lt;/sup&gt;&lt;/small&gt;&lt;small&gt;'''תניא נמי הכי&lt;/small&gt;'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''&lt;sup&gt;{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת&quot;י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה&quot;ג) בה&quot;ג {א', ע&quot;ג} רי&quot;ף, רא&quot;ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה&quot;ג ר&quot;ח, רי&quot;ף והרמב&quot;ם ז&quot;ל. ואע&quot;פ שלא מצאנו שהר&quot;ח והרמב&quot;ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ&quot;מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}&lt;/sup&gt;. ומכל מקום כתבו הגאונים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ז&quot;ל&lt;/small&gt;] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;התלמוד&lt;/small&gt;] מזכיר לקמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסמוך&lt;/small&gt;] &lt;small&gt;{בעמ' זה}&lt;/small&gt; אהבה רבה בשל שחרית. 

'''משקרא ק&quot;ש אין''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''אינו'''&lt;/small&gt;] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. 
אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ&quot;א, ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, השכים לשנות קודם ק&quot;ש צריך לברך, לאחר ק&quot;ש אין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אינו&lt;/small&gt;] צריך לברך. אמר ר' אבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בא&lt;/small&gt;] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}&lt;/sup&gt; מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(א)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בכל&lt;/small&gt;] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(194)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(195)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;טעות&lt;/small&gt;] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כששנה&lt;/small&gt;] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק&quot;ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יפסוק&lt;/small&gt;] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;צריך&lt;/small&gt;] לחזור ולברך, וכ&quot;ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(196)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(197)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י הגרסא היא '''&quot;על&quot;''' וכן בדה&quot;י, אלא שלענ&quot;ד יש לגרוס גם כאן &quot;אל&quot; דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח&quot;כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים &quot;על&quot; ויש שגורסים &quot;אל&quot;, וא&quot;כ גם כאן אפשר שהגרסא היית &quot;אל&quot;. ועוד דיש שגורסים כאן &quot;עוד ללמוד&quot; וא&quot;כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא&quot;ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא &quot;אל&quot;, ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt; הלימוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(198)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בה&lt;/small&gt;]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אין&lt;/small&gt;] יכול לברך מחמת השינה שקפצה&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכל כתה&quot;י והדה&quot;י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}&lt;/sup&gt; עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וענני&lt;/small&gt;] כי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(199)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(200)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסוכה&lt;/small&gt;], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בסעודתו&lt;/small&gt;] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(201)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;כאן&lt;/small&gt;] שדעתו כל שעה לחזור אל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;על&lt;/small&gt;] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(202)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ&quot;ש על השינה אא&quot;כ יש [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהא&lt;/small&gt;] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה&quot;ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז&quot;ל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;רש&quot;י&lt;/small&gt;]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אחרי כן&lt;/small&gt;] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(203)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לדבר&lt;/small&gt;], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(204)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע&quot;פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה&quot;ה נמי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הכי נמי&lt;/small&gt;] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז&quot;ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וקורא&lt;/small&gt;] בתורה, כי אותו&lt;sup&gt;{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס &quot;כי אותו '''העומד'''&quot; או כעין זה.}}&lt;/sup&gt; אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;קריאתה&lt;/small&gt;] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(205)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בהפטרה&lt;/small&gt;]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה &lt;small&gt;{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}&lt;/small&gt;, כך השיב רבינו יעקב.&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(206)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.

'''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' &lt;small&gt;{דפוס וורשא דף ב' ע&quot;א}&lt;/small&gt;. 
למקרא&lt;sup&gt;{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: &quot;למקרא צריך לברך וכו'&quot;. אך בכל כתה&quot;י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}&lt;/sup&gt; צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבל&lt;/small&gt;] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא&quot;ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני &lt;small&gt;{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}&lt;/small&gt; נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה.

הכי גריס [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;הגהת&lt;/small&gt;] רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;]. '''ור' יוחנן אמר &lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;הערב נא וכו''''. 
לפי שרגיל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(207)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, וכן אותן ברכות של שחרית&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' הרא&quot;ש ובפסקיו גורס כאן &quot;של חופה&quot;.}}&lt;/sup&gt;. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;כי אותה&lt;/small&gt;] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ר&quot;ת&lt;/small&gt;] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;של&lt;/small&gt;] ברכת אקב&quot;ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'&lt;sup&gt;{{הערה|ברוב כתה&quot;י השונים כתוב &quot;ואינם&quot; בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת&quot;י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}&lt;/sup&gt; כי אם שתי ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ב)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ג)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ובכתובות&lt;sup&gt;{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}&lt;/sup&gt;. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות&lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ד)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt; ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(208)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{מו. ד&quot;ה וברכה}&lt;/small&gt;.

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;תנן התם&lt;/small&gt;'''] '''אמר להם הממונה'''. 
פרש&quot;י ז&quot;ל, הסגן. ואין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ואינו&lt;/small&gt;] נראה, דהא אמרינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דקאמר&lt;/small&gt;] בירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ&quot;ג, ה&quot;ח]]}&lt;/small&gt;, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ&quot;ד, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. והניף הסגן בסודרים &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ&quot;ז, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. ואחז הסגן בימינו והעלהו &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;. לא היה כהן גדול מתמנה &lt;sup&gt;[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש&quot;ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|&lt;sup&gt;(ה)&lt;/sup&gt;]]&lt;/sup&gt;[עד שמתמנה הסגן]&lt;sup&gt;{{הערה|ע&quot;פ ספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י. אך בכל כתה&quot;י של רבינו הגרסא היא &quot;לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot;, ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}&lt;/sup&gt;, וכולם מפורשים בסדר יומא&lt;sup&gt;{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא&quot;ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש&quot;ס''' בתלמוד שלנו במקומם&quot;, או &quot;וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם&quot; ולהשמיט לחלוטין את &quot;בסדר יומא&quot;. ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס &quot;בסדר יומא &quot;ותמיד&quot;. אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות &quot;סדרים&quot; אלא &quot;מסכתות&quot; בודדות.}}&lt;/sup&gt; בתלמוד שלנו במקומם. ע&quot;כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא&quot;ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון &quot;היה, היה&quot; בטעות.}}&lt;/sup&gt; ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה &lt;small&gt;{[[משנה_יומא_ג|יומא פ&quot;ג, מ&quot;א]]}&lt;/small&gt;. צאו והביאו טלה וכו' &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ&quot;ג, מ&quot;ג]]}&lt;/small&gt;. מפי רבי.

הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. 
ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ברכות&lt;/small&gt;], דאפי' זמן ק&quot;ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(209)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שיתקבל&lt;/small&gt;] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה לענ&quot;ד לפי מבנה המשפט. ובכתה&quot;י השונים בלא.}}&lt;/sup&gt;[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)&lt;sup&gt;{{הערה|בכל כתה&quot;י גורסים מילים אלו למעט כת&quot;י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס &quot;'''וחותם''' שים שלום&quot; או &quot;'''ומסיים''' שים שלום&quot; (שכך היא גרסת תוס' הרא&quot;ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח&quot;כ אי אפשר לקרוא לזה &quot;ברכת כהנים&quot;, שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}&lt;/sup&gt;. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק &quot;בזמן שכהן גדול&quot; שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה&quot;י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ&quot;ז, מ&quot;ב]]}:&lt;/small&gt; &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן &quot;הוה ליה למתני&quot;, ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}&lt;/sup&gt; בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(210)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש&quot;י: וברכו את העם, ופרש&quot;י ז&quot;ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שעת&lt;/small&gt;] ק&quot;ש כדפרישית&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(211)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ורבינו מאיר ש&quot;ץ יסד בפיוט של &quot;תפלה תקח&quot;&lt;sup&gt;{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת &quot;מחי ומסי ממית ומחיה&quot;, ומתחיל בלשון &quot;תפילה תקח תחינה תבחר&quot;. ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}&lt;/sup&gt; {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(212)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ברכת נהנים&lt;sup&gt;{{הערה|בחלק מכתה&quot;י הגרסא פה היא &quot;כהנים&quot;, ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}&lt;/sup&gt;, וצריך עיון בפירושו.
----
&lt;references /&gt;
----

===ביאורים===

 '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר&quot;י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח&quot;כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה &quot;ולא עסק בתורה כלל&quot; אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ&quot;ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר&quot;י, או שר&quot;י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם.
 '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות &quot;על דברי תורה&quot; ו-&quot;הערב נא&quot; שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו.
 '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר&quot;ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים &lt;small&gt;{קד''':'''}&lt;/small&gt;, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר&quot;ת, דקאמר בירושלמי: &quot;התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;, טופס ברכות כך הוא&quot;. משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע&quot;פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר&quot;ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא&quot;כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא&quot;כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר&quot;ת, דאם נאמר כפירושו א&quot;כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך.
 '''ד.''' במחזור ויטרי גרס &quot;הערב&quot; בלא וא&quot;ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע&quot;פ שאינו אומר &quot;והערב&quot; גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה).
 '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה&quot;י היא &quot;'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''&quot; אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש&quot;ס אלא הירושלמי הנ&quot;ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת &quot;הסגן בימינו וכו'&quot;, ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר &quot;יחוסי תנאים ואמוראים&quot; כת&quot;י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: &quot;'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]&lt;small&gt;&lt;small&gt;-כצ&quot;ל&lt;/small&gt;&lt;/small&gt; והעלהו, כמ&quot;כ &lt;small&gt;&lt;small&gt;כצ&quot;ל-&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח&quot;כ כהן גדול, כדא&quot;ר חנניא סגן הכהנים'''.&quot;, עכ&quot;ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים &quot;נעשה סגן&quot; היא ל-&quot;נתמנה הסגן&quot; ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי.

== דף י&quot;ב ==
===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=23&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא דנקיט''' [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; '''&lt;small&gt;נקיט&lt;/small&gt;'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''.
והשתא דלא איפשיטא &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(213)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;בעי[ין]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה&quot;י גרסו &quot;בעיא&quot; (למעט כת&quot;י ירושלים והדפה&quot;י שלא גרסו מילה זו כלל).}}&lt;/sup&gt; (למסקנא)&lt;sup&gt;{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת&quot;י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה &quot;בעיא&quot;. ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס &quot;בעיא&quot;, לא גורס &quot;למסקנא&quot;. ומי שגורס &quot;למסקנא&quot;, לא גורס &quot;בעיא&quot;. ואכן המילה &quot;למסקנא&quot; כאן נראית מיותרת.}}&lt;/sup&gt; אזלינן [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אזילנא&lt;/small&gt;] לחומרא.&lt;sup&gt;{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר&quot;י רבו של רבינו, וא&quot;כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים &quot;מפי רבי&quot; והושמט.}}&lt;/sup&gt;

'''כל ברכה שאין בה'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(214)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''עמה'''&lt;/small&gt;] '''מלכות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(215)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; '''אינה ברכה'''. 
ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(216)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(217)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י&quot;ג זו היא, וי&quot;ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו.

'''ואמונתך בלילות'''. 
ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שאדם&lt;/small&gt;] מאמין בהקב&quot;ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;וי&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לו&lt;/small&gt;], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש&quot;י.
----
&lt;references /&gt;
----

===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=24&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]. 
ירושלמי &lt;small&gt;{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה&quot;ה]]}&lt;/small&gt;, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;שוחחין&lt;/small&gt;] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(218)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(219)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;(בפרק קמא דברכות ירושלמי)&lt;sup&gt;{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, רבי שמואל בר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ב&quot;ר&lt;/small&gt;] נתן בשם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;משום&lt;/small&gt;] רבי  אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(220)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;.  אמר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ליה&lt;/small&gt;] ר' חייא&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(221)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אבא&lt;/small&gt;] , לא הוה מעבר אלא גער&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(222)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 

'''כרע כחיזרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיזרא&lt;/small&gt;]'''. 
פירש בערוך בשם רב האי גאון ז&quot;ל &lt;sup&gt;{{הערה|שם בערך &quot;חזר = חיזרא&quot; באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע&quot;ש.}}&lt;/sup&gt;, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה&lt;sup&gt;{{הערה|בלשון תוס' הרא&quot;ש כתוב כאן: &quot;וכשכורע לא יכרע&quot;, ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}&lt;/sup&gt;, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ&quot;ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt; גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר&lt;sup&gt;{{הערה|לפנינו הוא בערך '''&quot;חדרונא&quot;'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}&lt;/sup&gt;, והצב למינהו תרגום ירושלמי&lt;sup&gt;{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו&quot;'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}&lt;/sup&gt; וחדרונא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וחדרונאי&lt;/small&gt;], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו.

'''זקיף כי חיויא'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(223)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)&lt;sup&gt;{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא&quot;ש גרס &quot;'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''&quot;, ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}&lt;/sup&gt; &lt;small&gt;{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}&lt;/small&gt; אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(224)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; כי חיויא&lt;/small&gt;] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש.

'''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. 
ומיהו &lt;sup&gt;{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה&quot;י השונים של רבינו אינו.}}&lt;/sup&gt;[אע&quot;ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ&quot;מ]&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י, אע&quot;פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת&quot;י של רבינו כתוב כאן '''&quot;אלא&quot;''' במקום.}}&lt;/sup&gt; משום &lt;sup&gt;{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא&quot;ש כת&quot;י על מנת להסדיר הלשון.}}&lt;/sup&gt;[דקאמר] &lt;sup&gt;{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}&lt;/sup&gt;(ד)רבי אלעזר (קאמר)&lt;sup&gt;{{הערה|כנ&quot;ל שתי הערות קודם לכן.}}&lt;/sup&gt; אם [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;אם&lt;/small&gt;] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; הלכה&lt;/small&gt;] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(225)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה&lt;sup&gt;{{הערה|נראה לענ&quot;ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}&lt;/sup&gt; חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(226)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה&lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד להגיה. אבל בכל כתה&quot;י ובדפוס הישן כתוב '''&quot;ומזה&quot;''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}&lt;/sup&gt; פוסק התלמוד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(227)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מטבע&lt;/small&gt;] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;וכן&lt;/small&gt;] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(228)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(229)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;בין&lt;/small&gt;] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא &lt;small&gt;{[[ירושלמי_תענית_א|ה&quot;א]]}&lt;/small&gt; תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(230)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; מה שהוא למוד הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מזכיר&lt;/small&gt;] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר &lt;sup&gt;{{הערה|כך נראה לענ&quot;ד נכון להגיה. ובכתה&quot;י השונים כתוב '''&quot;בו&quot;''' ואינו מובן.}}&lt;/sup&gt;[בהם] &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(231)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(232)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, ראיתי שפוסק שצריך לומר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(233)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו.

'''בקשו לקבוע פרשת בלק בק&quot;ש'''. 
ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}&lt;/small&gt;, &quot;שמע ישראל ה' אלהינו&quot;. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ה' אחד&quot;. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}&lt;/small&gt;, &quot;ואהבת וכו'&quot;, מאן דרחים למלכא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;מלכא&lt;/small&gt;] לא משתבע [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;לישתבע&lt;/small&gt;] בשמיה לשיקרא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;ומשקר&lt;/small&gt;] . זכור את יום השבת &lt;small&gt;{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}&lt;/small&gt;, &quot;למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי&quot;. רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; ושבת&lt;/small&gt;] קדשך &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(234)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;הודעת &lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(235)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;להם&lt;sup&gt;{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז&quot;ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י&quot;ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י&quot;ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}&lt;/sup&gt; {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י&quot;ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י&quot;ד]]} (א&quot;ר אלעזר בר אבינא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;בר אביטן&lt;/small&gt;] להודיעך [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י״ג&lt;/sup&gt; לומר&lt;/small&gt;] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(236)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על הר סיני ירדת וגו'&lt;sup&gt;{{הערה|כך הוא בכת&quot;י השונים למעט כת&quot;י ירושלים והדפ&quot;הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}&lt;/sup&gt;). כבד את אביך וכו' &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י&quot;א]]}&lt;/small&gt;, &quot;למען ירבו ימיכם&quot;. לא תרצח &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י&quot;ב]]}&lt;/small&gt;, &quot;ואבדתם מהרה&quot;, מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם&quot;. דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דחטאה&lt;/small&gt;], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב&quot;ה אי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אם&lt;/small&gt;] יהבת [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;יהיבת&lt;/small&gt;] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;דילי&lt;/small&gt;]. לא תגנוב &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;ואספת דגנך&quot; ולא דגן חברך. לא תענה &lt;small&gt;{שם}&lt;/small&gt;, &quot;אני ה' אלהיכם&quot;, וכתיב וה' אלהים אמת &lt;small&gt;{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}&lt;/small&gt;. מהו אמת, שהוא אלוהים [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אל&lt;/small&gt;] חיים ומלך עולם. [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;אמר רבי&lt;/small&gt;] אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(237)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך &lt;small&gt;{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י&quot;ג]]}&lt;/small&gt;, &quot;וכתבתם על מזוזות ביתך&quot; ולא על מזוזות בית חברך. 

'''זו מינות'''&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(238)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;. 
והאי נמי בכלל עבודה זרה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(239)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא, וליכא אלא חמשה דברים. 

[&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt;&lt;/small&gt; &lt;small&gt;'''מתניתין'''&lt;/small&gt;] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(240)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(241)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לעיל.
----
&lt;references /&gt;

== '''דף י&quot;ג''' ==

===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]===

V++

'''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&amp;massechet=283&amp;amud=25&amp;fs=0 ראה כאן]'''


'''אלא שיהא ישראל עקר'''.
דבכל מקום כתיב בני ישראל.

'''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. 
לפי שהדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(242)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(243)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; בריש ע&quot;ז&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(244)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;מ&lt;/sup&gt; ליה&lt;/small&gt;] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(245)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. 

'''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. 
ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(246)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; לפי&lt;/small&gt;] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(247)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt; לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר&lt;sup&gt;&lt;sup&gt;{{שוליים|'''(248)'''}}&lt;/sup&gt;&lt;/sup&gt;, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש &lt;sup&gt;{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}&lt;/sup&gt;(שהוא עשה). &lt;sup&gt;{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת&quot;י ירושלים בלבד.}}&lt;/sup&gt;'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]&lt;sup&gt;{{הערה|בכת&quot;י ירושלים גורס &quot;'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''&quot; בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע&quot;פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}&lt;/sup&gt; קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב&quot;ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. 
----
&lt;references /&gt;
----
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;סליק פרקין&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;
&lt;center&gt;'''&lt;big&gt;הדרן עלך מאימתי&lt;/big&gt;'''&lt;/center&gt;

== שינויי גרסאות ==
==='''דף ב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח&quot;

{{ד&quot;מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני&quot;

{{ד&quot;מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;אלא '''לשום''' שקיעה&quot;

{{ד&quot;מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''שאומר''' ביאת אורו'''&quot;

==='''דף ב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(6)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא&quot;ש היא &quot;עד '''שעה''' 
שעומד ליפטר&quot;, וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת&quot;י ישנים. וכיון שתוס' הרא&quot;ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(7)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;וכי בעניים '''גוים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(8)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''שמיציאת''' הכוכבים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(9)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;כמו '''שמפורש''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(10)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת&quot;י שגורסים &quot;ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(11)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דבחול '''איירי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(12)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;למה לא שאל '''תלמודא'''&quot;.

==='''דף ג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(13ב)'''|'''וא&quot;ת אמאי לא'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;וא&quot;ת '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אמאי לא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דשיעור '''עני'''&quot; בלא ד' לפני מילת &quot;עני&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot; ועוד לספרים '''דגרסי'''' &quot; שהוא קיצור של &quot;'''גרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בספר ר' יהודה '''&lt;big&gt;בר&lt;/big&gt;''' ברזילי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''&quot; או '''לאחריו'''.

{{ד&quot;מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''אשמורת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''&quot; בלא ה' קודם המילה &quot;ראשונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ועוד קאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' לקמן&quot;. ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר &quot;[ד]קאמרינן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''יותר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ד'''&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;'''כולי עלמא אומרים וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;יהא '''שמיה''' הגדול מבורך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי&quot; בלא האות ב' קודם המילה &quot;לשון&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''לשון ארמי&quot;.

==='''דף ג:'''===

{{ד&quot;מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל הכא מיירי '''&lt;big&gt;ד&lt;/big&gt;'''ידוע&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;אבל התם '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''&lt;big&gt;ינן&lt;/big&gt;''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;דעוקר חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;''' מבור וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''אינו''' מתמלא ממנה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;פירוש ממקום כריית'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש&quot;י)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר&quot;ת)'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ופריך ונמלייה '''מדיליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ויש ספרים '''דגרסי'''' התם&quot; דהוא קיצור של &quot;'''דגרסינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תשליך החולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

{{ד&quot;מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת&quot;י בתחילה יש לגרוס &quot;שאם תחפור חולי'''&lt;big&gt;יה&lt;/big&gt;'''&quot;, גם כאן.

==='''דף ד.'''===

{{ד&quot;מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן &quot;כך גרסת ספרים שלנו&quot; ולא גורסים &quot;'''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''ספרים שלנו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}}  יש כת&quot;י שגורסים כאן תוספת &quot;למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;בעל כרחי'''&lt;big&gt;ך&lt;/big&gt;''' אינו וכו'&quot; או &quot;בעל כ'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''רחיך וכו'&quot;

==='''דף ד:'''===

{{ד&quot;מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;מסייע לר' יוחנן&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;&lt;big&gt;'''ב'''&lt;/big&gt;פרק אמר להם הממונה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;כד&lt;/big&gt;'''כתיב ועברתי בארץ מצרים&quot;

==='''דף ה:'''===

{{ד&quot;מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ש[ע]ל כולם לוקין '''&lt;big&gt;על&lt;/big&gt;''' עון הדור&quot;

{{ד&quot;מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ושמא התם '''&lt;big&gt;מיירי&lt;/big&gt;''' וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א&quot;י'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שנזהרים '''&lt;big&gt;בהן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דהא כמה '''&lt;big&gt;חסידים&lt;/big&gt;'''&quot;, אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא.

{{ד&quot;מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ובכמה דוכתי'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והיו רוצים '''&lt;big&gt;לרמז&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(52ב)'''|'''ורש&quot;י פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''ופירש רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;והערוך פירש '''&lt;big&gt;הרבה&lt;/big&gt;''' פירושים&quot;.

==='''דף ו.'''===

{{ד&quot;מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''פרש רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אלא '''עור''' בהמה טהורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;אילימא '''לעורו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לדחו'''&lt;big&gt;ק&lt;/big&gt;'''&quot; ואפשר לקיימו.

==='''דף ו:'''===

{{ד&quot;מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;שפירש '''רש&quot;י'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;לאותם שמשתחוים '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מערב&quot; ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;ואפילו הפתח '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מזרח&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot; פירוש שדומה שהוא לפני הפתח&quot; בלא המילה &quot;'''לפי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;הערוך '''גורס'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''בדבר'''&quot;. ובגליון הש&quot;ס גורס בדברי הערוך &quot;'''כדובר'''&quot;. והגרסא שלפנינו בערוך היא &quot;'''בדובר'''&quot; כלשון הד&quot;ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך &quot;בדוב'''ד'''&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה&quot; בהיפוך.

{{ד&quot;מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;נקראת על שם המנחה&quot; בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע.

{{ד&quot;מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;דשל שחרית זמנה '''בבקר'''&quot; בלא מ' בתחילה.

==='''דף ז.'''===

{{ד&quot;מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;בתי כנסיות ומדרשות&quot; בלא להוסיף עוד מילת &quot;'''בתי'''&quot; קודם מדרשות.

{{ד&quot;מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו&quot; בלא להזכיר &quot;'''בלעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אי נמי חבי כמעט רגע&quot; ולא גורסים את סוף הפסוק &quot;'''עד יעבור זעם'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(73)'''|'''ואע&quot;פ שאינו כי אם'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ואע&quot;פ שאינו '''אלא'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת&quot;י דגורס &quot;בשיבבותיה דר' יהושע וכו'&quot; בלא המילים &quot;'''לאו אורח ארעא'''&quot; בסיום.

{{ד&quot;מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;ההוא '''גוי'''&quot;. ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''ההוא גוי עכו&quot;ם'''&quot;. אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו&quot;ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע&quot;ז {ד:} שכתוב &quot;ההוא '''עכו&quot;ם'''&quot;, ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת &quot;עכו&quot;ם&quot; מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת&quot;י ספרדי דשם הגרסא &quot;'''נכרי'''&quot;בגמ' כדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;'''&lt;big&gt;עד כ'''&lt;/big&gt;שרציתי לא רצית&quot; וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת &quot;'''עד שרציתי לא רצית'''&quot;  והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה &quot;שרציתי&quot;. &quot;והמגיה&quot; טוען שהמילה השתרבבה מהדיבור שאחריו שמתחיל ב-&quot;עד שבא אברהם&quot;.

==='''דף ז:'''===

{{ד&quot;מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;דגבי שבח לא '''&lt;big&gt;מ&lt;/big&gt;'''יירי&quot; ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;'''שתלמודא''' לא דקדק בכך&quot; איך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת&quot;י שגורסים &quot;אין '''תפילה''' של אדם נשמעת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת&quot;י שגורס &quot;והא '''דאמר''' הכא&quot;.

==='''דף ח.'''===

{{ד&quot;מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''נראה כמניח ספר תורה&quot;, אך פחות נראה לשונית.

{{ד&quot;מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי&quot;ף ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפירש '''ר' יצחק אלפס'''&quot;. ואולי יש לתקן &quot;אלפס'''&lt;big&gt;י&lt;/big&gt;'''.

{{ד&quot;מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;נראה דכל השבוע&quot; בלא המילה &quot;רבי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(84)'''|'''ואע&quot;פ שלכאורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואע&quot;ג ד'''לכאורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורס: &quot;כיון '''שמתחיל בה'''&quot; בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ&quot;ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה.

{{ד&quot;מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;'''במנחה ב'''שבתא&quot; וכת&quot;י אחר גורס &quot;ממנחתא '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''שבתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;צוה רבינו&quot; בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע.

{{ד&quot;מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ&quot;ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''&quot;. ובכת&quot;י ובדפוס הישן שכתוב &quot;שלשה&quot; הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן.

{{ד&quot;מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה&quot;, בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''היה''' לו להשלימה&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;דהכי '''נמי''' לכל וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;'''שאין''' מבינים לשון הקודש&quot;, והמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(93)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה&quot;י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: &quot;ה&quot;ה לשון לעז וכו'&quot;, שהמילה &quot;לשון&quot; בלא '''&lt;big&gt;ב'&lt;/big&gt;''' בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(94)'''|'''וה&quot;ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת&quot;י שגורס &quot;וה&quot;ה לשון לע&quot;ז '''&lt;big&gt;ש&lt;/big&gt;'''מכירים בו&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת&quot;י שגורסים &quot;אבל אין נראה בעיני&quot; בלא המילה '''רבי'''. אך א&quot;כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר &quot;ואין נראה בעיני&quot; שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת&quot;י הגורס &quot;'''ואין נראה בעיני רבי'''&quot;, ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה &quot;רבי&quot; לכאורה אפשר לקיימו.

==='''דף ח:'''===

{{ד&quot;מ|'''(96)'''|'''פירש רש&quot;י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוי מצי למימר ראובן '''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''שמעון&quot;, ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי.

{{ד&quot;מ|'''(98)'''|'''אע&quot;פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אע&quot;פ כן '''צריך''' לומר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''מפורש בגמרא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה&quot;י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: &quot;'''שאין מתרגמין'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן  '''גרסת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואז לא היה פנאי&quot; בלא המילה &quot;'''לו'''&quot;. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא &quot;לא היה '''להם''' פנאי&quot; בלשון רבים.

{{ד&quot;מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וההוא''' דאוריה&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים וכן בדפוס ישן: &quot;דמשמע שדוד&quot; בלא המילה &quot;'''שם'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: &quot;ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה&quot;י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''&lt;big&gt;א.&lt;/big&gt;''' &quot;'''זהו הארון''' (כצ&quot;ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''&quot;. '''&lt;big&gt;ב.&lt;/big&gt;''' &quot;זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'&quot;. '''&lt;big&gt;ג.&lt;/big&gt;''' &quot;שברי '''&lt;big&gt;ה&lt;/big&gt;'''לוחות מונחים&quot;. 

{{ד&quot;מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב לא יצא עמהם '''&lt;big&gt;ב&lt;/big&gt;'''מלחמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה&quot;י השונים. יש בכת&quot;י שגורסים &quot;דאיכא פלוגמא דאמוראי&quot; בלא &quot;'''בהא מילתא'''&quot;. ויש בכת&quot;י שגורסים &quot;ואיכא פלוגתא בהא מילתא&quot; בלא &quot;'''דאמוראי'''&quot;. וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא.

{{ד&quot;מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קרא מסייע לר' יהודה&quot; בלא המילה &quot;'''ליה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פירוש '''שהם''' אומרים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''.

{{ד&quot;מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: &quot;ומצרכי עד חצות '''לק&quot;ש''' לחומרא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה&quot;י השונים גורסים: &quot;שלא יאמר אוכל קימעא&quot; בלא המילה &quot;'''אדם'''&quot;.

==='''דף ט.'''===

{{ד&quot;מ|'''(115)'''|בד&quot;ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת&quot;י שאינם גורסים בד&quot;ה: את המילה '''לא'''.

{{ד&quot;מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת&quot;י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ&quot;ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה (&quot;לאשמועינן&quot; דהיינו &quot;להשמיענו&quot;). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר (&quot;השמיענו&quot;). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-&quot;אשמעינן&quot; הוא הנכון.

{{ד&quot;מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;ו&lt;/big&gt;'''אליבא דר' עקיבא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: פה את המילה &quot;'''בס&quot;ד'''&quot; אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז&quot;ה ולא בס&quot;ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז&quot;ה, או לא לגרוס בכלל ככתה&quot;י שאינם גורסים זאת.

{{ד&quot;מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ופ' איזהו''' מקומן&quot;. ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה &quot;ו[ב]פ' איזהו מקומן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מכח '''דתני''' לה וכו'&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;מיהו מד'''&lt;big&gt;א&lt;/big&gt;'''וקמינן הכא&quot;. &quot;מוקמינן&quot; משמעותו &quot;מכך שמעמידים אנו&quot; בהווה, ו-&quot;אוקימנן&quot; משמעותו &quot;מכך שהעמדנו&quot; בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן.

{{ד&quot;מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''&quot; במקום &quot;היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: &quot;[ו]מודה דהוי פסח עד חצות&quot; בלא &quot;'''היה'''&quot; קודם, ועם תוספת ו' קודם &quot;מודה&quot; כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''.

{{ד&quot;מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ&quot;ד'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''דמוקי''' בירושלמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג&quot;ש'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;דמוקי ליה '''כולה''' לג&quot;ש&quot; בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על &quot;העניין&quot; או &quot;הדברים שכתובים&quot; שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א&quot;כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-&quot;דמוקי כולה מילתא לג&quot;ש&quot; שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו &quot;לכל העניין&quot; בלשון זכר.

{{ד&quot;מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים: &quot;'''ואימא''' ליום ולילה&quot;. אך אינו נראה, וזאת כיון ש-&quot;אימא&quot; משמעותו היא &quot;אומר&quot; שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת &quot;לימא&quot; שפירושו &quot;יאמר&quot; שיותר מסתדר.

{{ד&quot;מ|'''(129)'''|בד&quot;ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת&quot;י שגורסים בד&quot;ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא.

==='''דף ט:'''===

{{ד&quot;מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכן '''ריקנו אותם''' מממונם&quot;. וי&quot;ג &quot;ריקנו אותם '''מן''' ממונם&quot;. ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר.

{{ד&quot;מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי.

{{ד&quot;מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו מצודת '''דגים'''&quot;

{{ד&quot;מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת&quot;י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים.

{{ד&quot;מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;את שמע '''בשחרית'''&quot;, וכך היא גרסתנו בגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בין תכלת לכרת'''&lt;big&gt;ן&lt;/big&gt;'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן&quot;, ופחות מסתבר.

{{ד&quot;מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא כי אנן '''קיימינן'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''&quot; ובלא המילה &quot;היא&quot; לבסוף.

{{ד&quot;מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ  החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא&quot;. אך אינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות&quot;. וי&quot;ג &quot;מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''&quot; בלא &quot;את&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה&quot;, שהמילה &quot;קאי&quot; בתחילה במקום בסוף.

{{ד&quot;מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש&quot;. ולענ&quot;ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(145)'''|'''מ&quot;מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''יהבי''' ליה&quot;. וההבדל בניהם הוא: ש-&quot;יהבו ליה&quot; הכוונה &quot;מביאים לו&quot; בלשון הווה, ו-&quot;יהבי ליה&quot; הכוונה &quot;יביאו לו&quot; בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם.

{{ד&quot;מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: &quot;'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''&quot;. אך כפי שכתבתי לעיל, &quot;אשמעינן&quot; הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן.

{{ד&quot;מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת&quot;י שגורס (וכן הוא בדפוס): &quot;'''ורבינו תם''' פירש&quot;. אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר.

{{ד&quot;מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בד&quot;ה: &quot;כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''כעין''' ותיקין דווקא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והכי משמע לישנא דבסמוך&quot; בלא המילה &quot;נמי&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;הויא תחילת '''מזמור'''&quot;. וי&quot;ג שניהם: &quot;הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור&quot;, ולענ&quot;ד עירוב גרסאות הוא.

==='''דף י.'''===

{{ד&quot;מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיתה חביבה '''לדוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן יש הרבה''' שמתחילים&quot;

{{ד&quot;מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכן כיוצא בהם'''&quot;, אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב &quot;'''וכ&lt;big&gt;ל&lt;/big&gt;''' כיוצא בהם&quot; ונשתבש.

{{ד&quot;מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהוו '''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''חד עניינא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב וישמעו פלשתים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''&lt;big&gt;כ&lt;/big&gt;'''דכתיב בדברי הימים&quot;.

==='''דף י:'''===

{{ד&quot;מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה&quot;, אך אינו נראה לענ&quot;ד.

{{ד&quot;מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל&quot;. וי&quot;ג &quot;אבל '''הולכים''' עקב וכו' &quot;.

{{ד&quot;מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(170)'''|בד&quot;ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;יותר '''מעוסק''' בתורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק&quot;ש'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק&quot;ש&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(172)'''|בד&quot;ה '''מתני'. בש&quot;א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בערב יטו ויקראו'''&quot; בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה.

==='''דף יא.'''===

{{ד&quot;מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שמוסיפים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''&quot; (המילה &quot;טפי&quot; כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא&quot;ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך).

{{ד&quot;מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו שאנו '''רואים''' לקמן&quot; או &quot;'''רואים אח&quot;כ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''&quot;, וכן הוא בגרסת תוס' הרא&quot;ש.

{{ד&quot;מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שאומרים בברכת '''המזון'''&quot;, ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל צרכי צבור '''שרו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו&quot;. ולגרסת &quot;שבאל&quot; המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם &quot;אל&quot;. ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם &quot;להימנע ולא לעשות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שפיר דמי, '''כדפרישנא'''&quot;. ונראה לענ&quot;ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון &quot;כדפרישית&quot; חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון &quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין &quot;כדפרישנא&quot; ל-&quot;כדפרישית&quot;, כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם.

{{ד&quot;מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולעולם לא תמצא '''שפייט'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שום '''קרובץ'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ומצאתי''' בפסיקתא&quot;, ופחות נראה בעיני.

{{ד&quot;מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(190)'''|'''מ&quot;מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מ&quot;מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה&quot; שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו&quot;. אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: &quot;ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום&quot;, וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה &quot;בהם&quot;, ונאמר שטעות סופר היא.

{{ד&quot;מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: וחג המצות תחלה.

==='''דף יא:'''===

{{ד&quot;מ|'''(193)'''|בד&quot;ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ואם היה''' המנהג שלא לברך&quot;, אלא שאין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''&quot; בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &quot;וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו&quot; ואפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בסימני מחיקה: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt; ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו.

{{ד&quot;מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''בשינה ושינון וטיול'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו באותם הימים '''שהשכים'''&quot;, ואין לו הבנה.

{{ד&quot;מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כך השיב '''רבי'''&quot;, והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר&quot;י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר&quot;י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ&quot;ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר&quot;י.

{{ד&quot;מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כגון '''ברכת ההבדלה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע&quot;ה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס&quot;ד'''&quot;. אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר &quot;בע&quot;ה&quot; ולא &quot;בס&quot;ד&quot; למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה&quot;י שאין גורסות זאת.

{{ד&quot;מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד&quot;, אלא שה-&quot;וגם&quot; הכתוב שם נראה כמו &quot;עם&quot;. וכנראה שבאמת היה כתוב &quot;עם&quot; ונשתבש ל-&quot;וגם&quot; מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש&quot;י אצלנו: &quot;'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם&quot; בהיפוך לשון.

{{ד&quot;מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש כדפרישית'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהא אכתי לא הגיע זמן ק&quot;ש '''כדפרישנא'''&quot;, אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-&quot;כדפרישנא&quot; חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-&quot;כדפרישית&quot; על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי.

{{ד&quot;מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''וברכו את העם''' ברכת נהנים.

==='''דף יב.'''===

{{ד&quot;מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא דלא איפשיטא&quot; בלא המילה &quot;בעיא&quot;. אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה.

{{ד&quot;מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''&quot; בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה &quot;שמים&quot; בסמוך למילה &quot;מלכות&quot; בדומה לכאן, עם סימני מחיקה.

{{ד&quot;מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''שאומר ש&quot;ץ''' בכל ערב שבת&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי&quot;ג '''זהו''') מלכות&quot;.

==='''דף יב:'''===

{{ד&quot;מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים&quot;. והקפתי את האות וא&quot;ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו.

{{ד&quot;מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''בירושלמי דפ&quot;ק דברכות'''&quot;. ואף גרסא זו נראית מיותר.

{{ד&quot;מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן.

{{ד&quot;מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אבא&lt;/small&gt;]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד.

{{ד&quot;מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''&quot;, ופחות נראה.

{{ד&quot;מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה &quot;כחיזרא&quot; שיש גורסים &quot;כי חיזרא&quot;, מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת &quot;כחיויא&quot; במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת.

{{ד&quot;מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת&quot;י של הגמ'.

{{ד&quot;מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''ור' אלעזר לא [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; אין&lt;/small&gt;] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;פוסק '''תלמודא''' כרבה&quot;, ואינו נראה.

{{ד&quot;מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;'''לפי [&lt;small&gt;&lt;sup&gt;י&quot;ג&lt;/sup&gt; מפני&lt;/small&gt;] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''&quot;. וי&quot;ג &quot;ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפך: &quot;אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(231)'''|'''וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;וה&quot;ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין&quot;. וברור שהמילים &quot;הוא הדין&quot; האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס &quot;הוא הדין&quot; בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''וכן''' לכל הדברים וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;.

{{ד&quot;מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז&quot;ל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בספר '''הרב אלפס'''&quot; וי&quot;ג בקיצור &quot;בספר '''הרי&quot;ף'''&quot;. ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור &quot;ריא&quot;ף&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ראיתי שפוסק לומר&quot; בלא המילה &quot;צריך&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם&quot; וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך &quot;'''קבעת להם'''&quot; ויש שגורסת &quot;'''הודעת להם'''&quot;. והסגרא המסתברת יותר לענ&quot;ד היא &quot;הודעת להם&quot;, מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק.

{{ד&quot;מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים בהיפוך: &quot;ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(236)'''|'''א&quot;ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;א&quot;ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות&quot; ולא ממשיך מהמילה &quot;שנאמר&quot; עד וגו'. ומ&quot;מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן.

{{ד&quot;מ|'''(237)'''|'''אמר הקב&quot;ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אמר הקב&quot;ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה.

{{ד&quot;מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;זו '''בידוסות'''&quot;, וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת&quot;י ישנות יותר היית גרסא שגורסת &quot;זו אפיקורסות&quot;, ונשתבשה במהלך השנים ל&quot;בידוסות&quot; מכח ריבוי העתקות.

{{ד&quot;מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)&quot;. וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה.

{{ד&quot;מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אבל רבנן '''סברי'''&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל&quot;, ואינו נראה בעיני.

==='''דף יג.'''===

{{ד&quot;מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'&lt;big&gt;&quot;&lt;/big&gt;, ובלא המילה &quot;לפי&quot; בתחילה.

{{ד&quot;מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע&quot;ז&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע&quot;ז'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;בריש עבודה כוכבים (או אלילים)&quot;. וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו.

{{ד&quot;מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות&quot;, ובלא המילה &quot;הוא&quot;.

{{ד&quot;מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;ויש '''לפרש''' דבר קפרא&quot;, ופחות נראה בעיני.


{{ד&quot;מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה&quot;, ופחות מתיישב מבחינה הבנתית.

{{ד&quot;מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה&quot;י שגורסים: &quot;אי סבר לה '''דר' אלעזר'''&quot; בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית.

== אודות המהדורה ==
ע&quot;פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], &lt;big&gt;'''ר&quot;י שִׂירְלֵיאוֹן'''&lt;/big&gt; נולד בשנת ד'תתקכ&quot;ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ&quot;ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. 
ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ&quot;ל עליו. 

גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע&quot;פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא&quot;ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו.

'''מקורות הדברים לתוספות ר&quot;י שירליאון שכאן הם:''' 
# מ-ספר ברכה משולשת שנדפס  בוארשא בשנת תרכ&quot;ג לבריאה על שם &quot;ברכת משולשת&quot; או &quot;ברכה משולשת&quot; כפי  שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע&quot;פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר&quot;י החסיד בטעות. 
# וכן ממאמר &quot;השלמת תוס' ר&quot;י למסכת ברכות&quot; שהובאו בירחון &quot;סיני&quot; של מוסד הרב קוק, כרך ל&quot;ז מעמ' פ&quot;ז ואילך שנדפס בשנת תשט&quot;ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת.
# וכן מ-ספר תוס' ר&quot;י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ&quot;ט ע&quot;י דפוס &quot;יד הרב הרצוג&quot;.
# ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות.

----</text>
      <sha1>6hru3e8pvjdfw1e9934xplc23opbdy7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טז</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1711783</id>
    <revision>
      <id>3018915</id>
      <parentid>3016935</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T06:51:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Michaelkimmel2</username>
        <id>44530</id>
      </contributor>
      <origin>3018915</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="80661" sha1="r56r5em4pqeng4crzazbvjmv92koh49" xml:space="preserve">==פרק טז==
===פסוק א===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה א|מכילתא ויסע א.]]
דורש גזירה שווה 'יום' ל[[בראשית ב ב]], שט&quot;ו אייר היה שבת. את מצוות השבת קבלו בשבת הבאה – בכ&quot;ב אייר.
מתן תורה היה ביום ששי ו סיון.}}'''&quot;וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם&quot;'''.
 
לָמָּה נֶאֱמַר '''&quot;יוֹם&quot;'''? – לֵידַע אֵיזֶה יוֹם שֶׁאֵירְעָה שַׁבָּת לִהְיוֹת; 
שֶׁסְּדוּרָה וּבָאָה מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם וְעַד {{ב|שֶׁנִּיתְּנָה לָהֶם|השבת}} בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּאִיָּר.
 
דָּבָר אַחֵר: '''&quot;בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר&quot;''', לָמָּה נֶאֱמַר '''&quot;יוֹם&quot;'''? &lt;small&gt;לֵידַע יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל.

{{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יב#פסוק לד|לעיל יב לד,]] ששרתה ברכה בחררה ואכלו ממנה 31 יום.}}דָּבָר אַחֵר: לָמָּה נֶאֱמַר ''''יוֹם''''? לֵידַע יוֹם שֶׁנִּיתַּן בּוֹ מָן לְיִשְׂרָאֵל: 
חֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם אָכְלוּ מִמֶּנּוּ אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם&quot; {{ממ|שמות|יב|לט}}. 
וְכָאן, '''בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי''', בְּצִדּוֹ הוּא אוֹמֵר: &quot;הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם&quot;.
 
רַבִּי שִׁילָא אוֹמֵר: נִסְתַּפְּקוּ הֵימֶנָּה שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוּדָה.&lt;/small&gt;
}}

===פסוק ב===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
&lt;small&gt;{{הע-שמאל|השוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה א|מכילתא ויסע א,]] שם אומר ר' אלעזר המודעי שהתרעומת של ישראל היתה על משה ואהרון, ולא על הקב&quot;ה, ואכן הדרשה כאן קשה – ראו לקמן פס' ח, שמשה ואהרון אומרים &quot;לא עלינו תלונותיכם כי על ה'&quot;
וראו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טו#פסוק כד|לעיל טו כד,]] על התלונה במרה, נראה שהדרשה הועברה משם לכאן.}}'''&quot;וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל&quot;'''. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָיָה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל לִמָּלֵךְ בַּגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, לוֹמַר &quot;מַה נֹּאכַל&quot;; 
אֶלָּא שֶׁעָמְדוּ וְאָמְרוּ דִּבְרֵי תַרְעוֹמֶת עַל מֹשֶׁה!
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמוּדִין הֵן יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עוֹמְדִין וְאוֹמְרִין דִּבְרֵי תַרְעוֹמֶת עַל מֹשֶׁה, 
וְלֹא עַל מֹשֶׁה בִּלְבַד אֶלָּא אַף עַל הַגְּבוּרָה! לְכָךְ נֶאֱמַר '''&quot;וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל&quot;'''.&lt;/small&gt;
}}

===פסוק ג===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
&lt;small&gt;{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה א|מכילתא ויסע סוף א.]]
מפרש &quot;מותנו ביד ה'&quot; – בימי האפלה, ראו על המתים אז [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יג#פסוק יח|לעיל יג יח]], על 'וחמושים'.}}'''&quot;וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְּיַד ה'&quot;''' – אָמְרוּ {{ב|לְאַוַּי|ולוואי}} מַתְנוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ בְּמִצְרָיִם.

{{הע-שמאל|ר' יהושע טוען בהתאם לפשט, שישראל, שהיו עבדים במצרים, לא אכלו שם בשר; וטענתם כאן היא טענת שוא, כי רצו לאכול בשר במדבר; ר' אלעזר טוען לעומתו שישראל היו עבדי המלך במצרים, ואכלו מה שרצו, כמו עבדי הנציבים הרומיים בזמנו שלו.}}'''&quot;בְּשִׁבְתֵּינוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר&quot;''' – 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וַהֲלֹא תְּאוֹבִין הֵן לַכֹּל! – אֶלָּא שֶׁבִּדּוּ וְאָמְרוּ.
'''&quot;בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע&quot;''', וַהֲלֹא תְּאוֹבִין הֵן לַכֹּל! – אֶלָּא שֶׁבִּדּוּ וְאָמְרוּ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: עֲבָדִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם,
וְהָיוּ יוֹצְאִין לַשּׁוּק וְנוֹטְלִין פַּת וּבָשָׂר וְדָגִים וְכָל דָּבָר, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה מְמַחָה עַל יָדָן.
וְהָיוּ יוֹצְאִין לַשָּׂדֶה וְנוֹטְלִין תֵּינִין וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וְכָל דָּבָר, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה מְמַחָה עַל יָדָן.

{{הע-שמאל|המדבר מוגדר כארץ ריקה, תוהו. ר' יהושע בן קרחה מצדיק את התלונות של בני ישראל ואת העדפתם למות במצרים באמצעות הפסוק מאיכה. ר' אלעזר דורש ב-רעב, שני רעבונים.}}'''&quot;כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה&quot;''', אָמְרוּ: הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ לְמִדְבַּר תֹּהוּ הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם.
'''&quot;לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין לְךָ קָשֶׁה יָתֵר מִן הָרָעָב,
שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב&quot; {{ממ|איכה|ד|ט}}.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;בָּרָעָב&quot;''' – בָּא רָעָב; בָּא עָלֵינוּ רָעָב אַחַר רָעָב.
דֶּבֶר אַחַר דֶּבֶר, חֹשֶׁךְ אַחַר חֹשֶׁךְ.&lt;/small&gt;
}}

===פסוק ד===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
&lt;small&gt;{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]]
ר' יהושע מפרש 'הנני' כביטוי של נכונות לעזור מייד וברצון; ר' אלעזר רואה כאן רמז לאבות שענו לקריאת הקב&quot;ה 'הנני', ורק בזכות האבות הוא נענה לדרישת ישראל.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם&quot;''', 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הֲרֵינִי נִגְלֶה מִיָּד וְאֵינִי מְעַכֵּב.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;הִנְנִי&quot;''' אֶלָּא לָאָבוֹת!

{{הע-שמאל|גם כאן מתאר ר' יהושע את ההיענות של הקב&quot;ה לבקשות ישראל כהיענות בזכותם, ור' אלעזר מייחס אותה לזכות האבות.}} '''&quot;מַמְטִיר לָכֶם&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּוַדַּאי אֵין רָאוּי לָכֶם.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;לָכֶם&quot;''' אֶלָּא בִּזְכוּת אֲבוֹתֵיכֶם.
'''&quot;מִן הַשָּׁמָיִם&quot;''' – מֵאוֹצָר טוֹב שֶׁבַּשָּׁמַיִם, 
כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם&quot; {{ממ|דברים|כח|יב}}.

{{הע-שמאל|רשב&quot;ג, כמו ר' יהושע, רואה את היציאה למדבר כתקופת זוהר ביחסים בין ישראל לקב&quot;ה, שבה התקיימו הברכות שבפרשת 'כי תבוא'. האהבה של הקב&quot;ה לישראל הופכת את גדרי הטבע ומשנה סדרי בראשית.
אפילו הטענה הפשוטה, שכרגיל עולה הלחם מן הארץ והטל יורד מהשמים, זוכה לפסוק, והדרשן כביכול רק מסתתר מאחוריו. אבל אלמלא הדרשה לא היינו שמים לב להיפוך סדרי בראשית.}}רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם; 
וּלְפִי שֶׁהֵן חֲבִיבִין, נִתְחַלְּפוּ לָהֶן מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: נַעֲשׂוּ עֶלְיוֹנִים תַּחְתּוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים;
שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה הַלֶּחֶם עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ&quot; {{ממ|דברים|לג|כח}}, 
וְהַטַּל הָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל&quot; (שם);
עַכְשָׁו נִתְחַלְּפוּ הַדְּבָרִים: הִתְחִיל הַלֶּחֶם יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: '''&quot;לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם&quot;''', 
וְהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל&quot; {{ממ|שמות|טז|יד}}!

{{הע-שמאל|איסוף המן אינו מרשות היחיד, שבה עלול להיות גזל, אלא מן ההפקר.}}'''&quot;וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ&quot;''', שֶׁלֹּא תִּהְיוּ יוֹצְאִין לְחַצְרוֹתֵיכֶם וּמְלַקְּטִין, 
אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ יוֹצְאִין לַמִּדְבָּרוֹת וּמְלַקְּטִין.

{{הע-שמאל|לדעת ר' יהושע, למרות שנאמר 'איש אל יותר ממנו עד בוקר', היתה אחריות על כל אדם לדאוג לפרנסתו למחרת, ולכן אסף היום לצורך יומו, שיחול למחרת, למרות שלא היו יכולים לממש את הצורך הזה.
ר' אלעזר דורש דבר-ברא, ומצפה מהאדם לאמונה בקב&quot;ה, שידאג לו למחרת – למרות שאין לו בינתיים פרנסה למחר. לכן הוא רואה ערך בכך שאין האדם רשאי לאסוף מזון ליום המחרת אלא רק לצורך היום הזה; וראו את הסיפורים על שמאי והלל בעניין השבת, [[ביצה טז א]]. לכן הוא ראה את התלונה של ישראל על הרעב ככשלון בנסיון, שהרי בסך הכל הפסידו סעודה אחת – ראו לעיל, פסוק א.
ר' יהושע מצפה גם מת&quot;ח לעסוק במלאכתם ולדאוג לפרנסתם, ומסתפק בשתי הלכות בבקר ובערב, ור' אלעזר מציג את אוכלי המן כדגם לבעלי אמנה העוסקים כל זמנם בתורה ואינם דואגים למחר.}}'''&quot;דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁיִּלְקֹט אָדָם מִן הַיּוֹם לְמָחָר, וְכֵן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שֶׁלֹּא יִלְקֹט אָדָם מִן הַיּוֹם לְמָחָר.
וְכֵן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה שֶׁיֹּאכַל הַיּוֹם, וְיֹאמַר 'מָה אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר?' – הֲרֵי זֶה מִמְּחוּסְרֵי אֲמָנָה; 
שֶׁנֶּאֱמַר: '''&quot;דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ&quot;'''. מִי שֶׁבָּרָא יוֹם – בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ.

{{הע-שמאל|ר' שמעון מציג את הליקוט היומי של המן כהזדמנות לגילוי שכינה בכל בוקר.}}דָּבָר אַחֵר: '''&quot;דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ&quot;''', רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִפְּנֵי חִבָּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל נִתַּן לָהֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְאָמַר: אַל יֵרָאֶה פָּנַי, אֶלָּא מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה יָבוֹא וְיִטֹּל פַּרְנָסָתוֹ.
הָיָה מִתְפַּרְנֵס כָּל הַשָּׁנָה וְהוּא {{ב|מִתְבַּלְקֵט|מצפה}}: הַלְּוַאי אֶרְאֶה פְּנֵי אַבָּה וְלֹא אֶתְפַּרְנֵס! כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ, אָמַר: יָבוֹא בְּכָל יוֹם וְיִטֹּל פַּרְנָסָתוֹ.
אָמַר אוֹתוֹ הַבֵּן: כְּדַאי! אִם אֵין בְּיָדִי אֶלָּא רְאִיַּת הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם – כְּדַאי הוּא!
כָּךְ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי חִבָּתָן נִתַּן לָהֶן פַּרְנָסַת יוֹם יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְחַלִּין וּמַקְבִּילִין פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם.
 
'''&quot;לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא&quot;''' – {{ב|נִסּוּי|מלשון נס, דגל וסימן}} הוּא לָהֶן לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, 
שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ – הוּא מַמְצִיא לוֹ סִפְּקוֹ מִכָּל מָקוֹם!
 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁנָה אָדָם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּשַׁחֲרִית וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּעַרְבִית וְעָשָׂה מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם – 
מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
רַבִּי אֶלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. 
הָא כְּאֵיזֶה צַד? הָיָה אָדָם יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאַיִן יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה וּמֵאַיִן יִלְבַּשׁ וְיִתְכַּסֶּה!
הָא לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, שְׁנִיָּה לָהֶן – לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה.&lt;/small&gt;
}}

===פסוק ה===
&lt;small&gt;{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]] שם לומדים מהפסוק להניח עירוב בערב שבת. כאן נשארים לעסוק בעניין המן, שביום ששי מלקטים כמות כפולה.
והשוו סגנון דומה לעניין עבודת יום הכיפורים ביומא ד, ד-ו.}}'''&quot;וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ&quot;''', מִכָּאן שֶׁיְּלַקֵּט אָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת.
'''&quot;וְהָיָה מִשְׁנֶה&quot;''' – לֶחֶם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה. אַתָּה אוֹמֵר לֶחֶם שֶׁמְּשֻׁנֶּה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֶחֶם כָּפוּל?
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר &quot;לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה&quot; (פס' כב) – הֲרֵי לֶחֶם מִשְׁנֶה אָמוּר;
הֵא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר &quot;וְהָיָה מִשְׁנֶה&quot;? – לֶחֶם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה:
בְּכָל יוֹם הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר אֶחָד וּבַשַּׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים; בְּכָל יוֹם הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף &lt;/small&gt;וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר;
בְּכָל יוֹם וָיוֹם מַצְהִיב כַּזָּהָב וּבַשַּׁבָּת בְּיוֹתֵר. 
}}

===פסוק ו===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]]
דרשה בזכות ישראל, כשיטת ר' יהושע; נס המן תלוי בנס יציאת מצרים.
המילים 'ערב וידעתם' מתפרשות על ירידת המן בלילה, ולא על השלו שהגיע בין הערבים; כלומר עליכם לדעת שהקב&quot;ה הוציא אתכם ממצרים ולכן הוא ממשיך ודואג לכם גם במדבר.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם&quot;''', 
אָמְרוּ לָהֶם: עַד שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיכֶם – הַמָּקוֹם מְפַרְנֵס אֶתְכֶם!
'''&quot;כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם&quot;''', מִכָּן אַתָּה אוֹמֵר, שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם לִפְנֵי הַמָּקוֹם 
כְּנֶגֶד כָּל נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל.
}}

===פסוק ז===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]]
הבקשה של ישראל לבשר לא התרחשה כלל בספר שמות אלא רק לקמן, בספר במדבר יא, האזכור של הבשר כאן הוא נבואה על 'מה שהן עתידין לומר' (לקמן פסוק יא). בקשת המן שכאן היא לגיטימית, אבל הקב&quot;ה מודיע למשה שבעקבותיה תבוא בקשת הבשר שאינה לגיטימית.}}'''&quot;וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלוּנוֹתֵיכֶם עַל ה'&quot;''' – 
מִכָּן אַתְּ לָמֵד, שֶׁבְּפָנִים מְאִירוֹת נִתַּן לָהֶן מָן לְיִשְׂרָאֵל.
מָן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּהֲלָכָה – נִתַּן לָהֶן בְּפָנִים מְאִירוֹת; 
וּבָשָׂר, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן – נִתַּן לָהֶן בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת.

{{הע-שמאל|משה ואהרון אינם מרוחקים מהעם (ספונים), והם סבלו מהרעב כמו כולם.}}'''&quot;וְנַחְנוּ מָה&quot;''' – אָמְרוּ לָהֶן: אָנוּ – מָה אָנוּ סְפוּנִין, שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִין וּמִתְרַעֲמִין עָלֵינוּ? 
}}

===פסוק ח===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב,]] ולעיל פס' ז. קושר את הערב לחשיכה גם במובן &quot;פנים חשוכות&quot;.
בניגוד לפשט, משה ואהרון כועסים על ישראל שהתלוננו על הקב&quot;ה.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל&quot;''', מִכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁבְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת נִיתַּן לָהֶן בָּשָׂר לְיִשְׂרָאֵל.
מָן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אֹתוֹ כַּהֲלָכָה – נָתַן לָהֶן בְּפָנִים מְאִירוֹת
בָּשָׂר, שֶׁשָּׁאֲלוּ אֹתוֹ שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן – נִיתַּן לָהֶן בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת.
'''&quot;וְנַחְנוּ מָה? לֹא עָלֵינוּ תְלוּנוֹתֵיכֶם כִּי עַל ה'&quot;''', אָמְרוּ לָהֶן: אִילּוּ עָלֵינוּ הֱיִיתֶם עוֹמְדִין וּמִתְרַעֲמִין – לֹא הָיִינוּ מִצְטַעֲרִין, 
אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מִתְרַעֲמִין לִפְנֵי קַיָּם עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא!
}}

===פסוק ט===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]] ר' יהושע טוען שמשה מזמין את ישראל לחזות בגילוי שכינה, ור' אלעזר טוען שהקב&quot;ה מעמיד אותם בדין. כאן מוחלפות שיטותיהם של ר' יהושע ור' אלעזר.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי ה'&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;קִרְבוּ&quot;''' אֶלָּא לִיתֵּן אֶת הַדִּין!
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;קִרְבוּ לִפְנֵי ה'&quot;''' אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְגַּלְּתָה הַשְּׁכִינָה!
}}

===פסוק י===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]] דורש 'כדבר' – כמו שדבר, ולא כאשר דיבר.}}'''&quot;וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן&quot;''' – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? מְלַמֵּד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁגָּזַר הַמָּקוֹם – הָיָה.

{{הע-שמאל|ר' יהושע טוען שפנו להיענש, ור' אלעזר טוען שפנו לאבות ('המדבר') ובקשו שישתדלו למענם ויבטלו את דינם.}}'''&quot;וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר&quot;'''. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;וַיִּפְנוּ&quot;''' אֶלָּא לִיתֵּן אֶת הַדִּין. 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמֵר '''&quot;וַיִּפְנוּ&quot;''' אֶלָּא לָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר '''&quot;אֶל הַמִּדְבָּר&quot;''';
מָה מִדְבָּר אֵין בּוֹ חֵטְא וְעָוֹן – כָּךְ אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֵין בָּהֶן חֵטְא וְעָוֹן.

{{הע-שמאל|ישראל ביקשו לרגום את משה ואהרון באבנים, ועמוד הענן הציל אותם.}}'''&quot;וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן&quot;'''. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁין לִסְקוֹל לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, הַמָּקוֹם נִגְלֶה בֶּעָנָן. 
אָמַר הַמָּקוֹם: מוּטָב יִלְקֶה עַמּוּד עָנָן, וְאַל יִסָּקְלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
}}

===פסוק יב===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ג|מכילתא ויסע ג.]] הדרשה מבחינה בין בקשת המן הלגיטימית, לבין בקשת הבשר שלמעשה התרחשה בשנה הארבעים, ואינה לגיטימית. וראו לעיל פס' ז-ח.}}'''&quot;וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה:
גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי מַה שֶּׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים, וּמָה עֲתִידִין לוֹמַר לְפָנַי.
'''&quot;דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר&quot;''', אֱמֹר לָהֶן: בֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הֱיִיתֶם עוֹמְדִין: 
שְׁאַלְתֶּם מִמֶּנִּי מָן, לְפִי שֶׁאִי אִיפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת בְּלֹא לֶחֶם – נָתַתִּי לָכֶם;
חֲזַרְתֶּם וּשְׁאַלְתֶּם בָּשָׂר, שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן – הֲרֵינִי נוֹתֵן לָכֶם! 
מִפְּנֵי מָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיוּ סְבוּרִין לוֹמַר &quot;אֵין סִפֵּק בְּיָדוֹ לִיתֵּן לָנוּ בָּשָׂר&quot;; 
אֶלָּא הֲרֵינִי נוֹתֵן לָכֶם – וּלְבַסּוֹף אֲנִי נִפְרָע מִכֶּם. '''&quot;כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם&quot;''', אֲנִי דַּיָּן לִפָּרַע! 
}}

===פסוק יג===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ג|מכילתא ויסע ג.]]}} 
'''&quot;וַיְהִי בָעֶרֶב&quot;''', מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁבְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת נָתַן לָהֶן בָּשָׂר לְיִשְׂרָאֵל; 
מָן, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּהֲלָכָה – נִיתַּן לָהֶן בְּפָנִים מְאִירוֹת; 
בָּשָׂר, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן – נִיתַּן לָהֶן בְּפָנִים חֲשֵׁכוֹת.

{{הע-שמאל|מכאן ואילך דורש את פרשת קברות התאווה, ראו [[במדבר יא]], וראו גם [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/יא#פסוק לא|ספרי זוטא במדבר יא לא.]]
לעניין מקום הלב השוו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק טו#פסוק ח|לעיל טו ח.]]}}'''&quot;וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה&quot;''', אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: &quot;וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ&quot; {{ממ|במדבר|יא|לא}} – 
שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עוֹמֵד כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְנוֹטֵל, מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ צַעַר. 
מִן לִבּוֹ וּלְמַטָּה – שְׁתֵּי אַמּוֹת, מִלִּבּוֹ וּלְמַעְלָה – אַמָּה אַחַת. 
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ&quot;, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנוֹתָיו&quot; {{ממ|תהלים|עח|כח}}.
 
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: &quot;וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה&quot; {{ממ|במדבר|יא|לא}} – שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת לְכָל רוּחַ וְרוּחַ. 
כֵּן הוּא אוֹמֵר: &quot;וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ&quot;, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ&quot;.

{{הע-שמאל|המחנה עצמו היה בגודל של שלוש על שלוש פרסאות. לכל כיוון היו שלוש פרסאות של שלו, הרי 9X9 פרסאות.
לדעת אחרים, דרך היא 10 פרסאות, והריבויים &quot;יום&quot; ו&quot;כה&quot; והחזרה &quot;וכדרך יום כה&quot; מכפילים את אורך צלע הריבוע ומגיעים לשטח של 80X80 פרסאות, אבל השלו השאיר מעברים בדרכים ולא כיסה אותן.
המגמה היא להגזים ככל האפשר בכמות השלו, בדומה לגוזמאות במכות למצרים על הים, ראו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יד#פסוק לא|לעיל יד לא.]]}}רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: &quot;וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה&quot;. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר &quot;וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה&quot;? 
שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – הֲרֵי תֵּשַׁע; תֵּשַׁע עַל תֵּשַׁע – הֲרֵי שְׁמֹנִים וְאֶחָד. 
כֵּן הוּא אוֹמֵר: &quot;וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ&quot;, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ&quot;.
 
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: &quot;וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה&quot; – כְּדֶרֶךְ הִילּוּךְ בֵּינוֹנִית – עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת. 
&quot;יוֹם&quot; – עֶשְׂרִים, &quot;כֹּה&quot; – אַרְבָּעִים. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שׁוּב &quot;וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה&quot;? – הֲרֵי שְׁמֹנִים כְּלַפֵּי לְמַעְלָה.
 
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן&quot; {{ממ|תהלים|כג|ה}}, 
יָכוֹל שֶׁהָיוּ {{ב|אִסְטְרַטְיוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת|הדרכים מקולקלות וחסומות}}? תַּלְמוּד לוֹמַר &quot;וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ&quot; – עַל הַפָּנוּי שֶׁבָּאָרֶץ! 
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיַּפֵּל בְּקֶרֶב מַחֲנֵהוּ סָבִיב לְמִשְׁכְּנוֹתָיו&quot;, שֶׁהָיָה מְסוֹבָב לַמִּשְׁכָּנוֹת, שְׁתֵּי אַמּוֹת {{ב|הָיְתָה נְטוּלָה מִן הָאָרֶץ|השלו היה מעופף בגובה שתי אמות, כאמור לעיל}}.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אַף מָן לֹא אָכְלוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא {{ב|מִן הַגָּבוֹהַּ|לא אספו את המן מהקרקע, שלא התלכלך, אלא מעל שולחנות מוזהבים}}.
כֵּיצַד? יוֹרֵד הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָצְתָה רוּחַ צְפוֹנִית וְכִבְּרָה אֶת הַמִּדְבָּר, וְיָרַד מַטָּה וְכִבֵּשׁ אֶת הָאָרֶץ, 
וְיָרַד עָלָיו הַטַּל וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ, וְנַעֲשָׂה כְּמִין שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב; וְהַמָּן הָיָה יוֹרֵד עָלָיו, 
וּמִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל מְלַקְּטִין וְאוֹכְלִין.
וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: אִם חָס הַמָּקוֹם עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, 
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

{{הע-שמאל|גם כאן, כמו [[מכילתא דרשב&quot;י/טו#פסוק ה|לעיל טו ה,]] מחליף המדרש את ענשיהם של הכשרים והרשעים.}}וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם...&quot; {{ממ|במדבר|יא|לג}}, אָמְרוּ: רְשָׁעִים שֶׁבֵּינֵיהֶם אָכְלוּ וְנוֹתְנוּ מִיָּד, 
{{ב|כָּשֵׁל|כשר}} שֶׁבֵּינֵיהֶם נִיתְּרוּ אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. &quot;וְאַף ה' חָרָה בָעָם&quot; (שם), 
מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הֵבִיא עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם מַכָּה קָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָּזוֹ מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרָיִם.

{{הע-שמאל|שם המקום נקבע בעקבות המאורע, ולא ההפך.}}&quot;וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה&quot; (שם פס' לד), יָכוֹל כֵּן הָיָה שְׁמוֹ מִקֹּדֶם? 
תַּלְמוּד לוֹמַר &quot;כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים&quot; (שם) – עַל מַה שֶּׁעִרְעֲרוּ נִקְרָא, וְלֹא כֵּן הָיָה שְׁמוֹ מִקֹּדֶם.
&quot;מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת&quot; (שם פס' לה), מְלַמֵּד שֶׁחָזְרוּ חֲנִיָּה אַחַת לַאֲחוֹרֵיהֶן.
 
'''&quot;וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה&quot;''' – לְעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.
}}

===פסוק יד===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ג|מכילתא ויסע ג.]]
ר' יהושע דורש את הפסוק כפשטו, שהמן ירד לישראל במדבר. ר' אלעזר דורש דרשה אלגוריסטית, הטוענת שהמן ירד בזכות אבות, כשיטתו בפרשה הקודמת: הוא דורש כל מלה בפסוק כך: ותעל שכבת הטל – עלתה מהשוכבים; על פני המדבר - האבות (ראו לעיל פסוק י, שהאבות מכונים 'מדבר' בפיו); מחספס – פלפול תפילתם; ככפור – בעפר; על הארץ – על פני הארץ.}}'''&quot;וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל&quot;'''. בָּא כָּתוּב לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ הָיָה מָן יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: 
יָצְתָה רוּחַ צְפוֹנִית וְכִבְּרָה אֶת הַמִּדְבָּר וְכוּ' {{ב|כְּדִכְתִיב לְעֵיל.|קיצור סופרים – הפניה לדרשה דלעיל פס' יג.}}
'''&quot;וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר&quot;''' – וְלֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ.
'''&quot;דַּק&quot;''' – מְלַמֵּד שֶׁהוּא דַּק; '''&quot;מְחֻסְפָּס&quot;''' – מְלַמֵּד שֶׁהוּא מְחֻסְפָּס.
'''&quot;דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ&quot;''' – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹרֵד כִּגְלִיד עַל הָאָרֶץ, כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל&quot;''' – כִּבְיָכוֹל פָּשַׁט הַמָּקוֹם אֶת יָדוֹ וּמְקַבֵּל תְּפִלָּתָן שֶׁל אָבוֹת שֶׁל שֹׁכְנֵי עָפָר, וְהוֹרִיד הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל.
'''&quot;וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר&quot;''' – וְלֹא עַל הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ, אֶלָּא עַל מִקְצָתוֹ.
'''&quot;דַּק&quot;''' – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם&quot; {{ממ|ישעיה|מ|כב}}.
אוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, מִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד צוֹנֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;מְחֻ&quot;'''.
אוֹ לְפִי שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, יָכוֹל הָיָה יוֹרֵד בְּקוֹל? מִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד אֶלָּא בִּשְׁתִיקָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;חַס&quot;'''.

{{הע-שמאל|לעניין 'שלא היה יורד אלא על הכלים', לפי קטע גניזה הדרשה היא 'תלמוד לומר סף', ראו [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יב#פסוק כב|לעיל יב כב:]] רבי עקיבה אומר: &quot;אין סף אלא כלי&quot;.
ר' טרפון מסכים שהמן אמנם לא ירד על הארץ, אבל לפי דרשתו הוא ירד על סיפי הבתים של ישראל, ולא על הכלים, והשוו דברי ר' אליעזר לעיל.}}אוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹרֵד עַל הַקַּרְקַע, מִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד אֶלָּא עַל הַכֵּלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;סַף&quot;'''.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לֹא הָיָה יוֹרֵד אֶלָּא עַל {{ב|הָעוֹסְפָּיִים.|סיפי הבתים}}

{{הע-שמאל|דרשה מבית מדרשו של ר' אלעזר המודעי, שהמן ירד בזכות האבות; דורש כופר – כפור; ארץ - עפר.}}'''&quot;כַּכְּפֹר&quot;''' – כִּבְיָכוֹל פָּשַׁט הַמָּקוֹם אֶת יָדוֹ וְקִבֵּל תְּפִלָּתָן שֶׁלַּאֲבוֹת שֶׁל שֹׁכְנֵי עָפָר, 
וְהוֹרִיד הַמָּן כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;מָצָאתִי כֹפֶר&quot; {{ממ|איוב|לג|כד}}.
וּכְבָר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וְתַלְמִידָיו יוֹשְׁבִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן.

{{הע-שמאל|השוואה בין המבול למן. 'ארובה' היא פתח בדלת, והיה נהוג לעשות ארבע ארובות בדלת. ר' אלעזר מתאר את גובה המן כמבול של לחם גבוה פי 4 מהמבול: המבול היה משתי ארובות, שנאמר ([[בראשית ז יא]]) 'וארובות השמים נפתחו', והוא הגיע לגובה של 15 אמות; ואילו המן היה משתי דלתות, שבכל אחת ארבע ארובות. מכאן הוא מוכיח שמדה טובה היא פי 4 ממידת פורענות, והמן הגיע לגובה של ששים אמות!}}אָמַר לָהֶן רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה גָּבְהוֹ שֶׁלַּמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל!
אָמְרוּ לוֹ: אֶלְעָזָר אָחִינוּ, עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב וּמֵבִיא עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶן: מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה אֲנִי דּוֹרֵשׁ!
וְכִי אֵי זוֹ מִדָּה מְרֻבָּה, מִדַּת הַטּוֹב אוֹ מִדַּת הָרַע? הֱוֵי אוֹמֵר מִדַּת הַטּוֹב!
בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: &quot;חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים&quot; {{ממ|בראשית|ז|כ}}.
מַה נַּפְשָׁךְ: וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בְּתוֹךְ הַנַּחַל, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה עַל פְּנֵי הָהָר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה.
 וּבְמִדַּת הַטּוֹב הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן&quot; {{ממ|תהלים|עח|כד}}.
מִעוּט דְּלָתוֹת – שְׁתַּיִם. כַּמָּה אֲרֻבּוֹת בְּדֶלֶת? אַרְבַּע. אַרְבַּע עַל אַרְבַּע – הֲרֵי שְׁמֹנֶה. שְׁמֹנֶה עַל שְׁמֹנֶה – הֲרֵי שִׁשָּׁה עָשָׂר.
הֵא צֵא וַחֲשֹׁב, שֶׁשִּׁשִּׁים אַמָּה הָיָה גָּבְהוֹ שֶׁל מָן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל!
 אִיסִי בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁיָּרַד לָהֶן מָן לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ כָּל הָאֻמּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר &quot;תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי&quot; {{ממ|תהלים|כג|ה}}.
}}

===פסוק טו===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ג|מכילתא ויסע סוף ג.]]
דרשה לפי הפשט: מן – מה.
לדברי ר' אלעזר לא נזקק משה למתווכים, וקולו הגיע לכל ישראל; וראו גם [[ביאור:מכילתא דרשב&quot;י/פרק יב#פסוק לז|לעיל יב לז.]]}}'''&quot;וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא&quot;''', כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מַה הוּא? כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: מָן הוּא?
'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם&quot;''': מֹשֶׁה אָמַר לָהֶן לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים אָמְרוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל – כָּךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לַזְּקֵנִים, וְהוּא אָמַר לְכָל יִשְׂרָאֵל!

{{הע-שמאל|שתי דרשות על 'אבירים': סוסים או איברים.}}'''&quot;הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר&quot;''', רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּסוּסִים נִתְפַּטְּמוּ יִשְׂרָאֵל; 
נֶאֱמַר כָּאן '''&quot;לְאָכְלָה&quot;''', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן &quot;לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ&quot; {{ממ|תהלים|עח|כה}}.
אָמַר לָהֶן: לֶחֶם זֶה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִין – נִטּוֹחַ הוּא בָּאֵבָרִים.
 
דָּבָר אַחֵר: &quot;לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ&quot; – זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה יוֹרֵד לוֹ מָן כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל אֵבָרִים הָיָה יוֹרֵד, וּמֵאֵבָרָיו הָיָה מְלַקֵּט וְאוֹכֵל; לְכָךְ נֶאֱמַר &quot;לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל.&quot;
}}

===פסוק טז===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
למרות שלכאורה היו שלקטו הרבה והיו שהמעיטו, בדרך נס כשמדדו - התברר שכולם לקטו אותה כמות.
המידה של 'עומר לגולגולת' מוצגת כמידה של אכילה בריאה גם לדורות.}}'''&quot;זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': לִקְטוּ מִמֶּנּוּ&quot;'''. אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לִלְקֹט, הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ – הָיוּ מְלַקְּטִין הַרְבֵּה, וְעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָיָה מְלַקֵּט קִימְאָה; וּכְשֶׁהֵן בָּאִין בַּמִּדָּה – '''&quot;עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם&quot;'''.
 
אָמְרוּ: הָאוֹכֵל כַּשִּׁעוּר הַזֶּה – בָּרִיא וּמְבֹרָךְ; פָּחוֹת מִכָּן – מְקֻלָּל בְּמֵעָיו; יָתֵר עַל כֵּן – הֲרֵי זֶה רַעַבְתָּן!
}}

===פסוק יז===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
כאן תולה את השוויון בכוונתם של ישראל ללקט בכמות שווה, ולא בנס.}}'''&quot;וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְקְטוּ&quot;''' – עָשׂוּ מַה שֶּׁנִּתְפַּקְּדוּ, וְלֹא עָבְרוּ עַל גְּזֵירוֹת.
}}

===פסוק יט-כ===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
לכאורה יש סתירה בין פסוק יז, המשבח את ישראל, לבין פסוק כ המגנה אותם שלא שמעו אל משה. המדרש מבחין בין מחוסרי אמנה לבין רוב הציבור.יתכן, לפי הנוסח כאן, להבין את הדרשה על &quot;ויותירו אנשים&quot; כטענה שחלק מהאנשים הותירו מהמן וחלקם לא. לפי מכילתא דר' ישמעאל יתכן לגרוס כאן &quot;אנשים הותירו, נשים לא הותירו&quot;, כהבחנה בין הגברים החוטאים לנשים הצדקניות.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר&quot;''', &quot;וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה&quot; – אֵלּוּ מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבָּהֶן.
 
&quot;וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים&quot; – אֲנָשִׁים לֹא הוֹתִירוּ, שְׁאָר אֲנָשִׁים הוֹתִירוּ.

{{הע-שמאל|הדרשה מתקנת את סדר הדברים המוצג בפסוק כ, ומתאימה אותו לסדר הטבעי שבפסוק כד: קודם הבאיש ואחר כך התליע.}}&quot;וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ&quot; – אֶפְשָׁר מֵאַחַר שֶׁמַּרְחִישׁ יִבְאַשׁ? אֶלָּא מַבְאִישׁ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִישׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: &quot;וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ&quot; {{ממ|שמות|טז|כד}}.
 
&quot;וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה&quot; – כָּעַס עֲלֵיהֶן מֹשֶׁה וְאָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה עֲשִׂיתֶם כָּךְ?
}}

===פסוק כא===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
בבקר בבקר – בכל בקר; היו צריכים ללקט מן בכל בקר, והיה בכך משום טרחה שבה התקימה הגזרה 'בזעת אפך...'}}'''&quot;וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר&quot;''' – מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית.
'''&quot;אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ&quot;''' – דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: מִכָּאן שֶׁהָיָה בּוֹ בַּמָּן &quot;בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם&quot; {{ממ|בראשית|ג|יט}}.

{{הע-שמאל|דורש 'וחם השמש' – שרק בשמש, כלומר במקום שמואר בשמש - חם, ולא בצל. שהרי השמש עצמה חמה תמיד.
טעם המן מופץ בעולם כולו, כבשורה לכל האנושות. וראו דברי איסי בן עקביא לעיל בסוף פס' יד.}}'''&quot;וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ&quot;''' – בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. אַתָּה אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת?
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר &quot;כְּחֹם הַיּוֹם&quot; {{ממ|בראשית|יח|א}} הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אָמוּר! 
הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם '''&quot;וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ&quot;'''? בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
'''&quot;וְנָמָס&quot;''' – כֵּיוָן שֶׁזּוֹרַחַת עָלָיו חַמָּה – הָיָה פּוֹשֵׁר וְיוֹרֵד, וּנְחָלִים מוֹשְׁכִין מִמֶּנּוּ, וְהוֹלְכִין לַיָּם הַגָּדוֹל.
וְאַיָּלוֹת וּצְבָיִים בָּאִין וְשׁוֹתִין מֵהֶן, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וְצָדִין מֵהֶן, וְטוֹעֲמִים מֵהֶן טַעַם מָן שֶׁנָּתַן הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל!
}}

===פסוק כב===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|לעניין העירוב השוו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ב|מכילתא ויסע ב.]] לשאלה ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד:]]
ר' יהושע מפרש כפשט, והשוו לעיל פס' ה, שפירשו 'לחם משונה'. מפרש גם משנה-נשתנה}}'''&quot;וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד&quot;''', מִיכָּן שֶׁיְּעָרֵב אָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
'''&quot;וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה&quot;''', אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, מַה נִּשְׁתַּנָּה יוֹם זֶה מִשְּׁאָר יָמִים?
}}

===פסוק כג===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
דורש את הפסוק כדיאלוג.}}אָמַר לָהֶן: '''&quot;הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה'&quot;'''; אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לָהֶן: '''&quot;מָחָר&quot;'''.
 
'''&quot;אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ&quot;''' – עַל הָאָפוּי אֱפוּ וְעַל הַמְבֻשָּׁל בַּשֵּׁלוּ

{{הע-שמאל|ר' יהושע מפרש שבשבת היה המן מתבשל או נאפה מעצמו, שהרי אין לבשל או לאפות בה; ר' אלעזר מפרש שלא היה שינוי במן עצמו אלא רק בטעמו – כאפוי או כמבושל; ר' אליעזר מפרש את הפסוק לעניין עירוב תבשילין מיו&quot;ט לשבת, שעליו לכלול דבר אפוי (פת) ותבשיל. וראו [[ביאור:משנה ביצה פרק ב#משנה א|ביצה ב א,]] כדעת בית שמאי.}}רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לֶאֱפוֹת – מִתְאַפֶּה לוֹ, וְהָרוֹצֶה לְבַשֵּׁל – מִתְבַּשֵּׁל לוֹ.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ&quot;''' – הָרוֹצֶה לִטְעֹם דְּבַר הָאָפוּי, טוֹעֵם בּוֹ טַעַם כָּל אִפּוּיִין שֶׁבָּעוֹלָם; 
דְּבַר בִּשּׁוּל – טוֹעֵם בּוֹ טַעַם כָּל בִּשּׁוּלִין שֶׁבָּעוֹלָם!
 
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: '''&quot;אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ...&quot;''' – עַל הָאָפוּי אֱפוּ וְעַל הַבִּשּׁוּל בַּשֵּׁלוּ.
 
כֵּיצַד? יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת; מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵין רַשָּׁאִין לָפוֹת וּלְבַשֵּׁל אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ? 
תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ-אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ – בַּשֵּׁלוּ&quot;''' – עַל הָאָפוּי – אֱפוּ וְעַל הַמְבֻשָּׁל – בַּשֵּׁלוּ, '''&quot;וְאֵת כָּל הָעֹדֵף&quot;'''.
}}

===פסוק כד===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
'''&quot;וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר... וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ&quot;''' – {{ב|לָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ.|לעיל פס' כ.}}
}}
 
===פסוק כה===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]] ר' ירמיה דורש את החזרה המשולשת על &quot;היום&quot; כרמז לשלוש סעודות בשבת.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם&quot;''' – מִכָּן שֶׁהָיָה רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת.
 
לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רְגִילִין לָצֵאת בְּשַׁחֲרִית, אָמְרוּ לוֹ: &quot;רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, נֵצֵא בְּשַׁחֲרִית?&quot;. אָמַר לָהֶן: '''&quot;אִכְלֻהוּ הַיּוֹם&quot;'''!
אָמְרוּ לוֹ: &quot;הוֹאִיל וְלֹא יָצָאנוּ בְּשַׁחֲרִית, נֵצֵא בֵּין הָעַרְבַּיִם?&quot;. אָמַר לָהֶן: '''&quot;כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'&quot;'''.
 
לְפִי (שֶׁקָּבַע)[שבקע] לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, 
אָמְרוּ לוֹ: &quot;רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְלֹא מְצָאנוּהוּ הַיּוֹם, שֶׁמָּא לֹא נִמְצָאֵהוּ לְמָחָר?&quot;.
אָמַר לָהֶן: &quot;הַיּוֹם [לא תמצאוהו],&quot; הַיּוֹם אִי אַתֶּם מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּם אוֹתוֹ לְמָחָר&quot; – דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

{{הע-שמאל|דרשות נוספות על הקשרים בין השבת למספר 3. ר' אלעזר חסמא דורש 'היום' על העולם הזה, בניגוד לעולם הבא, שבו יהיה מן לבני כל הדורות.}}רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר: בָּעוֹלָם הַזֶּה אִי אַתֶּם מוֹצְאִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין אַתֶּם אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא!

{{הע-שמאל|שלוש דרשות על שכר שמירת השבת, שהוא שכר משולש, לאור השילוש של 'היום': ר' יהושע קושר את השכר לשלוש קטסטרופות אסכטולוגיות; ר' אלעזר המודעי – לששה מיני שכר; ור' אליעזר – לשלושת הרגלים.}}רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּזְכּוּ לְשַׁמֵּר שַׁבָּת – תִּנָּצְלוּ מִשָּׁלֹשׁ פּוּרְעָנֻיּוֹת: 
מִיּוֹמוֹ שֶׁל גּוֹג, וּמִיּוֹמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וּמִימֵי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אִם תִּזְכּוּ לְשַׁמֵּר שַׁבָּת – עָתִיד הַמָּקוֹם לִיתֵּן לָכֶן 
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹלָם חָדָשׁ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּכְהוּנָּה וּלְוִיָּה.
 
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אִם תִּזְכּוּ לְשַׁמֵּר שַׁבָּת – 
עָתִיד הַמָּקוֹם לִיתֵּן לָכֶן שְׁלֹשָׁה מוֹעֲדוֹת: חַג שֶׁל נִיסָן, וְחַג שֶׁל עֲצֶרֶת, וְחַג שֶׁל תִּשְׁרֵי.
}}

===פסוק כו===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע ד.]]
המחלוקת היא כנראה רק על דרך הדרשה, ושני החכמים מסכימים שהמן לא ירד בשבת, שהרי הוא נלקט בששת ימי החול בלבד, וכן לא ירד ביו&quot;ט וביום הכיפורים: ר' יהושע מפרש 'שבת' ככינוי לכל יום האסור במלאכה, ואילו ר' אלעזר רואה בכינוי את יום הכיפורים, המכונה 'שבת שבתון' ([[ויקרא כג לב]]) דווקא; הוא מחלק את הפסוק וקורא בו את הביטוי 'לא יהיה בו' פעמיים: 'שבת לא יהיה בו', וכן 'לא יהיה בו'.}}'''&quot;שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטוּהוּ&quot;''', רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. 
בְּיוֹם טוֹב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;לֹא יִהְיֶה בּוֹ&quot;'''.
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: '''&quot;שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטוּהוּ&quot;''' – לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בַּשַּׁבָּת. 
בְּיוֹם טוֹב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;לֹא יִהְיֶה&quot;'''. 
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;לֹא יִהְיֶה בּוֹ&quot;'''!
}}

===פסוק כז===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ד|מכילתא ויסע סוף ד.]] דרשה דומה לדרשה דלעיל, על פסוק כ.}}'''&quot;וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט&quot;''' – אֵלּוּ מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה שֶׁבָּהֶן.
}}

===פסוק כח===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]]
ר' יהושע מדגיש, בניגוד לפשט, את העובדה שעדיין אין הרבה ציפיות מישראל, כי עדיין אין להם הרבה מצוות (למרות לשון הרבים &quot;מצוותי&quot;) – אלא רק השבת.
את הפסוק מישעיה הוא דורש: מי ששומר את השבת – שומר בכך את ידו מעשות רע.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי&quot;'''
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֱמֹר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַעְתִּי לָכֶם אֶת הַיָּם, 
וְהוֹרַדְתִּי לָכֶם אֶת הַמָּן, וְהֵגַזְתִּי לָכֶם אֶת הַשְּׂלָיו, וְעָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת; 
עַד מָתַי אַתֶּם מְמָאֲנִים לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי?
 
שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מִצְווֹת הַרְבֵּה הִטַּלְתִּי עֲלֵיכֶם? שַׁבָּת זוֹ שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם בְּמָרָה לְשָׁמְרָהּ, וְלֹא שְׁמַרְתֶּן אוֹתָהּ!
שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: שׁוֹמֵר שַׁבָּת מַה שָּׂכָר נוֹטֵל? 
תַּלְמוּד לוֹמַר: &quot;אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ... שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע&quot; {{ממ|ישעיה|נו|ב}}! 
הָא לָמַדְתָּה, שֶׁכָּל הַמְּשַׁמֵּר שַׁבָּת – מְרֻחָק הוּא מִן הָעֲבֵרָה!
}}

===פסוק כט===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]]
הדרשה אינה קושרת בין נתינת השבת לבין נתינת המן, אלא מציגה את השבת כחובה שיש לשמרה ולהזהר מהעונש הכרוך בה.}}'''&quot;רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת&quot;''', 
אָמַר לָהֶן: הִזָּהֲרוּ, שֶׁהַמָּקוֹם '''&quot;נָתַן לָכֶן אֶת הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נוֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם&quot;'''.
 
מִכָּאן הָיָה רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לֶחֶם כָּפוּל, &quot;שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד&quot; (לעיל פס' כג).

{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה ערובין פרק ד#משנה ה|ערובין ד, ה-ו,]] שמי שלא קבע לעצמו כלל מקום לשבת – אינו רשאי לצאת מארבע אמותיו. השומרונים, הצדוקים ואנשי ים המלח ראו באיסור היציאה מהבית כפשטו את עיקר השבת, אבל חכמים הקלו בעניין זה כדלקמן.
יתכן שכאן דורש את 'שבו איש תחתיו', והמילה 'מקומו' נדרשת כ2000 אמה, פרשנות מקילה יחסית, שמקומו של אדם הוא 2000 אמה – תחום שבת, וראו דברי איסי בן עקיבא [[ביאור:מכילתא/נזיקין#פרשה ד|במכילתא נזיקין ד:]] &quot;מקומו: - אלו אלפים אמה&quot;!
ראו לעיל פס' כה. כאן מדגישים חכמים שישראל, ששמעו את ההבטחות לשכר השבת - קיבלו אותה עליהם ושבתו בה.
ר' יהושע מדגיש, בניגוד לפשט, את העובדה שעדיין אין הרבה ציפיות מישראל, כי עדיין אין להם הרבה מצוות (למרות לשון הרבים &quot;מצוותי&quot;) – אלא רק השבת.
את הפסוק מישעיה הוא דורש: מי ששומר את השבת – שומר בכך את ידו מעשות רע.}} '''&quot;שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו&quot;''' – אַרְבַּע אַמּוֹת, אַרְבַּע אַמּוֹת.
 
'''&quot;אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;''' – אַלְפַּיִם אַמָּה. 
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְשָׁבְתוּ, &quot;וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;.
}}

===פסוק ל===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
'''&quot;וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: &quot;אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל...&quot;, 
כְּדִכְתִיב {{ב|לְעֵיל בְּ&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם&quot;|קיצור סופרים, ראו לעיל פס' כה}}.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְשָׁבְתוּ; '''&quot;וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;'''.
}}

===פסוק לא===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]] וראו גם לעיל פסוק טו. דורשי הרשומות מפרשים שקראו לקב&quot;ה מן.}}'''&quot;וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן&quot;'''. 
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אוֹמְרִים: יִשְׂרָאֵל קָרְאוּ אוֹתוֹ מָן!

{{הע-שמאל|דרשות על &quot;גד&quot;. ר' יהושע טוען - צורה של זרע פשתן, אבל לבן. ר' אלעזר דורש גד-אגדה, שהוא מושך את הלב. ר' יוסי דורש גד - מגיד, שהוא כפוף ללוח השנה. גם אחרים מתארים מצב שהמן מגיד למשה את המציאות, וקובע אם אשתו של אדם נמנית עם בני ביתו או שהיא בוגדת בו, או למי שייך העבד.}}'''&quot;וְהוּא כְּזֶרַע גַּד&quot;'''. אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁל מָה? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁל זֶרַע פִּשְׁתָּן. 
אוֹ אַתָּה אוֹמֵר: מַה זֶּרַע פִּשְׁתָּן אָדוֹם – אַף זֶה אָדוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;לָבָן&quot;'''!
 
רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לִדְבַר אַ'''גָּד'''ה, שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת לֵב הָאָדָם.
 
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הוּא מַגִּיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָן, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַּשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים!
 
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא מַגִּיד לָהֶן חֲדָרִים וּסְתָרִים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ הָיָה הַמָּן מַגִּיד לְיִשְׂרָאֵל חֲדָרִים וּסְתָרִים. 
הָא כֵּיצַד? אִשָּׁה סוֹרַחַת עַל בַּעְלָהּ; הִיא אוֹמֶרֶת &quot;הוּא סוֹרֵחַ עָלַי&quot;, וְהוּא אוֹמֵר &quot;הִיא סוֹרַחַת עָלַי&quot;. בָּאִין אֵצֶל מֹשֶׁה לַדִּין, 
אָמַר לָהֶן: &quot;לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט&quot;. לְשַׁחֲרִית, אִם נִמְצָא מָן בְּבֵית בַּעְלָהּ – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא סוֹרַחַת עַל בַּעְלָהּ; וְאִם נִמְצָא בְּבֵית אָבִיהָ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא סוֹרֵחַ עָלֶיהָ.
 
וְכֵן הַמּוֹכֵר עֶבֶד לַחֲבֵרוֹ; זֶה אוֹמֵר &quot;לָקַחְתִּי&quot;, וְזֶה אוֹמֵר &quot;לֹא מָכַרְתִּי&quot;. בָּאִין אֵצֶל מֹשֶׁה לַדִּין, אָמַר לָהֶן: &quot;לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט&quot;. 
לְשַׁחֲרִית, אִם נִמְצָא מָן בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר; וְאִם נִמְצָא בְּבֵית רַבּוֹ אַחֲרוֹן – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ.
 
'''&quot;וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ&quot;'''. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּאִידְפַס הָאִיסְקְרִיטִין; רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּסֹלֶת זוֹ, שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה וְלוּשָׁה בִּדְבָשׁ וְחֶמְאָה!
}}

===פסוק לב===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]]
החל מכאן עוסק המקרא בדברים שהתרחשו מאוחר יותר. הדרשה טוענת שהנחת צנצנת המן היתה בשנה השניה, עם יצירת ארון הברית, ומפליגה לבריאת המן בבריאת העולם, כאחד מהניסים שהוכנו מראש. והשוו גם [[ביאור:משנה אבות פרק ה#משנה ו|אבות ה ו,]] שם הרשימה שונה במקצת. העיקרון הוא שהקב&quot;ה נמנע מלברוא דברים חדשים אחרי ששת ימי הבריאה, והניסים השונים שהתרחשו מאז נבראו באותם ששה ימים. 
ר' יהודה מוסיף שיקול בפתגם ארמי, הנראה שאוב ממקורות חיצוניים, ואולי הוא טיעון שמטרתו המקורית בספרות היוונית היתה להוכיח שהעולם קדמון, כדעת אריסטו. ר' יהודה טוען שהצבת הראשונה נבראה ע&quot;י הקב&quot;ה.
וראו [[ביאור:תוספתא/ערובין/ח#טז|תוספתא עירובין ח טז,]] שם מצוטט הפתגם כנראה במשמעות אליגורית, כדי לטעון שהלכות שבת אינן פורחות באויר אלא יש להן מקור – ולו מצומצם – בתורה שבכתב.}}אִם אוֹמֵר אֲנִי '''&quot;זֶה הַדָּבָר&quot;''', יָכוֹל לֹא הִנִּיחוֹ אַהֲרֹן אֶלָּא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים? 
תַּלְמוּד לוֹמַר: &quot;כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן&quot; (פס' לד).
 
אֵימָתַי נַעֲשָׂה הָאָרוֹן? – בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה.
 
וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֵלּוּ הֵן: קֶשֶׁת, וּמָן, וּבְאֵר, 
וְהַכְּתָב, וְהַמַּכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, וּפִי הָאָתוֹן, וּפִי הָאָרֶץ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, 
וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
 
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף {{ב|בִּגְדוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן|ראו [[בראשית ג כא]]}}, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַכֻּתֳּנוֹת וְהַמַּזִּיקִים.
רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אַף הָאַיִל וְהַשָּׁמִיר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַף הָאוּר וְהַפְּרֵדָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַצְּבָת.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: 'צְבָתָא בִּצְבָתָא מִתְעַבְדָא, צְבָתָא קַדְמִיתָא מָה הֲוָת? הָא לָאו בִּירְיָה הֲוָת!'

{{הע-שמאל|הדברים המוסתרים מבני אדם נמנים אגב הניסים. הדגש הוא בסופה של הרשימה, המבטיח שמלכות הרומאים תיעקר, אלא שאין אדם יודע מתי.}}שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּין מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם מִיתָה, וְיוֹם נֶחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, 
וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּמַלְכוּת חַיֶּבֶת!
}}

===פסוק לג===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]] לדעת ר' יהושע צנצנת המן מיועדת לשמח את האבות ולהעיד שהקב&quot;ה גמל טובה לבניהם. כלומר מכוונת לעבר. הוא דורש גזירה שוה משמרת – משמרתי ([[בראשית כו ה]]). ר' אלעזר ור' יוסי רואים בה אמצעי לתוכחה לדורות הבאים, המחוייבים ללמוד תורה ולא לעסוק ברדיפת פרנסה, לפי דרכם של חז&quot;ל שהעלו על נס את הבטחון בה' שידאג לה.}}'''&quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת&quot;''' – צִנְצֶנֶת זוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁל מָה הִיא: 
אִם שֶׁל זָהָב, אִם שֶׁל כֶּסֶף, אִם שֶׁל נְחֹשֶׁת, וְאִם שֶׁל בַּרְזֶל, אִם שֶׁל בְּדִיל וְאִם שֶׁל עוֹפֶרֶת? 
תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;צִנְצֶנֶת אַחַת&quot;''', לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּלִי שֶׁמְּצַיֵּן יָתֵר מֵחֲבֵרוֹ; אֱמוֹר: כְּלִי חֶרֶשׂ. 
'''&quot;וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן&quot;''' – בָּהּ.
 
'''&quot;וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ&quot;''' – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לָאָבוֹת; רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: לַדּוֹרוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לִימוֹת יִרְמְיָה; לְפִי שֶׁהָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: הִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה! – 
אִם נִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה מֵאַיִן אָנוּ מִתְפַּרְנְסִין? הוֹצִיא לָהֶן צִנְצֶנֶת הַמָּן, 
אָמַר לָהֶן: אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה – רְאוּ בַּמֶּה נִתְפַּרְנְסוּ! אַף אַתֶּם, אִם נִתְעַסַּקְתֶּם בַּתּוֹרָה – לְסוֹף שֶׁהַמָּקוֹם מְפַרְנֵס אֶתְכֶם.
 
וְזוֹ אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אוֹתוֹת שֶׁעָתִיד אֵלִיָּהוּ לְגַלּוֹת לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵן: צְלוֹחִית שֶׁל מָן,&lt;small&gt; וּצְלוֹחִית שֶׁל מַיִם, וּצְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה!
}}

===פסוק לה===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]]
ראו [[ביאור:תוספתא/סוטה/יא#ב|תוספתא סוטה יא, ב,]] שלקטו את המן ביום שמת משה ואכלו ממנו עד שנכנסו לארץ. שם מונים 39 יום, ואילו ר' יהושע טוען שאדר היה מלא ולכן מונה 40 יום.}}'''&quot;וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה&quot;'''. 
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַרְבָּעִים יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. 
מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדָר וְשִׁשָּׁה עָשָׂר שֶׁלְּנִיסָן. 
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ&quot; {{ממ|יהושע|ה|יב}}.
 {{הע-שמאל|ר' אליעזר ור' אלעזר מונים 70 יום ממות משה עד טז בניסן, ונחלקים בשאלה אם השנה היתה מעוברת או לא.}}רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שִׁבְעִים יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה. 
מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, אָכְלוּ מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שֶׁלַּאֲדָר וּשְׁלֹשִׁים שֶׁלַּאֲדָר שֵׁנִי, שֶׁהִיא הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת, 
וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת&quot;.
 
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁבְעִים יוֹם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ &lt;/small&gt;שֶׁלְּמֹשֶׁה. 
מֵת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בִּשְׁבָט, וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ כ&quot;ד שֶׁלִּשְׁבָט וְל' שֶׁלַּאֲדָר, וְעִבּוּר לֹא הָיְתָה לַשָּׁנָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, 
וְאָכְלוּ מִמֶּנּוּ בְּי&quot;ו בְּנִיסָן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: &quot;וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת&quot;.

{{הע-שמאל|ר' יוסי מסיק מהייתור 'עד בואם אל ארץ נושבת' שהמשיכו לאכול את המן עד שישבו את הארץ, 14 שנה לאחר שנכנסו אליה, ולא רק 40 שנה, בניגוד לפשט.}}אֲחֵרִים אוֹמְרִים: חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע שָׁנָה אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן; 
אַרְבָּעִים בְּחַיָּיו שֶׁלְּמֹשֶׁה, וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה: שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ. 
שֶׁנֶּאֱמַר: '''&quot;וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה&quot;''', 
שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר '''&quot;עַד בּוֹאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת&quot;'''. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר '''&quot;אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת&quot;'''? 
מְלַמֵּד שֶׁאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּן אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה; שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ.

{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:תוספתא/סוטה/יא#ד|תוספתא סוטה יא, ד,]] בדברי ר' יוסי בר' יהודה. וראו גם ב[[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה]]. שם מדובר גם על הצרעה, שהיתה בזכות משה, ולכן לא עברה את הירדן.}}מֵתָה מִרְיָם – בָּטְלָה הַבְּאֵר וְחָזְרָה; מֵת אַהֲרֹן – בָּטֵל עַמּוּד עָנָן וְחָזַר; 
מֵת מֹשֶׁה – בָּטְלוּ שְׁלָשְׁתָּן וְלֹא חָזְרוּ.
}}

===פסוק לו===
{{ספרות חז&quot;ל מנוקדת ומעוצבת|
{{הע-שמאל|ראו [[ביאור:מכילתא מנוקדת ומעוצבת/ויסע#פרשה ה|מכילתא ויסע ה.]]
גם בימי המקדש, כשהיו קוצרים את השעורה ומכינים ממנה את העומר, היו מקריבים עשרון ממנו – ראו [[ביאור:משנה מנחות פרק י#משנה ד|מנחות י ד]]. החישוב כאן מביא את העומר לכמות של 1.8 קב, כלומר איפה היא 18 קבים.}}'''&quot;וְהָעֹמֶר&quot;''' – אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''&quot;עֲשִׂירִית הָאֵיפָה&quot;''' – אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּשָׁלֹשׁ סְאִין, שֶׁהֵן שִׁבְעַת רְבָעִים וְעוֹד. 
'וְעוֹד' זֶה – אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה בָּרֹבַע!
}}</text>
      <sha1>r56r5em4pqeng4crzazbvjmv92koh49</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ פסחים כד ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1728701</id>
    <revision>
      <id>3018890</id>
      <parentid>2939055</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T18:42:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018890</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12655" sha1="dn2ndh6ghqu08k09dr1mqehdb0d1qyy" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:

''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:

''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:

''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:

''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

''' (לעיל)''' הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>dn2ndh6ghqu08k09dr1mqehdb0d1qyy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018894</id>
      <parentid>3018890</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:25:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018894</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12795" sha1="4in9w9chk8x9ur0sez3ryl07fz1latm" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:

''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:

''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:

''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

''' (לעיל)''' הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>4in9w9chk8x9ur0sez3ryl07fz1latm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018895</id>
      <parentid>3018894</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:33:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018895</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12929" sha1="5zjyhdmq6z69hjy9ofwjrxj34tm8y7i" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב פרט לאוכל חלב חי.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_פרט לאוכל חלב חי]]
''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:

''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:

''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

''' (לעיל)''' הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>5zjyhdmq6z69hjy9ofwjrxj34tm8y7i</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018896</id>
      <parentid>3018895</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:52:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018896</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13107" sha1="5qn69j8zlstlkcp1esttoaange2l6pm" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב פרט לאוכל חלב חי.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_פרט לאוכל חלב חי]]
''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא]]
''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:

''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

''' (לעיל)''' הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>5qn69j8zlstlkcp1esttoaange2l6pm</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018898</id>
      <parentid>3018896</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T20:33:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018898</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13231" sha1="br7kdavdq4z3doopeinlj4l43ttm2ff" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב פרט לאוכל חלב חי.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_פרט לאוכל חלב חי]]
''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא]]
''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אמרת קל וחומר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אמרת קל וחומר]]
''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:

''' (לעיל)''' הכל מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>br7kdavdq4z3doopeinlj4l43ttm2ff</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018912</id>
      <parentid>3018898</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T05:16:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018912</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13380" sha1="0cx98sjid3m5j5ahwcht9pqyklise9r" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב פרט לאוכל חלב חי.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_פרט לאוכל חלב חי]]
''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא]]
''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אמרת קל וחומר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אמרת קל וחומר]]
''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב הכל מודים בכלאי הכרם.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_הכל מודים בכלאי הכרם]]
(לעיל)'''הכל'''  מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:

''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>0cx98sjid3m5j5ahwcht9pqyklise9r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018913</id>
      <parentid>3018912</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T05:27:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018913</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13484" sha1="7yjgsm7mnrvw1thamavvoca9g9x7ovq" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כד|ב|כד א|כה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כד עמוד ב] צירעה - לוקה שש! אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש - דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, דרישיה למה לי - לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר, דסיפיה למה לי - }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לרבות אימורין. - אימורין מהתם נפקא, דתניא: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' - לרבות את האימורין! - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם טומאת הגוף - בכרת, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא טומאת בשר - בלאו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי, שפטור. איכא דאמרי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי מאי? - אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור. וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור. איתמר נמי, אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו - פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד. ואילו מתותים תאנים ורמונים - לא. מאי טעמא - לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן? אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו - שפיר. אלא הכא - משום דזיעה בעלמא הוא. }}אמר אביי: {{שוליים|ו}}הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי טעמא - משום }}דלא כתיב בהו אכילה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מיתיבי, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור - נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור - אף כאן אסור. ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שיהא אסור בהנאה?}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''צירעה''' -  שרץ העוף היא וגם שורצת על הארץ ויש בה אלו חמש לאוין ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שרץ לשון רחוש ונענוע ואינו נראה ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל שרץ הלכך לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' דכתיב בקדושים תהיו אינו מן המנין דלאו בשרצים כתיב:

'''והבשר למה לי''' -  השתא דאמר' קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למה לי ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע&quot;ג דלאו אוכלא הוא:

'''והבשר כל טהור יאכל למה לי''' -  והבשר יתירה מבעיא ליה דאילו כל טהור יאכל בשר דריש ליה במנחות (ד' כה:) כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם לשון אחר בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעי' ליה:

'''לרבות את האימורין''' -  שאם נטמאו ואכלן טהור שיעבור עליהן משום ב' לאוין לאו דזרות שאף הכהן זר אצלם ולאו דטומאת בשר ואדלעיל קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי שנטמא לא יאכל:

'''אשר לה'''' -  קרא יתירה הוא דה&quot;ל למכתב מזבח השלמים וטומאתו עליו וכתיב אשר לה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה ענוש כרת:

ומשני התם בטומאת הגוף איירי והאי וטומאתו עליו מוקמינן לה בזבחים בפרק ב&quot;ש (דף מג:) בטומאת הגוף הכתוב מדבר והכא רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם והוא טהור שיהא מוזהר עליהן והכא ליכא כרת אלא לאו דאימעט מכרת בזבחים בפרק ב&quot;ש:

'''אלא דרך אכילתן''' -  אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:

'''איכא דאמרי''' -  הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה:

'''חלב''' -  אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה וכ&quot;ש אוכל חלב חי:

'''אין סופגין את הארבעים כו'''' -  גבי משקין קאי במסכת תרומות וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד. אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו:

'''בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא''' -  דאי אכיל שלא כדרכו כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב:

'''שפיר''' -  שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן אבל השתא טעמא דפטור משום דלאו פרי אכל:

'''כלאי הכרם''' -  כתיב ([[דברים  כב]]) פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא:

'''שהוא אסור''' -  באכילה:

'''ערלה שלא נעבדה בה עבירה''' -  בנטיעותה:

'''בשר בחלב שנעבדה בו עבירה''' -  כשבישלו ועבר עליו על לאו לא תבשל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כד ב צירעה לוקה שש.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_צירעה לוקה שש]]
'''צירעה''' לוקה שש. פ&quot;ה דהא דכתיב בקדושים אל תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' לא חשיב ליה דבגדולים מיירי דלא כתיב שרץ ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע&quot;י שירוצו מפני קטנו וקשה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין נט:) דרשינן וכל חיה הרומשת זה הנחש משמע דרמישה הוה נמי בדבר הרוחש כמו נחש שהולך על גחונו ותי' הר&quot;י דאורלינ&quot;ש דההוא קרא איירי בח' שרצים דאמרינן במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם) במובדלים ממך דיבר הכתוב דכתיב בסיפא דקרא אשר הבדלתי לכם לטמא והיינו ח' שרצים שהן טמאים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב לרבות את האימורים.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_לרבות את האימורים]]
''' לרבות''' את האימורים. דסד&quot;א אין חייבין עליהם משום טומאה הואיל ואין ניתרים ודרשינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה (דף כה:) הניתר לטהורי' חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו מיהו קשה דבמעילה בפ' חטאת העוף (דף י:) דריש התם מאשר יקרב בכל הקדשים הכתוב מדבר ויליף התם אימורים וכל שאין ניתר לטהורים ורבינו שמשון תירץ דאיצטריך לרבויי דסד&quot;א דלא יבא איסור טומאה ויחול על איסור חלב:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב פרט לאוכל חלב חי.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_פרט לאוכל חלב חי]]
''' פרט''' לאוכל חלב חי. והא דאמר בגיד הנשה (חולין קב:) אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית שאני עוף שהוא רך וחזי לאומצא וחשיב כדרך הנאתו והא דאמר בהקומץ רבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מהא דתניא הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ומשני כאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה ולפי הך דהכא צ&quot;ל שהברייתא לצדדים קתני הקפה את הדם בחמה ואת החלב באור דאי בחמה חי הוא ופטור:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא]]
''' אלא''' הכא משום דזיעה בעלמא הוא. תימה לר&quot;י דבהעור והרוטב (חולין קכא. ושם) יליף מקרא דאין חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר אם כן אמאי איצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי&quot;ל דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין איצטריך דמן הדין אפילו תירוש ויצהר לא היה ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדאמרינן הכא והתם איצטריך למילף שנחשוב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א&quot;ש הא דאמר בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמהאי טעמא הוא דשמעינן דמשקה אינו כפרי מיהו תימה אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אמרת קל וחומר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אמרת קל וחומר]]
''' אמרת''' קל וחומר. תימה היכי אלים ק&quot;ו לאפוקי מג&quot;ש דנילף מנבילה בג&quot;ש שלא תאסר בהנאה כמו נבילה ובפרק כל הבשר (חולין קטז.) איכא תנא דיליף הכי וסבר דבשר בחלב לא אסור בהנאה ואור&quot;ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב ביה נמי איסורי הנאה דמבשר בשדה דרשינן קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק&quot;ו דגמרינן מקדשים ולא (מנבילה) וא&quot;ת בלא ק&quot;ו נמי מקשינן לחומרא וי&quot;ל דהכא ס&quot;ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו הקשה הר&quot;י דאורלינ&quot;ש אמאי לא ילפינן מנותר איסור אכילה ואיסור הנאה מקדש קדש דמההוא קדש דנותר דריש ג&quot;ש בפ' לולב וערבה (סוכה מט.) ובפרק כל הזבחים (זבחים כח:) וי&quot;ל דהכא עם קדוש מאנשי קדש דרשי' שהן ענין אחד דקיימא קדושה אגברי אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב הכל מודים בכלאי הכרם.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_הכל מודים בכלאי הכרם]]
(לעיל)'''הכל'''  מודים בכלאי הכרם. הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מאן דאמר לאו דאורייתא והא דלא קאמר הכל מודים בבשר וחלב שמא משום דאין מזהירין מן הדין:
[[File:תוס פסחים 2 כד ב אמרת ק&quot;ו.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כד_ב_אמרת ק&quot;ו]]
''' אמרת''' ק&quot;ו. איסור אכילה לא מצי למילף בק&quot;ו מערלה כדאמר בכל הבשר (חולין קטו:) משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פרה יוכיח דנעבדה בהו עבירה ושרו באכילה אבל השתא דיליף מקרא איסור אכילה ליכא למימר תוכיח דהנהו שרו באכילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כד|ב}}</text>
      <sha1>7yjgsm7mnrvw1thamavvoca9g9x7ovq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ פסחים כה א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1728702</id>
    <revision>
      <id>3018914</id>
      <parentid>2939056</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T06:25:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018914</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12345" sha1="dakxly6sjy5g843jiphyx57loah5cfz" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כה|א|כד ב|כה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כה עמוד א] מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, - תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר! - חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. - מה לחמץ בפסח - שכן ענוש כרת, תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת! - כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. ואם איתא, ניפרוך: מה לכלאי הכרם - שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי? תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו -  }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה? - ואידך דקא מותיב לה סבר: להכי קא גמר מנבילה, מה נבילה דרך הנאתה - אף בשר בחלב דרך הנאתו. - ואביי: להכי לא כתב אכילה בגופו - לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו. - וליפרוך מה לכלאי הכרם - שכן לא היתה לו שעת הכושר! - אמר רבי אדא בר אהבה: זאת אומרת: כלאי הכרם עיקרן נאסרין, הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה. מתיב רב שמעיה: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור. הוסיף - אין, לא הוסיף - לא! - אמר רבא: תרי קראי כתיבי, כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד? }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע מעיקרו - בהשרשה, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע ובא, הוסיף - אין, לא הוסיף - לא. }}
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|במקום סכנה}}, חוץ מעצי אשירה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא! - לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא. }}דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: {{שוליים|ד}}בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ערלה לא היתה לה שעת הכושר''' -  שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:

'''כלאי הכרם יוכיחו''' -  ובשחיטת חולין פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר:

'''ואם איתא''' -  דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:

'''ואביי''' -  אמר לך היכי ניפרוך היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתה:

'''מנבילה''' -  ונבילה אכילה כתיבא ביה נבילה לאו דוקא קאמר דהא מטריפה גמרינן לה ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא הנך נמי לא מיטמאו:

'''ואידך''' -  אביי אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו':

'''וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר''' -  וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא היתה להן שעת הכושר:

'''זאת אומרת''' -  מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה י&quot;מ דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת וכך שמעתי אבל א&quot;א להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו וכמה גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ&quot;ז שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו:

'''המעביר עציץ נקוב בכרם''' -  וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ&quot;ט שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו שאסורין בהנאה כפל את עלייתן ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע דרך אויר:

'''לא הוסיף לא''' -  אלמא אין הזריעה נאסרת:

'''מליאה''' -  גידולין:

'''הזרע''' -  הראשון:

'''זרוע מעיקרו''' -  בכרם בהשרשה כדכתיב הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי:

'''זרוע ובא''' -  קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא דכתיב מלאה:

'''בכל מתרפאין''' -  אפילו באיסורי הנאה:

'''למה נאמר בכל מאודך''' -  יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר]]
'''מה''' לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב&quot;א נילף מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר&quot;י דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובת האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו מעולם שעת הכושר:

''' מה''' לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה כלאי הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר (חולין קטו:) פריך ונימא ערלה תוכיח ומשני ונראה לר&quot;י דהוה מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני בק&quot;ו דאלים טפי:

''' מה''' לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך כו'. תימה לרשב&quot;א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר ר&quot;י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאתו דאכילה כתיב בהו:

''' עיקרן''' נאסרין. אומר ר&quot;י שגם הגבעולים והקש שגדל ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה לר&quot;י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים ושביעית הוי חזקה פי' אע&quot;פ שבכל אלו אין יכול לאכול רק העצים שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים שרו ואומר ר&quot;ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר שהוסיף מאתים:

''' הואיל''' והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן בפ&quot;ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא היה לו לעולם שעת הכושר:

''' חוץ''' מעצי אשירה. נראה לר&quot;י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר ע&quot;ז וגבי בן דמא בע&quot;ז פרק שני (דף כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל משום דאפיקורסות משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זר אבל ע&quot;י תחבושת שרי כדאמרי' התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כה|א}}</text>
      <sha1>dakxly6sjy5g843jiphyx57loah5cfz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018918</id>
      <parentid>3018914</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T07:20:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018918</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12656" sha1="kz9in2gy600loebya6kyb78gu63ueaa" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כה|א|כד ב|כה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כה עמוד א] מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, - תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר! - חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. - מה לחמץ בפסח - שכן ענוש כרת, תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת! - כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. ואם איתא, ניפרוך: מה לכלאי הכרם - שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי? תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו -  }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה? - ואידך דקא מותיב לה סבר: להכי קא גמר מנבילה, מה נבילה דרך הנאתה - אף בשר בחלב דרך הנאתו. - ואביי: להכי לא כתב אכילה בגופו - לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו. - וליפרוך מה לכלאי הכרם - שכן לא היתה לו שעת הכושר! - אמר רבי אדא בר אהבה: זאת אומרת: כלאי הכרם עיקרן נאסרין, הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה. מתיב רב שמעיה: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור. הוסיף - אין, לא הוסיף - לא! - אמר רבא: תרי קראי כתיבי, כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד? }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע מעיקרו - בהשרשה, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע ובא, הוסיף - אין, לא הוסיף - לא. }}
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|במקום סכנה}}, חוץ מעצי אשירה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא! - לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא. }}דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: {{שוליים|ד}}בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ערלה לא היתה לה שעת הכושר''' -  שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:

'''כלאי הכרם יוכיחו''' -  ובשחיטת חולין פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר:

'''ואם איתא''' -  דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:

'''ואביי''' -  אמר לך היכי ניפרוך היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתה:

'''מנבילה''' -  ונבילה אכילה כתיבא ביה נבילה לאו דוקא קאמר דהא מטריפה גמרינן לה ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא הנך נמי לא מיטמאו:

'''ואידך''' -  אביי אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו':

'''וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר''' -  וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא היתה להן שעת הכושר:

'''זאת אומרת''' -  מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה י&quot;מ דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת וכך שמעתי אבל א&quot;א להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו וכמה גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ&quot;ז שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו:

'''המעביר עציץ נקוב בכרם''' -  וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ&quot;ט שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו שאסורין בהנאה כפל את עלייתן ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע דרך אויר:

'''לא הוסיף לא''' -  אלמא אין הזריעה נאסרת:

'''מליאה''' -  גידולין:

'''הזרע''' -  הראשון:

'''זרוע מעיקרו''' -  בכרם בהשרשה כדכתיב הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי:

'''זרוע ובא''' -  קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא דכתיב מלאה:

'''בכל מתרפאין''' -  אפילו באיסורי הנאה:

'''למה נאמר בכל מאודך''' -  יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר]]
'''מה''' לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב&quot;א נילף מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר&quot;י דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובת האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו מעולם שעת הכושר:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת]]
''' מה''' לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה 
[[File:תוס פסחים 2 כה א כלאי הכרם יוכיחו.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_ כלאי הכרם יוכיחו]]
'''כלאי''' הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר (חולין קטו:) פריך ונימא ערלה תוכיח ומשני ונראה לר&quot;י דהוה מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני בק&quot;ו דאלים טפי:

''' מה''' לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך כו'. תימה לרשב&quot;א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר ר&quot;י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאתו דאכילה כתיב בהו:

''' עיקרן''' נאסרין. אומר ר&quot;י שגם הגבעולים והקש שגדל ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה לר&quot;י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים ושביעית הוי חזקה פי' אע&quot;פ שבכל אלו אין יכול לאכול רק העצים שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים שרו ואומר ר&quot;ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר שהוסיף מאתים:

''' הואיל''' והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן בפ&quot;ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא היה לו לעולם שעת הכושר:

''' חוץ''' מעצי אשירה. נראה לר&quot;י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר ע&quot;ז וגבי בן דמא בע&quot;ז פרק שני (דף כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל משום דאפיקורסות משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זר אבל ע&quot;י תחבושת שרי כדאמרי' התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כה|א}}</text>
      <sha1>kz9in2gy600loebya6kyb78gu63ueaa</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018919</id>
      <parentid>3018918</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T07:30:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018919</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12866" sha1="s7nma547hhhjzbgcxo18wl03ew51t2s" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כה|א|כד ב|כה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כה עמוד א] מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, - תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר! - חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. - מה לחמץ בפסח - שכן ענוש כרת, תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת! - כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. ואם איתא, ניפרוך: מה לכלאי הכרם - שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי? תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו -  }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה? - ואידך דקא מותיב לה סבר: להכי קא גמר מנבילה, מה נבילה דרך הנאתה - אף בשר בחלב דרך הנאתו. - ואביי: להכי לא כתב אכילה בגופו - לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו. - וליפרוך מה לכלאי הכרם - שכן לא היתה לו שעת הכושר! - אמר רבי אדא בר אהבה: זאת אומרת: כלאי הכרם עיקרן נאסרין, הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה. מתיב רב שמעיה: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור. הוסיף - אין, לא הוסיף - לא! - אמר רבא: תרי קראי כתיבי, כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד? }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע מעיקרו - בהשרשה, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע ובא, הוסיף - אין, לא הוסיף - לא. }}
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|במקום סכנה}}, חוץ מעצי אשירה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא! - לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא. }}דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: {{שוליים|ד}}בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ערלה לא היתה לה שעת הכושר''' -  שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:

'''כלאי הכרם יוכיחו''' -  ובשחיטת חולין פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר:

'''ואם איתא''' -  דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:

'''ואביי''' -  אמר לך היכי ניפרוך היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתה:

'''מנבילה''' -  ונבילה אכילה כתיבא ביה נבילה לאו דוקא קאמר דהא מטריפה גמרינן לה ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא הנך נמי לא מיטמאו:

'''ואידך''' -  אביי אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו':

'''וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר''' -  וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא היתה להן שעת הכושר:

'''זאת אומרת''' -  מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה י&quot;מ דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת וכך שמעתי אבל א&quot;א להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו וכמה גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ&quot;ז שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו:

'''המעביר עציץ נקוב בכרם''' -  וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ&quot;ט שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו שאסורין בהנאה כפל את עלייתן ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע דרך אויר:

'''לא הוסיף לא''' -  אלמא אין הזריעה נאסרת:

'''מליאה''' -  גידולין:

'''הזרע''' -  הראשון:

'''זרוע מעיקרו''' -  בכרם בהשרשה כדכתיב הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי:

'''זרוע ובא''' -  קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא דכתיב מלאה:

'''בכל מתרפאין''' -  אפילו באיסורי הנאה:

'''למה נאמר בכל מאודך''' -  יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר]]
'''מה''' לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב&quot;א נילף מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר&quot;י דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובת האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו מעולם שעת הכושר:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת]]
''' מה''' לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה 
[[File:תוס פסחים 2 כה א כלאי הכרם יוכיחו.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_ כלאי הכרם יוכיחו]]
'''כלאי''' הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר (חולין קטו:) פריך ונימא ערלה תוכיח ומשני ונראה לר&quot;י דהוה מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני בק&quot;ו דאלים טפי:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך]]
''' מה''' לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך כו'. תימה לרשב&quot;א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר ר&quot;י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאתו דאכילה כתיב בהו:

''' עיקרן''' נאסרין. אומר ר&quot;י שגם הגבעולים והקש שגדל ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה לר&quot;י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים ושביעית הוי חזקה פי' אע&quot;פ שבכל אלו אין יכול לאכול רק העצים שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים שרו ואומר ר&quot;ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר שהוסיף מאתים:

''' הואיל''' והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן בפ&quot;ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא היה לו לעולם שעת הכושר:

''' חוץ''' מעצי אשירה. נראה לר&quot;י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר ע&quot;ז וגבי בן דמא בע&quot;ז פרק שני (דף כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל משום דאפיקורסות משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זר אבל ע&quot;י תחבושת שרי כדאמרי' התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כה|א}}</text>
      <sha1>s7nma547hhhjzbgcxo18wl03ew51t2s</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018920</id>
      <parentid>3018919</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T08:30:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018920</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12988" sha1="1bjw4ijmq5ba8hu06q9zprsgs94vrn9" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כה|א|כד ב|כה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כה עמוד א] מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, - תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר! - חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. - מה לחמץ בפסח - שכן ענוש כרת, תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת! - כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. ואם איתא, ניפרוך: מה לכלאי הכרם - שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי? תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו -  }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה? - ואידך דקא מותיב לה סבר: להכי קא גמר מנבילה, מה נבילה דרך הנאתה - אף בשר בחלב דרך הנאתו. - ואביי: להכי לא כתב אכילה בגופו - לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו. - וליפרוך מה לכלאי הכרם - שכן לא היתה לו שעת הכושר! - אמר רבי אדא בר אהבה: זאת אומרת: כלאי הכרם עיקרן נאסרין, הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה. מתיב רב שמעיה: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור. הוסיף - אין, לא הוסיף - לא! - אמר רבא: תרי קראי כתיבי, כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד? }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע מעיקרו - בהשרשה, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע ובא, הוסיף - אין, לא הוסיף - לא. }}
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|במקום סכנה}}, חוץ מעצי אשירה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא! - לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא. }}דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: {{שוליים|ד}}בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ערלה לא היתה לה שעת הכושר''' -  שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:

'''כלאי הכרם יוכיחו''' -  ובשחיטת חולין פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר:

'''ואם איתא''' -  דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:

'''ואביי''' -  אמר לך היכי ניפרוך היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתה:

'''מנבילה''' -  ונבילה אכילה כתיבא ביה נבילה לאו דוקא קאמר דהא מטריפה גמרינן לה ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא הנך נמי לא מיטמאו:

'''ואידך''' -  אביי אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו':

'''וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר''' -  וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא היתה להן שעת הכושר:

'''זאת אומרת''' -  מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה י&quot;מ דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת וכך שמעתי אבל א&quot;א להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו וכמה גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ&quot;ז שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו:

'''המעביר עציץ נקוב בכרם''' -  וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ&quot;ט שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו שאסורין בהנאה כפל את עלייתן ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע דרך אויר:

'''לא הוסיף לא''' -  אלמא אין הזריעה נאסרת:

'''מליאה''' -  גידולין:

'''הזרע''' -  הראשון:

'''זרוע מעיקרו''' -  בכרם בהשרשה כדכתיב הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי:

'''זרוע ובא''' -  קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא דכתיב מלאה:

'''בכל מתרפאין''' -  אפילו באיסורי הנאה:

'''למה נאמר בכל מאודך''' -  יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר]]
'''מה''' לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב&quot;א נילף מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר&quot;י דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובת האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו מעולם שעת הכושר:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת]]
''' מה''' לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה 
[[File:תוס פסחים 2 כה א כלאי הכרם יוכיחו.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_ כלאי הכרם יוכיחו]]
'''כלאי''' הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר (חולין קטו:) פריך ונימא ערלה תוכיח ומשני ונראה לר&quot;י דהוה מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני בק&quot;ו דאלים טפי:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך]]
''' מה''' לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך כו'. תימה לרשב&quot;א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר ר&quot;י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאתו דאכילה כתיב בהו:
[[File:תוס פסחים 2 כה א עיקרן נאסרין.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_עיקרן נאסרין]]
''' עיקרן''' נאסרין. אומר ר&quot;י שגם הגבעולים והקש שגדל ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה לר&quot;י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים ושביעית הוי חזקה פי' אע&quot;פ שבכל אלו אין יכול לאכול רק העצים שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים שרו ואומר ר&quot;ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר שהוסיף מאתים:

''' הואיל''' והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן בפ&quot;ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא היה לו לעולם שעת הכושר:

''' חוץ''' מעצי אשירה. נראה לר&quot;י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר ע&quot;ז וגבי בן דמא בע&quot;ז פרק שני (דף כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל משום דאפיקורסות משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זר אבל ע&quot;י תחבושת שרי כדאמרי' התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כה|א}}</text>
      <sha1>1bjw4ijmq5ba8hu06q9zprsgs94vrn9</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018924</id>
      <parentid>3018920</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T09:08:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3018924</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13192" sha1="nfwc38eoq8w83o4mrdsaf8rhxj3il51" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|פסחים|כה|א|כד ב|כה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף כה עמוד א] מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, - תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר! - חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. - מה לחמץ בפסח - שכן ענוש כרת, תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת! - כלאי הכרם יוכיחו, שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. ואם איתא, ניפרוך: מה לכלאי הכרם - שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי? תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו -  }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אטו בבשר בחלב אכילה כתיבה ביה? - ואידך דקא מותיב לה סבר: להכי קא גמר מנבילה, מה נבילה דרך הנאתה - אף בשר בחלב דרך הנאתו. - ואביי: להכי לא כתב אכילה בגופו - לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו. - וליפרוך מה לכלאי הכרם - שכן לא היתה לו שעת הכושר! - אמר רבי אדא בר אהבה: זאת אומרת: כלאי הכרם עיקרן נאסרין, הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה. מתיב רב שמעיה: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור. הוסיף - אין, לא הוסיף - לא! - אמר רבא: תרי קראי כתיבי, כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד? }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע מעיקרו - בהשרשה, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זרוע ובא, הוסיף - אין, לא הוסיף - לא. }}
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|במקום סכנה}}, חוץ מעצי אשירה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|היכי דמי? אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה - אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא! - לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי - עצי אשירה לא. }}דתניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: {{שוליים|ד}}בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ערלה לא היתה לה שעת הכושר''' -  שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור תאמר בבשר בחלב שיש לו שעת הכושר קודם שניתן בחלב:

'''כלאי הכרם יוכיחו''' -  ובשחיטת חולין פריך ונימא ערלה תוכיח וחזר הדין והתם מתרץ לה בכל הבשר ולקמן פריך ונימא מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר:

'''ואם איתא''' -  דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין ליפרוך האי:

'''ואביי''' -  אמר לך היכי ניפרוך היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה נימא תאמר בבשר בחלב כו' אטו בשר בחלב אכילה כתיבה ביה התם נמי לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתה:

'''מנבילה''' -  ונבילה אכילה כתיבא ביה נבילה לאו דוקא קאמר דהא מטריפה גמרינן לה ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה כדאמרינן בבהמה המקשה לילד (חולין עג:) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה דלא מישתרו בשחיטה ואין נראה לי דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה ואי משום דלא מיטמיא הנך נמי לא מיטמאו:

'''ואידך''' -  אביי אמר לך להכי לא כתיב אכילה בגופו ללמדך שלוקין כו' הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו':

'''וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר''' -  וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן ולכן לא היתה להן שעת הכושר:

'''זאת אומרת''' -  מדלא פריך הכי שמע מינה כלאי הכרם עיקרן נאסר אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה י&quot;מ דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת וכך שמעתי אבל א&quot;א להעמידה דמיבעי לן לפרושי הכי מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך ומשני עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו וכמה גמגומים יש בה חדא דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד וכן כלאים כ&quot;ז שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא ועוד כי אמר לעיל חמץ בפסח יוכיח מיבעי ליה למימר שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח והא ליתא ועוד מדמותיב רב שמעיה הוסיף אין לא הוסיף לא מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת אין עיקר לא ולשון עיקרן משמע כדפרישית דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו:

'''המעביר עציץ נקוב בכרם''' -  וזרעים בתוכו שכבר צמחו הוסיף הצמח בכרם מאתים אחד מן המאתים שיש בו עכשיו שמתחלה היו בו קצ&quot;ט שיעורים כתוספת זו ועכשיו יש בו מאתים אסורין לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא מותר דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה וכלאים שכפל את אסוריו שאסורין בהנאה כפל את עלייתן ודוקא נקט נקוב דיונק מקרקע דרך אויר:

'''לא הוסיף לא''' -  אלמא אין הזריעה נאסרת:

'''מליאה''' -  גידולין:

'''הזרע''' -  הראשון:

'''זרוע מעיקרו''' -  בכרם בהשרשה כדכתיב הזרע משמע שאף הזריעה נאסרת מיהו קודם השרשה כמאן דמנחא בכדא דמי:

'''זרוע ובא''' -  קודם לכן הוסיף אין לא הוסיף לא דכתיב מלאה:

'''בכל מתרפאין''' -  אפילו באיסורי הנאה:

'''למה נאמר בכל מאודך''' -  יאמר החביב משניהן ודיו ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב לכך הוצרכו שניהן לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר]]
'''מה''' לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר. הקשה ריב&quot;א נילף מערלה שהיתה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר&quot;י דאינו אוסר אלא מה שגדל אחר שהרכיבו או נטעו וזה לא היה לו שעת הכושר והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובת האיסור ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחרי כן היה מותר וכן כלאי הכרם אי לא היה עיקרו נאסר או מעביר עציץ נקוב חשוב לא היה לו שעת הכושר שהאיסור הגדל אחרי כן לא היה לו מעולם שעת הכושר:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת]]
''' מה''' לחמץ בפסח שכן ענוש כרת. ומשור הנסקל לא מצי למימר יוכיח דמה לערלה ולשור הנסקל שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה 
[[File:תוס פסחים 2 כה א כלאי הכרם יוכיחו.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_ כלאי הכרם יוכיחו]]
'''כלאי''' הכרם יוכיחו. בפ' כל הבשר (חולין קטו:) פריך ונימא ערלה תוכיח ומשני ונראה לר&quot;י דהוה מצי למילף במה מצינו מכלאי הכרם לחודייהו דמה כלאי הכרם שכן נעבדה בו עבירה ואסורה באכילה ובהנאה אף אני אביא בשר בחלב וכו' אלא ניחא ליה למילף מכל הני בק&quot;ו דאלים טפי:
[[File:תוס פסחים 2 כה א מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_מה לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך]]
''' מה''' לכלאי הכרם שכן לוקים עליו שלא כדרך כו'. תימה לרשב&quot;א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי הכרם שילקו על בשר בחלב שלא כדרך הנאה ואומר ר&quot;י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל וחמץ שעבר עליו בבל יראה יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאתו דאכילה כתיב בהו:
[[File:תוס פסחים 2 כה א עיקרן נאסרין.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_עיקרן נאסרין]]
''' עיקרן''' נאסרין. אומר ר&quot;י שגם הגבעולים והקש שגדל ממנו נאסר כדאמרינן לקמן (ד' כו:) תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ וקשה לר&quot;י דבפרק האשה שנפלו (כתובות דף פ. ושם) גבי מוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' מפרש רב יהודה אפי' לא אכל אלא חבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה וכלאים ושביעית הוי חזקה פי' אע&quot;פ שבכל אלו אין יכול לאכול רק העצים שהפירות אסורין אלמא עצי כלאים שרו ואומר ר&quot;ת דהתם מיירי באותן עצים שהיו קודם זריעת כלאים וקודם שהוסיף מאתים אבל אותן שגדילין אחרי כן אסורין מאחר שהוסיף מאתים:
[[File:תוס פסחים 2 כה א הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה.ogg|thumb|תוס_פסחים_2_כה_א_הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה]]
''' הואיל''' והיתה לו שעת הכושר קודם השרשה. והא דאמרינן בפ&quot;ק דמנחות (דף ו. ושם) גבי טריפה דכלאים לא היה להם שעת הכושר התם קאי על משקה ישראל ומשקה לא היה לו לעולם שעת הכושר:

''' חוץ''' מעצי אשירה. נראה לר&quot;י דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר משום דאתי למיטעי בתר ע&quot;ז וגבי בן דמא בע&quot;ז פרק שני (דף כז: ושם) שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל משום דאפיקורסות משכא ומפרש בירושלמי בפ' שמנה שרצים שהיה רוצה ללחוש לו בשם זר אבל ע&quot;י תחבושת שרי כדאמרי' התם (דף כח.) דר' אבהו רמא ליה יעקב אפיקורסא סמא אשקיה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ב|כה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת פסחים]]
{{מפרשים לדף גמרא|פסחים|ב|כה|א}}</text>
      <sha1>nfwc38eoq8w83o4mrdsaf8rhxj3il51</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738392</id>
    <revision>
      <id>3018922</id>
      <parentid>3017217</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T09:03:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3018922</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1587" sha1="ti6t3q88kj2ab1j0sk7qq09dfwo2wxv" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|פרק ד]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|שופטים ד}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|פרק ה]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|שופטים ה}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|פרק ו]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|שופטים ו}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ז|פרק ז]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ז|שופטים ז}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ח|פרק ח]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ח|שופטים ח}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ט|פרק ט]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ט|שופטים ט}}

{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>ti6t3q88kj2ab1j0sk7qq09dfwo2wxv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סליחות לימי התשובה/מנהג אשכנז המערבי/סליחות ליום כיפור/שחרית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744073</id>
    <revision>
      <id>3018907</id>
      <parentid>3018762</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T22:19:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>אפשר ורצוי להשתמש כאן בהכללות מדפי הפיוט המקוריים, ולא להעתיק את הטקסט בשנית.</comment>
      <origin>3018907</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8753" sha1="og84si3qq4gg7g4zulcmv8sile38eez" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}

{{:אנא השם הנכבד והנורא}}

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}

{{:אנא הואל סלוח לעבדיך}}

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}

{{:אמנם אלהי עולם}}

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}

{{:אדון דין אם ידוקדק}}

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם תִּגְמֹל. אֵל הוֹרֵיתָ לָּנוּ לוֹמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, זְכָר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב: וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְיָ׃

וַיַּעֲבֹ֨ר יְיָ֥׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ 

'''יְיָ֣׀ יְיָ֔ אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃'''{{ש}}
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׃{{ממס|שמות לד/טעמים#לד ה|שמות לד ה-ז, ט}}{{ש}}
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ.{{ש}}
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח, וְרַב חֶסֶד לְכָל קֹרְאֶיךָ׃{{ממס|תהלים פו ה}}</text>
      <sha1>og84si3qq4gg7g4zulcmv8sile38eez</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018916</id>
      <parentid>3018907</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T06:56:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>שוב, החלפת טקסט בהכללות.</comment>
      <origin>3018916</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="583" sha1="638awtve3p3kzaxhzsyh0cxrnsxwoqf" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}}

{{:אנא השם הנכבד והנורא}}

{{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}}

{{:אנא הואל סלוח לעבדיך}}

{{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}}

{{:אמנם אלהי עולם}}

{{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}}

{{:אדון דין אם ידוקדק}}

{{:אל מלך יושב על כיסא רחמים|נוסח=מערבי}}</text>
      <sha1>638awtve3p3kzaxhzsyh0cxrnsxwoqf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/403</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1744075</id>
    <revision>
      <id>3018931</id>
      <parentid>3018814</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T10:38:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3018931</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4197" sha1="3f28280nsev233kjroh8vcx5h4umtql" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪832

קישור דברי המשנה יחד
&lt;קטע התחלה=פרק מט/&gt;
ועל מה ששנינו שם בין השבעה מיני משקין &quot;שמן&quot; נחלקו בימי יבנה ר'
אליעזר וחכמים איך הדין במוחל היוצא מהזיתים אחר גמר הדריכה אם דינו כשמן,
וזה בא במס׳ טהרות שם.

וזה מפני ששם מקומם, ודברי ר׳ אליעזר גם באו על דברי יסוד
המשנה שם.

ואצל דין יסוד המשנה מן שבעה מיני משקין הן ב[[משנה מכשירין ו ד|מס׳ מכשירין פרק ו׳
משנה ד׳ שם]], הוסיפו בימי יבנה אחרי פלוגתת ר' אליעזר וחכמים ״והמוחל כשמן״
וסתמו כחכמים.

ועל זה באו דברי ר׳ שמעון ור׳ מאיר לפרש זה,

שר׳ שמעון מפרש שעל כן לחכמים דר׳ אליעזר ״המוחל כשמן״ מפני
״שאין המוחל יוצא מידי שמן דברי ר׳ שמעון (אבל לא מפני שהמוחל עצמו כשמן)
ר׳ מאיר אומר (שדין המשנה המוחל כשמן) אף על פי שאין עמו שמן״.

וכבר נתבאר לנו בכרך שלישי עמוד ‪232‬ כי ממשנה זו של יסוד המשנה
״שבעה משקין הן״ כבר יקשה ר׳ יהושע לר׳ אליעזר ב[[משנה תרומות יא ב|מס׳ תרומות פי&quot;א מ&quot;ב]]:

״דבש תמרים וכוי ור׳ אליעזר מטמא משיום משקה אמר‪ -‬ר׳ יהושע לא מנו‬
‫הבמים שבעה משקין במוני פטמין א ל א א מ ר ו ש ב ע ה משיקים טמאים ושאר‬

‫בל המשקין טהורים‪.‬״‬
‫וזה הוא באמת כל סדר הדב־ים אשר נראה אותם לפנינו גם במקום הזה‪.‬‬
‫ביסוד המשנה באו כל יסודי הדינים האלה כמו שכבר נתבאר וכמו שהוא‬
‫‪.‬‬
‫כן גם בכל מקום‪.‬‬
‫בימי יבנה נתוסף )בענין הזה( במם׳ טה־ות על יסוד המשנה מחלוקת ר‬
‫‪,‬‬
‫אליעזר וחכמים‪ ,‬בדין מוחל של הזיתים‪.‬‬
‫ועל ירי זה הוסיפו במס׳ מכשירין כדברי הבמים ״והמוהל כשמן״‪.‬‬
‫ובדור האחרון להתנאים נחלקו ר׳ שמעון ור׳ מאיר בפי׳ הדברים האלה של ‪,‬‬
‫״המוחל בשמן״ אם זה הוא מפני שאין‪-‬המוחל יוצא מידי שמן‪ ,‬או שהדבר כן‬
‫׳‬
‫מפני המוחל עצמו ואף על פי ‪-‬יטאין עמו שמן‪.‬‬
‫ונראה בזה נם דבר נפלא כי יהד‪ .‬עם קשירת דבריהם אל יסוד‪ .‬המשנה‪,‬‬
‫מפני שיסוד המשנה היא במס׳ אחרת‪ ,‬הביאו במקום הזה את כל לשוך יסוד‬
‫המשנה משם‪ ,‬וקשרו דבריהם עם זר‪.‬‬
‫י‬
‫ובכתובות פרק ט׳ משנה ז־ בא‪:‬‬
‫״הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא ־בשבועה עד אחד ‪,‬מעידה שהיא פרועה‬
‫‪.‬‬
‫לא• תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים ‪.‬ומנכסים משועבדים ושלא בפניו לא תפרע‬
‫'‬
‫אלא בשבועה‪.‬״‬
‫‪.,‬‬
‫ועל זה בא במס׳ שבועות פרק ז׳ משנה ז׳‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫״ כש ם ש א מ ר ו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד‬
‫מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משיועבדים ומנכסי! יתומים‬
‫■‬
‫לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה‪.‬‬
‫ו כ ן היתומים לא ■יפרעו אלא בשבועה‪ ,‬שבועה שלא פקדנו‪.‬אבא ושלא אמר‬
‫וכו׳ ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר אפי׳ נולד הבן לאחר וכוי׳ הרי‪.‬זה נשבע ונוטל‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3f28280nsev233kjroh8vcx5h4umtql</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ברכי יוסף (החיד&quot;א)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744076</id>
    <redirect title="ברכי יוסף" />
    <revision>
      <id>3018893</id>
      <parentid>3018837</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T19:24:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הפניה לדף [[ברכי יוסף]]</comment>
      <origin>3018893</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="33" sha1="i12rmbctn2lmnx3f8selx7j2pvqjiqg" xml:space="preserve">#הפניה [[ברכי יוסף]]</text>
      <sha1>i12rmbctn2lmnx3f8selx7j2pvqjiqg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה/דמאי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744078</id>
    <revision>
      <id>3018899</id>
      <timestamp>2026-06-06T21:00:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;h2&gt;דמאי&lt;/h2&gt; &lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקר...&quot;</comment>
      <origin>3018899</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6785" sha1="ia5hvpq8m0d56t0shsg192rqb4x1ecp" xml:space="preserve">&lt;h2&gt;דמאי&lt;/h2&gt;
&lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי׳ הר בית ד׳ בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד׳ זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע״י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע״כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע״י אור ד׳ ע״י מקור ישראל. ע״כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד׳ יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע״כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע״כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד׳ ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע״י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע״פ שמסבבת ג״כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע״ה, מ״מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע״י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד׳, כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד׳ עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד׳ אלהי ישראל, שאלהי כל הארּץ יקרא.
&lt;b&gt;יא. רי״א אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו׳ א״ל לא באו אלו לכלל. &lt;/b&gt;משני המטרות שיש לשמירת הטהרה, שבאה ע״י קצת מכאוב פנימי באומה, דהיינו הרגשת ע״ה עצמם כנעלבים, אבל התכלית הרמה והנשאה שבאה עי״ז לטובת הכלל כולו, ולטובת העלובים עצמם הם או זרעם אחריהם, היא כדאית לסבול עליה כהנה וכהנה. והנה המבוארות בדברינו, יתרון קדושת המקדש ורישומו על כל דרכי החיים שראויים להיות באומה הישראלית, עד כדי להביא יפה בלב הכרת מעלת עצמה ויתרונה ותעודתה. וכבר העיר הר״מ ז״ל במו״נ על יחס הטהרה אל רגשי כבוד המקדש. אמנם הדברים צריכים להתבאר ע״פ הרושם הפרטי שצריך להיות בישראל יותר ניכר מכל רחש קדושת מקום מקודש לכל עם ולשון. וכשיחסר זה היתרון יחסר הרושם העקרי. והתכלית השני׳ שמביאה עמה היא כעין הכרח מוסרי פנימי, שמביא את כלל העם להתרומם אל מעלת לימודי ד׳ יודעי התורה ובעלי הנפשות העדינות המלאות רגשי קודש, ונכונים בשמחה ודעת נפש לעבוד את עבודת הקודש לשם ד׳ אלהי ישראל בכל לבם ונפשם וארחות חייהם. ר״י בנטייתו להרשים בגדרי החברות ג״כ את המעלה המוסרית הפרטית, ע״כ כלל עמה ג״כ שרשים מוסריים בהנהגה, שהמה מעטרים את החכם המתנהג בדרך ד׳ הטהורה. מאחר שיתרון המוסר הפרטי הוא ג״כ חפץ כללי הבא מיתרון הכלל באומה, ומביא אליו וממנו תוצאות ג״כ ליתרון הכלל הגדול היוצא מהאומה לאור גויים. &quot;ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר&quot;. אמנם חכמים ס״ל כי יתרון המוסרי הפרטי מאליו בא יבא, בתת מקום גדול ואדיר להענין הכללי, והוא היסוד שהכל תלוי בו, יתרון קדושת המקדש המובלט ע״י המוני השמירות החודרות בכל חלקי החיים, בגדרי הטהרה שהם באים רק לרגלי כבודו והכרת רוממות ערכו, ובהערה הלביית הבאה בנפשות ע״י הכח האדיר של הידיעה העצמית במטרה האדירה של קדושתן של ישראל והדר כבוד ד׳ החופף עליהם, מאיליהם יתעוררו הכחות הטובים בלבבות הפרטיים להשכיל ולהיטיב. ע״כ בידים אין לנו לערב דברים מורים אחרים, כ״א לפנות אל ביצור הכלל הגדול, והפרטי יופיעו אחריו מאיליהם, ויועיל דבר זה להביע בבירור שלא תגמר התכלית העולה מכל ההתקדשות הפרטית ע״י רוממות המוסרית הפרטית לבדה, כ״א בהיותה מצורפת אל ערך כלל האומה ופנייתה הרוחנית האדירה, שממנה תצא אורה לכל ברואי בצלם אלהים. &quot;צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot;.</text>
      <sha1>ia5hvpq8m0d56t0shsg192rqb4x1ecp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018900</id>
      <parentid>3018899</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T21:00:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <origin>3018900</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6786" sha1="9p5210950pxmbe9v0y8xyfyp8cs9k63" xml:space="preserve">&lt;h2&gt;דמאי&lt;/h2&gt;
&lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי׳ הר בית ד׳ בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד׳ זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע״י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע״כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע״י אור ד׳ ע״י מקור ישראל. ע״כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד׳ יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע״כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע״כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד׳ ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע״י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע״פ שמסבבת ג״כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע״ה, מ״מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע״י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד׳, כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד׳ עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד׳ אלהי ישראל, שאלהי כל הארּץ יקרא.

&lt;b&gt;יא. רי״א אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו׳ א״ל לא באו אלו לכלל. &lt;/b&gt;משני המטרות שיש לשמירת הטהרה, שבאה ע״י קצת מכאוב פנימי באומה, דהיינו הרגשת ע״ה עצמם כנעלבים, אבל התכלית הרמה והנשאה שבאה עי״ז לטובת הכלל כולו, ולטובת העלובים עצמם הם או זרעם אחריהם, היא כדאית לסבול עליה כהנה וכהנה. והנה המבוארות בדברינו, יתרון קדושת המקדש ורישומו על כל דרכי החיים שראויים להיות באומה הישראלית, עד כדי להביא יפה בלב הכרת מעלת עצמה ויתרונה ותעודתה. וכבר העיר הר״מ ז״ל במו״נ על יחס הטהרה אל רגשי כבוד המקדש. אמנם הדברים צריכים להתבאר ע״פ הרושם הפרטי שצריך להיות בישראל יותר ניכר מכל רחש קדושת מקום מקודש לכל עם ולשון. וכשיחסר זה היתרון יחסר הרושם העקרי. והתכלית השני׳ שמביאה עמה היא כעין הכרח מוסרי פנימי, שמביא את כלל העם להתרומם אל מעלת לימודי ד׳ יודעי התורה ובעלי הנפשות העדינות המלאות רגשי קודש, ונכונים בשמחה ודעת נפש לעבוד את עבודת הקודש לשם ד׳ אלהי ישראל בכל לבם ונפשם וארחות חייהם. ר״י בנטייתו להרשים בגדרי החברות ג״כ את המעלה המוסרית הפרטית, ע״כ כלל עמה ג״כ שרשים מוסריים בהנהגה, שהמה מעטרים את החכם המתנהג בדרך ד׳ הטהורה. מאחר שיתרון המוסר הפרטי הוא ג״כ חפץ כללי הבא מיתרון הכלל באומה, ומביא אליו וממנו תוצאות ג״כ ליתרון הכלל הגדול היוצא מהאומה לאור גויים. &quot;ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר&quot;. אמנם חכמים ס״ל כי יתרון המוסרי הפרטי מאליו בא יבא, בתת מקום גדול ואדיר להענין הכללי, והוא היסוד שהכל תלוי בו, יתרון קדושת המקדש המובלט ע״י המוני השמירות החודרות בכל חלקי החיים, בגדרי הטהרה שהם באים רק לרגלי כבודו והכרת רוממות ערכו, ובהערה הלביית הבאה בנפשות ע״י הכח האדיר של הידיעה העצמית במטרה האדירה של קדושתן של ישראל והדר כבוד ד׳ החופף עליהם, מאיליהם יתעוררו הכחות הטובים בלבבות הפרטיים להשכיל ולהיטיב. ע״כ בידים אין לנו לערב דברים מורים אחרים, כ״א לפנות אל ביצור הכלל הגדול, והפרטי יופיעו אחריו מאיליהם, ויועיל דבר זה להביע בבירור שלא תגמר התכלית העולה מכל ההתקדשות הפרטית ע״י רוממות המוסרית הפרטית לבדה, כ״א בהיותה מצורפת אל ערך כלל האומה ופנייתה הרוחנית האדירה, שממנה תצא אורה לכל ברואי בצלם אלהים. &quot;צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot;.</text>
      <sha1>9p5210950pxmbe9v0y8xyfyp8cs9k63</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה/דמאי/פרק ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744079</id>
    <revision>
      <id>3018901</id>
      <timestamp>2026-06-06T21:03:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;h2&gt;דמאי&lt;/h2&gt; &lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקר...&quot;</comment>
      <origin>3018901</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6786" sha1="9p5210950pxmbe9v0y8xyfyp8cs9k63" xml:space="preserve">&lt;h2&gt;דמאי&lt;/h2&gt;
&lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי׳ הר בית ד׳ בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד׳ זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע״י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע״כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע״י אור ד׳ ע״י מקור ישראל. ע״כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד׳ יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע״כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע״כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד׳ ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע״י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע״פ שמסבבת ג״כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע״ה, מ״מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע״י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד׳, כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד׳ עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד׳ אלהי ישראל, שאלהי כל הארּץ יקרא.

&lt;b&gt;יא. רי״א אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו׳ א״ל לא באו אלו לכלל. &lt;/b&gt;משני המטרות שיש לשמירת הטהרה, שבאה ע״י קצת מכאוב פנימי באומה, דהיינו הרגשת ע״ה עצמם כנעלבים, אבל התכלית הרמה והנשאה שבאה עי״ז לטובת הכלל כולו, ולטובת העלובים עצמם הם או זרעם אחריהם, היא כדאית לסבול עליה כהנה וכהנה. והנה המבוארות בדברינו, יתרון קדושת המקדש ורישומו על כל דרכי החיים שראויים להיות באומה הישראלית, עד כדי להביא יפה בלב הכרת מעלת עצמה ויתרונה ותעודתה. וכבר העיר הר״מ ז״ל במו״נ על יחס הטהרה אל רגשי כבוד המקדש. אמנם הדברים צריכים להתבאר ע״פ הרושם הפרטי שצריך להיות בישראל יותר ניכר מכל רחש קדושת מקום מקודש לכל עם ולשון. וכשיחסר זה היתרון יחסר הרושם העקרי. והתכלית השני׳ שמביאה עמה היא כעין הכרח מוסרי פנימי, שמביא את כלל העם להתרומם אל מעלת לימודי ד׳ יודעי התורה ובעלי הנפשות העדינות המלאות רגשי קודש, ונכונים בשמחה ודעת נפש לעבוד את עבודת הקודש לשם ד׳ אלהי ישראל בכל לבם ונפשם וארחות חייהם. ר״י בנטייתו להרשים בגדרי החברות ג״כ את המעלה המוסרית הפרטית, ע״כ כלל עמה ג״כ שרשים מוסריים בהנהגה, שהמה מעטרים את החכם המתנהג בדרך ד׳ הטהורה. מאחר שיתרון המוסר הפרטי הוא ג״כ חפץ כללי הבא מיתרון הכלל באומה, ומביא אליו וממנו תוצאות ג״כ ליתרון הכלל הגדול היוצא מהאומה לאור גויים. &quot;ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר&quot;. אמנם חכמים ס״ל כי יתרון המוסרי הפרטי מאליו בא יבא, בתת מקום גדול ואדיר להענין הכללי, והוא היסוד שהכל תלוי בו, יתרון קדושת המקדש המובלט ע״י המוני השמירות החודרות בכל חלקי החיים, בגדרי הטהרה שהם באים רק לרגלי כבודו והכרת רוממות ערכו, ובהערה הלביית הבאה בנפשות ע״י הכח האדיר של הידיעה העצמית במטרה האדירה של קדושתן של ישראל והדר כבוד ד׳ החופף עליהם, מאיליהם יתעוררו הכחות הטובים בלבבות הפרטיים להשכיל ולהיטיב. ע״כ בידים אין לנו לערב דברים מורים אחרים, כ״א לפנות אל ביצור הכלל הגדול, והפרטי יופיעו אחריו מאיליהם, ויועיל דבר זה להביע בבירור שלא תגמר התכלית העולה מכל ההתקדשות הפרטית ע״י רוממות המוסרית הפרטית לבדה, כ״א בהיותה מצורפת אל ערך כלל האומה ופנייתה הרוחנית האדירה, שממנה תצא אורה לכל ברואי בצלם אלהים. &quot;צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot;.</text>
      <sha1>9p5210950pxmbe9v0y8xyfyp8cs9k63</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018902</id>
      <parentid>3018901</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T21:04:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <origin>3018902</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6768" sha1="fabr0ko8ut1yfkh2f926rycsvaujqua" xml:space="preserve">&lt;b&gt;י. המקבל עליו להיות חבר, אינו מוכר לע״ה לח ויבש כו׳ ואינו מתארח אצל ע״ה ולא מארחו אצלו בכסותו כו׳.&lt;/b&gt; יסוד הטומאה וטהרה בתורה הוא רק ביחש המקדש והנלוה אליו כאכילת תרומה לעובדי ד׳ במקדש הכהנים ואכילת מעשר מעיר הקודש המקודשת בקדושת מקדש ד׳ אשר בקרבה. וכל הדברים הרבים המסתעפים מעקרי שמירת הטהרה באו להשריש עמוק עמוק, כאשר ראוי לדבר שהוא נשמת האומה וחיי הרוח של כל האנושיות כולה באחרית הימים, שיהי׳ הר בית ד׳ בראש ההרים בית תפילה גם לכל העמים. ולפי הענין הנפלא והערך הנעלה שיש במקדש ד׳ זה שאין דוגמתו בכל הארץ, אין פלא שדורש הדבר תכונה רבה, איך להבליט ע״י מעשים רבים את הרושם העמוק של קדושתו הנפלאה. ע״כ הוא נחוץ מאד להקיף את משמרת הטהרה בגדרים חזקים, כראוי לדבר שהוא אוצר חיים לעד לאומה הישראלית בעצמה ולכל האדם, וממנו תוצאות גם הטובה העתידה לבא משלשלת זאת לכל היצורים כולם. חקי הטהרה אמנם צריכים בהכרח לידיעות גדולות בתורה ולנדיבת נפש נפלאה וחפץ עז ונמרץ לעבודת הקודש הכללית, לתכלית הנשגבה והמעולה של התשועה העולמית שתבא ע״י אור ד׳ ע״י מקור ישראל. ע״כ צריך הדבר שכל בנינו יהיו למודי ד׳ יודעי תורה ובעלי נפשות טהורות וקדושות, מה שהוא דבר נפלא ונכבד מאד בכל אופן, בין מצד האומה לעצמה בין מצד פעולתה הכללית על כל האנושיות. ע״כ יערך כל תכלית לפי ענינו וערכו, וכפיהו יכבדו מאד האמצעיים שצריכים להגיע אליו. ע״כ כבוד החכמים שהוא נחלה שישראל צריכים אליו ביחוד, להורות על מעלת תורת ד׳ ותעודתה הרוממה, כשהיא נלוה עם המועקה המוסרית שבאה ע״י חסרון האמונה בעניני טומאה וטהרה, אע״פ שמסבבת ג״כ איזה טינה בלב וקצת תרעומות מצד ע״ה, מ״מ הוא ענין מוכרח שתועלתו רבה, להשיב ע״י המועקה הפנימית הזאת ההולכת לאיטה את כל העם אל מעלת חכמים לימודי ד׳, כדי שיהיו ראויים באמת למלא את תעודתם העליונה, להיות עם קדוש לד׳ עליון על כל גויי הארץ בקדושת מדותיו וטהרת דעותיו, ועם זה ביתרון ההכרה הבולטת להראות יתרון קדושת מקום מקדשינו, שהוא ענין יחידי בעולם, רום מראשון ומקום האורה לכל העולם כולו באור ד׳ אלהי ישראל, שאלהי כל הארּץ יקרא.

&lt;b&gt;יא. רי״א אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כו׳ א״ל לא באו אלו לכלל. &lt;/b&gt;משני המטרות שיש לשמירת הטהרה, שבאה ע״י קצת מכאוב פנימי באומה, דהיינו הרגשת ע״ה עצמם כנעלבים, אבל התכלית הרמה והנשאה שבאה עי״ז לטובת הכלל כולו, ולטובת העלובים עצמם הם או זרעם אחריהם, היא כדאית לסבול עליה כהנה וכהנה. והנה המבוארות בדברינו, יתרון קדושת המקדש ורישומו על כל דרכי החיים שראויים להיות באומה הישראלית, עד כדי להביא יפה בלב הכרת מעלת עצמה ויתרונה ותעודתה. וכבר העיר הר״מ ז״ל במו״נ על יחס הטהרה אל רגשי כבוד המקדש. אמנם הדברים צריכים להתבאר ע״פ הרושם הפרטי שצריך להיות בישראל יותר ניכר מכל רחש קדושת מקום מקודש לכל עם ולשון. וכשיחסר זה היתרון יחסר הרושם העקרי. והתכלית השני׳ שמביאה עמה היא כעין הכרח מוסרי פנימי, שמביא את כלל העם להתרומם אל מעלת לימודי ד׳ יודעי התורה ובעלי הנפשות העדינות המלאות רגשי קודש, ונכונים בשמחה ודעת נפש לעבוד את עבודת הקודש לשם ד׳ אלהי ישראל בכל לבם ונפשם וארחות חייהם. ר״י בנטייתו להרשים בגדרי החברות ג״כ את המעלה המוסרית הפרטית, ע״כ כלל עמה ג״כ שרשים מוסריים בהנהגה, שהמה מעטרים את החכם המתנהג בדרך ד׳ הטהורה. מאחר שיתרון המוסר הפרטי הוא ג״כ חפץ כללי הבא מיתרון הכלל באומה, ומביא אליו וממנו תוצאות ג״כ ליתרון הכלל הגדול היוצא מהאומה לאור גויים. &quot;ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר&quot;. אמנם חכמים ס״ל כי יתרון המוסרי הפרטי מאליו בא יבא, בתת מקום גדול ואדיר להענין הכללי, והוא היסוד שהכל תלוי בו, יתרון קדושת המקדש המובלט ע״י המוני השמירות החודרות בכל חלקי החיים, בגדרי הטהרה שהם באים רק לרגלי כבודו והכרת רוממות ערכו, ובהערה הלביית הבאה בנפשות ע״י הכח האדיר של הידיעה העצמית במטרה האדירה של קדושתן של ישראל והדר כבוד ד׳ החופף עליהם, מאיליהם יתעוררו הכחות הטובים בלבבות הפרטיים להשכיל ולהיטיב. ע״כ בידים אין לנו לערב דברים מורים אחרים, כ״א לפנות אל ביצור הכלל הגדול, והפרטי יופיעו אחריו מאיליהם, ויועיל דבר זה להביע בבירור שלא תגמר התכלית העולה מכל ההתקדשות הפרטית ע״י רוממות המוסרית הפרטית לבדה, כ״א בהיותה מצורפת אל ערך כלל האומה ופנייתה הרוחנית האדירה, שממנה תצא אורה לכל ברואי בצלם אלהים. &quot;צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot;.</text>
      <sha1>fabr0ko8ut1yfkh2f926rycsvaujqua</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה/מעשר שני/פרק ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744080</id>
    <revision>
      <id>3018904</id>
      <timestamp>2026-06-06T21:06:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;b&gt;טו. במנחה ביו״ט האחרון היו מתודים, כיצד הי׳ הוידוי ביערתי הקדש וגו׳.&lt;/b&gt; כשם שצריך שיהי׳ מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ד׳, בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והישרת הדיעות והמדות בציור בהיר מאד, עד שיבורר לו שאם גם יהי׳ משתדל בכל כחו לרדוף אחר הטוב והצד...&quot;</comment>
      <origin>3018904</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="41458" sha1="nmkkprhk59c8w3rf45ne4ibrullx6k1" xml:space="preserve">&lt;b&gt;טו. במנחה ביו״ט האחרון היו מתודים, כיצד הי׳ הוידוי ביערתי הקדש וגו׳.&lt;/b&gt; כשם שצריך שיהי׳ מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ד׳, בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והישרת הדיעות והמדות בציור בהיר מאד, עד שיבורר לו שאם גם יהי׳ משתדל בכל כחו לרדוף אחר הטוב והצדק, בכ״ז רחוק הדבר הוא שיצא באמת ידי חובתו הגמורה. וע״כ כך היא מדתן של צדיקים שהם משקיפים על עצמם כמקצרים בצדקה ומעשים טובים, ע״כ הם רחוקים מגאוה ומסובלים בענות צדק. עכ״ז אין טוב לאדם שמדה זאת תפעול עליו יותר מדאי, עד שתדריכהו מנוחה ותגזול ממנו ששונו ושמחתו ושלות נפשו, בהשגתו בשכל, בתורה ובכל מדה טובה ומעגל טוב. ע״כ נתנה לנו התורה דרך להערה שצריך האדם שישמח ג״כ לפעמים גם בביטוי שפתים על מעשה הטוב אשר עשה. וכפי המדה הראויה לחזק לבבו בעבודה, ולשמח נפשו בפעלי יושר כתורה וכמצוה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח וימלא שמחה ושלוה, ולא יהי׳ תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו. ע״כ כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העונות, כן יש ג״כ תועלת לפרקים קבועים, שאמנם רחוקים הם ואינם תדירים כ״כ כוידוי של החטאים, כדי שלא יזוח עליו לבבו ויהי׳ נוטה לעצלה לגאוה ולשרירות לב. אבל לפרקים תמצא תועלת לעבדי ד׳ ישרי דרך ג״כ בוידוי המצות, למען ישמח בהם בלבבֵו ויחזק ארחות חייו בדרך ד׳. ע״כ הוקבעה מצות וידוי עם מצות הפרשת המתנות המחוייבות, שהם כוללים בקרבם את כלל כל חיובי התורה והשכל, שהם בכלל שש מערכות, דהיינו, הלאוין, והעשין, מצות הציבור והיחיד, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וכולם ימצאו מקום במתנות המחוייבות. הזהירות מאכילת טבלים הוא מתיחש אל הלאוין, עצם מצות ההפרשה וקדושת התרומות בקריאת שם, ונתינה למי ששייכים להם מצד המצוה, היא בכלל העשין, מצד החובה היחידית המוטלת על כל יחיד היא חובת היחיד, ומצד התכלית העולה לקיום הכהנים תורתם ועבודתם בעם הוא מצות הציבור, מצד זכות הכהנים ויתר זוכי המתנות במתנותיהם היא משער מצות שבין אדם לחבירו, ומצד עצם הקדושה וההפקעה מאיסור טבל היא, בכלל מצות שבין אדם למקום. א״כ תיקון המעשרות כהלכתם הם כוללים את יסודי חובות האדם כולם, וללמד על הכלל יצאה תורה במצות וידוי, שלא יפליג האדם עצמו לדון תמיד את נפשו לכף חובה, ולמצא עצמו חייב ובלתי ממלא חובתו גם במקום שהוא ממלא אותה, כ״א ידון על עצמו ג״כ בקו האמת, בעין פקוחה לדעת את מעשהו למצא קורת רוח ושמחת לב במעשה הטוב, ואז יתבררו לו דרכיו לדעת ג״כ את חלקי הרע שבהם למען יסור מהם ביותר אומץ, בהיותו מעריך את שמחת לבבו בגלל הטוב וצערו ועצבונו ונפילת רוחו בגלל הרע. ע״כ דרוש לנו וידוי המצות לפרקים לחזק לבבינו אל דרך ד׳, כמו שדרוש לנו וידוי הפשעים למען סור מוקשי רע, ונכון מאד ג״כ להטביע בטבע האדם מדת היושר והצניעות. שגם במקום שע״פ התורה הוא מצווה לספר בשבח מעשיו שעשאם כתיקונם, מ״מ יהי׳ נוטה בטבעו הישר אל הענוה והצנע לכת, עד שיהי׳ הדבר עליו כמשא ויאחר כפי היכולת, עד שיבא למלאות החובה הזאת רק במועד היותר מאוחר שא״א לאחרו עוד ומאחר שהמצווה הזאת היא ביו״ט של פסח כקבלת חז״ל, יאחרה עד הזמן היותר מאוחר שהוא מחוייב לקיים מצות קונו מאין דיחוי, יו״ט האחרון במנחה.  
&lt;b&gt;טז. ככל מצותיך אשר צויתני, הא אם הקדים מע״ש לראשון א״י להתודות.&lt;/b&gt; שמירת סדרי החיובים הוא יסוד גדול בשכלול הכלל והפרט המוסרי, וכמה ראוי הדבר שיקבע בו מסמרות חזקות. שהרי ישנם כמה חיובים מוסריים שכשיבאו בזמנם וכסדרם הם מביאים טובה גמורה ועליונה בעולם, וכשיבאו נעוי לב׳ זחוחי הדעת לאכלם פגה ולהקדימם לפני זמנם, כשעה שאין הזמן או הדור ראוי לכך, הרי הם מחריבים את העולם ומונעים טובה רבה. למשל יש באדם חיובים למשפחתו אח״כ לעמו אח״כ לכל האדם אשר ע״פ האדמה אח״כ גם לכל החי והיצור המרגיש בחייו וטובו. הנה כשישמרו הדברים כסדרן הם ערוכים להעלות את העולם כולו למעלתו העליונה שהוא חפץ ד׳ בעולמו. והאיש שממלא חובתו למשפחתו עליו לפנות לחובות עמו, וכשחובותיו לעמו יתנו לו הרוחה להתעסק ג״כ בטובת כל המין האנושי אז אשרי חלקו. ואם יבא המין האנושי למעלה כזאת שמכל החובות הרבות שיש לעשות לטובתן, לא יהי׳ עוד צורך כמטיבים מקרבו. כי המצב הרוחני וגם החומרי יהי׳ בתכלית המעלה והתיקון, דהיינו בעניני דעות לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אתיו לאמר דעו את ד׳, כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם. ובעיני בריאות הגוף אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם&quot;, ובכלל &quot;בלע המות לנצח ומחה ד׳ אלהים דמעה מעל כל פנים&quot;. וכעניני הדברים שהם צרכי החיים, אפשר כי &quot;לא יהי׳ בך אביון&quot;. כענין עתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. שיסוד הדברים הוא עכ״פ לד׳ הרמב״ם ז״ל הרחבת המצא כל צרכי האדם באין טורח מתיקון הטבע וברכתו לעת המאושר. א״כ מה יעשה האדם עם כח נדיבותו ונטייתו הפנימית להיטיב ולהרבות חסד, כ״א שיפנה אל היצורים השפלים ממנו להועילם ולהשכילם להעלותם ולרוממם באהבה וחסד רב, עד אשר &quot;העירים עובדי האדמה כליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברתת ובמזרה&quot;. ונטיית המדות לטובה בהם עד אשר &quot;פרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן&quot;. ועם זה תמשך ג״כ ההשגחה הרבה והחסד על כולם לפלגותיהם. כאשר יאתה, שיתגלה האדם בתוך מלך של חסד על כל היצורים שנתנם אדון כל המעשים תחת ממשלתו באמרו ורדו בהם. אמנם אותם הנמהרים שרואים את העולם בקלקלתו האיומה, בהיות חרב איש באחיו ו״איש בשר זרעו יאכלו&quot;, &quot;אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ&quot;, &quot;דמעת עשוקים ואין להם מנחם&quot; בכל עבר ופינה. והם תחת אשר התובה עליהם להיות מתקנים עניני משפחתם ועמם, יקפצו לתקן דברים כלליים בכלל המין האנושי, שאי אפשר כלל לבא לזה כ״א ע״י המון רעות גשמיות ורוחניות עד אין חקר, ועם זה יתעלמו מהועיל להחוג הקרוב עליהם, ותרבה הרעה הגשמית והרוחנית סביבותם. ויש אשר יקפצו לפנות לבבם מטובת האדם הנברא בצלם אלהים, ויפנו לעשות חסד עם בע״ח, הסוס והגמל הכלב והחזיר, ולעיניהם רעת האדם רבה עליו ואין מושיע, אלה הנחפזים מביאים רעה רבה בהקדימם את ערכי החיובים המוסרים בלא זמנם. ומהם יש להקיש על גודל הצורך שיש לכלל המין האנושי ולפרטיו להשמר בסדרי החיובים התוריים והשכליים. ע״כ בהוידוי של המצות, ההתודעות הפנימית של הרכוש הרוחני שצריך להיות לאדם ג״כ כשהוא לעצמו. וענינו הגדול השייך ליסודי המתנות החיוביות כאשר ביארנו שהם תופסות מקום בכל גדרי החיובים. נאה מאד להגדיר העיקר הגדול של שמירת הסדר, הא אם הקדים מע״ש לראשון א״י להתודות.
&lt;b&gt;יז. לא עברתי ממצותיך, לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר כו׳.&lt;/b&gt; המצות צריכות שיפעלו פעולתם בשתים, בתכליתם הפרטי המכוון ככל מצוה ומצוה, ועוד יותר ברישומן שהם מצות אלהיות, שזה הרושם פועל הרבה על הלב לקדשו ולטהרו, ונותן ג״כ לעצם המצוה צביון קדושתה הראויה לה, ופועל ג״כ על עומק הדברים בנפש באופן שיעמדו לעד כי &quot;דבר אלהינו יקום לעולם&quot;. ובמה איפוא תהי׳ ניכרת ההבלטה שהם מצות ד׳, רק בשמירת הדברים בדקדוק נמרץ עם פרטים רבים ודקדוקים מוגבלים. שלולא היו מצות נימוסיות שתעודתן גלויה לפי תכליתן, לא הי׳ כ״כ מקום לקפידות ועיכובים כאלה. ורק באלה הדקדוקים הנפלאים תחול על המצוה ועל פועלה רוח ד׳, שיכיר וירגיש שבמצות ד׳ הוא עסוק, אע״פ שחלק מתכליתה וטעמה אולי יהי׳ גלוי לפניו, אבל הלא עליו לדעת כי מי שחכמתו אין חקר הוא צום. ע״כ עלינו להסתכל הרבה על המובן מתיבות ואותיות התורה עם הקבלה הנאמנה בגדרים ודקדוקים של המצוה, שבזה תושלם ההוראה הפנימית שאין אנו מחליטים שכבר עמדנו על עומק כל תכונתה. ויותר מזה יביא הדבר את מקיים המצוה כהלכתה להתבונן שגם החשך שיש לנו מציורינו בתכליתה של המצוה הנחמדה גם לנו ע״פ טעמה הגלוי, כמו הקמת התורה בישראל ע״י מצות המתנות ומנויות הכהונה והלויה, עלינו לדעת כי שכלינו ורגשנו המוגבל מאד אינו יכול לצייר כלל כל הודה והדרה וגודל תועלתה של טובה כללית לאומית ואנושית לדורות, כמו שהיא  בהירה וידועה לאדון כל המעשים ב״ה, אשר לו עצה ותושיה. ע״כ הדקדוקים מורים שאנו נמשכים בעבותות האהבה לתכלית המצות, לא כפי ציורינו החלש והמצומצם כ״א כפי רחב הדעה האלהית, ע״כ הפתגם של &quot;לא עכרתי ממצותיך&quot; המורה שלא עבר הגבול בקיום המצות מצד שהמה מצות ד׳, וע״כ הם נמסרים להגבלה אלהית, אע״פ שלפי השקפה אנושית שטחית בטעם המצוה לא היינו נזקקים לאלה הדיוקים, ע״כ דוקא הם נותנים לה את כל זיוה הדרה וקיומה. לזאת נאה מאד הוידוי על מצוה אלהית שיש בה נימוקים גלויים אנושיים כמצות המעשרות והתרומות, לומר שהשתדל מבלי לחסר ממנה התוים האלהיים המסומנים רק ע״פ הדיוקים המכוונים שהם ראויים רק למעשה ד׳, שדומים לדברים הטבעיים וסודות החיים הכלליים והפרטיים, שהזהירות בתכונות ודקדוקיהם ע״פ מדתם היא מורה על המרחב הגדול שיש בחוקי החכמה, המתרחבים בכל היקום הרוחני והחומרי, הנערכים בדעה עליונה שאין לה סוף ותכלית. לא עברתי ממצותיך, להשמר בהם כצביון הראוי למצותיך, שהנני ראוי להיות ממלאם באופן מלא ומצומצם בדיוק מכוון, בלא התערבות של העברת הגבולים המכוונים ע״פ השקפה שכלית בתכלית המצוה שמושג לשכלי הרפה, כ״א לא די שנתתי ללוי לגר ליתום ולאלמנה וקיימתי התכלית המושקף גלוי, כ״א הכנסתי בהם את המאור האלהי להורות שבעבודת ד׳ אני עסוק, ובחוקים עליונים שאין מגבוליהם לסור אל עבר אחר כל דהו, לא הפרשתי ממין על שא״מ, ולא מן התלוש על המחובר כו׳.  
&lt;b&gt;יח. ולא שכחתי, לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.&lt;/b&gt; לעומת שני החלקים שיש במצות המתנות, חלק העזר ותמיכה ליושבים לפני ד׳ עוסקי התורה והעבודה באומה, או הנדכאים וצריכי העזרה, וחלק המצוה והקדושה שנכלל ג״כ בהם בקריאת שם ותיקון הטבלים, צריך כל חלק להיות משומר מפגעים שאפשר לפול בו ע״י שיבושי נטיות. הא כיצד, המשפיע והתומך יוכל להשחית מוסר נפשו אם יחוש בעצמו שהוא הוא העוזר והמושיע, א״כ מה רם הוא ונשא ומה ישפלו בעיניו אלה נמוכי החיל שהם נזקקים לעזרתו, מדה זו שיש בידה להשחית כל חלקה טובה שבכל מעשה הצדקה. גדולה היא השחתתה בחלק זה של מניות הכהונה, שצריך שלא לבד הסיפוק ינתן לעוסקים בתורה ועבודת ד׳ באומה, כ״א שיהיו הם ועסקיהם הרוחניים הגדולים חביבים ומכובדים מאד. ומה אומלל הוא האיש החושב שכל אושר והצלחת האדם נמדדים רק כמדת המתכת הנוצצת שידו משגת לצבור תחת ידו. ע״כ נגד החלק של הנתינה המגעת למקבלי המניות צריך שעמה יהי׳ רגש חי וקדוש, שיחוש בעצמו הנותן שלא רק נותן ומשפיע הוא כ״א גם מקבל טובה גדולה, בהיותו משתתף עם פעולות הרוחניות שהם אורו של עולם, עם מעמידי תורה ועבודת ד׳ בעולם. ע״כ לא ישכח לברך, ולהודות לד׳ חסדו על הטוב שהוא נוחל בזה לעצמו ג״ב. ולעומת החלק הרוחני שבמצוה, להזכיר שעם כל ההבנה הקלה שיש בטעמה היא בכ״ז ראויה להיות משוערת ומדוקדקת (על) [עד] למאד בכל פרטיה, כראוי למצוה אלהית. יש לפעמים שריבוי הדקדוקים יעסיקו נפשו של אדם כ״כ עד שהתכלית העליונה הכללית היוצאת מהמה, להעיר את קדושת נפשו ושכלו, להודיע ולהודע כי רם ונשא הוא הערך שיש למצות ד׳, ושרישומם צריך שיהי׳ בלב חזק ואדיר באפן אלהי לא כמדת נימוס שכלי, והוא קריאת שם ד׳, שהוא נערך אל המדע והשכל כמו שהברכה נערכת אל רגש הלב ורחש הכרת הטובה. ע״כ כשם שצריך שרגש ההבטה על עצמו בתור מטיב ומשפיע לא ישכיח ממנו שהוא צריך להרגיש עצמו בתור מושפע ונעזר, עד כדי ברכה לד׳ על חסדו. כן ריבוי הדקדוקים ושמירתם שכבר נכללו במאמר לא עברתי ממצותיך, צריך שישמור שלא ישכח על ידם התכלית העליונה המכוונת מהם שהוא הזכרת שם ד׳ על ערכה של המצוה, לבלי יהיו הדקדוקים רק ענין מעשי המונע את כח הלב הער והשכל הטהור להתענג על הוד המצוה ויקר ערכה, מה שבאמת הם עצמם מדריכים הם אל זאת ההתבוננות כשנלוה עמם היסוד השכלי. ע״כ נאות הוידוי הסמוך אל הנתינה, ואל וידוי קיום דקדוק הפרטים, להסמיך יסוד תכליתם של אלו העקרים, לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.  
&lt;b&gt;יט. לא אכלתי באוני ממנו, הא אם אכלו באנינות א״י להתודות. מעשר שני אינו ניתן לאחרים כ״א בעלים אוכלים אותו בקדושה לפני ד׳.&lt;/b&gt; והוא להעיר שכשם שבכלל האומה צריכים שימצאו אנשים מיוחדים עובדים עבודת הקודש שהם מישבי עולם באמת, ע״כ ראוי להכיר הספקת צרכיהם לחובה קדושה. כן יש באדם עצמו, בכ״א ואחד צדו הרוחני השכלי, וזה הכח הוא הכהן הפרטי שראוי להכירו לטוב. וחייב האדם שיכיר את צדו השכלי שהוא יסוד אשרו והצלחתו, ע״כ יאכול המע״ש בקדושה לעצמו. אבל במה איפוא יודע לאדם עילוי ערכו השכלי, במה שישביל כי כל הרעות והנזקים הבאים לאדם בעולם אינם כ״א מצד חמרו ועכ״פ מצד חסרון השפעה השכלית, כדברי הר״מ במו״נ. ע״כ לא יאכל המע״ש באנינות, להורות שכל צרה ורעה שבעולם אמנם באה רק מצד הצד השפל של האנושית, מצד יחש בהמותו. אבל כשתתגבר הנשמה השכלית בכלל העולם ובפרטיו, מוכרחת היא האנינות שתסולק מן המציאות. &quot;בלע המות לנצח ומחה ד׳ אלהים דמעה מע״כ פנים&quot;, בעת אשר חרפת עמו יסיר מעליו. כי אין בבריאה שום דבר באין מטרה מוסרית, ולולא שלפי המצב המוסרי האנושי המות והפגעים מוכרחים לו, כמו שמוכרח ג״כ חבלי לידה וצער גידול בנים לסבת נפילת המצב המוסרי, שלולא הצער והחבלים לא היו הבנים חביבים כ״כ להתנדב בגידולם וחינוכם בסכום העמל הטורח וההוצאה הרבה שדורשת לזה. ע״ב רק בעקב החטא נאמר &quot;בעצב תלדי בנים&quot;, וכשיותקן המוסר תהי׳ אהבת הבנים נובעת מרגש היושר והמוסר המרומם, ומצד הערך החינוכי לא יהי׳ האדם צריך לפגעים. ולבד מה שכח המוסרי המרומם בעצמו יהי׳ מספיק לאהבת הבנים וחבתם, עוד לא יהי׳ בגידולם אותו הטורח והעמל שישנו בעת מסיבת הפגעים והחלאים הרבים הכאים כולם בשביל תיקון מצב המוסרי המקולקל. &quot;תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בנ״א&quot;. וכן המיתה שנקנסה ביחד עם בעצב תלדי בנים, לא באה רק כ״ז שצריך לה לתקנת (הרכת) [ריכוך] קושית לבב בני האדם. אבל בשליטת השכל והגמר השכלול של הכהונה העצמית הנמצאת בכל אדם, כי כל בניך יהיו למודי ד׳, &quot;ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לדעת את ד׳ כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם&quot;, שהוא יסוד המעלה שמעיר לוה מע״ש, אין מקום לכל פגע, ולא לפגע המות המסבב אנינות. ע״כ לא יאכל ממנו באונו, שצריך שיגדיר האיסור את תכנו ומטרתו של המע״ש.  
&lt;b&gt;כ. ולא ביערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה א״י להתודות.&lt;/b&gt; ההכרה של היתרון שיש בו באדם עצמו חלק הכהונה שבו הצד השכלי, שצריך שייקר בעיניו מאד, צריך בכ״ז עמו שמירה יתירה מההפרזה השכיחה שעלולה לעור עיני האדם להפילו במוקש הגאוה ולהכשירו לבלי ראות לנפשו חובה. וזה יבא מיתרון אהבת עצמו יותר מן המדה שתבא מעירובי נטיות בלתי מתוקנות המתערבות ג״כ עם הנטיות הטובות. ע״כ צריך זהירות יתירה בזה, יותר ממה שצריך בהיותו עסוק בנטיה של מעשה המורה לו להכיר את היתרון הנמצא בזולתו, כמתנות כהונה וכיו״ב. ע״כ במע״ש. ביחוד נתוצה ההערה שלא להפרישו בטומאה, ועם זה להיות מטהר ג״כ הרעיון והדעה בהיותו עסוק לברר לעצמו המקום הראוי לו בתור אוכל מעשר לפני ד׳, דהיינו הכרת יתרון הנפש המשכלת שבו שמצדה הוא ראוי להיות ניזון משולחן גבוה, שיהי׳ באורח טהרה, ענות צדק ונקיות דעת. ע״כ נתפרשה בזה ההקפדה ביחוד, הא אם הפרישו בטומאה א״י להתודות.  
&lt;b&gt;כא. ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים.&lt;/b&gt; המעלה הרמה של האדם בהתנערה עד כדי הכהונה הפרטית העצמית שבכל אחד &quot;ממלכת כהנים וגוי קדוש&quot;, היא רחוקה מציור המות משני דרכים. הדרך הפשוט הוא שעם ההרחקה מהתבטל אל הכחות הדמיוניים והנפילה ברשת התאות הבהמיות שאין עמהם כ״א חיים גופניים מהרגשות החושים, לא יצוייר כבר המות בחרדתו האיומה הרגילה ברב בנ״א, שהם אמנם צריכים גם לכח החרדה ההיא להסבת מוסרם הרופף. ע״כ לפי תכונת האדם הרפה אין רגעי האנינות המרים לו יותר מגכול כחות נפשו המוסריים, ראויים לקיום כל מצוה והתמלאות רגשי קודש רוממים. ע״כ האנינות הנוגעת לאדם עצמו, ודאי אין מצב ציור המות בגונו המחריד ראוי כלל למדת הקדושה של התעלות האדם אל המעלה של הכרת חלק הכהונה שבעצמו, שואת היא תעודת מע״ש כאשר ביארנו. אמנם גם מצד כח אמץ הרוח שרכש לו האדם בציור המות, שע״כ הסכימה כלל האנושיות ג״כ כפי המוסכם מן התורה לכבד את המתים, להורות שאמנם המות הוא אחד מחזיוני המציאות ובודאי יש לו תעודה לא פחותה מעצם החיים. ועם זאת ההשקפה שמביאה לעשות ארון ותבריכין למת, ישתמש האדם ג״כ להיות ממתיק ברוח שכל את מרירות האונן, בנתנו לו לחם אנשים ויין למרי נפש. אף שזה הציור כבר הוא קרוב יותר לדרך השיווי בכחות הנפש, ועמו כבר ימצא האדם מעמד הגון לרוחו גם מפני בהלת אימות מות. מ״מ ראוי להשריש שלא זאת היא המרגעה, ולא בפיוס קל כזה שאינו כ״א מחליש את המחץ, כבר יובן חזיון המות על בוריו עד שראוי יהי׳ לטעות להחליט שראוי הוא חזיון תמידי בגורל האדם, כ״א די לכח השכל לחזק את רוח האדם לשאת את המרירות המוכרחת עכ״פ כ״ז שכח המוסרי הכללי יצריך אותו. אבל המעלה הרמה הנגמרת באחרית הימים, שאליה נערוג ביסוד המע״ש הנאכל לבעלים עצמם בקדושה של שמחה, אין ראוי להיות עמו שום יחש של המות, אפילו מצד ההבנה של הכבוד שירחשו לו מביני מדע באדם, ולמרות השיויון של אמיצי רות לעומתו. כי באמת ראוי שיוכר המות עכ״פ לחלי באדם הבא מצד הקלקול המוסרי ועסיו של נחש, שעם כל ההשתלמות וגמר כל מעוות להתקן מוכרח הוא ע״פ אדון כל המעשים להתבטל מן העולם, עד שלא יהי׳ לו זכר עם המעמד  היותר מכובד ומלא עז שאנו מובטחים להגיע עדיו, &quot;לולא האמנתי לראות בטוב ד׳ בארץ חיים&quot;.  
&lt;b&gt;כב. שמעתי בקול ד׳ אלהי הביאותיו לבית הכחירה, עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו.&lt;/b&gt; ידענו מההערה השכלית וההערה האלהית ששתיהן יחדו יבנו את מעלת האדם. אמנם כפי המדה הבינונית תשמש ההערה האלהית לעבודת המעשה, באשר מעטים יבאו למדה זו להכיר את יקרת ערך מעשה המצות טעמיהן והטובה הגדולה שהם מביאים לעולם, עד כדי מדה זו שימלא רגשי עז לרדוף אחריהם בעצם טבעו, כמו שטבע האיש המלא הרחמים וחסד לרדוף לעזור לנדכאים ועשוקים ולחלץ עני בעניו. ע״כ תהי׳ ההערה האלהית משמשת לקיום המצות ביחוד השמעיות, אמנם לרגשי הלב שעמהם והשמחה בעשייתן באשר המה דברי אלהים חיים שאין ספק שמביאים רב טוב וטובים לעצמם, בזה תועיל ההערה השכלית הרבה. אבל כשיעלה אדם למדרגה עליונה ורמה, אז יושקפו לו תעודות המצות בעצם זהרם, וקול ד׳ הדובר אליו מרגשי לבבו יניעהו לכל מעשה המצות כולם. ובבאו למדה זו אז יהפכו אצלו התכונות, כי כח הרגש העצמי ישמש אצלו להניעם ולקיום המצות בפועל כי כבר אורו עיניו לטעם מתקם ויקרת תכליתם. אמנם השמחה הפנימית שבלבבו לא תסתפק בהתמלאה רק כפי אותה המדה שהוא מכיר את הדרן של מצות. כי בבא האדם לזאת המעלה העליונה, תבא עם חכמתו בלבבו ענוה, ויכיר כי כל ההוד והתפארת שאנו משערים בתעודות המצות מה נחשב הוא לעומת התעודות המוכנות להן ע״פ הדעה העליונה של אדון כל המעשים, בין מצד ערכי תעודות רבות שלעינינו לא נראו כלל, בין מצד עצם מעלת הערך של אותם התעודות שלנו הם נשקפות. אבל אנו רק את תיבותיהם נאמר, ולא נוכל להיות כ״כ גדולי נפש להעריך שיווי ערכם. למשל אם גם נאמר ונדרש בשלום העולמים בתעודת הטוב הכללי לכל האדם, אך שקר נעשה בנפשינו אם נדמה שאנו יכולים לתן בלבנו לאותו התכלית הנשגבה את כבודה וערכה האמיתית. ע״כ את הפעולות ייחש האיש המעולה לקול ד׳ אלהי, שמורה ג״כ על ההערה השכלית שהוא קול ד׳ המתהלך בין הבריאה וחודר ללב אדם ע״י נר ד׳ נשמת אדם. והשמחה הפנימית יעריך ע״פ משקל מצות ד׳, שרק לפי אותה המדה שלפני יוצר כל ב״ה שנטע בנו חיי עולם בנתינת תורתו, שלפניו גלוי׳ רוממות הערך שתצא מתכונת המצות, ראוי לנו לשמח בהם. ע״כ שמעתי בקול ד׳ אלהי יאמר על המעשה, גם היותר אלהית ומקודשת כהבאת השלמים לבית הבחירה, או התרומות בלשכות ע״פ התקנה שבבית שני (כן ביאר הגר״מ מלבים ז״ל), שהאיש המתעלה למדת אכילת מע״ש משולחן גבוה ראוי לו להכין עצמו למדת ההסתכלות הגדולה עד שתהי׳ צפייתו שכלית גם בדברים הנוטים אל חלק המצות השמעיות. כי רוח ד׳ שבתורה יתדור ללבכו להבינהו פליאות חכמה, &quot;טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי&quot;. ע״כ ההבאה לבית הבחירה, המצוה המעשית, תהי׳ ע״פ קול ד׳ אלהיו הקורא אליו ממעמקי לבבו והערתו השכלית. אמנם השמחה והשפעת השמחה מכחו גם על חוגו, תהי׳ בכח ההערה האלהית בכח המצוה. עשיתי ככל אשר ציותני שמחתי ושמחתי בו, לא צמצמתי שמחתי באותה המדה הקטנה של הערתי השכלית שכפי כח השגתי, כ״א כפי המדה הראוי׳ למצוה הנעשית ע״פ מדת המצוה העליון. &quot;גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר&quot;. וע״פ מדת היתרון שראוי להכיר מצד מצות מע״ש בעצמו לעומת העסק במתנות כהונה נאמר בוידוי בביכורים, שאומר אל הכהן &quot;הגדתי היום לד׳ אלהיך&quot;. ובודוי מעשר כבר יצעד אל מעלה יותר רמה, והכרת היתרון הצפון בנפשו האלהית ובעז נפש ושלות צדיקים יאמר &quot;שמעתי בקול ד׳ אלהי&quot;. (חביבים ישראל שנקראו על שמו של הקב״ה שנאמר &quot;זה יאמר לד׳ אני וזה יקרא בשם [אלהי] יעקב, וזה יכתב ידו לד׳ ובשם ישראל יכנה&quot;. כלומר אע״פ שמדת שם ישראל היא רמה מאד, מ״מ תהי׳ רק בערך הכינוי שאינו מודיע עדיין את כל תוכן השם ומושגו, לעומת המעלה הרמה שתתנוסס לאמר &quot;לד' אני&quot; ולקרא בשם (אלהי) יעקב, ולכתב ידו לד׳.  
&lt;b&gt;כג. השקיפה ממעון קדשך מן השמים, עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו.&lt;/b&gt; כשהאדם מתעלה למעלת קרבת אלהים ויתרון המושכלות האמתיות, יהי׳ נמשך לעבודת ד׳ וכל מעגל טוב מאהבה, מידיעת הטוב הגנוז בהם. אמנם אז צריך ביותר שמירה, שלא יחליט כי כל הטוב והתעודה האצורה בדברי אלהים חיים הוא מה שיעלה במזלג בינתו, כי דעות בנ״א משתנות ומדור לדור יתחלפו המושגים המופשטים והליכות הדיעות. ע״כ אם שכל אדם חייב לתור בחכמה כפי כח שכלו וטהרת לבו, ולהוסיף אמץ בדרך ד׳ כפי אשר יחזה בהערתו השכלית, מ״מ יקיים בעצמו &quot;ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך&quot;, ויצייר כי לעומת ערך האמיתי שיש  בתכלית התורה ומצותי׳, נחשב כל מה שיוכל להשיג בסידורי חכמתה כאין. ע״כ אין לו לבנות דבר יסודי על מערכי חכמתו גם בהיותו במעלה היותר גבוהה, כהמצב שעליו מורה ענין מע״ש, התקדשות הכהונה בתוכו של כל אדם מישראל. ע״כ זאת היא תהלתו ותפארתו שישפיל רוחו בעשותו כסיס לעבודתו. המושג היותר פשוט שכל אחד מכיר שאינו בערך יסוד לתורה כ״א לערכנו אנו חלושי המדע, אכל לאדון כל נתכנו עלילות ביסוד היושר האלהי שיש בכל הליכות התורה והמצוה. ע״כ יחתום במושג פשוט עשינו מה שגזרת עלינו, שזה יכול לומר גם איש בער. כי גזרת ד׳ חובה לקבלה, ותכליתה הפשוט הנה מושג לכל שנקשר עם קיום הגזירה מצדנו קיום ההבטחה מצדו יתברך, ולא ישא דעו כאן על קשר המדעים ויחש הפעולות הטובות אל תוצאותיהם הטובות איך נערכו בחכמה ובינה במערכה אלהית, כי בכל מה שנתמשכל לא נבין עמקן של דברים. ע״כ טוב לנו להורות תם לבינו, שהננו מביעים את השקפתינו הפשוטה באין טעמים והתחכמות. ומזה ימשך הפרי הטוב של כל הברכה העליונה הנובעת מהוד קיומה של תורה, והוראה גדולה על מניעת הידיעה בהוד חפץ העליון עם כח ציורנו החלש, א״א להכיע כ״א ע״י הביענו רק את תמצית ההשגה היותר פשוטה וברורה, גזרה והבטחה.  
&lt;b&gt;כד. השקיפה וגו׳ וברך את עמך את ישראל בבנים ובנות.&lt;/b&gt; הברכה השייכת אל כלל האומה שתהי' מתיחשת ברכת ד׳ לעמו, הוא שיתן מרוחו על הבנים והבנות שיהיו נאמנים לעמם, שישימו ישעם וחפצם לטובת כלל עמם בחומריותו ורוחניותו. וזאת היא ברכה שצריכה להיות ממעון קדשו מן השמים, שיהיו הבנים והכנות נתונים לעם ישראל ולא ירעו בשדות אחרים לנטור כרמי זרים ולא כרם ד׳ כית ישראל. גם לא יהיו שקועים רק בטובתם והנאתם הפרטית, מבלי הבט אל הטוב היוצא אל הכלל, לרוממו לקדשו לכבדו ולשגבו. ביותר צריכה ברכה זאת להיות שיהיו הבנים גם הבנות נתונים לעמך ישראל, מפני שהבנות אינן מסוגלות להיות מכירות ע״פ רוב את דרך ד׳ הטובה ע״פ הכרה שכלית מופשטת, כאשר אפשר וקרוב הדבר יותר בבנים לומדי תורה וחכמה, כי עכ״פ אשה דעתה קלה, אכל רגש נכון הוא נאות להקבע בלב הכנות ג״כ ברב עז. ע״כ בברכת ד׳ שיהיו העובדים שבבני עמנו נתונים לעמם, ע״י הכרתם ברגש כאותו הרגש המביא לאהבת משפחה, ג״כ את אהבת עמם ועוד באופן יותר מתגבר כאשר יאתה לפי ערך הענין שהוא גדול ויקר וכללי יותר מאהבת משפחה פרטית, אז גם הבנות יבאו בנקל לידי הכרה שהן צריכות באהבה ללכת בדרכי ד׳ הישרים, בין בענינים שהם דרכים ישרים שכליים ונימוסיים, בין בדברים שהובדלנו בהם מן העמים ע״פ התורה והמצוה, כי כל אלה יוסיפו עז ועצמה ואהכה לעמנו בלב בניו ובנותיו. ע״כ בהיות הברכה שממעון קדוש נתונה אל כלל עם ד׳, ע״י שפע נפשות עובדות המכירות את יחושם לעמם, ובהתגבר ההכרה תפלש אורה על כל דרכי התורה והמצוה, שכולם הם כונניות לחלות ברכת ד׳ על עמו. ולעומת [זאת] שבהיות הבנים והבנות לא אמון בם, ופונים חלילה עורף לעם ד׳ ולכל דרכי ה׳ שהם הם המקיימים ומציבים אותנו לעם לה׳ ומציבים אז הבנים הסוררים הם לקללה, ורני עקרה דלא ילדה בנים לגיהינם אבל ע״י ברכת ד׳ ממעון קדשו על הכלל, שימצא בעם ד׳ כל חמדה חומרית ורוחנית, ממילא תקנן אהבה רבה בלב הבנים אל הכלל, וברבות הבנים, וירכו העובדים הבנים והבנות, תהי׳ הברכה מרובה וזהו ג״כ מקום לימוד שיסוד ברכת ד׳ תלויה בהתרבות העובדים. ע״כ המעולה שבברכות לעם הוא ריבוי הבנים והכנות, אבל עם זה יהיו זרע ברך ד׳, נעטרים במדות קדושות ישראליות, שאהבת אמן לעם ד׳ ולכל הליכותיו בקדש לאשרו ולרוממות קרנו תמצא בלבכם קן נאמן. ע״כ צריך לזה התפילה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובנות.  
&lt;b&gt;כה. ואת האדמה אשר נתת לנו, בטל ומטר ובולדות בהמה.&lt;/b&gt; לעומת ברכת השמים שהיא הברכה הרוחנית מכחות הנפשות העדינות שטובתם מורגשת באוצר הכלל, צריך ג״כ ברכה פרטית נתונה לנו, שיהי׳ איתן וטוב כל מעמד פרטי, ומזה יקבץ ג״כ בסוף אושר הכלל גם הרוחני. ע״כ לא דיבר בברכה הגשמית בשם עם ישראל כעצם נבדל, כ״א נתת לנו, היינו הערך המשותף לכל, לכל יחיד ע״פ חלקו בברכת הכלל, מה שא״כ הכרכה הקודמת היא ברכת הכלל מצד הערך שיש לכל יחיד יחש אל כללותו של הכלל כשהוא לעצמו, לא מצד אותו החלק שתוזר אליו בחלקו הפרטי.  
&lt;b&gt;כו. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות.&lt;/b&gt; יחש ארץ זבת חלב ודבש להבסחת האבות היא מכוונת מאד. כי לעם שפל א״צ הרחבת החיים ועוד תזיק לו כרכת הטבע היתירה והדגושה, שתתנהו לנום בתיק עצלות באשר אין לו מעורר הכרחי, או שתוציאהו לתרבות רעה. אבל עם נעלה זגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של  הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו כ״א על כל ברכת ד׳, חיי התענוג הנלקח לתעודת רוממות הנפש, הוא מרומם גוי. ע״כ לאות על מצב ישראל הרם שלסוף כל סוף יגיעו אליו, באה ההבטחה כי ארצם תהי׳ ברוכה ארץ זבת חלב ודבש. ובזאת נתבשרו האבות שיהיו בניהם אנשים רמי מעלה, שברכת ד׳ הרוחנית תתגבר בהם ע״י חיי השלוה והעידון. אע״פ שבאשמת הדורות שהרעו בחירתם נתקיים בעונינו &quot;ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים&quot;, מ״מ זאת היא מחלה עוברת, ויתעכל הרע ע״י צירוף הגליות וכור הצרות שעברו עלינו. אבל הגוי שנוצר לגדולות ישאר על אופיו, להיות מלא זיו החיים, ועם הנוצר לחכמה ודעת להפיץ אורה ובינה רבה בעולם, אי אפשר לו שיחיה חיים של צמצום באין דבר המרחיב דעתו. ע״כ זבת חלב ודבש היא גזרה להקיש על יתר נועם החיים כפי הדרוש לנפש גדולה של עם הוגה דעות ופונה רק למעלה. וכן אמרו חז״ל שדבש וכל מיני מתיקה מרגילין את הלשון לת״ת. ע״כ יסוד ארץ זבת חלב ודבש שנשבעת לאבותינו אינו מציין רק את הריבוי הכמותי של העושר החומרי שעדיין אין בו מפורש היתרון של העם הצריך לברכה זו, כ״א היתרון האיכותי שתתן טוב בפירות, כלומר טעם נאה וערב מעדן את הנפש ומשמחה. זהו דבר גדול ועקרי בעם אשר פנייתו היותר אדירה היא לשלמותו הרוחנית, השכל וידע את ד׳, שזאת היתה מגמת שבועת ה׳ לאבות.</text>
      <sha1>nmkkprhk59c8w3rf45ne4ibrullx6k1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018905</id>
      <parentid>3018904</parentid>
      <timestamp>2026-06-06T21:07:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <origin>3018905</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="41465" sha1="dydlfki1ktf7clbtbjfade95c2dq4vn" xml:space="preserve">&lt;b&gt;טו. במנחה ביו״ט האחרון היו מתודים, כיצד הי׳ הוידוי ביערתי הקדש וגו׳.&lt;/b&gt; כשם שצריך שיהי׳ מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ד׳, בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והישרת הדיעות והמדות בציור בהיר מאד, עד שיבורר לו שאם גם יהי׳ משתדל בכל כחו לרדוף אחר הטוב והצדק, בכ״ז רחוק הדבר הוא שיצא באמת ידי חובתו הגמורה. וע״כ כך היא מדתן של צדיקים שהם משקיפים על עצמם כמקצרים בצדקה ומעשים טובים, ע״כ הם רחוקים מגאוה ומסובלים בענות צדק. עכ״ז אין טוב לאדם שמדה זאת תפעול עליו יותר מדאי, עד שתדריכהו מנוחה ותגזול ממנו ששונו ושמחתו ושלות נפשו, בהשגתו בשכל, בתורה ובכל מדה טובה ומעגל טוב. ע״כ נתנה לנו התורה דרך להערה שצריך האדם שישמח ג״כ לפעמים גם בביטוי שפתים על מעשה הטוב אשר עשה. וכפי המדה הראויה לחזק לבבו בעבודה, ולשמח נפשו בפעלי יושר כתורה וכמצוה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח וימלא שמחה ושלוה, ולא יהי׳ תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו. ע״כ כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העונות, כן יש ג״כ תועלת לפרקים קבועים, שאמנם רחוקים הם ואינם תדירים כ״כ כוידוי של החטאים, כדי שלא יזוח עליו לבבו ויהי׳ נוטה לעצלה לגאוה ולשרירות לב. אבל לפרקים תמצא תועלת לעבדי ד׳ ישרי דרך ג״כ בוידוי המצות, למען ישמח בהם בלבבֵו ויחזק ארחות חייו בדרך ד׳. ע״כ הוקבעה מצות וידוי עם מצות הפרשת המתנות המחוייבות, שהם כוללים בקרבם את כלל כל חיובי התורה והשכל, שהם בכלל שש מערכות, דהיינו, הלאוין, והעשין, מצות הציבור והיחיד, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, וכולם ימצאו מקום במתנות המחוייבות. הזהירות מאכילת טבלים הוא מתיחש אל הלאוין, עצם מצות ההפרשה וקדושת התרומות בקריאת שם, ונתינה למי ששייכים להם מצד המצוה, היא בכלל העשין, מצד החובה היחידית המוטלת על כל יחיד היא חובת היחיד, ומצד התכלית העולה לקיום הכהנים תורתם ועבודתם בעם הוא מצות הציבור, מצד זכות הכהנים ויתר זוכי המתנות במתנותיהם היא משער מצות שבין אדם לחבירו, ומצד עצם הקדושה וההפקעה מאיסור טבל היא, בכלל מצות שבין אדם למקום. א״כ תיקון המעשרות כהלכתם הם כוללים את יסודי חובות האדם כולם, וללמד על הכלל יצאה תורה במצות וידוי, שלא יפליג האדם עצמו לדון תמיד את נפשו לכף חובה, ולמצא עצמו חייב ובלתי ממלא חובתו גם במקום שהוא ממלא אותה, כ״א ידון על עצמו ג״כ בקו האמת, בעין פקוחה לדעת את מעשהו למצא קורת רוח ושמחת לב במעשה הטוב, ואז יתבררו לו דרכיו לדעת ג״כ את חלקי הרע שבהם למען יסור מהם ביותר אומץ, בהיותו מעריך את שמחת לבבו בגלל הטוב וצערו ועצבונו ונפילת רוחו בגלל הרע. ע״כ דרוש לנו וידוי המצות לפרקים לחזק לבבינו אל דרך ד׳, כמו שדרוש לנו וידוי הפשעים למען סור מוקשי רע, ונכון מאד ג״כ להטביע בטבע האדם מדת היושר והצניעות. שגם במקום שע״פ התורה הוא מצווה לספר בשבח מעשיו שעשאם כתיקונם, מ״מ יהי׳ נוטה בטבעו הישר אל הענוה והצנע לכת, עד שיהי׳ הדבר עליו כמשא ויאחר כפי היכולת, עד שיבא למלאות החובה הזאת רק במועד היותר מאוחר שא״א לאחרו עוד ומאחר שהמצווה הזאת היא ביו״ט של פסח כקבלת חז״ל, יאחרה עד הזמן היותר מאוחר שהוא מחוייב לקיים מצות קונו מאין דיחוי, יו״ט האחרון במנחה.

&lt;b&gt;טז. ככל מצותיך אשר צויתני, הא אם הקדים מע״ש לראשון א״י להתודות.&lt;/b&gt; שמירת סדרי החיובים הוא יסוד גדול בשכלול הכלל והפרט המוסרי, וכמה ראוי הדבר שיקבע בו מסמרות חזקות. שהרי ישנם כמה חיובים מוסריים שכשיבאו בזמנם וכסדרם הם מביאים טובה גמורה ועליונה בעולם, וכשיבאו נעוי לב׳ זחוחי הדעת לאכלם פגה ולהקדימם לפני זמנם, כשעה שאין הזמן או הדור ראוי לכך, הרי הם מחריבים את העולם ומונעים טובה רבה. למשל יש באדם חיובים למשפחתו אח״כ לעמו אח״כ לכל האדם אשר ע״פ האדמה אח״כ גם לכל החי והיצור המרגיש בחייו וטובו. הנה כשישמרו הדברים כסדרן הם ערוכים להעלות את העולם כולו למעלתו העליונה שהוא חפץ ד׳ בעולמו. והאיש שממלא חובתו למשפחתו עליו לפנות לחובות עמו, וכשחובותיו לעמו יתנו לו הרוחה להתעסק ג״כ בטובת כל המין האנושי אז אשרי חלקו. ואם יבא המין האנושי למעלה כזאת שמכל החובות הרבות שיש לעשות לטובתן, לא יהי׳ עוד צורך כמטיבים מקרבו. כי המצב הרוחני וגם החומרי יהי׳ בתכלית המעלה והתיקון, דהיינו בעניני דעות לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אתיו לאמר דעו את ד׳, כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם. ובעיני בריאות הגוף אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם&quot;, ובכלל &quot;בלע המות לנצח ומחה ד׳ אלהים דמעה מעל כל פנים&quot;. וכעניני הדברים שהם צרכי החיים, אפשר כי &quot;לא יהי׳ בך אביון&quot;. כענין עתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. שיסוד הדברים הוא עכ״פ לד׳ הרמב״ם ז״ל הרחבת המצא כל צרכי האדם באין טורח מתיקון הטבע וברכתו לעת המאושר. א״כ מה יעשה האדם עם כח נדיבותו ונטייתו הפנימית להיטיב ולהרבות חסד, כ״א שיפנה אל היצורים השפלים ממנו להועילם ולהשכילם להעלותם ולרוממם באהבה וחסד רב, עד אשר &quot;העירים עובדי האדמה כליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברתת ובמזרה&quot;. ונטיית המדות לטובה בהם עד אשר &quot;פרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן&quot;. ועם זה תמשך ג״כ ההשגחה הרבה והחסד על כולם לפלגותיהם. כאשר יאתה, שיתגלה האדם בתוך מלך של חסד על כל היצורים שנתנם אדון כל המעשים תחת ממשלתו באמרו ורדו בהם. אמנם אותם הנמהרים שרואים את העולם בקלקלתו האיומה, בהיות חרב איש באחיו ו״איש בשר זרעו יאכלו&quot;, &quot;אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ&quot;, &quot;דמעת עשוקים ואין להם מנחם&quot; בכל עבר ופינה. והם תחת אשר התובה עליהם להיות מתקנים עניני משפחתם ועמם, יקפצו לתקן דברים כלליים בכלל המין האנושי, שאי אפשר כלל לבא לזה כ״א ע״י המון רעות גשמיות ורוחניות עד אין חקר, ועם זה יתעלמו מהועיל להחוג הקרוב עליהם, ותרבה הרעה הגשמית והרוחנית סביבותם. ויש אשר יקפצו לפנות לבבם מטובת האדם הנברא בצלם אלהים, ויפנו לעשות חסד עם בע״ח, הסוס והגמל הכלב והחזיר, ולעיניהם רעת האדם רבה עליו ואין מושיע, אלה הנחפזים מביאים רעה רבה בהקדימם את ערכי החיובים המוסרים בלא זמנם. ומהם יש להקיש על גודל הצורך שיש לכלל המין האנושי ולפרטיו להשמר בסדרי החיובים התוריים והשכליים. ע״כ בהוידוי של המצות, ההתודעות הפנימית של הרכוש הרוחני שצריך להיות לאדם ג״כ כשהוא לעצמו. וענינו הגדול השייך ליסודי המתנות החיוביות כאשר ביארנו שהם תופסות מקום בכל גדרי החיובים. נאה מאד להגדיר העיקר הגדול של שמירת הסדר, הא אם הקדים מע״ש לראשון א״י להתודות.

&lt;b&gt;יז. לא עברתי ממצותיך, לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר כו׳.&lt;/b&gt; המצות צריכות שיפעלו פעולתם בשתים, בתכליתם הפרטי המכוון ככל מצוה ומצוה, ועוד יותר ברישומן שהם מצות אלהיות, שזה הרושם פועל הרבה על הלב לקדשו ולטהרו, ונותן ג״כ לעצם המצוה צביון קדושתה הראויה לה, ופועל ג״כ על עומק הדברים בנפש באופן שיעמדו לעד כי &quot;דבר אלהינו יקום לעולם&quot;. ובמה איפוא תהי׳ ניכרת ההבלטה שהם מצות ד׳, רק בשמירת הדברים בדקדוק נמרץ עם פרטים רבים ודקדוקים מוגבלים. שלולא היו מצות נימוסיות שתעודתן גלויה לפי תכליתן, לא הי׳ כ״כ מקום לקפידות ועיכובים כאלה. ורק באלה הדקדוקים הנפלאים תחול על המצוה ועל פועלה רוח ד׳, שיכיר וירגיש שבמצות ד׳ הוא עסוק, אע״פ שחלק מתכליתה וטעמה אולי יהי׳ גלוי לפניו, אבל הלא עליו לדעת כי מי שחכמתו אין חקר הוא צום. ע״כ עלינו להסתכל הרבה על המובן מתיבות ואותיות התורה עם הקבלה הנאמנה בגדרים ודקדוקים של המצוה, שבזה תושלם ההוראה הפנימית שאין אנו מחליטים שכבר עמדנו על עומק כל תכונתה. ויותר מזה יביא הדבר את מקיים המצוה כהלכתה להתבונן שגם החשך שיש לנו מציורינו בתכליתה של המצוה הנחמדה גם לנו ע״פ טעמה הגלוי, כמו הקמת התורה בישראל ע״י מצות המתנות ומנויות הכהונה והלויה, עלינו לדעת כי שכלינו ורגשנו המוגבל מאד אינו יכול לצייר כלל כל הודה והדרה וגודל תועלתה של טובה כללית לאומית ואנושית לדורות, כמו שהיא  בהירה וידועה לאדון כל המעשים ב״ה, אשר לו עצה ותושיה. ע״כ הדקדוקים מורים שאנו נמשכים בעבותות האהבה לתכלית המצות, לא כפי ציורינו החלש והמצומצם כ״א כפי רחב הדעה האלהית, ע״כ הפתגם של &quot;לא עכרתי ממצותיך&quot; המורה שלא עבר הגבול בקיום המצות מצד שהמה מצות ד׳, וע״כ הם נמסרים להגבלה אלהית, אע״פ שלפי השקפה אנושית שטחית בטעם המצוה לא היינו נזקקים לאלה הדיוקים, ע״כ דוקא הם נותנים לה את כל זיוה הדרה וקיומה. לזאת נאה מאד הוידוי על מצוה אלהית שיש בה נימוקים גלויים אנושיים כמצות המעשרות והתרומות, לומר שהשתדל מבלי לחסר ממנה התוים האלהיים המסומנים רק ע״פ הדיוקים המכוונים שהם ראויים רק למעשה ד׳, שדומים לדברים הטבעיים וסודות החיים הכלליים והפרטיים, שהזהירות בתכונות ודקדוקיהם ע״פ מדתם היא מורה על המרחב הגדול שיש בחוקי החכמה, המתרחבים בכל היקום הרוחני והחומרי, הנערכים בדעה עליונה שאין לה סוף ותכלית. לא עברתי ממצותיך, להשמר בהם כצביון הראוי למצותיך, שהנני ראוי להיות ממלאם באופן מלא ומצומצם בדיוק מכוון, בלא התערבות של העברת הגבולים המכוונים ע״פ השקפה שכלית בתכלית המצוה שמושג לשכלי הרפה, כ״א לא די שנתתי ללוי לגר ליתום ולאלמנה וקיימתי התכלית המושקף גלוי, כ״א הכנסתי בהם את המאור האלהי להורות שבעבודת ד׳ אני עסוק, ובחוקים עליונים שאין מגבוליהם לסור אל עבר אחר כל דהו, לא הפרשתי ממין על שא״מ, ולא מן התלוש על המחובר כו׳.  

&lt;b&gt;יח. ולא שכחתי, לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.&lt;/b&gt; לעומת שני החלקים שיש במצות המתנות, חלק העזר ותמיכה ליושבים לפני ד׳ עוסקי התורה והעבודה באומה, או הנדכאים וצריכי העזרה, וחלק המצוה והקדושה שנכלל ג״כ בהם בקריאת שם ותיקון הטבלים, צריך כל חלק להיות משומר מפגעים שאפשר לפול בו ע״י שיבושי נטיות. הא כיצד, המשפיע והתומך יוכל להשחית מוסר נפשו אם יחוש בעצמו שהוא הוא העוזר והמושיע, א״כ מה רם הוא ונשא ומה ישפלו בעיניו אלה נמוכי החיל שהם נזקקים לעזרתו, מדה זו שיש בידה להשחית כל חלקה טובה שבכל מעשה הצדקה. גדולה היא השחתתה בחלק זה של מניות הכהונה, שצריך שלא לבד הסיפוק ינתן לעוסקים בתורה ועבודת ד׳ באומה, כ״א שיהיו הם ועסקיהם הרוחניים הגדולים חביבים ומכובדים מאד. ומה אומלל הוא האיש החושב שכל אושר והצלחת האדם נמדדים רק כמדת המתכת הנוצצת שידו משגת לצבור תחת ידו. ע״כ נגד החלק של הנתינה המגעת למקבלי המניות צריך שעמה יהי׳ רגש חי וקדוש, שיחוש בעצמו הנותן שלא רק נותן ומשפיע הוא כ״א גם מקבל טובה גדולה, בהיותו משתתף עם פעולות הרוחניות שהם אורו של עולם, עם מעמידי תורה ועבודת ד׳ בעולם. ע״כ לא ישכח לברך, ולהודות לד׳ חסדו על הטוב שהוא נוחל בזה לעצמו ג״ב. ולעומת החלק הרוחני שבמצוה, להזכיר שעם כל ההבנה הקלה שיש בטעמה היא בכ״ז ראויה להיות משוערת ומדוקדקת (על) [עד] למאד בכל פרטיה, כראוי למצוה אלהית. יש לפעמים שריבוי הדקדוקים יעסיקו נפשו של אדם כ״כ עד שהתכלית העליונה הכללית היוצאת מהמה, להעיר את קדושת נפשו ושכלו, להודיע ולהודע כי רם ונשא הוא הערך שיש למצות ד׳, ושרישומם צריך שיהי׳ בלב חזק ואדיר באפן אלהי לא כמדת נימוס שכלי, והוא קריאת שם ד׳, שהוא נערך אל המדע והשכל כמו שהברכה נערכת אל רגש הלב ורחש הכרת הטובה. ע״כ כשם שצריך שרגש ההבטה על עצמו בתור מטיב ומשפיע לא ישכיח ממנו שהוא צריך להרגיש עצמו בתור מושפע ונעזר, עד כדי ברכה לד׳ על חסדו. כן ריבוי הדקדוקים ושמירתם שכבר נכללו במאמר לא עברתי ממצותיך, צריך שישמור שלא ישכח על ידם התכלית העליונה המכוונת מהם שהוא הזכרת שם ד׳ על ערכה של המצוה, לבלי יהיו הדקדוקים רק ענין מעשי המונע את כח הלב הער והשכל הטהור להתענג על הוד המצוה ויקר ערכה, מה שבאמת הם עצמם מדריכים הם אל זאת ההתבוננות כשנלוה עמם היסוד השכלי. ע״כ נאות הוידוי הסמוך אל הנתינה, ואל וידוי קיום דקדוק הפרטים, להסמיך יסוד תכליתם של אלו העקרים, לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.  

&lt;b&gt;יט. לא אכלתי באוני ממנו, הא אם אכלו באנינות א״י להתודות. מעשר שני אינו ניתן לאחרים כ״א בעלים אוכלים אותו בקדושה לפני ד׳.&lt;/b&gt; והוא להעיר שכשם שבכלל האומה צריכים שימצאו אנשים מיוחדים עובדים עבודת הקודש שהם מישבי עולם באמת, ע״כ ראוי להכיר הספקת צרכיהם לחובה קדושה. כן יש באדם עצמו, בכ״א ואחד צדו הרוחני השכלי, וזה הכח הוא הכהן הפרטי שראוי להכירו לטוב. וחייב האדם שיכיר את צדו השכלי שהוא יסוד אשרו והצלחתו, ע״כ יאכול המע״ש בקדושה לעצמו. אבל במה איפוא יודע לאדם עילוי ערכו השכלי, במה שישביל כי כל הרעות והנזקים הבאים לאדם בעולם אינם כ״א מצד חמרו ועכ״פ מצד חסרון השפעה השכלית, כדברי הר״מ במו״נ. ע״כ לא יאכל המע״ש באנינות, להורות שכל צרה ורעה שבעולם אמנם באה רק מצד הצד השפל של האנושית, מצד יחש בהמותו. אבל כשתתגבר הנשמה השכלית בכלל העולם ובפרטיו, מוכרחת היא האנינות שתסולק מן המציאות. &quot;בלע המות לנצח ומחה ד׳ אלהים דמעה מע״כ פנים&quot;, בעת אשר חרפת עמו יסיר מעליו. כי אין בבריאה שום דבר באין מטרה מוסרית, ולולא שלפי המצב המוסרי האנושי המות והפגעים מוכרחים לו, כמו שמוכרח ג״כ חבלי לידה וצער גידול בנים לסבת נפילת המצב המוסרי, שלולא הצער והחבלים לא היו הבנים חביבים כ״כ להתנדב בגידולם וחינוכם בסכום העמל הטורח וההוצאה הרבה שדורשת לזה. ע״ב רק בעקב החטא נאמר &quot;בעצב תלדי בנים&quot;, וכשיותקן המוסר תהי׳ אהבת הבנים נובעת מרגש היושר והמוסר המרומם, ומצד הערך החינוכי לא יהי׳ האדם צריך לפגעים. ולבד מה שכח המוסרי המרומם בעצמו יהי׳ מספיק לאהבת הבנים וחבתם, עוד לא יהי׳ בגידולם אותו הטורח והעמל שישנו בעת מסיבת הפגעים והחלאים הרבים הכאים כולם בשביל תיקון מצב המוסרי המקולקל. &quot;תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בנ״א&quot;. וכן המיתה שנקנסה ביחד עם בעצב תלדי בנים, לא באה רק כ״ז שצריך לה לתקנת (הרכת) [ריכוך] קושית לבב בני האדם. אבל בשליטת השכל והגמר השכלול של הכהונה העצמית הנמצאת בכל אדם, כי כל בניך יהיו למודי ד׳, &quot;ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לדעת את ד׳ כי כולם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם&quot;, שהוא יסוד המעלה שמעיר לוה מע״ש, אין מקום לכל פגע, ולא לפגע המות המסבב אנינות. ע״כ לא יאכל ממנו באונו, שצריך שיגדיר האיסור את תכנו ומטרתו של המע״ש.  

&lt;b&gt;כ. ולא ביערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה א״י להתודות.&lt;/b&gt; ההכרה של היתרון שיש בו באדם עצמו חלק הכהונה שבו הצד השכלי, שצריך שייקר בעיניו מאד, צריך בכ״ז עמו שמירה יתירה מההפרזה השכיחה שעלולה לעור עיני האדם להפילו במוקש הגאוה ולהכשירו לבלי ראות לנפשו חובה. וזה יבא מיתרון אהבת עצמו יותר מן המדה שתבא מעירובי נטיות בלתי מתוקנות המתערבות ג״כ עם הנטיות הטובות. ע״כ צריך זהירות יתירה בזה, יותר ממה שצריך בהיותו עסוק בנטיה של מעשה המורה לו להכיר את היתרון הנמצא בזולתו, כמתנות כהונה וכיו״ב. ע״כ במע״ש. ביחוד נתוצה ההערה שלא להפרישו בטומאה, ועם זה להיות מטהר ג״כ הרעיון והדעה בהיותו עסוק לברר לעצמו המקום הראוי לו בתור אוכל מעשר לפני ד׳, דהיינו הכרת יתרון הנפש המשכלת שבו שמצדה הוא ראוי להיות ניזון משולחן גבוה, שיהי׳ באורח טהרה, ענות צדק ונקיות דעת. ע״כ נתפרשה בזה ההקפדה ביחוד, הא אם הפרישו בטומאה א״י להתודות.  

&lt;b&gt;כא. ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים.&lt;/b&gt; המעלה הרמה של האדם בהתנערה עד כדי הכהונה הפרטית העצמית שבכל אחד &quot;ממלכת כהנים וגוי קדוש&quot;, היא רחוקה מציור המות משני דרכים. הדרך הפשוט הוא שעם ההרחקה מהתבטל אל הכחות הדמיוניים והנפילה ברשת התאות הבהמיות שאין עמהם כ״א חיים גופניים מהרגשות החושים, לא יצוייר כבר המות בחרדתו האיומה הרגילה ברב בנ״א, שהם אמנם צריכים גם לכח החרדה ההיא להסבת מוסרם הרופף. ע״כ לפי תכונת האדם הרפה אין רגעי האנינות המרים לו יותר מגכול כחות נפשו המוסריים, ראויים לקיום כל מצוה והתמלאות רגשי קודש רוממים. ע״כ האנינות הנוגעת לאדם עצמו, ודאי אין מצב ציור המות בגונו המחריד ראוי כלל למדת הקדושה של התעלות האדם אל המעלה של הכרת חלק הכהונה שבעצמו, שואת היא תעודת מע״ש כאשר ביארנו. אמנם גם מצד כח אמץ הרוח שרכש לו האדם בציור המות, שע״כ הסכימה כלל האנושיות ג״כ כפי המוסכם מן התורה לכבד את המתים, להורות שאמנם המות הוא אחד מחזיוני המציאות ובודאי יש לו תעודה לא פחותה מעצם החיים. ועם זאת ההשקפה שמביאה לעשות ארון ותבריכין למת, ישתמש האדם ג״כ להיות ממתיק ברוח שכל את מרירות האונן, בנתנו לו לחם אנשים ויין למרי נפש. אף שזה הציור כבר הוא קרוב יותר לדרך השיווי בכחות הנפש, ועמו כבר ימצא האדם מעמד הגון לרוחו גם מפני בהלת אימות מות. מ״מ ראוי להשריש שלא זאת היא המרגעה, ולא בפיוס קל כזה שאינו כ״א מחליש את המחץ, כבר יובן חזיון המות על בוריו עד שראוי יהי׳ לטעות להחליט שראוי הוא חזיון תמידי בגורל האדם, כ״א די לכח השכל לחזק את רוח האדם לשאת את המרירות המוכרחת עכ״פ כ״ז שכח המוסרי הכללי יצריך אותו. אבל המעלה הרמה הנגמרת באחרית הימים, שאליה נערוג ביסוד המע״ש הנאכל לבעלים עצמם בקדושה של שמחה, אין ראוי להיות עמו שום יחש של המות, אפילו מצד ההבנה של הכבוד שירחשו לו מביני מדע באדם, ולמרות השיויון של אמיצי רות לעומתו. כי באמת ראוי שיוכר המות עכ״פ לחלי באדם הבא מצד הקלקול המוסרי ועסיו של נחש, שעם כל ההשתלמות וגמר כל מעוות להתקן מוכרח הוא ע״פ אדון כל המעשים להתבטל מן העולם, עד שלא יהי׳ לו זכר עם המעמד  היותר מכובד ומלא עז שאנו מובטחים להגיע עדיו, &quot;לולא האמנתי לראות בטוב ד׳ בארץ חיים&quot;.  

&lt;b&gt;כב. שמעתי בקול ד׳ אלהי הביאותיו לבית הכחירה, עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו.&lt;/b&gt; ידענו מההערה השכלית וההערה האלהית ששתיהן יחדו יבנו את מעלת האדם. אמנם כפי המדה הבינונית תשמש ההערה האלהית לעבודת המעשה, באשר מעטים יבאו למדה זו להכיר את יקרת ערך מעשה המצות טעמיהן והטובה הגדולה שהם מביאים לעולם, עד כדי מדה זו שימלא רגשי עז לרדוף אחריהם בעצם טבעו, כמו שטבע האיש המלא הרחמים וחסד לרדוף לעזור לנדכאים ועשוקים ולחלץ עני בעניו. ע״כ תהי׳ ההערה האלהית משמשת לקיום המצות ביחוד השמעיות, אמנם לרגשי הלב שעמהם והשמחה בעשייתן באשר המה דברי אלהים חיים שאין ספק שמביאים רב טוב וטובים לעצמם, בזה תועיל ההערה השכלית הרבה. אבל כשיעלה אדם למדרגה עליונה ורמה, אז יושקפו לו תעודות המצות בעצם זהרם, וקול ד׳ הדובר אליו מרגשי לבבו יניעהו לכל מעשה המצות כולם. ובבאו למדה זו אז יהפכו אצלו התכונות, כי כח הרגש העצמי ישמש אצלו להניעם ולקיום המצות בפועל כי כבר אורו עיניו לטעם מתקם ויקרת תכליתם. אמנם השמחה הפנימית שבלבבו לא תסתפק בהתמלאה רק כפי אותה המדה שהוא מכיר את הדרן של מצות. כי בבא האדם לזאת המעלה העליונה, תבא עם חכמתו בלבבו ענוה, ויכיר כי כל ההוד והתפארת שאנו משערים בתעודות המצות מה נחשב הוא לעומת התעודות המוכנות להן ע״פ הדעה העליונה של אדון כל המעשים, בין מצד ערכי תעודות רבות שלעינינו לא נראו כלל, בין מצד עצם מעלת הערך של אותם התעודות שלנו הם נשקפות. אבל אנו רק את תיבותיהם נאמר, ולא נוכל להיות כ״כ גדולי נפש להעריך שיווי ערכם. למשל אם גם נאמר ונדרש בשלום העולמים בתעודת הטוב הכללי לכל האדם, אך שקר נעשה בנפשינו אם נדמה שאנו יכולים לתן בלבנו לאותו התכלית הנשגבה את כבודה וערכה האמיתית. ע״כ את הפעולות ייחש האיש המעולה לקול ד׳ אלהי, שמורה ג״כ על ההערה השכלית שהוא קול ד׳ המתהלך בין הבריאה וחודר ללב אדם ע״י נר ד׳ נשמת אדם. והשמחה הפנימית יעריך ע״פ משקל מצות ד׳, שרק לפי אותה המדה שלפני יוצר כל ב״ה שנטע בנו חיי עולם בנתינת תורתו, שלפניו גלוי׳ רוממות הערך שתצא מתכונת המצות, ראוי לנו לשמח בהם. ע״כ שמעתי בקול ד׳ אלהי יאמר על המעשה, גם היותר אלהית ומקודשת כהבאת השלמים לבית הבחירה, או התרומות בלשכות ע״פ התקנה שבבית שני (כן ביאר הגר״מ מלבים ז״ל), שהאיש המתעלה למדת אכילת מע״ש משולחן גבוה ראוי לו להכין עצמו למדת ההסתכלות הגדולה עד שתהי׳ צפייתו שכלית גם בדברים הנוטים אל חלק המצות השמעיות. כי רוח ד׳ שבתורה יתדור ללבכו להבינהו פליאות חכמה, &quot;טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי&quot;. ע״כ ההבאה לבית הבחירה, המצוה המעשית, תהי׳ ע״פ קול ד׳ אלהיו הקורא אליו ממעמקי לבבו והערתו השכלית. אמנם השמחה והשפעת השמחה מכחו גם על חוגו, תהי׳ בכח ההערה האלהית בכח המצוה. עשיתי ככל אשר ציותני שמחתי ושמחתי בו, לא צמצמתי שמחתי באותה המדה הקטנה של הערתי השכלית שכפי כח השגתי, כ״א כפי המדה הראוי׳ למצוה הנעשית ע״פ מדת המצוה העליון. &quot;גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר&quot;. וע״פ מדת היתרון שראוי להכיר מצד מצות מע״ש בעצמו לעומת העסק במתנות כהונה נאמר בוידוי בביכורים, שאומר אל הכהן &quot;הגדתי היום לד׳ אלהיך&quot;. ובודוי מעשר כבר יצעד אל מעלה יותר רמה, והכרת היתרון הצפון בנפשו האלהית ובעז נפש ושלות צדיקים יאמר &quot;שמעתי בקול ד׳ אלהי&quot;. (חביבים ישראל שנקראו על שמו של הקב״ה שנאמר &quot;זה יאמר לד׳ אני וזה יקרא בשם [אלהי] יעקב, וזה יכתב ידו לד׳ ובשם ישראל יכנה&quot;. כלומר אע״פ שמדת שם ישראל היא רמה מאד, מ״מ תהי׳ רק בערך הכינוי שאינו מודיע עדיין את כל תוכן השם ומושגו, לעומת המעלה הרמה שתתנוסס לאמר &quot;לד' אני&quot; ולקרא בשם (אלהי) יעקב, ולכתב ידו לד׳.  

&lt;b&gt;כג. השקיפה ממעון קדשך מן השמים, עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו.&lt;/b&gt; כשהאדם מתעלה למעלת קרבת אלהים ויתרון המושכלות האמתיות, יהי׳ נמשך לעבודת ד׳ וכל מעגל טוב מאהבה, מידיעת הטוב הגנוז בהם. אמנם אז צריך ביותר שמירה, שלא יחליט כי כל הטוב והתעודה האצורה בדברי אלהים חיים הוא מה שיעלה במזלג בינתו, כי דעות בנ״א משתנות ומדור לדור יתחלפו המושגים המופשטים והליכות הדיעות. ע״כ אם שכל אדם חייב לתור בחכמה כפי כח שכלו וטהרת לבו, ולהוסיף אמץ בדרך ד׳ כפי אשר יחזה בהערתו השכלית, מ״מ יקיים בעצמו &quot;ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך&quot;, ויצייר כי לעומת ערך האמיתי שיש  בתכלית התורה ומצותי׳, נחשב כל מה שיוכל להשיג בסידורי חכמתה כאין. ע״כ אין לו לבנות דבר יסודי על מערכי חכמתו גם בהיותו במעלה היותר גבוהה, כהמצב שעליו מורה ענין מע״ש, התקדשות הכהונה בתוכו של כל אדם מישראל. ע״כ זאת היא תהלתו ותפארתו שישפיל רוחו בעשותו כסיס לעבודתו. המושג היותר פשוט שכל אחד מכיר שאינו בערך יסוד לתורה כ״א לערכנו אנו חלושי המדע, אכל לאדון כל נתכנו עלילות ביסוד היושר האלהי שיש בכל הליכות התורה והמצוה. ע״כ יחתום במושג פשוט עשינו מה שגזרת עלינו, שזה יכול לומר גם איש בער. כי גזרת ד׳ חובה לקבלה, ותכליתה הפשוט הנה מושג לכל שנקשר עם קיום הגזירה מצדנו קיום ההבטחה מצדו יתברך, ולא ישא דעו כאן על קשר המדעים ויחש הפעולות הטובות אל תוצאותיהם הטובות איך נערכו בחכמה ובינה במערכה אלהית, כי בכל מה שנתמשכל לא נבין עמקן של דברים. ע״כ טוב לנו להורות תם לבינו, שהננו מביעים את השקפתינו הפשוטה באין טעמים והתחכמות. ומזה ימשך הפרי הטוב של כל הברכה העליונה הנובעת מהוד קיומה של תורה, והוראה גדולה על מניעת הידיעה בהוד חפץ העליון עם כח ציורנו החלש, א״א להכיע כ״א ע״י הביענו רק את תמצית ההשגה היותר פשוטה וברורה, גזרה והבטחה.  
&lt;b&gt;כד. השקיפה וגו׳ וברך את עמך את ישראל בבנים ובנות.&lt;/b&gt; הברכה השייכת אל כלל האומה שתהי' מתיחשת ברכת ד׳ לעמו, הוא שיתן מרוחו על הבנים והבנות שיהיו נאמנים לעמם, שישימו ישעם וחפצם לטובת כלל עמם בחומריותו ורוחניותו. וזאת היא ברכה שצריכה להיות ממעון קדשו מן השמים, שיהיו הבנים והכנות נתונים לעם ישראל ולא ירעו בשדות אחרים לנטור כרמי זרים ולא כרם ד׳ כית ישראל. גם לא יהיו שקועים רק בטובתם והנאתם הפרטית, מבלי הבט אל הטוב היוצא אל הכלל, לרוממו לקדשו לכבדו ולשגבו. ביותר צריכה ברכה זאת להיות שיהיו הבנים גם הבנות נתונים לעמך ישראל, מפני שהבנות אינן מסוגלות להיות מכירות ע״פ רוב את דרך ד׳ הטובה ע״פ הכרה שכלית מופשטת, כאשר אפשר וקרוב הדבר יותר בבנים לומדי תורה וחכמה, כי עכ״פ אשה דעתה קלה, אכל רגש נכון הוא נאות להקבע בלב הכנות ג״כ ברב עז. ע״כ בברכת ד׳ שיהיו העובדים שבבני עמנו נתונים לעמם, ע״י הכרתם ברגש כאותו הרגש המביא לאהבת משפחה, ג״כ את אהבת עמם ועוד באופן יותר מתגבר כאשר יאתה לפי ערך הענין שהוא גדול ויקר וכללי יותר מאהבת משפחה פרטית, אז גם הבנות יבאו בנקל לידי הכרה שהן צריכות באהבה ללכת בדרכי ד׳ הישרים, בין בענינים שהם דרכים ישרים שכליים ונימוסיים, בין בדברים שהובדלנו בהם מן העמים ע״פ התורה והמצוה, כי כל אלה יוסיפו עז ועצמה ואהכה לעמנו בלב בניו ובנותיו. ע״כ בהיות הברכה שממעון קדוש נתונה אל כלל עם ד׳, ע״י שפע נפשות עובדות המכירות את יחושם לעמם, ובהתגבר ההכרה תפלש אורה על כל דרכי התורה והמצוה, שכולם הם כונניות לחלות ברכת ד׳ על עמו. ולעומת [זאת] שבהיות הבנים והבנות לא אמון בם, ופונים חלילה עורף לעם ד׳ ולכל דרכי ה׳ שהם הם המקיימים ומציבים אותנו לעם לה׳ ומציבים אז הבנים הסוררים הם לקללה, ורני עקרה דלא ילדה בנים לגיהינם אבל ע״י ברכת ד׳ ממעון קדשו על הכלל, שימצא בעם ד׳ כל חמדה חומרית ורוחנית, ממילא תקנן אהבה רבה בלב הבנים אל הכלל, וברבות הבנים, וירכו העובדים הבנים והבנות, תהי׳ הברכה מרובה וזהו ג״כ מקום לימוד שיסוד ברכת ד׳ תלויה בהתרבות העובדים. ע״כ המעולה שבברכות לעם הוא ריבוי הבנים והכנות, אבל עם זה יהיו זרע ברך ד׳, נעטרים במדות קדושות ישראליות, שאהבת אמן לעם ד׳ ולכל הליכותיו בקדש לאשרו ולרוממות קרנו תמצא בלבכם קן נאמן. ע״כ צריך לזה התפילה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובנות.  

&lt;b&gt;כה. ואת האדמה אשר נתת לנו, בטל ומטר ובולדות בהמה.&lt;/b&gt; לעומת ברכת השמים שהיא הברכה הרוחנית מכחות הנפשות העדינות שטובתם מורגשת באוצר הכלל, צריך ג״כ ברכה פרטית נתונה לנו, שיהי׳ איתן וטוב כל מעמד פרטי, ומזה יקבץ ג״כ בסוף אושר הכלל גם הרוחני. ע״כ לא דיבר בברכה הגשמית בשם עם ישראל כעצם נבדל, כ״א נתת לנו, היינו הערך המשותף לכל, לכל יחיד ע״פ חלקו בברכת הכלל, מה שא״כ הכרכה הקודמת היא ברכת הכלל מצד הערך שיש לכל יחיד יחש אל כללותו של הכלל כשהוא לעצמו, לא מצד אותו החלק שתוזר אליו בחלקו הפרטי.  
&lt;b&gt;כו. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות.&lt;/b&gt; יחש ארץ זבת חלב ודבש להבסחת האבות היא מכוונת מאד. כי לעם שפל א״צ הרחבת החיים ועוד תזיק לו כרכת הטבע היתירה והדגושה, שתתנהו לנום בתיק עצלות באשר אין לו מעורר הכרחי, או שתוציאהו לתרבות רעה. אבל עם נעלה זגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של  הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו כ״א על כל ברכת ד׳, חיי התענוג הנלקח לתעודת רוממות הנפש, הוא מרומם גוי. ע״כ לאות על מצב ישראל הרם שלסוף כל סוף יגיעו אליו, באה ההבטחה כי ארצם תהי׳ ברוכה ארץ זבת חלב ודבש. ובזאת נתבשרו האבות שיהיו בניהם אנשים רמי מעלה, שברכת ד׳ הרוחנית תתגבר בהם ע״י חיי השלוה והעידון. אע״פ שבאשמת הדורות שהרעו בחירתם נתקיים בעונינו &quot;ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים&quot;, מ״מ זאת היא מחלה עוברת, ויתעכל הרע ע״י צירוף הגליות וכור הצרות שעברו עלינו. אבל הגוי שנוצר לגדולות ישאר על אופיו, להיות מלא זיו החיים, ועם הנוצר לחכמה ודעת להפיץ אורה ובינה רבה בעולם, אי אפשר לו שיחיה חיים של צמצום באין דבר המרחיב דעתו. ע״כ זבת חלב ודבש היא גזרה להקיש על יתר נועם החיים כפי הדרוש לנפש גדולה של עם הוגה דעות ופונה רק למעלה. וכן אמרו חז״ל שדבש וכל מיני מתיקה מרגילין את הלשון לת״ת. ע״כ יסוד ארץ זבת חלב ודבש שנשבעת לאבותינו אינו מציין רק את הריבוי הכמותי של העושר החומרי שעדיין אין בו מפורש היתרון של העם הצריך לברכה זו, כ״א היתרון האיכותי שתתן טוב בפירות, כלומר טעם נאה וערב מעדן את הנפש ומשמחה. זהו דבר גדול ועקרי בעם אשר פנייתו היותר אדירה היא לשלמותו הרוחנית, השכל וידע את ד׳, שזאת היתה מגמת שבועת ה׳ לאבות.</text>
      <sha1>dydlfki1ktf7clbtbjfade95c2dq4vn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה/מעשר שני</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744081</id>
    <redirect title="עין איה/מעשר שני/פרק ה" />
    <revision>
      <id>3018906</id>
      <timestamp>2026-06-06T21:08:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Arieldaniely</username>
        <id>45743</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[עין איה/מעשר שני/פרק ה]]</comment>
      <origin>3018906</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="55" sha1="s5t2onm2c0fmh5yk81okaolb0e6ojnt" xml:space="preserve">#הפניה [[עין איה/מעשר שני/פרק ה]]</text>
      <sha1>s5t2onm2c0fmh5yk81okaolb0e6ojnt</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744082</id>
    <revision>
      <id>3018923</id>
      <timestamp>2026-06-07T09:05:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מ:טעמי המקרא|18}} &lt;קטע התחלה=שופטים ט/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=וּפֹחֲזִים}}בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;  &lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=עִם אֵלוֹן מֻצָּב}}&quot;מֵישַׁר קָמָתָ...&quot;</comment>
      <origin>3018923</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9914" sha1="euh18jx1cy5rix0e9t5xpuar1ljobot" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ט/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=וּפֹחֲזִים}}בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=עִם אֵלוֹן מֻצָּב}}&quot;מֵישַׁר קָמָתָא&quot; (ת&quot;י), מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ח|דיבור=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים}}מָשָׁל הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לַזַּיִת}}עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז ([[שופטים א יג|שופטים א, יג]]) הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא 'זַיִת', שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר&quot; וְגוֹמֵר ([[ירמיהו יא טז|ירמיהו יא, טז]]).&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ט|דיבור=דִּשְׁנִי}}לְשׁוֹן שֻׁמָּן.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=י|דיבור=לַתְּאֵנָה}}דְּבוֹרָה.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יא|דיבור=אֶת מָתְקִי}}דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יב|דיבור=לַגֶּפֶן}}גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף ([[שופטים ו יא|שופטים ו, יא]]) שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ &quot;בֵּן פֹּרָת&quot; ([[בראשית מט כב|בראשית מט, כב]]), &quot;כְּגֹפֶן דִּנְצֵב&quot; וְכוּלֵּיהּ (ת&quot;א).&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יג|דיבור=הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים}}שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יד|דיבור=אֶל הָאָטָד}}{{לעז|איגלינטיי&quot;ר|eglentier|תרגום=עץ ורד־הבר|מספר=3300|הערה=הדפוסים, בהתאם לאחד מכתבי־היד, נותנים צורה, שיש לקרוא אותה אישפינ&quot;א espine (&quot;קוץ&quot;).}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=טו|דיבור=אִם בֶּאֱמֶת}}שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כב|דיבור=וַיָּשַׂר}}עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת, וּבְגַאֲוָה.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כג|דיבור=רוּחַ רָעָה. שִׂנְאָה, {{לעז|מלטלינ״ט|maltalent|מספר=3301|תרגום=רוגז|הערה=כך באחד מכתבי־יד. יתר כתבי־היד גורסים טלינ&quot;ט talent, שמשעותו בדרך־כלל &quot;רצון, חשק&quot;, אבל אולי היה גם בשימוש כקיצור של maltalent.}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כו|דיבור=גַּעַל בֶּן עֶבֶד}}מֵאֻמָּה אַחֶרֶת הָיָה.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כז|דיבור=וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים. &quot;וַעֲבַדוּ חִנְגִין&quot; [=ויעשו מסיבות].&lt;קטע סוף=כז/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כח|דיבור=מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם}}מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם, וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ? הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי ([[שופטים ו יא|לעיל ו, יא]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּזְבֻל פְּקִידוֹ}}וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא. וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר, וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר}}אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם ([[בראשית לד ב|בראשית לד, ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ}}לַאֲבִימֶלֶךְ.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כט|דיבור=וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ}}וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ{{הערה|כלומר, הוֹדַע}} לַאֲבִימֶלֶךְ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה}}מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ.&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לא|דיבור=בְּתָרְמָה}}כְּמוֹ 'בְּמִרְמָה', 'בְּתַרְמִית'; כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;

&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לד|דיבור=אַרְבָּעָה רָאשִׁים}}אַרְבָּעָה כִּתּוֹת.&lt;קטע סוף=לד/&gt;

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לז|דיבור=מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ}}&quot;מִן תֻּקְפָא דְאַרְעָא&quot; (ת&quot;י) [=מתוקף הארץ], מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֵלוֹן מְעוֹנְנִים}}&quot;מֵישַׁר מְעוֹנְנִים&quot; (ת&quot;י) [=עמק מעוננים].&lt;קטע סוף=לז/&gt;

&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מב|דיבור=וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה}}אַנְשֵׁי שְׁכֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיַּגִּידוּ}}הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה, לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם.&lt;קטע סוף=מב/&gt;

&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מד|דיבור=פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר}}שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס.&lt;קטע סוף=מד/&gt;

&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מו|דיבור=צְרִיחַ}}יַעַר, שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ {{לעז|פליישיי״ד|תרגום=רחבה גדורה בסורגי עצים|מספר=3302|ברוב כתבי־היד קוראים יי&quot;ש בסוף המלה, אבל סביר להניח, שבדורות האחרונים של יהודים דוברי צרפתית לא הבינו את הדל&quot;ת הסופית, שנאלמה בכל השפה. ר' אה&quot;ל מס' 909.}} בְּלַעַז.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֵּית אֵל בְּרִית}}אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. וְ&quot;צַלְמוֹן&quot; ([[שופטים ט מח|פס' מח]]), יַעַר הָיָה שָׁם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: '''צְרִיחַ''' – {{לעז|ווידי״ד|wuided|תרגום=חפור|מספר=3303|הערה=ר' [[שופטים ו ב|לעיל]] מס' 3293. רש&quot;י מתכוון כפי הנראה למין ביצורים &quot;בקרקע&quot;, ויש להניח, שיש כאן שם עצם (הגרסאות וודו&quot;ו, וודו&quot;י, וודוד&quot;י) הקשור עם הגזרון הזה. הפתרון דוניו&quot;ן donjon (&quot;מגדל ראשי&quot;) אינו מתקבל על הדעת, גם מפני חוסר נוני&quot;ן וגם בגלל ההסבר של רש&quot;י &quot;שעושין בקרקע&quot;. ברנדין פענח במלה הנגזרת מהשורש ששל wolte (&quot;קמרון&quot;), אבל קשה לתאם את זה.}} בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע.&lt;קטע סוף=מו/&gt;

&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מח|דיבור=שׂוֹכַת עֵצִים}}עֲנַף עֵצִים.&lt;קטע סוף=מח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נג|דיבור=פֶּלַח רֶכֶב}}חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה, הַקְּרוּיָה 'רֶכֶב'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתָּרִץ}}וַתְּרוֹצֵץ.&lt;קטע סוף=נג/&gt;

&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נד|דיבור=פֶּן יֹאמְרוּ לִי}}פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי.&lt;קטע סוף=נד/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ט/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>euh18jx1cy5rix0e9t5xpuar1ljobot</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018925</id>
      <parentid>3018923</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T09:15:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3018925</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9914" sha1="9vi1hgkc7yaozbllg0pf45l0mehju3f" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ט/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=וּפֹחֲזִים}}בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=עִם אֵלוֹן מֻצָּב}}&quot;מֵישַׁר קָמָתָא&quot; (ת&quot;י), מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ח|דיבור=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים}}מָשָׁל הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לַזַּיִת}}עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז ([[שופטים א יג|שופטים א, יג]]) הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא 'זַיִת', שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר&quot; וְגוֹמֵר ([[ירמיהו יא טז|ירמיהו יא, טז]]).&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ט|דיבור=דִּשְׁנִי}}לְשׁוֹן שֻׁמָּן.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=י|דיבור=לַתְּאֵנָה}}דְּבוֹרָה.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יא|דיבור=אֶת מָתְקִי}}דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יב|דיבור=לַגֶּפֶן}}גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף ([[שופטים ו יא|שופטים ו, יא]]) שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ &quot;בֵּן פֹּרָת&quot; ([[בראשית מט כב|בראשית מט, כב]]), &quot;כְּגֹפֶן דִּנְצֵב&quot; וְכוּלֵּיהּ (ת&quot;א).&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יג|דיבור=הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים}}שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יד|דיבור=אֶל הָאָטָד}}{{לעז|איגלינטיי&quot;ר|eglentier|תרגום=עץ ורד־הבר|מספר=3300|הערה=הדפוסים, בהתאם לאחד מכתבי־היד, נותנים צורה, שיש לקרוא אותה אישפינ&quot;א espine (&quot;קוץ&quot;).}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=טו|דיבור=אִם בֶּאֱמֶת}}שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כב|דיבור=וַיָּשַׂר}}עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת, וּבְגַאֲוָה.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כג|דיבור=רוּחַ רָעָה}}שִׂנְאָה, {{לעז|מלטלינ״ט|maltalent|מספר=3301|תרגום=רוגז|הערה=כך באחד מכתבי־יד. יתר כתבי־היד גורסים טלינ&quot;ט talent, שמשעותו בדרך־כלל &quot;רצון, חשק&quot;, אבל אולי היה גם בשימוש כקיצור של maltalent.}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כו|דיבור=גַּעַל בֶּן עֶבֶד}}מֵאֻמָּה אַחֶרֶת הָיָה.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כז|דיבור=וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים}}&quot;וַעֲבַדוּ חִנְגִין&quot; [=ויעשו מסיבות].&lt;קטע סוף=כז/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כח|דיבור=מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם}}מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם, וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ? הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי ([[שופטים ו יא|לעיל ו, יא]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּזְבֻל פְּקִידוֹ}}וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא. וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר, וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר}}אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם ([[בראשית לד ב|בראשית לד, ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ}}לַאֲבִימֶלֶךְ.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כט|דיבור=וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ}}וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ{{הערה|כלומר, הוֹדַע}} לַאֲבִימֶלֶךְ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה}}מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ.&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לא|דיבור=בְּתָרְמָה}}כְּמוֹ 'בְּמִרְמָה', 'בְּתַרְמִית'; כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;

&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לד|דיבור=אַרְבָּעָה רָאשִׁים}}אַרְבָּעָה כִּתּוֹת.&lt;קטע סוף=לד/&gt;

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לז|דיבור=מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ}}&quot;מִן תֻּקְפָא דְאַרְעָא&quot; (ת&quot;י) [=מתוקף הארץ], מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֵלוֹן מְעוֹנְנִים}}&quot;מֵישַׁר מְעוֹנְנִים&quot; (ת&quot;י) [=עמק מעוננים].&lt;קטע סוף=לז/&gt;

&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מב|דיבור=וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה}}אַנְשֵׁי שְׁכֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיַּגִּידוּ}}הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה, לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם.&lt;קטע סוף=מב/&gt;

&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מד|דיבור=פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר}}שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס.&lt;קטע סוף=מד/&gt;

&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מו|דיבור=צְרִיחַ}}יַעַר, שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ {{לעז|פליישיי״ד|תרגום=רחבה גדורה בסורגי עצים|מספר=3302|ברוב כתבי־היד קוראים יי&quot;ש בסוף המלה, אבל סביר להניח, שבדורות האחרונים של יהודים דוברי צרפתית לא הבינו את הדל&quot;ת הסופית, שנאלמה בכל השפה. ר' אה&quot;ל מס' 909.}} בְּלַעַז.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֵּית אֵל בְּרִית}}אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. וְ&quot;צַלְמוֹן&quot; ([[שופטים ט מח|פס' מח]]), יַעַר הָיָה שָׁם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: '''צְרִיחַ''' – {{לעז|ווידי״ד|wuided|תרגום=חפור|מספר=3303|הערה=ר' [[שופטים ו ב|לעיל]] מס' 3293. רש&quot;י מתכוון כפי הנראה למין ביצורים &quot;בקרקע&quot;, ויש להניח, שיש כאן שם עצם (הגרסאות וודו&quot;ו, וודו&quot;י, וודוד&quot;י) הקשור עם הגזרון הזה. הפתרון דוניו&quot;ן donjon (&quot;מגדל ראשי&quot;) אינו מתקבל על הדעת, גם מפני חוסר נוני&quot;ן וגם בגלל ההסבר של רש&quot;י &quot;שעושין בקרקע&quot;. ברנדין פענח במלה הנגזרת מהשורש ששל wolte (&quot;קמרון&quot;), אבל קשה לתאם את זה.}} בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע.&lt;קטע סוף=מו/&gt;

&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מח|דיבור=שׂוֹכַת עֵצִים}}עֲנַף עֵצִים.&lt;קטע סוף=מח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נג|דיבור=פֶּלַח רֶכֶב}}חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה, הַקְּרוּיָה 'רֶכֶב'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתָּרִץ}}וַתְּרוֹצֵץ.&lt;קטע סוף=נג/&gt;

&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נד|דיבור=פֶּן יֹאמְרוּ לִי}}פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי.&lt;קטע סוף=נד/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ט/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>9vi1hgkc7yaozbllg0pf45l0mehju3f</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018926</id>
      <parentid>3018925</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T09:16:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3018926</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9923" sha1="1d5vgd01k76orhja2ltiptoz5tsmney" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ט/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=וּפֹחֲזִים}}בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=עִם אֵלוֹן מֻצָּב}}&quot;מֵישַׁר קָמָתָא&quot; (ת&quot;י), מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ח|דיבור=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים}}מָשָׁל הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לַזַּיִת}}עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז ([[שופטים א יג|שופטים א, יג]]) הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא 'זַיִת', שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר&quot; וְגוֹמֵר ([[ירמיהו יא טז|ירמיהו יא, טז]]).&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ט|דיבור=דִּשְׁנִי}}לְשׁוֹן שֻׁמָּן.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=י|דיבור=לַתְּאֵנָה}}דְּבוֹרָה.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יא|דיבור=אֶת מָתְקִי}}דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יב|דיבור=לַגֶּפֶן}}גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף ([[שופטים ו יא|שופטים ו, יא]]) שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ &quot;בֵּן פֹּרָת&quot; ([[בראשית מט כב|בראשית מט, כב]]), &quot;כְּגֹפֶן דִּנְצֵב&quot; וְכוּלֵּיהּ (ת&quot;א).&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יג|דיבור=הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים}}שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יד|דיבור=אֶל הָאָטָד}}{{לעז|איגלינטיי&quot;ר|eglentier|תרגום=עץ ורד־הבר|מספר=3300|הערה=הדפוסים, בהתאם לאחד מכתבי־היד, נותנים צורה, שיש לקרוא אותה אישפינ&quot;א espine (&quot;קוץ&quot;).}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=טו|דיבור=אִם בֶּאֱמֶת}}שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כב|דיבור=וַיָּשַׂר}}עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת, וּבְגַאֲוָה.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כג|דיבור=רוּחַ רָעָה}}שִׂנְאָה, {{לעז|מלטלינ״ט|maltalent|מספר=3301|תרגום=רוגז|הערה=כך באחד מכתבי־יד. יתר כתבי־היד גורסים טלינ&quot;ט talent, שמשעותו בדרך־כלל &quot;רצון, חשק&quot;, אבל אולי היה גם בשימוש כקיצור של maltalent.}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כו|דיבור=גַּעַל בֶּן עֶבֶד}}מֵאֻמָּה אַחֶרֶת הָיָה.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כז|דיבור=וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים}}&quot;וַעֲבַדוּ חִנְגִין&quot; [=ויעשו מסיבות].&lt;קטע סוף=כז/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כח|דיבור=מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם}}מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם, וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ? הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי ([[שופטים ו יא|לעיל ו, יא]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּזְבֻל פְּקִידוֹ}}וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא. וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר, וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר}}אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם ([[בראשית לד ב|בראשית לד, ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ}}לַאֲבִימֶלֶךְ.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כט|דיבור=וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ}}וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ{{הערה|כלומר, הוֹדַע}} לַאֲבִימֶלֶךְ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה}}מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ.&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לא|דיבור=בְּתָרְמָה}}כְּמוֹ 'בְּמִרְמָה', 'בְּתַרְמִית'; כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;

&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לד|דיבור=אַרְבָּעָה רָאשִׁים}}אַרְבָּעָה כִּתּוֹת.&lt;קטע סוף=לד/&gt;

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לז|דיבור=מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ}}&quot;מִן תֻּקְפָא דְאַרְעָא&quot; (ת&quot;י) [=מתוקף הארץ], מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֵלוֹן מְעוֹנְנִים}}&quot;מֵישַׁר מְעוֹנְנִים&quot; (ת&quot;י) [=עמק מעוננים].&lt;קטע סוף=לז/&gt;

&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מב|דיבור=וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה}}אַנְשֵׁי שְׁכֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיַּגִּידוּ}}הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה, לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם.&lt;קטע סוף=מב/&gt;

&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מד|דיבור=פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר}}שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס.&lt;קטע סוף=מד/&gt;

&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מו|דיבור=צְרִיחַ}}יַעַר, שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ {{לעז|פליישיי״ד|תרגום=רחבה גדורה בסורגי עצים|מספר=3302|הערה=ברוב כתבי־היד קוראים יי&quot;ש בסוף המלה, אבל סביר להניח, שבדורות האחרונים של יהודים דוברי צרפתית לא הבינו את הדל&quot;ת הסופית, שנאלמה בכל השפה. ר' אה&quot;ל מס' 909.}} בְּלַעַז.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֵּית אֵל בְּרִית}}אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. וְ&quot;צַלְמוֹן&quot; ([[שופטים ט מח|פס' מח]]), יַעַר הָיָה שָׁם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: '''צְרִיחַ''' – {{לעז|ווידי״ד|wuided|תרגום=חפור|מספר=3303|הערה=ר' [[שופטים ו ב|לעיל]] מס' 3293. רש&quot;י מתכוון כפי הנראה למין ביצורים &quot;בקרקע&quot;, ויש להניח, שיש כאן שם עצם (הגרסאות וודו&quot;ו, וודו&quot;י, וודוד&quot;י) הקשור עם הגזרון הזה. הפתרון דוניו&quot;ן donjon (&quot;מגדל ראשי&quot;) אינו מתקבל על הדעת, גם מפני חוסר נוני&quot;ן וגם בגלל ההסבר של רש&quot;י &quot;שעושין בקרקע&quot;. ברנדין פענח במלה הנגזרת מהשורש ששל wolte (&quot;קמרון&quot;), אבל קשה לתאם את זה.}} בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע.&lt;קטע סוף=מו/&gt;

&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מח|דיבור=שׂוֹכַת עֵצִים}}עֲנַף עֵצִים.&lt;קטע סוף=מח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נג|דיבור=פֶּלַח רֶכֶב}}חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה, הַקְּרוּיָה 'רֶכֶב'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתָּרִץ}}וַתְּרוֹצֵץ.&lt;קטע סוף=נג/&gt;

&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נד|דיבור=פֶּן יֹאמְרוּ לִי}}פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי.&lt;קטע סוף=נד/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ט/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>1d5vgd01k76orhja2ltiptoz5tsmney</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3018927</id>
      <parentid>3018926</parentid>
      <timestamp>2026-06-07T09:18:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3018927</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9932" sha1="gyno1590tg8g6yeaz0x1z4tifhoe7wk" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ט/&gt;&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ד|דיבור=וּפֹחֲזִים}}בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְּבוּנָה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ו|דיבור=עִם אֵלוֹן מֻצָּב}}&quot;מֵישַׁר קָמָתָא&quot; (ת&quot;י), מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ח|דיבור=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים}}מָשָׁל הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לַזַּיִת}}עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז ([[שופטים א יג|שופטים א, יג]]) הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא 'זַיִת', שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר&quot; וְגוֹמֵר ([[ירמיהו יא טז|ירמיהו יא, טז]]).&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=ט|דיבור=דִּשְׁנִי}}לְשׁוֹן שֻׁמָּן.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=י|דיבור=לַתְּאֵנָה}}דְּבוֹרָה.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יא|דיבור=אֶת מָתְקִי}}דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יב|דיבור=לַגֶּפֶן}}גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף ([[שופטים ו יא|שופטים ו, יא]]) שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ &quot;בֵּן פֹּרָת&quot; ([[בראשית מט כב|בראשית מט, כב]]), &quot;כְּגֹפֶן דִּנְצֵב&quot; וְכוּלֵּיהּ (ת&quot;א).&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יג|דיבור=הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים}}שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=יד|דיבור=אֶל הָאָטָד}}{{לעז|איגלינטיי&quot;ר|eglentier|תרגום=עץ ורד־הבר|מספר=3300|הערה=הדפוסים, בהתאם לאחד מכתבי־היד, נותנים צורה, שיש לקרוא אותה אישפינ&quot;א espine (&quot;קוץ&quot;).}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=טו|דיבור=אִם בֶּאֱמֶת}}שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כב|דיבור=וַיָּשַׂר}}עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת, וּבְגַאֲוָה.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כג|דיבור=רוּחַ רָעָה}}שִׂנְאָה, {{לעז|מלטלינ״ט|maltalent|מספר=3301|תרגום=רוגז|הערה=כך באחד מכתבי־יד. יתר כתבי־היד גורסים טלינ&quot;ט talent, שמשעותו בדרך־כלל &quot;רצון, חשק&quot;, אבל אולי היה גם בשימוש כקיצור של maltalent.}} בְּלַעַז.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כו|דיבור=גַּעַל בֶּן עֶבֶד}}מֵאֻמָּה אַחֶרֶת הָיָה.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כז|דיבור=וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים}}&quot;וַעֲבַדוּ חִנְגִין&quot; [=ויעשו מסיבות].&lt;קטע סוף=כז/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כח|דיבור=מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם}}מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם, וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ? הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ, מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי ([[שופטים ו יא|לעיל ו, יא]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּזְבֻל פְּקִידוֹ}}וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא. וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר, וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר}}אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם ([[בראשית לד ב|בראשית לד, ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ}}לַאֲבִימֶלֶךְ.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=כט|דיבור=וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ}}וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ{{הערה|כלומר, הוֹדַע}} לַאֲבִימֶלֶךְ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה}}מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ.&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לא|דיבור=בְּתָרְמָה}}כְּמוֹ 'בְּמִרְמָה', 'בְּתַרְמִית'; כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;

&lt;קטע התחלה=לד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לד|דיבור=אַרְבָּעָה רָאשִׁים}}אַרְבָּעָה כִּתּוֹת.&lt;קטע סוף=לד/&gt;

&lt;קטע התחלה=לז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=לז|דיבור=מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ}}&quot;מִן תֻּקְפָא דְאַרְעָא&quot; (ת&quot;י) [=מתוקף הארץ], מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֵלוֹן מְעוֹנְנִים}}&quot;מֵישַׁר מְעוֹנְנִים&quot; (ת&quot;י) [=עמק מעוננים].&lt;קטע סוף=לז/&gt;

&lt;קטע התחלה=מב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מב|דיבור=וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה}}אַנְשֵׁי שְׁכֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַיַּגִּידוּ}}הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה, לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם.&lt;קטע סוף=מב/&gt;

&lt;קטע התחלה=מד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מד|דיבור=פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר}}שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס.&lt;קטע סוף=מד/&gt;

&lt;קטע התחלה=מו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מו|דיבור=צְרִיחַ}}יַעַר, שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ {{לעז|פליישיי״ד|pleisied|תרגום=רחבה גדורה בסורגי עצים|מספר=3302|הערה=ברוב כתבי־היד קוראים יי&quot;ש בסוף המלה, אבל סביר להניח, שבדורות האחרונים של יהודים דוברי צרפתית לא הבינו את הדל&quot;ת הסופית, שנאלמה בכל השפה. ר' אה&quot;ל מס' 909.}} בְּלַעַז.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֵּית אֵל בְּרִית}}אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. וְ&quot;צַלְמוֹן&quot; ([[שופטים ט מח|פס' מח]]), יַעַר הָיָה שָׁם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: '''צְרִיחַ''' – {{לעז|ווידי״ד|wuided|תרגום=חפור|מספר=3303|הערה=ר' [[שופטים ו ב|לעיל]] מס' 3293. רש&quot;י מתכוון כפי הנראה למין ביצורים &quot;בקרקע&quot;, ויש להניח, שיש כאן שם עצם (הגרסאות וודו&quot;ו, וודו&quot;י, וודוד&quot;י) הקשור עם הגזרון הזה. הפתרון דוניו&quot;ן donjon (&quot;מגדל ראשי&quot;) אינו מתקבל על הדעת, גם מפני חוסר נוני&quot;ן וגם בגלל ההסבר של רש&quot;י &quot;שעושין בקרקע&quot;. ברנדין פענח במלה הנגזרת מהשורש ששל wolte (&quot;קמרון&quot;), אבל קשה לתאם את זה.}} בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע.&lt;קטע סוף=מו/&gt;

&lt;קטע התחלה=מח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=מח|דיבור=שׂוֹכַת עֵצִים}}עֲנַף עֵצִים.&lt;קטע סוף=מח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נג|דיבור=פֶּלַח רֶכֶב}}חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה, הַקְּרוּיָה 'רֶכֶב'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתָּרִץ}}וַתְּרוֹצֵץ.&lt;קטע סוף=נג/&gt;

&lt;קטע התחלה=נד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ט|פסוק=נד|דיבור=פֶּן יֹאמְרוּ לִי}}פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי.&lt;קטע סוף=נד/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ט/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>gyno1590tg8g6yeaz0x1z4tifhoe7wk</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>